PAGE
14
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
7.1.2008

הכנסת השבע עשרה



נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 161

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, כ"ט בטבת תשס"ח (7 בינואר 2008), שעה 14:00

השתלבותם המוצלחת של קצינים יוצאי אתיופיה בצבא ההגנה לישראל,

לעידוד בני נוער מהעדה להתגייס לשירות צבאי משמעותי

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן - יו"ר

קולט אביטל

יואל חסון

איתן כבל

משה כחלון

אברהם מיכאלי

השר לקליטת העלייה יעקב אדרי

שר התשתיות הלאומיות בניימין בן אליעזר

חנוך צמיר

המשנה למנכ"ל, משרד הקליטה

דוד יאסו

ממונה על קליטת יוצאי אתיופיה, משרד הקליטה

רינת אדלר

ראש מדור עלייה, חיל החינוך והנוער, צה"ל

אחיהוק מיקי

קצין צה"ל

סמרה אלבצ'או
קצין פרט, מחנה אלון, צה"ל

באטה משה
מנהל אגף יוצאי אתיופיה, הסוכנות היהודית

באנצ'י גוטה
קצין ניהול והדרכה בפו"מ, צה"ל

בני גושן
מ"ג לוגיסטיקה כנף 15, צה"ל

למא גיסאל

גשקין אברהם
רמ"ד תכנון מודל הקבע, אמ"ש/מתה"ח

חבתם גטה

מפקדת מחלקה בבה"ד מג"ב, צה"ל

סרן יונתן גטהון
ראש תא פיתוח חיל חינוך, קצין יוצא העדה האתיופית

פנינה רדאי
עוזרת רמ"ד תכנון זרועו, מחלקת תכנון אג"ת

רס"ן ציון שנקור
קצין יוצא העדה האתיופית

מירי חמו

מדור עלייה, חיל החינוך והנוער, צה"ל

סג"מ יוחאי דסה
קצין תקציבי אחזקה, צה"ל

גדי יברקן
יו"ר מטה המאבק לשיויון חברתי ליהודי אתיופיה

צגה מלבו
מנהלת שידור בשפה האתיופית, קול ישראל

קווס ז'מנה מלקן


יששכר מקורן
יו"ר פורום קצינים ארצי

אברהם נגוסה
יו"ר נציגי ארגוני עולי אתיופיה בישראל

לאה פדידה
חברת מועצת העיר, א. קליטת נוער עולה, יוקנעם

מאיר קרוצי
רכז ארצי, פורום קצינים

הקייס ראובן

דנה גורדון

יעל – חבר המתרגמים בע"מ
השתלבותם המוצלחת של קצינים יוצאי אתיופיה בצבא ההגנה לישראל,

לעידוד בני נוער מהעדה להתגייס לשירות צבאי משמעותי

אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

אני מברך את כל מי שהגיע לפה, וועדת העלייה, הקליטה ותפוצות, מקיימת היום ישיבה חגיגית בהשתתפות שר העלייה והקליטה והתפוצות יעקב אדרי ושר התשתיות בנימין בן אליעזר, לציון השתלבותם המוצלחת של קצינים יוצאי אתיופיה בצבא ההגנה לישראל. ישיבה זו, בנושא אי השתלבותם בצבא של מתגייסים יוצאי אתיופיה, מתקיימת כחלק ממסקנות הוועדה להצעה בדיון מהיר ביוזמת חברת הכנסת קולט אביטל, מישיבה שהתקיימה בשנה שעברה.

במהלך אותה ישיבה, למדה הוועדה כי בתקשורת פורסמו נתונים שליליים לגבי השתלבותם של יוצאי אתיופיה בצבא ההגנה לישראל וכי האמת היא שבני העדה מצטיינים במוטיבציה גבוהה להתגייס לצבא ההגנה לישראל, היום אנחנו לא יכולים לשנות את מה שנכתב בתקשורת, אנחנו רוצים שכל המדינה תדע שזה לא ככה, הצעירים מאתיופיה מתגייסים יותר מכולם, 90% מתגייסים, בקרבי יש 30% מהם ואני צריך לומר תודה לאלה שעזרו לארגן את הפגישה הזאת.

ראשית, דוד יאסו מנהל מחלקת קליטה עולי אתיופיה במשרד הקליטה והעלייה, שגם הוא שירת בעבר בצבא, והיה בין הקצינים הראשונים מהעדה האתיופית. אני מבקש לומר תודה לסגן מנהל כללי של משרד הקליטה שהוא עזר לנו להביא חיילים וצעירים לפה, ובמיוחד אני צריך לומר תודה לשר הקליטה יעקב אדרי שנמצא פה למרות שכעת זה זמן עמוס ומתקיימת ישיבת סיעה, אני מבקש משר הקליטה כמה מילים.

שלום לכולם. ראשית ברצוני לברך את יוזמי האירוע החשוב הזה, ראשית לחברת הכנסת קולט אביטל היוזמת, וכשהיא סיפרה לי על כך אני אמרתי שאני אגיע, כמובן למיכאל נודלמן שהוא יושב ראש וועדת הקליטה, יחד הם ארגנו אירוע מאוד חשוב מכמה הביטים, נמצאים אתנו חברי הכנסת ישראל חסון, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, הגענו כולנו לכבודכם, כמובן נמצאים נציגי משרד הקליטה, המשנה חנוך צמיר, דוד יאסו מנהל האגף לקליטה ואחרונים חביבים הקצינים והחיילים שיושבים אתנו וכמובן הקייסים שיושבים כאן והצעירים.

אני חושב כפי שאמר מיכאל נודלמן, שהתשובה לכל הכתבות שהיו בזמנו זה אתם, אני חושב שזו תשובה ברורה ומשמעותית, אני כאחד שמצוי בנתונים ואחד שמטפל בין היתר בקהילה אני ידוע מה הוא מספר הסטודנטים מהקהילה האתיופית, המספר גבוה מאוד, כמה לומדים כל שנה, נושא הקצינים – הגיוס לצבא ההגנה לישראל, ובטח חשוב להדגיש, לצערי הרב הגיוס לצבא ההגנה לישראל, המספרים והנתונים שהיו לגבי כלל ישראל הוא לא משהוא מרשים במיוחד, אבל לעומת זאת הנתונים מהקהילה האתיופית הם מרשימים, מעל 90% של מתגייסים, הנתון הזה הוא נתון המדבר בעד עצמו, וחייבים לציין את זה בכל מקום.

כשר הקליטה, כשסיפרו לי, הופתעתי מהנתון הזה. בתחילה היה נראה לי שהנתונים מאוד נמוכים וכאשר הראו לי את הנתונים זו היתה הפתעה מאוד טובה, אני ראשית רוצה לומר לכם יישר כוח, מאוד חשוב לציין את זה, אני מבקש לברך את כל הקצונה ואת כל ההנהגה הצעירה של העדה, שמובילה ורוצה את השיויון בזכות ולא בחסד.

צריכים להדגיש את הצדדים החיוביים של העדה, מספיק עם ההבטים השליליים שאינם מוסיפים הרבה, אני חושב שאם תדגשו את הדברים היפים, את המספר הגדול של המתגייסים, את המספר הגדול של הסטודנטים, את המספר הגדול של הקצינים, ואני מעריך שזה ילך ויגדל, זה יעשה טוב לכולנו וראשית לעדה, קודם כל היו ברוכים, ואני כשר הקליטה פתוח בפניכם, אני נפגש עם המון מנציגי הקהילה, גם ביוזמתי אני פוגש אותם, היום פגשתי עוד נציג ועוד נציג, וזה טוב לי לפגוש אותם באופן חופשי, ואני מבקר במרכזי קליטה ובכל מיני מקומות שניתן לפגוש וחשוב לפגוש, אני רוצה להודות ליוזמים, שיהיה בהצלחה לכולם.

קודם כל שלום לשר יעקב אדרי שמכבד אותנו בנוכחותו, ובהמשך יגיע גם שר התשתיות בנימין בן אליעזר, ליושב ראש הוועדה, חברי הכנסת, חבר הכנסת ישראל חסון שאם אתם לא יודעים, הוא יושב ראש השדולה למען האתיופים בכנסת, איתנו פה גם הקייסים, אני חושבת שאמרתי, וכל הנוער שנצא כאן ובעיקר ובעיקר החיילים.

כמעט בכל שבוע, אנחנו נחשפים לאיזה סיפור זוועתי, שבעצם מזיק מאוד לדימוי של הקהילה האתיופית שבקרבנו, פעם אנחנו שומעים על דברים שמעוללים להם, ופעם אנחנו שומעים בתקשורת, הנה הקהילה האתיופית לא משתלבת טוב בצבא ההגנה לישראל, אז אנחנו נזעקים, קוראים לצה"ל הנה, ושואלים מה קרה? אנחנו מכירים נתונים אחרים, ואז מסתבר שמה שהופיע בעיתון יצא מכלל שליטה, ובודאי יצא מתוך הקשר והאמת היא לגמרי שונה, והאמת היא כפי שנאמר כאן ש -90% מבני העדה האתיופית מתגייסים לצה"ל, 30% מגיעים לעמדות בכירות, לעומת 39% בין ילידי הארץ, תודו שההפרש הוא לא גדול.

החלטנו לעשות כאן מעשה ולקרוא לכל אותם הקצינים או נציגי הקצינים המצליחים והמוצלחים, להגיד להם בפניהם כמה שאנחנו מעריכים אותם, וכמה אנחנו בעצם גאים בכל בני העדה הזאת, שמשתלבת, שמשתנה, שמתקדמת בכל תחום ותחום, אם בלימודים, ואם אנחנו מדברים במקצועות ואם אנחנו מדברים על התרומה שלהם בחברה הישראלית, לשם כך התכנסנו היום, ואנחנו נמשיך לעשות כאן בכנסת כל מה שניתן כדי לחשוף גם את ההצלחות של העדה הזאת בפני הציבור הישראלי.

כאמור, אנחנו רק שומעים את הבעיות, לא שומעים עד כמה יש פה דברים נפלאים שקורים בחברה שלנו, אז רק שני מילים להגיד לכם קודם כל, תודה על מה שאתם עושים, תודה על השירות שלכם בצה"ל, זה מאוד חשוב היום כמסר לכל החברה הישראלית, אנחנו יודעים לצערנו ואנחנו נלחמים כנגד תופעת ההשתמטות אתם לא שייכים לתופעה הזאת, להיפך אתם נותנים את התשובה החיובית, אני אישית נורא שמחה לראות שבין הקצינים יש גם קצינות, וחלקכם גם כן בתוך הציבור הזה מורגש ומוכר, ברכותיי החמות מכל הלב, עלו והצליחו ושתהייה לנו רק נחת. תודה רבה.

צהריים טובים, אדוני השר, חברי הוועדה, אני נרגש מהמעמד המיוחד הזה שמתקיים פה בכנסת, ואני רוצה קצת לשתף אתכם על מי אני מבחינתי, ויותר על הצעירים הנמצאים פה.

אני עליתי בשנת 1981 יחד עם הוריי דרך סודן כשהייתי בן 16, לא ידענו לאן ללכת אבל ידענו לאן אנחנו נגיע, כשהמטרה היתה ירושלים. כמו כל אחד מאיתנו גם אני חלמתי כיצד תיראה ירושלים, היו לי שני חלומות שאני חייב לבצע אותם מיד כשאני מגיע לירושלים, האחד לעלות על רכב כשאני מגיע, לחרוש את ירושלים לעצור ולאכול בשר, להיכנס למסעדה ולאכול בשר, לצערי הרב הגשמתי אותו חלקית, החלום השני היה לשרת בחיל הכי קשה שיכול להיות, ואת זה באמת הגשמתי. בשנת 1984 התגייסתי למגן ציון, הכנה לבני העדה בזמנו, ולאחר תקופת ההכנה כשהכירו לנו את כל היחידות הצה"ליות, אני ושני חברים שלי הגענו לצנחנים. היינו הראשונים שהגיעו לצנחנים, בעצם אני לא הקצין הראשון אלא השלישי, גם החבר שלי שהיה בצנחנים הוא קצין, מתוך השלושה שניים הם קצינים.

היום אני בתפקיד סגן מפקד ביחידת ממשל בדרגת רס"ן, מתוך 10 שנים שהייתי בארץ 7 שנים שרתתי בצבא, ב- 1991 כאשר הייתה עלייה השתחררתי מצה"ל ומאז אני מתעסק בקליטת יהודי אתיופיה בכמה משרדים, במשרד השיכון, בעמידר וכרגע במשך 14 שנה במשרד הקליטה, ובתפקידים שונים כמובן, ב-1992 הקמנו בעצם, הייתה החלטה לגבי העולים שעלו ב-1991 בגילאי 19-20 לא לגייס אותם לצבא אלא צריך לשלוח אותם להשכלה גבוהה שישכילו ויצאו לעבודה, שזה רעיון מאוד חיובי ואמיתי.

אני וחלק מהחברים שלי שנמצאים פה נפגשנו ודנו בעניין ואמרנו שזה לא יכול להיות, כתבנו מכתב, המכתב הגיע למשרד הקליטה בזמנו, וההחלטה שונתה, אנחנו אמרנו שאפילו יום אחד הם צריכים להיות בצבא, הפורום הזה שינה, המפגש שלנו היה בימי שישי, קראנו למפגש פורום ימי שישי, כאמור כחלק מהקצינים הנמצאים פה שותפים בו. ב- 1994, כשראינו שהפורום הזה שינה את ההחלטה מ- 1992, ב- 1994 התעוררה בעיה של נישואין, היה רב אחד בנתניה שהיה רושם נישואין.

אותו פורום התכנס ובאמת הגענו לרב הראשי ולכל צמרת המדינה שהיתה בזמנו וגם זה שונה, וב- 1994 קיבלנו עשרה מוקדי רישום נישואין, ואז ראינו שההתערבות שלנו עוזרת ונכנס הפורום הזה לצבא, והצבא לקח אותו בזמנו סגן ראש אכ"א, היה פורום שהתכנס פעמיים שלוש בשנה, והנושא מדיניות קליטת עולי אתיופיה, המדיניות הזו עדיין ממשיכה. אני חושב שצבא ההגנה לישראל השכיל ופעל בנושא הזה, לכן ראיתי לנכון לציין את הדברים האלה גם עבור הצעירים וגם עבור הקצינים שנמצאים כאן.

אני חייב לתת לכם דוגמה אישית, באחד הימים שהייתי צריך לקום וללכת למילואים, בני אופיר, היום הוא בכיתה י"ב, אז הוא היה בטרום חובה, אמר לי אבא אתה לא הולך אתה לוקח אותי לגן, אמרתי לו אבל אני ממהר אני צריך להגיע, הוא התעקש וביקש שאקח אותו לגן, אי אפשר לסרב לילד קטן. שאלתי אותו למה הוא מתעקש, הוא אמר כדי שהחברים שלי יראו שאבא שלי הוא חייל והוא קצין. זה ריגש אותי מאוד.

לכם הקצינים – אני יודע שאתם עושים ימים ולילות, גם חברי הכנסת וגם השר דיברו בעניין, עלו והצלחנו בסולם הדרגות, המשיכו בצבא, כי אתם המודל לחיקוי לאלה שנמצאים פה ולאלה, מעל 20,000 צעירים שעתידים להתגייס, אני מאמין שמודל החיקוי האמיתי הוא האני, האני זה מבחינתי, זה בתוך ביתי, בני העדה שמתגייסים ולובשים מדים, וקצינים, תאמינו לי צעירים אלה יעקבו אחריכם. ולכם הצעירים, אמרתי לכם גם אני הייתי עולה חדש גם כשהתגייסתי לצבא לא ידעתי לדבר עברית, העברית אצלכם שגורה מאוד, אתם תשאפו ותצליחו ותשתלבו בחברה הישראלי. תודה רבה.

אני יליד 1974, מבאר שבע, סיימתי את הלימודים בבאר שבע, התגייסתי לצנחנים והגעתי לחיל האוויר. לפני כן הייתי במסגרת תנועת נוער שעזרה לי לנתב את עצמי למקומות חיוביים אבל יכולתי להיות גם במקום אחר כשהייתי בגיל הצעירים האלה, בסך הכל אני חושב שמה שמשדרים בתקשורת, אני ממש לא מתחבר לזה, יש אומנם דברים שלא הולכים כמו שצריך אבל הצבא היא התחנה הכי חשובה, לדעתי, לא רק לעולים מאתיופיה אלא לכל עולה בכלל, זו הזדמנות טובה להיכנס למסגרת, לכל העולים מכל התפוצות, וכל אחד ימצא את הדרך שלו עד למקסימום של היכולות האישיות שלו.

כך אני התקדמתי לא בגלל שאני אתיופי אלא אני עשיתי את כל הדרך, בדרך הכי קשה שיכולה להיות, אני חושב שאני נמצא במקום שאני מאוד גאה להיות בו, בחיל האוויר, ארגון איכותי, אני מרגיש מסופק, אני מאמין שאני גם משפיע על חבר'ה הצעירים, אם זה בדוגמה האישית ואם זה בשיחות שאנחנו מקיימים אתם, יש הרבה מה לעשות בתחום הזה, אסור לשכוח שלא רק הצבא, יש גם מקומות אחרים, גם ההשכלה היום פתוחה יותר לחבר'ה יוצאי אתיופיה, זה מאוד יפה ומאוד תורם להתפתחות ולהתקדמות שלנו.

אני יכול לומר לכם שכל מה שאתם שומעים בתקשורת אינו בהכרח מדויק, יש דברים שאינם טובים אבל הדברים הם אחרת וכל אחד יכול להגיע לאן שהוא רוצה,. תודה.

אתה אומר שבעצם הרוב תלוי בכם, לא בממשלה ולא במדינה.

כן.

אני נרגש להיות במעמד הזה ובפורום הזה, עליתי לארץ ב- 1984 במבצע משה, גר במקור בכרמיאל יחד עם ההורים, אחים ואחיות. אחיי הגדולים שניים שמעלי, הם גם שירתו בצבא ההגנה לישראל, אחד בתותחנים והשני שירת בצנחנים, האח הקטן ממני בשנתיים, למד בפנימיה צבאית, בית ספר פרטי, התגייס לקורס טייס הוא בעצם האתיופי הראשון שהגיע לקורס, הוא שרד שנה ומשם המשיך בחיל השריון, כיום הוא קצין ויצא ללימודים במסגרת הצבאית.

למדתי בכפר הנוער מכיתה ט' עד י"ב, ובמהלך הלימודים הגעתי ללשכת הגיוס. הייתי בכיתה י', קצת צעיר מכולם שבדרך מגיעים בכיתה י"א, ואנחנו יודעים שמה שמעניין בגיל הזה זה איך להשתחרר ולחפש את החופש. את זה חוויתי, הגענו כמה חבר'ה ללשכת הגיוס כדי לעשות את הבחינות , לא השקענו, זלזלנו, והתוצאות לא היו משהו.

בסוף כיתה י"ב, הגיע אלינו מדריך יוצא סיירת מטכ"ל שהתחיל להכין אותנו בקורסים ולימודים והסברה על המערכת הצבאית,שזה מאוד חשוב בגיל הזה. הוא העביר לנו מידע, ובאופן טבעי אנחנו רוצים לחקות אותו ולהיות כמוהו, בסופו של דבר רצינו כמה חבר'ה להגיע ליום גיבוש, כשקיבלתי תשובה שלילית נדלקה לי נורה אדומה למה בעצם התשובה היתה שלילית, מבחינת הנתונים שאינם מתאימים ליחידות נבחרות, שבסופו של דבר התאמצתי מאוד כדי לתקן את הטעות וזה היה קשה, כי כל המסלול הזה בלשכת גיוס עושים באופן חד פעמי ואין הזדמנות שניה.

זה המסר שלי לצעירים הנמצאים כאן, להגיע מוכנים לשאול את השאלות הנכונות, את האחים הגדולים, את החברים הקרובים שלנו והנמצאים בסביבה שלנו, זאת כדי להגיע מוכנים ללשכת הגיוס, מבחינת התוצאה הגעתי בין הפעם הראשונה להזדמנות השניה, ההבדל היה בין שמים לארץ, בין אחד שעושה את המבחנים ללא ידיעה, ובין אחד שעובר אותם מידיעה והכנה מוקדמת התוצאה היא של שמים וארץ, בסופו של דבר התגייסתי לחטיבת הנח"ל, הנחל המוצנח, והתקדמתי לגרעין נח"ל, ומשם הגעתי לחיל חינוך ונוער, בו אני נמצא היום.

אני מבקש להדגיש את האני מאמין שלי, שהשירות בצבא הוא בעצם המקום לעשות את קפיצת המדרגה, בעיקר למתגייסים למערך הלוחם, מבחינת הפוטנציאל שכל אחד ואחד יכול למצות את עצמו שם, המערך הלוחם זה המקום למצות. אני חושב, לחבר'ה שיושבים פה, אנחנו עושים הרבה מאמצים שהצעירים הנמצאים תחתנו לא יעשו את הטעויות שלנו, וכל החבר'ה שנמצאים פה, כשמזמינים אתכם לשיחות וכדומה, עושים את זה בהתנדבות מלאה, לא מתוך מחויבות, רק מתוך מחויבות להצלחה של דור העתיד, אני מאחל לבני הנוער בהצלחה.

המפגש פה מאוד רציני, פה בשולחן הזה יושב עולה מרוסיה, עולה מרומניה, עולה מבצרה – עיראק, עולה מסוריה, ועולה מגרוזיה, ואני אומר לכם כל אחד מאיתנו הלך את כברת הדרך שלו, החברה הישראלית היא חברה שלפעמים "עושה שרירים", אבל בסך הכל היא חברה שבסוף היא מתרככת. לעולה הרומני קראו בשם "רומני גנב", למרוקאי קראו "מרוקאי סכין", לעולה מרוסיה קראו "ערבי", ולעיראקי קראו "פיג'מה".

והנה אנחנו פה ואתם פה, מה שיותר חשוב שאתם פה, ואני אומר לכם זה אולי קצת קשה אבל הוכחתם שזה אפשרי, ואני מבטיח לכם דבר אחד, שבעוד 5, 6 שנים מפגש כזה לא יצליחו לעשות אותו פה, כי הדור הצעיר פשוט יעבור את זה זה במכפלות. ברור מה זו קצונה, זה יהיה ברור מאליו שתפקידים פורמליים, זה יהיה ברור מאליו, וזה תלוי, אני אומר לכם, ההיסטוריה של מדינת ישראל מוכיחה שזה תלוי בעיקר בכם, בעיקר בכם, ומה שאתם תרצו אתם תשיגו, אז אם תכוונו נמוך – רע, אם תכוונו גבוה – תגיעו, ושיהיה לכם בהצלחה ותמשיכו לעשות את זה בדרך הצנועה והיפה שלכם.

אני מזמין את השר לתשתיות בנימין בן אליעזר, שהיה אלוף בצבא, שר הביטחון, ושר השיכון.

ראשית אני מברך על המפגש הזה, ואני מניח את שתי ידיי על מה שאמר ישראל חסון, אני זוכר את עצמי, חברים, בגיל 12, אבא שלי בבית הסוהר בעיראק כפעיל ציוני, ואותי הבריחו לכיוון אירן, אחרי חודש וחצי מצאתי את עצמי בטהרן, קרוע, בלי מכנסיים, בלי נעליים, שרוט מכל הכיוונים, כמעט נהרגתי שש פעמים, אומצתי על ידי משפחה בטהרן, עליתי לארץ לקחו אותי משדה התעופה ישר לקיבוץ מרחביה, שלוש שנים התחנכתי במרחביה עד שהוריי באו, את המשך חיי ביליתי, חלק לפחות, במעברה שנקראת פרדסיה כדי לעזור לאבי ואמי זכרונם לברכה, ולאחיותיי.

כשאני רואה את ההיסטוריה שלכם זה מזכיר לי לא מעט את הדרך שאני עשיתי, אני רוצה לומר לכם לפחות מעדות שלי כשר הביטחון, במשך שנים שאני ראיתי אתכם בשורות הצבא, ראשית הלוחמים שלכם הם לוחמים מצוינים, הקצינים קצינים מצוינים, אומץ הלב שלכם זה דבר מוכח, נכון אתם עדיין לא נקלטתם לחלוטין, אבל הצבא כפי שאני מכיר אותו, הוא בעצם המקום היחידי במדינת ישראל ששם, אני אומר לכם, השמים הם הגבול.

זה צבא, שהעניק לדרוזי, אני הענקתי לו את דרגת האלוף כשהייתי שר הביטחון, זה צבא שייתן לכל אחד לרוץ על פי יכולתו, ואם הבחורים שלכם יגיעו לקורס טייס והם יהיו מסוגלים לעבור אותו, הם יעברו את זה, אין בצבא, בצבא לא קיים צבע, לא קיים דת, תפוס ככל יכולתך, וזה טוב, ומבחינה זו אני שקט ורגוע, מה גם שאני מוכן לתת לכם עדות, קצינים מצוינים לוחמים מצוינים ואנשים טובים, זה דבר אחד.

החברה האזרחית לצערי הגדול, היא לא כזאת, אני לפני כשלושה שבועות בישיבת הממשלה, ביום ראשון, דרשתי לפטר את מנהל בית הספר בפתח תקוה, אמרתי שמתייחסים אליכם כמו אזרחים סוג ז', אמרתי את זה ואני אומר את זה פה כרגע, זה לא מה שקורה בצבא, בצבא זה משהו אחר, מבחינה זו הצבא הוא מוביל, אני יודע שיש יחסי גומלין. אנחנו עוד לא התרגלנו לקבל אתכם כפי שאתם, ואתם אנשים נפלאים.

אני מכיר הרבה מאוד אנשים אתיופיים, אני גם עוזר לקלוט אותם, הם מלווים אותי שנים רבות, ואני מוכרח לומר שאני רק נהנה מנועם הליכות, מסבלנות, מיופי פנימי שאין לנו אותו, אבל החברה שלנו יודעת להזדהות רק כשאתם בנכר, וכשאתם מגיעים במטוסים או ברגל, ברגע שנחתתם, תהיו בריאים ולא להתראות, זו המציאות, אנחנו עברנו את זה, החלבים עברו את זה, והעירקים עברו את זה, והגרוזנים עברו את זה, והמרוקאים עברו את זה, והרומנים עברו את זה, אתם תצליחו, אני מזהה פה, אני מסתכל עליכם ואני מסתכל גם שמה, אני מזהה פה גרעין נפלא של אנשים, אני אומר לכם שלא רחוק היום שנראה בינכם טייסים, ולאלופי משנה, ונראה שרים, ונראה סגני שרים.

אני נפגשתי רק לפני שבוע עם שני עורכי דין מאצלכם, אני נפגש עם המון טכנאים, נפגשתי עם מהנדס, אני שמח משום שבעצם אתה מתחיל לראות שהעדה הזאת מתחילה להיכנס, זהו המצע, אין קיצורי דרך חברים, אבל אם אתם שואלים את דעתי, תסתכלו עלי, אני אחד שכמעט נהרג בדרך בגיל 12, הגיע לפה, גדל בקיבוץ, גדל במעברה, אני פעם שביעית ממלא תפקיד שר, וכל אחד ואחד מכם יכול לעשות את אותו דבר, ואני מאחל לכם את זה.

אני תושב נתניה, משרת כבר שנתיים, אחי הגדול השתחרר לפני חודש הוא היה בצנחנים, יש לי חמישה אחים קטנים ממני, הגעתי לקורס ועברתי תפקידים, עברתי שלושה ארבעה תפקידים, טעמתי מכל דבר, הייתי ארבע חודשים בתפקיד הזה והזה ועד שהגעתי לתפקיד שרציתי אותו.

קורס אמיר מיועד ליוצאי העדה שלנו, זה קורס שמציע לנו ופותח לנו מרחב של תפקידים, תפקידים שלא הכרתי לפני שהתגייסתי, לפני שהתגייסתי הכרתי שניים שלושה תפקידים כמו טבח, עוזר רס"ר וכדומה, וכשהגעתי לקורס אמיר ופרשו לי את התפקידים והבנתי לאיזה תפקיד אני יכול להגיע, זה שינה לי את כל התפיסה, והבנתי שאני מעוניין להתקדם בצבא ולהצליח כמה שיותר.

לפני ארבעה חודשים סיימתי את קורס הקצינים, כרגע אני משרת בחיל האוויר כקצין תקציבי, לפני שהתגייסתי הייתי בדילמות מה אני בעצם רוצה מעצמי ולא ידעתי מה בדיוק אני רוצה לעשות בצבא, וגם במהלך הצבא, וגם עכשיו יש לי כל מיני דילמות, אבל מה שידעתי ומה שרציתי, שאני רוצה תפקיד טוב שבו אוכל למצות את עצמי ושאני אתן את ה- 100% שלי. גם במהלך השירות וגם כשסיימתי את קורס אמיר היו חבר'ה שעזרו לי.

הקשיים שהיו לי בצבא הם בעיקר הדילמות שהיו לי לגבי איזה תפקיד אני רוצה ומה אני רוצה לעשות עם עצמי, אחד מהקשיים שהיו לי בצבא זה איך לדבר עם המפקדים שלי, איך לבקש את התפקידים שאני רוצה, אני שוב שומע על אנשים מהאזור שלי בעיר, זה כל מה שהם רוצים זה זה וזהו, לא חושבים על לנסות לדבר איתם והם הולכים עם הראש בקיר, נפקדות ובסוף הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה. לדעתי כפי ששמעתי זו לא הדרך הנכונה, הדרך הנכונה, שהצליחה לי זה ללכת ולאתר את האדם שיכול לעזור לך במקום שאתה נמצא, להסביר לו למה אתה רוצה, ולמה אתה חושב שהתפקיד שאליו אתה שואף מתאים לך, וככה אני התקדמתי וקיבלתי את התפקיד שרציתי, עם הזמן הציעו לי לצאת לקורס קצינים, המשכתי ועברתי את הקורס.

חשיבות השירות, צבא זה המקום שיכול לעזור לך להתפתח, אתה יכול לקבל תפקידים עם הרבה אחריות שבאזרחות אתה צריך לעבוד הרבה יותר קשה.

לחבר'ה פה, לפני שאתם מגיעים לצבא תבררו מה אתם רוצים ומה הכי מתאים לכם, לחמו עליו ותוכלו להגיע אליו. שיהיה בהצלחה לכולם.

פירוש השם שלי הוא אושר, נולדתי באתיופיה, אני מבקשת לפתוח ולומר שאני מתחברת למה שדוד אמר, אני גדלתי באתיופיה, באמבובר ישנו הר שהיה משמש את האתיופים לסוג עלייה לרגל, וכל שנה עולים אליו, סוג של חג ההודיה, עולים להר האמבובר ואומרים בשנה הבאה בירושלים הבנויה, אני זוכרת את עצמי בגיל 4, 5 כשעליתי עם הסבתא שלי ואמרתי כשאני אעלה לארץ ישראל אז מתכוונת לעלות ולשמור על ארץ ישראל, ובאמת לעשות הכל כדי לשמור על ארץ ישראל, חיכיתי לגיל הזה כדי להתגייס ולעשות הכל על הצד הטוב ביותר בשביל לשמור על הארץ, התגייסתי באמת מתוך אהבת המולדת.

אני התגייסתי בשנת 2003, הייתי ג'ובניקית, ולא שאני חלילה מזלזלת, אבל לא מצאתי את עצמי שם, החלטתי שאני רוצה לממש את עצמי ולהגיע לידי סיפוק, החלטתי שאני אעבור לתפקיד לוחמת, בדקתי איפה אני יכולה למצות את עצמי על הצד הטוב ביותר, החלטתי שאני הולכת למשמר הגבול, בהתחלה לא ידעתי מה אני מסוגלת לעשות, לא ידעתי שאני הולכת להיות מפקדת או סמלת, אמרתי שאני רוצה לתרום, ואחרי שהתגייסתי ונתתי מקום לפתוח את עצמי, לא יכולתי יותר לעצור, משם עשיתי את הטירונות, מרוב שכל כך אהבתי השקעתי, ומשם התקדמתי לקורס מ"כים, והייתי מפקדת בשטח, מפקדת בהדרכה, סמלת בהדרכה ומשם החלטתי להגדיל את ההשקעה שלי, ולצאת לקורס קצינים, יצאתי ועברתי אותו, עשיתי את זה מתוך אמונה שאני הפנים של הדור הבא, ואני מסתכלת גם עליכם הצעירים ואני עושה את זה מתוך שליחות ואמונה שאתם יכולים להסתכל עלי ולומר שגם אתם יכולים, גם אתם יכולים אם רק תרצו, ובאמת אין כמו הרצון, אתם יכולים להגיע לאן שאתם תרצו, וזהו, שיהיה בהצלחה.

אני אשתדל להעביר מסר קצר שניסיתי לעלות על הכתב, עליתי ארצה בסוף 1984, אני תושב אשקלון, משרת בשירות משמר הגבול 16 שנה, בתפקידים מגוונים, בין היתר 8 שנים ביחידה מיוחדת של משמר הגבול, מתפקיד זוטר עד מפקד יחידה 4 שנים, בין היתר שימשתי כמפקד פלוגת טירונים וכמפקד אבטחה של בית ראש הממשלה לשעבר אריק שרון, וכיום אני קצין הדרכה של חטיבת משמר הגבול רמון בתפקידי הנוכחי.

המסר המצומצם שאותו ניסתי לעלות על הכתב, הוא לנו לבני הקהילה, לנו לקצינים, לנו לחברה ולדור הצעיר הבא.

כבוד שר הקליטה מר יעקב אדרי, שרים חברי כנסת ואורחים נכבדים, ראשית אני רוצה להודות על כך שניתנה לי ההזדמנות לשאת דברים מתוך הבנה שאוכל לשמש דוגמא וחיקוי לדור הצעיר שעתיד להתגייס לצבא, חברות וחברים יקרים, צבא ההגנה לישראל הינו פסיפס חברתי רחב היקף אשר מאגד את פני החברה הישראלית על כל גווניה, עולים וותיקים מיעוטים כרבים, ערבים כיהודים, כל אלה נדרשים לביטחון המדינה ללא הבדלי מין, גזע ולאום, אני רוצה לומר הצבא הינו המנוף העיקרי למרקם חברתי, להרחבת אופקים, לשיויון הזדמנויות ולשדרוג עצמי.

אנו העולים שנמצאים במאבקי קליטה ורוצים להרגיש שייכות, לא נוכל להתמודד אם לא נוכל לנצל הזדמנויות, כפי שאתם רואים, חלקנו היושבים באולם במדי הצבא, באנו לומר לכם יש לאן לשאוף, כי ניתן להתקדם, כי ניתן להוביל וכי ניתן להגשים חלום, יחד עם זאת אין באמירה זו שהישגים באים בקלות וללא השקעות ומאמץ, אך אם רוצים, רוב הדברים תלויים בנו, ולא באף גורם אחר.

קל מאוד לתלות באחרים אשמה ולעשות ויתורים עצמיים כדי לתרץ את חוסר ההצלחה שלנו, אך כל אלה לא יובילו אותנו לשום מקום מלבד לתחושת כשלון ותסכול. הצבא עושה המון על מנת לשלב אותנו בשירות הצבאי והחברתי ובהרבה מהמקרים מקנה מקצועות שונים מתוך ראיה ארוכת טווח לטובת העולים. חברות וחברים יקרים, חבלי הקליטה והעלייה הם כנראה חלק בלתי נמנע מההתנגשות הבינ-תרבותית ועלינו להבין זאת, אך תפקידנו אנו לצמצם זאת למינימום אפשרי כדי להשתלב ביתר קלות.

בנימה אופטימית ומתוך אמונה ותקוה אני קורא לכולנו, בואו נעשה את המיטב למען כולנו.

תודה רבה.

אני מתנצל מראש, אני גם צריך לצאת דיון, אני מבקש לומר לכם כמה דברים, כל עלייה יש לה את הקשיים שלה ומי שרק הגיע אתמול הוא מסתכל על האחרים כעולים חדשים, היה פעם מערכון, היתה תכנית בטלוויזיה, תכנית לול בערוץ 1 שהיה הערוץ היחדי, ושם בצורה הומוריסטית הובא לידי ביטוי היחס לעולים, אבל לכם אני אומר, צבא הוא תמיד הזדמנות למי שרוצה, וכמי שמכיר היטב את המערכת הצבאית ומכיר לא רע את העלייה מאתיופיה, אני יכול לומר לכם, ולכם בעיקר הצעירים, הצבא עבורכם יכול להיות הזדמנות הרבה יותר גדולה מאשר כל אחד שנולד בארץ, ברך כלל, יש שם הזדמנות להתחבר להוויה הישראלית מצד אחד, ומצד שני גם היכולת לשמור, ואתם חייבים לשומר על המסורת שהבאתם אתכם, אני אדם שמאמין שכל עדה שמגיעה, לא משנה מאיפה, צריכה לשמור ולהעביר מדור לדור את המסורת ממנה היא באה , כי זה מחזק אותנו.

אני פונה אליכם, אתם הצעירים, הצעירות חולפת לה הרבה יותר מהר ממה שנדמה לכם, היא חולפת מהר מהר, ואתם יושבים כאן ופתאום אתם מוצאים את עצמכם תוך זמן קצר בצבא, ובתוך מסגרות החיים, וכל אחד מכם יכול לנצל את הצבא, אני אומר לנצל במובן החיובי של המלה, אני משרת בצנחנים בחטיבה ירושלים, יש לנו קצינים אתיופים, יש לנו חיילים בתפקידים פיקודיים אתיופים, הם חלק בלתי נפרד מההויה הישראלית, אני אומר לכם יש לכם את ההזדמנות קחו אותה, אני מאחל לכל אחד מכם ולכולכם שיהיה רק בהצלחה.

אדוני היושב הראש אני מצטרף לברכות על היוזמה של קיום הדיון הזה, אנחנו רואים מה ההבדל בין התקשורת והסטיגמות שמנסים להדביק ובין המציאות בפועל, אני חושב שאתם כמנהיגי העדה, מנהיגי העתיד צריכים לשדר את זה גם לכל אלה שבוחשים ובוחשים בכל מיני בעיות מסביב לעדה כל הזמן, כדי לומר להם רבותיי, תודה רבה, עזבו אותנו אנחנו נתמודד עם הבעיות האלה לבד וכמה שפחות לתת לתקשורת לחגוג עליכם, כי לפעמים בעיה קטנה הופכת לבעיית סטיגמה של כל העדה, ולעיתים לתקן את אותה הבעיה לוקח הרבה זמן והרבה אמצעים ולפעמים גם לא מצליחים לעשות אותה, אני חושב שהדור שלכם הוא הדור שיכול בהחלט לעזור גם להורים.

רבותיי שתבינו, אנחנו כאלה שהגיעו לארץ ,כל אחד כילד וכל אחד שהיה ילד להורים מבוגרים, אני רואה את יהודי אתיופיה הגרים בעיר שלי, אני רואה כמה קשה להם להיקלט, אני אומר שמצד אחד, ברוך ה' הקליטה מבחינת השפה ומבחינת ההשתלבות בלימודים, הצבא והאוניברסיטאות, לכם זה קל, אבל ההורים מרגישים מתוסכלים, הם מרגישים שקשה להם, לכן אני חושב שאסור עם כל ההתקדמות שאני מאחל לכם להתקדם ושתשיגו הישגים, צריך לחשוב גם איך אפשר לעזור להורים האלה, כי להורים האלה קשה, קשה להם בגלל שהם בלי תעסוקה, גם בלי שפה, אני אומר לכם זו לא בדיחה, יש מקומות שביקשו לפתוח אולפן כדי ללמוד אמהרית, כי לא מתקשרים בין ההורים ובין הילדים והילדים רוצים ללמוד אמהרית כי קשה להם לתקשר.

אני מאחל לכם בעזרת ה', הצבא כפי שתיארו פה, שתוכלו לא רק להשתלב אלא תצליחו ושתגיעו להישגים, אני מאמין בכם שגם באזרחות, הנוער שלנו, הנוער שיושב פה, מסוגל לעשות הכל, אבל אם הולכים בהרגשה של קיפוח, ואם ואם נחשש שעלינו מסתכלים מכל מיני כיוונים באופן נחות, אנחנו לא נצליח ככה להצליח, אני חושב שיש לכם את כל הנתונים ויש לכם את הכישורים כדי שתבואו ותציגו.

בוועדת הקליטה אנחנו פוגשים את החברים שמופיעים, אנחנו מתרשמים שהם, ברוך ה', גם יודעים לדבר וגם להביע את עמדתם, אנחנו פוגשים אנשים משכילים מכל המקצועות ולכן יש לכם במה להתגאות, יש לכם עדה נפלאה, עדה שהיא גם עדה יהודית, אני מדגיש, מי שלא רואה בכם יהודים זו בעיה שלו ולא בעיתכם, לכן אתם צריכים לקבל את כל הגיבוי להיות פה יהודים בתוך מדינת ישראל ולא כמו הסטיגמות שמדביקים לכם, וזה מפריע לכם בהמשך.

תודה רבה ליוזמים ויישר כוח.

אדוני היושב ראש אני מודה לך על היוזמה הזאת שהיא יוזמה חשובה, קולט אביטל שעושה למען עולי אתיופיה, חברת הכנסת קולט אביטל שפועלת לילות וימים גם כשזה לא בתקשורת וגם שזה לא כל כך מושך, ההשקעה נעשית ותבורכי על כך.

אני הגעתי לכאן כחבר השדולה, אני מבקש להמשיך את דבריו של אברהם מיכאלי, הנושא של קיפוח, גם אני גרתי בשכונה, פחות או יותר האתיופים, אבל אני למדתי דבר אחד, שלהיות מקופח זה עניין של החלטה, אתה מחליט אם אתה רוצה להיות מקופח, אף אחד לא מחליט עבורך שאתה מקופח, אתה מחליט שאתה רוצה להיות מקופח אתה מקופח, הכל לא טוב, כולם נגדי בגלל שאני כזה, או שאתה מחליט שאתה לא מקופח ואתה נאבק ומגיע למה שאתה רוצה.

אני באופן אישי לא מקבל את המושג הזה, מתחמם לי הלב לראות אתכם פה עם הדרגות על הכתפיים, זו גאווה, אני מרשה לעצמי לא להיות צנוע, הבן שלי קצין וזו הגאוה שלי, קצונה זו גאוה, זה הישג, זה מנהיגות, וזו מנהיגות העתיד ואתם אם תרצו או לא תרצו תצטרכו לסחוב למעלה גם את החברה בישראל וגם את החברה שלכם, אתם תהיו הדוגמה והמופת שלהם, זה מחמם לי את הלב, חבל לי, אני מכיר קצת את המערכות האלה, גם בצבא וגם במשטרה, יש ממש הזדמנויות, אתה טוב אתה ממשיך, גם בכדורגל, בכדורגל אין פרוטקציה, אתה טוב אתה כוכב אתה לא טוב אתה בחוץ.

אני מאוד מקווה, שההישגים האלה שאנחנו רואים אותם פה, גם במשמר הגבול, גם בחיל הים, גם בחילות האחרים, אני מאוד מקווה שנראה את ההשתלבות הזאת בכל התחומים, נראה אותה באקדמיה, נראה אותה ברפואה, נראה בצבא, בפוליטיקה, זה מאוד לא הגיוני שאין חבר כנסת יוצא העדה, אני מאחל מתוך תוכי. נעשית פה באמת עבודה יומיומית מבחינה פרלמנטרית, נגוסה מפעיל אותנו לגבי העלייה להוסיף להוריד, היה מאוד חשוב לי שהמסרים של המנהיגות להוביל, החבר'ה הצעירים מסתכלים למעלה ורואים אתכם, הם רואים את הדור שמוביל את הדור שמנהיג ואתם תצטרכו לסחוב כמו כולם, כמו שאמרתי גם את החברה בישראל בשנים הקרובות וגם את החבר'ה שלכם. תודה רבה ובהצלחה.

אני נרגש מהפעם הראשונה, אני מאמין שעוד מספר שנים יהיו עוד מספר אלופים ויותר מזה, לדבר על עניין הקהילה זה דבר חשוב, זה דבר שצריך לראות מה ההורים שלנו עברו ולהסתכל על השורה שיושבת מקדימה וגם על אלה שלא נמצאים, שהורים, שברובם, אני יכול להעיד על הוריי שהם, לא יודעים לקרוא ולכתוב אבל הם מסוגלים להצמיח דור כזה של בנים, להסתכל על העדה האתיופית ולהגיד שיש הבדל בין השכלה לחינוך שהיום בחברה מתעסקים בהשכלה ולא בחינוך בכלל לדאבוני.

לומר שיהודי אתיופיה בכלל בהיסטוריה שלהם שהם שליטים ששלטו עשרות ומאות שנים באתיופיה, והקהילה היהודית היא בין היחידות בעולם שהיה לה שלטון יהודי מחוץ לארץ ישראל, וזה דבר שאנחנו נתקלים ביום יום, הקהילה יכולה להציע זה בכלל לנחלת החברה הישראלית, אני בטוח, ואני לא אומר את זה כדי להחדיר מוטיבציה ובטחון, אני מכיר את זה, אני הייתי בצבא, אני סגן במילואים, ובין מה שמתארים ומה שמשקפת התקשורת לבין מה שקורה בפועל זה שמים וארץ, להסתכל על 120,000 איש שרובו הגדול הוא דור ההורים שאינו יודע לקורא ולכתוב, ועדיין מצליח להעמיד 6,000 אקדמאיים וסטודנטים ומספר כזה של קצינים, סטטיסטיקה כזאת לא קיימת בחברה הישראלית, צריך להסתכל על זה.

בפן האישי אני יכול לומר, שאף אחד מאיתנו לא התגייס כדי להוכיח למישהו, אלא אני מתחבר לדבריה של הקצינה, שזו החובה שלנו, החובה הערכית והמוסרית כיהודים להגן על ארץ ישראל, לכן אני חושב שמה שיש להציע, שחברי הכנסת שיסתכלו על זה ויאמרו וואלה זה לא עוד משהו בקהילה האתיופית ושאנחנו צריכים לקלוט אותה, אף אחד לא צריך לקלוט אותנו, זה הבית שלנו, כל אחד מאתנו צריך להרגיש שמוטלת עליו החובה ולהמשיך, אף אחד לא עושה טובה, זה הבית שלנו וזו המדינה, העניין של להיקלט, אפליה לא אפליה זה עניין של החלטה אישית, השאלה מה אני רוצה מהחיים, אני מאחל בהצלחה לכולם.

כעת אני מזמין את רינה אדלר ראש מדור עלייה, ממלא מקום ראש ענף עלייה והשתלבות לומר כמה דברים.

קודם כל אני שמחה להיות פה, חלק מכם אני מכירה, ואת היתר אני מקוה להכיר כי בעוד שנה וחצי חלקכם יגיע אלינו, ואני בטוחה שתעשו נפלאות כי יש לכם את היכולת, והצבא וחיל החינוך עסוק בתקופה האחרונה בכתיבת תכנית עבודה לחיזוק בני העדה האתיופית להשתלבות בצבא ההגנה לישראל, התכנית הזאת תיגע גם בכם, התכנית הזאת יחד עם הרבה שותפים שלנו, יחד עם משרד הקליטה ואנשים שיושבים עם הקצינים ועם הרבה מאוד אנשים בני העדה.

התכנית נוגעת בכמה תחומים, אחד הוא הכנה לצבא, לראות איך נותנים לכם יותר ידע, יותר מידע, שתדעו מה אתם רוצים להיות, שתדעו מה אתם יכולים להיות, ואיך באמת מממשים את זה. הנושא הנוסף זה האחריות של המפקדים, יהיו לכם מפקדים יום אחד, וחלק מהיושבים כאן כבר מפקדים, ואנחנו רוצים שהם ידעו איך לטפל בכם באופן מיטבי ואיך ילוו אתכם באופן מיטיבי, כי בסופו של דבר כל אחד מאיתנו כמפקד יש לו אחריות על הרבה מאוד אנשים וזו האחריות שלנו להביא אתכם למקומות הכי נכונים והכי טובים.

נושא נוסף, זה קידום אישי ומינוף מקצועי, לתת לכל אחד מהיושבים פה ועוד הרבה אחרים להגיע להכי טוב שהוא יכול, אם זה בתחום ההשכלה שדובר עליו קודם, אם זה בתחום הקצונה – יש לכם דוגמה מצוינת פה, אם זה בתחומים אחרים ומשמעותיים, דיברנו קודם יונתן גטהון ואני כשנסענו קודם יחד, הוא אמר שבעיניו הצבא נותן את ההזדמנות למי שטוב, ומי שהוא תמיד טוב הוא יהיה מצוין בצבא, אין לי ספק, אבל גם מי שפחות טוב, למשל שהיו לו קשים אלו ואחרים, בין אם זה במקומות אלו ואחרים אולי בבית הספר, יכול לפתוח בצבא דף חדש, אני רוצה לראות אתכם ואני בטוחה שאנחנו נראה אתכם במקומות הכי הכי רחוקים כמו כל מי שיושב פה ואף יותר, שיהיה לנו בהצלחה אתכם.

אני נשוי +2 וגר באופקים. התגייסתי לצנחנים לפני 14.5 שנים, בתפקיד הנוכחי שלי אני מפקד מחזור, אני אחראי ל- 6 פלוגות בערך 700 חיליים, אני המפקד שלהם, בוגר פו"מ, ובוגר קורס מג"דים, עשיתי את רוב תפקידי הפיקוד האפשריים בצבא ורוב תפקידי הליבה.

אני מבקש לומר לחבר'ה היושבים פה קודם כל לעמיתי הקצינים, שכל מי שכבר החליט על קצונה כמקצוע, אז שייקח אותו בשתי ידיים כי הדרך שלנו להיכנס ולהתברג לחברה בצורה שיוויונית ובאופן טוב יותר היא דרך השירות שלנו בצבא, ודרך זו אנחנו מסוגלים להוכיח להרבה אנשים שהצבע הוא לא המכשול והשפה היא לא המכשול, אלא, אם יש מכשול בדרך, זו היכולת האישית של כל אחד ואחד.

אני לא סיימתי את התיכון עם בגרויות, אבל ד"ר חיים פרי, מנהל הכפר שלי בפנימיה, האמין בי והאמין בהרבה נוער שלמדו שם, שבשביל להצליח כל אחד צריך להאמין בעצמו, לי היו הרבה אנשים שהם היו מודל לחיקוי, אחד מהם יושב מימיני, דוד יאסו , והשני יששכר מקונן, הם היו המודל שלי שאני מסוגל, ועצם העובדה שראיתי קצין שדומה לי, שגדל בשכונה שלי, ובצבע עור כשלי, אמרתי לעצמי שאני מסוגל, אני יכול.

לכן אני אומר לכל מי שיושב כאן, ואני אומר את זה גם לאחים שלי, שאתם מסוגלים. לא כמוני, אלא אתם מסוגלים להיות יותר ממני, ואם אני רואה פה את הסוללה של השרים וחברי הכנסת שיצאו ונכנסו, שהם בערך היו במצבים שלנו, אני מאמין שבעוד כמה שנים, כמו שנאמר פה נראה אלופים. אני מאמין מעבר לזה, אני חושב שאנחנו צריכים לשאוף ליותר מזה, אני מאמין שאם אתה מגדיר לעצמך מטרות ויעדים אתה יכול להגיע לאן שאתה רוצה.

יש את השיר של סבג שאמך שאומר אני נופל וקם, הוא אומר אני נופל וקם עם ראש מורם, אני מאוד מאוד מאמין בזה, כי אני חושב שאדם שמציב לעצמו יעדים, אני בטוח שחברי הכנסת והשרים היו בתפקידים מאוד זוטרים בתחילה, וכמו שנאמר פה שהוא התחיל בתור עוזר ועכשיו הוא שר והוא התפטר, בהמשך אני מאמין שהוא גם יחזור ושהוא כן ירצה להתמודד על רשות הממשלה באיזה שלב בחייו.

כל אחד ואחד שיושב פה רק שישאף, אני מאמין שהשאיפות שלי והחלומות שלי זה לא להיעצר ברס"ן, אני מאמין שאני בעוד שנה וחצי שנתיים אני אהיה סגן אלוף, ואחרי זה להתקדם בדרגות בכירות יותר, מה שאני מבקש לומר לכם, אני אוהב אתכם, אני מאמין בכם, אני חושב שאתם יכולים להצליח אבל תעזרו לעצמכם.

שאלות לקצינים שלנו?

אני מראשון לציון, לא היו לכם מצבי ייאוש? שאלות שאני לא יכול לעמוד יותר בפני מה שנאמר בתקשורת, זה לא מייאש אתכם?

אני כבר 18 שנה בצבא, ממלא תפקידי לוגיסטיקה. התגייסתי בגיל 27, כי עליתי מאוחר ואחר כך למדתי באוניברסיטה, ואחרי שהשלמתי את הלימודים עשיתי שליחות בחוץ לארץ ורק אחר כך הלכתי לצבא. אמרו לי יש לשרת שנתיים, לא התחנכתי בארץ בכלל, מה שעניין אותי אחרי השלמת הלימודים זה אותם שנתיים שהצבא הקציב לי, מה אני עושה איתן? למלה "ייאוש", הכל בראש שלנו, אני נפלתי שלוש פעמים בקורס קצינים, ליפול שלוש פעמים בקורס קצינים, מי שמבין מה זה, זה אומר לעשות טירונות 4 פעמים, משום שאני רציתי להיות קצין אז לעשות אותה טירונות 4 פעמים ואמרתי אני אהיה קצין, לא היה לי בראש ספק של ייאוש, כי אני רציתי.

לכן המסר שלי אליכם, זה הכל בראש, אם אנחנו רוצים להיות בינוניים נשאר בינוניים, אם אנחנו רוצים להיות טובים, נהיה טובים, הכל בראש, הוריי לא למדו, הם לא ידעו קרוא וכתוב, אף אחד מהם, וגם אני בקושי למדתי במערכת לקרוא, לכתוב ולדבר, אבל כשרוצים אז משקיעים קצת יותר, כשרוצים באמת משקיעים באחים הקטנים, אני מתחבר למה שנאמר פה, בתקשרות חוגגים, זה בסדר כל אחד מאיתנו צריך לחשוב מה אני יכול לעשות לי ולאחרים, לסביבה שלי, לאחים הקטנים שלי, אני יכול להיות מודל חיקוי, אני אצליח בכל מה שאני אעשה, לא בהכרח רק בצבא, בכל מקום, בכל עשיה, גם כשאני הולך לעבוד, אני צריך להיות הכי טוב כי ככה אנחנו צריכים לראות את עצמנו.

אני נמצא כאן מזה כ- 11 שנים, בתפקיד שלי הוא כסגן מפקד פלוגת נח"ל, בקשר לשאלה ששאלת, אני חושב על הנושא של תקשורת ועיתונות, חוץ מהמחיר שום דבר לא נכון שם, זו נקודת המוצא שלי, מבחינתי לא מעט מהדברים שאני מכיר וקורא בעיתונות על המצב של העדה שהוא קטסטרופלי, אני לא מקבל את זה. הדבר שאני חושב עליו זה שאני כנציג צריך, בניגוד למה שהתקשורת אומרת אני אעשה את ההפוך, אני אלך קדימה ואני אשנה חלק מהדברים, שאני בעולם הקטן. אני מתכוון שאתם בני הנוער שעומדים להתגייס לצבא תהיו חלק מהמהפכה הזאת, אני מבקש לומר פה מסר וחצי על הגישה שלי בחיים ובכלל לצבא, לא להמתין שיעשו בשבילכם את הדברים האלה, תעשו אתם בעצמכם את הדברים כי אתם הגורם שבשבילו אתם עובדים, מנסים ובטח לא מתייאשים, וכן כשיהיה לך קשה ואתה מרגיש שאתה על סף ייאוש, תסתכל ימינה ושמאלה וחפש את החברים, למי אפשר לעזור, ברגע שאתה עוזר לחברים אתה עוזר לעצמך ב- 100%.

אני יושב פורום קצינים ובהמשך למה שדוד יאסו אמר, היתה קבוצה של חבר'ה שהתחילו בפורום ימי שישי, אחרי הפסקה החלטנו לחדש את זה ופורום קצינים המשיך את המסורת שלדעתי המאוד מוצלחת. אני לא רוצה לקלקל את האווירה, זה נכון שאמרו ש- 90% מהחברים שלנו כן רוצים להתגייס, וזה אחוז מאוד מאוד גבוה, יחד עם זאת צריך לראות חודשים שלושה אחרי שמתגייסים מה קורה איתם בצבא, הנתונים מאוד מדאיגים ואני חושב שעלינו לקחת את הנתונים הקיימים ולבדוק למה זה קורה, איך זה קורה.

אני נמצא פה, ואני שמח שנמצאים פה נציגי חיל החינוך, בחיל החינוך עושים עבודה יוצאת מהכלל, תכניות לשיפור ושילוב חיילים יוצאי הקהילה בתוך הצבא, בין היתר, יוחאי דסה הזכיר כאן את קורס אמיר, קורס אמיר הוא אחד הקורסים המדוברים והמוצלחים בצבא, אולי אפרט, אתן דוגמה מעצמי.

כשרציתי להתגייס ואחר כך ללכת לקורס קצינים אמרו לי שאין לי מספיק נתונים, אמרתי להם שאני לא פחות מהחברים שלי שיצאו לקורס קצינים, ואחרי כמה מהלכים וראיונות יצאתי לקורס קצינים ובסופו של דבר הייתי חניך למופת ולאחר מכן עשיתי קורס מ"פ עם הציון הכי גבוה, הוכחתי לצבא שהבעיה היא לא אצלי אלא בתוך הצבא, כמוני נמצאים פה כמעט חלק גדול של חיילים יוצאי הקהילה שלא יכולים לאבחן נכון את היכולת שלהם, הצבא אמר את זה מפורשות.

אני פונה אליכם נציגי הציבור להשקיע, אני יודע שהצבא די ערוך לכך, להשקיע משאבים לטובת הקורס שנקרא קורס אמיר, עורכים אותו שלוש פעמים בשנה, זה לא מספיק, הוא מגיע במקרה הטוב לשליש מהמתגייסים לצבא ההגנה לישראל, ואני מקווה שבוועדת המנכ"לים האחרונה יקצו לזה יותר משאבים כדי שיהיה אפשר לאבחן את התלמידים ושיוכלו להגיע למקומות שהם באמת יכולים.

אני הייתי המפקד הראשון של קורס אמיר, ושם היתה בחורה בשם מלכה שבתאי, נמצא כאן מאיר שהוא סגן מפקד לשכת הגיוס, אותה אחת היתה אמורה להיות פקידה בשלישות, אחרי שאבחנו אותה נכון, מכון פויירשטיין אמר זה אחד המוחות המבריקים שהיו, היום היא מאבחנת פסיכוטכנית, אחד התפקידים שלא היו קודם, אני מבקש שלתלמידים האלה לא יהיה מצב שבו במקום לשים אותם במקומות הנכונים בסוף ישימו אותם בתפקידים פחותים, שהתוצאה היא נפקדות ועריקות והממדים לא נעים לומר אותם.

אני מצפה מהצבא שיקח את הגופים האזרחיים הפעילים, וישמש כאכסניה כפי שעשינו בפורום קצינים אחד לרבעון, לערוך ישיבות מסודרות, לעשות שילוב בין הקהילה ובין הצבא, אני מקווה שמה שציון שנקור אמר שהוא יהיה בעוד שנה שנתיים שזה יהיה הרבה פחות ושנזכה לסגן אלוף בתכיפות.

אני ראש מדור תכנון מודל הקבע באגף משאבי אנוש, המסר שיש לי להעביר לצעירים, הצבא מציע את מסגרת קורס אמיר, מי שעובר את המסגרת הזו יש לו בעצם את היכולת והאפשרות להגיע לתפקידים הרבה יותר משמעותיים, אני בוגר מסלול עתודאי, למדתי סטטיסטיקה, אני חושב שמי שהולך ללמוד לפני הצבא, הצבא נותן לו קפיצה די משמעותית בכל התחומים והוא יכול להגיע אליהם במסלול הקצונה.

רוב חבריי שהם קצינים מרביתם עתודאים, ואני חושב ואני ממליץ לכם, שמי שרואה את עצמו במסלול קצונה, שילך ללמוד לפני הצבא, יש היום מסגרות מתאימות, הצבא נותן הרבה תפקידים שבהם הוא לא מסתכל על הצבע אלא מסתכל על היכולת, ישנם הרבה סטודנטים שלומדים ושאינם מועסקים במקצוע שלהם, בצבא זה לא קורה, אז מי שרוצה להגיע לתפקידים משמעותיים שילך ללמוד לפני הצבא וירכוש השכלה. למי שבוחר במסלול שאינו קצונה יש באמת את המסלול של קורס אמיר שפותח אפשרויות לתפקידים רבים.

אני רוצה להתחיל עם החבר'ה היושבים פה בשקט ובהרבה הקשבה, בני הנוער בעצם אתם הייתם השחקנים העיקריים היום, כי בעצם כל מה שאנשים אמרו הם אמרו לכם, הם דיברו על עצמם אבל הם כיוונו אליכם, חשוב לנו, חשוב לכולנו שאם יש מסר אחד שאני הבנתי אותו היום, אני מאמינה בו בעצמי אחרת לא הייתי יושבת כאן היום – לכל אחד מאיתנו יש יכולות, יש פוטנציאל, אבל אנחנו חייבים לדעת שאנחנו מסוגלים, את שאלת מוריה לגבי ייאוש, גם להיות חבר כנסת זה לא פשוט, וגם אני קמה לעיתים בבוקר ואומרת אלוהים אדירים מה אני עושה שם, מה אני עושה שם? האם אני מצליחה לשנות משהו? וגם להגיע לכנסת זה לא פשוט כולל לאנשים כמוני שהייתי עולה חדשה ולא העזתי.

"אנחנו יכולים", אמרה את זה הקצינה בצורה הכי נכונה, "אני ידעתי שאני יכולה לעשות יותר, בין אם זה בצבא ובין אם זה בתחום אחר", אנחנו יודעים שכל אחד מאיתנו יכול, וחשוב לנו נורא, ולכן נפגשנו כאן היום כדי להגיד מלה וכבוד וברכה לאלה שהצליחו, גם להגיד להם אתם משמשים מודל, אבל גם להגיד לכל הדור שלכם אתם הדור הבא ואתם יכולים.

התבקשתי להגיד תודה לעוד כמה אנשים שלא אמרתי, בעיקר למנהלי מוקדים ורכזי נוער במקומות שארגנו את החבר'ה הצעירים שהגיעו, מעפולה, מראשון לציון, מבאר שבע, מאשקלון ולמנהל המוקד הארצי ברוך שמעון, לצבא ההגנה לישראל שעזר לנו לארגן את המפגש הזה, אני מקווה שנערוך את זה למפגש שנתי, ולחבר'ה הצעירים הקצינים אנחנו מבקשים לתת לכם מזכרת.

תודה רבה.

אמרו דברים יפים, אין מה להוסיף רק ברכות והצלחה לכולם, אתם דוגמה לדור הבא, ובעזרת ה' כמו שכל אחד מתכוון, וכמו שכל אחד מתפלל לקדוש ברוך הוא, וזה יעלה מעלה מעלה.

אני אברך את עם ישראל.

תודה רבה, אין מילים.

אני מבקש לומר בשם וועדת עלייה, קליטה ותפוצות, ובשמי, גם אני עולה חדש, אני באתי לישראל בשנת 1990, למדתי את השפה בגיל מבוגר יותר מהילדים כאן, אני הייתי בגיל 50, וכשעזבתי את רוסיה אמרו לי, אתה פרופסור מה תעשה בגיל 50, אין מה לעשות בשום מדינה, אבל אמרתי, אני יודע מה אני רוצה, אני יודע מה אני מסוגל לעשות, ואני האמנתי בעצמי.

אתם רואים כשבנאדם מאמין בעצמו, מאמין בכוחו, הוא מגיע למטרה, זאת לא היתה מטרתי להיות חבר כנסת ולהיות סגן יושב ראש הכנסת, להיות יושב ראש וועדה, המטרה שלי היתה לחיות עם העם שלי, ולעשות כל מה שאני יכול מהידע שלי, מהראש שלי כדי שהמדינה שלנו תהייה יותר חזקה, לא רק בכיוון צבאי אלא גם בכלכלה, הייתי פרופסור בחיפה במשך 4 שנים, אמרו שרוסים לא גרו בקהילות והם לא הישגו שום דבר, אני הייתי העולה החדש הראשון שהצליח בבחירות מוניציפאליות בשנת 1990, בשנת 1993 הייתי חבר מועצה עירונית קרית שמונה, הייתי יושב ראש ועדת כספים והייתי אחראי על קליטה, ב- 1996 נכנסתי לכנסת, זאת אומרת שהבנאדם הוא יותר חזק מכל הדברים, הוא חזק אם חזק בעצמו, אני אומר לכם צעירים אתם צריכים להיות עם מטרה, צריך כוח שיביא אתכם ואתם תצליחו פה.

אני רוצה להודות לקצינים שנמצאים פה, וזו התמונה הכי יפה שראיתי בכנסת הזו, כל הזמן יש דיונים על בעיות, אני עכשיו גאה שאני פה, שאני יושב ראש ושקולט אביטל יזמה, אנחנו יוצאים מפה במצב רוח טוב, תודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 15:30