PAGE
14
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

28.7.2008

הכנסת השבע עשרה

מושב שלישי







נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 508

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ה תמוז תשס"ח (28 ביולי 2008), שעה 08:30

1. הצעה לסדר יום (דיון מהיר) צנתורי מוח המבוצעים לבודדים בלבד של ח"כ יעקב כהן.

2. הצעה לסדר יום (דיון מהיר) צנתורי מוח מהפכניים וחיוניים המבוצעים רק לחולים בודדים של ח"כ אברהם מיכאלי.

3. הצעה לסדר יום (דיון מהיר) צנתור מוח מהפכני "קאטש" של ח"כ דוד רותם.

חברי הוועדה: יצחק גלנטי – היו"ר

אריה אלדד

רן כהן

ח"כ אברהם מיכאלי

ח"כ דוד רותם

ד"ר חזי לוי
- שירותי רפואה, משרד הבריאות

ד"ר מייקל הוארטא – עוזר רפואי למנכ"ל משרד הבריאות

פנינה רוזנצוויג
- עמותת נאמן

ד"ר רוני גמזו
- מנהל בית החולים איכילוב

ד"ר פנחס הלפרין - מנהל חדר המיון בית החולים איכילוב

פרופ' נתן בורנשטיין – מנהל יחידת שבץ מוחי

פרופ' חוסה כהן
- מנתח, בית החולים הדסה עין כרם

ד"ר רונן לקר

עו"ד רביב מייזל – ראש תחום מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית

ד"ר בנימין דוידזון

- וילמה מאור

- נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

1. הצעה לסדר יום (דיון מהיר) צנתורי מוח המבוצעים לבודדים בלבד של ח"כ יעקב כהן.

2. הצעה לסדר יום (דיון מהיר) צנתורי מוח מהפכניים וחיוניים המבוצעים רק לחולים בודדים של ח"כ אברהם מיכאלי.

3. הצעה לסדר יום (דיון מהיר) צנתור מוח מהפכני "קאטש" של ח"כ דוד רותם.

בוקר טוב. אני פותח בזה דיון בהצעה לסדר היום בדיון מהיר, צנתורי מוח מהפכניים וחיוניים המבוצעים רק לחולים בודדים של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. הצעה לסדר היום בדיון מהיר צנתור מוחי מהפכני של חבר הכנסת דוד רותם. אני אשמח לפתוח את הישיבה בדבריו של הראשון כפי שמופיע פה היות וחבר הכנסת כהן איננו אבקש את חבר הכנסת מיכאלי להאיר את עינינו ולהעיר את אוזנינו. אנא לרשותך.

אדוני היושב ראש הנושא הועלה על ידינו כהצעה לסדר בעקבות פרסום שנערך לאחרונה בעיתון ידיעות אחרונות על צנתור מוח מהפכני בשם catch שמתברר שהוא מבוצע כבר בארץ כשנתיים בבית חולים איכילוב ומדובר פה בניתוח מוח מהמתקדמים בעולם כנראה שפותר את בעיית חולי השבץ המוחי בישראל בצורה מאוד משמעותית ומה שמתברר מהכתבה שהשימוש בניתוח הזה או במכשיר שקיים לרשות החולים בחולי שבץ הוא לא זמין לכמות סבירה של חולים ומדובר פה בכמות של כ-15 של חולים בארץ לפי הנתונים שנמסרו כאשר בפועל לפי הדיווחים בוצעו כ-15 או 17 מקרים בודדים בלבד בבית חולים איכילוב והדבר הזה אומר דרשני. פה מדובר במחלה מאוד בעייתית שמבחינת סדרי הסיכון של המחלות על פי הפרסומים הרפואיים מדובר במחלה שהיא מספר 3 ברשימת המחלות המסוכנות אחרי התקפי לב ואחרי סרטן.

מדובר פה בקבוצת חולים שמגיעים לבתי חולים במצבים שניתן עדיין להציל אותם. מתברר שיש היום טיפול תרופתי ששמו ATP שבעצם נותנים לחולים שמגיעים ב-3 שעות הראשונות של האירוע, עוד מסוגלים לטפל בהם לפי הטיפול התרופתי הזה אבל אם מדובר פה במצב של רוב החולים שמגיעים לבתי החולים אחרי אירוע של שבץ השעות הקריטיות האלה לצערם הם לא 3 שעות אלא הרבה מעבר ל-3 שעות, ואז אותה תרופה היא פחות יעילה ואז המזל של החולים האלה יש אפשרות של צנתור. מדובר על catch בכתבה אבל אני מבין שמדובר בטיפולים דומים מקבילים בעוד שני סוגים של צנתורים שמבוצעים בבתי חולים שונים בארץ.

הבעיה שעולה מכך שכלי קיים, מכשיר קיים, נכון שלא הרבה רופאים מבצעים את זה אבל אותו רופא או אותם רופאים שמבצעים את זה באותם מרכזים רפואיים הם בעצמם מתארים שם סיטואציה מאוד לא ברורה שחולים שזכאים לקבל את אותו טיפול ויכולים להציל את חייהם במפורש בעקבות אותו טיפול באחוזים מאוד ניכרים. מדובר שם ב-30% או 40% של הצלה ומניעה של נכות קשה יותר בעקבות אותו טיפול. אותם חולים לא מבוצע בהם הטיפול והדבר מעורר תמיהה גדולה. לא מדובר פה בהסברים הגיוניים לפחות לדעתי בקטע הזה. אם זה חיסכון של כסף, נכון אומרים שהטיפול הזה עולה 40 אלף שקל, מבחינת עלות, אבל אם ניקח גם את התרופה השנייה שבעצם היא יותר מקובלת לתת לחולים שמגיעים בשעות הראשונות גם את התרופה הזאת לא כל כך נותנים מסתבר לחולים כי גם היא לא בסל התרופות וגם בתי חולים לא מוכיחים נדבנות גדולה בשביל להשתמש באותה תרופה. אז אנחנו כנציגי ציבור, ככנסת צריכים לשאול שאלות.

כל הזמן אנחנו רוצים להגדיל את סל התרופות, אבל לפעמים שיש משהו זמין שזה מין מלאך רפאל שמסתובב בציבור ואותו חולה שמגיע לבית החולים ולמזלו הטוב כבר הגיע למקום שאפשר לבצע את אותו טיפול, אנחנו לא מבינים למה לא מבצעים את זה. ואנחנו נצטרך לשאול באמת גם את משרד הבריאות וגם את המערכת הרפואית הן בתי החולים והן קופות החולים, למה הטיפול הפולשני הזה שהוא בעצם טיפול חדשני ופותר את הבעיות לא מבוצע. ואם אנחנו באמת מדברים על ההיפך מאי טיפול אנחנו מבינים שמדובר פה בחולים שכמעט מ-15 אלף חולים שדווחו כחולי שבץ במשך כשנה בארץ מדובר פה באחוז מאוד גבוה של חולים שלא מטופלים כראוי, כמעט כ-3000 אומרים שהם מתים תוך זמן קצר לאחר האירוע הקשה, ואם לא מטפלים בהם מראש ובזמן או שחלילה מתים או שנשארים בנכות מאוד קשה וההשלכות של זה אני לא רוצה אפילו להרחיב לתאר אותן, מה מצבו של חולה אחרי שבץ מוחי שהוא לא מתפקד, על מי נופל הנטל, על המשפחה. קודם כל האיש עצמו, שהוא בעצם הסובל העיקרי, ולא מדובר פה בגילאים אחידים. מדובר פה בגילאים שונים. לפי הנתונים שביררתי מדובר בגילאים יחסית צעירים אז בעצם אדם צעיר שעובר את האירוע של שבץ מוחי נשאר נכה משותק להרבה מאוד שנים. האדם הזה לא רק שהוא מתנתק מהחברה והופך להיות נכה קשה שלא מתקשר עם העולם, גם המשפחה שלו סובלת וגם המערכות מסביב סובלות.


לכן אם אנחנו כרגע מנסים את האפשרות של מניעה או של טיפול שזה כן עולה כסף מול הסיכונים או מול הסיבוכים שיש כתוצאה מאי מניעה אין ספק שאנחנו יכולים לומר שההעדפה של אותם טיפולים מונעים צריך להעדיף אותם. צריך לחזק ולעודד את אותם רופאים שמוזכרים בכתבה ומוזכר בשמו המפורש ד"ר מימון. צריך לחזק את אותם רופאים שלוקחים על עצמם את הטיפול המסובך הזה. אומרים שזה לא טיפול קל והרבה רופאים לא מתנדבים לקחת על עצמם לטפל בחולים בסוג כזה של ניתוחים מורכבים, אבל יחד עם זאת גם המערכות של בתי החולים וקופות חולים, גם המשרד הבריאות צריכים לשים דברים בסדר יום, שוב, מול מחלה שהיא מחלה מאוד מסוכנת, מחלה שגורמת לנזקים גדולים ומדובר פה בכמויות גדולות של חולים, ואם אנחנו נגביר כבר את ההסברה למניעה אז אולי מצד אחד חולים ירוצו לבתי חולים וימנעו את המחלה, אולי יגדילו למערכת את ההוצאות אבל תפקידנו היום גם למנוע וגם להקטין את הנזקים. ולכן אנחנו שמנו אדוני היושב ראש את הנושא על סדר היום כוועדת הבריאות של הכנסת שאנחנו נוכל לטפל בזה.

תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. אבקש את המציע השני, חבר הכנסת דודו רותם, אנא אנחנו לרשותך.

אדוני היושב ראש. אני לא מתכוון לחזור על דברים שאמר חבר הכנסת מיכאלי. אני גם לא רוצה להיכנס לכל הנושאים של מחלת השבץ המוחי. אני ראיתי את הנייר של עמותת "נאמן". לא זה הנושא. הכוונה שלי היא לבדוק את הנושא של הטיפול המיוחד הזה ומה שזעזע אותי בכתבה זה לא העובדה שמונעים את זה בגלל עלויות ודברים כאלה אלא העובדה שעל פי מה שנאמר בכתבה הזאת מאז שהונהג באיכילוב צנתור מוח במכשיר ה-catch שנותחו רק 15 חולים רובם בעלי היכרות ישירה או עקיפה עם ד"ר מימון. עם בני המזל נמנים נוירולוג בכיר, מנתח לב בכיר, אח של מנהל מחלקה באחד מבתי החולים בארץ, חבר של מנהל מחלקה בבית חולים אחר, בעל חברה גדולה בתחום המזון שאשתו תורמת לבית החולים, אימה של אשת טלוויזיה מוכרת, ודברים כאלה. אם יש טיפול שהוא טיפול המאפשר הצלת חיים, יכול להיות שהוא יקר, אבל אותי מתמיה איך זה יכול להיות שכשיש טיפול כזה הוא לא מפורסם לציבור ולא דואגים שכל מי שיכול לקבל אותו יקבל אותו ולא בגלל עלות כספית. לא יכול להיות מצב שמישהו בעל קשרים אכן יהיה זכאי לקבל טיפול מסוים, ואני לא מתווכח עכשיו אם הטיפול הזה הוא טוב או לא טוב, ואני יודע, קראתי את הכתבה. יש כאלה שיגידו שהטיפול הוא לא טוב, יש טיפולים יותר טובים ויש טיפולים פחות טובים. לא זו השאלה. השאלה היא האם הטיפול הזה שהוא מציל חיים ומציל אנשים מנכויות ניתן לכל אחד או שהוא ניתן במשורה גם בגלל בעיות כלכליות וגם בגלל חוסר ידע וקשרים.

אולי הוא לא מתאים לכל אחד. אינני יודע.

יכול להיות. לכן אני אומר, האם הוא ניתן לכל מי שיכול לקבל אותו בדרך הנכונה.

תודה רבה. אבקש את חבר הכנסת פרופ' אריה אלדד.

בוקר טוב. יש לי בעיה עם הדיון הזה כמו שיש לי בעיה עם כל הדיונים בנושא מחלה ספציפית וטיפול ספציפי. אני סבור שהכנסת חייבת לעשות ביקורת פרלמנטרית על הרשות המבצעת וראוי כנראה להזמין את משרד הבריאות, אולי את ראשי ועדת הסל, להבין באופן שיטתי בדיון אחד או בעשרה דיונים, ייקח כמה שייקח, מה השיקולים של הוועדה, לפרוש את תוכנית העבודה, להציג מה היה לנו, מה אנחנו רוצים להכניס, מה הנימוקים בעד ונגד הכנסת טיפול או תרופה מסוימת למחלה. שנלמד את הדבר באופן מערכתי. אין שום סיכוי שהכנסת תקבל החלטה מושכלת על מחלה מסוימת ותרופה מסוימת כשאנחנו מנסים לגעת במחלה ובתרופה בלי לראות תמונה כללית של מערכת הבריאות, של התקציב, של הבעד והנגד. כמה חולים נהנים מזה, כמה חולים עלולים לסבול ממשהו אחר.

הלוא אין שום סיכוי שנשים את עצמנו בפני ועדת הסל כשאנחנו נוגעים בנקודה אחת מתוך עשרת אלפים. זה ביחס לעצם קיום הדיון. הלגיטימיות של הדיון פה היא בשאלה אחת בלבד להבנתי. לא בשאלה של יעילות הטכנולוגיה, לא בשאלה של הצורך להשקיע משאבים נוספים בשבץ מוחי לעומת מחלות אחרות, אלא בשאלה האם טיפול שהוא מאושר על פי משרד הבריאות הוא מחוץ לסל או בתוך הסל, ניתן באופן מפלה לאוכלוסייה מסוימת. מה ששם עליו את האצבע חבר הכנסת רותם זו השאלה היחידה שלהבנתי אפשר לדון בה במסגרת הזאת בלי להיכנס לשאלות הרחבות יותר של מה צריך להיות בסל והאם הצנתור הספציפי הזה צריך או לא צריך להיות כרגע בסל כי אי אפשר לדון בדבר הזה מההיבט המצמצם.


והערה כללית אחת. יש לנו בעיה עם חברות תרופות שמפתחות ציוד שכדי לקדם את המכירות של המוצרים שלהם לוקחים עיתונאי או מערכת של יחסי ציבור ומספרים לו שיש בידינו משהו מהפכני פותר בעיה מציל חיים. האדם הסביר קורא עיתון, הוא בטוח שיש טיפול לסרטן.

האם המקרה הזה נכלל באותה מסגרת?

כן. יש לנו פה משהו שמציל חיים שמי שלא נוגע בו מת ומי שמקבל אותו חי.

זה ממש לא ככה. פרופ' אלדד גם אם יש מישהו אינטרסנט שדואג להפיץ את האינטרס שלו באמצעות אותו כתב עיתונאי, עם עובדות אי אפשר להתווכח. מדובר פה בדבר שסטטיסטית עולמית אומרים מציל עוד 30%, עוד 40% , עוד 50%. אז צריך לסגור עיניים ולהגיד לא נתמודד עם זה.

אמרתי שההערה היא כללית. ההערה היא כללית אומרת שכאשר אנשים נורמלים חיים יש להם תקווה להיות בריאים. אנחנו החלפנו את התקווה הטבעית שלהם בציפייה. עכשיו אני קורא עיתון ואני כבר מצפה להיות בריא כי הבטיחו לי שאני אהיה בריא. כאשר יש משבר ואנשים חולים בסרטן ולמרות שהם מקבלים את התרופה האחרונה פתאום הם אומרים אין לנו מה לעשות יותר. אתם רואים שיותר אנשים בגלל המשבר הזה מול הציפיות שהתנפצו הולכים לכל מיני רפואות אליל, לכל מיני מכשפים וידעונים ואבנים חמות ואבנים קרות וללדת עם תנינים וכל מיני שטויות כי אנחנו שותלים להם ציפיות כדי לקדם מכירות של מוצר או שירות מסוים. ואני קורא להיזהר אלף פעם לפני שאנחנו מבטיחים דברים שאנחנו לא תמיד יודעים לקיים.

תודה רבה לפרופ' אריה אלדד, חבר הכנסת וחבר הוועדה. אני מבין שכאן יהיה הרבה מקום לד"ר גמזו, מנהל בית חולים איכילוב להעיר את עינינו ובאמת לנסות להיכנס קצת יותר בנושא הזה וגם בהזדמנות זו לענות על מספר שאלות שכאן נשאלות. בבקשה אדוני.

קודם כל אני מאוד שמח על הדיון הזה כמו ששמחתי על הכתבה. אבל לא אהבתי כל כך את הנימה שהיתה בכתבה שעליה אנחנו מתדיינים כרגע. ואני אסביר את הכול. כמובן שחלק מהדברים נאמרו שמה בצורה מאוד לא מדויקת אבל זה לא משנה. לפני כשנתיים אנחנו בבית החולים איכילוב החלטנו להיכנס לתחום של נוירורדיולוגיה פולשנית. על זה אתם מדברים כרגע. בשלב הזה היו במדינת ישראל עוד שני בתי חולים שנמצאים בתחום, זה הדסה ושיבא. הרופאים שמבצעים את זה הם נדירים מאוד בארץ, אין הרבה כאלו. ואחד מהרופאים שראינו אותו כבעל היכולות הטובות ביותר במערכת זה ד"ר מימון. עזב את בילינסון, לאחר מכן היה ברמב"ם, ובסופו של דבר אנחנו קיבלנו אותו לשורותינו ואיתו התחלנו לפתח את המערך של נוירורדיולוגיה פולשנית.

שנתיים, שנתיים וחצי, שלוש שנים, זו היתה התקופה. עכשיו נוירורדיולוגיה פולשנית יש לה מספר תחומי טיפול. הטיפול בשבץ הוא חלק מהם. יש עוד טיפול באנריזמות שזה פגעים בכלי דם. ובסך הכול, התחלנו בטיפולים הנוירוכירורגים האחרים לא בנושא השבץ ולא היינו ערוכים מספיק. צריך להבין ההיערכות בטיפול בנוירורדיולגיה פולשנית בשבץ מורכבת ביותר. זה לא משהו אלקטיבי. זה משהו דחוף. החולה מגיע בצורה דחופה. אתה צריך להיות בעל מערך אמין ביותר לקחת אותו מאוד מהר, לאבחן אותו מאוד מהר, להריץ אותו לחדר האנגיו ולבצע פעולה כאשר אתה מביא את כל הצוות בצורה מהירה מהבית. זה כמו שגדלנו כולנו לתוך הטיפול בהתקף לב ב-MI שהיה בהתחלה טיפול חלקו השגחתי תרופתי ובשנים האחרונות כולנו יודעים שאחד מהפרמטרים העיקריים להצלחה בטיפול בחולי MI זה כמה זמן אתה מביא אותו למעבדת הצנתורים ומצנתר אותו. אותו דבר כאן בחולה השבץ. וכאן זה קצת יותר מורכב כי זה תלוי האם הוא מתאים רפואית. זו צריכה להיות פעולה של אבחון מאוד מורכבת שהיא לא סי.טי רגיל, זה אנדיו סי.טי. ולעיתים עוד איזשהו סי.טי פרפיוז'ן, לא ניכנס לזה, ואתה צריך להיות אמין. אתה לא יכול להציע את זה לציבור מבלי שאתה סגור לחלוטין בכל הפרוצדורה. לפני כשנה אמרנו נכנסים לתוך התחום ובעצם התחלנו ליצור לעצמנו את המערכות הפנימיות בתוך איכילוב. אגב רק צריך להבין, זה באמת לא מתומחר, זה באמת לא מתוגמל. עכשיו להגדיר את זה בסל או לא בסל זה קצת בעייתי כי כולכם יודעים שלבתי החולים כאן אין סל. אנחנו לא עובדים על פי סל. אני צריך לתת את מה שהפציינט צריך לקבל מבחינה רפואית אם זה ישפר את מצבו הבריאותי. ולא מעניין אותי סל או לא סל. כך צריך להיות. בתי החולים כך עובדים.

בכל תחום?

בכל תחום כך נדרש ממני. לעיתים אני בא למשרד ואני אומר, רבותיי, את התחום הזה אי אפשר לפתח מבלי משאבים. לדוגמה, אתם זוכרים כולכם לפני 3 או 4 שנים, היה את הנושא של הסטנטים בצנתורי לב. הסייפרים. ובתי החולים בעצם לא יכלו כי זה היה ממש סדרי גודל עצומים לבוא ולממן את זה מכיסם של בתי החולים ואז באמת המשרד נחלץ והכניסו את זה לסל וגיבו את בתי החולים בטכנולוגיה הזו. אגב לפני כשנה כאשר התחלנו לדחוף את הנושא של הטיפול האקוטי בשבץ, הטיפול בנוירורדיולוגיה פולשנית, באמת העברנו את זה לוועדת הסל. אמרנו להם, אמנם זה טכנולוגיה של בית חולים, אמנם זו טכנולוגיה דחופה, אמנם זה טכנולוגיה של קופות חולים ואתם לא תקבלו את הבקשה הזאת מקופות החולים אבל אנא זה סייפר מספר 2. זו טכנולוגיה שצריך להתחיל לדחוף אותה לבתי החולים, לא כל בתי החולים. ששת מרכזי העל צריכים לפחות שיהיה להם את זה ולא רק 3 מתוך 6 מרכזי העל.

אבל אנחנו לא הסתכלנו על הצד הכלכלי. אומר לכם בצורה הכי כנה שבעולם, אנחנו יושבים ויושב לידי מנהל המחלקה הנוירולוגית וגם ד"ר מימון, שניהם דחפו את זה ואמרו, צריך שזה יהיה בבית החולים ולא משנה הצד הכלכלי. ואני כמנהל בית החולים דחפתי את זה יחד עם העמיתים שלי בבית החולים כדי שזה יופיע בתוך הארסנל הטיפולי שלנו ולאט לאט התחלנו לצבור מקרים.


לפני מספר חודשים ראינו שיש בעיה במודעות. המודעות היא לא רק של הציבור, המודעות אפילו ברמה של מד"א. כאשר מגיע פציינט עם שבץ ומקבלים אותו ולוקחים אותו מהבית עם שבץ ואתה יודע שהשבץ קרה לפני שעה, אז לוקחים אותו לבית חולים שאין את השירות הזה באותו בית חולים. אז הוא מגיע לאותו בית חולים ואז בית החולים אומר, רגע, מה אני אעשה איתו? אני יכול להעביר אותו לבית חולים אחר. עכשיו נרצה או לא המודעות לשירותי רפואה מתקדמים יש לה קורולציה למשאבים. בעל המשאבים הפחותים יותר פחות מודע לשירותים. יש לנו פערים בבריאות אם מישהו לא שמע על זה.

משום מה פה שמעתי נימה כאילו שרק 15 יחידי סגולה מן המקורבים עברו את הטיפול הזה. נשאלת השאלה האם הזמינות של אותם 15, קודם כל אם זה נכון בכלל, האם הזמינות של אותם 15 המקורבים היתה הרבה יותר גבוהה מאשר זמינותו של כל אדם אחר?

בשום פנים ואופן לא. הזמינות שלנו פתוחה לכולם. כל מי שהגיע למיון איכילוב והתאים לקריטריונים האלו קיבל את הטיפול. אף אחד לא התכוון כאן לעשות סלקציה. הוזכר בכתבה אותו מנתח לב וידמה. ברור שכשהוא מגיע עם שבץ לבילינסון ובבילינסון יודעים על המיומנות הזו ומכירים את מימון שעבד בבילינסון וקוראים למימון שיגיע לבילינסון לבצע את הפעולה בבילינסון.

אדוני לא זאת היתה השאלה. האם מעבר לאותם 15 יחידי סגולה האם היו אי אילו אנשים מעמך?

ודאי שהיו אנשים מעמך ויש כל יום מעמך. לפני כחצי שנה הרגשנו שמודעות הציבור בנושא לא כל כך טובה. לא רק מודעות הציבור גם מודעות מד"א. התחלנו בקמפיין תקשורתי. לפני כחצי שנה הנושא הזה פורסם במעריב. אנחנו יזמנו את זה. פרופ' בורנשטיין התראיין גם במעריב, גם בתקשורת. בחוברת היחצנית של איכילוב, אותה חוברת שאנחנו מפיצים לכל הרופאים מגדרה עד חדרה הנושא הזה פורסם לפני יותר משנה. פורסם שאנחנו נכנסים לנושא ובעצם אנחנו באים ואומרים לרופאים הנוירולוגים, תעבירו לנו את המקרים. אנחנו נטפל בכל אחד ואחד. אגב יש שם כרגע פעולת תמחור במשרד הבריאות לנושא. לא הגבלנו את עצמנו. אמרנו אנחנו לא מחכים לתעריף, מבצעים את הפעולה לפני כן. אנחנו עד היום חושבים שהפעולה היא חשובה.


אגב כשהיתה את הכתבה ב-7 ימים, אמרו לי, תהיה לכם עכשיו הצפה. אמרתי, אני רוצה את ההצפה. עדיין אין הצפה. הציבור לא כל כך מבין כי המערכות תמיכה שוב כוללות את מד"א לא תמיד מבינות איך להעביר את הפציינט ומתי להעביר את הפציינט.

האם נעשתה פעולה כלשהי על מנת להביא את זה לידיעתם של אותם מוסדות שאמורים לדעת?

בוודאי. לפני כשנה העברנו את זה קודם כל להנהלת משרד הבריאות ולוועדת הסל. ישבנו על הראש של הנהלת משרד הבריאות לקדם את הנושא הזה. הוקמה ועדה בראשותו של חזי לוי שהוא ראש מנהל רפואה במשרד הבריאות שבאה וביקרה בבית החולים שלנו ומנסה לקדם את הנושא הזה ברמה הלאומית. הכתבה הזאת באה והדגישה איזושהי נימה שהיא מבחינתנו לא נכונה אבל אנחנו שמחים על הכתבה ושמחים על הדיון הזה, ורוצים שכל חולה שמתאים לקריטריונים של טיפול בשבץ מוחי טיפול חודרני בשבץ מוחי יגיע לבית החולים שלנו ובתי חולים אחרים שאין להם משאבים. לנו אין בעיה לקבל את כמות המטופלים. צריך גם לדעת זה לא אלפים. אנחנו הערכנו שכמות המטופלים שמתאימה אם כולם ידעו על זה באיכילוב בשנה היא גג 120. לאחר שאתה מכיר את המספרים של השבץ. אגב אלה גם מספרים שקיימים במקומות אחרים בעולם.

כמה עשיתם כאלה עד היום?

עשינו בערך 20.

מאז שהכתבה פורסמה עד היום עשינו אחד? אני יודע בדיוק גם למי עשיתם.

האם בעקבות ההסבר שלכם, נניח ניקח את בית חולים איכילוב כמודל. הרי אצלכם בחדר מיון מגיעים איקס חולים שהם אחרי התקף שבץ. השאלה היא האם אותם חולים בקריטריון הזה?

כל חולה שמגיע לאיכילוב בקריטריון מתועל לתוך המערכת. יש תהליך.

אבקש את פרופ' בורנשטיין שהוא מנהל יחידת שבץ מוחי אנא.

אני מדבר פה בשם הנושא של שבץ מוחי. איגוד הנוירולוגים, בתוכו יש קבוצה שמתעסקת בשבץ מוח שאולי אני מהמובילים, התחלתי את כל הסיפור הזה. אז רק כדי לעדכן את המספרים. בארץ יש באמת 15 אלף חולי שבץ מוח בשנה. הנושא של הטיפול החד בשבץ מוח מוגבל בזמן והעניין של המודעות הוא העניין של הגעה לבית החולים בזמן שאנחנו יכולים לתת טיפול. הזמן של הטיפול הוא זמן של טיפול ב-TPA שזה החומר שממיס קריש הטרומבוליזה שנותנים אותו דרך הווריד ויש קבוצה מסוימת של חולים סלקטיבית שמתאימה לטיפול החודרני. אני לא יודע באיכילוב מאז שהוכנס והנהלת בית החולים החליטה לקדם את הנושא הזה שהיתה איזושהי סלקציה.

יש צוות שבץ מוח בבית החולים שאני מנהל אותו. הצוות הזה ערוך ומוכן לקבל כל חולה שמגיע בתוך ה-3 שעות האלה. המערכת מופעלת. יושב פה מנהל המלר"ד של הבית חולים, מנהל חדר המיון ד"ר פני הלפרין, שהוא התגייס גם הוא לכל הנושא הזה והמערכת היום משומנת לקבל כל חולה שמתאים ומגיע בזמן, הוא עומד בקריטריונים, הוא מתאים לקבל את הטיפול, הוא מקבל אותו. לא משנה מי הוא, מה שמו ומאיפה הוא הגיע. אם הוא מגיע מחדרה אנחנו אוהבים את זה גם כן. אם הוא מגיע מאיזשהו מקום שהמגן דוד אדום ואנחנו בדיונים עם מד"א בנושא הזה שיביאו חולים ממקומות שבהם אין אפשרות לקבל את הטיפול. אנחנו ערוכים ומוכנים לקבל אותו. המודעות של הציבור לעניין הזה היא הקמפיין שצריך להוביל אותו. שיגיעו אנשים בזמן, שאנשים יהיו מודעים לסימנים של שבץ מוח, הם לא מודעים לסימנים.

התקף לב, כל אחד שיש לו התכווצות בלב, חמש עשר דקות הוא יודע שהוא צריך להגיע לחדר מיון עם האבחנה אבל הנושא של שבץ מוח, למה לא הגעת? כי חשבתי שזה יעבור. זה הקמפיין שאנחנו צריכים לנהל. בית החולים ערוך ומוכן, הנהלת בית החולים החליטה כהחלטה עקרונית להעלות ולהיערך לדבר הזה ואנחנו מוכנים לקבל כל חולה שמתאים. לא כל החולים מתאימים. צריך להבין את זה. ולא משנה מה השם של החולה או אם הוא מגיע מאיזשהו מגזר או מקום כזה או אחר. אני מברך על הדיון הזה מעצם הבאת הנושא של שבץ מוח לדיון. זה שזה הגיע מהצד שחבר הכנסת רותם ראה את הכתבה. זה מוצדק כי זה מה שכתוב בכתבה. אני לא חושב שזה מאושש מה שאני לפחות יודע, זה שהם טופלו בבתי חולים אחרים, פרופ' וידמה מטופל לא בבית חולים שלנו. הוא מטופל בבית חולים אחר לחלוטין על ידי ד"ר מימון שמיומנותו לא מוטלת בספק. אבל יש עוד אנשים שעושים את זה. יושב פה חוזה כהן מהדסה שהוא עושה את זה גם כן בהדסה בצורה אחרת. אנחנו מבכים על זה שאין מספיק אנשים שיודעים לעשות את זה. אם היו יותר אנשים מיומנים ביותר בתי חולים הדבר הזה היה בוודאי מועיל. אני מקווה שהדיון הזה ימנף את כל הנושא של שבץ מוח והטיפול בו. אני גם יושב ראש של עמותת "נאמן" שהמנכ"ל שלה פנינה רוזנפלד יושבת לידי, הנושא הזה לטובת החולים, אנחנו פה בעד החולים.

תודה רבה. אני הייתי מבקש את נציגות משרד הבריאות להתייחס לנושא ולדעת בכלל עד כמה אתם ערוכים לקראת הטיפול החדשני הזה.

הערת שוליים. הכתבה מוכרת לנו. אני מצוטט כאן כמי שאחראי על הכתבה. אני מחד מצר שהיא לא מצטיינת בכל הפרטים בדיוק רב, מאידך אני שמח שהיא מנפה את הדיון הזה. משרד הבריאות כמו שנאמר בכתבה מברך מאוד על הטיפול הזה. חושב שהטיפול נכון לכל סוגיו החל ממתן החומר TPA ועבור דרך הצנתור ומתן חומר מקומית או שליפת הקריש. אנחנו נמצאים היום במצב שניתן להגדיר אותו לפני מספר שנים כשעמדנו לפני הלב. לא ידענו מה לעשות. היום זה דבר כאילו מה בכך, להגיע בזמן, לעשות צנתור דחוף, לשים סטנס. אני כולי תקווה שנגיע למצב הזה בבוא הזמן גם אם נתמיד בטיפול ונאושש את הטיפול גם במוח. אנחנו במצב שמשרד הבריאות כרגע מייצר ועדת ההיגוי יחד עם חברינו הנאמנים. אם אני אומר את השורה האחרונה הכוונה היא באמת להגיע למצב שבו הטיפול הזה יהיה שגור, שיהיו מספיק מטפלים שיודעים לעשות את זה ונכשיר אותם, שתהיינה אפילו יחידות ייעודיות ושהטיפול יהיה ביחידות תוך כדי העברה בחלונות זמן מתאימים בין בתי חולים. אשפוז קצר ושיקום – זו המטרה. לשם אנחנו רוצים להגיע. זו מטרת התקצוב, התמחור, ועדת ההיגוי, זה הכיוון. אנחנו עוד לא שם. כי זה טיפול חדש, גם בעולם דרך אגב.

נכון להיום האם יש לך מושג מה העלות של טיפול כזה?

אנחנו הולכים לתמחר אותו עכשיו. יושב פה ד"ר דרור גרוברמן שהוא ראש אגף הקהילה וגם אחראי על התמחור. והתמחור ינוע בין 30 אלף ל-50 אלף תלוי בפרוצדורה, וזה אינו קשור בסל. זו טכנולוגיה של בית חולים והיא אינה קשורה בסל, ואנחנו נתמחר אותה. דרך אגב גם מנכ"ל משרד הבריאות, הוא עומד בראש כל המהלך הזה, ואפילו אם נצטרך פנייה לאוצר כדי לראות אם נצטרך עוד תקציב אבל חשוב שנבין כאן ביוצאנו מהדיון הזה שלא מדובר בטיפול שיש מספיק אנשים מיומנים שיודעים לעשות אותו וקצב ההתקדמות בטיפול הזה והפיכתו לזמין בכל מרכז לכלל האוכלוסייה המתאימה תלוי גם בקצב הכשרת רופאים.

איך אפשר לעודד אותם?

בתי החולים כמו שבדיוק עודדו פה ועודדו בהדסה ועודדו בתל השומר, בתי החולים שולחים רופאים להתמחות. כרגע אולי בחו"ל. בעתיד יהיו מספיק אנשים שיעשו את זה בארץ. ולאט לאט תעלה אוכלוסיית הרופאים שיודעת בדיוק כמו שהתחלנו בצנתורי לב לפני מספר שנים והיום לא מחכים, יודעים היטב לעשות את זה, ואנחנו בתהליך. דרך אגב גם בעולם הטיפול הינו חדש. בחלק ההתערבותי הזה. משרד הבריאות גם עוסק כרגע בהכשרת אחיות, משום שסיעוד של חולים כאלה הוא חלק מהטיפול. לכן אנחנו רואים את הראייה הכללית שלא רק הכשרת רופאים גם הכשרת אחיות כדי להגיע בבוא הזמן בתיאום עם משרדי ממשלה אחרים גם אולי להקמת יחידות.

זמן.

זה ייקח זמן. זה ייקח מספר שנים. אבל הקמת יחידות לא מגבילה את הטיפול משום שהטיפול בחדר המיון אינו תלוי יחידה וניתן לאשפז את החולים האלה כמו שעושים בבתי החולים ביחידות טיפול נמרץ כלליות. זה לא מגביל. זה יעשה את זה יותר טוב. כרגע ההגבלה העיקרית לזמינות הטיפול ההתערבותי במלוא היקפו היא כשירות ומיומנות ומודעות. אנחנו עושים תוכנית גם למד"א וגם ליידע את הציבור. כי צריך להבין שההעברה בין בתי החולים כדי להפוך את הטיפול זמין לכל אחד תלויה בהגעה בחלון זמן. וחלון הזמן הוא מאוד מוגבל. הוא בין 3 ל-6 שעות מהתרחשות ההתקף. אנחנו גם מכירים חולים שהובאו מהצפון. דרך אגב במסוק באחד המקרים למרכז הארץ לקבלת טיפול.

איך תיידעו את הציבור?

אנחנו מיידעים את ציבור הרופאים בזמינות הטיפול.

אני מדבר על הציבור הרחב.

ניתן ליידע את הציבור גם דרך העיתונות והמדיה כמו שעושים בהמון דברים. ניתן גם ליידע את הרופאים שהם סוכנים של השינוי.

השאלה מה עושים בפועל? היום הטכנולוגיה הזאת קיימת. כעת נשאלת שאלה מה משרד הבריאות עושה כדי להביא את זה לידיעת הציבור?

בטווח הקצר דרך אותה ועדת היגוי התוכנית היא ליידע את הציבור, ליידע את כלל הרופאים, לתמחר את הפרוצדורה.

אז אנחנו נמצאים במסגרת תוכנית.

אנחנו נמצאים במסגרת תוכנית.

האם זו לא חובת קופות החולים ליידע את הציבור?

אני חושב שכל רופא מטפל בטפלו בחולה חייב להציע לו את כל הטיפול.

מה זה הוא חייב? הוא חייב על פי מצפונו? אני שואל האם הקופה כקופה שיש לה איקס עמיתים מחויבת ליידע? הם לא עושים. אני יודע את זה רק כפציינט. אני לא יודע את זה כחבר כנסת.

אחד הדברים הקריטיים זה ליידע את מד"א ולייצר מנגנון של העברה וזה נעשה בעבודה ישירה מולם.

אני מנהל אסף הרופא. אני פה כי ראיתי שמתקיים הדיון ואני מברך את בית חולים איכילוב על הצעד שהוא עשה כי זה נקרא להיות בית חולים פראייר שהוא הולך ומפתח וממן טכנולוגיה ללא שום תקבול מובטח משום מקום ולמעשה הוא עושה את זה על תקציבו. יש בזה אלמנטים של התנדבות למרות שהתנדבות פסה מן העולם, ואני פה מכיוון שאני בבית חולים שהולך לעשות מה שהם עושים מתוך המשאבים שלנו מכיוון שהגענו להכרה שהנושא הזה של שבץ מוחי, או מחלות כלי הדם של המוח שהיא חלק ממחלת טרשת העורקים שהורגת בנו ההורג הגדול ביותר בזמן המודרני, הטיפול בו לא יכול להיות ולא צריך להיות שונה מהטיפול בהתקפי לב. ואין היום כמעט בית חולים מתוך ה-24 בתי חולים הכלליים במדינת ישראל, אין כמעט בית חולים שאין לו יחידה לטיפול נמרץ לב, ורוב בתי החולים יש להם גם יכולת צנתור וטיפול באוטם בשריר הלב שזה למעשה צנתור לתוך כלי דם של שריר הלב ופתיחת האוטם והרחבה.


אבל בהבדל קטן בדרך כלל התחלואה מאוטם מוח היא הרבה יותר חמורה, הסבל והנכות הם הרבה יותר חמורים מאשר בהתקף לב, ומשום מה באופן פרדוקסלי דווקא הנושא הזה לא קיבל מספיק תשומת לב והאנשים האלה שוכבים רובם ככולם במחלקות פנימיות או בנוירולוגיה ובסוף מי שנשאר בחיים עם נכות כזו או אחרת מגיע לאיזשהו שיקום מאוד ממושך. יש כלים לטפל בדברים האלה. הכלים האלה מתפתחים בזמן האחרון. הכוונה שלי שהגעתי לפה זה לגרום לכך שתהיה לפחות פנייה כדי לחזק את מה שמנסה משרד הבריאות לעשות ולא להגיע ל-6 מרכזים במדינת ישראל שיש להם את היכולת הזאת אלא להגיע לכמה שיותר מרכזים בגלל אלמנט הזמן.


אלמנט הזמן הוא כאן מאוד מאוד קריטי. ולכן צריך להקים את המערך. עד שהבן אדם מחליט ועד שהוא מגיע לבית חולים לוקח זמן ואז התהליך בבית חולים. המערך הזה הוא לא מערך של מכונת צנתור ומצנתר. זה מערך שלם שמתחיל ממישהו שיושב ונושם וחי יום ולילה את החולים האלה שמגיעים. כמו שיש במערך של הטיפולים הנמרצים רק שכאן יש מעט מאוד אנשים כאלה. לכן צריך להקים מערך כזה בכל בית חולים ומערך כזה לא אומר בהכרח מכונת צנתור משוכללת, אומר לפחות מישהו שיודע לקחת את החולה הזה, לעשות את הסי.טי אנגיו ולהחליט אם מגיע לו להגיע ל-TPA לפחות השלב הראשון. כדי לעשות את זה צריך להקים את היחידות האלה.

אני בעניין הזה לא מסכים עם חזי לוי. צריך שתהיינה יחידות בבתי החולים כדי לרתום את האנשים לעשות את העבודה הזאת. מה לעשות? החיים השתנו. רופאים לא עובדים יותר בהתנדבות. לא יעזור לאף אחד שום דבר. ובשביל לעשות ולעבוד יום ולילה הוא צריך שמישהו יתן לו משהו בעניין הזה, אם לא כסף לפחות עמדה, משהו. ולכן צריך להקים את היחידות האלה בכל מדינת ישראל. יש רק בעיה קטנה. האוצר עוצר את פתיחת היחידות בכל בתי החולים מזה 7 שנים וזה יימשך עד 2010 ומי יודע מה הלאה. אין פתיחות יחידות פורמליות לפחות בבתי חולים ממשלתיים בכלל. נניח שמשרד הבריאות יגיד שצריך לפתוח יחידות כאלה אין מי שיפתח כי האוצר לא ייתן. ולכן התוספת שלי לדיון הזה זה אם תצא מפה קריאה למשרד האוצר שיוכל ויאפשר בניגוד לתקנה שקיימת לפתוח יחידות stroke ברוב בתי החולים במדינת ישראל.

אני מנכ"לית של עמותת "נאמן" לנפגעי אירוע מוחי. לשאלה אם יש אפלייה לטיפול בנפגעי אירוע מוחי אז אני רוצה להגיד חד וחלק יש אפלייה במדינת ישראל בטיפול של נפגעי השבץ. האפלייה שאני מדברת עליה זה לא מדובר רק בטיפול חדשני ומאוד מרתק ומעניין את הציבור ואולי גם את העיתונאים אלא גם בטיפול הטריוואלי שחלק מבתי החולים נותנים במשך שנים. חלק גדול במדינת ישראל, כל מי שגר בפריפריה הוא כבר מופלה לרעה, כי אין שום סיכוי שמישהו שגר באילת או שגר בגליל יכול להגיע תוך 3 שעות כדי לקבל את הטיפול שלא עולה 40 אלף שקל או 50 אלף שקל אלא רק 6000 שקל.

זה נכון גם לתאונות דרכים ולפגייה ולהתקפי לב.

ללא ספק. נכון. עמותת "נאמן" מנסה כבר כמה שנים להוציא מהמגירות של משרד הבריאות דוחות ישנים שכולם מכירים וכולם קראו וכולם ראו ולהעלות אותם על פני השטח. ואני לא רוצה להלאות כאן את הדיון לא בתרופה ספציפית ולא בטכנולוגיה ספציפית, כל הדיון במחלת השבץ בדיוק כמו בתאונת דרכים בכל הנושא של נפגעי השבץ לא עולה לדיון בגלל שמדובר באוכלוסייה חלשה. עכשיו אם מערכות היום מטפלות ככה שמקבלים סקטוריאלית לאנשים האלה לא היה סקטור, לא היה גוף או מישהו שיוכל לדחוף את הנושא הזה קדימה. אנחנו מנסים ביחד עם משרד הבריאות להוביל קמפיין בנושא של הכרה של סימנים מוקדמים. אנחנו 50 שנה יודעים שצריכים לשים כובע על הראש וקרם שיזוף בשמש כדי לא לקבל סרטן. כדי לעשות כאלה קמפיינים מודבר בהרבה מאוד כסף. אנחנו כל שנה מקבלים כ-40 אלף שקל. מזה לעשות קמפיין זה בלתי אפשרי.


עכשיו מספיק שבן אדם בפתח תקווה צריך לדעת שהוא מרגיש חולשה שלא ייכנס לבילינסון. את הדבר הפשוט ביותר. מישהו צריך להגיד לו מה הם הסימנים ואחר כך לא להיכנס לבילינסון כי אין שום סיכוי לקבל את התרופה הטריוויאלית. אני קוראת בהזדמנות זו ואני באמת מברכת על הדיון הזה שוועדת הבריאות תעלה לדיון את הטיפול המערכתי של קופות החולים, של בתי החולים, של משרד הבריאות בכל הנושא של הקמת יחידות שבץ ובטיפול בשבץ המוח.

שמי ד"ר פיני הלפרין ואני גם בכובע של יושב ראש של מד"א. אני אבקש רק להעיר בקצרה נושא של מד"א. מד"א מיומן בלזהות אירועים של שבץ מוחי. הבעיה שלו איננה בלזהות ולהביא אלא שחלוקת בתי החולים שיש להם את היכולת לתת טיפול מעבר לטיפול הרוטיני גיאוגרפית היא כזאת בארץ שהוא איננו מסוגל להביא את החולים האלה למקומות מרוחקים. ההנחיות למד"א הן להביא את החולים לבתי חולים קרובים יותר וללא חלוקה גיאוגרפית מפוזרת יותר של הטיפול כמובן שמד"א לא יוכל להביא.

יש היום מסוקים.

מסוק לא ממש מקצר את משך ההגעה. מסוק מקצר את זמן ההגעה רק בצורה שולית ולחולים מאוד מוגדרים. מספר החולים שניתן לטפל בהם בשלב הראשון הוא בסך הכול מאוד קטן וחייבים, אני מדבר על 30% או 40%, צריך לשים דברים בפרופורציה. מספר החולים שאפשר לטפל בהם איננו גדול. אין חולה אחד שהגיע לבית החולים שלנו ואני בטוח לכל בית חולים אחר שהגיע לו טיפול בוודאי הטרומבוליטי שלא קיבל את הטיפול. הנהלת בית החולים מעולם לא אמרה לנו למנוע מאף אחד את הטיפול כך שכל הנושא הזה לדעתי הוא עורבא פרח ברמה של השימוש. אין אפלייה בפני אף אחד לקבלת הטיפול. אני אומר את זה כמטפל. בתי החולים לא קיבלו הנחיות. בית החולים שלי בוודאי שלא מפלה.

חוץ מהעניין של המרחק.

אתה צודק בהחלט. אבל כמו שאמר פרופ' אלדד גם בטיפול בטראומה וגם בטיפול בהתקף לב.

מי שלא מגיע תוך 3 שעות יכול ללכת בלי שהוא מגיע. זאת הבעיה של הפיזור של המרכזים.

אני רוצה לשאול שאלה של אחד שלא מבין כלום מה שנקרא בלשון העם הדיוט. אני מבקש פשוט לדעת, גם בנושא של התקף יש ניידת טיפול נמרץ שאמורה לפחות לדקות הראשונות שזה קריטי מבחינת לב על מנת בכל זאת להאריך את משך הזמן אשר על פיו ניתן להגיע לבית החולים. האם קיימת איזושהי אופציה בסיטואציה הזאת של צנתור מוחי להאריך את משך הזמן על מנת שכן יהיה ניתן להגיע ממקום מרוחק אל בית החולים על מנת להציל את האדם?

ניידות טיפול נמרץ אינן משנות את משך ההגעה. ההנחיה למד"א היא שכל אמבולנס שמגיע לחולה שזוהה כאירוע מוחי להגיע במהירות המירבית לבית החולים הקרוב.

למה לבית החולים הקרוב באזור תל אביב שאתם יודעים מראש שיש בית חולים אחד?

משחם שאמבולנס בגליל לא יכול להגיע.

אני מדבר על אזור תל אביב. רבותיי יש בבית חולים איכילוב טיפול מסוים שמד"א יודע שחבל להביא אותו לאסף הרופא או לתל השומר כי את הצנתור הזה לא עושים שם.

מד"א עושה את זה כבר היום. רק 5% מהחולים באירועי מוחי מתאימים לטיפול כזה.

הנקודה היא שמד"א כן ערוך ומד"א אם הוא מזהה חולה שפוטנציאל מועמד לטיפול הוא כן עושה את הסיבוב ולא מביא אותו לוולפסון. אנחנו רוצים שיבואו יותר. אנחנו מוכנים לקבל את כולם. ואנחנו נערכים כרגע שמד"א יהיה לו מערך קצת יותר מובנה בדיוק לעניין הזה, שינקז את החולים שהם חושבים שהם מתאימים, יזהה אותם דבר ראשון. אם בן אדם אומר התחילו הסימפטומים לפני 12 שעות הוא לא צריך להביא אותו אלינו.

תודה. אני מבקש לשמוע את פרופ' חוסה כהן שניתח כידוע לנו את שרון. בבקשה.

צריך לשים את הדברים בפרופורציה. לא כל חולה שיש לו אירוע מוחי צריך לעבור צנתור. אולי 1%. מה שקורה פה עם הכתבה זה פשוט האוכלוסייה התבלבלה וכולם חושבים שצריך לרוץ לאיכילוב כל פעם שיש לסבא יש לו חולשה ביד, צריך לרוץ לאיכילוב כדי לקבל צנתור. וזה לא נכון. בגלל שמי שגר בכל מקום אחר חוץ מתל אביב יש לו את בית החולים צמוד אליו שגם שם הוא יקבל את הטיפול הנכון ובמידה שצריך צנתור אז יעבירו אותו לבית חולים ששם יעשו לו את הצנתור. יש את הזמן. אם אתה נמצא באילת תגיע לבית חולים, אתה תקבל את הטיפול הנכון שקרוב לודאי שלא יהיה צנתור ואם אתה צריך צנתור אז יטיסו אותך למקום שאתה צריך. עד שאתה מפעיל את המערכת של הצנתור גם כן לוקח זמן.

אל תחשבו שכולנו מחכים עם הצנתר ביד עד שמישהו יבוא. אבל רוב החולים שבאים עם אירוע מוחי צריכים לקבל טיפולים כמו שכבר פנינה אמרה הם לא יקרים וכמעט בכל בית חולים בארץ יש את הטיפולים האלו. הדבר החשוב ביותר פה זה לא להתבלבל, לא כל חולה עם אירוע מוחי צריך צנתור, והצנתור לא תמיד מציל את החיים . בנוסף לזה 8 שנים אנחנו עושים את הטיפולים האלו בהדסה. מאות חולים טופלו עם אירוע מוחי אקוטי, בהדסה, בשיבא וגם כן באיכילוב. וזה לא משהו חדש. הטיפול באירוע מוחי אמנם אנחנו דנים על זה היום, זה לא חדש בכלל. אבל עוד פעם אני מדגיש לא כל חולה עם אירוע מוחי צריך צנתור. זו טעות גסה. כל חולה עם אירוע מוחי צריך נוירולוג במחלקה נוירולוגית שייתן לו את הטיפול שהוא צריך.

תודה רבה לפרופ' חוסה כהן. רבותי אני מבקש לסכם את הדיון.

צריך שכל אזרח במדינה יוכל להגיע לטיפול.

כולם מגיעים בתנאי שאתם תחליטו שכל חולה צריך להביא אותו לטיפול.

זמננו תם. הסיכום הוא כזה רבותיי, התפתחות הטכנולוגיות והטיפולים התרופתיים חייבים להגיע לידיעת הציבור כדי להעלות את המודעות לאפשרויות הקיימות היום שלא היו קיימות בעבר. נחה דעתה של הוועדה כי בניגוד לאמור במאמר לא הפלה בית החולים איכילוב בין חולה לחולה. שכיחותם של ידוענים בין מקבלי הטיפול החדשני בצנתור מוחי משקפת אולי את רמת המודעות הגבוהה יותר ולא תופעות של אפלייה. הוועדה קוראת לאיגודים המקצועיים הרפואיים, לאיגודי החולים השונים, ולמשרד הבריאות לפעול להעלאת המודעות הציבורית והעלאת המודעות בקרב גורמי הצלה כמו מד"א ואחרים ליתרונות בפנייה לטיפול מוקדם ככל
הניתן במקרים של תופעת תסמיני שבץ מוחי. הוועדה קוראת למשרד הבריאות להשלים עבודתה של ועדת ההיגוי וליישם את מסקנותיה. תודה רבה, הדיון סגור.

הישיבה ננעלה בשעה 09:30