PAGE
24
ועדת משנה לקליטת ילדים, נוער וצעירים עולים במערכת החינוך

31.12.2007


הכנסת השבע עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 47

מישיבת ועדת משנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

לקליטת ילדים, נוער וצעירים עולים במערכת החינוך

יום שני, כ"ב טבת התשס"ח (31.12.2007), שעה 12:30

הוראת זהות יהודית לילדי עולים

חברי הוועדה: זאב אלקין – היו"ר

אברהם מיכאלי

עמיהוד בהט – מנהל האגף לקליטת עלייה משרד החינוך

מיכל צידון – משרד החינוך

סוניה מיכאלי – מדענית ראשית המשרד לקליטת העלייה

ענת פנסו – סגנית ראש אגף חינוך ונוער הג'וינט מכון ברוקדייל

יוליה דור – עובדת סוציאלית, האגודה הישראלית למען ילדים עולים

רומן פרס – סמנכ"ל רשת מוסדות "פאני קפלן" בישראל

יוליה גיניס – רכזת פיתוח פרוייקט פורום הורים עולים

אלעד איזבוצקי – מנהל מרחב ירושלים, ידידים למען הנוער והחברה

שרה פלג – מנהלת אגף תכניות חינוכיות במדרשה באורנים

לילך אטיאס – המדרשה באורנים

דנה גורדון

מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ

הוראת זהות יהודית לילדי עולים

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אנחנו היום מגיעים לניסיון לפרוע שטר שהוא שטר בערך בן חצי שנה, כאשר בקיץ היינו אמורים לשמוע כאן הצגה של תכנית חדשה שמפתח משרד החינוך עם השותפים השונים, קרי משרד הקליטה והג'וינט, בתחום של זהות יהודית וישראלית, כאשר הוגדר הנושא הזה כאחד מהנושאים שדורשים חיזוק. ואנחנו רצינו לשמוע את הצגת התכנית עוד לפני יציאה לפגרה אחרי מושב הקיץ, גם היתה לנו שם איזו הבטחה שנשמע את זה אז.

לצערי בישיבה שהתכנסנו כאן ממש בתחילת הפגרה נדמה לי, אחרי שהכנסת כבר יצאה לפגרה בשלושים ביולי לא זכינו לשמוע את הצגת התכנית, עודכנו שהיות ומדובר בתכנית שיש בה משתתפים רבים ושותפים רבים אז קצב ההתקדמות לא כפי שתוכנן מלכתחילה ומשרד החינוך לא עמד במשימה הזאת לעדכן אותנו אז והבטיח לנו שבחודשים הקרובים, אז דובר על יולי, ספטמבר, אוקטובר, יתקיימו מגעים אינטנסיביים בין כל השותפים ותגובש התכנית, כאשר אם אני זוכר נכון אז דובר על כך שהכוונה היתה להתחיל להפעיל את התכנית במתכונת של פיילוט ובמתכונת נסיונית עוד בשנת הלימודים הנוכחית שאנחנו נמצאים כבר בעיצומה.

אנחנו עסקנו מאז בהצגות, כשהתכנסנו כאן למושב החורף אני מייד רציתי לגבות את השטר הזה אבל היות ועסקנו כאן בתמונה הכללית של הפעילות, גם של משרד החינוך, כולל ההיבטים התקציביים, וגם של משרד הקליטה, וגם לפי העדכונים השוטפים שקיבלתי אם היינו מעלים את הנושא על סדר היום באוקטובר לא היינו שומעים הרבה מעבר למה ששמענו ביולי אז דחינו קצת את הטיפול בנושא ובתאום עם אודי קבענו שאנחנו נעלה את הנושא לאחר שנגמור לטפל בתקציב השוטף של משרד הקליטה, וזה קורה היום בישיבה.

אנחנו כאן מחזירים לסדר היום נושא שעסקנו בו בהרחבה בכמה פעמים, כאשר העיסוק שלנו בתחום הזה, זהות יהודית לילדים עולים הוא יתבצע בשני רבדים. הרובד האחד זה התכניות החדשות, שהבטיחו לנו בזמנו ששוקדים על פיתוחם ושצריכים לתת מענה הולם שעוד לא ניתן. והרובד השני זה גורלם של התכניות הישנות, בעיקר סמינרים בתחום של זהות יהודית לתלמידי התיכון, לתלמידי החטיבה העליונה, במיוחד לאור המשבר שנוצר בעקבות השביתה. כי מן הסתם לא יעלה על הדעת שהשביתה לא תפגע בפעילות בתחום הזה, ואנחנו נרצה כאן לשמוע עדכון שוטף מה קורה עם תחום הסמינרים בשנת הלימודים 2007-2008.

אלה שתי המשימות. בתאום עם אודי קבענו שהיום נפתח את הדיון דווקא בתכנית החדשה, אבל ברגע שנסיים אותה נגיע אני מניח בישיבה הבאה או אולי מעבר לכך, תלוי לאן נתקדם היום, נגיע גם לשמוע מה גורלם של הסמינרים ואיך משרד החינוך התארגן למציאות הקשה לאחר השביתה. אלה הם דברי ההקדמה, ועכשיו זכות הדיבור שלך אודי, והדברים של אודי הפעם מלווים גם במסמך שמונח על שולחננו, שצריך לשמש לנו כמעין ראשי פרקים להצגה היותר מפורטת שתיכף נשמע לגבי התכנית החדשה. ונמצאים כאן אתנו גם אני מבין חלק מהשותפים, הג'וינט מיוצג כאן ולעומת זאת משום מה משרד הקליטה לא נוכח.

אני מופתע אגב, אני גם אעיר את זה לפרוטוקול, אנחנו גם נעביר את זה להם שאני מופתע מזה שהם לא מיוצגים כאן כי זה נכון שאריה, כמו כל עובד מדינה מגיע לו זכות לחופשה הפרטית אבל מעבר לכך אני מניח שלפי מיטב ידיעתי משרד הקליטה מצבת כוח האדם שלו לא ירדה לאריה קורת בלבד. אז בהחלט זה מפתיע שמופיע כאן נושא שעד כמה שאני מבין שהם שותפים בו, הם אמרו לנו שהם שותפים בו והם בחרו שלא להיות מיוצגים. אנחנו נעיר על זה ללשכת המנכ"ל אני מניח, זאת הכתובת. אז אודי, תצטרך לדבר בשם המדינה כולה, האחריות הכבדה מונחת על כתפיך כרגע כי משרד הקליטה לא כאן.

טוב, אני אומר באמת כמה דברים. אלף אני רוצה לומר, עוד לפני שאנחנו ניגש לתוכן הדברים ולתאור תמונת המצב אני אומר שאחד הדברים אני חושב, וזה גם מופיע פה בפתיח, בהגדרת הצורך, יש פה איזה שהוא דבר ייחודי לפחות מהבחינה, באופן חיצוני לפחות מהבחינה שיש כאן פעולה מערכתית מאוד רחבה, שכוללת בתוכה גם מספר משרדי ממשלה, פה כתוב משרד החינוך והמשרד לקליטת עלייה, משרד הרווחה בעצמו פנה והביע את רצונו להיות שותף בעניין הזה. אני שאלתי אותם אם השותפות תהיה גם תקציבית, לא קיבלתי על זה תשובה, אבל עצם הרצון להיות שותפים הוא כבר דבר שהוא נכון אם אנחנו מסתכלים על מלוא הקשת של הדברים.


אבל מעבר למשרדי הממשלה יש פה באמת גם שותפות שהיא שותפות אסטרטגית גם הרבה מעבר לתכנית הזאת, אבל בהחלט גם בתכנית הזאת בינינו לבין הג'וינט בשני היבטיו, ג'וינט ומסד קליטה, שזה מצד אחד גורם אחד ומצד שני זה שני גורמים שונים, במקרה זה ענת שנמצאת פה ובטח תציג את עצמה עוד מעט מייצגת את הג'וינט וגם את מסד קליטה. אני חושב שיש בזה ערך עצום בעניין הזה. אני גם יודע שכל התחום הזה שנקרא זהות או שייכות נמצא גם על השולחן של מנכ"ל הג'וינט, והוא גם דיבר על זה עם מנכ"ל משרד הקליטה לא מזמן, בשבוע שעבר. כלומר יש פה איזה מהלך מתואם ומאוד מרשים מהבחינה הזאת.

וכשאני נמצא במשרד במשרד החינוך, ומדבר בשם המדינה והאוצר והחוץ וכל מיני אחרים, אז אני יכול לומר בשם המשרד שלנו שאני יושב פה אבל התובנות שיש כאן בתכנית הזאת הם פרי באמת פגישות רבות וגם מאוד מאוד מקיפות. כלומר נמצא פה בתוך המסמך הזה המינהל לחברה ונוער, נמצא פה המינהל לחינוך דתי, נמצאת המזכירות הפדגוגית. וגם את התבניות שרשומות כאן, שהם כרגע תבניות, התבניות האלה תתמלאנה בתוכן על ידי אותם שותפים מקצועיים בתוך המשרד שעוסקים בדבר הזה. ולכן זה היה מאוד חשוב לי להדגיש את הדבר הזה. זה דבר ראשון.

דבר שני שרציתי לומר, מה שאנחנו רואים כאן, אם נפתח גם את המסמך הזה, אנחנו מדברים פה בעצם, עד עכשיו במשרד לפחות, בצידם אולי של תכניות אחרות שחלקם שמענו עליהם וחלק לא, מפעילים סמינרים לכיתות י', יא', ודיברנו על זה כבר בעבר ואולי גם נחזור לזה גם היום.

זאת ההחלטה ההיסטורית, אנחנו ניסינו כאן להתחקות אחר שורשיה, לא הצלחנו. זה משהו שקיים מתחילת שנות התשעים, ואנחנו לא הצלחנו להבין האם היתה הפסקה באמצע.

בודאי שאני יודע שכשאני הגעתי זה פעל.

משרד החינוך הודיע לנו שמעבר לעשר שנים כבר חלה על זה התיישנות מוחלטת. אחרים אמרו שעשר זה המקסימום שהמשרד מסוגל להתחקות אחורה אחרי השורשים של ההחלטות אז עדיין זה נשאר להיסטוריונים כנראה לברר.

אז בכל אופן זה קיים, ועוד מעט גם נדווח על זה לגבי מה שקורה עכשיו. בערך מדובר על כשלושת אלפים תלמידים בחטיבות העליונות, וגם השנה, כפי שכבר אמרתי בהתחלה, בתחילת השנה בישיבה הראשונה, אז אמרתי את זה מתוך איזו שהיא התרשמות ואני יכול להגיד את זה גם עכשיו, הפניות הם מאוד מאוד רבות. השביתה בוודאי עשתה את שלה אבל נעבור על זה אחר כך יותר מאוחר. אני אמרתי את זה רק כדי להגיד שאחת התחושות שלנו היתה שהסמינרים זה אחד המפעלים המוצלחים שאנחנו מקיימים, בייחוד על פי המשוב שאנחנו מקבלים מהתלמידים שנמצאים בהם. אבל חשבנו שצריכים להתחיל את התהליך הרבה יותר מוקדם.

ולכן הגיל הזה של חטיבות ביניים נראה לנו המקום המתאים. מצד אחד הילד הוא כבר לא ילד בגיל רך מידי, אבל הוא כן אז בונה את אישיותו, ולכן התשתית הזאת של חטיבות ביניים היא נכונה מבחינת תחילת התהליך הזה ולא לחכות עד החטיבות העליונות. זה כן אומר שהסמינרים יצטרכו בסופו של דבר גם להיות באיזה שהוא רצף לתכנית הזאת. הסמינרים, במתכונת כזאת או אחרת, אנחנו עכשיו אגב כותבים את המכרז החדש של הסמינרים, תמו שלוש או ארבע השנים של המכרז ואנחנו בדיוק עכשיו כותבים שני מכרזים, אחד של הסמינרים ואחד של מרכז ההיגוי של יוצאי אתיופיה. שני דברים שונים לחלוטין. ואני בטוח שזה יבוא לידי ביטוי במכרז החדש של הסמינרים כי יצטרכו להיות אולי, לראות את הדברים בצורה של רצף מהתכנית הזו.

זה מתבסס על תחושת בטן או איזו שהיא בדיקה? הרי היו לכם שתי אפשרויות. אפשרות אחת זה ללכת אחורה בגיל, להגיד שבונים תשתית לסמינרים בקבוצת גיל יותר צעירה, ואפשרות שנייה זה להגיד, וזה גם הושמע כאן בדיונים נרחבים שהיו על הסמינרים, שהסמינרים זה בוודאי ובוודאי לא מספיק, לא בהיקף שלהם, של המכסה שהם נותנים, ולא בעוצמת הפעילות, שזה סך הכל שלושה ימים על כל רצף הלימודים של שלוש שנים, ולנסות לעבות את זה בתחום של החטיבה העליונה. שזה כמובן יותר קשה לכם מבחינת דרכי מימון. אז השאלה אם זאת היתה החלטה טכנית או החלטה עקרונית על סמך בדיקה.

לא, הסמינרים זו פרשה בפני עצמה. מה שאני רוצה לומר, דווקא בדיון שאני זוכר שהיה, באחת הפעמים שאני כן הייתי כאן אז דווקא נאמר שההקדמה של הסמינרים כפי שהם היא נראית לא נכונה, בעיני הגופים שהיו אז כאן, ודווקא הגיל הזה הוא גיל יותר מתאים. אבל אם מדובר על תכנית כזאת, שהיא שונה, היא שונה במהותה.

אתה כרגע מדבר על התכנית, אני שואל קודם על הגיל. אני מניח שקודם החלטתם על הגיל, אחר כך על התכנית מה עושים. ההחלטה ללכת לחטיבת ביניים ולא להרחיב בחטיבה העליונה על מה היא התבססה. כי זה לא ברור מאליו. אני בהחלט רואה היגיון גם לכאן וגם לכאן.

היא התבססה על שני דברים מרכזיים. אחד החטיבה העליונה היא באופייה מבחינה לימודית מאוד ממוקדת הישגיות, בגרויות, וזה הראש שמייצג אותה. חטיבת הביניים לעומתה היא גם מבחינת הגיל של התלמידים, תחילת שלב ההתבגרות ושלב גיבוש הזהות, גם האישי וגם הקבוצתי, ולכן זה נכון לעסוק בנושאים האלה בגיל הזה, משום שזה נושאים שמעסיקים את בני הנוער, וגם זה הזמן עדיין ילדים נמצאים בתיכון, אנחנו מאמינים שאם נעסוק בנושאים האלה בגיל חטיבת הביניים זה ישפר את המוכנות שלהם ואת ההישארות שלהם בתוך המערכת ויביא אותה למקום שבמקום ניכור, קושי, שנאה למערכת החינוכית, מקום הרבה יותר מקבל, מכיל, עוד לפני המעבר לחטיבה העליונה.

כן, אבל לא כל התלמידים העולים עוברים בחטיבת הביניים בדרכם לחטיבה עליונה.

רובם המכריע.

תיכף נשאל איך אתם מגדירים כאן את קהל היעד.

חוץ מאלה שמגיעים עולים חדשים ישר לחטיבה עליונה, אין הרבה כאלה.

אני רוצה לומר עוד מילה אחת, מכיוון שהאופי של התכניות הוא לא אופי שהוא על בסיס של שלושה ימים, ממוקד וזהו, אלא הוא יותר פה אלמנטים של רציפות בתוך המערכת, גם בתוך בית הספר, שעת זהות קבועה שנתית, כל שבוע שעה שבועית ללימוד, אז חשבנו שכשמדובר על תכנית יותר עמוקה אז מקומה באמת בחטיבת הביניים שם באמת הפניות למידע היא הרבה יותר משמעותית. להכניס היום שעה בחטיבה עליונה זה דבר שהוא בלתי אפשרי בכלל. אז זהו, אז זה לא רק דבר טכני אלא גם דבר שאני חושב שיש בו היגיון. ואז הסמינרים הופכים להיות איזו שהיא פעולת המשך.

אגב אתם רואים את זה, כשאתם מדברים על שעת לימוד רצופה בחטיבות הביניים, אתם מדברים לאורך כל הפריסה של חטיבות הביניים מבחינת השנים? זאת אומרת סמינרים היום עושים ביא' נדמה לי.

י, יא', יב'.

אבל איפה עיקר הכובד, יא', אז אם אתם רוצים כאן איזה שהוא רצף אז לכאורה.

לא רצף מבחינת רצף צמוד.

למה לא?

לעשות את זה בט' ובי'?

לא, אני שואל, אם אתם מנסים לבנות כאן איזו שהיא תמונת על, הרי שוב, מבחינת הילד זה בכלל לא מעניין אותו לדעת שפעילות בחטיבת הביניים מתוקצבת מתקנות כאלה וכאלה ומשותפים כאלה וכאלה, וכשהוא מגיע לחטיבה העליונה אז הוא נוסע לסמינר מתקנה אחרת שיש לה היסטוריה אחרת. בסופו של דבר הוא רואה איזה שהוא רצף הגיוני של פעילות. אז אם המטרה היא לבנות איזו שהיא תמונת על, המטרה של חטיבת ביניים זה לבנות תשתית.

אני מבין את השאלה. צריכים לחשוב על זה. אני אתן לך דוגמא, אני לא יודע אם היא נכונה להגיד אותה כדוגמא או לא, לכן אני אומר צריך להתלבט בדבר הזה. אבל אני אומר לך משהו יותר מזה. אדם קרוב אצל עצמו. כשאני למדתי תורה או תנ"ך אז יש איזה שני סבבים, שגם הם לא באים ברצף, אלא אתה לומד בכיתה ב' ובכיתה ט' אחר כך את אותו ספר.

אבל אין הפסקות.

יש הפסקות, אולי לא במקצוע אבל חוזרים על אותה תקופה. אני לא יודע, צריכים לחשוב על זה. כי אנחנו דווקא דיברנו על ח' ועל י'. על ח' בתכנית הזאת וי' בסמינרים.

אמרת שסמינרים היום זה יא'.

:

לאו דווקא, זה לא רק יא'. י', יא', יב'. יב' יוצאים מעט בגלל הבגרויות. וי', יא' בדרך כלל הבית ספר מעדיף להוציא ביחד בגלל שאחרת יוצא להם מעט מאוד תלמידים. אז זה בדרך כלל י', יא' ביחד.

יש לכם סטטיסטיקה אגב של שנה שנתיים אחורה כמה תלמידי י' וכמה יא'?

לא, אבל אפשר לבדוק את זה.

אז אולי לדיון שיהיה בעוד שבועיים אנחנו נשמח לראות את זה. כדאי לשקול את זה שוב לאור המפגש של התכניות. אבל לאור מה שאתה אומר ט' בכל מקרה לא תהיה בתמונה.

חשבנו להתחיל את זה מח'. לראות את שכבת ח', שהיא השכבה היותר נוחה, מבחינת, זה לא הילדים שבאו עכשיו לחטיבה וזה לא ילדים על סף יציאתם עם כל ההכנה לתיכון ולמעברים אלא זה כיתה שמבחינת הפניות הפדגוגית היא יותר נכונה. גם הגילאים זה גיל שיותר מתאים. ככה נראה היה לנו. ואז לעשות בי', יא' את הסמינר כפעולת המשך, אבל אם איזו שהיא נגיעה. אז זה נושא שצריך לחשוב עליו.


רק מלה אחת ואז אני מבקש ברשותך מענת להרחיב, כי אנחנו באמת עשינו את העבודה הזאת ממש בשותפות. אני רוצה רק לתאר, לפני שאנחנו צוללים פה לתוך התכנית עצמה, אני רוצה לומר שלושה דברים. דבר ראשון, באמת הכוונה היא לבצע במהלך השנה הזאת כמו שאמרנו, תשס"ח, פיילוט, במשהו בין שלושה לחמישה יישובים, כדי לראות, יכול להיות שלא נצליח עד סוף השנה לסיים את הפיילוט אבל להתחיל אותו, כדי שנוכל לדעת שאנחנו בכיוון הנכון כדי שנפרוש אותו אחר כך.

יש לכם תאריך יעד לתחילת הפיילוט?

אחרי שעשינו את כל סיעורי המוחות שבעולם, והכל פה מכונס לתוך תבניות מאוד מאוד ברורות אז אחרי שענת תציג את התכנית גם יהיה מאוד ברור למה אני מתכוון, אני מניח שזה ייקח לנו משהו בין ארבעה לשישה שבועות גג ליצור את המתווה, את גבולות הגזרה שבית הספר יצטרך לבחור ממנו את התכנית. במלים אחרות, אם נלך כרגע לקצה של העניין, בשלב מסויים, זה יכול להיות גם תוך חודש, חודש וחצי, אנחנו מתכוונים לפנות לשלושה או ארבעה ראשי ערים, ולומר אנחנו נכנסים ליישוב, לחטיבות הביניים ביישוב, כדי שזה יהפוך להיות דבר שהוא אינטרס ראשותי, למדנו שכל דבר היום נעשה בשיתוף עם הרשויות.

כן, למרות שבחטיבות הביניים זה שונה מהחטיבה העליונה מידת ההשפעה של הרשויות היא פחות.

אני לא מדבר על תיקצוב אפילו אלא רק על איזו שהיא ראייה. אגף החינוך ביישוב יש לו עניין בדבר הזה.

יש אגב סינון ליישובים? יש פרופיל של מה אתם מחפשים?

כן, אנחנו מקבלים יישובים עתירי עולים. באותם יישובים למשל, עשרים ושניים היישובים שאנחנו עושים איתם את הפרוייקט של הייעוץ הם יישובים עתירי עולים. הם לא נבחרו במקרה.

ייעוץ שפ"י, הנושא שיעלה פה בהמשך הדיון.

בשמחה. יש לנו רשימה של עשרים, עשרים וחמישה יישובים, שאת הבחירה מתוכם לגבי הפיילוט צריכים לראות איך אנחנו עושים. אז אני אומר, הקצה יהיה שמנהלי בתי הספר וחטיבות הביניים באותו יישוב יכונסו, יקבלו את הואוצ'ר, שתיכף אנחנו נתאר אותו כאן, יצטרכו בזמן סביר להציג תכנית לאישור צוות היגוי, ומקבלים את המשאב לתוך בית הספר ומתחילים לפעול בו, ככל שהזמן יתיר להם במהלך החודשים הקרובים. ואחר כך גם, כמובן, למי שיתחיל באמצע השנה גם יורשה להמשיך אותו בשנה הבאה, שלושה חודשים, ארבעה חודשים.

אני אפסיק אותך לשנייה, אני פשוט מנסה לעשות תרגיל מחשבתי. אנחנו כרגע סוף דצמבר. אתה אומר שתוך חודש, חודש וחצי תחליטו מה היישובים ותיכנסו ליישובים. זה אומר שאם אני מנהל בית ספר אני מתוודע, נחשף לאפשרות של הואוצ'ר הזה לקראת סוף פברואר. בין לבחור רשות ולסגור עם אגף החינוך לבין עד שזה נקלט אצל המנהל ומופנם אצלו במקרה הטוב זה סוף פברואר תחילת מרץ.

לכן אני אומר שמראש אנחנו בונים את זה לשנה פלוס.

אני מנסה להבין את האופק של השנה ומה בכלל תספיקו לעשות. עכשיו אני כמנהל, אם אני מבין נכון, תיכף אתה תפרט את זה, אני צריך להציע תכנית.

אנחנו נציג את זה. אתה מקבל מנחה מטעם התכנית, עם גבולות גזרה, מתווה שאנחנו עומדים לכתוב אותו בחודש הקרוב, ואתה בהתאם לגבולות הגזרה האלה בונה תכנית.

אבל אני צריך לעשות איזו שהיא פעולה. תיכף ניכנס לפרטים מהי אחרי שתתארו את המתווה, אבל זה ברור שאני לא יכול להגיד משפט פשוט רוצה או לא רוצה אלא אני צריך לקיים איזה שהוא דיון בצורה כזו או אחרת של עומק, שאולי אפילו לא יסתיים בדיון אחד אלא ידרוש כמה דיונים, עד שאני אבין על מה מדובר, עד שאני אקרין את זה לצוות, עד שאני אקבל את הפידבק מהצוות, מן הסתם זה לא יהיה הדבר היחיד שאני אעסוק בו כמנהל אותה חטיבת ביניים באותם שבועות. מבחינת לוחות הזמנים, לפי איך שאתה מתאר את זה, במקרה הטוב המנהל יחזור אליך סמוך לחופשת הפסח או מייד אחריה, וזה במקרה הטוב, כאשר ברוב המקרים להערכתי, ואז ועדת היגוי צריכה לדון בזה ולאשר.

הכוונה היא שהוא יוכל להתחיל בזה עוד השנה ולהמשיך בזה אחר כך בשנה הבאה.

אבל להערכתי, אני עכשיו בונה את זה על לוח הזמנים של השנה, עם כל החופשות שיש, שמתחילות להיכנס, יום העצמאות וכן הלאה, זה אגב גם לוקח זמן ופניות מהצוותים של בית הספר הארגון של כל הטקסים וכל מה שמסביב. המשמעות של זה שהמנהל יקבל אישור לתכנית שהוא הציג, לפי הערכתי, אני מוכן להגיד את זה כאן לפרוטוקול, אנחנו ניפגש כאן ונבדוק מי מאתנו צדק, אבל במקרה הטוב להערכתי סוף מאי. באותן חטיבות ביניים שיש בעיות שביתה שום פעילות לא תתקיים, כי הם צריכים לסגור שעות אחרות, לא את הדבר הזה. לכן בפועל אנחנו כאן יוצאים מתוך נקודת הנחה שאנחנו בשנה רגילה, עם המורים שלא שבתו, אם נכניס לכאן את המורים ששבתו ההערכה שלי תהיה רק יותר פסימית, כי המערכת כרגע מנסה להוציא החוצה את כל השעות שהן פחות קריטיות כדי להחזיר את השעות שהיא מחוייבת להחזיר.

אבל מה האלטרנטיבה?

אני לא שואל מה האלטרנטיבה. אני מנסה להבין איפה אנחנו נמצאים. אני מנסה להיות מציאותי. אני מנסה להסתכל על זה בעיניים של, אם תרצו, אבא של ילד שלומד בחטיבת ביניים ולקח, אין לו מה לעשות, הוא נכנס לאתר הכנסת בעוד שבועיים, לקח את פרוטוקול הישיבה הזאת ומנסה להבין מתי יבוא אותו מענה שהוא מחכה לו כבר שנה, מאז שהוא קרא את הפרוטוקולים בקיץ. וכדי להיות מציאותי, אני מוכן כמעט להתחייב פה לפרוטוקול, לשם שינוי אני עכשיו אתחייב אז אתם תוכלו לבדוק אותי כשניפגש כאן, שהסיכוי שהתכנית תיכנס לפעילות ממשית בשנת הלימודים הזאת כמעט אפסי.

אני חושבת שעצם ההכנה שלה היא כבר התחלה.

אני קצת יותר אופטימי.

מיכל כבר נכוותה כאן פעם בנקודת האופטימיות כי היא התחייבה לנו במשהו.

לא אני התחייבתי.

אנחנו פועלים באופן כזה שזה כן יפעל במהלך השנה הזו. אני אומר שוב, זה לא יהיה יחידת זמן של שלושה חודשים, אבל אני כן רוצה להתחיל את המהלך.

אתה מדבר כאן על פעילות שהיא לא נקודתית. זה לא סמינר. תיכף אנחנו נשמע את המתווה, אבל זה ברור כבר ממה שאמרת כרגע שאתה מדבר על פעילות שוטפת שבועית. הנדבך הבסיסי. אני טוען שלפעילות השוטפת בממוצע, זה לא מקרה קיצון שאני לוקח, זה לא המקרה הכי גרוע, אני הייתי אומר המקרה האופטימי אבל אני מוכן ללכת אתך על ממוצע, בממוצע לפעילות השוטפת יישארו בערך בין שבועיים לשלושה שבועות של פעילות.

אני חושבת שהרעיון הוא לעשות עבודה נכונה. אני חושבת שהתהליך של הכניסה לבית הספר, והעבודה עם המנהל עם הצוות שהוא מקים, ובחינת קודם כל מיפוי המצב שלו, בחינת המצב בבית הספר ומה אנחנו כצוות מורים רוצים לעשות הוא כבר חלק מהתהליך. כי המערכת, הרי אנחנו כולנו פה חיים באותה מדינה ויודעים ששעה שבועית, עם כל כמה שהיא מאוד מאוד משמעותית והרבה יותר ממה שיש היום לא תשנה את כל האווירה בכל בית הספר. אבל אם יש צוות מורים ברשות מנהל שהם עובדים על העניין הזה, מקבלים הנחייה על העניין הזה ויושבים וחושבים איזו תכנית הכי מתאימה, מה אנחנו רוצים לעשות, איזה מטרות אנחנו רוצים לשים לעצמנו, איך אנחנו רוצים למצב את המטרות האלה, זה כבר בעיני חלק מהתהליך. וגם אם התכנית בפועל לילד, אותה שעה שבועית, כמובן שאין שום משמעות להתחיל אותה שלושה שבועות לפני סוף השנה, זה ברור.

ולפי מה שאת אומרת כרגע אני רק משתכנע שאני צודק בתחזית שלי לגבי לוח הזמנים.

סביר להניח שאתה צודק.

כי את הצבעת על החשיבות של התהליך.

התהליך הוא חלק מהתכנית, אבל יכול להיות שאפשר יהיה כן לעשות, אני קצת יותר אופטימי מכם.

אין לך כמעט ברירה. למה אני שואל את הנקודה הזאת, הרי בסופו של דבר אני מנסה לבדוק את זה מצידו, בצד השני של הצינור, מצידו של הילד והאבא, שכל תהליך ההכנה זה בשורות טובות למה שאולי יקרה בשנה הבאה. ולכן חלקית יצטרכו לעשות חלק מההכנה מחדש. לכן יש השלכות של מספר תלמידים עולים וכן הלאה. זה לא יהיה כל כך פשוט. חלק מההכנה עדיין יהיה קשה לעשות אותה.


אני שואל את זה, למה אני אומר שלאודי אין כמעט ברירה להיות אופטימי, כי בזמנו כאן כשהנושא עלה לדיון מספר פעמים, זה פחות מטריד את הג'וינט אבל הנקודה שכל הזמן הודגשה על ידי אנשי המשרד, גם כשהם לא עמדו בלוח הזמנים להצגת התכנית, שבשנת הלימודים הזאת התכנית תפעל, לפחות ברמת הפיילוט. ולא במקרה אני בזה פתחתי גם את הישיבה. ולכן אם האופטימיות של אודי נכונה אז המשרד יעמוד בהתחייבות הזאת. אם הפסימיות שלי, שמגובה על ידי חלק מאנשי המשרד והשותפים היא נכונה בעקבות לוח הזמנים שפרשתי אז כבר היום ברור, אני מוכן כמעט להתחייב לפרוטוקול, שהמשרד לא יעמוד בהתחייבות הזאת.

מה אתה היית מעדיף, שנעשה מהר ולא טוב או לאט וטוב?

תאמיני לי, את לא רוצה לגרור אותי לויכוח הזה, אבל אם כבר גררת התשובה שלי מאוד פשוטה מה הייתי מעדיף. למה אני בשלושים ביולי הייתי מאוד מודאג, ואתם הייתם מודאגים פחות, אני הייתי מאוד מודאג כי אמרתי אם בשלושים ביולי אין לנו מתווה של תכנית אז הסיכוי שזה יעבוד בשנת הלימודים הקרובה הוא הולך וקטן וכמעט נעלם. ולכן אני הייתי מעדיף שכאשר במאי אמרתם שביולי תהיה תכנית שביולי תהיה תכנית ואז בשנת הלימודים הזאת, אם לא בתחילתה לפחות באמצע שלה התכנית היתה מתחילה את העבודה, ואז אפשר להעריך את הפיילוט ואפשר מזה להסיק לגבי ההמשך. זה מה שהייתי מעדיף.

אני פה עקבי, לא שיניתי את דעתי מאז השלושים ביולי. בשלושים ביולי באתם ואמרתם לי מצד אחד תבין, יש פה הרבה שותפים, ולכן זה הולך יותר לאט ממה שחשבנו, ולאה רוזנברג הצטרכה לעמוד פה ולהסביר את הנקודה הזאת. ומצד שני אמרתם אל תדאג, זה עדיין ימשיך, ברמת הפיילוט נספיק לעשות את זה בשנת הלימודים הזאת, ולכן אנחנו נהיה ערוכים לשנת הלימודים שאחרי זה כבר עם איזה שהם מסקנות. למה מטריד אותי הפיילוט, למה יש הבדל מאוד מאוד מהותי בין היערכות בבית ספר לבין הפעלה נסיונית, כי כולנו מבינים שלא תיגשו לפריסה הגדולה של התכנית בשנת הלימודים הבאה אם בשנה הזאת לא יהיה פיילוט, זה גם טבעי. כולם יגידו קודם צריכים לראות איך זה עובד באותם שניים שלושה יישובים. אי אפשר להתחיל את זה אם הפיילוט לא עבד. ולכן התזוזה הזאת של חודש, אחר כך חצי שנה, אחר כך בסוף אולי כל שנת הלימודים, המשמעות שלה תהיה תזוזה של שנה שלמה. ואני כמעט מוכן לכתוב באותיות קידוש לבנה שזה מה שהולך לקרות עכשיו. ששנת הלימודים הבאה היא תהיה שנת הפיילוט ולא שנת ההפעלה.

אני אופטימי לא מתוך שאין לי ברירה או יש לי ברירה. אני אופטימי כי אני אופטימי מטבעי, ואני יכול להעיד על עצמי שלא לקחתי שלושה חודשים חופשה ולא שלושה ימים חופשה כדי שאפשר יהיה לומר, לא שאתה תגיד, אבל מישהו אחר, שזה השתהה בגלל זה.

את הציטוט הזה מהפרוטוקול אנחנו נעביר לאריה קורת.

תעביר. אני לא לקחתי דקה אחת חופש. ואתה יודע, לא לפרוטוקול אני יושב פה עכשיו בחופשה מאונס, כי המשרד הוציא אותי לחופשה כי הוא אמר שאחרת יורידו לי דמי הבראה כי לא לקחתי יום חופש במהלך השנה האחרונה, ואני לא חותם כרטיס ואני יושב פה רק לצורך הישיבה. אפילו עד כדי כך. כלומר זו לא הנקודה. ואני אין לי ייסורי מצפון על העניין. יש לי צער, כלומר חבל לי, אבל זה לא עניין של איזו בטלה או משהו כזה. ולכן אני מקווה שכן אנחנו נצליח בקטע הזה של השנה לעשות עבודה מספיק משמעותית כדי לפחות לפרוס את הדברים, יהיה במרץ אפריל אבל נפרוס אותם כדי שאפשר יהיה להתייחס לדבר, וזה מה שהכי חשוב כאן, באמצע יולי, כדי שנוכל להבטיח איזו שהיא פריסה יותר רחבה בשנה הבאה.

זה מה שמטריד אותי.

אני יודע, בצדק. וזאת הכוונה, ואני מקווה שאנחנו נעמוד בזה.

השאלה אם יש דרך בעניין הזה מבחינתכם שאתם חודש, חודש וחצי שדיברתם עד שזה יורד למנהלים האם אפשר לזרז את התהליך הזה. כי משם והלאה אין כבר מה לזרז.

אבל אז אנחנו יכולים לעשות את זה פחות יסודי.

בסדר, אנחנו עושים מאמץ.

בוא תמשיך. ביררנו רק את הצפי של לוחות הזמנים.

אני אגיד באמת בקצרה, קודם כל לא מדובר פה בתכנית עם תוכן אלא במתווה ארגוני של איך אנחנו רואים את העשייה בנושא של זהות ושייכות לתלמידים עולים.

אבל סליחה שאני קוטע אותך, וזה פעם אחרונה, לא מדובר פה על מתווה ספציפי שכתוב כאן מבחינת תוכן, אבל קודם כל יש כבר, אנחנו אחרי כמה פגישות בנושא של תוכן, ויש פה גם בעקרונות של התכנית יש פה בהחלט התייחסות לתוכן.

כמו שברור אנחנו מדברים על בני נוער עולים ובני עולים, חשוב להדגיש את הנושא של בני עולים, בגילאי חטיבות הביניים, כשאנחנו מייעדים את זה לחטיבות ביניים עם אחוז גבוה של תלמידים עולים ובני עולים. אבל מערך הפעילות הוא הטרוגני, על מנת באמת אם רוצים ליצור פה חיבור חייבים להתייחס לכלל התלמידים, זאת אומרת היחידה היא בעצם כיתה, כפי שהיא נמצאת, ולא עושים עליה שום מניפולציות.

זה חשוב להבין לפני שנתקדם הלאה, קהל היעד, אמרת פה שני דברים ששניהם מרתקים אבל הם קצת סותרים אחד את השני. אולי לא הבנתי. מצד אחד אמרת שקהל היעד זה העולים ובני העולים, ואני אשמח לשמוע איפה הגבול, איפה ההגדרה, איך הגדרתם את זה. כשאת מדברת על בני עולים איך את מגדירה אותם. יש הגדרה רשמית לצורך התכנית, הרי בסוף זה יגיע לתיקצוב ולכסף אז תצטרכו הגדרה רשמית מי זכאי להשתתף בתכנית ומי לא.

כל הכיתה משתתפת בזה, גם אלה שהם לא בני עולים. אנחנו לא נוציא ילדים החוצה לצורך הפעלת התכנית. אנחנו מתייחסים לכיתה שלמה בבית ספר עתיר עולים.

אז קהל היעד הוא כולם.

הבחירה היא בבתי ספר שמוגדרים על ידי המשרד כבתי ספר עתירי עולים. אנחנו בנינו את זה על סמך כמובן ניסיון רב של דברים טובים שקיימים בשטח, ואנחנו רוצים לנסות ולחבר בין שלושה אלמנטים. אלמנט של למידה, כלומר ידע, האלמנט של חוויה והאלמנט של התנסות. אנחנו קראנו לזה פה שילוב בין ראש, ידיים ולב, זאת אומרת גם הרחבת הידע של התלמידים, גם איזה שהוא ניסיון לרדת לעומקם של הדברים הקשורים בזהות, בהשתייכות, כפי שהילדים תופסים אותם, וגם פעולה שהיא פעולה התנסותית חווייתית שבה בדרך כלל עושים משהו שקשור באותו חיבור בין פרט לחברה. אנחנו ננסה לעבוד בתחום האישי ובתחום הקבוצתי. אנחנו לא מעוניינים בשום דבר שקשור בכפייה או בהחלטות מלמעלה אלא בלפתח דיאלוג ולתת הרבה מקום וכבוד למורשת המוצא באשר היא. בעצם לייצר איזה שהוא מהלך של שורשים וכנפיים. חיבור לתרבות המוצא, גאווה בתרבות המוצא וחיבור גם לחברה הישראלית ולמה שהיא מביאה איתה.


כיוון שמדובר בבני נוער חשוב מאוד שהפעילות תהיה אטרקטיבית ולא תיתפס כעונש, הנה יש לנו עוד שעה פה לשרוף אלא משהו שבני הנוער ירגישו שהם מחוברים אליו. אנחנו לכן נרצה פעולה מגוונת.

אני תוהה אם אותם המורים, מי יהיה בצוות המורים הזה שיחשוב על התכנית יחד עם היועץ החיצוני, המורה לאזרחות, המורה לתנ"ך?

אני מציע שתתני להם לתאר את המבנה כי היא עוד לא סיימה. אם משהו אחרי שהיא תתאר יהיה לא ברור אז תוכלי לשאול.

אנחנו מדברים פה על שלושה ערוצים של פעילות, פעילות עומק בית ספרית, שהיא כמו שאמרנו מרכז הכובד של התכנית, פעילות שהיא יותר, הגדרנו אותה כימים מרוכזים, שאפשר לצאת או ברמת בית הספר כולו או ברמת יישוב, שוב תלוי במספרים, שהם יותר בסגנון של יום טיול או יום ביקור או יום חוויה. ואיזו שהיא פעולה, בשלב הגדול היינו רוצים שהיא תהיה ארצית, בסגנון של חידון, כמו שיש בצבא, חידון מורשת, משהו שמחבר את כלל חטיבות הביניים, תחושה שאנחנו חלק ממשהו גדול.


אני רוצה להתמקד שנייה בעבודת העומק הבית ספרית.

לגבי מה שאמרת עד עכשיו, השלב השני והשלב השלישי זה גם כל הכיתה?

כן.

זאת אומרת שמבחינה זאת הקהל פה זה כל תלמידי חטיבת הביניים במדינת ישראל בבתי ספר עתירי עולים.

גם לא כל השכבות, שכבה אחת, שכבה ח'.

כולל החידון.

הלכנו על זה בשלב מסויים של הדיונים במשהו בסדר גודל של מאה חמישים כיתות. בשיא.

אנחנו נעבוד בצורה כזאת שכל בית ספר שייבחר הוא יקים צוות היגוי, הוא רשאי לבחור מי יהיה בצוות ההיגוי שלו. אנחנו כמובן יכולים לתת לו הנחייה או סיוע בעניין הזה, להקפיד שיהיה רכז חברתי, רכז חינוכי, רכז עולים, זה יכול להיות מורה לתנ"ך ויכול להיות גם מורה להתעמלות, אבל צריך להיות איזה שהוא סוג של צוות היגוי. צוות ההיגוי הזה יקבל הנחייה חיצונית, על בסיס מתווה שאנחנו צריכים לבנות אותו. זה בעצם מה שאודי הזכיר קודם, העבודה שעוד עלינו לעשות. ועל בסיס המתווה הזה בית הספר יצטרך להגיש תכנית. התכנית יכולה להיות מורכבת משילוב של עבודה של צוות המורים האינטגרלי של בית הספר, אבל גם יש לו לטובת זה, כמו שאודי אמר, ואוצ'ר או סל משאבים, הוא יכול לקנות פעולות חיצוניות, הוא יכול לקנות פעולות המשכיות מגופים קיימים בשטח שיכולים להבהיר את הפעולה. הוא יכול לקנות פעולה חד פעמית, מרצה, הצגת תיאטרון וכן הלאה, סרט עם הרצאה ועוד כל מיני דברים שיכולים לעמוד לרשותו, בשביל לקדם את הרעיונות שלו.

הסעיפים של הוא'וצ'ר ניתנים להעברה? למשל אם אני לא קונה פעולת תיאטרון אני מפנה את זה לפעילות בתוך בית ספר או שיש לי רשימה של אפשרויות, אם לא השתמשתי באפשרות הזאת אז הכסף נשאר במשרד החינוך.

לא, בית הספר מקבל סל של סכום, לא משנה כרגע, עשרת אלפים שקל, והוא רשאי להשתמש בזה כראות עיניו, בנושא הזה כמובן.

אנחנו חשבנו על שעה שבועית, עשרת אלפים שקל לבית ספר להפעלה של התכנית עצמה, פלוס סכומים נוספים לטובת המדרגות האחרות של היציאה לשטח.

כן, אבל אני יכול להעביר מסעיף לסעיף, למשל אני יכול להגיד לא רוצה פעילויות נוספות, רוצה שעתיים שבועיות, או להיפך, לא רוצה שעה שבועית.

שעה היא שעה.

וכספים אני יכול להעביר מסעיף לסעיף?

אולי, אפשר לחשוב על זה. הרעיון הוא, ההמלצה שלנו תהיה לא. אבל בתוך הסל משאבים שהוא מקבל, באותם עשרת אלפים שקל כן היינו רוצים שהוא ינצל אותם, הוא יכול לנצל אותם למה שהוא רוצה בתוך המסגרת הזאת. כמובן המנחה שאנחנו נקצה לטובת העניין ילווה את צוות ההיגוי בבניית התכנית, התכנית הזאת תוגש לאישור, היא תפוקח כמובן על ידי מפקחי קליטת עלייה של המשרד והיינו רוצים שגם הרשות המקומית תהיה חלק מהעניין. בית הספר אמור להפעיל את התכנית.


במקביל לשלב 2 ושלב 3 אנחנו ניקח גופים חיצוניים שבעצם יסייעו לבצע את הפעולות כי הן בעצם פעולות מרוכזות, הן אמורות להיות המשכיות לפעולה שמתקיימת. זאת אומרת אם אנחנו נרצה לעשות יום טיול נרצה שהתכנים בטיול הזה יהיו מחוברים למה שבית הספר עוסק בו באותה שעה שבועית. אם הילדים מתעסקים בנושא של שונה ודומה אפשר ללמוד את זה דרך הטבע, אפשר ללמוד את זה גם בתוך הפעילות שהילדים יעשו בתוך הטיול וכן הלאה.

אתמול היתה לכך דוגמא מצויינת, היה דיון במשרד בנושא הזה, העניין של חברות וידידות של עצמך ואחר כך פעולת ההמשך תהיה באיזה שהוא מקום של סולידריות צה"לית באיזה שהוא אתר. בעצם זה הרעיון, לחבר את התחושות השורשיות של כל אחד מהעולים, לחבר אותם לתובנות של ישראליות, של ציונות, של יהדות, בתוך הפעולות שמחוץ לבית הספר.

הגופים החיצוניים של שלב ב' וג' תעשו את זה כמכרז של משרד החינוך?

של מסד קליטה.

זאת אומרת זה לא יהיה החלטה למשל, הרי שלב ב' הוא בתוך רשות מסויימת, זאת לא תהיה החלטה של אגף חינוך.

יהיו כמה זכיינים והוא יוכל לבחור מביניהם.

אנחנו לא נבחר אחד. נותנים היבטים שונים, אני חושבת שזה גם חשוב לשמור על הגיוון. יש גם דברים טובים שנעשים בשטח וחשוב לשמר אותם. אנחנו בעצם ניסינו לבנות כאן.

אם יש, סתם דוגמא, עמותה שנמצאת בנתניה, שדווקא בנתניה הצליחה להגיע להישגים בתחום הזה של פעילות בתחום זהות יהודית לילדים עולים, והיא לא ברמה ארצית. לפי השיטה שאתם מתארים בשלב של בית ספר בית הספר יוכל לפנות אליהם במידה ותאשרו. אבל בשלב העירוני של נתניה לא יוכלו לפנות אליהם כי הסיכוי שהם ייכנסו לרשימה הארצית הוא קלוש, כי הם לא בפריסה הארצית ולא יעמדו בתנאי המכרז שתעשו, ומצד שני לכאורה חבל. תשקלו את זה לגבי השלב השני.

שאלה חשובה מאוד. זה עלה פה הצורך גם בשיתוף של העמותות, ולא עמותות שהן בין לאומיות אלא משהו יותר מקומי.

אז אני מציע שכשאתם שוקלים את זה, כי לעשות מכרז טוטאלי לגבי השלב השני ולהגדיר מראש ארבעה חמישה זוכים שהם כולם יהיו ארגונים גדולים ארציים, בדרך כלל אפילו עמותות עולים ארציות לא מצליחות להיכנס לתחרות בסדרי גודל כאלה של פריסה. לעומת זאת אם בשלב העירוני תינתן האפשרות גם לעמותות קטנות יותר להיכנס.

אבל זה אומר שאנחנו חייבים לבדוק כל עמותה כזאת טוב טוב מה היא יודעת לעשות ומה היא יכולה לעשות.

אבל עדיין בסדרי גודל שאתם מדברים זה בוודאי אפשרי, בשלב של הפיילוט זה בוודאי אפשרי, וגם במאה חמישים כיתות. מאה חמישים כיתות כמה רשויות זה יהיה, עשרים, שלושים, זה אפשרי. אפשר יחד עם כל רשות לקבוע רשימה לרשות הזאת מראש ואז לתת לבחור. אבל זה יאפשר לעמותות יותר קטנות להתחרות בשלב הזה.

גם זה יתן אפשרות לעמותות של עולים.

מי יהיו המנחים הבית ספריים?

הוא יהיה שייך לגוף שגם הוא ייבחר.

השאלה שלי עדיין נשארת, איך זה יכול להיות שצוות ההיגוי הבית ספרי בעצם בנוי מאותם האנשים שלכאורה אנחנו מדברים על כך שבית הספר באיזו שהיא מידה נכשל בלהעביר לתלמידים שלו את כל הנושאים האלה של הזכות ושל השייכות ושל כל הדברים האלה. כי בעצם אנחנו יודעים שבכל בית ספר מדברים על הדברים האלה. יש לי ילדים בגיל בית ספר, אני יודעת מה הם לומדים. הם לומדים על חברות ועל שייכות ועל שונה ודומה וכל הדברים האלה. אבל אנחנו מדברים על כך שיש לנו אוכלוסיה של עולים שלא קיבלה באיזו שהיא דרך את המסרים האלה מבית הספר, ואנחנו בונים צוות היגוי מאותם מורים של בית ספר שלא מצליחים להעביר את התכנים האלה בשיעורים שלהם של אזרחות או של שיעורים מיוחדים.

מה היית מציעה לנו?

אני חושבת שיש פה בעייתיות מסויימת שבעצם אותם האנשים שכרגע אחראים על כל הפעילות הבית-ספרית שהיום בבית ספר, כמעט בכל שיעור, אפילו במתמטיקה מכניסים תכנים של חברות וידידות ושייכות והכל לא מצליחים להעביר את התכנים האלה לתלמידים שלהם, להיות אחראים על בחירת תכניות וקניית תכניות שצריכים להעביר את התכנים האלה לתלמידים שלהם.

מה את מציעה, אם היית במקומנו מה היית מציעה?

לי יש הצעה.

אני בהחלט מרכינה את ראשי.

את יכולה להציג את עצמך?

כן, אני עובדת בעמותת פורום מורים עולים, אני רכזת משאבים, בדרך כלל זה לא בדיוק התחום שלי.

מדובר כאן על משאבים לא קטנים לפי התאור.

אבל אני עוסקת המון בתחום של זהות יהודית ומשתפת פעולה עם ארגונים כמו עלמא או כמו ארגונים דומים. ונראה לי שמדברים פה על בנייה של תכנית, על איך התכנית תעבוד, מתי היא תצא לפועל, אבל משהו מרכזי שהוא בעייתי בתכנים ובאיך לעשות את הדברים האלה לא מתייחסים אליו בדיוק. אני אפילו לא בטוחה שיש מספיק גופים, זאת אומרת מדברים על עמותות קטנות ועמותות גדולות אבל אני לא בטוחה שיש היום מספיק גופים בארץ שיודעים לטפל בנושא הזה. אחרת אנחנו לא היינו ניצבים מול הבעיה הזאת.

מה את מציעה לנו, אם את יכולה להציע לנו שנשב ונחשוב.

אני מרגישה שיש משהו שהוא לא בדיוק נכון בכך שדווקא המורים של בית הספר. אני חושבת שהאלטרנטיבה היא לבנות את כל התכנית בעזרת גופים שמתעסקים בנושאים האלה, בזהות יהודית לאנשים שהם לא דתיים, בזהות יהודית לבני נוער, בשייכות לבני נוער עולים ולא עולים, ולא להסתמך על מנהל בית הספר וצוות המורים שלו בלבחור ולקנות תכניות מכל מיני גופים, כי אין להם את הניסיון בקונספט הזה ובתוכן הזה מספיק.

תלוי אבל מי יהיה גם היועץ שינחה אותם.

אז הכל יהיה תלוי בבנאדם אחד, ביועץ הזה.

לא, לא הכל תלוי בו. הוא יכול להוציא מהם דברים מסויימים. הלא לאנשים אין כוונות רעות, גם לצוותי בית ספר אין כוונות רעות. יכול להיות שלא הצליחו להוציא מהם בצורה נכונה את הכלים כדי לשלב את התלמידים העולים. ויכול להיות שאם יהיה יועץ שילווה אותם כן יצליחו. יש לנו ניסיון, אנחנו רואים דברים כאלה בשטח.

ההצעה של יוליה היא ברורה, רק זו שאלה מה נכון יותר ומה פחות. היא מציעה, מה שאנחנו יושבים כאן עוד אפשר לשנות את הכל לפני שהמכרזים יצאו ולפני שנכתבו הכללים. מה שהיא אומרת, היא מפנה אתכם, אני אנסה לתרגם את זה ללשון יותר מעשית, היא מפנה אתכם לניסיון שלכם עם תלמידי תיכונים, ואני כרגע לא נכנס לשאלה אם הגורמים שעושים את הסמינרים לתלמידי תיכונים הם גורמים טובים או רעים. זה כרגע לא מעניין אותי. הרושם שלנו מהדיון שהיה הוא כן. עכשיו זאת לא השאלה. היא אומרת תלכו על רשימה של גורמים ארציים, תבחרו אותם, אתם רוצים שזה יהיו עשרים גורמים או שלושים או ארבעים, לא משנה מה, הנה הם קיימים, ואז תגידו למוסדות שאפשר לבחור. עדיין, אני רק מסב את תשומת לבה של יוליה שגם במודל הזה בסופו של דבר לאיזה גורם לפנות מחליט בית הספר, כי אין מי שיכול לכפות את זה. המקסימום שאת יכולה לעשות את עושה רשימת סל לקניות שאת מאשרת את זה ברמה ארצית. בסופו של דבר בית הספר, גם היום בסמינרים בית הספר הוא זה שמחליט האם אני נוסע לאורנים או האם אני נוסע לסמינר של גשר, וזאת החלטה של אותו צוות, כי אין מישהו אחר שיכול לקבל אותה. משרד החינוך לא יכול להגיד אתה תיסע לאורנים ואתה תיסע לגשר. אלא אם כן יש רק זכיין אחד.

הערה קטנה, יש פה דילמות אמיתיות בדיון הזה. ואני חושב שהפתרון הוא, ענת קודם רמזה, זה מישהו מומחה שייתן את ההנחיה לבית הספר. אנחנו כל הזמן מדברים על שהתערבות גורמים חיצוניים מונעת, לא מונעת באופן יזום אלא מנטרלת אפשרות של צוות בית ספר להכניס דבר לדפוס התנהלות של בית ספר מתוך הצוות. אנחנו הרבה פעמים שואלים את עצמנו האם טוב לשכור את שירותיהן של כל מיני חברות טובות. הנה, אורנים פה, מצויינים, זה לא העניין בכלל, ולא להפוך את זה למשהו שהוא להכשיר את המורים לעשות את הדבר הזה דבר יום ביומו. ולכן אני אומר, השילוב הזה של מישהו מומחה מבחוץ שינחה את בית הספר.

שמי יביא את המומחה מבחוץ?

אם השרה שלנו רוצה יהדות חדשה שעוד לא נבראה אני לא יודע מאיפה נכשיר. היא רוצה יהדות חדשה, היא ענתה לנו את זה על הבמה.

אל תטיל על חברינו במשרד החינוך אחריות על השרה. יש להם מספיק צרות משלהם בלי הצרות של השרה. כדי שנבין פה, היועצים החיצוניים האלה מאיפה הם באים?

הם באים מאיתנו. שוב, זה יהיה איזה שהוא תהליך מכרזי.

תהליך מכרזי ברמת האנשים או ברמת הארגונים?

אנחנו נשתדל שזה יהיה גוף.

יהיה מכרז על גוף שמטרתו תהיה להעמיד יועצים לבתי ספר בפריסה הארצית לליווי של התכנית.

לא חייב להיות יועץ לכל כיתה. יכול להיות אחד בצפון ואחד בדרום.

אתם יודעים מה, קטונתי, אבל אם הייתי צריך להצביע לכם על גוף שמסוגל לתת דבר כזה לא הייתי מצביע על אחד. אז איך תצרו מכרז שכמה גופים יתמודדו? הלוואי. אני לא מכיר היום גופים שיודעים לעשות את זה. אני מכיר גופים שיודעים להתמודד על ההפעלה. וגם, מעטים מאוד בפריסה הארצית. אבל גופים שיכולים להציע שירותי ייעוץ ומומחיות בתחום בניית תכניות זהות יהודית, לא רק לעולים, זה יותר מורכב, זה קבוצה הטרוגנית.

הם צריכים להיות מנחים לתהליך בית ספרי. הם לא צריכים לתת את התשובות.

אני קודם רוצה לתת את זכות הדיבור לשותף השלישי שבינתיים הופיע. וסוניה, את כאן מייצגת לא את הצד השואל, לא היית בתחילת הישיבה אז אני מעדכן אותך שמשרד הקליטה הוא חלק מהמנגנון שמציע את התכנית הזאת. אתם חתומים ואתם שותפים, אני מניח שגם בכסף. אני מניח שמשרד הקליטה לא מתנדב להשקיע כספים בלי שיש לו יכולת השפעה אמיתית.

אבל עדיין ישנה כאן אי הבנה.

אני מאוד ארצה שתדברי כאן, אני רק רוצה שתדברי לא כסוניה מיכאלי פרט אלא כנציגה של משרד הקליטה, שהוא שותף לתכנית הזאת. ואם יש לך מה להגיד מבחינה הזאת אנחנו מאוד נשמח.

טוב, קודם כל אני רוצה להגיד לך שגם כפרט אני אדבר כבנאדם שיש לו עשרים ושבע שנות ניסיון בחינוך. יכול להיות שאני לא קראתי בעיון רב ועברתי באמת שורה שורה.

כרגע את נמצאת כאן כנציגה רשמית של המשרד.

אני בודקת אם אני אולי כאן פספסתי, חוליה של עבודה עם משפחות יש כאן או שבאמת לא ראיתי?

לא, אין.

כדי שאני אוכל להמליץ פשוט במשרד הקליטה לשים דגש בנושא הזה. אני גם, יכול להיות שזה גם חולשה בשפה העברית, מהם הקריטריונים להצלחה?

זה עדיין לא נמצא כאן. עוד לא פיתחנו.

אולי משרד הקליטה יעזור לנו.

אני כאן רואה ברשימת המשתתפים רכזי עלייה. בבית הספר עדיין יש רכזי עלייה?

בחלק מסויים כן. בעתירי העולים בודאי. בהרבה בתי ספר יש, בייחוד בתי ספר שיש בהם הרבה מאוד עולים. הרבה מאוד זה עשרים אחוז, שלושים אחוז, ארבעים אחוז, שמונים אחוז. בית ספר שיש בו חמישה עולים מתוך אלף ילדים אני לא מניח שיש לו רכז עולים. אבל בית ספר מקיף מאשדוד לדוגמא.

הבן שלי לומד בבית ספר איפה ששלושים אחוז מהכיתה הם בני עולים, אבל אין שם רכז עלייה. אני לא יודעת איך אפשר להגדיר את התלמידים האלה בכלל. זאת אומרת האם הבן שלי בחטיבת בינתיים צריך לעבור בתכנית הזאת?

מה את חושבת?

אני חושבת שזה לא מתאים, אני חושבת שזה מיותר.

אני גם חושבת, זה מה שגם בתכניות של משרד הקליטה, אני חושבת שאנחנו צריכים להשאיר איזו שהיא נישה, במידה ואנחנו רואים התפתחות בתהליך שתהיה אפשרות עקב ההתפתחויות בכיתה, בקבוצה, לראות אפשרות לשנות את הכיוון וללכת עם הקבוצה, ולא כדי לשים את הוי ולסיים את התכנית שהיא בנוייה, כי חליפה אבל לא תמיד לפי המידה. זה בינתיים. אני לא יודעת אם אני ראיתי את זה או לא, אבל אני חושבת שהמשפחה בעיניי היא מאוד חסרה כאן. גם משפחות ותיקות, ישראלים, ילידי הארץ, וגם עולים חדשים. כי מה שמשפחה מרגישה בעצם זה מסר שהיא משדרת לילדים. אני חושבת שיש לנו כאן אפשרות להכניס לכל התהליך את המשפחה.

באיזו צורה, איך היית מציעה?

באותם תהליכים, המפגש בין הורים הוא יכול להיות, הוא הכרחי, הוא יכול להיות תהליך מאוד מאוד משמעותי גם בשינוי עמדות של אותם תלמידים, וגם לא שינוי עמדות, גם בחיזוק עמדות. מה שילד מרגיש וחווה בבית הספר או בטיול הוא חוזר הביתה ומשתף את ההורים. אם הורים לא מגיבים אז הוא מקבל מסר שזה לא משמעותי וזה לא חשוב. אם הורים מגיבים חיובי, אז הלוואי עלינו שזה יקרה. במידה שהוא מקבל תשובה שלילית אז ברור מה יקרה. אז לכן בעיני יש מקום שאנחנו באמת נכניס את נושא המשפחה כחלק בלתי נפרד מהתהליך.

אני לסוגייה שדנו בה קודם בנושא של מקומם של המחנכים בתוך התהליך הזה, אני חושבת שהבנייה של התכנית הזאת היא מאוד נכונה. אני חושבת שזה נכון מאוד להעצים את המחנכים בתהליך של העבודה הזאת, בדרך הזאת של באמת יועץ מקצועי שמצטרף לצוות היגוי ומוביל את המהלך בתוך בית הספר. אני חושבת שזה לא נכון להכניס ארגון לתוך בית ספר שעושה משהו ויוצא אלא דרך זה יש פה העצמה של המחנכים, הכנסת העניין לתוך החזון הבית ספרי, המקום של כל הנושא הזה בתוך התהליך החינוכי בבית הספר.

רק תציגי את עצמך שיהיה ברור שאת מדברת כאן, שהאינטרס המוסדי שלך הוא הפוך למה שאת אומרת.

אני מייצגת את החינוך במדינת ישראל, את קליטת העלייה. אני שרה פלג מהמדרשה באורנים. אני מייצגת גוף שהוא חיצוני ויחד עם זה גוף שמנוסה מאוד בתוך תהליכים ארוכים בתוך בתי ספר של עבודה עם מחנכים וייעוץ, שאמרת שאין גופים, שאתה לא מכיר אף גוף כזה שמסוגל לתת ייעוץ, אז יש כאלה.

לא, שיש לו פריסה ארצית ושיש לו התמחות בפעילות בתחום זהות יהודית ישראלית לכיתה הטרוגנית.

אני לא אתחיל לדבר לא עליי ולא על הגוף שאני מייצגת, כי באמת אני רוצה לדבר על הנושא של כיתות הטרוגניות, שיש בהן בני עולים ועולים וותיקים, ולהם יש הורים, ואני מאוד מסכימה למה שאת אמרת פה שצריך לחשוב על המשפחות בעניין הזה כדי לעשות חיבור אמיתי. לי כבר יש רעיונות מה אפשר לעשות בעניין הזה. ואני חושבת שהעצמת הצוות החינוכי בדרך הזאת הוא מאוד נכון. ולא להגיד צוות המורים עד עכשיו לא עשה שום דבר או לא יודע איך לעשות אז נשאיר את זה במצב הזה. להיפך, אנחנו יכולים לשפר את המצב הזה.

אני מייצגת פה אגודה ישראלית למען ילדים עולים, אני עובדת סוציאלית. אנחנו מפעילים את הפרוייקט שהוא דומה, לפי איך שאתם כתבתם פה, גם עם משרד החינוך וגם עם משרד הקליטה, מעין וכולנו ביחד, כולנו ביחד בבתי ספר תמ"ת. ורציתי ככה קודם כל לחזק את מה שאת אומרת. כי הפרוייקט שאנחנו עושים, במיוחד בבתי ספר תמ"ת, הולכים בכמה כיוונים. יש את הקבוצה, שנפגשת אחת לשבוע, ויש את העבודה שאנחנו עושים עם המורים. וזו השנה השנייה שאנחנו מפעילים, ואתם לא מתארים לעצמכם עד כמה שמרתק, דווקא עם מורים, התהליך הוא מרתק. דווקא שם בעיניי לפחות נעשית עבודה אמיתית. כי עם אותם בני נוער הרבה יותר קל לעבוד, לפחות לנו ולמנחים שלנו, ודווקא שם אנחנו מרגישים שהשינוי הוא אמיתי.

באיזה גילאים המורים האלה, זה גם משנה. חלק מהם קיבלו פעם וחלק לא קיבלו גם בכלל.

חבר הכנסת מיכאלי, היות ושנינו היינו אמורים להגיע לכאן מהדיון בוועדת חוקה על הסעיף של השיוויון ואיסור אפלייה כולל על רקע של גיל.

לא, אני מציע את זה לשבח, הגיל דווקא לשבח.

אבל העניין הזה בטח לא בשליטה, כל מי שיש הם עובדים איתו.

בדיוק. אין שם ממוצע, אין שם גם משהו שאני יכולה להגיד שהם באים עם איזה מוצא ספציפי, או צברים או עולים. כולם שם. אני אגיד לכם שלפני שבועיים בדיוק אני הנחיתי מפגש עם מורים באחד מבתי הספר בתל אביב, שהיה שם פיצוץ מאוד לא קטן, דווקא בנושא של אותה קבוצה שהחליטה שהיא מדברת ברוסית במפגשים. הם מדברים ברוסית, קשה להם מאוד לתרגם את כל הנושאים לעברית.

זה מצויין. לפי הצעת חוק שהומלצה על ידי האגודה למען ילדים עולים, שאת מייצגת אותה כאן, זה צריך להיות חלק מהזכויות של התלמידים מוגנות על פי החוק. זה עוד לא עבר בכנסת, אבל זאת הצעת חוק שבתהליך.

אנחנו נתנו להם, המנחה נתן להם את הזכות, כי בדיוק היו את הסיפורים על הילדות והיה מאוד מאוד קשה לתרגם את התכנים שהם הביאו לעברית, והם עברו לרוסית. ודיברנו על זה שאולי חלק מהבעיה עם אותם מורים זה להביא את כל מה שיש להם בשפה. כי יש קושי בשפה וזה ברור. היה שם פיצוץ מאוד לא קטן על הנושא של, אני אתן לכם קצת לטעימה, הם חייבים לדבר בעברית, זה לא יכול להיות שבבית הספר שלנו ידבר פה מישהו ברוסית ולא משנה, כל הנושא שאתם דיברתם על העצמה של תרבות מוצא, על גאווה של תרבות מוצא, זה משהו שככה קיים, ואני חושבת שחשוב מאוד לחבר את המורים לתהליך הזה. אני יכולה להבין את הטיעונים שלך, במיוחד כשאני נפגשת עם המורים.

אני חושבת שגם בכותרת שאתם מציגים פה, פיתוח זהות אישית ותחושת השתייכות, השתייכות מתחילה בבית ואחר כך בבית הספר. ואם הם ירגישו השתייכות לצה"ל או למדינה ולא ירגישו השתייכות, שייכות לבית הספר, אני מאוד מתחברת למה שאת אומרת בנושא של הורים. אנחנו גם כן עושים מאמצים אדירים לשלב את ההורים בתהליך. זה לא מצליח במיוחד, זה כן מצליח טיפות טיפות. אנחנו מדברים על שישה עשר מפגשים שאנחנו עושים במהלך השנה עם בני נוער. יוצא לנו במקסימום להיפגש עם ההורים אולי שלוש פעמים, וזה מקסימום. אז אני חושבת שעם ההצעה שלך אני מאוד מסכימה. לפחות לשקף להורים מה עובר על הילדים שלהם, קצת לתת להם רקע, זה חשוב מאוד.

לי היו כמה שאלות לתכנית שלכם, אני ככה לא כל כך הבנתי פה את המתווה הארגוני. כמה מפגשים יש בתכנית?

פגישה שבועית.

תוציאי חופשות, תוציאי ולת"מים למיניהם.

כשאתם מדברים על קבוצה הטרוגנית גם צברים נמצאים שם?

כן, דיברו על זה. עיקר הדיון על סוגייה הזאת יהיה כבר בדיון הבא, אבל זה דבר מאוד לא ברור מאליו, ויהיו פה שאלות נוקבות. אבל אנחנו נגיע לזה.

אלעד מארגון ידידים. אני מייצג פה בעצם איזה שהוא חיבור של כמה דברים שדיברנו כאן. אחד זה התלמיד, הדבר השני זה צוות בית הספר, המשפחה, והנושא החווייתי שאנחנו רוצים להעביר את הנושא הזה בצורה חווייתית. ואני דווקא מתחבר למה שאמרת ממקום אחר, שאנחנו בארגון יש לנו כבר תוכניות שפועלות ועבדו בנושאים כאלה ואחרים, גם של זהות יהודית, גם עם עולים חדשים, בנושא שאיש בית הספר וצוות בית הספר שיש לו כבר את הניסיון של שנים הופך להיות היועץ של הגוף המלווה. הווה אומר אם אנחנו לוקחים סטודנט שמרכז שכבה בוגרת שחונכת את אותם תלמידים בצורה חווייתית, כמו שדיברנו, לא בצורה פרונטלית, אותו גוף בית הספר, אותה יועצת, אותו מנהל בית הספר הופך להיות הצוות שמלווה, שמכוון, שמנחה את התכנית. אז זה על סמך הניסיון.

אם אני אתרגם את מה שאמרת לשפת המעשה אתה אומר שידידים יהיה מוכן להשתתף במכרז על אותם יועצים בפרישה הארצית.

אני מציע את מה שאנחנו יודעים לעשות.

רומן פרס, אני סמנכ"ל רשת מוסדות פאני קפלן בישראל. קודם כל באמת אני רוצה ככה במילה, אני רואה יתרון גדול שיש פה, מגבשים את התכנית באמת איגום משאבים של כל המשאבים, גם מקצועיים וגם כספיים של כמה גופים, וזה תמיד טוב. אני רואה יתרון מאוד חשוב דווקא בזה שרוצים פה לתת דווקא לצוות הבית ספרי גמישות מצויינת. ברור הרי שבכל בית ספר, בכל עיר, הרי אוכלוסיית העולים, יש עולים רוסים, יש עולים אתיופים, הרוסים הם מחולקים במקום אחד זה בוכרים, במקום שני, וכל אחד באמת צריך גישה משלו, ומי חוץ מצוותי בתי הספר יודע בהחלט מה בדיוק בית הספר צריך.


ופה באמת אני רוצה בנקודה הבאה, בזמני הפנוי אני גם סגן ראש עיריית יוקנעם ואני חושב שחשוב מאוד לשתף גם את הרשויות המקומיות כי אני לא יודע אם הסכום, עשרת אלפים שקל שנקטתם בו, אם זה סכום מקרי או שזה באמת הסכום שאתם הולכים לתת. סביר להניח שהסכום הזה הוא לא כל כך גבוה, אפילו אם זה עשרת אלפים שקל. ואז אם רשות מקומית באמת רואה בזה חשיבות אז היא יכולה להקצות גם מתקציב של קליטה בקהילה של משרד הקליטה גם את הכסף משלהם, ואז אפשר פה לתגבר.

בודאי ובודאי זה נכון על הפעולה מה שקראו כאן שלב ב', וזה פעולה בתחום של הרשות. פעולת חתך.

זה נכון מול עבודה מול ההורים למשל. כי זה באמת לא מוכוון דווקא לתלמידים.

אז יהיה לכם נושא לשיחה מול אותן שתיים שלוש רשויות. הרי ברמת הפיילוט, כשאתם עוד יכולים לבחור רשויות אז אתם יכולים גם לבקש מרשויות. אחר כך זה יהיה יותר קשה.

סביר להניח שאם מהתחלה אתם תבואו ותתנו את זה באיזה שהוא מצ'ינג אז חלק מהרשויות יגידו לכם לא תודה. אבל אם תיכנסו ותתחילו לעבוד ותוך כדי עבודה יתגלה שיש פה הרבה יתרונות ותכנית רצינית אז אני חושב שהרשויות ישתתפו בזה בלי שום בעיה.


ונקודה אחרונה ושלישית, אני מבין שההחלטה לגבי להתחיל דווקא משכבה ח' היא התקבלה על בסיס איזה שהם קריטריונים מקצועיים. אבל אני חושב ששלב מאוד מאוד חשוב בפיתוח של תחושת השייכות זה למשל בר מצווה ובת מצווה, ולמה לא לגעת גם בשכבת ז' שזה באמת חלק מהעולים, ואנחנו עושים את זה בהרבה רשויות בארץ, אנחנו מכירים המון משפחות שלולא תמיכה הם לא היו רואים לא את הבר מצווה ולא את הבת מצווה.

כן, אבל שם דווקא יש פעילות מסויימת, היתה בזמנו פעילות.

השאלה אם היא ממוסדת.

היו תקופות והיו תקופות. פעם משרד הקליטה הפעיל תכניות יותר רחבות, אחר כך זה הצטמצם. כל מיני גופים בתחום הזה דווקא פועלים. ולכן אני חושב שיש יתרון גדול מאוד בזה שהם פועלים דווקא בח', בשלב של אחרי הגל של בר מצוות ובת מצוות, כי שם אלף אתה נכנס לשדה שמישהו פועל, ואז אתה צריך לחשוב איך אתה מתאים את עצמך ולא עושה כפילות. בנוסף לגופים יש גם גופים מהמגזר השלישי שפועלים, מכל מיני סוגים. ושנית, אם יש אחר כך הפסקה גדולה מאוד מבר מצווה, בת מצווה עד לשלב של חטיבה עליונה שם יש את הסמינר זה לא טוב. ולכן הכניסה שלהם לח' וט' אחרי בר מצווה בת מצווה אני חושב שהיא דווקא יתרון. והיא תתבסס על משהו שכבר נעשה בשלב הקודם.

בכיתה ז' הם עסוקים מאוד בגיבוש של הכיתות, זה כיתות מפורקות, יש להם את הגיבוש קודם כל. ח' הם כבר פחות עסוקים בזה ויותר פנויים למשהו מעבר.

הייתי ממליץ אם כבר נותנים את הגמישות לבתי הספר היה ותהיה המלצה כלשהי בבית ספר מסויים לתת דגש על זה אז אפשר לחשוב.

כשאתה עושה דבר כזה בית הספר כמעט בוודאות מה שהוא יעשה עם התקציב הוא יפנה את זה לבר מצווה בת מצווה כי במילא הוא הרבה פעמים עושה משהו, ואם לא היית מאפשר לו את הגמישות הזאת הוא היה עושה את המשהו בדרך אחרת. מה גם שמדובר כאן על פעולה מול כל הכיתה, ולא מול קהל העולים באופן ממוקד, ואנחנו על זה עוד נקיים כאן דיון מאוד לא פשוט ולעומק בסיבוב הבא, אז בודאי ובודאי בית ספר עושה משהו בתחום בר מצווה, בת מצווה בהיקף כזה או אחר מול כל הכיתה. אז אתה מאפשר לבית הספר לקחת את התקציב הזה, לצבוע אותו במשהו שהוא עשה גם קודם ושלום על ישראל. לפי הניסיון שלי אני לא הייתי שם מכשול בפני עיוור מול הנהלת בית הספר, פותר לה בעיה של מצוקה תקציבית לפעולה שהוא גם ככה נוהג לעשות בהיקף כזה או אחר.

אני חושב שזה נכון גם לגבי הטיולים מן הסתם, יכולים לנצל את התקציבים.

יכול להיות. אני הולך עכשיו לסכם בצורה של שאלות המשך. אנחנו הגענו לשורה התחתונה מבחינת הזמן אבל אנחנו לא סיימנו את הנושא. אנחנו נמשיך איתו בפעם הבאה, כאשר השאלות שיעמדו לדיון אני אנסה למקד אותן.


שאלה ראשונה, מה שהתחלנו לדון כאן, לוח זמנים. אני הייתי מצפה שלדיון הבא בעוד שבועיים תבואו כבר עם לוח זמנים מוסכם על כל השותפים, קרי מסד הקליטה, ג'וינט, משרד הקליטה ומשרד החינוך, על עובדיו. כדי שלא נשמע כאן הערכות אופטימיות ופסימיות אלא נשמע כאן איזה שהוא לוח זמנים. זה גם סביר לבקש את זה בעוד שבועיים כי אם אתם בעוד חודש רוצים לצאת לבתי ספר אז מן הסתם זה הגיוני שבעוד שבועיים ביניכם תהיו מגובשים על לוח זמנים מאוד מאוד ברור, שגם יתן לנו אינדיקציה מה הולך לקרות בשנת הלימודים הזאת, כן הפעלה נסיונית, לא הפעלה נסיונית או רק היערכות, ומה ההשלכות של זה לשנת הלימודים הבאה. האם מצליחים כבר להרחיב את זה מעבר לשתיים שלוש רשויות או שכל לוח הזמנים זז בשנה שלמה. אז זאת שאלה אחת שנרצה לשמוע תשובה כבר מוסכמת, לא ברמה של הערכות וברמת ויכוח.


השאלה השנייה תהיה קשורה לכמה סוגיות עקרוניות שעלו כאן, ואני מבקש את ההתייחסות שלכם וגם נקיים על זה דיון. אחד זה מה מידת המעורבות של ההורים, ובמיוחד של ההורים העולים, גם בעיצוב התכנית ברמה בית ספרית, וזה יתן אולי מענה חלקי לפחות לשאלה של יוליה האם יש דרך לערב את ההורים העולים או נציגות שלהם בעיצוב התכנית ברמה הבית ספרית. והשאלה השנייה בכלל האם תהיה הצעה, או בתוך התכנית או כהצעה למצ'ינג של הרשויות לתת פעילויות מעטפת מול ההורים העולים. זאת שאלה שעלתה כאן.


שאלה שלישית שאני כבר מקדים את המאוחר ואומר שאני אשאל כאן לא מעט שאלות בתחום הזה זה עבודה מול כיתה הטרוגנית ואיך אתם רואים את זה אז בפרישה ארצית. כי סך הכל המשאבים מוגבלים. זה נכון שזה מצויין לעבוד מול כיתה הטרוגנית אבל איך תוכלו, ברגע שהתכנית תהיה בפריסה ארצית, להבטיח שהתרומה המיוחדת שמקבלים תלמידים עולים היא אכן תרומה מיוחדת, ולא מדובר כאן במשהו, שהוא בסך הכל מבורך, פעילות בתחום זהותית לכלל תלמידי ישראל באותם בתי ספר שמרובים באוכלוסיית עולים, אבל התלמידים העולים יקבלו את מנת חלקם במסגרת לפרופורציה שיש להם בכיתה ולא מעבר לכך.


שאלה הבאה שתהיה, אנחנו כאן השתמשנו בכמה מושגים שהם קשורים, אבל לא בהכרח זהים. זה שייכות, זה קשרים חברתיים בתוך הכיתה, זה זהות יהודית, זה זהות ישראלית, זה מטרות קרובות אבל שונות מאוד. גם הכלים צריכים להיות שונים. האם אתם הולכים על הכל. כי אני בינתיים ממה שאתם מתארים יותר משתכנע שזה הולך לכיוון של השייכות וקשרים חברתיים בתוך כיתה ופחות זהות יהודית ישראלית של התלמידים העולים. ואולי אני טועה, אבל זה נושא לדיון שנרצה לשמוע כאן הבהרות ולמה הלכתם לכיוון כזה או אחר, או שיש כאן ניסיון להגיע לכל המטרות בו זמנית, ואז נשאל אם תפסת מרובה לא תפסת במקרה הזה, אם זה לא חל בעניין הזה.


וכמובן נשאל אתכם גם על ההיבטים התקציביים והמבניים של כל הפעילות הזאת ואיך זה נראה מבחינה תקציבית, בשנת הפיילוט, אחריה, וכו'. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30