PAGE
22
ועדה לזכויות הילד

15.7.2008

הכנסת השבע עשרה

מושב שלישי







נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 93
מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, י"ב תמוז תשס"ח (15 ביולי 2008), שעה 14:30

הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון מס' 3) (תנאים לזכאות למעון יום שיקומי), התשס"ו- 2005 של ח"כ משה גפני, ח|"כ מיכאל מלכיאור (פ/2235)

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

דב בארי
- רפרט רווחה, משרד האוצר

אנואר חילף
- רפרנט בריאות, משרד האוצר

ד"ר אורן אסף
- משרד הבריאות

עו"ד טליה אגמון יועצת משפטית, משרד הבריאות

מוריה בקשי
- משרד המשפטים

ד"ר שלמה אליישר מנהל אגף השיקום, משרדה הרווחה

עו"ד אדי וייס
- סגן יועצות משפטית, משרד הרווחה

ולרי זילכה
- פורום מעונות יום שיקומיים

שרית רחמים
- עיריית ירושלים

ליאורה ברק
- יו"ר פסיכולוגים התפתחותיים

ד"ר יוסי בראל
- שירותי בריאות כללית

ד"ר מיכל וייל
- אחראית מעונות יום שיקומיים, קופ"ח מאוחדת

שושנה קמינסקי
- מנהלת היחידה לפיתוח הקהילה, בית איזי שפירא

ענבל דגן אביב
- עו"ס, בית איזי שפירא

- מירב ישראלי

- נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון מס' 3) (תנאים לזכאות למעון יום שיקומי),
התשס"ו- 2005 של ח"כ משה גפני, ח|"כ מיכאל מלכיאור (פ/2235)

יש לנו עכשיו להעביר חוק קטן, פשוט, חשוב בקריאה שנייה ושלישית. אני רק רוצה להזכיר את ההיסטוריה. אני הצעתי את החוק הזה לפני המון זמן, בכנסת הקודמת, ב-3.5.2004. עברו למעלה מארבע שנים. יש דברים שהם כמו לידת תינוק. עכשיו מה שיותר חשוב אנחנו העברנו את זה במליאה בתמיכת הממשלה כמובן ברציפות, אחרי שהעברנו את זה בסוף הכנסת הקודמת בקריאה ראשונה. אנחנו לא רוצים שזה יקרה עוד פעם כי זה גם אי אפשר. אין דבר כזה שנקרא רציפות של עוד כנסת. אם הוא לא עובר עכשיו אז אנחנו מאבדים אותו. אני עשיתי הסכם לפני למעלה משנה בתיווך של מי שהיתה אז יושבת ראש ועדת זכויות הילד שלי יחימוביץ, עשיתי הסכם שאני מקפיא את הטיפול בחוק שהוא חוק של ועדה לקריאה שנייה ושלישית אחרי שקיבלנו את הסכמת הממשלה לרציפות, אז אני מקפיא את זה. ניתן לזה לעבוד כניסוי למשך שנה ואז אחרי השנה אנחנו מביאים את זה לקריאה שנייה ושלישית. אני עמדתי בצד שלי בהסכם וגם האוצר ומשרד הרווחה גם כן, כולם עמדו במה שהם התחייבו ובאמת הפעילו את זה במשך שנה. אני קיבלתי דיווח במשך השנה הרבה פעמים וגם הפורום שעובד עם מעונות היום השיקומיים ובאמת היה רצון טוב של כולם שהדבר הזה יצליח ואני באמת מברך על כך. ועכשיו עבר הזמן ואנחנו פשוט רוצים להשלים את העבודה כדי שנסגור את המעגל ונקבל את החוק בקריאה שנייה ושלישית, ואני שוב מזכיר שאם הוא לא עובר עכשיו בשבוע הבא, שנייה ושלישית אז בכלל החוק הוא נפל. אי אפשר יהיה יותר להפעיל את החוק הזה. אז לכן הנחיצות בישיבה הזאת היום. אני שמח שאחרי דחייה קטנה שביקשו במשרד הרווחה אנחנו מתכנסים ונעבור על החוק ואם אין איזה הערות של הפרטים פה אז נעביר את זה בהצבעה בקריאה שנייה ושלישית ובשבוע הבא נעביר את זה במליאה. יש איזה הערות לפני שאנחנו מתחילים.

אני אנואר חליף נציג משרד האוצר. לגבי החלטת ועדת שרים בעניין להחיל דין רציפות על הצעת החוק בכפוף לסיכום בין חבר הכנסת המציע לבין נציג משרד האוצר. אנחנו לא מכירים סיכום כזה. ועדיין הנוסח הזה לא תואם איתנו ויש לנו בעיה תקציבית איתו. הוא מחייב מציאת מקור תקציבי. זה עולה כמעט 35 מיליון שקל. ונציג קופת חולים כללית יכול לפרט בדיוק מה שהוסבר לנו כששאלנו מה העלות התקציבית ואם זה לא עושה איזשהו נזק תקציבי לקופות. ומתברר שזה כן. והבנתי גם ממשרד הרווחה שזה עולה כסף.

אתה חשבת שזה לא עולה כסף? בשביל מה הגעתי לכל הסיכומים עם האוצר אם זה לא עולה כסף? אף אחד לא הציע שזה עולה 35 מיליון שקל אבל נשמח אם אתם תקציבו לעניין 35 מיליון שקל.

זהו צריך שיהיה מקור.

המקור. מה זה המקור. מי הפעיל את זה השנה? מאיפה הגיע הכסף השנה? כמה זה עלה השנה ההפעלה של התוספת של מאה עשרים ילדים?

אבל זה יותר ממאה עשרים מכסות ממה שהבנתי.

תפסת מרובה לא תפסת. אנחנו לא רוצים לתת יותר בשלב הזה, יכול להיות שנחוקק עוד חוקים בעתיד, אנחנו לא רוצים לעשות יותר ממה שהוסכם עם האוצר במשרד הרווחה. אז אם יש משהו בניסוח פה, אנחנו בכוונה הנחנו סעיף פה כדי לענות על הבעייתיות שיכולה להיות פה. אז שמנו סעיף 6. בסעיף 6 יש קביעה שמנהל אגף השיקום במשרד הרווחה או מי שהסמיכו לכך וגם מנהל מחלקת התפתחות הילד במשרד הבריאות הם אלו שבעצם קובעים את הגזרה של כמה רחב רוצים לתת את החוק הזה. אז נכון שבפרשנות מאוד מרחיבה הם יכולים להרחיב את זה עד כדי סכום כפי שאתה אמרת. אבל זה ברור לגמרי שמשרד האוצר יגיד למשרד הרווחה שאנחנו לא מאפשרים לכם להרחיב את זה מעבר למה שהוסכם ולכן אנחנו לקחנו את הסעיף המקביל לזה, אם אתם רוצים לשנות משהו בניסוח אני מוכן לדבר על זה.

אם אנחנו כבר מדברים על ניסוח אני חושב שהצעת החוק עכשיו היא מגדילה את מספר המכסות מעל 120 וזה מה שהבנתי מאנשי המקצוע. אין לי יכולת לחשב את זה.

אז בוא נעבוד על הניסוח. נראה אם יש ניסוח שיותר מרחיב ממה שאנחנו התכוונו, ממה שהוסכם בינינו, אני אתכם.

אני ד"ר בראל משירותי בריאות כללית ואני רוצה להתייחס באופן כללי להצעה. אני אגיד שני דברים. ראשית, מבחינה מקצועית אין לנו שום התנגדות לזה שכל הדברים שנדרשים כאן מבחינה מקצועית וגם אנחנו התייחסנו להצעת החוק כמו שהועברה אלינו בפעם הקודמת. לא ראינו את המסמך הזה שהיום חילקתם כאן.

מה שנתקבל בקריאה ראשונה לא שונה שום דבר.

יש נוסח אחר של הגדרה מה זה פעוט עם מוגבלות. בדף שחלקתם היום יש הגדרות. כי אחת הטענות שלנו היתה שאין הגדרות מה זה.

אני בעצמי לא ידעתי. היה פה ניסיון מצד הפורום שעבד עם הנושא לבוא לקראת הטיעונים הממשלתיים, גם זה של חוסר הגדרות, וגם זה של חוסר מגבלות, של הרחבת הפעלת החוק. לכן הנוסח שיש בפניכם זה הנוסח שמוצע אבל אנחנו לא מחויבים לנוסח הזה. הכול חופשי. תסתכלו גם על הנוסח של מה שהוחלט ועל הנוסח הזה תסתכלו כהצעה.

יש כאן הרחבות משני סוגים. יש כאן הרחבה קבוצת גיל אבל יש לדעתנו הרחבה של הזכאים. נכללים פה ילדים שקודם לא היו כלולים.

מה זה קודם? לפני החוק?

כן.

לפני התיקון.

ואינדיקציות נוספות. מבחינתנו שמדברים על הרחבה כזאת זה דבר שמבחינתנו הרחבת סל. כל הרחבת סל מחיבת איזשהו מקור תקציבי.

ד"ר בראל אני מציע בוא נעבוד על זה.

הבעיה היא שאני לא איש מקצוע בתחום ולכן זה לא ועדה מקצועית שדנה מה כן ומה לא מבחינה טיפולית.

אבל בשביל זה אנחנו יושבים פה ביחד בשביל לקרוא את הדברים ביחד.

אני חושב שהיה צריך להציע אותם כדי שאנשי המקצוע יוכלו לעבור. זה לא דיון מקצועי הרי. זה דיון יותר עקרוני ויותר אולי תקציבי, לכן אני חושב שאנחנו צריכים לקבל את הנתונים האלו, לראות מה המשמעות שלהם. בניתוח של הצעת החוק הקודמת כמו שקיבלנו אותה, הטיוטה הקודמת, לפי אנשי המקצוע שלנו, זה מרחיב את זה בהיקף של כמה אלפי ילדים שיכול להגיע לתקציבים של עד 50 מיליון לקופות. ולכן אנחנו חושבים שצריך להתייחס לזה. לפחות בהגדרה הקודמת שקיבלנו היה גם נושא של ועדת הערכה שיכולה לקבוע על סמך אבחון של מרכז לבריאות נפש. השאלה אם בנוסח החדש זה נשאר. אם זה נשאר לטעמנו זה פתח להכנסת ילדים מהספקטרום האוטיסטי שלגביהם יש פתרון במסלול אחר.

אני ולרי זילכה מפורום הארגונים של הורים למען ילדים עם מוגבלויות. אני מבקשת להעיר שהנוסח האחרון שנמצא פה על סדר היום הוא בדיוק התוצר של הנתונים ובדיוק כתוצאה מאותה הסכמה שכבודו הגיע אליה עם האוצר. אותה הסכמה שבגינה נעשה הפיילוט ולאחר המדדים שניתנו כתוצאה מאותו הפיילוט. ולכן נלקחו אותם מדדים בדיוק. אותם ילדים שהוסכם שיכנסו לפיילוט והם נכנסו לתוך החוק. עכשיו הילדים האלה נכנסו על 120 מכסות. זה אותה כמות מכסות. הדברים האלה תוקצבו על ידי האוצר גם לשנת הפיילוט וגם להמשך כך שאין שום חריגה מהדברים שתוקצבו ממילא. אין פה איזושהי חריגה נוספת.

אם אתם לא ראיתם את הפיילוט אז לא עשיתם את העבודה שלכם. אני אומר את זה לקופות. אגב אתם חוסכים בזה הרבה כסף, תדעו לכם. כי הילדים האלה הרי סך הכול אני לא אוהב להסתכל על זה בפרמטרים כלכליים כי אנחנו מדברים על ילדים שהכי צריכים את הטיפול שלנו ואת השיקום. אבל החיסכון למערכת, ואנחנו יודעים את זה, אחד אחד מהילדים שהיו במעונות שיקומיים זה פשוט אי אפשר לתאר כמה אחר כך המערכת חוסכת. אם הם מקבלים בהתחלה את הטיפול זה גם שכל ישר ככה. ואם לא שמתם לב לפיילוט אז זה עצוב מאוד כי כולנו עמדנו על זה במשך למעלה משנה.

מדובר על 120 מכסות ואם היה סיכום בין המשרדים אני גם חושב שלא צריכה להיות בעיה כי זה כבר סוכם. אז לא פותחים את זה מחדש. אבל יש פה הקריטריונים האלה הם קצת מרחיבים מעבר ל-120, אז אני מציע שבנוסף במקום הסעיפים 3.4.5.6.7 נכתוב משהו סעיף שאומר שהקריטריונים נוספים חדשים יקבעו על ידי שר הרווחה ושר הבריאות בהסכמת שר האוצר ולהגביל את זה בזמן. אחרי אישור החוק, להגביל את זה בזמן לעוד מספר חודשים. יתקבלו הקריטריונים האלה וכך תהיה גם כן מבחינה תקציבית, משרד האוצר נמצא שם, שלא תהיה חריגה מהמסגרת התקציבית, ומשרד הבריאות והרווחה יחד ידונו מבחינה מקצועית מה הקריטריונים הנכונים שצריכים להיות.

לא מפריע לי שמעבר לקריטריונים כל הרחבה נוספת זה צריך לקבל את הסכמת הממשלה אבל ההרחבה הזאת שכבר הסכמנו עליה ושכבר עובדת במשך השנה ושכבר מתפקדת פה אם אנחנו את זה נשאיר פתוח אז לא אמרנו כלום. הרי תמיד משרד הרווחה ומשרד האוצר יכולים להסכים על הרחבה של 50. הרי יום אחד יכול להיות שתתפסו את הראש ותבינו כמה כסף אתם חוסכים בזה. ויכול להיות שבאמת תרצו להרחיב את זה למקום אחר לגמרי. בואו נעבור דבר דבר ואם אנחנו נגיע לסיכום אז מה טוב, ואם לא אז אולי אנחנו יכולים שוב להגיע.

נאמר פה שהחוק עצמו נבנה צמוד לסיכום בין משרד האוצר למשרד הרווחה וחברי הכנסת ולכל הנוגעים בדבר. אבל יש פערים בין הסיכום שכיום מופעל בשטח לבין הצעת החוק הנוכחית ומזה נובעת ההתנגדות שלנו כמובן לנושא הזה ולתוספות התקציביות.

ברשותך אדוני היושב ראש, יש למעשה הסדר בין הממשלה ובין פורום הארגונים שלהסדר הזה שותפים גם האוצר וגם משרד הרווחה לגבי תוספת של 120 מכסות.

אם היתה הסכמה של 120 מכסות אנחנו לא באים ואומרים שאנחנו חוזרים בנו. מה שאנחנו אומרים שהצעת החוק מדברת על יותר מ-120 מכסות.

בואו נעבור על החוק.

קודם כל מבחינת מסגרת הדיון יש בפנינו שתי הצעות אז אולי כדאי שמראש נחליט מה המסגרת בהצעת החוק המקורית שעברה רציפות רוב ההצעה למעשה מתייחסת לפרוצדורה. זאת אומרת הנושא של ועדת השמה וועדת ערר. עכשיו הבנתי משיחה לפני הדיון שבכל מקרה יש בצנרת, אדי אולי אתה תגיד את זה בצורה יותר מדויקת.

בנושא של דרכי השמה. זה נמצא עכשיו במשרד המשפטים.

העניין פה הצטמצם לנושא של הרחבת הזכאות.

אז הצטמצם. אם זה מה שאתם מבקשים אז נבוא לקראתכם בזה.

אז ההצעה השנייה שמונחת היא בעצם המסגרת לדיון פה.

כן. זו ההצעה המצומצמת.

היא הצעה מצומצמת מבחינה של הפרוצדורה. חוק מעונות יום שיקומיים תש"ס 2000 סעיף 2. אחרי הגדרת טיפול יבוא, מכון ששר הבריאות הכיר בו כמכון להתפתחות ילד לפי הוראות חוק זה. אנחנו תיכף נראה את ההוראות, נפנה לסעיף הרלוונטי. עכשיו 3 זה לב ההצעה בעצם. ההגדרה היום של פעוט עם מוגבלות בחוק המקורי בעצם מדברת על שתי חלופות. החלופות האלה מופיעות למעשה בחלופות 1 ו-2 בנוסח שמוצג כאן. התוספת היא בעצם מ-3 והלאה. זה מרחיב את הגיל. עכשיו בהגדרה המקורית פעוט עם מוגבלות ילד הזקוק לטיפול שמלאה לו שנה אחת ועד שמלאו לו שלוש שנים. ואם מלאו לו שלוש שנים במהלך שנת הלימודים עד סיום שנת הלימודים, ושני הדברים שאמרתי. ברישא נאמר שמלאו לו 6 חודשים עד שמלאו לו 3 שנים וזה לגבי כלל החלופות. אז בעצם יש פה את הנושא של במקום שנה בחוק המקורי ההתחלה היא 6 חודשים והתוספת היא מ-3 עד 7. החלופות המוצעות.

עכשיו בחוק המקורי מה כתוב?

אז זה שנה עד שלוש שנים. במקום 6 חודשים. לגבי החלופה הראשונה זה שנה עד שלוש שנים. ולגבי החלופה השנייה זה היה שנתיים עד שלוש שנים, בגלל הנושא התקציבי בזמנו. בעצם אנחנו מדברים על במקום שנה עד שלוש שנים, 6 חודשים עד שלוש שנים, ותוספת של חלופות 3 עד 7.

בואו נראה את החלופות. כי זה העיקר.

אם אנחנו לא משנים את קריטריוני הזכאות בכלל ומגדילים רק את קבוצת הגיל בעוד חצי שנה זה מגדיל את מספר הילדים כמעט ב-300. זה הערכות של קופות החולים. מדובר על פעוטות בני 6 עד 12 חודשים בעלי עיכוב התפתחותי ניכר.

אני רוצה מאוד להיצמד לסיכום עם האוצר.

אז זה אומר שברישא בהגדרה זה יהיה שנה עד שלוש שנים ובפסקה 3 זה יהיה 6 חודשים עד שלוש שנים. בעיקרון מה שיהיה זה שברישא פעוט עם מוגבלות יהיה ילד זקוק לטיפול שמלאו לו שנה עד שמלאו לו שלוש שנים ורק בחלופה 3 הילד יוגדר כילד שמלאו לו 6 חודשים עד שמלאו לו 3 שנים.

בהתחלה צריך לכתוב פעוט עם מוגבלות ילד שמלאו לו שנה ועד שמלאו לו 3 שנים.

אתה צריך לאחד את זה רק החלופה שבעיכוב התפתחותי ניכר.

אני שואלת אם אפשר להכניס את הסעיף שבהסכם עם האוצר שאומר פעוטות בני 6 חודשים עד 12 חודשים בעלי עיכוב התפתחותי ניכר.

זה גם לא מה שקרה בפועל כי מה שקרה בפועל זה שהיו ילדים שנכנסו בני חצי שנה ובגיל שנה הם כבר הפכו להיות זכאי חוק מכוח גמלה או הגדרה ואז ממילא הם נכנסו. זאת אומרת מה שקרה בפועל אם היו אלה נכנסים מגיל חצי שנה רק ב-DQ לא היו משתנות המכסות. לא היה קורה מצב שהם הפכו להיות זכאי חוק בגיל שנה כי הם לא היו זכאי חוק בשום שלב. כלומר בפועל בפיילוט זה לא המדד שהשתמשו בו.

אז מה המדד שהשתמשו בו?

בפועל נכנסו ילדים מגיל חצי שנה וחלק מהם הפכו להיות זכאי חוק מגיל שנה. ואז בא ההיגיון שאומר על 120 מכסות נכנסו 230 ילדים כי יש תחלופה.

אבל על סמך מה הם נכנסו בגיל חצי שנה? על סמך איזו חלופה?

קודם כל לגבי הקריטריון של ילדים עם DQ 55 ומטה זה ילדים עם ליקוי התפתחותי ניכר. זה צריך להיות בהגדרה. אני אגיד לכם מי שקובע. מי שקובע הילדים האלה נבחנים על ידי מבחנים סטנדרטיים, והמבחנים האלה בודקים גם את היכולת המוטורית, גם את היכולת המנטלית, גם את היכולת ההתנהגותית, וגם את היכולת השפתית. אם לילד ישנם מספר חודשים של עיכוב התפתחותי כלומר באבני דרך התפתחותי בכל אחד מארבעת התחומים שאני כרגע הזכרתי הילד מפגר בשלושה חודשים או ארבעה חודשים ממה שמצופה מילדים אחרים בגילו על פי אותם אבני דרך התפתחותיים אז הוא מוגדר כילד שיש לו עיכוב התפתחותי ניכר. יושבת כאן רופאה התפתחותית, הדברים האלה ידועים. אבל צריך להוסיף את זה להגדרה.

אני מנסה להבין את ההבדל בין מה שאתה אומר לגבי האבחון של עיכוב התפתחותי מכאן ובין של האבחון של ה-DQ. מה ההבדל?

אני חושב שצריך להוסיף את המילה עיכוב התפתחותי ניכר.

כי אני אגיד לך, בגלגול הקודם הסבירו לוועדה שעיכוב התפתחותי ניכר זה 55DQ ומטה וכך בדיוק כמו שאתה אמרת שמאבחנים כך מאבחנים. אז לא היה הבדל בין ההגדרה עיכוב התפתחותי ניכר לבין 55DQ. אם אתה אומר לי שיש הבדל תסביר לי מה ההבדל.

בעיקרון 55DQ באמת מבטא איזשהו מדד של כל ארבעת התחומים. בעיקרון אבל כשאתה מסתכל במבחן התפתחותי אתה לוקח כל אחד מהציונים בנפרד.

אבל איך אתה מאבחן את זה בלי ה-DQ?

אין לאבחן בלי DQ .

אתה מצמצם או אתה מרחיב?

אני מבהיר. אני לא רוצה להשתמש לא במצמצם ולא במרחיב.

אז תעזוב את ה-DQ.

לא. יש ציונים סטנדרטיים לעיכוב התפתחותי.

אני מייצגת פה את הפסיכולוגיה ההתפתחותית של משרד הבריאות ובכובע גם של התפתחות הילד, מחלקה של אור נוי. אנחנו לא משתמשים ב-DQ. אנחנו משתמשים ב-MDI. זה פשוט קטגוריות אחרות במילים אחרות. המטרה שלנו היא בעצם לבדוק את התפתחותו של הילד ויכולותיו. וכאשר אנחנו מדברים על עיכוב התפתחותי משמעותי אז אנחנו מדברים על 54 ומטה. כל שאר העיכובים ההתפתחותיים שקיימים יכולים להיות עיכובים ניכרים אולי אבל המשמעות שלהם היא לא אותה משמעות כמו כשיש לנו את הציון 54 ומטה, MDI.

אתם צריכים לדבר בשפה שגם הדיוטות יכולים להבין. האם יש מצב שיש ילד שהוא 54 או פחות ב-DQ שהוא לא בעיכוב התפתחותי ניכר?

לא. זה לא יכול להיות.

אז אם זה לא יכול להיות אז זה בדיוק מה שאנחנו אומרים פה. מה שמירב אמרה בהתחלה זה נכון. לכן אני מציע בואו נצמד לדבר שכולם הסכימו שאם יש ממוצע תפקודי כללי ברמה של למטה מ-55DQ אז זה מחצי שנה.

המקרים האלה של העיכוב ההתפתחותי ניכר מגיל חצי שנה מוגדרים בסיכום כמקרים חריגים שלא יעברו מספר מכסות מסוים כאשר הם כאלה או עיכוב התפתחותי ניכר בשל מוגבלויות משמעותיות שהמשפחות יש להם בעיה קשה. זה איזשהם תנאים למקרים חריגים לפי מכסה.

היא צודקת בזה שהיא אומרת שמשתמשים באופן פורמלי במבחן שהציון שלו זה MDI. זה נכון. זה המבחן הסטנדרטי לבדיקת התפתחות פסיכו מוטורית של ילדים בגיל הזה.

ה-DQ זה לא מבחן. ה-DQ זה ציון. זה ציון שבא בעצם להגיד יש DQ ויש IQ. ה-MDI הוא לא מנבא טוטאלית את ה-IQ. הוא בכלל לא עוסק ב-IQ. הוא עוסק בהתפתחות הילד ויכולותיו. לאן הוא הולך הלאה. איפה אפשר ואיפה צריך לשים את ההדגשים. מה שעושה ה-DQ הוא כאילו מקבע איזשהו דבר שהוא לא נכון לגבי תינוקות כל כך קטנים. יש לנו בעיה. כשאנחנו בודקים ילדים בני שנתיים וחצי אנחנו יכולים לבדוק אותם כבר במבחנים של IQ. ואז אם אנחנו עושים השוואה, ולכבוד זה קראתי אתמול את ההשוואה. השוואה בין ילדים שעברו את הביילי ועברו את וו.פסי.אר. שזה מבחן IQ זה אותו דבר. מי שקיבל את המינוס 54 בגיל שנתיים יקבל את ה-IQ הזה. אבל פה אני אומרת בשביל זה אנחנו צריכים את המעון השיקומי בשביל שהוא יקדם את הילד למקום שכאילו מוגדר.

לכן יש לי הצעת חוק שאני מאוד מקווה שתעבור עכשיו שתקבע על כל חוק את החיסכון שיש בחוק הזה.

בסופו של דבר היה את הפיילוט. בפיילוט השתמשו במדד מסוים. עכשיו כל הילדים האלה עברו דרך ד"ר אליישר ופרופ' אור נוי שהם בחנו את הילדים אחד לאחד.

אני חותך פה. אנחנו נקבע שכל מה שמתחת ל-55 ומטה זו ההגדרה שלנו של ילדים שיכנסו תחת חוק מגיל חצי שנה ולא מגיל שנה, ומעבר לזה לא נעזור לאף אחד מהילדים שהם בני חצי שנה.

זה חסר היגיון לחלוטין. זה אומר שהילדים שבמקור היו זכאי חוק אלה שמקבלים את הגמלה של הביטוח הלאומי שיקבלו אותה באיזשהו שלב. בפיילוט הם היו. יגיד ד"ר אליישר.

אני אך ורק מייצג את טובת הילדים. מכיוון שגם אני פסיכולוג ואני מנהל אגף השיקום. אני דווקא מסכים איתה לגבי העניין של אותם ילדים שיש להם עיכוב התפתחותי ויש מצד שני חוסר מסוגלות הורית, והם נכללו בתוך ההסכם עם האוצר, אני חושב שצריך להכניס אותם גם כן.

אני מבקשת להבהיר. אולי ד"ר אליישר יוכל לתת מענה כי הוא היה בין מקבלי ההחלטות. מה שבא האוצר ואומר, הילדים שייכנסו דרך גמלה, נגיד ילד מקבל כבר גמלה בגיל שנה או חצי שנה, או ילד שיקבל הגדרה של מפגר בגיל חצי שנה, הגם שזה לא קורה בפועל. אני יודעת זה קורה יותר מאוחר. אבל נניח שיש לי ילד כזה. אומרים הילד הזה לא ייכנס בגיל חצי שנה, הוא יקבל רק מגיל שנה, הגם שהוא יעמוד בקריטריונים הרגילים של החוק.

אבל בשביל זה יש לך את סעיף 6.

האם ילד שהוא נכנס לאחד או לשניים, האם זה מונע להכיר בו לפי 3 או 6?

רבותיי, הגדרה ב-3 הסכמנו. עכשיו הסכמנו גם שבמשך הפיילוט היו ילדים שהיו להם את עיכובים התפתחותיים נוספים שלא כתובים ב-3, עם בעיות משפחתיות מאוד נרחבות ואותם גם הפעלתם מגיל חצי שנה. לפי השיקול המקצועי של שני הגורמים המקצועיים. למה אנחנו לא יכולים לכתוב ב-6 איפה שכתוב מוגבלות ניכרת של הפעוט ועקב נסיבות משפחתיות, זה צמוד לסיכום עם האוצר, להכניס גם שם שהגורמים האלו מוסמכים גם לעשות השמה של הילדים במעון יום שיקומי מגיל חצי שנה. אם אתה מכניס את זה ונותן את זה בשיקול דעת אז זה מגביל את המכסות שיכולים לעשות כי הם יוגדלו על ידי האוצר וגם עונה על הקריטריון אם הגורמים המקצועיים קובעים שהילד צריך את זה ויש לו מוגבלות ניכרת אז יש לכם את הסמכות לתת את זה.

אני רק רוצה לציין שאנחנו מעיינים שוב בסיכום וזה לא בדיוק מתיישב עם הסיכום.

זה בדיוק מה שנעשה בפועל במשך השנה לפי מה שד"ר אליישר אמר והוא אמון עלינו.

מה שהוצע כאן זה שהשנה עד שלוש שנים יחול על כלל החלופות למעט חלופה 3 וחלופה 6 שבהם זה יהיה חצי שנה עד שלוש שנים.

וב-6 זה רק על פי שיקול דעת.

עוד פעם חלופה מס' 6 היתה בהסכם שעוגן בין האוצר לבין פורום הארגונים.

מה הגילאים?

מגיל חצי שנה עד 12 חודש.

אם אני הבנתי נכון מה שטליה אמרה קודם 3 ו-6 היו שניהם במסגרת של השיקול דעת. ככה אני הבנתי. כרגע 3 לא בשיקול דעת. ו-6 כן בשיקול דעת. זה ההבדל מבחינתו. אז עכשיו השאלה אם אתה רוצה להחזיר את זה לפיילוט ולקבוע שגם 3 וגם 6 זה בשיקול דעת או להשאיר את 3 לא בשיקול דעת.

3 לא בשיקול דעת. הוא אמר שכול הילדים הם בהגדרה שהם מתחת ל-55 ומטה.

ולא היה מכסות במקרה הזה? אז אני שואלת אם בפועל.

זה היה במסגרת ההסכם של ה-120 מכסות.

לא היה לכם מצב שמספר הילדים עלה על המכסות?

יכול להיות שבפועל לא הגיעו. אבל גם כשחוקקנו במקור את חוק מעונות יום שיקומי הם היו הערכות לגבי כמה ילדים יהיו ובפועל יש הרבה יותר.

אז לגבי 3 ככה. יש נושא של מי קובע את העניין של הזכאות. כי כרגע לכאורה זה אוטומטי. כלומר ברגע שמכון הוכר מבחינת האבחון אתה צריך לתת את זה. במקור זה לא היה ככה. היה איזשהו גורם כמו פה. שפה יש ועדת אבחון ופה יש ביטוח לאומי ופה יש מישהו במשרד הבריאות או במשרד הרווחה שבוחן את האבחון ורואה שאכן הילד הוא בעל עיכוב התפתחותי ניכר.

בהצעה המקורית הסמכתם את הוועדה הזו לקבוע את הזכאות.

הרי גם היום בפיילוט אני משערת שאתם לא מקבלים את האבחון ואוטומטית נותנים לילד. מישהו בודק את האבחון.

זה היה אור נוי ושלמה.

אוקיי. אז צריך לבדוק וזה גם אני אומרת לגבי שאר החלופות מי הגורמים הממשלתיים שאתה רוצה לתת להם את הסמכות לתת את הזכות. כי אחרת אם אתה קורא את 3 ככה, ברגע שיש אבחון יש זכות. זה מה שאני אומרת.

השאלה היא אם זה באמת הכרחי כי אנחנו כן קובעים בחוק מי הוא מכון מוכר ואנחנו נקבע גם מה הם אותם קריטריונים לצורך מכון מוכר. אז המכון הוא מכון מוכר אז למה לא די בכך?

לא יכול להיות מצב שזה לא יהיה מכון התפתחות הילד. יש כאן מבחנים סטנדרטיים.

אתה מוכן להכיר בזה? כי בזמנו לא הייתם מוכנים. אבל בסדר אוקיי.

לגבי המכון להתפתחות הילד כבר בדיון בפעם שעברה עלתה הבעיה של ניגוד עניינים אפשרי. בתור משרד המשפטים חשוב לנו שיימצא פתרון לסוגיה הזאת. אני מתארת לעצמי שלא בזה יתמקד הדיון בזמן הקרוב. אולי יהיה דיון המשך אבל חשוב שהשאלה הזאת תיפתר.

אין בהמשך. עכשיו אנחנו סוגרים את העניין הזה.

ברשותך היושב ראש. המבחנים הם מבחנים סטנדרטיים שנעשים על ידי פסיכולוגים התפתחותיים מומחים, נעשים על ידי רופאים ואנשי מקצוע שנמצאים במכון התפתחות הילד. קשה לי מאוד להאמין שאנשי מקצוע יטו באופן מכוון מבחנים התפתחותיים. ישנם סטיות של אולי 5 נקודות לכאן או 5 נקודות לשם. זה בהחלט יכול לקרות. אבל לעשות כאן איזושהי הטיה קונסיסטנטית.

צריך לדייק. בעיקרון היו שני עניינים. היה עניין אחד שהמכון עם כל המקצועיות שלו הוא מכון פרטי, הוא לא מכון ציבורי ממשלתי. עכשיו, בכל שאר החלופות יש איזשהו גורם ממשלתי שבוחן את המסמכים. כאן לכאורה אתה נותן למכון שהוא פרטי את האפשרות לקבוע זכאות. אוקיי בסדר. אני לא אומרת. אתה רוצה שזה יהיה. אבל אני רק מעלה. עכשיו לגבי ניגוד העניינים, זה היה בנושא ההשמה למעון. כי הנושא היה שיש מכונים מוכרים שגם מתפעלים את המעונות.

מה שכתוב פה זה מה שאנחנו מקבלים כמו שהציע ד"ר אליישר.

מי קובע את ההשמה? ועדת השמה. זה חלק מהערכאות של ועדת השמה, זה מה שאני זוכרת שהיה אז. כך שהיום יש פתרון לדבר הזה. אני לא רוצה להכניס פה דברים שקשורים להשמה כשאני לא מתייחסת להשמה.

יש כאן ד"ר אסף שהוא למעשה נציגו של פרופ' אור נוי מהמחלקה להתפתחות הילד. אני חושב שלגבי הסוגיה הזאת הוא חייב להשמיע את קולו.

DQ נקבע על ידי פסיכולוג חינוכי מומחה בלבד.

אנחנו שאלנו אותך לגבי מכון מוכר להתפתחות הילד. האם יש סכנה של הטיה של מכון כזה בגלל אפשרות של ניגוד אינטרסים?

לא נראה סביר.

אני אחרי כל התיקונים האלה הבעתי את ההערכה התקציבית הנכונה ואני רוצה להגיד דבר אחד. בסיכום הזה היה כתוב בצורה ברורה שסך המכסות לא יעלה על 120 או 130. בתיקון שאנחנו עושים עכשיו בחוק זה עלול לעלות על המספר הזה.

לא. הרי בסופו של דבר ב-6 הרי אם אתם לא נותנים יותר מכסות ויותר תקציבים הם לא יוכלו לאשר.

יש פה חוק שמחייב את שנינו.

זה לא מאפשר למנהל אגף השיקום לשקול שיקול תקציבי. זה לפי הניסוח הנוכחי.

ואין ספק שכל עלייה בתקציב פה תבוא על חשבון התקציבים של משרד הרווחה או קופות החולים. אין פה ספק בכלל. לכן אני לא יכול לתמוך בכל הקריטריונים האלה מתחת לסעיף 2 וסעיף 4. בעניין הזה מבקש להגיש הסתייגות בשם שר האוצר המבקשת שבסעיפים קטנים בסעיף 3,4,5,6,7 יימחקו ובסעיף 3 יבוא במקום 6 חודשים 12 חודשים. כי היום יש סיכום שנבטיח שיהיו 120 מכסות. אנחנו לא מתכוונים לא להוריד את זה ולא לשנות את זה. יש פה סיכום בין משרד הרווחה ובין משרד האוצר. אנחנו עומדים בסיכום.

הצלחתם לשכנע אחד את השני שכל מה שאמרנו בתחילת הישיבה לא קיים. נלך למלחמה כוללת. אני מוכן. בסדר. בוא נראה אם נזכה. זה יום האחרון של מושב הכנסת. אני מבטיח לך ביום רביעי נעביר את זה. אבל אני מעכשיו לא מתחשב בשום דבר ממה שאתם אומרים. אתם יכולים להישאר ואתם יכולים לצאת מהחדר כמו שאתם רוצים. אני הייתי מוכן שאנחנו ניצמד להסכם. מה שעשינו עד עכשיו עבדנו קשה. אתם יושבים ומסיתים אחד את השני. הבנתי. אני מעכשיו לא מתחשב בשום דבר יותר. תודה. גמרנו את זה. אני רציתי להיצמד להסכם שעשינו ולהכניס את זה לתוך החוק. בסדר. לא אכפת לי שזה יעלה 50 מיליון, 70 מיליון. בסדר גמור. אני רוצה לראות שהכנסת ביום האחרון של המושב תעשה נגד מעונות היום השיקומיים. אני רוצה לראות את זה. בסדר. אולי אתם תצליחו.

הבטחנו מכסות.

לא. לא. הבטחתם שאני מקפיא את החוק. אחרי שנה אנחנו מעבירים את החוק לפי הניסיון שהיה ומכניסים את הקריטריונים של ההסכם. זה מה שהסכמנו. עכשיו אתה אומר אתה לא מוכן לשום קריטריון. לא. אתה לא מוכן לשום דבר בניגוד למה שאתה אמרת בתחילת הישיבה. וזה בסדר. אני יודע איך זה עובד איתכם. בסדר. סיכמנו. תודה רבה. זכותם. אתם הגשתם את ההסתייגות על כל הסעיפים. בבקשה. לפני שדנו בהם. זה לגמרי פוטר אותי מההסכם כי צד אחד מפר את כל ההסכמים מותר גם לצד השני. תודה.

קודם כל ההסתייגות צריכה להיות מוגשת בכתב חתומה על ידי שר האוצר זה מבחינת הפרוצדורה.

אני מבקש מכם תגידו עכשיו אופטימלית איך הייתם רוצים שהחוק הזה ייראה. כי אני מעכשיו לא עושה שום הסכמים עם משרד האוצר יותר.

אופטימלית היינו רוצים להגיש איך שזה הוגש. מגיל חצי שנה.

אז נשנה את זה. לא נכניס את זה לא ל-3 ולא ל-6. לכולם מגיל חצי שנה. לא רוצים את ההסכם אז לא רוצים את ההסכם. זה בסדר. מותר.

למעשה ברגע שאתה הולך באופן גורף על חצי שנה ברור שזה יגדיל בצורה משמעותית.

זה ברור לי לגמרי ואני רוצה להגדיל בצורה משמעותית. אני מוכן להיצמד להסכמים אם יש שני צדדים להסכמים. אם זה צד אחד אז אני רוצה לעשות מה שטוב לילדים.

בשם פרופ' אור נוי כשהוא העביר את החוק הוא אמר שמבחינה מקצועית מאוד חשוב שהילדים האלה עד גיל שנה יהיו בבית. יהיה מעקב עם ההורים, צמוד להורים, במסגרת מכונים להתפתחות הילד ולא במסגרת יום שיקומיים.

אני שמעתי את פרופ' אור נוי ודיברתי איתו גם מאז הרבה פעמים. אין אדם שיש לי יותר הערכה ממנו כפי שיש לי כלפי פרופ' אור נוי. אם פרופ' אור נוי רוצה להגיד משהו הוא יכול להגיד לי את זה. הוא יכול להגיד לי את זה. הוא היה מוזמן. הוא אישר שהוא בא לישיבה הזאת. הוא לא הגיע.

אני מדברת כרופאת ילדים התפתחותית. מבחינה מקצועית.

אין ילדים כאלה בין חצי שנה לשנה? אין דבר כזה?

לא רק שיש אלא פרופ' אור נוי הוא זה שהמליץ על כניסתם אז אני לא מתחשב בזה.

לי לא מוכרת התנגדות. יש את העניין התקציבי.

אני מדברת מבחינה מקצועית.

מבחינה מקצועית הילדים שמאושרים בסופו של דבר היא כמות מאוד קטנה של ילדים שהבעיות שלהם הם באמת כאלה שהם זקוקים למעון באופן מוחלט. זה מה שקורה בפועל.

אבל אתה לא מבין על מה הויכוח. הויכוח הוא שסעיפים של ביטוח לאומי וועדת אבחון הילדים האלה יכנסו כבר בגיל חצי שנה.

הויכוח נגמר. תודה רבה.

אני חושב שהטעות או הטיה מקצועית כזאת או אחרת היא צריכה להיות מאוד שולית.

מה שאתה אומר עכשיו, ילד שנכנס לקריטריונים אחד ושניים,

אני מחזק את מה שאומר ד"ר אסף נציגו של פרופ' אור נוי. אני אומר שאם ישנה טעות היא צריכה להיות מאוד מאוד שולית.

מרבית הילדים זקוקים למעון יום שיקומי.

ד"ר אסף, ד"ר אליישר, כתוב פה רק ילד הזקוק לטיפול, אם הוא לא זקוק, או בגלל שהוא מקבל טיפול טוב בבית או בגלל שהוא לא זקוק מסיבה אחרת אז הוא ודאי לא יקבל. לא צריך את זה. בואו נמשיך.

אז החזרנו את השישה חודשים לרישא. עכשיו לגבי 3 בנוסח המקורי, ההגדרה של פעוט בעל עיכוב התפתחותי ניכר שזה בעצם 55DQ היתה בתוספת שאפשר היה לשנות אותה והרעיון מאחורי זה היה שזה בדיוק מה שדובר פה שיש כל מיני סוגים של מבחנים וזה יכול להשתנות ולכן רצו את זה את הנושא הזה של אופן הבדיקה להכניס לתוספת ולהפנות לתוספת שיכולה להשתנות באישור ועדה. אז השאלה אם רוצים לחזור למתכונת הזאת של הפנייה לתוספת שאפשר לשנות אותה.

עמדת משרד הבריאות היא שמדובר בביילי וכאן באמת אם אנחנו נפתח פתח לכל מיני מבחנים כאן באמת תהיה פרצה שיוכלו להיכנס ילדים.

הפתח הוא שהשר באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת יוכל לשנות את המבחן. זה פתח שבעייתי מבחינתך?

לא נראה לי שזה ייפתח.

אין לי בעיה. אתם תגידו מקצועית מה יותר נכון.

המחסום האמיתי בפני אני לא יודע מה, אבל הצפה של ילדים לא מתאימים זה לקבוע את ביילי ולקבוע אותו נחרצות. זה המחסום.

בואו נעבוד על הניסוח. כתוב כרגע ככה. מכון מוכר להתפתחות הילד קבע על סמך אבחון פסיכולוגי כי ממוצע תפקודו הכללי הינו ברמה של 55DQ ומטה.

זה בדיוק הדיון שיבוא בסעיף 2א' ששר הבריאות הוא זה שצריך להגדיר איזה הוא מכון מוכר ובהתאם לזה יוכל שר הבריאות להגיד, מכון מוכר הוא מי שעושה DQ לפי ביילי. או מה שהוא יחליט.

לא. צריך להגביל את זה לביילי ואז אנחנו מאוד מאוד מסודרים.

אני לא חושבת שבהצעת חוק נכון לשים את שם המבחן. נכון לשים את המדד. והמדד הוא מדד של DQ55 ומטה. זה מספיק.

בתוספת המקורית היה הגדרה לממוצע תפקוד כללי שנפלה פה שיכול להיות שכן צריך אותה. היא אומרת כך, ממוצע תפקוד כללי, הממוצע המשוקלל של תפקוד הפעוט בכל תחומי ההתפתחות כלהלן: התחום המוטורי, התחום התקשורתי, התחום הקוגניטיבי, התחום החברתי, והתחום הרגשי הסתגלותי.

נכון ולכן צריך את הביילי. זה כרגע המבחן היחיד.

אז אולי נוסיף את ההגדרה הזאת וגם בלי להגיד ביילי. אני בעצם חוזרת לתוספת שהיתה במקור.

מירב, זה לא ברור לי אם כן. באיזה אופן זה ינוסח?

אני אגיד עכשיו בדיוק. 3 ינוסח ככה. מכון מוכר להתפתחות הילד קבע כי הפעוט הינו בעל עיכוב התפתחותי ניכר כהגדרתו בתוספת. ואז התוספת תגיד פעוט עם עיכוב התפתחותי ניכר, פעוט שאובחן כמי שממוצע תפקודו הכללי ברמה של 55DQ ומטה. אז זה 3. עכשיו 4. השירות לעיוור במשרד הרווחה קבע שהוא עיוור או לקוי ראייה קשה. עכשיו יש לי הערה כללית בנושא של הגורמים שקובעים את הזכאות. בעיקרון אנחנו בדרך כלל לא קובעים תפקיד ספציפי, כי תפקיד ספציפי אני לא מקבעת אותו בחקיקה. היום יש מנהל אגף זה , מחר יהיה מנהל מחלקה כזה, זה לא מקובע בחקיקה.

השירות לעיוור באגף השיקום הוא הגוף הסטטוטורי במדינת ישראל.

אז לכן אני אומרת את זה כהערה מקדימה ל-4,5,6,7. אם יש מישהו שהוא גורם סטטוטורי שהוא מוגדר לי בחוק אז אני מפנה לחוק.

אולי מוגדר בתקנות הבאות בחוק.

אוקיי בחוק יש הסמכה או משהו.

אפשר אולי להכניס את שר הרווחה או שר הבריאות או מי מטעמם.

בדרך כלל אנחנו כותבים שהשר הוא המנהל הכללי או מי שהסמיכו לכך ואז הם יכולים אם ישתנה משהו מינהלי במשרד זה מה שאנחנו אומרים. במקרים נדירים אנחנו כן מזכירים ראש אגף מסוים כי באמת זה רלוונטי. אז שר הרווחה או מי שהוא הסמיך לכך קבע שהוא עיוור או לקוי ראייה קשה. בסדר.


ברווחה יש התייחסות ללקויי שמיעה? איך היום בפיילוט זה עובד? מי מכיר בזה? אם אתם עכשיו צריכים להפעיל את זה אז צריך למצוא את המנגנון הנכון.

למעשה אגף השיקום במשרד הרווחה קובע באמצעות על פי הסכם בין הממשלה, האוצר וארגוני החרשים זכאות לשירותי תמיכה בתקשורת.

זה לצורך מתן שירותי רווחה מסוימים. זה לא בהתאם לחוק כלשהו. זה לא מעוגן.

ובפיילוט מה עשיתם?

בפיילוט אנחנו דיברנו על אנשים שיש להם לקוי דו צדדי.

מי קבע את הזכאות שלהם לצורך הפיילוט?

אני אמור הייתי לקבוע אבל אף שאלה כזאת לא הגיעה אליי.

אז אף ילד לקוי שמיעה לא נכנס לפיילוט.

לא הגיע מ-1 בינואר. ד"ר וייל היתה לפני.

המכונים להתפתחות הילד מפנים ילדים למכונים האודיולגים.

אני מציע שניצמד למשרד הבריאות והם כבר יקבעו. אם היה שיתוף פעולה של האוצר של הממשלה אז היינו מתחשבים בדעה הזו על לקויי שמיעה. אבל עכשיו אין לי שום סיבה להתחשב בזה. נעביר את זה כמות שהוא.

המכון האודיולוגי או רופא אף אוזן גרון בודאי שאם אני כותבת שר הבריאות או מי שהוא הסמיך לכך קבע שהוא לקוי שמיעה בודאי שאתה לא תבדוק אותו אישית אלא אתה תקבל את הבדיקות של מישהו שעשה את הבדיקות המקצועיות ותקבע שהבדיקות נכונות. אבל עדיין זה שהוא לקוי שמיעה עדיין לא אומר שהוא זקוק למעון יום שיקומי. צריך משהו נוסף.

אם יותר טוב שנכתוב כבד שמיעה ולא לקוי שמיעה.

בקריטריונים של הגדרות כבד שמיעה זה פחות מאשר לקוי שמיעה. לקות אומר שיש חרשות.

לכן חשוב לי חוות דעת של רופא אף אוזן גרון. כי אם רופא אף אוזן גרון יגיד אני שם לו כפתורים והבעיה עוברת בעוד יומיים אני לא צריך מעון יום שיקומי. לכן אני צריך חוץ מהמכון האודיולוגי גם את הרופא אף אוזן גרון.

יכול להיות שמה שצריך להוסיף בסעיפים האלה זה שצריך פה בתוספת לבעיית שמיעה או עיוורון צריך להיות יחד עם עיכוב התפתחותי ניכר כי אין אחרת טעם למעון השיקומי.

זה בדיוק מחזק את מה שנאמר כאן. כלומר המוסד לביטוח לאומי למעשה מעניק גמלת ילד נכה לילד שיש לו ירידה דו צדדית של 40 דציבלים ומעלה אבל לא כל ילד שיש לו ירידה של 40 דציבלים זקוק למעון יום שיקומי.

אבל לפני כן שמענו שכל מי שיש לו ירידה כזאת בשמיעה הוא זקוק לשיקום.

לכן אמרתי את התנאי הזה של רופא אף אוזן גרון.

כולנו רוצים לתת את מה שהילדים זקוקים להם אבל סתם להכניס לילדים למעון שיקומי שלא זקוקים לזה פשוט חבל. אני לא מדבר על הכסף חבל על הילדים.

ד"ר אליישר נכנסו 25 ילדים בפיילוט עם לקות חושית שהם לא דרך ה-DQ אלא לקות חושית. אז נכנסו העיוורים ונכנסו כבדי השמיעה שהם לא תחת DQ55.

אפשר להוסיף שר הבריאות מי מטעמו הכיר בו כלקוי שמיעה והוא זקוק למעון שיקומי.

זה מופיע ממילא ברישא. הרישא אומר הילד זקוק לטיפול.

אז בואו נוסיף ברישא הזקוק לטיפול במעון שיקומי.

אני מציע שפרופ' אור נוי, שנכתוב משהו דומה למה שכתבנו ב-6. שבגלל לקות השמיעה ובגלל מצבו נדרשת השמתו במעון יום שיקומי על פי הקביעה של שר הבריאות.

אוקיי. מקובל. קיבלנו את זה. פשרה. מה שכתוב בסוף 6 אנחנו מכניסים גם ב-4 וגם ב-5. שנדרשת השמתו במעון יום שיקומי כדי למנוע פגיעה משמעותית בהתפתחותו.

אוקיי 6. גם פה מנהל אגף שיקום במשרד הרווחה או מי שהסמיכו לכך וגם מנהל המחלקה להתפתחות הילד במשרד הבריאות או מי שהסמיכו לכך קבעו כי עקב מוגבלות הניכרת של הפעוט ועקב נסיבותיו המשפחתיות נדרשת השמתו במעון יום שיקומי כדי למנוע פגיעה משמעותית בהתפתחותו.

בדרך כלל בחקיקה אנחנו לא מכניסים תפקידים שעלולים להשתנות. השרים. השר יכול לתת למנכ"ל לפעול.

בדרך כלל נותנים לשר. בהרבה חוקים במשרד הבריאות בגלל שהמנכ"ל הוא רופא ויש סמכויות מיוחדות שמה יש מעמד מיוחד.

סליחה. עברנו על מאות חוקים ותמיד זה באותו נוסח. השר או שמסמיך לכך זה ברור לכולם שזה לא השר יושב ועושה את זה.

מבחינת הניסוח עקב מוגבלותו הניכרת ועקב נסיבותיו המשפחתיות. סעיף 7, מנהל המחלקה להתפתחות הילד זה מי ששר הבריאות הסמיך לכך קבע כי לפעוט בעיה נוירלוגית עם ביטוי מוטורי קשה. מה שנשאר אחרי שכל הנושא של האבחון וההשמה ירד ועבר נשאר בעצם הנושא של ההכרה במכון להתפתחות ילד. מה שהוצע פה זה ששר הבריאות רשאי בצו להכיר בגוף כמכון מוכר להתפתחות הילד. שר הבריאות יקבע את המבחנים שלפיהם ניתן יהיה להכיר במכון להתפתחות הילד כמכון מוכר.

אני רוצה להגיד שאתה לא יכול לשים ילד בן חצי שנה עם ילד בן שנתיים וחצי. זה דורש הערכות של מעונות היום השיקומיים גם בציוד, גם במבנים.

החלתם את זה מעבר לסיכום. ברגע שחצי שנה חל על כולם כולל 1 ו-2 זה שוני.

יש עוד הוראה שנפלה ואני רוצה לשאול אם יש בה צורך. שזה הנושא מה שהיה 2י' בהצעה המקורית. אבחון של פעוט כפעוט עם עיכוב התפתחותי ניכר לעניין חוק זה יעשה על ידי מכון מוכר להתפתחות הילד באמצעות צוות רב מקצועי במכון לאחר ביצוע מבחן התפתחותי מלא. יש צורך בזה? כן.

כמה ילדים להערכתך יכנסו למעון יום שיקומי?

350.

אני קצת כעסתי לפני כן. זה לא דבר טוב לכעוס. אבל אני עובד לפי הסכמים וזה קשה מאוד להגיע להסכם עם האוצר. האוצר לא רוצה חוקים בכלל וודאי לא חוקים תקציביים וודאי לא חוקים שמחייבים אותם. גם דברים שהם מוכנים לתת הם יתנו אבל הם תמיד יכולים לקחת. תבוא שנה לא טובה אז לוקחים את זה. לכן הם לא רוצים חקיקה. זו המדיניות. כשאני מגיע להסכמה עם האוצר שהם תומכים, שהממשלה תמכה בקריאה ראשונה, נתנו לנו הסכמה. אתה לא יכול להגיד הסכמה בזה שנוריד את כל הסעיפים. ולא יהיה שום דבר. הרי זה מה שאמר פה האוצר. אז הוא הלך והפר בצורה בוטה כל סיכום שהיה איתו. הרי אי אפשר לעבוד ביחד. אנחנו מערכת שאנחנו צריכים קצת להאמין אחד בשני אחרת המערכת לא עובדת. לכן לא יכול להיות מצב כזה. זה שבר שלטוני. ואחר כך האוצר לא מבין למה הוא חוטף בגדול. אני הייתי מוכן לבוא בכל הסעיפים כפי שהאוצר אמר בתחילת הישיבה. משרד הרווחה ומשרד הבריאות. ואז בשלב מסוים הגיעו האדונים מהאוצר שהם עושים מלאכתם נאמנה, אין לי שום דבר נגדם באופן אישי, הם הצליחו להסית אחד את השני לנקודה הזאת שהם אמרו אנחנו מסכימים לחוק אם מורידים 1,2,3,4,5,6,7. אז זה מה שהם אמרו פה. אני מוכן גם להרחיב. בואו נעשה משהו טוב. אנחנו יודעים של-300 הילדים האלו אנחנו יודעים שהם זקוקים למעון יום שיקומי. וזה טוב להם. זה יחסוך כסף. אם מגיעים להסכמים אז אני וודאי מחויב להסכמים ואתם גם כן. אבל לא מגיעים להסכמים אז נלך על דבר שהוא נכון וטוב. ואז יכול להיות שהם ינצחו. הרי ממילא ה-7 מיליון שקל הללו שהם נותנים ממילא הם יתנו. יש התחייבות לעשות את זה. אני מקווה שהם לא ינצחו, אני חושב שהכנסת תבין שפה אפשר לעשות משהו למען הילדים האלו ואנחנו נוכל להגיע להסכמה רחבה בכנסת ולא נצטרך להתחשב בזה. וככה עשינו משהו לא בשביל 120 ילדים אלא בשביל 300 ילדים נוספים. ככה אני מציע. אולי האחראי באוצר יתעשת שמה במשך השבוע עד ההצבעה.

האם יש אפשרות חלק מהדברים מיידית וחלק מהדברים מאוחר יותר או שאת כל ההסדר להכניס תוך חצי שנה?

אני לא רואה את הסיבה לעיכוב כי זה מה שקורה היום בפועל. אנחנו בסך הכול כותבים את מה שקיים. רק שהתקציב מחושב אחרת.

אז תוך שישה חודשים. מקובל. בשישה חודשים האלה נותר המצב הקיים.

העיקר החלטה של הממשלה. הם צריכים לחזור לערער על ההחלטה. יש החלטת ממשלה של תמיכה. הם צריכים קודם לשנות את החלטת הממשלה.

החלטת ועדת שרים להחלת רציפות. כתוב שמחליטים בשינוי להחלטת ממשלה לא להתנגד לבקשת הוועדה לקידום מעמד הילד בכנסת להחיל רציפות על הצעת חוק מעונות יום שיקומיים בכפוף לסיכום בין חבר הכנסת המציע לבין נציגי משרד האוצר והרווחה.

זה שינוי מהותי של החלטת הממשלה. אני אטען את זה בפני שר המשפטים. הממשלה תצטרך לדון בזה. אין פה שום אפשרות להסביר את החלטת הממשלה לפי מה שאתם עשיתם פה. בואו נצביע. קודם על ההסתייגות.

שזה לצמצם את השישה חודשים רק ל-3 ו-6.

זו הסתייגות שלי ואני מצביע נגד. ועכשיו מצביע להצבעה לנוסח שגובש עם ההרחבה של החצי השנה הכללי. אני מצביע בעד. אין מצביעים נגד ואין נמנעים.


הצבעה


בעד תיקון מס' 3 - רוב


נגד – אין


נמנעים- אין

הישיבה ננעלה בשעה 16:30