PAGE
32
ועדת החוקה, חוק ומשפט

17.1.2008


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 424

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום חמישי, י' בשבט התשס"ח (17 בינואר 2008), שעה 08:30

דיווח על פי חוק זכויות נפגע עבירה, התשס"א-2001

חברי הוועדה: עמירה דותן – היו"ר

עו"ד דפנה ביינוול, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

עו"ד אביטל בגין, מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי) משרד המשפטים

אליעזר רוזנבאום, משנה למנכ"ל המשרד לביטחון פנים

רב כלאי אילנה איבגי, קצינת נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים

רב כלאי אבישי פז, ראש תחום מערכות משלימות, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ אורנה נחמני-ארזי, רמ"ד נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ נורית זיו, רמ"ד נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ עמוס באר, ראש מדור מחשוב תנועה, המשרד לביטחון פנים

רונית סלף, מנהלת פרוייקט מנ"ע, המשרד לביטחון פנים

עו"ד קרן גלאון-לבני, המשרד לביטחון פנים

עו"ד אייל גלובוס, הממונה על האגף לסיוע משפטי, הסיוע המשפטי

לרה צינמן, ארגון משפחות נרצחות ונרצחים

שחר נוימן, מנהל פרוייקטים תהיל"ה, ממשל זמין

אילן יום טוב, תהיל"ה, ממשל זמין

עו"ד עופרה בן-מאיר, המועצה לשלום הילד

עו"ד רחל הלמן, יועצת משפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

עו"ד מאירה בסוק, יועצת משפטית לדיני עבודה, נעמ"ת, ירושלים

שלומית אשרי, רכזת הקואליציה לקידום זכויות

דורית ואג

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

דיווח על פי חוק זכויות נפגע עבירה, התשס"א-2001

אני פותחת את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. בשבוע שעבר אמרנו שבכל יום חמישי בבוקר נקיים דיונים בוועדת החוקה לגבי אכיפה או מימוש אכיפה של חוקים. התחלנו בזה לפני שבוע, בהמשך לפעולתו של יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, בתחילת המושב ואנחנו נמשיך כך שבוע אחרי שבוע כאשר השבוע החוק המסוים בו אנחנו דנים, אני מוכרחה לומר שלא הכרתי אותו לפני שקיבלתי את החומר. במהלך השבוע הזה, במסגרת הזמן הפנוי שיש לי בכנסת, ניסיתי להבין גם את החוק וגם את התשובות שקיבלנו – לפחות את חלקן – לפני הדיון שאנחנו מקיימים הבוקר. אני מוכרחה לומר שככל שקראתי, הבנתי את המורכבות שלו ואת הצורך בו. אני מוכרחה שוב לומר שאני בטוחה שכל מי שיושב סביב השולחן בקיא בדבר הרבה יותר ממני ואני אצטרך את עזרתכם להוליך אותנו במהלך הדיון היום כדי שנצא ממנו כאשר כולנו יודעים מה כבר קיים, מה מחייב דחיפה שלנו, מה מחייב תשואות ומה מחייב הפוך מתשואות.

בוקר טוב. אני המשנה למנכ"ל במשרד לביטחון פנים ומרכז את הפורום הבינמשרדי לעניין מערכת נפגעי עבירה.


בסך הכל עברנו כברת דרך לא קצרה כאשר למעשה המערכת היום מורכבת מכמה חלקים, כאשר יש את מערכת המידע שהיא למעשה פועלת. היו לנו קצת בעיות אתה מבחינת כשירות אבל מערכת טכנולוגית לפעמים היא מתקלקלת ואנחנו עושים הכל כדי שהיא אכן תהיה בכשירות במשך 24 שעות ביממה ונפגעי העבירה יוכלו לקבל את המידע. אתמול אחר הצהרים החלה לעבוד המערכת של שיחות יזומות ולמעשה היא מהווה מערכת חדשה נוספת, נדבך נוסף למערכת, כך שאותה מערכת תפנה לאותם נפגעי עבירה שנמצאים במערכת ותודיע להם שיש עבורם עדכון לגבי התיק הרלוונטי. אנחנו גם חיברנו את המערכת למערכת פלא, מערכת של משטרת ישראל, כך שאותו חוקר יצטרך להזין במהלך הזנת הנתונים גם את הנתון של נפגע עבירה, כך שזה יגרום לכך שהדבר הזה עתיד להיכנס פנימה לתוך המערכת.

כלומר, הקדמתם. כאן אתם כותבים שבפברואר 2008 תתחילו.

לא, זה השדה. אני מדבר על הממשק.

שיחות יזומות אלה טלפונים או SMS?

היה SMS ועכשיו זה עבר. נתנו מענה זמני ב-SMS עד שהמערכת פותחה.

יש אנשים שביקשו SMS והם יקבלו זאת.

יש לנו נקודה אחת שאנחנו מטפלים בה והיא מספר תיקים שלא נמצאים במערכת. כלומר, הם לא במערכת נפגעי עבירה ואנחנו מנסים לאתר אותם בתוך המערכת.

כמה תיקים כאלה?

היום נשארו לנו 800 תיקים שאנחנו מטפלים בהם יחד עם הפרקליטות.

אלה תיקים שנפתחו לפני כן?

כן. אנחנו נאתר אותם. 800 תיקים שלא רשומים במערכת.

הם רשומים במערכת אבל אנחנו יודעים שהם או בתביעות או בפרקליטות ואנחנו לא מקבלים אותם מהתביעות ומהפרקליטות.

אין את המענה. אין את היישום.


יש לנו 800 תיקים שהם לא בתוך מערכת נפגעי עבירה כאשר אותו נפגע עבירה מקבל את העדכון. הוא נמצא בפרקליטות, אותם תיקים שצריכים להיות בפרקליטות, ובמערכת התביעות המשטרתית, אבל זה לא מתחבר ולא נכנס פנימה.

יש נפגעים שביקשו לקבל מידע והמידע שהם מבקשים לקבל מידע לא עבר למי שצריך לתת את המידע.

מדובר ב-800 נפגעי עבירה שהוזנו למערכת, שהתיק היה בחקירה. עם המעבר של התיק לתביעה או לפרקליטות, יש לנו איזשהו שיבוש אולי בהקלדת נתונים כאשר אם קולטים את הפרטים בפרקליטות עם מספר אחר, המערכת לא מזהה אותו אחר כך. ברגע שזיהינו שזאת הבעיה, הונחו כל הפרקליטויות וכל יחידות התביעה לעשות בדיקה ידנית ולאתר את אותם תיקים. יש לנו 800 תיקים שעברו לתביעה או לפרקליטות.

זה קורה בגלל הקלדה לא נכונה?

לא ברור.

לא ברור איזה טעויות היו.

בתיקים האלה אתם יודעים שיש טפסים.

ודאי.

אתם מתכוונים לומר שרשויות התביעה לא יודעות על זה דרך המערכת? זאת אומרת, המערכת לא מודיעה על כך לרשויות התביעה.

הפוך. המערכת מביאה מידע.

כדי למסור את המידע לנפגע עבירה – זה מה שהצגתי בדיונים הקודמים – נבנתה מערכת ממוחשבת מאוד מורכבת שמושכת את המידע מכל מיני מערכות מחשוב, בין אם זאת מערכת המעצרים של המשטרה, מערכת התביעות, מערכת החקירות, מערכת של שירות בתי הסוהר ומערכת הפרקליטות. במשך השנים היה קשה להקים את המערכת הזאת מאחר שכל המערכות מדברות בשפות שונות. היום המערכת עובדת, מוסרת מידע טוב, הסתדרו הדברים ונמסר לנפגעי העבירה מה שצריך. התגלתה בעיה מסוימת לגבי 800 תיקים ויכול להיות שהמספר הזה ירד מחר.

800 מתוך כמה?

מתוך 120 אלף. יכול להיות שהם בדרך לפרקליטות ומחר הם נקלטים. יש פער בזמנים בין מצב בו התיק הועבר לתביעה או לפרקליטות לבין זה שהוא מקבל מידע חוזר. זו בעיה קטנה ועלינו עליה מהר, כך שהיא תיפתר בחודשים הקרובים.

מרגע שחיברנו את המערכת למערכת הפלא, בהחלט יש גידול משמעותי בשלושה חודשים של 40 אלף תיקים, כך שאנחנו בטוחים שזה ילך ויגדל ככל שנשפר את הביצועים שלנו ונפתור את כל אותן בעיות של ההקלדה או של מספר שגוי. נוכל לספק את המידע הנדרש. בהחלט יש שיתוף פעולה עם כל הגורמים השותפים – משרד המשפטים, הפרקליטות, כמובן משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר – ואנחנו בהחלט עושים את הכל על מנת לעמוד בחוק ונקיים אותו ככתבו וכלשונו ונספק את המידע.


במקביל התחלנו בשדרוג מערכת חדשה ובמהלך 2008 – עוד אין לי את המועדים המדויקים כי אנחנו תלויים במשרד האוצר ובתהיל"ה, בממשל זמין כי הוא יוצא למכרז כולל – נעבור למערכת חדשה טובה יותר. אנחנו נעביר את המועדים אחרי שיסתיים השלב הראשון של המכרז. אנחנו מותנים במערכת שלנו במערכת AVR במכרז שהם מפרסמים, כאשר עליו ישבו עוד גופים אחרים.


בנוסף משטרת ישראל ממשיכה בהדרכות ובהטמעות של החוק כנדרש כדי שאותו נפגע עבירה יקבל את הנתונים.

הנושא הזה של נפגעי עבירות במערכת זו פעולה מאוד ממושכת ולא פשוטה, אבל בסך הכל מוכיחה את עצמה. עם הקשיים של ההתחלה, אני חושבת שהיום יש התקדמות מאוד גדולה ואנשי המחשוב עושים עבודה נהדרת. כך גם שירות בתי הסוהר, חקירות, פרקליטות וכולי. מבחינת הדרכות ובקרות, מהדיווח האחרון ועד לדיווח הזה היו 72 בקרות והדרכות ועוד 7 ביחידות הארציות. ההטמעה היא לא פשוטה אבל יש התקדמות גדולה. המשנה למנכ"ל ציין מספרים. כמו שנאמר, הוזנו 125 אלף תיקים, מתוכם בשלושת החודשים האחרונים יש קפיצה של 40 אלף תיקים. התקבלו השנה 37,214 פניות למערכת לעומת 7,110 בשנת 2005 ו-9,575 בשנת 2006. גם כאן רואים קפיצה מאוד גדולה. הקפיצה הזאת לא התקבלה סתם כך אלא זה שילוב של שני דברים. הראשון, הנושא של העברת המערכת לתוך שדה פלא, דבר שהפך את זה להרבה יותר ידידותי לחוקר וכתוצאה מזה כמובן יש יותר רצון לעשות זאת. ההטמעה וההדרכות בלי סוף גורמים לכך והשלמה של הדבר תהיה בפברואר 2008, כאשר למעשה חוקר לא יוכל להמשיך בטיפול בתיק ללא התייחסות לנפגע עבירה. זה דבר שמאוד רצינו שיהיה קודם. מאחר שיש הרבה מאוד מטלות ויש תעדופים למיניהם, בכל אופן בפברואר 2008 זה יתבצע. להערכתי ברגע שזה יהיה שדה חובה וחוקר לא יוכל לעבור לטיפול בתיק ללא התייחסות, אנחנו נראה קפיצת מדרגה עוד הרבה יותר גדולה מזה. אני חושבת שהיום 125 אלף תיקים עם 40 אלף פניות לשנה, זה לא דבר של מה בכך.

המוקד האנושי הוא מוקד שנותן מענה לאותם אנשים שמתקשים בשימוש במערכת. ברגע שהם נכשלים בשימוש במערכת, הם מגיעים למוקד האנושי כאשר בסך הכל מדובר בשלוש מוקדניות שזה לא מוקד ענק, אבל מתקבלות כ-200-250 שיחות בשבוע. בדרך כלל אחרי השיחות היזומות שנשלחות, נשלחות 250 שיחות יזומות בשבוע ובדרך כלל הפיקים שאנחנו רואים הם בעקבות אותן שיחות יזומות.

אם הבנתי נכון את החוק, כל הרעיון היה יוזמה של מערכות.

רק בחלק מהעבירות המידע אמור להיות יזום ולא בכל העבירות. אפיינו כך שהמידע היזום יינתן באבני דרך שהן אבני דרך שחשבנו אותן כמשמעותיות, למשל הנושא של המעצר שבא להגן, העברת התיק לתביעה משום שיש נושא של עסקת טיעון וכולי. עשינו יחד עם גורמים אג"תיים את התכנון של כמה כוח אדם נצטרך כדי ליישם את המערכת רק במשטרה, ולא צריך לשכוח שהמערכת נותנת מענה למשטרה, לשירות בתי הסוהר ולפרקליטות. זאת אומרת, נותנים מענה גם לגופים חיצוניים לנו. היינו זקוקים ל-120 שוטרים כדי ליישם באופן דווקני את לשון החוק. מאחר שלא תוקצבנו בסכומים האלה והמשטרה לא יכלה לעשות זאת, עלה רעיון לעשות את המענה הקולי. ללא ספק, אם נקבל 120 תקנים, אנחנו נתקשר לכל אחד ואחד. באופן מיטבי אולי זה היה הרעיון, אבל באופן יישומי היה קושי לעשות את זה, אבל נבנתה המערכת ואני חושבת שהחסכון בכוח אדם הוא חסכון גם לנו וגם למערכות אחרות שלמעשה נהנות מזה והשירות שניתן הוא שירות שהוא לא המיטבי משום שהוא לא על ידי אדם שמתקשר אבל עדיין הוא שדירות שניתן והוא מאוד מאוד משתפר.


הנוהל שלנו לא מתעלם מזה ובעבירות מין ואלימות חמורות הוא מדבר על כך שבנוסף למענה שניתן על ידי המערכת, צריך להינתן גם מענה שהוא מענה על ידי חוקר, קצין וכולי. בעבירות חמורות זה מתבצע ואם זה לא מתבצע, בבקרות אנחנו מעירים על זה.


בנוסף עשינו דוח הזנה חודשי שייתן לנו את אחוז ההזנה. עד לשלב הזה קיבלנו את אחוז ההזנה מתוך שקלולים שאנחנו עשינו. דוח הזנה חודשי למעשה מאפשר לנו מהתקופה האחרונה והלאה לרדת עד לרמת תחנה ולמעשה מהמטה הארצי לרמת התחנה כאשר כל קצין יכול להיכנס לזה, להעיר לרמת התחנה על אחוזי ההזנה. ראינו שאחוזי ההזנה מעט נמוכים ממה שסברנו וזאת משום שהיחידות הזינו בחלקן גם תיקים שלא היו צריכים להזין למערכת, אבל זה מתיישר בעקבות אותו דוח הזנה. יחד עם הנושא של החיבור לפלאפון, כמובן שבמהלך השנה הזאת אני צופה שהדבר הזה ישתפר לחלוטין.


קבענו מתווה בקרות משום שאני זיהיתי – אני אוהבת לשים על השולחן דברים – שבאמת בחלק מהמקרים חוקרים מזינים והם מתעלמים מהטפסים בעקבותיהם יכולה הפרקליטות לראות שאכן הקוד ניתן לנפגע עבירה ואז התיק מגיע לפרקליטות או לתביעות. למעשה לא מבחינים שהקוד ניתן, כבר יש 125 אלף תיקים במערכת, ובמובן הזה אנחנו בבקרות שלנו עלינו על הדבר ועשינו מתווה אחיד. כך נעשה בקרה לרבות שימת הלב לעובדה שזה לא מספיק שתהיה הזנה. הסברתי גם בפעמים הקודמות שהמטרה שלנו הייתה קודם כל באמת להכניס לשטח שצריך להזין את נפגע העבירה וזאת הייתה מטלה לא קלה. למעשה במתווה השני של שימת הלב או של הבקרות הרחבנו גם ליחידות ארציות גם את ההדרכה וגם את הבקרות ולמעשה היום נקפיד על הנושא של כל הטפסים כדי שהפרקליטות באמת תוכל לדעת באופן ודאי שאכן אותו נתון על עבירה הוזן.


הדבר הנוסף שעשינו – ואני לא משוכנעת שלא דיווחנו על זה בפעם שעברה – לגבי תיקי הרצח כאשר בכל תיקי הרצח שלא הוזנו למערכת עשינו מבצע על ידי קציני עבירות מחוזיים. כל בן משפחה לפי הגדרתו בחוק של תיקי רצח שלא הוזנו, בחלק מהמקומות כתבנו מכתבים, בחלק מהמקומות התקשרנו ובחלק מהמקומות עשינו גם זה וגם זה. פנינו לאותן משפחות ושאלנו אם ברצונן לקבל את הקוד והסיסמה. אני חייבת לומר שבזמן החקירה המשפחה מקבלת מידע עדכני בדרגים הרבה יותר גבוהים מאשר הקצין המטפל אבל הבעיה היא שבתיק רצח בוודאי יש לו מה שנקרא חיי מדף מאוד מאוד ארוכים משום שהמאסר הוא מאסר ארוך, מאסר עולם, וחשוב שהם יקבלו את המידע גם הלאה. הגיעו לכל אותן משפחות וההיענות הייתה באופן יחסי נמוכה לקבלת הקוד והסיסמה.


לגבי התיקים האלה, בשיתוף פעולה עם משרד המשפטים – משרד המשפטים יזם הוצאת חוברת למשפחות נפגעות עבירות המתה – אנחנו נתנו את האימפוט המשטרתי לאותה חוברת ואמרנו מה חשוב לנו שייכלל בחוברת. ברגע שהיא תהיה מוכנה, היא תחולק גם ליחידות המשטרה.

יש זמן שלוקח לחוקק חוק ובתוך הזמן הזה אני לא יודעת כמה משמעויות או השלכות מובנות למערכות שצריכות אחר כך ליישם אותו. אחר כך לוקח זמן ליישם את החוק הזה ובעצם גם דוח מבקר המדינה וגם הדוחות הקודמים וגם אני מניחה שתכף נשמע את זה מתוך השטח, הרי החוק הוא לא בשביל שיהיה חוק אלא הוא בא כדי לעזור לאנשים שצריכים אותו. אני רואה את העשייה הגדולה של המשטרה, אני רואה את המהפכה גם בהדרכות, גם במודעות, גם בטפסים, גם במחשבים וזה פנטסטי, אבל השאלה איך כל הדבר הגדול הזה, איך ההשקעה הגדולה הזאת – גם בכוח אדם, גם במשאבים שכליים – איך זה מקרין כלפי השטח. לכן הדיון הזה. כלומר, הדיון הזה הוא לא לומר למשטרה שהיא כן עשתה או לא עשתה אלא איפה כל העשייה הזאת באה לידי מימוש בשטח.

הנתונים מראים שאם יש 40 אלף כניסות למערכת ואם יש 125 אלף תיקים, אני חושבת שזה לא דבר שניתן לבטל אותו. אני לא יכולה לומר שהמצב מושלם. אני לא רוצה לומר שהמלאכה תמה ונשלמה. אני חייבת לומר לגבירתי שהרבה מאוד מלחמות היו לנו במהלך חקיקת החוק מתוך הדבר שאנחנו אמרנו שזה חוק שמאוד קשה ליישום. אני ליוויתי את החוק ואני אמרתי לעצמי, לא כי לא רצינו לקיים את החוק אלא משום שהחוק הוא חוק קשה ליישום. אנחנו לא מתחמקים מהיישום שלו, הוא חוק קשה, ולכן הקדמתי ואמרתי – לא מתוך התנצלות – שלו היו נותנים לנו את כל כוח האדם לביצועו, בוודאי הוא היה מתבצע בצורה המיטבית. באילוצים שלנו, אנחנו עושים מאמצים גדולים. הנושא של ההטמעה מתבצע. זה לא שהפסקנו את זה אלא הוא מתבצע. עובדה שבשנה שלישית אנחנו כל הזמן עושים ואכן הדברים משתפרים. נכון שיש הערות וצריך גם לקבל את ההערות האלה בעירבון מוגבל, לא מבחינה זאת שאנחנו לא שמים לב אליהן אלא מבחינה זאת שבצד המספרים או הדברים שנאמרים כאן צריך לשים לב למספרים הגדולים והרבים שנאמרים מהכיוון הזה.

זה מה שצץ. הפער בין ההשקעה שלכם.

לא, אין פער. אם יש לי 125 אלף אנשים שהם מוזנים ו-40 אלף פניות, זה אומר משהו.

אני לא מדברת כאן על הטכניקה אלא על אנשים. המוזנים מבחינתי, זה יפה מאוד. תכף נשמע האם אותם אנשים מרגישים שהם מוזנים ומטופלים. באופן אישי לא איכפת לי המוזנות אבל איכפת לי האם האיש או האישה מרגישה שהיא מטופלת, שיש לה אוזן, שיש לה טופס, שיש לה מענה. זה שהיא מוזנת, זה ממש לא מעניין אותי.

אנחנו מדברים על יישום החוק ולכן אני אקצר בהסבר הזה. אני חייבת לומר שהמשטרה מבחינת התייחסות לנפגעי עבירה לא חיכתה לחוק ובהרבה מובנים של מתן מעטפת לנפגע עבירה – עבירות מין, עבירות אלימות, אוכלוסיות מיוחדות וכולי – הנהלים מתקיימים והמעטפת של נפגע העבירה ניתנת מעבר למה שכתוב בחוק. הרבה מעבר למה שכתוב בחוק. זה לא המקום כאן לומר לגברתי כי הדברים האלה גם הם נאמרו ואנשים שיושבים מסביב לשולחן יודעים שהמעטפת שניתנת לנפגע עבירה היא הרבה מעבר למה שהחוק הזה דורש במובן של ההתייחסות, של ההפניה לגורמים תומכים וכולי.

אני שמחה לשמוע זאת.

אנחנו מדברים על החוק, כי זה היום הדיון, אבל אני חייבת לתת בסיס לדיון ולומר שהמעטפת היא הרבה יותר רחבה מאשר רק החוק הזה. המשטרה עשתה הרבה עוד לפני שהחוק הזה נכנס לתוקף ואנשים שיושבים כאן גם יודעים זאת.

בשירות בתי הסוהר אנחנו נותנים מענה גם לאלה שהחוק עדיין לא חל עליהם. כמו שאתם יודעים יש כ-190 פניות – בינתיים מה-1 באפריל 2005 - כאשר מתקשרים ומקבלים, אחרי שמציגים את עצמם כנפגעי עבירה, בכל נקודת זמן האסיר יוצא לחופשה, הבת עמדה בפני ועדת שחרורים וכולי.

הם פונים אליכם.

הם מופנים מהפרקליטות וממרכזי הסיוע. הם פונים אלינו ישירות.

הם משאירים הודעה ומבקשים שתודיעו להם אם יוצא האסיר לחופשה.

לא.

המערכת פונה אליהם ואומרים להם שאם הם רוצים מידע נוסף, שיתקשרו.

יש גם פניות כאלה שבאות אחרי שפנו אליהם.

אסיר אמור לצאת לחופשה. איך היא תדע?

קודם כל, היא יוצאת קשר, מתקשרת ומזדהה שהיא נפגעת עבירה.

היא מבקשת לקבל מידע.

אחרי שהיא מבקשת לקבל מידע לגבי חופשות וכולי, אני מודיעה לה.

כשהוא אמור לצאת לחופשה, את מודיעה לה.

בוודאי. מודיעה לה וזה יזום. אלה שיחות יזומות של מענה אנושי.

את אומרת שמישהי מתקשרת, או מתקשר, ואומרת שהיא נפגעת עבירה ומאותו רגע ואילך כל יציאה לחופשה, כל שינוי - מודיעים לה.

אצלנו במערכת אנחנו מסמנים את אותו אסיר כאסיר פוגע וכל הודעה שהוא יוצא לחופשה, כשהוא עולה לוועדת שחרורים, מתקשרים אלי להודיע לי אותם רפרנטים שלנו בבתי הסוהר, ואז אני מודיעה לאותה נפגעת עבירה.

ביוזמתך.

כן. במקביל יש את השיחות היזומות, ההודעות, SMS שהם מקבלים ואז הם אומרים לי שהם קיבלו הודעת SMS ואני מנסה לעזור להם.

הנפגע נמצא במערכת הממוחשבת. אנחנו מדברים על נפגע שהוזן ואנחנו מדברים על אחוזים הולכים וגדלים. הוא מקבל מידע לאורך כל חיי התיק. התיק נגמר, הוא בתביעה, הוא המשיך לבית המשפט.

זה מייתר את הטלפון שלהם לשירות בתי הסוהר משום שהוא כבר יודע.

הוא כבר יודע.

שירות בתי הסוהר יודע.

זה במקביל. זאת מערכת מוקד אנושי שמשלימה את המערכת הממוחשבת.

אני רוצה לחזור לנפגע העבירה.

בתחילת ההליך הוא מקבל קוד והקוד הזה מלווה אותו לאורך כל חיי התיק, המשפט ושירות בתי הסוהר.

זאת התקדמות יוצאת מן הכלל.

כאשר הפוגע מגיע לבית הסוהר, המערכת ממשיכה לעדכן את נפגע העבירה. ה

זה מייתר את זה שהוא יתקשר.

עדיין אנחנו לא עוצרים במענה ממוחשב. כדי לתת לו את השירות המיטבי יש מענה אנושי גם במשטרה וגם בשירות בתי הסוהר. אם אנשים צריכים את היחס האנושי, יש להם אותו.

הוא הוזן והפוגע יוצא לחופשה. האם שירות בתי הסוהר יודע, בגלל שהוא כבר מוזן?

המערכת היא אוטומטית. שירות בתי הסוהר כותבים במערכת שלהם שהוא יוצא לחופשה, מערכת מנע מזהה את זה אוטומטית ומוציאה שיחה לנפגע.

זאת אומרת, הנפגע לא צריך כל פעם להתקשר ולשאול שאלות.

נכון.

מערכת השיחות היזומות, אתמול בערב הושלם הפיתוח וזה עובד. אנחנו צריכים לקבל את הקובץ מהמשטרה ולהתחיל להתקשר לאנשים.

אנחנו נבדוק את זה בשבוע הבא.

שר המשפטים כתב לכם מכתב מאוד מפורט. אנחנו כמובן עבדים לטפסים שאמורים להינתן לנפגע עבירה ביום שהוא מגיש את התלונה שלו. אנחנו אמרנו את זה בישיבות קודמות. אין אצלנו בפרקטיקה פורמליסטיקה. זאת אומרת, אנחנו מחפשים את הטפסים אבל במקרים רבים מאוד – אני אומרת לכם לפחות בנושא עיכובי הליכים – שם אני מסתכלת על תאריך. היום אי אפשר לומר שאין שיפור רב מאוד. עד לפני שנה-שנה ומשהו אני הייתי בקשר עם נורית ואמרתי לה שלי יש תיקים בעיכובי הליכים מכל הארץ ואני לא רואה את הטפסים. יש לנו חותמת מיוחדת ואני לא רואה אותם. מוכרחים לומר שבתקופה האחרונה אני מקבלת כל יום חמש-שש פעמים ביום תיקים חדשים שמגיעים, אנחנו מסווגים אותם ואפשר לומר שהיום ל-50 אחוזים, אפילו קצת יותר, מהתיקים שלנו – זה מדגם מייצג – יש להם כבר טפסים.

כלומר, כל תיק שיוצא מהחקירות, אם הוא הולך אליכם, צריך להיות בו טופס.

צריך להיות בו טופס. צריכים להיות שני סוגי טפסים. אנחנו החלטנו עם נורית לפני שנתיים וחצי שכיוון שהיה ברור שזה ייקח זמן להטמיע, לא מספיק שיהיה טופס כי הרבה נפגעי עבירה – ואולי אתם לא יודעים את זה – לא רוצים להיות מעורבים יותר. אני רוצה מזכר שבו כתוב, וכך הוחלט בינינו.

זה הוכנס לטופס וגם המערכת מעדכנת. החוקר מסמן שהאדם ויתר. זה מסומן גם במערכת וגם בטופס.

לא יוצא תיק בלי שיש בו טופס שאומר כן רוצה או לא רוצה.

זה יהיה כך.

זאת המטרה. במקביל להזנה של הנפגע, כדי שהמערכות האחרות שהן פרקליטות ותביעות יראו. שלא יהיה פער בין זה שהוזן אדם ולמעשה הפרקליטות לא תדע שהוא הוזן. המטרה היא שהטופס הזה יהיה. כמו שדפנה אומרת, ממעט מאוד תיקים, ב-50 אחוזים מהתיקים שמגיעים לעיכוב הליכים, היא רואה שאכן יש את הטפסים האלה. בהסבר שלי אמרתי שזאת העבודה שלנו השנה ובשנה הבאה ואני מעריכה שבדיווח הבא אוכל לדווח על עלייה. יש עלייה מאוד גדולה בחודשים האחרונים גם בהזנה, במספר התיקים שמוזנים, ויחד עם זה בתיקים שמושלמים מבחינה זאת שאכן נראה שאדם מוזן.

אני רואה הרבה יותר טפסים של נפגעי עבירה בתיקי התביעות מאשר בתיקי הפרקליטות, אבל זה לא מדאיג אותי. תיקי הפרקליטות, גם אם אין טופס במשך כל השנים – על כך אני מעידה, הייתי פרקליטה שנים רבות ואני יודעת מה ההתייחסות של הפרקליטות ואלה הרי התיקים הכבדים. בואו נדבר על תיקי אינוס ועל תיקי עבירות מין – שם יש תמיד קשר עם נפגע עבירה ואי אפשר שלא יהיה כי נפגע העבירה הוא עד. זאת אומרת, עוד לפני שמגישים כתב אישום, יש קשר. בתיקי עבירות מין מראיינים את הנפגעת, רואים אם אפשר להגיש כתב אישום, אם אי אפשר להגיש כתב אישום, ואז נוצר הקשר בכל מקרה, ויש קשר. אני תכף אדבר על יחידות הסיוע.


הבעיה שהייתה לנו תמיד, ואני חושבת שזה היה המנוע לפחות מבחינת הפרקליטות או פרקליטת המדינה לחוקק את החוק הזה, היא הבעיה של עבירות המתה, כולן. כלומר, רצח, הריגה, גרם מוות ברשלנות. במקרים האלה נפגע העבירה לא מגיע למשטרה, הוא לא עד, אין לו קשר עם הפרקליטות אלא אם כן הפרקליטות תיזום את הקשר הזה. אחרי שהחוק הזה נחקק, אני יודעת מה הטענות שיש להם, אבל זה היה אובר טיפול של הפרקליטות. לכן קרתה תקלה בעניין הטפסים ובעניין הקודים. זה היה מאוד חשוב מה שנורית אמרה היום כי היא לא אמרה את זה בפעם הקודמת, בנושא של תיקי הרצח. כמעט בכל תיק רצח היום, כאשר זה מגיע לפרקליטות, פרקליט המחוז מזמן את הנפגעים, את המשפחות, יושב אתן, מסביר להן, לא פעם, לפעמים יותר מפעם או פעמיים, אלא שמרוב ההתלהבות שמסבירים להם ופונים אל נפגעי העבירה, לא מסתכלים אם את המינימום של טופס וקוד הם קיבלו. בישיבה הקודמת אמרנו את זה לנורית ואני מבינה שעכשיו הדברים לאט לאט הולכים ומתוקנים. מבחינת החוק הזה, תיקי הרצח, תיקי האינוס והתיקים הקשים, לא אלה שמדאיגים אותנו כי במקרה הזה נפגעי העבירה מקבלים מידע והם בקשר עם הפרקליטות.


אחרי שיש לנו את יחידות הסיוע, אני אספר מה אנחנו עושים ומה כן מדאיג. כל הזמן מדברים על אותם תיקים כבדים שיש לגביהם גם סעיפים מיוחדים, דהיינו, תיקי אלימות חמורה – מרצח ומטה – ותיקי עבירות מין. נפגעי עבירה זה גם אדם שפרצו לו לבית וגנבו לו את כל תחולת הבית. נפגע עבירה זה גם אדם שזייפו את השיקים שלו והוא עכשיו לא יודע מה לעשות. אלה הדברים שבאמת מדאיגים אותי, חלקם פרקליטות, חלקם התביעה המשטרתית, כי שם הכשל. יש לנו לפעמים חילוקי דעות כאשר הם רוצים דרך אחרת של טיפול ולנו כפרקליטות יש דרך אחרת לטיפול, אבל הדברים אצלם מטופלים. לעומת זאת, כל האחוז העצום של נפגעי העבירה הקטנים, באלה צריך היה לטפל. אני הייתי רוצה להטות את המטוטלת דווקא לאותם דברים שלא דיברנו עליהם בפעמים הקודמות כי אני אומרת לכם – ואני יודעת את זה, וגם נורית אמרה את זה, ואפילו רחל הלמן אולי תסכים שיש שיפור למרות שהיא הייתה רוצה שיהיה הרבה יותר מהקיים – עדיין לנפגעי עבירות מין ואלימות חמורה יש טיפול ויש גם יוזמה. בעיכוב הליכים זה ודאי עובד, אבל זאת לא חכמה. אני אישית מטפלת בכל הדברים האלה ולכן אני רואה את כל התיקים, אני רואה מתי זה נפגע עבירה ואני מחתימה, יש לי טפסים שהעברתי לכל מקבלי ההחלטות מהיועץ המשפטי, המשנים ואני, בהם אנחנו יודעים שכאשר יש נפגע עבירה שביקש להיות מיודע, כותבים לו מכתבים.

זה מוטמע במערכת.

זה מוטמע לחלוטין, אבל זאת לא חכמה גדולה. יש לי כ-1,800 תיקים בשנה ויש לנו אפשרות להשתלט על זה. זה נותן לי אפשרות בתפקיד השני שלי, של אחראית על חוק זכויות נפגעי עבירה, לראות מה קורה בתיקים.


הבעיה הגדולה של הפרקליטות הייתה – והודינו בזה – הייתה שאלה תקציבית, שאלה של מכרזים, נושא של יחידות הסיוע. הבטחנו אבל אני לא רוצה לומר עכשיו אם זה טוב או רע, מה גם שזה לא היה כך בשנים הקודמות. הרעיון של המכרזים שמחייבים. המזכירה שלי במחלקה לעיכוב הליכים נהרגה בתאונת דרכים לפני חודשיים. היא הייתה מזכירה שלי במשך חמש שנים. אני יושבת ללא מזכירה. מצאתי כבר מישהו בחצי משרה, אבל לא, היא צריכה לעבור מכרז. ביקשתי שייתנו לי עזרה בעבודה כי יש בכל זאת אנשים שמבקשים עיכובי הליכים ואנחנו עוסקים בדיני נפשות, אבל לא, עד שהיא לא תעבור מכרז היא לא יכולה לעבוד. זאת השיטה היום.

בנושא הזה של יחידות הסיוע קיבלנו את אותם תקנים ואני מוכרחה לומר לכם שראיתי בעיתונות – אני לא יודעת איך זה יהיה – מעין זלזול. היה איזשהו כנס בו הובע זלזול, איך אדם אחד ביחידת הסיוע ישתלט על כמה עשרות אלפים. אני אומרת לכם שאם האדם הזה שקיבלנו בכל פרקליטות יתחיל לעבוד כמו שהתווינו את מתווה העבודה, כרגע זה נראה לי מספיק, רק שלא יבלעו אותו בעבודה אחרת. זה הפחד הגדול שלי. בכל פרקליטות יש לי אדם שהוא יחידת סיוע. העברתי עכשיו כאן את השמות כדי שכולם ידעו למי צריך לפנות אם יש בעיות. בכל פרקליטות יש לי חצי משרה של מזכירות, זאת אומרת שיש לי משרה וחצי של יחידת סיוע.

הבעיה הגדולה שכרגע אני עומדת מולה, ואני יודעת שיש טענות, היא שמשום מה החליטו לא לתת לפרקליטות המדינה תקן. כבר דיברתי עם המנכ"ל ואחרים ואני אינני מבינה. התיקים מגיעים לערעורים. בעוד שבפרקליטות המחוז יש קשר כל הזמן, גם עם משפחות הנרצחים, גם עם משפחות הנפגעים, בוודאי בתיקי מין וגם בדברים אחרים, כאשר התיק מגיע אחרי חודשים לפרקליטות המדינה לערעור – או ערעור של המדינה – הקשר מנותק. המודעות, למרות כל ההרצאות שאנחנו נותנים, בפרקליטות המדינה היא בעייתית יותר ואני לא מתביישת לומר את זה, ולכן חוסר התקן הזה של אותה מזכירה שאמרתי לכם שעבדה אצלי בחצי משרה, התוכנית הייתה, בגלל לה תואר בעבודה סוציאלית להעלות אותה למשרה שלמה כדי שחצי משרה היא תעסוק בעיכובי הליכים ובחצי משרה היא תהווה יחידת סיוע. כרגע אין מזכירות ולא יחידת סיוע בפרקליטות המדינה.

מה אנחנו עושים עם יחידות הסיוע האלה. ברור לגמרי לכל האנשים שיושבים כאן שבעבירות החמורות – בעבירות האינוס, בעבירות הרצח, בעבירות ההמתה – שהקשר הוא תמיד קודם כל עם הפרקליט שמנהל את התיק. זה גם מה שרוצים נפגעי העבירה ואנחנו לא מתנערים מהקשר הזה. יחידת הסיוע נועדה לעזור לאותם פרקליטים בדברים היותר טכניים. פרקליט שצריך לנהל תיק רצח – ותאמינו לי שזה הולך ונעשה קשה יותר ויותר מיום ליום – לא תמיד, אם המענה הקולי לא עונה או אם רוצים מידע נוסף, יכול להסביר כל דבר ולעשות זאת כל יום. לשם כך יש את יחידת הסיוע. עכשיו אנחנו בונים את הקשר בין יחידות הסיוע לבין הפרקליטים המטפלים.


יש עוד דבר שאני רוצה לומר ואני מאוד מקווה שזה יעבוד. אני לא חושבת שזה באשמת מישהו, זה לא באשמת המשטרה שעשתה עבודה נהדרת ואנחנו עובדים יחד כל הזמן. החוק נכנס לתוקף באפריל 2005, נכנס לתוקף מלא. אני רוצה להזכיר לכם שבאוגוסט-ספטמבר היינו בהתנתקות. אתם לא מעלים על דעתכם את כמות התיקים שאני עדיין מקבלת היום בנושא ההתנתקות. נורית אמרה לי בגלוי שהיא מתקשה לראות איך נתחיל להטמיע את הדברים עד נובמבר ואכן לא היו טפסים. מנובמבר 2005 ועד היום, בהתחלה נושא הטפסים היה בטפטוף קטן, כמעט ולא היו טפסים, אבל זה התגבר ואמרתי לכם מה אנחנו רואים היום. שוב, אני מבקשת שלא תהיה כאן ביקורת משום שמי שיודע את עבודת הפרקליטות ועבודת התביעה המשטרתית, ואת כמות התיקים שיש, מה שקורה הוא שפרקליט או תובע בתיקי מעצר, הוא צריך 48 שעות והוא רץ לבית המשפט, הוא בודק את התיק, הוא מגיש כתב אישום. זאת עבודה מטורפת. אני לא יודעת אם כך צריך לעבוד, אבל כך עושים את זה. יתר התיקים שמגיעים הן לתביעה המשטרתית והן לפרקליטות מחכים מה שנקרא לעת מצוא. יש לנו כל מיני העדפות. כאשר ילד נפגע עבירה, כאשר יש עבירות אינוס, חוקר ילדים וכולי. בחקיקה הכנסנו שבאלה צריך לטפל ראשונים, לאלה יש צבע אחר וכולי. יש לנו הרבה העדפות ובסוף בסוף יושבים על המדפים תיקים - אם אני אומר לכם שזה לא כך, זה לא יהיה נכון – שהם לא הכי דחופים בעולם אבל יש שם נפגעי עבירה גם בתיקים האלה.


כאשר התקבלו יחידות הסיוע, סיים את תפקידו פרקליט המדינה הקודם שהיה מחויב לכל הנושא של חוק זכויות נפגעי עבירה. מהיום שהוא נכנס הוא הקים ועדות, הוא בא להשתלמויות, הוא נתן לי גיבוי מלא. הגיע פרקליט מדינה חדש שיש לו מעלות בלי סוף אבל הוא צריך ללמוד את המטריה. כבר ישבתי אתו פעמיים ונקבעה עוד ישיבה, ועוד לא הגעתי לעברייני מין שזה נושא נוסף שאני מטפלת בו. צריך גם כאן ללמוד את הנושא הזה.


נפגעי עבירה לא אשמים בכך שלא היו תקנים ושלא היו יחידות סיוע. יש לי יחידות סיוע ורפרנטים בכל פרקליטות. יחידות הסיוע יבדקו עכשיו את התיקים וקודם כל יצרו קשר עם נפגעי העבירה לומר להם איפה עומד התיק. בואו נגיד שהיה נפגע עבירה בינואר 2006 ולא היה שם טופס והוא לא יודע. התיק נמצא בפרקליטות והוא לא מוזן, ולכן הדבר הראשון הוא ליצור אתם קשר טלפוני – כך הנחיתי – ולומר להם שהתיק שלהם נמצא אצלנו, כרגע הוא מטופל על ידי פרקליט, אנחנו ניצור אתכם קשר וכולי וכולי.

להערכתך, כמה זמן אתם צריכים בשביל אותם תיקים?

מדובר באלפי תיקים. מדובר בשנתיים. צריך לבדוק בתיקים שנמצאים על המדפים אם יש שם נפגע עבירה. תיקי סמים, ברור שאין נפגע עבירה, המדינה היא נפגעת עבירה, אבל בכל תיק צריך לבדוק אם יש נפגע עבירה, צריך לבדוק אם יש טופס כי כן יש טפסים אבל זה לא הוזן בינתיים כי התיק עוד לא טופל. אנחנו רוצים לעשות בקרת נזקים. אני כל הזמן בהתכתבות עם הרפרנטים ויחידות הסיוע וכל אחד בא עם רעיונות יפים שהוא המציא כדי שנוכל לעשות את זה הכי מהר שרק אפשר. עכשיו, כמו שאמרה נורית, כבר מגיעים טפסים, עכשיו כבר יודעים לטפל בזה.

עדיין ההסכמה שלי אתך שתיקים שמגיעים בלי טפסים, אפשר לשלוח מיידית ולבקש. תיק מגיע ללא נפגע עבירה, ההנחיה הייתה שצריך להסתכל עכשיו ולא בעוד שנתיים.

זה נכון.

אני אומרת שצריך לשלוח את זה ON LINE ולא בעוד שנתיים.

צריכה להיות הנחיה של פרקליט מדינה. שקלנו את זה הרבה אבל אם באמת בפברואר מערכת פלא תיכנס, כמו שהמשטרה מבטיחה, גם פרקליט המדינה הקודם שהיה מחויב לנושא, באתי אליו עם הצעה שהיא הצעה מאוד מהפכנית ואמרתי לו שאנחנו נמצאים כבר שנה וחצי או שנתיים אחרי החוק ולכן כאשר מגיע תיק או פרקליט מחוז רואה תיק שמגיע בלי הטופס או בלי הטופס השלילי, נחזיר אותו לתביעה. פרקליט המדינה לא רצה בינתיים לעשות את הצעד הדרסטי הזה ואני חושבת שהוא צדק. אם מה שאומרת נורית, ובאמת בפברואר אי אפשר יהיה להוציא תיק בלי הטופס, סעיף 60 דומה לזה קצת כאשר יש דברים שחובה עלינו להשתמש בהם. אם כך יקרה, זה טוב כי אני לא אוהבת את השיטה לשלוח את התיקים בחזרה. אנחנו כרגע עובדים על בקרת נזקים ואני מאוד מקווה שניצור דפוסי עבודה של יחידות הסיוע.

ביקשו ממני בישיבה קודמת להביא רשימה של יחידות הסיוע בכל הפרקליטויות עם מספרי הטלפונים וכך עשיתי, כדי שידעו למי צריך לפנות. עכשיו אנחנו בונים את זה. כמו שכתוב כאן, הם מונו ומיד קיימתי ישיבה אתם ב-17 בחודש ונתתי להם את המטלה הזאת. אמרתי להם שאני רוצה בעוד חודשיים לקיים ישיבה נוספת כדי שכל אחד מהם יבוא ויאמר לי איך הוא ערך את בקרת הנזקים ואז נראה איך אנחנו מתקדמים הלאה.

נורית, את דיברת על 125 תקנים?

לא. לא קיבלנו. אנחנו יושבים מול גורמי אג"ת שהם לא נדיבים באופן מיוחד. כל סעיף מהווה כמה וכמה פעולות. פורטים את הפעולות ומה צריך לעשות. הם אמרו שבסופו של דבר צריך לקבל שני אנשים בתחנה – מדובר במאות אלפי תיקים בשנה – ולתביעות נדמה לי עוד 14 אנשים. כמובן שהמשטרה לא קיבלה את כוח האדם ולכן המערכת באה לפתור את זה בצורה אלגנטית ולתת את המענה. מה שיש לנו היום זה שישה קציני נפגעי עבירה מחוזיים שזה קצין אחד שנותן מענה אחד לכל המחוז. זה כוח האדם שניתן ולא יותר.

כלומר, לא קיבלתם תקנים.

אחד בכל מחוז.

אני מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

קראתי את הדוח שלכם.

החוק מדבר כמובן על זכויות של נפגעים ואני מדברת על זכויות של נפגעות כי אצלנו רובן הן נשים. החוק לא מדבר על מערכות, הוא לא מדבר על מאמצים שייעשו, אלא הוא מדבר על זכויות הנפגעת. אני חושבת שהשאלה שצריכה להיבחן היא האם זכויות הנפגעת ניתנות לה. בעיניי זאת המשמעות של יישום החוק. אין שום ספק שכל הגורמים שצריכים ליישם את החוק הזה – בין אם זאת המשטרה, בין אם זאת הפרקליטות, בין אם זה שירות בתי הסוהר – הם כנראה עושים רבות. כאשר אני באה בטענות למשטרה, הם אומרים לי כמה לייזר מסור לעניין הזה. אני אומרת שזה מאוד יפה, בהחלט יכול להיות שהשר לביטחון פנים צריך לחלק לכל האנשים שעוסקים בנושא הזה של מתן זכויות לנפגעי עבירה בהפעלת כל המערכות, פלא ותהיל"ה שבמקרה אני יודעת מה זה אבל אני לא יודעת מה אחרים מבינים בזה. בהחלט יכול להיות שהשר לביטחון פנים צריך לחלק פרסים לכל מי שעוסק בזה כי באמת הוא עשה מעל ומעבר ליכולתו. אג"ת נתן את מקסימום התקנים שהוא יכול היה לתת.

מתוך הדוח שלכם למדתי לגבי היוזמה.

בכל זאת יש כאן דברים שלדעתי מטשטשים את התמונה. למשל, במסמכים של השרים ראיתי דיבורים על אבני דרך. אבני דרך היו בעבר, לפני שהחוק נכנס לתוקף. החוק נכנס לתוקף בשלבים ואז היו אבני דרך ליישום החוק על פי השלבים שקבועים בחוק, אבל החוק נכנס לתוקף לפני קרוב לשנתיים וחצי ומאז אנחנו בשם הנפגעות מצפים שכל מה שיש בחוק, כל זכות שיש לנפגעת בחוק, היא תקבל אותו. אנחנו לא רוצים לחכות לשום מועדים אחרים שנמצאים באני הדרך.

איפה הפער בין מה שאת מצפה לבין מה שאת מקבלת?

לקראת הדיון הזה הפצתי בתשעת מרכזי הסיוע שלנו – כפי שכתבתי במכתב – שאלון שהועבר לכל הרכזות לליווי בהליך הפלילי. בכל מרכז סיוע יש רכזת אחת לפחות, בדרך כלל שתיים, שמלוות את הנפגעות שבוחרות להגיש תלונה במשטרה והן מלוות אותה בכל השלבים של ההליך הפלילי, החל מהגשת התלונה ושנים אחרי שאפילו אותו פוגע השתחרר מבית הסוהר משום שיש זכויות משפטיות כמו הגנה עליה שהוא משתחרר. לאותן רכזות יש ראייה מאוד רחבה על כל ההליך הפלילי, על כל הדרך שעושה נפגעת.


אני מוכרחה לומר שזו פעם ראשונה שהפצתי שאלון כזה ולכן אני לא יכולה לומר האם חל שיפור לעומת הפעם הקודמת, כן או לא. עד היום התרשמתי, שמעתי מהן רבות, ואנחנו נפגשות ודנות, אבל פעם ראשונה שעשיתי את זה בצורה מסודרת.


מה שאני אציג כאן הוא הנתונים כפי שהן מסרו לי על פי מספרים או על פי התרשמות. מאות נפגעות יש בטיפולנו בכל רגע נתון – יש לנו אלפי נפגעות – שבאותה עת מתנהל הליך משפטי בקשר אליהן. פירטתי את מה שעלה מהתשובות שלהן אבל אני מוכנה לחזור על הדברים.

אם להתייחס לחובה של הרשויות להפיץ דפי מידע – החוק מדבר על זה שבעשרה מקומות שקבועים בתקנות יופצו עלונים ובעלונים האלה יינתן מידע מאוד מאוד רחב לפי הוראות החוק על זכויות הנפגעת. לדבריהן הן מעולם לא פגשו את הדפים האלה כשהם מוצרים באיזשהו מקום. חלק מהן אמרו שבמשטרה בכמה מקרים כאשר הן ביקשו עבור הנפגעת – כאשר הנפגעת הייתה מלווה על ידן והן יודעות שצריכים להיות דפי מידע כאלה – הן קיבלו את דפי המידע. דפי המידע אמורים להיות – כך כתוב בחוק - מונחים במקום נגיש ובולט לעין. אלה הן הוראות החוק.

במשטרה שמים אותם באופן בולט במש"ל – המחלקה לשירות האזרח, מקום בו נגבות כלל התלונות - אבל לעולם לא ניקח נפגעת עבירת מין לחקירה במש"ל. לנפגעת תקיפה מינית לעולם לא נאמר לה ללכת למשל להגיש את התלונה. את אומרת שלא ראית זאת, אבל מהמקורות שלי עולה תמונה שונה.

אנחנו לא רוצים להתנגח אלא ללמוד ולשפר.

המקום הבולט שנבחר בתחנת המשטרה באופן הגיוני היה המש"ל. זה לא פוטר את החוקר, בכל מקום שנעשית חקירה שלא דרך המש"ל מלתת את דפי המידע.

אנחנו שומעים כאן הערה מאוד ברורה. את אומרת שבין כה וכה זה לא שם, ולכן כדאי שזה יהיה שם.

לכל חוקר יש את זה. זה יוצא לו מהפלט.

אנחנו רואים את הפער בין הפיקוד הבכיר והרצון שלו שהדבר יוטמע.

לכל חוקר יש את הטפסים כמה שהוא רוצה. המקום הבולט בתחנה זה המש"ל אבל לכל חוקר יש את כל הטפסים וכמה שהוא רוצה.

צריך לשלב בין הטכניקה לבין המעשה.

זאת לא טכניקה.

המש"ל זה מאוד מאוד יפה.

הערתי לגבי המקום הבולט. לגבי החוקרים אמרתי שלכל חוקר יש את זה.

אבל זה לא ניתן לנפגעת והיא לא יודעת.

בסדר. מקבלת.

המרכזים של הסיוע פרוסים בארץ. יש הבדלים בתשובות שקיבלת או התשובות היו זהות מכל המחוזות?

השאלון שלי היה על הרבה יותר זכויות ממה שמופיע במסמך. במקום שהתשובות לא היו מובהקות או שהיה הבדל בין מרכזים שונים והיו מרכזים, לא העליתי את זה בכלל. כל מה שהעליתי כאן זה רק מקום שזה היה מובהק ובכל הארץ.

אני שואלת אם יש מחוזות או תחנות בהם יש בעיה.

השאלון הזה שהופץ, לכמה נפגעות הוא התייחס?

על מאות רבות.

האם התמונה היא לגבי 600, לגבי 200, לגבי 1,000? אני לא יודעת מה זה מאות.

אם את רוצה, אני אמסור לך מספרים לגבי כמה נפגעות יש היום בכל אחד ממרכזי הסיוע שמקבלות ליווי בהליך הפלילי. אני לא יודעת לומר לך כרגע.

זה מתבקש.

מדובר פה על תשעה מרכזים פרוסים מהצפון עד הדרום.

אולי יוזמה נוספת היא שהמשטרה בתחנות השונות ובמחוזות השונים תעשה אחת לתקופה – בגלל שזה חלק מהטמעת הדבר החדש הזה – מפגש בין אותם חוקרים או מי שתחליטו כי אני לא כל כך מכירה את המשטרה לבין אותם גופים שמטפלים בנפגעות.

ביום ראשון יש מפגש כזה.

ביום ראשון יש מפגש לא בתחנות. ביום ראשון יש מפגש עם ראש חטיבת החקירות. בתחנות הרבה מאוד מתלוננות מתקבלות באופן עצמאי מבלי שיהיה ליווי. באופן מובנה כל אישה שמגיעה או כל גבר שמגיע לתחנה והוא נפגע עבירות מין, אנחנו שואלים לרצונו לקשור קשר עם מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית. זה חלק מנוהל העבודה וזה לא דבר זר. הנושא הזה של הקשר עם ארגוני הסיוע קיים. הנושא של דפי המידע, זה משהו נפרד.

אם באה מתלוננת לבד, נניח היא לא יודעת, אבל אתם הרי יודעים שצריך להיות. אתם שאלתם ואמרו לכם שאין?

לא, היא לא אומרת שאין.

אנחנו רוצות לשמש פה לנפגעות תקיפה מינית, בין שפנו אלינו ובין שלא פנו אלינו. אם רכזת או מתנדבת שמלווה נפגעת באה למקומות שם צריכים להיות הדפים והיא רואה שהם אינם, היא יודעת שבעוד שעה תבוא נפגעת בלעדיה וכאשר היא אומרת שאין דפי מידע, לזה היא מתכוונת.

כשהיא רואה את זה, זה יעזור אם היא תאמר לחוקר שצריכים להיות כאן דפי מידע והוא יוציא אותם וייתן לה. אחרי כן הוא כבר יזכור לתת את הדפים לנפגעות הבאות.

בדוח שקיבלנו לפני הישיבה כתוב ש"הנפגעות אינן יודעות למי לפנות, גם הרכזות של מרכזי הסיוע שיש להם את הידע, הניסיון וקשרי העבודה האמיצים עם הגורמים הרלוונטיים, גם הן נתקלות בקשיים לקבל את המידע הנחוץ לנפגעת".


זה פער שלא ברור לי לגמרי. אם עובדים ביחד, איך אין את הדפים האלה?

בפסקה הזאת שקראת לא מדובר בדפי המידע אלא מדובר במידע הכללי. לברר אצל התובע האם הפוגע שוחרר מהמעצר, את זה גם הן מתקשות לעשות. הוא לא עונה לטלפון, הוא עסוק וכולי.

אבל דפי המידע נמסרים להן?

כשהן מבקשות במשטרה, הרבה פעמים הן מקבלות. כן.

זה יותר טוב מאשר לומר שאין בכלל דפי מידע.

אמרתי שהחוק קובע. אני יושבת מול הרשויות לאכיפת החוק ואני צריכה לדבר בשם החוק והציות לחוק. החוק אומר שבעשרה מקומות – והמשטרה היא לא המקום היחיד – שונים, כאשר אחד מהם הוא חדרי המיון למשל, אחד מהם הוא הפרקליטויות, אחד מהם זה מח"ש, שם צריכים להיות במקום נגיש ובולט לעין דפי מידע בחמש שפות שונות. הרכזות ציינו את העובדה שיש ריבוי אצלנו בנתונים שלנו לנפגעות שלא דוברות עברית אלא דוברות רוסית או אמהרית. זאת אומרת, האחוז שלהם בין הנפגעות גבוה מהאחוז שלהן באוכלוסייה. מדובר באישה פגועה מאוד, בקטע מאוד קשה בחיים שלה כשהיא עומדת מול המשטרה. האפשרות שלה לקלוט מידע בשפה זרה לה, הוא קשה במיוחד. דפי המידע זה דבר מאוד חשוב כי היא יכולה לקחת אותם הביתה ולעיין בהם שוב ושוב. במצב שלה זה קריטי.

מבחינתי היוזמה לא נמצאת רק ברשויות אלא היא צריכה להיות גם בעמותות. אם זה המצב – ואני מכירה את עבודת הארגון שלכם – אני לפחות הייתי מצפה שכאשר היא רואה שזה לא קיים ויש פער בין מה שהיא יודעת שצריך להיות קיים לבין מה שקיים, שתהיה תביעה, שתבוא יוזמה שלכם, אם זה למשטרה, אם זה לפרקליטות ואם זה לכאן. תאמרו שיש כבר חוק, החוק הזה כבר שנתיים צריך להיות מקוים ולמה לא רואים זאת.

אנחנו אומרות את זה בכל הזדמנות.

לכאן מידע כזה לא הגיע. אם לא היינו עושים את הדיון הזה היום, לא היינו יודעים.

אני העליתי את זה כבר פעמים רבות.

מוכרחים לומר שהיוזמה לא נמצאת רק במקום אחד ליד השולחן אלא היא אצל כולנו ובמיוחד אצל הארגון שעושה עבודה כל כך יפה.

רק לציין שמעבר לדפי המידע, בכל התחנות יש גם שלטים בכל השפות. אנחנו מזמינים את הוועדה לבוא ולהתרשם.

אנחנו נעשה זאת. רשמנו לפנינו.

דפי המידע הם עניין אחד אבל ישנם כמובן כמה עניינים אחרים שהם ממש לא פחות חשובים.


נושא אחר שביקשתי לבדוק וקיבלתי עליו מידע זה חובת המשטרה למסור לנפגעות מידע ראשוני וליידע את הנפגעת על זכויותיה החוקיות כאשר הכוונה היא לחובת החוקר להזדהות בפני הנפגעת, חובה שקבועה בחוק. נמסר לי שלרוב או במקרים רבים זה לא נעשה. חובת המשטרה להודיע לנפגעת את שמו של החוקר האחראי על החקירה – אין זהות בין החוקר לבין האחראי ובדרך כלל לא מקבלים את השם שלו. את כל זה החוקר צריך לעשות מיוזמתו וזה לא משהו שהוא צריך להידרש לעשות. חובת המשטרה להודיע לנפגעת שהיא זכאית להגיש הצהרת נפגע אבל נמסר לי שאף פעם זה לא מתקיים ואני גם יודעת את זה מהפרקליטות שרק כאשר התיק מגיע לפרקליטות – בדרך כלל, לפעמים – העניין עולה אבל הוא עולה לראשונה בפרקליטות כאשר על פי החוק זה צריך להיות חובת החוקר. העובדה שזאת חובת החוקר היא איננה מקרית.

לגבי ההצהרה זה נכון. הייתה גם אי הבנה לגבי הנושא של דפי ההצהרה, מה המשמעות, וגם לא היה שימוש בדפי הצהרה. בבקרות החוזרות שנעשו בתקופה האחרונה בהחלט שמנו דגש על זה. אני מסכימה עם זה שלא התייחסו מספיק לנושא ההצהרה. ההצהרה צריכה להינתן כבר מהתחלה ובפעם השנייה בתביעה.


לגבי מתן השם. אני יודעת שיש מאמץ עליון להתאים את החוקר לנפגעת. לגבי זה אני לא רוצה לומר שום דבר, אבל לגבי ההצהרה – זה נכון.

אני מניחה שתעשו עם זה משהו.

אני כל הזמן עושה עם זה משהו. לגבי הצהרה, באופן בולט ראינו את זה בבקרות שלנו וראינו שיש עם זה בעיה. ברור שנעשה עם זה משהו.

אני רוצה לומר משהו לעניין ההצהרה. בוודאי שהכל צריך להיות מקוים אבל זה אחד הדברים שניתן לתיקון עד לפני גזר הדין. פונים אלינו ואומרים שיש הצהרת נפגע שלא כתובה על הטופס, ואני אומרת שאין בעיה, מה שיש הצהרת נפגע, להגיש את זה כי בשום מקום לא כתוב שאנחנו צריכים להיות פורמליסטיים. אנחנו אומרים באופן גורף לאפשר לנפגעים בכל שלב – כמו שכתוב בחוק – לתת את זה. אם כן, זה ניתן לתיקון וזה מטופל.

יש חשיבות מאוד גדולה שזה יהיה דווקא בשלב הראשון משום שהנפגעת נדרשת באותו מסמך לתאר את הנזקים שנגרמו לה. בתוך התהליכים הרגשיים שהיא עוברת, יש חשיבות מאוד גדולה שהיא תתחיל לתאר את הנזקים שלה בשלב שהיא נמצאת בחקירה ואחר כך היא תמשיך ותפתח את זה. בין השאר בגלל זה ניתנת לה זכות בחוק לתקן את זה עוד ועוד. ברגע האחרון לפני גזר הדין, זה לא השלב המתאים.

כאשר ישבנו בנושא הזה הועלו טענות ואמרו למה בכלל לאפשר בשלב כל כך מאוחר. אז אמרנו להפך. בואו נעזוב את עבירות האינוס ונדבר על עבירות רכוש. הרבה פעמים בהתחלה כאשר מישהו בא להתלונן על התפרצות – ואני יודעת זאת כי פעם התיקים האלה היו בפרקליטות ולא היו בתביעה המשטרתית ועשיתי עשרות תיקים כאלה – הוא לא יודע מה גנבו לו. הוא יכול לדעת למשל שגנבו לו את הטלוויזיה, אבל הוא עוד לא יודע מה עם התכשיטים למשל. לכן הוא מגיע יותר מאוחר. אם תיק נשמר כשנתיים בעבירת אינוס או שניהלו הוכחות ובינתיים האישה הלכה לטיפולים פסיכיאטריים או פסיכולוגיים, אז יש לה כבר אפילו סכומים כי הרי היא צריכה לתת את הנזקים. היא לא תמיד יודעת לומר ביום שהיא מתלוננת את הנזקים שנגרמו לה. לא אמרתי שלא צריך לתת, אבל אם לא נותנים ועושים את זה בדיעבד, לא קרה שום אסון. זה אחד הדברים שהם אולי יותר קלים לנו. נדמה לי כך.

חובת המשטרה והפרקליטות ליידע את הנפגעת על העובדה שהפוגע נעצר. לפעמים הרבה יותר חשוב להודיע שהפוגע שוחרר ממעצר או שוחרר בתנאים בערובה ואפילו על פי החוק יש לה זכות כאשר יש תנאים לערובה שמטרתם היא להגן על הנפגעת, התובע צריך גם להודיע לה שיש תנאים כאלה בשחרור בערובה ולאפשר לה לקבל את התנאים האלה מתוך ההחלטה של השופט. אם למשל אסור לו להיכנס להרצליה ומותר לו להסתובב בתל-אביב, בהנחה שהוא יציית להוראות האלה כתנאי לשחרור מהמעצר, גם היא תסתובב רק בתל-אביב ולא בהרצליה. הרי מדובר כאן בתנאים שנעשו עבורה.


מהנתונים שקיבלתי המשטרה ממלאת את החובה הזאת להודיע הן על מעצר והן על שחרור ממעצר או שחרור בערובה לעתים רחוקות. היא עושה את זה מתוך חדוות ניצחון.

זאת פעולה יזומה, נשלח SMS שהיא תחזור למערכת.

הרכזות כמעט ולא נתקלו והן נמצאות בקשר עם הנפגעת יום ולילה. זה תפקידן.

הן לא מקבלות SMS.

את ה-SMS מקבל הנפגע או הנפגעת ולא יחידת הסיוע או מי שזה לא יהיה.

ביום מוציאים בממוצע 300 הודעות יזומות.

השאלה כמה זה מתוך הכלל.

לא אתם מקבלים את ההודעות אלא הנפגעות עצמן. כדאי לעשות בדיקה נוספת ולבדוק האם הן מקבלות ואתן לא יודעות על כך. חשוב לנו לדעת אם זה קיים או לא קיים. בבקשה, אם את יכולה לבדוק את זה.

גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזאת אבל אז שמתי לב לעובדה שמדובר ב-250 הודעות SMS ליום. זה מספר שחוזר על עצמו. זאת מכסה.

את לא יודעת וגם אני לא יודעת.

השאלה כמה זה מתוך מה שצריכים לשלוח.

זאת לא זריקת מספר סתם אלא זה ממוצע. אנחנו יכולים לומר כמה הודעות נשלחות כל יום ואפשר לראות שמדובר ב-211, 217, 291. אנחנו אומרים שהממוצע הוא בערך 250 ליום. זה מספר ממוצע של הודעות.

אני רוצה לשאול אותך האם לפי הידוע לך כל ההודעות על מעצר, על שחרור ממעצר או איזה אחוז מההודעות נשלח לנפגעות.

כל מי שצריך לקבל את ההודעה – מקבל באותו יום SMS. את יכולה לומר לי שהוא לא קרא, הוא לא היה בבית כאשר ההודעה הגיעה וכולי. יש הרבה דברים שאפשר לבחון אחר כך, אבל בעיקרון כל האנשים שאנחנו יודעים על פי המערכת – כל הנפגעים והנפגעות – שמגיע להם מידע על מעצר, על שחרור ממעצר וכולי, נשלחת הודעה בבוקר, הודעת SMS, אל כולם. אמרנו שזה בין 200 ל-300. ביום ראשון יש הרבה יותר, ביום שני יש פחות, אבל הממוצע הוא בערך 250. אפשר לבדוק אותנו. אנחנו יכולים לקחת את ההודעות ולראות למי שלחנו.

סיימנו את הנקודה הזאת. תבדקו אצלכם למה זה לא מגיע למטפלת בנפגעת.

נושא נוסף הוא החובה של המשטרה והפרקליטות להודיע על סגירת תיק פלילי והזכות של הנפגעת להגיש ערר. אם היא מגישה ערר, החובה של הפרקליטות לתת תשובה תוך שישה חודשים. החובה הזאת, אני מוכרחה לומר, לא נולדה בחוק הזה אלא היא הוזכרה שוב בחוק הזה. היא קיימת מאז שאני בתמונה ובכל זאת הרבה מאוד מההודעות על סגירת תיק לא מתקבלות.

זה לא שייך לחוק הזה. חובה לתת הודעה על סגירת תיק.

זה חזר לחוק. זה הופיע שוב בחוק. כאשר הייתי קצינה צעירה במשטרה, הגשתי פעם אחת בחיים שלי תלונה ועד היום לא קיבלתי הודעה על סגירת התיק.


החלק החשוב ביותר היא החובה של המשטרה והפרקליטות לתת מידע יזום על הליכים במשפט ובמאסר, מידע על הגשת כתב אישום, מידע על מועדי הדיונים, מידע על המועד בו בית המשפט יקרא את הכרעת הדין, הגשת ערעור וכולי, רשימה מאוד ארוכה שפירטתי כאן. היא יותר ארוכה מהרשימה כאן אבל פירטתי את כל אותם עניינים שקיבלתי לגביהם מידע ברור. בכל העניינים האלה בהם זה קריטי עבור הנפגעת לקבל את המידע באופן יזום על ידי המערכת, כל הרכזות מסרו לי שמידע כזה אינו ניתן באופן יזום על ידי המערכת.

כלומר, בעצם אתם לא רואים שום דבר שמתקיים.

בעניין הזה של מידע יזום על ידי המערכת, שהמערכת היא זאת שפונה אל הנפגעת ואומרת לה שביום זה וזה יקראו את הכרעת הדין.

לא בכל הנקודות יש חובה לתת מידע יזום.

אנחנו לא קוראים באותה צורה את החוק.

רחל צודקת שהטענה המסורתית של ארגוני הסיוע והמענה המסורתי מהצד השני הוא בקטע של מתן המידע. ארגוני הסיוע באופן צודק מבחינתם טוענים שכל המידע צריך להיות מידע יזום. זה מה שנקרא פרשנות החוק. אנחנו כמערכת שלטונית אומרים שהמידע שניתן, זאת הפרשנות של החוק.

הפרשנות הזאת התקבלה בתקנות שאושרו.

התקבלה בתקנות ואושרה. הטוב ביותר היה שעל כל דבר כזה היה מישהו מתקשר, אבל היום זה לא לפי התקנות ולא לפי מה שנעשה וזה לא מתבצע. לכן צריך להבין כאן את הפער בין הרצון שזה יקרה לבין זה שזה לא קורה. במובן הזה זאת לא תקלה.

זאת גם לא פרשנות החוק אלא באמת יש תקנות שצריך לפעול לפיהן.

אני רוצה להבהיר שהארגון שלנו כולל רק את משפחות הנרצחים. עבורנו לא קיים שום גוף חיצוני, שום מרכז סיוע שמלווה אותנו חוץ ממרכז נגה שביקשו ממני לדבר בשמם.

הם שלחו דוח.

היינו כאן לפני שנה וישבנו עם פרופסור בן-ששון. אני חייבת לומר שהדבר היסודי, כמו שהוא היה לפני שנה, נשאר גם השנה. משפחות הנרצחים, בניגוד לשאר הנפגעים, לא מגישות תלונה באופן אישי בתחנת המשטרה. המגע שלהן עם החוקרים הוא מגע מאוד טראומתי, אחרי בשורה הכי מזעזעת בעולם, ולא צריך לערבב בין שני דברים. לפעמים אומרים לי שהמשפחות מעודכנות לגבי מהלך החקירה, אבל על זה אני לא מדברת. אני לא מדברת על איך החוקרים מעדכנים לגבי מהלך החקירה. אני מדברת על כך שעדיין לחוקרים אין מודעות לכך שהם צריכים ליידע את משפחת הנרצח על עצם קיום חוק זכויות נפגעי עבירה, על עצם קיום הזכויות, על מסירת דף מידע, על מסירת דף עם ההסבר לגבי ההליך המשפטי, על מסירת דף לקבלת מידע מהמערכת, על מתן קוד וסיסמה.

הבעיה הזו קיימת כבר מספר שנים. בשנת 2005 דיברנו על זה במפגש עם השר גדעון עזרא ועם נורית זיו והבטיחו לנו שישימו דגש על עבירות המתה.

אני אצטט מה שנאמר כאן בדיון לפני שנה. "בחודשים הקרובים אתן דגש – דבריה של נורית זיו – גם ברמת הבקרות, גם בהטמעות, דרך קציני נפגעי עבירות המחוזיים בנושא הימ"רים והצ"חמים בשני מישורים: הדרכות ובקרות על התיקים".

נכון. אני יכולה להראות את ההדרכות והבקרות בימ"רים ובצ"חמים.

יכול להיות שאת יכולה להראות בקרות, אבל אני יכולה לתאר לך סצנה בה אני מגיעה למשפחה, לאימא של מאבטח שנרצח ליד מועדון נייט, רצח מתוקשר, והייתי בטוחה שכאשר אני אגיע לאימא אני אשמע ממנה שביקרו אצלה חוקרים, שהסבירו לה, שנתנו לה חומר, אבל הגענו אליה – וזה היה כבר אחרי השבעה, זאת אומרת שעבר כבר למעלה משבוע – ועל כל השאלות שלנו ששאלנו, היא פשוט לא ידעה על מה אנחנו מדברים. היא לא ידעה מה זה נפגע עבירה, איזה חוק, ע איזה קוד כניסה, איזה מידע וכולי. שום דבר היא לא ידעה. אף אחד מטעם המשטרה לא ביקר אותה והיא מתגוררת בחיפה. לא מצאו לנכון אפילו לבקר אותה. אחר כך היא נסעה בעצמה לימ"ר תל-אביב ואחרי המפגש שלה עם צוות החקירה, היא סיפרה לי שממש הוקסמה מהיחס ותשומת הלב. שאלתי אותה אם היא קיבלה קוד כניסה למענה קולי, האם הסבירו לה משהו על חוק זכויות נפגעי עבירה, האם נתנו לה חוברת – שום דבר.


נורית אומרת שהם מכינים את החוברת המיוחדת למשפחות נרצחים והעניין מתגלגל כבר למעלה משנה, אבל אם היו נותנים את החוברת הכללית, גם זה בסדר. אם אין חוברת מיוחדת, תנו חוברת כללית, תצביעו על הסעיף של שירותי סיוע, וכאן יש פרטים של הארגון שלנו, תפנו לארגון שלנו, אנחנו נעזור למערכת בהטמעת החוק ואנחנו נעזור להם ונאמר להם מה הם צריכים לדרוש מהמערכת. אבל לא, זה לא קרה שוב. עבר עוד זמן ובאמת בכנס שהתקיים באוניברסיטת חיפה מסרתי מכתב מפורט לראש אגף החקירות ורדה שחם ושם תיארתי את הבעיה. אחרי כן התקשרו אליה באופן אישי ממוקד אנושי ושאלו אותה אם היא רוצה להיות נפגעת עבירה או אם היא לא רוצה להיות נפגעת עבירה. שוב, היא לא הבינה כלום. היא סיפרה לי שאחר כך היא התייעצה עם חברה שלה בפרקליטות, קיבלה ממנה הסבר ואז היא החליטה שהיא כן רוצה.


זה לא אנושי, זה לא עונה על שום צורך ומדובר באנשים שבאמת קורה להם אסון נוראי כאשר הם מתמודדים עם עוד אלפי בעיות וכך המערכת מתייחסת אליהם. אני פשוט בהלם. עברה שנה ואני מרגישה שמבחינת משפחות הנרצחים לא חלה שום התקדמות.


נורית אומרת שפנו למשפחות שלא היו בתוך מערכת מנע וחלק מהן אפילו לא בחרו להיות בתוך המערכת. משום מה אני באיזושהי תחושה שהם לא קיבלו מספיק הסבר ומודעות מה מקנה להם המערכת. שוב, מה שמאוד חשוב להסביר למשפחות הנרצחים זה שהן צריכות את הקשר הזה בתוך המערכת, את הכניסה למערכת, לא באופן מיידי עכשיו. עכשיו, בזמן החקירה במשטרה, אחר כך בזמן ניהול המשפט בבית המשפט המחוזי, ברוב המקרים יש קשר טוב עם הפרקליטות למרות שגם כאן בשלב שמתחיל המשפט עצמו, כאשר יש דיונים להארכת מעצר, יש הרבה תקלות. משפחה אחרת נתקלה בזה שאחרי שאנחנו כבר אמרנו לכמה משפחות שידרשו את הטופס, שימלאו אותו ויקבלו קוד כניסה למערכת, משפחה אחת הלכה לבד לתחנת המשטרה, קיבלה את הטופס והתחילה להתקשר למערכת. לא הסבירו לה שהיא יכולה לעשות זאת דרך האינטרנט – רק אני הסברתי לה ושלחתי לה את הקישור. אחר כך הם פתאום ראו מועדים של הדיונים בחצות. יש כמה נאשמים באותו תיק, אבל החומר היה מבולבל והופיעו רק ראשי תיבות שמם של הנאשמים וגם התובע בפרקליטות לא מסר להם מידע על מועדי הדיונים להארכת מעצר והיו הרבה תקלות כאשר הם הגיעו ולא היה דיון, הם הגיעו ובבית המשפט לא רצו לומר להם מה מועד הדיון. בקיצור, היו תקלות רבות וטראומות שנגרמו למשפחות וזה סתם ומשהו מיותר שנוסף לטראומה העיקרית הנוראית.


אם כן, עברה שנה אבל אני לא מרגישה שנעשתה עבודה רצינית. אני גם לא מבינה איך כאשר דיברנו והבטיחו, אבל עדיין הגענו לאותו מצב. לא האמנתי ולא יכולתי להבין איך זה קורה.


בקשר ליחידות הסיוע בפרקליטויות. היעדר יחידת סיוע בפרקליטות המדינה, זה משהו שפוגע במיוחד במשפחות הנרצחים כי היו מקרים לא מעטים שלמשפחה לא נודע על דיון בערעור בבית המשפט העליון. משפחה אחת שמעה על כך מהתקשורת. זאת פגיעה מאוד קשה. זה שלא ניתן למשפחה להיות נוכחת בדיון ולשוחח עם הפרקליט שמייצג את המדינה לפני הדיון, זאת החמצה מאוד גדולה.


לגבי החוברת. נפגשתי עם האדם שעומד בראש החברה הפרטית שאמורה להפיק את החוברת בחודש נובמבר והוא אמר לי שתוך שלושה שבועות אקבל טיוטה, אבל עוד לא ראיתי אותה.

זה נשלח. אני יודעת מענת שזה נשלח.

לא.

זה נשלח, לא הגיע, תקבלי שוב.

גם בקשר לבתי המשפט, זה שאמורה להיות הפרדה בין נפגעי עבירה לבין הנאשמים ויש חדרי המתנה נפרדים, רוב המשפחות, כאשר הן מגיעות לבית המשפט, הן לא יודעות על כך מראש והן עוברות שוב טראומה מאוד קשר עקב מגע מאוד קרוב. במשפט רצח של רענן לוי, המשפחות הן משפחות אלימות שפוגעים קשה מאוד במשפחות הנרצחים.


הדבר העיקרי שאני רוצה לומר הוא שהועלה על ידי נורית זיו רעיון, לפני למעלה משנה, שהמשרד לביטחון פנים, אולי בשיתוף עם משרד המשפטים אולי יפיק תשדיר עם הסבר לציבור הרחב מה המשמעות של חוק זכויות נפגעי עבירה, כמו שקיים לגבי תאונות דרכים. כל אזרח יודע מראש אם הוא נקלע למצב מאוד קשה, מה עליו לעשות, מה הזכויות ומה הצעדים האופרטיביים שהוא צריך לנקוט.

זה יותר חשוב מעשרות חוברות.

זה מה שמתבקש. עכשיו, כאשר המערכת פועלת בצורה הרבה יותר בטוחה ויעילה, אני חושבת שהגיע הזמן שתמצאו תקציב ותפיקו את התשדיר, כך שזה יחסוך לכם הרבה פניות למשפחות ואיתורן. זה יאפשר לכל אזרח להחליט אם הוא רוצה להשתמש בקבלת המידע או לא.

תודה רבה. אני רוצה לשאול לגבי הנוהל. כאשר מתרחש רצח, האם למשטרה יש איזשהו נוהל שהיא צריכה להגיע למשפחה תוך תקופת זמן מסוימת?

אין נוהל שצריך להגיע למשפחה תוך תקופה מסוימת. העבירות האלה שהן עבירות המתה, רצח וכולי, בדרך כלל מדובר בצח"ם או ביחידה מרכזית והיה חשוב להטמיע את זה. גם קודם לכן יש קשר שהוא קשר מובנה לאו דווקא להגיע הביתה אלא נותנים מידע שהוא מידע מיטבי. אנחנו מיידעים אותם על כל דבר ואנחנו בקשר רצוף. הרבה חוקרים אומרים שהם בקשר גם אחרי שיצא מהם התיק והקשר נמשך לאורך שנים. הפער הזה שבין מתן המידע וההסבר לאותה יחידה מרכזית שחוקרת את התיק ונותנת את המידע לזה שנזקקים לזה, זה בשלבים הרבה יותר מאוחרים ולאו דווקא בזמן החקירה. היה חשוב להדגיש את זה בפני אותם ימ"רים כי הם נותנים את המידע. הם מרגישים שמבחינה אישית הם עושים את העבודה, נותנים את המידע, הם נמצאים בקשר עם המשפחות. החיים של הליך פלילי לצערנו הם מאוד ארוכים ומכאיבים, ואכן צריך לקבל מידע גם בהמשך.


את הבקרות ואת ההדרכות עשינו. אני יכולה לקוות שמבחינה זאת של ההטמעה של המערכת באותם ימ"רים ובאותם צוותי חקירה מיוחדים, זה יוטמע בצורה יותר טובה כי הקטע הוא הקטע של המערכת ולדעתי לא של הקשר ומתן המידע לאורך החקירה. על פי ניסיוני הלא מועט זה נעשה בצורה טובה.

אם זה נעשה ולא תהיה כפל עשייה למערכת, למה אי אפשר להוציא נוהל שבתוך החודש הראשון של המקרה המשטרה תגיע?

זה קיים. יצא חוזר בנושא עבירות המתה שלמעשה שיקף את המציאות. בנוהל שלנו כתוב שלגבי עבירות שהן עבירות המתה, לגבי עבירות מין ואלימות חמורות שמצויות בנוהל, מעבר לנושא של אותה מערכת, יש לתת את המידע האישי. במקרים האלה של העבירות הקשות, אנחנו לא יכולים להסתפק במערכת ולכן התשובה של הימ"רים היא שהם נותנים את המידע. הם לא באים הביתה כמו במקרה של אותה גברת מחיפה שאני מכירה את המשפחה באופן אישי, אבל לא דיברו אתי ואני לא יודעת בדיוק מה היה שם. הם לא אמורים דווקא לבקר. מתן המידע במרבית המקרים ניתן. הסברנו להם ואמרנו להם שההזנה למערכת היא כדי לתת את כל אותו מידע ברגע שהתיק יוצא מהם, ואני מקווה שאותן בקרות ואותה הטמעה שנעשתה בימ"רים באמת תיתן את אותותיה כי עברנו בכל היחידות הארציות, בכל הימ"רים וצוותי החקירה המיוחדים.

שום דבר לא השתנה.

אני לא יודע אם דבר לא השתנה. את מדברת על מקרה מסוים. אני לא מזלזלת בשום מקרה כי אלה נקודות הקצה הכואבות ביותר. אני אומרת שלחלוטין אני לא מקבלת שאין שינוי לגמרי. מדברים כאן על מקרים כאלה ואחרים. אמרתי שזיהיתי את הבעיה. אני לא רוצה לשבת כאן ולדבר על כוח אדם ועל כמה קצינים יש לי כדי לעשות את זה כי אני צריכה לעשות את העבודה.

אולי לא. אולי את צריכה לומר לנו שאתם צריכים תוספת של אנשים.

אמרתי שמבחינה אסטרטגית זה נכון שמביאים לכאן, אולי לא במקרה, את העבירות החמורות ביותר. מבחינה אסטרטגית היינו צריכים לומר האם אני נותנת מענה ל-500 אלף תלונות, ל-250 אלף תלונות מבחינת ההטמעה, העשייה והעבודה מול גורמי המחשוב וכולי ולרכז אנרגיות שם, או במקום אחר. אנחנו מנסים ללכת באופן רוחבי. אמרתי בפעם הקודמת שלאחר שעשינו עבודה אדירה בתוך השטח, תמיד יש מה לתקן ואנחנו עדיין ממשיכים כי מאז עשינו עוד שבעים כאלה, אנחנו באמת צריכים ללכת לאותם גורמים שמטפלים בנקודות הקצה במקרים האלה, ואנחנו הלכנו ועשינו. לדעתי אנחנו לא נשקוט אלא נמשיך ונעשה את זה.


הנושא של הטמעה של נפגע עבירה, לצערי הוא קשה. המשטרה רגילה לעבוד מול החשוד, המשטרה רגילה לעבוד מול הסניגורים. אנחנו צריכים לגלות עבירות, לגלות עבריינים, להביא לדין, לשמור על הסדר הציבורי וכולי. תבינו שעבודת ההטמעה באוריינטציה של הארגון ולא מבחינת אני נותן שירות, יש נפגעי עבירה ונפגעי העבירה הם חלק מההליך הפלילי, וכחלק מההליך הפלילי אתה צריך ליישם את הכל וזאת עבודה לא פשוטה. אני אומרת את זה פה ואני אומרת את זה כל הזמן. נכון שנעשית עבודה אדירה, אבל כשאני באה לכאן אני שומעת כאילו לא נעשה שום דבר, אבל כולם מבינים שזה לא כך.

המשפטים האחרונים שלך נוגעים במהות מאוד מאוד מעניינת.

נכון. צריך להבין שמדובר באלפי חוקרים ולא מדובר בחוקר בודד, לא מדובר בנקודת קצה של חוקרים אלא מדובר באלפי חוקרים. צריך להניע ארגון שלם מהראש שלו ועד החוקר האחרון ולומר לו שנפגע עבירה נמצא מבחינה זאת במרכז של ההליך הפלילי. זה קשה מאוד. קשה להניע ארגון שלם מכאן לכאן. אנחנו לא בסוף העבודה שלנו אבל לדעתי אנחנו במקום מצוין לעומת מה שהיה טרם חוקק החוק. כמו שהסברתי, בהרבה מובנים עשינו דברים שקדמו לחוק מבחינת נפגע העבירה אבל אתם צריכים להבין את הקושי. במערכות כאלה להזיז בקונספט, באוריינטציה, שנפגע העבירה הוא במרכז ההליך – זה הליך לא פשוט. אנחנו יושבים ושומעים כאן את הביקורת ואנחנו לא יכולים לשמש לפה לעשרות אלפי אנשים שמקבלים את השירות.

אני מאוד מודה לך על ההערות האחרונות. אני מוכרחה לומר לך שלפחות אצלי נפל האסימון כי באמת זה כאילו היפוך של התפקיד.

זה לא היפוך של תפקיד אלא זה לומר שאני כל השנים הורגלתי לעבוד מול אנשים מסוימים, זה התפקיד שלי, ועכשיו אני צריך להוסיף משהו.

לכן כאשר את מדברת על הטמעה כל כך קשה, עכשיו אני מבינה.

זה מעבר לנושא של מתן שירות. כאשר אני באה ליחידות ואני אומרת שזה לא הנושא של שירות, כי אם הייתי רואה בזה שירות, היינו שמים את זה במקום כלשהו, אבל זה לא שירות אלא זה משהו הרבה יותר מהותי והרבה יותר עמוק וזה דבר שמתרחש כל הזמן. זה משתפר מאוד. אני רואה שיפור גדול השנה וזה ישתפר בעתיד, אבל כאשר אנחנו מדברים על זה, צריך כל הזמן לחשוב על העניין הזה ולא בתור תירוץ.

בגלל ההערות האחרונות שלך אני חושבת שהנהלים צריכים להיות יותר ברורים כלפי אותו שוטר או חוקר.

זה קיים. הנהלים ישנם. אנחנו משופעים בנהלים. הצגתי בפני הוועדה בדיווחים הקודמים את כל הנהלים שנוגעים לנפגעי עבירות. יש נהלים.

בקשר. אין כמו לבקר משפחה אחרי רצח או אחרי איזשהו אירוע כל כך טראומתי.

למיטב ניסיוני במקרה של רצח או המתה, יש קשר הדוק בין היחידות החוקרות שאלה הימ"רים וכולי לבין המשפחות. אני לא יכולה לומר ליחידה אם לבקר או לא לבקר. אני לא חושבת שאני יכולה להחליט דבר כזה. באחריות אני אומרת שמתקיים הקשר הזה. המידע הוא מידע אמין ושוטף. המידע ניתן מדרגים הרבה יותר גבוהים מאשר צוות החקירה במקרה הרצח ואני חושבת שהפער, כמו שלרה מציינת, זה הפער בין מתן המידע השוטף הזה במהלך החקירה לבין העובדה שבסופו של דבר הדבר הטכני הזה הוא בעצם דבר טכני. כשאני אומרת טכני, זה טכני מבחינת החוקר כי החוקר אומר שהוא הרי אומר את הכל ובעיניו ההזנה היא הנושא הטכני.

אני מבינה את השוני במהות של התפקיד של השוטר או החוקר.

יש גם שוני אצל הפרקליט.

נכון.

לא אחזור על הנקודות שכתבנו בנייר העמדה כי אני לא רוצה לגזול את זמנה של הוועדה.

הנייר הגיע אלינו רק הבוקר, כך שאנחנו לא יודעים מה כתבתם. אם יש לך הערות מהותיות, תאמרי אותן.

הערות מהותיות שעלו כאן בדיון. אני רוצה לומר שאני מאוד מסכימה עם נורית. בפרספקטיבה של שבע שנים יש שיפור במצבם של נפגעי עבירה. אני לא יודע למה יצא שאנחנו יושבים כאן משני צדי המתרס אפילו פיזית. את מציגה כאילו המקרים שמגיעים אלינו אלה המקרים שנפלו בין הכיסאות ואז זה רע בפני עצמו, אבל אני חוששת שזאת לא התמונה.


דפנה ציינה קודם שאנחנו מדברים על העבירות המאוד קשות והיא דווקא מודאגת בגלל אדם שפרצו לו הביתה, אבל לא דומה מצב אדם שנפל קורבן לעבירה והוא בטראומה עם היכולת שלו לתפקד במהלך ההליך למצב בו אדם מקבל הודעה ב-SMS שהגנה כן הגיש ערעור או לא הגיש ערעור, כן השתחרר בתנאים או לא השתחרר בתנאים. הוא לא חושש לפגוש אותו ברחוב, והוא לא יפגע בו. אני לא יודעת מה הייתה מטרת החוק, אבל אני חושבת שזה לא נכון לשים אותם באותו מקום.

את מדברת על שלום הילד?

כן.

הייתי רוצה לדעת מבחינת שלום הילד, האם החוק הזה מיושם או לא מיושם, האם הוא בסדר או לא בסדר.

אני מנסה להתחבר לדברים שנאמרו כאן. לדוגמה, הוזכר כאן נפגע עבירה שהוא עד. במקרה שלי, קטין שהוא עד, קטין נפגע עבירה שהוא עד, שמטבע הדברים פחות מודאגים מכיוון שהפרקליטות נמצאת אתו בקשר כי הוא צריך להגיע לעדות. ראשית, לא כל ה קטינים מגיעים לעדות אלא לפעמים חוקרת הילדים מעידה בשמם ואחר כך המשפחות לא מעודכנות. גם אלה שמגיעים לעדות, אני משתמשת כאן בעדות ששמעתי מנפגעת עבירה שהיא לא קטינה שאמרה בשבוע שעבר ברדיו שזה היה השתמש וזרוק. השתמשו בה וזרקו אותה ואחר כך לא מעדכנים את האנשים. רק בשבוע שעבר ניסינו לאתר תיק שנגנז כבר לפני שלוש שנים כי אף אחד לא טרח לעדכן. שתי משפחות שנפגעו מעבירות מין מאוד מאוד קשות, לא טרחו לעדכן אותן למרות שעברו למעלה משנתיים ממועד גזר הדין. האימא התקשרה אלי ושאלה אם מישהו יכול לומר לה מה קרה בתיק הזה. ענת אסיף עשתה מאמצים עילאיים והזמינו מהגניזה את התיק, ואני התנצלתי בשמה של הפרקליטות בפני האימא שהלכה ברחוב ובכתה אחרי שסיפרתי לה שזה נגמר בלי הרשעה עם איזה קנס. פסיקה של בית המשפט זה לא עניינה של הוועדה.


לא הכנתי שאלון כמו שעשתה רחל וגם היקף התיקים שמגיע אלינו, מההתרשמות שלי, הוא נמוך בהרבה, אבל אנחנו לא מכירים את המסרונים האלה של מידע יזום. אחת הנקודות הבעייתיות עבורנו זה נושא של אסיר שעולה לוועדת שחרורים ואילנה יושבת כאן ואני יכולה להוריד בפניה את הכובע ולתת שבחים על השירות שהיא נותנת לי תמיד, אבל אני נודניקית מכיוון שאני צריכה אחת לחודשיים-שלושה להרים אליה טלפון כדי לשמוע אם האיש הגיש בקשה לוועדת השחרורים. מה יותר פשוט מזה שהמערכת תיתן לנו הודעה יזומה על כך שהוא עלה לוועדת שחרורים? אנחנו יורים באפלה. אנחנו כל הזמן מתקשרים לאילנה כדי לוודא שזה לא קרה.


הקוד נותן מידע לקוני. אני נותנת דוגמאות מהשבוע שהן פשוט מייצגות. בסוף שבוע שעבר התקשרה אלי בהיסטריה אימא של ילד שנכנסה לאינטרנט ואמרו לה שהאיש שוחרר ממעצר. זה היה ביום חמישי אחר הצהרים וכבר לא הייתה לנו שום פרקליטה לדבר אתה כדי לדעת מה המשמעות של זה שהוא שוחרר מהמעצר. רק ביום ראשון, אחרי שהילד היה בהסגר בית כל סוף השבוע כי הוא פחד לצאת החוצה, התברר לנו שהוא שוחרר למעצר בית שחרור בתנאים וזה דבר שבאינטרנט המידע הזה לא הופיע. הקוד לא נותן את המידע. אנחנו מקבלים מידע לקוני שאומר כן שוחרר ממעצר או לא שוחרר ממעצר ואנחנו לא יודעים מה התנאים שעומדים מאחורי זה וזה חבל כי זה פרט שולי שיכול היה להוריד את מפלס המתח.


תיקים שאין בהם טופס – עוד אין לנו ניסיון רב בזה ולכן אני אומרת את הדברים בזהירות – מקרים בודדים כאשר פנינו ליחידות הסיוע - ויצא לי להיפגש עם חלק מהפרקליטות שם והן ברמה פרסונלית יותר ממקסימות – כדי לקבל את המידע, אבל לא היה טופס. התקשרה אלי חוקרת מתחנת משטרה ואומרת שנמצאת אצלה הגברת הזאת והזאת ואין לה מושג למה היא באה אבל היא מאוד נסערת. ביקשתי ממנה שתיתן לי לדבר אתה. שאלתי אותה למה היא באה והיא אמרה שאין לה מושג אבל אמרו לה לבוא. התקשרתי למלווה לשאול למה היא באה והיא אמרה לי שהיא דיברה עם תחנת המשטרה לפני שהיא באה כי ביחידת הסיוע אמרו שהיא צריכה לבוא כדי למלא טופס כדי שתהיה להם סמכות לתת לה מידע. בעידן האינטרנט, כאשר יש להם כבר קוד באינטרנט ויש היום פקסים, האישה הזאת לא יכלה למלא את ההסכמה דרך האינטרנט?

לא, אי אפשר.

זה לא הגיוני. אני לא באה בטענות אלא אני מחמיאה גם לפרסונות שעומדות מאחורי הדברים האלה וגם למאמצים. אני יכולה לומר שהכל בסדר, אבל הילדים לא מקבלים מענה. את רוצה שכדי לא להרגיז אותך, את זה אני אומר?

לא. הבעיה שלנו היא לא אותן יחידות סיוע. לא הבנתי אם מישהו בא אליך, למה את לא פונה?

אני לא יודעת למה את מתרגזת כל כך, כי אני מנסה להיות עניינית. במקרים שאני פונה, אלה הם המקרים שהם פחות בעייתיים כי אני יודעת למי להרים טלפון. אני פונה ועוזרים לי כי פגשו אותי אישית ורוצים לעזור לי, אבל מה עם ההורים של הילד שלא יודעים עלי ולא הגיעו אלי? גם אני לא תמיד מצליחה לקבל את המידע אלא לפעמים אני מקבלת אותו אחרי שאני חולבת אותו למרות שלפעמים גם לחלוב אני לא מצליחה. יש לנו היכרות עם האנשים שמאחורי האפרכסת, יש לנו יחסי עבודה, הם מכירים אותנו, הם יודעים מי זאת המועצה לשלום הילד אבל עדיין זה לא תמיד מגע נעים, לא כל שכן כאשר מדובר בהורה לקטין שלא יודע מימינו ומשמאלו.

תנו זמן. באחד השלבים שלי בעיסוק בחוק הזה שלחו לנו את מבקר המדינה לראות איך משרד המשפטים מיישם את חוק זכויות נפגעי עבירה. זה היה לפני כשנה וחצי. אני אירחתי את הגברת הזאת, פתחתי את כל הארונות שלי והראיתי לה הכל. פיניתי זמן גם כדי להסביר לה את כל הדברים שעשינו. היא אמרה – ואני חושבת שאולי זאת הדרך, למרות שאני לא יודעת כי אני לא רגילה לעבוד כך – שבכלל לא מעניין אותה מה עשיתי בקשר ליישום החוק אלא שהדבר היחיד שמעניין אותה זה לא מה שלא עשיתי.


אני שומעת את לרה ואני זוכרת מה היה לפני שבע או שמונה שנים כאשר החוק לא היה קיים. לא צריך לטפוח על השכם ולא צריך לומר שום דבר, אבל יחד עם זאת לבוא ולומר ששום דבר לא נעשה כי זה מה שנאמר כאן, זה לא כך. לפני שבועיים מונו יחידות הסיוע וכבר יש איזשהו קשר וכבר קיבלו עזרה. לא צריך לומר תודה, אבל לומר כל הזמן ששום דבר לא נעשה ואין שום שיפור במשטרה? אני אומרת לכם – ויש לנו הרבה חיכוכים עם המשטרה – שאי אפשר שלא לומר שיש שיפור עצום גם מבחינת הטפסים וכולי. אולי זה לא המרב וזה לא הדבר הכי טוב שיש, אבל אני אומרת לכם שבסופו של דבר אם אני לא אחדל לחזור לפרקליטויות ורק לומר שהכל רע מאוד, אף אחד לא מרוצה משום דבר שהן עושות, אז תעזבו את המטלות כי ממילא זה לא יעזור. הרי גם זאת דרך לעשות את זה.


בעניין של החוברת למשל, אני באמת כועסת משום שבאיזשהו מקום החלטנו – ולרה יודעת את הגישה שלי – שאנחנו רוצים חוברת מיוחדת דווקא למשפחות של נרצחים ונרצחות.

זה רעיון שאנחנו העלינו.

גם אנחנו. אנחנו לא חייבים לעשות זאת לפי החוק, אבל רצינו לעשות זאת. שוב, אני מצטערת לומר, היה צריך במשרד המשפטים לעשות מכרז. זה לא שענת ואני יושבות, עושות חוברת ותודה רבה. היה מכרז. עד שהיה מכרז ענת ואני נפגשנו עם האדם הזה שעושה את החוברת. כרגע שלחו לנו טיוטה. אנחנו גם לא חייבים, באמת שלא חייבים, לשלוח את הטיוטה ללרה ולאורה, אבל שלחנו את הטיוטה. אם לא קיבלת, אני לא יודעת למה כי ענת שלחה אותה לפני שבוע או משהו כזה. היא שלחה את הטיוטה לכל הגורמים שלא בטוח שמשרד המשפטים היה צריך לעשות זאת. אם לא הייתי כאן, היית שומעת ששום דבר לא נעשה, אין חוברת, אין כלום ולא שלחו.

ביקורת זה דבר נכון ואני יודעת שרחל כותבת ואנחנו עונים, והיא עוד פעם כותבת ואנחנו משתדלים לתקן את הדברים ודברים תוקנו ואתם יודעים את זה. יש הרבה שעוד ניתן לתקן אבל אומרים אפריורי ששום דבר הוא טוב, שום דבר לא עשינו, ואומרים למשטרה ששנה לא קרה כלום- זה לא נכון, משום שאני יודעת שקרו דברים.

היו תלונות גם של לרה וגם של אורה שפנו אלי ואני ביררתי. חלק היה מוצדק אבל חלק גדול מאוד של דברים לא היה מוצדק. ישבתי עם הפרקליטה והיא אמרה שהאימא ישבה אתה. מוסרים להם מידע אבל זה מידע מצב שלישי שלא תמיד הוא נכון. צריך מאוד להיזהר כאן.

דרך אגב, הדבר הזה של ימי חמישי הוא דבר מבורך. לא שאין לי מה לעשות במשרד כשאני אגיע, אבל זה מאוד מבורך לבדיקה. אם זה יימשך שכל פעם שהפרקליטות והמשטרה יבואו לכאן ויאמרו להם ששום דבר הם לא עושים, שום דבר לא טוב כאן וכולי, אני לא בטוחה שזה מידע בונה ואני לא בטוחה שהפרקליטות והמשטרה בסך הכל ירצו לתת יד לפורום הזה. אנחנו משתדלים לקיים את החובה.

אתם לא עושים טובה לאף אחד.

אבל כאשר עושים את זה, אי אפשר שיאמרו כל הזמן שלא עושים כלום.

אף אחד לא אומר לכם את זה.

כן אמרו. אפשר גם לומר את מה שכן נעשה.

אנחנו רוצים לסיים את הישיבה ואני רוצה להתחיל בדבריה של נורית. אני מוכרחה לומר לכם שכאשר מערכות יודעות לעבוד בכיוון מסוים וצריכות להטמיע כיוון די הפוך לה, זה לוקח זמן. כל שינוי לוקח זמן. אני מודה לך מאוד על האמירה הסופית שלך כי עבורי זה באמת ההבנה. לא הבנתי מה זה להטמיע אבל עכשיו אני מבינה זה באמת לקחת תפקיד מסוים ולעשות לו היפוך, ולומר לו שיעשה גם את זה וגם את זה ותעשה את זה גם טוב.

לכן כולנו צריכים לומר תודה על המוכנות ועל היכולת של המערכות האלה לעשות את השינוי.

מה ששמעתם כאן בלהט הדברים גם של דפנה וגם של נורית, זה בגלל שאנשים מחויבים לא רק בגלל שזה התפקיד שלהם אלא זה בא להם באמת מהבטן ועל כך אני חושבת שמגיעה הרבה מאוד הערכה והרבה מאוד תודה.

אני חושבת שיש כאן הבדל בין מערכות שמטמיעות את זה בתוך עצמן לבין גופים שהם גופים מתנדבים או עמותות מתנדבות והפער בין הרצון, גם של אותן עמותות, לעשות את המקסימום כלפי האנשים שהם בעצם מייצגים, יש פער בין אותם אנשים שאתם מייצגים לבין האנשים שלא נמצאים כאן. אף אחד מנפגעי העבירה לא נמצא כאן באופן פורמלי. אולי כולנו נפגעי עבירה כאלה ואחרים, אבל אנחנו לא יושבים כאן בכותרת הזאת. לכן אנחנו צריכים גם לקחת את זה בחשבון, שמה שמגיע אליכם, מגיע הכעס, מגיע אי הרצון, מגיעות אי ההבנות וגם אתם בעצם שומעים דברים, לא את הטוב כי אף אחד לא אומר לנו בדרך כלל תודה רבה, אלא אומרים מה לא טוב. לכן באים עם הרבה מאוד מידע של מה לא טוב וזורקים את זה בחזרה כלפי הרשויות, ובצדק.

בעולם האידיאלי שלי אני כל הזמן מנסה לראות איך אפשר שזה לא יבוא לכאן אלא שהשיח יהיה כל הזמן בשטח.

אתם אומרים שיש קשר עם המשטרה, אתם אומרים שיש קשר עם החוקרים. את מדברת על שתי הבחורות שהזכרת שרק לפני שבועיים הגיעו לתפקידן. כולנו אנשים שיודעים לספר את הסיפור שלנו, כפי שאמרה המשוררת, ולכן כדאי שקצת נרחיב ראש ולא נספר רק את הסיפור שלנו אלא ננסה לראות את זה גם מכיוונים אחרים.

אנחנו כוועדה נמשיך לעקוב אחרי הדבר הזה ונעשה זאת כל פעם אחרי שישה חודשים. אחר כך נחזור למלל לראות אם לא החמצנו משהו, אבל דורית רשמה לי כאן את עיקרי הדברים.

לגבי 800 התיקים שהזכרתם בתחילת התיקים – תמשיכו לדווח.

יחידות הסיוע בפרקליטות המדינה – נראה מה אנחנו יכולים לעשות מבחינת זה שמוכרחים לקיים את היחידה הזאת בפרקליטות המדינה. גם לרה אמרה שזה מאוד חשוב שזה יהיה שם, גם הערעורים וגם הדברים האחרים.

המשטרה דיווחה על פברואר 2008, אנחנו כמובן נעקוב אחרי הדבר הזה.

התיקים הלא מטופלים שאמרת שנמצאים על המדפים – נראה איך זה מתקדם הטיפול בהם.

המכרז עליו דיברתם.

מבחינת מערכת ה-IDR, היום היא עונה על כל תנאי החוק. אנחנו עומדים לשדרג את המערכת הזאת.

אותי לימדו שתמיד כאשר משדרגים, כל הברוכים יוצאים.

בסוף מחצית 2008 אני מקווה שנהיה מאחורי זה ונתחיל בפיתוח המערכת.

לרה לא קיבלה את החוברת ואני מבקשת שישלחו לך אותה פעם נוספת. זה לא כתוב באיזה מקום שאת צריכה לקבל את החוברת, אבל יש כאן באמת חלק מהיחד כאשר רוצים לבנות דבר נכון.


הצהרת הנפגע או הנפגעת – רשמתם בפניכם את הנושא הזה.


אנחנו בהחלט פונים לארגונים וגם למערכות שלנו – משרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים – לבוא אלינו גם כמישהו שיכול לעזור לכם לעשות את הדברים קצת יותר טוב. כפי שאמרה דורית, זה יצוץ לנו במחשב בעוד חצי שנה ובעוד חצי שנה אנחנו נזמן את הדיון פעם נוספת ונבקש מכם אינפורמציה ואז נראה אם צריך לקיים דיון ממש או רק לראות איפה הדברים עומדים. בתוך החצי שנה הזאת אנחנו גם נבקר בשטח, גם בעמותות השונות וגם נראה בשטח איך הדברים קורים.


שיהיו לנו פחות נפגעים ושתהיה לנו שנה יותר טובה.


תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30