PAGE
11
ועדת החינוך, התרבות והספורט

8.1.2008


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 341

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, א' בשבט התשס"ח (8 בינואר 2008), שעה 09:30

סיור בבית הספר בית חינוך – בכיתות לילדים חדשים

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

ד"ר ליזה רובין, מ"מ מנהל המחלקה לאם, לילד ולמתבגר, משרד הבריאות

ד"ר שרה זנדברג, פיקוח ארצי לתלמידים עם לקות שמיעה

יהודה פקר, ארגון הורים ארצי, ירושלים

ד"ר אורלי הלפרין, מדריכה ארצית לאודיולוגיה חינוכית

שרה אטייה, מנהלת שמע ירושלים

סוזי לוזון, יועצת החינוך המיוחד

הניה סודרי, רכזת החינוך המיוחד

אסתי גולדבלט, מרכזת תחום לקויי שמיעה, משרד הרווחה

בשמת אור, מחנכת הכיתה

יפעת סופר, מחנכת הכיתה ורכזת הפרוייקט בבית הספר

מזל יפרח, מתרגמת

אפרת מורלי, ועדת החינוך, התרבות והספורט

יולי שוורץ, ועדת החינוך, התרבות והספורט

יהודית גידלי

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

סיור בבית הספר בית חינוך – בכיתות לילדים חדשים

שמי מיכאל מלכיאור, אני חבר כנסת והתפקיד שלי עכשיו בכנסת הוא להיות אחראי על כל החינוך, התרבות והספורט במדינת ישראל. התפקיד הרשמי נקרא יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. מאחר שלנו בכנסת מאוד מאוד חשוב השילוב של כל הילדים ביחד והאפשרות של כל הילדים להגיע למירב ההישגים ולמיצוי מי שהם, שמענו עליכם ועל בית הספר המיוחד הזה, ולכן החלטנו היום לבוא מטעם ועדת הכנסת לבקר אתכם ולראות ולשמוע על תוכנית הלימודים שלכם ולראות אולי מה טוב בתוכנית ואולי מה חסר לכם בה ומה הייתם רוצים לשפר כדי שיעזור לכם בלימודים שלכם.

אנחנו חשבנו ששלושה ילדים ידברו, כמו שעשינו בשבוע שעבר אבל קודם אלירן ידבר ויספר קצת עליו, על החיים שלו, מאיפה באת אלינו. אתה מסכים? יופי. הוא יספר קצת על הבעיה של השמיעה ואחר כך קצת על המשפחה.

גם על הניתוח?

בוודאי, גם על הניתוח.

שמי אלירן. נולדתי להיות חירש. לא שמעתי כלום ועד שהייתי בן שנתיים, אז אימא ואבא החליטו שאני אלך לעשות ניתוח. עשיתי ניתוח ושמו לי שתל. כשהייתי בכיתה ו' שמעתי יותר טוב, אבל בכיתה ו' עוד פעם עשיתי ניתוח. עשיתי ניתוח והיה קול שונה. השתפרתי כאשר במשך שנה וחצי שמעתי יותר טוב. באתי ללמוד כאן. יש לי כאן הרבה חברים. אפילו גם בן-דוד שגר כאן. אני לומד חשבון, ספורט ותנ"ך. גם לאח שלי יש מכשיר וגם הוא עבר ניתוח בגיל שנתיים. הוא לומד בתל"י, בגן הילדים. אימא ואבא שלי שומעים רגיל וכך גם אחותי.

מה אתה אוהב ללמוד?

חשבון.

בגלל הבעיה בשמיעה, מה יותר קשה לך ללמוד?

קצת קשה ללמוד, קצת קשה לקרוא, אני צריך להשתפר כל יום וגם קשה לי אם המורה הולכת אחורה ואני לא מבין אותה.

זה עוזר לך שיש את מזל שמתרגמת לך? זה מקל עליך? כל הילדים מבינים מה שאתה מספר להם?

כן.

יש אפשרות להיעזר בשפה הזאת או בשפה האורלית ובאמת לא להתאמץ אלא ללמוד לקרוא שפתיים. יש פה ילדים שהם גם פה וגם פה. הוא לא בדיוק נעזר בזה.

היום יש תוכנות מחשוב.

נכון, אבל מישהו צריך לכתוב את זה. צריך גם את המחשוב וצריך כוח אדם לעניין ואת זה אין לנו עדיין יכולת לעשות.

עכשיו מפתחים תוכנות שכותבות בעצמן ולא צריך שמישהו יכתוב אותן.

כן, וזה היה מאוד עוזר לנו.

יש מישהו שרוצה לשאול משהו או לומר משהו? מעיין, את רוצה לספר משהו? זיו, אתה רוצה לספר משהו?

לא.

אני נולדת חרשת למשפחה ששומעת. המשפחה שלי לא ידעה שאני לא שומעת אבל בגיל שנה סבתא שלי קראה לי ולא עניתי לה. אימא שלי חשבה שאולי יש לי דלקת באוזניים ולקחה אותי לבדיקת שמיעה בהדסה, והרופא אמר שאני לא שומעת אלא אני חרשת מאה אחוזים. אימא פחדה. אימא שלי ראתה שאני נרדמת בהסעה, שאני הולכת בכביש למרות שיש מכונית מצפצפת אבל אני לא שמעתי כלום. אימא שלי פחדה שאני לא שומעת. היא לא ידעה מה לעשות אבל לקחה אותי להדסה כדי לראות מה אפשר לעשות. אמרו לי שאני יכולה לשים שתל אבל אימא שלי לא הסכימה אבל בסוף היא הסכימה, כאשר הייתי בת חמש, לעשות ניתוח והתחלתי לשמוע. עכשיו אני שומעת. אני למדתי פה שלוש שנים ובשלוש השנים האלה למדתי בכיתה שמע. היה מאוד קשה ולא הבנתי מה אמרו המורים. עכשיו אני לומדת כאן ואני מצליחה.

טוב לך כאן?

כן.

רואים עליך שטוב לך.

תודה רבה. אנחנו עכשיו עולים לדבר למעלה.

כל הדברים שאנחנו עושים כאן יהיו בדברי הימים של הכנסת כי הכל נכנס לתוך הפרוטוקול והכל מופיע גם באתר הכנסת.

זאת השנה החמישית שאני עובדת כאן בחינוך המיוחד . פתחנו את הפרוייקט של שילוב ילדים כבדי שמיעה לפני שנתיים כאשר בעצם השנה התרחבנו גם לתיכון. בשנה שעברה פתחנו כיתה אחת שהייתה כיתה רב-גילאית בחטיבת הביניים והשנה אנחנו כבר בשתי כיתות. סך הכל יש בפרוייקט שלנו 10 ילדים כאשר סך הכל בבית הספר יש עוד ארבעה ילדים שהם כבדי שמיעה אבל הם בשילוב שהוא מסוג אחר.


המודל שלנו הוא מודל שהוא בהחלט ייחודי כי אנחנו לא בית ספר כוללני לחינוך מיוחד ובעצם אנחנו לא בית ספר שמשלב באופן אינדיבידואלי כל ילד כי רמת הילדים באמת לא מאפשרת – חוץ מילדה אחת – שילוב שהוא שילוב מלא. כמו שראיתם עכשיו, אנחנו צריכים לפחות אדם מבוגר אחד על כל ילד, אם זאת מזל שלנו שהיא המתרגמת הרשמית ואם זה אנחנו, הצוות החינוכי, שכולל אנשים אבל הוא כולל מספר מועט של אנשים. כל ילד מגיע עם התיק האישי שלו, גם עם חייו וגם עם הלקות על כל המשתמע מזה.


אני לא אובייקטיבית. זה כמו הילדים בבית שהם הכי חכמים והכי נהדרים, אבל אני חושבת שיש לנו עוד עבודה רבה. הקבוצה של התיכון, בחזון שלנו אנחנו מריצים אותם לבחינות בגרות במקצועות שהם יכולים. אנחנו מתכוונים לפתוח כאן שתי מגמות. פתחנו מגמה שחשבנו שמעיין תוכל להשתלב שם השנה, שזאת מגמה למלונאות ומגדנאות אבל מעיין לא מצליחה להשתלב כי אין לנו מספיק אנשים שיעשו את השילוב כדי שתהיה צעידה קדימה כי מעיין היא ילדה שלא יכולה להסתדר במערכת החינוך לבד, גם לא בכיתה שלי דרך אגב שהיא כיתת שמע לכל דבר ועניין. בגלל הבעיה בשמיעה נוצרים פערים מאוד משמעותיים בתחום של השפה, של רכישת השפה, של שימוש בשפה, של כל הנגזרות.

הכיתה שלך היא כיתה מיוחדת?

כן. אני מרכזת את הפרויקט הזה שכולל שתי כיתות. אלה שתי כיתות שהן של שמע. בדרך כלל אנחנו עובדים בשני חדרים נפרדים, אחד בחטיבה ואחד בתיכון.


צירפנו לכם דף לגבי בית הספר ולגבי הפרויקט שלנו. אנחנו זקוקים לעזרה.

לאיזו עזרה אתם זקוקים?

אם לא היו כאן מיקרופונים הייתי אומרת לך שתנחש, אבל מאחר שיש, אני מתאפקת.

כסף.

כמו שאמרתי, כל ילד זקוק להרבה יותר מאדם אחד כדי שהוא ילך קדימה.

היום אין אדם אחד לכל ילד?

כמעט שלא. יש לי למשל ילדים שמשתלבים בשיעורים רגילים. הילד שדיבר קודם לומד מתמטיקה ותנ"ך, אבל אין לנו אדם מיוחד. מדי פעם אנחנו גורעים מהכיתה איש צוות שילך אתם לשילוב כי לומר שהם משולבים זה לא מספיק.

מה המדינה נותנת לך?

נמצאת כאן דוקטור שרה זנדברג המפקחת שלי.

מה שקורה זה שיש לנו כיתות מיוחדות ויש לנו שילוב אינדיבידואלי. יש 5,000 ילדים בארץ עם לקות שמיעה מגיל הגן עד גיל 21, עד סיום התיכון. רובם הם ילדים בשילוב אינדיבידואלי, כלומר, ילדים שהירידות בשמיעה שלהם יותר קלה, לגבי חלקם, חלקם ילדים מושתלים שבסיוע שתל מצליחים לרכוש שפה כמוני וכמוכם, אבל אנחנו יודעים שבערך 40 אחוזים מהילדים המושתלים יזדקקו לשירותים מיוחדים. זאת אומרת, השתל לא יעשה את השמיעה ואת רכישת השפה כמו שאצל אדם שומע.

הילדים שמשולבים, איזו עזרה הם מקבלים?

הילדים המשולבים מקבלים מהמדינה מה שנקרא שעות סיוע. אנחנו אוספים את כל השעות של הילדים החירשים ונותנים אותם דיפרנציאלית לפי מצב הילד. בממוצע הם מקבלים 3 שעות שבועיות שלעתים כמובן ילד שעבר שתל והוא בגיל 3 ומתחיל את הגן, ברור שאנחנו נותנים לו שש-שבע שעות ואנחנו מנסים לשחק עם הממוצע הזה של 2,7 לילד.

מעבר לזה יש סייעת?

לא בשילוב אינדיבידואלי. הילדים האלה מקבלים אחר הצהרים בתוך המרכזים הטיפוליים שלנו גם מפגש עם קבוצת השבים שהוא מאוד חשוב לילדים עם לקויי שמיעה וגם העשרה, כי אוזן לעומת עין לא נעצמת. כלומר, הילד הרגיל כל הזמן קולט אינפורמציה ואילו הילד לקוי השמיעה קולט אינפורמציה רק בצורה מובנית, כשאני יושבת מולו, כשהוא קורא את השפתיים שלי, כאשר התנאים האקוסטיים מותאמים, ולכן ההחמצה היא מאוד גדולה ולכן החינוך הנוסף שאנחנו מנסים לתת לילדים אחר הצהרים, הילדים מגיעים מכל העיר ובעזרת עיריית ירושלים שמסיעה אותם אנחנו משלימים להם מידע, העשרה, ידע עולם, פיתוח שפה כמובן.


הילדים בכיתות המיוחדים אלה ילדים שיושבים בכיתה מיוחדת ואנחנו בוחרים בתי ספר, כמו בית הספר הזה שיש לו חזון של שילוב. הם משתלבים בכל הצורות, הן ככיתה שלמה והן כיחידים על פי רמתם והיכולות שלהם. ילד חרש בהנגשה שלו, ואתם תראו בדפים שנתתי לכם, ההנגשה היא מאוד מאוד מורכבת. יש ילדים שזקוקים להנגשה של שפת סימנים, יש ילדים שזקוקים להנגשה של שכתוב כי אפשר לקרוא שפתיים רק מהדברים המצופים, אבל לו הייתי אומרת לכם כמה משפטים ללא קול עכשיו, לא הייתם יודעים מה אני אומרת וזאת גם כאשר אנחנו יודעי שפה. זאת אומרת, הוא לא יכול לעקוב אחרי חמישה-שישה שיעורים ברצף כאשר המורה מסתובבת. כלומר, הוא צריך הצטיידות בכיתה כמו שלמורה, המכשיר של השכתוב עליו דיברת, הוא צריך שמישהו יכתוב לידו ויתווך את המידע עבורו, ואת הדברים האלה אין לנו. הכיתה מקבלת תקן של כיתה, היא מקבלת סייעת והיא מקבלת שעות פרה-רפואיות שבדרך כלל אנחנו מייעדים אותן לקלינאי תקשורת.

סייעת אחת?

סייעת אחת. התמזל מזלנו שהסייעת כאן דוברת שפת סימנים, אבל אנחנו מדברים על כוח אדם מקצועי, על אדם שיעשה מה שנקרא תיווך כזה של שפת סימנים וצריך לקחת בחשבון מה הילד יודע ומה הוא אינו יודע. כלומר, צריכה להיות השכלה של מורה וביחד עם משרד העבודה והרווחה הקמנו בבית ברל קורס מתורגמנים שבו אנחנו מכשירים גם מורים לתרגום. אנחנו צריכים תקציבי הנגשה.

מזל שלנו באמת התמזל מזלנו והיא מתורגמנית אבל היא צמודה לילדה שנמצאת בשילוב מלא כמעט בכיתה רגילה. זאת אומרת, לי יש אותה רק לעתים מאוד נדירות כאשר יש אירוע בית ספרי או כאשר אנחנו יוצאים למוזיאון או כשיש משהו שאני צריכה אותה. היא צמודה יותר לילדה שהשתל לילדה הזאת לא עובד, הילדה הזאת מאוד מתקשה לקרוא את השפתיים, היא צריכה גם את מזל, גם את השכתוב, גם מורה בחינוך הרגיל שתעבור את ההכשרה המיוחדת, גם התאמה בכלל של כל אמצעי הלמידה. מזל היא אתנו ממש טיפה בים.

למה הכיתה לא מקבלת סייעת?

הכיתה מקבלת סייעת. במקרה דנן, מתוך שיקול פדגוגי, הוחלט להצמיד אותה יותר לילדה כי המורה מסתדרת עם שאר הילדים.

הסייעת היא לא של הילדה הזאת.

לא, היא לא אישית.

אתם החלטתם כהחלטה פנימית.

כן. הצרכים בהנגשה של ילדים לקויי שמיעה, במיוחד הכיתות המיוחדות. כלומר, כאן אנחנו מדברים על ילדים עם קושי אורלי מאוד בולט וקושי בשפה שמערכת החינוך צריכה להדביק אותו. הממוצע שלנו של בגרויות למגזר היהודי הוא 65 אחוזים, שזה ממוצע די מכובד אבל זה באמת מאבק אדיר של ניסיון להדביק את פערי השפה שהם מאוד גדולים וגם בבניית המגמות המיוחדות האלה שמותאמות עבורם כדי שהם יוכלו ללמוד.

איך השילוב החברתי? לפי הניסיון שלכם.

אולי מעיין תענה. מעיין, שאלו כאן שאלה שאני חושבת שאת יכולה לעזור לנו לענות עליה. אתם משתלבים מבחינה חברתית? את פוגשת עוד ילדים מבית הספר? יש לך קשר אתם? תספרי קצת. תגידי לנו מה טוב ומה פחות טוב. גם איך את מרגישה בכיתה מבחינה חברתית וגם עם השכבה וגם עם הילדים של שנה שעברה.

בכיתה ז', כשהגעתי פעם ראשונה לבית הספר, בהתחלה היה קשה. ילדים בכיתה מתביישים ממני כי אני לא שומעת ולא יודעים מה אפשר לעשות. אני אמרתי לחברים שלי שידברו בשפתיים לאט לאט כדי שאני אוכל לקרוא. אנשים מנסים לדבר לאט אבל יש אנשים שלא אוהבים אותי כי הם מתביישים כי אני לא שומעת, כאילו מרחמים עלי, וזה מעצבן אותי. לפעמים מדברים לא יפה בגלל שאני לא שומעת. יש לי חברה, קוראים לה אודליה, היא חברה שלי.

היא ילדה שומעת בכיתה רגילה.

כן. לפעמים אני לא שומעת מה אומרים או לא מבינה ולכן ביקשתי מאודליה שתסביר לי מה לעשות והיא הסבירה לי. עכשיו הגיעו חירשים ואני שמחה כי אני מכירה אותם. אני יוצאת בהפסקות לטייל ולצחוק. עכשיו יותר טוב. בכיתה ח' עד ט' היה קשה כי הייתי לבד ואמרתי שאני לא רוצה ללמוד יותר בבית הספר כי צוחקים עלי וזה מרגיז אותי. בכיתי ולא ידעתי מה לעשות. עכשיו הגיעו תלמידים חדשים ואני נמצאת אתם בהפסקות.

כנושא הדגל של השילוב אמרנו שאנחנו מוכרחים לערבב אותם חברתית, להפגיש אותם עם ילדים שומעים. בשנה שעברה עשינו פעולות יזומות ונעלנו את הכיתה בהפסקות כדי שהם יסתובבו, כי יש להם נטייה כל הזמן להיות ביחד. הם כל כך אוהבים להיות בקבוצה שלהם. יש להם את השפה שלהם, יש להם את עולם המושגים שלהם. השילוב החברתי הוא לא פשוט. הוא לגמרי לא פשוט אם כי אני חושבת שיש המון נכונות לקבל אותם, אבל הם יותר מסתגרים.

אולי נאמר על זה על דרך החיוב. ילדים לקויי שמיעה זקוקים לקבוצת השבים שלהם. זה כמו אוויר לנשימה. הסטטיסטיקה אומרת ש-90 אחוזים מהחירשים התחתנו עם חירשים. כלומר, הפתח בין העולמות הוא קשה בגלל התקשורת ואין להם הסעות אחר הצהרים לילדים בשילוב אינדיבידואלי, כלומר, יש לנו ילדים חירשים שעושים מאמץ אדיר בבית הספר והם לבד בתוך בית הספר. היא סיפרה לכם כמה כשהייתה כיתה, המצב השתנה, אבל יש ילדים שמסוגלים להיות בשילוב אינדיבידואלי אבל הם חירשים. כלומר, המפגש עם חברת השבים שלהם הוא הצורך האמיתי שלהם, וגם הצורך העתידני למצוא את הקבוצה שלהם אתה הם יתחתנו, אתה הם ילמדו, אתה הם ייצרו קשר. צריך לזכור שלשילוב אינדיבידואלי אין הסעות. כלומר, במקרה עיריית ירושלים עשתה למעננו את המחווה והיא מסיעה את הילדים בשילוב אינדיבידואלי למרכז אחר הצהרים אבל אין לזה אח ורע במקומות אחרים. המרכז נמצא בבית ספר כי"ח בירושלים והוא מרכז מאוד פעיל. חמש פעמים בשבוע הילדים מכל רחבי העיר מגיעים אחר הצהרים. באמת המצב של ילדי ירושלים מבחינה זאת הוא מצב מאוד משופר.

מה הם עושים שם?

הם גם לומדים. כלומר, יש השלמת למידה מאוד רצינית. יש טיפולים. אתה יכול לרכז את קלינאיות התקשורת בתנאים אקוסטיים מאוד מתאימים, שזה מאוד חשוב כי אז הקול של האדם מגיע נקי מאוד למכשיר השמיעה, ללא רעש רקע סביבתי והוא מזין את השמיעה בצורה נכונה, כך שהדיבור גם משתפר. יש שם גם הרבה מאוד חוגי העשרה, פיתוח ידע עולם.

גם הילדים מהכיתות המיוחדות מגיעים אלינו. אנחנו נותנים מנהיגות צעירה שזה מאוד חשוב לילדים האלה, חינוך חברתי, כיצד לפנות, כיצד להיות בכל זאת בקשר, כיצד להתחבר עם הזולת. החינוך החברתי, בפרט בחטיבות, הוא מאוד אינטנסיבי אצלנו. אנחנו גם נותנים העשרה ועזרה לימודית.

אפילו ילדים בגן בשילוב אינדיבידואלי, כאשר הם נפגשים, ילדים בני שלוש-ארבע, מתחבקים. זה באמת צורך קיומי אצל ילדים לקויי שמיעה.

עם ילדים בגן לפעמים זה יותר קל מאשר עם ילדים גדולים. ברור ששילוב זה תמיד של שני הצדדים. האם יש ילדים ששומעים שלמדו שפת סימנים בעקבות התוכנית?

בבאר-שבע יש דגם מיוחד בו נכנסות שתי מורות לכיתה והכיתה כל הזמן כמעט לומדת עם הכיתה הרגילה. שוב, זה דגם שאנחנו יצרנו בזכות מנהל בית ספר מאוד פתוח אבל זה לא משהו מאורגן. הכיתה נכנסת כל הזמן לכיתה הרגילה ויש מורה רגילה והמורה שלנו היא המתורגמנית. הפרודקט הנוסף הוא שהילדים למדו שפת סימנים מעצם החשיפה היום יומית ובאמת זה יוצר תקשורות יותר טובות בין הילדים.

זה גם דבר שאפשר לעודד. אני מכיר מסגרות שם למדו ילדים שפת סימנים מתוך עניין כדי שיוכלו לתקשר.

כבר שנה שנייה כל מערך בית הספר חשוף לפרוייקט הזה, אם זאת הצגה שלנו את הפרוייקט, אם זה שילוב שלהם ולפני שהם נכנסים אנחנו נכנסים לתוך הכיתה ומסבירים לילדים ומצמידים ילדים שונים כדי שבאמת יהיו לעזר לאותם ילדים שמתקשים, אם אין לנו תיווך. אני חייבת לומר שהעבודה היא לא טבעית. מצד אחד יש המון רצון טוב, אבל זה לא מגיע מהחברות השווה אלא זה מגיע מהפטרונות. כלומר, לי יש נקודות קדימה, אני שומעת ולכן אני כך וכך. זה לא פשוט. אנחנו כל הזמן עובדים על עוד תוכניות, על עוד רעיונות, שכמובן כל הפעילויות הבלתי פורמליות – אם אלה טיולים – מתקיימות.

הם יוצאים לטיולים ומשתתפים בכל הפעילות של בית הספר?

בוודאי. הצגה עם התרמה לפני כן, הצגה עם מתורגמנית, הכל. דבר אחד שלא לקחנו בגלל שהייתה שביתה את הילדים השומעים זה למרכז ביפו. יש עכשיו פרוייקט מיוחד בנמל יפו ואז הוצאנו באמת רק את הילדים שלנו.

אם כן, מה שאתם זקוקים לו בעיקר זה ליותר שעות.

יותר הנגשה. שעות הלימוד הן בסדר, הן עוטפות אותם נכון וגם השעות אחר הצהרים מתוך זה שאנחנו מקבצים את השעות של ילדים לקויי שמיעה ואנחנו יכולים לתת את זה דיפרנציאלי. ההנגשה חייבת להיכנס.

הנגשה מבחינה פיזית?

גם וגם. הנגשת המבנה אבל גם הנגשת המידע. נורא פשוט לחשוב על הנגשה לאדם עם כיסא גלגלים אבל הנגשה של אדם חירש היא הנגשה לגמרי שונה וצריך לתת אותה בתקינה בגלל אי היכולת שלהם להשתלב בחברה.

כמעט על כל משפט צריך תיווך.


אנחנו לא מבקשים סייעות אלא אנחנו מבקשים כוח אדם מקצועי.

בעולם אין שיטות יותר חדישות שמתקדמות יותר. היה לנו מרכזן עיוור שסיים תואר שני בפסיכולוגיה. אני מבין שהצרכים של כבדי שמיעה הם אחרים. הם לא יכולים למשל לעבוד עם מחשב?

בוודאי שהם עובדים אבל זה לא מספיק.

בעולם די מקובל שתהיה מתורגמנית עם שפת סימנים שהיא שפה מוכרת בארצות-הברית ולכל אדם יש סל של תקשורת לכל תלמיד. זאת הנגשת המידע. אם ניתן לה את הכל בכתיבה, לו היינו מביאים עכשיו את המכשיר, הייתה הזאת לא הייתה נהנית ממנו כי אין לה את הקצב לקריאה מספיקה ואין לה את רמת השפה מבחינה זאת. היא צריכה הנגשה שמתאימה עבורה וברגע זה היא יודעת בדיוק מה השיח שמתקיים כאן והיא שותפה לשיח הזה, היא שותפה בהבנה מלאה כי כשהיא קוראת היא מחמיצה מלים, חלק היא לא מבינה ולא תמיד אנחנו יודעים גם לשאול מה אנחנו לא מבינים במיוחד כאשר אתה ילד. אתה לא מבוגר אלא אתה עדיין בשלבי רכישה. יש ילדים שהיו יושבים כאן, רמת השפה שלהם לא שונה משלי אבל היא לא מגיעה אליהם כי מכשיר שמיעה הוא לא משקפיים. אם אין לך תאים לקלוט תדירויות מסוימות בדיבור, אתה לא תוכל לקלוט אותם גם אם אני אתן הגברה מאוד גבוהה. כלומר, הילד זקוק לכיתוב של הדברים כדי לראות את השפה נוכח עיניו, ואם הוא רואה את השפה, הוא יודע בדיוק על מה מדובר. כל הדברים האלה, אין להם מעקפים.

היכולת להקשיב הולכת ומבשילה עם הגיל. ילדים קטנים זקוקים ליותר הנגשה למשל מילדים בגיל העשרה כי ההבשלה של יכולת ההקשבה היא בגיל העשרה. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים לבנות רק על הערוץ השמיעתי כדי לספק לילדים האלה מידע אלא אנחנו חייבים לזכור את היכולת של המוח להבשיל ולשמוע שמגיעה רק יותר מאוחר. חייבים לספק להם את זה בצורות נוספות חזותיות. כוח אדם, משאבים, הקרנה של חומרים - רק בצורה כזאת נוכל לעקוף את המכשלה הזאת.

אני רוצה לסכם. קודם כל אני רוצה להודות לכם בבית הספר, למשרד החינוך, למעיין ולחברים של מעיין. אנחנו למדנו הרבה כאן. ניסינו גם לשמוע וגם להקשיב. אגב, יש הרבה אנשים שומעים אבל הם לא מקשיבים, אפילו בכנסת יש אנשים כאלה.


למדנו כאן על ההצלחה וזאת באמת הצלחה גדולה שהילדים משולבים, לומדים ומגיעים להישגים מאוד יפים, אבל ברור שאם יש הנגשה, התוצאות יכולות להיות עוד יותר טובות.


אנחנו נבדוק את הנושא. יש חוק הנגשה וצריך לבדוק אם החוק הזה עונה על הצרכים של הילדים החירשים. זה חוק שלאט לאט נכנס לביצוע. יכול להיות שצריך תיקון לחוק או שצריכים לחוקק חוק מיוחד לגבי הילדים החירשים ואלו דברים שנבדוק בכנסת. אני חושב שהדוגמה כאן בבית הספר היא חשובה כי יש פה שילוב של שני דברים שזה די נדיר והמערכת לא אוהבת כי יש בתי ספר מיוחדים ויש בתי ספר עם שילוב, אבל כאן יש לכם גם וגם. אני מאוד מאמין בזה.

יש גם פתיחות של בית הספר כי הדגם הוא כיתה מיוחדת נפרדת אבל בית הספר פתח את הכיתות שלו, את שעריו ואת לבו.

נכון. אני מניח שבית הספר משלם את עיקר התשלום עבור זה ולא המערכת כי המערכת לא בנויה על דברים שהם לא הולכים לפי קופסאות. לדעתי זה יהיה חלק מהתהליך הזה של ילדים עם צרכים מיוחדים שעכשיו יש ועדה שבוחנת את זה מחדש. אנחנו צריכים לבחון גם מבחינת החוק איך אנחנו מספיק גמישים כדי לענות על הצרכים האמיתיים של הילדים.


אני חושב שזה חשוב מאוד עבור הילדים ששומעים. אין ילד שאין לו צרכים מיוחדים. כל ילד מכל מיני בחינות יש לו צרכים מיוחדים, אבל הצרכים המיוחדים של הילדים ששומעים הם איך לתקשר עם ילדים ששומעים פחות.


אני מאחל לכם הצלחה גדולה במשימות הגדולות הללו. היום זה יום מיוחד במדינת ישראל, כאשר יש תשומת לב מיוחדת לילדים החירשים ובכלל לאנשים חירשים. אנחנו נמשיך לעבוד עם הנושא גם אחרי היום המיוחד הזה.


תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30