PAGE
16
ועדת החינוך, התרבות והספורט

23.7.2008

הכנסת השבע עשרה

מושב שלישי







נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 484

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, כ' תמוז תשס"ח (23 ביולי 2008), שעה 08:00

צו לימוד חובה (הרחבת לימוד חובה לכיתות י"א-י"ב)

מיכאל מלכיאור – היו"ר

זבולון אורלב

שלומית עמיחי
- מנכ"לית משרד החינוך

עו"ד דורית מורג
- יועמ"ש, משרד החינוך

ד"ר משה דקלו
- מנהל אגף בכיר לארגון לימודים, משרד החינוך

משה שגיא
- מנהל אגף בכיר לכלכלה ותקציבים, משרד החינוך

מיכל צדוק
- דוברת משרד החינוך

ריקי ארמן
- רפרנטית חינוך, משרד האוצר

יצחק קרונר
- ממונה על נוער וחונכות, משרד התמ"ת

אמיל מלול
- ממונה פדגוגי, האגף להכשרה מקצועית, משרד התמ"ת

עו"ד סיגל מרד אברג'ל – לשכה משפטית, משרד התמ"ת

שלומי משה
- יו"ר האגף להכשרה מקצועית, משרד התמ"ת

אבי קמינסקי
- יו"ר איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות

ד"ר יצחק קדמן
- מנכ"ל המועצה לשלום הילד

עו"ד אביבית ברקאי אהרון – המועצה לשלום הילד

אילן גפני
- המועצה לשלום הילד

יהודה פקר
- ארגון הורים ארצי

מרב ישראלי

יהודית גידלי

- נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

צו לימוד חובה (הרחבת לימוד חובה לכיתות י"א-י"ב)

בוקר טוב, בוקר טוב למנכ"לית. רק לצורך הפרוטוקול אני אזכיר על מה אנחנו מדברים. לפני כשנה בסוף מושב הקיץ של הכנסת התקבל חוק של 12 שנות לימוד חובה ואני חושב שזה היה פה אחד בסופו של דבר. והיה ניסיון לא נכון ולא ראוי תוך שבוע ימים, אני לא חושב שהיה לזה תקדים, לשים חוק שעבר 4 קריאות בכנסת בחוק ההסדרים. ניסיון של האוצר. בסופו של דבר אנחנו הגענו להסכם עם האוצר שכן היה נכון וראוי ואני חושב שהגון אני מקווה משני הצדדים, וגם באוצר הבינו שזה חוק חשוב, גם אם מלכתחילה לא היו רוצים אותו והבינו גם שזה חוק שמחייב היערכות של הממשלה כדי שנוכל להילחם בתופעה של הנשירה שבעיקר הנשירה פוגעת בפריפריה ואוכלוסיית העולים, אוכלוסיית הערבים ששמה הנשירה קשה. כחלק מההסכמות שהיו בינינו והיו על זה ויכוחים קשים אנחנו הסכמנו לפריסה יותר רחבה ממה שהיה בחוק המקורי, הסכמנו לפריסה על פני 4 שנים של ביצוע מלא של החוק, אבל בסיכום זאת היתה פריסה שהיתה צריכה להחיל אותה, ועל זה היו ויכוחים קשים, בשווה על פני 4 שנים, אבל על פי השיקולים של משרד החינוך של המספר איפה רוצים להתחיל ב-25% של הביצוע לשנה הראשונה, איפה להתחיל ומה התוכנית לגבי הפריסה של 4 שנים כדי שבעוד 4 שנים לא יהיה נושר אחד, ואני גם מזכיר שיש מספרים רשמיים של נושרים. השבוע גם סדרה של כתבות בעיתונים. זה כמובן חלק מאוד קטן מהסיפור האמיתי. הסיפור האמיתי זה כמובן הנשירה גם הסמויה. זה גם ברור לנו שמיגור לגמרי שלא יהיה ילד אחד שלא יקבל לפחות את הבסיס של 12 שנות לימוד, שלא יהיה ילד אחד זה יכול להיות יעד, וזה צריך להיות יעד, במיוחד שזה היום בחוק, אבל ברור שיהיו פה ושם מקרים שצריך לטפל בהם, ולתת להם פתרון נקודתי איך לעזור לילד במכלול המסגרות הקיימות לרשות משרד החינוך, שזה גם היה ברור, גם בדיונים על החוק שהילדים האלו כדי להשאיר אותם במערכת ולתת להם חינוך משמעותי, לא רק חינוך פורמלי אז ברור שצריכים להוסיף תוכניות מיוחדות לילדים האלו כדי שההשארות שלהם במסגרת באמת תהיה לברכה ולא לקללה, וזה בעצם הדבר שאנחנו קבענו עם החוק, וזה היה ברור לכולם.

עכשיו החוק קובע, והיו לנו על זה מספר דיונים מאז שגמרנו בחוק ההסדרים את התיקון מצידנו בחוק, החוק קובע שלפני ה-1 ביוני חייבים להביא לאישור של ועדת החינוך את הפריסה של השנה הקרובה. ה-1 ביוני זה לא היה תאריך מקרי. זה היה תאריך אחרון בעצם. אפשר לעשות בפני הוועדה את החשיבה לשנת הלימודים הקרובה. ולכן זה היה ההיגיון מאחורי זה. וידעו את זה כל הזמן. אנחנו בקשר עם משרד החינוך ואני לא יודע כמה פעמים אמרתי את זה לכל מי שאני פוגש במשרד החינוך שחייבים גם מבחינה פורמלית לקיים את החוק וגם מבחינה עניינית. זה המהות של הדברים. יחד עם זה יש, אני מאמין, המון רצון טוב מצד המנכ"לית שמובילה את עבודת המשרד בנושא הזה. וזו שנה ראשונה ויש חבלי לידה שכואבים לפעמים וכל מיני נסיבות. העיקר מבחינתי, אף על פי שאני שוב עומד על זה ואני חושב גם דורית, אני אומר לך את זה במיוחד, כי לפעמים את מאוד מקפידה על החוק ולפעמים בכלל לא. ואני לא מבין את השיקולים, מוכרח להגיד. זה שיעור ראשון באזרחות. אי אפשר. אי אפשר. יש חוק. אני מבין שהמשרד רוצה להיות חופשי לגמרי אבל המשרד כבול לחוק כפי שכולנו כבולים לחוק במיוחד שזה בסופו של דבר היה חוק שהגיע בהסכמה של כולם, וזה בעצם לא משנה מבחינת שיעורי האזרחות זה היסטוריה וזה לא משנה. אבל שוב אני מדגיש, אנחנו בכל זאת בחזית אחת יחד עם המשרד ואנחנו חייבים לפעול ביחד גם אם אנחנו לפעמים לוחצים יותר בדברים מסוימים המשרד לפעמים מעדיף דברים אחרים, אני באמת רואה את החזית המשותפת כחזית המרכזית ואין לי שום ספק בכוונות ראשי המשרד שרוצים ביושר ובהגינות גם לקיים את החוק וגם מטרת החוק בסופו של דבר, ואני מקווה גם שיהיה שיתוף פעולה עם משרד האוצר מעבר למה שיש בתוך המשרד בתוספות הדרושות כדי לקיים את החוק כלשונו וכרוחו. אני אומר את זה רק כהקדמה כללית לדברים. אנחנו נשמע את שלומית ונשמע כמובן את אנשי המשרד שהגיעו לפה וכמובן נשמע את ד"ר קדמן שהיה הדוחף והיוזם ומי שהחזיק גם אותנו בצורה הכי עקבית לאורך כל הדרך כדי שהחוק הזה יהיה מתוך ידיעה על מה זה עושה למטרה המרכזית של המועצה לשלום הילד וכמה זה חשוב לעשרות אלפי הילדים, שהם נפלטים ונדחים על ידי כל המערכות ועם כל הידיעה על מה קורה עם הילדים האלה אחר כך בכל הרמות. ואם יהיו אחרים אנחנו נשמח לשמוע אותם.

אדוני היושב ראש יש לי רק שאלה לסדר. את דעתי אני אומר אחר כך. אנחנו עומדים היום חודש ו-23 ימים אחרי שהצו היה אמור להימסר לוועדה. אני פשוט רוצה לדעת עובדתית האם הצו היום הונח בפני הוועדה. האם אנחנו יודעים איזה 25% באיחור של כמעט חודשיים, האם אנחנו יודעים היום, ולשם מה התכנסנו. לא ברור לי.

אני חושב שתקבל תשובה על זה עכשיו. אני אגיד לך על הצד הפורמלי, לא הונח שום צו, לא קיבלנו את זה, אבל אני חושב שתקבל תשובה עכשיו מדברים של שלומית כי אנחנו במגעים אינטנסיביים במשך החודשים והשבועות והימים והלילה הקודם כדי להגיע לתוצאה מיוחדת. אבל שלומית תגיד איפה דברים עומדים.

בוקר טוב. אני מודה לך על המאמץ שלך מצד אחד להעמיד דברים במקומם וכמובן שכך צריך להיות ומצד שני להביע את ההתחשבות במה שנעשה במשרד. אני רוצה לומר כך, גם לד"ר קדמן וגם ליושבים כאן, הצו לא הונח היום. אני מניחה שבמהלך השבוע הקרוב הוא יונח על שולחן הוועדה כי אנחנו ערוכים היום להכנתו. המילה היום היא לא מדויקת כי אני צריכה לומר משלשום למעשה אנחנו התגבשנו לכך שניתן יהיה באמת הלכה למעשה להכין את הצו. מדוע? מפני שעשינו שני מהלכים ומבלי להמעיט כהוא זה ממחויבותנו לצו אני רוצה לומר שעשינו את מלוא הצעדים שעם הצו או מיד עם סגירת כל הדרוש סגירה נוכל להתחיל לפעול הלכה למעשה. ומבחינתנו היה צוות מאוד מקצועי שבאמת העמיד את התמונה לאשורה. כי אחת הבעיות שלנו בנושא של נשירה זה שלכל אחד יש את הנושרים שלו ואת הנשירה שלו ואת האמירות שלו ומרבית הזמן עוסקים בלפענח את האמירות ואולי פחות לפתור אותן. היה לי חשוב מאוד שגם במשרד וגם בתאום הדוק מאוד עם משרד התמ"ת אנחנו נדע על מה אנחנו מדברים ונסמן את הגזרה.


דבר שני היה לי חשוב מאוד שנסמן בגזרה הזאת מה הכלים שהם זמינים כבר היום שלו ניתן היה היינו יכולים להשתמש בהם כבר היום ואני מדברת על משרד החינוך, אני מדברת על משרד התמ"ת, לו ניתן ביחד היינו יכולים בהפעלה מאוד מהירה להשתמש בהם ולא להתחיל עכשיו את יוזמות חדשות ורעיונות חדשים שהם חשובים אבל אליהם צריך הרבה יותר זמן מאשר להתחיל בשנת הלימודים הקרובה. אז זו זירה אחת שפעלנו בה וד"ר משה דקלו שיושב כאן ריכז צוות. הצוות עשה עבודה מאוד מאוד יסודית. הציג בפני יותר מפעם את אמצע הדרך, את הממצאים ובסופו של עניין גם את התיקונים, כדי שהתמונה תהיה מבחינתי שלמה ככל הניתן. אז זה היה פן אחד של העשייה. הפן השני של העשייה היה לבדוק עם משרד האוצר הלכה למעשה מה עומד לפתחנו, כי גם לכשאנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות ללא אמירה ברורה של משרד האוצר שבכוחנו לעשות את זה אני לפחות לא ראיתי יכולת לקדם או להביא את העניין לידי סיום או לידי צו. בואו נאמר כך.


אני מבקשת לומר שהיועצת המשפטית במלוא הנימוס הראוי עשתה כל מה שהיא יכולה כדי שנעמוד בלוח הזמנים. זה שלא עמדנו לא צריך להיזקף לחובתה אלא לחובתי. אם משה יצליח להראות, הוא הכין איזושהי מצגת קצת לאן אנחנו הולכים. אני אגיד באופן כללי. במשרד ויחד עם התמ"ת יש מסגרות שאנחנו משוכנעים שלו ניתן היה להשתמש בהן, להרחיב אותן באופן מבוקר אבל להרחיב אותן ולא להשאיר אותן במצב סטטי שבו הן נמצאות בגלל מגבלות התקציב אנחנו חושבים שבמסגרות האלה היינו יכולים לקלוט עוד תלמידים שעומדים בפני נשירה או נושרים בכיתות הגבוהות של בית הספר, י"א, י"ב. המסגרות האלה הן גמישות, הן הוכיחו את עצמן בכל מקום שניתן היה להוכיח. בשנים האחרונות אגב מה שלא היה טרם עזיבתי את המשרד יש מכסות. זה מוגבל כי התקציב מוגבל. עד היום או עד לפני יומיים שלושה, אמירה שקיבלנו מהאוצר היתה מאוד ברורה, רבותי יש לכם אישור לקלוט תלמידים כרצונכם. ככל שיגיעו תלמידים תקלטו אותם. אנחנו מעולם לא הגבלנו אתכם. כשהמשמעות היא שהתקצוב הוא התקצוב הממוצע שהוא נמוך בהרבה מהתקצוב הדרוש לקליטת ילד או ילדה שצריכים את הטיפול ואת הסיוע המיוחד.


אם זה לא יכולנו לצאת לדרך. עם זה לא הרגשנו שאנחנו יכולים לבוא באמינות לוועדה הנכבדה הזאת ולהגיד, יש לנו תוכנית, אנחנו יוצאים לדרך. לשמחתי שלשום קיבלתי אמירה שאני רואה בה אור ירוק לפעולה והיא אומרת רבותיי האוצר רוצה לקדם את נושא הפריפריות במסגרת הזאת של עבודה בגזרת הפריפריות אנחנו נוכל להיענות לאמירות שלכם בצורה הרבה יותר גמישה. יש בזה מגבלה. תל אביב לא נחשבת לפריפריה. בתל אביב יש נושרים.

יש פריפריה בתל אביב.

יש פריפריה חברתית בתל אביב. יש ויכוח על המונח פריפריה. היא לא נחשבת לפריפריה גיאוגרפית. עדיין מאחר ואנחנו מדברים על ישום חלקי ברגע זה אז אנחנו במגבלות האלה של עדיפות לפריפריה הגיאוגרפית, לא החברתית, אני אומרת את זה אף כי אני לא מאושרת עם זה, אבל זאת עובדה מבחינתי כרגע. בעדיפות לפריפריה הגיאוגרפית, בעדיפות ליכולות הביצוע, בידיעה שאנחנו אמנם יכולים, יש לנו תשתיות, משה אני אומרת לך גם, אני אומרת את זה מהתחלה כשאני מדברת על תשתיות אני מדברת על תשתיות משולבות בינינו לבין התמ"ת וכמובן בישובים שרמת הנשירה בהם גדולה. להערכתי אלו יהיו הקריטריונים שעל פיהם אנחנו כבר התווינו רשימה ראשונה. אנחנו רוצים לעבור עליה עם משרד האוצר, עם היועצת המשפטית ולכן אני צריכה כמה ימים כדי לסגור את הצעתנו, להביא אותה לוועדה וכמובן לשמוע את דעת הוועדה.

אז זה בהקדמה המצב שבו אנחנו נמצאים. אני רוצה להגיד לכם אף כי לא עמדנו בלוח הזמנים ואני מצרה על כך, אני מקבלת כמובן את הערתך בעניין, אנחנו עשינו עבודה, יש לנו כוונה אמיתית, רצינית, בסדר עדיפות גדול להתמודד עם השאלה של הנשירה כמו גם לשלב את זה עם הנושא של התעסוקה שעומד על הפרק היום. היכולת להציע לתלמידים לפני נשירה במה שקרוי נשירה סמויה או נושרים מסלול שיוכל לשלב אותם בתעסוקה מתאימה. ועל כך גם יש לנו דיונים עם משרד ראש הממשלה והתוכנית הזאת תשלב גם את האמירה שם, גם את מה שיש בידינו, גם מה שיש בתמ"ת, וביחד אנחנו נוכל לבצע את מה שמוטל עלינו ואני מאמינה שנעשה את זה לשביעות רצון. אז משה בקיצור הכי רב שאתה יודע לעשות ושיתאים גם ליושב ראש. בוא תראה את העבודה לוועדה.

כמה משפטים לגבי שיטת העבודה. התמנה על ידי המנהלת הכללית, גברת שלומית עמיחי, התמנה צוות מאוד מצומצם של 8 אנשים בתוך המשרד ונציג של השלטון המקומי, אבי קמינסקי, והצוות הזה ישב הרבה מאוד שעות ובעצם פגש קבוצות שונות, אנשים שונים, מומחים שונים. חלקנו אפילו נסענו לבתי ספר לראות מודלים שונים ועבדנו ובדוח שהוגש למנהלת הכללית יש סיכום של כול מה שאנחנו עשינו לפרטי פרטים. אנחנו ניתחנו גם את היכולות שלנו להתמודד במערכת במתן פתרונות ואת אי יכולתנו לתת פתרונות שהם שני דברים שעומדים לרשותנו. העבודה בעצם התכנסה לעבר סדרה של פתרונות. זיהינו בתחילת הדרך את שתי האמירות המאוד ידועות לגבי נשירה גלויה ונשירה סמויה, אבל גם זיהינו שיש ויכוח עצום על המספרים, מי מחשב, מהיכן מחשבים, מה מקור הנתונים. זיהינו שהיו עבודות שונות, מחקרים שונים, כולל עבודות של מחלקת המחקר של הכנסת והצטבר לנו המון חומר, כמעט עבודת דוקטורט. כלומר העניין הזה הוא נדון בכל מיני פורומים והיינו צריכים להיות כמה שיותר פרקטיים. פה יש הגדרה של נשירה סמויה וגלויה.


האפיון שאנחנו זיהינו בשתי הקטגוריות האלה הם קודם כל נשירה סמויה. ההגדרות שאנחנו מצאנו בבתי ספר הם של בני נוער נעדרים בתכיפות גבוהה. זאת אומרת יש נשירה סמויה כזאת. הם באים ופורשים. זאת אומרת הם נמצאים בתקופות בתוך בתי הספר. נמצאים בבתי הספר ולא פעילים וזאת הנשירה הסמויה. אנחנו יודעים לספר שמרואיינים שונים דיווחו שנשירה מתקיימת במגזר הבדואי כבר בבית הספר היסודי. איך שילדה מתבגרת כבר היא לא מגיעה להסעה וכבר היא לא יוצאת מהאוהל. ואנחנו יודעים לומר שילדות בגליל במגזר הערבי לא מגיעות לבית הספר ויש חדרים של כיתות בכל מיני כפרים. התופעה היא מאוד מגוונת, מאוד לא מסודרת ולמעשה הבנו שבסך הכל העבודה שאנחנו נצטרך לעשות היא עבודה של איסוף ילדים, אותו מספר עצום של עשרת אלפים ילדים בכיתות י"א, י"ב, נצטרך לאסוף אותם פשוט מכל מקום. זה לא מקום שאתה יודע לחפש אותו.

אני מניח שכשאתה מדבר על הנשירה הסמויה זה לא מדובר על עשרת אלפים אלא על עשרות אלפים.

נכון. מדובר שם על הרבה מאוד תלמידים שפשוט לא משתפים פעולה עם בית הספר, לא מקיימים את סדר היום הרגיל, הנשירה הסמויה היא תופעה בעייתית מאוד שעוד לא נכנסנו אליו אבל הם ילדים שבדרך. אנחנו באחד הביקורים זיהינו את הביטוי "בקטנה" בקרב בני הנוער. זה ילדים שעוברים עבירות קטנות, ששותים, ומדי פעם פורצים, וממשיכים להיות נורמטיביים לחלוטין, מדווחים במצבת התלמידים אבל הם כן נכנסים לעולם הזה, הם כן מתנסים, זו התחלת הדרך. סיפורים מאוד עצובים ומאוד מרגשים ובאמת יש לנו עבודה מאוד גדולה במערכת החינוך כולה. בנשירה הגלויה אנחנו איתרנו גם מוסדות וגם מערכות שמנסים להכניס ילדים אל תוך מסגרות מכיוונים שונים. גם אצלנו יש מסגרות וגם בתמ"ת יש מסגרות שמסייעות לילדים.

בגלל מגבלת הזמן. כל מה שאתה אומר פה אלה דברים שכולנו יודעים.

אז אלה הפתרונות שקיימים היום. אלה הנתונים שקיימים היום. הפתרונות שקיימים כרגע במסגרות המוסדיות אצלנו זה כיתות מבר וכיתות אתגר מצד שמאל. יש לנו מרכזי חינוך ומרכזי נוער. יש בתי ספר תעשייתיים ויש מפתנים שזה מוסדות משותפים. יש לנו את מוסדות חסות הנוער. יש בתי ספר אקסטרנים ויש מסגרות פנימייתיות.

אפשר לזרוק לך שאלה כי גם בשקף הקודם וגם פה אתם מתעלמים מבתי הספר הרגילים אלה שמנשירים תלמידים. כי אני לא רואה אותם פה. פתרונות זה לא רק חסות הנוער ומשרד התמ"ת. יש ילדים שרוצים ללמוד ובתי הספר זורקים אותם. הם צריכים ללכת לבתי הספר הרגילים. הם לא פורצים והם לא עבריינים.

ד"ר קדמן, כיתות מעבר, כיתות אתגר, אלה מדרגות שקיימות בתוך המקיפים.

אני מדבר על בית ספר רגיל. על ילד שיכול ללמוד בבית ספר רגיל. אני יודע מה זה כיתת מבר. אני מדבר על כיתה רגילה בבית ספר רגיל. אתה זורק ילד כי הוא לא מסתדר עם רמת הציונים שבית הספר רוצה שיהיה.

ד"ר קדמן, אחת המסקנות שלנו היא לעבוד עם המנהלים בנושא של מתמרצת, מתגמלת, או נהפוך הוא, אני לא יודעת איך לומר את זה, אבל יוצרת לבית הספר תמריץ חיובי ביותר כדי לתחזק את הילד הזה בצד המחויבות. זאת אחת המסקנות. על זה דנו ומתכוונים לעבוד עם מנהלי בתי הספר והרשויות המקומיות כדי לפעול בכיוון הזה, אבל מהצד השני הטענה של המנהלים כלפינו, אנחנו רוצים לעשות את זה אבל אתם צריכים להיות קשובים לכך שלעיתים אנחנו לא מסוגלים ואתם צריכים לאפשר לנו לקבל מסגרות חלופיות ואז ניקח אחריות על זה שהילד לא יצא מאיתנו לרחוב, אלא יהיה בהסכמה, בהבנה יצא למסגרת חלופית. אז יש כאן איזשהו מקל וגזר מבחינת מנהלי בתי הספר. יש לנו רעיונות חלופיים. אגב אחד הרעיונות זה בתוך בית הספר לאפשר בית ספר שונה, מסגרת שונה. בהחלט דנו בנושא הזה.

אני רוצה להוסיף שאלה. אני אתמול לקראת ערב ישבתי פה עם קבוצה גדולה שאחראים על כל החינוך באשדוד והם סיפרו לי שהשבוע הם קיבלו הודעה שגם התוכניות בתחום כיתות אתגר ותלם שהיו בשנים האחרונות, קיבלו השבוע הודעה מהמשרד שבגלל קיצוצים בשנה הבאה לא יהיו להם כל הכיתות האלו. וזה ממש, זה פריפריה, וזה תלמידים הכי מתקשים, ואם יש הודעות כאלו נוספות אז מגמה הפוכה ממה שפה מוצג.

אני לא מודעת מי שלח איזו הודעה. לא מדובר בקיצוצים שקיימים עכשיו. מדובר כפי הנראה, אני לא יודעת, משה אתה יודע יותר ממני, לא היתה שום גזירת קיצוץ עכשיו, אבל אני צריכה לבדוק על מה הם מלינים.

גידול טבעי.

לא סוגרים מסגרות. תנו לי לבדוק.

ישנן המסגרות של קידום נוער שאנחנו עושים באמצעות מיזם מנהל חברה ונוער וישנם בתי הספר החלופיים.

מה זה בתי הספר החלופיים?

אלה בתי ספר מהקבוצה שעושה משהו אחר עם הילדים כמו נירים בעכו, או כמו מוזות ביפו, כמו יפתח, שבעצם אוספים את הילדים ועושים איתם משהו אחר שמתאים להם. הן קבוצות מאוד קטנות של כמה עשרות ילדים.

בפיקוח של משרד החינוך?

שלנו. כן. כן. זה דברים שצומחים אצלנו כי גם אנחנו מודעים. יש לנו צורך בהקמה של עוד מסגרות כאלה. אבל זה להמשך הדיון.

מאין הילדים מגיעים?

מהרחובות.

בגלל הישגים לימודיים?

כבר נשרו. בגלל בעיות התנהגותיות. אנחנו עשינו פה ניתוח לפי מגזרים של מספר הנושרים בנשירה בין כיתה י' לכיתה י"א ובין כיתה י"א לכיתה י"ב. שתי השורות האחרונות החשובות להצביע עליהן זה 2652 ילדים נושרים מכיתה י' לי"א. 7045 ילדים נושרים בין כיתה י"א לכיתה י"ב שזה עיקר המאמץ הראשון והמרכזי שלנו.

זה לא מסתדר לי.

אלה נתוני המצבת של משרד החינוך.

אלה מספרים שקיבלנו אותם לפני הרבה מאוד זמן. אבל היה ברור שהמספר האמיתי הוא משהו בין 40 אלף ל-50 אלף תלמידים, אם אתה כולל את כל הנשירה הסמויה, את כל אלה שלא באים לבית ספר.

זה מסוג הדברים שכל מספר זוכה.

לפי הנתונים שקיבלנו ממשרד החינוך.

נשירה סמויה זה הערכה.

זו הערכה ברור.

הלמ"ס מדבר על 25 אלף.

נושרים?

כן.

חסר פה מספר הנושרים בין ט' לי'. חסר את כל היסודי.

אני מסכים זה מספרים מאוד נמוכים. אנחנו מצטיינים בעולם. ביסודי אנחנו מצטיינים בעולם באי נשירה.

אבל המספרים הגדולים בכל זאת בי"א וי"ב, והמספר הזה הוא מספר פשוט בלתי סביר בעליל.

עוד פעם אני רוצה להסביר אותו בשביל שנבין. מדובר פה על מספר הילדים הרשומים במשרד החינוך במצבת הילדים. לא הלכנו אל הלמ"ס. זאת אומרת אנחנו מדברים פה על התפוקות של עצמנו כמערכת חינוך של משרד החינוך. זאת אומרת כאשר הילדים האלה מדווחים בתוך מערכת החינוך ויש לנו תעודות זהות, ספרנו תעודות זהות של מדווחים.

מדווחים זה נרשם לבית הספר.

נכון.

שבוע אחרי תחילת שנת הלימודים הוא יכול להיעלם.

נכון. ואז הם מדווחים כעוזבים. ואלה המספרים שאנחנו רואים פה. זאת אומרת זה ללא מספרים של ילדי משרד התמ"ת, זה ללא ילדים אחרים. זה נטו המערכת של משרד החינוך. זה מדבר על הביצועים של מערכת החינוך.

אבל ילד שלא נרשם למה הוא לא נושר מבחינת משרד החינוך?

נושר מאיפה?

הילד שלא נמצא במצבת הילדים והוא לא נמצא במסגרת של התמ"ס הוא נושר. לא סמוי, לא חצי, לא שום דבר.

הרי כל הזמן לעסוק במספרים האלה מהחינוך היסודי ובמעבר החוק מחייב אותנו ומדבר איתנו על המעבר לכיתות י"א, י"ב. כלומר הגילאים הגבוהים. אנחנו מסמנים גזרה שהיא ודאית מבחינתנו לטיפול. עליה לפחות אין ויכוח שאנחנו יודעים במה מדובר, אנחנו יודעים מי הם, ואנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה לעשות או איך לעשות. זה לא נתון לדבר עכשיו על בעית הנשירה במדינת ישראל. זה נתון שבא ואומר, בואי גברתי המנכ"לית, זאת הגזרה שהצוות מציע לך לקחת דבר ראשון, לפעול ולהציע מה לעשות בה. אני מציעה בדרך הזאת. כי כשאנחנו מדברים על הכול הכול אז אנחנו כל הזמן חוזרים ומדברים ומתווכחים ובאים על סיפוקנו מהויכוח ולא מהעשייה. ופה אני אומרת בואו ניקח את הגזרה שעליה אין ויכוח. היא ודאית. היא גזרת הילדים שאנחנו יודעים שזה משה ורינה, ובואו נראה מה עושים איתם.

ודאי אם ימצא ילד נוסף אתם ודאי תטפלו גם בו.

אנחנו מודעים לכך שיש הרבה יותר.

אם נצליח פה להוריד בצורה דרמטית, אין ויכוח על זה שאנחנו רוצים גם במעבר מהיסודי לעל יסודי. כרגע לצורך החוק מה מוטל עלינו לעשות ובסופו של דבר מה יכלול הצו שמדובר בו.

אני אתן לך סימן אחד מובהק שיש לי בעיה עם הנתונים. כפי הידוע לי שיעור הנושרים במגזר הערבי הוא גבוה יותר משיעור הנושרים במגזר היהודי. לפי הנתונים פה שיעור הערבים הוא רק כ-10% בשעה ששיעורם במערכת החינוך הוא קרוב ל-20% נדמה לי. 782 מתוך 7000 זה בערך 11%. משהו כאן לא מסתדר לי.

זה בין י"א לי"ב. הבנות שנושרות הן נושרות כבר קודם.

את אומרת תסתכל על הנשירה בין י' לי"א. כמעט 40%.

כל התופעה למשל אצל הבדואים אצל הבנות נושרות מוקדם. שכל המספר יהיה גם אם מוסיפים את הי', י"א, וגם י"א, י"ב, שביחד אנחנו מדברים על 250 תלמידים.

מי שנשאר לכיתה י"ב הוא כבר באמת לומד. ובתוך המספר הזה יש גם את אלה שהם מדווחים אבל הם גם בנשירה הסמויה.

אם כי לשם החלת החוק המספרים לא כל כך משנים כי החוק קובע את זכותו של כל ילד שהוא ילמד עד כיתה י"ב. אם הוא רשום כנושר או לא רשום כנושר חובת המדינה להבטיח לו לימודים.

הויכוח הוא לא לילד שיבוא. העשייה שלנו היא לילד שלא יבוא ושאנחנו מאמץ שהוא כן יבוא.

הדבר הראשון שאנחנו זיהינו שאנחנו צריכים לעשות זה להקים צוות משותף לנו ולתמ"ת. אנחנו זיהינו בעבודה המשותפת עם חברינו במשרד התמ"ת שישנה תופעה אחת מאוד מטרידה, הילד מתחיל לנשור איפשהו באמצע שנת הלימודים האחרונה שלו. הוא הולך לאיבוד במשך חודשים ארוכים עד שהוא נקלט בכלל במערכת אחרת ובעצם בתקופה הזו שכוללת את החופש הגדול הילדים הולכים לאט לאט לאיבוד ועד שמצליחים לאתר אותם ועד שמצליחים להחזיר אותם זו תקופה מאוד ארוכה ומאוד מסוכנת עד כדי כך שהיא גורמת לנשירה. העבודה המשותפת שלנו עם משרד התמ"ת היא לארגן קבוצה משותפת שלנו, לעבוד ביחד איתם, לאסוף את הילדים בדרך החוצה, ליידע אותם ולהתחיל ליצור איתם קשר אישי באמצעות חונכות וכבר לשלב אותם בלימודי הכנה לקראת המסגרת הבאה לקראת שנת הלימודים הבאה. זאת אומרת התופעה הכי בעייתית שאנחנו זיהינו בעבודה עם התמ"ת זה שבעצם אנחנו מאבדים את הילדים בתקופת המעבר הזאת. אין לנו עכבות שהילדים ילמדו בבתי ספר תעשייתיים, בבתי ספר של התמ"ת, במסגרות של חסות הנוער, ובלבד שהם לא ילכו לרחובות. אנחנו רוצים להמשיך לפתח ולבצע את הקריטריונים של מדדי הסיכון ולאפיין כל ילד בישראל על פי הקריטריונים האלה ולדעת מה הסיכון שלו. זה כבר אושר ואנחנו נלך לעשות את העבודה הזאת.

יש מערכת שלדעתי מצליחה בחינוך היסודי.

אבל אנחנו לא בחינוך היסודי. הקב"סים הם מאתרים. מדובר פה באיזשהו מערך שלא איסוף המידע שיעבור כדי שהקב"סים יוכלו לעשות את העבודה. כלומר הבעיה לקחת את הרשימות, לדעת רגע, הוא עזב? לא שהם יחפשו אותו עכשיו אלא שהם יקבלו התראה. איפה שיש את הקב"ס הוא יעשה את העבודה.

רחובות. הקב"ס ברחובות יודע על התלמידים שלו כי הם למדו בגן הילדים, א,ב,ג,ד. הוא ממשיך פשוט לעקוב אחריהם. למה צריכים איזה מנהלת ארצית כזאת. יש במקום, העירייה, הרשות המקומית, הקב"ס אמור לדעת כל תלמיד איפה הוא נמצא וכמו שהוא עוקב אחריו עד השלבים האלה של הנשירה למה הוא לא יכול להמשיך לעקוב אחריו הלאה? למה להמציא את הגלגל?

אם זה היה כל כך טוב אז למה יש ברחובות נשירה?

בגלל שאין חוק חינוך חובה. בגלל שהקב"ס ידע שבשלב מסוים אחריותו מסתיימת. זאת היתה בעייתו העיקרית.

בגלל שאין מספיק קב"סים.

אני לא כל כך מקבל את התשובה הזאת כי יחד עם זה שאין מספיק קב"סים ואין מספיק קב"סים צריך לרשום לזכותם הצלחה לדעתי מפוארת של מערכת החינוך.

הביקורת היא לא עליהם.

הנשירה הגלויה והסמויה בחינוך היסודי לדעתי אנחנו מצטיינים בה. אחד הדברים הבודדים שאנחנו מצטיינים בעולם אז חבל גם את זה לקחת. למה אי אפשר לעשות את זה בעל יסודי?

עושים את זה. עושים את חלק מהעבודה וחלק מהעבודה הם פשוט לא מצליחים כי אין להם אולי אפשרויות אחרות, אין להם מסגרות.

עד עכשיו לא היה להם כלי. ברגע שילד הגיע לכיתה י"א הוא לא היה פטור.

איזה כלי יהיה לצוות שהחליף את המנהלת, אני אומר אותו כלי.

ראשית אני אמרתי זה לא מנהלת. אני לא הולכת להקים מנהלת. אבל מערך נתונים. יש לנו את מצבת התלמידים שלנו. אנחנו כבר יודעים, יכול להיות שזה מספר מינימלי, אבל על ה-7000 שנושרים.

עשרת אלפים, שש מאות.

מי עוקב אחרי הילדים האלה בכיתה י"א, י"ב, שנמצאים במסגרות התמ"ת, הקב"ס? מי עוקב אחריהם? איזה קשר יש בין התמ"ת לרשויות המקומיות בקטע הזה של התלמידים שנמצאים באותן מסגרות, שכבר נכנסו לאותם מסגרות?

הצוות אמור להשתמש בכלים הקיימים. אין לנו עוד כלים.

על זה בדיוק אני מדבר.

המידע שהצוות הזה נותן כדי שהקב"סים במקום שהם ישנם שבתי הספר של התמ"ת, בכל מקום ידעו על מה מדובר. בואו נתקדם.

הגדרת מערך מחויבויות למנהלי בתי ספר, כאן המנהלת הכללית טרם אישרה את זה, דיברנו על זה.

לפי המבנה הזה מי היחידה האחראית במשרד החינוך לטיפול הזה למניעת הנשירה בעקבות החוק?

תהיה יחידה אחראית על זה. עוד לא הכרזתי על זה במקום הזה אבל תחת סמנכ"ל או סמנכ"לית שתהיה לנושא של קידום השוויון תהיה יחידה שתאחד את כל אלה שעוסקים היום בנושא מניעת נשירה.

ומי אחראי על הקב"סים היום?

קודם כל הרשויות המקומיות. אבל במשרד החינוך יש אגף שחר. מוטי בנה אותם.

היחידה הזאת תהיה מחוץ לאגף שחר? יהיו כאן שתי מערכות נפרדות?

אני אתן לכבודו הסבר. אני לא מעוניינת פה לדבר אבל היחידה הזאת תאחד את אלה שעוסקים בנושא.

משה, אפשר לשאול אותך שאלה על השקף הקודם? מדובר שמה על עידוד מנהלי בתי ספר ואכיפה תקציבית כדי למנוע את הנשירה. האם לא היה צריך לתקן את חוזה המנכ"ל שהיום כותב שאסור להנשיר תלמיד או להפסיק לימודים לצמיתות בבית ספר של תלמיד אלא אם כן נמצאה לו מסגרת חלופית שזה במודגש עד סוף כיתה י'. האם החוק החדש לא מצריך אתכם לשנות את חוזה המנכ"ל על מנת שאותו כלל שאתה מדבר עליו, שלא יונשר תלמיד אלא אם כן נמצאה לו מסגרת חלופית יחול עד סוף כיתה י"ב?

אני אענה על זה, מאחר וחוזה המנכ"ל הוא כרגע שלי אז אני אומר לך ככה. בעיקרון התשובה היא כן. במעשה אני רוצה להבטיח קודם שיש לזה איזשהו גיבוי שמאפשר עשייה. אני לא רוצה לכפות דברים שלא מאפשרים למנהלים לעמוד בהם. ולכן אין לי ספק שבישובים שבהם נתחיל לפעול זה יוחל בוודאות. בישובים האחרים אנחנו נעשה הכנה חינוכית יותר לקראת החלת החוק.

ונהיה קשוחים. הפרק השלישי הוא פרק שאנחנו משתמשים באמצעים הקיימים בידינו אבל יש לנו מבחינה תקציבית מכסות. אנחנו מוגבלים במכסה לקליטת תלמידים במרכזי חינוך ובמרכזי נוער בגלל בעיות תקציביות. עכשיו תודה לאל משום שאנחנו כנראה נתוקצב לקראת ישום החקיקה הזו אז אנחנו הכנו תוכנית. עברנו בית ספר, בית ספר, מרכז נוער, מרכז נוער, ובדקנו כמה ילדים אפשר לקלוט שם ללא בינוי נוסף כי אנחנו לא רוצים לייצר בניית תשתיות. כמה אפשר לקלוט על מנת למקסם את היכולת של מתן השירותים לילדים האלה כאשר התנאי הוא להביא את הילדים מהרחוב. אז אנחנו זיהינו שבמרכזי נוער אנחנו יכולים לקלוט עוד 470 ילדים. מרכזי חינוך אנחנו יכולים לקלוט, עשינו סקר בדרך הזו הארוכה, גילינו שאנחנו יכולים לאתר במרכזי חינוך, אנחנו יכולים לאכלס אותם בעוד 1800 ילדים. זאת אומרת, אלה מסגרות קיימות בישובים שבהם יש נשירה ואנחנו יכולים באופן מיידי לפתור חלק מהבעיות. השלמת מסגרות של קציני ביקור סדיר, עוד צוות חונכים חלופי, אנחנו עוד לא ידענו להחליט, אנחנו רוצים להרחיב את המסגרות של הילה. גם לכאן בתוכנית התקציבית שהגשתי למנכ"לית יש הרחבה מדי שנה עד כדי מיקסום היכולת הביצועית שלנו עם הילדים הללו.


אחד הדברים שאנחנו זיהינו בצורה מאוד עוצמתית המורים שמלמדים במסגרות האלה זקוקים לעזרה. עזרה בליווי אישי. העבודה הזו היא מאוד שוחקת. המודל שאנחנו נציג אותו אחר כך בסעיף 4 שהוא מודל של יוסי זיגלמן בנהריה הוא מודל מעניין. הוא מודל שממש מצריך המון המון טיפול אישי במורים. העבודה היא זו קשה. בשביל להביא את הילדים בבוקר לבית הספר זה מבצע עצום. הם לא קמים בבוקר. הם לא רוצים כל כך לבוא. עד שהם באים. המוטיבציות. מערך של בונוסים. המורים צריכים להיות מורים מסוג אחר. אחד המאפיינים שלהם, שלומית זה בשבילך, זה שהם צריכים להיות חבר'ה צעירים עם המון מוטיבציה ולא מורים שממש נשחקו.


הסעיף הרביעי. אנחנו זיהינו מספר מודלים מאוד פרובלמטיים שלא יושבים על שום מסגרת מסודרת אבל בנהריה זיהינו יחד עם רשת עמל ויחד עם אנשים בית ספר בתוך בית ספר. המודל הזה נקרא school within school זוהי מסגרת בזכות עצמה עם צוות נעול מטרה עד כדי כך שרשת עמל קנתה למאתיים הילדים האלה ניידים והם לא משחררים אותם. ליווי צמוד. בנהריה אין נשירה למרות שיש זליגה לגליל מערבי, אבל בנהריה העיר אין ילדים ברחובות. זו תוכנית לימודים מיוחדת לילדים האלה ורק מי שרוצה ומתחייב יכול לעבור לתוך המקיף ולעשות בגרויות. הם עם הכשרה מקצועית. הם מלמדים אותם את המקצועות הטכנולוגיים. אנחנו פתוחים גם ללמד אותם הכשרה מקצועית של התמ"ת. אין לנו בעיה בלפתוח את המערכות האלה. וגם כאן הדבר העוצמתי ביותר, המורים זקוקים לעזרה והדרכה, זה לא פרויקט פשוט. אנחנו מציעים להקים בין עשרה לחמישה עשר מסגרות כאלה בתוך בתי ספר מקיפים חזקים שיכולים להתמודד עם זה. לא בתוך בתי ספר מקיפים שאין להם יכולות.


והסעיף החמישי והאחרון. אנחנו הצענו מודל שאתם שמעתם אותו כמה פעמים, מסגרות ייעודיות בתוך בתי ספר לילדים שפשוט נמצאים ברחובות. יחד עם הרשות המקומית באחריות של הרשות המקומית. אפילו כבר התחלנו לגייס כל מיני אנשים שיכולים לעזור לנו להקים את המסגרות האלה ל-120 ילדים. המסגרות האלה יאפשרו להם הכשרה מקצועית ובגרות אקסטרנית אפילו. זאת אומרת אפשר יהיה לפרק את המסגרת הזאת אם טיפלנו ולהעביר אותה למקום אחר. הן מסגרות ייעודיות לילדים האלה, ואלה חמשת המודלים, אנחנו גם הכנו תוכנית שהיא חמש שנתית, שהגשנו למנכ"לית בכדי שנוכל ליישם את זה וצריך לעשות את זה בהדרגתיות. תודה.

קודם כל אם היה לי צורך להוכחה כמה החוק הזה היה חשוב אז באה הוועדה הזאת והמצגת הזאת והוכיחה שלפחות בזכות החוק התחיל משהו לזוז. אני רוצה לברך משה ואת כל הצוות שלו. באמת דברים חשובים מאוד. אני מקווה שהם לא יישארו למצגת. אני בכל זאת רוצה לומר משהו עם כל ההבנה לקשיים שבפניהם עומד משרד החינוך. משרד החינוך נאבק בו זמנית בהרבה מאוד חזיתות לא פשוטות. אבל יחד עם זה אני מוכרח משהו לומר על החוק ועל כיבוד החוק. החוק הזה היה ידוע למשרד החינוך כבר שנה. שנה כבר הושלמה מלאכת החקיקה, ואגב במכוון בחוק ניתנה שנה להתארגנות מפני שהיה ברור לגמרי זה נושא כבד, זה אי אפשר במחי יד אחת להתחיל לעשות דברים. לצערי התחילו כנראה מאוחר מדי ואנחנו עומדים במצב של חודש ושלושה שבועות אחרי שהיה צריך להיות פה מונח צו עדיין אין אותו. ואגב זה לא דוגמה חינוכית נאותה לתלמידים בישראל. אני יודע שבהרבה בתי ספר כשתלמיד מאחר עשר דקות אומרים לו אדוני תישאר בחוץ, תלמד לעמוד בלוח הזמנים. זה דבר מאוד חשוב שתלמידים ילמדו לעמוד בלוח זמנים. אם דורשים את זה מהתלמידים צריך לדרוש את זה גם מהמשרד שמופקד על חינוכם של התלמידים.


אני מאוד מודאג אדוני היושב ראש מזה שעדיין אין לנו בפנינו צו והצו הוא צריך להיות צו מחייב. וייתכן שלוועדה יהיה ויכוח על הבחירה של מי ה-25% הראשונים. אני מאוד בעד זה שמשרד החינוך יקבל גמישות מירבית להחליט איפה נוח להתחיל ובלבד שיתחילו. אם למשרד החינוך נוח להתחיל בגלל מגבלות של האוצר במה שקרוי הפריפריה וזה לא יהיה בתל אביב אז נכון שגם בתל אביב יש הרבה תלמידים פריפריאליים ובלבד שנתחיל. ובלבד שב-25% מהישובים בארץ יהיה ברור שחוק חינוך נכנס לתוקף חובה עד כיתה י"ב. עכשיו ברור לי ואני אומר את זה לאנשי משרד החינוך גם על פי החוק הקיים עד כיתה י' לא כל התלמידים בבית ספר למרות שזה חובה. וגם הלאה לא כולם יהיו עד כיתה י"ב, אבל המסר יהיה ברור. והמסר צריך לעבור מהמשרד בצורה הכי ברורה. לתלמידים, להורים ותסלחו לי שאני אומר את זה, גם למנהלי בתי הספר. המסר הזה היום לא ברור למנהלי בתי הספר.

אני הדגשתי את זה, אמרתי את זה קודם בקריאת ביניים, אני רוצה להדגיש את זה. בחלק מבתי הספר בארץ מנשירים תלמידים אחרי כיתה י'. הם מקלקלים לבית הספר את הממוצע בבחינות בגרות. ונדמה לי שהשרה רק השבוע אמרה דבר שאני חותם עליו בשתי ידיים. שימו אותו בכל פתח של בית ספר. בעיניה יותר חשוב מניעת נשירה מאשר המקום בטבלה על אחוז הזכאים לבחינות בגרות. אחד בפה אחד בלב. אני רוצה לקחת את מה שאמרה השרה ולהאמין שזה המוטו שמנחה את משרד החינוך ושהוא ידע להעביר אותו גם למנהלי בתי הספר.

אצל השרה בלב ובפה. אצל הציבור הרייטינג.

אני מייצג מיליון וחצי הורים. לא אצלי.

מה שאני מבקש אדוני היושב ראש לא לקצוב לוח זמנים משוער. צר לי שאני מכביד על משרד החינוך אבל יש מאחורינו כבר פיגור של חודש ושלושה שבועות.

בסוף אנחנו נהיה הנושרים.

אי אפשר להשאיר את זה באופן פתוח שנקבל את הצו באופן ערטילאי בעוד מספר ימים.

ד"ר קדמן, אתה תסמוך עלינו. כבר סיכמתי את זה אתמול.

אם זה מסוכם אני אברך על זה ואם בשבוע הבא תהיה ישיבה והצו יבוא, והצו יאושר, והצו יפורסם אז אני מוחל למשרד החינוך בגין העבודה הקשה שהוא עשה על החודשיים איחור שיהיו בשבוע הבא כי זאת שנה ראשונה. אבל אנא ממך אדוני היושב ראש תקצוב את זה בתאריך ברור. אני אומר יותר מזה, ואני אומר את זה בגילוי נאות, אם לא יהיה תאריך ברור לעניין הזה אנחנו נצטרך לעתור לערכאות משפטיות כדי שהחוק הזה יבוצע. כרגע החוק הזה איננו מבוצע.

אני אעשה את זה קצר וגם אולי אופרטיבי. קודם כל הצעת החוק היא ראויה ונכונה. זה ברור. עבודת הקב"ס ברשות המקומית היא עבודה מאוד חשובה והיא בעצם רואה את המקום של התלמידים, היכן הם נמצאים גם בנושא של הנשירה הסמויה וגם כמובן בנשירה הגלויה. יש הרבה מאוד פעולות של הקב"ס כדי למנוע את הנשירה הגלויה. וצריך לחזק את הפעולות האלה ברשות המקומית ובכל הפעולות שעושה המשרד. אני די מודאג כי בשורה התחתונה לטעמי, וזה אני צריך לדעת ולהבין, ואולי אני אקבל את זה עכשיו כמידע, בעצם החוק כשיכנס הצו לרשויות המקומיות הוא מפקיר את מנהלי אגפי החינוך. ולמה? מכיוון שמנהל האגף החינוך הוא הרשם הראשי ובעצם הוא אמור לטפל שכל התלמידים באותה רשות מקומית יהיו רשומים בתוך מוסדות חינוך. הייתי מאוד שמח לדעת מה הם הכלים שניתנים לרשות המקומית, או לבתי הספר לטובת העניין הזה. את זה לא שמעתי. ואת זה אני לא יודע. ברגע שייכנס צו ואין למנהל אגף החינוך מה לעשות, אין לו את הכלים אז אנחנו נשארים בעצם רק עם החוק וללא כל הדברים שמחויבים. הוצאתי את זה במסמך מסודר לוועדה, לפחות חבר הוועדה הוציא את זה בצורה מסודרת, את הבקשות, את הראייה של איגוד מנהלי אגפי החינוך, קרי הרשויות המקומיות בנושא של הצרכים של אגפי החינוך.

אני חושב שהשאלה מאוד ברורה וצריך לקבל תשובה עכשיו.

בפעם הקודמת הייתי אחרון אז קיצרתי בגלל הנושאים של הוועדה. אני אומר כך בקיצור נמרץ.

הוועדה עקבית. גם עכשיו אותו מצב.

ראשית אני השתתפתי בהרבה דיונים של משרד החינוך בהרבה שנים מאז תפקידי כקצין חינוך ראשי של צה"ל וזה אחד הדיונים שאני רואה באמת שיש פה הבנה ופתיחות ואמירה מפורשת וניסיון אמיתי להתמודד עם הבעיה הזאת של הנשירה הגלויה והסמויה, באמירות מפורשות. ואנחנו נעבוד בצוות משותף. אני מציע אבל באופן קונקרטי לאור ההצעות האופרטיביות כאן שבמקום להקים 40 מרכזים תעסוקתיים של בית ספר של הכשרה מקצועית, מרכזים כאלה ואחרים, שבאותם מקומות שבהם יש החלטה כבר לפתוח במקום להקים ולהתמודד עם הקמה וכל ההוצאות, בכל מקום כזה שיש בית ספר שלנו שהוא בית ספר נורמטיבי רגיל, יש לו מערכת חינוך, יש לו הכשרה מקצועית ויש לו תעסוקה לתלמידים, והעניין שלנו הוא טובת הילד. לא להכשיר לתעשייה. כן להכשיר אבל קודם כל טובת הילד. ללכת על המודל ולהתמודד עם זה בפתיחות, בהבנה, בהסכמה, מבלי לעשות את זה בהתגנבות יחידים כזו או אחרת. זה מה שאני מציע.

תודה. אני בטוח שאתם תראו גם בגלל הצוות שהוקם תהיו שותפים מלאים וגם ראוי שכך יהיה. אם את רק יכולה להתייחס לדברים שנאמרו ואז אני אסכם ונמשיך הלאה.

בעניין ההערה הזאת, בעניין הסמכויות של הקב"סים הרי החוק הזה אין בו סנקציה כלפי התלמידים. זאת אומרת העשייה תהיה של הרשויות למול התלמידים אבל את מה שיש לנו עד כיתה י', למעשה אפשר להעמיד לדין את ההורים שלא שולחים את הילד לביקור סדיר. אין לנו כאן. יכולה להיות מלאכת שכנוע.

שני דברים. כשהיו לנו הדיונים על החוק ואת השתתפת בכולם, לפחות כל הדיונים הפורמליים, את יודעת היטב שהסיבה שהקב"סים לא נכנסו מפורשות לחוק היה בגלל התנגדות הממשלה להכניס אותם מפורשות לחוק. לי לא היתה התנגדות. למציעים לא היתה התנגדות כזאת. והממשלה לא רצתה את זה בגלל שזה מחייב אותה להוצאות. גם היה ויכוח על העניין העקרוני אם אנחנו באמת רוצים להעמיד לדין, זה בכל זאת דובר על ילדים גדולים ולהעמיד לדין את ההורים של ילדים בגיל הזה זה לא היה נראה כקו פעולה. כשאבי פה שאל על קב"סים, אני מאוד מצטרף לשאלה וגם זבולון הדגיש את זה, זה היה יותר ככלי חינוכי לא ככלי ענישתי.

אני חושבת שהתשובה ניתנה כאן. יש לנו את כל הרצון לשילוב ביצוע החוק, לשילוב הרשות המקומית והאמצעים שיש לרשות המקומית, מנהל אגף החינוך, מי שאחראי בתעסוקה והקב"סים ברשות המקומית. בין זה ובין לומר שזה החוק יחייב אותנו לתקינה אחרת ולהגדרה אחרת של תפקיד הקב"ס אנחנו לא שם, ולכן גם תשובתי לזבולון היתה מגומגמת בעניין הזה. אנחנו הלכנו על החוק כלשונו מה שמאפשר לנו, לא כדי להיות ראש קטן ולהגיד זה מה שהכרחתם אותנו אלא בידיעה שגם זאת גזרה שיש לנו עוד הרבה מה לעשות בה. אז זה נכון שהיא לא מספקת את הכול אבל בואו נעשה את מחויבותנו שם בכלים שהחוק מאפשר לנו ואני עדיין לא איבדתי את האופטימיות שלי לחשוב שברגע שזה ייכנס לאמירה ברורה שזה מה שחשוב לנו וכך צריך לפעול אז זה ישפיע גם במקומות שלא בדיוק בחוק אלא זה יותר בכיוון. אבל אנחנו נעשה את מה שיש בחוק. דורית אני אמרתי ליושב ראש הוועדה אתמול שאני מעריכה שתוך שבוע אנחנו נביא את הצעת הצו כלשונה בעקבות אמירת האוצר היום שמאפשרת לנו גם את המסגרת ואנחנו נצטרך גם להראות לאוצר מה נפקא מיניה. יש לנו כבר טיוטה ראשונה של ישובים שאנחנו חושבים על פי הקריטריונים שהצבתי.

התשובה לאבי לגבי הרשויות המקומיות, מה יקבל מי שאחראי?

מה הכלים שיש לי לכיתות י"א, י"ב באותם תלמידים שאני מחויב לפי הצו, אני מחויב שהם יהיו רשומים במוסד חינוכי ואם הקב"ס לא יכול לעשות שום פעולה עד אחרי כיתה י' כי לא הרחבנו את הצו שלו איזה כלים יש לי כמנהל אגף חינוך? אין לי.

גם אתה יודע שבאופן בלתי פורמלי הקב"סים לא מסיימים את התעניינותם בילדים. חסרים המון קב"סים. יש את היועץ החינוכי בבית ספר, יש את מנהל בית הספר ויש אותך כמנהל האגף וביחד תציע לי מה יהיו הכלים, אז אני אעזור לך.

תסכימו איתי שכרגע אני עובר על החוק. כרגע אם לא יהיו לי שום כלים אני עובר על החוק בתוקף היותי רשם ראשי. זה העניין.

לחוק הזה אני הגעתי בשולי הויכוחים. אבל היו הרבה ויכוחים לגבי החוק והיכולת ליישם אותו. ההצעות כמו שאנחנו מציעים הם בשלב הזה הצעות מסגרות שיאפשרו את היישום תוך כדי העברת הכלים שאנחנו מכירים, והם מנהלי בתי הספר לידיעה שזה מה שעומד לפתחם. ברשות המקומית יש את החינוך, יש את החינוך העל יסודי, בודאי ברשויות הגדולות, יש פה ושם את הקב"סים שכן יודעים את העבודה. פורמלית אין לי תשובה. לא פורמלית יש לא מעט נושאי תפקידים ברשות מקומית שיכולים להתאגד לצורך העמידה.ברשות מקומית בדרך כלל לא מדובר באלפים. בחלקם דוח שמיט נכנס לעבודה. זה לא שהרשות מרוקנת ועכשיו אנחנו צריכים ואם רציתי לשמוע ממני בשורה שאני היום אבוא לאוצר ואגיד בואו תציבו עוד בן אדם אחראי על מניעת נשירה בכל רשות אז התוכנית לא תציב את זה כי אני יודעת פחות או יותר מה המסגרות ורוצה לקוות שנוכל לעמוד בהן.

אני רוצה לסכם. קודם כל לצד המחאה שאמרתי בתחילת הישיבה ואני עומד עליה על זה שהצו לא הגיע בזמן וקשה יותר להפעיל בשנה הקרובה אני רוצה כן לשבח את המשרד על העבודה הרצינית שנעשתה ועל הכנת הדברים כפי שהדברים הוצגו לפנינו בראשי פרקים. אני גם רוצה להגיד למשרד האוצר שאני לפחות, אמרתי את זה בשיחות עם השרה ועם המנכ"לית, האוצר כל הזמן מספר פעמים התחייב שתהיה פתיחות מצדם לתוספת במסגרת מה שהם מצפים שהמשרד יתרום מתוך התוכניות שיש במשרד ועבודת הפריפריה, אבל שתהיה גם התוספת שאפשר יהיה לבצע את החוק. החוק נעשה בהסכם עם האוצר. בכל הזדמנות מי שדיבר על זה גם מסביב לשולחן הזה אמר שאם יש שיח רציני עם משרד החינוך אנחנו מוכנים לשיח רציני. אם האוצר לא מוסיף שום סכום לא צריך לנהל משא ומתן עם האוצר ולהגיע לסיכומים גם על הפריסה וגם על כל הדברים האחרים. אין לזה שום משמעות. בואו נסכם שעד יום רביעי הבא, זה 7 ימים, זה גם יום האחרון הפורמלי של המושב, אנחנו נשנה את סדר היום של הוועדה שכבר נ קראה, אנחנו נשים את זה על סדר יום עד יום רביעי הבא ועד אז שלומית גם לפי הדברים שאמרת היום וגם לפי בימים האחרונים עד אז יהיה לנו את הצו. כמה שיותר כלים שתתנו גם לרשויות המקומיות וגם למסגרת של קב"סים, אבל גם כמובן בתכנים לתלמידים אתם צריכים לקחת בחשבון שהחוק מדבר על כלל הילדים במדינת ישראל. אנחנו צריכים להגיע למצב שכלל הילדים במדינת ישראל יהיו במסגרות חינוכיות ותהיה להם את הזכות ואת החובה ללמוד 12 שנים. זו תהיה נורמה בחברה מודרנית שהנורמה הזאת היא בסיס לאפשרות לצאת לחיים. אני מודה על שיתוף הפעולה לכל הגורמים שבאו היום לישיבה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:30