PAGE
25
הוועדה לפניות הציבור

23.7.2008

הכנסת השבע עשרה

מושב שלישי







נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 118

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום רביעי, כ' תמוז תשס"ח (23 ביולי 2008), שעה 9:00

פניות הציבור לגבי הבירוקרטיה בה נתקלים מפוני גוש קטיף וצפון השומרון מצד משרדי הממשלה.

חברי הוועדה: סופה לנדבר – היו"ר

אריה אלדד

אורי אריאל

אליהו גבאי

מעוז שהרבני
- חשב כללי, משרד האוצר

גדי צור

- מנהל מחוז דרום, משרד השיכון

חגית גולדשטיין מויאל – חשבת משרד השיכון

אבי הלר
- ממונה מחוז דרום, משרד הפנים

אריאל בוקר
- פרויקטור מפונים ממשרד החקלאות

אפרת שטראוס
- מנהל מקרקעי ישראל

תומר מוסקוביץ – משנה לראש מנהלת סל"ע

איציק עוזר
- סמנכ"ל, מנהלת סל"ע

אוריאל אבני
- ראש תחום חקלאות, מנהלת סל"ע

עו"ד איתי אהרונסון – יועץ משפטי, מנהלת סל"ע

עו"ד עמית פורת – יועץ משפטי, מנהלת סל"ע

דפנה סידס כהן

שומרון מרדכי

ליאור כלפה

שושנה שץ

יוסי ברדה

סיגל ברדה

חמוטל כהן

שבתאי נאומברג

אייל קדמון

דורון בן שלומי

דודו מיכאלי

רחל גרונפמן

ארז כהן

שלומית אבינח

נוגה לנגפור – חבר המתרגמים בע"מ

פניות הציבור לגבי הבירוקרטיה בה נתקלים מפוני גוש קטיף וצפון השומרון

מצד משרדי הממשלה

רבותיי, אנחנו היום מציינים 3 שנים לפינוי גוש קטיף ובכנסת צריך לציין ששלוש שנים במגורים זמניים ללא תקווה באופק, הטיפול במפונים, בלשון המעטה, ממשלת ישראל הפקירה אותם ואנשים נתקלו בביורוקרטיה קשה. לעיתים קרובות אני שואלת את עצמי מדוע המדינה מתעללת במפונים. אנשים שחשבו שהכול יסתדר ולא האמינו שבעצם הבירוקרטיה כזאת מאוד קשה, אטימות לב גדולה כלפי אזרחים שביום אחד חרב עליהם עולמם. אני לא צריכה להמשיך. אני לעיתים קרובות חושבת ונתקלת כשיושבת ראש הוועדה בבירוקרטיה ולעיתים קרובות אני חושבת שמשהו קרה למדינת ישראל. תאמינו שאנחנו נתקלים בבירוקרטיה כזאת שאני לעיתים חושבת או צריכים חוק שיחסל את הבירוקרטיה הזאת או צריכים להחליט שיהיה שר למלחמה בבירוקרטיה, בגלל שהבירוקרטיה במדינת ישראל והסחבת הפכו להיות לפי דעתי אויב הראשון של מדינת ישראל.


אנחנו לפני כמה ימים העברנו איזה תיקון סוציאלי ואני לא האמנתי שאני חיה עם בירוקרטיה כל כך קשה. פשוט לא האמנתי. לא מובן למה אנשים נתקלים בדברים שלא היו צריכים לעמוד בדרכם, ואנחנו היום נשמע את האנשים שהתלוננו לוועדה ואנחנו גם נשמע את המנהלת מה קורה, ויש לנו גם דעות מה צריך לעשות עם כל הדברים ששלוש שנים עומדים בדרכם של אנשים שלדעתי היו צריכים כבר להסתדר. מי מהמפונים מדבר ראשון?

בוקר טוב. אני מציג פה נקודה אחת שקשורה לישוב ניצן. כרקע כללי קודם כל, הישוב ניצן מיועד עבור תושבי נווה דקלים במסגרת תוכנית ההתנתקות. נכון להיום כמאתיים משפחות הגרילו מגרשים בישוב ניצן. החלה בניית הבתים בישוב ומבחינת המשפחות הפרטיות המערכת התחילה לנוע קדימה. אני לא אומר שאין בעיות אצל משפחות כאלה ואחרות, אבל באופן כללי משפחות החלו את הבנייה של הישוב. בתוך הישוב יש מספר שכונות ויש שכונה אחת שנקראת מתחם ליברמן, היא גם בתצלום שיש אצלך, מוקף בקו. השכונה הזאת, ופה אני חייב לומר, שאם גדי צור או כל משרד אחר ידבר, הוא ידבר יותר טוב ממני בהקשר של הבירוקרטיה, בהקשר הספציפי של השכונה הזאת.

מה הבעיה?

אני אומר עוד פעם, שכונות הישוב נמצאות כרגע בפיתוח מתקדם. זאת אומרת יש כבר אספלט, יש כבר מצע ראשון למדרכות וכדומה, בנית הבתים החלה. במתחם ליברמן שזה 142 מגרשים העבודות הופסקו בגלל סכסוך בין מועצה אזורית חוף אשקלון שזה המזמין מטעם משרד השיכון לבין הקבלן עקב תביעה על התייקרויות בחוזה.

ב-2 מיליון.

ב-2 מיליון שקל נכון. מה שכרגע המצב בשטח הוא מצב אבסורדי ככל שהשכונות מפותחות חברת חשמל הפסיקה את העבודות שלה כולל חיבור לשכונה הצפון מזרחית ששמה גם החלה בנית הבתים, אז ככה שאין חיבורים פיזיים בין השכונות. מרכז הישוב נראה כאתר בניה. השטח הזה אין לו אתר בטיחות כי משרד השיכון ניער מעצמו את האחריות והעביר את האחריות למועצה האזורית. זאת אומרת מחר, מחרתיים, הרי יש שם גניבה של מכסי ביוב וכדומה, ילד נופל לשמה, לא יודע מי אחראי. מה שברור אותו ילד שיפול אני לא יודע מה יהיה איתו. מעבר לזה זה מעכב אותנו עכשיו באכלוס. מבחינת המנהלת והמנהל אנחנו אמורים לצאת, בעזרת השם, בתחילת אוגוסט תחילת ספטמבר להגרלה, מה שנקרא ללא זכאים בהגדרת החוק וזה בדיוק המגרשים המיועדים לאותן משפחות עם קשיים כאלה ואחרים מבחינה כלכלית שזה מגרשים קטנים יותר. המגרשים האלה לא יכולים לצאת להגרלה כל עוד הסוגיה הזאת לא נפתרת. ולמה לא נפתרת? הרי כבר ביוני 2007 כבר ועדת מכרזים העליונה של משרד השיכון, הנושא הזה הועלה והתקבלה החלטה לגמור את הסיפור הזה ולשלם את ההפרש.

אבל יש התחייבות כבר לקבלן?

יש התחייבות של המועצה לקבלן ואז זה נכנס לבתי משפט. מצד שני, אני אומר עוד פעם, ביוני 2007 הנושא הזה עלה לוועדת מכרזים עליונה במשרד השיכון והתקבלה החלטה לגמור את הסיפור הזה. מי שעצר את זה זה חשב המשרד בזמנו דן ג'ונה, ממשיכה את זה חגית. לא משנה שהמשמעות של הסיפור הזה כרגע עיכוב התשתיות, חוסר הבטיחות במקום, עיכוב האכלוס וכל מי שאתה מדבר, אומר אתה צודק, אין לי מה לעשות. פנינו גם לשוקי הורן החשב הכללי. טרם התקבלה תשובתו בעניין, והעסק הזה עומד ותלוי, וצריך להגיד במאמר מוסגר, כמו כל דבר שקורה כשהבירוקרטיה מנצחת בסופו של דבר זה יעלה למדינה יותר ויתקן אותי גדי צור אם אני טועה בזה, המחיר שזה יעלה בסוף יהיה פי שתיים, לא רק בגלל ההתייקרויות, העלויות של חומרי הגלם הולכים ועולים, לא מבצעים את העבודות שמה, יש שמה גניבה של ציוד, והעסק הזה בסופו של דבר, שיכנסו לשמה לעבודות אם היום האומדן הוא כדי לגמור את הפרויקט הזה 4 מיליון הוא ייגמר ב-6 מיליון. תקן אותי גדי.

אנחנו נשמע את הפונים.

בשם המתיישבים שמתעתדים ללכת לאזור לכיש, אנחנו קבוצה שפנינו בזמנו למדינה אחרי הגירוש והוצע לנו שטח שנקרא גבעת אגוז ממזרח לכיש. כולם אמרו, כל הכבוד שאתם הולכים להיות חלוצים. אחרי כחצי שנה בפגישה עם רענן דינור מנכ"ל משרד ראש הממשלה הוא אמר את הסיפור של גבעת חזן ייקח הרבה זמן. הוא מציע מיקום אחר. קיבלנו את הצעתו כדי שזה ילך מהר. מאז חלפו עוד שנתיים. לפני שנה וחצי 23 לינואר שנה הקודמת, היה ביקור בשטח של ראש הממשלה עם כל הפמליה של השרים והעוזרים מכל המשרדים הרלוונטיים, ונשמעו שם הרבה הצהרות יפות, מאז חלפה שנה וחצי נוספת, בשטח לא קרה כלום. פשוט כלום. עברנו את כל שבעת מדורי הגיהנום עם הירוקים והכחולים והצהובים, כל מי שבמדינה יש לו מה להגיד בכל תחום, את זה הצלחנו פחות או יותר כבר לעבור. עדיין אין מתן תוקף לתוכנית לא של גבעת חזן ולא של קטיף באמציה. הבירוקרטיה שבאמת מוציאה לכולם את הנשמה. נכון לרגע זה תמונת מצב, אין מתן תוקף, אין סיכומים, אין בעצם כלום לאנשים. אין מגרש לשום דבר. אני מזכיר שאנחנו נמצאים היום ב"חגיגות" שלוש שנים לגירוש, אין לאנשים, אני לא רוצה להגיד את המילה אופק, אבל בוודאי שאין להם שטח, אין להם קרקע. פנינו לפחות שיהיה תקציב לתכנן את מבני הציבור שלא יקרה מצב שביום שבו בעזרת השם, כבר נצליח להיכנס לבתים, אז יתברר שאין מבני ציבור. פנינו בבקשה כולל למנכ"ל משרד השיכון, כולל לשר, וביקשתי בואו תתחילו לפחות עם תכנון מבני הציבור. אבל בסופו של דבר התהליך יזוז. זה ייקח המון זמן אבל הוא יזוז בסוף בעזרת השם.

אתה מאמין.

אני תמיד מאמין אחרת לא הייתי יושב פה עכשיו. והתשובה היא שאין תקציב. אי אפשר למצוא תקציב, אי אפשר לקדם, נכון לרגע זה אין אפילו תחילת תכנון של מבני הציבור עבור ישוב גבעת חזן, ישוב של 500 מגרשים ל-500 משפחות. האנשים מחכים בכליון עיניים, יושבים בקרוונים, כל מה שנעשה כולנו יודעים. מה שחשוב לי השורה התחתונה שהנושא תקוע בצורה בלתי מתקבלת על הדעת בשום קנה מידה שהוא. תודה.

שמי שוש שץ. אנחנו מיועדים לקרני יפה. אנחנו קבוצה שיצרה קשר עם הממשלה הרבה לפני ההתנתקות. ביום שבעצם עבר התקציב ידענו שמבחינתנו הדמוקרטיה הכריעה ואנחנו צריכים להיערך לפני. ההסכם שלנו חתום שנתיים. אנחנו באותה נקודה שהיינו לפני שנתיים. שדה החיטה הוא עדיין שדה חיטה שבו אמורים לקום הבתים שלנו. הויה דולורוזה שאנחנו עוברים היא ויה דולורוזה. כל יום יש לנו תרוץ אחר למה הטרקטורים לא על השטח ולמה אנחנו לא בבית. אנחנו כל יום שואלים למה וזו הסיבה שאני פה וזו הסיבה שבכל במה אפשרית כדי לשאול למה. אני לקחתי על עצמי שליחות ציבורית. אני לא רוצה להשתחצן אבל מתעסקת בעשייה הציבורית ובמקרה של ההתנתקות יש לי אחריות ל-21 משפחות שהצטרפו אלי מתחילת הדרך. אני לא יושבת בשקט. חצי היום שלי מוקדש להביא אותנו לחוף מבטחים. ואני לא ארפה ואני אמשיך לנדנד לכם עד שנגיע לחוף מבטחים.


זה חשוב לי שתביני למה. לא רק בגלל שיש לי אחריות על 21 המשפחות האלה. אני אזרח במדינת ישראל ואני לא מתביישת להגיד שאני ציונית ואני גאה להיות ציונית, והדמוקרטיה שלנו על סף קריסה. דמוקרטיה כדי שהיא תתקיים צריך קודם כל שלטון חוק. אם מהבית הזה ומהחוקים שמחוקקים פה ומהאנשים שאמורים להביא את הדמוקרטיה לשלטון חוק לא מקיימים את החוק אז יש לנו בעיה רצינית במדינה, ואני מודה שגם בקטע הזה אני נלחמת בכל תחום, בכל בן אדם שמסכן את הדמוקרטיה. וזה הבית שבו בחרתי לחיות. פה אני רוצה לגדל את הילדים שלי, בעלי ואני קצינים, הילדים שלנו יהיו קצינים בעזרת השם, ומחובתי להיות פה כדי להציג את הבעיות. זו שאלה טובה למה לא, אני לא יכולה לענות לך למה לא, כי התשובות שאני מקבלת היום או אתמול או שלשום או לפני חודש או לפני שנה הן שונות. כל יום יש סיבה אחרת למה לא. ואני בטוחה שאנשי מנהלת סלע תיכף יסתרו אותי ויגידו שעכשיו יש רק את זה, אבל כל יומיים יש רק את זה. עובדה. עם עובדות לא מתווכחים. מבחן התוצאה אנחנו שנתיים באותה נקודה. הסכם חתום, כל הגורמים שצריכים לאשר אישרו, כל פעם צריך אישור מחדש שלא ידענו עליו קודם. שאלה מצוינת שצריך לשאול למה אין תוקף להסכם עם ממשלת ישראל.


עכשיו מעבר לזה עוד משהו קטן להמחיש לכם, דיברתי על ויה דולורוזה ואני מצטערת שאני לוקחת כזה ביטוי קשה מבחינתנו, אבל כל יום אנחנו צריכים להתמודד עם משהו אחר. לפני שלושה שבועות היינו פה בוועדת ביקורת המדינה ואחת הבעיות שהזוג היקר הזה ב-15 לאוגוסט הקראווילה שלהם באור הנר נמכרה והם צריכים למצוא פתרון אחר וכמובן שבתור ראש קבוצה אני מתחייבת לזה.

ההסכם הוא חוזה שכירות של שנתיים.

אני לא רוצה לחזור על הנושא הזה. יש לנו פה זוג שממשלת ישראל עשתה הסכם לשנתיים על הקראווילות. השנתיים הסתיימו. מבחינת אור הנר הם רוצים למכור את הקראווילות, מבחינת מדינת ישראל מול הקיבוץ ההסכם נגמר. צריך למצוא להם פתרון. אנחנו מטפלים בזה. אני רוצה לקרוא לכם משפט אחד להגדרה של מוסר ולהראות לכם דוגמה עם איזה בעיות אנחנו כל יום מתמודדים.


מוסר זה מערך אמונות שלפיהם אדם קובע האם פעולותיו הן טובות או רעות, ראויות או מגונות. אני בטוחה שהבירוקרטים, ואני בכוונה אומרת הבירוקרטים ולא מנהלת סלע כי הטענות שלי הן לא רק למנהלת סלע ולכן אני חותרת כל הזמן להגיע לבית הזה. הבירוקרטיה בישראל לפי מערך האמונות שלה הכול ראוי והכול טוב. לפי מערך האמונות של האזרח הקטן בשטח הכול מגונה והכול רע.

ואני אתן לכם דוגמה קטנה. אנחנו חתמנו על ההסכם. היינו צריכים לבוא חזרה, לשלם על המגרש. לא משנה שמראש ביקשנו לא לקבל את הכסף למגרש כי יש חוק ואנחנו בהסכם העתקה אז אנחנו לא רוצים אבל דחפו לנו לחשבון בנק את הכסף של המגרש ועכשיו נדרשנו לשלם אותו חזרה. מיד עם חתימת ההסכם רצינו להעביר את הכסף אמרו לנו אנשי מנהלת סלע, חכו, זה לא הזמן המתאים, אנחנו נגיד לכם מתי. חיכינו. כשאמרו לנו העברנו את הסכום המדויק שהמדינה דרשה מאיתנו. יש לי פה מסמך רשמי של מדינת ישראל, משרד ראש הממשלה, מנהלת סלע, החלטה ואחד הסעיפים בהחלטה ותיכף אני אקריא לכם זה לפרוטוקול. סעיף 4 3 חשבות המנהלה אישרה כי המבקשים העבירו ביום 31 לדצמבר 2007 סך של 232 אלף שקל, זה כבר עם תוספת של מה שקיבלנו. החלטה שנתנו לנו להערכת שכר דירה שבה יש גם סעיף שמתייחס למגרש שביקשתי מהמנהלת ששילמתי בעד המגרש. העברנו סך ותוספת 232 אלף שקל קיבלנו 225 אלף שקל בגין הקרקע שהם צפויים לקבל במסגרת הסכם העתקה קהילתית, ולא נותר להם חוב בגין הקרקע בחשבות המנהלה.

חברים, בשבועיים האחרונים אני מקבלת טלפונים מאנשי המנהלת וקיבלתי את זה רק בעל פה למרות שביקשתי בכתב, עם חובות של 10, של 12, של 8 אלף שקל שכל משפחה צריכה לתת כדי שאפשר יהיה לרשום את המגרש. ואני שואלת אתכם עוד הפעם למה? למה אנחנו צריכים להיראות ככה? למה אנחנו צריכים להתנהג ככה? כשאתם ביקשתם כסף למרות שקיבלתם 225 אלף שקל העברתי 232 אלף שקל. הנה זה מסמך שלכם. למה עכשיו אני חייבת עוד 12 אלף שקל. שהוצאתי לכם מסמך, אל תיתנו לי את הכסף, שמתם לי אותו בחשבון בנק. קיבלתם אותו עם הצמדה ועכשיו עוד 12 אלף שקל. עכשיו אני אחת מני רבים. כל הקבוצה שלי יש לה את אותן החלטות, את אותם הסכמים. ואני שואלת אתכם למה אנחנו צריכים להתנהל כך?

כמו שציינת לפני חודש בוועדת בקורת המדינה. השמענו את הדברים שיש לנו להשמיע גם לגבי השכירות, גם לגבי התנהלות של מנהלת סלע/ממשלת ישראל. שלוש שנים עברו אז לגבי השכירות וההסדר, כן קראווילה, לא קראווילה אני לא אפרט יותר מדי. אם אשתי רוצה היא תפרט. אבל קיבלנו איזושהי תשובה בעל פה, בכתב לא קיבלנו. גם לא לוח זמנים. ישבנו עם ועדת ביקורת המדינה. איתי בכבודו ובעצמו ביקש שבוע וחצי. יושבת הראש נתנה לך שבועיים וחצי לסיים את הנושא. ועבר מעל חודש. ואני שאלתי את איתי באותה ישיבה ויתקנו אותי אנשים שהיו שם ויושבת הראש תוכל להעיד על כך, אני שאלתי אם זה יקח שבוע, חודש, שנה או עוד שלוש שנים. זה מה שאני שאלתי. כי רציתי לדעת איפה שעת האפס. ונאמר על ידי הנציגים שזה ייגמר תוך שבועיים וחצי. זה עדיין לא נגמר. מה חסר אני גם לא יודע. כי עד שיחתימו את ראש הממשלה שזה בעצם התשובה האחרונה שקיבלנו. מתי זה נגמר, זו השאלה שלי. כי אם האנשים המכובדים האלה עובדים ועושים יום יום ומקבלים את כל האמצעים ממדינת ישראל כדי לנוע ולעשות את הדברים ולתקשר עם אנשים, ומשכורות, אני לא רוצה להיכנס לכיסם. מה קורה? שלוש שנים. על מה המשכורות שקיבלו האנשים אם כך? על איזה בירוקרטיה, קראווילות באור הנר במקום שלא היה חוקי להקים אותו. מנהל מקרקעי ישראל לא אישר אותו. שלושה חודשים המקום עמד. נבנה. פיתוח וכל מה שקשור בזה. אחרי שנתיים בא אור הנר ואמר, חברים, סיימנו את החוזה בינינו. מדינת ישראל השכילה לעשות מנהלת סלע שנתיים להחתים כי אנחנו האמנו שתוך שנתיים נהיה בבית. איזה שנתיים? עברו שלוש שנים. בשנה פער הזו הייתי רוצה לדעת כמה מנהלת סלע שילמה לקיבוץ אור הנר, כרמיה, בשכירות, שישימו כאן על השולחן, יגידו לי כמה הם שילמו שכר דירה כי החוק אומר רק 450 דולר. שמישהי יקום ויגיד לי מה אני יכול להשכיר ב-450 דולר אחרי שלקחו לי בית של 160 מטר מרובע. איפה אני אכנס עם חמש נפשות. שיגידו לי בית כזה באותה רמה בבקשה, אני מוותר על השכירות, אני לא צריך את השכירות. אני רוצה להשכיר בית כמו שהיה לי. לא רוצה יותר לא רוצה פחות. אז מה נתנו לי קראווילה של 80 מטר מרובע.

באשדוד משלמים לארבעה חדרים שכירות 1600 דולר.

אני לא נכנס לקטע הזה. אמרתי אוקיי, אני אגור בקראווילה עם הקהילה שלי. כמה הם שילמו לכרמיה ואור הנר? חוץ מכל הפיתוחים הנוספים שלא היו מגיעים להם והם נתנו להם על חשבון הגב שלנו ואנשים שכחו הקראווילות הוקמו למעננו לפתרון דיור לנו. איזה פתרון דיור נתנו לנו? ב-15 לאוגוסט אני צריך לעזוב את הבית. שזה הקראווילה. אמרו לי שזה יסתדר בכרמיה. אמרו לי. אני מקווה מאוד.

אנחנו גרים באור הנר. קיבלנו תשובה רשמית אחרי הרב ה מאוד לחצים שלנו. מנציגות מנהלת לא טרחו להיות איתנו בקשר. באור הנר יש 20 קראווילות כאשר מתוכם או רובם, רובם הגדול נמצא בפרויקט של בת הדר שכבר חלקם עובר לבתים שלו וכמוני יש עוד. ארבע משפחות ללא פתרון. את הקראווילות האלה בנו תוך שלושה, ארבעה חודשים שהם היו אמורים להוות פתרון זמני לנו. מסתבר שהפתרון הזה הוא לחברי קיבוץ. היום אני ב-15 לחודש נזרקת מהבית אחרי שאני שנה לפני ההתנתקות דיברתי עם מדינת ישראל, הבטיחו לי, אני הבטחתי לילדים שלי שאנחנו נצא בשקט כמו שאני הבטחתי למדינת ישראל ושהשיקום שלי יהיה מהיר. איזה שיקום? איך את אתר הקראווילות בונים תוך ארבעה חודשים? למה לעזאזל אני לא יכולה לבנות את הבית שלי אחרי שלוש שנים? לא רק שאני לא יכולה לחשוב על הבית שלי אני לא יודעת איפה שמה את הראש ב-15 לחודש. אז אמרו לי תעברי לכרמיה. איזה פתרון. לקראווילה אחרת זה כרמיה. מתי? אני לא יכולה להגיד לילד שלי מתי אני עוברת. עד איפה תמשכו אותנו עם הבירוקרטיה הזו? אני לא רציתי לבוא היום כי שוב פעם להציג את הדברים, שוב פעם לגעת בכאב, ושוב פעם אותן תשובות. איזה עוד תשובות יתנו לי? אני רוצה לוח זמנים. אני רוצה פתרון. תסתכלו לי בעיניים. מה צריך לקרות כדי שאני אגיע סוף סוף לחיות את חיי בשקט? מה ביקשתי? מה שלקחתם תחזירו לי. די החיים שלנו הם לא חיים, ריבונו של עולם. אני לא מצליחה לישון, אני לא מצליחה לאכול, אני לא מצליחה לעבוד, אני עזבתי משרה מכובדת כי לא הייתי מסוגלת לעבוד יותר. אז חכו לחתימה הזו וחכו לפה וחכו לשם. די. לא הגיע הזמן שמישהו יגיד זהו, אנחנו מתחייבים. אני רוצה לראות את הטרקטורים עובדים בשטח. אני יכולה ללכת לתכנן את הבית שלי? אני רוצה פתרון הולם ב-15 באוגוסט. התאריך הזה הפך להיות ארור.

אתם פשוט לא מבינים. אתם חיים את חייכם וזהו. אתם לא מבינים שלקחתם אנשים באמצע החיים, הרסתם להם את החיים, אני חוזר היום 25 שנה אחורה כדי לקחת שוב משכנתא. שוב לנסות לבנות את הבית.

צריך להיות כאן צדק ולהגיד לא הם עשו את זה. המדינה עשתה. אבל מה שהם היום עושים הם יצטרכו לתת תשובות.

אני לא מאשים גם את מדינת ישראל. כשהתפניתי באתי ואמרתי, חברים, אני חי במדינה דמוקרטית. עבר חוק, אני מבצע את החוק כמו שהוא כתוב ואני הולך. אבל לא יכול להיות העינוי הזה. לא יכול להיות שלוש שנים. מה קרה? מי אמר את הדברים האלה?

מתהדרים בפתרונות. מה מסתתר אחרי השקרים האלה? ציבור שלם.

80% יש פתרונות. בוא תראה לי. אם תראה לי 60% תקבל מה שאתה רוצה או 30% יותר נכון. 180 משפחות בפלמחים אין לך. כי רק אלי סיני הולכת לפלמחים. אז אין לך אותם ועדיין לא סיימת. איך הגעת לפלמחים כשלא התחלת עם תלמי יפה? על הקרקע אתה מדבר איתי שלוש שנים.

אני מזכירה לכם שבסוף היום כל אחד חוזר לבית שלו. לי אין לאן לחזור.

אני רוצה להוסיף משהו קטן. יוסי ציין נקודה שזרקתם אותו 25 שנה אחורה. אני נזרקתי 15 שנה אחורה. אני כשבניתי את ביתי לקחתי משכנתא לעשר שנים. היום במקרה הטוב אני אבנה בית שהוא חצי מהבית שהיה לי ואני אהיה חייבת לקחת משכנתא למרות שאין לי את אותם כוחות. ב-15 שנים האחרונות עבדתי 140% משרה. היו אין לי את הכוחות לעבוד 140% משרה. נתחיל בקטע הנפשי שאין לי את אותן אנרגיות לעבוד עם בני נוער ונוער במצוקה ב-140% משרה שלא לדבר על זה שיש אנשים, אנחנו עוד המבוגרים יותר בקבוצה שמבוססים בעבודה יחסית, יש לנו בקבוצה אנשים שהם צעירים יותר, שאם אותנו זרקו 10 ו-25 שנה אחורה ואנחנו כבר מבוססים במקום העבודה כך שנוכל איכשהו לשקם את עצמנו, לא איך שהיה, לא קרוב, יש לי חצי קבוצה שלא תוכל לשקם את עצמה ולא תוכל לסיים בניה של בית, וכל יום כזה אני לא צריכה להגיד לכם מה קורה עם המצב הכלכלי במדינה היום. אתם הולכים למכולת או לסופר בדיוק כמוני ואתם רואים מה קורה כל יום על המדפים. אז על אחת כמה וכמה על המדפים של מוצרי הבניה שאנחנו נצטרך להגיע אליהם.

אני אייל קדמון מגדיד ועין צורים. אנחנו אמורים להיות בישוב צמוד לעין צורים והסיפור הזה נמשך כמעט שלוש שנים גם כן. מסתבר שהמנהלת לא סגרה אפילו חוזה על האתר הזמני בעין צורים. אז הקיבוץ אומר, עד שלא יחתמו איתנו על האתר הזמני אין מה לדבר על ישוב קבע. וככה זה נסחב ונסחב, המנהלת ושמאים שלהם, שמאים של הקיבוץ, עושה רושם שהזמן משחק לטובת אני לא יודע מי אבל הם מושכים את הזמן ואין כלום. הקבוצות מתחילות להתפרק. אולי זה הקטע. לפרק את הקבוצות ושכל אחד ימצא לו, הם חיפשו לנו מקומות באשקלון, זה הרעיון אני מניח. דבר נוסף זה אי פרסום פרוטוקולים של המנהלת. המנהלת סוגרת עם כל מיני קבוצות. סוגרים כל מיני הסכמים עם הקבוצות, לא מפרסמים כאילו זה עסק פרטי של מישהו ואז מסתבר שיש איפה ואיפה או הפרד ומשול, או איך שהם לא יקראו לזה, בתכל'ס יש קבוצות שאמורות לקבל יותר, יש קבוצות שאמורות לקבל פחות, יש קבוצות שלא אמורות לקבל שום דבר. דיברנו על זה כמה פעמים. לא מזיז לאף אחד. אין דין ואין דיין למנהלת.

גברתי יושבת הראש, יש פה אנשים יגידו את דברם יותר טוב ממני. אני רוצה אחרי 3 שנים להביע דאגה כרגע מדבר אחד. זה משביעות הרצון. ראיתי את הודעת משרד ראש הממשלה. לדעתי זו הודעה שלהם. לא יודע מה הכתבים כתבו. הכתבים יכול להיות שלא הבינו או שגו. והיה שמה לפחות ככה אני הערכתי התבשמות מהמצב. זאת אומרת טיפלנו, סידרנו. נכון יש כמה עשרות משפחות. לא שכחו להטיל על שכמם את כובד האחריות שבגללם אין פתרון. גם כן תופעה חדשה בזמן האחרון, גם ראש הממשלה, גם המנכ"ל ככה אומרים לי, אנשים ששמעו את זה באוזניהם. יש לי בקשה, אין לי בכלל טענות. יש לי רק בקשה שאף אחד לא יהיה שבע רצון כי אין לזה הצדקה, ואנשים שהם שבעי רצון הם גם לא יוצאים מכליהם. אני לא אומר לא עובדים, אני לא אומר לא משתדלים, לא יוצאים מכליהם כדי לפתור את הבעיות שעומדות מולנו, לא דווקא אלה, הרי אתם מכירים את כולם, אתם עוסקים בזה כל יום. צריך כל הזמן להיות מאוד מודאגים כי זה המצב. אז זה בסדר שסופרים את ניצנים כאילו שזה סודר. נכון מסודר אבל אף אחד לא הניח שם את השנוגריסט. זה אתר גדול. אומרים שזה סודר. חברים, הרי אפשר כל דבר איך שרוצים. אני משתדל להגיד לעצמי. אולי גם אני לא בסדר. אל תהיו שבעי רצון בבקשה. תהיו מודאגים עד הילד האחרון. שזה ייגמר אז נגיד לעצמנו באיחור של ארבע, חמש, שש שנים סוף סוף פתרנו את הבעיה שמדינת ישראל הבטיחה שתיקח שנה או משהו מעין זה.

אני הוזמנתי לפה בקשר לנושא של דמי הסתגלות וההסכם על מי שלא עבד מהגירוש עד היום היה אמור לקבל כפל דמי הסתגלות. טוב אני הגשתי בקשה. אמרו לי, תביא דפי בנק מהגירוש עד היום. לא משנה שזה כמה מאות שקלים. כל דף עולה 20 שקל, תלוי כמות הדפים שיש לך. שלחתי את זה. התקשרה אלי המזכירה שם אמרה לי, רוצים לשאול אותך, רוצים לדעת מי נגד מי, מה צריכים להגיד שמה. אני חשבתי שהם צריכים דפי חשבון לראות שאין שם הכנסה מעבודה. הכנסה מעבודה יש מעביד. מי שמקבל משכורת מופיע שם המעביד בדפים. אני מגיע לוועדה, זה מה שקיבלתי מהוועדה, איזה 14 דפים, מתחילים לעבור מהגירוש כל דף. תסביר לי מה הצ'ק הזה, מה הצ'ק הזה. יותר גרוע ממס הכנסה. אין בן אדם שהוא יכול לזכור לפני שנתיים מה זה הצ'ק. הלכתי הביתה. שני צ'קים נזכרתי שקיבלתי על תאונה. טלפנתי לבנק. אמרתי, אמרו לי מנהלת סלע, תביא לנו. אמר לי הפקיד בבנק, אין דבר כזה. גם אם אני אביא לך טופס של הפקדה אתה לא תוכל, אני לא מדבר על מזומן. אבל גם בצ'קים אתה לא תוכל לזהות ממי קיבלת צ'קים, אין שום טעם לעשות את הדבר הזה.


אני לא מבין למה כל אחד שבא לוועדות האלה אוטמטית מוחזק בתור רמאי, בתור אחד שצריכים לשגע אותו. קחו ממנו תצהיר שהוא לא עובד. יכולים לגמור את הסיפור הזה בחמש דקות. הרכזת של הוועדה, אני אמרתי להם את התשובה של הבנק, אז הפקידה שאמרו לי, רשמו לי כאן בפתק, רונית בן יאיר, לשלוח את התשובה שלי, אז היא העבירה אותי לרכזת. דיברתי עם הרכזת אז היא אומרת לי, מה אתה מציע מה לעשות. אמרה לי, פשוט מאוד, כמו שיש מס הכנסה. מה? כל אחד במדינה הוא חשוד? אלא מה פעם בכמה שנים אתה עולה על איזה מדגם או שאתה לא עולה ואתה נותן את הנתונים. פה יש מאתיים או שלוש מאות כאלה שצריכים לקבל כפל הסתגלות, לא יודע כמה כאלה יש. מקסימום תיקחו שלושה, ארבעה, תיקחו אותם בתור מדגם, ותשאלו אותם על שלושה, ארבעה סכומים, מקסימום, אל תתחילו לעבור איתם על כל זה. מסומן לי פה בדפים כל צ'ק. 450 שקל, מה זה הצ'ק הזה? מה זה בן אדם, הוא גם מוחזק בתור רמאי? מה, עושים טובה למישהו פה? מה זה הדבר הזה? דרך אגב אני הגשתי בקשה חריגה לקבל פנסיה כי אני הייתי בן חמישים ושתיים וחצי בגירוש ויש לי 60% נכות. אני הייתי בוועדה, קיבלתי עוד בדיון שאף פעם לא אישרו דבר כזה. פנסיה מגיל 57. הגשתי בקשה בתור יוצא דופן. אמרו לי תלך להסתגלות שנייה. עוד שנה הסתגלות, מתחילים לעשות לך ועדות חקירה מפה עד הודעה חדשה.

אני ריכזתי את הנושא. אני לא חקלאי. יש עוד נושא שלא דיברו? אני יכול להגיד משהו באופן כללי ובאופן עקרוני. אני רוצה להצטרף לאורי. אני גר בגרעין מיושב במושב שקף. אנחנו נכון להיום שלוש שנים אחרי, לצערנו הרב, מתוך משרדי הממשלה ואפשר לראות את זה גם מהנושאים שמוצגים פה, יש כבר שלוש פניות שהן מופנות למנהלת. אני חושב שיש איזה טעות בסיסית בתפיסה שהמנהלת במקום להיות השגריר שלנו, שכך היא הוקמה מנהלת לסיוע, מה זה סלע, סיוע למתיישבי עזה, הופכת להיות בעצם כיום המשרד שאנחנו הכי מתקשים לעבוד מולו. הפוך גם נגיד, יש דברים שהמנהלת אמורה ליידע אותנו ולהיות השגריר שלנו מול המשרדים, אנחנו מצליחים להגיע עם המשרדים להבנות יותר טובות מאשר אנחנו מצליחים להגיע עם המנהלת שבעצם זה היה צריך להיות הפוך. את החיוכים של המנהלת כנראה שלא יהיו. אני ראיתי אותם גם בדיונים אצלנו שמתיישבים זוכים לגיחוכים מצד הפקידים. זה דבר שהוא לא במקום. אני מצר על ההרגשה הזאת שמנהלת סלע ואני לא אומר את זה אישית על אדם זה או אחר, אני חושב שיש פה איזה מגמה כללית שכנראה יוצרת דינמיקה. אנחנו צריכים פה איזו גישה אחרת שתופסת את המתיישבים ככלל, כקבוצה שצריך דבר ראשון לראות איך אפשר להקל עליה ואיך אפשר לדון אותה לכף זכות. יש ויכוחים. אני לא נגד ויכוחים. השאלה מאיזה מקום הם באים ומאיזה מקום הם יוצאים. אם כמו שאנחנו שומעים פה בסיכומו של דבר עומד יהודי שהוא מרגיש כנאשם אז אם יש ויכוח ויש מה להגיד כנגד צריך לראות איך לעשות שאותו יהודי לא ירגיש ככה. ואותו לקוח שלמענו מנהלת סלע הוקמה, איך הוא לא ירגיש ככה כשהוא במשא ומתן עם מנהלת סלע. אם יש קהילה שנמרחת כמה שנים אז אפשר להאשים אותם עד מחר, אפשר להתווכח, ואפשר גם להיות צודקים, השאלה מה קורה בסוף. השאלה כמה בסוף מזיז למישהו. לצערנו הרב הדינמיקה של החיים עושה את שלה, נכון להיום במקום להיות סיוע למתיישבים אנחנו מרגישים שהמנהלת היום היא הגורם שבאופן הקבוצתי היא נתפסת הכי הרבה מהצד השני של המתרס.

רבותיי, מנהלת סלע קמה או הקימו אותה כדי לעזור למתיישבים. ואני חושבת שכל זכות הקיום של מנהלת סלע זה החיים והגורל שלכם. ואני מבטיחה לכם, אני עד כה לא התערבתי, אמנם קיבלנו מכתבים ולא מכתב אחד, אבל אנחנו בדרך כלל כוועדת פניות ציבור, כאשר שמים את הנושא אנחנו מלווים אותו עד הסוף. ואני מבטיחה, יכול להיות שיש אנשים במשרדי הממשלה שאני קרצייה, אני מקבלת את זה כמחמאה. אני לא אעזוב אתכם ואני מבטיחה שוועדת פניות הציבור כל עוד אני יושבת ראש הוועדה, אנחנו מהיום מתחילים אתכם יחד את הצעדים הבאים. אני יודעת שחברי הכנסת שנמצאים היום כאן מלווים אתכם מהימים הראשונים ואני רוצה עכשיו להבין כמה דברים. אני רוצה ממנהלת סלע להבין את התשלום של דמי הסתגלות, מה שאתה העלית עכשיו. אני רוצה לקבל תשובה על תלמי יפה, על 21 משפחות שנמצאות שם ואני רוצה להבין מה זה פרוש שחוזה פג תוקפו. זה לא מזון. זה חוזה. החוזה על ידיכם כדי לעזור לאנשים למצוא פתרון. איזה מושג יש לחוזה, חוזה פג תוקפו. אני רוצה להבין מה שקורה בישוב ניצן עם מתחם ליברמן. אני רוצה להבין למה מאז שמבקר המדינה לפני שנתיים אמר שצריכים לפתור את הבירוקרטיה שעומדת בדרך של האנשים האלו, למה עד היום זה לא זז. אני רוצה להבין מה קורה עם החקלאות. בעיקר ביוב, טלפונים, בשטחים ופיתוח של תשתיות. בלי הנושאים האלו זה לא יתקדם. תתחילו עם הנושאים. מי שאחראי על הנושא, תתחילו עם תשלומי דמי הסתגלות.

כבוד היושב ראש אני רק רוצה להשלים את דבריי. אני מנסה כל הזמן לצאת מפינה אישית. יושבים פה אנשים שאני אישית נעזרתי בהם, תומר מוסקוביץ' עזר, אחרים נעזרים בהם. אני יש לי אמירה אישית ברמה האישית אבל גם לצורך העניין פרוטוקולים. אני הייתי בכמה ישיבות במנהלת סלע לגבי ישוב קבע מסוים שאותו אני מלווה ברמה האישית, אמציה, היינו בישיבות, גומרים ישיבה, לא מקבלים פרוטוקול.

פרוטוקולים לפי דעתי צריכים לפרסם. זה לא יכול להיות. אלה לא סודות של מדינת ישראל אם יתחילו לפרסם. אני מבטיחה לך.

נדמה לי שאתם לא מדברים על אותו דבר. מה שדורון מדבר עליו זה סיכומי ישיבות או תקציר של פרוטוקול של מה שהיה בישיבה. נדמה לי שאת מדברת על פרוטוקולים של החלטות ודיונים של ועדות וזה לא אותו דבר.

אני רוצה להסביר גברתי היושב ראש. אנחנו באים לישיבת משא ומתן בדרך לישוב הקבע עוברים משא ומתן עם המנהלת. יושבים ישיבה עשרה אנשים לצורך העניין שכל אחד אומר משהו.

אנחנו מדברים איתך על אותו דבר.

בישיבה הזו על פי הבנתי מגיעים לסיכום מסוים. גומר את הישיבה. עוברים חודשים אני לא מקבל לא סיכום ישיבה. אני שולח למנהלת סיכום ישיבה מבחינתי איך היא היתה. אני לא מקבל עליו תגובה. אני מבין שאם לא קיבלתי עליו תגובה כתבתי נכון. באים אחרי כמה חודשים אומרים לי זה לא הסיכום. אני מוציא את הסיכום שלי. אני אומר, חברים אני שלחתי לכם סיכום, תגיבו. היה סיכום אחר. תגידו מה כן הסיכום. לא היה סיכום. אין סיכומים אחרים. אנחנו לא נמצאים בשוק פרטי. אנחנו נמצאים מול מדינת ישראל. אם היה סיכום אז היה סיכום.

העניין של הפרוטוקולים הוא באמת אלף בית של מנהל תקין. ואנחנו שומעים את הטענות האלה כבר למעלה משנתיים בדיונים שונים בכנסת. עכשיו אני מתקשה להאמין שמדובר רק בעצלות או ברשלנות של אנשים שלא כותבים אלא זה באמת סוג של התחמקות והחזרת כל משא ומתן שלושה צעדים אחורה אחרי שכבר הגיעו למשהו. אני חושב שזה צריך להיות הנחייה גורפת כללית בכל משא ומתן בין גורמי ממשל לאזרחים, לגופים שבתום הפגישה יהיה סיכום פגישה גם אם זה לא תמלול מלא של מי אמר מה, מה הסיכום? השורות התחתונות זה לכתוב חצי עמוד. זו לא דרישה כבדה מדי למוסד שלטוני. אני חושב שאי אפשר להתחמק מהדרישה הזאת.

רק בעיה נוספת שעלתה ככה בחצי מילה אבל חשוב לחדד אותה. ראוי שהוועדה תדון ותסב את תשומת ליבה לשאלת הפיצוי של אותם אנשים שנערכו מולם הסכמי העתקה. הם כבר קיבלו את הפיצוי לכאורה על הבית אבל הבית שלהם עדיין לא נבנה. הפיצויים נתנו לדברי מנהלת סלע כבר לפני שנה וחצי ובשנה וחצי הזאת יש פער מאוד גדול של תשואות בנייה. הפיצויים שהם קיבלו דאז לא שווים שהיום שווה בנייה.

אני רוצה להתייחס לפי הנושאים. אני אתייחס לנושא של דמי ההסתגלות ואחר כך החברים כל אחד יתייחס לפי תחום הטיפול שלו. אני חייב להגיד מילה על דברי הפתיחה של יושבת הראש שהתחלקו לאיזושהי אמירה אובייקטיבית שאנחנו נתווכח איתה וגם לאיזו אמירה סובייקטיבית שמאוד הפריעה לי, כי לבוא ולהגיד שאנחנו אטומים לפני שאפילו היינו פה פעם אחת ואפילו דיברתם איתנו פעם אחת זו אמירה מעליבה שאני חייב למחות עליה בשם העובדים שלי.

אנחנו חיים במדינתנו והאנשים האלה הם חלק של החברה במדינת ישראל. אנחנו לאותם אטומים לאותן בעיות שהם העלו. אני בעצמי לפני כמעט 30 שנה הייתי עולה חדשה. זו לא אותה סיטואציה. אותם שלחו והם סיכנו את החיים למען מדינת ישראל והם לקחו על עצמם מה שהם לקחו וכל אחד מהם לדעתי הוא גיבור שלקח על הכתפיים את הגורל של מדינת ישראל והיום מדינת ישראל עומדת מול האנשים האלה. אני העברתי את המשפחה שלי, אני יודעת מה אני עברתי. אני הגעתי לכאן עם תואר שני, בעלי רופא שיניים, עם ילדה קטנה, הכניסו אותנו ל-15 מטר בשפת הים בעיר אשדוד. אני יודעת מה אני עברתי. אז לא היתה לי שפה ואני קלינאית תקשורת. לא מצאתי מקום פרנסה. אני יודעת מה זה לעבור. אני מתארת לעצמי שאתה כן יודע מה פרוש הדבר לעבור. צמח מעבירים ממקום למקום הוא חולה. בן אדם שעקרו אותו מן הבית והיום המדינה, אחרי שלוש שנים, לא שנה ולא שנתיים, שלוש שנים, לדעתי שלוש שנים זה הרבה יותר מדי ממה שהמדינה היתה צריכה כדי למצוא פתרון.

אני לא מתווכח. ההערה שלי גם צריכה להיאמר לפרוטוקול והיא נרשמה.

עוד מילה בפתח הדברים ואז תומר יענה לדברים שהוא יענה. אני רוצה להתייחס לדברים שאמר דורון שהתחושה שלפחות אצלו קיימת והוא מדווח עליה כתחושה שקיימת אצל אנשים נוספים שהמנהלה היום פחות משמשת כשגריר ויותר כגורם שמקבלים ממנו תשובות שליליות. אני חייב להגיד לך דורון ואני אומר את זה גם לאנשים שמסתובבים עם התחושה הזאת. מבחינתי אני מקבל את זה ממש כמו שאני מציב לילדים שלי גבולות ואני אומר להם, ילדים עד כאן, ואז הם אומרים, אבא אתה לא אוהב אותי יותר. ככה אני מקבל את זה. כי היום אתם עומדים במצב, אני מדבר במיוחד על הקבוצה הספציפית של מזרח לכיש או אולי עוד כמה קבוצות שכרגע עדיין המשא ומתן איתן לא הושלם, אתם עומדים במצב שהמנהלת באה ואומרת, רבותיי אלה הגבולות. עד כאן זה מה שהמדינה מציעה. עכשיו, אם ברגע שבאה מנהלת סלע ואומרת לכם כבנים של מדינת ישראל וכאנשים שהיא מחבקת אותם, חברים אלה הגבולות, התוצאה היא שהתחושה שמנהלת סלע הפכה להיות רשעית נוראית אני מקבל את זה כמו אבא. אבל בעיני זה לא יותר מאשר שמה. ואני מבקש מכם שתבינו שזו הצהרת גבולות שאפשר להמשיל אותה לאיך שהורה מתנהג לילד שלו. זה בוודאי לא מתוך חוסר הערכה, חוסר חום, איזו התייחסות ככל שניתן להבין את המצוקות ואת מה שאנשים עוברים.

אתם נלחמים בנו בבג"ץ, נלחמים בנו בכל מקום ואתה מצפה שנגיד שזה היה גשר. באמת יש גבול. עד כאן.

עכשיו לעניין דמי ההסתגלות ואני שמח לפתוח דווקא בנושא הזה. כי בניגוד לרושם שאולי היה יכול להיווצר פה, אם יש תחום שבו המדינה והמנהלה הלכו לפנים משורת הדין ואחרי זה לפנים לפנים משורת הדין זה התחום הזה ואני חייב לפרט בו. החוק קבע מסלול של דמי הסתגלות לכל בן אדם לפי הגיל שלו והוותק שלו. זה יכול לנוע מחודש אחד עד 12 חודשים. זו הקביעה בחוק. התנאי לזכות בתשלום הזה זה לא שהוא לא עובד. גם בן אדם שפוטר מעבודתו בגוש ומיד מצא עבודה אחרת הוא מקבל את דמי ההסתגלות ולכן לא צריך לבדוק בכלל אם הוא עובד או לא עובד. זו זכות שלו לקבל את הכסף הזה ובודקים רק את השכר שקיבל בגוש, זו בדיקה מאוד פשוטה. הבן אדם מראה את התלושים ומקבל את התשלום. במסגרת הדיונים שהיו לנו עם חבר הכנסת אריאל שנמצא פה ואביגדור יצחקי שכבר לא נמצא פה עלו הרבה נושאים. בין היתר עלתה הטענה שאנשים שהפסיקו את עבודתם כתוצאה מההתנתקות, ודרך אגב הפסקה לא חייבת להיות מיד בפינוי, יכול להיות אפילו עד שנה אחרי הפינוי, לפעמים עסק המשיך לעבוד. בן אדם אומר, אני ניסיתי בשיניים, החזקתי חודשיים, שלושה, בסוף זרקו אותי, אז מה? אתה אומר לי שזה לא בגלל הפינוי. אז התקופה היא שנה. מי שהפסיק את עבודתו עד שנה אחרי הפינוי וזכאי לדמי ההסתגלות ולא מצליח להשתלב בכלל בשוק העבודה. אנשים לא עבדו יום אחד. לא מצליחים כלום. חייבים להאריך להם.


היה על זה משא ומתן שבמסגרת כל המשא ומתן הממשלה הסכימה והממשלה אישרה את זה לתת עד כפל דמי הסתגלות. כלומר מי שקיבל חודש דמי הסתגלות מקורי יכול להגיע לחודש. מי שקיבל שנה דמי הסתגלות יכול לקבל עוד שנה. התנאי היה וזה מוסכם וחתום, וכמו כל פשרה זה הפשרה. רצו יותר, רצו פחות, הגיעו לפשרה והבנה. התנאי שהוא לא עבד יום אחד בתקופה שבה הוא קיבל דמי הסתגלות או דמי אבטלה. כלומר בניגוד לדמי ההסתגלות הראשונים שהוא זכאי להם גם אם הוא עבד מלא ולא הפסיד יום עבודה אחד, דמי ההסתגלות הנוספים שהיו לפנים משורת הדין ומעבר לחוק, התנאי היה שזה בן אדם שלא הצליח להשתלב בשוק העבודה. לא עבד בכלל. פה כבר נדרשת הוכחה קצת יותר גדולה כי להבדיל מלהוכיח עבודה שעבדת ואתה בא עם התלושים וזה פשוט מאוד, להוכיח על דרך השלילה זה יותר קשה.


התחילו הוועדות לעבוד ותיכף אני אתייחס לעבודה של הוועדות. והיו מקרים שאנשים עבדו אבל עבדו תקופות נורא קצרות. המקרה הראשון שהגיע אלי, אני יושב ראש הוועדה המיוחדת, זה התחיל מאישה שעבדה 3 ימים. אז באמת היא קיבלה חצי שנה אבטלה. היא קיבלה 6 או 8 חודשי הסתגלות. היתה צריכה לא לעבוד כדי לקבל את דמי ההסתגלות הנוספים תקופה של 14 חודשים. היא עבדה 3 ימים. אמרנו, בואו נהיה הגיוניים, נהיה אנושיים, לא נהיה אטומים, אמרנו לא נשים את זה בוועדת הזכאות כי הכלל בכלל במנהלה שהוועדות עובדות לפי כללים קבועים ויש ועדה מיוחדת שדנה בכול החריגים. אמרתי, תביאו אלינו לוועדה המיוחדת ונתנו. זה התחיל והתפתח, והתפתח, עד שהיום גם אנשים שעבדו 3 חודשים בתקופה שלא היו אמורים לעבוד יום אחד מקבלים.


אם בא אליי בן אדם לוועדה המיוחדת ואני רואה שזה בן אדם שבאמת לא מצליח להשתלב בשוק העבודה. אמנם במשך 3 או 4 חודשים אפילו הוא עבד. אבל הוא עבד חלקית. אנחנו נותנים. אחר כך כבר הגענו למצב שבו אנשים מקבלים פנסיה. בן אדם עבד במועצה. קיבל פנסיה. מה הוא רוצה ממני? גם לו אנחנו נותנים. אם יש פער גדול בין השכר שהוא עבד לבין הפנסיה שלו אני משלים לו את הפנסיה לדמי ההסתגלות.


אחרי זה עלתה עוד טענה. היתה אצלנו גברת שהיא לא היה מגיע דמי הסתגלות לפי החוק. למה? כי היא לא החליפה מעביד. היא עבדה אצל אותו מעביד מעשר שנים לפני הפינוי עד עשר שנים אחרי. אבל שנכנסנו לעומק של הדברים והסתכלנו על זה לא באטימות אלא ברגישות ראינו שזה פורמלי לגמרי. כי היא עבדה אצל מעביד שהוא קופת חולים. היא עבדה בבית חולים בתור אחות חדר ניתוח עם משמרות, עם שבתות, כדי לשמור על הקביעות שלה כשהיא עברה למקום אחר מאות קילומטרים משם, היא נאלצה לעבוד ברבע משרה. אז פורמלית בעצם כאילו היא לא החליפה את מקום העבודה ולא מגיע לה כלום. אמרנו זה לא הגיוני. בסופו של דבר היא נפגעה מאוד, ונתנו לה את דמי ההסתגלות, את הפער בין מה שהיא קיבלה לפני הפינוי לבין מה שהיא קיבלה אחרי הפינוי כאילו היא פוטרה. אז באופן כללי אנחנו מאוד רגישים.


עכשיו מבחינת הסטטיסטיקה. כי בסופו של דבר בכול מערכת שעובדת תמיד יהיה בן אדם שלא מרוצה. הסטטיסטיקה אומרת שהוגשו לוועדת הזכאות 211 תביעות לדמי הסתגלות נוספים מעבר למה שמגיע לפי החוק. 178 הוחלטו ,50% חיוביות, 50% שליליות. מתוך 50% השליליות אוטומטית הם עוברים לוועדה המיוחדת ועוד פעם 50% כבר קיבלו. בסופו של דבר אנחנו על 80% של אנשים שקיבלו.


עכשיו לגבי הבדיקה. בסופו של דבר אף אחד מאיתנו לא רוצה לסמוך על תצהיר. זה לא עובד ככה. אף בן אדם לא יכול לקבל כסף בלי שהוא מוכיח הוכחה מינימלית ושוב הוא צריך להוכיח הוכחה דרך השלילה. עכשיו באים ובודקים את דפי הבנק לא שלוש שנים אחורה, רק באותה תקופה שרק אם הוא לא עבד בה הוא זכאי. כלומר בן אדם שקיבל חודשיים הסתגלות נותנים לו חודשיים. בן אדם שקיבל שנה הסתגלות כמו המקרה הזה ועוד 6 או 7 חודשי אבטלה אז בודקים לו שנה וחצי כי זה אותה תקופה שכדי לקבל את דמי ההסתגלות הנוספים הוא לא צריך לעבוד. או אם הוא עבד הוא לא זכאי. זה לא עונש. רק מי שלא הצליח למצוא עבודה באותה תקופה זכאי. אז בודקים. ואני באמת לא רוצה להיכנס פה לעניין אישי כי הבן אדם נמצא פה אבל בודקים תשלומים סדירים, עכשיו לא כל המעבידים שווים בהעברה בנקאית. המדינה או מעבידים מסודרים אז רואים משכורת. אבל יש מעבידים שמשלמים בצ'קים, ואם רואים אותו צ'ק שחוזר כל חודש בסכום קבוע פחות או יותר זה מעורר שאלות. זה לא חקירת משטרה. זה בירור סביר.


בהתחלה אנשים באו ואמרו, לפני שנה שהתחלנו להפעיל את הסיפור הזה אנשים העירו שאווירה מאוד לא נעימה. ביקשנו מהיו"רים שתהיה אווירה יותר נעימה. מנסים לעשות את זה ברוח טובה. יכול מאוד להיות שבן אדם מתוך מאתיים ומשהו מקרים שהיו בוועדת זכאות ואחרי זה בוועדה המיוחדת, אנשים מסוימים יצאו לא מרוצים. אני חושב שהחובה שלנו היא לא רק כלפי המפונים. בסופו של דבר אנחנו יושבים על קופה ציבורית ובן אדם שחותם על צ'ק של המדינה,

אבל זה כל כך קל לבדוק בלי לערב את האנשים.

קודם כל שזה שבן אדם עומד מול ועדה בצורה מכובדת ושואלים אותו על דפי בנק בצורה חסויה וזה לא יוצא לאף אחד זה הליך מינימלי שצריך לעבור. גם לי אין עניין להתייחס למקרה אישי. מה שכן רצינו לבדוק דרך הביטוח הלאומי. הבעיה היא שהביטוח הלאומי, נתוני ההעסקה שלו מגיעים שנה וחצי אחרי, וגם הם מאוד לא מדויקים. במקרה יושבת איתי בוועדה המיוחדת גברת הורן שהיתה היועצת המשפטית של הביטוח הלאומי. היא אומרת זה מתקבל רק שנה וחצי אחרי, רק אז המחשב שלהם גומר לעבד את הנתונים. זה גלובלי. אם בן אדם עבד במקום מסוים הביטוח הלאומי יכול להגיד לי אחרי חודש המעסיק שלו כמה הוא שילם בתיק ניכויים אבל זה לא פר עובד ספציפי. הוא אומר הוא שילם מיליון שקל ניכויים באותו חודש. אם אני רוצה לדעת מי העובדים שעבורם זה שולם זה שנה וחצי. אז היינו יכולים להגיד, שבו שנה וחצי בבית, ועוד שנה וחצי נדע מה קיבלתם. זה ודאי לא מעשי. לכן אנחנו נאלצים לעשות את הבדיקה הזאת.


בסופו של דבר יש פה ועדה שיש בה נציג ציבור שנבחר על ידי המפונים, עובד מדינה שכשיר להיות שופט שלום ונציג חשבות, ועוד נציג מנהלה שבודקים את העניין. עכשיו יכול להיות מצב שבו הוועדה רוצה להתרשם מאמינות של בן אדם. והיו מקרים. חלילה לא המקרה שנמצא פה. היו מקרים שאנשים אמרו שהם לא עבדו והם כן עבדו. הרי בסופו של דבר גם באוכלוסיה הנהדרת, אני לא אומר זה בציניות, אוכלוסיה שבאמת היא הרבה מעל לממוצע מבחינת האיכות שלה של המפונים, יש כמה אנשים שלא תמיד אומרים את האמת. אז צריך לבדוק. אם הייתי בא ואומר לבן אדם תחתום ותקבל, הפיתוי שהייתי יוצר אצל אותם אנשים לחתום דבר שהוא לא אמיתי הוא גדול.

לכן כדי לסכם את הנושא של דמי ההסתגלות, מבחינת הפרוצדורה הלכנו פה לפנים משורת הדין ולפנים לפנים משורת הדין. מבחינת הסטטיסטיקה היא סטטיסטיקה מאוד מחמיאה במובן הזה ש-50% מהתיקים כבר נגמרו בוועדת הזכאות חיובי, ו-50% מהשלילי בוועדה המיוחדת נתנו להם. מבחינת הליך הבדיקה, הוא הליך הגיוני, מינימלי.

שלוש שנים.

זה לא שלוש שנים. בודקים לו רק לגבי אותה תקופה שבה אם הוא עבד הוא לא זכאי לדמי ההסתגלות. זה משתנה מבן אדם לבן אדם. זה יכול להיות גם חודש. בן אדם שמעל גיל 50 יש לו זכות לדמי הסתגלות לשנה שלמה. הוא מקבל 12 חודשים הסתגלות מהמדינה, עוד שישה חודשים דמי אבטלה, כלומר תקופת המבחן שלו לצורך העניין היא 18 חודשים. בתקופה הזאת אם הוא עבד אפילו יום אחד לפי הסיכום שהוא חתום עליו לא מגיע לו. אז כדי לבדוק את זה וכדי לראות אם מגיע לו או שצריך להעביר אותו לוועדה המיוחדת יש הליך של בדיקה. זה לא הליך מבזה, זה לא הליך משפיל, אנחנו לא שואלים אנשים בפוליגרף. שואלים אותו במקרה שיש הכנסה שהיא הכנסה סדורה שנראית כמו הכנסה קבועה שואלים. אז יש אנשים שאומרים, זה גמ"ח שקיבלתי. אז מבקשים שיראה לי איזה מכתב מהגמ"ח ומקבלים את זה.

במדינת ישראל מי שזכאי לדמי אבטלה, לא קשור עכשיו לאנשי גוש קטיף, מי שבא עכשיו לקבל דמי אבטלה מביטוח לאומי. עבד מה שעבד, הוא עכשיו לא עובד. הוא לא צריך להביא את כול אותם דברים.

אתה יודע מה הוא צריך לעשות, הוא צריך לבוא כל שבוע ולחתום שהוא לא עבד. אתה יודע את זה? כדי לקבל דמי הסתגלות במשך 12 חודשים אני נדרש לבוא כל שבוע, לנסוע מהקראווילה, לבוא כל שבוע לעמוד מול פקיד, שואל אותי אם יש לי עבודה או אין לי עבודה ואני צריך לחתום ולהצהיר שאין לי עבודה. איזו אטימות זאת. וזה באמת היתה אטימות. כל מה שאנחנו מבקשים זה שהתקופה הזאת הסתיימה לבוא ולראות את ההכנסות שלו. תראו רבותיי, בסופו של דבר האחריות היא עלינו. אנחנו השלוחים שלכם לא רק לעזור להם אלא גם לקיים בקרה מינימלית על הקופה הציבורית. כשהגענו לבקרה הזאת הגענו אליה בסיכום עם חברי הכנסת, אני לא חושב שמישהו יכול היום לבוא ולהגיד לי, אל תבדוק. מי שיגיד לי אל תבדוק אני אגיד לו שאם אני אעשה את זה אני אחטא לתפקיד שלי.

מה שאמר לך מר נאומברג תבקש תצהיר בגדר כולם נאמנים עד שנמצא אחרת ותיקח לך מדגם אקראי ככל שאתה רוצה. הוא אמר 3%, קח 10% קח חוקר תבדוק אותם.

חוקר? אני לא לוקח חוקר פרטי.

אל תיקח חוקר פרטי. אתה תבדוק 10% בדרך שאתה רוצה. אתה לא צריך להעמיד את כולם ולבדוק אותם. אם אתה מהימן על הקופה ואנחנו יכולים להגיד לך משהו אז בקשתנו שתקיים מדגם.

אני לא חושב שאנחנו מחמירים בסופו של דבר. בהתחלה שהעסק הזה התחיל מתוך מאתיים אני קיבלתי שלושים.

אצלי תמיד אמרו אם מישהו מתלונן הוא תמיד צודק. אתה צריך להקשיב. האנשים האלה עברו איזושהי טראומה קשה מאוד במדינת ישראל.

אם הנחת העבודה שיוצאת מהבית הזה שכל אמירה של מפונה היא תמיד צודקת אני לא מוכן לקבל אותה. תמיד צריך להקשיב לו.

אני חושבת ששלוש שנים אחורה זה ביזיון. אני חושבת שאתם צריכים להקל על אנשים. זה לא יכול להיות. אם בן אדם חותם על תצהיר אתם חייבים להאמין לו. אם חלילה וחס מצאתם מישהו, תפסתם מישהו שישלם ויחזיר עם ריבית דריבית, אתה בעצמך אמרת שמצאת ש-80% הם זכאים. אז למה בגלל שיש שקרן אחד צריכים לסבול אנשים.

זה לא כזה סבל. לבוא לוועדה מכובדת, לשבת שעה. זה לא סבל.

אני לא זוכרת מה היה בחשבון שלי לפני שנה.

לא בודקים כל צ'ק, בודקים על הכנסות סדירות. השאלות ששואלים אותם זה רק על הכנסות סדירות.

אני רוצה שתבדקו איך אתם מקילים על אנשים.

אנחנו נבדוק.

אז אתם תבדקו ותענו בבקשה לוועדה.

אני ממושב גדיד לשעבר, חקלאי היום באזור זיקים. עד היום, לא אני ולא ההורים שלי, גם ההורים שלי ממושב גדיד, לא קיבלנו דמי הסתגלות. אין פה אחד מהמנהלת שלא יודע שהבאנו את כל הטפסים, את כל הניירות, התביעה נגמרה לפני מספר חודשים. עד היום, שלוש שנים אחרי, זה לא מישהו שישן, אני בקשר עם המנהלת. שקל אחד לא קיבלתי כדמי הסתגלות.

למה?

זה דמי הסתגלות לבעלי עסקים, זה משהו אחר לגמרי. זה לא קשור לעניין הזה בכלל. דמי הסתגלות שדיברנו קודם זה דמי הסתגלות לשכירים. דודו מיכאלי הוא עצמאי. עצמאים יש להם הליך אחר לגמרי. זה סיפור מאוד מורכב של מס רכוש שהתעכב המון זמן. בכל מקרה זה לא סכומי הפיצויים, זה דברים קטנים.


אבל אני חייב להגיד משהו על החקלאות ברשותכם. אנחנו בחקלאות כבר ישבנו בוועדת הכספים שבוע שעבר וכבר סיכמנו שבמהלך הפגרה יהיה משא ומתן כולל על כל הדברים האלה. גם הוצאות של תשתיות. אני מבין את זה שיש פנייה אבל הפנייה כבר טופלה. זאת אומרת כבר היתה הצעת חוק של חבר הכנסת אלקין. כבר אמרנו את מה שאמרנו. כבר סיכמנו שנדון על זה במהלך הפגרה. כל הנושאים האלה של ביוב, טלפונים, ידונו.

לא. לא. אני לא הבנתי את זה ככה. יכול להיות שיש אי הבנה. אני רוצה שתסביר לי. הישיבה בוועדת כספים היא על מה שקרוי חוק אלקין שהוא פיצויים לחקלאים. פה יש שאלות אם אני הבנתי נכון, או נושאים שהם בגדר התשתיות לאזורי חקלאות ולדברים האלה. זה לא שייך.

זה בפרוש שייך כי אני רוצה לכרוך את זה. כל הסיכום של התשתיות של החקלאים זה לא בחוק, זה בהחלטת ממשלה מ-2005 . בפרוש אנחנו מתכוונים במשא ומתן, אמרתי את זה לחבר הכנסת אלקין, בין היתר הדברים שאנחנו רוצים לבדוק זה את האפשרות ללכת מעבר, גם נושא התשתיות של חקלאים שחזרו.

האם זה נושא למשא ומתן לדיון לחבר אותי לטלפון בזיקים? האם זה נושא למשא ולמתן לחבר אותי, שלוש שנים, שלוש שנים אנחנו בריצות. חצי שנה לאחר הפינוי שהגשתי בקשה לקבלת שטח אני וההורים שלי, ואנחנו גרים באזור ניצן, נאמר לנו במפורש על ידי מנהלת סלע, יושב כאן בחור בשם אוריאל אבני שיגיד את הדברים כמו שהם, שהמקום היחיד שאני יכול לקבל שטח זה באזור זיקים. והיות ויש עורך דין אחד שטיפל בשטחים באזור זיקים ממנהלת סלע, אתה חייב לעבור דרך אותו עורך דין. שאלתי, מה זאת אומרת, יש לי עורך דין. לא מספיק. לא לקחתי עורך דין בחיים שלי. עכשיו יש לנו סוללה של עורכי דין. אני צריך ללכת לעוד עורך דין. אמרו לי, כן, אין מה לעשות. אתה רוצה? חצי שנה אני נלחם כדי לדלג על השלב הזה. ישיבה אצל העורך דין שלי הורביץ עם ראש מנהלת סלע יונתן בשיא. דודו אתה רוצה להתקדם או שאתה רוצה לעמוד במקום? אמרתי, אני רוצה להתקדם. אין ברירה, אתה חייב לעבוד עם עוד עורך דין. דודו אנחנו נגיע לוועדה מיוחדת. אתה תקבל את זה, לא תקבל את זה. הלכתי לעורך דין השני, הצלחתי לשלם 8000 דולר כדי לקבל שטח באזור זיקים. לא הייתי שותף לשום משא ומתן בקשר לשטח באזור זיקים. לא הייתי שותף לשום נושא של תשתיות. התחלתי להקים את החממות. הסתבר לי היום, בדיעבד, שנתיים אחרי, שאני לא יכול לקבל חיבור לביוב. כתבתי מכתב לתומר. נאמר לי על ידי תומר גם בנושא תקשורת, שתבינו, עסק חקלאי מגלגל היום קרוב ל-2 מיליון דולר, מעסיק 15 ישראלים, מייצא 90% מהתוצרת לאירופה, כל התוצרת אורגני. רק אני. אני לא מדבר על כל החקלאים שנמצאים מסביב. היום עובדים קרוב ל-40 ישראלים סביב הפרויקט החקלאי. אמרתי לתומר לפני מספר ימים, לא מפוני גוש קטיף, לא מפוני גוש קטיף. תחזירו מאה חקלאים פעילים לפעילות. עזבו את מפוני גוש קטיף. שווה לכם לחבר אותם לתשתיות או לא, שיעבדו מאה, מאתיים ישראלים מאזור אשקלון, שווה לכם או לא? אבסורד. שלוש שנים אין קו בזק. תבינו אני כל היום בריצות.

זאת אומרת כל אחד צריך לדאוג לעצמו.

אני צריך לשלם 200 אלף שקל כדי להתחבר לקו בזק. לא, זה נמצא בחוזה. אמרתי, איזה חוזה? החוזה שנחתם עם העורך דין ששילמת לו 8000 דולר. עכשיו לך תיכנס לחוזה הזה. אמרתי, החוזה הזה אני חתום? כן. אתה חתום שהעורך דין הזה מייפה אותך. אתה כבר הופך להיות לא חקלאי. זה טירוף. זה לא נורמלי. זה לא נתפס בכלל. אומר תומר נתנו את הכסף ארבעה וחצי מיליון שקל לנושא של תשתיות שיעשו ביוב. אמרתי, בסדר אבל מה עם החיבור? חיבור לתשתית עולה 15 אלף שקל. על זה אתה מתווכח? מה זאת אומרת. 15 אלף שקל למשק. אני ואבא שלי, 30 אלף שקל. שלושים חקלאים שקיבלו שטחים באזור 450 אלף שקל. בזק 200 אלף שקל. מאיפה בדיוק? מהעודף שיש לנו?

זה בדיוק הנושא מה שאמרתי לפני כן. בעצם השאלה היא האם הפיצוי מספיק או לא מספיק. זה בדיוק הנושא שאנחנו מדברים עליו. הנושא הזה של הביוב הוא נושא ידוע שבעצם קשור לעלות הקמת העסק מחדש. יש טענה של החקלאים, הם מדברים על ביוב. יש עוד טענות לגבי ייקור החממות. יש עוד טענות שהן טענות רציניות וצריך לבדוק אותן. אנחנו השתדלנו לעשות עבודה טובה. זה לא משהו שאפשר לסגור אותו פה בכמה משפטי רקע. זה נושא מאוד מאוד כבד. אין שום סיכוי שאני אצליח בדקות ספורות להכניס את האנשים לנושא.

אני אלווה כל משפחה מפני שנמאס לי. רבותיי זה לא יכול להיות שמדינה כל כך מוצלחת לא מסוגלת להילחם עם הדבר הזה. אנשים צריכים לחזור לחיים.

בכל מקרה לגבי החקלאות הנושא של העלויות של בנית המשק מחדש שזה כולל ביוב, זה כולל טלפונים, יש הוצאות רבות נוספות שלא נאמרו. יש ניקוזים, יש ברזלים. יש מיליון דברים. זה נושא נורא נורא מורכב. מצד שני גם היה פיצוי. יש שאלה של התאמה האם הפיצוי מתאים או לא מתאים. נושא מאוד מורכב. אין שום סיכוי שאנחנו נצליח להיכנס אליו עכשיו פה.

שלוש שנים לא הצלחתם להיכנס לנושא? אתם כל בוקר קמים, הולכים לעבודה למנהלת סלע, חוזרים, אתם מביאים הביתה פרנסה.

אני ממש לא רוצה להפוך את זה לעניין אישי.

זה לא עניין אישי. זה עניין של מדינת ישראל. זה לא יכול להימשך כך.

חתמנו על ההסכם הזה. עכשיו יש טענה שההסכם הזה לא מספיק טוב. אנחנו מוכנים לדבר. מה היית יכולה גברתי לחשוב שאת יכולה להוציא מהישיבה הזאת יותר מהנכונות שלנו לנהל איתם משא ומתן. אז אני אומר אנחנו ננהל איתם משא ומתן. הרי אני לא אתן לך את התוצאות של המשא ומתן פה עם כל הכבוד.

אתה עושה טובה?

לא עושה טובה. אנחנו מוכנים לעשות את זה. אם הדיון הזה הוא עניין של סיסמאות יש לי גם כמה לתרום לרפרטואר. זה דיון רציני שצריך לכבד אותו ואנחנו מסכימים שצריך לדבר איתם על הדבר הזה. לא רק על הביוב, על מיליון דברים אחרים. יש אגרות ביוב ויש מת"שים ויש מיליון הוצאות נוספות ומכסות עובדים זרים והכול. אם אנחנו נעשה את זה פה נשב פה עשרים שעות. אנחנו צריכים לשבת איתם. סיכמנו שנקים צוות שישב איתם על הדבר הזה. גברתי היושב ראש אם רוצים לגרור אותי למשא ומתן אני אגיד לך בדיוק מה שיהיה במשא ומתן. לפתוח הסכמים חתומים כמו שגברתי אמרה להסכם אין פג תוקף, זה לא מזון, יש הסכם. כל מה שהיינו צריכים לתת לפי ההסכם נתנו. טלפון לא כתוב בהסכם, ביוב לא כתוב בהסכם. ולמרות שזה לא כתוב נתנו את רוב הביוב חוץ מאגרת החיבור. אז אם לא רוצים לנהל איתי משא ומתן על מה שחתמו על הסכמים אז לא יהיה ביוב ולא יהיו טלפונים. יש הסכם חתום עם העורך דין שלו. אם הרגישות שלי מחייבת אותי גם לא לפתוח הסכמים חתומים.

תומר, אבל אתה בדיוק יודע שבלי תשתיות לא יכול להיות.

אני מוכן לזה. אני מוכן לפתוח את המשא ומתן. אני מוכן לפתוח הסכם חתום. עכשיו כבר אומרים לי לא. אתה לא רק תפתח הסכם חתום אתה גם מראש תתחייב שאתה תיתן לי מה שלא התחייבת לתת לי בהסכם. אני לא מוכן לתת את זה. אנחנו ננהל משא ומתן. אנשים קיבלו פיצויים. צריך לראות אם זה מספיק או לא מספיק. ואני לא חושב שכל מי שבא לפה וצועק לי אזרחות צריך לקבל את מה שהוא דורש.

מי ניסח את ההסכם בלי תשתיות?

עורך דין. יש תשתיות גברתי. יש גידור, יש ישור שטח, יש מים, יש חשמל.

יש תשתיות שאין אותם בהסכם, ביוב, טלפון. איך מלכתחילה עשיתם הסכם שלא כלולים בו תשתיות מינימליות.

הקטע האחרון בעיני הוא הדוגמה "הכי טובה" אבל הכי קשה למה שמתרחש בין המדינה לבין האזרחים שלה. אני לא ידעתי שעד היום אין טלפון שם. הייתי ארבע פעמים שם. יצאתי מדעתי. אף אחד לא מבין איך אין טלפון. ואם עכשיו זה נושא למשא ומתן בגלל חוק אלקין ומנכ"ל משרד ראש הממשלה מבטל החלטה שהיתה מקובלת עליו ועל כולם לעזור בתעסוקתית. לעזור בתעסוקה. בקיצור הולך איזה מין סגנון הענשה והתלייה אחרי שלוש שנים. לא אחרי שלושה ימים. ומי שאחראי לזה זה המתיישבים שלא הבינו על מה החתימו אותם במהומה ובמבולקה ובטראומה שהם נמצאים. אתם יודעים מה? אני מסכים אתכם. אתם צודקים. תמשיכו בדרך הזאת. זה יהיה ככה. אני לא יכול כנראה לשכנע. לשמוע עכשיו זה תקלה שלי, אולי זה תקלה אצל דודו, אבל זו תקלה אצלי בעיקר, שאין לאדם שמייצא 90%, שהוא עובד, סתם עסק, איזה עסק עובד היום בלי טלפון? תגידו לי יש נייד. ומה עם הפקס ומה עם המייל? קשה לי להגיד לך. לו אני במקומכם מה השאלה. צריך ללכת לבזק, לדפוק למישהו על הראש. שיהיה טלפון, אלוהים, על זה צריך להתווכח היום? הרי זה לא עסק אחד. נניח שיושב אדם אחד, בחר לו חור. למה? כי הוא החליט ששם הוא יהיה דווקא בניגוד לדעתכם. אבל יושבים שמה כמה חקלאים והם בסיכום אתכם. עכשיו יתחיל הסיפור מי המליץ למי בדיוק על הקרקע הזאת. די תצאו מזה. בקשה קטנה. תצאו מזה. תסדרו טלפון. בקשה אישית אם מותר. זה לא נהוג. כל אחד מבקש פה משהו. תסדרו טלפון כזה שמחזיקים ביד ואומרים הלו. מה אתם מתווכחים על זה? למה אתם הופכים את זה לעניין? אני לא מבין. ואני משתדל להבין אתכם. אני משתדל תמיד להיכנס לנעליכם כדי לראות איפה הבעיה כדי לנסות לפתור אותה. אז זה שאתם צודקים אתם גם צודקים. אני לא אמרתי לכם מעולם שכל אחד צודק וכל אחד צריך לקבל את כל מה שהוא רוצה. לא אמרו לכם את זה. למה אתם מתייחסים ככה בכלל? שעונים תשובה כזאת זה נשמע כאילו מישהו אמר כל דבר מגיע להם. לא כל דבר מגיע. זה מוסכם.

תוכיח לנו שאתם לא בירוקרטים. אתה אמרת שאתה נגד הביטוי שלי "אטימות" אז אני אומרת תוכיח שאין אטימות.

את יודעת מה אנחנו בירוקרטים. אנחנו נמשיך להיות בירוקרטים הגונים אבל אנחנו בפרוש לא מתחייבים להיות בירוקרטים שאנשים לא מרוצים מכל מה שהם עושים. דרך אגב יש גם מנגנונים.

לי זה נראה מכעיס מאוד. מי זה הלא חכם, אני לא אגיד אחרת, שהכין את החוזה בזמן שאין תשתיות. איך אפשר בלי טלפון ובלי ביוב? תסביר לי. אני לא יודעת. באיזו מאה אנחנו חיים? איך זה אפשרי?

גברתי את לא רוצה שאני אסביר לך כי ההסבר ייקח זמן וזה מורכב. אמרתי לך נושא החקלאים זה נושא נורא מורכב. אם גברתי תיקבע דיון לנושא נבוא.

אני מאמינה שיהיו כמה דיונים. מהיום אנחנו מתחילים כל שבוע להעלות כל נושא של תשלום דמי הסתגלות, ושל אילי סיני, ושל פרוטוקולים, ושכנות ליברמן.

אני מקווה שלפחות בכנסת יהיה פורום אחד שבאמת יהיה אפשר להגיע לסיכומים.

מי יענה לי על העניין של הפרוטוקולים?

אני אענה פה ליתר הדברים. רק אם אפשר לאורי מילה אחת. התגובה שהיתה מצידנו בנושא הזה של הטלפון לא באה בשביל לבוא ולומר אנחנו לא נעזור בעניין הטלפון. אתה מלווה אותנו, אתה יודע את זה, שבכל בעיה כזאת אנחנו נכנסים לעובי הקורה. טלפון מן הסתם זה חברת בזק, זה לא מנהלת סלע וגם לא ממשלת ישראל. אני לא מכיר את המקרה הספציפי של דודו של הטלפון. אבל המקום שממנו באה התגובה זה לא היה מתוך זה שמנהלת סלע מתנערת מאחריות ושולחת את האנשים להסתדר לבד.

אני אגיד לך מה שאלתי רק. אני הבנתי מתומר ואולי עוד פעם לא הבנתי, אבל הוא הסביר את עצמו, שהוא רואה בזה חלק ממשא ומתן לא טלפון כטלפון אלא את התשתיות וגם את הטלפון. קיים משא ומתן לפי חוק אלקין. נשגב מבינתי.

לשם בדיוק אני רוצה לכוון. אם עניין הטלפון עלה פה בוועדה בתור דוגמה לאיזו בעיה ספציפית של דודו אני לא חושב שזה עלה כך. אם זה עלה כסימפטום לזה שאנחנו לא עוזרים אז זה לא נכון. אנחנו עוזרים. אם זה עלה כסימפטום שהפיצויים לא מספיקים אז בא תומר ואומר רבותיי בעניין הזה יש דיון שלם.

אתה שואל, אני עונה במשפט אחד ברשות היושבת ראש. אני לא מעלה את זה כבעיה פרטית כי אנחנו לא עוסקים בדברים פרטיים בוועדה. זה עלה כסימפטום ואתה יכול לומר ואתה אומר אנחנו עוזרים, ואני יכול להעיד על זה שבכל מיני עניינים כולל לפנים משורת הדין אבל אחרי שלוש שנים אי אפשר להגיד אנחנו עוזרים. זאת אומרת אחרי שלוש שנים אנחנו נעזור, כלומר זה בלשון עתיד. נפתור את זה אבל מתי. אם היה בא מישהו, אומר, הבנו, תוך חודש ניתן לכם תשובה. תשובה דרך אגב יכולה להיות שלילית. לא הצלחנו. אבל אין לוח זמנים מחייב. אחרי שלוש שנים בן אדם מייצר 90% . הוא לא לבד שם. הוא לא הלך למקום לבד, רחוק, מסובך. תגידו לנו, דרך אגב אתם יכולים גם להעביד אותנו. אמרו לנו שיש בעיה באשקלון, אזור תעשייה דרומי, הלך אבו וילן, שבר את הראש, הביא את הטלפון, בלי עלות לא שלכם ולא של עלות ישירה. שזה הופך להיות עסק עם אלקין אני אומר לכם אני מתקומם.

אתה יודע מה? קח את הנושא שדיברנו עליו, חשמל. בהסכם כתוב חשמל, אלא מה? אמרתם רק בבית אריזה. ריבונו של עולם. שלחתי מכתב. מסרבים לבטח אותי בגלל שנכנסנו לאזור שהוא עם קרה. איך אתה רוצה שאני אחמם את החממות? חיבור לחשמל בחממות אני צריך 3 פעמים 300 כדי להעביר מבית אריזה לחממות. אני צריך עלות של 175 אלף שקל כבלים. ואם יקרה משהו זה פלילי. אסור לי בכלל לעשות דבר כזה. איך אתה רוצה שאני אשים חיבור חשמל בחממות? אני צריך לחמם בעונה הקרובה. שתי עונות נשרפו לי. כל הלקוחות שלי יודעים שמ-15 לדצמבר עד 15 למרץ דודו נמצא מחוץ לכללי המסחר. הם יודעים את זה בוודאות. שמתי תנורים בחממות. השקעתי בעונה האחרונה קרוב ל-500 אלף שקל בתנורים. אי אפשר להפעיל אותם. אומר לי, לא מעניין אותי, תשים גנרטור. מה זה תשים גנרטור? וחשמל כתוב בהסכם. הייתי צריך להבין בשעה שחתמתי את ההסכם שחשמל זה רק לבית אריזה. לא כתוב בית אריזה. כתוב חשמל באזור חממות.

דודו אני מבינה שזה נורא כואב.

אני לא מדבר על להוסיף כסף, אני מדבר על דברים שתיתן לי לעבוד. לא דיברתי עכשיו על נושא חממה, פיצית אותי, לא פיצית אותי. אני אומר תן לי לעבוד. אני עובד.

דודו אני יושב לשמאלה של היושבת ראש אבל אני לעזרתה. היא מנסה להגיד לך שעם כל הכאב צריך לשמור על הדיון.

למה אתם מסתירים את הפרוטוקולים? למה אתם לא מפרסמים אותם? למה קורה שבעצם יש סתירות בין מה שהיה ובין מה שישנו?

אז התשובה היא פשוטה. אנחנו מוציאים פרוטוקולים של הישיבות, מוציאים פרוטוקולים של הדיונים. אם יש מקרה כזה או אחר, נברר, נבדוק. אם יש צורך לתקן גם נתקן. אבל התשובה היא מאוד פשוטה. אנחנו מוציאים פרוטוקולים. אין חשש. המדיניות ובעיני זה לא מדיניות זה עניין של חוק, החוק מחייב אותנו להוציא פרוטוקולים ואנחנו נוציא פרוטוקולים.

רבותיי תגידו לי, זה מספק אתכם? זה אמת?

יש פה שלוש קהילות שונות. אנחנו מקרה אחד.

מה שנאמר ונקלט כאן בפרוטוקול של הישיבה זה כאילו בית משפט.

כמה פגישות קיימתם עם גופים בשלוש השנים האחרונות?

כמה פעמים ביום? תכפיל במספר הימים נגיע לאלפים.

אלף?

הרבה יותר.

אתה יכול לשים לנו אלף פרוטוקולים פה?

קלסרים, הרים וכולי. אנחנו מוציאים פרוטוקולים.

אז למה אנשים לא מסוגלים לקבל את הפרוטוקולים האלה? תסביר לי.

אנחנו מוציאים פרוטוקולים נקודה.

אתם מפרסמים אותם באינטרנט?

זה לא. זה פרוטוקול של ישיבה. סיכומי ישיבה. החוק לא מדבר על אינטרנט. דורון מדבר על פרוטוקולים של ישיבות. יכול להיות שהיו תקלות פה ושם. דברים קורים.

מהיום לא יקרו תקלות.

אני לא מבטיח שמהיום זה לא יקרה כי תקלות קורות בכל מקום.

למה? אני שואלת אותך. יש פרוטוקולים או אין פרוטוקולים? אתה אומר שיש פרוטוקולים. אני רוצה שמהיום פרוטוקולים יהיו מפורסמים ושאנשים יוכלו לקבל את הפרוטוקולים.

זה מקובל עלינו. היה מקובל עלינו וימשיך להיות מקובל עלינו. אני יכול לציין שהיה מקרה למשל, נדמה לי, אם אני זוכר נכון, שבו היתה ישיבה שבה במקום פרוטוקול יצא עקרונות של הסכם העתקה. עכשיו אין משהו שמשקף יותר את הדברים מאשר עקרונות שיצאו במקום פרוטוקול. אבל העיקרון הוא עיקרון ואנחנו עומדים מאחוריו ובעניין הזה אנחנו לא שונים מכל גוף ציבורי אחר.

אז מהיום כל מי שירצה פרוטוקול יקבל?

תלוי איזה פרוטוקול. של מי, אבל שלך בוודאי.

מה זה תלוי?

כל אחד לפי הישוב שלו. זה בסדר.

אם יהיו בעיות בעניין של פרוטוקולים תפנו לוועדה ואנחנו נעמוד על זה.

אנחנו לא שונים מכל גוף אחר. להיפך. אנחנו בעניין הזה פתוחים ואנחנו לגמרי שקופים כלפי המפונים. הם יודעים את זה. כל פעם שהם שואלים אותנו מה ההוא קיבל או מה ההוא קיבל, לא ברמה האישית, אלא ברמה של הסכמי העתקה, אנחנו משתפים אותם. אנחנו לא מסתירים מהם דבר. אני לא חושב שמישהו יכול לבוא ולומר שאנחנו מחזיקים את הקלפים קרוב לחזה.


מתחם ליברמן, זה משרד השיכון.

משרד השיכון. אני רוצה להבין מה קורה.

תלמי יפה זה קשור אליכם?

תלמי יפה אני אענה.

אני קודם רוצה את מתחם ליברמן בישוב ניצן. כן משרד השיכון.

מתחם ליברמן לצערי הרב אני לא יכול להתייחס לזה מכיוון שזה תלוי באמת בדיון משפטי. זה סוביודיצה.

לא. לא. סליחה. בכנסת וזה טוב שמקפידים על סוביודיצה בכנסת זה ברור מעל לכל ספק, יש על זה החלטות, לא עומד העניין של סוביודיצה שנמצאים בוועדה רשמית. כל מה שאתה רוצה בעניין הזה להביא פה לוועדה הרשמית. בחוץ זה משהו אחר. פה בוועדה אתה יכול.

משרד השיכון. באופן עקרוני אין לנו בעיה להתייחס לסוגיה. אנחנו גם נדרשנו עליה כנתבעים בצד ג' על תביעה של המועצה האזורית. אני ביררתי, המועצה האזורית לא נמצאת פה. אני יכולה להגיד רק על העבודות ואיפה כרגע זה נמצא ברמה של בית משפט. ההתדיינות לגבי הדברים בהמלצת היועץ המשפטי של משרד השיכון היא שלא לקיים פה דיון שיכול לפגוע במדינה בעתיד ההגנה.

כמה זמן זה יימשך?

אנחנו הגשנו כתב הגנה של המדינה על התיק. המטרה היא לפתור את זה גם לפני כן והמדינה פועלת על כך. אני אגיד על הרקע בשתי מילים ומאוד חשוב לנו פה שהמדינה שלמה עם ההגנה שלה על הדברים וגם חשוב לה לסיים את הדברים בצורה שתגלם את הטיפול בפרויקט. אבל יש פה רקע שקצת מקשה. משרד השיכון הוציא בפטור ממכרז למועצה האזורית את העבודה בשנת 2005 על מנת שנתקדם. העילה לפטור היתה באמת שהעבודה תתבצע בצורה המהירה ביותר וגם מתוך איזשהן עילות של קבלן שנמצא היום בשטח מטעם המועצה ואלה היו העילות לפטור. הפטור היה בהיקף של 10 מיליון דולר. ואותן עבודות יצאו למועצה בהתחייבות של משרד השיכון כלפי המועצה האזורית. המועצה האזורית באמת התקשרה עם אותו קבלן בהסכם. אנחנו יודעים שהם גם בתוך ההסכם. היא הפנתה את הקבלן לכך שהעבודות הספציפיות שיוגדרו הן באישור של משרד השיכון ובכיסוי תקציבי של משרד השיכון לאותן עבודות. לאורך הזמן התברר שישנן עבודות נוספות שכנראה נמצאות בתוך ההסכם של המועצה מול הקבלן שלא מופיעות באותה התחייבות שהוצאנו כמשרד השיכון למועצה. בנוסף לזה היתה גם סוגיה של התייקרות. באופן עקרוני התייקרויות לא היו אמורות להיות בהסכם הזה כי ההסכם היה לביצוע של 12 חודשים. המדינה לא מוציאה התייקרויות בעבודות פיתוח של עד 18 חודשים לפי ההוראות של החשב הכללי. יש כללים מתי נותנים את ההתייקרויות. עכשיו הקבלן נמצא בשלבי ביצוע של העבודות. אנחנו פנינו למועצה על מנת שתקיים את ההתחייבויות שלה מול הקבלן כי אנחנו לא עומדים מול הקבלן. מטבע הדברים נתנו פטור למועצה כדי שהיא תקיים את הפעולות מול הקבלן. אותו קבלן כנראה בא בטענות כלפי החוזה שלו מול המועצה, והמועצה לפני כחודש ימים או חודשיים צירפה את מדינת ישראל כצד ג' לטענות של הקבלן כלפיה. גדי הוא ממחוז דרום, הוא יספק נתונים אולי מה עושים כרגע בשטח.

לא עושים שום דבר בשטח. זו הבעיה.

אני לא הייתי בשטח.

בשטח יש בורות, מפגעי בטיחות וחוסר אחריות.

בסדר. אז אנחנו כמשרד השיכון דורשים את הטיפול מהמועצה האזורית לפי אותם פריטים של עבודות שנדרשו. אנחנו גם מודעים לזה שהוגשה תביעה. אנחנו הגשנו כתב הגנה עם כל התייחסות המדינה למה היא התחייבה ומה היא תשלם, והיא שילמה כבר חלק מהדברים, למרות שיש בורות, אבל חלק מההתחייבות כבר שולם כי היתה התקדמות בעבודות. נכון, העבודה לא הסתיימה כי גם לא סיימנו את החלק שהתחייבנו עליו כ-10 מיליון. עם זאת מאחר והגשנו כתב הגנה כמדינה אני חושבת שאת הפרטים מה הטיעונים שיש לנו כלפי המועצה, מאחר והמועצה לא פה, כמובן שלשמוע אתכם אפשר אבל יש פה עוד צד שלא נמצא והוא צד בתביעה ואנחנו יכולים לחסוך מעצמנו טיעונים שאולי ישמשו נגדנו בבית משפט אחר כך עם המועצה האזורית. אז אני מציעה שכן גדי יגיד מה קורה בשטח כי נדרשו לברר בשטח לאור העובדה שמהתביעה עלה שהעבודות הופסקו.

המדינה בסדר גמור. לא צריכה לחשוף את עצמה בתביעה שהיא נמצאת. אני מבין את זה. יש פה קושי. (ב) אני רוצה להגיד משפט על קהילה כפי שהעידו אנשיה, שהלכה עם המדינה מלכתחילה. אני מדבר על תלמי יפה. יש פעמים רבות טענות, אנשים לא שיתפו פעולה, אי אפשר לקבוע את המקום וכן הלאה טענות מוכרות. בעיניי זה לא טענה שהם לא צריכים לשתף פעולה אם מישהו רוצה לגרש אותם מהבית. יש פה קהילה שהלכה יד ביד עם המדינה ואני לא אומר את זה בטענה כלפיהם. אני לא מבקר אותם. אני מציין עובדה כי הם אמרו אותה. תראו לאן הם הגיעו. מה זה צריך לשדר להמשך? מה צריך להבין מזה? אז בטח שיש קשיים. אז אולי הם ביקשו משהו שלא בדיוק. יושבים אנשים, אני לא אחזור על זעקתה. אני לא שמעתי תשובה דרך אגב אבל אולי בהמשך. אני מציין את זה כעובדה וזה אחרי שלוש שנים. נניח אחרי חצי שנה יש איזה עיכוב. אם לא ישנו את כללי העבודה, אני אומר את זה למנהלת סלע וגם למדינה, אפילו שיהיה את כל הרצון הטוב ולא תמיד זה ככה, לפעמים אתה מתרשם שיש קצת חלם, לפעמים זה דברים יותר קשים. אנחנו נשב פה בעוד שנתיים, אני יודע את זה. ונדמה לי שגם אתם יודעים. ולא אתם רוצים בזה, אני לא חושד בכם, לא אנחנו רוצים את זה והאחרונים שרוצים בזה זה המתיישבים. אני אומר את זה לצביה שלא נמצאת כאן, היא מצוטטת ציטוט רשמי של משרד ראש הממשלה שאנשים מסיבותיהם מונעים את המעבר. אל אלוהים, תעשו לנו טובה, תשחררו אותנו מהמשפטים האלה. יכול להיות שהם מה שהצעירים קוראים "נשרטו" במהומה שהיתה שם, שגירשו אותם מהבית שאף אחד מאיתנו לא עבר ובעזרת השם לא יעבור. אבל תשחררו אותנו לפחות מה שאתם, ראש מנהלת סלע מוציאה מפיה בחיבוק האבהי שלה, האימהי שלה. למה היא צריכה להגיד שאנשים הם דפוקים בשכל. יכול להיות שהם כאלה דרך אגב ואני לא אומר את זה בצחוק. הם כן נדפקו. לקחו מנוף, לקחו באגר, דפקו להם על הראש. יכול להיות. היא לא יודעת איפה היא גרה עם הילדים. אל תשתמשו בזה אם אפשר לבקש מכם. תגידו מה עושים, מה נעשה, נשתדל, בעזרת השם, כל אחד וסגנונו. תוותרו על מה שיכול להתפרש כתקיפה מול משפחות שנמצאות במצוקה. תודה.

אני אמרתי את זה ליושבת ראש ואני אומר את זה עכשיו לפרוטוקול מבחינתי כל שבוע נקיים ישיבה. אני אהיה בלי נדר בכל ישיבה שאני יכול ואני חושב שזה ברובן, אולי כולן. לא יודע מהאחרים. אני אתייצב. תודה.

בגלל מה שחגית אמרה לקבלן יש הסכם עם מועצה אזורית חוף עזה. לטענתו המועצה הפרה את ההסכם בנושא ההתייקרויות. הוא הפסיק לעבוד. הוא לא עובד. הוא ביצע להערכתי כ-60% או 70% מהעבודה. זה כמו שנאמר בהתדיינות משפטית. ייגמר איך שייגמר.


לגבי החשמל. יש לנו שמה קטע של חיבור חשמל בין שתי תחנות טרנספורמציה שעובר בשכונה שלו, בשוליים של השכונה שלו אבל זה קטע שהוא אחראי עליו. היות והוא יצא מהשטח אנחנו עכשיו מנסים למצוא פתרון יחד עם המועצה שהשטח הזה למעשה הוא באחריותה, יחד עם חברת החשמל להשלים את חיבור החשמל. למעשה כל המגרשים שהיו מפותחים יהיה להם חיבור חשמל. היום בערך כשליש אין חיבור חשמל. הכול מוכן. רק לעשות איזה קו בין שתי תחנות.

מתי יעשו?

אנחנו עכשיו התחלנו משא ומתן עם חברת החשמל. אני מקווה שזה יהיה ממש בזמן הקרוב. אני לא רוצה להתחייב על תאריך. זו עבודה שכבר שילמנו לחברת חשמל והם צריכים לעשות אותה.


לגבי נושא הבטיחות עם כל הרצון השטח הזה הוא באחריות מועצה אזורית חוף אשקלון ואנחנו לא יכולים להיכנס לשמה בנושא הבטיחות.

בשבוע הבא אני רוצה את חברת החשמל כאן. אני רוצה את המועצה האזורית כאן. מי שנוגע לעניין אני רוצה שישתתף בישיבה.

מי אחראי על המפגעים שמה?

מועצה אזורית חוף אשקלון. זה אתר שלה, התקשרות שלה עם הקבלן. אנחנו רואים בה אחראית על הנושא הזה. כמה מילים בקצרה על נושאים שאנשים העלו. דבר ראשון, מידע אישי, רבותיי חברת חשמל, בזק, לא צריך לשלם להם שום דבר מעבר לתשלום עבור החיבור שזה יש על זה ויכוח. בזק, נתקלנו איתם המון פעמים בנושא הזה. יש היום את חוק התקשורת. לפי דעתי, מיטב הבנתי, לשר האוצר ושר התקשורת, יש להם סמכות לאשר הגדרה של אזור שחברת בזק חייבת להגיע לשם. לגבי חזן. חזן נמצא היום במועצה הארצית בערעורים שהוגשו גם על ידינו וגם על ידי התושבים של שקף. יש שם בעיות של כביש הגישה. בעיקר הגופים הירוקים לא מתנגדים לחזן ולכן זה הישג. יש דיון בוועדה המחוזית בשבוע הבא שאבי הלר הוא יושב ראש שלה לדון בסוגית כביש הגישה של חזן וברגע שהסוגיה הזאת תיפתר ואני מקווה שהיא תיפתר, אנחנו למעשה מתקדמים עם חזן. אנחנו התחלנו בתכנון מפורט של התשתיות למרות שהתב”ע עדיין לא מאושרת. אנחנו גם נתחיל בתכנון אזור מבני הציבור. למבני הציבור עצמם אין לנו שום אפשרות לגעת בזה בגלל החלטת הממשלה שמגבילה אותנו בחתימות של מתיישבים, זה לא מופיע על סדר היום. אנחנו מתקדמים בנושא התכנון בכל מזרח לכיש וגם בחזן בהתאם להחלטות הממשלה. אור הנר הערה קטנה . השכונה הזאת נבנתה כחוק. יש אישורי בניה לכול. עין צורים למרות שעדיין לא הגיעו לכל ההסכמים אנחנו התחלנו שמה בתכנון. זה לא מתקדם כמו שהיינו רוצים בגלל ויכוחים בין הקיבוץ למתיישבים למועצה.

למה זה לא מתקדם?

כי יש עדיין דברים שלא מוסכמים בין הגופים האלה. לכל אחד יש את הדרישות שלו. אנחנו לצורך העניין הזה גוף מבצע. אני לא יכול לדאוג להסכמים בין הישוב החדש לוותיק, למנהלת סלע, למועצה.

הישוב החדש לא מסרב לזה בכלל. כלל לא מעורב בעניין הזה. הויכוח הוא בין מנהלת סלע לקיבוץ שמנהלת סלע עוד לא סגרה על האתר הזמני, אז ברור שהקיבוץ לא רוצים להתערב. תשאלו אותם למה שלוש שנים לא סגרו על האתר הזמני.

פרשת תלמי יפה. אכן הקבוצה מהקבוצות שלפני הפינוי ניהלה את המשא ומתן. הם בחרו ללכת לתלמי יפה. היו עוד אפשרויות שהוצעו להם. החיסרון הגדול של תלמי יפה היה שמהרגע הראשון שלא היתה שמה תב”ע. הם בחרו ללכת לשמה, כיבדנו את זה, והגענו להסכם ונחתם הסכם. ההסכם נחתם אחרי הפינוי אבל ההסכמות הבסיסיות הושגו.

יש כבר תב"ע נכון?

הקבוצה מונה 21 משפחות והם לא חקלאים. הם ישוב קהילתי והם אמורים לקבל 21 מגרשים קהילתיים, מגרש לכל משפחה. ההסכם בעיקרון בנוי ככה ששלושה תנאים עיקרים קיימים בו וההסכם לא יכול להשתחל אם הדברים לא קורים. אחד, זה אישור תב”ע. 2. מכיוון שמדובר על קרקע שהיא חלק ממשבצת של מושב תלמי יפה, כאשר המושב עצמו מצוי בתוך הסכם משולש, הסכם עם הסוכנות. הבעלים של הקרקע למעשה המדינה, מתחת לזה כחוכר נמצאת הסוכנות, ומתחת לזה נמצא הישוב, אז נדרשת הסכמה של הסוכנות לכל המהלך. 3. מכיוון שהמושב היה מצוי בבעיית חובות אצל המשקים לפי חוק גל אז התנאי השלישי היה הסדר של כל החובות כאשר בעניין הזה מנהלת סלע הסכימה במסגרת ההסכם לשלם לאנשים סכום של מיליון שקל. הסכום היה נומינלי בלי הצמדות ובלי ריביות. התב”ע נמשכה יותר זמן ממה שהיינו רוצים שהיא תימשך ואושרה לפני כחודש וחצי. אנחנו עוד לפני אישור התב”ע פנינו לעורך הדין של הישוב שמטפל גם בהסדר החובות וביקשנו ממנו שיתחיל לקראת אישור התב”ע לגלגל את המהלך עם הסוכנות ושחרור השעבודים. היתה לנו החלטה ישנה של המשקמת שכבר היתה התחלה של המהלך שמימשה את העניין של המיליון שקל אבל ההחלטה היתה בתוקף לזמן קצוב, עד מרץ 2006, והיא כבר לא היתה בתוקף ולא היה טעם ללכת ולחדש אותה כל זמן שהתב”ע לא מסתיימת. ורצינו לחכות עד אישור התב”ע לחדש את המהלך. גם ההסכם עצמו כמו כל הסכם נכון תמיד לקבוע מועד שעד אליו צריכים להתקיים התנאים כי אחרת אנשים היו באים אלינו בטענה הפוכה, אתם משאירים אותנו תלויים באוויר, אנחנו לא יודעים אם יש הסכם או אין הסכם. לכן מקובל לכתוב בכל הסכם שיש מועד לקיום התנאים ויש עוד סעיפים שבאים ואומרים איך מעריכים. בדרך כלל זה בהסכמה של כל הצדדים שניתן להעריך לקיום התנאים. זה אותו תוקף שדיברת עליו בהקשר למוצרי מזון. כשיש תנאים לא משאירים את זה לנצח שאנשים לא יודעים איפה הם עומדים. המועד הזה חלף בסוף 2006 ועל מנת להאריך את המועד הזה צריך הסכמה של כל הצדדים שזה אישור המפונים והמדינה. המדינה על פי חוק הסמכות לעניין הזה היא של הוועדה המיוחדת במקרה הזה ראש הממשלה, ומכיוון שמלכתחילה ההסכם היה כאן הוועדה המיוחדת לא אישרה את העניין.

הזמן נגמר ואני רוצה שתודיעי לפרוטוקול.

עמירה דותן ביקשה להודיע שכבר שנתיים כיו"ר ועדת המשנה אם חברי הוועדה נתקלים בבירוקרטיה חשוב לציין שישנה התקדמות אך בהחלט אסור להירדם על המשמר. המסר הוא ברור. הלוואי והנחישות לטפל היום במפונים היתה זהה לאותה נחישות שבה הוצאו האנשים האלה מבתיהם.

אנחנו נסיים את הישיבה. אני צריכה לומר שאני בפעם הראשונה שומעת את התלונות. בישיבות הבאות אני אעלה כל נושא בפרט ויהיו כמה ישיבות. תלמי יפה, וחזן, ועין צורים, וחקלאות. אנחנו נקדיש כל ישיבה לנושא אחר. אני רוצה לקיים ישיבה בשבוע הבא. אני רוצה לקבל תשובות ברורות על כל משפחה שהיתה כאן והתלוננה. אני רוצה שתעבירי בכתב את הנושאים שהמשפחות העלו כאן ואני רוצה בישיבה הבאה שהמנהלת תענה לי על כל השאלות. אני לא מסכמת. המלצות אני אתן בישיבה הבאה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00