PAGE
29
ועדת הפנים והגנת הסביבה

14.07.2008

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 405
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, י"א בתמוז התשס"ח (14 ביולי 2008), שעה 11:00

מיחזור פסולת ביתית.

חברי הוועדה: היו"ר אופיר פינס-פז

דב חנין

אסתרינה טרטמן

יצחק זיו

אורי טל



- מרכז המחקר והמידע בכנסת

יואב גואל


- אחראי ממונה מיחזור, המשרד להגנת הסביבה

עו"ד יהושע פדרסן

- לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

רותי קולה


- לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

גלית פלצור


- רפרנטית איכות סביבה, משרד האוצר

אילן דיבון


- משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

ד"ר דוד ויינברג


- מהנדס קולחין, משרד הבריאות

ד"ר אופירה אילון

- מרכזת תחום איכות הסביבה, מוסד שמואל נאמן

ניר קנטור


- מנהל איגוד הכימיה, התאחדות התעשיינים

פיני קבלו


- סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי

מוקי שפר


- יועץ ראש עיריית אשדוד לענייני איכות הסביבה

ציפי רון



- יו"ר ועדת איכות הסביבה של מועצת ארגוני הנשים בישראל

ציפי איסר-איציק

- מנכ"לית אדם טבע ודין

גיל אשבל


- מנהל אגף תברואה, עיריית חיפה

עופר וינקור


- מנהל עבודה, עיריית חיפה

מיקי זיו



- ראש אגף חזות העיר, עיריית רעננה

חיים רוכסר


- מ"מ מנהל מחלקת מיחזור, עיריית רעננה

צבי מילשטיין


- מנהל אגף לאיכות הסביבה, עיריית ראשון לציון

גלעד אוסטרבסקי

- אדם טבע ודין

עוזי כרמי


- מנכ"ל אמניר

יונתן סער


- חברת מיחזור פלזמה

דני מורגנשטרן

יובל תמיר

יפה שפירא

סיגל גורדון

מיחזור פסולת ביתית

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה, הנושא על סדר היום: הטיפול במיחזור פסולת ביתית. אני רואה בנושא הזה עניין בעל חשיבות מהמעלה העליונה. גם בנושא הזה, כמו בהרבה נושאים אחרים, מדינת ישראל מצויה בפיגור משמעותי ובעייתי שצריך לבוא על פתרונו. הוא צריך לבוא על פתרונו משני טעמים. טעם אחד, משום שהמדינה שלנו היא מדינה קטנה ומן הסתם אי אפשר לייצר אין סוף אתרי הטמנה. גם לאתרי ההטמנה יש מחיר סביבתי לא פשוט וזה דבר שאנחנו צריכים לקחת בחשבון, איך אנחנו מצמצמים את הצורך בשימוש באתרי הטמנה של פסולת בישראל.


שנית, עניין המיחזור – אין שום סיבה בעולם שלא למחזר את רוב האריזות שהיום אנחנו עושים בהן שימוש, כנהוג בכל העולם. אז יש מיחזור של בקבוקים מסוימים, בצורה מסוימת, יש הרבה כשלים בכל הקשור למיחזור הבקבוקים, אני מניח שהם גם יעלו בדיון, אבל יש גם הישגים למיחזור הבקבוקים, שלא צריך להתעלם מהם. תמיד ראוי לשפר אבל לזכור שיש גם הישגים.


לעומת זאת, לדעתי אנחנו בנסיגה בכל הקשור למיחזור נייר, אפילו משנים קודמות, שהיה מאמץ גדול יותר לאסוף נייר. אני לא יודע כמה מחזרו אותו, אבל לפחות אספו אותו. אנחנו בבעיות מיחזור בהרבה אריזות אחרות, למרות הפוטנציאל הגדול הגלום בתחום הזה, כולל פוטנציאל כלכלי.


אני הנחתי הצעת חוק – היא הונחה במזכירות הכנסת, לצערי, היא עדיין לא הונחה על שולחן הכנסת – שמדברת על הפחתת פסולת אריזות ומחזורה. שקדתי על הצעת החוק הזאת עם ארגון אדם טבע ודין, הצעת החוק הזאת מבוססת על עבודת מחקר שלהם, שהם יציגו אותה כאן. לפניכם מונח גם המחקר של הממ"מ, המכון של מחקר הכנסת, אני יודע שגם מוסד נאמן עשה מחקר בתחום הזה.


אני רוצה שתדעו, שבתום הדיון אנחנו מתכוונים לקדם את הצעת החקיקה הזאת ואולי גם הצעות חקיקה אחרות. יש הצעות חוק לחבר הכנסת ארדן, שאנחנו פחות מתלהבים ממנה.

אדוני, יש גם הצעת חוק שלי בנושא הזה.

לא ידעתי, אני מקווה שזאת לא אותה הצעת חוק. אני מתנגד להעתקת חוקים במופגן. אז נעבור עליה ונראה אם יש דמיון רב מדי.


אני רוצה להודיע לכם, שהחלטנו לעשות מעשה בתחום הפסולת הביתית והמחזור ואנחנו הולכים לעשות שינוי גדול, חקיקה משמעותית, לפי דעתי צריך להיות פה גם שינוי התנהלותי, התנהגותי, שינוי בחינוך, שינוי בתרבות, זה נושא שוועדת הפנים הולכת להציב אותו בסדר עדיפות גבוה בפעילות שלה מייד לאחר שאנחנו מסיימים את העניין של "אוויר נקי". אני מקווה שבשבוע הבא ניתן לעניין הזה עדיפות וננסה לסגור פערים מול העולם שעוסק בזה כבר הרבה מאוד שנים.


נציג הממ"מ, אורי טל, תציג לנו בקוויים כלליים ובתמצית את הממצאים שלכם.

ראשית, כשהמתנו בחוץ שאלו אותי אנשים, למה למסמך אין המלצות – אז אני רוצה לומר, שלא בכל מסמך יש המלצות או נקודות לדיון, כרגע זה בסיס, הנייר הוא נייר רקע ובסיס לדיון. גם ההשוואה הבינלאומית שעשיתי, אפשר לעשות השוואה בינלאומית במדינות אחרות, למשל באסיה ובאפריקה, ששם בכלל אין הטמנה של פסולת, או לישראל שלפני 20-25 שנה, שגם אז המצב היה שונה. אבל כאשר אני עושה השוואה בינלאומית, הנקודות שאני משווה, אני משתדל להשוות למדינות הנאורות שאני רוצה להשוות את מדינת ישראל אליהן.


מה שמקובל, שיטת הטיפול המשולב היום בפסולת, יש חמישה דרכי טיפול, אחת, הפחתה במקור, לדוגמה, מה שהוועדה הזאת מנסה לעשות עם שקיות הפלסטיק. שימוש חוזר למשל עם בקבוקי בירה, שמחזירים אותם וממלאים שוב. מיחזור. הפקת שריפה של פסולת להפקת אנרגיה והטמנה. הרעיון הוא להקטין את כמות הפסולת המגיעה להטמנה. בישראל כיום כ-80% מהפסולת הביתית מועברת להטמנה. באירופה לעומת זאת זה בערך 50%. יש נזקים להטמנה של פסולת, בגדול זה ניצול לא יעיל של הקרקע, זה תופס נפח רב. בנוסף לכך, יש סכנה למי התהום ויש גם תרומה מסוימת למשבר האקלים של כדור הארץ כי אתרי הטמנה קולטים גז מתאן, שהוא פי כמה עשרות גרוע יותר, מזיק יותר לשכבת האטמוספרה מאשר פחמן דו חמצני.


המטרה בעצם היא להקטין את ההטמנה ולהגביר את ההשבה, שזה אומר, שימוש חוזר, מיחזור וגם שריפה של פסולת. לגבי שריפה, בישראל אין כיום שימוש מסחרי בשריפה של פסולת, יש ניסויים, יש איזשהו אתר קטן באעבלין, שמנסה טכנולוגיה חדשה. ויש ניסיונות גם במפעל "נשר", של מלט. אבל אין שריפה של פסולת מסחרית. לעומת זאת, באיחוד האירופי כ-20% מהפסולת הביתית מועברת לשריפה.


אם ניקח לדוגמה את נאפולי, בנפולי קראנו בעיתונות לפני כמה זמן, היתה איזה שהיא בעיה, שנערמה פסולת ברחובות. הבעיה נמשכה על פני כעשור, המשבר הזה יש בו כמה צדדים, אבל ככלל אפשר לומר, שאתרי ההטמנה התמלאו ומתקנים לשריפה של פסולת לא הוקמו.
מה שקרה, שהפסולת בנאפולי, או חלקה, הגיעה למתקני שריפה בגרמניה.


לגבי מיחזור, עד 31 בדצמבר 2007, הרשויות המקומיות היו אמורות להגיע ליעד מיחזור של 25% מהפסולת שהן אחראיות עליה, זה בעיקר פסולת ביתית, גזם ובדרך כלל מסחרית.

יש לך נתונים על מיחזור פסולת בנייה.

על מיחזור פסולת בנייה אין נתונים, מבקר המדינה בדק את זה לאחרונה וביום רביעי הקרוב יתקיים דיון בנושא בוועדה לביקורת המדינה. אבל ככלל, 80% מפסולת הבנייה בישראל היא אפילו לא מוטמנת אלא מושלכת באופן פיראטי, זה נושא בעייתי.


הרשויות המקומיות צריכות לדווח, על פי התקנות, למשרד להגנת הסביבה על הטיפול שלהן בפסולת ובעצם כמה פסולת מועברת למיחזור. קיבלתי את הרשימה לשנת 2006, בדקתי, 122 רשויות בלבד דיווחו, מה שאומר, כמחצית מהרשויות לא מילאו את חובתן בתקנות. ואלה שכן דיווחו, יש שם נתונים בעייתיים. לדוגמה, בערד, 100% שיעור מיחזור הוא לא סביר. גם במועצות האזוריות, יש שתי מועצות אזוריות ששיעור המיחזור עולה על 95%, מה שאומר, או שיש טעות בבדיקה – אני חושב שהמשרד להגנת הסביבה לא יכול לבדוק או לברר את אמיתות הנתונים – או שיש איזה שהיא בהירות בתקנות וצריך לנסח מחדש את טופס הדיווח שמופיע בתקנות.


בכל מקרה, אני נוקט לשון עדינה במסמכים, אבל הנושא הזה של דיווח הרשויות המקומיות, קשה לי קצת להגדיר אותו בצורה עדינה, אני לא יודע איך להגדיר אותו.


בכל אופן, מה שהמשרד להגנת הסביבה עושה, זה בעקבות היטל ההטמנה, מצטברים כספים בקרן לשמירת הניקיון, בחשבון נפרד, שמקורם בהיטל ההטמנה, כרגע היטל ההטמנה הוא 20 שקלים לטון פסולת ביתית, עד 2011 הוא יעלה ל-50 שקלים לטון. את הכסף הזה המשרד להגנת הסביבה מנצל אותו, בשנים 2008-2009 הוא יסייע לרשויות מקומיות שיבקשו לפתח תוכניות ומתקנים למיחזור של פסולת.


השאלה שנשאלת כאן, כמה רשויות מקומיות ירימו את הכפפה הנדיבה מאוד שהמשרד להגנת הסביבה זורק לעברן, כמה רשויות ירימו את הכפפה ואכן יפתחו מתקנים למיחזור או תוכניות למיחזור? זאת שאלה אחת.


שאלה שנייה, המשרד להגנת הסביבה מתנה את קבלת הסיוע בדיווח הרשויות המקומיות. כמו שאמרתי קודם, 122 רשויות דיווחו למשרד להגנת הסביבה, השאלה שלי, מה בעצם ייעשה עם הכסף אם הרשויות המקומיות לא יעשו כלום?

זה לא כל המסמך שכתבתי, זה הבסיס שאני אומר עכשיו, אני רואה שיש כאן הרבה דוברים, אני מניח שגם יואב גואל ירצה להשיב וגם אחרים. תודה.

ראשית, אנחנו שמחים מאוד על כך שמתקיימת ישיבה בנושא הטיפול בפסולת ומיחזור בכלל, זה משקף, בין השאר, את העבודה הרבה של המשרד בתחום, במיוחד הנושא של היטל ההטמנה.


אני אתייחס לדברים של אורי טל, הדבר היחיד שידענו על הישיבה הזאת, שיש את המסמך של אורי כבסיס ולא ידענו במה להתמקד בדיוק. עכשיו שמענו, שיש הצעת חוק לטיפול באריזות, השאלה, האם על זה אנחנו מדברים?

יש הצעות חוק בשלבים שונים בכנסת.

יש לי שאלה, האם בדקתם את הנושא של השתתפות האיחוד האירופי בנושא הפסולת בישראל, מבחינת מימון.

אני לא יודע להגיד לך מבחינת מימון, אני יודע שלאחרונה נחתמו כל מיני הסכמי שיתופי פעולה גם עם גרמניה וגם עם צרפת, היו גם דיבורים על ייעוץ ועזרה מהניסיון שלהם.

ומה נעשה בנושא הזה?

זה די חדש כל הנושא הזה, ההסכם עם גרמניה נחתם לפני חודשיים וההסכם עם צרפת נחתם רק לפני כמה שבועות.

כדי שהדברים יהיו ברורים, יש שלוש קונספציות עיקריות שמנחות שלוש הצעות חוק שונות. הצעת חוק אחת היא הצעת החוק שיש לה כבר היסטוריה בכנסת, של חברי הכנסת ארדן וברוורמן, מדברת על מן תאגיד שיוקם, אני מניח שהצעת החוק מוכרת לכם. הצעת חוק שנייה היא הצעת החוק ש"אדם טבע ודין", יחד עם חברי הכנסת פינס, טרטמן, ריבלין הניחו, או בעצם נמצאת בתהליך הנחה בפני הכנסת, שעוסקת בעידוד מיחזור פסולת אריזות על בסיס של אחריות ישירה של היצרנים. וקונספציה שלישית שאני מאמין בה, שמה דגש על הפחתה במקור. בין כל הקונספציות יש נקודות מפגש, כמובן יש גם נקודות מחלוקת, אבל אנחנו לא ניכנס לדיון בפרטי הצעת החוק כי זה לא הנושא, אלא בהסתכלות הכללית שלכם על העניין כמשרד ואיך אתם רואים - - -

אני אגיד, לנושא טיפול בפסולת אריזות – מדיניות הטיפול בפסולת, יש גם חוברת מדיניות וגם תוכנית אב לטיפול בפסולת, נושא הטיפול בפסולת אריזות נכנס כהמלצה לטווח ארוך יותר לאחר הטלת היטל הטמנה. צריך לזכור, שהתוכנית נכתבה עוד לפני היטל ההטמנה כי מהניסיון העולמי אנחנו רואים גם שיש שלבים בצעדי מדיניות, היטל הטמנה הוא צעד ראשון, אחר כך באים ומתמחים בזרמים שונים של פסולת.


יוזמה שהגיעה מאיגוד תעשיות המזון, אחר כך הביאה את התאחדות התעשיינים, יש סיכום של השר איתם, שנקים ועדת בדיקה אמיתית, עם כל בעלי העניין בתחום, כדי ללמוד את הנושא לעומק ובמידה ונמצא לנכון מודל חקיקתי זה או אחר, נגיש לו כהצעת חוק ממשלתית. הרעיון כאן לבדוק עם כל הגורמים, מהתעשייה שהיא אחראית לנושא, דרך כל מיני גורמים אחרים, ארגונים סביבתיים וכל מי שיירצה להשמיע דעתו והממשלה כרגולאטור. אנחנו קובעים כבר מועד ראשון לוועדה, נזמין אליה אנשים, נשמח שישתתפו כמה שיותר - - -

אנחנו כמובן נשמח להגיע לוועדה ולהשתתף בדיון.

רק שיידעו אותנו.

בוודאי.

בנושא היטל ההטמנה, אורי טל ציין את עניין הסיוע המיועד, אנחנו אכן פרסמנו סיוע מיועד, עשינו סבב בכל הארץ כדי להציג זאת לרשויות, המחוזות שלנו עובדים הרבה כדי לקבל תוכניות ואנחנו עובדים מול המרכז לשלטון מקומי והרשויות עצמן, כדי לקבל דברים ראויים ולקדם את זה, מועד ההגשה ב-30 באוגוסט, אני מניח שבתחילת ספטמבר נראה כמה בקשות ונוכל לתת דיווח לקראת סוף ספטמבר או אוקטובר.


תקנות המיחזור, מי שלא יגיש דיווח על פי תקנות המיחזור, לא יכול לקבל את הסיוע המיועד. זה אמצעי האכיפה הכי טוב שיש לנו כרגע שהוא הכי מהיר והכי יעיל.

אז זה מדיר בעצם למעלה ממחצית הרשויות המקומיות.

אל"ף, הנתונים שלכם הם ל-2006 ו-2007, ומי שיגיש, גם אם יגישו באיחור, נתייחס לזה, עדיף על לא להגיש בכלל. הרצון שלנו שיגישו.

תודה. מוסד נאמן, בבקשה.

אני כמובן מצטרפת לברכות, שפעם ראשונה בעצם מתקיים דיון מערכתי בנושא של הטיפול בפסולת ולא נקודתי על דברים שהם לעיתיים שוליים. אני נמצאת כאן בשני כובעים, כובע אחד של מוסד נאמן, שזה מכון למחקרי מדיניות ואנחנו עוסקים בו הרבה מאוד בנושא הפסולת. הכובע השני הוא הכובע של אוניברסיטת חיפה, כובע שאנחנו עושים בו מחקרים תכל'ס בתוך הנושא הזה של הפסולת, לאו דווקא מחקרי מדיניות.

לבקש ממני כמה דקות על פסולת, זה לא פייר, כי אני יכולה לדבר על זה ימים ושבועות. לכן, מתוך העבודה שאורי הכין אני רוצה לצאת אם דברים שהם קצת יותר כוללניים. אם אני מסתכלת על ההיררכיה של הדירקטיבות האירופאיות בנושא של טיפול בפסולת, הדבר הראשון בהיררכיה זה הגדרה של מה זה פסולת ומה מכילים בתוך הפסולת הביתית. אחת הסיבות של היעדר הגדרה - שערד ממחזרת 100% - כי זה תלוי מה אתה מכניס בתוך ההגדרה.

אחד הדברים הראשונים בחוק הפסולת הכללי הוא בעצם הגדרות. תחת חוק הפסולת הכללי יש בעצם שלוש דירקטיבות. דירקטיבה אחת שדנה במטמנות ומצמצמת בצורה ברורה מאוד את הכניסה של חומרים אורגניים למטמנות. מיותר ליושבים בשולחן לציין, שלמעלה מ-40% מהפסולת שלנו הם חומרים אורגניים. אורי ציין במסמך שלו, שתרומת הסקטור הזה של הפסולת לכלל פליטות גזי חממה עומד על 13% מכלל הסקטורים שפולטים. כלומר, זה סקטור שאפשר לתקוף אותו נקודתי ולהפחית פליטות של גזי חממה. הדירקטיבה האירופית מגדירה שנים ויעדים מאוד ברורים איך מפחיתים חומר אורגני שלא ייכנס למטמנות.

ההמשך הוא דירקטיבת המשרפות או הטיפולים התרמיים. והדירקטיבה השלישית היא דירקטיבת האריזות, שעלתה כאן כבר בצורה כזאת או אחרת לדיון.

זאת רמה אחת של שלושה טיפולים בנושא הזה של טיפול בפסולת, תחת זה שאנחנו יודעים מה זה פסולת.

הערה לסדר, אני חושבת שהדיון לא צריך להיקרא מיחזור פסולת אלא השבה כי בנושא של השבה אנחנו מדברים גם על הטיפול התרמי, גם על הטיפול הביולוגי, זה ביטוי נכון יותר מבחינה טכנית.

אני מגיעה כעת לשורה התחתונה, השורה התחתונה אומרת, שבאמצעות הפרדה במקור – כרגע יש כסף גם לתכנן פעולות של הפרדה במקור באמצעות היטל ההטמנה שיכול לחזור לרשויות המקומיות וגם לבצע הפרדה במקום וגם ליצור תשתית של מפעלים שיטפלו בפסולת – כשאנחנו מדברים על הפרדה במקור, אנחנו לא יכולים לדבר על סוללה של 70 פחים שלתוכם נפריד את הזכוכית השקופה הירוקה והפלסטיקים למיניהם, הפרדה לשני זרמים, זרם רטוב וזרם יבש. הזרם הרטוב ילך לטיפול ביולוגי, הזרם היבש ילך לטיפול תרמי, למיחזור - - -

מה ייקרה בטיפול הביולוגי?

אנחנו יכולים להגיד, או שאנחנו עושים טיפול אנאירובי, או שאנחנו עושים קומפוסטציה. טיפול אנאירובי זה טיפול שכדוגמתה הקימה חברת "חץ אקולוגיה" מתקן הדגמה בחיריה. המתקן היום הוא מתקן קטן, פיילוט, אבל לפני שבוע היא חנכה מתקן של 500 טון ביום בסידני, אוסטרליה. המתקן הזה בעצם לוקח את החומר האורגני שבפסולת פלוס הנייר, שזה סדר גודל של 60%-70% מהפסולת שלנו.

את מדברת על החומר הנוזלי, הרטוב?

אני מדברת גם על האורגני, הרטוב, והקליפות של האבטיחים, לצורך העניין, וגם על הנייר, שזה מתפרק בטיפול ביולוגי אנאירובי, מפריד את הגי'פה הזאת, מעביר אותה לטיפול אנאירובי, שזאת בעצם תסיסה שמייצרת מתאן. המתאן הזה הוא בתוך קונטיינרים סגורים, שמנצלים אותו ומפיקים ממנו אנרגיה.

ואת היתר מטמינים.

מה זה היתר? היתר זה החומרים הקלים, הפלסטיקים - - -

לא, אני מדבר על היתר הביולוגי הרטוב, או שהכול נעלם.

לא, חוק שימור החומר עובד כאן, לא הכול נעלם, השארית שהיא בוצה, מעבירים אותה תהליך קצר של קומפוסטציה והיא יכולה להיות מועברת לשימוש חקלאי, ייצוב קרקעות, טיוב וכו'.

זאת אומרת, אין צורך בהטמנה בכלל.

לא, אנחנו עדיין מדברים על 60%-70% שזה החומר שהולך לטיפול הביולוגי, עדיין נשארו לנו 40%. ה-40% האלה מורכבים מחומרים כבדים, שזה זכוכיות ומתכות ששוקעות בתהליך, חלקן מועברות למיחזור, חלקן מועברות להטמנה. אבל עכשיו כשהן מועברות להטמנה, חוץ מהנפח שהן תופסות, אין להן שום השפעה על הסביבה.


החומרים הקלים, הפלסטיקים, מועברים למערך מיון והפרדה, מה שכדאי ל"חץ אקולוגיה" למכור, הם מוכרים, מה שלא, הולך להטמנה. שוב, זה פלסטיק שעבר שטיפה, הוא הרבה פחות בעייתי. זאת אומרת, הפתרון הזה של תסיסה אנאירובית הוא בהחלט פתרון שאפשר להתקדם אתו.


פתרון אחר הוא פתרון שמדינת ישראל יישמה אותו בחמישים שנה האחרונות, פתרון שבו מפעילים שופלים או מכונות להיפוך החומר האורגני, החומר האורגני הזה מתפרק ונוצר לנו קומפוסט. לא ניכנס להבדלים בין הקומפוסט הזה והקומפוסט הזה, אבל זאת אפשרות לטיפול ביולוגי בחומר. החומר היבש יכול לעבור כל טיפול אחר, בין אם זה טיפול תרמי או ניצול של שאריות עתירות אנרגיה במפעל כמו "נשר", בין אם זה תהליכים של הפקת אנרגיה אחרת, בין אם זה מיחזור. אפשר להגיע באמצעים האלה לטיפול ב-90% מהפסולת. 10% ייוותרו להטמנה, אבל זה 10% אחרי שהם כבר עברו טיפול מוקדם.

את ממליצה לכלול את הטיפולים האלה במסגרת הצעת החוק, כחובה לטפל בפסולת בדרך שתיארת אותה? חובה בחוק.

אם אתה תמנע כניסה של חומר אורגני לאתרי הטמנה, אתה בעצם תכתיב טיפול מוקדם בפסולת.

את מציעה למנוע את זה בחוק.

כן, חד משמעית.

תודה. אדם טבע ודין, בבקשה.

גם אני מצטרפת לברכות, הדיון הזה הוא דיון חשוב. אני רוצה לצאת מהנתונים שציין כאן אורי טל, בישראל 80% מהפסולת הולכת להטמנה, ו-20% או פחות מזה הולכים למיחזור. הגיעה השעה למהפך במשק הפסולת. אם מסתכלים על מדינות אירופה, המצב בדיוק הפוך, 80% הולך למיחזור ו-20% או פחות מזה הולך להטמנה.

משק הפסולת לוקה בפיגור של כשני עשורים ביחס למדינות אירופה. החוקים הספציפיים שיש לנו עוד היום, שמתייחסים לנושא היטל הטמנה, חוק הפיקדון וחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, שהרשויות המקומיות צריכות לקחת את האחריות לגביו, בעצם אנחנו חושבים שצריך להאיץ את המהפך הנדרש במשק הפסולת באמצעות הטיפול באריזות, שהטיפול באריזות יהיה מבוסס על העקרונות שמכירים באירופה. דב, הזכרת קודם את הנושא של הפחתה, זה בהחלט נכון, אנחנו מדברים על שלושה עקרונות, אנחנו מדברים על הפחתה במקור, על שימוש חוזר ומיחזור. תיכף אנחנו נדבר על העקרונות שאנחנו חושבים שצריכים להיות ברוח הדירקטיבות באירופה וברוח ההסדרים הקיימים באירופה.

אנחנו חושבים שצריך להטיל את האחריות על היצרנים כחלק מתהליך שיוביל להפחתה במקור כי אם היצרנים יהיו אלה שאחראים לטיפול באריזות, יהיה להם אינסנטיב להפחית את האריזות ותהיה חובה לבצע מיחזור. זה כמובן יביא גם להשגת היעד של המיחזור וגם להפרדה שהזכירה אופירה, שחשוב לעשות את ההפרדה בין החומר היבש לבין החומר הרטוב, כדי לאפשר טיפול מתקדם וכדי להפסיק את השיטה של ההטמעה שהיא השיטה השלטת.

כשאנחנו מדברים על ההסדר שאנחנו חושבים שראוי לאמץ בישראל, אנחנו מדברים על הסדר אריזות לצד חוק הפיקדון. חוק הפיקדון כרגע מוכיח את עצמו, לטעמנו לא מספיק, אבל הוא משיג הישגים, אנחנו חושבים שאפשר להשיג יותר כמו שהחוק קובע, אך בפועל זה לא קורה. חוק האריזות צריך לחול לצד חוק הפיקדון, אנחנו חושבים שהאחריות צריכה להיות במישרין על היצרנים, עיקרון המזהם משלם. מה שאנחנו רואים היום, שהתאגיד שהוקם על פי חוק הפיקדון הוא תאגיד שנוחל כישלון מכיוון שהוא משמש אצטלה לכך, שהיצרנים מסתתרים מאחוריו ולא נושאים באחריות באמת אלא מתחמקים מעמידה ביעדים.

ואנחנו מדברים על יעדי מיחזור של 65%, בהתאם למה שאנחנו מכירים במדינות מפותחות.

על אף מה שקובעות תקנות המיחזור ויש תחנות מיחזור, שיעור המיחזור מדשדש בשנים האחרונות ולא ממריא והרשויות לא מקיימות את חובתן. בשיחות רבות שקיימנו עם המשרד להגנת הסביבה, ההתייחסות לתקנות המיחזור הפכו לאות מתה.
לכן, ניגשנו לבדוק איפה תהיה הנקודה לתת מהפך ולהכניס עוד נקודת מינוף חיצונית.

כשמסתכלים על הזרם של האריזות שמהווה כ-20% מהפסולת, פרסמנו לאחרונה מחקר, אני מזמין את כולם לקרוא ולהוריד אותו מאתר האינטרנט שלנו, בעצם נקודת המינוף שיכולה להוות קבוצת מדרגה היא להסתכל על האריזות ולטפל בהן בנפרד, בדומה להסדר האירופי, כאשר היצרנים והיבואנים נכנסים לתמונה ולא כל העול מוטל על הרשויות המקומיות, כמו שאמרתי, לא מקיימות את חובתן והמשרד גם נמנע או לא יכול להכריח אותן לעשות כך.

על מה מדובר? מדובר על כך שהאריזות יופרדו במקור על ידי התושבים – אני אומר במאמר מוסגר, בשולחן שבו אני יושב, במחלקה המדעית ב"אדם טבע ודין", מגיעות מדי שבוע עשרות פניות של תושבים שמעוניינים להפריד פסולת והם שואלים, למה רק בקבוקים בפיקדון, למה לא הבקבוקים הגדולים, למה צנצנות של נס קפה לא, ולמה הגביעים של היוגורט לא.

שמעתי שיש רשויות, כתוצאה מלחץ של תושבים, הן משחקות אותה שהן מפרידות. כלומר, הן מפרידות אצל התושבים והן מחזירות מחדש במאגר הראשי, כדי לייצר תחושה טובה בקרב התושבים.

על כל פנים, הטיפול באריזות, עם כניסה של היצרנים והיבואנים, בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, יניבו מרכזים לאיסוף ברשות של החומרים העיקריים, פלסטיקה, זכוכית וקרטון ונייר, כאשר האחריות היא על היצרנים והיבואנים. הם גם מממנים את המערך, אבל הם נעזרים במערך הלוגיסטי העירוני, בכך בעצם נכנס גורם חזק ודומיננטי לתחום המיחזור, שלוקח אחריות – אנחנו גם מברכים את התאחדות התעשיינים על היוזמה והאמירה שלהם שהם רואים את זה מתפקידם - אנחנו גם ערכנו סקר על מנת לבדוק את נכונות הציבור להשתתף במהלך כזה, כי לפעמים עולה הטענה שהציבור עלול להתייחס בציניות. הסקר מוכיח, שיש רצון רב להשתתף. מילה אחרונה לגבי הדברים של אופירה אילון, הטיפול באריזות גם ממנף את הטיפול בחומר אורגני בכך שאם מפרידים את האריזות, הפח השני הוא ברובו אורגני וניתן להשתמש בו בטיפול ביולוגי.

מה דעתך לכתוב בחוק שאי אפשר להעביר ישירות פסולת אורגנית לאתרי הטמנה מבלי שזה יעבור טיפול? זה לא בהצעת החוק שלי.

זה נכון שבאירופה דברי החקיקה נפרדים, כלומר, בדירקטיבת ההטמנה יש חובה להפחית באופן דרסטי את כניסת שיעור החומר האורגני למטמנות והטיפול באריזות הוא בדירקטיבה נפרדת, כלומר, משני דברי חקיקה נפרדים. אבל אחד קשור בשני בכך שאם מפרידים את האריזות, יתרת הפסולת היא אורגנית ברובה ולכן אפשר לטפל בה בצורה טובה יותר.

אני לא כל כך מסכים עם מוסד שמואל נאמן, ראשית, צריך להאיר את התמונה כפי שהיא היום, באירופה כמויות האשפה הולכות ויורדות, כמות הפסולת הולכות ויורדות משנה לשנה. באירופה יש מצב מוצק שנקרא "תיירות זבל". זה לא שנוסעים לחפש את הזבל, אלא האשפה נוסעת לחפש אתרי הטמנה וטיפול כי אתרים נמצאים עם קיבולות קבועות ואין אשפה. אצלנו זה בדיוק ההפך, המדינה שלנו מתפוצצת.

תארו לעצמכם מה זה לחוקק היום הצעת חוק, שאין מעבר זבל לאתרי הטמנה בלי טיפול. כמות הלוביסטים שתהיה כאן בחדר, החדר יהיה צר מלהחיל, אתם לא מבינים איזה כסף ענק זה הטמנה בישראל. אבל אנחנו נעביר את החוק הזה, זאת התחייבות ללוביסטים, שאנחנו נעביר את החוק הזה.

מה שאנחנו צריכים לעשות, ליצור תמריץ שלילי ליצרן האשפה או ליצרן הפסולות והכיוון שלכם בעניין של האריזות הוא נכון, במיוחד לגבי הנייר. סליחה, אופירה ידידתי היקרה, לקחת נייר ולהפוך אותו לגז מיתן זה טמטום. לקחת חומר גלם, מוצר קיים ולהפוך אותו לפסולת או לאיזשהו סוג נחות? אני לא יודע. , בהיגיון שבבית הספר שלמדתי בו, זה לא נכנס. מה שצריך לעשות - היטל ההטמנה לא עשה את זה – צריך להעמיד כאן את שבט הביקורת מול המשרד להגנת הסביבה, היטל ההטמנה הוא הדרך הקלה לבחור בפתרון לא נכון משום שהוא לא מצליח עדיין לצמצם את כמויות האשפה. מה שצריך, משק סגור לאשפה בכל רשות מקומית, עם אגרות, לפי כמות ונפח על כל אריזה ופסולת, אלה, רק אלה יכולים לתמרץ באפן שלילי כל יצרן של אשפה ואז נהיה כמו אירופה.

אני מזמין אותך לכתוב על זה נייר עמדה, זה חשוב.

כתבתי והעברתי לך רק בעניין הנייר. הטיפול הפשוט ביותר הוא הטיפול בפסולת הנייר. נמצא כאן עוזי כרמי, מנכ"ל אמניר, אמניר עושה הרבה, עדיין לא מספיק.

התחושה לפחות שהיא עושה פחות מאשר עשתה בעבר.

לא, היא עושה הרבה, היא עושה יפה, היא לא היחידה, בינתיים קמו לה מתחרים ובמחירי האנרגיה. האנרגיה היא מרכיב רציני מאוד בעלות הייצור של הנייר, במחירים העולים של האנרגיה מחר יהיו עוד יותר מתחרים במיחזור הנייר.

אדוני היושב ראש, אני מברך על קיום הדיון הזה, אני חושב שהנושא הזה הוא נושא בעל חשיבות עצומה. אני גם מברך על הנייר של הממ"מ וגם על הצעת החוק שחבריי בכנסת מקדמים, אני חושב שזאת הצעה נכונה בכיווניה הבסיסיים.

אני רוצה להוסיף כמה דגשים נוספים כי לא בכל הדברים קיימת הסכמה, כמובן כולנו רואים את המטרות באותו כיוון ובאותה רוח, אבל בכל זאת אני רוצה לחדד כמה נושאים שנראים לי חשובים לדיון הזה. בחשיבה הסביבתית המודרנית מדברים על המהפכה התעשייתית הבאה. המהפכה התעשייתית הבאה היא מהפכה שבה אנחנו משנים את כל מודל הייצור שלנו כך שאנחנו עוברים לדפוסים - - -

מדברים על מהפכת אנרגיה חדשה.

לא, אני לא מדבר על מהפכת אנרגיה, אני מדבר על מהפכה באופן שבו אנחנו מייצרים מוצרים, באופן שבו אנחנו משתמשים בחומרים, החשיבה אומרת, שבמקור אנחנו צריכים לייצר את הדברים כך, שנוכל להכניס אותם למערכת מעגלית ומחזורית סגורה ככל שניתן. השאלה היא קריטית מבחינת ההתמודדות שלנו עם בעיות סביבתיות של פסולת. אנחנו ערים לכך שהציבור הישראלי רוצה ומעוניין ולוחץ למחזר, זה דבר מצוין, אבל כמו שתמיד אומרים בנושאים סביבתיים, האויב הגדול ביותר של הטוב הוא הכאילו. אנחנו לא צריכים להגיע למצבים שבהם אנשים חושבים שהם עושים את הדבר הנכון והראוי, אבל בשורה התחתונה, מה שהם עושים אין לו הרבה אפקט סביבתי. אנחנו צריכים לייצר פתרונות מערכתיים שיובילו לאפקט סביבתי מופחת כולל על הסביבה שלנו. כאן חוליית המפתח, לדעתי, לא רק בתהליכים של המיחזור, אלא בתהליכים של הייצור. זאת כמובן שאלה הרבה יותר קשה מאשר השאלות שניצבות על השולחן, אבל אם לא נתמודד עם השאלה של הייצור, אם לא נתחיל בתהליכי שינוי אמיתיים שמכוונים אל המערכות היצרניות ומעודדים אותם לעבור לחומרים מתקדמים יותר, לחומרים נכונים יותר, לתהליכים שבהם אנחנו בוחנים במקור את השאלה מה צריך ומה לא צריך. אגב, בתחום אריזות, אבל לא רק בתחום אריזות, אנחנו בסופו של דבר נייצר עוד מנגנון של כאילו, שייראה לכולנו מאוד נחמד, אבל הוא לא יוביל לשינוי שאנחנו רוצים להגיע אליו.


לכן, אנחנו צריכים לעשות חשיבה מאוד רצינית, שבמקביל למנגנונים שאני מברך עליהם, אנחנו מתמודדים עם השאלות האסטרטגיות של איך אנחנו מעודדים תהליכי ייצור נכונים יותר, לפחות של דברים שמיוצרים בארץ. העיקרון שהוזכר כאן והוא עיקרון מפתח, הוא עיקרון של אחריות יצרן ומזהם משלם, אני חושב שככל שאנחנו מחדדים ומקדמים את העיקרון הזה, אנחנו יוצרים מנגנונים כלכליים שיעודדו אותנו להגיע למקום שאליו אנחנו צריכים להגיע.


חשוב מאוד, ככל שאנחנו מתקדמים בכל אחד מהחוליות המורכבות, אנחנו לא פוגעים בדברים אחרים שקורים בדרך. למשל, אחד מחוקי האריזות שנמצא היום בפני הכנסת, הוא חוק שבין היתר מבטל את חוק הפיקדון. אני מתכוון לחוק האריזות של חברי הכנסת גלעד ארדן וברוורמן.

אני אומר את זה מכיוון שאני משוכנע, שבכנסת אפשר לייצר הסכמה רחבה מסביב לעקרונות האלה, אבל חשוב מאוד שנעשה את המאמץ לגבש את ההסכמה בין כל הזוויות השונות, לעשות את הדברים באופן שיוביל אותנו לתוצאה הסביבתית הכי נכונה. תודה.

הגעתי למעשה מהצד ההפוך לנושא המיחזור, אני הובלתי את מאבק לוחמי השייטת שנפגעו בקישון. תוך הבנת הקשר בין רעלים מהסביבה, שגורמת לנו הפסולת שאנחנו מייצרים לבריאות שלנו, של כל אחד מאיתנו, החלטנו, שאסור שהמאבק שלנו יסתיים בהפסקת הצלילות באותם אזורים אלא צריך להגיע להפסקת הזיהום והחזרת החיים לאותם אזורים. רק מהר מאוד הבנו, שלמפעלים אין פתרון כלכלי וידידותי לסביבה ויש לנו בעיה עולמית.

לכן, ניסינו לבוא בצורה פוזיטיבית, לבוא עם פתרונות ולא רק עם בעיות. זה הוביל אותנו, תוך הבנה, שבפסולת הביתית, עיקר הבעיה זה נושא הפולימרים של הפלסטיק מסוגים שונים בתוך הפסולת, שהם מקשים מאוד על המיחזור. גם כאשר דיברו כאן להביא פסולת אורגנית, כדי לעשות קומפוסטציה בתוך הפסולת, אתה צריך למיין את הפולימרים של הפלסטיק החוצה, תהליך יקר ובעייתי.

בעולם היום יש בעיה של מיחזור בגלל העניין הזה, ואם העלו, שבאירופה יש 80% מיחזור, זה לא נכון, רוב העולם מגיע לאזור 30% מקסימום, ובמדינות סקנדינביה הגיעו ל-50%, כל זה בגלל בעיות הפולימרים של הפלסטיק לתוך החומר. גם באריזות, אחת הבעיות, שזה נייר יחד עם פולימר, יחד עם כל מיני חומרים שונים שמפריעים מאוד על תהליך הרקב או תהליך המיחזור.

אנחנו אמרנו, שצריך להפוך כל בעיה ליתרון, אם הבעיה היא הפולימרים של הפלסטיק, אנחנו יודעים היום להשתמש בתהליך ידידותי ונקי לסביבה במאה אחוז מיחזור, כשאנחנו משתמשים בפולימרים של הפלסטיק מתוך הפסולת.

מה אתם עושים באופן מעשי, יש לכם חוזי?

כן, היום אנחנו בשלבי התקשרות, שאנחנו יודעים להפוך את הפסולת לא ממוינת לחלוטין לחומר גלם חדש, שיכול להיות חליפה לתעשיית הפלסטיק, לתעשיית האבן והבטון. יש לנו כאן גוש שהתחיל בהוצאת קישון, לא ממוינת, יחד עם פסולת ביתית, שכאן התחילה מחלה אישית שלי - זה נקי, אין לזה דליפות, ועד עכשיו אנחנו עושים עם אחד היצרנים הגדולים בעולם
בתעשיית הפלסטיק, למעשה יש פה 50% פסולת ביתית, אבל זה רק במכונות הזרקה הגענו לזה ונעלה גם ל-100%.

מה זה?

זה מגש לחיתוך מזון, אבל זה נקי לחלוטין, אנחנו יכולים לעשות דמוי שיש קיסר עם בקבוקי זכוכית ממוחזרים.

אמרו לנו למשל, שהבטון נקי לחלוטין ועכשיו אנחנו שומעים שיש לו אפר.

נכון, בטון בגלל שאתה חוצב ממחצבות, למעשה יש גם גז רדון בפנים. הבעיה היא, שהזיהום הוא לא רק זיהום סביבתי שאתה יוצר מחצבות ופוגע בנוף, השינוע שלו הוא תהליך מזהם, השריפה שלו במפעלים כמו נשר הוא תהליך מזהם ויוצר אבק. זאת אומרת, ליצור היום בטון זה תהליך בעייתי מאוד לסביבה. אנחנו יכולים בכל אזור לעשות את המוצרים מהפסולת המקומית.

אתה לא יכול לעשות בטון.

אני בהחלט יכול לעשות דמוי בטון.

עם כוח של בטון?

כן, אפילו תכונות טובות יותר גם לנושא ים. היום, בעיריית נתניה, באזור רמת פולג יש מחצבה ישנה של פסולת באזור רמת פולג של 4 מיליון טון, הצענו שיהיה שם חול, אסבסט ואנחנו יכולים לעשות מיצוק ולהפוך את זה לשובר גלים תת מימי שימנע את הארוזיה של מצוק הכורכר, שצריך משהו לשבור את האנרגיה של הגלים.

החלטנו אסטרטגית להתמקד קודם כל בפסולת הביתית, שהיא בעיה עולמית.

אני חושב שיש לנו מהפכה ירוקה שכולה כחול לבן ואנחנו צריכים לתת לה עידוד כי מכל העולם באים להתעניין בדבר הזה, באים מארצות הברית, מברזיל, מאירופה ומכל המדינות. אני חושב שיש לנו מהפכה.

מה הבעיה בארץ?

הבעיה היא, שמסת ההטמנה בארץ, אם בישראל משלמים 30 שקלים לטון אשפה, זה מוריד מאוד את הכדאיות הכלכלית. ואם בגרמניה משלמים 270 יורו, ביפן משלמים 800 דולר לטון - - -

אתה אומר, שצריך להעלות את מחירי ההטמנה.

נכון. הרי מס ההטמנה בא לאלץ את הגופים למצוא פתרונות חלופיים. מה שקורה אצלנו, שהיום לעולם יש שתי בעיות עיקריות, האחת, מה לעשות עם הפסולת. אנחנו צריכים להבין, שכל טון של פסולת ביתית משחרר כ-3.6 טון של גזי חממה, מאידך, בגלל עליית מחירי הדלק, יש היום בעיה אדירה של חומר גלם לתעשייה ואנחנו פה לוקחים את הפסולת והופכים אותה לחומר גלם חדש. אפשר לתת פה פתרון אדיר כך שתהיה סגירת מעגל.

רציתי להעלות את הפן של הרשויות. אופירה אילון העלתה את עניין הנתונים המדויקים, זה באמת אחד הדברים שצריך לשים עליו דגש כדי שיהיה מסד נתונים אמיתי שנעבוד עליו. אני רוצה להסב את הדוגמה, אם תסתכלו, בפסולת הברזל שמדווחת, סך כמות הברזל היא 3%, לפי 6 טון זה הופך לסדר גודל של 180 אלף טון לשנה. כ-500 אלף טון ממוחזר, אני יכול להגיד לך, שבאתר האשפה שלנו אני לא מוצא ברזל, זה לא מגיע לאתר.

השאלה, האם אתה מחפש ברזל?

כן, בחלקים מסוימים מחפשים ברזל ואין, זה נשלח בדרך והולך לאתרים שמשמשים לכל מיני דברים אחרים.

למה לא מפרידים את האשפה בעיריית חיפה?

אנחנו כן מפרידים את האשפה בעיריית חיפה, אנחנו עוסקים במיחזור בעיריית חיפה, אנחנו עוסקים בהפרדה. חיפה הוא המקום הראשון בשיתוף פעולה עם המשרד להגנת הסביבה. כשאנחנו בוחנים אפשרות להפרדה בין שני זרמים, בשכונת נוה שאנן, שם מדובר ב-77 אלף תושבים, שזה בערך כמה ערים במדינת ישראל, במקום שהוא מקום בעייתי, זה לא יישוב קהילתי, בתים רבי קומות, בתים שחלקם בני 50-60 שנה, שכונה ותיקה, זה אחד הדברים שיהיו מורי דרך - - -

מה קורה שם, אתם עושים ניסיון, התושבים מפרידים?

בדקנו היתכנות וכרגע אנחנו נכנסים לשלב השני, הוכחנו שזה כלכלי או לפחות מאוזן, אנחנו הולכים למקם את פחי האשפה, שזה עבודה בית בית, לפתור פתרון מקומי כי אין דרך קצרה בדברים האלה, לא בעצות, לא בלהגיד עכשיו תמחזרו 30% ועכשיו 60%. אז קודם כל אפשר לתת קרדיט לרשויות, שרובנו עושים עבודתנו נאמנה ורוצים למחזר.

עוד לא הוכחתם לנו את זה.

אנחנו משתדלים.

תכל'ס בשטח, אני לא מכיר אף עירייה בישראל שממחזרת באופן משמעותי, יש ארבע רשויות שממחזרות סביב 50%.

הן מדווחות שהן ממחזרות.

הן מדווחות שהן משיבות, נשתמש במושג של השבה. נדמה לי שחיפה לא שם.

חיפה לא רשומה בכלל, אבל אחוז המיחזור של חיפה הוא סדר גודל של 18.4%-19%.

לא הרבה.

החל מהחודש הבא הוא גם יהיה 25%. אבל זאת לא הנקודה המרכזית, הנקודה המרכזית היא נושא של מדיניות ארצית. הרי כדי שנוכל לעשות את התהליך ולהכווין, צריכה להיות מדיניות ארצית שבהם אומרים מה הכיוונים של מדינת ישראל, הפרדה במקור, הפרדה לשני סוגי זרמים, טיפול אנאירובי, טיפול אירובי, קומפוסטציה. תנו לנו את הכיוון. מה ההיצע שיש בצפון?

איפה אתרי ההטמנה שלכם?

אתרי ההטמנה שלנו, חלק גדול מהאשפה שלנו אנחנו שולחים לאתר עפולה שהוא אתר מיחזור. הטמנה נוספת הולכת לעברון, זה אתר הטמנה. יש עוד מפעלים שהם מפעלי מיחזור. בנוסף לזה, עוד לפני שאנחנו מכניסים את הפסולת לתחנת המעבר שלנו, אנחנו משתדלים להפריד חלק ממנה, זה לפחות 3%-4% וזה הרבה. אנחנו מפרידים במקור, מיכלי איסוף פלסטיק, אנחנו עובדים גם על פיילוט עם חברת אמניר, לאסוף נייר עיתון בתוך הבתים. נושא של קרטון. כחלק ממדיניות רישוי העסקים שלנו, אנחנו מכתיבים לעסקים גדולים, מחייבים אותם בתקנות רישוי עסקים, מחייבים אותם להתקין דחסנים לקרטון, לפנות את הקרטון בכלל או להביא אותו לתוך זרם האשפה.


מבחינת נכונות התושבים, אין שום בעיה.

תודה. מנכ"ל אמניר, עוזי כרמי, בבקשה.

הייתי רוצה לפתוח בהזדמנות ובאתגר הגדול שהגיע למדינת ישראל. נייר חדרה עומדת ממש בימים האלה להקים מכונה חדשה בהשקעה של 700 מיליון שקל, מכונה חדשה לייצור נייר חום, אותה שכבה פנימית של הקרטון, של האריזה, שיהיה מבוסס על 100% פסולת נייר, על עיתון וקרטון.

אני רוצה להתייחס לנושא של הנסיגה שדיברת עליה, אין נסיגה באיסוף נייר. אני יכול רק להעיד על אמניר, שהיא גדלה בקצב של למעלה מ-10% כל שנה ולשמחתנו הצטרפו גם חברות אחרות למעגל איסוף הנייר במדינת ישראל. היום אמניר מטפלת בלמעלה מ-220 אלף טון ותוך שנתיים אנחנו עומדים להכפיל את כמות האיסוף ולספק את חומרי הגלם לאותה מכונה שדיברתי. בעיתון ובקרטון אנחנו צריכים להגיע לסדר גודל של 400 אלף. מתוך 6 מיליון טון אשפה במדינת ישראל, סך הכול יש משהו כמו מיליון טון. אגב, גם מיליון טון צורכים, משתמשים, ויש משהו כמו מיליון טון בפסולת. זאת אומרת, גם כשנגיע ל-400-500 אלף טון, מתוך המיליון הזה, זה שיעור מיחזור של 50%. כאשר אנחנו יודעים שבמערב אירופה או בכלל בעולם הממוצע, בנושא של נייר וקרטון סדר גודל של 53%-54% מיחזור.

הכול תלוי בהיצע של מכונות האיסוף.

דובר כאן על נושא ההיטל והקרן שישנה. עד עכשיו אמניר פנתה לקהל היעד העסקי, בשביל להכפיל את הפעילות הזאת, אנחנו צריכים לעשות פעילות מול בתי האב. עשינו מחקר צרכני ומצאנו, שאחת הבעיות הכי גדולות, היה לנו ברור מראש, שהבעיה היא הנגישות, כלומר, אין כלי עצירה, אותם מיכלים לטובת התושבים.

מה שהיה בעבר, לפני עשרים שנים.

יש היום. צריך להבין, החברות שעוסקות במיחזור נייר וקרטון בישראל משקיעות מיליוני דולרים בשנה רק בכלי עצירה, בציוד. ועדיין יש מחסור. גם מבחינת השקעה, יש את הקרן, אני מוכרח לומר, מזה יותר משנה אנחנו בונים מודלים, פרויקטים עם רשויות, עד רגע זה, אותן פעילויות שאמניר עושה באותן רשויות, לא זכו לקבל את התקציב הזה. וכאן זאת פנייה - - -

אפשר להגיש עד 30 באוגוסט ולאחר מכן ייבחנו הבקשות.

זה סכומים של עשרות מיליוני שקלים שכבר נצברו באותה קופה, אין לי בכלל ספק, ששימוש מושכל בהם יכול לעשות את המהפכה שאנחנו מדברים עליה.

כאן זאת שאלה רק של נגישות.

אני מצטרף לכל מה שנאמר כאן ולתמיכה של התאחדות התעשיינים בנושא טיפול בפסולות, אנחנו חושבים שזה אחד הנושאים החשובים שצריך לטפל בהם היום, גם כמובן הפחתה במקור, כמו שאמר חבר הכנסת דב חנין, להתחיל בהפחתה במקור ולאחר מכן להגיע לכל התהליכים של מיחזור.

חבר הכנסת דב חנין לא דיבר על הפחתה במקור, על זה כולם מדברים, הוא דיבר במיוחד על שינוי בייצור.

אני מתייחס למשהו אחר שהוא אמר, חלק מהתעשייה כבר הולכת בכיוון הזה, כמובן לא בהיקפים שהוא התכוון אליהם. חלק מזה זה גם תוצאה חברתית, זה לא רק תוצאה של תעשייה עצמה אלא גם המוכנות של הציבור לקנות מוצרים יקרים יותר כי מן הסתם התהליכים האלה גם ייקרו את המוצרים. אבל כהערת אגב.


כפי שאנחנו רואים את החקיקה בתחום הזה, כמו כל חקיקה סביבתית אחרת, צריך למצוא את האיזון בין שלושה מרכיבים, האחד, הסביבה, התרומה לסביבה שהיא חשובה בוודאי. אבל יחד אתה, גם ההיבט הכלכלי וגם ההיבט החברתי. ההיבט הכלכלי במובן של היכולת לממש את זה, היכולת הכלכלית גם של היצרנים במקרים מסוימים שזה רלוונטי להם, גם של אותן חברות חדשות, כפי שראינו כאן יוזמה של חברה שהוקמה לנושא הזה, אז היכולת והתחום של ה"קלין-טק" יתפתח ויגיע לזה כדי שתהיה כדאיות כלכלית להקים חברות חדשות שיקומו לעניין. וההיבט החברתי גם בהיבט של ההסכמה והמודעות, שזה אולי עקב אכילס די משמעותי פה לחוק שמדבר כמו חוק האריזות.

מה דעתכם על הצעת החוק שאני מציע?

אני לא מכיר את הצעת החוק.

אני אגיד לך, חשוב שתדע את זה. אל"ף, אנחנו קובעים יעדי מיחזור פסולת אריזות, 50% בשלוש השנים הראשונות ועד 65% ואפילו 70%. בי"ת, כמובן הקמת תאגיד, יכול להיות יותר מתאגיד אחד, של היצרנים, יותר בצורה וולונטארית, מנסים ללמוד פה מהטעויות שנעשו בתאגיד הבקבוקים. יש כאן תמריצים, מקלות, גזרים, אבל זה עובד בעיקר גם על המוטיבציה של היצרן, לאסוף מחדש את אריזותיו בצורה מאורגנת או בצורה פרטנית.

אני לא מכיר את הפרטים של הצעת החוק, מבחינתנו, אמירה כללית, אנחנו בעד חוק האריזות ברוח הזאת, אבל אני לא יכול להצביע בדיוק הזה, אנחנו בתהליך משותף עם המשרד להגנת הסביבה לפעילות בתחום של חוק האריזות, כבר יזמנו את זה ובחנו את החקיקה באירופה כי המטרה שלנו היא לקחת חקיקה עובדת, קיימת, שאנחנו רוצים להצטרף אליה ולא להמציא את הגלגל, לקחת מודל שעובד שם - - -

גם זה מבוסס על מודל אירופאי.

בהחלט יכול להיות שהוא יתקבל ויכנס תחת המטריה שלנו, אני עוד לא שם כדי להגיד לך, אבל אנחנו עושים את הפעילות הזאת, הקמנו את הוועדה שיואב דיבר עליה, כולם מוזמנים להצטרף אליה, נציע את ההצעה הטובה ביותר שתכיל את שלושת המרכיבים שהתייחסתי אליהם קודם.

אבל תתכנסו ללוח זמנים סביר.

הפתרון בזה שלא יהיה צורך לעשות מיון, לא במקור ולא להפריד רטוב, לא פסולות רעילות ולא פסולות רפואיות. אנחנו הולכים להקים בארץ מתקנים שימחזרו את הפסולת הביתית לאנרגיה נקייה במערכת סגורה. פה אנחנו נביא שני פתרונות, האחד, על בעיה של הפסולת העירונית, הזבלים, הפלסטיקים, הצמיגים המשומשים. מה שאנחנו מציעים הוא דבר טכני לחלוטין, איך לסייע למפעלי מיחזור לייצור אנרגיה, לאו דווקא בתוכניות הפלזמה. אנחנו מבקשים להסיר חסמים שיאפשרו את מסלול המענקים במפעלי מיחזור במעמד מפעל מאושר וייצרו אנרגיה מתחדשת באזורי פיתוח.

איזה חסמים יש היום?

חייבים לייצא 25%. למשל, להכיר בחלף ייבוא כשווה ערך לייצוא הנדרש.


להסיר מגבלות הנובעות מהיקף כספי גבוה של המיזם – היום, אם זה מעל 30 מיליון שקל, יש קושי לקבל מענקים. מיזמים מסוג זה, עתירי הון וסיכון, יש להצהיר כל חסם עליון, לדוגמה, המתקן שאנחנו מתכוונים להקים בגליל, אלף טון ביממה, מיחזור מלא של אשפה עירונית, יעלה למעלה מ-120 מיליון דולר. לוודא כי יהיה מספיק כסף זמין במסלול המענקים - - -

יש לכם משקיעים?

כן, יש לנו משקיעים. היום הבעיה שלנו רק למצוא מקום. ברגע שיהיו לנו שני מיקומים בגליל, אנחנו נקים שני מפעלים. בדרום יש לנו אישור מרמת חובב, גם למפעל למיחזור פסולות מסוכנות, שאנחנו כבר מקימים אותו, יש לנו את כל האישורים, כולל מהמשרד להגנת הסביבה, מהמועצה המקומית, הרשות למשק החשמל, חשמל ירוק שחברת החשמל חייבת לקנות אותו. חברת החשמל מעוניינת מאוד לקבל מאיתנו את החשמל הירוק. אנחנו מייצרים למעשה גז סינטטי, שהוא מתחבא בגז הטבעי, הרבה יותר זול, הרבה יותר נקי. זאת טכנולוגיה מעניינת שקיימת. יש מפעלים ביפן, בארצות הברית, באעבלין יש מפעל קטן של אי.אר. שהוא למעשה מתקן הדגמה. אנחנו לא הולכים על מתקני הדגמה, אנחנו מתחילים במאות טונות ליממה, ולדעתי נגיע לאלפי טונות, ניקח את כל האשפה כמו שהיא.

מתי זה אמור להיות?

אם נמצא מקום בגליל, אנחנו מתחילים השנה להגיש את כל הבקשות, כל הרישיונות. ברמת חובב, להערכתי, עד סוף השנה נתחיל ליישר את השטח כי שם אין בעיה לקבל שטח. ביקשנו שיהיה מספיק כסף זמין למסלול המענקים בתקציב המרכז להשקעות ולהשלימו במידת הצורך מתקציב מיוחד. אנחנו מבקשים עדיפות וזכות קדימה בהקצאת קרקעות למפעלי מיחזור לייצור אנרגיה מתחדשת באזורי פיתוח אל"ף. וכן סבסוד עלות קרקע, אם זה יתאפשר, למפעלי מיחזור לייצור אנרגיה מתחדשת באזורי פיתוח אל"ף. נורא יקר, נורא פשוט, אבל להערכתי, מאשפה עירונית לבד אפשר לייצר 4,000 טון, שזה 5 מיליון ליטר מתנול, שזה תחליף דלק, ביממה. זאת אומרת, לפחות עשרה אחוז מתצרוכת הדלק, אפשר להפוך את המתנול לתחליף סולר, שנקרא DMA, ליטר מול ליטר. את כל המזוטים, את כל הסולר אפשר להחליף באותו מתנול, במיחזור של מאה אחוז מאשפה עירונית - - -

אבל זה דלק ירוד.

זה דלק מעולה.

אם אתה משווה אותו למזוט, זה על הפנים.

לא, ממש לא, אני צריך להשתמש ב-1,200 סי.סי על כל ליטר של מזוט או בנזין. השיטה הזאת של ייצור מתנול, למעשה, מתנול מייצרים מחומר גז סינטטי. אנחנו נייצר את הגז הסינטטי מזבל או מאשפה עירונית.

איפה נוסתה השיטה הזאת?

היא נוסתה, היא כל הזמן עובדת, היא עובדת ביפן, היא עובדת בארצות הברית, באירופה, בטיוואן, היא עבדה במתקן לא גדול באוסטרליה, עובדת באירופה, בצרפת, ואני מדבר על מפעלים שאנחנו עובדים ישירות אתם.

ברגע שאנחנו הופכים פסולת למוצר, אנחנו עושים את העדיפות העליונה מבחינה סביבתית מכל ההיררכיות שאנחנו מכירים ובעצם אנחנו עושים הפחתה במקור.

כמה מוצרים אפשר לייצר מפסולת?

אפשר לייצר מזה מוצרים לכל דבר שאפשר להעלות על הדעת, החל ממתקני תשתית למיניהם, כלה בבידוד גם אקוסטי וגם מכני, למשל נגד כדורים חודרי שריון, שנעשה ניסיון בעניין הזה.

שולחן יפה אתה יכול לבנות לנו מזה?

ללא ספק אפשר, אפשר לעשות מוצרים. היתרון הגדול של השיטה, שאנחנו מדברים על עלויות זניחות לחלוטין מכיוון שכל התהליך הזה כרוך בתהליך המקובל מאוד בתעשייה הפלסטית, תהליך זול יחסית. אני לא יכול לפרט בעניין, אבל הייתי רוצה, שהפורום הנכבד הזה יבין שיש אפשרות, כל הדבר הזה הוא מקורי, מוגן בפטנטים במדינת ישראל, שצריך לבחון אותו באופן רציני כי האלטרנטיבה לכל הדברים החשובים שדובר עליהם כאן, מיחזור, השבה והפרדת פסולות.

ראשית, אני רוצה לברך על הדיון, אני מצפה לגדולות מהכיוון ומהרצון הטוב. יחד עם זאת, נדמה כאילו אנחנו מתחילים מהתחלה. אני חושבת שהציבור בארץ בשל מאוד לנושא של הטיפול בפסולת וכבר לפני מעשר שנים היו פיילוטים, כולל ברעננה – כפר סבא, שהציבור הפריד, זה היה ביוזמת ארגוני הנשים - - -

לפני שלושים שנה מאיר שטרית עשה פיילוט ביבנה. כל הזמן בודקים את הציבור, תפסיקו לבדוק את הציבור ותתחילו לעבוד.

אבל אנחנו נמצאים באותה נקודת התחלה, כלום לא קורה. אז השאלה שלי, איך אנחנו יוצאים מזה, האם הציבור בשל לזה? אם יש רצון לעשות חקיקה, אולי הגיע הזמן לעשות חקיקה כוללת שתטפל בעניין הזה, כולל תמריצים לשימושים ולטיפולים שונים בפסולת, אבל לא שנחזור לאותו מצב אחורנית. אני חושב שצריך לעשות חקיקה כוללת שתלמד, תראה ותוביל את הציבור לטיפול נכון בפסולת.

הייתי מצפה גם לטיפול לחינוך בעניין הזה כדי שנגיע לאיזשהו מצב שקורה – אני לא מבינה למה אנחנו צריכים להמציא את הגלגל, בעולם הדברים האלה קורים- בלונדון יש מיחזור ויש שימוש חוזר ואנחנו רואים את הטיפול בדברים האלה לא מהיום ולא מאתמול. הייתי מבקשת, שנעשה צעד אחד קדימה ונביא את הדברים האלה לידי מימוש.

אגב, בהרבה מאוד בתי ספר בעולם, לא רק בלונדון, ילדים מכיתות גן, מפרידים פסולת רטובה, יבשה, אורגנית, אריזות, לפי נושאים, הכול מגיל אפס. זה כל כך מושרש עמוק אצל הילדים ולאחר מכן זה הופך לנחלת ההורים. בוודאי שאסור לנו לפתור את מערכת החינוך מעניין ההפרדה, להיפך, להאיץ את העניין הזה. אגב, גם דיברתי עם שרת החינוך בעניין הזה, היא טוענת שזה נעשה בחלק מבתי הספר בארץ, יכול להיות. המשרד להגנת הסביבה, בבקשה.

אני רוצה להגיב לחלק מהדברים שנאמרו. ראשית,
היטל ההטמנה, הכלי שהעברנו לפני שנה, נכנס לתוקף, הוא אחד הצעדים העיקריים להובלת שוק הפסולת, מהטמנה שהיתה נחלתנו לקראת הטיפולים המתקדמים יותר של השבת פסולת, על ידי ייקור מחיר ההטמנה, גילום העלויות החיצוניות של ההטמנה ופתיחת אופציות כלכליות לטכנולוגיות מתקדמות.

מה מחיר ההטמנה היום? אני לא מדבר על מחיר השינוע.

אתה מדבר רק על אתר הטמנה בשער?

זה מחיר קבוע לכל אתר הטמנה?

לא, אבל בעבר, כשמדינת ישראל עשתה מכרז לפתיחת אתרי הטמנה מוסדרים, נקבע מחיר נמוך יחסית, שזה מתישהו ישתנה, כי אז ההסתכלות היתה, לסגור את המזבלות.

ישתנה בעתיד?

ישתנה. זה עדיין בתנאי מכרז.

למה, כמה זמן זה?

אני לא זוכר את התקופה.

מי אחראי על זה?

זה נמצא אצלנו יחד עם משרד האוצר, אבל זה צריך להיגמר בזמן הקרוב.

איזה משרד ממשלתי אחראי על נושא אתרי הטמנה?

אנחנו, המשרד להגנת הסביבה.

כמה אתרי הטמנה יש בישראל?

אם אני זוכר נכון, יש 17 אתרים מוסדרים, חלקם קטנים, חלקם גדולים. ההסתכלות היא, שבעיקר האתרים הצפוניים ייסגרו, ימצו את נפחם במשך עשר שנים. עשר שנים זאת אמירה אופטימית.

כמה עולה - - -

מחיר הטמנה עולה היום סביב 40 שקלים לטון בשער האתר, כאשר אם מוסיפים לזה את מחיר השינוע ומחיר הטיפול בתחנת מעבר, אנחנו מגיעים לסדר גודל של 100-120 שקלים לטון בממוצע.

כל טון חייב לעבור בתחנת המעבר?

מרבית הפסולת כן כי אתרי ההטמנה מרוחקים והמשאיות העירוניות לא נוסעות ישירות לאתר ההטמנה.

תחנת המעבר היא התחנה העירונית.

תחנת המעבר היא התחנה העירונית שבה בדרך כלל דוחסים, ובה גם הראייה העתידית שלנו, תתבצע הפרדה של פסולת לטיפולים אחרים שהם לא הטמנה.

למה אתם לא מעלים את המחירים?

היטל ההטמנה, על פי חוק, מעלה את מחיר ההטמנה באופן הדרגתי, בתוספת של 50 שקלים עד 2011. זאת אומרת, שהוא מכפיל תוך חמש שנים את מחיר ההטמנה. אנחנו עברנו שנתיים, זה התחיל בעשרה שקלים, שנת 2008 זה 20 שקלים וזה מעלה את המחירים. במקביל, בוחן את הכדאיות הכלכלית של החלופות שמתחילות להיות כדאיות.

עד לאן זה צריך להגיע?

50 שקלים ב-2001.

אז מה ההבדל בין 40 ל-50?

זאת תוספת של עוד 50.

כמה יהיה המחיר המלא ב-2011?

תהיה תוספת של 50 שקלים, שבגדול זה יכפיל את המחיר.

מה המחיר שיהיה ב-2011?

100 שקלים.

100 שקלים אם אנחנו מסתכלים בנתונים של היום, יכול להיות שזה יהיה יותר. הצד השני של היטל ההטמנה, אותם כספים שהולכים לחשבון נפרד ואמורים להיות מושקעים על פי מה שהחוק התווה בפתרונות למיחזור. כבר הוצאנו את הסיוע המיועד לרשויות המקומיות, רשויות מקומיות יכולות להגיש עד 30 באוגוסט בקשות לשנה זו, לתוספת של מתקני עצירה ,כמו שהזכיר מנכ"ל אמניר, למרכזי מיחזור עירוניים.

הדבר הכי חשוב מבחינתנו, לעשות תוכנית אסטרטגית אמיתית לרשות או לקובץ רשויות אזוריות, מהן רוצות לעשות עם הפסולת, בהכוונה מקצועית שלנו.

מה דעתכם על הצעת החוק שהגשתי?

לא ראינו אותה אז קשה לי להתייחס אבל אני יכול להגיד מה עמדתנו בנושא האריזות. נושא הטיפול באריזות מופיע במדיניות הטיפול בפסולת כצעד מתקדם יותר, שהיטל ההטמנה הוא הצעד הראשון ונושא הטיפול באריזות הוא אחד מהצעדים המתקדמים יותר. התחלנו בהליך שהזכיר ניר קנטור, יחד עם התאחדות התעשיינים, אנחנו מקימים ועדה, שכולם מוזמנים לומר את עמדתם וביחד אנחנו רוצים לגבש את המדיניות הכי נכונה לטיפול באריזות.

אז תזדרזו.

הוועדה בסופו של דבר תיתן רעיון לצעדי מדיניות, אם נדרשת חקיקה, הממשלה תגיש הצעת חוק ממשלתית בנושא.

זה קשור לאוויר?

זה קשור לכול.

כי אין לנו פתרון.

למה אין לכם פתרון?

יש בעיה מרכזית וזה גם קשור להצעת החוק שאתה רוצה להעלות. כשיש הצעת חוק כלשהי שאתה רוצה להעלות, בפועל, מה שקורה, למשל, חברת אביב היא החברה היחידה בארץ שאוספת ומחזרת מיכלי פלסטיק. בארבעת החודשים האחרונים יש בעיה עם הנושא הזה, של תפעול לוגיסטי, כלכלי, בעיות פנים ארגוניות שלהם, בעקבות ההסבר שלהם ובעקבות נושא החקיקה שעברה בקריאה ראשונה. בפועל, כמעט כל הרשויות המקומיות נמצאות בבעיה. המשרד להגנת הסביבה מודע לנושא, ואנחנו בבעיה. כך גם לגבי נושא איסוף סוללות. עד היום, חצי שנה, אין קבלן שלוקח את הסוללות. הסוללות האלה נמצאות בחביות ככה סתם, שלא לדבר על כל פליטת הגזים. מי שאמון לעשות את זה, לצערי לא עושה את זה ואנחנו בבעיה.

דיברתי על הסיוע המיועד. הנתח העיקרי יותר שיהיה בשנים הבאות, קריטריונים נוספים להשקעת הכספים האלה שאנחנו מגבשים עכשיו, אנחנו נכוון למדיניות שאנחנו רוצים בהעדפה על פי הקריטריונים ועל פי אחוזי סיוע, למה שאנחנו מחפשים, למשל, פתרונות של הפרדה במקור מבתי התושב לטיפולים ביולוגיים של קומפוסטציה - - -

יש איזה שהיא שמועה, שבסדרי העדיפויות של המשרד להגנת הסביבה, נושא הפסולת הביתית נמצא בסדר עדיפות נמוך, זה נכון?

ממש לא.

מה התקציב שלכם?

היום יש לנו תקציב היטל הטמנה שהוא בערך בגובה תקציב כל המשרד להגנת הסביבה.

מה העודף התקציבי שלכם מ-2007?

בקרן כרגע נמצאים 80 מיליון שקלים, נצברו למעלה מ-80 מליון שקלים.

מה אתם עושים עם הכסף הזה?

הנה, פרסמנו את אמות המידה, נתנו לרשויות זמן עד 31 באוגוסט להגיש בקשות.

הגשתם בקשות, חיפה, רעננה?

אנחנו הגשנו בקשות ואנחנו נגיש עוד בקשות. נקווה שזה לא יהיה ביורוקראטי.

נשתדל שזה לא יהיה ביורוקראטי. אחד מהדברים שזה אמות מידה ולא קול קורא, זה לפשט את הביורוקרטיה. גם בעבר השקענו - - -

איזה סוג של בקשות אתם מקבלים?

עוד לא קיבלנו.

מה אתם מבקשים לקבל? כי אני מצפה שאתם תבקשו בקשות קצת פחות פרימיטיביות וקצת יותר מרחיקות לכת, זאת אומרת, לא רק לשים מתקן לנייר, אלא לעשות דברים קצת יותר מתוחכמים.

אמרתי, הסיוע המיועד הוא מסלול שנפתח כמסלול מהיר להעצים את מה שקיים היום, כחלק מהסכמות עם השלטון המקומי וזה להוסיף על מה שיש היום, אבל הדבר החשוב פה זה התכנון, לעשות תכנון אסטרטגי ואז לחשוב גם על הפתרונות העתידים. זה ייכנס במסגרת הקריטריונים שאנחנו מגבשים עכשיו, זאת אחת המטרות העיקריות של המשרד, עובדים על זה מהרבה אגפים ביחד כדי לעשות את העבודה הכי טובה שאפשר. שם נכוון לפתרונות ביולוגיים, שם נכוון לטיפול תרמי.

אנחנו נזכה לראות את זה? אני במקרה הגעתי לוועדה הזאת, תאר לך שלא הייתי מגיע, איפה אתם, מה, עכשיו גיליתם את הפסולת הביתית?

ממש לא.

אבל ככה זה נראה בדיון הזה.

האמירה הזאת ממש לא נכונה.

אבל זאת התחושה. לפני שנתיים התחלתם לגבות היטלים ועד 2011 זה יעלה. למה לא התחלתם לגבות היטלים ב-1965? יכול להיות שכל ההיסטוריה שלנו מתחילה מלפני שלוש שנים.

אני רוצה להזכיר את ההיסטוריה בקצרה מאוד. אחד הצעדים הראשונים - - -

אני אומר לכם, לפני עשרים שנה היה יותר, את מיכלי איסוף הנייר לפני עשרים שנה הרגשתי פה מאה. היו לי חמישה מיכלים ליד הבית, לא ידעתי במה לבחור. התחושה היא, שבגלל הדיון עושים ועדה.

ממש לא.

אני בטוח שלא, אבל אני אומר לכם מהי התחושה.

זה היה תקוע כאן חמש שנים בוועדה הזאת, תקנות היטלי הטמנה.

מי היה היושב ראש?

היטל ההטמנה היה תקוע חמש שנים בוועדה הזאת, בסוף זה עבר דרך חוק ההסדרים ב-2006, נכנס לתוקף לפני שנה.

יפה, איך זה לא קודם?

אני אבדוק את זה.

אני רוצה לשאול, מי תקע את זה? הלוביסטים תקעו את זה?

אני לא חושבת.

כמו שאמרתי, עם הקריטריונים נכוון למה שאנחנו רואים כמדיניות הנכונה, נעזור לרשויות וליזמים להגיע לטכנולוגיות,
נשקיע פרק בפיתוח של טכנולוגיות. במסגרת הקריטריונים שאנחנו מנסים לגבש בשבועות הקרובים יהיה פרק לחינוך שנזכר כאן, עשינו כבר פעולות חינוך, תהיה השקעה בחינוך, תהיה השקעה במחקר ופיתוח.

תספר לא רק מה יהיה, ספר לי מה יש?

הגיע הזמן לביצוע.

היינו יכולים לבקש לפרסם במאי את הסיוע המיועד ולהגיד, שיגישו בקשות עד 15 במאי. אבל נתנו שלושה חודשים.

אני מברך את התכנסות הפורום, אני רוצה לגעת בכמה נקודות. כל ההצעות יפות ואני תומך בהן על מנת שהטיפול בפסולת יהיה נאות - - -

איך נתתם לבנות בפלמחים אם יש לכם אגף להגנת הסביבה?

פלמחים זה לא בתחום ראשון לציון. גם העירייה וגם התושבים מוכנים - - -

שמעתי שבחוף ראשון נתתם יד לבנייה חריגה.

בלי פתרונות קצה, הכול יישאר על הנייר. אני רוצה לגעת בכמה דברים, פסולת רטובה, פסולת שהולכת לייצור קומפוסט או לייצור ביו-גז, שיש לו המשך לייצור אנרגיה - אם לא יהיו מפעלים אזוריים, אני מתכוון לכך שלא כל רשות מקומית תקים לעצמה מפעל, אלה יהיו מפעלים מזהמים אם לא ידאגו למניעה של היווצרות ריחות, זבובים, במיוחד לקומפוסטציה, ייצור קומפוסט מאותה פסולת.

פסולת יבשה, זה כל הפסולת של הפלסטיקים, מתכות, פחיות וזכוכית. מה אני עושה אחר כך עם זה? זה צריך לעבור הפרדה לזרמים וצריכים להיות קבלנים או יזמים שיהיו מעוניינים.

איך עושים את כל מה שאתה אומר?

לכן התאספנו כאן ואנחנו רוצים לשמוע את קו המדיניות של הגורמים האחראיים על קבלת החלטות במדינה מבחינת איכות הסביבה. בראשון אנחנו לוחמים כל הזמן כנגד מטרדים, אם זה מדובר בריחות מהשפד"ן או רעש מטוסים וכו'. דברים שאנחנו יכולים לקדם, אנחנו עושים זאת בראשון. חוץ מזה, הפצנו 2,500 עגלות כחולות לאיסוף נייר. יש לנו כ-200 מתקנים אזוריים שכונתיים לאיסוף נייר וזה בעלייה מתמדת. חוץ מזה, בכל אישור תוכנית בנייה אנחנו דורשים מהקבלנים שבונים בניינים להציב עם חתימת טופס 4, עגלות כחולות ועגלות אחרות בצבעים שאנחנו רוצים למחזר. מה שמטריד אותנו, כשאני רוצה למחזר פלסטיק מכל מיני סוגים, יש רק חברה אחת, אין לי למי לפנות. אני רוצה לצאת למכרז - - -

למה יש רק חברה אחת? זה לא מספיק תחרותי, זה לא מספיק כלכלי.

היא מונופול.

היא מונופול על פי חוק?

לא.

אז למה אין תחרות בתחום הזה? יכול להיות שיש כשל שוק שצריך לפתור אותו, צריך ליצור תחרות.
משרד האוצר פה? צריך לייצר תחרות בדבר הזה. אני שומע שיש כאן כשל שוק
בעניין של החברה הזאת, שהפכה מונופול בלי שהיא מונופול וצריך לטפל בזה. גם בתחום הזה צריך לייצר תחרות. אתם הולכים לטפל בזה?

כן, באופן כללי, צריך לבחון לגבי הטיפול באריזות, אם יש מקום לתחרות. אנחנו לא שוק גדול כמו באירופה. לכן יש מקום לבחון לגבי תאגיד, האם יש שוק שהתפתח לתחרות?

אתם בוחנים את העניין הזה של הכדאיות הכלכלית, של היכולת להתחרות? בלי תחרות לא ייצא כלום, זה ברור.

יש לוח זמנים לבחינה?

אנחנו לא התחלנו את הבחינה, אנחנו נעשה זאת ביחד עם המשרד להגנת הסביבה.

כדאי להזדרז.

אני רוצה לציין, שמיחזור במקור, לא יכול לנסוק יותר משמונה עד עשרה אחוזים, זה נייר, קרטון ודברים אחרים, וזה עוד לפני שאנחנו מתחילים להפריד בין פסולת יבשה לפסולת רטובה. לכן, חשוב מאוד, שמפעל למיון הפסולת יהיה בכל אזור שיש שם כמה רשויות גדולות כקטנות.


דבר נוסף, זה סיוע ממשלתי, פה האצבע מופנית לכיוון המשרד להגנת הסביבה, אותם כספים שמבטיחים לנו, אני חושש שבגלל כל מיני דברים קטנים מוציאים אותך מהמעגל הזה לקבל או לא לקבל סיוע וחבל.

חברים, אני רוצה לסכם את הדיון. ראשית, העובדה המצטיירת בפנינו, שאין מדיניות ממשלתית כוללת בנושא השבה ומיחזור של פסולת ביתית, זה ברור לגמרי, אין על זה ויכוח בכלל. נכון לרגע זה אין ובעיניי זה מחדל כי יש היענות ציבורית עצומה ויש כלים בשטח. לפי דעתי, אם תהיה מדיניות, השלטון המקומי יהיה מסוגל לבצע. אני חושב שגם השוק העסקי מסוגל להתמודד עם זה, יותר טוב, פחות טוב, יכולים להיות כשלי שוק כאלה ואחרים, אבל בוודאי שהשוק העסקי יכול להתמודד עם זה וגם יכולות להיווצר הזדמנויות, שמענו על כמה מיזמים חדשים, מעניינים מאוד, שעם קצת דחיפה ממשלתית אפשר לייצר מציאות אחרת לגמרי. חייבים לייצר מהפכה בתחום ההטמנה. פשוט מהפכה בתחום ההטמנה. אנחנו חייבים להפוך את הפירמידה על ראשה, ההטמנה צריכה להגיע ל-15%-20% מקסימום, והשבה ומיחזור ל-80%, וזה לא בשמיים. אלה דברים אפשריים. אני כבר לא מדבר על יצירת אנרגיה חליפית מפסולת, שלא לדבר על מוצרים מפסולת, אלה דברים עם פוטנציאל בלתי רגיל.


אני קורא לממשלה, לשר האוצר, לשר להגנת הסביבה, לשר התמ"ת, שר הפנים, לכל מי שמעורב בעניין, להיכנס לעניין הזה בלוחות זמנים צפופים יותר כי הזמן חולף, האתרים מתפוצצים מפסולת, יש לזה נזקים סביבתיים בלתי רגילים ולדעתי גם חלקם לא ניתנים לתיקון. בעניין הזה, כל דקה שעוברת זאת בכייה לדורות. די ברור מה צריך לעשות, צריך לייצר תוכנית
שמצד אחד מייצרת תמריץ למיחזור אריזות, מצד שני, לטיפול בביולוגי על פי הדברים שיש, לייצר מצב שלא יהיה כדאי להביא למטמנות, אבל מצד שני תהיה חלופה גם בהשבה, גם במיחזור, גם באנרגיה חליפית. אי אפשר שלא לעשות את הדברים האלה באופן משולב כי אחרת לא תהיה אפשרות ליישם את הדברים. אנחנו מצפים לתוצאה של הממשלה.


אני מניח את הצעת החוק הזאת, שהיא רק חלק מהעניין, זה רק לתחום האריזות, היא נותנת פתרון חלקי, היא לא תחליף למדיניות ממשלתית כוללת ואני מצפה מהממשלה להכין תוכנית ולהגיש לוועדה במהירות האפשרית, תוכנית שלמה או תוכנית שיש לה יעדים, מטרות, לוחות זמנים, תקציבים, שיטות עבודה, כדי שהעניין הזה ייכנס לביצוע. זה הכרחי מאוד למדינת ישראל מכל בחינה שהיא ולא רק מהבחינה הסביבתית.

בכל מקרה, נמשיך לעסוק בעניין הזה באינטנסיביות, הדבר הזה חשוב לנו ביותר. לצערי, חלק מהשלטון המקומי לא השתתף בדיון כי התקיים דיון מקביל לפורום ה-15 ולגורמים נוספים, אני מקווה שבפעמים הבאות יהיה שינוי.

אני מבקש להכין לי מכתב לשר התמ"ת בכל הקשור לשינוי חוק עידוד השקעות הון בנוגע למפעלי מיחזור באזורי פיתוח, להוריד את מגבלת הייצור. שנית, להגדיל את תקציב מרכז ההשקעות בתמ"ת לטובת מפעלים מהסוג הזה. גם למדען הראשי, שזה גם בסמכותו של שר התמ"ת.

לגבי בנייה חדשה, אני מציע לכתוב מכתב לשר השיכון, אין שום סיבה שבבניינים חדשים, מה שאתם עושים באופן וולונטארי בראשון - - -

לא, זה לא וולונטרי, קיבלנו את זה בהחלטה של מועצה.

יש תקנות לתכנון הבנייה בעניין הזה.

יש כבר, שבכל בניין חדש יהיו פחים נפרדים? יש, יופי, אם כך, אני שמח לשמוע שבעניין הזה נעשה מעשה.


הוועדה קוראת להעלות את מחירי ההטמנה, זה רק חלק מהתוכנית, זה חלק מהפתרון, אבל זה בוודאי רחוק להיות כל הפתרון.

אני מודה לכם שהואלתם להשתתף בדיון הזה ומקווה שיהיה לו המשך טוב. תודה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.