PAGE
54
ועדת החוקה, חוק ומשפט

27.7.2008


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 627

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום ראשון, כ"ד בתמוז התשס"ח (27 ביולי 2008), שעה 10:00

תקנות חובת המכרזים (תיקון), התשס"ז-2007

חברי הועדה: מנחם בן-ששון – היו"ר

עו"ד קרן דהרי-בן נון, משרד המשפטים

עו"ד נועם פלקוביץ, הלשכה המשפטית, משרד הבינוי והשיכון

עו"ד יואל בריס, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

עו"ד ברוך לוברט, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

ליאור אגאי, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

עו"ד מירי בן-שטרית, מרכזת בכירה, כלכלה ומחקר, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

עו"ד עינב סולטן-גוטליק, הלשכה המשפטית, משרד התשתיות הלאומיות

יהודה היימן, מנהל איגוד מתכת וחשמל, התאחדות התעשיינים

איל זנדברג

דורית ואג

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

תקנות חובת המכרזים (תיקון), התשס"ז-2007

אני פותח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט בתקנות חובת המכרזים.


אנחנו בתקנה מספר 7.

מכרז שנוהל בו משא ומתן נחשב בדרך כלל למכרז פגום. התקנות הקיימות מדברות על מכרז שמתקיים בו משא ומתן בצורה מאוד גמישה, גם כאין אפילו מפרט או אמות מידה לבחירת הזוכה כמו שניתן לראות בתקנה 7(ה). התיקון בקשר הזה מצמצם את האפשרות לערוך משא ומתן והופך אותו למשהו יותר מסודר ויותר מובנה.

אנחנו אם כן מתחילים בתקנה 7, סעיף קטן (א)(3). מה טיבו של השינוי? ההערה היא התקשרות כאמור בפסקאות (2), (6), (7) בתקנה 4. מה שעשיתם, במקום (6), היה (2) עד (7), הורדתם ומה שהורדתם זה דווקא טוב אבל אני שואל את עצמי מה הוספתם ומה המשמעות של התוספת.

אנחנו מפנים כאן לקטגוריות שונות לתקנה 4 שיא עריכת מכרז סגור. במסגרת התיקון, אם נחזור לכאן ונראה את התיקון שעשינו בתקנה 4, מחקנו קטגוריות מסוימות כאשר לא מתקיים כבר מכרז סגור.

זה טוב לי. על זה אין לי טענה וזה בסדר גמור. את אומרת שהם לא קיימים ולכן לא צריך.

כן. זאת משמעות התיקון בפסקה (א).

בכל אופן השארת את (6). למה?

לא מחקנו אותו מ-4. עניינה מחקר ופיתוח.

כך חשבתי. וזה בעל מקצוע מומחה, נכון? או לאו דווקא.

לאו דווקא.

זאת אומרת, אין כאן שינוי אלא רק התיקון. בסעיף משנה (4), מחקנו את 15.

כן. מאותה סיבה.

זאת אומרת, זה תיקון גרפי.

כן.

הוא נובע מהמחיקה שם.

כן, אבל אין לו משמעות. עכשיו נגיע לדברים היותר משמעותיים. פסקה (6), התקשרות עם בעלי המקצוע שפטורה בכלל מחובת מכרז. השאלה למה להחיל אותם, כי הרי אפשר לעשות משא ומתן גם בלי מכרז עם אנשים כאלה, לשיטתכם.

אין הנחה שכל מקום שבו אפשר לעשות פטור ממכרז, משמע שאפשר לעשות מכרז עם משא ומתן. למרות שמכרז עם משא ומתן עדיף תמיד על פטור ממכרז, עדיין התקנות אומרות במפורש מקום שאפשר לעשות מכרז עם משא ומתן ויש לזה משמעות. כדי לעשות מכרז עם משא ומתן דרך תקנת הפטור, צריך לעבור את תהליך הפטור או אני יכול לומר, נניח לצורך העניין, שאני רוצה לעשות מכרז עם משא ומתן בגלל שההתקשרות פטורה ממכרז לפי 3(14) לצורך העניין, אבל כדי לעשות את זה אני צריך לעבור את התהליך של פטור ממכרז לפי אותו סעיף נפרד ואז לומר שבמקום לעשות פטור ממכרז, אני אעשה מכרז עם משא ומתן. אם אני מראש אומר שמותר מכרז עם משא ומתן, הוא לא צריך לעבור את אותו מסלול אלא מראש הוא יכול לומר שמדובר בהתקשרות עם בעל מקצוע מומחה, אני יכול לפנות מראש למסלול של מכרז עם משא ומתן בלי לעבור את כל מסלול האישורים או הייסורים שנדרש ממכרז.

למה לא תוליך אותו למכרז רגיל?

יכול להיות. אני אומר שיש מאפיינים מיוחדים למכרז עם יועצים שמצדיקים ניהול משא ומתן.

כאן אנחנו חוזרים לדיון שלנו על סעיף 5.

נכון, אבל תקנה 5, הדבר המרכזי הוא שכאשר אני משווה מוצרים או אפילו שירותים אני יודע לעשות מראש איזשהו מדרג או מה שאנחנו קוראים לו מפל שאומר שיש כך וכך אלמנטים שאני אבחן אותם ואני אשווה אותם. כשאני מגיע לבחון בני אדם, שזה מה שקורה כשאתה בוחן יועצים, המסגרות יכולות להיות פחות נוקשות והן לא יכולות להיות כל כך נוקשות, קשה להשוות אדם לאדם, עם מי אני יכול לעבוד יותר ואיך בדיוק תהיה האינטראקציה. לכן יש פטור ולכן יש גם את הגמישות הזאת של ניהול משא ומתן במהלך המכרז. זה, אגב, אחת ההמלצות של דוח ליפשיץ-ויינשל.

האם זה מתאים להתנהלות של הממשלה בשנים האחרונות נניח כשהיא עמדה בקשר עם מומחים? זאת אומרת, כך היא עשתה, היא תעמוד בכך או שהיא ניסתה לעשות מעקפים?

היום ההתקשרויות עם יועצים, אני לא יודע לומר סטטיסטיקה מדויקת ואני גם לא חושב שיש לנו אותה, ברובה נעשתה בפטור דרך סעיף 5(א). סעיף 5(א) הוא גם אחד הסעיפים הפופולריים בדוח של החשב הכללי על התקשרויות בפטור ממכרז. נדמה לי שהוא במקום שלישי, אם אני זוכר נכון, במדרג. זה מסוג הדברים שבדרך כלל עושים פטור ממכרז. בתהליכים האלה אני לא יודע לומר כמה מהתהליכים בפטור נעשו ושהיה בהם גם אלמנט של משא ומתן. בדרך כלל יש בהם אלמנט של ראיון אישי שזה בדיוק משקף את הגורם היותר אישי בהתקשרויות האלה, שמונע אותם מלהיות במכרז רגיל, אם כי גם במכרזים כאלה יש לעתים מכרז של ממש, פומבי, שמתפרסם בעיתונות.

שווה להסתכל על אותו סעיף 5 שלא הסתכלנו עליו כדי לשאול את עצמנו אולי כדאי לדלל אותו או לעשות אותו אפקטיבי?

לגבי תקנה 5, יש לנו הוראת שעה, בחצי השני של התקנות. יש הוראת שעה מאוד מפורטת שהיא עושה איזשהו סדר אחר או ניסיון לסדר אחר בכל הדבר הזה.

התשובה לגבי הוראת השעה היא כמובן לא מענה להוראת הקבע ושאלת היושב-ראש הוא בעצם שאלה של מהות, של מה המבנה הנכון. הוראת השעה היא בהוראת שעה בגלל איזשהו הגיון שמנסים לבחון את היכולת ליישם אותו, את האיזונים שכלולים בו. כך שהשאלה עדיין עומדת. המבנה של הוראת קבע צריך לעמוד כיחידה בפני עצמה. שאלה אחרת היא היחס בין משא ומתן לבין פטור ממכרז והמומחיות של המומחה. אולי היה צריך להבהיר לוועדה את שני השלבים האלה. הרי משא ומתן מתרחש לא כתחליף להליך מכרזי אלא במסגרת הליך מכרזי. קרי, ראשית, צריך לבחור בשיטה חדשה, אני קורא לזה רשימת מציעים סופית אבל גם קודם הרעיון היה קיים. קודם מזהים באיזשהו הליך מכרזי רגיל נקרא לו מתוך קבוצת המציעים מי אותם אלה שאתם יערכו משא ומתן ואז עורכים משא ומתן.

סופו של המשא ומתן הוא שוב הליך מכרזי רגיל.

נכון. אם כך הדבר, הטעם שהצבעת עליו למה צריך את שני ההליכים החריגים – פטור ממכרז או מכרז עם משא ומתן דווקא ליועצים – שכאשר מדובר בפעילות אנושית מורכבת וכן הלאה, לכאורה בשלב המכרזי שלפני המשא ומתן, בשלב שלאחר המשא ומתן אתה נתקל באותם קשיים שאתה צריך לכמת יכולות אנושיות לפרמטרים מדידים. אם כך הדבר, אפשר היה לומר שרעיון המשא ומתן מתאים גם לרכישת טובין, שמלכתחילה אתה מודד אותם במדד כמותי, אתה מסנן את המעט הרלוונטי מתוך המציעים הרבים ואתם אתה מנהל משא ומתן כדי לעשות פיין-טיונינג או תיאום הדרישות. אם לא היינו צריכים להפעיל פרמטרים נוקשים, היית אומר שהכל עניין של שיחה, אבל משא ומתן הוא כדי לשכלל הצעה קיימת שכבר נמדדה.

נכון. דיברנו על זה בפעם הקודמת, אבל יכול להיות ששווה להתמקד על זה. הבעייתיות במשא ומתן היא שקשה מאוד להוכיח את השמירה על השוויון ועל האחידות, כי בחדר הסגור שאני נמצא אחד על אחד עם כל אחד מהמציעים וכל אחד לא רואה או לא יכול לשמוע מה דיברתי עם רעהו, כל אחד יכול לחשוד אולי כשלא היה שם, הם סגרו ביניהם דברים שאם הוא היה שם, הוא היה יכול לשפר את הצעתו. לכן החשש הגדול ממשא ומתן. לכן מכרז עם משא ומתן הוא מכרז נחות.


הדבר השני שצריך לומר אותו הוא שבהמשך, בסמוך, אנחנו מטפלים בנושא של המשא ומתן כדי למזער את הבעייתיות הזאת.

אחרי שאמרנו את שני הדברים האלה – זה מלכתחילה נושא בעייתי ואנחנו עומדים או ננסה ונשאף למזער את הבעייתיות עד כמה שאפשר – ניסינו למקד מה הם אותם מקרים שבהם בכל זאת ראוי שיהיה משא ומתן והדברים האלה הם דברים שיש בהם איזושהי מורכבות או קושי בתהליך המכרזי הרגיל. לכן חלק מהנושאים המורכבים שנשארו קודם הם כאן ונראה עוד מעט שחלק מהדברים שירדו מפטור ממכרז הם עוברים להיות כמו נסיובים ותרכיבים למשא ומתן, בגלל המורכבות. גם במכרז לייעוץ יכול להיות אלמנט של משא ומתן.

אני אתן להמחשה מתי אני חושב שמכרז ראוי שיהיה עם משא ומתן. אם אני יכול להגדיר מראש את כל תנאי המכרז, אני יודע בדיוק מה אני רוצה ודרך זה שהגדרתי את תנאי המכרז, גם המציע יודע בדיוק מה אני רוצה. אז יש מפגש רצונות ובוחרים את ההצעה הטובה ביותר. לעתים יכול לקרות שאני אומר מראש, אני כמזמין, מה אני רוצה אבל אני לא יכול לדייק עד לפרטי הפרטים או שיכולה להיות איזושהי אמביוולנטיות ואז מישהו הגיש הצעה ואני אומר שזאת יכולה להיות הצעה מצוינת, אם רק אומר לו תשפר לי פה, תוסיף לי שם, החולשה שלך היא בקטע הזה או בקטע אחר. לכן ביועצים ועדת ליפשיץ-ויינשל חשבה שזה מסוג הדברים שיכולה להתעורר בעיה כזאת בתהליך מכרז.

למה דווקא ביועצים? דווקא שם אין הרבה משחקים. הוא בא ונותן את מה שהוא יודע לתת. הוא לא יכול לומר שעכשיו הוא יהיה מומחה יותר, שהוא יהיה בעל ניסיון רב יותר. זה שונה משולחנות. חשוב לך יותר שהשולחנות יהיו מהירים, אז אני אספק את זה שבוע מהר יותר אבל באיכות פחותה. לגבי יועץ הוא אומר שהוא יועץ, יש לו 25 שנים ניסיון כמהנדס וזה מה שהוא מביא לפרוייקט והוא לא יכול להביא משהו אחר.

אם זה יועץ בודד, אתה צודק. אני מדבר כאן בדרך כלל בעיקר על צוותים. תרכיב לי צוות ייעוץ לפריסה ארצית של תוכנית מהל"ב, מה שנקרא אורות לתעסוקה, זה היה מכרז יועצים מאוד קשה והיה צריך להביא לי צוות מורכב. יכול להיות שנכון לחדד את זה שעל זה אנחנו מדברים.

יש שאלה אחרת על כל הסעיף הזה, על כל סעיף 7. אם אני קורא אותו, אני מבין שחייב להיות מכרז קודם. לא יכול להיות שלא.

אמת.

זה בעצם בתוך המכרז.

אבל לא עקפנו מכרז. זאת נקודת האיזון החדשה שנכנסת. מה מונע אותך מלנהל פרוטוקול מהשיחה הזאת, מהמשא ומתן?

אתה תנהל.

יש חובה לעשות זאת.

עוד מעט נגיד לזה. תהיה חובת תיעוד.

יכול להיות שזה בהגדרות.

תקנת משנה (ג) החדשה שאנחנו הולכים להתקין. היא מופיעה בנוסח עם ההערות בסוף עמוד 14.

חשבתי שזה נוגע באופן כללי על מכרז.

לא, זה לגבי המשא ומתן.

האלה למה רק מומחים. אם המנגנון הוא נכון, השאלה אם להחיל אותו על היבטים רלוונטיים.

עדיף לא לקיים בכלל משא ומתן. כמה שאתה פוגע אנשים, אתה מכניס רעש למערכת. במקרה הזה אתה רוצה ליצור איזו גמישות. לפי דעתי הגמישות שלפעמים בחרת שניים מתוך השלושה, יצרת מכרז יותר מצומצם, אתה רוצה לדעת מה תקבל מהם בסופו של יום. שולחן, אתה יודע שיש 4 רגליים ופלטה. שירותי ייעוץ, הדברים נשארים ברמה של לפעמים ככה וככה.

אפשר לומר שאם בונים צוות של יועצים, זה כמו מרכיבים שהם שולחנות. אני מביא לך שלושה עורכי-דין, שני מהנדסים וכולי. אין שם דברים שאפשר לשנות אותם למעט המודולריות של הרכב האנשים.

האלה היא מה אתה מקבל בפועל.

העניין הוא שלא מדובר בשולחנות וזה לא משהו שאפשר לעשות בשליפה ממוחשבת. הדגש כאן הוא על לסנן את האיכות של המומחים אתם אתה רוצה להתקשר.

האם לשם כך נועד המשא ומתן? כדי לברר את האיכויות שלהם?

כדי לשפר את האיכויות שלהם.

לשפר את ההצעה.

בדיוק.

כמה כוח אדם הם יכולים לספק לפרוייקט וכולי.

נחה דעתי. ב-4 לקחתם 3 סעיפים ושמתם אותם כאן מ-7 עד 9.

נכון.

במובן מסוים העליתם אותם כיתה. עכשיו השאלה היא האם אפשר להקפיץ אותם כיתה למשהו עוד יותר פתוח ושנית, אם זה כך, מה ראיתם להוציא רק את אלה ואפשר אולי להוציא משם עוד כמה דברים.

אגב, הדוגמה שאני יכול להעיד עליה שהיא עבדה מצוין במכרז עם משא ומתן היא מכרזי ביטוח שעשינו מבצע גדול למכרז את ביטוח בריאות המקצועית לעבודות הבנייה של משרדי הממשלה. עשינו את זה כמכרז עם משא ומתן ואגב, הנהגתי את המודל שאני עוד מעט אציג כדי להבטיח את השוויון והתוצאות האמפיריות הן טובות. הייחוד שבדברים האלה הוא לא מחייב מכרז סגור.

לך בכיוון ההפוך. בוא נתחיל עם כל אחד מהפריטים הללו. הרי כל אחד היה בזמנו ב-4 ועכשיו אתה מעביר אותם ל-7, שזה מכרז.

למה זה מצדיק משא ומתן.

נכון. למה אתה לא משאיר אותו פתוח לגמרי ולא צריך להוסיף ולהזכיר להם שצריך.

כי בדברים האלה בדיוק יכול להיות מצב בו אני ארצה תוך כדי המכרז לשחק עם הפרמטרים הפנימיים. לצורך העניין, ציוד רפואי. אני הצגתי תנאי סף מסוימים לציוד הרפואי ואחר כך אמרתי שמעל לתנאי הסף האלה אני אבחן אותך לפי איכות המוצר, לפי מועדי אספקה, לפי חיי המדף של המוצר וכל מיני פרמטרים.

זה גם בנעליים.

בנעליים השאלות הן כנראה פחות רגישות. ציוד רפואי הוא משהו יותר מורכב מנעליים. ציוד חקלאי מורכב כלול. יש לנו בתקנה 7.

אני שואל אחרת. למה לא תיקח את זה למכרז רגיל ושם מקומו? למה אתם צריכים את זה במכרז עם פוטנציאל כזה?

התקשרות לרכישת טובין בעלי תכונות מיוחדות ואפיונים בלתי נפוצים, הוא בדיוק מהדברים שהיו ונשארו בתקנה 4 והיו ונשארו בתקנה 7. העובדה שהוא בעל תכונות מיוחדים ואפיונים בלתי נפוצים, זאת יכולה להיות סיבה לעשות מכרז סגור כי אין באמת טעם לפנות אל הציבור וזאת יכולה להיות גם סיבה לעשות מכרז עם משא ומתן בגלל המורכבות הטכנולוגית.

אגב, אני מסכים לסעיף הסל הכולל שאומר שדברים מורכבים שיש בהם עדינות, תחכום וכן הלאה, ואליו להכניס את 7, 8 ו-9 ותמחק אותם כפריטים. ברירת המחדל תהיה שברגע שהם כתובים במפורש, להכניס אותם למשא ומתן ואז לתת להם כל מיני מצבים מיוחדים. לזה התכוונתי קודם כששאלתי למה לא תקפיץ שתי כיתות. ראשית, אתה מפשט ופישוט חקיקה הוא תמיד דבר טוב, שנית, אתה תוכל למצוא אותם שם, ושלישית, אני לא אוכל למחוק לך שם את הסעיף בטענה שהוא כללי מדיי.

יכול להיות אבל אני בהיסטוריה החקיקתית. היום תקנה 4 פורטת אותם בנפרד.

תכף תאמר לי שביטוח גם הוא עניין עדין ומורכב.

ביטוח הוא הכי מורכב.

מצוין. אז קח אותו ושים אותו שם. זה מה שאתה הגדרת לי קודם ואמרת במקרים שיש עסק עדין ורגיש.

אבל אני לא רוצה לומר שהוא נשאר במכרז סגור.

לא, לא שמתי אותו בסגור.

השאלה אם הוא יהיה משא ומתן על דרך ההפניה לסעיף 4. אם מוחקים אותו מסעיף 4.

אם הוא כלל ב-4(2) ו-4(2) נשאר, זה אומר שהדברים האלה נשארים גם במכרז סגור.

אתם מציעים למחוק את 4(2)?

לא.

השאלה מה כלול בפרשנות.

עכשיו העברתי את ציוד רפואי, ביטוח ופרסום מ-4 ל-7. אם אני אפרש שהדברים האלה כלולים ב-4(2), הם יישארו ב-4.

מי אישר לך להשאיר את 4(2) כמות שהוא? לא אנחנו. למה לא נשנה גם את 4(2)? אני אומר ש-4א(2), התקשרות לרכישת טובין בעלי תכונות מיוחדות ואפיונים בלתי נפוצים, קח אותו לניהול משא ומתן במקום מכרז סגור. אז אתה לא צריך שום דבר.

הסיבה היחידה שהוא נשאר שם היא למצבים בהם אין טעם לעשות מכרז פומבי. אתה יודע שיש ארבעה כאלה, אז למה לך לעשות מכרז פומבי?

אתה יכול לומר שמספר המשתתפים הצפוי אינו עולה על ארבעה.

הניסוח שלו, המאפיינים המיוחדים, לא משקף את העילה הזאת של מיעוט המציעים.

אם יהיו שבעה, אני לא יכול לעשות מכרז סגור בין שבעה?

לא. האמת היא שלטעמי גם אפשר בארבעה לעשות מכרז פתוח. יש לך 3 תחנות דלק עם אפיון מסוים ואתה אומר שיש עוד אחת שרוצה לקום. היה לי דבר כזה אתכם – כאן אתם הייתם לצדי אבל משרדי הממשלה היו נגד – לגבי חתימה אלקטרונית, דבר שניסו להכניס בחוק ההסדרים בגלל שאתם ביקשתם ומשרדי הממשלה לא אהבו את זה, ואני הוצאתי את זה מחוק ההסדרים והתחלתי לחוקק, התחייבתי לחוקק את זה עד תאריך מסוים, אבל הממשלה ביקשה בסוף לא לחוקק אותו כמו שקורה ברוב חוקי ההסדרים כאשר הממשלה לא רוצה להעביר. היו שתי חברות בסוף והיום יש רק חברה אחת לחתימה אלקטרונית. כתוצאה מזה רוצים לסגור אותה. למה? כל מיני חשבונות. אני אומר שהיא יכולה לעמוד במכרזים ממשלתיים בדיוק על הסוגיות הללו. לפי הבנתי, קח את 2, זאת הצעה נדיבה, שים אותו ב-7, תמחק אותו ב-2 כי אתה לא צריך אותו.

אני בכל זאת צריך לומר משהו, כדי שלא יהיה מצב שיהיו שלושה. במצב שבו יש 4-5 מציעים.

בבקשה, פחות מ-5 מציעים. רשאי, לא צריך, הוא צריך לנמק. בחמישה מציעים לפעמים אתה אומר שיש מקום למכרז. אם העניין הוא לשווק סלילת כבישים בישראל, בכל אופן חמישה מציעים. או לשווק חשמל אחרי שיהיו לך פעם שלוש חברות, חמישה זה לא בהכרח מכרז סגור.


אני מבקש להוציא את 2.

לצמצם את 4(2) באופן שיהיה ברור שזה רק למצבים בהם אין באמת טעם בעריכת מכרז פומבי.

השאלה אם ההנחיה לשנות את העילה. יש כאן עילה של יחוד ואתה מדבר על עילה של מספר.

אני לא רוצה את (2) כאן. אני מוחק את (2). ההנחיה אליהם היא שהם צריכים לנסות להציע ב-(2) סעיף שיהיה הגיוני ולשכנע את הוועדה. בינתיים את (2) אני מוחק ואני מעביר אותו ל-7. ב-7 אני מוחק את 7 עד 9 ואני שם במקומו את (2).

את 4(2) אתה מבקש למחוק.

אני מוחק.

כאשר מדובר במכרז עם משא ומתן, אתה יכול לשלב אותו.

כן, בין 7 עד 9 ואני מוחק את 7 עד 9.

אגב, זה לא יהיה רק טובין כי ביטוח הוא לא טובין אלא הוא שירות.

טובין ושירות.

אני חושב שיש כאן פספוס של הטרייד אוף שעושים בין מכרז סגור לבין מכרז עם משא ומתן. המשא ומתן נועד להשיג תועלות מסוימות והתועלות הן שמבקשים ממך הצעה אבל לא הצלחת מלכתחילה להגדיר את מה שאתה רוצה הכי טוב כי אלה הנסיבות ואתה רוצה לאפשר למציעים לשכלל את הצעתם. הרעיון של מכרז סגור מבוסס על נסיבות אחרות, על טעמים אחרים שהם לאו דווקא הולמים. אז העברה מאחד לשני, היא לא בהכרח משרתת את אותן מטרות ולכן אני חושב שהתשובה לגבי המומחים אותי לא שכנעה, אבל אם היא שכנעה את הוועדה, בוודאי שדי בכך. שהמומחים, קשה להם להגדיר מי הם ומה הם, אבל בעצם אתה מסנן מתוך 30 מציעים, עובר ל-10 מציעים ואתם מנהל משא ומתן. כלומר, יש לך אפשרות לסנן, יש מדדים. אני חושב שזה נובע מאותה בעיה. מתי צריך לעשות מכרז סגור, זאת שאלה אחת, ומתי לנהל משא ומתן, זאת שאלה אחרת.

לפי הבנתי אתה רוצה את המשא ומתן כאשר במכרז לא הצלחת להגיע או אתה משתדל במכרז להגיע לרמת הפירוט, והיו לנו מכרזים שהגיעו לרמות פירוט אדירות וזה ספר בפני עצמו. אבל אתה משתדל להגיע לרמת פירוט שלא תותיר שאלה לגבי איזה שירות אתה רוצה לקבל. במשא ומתן אתה ממקסם את השירות באמצעות שיחה עם נותן השירות.

אבל מה למדת מהשלב הקודם לשלב הזה שאתה יכול לנהל שיחה שלא יכולת לכתוב את זה?

למשל, כאשר נתנו לי שבעה מציעים הצעות, למדתי שיש להם היום כל מיני רעיונות שלא ידעתי עליהם או פתרונות שלא ידעתי עליהם ואותם אני יכול להביא לשיחה עם מישהו שלא כתב אותם ואני רוצה לדעת אם יש לו את הפתרון.


אני יכול לומר לך איפה זה קורה במכרזים שאני ניהלתי. אתה רוצה מכרז לעבודת מחקר – אגב, זה נכון גם לגבי הישיבה שנקיים היום – אתה רוצה לבדוק תופעה מסוימת ואתה אומר שאתה מבקש מארבע חברות לבדוק אותם. שלוש חברות לקחו את המפרט של החוק, לקחו את המפרט של התקנות והחזירו לך. חברה רביעית שהייתה קרה פי 6 מאחרים העלתה עוד כל מיני רעיונות כי שם יש ראש גדול. מה אתה עושה עכשיו? מה אני הייתי עושה? אני הייתי לוקח עכשיו את השאלה שהיא שואלת, שנראה לי שהיא לא דורשת מי יודע מה תוספות בכסף, והולך עכשיו לשלוש החברות האחרות ואומר חברות יקרות, מה יהיה אם אני אוסיף לכם שתבדקו לי גם את זה וזה, גם מה אומרים אלה שלא חתמו על ההסכם להיוועדות חזותית וכל מיני דברים כאלה. זה השיפור שאני מרוויח ממעגל א' למעגל ב' ואני יכול להרוויח עוד משא ומתן אם אני לא רוצה לכתוב מכרז חדש ואני לא רוצה.

לזה נועד משא ומתן? זה נשמע לי מהלך יחסית רחב או שלא לומר מרחיק לכת, שאתה בעצם משנה במידה רבה את הדרישות.

מוסיף.

אז לכאורה אתה צריך לפנות לכל המציעים ולא לאלה שסיננת. המסלול של 7 מדבר על סיננת את הקבוצה המסוננת ואתה אתה בא במשא ומתן. מה שאדוני תיאר זה שפנית לכולם, למדת משהו מההצעות ואתה פונה שוב לכולם כדי שישכללו.

או לכולם או לא. כאן שיקול הדעת שלי.

יש כאלה שמראש הם לא ב-סקופ שלך. הבחירה הסופית היא רק לפי איכות ולא לפי מחיר.

אני דיברתי על איכות, על המהות של האיכות.

נכון. לצורך העניין אני חוזר לביטוח. אם הגדירו אחרת את קבוצת המקרים שמכוסה בפוליסה מבחינת האחריות, אם זאת רק רשלנות או גם הפרת דין וכל הוורסיות השונות האפשריות.

תכניסו גם רשלנות רפואית.

המכרז היחיד במדינת ישראל על רשלנות רפואית למרבה הצער, כמו שאדוני יודע, לא הצליח. דווקא ניסיון שעקבנו אחריו במתח רב כי הוא היה יכול להשפיע על השוק בצורה דרמטית.


לכן במצב כזה מה שעשינו היה, ניסינו לראות מכל הפוליסות מה המאפיינים הכי טובים שאפשר לקחת, חזרנו לכולם ואמרנו בכמה תתייקר הפוליסה אם תכללו בה גם את הדבר הזה או את הדבר הזה ואם תשנו את ההשתתפויות העצמיות במקרים כאלה או כאלה.

זה נעשה במשא ומתן? לא. זה נעשה במכתב שנשלח אליהם.

זה בדיוק מכרז עם משא ומתן.

אתה יושב אתם? מה שתיארת זה פשוט שחלוף של הבקשה שיכול להיעשות במנגנונים רגילים, נקרא לזה כך, של מכרז במובן שאין את אותה שיחה מטרידה שאיש לא יודע מה נאמר בה. זה בעצם סוג של תיקון או הודעה האומרת שלאור הפנייה שלכם אנחנו מבקשים להודיע לכם שאנחנו מבקשים גם שתתייחסו לפרמטרים אלה ואלה, מי שרוצה, שיגיש עוד הצעה. זה לא סעיף 7 הקלאסי, כפי שאני מבין.

אם פניתי לכולם באותה פנייה, הוא לכאורה לא משא ומתן אבל כיוון שכאן פניתי ל-א' ואמרתי לו שישפר נקודות א' ו-ב', ול-ב' אמרתי שישפר נקודות ג' ו-ד', ול-ג' אמרתי שישפר נקודות א' ו-ה', אז הפנייה לא הייתה אחידה וזה כבר נקרא משא ומתן. באותו מקרה עשיתי את זה בכתב למרות שזה לא היה חייב להיות.

אני רגוע מזה שאתה שומר פרוטוקול של הכל ואני יכול לראות שאין הטיה ואני מקווה שהפרוטוקול משקף אכן משא ומתן.

זה בדיוק הקושי.

אני בטוח שהפרוטוקול משקף משא ומתן כי לימים יבוא מי שלא זכה ויאמר לך שהוא רוצה לראות את הפרוטוקול או בית המשפט יאמר לך ואתה תוכל להציג אותו כי תעשה את עבודתך נאמנה.

הדבר היחיד שבית המשפט לא יוכל לוודא הוא שהפרוטוקול משקף את מה שהיה. הוא יוכל לראות אם הפרוטוקול משקף שוויון והגינות, כן או לא.

את זה התקנות יוכלו לוודא אם נוסיף כמה חגורות הליכיות על המהלך. תלוי מי רושם.

סעיף 7א(7) עד (9), אני מציע למחוק ולהכניס במקומם את 4א(2).

עם ההתאמה.

עם ההתאמה. אני גם יכול להציע לך שאם אתה מרגיש שזה נורא ואיום שהם לא מנויים, אם תלחץ מאוד אני אוכל להוסיף "לרבות" למרות שאני מעדיף שלא.

החשש שלי הוא שבסוף הכנסתי כאן יותר ממה שרציתי.

לא, לא נכנס יותר ממה שרצית. אדם יצטרך להוכיח שהוא בכלל זכאי להיכנס בדלת הזאת. אם אתה כותב אותם, הם אוטומטית נכנסים ואתה אוטומטית מטפל בהם שם במסגרת סעיף 7. אם לא, אתה מטפל בהם במסגרת סעיף מכרז רגיל.

העילה המופיעה היום ב-4(2) תימחק שם והיא תיווסף בתקנה 7, תקנת משנה (א) במקום מה שמוצע כ-7, 8 ו-9 החדשים.

כאשר לגבי 4(2) כן ניתן איזשהו משהו.

אם אתה רוצה, תנסח את זה.

מצבים בהם באמת אין טעם בעריכת מכרז פומבי.

סעיף 4(2) הקיים יימחק. סעיף 7א(7) עד (9) המוצעים יימחקו.

ובמקומם יבוא הנוסח שנמצא היום ב-4(2) בהתאמות המתחייבות.

בגלל שזה גם שירותים. ובסעיף 4(2) אנחנו נשקול אפשרות לעשות משהו אחר במקומו שייחד את אותם מקרים שבאמת אין טעם בעריכת מכרז פומבי.

אם כן, סעיף 4(2) נמחק ואם תבואו עם נוסח אחר, הוועדה תדון בנוסח האחר. לעת עתה, סעיף 4(2) נמחק.

נכון. כשאני עושה מכרז בין 4 קופות החולים, והיה לי דבר כזה, את תנאי הסף פרסמתי אותו בעיתון. גם אם הייתה קופה חמישית, לא היה טעם לפרסם את זה בעיתון כמכרז פומבי כאשר יודעים למי זה מפורסם.

7א(ב), החלטת ועדת המכרזים בדבר ניהול משא ומתן.

פסקה (2) היא תיקון של תקנת משנה (ב). במקום מודעה בעיתונות, זאת הודעה על עריכת מכרז פומבי כאמור בתקנה 15. התיקון קשור בתיקון שנעשה בתקנה 15. הרבה מההודעות שהיו מתפרסמות בעיתונות, אנחנו נעביר להודעות אינטרנט עם תפוצה בדואר אלקטרוני, שימוש בטכנולוגיה.

לי אין טענה אבל היו כאלה שאמרו שזה לא בסדר.

אני מציע שנייחד לזה דיון נפרד כאשר נגיע לתקנה 15 ונודיע על זה מראש גם למעונינים הרלוונטיים.

קיבלתי על זה הערות.

יש תקופת מעבר בה נפרסם את הכותרות. השלטון המקומי היום מפרסם בעיתון רק את הכותרות וזה עמוד אחד שאתה יכול לפרסם מאות מכרזים בצורה הזאת כי זאת רק הכותרת של המכרז ולמטה יש באותיות קידוש לבנה את אתר האינטרנט שבו אפשר לראות את הדברים.

אנחנו עוברים לסעיף (ג).

עכשיו אנחנו עושים סדר איך נערך מכרז עם משא ומתן כדי למזער את החשש שהמשא ומתן חלילה פוגע בשוויון ובהגינות.

ועדת המכרזים תקבע את קבוצת המציעים הסופית כאשר לצורך העניין הזה החלטנו שכל פעם נשוב להגדרה בעמוד 3 לגבי קבוצת מציעים סופית. קבוצת מציעים סופית הם כל המציעים שעמדו בתנאי הסף ובניקוד האיכות המזערי ככל שנקבע במסמכי המכרז.


ניקוד האיכות המזערי, גם הוא מוגדר: ניקוד איכות שנקבע במסמכי המכרז כהצעה של ניקוד האיכות שהיה נמוך ממנו, תידחה. היא לא נפסלת אלא היא נדחית.

זה נקרא קביעה מקדמית או שזה חוק האצבע?

לא, זאת קביעה מקדמית. זה חייב להיקבע. בניקוד איכות, הניקוד שנתנה ועדת המכרזים בהתאם לאמות המידה המפורטות בתקנה 22(2) עד (5) כאשר תקנה 22(1) זה המחיר. כלומר, כל מה שאיננו מחיר הוא איכות. אני קובע ניקוד איכות מזערי שאומר שאם הציון הכולל שלך הוא פחות מ-60, אז לא עברת. יש ועדות מכרזים שעושות – קוראים לזה שיטת האוניברסיטה – שאתה צריך ממוצע כולל של 60 ובלבד שאף ציון לא יורד מ-55 או 50, תלוי באיזו פקולטה. יש ועדות מכרזים שעושות גם כלל כזה וגם הוא לגיטימי. אחרי שבחנתי את כולם בחינה ראשונה בעמידה בתנאי סף ואם קבעתי גם סף איכות מזערי בעמידה בסף האיכות המזערי, יש לי את קבוצת המציעים הסופית וזאת החבורה אתה אני מתקדם.

אנחנו בתוך סעיף שמדבר על מכרז עם משא ומתן. במכרז רגיל, כל מה שתיארת, הוא טוב ויפה. הטענה שבמכרז עם משא ומתן, סוג המקרים שנכנס לתקנה 7, מצבים בהם יש קושי לברר מראש או להבהיר מראש את הדרישות, איך מבוצע אז התהליך המאוד פרטני ומשוכלל הזה של דרישות סף וציון איכות כזה ואחר, אם יש קושי להעריך את המדדים האלה?

לא הבנתי את השאלה.

לטווח ארוך. יש קושי להעריך את המדדים האלה. זה אחד הסוגים שמתאימים לניהול משא ומתן.

המשא ומתן משרת אתכם, לפי מה שתואר כאן, כמצב שבו קשה מראש להגדיר את כל הפרטים ואת כל הדרישות במסמכי המכרז. בכל זאת מבצעים את השלב הראשון וממיינים מתוך עשרות המועמדים, המציעים, קבוצה מסוימת שרק אתה מתנהל משא ומתן.

הדיון הזה נעשה לפי הפרמטרים שאני כן יכול לבחון אותם מטבע הדברים. מטבע הדברים אני אעשה בשלב הראשון רק את הדברים שהם יותר מדידים ואני אשאיר לשלב השני, אני עדיין יכול לעשות שקלול איכות ומחיר בסוף.

יש לך מכרז נוסף. הרי הוא פתח תיבת מכרזים נוספת והוא פותח אותה לפי הסעיפים האחרונים. זאת אומרת, הוא יצר עוד מעגל.

לאחר המשא ומתן.

לאחר המשא ומתן. לפי הבנתי, לי אין בעיה עם זה.

הקושי הוא שאם המשא ומתן מאפשר למציעים לשכלל את הצעתם ולשפר את מצבם, אלה שנותרו מאחור לפי המסננת הראשונה, אולי גם הם היו יכולים לשכלל את הצעתם. יש פה משהו שהוא או לא יעיל או לא שוויוני.

אולי, אבל הם לא עמדו בתנאי סף.

לא מדובר פה בתנאי סף אלא מדובר כאן בתנאי ציון ולא רק בתנאי סף. מי שבתנאי סף, אין לי מה לדבר, הוא לא עמד בתנאי הסף.

גם תנאי ציון. הציון הוא תנאי סף או לא?

לא.

לצורך העניין נחזור לדוגמה האוניברסיטאית כי היא מסתדרת. קודם כל היו לי מבחני קבלה שאלה היו מבחני הבגרות והפסיכומטרי לצורך העניין. הוא התקבל. עכשיו השאלה היא האם הוא עובר משנה א' לשנה ב' וזה אני בוחן לא לפי תנאי הסף אלא לפי תנאי האיכות. כלומר, מה היו הציונים שלו בשנה א'.

חלק אתה משאיר ואתה אומר בואו ושפרו עכשיו את היכולת שלכם להתקדם.

יש סופיות של תהליכים. לקוח רוצה לשפר את מעמדו, אל תכבול את עצמך בתהליך אדמיניסטרטיבי להחמיץ הזדמנות טובה יותר אלא תעשה אותו ברמה השוויונית המרבית וזה מה שהוא עושה.

אחרי שיש לי את קבוצת המציעים הסופית, ועדת המכרזים תנהל משא ומתן עם קבוצת המציעים הסופית תוך הקפדה על מתן הזדמנות הוגנת לכל המציעים שעמם מנוהל המשא ומתן. זאת האמירה הנורמטיבית.

אמרת קבוצת מציעים סופית, בוודאי אסור לפחות משתיים.

עוד רגע נגיע למצב בו קבוצת המציעים הסופית כללה קבוצה אחת. יש לי התייחסות גם למצב הזה.


תוכנו של המשא ומתן יירשם בפרוטוקול. בסיום המשא ומתן יהיה כל מציע בקבוצת המציעים הסופית רשאי במועד שתקבע ועדת המכרזים להגיש לוועדת המכרזים הצעה סופית ובין המיטיבים יותר מהצעתו הראשונה. כלומר, בשלב הראשון הם כבר הגישו הצעות ועכשיו הם יכולים להגיש הצעות אבל רק הצעות מיטיבות. הם לא יכולים לומר שעכשיו אני בעצם משאיר את אותה איכות ורק מעלה את המחיר או משאיר את אותו מחיר ורק מוריד את האיכות.


לא הגיש מציע הצעה נוספת, תהיה הצעתו הראשונה הצעה סופית. הוא רשאי לא להגיש ואז ההצעה הראשונה נשארה ההצעה הסופית. עכשיו יש לי כבר שורה של הצעות שלפחות חלקן משופרות ולכן אני צריך לגשת ולבחון אותן. לאחר הגשת ההצעות הסופיות, לא ינוהל עוד משא ומתן עם המציעים, אין עוד סיבובים מתמידים, וועדת המכרזים תבדוק את כל ההצעות הסופיות של המציעים ותיתן את החלטתה בהתאם להוראות תקנה 21, שזאת התקנה שאומרת שבוחנים את ההצעות לפי הפרמטרים שנקבעו מראש, אמות המידה שנקבעו מראש של איכות ומחיר, וקובעים את הזוכה.

לעניין (ג)(2), ועדת המכרזים תנהל משא ומתן, וזה בסדר, תוך הקפדה על מתן הזדמנות הוגנת לכל המציעים שעמם נוהל משא ומתן. נדמה לי שזה גם עלה בדיונים המוקדמים שזאת אמירה שהיא ראויה ונכונה אלא שהיא קצת אומרת את המובן מאליו ובמובן זה יכולה אולי לרמוז שמקומות אחרים שלא טרחנו לומר את זה, הרי יש איזושהי תקנה שמדברים על עקרונות כלליים והשאלה היא למה כאן דווקא בהקשר הזה צריך לחזור על ההגינות שהיא אחד העקרונות שאתה מנהל כל הליך מכרזי ומדובר פה בהליך מכרזי ולא מדובר בפטור ממכרז, שמא ההגינות לא חלה עליו, זאת אמירה שאני יכול למצוא בכל עמוד שאני אפתח את הצורך לכתוב הגינות, שוויוניות, שקיפות, וזה עוד עלול להיתפס – אני לא מאמין שזה ייתפס כך – כמשהו שלילי אבל זה פשוט לא לצורך.

אני חושב שהצורך נובע מכך שאנחנו שמים זרקור על צומת בעייתית. כלומר, יש כאן בעיית ניהול משא ומתן מראש ולכן יש כאן איזושהי אזהרה, נורה אדומה האומרת לשים לב, כאן צריך להקפיד על הזדמנות הוגנת למרות שהזמנות הוגנת היא אולי דבר מובן מאליו.

אם כך, זה מוביל אותי להערה נוספת. אם אמנם מדובר בצומת בעייתי ואנחנו מסכימים על זה, אולי כדאי במקום לומר אמירה כללית של הגינות, לחשוב מה הן הבעיות הקונקרטיות שנובעות כאן ואז לתת פתרונות הליכיים. כלומר, לא הלכה כללית של הגינות שבה אנחנו לא מוסיפים. הרי מי שעורך את המכרז יודע שהוא חייב בהגינות.

תן דוגמה.

למשל, תוכנו של המשא ומתן יירשם בפרוטוקול. האם לא צריך לומר – גם זה אולי ברור – שלא ייערך משא ומתן. כלומר, באיזשהו אופן לנסח כך שלא יהיה קשר בין מי ועדת המכרזים או ועדת המכרזים בכללותה אלא בהליך הקבוע כאן.

אפשר להוסיף.

יהיה ברור שזה בלעדי. אנחנו יודעים מה קרה בענייני חופש המידע, שמרגע שאמרו שהפרוטוקולים חשופים, בית המשפט פסק, התחילו הדיונים שאין פרוטוקול ודיונים אחרים שהם לא פרוטוקוליים, שלא קיבלו את הכותרת שבמקרה הזה זה משא ומתן. אולי ליצור משהו שזה יהיה בלעדי.


לעניין ההרכב של הוועדה, ואני לא זוכר אם ועדת המכרזים יכולה לפעול בהרכב חסר.

כן.

האם רצוי כאשר מנוהל משא ומתן למשל לומר שהנציג של היועץ המשפטי לא ייעדר? יועץ משפטי נראה לי כאן כמי שיעקוב אחרי זה. כאשר בהליך כזה שהוא הליך של משא ומתן, לא ינוהל אלא אם כן היועץ המשפטי נמצא שם. אפשר אולי לחשוב על עוד דברים, כי פשוט המילה הגינות כללית, היא יפה אבל אולי היא לא מספקת. צריך להבטיח שאכן המשא ומתן הוא כזה שמקפידים על הגינות ושוויון והשאלה מי בדרך כלל מנהל את המשא ומתן.

לרוב היחידות המקצועיות.

כתוב כאן שוועדת המכרזים תנהל משא ומתן.

למערכת הביטחון יש כמה מאות או אלפי התקשרויות שבכולן בסוף מגיעים למשא ומתן. לעולם אתה נשאר תמיד עם שני מציעים. לא נראה לי תנאי סביר שהיועץ המשפטי יהיה נוכח פיזית במשא ומתן.

אבל כתוב, ועדת המכרזים תנהל משא ומתן ולא היחידה המקצועית.

אבל לרוב ממנים ועדת משנה שמביאה את התוצאות.

אז בוא נדון יותר בסעיף הזה יותר.

איפה כתוב ועדת משנה?

לא כתוב ועדת משנה.

איך היא יכולה לעבוד? מי התיר לה לעבוד? אין לה היתר כזה.

לדעתי המשא ומתן אחרי התקנות האלה יהיה חייב להיות בוועדת המכרזים או ועדת משנה המורכבת מחברי ועדת המכרזים.

אבל איפה זה כתוב? אין לכם את זה. אמרת לי שיש ועדות משנה והלכתי למחוזות הוועדה ולא מצאתי שם.

סעיף 8א.

אבל אין לך ועדת משנה. יש לך מנויים במקום. לא איכפת לי שזה לא יהיה היועץ המשפטי אלא שזה יהיה יועץ משפטי.

זה ברור. זה הרכב הוועדה מלכתחילה.

אני רק שואל. אין לכם שום הרכב של ועדת משנה.

יש כוונה שיהיה?

בוא נאמר במפורש שלא תהיה.

אולי הם רוצים ואז צריך לפחות לדון בזה.

אם הם רוצים, שינסחו. אתם רוצים ליצור ועדות משנה, תנסחו את זה. אם לא, נאמר במפורש שאין היתר לעבוד כוועדות משנה. בסעיף 8.

לגבי הדברים האלה.

אולי אתה רוצה גם ועדת משנה לגבי דברים אחרים? לגבי מיון ניירות. אתה תקבל ועדת משנה. במקומות מסוימים נציין שוועדת המשנה לא תוכל לעבוד אלא עם הרכב כזה.

המקום העיקרי לדעתי לוועדות משנה הוא הרבה פעמים בבדיקה של עמידה במפרטים טכניים. זה המצב הקלאסי. לעתים ישבתי בוועדות כאלה שהיו בעייתיות והרגשתי שאינני מבין במפרטים הטכניים.

אתה צודק. לכן אתה רשאי לעשות ועדות משנה., תכתוב את זה בסעיף 8, ובלבד שבעת דיונים במפרטים טכניים חייב להיות איקס ובעת הדיונים במשא ומתן חייב להיות וואי. תוסיף את זה.

ההבנה היא שאין סמכות להקים משנה אלא אם כן תתווסף הנחיה ברורה שתידון ואז יוגדרו גם המקרים או הגבולות.

לא. ברשותך, אני רוצה סיכום אחר. הוועדה הבינה שבסעיף 8 יתווסף סעיף קטן שמדבר על ועדות משנה שיגדיר במפורש מה המקומות בהם מותר להקים ועדות משנה ובכל המקומות האחרים אין ועדות משנה, כמו המצב היום, ומה ההרכב ההכרחי של ועדות המשנה.

כל עוד לא התווסף סעיף כזה, ההבנה היא שהטקסט היום לא מאפשר את זה.

כן. כך אני הבנתי. איך עבדתם בוועדות משנה כשלא היה לכם אישור?

היום ועדות המשנה הן טכניות.

הן לא היו סטטוטוריות. תמיד החזרתם את זה למליאה, זאת התשובה שלך. ועדות המשנה לא יהיו יותר מאשר מי שקראו את החומר כדי לעזור לוועדה הראשית. תודה על ההסבר.

זה חסך את ישיבות ועדת המליאה.

אני יכול לומר שבעיקר בעניינים של העמידה הטכנית, זה חוזר לוועדה. בדומה לדירקטוריון, אתה מחפש לך איזה שהן שתיים-שלוש שאלות טובות לשאול כדי לראות שבאמת עשו את זה טוב, אבל יותר מזה אין באמת יכולת לבחון האם המעלית המוצעת עומדת במפרט הטכני שקבעת של המפעיל.

זה מה שהסבירו לי בחוק האזנות סתר. כשהיו מביאים דברים עם כל כך הרבה מפרטים, הנשיא או הסגן היה אומר כמבוקש.

יש לנו דרכים לעשות משא ומתן. לרוב זה לא חברי ועדת המכרזים.

אין בעיה. אני רק אומר שתיקחו לכם את הסמכויות. רמת הרגישות הציבורית עולה, יחפשו כל פעם תעשיינים ובעלי הון שלא זכו את הבעיה. היום הם יכולים למצוא אותה ברמה גבוהה כי לא התנהל מכרז, מחר עשית כבר את כל המכרזים, עשית כבר את כל המפרטים, אתה כבר הולך עם החמור על הכתפיים, ומה נשאר עכשיו? מה שנשאר עכשיו זה להיטפל לזה שהפרוצדורה לא הייתה בסדר. לכן אני אומר שנחזה פני עתיד. מותר לך לעשות את זה אבל תגיד לי איפה מותר ומי בודק את זה.

אתה בעצם אומר שבמציאות לא מדובר בוועדת משנה אלא מדובר ביחידה המקצועית עצמה שחבריה בכלל לא חברים בוועדת המשנה. נכון? כך הבנתי מקריאת הביניים.

לעניין מה? למשא ומתן?

לעניין המשא ומתן. אמרת שמי שמנהל את המשא ומתן זאת היחידה שמזמינה ולא ועדת המכרזים. לזה לא תיתן מענה ועדת המשנה ואם יש צורך כזה, צריך לטפל בו.

אני מציע שנשאיר את זה ונעשה שיעורי בית.

לגבי סעיף קטן (ג) בפסקה (4), לגבי סיום משא ומתן.

לא צריך לציין. ברור מהו פרוטוקול. אתה זוכר מה קרה בבתי המשפט כאשר היה צריך לחוקק חוק פרוטוקול בבית המשפט. כשאתה אומר תוכנו, תוכנו זה שהצענו לו הצעה והוא בא עם הצעה משופרת. זה יכול להיות תוכנו.

צריך לכתוב שהפנייה למציע, כי גם עצם הפנייה צריכה להיות מתועדת, גם אם הוא נענה או לא נענה. המסמכים שהחליפו, דברים ומסמכים שהוחלפו ואני לא יודע מה עוד קורה שם, יירשמו בפרוטוקול. צריך פשוט לפרט את הדברים.

סעיף (3) יהיה נדיב יותר.

כן. צריך לחשוב על הביטויים הרלוונטיים ואולי לחפש דוגמאות.

כי הפרוטוקול הוא בעצם אחד הפתרונות שלכם להיות מכוסים מכל כיוון. אתם רוצים אותו במפורט.

הפרוטוקול זה משהו שיוכלו לעיין בו אחר כך המציעים האחרים?

כן, אבל אחרי הזכייה. כולם יוכלו לעיין במשא ומתן של הזוכה ולא של כולם. מבחינת דיני המכרזים, הזוכה חושף את עצמו לכך שכל המידע של ההצעה שלו, למעט סודות מסחריים, יהיה גלוי. מי שהפסיד, לא נכה אותו פעמיים, גם הוא הפסיד וגם כל המתחרים ידעו מה המחירים שהוא ביקש.

אם דיברנו על משא ומתן ועל פרוטוקול, אני מחבר בין (2) ל-(4). ב-(2) ועדת המכרזים תנהל משא ומתן עם קבוצת המציעים הסופית. השאלה היא כאן האם יש חובה – לדעתי זה לא ברור מהנוסח – לנהל עם כל אחד ואחד מחברי קבוצת המציעים הסופית?

כן.

או יש אפשרות להחליט שלגבי מציע מסוים הפרמטר הזה שאנחנו רוצים לשכלל, אצלו כבר קיים או אצלו זה לא רלוונטי.

חובה להיפגש עם כולם.

זה מה שקורה היום.

אז צריך לכתוב עם כל מציע הכלול בקבוצת המציעים. קבוצת המציעים היא לא קבוצה שמנהלים אתה משא ומתן. עם כל מציע שברשימה.

אתה חזרת לפסקה (2).

נכון. כי זה מתחבר לתוכנו של משא ומתן, עצם הפנייה. ברור שפנו לכל אחד וצריך להוסיף.

הוא משתמש בטרמינולוגיה שלך ב-(4).

משא ומתן עם כל מציע, ואז זה פותר לי כי אין שיקול דעת ולא יכולים לומר אחר כך שהחלטנו לא לפנות או כן לפנות.


בשלב השני של ההגשה לתיבת המכרזים, הצעה סופית בתנאים המיטיבים עם עורך המכרז. התנאים המיטיבים, גם על כך דיברנו בעבר אבל לא דיברנו סביב השולחן הזה, מי קובע בעצם אם התנאים מיטיבים או לא? הרי המורכבות יכולה להיות רבה. אני יכול לשפר במעט במרכיב מסוים ולהפחית במרכיב אחר והמכלול הוא בעייתי להערכה. זה כמו חוק מיטיב שלא ברור אם הוא מיטיב או לא מיטיב. איך מבררים את זה ומי קובע את זה? זאת סמכות של הוועדה כאשר היא בודקת ויכולה על כך לפסול, זה מעין תנאי סף לשלב השני, או שאם ההצעה היא לא מיטיבה, אז אני הולך להצעה הקודמת שלו? גם זה לא ברור.

אם ההצעה היא לא מיטיבה, ברור שאתה חוזר להצעה הקודמת.

זה לא כתוב.

לפי הבנתי את הסעיף הזה, הוא כדלהלן: אם אתה הצעת הצעה שנייה שלפי תפיסתך כמציע היא מיטיבה, וזה לא משנה אם היא כן מיטיבה או לא מיטיבה, ההצעה הראשונה בטלה. זאת המשמעות. אתה לא יכול להחזיק שתי הצעות בעת ובעונה אחת בפני הוועדה. אני לא קורא את זה אלא כך. אני אומר את זה משום שזאת ודאות שיש בהצעה השנייה, כי פירושו של דבר הוא שאתה לא יכול לחזור כמשרד האוצר, כעורך מכרז, ואני לא יכול לחזור. יש לזה סופיות כי אחרת אתה תתגלגל בדיאלוג בין ההצעות. ניגשת לבחינה במועד ב', גם אם נכשלת, זה הציון שאתה תקבל אותו.

השאלה מה קורה אם יסתבר שלא היית זכאי לגשת למועד ב'.

הזכאות היא בעצם זה שפתחו לך.

צריך להחליט גם מה נכון.

אני אומר מה הדילמה ועכשיו יש לי דילמה. במצבים אחרים שמדברים על הצעה מיטיבה, אני לפחות נוהג לפרש לחומרה שהכוונה היא שבמובן פרטו, ששומרים את כל הפרמטרים שווים ובפרמטר האחד היטבת ואז אני יודע שזה מיטיב. אם הזזת אחד למעלה ואחד למטה, אז כבר אי אפשר לדעת אם זה מיטב או לא מיטיב ולכן אני נוהג לחומרה. אני יודע שלא כל היועצים המשפטיים נוהגים כך. זה מופיע בהקשר של 3(4) בהתקשרויות המשך וזה מופיע גם בהקשר של הצטרפות למכרז מרכזי.

לא הגדרנו את זה בתקנות?

לא הגדרנו. השארנו את המחלוקת הזאת בעינה.

זה דבר סובייקטיבי.

במקרה הזה, מה אני לא רוצה? אני לא רוצה שזה שפתחתי לסיבוב שני יאפשר למישהו לעשות התאמה בגלל שבינתיים היה שינוי בשער הדולר, הנפט עלה, התירס ירד וכולי, משהו שהשפיע על הצעתו. אז הוא אומר שהוא ישאיר בעצם את כל רכיבי הצעתו שווים ורק יגרע מרכיב אחד. זאת בוודאי לא הייתה סיבה לפתוח את זה לסיבוב השני.

זה ברור שהוא לא מיטיב. אם הוא רק מרע ולא מיטיב, אין ספק.

לכן כתבתי שהוא צריך להיות מיטיב, כדי למנוע את הדבר הזה. מאידך, אני כן חושב שצריך לאפשר כאן, זה בדיוק המצב שבו אתה רוצה מיטיב במובן של השקלול הכולל ולא במובן פרטו.

לשם כך אתה מנהל משא ומתן.

זאת בדיוק מטרת המשא ומתן.

אז תאמר במפורש שהוועדה רשאית לקחת גם הצעות קודמות של מי שזכו לסיבוב שני, אם אתה רוצה להשיג את זה.

כפי שאדוני אומר, ובצדק, זה מעורר בעיה שנייה.

המציע רשאי למשוך את הצעתו הראשונה.

לא ברור.

במכרז פיתוח אמרנו במפורש שאנחנו נספור הצעות מקבילות. כלומר, היו לנו 4 מציעים, 3 שיפרו, היו לנו 7 הצעות ובדקנו 7 הצעות.

אם כך, תגיד את זה במפורש.

אני לא יודע אם זה תמיד נכון. לנו זה היה נכון.

אז תרשום שאתה רשאי. זאת אומרת, עורך המכרז רשאי לבחור מכל ההצעות העומדות לפניו, אלה של הסיבוב הראשון ואלה של הסיבוב השני. אגב, אתה לא חוזר את הרשימה המלאה של הסיבוב הראשון.

לא.

יש לך רשימה מצומצמת.

ברשימה המצומצמת חזרתי.

תנסח את זה כך.

זה יותר מחמיר ממה שקיים היום. זה סוף סוף עושה סדר, כי מה שיש היום הוא שאם יש לך 4 מציעים ויש לך הצעה אחת שאתה מנהל אתה משא ומתן, אתה יכול לשנות את המכרז כך ואתה לעולם לא חוזר לארבעת הקודמים.

איך אתה יכול לנהל משא ומתן רק עם אחד? אתה מנהל משא ומתן עם כולם, עם כל מי שעבר את הרף הראשון.

אתה נותן אישור בוועדת הפטור לנהל משא ומתן במכרז. אני מדבר על המצב שהיה לפני. כאן זה סוף סוף עושה סדר. כאן זה סוף סוף מגדיר לך מה זאת קבוצה ועם הקבוצה הזאת אתה יכול לנהל משא ומתן על תנאים חדשים אבל שהוא פתוח לגבי הקבוצה שעמדה בתנאים המקוריים. ברור שתמיד צריך שהאיום של ההצעה המקורית יעמוד ברקע.

כי השוק משתנה והוא אומר שנתן לתוספת אפשרות שאני ארוויח ולא שהוא ירוויח. אנחנו לא עוסקים כאן ברווחים שלו אלא ברווחים שלנו.

מבחינה שוויונית יהיה יותר נכון להשאיר את ההצעה הראשונית כי אחרת עשית הליך, סיננת אנשים ועכשיו בסופו של דבר אתה מתקשר בהליך שהוא שונה לחלוטין.

אם כך, הנכון הוא לא לדבר בכלל על הצעה מיטיבה אלא לומר שרשאי להגיש הצעה נוספת.

ועורך המכרז יבחר בין שתי הצעות.

נכון. אני חושב שהמילה מיטיבה מכניסה אותך למשהו סובייקטיבי. תחליט אתה בוועדה מה אתה צריך, אבל למה אתה צריך לכתוב את זה בתקנה?

הרעיון הוא שהוא לא יכול לחזור בו מההצעה. הוא לא יכול לחזור בכלל, גם אם הוא לא מגיש. אתה קבעת שגם אם הוא יגיש הצעה נוספת, הוא לא פרש מהמכרז. אם יצא שהוא זה שזכה, הוא חייב לבצע את העבודה.

נכון.

אתה תנסח את הסעיף הזה שתינתן לך אפשרות לחזור אל כל מה שנשאר לך בסל, כולל ההצעות החדשות.

אז אני גם לא מקלקל לעומת הפרשנות.

אין תנאי של הצעה מיטיבה, מה שהיה יכול לעורר הרבה קשיים. אין תנאי של הצעה מיטיבה לצורך הגשת הצעה נוספת.

לפי דעתי מה שנשאר לנו זה בסדר. שני הסעיפים האחרים הם בסדר.

שאלת תם. האם הנוהל שנקבע כאן תקף גם לגבי חברות ממשלתיות?

כן, בהחלט. הוא תקף לגבי חברות ממשלתיות, תאגידים סטטוטוריים, הכנסת, מבקר המדינה.

בסעיף קטן (6), פסקה (6), אתם תתקנו בהתאם כי זה גם דורש שינוי. תבחן לא את כל ההצעות הסופיות אלא תבחן את כל ההצעות.

אני אקבע מי ההצעה הסופית.

ההנחה הייתה שיבחנו גם וגם.

אם ההצעה הראשונה היא מיטיבה, אני אקבע אותה כהצעה סופית.

עכשיו יכולות להיות לך שתי הצעות מאותה חברה ואתה תבחן אותן אחת לעומת כולן ולעומת עצמה.

כמו שיכול להיווצר רק אם אתם קובעים משהו שהוא מעין כשיר שני, אני לא יודע אם קיים דבר כזה במכרזים. אם כן, לא יכול להיות שאותו מציע יש לו שתי הצעות על השולחן ושהוא יהיה גם כשיר שני של עצמו.

היום אין איזשהו הסדר בתקנות לכשיר שני. זה למעשה כאילו לא סוגרים את המכרז. אני נותן טנטטיבית למספר אחד ובלבד שהוא עכשיו יביא לי את ערבות הביצוע, את הרשיונות ואת ההיתרים. אם לא, אני עדיין בתהליך חוזר אל השני.

כשאתה בוחר, אתה מדרג אותם? הוועדה מדרגת את ההצעות?

יש מצבים כאלה.

לא צריך שיהיה כך, כדי שתוכל לדעת אל מי לפנות שני? אחרת אתה צריך לכנס שוב את ועדת המכרזים ואז לדרג. זה לא הגיוני.

יכולים לעשות כך ויכולים לעשות כך.

למה לא לקבוע שתמיד צריך לדרג את השלושה הראשונים? הם כבר עוסקים בזה, הם כבר קוראים, הם בתוך החומר.

אם לא הראשון, אני אצא למכרז חדש. ודאי שאני יכול.

אתה מדרג אותם ואחרי כן אתה מחליט מה אתה עושה עם זה, אבל בתוך החומר אתה אחרי כן מחזיר אותם.

אני לא יודע אם תמיד צריך לדרג. אני יכול לומר שאני רוצה את הראשון. למה לי להיכנס לשאלה אם אני רוצה את השני או שאני דוחה אותו או פוסל אותו וכן הלאה, אם בסוף אני לא אגיע אליו?

מטעמים של יעילות. כיוון שכבר בוחנים ומשווים את ההצעות. הרי זה לא שאתה רואה יהלום בערימה של פחם ואתה מוציא אותו. אתה מסתכל על ההצעות, אתה רושם מספרים, יש לך את רוב הנתונים שאתה בסך הכל יכול לדרג. שנית, אם קורה והמציע שזכה לא יכול, לא מעונין, מחלטים לו, הוא פשט את הרגל, החברה התפרקה, אתה כבר יכול כעניין של יעילות לומר שמספר 2 זכה. זה גם יותר שוויוני והגון ואף אחד לא חושב שבחודש שעבר עד שההוא משך את הזמן, ועדת המכרזים ושבת אחרת כי מישהו לחץ או שמע. אתה עדיין בתוך הקפסולה הסגורה ואיש לא יודע מה קורה בפנים, מחליטים החלטות, ברגע שזה נפתח, ההחלטות יכולות להשתנות. מבחינת שוויון גם יכול להיות חשש.

אם אני רוצה לדרג 2 ו-3 השאלה מתי נכון לעשות זאת. יש שאלה שנייה והיא אם לדרג 2 ו-3. כמו שאתה יודע גם במכרזים לאיוש משרות יש כאלה שמאוד אוהבים לדרג 2 ו-3 ואפילו 5, ויש כאלה שאומרים שזה מה שלפניי ואם לא, אז כלום. למעשה אני מראש קובע שאני לא אחזור למספר 2.

העובדה שמחליטים פעם כך ופעם כך, בדיוק נותנת גמישות אולי מיותרת כי העלות של לדרג היא לא עלות גדולה. היא אמנם גורמת למי שיושב בוועדת המכרזים לכך שהוא לא יכול לבחור את מי שהוא רוצה כמספר 1 ולא מעניין אותו השאר. זה מכריח אותו אמנם לדרג באופן אמיתי. יש לך הצעות, יש לך איזשהו מדרג, אתה יכול לומר שאין לך את מי לדרג כי 2 ו-3 הם בפער כל כך גדול, כך שאף אחד מהם לא. זה בסדר, זה לגיטימי, הפעלת קריטריון ואתה אומר שלא הצלחנו לדרג כיוון שלא נמצאו מתאימים, אבל לא כי החלטת לשמור לעצמך את חופש הפעולה ואחרי שהאחד הזה יסרב, הוא זה שרציתי בו, עכשיו אני אומר את זה, לא זכה, אז אני אלך למכרז חדש. לא. יש פרמטרים, אנשים עומדים בפרמטרים ולמה שהם לא יזכו?

כמה יש כאלה?

לא יודע. תן לי לבדוק את השאלה ואתן תשובה בפעם הבאה. השאלה לא רלוונטית רק לתקנה הזאת אלא היא שאלה כללית.

צריך לנסח מחדש את (ג) בסעיפי המשנה שלו ויכול להיות שתחסוך אחד או שניים שם. יש לך עכשיו הליך שפתח בפניך אופציות, אבל אתה צריך לנסח אותן בהתאם. לא מה שהוא אמר אלא מה שאנחנו אמרנו קודם.

יש כמה דברים. אנחנו נרחיב מה זה המשא ומתן, נרחיב גם את העניין של זה ונרחיב שזה לא סופיות בהכרח אלא שבודקים את מכלול ההצעות


רשאית ועדת המכרזים לנהל משא ומתן עם המציע ורשאית היא להחליט כי המציע לא יהיה חייב להגיש הצעה סופית לכתיבת המכרזים, כי אין טעם בזה, אלא להגישה בכתב באופן שתקבע. הסיבה שאנחנו דורשים את הכתב היא שהיום יש מצבים בהם כיוון שזה במשא ומתן סוגרים בעל פה, לוחצים יד, וזאת לא דרך בה המדינה צריכה להתנהל בדברים כאלה.


שנית, להחליט כי לא ינוהל משא ומתן עם המציע כי אין טעם בכך כי הוא מציע יחיד. בכל מקרה, יחולו הוראות תקנה 23, תקנה שדנה בנושא של מציע יחיד.

מציע יחיד במכרז רגיל.

במכרז רגיל. שם יש כללים לגבי מציע יחיד.

שזה חל רק על השלב השני.

שלב ההכרעה מנימוקים מיוחדים. אם זה מכרז סגור, צריך אישור ועדת פטור להתקשר עם מציע יחיד, ואם זה מכרז פומבי, צריך טעמים מיוחדים כדי להתקשר עם מציע יחיד. אנחנו יודעים שבית המשפט העליון הכביד עלינו ואמר שצריך נימוקים מיוחדים. לא רק שצריך נימוקים מיוחדים כדי להתקשר אתו כהוראת התקנות אלא שצריך גם נימוקים מיוחדים כדי לא להתקשר אתו כהוראתו של הדין. מה שאומר שבכל מקרה אתה צריך טעמים מיוחדים ואם אין טעמים מיוחדים, אתה לא יודע מה לעשות. זה המצב המשפטי היום.

במקרה הזה החלה של תקנה 23 היא לא קצת מחמירה יתר על המידה במובן זה שכאשר יש באמת רק מציע יחיד מלכתחילה, אז יש חשש לחוסר שוויון וגם לחוסר יעילות כי איך יכול להיות שיש רק אחד, אבל כאן זה מכרז שהציעו יותר מאדם אחד. רשימת המציעים המקורית לא הייתה של אדם אחד כנראה, זה לא ברור מכאן, אבל ההנחה היא שהיו רבים, הם סיננו אותם לא רק לפי תנאי סף, לא רק שהם לא עמדו בתנאי הסף אלא גם לפי מדדים של איכות, ונשארנו רק עם אחד שעמד במדדי האיכות. החשש להטיה ולחוסר שוויון היא לא מצב רגיל שיצא רק אחד ובעצם הוא החבר של השני.

לא הטיה, אבל אי הגינות במכרזים הוא החשש כדלהלן. אם אתה רוצה לבטל מכרז, שזה דבר שהוא בכל אופן משמעותי, לא מבטלים סתם כך מכרז, תוכל לעשות את זה בשני שלבים. במקום לעשות את זה בבת אחת, כי אז ייקחו אותך לבית המשפט וישאלו איפה ההגינות, אתה קודם כל תצמצם את הרשימה לאחד ואז זה יתאייד. הוא אומר לך, לא, אם אתה מצמצם אותו לאחד, גם אני מחכה לך בפינה. אני יכול להחליט בוועדה ולומר שנשאר לי אחד.

לא עושים רשימה עם מציע אחד בסוף. ממש לא.

בהתחלה היו מספיק מציעים אבל הם יכולים ליפול במבחן האיכותי ולא בתנאי הסף.

התשובה היא שלא טעיתי.

אגב, תקנה 23 מדברת על מצב בו הוגשה הצעה יחידה או שנותרה יחידה לדיון. כלומר, גם תקנה 23 מדברת על שני המצבים. אני חושב שמעבר לחששות, הסיבה שדרך המלך היא לא לקיים מכרז לדיון במציע יחיד, הוא פשוט משום שאין לך בסיס השוואה למחירים. זאת אומרת, אם יש לי מציע יחיד, הוא הגיש מחיר ואין לי איך לדעת אם המחיר שלו גבוה, נמוך, סביר, לא סביר, לעומת מצב בו יש יותר ממציע אחד שאז יש לך איזושהי אינדיקציה. אגב, לכן גם בתקנה 23 אנחנו הולכים להכניס גם את העניין של אומדן כאיזשהו אינדיקטור משמעותי.

הערה טכנית. מציע יחיד לרוב יודע שהוא בסוף נשאר יחיד, לפני שהוא מגיש את הצעתו. יש ספקים כאלה והוא יודע שהוא נשאר לבד. אני משער שזה משפיע בצורה זו אחרת על הצעת המחיר.

אנחנו בתקנות משנה (ה) ו-(ו) שמדברות על מצבים בהם קבענו מכרז עם משא ומתן אבל אנחנו מפסיקים את התהליך באמצע, או לפני תחילת המשא ומתן או במהלך המשא ומתן או אפילו בסופו.


(ה) אומר שוועדת המכרזים רשאית להחליט שלא לנהל משא ומתן עם מציעים. כלומר, מלכתחילה, אחרי שהוגשו ההצעות הראשונות אומרים שהיא תחליט על בסיס ההצעות הראשונות שהוגשו, בהתקיים אחד מאלה:


אם אפשרות זו צוינה על מסמכי המכרז בטרם החלו משא ומתן עם מי מהמציעים. כלומר, לא דיברו עם אף אחד ולכן השוויון נשאר.

מה זאת אפשרות זו?

האפשרות להחליט שלא לנהל משא ומתן.

למה זה לא משהו שנובע מהתקנות? צריך להכריז על זה מראש? מה יהיו המצבים? אתה יכול לתאר מצב שבו מראש יחשבו שאולי יהיה צורך שלא לקיים משא ומתן?

יאמרו שההצעות מצוינות, באמת אין טעם, חבל על הזמן.

איך יכתבו את זה מראש?

יכתבו במסמכי המכרז.

מה הנסיבות שמראש לגבי המכרז יאמרו נשמור את האופציה שלא לנהל משא ומתן? ועדת המכרזים תמיד תרצה לשמור את האופציה הזאת.

יכול להיות אבל אז אני יודע שהאיש, כשהוא הגיש את ההצעה, ידע בדיוק לאיזה מסלול הוא נכנס. יכול להיות מצב שהם יאמרו לא, בכל מקרה, מה שלא יהיה, אנחנו ננהל כאן משא ומתן.

הוא נכנס למכרז למיזם משולב של בנייה ועסקה לרכישת זכויות במיטלטלין והם לא רוצים לנהל אתו עכשיו משא ומתן. הם עושים את המכרז כמו מכרז. הוא אומר שאתם הייתם צריכים לנהל משא ומתן. זה מהדברים שצפוי היה לנהל משא ומתן ועד היום הזה ניהלתם. נכון שכתוב יכול שתיעשה, אבל ברירת המחדל היא שסביר שתיעשה. שחרר אותי מזה.

ההוראה שמאפשרת שלא לקיים משא ומתן היא אחד ממאפייני הליך של מכרז במשא ומתן ואז בסעיף 7(ג) צריך לכתוב איך מנהלים מכרז עם משא ומתן וצריך להיות שם משהו שהוא אפס, כלומר, לפני ה-1 או באיזושהי פסקה שאומרת שבמסמכי מכרז על מכרז מסוג זה וזה של תקנה 7 יצוין כי, ואז אחד הדברים הוא שיצוין הדבר הזה ואולי יצוינו עוד דברים. זאת אומרת, זה לא החריג שבמקרה כתבו אלא אתה רוצה שוועדת המכרזים תציין האם יש אפשרות, או אולי שתמיד תהיה אפשרות לא לקיים משא ומתן.

אני נותן גמישות לוועדה.

אתה לא נותן גמישות אלא להיפך. בסעיף הזה, ברירת המחדל היא שאם אני קורא נכון את (ה), אם לא קרה 1 ולא קרה 2, היא חייבת לנהל משא ומתן.

נכון.

זה לא נכון. בסעיף המרכזי כתבת יכול. זאת אומרת, היא לא חייבת. נתת לה את האופציה ואילו כאן קשרת אותה פתאום. למה אתה צריך את זה? אלא אם כן הנוהל שהשתרש אצלכם במשא ומתן הוא כל כך מוטבע, אז בסדר, תשרש אותו בסעיף הראשי ואל תשרש אותו בסעיף משני.

נאמר שהחלטת ועדת המכרזים בדבר ניהול משא ומתן טעונה הודעה במסמכי המכרז. שם אולי צריך לכתוב על האפשרות.

ברירת המחדל תהיה שאין חובה לנהל משא ומתן ובלבד שלא החלו לנהל משא ומתן. על זה אני חשוב שצריך לעמוד. אם ניהלו משא ומתן עם מציע אחד, זה אבוד, הם חייבים להמשיך עם כולם.

זה באמת מה שיהיה ב-(ה), שם תתייחס למצבים בהם הוחלט שלא לנהל משא ומתן.

או אם כל המציעים ויתרו על ניהול משא ומתן. גם זה אולי צריך להיות רק אם עוד לא החלו עם מישהו.

אם כל המציעים הסכימו לוותר ובלבד ש.

החלופה השנייה הופכת להיות מיותרת.

הן מצטברות.

לא. מה שיהיה עכשיו, לא יהיה צורך בהסכמה של כולם ובלבד שלא החלו במשא ומתן. זה מה שיצוין בראש במסמכי המכרז.

קבעתם את התנאי שכולם הסכימו מסיבה מהותית כלשהי.

גם אם לא ציינתי מראש שאני יכול שלא לנהל משא ומתן, אם כולם הסכימו, אין סיבה, אף אחד לא רוצה לנהל משא ומתן ודווקא נכריח לעשות זאת.

כתבת כאן אם טרם החלו משא ומתן עם המציעים ובדברים שאמרת בעל פה אמרת לאחר שבעצם בחרו את הרשימה. עד שלב תחילת המשא ומתן אפשר להחליט על זה. אפשר להחליט על זה גם מיד כאשר מתפרסם המכרז ואז יכולים לחזור בהם.

נכון.

זה לא בהכרח אחרי שבדקו את ההצעות.

נכון.

זה מה שהטקסט אומר.

כל שלב, עד שכבר דיברו עם מישהו. הרימו טלפון למישהו אחד, האפשרות הזאת נמוגה.

המשא ומתן יכול להתקיים בטלפון אחד? זה לא צריך להיות בפניות בכתב, שאנחנו פונים ומבקשים לנהל משא ומתן?

אישית, ההעדפה שלי היא לחליפת מכתבים, אפילו אם זאת חליפת דואר אלקטרוני, כי אז אני גם לא צריך פרוטוקול. זה עניין של טעם אישי. יש אנשים שכן חושבים שמשא ומתן אמיתי צריך להתנהל פנים מול פנים ואני לא יכול לומר שאין מצבים בהם בנושא של יועצים למשל או בנושא כזה שירצו דווקא לראות את האדם ולומר לו שההצעה שלו כאן, היינו מאוד שמחים אם הוא היה משפר פה וכך ולא איזשהו מכתב עורך-דיני יבש.

אבל זה לא בטלפון. טלפון לא מאפשר פרוטוקול.

גם טלפון מאפשר פרוטוקול. אני שם את הטלפון על השולחן עם הספיקר, יושבים שלושה אנשים מסביב ורושמים פרוטוקול.

אני לא רוצה להיכנס לטכניקה אבל אני רוצה שתהיה ברורה הכוונה.

ההעדפה האישית שלי היא במכתבים אבל אני לא מגביל את זה למכתבים.


עכשיו אני מדבר על מצב בו ניהלנו משא ומתן אבל בסוף המשא ומתן אין טעם לומר לאנשים להגיש הצעה שנייה כי במשא ומתן כבר הבנתי שאין בזה תוחלת, ואז ועדת המכרזים רשאית להחליט שלא לקבל הצעות נוספות לאחר שנוהל משא ומתן עם כל המציעים, אם כל המציעים הסכימו לוותר על הגשת הצעות כאמור. זאת אומרת, זה צריך להיות בהסכמה הדדית עם כל המציעים. מציע אחד אומר לא, אני מתעקש להגיש הצעה שנייה, אזי האפשרות נפתחת לכולם שיכולים, אך לא חייבים, להגיש הצעה שנייה.

אז מתבססים על ההצעות הראשונות.

בוודאי.

האם לסעיף 8 היו לכם שאלות? זה נראה לי הסעיף ההדוק ביותר. אני רוצה לעשות הפסקה של כמה דקות, אבל אני רוצה להזכיר לכם שיש לכם חוק מול התקנות.

יש את תיקון החוק שאנחנו מבקשים.

יש לכם חוק שעבר קריאה ראשונה ואתם ביקשתם לא לדון בו.

אני אומר לאדוני מה ההסכמה לגבי החוק ולמה היה חשוב לנו לעשות את זה בסדר הדברים הזה.

אתם רשאים גם למשוך את החוק.

לא, את זה לא נעשה.

החוק הולך גב אל גב עם סעיף 8. אתם לא רוצים לאשר את החוק לפני התקנות.

נכון מאוד. הוא רלוונטי יותר להוראת השעה.

הישיבה הופסקה ל-5 דקות

אנחנו מחדשים את הישיבה.

לגבי סעיף 7(ג). תבדקו את נושא המועד להודיע שהסתיים המשא ומתן. כתוב שם, בסיום המשא ומתן רשאים. כיוון שבמכרזים אנחנו עושים את כל הפרוצדורות הכי דקדקניות, לא צריכה להיות איזו החלטה שמודיעה שהסתיים המשא ומתן?

ההחלטה היא הודעה על המועד.

הערה לגבי סעיף קטן (ו) שהיא רשאית להחליט לא לקבל הצעות נוספות אחרי שנוהל משא ומתן וכל עוד הם הסכימו לוותר, אבל זה לא נובע מעצם זה שהם לא מגישים או שאתם מנסים לחסוך את השלב הנוסף.

לחסוך את השלב הנוסף.

אנחנו עוברים לסעיף 8.

סעיף 8(א) הוא מהסעיפים שנוספו ולא חשבנו לדון בהם במסגרת החבילה הזאת אבל התבקשנו על ידי הצוות המקצועי של הוועדה כן לכלול בחבילה הזאת וכך עשינו. זה עניין אופן מינוי ועדת המכרזים. היום הוא כתוב בסביל. ועדת המכרזים תמונה כך שיהיו בה, וכנראה שבכוונה זה נעשה כך, כדי לשמר מסורות שונות. כעת זה ייכתב בלשון פעיל באופן שיהיה ברור מי ממנה מה ואיך זה מתנהל.


מנהל כללי של משרד ראשי למנות למשרת ועדת מכרזים אחד או יותר ואלה יהיו חבריה: המנהל הכללי של המשרד יהיה יושב-ראש הוועדה או מי שהוא מינה כנציגו. חשב המשרד או מי שהוא מינה כנציגו. היועץ המשפטי של המשרד או עורך דין שהוא מינה כנציגו. כלומר, אי אפשר למנות שם מי שאיננו עורך דין לשבת במשבצת הזאת. עד שני חברים נוספים שימנה המנהל הכללי אם החליט לעשות כן. משמע, הוועדה יכולה להיות בין 3 ל-5 חברים.


זה כדי לפתור בעיה טכנית שמתעוררת, בעיה של קוורום, ואם רוצים לקבוע מועד קבוע אחת לשבוע ובדיוק מישהו בחוץ לארץ, חולה או חייב לרוץ לוועדה מוועדות הכנסת לדיון, ולכן צריך שתהיה אפשרות לקיים את הוועדה ברציפות ולכן אנחנו מסדירים את העניין של אפשרות למנות ממלא מקום.

מה כללי הקוורום בישיבות כאלה?

רוב. כללי חוק הפרשנות.

זאת אומרת, שניים משמשים.

אם זה שלושה, זה שניים, ואם זה חמישה, זה שלושה.

האם בקוורום יש הכרח שישב אחד מהשלושה? זאת אומרת, האם לא היה ראוי שבקוורום הזה, ובלבד שישב היועץ המשפטי?

והחשב.

בבקשה. מבחינתי יהיה שהוועדה לא רשאית לפעול אלא בשלושה. אני חושב שזה סביר. נתנו לך אפשרות גמישה למנות ממלאי מקום, אל תשב אלא בשלושה. אני חושב שהוועדה תשב אך ורק בהרכבה המלא. מיד תראה שפתרתי לך את הבעיה בדרך אחרת. זה יהיה סעיף (א) וסעיף (ב) יהיה הסעיף של ועדות משנה שאתה תיצור, ואת זה אתה רוצה ליצור. הצעתי לך ואתה תעשה. זה נותן לך את האפיק של דיון. אתה רוצה שהוועדה לא תיעצר, היא לא תקבל הכרעות סופיות, היא תגמור את הדיונים המקצועיים ותמליץ בפני הוועדה בהתכנסה בפעם הבאה כוועדה מלאה. בוועדת המשנה, ובלבד ש.

קוורום מלא, זאת אמירה שנראית לי מעט בעייתית.

אחרי שנתתי לך?

ועדות בינמשרדיות וועדות מיוחדות הן בדרך כלל יותר.

גם ביותר. אם המנגנון בכל המקומות הוא אותו מנגנון, שיש לך ממלא מקום ויש לך גם אפשרות לממלא המקום אד-הוק. מה הבעיה?

מעבר לנקודה של חשב ויועץ משפטי.

המקום היחידי שאני רואה בעיה, למשל בוועדות הכנסת שאני מזמין משרדים, אתה מזמין את משרד הרווחה, הוא יודע שהוא שולח אדם והוא לא שולח את פלוני אלא את אלמוני, אלא אם אתה מבקש את המנכ"ל. הגוף היחיד שלא שולח נציגים כמעט תמיד זה אגף התקציבים של משרד האוצר, אבל כאן זאת אידיאולוגיה או סיבות אחרות. בסדר, לגיטימי.

הוא שולח תמיד נציג.

לא לכאן.

שולח אבל לא. זאת אומרת, הוא מזומן אבל לא. הם ודאי נמצאים בוועדות אחרות אבל לכאן הם לא מגיעים. אני אומר שלפי דעתי יש משמעת נוכחות בוועדות בדרך כלל כאשר אנשים מתרגלים אליה.

בתקנה 10 אנחנו מוסיפים תקנת משנה (ה) שאני מודה שהיא לא הייתה אהובה על הצוות המקצועי של הוועדה אבל בעינינו היא חשובה מאוד והיא מדברת על בדומה למה שקיים בחברות ממשלתיות לגבי דירקטור שהוא נעדר יותר משהוא נוכח.

הם לא אהבו את הסיפא. את הרישא הם אהבו מאוד בטח.

שניתן לשוב ולמנותו. נגיע לזה.

אנחנו נגיע ל-10.

לדעתי הדרך הנכונה לפתור את זה היא לומר שכללי חוק הפרשנות שרוב נוכחים בוועדה זה מאפשר דיון של ועדה, לא הייתי יורד מזה כי אחרת יכול להיות מצב של תקלה טכנית ברגע האחרון, מישהו יצא, מישהו נכנס, וההחלטה התקבלה ואז נתחיל להתווכח אם היא בתוקף או לא. מצד שני נטפל בנעדרים דרך הסנקציה שתוטל עליהם.

הנעדרים לא מפריעים לי לצורך הנושא הזה. מה שמפריע לי הוא דיון באיכות ירודה. מבחינתי שתהיה ועדת מכרזים אחת במשרד. זאת אומרת, קיבלת את הגמישות המרבית כדי להחליף ועכשיו אתה לא מנצל אותה, פירושו של דבר שמישהו לא מכין שיעורי בית. פלוני שצריך להגיע, לא מודיע שהוא מגיע או אלמוני מאחר קבוע, כל מיני דברים מעין אלה, אבל מי שבסוף יוכה זאת המערכת כי אני אעשה מכרז לא טוב, כי חסרתי את הכלכלן או את המשפטן או את האדם עם השכל הישר. כמה יושבים בכל הוועדה? שלושה אנשים.

לא, חמישה. המינימום הוא שלושה, אבל בדרך כלל יושבים חמישה.

אם כך, ובלבד ששלושת אלה יהיו בה. לזה אני מוכן.

המינויים הסטטוטוריים.

כן. המינוי של המנכ"ל, המינוי של החשב והמינוי של היועץ המשפטי. זה בסדר. חשבתי שיושבים רק שלושה.

הבסיס הוא שלושה.

אני גמיש לגבי האחרים אבל אני לא גמיש לגבי הממונים הישירים שהם בוודאי פקידים. זאת אומרת, הם אנשים שעבודתם בכך.

הם פקידים חיצוניים או גם וגם.

לא איכפת לי שיהיו פקידים.

לדעתי הם חייבים להיות עובדי המשרד.

לא כתוב.

אני יודע. עוד לא הגעתי להערה הזאת, אבל זה נראה לי שצריך כך להיות.

מניין חוקי לישיבות הוועדה היא נוכחות שלושת הממונים על ידי.

מנכ"ל או נציגו, היועץ המשפטי או נציגי, החשב או נציגו. למעשה זה יהיה תיקון לא לסעיף 8 אלא לתיקון סעיף 10 שכבר קובע את המניין החוקי. סעיף 10(א) סיפא, רוב חברי ועדת המכרזים יהיו מניין חוקי. זה לא חוק הפרשנות אלא זה קבוע היום בתקנות. בעצם היושב-ראש מציע להוסיף בסוף ובלבד שיהיו נוכחים א', ב', ג'.

רוב חברי הוועדה ובהם 1, 2, 3.

נמצא את הניסוח. הכוונה היא ששלושת אלה חייבים להיות בקוורום.

אני אבדוק. אני לא רוצה לעשות כאן איזושהי הכבדה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

זה הוחלט אלא אם כן תבוא עם הצעה אחרת ואז ישנו את ההחלטה, אבל כדי שלא יהיו יותר מדיי דברים פתוחים.

לגבי המינויים. אתה רצית שהם יהיו אנשי המשרד?

העליתי את זה כשאלה. אני חושב שכן, מדובר בוועדת מכרזים של המשרד או של אותה יחידה והם צריכים להיות אנשים עליהם חלים דיני המשמעת, יש עליהם דיני כפיפות, שהם מבינים ומצויים ככלל, אלא אם כן תאמרו שיש איזה צורך להביא מומחים מבחוץ. נדמה לי שזה בדרך כלל לא קורה.

לעתים – אני לא חושב שזה הכלל – בהחלט יש מצבים בהם גם נציגים מן החוץ יושבים בוועדת המכרזים. יש מצבים מורכבים ביותר שיושבים כמעט שתי ועדות מכרזים על אותו עניין. כך למשל אנחנו מוכרים את קרנות ההשתלמות, אז יושבים שם סביב אותו שולחן גם ועדת המכרזים של ההסתדרות שמוכרת את חלקה, הם מוכרים את כל החבילה, וקרן ההשתלמות מוחזקת בבעלות משותפת של המדינה ושל ההסתדרות, ואז יושבת ועדת המכרזים של ההסתדרות וועדת המכרזים של המדינה וביחד מוכרים את קרן ההשתלמות. זה מקרה ייחודי מאוד, אבל גם במצבים אחרים יכולים להיות מקרים בהם יושבים בהחלט בוועדת מכרזים גם אנשים שהם אינם עובדי מדינה.

זה תמיד אתה יכול לעשות על המשבצת הנוספת. יש לך עוד שני מקומות. איל שואל אותך לגבי המשבצת המקצועית.

גם וגם. לדעתי גם הנוספת צריכים להיות טעמים מיוחדים או סיבה טובה שוועדת המכרזים של המשרד. הדוגמה שהבאת היא דוגמה רחוקה וקיצונית וחריגה. מדובר פה בוועדת המכרזים המשרדית, הגוף הרגיל, השוטף, שיושב ומקבל החלטות. בדרך כלל ראוי שגופים של הממשלה בפנים בתוך המשרדים, הם של עובדי מדינה.

זה האינטרס שלכם. אתה יכול לומר את זה אפילו בתקנה. ככלל, ישבו בוועדת המכרזים המשרדית אנשי המשרד.

הוא ימנה מבין עובדי משרדו זולת אם.

יש הרבה מכרזים קטנים ולכן יושב שם היושב-ראש וחברים נוספים הם עובדי המשרד, אבל יש גם מי שמתפעלים את הנושא.

למה צריך להביא אנשים כאלה?

עובד יושב אצלך 5 ו-10 שנים במשרד.

זאת בעיה שלכם. אתם מחזיקים שם יחידה ענקית.

שיבוא בתור יועץ לוועדה אבל לא יקבל החלטות. הוא לא עובד מדינה והוא לא אמור לקבל החלטות. זה הרעיון של שיטת העסקה מעוותת שעכשיו רוצים לתקן אותה. הוא גם חלק מהמערך המשרדי, הוא גם מקבל החלטות.

אני רואה את זה הפוך ממך. אני רואה שזה יגרום לתיוב ההחלטות שמובאות בפני הוועדה כי בסופו של דבר מי שמציג את הנושאים להחלטות זה אותו יועץ וזה שהוא צריך להחליט, זה נותן לו עוד יותר אחריות. אולי צריך למצוא איך להחיל עליו כללי משמעת כאלו ואחרים, אבל בזה שהוא לא מצביע, זה עוד יותר מנקר.

היו כאלה שאומרים שעדיף שישבו במכרזים אנשים שלא מבינים בחומר בכלל כי אז הם אובייקטיבים.

אנחנו באים כאן מכיוון אחר.

התפיסה שמסתובבת היום ברחובות היא שכל אחד שיש לו איזושהי הבנה, כנראה גם יש לו נגיעה ולכן טוב שהוא לא ישב שם. אנחנו רואים את זה אפילו כאן בכנסת. עכשיו מגיע עוד שלב אחד, מגיע השלב ששואל מהי נקודת האיזון שבין הבדיקה המקצועית הטהורה לבין האינטרס של המשרד. לפי הבנתי כיוון שהמכרז הוא של המשרד, הרי האינטרס הוא שישבו אנשי המשרד בוועדה. אומר היועץ המשפטי שהוא מרוויח מכך שהם יושבים כי יש להם גם כפיפות לכל מיני חוקים של האיש של חברת כוח האדם שבילפתם וכתוצאה מכך אתם נהנים משירותיו, משירותי תהילה או מרכבה בצורה כזאת וכתוצאה מכך קיצצתם בסגל המינהלי של המשרד, אבל האנשים הללו לא כפופים לחלק מן הכללים. זאת אומרת, לא תוכל לבוא אתו חשבון כשהוא החליט החלטות או היטה הטיות שאסור היה לו להטות. דווקא בדברים הללו בזמנו לפחות היו הרבה שמועות של הטיות בסוגיות. לא הלכתי אף פעם לבדוק אותם, אבל עת עסקתי בסוגיות הללו באו אלי אנשים ולחשו לי על האוזן. באמת במקרה כזה אתה לא יכול לבוא חשבון עם אדם כזה.

אני חושב שמה שרשום כאן, לדעתי זה מעולה. זה נותן הפרדה. בכל מקרה המנכ"ל אחראי למינוי ולא משנה מי הוא. הוא עשה כאן שלושה תפקידי לבה שזה הוא עצמו, החשב והיועץ המשפטי, ועוד שניים. בסופו של דבר צריך לזכור שהוועדה הזאת אמורה לשמש בכל נושא שהיא דנה בו כסמכות העליונה המקצועית. ולכן, אם הוא מחליט להקים ועדה מיוחדת לעניין מחשוב, נראה לי הגיוני שאפילו שהוא עובד בקוסט פלוס, ואנחנו לא באים לתקן את עוולות העולם, הוא אחראי על כל המחשוב של המשרד והוא זה שמעורר את הצורך וכותב את מפרטי המכרז, ובסופו של דבר הוא מזמין.

אני אתן לך את הדוגמה בדיוק בסוגיה הזאת של מחשוב שהיא לא דוגמה קונקרטית אבל היא יכולה להיות קונקרטית. לעובדי משרד יש חוקי צינון, לעובד חברת כוח אדם אין חוקי צינון. הוא עם פנים קדימה מסתכל על הקמת חברת בת, חברה אחרת, סטרט-אפ וכל מיני דברים אחרים. אתה שולח אותו למכרז שנעשה עם חברה לענייני מחשוב ומחר הוא יהפוך להיות חלק ממנה. לחילופין, קיבלת אותו לעבודה, לא היה לו שום חוק צינון, לתוך חברת כוח האדם, אין לו שום עול כזה או אחר, הוא לא קשור בשום קשר אל המשרד כי אין לו מחויבות למשרד אבל הוא כן היה קשור לחברה שאתמול הוא יצא ממנה. העובדה שאני היום יכול לקחת אותו למכרז ולא כתבתי כאן שצריך המנכ"ל לבדוק שאין ניגוד אינטרסים. אם הייתי ממנה עובד מדינה, יש לי כללים. אם אני לא ממנה עובד מדינה, אין לי כללים. אני רוצה שתהיה בכורה לעובדי המדינה במקרה הזה. כל האגף הזה, אגב, אני אומר לכם שזאת לא אמירה מהבטן כי כאשר התחלנו לעסוק בכל הסוגיה של הפרוייקטים לש המחשוב, היו טענות קשות מאוד. יכול להיות שאלה סתם שמועות ולכן אני לא רוצה לעסוק בהן ולכן אפילו אולי לא ראוי שאני מזכיר אותן, אבל אני בכל זאת רוצה במקרה הזה לנקות את המרב ולעובדי המדינה יש מחויבות. מה מפריע לך שאני אכתוב שהם עובדי מדינה? שעדיף שיעמדו אנשי המשרד? לך זה נראה תמוה?

אני חושב שכאשר מדובר בוועדה פנימית שיש לה שיקול דעת, היא צריכה להפעיל שיקול דעת לטובת המשרד והיא עוסקת בעניינים חשובים ומסתבר בהיקפים מאוד גדולים של כסף, ראוי שהאנשים שהמנכ"ל ממנה הם מתוך המשרד פנימה. אתם מביאים דוגמה של אדם שהוא כאילו עובד המשרד אבל בעצם הוא לא עובד המשרד מבחינת קשר ההעסקה שלו, אבל הפתח הזה יכול לאפשר למנכ"ל למנות עוד שני חברי בוועדה שהם כל אדם מבחוץ ואז הוא ועוד השניים האלה מהווים רוב. אז אני לא חושד באף מנכ"ל, אבל גם מהטעם הזה זה לא דבר כל כך טוב. אתם פותחים פתח למקרה מסוים שאתם רואים לנגד עיניכם, שלטעמי גם הוא לא מצדיק את זה, אבל הפתח הוא רחב לכל דיכפין לכל אדם מבחוץ. אני לא רואה איזושהי סיבה שוועדת מכרזים שאמורה לקבל את ההחלטות, לא תהיה ועדה שעובדי המשרד, שיש שם את המומחיות, יש להם את המומחיות השוטפת, יש להם את האחריות, יש עליהם את דיני המשמעת והכפיפות עם כל מה שקשור בניגוד עניינים.

על הוועדות הללו ממש הייתה הטענה. על ועדות דמה, בגלל התחושה לפחות שהייתה שדברים נקבעים על ידי אינטרסים שהם לאו דווקא האינטרסים הממלכתיים. כמובן מי שמפסיד תמיד יאמר את זה.

אם זקוקים לאיזושהי מומחיות חיצונית, אולי צריך למצוא דרך שוועדת המכרזים יכולה להתייעץ. יש הרי הרבה מצבים שוועדת מכרזים אני מניח, ה-5 האלה, לא מומחים ברכישה המסוימת ולכן הם מקבלים איזשהו מידע. אני לא רואה סיבה מיוחדת להתנגד לכך כי זו אמורה להיות באמת דרך המלך.

אני מחפש ניסוח ועכשיו אני אגיע אל התכלית. אני מחפש ניסוח שברירת המחדל ברורה תהיה שאלה עובדי המשרד אלא אם נסיבות שינמק, ואז הוא יכול לנמק ולהסביר מדוע.

אני יכול לשער שיהיה נימוק קבוע, שהמומחיות בתחום מחשוב נתונה בידי פלוני שהמשרד מעסיק אותו בדרך עקיפה כאחראי על המחשוב.

אתה יכול לבקש אישור של היועץ המשפטי.

הוא יאשר שהעובדה היא אכן נכונה אלא שאם הרעיון הוא כמו שאדוני אמר שתהיה כפיפות, שתהיה משמעת, אנחנו מוותרים על העיקרון הזה.

אחרי שאמרנו את דברינו, תסבירו לנו למה טעינו בגדול.

אני חושב שהמטרה העיקרית של כל הנושא הזה היא לעשות ועדות מכרזים שאכן יהיו מחויבות להחלטות שלהן וידעו במה הן מחליטות.

ושידאגו לאינטרסים של המשרד.

בוודאי. זאת גם הייתה הכוונה לפני כן. בוא נדבר על המצב לפני. המצב לפני היה שהיו ממנים לוועדות מכרזים את החשב, נציגו וכולי, ולרוב שני אנשים שהיו זמינים כאשר הוועדה מתכנסת ולאו דווקא אנשים הטכנולוגיים. קרה מצב שבמהלך השנים היו תחומי מומחיות כמו תחום מחשוב, כמו תחום רכב וכולי, ושם לא היה סביר שיהיה עובד מדינה. זה נושא אחר, הוא איכשהו התפתח, העוולות וכולי וכולי, איך מעסיקים אנשים. לכן נוצר מצב שמי שמשפיע על החלטות ועדות מכרזים אלה אנשים שהם מועסקים במשרד בצורה זו או אחרת אבל לא תמיד הם האנשים שהכי מבינים בטכנולוגיה. אני חושב שדווקא במצב הנוכחי אולי צריך למצוא דרך להחיל ניגוד עניינים או משהו על יועצים או על דברים כאלה. דווקא במקרה הזה אני חושב שזה כן נכון להוסיף אותם למעגל של ההחלטה כי הם גם כך מקבלים את האחריות, ואם הם לא חברים, הם בסופו של דבר באים ויושבים מול הוועדה שהיא לא טכנולוגית ולא מבינה בנושא הזה ודקה אחת הם דנים על רכישה של מיני בארים וטלוויזיות פלזמה למשרד.

אנחנו מתאימים ביטויים ומשמעויות ואחרי כן פוסקים מלהשתמש בהם שלא בצדק. להפך, ככל שאתה תשתמש בביטוי שמישהו ניסה להתאים אותו, אתה תנטרל אותו.

דקה אחרי ההחלטה הם ידונו בעולם תוכן שהוא שונה לחלוטין וזה רכישת שרתים למשרד, שזה עולם מומחיות אחד.

היא הנותנת.

יושב יועץ מולך כוועדה ומדבר בטון חמור ומספר לך מה יקרה אם לא תרכוש, האזרחים לא יקבלו מענה וכולי וכולי, אז מה שקרה זה שרצינו תפקידי לבה כאן ורצינו לצרף את המומחים האלה למעגל ההחלטות ובפועל הם גם מחליטים כי הוועדה מתכנסת אחרי שהיא מקשיבה לו בטון החמור מה יקרה אם לא, הוא זה שכותב את המכרז, הוא זה שבסופו של דבר מזמין את השירות.


לכן מה שאני אומר בצורה פשוטה הוא שאני חושב שאולי צריך למצוא דרך להחיל עליו. לא אמרתי שיהפכו לעובד מדינה כי אסור לאבד את הגמישות של העסקת יועצים, ובמיוחד בתחומים כמו מחשוב, אבל צריך למצוא איזושהי דרך. הוא חלק מקבלת ההחלטות במשרד ואני משער שגם בכנסת זה כך וגם בכל מקום אחר.

החוק מדבר על כך שלעניין זה עובד ציבור, כל אחד מאלה: עובד ציבור כהגדרתו בסעיף 34(כד) לחוק העונשין ומי שנותן שירותי ייעוץ לגוף ציבורי בקשר להליך לקראת התקשרות.

ייעוץ זה לא מכרז.

ייעוץ זה לא לשבת ולקבל את ההחלטה. זה בדיוק ההבדל. אם עולם התוכן משתנה, היועץ נכנס ויוצא מהחדר אבל מי שמקבל את ההחלטה, זה מישהו אחר.

אני מדבר על התיקון לחוק.

אני מוכן להיות גמיש ולומר שברירת המחדל היא שהמנכ"ל יעדיף במינוי את אנשי המשרד, אנשים משירות המדינה. במקרה שהוא צריך ללכת לאחרים, הוא יוכל לבחור אנשים שהם אנשי מקצוע. על אנשי המקצוע הללו יחולו תקנות ניגוד העניינים.

זה פתרון משפטי שאני חושב שהוא בעייתי עד מאוד. אם מחליטים שיש עילות בהן יכול שחבר ועדת המכרזים לא יהיה עובד המשרד, וכך תשתכנע, אפשר לקבוע את זה כחריג, אבל לבנות מנגנון שמחיל על היועץ החיצוני ומה הכללים – והרי ניגוד עניינים הוא רק כלל אחד וצריך לבדוק את הקונסטרוקציה של להטיל עליו את זה.

אפשר שהוא יהיה נוסף לחמישה.

זה לעניין ניגוד העניינים.

כן, אבל זה בהקשר אחר.

החוק מדבר בניגוד עניינים.

החוק מרחיב מעבר לוועדת המכרזים.

אני הצעתי שיחולו עליו כל מה שחל על עובד מדינה במקרה הזה.

עדיין לא שמעתי סיבה אמיתית שחבר הוועדה עצמו יהיה אותו איש מקצוע.

פישוט מינהלי. זאת התשובה.

אני לא חושב שזה פישוט מינהלי. בדוגמה שנתנו לנו ועדה מתכנסת והיא צריכה לדון בשלושה עולמות תוכן – פלזמות, רכישת שולחנות וגינון. דווקא מהטעם שהוועדה משנה את עלם התוכן, אפשר לראות את הוועדה כוועדה שהיא ועדת לבה של אנשים שרואים את המכלול ובאים ונכנסים יועצים או מי שנותן את עולם התוכן הקונקרטי. הרי לא בהכרח צריך להקים ועדות מכרזים שונות להקשרים השונים.

ההערה היא נכונה. הכרעה של עובד מדינה היא הכרעה טובה.

ראש הפירמידה בתחום המקצועי במשרדים אמור להיות עובד מדינה. לפחות פעם זה היה כך, ואם זה השתנה, זה עצוב. ראש הפירמידה אמור להיות ותחתיו יש הרבה אנשים שמועסקים בכל מיני דרכים. אז ראש הפירמידה יבוא ועליו יש אחריות. העובדה שהוא אחר כך מבצע את זה, לא אומרת שהוא גם צריך להיות זה שמחליט את ההחלטה ואולי ההפך, אסור שזה יהיה.

נסכם. הנטייה שלי שהם יהיו אנשי משרדי ממשלה. אתה צריך לתת בכל זאת מפלט, אולי מקרה חריג.

הסעיף הזה הרי מוחל גם על כל הגופים הנלווים ובהם לא תמיד יש אפילו יועץ משפטי שהוא שכיר.

צריך לעשות שם את ההתאמות.

בסעיף 8 הניסוח – בנוסף לכל מה שכבר הכנסנו – יאמר שהמנהל הכללי רשאי למנות כך וכך, כל המינויים הללו יהיו אנשי המשרדים, ובמקרים חריגים שינומקו במפורש רשאי המנהל הכללי למנות חבר ועדה שאיננו מן הרשומים לעיל והוועדה רשאית להזמין יועצים.

לזה אנחנו נגיע בסעיף הבא שהוא מאפשר זאת.

כל החמישה, הכלל הוא שיהיו עובדי מדינה.

זה רק במקום סעיף (ד). הוא רשאי למנות במקום סעיף (ד) גם מישהו מבחוץ.

אם כן, הכלל הוא שמנהל כללי של משרד ראשי למנות מבין עובדי המשרד ועדת מכרזים אחת או באיזשהו מקום בראש יהיה כתוב מבין עובדי המשרד ויתווסף חריג שלגבי חברים המנויים בסעיף א(1)(ד), שני החברים הנוספים, הוא רשאי שלא יהיו מבין עובדי המשרד במקרים חריגים שינומקו.

יש מצבים שזה לא רק לגבי המנויים בסעיף קטן (ד).

כיצד? יש משרד ממשלתי שאין לו יועץ משפטי?

לא, יש משרד ממשלתי שיש לו יועץ משפטי ויש גם ועדות, בעיקר כאלה שעוסקות בהרבה דברים קטנים שגם הייעוץ המשפטי לא בהכרח נמנה על עובדי המשרד. הם בחוזה, בכפיפות מלאה ליועץ המשפטי של המשרד ודרך זה גם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה. יש ועדות נדירות כאלה. אני במקרה יודע על קיומן של ועדות במשרדים בהן גם היועץ המשפטי הוא כזה.

אתה תומך בהסדר הזה? זה שזה קיים, זה נדיר.

החשב הכללי מנסה לחשק את כל המערכת תחת איזשהו סרגל אחיד.

אני מדבר על ועדת החשב הכללי ולא על ועדה אחרת.

לכן צריך נימוק מיוחד. המנכ"ל יצטרך לנמק.

לגבי זה לא יהיה נימוק מיוחד.

ליאור אגאי צודק, על זה הוא לא יוכל, הוא יוכל להביא את האיש ההוא בתור יועץ חיצוני. חברים, אתם תספרו מה היה בוועדה, יחזור אלינו החשב הכללי ויאמר מה דעתו.

אם כן, סוכם שהמנכ"ל או נציגו, החשב או נציגו, היועץ המשפטי או נציגו הם עובדי המשרד. חברים נוספים גם הם עובדי המשרד אלא אם כן החליט המנכ"ל במקרים חריגים שינומקו כי יש הכרח למנות מישהו אחר.

אני יודע מה קרה אצלי אבל אני לא יודע עם איזה משרדים אחרים הסתבכתי.

לא הסתבכת עם אף אחד. כמו שאמרתי לך לגבי כל מיני תקנות. עשיתם את התקנות כמיטב יכולתכם. אני לא חושב שרציתם לעבוד מאחורי הגב של נכי צה"ל או מאחורי הגב של ארגון מסוים, אבל כאשר אתה עושה מערך כזה גדול, אנשים צריכים להיות מודעים לזה.

היא הנותנת. לעניין ארגון נכי צה"ל אני שקט יותר כי פרסמתי את זה, קיימתי שני דיונים בממשלה ובוועדת השרים לחברה וכלכלה. היה להם את יומם. כאן זה סעיף שנוסף אחרי כל התהליך הזה לבקשת הצוות המקצועי של הוועדה ועכשיו אני עושה בו שינוי.

עוד לא סיימנו את ההצבעה על התקנות. נראה. אני מעדיף לא לחזור לכאן כי נדמה לי שהנוסח הזה הוא טוב כמו שהנוסח האחר שהצעתי בתחילת הדיון היום הוא נוסח סביר, שיהיו לך ועדות המשנה.

ועדות המשנה זה סעיף שנוסיף אותו.

אתה נמצא היום במרחב פעילות טוב, אבל אתה צריך לעשות אותו תקין ואת זה אתה רוצה.


אגב, מיום שיש מיקור חוץ כל כך גדול למשרדים – אני עכשיו לא עומד להתווכח על התופעה – מה שנשאר לך במשרד זאת האיכות של משרת הציבור שבהחלט מבין את רוח המשרד והוא יכול להשגיח על האיכויות הציבוריות. אתה לוקח המון מיקור חוץ. זאת אידיאולוגיה ולא רק מסיבות של חוסר רצון להתקשר אלא מתוך זה שאתה יודע שלא כל האמת אצלך, וזה אפילו ליועצים, שלא לדבר על ספקים.

לעניין ועדות משנה יש סעיף נפרד שהוא ינוסח ויידון.

הוא ינסח ואנחנו נקרא אותו.

אני מציע שנעבור לסעיף 10(ה).

לפרוטוקול, דילגנו על דיון בהוספת תקנה 8(א) ובתיקון של תקנה 9(א) ואנחנו עוברים לתקנה 10.

את תקנה (ד) אנחנו ממזגים לתוך 8א שאנחנו נתקין אותו. זאת תקנה מאוד חשובה שמונה את תפקידי ועדת המכרזים. עכשיו אנחנו מדברים בעניין החבר הנעדר. לקחנו בהשאלה מעין מה שקיים בחוק חברות ממשלתיות בשינויים מסוימים.

פספסתי את המחיקה של (ד).

בגלל שמיזגנו את מה שנאמר ב-10(ד) לתוך 8א, הנושא של התייעצות ביועצים ולכן זה טכני.


נעדר חבר מבין חברי ועדת המכרזים משלוש ישיבות רצופות של ועדת המכרזים או מחמש ישיבות בתקופה של שנה בלא שמונה לו מחליף לישיבות אלה – ועכשיו צריך לקרוא לזה ממלא מקום, למען אחידות הנוסח – יודיע על כך יושב-ראש ועדת המכרזים למנהל הכללי של המשרד ולחשב הכללי ואם החבר הוא נציגו של אחד מהמנויים בסעיף (ב) או (ג) – שזה החשב או היועץ המשפטי – שהוא לא מגיע. המנכ"ל הכללי יעביר את אותו חבר מחברותו בוועדה אלא אם כן אותו החבר הוא המנהל הכללי של המשרד או היועץ המשפטי של המשרד או חשב המשרד.

נעצור לרגע לפני ה-אלא אם כן. אותו חבר מחברותו בוועדה. נקודה. עד כאן יש לך בעיה?

לא. זה סדר ומשמעת.

אבל זה מנגנון אוטומטי שיוצר מצב בו הוועדה לא תישאר חסרה וזה בסדר.

זה לא מנגנון אוטומטי. עד כאן זאת רק הודעה. הוא בסך הכל צריך להודיע על כך. ממלא מקום הוא ממלא מקום אד-הוק?

כן. דיברנו עליו בסעיף 8(א)(2).

דלג מהמילה "אלא" עד למילה "משרד" בשורה שלמטה, ותמשיך לקרוא הלאה.

חבר שהועבר מתפקידו כעבור, ניתן לשוב ולמנותו מטעמים שיירשמו תוך ציון העובדה שהוא מתמנה אף שהועבר מתפקידו כאמור.

לשם מה אתה צריך את זה?

אני אתייחס לשתי האמירות. קודם כל, האמירה הבסיסית היא שמוטל על המנהל הכללי להעביר מתפקידו אדם שהוא נעדר קבוע. למה לא עשינו את זה כפג תוקף אוטומטי? מחשש שיהיה מצב שאיש לא שם לב ואז נגיע לבית המשפט ויאמרו שבכלל כל ההחלטות בטלות כי מדובר בשנה לאחור.


הוא כאן נעדר שלוש ישיבות רצופות. יש לנו שני חריגים לסעיף הזה. אחרי שאמרתי את הכלל הבסיסי הזה, עשיתי שתי הקלות. הקלה ראשונה היא לגבי המנהל הכללי עצמו.

אני לא מבקש את זה. בוא נלך להקלה השנייה כי מנהל כללי יש רק אחד.

יועץ משפטי יש רק אחד וחשב יש רק אחד.

זה ברור לי. אני שואל מה קורה עם האחרים.

האפשרות לשוב ולמנותו, מישהו נעדר שלוש ישיבות רצופות או חמש ישיבות במהלך השנה, הוא ננזף. אגב, חמש ישיבות במהלך שנה יש ועדות שזאת דרישה מחמירה ואומרים לו שכל פעם ישלח ממלא מקום.

הוא שולח את ממלא המקום? לכאורה לא. לכאורה המנכ"ל שולח.

הוא כאילו אחראי לזה שיהיה לו ממלא מקום.

ואם החליטו לא למנות לו ממלא מקום? הרשלנות יכולה להיות של היועץ המשפטי שלא מינה ממלא מקום לנציגו. יש חבר, יש נציגו שגם הוא חבר. נניח שעורך דין הוא חבר הוועדה, אז היועץ המשפטי אינו חבר הוועדה. עורך הדין מטעמו לא ממלא את מקומו אלא הוא חבר הוועדה.

הוא חבר הוועדה.

אז מדובר על ממלא מקום למי שהוא חבר הוועדה.

במכרזים מרכזיים לטובין, אני לא חבר הוועדה אלא ברוך הוא חבר הוועדה. אחרי שיהיו לי התקנות האלה, אני אצטרך לדאוג שלברוך יהיה ממלא מקום לוועדה.

כלומר, אתה תפנה למנכ"ל. ואם המנכ"ל לא מינה לו ממלא מקום? אתה אומר שזאת עדיין אחריותו לדעת שאין לו ממלא מקום והוא היה צריך להגיע.

אז הוא צריך להגיע ואין לו ברירה.

אלא אם כן קיבל הודעה אחרת.

האפשרות לשוב ולמנותו זה כדי שלא יהיה מישהו שפעם אחת קרתה לו התקלה ועכשיו עוד 14 שנים הוא עורך-דין אצלו במשרד ואני לא יכול לשים אותו בוועדת המכרזים המשרדית כי פעם הוא נעדר מחמש ישיבות במהלך שנה.

אולי נקבע תקופה של שנה שהוא לא יוכל להתמנות לוועדה.

לשום ועדה?

לא. אתה מכה את עצמך.

אני רק מזכיר שזה לא פרס. ועדות מכרזים זה רק חובות.

אני שואל רק לגבי הקטע הזה.

אם הוועדה החליטה שהמנכ"ל, החשב והיועץ המשפטי יהיו חייבים להיות בישיבות, הרי שההיעדרות כאן הופכת להיות דבר ריק. הוא לא יכול להיעדר כי לא תתקיים ישיבה בהיעדרו. אולי הוא הוזמן ולא הגיע, אבל לא תהיה ישיבה, אם אנחנו אומרים שזה המניין החוקי. לפחות לגבי השלושה זה מצטמצם. עדיין יש לנו את השניים האחרים.

אגב, זה אומר שהם יכולים לתקוע את עבודת הוועדה.

בשביל זה הם עובדי משרד וזה כמו שהם יכולים לתקוע את עבודתם השוטפת.

הבעיה היא כפולה. לא רק שהוא לא הגיע אלא שבגלל זה שהוא לא הגיע הדיון לא התקיים, ולא רק שהדיון לא התקיים אלא שאי אפשר לעשות כלום.

אם יש לו תפקיד במשרד והוא עושה משהו חוץ מלהעביר ניירות, גם את עבודתו אנחנו סומכים שהוא עושה כראוי.

בדוח ליפשיץ-ויינשל נאמר שיש חשיבות ברציפות. שלא יהיה מצב שמבין חמשת החברים כל פעם נוכחים שלושה אחרים.

זה מוביל אותי להערה הקונסטרוקטיבית הבאה שלמעשה ההוראה הזאת היא הוראה מסוג הוראות, נקרא לזה, נוהל פנימיות, שקראתי להן סדר ומשמעת, שיהיה כתוב באיזשהו מקום הוראות. קודם כל, זה שיקול דעתו של המנכ"ל. המנכ"ל יכול אולי להעביר חבר בוועדה, וצריך לדבר על זה, אבל ראתה הוועדה כי הוזמן נציג של אלה ואלה ולא הופיע כך וכך פעמים, יודיע לו, יעביר אותו מתפקידו וכולי.

זה בהוראות ולא בתקנות.

בהוראות. אלא אם כן אתה חושב שאין לו סמכות להעביר חבר מתפקידו למרות שכפי שהוא מינה, הוא יכול גם להעביר מתפקידו.

החשב הכללי לא יכול לתת הוראות כאלה. אתה אומר שאלה יהיו הוראות המינהל. הוראות המינהל של התקנות הן הוראות של החשב הכללי. אני לא חושב שהחשב הכללי יכול להורות למנכ"ל לפטר חבר ועדה כי זה בדיוק איפה שהשארנו את הפרורוגטיבה למנהל הכללי או ליועץ המשפטי או לחשב.

ההוראות לא מתערבות למשרדים איך הם מנהלים את ועדות המכרזים?

אני לא חושב שהם יכולים להתערב במינוי. הסמכות למינוי לפי 8(א) היא של המנכ"ל.

אם המנכ"ל יושב בראש הוועדה, הסמכות שלו לקבוע איך לנהל ובכל זאת אומרים לו איך לנהל על ידי החשב הכללי.

יואל, אתה צריך את התקנה הזאת לאור זה שאי אפשר לקיים דיון בלי השלושה הללו? הם לא יכולים לתקוע את זה. ברור שהוועדה לא תתקע והמנכ"ל לא ייתן לוועדה להיתקע. המערכת לא זזה קדימה.

אני חושב שיש כאן שדר שהוא חשוב, שדר של רציפות בדיוני ועדה.

זה לא רציפות אלא זה ימנה לו מחליף. אפשר למנות לו מחליף כל פעם למשהו אחר ולא תהיה רציפות. בישיבה החמישית בכל שנה ימנו לו מישהו אחר סתם, או סתם ימנו לו מדי פעם. זה לא בהכרח רציפות.

אם מאיה מחליפה את ברוך, אני מניח שמאיה וברוך מתואמים ומדווחים. זה לא מצב שיושבים בישיבה אחת שלושה אלה ובישיבה אחרת שלושה אחרים. ברגע שאמרת שהקוורום כול בהכרח את שלושת אלה, בעיית הרציפות ירדה במידה רבה והיא לא כל כך אקוטית כמו שהיא הייתה כאשר ישבנו לכתוב את התקנה הזאת.

היא קיימת.

בוא נסכם שרשאי המנכ"ל לתקן תקנות.

אבל אז יש 22 סטים כאלה. 22 משרדים.

צריך לזכור שהחשב הכללי כן מתערב במשרדים באופן ניהול המכרזים. השאלה אם הוא לא יכול להנחות לא כמשהו מחייב. אם מישהו מבחוץ קובע לוועדה איך להתנהל, בראש הוועדה יושב המנכ"ל.

הוא לא יכול להורות לגבי המינוי.

תכתוב ב-(ה) שרשאי כל אחד מהממנים להעביר מתפקידו על פי הנחיות אלה ואלה.

הייתי אומר שנשמור על איזושהי רמה של דיווח לגבי הנעדרים.

על זה חשבתי. חשבתי שאם אחד משלושת ראשי הצמרות לא מופיע בצורה מסודרת, כאן הייתי חושב שאת הדיווח כדאי שיקבל מזכיר הממשלה או ראש הממשלה או ועדת איקס בכנסת. זאת אומרת, כאן הייתי לוקח את הדיווח לרמה בה אפשר לנשוך. אם מישהו לא מופיע למכרזים וכתוצאה מזה לא בנינו שלושה בתי משפט, מעניין אותי לדעת כראש ועדת החוקה.

אם אותו עובד הוא במקרה גם אחראי על מתן היתרים לעובדים זרים והוא לא מגיע לעבודה ולכן ההיתרים לעובדים הזרים נתקעים, זאת לא סוגיה מספיק חשובה להיותו חבר בוועדת המכרזים לאותה סוגייה? זה עובד מדינה שאנחנו סומכים עליו ביום יום בעבודתו וזה עוד חלק מעבודתו, ואם הוא לא יבוא, יש ממונה עליו ויש מנכ"ל.

קח את הסעיף הזה ותנסח אותו ברמת הדיווח.

עם מתן שיקול דעת לשקול האם להעביר אותו מתפקידו לאור האמור. אגב, זאת לא חייבת להיות דווקא היעדרות. אני יכול לעשות גם כשלא מגיע למועד שנקבע.

סעיף 10(ה), במקום סעיף לביצוע הופך להיות סעיף לדיווח עם שיקול דעת לממנים להעביר את המתמנים מתפקידם.

למנכ"ל הממנה ולחשב הכללי. הדיווח יהיה למנכ"ל הממנה, אם זה נציג של היועץ המשפטי, אז ליועץ המשפטי, אם זה נציג החשב, לחשב, למנכ"ל – כי זה נציגו או כי הוא מנכ"ל של המשרד וצריך לדעת שזה לא עובד – ולחשב הכללי מכוח זה שהוא צריך לשים לב שיש כאן ועדת מכרזים בעייתית.

אבל הנציג בעצם מתמנה על ידי המנכ"ל. היועץ המשפטי מציע את הנציג והמנכ"ל ממנה אותו כחבר ועדה.

נכון.

אז פורמלית להעביר מתפקידו זה בידי המנכ"ל. צריך שהיועץ המשפטי או החשב יוכלו לבקש להחליף את נציגיהם. זאת תקנה חינוכית ולא משפטית.

תקנה 12 משנה את תקנה 13.

עדכנתם כאן סכומים ומ-400 עליתם ל-600 וכולי.

המסמך של הנוסח המשולב, בפעם הקודמת גם מצאנו בו טעות קטנה.

אישור ועדת פטור, סעיף 12, אומר שהחלטות סעיף קטן (א), אתה צריך אישור של מישהו לזה או לא? אם אתם עושים את זה לבד, אני יכול לצאת מהחדר.

זה עדכון.

יש לנו עוד חמש דקות לדיון. יש לך סעיף שנוכל לדון בו בחמש דקות?

תקנה 14 לתקנות העיקריות – בטלה.

אישרתי.

זה מסיבה שאת הפטור להתקשרויות חוץ מיזגנו לתוך תקנה 3 שהיא תקנת הפטור העיקרי ושם עוד עשינו את ההשלמה שלה בתקנה 3א שזאת הבחינה לדעת שבאמת מדובר בעסקה.


בתקנה 13(א) לתקנות העיקריות, המלים "או במכרז סגור" יימחקו.

למה?

אני מתנצל, התכוננתי לסעיפים שהם הרבה קדימה, אבל לקפיצה הזאת לא התכוננתי.


יחידה מזמינה דרך ועדת מכרזים, החלטה לביצוע התקשרות ללא מכרז.

היה כתוב "או בדרך של מכרז סגור".

לפי תקנות 3(1) ו-(8). מכרז סגור, אנחנו מורידים את חובת הדיווח.

נכון. למה?

אני מתנצל. אני אבדוק לפעם הבאה. אני בדרך כלל משתדל להגיע מאוד מוכן, אבל אני לא מוכן עכשיו.

אנחנו עוצרים כאן את הדיון. יהיו לנו דיונים בזמן הפגרה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30