PAGE
43
ועדת משנה ביקורת לנושא דוח מבקר המדינה על ההתנתקות

20.7.2008

הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 27

מישיבת ועדת המשנה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה

לנושא דוח מבקר המדינה על ההתנתקות

יום ראשון, י"ז בתמוז התשס"ח (20 ביולי 2008), שעה 10:00

הישיבה התקיימה במועצה האזורית חוף אשקלון

אתר חלופי לאזור התעשייה "ארז"

חברי הוועדה: עמירה דותן – היו"ר

זאב אלקין

אורי אריאל

שי חרמש

ראובן ריבלין

איציק חנניה

- סגן מנהל מינהל אז"פ, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

שלמה חן

- מינהל מקרקעי ישראל

אפרת שטראוס

- מנהלת מחוז ירושלים, מינהל מקרקעי ישראל

איציק עוזר

- סגן ראש מִנהלת סל"ע

יאיר פרג'ון

- יו"ר מועצת חוף אשקלון

קובוש מזרחי

- גזבר, מועצה אזורית חוף אשקלון

אליעזר יעקב

- סגן ראש המועצה חוף אשקלון

יהודה שפירא

- עוזר ח"כ אורי אריאל

יוסי דיין

- ראש עמותת ארז

גדעון בר לב

- יזם, אזור התעשייה ארז

אלימלך ליאוניד

- ועד יזמי אזור תעשייה ארז

יצחק שפריר

- יזם, אזור תעשייה ארז

גיא נתנאל

- יזם, אזור התעשייה ארז

אדי טל


- יזם, אזור תעשייה ארז

עזרא דביר

- יזם, אזור תעשייה ארז

ציון ברכה

- יזם, אזור תעשייה ארז

חיים פרנקל

- יזם, אזור התעשייה ארז

חנה פריידין

סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ

אתר חלופי לאזור התעשייה "ארז"

אנחנו רוצים לייחד את הפגישה שלנו היום, גם פה וגם בשטח, לכל הנושא של העסקים ולכן אולי קודם נכיר אחד את השני.

חברי הכנסת, שאני מאוד מודה לכם שהם טרחו ובאו, חבר הכנסת ראובן ריבלין, חבר הכנסת אורי אריאל, אני יודעת שחבר הכנסת אלקין בדרך. בכל אופן, גם ביום צום וגם ביום ראשון, אני באמת מודה לכם שהגעתם, הנושא מאוד חשוב לכולם, כפי שאתם יודעים. אנחנו מנסים פעם בשבוע לכנס את ועדת המשנה ולדון כל פעם בנושא אחר ולעקוב אחרי הדברים. ראיתי שגם מר איציק עוזר כאן, מטעם סל"ע, כך שבעצם אנחנו מאורגנים, אז בואו נראה את שאר האנשים.

(סבב נוכחות)

אנחנו מבקשים, אנחנו לא עוטף עזה, אנחנו עוטף ישראל, אנחנו קו עימות דרומי עוטף ישראל.

קו עימות דרומי, זה מאוד יפה, מאוד מוצא חן בעיניי.

אנחנו מדברים מהטרמינולוגיה שאנחנו משתמשים בה לצרכים כאלה ואחרים.

העוטף עזה בא מעוטף ירושלים.

חבר הכנסת חרמש מקפיד על עוטף עזה, זה מביא לו יתרונות כאלה או אחרים. אבל אנחנו איתך יחד.

עכשיו אנחנו פה לנושא שלנו. אפשר לקחת את זה גם למקומות... החבר'ה האלה מחכים שלוש שנים, אני רוצה שלא יחכו עוד שלוש שנים, בגלל שיש לנו מלים פוליטיות.

אנחנו כאן כדי לשמוע ולראות איך אנחנו פותרים אולי את הנושא שבגללו אנחנו כאן.

גדעון, תהיה מוכן. המועצה שלנו נמצאת בחלק הדרומי של הארץ. בחלק הדרומי שלנו יש את יישובי קו העימות.

דרום מערב. זה לא דרומה של הארץ.

מישור החוף הדרומי.

זה יותר טוב.

בחלק הדרומי של מישור החוף הדרומי---

אתה תומך בתכנית החלוקה, אני רואה.

אנחנו בתוך תכנית החלוקה של 47'. יש לנו את יישובי קו העימות. בחלק הצפוני של המועצה יש לנו את יישובי המפונים, הקרווילות, והמועצה בתווך והעיר אשקלון בתוך התווך. במסגרת הפינוי, כאמור, נקלטו כאן מספר הקהילות. אחת הקהילות זאת קהילת מבקיעים ובמסגרת קהילת מבקיעים וחלק מאנשי ארז, שנמצאים גם בתוך הקהילה של חוף אשקלון רבתי, חלקם תושבים וחלקם טרם תושבים, חלקם נמצאים ביישוב כרמיה, הקרווילות, חלקם תושבים כאמור וחלקם עדיין לא.

אז מר בר לב ייתן את הסקירה על אזור התעשייה שמדובר עליו רבות, באזור מבקיעים, ושאנחנו מאוד מקווים שיהיה שם פתרון למתיישבים שנמצאים אצלנו כאן באזור. בבקשה, גדעון.

היתה מועצה שקיימת כבר 50 שנה, אבל לא השכילה עד עכשיו לפתח אזורי תעסוקה מה שנקרא, ועד שאנחנו משכילים לבקש אזורי תעסוקה, אז חלים כל מיני חוקים חדשים ותקנונים חדשים במדינת ישראל, בין השאר תמ"א 35, שנפלה עלינו, לא כרעם ביום בהיר, ידענו שהיא תיפול, שאומרת שאין לעשות שום דבר במועצות אזוריות, מקסימום 1,000 מטרים מסחרי מותר למועצה אזורית לעשות. כל השאר צריך להיות בערים או צמוד דופן לערים.

מאחר ואנחנו עוסקים בתכנית המתאר שלנו כבר 8 שנים, עוד לפני תמ"א 35, היו לנו כמה תכניות לאזורי תעסוקה, אני רק אציג, שבחלקן גם נעלמו כתוצאה מתמ"א 39.

אנחנו מועצה שכל מיני תמ"אות רוצות לקחת אותנו, אז אני רוצה לציין שהחלק הצפוני הזה היה פעם בידי המועצה, היום הוא בידי תכנית מתאר ארצית תמ"א 39. כאשר עשו את הפינוי, החליטו פה שאפשר לעשות תכנית מתאר ארצית. לא היה תקדים כזה בעולם, אבל כנראה שזה ישנו בספרים, לעשות תכנית מתאר ארצית, עם תכנית מפורטת בפנים.

אז כל השטח הזה בעצם כבר לא בשליטתנו, אלא בידי תכנית מתאר ארצית, ואת רובה נתנו לרשות שמורות הטבע, ולכן יש לנו מעט מאוד מה לעשות באזור הזה. גם היה כאן אזור תעסוקה של כ-17,000 מטרים, שצמצמו אותו ל-2,000 מטר מרובע במועצה הארצית, במסגרת התמ"א.

זה קיים או לא קיים, ה-2,000?

הוא מאושר, ה-2,000, הוא כרגע בשלבי תכנית. 2,000 מטר זה בעצם אזור כניסה לפארק שקמה, נותן שירותי דרך, מרכז מבקרים וכדומה.

אז לא קיים.

2,000 מטר אושר, אבל כרגע הוא בהליכי תכנון.

המוקד הבא שאנחנו הצענו זה מוקד כפר סילבר, שהוא בעצם בצד מבט הראי של צומת סילבר שנמצא באזור אשקלון שדרך אגב היה בידינו, בשעתו, ואנחנו העברנו אותו באחד הסיבובים של החלפת שטחים לידי אשקלון, ושם התפתח אזור מסחר גדול ותחנת הרכבת. אנחנו כאן קיבלנו אישור, במסגרת ועדת ההיגוי, לאזור טכנולוגי סמי-מסחרי.

משני צידי הכביש של סילבר?

משני צידי הכביש החדש של סילבר. סילבר הקיים הוא פה.

ומה שניתן לך זה ניצנים? האזור הצפוני שדיברת עליו זה האזור הדרומי של ניצנים?

כן, בכביש ניצנים, והלבן זה אשקלון.

איפה אזור התעשייה של אשקלון?

האזור הדרומי פה, הדרומי זה כאן, שצמוד אלינו, והאזור הצפוני זה האזור המסחרי הזה, ועל ידו גם יש אזור תעשייה, יובל גת וכולי. אלה השכנים הטובים שלנו.

עכשיו אנחנו מגיעים דרומה והחלק הדרומי הוא כאן. בתכנית הפיתוח של תכנית המתאר הוחלט שאנחנו אזור יפה וירוק ואנחנו נשתדל לא לפגוע בו, אבל לאורך כביש 4 נוכל להקים מוקדים של פיתוח, של אזורי התעשייה. אז חלק מהמוקדים האלה זה כמובן מה שדיברנו על כפר סילבר.

כביש 4 זה כביש אשקלון-עזה? תסביר.

זה כביש דמשק-קהיר.

כלומר זה כביש החוף עד עזה.

כן.

אבל כשאתה מדבר באזור שלך, זה בין אשקלון לעזה, על הכביש.

לא, אני מצפין, יש לי מאשדוד את כביש 4. פה זה ממש כבר אשדוד. אנחנו לאורך כביש 4 שבקטע הזה הוא כביש מהיר ופה הוא כביש ארצי, יש חילוקי משמעויות.

אנחנו הצענו באמת לאורך כביש 4 את הפיתוח וצומת סילבר, עד המקומות שהצענו פה, ושעמדנו על זה, זה על יד קיבוץ יד מרדכי, כי האזור הזה, על פי חוקי הכנסת, הוא היחידי שיש לו אזור עדיפות לאומית על פי החוק. מתחת לקו 105, הוא באזור של יישובי עדיפות לאומית, ואם אנחנו רוצים אזור תעסוקה, אנחנו רוצים שגם יבואו יזמים ויבנו. אנחנו ראינו שכל יזם שרוצה לבוא, הוא רוצה עוד ועוד ועוד ועוד, כדי שיבוא, כי באזור תל אביב---

האזור המדובר הוא כרגע האזור שאתה מדבר עליו. הסגול הזה, ליד יד מרדכי.

ליד יד מרדכי, שעמדנו על זה שנקבל אותו, כי הוא דרומה מקו 105, והוא שטח של משבצת של יד מרדכי, אבל גם יד מרדכי בעבר רצו להפוך אותו לאזור תעסוקה. שטחו כרגע כ-350. אנחנו הצענו בשעתו את כל האזור הזה, כ-900 דונם ברוטו, אבל הורידו אותנו מזה, בגלל שזה שטח יפה, פתוח, והוא קרוב לנחל שקמה, והחליטו שמגיע לנו, אם כבר, לא משהו יפה, אלא אזור מופר ושלא נוכל לעשות איתו כלום וזה אזור שעובר בו כביש 4 החדש, עוברת בו הרכבת הישנה, ומי שיוכל לתכנן פה אזור תעשייה, הוא יהיה גאון תכנוני גדול.

לאור זה בעצם אתה אומר, האזור שבו ניתן לעשות, 350 דונם ברוטו---

ברוטו, מקווים שיהיה 250 נטו, יהיו בו הרבה גשרים במקומות שנצטרך להגיע, וגם היום על הפרק במועצה הארצית, האזור הזה עומד לרדת, שמאי אסיף, לא מוצא חן בעיניי, הוא לא צמוד דופן, והאזור שדיברנו קודם בכפר סילבר, כרגע, כדי לא לאשר אותו. כרגע התכנית שלנו ממש---

אני כבר התבלבלתי. אנחנו יושבים פה כדי להבין מה לא, או אנחנו יושבים פה כדי להבין מה כן?

אנחנו עוד יכולים אולי להמליץ, זה עוד לא מאושר.

בוא נהיה רגע אופרטיביים. מה שלא, אנחנו לא יכולים לעשות כלום.

לא, אנחנו יכולים להמליץ שכן יאשרו, משום שכרגע זה היה בוועדה, שאמרו שזה לא נראה להם צמוד דופן מספיק, ועכשיו עומדים בדיון נוסף לעסוק בו.

זה סילבר?

לא, זה ליד יד מרדכי.

אנחנו כרגע בדיונים קשים להסביר שזה כן צמוד דופן, צמוד דופן לאזור התעשייה פה, ליד מרדכי, ואנחנו רוצים להסביר גם כמה זה חשוב לנו ושיש גם התחייבות שלטונית לאזור הזה, ממנהלת מינהל התכנון הקודמת, גב' דינה רצ'בסקי, שהסכימה לאזור הזה. אז נכון שבינתיים אנשי התמ"אות הצליחו לקדם את הנושא לפנינו, כי אנחנו כל הזמן תלויים בהרבה גורמים בתכנית שלנו, ולא התקדמנו. אם היינו מאשרים את זה יומיים קודם, זה לא היה נופל על זה, המגבלות של תמ"א 35.

מה יש לנו יותר קרוב למציאות? יותר קרוב למציאות יש לנו שני אזורים. פה, זה כביש 4 וכביש קצ"ה. בפינה הזאת זה מבקיעים ואזור התעסוקה של מבקיעים, שניתן להם במשבצת כפתרון לחובות בחוף גל, בשעתו, וזה עד היום בתהליכים כמעט סופיים, זה אישור השר ועוד איזה שהוא דבר קטן, בנושא הזה, ומקום שני זה האזור כאן, שהוא צפונית לכביש קצ"ה, צמוד לאזור התעשייה של אשקלון וכאן יש אזור מופר, שמוכנים להציע לנו, אפילו בהמלצת הירוקים, שאנחנו נעשה כאן אזור תעשייה, כי האזור הזה כבר עשו בו כרייה וחציבה, על פי תמ"א 14, וכרו וחצבו ויש בורות ומוכנים שאנחנו את הבורות האלה נעשה... זה הגיע לוועדה המקומית, הוועדה המקומית החזירו אותנו, אמרה 'תמצאו יותר שטח, השטח שאתם מציעים פה הוא קטן מדי' ואין סיבה שפה לא נמצא יותר. זה ברוטו 230, אבל נשאר לתעשייה איזה 70, 80 דונם, כי חלק פה, בגלל שלושת הבארות כאן---

זה לא מבקיעים, זה לאשקלון.

במבקיעים, נטו, זה גם איזה 100 דונם.

תראה לי את 41185 במפה הגדולה.

פה, בנקודה הזאת.

זה עדיין מבקיעים, זה המשך---

כן, זה המשך ממש בכביש הזה. אנחנו בשעתו גם חשבנו, כאפשרות טובה למִנהלת משותפת בשיתוף פעולה עם אשקלון, כי זה גם צמוד ולא רחוק.

תסביר לי רק דבר אחד, שאני אבין, מי מציע לכם את כל השטחים, את כל הקוביות האלה? המינהל?

לא, לא, זה יוזמות מקומיות.

זאת אומרת זאת היוזמה התכנונית, שאחרי זה אתם רוצים ליצור את היוזמה התכנונית.

אבל למעשה אפשר לומר יותר מזה, וגם מה שעלה שוב במועצה הארצית, מר שמאי אסיף אמר, 'רבותיי, מה שיש בתכנית המתאר המחוזית, זה ראוי שאנחנו נאשר. מה שלא, לא כל כך רוצים לאשר' וכל האזור הזה, שאנחנו מדברים עליו, הוא אזור שמאושר לאזור תעשייה בתכנית המחוזית, מפה ועד פה.

על זה אנחנו מדברים כרגע.

זה לא המציאות, זה המציאות התכנונית.

כן, אבל זו תכנית ריאלית.

זו המציאות התכנונית מטעם המועצה האזורית שלה שייך בכלל הנושא שאנחנו מדברים.

עכשיו אנחנו מדברים על מבקיעים שהוא הכי קרוב---

ראובן ריבלין הבין שזו המועצה האזורית. אתה אומר שזו המועצה הארצית?

לא, לא. המועצה האזורית יוזמת, כי היא מחפשת לעצמה מקומות, בלי שום קשר לתפקיד של הוועדה הזו, שתפקידה הוא לטפל בנושא של המפונים מגוש קטיף ומעזה וכל הדברים הנוגעים בדבר, כמו ארז, ואתם באים ומציגים לנו את הרצונות שלכם לבוא ולתפקד כמועצה אזורית שבה יש גם אזורים תעשייתיים. את זה אנחנו מבינים. אז יש לכם כל מיני תכנונים והאדריכל מתכנן הערים מסביר לנו בצורה הברורה ביותר, שיש לכם הרבה רעיונות, אבל הקשיים ליישם אותם או לאשר אותם הם כאלה שהם לא נותנים פתרון לאנשים הנחמדים שנמצאים פה, אלא אם כן הם יאושרו.

הבנו את התמונה. אני מציע שנתחיל להתקדם לגבי הנושאים שאנחנו רוצים לטפל בהם ולהביא אותם---

וזה נושא הדיון שלנו. אני חושבת שקודם כל משרדי הממשלה יגידו לנו איפה הם עומדים.

הישיבות האלה לגבי מציאת שטח חלופי למפוני ארז, גוש קטיף, היו כבר במשרד שלנו כמה וכמה פעמים ולפי מיטב הבנתנו, האנשים הנכבדים רצו לעבור לאזור תעשייה כקומפלקס אחד, לקלוט את כל המפונים, ולא לפזר אותם באזורים. תתקנו אותי אם אני טועה. היו כמה חלופות וכל החלופות שהצענו להם בזמנו לא התאימו להם.

מה שאני יכול לומר, אנחנו, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, לא מעודדים להקים אזור תעשייה חדש. בסקרים שלנו לאורך כל אזורי העדיפות הלאומית, באזורי התעשייה שאנו מטפלים, יש לנו כ-20,000 דונם זמין להקצאה ולכן לבוא ולפתוח היום אזור תעשייה חדש, שדורש משאבים כספיים עצומים, לא נוכל לעמוד בזה. בטח ובטח לא בתקציבים שיש לנו כיום מאגף התקציבים לגבי תשתיות. התקציבים שאנחנו מקבלים הם לגבי פיתוח אזורי תעשייה קיימים. אם רוצים להחליט להקים אזור תעשייה חדש, אז אני אומר, אנחנו צריכים לקבל תקציב צבוע למטרת הקמת אזור התעשייה. כלומר משרד האוצר יגיד 'יש לכם פה 50 מיליון להקים אזור תעשייה חדש בנפרד מהתקציב שיש לכם לתשתיות', משום שמהתקציב שיש לנו לתשתיות, יש לנו חובות ליזמים, ששילמו הוצאות פיתוח, ואנחנו חייבים לפתח ולהשלים את כל המגרשים שהקצינו להם. כך שלבוא ולדבר על אזור תעשייה חדש, המדיניות של המשרד היא שלילית, לצערי הרב, משום שיש מצד אחד היצע גדול של מגרשים פנויים ומסיבה שנייה, מסיבות תקציב, שאנחנו לא נוכל לעמוד בזה. המסר הזה נמסר לאדונים הנכבדים בכמה ישיבות שהיו אצלנו ובאנו---

מי מהאדונים הנכבדים?

קודם כל הנציגים של היזמים, נציג הוועד של היזמים. הם היו בישיבות אצלנו כמה פעמים. אני הייתי במִנהלת סל"ע כמה פעמים באותן הישיבות מהסוג הזה. פחות או יותר הם מכירים את המסר שלנו בקטע של קרקע. הוא הציע מבקיעים, היות וזה תב"ע מאושרת, ורק צריכים להשקיע בתשתיות, אנחנו שם נהיה מוכנים, אבל זה לא נותן את הפתרון, זה אזור תעשייה קטן וחבל להתמקד על אזור קטן, כי זה גם לא יענה על הדרישות שלהם, ואז שוב, בעוד שנתיים-שלוש, תגידו 'חבר'ה, נתתם לנו משהו, זה קטן, לא מספיק, לא מתאים', חבל להשקיע שם את הכספים.

חבר הכנסת חרמש, מאחר והוא חי את---

מה הם רוצים, כקהילה? ארז רוצה לעבור כמו שהוא?

אני רוצה לתת רק חמש דקות לחברי הכנסת, כי אלה שחיים פה, חיים את הנושא הזה יחד איתי כבר עשרות שנים.

זו מועצה שגדלה בנכות כבר 50 שנה, ולא באשמתה. קרו פה כמה מהלכים שמשפיעים בעצם על המציאות שנמצאים בה כרגע מפוני גוש קטיף, שהם תוצר של העניין ולא הסיבה של העניין. המועצה הזאת, בימיו של אריה דרעי, עמדה בפני פירוק. היתה תכנית סגורה ומסודרת להעביר את הקיבוצים הדרומיים לשער הנגב, להעביר את המושבים לאזור באר טוביה ולכיש ולגמור את הסיפור של המועצה האזורית פה. בשלבים מסוימים היו דיבורים עם ראש המועצה הקודם על איזה שהוא רעיון של חיבור למועצה אזורית חוף אשקלון לעיר אשקלון, כחלק מאיזה עסקה שלא יצאה לפועל. בדרך היתה יוזמה להקמת תחנת הכח הגדולה, ושם היתה ההחמצה הגדולה ביותר. ראש המועצה הקודם קודם ששמע על תחנת כח, אמר 'רבותיי, זה מלכלך, אני לא רוצה את זה', עיריית אשקלון הבינה את העניין, לקחה את תחנת הכח, הזיזה אותה 500 מטרים צפונה, העשן נופל על זיקים, כרמיה ויד מרדכי, וההכנסות של הארנונה נופלות באשקלון.

אם לא נגמר עוד הסיפור הזה, פרשת צומת סילבר היא אולי הגדולה מכולם. העברת שטחים לצורך מסחר, מועצה אזורית חוף אשקלון נרדמה בשמירה, עשתה החלפת קרקעות, זה היום הכנסות הארנונה במיליונים. אני אתמול בערב קפצתי לאייס שמה, לקנות משהו, דיו למדפסת, לא מצאתי חנייה---

זה היה בתקופה של בני וקנין?

כן. היתה מציאות שאשקלון באותם ימים היתה עיר חזקה ביותר, עם ניהול יוצא מן הכלל טוב. מר בני וקנין, אגב, היה המנהל הכללי של העירייה, הוא לא היה ראש עיר, זו היתה אחת הדוגמאות לעיר משגשגת ופורחת עם הכנסות עתק. לעיר הזאת יש נמל נפט, לעיר הזאת יש תחנת כח, לעיר הזאת יש שני אזורי תעשייה, לעיר הזאת יש אזור מסחר. אין הרבה ערים בדרום, אם בכלל, עם תשתית כלכלית... בית מלון יש בקושי, הולידיי אין קצת שורד עכשיו, לכן לא אמרתי בתי מלון. זאת עיר עם יכולות כלכליות קולוסאליות. בימים האלה ממש, יש לנו אמירה פוליטית שחבר הכנסת ריבלין אולי ישמח לשמוע אותה, מר מאיר שטרית הקים אד הוק 13 ועדות חקירה לענייני גבולות להעברת הכנסות, לא גבולות שטחים, אלא העברת הכנסות, בין מועצות אזוריות לבין ערים, ערב הבחירות, וחבר הכנסת ריבלין מבין למה. אם הוא לא מבין, אני אסביר לו אחרי זה. אני הייתי מצפה שבמקום 13 יהיו 14,

יש, אנחנו נכנסנו לזה.

דקה אחת. במקום 13 יהיו 14, ובקונסטלציה אחת יבינו שהתירו מועצה אזורית חסרת כל נכסים כלכליים עם עיר על ידה עם יכולות כלכליות ענקיות. זה תיאור הרקע פה כרגע. תחנת הכח, 2 אזורי התעשייה והמרכז המסחרי. במציאות הזאת, אם הייתם שואלים את מר סילבן ששון כרגע מה שאומר נציג משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מקצועית מקובל עליי, כל הפתרונות פה הם פתרונות אילוץ ואינוס של מועצה אזורית שפשוט לא נותנים לה לנשום. כי אם היו נותנים לה לנשום, היו אומרים לראש המועצה 'אדוני היקר, בוא תהיה שותף בהכנסות עם אזור התעשייה הדרומי' ובא לציון גואל, לא היתה שום בעיה. באזור התעשייה שדרות-שער הנגב, אזור התעשייה ספירים, ושותף לשדרות ושער והנגב. בנועם נמצא אזור תעשייה ענק, ריק, כבר 10, 12 שנה, עוד בימי חבר הכנסת רן כהן, נתיבות, אופקים, מרחבים, בני שמעון ושדרות. כלומר, הקונספט בנגב, אין בכלל חוסר באזורי תעשייה, יש שפע תשתיות שהשקיעו, מאות מיליונים ועומדים ריקות. לדעתי הבעיה צריכה להיפתר פה לא בלדחוף בכח ביד מרדכי. ביד מרדכי הולך להיות מחלף, רכבת, כביש מהיר. כשיפרוץ השלום ההיסטורי עם מצרים ועם עזה, בכלל ידהרו שם באוטוסטרדות, כל האזור הזה אין לו שום תוחלת מקצועית ותכנונית. הפתרון שלנו צריך להיות, לדעתי, לבוא ולדרוש היום בדיון בוועדה כזאת או אחרת, שתוקם ועדת חקירה לחלוקת הכנסות בין אשקלון לחוף אשקלון, שחוף אשקלון תהיה שותפה לאזור התעשייה הדרומי, יש באזור התעשייה הדרומי מספיק מקום ליוסי הזה וליוסי הזה ולכל העולם ואשתו.

בדיוק כמו קיסריה ואור עקיבא.

יש כאלה עשרות. יש בגליל, צחר, הקונספט של חנויות מכולת ובאסטות זה דבר מוטרף לגמרי, ומסכנה מועצה אזורית חוף אשקלון לפי התיאור שאמרתי כרגע, שאונסים אותה בפתרון עקום, לא נכון, לא ראוי, בגלל שאין לה שום בסיס כלכלי בכלל לקיים את הדברים האלה. עד כאן דבר המשורר. תודה רבה.

לא, עכשיו תקדם אותנו צעד אחד קדימה לנושא שלנו. אתה אומר, יש את האזור באשקלון וזה מבחינת האנשים שיושבים כאן ורוצים לחזור חזרה לעסקים שלהם, במקום ארז, זה המקום שלדעתך הוא אופטימלי.

אבל הוא חייב לבוא בהגינות, גם היום לדאוג לחלוקת הכנסות---

את זה הבנו.

כי הדחף פה הוא מכורח---

הבנו, אבל זה פתרון.

זה הכל אלתורים פה.

יכול להיות שפה, על האזור התעשייה של אשקלון, אתה מחבר אותו, אחר כך אתה מחלק את---

אין, זה משיק גדר לגדר, משלים לאשקלון.

במקום לקחת פה את ה-70 דונם, אתה יכול להמשיך למעלה או להמשיך לתוך אשקלון וליצור את כל... השאלה עכשיו רק מה אתם רוצים, זה הכל.

נכון.

זה הרבה יותר הגיוני, תיקחו את ההכנסות.

בבקשה, מר דיין.

היות ואני שוחה בזה כבר שלוש שנים, אז אני חושב שאני יודע מה שאנחנו רוצים. נתחיל מאזור מבקיעים שזה אזור פרטי, שאנחנו לא יכולים לקחת את זה, כי התושבים שם מדברים על מחירי עתק ואין לנו אפשרות לדבר איתם.

זה לא קרקע מינהל?

זה כבר שלהם היום. הם מדברים על סכומי עתק, בייחוד החבר'ה החדשים. ניסינו.

אזור יד מרדכי – היינו שמחים, אבל שם הולך להיות בלגן, אז אי אפשר. דיברתי דווקא עם מרכז המשק ביום שישי בערב על הנושא. שם כנראה שלא.

מדרום לאשקלון, מדרום לאזור התעשייה אשקלון, זה המקום המתאים ביותר, לדעתי. צריך להגדיל אותו ולמקד אותו, שזה יהיה בתחום שיפוט של מועצה חוף אשקלון ולא דווקא של אשקלון. אנחנו מבקשים להיות בחוף אשקלון.

זה על דעת כולכם, גם כן? זאת אומרת שזה מקובל. איך אנחנו עושים את זה?

תראי, בכל זאת מדובר פה---

עכשיו תסביר לנו למה, בעקבות מה שאמרת לנו קודם, הוא לא מתאים.

קודם כל, מה שאמרתי קודם---

כי זה בדיוק מה שאתה אמרת.

נכון, אתה כיוונת אותנו.

פה מדובר עכשיו על להרחיב את אזור התעשייה הדרומי של אשקלון, להרחיב אותו.

הוא קיים.

הוא לא קיים, הוא לא מוכן ל---

אבל הוא קיים.

יש שטח.

השטח קיים מאז ימי בראשית.

אני שוב אומר---

אני יכול לעזור לך?

לא, למה? אני יכול לומר את זה.

הוא מסתדר יפה.

אני לא חוזר ממה שאמרתי ואני שוב אומר, מדובר בהקמת אזור תעשייה חדש, למרות שהוא צמוד לאשקלון הדרומית. חברים, מה שאני אמרתי בראשית דבריי, והדגיש את זה גם חבר הכנסת שי חרמש, יש מספיק אזורי תעשייה בארץ עם מגרשים זמינים להקצאה, והזכרנו גם את נועם. נכון שהאזור הזה צמוד לאזור קיים, אבל בשביל לפתח אותו, אני שוב צריך לשפוך שם הרבה הרבה כסף ואנחנו לא מעוניינים---

הוא צמוד, ממש כל התשתיות צמודות. יש לך את אזור התעשייה של אשקלון, שהוא לא של המועצה האזורית, אפשר להסתדר עם המועצה האזורית לצורך שיקומם של---

אבל אני צריך לפתח אזור תעשייה חדש. נכון שהוא צמוד לקיים---

למה לא באים לשם---

סליחה, שלוש שנים אנחנו שומעים על נועם, או לפחות שנתיים, אני שומעת על נועם ולנועם אף אחד לא רוצה להגיע, זה לא ריאלי כרגע.

לא, אז תרשו לי לעדכן אתכם, ברשותכם. לנועם כן מגיעים, יש כבר איזה 12 יזמים. יש בעיה אחת בנועם עם המת"ש משום שמשרד הבריאות לא מוכן לתת טופס 4 עד שלא יתחילו את העבודות במת"ש ולשמחתי הרבה, ממש בימים אלה מתפרסם המכרז, יש את התקציבים המיועדים לכך ואני מאוד מקווה שברגע שיתחילו הטרקטורים לעבוד על המת"ש משרד הבריאות ייתן את האישורים שלהם, ויש היום יזמים שכבר שילמו את הוצאות הפיתוח וגמרו את ההסכמים עם מינהל מקרקעי ישראל, רק מחכים שנושא המת"ש יקרום עור וגידים וייראו שהוא עובד. ברגע שהוא עובד, יבואו גם יזמים לשם. נכון, הוא נסחב שלוש שנים---

אל"ף, אני מאוד שמחה ומאחלת לנועם לפרוח. עכשיו, מאחר והם תוצר, או תוצאה של מה שקרה בעניין של ההתנתקות בעזה, אני חושבת שצריכים גם לכבד את הוויה דלורוזה שהם עוברים בשלוש השנים האחרונות, והם, אני לפחות שמעתי, אלא אם זה השתנה כרגע, הם לא מוכנים לחכות לנושא של נועם. אני חושבת שצריכים לשמוע את מה שהם אומרים וללכת איתם. כמו שאנחנו לא רוצים לעגל את הריבוע במקום אחר, אנחנו לא רוצים לעגל את הריבוע גם עבור החיים שלהם. אני חושבת ששלוש שנים לחכות זה די והותר. עכשיו אני מבינה שלא נקים עבורם אזור תעשייה חדש, זה שמעתי גם מסל"ע, גם מכם, ואנחנו כולנו מכבדים את זה. אתה אמרת בדבריך שהיום הכספים הם עבור פיתוח הקיים, הרחבתו, פיתוחו וכולי, ולא לעשות שום דבר חדש. עכשיו השאלה היא איך קוראים למה שאנחנו רוצים כרגע לעשות. כי אם באמת יש אזור תעשייה של אשקלון ויש לו ספיח שהוא ממש צמוד גדר ואנחנו יכולים לקרוא לזה פיתוח הקיים ולא הקמת דבר חדש, ובזה לתת לאנשים האלה את האפשרות לחזור חזרה לעסקיהם.

הכי זמין.

זה זמין, זה אפשרי וקדימה, לסגור עניין.

כולם מסכימים.

וכולם, מסכימים. בדיוק. ואז גם פה, עם הפטנט של חבר הכנסת שי חרמש, שאני לא מבינה אותו, אבל כל מי שיושב כאן בחדר כנראה כן מבין אותו, יכול גם לעזור למועצה האזורית שבה אנחנו היום מתארחים. אז איך אנחנו עושים את הרעיון הזה?

תראי, גברתי, אני שמעתי את זה והבנתי. לתת פה את הסכמת המשרד, אני לא יכול לתת. אני צריך להביא את זה בפני המנהל הכללי.

זה נשמע בעיניך הגיוני, בתור האיש הבכיר במערכת המקצועית?

זה יכול להישמע הגיוני, אבל זה די עושים עם מעקפים.

זה הכי הגיוני. לא היה צריך אפילו לעמוד על יד המפות יותר מאשר שבע דקות, כדי להבין. עכשיו תסביר לנו למה זה בלתי אפשרי.

לא, זה לא בלתי אפשרי, אני רק רוצה לעדכן אתכם. לפני למעלה לשנתיים הוצע לוועד מתיישבי ארז בדיוק... אני מסכים עם מה שחבר הכנסת חרמש אמר, במאת האחוזים. הציעו להם את אזור התעשייה, לקחת שטח באזור התעשייה הדרומי, סיכמו איתם דברים, סוכם אפילו על מחיר, ראש העיר הסכים.

לא סוכם שום דבר, לא מסתדר.

אני ראיתי את הפרוטוקולים, יוסי, הסכימו לבוא לקראתכם אפילו במחיר, יש שני דברים שלא הסתדרו. אחד, החלקים שעיריית אשקלון יכלה להקצות באזור התעשייה הדרומי הם היו בני 30 דונם, במגרשים של 30 דונם, ובעלי העסקים התנגדו לזה.

מה הם רצו? זה לא היה קומפלקס אחד. כמו שאמרתי בהתחלה, הם רצו שיהיה קומפלקס אחד לכל המפונים ובמצב הנוכחי באשקלון לא ניתן לעשות את זה.

ודבר נוסף שהם רצו ועיריית אשקלון לא הסכימה זה הקמת מנהלה נפרדת. שאלנו אותם למה אתם מתעקשים שזה יהיה כחתיכה אחת? ואמר מישהו שיושב כאן, אמר 'אנחנו רוצים לגדר את האזור כדי להביא את הפלסטינאים מעזה'. שם זה נפל. באותו רגע אמרו 'אוקי, הבנו, תודה רבה'. שם זה נפל. זו היתה הנקודה. הפתרון הזה, מה שאתם מציעים כאן, קיים כבר שנתיים. אני פשוט השתתפתי בדיון, אז אני יודע.

כלומר, הפתרון אפשרי.

בתוך אזור התעשייה הדרומי, מה שמפותח בחתיכות של 30 דונם, קיים.

לא, אבל אנחנו מדברים כרגע על תוספת לאזור התעשייה.

אני לא מדבר על התוספת, אני מדבר ספציפית על מה שהיה כבר שנתיים, זה בדיוק אותו הדבר.

הוא שם כל התשתיות, מה הבעיה?

התשתיות קיימות באזור התעשייה. אתם מדברים כרגע על אזור נוסף מעבר לאותו אזור תעשייה.

מר יוסי דיין, תסביר לנו, או מישהו מטעמך, בבקשה.

היו לנו דיונים עם עיריית אשקלון, כמו שהיו לנו דיונים עם מבקיעים וכמו שהיה לנו דיונם גם עם נועם, בין השאר, ורצינו מתחם משלנו. נכון, רצינו מתחם שלנו. יש שם 30 דונם, יש שם 10 דונם, 5 דונם, אנחנו צריכים לפחות 200, 250 דונם, לפחות, כדי להחזיר את האנשים שלנו. מבחינת המחיר לא הסתדרנו, עירית אשקלון לא מוכנה לרדת במחירים. בשטח שהם רצו לתת לנו, השטח של ה-30 דונם וכולי, הוא לא מסודר, הם צריכים לעשות שם פיתוח כדי לחלק אותו גם, וזה עולה הרבה כסף, אז הם לא מסתדרים, הם לא יכולים לעשות את זה. אם אנחנו נלך צמוד לאזור תעשייה, שיש שם שטחים, שזה יהיה שייך לחוף אשקלון, אני חושב שאפשר יהיה להסתדר. עם עיריית אשקלון אי אפשר להסתדר. אי אפשר להסתדר.

תקרא לילד בשמו, גם הארנונה.

בסדר, כל המסביב הזה.

למה לא תתנו לנו יותר צפונה? לכיוון אשדוד?

אני רוצה שנבין. חבר'ה, אני רוצה שנבין את המקום שבו אנחנו עומדים. המקום שבו אנחנו עומדים, לא יעשו עבור קהילת העסקים של ארז מקום חילופי חדש.

אנחנו מדברים על גוש קטיף וארז, אנחנו לא מדברים רק על ארז.

כן. אז אני אומרת ככה, התשובה היא שמקום חדש לא ייבנה. אנחנו צריכים למצוא את הדרך שבה אנחנו משתמשים בקיים, מרחיבים אותו, מפתחים אותו, כי זה כן על פי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, חלק מהדברים שאפשר לעשות---

אני צריך לבדוק אותו.

כן, אבל אמרת בהתחלה שהכסף שיש לכם היום זה כדי לשפר את הקיים ולפתח אותו. לא לעשות דברים חדשים.

נכון.

פה בנושא הזה אנחנו יכולים לתפוס שלוש ציפורים במכה אחת. אחת, לפתח את הקיים, להגיד לחוף אשקלון שהיא שותפה ולא רק מה שנקרא נוכשל פריק, וכמובן נותן פתרון לאנשים שיצאו מגוש קטיף ומארז. אז יש לנו פה שלוש אוכלוסיות שנהנות, אם אנחנו טיפה יותר רגישים וגמישים בהבנת המציאות.

אשקלון יכולה להינזק. אשקלון יכולה להיפגע במידה כזו או אחרת. אשקלון, צריך לכפות עליה את זה, אם בכלל, אבל אשקלון זה בעיה של המִנהלת ושל משרד הפנים ושל כל מיני דברים שאי אפשר לבוא ולומר שכולם נהנים. יש את המועצה האזורית, שאם יעבירו לה את השטחים, היא נהנית, המתיישבים מקבלים רצף טריטוריאלי של האזור שלהם ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נמצא במקום שיש לו אזור תעשייה ושהוא לא צריך ליצור איזה שהן יצירות חדשות. סל"ע, אני עוד לא הבנתי, האם סל"ע משתתפת?

מה הרלוונטיות שלה?

אין לה שום רלוונטיות?

סל"ע כאן יושבת כאילו כפו עליה לשבת כאן משום שהיא כתבה מכתבים שהיא לא שותפה לעניין הזה, אין לה עניין בזה. אפשר גם להקריא---

אני אומר לך איך סל"ע נכנסת לתמונה, כתוצאה מחוק פינוי-פיצוי. אם למשל בא מינהל מקרקעי ישראל ודורש סכומים מעבר לסכומים שהמתיישבים יכולים לתת אותם, המגורשים, אני מדבר. אם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בא ואומר שהוא צריך להוסיף תקציבים להסבת תשתיות---

מכח מה? אני אסביר פה משהו אחד. יש הפרדה מלאה---

כל אחד ואחד שמפונה על פי חוק פינוי-פיצוי---

קיבל פיצוי בגין קרקע.

קיבל כבר? ופתאום מתברר שהוא קיבל פיצוי בגין קרקע ומה שמבקשים ממנו באזור דרום אשקלון ואשקלון כפול, מה הוא יעשה?

מה הרלוונטיות?

אתה, אין לך בעיה שהם יעברו לתל אביב. אין לך בעיה שהם יעברו כולם לאזור התעשייה פתח תקווה. אם הם ישיגו כסף לקנות שם מקום, אין לך בעיה.

אם זה עומד ביכולתם.

זאת אומרת, אתה אומר 'אני נתתי להם כסף ובזה נגמר תפקידי', אומר לך חבר הכנסת אלקין, בחוק אחר של החקלאים, שאמנם זה היה תפקידך---

אל תדרוך לי על היבלות.

לא, אבל ההיגיון הזה התקבל על ידי הכנסת. הם נמצאים במצב שבו, אני לא מדבר כבר שהם אכלו את הכסף שלהם, שזו תהיה בעיה שתעמוד בפני הכנסות הבאות, כי אני לא רואה איך זה נפתר. אבל אני אומר, אתה בא ואומר להם, 'אתם הולכים לארז, קיבלתם כסף, לכו תקנו באשקלון', והם באים ואומרים לך 'אנחנו רוצים לקנות באשקלון, זה מקובל עלינו, ואנחנו לא הולכים מצפון לאשקלון אלא מדרום לאשקלון, רק כל חלקה תעלה לנו פי שלוש מהתחשיב שאתה עשית כשנתת לי את הפיצוי', האם זה לא עניין של סל"ע?

חבר הכנסת ריבלין, לפני שנתיים ימים הציעו להם את הפתרון שאתה מדבר עליו.

הם טעו, לפני שנתיים ימים הם היו בהלם---

אם תיתן לי להסביר, גם תוכל לדעת. לפני שנתיים ימים הציעו להם את הפתרון באותו סכום שבו הם קיבלו פילוי עבור הקרקע. אז בוא נחכה עוד חמש שנים ו---

לא, מר עוזר, מה שתיארת זה לא אותו פתרון. לא הציעו להם אזור---

זה בדיוק אותו פתרון.

כרגע מדובר על אזור משותף, נפרד.

חבר הכנסת אלקין, זה בדיוק אותו פתרון.

אבל אתה תיארת משהו אחר.

יש פה אנשים שיש להם פֶּה ויש להם עסקים.

הפיצוי עבור הקרקע היה פיצוי נומינלי, כפי שרשום בספרים, הווה אומר שמי שבמחיר היסטורי קיבל בארז קרקע בחינם וקיבל על זה פיצוי לפנים משורת הדין, כלשהו, אז זה מה שהוא קיבל.

תן לי רגע לומר.

תן לי רגע לומר.

לא, אתה אומר משהו שהוא לא נכון---

סליחה, מר עוזר, תכבד את הבן אדם, הוא מדבר.

אני קיבלתי פיצוי איקס, באשקלון אני צריך לשלם 3 איקס, זה הכל, זה כל ההבדל. ההבדל הוא פשוט מאוד. בית המשפט העליון הנחה את המדינה, אני מאמין, 'תנו להם בבקשה פיצוי שיוכלו להשתקם במדינת ישראל', אז זה מן כותרת כזאת, ועד היום לצערי הרב זה נשאר כותרת, כי הפיצוי שניתן גם ליזמים, גם למשתכנים, אנחנו רואים את המציאות. שלוש שנים עברו, הבטחות היו שתוך שנה 'תגורו בדירות שלכם', 'תוך שנה תהיו במפעלים שלכם', גורנישט מיט גורנישט, אנחנו כל הזמן מערבבים מים, מערבבים גם לפעמים קצת אוויר, מכניסים פנימה, שיהיה קצת בועות, אבל אנחנו לא יודעים עוד כמה שנים זה ייקח, מפני שישנה הנחיה של הבג"צ, כי הבג"צ חשב שהוא מדבר לאנשים חכמים ומספיק שהוא ינחה ולא יוציא פסק דין, אבל במדינה שלנו כנראה בלי פסק דין לא הולך כלום. כלומר, צריכים אולי לחזור באיזה שהוא שלב לבג"צ, 'אנא תנו בבקשה פסק דין, כדי שהפקידות הבכירה תבין מה מבקשים ממנה. גם את קיבלת בקשה לפקידות לפני חודשיים שלושה, לקבל נתונים, לא לקבל איזה שהיא עבודה גדולה, קיבלת אותם?

אני מחכה.

יפה, כל דבר הוא כזה, בוא נדבר, בוא ננוח, מישהו יתעורר? אז עוד פעם נתחיל לדבר, ועברו בינתיים שלוש שנים, ומישהו אמר לי בצחוק 'אתה רוצה תשובות?' סליחה על הביטוי, אבל 'תלך למישהו שהוא היום צמח, אולי הוא ייתן לך תשובה'.

וזה מפיו של סגן אלוף, עובד מט"ק לשעבר.

כל התעשייה בארז, כולה, היתה מבוססת על כח אדם זול. אנחנו צריכים לדעת בעצם על מה אנחנו מדברים. אם תיקחי היום את כל התעשיינים שיצאו מארז ונדבר על הפיצוי שקיבלנו, שאתה כל הזמן מדבר עליו, 40,000 דולר, והמדינה מכרה ב-120,000 דולר, אז אל כל הזמן---

לא אני, סליחה---

תדייק במה שאתה אומר. המדינה במכרזים שלה, 120,000 דולר מכרה מגרשים על ידי. אני החזקתי 5.5 דונם. אם אנחנו ניקח היום את כל החבר'ה האלה שיצאו החוצה, וכל אחד ילך לחפש מקום וישלם את הארנונות, אין לו זכות קיום, אף אחד לא יקנה שום דבר ואף אחד לא ייקח שום דבר. בואו נקרא לילד בשמו, ניקח את הנושא של הארנונה. הארנונות זה הרמאות הכי גדולה שיש פה. התעשייה שלנו, שהיא משלמת ארנונה בעיריית אשקלון, זה מגיע לסכום כמו שכירות ממש. את לא מתארת לך באיזה סכומים מדובר פה. אנחנו, לא תעשיית היי טק, לא תעשייה מפותחת. אנחנו עשינו תעשייה במשך עשרות שנים, העסקנו את הערבים, עשינו את העבודה שעשינו, והיום נזרקנו החוצה. בתנאים של השוק היום, אין לנו זכות קיום. אף אחד לא ייקח שום שטח, אף אחד לא ייכנס לאשקלון. למה יוסי כל הזמן רוצה שאנחנו נהיה ביחד? מסיבה פשוטה, אנחנו רוצים את הארנונה שלנו שתהיה ארנונה הגיונית. אני נוסע לטורקיה ואני מדבר עם התעשיינים שם, אני מדבר איתם על ארנונה, הם אומרים 'מה זה ארנונה? אנחנו משלמים 100 דולר לחודש בתעשייה פשוטה, וזה מה שאנחנו משלמים, מפנים לנו את האשפה. מה זה הארנונה הזאת?' זו גניבה לאור היום, של תעשייה פשוטה, לוקחים ארנונות בסכומים כאלה, איזה תעשייה אתם רוצים? היי טק יכול להתפתח, חקלאות מתפתחת, לא התעשייה שלנו. אז כשאנחנו יוצאים היום ורוצים לקחת אזור ביחד, למה אנחנו רוצים ביחד? כדי לאפשר לעצמנו לקבל איזה שהוא פיצוי על הנזק שנגרם לנו שקיבלנו סכומים מצחיקים של 40,000 דולר לדונם, והארנונה ששילמנו, יכולנו לחיות איתה. אם היום אנחנו נלך וכל אחד יחפש לו מקום ותעשייה, ומדברים גבוהה גבוהה, אף אחד לא ייקח שום דבר, אף אחד לא ילך לשום מקום, כל מה שאנחנו רוצים בעצם, היות והחוק הזה הוא---

אתה תיתן לעצמך באותו אזור את השירותים? אתה תיתן מים, אתה תיתן חשמל?

כן. חבר הכנסת ריבלין, תאמין לי, כמו שישבנו בארז---

אני שואל אותך, הרי אם משלמים ארנונה באשקלון, סימן שאדם שמוכן לשלם ארנונה, הוא עושה את השיקול שלו.

אז יש פה בעיה.

אני מבין את המצוקה שלך, באותו שלב של השיקום. אבל לאחר מכן, במהלך עניינים רגיל, אם אתה נמצא באשקלון, ואתה בוחר את אשקלון... אתה יכול ללכת לנתיבות, הארנונה הרבה יותר פחותה שם. אתה יכול לשים את אותו מפעל במועצה, אני לא יודעת איך קוראים למועצה---

כל התעשיות בורחות למושבים ואני אחד מהם, אז אין לנו זכות קיום. אני כבר אומר לך, אם אני צריך לשלם 2 דולר למטר, אין לי זכות קיום.

אבל יש שם קרקע בחינם, בנועם, חבר'ה, וארנונה נמוכה בנועם והבעיה היא המת"ש, אז אכלנו את החולירע הזאת כבר שלוש שנים---

לא, אני לא מדבר על נועם, אני מדבר בכל מקום שבו לא תשלם. נגיד שמה שאתה רוצה לעשות, זה לעשות איזה שהיא אוטונומיה בתוך אשקלון שבו אתה תשלם ארנונה במחירים שאתה תקבע. האם אתה תיתן לעצמך מים, האם אתה תיתן לעצמך---

הארנונה היא לא היגיון. ארנונה, זה לא נכון.

מבחינת השלטון המקומי, הוא אומר 'אנחנו רוצים לגדר את עצמנו ולהיות אוטונומיה מאשקלון', מִנהלת עצמאית, אנחנו מוכנים להיות במועצה האזורית חוף אשקלון, זה אם המועצה האזורית חוף אשקלון תקבל על עצמה את כל המטלות כמועצה אזורית. היא תיתן לכם את כל השירותים, אז אפשר לבוא ולומר, לוקחים את החלק מאשקלון, מעבירים למועצה האזורית חוף אשקלון ואתם מסתדרים איתם. הם יכולים אחרי זה להעלות לכם את הארנונה.

שיעלו את הארנונה, נסתדר. הארנונה באשקלון זה דבר דרקוני, אנחנו לא נוכל לעמוד בזה.

אני מבין, אבל עובדה שאנשים---

אני אמרתי לפרנקל, יוסי, אין נאמן יותר ממני לכם בעניין הזה. אחרי שלוש שנים אני מתפצח עם הראש---

אז אם זה אשקלון, אז זה אשקלון.

אז עזבו את זה כעת, מזה לא תצמח תעשייה, מזה תצמח עוד חמש שנים מלחמה. בואו נלך לפתרון שנצא מפה, נלחץ את החבר'ה האלה, נגמור את המת"ש, ניכנס שם, קרקע אפס, ארנונה 21 או כמה? 12 שקל, 14 שקל למטר מרובע. לכו לשם, זה אותו טווח נסיעה, נכון שזה טיפה דרומה, זה לא מרכז הארץ.

קשה לי מאוד לומר את זה, אבל חבר הכנסת חרמש נשמע לי הגיוני.

אני אסביר לך, אולי אתה לא יורד לסוף דעתנו. כמו שאדי אמר לך, אנחנו עתירי עבודת ידיים והתחרות שלנו עם עתירי עבודת הידיים זה עם מבני דודנו שנמצאים שם במגזר---

סגורים ונעולים ברצועה.

לא, אמרתי דווקא מהסינים. זאת אומרת, מה האלטרנטיבה? אם אנחנו בכל זאת רוצה להמשיך לייצר, אנחנו, והאמן לי אני, כבעלים של חברת חגור, בהתחלה הייתי מביא מסין ומשיב פועלים מאחורה שיסירו את התוויות made in China, כי התביישתי וגם היום אני מתבייש שחלק מהדברים אני לא עומד בתחרות, מאחר והעלויות שלי הן גבוהות. עכשיו העלויות הן הצטברות של גרוש ועוד גרוש ועוד גרוש וכולי וכולי. אני יושב היום בקיבוץ כרמיה, מאחר וכשיצאנו ביציאת מצרים החפוזה חיפשנו מהר מקום בסביבה, כי אני גם החלפתי את כל הפועלים שלי. היו לי איזה 200 עובדים באזור התעשייה בארז, שהם היו מקצועיים ועבדו אצלי עשרות שנים ובינתיים הייתי צריך להחליף את כל הצוות ואין אנשים שיעסקו בתפירה בשכר מינימום, כי לא שאני לא רוצה לשלם, אני מותג, אני הייתי מקבל תמורות, ואם הממשלה היתה מטילה מסים או קווטות על היבוא מסין אז היתה לי אפשרות ליצר בארץ במחירים קצת יותר גבוהים.

לא יהיו קווטות, ייפתח השוק הלאה והלאה.

ייפתח, יותר גרוע. אז אני בכל זאת מנסה, אנחנו מנסים עכשיו עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ להריץ חוק שיגן על התעשיות הביטחוניות לפחות.

יש לך 15% כאזור עדיפות לאומית א'.

יש לנו אותו עכשיו נגיד בעוטף אזר, הוא נע ונד.

יש לך את זה בכרמיה, לא יהיה לך את זה באשקלון, פרנקל. באשקלון אין לך את ה-15%. זה הפיצוי על נסיעה לנתיבות.

זאת הסיבה שאנחנו רוצים להיות ביחד---

לא, הוא רוצה להיות באשקלון---

עם תנאי כרמיה. אין דבר כזה. שום ממשלה, גם שלכם, לא תעביר---

חבר הכנסת חרמש, אנחנו לא באנו לפה בשביל לקבל את אשקלון. באנו לפה מאחר ורצינו להיות במועצה אזורית חוף אשקלון, במקום שנמצא באזור תעשייה, הצענו מבקיעים, הצענו יד מרדכי, אני לא יודע להציע. היה פעם שישבנו עם ראש המועצה הקודם, עוד לפני שמר פרג'ון נבחר. אנחנו ישבנו איתו וביקשנו אפילו צמוד גדר, באזור נתיב העשרה, שיקימו אזור תעשייה צמוד גדר, שאם אי פעם יפרוץ השלום וחזון אחרית הימים יקרה והם יוכלו בכל זאת להיכנס, שלא תהיינה בעיות. אנחנו היינו במשא ומתן עם הטורקים, שקיבלו מנדט מהממשלה שלהם לקנות את אזור התעשייה, ולולא הוא נחרב, יכול להיות שהטורקים היו מצליחים. אנחנו חייבים להיות זולים בענף הזה, ולא, אין לנו שום זכות קיום במדינה ואנחנו ניהפך ליבואנים. אני אשכור אצלך לול ואני איהפך ליבואן פרקסלנס. היום אני עדיין, חצי מהמוצרים שלי מייצר פה בארץ, ואספתי לי צוות מבנות אשקלון ומשדרות ומהקיבוץ, מכרמיה. היום אני מעסיק בסביבות 50 איש, תושבי המקום.

אם אפשר לשאול מה המחזור של חגור.

מחזור המכירות? לא.

מאה אחוז.

המשבר כל כך קשה שהוא אפילו לא יכול לדבר על המחזור.

אנחנו נהנים ממלחמות ומאסונות טבע.

פרנקל, אתה מדבר על דברים שעוד לא מצוירים על הנייר. אתה בחמש השנים הקרובות גם אם נרוץ פה, אני ופרג'ון ובר לב ונשגע את כל העולם ואשתו, בחמש השנים הקרובות לא יהיה שם כלום, גם לא ביד מרדכי ולא בנתיב העשרה. אני שואל עכשיו ביושר ובהגינות ובראייה עסקית, יש לך אזור תעשייה מוכן, אפשר היום לחשב מה צריך, הוא מחייב נסיעה של עוד 9 קילומטר מצומת יד מרדכי לנתיבות, לא מדובר על הירח, לא מדובר על ראש פינה. את זה אפשר להביא לך מחר בלחץ על משרד התעשייה, להגיד 'רבותיי, תקימו את המת"ש ותנו את אישורי הבנייה במקום, הכל מוכן', אתה רב על דבר שלא מצויר על מפה. אתה רוצה אזור תעשייה או רוצה פוליטיקה? תעשייה מזה לא תצמח ולא תקבל קרקע בחינם עם ארנונה ספציפית לך, ולא באשקלון, אין חיה כזאת. אז אם אזור התעשייה, הקרקע ביוקר, הארנונה ביותר, השירותים ביוקר, מציעים לך קרקע בחינם, ארנונה נמוכה, עוד 7 קילומטר נסיעה, אני כלכלן מתחיל, אני חושב ש-7 קילומטר נסיעה זה יותר זול מלרדוף אחרי ארנונה ואחרי קרקע, בחייך.

יש מבנים שם?

אין מבנים שם, אין מבנים בשום מקום.

חבר הכנסת חרמש, ראש המועצה ביקש את זכות הדיבור.

ואני עדיין עומד על דעתי שהוועדה צריכה לעזור לפרג'ון בחלוקת ההכנסות מאשקלון, כי זו השפלה מה שעשו פה 50 שנה, ממשלות ישראל לדורותיהן.

מתוך התמונה שהוצגה כאן, בעניין שטחי הארנונה, או שטחי מסחר או שטחי תעסוקה, בתוך מרחב המועצה האזורית חוף אשקלון, ישבנו על המדוכה כאן בחודשים הראשונים מאז שאני בעבודה כאן והתובנה שנפלה אצלי, מכל הקלינים הקטנים של אזורי המסחר השונים שהמועצה שלנו מתכתשת איתם כבר מעל עשור, קצת פה ביד מרדכי, קצת בניצנים וטלאי פה וטלאי שם, ואיך אמרת, אתה במשפטך? גורנישט, מכל זה לא תצא לנו תשועה. כבר נדפקנו בתחנת הכח, נדפקנו באזור המסחר בצומת סילבר ובעצם לכל מקום שזזנו, יצא המצב שלנו כמועצה, אין אזורי מסחר נכון להיום. היו לנו פגישות עבודה אינטנסיביות עם עיריית אשקלון שבסופן ישבנו אצל המנהל הכללי של משרד הפנים. משרד הפנים הקים ועדת חקירת גבולות וחלוקת הכנסות בין המועצה האזורית חוף אשקלון לעיר אשקלון. התובנה כיום היא כזאת, אצלי – אפשרות א', שתבוא ועדת הגבולות וחלוקת הכנסות ותגיד ש'לא צריך אזור מסחר בכלל באזור המועצה האזורית חוף אשקלון. אתם תקבלו הכנסות מהעיר אשקלון', ויקבע משרד הפנים את הסכום שאנחנו נקבל ואני בעד זה שלא יקום אזור מסחר באזור חוף אשקלון, מהיבט---

כפי שקרה בין קיסריה לבין אור עקיבא.

השם מאוד חשוב. תגיד אזור תעסוקה ולא מסחר. אנחנו לא רוצים מסחר, לא על זה אנחנו---

סליחה, גדעון, אזור תעסוקה. אני אומר את זה מהסיבות, אחת, שלמדינה אין כסף לתת הרבה מאוד השקעות לעוד אלף דונם של אזורי תעסוקה שאני הייתי רוצה לעשות יחד עם העיר אשקלון. אני מדבר על 2,500 דונם, אם ניגש לעסקה כזאת, ואני אומר, מההיבט השני, משום שגם אין כסף, ואני בעד לשמר את המרחב הסביבתי ואפשר לקבל כסף מהעיר אשקלון, בואו כל עם ישראל שיושב בציון, שירוויח מהעניין הזה. הקונספט הוא כזה היום: אפשרות א', שוועדת חקירת הגבולות וחלוקת משאבים תחליט שלא צריך להקים, ונקבל כסף. מה שאני אומר עכשיו, אני אומר את זה מבחינת האינטרס של המועצה האזורית לדור הבא. קונספט ב', במידה ולא יסכימו לחלוקת משאבים, כפי שלפחות מתבקש מבחינתנו, אנחנו מדברים על אזור שבין צומת כפר סילבר בצפון לבין צומת בת אדר כאן, בדרום, בין שני הצמתים הללו, בנחל יפתח שנמצא במערב, לאתר שטח של כ-2,000 דונם, שבו יהיה אזור מסחר משותף, שבו נעשה את המאמץ לתת פתרון גם לחקלאים שנמצאים בגוש קטיף ושיש להם זכויות לאזורי סככות, שאלה עשויים להיות מתורגמים לא לסככות חקלאיות, אלא מתורגמים לאזורי מסחר גם כן, לאזורי תעסוקה. ואז ובא לציון גואל.

זה בעצם הקונספט שאני תופס בו היום ואני אוביל את המהלך הזה, ומתקיימת היום ועדת חקירת גבולות. האם זה יהיה בשלוש השנים הקרובות או חמש השנים הקרובות, כדי שגם החברים של מחסום ארז יוכלו ליהנות מאזור המסחר העתידי הזה? אנחנו סקפטיים. אנחנו יודעים שזה יכול להימשך יותר משלוש שנים.

ועוד דבר, חשוב לי להגיד את זה על השולחן בכנות. היות וזה ילך להיות אזור תעסוקה משותף וחלוקת ארנונה משותף, הארנונה תהיה כמו בעיר אשקלון. אנחנו נקבל 100% ארנונה על פי צו הארנונה שלנו, הם יגבו על פי צו ארנונה שלהם ואת ההפרשים הם ייקחו. להם כדאי ולנו כדאי. זאת הסיבה שאנחנו נלך איתם, זה צמוד דופן. אם ייתנו את הדחיפה לכל הפיתוח, יש לנו את המנגנון---

יש פה שני נושאים שהם קשורים לכנסת, אבל הם לא קשורים לפינוי.

הם לא קשורים לפינוי, מה שחשוב לי שהתושבים פה ישמעו את העניין.

הבנתי, היית מאוד נוקב ומאוד ברור.

פשוט מאוד לדעת שגם אם אנחנו נעשה אזור תעסוקה משותף כאן, זה יהיה על פי צו הארנונה שלהם שהוא דרקוני לשיטתי---

אז אין להם מה לחפש פה.

אז היינו הולכים לאשקלון, לא היינו באים לכאן.

מר דיין, הוא הסביר לך שלא כדאי.

יוסי, הוא אומר שזאת המציאות.

יוסי, אני אומר לך מה האינטרס של המועצה האזורית, כדי שלא יבוא בעוד שלוש שנים, חבר הכנסת חרמש, ויבקש את התקציב לשער הנגב, ולכיש יבקש את המושבים החלשים ובאר טוביה יבקש את המושבים החזקים, וזו בדיוק העקמומיות שתהיה שם. המועצה האזורית חוף אשקלון לא הולכת להתפרק, לא רק זה, היא הולכת להתחזק. יש לה אג'נדה משלה.

לך לא יהיה אזור תעשייה, לאשקלון יהיה אזור תעשייה ,אולי תקבל ארנונה.

לא, זה אזור מסחר משותף.

קודם כל, תודה רבה. אני חושבת שהיושר והכנות נמצאים כרגע על השולחן. המטרה של הישיבה הזאת ברורה לנו וחלק ממה שאנחנו רואים זו תמונת מצב שהיא לא מחמיאה, היא אולי אפילו מכעיסה, היא אפילו אולי שונה מהציפיות של חלק גדול של מי שיושב ליד השולחן, אבל היא אמיתית. עכשיו יש שתי אפשרויות, או להמשיך לאשקלון, עם הארנונה הגבוהה עם כל מה שקשור ומה שאתם יודעים וכולי, תמונת המצב, לעומת אפשרות שנייה שעלתה כאן ליד השולחן כמה וכמה פעמים, ובמיוחד דיבר עליה בלהט רב חבר הכנסת חרמש, זה הנושא של נועם, שאנחנו עוברים עליו גם, אם אתם זוכרים, כשישבנו אז עם יושב ראש התאחדות התעשיינים, שגם הוא אמר שהוא יעשה ככל שהוא יכול כדי לעזור לכל אחד באופן אישי ולכולכם יחד כקבוצה, כדי שתלכו לנועם. אני לא יכולה להחליט בשבילכם, אני לא יודעת אם מישהו מאיתנו יכול להחליט עבורכם, אבל זאת תמונת המצב.

מול שתי החלופות האלה, אני חושבת שאתם צריכים להחליט מה נח לכם ואנחנו נעזור לכם, כמו שאמר קודם חבר הכנסת חרמש, שאם זה נועם, אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו, גם מבחינת לוח זמנים, גם מבחינת האפשרויות כדי שתוכלו מהר ליישב שם את העסקים שלכם, ואם זה אשקלון, האינפורמציה ידועה לכם.

אני מאשקלון. לי היה דונם ורבע אדמה ב... קיבלתי 40,000 דולר לדונם ואם אני רוצה לעבור לאשקלון, זה לא ייתן לי כלום, מבנה שבניתי אותו, 600 מטר מרובע, בניתי אותו עם הצוות שלי, בכוחות עצמי, קיבלתי 80,000 שקל על 600 מטר בנוי.

כמה עולה דונם באשקלון?

לא יודע, לא בדקתי. אני קיבלתי 80,000 שקל על 600 מטר בנוי, בניתי חשמל, מערכות, מה אני אעשה עם 80,000 שקל אם אני אעבור לנועם? איך אני אבנה? אני בגיל 65, אני לא מסוגל לכלום. היתה לי ועדה מיוחדת, קיבלתי מכתב השבוע, שניים פסלו אותי בגלל י"א, לא יודע מה. השלישי נתן לי זיכוי, הוא מאשר לי שמגיע לי 800,000 שקל פיצוי עבור בנייה של כך וכך. אני עומד בדילמה מה אני עושה, אני לא צעיר, 65, נתנו לי 80,000 שקל, לא יכול לעשות כלום, אפילו פנסיה אין לי לזה, זרקו אותנו. וזו המדינה שלי.

אני רוצה שאנחנו נחזור רגע אחד למציאות. השינוי במצב, שקרה לפני שלוש שנים, קרה. גם הלכתם לשם, ואני חושבת שכולם יודעים, הלכנו לשם מאותן סיבות שהלכנו לשם, סיבות עסקיות, חכמות, אינטליגנטיות, הלכתם. המצב השתנה. אין יותר כח אדם זול ואין יותר את כל מה שהיה שם. נגמר. השאלה כרגע עכשיו מה הכי נכון כדי לחזור חזרה לחיים תקינים. כל אחד יש לו את הפרטיות שלו ואת ההחלטות האישיות שלו, שאנחנו לא יכולים להיכנס אליהן, ולמרות שסל"ע אומרת שהוא לא רואה אתכם כקבוצה, אני בכל זאת מנסה לראות אתכם כקבוצה ולראות איך אפשר לעזור ולכן לא נעים לי אפילו לשמוע את המקרים הפרטיים, כי אני מרגישה כאילו אני נכנסת לתוך הכיס של מישהו ואני לא מרגישה עם זה מאוד מאוד נח, ולכן אני רוצה לחזור חזרה למערכת היותר רחבה. כל אחד אחר כך יחליט לעצמו אם הוא רוצה או לא רוצה, אבל אנחנו רוצים להמשיך הלאה, את הרעיון שלכם, של היחד, גם בגלל שאתם מכירים אחד את השני, גם בגלל שזה נותן הרבה מאוד תמיכה להיות יחד ולא לבד, וגם אולי בגלל סיבות עסקיות כאלה או אחרות, שקטונתי מלהבין אותן, ואתם רוצים. אני מאוד מכבדת את הרצון הזה. מה הכי נכון לעשות? אני באמת חושבת, כאדם מבחוץ לגמרי, שהפתרון שחבר הכנסת חרמש מדבר עליו, בכזה להט, שאנחנו שומעים את ראש המועצה, מר יאיר פרג'ון, מסתכל ואומר את הדברים מאוד ביושר ומאוד פתוח, האם נחכה עוד שלוש, חמש שנים? או שנתחיל לעשות את המעשה היום? ואני אומרת לכם, זאת המציאות. זאת אומרת, אנחנו יכולים ליפות אותה, אנחנו יכולים לכעוס, אנחנו יכולים להכניס פה כל מיני רגשות, אבל אנחנו רוצים לצאת מפה בהחלטה או להגיד שבעוד שבוע לקבל החלטה, מה אנחנו רוצים לעשות, אנחנו רוצים לעזור לכם. וזאת המציאות, אנחנו לא יכולים לשנות אותה. אם אני טעיתי, אז חבריי יתקנו אותי.

אני רוצה להוסיף. כל ישיבה אני מקבל עוד תמונה יותר רחבה ויותר מקיפה וגם פרטנית לגבי כל אחד ואחד. אני לא יודע עד כמה אפשרי הדבר ואם אפשרי, צריך לעשות את זה, להעביר אתכם מקשה אחת למקום אחר. אני גם חושב שנושא מחיר הקרקע הוא נושא בעייתי ביותר, אם כי מדינת ישראל היתה צריכה לחשוב על זה לפני שפינתה וגירשה אתכם, אבל כאשר אנחנו רוצים למצוא איזה שהיא דרך שבה אנחנו נוכל להביא לידי פיצוי שיחזיר את המצב לקדמותו, זאת אומרת לא יותר טוב ולא פחות טוב. אי אפשר להביא את עזה בכל מקום שאתם תהיו ולאפשר לכם פועלים כפי שאתם ניהלתם את העסקים, כאשר ישבתם בצמידות לעזה, אלה הם דברים שהמדינה לא יכולה לפצות עליהם, אבל לעומת זאת אני אומר לך, ולוקח את הדוגמה של התעשיין עתיר כח האדם, שהיה מעסיק 200 אנשים והיום מעסיק 50 אנשים. נגיד שהוא הולך למקום שבו הקרקע זמינה, שאין בעיה מבחינת משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מינהל מקרקעי ישראל, כמו האזור שחבר הכנסת שי חרמש מדבר עליו, שנקרא אזור נועם. בא אליך ציון ואומר לך 'אני לא רוצה ממך שום דבר, פרט לדבר אחד, זה המבנה'. מבנה להקים בירושלים, על הר הבית, חלילה, ובאזור נועם עולה אותו דבר, זאת אומרת מטר בנייה בכל מקום עולה אותו דבר, יכול להיות שיש הבדל בהובלה, אלה הם דברים שוליים לחלוטין, אבל מטר בנייה עולה אותו דבר, הוא יצר מערכת שלמה של מבנים, עם תאורה, עם תעלות, עם כל מיני שירותים, כל מה שאתה רוצה, הוא לא רוצה שתיתן לו יותר, אבל הוא מבקש ממך שגם לא תיתן לו פחות, תבנה לו את זה. תבנה לו את זה, אפשר לבנות את זה ב-40,000, ב-35,000, הוא יחזיר לך 5,000. צריך 200,000 תבנה לו את זה, ואם צריך ללכת לתקן את החוק, נתקן את החוק. אני אומר לך, אשכרה, חד משמעית. אני אביא את כל הכנסת שהיא תתקן את החוק, משום שבאותה עת באמת חשבנו בכנסת שב-80,000 אפשר לפצות בן אדם. כל מה שמבקשים ממך היום זה דבר אחד, אני לא מבקש להעביר אותם היום לפלמחים, ולא להעביר אותם לתל אביב ואפילו לא לקיסריה, אני אומר, נמצא ונאתר את המקום. נגיד נועם, שהוא על דעת משרד התעשייה והמסחר, על דעת מינהל מקרקעי ישראל, המקום הטבעי ביותר וההגיוני ביותר להעביר את מגורשי ארז לשם. אבל מה שהם מבקשים ממך, זה לא שום דבר, אל תעשיר אותנו, רק תן לנו בדיוק מטר-מטר. שם היה תאורה, פה היה מנורה, שים מנורה, פה היה ברז, שים ברז. זה הכל.

גם הכל מתועד, הם יודעים בדיוק מה היה.

אני מתאר לעצמי. אני לא מעלה על דעתי שמישהו יוכל לשקר. תלכו היום לבית המשפט המחוזי בירושלים, תראו שאי אפשר לשקר.

מתועד על ידי משרד ראש הממשלה.

אין ויכוח, מידע ישנו מלא.

עכשיו, יכול להיות ש-40,000 זה הרבה יותר מדי, באמת, ביד נדיבה, מדינת ישראל היתה בזבזנית ופזרנית, אז נחזיר. אז כל אחד מהם יחזירו, נכון? אתם תחזירו, במידה ו... אתם תבנו, זה הכל. אתם תבנו. קחו אתם, תבנו את זה, אחר כך הם יחזירו לכם 40,000. אם לעומת זאת, זה עלה 200,000, אתם תשלמו 200,000. אי אפשר לבוא ולומר לאנשים קחו כסף, תאכלו.

אגב, אני חייב להודות שרוב הציבור בארץ יודע שהם קיבלו מטר-מטר.

כך כולם חושבים.

זה תיקון חוק.

זה תיקון חוק, אני לא אמרתי לא. אם תבוא המערכת ותאמר לי, 'אתה צודק, אבל אני לא קיבלתי ממך כסף כדי לאפשר ולתקן את העיוות על ידי החזרת המצב לקדמותו, מטר מול מטר, במקום אחר, אבל מטר מול מטר', אז אני אומר לה 'נכון, אני לא אפשרתי לך, אני אאפשר לך'.

חבר הכנסת ריבלין, כל האנשים בחוק פינוי-פיצוי, קיבלו פיצוי לפי שני מסלולים. העסקים הרווחיים קיבלו, אתה היית חלק מהחקיקה, או לפי הרווחים שלהם, כפול מכפיל מאוד מאוד נדיב, אף אחד לא חולק על זה, או העסקים המפסידים, לפי העלות שעלה להם לבנות את המבנים כשהם מוצמדים.

אני אומר לך מה אמר לי ראש הממשלה. אמרתי לו 'ואם זה לא יספיק?' הוא אמר 'נתקן את החוק'. זה לא ראש הממשלה הנוכחי, זה בטוח. זה אין על זה ויכוח, אני מדבר על ראש ממשלה שאי אפשר לדבר איתו עכשיו. דרך אגב, זה רשום.

יש נקודה אחת לגבי כאלו שבוא נקרא לזה 'בעיות ברישום בספרים', כל אחד מבין מה זה אומר. בשביל העניין הזה הוקם, ביחד עם חברת הכנסת עמירה דותן וחבר הכנסת אורון, אתה היית נוכח בדיון, אמרנו שנקים צוות בדיקה, נבדוק. שם ניתנו תשובות ספציפית למקרים של אנשים שלא רשמו את העלויות בספרים.

עכשיו אני מדבר על ארז כמקשה אחת, בשביל זה באתי הבוקר. יש ביניהם אנשים שהם יותר צודקים ויש אנשים שהם עוד יותר צודקים, ויש אנשים שהם פחות צודקים. אני עכשיו מדבר על הרעיון. הרעיון זה החזרת המצב לקדמותו, אני לוקח צילום של יום המר והנמהר ואומר 'איך היית, כל אחד מכם' ועכשיו אני אומר 'אתם הולכים לנועם? אני מעביר לכם כמו שהוא, את ארז לנועם'. זה הכל. עכשיו יכול להיות שזה עולה הרבה יותר בזול, תקבל בחזרה. עולה הרבה יותר ביוקר, אתה תשלם. אתה תבוא ותאמר לי, סל"ע לא מסוגלת לעשות זאת עם הכספים שהועמדו לרשותה. אני אציע לחבר הכנסת אלקין לעשות הצעת חוק שאנחנו כולנו נחתום עליה ונמצא לך את המקור הכספי, איזה מקור כספי שהוא עולה ובהחלט הוא מועקה על תקציב המדינה, יחד עם זה, אנחנו צריכים להבין שמה שעשינו פה הוא היה דבר שהיה מועקה על עם ישראל ועל מדינת ישראל, ונמצא את הפתרון. זה פתרון חד פעמי. זה לא עניין של שנות תקציב, זה פתרון חד פעמי שצריך למצוא אותו. אני לא רוצה שום דבר שיהיה להם יתרון על האסון שנפל על ראשם, שהפלנו על ראשם. כל מה שאני רוצה זה להחזיר את המצב לקדמותו. עכשיו אני יודע, יבוא אחד ויאמר לי 'היה לי פה בכלל גם מכרה זהב בתוכו', יאמרו לך, אז אנחנו לא נשמע לו. אז בשביל זה יש את חברי הכנסת דותן ואורון, ואני סומך על שניהם שכל אחד מהם ימצא את האמת שלו.

יש תיעוד, יש בדיוק המצב שהיה. כל מה שרוצים, להחזיר את המצב לקדמותו. זה הכל. להערכתי, כל בית משפט, כל שמאי יכול לבוא ולומר לך את הדבר הזה. הוא רצה לבנות, כאשר הוא שם משכיות זהב על כל דבר ודבר. אם הוא לא לקח את המשכיות זהב, יש כאן בעיה, אבל אנחנו מדברים על דברים פשוטים במהלך עניינים רגיל וכך צריך לעשות.

אני אוסיף רק שני דברים שחבר הכנסת ריבלין דיבר עליהם, כי אני חושב שבלעדיהם לא יהיה פתרון. אחד, המכתב הזה שלא הקראנו אותו, אבל בכל זאת פסקה אחת ממנו ראוי להקריא, של מִנהלת סל"ע. המכתב של מִנהלת סל"ע שמסבירה למה היא לא רוצה להיות פה. היא פה, אבל עדיין יש---

זה לא מדויק מה שאתה אומר.

אני מצטט, מה לא מדויק?

זה לא מדויק.

סליחה , מותר לו לדבר.

הוא לא יודע על מה הוא מדבר.

הוא לא יודע? אז הנה, אז הוא מקריא.

אתם יודעים מה? אני אקריא את כל המכתב.

חבר הכנסת אריאל, שגם אתה תדע.

שמי שכתב אותו, תומר מוסקוביץ, משנה למנהלת מִנהלת סל"ע. 'סיור ועדת המשנה בנושא אתר חלופי לארז. הנהלת ועדת המשנה שברשותך (עמירה) הזמינה את מנהלת מִנהלת סל"ע ואת נציגיה לסיור שעורכת הוועדה ביום 20.7.08, באזור חוף אשקלון, בנושא אתר חלופי לארז. כפי שאמרתי לך בשיחתנו הטלפונית, מִנהלת סל"ע אינה מטפלת בפיתוח אזורי תעשייה ועניין זה מצוי בתחום טיפולו של משרד התמ"ת. עוד אציין (וזה המרכז בעיניי) כי מִנהלת סל"ע סבורה כי אין זה נכון משום בחינה שהיא להתייחס לתעשייני אזור התעשייה ארז כקהילה. כל בעל מפעל בארז פעל באופן עצמאי והוא יכול לבחור באחד ממאות מגרשים מפותחים לאזורי תעשייה הקיימים בישראל. בנסיבות אלה איננו רואים טעם בהשתתפות בסיור ונבקשך לפתור אותנו מהשתתפות בו'. אז קודם כל הם פה, וטוב מאוד.

אנחנו עדיין חושבים ש---

רגע, אני לא סיימתי. רק הקראתי, שלא תגיד שזה לא נכון. בינתיים רק הקראתי משפט. עכשיו הפסקה השלישית במכתב הזה, אני חושב שהיא אומרת הכל. אם מִנהלת סל"ע חושבת שאין להם זכות קיום ביחד, אז לצפות שמִנהלת סל"ע, וכאן מִנהלת סל"ע גם מייצגת את מדינת ישראל, היא לא עוד משרד ממשלתי שבאופן אקראי איכשהו קשור לסוגיה הזאת, היא מטפלת בנושא של המפונים, וזה נושא אחד שדורש פתרון. אנחנו כאן מקיימים דיון שלם על סמך הנחה שמפוני ארז צריכים להיות ביחד, כקהילה, כאזור תעשייה שהיה, וחבר הכנסת ריבלין כרגע דיבר להעתיק את המקום as is.

אלא אם כן הם לא רוצים.

נכון, אבל הם רוצים. אומרת כאן המדינה, על ידי הנציגות שלה מבחינתי, שילכו ויחפשו את עצמם, 'אם על האנשים עוד הכרנו בקושי, בדוחק, אחרי הרבה מאבקים, להעתיק אותם בקהילות ועשינו סעיף מיוחד בחוק, על התעשייה אין לנו דבר כזה, ולכן מבחינתנו הם כל אחד בנפרד'. אז עד שלא נפתור את הבעיה הזאת והמדינה לא תכיר שהם הולכים ביחד, אנחנו לא נמצא שום פתרון וכאן צריכים לשכנע את המנהלת באמצעים השונים העומדים לרשותנו לשכנוע שהיא לא צודקת בנקודה הזאת. זאת נקודה אחת.

הנקודה השנייה, גם בהמשך לדברים של חבר הכנסת ריבלין, קשורה לסוגיה שקוראים לה בלשון המשפטנים 'ערב כינון'. הרי מה שחבר הכנסת ריבלין דיבר עליו זה בדיוק ערב כינון – מה שהיה, מה שיהיה. כשדיברנו על נושא מקביל דומה, העסקים של החקלאים, אמרה לנו הממשלה, 'לשלם כפיצויים ערב כינון, אני לא מוכנה, אבל לעזור לחקלאים שרוצים לחזור לפעילות חקלאית במשהו שיאפשר להם בפועל ערב כינון, אני כן מוכנה' ואז יש לנו שם ויכוח, אם זה מספיק/לא מספיק, חסר 8%, חסר 15%, אבל פחות או יותר, מבחינת הכיוון הכללי שם המדינה מודה ולא ברור לי למה המדינה לא מודה כאן. הרי אנחנו לא מדברים כאן על פיצוי, אנחנו מדברים כאן על כך שאנשים רוצים להחזיר את מה שהיה להם, ובנושא הזה, אם מסתבר שהמספרים בחוק לא מאפשרים להם לשכפל את זה, אפילו באזור כמו אזור תעשייה נניח בנועם--

או אשקלון דרום.

לא, אשקלון דרום זה---

אין יותר אשקלון דרום, יש אשקלון.

יש אשקלון, אבל כולנו רואים שמה שאתם רוצים, אם אתם רוצים לשכפל מה שהיה בארז באשקלון, זה לא הולך.

זה הולך, אבל זה יקר.

זה לא עולה גם בתפעול אחר כך, זה ארנונות, זה הכל.

המועצה האזורית חוף אשקלון לא תעזור להם.

נכון, את האופציה הזאת אין יותר.

זה ברור. לכן או שהם צריכים לבנות תעשייה אחרת ולשנות את עצמם לחלוטין. או שאם רוצים להישאר באותם גבולות גזרה, צריך ללכת לפתרון של חבר הכנסת חרמש. זה ברור מהישיבה הזאת, לפחות לי ברור כשמש, ולא לצפות לאיזה שהוא פתרון קסם שיבוא. אבל אם גם שם הפיצויים שניתנו לא מספיקים לשחזר את זה, את מה שהיה, אז זה אומר ששוב היתה טעות בחוק. זו לא פעם ראשונה שהיתה טעות בחוק.

בסדר, אז נעשה תיקון.

יכול להיות שגם בנושא הזה היתה טעות בחוק ואז צריכים לתקן אותו, אבל אז המִנהלת צריכה להגיד---

אני הבנתי, למרות שהצבעתי נגד החוק ושאלתי את ראש הממשלה, בתפקידי שהיה תפקיד רם מבחינת הגובה, שאלתי אותו 'ומה יהיה אם לא יוכלו להחזיר את המצב לקדמותו?' זה כתוב בדברי הכנסת, הוא אמר 'אז נתקן את החוק'.

הנה, אז אנחנו עושים את דברו.

אנחנו התנגדנו. גם חבר הכנסת אורי אריאל התנגד, גם אני התנגדתי, אבל יחד עם זה---

אני כלכלן ואודה על האמת, הייתי חנון ועבדתי על פי הספרים, על פי מה שאומר החוק. כל הוצאה קיבלתי חשבוניות, רשמתי אותה בספרים. קיבלתי פיצוי עבור 2,000 מטר מרובע שהיו לי מוסכים, קיבלתי בסביבות 400,000 דולר פיצוי, והיום התעשרתי כי הדולר ירד, יש לי 500,000 דולר. אני גם לא חיכיתי למלוא הפיצוי, במנה הראשונה של הפיצוי, ניגשתי---

היו כאלה שקיבלו 400,000 שקל וקנו דולרים והם הפסידו.

אני לא ספקולנט. כשקיבלתי את המנה הראשונה של הפיצוי, ניגשתי למתכננים, אמרתי 'תראו, אני רוצה, תכננו לי בבקשה, אלה התכניות שלי, אחד לאחד, כמה אני צריך, על מנת לבנות את זה בארץ'. המתכנן הכי זול אמר לי, 'אם אתה לא תכין 600 דולר למטר מרובע, אין לך מה להתחיל'. אוקי, קיבלתי את הנתון, 2,000, אני צריך מיליון ו-200,000 דולר. הלכתי למנהל הבנק שלי 'אדוני, אני בגיל 61 היום, כמה הלוואה אתה תיתן לי?' אמר לי 'בגילך, אתה צריך להביא לי שלושה ערבים. בלי שלושה ערבים אין לי בכלל מה לדבר איתך, לתת לך כסף'. האמת היא שאני אמרתי, אני לא אחכה לבנות באשקלון או בכל מקום, קודם כל אני צריך לדעת לאיזה הרפתקה אני נכנס. עם הפיצוי שאני קיבלתי, נשארה לי רק בררה אחת, עד סוף ימיי לאכול לאט לאט את הכסף ובזה לגמור את החיים שלי. כלומר, אין---

זה פן אחד. והפן השני הוא שאתה לא עובד ואתה לא עסוק ואתה לא מייצר---

אני לא מייצג את הפן הפרטי שלי, אני מדבר על הפערים בין המחירים בארץ לבין המחירים שקיבלנו, ואני לא בזה שאני אומר 'אני רוצה להיות בארלוזורוב פינת דיזינגוף', אבל אני אומר שאין לי אפילו את הבסיס ההתחלתי להיכנס להוצאה הזו.

ברוסיה באו הקומיסרים באחד הקולחוזים ושאלו את החקלאים, 'קומורץ, מה אתם נותנים לתרנגולות שלנו לאכול?' אמרו 'מה פירוש מה אנחנו נותנים להם לאכול? גבינה, בשר, כל מה'. אמרו 'מה? אתם נותנים לתרנגולות שלנו לאכול את האוכל שהילדים שלנו צריכים לאכול ואסור להם לאכול?' מיד טלפנו לקולחוז השני, אמרו 'קומורץ, מה אתם נותנים לתרנגולות שלנו לאכול?' אמרו 'מה פירוש מה אנחנו נותנים להם? אנחנו נותנים להם לאכול דרייק, את כל הזבל', אמרו 'מה? לתרנגולות שמייצרות את הביצים לילדים שלנו אתם נותנים לאכול זבל?' טלפנו לקולחוז השלישי של יהודים, אמרו להם 'כך וכך היה פה, כך וכך היה שם, תדעו שאתם...'. באו אל היהודים, אמרו 'קומורץ, מה אתם נותנים לתרנגולות שלנו לאכול? אמרו 'נגיד לכם את האמת, אנחנו נותנים להם כסף, שייקנו מה שהן רוצות'.

אני גם ממחסום ארז. העסקתי קרוב למאה עובדים, עסקנו בטקסטיל, ייצרנו לכל המוטיבים המובילים בארץ, מקסטרו עד דונה ג'יי וכאלה. אחד הדברים שלי נורא עצוב פה לשמוע זה שאני, מפונה גוש קטיף, אני גר בניצן, והיום אני כן חושב להשתקע פה, במרחב ניצנים, של מה שאנחנו מפתחים, ואני מבין היום, שאני, כמועצה שלי, אין לי אפילו דריסת רגל כתעשיין. אחד הדברים שיותר חשובים לתעשיין, ופה למִנהלת סל"ע, זה המיקום הפיזי, כמו שהגדיר אותו פה חבר הכנסת ריבלין, כי בסוף אני... היום אני לא יכול לעשות טקסטיל בארץ, אז נעשה דברים אחרים. לקח לי זמן, אכלתי את כל הכסף והכל נכון וזה בעיה שלי בסוף, כי אני החלטתי להיות יזם במדינת ישראל.

דרך אגב, היינו בארז דווקא באיזה שהוא, אני הגעתי לארז ב-95' עם כל האידיאולוגיה היפה הזו של 'בסוף הכלכלה תנצח את הבלגן', אני בא מהתחום ה... במילואים שלי שאני נלחם בהם, אני הבנתי שבסוף מה שיגרום לאותו פועל להגיע לעבודה זה הפרנסה. ואחרי שהיה את הסכם אוסלו אנחנו היינו באמת באופוריה מאוד מאוד יפה וגדולה, וזה כן חלק מהעניין, ובסוף העסקתי מאה אנשים, שוואלה לא השתתפו במעגל הלחימה הקרוב הזה. הרבה אנשים יכולים לדבר על זה בכל מיני כיוונים, אבל מערכת היחסים שנוצרה שם היתה מדהימה ואפרופו חברי הכנסת הנכבדים שרצו להציג את האי-יציבות של האזור למול כל העולם, בהתכתשות, באו לארז, ובאמת היה שם דו קיום, אמיתי, לא וירטואלי.

דרך אגב, אחת הסיבות שפה מתעקשים החברים הנכבדים כן להיות ביחד, כי לנו גם היו את הפתרונות היצירתיים האמיתיים, לצורך העניין שיקוף. באו ואמרו לנו 'יש לכם בעיות קשות עם המפגעים?' אמרנו, אנחנו כיזמים שמים פה כסף כדי שתהיה את מערכת השיקוף הכי טובה שיש. כמה אז רצו? שניים-שלושה מיליון שקלים? אמרנו 'אנחנו מוכנים לעשות את זה.'

אני מקבל את העקרונות פה שמנחה חבר הכנסת ריבלין שאומר 'חבר'ה, אנחנו צריכים לקבל מה שהיה לנו', כי מה לעשות, בסוף, אני, אם אני רוצה לעשות איזה שהיא רישיטינג למה שאני עושה, ואני עושה אותו היום, לי זה עולה טונות של כסף, טונות של כסף, בעוד שאם היה לי את המבנה שלי, הייתי חוסך עלויות.

אפרופו, ראש המועצה היקר, אנחנו, לדעתי, אם היינו כן מתכוונים לכאן וכתושב המקום וכמותי, כולנו הרי, מרכז החיים שלנו היה ארז, ארז-אשקלון זה כלום. כשאתה רוצה להעתיק אותי לאזור נועם, יש לזה מבחינתי הרבה משמעות.

מבחינה טכנית, המרחק מארז לאשקלון הוא המרחק---

הייתי בנועם. אחד הדברים שאנחנו נתקלים בהם היום זה גיוס עובדים. מיסטר פרנקל פה מכתת את רגליו בכל האזור. בסוף יש לנו בעיה של גיוס עובדים. אני אומר לך, אני היום מנסה להשיג כימאי לאשקלון, לא לנועם, אף אחד לא מוכן לבוא אליי. למה? 'בוא'נה איפה אתה נמצא בכלל?' יש לנו את הבעיות שלנו, לכן אחת המטרות היתה כן להתחבר פה, גם לחזק את המועצה, פעם אחת, לחזק אותה אמיתית, כי בסוף אותם אנשים שיושבים פה ישימו כסף, בין אם זה עכשיו ובין אם זה עוד חמש שנים, לא משנה, אנחנו נשים כסף, פעם אחת. פעם שנייה, אנחנו מייצרים במעגל הרחב יותר תעסוקה. אני אתן לך דוגמה, היסעים, אוכל, קבלנים, נכנסים.

כל דבר, כל שלושה מייצרים מקום עבודה.

אנשי השירותים של ארז היו לא פחות מהאנשים שעבדו שם, כי בתכל'ס היו שלושה, חמישה בעלי מפעלים, אבל מסביבם הרבה אנשים שעבדו.

אני חושב שזה אינטרס של המועצה פה כן לבוא ולקדם את העניין הזה. אני מסכים שנועם זה מקום זמין, אבל צריך גם לחשוב עלינו כאנשים שבסוף בונים עוד פעם מחדש. עכשיו, בוא תבנה עוד פעם מחדש, תיכנס לכל המנגנון הזה של גיוס עובדים, תשמע, זה לא פשוט. צריך לקחת בח---

אתה מוכן לחכות---

אני לא יודע.

ההחלטה היא שלכם אבל אני חושבת שאת אותה ישיבה, אם אנחנו מדברים שנועם הוא הכיוון שאתם מתכווננים אליו, תיקחו את הזמן לחשוב על זה. בואו ניסע למועצה של נועם ונעשה את הדיון שם, כולל האם יש ישימות לכח אדם כזה או אחר. אני כתושבת באר שבע, אמנם לפני הרבה מאוד שנים, זוכרת כמה אנשים טובים חיכו לעבוד במקום ולא לנסוע למקומות אחרים.

אפרופו תל שבע, רהט-להבים. יש שם אזור תעשייה, דרך אגב המחיר לקרקע, עד כמה שאני מבין---

וגם הוא יעמוד ריק עכשיו עשרים שנה.

אז יכול להיות שזה כיוון. מה שאני אומרת, קחו החלטה, ברגע שהחלטנו שאתם הולכים הלאה יחד ואנחנו לא מחכים כאן ואנחנו מבינים את המשמעויות, ואנחנו הולכים למשהו שהוא כבר קיים שזה נועם, או אתם רוצים רהט-להבים? רהט להבים, אבל משהו שהוא כבר קיים.

או אשקלון.

אשקלון? אשקלון, אתם לא צריכים אותנו, אשקלון, אתם יודעים מה קורה, כמה זה עולה, תגמרו את החשבון, אתם לא צריכים אותנו.

אם המדינה לא תעזור לנו, אנחנו לא נוכל לגמור את החשבון.

המדינה לא עוזרת באשקלון. זה אשקלון, אין מה לעשות.

תבין דבר אחד, אני מוכן ללכת עם חבר הכנסת ריבלין על ערך כינון, אני לא אלך עם ראובן ריבלין על אתרי קרקע מועדפים באזורי מרכז הארץ.

חבר הכנסת חרמש, אנחנו מנומסים.

אני לא מנומס, כי אני גר פה.

לא בגלל זה, אבל לא משנה. אבל אני חושבת שהדיון כאן והמקום שבו החלטנו, כי אני באמת חשבתי שבחוף אשקלון יש מקום שאנחנו הולכים פיזית ללכת לראות, ואז מחליטים ימינה, שמאלה, מה עושים וכולי. עכשיו שמענו את המציאות ואני חושבת שגם התקדמנו בזה שאנחנו רואים, זה no go, מה שנקרא. no go זה no go. עכשיו איפה כן go? אתם תחליטו. או כל אחד לבד.

לא, אין שום אזור מאושר.

לא, אנחנו חס וחלילה לא אומרים נו נו נו, אלא זאת המציאות.

מבקיעים, האזור הזה לכמה אנשים נותן את הפתרון?

זה קטן, וגם פרטי. אמר יוסי, זה כבר פרטי, זה לא לעניין. גם לא הייתי מציעה ללכת לשם. תחליטו אתם, אתם רוצים שנלך לנועם? נלך למועצה המקומית של נועם, של נתיבות. ניקח את משרד התעשייה המסחר והתעסוקה וכל מי שקשור. רהט-להבים? נלך לרהט להבים. בואו נחליט על זה בשבוע-שבועיים הקרובים, נעשה דיון המשך על פי החלטה שלכם ונקדם.

אני אומר ככה, יחיאל זוהר מהמפלגה שלי אמר דבר אחד, יחיאל זוהר, ראש העיר הטוב ביותר בכל הנגב, אני יודע על מה אני מדבר, הוא יודע לטפל ביזמים, הוא יודע לפתח תעשייה, השירותים נהדרים.

התעשייה התפתחה יפה. אזור התעשייה בנתיבות.

זו עיר משגשגת היום. תסתכלו על שדרות, תסתכלו על נתיבות ועל אופקים.

השאלה אם רוצים, הם צריכים עובדים שהם---

יוסי, שאלה נוספת היא האם אתם ממשיכים יחד ומי אתם?

כולנו ממשיכים רק ביחד.

ממשיכים יחד. כי אני שומעת שכל מיני אנשים רוצים משהו אחר. ממשיכים יחד, אוקי.

במקביל איזה רכבת שהולכת לנסוע לאשקלון, שדרות, נתיבות, אופקים. אמנם היא תהיה גמורה ב-2012, אבל---

אני יכול לומר לך שזה הדבר היחידי שאני יכול להבטיח לך, שממשלה שלא תעשה את זה---

לא יוותרו לה, חבר הכנסת ריבלין יגיד לך.

ודאי שלא, הנושא הזה של הרכבת הוא דבר שיקוים במלואו. אין על זה ויכוח.

ניסו לגעת בזה השבוע, פרצה מהומה מקיר לקיר. לא ייתנו לגעת בזה.

רשמתי לי כמה הערות. קודם כל, לגבי המענקים לתעשייה. מר אלקין, רק שתדע, אתה לא מודע לזה, כי עד היום לא דיברנו על זה, אבל יש גם במסגרת חוק יישום תכנית ההתנתקות, מענקים לתעשייה.

השאלה אם זה מביא אותם לערב כינון בסוף.

אני אומר לך לא.

אם אתה אומר לי לא, יש בעיה.

לא, זה לא מה שאמרתי, אמרתי לך שיש מענקים---

לא, אתה לא יכול לתת יותר ממה שהחוק מאפשר לך. אתה רק תתנגד לחוק שאנחנו נקיים אותו. אנחנו נמצא את הדרך.

אגב, חבר הכנסת ריבלין, מר שרגא ברוש השיג סל הטבות מיוחד לנועם, של 200 מיליון שקל.

אני יודעת וברוש אמר להם את זה כשהם ישבו לפני שנה וכמה חודשים, אצל ברוש, יחד איתי.

אנחנו יכולים לעזור במה שאנחנו יכולים.

אבל מר איציק עוזר מדבר, אני רוצה לשמור על זכותו.

דבר נוסף, דיברו פה הרבה לגבי הפיצויים. אני רוצה לצטט משהו שנאמר בוועדה הזו על ידי פרופ' סדן. רק שתדעו, פרופ' סדן, לא אנחנו שכרנו, כל המפונים שכרו אותו בתור יועץ. מפוני ארז שכרו אותו בתור יועץ.

אני, בלי ששכרו אותו, רוצה לשמוע מה הוא אמר.

פרופ' סדן אמר שיהרגו אותו, זה לא ממש הציטוט, יהרגו אותו כאן סביב השולחן, אבל הפיצוי שניתן בארז הוא פיצוי הוגן.

הוא היה שיכור באותו יום.

יכול להיות, אני לא שילמתי לו, אתה שילמת לו.

הם יחזירו לך כסף, מה אתה רוצה? תבנה להם את המבנים בנועם והם יחזירו לך כסף, כל אחד שקיבל.

דבר נוסף, לגבי כל מיני אמרות שנאמרות---

רגע, רגע. ראשית, אנחנו לא מעליבים, אלא רק מי שיושב ליד השולחן, כך ששיכור/לא שיכור, הוא לא כאן, אז לא לדבר עליו. את עצמנו אנחנו יכולים להעליב, אבל ליד השולחן רק את מי שיושב פה.

אני רוצה להגיד עוד משהו אחד בקשר להעתקה קהילתית דווקא. זה נכון מה שנאמר במכתב, אנחנו לא מכירים בדבר כזה כקהילה עסקית. הנושא הזה נדון בבג"צ, נדחה בבג"צ, פנו אלינו 50 פעם, אין דבר כזה 'קהילה עסקית', יש עסקים, כל עסק מתנהל בדרך כלכלית בפני עצמו. זה הכל, וזו ההתנגדות הראשית שלנו בנקודה.

אבל היה מזרח תיכון חדש, שדיבר על פארקים תעשייתיים, על תעשייה קולקטיבית---

אף אחד לא אומר שאחד מהאנשים שיושבים פה לא יכולים ללכת לפארקים תעשייתיים.

לכולנו יש את אותו מאפיין, זה מה שאתה לא קולט. לכולנו יש את אותה בעיה. שכולם לא יכולים להקים את עצמם במקומות אחרים, מה לא ברור פה?

זו תעשייה עתירת כח אדם, חבל על הזמן.

אנחנו מדברים על בעלי הקרקע שהשקיעו המון המון כסף ובסוף יושבים פה אנשים מכובדים ואומרים לך 'אני לא יכול להקים את המבנה שלי'.

גיא, תעשייה עתירת כח אדם, הפתרון שלך, מה שאתה מחפש, זה לא---

זה לא הבעיה שלך.

תבנה לו את המקום אחד לאחד.

התשתית, שהושקע בה המון המון כסף.

איציק, בעניין של אין דבר כזה, זה מה שאנחנו קובעים. מה זה אין דבר כזה? זה הרי לא כתוב בשום תורה מסיני.

אין דבר כזה. מישהו מכיר משהו מקביל לקהילה עסקית?

הם מחויבים לפי החוק להיפרד? בא רובי ריבלין, במסגרת פרטית, אומר להם, 'אני אשים את כולכם כאן, תבנו את הבתים שלכם'. זה הכל.

יפה, במסגרת פרטית.

אתה רק תבנה להם את הבתים. אתה רק תבנה להם את הבתים, זה הכל.

מר שלומי דורון רצה להעיר משהו. לא רוצה? הוא עייף מהדיבורים.

לא, עייף מהדיבורים. אנחנו יודעים שלצערי הרב מִנהלת סל"ע, יש להם---

מתוך ניסיוני אנחנו בדרך כלל אוהבים לאבד את כל הידע ששילמנו בעדו ביוקר. הרי אני יודע שעוד מעט יפרח פה השלום, ייקח חמש שנים, ייקח עשר שנים. לא משנה כמה זמן, אז יבואו השכנים שלנו לידינו ואיזה מוטי יצטרך להעסיק אותם, ואז בואו נבנה להם אזור תעשייה, ואז מה שיקרה שאני משוכנע שישפכו על זה פי עשר כסף ממה שאפשר לעשות היום.

כי אז יהיה חזון.

כי אז יהיה תקציב צבוע, זה חשוב והכל, לא יספרו את הכסף. חשוב לעשות את זה מהר. אנחנו מוכנים לעשות אזור תעשייה משותף, הידע איך להשיג פלסטינים קיים פה, אם המדינה רוצה שהכל ילך לאיבוד אז גם אפשר. אבל כל זה עולה כסף.

זו הנקודה העיקרית, הם רוצים אזור תעשייה לפלסטינאים. תגידו את זה.

איציק, הוא יכול לרצות. הוא באמת רוצה, אבל בינתיים זה לא יוצא.

היה לי מפקד בצה"ל, יוסף מעין, הייתי עוד סמל ראשון צעיר, ואז הוא אמר לי 'אלוהים ברא אותנו שאנחנו תמיד מסתכלים קדימה ולא רואים את קצה האף', אבל כשאתם מקבלים החלטות, אל תקבלו החלטות שהן קרובות לקצה האף, תסתכלו קדימה. תשחקו שחמט, אל תשחקו דמקה, אני מנסה ליישם את זה, אבל בכל מקום איפה שאני נתקל רוצים לשחק דמקה, ושח לא יודעים לשחק.

בתור דוגמה אני רוצה לספר. אני יזם מאזור התעשייה ארז שהחזקנו, אני נמצא שם משנת 90', אני כבר שם באותו מפעל, לא החזקנו פלסטינאים, החזקנו עולים חדשים מאשקלון מנתיבות, משדרות, ועבדנו יפה, וכשפתאום סגרו את אזור התעשייה, אמרו שזה בגלל העובדים הפלסטינאים וזה גם אנשים שבאו בלי מקצוע, בלי שפה, בלי ידע, והחזקנו את זה.

חשוב לי להדגיש פה את העניין לחברים היקרים באזור התעשייה שאין פה איזה שהיא מחשבה, חס וחלילה, להפריע למישהו לשקם את עצמו בחוף אשקלון. אני הצגתי את הראייה, לשיטתך, לטווח ארוך, איך המועצה הזאת רואה את עצמה וצריכה לראות את עצמה כדי להתקיים כמועצה אזורית עצמאית כלכלית. הכתמים האלה, שראינו בכל מיני מקומות, שלמדנו להכיר אותם יחד עם גדעון, לא יביאו לנו שום תוחלת כמועצה אזורית, כמערכת שרוצה לראות את עצמה לעתיד. מה גם שאף אחד מהם לא מאושר, מה גם שבוועדה הארצית רוצים להרוג את כל הכתמים הקטנים האלה. אז אני אומר לגדעון ולחברים שלנו במליאה, מה אנחנו מתכתשים עם כל הכתמים הקטנים שכולם רוצים להרוג אותם. כלומר במועצה הארצית זה מגיע וזה נופל. בוא נחשוב מערכתית, מפה אנחנו בתוך העסקה המשותפת עם העיר אשקלון שמקבלת תמיכה מאסיבית של משרד הפנים. מפה בא העניין ולא ברמה של נגד יוסי, שהוא שכן וחבר, או ברמה שלך, לכן יש את הבעיה האמיתית והכואבת שפה העניין מערכתי, של המדינה, שצריכה לתת פתרון. אני עד הרגע הזה לא ידעתי שלא קיבלתם מטר עבור מטר. לדעתי, זה מה שאתם צריכים לקבל, מה שחבר הכנסת ריבלין אומר כבר מהבוקר. היה לך 600 מטר סככה, תקבל 600 מטר סככה, ולא את השקלים, כמו הסיפור של היהודים בקולחוז, קחו את הכסף, תעשו מה שאתם רוצים. זה לא מתאים הסיפור הזה בכל מקום. בעניין שלכם, הבעיה היא כואבת, הבעיה היא אמיתית, הבעיה דורשת פתרון, פתרון של המדינה, לא של המועצה האזורית. חס וחלילה. המועצה רוצה את הנושא הזה, אבל עד שלנו יהיה את האזור המסחר, ייקח עוד כמה שנים טובות. אתם כבר שלוש שנים תקועים וצריך להתקדם עם העניין הזה. אז אל תראו את זה ברמה האישית, אני חייב להסתכל, לשיטתך, ואמרת את זה לפניי, להסתכל קדימה ולא מתחת לאף כדי לתת פתרון עכשווי, מיידי---

יכול להיות שלהבים יותר טוב.

נכון.

שם עוד אין כלום, חבר הכנסת ריבלין. זה רק איתור שטח.

אם אין כלום, זה לא טוב.

שי, ברשותך, אנחנו עוד מתחילים כבר לעשות עבודות עפר. ואני אומר שאנחנו נקדם בברכה אם הם ירצו לבוא גם ללהבים. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה יקבל בברכה.

החלום לקבל מקום באזור אשקלון בתנאים של אזור חוף אשקלון הוא חלום שלא קיים.

נגוז הבוקר, נכון.

כולם דיברו פה בפתיחות לב. כנראה צריך לקיים את הישיבות מחוץ לכנסת. מאה אחוז.

חברים, קודם כל אני רוצה להודות לך ראש המועצה, על האירוח שלך. בחרנו ביום של צום, אז אנחנו נבוא אליך ביום לא של צום שתוכל לארח אותנו בכבוד.

האמת היא שבדרך כלל יש שפע של פירות על השולחן.

אנחנו מכבדים את חברינו הצמים ולא אוכלים.

נכון. דבר שני, אני מודה על הפתיחות, על היושר ועל העובדה שהדברים נאמרו גם מאהבה, גם מרצון וגם מרצון להסתכל קדימה.

הכדור חוזר אליכם, חבריי היקרים. אנחנו, כוועדת המשנה, רואים אתכם כקבוצה. נקרא לזה קהילה, נקרא לזה לא יודעת איך, איך שקוראים לזה, זה לא תורה מסיני, זה מה שאנחנו מחליטים הרי לעשות, ולכן אנחנו נמשיך לטפל בכם כקבוצה ומצפים מהמנהלת לעשות את אותו דבר.

אני רוצה לציין רק שהשוק אירופי זה קהילה אירופית נקרא גם.

אנחנו רוצים לקבל מכם החלטה ומבחינתי כמה שיותר מהר, כי אנחנו באמת זזים לאט מדי, איפה אתם רוצים לראות את עצמכם, ואז את הישיבה הבאה נעשה במקום שבו בחרתם ונזמין את כל האנשים שקשורים לדבר הזה, כדי לקדם את ההחלטה שלכם צעד אחד אופרטיבי קדימה ואני מאוד הייתי רוצה שזה יהיה בהקדם האפשרי כדי שנוכל באמת לעשות את הדברים ולכנס את האנשים ולקדם את זה קדימה.

קודם כל אני מודה לחברי הכנסת שבאו למקום הזה, כל הכבוד. וראש המועצה, זה שהתאכזבנו, התאכזבנו, כי אנחנו ציפינו שראש המועצה רוצה בכל אופן אזור תעשייה שיהיה---

הוא רוצה, אבל הוא אומר לך את האמת. יוסי, הוא רוצה, הוא חכם והוא אומר את האמת ואת זה לא כולם אומרים לכם. ולכן, יוסי, תעריך את זה.

כן, הוא הגון לגמרי.

לא כולם אומרים את האמת וצריכים להעריך את האמת. אחרת ייקחו אתכם באף, כמו שלקחו אתכם.

טוב, אנחנו קצת נשב עם החבר'ה ואני מבקש לכנס כמה שיותר מהר לכנס אותנו בחזרה.

תנו לנו תשובה ולפי זה נדע---

תנו תשובה ואנחנו נפעל.

יש עוד דברים נוספים, שבמעמד זה מִנהלת סל"ע מתעלמת מלתת לנו כל מיני אינפורמציות או דברים שאנחנו רוצים לקדם. עד ה-15.8 יש הגשת תביעות.

חבר הכנסת אריאל טיפל בזה.

היום זה צריך לעלות לוועדת השרים. היום גם החוק שלנו עולה לוועדת שרים.

לא, הוא לא עולה, כי יש לנו את ועדת העבודה.

זה רשום בוועדת שרים.

ברשות היושבת ראש, משפט על זה. המצב הוא שזה נפל בפעם הראשונה בגלל שמִנהלת סל"ע הסבירה שאין צורך בחוק. הם הסבירו את זה על דבר אחר, מה שהם חשבו שתהיה בעיה זה הוועדות המיוחדות ואז הם מצאו סידור עם משרד המשפטים שכל מי שכבר הגיש, אז הזמן שהוא ישב בוועדה הרגילה לא ייספר לו. אז כאילו יש לו עוד חצי שנה, או שנה. תלוי כמה זמן הוא ישב שם. אני בוויכוח איתם, כי אני חושב שמי שלא הגיש עד היום, לא צריך ללכת לבתי משפט. הם אומרים, שלוש שנים, בזה תם העניין, לבתים נתנו לכולם, לאנשים נתנו לכולם, לא גמרנו---

הם לא שינו את מצבם, סל"ע לא שינה את מצבו לרעה. מה קרה?

שאלתי לגבי תעשייה, עסקים, דברים כאלה 'לא יודעים', 'אתם לא יודעים למה אתם סוגרים את השער?' החוק מדבר על הארכה של שנתיים, אמרתי להם 'אני מוכן שזה יהיה הוראת שעה, אני מוכן לקדם את זה בממשלה, אני מוכן בכל התנאים, זה לא עניין של ויכוח פוליטי', הם לא רוצים. זה עולה היום בערעור של שר המשפטים שאמר 'טוב, אני מבין, אני לא יודע למה התנגדו, אני לא רוצה עשרים שנה, אבל שנתיים, נראה'. אז הוא מעלה את זה. עכשיו, האם זה יעבור, כן או לא, אני לא יודע, זה תלוי אולי בעבודה של כולנו. אני לא---

חוק ההתיישנות על גירוש אנשים מביתם זה עשרים שנה, תאמר להם.

כי עדיין המִנהלת מתנגדת. תומר עכשיו תפס אותי תוך כדי הישיבה, לא הארכתי בדיבור בגלל הישיבה, הוא אמר לי שאולי נדחה את זה, הבעיה היא שהמושב הזה של הכנסת נגמר.

אין, זה הפעם האחרונה, זו גם ישיבת שרים אחרונה.

השבוע האחרון זה השבוע הזה. נכון?

לישיבת שרים, כן.

ולכן, אני אומר גם לאיציק, שבטח גם יהיה מעורב בזה, לדחות את זה פירושו לדחות את זה לעוד ארבעה חודשים שזה אחרי התאריך הקובע. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אני רק יכול לבקש, פעם אחת אני פונה למִנהלת סל"ע, למר איציק עוזר, ואני אומר 'חברים, אל תתעקשו', זה לא חוק שעולה אגורה אחת, זה לא מטיל עומס מנהלי, זה "סתם" התחשבות באנשים. סתם במרכאות. צריך להתחשב בהם ואני לא אומר שאתם לא מתחשבים, אני יודע את דעתו של רענן, אני יודע שלא הכל אצלכם.

דבר שני, אני פונה אל חברי הכנסת ואל החברים האחרים, מי שיכול לדבר עם חברי ועדת השרים לחקיקה שכן יתמכו בזה, אז אני אודה לכם. אני לא יודע מי יושב שם, אני לא עשיתי חלוקת עבודה, אני מתנצל, אבל מי שיכול בדרך עוד לדבר, אז שיעשה את זה.

רגע, גם אם זה נגיד נופל, אז אנחנו יכולים להעלות את זה אחר כך.

ודאי.

אז נעלה את זה השבוע.

אנחנו יכולים להעלות, אבל אז תהיה השאלה אם יש תמיכה או אין תמיכה.

אוקי.

הקואליציה צריכה לומר שהיא מסכימה, מה זה?

מלה אחת. אנשי המִנהלת, מדברים פה על בקשה להאריך לשנתיים את האפשרויות לשקם את האנשים. יש לנו פה מושב נתיב העשרה שהוא היה מהפינוי של 82', עד היום משבצות הקרקע שלהם לא הושלמו/ זאת אומרת עדיין המדינה חייבת להם משבצות קרקע, זאת אומרת לבוא ולבקש עוד שנתיים בשבילם..., תגידו את זה.

בחוק סיני, דרך אגב, לא היתה מגבלה של זמן. אנשים הגישו גם אחרי שמונה ועשר שנים וקיבלו את כל הטיפול.

אני מודה לראש המועצה, למועצה, סגן ראש המועצה, לכולכם.

אני מציע לך, אדוני ראש המועצה, לדבר על אזורי תעסוקה ולא אזורי תעשייה.

צודק.

כי אזורי תעשייה לא יאשרו להם פה.

אנחנו סיימנו. חברים, תודה רבה. אני מחכה לתשובה מכם.

תודה רבה ליושבת הראש.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40