PAGE
7
ועדת החוקה, חוק ומשפט

22.7.2008


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 621

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, י"ט בתמוז התשס"ח (22 ביולי 2008), שעה 13:00

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 103) (ביטול העבירה של תקלה ציבורית), התשס"ח-2008

הצעתו של חבר הכנסת יואל חסון

הכנה לקריאה שנייה שלישית – דיון והצבעות

חברי הוועדה: מנחם בן-ששון – היו"ר

יואל חסון

יצחק לוי

אברהם מיכאלי

עו"ד רביד דקל, משרד המשפטים

רפ"ק ליאת לב, קצינת חקירות, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק חיה מימון-שפירא, קצינת מדור תביעות, המשרד לביטחון פנים

לירון נוי, מתמחה, המשרד לביטחון פנים

אפרת רוזן

דורית ואג

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 103) (ביטול העבירה של תקלה ציבורית), התשס"ח-2008

הצעתו של חבר הכנסת יואל חסון

הכנה לקריאה שנייה שלישית – דיון והצבעות

חבריי חברי הכנסת, מוריי ורבותיי, אני פותח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא הצעת חוק העונשין (תיקון מספר 103) (ביטול העבירה של תקלה ציבורית), הכנה לקריאה שנייה ושלישית.


בסוף הדיון הקודם נשארנו עם שיעורי בית וביקשנו לשמוע מהמשטרה מה יקרה אם נבטל את התקלה הציבורית ומה עדיין בקנה, מאסרים בפועל, מאסרים על תנאי ואנחנו נשמע גם מתי הם עומדים להסתיים ובוודאי יש לכם מידע. להפתעתי קיבלתי מכתב מכבוד השופטת רייך-שפירא שהחליטה ב-2 ביולי השנה, במשפט ארוך ומרתק, החלטה שנוגעת לענישה שיש לצדה הסדר טיעון, ובסוף הדיון אמרה כבוד השופטת כדלהלן:


"לאחר ששמעתי בסבלנות את טיעוני באי כוח הצדדים, עיינתי באסמכתאות, שקלתי מכלול נסיבות וערכתי את האיזונים, הגעתי למסקנות כדלקמן", והיא אומרת שהנאשם הודה והורשע בשתי עבירות: תקלה ציבורית שהיא עבירה מסוג עוון שעונשה שלוש שנות מאסר ואחזקת סכין שעליה מסוג פשע שעונשה חמש שנות מאסר. "התוצאה הסופית שתצא מתחת ידיי חייבת כידוע לכמת את משקלם המצטבר של כל הנתונים לקולא או לחומרה" והיא מציינת תקלה ציבורית. "ההיסטוריה המשפטית מוכיחה שלאורך השנים לא נעשה שימוש רב בעבירה ומעטים הם פסקי הדין שדנו בה. לפני שנות דור קבע בית המשפט העליון" ואלה דברים שאמר חבר הכנסת חסון גם כאן וגם מעל במת הכנסת.


בהקשר זה ראו את ספרו של פרופסור פלר והפניה לאותם מראי מקום שהיו לפנינו, ואומרת השופטת בסעיף 4, עמוד 201 לפסק הדין שלה: "לנוכח הביקורת הנוקבת, הניעה את הכנסת בימים אלה ממש להעביר בקריאה ראשונה הצעת חוק לביטול העבירה. ראו הצעת חוק מיום 29 לינואר שפורסמה וכן הלאה. יחד עם זאת, כל עוד לא יצאה מלפני המחוקק מילתו האחרונה, בית המשפט יושב לדין ומחויב לחוק כמו שהוא" ולכן היא נעזרה בתקלה ציבורית ובסוף לא נתנה שלוש שנות מאסר וגם לא חמש שנות מאסר על אחזקת סכין אלא דברים אחרים. כלומר, היו לה סעדים אחרים. "המציאות המשפטית מוכיחה שעבריינות הגואה והגוברת מתאפיינת בגיוון ותחכום רב. יהא זה קשה מאוד למחוקק לקבוע עבירות ואיסורים ביחס לכל ההתנהגויות השליליות שפגיעתן בציבור רעה וקשה. בהיעדר סנקציה פלילית אי אפשר יהיה להילחם בהן ולשרשם" ולכן אומרת השופטת שצריך לחשוב על הכיוון כדלהלן: "אילו דעתי הייתה נשמעת, יש לתקן את העבירה ולנסחה כך שגם אם הגדרתה תישאר כוללנית – זאת אומרת, תהיה עבירה ציבורית – יעלה ממנה בבירור כי המחוקק אוסר התנהגות שמטבעה איננה מתיישבת עם אורח חיים נורמטיבי". לדעתי זה מחזיר אותנו לאותו מקום. "גורמת מתח רב וחרדה בלב האזרחים וכרוכה בבזבוז משמעותי של משאבי ציבור" והיא מפנה אותנו לברק כהן נגד מדינת ישראל.


בזה היא מסיימת את שלושת העמודים שעסקו בתקלה ציבורית.


אני, בבורותי המשפטית, חשבתי שגם ההצעה החלופית היא כוללנית מדי ולא פותרת את הבעיה ומחיקתה של העבירה מספר החוקים עדיין תקפה וראויה. ועוד דבר חשבתי, שבמקרה הנדון שם, שהוא מאוד מעניין, היו מספיק עבירות אחרות שבעקבותיהן כבוד השופטת הגיעה למסקנתה גם עם עסקת טיעון ועכשיו יהיו אלו שיתווכחו אם היא רכה מדי או כבדה מדי, אבל זה לא עניין לנו היום אלא פעם נעסוק בעסקאות טיעון בנושא רחב יותר.


אני מודה מאוד לשופטת רייך-שפירא על כך שהמציאה לנו את הדברים. אני חושב שהדיאלוג בין בית המשפט לבין הכנסת הוא דיאלוג ראוי ונראה איך נמשיך אתו הלאה.

תלוי איזה חוקים נחוקק.

אני מבין שאחר כך אדוני ירצה לומר דברים יותר עקרוניים.

שאלתי את שר המשפטים והוא ענה לי כך בשבוע שעבר מעל הבמה. הוא ניסה לענות לי דברים יותר חדים, אבל הוא נעצר.

הצעת החוק של חבר הכנסת חסון מבקשת באמת לבטל את סעיף 198 לחוק העונשין שעניינו תקלה ציבורית. למען הסדר הטוב אני אקריא את נוסח הסעיף:


"העושה מעשה העלול להביא לתקלה ציבורית, דינו מאסר שלוש שנים".


כמו שהוועדה עמדה על הנושא הזה גם בדיון לקראת הקריאה הראשונה, העבירה הזאת כרגע מעלה מספר בעיות כאשר הראשונה בהן היא שהעבירה היא חסרת גבולות. כיוון שהיא עבירה חסרת גבולות, מעין עבירת סל, כמעט כל דבר שעלול להביא באיזושהי דרך לפגיעה באינטרס ציבורי, עלולה לפעול בתוכה, הדבר הזה פוגע בעיקרון החוקיות שקבוע בסעיף 1 לחוק העונשין בצורה מאוד קשה ואין בו, בעבירה, משום הנחיה לאזרח איך הוא צריך לנהוג ולכן גם מדובר פה על מעין ענישה בדיעבד.


כמו שכבוד השופטת מציינת בפסק הדין שלה, נמתחה על העבירה הזאת ביקורת מאוד קשה גם ממלומדים וגם בפסקי דין לאורך השנים. בין היתר פרופסור ברק מציין גם שאילו העבירה הייתה נחקקת היום, ספק מאוד משמעותי אם היא הייתה עומדת בדרישות פסקת ההגבלה. כלומר, ספק מאוד גדול אם העבירה היא חוקתית ורק בגלל סעיף שמירת הדינים הוא לא נדרש לנושא הזה.


דנו בזה גם בדיון הקודם. בדרך כלל אנחנו לא מוצאים – והמשטרה תתקן אותי אם אני טועה – הרשעות על העבירה הזאת לבדה. כלומר, לרוב גם בפסק הדין רואים את זה, ההרשעות נצמדות לעבירות נוספות ונציין בהקשר הזה גם שרוב ההתנהגויות שמבקשים להכליל אותן במסגרת העבירה הזאת, יכול להיות שימצאו מזור בסעיף אחר בחוק העונשין. כבוד השופטת ציינה בפסק הדין מספר עבירות, אבל לא צוינו שם עבירות אחרות שיוכלו לתת פתרון גם באותו מקרה ספציפי כאשר אחת מהן היא עבירה בסעיף 161 לחוק העונשין, עבירות כלפי קיום שירותים ציבוריים, שקובעת ש"העושה אחד המעשים להלן תוך" ואחת האופציות היא איום או הפחדה, ו"המעשה הוא מפריע לקיום שירות ציבורי או מחבל בו". אני חושבת שדי ברור שהסעיף הזה יכול היה לתת תשובה להתנהגויות שפסק הדין מתאר. אני גם אזכיר שפסק הדין מתאר תיאור עובדתי לפיו עולה שמלכתחילה הפרקליטות ביקשה להעמיד לדין את הנאשמים באותו מקרה בשש עבירות אחרות. כלומר, רק במסגרת הסדר הטיעון היא הצטמצמה לעבירה של תקלה ציבורית ואחזקת סכין אבל לכתחילה גורמי התביעה ואכיפת החוק סברו שההתנהגות הזו עולה כדי עבירות אחרות, ביניהן איומים, הפחדה, התפרעות וכן הלאה.


לכן אני חושבת שהיה אפשר למצוא פתרון להתנהגויות שביקשו להפליל גם במסגרת סעיפים אחרים בחוק העונשין, סעיפים שההתנהגות שמופללת בהם תפורה יותר למידות אותם סעיפים ולא מדובר על סעיף סל על כל הבעייתיות שבו.

אני חושב שסעיף 161 עונה גם על המשאלות שכבוד השופטת אמרה בעצה שלה אלינו. היא מציעה לנו שמהצעה של חבר הכנסת חסון לצורך העניין יעלה בפירוש שהמחוקק אוסר התנהגות שמטבעה איננה מתיישבת עם אורח חיים נורמטיבי. זה כללי מדי כי מה זה אורח חיים נורמטיבי, שהאיש מסתפר קצר או ארוך? לא לזה היא התכוונה אלא היא התכוונה לפעולה הגורמת מתח וחרדה בלב אזרחים או כרוכה בבזבוז משמעותי של משאבי ציבור, והכוונה כנראה היא לנזק. את כל הדברים האלה קראתי בסעיף 161.

אם לא סעיף 161, בוודאי שיש סעיפים אחרים. צריך גם לציין שיכולים להיות מקרים שאכן התנהגות מסוימת לא תיפול בגדר עבירות אחרות, אבל במקרה כזה צריך לשקול האם בכלל ראוי להפליל התנהגות כזאת. יכול להיות שאלה התנהגויות שלא ראוי להתמודד אתן במישור הפלילי אלא במישורים אחרים וזאת הבעייתיות בסעיף בנוסח שלו היום. על כל הדברים האלה עמדנו בדיון הקודם.

עוד לא ראינו הרבה מאוד כתבי אישום עצמאיים בגין העבירה הזאת.

ככל שהבנתי, לא.

אין.

יש אבל מעטים.

בדרך כלל עושים סל של כמה סעיפי אישום ומכניסים גם את זה כסעיף נוסף.

בין היתר ראינו שמגישים כתבי אישום על העבירה הזאת, למשל במקרים של התרעות שווא ואני חושבת שזה היה המקרה המובהק שהגישו על העבירה הזאת אבל גם לכך אפשר למצוא מזור בסעיפים אחרים.

בישיבה הקודמת עורך-דין כהנא ציין שהוגשו כ-10 כתבי אישום רק על העבירה הזאת.

כתבי אישום עצמאיים?

כך כתוב בפרוטוקול. נשאל במפורש "האם אתה יכול לדעת שהם רק על העבירה הזאת" והוא אמר "כן".

אני קורא את המכתב של עורך-דין כהנא והוא כותב כאן שכן הוגשו כתבי אישום.

אנחנו אמרנו דבר ברור. אם יסתבר שיש עבירות שלא הצלחנו להבהיר אותן, נניח, ואתם אומרים לי שבעשרה תיקי אישום לא יכולתם להגיש אלא על תקלה ציבורית כי הוא עשה כך וכך וירה ברוגטקה ואין אישום בזה, לזה יש, אבל אני אומר לצורך העניין, במקרה כזה הייתי אומר שתאמרו לנו ונחוקק. אם לכם קשה לחוקק, אנחנו נחוקק.

כמו שצוין כאן, יחזרו ויציינו את זה שוב נציגי הממשלה, יש הסכמה כמובן מצד הממשלה לביטול הסעיף הזה בתנאי מסוים. ברשותך היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לתנאי הזה שזה תחולת סעיף 4 לחוק העונשין שלא דנו בו בקריאה ראשונה אלא הוא רק הוזכר.


סעיף 4 לחוק העונשין מתייחס לביטול עבירה לאחר עשייתה והוא קובע ש"נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה, תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה, הליכים שהוחל בהם יופסקו, ניתן גזר דין, יופסק ביצועו ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות שנובעות מההרשעה".

גם מוחקים לו את הרישום?

נכון. זה סעיף מאוד חריג והוא בעצם קובע סעיף של תחולה רטרואקטיבית. הוא חריג לעיקרון של חזקה נגד חקיקה רטרואקטיבית, והוא בעצם קובע ביטול של העבירה וביטול של האחריות הפלילית על כל השלבים של מיצוי האחריות הפלילית. כאשר אנחנו מסתכלים על מה עמד לפני חברי ועדת החוקה כשהם חוקקו את הסעיף הזה במסגרת תיקון 39 לחוק העונשין, רואים שהתפיסה המרכזית הייתה שביטול של עבירה מבטא בעצם ברוב המקרים שינוי בעמדת החברה כלפי אותה התנהגות ולכן ראוי לבטל את כל התוצאות של אותה הרשעה. אבל גם חברי ועדת החוקה בעצמם אמרו שהם יכולים להעלות על דעתם מקרים שביטול של עבירה לא ינבע משינוי של עמדת החברה כלפי אותה התנהגות. יכול להיות שזה למשל כמו במקרה שלפנינו נובע מזה שהעבירה היא לא עבירה שעומדת בעיקרון החוקיות אבל לא מביטול שינוי של עמדת החברה כלפי אותה התנהגות ובמקרה כזה יושב-ראש ועדת המשנה שחוקקה את זה אמר שראוי שהמחוקק ייתן את דעתו ויקבע סייג מפורש לסעיף 4 בחוק המבטל.

אני סבורה שנכון יהיה במקרה הזה לקבוע הוראה מפורשת שסעיף 4 לא יחול במקרה הזה, אבל אני אשמח אם נציגי הממשלה יוכלו להבהיר.

ואז מי שנדון, נדון.

אני מקבל את זה. אני חושב שזה גם נכון. אני לא מבין למה מראש אם הכנסת פתאום תחליט על ביטול עבירה, זה חוזר רטרואקטיבית. בדרך כלל חוקים לא משפיעים רטרואקטיבית.

אני אתן לך דוגמה. החוק ההומוסקסואלי. נדמה לי שזאת אחת הדוגמאות שבמקרה הזה, אני לא יודע מה חשבו שחוקקו אותו. זה היה מורשת החוק הבריטי. תחשוב על הסיטואציה לצורך העניין. נניח שחוקקת את החוק ומישהו יושב בבית סוהר, אתה לא חושב שבמקרה כזה צריך לבטל? שפטת אותו לפני כן. היא אומרת את ההסתייגות מסעיף 4 ואתה יכול לומר שבמקרה כזה לא יחול.

גם צריך לזכור שני דברים נוספים בקשר לסעיף 4. האחד, זה לא דבר של יום ביומו שהכנסת מבטלת עבירות ולכן לא היה בזה שימוש מאוד גדול. העבירה של משכב זכר ככל שאני זוכרת בוטלה אחרי שתקופה ארוכה הוחלט כמדיניות לא להעמיד לדין בגינה ולכן אני בספק אם היו מקרים שאכן היו בכלא.

אם היא אמרה שזה לא יחול, זה פותר את הבעיה.

השאלה היא איפה אנחנו הולכים אחורה או קדימה עם ההקלה של הביטול. כלומר, האם תיקים שעדיין מתנהלים בבית המשפט ולמשל כבר הורשעו, מה ייעשה במקרה כזה. אנחנו כמובן חושבים שאדם שכבר הורשע בעבירה כזאת, צריך לסיים את ריצוי עונשו.

זה סעיף 4, זאת תחולה אקטיבית של החוק.

ככל שיש תיקים תלויים ועומדים, אפשר להמשיך לנהל אותם. אולי לא ראוי להמשיך לנהל אותם. אני מבינה שזאת הנחיה.


רב-פקד כהנא הודיע על הכוונה הזאת ליחידות המשפטיות. זאת אומרת, הם אמורים להתכונן לעניין של הביטול והם הונחו. אני מצטטת את דבריו של עורך-דין כהנא. אני הפצתי מכתב כזה לפרקליטות ואמרתי להם שככל שיש בכוונתם להגיש כתבי אישום בסעיף הספציפי הזה, שידעו שהוא עומד להיות מבוטל ולכן יש צורך להמיר אותו בסעיף אחר או לחלופין לא להגיש כתב אישום, ואם המצב מאפשר עדיין שינוי של כתב האישום והמרת הסעיף הספציפי הזה בסעיף אחר, זה ראוי.

אם לא, זה לא אסון שתחזרו בכם מהאישום.

אנחנו נתנו הנחיה לא להגיש כתבי אישום בעבירה הזאת והיכן שעוד לא בוצעה הקראה ואפשר לתקן את כתב האישום על דעתנו ובלי אישור בית משפט, ביקשנו לתקן. השאלה היא מה עושים עם תיקים שכבר בוצעה בהם הקראה או יותר חמור מזה, תיקים שהנאשם הורשע בהם. יש לי דוגמה שהספקתי לאתר של תיק ספציפי שאדם הורשע אך ורק בעבירה הזאת של תקלה ציבורית.

ופסק הדין איננו חלוט עדיין?

עוד אין גזר דין. הוא רק הורשע.

אנחנו נאמר שזה לא חל ואתם תצטרכו לעמוד בפני עורך הדין של הצד שכנגד ולהגן על עמדתכם. תשתדלו להימנע ויש לכם סעד.

השאלה אם אי אפשר לקבוע הוראה פוזיטיבית.

את לא צריכה הוראה. יש כתב אישום וההליכים מתנהלים, את יכולה להמשיך את ההליכים. מבחינה חוקית אין מניעה שתמשיכי את ההליכים ואין מניעה שייגזר דינו ואין מניעה שהוא גם ירצה את העונש. מסייגים את סעיף 4. אומרים שסעיף 4 לא יחול. תקראי את סעיף 4 והוא אומר שתפסיקי את ההליכים אבל את לא תפסיקי את ההליכים אלא את רשאית להמשיך בהם.

אבל תעשי את זה במידה.

על פי שיקול דעתך. הרי ברור שעורך דינו יבוא אתך בדברים ברגע שהדבר הזה יקרה ותצטרכו לתת מענה. הרי לא ניתן כאן בחקיקה כזאת מרכזית להתייחס לנושא פרטני של בוזגלו או כהן או לוי.

אפילו אם ניתן, לא נעשה את זה.


אדוני, תצטרך לקבל את עמדתי.

קיבלתי. שוכנעתי.

נתנו לכם פתרון ויש לכם מזור.

המכתב הזה, אמרנו שתהיה לו התייחסות.

קיבלנו תשובה.

זה מראה שיש כאן תיקים עומדים. לכן אני אומר שיש מספיק תיקים שעומדים וקיימים.

מה שבוצע, בוצע. אתה לא תוציא אותו מבית סוהר משום שזה בדיוק הדבר. אם עורך הדין יאמר שהוא רוצה להוציא אותו מבית הסוהר, שיבוא ויוכיח. המשטרה תאמר שלא יעלה על הדעת.


אנחנו מצביעים.

ה צ ב ע ה

אושר פה אחד

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:20