PAGE
13
ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא האזנות הסתר

27.1.2008

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 12

מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא האזנות הסתר

יום ראשון, כ' בשבט התשס"ח (27 בינואר 2008), שעה 10:00

1. פיקוח ואכיפה

2. אמצעים טכנולוגים לביצוע האזנת סתר

חברי הוועדה: מנחם בן-ששון-היו"ר

שלמה למברגר- סגן מנהל מח"ש, משרד המשפטים

רביד דקל-עו"ד, משרד המשפטים

רפ"ק אלעזר כהנא- יועמ"ש, משטרת ישראל

רפ"ק אנה בן מרדכי – ר. חולית סיגנט, המשרד לביטחון פנים

פקד נטע גדיר – יועמ"ש אח"מ, המשרד לביטחון פנים

דן חי – עו"ד, לשכת עורכי הדין

אלון גילאון – שופט, הנהלת בתי המשפט

אפרת רוזן

דורית ואג

יפעת שפרכר

1. פיקוח ואכיפה

2. אמצעים טכנולוגים לביצוע האזנת סתר

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה.

היועץ המשפטי בכל מפגש מעיר הערות כלליות, אם זה על כמויות האזנה, על ריבוי האזנות במחוז מסוים. אנחנו מקבלים את המלצותיו.

אני הייתי מצפה שהיועץ יעיר לכם על מיעוט האזנות סתר, על זה שאתם פחות מידי מאזינים.

הוא תמיד אומר שהמשטרה מאזינה פחות מחצי אחוז מסך הפשיעה החמורה. אם יש 240 אלף תיקי פשע ופשע חמור, אז המשטרה מאזינה ל1200 מקרים. אנחנו מאזינים לשליש אחוז מכלל החשודים הפוטנציאליים. היועץ רואה את הסעיפים ומדגיש שהוא רואה ארגוני פשיעה, אלימות קשה, סחר בסמים, רצח. הוא אומר שהוא רואה את שמאזינים מעט מידי. המרכיב הזה של האזנה הוא תלוי כוח אדם, הוא תלוי אמצעים.

האם כשהוא מעיר לכם שאתם מאזינים מעט מידי עומדות לנגד עיניו הבקשות לנתוני תקשורת? זה המהלך שאמור לפתור את הצורך בהאזנות סתר.

נתוני תקשורת זאת לא דוגמה טובה. גם בנתוני תקשורת הצטמצמנו לחקירות החמורות. גם פה יש הרבה מאוד מגבלות. העניין של נתוני תקשורת זה תחום שנמצא בהתפתחות. בעוד שנה נהיה הרבה יותר חכמים. מבחינתנו כל מכלול הפעילות בתיק, שזה יכול להיות כל סוגי הפעילות של המשטרה, משפיע. נתוני תקשורת זה לא דבר שעומד בפני עצמו. הוא לא הכלי. אולי בהמשך תהיה לו משמעות יותר גדולה מאשר לכלים אחרים, אבל נכון להיום הכלים המודיעיניים הקלאסיים הם יותר משמעותיים. היועץ לא רואה את המכלול הזה.

האם אתם מקבלים את החלק שבו אדם אומר שבתיק מסוים הוא הצליח להקיף את הכל בלי שהוא נזקק להאזנת סתר?

זה כבר הפיקוח על הפעילות בתיק החקירה. זה הרבה מעבר לפיקוח על האזנת סתר. אתה לא יכול לקחת איזה שהוא מרכיב אחד מתוך תיק החקירה ולשאול אותו כמה הוא אפקטיבי וכמה הוא מוביל לפענוח תיקים. אתה צריך לעשות את זה על כל אחד מסוגי הפעילויות באותו תיק. אנחנו לא בודקים את עצמנו ככה. המשטרה בודקת ומפרסמת אחוזי גילוי. בכל תיק מופעלים כמה כלים, כשבסופו של דבר אחד מהם או כולם מביאים את התוצאה.

מה הם אחוזי גילוי הפשיעה?

נמוכים.

אנשי האזנת הסתר לא פועלים באופן עצמאי. יש את קציני הערכה שרואים את כל התוצרים האחרים, שזה החיפוש, העיכוב, נתוני תקשורת וכו'. למשטרה בתוך החקירה עצמה יש את אותה פרספקטיבה של לראות מה חלקה של האזנת הסתר במכלול פעולות החקירה שמתבצעות.

המשטרה היא בעלת היכולת היחידה לבקר. זה מה שמתגלה.

צריך לזכור שאת החקירות מלווים אנשי הפרקליטות.

תלוי באיזה שלב. האם זה מהתחלה?

בתיקים חמורים.

נדמה לי שאמרו שהפרקליטות משמשת ככלי מאזן.

פרקליט הוא לא גורם מאזן. פרקליט הוא לא אחד שיגיד להשתמש בהאזנת סתר או לא להשתמש בה.

הפרקליט יכול להגיד שכל חומר החקירה יעבור לידיו של החשוד.

זה כבר עכשיו קיים.

בדיון הקודם אמרנו שצריך לחשוב על העברת כל חומר החשוד גם אם לא נעשה בו שימוש.

הפרקליט הוא לא גורם שמשפיע בשאלה אם אני אשתמש באמצעי א' או ב'. הוא יכול להמליץ לי לבדוק במקום מסוים יותר, אבל לא להגיד לי לא להעלות האזנת סתר כי זה לא מידתי. אני לא רואה פרקליטים שאומרים דבר כזה. זה לא במנדט שלהם לבוא ולהגיד למשטרה לא הפעיל כלי מסוים כי זה פוגעני מידי. לא בשביל זה נמצא שם הפרקליט.

אם הוא יראה שהאזנת הסתר קיימת זמן מסוים והיא לא מניבה כלום, אז יכול להיות שהוא יעיר הערה. זה לא במנדט הפורמאלי שלו.

מניסיוננו פה בוועדה פרקליטים הם דעתנים. אם הם אומרים על חוקים שלנו שהם לא ראויים, אז הם בוודאי יגידו את זה לחוקר בזמן חקירה. אני מניח שנוכחותם של פרקליטים עשוי להוסיף עוד משקל. אני עדיין לא שקט לגבי העובדה שמי שנמצא בתוך מהלך מאבד לאט לאט את הפרספקטיבה.

התבקשנו להציג בפני הוועדה נתונים מספריים אודות מספר התיקים שנפתחו בשנים האחרונות בגין העבירה על חוק האזנת סתר.

ביקשנו גם נתונים על מספר כתבי האישום.

אני אציג נתונים של תיקי א.ת ופ.א החל משנת 2004 עד 2007. בשנת 2004 היו 31 מקרים של עבירות על חוק האזנת הסתר.

פה מדובר בעבירות על חוק האזנת סתר לאו דווקא מהצד של השוטרים, אלא יכול להיות של אזרחים.

בשנת 2004 היו 31 עבירות: 16 מקרים בשימוש של מכשיר הקלטה, 14 מקרים של האזנת מכשיר ו-1 שימוש בדרך של האזנה. בשנת 2005 היו 20 מקרים: 11 מקרים של שימוש במכשיר הקלטה ו9 מקרים של הצבת מכשיר. ב2006 היו 32 מקרים: 16 מהם זה שימוש במכשיר הקלטה, 15 הצבת מכשיר ו-1 שימוש בדרך של האזנה. ב2007 היו 29 מקרים: 18 מהם זה שימוש במכשיר הקלטה, 10 הצבת מכשיר ו-1 שימוש בדרך של האזנה. זה הנתונים היבשים על עבירות של חוק האזנת סתר.

לא בכולם הוגשו כתבי אישום בבתי המשפט.

האם אין לכם רמת אבחנה כדי לדעת מה הן עבירות של אזרחים ומה הן עבירות של גורמים ממשלתיים?

אין לנו.

מהתקופה של פרשת מזרחי עד היום טיפלנו ב-3 תיקים שבהם הוגשו כתבי אישום. רק באחד מאותם מקרים מדובר בשוטר שעבר עבירה על חוק האזנת סתר במסגרת מילוי תפקידו. לא מדובר במשהו שיטתי שמשטרת ישראל חטאה בו, אלא במשהו מאוד נקודתי.


אנחנו מקבלים חומרים בעקבות תלונות שמגיעות אלינו, בעקבות מידעים שמגיעים אלינו. זה שאין לנו תיקים נוספים זה עדיין לא אומר שהתופעה לא קיימת. אני חושב שזה מדד משמעותי כי בעבירות מהסוג הזה, שהן לא עבירות של שימוש בכוח אלא יותר של טוהר מידות, אנחנו מקבלים מידע מודיעיני. במקרה הזה לא קיבלנו מידעים. המצב הוא יותר מסביר.

גם אנחנו במח"ש מבצעים האזנות סתר. במסגרת הזאת אנחנו מפוקחים על ידי גוף הבקרה של משטרת ישראל. רמת הפיקוח שאנחנו עדים לה היא רמה גבוהה. היא יורדת לרזולוציות מאוד נמוכות. היא בודקת מה נעשה עם התמלילים, איך מוגשות הבקשות. מדובר ברמת פיקוח מאוד משמעותית. זה נותן תמונת מצב לגבי מה שקורה במשטרה.

האם יש בדיקות פתע בתוך המערכת כדי לראות דפוסי התנהגות? אלמלא מה שקרה עם רמון לא הייתי חושש שיש איזו שהיא בעיה. אם אני קורא נכון את דוח ברנר, אז מסתבר שגם שם המערכות לא עבדו כמו שצריך ולא הועברו החומרים שהיו צריכים לעבור ושמהם אפשר היה להסיק את המסקנות. האם אתם עושים בדיקות מלכתחילה או שרק בדיעבד?

רק בדיעבד.

האם הגוף המשטרתי בודק ניסיון לעקוב אחר מהלך?

אני לא יודע לגבי הגוף המשטרתי. אין בדיקות שלנו תוך כדי העבודה.

לפעמים אתה חושש כי יש מספרים גדולים, לפעמים אתה חושש כי אין מספרים גדולים. אתה אומר שהמערכת היא הרמטית.

כלי משמעותי יכול לתת לנו תמונת מצב. הסניגורים מקבלים את חומרי החקירה. הם דורשים עוד ועוד חומר. הם בודקים באופן מאוד פרטני את כל סוגיית האזנת הסתר באותו תיק חקירה. באותם מקרים שבהם עולים חשדות שהמשטרה ביצעה עבירות במסגרת החקירה הם רצים למח"ש, הם לא מהססים. ראה סוגיית הסוס הטרויאני. ברגע שהסנגורים נתקלים בתופעות הם לא מהססים. זה עוד סוג של בקרה לא הרמטית. חלק גדול מהתיקים לא מגיעים לסנגורים כי לא מגישים כתבי אישום.

אני מנסה לחשוב איך יכולה להתבצע חקירת מח"ש בזמן אמיתי. זה לא מעשי. אנחנו לא יכולים לשבת כחלק מצוות החקירה ולהאזין. מי שרוצה לא יעשה את זה לידנו. מי שרוצה להעלים יעלים מאיתנו. דרך של חקירה בזמן אמיתי היא בלתי אפשרית במובן הזה שהיא לא תגלה עבירות שמתבצעות בזמן אמת. היכולת הזאת לבצע חקירות בזמן אמת מאוד מוגבלת. מח"ש - בעיקר מסיבות תקציביות - לא מבצעת מעקבים שוטפים על גופי חקירה משטרתיים , אלא אם יש מידעים מודיעיניים שבמקום מסוים מתבצעות עבירות.

אפילו אם היה אפשר לעשות בדיקה בזמן אמיתי זה לא היה נופל באף אחת מהעבירות של סעיף 2.

הסמכות שלנו היא עבירות פליליות, לא עבירות משמעתיות. אם מדברים על עבירות משמעתיות, אז מעבירים אותן למחלקת משמעת. זה לא במנדט שלנו לחקור עבירות משמעתיות.

הביקורת מתבצעת בבית המשפט על ידי טענות שהסניגורים מעלים. היה מייל ששלחה פרקליטה שטענה שבתיק שהיא מנהלת הוצא צו להאזנת סתר לגוף שעניינו סחר בסמים וחברות בארגון פשיעה. על גבי הצו היה כתוב שאין לתמלל שיחות שאינן ממן החקירה. תומללו שיחות שעניינן עבירה אחרת. הסנגור העלה את הטענה שהתמלולים לא חוקיים כי הם חורגים מהוראות הצו.

האם יש איזה גוף שעושה בדיקות רנדומאליות?

יש לנו גוף בקרה ביחידת המטה אצלנו שעוסק בבקרות של מאזינים. יש לנו קצין פיקוח ובקרה שאמון על כל נושא הפיקוח והבקרה של המערך. מבוצעת לפחות בקרה אחת בכל יחידות האזנת סתר. אנחנו מבצעים בקרות פנימיות פעם בשנה. אנחנו מבצעים בקרות פתע שקשורות לנושא ביטחון שדה וביטחון מידע. יש לנו נוהל של ביטחון מידע בכל הקשור להאזנת סתר במשטרה, שזה נוגע למורשי כניסה ליחידות האזנה. הבקרה היא מאוד אינטנסיבית. יש לנו גם עמדת קצה אצלנו במשרד שמאפשרת לנו לבדוק אל מול צו ספציפי.


לגבי הסיווג הביטחוני. כלל המאזינים במשטרה מסווגים ברמת הסיווג הגבוהה ביותר, שזה סודי ביותר 3. הם עוברים בדיקות ביטחון שדה אחת לפרק זמן. זה איזה שהוא אלמנט של פיקוח ובקרה על ההיבטים האלה של דלף מידע או דברים שאנחנו חוששים מהם בהיבטים האלה.

עד כמה סעיף 13 הוא אמצעי הרתעה? כמה זה מרתיע שוטר לא לעמוד בפיתוי ולא לעשות האזנה בניגוד לחוק?

זה מרתיע. יש נהלים שהם מאוד מוקפדים. אם פעם, שזה לפני 3,4 שנים, לא היו במשטרה נהלים או היה נוהל אחד, אז היום יש למשטרה 37 נהלים שמכתיבים להם מא' עד ת' מה מותר ומה אסור, איך צריך להעביר ואיך צריך לשמוע. אנחנו מקבלים דיווחים מהשטח מהלקוחות של יחידות האזנה שמתרעמים על כך שהכל מוקפד יתר על המידה. אם פעם היו אומרים בקשר איזה שהוא מידע, אז היום לא אומרים לו. יש היום את המחסומים. בהיבט הזה הכל די מוקפד. אני לא חושבת שהמאזין נרתע מסעיף 13. הוא נרתע מהמסגרת שיש לו. הוא יודע בדיוק מה מותר ומה אסור. אם כתוב שיתומללו שיחות בהן הדובר הוא X בלבד, אז הוא יתמלל שיחות של X בלבד. אם צריך להרחיב את ההיתר, אז הוא יודע שצריך ללכת לגורם המזמין ולהגיד שצריך להרחיב את ההיתר.

יש לכם מידע לגבי כמה ראיות נפסלו?

לפי דעתי זה מינימום. השאלה בכמה מקרים הפרקליטים טענו את הטענה הזאת. האם זאת הייתה טענה שאין לה בסיס, או שזאת הייתה טענה שהייתה לה תשתית?

מבקר המדינה לא מצא ולו מקרה אחד במאות המקרים שהוא בדק של האזנה בלתי חוקית. למקום הזה לא הגענו.

למה אני צריך לעקוף אם אני בבית משפט מקבל צו? כשזה מגיע פעם ביובל לבית המשפט, בית המשפט יגיד שבעבירה..

הוא לא מוסמך.

15 כתבי אישום על האזנות סתר היו בבתי המשפט משנת 2000-2006 . 1 באילת, 2 בטבריה, 1 בכפר סבא, 2 בעכו, 1 בפתח-תקווה ו6 בתל-אביב.

15 זה כלום.

רק בתיק אחד היה מאסר. ב-5 תיקים היה קנס. היו גם זיכויים.

כמה מחיקות אישום היו?

3.

מה קורה בתביעות מינהליות ועשיית דין משמעתי?

אנחנו לא יודעים. אין מערכת שיודעת לספור.

יש בית דין משמעתי.

יש סעיף של התנהגות שאינה הולמת. לא כתוב האזנת סתר. אני לא אדע על מה העבירה. אם ב5 השנים האחרונות הועמדו אנשים לדין משמעתי בגלל האזנת סתר בתוך המשטרה היינו יודעים על זה. נשאלנו כמה פעמים בוועדה לביקורת המדינה מי הועמד לדין. אף אחד לא הועמד לדין אחרי דוח מבקר המדינה.

דוח מבקר המדינה דיבר על נהלים.

המבקר הצביע על תיק כזה או אחר שתמללו שיחות שאסור היה לתמלל. לא הועמדו אנשים לדין משמעתי בעקבות דוח מבקר המדינה.

הרחקתם עובדים?

לא.

שני שופטים מחוזיים אמרו שהדברים אינם פשוטים, שהמערכת איננה תקינה, שהבקרה היא לא בקרה מספקת. שופט אחד אמר בביקורת שהוא עשה שיש פה בעיה. החברים היו ממשיכים לעבוד כמו שהם עבדו קודם לכן. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך אנחנו משגיחים. מסתבר שהיכולת שלנו לפקח לא מספקת, צריך לחשוב איך אנחנו קובעים פיקוח קצת יותר חי.

הבעיה היא כמות עצומה של חומר. אם המשטרה רוצה לבצע מעקב בזמן אמת זה מצריך עוד כוח אדם.

אם תקבלו כסניגורים את כל מה שלא קיבלתם עד היום, כמו תיק של עבירה X שלא השתמשו בחומר של האזנת סתר כי היו חומרים אחרים..

הם מקבלים כל חומר שרלוונטי לחקירה.

כשמוגש כתב אישום מוסרים את כל החומר.

את כל מה שתומלל ורלוונטי. כשיש שיחות שהוא חושב שהן רלוונטיות ולא מסרתי אז הוא צריך לבקש.

אנחנו חרדים לפגיעה בפרטיות. בחלק מהמקומות שאותם אנחנו בודקים אכן ראוי לבחון מה מתבצע, כמו למשל הדיונים אצל השופטים, התשתית העובדתית שבהסתמך עליה ניתנים הצווים. יש מה לבדוק כאן. דווקא בסוגייה הזאת של אופן יישום הצווים ואופן ביצוע ההחלטות על ידי משטרת ישראל, על ידי הגופים המאזנים הבעיה לא קיימת. יכול להיות שזה ישתנה. יכול להיות שבעבר הבעיה הייתה קיימת.

מה שהטריד את הוועדה בדיונים עד עכשיו היה סוג ההיתרים שניתנו, התקופה שלהם.

השאלה איפה מפקידים את החומרים, מי קורא אותם אחרי זה.

מהנתונים אנחנו רואים שלא נפתחו תיקי חקירה בגין האזנת סתר שלא על פי דין. לפי הנתונים שניתנו לנו פה נעשה שימוש בסעיף קטן (ב) וברישא של סעיף קטן (ג). צריך לחשוב למה נעשה שימוש רק באלה ולא באחרים. סעיפי העבירה מנוסחים בצורה לא אידיאלית. יש פה חפיפות בין חלק מהיסודות העובדתיים. אין תמיד אבחנה בין מקום שהאזנה נעשתה כדין למקום שהאזנה נעשתה שלא כדין לעניין ענישה. אולי כן ראוי לעשות אבחנה בעניין הזה. העונש שקבוע היום הוא מאסר 5 שנים. אנחנו רואים שרק במקום אחד הוטל מאסר. ברוב העבירות שדומות לעבירות האלו של שימוש שלא כדין מדובר על 3 שנות מאסר.

מה שמפריע לך זה הניסוח של מהות העבירה?

היסודות העובדתיים לא תמיד ברורים. היסוד הנפשי זהה בכולם, אבל היסוד העובדתי לא ברור.

נתקן את זה.

צריך לחשוב איך עושים את זה. יכול להיות שחלק מהעבירות לא צריך. יכול להיות שצריך לעשות אבחנה בין עובד ציבור שעושה את העבודה לאזרח. צריך לדון בנושאים האלה אם חושבים שיש מקום לתקן את סעיף העונשין. זה נראה שמסתדרים איתו עד עכשיו כי אין הרבה תיקים בנושא הזה.

אנחנו עוברים לאמצעים הטכנולוגיים לביצוע האזנת סתר.

המשטרה משתמשת באמצעים שונים ומגוונים. אנחנו לא יכולים להיכנס פה לפרטים. יש האזנה לטלפון, יש האזנת נפח. יש שני סוגים שונים של אמצעים. את האמצעי של הטלפון צריך לחבר לטלפון בדרך כלשהי. יש טלפון קווי, יש טלפונים סלולאריים.

בחוק נתוני תקשורת נדונו אמצעים טכניים, כמו התחברות למחשבים, כמו התחברות לאנטנות.

ברור לנו שבהאזנה לקו לעומת האזנה לפלאפון יש יותר פוטנציאל לפגוע בפרטיות.

האזנות למחשב חייבות לעבור דרך איזה שהוא מחשב. על מה שיושב מאחורי המחשב הזה, לאן הוא מתחבר ואיך זה פועל אנחנו לא יכולים לדבר בפורום הזה. יש ועדות משנה. אם הוועדה הזאת תקים ועדת משנה חסויה לעניינים כאלה אפשר יהיה לפרט.

החלק השני זה הנושא של האזנת הנפח שמאזינים במקום מסוים. מתקינים מיקרופון שמאזין בטווח של מקום מסוים. גם בתקנות יש אבחנה בין האזנה לאדם, האזנה לקו והאזנה למקום. האזנה למקום משקפת את האזנת הנפח. שני האלמנטים האחרים משקפים האזנה לקו. כל פעם שמדובר בהאזנה לקו זאת האזנה לקו, לא לבן אדם.
מאחר שאנחנו מתקינים האזנה של כל מה שעובר בקו התקשורת, אז הכל נקלט ומוקלט תוך כדי ביצוע השיחה. המשקלט לא שומע כמעט אף פעם תוך כדי ביצוע השיחה את השיחה. הוא ישמע אותה אחר כך. זאת הנקודה הקריטית במובן של הפגיעה בפרטיות.

מה הוא עושה בזמן שהוא מקליט?

השיחה יכולה להיות מוקלטת בלילה. הוא יכול לשבת בבית. יש מצבים שבהם יש צורך מבצעי בשידור חי. אז יושבים על עמדה בלי הפסקה. יכול להיות שאותו מאזין אחראי על 3 האזנות. פה יש את הפגיעה שגם עולה בפסיקה. ממילא צריך לחשוב אחר כך על כל הנושא של הסינון, על כל הנושא של התמלול שמקבל חשיבות הרבה מעבר למה שכתוב פה. יש פסק דין של זיילר לגבי עד כמה המשטרה יכולה לסנן את זה מראש, מה המשמעות של אי היכולת לסנן מראש, מה המשקל שמקבל התמלול. הצווים שאנחנו מדברים עליהם מגבילים את התמלול. אין אפשרות להגביל את האזנה.

מה לגבי תיעוד חזותי?

זאת סוגייה אחרת, היא לא קשורה להאזנת הסתר. היא נלווית להאזנת הסתר בחלק קטן של המקרים. זה רק בהאזנת נפח. יש עבירות ספציפיות שבהן צריך את התיעוד החזותי.

כשאתה מצליח להעלות תקשורת מחשבים של שני אנשים שעובדים או להעלות טלפונים סלולאריים שאתה יכול לשוחח שיחות ועידה אתה לא צריך תיעוד נפח. אתה יכול להיכנס ולשמר את השיחה בביטים.

אין לי בעיה חוקית כי חוק האזנת סתר חל על הסיטואציה הזאת. הבעיה מתחילה כשמדובר על צירוף של תיעוד חזותי במסגרת תיעוד קולי, זאת אומרת מיקרופון. אז מתעוררת השאלה של מקור הסמכות. בית המשפט יהיה רשאי להורות או להתיר למשטרה לצרף את התיעוד החזותי כמתלווה לתיעוד הקולי. צריך באופן ספציפי לבקש את זה.

מדוע אתה לא יכול לקבל אישור אוטומטי להקלטה ולצילום חזותי?

זה מה שעושים היום ברוב המקומות. חוק האזנת סתר לא חל על חוזי. הוא מסדיר שמיעה, לא צפייה.

הוא מסדיר צפייה אם הוא ביטים.

לגבי זה אין לי בעיה. אנחנו מדברים רק על האזנות הנפח.

למה יש בעיה לקבל את זה במצלמה?

חוק האזנת סתר לא חל על זה.

אני בזמנו באתי לבית המשפט בבקשה להאזנת סתר. כתבנו שאנחנו מבקשים צילום. השופט אמר שזה לא בסמכותו לאשר כי על העניין הזה חל חוק הגנת הפרטיות.

הוויכוח היה לגבי אם סעיף 10א בחוק האזנת סתר נותן את הביטוי הבסיסי החוקי להתקנת צילום תוך כדי האזנת סתר. היו בתי משפט שחשבו שכן, היו בתי משפט שחשבו שלא. במקומות שחשבו שלא פעולה משטרתית נעשתה תחת ההגנה של חוק הגנת הפרטיות. מכיוון שמדובר בהאזנת סתר שנלוות לצילום, שזאת פגיעה עוד יותר קשה בפרטיות, חשבנו שראוי לעגן את הסמכות באופן מפורש בחוק האזנת סתר. זה המהלך החוקי שלגביו הוצע התיקון של 10ב.

צריך להיות ברור שאם בית המשפט לא התיר אנחנו לא עושים.

דן, אתה רואה עם זה בעיה?

זה בתחום האפור. צריך להסדיר את זה.

האם הבעיה היא התוצרת או מכשיר הייצור?

הבעיה היא סמכות הכניסה למקום וההפעלה.

אתה אומר שבמחשב אתה לא צריך להיכנס למקום, אתה תופס אותו באוויר.

אני לא יכול להיכנס לבית של אף אחד ולהתקין לו בלי רשות מצלמה. איזה סמכות חוקית יש לי להיכנס למקום פרטי ולהתקין למישהו מצלמה?

אתה יכול להיכנס לבית ולשים מיקרופון.

אני חייב צו שמתיר לי את זה.

איך הגענו לזה שאין לי הגדרת רשות לקו הוירטואלי שאני מדבר איתך במחשב?

יש הגדרה של חוק האזנת סתר.

חוק האזנת סתר מאפשר האזנה לתקשורת מחשבים.

כשאתה נכנס לבית ומציב מצלמה זה לא חוק האזנת סתר, זה חוק אחר.

אין לי סמכות כזאת.

איזה צו אתה מבקש כשאתה הולך לבית משפט?

אין צו שמתיר לי להיכנס חוץ מאשר האזנת סתר.

זה מה שאומרת לבנת משיח בדוח שלה. אנחנו נמצאים בשלב ביניים. אני רוצה לאסוף את החומר ולקרוא את הדברים. אנחנו נגיע בשתי הישיבות הבאות לסיכום.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40