PAGE
35
ועדת הכלכלה

16.01.2008

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 461

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום רביעי, ט' בשבט התשס"ח ( 16 בינואר 2008), שעה: 09:00

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת זמן המתנה ופיצוי לדוגמה),


התשס"ח- 2007, של חבר הכנסת גלעד ארדן, וחבר הכנסת דוד טל (פ/2981)

חברי הוועדה: גלעד ארדן - היו"ר

אבשלום וילן

יצחק זיו

עו"ד יצחק קמחי – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד חנה טירי – הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

גלי גלזר – מתמחה בלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד רוני נויבאור – משרד המשפטים

עו"ד לירן מאיר פרנקל – מינהלת הסדרת השידורים, המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין

מירב שטרוסברג-אלקבץ – מנהלת תחום הגנה על הצרכן, המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין
ראובן קמחי – מנהל תמיכת המותג – קריסטל מכונות ומוצרי חשמל, איגוד לשכות המסחר

עו"ד סוזנה רבינוביץ – הלשכה המשפטית, איגוד לשכות המסחר

רז הילמן – איגוד לשכת המסחר

ישראל גולדנברג – מנהל סניף ירושלים, סופרגז

מיטל כהן מרקו – יועצת משפטית, סופרגז

יצחק קיאלי – מנהל סוכנות ירושלים פזגז

גליה זיו – סמנכ"ל שירות טכני, חברת הוט

דניאל ספיר – סמנכ"ל מכירות, חברת הוט

עו"ד קרן רימון – חברת הוט

עו"ד זהבית שחף – המחלקה המשפטית, חברת יס

עו"ד איילת כהן מעגן – הלשכה המשפטית, חברת בזק

עו"ד יעל כהן שאואט – המועצה הישראלית לצרכנות

אתי בנדלר


ניר ימין


ליענה מאור – מתמחה

לאה ורון

אושרה עצידה

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת זמן המתנה ופיצוי לדוגמה),

התשס"ח- 2007, של חבר הכנסת גלעד ארדן, וחבר הכנסת דוד טל (פ/2981)

בוקר טוב לכולם. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום הצעת חוק הגנת הצרכן תיקון – הגבלת זמן המתנה ופיצוי לדוגמה), התשס"ח- 2007, של חבר הכנסת דוד טל ושלי. הצעת החוק עברה בקריאה הטרומית במליאת הכנסת ביום 28 לנובמבר 2007. קיימנו בה כבר דיון אחד ב-12 לדצמבר 2007, וזה הדיון השני שאנחנו מקיימים במגמה להצביע עליה היום להכנתה לקריאה ראשונה.


לפני שאני פותח את הדיון, אני רוצה לומר מספר דברים. אני ראיתי את ההצעה שהעביר משרד התמ"ת. אני חייב לומר שהיא לחלוטין לא מקובלת עליי. זאת גם לא ההבנה - לפחות לפי מיטב הבנתי - שאני הגעתי אליה בשיחות אז עם מר קמחי הממונה על הגנת הצרכן, ואני אסביר למה אני מתכוון.


כל המהות של ההצעה הזאת נועדה לשנות את המצב שהתקנות בעבר יצרו, ולתקן אותו לטובת הצרכן. גם המשרד היה מודע לכך שקיימת היום בעיה בשוק בתחום מתן השירות בזמן האחריות. אלא מאי? המשרד ביקש ממני שגם ייכנס סעיף הסמכה להתקין תקנות גם בעניין השירות שניתן לא בתקופת האחריות שהחוק היום מחייב, אלא באחריות נפרדת שמוכרים אותה, או באחריות נוספת.


בשיחה בינינו לא הובן שהחוק יבוטל, וכל מה שיישאר מהחוק זה סעיף להסמיך תקנות. זה לא הגיוני שההבנה בינינו תהיה לבטל את החוק שמהותו בכלל בפיצוי לאדם שמאחרים לו מספר שעות, והחוק יאמר שהשר יכול להתקין תקנות לגבי תחום אחריות נוסף, ולהחיל גם עליו את המודל שקיים היום בתקנות, כיוון שהמודל שקיים היום במודל לדעתי לא נותן מענה לצרכנים. אני אסביר למה אני מתכוון. כאשר היום כתוב בתקנות שאדם שיש לו שירות במסגרת האחריות הרגילה שהחוק מחייב בשנה הראשונה, היצרן או היבואן יכול לדחות שלוש פעמים את מועד הגעת הטכנאי. נניח שהוא צריך להגיע לתקן תוך שבוע, והיום התקנות מאפשרות לו לדחות שלוש פעמים את ההגעה שלו. כלומר, תיאורטית על פי התקנות האלה יכול היצרן או היבואן "לתקוע" אותי בבית על מוצר שהתקלקל בתקופת האחריות שלוש פעמים שעתיים - בן אדם כבר לא מגיע כמה שעות לעבודה. שלוש פעמים הוא יכול להשאיר אותי בבית, ובכל פעם בפעמיים שהוא דוחה את ההגעה שלו אין לו גם חובה להודיע לי מראש שום פרק זמן מסוים. זאת אומרת, יכול להיות שאני כבר מחכה בבית, ואז הוא מודיע לי. אני מפנה אתכם לסעיף 11(ג) לתקנות: "בכל מקרה של איחור בביקור הטכנאי, יודיע על כך היצרן לצרכן, ויתאם איתו מועד חדש לביצוע התיקון בתוך פרק הזמן שנקבע לתיקון הטובין על-פי תקנה 10. איחד הטכנאי למעלה מפעמיים ברציפות, יראו את היצרן כפי שהפר את חיוביו...". כלומר, תיאורטית על פי התקנות הקיימות - ואני חושב שגם אתם לא כל כך שבעי רצון מהנוסח הזה, אני מקווה לפחות - היצרן יכול להשאיר אותי בבית שלוש פעמים, ובכל פעם להודיע לי ברגע האחרון שהוא לא מצליח להגיע.


למעשה, הצעת החוק שלי ושל חבר הכנסת דוד טל, נועדה לשנות את המצב הזה באופן מהותי, ולהגיד שאם המוצר התקלקל בשנת האחריות אז לא אני זה שצריך לשאת. אני מבין שצריך לאפשר לו איזשהו זמן הגעה סביר. אנחנו חשבנו ששעתיים שנקבע זה זמן הגעה סביר. אפשר להתווכח האם חצי שעה איחור שמעל זה כבר צריך לשלם פיצוי, זה מוגזם לדרוש, ואולי צריך להגדיל את זה ללפחות שעה או שעה וחצי - זה כן. אבל, לשנות את המודל שהצעת החוק מציעה זה לא תיאום. למעשה, זה להוריד את הצעת החוק ולייצר חוק חדש. זו עמדתי, ואני אשמח לשמוע. אולי לא הבנתי נכון את מה שהעברתם לוועדה.

כשאנחנו ראינו את הצעת החוק נושא האיחורים של טכנאים באמת בכל מקום שבו נדרש תיקון על-ידי טכנאי, זה דבר שמבחינתנו היה צריך להסדיר אותו. ראשית, אנחנו סבורים שההסדרה מהסוג הזה היא נכונה להופיע בתקנות, מכיוון שמדובר בהסדרה ספציפית. לא מדובר פה בהסדר ראשוני, מדובר פה בהסדר משני. לכן חשבנו שכנקודת מוצא, ההסדרה הראויה צריכה להיות בתקנות. אם אדוני סבור שההסדרה שקבועה היום בתקנות היא לא הסדרה ראויה, אז זו סוגיה אחרת שאולי צריך לדון בה, ולשקול תיקון התקנות הקיימות היום. סך הכול, היו לתקנות האלה חבלי לידה מאוד ארוכים. הן אושרו בוועדת הכלכלה. התקנות לפי הבנתי הן מחייבות את הטכנאי לתאם מועד עם הצרכן. אסור לו לאחר איחור שהוא מעל לשעתיים, ובכל מקרה של איחור הוא צריך להודיע לצרכן.

מה זאת אומרת "אסור לו"? מותר לו. מותר לבטל את הגעתו בכלל, פעמיים אפילו.

מותר לו פעמיים. אבל, אם בפעם השלישית הוא מאחר מבחינתנו זאת הפרת החיובים. כלומר, אומרים שאם בפעם הראשונה הוא אחר אז זה יכול להיות. בפעם השנייה זה גם יכול להיות. אבל, בפעם השלישית זה כבר לא יכול להיות, וזאת הפרה.

בסדר, שלוש פעמים בשבוע.

שוב, מדובר בתקנות שעברו בוועדה ואושרו כאן. אם חושבים שההסדרה שקבועה היום בתקנות היא לא ההסדרה הנכונה, אפשר לשקול לשנות את ההסדרה.


לעניין הצעת החוק - בהמשך למה שאמרתי שאנחנו כעמדת ממשלה סברנו שההסדרה שקבועה בהצעת חוק של היושב ראש, ראויה יותר להיות מוסדרת בתקנות. בנוסף, ראינו שההצעה מדברת על דבר נוסף שבאמת לא קיים היום בחוק, והוא הסדרה של תיקונים של טכנאים מקום שלא מדובר בתקופת האחריות. וגם את זה מבחינתנו היה חשוב להסדיר. כשאנחנו אמרנו שהממשלה תומכת בכפוף לתיאומי נוסח, התכוונו - בואו נרחיב את הסעיף שמחייב את היצרן ואת היבואן לתת שירות לאחר מכירה, או אפילו שלא לאחר מכירה, או אם מדובר בשירות ארוך טווח, ונרחיב את זה שלא יחול רק על תקופת האחריות, כי התקנות היום והסעיף המסמיך חלים אך ורק על תקופת האחריות. זאת אומרת, על המישור, החובה. כלומר, אתה חייב לתת שירות לאחר מכירה לתקופה של שנה, או לתקופות אחרות כפי שנקבע בתקנות. ולכן אמרנו, הנושא של הגעת טכנאי ושל איחור טכנאי יכול להיות נכון - זאת אומרת, קביעת הוראות מחייבות בעניין הזה - גם כשמדובר במישור הוולונטארי. זאת אומרת, אני צרכן, תמה תקופת האחריות, ואני רוצה להמשיך את האחריות. אני רוצה לקנות אחריות מעוסק אחר, או מהיצרן שממנו קניתי את הטובין. אני קונה שירות, אני חותם על חוזה למתן שירות. אנחנו אומרים פה - ההסכמה של הממשלה, ואנחנו לא חושבים שטעינו מבחינת ההבנה שלנו את ההסכמה שאנחנו מסרנו בוועדת השרים, זה שנקבע סעיף מסמיך, נרחיב את הסמכות של השר לקבוע הוראות גם למישור הוולונטארי.

זה בסדר.

זה מה שאני אומרת. לכן, בתקנות ייקבעו ההסדרים.
אם צריך לתקן הסדרים שקבועים היום בתקנות אז יכול להיות, אנחנו נשקול. אנחנו לא חשבנו שאדוני היושב ראש סבור שההסדרים שקבועים בתקנות הם לא טובים. אנחנו יכולים לשקול את הנושא, לחזור חזרה למשרד ולחשוב אם באמת יש מקום לתקן את תקנות כמו שהיום.


בנוגע לתקנות החדשות שאנחנו נקבע בנוגע למישור הוולונטארי, אני סבורה שהן חייבות להיות קוהרנטיות לתקנות שקיימות היום. אם תהיה החלטה אחרת בוועדה, אז כמובן שבזמן התקנת התקנות אנחנו ניקח את זה בחשבון, וזה ממילא יבוא לאישור הוועדה. לא תרצו - לא תאשרו את זה.

דרך אגב, ברמת הראוי אני חושב ש-30% או 40% מהחוקים שעוברים בכנסת, היו יכולים להיות מוסדרים בתקנות. אני לא בא בטענות לשר כזה או שר אחר. השרים מאוד עמוסים, ודברים בממשלה לא תמיד מתקדמים בקצב שאנחנו רוצים. זה לעיתים גורם לכך שחקיקה פרטית מביאה נושאים בחוקים שהיו יכולים להיות מוסדרים בתקנות. אבל, אי אפשר בכל פעם שתבוא הצעת חוק כשכחוק כמובן גובר על תקנות, אז יאמר השר. גם ועדת השרים בדרך כלל לא מקבלת את הטענה הזאת, אלא אם כן זה באמת נושא מובהק, מובהק, מובהק, שזה מבייש אפילו להגיד שהוא יהיה בחקיקה ראשית.


למה אני חשבתי שזה כן צריך להיות בחקיקה ראשית? אל"ף, כיוון שחקיקה ראשית הציבור יותר שומע ויותר חשוף לה בדרך כלל מתקנות. בי"ת, כיוון שבהחלט יש כאן מודל ייחודי שמשרד המשפטים בוודאי תומך בו מאוד שקובע איזשהו פיצוי. אני לא יודע אם לקרוא לו פיצוי עונשי או פיצוי סטטוטורי, קבוע מהיצרנים/היבואנים לצרכן. ולכן חשבתי שמן הראוי שדבר כזה יוסדר בחקיקה ראשית.


לשם האיזון המשפטי אני אומר שאני מוכן גם לקבוע את החוק הזה כהוראת שעה לשנתיים-שלוש, ולקבוע מסלול של הארכה כדי לבחון כיצד זה פועל. אבל, ההצעה שלכם, ושל משרד המשפטים, שוב הפעם להפנות את האזרח שאיחרו לו בעוד שעה-שעתיים לבית המשפט, היא הפנייה שאני חושב שגם אתם יודעים בליבכם פנימה, שהיא תיעקר את החוק הזה. עם כל הכבוד, אדם לא ילך להתמודד מול "אמפא" או מול "תדיראן" בבתי משפט למרות שנעשה לו עוול וזה מאוד מרגיז ומעצבן, וגם לא הוגן, וגם הוא הפסיד על זה שעות עבודה. זה הרבה יותר סביר להטיל את העול הזה על החברות, ולדרוש מהן את הסטנדרט הזה ושהן יחששו שתהיה חובה כזאת. אם הן לא יעמדו בחובה הזאת, וגם לא ישלמו לו את הפיצוי שהחוק קובע - הפיצוי הזה נקבע בערך על פי השכר הממוצע חלק ימי עבודה, חלקי חצי יום עבודה, זה בערך שזה אמור לייצג, הנזק הממוצע שייגרם פה. הרי גם יכול להיות שהשאירו בבית עורך דין שמרוויח הרבה יותר, ויכול להיות שגם השאירו בבית מישהו שמרוויח הרבה פחות. אבל, אני חושב שהסכומים הם סכומים סבירים, לא גדולים מידיי. אם החברה תסרב לפצות אותו והאדם יגיע למצב כזה שהוא גם יתבע אותם בבית משפט, החברה תיקח בחשבון שהסיכון שלה בבית המשפט יכול להיות הרבה יותר גבוה. מבחינתי, תכניסו את זה למסלול של פיצוי לדוגמה אם הם אילצו אותו להגיע לבית המשפט. זה נורמה שאני חשבתי שהיא הנורמה הראויה. דרך אגב, אני חשבתי שאנחנו רואים את זה בעין בעין, חוץ מזה שאתם רציתם גם הסמכה לתקנות. בשום מצב לא הבנתי, לא אני ולא השותף - ובדקתי את זה עם דוד טל - שההסמכה באה בכלל במקום כל הדבר שנקבע פה בחוק.


מה שאני מבקש הוא שאנחנו נעביר את זה בהכנה לקריאה ראשונה. אם אתם רוצים להביא את זה מחדש בוועדת שרים לחקיקה, אני אחכה עם המשך החקיקה. יכול להיות שתחליטו שאתם כן תומכים במה שיצא מכאן בהכנה לקריאה ראשונה. תביאו את זה מחדש לממשלה, ונראה מה עמדת הממשלה בנושא הזה.

לא ברור לי כל כך מה יעלה עכשיו לקריאה ראשונה, הנוסח של הממשלה - - -

לא. קודם כל, אני עוד רוצה לשמוע. אני אומר לך מה אני שואף, אני אשמע עוד. אולי יגיעו עוד חברי כנסת, ונראה מה אני אעלה כאן להצבעה בתום הדיון. העוזר שלי נפגש עם נציגי היבואנים, וחלק מההערות אני מוכן לקבל. למשל, הגדלת האיחור הנדרש לצורך קביעת הפיצוי מחצי שעה ושעה, לשעה ושעתיים. אני מניח שהם יאמרו את דברם. יש כאן הערות, ותשמעו אותן גם אתם, ותעשו אולי הערכה מחודשת של הנושא.

בסדר, אבל רק כמה מילים לעניין הפיצוי לדוגמה, לעניין הסעיף השני שלא התייחסנו. בוועדת שרים ההסכמה שלנו היתה לקבוע את הנושא שאתה רצית לקבוע לו איזשהו הסדר אזרחי נוקשה יותר, לקבוע את זה כחלק ממה שנקבע, מה שעבר בוועדת הכלכלה לעניין הפיצוי לדוגמה. כלומר, לקבוע הפרה נוספת. אנחנו לא מכירים במשפט הישראלי דוקטרינה כזאת שנקראת פיצוי סטטוטורי, ואולי חברתי ממשרד המשפטים תוכל להאריך בזה. מבחינת הצרכן, הוא לטעמנו ממילא יצטרך להגיע לבית משפט. העוסקים לא יוציאו מיוזמתם כסף מהכיס, וישלמו לצרכן כל פעם שהם מאחרים.

למה הנחת העבודה שאם חברה איחרה בשעתיים מעבר לשעתיים, כלומר היא הגיע בערך ארבע שעות אחרי השעה שאמרו לו לחכות בבית, והיא צריכה לשלם על זה 300, או 500 או 600 שקלים, שהיא תעדיף להגיע לבית המשפט?

אנחנו במשרד מטפלים בתלונות, ואולי מר קמחי יוכל להאריך. יש הרבה תלונות של עוסקים שלא פועלים בהתאם להוראות החוק. יש סמכות לבטל עסקאות, הם לא מבטלים. ברגע שהצרכן רוצה לבטל עסקת מכר מרחוק, תוך 14 יום יש לו זכות. עוסקים רבים לא עושים את זה. אנחנו רואים מה המצב בשטח מבחינת התלונות הצרכניות שלנו, ואנחנו סבורים שכעיקרון הצרכנים - - -

אם באמת אתם מודעים לכך שיש בעיית שירות שהעוסקים לא עומדים בחובותיהם אולי זה דווקא מחזק את הצורך בלחשוב על מודלים חדשים.

אנחנו סבורים שהמודל של פיצוי לדוגמה הוא מודל ראוי.

האם זו עמדה משפטית או עמדה צרכנית? כלומר, יכול להיות שהוא חושב אולי אחרת ממך, ואת אומרת את זה בגלל המודל המשפטי שהוא לא מוכר?

אנחנו לא חושבים שונה. קודם כל, אני מברך על כל יוזמת חקיקה שתבוא ותשפר מצב קיים, וזה ללא יוצא מהכלל. אבל, בואו כרגע לא נציג אותנו כאנטי צרכניים באיזושהי צורה.

לא הצגתי אתכם, חס וחלילה שלא יובן לא נכון. אני חושב שאתם כבולים בכל מיני דברים שאני פחות כבול אליהם.

להגיד לך שהתקנות שישנן הן פסגת האושר, אז הן לא. לצערי, חלק מהכבילות שהיינו כבולים בהם זה כבילות שהוועדה כבלה אותנו בתקנות האלה, ויש פה אנשים עם זיכרון היסטורי.

התקנות האלה אכן אושרו בוועדה, ואני באמת בא בטענות גם לאישור של הוועדה לנוסח.

לכן אני אומר שההתלהבות שלי מהן היא לא רבה. אלה משמאלך יכולים לספר לך חוויות בעניין מה עברנו נושא הזה בתקנות האלה כאן, וגם כמה כבילות שכבלו אותנו בתקנות האלה.

מתי הן עברו כאן?

הן נכנסו לתוקף בספטמבר 2006, והן עברו שישה חודשים קודמים, במרץ 2006. זה שנה וחצי. זה לא איזשהו משהו שנשמר, ויש לנו איזה ניסיון גדול איתו. עם זאת, אנחנו נשמח לכל דבר שישפר כפי שאמרתי.


אדוני, אני לא תמים, ואני מתאר לעצמי שגם אתה לא כזה תמים שהטכנאי ייתן מכיסו 600 שקל לצרכן, ועכשיו יתחיל לתקן את המכשיר. אם אתה חושב שזה קורה, אז תרשה לי לומר בכנות שזה לא יקרה. אני מאוד אשמח לשמוע את ראובן קמחי שיגיד גם הוא שזה מייד יקרה, והם נורא ישמחו לעניין. אני הראשון שיברך על כך. אבל, אני לא חושב שזה מה שהולך לקרות.

דרך אגב, אני גם לא שמעתי עד היום שכל עברייני התנועה אומרים לך שאיך שהם עוברים באדום, הם מייד רצים ומשלמים את אלף השקלים. עוד לא שמעתי שזה קורה.

זו בדיוק הנקודה שהגברת טירי העלתה, כי בכל מקרה כדי לגבות את הכסף הזה שהצרכן זכאי לו - והוא לא צריך לבזבז את זמנו, ואנחנו מסכימים על כך - הוא יצטרך להגיע לבית משפט כדי לאכוף את זה, כי אני לא מכיר מנגנון אחר שאוכף זאת במדינה. אני לא יכול להגיד למישהו תשלם והוא ישלם. המנגנון שאוכף זאת הוא בית המשפט.

לפני שלושה-ארבעה שבועות קיימנו כאן דיון על התקנות שהשר שלכם רוצה לקדם על השבת הכסף בגין מוצרים. זה סוג של השבת כסף שנגרם לי בשל ביטול הזמן שלי. המהות היא אותה מהות, זו בדיוק מהות העניין.

זו לא אותה מהות, כי פה יש משהו שהוא עונשי, ופה יש משהו של השבת המצב לקדמותו. כאן אתה מבקש פיצוי על כך שנגרם לך נזק, ופה אתה שילמת עשרה שקלים, ואתה מקבל חזרה עשרה שקלים.

זה אפילו לא פיצוי על השבה, כי אתה יכול לתבוע בנוסף גם את הפיצויים. אם אתה רופא ועלות הזמן שלך היא יקרה, אז אתה יכול להגיד שהוא חייב לך פיצויים בגלל שהוא הפר את החוק, והוא חייב פיצויים בין אם מטעמים נזיקיים או חוזיים – זה לא משנה – התרופות הן אותן תרופות. הוא ישלם את ה-700 שקל שזה שני המטופלים שהוא דחה, פלוס האקסטרה
שקובעים כאן. זה עונשי. אין ספק שזה עונשי, ולכן זה חריג.


כשאני קראתי את הסעיף אני לא הבנתי שמה שהיושב ראש סבור שבסופו של דבר העוסקים ישלמו את זה בלי מחלוקת.

אני אשמח מאוד אם הם ישלמו את זה. אם לא – יגיעו לבית משפט.

נכון, אנחנו גם נשמח. לצערנו, על דברים הרבה יותר טריוויאליים כמו החיובים של שתי אגורות הם לא מחזירים, ואני בספק אם הם ישלפו את 300 השקל, ויתנו. אבל, נעזוב את העניין העובדתי. העניין הטכני – מבחינתנו אין לי כמשרד המשפטים בעיה שיהיה כתוב סכום נקוב אם אדוני רוצה. אדוני רוצה שננקוב 300 שקל, ננקוב 300 שקל. אם זה שזה תלוי בשיקול דעת בית משפט זה נראה לך מחליש את הצרכן, שלא יהיה תלוי בשיקול דעת בית משפט.

זה לא מחליש את הצרכן, זה מעקר את החוק מתוכן.

אין לי קושי שזה לא יהיה בשיקול דעת בית משפט, ומרגע שהוכח שהופר חיוב ונניח העוסק לא חולק על זה, והוא מודה שהטכנאי שלו באמת באיחור, והוא באמת מוכן לשלם מכיסו, ואם כל מה שמפריע זה שהסכום בשיקול דעת בית משפט, אין לי בעיה לכתוב שתג המחיר הוא 300 שקל להפרה כזאת.


הקושי שלי הוא שכשזה יבוא לבית משפט אז אנחנו נתנו לבית המשפט סמכות עד 10,000 שקלים, ולכן נתנו את בשיקול דעת בית משפט לפיצוי לדוגמה שזה פיצוי עונשי. זה המבנה שאנחנו מכירים, כי אנחנו אמרנו ברגע שזה ייגרר לבית המשפט לתביעות קטנות, ועל זה בדרך כלל אנחנו חושבים שמדובר, אז אנחנו רוצים שלבית המשפט תהיה סמכות לפסוק פיצויים יותר גבוהים.


אם הרצון הוא לבוא ולומר שהוא יוציא את תג המחיר, אני צריכה לקחת את זה הביתה למשרד המשפטים ולברר את העמדה עם כל האנשים שמתעסקים בדברים האלה. אבל, בשורה התחתונה, לדעתי זה מחליש כי הוא הרי לא ייתן את 300 השקלים האלה, והיה עדיף שהצרכן ילך ויממש זכויותיו בבית משפט.

נניח שיש מצב שאין מחלוקת, והוא באמת איחר בשעה וחצי מעבר לשעתיים, ונניח שאנחנו קובעים שמגיע לו 300 שקלים, והחברה מסרבת לשלם את זה. היא קיבלה דרישה על 300 שקלים, אבל היא גם יודעת שאם הוא ייקח אותה לבית המשפט והיא גם תפסיד בבית המשפט, זה גם יכול להגיע עד 10,000 שקלים, כי זה ייכנס גם לפיצוי דוגמה. בדיוק כמו שאם בקופה היה כתוב 20 שקלים, ועל המדף היה כתוב 10 שקלים, ויסרבו להחזיר לו 10 שקלים, דרך אגב למרות שהמחיר על המדף היה טעות, ולמרות שהמחיר בקופה מייצג באמת, והספק קנה ב-15 שקל את המוצר, את מכריחה אותו להחזיר לי 10 שקלים. אם הוא לא יחזיר לי את ה-10 שקלים שהם הפער בין המדף לבין זה, ואני אאלץ ללכת בית המשפט, הוא גם יוכל לשלם לי עד 10,000 שקלים. זה אותו מסלול בדיוק כמו הפיצוי לדוגמה, מה ההבדל ההגיוני?

זה לא אותו מסלול.

את דיברת על זדון, אני קראתי שוב את הפרוטוקול של הדיון הקודם. מחיר המדף לא משקף בהכרח שום זדון של העוסק. יכול להיות שהיה מישהו שטעה כשהוא הדביק, אלא שרק את רוצה לגרום להם לנורמה של זהירות כשהם קובעים מחירים על המדף, ושלא תהיה הטעיה. זה בדיוק לגבי נורמת השירות שאני רוצה לבקש מהחברות שכאשר הן מחויבות לנורמות שירות, אז גם הציבור ידע מהן נורמות השירות שהן מחויבות לתת.

ההבדל בין מדף-קופה - ואדוני ישים לב למה שאמרתי גם בישיבה הקודמת, וזה גם מה שהוסכם בין משרד התמ"ת כשהוכן הפיצוי לדוגמה - זה אין פיצוי לדוגמה על הבדל מדף-קופה. כלומר, אם הצרכן מגיע לקופה ומסתבר שהמחיר על המדף היה לא זהה, ומן הסתם נמוך יותר מהמחיר שיש בקופה, אז על זה כשלעצמו לא מקבלים פיצוי עונשי. פיצוי עונשי ניתן מרגע שאותו צרכן הלך לקופה וביקש את ההשבה. מרגע שההשבה לא ניתנה לו, אז אנחנו באים ואומרים שעל ההפרה הזאת אנחנו נותנים.

זה לא בהכרח השבה.

אם הוא אומר לקופאית בקופה: שימי לב שהמחיר שלך בקופה הוא גבוה יותר, או שהוא אמר את זה למנהל הסניף, אז הוא צריך לקבל את המחיר. ההנחה של הזדון היא הנחה שהולכת לכל האורך. גם אני עשיתי את שיעורי הבית שלי, ובדקתי את נושא דואר הזבל. אכן, בנושא דואר הזבל עמדת משרד המשפטים למיטב ידיעתי היתה שזה צריך לפחות ביודעין - יסוד של יודעין. זו העמדה של משרד המשפטים, כך אמרו לי גם שם.

האם צריך יודעין בדואר זבל?

כן, שהוא יודע שהוא שלח דואר זבל, שהוא מודע שזה לא נעשה ברשלנות. היסוד הזה של הזדון בא בגלל שמדובר כאן בעונשין.

שהוא יודע שהוא שלח דואר זבל, או שהוא יודע שהוא שולח למישהו שהוא לא מעוניין בזה?

שהוא יודע שהוא שולח. אני לא יודעת, אני צריכה - - -

ודאי שהוא יודע שהוא שולח דואר זבל, האם נפלה לו היד על המקלדת?

אני לא זוכרת, אני רק יכולה לומר לכם שבדיונים הארוכים בחוק הגנת הצרכן היה סעיף של זדון, ובסופו של דבר חזר בו משרד המשפטים לאור לחצים שהופעלו עליו מהסעיף הזה.

לא, אנחנו לא חזרנו, כי הנוסח של פיצוי לדוגמה תמיד מתחיל: "וביקש הצרכן". שימי לב שבכל הסעיפים אנחנו הוספנו: "ביקש הצרכן", וזה כדי לדאוג - - -

אני לא חולק על זה.

זה הנוסח המקורי שהוגש מטעם הממשלה.

- - -בחוק זכות יוצרים.

חוק זכות יוצרים זה משהו אחר, ואני לא רוצה להיכנס למה שהיה שם, כי היה שם ויכוח גדול על משמעות הזדון.

עו"ד נויבאור, אני לא רואה בזה הבדל.

על תג המחיר הנקוב, אני מניחה שתהיה התנגדות במשרד בגלל שבדרך כלל אנחנו לא קובעים פיצוי מינימאלי, וזה בעצם לקבוע פיצוי מינימאלי - אני מניחה שזו הכוונה. בכל הנוגע לתג מחיר נקוב - את זה אני יכולה לקחת הבית ולבדוק. אבל, ההנחה בפיצוי לדוגמה היתה שאפשר לפסוק יותר. לדעתי, ההנחה הריאלית היא שכל העניין הזה ייעשה בבתי משפט. מי שחושב שהם יוציאו את המחירים, ובתי המשפט יתחילו לפסוק פה מחירים מאוד מאוד גבוהים אחר כך רק בגלל שהם לא נתנו את הכסף מלכתחילה, אני חושבת שזו הנחה שהיא - - -

ראשית, אני חושב שאתם שבויים באיזשהם מודלים התנהגותיים שאף פעם גם לא ניסינו לשנות אותם. שנית, גם לגבי הסופרמרקטים כשאת מדברת על הבדל בין מחיר מדף למחיר קופה, אתה מסתכלים בעיני רוחכם ורואים את הסופרמרקט הגדול שהפער בין המחיר למחיר הקופה הוא כמה שקלים בודדים. בואו ניקח עסק לא כזה גדול, אלא עסק קטן, ששם על איזה ואזה יוקרתית בטעות מחיר של 1,000 שקלים, ובאתי לקופה עם הוואזה ומדפיסים לי 4,000 שקלים. כשאני שואל מה זה צריך להיות? אומרים לי שזה המחיר משום שמדובר בוואזה מאוד יוקרתית. אני טוען שמחיר המדף הוא 1,000 שקלים, ושהוא צריך לחייב אותי 1,000 שקלים, ולא יותר. אבל אומרים לי: מה פתאום, זו טעות.

את מחייבת אותו עכשיו להוציא מהכיס כסף, כי את החלטת שהנורמה הכללית היא של מניעת הטעיה בנושא הזה, מחייבת שהמחיר שהעוסקים יגבו הוא מחיר המדף, וזה לא מעניין אותך איך זה קרה, אם זה זדון או לא זדון – זה לא רלוונטי. המחיר שהם יגבו זה מחיר המדף גם אם בפועל הם קנו את זה במחיר יותר יקר, וזה כדי שלא יטעו ויובילו אותי לכל מיני עסקאות כשזו לא היתה הכוונה שלי. זה בדיוק אותו הדבר, אין שום הבדל בעניין הזה. אין פה בהכרח זדון, אין פה בהכרח מחיר אמיתי שהוא שילם. את קובעת סטנדרט או נורמה מסוימת, ואת מבינה שבלעדיה זה לא ילך, וזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות כאן בחוק.

הזדון הוא בשנייה שהוא ידע שהכד סומן ב-1,000 שקל, והוא חייב בקופה 4,000 שקל, וצריך להחזיר 3,000 שקל.

הזדון כאן הוא ברגע שהחברה יודעת שהטכנאי אכן איחר בשעה וחצי, והיא לא מוכנה להחזיר לו 300 שקל על הזמן שהיא בזבזה לו. אם הוא ילך עכשיו לבית המשפט, זה יכול להגיע גם עד 10,000 שקל – זו המקבילה.

אדוני סבור שכל שעה שבן אדם מחכה בבית היא 300 שקל. אני לצערי, לא מקבלת 300 שקל.

ראשית, זה לא שעה, זה שעה מעבר לשעתיים. שנית, זה נכון כמו שנכון לומר שאותו כד באמת עולה 1,000 ולא 4,000 - זה אותה הנחה. גם אתם עשיתם הנחה שהמחיר על המדף הוא המחיר האמיתי, ולא המחיר בקופה.

אבל, הוא המחיר שאותו עוסק הציג. פה אתה יודע שגבו ממנה 3,000 ביתר, וזו סוגיה של זכות השבה. כאן הוא סגר חוזה שהוא קונה כד ב-1,000 שקלים. הוא בא לקופה, והסתבר שאותו מוכר לקחת 4,000 שקלים. זה אומר שהוא חייב לו 3,000 שקל מכיוון ש- - -

מכיוון שהוא טעה בהדבקת המחיר במדף.

לא בגלל שהוא טעה בזכות ההדבקה, אלא בגלל שנכרת חוזה על 1,000 שקל. הצרכן גמר בדעתו לקנות כד ב-1,000 שקלים, והוא לא רוצה לקנות כד ב-4,000 שקלים.

עוד לא נכרת החוזה, עוד לא שולם - - -

מהרגע שהוא שילם בקופה - - -

זה משהו חדשני בדיני החוזים. עוד לא שולם הכסף, עוד לא קיבלתי את המוצר, וכבר נכרת החוזה?

ברגע שזה עומד על המדף עם 1,000 שקלים זו ההצעה, ואני לקחתי את זה לידי.

אז אני עושה פה חוזה שירות בין כל אזרחי המדינה לבין כל העוסקים. ידעו כל העוסקים שאיחור מעבר לשעתיים שמעל לשעה, יש בו פיצוי בחוזה הזה של 300 שקלים. מי שרוצה למכור מוצרים ידע מעתה בחוק כי זה הפיצוי הקבוע בחוזה שהמדינה החליטה - חוזה אחיד בין המדינה בין אזרחיה.

אדוני, אני מפנה אותך לסעיף 15 לחוק - - -

צריך להפריד בין התיקון שעליו דיברת, ולמוצרי מדף. אתה כל הפעם מחבר את זה עם זמן ההמתנה לתיקון, ואני בכלל לא רוצה לקשור את הדברים יחד.

לא, אדוני קצת אחר. אנחנו לא קושרים יחד. משרד המשפטים טוען שאי אפשר לעשות מודל כזה, או שאין לזה תקדים, ואני טוען שיש לזה. אני מנסה להראות שהמקבילה היא לדוגמה בנושא הזה, בתפיסה לפחות.

לגבי נושא התיקון - אני לא הייתי מחבר את זה עם מוצרי מדף.

אני כן.

כשנגיע לנושא - - -

אדוני, אני רק מפנה אותך לסעיף 15 לחוק החוזים שבאמת דן בפיצוי מוסכם, ובא ואומר שבמקרה של פיצוי מוסכם חוזי, אז בית המשפט יש לו יכולת להפחית את הסכומים האלה במקרה שאין יחס סביר בין הנזק לבין הפיצוי. ההנחה תמיד בפיצוי מוסכם זה שיש linkage. ולכן, אם זו הבייביסיטר אצלי שאני משלמת לה בעוונותיי סכום כזה וכזה, והיא זו שמפסידה את שעת העבודה, זה לא עולה כדי 300 שקל בחודש. לכן, ההנחה האזרחית - - -

ואם זה עורך דין יעקב נאמן שמחכה לך בבית?

שיתבע בבקשה. אני מניחה שאז הוא יגיש חשבון של 1,000 דולר. אם הוא מרוויח 1,000 דולר לשעה, אז זה מה שהוא ייקח, והוא יתבע את זה באופן אישי. רצוי גם שהוא יגיד לעוסק שהוא יעקב נאמן.

נחזור לדוגמת הכד.

הזכויות האזרחיות נועדו להשיב דברים לקדמות שלהם. הן לא נועדו לתת יתרון. אנחנו רוצים לתת יתרון, ולכן העברנו את הפיצוי לדוגמה, הסכמנו לזה.

כמו שההסכם נכרת לקניית הכד ב-1,000 שקלים, אני על-ידי החוק רוצה ליצור מצב שההסכם שנכרת לרכישת המקרר כולל בתוכו גם נורמה שאומרת שאם מעבר לשעתיים בזמן שאתה חייב לתקן לי באחריות, תתקע אותי עוד שעה מעבר לזה, יהיה פיצוי של 300 שקלים.

המודל החוזי של העניין הזה של פיצוי כזה נחשב פיצוי מוסכם. פיצוי מוסכם הוא דבר שהוא אפשרי בדיני החוזים. יש את סעיף 15 לחוק התרופות שמסדיר את השאלה של פיצוי מוסכם.

בדרך כלל, לבית המשפט יש סמכות להפחית את הפיצוי המוסכם, כי פיצוי מוסכם גם הוא נגזר כתוצאה מהנזק. למשל, כשמלווה אומר לך: אם אתה לא מחזיר לי את הכסף עד לזמן מסוים – בדרך כלל, יש את זה בחוזים של עוסקים - אתה תשלם לי את הכסף פלוס ריבית של החחד, זה הנחה שהריבית של החחד זה הנזק שנגרם לו. תמיד זה הנזק שנגרם, וצריך יחס סביר. אדוני אומר 300 שקל זה תמיד בכל מקרה הדבר הנכון, כי זה הממוצע שמפסידה אוכלוסיית מדינת ישראל. אבל, נזק תמיד - - -

אז למה לשלוח את הלקוח? תשלחי את החברה לבית המשפט. נכתוב שבית המשפט יוכל גם להפחית את אותם 300 שקלים, או 600 שקלים, או לפסוק גם פיצויים לדוגמה עד 10,000 שקלים.

אם אדוני מוכן לזה, אני יכולה לתת איזושהי הצעה, אבל היא תלך במישור אחר. אני לא יודעת אם זה מכוון לדעתו. אבל, יש תפיסה - ולדעתי היא הרבה יותר מחמירה – בדיני ביטוח לעניין תגמולי ביטוח שלדעתי שם זה דבר הרבה יותר אקוטי לקבל. אבל, יכול להיות שאפשר לגזור מכאן במקום שהוא ניגש בחוסר תום לב, העוסק בא לבית המשפט ובית המשפט גילה שיש כאן חוסר תום לב בזה שהעוסק לא שילם את הפיצוי מלכתחילה, אז להחמיר את הענישה האזרחית, את הפיצוי לדוגמה. לתת לו שיקול לדעת ולבוא ולומר שבסיטואציות שבהן אנחנו סבורים שהוא מגיע לבית המשפט בחוסר תום לב. כלומר, הוא ידע, היה ברור שהיתה הפרה, והוא פשוט סרב לשלם. זה דבר שיש לי מקובל, ואני יכולה להכניס אותו כחלק משיקול דעת בית משפט, ואז החשיפה היא אולי יותר גדולה. כלומר, העוסק נחשף לסיכון יותר גדול בפיצוי לדוגמה. זה דבר שלא הכנסנו, אבל זה קיים בסעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח.

בואו נשמע הערות, ואחר כך נתחיל לקרוא את החוק.

אין ספק שכל נותני השירות הגדולים מעוניינים לשמר את הלקוח. משרד המסחר והתעשייה מקבל תלונות של לקוחות, והוא פונה אלינו. הוא יודע בדיוק מה טיבן. לרוב, הוא גם מקבל תשובות ענייניות שהנושא לא צריך להגיע לבית המשפט, כי הוא נפתר בינינו ללקוח. בכל רגע שישנה עוולה נותן השירות מכיר בעובדה, ועושה את המוטל עליו על מנת לרצות את הלקוח.

לא זכור לי, ואני רק 26 שנה עוסק בשירות, ותביעות קטנות כבר למעלה מ-20 שנה עוסקים, והקנסות כתובים בחוק. תובעים 17,000 שקל, ובאים לבית המשפט, וזה לקח שעתיים. בסוף שואל השופט: "הרי הציע לך נותן השירות פיצוי, ואתה סירבת". הוא אומר: "כן, נדמה לי שהיה מגיע לי יותר". ואז, הוא מציע לצאת החוצה ולפתור את הבעיה.

אז ההצעה מקלה עליכם.

אני חוזר שוב, לבוא ולהכניס לחוקים עוד דברים ש-70% בלאו הכי אנחנו לא מצליחים לאכוף על כל הציבור.

תסביר לי מה אתם אמורים לאכוף על הציבור.

ב-70% מהמקרים אנחנו פותרים את הבעיות בינינו לבין הלקוח. אין לנו בעיה עם זה. אבל, יש לנו בעיות אחרות שאולי הוועדה לא מודעת אליהם.

2.5 מ-2 מיליון האזרחים זה גם הרבה לפתור.

זה הרבה מאוד. שנת האחריות מטילה עלינו התייצבות במסגרת שבעה ימים, ולפתור את הבעיה תוך שבעה ימים. לאף אחד אין עניין לטייל במרחבי ישראל. אם אני לא פתרתי את זה ביום שני, אז עד יום חמישי צריך לפתור את הבעיה. זאת אומרת, אין היגיון שהטכנאי יעשה בזדון משהו בשביל שלא לבוא פעמיים. לכן, ההיגיון הוא שאנחנו פועלים להגיע בזמן. במידה וחס וחלילה אירע אירוע ואנחנו לא הגענו, אז בפעם השנייה אנחנו פועלים שהטכנאי יחכה ללקוח בבית שעה קודם, ולא הפוך. דהיינו, אנחנו מסדירים את זה בינינו לבין הלקוחות.


לנו אין אפשרות לחנך, ואין לנו כוונה כזאת. איפה הבעיות צצות? אנחנו מגיעים לבית הלקוח כאשר מי שהזמין את השירות הוא בכלל בת הדודה של השכנה, וזה לא אותו הדבר כשאתה הולך וקונה את הוואזה ויש לך אותה ביד, ואתה מסביר לגברת: "הנה ואזה". מי שהזמין את השירות זו בת הדודה, אבל מי שמחכה היום בשירות זה במקרה הבן שהוא חזר מהצבא ויש לו שבוע חופשה. הוא לא יודע מה יש למוצר, והתברר שבסך הכול לא ידעו להפעיל את המוצר. בין 24% ל-26% מקריאות השירות מתבצעות בשנה הראשונה. הקריאות האלה הן קריאות שווא שאין להם שום משמעות. אני לא יכול לאכוף על הלקוח לשלם לי את הזמן שנסעתי בכדי לוודא שבסך הכול הוא לא חיבר את התקע, או לא סיבב את הכפתור נכון. אנחנו יהודים ישראלים ואנחנו קודם כל מפעילים, ואחר כך הולכים להוראות השימוש. במדינה מתוקנת קוראים את הוראות השימוש הרבה לפני שמכניסים את התקע. אצלנו קודם כל מתפוצץ העסק, ואז אומרים: "לא יודע למה זה נשרף" – זו עובדה. ב-26% מהמקרים אנחנו באים רק בשביל לרצות את הלקוח כי בשנה הראשונה הוא יכול לטרטר אותנו.

אדוני, אני רוצה לטרטר אותך עוד כמה שנים. אני רוצה לעשות חוזה עם הלקוח שאומר: אדוני נגמרה שנת האחריות, המחוקק חייב את מה שחייב, ומרגע זה אדוני תבחר לך איזה סוג חוזה אתה רוצה. אם לא מתאים לך - תלך לטכנאי פרטי, או תזמין אותי פרטי. ואז, אם אתה רוצה בדקה ה-90 בדיוק, אני אתייצב שם. זה עולה לך 400 שקל. אם אתה יכול לחכות 4 שעות זה יעלה לך רק 100. אם אתה רוצה שעתיים - יעלה לך 200. המחוקק רוצה לאלץ את כולם לאכול את אותו מרק, אבל לא כולם אוהבים אותו.

לא הבנתי.

לאפשר את החוזים. יש פה כוונה להטיל בתקופת האחריות כל מיני דברים.

אני רוצה להבהיר, מה שהמשרד ביקש ואני הסכמתי זה שלשר תהיה סמכות להחיל תקנות גם על תקופות אחריות שאתם מוכרים בכסף מעבר. דרך אגב, זה דבר מאוד הגיוני של איזשהו סטנדרט מינימאלי. הרי אם אזרח קיבל על-פי החוק שנת אחריות שיש לה סטנדרטים קבועים בחוק או בתקנות, ואחרי זה אומרים לו שיאריכו לו את זה בשנה או בשנתיים תמורת 500 שקלים, או שהוא בכלל יקבל את זה מתנה אם הוא רק יקנה את המוצר. כל מה שנאמר כאן - וזה לא יקבע כאן היום - זה שהשר יוכל לקבוע בתקנות מה הסטנדרטים המינימאליים לאותה תקופה נוספת. האם אתה חושב שהמדינה לא צריכה לדאוג לכך שמה שאתם מוכרים לו יהיה לו איזשהו ערך מינימאלי?

יש הבדל בין הסכם שירות אחזקה שזה חוזה בין הלקוח לנותן השירות, לבין אחריות. אנחנו מסכימים שבאחריות ואחריות מוארכת, הדברים האלה בפנים.

גם אני מסכים שיש הבדל. אני חושב שהיכולת של המדינה להכניס שם סטנדרטים מינימאליים, יהיו פחות גבוהים ממה שלדעתי צריך להיות בשנת האחריות הראשונה. זה אני מסכים איתך. לא יהיה אותו מרק. אבל, כן יקבעו שהמרק יהיה בתוך צלחת לצורך העניין.

אין לנו שום התנגדות בנושא הזה, אנחנו רוצים להסדיר את הנושא. אבל, צריך לתת גם את החופש. אפשר להשאיר קצת את החופש בין נותן השירות לבין הלקוח לקבוע איזה סטנדרט הוא היה רוצה לרכוש. אם הוא רוצה לרכוש באיכות גבוהה יותר, הוא ישלם אחרת.

מאה אחוז, על זה אין מחלוקת.

המחלוקת היא מה יהיה הסטנדרט היותר גבוה. מר קמחי אומר שהוא רוצה למכור לך זמן המתנה של ארבע שעות - תשלם פחות.

הוא לא מדבר על השנה הראשונה.

לא על השנה הראשונה. המחוקק קבע, אנחנו עומדים בזה.

הוא רוצה לאפשר זמן המתנה ארוך.

אני מקווה שהיום הוא יקבע דברים נוספים. כנסת זה עניין של רוב ומיעוט.

יחד עם זאת, רק הבוקר אנחנו התבשרנו שחומרי הגלם בעולם עלו ב-17%. זה אומר שבהיעדר נפט, הפלסטיקה עולה, המתכת עולה, האנרגיה עולה, המוצרים מתייקרים ב-17% בעולם. כלומר, לא אנחנו.


אנחנו גם התבשרנו שהעובד הממוצע שמקבל 4,000 שקל לחודש, הפסיד למעשה 4% מהמשכורת שלו. מה רוצה המחוקק כרגע להגיד? אתה עכשיו תשלם למעשה את מה שאחר לא יכול לשלם, כי הוא יפר חוזה אחיד, ואתה תצטרך לשלם את העלות הכוללת שמועמסת בסופו של דבר על החברה. הרי קנסות ייגמרו בכסף. אנחנו נאמוד שיש לנו כך וכך תביעות, וזה יעלה על המוצר. אנחנו רוצים להציע דברים שיש להם טעם, ושמי שלא יודע לתת שירות אכן יקבל על הראש. דהיינו, יש היגיון בכך שאדם שמזלזל פעם שנייה ושלישית, ולא מתייצב, אז הוא יקבל משהו שהוא - - -

למה? האם פעם ראשונה של איחוד גדול זה לא זלזול, רק השלישית?

אני לא חושב, כי לי אין מנורה כחולה על הרכב, ואני לא יכול לעקוף מימין. אם טכנאי איחר אני לא יכול להוציא עוד טכנאי, כי הוא יאחר בדיוק באותה מידה כי הוא נמצא באותו פקק, אלא אם נתחיל להסתובב עם קורקינטים. אבל, חלקי חילוף אי אפשר לשאת עם זה. השמיים שלנו הם די קטנים בשביל הליקופטרים. אני מציע בסך הכול למצוא את האיזון.

עוד לא ראיתי אף פעם בעל אינטרס כלכלי שהוזמן כאן לוועדה, ואיחר בלמעלה משעה. כשהיה דיון פה בוועדה על הצעת חוק שנוגעת לאינטרס כלכלי של מישהו שרצה לבוא ולייצג את עמדותיו, מעולם עוד לא קרה שהוא איחר ביותר משעה לדיון. זה לא קרה, למרות שאין להם מנורות כחולות.

אני חס וחלילה לא אבוא לבקר את חברי הכנסת.

אני מקווה שאתה מבין את הנמשל שלי.

אני מסביר. אני לא בא לבקר את חברי הכנסת שלא הגיעו בזמן מסיבות שונות כי הם ביקשו באיזשהו שלב - - -

יושב-ראש הוועדה לא דיבר על חברי הכנסת.

לכן אני מרשה לעצמי רק להסביר. הרעיון הוא ש-250 איש שמסתובבים בכל המדינה זה לא בן אדם אחד שמחליט לקום בחמש בבוקר בשביל להתייצב בשעה תשע ולחכות.

פה הבעיה, נכון. כי אם במקום 250 היו אולי צריכים להיות קצת יותר. יש חברה סלולרית שעושים לגביה בדיקה, ומסתבר שמחכים עשר דקות עד שמקבלים שירות. פתאום יש כתבות בעיתון. היא מצליחה לשפר את זה אחר כך במקום לעשר דקות המתנה, לשלושים שניות המתנה. זה קורה משום שהיא מתגברת את מערך שירות הלקוחות שלה.

יש הבדל בין זמן אוויר שהוא זמן אוויר. זמן אוויר הוא זמן אוויר. אני עוד לא מבין למה לוקחים כל כך הרבה כסף, האוויר הוא ישנו, הוא של כולנו. טכנאי צריך לנסוע, לבזבז את הדלק. כבודו, אלו דברים מעשיים. הוא צריך להגיע למקום, לאתר את התקלה, ובסוף מתברר שהתקלה היא לא בדיוק כמו שתואר, כי מי שתיאר אותה הוא בכלל מישהו אחר. אם אני צריך עכשיו לבוא ולעשות את הבדיקה, לחזור הביתה ולהביא את החלקים, אז אני הוא זה שנוסע פעם שנייה.


אופציה אחרת שתהיה היא שאני אתייצב בזמן, אני אאתר את התקלה, ואני אגיד שעכשיו אני יודע מה צריך ושמחר יבואו שוב. ואז, הלקוח מחכה עוד הפעם בבית. צריך לעמוד בלוח זמנים, לדעת לאתר את התקלות, ולבוא עם הרכיב הנכון. הבאנו למצב שהטכנאי יעמוד בזמן, אלא שהלקוח ישב פעמיים בבית. פעם אחת בשביל לאתר את התקלה, פעם שנייה כי צריך לבוא עם הרכיב הנכון. כבודו, האם אתה יודע את כל הפירמות של המוצרים שיש לך היום בבית? והאם אתה יודע מיהו נותן השירות? יתברר לך שאתה לא יודע אפילו איזה דגם יש לך, וכשאתה תזמין שירות אתה תגיד: אני לא יודע, משהו לא בסדר - תבוא. אחר כך כאשר מגיעים - - -

אני רק יכול לומר לך שאני לא מכיר היום שום חברה שאתה מתקשר להזמין שירות, והיא לא בודקת. היא מאתרת את השם שלך לפי טלפון, לפי פלאפון.

לא מאתרים, ותשאל את מר קמחי.

רק אחרי שהיא רואה שמגיע לך אחריות, רק אז מתאמים איתך.

אני מתאר את התיאור של מר קמחי. אסור לנו לבקש חשבונית ביום הרכישה, אני לא יודע שהוא קנה את המוצר. הוא מצלצל אליי חודש לפני תום האחריות, כיוון ש-11 חודש המוצר עבד יפה. הוא עכשיו מצלצל, מאיפה אני יודע שלפני 11 חודש הוא קנה מוצר בכלל? הוא קנה את המוצר, חי איתו 11 חודש. אם הוא לא היה קורה לי כעבור 11 חודש, אולי בחיים שלי לא הייתי יודע שהוא קנה אי פעם את המוצר. כי היום החוק מחייב לתת את המוצר עם תעודת אחריות, והוא לא מחייב אף אחד להודיע לי שהוא קנה את המוצר. אבל, אני צריך לבוא מתי שהוא קורה לי.

הם יתנו את השירות בזה שהודעת להם. קנית מוצר ושלחת גלויות כל היום? מרבית הצרכנים לא עושים זאת.

זה לא נכון, אנחנו נותנים את האחריות.

איך הוא אמור לדעת באמת שהמוצר נקנה לפני 11 חודשים, ולא לפני 15 חודש?

אל"ף, יש לו תעודת אחריות של החברה.

למה אלו שמפיצים אתכם לא מודיעים לכם ברגע שמוצר כלשהו נקנה?

אין להם עניין. להיפך, יש להם עניין לרמות אותי. הם רוצים לשמור על הלקוח. הוא בא לסוחר ואומר לו: יש לי תקלה, את האחריות גמרתי לפני חודש. האם אתה יכול לסדר לי כאילו קניתי את זה לפני חודשיים? הוא מוציא לו קבלה שהוא קנה את המוצר לפני חודשיים.

חבר הכנסת זיו, בבקשה.

אני רוצה להפריד את הנקודה של השירות ללקוח, ולהסביר את העניין מהצד הטכני. בעבר הייתי איש טכני. כאשר טכנאי מגיע לתקן תקלה, הוא מעולם לא יכול לקבוע כללים שזה ייקח לו שעתיים. במקרים בודדים התיאורים של הלקוחות לגבי מהות התקלות הם נכונים. הלקוחות לא יודעים להסביר את התקלה, הם רק יודעים שהמכשיר לא עובד. צריך לקבל בהבנה את זה שהטכנאי איחר בפעם הראשונה, ולאפשר את זה לחברות שנותנות שירות. אבל, אם זה קורה בפעם השלישית - ואני מדגיש פעם שלישית - אז חלה החובה על החברה. בתקלות אתה יודע תמיד מתי אתה מתחיל, אתה אף פעם לא יודע מתי זה מסתיים. אני בא לתת לחברות שנותנות שירות את ההקלה שצריך להתייחס לתיקונים באופן אמיתי. במקרה עמדו בלוח הזמנים, ברוב המקרים זה לא קורה. גם אם יגדילו את מערך השירות ויוסיפו עוד עשרות טכנאים, אתה אף פעם לא יכול להגיע למצב אופטימאלי. צריך לתת לאותן חברות אפשרות, ואם הדבר הזה חוזר על עצמו פעם שלישית, אז לחייב את הפיצוי.

למה לא פעם חמישית, למה שלישית? אולי התיקון היה כל כך מורכב שהביאו לו חלפים מאוקראינה.

הצד הטכני אומר שאם התיקון חוזר על עצמו בפעם השלישית אז יש פגם רציני.

לא בזה מדובר, אלא על האיחור.

אם הוא איחר שלוש פעמים אז לחייב את נותן השירות לשלם פיצוי, כי לא יכול לקרות אותו הדבר בפעם השלישית.

אתה יודע שהתקנות היום קובעות שמראש מותר לו להגיד לך לחכות שעתיים. זאת אומרת, זה כבר לוקח בחשבון איזשהו עיכוב.

היום יש פלאפון וטלפון וניתן ליידע על כל תקלה, ניתן ליידע על איחור.

האם אתה זוכר אי פעם שטכנאי עבד אצלך בבית יותר משעתיים-שלוש?

כן, על מקרר. הוא עבד על המקרר שלוש שעות. הוא ירד להביא חלק אבל זה לא התאים. הוא הביא עוד חלק. בסוף הוא אמר שהוא יבוא מחר. הוא עבד, הוא לא שיחק. האמן לי שאני מכיר את הנושא.

במצב כזה שהטכנאי רואה שזה תיקון מאוד מאוד מורכב, למה אתה לא חושב שאולי היה עדיף שלחברה יהיו גם איזשהם טכנאים גיבוי שהיא יכולה להתקשר אליהם בשעה שישנו תיקון כל כך מסובך. לא כל התיקונים הם הרי כאלו.

אין לזה גבול.

אבל, למה זה שאין גבול זה צריך להיות על חשבון הלקוח הבא, ולא על חשבון החברה. אם התקלה במוצר שהיה באחריות היא כל כך חמורה שהיא דורשת תיקון כל כך מורכב, למה זה צריך לבוא על חשבון הלקוח הבא בתור שמחכה, ולא על חשבון החברה שצריכה להחזיק מערך טכנאים מספק?

במקרה הספציפי כשהחברה שמעה על מהות התקלה, הם ידעו באופן ברור שהוא מחליף את החלק המסוים הזה והתקלה נפתרה. אבל, זה לא קרה במציאות.

בסדר, אבל למה זה צריך לבוא על חשבון הלקוח הבא שמחכה?

השאלה היא גם כמה טכנאי "ספיר" החברה תחזיק למטרות האלה?

אנחנו לא מנהלים.

צריך גם להתייחס לנקודה הזאת. הרי זה לא יכול להיות ללא גבול. יש להם טכנאים נוספים, וגם אם יגדילו את זה ב-30% - - -

בוא נעשה הוראת שעה לשנתיים, ובוא נראה איך זה משפיע על השוק ועל רמת השירות. מה האסון הגדול? מה כולכם כל כך דואגים לחברות האלה?

אבל, צריך לתת להם את האפשרות של הפעם השנייה והשלישית בהתייחסות.

זה כבר יש להם היום. אני רוצה לצמצם את זה דווקא.

אני מכיר את הנושא מאחר ואני הייתי בשטח. הייתי גם איש שירות בחברה שלי בתחום שירותי האינטרקום, טלוויזיות במעגל סגור, וכו' וכו'.

גברת רבינוביץ, בבקשה.

אני לא אחזור על אותן נקודות, אני רוצה קצת להשלים. קודם כל, נקודת המוצא כאשר אנחנו מדברים על זלזול כשהטכנאי לא מגיע בזמן, היא לא נכונה, כי לחברות האלה יש אינטרס כן לשרת. אני מסכימה לגמרי עם חבר הכנסת זיו - צריכה להיות גמישות. חייבת להיות גמישות, ולכן אנחנו באמת חושבים שצריך את העניין הזה של הפעם השנייה לפחות. כמובן שאנחנו מסכימים לפעם שלישית. אבל, זה לא ישים לדרוש מהטכנאי להגיע בזמן לכל בית לקוח כאשר יש נסיבות.

זה לא בזמן, זה עד שעה איחור, מעבר לשעתיים שמראש התקנות לוקחות בחשבון איחור. הרבה חברות לא עומדות בחוק, ואומרים לך גם שלוש וארבע שעות. אבל, בהנחה שעומדים בתקנות ואומרים לך תמתין בין תשע לאחד עשרה, האם זה לא מובן שזה שאומרים לך בין תשע לאחד עשרה זו הכוונה? הכוונה היא לקחת בחשבון עד שעתיים התעכבות. הרי אם היו רוצים את בזה היו אומרים: בשעה תשע אנחנו אצלך. כיוון שלא יודעים, כיוון שיכולים להיות עיכובים, אומרים לו שיגיעו בין תשע לאחד עשרה. אני אומר – מעבר לזה עוד שעה. למה צריך לתת עוד יומיים עבודה בבית?

זה מה שבדרך כלל באמת קורה, זה לא יותר מזה. לכן, החברות הרציניות - - -

אז אין לכם מה לדאוג. אם ב-98% מהמקרים זה מה שקורה אז מצוין. איפה הבעיה? ממה החשש? איזו מהפיכה זה יעשה?

יש פה התערבות. הטכנאי נכנס ללחוץ כאשר הוא נמצא אצל מישהו אחר בבית, והוא לא יכול לעמוד בזמנים שלו, או שהוא לא יודע איך להגיע לבית מסוים, או שיש פקקים בדרך. כלומר, יש הרבה סיבות שלא תלויות בטכנאי עצמו.

כמו שאמר כבר קמחי, תגברו את כל המערך. השאלה היא כמה אפשר עוד להתערב? אם אנחנו מדברים על שנת האחריות זה דבר אחד. לא ברור לי האם בהצעת החוק שלך מדברים רק על התקופה הזאת?

בחוק שלי מדובר רק על שנת האחריות. המשרד ביקש בלי קשר לזה, שיתווסף גם סעיף הסמכה שהשר יוכל לקבוע סטנדרטים גם לגבי האחריות שמעבר.

לזה אנחנו מתנגדים. אנחנו חושבים שחוזי שירות שנרכשו, נרכשו במיוחד על-ידי האוכלוסיות החלשות. אם אנחנו מכניסים את הדרישה הזאת לאותו חוזה - - -

אז אני מוכן להוריד. אני מבין למה את שואלת את זה - כי כתוב אצלי: "או חוזה שירות". אני מוריד את המילים: "או חוזה שירות".

מי אמר שאלו האוכלוסיות החלשות? זה אלו שעם הכי הרבה צרות. הם משלמים תשלומים חודשיים והם מקבלים כלום, לא מגיעים אליהם. הם הבעייתיים ביותר.

אני כבר התחייבתי לממשלה להסכים להוספת סעיף כזה.

הבעיה עם התקנות היום היא שאין שיניים.

אני מסכים איתך במאת האחוזים. תגידי את זה עוד הפעם.

מוכנים לתת פיצוי, מוכנים לאיזושהי סנקציה ועל זה דיברנו גם בפעם הקודמת, ואמרת לי שנבוא עם הצעות. אנחנו באמת מציעים שיהיה פיצוי, ואנחנו מציעים פיצוי שווה כסף. כלומר, שאפילו יהיה כתוב בתוך תעודת האחריות מה יהיה הפיצוי במידה והוא לא עומד בהתחייבות שלו, במידה והוא מאחר. גם גמישות – כלומר, לא בפעם הראשונה – וגם העניין של פיצוי, אבל הפיצוי יהיה שווה כסף.

אני מחברת "יס". בהמשך למכתב ששלחנו אליכם, אנחנו הצענו מתכונת שבאמת תוכל ליצור איזון בין המתנת סרק של הלקוח בבית, לבין הפיצוי. אנחנו מציעים שבמסגרת הזמן של השעתיים הראשונות אם טכנאי סבור שהוא לא יגיע או שהוא יאחר, הוא יצור קשר עם הלקוח בבית ויידע אותו.

זה קיים כבר היום בתקנות.

ותינתן מסגרת נוספת של שעתיים, ולאחריה יינתן הפיצוי במקרה של איחור. כלומר, אם אני קבעתי איתך בין עשר לשתים עשרה, ואני מתקשרת בשעה אחד עשרה ואני אומרת שאני אאחר קצת, ואני מגיעה באחת במקום בשתים עשרה, אז זה לא יחייב אותי בפיצוי.

דרך אגב, זה גם כך. אני אמרתי בתחילת הדברים שאני מוכן להגדיל את האיחור מחצי שעה לשעה, ושעתיים. צריך להגיע בטווח של שעתיים, ומי שמאחר מעל לעוד שעה מעבר לשעתיים זה יהיה הפיצוי של ה-300 שקלים, ומעבר לשעתיים איחור זה יהיה 600 שקל. כלומר, זה יהיה ארבע שעות מרגע שהוא התחיל לחכות.

הם רוצים רק באיחור שלישי.

זה בוויכוח אחר.

אז כנראה שאני לא שמעתי את דבריך בתחילת הדיון. אני הבנתי חצי שעה.

לא, זה מה שכתוב בחוק. אבל, אני אמרתי בתחילת הדברים שהעוזר שלי נפגש עם נציגי יבואנים האלקטרוניקה דומני, והם ביקשו להגדיל את זה. בעניין הזה אני מסכים שחצי שעה זה אולי באמת קצת משהו שהוא לחוץ מידיי, יכול לקרות.

האם יש מקומות בעולם שיש בהם קנסות על איחורים בדברים האלה, או שאנחנו חדשנים בזה?

האמת היא שבנושא הזה לא בדקתי אם יש בעולם. אני חושב שזה פחות רלוונטי כי אם היה מדובר בנושא שחסר עליו ידע, אז ניחא. אבל, בנושא הזה לא מצאתי אדם ממכריי שדיברתי איתו, שלא מכיר באופן אישי את התופעה.

כולנו מכירים אותה. אבל השאלה היא האם מטפלים בה דרך חקיקה וקנסות, או דרך תחרות? כלומר, ייכנסו עוד חברות ומי שהוא לא טוב - - -

חבר הכנסת וילן, הבעיה היא שבנושא הזה התחרות היא מאוד בעייתית, כי ברגע שאתה קנית מוצר מחברה מסוימת והיא חייבת לתת לך שירות בשנה הראשונה אז אתה שבוי אצלה בנושא השירות. החוק שלי - אני הסכמתי לוותר - הוא לא יחול על שירות שהוא מעבר לשנת האחריות הראשונה. מה שמעבר לשנת האחריות הראשונה השר יקבע בתקנות סטנדרט מינימאלי, והם יתחרו ביניהם. כמו שאמר מר קמחי, מי שרוצה לרכוש סטנדרט גבוה ישלם יותר. ומי שפחות – פחות. אבל, השר יקבע סטנדרט מינימאלי.

אני רק רוצה להפנות את תשומת ליבך שאם אתה מחריג את זה אתה מוציא את מה שאתה רצית בראשית החוק – להכניס את הכבלים והלוויין. אני מבין שאתה ויתרת עליהם?

למה?

אין להם אחריות. אם זה הרצון שלך – אני מאוד מאוד מתפלא כי אם אני זוכר את הפגישה הקודמת - - -

לא, זה לא הרצון שלי. אבל, - - -

אם כך, אני לא מבין למה להוציא את נושא השירות, כי הוא בדיוק באמת היה החידוש למרות שכפי שאתה אמרת בהתחלה שלא זה בדיוק התינוק שפיללת לו. אבל, תסכים איתי שהחשיבות שלו היא ללא כל ספק הרבה הרבה יותר גדולה.

לא, אבל השאלה היא האם אין מוצרים ספציפיים או תחומים ספציפיים שאפשר לקבוע לגביהם. אני לא ידעתי שהכבלים והלוויין - - -

אתה הוא זה שדיבר עליהם בישיבה הקודמת.

אני רוצה להכניס אותם.

הרמנו את הכפפה והלכנו עם זה. אתה אומר לנו זה לא טוב, ואני מוותר על זה.

לא אמרתי שזה לא טוב, אני לא מבין למה אתה מתעקש על הנקודה הזאת. אני רוצה להכליל את הכבלים והלוויין. אני רק לא ידעתי שאין להם אחריות. לא ידעתי שהם לא מחויבים לתת שירות בבית.

חברות הכבלים והלוויין כל השירות שלהם הוא לרוב בבית. הם באין לתקן את הממיר, או לבדוק את האנטנה, או כל דבר אחר - זה בבית.

אז למה זה לא יחול עליהם?

כי זה אחריות חוזית או רגולאטורית.

אבל, אפשר לקבוע תחומים ספציפיים או מוצרים ספציפיים שיש להם אפיון אחר. לא דומה העניין של הכבלים והלוויין שאני משלם להם כל חודש תמורת השירות שאני מקבל מהם, לרכישה חד-פעמית של מקרר שאני רכשתי אותו פעם אחת, והגיוני שבשנה הראשונה יש לו אחריות על כל קלקול, ומעבר לזה אני לא יכול. האם אתה לא רואה איזושהי אבחנה בעניין הזה? לכבלים והלוויין אני משלם כל חודש, ולכן הם צריכים לעמוד בסטנדרט מסוים של המוצר שאני מקבל והשירות, כי כאילו כל חודש אני קונה מחדש.

אם אתה רוכש אצל "אמפא" את האחריות למקרר שאתה קנית מעבר לשנה, אתה גם משלם להם תשלום חודשי או שנתי.

בזה הם לא ביקשו שלא תהיה לזה אחריות, אלא רק אמרו - תאפשר איזשהם סוגים שונים של אחריות. אגב, אני אמרתי שהשר יוכל לקבוע בתקנות את הנורמה המינימאלית. מצידי שהשר יקבע את אותה נורמה, אמרתי רק שזה לא בחוק שלי.

השאלה היא, האם אתה רוצה לגמרי להוציא אותם מהחוק, את מי שמשלם עבור זה?

אני חושב שחבר הכנסת וילן מסכים שיש הבדל בין האחריות של השנה הראשונה שבה אני שבוי ומגיע לי את זה מהחוק, לבין אחרי זה שאני יכול או לרכוש את זה או לא לרכוש את זה. לצורך העניין, ההגדרה של כבלים ולוויין היא שונה. לגבי הכבלים והלוויין – אני כל חודש רוכש מחדש את המוצר של צפייה בכבלים ולוויין דרכם, והם צריכים לעמוד באותה נורמה כאילו רכשתי עכשיו את המקרר. זה לא דומה לקנייה של הארכת אחריות או אחריות מעבר לשנה המתחייבת בחוק, שבה אני אומר השר. אלו נורמות ראויות וגבוהות, ואת הנורמות האלה אם ירצה השר – ירחיב בתקנות. אבל, זה יקוים בינם לבין היצרנים. אני חושב שזה דווקא איזון נכון בעניין הזה, אלא אם כן תראו לי איפה אני שוגה.

התיקון שאנחנו הצענו, שמשרד התמ"ת הציע - וחברתי תתקן אותי אם אני טועה - זה יש היום כבר הסמכה לשר לתקן תקנות לעניין אחריות. היום יש שם ענישה פלילית, אבל אין שם פיצוי לדוגמה – זה המצב היום. אנחנו כממשלה באנו עם הצעה שבאה ואומרת בואו נרחיב ונקבע סמכות לשר לעניין גם של שירות אחריות. שוב, לא אחריות שניתנת אגב מכירה, אלא אחריות שניתנת בכלל כשאני הולכת לחברה "אלקטרה" והיא אומרת לי שהיא מוכנה להציע לי חוזה של שירות בנוסף ולאחר תום תקופת האחריות. אנחנו הסמכנו פה את השר, ואנחנו הסמכנו את השר גם לגבי דברים שחשבנו שאדוני רוצה שזה הכבלים והלוויין, או כל מיני חברות שנותנות לך שירות, אבל השירות הזה לא יכול להינתן אם הממיר מקולקל. יכול להיות שיש להם חובות רגולאטוריות, ואני מניחה שהרגולאטור פה יודע יותר טוב יכול להיות שיש להם חובות רגולאטוריות לתת את השירות תוך כך וכך זמן, ואנחנו פה חשבנו שאדוני סבור שצריך אסמכה כדי להסדיר גם את העניין הזה. זה הדברים שאנחנו קבענו שזה שלוש האפשריות שעלו כאן. אפשרות אחת כבר קיימת בחקיקה. אדוני פשוט יבהיר לנו מה בדיוק הוא רוצה לגבי כל דבר כדי שאנחנו נדע. אנחנו חשבנו שההצעה של אדוני חלה על כל הדברים, שזה חל על אחריות אגב מכירה, אחריות שלא אגב מכירה, ושירות אגב. הצעת הנוסח היתה מאוד רחבה, ואנחנו חשבנו, ולכן אמרנו בואו נסמיך את השר גם לעניינים השונים שכיום אין לו הסמכה.

אני אבהיר עוד הפעם. עניין הפיצוי לדוגמה, התכוונתי שהוא יחול רק בשנת השירות שמחויבת היום על-פי החוק. כל יתר הסטנדרטים של השעתיים והאחרים, הבנתי שכוונת המשרד היא לבקש הסמכה להרחיב אותם, או להרחיב נורמות מינימאליות גם על מתן שירות, ואמרתי בסדר. אני לא מכיר את הבעייתיות של התחום הזה, את זה מר קמחי מכיר יותר טוב ממני. אני מכיר ממני ומעוד הרבה אנשים שדיברתי איתם בתחום הזה, וגם צרכנים רגילים, שקיימת בעייתיות שאני מכיר אותה, בשנת האחריות הראשונה שבה הלקוח שבוי ואין תחרות על רכישת האחריות. חשבתי שאני רוצה לחייב סטנדרטים גבוהים יותר, כולל פיצוי. המשרד איזה נורמה שהוא רוצה להחיל – יחיל. זה תקנות שיובאו גם לאישור ועדת הכלכלה, והוועדה רק תביע את דעתה האם ראוי להחיל גם כאשר לצרכן יש אפשרות בחירה או רכישה של אחריות אחרת, או ברמות שונות, והמשרד יפעיל את שיקול דעתו. אני לא מכיר מספיק את הנושא הזה.

בכל הקשור לכבלים ולוויין, מבחינתי הם במקבילה, או כל מוצר שלגביו אתה מקבל שירות מתמשך שהשירות הוא רכישה – אני לא יודע איך לקרוא לזה, צריך את ההגדרה המשפטית – אז אתה מבחינתי בעצם כל הזמן נחשב כמו בתוך שנת האחריות הראשונה, כי השירות הוא אמור להיות כל הזמן.

ואז חל עליך גם הפיצוי.

כן, זו הכוונה. האם זה עכשיו ברור?

יותר ברור. אני מוכרחה לומר שגם לי זה יותר ברור עכשיו.

אני מבקש להקריא את החוק.

אני מחברת "הוט". לגבי האיחור הראשון, השני או השלישי, אני רוצה להעיר את עיניך שיותר מידיי איחורים נגרמים מגורמים אחרים. גם לנו אין צ'אקלאקה על האוטו, וגם אני לא יודע לחנות באדום-לבן. אני לוקח את הדברים הטריוויאליים של חנייה, זמן הגעה, וכן הלאה וכן הלאה, ואני חושש מדברים אחרים. למשל, הנשיא בוש מסתובב בירושלים ואני מאחר, ואז כל לקוחות ירושלים מאחרים, או מרתון תל-אביב, ועוד אי אלו דוגמאות רבות ושונות ומשונות שמונעות ממני להגיע ללקוח במועד המתואם, והנה בפגישה הראשונה שלי איתו התעכבתי על לא עוול בכפי. זו נקודה ראשונה לגבי האם איחור ראשון, או איחור שני או איחור שלישי - מה לגיטימי.

בנוסף, אני מקווה ופוחד שלא ייגרם בעקבות חוק שכזה סוג של אי סגירת הטיפול בבית הלקוח על מנת למנוע את האיחור הבא. כי למעשה, נורא קל לי אחרי שעה וחצי להגיד ללקוח שלצערי לא סיימתי את הטיפול, ובשבוע הבא אני בא, או עוד יומיים, כמו שאמר חבר הכנסת זיו.

אני מניח שבעניין הזה גם אתם לא ממש שמחים לבוא סתם עוד הפעם למישהו. גם לכם זה עולה כסף.

לכן, עולם הקנס. אם יהיה לי יותר זול לשלוח טכנאי פעם נוספת, אז אני לא אאחר. צריך להיזהר מהמלכודת הזאת.

הבנתי, ובוא אני אומר לך מה אני אעשה. אני כרגע בתיקונים שהעברתי בהתחלה, אאשר את החוק לקריאה ראשונה. עד הקריאה השנייה והשלישית, אני מתחייב לכם גם לבחון ולשקול את העניין האם זה יהיה בפעם הראשונה או בפעם השנייה. בפעם השלישית בטוח אין מה לדבר. אבל, השאלה היא האם יש צורך באפשרות של השנייה? אני גם אקבל את מה שהציע חבר הכנסת וילן, ואני אנסה לבדוק גם בעולם את המצב הנוהג. אני אזמין מחקר ממרכז המחקר והמידע של הכנסת לגבי הסטנדרטים הצרכניים. אני חייב להגיד לך שלא תמיד זה רק ענייני חקיקה. הרי כולנו יודעים שבארצות הברית עושים דברים שכאן לא עושים, אפילו שהחוק לא מחייב. למשל, עניין החזרת המוצרים. השכילה אותי היועצת המשפטית שבארצות הברית מחזירים כסף, וזה בגלל תרבות אחרת גם של הקונים ושל המוכרים - אני לא בא רק למוכרים בטענות. גם הקונים עושים בזה שימוש יותר ראוי ומושכל. בעניין הזה אני אקח את הזמן שלי לבדוק את עצמי, ולבקש קצת מידע מהעולם. לקראת הקריאה השנייה והשלישית, אני אפתח את הנושא הזה מחדש - אני מתחייב את זה לפרוטוקול.

אני מהמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין. אני רק רוצה לסבר את האוזן ולהגיד שאנחנו הכנסנו גם בהסכמי מנוי וגם ברישיונות מן מנגנון כזה של פיצוי בגין המתנת סרק. זאת אומרת שזה לא משהו שלא קיים בארץ. ברישיונות הן של "הוט" והן של "יס", קיים פיצוי כזה שאם לקוח ממתין המתנת סרק והטכנאי לא מגיע, הוא מפוצה. הוא מפוצה באותו גובה. אגב, יש גם פיצוי בגין זה שהטכנאי מגיע, והלקוח לא בבית. באותו גובה שהם קובעים במחירון את הפיצוי בגין זה שהטכנאי מגיע והלקוח לא בבית - זה אקוויוולנטי.

האם יש דבר כזה?

יש את זה אצלנו ברישיונות.

אני לקוח של "הוט", האם אני חתום שאם אני מזמין טכנאי ואני לא בבית אז אני משלם להם?

אם אתה מזמין טכנאי ואתה לא נמצא בבית, הטכנאי מגיע לביקור סרק - - -

האם זה בתוך החוזה של ההצטרפות?

זה בתוך החוזה. בדרך כלל, הם לא גובים את זה. אבל, קיים תעריף כזה. הסכום הוא 80 שקלים ב"הוט", ו-120 שקלים ב"יס".

אגב, זה לא קיים בתקנות. אני יכול ללכת חמש פעמים, והלקוח יכול לשים לי פתק: הלכתי למכולת, הלכתי להביא את הילד, הלכתי לקופת חולים, ולי אין שום מנגנון.

אגב, יכול מאוד להיות - ואני חשבתי שאתם תציעו בעניין הזה גם משהו - שלקראת הקריאה השנייה והשלישית נחשוב על איזשהו סעיף למצב שבו הלקוח הזמין אתכם והוא לא היה בבית.

אצלנו יש הסדר כזה, ברישיונות ובהסכמי המנוי.

האם את יכולה להעביר לנו בבקשה את הסעיף הרלוונטי בתקנות? אנשים לא מודעים לזה.

בשמחה. אנחנו נעלה את זה לאתר.

אבל, אז זה יפתח פתח שהם יגידו שהם צלצלו ולא ענו. אחרי ששבע פעמים הטכנאי לא הגיע, אני ראיתי שהיה לאחרונה פסק דין שאו "הוט" או "יס" נאלצו לפצות את האדם ב-1,000 – 2,000 שקלים.

אני עושה במועצה גם פניות ציבור, ואני יודעת שהם מפצים פעמים רבות על פי החובה שאנחנו קבענו להם. זה לא מגיע לסכומים של 1,000 שקלים, אבל הם מפצים 120 שקלים על כל פעם שהטכנאי - - -

עו"ד נויבאור, תיקחי מהם לראות - - -

היא חברת מועצה אצלנו.

לשכת המסחר הציעה משהו אולי קורלטיבי. למשל, שזה יהיה קשור באמת למתן השירות. לדוגמה, במקום לתת את הכסף, לתת שווה כסף. דהיינו, הארכת האחריות בגלל שלא באו בזמן. הדבר הזה יקל גם על המחוקק, גם על משרד המשפטים. לא צריך לעשות יותר לא קנסות, - - -

אני מוכן לשקול את זה לקריאה הבאה, בתנאי שאתם תציעו לי בכתב מה זה השווה כסף, כי אם השווה כסף זה מוצרים חלופיים מסין שעולים לכם שקל וזה בגין פיצוי של 300 שקל - - -

שלא יפחת משכר של יום עבודה, משכר ממוצע במשק.

לא.

לא, השווי הכספי.

מי קובע את השווי הכספי?

אנחנו יודעים שפעם בחודש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומרת בדיוק מה השכר.

אתה תציע לי טוסטר, ואנחנו נתווכח אם הוא עולה 50 או 250 שקלים.

לא, דיברנו שווה שירות. לדוגמה, אם יש ל"הוט" חוזה, אז אתה תקבל עוד חודש ימים חינם. זה שווה כסף.

אני רוצה לקרוא את החוק, לומר את השינויים ולהצביע.


"הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת זמן המתנה ופיצוי לדוגמה), התשס"ח-2007


הוספת סעיפים 18ג עד 18ה 1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 18 ב יבוא:


"זמן מתנה לשירות בבית הצרכן 18ג. - נדרש ביקור טכנאי במעונו של הצרכן, לשם קיום

חיובי הצרכן, לאחר מכירת הטובין בהתאם לתעודת אחריות" – כאן יימחקו המילים:

"או חוזה שירות" – "יתאם היצרן את המועד ושעת הביקור עם הצרכן, ויחולו הוראות

אלה:"

הרגע דיברנו על זה , ואמרת שחוזה שירות - - -

אבל, אני מוסיף לכם סעיף הסמכה. האם זה לא עונה על הצורך?

תכניס את זה כבר לחוק, וזה יהיה שייך לכול.

אבל, כאן אם כתוב: "או חוזה שירות" אז המנגנון הפיצוי הכספי, יחול גם על האחריות שהיא לא בשנת השירות, וזה אני אמרתי שאני רוצה להותיר לשיקול דעתכם בסעיף ההסמכה. אני לא מבין, אני כנראה לא יודע להסביר את עצמי - פעם חשבתי שאני יודע. אני אסביר את זה שוב?

למשל, הכבלים והלוויין יצאו מכאן אם אתה מוציא את חוזי השירות.

האם אין דרך לנסח כאן כך שחוזי שירות על רכישה חד-פעמית של מוצר שהם מעבר לשנת אחריות, לא ייכללו כאן, אבל מוצרים כמו הכבלים והלוויין שבהם השירות הוא מתמשך, כן ייכללו כאן? האם אי אפשר לעשות אבחנה?

אדוני, בוא נעשה את האבחנה.

אני עושה את האבחנה, אני עושה אותה בפעם הרביעית כרגע. האם את לא מבינה מה אני מתכוון?

אני מבינה, אני רק לא יודעת איך לעשות את האבחנה בין חוזה למתן שירות שכרוך בזה גם תקינות של טובין שנמצאים אצל הצרכן שאליהם אתה מכוון - ל"הוט" ול"כבלים" – לבין דבר אחר, חוזה שירות רגיל שאני קונה אחריות לתיקון המקרר. אני לא יודעת איך לאבחן.

יש הבדל בין מנוי לבין שירות אחזקה. מנוי זה מה שעושים בכבלים, מידי חודש שמחדשים את המנוי. זה לא שירות אחזקה.

זה זהה לגמרי. אני משלם 300 שקל על המקרר ב-12 תשלומים, זה בדיוק אותו הדבר.

התשלום לכבלים וללוויין הוא לא מחולק לתשלומים. זה לא שהמוצר עולה 2,400 שקל לשנה, ואני משלם אותו בתשלומים. כל חודש זה עולה לי 200 שקל, כל חודש אני רוכש מחדש את השירות.

אתה רכשת מהכבלים שירות צפייה בשירותי הכבלים והלוויין. כדי לקבל את השירות הזה, נותנים לך ציוד שצריך להיות תקין, או שיש לך. האנטנה צריכה להיות תקינה, וגם הממיר צריך להיות תקין. אני לא יודעת לעשות אבחנה בינם לבין המקרר.

איך אפשר להחריג מהחוק הזה אחריות שהיא לא בשנת האחריות. כלומר שהיא מעבר לזה?

בואו נעזוב לרגע את הכבלים והלוויין, ואני מקווה שבעזרתה של היועצת המשפטית נמצא אולי באמת את הפתרון. אבל גם לעניין הנושא שלך על החרגת השירות מעבר לתקופה, אני רוצה להיתלות בך אדוני. אמרת שאתה רוצה לשנות פה את הסטנדרטים וליצור סטנדרטים אחרים. התקנות של אחריות ושירות הן באמת התקנות שעוסקות רק בתקופת האחריות. אתה בעצמך אומר: אני רוצה לבוא ולהרחיב את זה, ושזה יהיה סטנדרט בדברים נוספים. הדבר הכי קרוב לבוא ולהרחיב את זה, זה כל אותם חוזי שירות לתקופה שהיא מעבר לתקופת האחריות. אם תשאל פה את המועצה לצרכנות אז הם יתנו לך רשימה של הצרות הכי גדולות – הן בתחומים האלה. אני לא יודע מי הצליח לשכנע אותך הפוך, להוציא דווקא את החוזים האלה החוצה. אבל, אם ישנן בעיות צרכניות הן הרבה יותר בתקופות האלה – זה הנושא.

עו"ד קמחי, אני לא יודע, פעם חשבתי שאני יודע להסביר טוב. אני כבר כנראה מזמן איבדתי את זה, ואני עוד הפעם אסביר. בשנת האחריות הלקוח הוא לקוח שבוי. יש גם דרישות מינימאליות כלפי אזרחי מדינת ישראל כאנשים בוגרים לדעת מה הם רוכשים. כאשר המוצר שמוכרים לי הוא אחריות, אפשר גם לדרוש מהאדם להפעיל שיקול דעת מסוים. תבוא אתה כמי שמפקח על זה ותגיד לי: תשמע, גם כאשר יש לו שיקול דעת לרכוש אחריות, מטעים אותו, עושים לו כך, אז אני חושב שצריך איזושהי נורמה מינימאלית.

זה הפרות חוזיות. התחייבתי לבוא ולתקן לך תוך יום, ואני מגיע תוך חודש. אני שבוי באותה מידה כי יש לי הסכם עם אותו נותן שירות, והוא לא נותן לי.

אבל, אתה רכשת את ההסכם הזה, זה לא אגב רכישת מוצר.

נכון. חלק זה גם אגב רכישת מוצר, וזה מוסדר בתקנות, וחלק זה לא. זה חברות שונות, וזה לא היבואן עצמו.

הציע לי משהו העוזר שלי ואני אעשה משהו אחר. נעשה פה כך - בהתאם לתעודת אחריות או חוזה שירות מהסוג שיקבע השר בתקנות. תחליטו אתם על חוזה שירות אתם רוצים להחיל את הנורמות של החוק, ואיזה אתם רוצים לעשות נורמות אחרות. האם זה בסדר?

כן. לגישתי לפחות - קודם כל, אישית אני הייתי מעדיף שהנורמה של מתן האחריות תורחב, ואחר כך מה שאדוני רוצה זה הגברת הענישה או יצירת הסנקציה. הנורמה צריכה להיות רחבה ביותר, והאבחנות צריכות להיות במידת הסנקציה.

אבל, אתה בעצמך לא מתכוון להחיל את אותן נורמות על שנת האחריות.

אני רוצה את שיקול הדעת לעניין - - -

אפשר לומר שזה לא יהיו אותן נורמות.

יופי, בסדר. מה שיש לו בהתאם לתעודת אחריות, החוק כבר קובע נורמות מסוימות. לגבי חוזה שירות - איזה שאתם תחליטו.

אבל, זה מה שקבענו בסעיף המסמיך. אנחנו קבענו שלעניין חוזה השירות במישור הוולונטארי, לא במישור של האחריות - - -

כן, אני מדבר במישור הוולונטארי.

אנחנו קבענו שלא יחולו כל ההוראות של סעיף 18א, יחולו הוראות מסוימות. ההוראות שאדוני רצה שזה זמן הגעה של הטכנאי - זה מה שאנחנו הבנו שאדוני רוצה להרחיב בהצעת החוק שלו - ולכן כתבנו. זה הסעיף המסמיך שכתבנו, שהשר רשאי לקבוע הוראות בעניינים המפורטים בסעיפים קטנים (א)(2)(3) ו-(4). אני אגיד במפורש מה הם הסעיפים הקטנים האלה: לעניין חוזה למתן שירות לתיקון טובין, גם שלא לאחר מכירה - -

מאה אחוז, קיבלתי.

- - לרבות תיקון טובין לתקופת אחריות ארוכה יותר. וכן, לעניין חוזה למתן שירות שבו מותנה השירות בתקינות טובין הנמצאים אצל הצרכן. כל מה שקשור באחריות - - -

מאה אחוז. הבעיה שלי שלא קראתי את ההצעה שלכם לפני, רק הסבירו לי אותה.

לא, לא. אנחנו חוזרים בדיוק לחוזה. בדיוק לומר שגם חוזה וולונטארי בחקיקה יופיע שזה יהיה בדיוק הסטנדרט שתיקבע באחריות.

בדברים מסוימים.

לא. בדברים מסוימים כן, ובדברים מסוימים לא.

לא בכל הדברים, ואני אגיד בדיוק למה היתה כוונה. אני אפתח את החוק לסעיף המסמיך. סעיף 18א אומר: השר באישור חייב לחייב יצרן, יבואן, סיטונאי או קמעונאי של טובין או שירותים, לתת שירות לצרכן לאחר מכירה. וכן, רשאי הוא לקבוע להוראות לעניין זה, לרבות באלה. את פסקה (1) תיקון ליקויים ופגמים והחלפן טובין, אנחנו לא מכניסים. את זה אנחנו משאירים במישור הוולונטארי. תקבעו בחוזים שלכם מה שאתם רוצים. הצרכן ירצה - יקנה. לא ירצה - לא יקנה.


לגבי מתן השירות במענו של הצרכן – אנחנו חושבים שזה כן צריך לקבוע, כי למשל יש מוצרים שהם מוצרים כבדים, ולא יכול להיות שבחוזי שירות יחייבו את הצרכן להביא מקרר לתחנת השירות.

כן, כן.

זה בסדר.

לגבי דרכים ומועדים לביצוע השירות, קיום תחנות שירות.

המועדים, השעתיים, זו הבעיה.

שלושת הפסקאות האלה אנחנו אומרים גם במישור הוולונטארי השר יוכל לקבוע הוראות ספציפיות שהן יהיו הוראות מחייבות.

אבל, הן לא יכולות להיות באותה רמה של האחריות.

אני לא יודעת על מה אנחנו דנים עכשיו, על זה או על זה? כי אתה מדבר רק על נדרש ביקור טכנאי במענו של הצרכן לשם קיום חיובי הצרכן. זה אחד מהנושאים שמנויים כאן שיש עליהם הפניה בסעיף קטן (א)(2)(3) ו-(4), כי יש גם הדרכים והמועדים לביצוע השירות, וגם נושא קיום תחנות שירות במקומות, או באזורים מסוימים. כלומר, אני עדיין לא רואה איך לעשות את הסינתזה בין מה שאתה לבין מה שאתה קורא עכשיו, לבין ההצעה שהתגבשה על-ידי נציגי הממשלה.

למה? האם היא סותרת?

היא לא סותרת, היא אחרת. אני רוצה להבין, בסופו של דבר כשאתה תמשיך לקרוא את זה, האם אתה מתייחס רק לזמן ההמתנה והפיצוי הסטטוטורי שאותם אתה רוצה לקבוע בהצעת החוק, או שאתה רוצה משהו רחב יותר שהכול ייקבע בתקנות?

גם וגם.

אדוני היושב ראש, לעניין תקופת האחריות זה כבר קבוע היום ממילא בתקנות. כל ההוראות שקבועות בהצעה לעניין זמן המתנה, נדרש ביקור טכנאי, ככל שנוגע לתקופת האחריות זה כבר קבוע.

לא, זה לא קבוע. זה קבוע רע, ואני מבקש לשנות את זה. זה קבוע שעתיים כפול שלוש, ואני רוצה שעתיים פעם אחת, פלוס שעה.

פה צריך לתקן את התקנות.

תתקנו את התקנות.

נכון, ולכן אנחנו אומרים לא בחקיקה ראשית. זו היתה העמדה שלנו.

בסדר, אני מבין את זה. אני לא קיבלתי את העמדה.

אנחנו נתקן את התקנות אם זו הדרישה שתבוא מוועדת הכלכלה. אנחנו חושבים שהרבה יותר נכון ללכת בדרך הזאת.

כן, זה מה שאני אומר כל הזמן. אני אומר פעם אחרונה, אני מקריא את זה, אני מצביע. אחרי שהסברתי את כל הנאום בהתחלה, את עכשיו מסבירה לי מחדש שאנחנו חלוקים. אני יודע שאנחנו חלוקים. בסדר, אז אנחנו חלוקים. אני חושב שהתקנות לא טובות. אני רוצה לשנות אותן בחקיקה ראשית. אני חושב שהפיצוי הסטטוטורי צריך להיות חקיקה ראשית. אתם חושבים שזה לא נכון אז תחזרו לממשלה, ושהממשלה תפיל את זה. השר יגיד שב-2019 הוא יתקן עוד הפעם את התקנות לטובת הצרכנים. כמו שהוא משך את התקנות של עמידה לפי משקל, כמו שהוא עשה לא כמו שצריך את התקנות של השבת כסף, כך אני גם אסמוך עליו שהוא יעשה תקנות, וזה יעבור את משרדי הממשלה ויגיע לכאן. אני לא חושב שאני צריך לחכות לו, ואני רוצה לשנות את התקנות על-ידי חקיקה ראשית. הממשלה תרצה להפיל את זה - שתפיל את זה.

יש לי הצעה. קודם כל, החלק הראשון של הצעת הממשלה, אני חושבת שזה ראוי וראוי, וכדאי כן להשאיר את זה. אחר כך, לקבוע הוראות ספציפיות לעניין זמן המתנה לפי ההצעה שלך לגבי תקופת אחריות, וחוזים אחרים שהשר יקבע. בואו ננסה בכל זאת לשלב בין ההצעות.

אבל, זה מה שרציתי כל הזמן.

אני עכשיו מנסה גם להציע איך. אם אתה מוכן תקרא את סעיף 1 להצעת הממשלה, ותאשר אותו. אחר כך, להוסיף: לעניין זמן המתנה בתקופת אחריות יחולו הוראות אלה.

טוב, מאה אחוז.


"בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 18א, האמור בו יסומן סעיף קטן (א), ואחריו יבוא סעיף קטן (ב): השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בעניינים המפורטים בסעיף קטן (א)(2)(3) ו-(4) לעניין חוזה למתן שירות לתיקון טובין גם שלא לאחר מכירה, לרבות תיקון טובין לתקופת אחריות ארוכה יותר מהתקופה שנקבעה לפי סעיף קטן (א), וכן לעניין חוזה למתן שירות שבו מותנה השירות בתקינות טובין הנמצאים אצל הצרכן." – מאה אחוז.

ואז נוסיף סעיף קטן (ג): לעניין זמן המתנה בתקופת אחריות, יחולו ההוראות האלה.

כן, ועכשיו אני מקריא את התוספת שלי: "נדרש ביקור טכנאי במענו של הצרכן, לשם קיום חיובי היצרן, לאחר מכירת הטובין בהתאם לתעודת אחריות או חוזה שירות, יתאם היצרן את המועד ושעת הביקור עם הצרכן, ויחולו הוראות אלה."

כאן רצינו להחריג חוזה שירות, כאן היתה תוספת אחרי חוזה שירות, שרק באישור של השר.

לא, זה כבר נקבע בחלק הראשון שהקראתי.


"(1) זמן ההמתנה לטכנאי לא יעלה על שעתיים מעבר למועד שתואם כאמור.


(2) יצרן לא יבקש מצרכן להמתין לקריאה טלפונית כתחליף לתיאום האמור, אלא אם כן הצרכן ביקש זאת כדי להקל עליו, והקריאה הטלפונית תהיה במסגרת זמן ההמתנה הקבוע בפסקה (1)."

ומה אם הוא לא ביקש והוצע לו, והוא מאשר? המושג "ביקש" מסנדל אותנו. זה לא בא ביוזמתי, אבל אם האדם מוכן?

כרגע אני לא רוצה לשנות את זה. אני אהיה מוכן לשקול לתקן את זה לקריאה השנייה והשלישית, ולהכניס פה איזשהו ניסוח שגם אתם תוכלו להציע. אני רוצה לחשוב איך להבהיר את זה חד וחלק שזה על דעת שני הצדדים, ושלא הניסוח היה כזה שהלקוח חושב שזאת הברירה היחידה העומדת בפניו.

תודה רבה.

"18ד. תואם מתן שירות.... זה בעצם לא "ד".

אנחנו נמספר את זה.

כן. "תואם מתן שירות בין יצרן לצרכן בהתאם לסעיף 18ג, והפר היצרן את הוראות הסעיף האמור, יהיה זכאי הצרכן בשל אותה הפרה לפיצוי כספי שאינו תלוי בנזק (בסעיף זה – פיצוי לדוגמה) כמפורט להלן:"

(1) חרג היצרן ממסגרת הזמן שבסעיף 18ג(1) למשך זמן העולה על שעה – במקום חצי שעה יהיה כתוב שעה – פיצוי לדוגמה בסכום של 300 שקלים חדשים, ולמשך זמן העולה על שעתיים פיצוי לדוגמה בסכום של 600 שקלים חדשים. כלומר, זה כבר ארבע שעות.

"(2) הפר היצרן את הוראות סעיף 18ג(2) – פיצוי לדוגמה בסכום של 500 שקלים חדשים."

והסעיף האחרון – "החיובים המוטלים על יצרן בסעיפים 18ג ו-18ד יחולו גם על עוסק שמכר לצרכן טובין במחיר העולה על 400 שקלים חדשים אם אין אפשרות לאתר את היצרן."

עוד הערות, בבקשה.

ב-18ג אני הבנתי שאת החלק שבשורה השלישית "בהתאם לתעודת אחריות או חוזה שירות" זה יהיה: בהתאם לתעודת אחריות או חוזה שירות שהשר יקבע לגביו תקנות, והקראתם את זה בלי התוספת שהשר יקבע לגביו תקנות.

כן, או חוזה שירות שיקבע השר.

צריך פה הפניה, או חוזה שירות כפי שיקבע השר.

שיקבע השר. אני עוד לא יודעת איך לנסח את זה. אבל, נעבוד על זה.

מה שכן צריך להיות ברור זה שההגדרה שלהם של חוזה למתן שירות שבו המותנה השירות בתקינות טובין, זה לא מחכה לתקנות שלהם. זה כבר שווה ערך עכשיו. על זה גם חל עניין הפיצוי.

יש הבדל בין חוזה שירות של רכישה - מה שהם הגדירו חוזה למתן שירות גם שלא לאחר מכירה, לרבות תיקון טובין - לבין חוזה למתן שירות שבו מותנה השירות בתקינות טובין שעליו כן יחול הנושא של הפיצוי לדוגמה. זה עניין של ניסוחים אחר כך איך לעשות את האבחנות האלה. אני רוצה שנבין את העיקרון שיהיה ברור. העיקרון הוא שלגבי חוזה למתן שירות שבו מותנה השירות בתקינות הטובין הנמצאים אצל הצרכן, אנחנו לא מחכים לשר בעניין הזה, אלא החוק יחול גם על זה כמו שעו"ד קמחי אמר, כדי שיהיה ברור שכאשר השירות מחייב את תקינות הטובין, אז הסטנדרטים שהחוק קובע חלים. כל עניין התקנות של השר לגבי הנורמות זה רק לגבי הרישה של ההגדרה החדשה שלכם. כלומר, שהתקנות שהשר ייקבע הם יחילו את ההוראות רק לעניין חוזה למתן שירות לתיקון טובין גם שלא לאחר מכירה, לרבות תיקון טובין תקופת אחריות ארוכה יותר מהתקופה שנקבעה לפי סעיף קטן (א). הסיפה - החוק כן חל עליה. לא "וכן לעניין" – למעט לעניין. בסדר? האם זה ברור עד כאן, גברתי.

לא, ממש לא.

אז אתה שוב מחייב בחוזה שירות שאסור לאחר, שזה כבר יהיה קבוע בפנים.

רק בחוזה למתן שירות שבו השירות מותנה בתקינות הטובין. כשאני קונה ממך אחריות על פריג'ידר לעוד שנים מעבר למה שאת חייבת לתת לי, השירות שאת נותנת לי הוא תיקון ליקויים במקרר הזה. הוא לא מותנה בתקינות המקרר, אלא נהפוך הוא. כשאני קונה ממך שירות צפייה בטלוויזיה, השירות מותנה בזה שהטובין שנתת לי כדי לצפות בטלוויזיה תקינים. לכן, החוק שלי יחול רק על ההגדרה שבו השירות מותנה בתקינות הטובין הנמצאים אצל הצרכן, והוא לא יחול על הרישה של ההגדרה של המשרד. בסדר?

חלקי. ההוראות בדבר זמן המתנה יחולו הן לתקופות אחריות כפי שאתה אומר, הן במקרה של חוזה למתן שירות שבו מותנה השירות בתקינות טובין הנמצאים, והן חוזה שירות שיקבע השר.

אמת, בדיוק.

פרט לזה, בחלק הראשון שמהווה הסמכה רחבה יותר לשר לקבוע הוראות במגוון רחב של נושאים, ההסמכה הזאת תחול לגבי כל מגוון הנושאים, לרבות הנושא של חוזה למתן שירות שבו מותנה השירות בתקינות טובין הנמצאים אצל הצרכן.

ההוראות שהשר יקבע באישור ועדת הכלכלה, הן לא לפנינו.

מדובר בסעיף הסמכה, ולכן אני אומרת להשאיר את זה בסעיף ההסמכה.

הסמכות שלו היא רחבה כמו האוקיינוס. אם הוא יצליח לשכנע את ועדת הכלכלה הוא יכול להביא איזה תקנות שהוא רוצה על איזה סוג שירות שהוא רוצה, בין אם זה שירות לאחר מכירה, שלא לאחר מכירה, שירות שמותנה בתקינות הטובין, לא מותנה. שיביא מה שהוא רוצה, הכנסת תשתכנע - תאשר. יש לו סמכות רחבה כמה שהוא רוצה. החוק שמדבר על שעתיים פעם אחת, פלוס שעה איחור, ושעתיים איחור שמחייבים פיצוי, חל רק על השנה הראשונה שהחוק קובע, ועל שירות שמחייב תקינות של הטובין.


אני מעמיד להצבעה להכנה לקריאה ראשונה את נוסח הצעת החוק על פי העקרונות שכרגע הוקראו. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אין. תודה.

ה צ ב ע ה

הצעת החוק אושרה להעלאה לקריאה ראשונה.

אוהד רייפן מהאוצר הודיע במייל לוועדה שההצעה אינה כרוכה בעלות תקציבית.

תודה. אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45.