PAGE
28
ועדת הכספים

14.7.2008


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, י"א בתמוז התשס"ח (14 ביולי 2008), שעה 10:00

המשבר ברשות השידור

חברי הוועדה: חיים אורון – מ"מ היו"ר

יצחק בן-ישראל

אבישי ברוורמן

יצחק וקנין

שי חרמש

יעקב ליצמן

ניסן סלומינסקי

ראובן ריבלין

חיים פרננדס, סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

אורי ישראלי, אגף התקציבים, משרד האוצר

משה גביש, יו"ר רשות השידור

מוטי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור

מיה אלן-גורן, מרכזת הרפורמה, רשות השידור

ערן הורן, סמנכ"ל כספים וכלכלה, רשות השידור

רן אפרתי, יו"ר ועד הטכנאים, רשות השידור

מטי גרינברג, הסתדרות עובדי המדינה

אברהם מרדכי, יו"ר הסתדרות ההנדסאים, מחוז ירושלים

יעקב לוי, יו"ר ועד הנדסה, TV
ליאור יצחקי, ועד הנדסה

מנשה כהן שבתאי, יו"ר ועד משולב TV
שלמה אברהם, ועד משולב TV
מנחם הדר, ועד עיתונות TV
אסף אפרתי, ועד עיתונות הפקה

אחיה גינוסר, יו"ר אגודת העיתונאים, ירושלים

דני זקן, חבר ועד אגודת העיתונאים

סמדר אלחנני

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

המשבר ברשות השידור

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. נעניתי ברצון לפנייה של טמיר כהן לנהל את הישיבה לפחות בסעיף הראשון שלה שעניינו המשבר ברשות השידור מתוך רצון בכל זאת להמשיך ולתרום כחברי כנסת במאבק להצלתו או לקיומו של השידור הציבורי.


הנושא הזה נמצא בבית בכמה מקומות, כולל השבוע, גם בוועדת הכלכלה שצריכה לעסוק בחוק, גם בוועדת הכלכלה שצריכה מחר, אם אני לא טועה, לעסוק בחוק אחר של איתן כבל שעניינו העברת רשימות המינויים ל-הוט ול-יס כאשר רואים בזה אפשרות הגדלה באופן משמעותי את הגבייה של האגרה.


מה שמונח כאן היום זה רצון להיות מעודכנים ולדחוף היכן שאפשר לדחוף כדי שהמשבר המתמשך הזה בכל זאת יגיע לידי איזשהו סיכום.


אני חוזר על מה שהיה מוסכם על כל חברי הלובי להקמת השידור הציבורי שלצערי, חוץ מחבר הכנסת ריבלין לא נמצאים כאן אבל הם בטח עסוקים כולם בדברים אחרים. אנחנו ראינו מהלך משולב שמורכב מכמה מהלכים שצריכים בסופו של דבר להתלכד. האחד הוא החוק שאנחנו לא עוסקים בו בוועדה הזאת, חוק רשות השידור, והשני הוא ההסדר הפיננסי של המערכת שיש בו כמה מרכיבים שאני מבין שבחלקם הייתה התקדמות ובחלקם עדיין יש ויכוחים. זאת גם הבטחת הזכויות של העובדים שיאלצו לפרוש, יצירת המסגרת לפעולת הרשות בתוך מסגרת הרפורמה והבטחת המשאבים לפעולת הרשות גם על בסיס האגרה וגם על בסיס תקציבים נוספים שברור למי שמכיר את הנתונים שלפחות בתקופה הראשונה יצטרכו להינתן גם לכיסוי עלויות פרישה, גם לחידוש משדרים ותמיד אני מזכיר בסוף את הארכיון כאילו הוא לא שייך לדיון הזה אבל הוא כן שייך לדיון הזה.


תכליתה של הישיבה היום היא לשמוע גם דיווח וגם עמדות ולראות היכן אנחנו יכולים לדחוף. כל המהלכים האלה מלווים ברעשים רבים שחלקם קשורים במצב בו יש שינויים וחלקם קשורים במהלכים של הרשות להורדת תוכניות שיש להן לובי נקודתי אבל מאוד חזק ולטעמי מוצדק, שלא נבחנות בשיעורי הרייטינג שלהן בשעה 1 או ב-2 בלילה - מי שנוהג בכבישים כן שומע אותן – אבל הוא נבחן בתשובה של רשות ממלכתית.

הצרה שהיא רשות ממלכתית ולא רשות ציבורית. אם היא הייתה רשות ציבורית, לא הייתה בעיה. אל תרמוז אפילו שהיא רשות ממלכתית למרות שיש כתבים שמתנהגים כך. היא רשות ציבורית ומלחמתנו כאן במשך כל השנים בכל הדורות הייתה לשמר את השידור הציבורי מכל משמר בפלטפורמה נפרדת, אבל אי אפשר לומר רשות ממלכתית ורשות ציבורית.

אני מסכים אתך לגמרי חוץ מאשר בכל הדורות. את עניין הדורות נשאיר לדיון אחר. בוא נגיד שאנחנו בדור הזה אנחנו מדברים על שידור ציבורי ולא על שידור ממלכתי ואני מקבל את התיקון.

פגשתי היום את סמדר אלחנני שלא ראיתי שנים והיא אמרה לי שככל שהיא זוכרת הדיון הראשון שהיא השתתפה בו כיועצת כלכלית היה בענייני רשות השידור.

המשבר ברשות השידור.

זה היה לפני לפחות חמש שנים, מאז היא התחילה לעבוד בוועדת הכספים. כלומר, אין חדש בעצם.


רשות השידור נמצאת במשבר מאוד קשה בכל המובנים - משבר תוכן, משבר טכנולוגי, משבר ניהולי – למעלה משני עשורים. לא אכנס עכשיו לכל הסיבות, אני חושב שיש כאן אנשים שיודעים אותן יותר טוב ממני, אבל זה צירוף גם של רשות שלכאורה היא עצמאית אבל בפועל – כאן אני מתחבר לדבריו של חבר הכנסת ריבלין – היא רשות שיותר מדיי מחוברת לפוליטיקה, המינויים נעשים בה בצורה שיש השפעה לפוליטיקאים, ותכנים מושפעים על ידי פוליטיקאים. אי אפשר לעצום עיניים ואי אפשר להיתמם, וצודק חבר הכנסת ריבלין.


היה בה גם כשל ניהולי מתמשך, בעיקר בגלל העובדה שכל המנכ"לים שהגיעו לרשות הלכו שבי אחרי המיקרופון ואחרי המסך ופחות עניין אותם לנהל אותה. יותר עניין אותם להתערב בתכנים. התוצאה היא שהרשות לא נוהלה. אנחנו רואים את זה בהסכמי שכר שאין כדוגמתם במדינת ישראל. ראשית, אלה הסכמים שמאוד מאוד פוגעים בעובדים ונוצר מצב שבו הבסיס לפנסיה הוא חלק יחסית קטן מסך כל השכר ורוב המרכיבים האחרים, על פי הסכמים קיבוציים, לא נכנסים בפנסיה ועובד שפורש מרגיש את זה. מצד שני, הסכמי השכר האלה גם לא מאפשרים ניהול. הסכמי השכר האלה מאפשרים לטכנאים למשל להרוס את הטייפים החדשים שהרשות קונה כדי שהכתב לא יוכל לערוך את הכתבה שלו כי הטכנאים הם אלה שרוצים לערוך. באותו יום אנחנו גם מאבדים את האחריות על הטייפים. כלומר, זה המצב. הם מאפשרים לניידת גדולה לנסוע עם 15 אנשים כשאין בהם צורך, כי כך אומר הסכם העבודה. הם מאפשרים לאדם להתחיל את העבודה ב-5 אחר הצהרים ולרשום שעות נוספות מ-8 בבוקר. הם מאפשרים לטכנאי לומר שהוא שובץ לאולפן הזה ולכן הוא לא מוכן לעבור 20 מטרים לאולפן שלידו כי שם הוא לא שובץ, כי זה מה שאומר ההסכם. הם מאפשרים להפעיל את אולפני הטלוויזיה בשישי-שבת למשל עם משהו כמו 150 או 200 אנשים כאשר בפועל צריך 40 במקרה הטוב.


זאת תוצאה של לחצים של עובדים, הסתדרות ואחרים והתוצאה בעיקר של הנהלות חלשות שעשו בעצם יד אחת שבואו ניתן כל מיני תוספות ולא נקרא להם בשמות כאלה ואחרים, אבל הדבר הזה יצר בסופו של דבר מצב שאי אפשר לנהל את הרשות בצורה המתקבלת על הדעת.


בנוסף, בשנים האחרונות יזם משרד האוצר – וקיבל את אישור הכנסת – הפחתה משמעותית באגרה. שוב, אני חושב שהאוצר עשה באותה תקופה צעד נכון כי אם האוצר לא היה מביא לזה, הרשות הייתה ממשיכה להתנהל בצורה מנופחת, בזבזנית ועם סדרי מינהל לא רק לא תקינים אלא במידה רבה משחיתים. אבל הרשות לא השכילה בשנים האלה של הורדת האגרה להתאים את הוצאותיה ולא עשתה בעצם שום תהליכי התייעלות משמעותיים והתוצאה היא שהרשות כבר בשנה שעברה הגיעה למצב שהיא לא יכולה לעמוד בהתחייבויות שלה, אנחנו נאלצנו לדחות הוצאות של שנה שעברה לשנה הזאת וזה ייתן את אותותיו בשנה הזאת, וגם נאלצנו לקבל מהאוצר מענק שהפך להלוואה.

בדרך כלל מדובר בהלוואה שהופכת למענק.

הלוואי, אבל אצלנו המצב היה הפוך.

ההגדרה של משה הייתה נכונה.

זה היה מענק על תנאי.

המענק היה על תנאי ותנאי מוצדק.

אם תקבלו מענק ובסוף לא תגיעו לתוצאות, המענק יהפוך להלוואה.

הלוואה מותנית.

יש גם כאלה דברים אבל זה לא במקרה שלנו. אנחנו קיבלנו מהאוצר כ-40 מיליון שקלים בעזרת ועדת הכלכלה וועדת הכספים, כאשר לא היה לנו כסף לשלם משכורות וגם דחינו הרבה הוצאות אחרות לשנה הזאת. האוצר עבר על גדרו ועשה את הדבר הזה. לומר שאנחנו מאושרים זה, לא, כי ברגע שאתה מתחיל להיות סמוך על שולחן האוצר, אתה גם מתחיל להיות חייב לאוצר, לחברי כנסת, ואז שוב אנחנו חוזרים למצב של השפעה. ברוב המדינות יש אגרות ולא חיים מתקציב המדינה, אבל אנחנו לא עמדנו ביעדים שקבענו לעצמנו בתיאום עם האוצר ובעצם מאז יולי 2007, אז הצגנו את הרפורמה, אין לנו הסכם חתום עם אף קבוצת עובדים למרות שישבנו אתם עשרות דיונים. המסקנות הראשונות אליהן הגענו – במידה רבה גם רוככו כי בסך הכל אנחנו ניצלנו את הזמן ללמוד יותר, אז במהות אין סטיות מהותיות מתוכנית הרפורמה המקורית אבל דברים מסוימים יש. למשל, חשבנו שהרשות צריכה להשתחרר מ-850 עובדים והיום השתכנענו, חד עם העובדים, שאנחנו צריכים להשתחרר מ-700, ועוד דברים רבים מהסוג הזה.


לפני כ-10 ימים הגענו לסיכומים עם ההסתדרות. כיוון שלא נחתם הסכם, אני מקווה שההסתדרות תעמוד בהתחייבויותיה, אבל כיוון שיושב-ראש ההסתדרות היה צד לזה, אני בטוח שהיא תעמוד בהתחייבויותיה. לי לפחות יש אמון מלא ביושב-ראש ההסתדרות שכאשר הוא מתחייב, הוא עומד בזה. הגענו לסיכום עם ההסתדרות על תנאי פרישה של העובדים שיפרשו במסגרת הרפורמה. זה הישג משמעותי ראשון בעניין הזה.

עם אגודת העיתונאים, אני חושב שאנחנו גם כן לא רחוקים מסיכום כאשר בנושא הזה של פרישת עובדים, עיקר הוויכוח כרגע הוא כמה עיתונאים וכמה עובדי הסתדרות אמורים לפרוש מתוך אותם 700 עובדים.


במקביל, כפי שגם אמר חבר הכנסת אורון, אנחנו נמצאים במצב קשה בשוטף והשנה, אם לא יחול איזשהו שינוי, אנחנו צפויים לכך שיהיו חסרים לנו כ-70 מיליון שקלים לסיים את השנה.

כרגע לשנת 2008 יש לכם תקציב מאושר?

לא. הגשנו תקציב אבל הוא לא אושר.

אנחנו צריכים לאשר אותו.

קודם הממשלה.

זה תקוע בממשלה.

אנחנו הגשנו תקציב לאחר שמספר שנים הוא לא הוכן ולא הוגש.

הגשתם תקציב גירעוני או מאוזן?

הגשנו תקציב שכלל כמה הנחות שחלקן לא התממש. למשל, אנחנו יצאנו מהנחה שלא נצטרך להחזיר את המענק כי נעמוד בתנאים אבל לא עמדנו בהם. אנחנו יצאנו מהנחה שנוכל למשל לקצץ בשעות נוספות, אבל בינתיים מזה כשלושה חודשים אנחנו תקועים בבית דין לעבודה כי העובדים פנו לבית הדין לעבודה כדי שלא נקצץ בשעות נוספות. זאת אומרת, יש כמה דברים שהנחנו בבסיס התקציב הזה אבל הם לא מתממשים ולכן גם אין לי טענות לאוצר.

ריבוי הנסיעות של ראש-הממשלה מעלות את התקציב של רשות השידור. הצוותים שנוסעים אתו ומפארים אותו, אלה דברים שהכרחיים לשידור הממלכתי.

הם מתעדים גם את חקירות המשטרה.

הרפורמה שהיא מורכבת מכמה דברים כמו למשל שינוי החוק וההרחקה שלנו מההשפעות הפוליטיות.

אם היינו אומרים לך להכין תקציב עם 40 מיליון שקלים כמענק, היית יכול לפתור את כל יתר הבעיות?

לא. זה היה פותר בערך חצי מהגירעון שאנחנו צופים בשנה הזאת.

הרפורמה כולה בחוברת מופיעה בסכום של בין 800 ל-900 מיליון שקלים. ברור שאין אותה בתקציב שוטף. אתה בודדת מתוך הסיפור שנה אחת אבל השנה האחת הזאת היא נגזרת של כל הדברים האחרים שיקרו, כן או לא – של כמות העובדים, של פיצויי פרישה שלא יצאו מתוך התקציב, של שינויים טכנולוגיים שלא מופיעים בתוך התקציב וכולי ברגע שזה לא נסגר ביחד, זה כמו
CLOSING בחברה בשיקום. אם זה לא נסגר ביחד, זה נפרם כל פעם בקטע אחר וזה לא סגור. לכן אנחנו בשלב מעבר.

מה מטרת הדיון?

אני יושב-ראש הלובי. דחינו את הדיון הזה כמה שבועות כי ידענו שעומד להתקיים משא ומתן. אמרנו שעכשיו שתי נקודות מאוד מהותיות שנראו כמעט כהר שלא יעברו אותו, יש עליהן הסכמה לא חתומה כאשר האחת היא פיצויי פרישה, שזה הר והשנייה היא מספר העובדים שיפרשו. זה לא סגר את כל הנושאים אבל היה ברור לגמרי שבלי שני הנושאים הללו, לא יתקדמו לשום מקום. עכשיו נשארו כמה שאלות. אמרנו שהם יבואו לכאן, יאמרו לנו איפה הם תקועים ואנחנו נאמר לכל הצדדים שיושבים כאן שאנחנו דורשים מהם לנוע קדימה ולסיים את העניין מוקדם ככל האפשר כדי שלא נתגלגל במשברים מחודש לחודש.

אמרתי שאנחנו את הרפורמה רוצים לעשות בכמה מישורים ואמר את זה גם חבר הכנסת אורון. אנחנו רוצים להעביר תיקון לחוק הקיים, ושנית, אנחנו צריכים כסף להשקיע בתשתיות כי אנחנו בפיגור של עשרים או שלושים שנים בתשתיות. הרשות לא השקיעה כ-20 שנים למשל במשדרי רדיו ולכן שידורי הרדיו שלנו, יש הרבה מקומות בארץ שלא שומעים אותם בכלל ויש מקומות ששומעים לא טוב. בשנה האחרונה, למרות כל הקשיים, התחלנו להשקיע במשדרים אבל הסכומים שאנחנו צריכים הם סכומים שלא נוכל לעמוד בהם.

אתם משמיעים דברים לא נעימים.

מזל שיש כפתור כי אפשר להעביר תחנה.

במה ששילמו בזמנו לבזק, היו יכולים לקנות משדרים.

צריך לזכור כמובן שהתפקיד העיקרי של הרשות, אחרי שהיא תהיה יעילה, יהיו לה הסכמי עבודה סדירים, היא לא תהיה מנופחת בכוח אדם ויהיו לה תשתיות, התפקיד שלה הוא לשדר שידורים איכותיים של השידור הציבורי. גם היום כבר אנחנו היחידים שיש לנו רשת מורשת. אין זכיין פרטי שיש לו רשת כזאת. אנחנו היחידים שמשדרים ברוסית, היחידים שמשדרים בערבית ויש כאן בכל אופן קרוב ל-20 אחוזים מיעוט ערבי. אנחנו היחידים שמשדרים באמהרית.

את רשת מורשת צמצמתם.

למה צמצמנו? רשת מורשת היום יושבת ברשת א' מ-4 אחר הצהרים עד 12 בלילה.


אנחנו באמת עושים חלק גדול של השירות הציבורי, ברדיו יותר ובטלוויזיה פחות. בטלוויזיה אנחנו לא מספיק ממלאים את תפקידנו, ושוב, מסיבות של תקציב. אנחנו היינו צריכים השנה להוציא על פי חוק כ-80 מיליון שקלים עד 100 מיליון שקלים להפקות חיצוניות, אתם אישרתם כאן את החוק, והוצאנו 10 מיליון שזה בסביבות 10-12 אחוזים כי פשוט אין. באוגוסט אנחנו נגיע למצב שאין כסף לתשלום מלוא המשכורות. כבר ביולי, לגבי משכורת יוני, לא שילמנו קצובת הבראה שמגיעה לכל עובד במשק כי לא היה לנו כסף לשלם ואנחנו עכשיו במשבר.


לכן במקביל לכל הדיונים על הרפורמה, וזה לא פחות חשוב, כי גם אדם שחושב שיגיע בשחייה לאמריקה, הוא קודם כל צריך לנשום קצת אוויר. אין לנו את האוויר הזה ולכן אנחנו גם מנסים לעשות עכשיו כמה פעולות בתוך הרשות, לצמצם הוצאות כחירום, לפחות לחודשיים-שלושה הקרובים. בדבר הזה לצערי הרב אין לנו סימטרייה. אגודת העיתונאים דווקא בתחום הזה מראה נכונות לסייע והם באו בכמה דברים שביקשנו. למשל, כפי שאמרתי, בשישי-שבת בממוצע 150 עובדים מתפעלים את האולפנים – לא צריך את זה, לא צריך חצי מזה ולא צריך שליש מזה. פנינו לוועדים שלפחות בתקופה הזאת שאין כסף למשכורות נפעיל את האולפנים לא לפי הסכמי השכר אלא לפי מה שצריך בפועל, שזה אומר משהו כמו 40 אנשים. אגודת העיתונאים בפירוש נחלצה אבל משום מה הטכנאים הודיעו שהם לא מוכנים לשום ויתור. בזה בעצם יכולים להביא לסגירת האולפנים. לנו אין כסף לשלם ל-150 אנשים כאשר צריך רק 40 להפעיל את האולפנים. אני כבר אומר שיכול להיות שבסוף השבוע הקרוב, אם הטכנאים לא יאפשרו לנו להפעיל את האולפנים, לא נפעיל אותם. אנחנו עובדים במקביל לרפורמה שהיא באמת חזות הכל בשידור הציבורי אבל בינתיים צריך לחיות וכאן אני שוב אומר שהנכונות של העובדים היא מאוד מאוד מוגבלת ויכול להיות שחלקם עוד לא מאמין ואנחנו גם שומעים את זה כאשר הם אומרים אתם רק ממציאים, הרשות במצב נהדר וכולי. העובדות הן כאלה.

מה החסכון אם יועסקו 40 במקום 150?

חסכון של 100 אנשים שחלק גדול מהם עובד שעות נוספות.

מדובר גם בשעות עבודה בשבת, כך שהם מקבלים יותר.

בוודאי. על פני שנה זה הרבה מאוד מיליונים אבל לא ביקשנו את זה לשנה שלמה.

הם לא מקבלים 300 אחוזים ויושבים בחיבוק ידיים. הם מקבלים בזכות.

אנחנו לא מבקשים את זה לשנה אלא ביקשנו את זה לחודשיים עד שנראה, כי אם יהיו הסכמים, האוצר יתחיל אולי גם להזרים כסף לרפורמה. כמו שאמר חבר הכנסת אורון, הדברים קשורים ביניהם וזה לא אחד בנפרד מהשני. אנחנו עכשיו צריכים אוויר לנשימה עד שנוכל להפעיל את הרפורמה ואמרתי, לצערי לא כל העובדים מכירים בדבר הזה.


גם ברדיו אנחנו עכשיו עושים מספר שינויים לעומת מה שהיה כאשר המטרה היא מצד אחד לצמצם ומצד שני, בתחום התוכן, אנחנו גם רוצים מדי פעם לבדוק את מה שאנחנו עושים ולבדוק אם מה שאנחנו עושים הוא באמת הדבר הנכון. לכן תוכניות גם ברדיו וגם בטלוויזיה יוצאות לפגרה בקיץ ותהיה הערכה מחודשת של התוכניות האלה. אני לפחות מאוד שמחתי שהיו תגובות של הציבור לגבי חלק מהתוכניות, למה מורידים, כי זה מראה שבכל זאת יש האזנה ואנחנו מתחשבים בדברים.

לא שמעת מה קורה עם נתיבה בן-יהודה בלילה?

לכן אנחנו מתחשבים בדברים. התוכנית של נתיבה בן-יהודה, לא רק שאנחנו מתחשבים אלא זאת דוגמה לתוכנית שהיו לגביה הרבה מאוד פניות ולכן התוכנית לא יורדת אלא היא עברה לרשת ג' בשעה 11:00 והיא מרוצה והמאזינים מרוצים.

כמה חסכון הושג בזה שהיא עברה לרשת ג'?

החסכון הוא לא בזה שהיא עברה, החסכון הוא שאנחנו עכשיו את התוכניות האלה מוציאים להערכה מחדש. במקרה הזה הדבר הוא לא רק כספי. אני משתף את האנשים כאן בעוד דברים. יש תוכניות שהן חזקה של מגישיהן ועורכיהן במשך עשר שנים ו-15 שנים ו-20 שנים. אנחנו רוצים לשרש את המצב שאנשים יש להם מונופול על תוכניות ברשות השידור, חלקן אגב לא עובדי הרשות בכלל אלא אנשים שמכל מיני סיבות שאני לא רוצה להיכנס אליהן – כי יאמרו לי שאני אומר דברים לא נעימים – קיבלו כל מיני פינות ברדיו ובטלוויזיה ולא בהכרח צריכים להמשיך לכל החיים. תהיה הערכה מחודשת של התוכניות האלה ולפי מה שיחליטו מנהלי הרדיו ולפי מה שהם ימליצו לוועדת הרדיו, אותו הדבר בטלוויזיה, יוחלט איזה תוכניות יישארו ואיזה לא.

למה בעצם אין תקציב?

אין תקציב כי הרשות היא לא יעילה מצד אחד ומצד שני האגרה ירדה ב-40 אחוזים בארבע השנים האחרונות.

אין תקציב כי הממשלה לא דנה.

למה היא לא דנה?

פה יש חלוקת עבודה לא מסודרת בין שנינו. הממשלה לא דנה בתקציב, ואלה היו תרגילים הרבה מאוד שנים שהממשלה לא דנה בתקציב ולכן התקציב לא הגיע לכאן, כי זה חלק מהמערכת הזאת.

מה הרעיון מאחורי זה?

תקציב גירעוני.

קטונתי לדבר בשם הממשלה.

בשנים האחרונות הרשות לא הכינה תקציב וממילא אי אפשר היה לדון בו. בשנת 2008 הכנו תקציב כאשר לא היה תקציב לא ב-2007 ולא ב-2006 ולא ב-2005.

מה אנחנו רוצים להשיג בדיון?

אנחנו רוצים להפעיל לחץ על כל הגורמים שעוסקים בעניין ולהביא אותם למצב בו השאלה הזאת למה אין תקציב ולמה יש גירעון תפסיק להיות שאלה ויגיעו לנקודה. אנחנו לא נשב כאן בחדר הזה ונקבע – למרות שיש לי הרבה אמפתיה לתוכנית של נתיבה בן-יהודה – ולא נהפוך למערכת של רשות השידור. זכותנו להשמיע ביקורת אבל לא אנחנו נקבע כאן את הדברים האלה. היות ונוצר כאן מצב של כמה מהלכים שמוכרחים בסוף להסתנכרן, ואתה מכיר את הנושא הזה, אם לא, לא יהיה, והסנכרון שלהם, בסוף יש שורה תחתונה שתגיע לכאן בסכומים של מאות מיליונים שקלים. כולם מחזיקים את מאות השקלים הללו כאשר למיטב ידיעתי הייתה נכונות עקרונית ללכת במהלך הזה – אני לא אומר עד השורה האחרונה – ואומרים שלא יביאו כסף למשדרים אם אין רפורמה, לא ישלמו את הפיצויים אם אין את זה, לא נעשה את זה אם אין זה, לא נגמור עם הטכנאים אם לא גמרו עם העיתונאים וכולי. אנחנו לא הולכים להחליף את זה. מוטי ומשה עוסקים בזה, עוסק בזה חיים, ואנחנו מלווים אותם. חשבנו שזה הגיע לנקודה, דווקא אחרי הפריצה שהייתה לפני עשרה ימים של ההתקדמות, כי הייתה הרגשה שהכל מתפוצץ, ושלא ימשכו את זה עכשיו עוד כמה חודשים ואז הגירעונות יגדלו, המשבר יגדל, המתחים יגדלו ובסוף יקרה מה שקרה, וזה הפחד הגדול ביותר שלנו ולא רק שלי, שהרשות תיסגר. תאמין לי ששום שביתה לא תהיה בשום מקום, לא של העובדים. שום חסימת כבישים לא תהיה בשום מקום בארץ. יהיו כמה מאמרים ובזה יסתיים העניין. אני רואה מחובתנו לדאוג שהדבר הזה לא יקרה. זאת תכלית הישיבה הזאת.

כיוון שכבר בשנה שעברה היה חסר לנו כסף לתפעול שוטף, ביולי כבר לא שילמנו קצובת הבראה, באוגוסט משכורות יולי יהיו חלקיות, אני מתעתד לפנות בימים הקרובים לשר המשפטים כי מה שיקרה הוא שגם לא יהיה לנו כסף למשכורות וכסף לשלם לספקים. אם תתחיל ריצה של נושים על הרשות, הרשות תיסגר לא בגלל שיש החלטת ממשלה או החלטת כנסת, ואם הרשות תיסגר אפילו לתקופה קצרה, לא בטוח, אני לפחות לא בטוח, שאי פעם יוקם שידור ציבורי בישראל.


אני רוצה להזכיר שהשידור הציבורי בישראל הוא חשוב אולי יותר מאשר במדינות אחרות וגם מוסכם עלי שהיום הוא לא במיטבו, אבל זה דבר שאפשר לשנות. אני לא הייתי רוצה שבמדינת ישראל כל השידור יהיה רק בידי בעלי הון. אני לא חושב שבעלי הון הם פסולים, אני חושב שזה בסדר גמור ששידור מסחרי הוא בידי בעלי הון, כך בנויה הכלכלה וזה בסדר, אבל אם כל השידור במדינת ישראל, כולו, יהיה בידי בעלי הון בלבד, זה לא בסדר. בימים הקרובים – הוועד המנהל כבר קיבל החלטה בעניין הזה – אם נגיע למסקנה שהרשות היא במצב שיכולה להיות עליה מתקפת נושים, אנחנו רואים דברים כאלה היום בכל העולם בכל מיני תחומים, אנחנו נפנה לשר המשפטים שיש לו סמכות מכוח סעיף 380 לפקודת החברות – זה נשאר עוד מהפקודה וזה לא חוק החברות – להחיל על הרשות כמו על חברה את פרק 11 ואנחנו נבקש את הגנת בית המשפט. לדבר הזה יש יתרונות וחסרונות כאשר החסרון הגדול שיכול להיות שמי שאז ינהל את הרשות הוא עורך דין או רואה חשבון שלא בטוח שצד התכנים מתאים לו, אבל מצד שני יכול להיות שלא תהיה אפשרות אחרת. אני כבר ישבתי עם שר המשפטים. הדרג המקצועי של משרד המשפטים אומר שהדבר אפשרי. אם נראה שאין לנו מה לעשות, לא נוכל להיות חדלי פירעון, כי אז אני אומר שהרשות תיסגר, וכדי למנוע את הסגירה נפנה להפעיל עליה את פרק 11.

האם יש איזה קו או נקודה שאם אתה פותר אותה אתה מתחיל לפתור את הדברים או שזה עיגול שאתה לא יכול לפתור שום דבר כי אחד תלוי בשני? אני מרגיש שאנחנו בסחרור. אם יש נקודה שאם אתה פותר אותה, אתה מתחיל להתקדם, אז נאתר את הנקודה ונתחיל ממנה להתקדם. אם זה מעגל או עיגול כזה, זה משהו אחר.

אני לא יודע מה זה פרק 11.

כאן יש אפשרות ללכת בקו ולא במעגל. שלושת השחקנים על המגרש הזה היא הרשות, האוצר והעובדים. עם העובדים, אני אומר שוב, לפני עשרה ימים – עד אז לא הייתה לנו שום התקדמות ממשית – הגענו עם ההסתדרות להסכמה כמה עובדים בסך הכל צריכים לפרוש מהרשות כאשר חלקם הם הסתדרות וכאן זאת אגודת העיתונאים ומה לדעת ההסתדרות – לא לדעת, אלא הסכמה עם ההסתדרות – תנאי הפרישה. זאת פריצת דרך גדולה מתוך שלוש נקודות שצריך לסיים אותן עם העובדים.


הנקודה השנייה שצריך לסיים אותה עם העובדים היא הסכמי עבודה. גם אם תהיה רפורמה, אין לה שום משמעות אם הסכמי העבודה יהיו כפי שהם היום. עובד עושה כל מיני דברים אם צריך או לא צריך כי כך כתוב בהסכם, וזאת עובדה ואפשר להביא כאן עשרות הסכמים כאלה. אם כן, האחד הוא תנאי הפרישה עליהם סיכמנו עם ההסתדרות ועם העיתונאים אנחנו גם כן לא רחוקים ואני מאמין שנסכם, השני הוא הסכמי העבודה שיהיו ברשות אחר כך, והשלישי הוא תנאיה שכר שיהיו אחר כך ברשות. לדעתי כל שלושת הדברים האלה, אם אנחנו, האוצר והעובדים יתעשתו, אפשר לסיים אותם תוך חודשיים. עד החודשיים האלה, אין לנו בינתיים נשימה והדבר הזה הוא בעייתי ממש.


גם עם האוצר אנחנו במצב לא מאוד רחוק ממה שעם העובדים כאשר יש לנו התקדמות ואחרי כן יש נסיגה ושוב התקדמות ושוב נסיגה. אני מאמין, בעקבות פגישה שהייתה בשבוע שעבר, שאנחנו קרובים מאוד לסיכומים עם האוצר. שוב אני אומר שאם תהיה נכונות של כל הצדדים, לדעתי בתוך חודשיים אפשר לסכם את נושא ההסכמים והרפורמה. יושבים כאן נציגי האוצר ואני חושב שגם הם חושבים כך. חיים, זה אפשרי שתוך חודשיים נוכל בינינו לסיים? אני חושב שכן.

אחר כך ניתן לחיים לענות באופן מסודר.

אם כן, זה לא חייב להיות מעגל.

אמרתי כמה פעמים ואני חוזר ואומר כמו קאטו הזקן. אנחנו מדברים סחור סחור על הרפורמה ושוכחים שאין ואקום בחיים. הרגלי צפייה והרגלי האזנה הם הרגלים שמאוד קשה לשנות אותם. מי שמודע היטב למשבר המתמשך של ערוץ 10 עם כל ההישרדות וכן הלאה, הבעיה העיקרית שלו היא להתמודד מול הרגלי הצפייה של ערוץ 2. לכן ערוץ 10 לא מצליח לדגדג את ערוץ 2 בתחום החדשות למשל.


מה שקורה היום הוא שבגלל הוואקום שנוצר אנשים מתרגלים וזה מתעצם להאזין ולצפות רק בערוצים המסחריים והמילה הנרדפת של ערוצים מסחריים היא כאשר אתה יוצר הוויה חברתית שכל מהותה היא בידור ובידור ובידור ואחרי כן אתה מתפלא למה אחוזי ההצבעה בכנסת הולכים ויורדים ולמה הציבור אדיש וכן הלאה. כאשר אתה מרגיל את הציבור בתחום המשפיע ביותר, אולי אחד התחומים המשפיעים ביותר וזה אמצעי התקשורת, להיות ניזון רק מבידור ומדברים מאוד נמוכים, אתה יוצר דפוסי חברה מסוימים. חבר הכנסת ברוורמן, נדמה לך שפוליגרף היא התוכנית הכי ירודה כי מי שמכיר את התוכניות הבאות מבין. ברגע שאתה עוסק בבידור ובריגוש, זה מתכלה מהר ואתה מחפש את הגירוי הבא. ברגע שאין אלטרנטיבה ואתה לא מרגיל את הציבור לאלטרנטיבה, בסופו של דבר נמצא את עצמנו בלי צופים. כלומר, יכול להיות שתהיה רפורמה, אבל לא יישארו אנשים בערוץ 1 כי אנשים התרגלו לצפות בהתניה שקיימת שמדיה במקרה הזה נותנת רק מענה בידורי ואין לה שום פונקציה אחרת. לכן אני מצפה, אם אתה שואל אותי מה הציפיות שלי מהכנסת ומכל הגורמים, לקבוע תאריך ולדעת איפה אנחנו עומדים כי אחרת לא נצא מזה.


כאשר אני אומר שאני מצפה מהכנסת, אני מתכוון שאני מצפה לאותה נמרצות, 20 אחוזים מהנמרצות, שהייתה כאן לוועדות השונות ביחס להצלת השידור המסחרי. אני מזכיר לכם כמה סיבובים עשיתם כאן בהנחות מפליגות לערוץ 2 ועכשיו בדרך גם לערוץ 10.

אל תגיד ערוץ 2 אלא לערוץ 10.

גם לערוץ 2.

ערוץ 2 לא היה צריך.

אמרתי שהשלב הבא, אחרי פירוק כזה ואחר, ואני אומר לכם שזה מה שיהיה, החשש שלי שיבוא האוצר ויאמר שנפריט את קול המוזיקה. למה לא? אגב, הייתה הצעה כזאת. הוא יאמר שנפריט את רשת ג', וגם הייתה הצעה כזאת.

אתה צודק בדיאגנוזה, גילית גם את החוזק וגם את חולשת הבית הזה. מה אתה ממליץ שנעשה עכשיו?

השאלה מה אתה רוצה שנעשה.

אני מצפה לקבוע יחד אתנו תאריך סופי ולומר עד כאן. לתת תאריך כי אחרת אנחנו נמצא את עצמנו כאן עוד ארבעה חודשים ולאור מה שציירתי בתחילת הדרך, גם אם תצליח, לא יישאר לך צופה אחד.

אני רוצה לומר שלכל מי שמציע תאריך קשוח, התאריך האחרון עולה עכשיו 40 מיליון שקלים. אני אומר את זה לכולם, כולל למוטי שקלאר, כי החלטנו שאנחנו לחצנו מאוד שתביאו 40 מיליון שקלים בחודש נובמבר עבור המשכורות ואנחנו היינו שותפים להסכמה שאם עד חודש מרץ אין הסכם, זה הופך להלוואה. אז כולם אמרו, בצדק, כי כולם היו בטוחים שלא יכול להיות שעד מרץ לא נגיע להסכמה אבל עכשיו זה מעיק עליכם. אני מציע להיזהר קצת. מאוד נוח לי לבוא ולומר שאתה רוצה חודשיים אבל אני אומר חודש, שבוע, ותגמרו ואז אני יודע מה יקרה. אני חושב שהשר רוצה, אני מאמין שראש אגף תקציבים רוצה, אני חושב שהכנסת רוצה, אבל הם לא יעבדו כאן יום ולילה להעביר 40 מיליון שקלים על קולנוע כמו שעבדו, בצדק, והייתי שותף לזה, לפני שנים ומאז הקולנוע פורח. אז כולם רצו והעבירו כאן חוק והעבירו את הכסף, אבל זה לא המצב. קחו בחשבון כולם שיושבים סביב השולחן את זה. אני אומר את זה כי אני פוחד מאוד שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו בוקר אחד או כי איזה ספק קטן או כי פקיד גדול – בלי לפגוע באף אחד – יאמר שנגמר הברז.

הקולנוע היה תקדים כי אנחנו צבענו כסף.

בכל מקרה תגיע למצב בעייתי או קטסטרופלי בו לא תהיה אפשרות לייצר. גם היום. אני היום בתקציב הקיים הוצאתי בסביבות 20-25 מיליון שקלים לתוכניות. ערוץ 2 בלבד מוציא קרוב ל-400 מיליון שקלים לתוכניות. אם כן, תבין באיזה מגרש אתה נמצא ומה משמעות העניין.

אני רוצה להיתלות בדבריו של המנכ"ל שאמר שנישאר בלי צופים ואני חושב שהוועדה כן צריכה להתייחס לעניין הזה. ההחלטות האחרונות לגבי הקיץ ייצרו מצב בדיוק כזה שנישאר בלי צופים. אם מבטלים שידורי שישי-שבת, ורק תזכרו מה קרה באולמרטטוס ביום שישי הקרוב, והרשות והטלוויזיה לא תהיה על המסך בנושאים קריטיים שקורים לצערנו הרבה פעמים ביום שישי, זה יהיה אסון. בעוד חודשיים לא יישארו לנו צופים.

באמת לא היה מי שיגן על ראש-הממשלה אם לא היה הערוץ הראשון.

יכול להיות שאתם קוראים לטכנאים ויכול להיות שאתם מאוד רוצים שהטכנאים בשיטה הברוטלית הזאת ייכנעו, אבל אם זה יקרה, אסור לתת לשישי-שבת, לרצף, להישבר ואני חושב שכן צריכה לצאת מכאן קריאה ברורה שלא לשפוך את התינוק עם המים.

האמירות האלה נאמרו כל השנה האחרונה במשא ומתן.

אני מדבר כעיתונאי. אני פשוט לא יכול לדמיין לעצמי שביום שישי קורה משהו כזה ואני עובד בימי שישי. מותר לי לומר שכאן יש טעות קריטית, לנתק יומיים בשבוע.


לצערנו, אולי אתם לא יודעים, האולימפיאדה מתרחשת גם היא בשישי-שבת ואם לא יהיו שידורים על ידי רשות השידור בפתיחת האולימפיאדה ביום שישי, זאת תהיה בדיחה שרשות השידור, שלה יש את הזיכיון לאולימפיאדה, לא תשדר את פתיחתה.

צודק. נכון. לכן אנחנו רוצים להפעיל את האולפנים בעלויות סבירות לחודשיים הקרובים.

תפעיל אותם בעלויות הסבירות ואל תיתן להם להשבית את השידורים.


אני רוצה להסביר לחבר הכנסת ברוורמן שהיה איש ציבור גם לפני שהיה חבר כנסת שפרשת רשות השידור - הצטרפנו לכנסת, היושב-ראש ואני, בשנת 1988 - היא על המדוכה כל הזמן. הבעיה אם צריך להפעיל רשות שידור בתכנים שהיא היום מייצרת או במנגנון בו היא עובדת, שהוא מנגנון מיושן לעומת הטלוויזיה המסחרית והשידור המסחרי, היא שאלה שכבר נמשכת ומתמשכת ואין לה פתרון. להערכתי – תכף אני אומר ברמה הכלכלית – אין פתרון לרשות השידור אם לא תהיה תוכנית פרישה ברורה שהאוצר צריך לקחת על עצמו את כל המימון שלה כי לרשות השידור אין אותו ועל ידי כך לצאת לדרך חדשה.

את זה דווקא יש.

אם יש תוכנית פרישה שהאוצר נותן את הגיבוי כפי שהוא רמז, אבל עדיין לא אלא יש בעיקרון.


אני גם רוצה להתייחס לתכנים ולמימון. הפלטפורמה של השידור הציבורי היא פלטפורמה שהייתה בטוחה יותר מכל פלטפורמה אחרת והכוונה שלה הייתה כזאת שהציבור ישלם כמס, כאגרה, את אגרת רשות השידור בין שהוא צופה ובין שהוא לא צופה, על מנת שרשות השידור כרשות ציבורית ולא ממלכתית, כי יש הבדל אדיר היום כאשר הפוליטיקה בישראל ממש נוגעת בכל חלקה טובה, ואני לא אמרתי לטובה או לרעה, אבל נוגעת בכל חלקה, היא דבר בו אנחנו מחויבים להבחין בין השידור הממלכתי לשידור הציבורי. אמרתי זאת בהערת אגב בתחילת הדיון.


צריך להבין שהפלטפורמה של השידור הציבורי היא כזאת שבה אנחנו צריכים לתת לציבור מה שהציבור צריך לדעת ושלא מתקבל ממקומות אחרים ולא מה שהוא רוצה לקבל. לכן כל התפיסה בה צריך שתהיה תחרות בין הערוץ הראשון לערוצים המסחריים היא תפיסה לא נכונה.

לא אמרתי תחרות אלא אלטרנטיבה.

אלטרנטיבה זה דבר חשוב. קודם כל, רשות השידור צריכה לתת שירות למיעוטים שלא יכולים לקבל את השירות ברשות המסחרית שהיא נלחמת על חייה על ידי יצירת תכנים המביאים צופים ומביאים פרסום. השירות הציבורי הוא כזה שאנחנו מרפדים אותו בתקציב שאינו תלוי בתוצרת. למשל, היו פעם שעה ביום או שעה וחצי ביום שידורים לציבור הערבי בישראל.

בערוץ 33.

ערוץ 33 הוא ערוץ נישה. צריך שהרשות הממלכתית תיתן. אנגלית 10 דקות ביום, זאת בדיחה וכך הלאה וכך הלאה. צריכה הרשות הראשונה לייצר יצירה ישראלית, יצירת עילית, משום שהרשות המסחרית לא תמיד תסכים לממן אותה משום העודף של ההוצאה לעומת ההכנסה והצפייה.


אני חושב שצריך לתת באמת חמדות יצירה בערוץ הראשון ואנחנו צריכים לדאוג לכך שאכן יהיה לו את התקציב באמצעות האגרה. אנחנו הפחתנו את האגרה משום שלהערכתי הרדיו הציבורי במידה רבה הוא רדיו ממלכתי ואפילו רדיו מאוד דוקטרינרי, הכל תלוי לפי המשדר ואנחנו לא יכולים ליטול ממשדר את האמיתות שנמצאות עמוק בתוך לבו. משדר ציבורי הוא לא תמיד צריך לומר מה דעתו כאשר דעתו היא מאוד סקטוריאלית או דוקטרינרית במובן של הוויכוח בתוך הציבור הישראלי. הרדיו של הרשת השנייה, של רשת ב', הוא הרדיו המוצלח ביותר מבחינה מסחרית. רשת ב', בין 6 בבוקר ל-8 בבוקר, למעלה משני מיליון מאזינים, לא כולם ברצף אבל שני מיליון מאזינים מודעים לרשת ב' בין 6 בבוקר ל-8 בבוקר. רשת ב' היא רשת מאוד פופולרית בין 8 ל-12, כאשר היא מתחרה לא בערוץ המסחרי אלא היא מתחרה בגלי צה"ל. ההכנסות של רשות השידור מהרדיו הן הכנסות שאי אפשר היום לזלזל בהן. פעם הן היו שליש מההכנסות.

הן דווקא ירדו.

הן ירדו בגלל התחרות, בגלל הרדיו המקומי, אבל בהחלט יכול לבוא הרדיו המקומי המסחרי ולטעון מדוע מחלקים את עוגת הפרסום גם לרשות הממלכתית שצריכה להישען כולה על הפלטפורמה של האגרה.


העובדים צריכים להבין – גם ההסתדרות צריכה להבין – שהרשות צריכה לעבור רפורמה. חברים, זה לא יעזור. אני חושב שהאוצר צריך לתת את ידו כדי לא להפקיר אנשים שהם כבר בגיל כזה שכאשר הם יפרשו, הם לא ימצאו מקום עבודה אחר אם כי דווקא האנשים במקצוע הזה יכולים למצוא מקומות עבודה למכביר עם התפתחות התקשורת, אבל אני יוצא מתוך הנחה שלא יימצא להם מקום עבודה ולכן האוצר צריך לתת את כל הגיבוי הכספי לפרישה.


יהיה אשר יהיה, אני חושב שהיושב-ראש שהוא ראש הלובי לשידור הציבורי, כל זמן שהוא מדבר על שידור ציבורי, אני אתו. כאשר מתחילים לספר לי מהו השידור הציבורי, שאני לא מהציבור, אני לא מסכים. לעומת הציבור שהוא רב, השידור הוא מצומצם.

השידור הוא שמאלני.

לא אמרתי זאת. אני לא יודע עברית בעניין זה. יש '"רייט סייד" ויש "רונג סייד". זה הכל ואל תספרו לי סיפורים. אני חושב שהשידור הציבורי בתפיסה הממלכתית שאני רואה את מדינת ישראל, הוא דבר חיוני ביותר.


אני מציע לכם שתמיד טוב ידע הצד האחר שלא באים ומשחקים אתו משחקים אלא מתכוונים ברצינות. אם מינו את משה גביש לראש הרשות מבחינה פוליטית – אני לא מדבר על המנכ"ל שהוא איש מקצועי, הוא העורך הראשי גם של הרדיו וגם של הטלוויזיה כי עדיין לא תיקנו את החוק – אני בטוח שהוא מסתכל על העניין מתוך ראייה אובייקטיבית לחלוטין ומתוך רצון באמת להביא למצב בו אחת לכל הפעמים יימצא פתרון. אל תתחילו במצב בו אתם מאיימים בדבר בו מוטב לכם לסגור את הרשות מאשר להרוס אותה ללא אפשרות להגיע לאיזשהו מצב בו היא תוכל להתאושש. לסגור בשישי-שבת, זאת אמירה שאין רשות שידור.

אנחנו מסכימים.

אם השידור בשישי-שבת לא היה נפתח מראש, זה לא היה אסון גדול, אבל אם נפתח מראש, היום לבוא ולקצץ, זה אחת משתיים: או מקיימים או לא מקיימים. אם אתם רוצים לצמצם אותו, ולהעמיד את העלות בשבת דווקא ולא בכל ימות השבוע על עלות שהיא תהיה סבירה ולעלות שתאפשר לכם להתקיים, אתם תודיעו להם. תגיעו להסכם ותודיעו להם שאתם מפעילים את השבת כך וכך. אם הם ירצו להשבית את זה, יהיה לי צר אבל אני אומר שצריך לפתור את העניין כולו.


חברים, אני לא יודע מי כאן בוועד, אני לא יודע מה ההסתדרות אומרת, אבל צריך להבין אחת לכל הפעמים שהסידור של רשות השידור צריך להגיע לאיזשהו מצב בו ידעו כל הצדדים איך ממשיכים מכאן והלאה. לא נעים לי כאשר באים אלי לחדר לראיין אותי מהערוץ הראשון, אין לי מקום בחדר, בעוד שערוץ 10 וערוץ 2 נכנסים ויוצאים כי מדובר במראיין אחד. אחד בא, נכנס, מצלם אותי ויוצא, אבל כאשר באים מהערוץ הראשון, אני צריך לפנות את העוזרים שלי, לפנות את השולחנות ואת הכיסאות כי אין מקום לכל הצוות. זה דבר לא מתקבל על הדעת.

זה כבר כל כך מזמן לא נכון. זה היה נכון, אבל לא עכשיו.

אני אומר לכם שגם היום זה כך.


אני אומר לכל האנשים הטובים שצריך שמנהיגי הציבור והעובדים ידעו שיש מקום לקחת אחריות. אני אנסה לשכנע את כל החברים שלי, כפי שהיה באל-על, שמדינת ישראל תבין שהיא צריכה היום לשלם את כל אותם פיצויי פרישה אפילו במענקים מוגדלים יותר על מנת להביא לידי מצב שרשות השידור תוכל להמשיך בדרך חדשה המתאימה להפעלת ערוץ שידור וערוצי שידור כפי שמתקיימים היום.

מסיבות שאני לא יכול להסביר אותם, חבר הכנסת ריבלין קיבל זמן כמעט לא מוגבל אבל זה לא ימשיך כך.

נשאלו שאלות כאילו תכל'ס מה צריך וזאת שאלה נכונה. אני רוצה להזכיר לכולם שאנחנו יושבים כאן – יושב כאן חיים פרננדס בצד כאילו האוצר לא שייך – ומדברים רק על רשות השידור והעובדים. שמחתי לשמוע בדבריך חבר הכנסת ריבלין שאתה מדבר על הפרישה שצריכה להיות כמו שצריך. תכל'ס, הכל לדעתי עומד ונופל על נושא הפרישה. זה שמר גביש אומר שעם ההסתדרות הוא כמעט גמר, זה קל, כי גם אתי היה אפשר לגמור בקלות, הייתי אומר קח את כולם להסתדרות או מההסתדרות אומרים קח את כולם לעיתונאים, אבל זה לא כל כך פשוט.


נושא הפרישה כפי שמוצע היום, למרות שהאמירות הן שאלה תנאים טובים וכולי, אני אומר לכם שפיזית, ממשית, אנשים אמורים לצאת בפרישה של פחות מ-3,000 שקלים בחודש. 2,800 ו-2,200 שקלים בחודש. זה דבר אחד שאני מוכרח לומר.


מר פרננדס היה בוועדת הכלכלה לפני שנתיים כאשר דובר על הפרישה מרשות השידור ושם דובר באופן מפורש על 500 אנשים שזה אמור לתת את התשובה. המספר פתאום עלה ל-700 באופן תמוה ולא ברור.

700 מתוך כמה?

מתוך 1,800 בערך.


אנחנו לא מאמינים שהרשות תוכל להתקיים עם המספרים האלה ואני אומר את זה בכל הרצינות.


הסיפור הזה של צוותים גדולים כבר לא יכול להיות משום שהצוותים היום בנויים בצורה שונה לחלוטין. כבר למעלה משנה הם עובדים אחרת. הסיפור הזה היה והוא כבר לא קיים יותר כך שבואו נרד ממנו. זה מאוד נוח לומר שבא צוות גדול, אבל כבר לא בא צוות גדול. הצוות שלנו הוא זהה לצוותים של ערוץ 2 ו-10 ולפעמים קטן יותר.


לעניין הפרישה. אני מציע לא להשאיר את האוצר באמירה החד-משמעית שאלה התנאים, כזה ראה וקדש. לא. אנשים צריכים לצאת בכבוד כפי שחברי הכנסת בוועדה הזו ובוועדת הכלכלה תבעו. הם צריכים לצאת בכבוד. לא יכול להיות שמשפחה תצא עם שכר מתחת לקו העוני. זה לא יכול להיות. זה לא כבוד.

אם יצאו בכבוד, מה איכפת לך שיצאו 800?

אם יצאו בכבוד, נדבר.


אני רוצה לומר עוד משהו לגבי השידורים בשבת. ייתכן שיש פה חסכון כלשהו למרות שלדעתי היא אפסי. הצעדים האלה הם יותר צעדי ענישה מכל דבר אחר. אני מבקש את חברי הוועדה להבין ולהפנים את זה. הצעדים של שינוי התוכניות של הלילה שעלותן אפסית, אלה אנשים שעובדים בסדרי גודל של שמינית משרה ועשירית משרה. זה ממש אפסי. בשבת זה גם כן אפסי. הצעדים הם יותר צעדי ענישה והם צעדי לחץ. כפי שנאמר כאן, קשה לעבוד ולנסות להגיע להסדרים כאשר מאיימים עליך כל הזמן שהולכים לסגור, שהולכים להכניס את פרק 11, שהולכים להשבית. אי אפשר להגיע להסכם הוגן בצורה כזאת. האיומים האלה חייבים להיפסק. צריך לעשות את זה בצורה חכמה ואפשר לעשות את זה. לדעתי הכל יקום וייפול בנושא הפרישה.

ידידי חבר הכנסת ריבלין אומר דברי טעם תמיד באריכות ומכיוון ששמעתי אותו, אומר את הדברים בקצרה ואני מקווה שאוסיף משהו.


אני חושב שבאמת המצב הזה הוא קטסטרופלי. בכל העולם אנחנו רואים שאם נשאיר את הכל לשירות המסחרי שפחות או יותר המטרה שלו להביא למקסימום את מספר הצופים, התוצאה היא המכנה המשותף הנמוך ביותר ודרגת הגירוי הגבוהה ביותר, ופוליגרף כמשל, וכמו שאמר מוטי שקלאר, זה ילך וייעשה רע. התפקיד של השידור הציבורי הוא שניים: ראשית, כמו שנאמר, לשדר לאותם פלחים שלא מקבלים, ושנית, כן, איכות. איכות זאת מורשת, איכות זאת תרבות, איכות אלה דברים שהציבור, אם תמכור לו אותם כפיצוחיה, לא קונה אותם. השידור הציבורי בארץ מתרסק.


השיחה הזאת מתמשכת שנים רבות והיא הולכת ומידרדרת ומביאה גם לקריסת הפוליטיקה. יושבים כאן אנשים רציניים ואני מבין מה שאמרו גם בצד השני ואני רוצה לומר איך פותרים בעיה. כאשר היו לי עוצמות בארגון בו הייתי, ניסיתי להביא לפתרונות. כאן כבר המשחק לא ברור לי. אני מסתכל על חבר הכנסת אורון, יושבים כאן האנשים האיכותיים ביותר, רוצים להגיע לפתרון אבל או שמביאים משבר לפיצוץ גדול אבל כאשר כאן כל יום קורים דברים – טלנסקי וכדומה – אף אחד לא שם לב לדברים האלה. זה יהיה אסון אם גם את האולימפיאדה לא ישדרו ולא ישדרו עוד דברים אלא עוד מעט יימחק השידור הציבורי בכלל והתוצאות הן חמורות כי הן לא בטווח הקצר. אמרתי כאן כמה פעמים מה אמר לי חיים גורי שההבדל בין עכברים ואנשים, זאת תרבות הזיכרון. אם אין זיכרון, אנשים כעכברים. בחלק מהשידור המסחרי, עם כל התוכניות הפופוליסטיות האלה, מוחקים והמחיר במדינה יהיה גבוה מאוד.
לכן אני לא יודע מה הייתי עושה.


באוצר יש אנשים שממלאים את תפקידם. אין אדם שאומר שהמשבר הזה הוא משבר חמור. יושבים עם ההסתדרות ומחליטים אם מדובר ב-700 או ב-800 ופותרים את הנושא, אבל אם מתייחסים לזה כאל עוד בעיה שולית במסגרת כל הבעיות שתעלינה כאן על הדוכן והן עולות כאן חדשות לבקרים מתוך משבר המשילות הישראלית, התוצאה תהיה שבסוף חלק מהאנשים ילכו הביתה, לצערי גם חלק לא בכבוד ולא מגיע להם אחרי מה שהם עשו כאן, והכישלון יהיה כשל החברה הישראלית שמאבדת את כל האיכות שלה שמתבטאת בתוכניות כמו פוליגרף.

רק אתמול ישבנו בבית הדין לעבודה ודנו בנושאים של רשות השידור ואנחנו באמת מתקדמים בצעדי ענק. כפי שנאמר כאן מעורב בזה יושב-ראש ההסתדרות, יש הבנות ואנחנו נותנים את חלקנו. גם העובדים נותנים את חלקם. הוציאו את העובדים לחופשה מאורגנת על דעתנו, אנחנו משתפים פעולה, קיצצו להם בשעות הנוספות אך לפני מספר חודשים ואנחנו משתפים פעולה. האווירה העכורה הזאת בה נמצאים העובדים והתקופה של אי הוודאות פוגעת בשירות וגם בעובדים ואנחנו מנסים למנוע את זה. אנחנו מנסים בתום לב למנוע את זה ואני אתן לכם דוגמה למה הנהלת השירות לא פועלת שלא בתום לב.


רק לפני שבוע ימים נודע לי שסמנכ"ל כספים קיבל עובד בחוזה בכירים עם שעות נוספות אדירות. לא יתכן שאנחנו ניתן את חלקנו ובמקביל מקבלים 150 עובדים לרשות השידור. איפה תום הלב? איפה הקיצוצים? אם סוגרים את ימי שישי ושבת ומקבלים שידורים חוזרים, אז לשם מה לקבל את העובדים הנוספים האלה? בואו נמצא פתרון לעובדים הקיימים, ניתן להם לצאת בכבוד. הרי לא יתכן שעובד שהוא בן 30 ו-35 שנים יצא עם שכר מינימום. הרי אף אחד לא ירשה בבית הזה לתת לעובדים לצאת ולהיות סמוכים על לשכות הרווחה. אנחנו לא ניתן את זה וגם אתה כיושב-ראש לא תיתן את ידך לכך.

כנציגתה הסתדרות, אני רוצה להבין. האמירה שנאמרת שהגיעו להסכמה על פיצויי פרישה, היא נכונה?

כן.

היא מדברת על יציאה לפרישה מתחת לשכר מינימום?

עלו הצעות כאלה.

אני לא מדבר על ההצעות שעלו. היום, במצב בו מסוכמים הדברים. משה גביש ומוטי שקלאר אמרו לי לפני שבועיים שבשתי השאלות הללו הגיעו להסכמה בין ההסתדרות לרשות.

נכון.

הגיעו להבנות ולא להסכמה.

להבנות.

ההסכמה תהיה רק כאשר הכל ייסגר ואז יחתמו הסכם.

נכון.

אני מבין. האם רמת הפיצויים שכרגע היא בהסכמה נראית לכם נכונה? בגדול היא נכונה?

היא נכונה בגדול אבל יש סקטורים שההנהלה צריכה להבין שנצטרך לפצות אותם. אם עובדים מקבלים השלמת הכנסה והם יקבלו שתי דרגות עליהן מדברים, זה לא יוציא אותם מהמצוקה.

אני כל הזמן מנסה לא להיגרר לפינות שאני יודע מה המשמעות שלהן, כי אם אני אומר לך שאת צודקת, אומרים לי מהאוצר שזה 50 מיליון שקלים ושאומר מהיכן להביא אותם.

יש הסכם סופי עם יושב-ראש ההסתדרות על תנאי הפרישה של עובדי ההסתדרות.

אני מציע לחברי הכנסת לקבל את חלוקת העבודה הזאת שלא בכל דבר הם מתערבים. אני מקבל אותה. אם ההסתדרות אמרה שהיא הגיעה להסכם על פיצויי פרישה של כולם, מבחינתי, אני לא רוצה לגעת בזה. אני רוצה להתקדם בכל זאת כי שואלים למה מתקדמים. אם אחיה אומר ואתם אומרים שעוד אין הסכם עם העיתונאים, בואו נזוז הצידה ונאמר להם שתגמרו אותו מהר. עכשיו בואו נלך עוד כמה צעדים כאלה קדימה כי אחרת עבר מרץ, עבר נובמבר, יש חברים שמגיעים לדיון הזה פעם ראשונה.

האשמה לא בנו. האשמה לא בעובדים.

אני לא אומר את זה כהאשמה. לא באתי לדיון הזה רק הבוקר. אני לא הולך להאשים את ההסתדרות ואת העובדים, ואפילו דיברתי כמה פעמים עם עופר עיני בעניינים האלה. אני אומר דבר פשוט והוא שאנחנו לא יכולים להחליף כאן אף אחד מהצדדים. בסוף מה יהיה תפקידנו כאן? חיים פרננדס יצטרך לבוא לכאן עם דף שנראה כמו דף מחשב שבו כתוב כך וכך מיליוני שקלים ואנחנו נוכל לומר שלא מקבלים כי זה לא מספיק או מקבלים ולכו קדימה. זה המקום היחידי בו האצבע שלנו תקבע, אבל כדי להגיע לשם צריך את שיתוף הפעולה של כל הגורמים שיושבים כאן כי אם מישהו לא מבין שהמשבר הזה הוא לא תרגיל של מישהו אלא יש אפשרות שבסוף המשבר הזה יביא לסוף הסיפור.

העובדים מבינים והם מאוד מתוסכלים. האיום הזה לסגור את רשות השידור הוא לא תורם ואנחנו מוחים על כך.

הואיל וחבר הכנסת אורון פנה לעובדים, אני דווקא רוצה לפנות לאוצר. אתה שואל מאיפה תביא את ה-50 מיליון שקלים וזאת שאלה טובה, אלא שאתה לא תמצא פתרון. כל יום שעובר, יעלה לך יותר.

נכון.

כל יום שעובר, יעלה לך יותר ואת זה אני אומר לאוצר. אם זה עולה 50 מיליון ואין אפשרות להביא אותם, זה לא אומר שאתה לא תשלם את זה בסופו של דבר.

הוא משלם.

בשנה הבאה אתה תשלם את זה כ-60 מיליון שקלים ולאחר מכן כ-70 מיליון שקלים והדבר הזה הוא כמעיין מתגבר בצורה השלילית.

אני רוצה לסכם ולומר שאנחנו מבקשים מהוועדה שתתרום את חלקה בהמלצה למצוא פתרון מהיר לעניין הזה ולשתף פעולה עם האוצר ולכבד הסכמים. לא יתכן שבינתיים פוגעים בזכויות של העובדים האלה, לא נותנים להם את מה שמגיע להם. זה לא קשור כי הסכם צריך לכבד בכל מצב. אנחנו הולכים לשינויים בהסכמים, זה יהיה חלק מהמשא ומתן, אבל בינתיים צריך לכבד את ההסכמים הקיימים ולא לפגוע בעובדים.

אני בטוח שאף אחד כאן לא חושב שאני נגד שיסגרו בשבת את השידורים ברדיו.


ברור שאנחנו צריכים לשבת כאן לעתים תכופות אבל כרגע, בזמן שהמשא ומתן יותר חם, צריך לשבת כל יום שני צריך לשבת כדי לראות מה קורה וזה בלי להתערב. אני חושבת שאנחנו צריכים לשבת יותר זמן ולדון בנושא הזה. אני יכול לגלולת לכם שאני מטפל במפעל חינוכי והוא לא רחוק מפרק 11. האוצר שרוצה לעזור, הציב שני תנאים: ראשית, כולם, לא משנה כמה שנים הם עובדים, יקבלו שכר מינימום. כולם. שנית, ההנהלה צריכה להשיג 50 מיליון שקלים. האוצר ייתן את חלקו אבל גם ההנהלה. לא משנה שאחרי מאבקים זה ירד. הם אמרו זאת משום שהם ידעו שידברו עוד שנה, אז זה לא יהיה 50 מיליון אלא הסכום יגיע ל-80 מיליון שקלים, בדיוק כפי שנאמר כאן.


אני חייב להעיר דבר אחד שהוא מאוד חשוב לדיון. יש רשת מורשת, יש מתחרה שנקרא קול חי. תסביר לי אתה למה קול חי כל כך פופולרי בקרב הציבור החרדי – והוא פופולרי – וכולם יודעים שיש תוכנית אקטואליה שהציבור הדתי והחרדי שומע, ואגב, גם הרבה חברי כנסת חילוניים מופיעים בה, למה פתאום זה נתפס ולמה רשת מורשת לא? אני עד היום לא ידעתי מתי התוכנית משודרת.

יש לה הרבה מאוד מאזינים ואני חושב שהסיבה העיקרית היא משום שזה רשת של שידור ציבורי.

אני לא רוצה לאכזב אותך אבל אני אומר לך – בלי לבדוק, ואתה תבדוק ותדווח לי בישיבה הבאה – שלקול חי יש יותר מאזינים.

אני מקבל עליי לבדוק.


השיוך של מורשת לערוץ הציבורי עושה שני דברים. ראשית, יש אנשים שלא רוצים להקשיב לשידור הציבורי ל מדינת ישראל, ושנית, יש כאלה שמקשיבים ולא מספרים, כמו בהרבה דברים אחרים.

רדיו קול חי הוא פר-אקסלנס חרדי ואתה יודע את כל הבעיות שם. רדיו מורשת הוא יותר מתון.

הרדיו היחידי שטרקתי את הטלפון בפניו הוא קול חי לפני שבועיים כי עשו לי אמבוש עם מישהו ואני אמרתי שאתו אני לא מתקוטט ברדיו.

אין לי נגיעה לאף אחד. אני אומר לך שרדיו קול חי הוא יותר פופולרי והציבור יותר מודע.

זה הציבור שלך.

צריך לעשות שינוי בכל הקונספציה לגבי הציבור.


אני חושב שאנחנו צריכים להתמקד בשתי הנקודות שנשארו. אני תומך בדברים שנאמרו כאן, שההסתדרות הגיעה להסכמה ואנחנו לא צריכים להתערב ואסור לנו להתערב. צריך להתמקד בשני הנושאים וצריך לבקש מהם שתוך יומיים-שלושה יגיעו להסדר ואם לא, אנחנו בוועדה יכולים להכריע.

צריך להגיע להצעת ביניים לגבי שידור האולימפיאדה.

הציבור יקבל את האולימפיאדה.

ברשת המסחרית.

לא. באמצעותנו.

אנחנו כל הזמן דורשים שהאולימפיאדה תהיה בשידור הציבורי.

אנחנו מקווים שנוכל להפעיל את האולפן.

בכמה מלים אציג את נקודת המבט שלנו. אנחנו נמצאים עכשיו בתוך תהליך די ארוך עם רשות השידור ומנסים להגיע לאיזשהו סיכום עם הנהלת רשות השידור על רפורמה או תוכנית הבראה לרשות השידור. בגדול, יש שם כמה סעיפים כאשר יש שניים שהם מרכזיים מבחינתנו, כאשר האחד נוגע לעולם כוח האדם והשכר. צריכה לבוא הפחתה משמעותית מאוד בהיקפי כוח האדם של רשות השידור ואני לא חושב שיש על כך מחלוקת.

נקודה שנייה שהיא עדיין בתוך עולם כוח האדם והשכר היא שצריכים להיחתם הסכמי שכר חדשים ברשות השידור שישקפו עלויות בפועל, שיפסיקו את כל חריגות השכר שנהוגות מזה שנים ארוכות ברשות השידור.

לגבי דור ב'?

מיד אני אגיע גם לדור ב'.


יפסיקו כל חריגות השכר ויש על כך לא מעט דוחות מבקר המדינה ודוחות ביקורת פנימיים על התנהלות בעיניי שערורייתית תוך כדי שימוש בכספי ציבור בצורה בלתי ראויה.


נקודה שלישית, כמו שצוין כאן, היא הסכמים לגבי אותם עובדים חדשים שייקלטו בשנים הבאות ברשות השידור, מה שנקרא בעגה דור ב'.


זה עולם השכר. יש שם מספרים ויעדים מאוד מאוד ברורים. אנחנו לא נתפשר ביחס אליהם, לא ביחס למספר העובדים שאנחנו חושבים שצריכים להיות מצומצמים ברשות השידור ולא ביחס לתנאי שכר חדשים, בין עם עובדים קיימים ובין עם עובדים חדשים.

מה הם תנאי הפרישה?

אין הסכמה על זה?

לגבי תנאי הפרישה, נאמר פה גם על ידי נציגת ההסתדרות וגם על ידי הנהלת רשות השידור, שלפני כשבועיים סוכמו תנאי הפרישה בדיון עם יושב-ראש ההסתדרות ואני מקווה שהם יאפשרו את אותה פרישה של אותם 700 משרות. יש את ההתפלגות הידועה ברשות השידור, בין ההסתדרות לבין אגודת העיתונאים. צריך לראות שהתנאים הללו מקובלים על אגודת העיתונאים.

כמה עיתונאים יש?

זה חלק מהוויכוח.

יש קצת יותר עיתונאים מאשר ההסתדרות.

צריך לראות איך כל אוכלוסייה תורמת את חלקה כדי לייצר את אותן 700 משרות שמתבטלות ופורשות. יש שם איזשהו פער בין העיתונאים לבין ההסתדרות, משהו שגם אלה וגם אלה יצטרכו להפנים בסופו של דבר כי אם מתארים כאן באופן מובהק את מצבה של רשות השידור, מצבה הפיננסי הוא גרוע והוא ילך ויחמיר. אין שום סיבה שהוא ישתפר. אני בכלל לא מדבר על מה שנאמר כאן קודם, העיקר שכולנו משלמים אגרה, די קרוב ל-800 מיליון שקלים בשנה. אלה הכנסות רשות השידור בשנה, מתוכם כ-650 עד 700 מיליון שקלים באגרות ואנחנו לא מקבלים תמורה הולמת. אני לא חושב שיש מישהו בחדר שחולק על העובדה הזאת.

שיפסיקו להעסיק עובדים בחוזה בכירים.

את יודעת שרוב העובדים הם לגבי הוט.

זה בבית הדין.

כדי לתת פרופורציה, כ-60 אחוזים מתקציב רשות השידור מופנה לשכר ותקורות. אלה מספרים שאנחנו לא מכירים בשום גוף ציבורי אחר, אלה מספרים שהם לא נתפסים.

איזה חכמה לומר דבר כזה, אחרי שהם הפחיתו 40 אחוזים מההכנסות, לומר שעכשיו 50 אחוזים הם לשכר.

אנחנו לא נגיע להסכמה על כל מה שמישהו אמר. יש לי הרגשה שלחיים היו כמה הערות לגבי מה שנאמר, אבל הוא לא התייחס אליהן.

למה אנחנו לא שומעים איפה הוויכוח ומה עושים? מדברים על כל הדברים שכבר פחות או יותר ידועים.

חוץ מעולם השכר וכוח האדם יש עוד עולם.

ניסיתי לגעת בעולם השכר. לשאלתו של חבר הכנסת ליצמן, אני חושב שסלע מחלוקת אחד בעולם השכר היא סוגיית מספר המשרות שיתבטלו בחלוקה שבין עיתונאים לבין הסתדרות, אותן 700 משרות. פעם שנייה, תנאי הפרישה ביחס לאגודת העיתונאים. נקודה שלישית שקיימת היא אותם הסכמי שכר חדשים, בין עם עובדים קיימים ובין עם עובדים חדשים.

זה בסדר. אדם נכנס לעבודה והוא יודע מה הוא מקבל. על זה הם לא מדברים. על זה אף אחד לא מדבר.

אנחנו לא נלך למהלך של רפורמה, אין לזה שום טעם ואין לזה שום תכלית ואנחנו נמעל בתפקידנו, אם ברשות השידור בשנים הבאות ימשיכו לנהוג אותם הסכמי שכר שנוהגים כיום.


מעבר לזה אנחנו בתוך תהליך של מימון הרפורמה. אנחנו נמצאים במשא ומתן עם הנהלת רשות השידור. השאיפה שלנו כמובן לייצר תוכנית עסקית מסודרת לרשות השידור לחמש השנים הקרובות שמתייחסת גם לגבי צפי ההכנסות וגם לגבי ההוצאות.

איזה היקף הוצאות?

היקף ההכנסות חייב להיות משול להיקף ההוצאות כי הרשות בסופו של דבר היא גוף שצריך להיות מאוזן, בטח בלונג רן. בשנים הראשונות היא בסוג של איזשהו גירעון שהיא צריכה לממן אותו.

אתה מוכן לתת מספר לגבי היקף ההוצאות?

בוודאי. לגבי היקף ההוצאות, מדובר בהיקף הוצאות של כ-800 מיליוני שקלים בשנה.

אנחנו מדברים על אגרה כמו היום. אנחנו לא רוצים תוספת לאגרה.

אני אומר לחברי הוועדה שפחות מצויים בנושא. לא במקרה ביקשתי את המספר הזה. היקף ההוצאות הזה על פי תוכנית הרפורמה מאפשר לקיים רשות ציבורית לא על תקן של טלוויזיה חינוכית ולא על תקן של שידור נישה אלא הוא מתכוון ליצור בסיס סביר למערכת שידור ציבורית וזה המספר וממנו נגזרות עכשיו כל מיני מסקנות אחרות. אגב, כדי להגיע למספר הזה, כאן נרמזו כל מיני דברים, יש הוצאות נוספות מעבר לסכום הזה שחלקן חד פעמיות כמו שדרוג טכנולוגי שהוא בסדרי גודל של מאות מיליוני שקלים אבל בלעדיו למשל אני לא יכול לקלוט את רשת ב' . חבר הכנסת ריבלין מספר לי בבוקר מה הוא שמע שאמרתי ברשת ב' שאני שומע בטלפון כי ברדיו אי אפשר אצלנו לשמוע רשת ב' כי השידור קטוע בחלק מהמקומות. זה אמור לגבי עוד כל מיני רשתות שהן בעייתיות.


לכן המספר 800 מיליון שקלים הוא מספר מאוד חשוב לדיון כי אליו צריכה להיכנס איזושהי מערכת שנתפסת כמערכת אפשרית לקיים דיון ציבורי.

הוא אומר שזה הסכום, אבל השאלה מה רשות השידור אומרת.

אנחנו לא מודעים לסכום הזה.

הסכום לנקודת זמן של היום, הרשות יכולה לחיות עם 800-850 מיליון שקלים. היא לא מבקשת להגדיל את האגרה. על פני השנים, בוודאי שזה יעלה.

הרשות יכולה לממן את הפרישה?

לא. בפירוש לא.

תהליך מהסוג הזה כולל פרישת העובדים וכולל הסכמי שכר חדשים, מסודרים וראויים ברשות השידור יפנה סכומי כסף גדולים מאוד.

כמה?

מאות מיליוני שקלים בשנים הבאות. כלומר, בשנים הראשונות זה יכול להיות עשרות מיליוני שקלים אבל בשנים שלאחר מכן זה יכול להגיע למאות מיליוני שקלים, פי עשר ופי עשרים ממה שרשות השידור מפנה היום לייצר הפקות מקומיות, בין בעצמה ובין באמצעות גורמי הפקה חיצוניים. כלומר, זאת מהפכה ברשות השידור. כדי לייצר ולחולל את המהלך הזה, צריך לעשות הסטה של תקציב משכר וכוח אדם לטובת המוצר עצמו, קרי, ההפקות המקומיות בטלוויזיה וברדיו.

אז האוצר יבוא ויקצץ.

נאמרה כאן הערה שחלק מהסיכום שמתגבש בינינו לבין רשות השידור, שבתוך תקופת ההסכם, הרפורמה, קרי, 5 שנים תוכנית עסקית, לא נקצץ את אגרות רשות השידור. יש על כך אמירה ברורה כחלק מהטיוטות שמסתובבות בינינו לבין רשות השידור. גם האמירה הזאת, אין לה אחיזה בסופו של דבר במציאות.


אני רוצה לומר משהו לגבי המימון. גם לנו ברור שרשות השידור לא יכולה לממן את הפרוייקט הזה כולו בעצמה, קרי, פרישה של עובדים והשקעות לא מבוטלות בעולם של השקעות טכנולוגיות כאלה ואחרות. לכן אנחנו יושבים עם רשות השידור ומנסים לייצר חליפת מימון לדבר הזה.

ברור לנו שחלק מהמימון יגיע מגורמים חיצוניים, קרי, מהבנקים. אני רוצה להעלות כאן נקודה חשובה שצריכה להיאמר. המימון של התוכנית, חשוב שיגיע גם מהבנקים כי הבנקים שמעמידים תקציבים וסכומים הם מבקרים את התהליך, את פרישת העובדים, את ההשקעות בתשתית ורואים שהכסף שכולנו משלמים לרשות השידור יוצא למטרות אליהן כיוונו ולכן טוב שתהיה עין עסקית מסחרית שמלווה את התהליך הזה באמצעות גורם שמעמיד אשראי לטובת התהליך.

אני רוצה לחזור למה שאמרו חבר הכנסת ריבלין וחבר הכנסת ברוורמן. עם האוצר התקדמנו מאוד אבל אני לא יכול לומר שיש סיכום סופי. אמר גם חבר הכנסת ליצמן אנחנו לא ניקח על עצמנו לעשות רפורמה אם נחשוב שבעוד שלוש או חמש שנים צריך לחזור על התהליך. זאת אומרת, אם האוצר ידרוש מאתנו – ואני אומר את זה גם לאוצר – שייפול עלינו חלק יותר גדול ממה שאנחנו מסוגלים לממן, לא תהיה רפורמה.

אני גם רוצה להתנות את מה שאמר יושב-ראש ההסתדרות. עם יושב-ראש ההסתדרות הגענו לסיכום ואני אומר עוד פעם שעופר עיני הוא אדם שעומד במילתו וכך אני באמת חושב, אבל הוא התנה את זה באותו דבר בדיוק. הוא אמר שאם הוא לא יגיע למסקנה שאחרי הרפורמה הרשות תהיה חזקה מבחינה פיננסית, ההסכם מותנה בזה כי הוא לא יבוא למצב שהיום הולכים 700 עובדים – ולא חשוב אם עיתונאים או הסתדרות כי כולם אנשים חיים במשפחות – ולא יסכים שיהיה מצב שבעוד שלוש או חמש שנים שוב הרשות תהיה במשבר פיננסי בגלל שהיא לקחה על עצמה התחייבויות ברפורמה שהיא לא יכולה לעמוד בהן, התחייבויות לבנקים ולגורמים אחרים. לכן גם את זה צריך לומר. אם אמרתי קודם שהגענו אתו להסכם, צריך גם לומר את התנאי, ואנחנו שותפים לדעתו.

אני מקווה שנגיע עם האוצר לאותו הדבר אבל אם אנחנו נצטרך לממן יותר ממה שאנחנו חושבים כי האחריות בסופו של דבר היא שלנו. לאוצר יש תפקיד מאוד חשוב, אבל אנחנו אנשי הציבור שנבחרנו – ואני מדבר עכשיו על הוועד המנהל – לעשות את ההבראה הזאת, ואם נגיע למסקנה שאי אפשר לעשות אותה בתנאים האלה, שהרשות תהפוך לחדלת פירעון בגלל הלוואות שהיא לקחה, בדיוק כמו המוסד עליו דיבר חבר הכנסת ליצמן, שידרשו מאתנו לקחת הלוואות שלא נוכל לעמוד בהן, לא נעשה את זה. מקובל עלינו שחלק צריך ליפול עלינו, בתוכנית העסקית שהצגנו אנחנו גם יכולים לעשות את זה, אבל בוודאי שלא ניקח על עצמנו חלק ואם האוצר יחליט שהוא מממן חלק, אני לא יודע לפי מה, לא תהיה רפורמה.


אני רוצה לומר עוד דבר אחד אחרון לגבי העובדים. במשך שנה שלמה אנחנו מנהלים משא ומתן, מיולי 2007. בשנה הזאת העובדים לא נפגעו בכלום. אני רוצה שזה יובן. אני מקבל עד היום גם מכתבים בכתב למשל מההסתדרות – עד לפני חודש-חודש וחצי – בהם כותבים לי שיושב-ראש בא ויושב-ראש הולך, ועד מנהל בא והולך, אבל אנחנו כאן ולא יהיה שום שינוי. זאת אומרת, העובדים עד היום, לפחות חלקם, לא הפנימו - ואני מקבל את זה גם בעל פה וגם בכתב – שאנחנו בבעיה. את זה גם צריך להבין. חלק גדול מהעובדים אומרים שהם כבר ראו את זה, בעשרים השנים האחרונות היו 12 ועדות.

היה ריטואל. הם צודקים.

הם אומרים שההנהלות והממשלה החליטו שלא רוצים להסתבך עם רשות השידור והיו ועדות ולא נעשה אתן כלום, אבל זאת לא הכוונה שלנו הפעם ולכן אני גם אומר לכם שתהיינה פעולות. אם היום אין לי כסף, אנחנו נחסוך. שאלתם כמה יחסוך לי השידור הממוחשב ברדיו, יחסוך לי סך הכל בין 300 ל-400 אלף שקלים בשנה. אולי לכם זה כסף קטן, אבל כאשר אני הולך לאסוף כל אגורה לשלם משכורת, עבורי זה לא כסף קטן. גם 5 מיליון שקלים באולפנים זה לא כסף קטן. בשנה שעברה, לפני שהאוצר נתן את המענק, איחרנו בתשלום המשכורת ב-10 ימים וכל עובדי ההסתדרות, 700 ומשהו עובדים, הגישו תלונות על הלנת שכר למרות שהם ידעו את המצב והם ידעו שאין כאן בעיה. אנחנו היום עומדים בפני תביעה של 700 עובדים שאיחרנו ב-10 ימים במשכורת כי לא היה כסף, עד שהגיע הכסף מהאוצר. העובדים לא הפנימו שאנחנו בבעיה. הדבר הזה יכול בסופו של דבר להביא למה שאמר חבר הכנסת ריבלין, שהרשות תיסגר לא כי אנחנו רוצים אלא כי העובדים לא נותנים יד עד חתימת ההסכמים. עד שתהיה רפורמה שאני מקווה בעוד חודשיים-שלושה, העובדים לא נותנים יד שבינתיים נוכל לשלם להם עצמם את המשכורות.

צריך לדייק בדברים.

אני רוצה לסכם. אני מודע לחלוטין לעובדה שהישיבה הזאת מתכנסת במצב שמשיכת החבל היא די בעיצומה כי אף אחד לא רוצה להרפות מהחבל עד שהוא יודע שהגענו לקצה וזה מאוד טבעי. אני רוצה לומר שלפי הרגשתי יש סכנה שהחבל ייקרע וכל אלה שבטוחים שמשיכת החבל הזאת יכולה להתנהל כפי שהיא התנהלה – יכול להיות שאני טועה והחבל לא ייקרע, אבל אני חושב שהוא כן יכול להיקרע.

כאן אני פונה גם לרשות, גם לאוצר וגם לעובדים. תנו לשלב הזה של המשא ומתן, שהוא בכל זאת שונה מאשר היה לפני חצי שנה, ובכל זאת התקדמו בו, להתנהל עם פחות מתחים. יכול להיות שחלק מהאמירות שנאמרות כאן וגם נאמרות בתקשורת, שיש בהן מרכיב חינוכי - כך אני אקרא לו בזהירות כדי לא לתת לו שמות אחרים – יכול להיות שצריך טיפה להוריד ממנו. יכול להיות שהעובדים צריכים להתגמש וכן לאפשר שידור בשישי-שבת כדי שאני כמאזין אדע אם קרה משהו גם בתקופת המעבר, ואני מכיר את העמדה הזאת שאומרת שאם ויתרתי על משהו, סימן שכבר ויתרתי על הכל. אני יודע שחבר הכנסת ליצמן הוא בעמדה שתמשוך את החבל עד הקצה כי בסוף זה שמולך ירוץ אליך.

כמו אל-על.

אני גדלתי בישיבה אחרת ואני חושב אחרת.

תזכור שבאל-על בסופו של דבר האוצר בא לקראת העובדים.

אני אומר למשה גביש ולמוטי שקלאר שאני קורא לזה המרכיב החינוכי ואני לא רוצה לתת לזה שם אחר. המרכיב הזה של קצת סיבוב הבורג שיבינו שזה ברצינות, אני חושב שיכול להיות שיש לו גם תוצאות שליליות. כאן נאמר על שישי-שבת על דעת כל החברים. תשקלו את הדברים האלה מחדש.

משפט אחד, גם על רקע הדברים של חבר הכנסת ריבלין. כאשר אנחנו מעדכנים שסוכמו תנאי הפרישה מול יושב-ראש הסתדרות העובדים, אלה תנאי הפרישה הטובים ביותר שסוכמו במגזר הציבורי לפחות בעשור האחרון.

אחיה, אתה יודע שהגיעו לנקודות – כאן מותר לי לומר גם לנציגת ההסתדרות, כי אני לא בא מבית לגמרי אחר – שלפני כמה חודשים נראו מעבר. אמרו לי שסיכמו ואני לא מאלה שמקבלים כל מילה שעופר עיני אומר, מותר לי, אבל במקרה הזה אני חושב שהגיעו למשהו שהיה נראה לפני כמה חודשים כבלתי אפשרי. זה נראה כמחסום הכי קשה ולאורך שנים אלה סכומים מאוד מאוד גדולים.


שלא תהיה מצד העובדים שום אי הבנה. אנחנו לא נאשר בסוף את ההסכם הסופי שיצטרך לבוא לכאן אם לא נחוש שהעובדים שפורשים, פורשים בכבוד. אמרנו את זה מהתחלה, משה גביש מכיר את דעתנו, גם של החברים הנוספים שהיו בלובי. אם זה המחיר, לא ישלמו אותו אותם אנשים שעבדו לאורך שנים ברשות והגיעו לפרישה שהיא תהיה משפילה. אני יודע שמישהו רואה בזה משפיל ומישהו אחר רואה במשהו אחר משפיל, אבל אני מודה שלי נוח בעניין הזה להסתתר אחרי ההסתדרות. אם ההסתדרות אמרה שזה נראה לה סביר, וגם האמירה שנאמרה כאן על ידי חיים פרננדס שזה אחד ההסכמים היותר הוגנים שהיו בשנים האחרונות, מבחינתי זה כרגע מספק.


אל תכניסו אותנו לעימות שאני מבין אותו במספרים בין הקבוצות השונות בתוך רשות השידור. מוכרחים להגיע כאן להסכמות ואני יודע שכרגע זה קצת תוקע. האם המפוטרים מה-700 יהיו חצי-חצי, 60-40, 45-65, יכול להיות שאין ברירה - ואני אומר את זה כהצעה מכינה - וצריך למצוא מישהו שמראש יהיה מוסכם שהאמירה שלו תהיה סופית כי אני לא בטוח שיש איזשהו מנגנון שאפשר באמצעותו לדייק כאן עד הסוף. יש כאן איזו הכרעה של לחתוך את הקשר הגורדי ומישהו צריך לקבל את האומץ לחתוך אותה וזה מה שכולם יצטרכו לקבל, כי אחרת מה שיקרה הוא שעל הרקע הזה נחזור לתקופה של לפני כמה שבועות שכל העסק יתחיל להיפרם. נדמה לי שאם יעברו את הנקודה הזאת, בעצם כמעט יעברו את נקודת האל חזור. כך נדמה לי ואולי אני טועה.

אתה צודק.

חברים יקרים, תעשו את זה בימים הקרובים ואז תיפתח התחושה שהולכים בסוף להסכם.


אני מציע שתי הצעות. האחת, איכשהו נזרקה כאן תקופה של חודשיים אבל אני חושב שצריך לקצר אותה. אני לא רוצה לקבוע תאריך שאחר כך כולנו ניפול עליו כמו ששמים קווים אדומים שאחר כך נופלים עליהם, אבל אני חושב שצריך לקצר אותו. בכל מקרה, סיכמתי גם עם מנהל הוועדה שבשבוע האחרון של המושב הזה, בעוד שבועיים, נקיים דיון שנרצה לדעת מה קרה ונרצה לדעת שהתקדמו ונרצה לקבל תאריך בו מגיעים ל-CLOSING כי הרי לכולם ברור שיהיה בסוף הרגע האחרון, הלילה האחרון, בו כולם ישבו על כל המספרים וזה יצטרך להיסגר כולו ביחד. אני חושב שאם נלך בדרך הזאת, נתרום את תרומתנו.

לא היה ניתן כאן לחוש שום מחלוקת, ואני אומר לכם שזה לא היה תמיד בבית הזה, בין כל חלקי הבית שישבו כאן, מחבר הכנסת ליצמן ומה שהוא מייצג, דרך חבר הכנסת ברוורמן, דרך חבר הכנסת ריבלין ואני בטוח שחבר כנסת בן-ישראל שלא דיבר הוא באותו כיוון וכך גם חבר הכנסת חרמש, עד, אם אני מייצג את הקצה השני, שאמרו שהשידור הציבורי הוא נכס שאנחנו לא יכולים לתת לו להתפרק וכולנו משוכנעים שאם הפעם הוא ייסגר, לא יקימו אותו מחדש כמו עוד כמה דברים ביצירה הציונית שלא יקימו אותם ב-2008. או שהם הוקמו בעבר או שהם ימותו, וכאשר הם ימותו, לא יקימו אותם מחדש. השידור הציבורי הוא אחד מהם.

אני מציע לקיים דיון נוסף ביום שני הבא.

אני הצעתי לקיים בעוד שבועיים. בשבוע האחרון למושב, כך גם הוסכם עם מנהל הוועדה, נקיים ישיבה נוספת.


אני מבין שהסיכום הזה מוסכם על כולם. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:35