PAGE
24
הוועדה למאבק בנגע הסמים

15.01.08

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 26

מישיבת הועדה למאבק בנגע הסמים

יום שלישי, ח' בשבט תשס"ח (15 בינואר 2008), 12:30

הצורך באשפוז כפוי – הבית ברחוב פין 1 בתל-אביב.

חברי הוועדה: היו"ר – נסים זאב

יורם מרציאנו

סנ"צ דני לוי

– קצין אג"מ במרחב יפתח, המשרד לבטחון פנים

רפ"ק אסי צור

– ראש לשכת מודיעין ובילוש, המשרד לבטחון פנים

רפ"ק איציק הלוי
– קצין מדור חקירות, המשרד לבטחון פנים

ד"ר פאולה רושקה
– בריאות הנפש, משרד הבריאות, משרד הבריאות

דניאל שם טוב

– מנהל מחלקה לרישום סרטן, משרד הבריאות

עו"ד שרונה עבר-הדני
– הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

איריס מורדקוביץ'
– מנהלת שרות סמים – אגף תקון ונוער מנותק, משרד הרווחה

עו"ד טלי שטיין

– ממונה בכירה בייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יואב בן-ארצי

– ראש תחום טיפול ושיקום להתמכרויות שיקום האסיר ודרי רחוב,




עיריית תל אביב

ד"ר חיים מהל
– ראש תחום טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול,


אבנר כבל
– מנהל פרוייקט לוינסקי, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

יעקב קרוגליאק

– דובר עמותת "אליס"

אירינה לווית

– עמותת "אליס"

גלינה רזידור

– עמותת "אליס"

קרינה סלמן

– עמותת "אליס"

ויטלי טבלב

– עמותת "אליס"

יבגני קצוביץ

– עמותת "אליס"

בת-שבע פנחסוב

אתי בן שמחון

הצורך באשפוז כפוי – הבית ברחוב פין 1 בתל-אביב

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.


נדון בנושא הצורך באשפוז כפוי, אם בכלל, שלא מעוגן בחקיקה במדינת ישראל, מול מדינות אחרות שכבר הפנימו את הסכנה. הדילמה היא למעשה כבוד אדם וחרותו, הפגיעה בכבוד האדם. לקחת אדם ככל שיהיה תחת השפעת סמים, ובסיכון מסוים לכפות עליו את האשפוז. מצד שני, כאשר מישהו שרוצה להתאבד וקופץ, או טובע בים, האם אנחנו נאפשר לו לבצע את מה שהוא חושב, או שיש מחויבות של המדינה, של הרשויות, להציל את החיים של אותם אנשים, כפי שראיתי בסרט בערוץ 2, קבעתי ישיבה ברחוב פינק בתל-אביב, על אותו הבית שכולו מוקד סמים וזנות לצערנו. זה בעצם סימפטום ודוגמה לבעיית הסמים שמדינת ישראל נמצאת בחוסר אונים מוחלט.


בדיונים שהתקיימו בישיבות קודמות, שאלנו לגבי התקציב, לגבי מיטות, לגבי הכלים שיש למשרד הבריאות, האם הם רואים את עצמם יכולים להתמודד בתקציב, ואם זה עונה על הצרכים. התשובה היתה חיובית, אבל התברר כחיובית בגלל שלא פנו אליהם. זאת אומרת, אם יש אלף נרקומנים שלא רוצים טיפול, ואני לא מחייב אותם טיפול בכפייה, ובאים רק 100, 150, אז בעצם משרד הבריאות אומר, אני את עבודתי עושה נאמנה. מי שפונה, מי שרוצה עזרה אני עוזרת, הדלת שלי פתוחה, זה מה שנאמר לי.

אבל אם אנחנו מאתרים רק במרכז תל אביב כ-660 נרקומנים שהם מקרים קשים ביותר, על סף מוות הייתי אומר, ואין מי שיציל אותם, אז כמובן רבותיי ש-120 מיטות לא יכולים לתת מענה בכל רחבי המדינה, כשיש לנו רק באזור תל אביב מכורים לסמים קשים שמחייב אשפוז.

ברשותכם, כדי לראות את התופעה ואת ממדיה, מכיוון שהנושא הוא ברחוב פינק בתל אביב, נראה את הסרט בקצרה, או את כולו, הכל לפי העניין.

(צפייה בהצגת התוכנית "עובדה" עם אילנה דיין)

ראינו את הגיהנום בסרט הזה, סחר בנשים, זנות, נרקומנים שזועקים לעזרה. אנשים שמאבדים את משפחתם, מעניין מאוד איך אבי יודע כמה חולות איידס מסתובבות באופן חופשי. אנחנו יודעים לטפל במחלת העופות, להדביר אותה ולהשמיד מאות אלפי עופות, שחלילה וחס מישהו לא ייפגע. פה במפורש אותם נרקומנים, אותן פרוצות שמסתובבות חופשי ומדביקות אנשים באופן חופשי, אין פוצה פה ומצפצף. אני רואה זאת כקטסטרופה מהלכת, סכנת חיים. כבר לא מדובר ברשלנות, זאת אפילו רשלנות פושעת, אנשים כאלה שמהווים סכנה לציבור על כך אין שאלה בכלל. גם לא צריכה להיות שאלה שצריך לכפות עליהם אישפוז בכפייה, כאשר רואים את אותה נערה או פרוצה שעלולה להדביק עוד אנשים נוספים, מחובתנו הציבורית לא לעצום עיניים.

אגב, לגבי חבר הכנסת יורם מרציאנו. הוא שלח מכתב לראש הממשלה, אבל מייד עוד באותו יום כאשר ראינו את הסרט, החלטתי לזמן את הישיבה באופן מיוחד. כאשר קיבלתי העתק מהמכתב, הוא אמר לי שהוא רוצה להעלות את הנושא לוועדה. אמרתי לו שהריני מוכן ומזומן מכיוון שהחלטנו על כך בכל מקרה. הדיון בשיתוף פעולה עם חבר הכנסת יורם מרציאנו.

אני שמח שאדוני היושב ראש היה רגיש לעניין התמונות המזעזעות שראינו בתחקיר של התכנית "עובדה" של אורלי וילנאי פדר-בוש. אני רק יכול לומר כחבר כנסת במדינת ישראל, כשאני יודע שכרגע השידור מצולם לאזרחי מדינת ישראל, אני לא יכול לומר יותר מאשר אני בוש ונכלם, משום שאני בא כרגע מדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, שבה עסקנו אם כן להכניס את ערוץ 9 לחבילת הבסיס, או לא להכניס את ערוץ 9 לחבילת הבסיס. זה היה דיון של שלוש שעות, שהיו בו חברים מכל סיעות הבית, והוא היה יותר חשוב. השאלה היתה האם הצופה בבית יהנה מערוץ 9 או לא יהנה מערוץ 9.


אבל כפי הנראה, חיי אזרח במדינת ישראל הפכו להיות הפקר, כבוד האדם וחירותו בעניינו, כבר דבר שלא קיים לצערי הרב במדינת ישראל. אני, כמו שאר חברי הכנסת, קיבלתי במייל את ההזמנה לדיון הזה. אני חושב שאם היתה נוכחות יותר גדולה, לא רק של חברי כנסת אדוני היושב ראש, אלא אפילו של שר הרווחה, שר הבריאות, השר לביטחון פנים משום שאדוני יודע, עם כל הכבוד ואני אומר פה לנוכחים, ציינת זאת בצורה הטובה ביותר. מביאים לדיון את הנושא של הנזקים החקלאיים, ומה עם בני האדם? הרי כל המציל נפש מישראל, יש לו חלק לעולם הבא, עולם ומלואו מובטח לנו. ופה אנחנו כמעט לא מתייחסים לערך הבסיסי שעליו קמה המדינה, ערך האדם, אנחנו לא קיימים בו.

אני רוצה לומר גם מלה טובה. אני הסתובבתי שם מייד לאחר הכתבה, הרמתי טלפון לרשות למלחמה בסמים. ביקשתי להגיע לשם לביקור והגעתי לשם למחרת. פגשתי שם את אבנר כבל, הסתובבתי איתו, ולזכותו ייאמר שהוא פשוט מכיר שם אחד אחד. אבל אבנר הוא טיפה בים, אני חייב לומר את זה. הוא טיפה בים קשה, ראיתי את האמון שרוכשים הנרקומנים והנרקומניות והיצאניות לאבנר, בנסיון שלו לטפל בהם. הרי דבר אחד כן קיים שם, מי שרוצה גמילה ורוצה להיגמל, אבנר מעלה אותו לאוטו, ואחרי שהוא עובר את הבדיקות הרפואיות, תוך 24 שעות הוא במרכז גמילה מסמים.

כולל הבחורה שאמרה אני רוצה גמילה- -

יחד עם זאת, צר לי לקבוע באופן חד-משמעי שכולנו עוצמים את העיניים. שלחתי מכתב לראש הממשלה, באותו יום ראש הממשלה צלצל אליי ואמר לי, חבר הכנסת מרציאנו, ראיתי את מכתבך, אני הנחיתי את המשרדים השונים להתחיל לטפל, ובהחלט הרעיון שאני אדבר עליו, להציע אותו כהצעת סיכום שלי למסמך שאדוני יאמץ אותו, ראש הממשלה אמר לי שהוא ישמח לתמוך בו, משום שהוא חושב שזה פתרון טוב.

טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים, אני הייתי שם וראיתי את המציאות הזאת. עומד שם חבר כנסת במדינת ישראל, ועומדת שם בחורה שבשפה שלהם נקראת תצפיתנית, כשאני עובר היא מבקשת ממני לזוז, מתנהל שם מסחר של סמים. נכנס אדם מקבל את המנה, ראינו יחד את מרים, נכנסת לחדר מקבלת את המנה, אתה יודע שכאשר הם בקריז כפי הנראה הם מאבדים את השפיות שלהם. איך היא מוציאה את המנה לידינו, ליד הצוות. מריחה אותו לידינו, בסוף גם טועמת אותו בפה. אמרתי, רבותי מה הולך כאן. הרי מתבצע פה ברגע זה פשע, וזה המצב כרגע. אתה רואה את המסחר, אנשים שנכנסים וקונים, וזה לא רק בני המקום שלנים שם וגרים שם, משום שבשעתיים שעשיתי שם ביקור עם אבנר, ועמדנו שם בחוץ מספיק זמן, ראינו את הכניסה של נרקומנים שקונים ויוצאים, והעניין מחזיר אותי דווקא לעיר שממנה אני בא, ללוד.

לצערי הרב, אמרתי פעם באחד הדיונים בוועדת הפנים. אני רוצה לקבוע באופן חד-משמעי, שכמו שאני יודע איפה יש תחנות סמים בלוד, ועכשיו בתל אביב, גם המשטרה יודעת. משום שאני עשיתי סיורים לא אחת עם קציני משטרה בכירים, וסיורים של חברי כנסת, ואני אספר לכם אנקדוטה קטנה.

ערכתי עם דליק איציק, שהיא יושבת ראש הכנסת, ביקור בתחנות סמים בלוד. דליה איציק אומרת לי תשמע, מה זה החור הזה, אמרתי לה כספומט. היא שאלה מה זה הכספומט, אמרתי לה, אם את תכניסי 100 שקלים, את מקבלת מנת סם, היא חשבה שאנחנו צוחקים. היא הכניסה שם 100 שקלים, קיבלה מנת סם, כמובן ליד קציני משטרה וליד כולם. כך מתנהל ביצוע של סחר בסמים, כאשר יושבת ראש הכנסת היתה נוכחת ורואה במו עיניה. כאשר קציני משטרה מספרים לי בדיונים מסוימים, שהתחנה הזאת מרוויחה מליון שקלים ביום, והתחנה הזאת מרוויחה אצל משפחת אבו-חג'ג, וכן הלאה, וגם נוקבים לי במחירים כמה הם מקבלים. סליחה, אי מניעת פשע, היא שותפות לפשע.

אני טוען גם דבר אחר כתושב העיר לוד. אני חושב שאולי מישהו החליט למרכז אותם במקום אחד או שניים, כדי שלא יפרוץ למקומות נוספים, ואולי גם על זה כדאי לתת את הדעת. לכן עם כל הכבוד, רציתי לראות פה קצינים בכירים. שלחתי מכתב למנכ"ל המשטרה, וגם למפקד מחוז תל אביב, לשמחתי מראש הממשלה קיבלתי תשובה. ממנכ"ל הרשות למלחמה בסמים תשובה, מראש עיריית תל אביב תשובה. אנשי המשטרה שאמורים לאכוף את החוק, ולמנוע את הפעילות של הסמים במקום עוצמים עיניים. נפגשתי גם עם אנשי משטרה, אמרו לי אתה צודק, מה אתה רוצה שאנחנו נעשה. התעכבתי עם ניידת משטרה שאומרת, אתם החוק, ופה אני מאשים את עצמנו, את המחוקקים, ואת מערכת האכיפה של בית המשפט.

אדוני, גם כאשר המשטרה מבצעת מעצרים, והם מגיעים לבתי המשפט, היד הקלה של בתי המשפט לשחרר את אותם סוחרים בדיוק אחרי עשרים וארבע שעות, או אחרי כמה ימים, ואז הם שוב חוזרים לסמים. יש פה מלחמה של תגובת שרשרת שכולנו חוטאים פה בחטא. לצערי הרב, במדינת ישראל מבינים אבל עוד לא מפנימים שבעיית הסמים לא פוגעת רק בשכבות החלשות, היא פוגעת היום בכל שכבות האוכלוסייה במדינת ישראל, מי על ידי שכן, מי על ידי חבר, מי על ידי בן משפחה קרוב רחוק כזה או אחר.


עם כל הכבוד לרשות למלחמה בסמים שעושה עבודה נפלאה, בלי שמדינת ישראל תבוא ותגדיר היום את הבעיות של נגע הסמים במדינת ישראל, וטיפול בנגע הסמים כמשימה לאומית, לא נתפלא אם נקום יום אחד - מישהו פעם אמר אם נרצה לנצח את מדינת ישראל, בואו ונחדיר להם סמים, הם יהרגו את עצמם לבד. אני מתבייש בדיון, זאת בעיה כל כך כאובה ורק מגיעים שני חברי כנסת, איפה השרים ומנכ"לי משרדי הממשלה. אם יש דיון על איכות סביבה בוועדת הפנים של הכנסת, מגיע המנכ"ל והסמנכ"ל, על אוויר, על מים, על בני האדם הם לא מגיעים, זה לא מספיק חשוב בעיני אף אחד.


רבותי, אני נשבע כאן ועכשיו, שאני לא אעזוב את הנושא הזה ואנדנד, משום שאני מכיר את העניין. אומר בגילוי לב אמיתי, אצלי זה גם פגע במשפחה שלי. אז אני יודע איך מתעורר נרקומן עם קריז, ראיתי את זה. הגיע הזמן שהמשטרה תפסיק להתעסק רק עם הפוליטיקאים ועם התקשורת, ותתחיל להתעסק באמת כדי למנוע את זה, ושמערכת בתי המשפט, ושר המשפטים יבוא לכאן ויתחיל לחוקק חוקים, שיענישו את סוחרי הסמים האלה, שהורגים פה דור שלם של ילדים, מנערים, דרך נוער מתבגר, דרך אנשים מבוגרים, דרך משפחות שנהרסות חדשות לבקרים, כל יום אנחנו שומעים על עוד משפחות.

מה שאנחנו רואים ברחוב פינק לא יכול להמשיך. קיבלתי מכתב מראש עיריית תל אביב שאומר, אני מסכים איתך בכל, אז צו סגירה למקום הזה כאן ועכשיו, אל תהיו יפי נפש במכתבים. זאת סמכות ראש עיר להוציא צו סגירה לאותו מקום. אבל זה נוח, כי זה שם, כי זה לא באזורי תל אביב השונים, אז למרכז את זה למקום אחד.

רבותיי, עם כל הכבוד, ויש לי כבוד לכל מי שעוסק במלאכה. אני חושב שהמקום הזה וזאת ההצעה שלי אדוני, מדינת ישראל משקיעה מליארדים בתשתיות, בואו ותשקיעו בבני אדם. המקום הזה כפי שהוא היום, יכול להיות מרכז הגמילה מסמים הטוב ביותר בארץ. משטרת ישראל תאכוף שם שלא יהיו סוחרי סמים. ירדתי לאחד המרתפים כדי לראות יצאנית שנותנת שירותי ליווי, שמעידה על עצמה שהיא נשאית איידס, וכל יום מגיעים אליה לקוחות בדיוק כמו שאמר רפי. יש לה מחלה, כמה נדבקים ממנה ביום? שמשרד הבריאות יילך לשם, ויתחילו להזיז את העניינים שם, ושיוציא צו סגירה למקומות. כשאנשים מתוודים, אתם רואים בטלוויזיה, התמונות האלה לא הגיעו אליהם? הם אומרים אנחנו נישאים באיידס, יש לנו את המחלה. תעשו פעולה, עם כל הכבוד, ותפעלו מהר.


אדוני היושב ראש, כיושב ראש הוועדה אני מציע שאהיה העוזר לך, הנהג שלך, אסייע בכל מה שתרצה, ונוביל מהלך. הגעתי גם לבעל הנכס עצמו, דיברתי איתו, הוא מוכן להשכיר למדינה את המקום ל-5-10 שנים. שהרשות למלחמה בסמים תכין תכנית ארוכת טווח להפוך את המקום הזה למרכז גמילה מסמים, לטפל בנפגעי הסמים במקום שם, במקום שיהיה מקום למסחר בסמים, אנחנו המדינה נדאג. יש לנו גם אחריות למסחר מסביב. עמדתי שם במשך כשעתיים, ראיתי שם ארבע פעמים דו-קרב של מכות בין נרקומנים, לבין אנשים במקום. ואז קרא לי איזשהו סוכן שנמצא שם בתחנה המרכזית קרוב ל-35 שנה, יהודי מבוגר, הסתכל עליי עם דמעות בעיניים ואמר לי, חבר הכנסת מרציאנו, אתה כאן במשך שעתיים, תראה כמה פעמים ראית שרבים מכות מולי. המשטרה לא רואה, האנשים לא רואים? תראו איך הרסו לי את המסחר שלי. תראה איך הרסו לי את העסק שלי. מי יבוא לקנות אצלי. אני לא רוצה לספר מה קורה שם בלילה, ואולי כדאי לעשות שם סיור לשם שינוי, לא בצהריים. בלילה, עם ילדים בני 13, 14, 15, שעכשיו נותנים שירותי מין ממין זכר, ילדים, כדי לקנות סמים.


אני מציע שאנחנו ננסה להקים תכנית עם הרשות למלחמה, שראש הממשלה מברך עליה. להקים במקום מרכז לטיפול בנפגעי סמים, וממרכז של עבריינות נהפוך את זה למרכז טיפולי שיקומי, שזאת תהיה בשורה לאזרחי מדינת ישראל, ולאותם מטופלים שאכן אנחנו עושים משהו, ולא רק בדיבורים.

בהמשך למה שחבר הכנסת מרציאנו אמר, צריך להבין שהאנשים הנרקומנים שם לא מתאדים ברגע שאנחנו נהפוך את המרכז הזה למרכז גמילה, עם כל הרצון הטוב. לא שאני מזלזל בחבר הכנסת יורם, בליבו הטוב, וברצון שלו. הנרקומנים יישארו נרקומנים, ולכן כשאני בא ואומר, שהפתרון זה אשפוז בכפייה, אם אתה רוצה באמת לאלץ אותם, זה לא להפוך את המקום, כי אתה בעצמך אמרת שכל מי שפונה למר כבל הוא לוקח אותו ישר, רק שיביע רצון להיגמל.

אדוני יושב ראש הוועדה, אני רוצה לומר לך שמתוך היכרותי את הנושא הזה מקרוב הרבה מאוד שנים, אומרים שנרקומן לא נגמל עד שהוא כנוע. אם תכפה עליו, אז תכניס אותו חודש אחר חודש ונצטרך לשחרר אותו. לאחר שהוא ייצא הוא ימשיך להשתמש, זה לא פתרון, אני לא יכול לכפות על אנשים טיפול בכפייה.

כפי ששמענו, הנרקומנית אומרת "טוב מותי מחיי", אני מחכה למות. אז אני אומר לך, אל תהרוג אותה, לא בכפייה, בהסכמה. אם אתה רואה שהיא מהווה סכנה לציבור, כן בכפייה.

אם היא חולת איידס, אז זה בכפייה.

יש חוקים אחרים שמאפשרים לכפות בצורה אנושית והומנית, תעזרו לנו להפעיל אותם.

מה אתם עושים עם החוקים?

הנושא הוא משולב, לא רק הנושא שברחוב פינק, אלא גם הנושא של אישפוז בכפייה.

נשמע את משרד המשפטים גם בעניין הזה.

להוציא את האנשים האלה מתוך המבנה, לא יפתור את הבעיה. אני מסכים עם יושב ראש הוועדה. קצת היסטוריה מעבר לרחוב פינק.

למשל, מחר סוגרים, מה קורה?

השאלה היא אם אנחנו הופכים את זה למרכז גמילה במקום.

רחוב פינק נולד בערך לפני כשנה וחצי, שנתיים. במשטרת מחוז תל אביב טיפלנו באותה חבורה, או חלק מהחבורה שהיתה בזמנו, בבניינים אחרים. זאת אומרת, בדרום תל אביב היו מבנים אחרים, דוגמת רחוב פינק שטופלו על ידי המשטרה. זה לא היה מלון דירות, זה היה מבנה נטוש, עם כמות גדולה של נרקומנים שנטשו, ולכן לנו היתה הסמכות להוציא אותם. הוצאנו אותם, יחד עם גורמי רווחה וטיפלנו בהם.


ככל שטיפלנו במבנה מסוים אחד, הם פלשו למבנה אחר. זאת אומרת, עברנו מספר מבנים שטיפלנו בהם כמשטרה יחד עם עיריית תל אביב למוסד לגמילה למי שרצה, ולמי שלא רצה. העלנו אותו לאוטובוס ולקחנו אותו לביתו. אבל הבעיה היתה שהם פלשו מבניין אחד נטוש לשני, לכן הם הגיעו לרחוב פינק.


רחוב פינק זה מלון, מלון דירות. באופן חוקי כמשטרה לא נוכל לפנות אותם או להוציא אותם בצו פינוי כרגע, כי אין לנו אפשרות לפנות אותם. מבניין נטוש כן יש אפשרות, זה פחות או יותר ההיסטוריה של חמש שנים לפני רחוב פינק. זאת היסטוריה של פעילות משטרתית.

אתה אומר שהמשטרה לא יכולה לעשות שם כלום, גם אם אתה יודע שמתבצעת שם פעולות עברייניות?

אני דיברתי על הפינוי של האנשים מהמבנה. נתתי דוגמה של שלושה מבנים בהיסטוריה של החמש שנים, שפינינו אותם ללא צו כיוון שהם פלשו. בפלישה טרייה אפשר לפנות אנשים תוך שלושים יום ללא צו וביצענו את זה. הבאנו אוטובוסים והעמסנו אותם כל אחד לביתו, מי שרצה לגמילה בתל אביב, הופנה על ידי עיריית תל אביב שנכחו במקום, והעניין טופל.


רחוב פינק זה מלון דירות שמתנהל בתשלום חודשי, ולכן משטרת ישראל לא יכולה לפנות,

אלא אם הוצא צו חוקי כזה או אחר כדי שנוכל לטפל בזה.

יש לו אישור של בית מלון?

אנחנו כמשטרת ישראל בתחום רישוי עסקים, יכולים לפעול כנגד מלון דירות, כאשר הוא משכיר פר יום ולא פר חודש, גם את זה בדקנו. והיות והתשלום הוא פר חודש, אנחנו כמשטרה לא יכולים להוציא כרגע צו סגירה למקום.

הוא אומר שהוא גובה מהם כל יום כסף.

בחקירות שאנחנו עשינו, ובדקנו גם את העניין הזה, ברגע שמישהו משלם חודשי, אנחנו לא יכולים להוציא צו סגירה למקום. אבל במקביל, אני חייב לומר, מחוז תל אביב, בראשות מפקד המחוז מכירים את הבעיה, ומטפלים בה יום יום. יש פלוגת מג"ב שמטפלת בתחנה המרכזית על ידי המפכ"ל רק באזור התחנה המרכזית, וכמובן בנקודה כמו רחוב פינק שהיא בעייתית, והיא חלק מהבעיה של התחנה המרכזית. התחנה המרכזית הישנה היא בעיה לא קלה.

מה אתם מציעים?

פלוגת מג"ב עובדת במקום, עם שוטרים סטטיים שנמצאים בכניסה למקום. כל מי שנכנס נבדק, ואם הוא עבריין נמלט הוא נעצר, ואם הוא סוחר סמים, הוא נעצר. פלוגת מג"ב שמטפלת, במקביל אני אומר בוודאות, יחידת הבילוש שלנו, אנחנו יודעים על תחנות סמים. כל מידע על סחר בסמים מטופל, אני יכול לגבות את זה בסרטים שעשינו שם. צילמנו סחר בסמים, וביימנו שם קניות סמים כדי לעצור את סוחרי הסמים. אנחנו תוקפים את העבריינים הבולטים שם. פחות את הנרקומנים שראיתם בתמונות, אלא את הסוחרים, את הבעיה העיקרית שם. אין יום שאין ניידת משטרה, או פעילות משטרתית בתוך המקום.

מתנהל שוק חופשי בסמים. איך אפשר להבין שבעצם מטפלים בסוחרים, ובכל זאת הסם מגיע בצורה חופשית באיזה כמות שאתה רוצה. בעלי המכולות יכולים למכור לאנשים, אבל הבעיה שלנו - - -

בתוך אותו מבנה אנחנו מספקים לאנשים במקום.

יש שם לא מעט אנשים שהם פשוט מסכנים - -

אני לא רוצה להפוך את זה לעימות ביני לבינכם, הרי זה לא עימות. אני משוכנע שכל הצדדים פה רוצים להגיע לפתרון אמת. אתה אומר לי שבהוראת מפכ"ל, פלוגת מג"ב, ניידת נמצאת באזור. יש את מר כבל ואת אמנון דניאל שסיירו איתי במקום. במשך שעתיים ראו ארבעה מקרים של אלימות, כל חצי שעה הם יקיימו מהדורת "מבט" שם, מבזק, מכות? אני לא מבין, אתה אומר שמטפלים בזה ועוצרים אנשים. מעיד חבר הכנסת שמולו יש מסחר בסמים, מה אתם לא רואים את זה?

אני אשיב על העניין הזה. אנחנו עושים פעילות ענפה מאוד בתחנה המרכזית. למשל, רחוב פינק זה המוקד של הנרקומנים. כנציג המשטרה אני אומר, אנחנו פועלים בכל תחום שאפשר. גם גלוי וגם סמוי על המבנה הזה, עשרות מעצרים, מאות מעצרים. כמויות אדירות של סמים שאנחנו תופסים במקום, או בדרך למקום, או בכביש ירושלים, כשהסמים בדרך למקום. יש לנו מודיעין די טוב, שנותן לנו פתרון לא מקסימלי. וכאשר חבר הכנסת ביקר שם, יכול להיות שבמשך שעתיים ניידת לא היתה שם. אבל בסרט ראינו ביקור של מג"ב שהיה שם. אני אומר לך, שאין יום, או אין מספר שעות שאין שם נוכחות משטרתית, אם גלויה או סמויה. זה יעד של משטרת מחוז תל אביב במרחב יפתח לטיפול ולהשגחה, ונוכחות גלויה במקום.


המשאבים שמושקעים בבניין הזה, הם משאבים ענקיים, עצומים של כוח אדם, של נוכחות. עובדה להגיד שכמות האלימות שם, כמות עבירות השוד, חטיפות התיק שהיו לפני כמה שנים, הם בירידה עצומה. אני יכול לבסס את זה בנתונים, של ירידות של עשרות אחוזים בגלל הנוכחות והטיפול שלנו.

לגבי עבירות שוד מזוין, באזור הזה, בתחום של פינק שהוא רווי עבריינות ופשיעה, היה לנו מתחילת השנה סך הכל 11 מקרים, שביחס למקומות אחרים שלנו, המצב שלנו מצוין שם.


אני רוצה לומר, ושיהיה ברור, לפחות בכל מה שקשור לתחום המודיעין והבילוש, נעשות שם פעולות ממוקדות סוחרי סמים, אנחנו לא מתעסקים עם נרקומנים. אני מדבר איתך על קרוב ל-400 תיקי חקירה בתחום החזקת סם שאינה לצריכה עצמית, שהיא כמות מסחרית, ופעולת הסחר, מתן תמורת כסף, 400 תיקי חקירה.

לאיזו תקופה?

שנתי.


רק בפין 1 זאת כמות אדירה, אכן יש שם פעילות של סחר בסמים, אנחנו מיירטים אותה. כאשר יש לנו מידע ממוקד בין אם זה על ידי פעילות ועדה על המקום עם חיפושים, בין אם זה על ידי ביומי סמים, אנחנו קונים מאותם סוחרים, מכניסים אותם לבית הסוחר. הפעולות האלה ממוקדות והן לא כלפי אותם אנשים שראיתם פה בכתבה. הן כלפי סוחרים, דרך אגב, התחלופה שם אדירה. אלה לא דיירים שנמצאים שם משנת 2007. האנשים האלה נמצאים היום, ומחר הם אינם, מגיעים תושבי שטחים, ומגיעים נרקומנים.

כמה הרשעות בפועל?

פעולה של סחר בסמים, או של בן אדם שנתפס עם סמים, לרוב היא פעולה שיש בה ראיות ויש בה כתבי אישום. לא תמיד, כמו שאמר חבר הכנסת מרציאנו, אלה פעולות שמביאות למעצר עד תום ההליכים במעמד המעצר. לרוב, אלה אנשים שנעצרים עם גרמים בודדים, נעצרים ליום, יומיים, שלושה ובית המשפט משחרר אותם, עד שהם מגיעים לכתב אישום לפעמים זה לוקח חודשים, אחרי זה הם משתחררים וחוזרים. פה המשטרה שוב נכנסת לפעולה, ושוב היא ממוקדת. נתח משמעותי זה לא תיקים במעצר, לא כי המשטרה לא רוצה, המשטרה מבחינתה אספה את הראיות, הביאה לבית המשפט, ובית המשפט קבע מה שקבע. מפה אנחנו מגלגלים הלאה אבל הפעילות היא ממוקדת.


אכן, יש במקום קטטות, ויש במקום פעילות עבריינית. אבל במקרים האלה אנחנו גם צריכים להתלונן, שלא תמיד שיתוף פעולה יש לנו, בגלל שיש פה איזשהו מעגל. אנחנו כמשטרה ממוקדים במטרה, וזה סוחרי הסמים, עבריינים שמתעסקים באלימות. אני מדבר על 400 תיקי חקירה בפין 1 זאת כמות אדירה, בכל מספר מטרים שאתה בודק אותם.

הייתי רוצה לשמוע את דעתכם לגבי הפיזור מול ריכוז.

אתייחס לזה. מניסיון העבר כפי שציינתי, כל פעם שהוצאנו אותם ממבנה מסוים, הם פלשו ונכנסו או למבנה אחר או למעשה נכנסו לחצרות של בתים, ובשיחות אינטנסיביות עם ועדים, באו בטענות שלכאורה אותם נרקומנים שהוצאנו מאותו מבנה, פלשו לתוך החצרות שלהם. אז למעשה יצרנו בעיה רחבה יותר של מבנים של אנשים נורמטיבים שגרים שם, ונרקומנים שאין להם לאן ללכת נכנסים פנימה.


אכן, לכאורה אני אומר, יש פה איזושהי בעיה, אתה מוציא אותם מתוך המבנה הזה, בלי טיפול ממושך ומערכתי אתה יוצר בעיה על כלל האזור. לכאורה, אזרחים שלא הרגישו אותם במבנים שהם גרים כרגע הם סופגים אותם.

אם אנחנו הולכים להוציא אותם מהמבנה הזה, צריך לחשוב לטווח ארוך מה עושים עם אותם אנשים. כי אם הוצאת אותם עכשיו לרחוב, הם יישארו ברחוב. ובמזג האוויר הקר שיש, כל אחד ייכנס למקלט, לחצר, לכל מקום שאפשר. עבירות הרכוש לטעמי יצמחו באותם אזורים שהם הסתובבו, לכן צריכים לחשוב מה עושים.

משטרת תל אביב לא רואה את המבנה הזה כאיזשהו מקום שטוב לשים אותם. אבל צריך לחשוב מערכתית מה לעשות כאשר מוציאים אותם משם. אנחנו מוכנים וערוכים לכל דבר שצריך לעשות, אבל צריך לחשוב לטווח ארוך, כמובן עם גורמים נוספים רווחה, עיריית תל אביב וכל השאר.

האם יש עוד מוקד מקביל לרחוב פין בתל אביב שאתם יודעים עליו?

זה המוקד הגדול של ריכוז הנרקומנים.

הייתי רוצה לשמוע את משרד הבריאות, לגבי הנתונים, לגבי האפשרות לאישפוז בכפייה, חוות דעת אם יש של משרד המשפטים.

האם אתה יודע כמה חולים באיידס יש שם על פי הנתונים שלכם?

אם הוועדה תרצה, אני אוכל לציין את המצב החוקי הקיים, ככל שהדבר נוגע למשרד הבריאות.

מובן מאליו, שלראות תמונות כאלה זה סבל רב וקושי רב לאנשים.

הבעיה הזאת מאוד מורכבת, זאת בעיה חברתית מאוד גדולה. אני מנהל מחלקה במשרד הבריאות. כאשר יזמנו את הפרויקט, יחד עם הרשות למלחמה בסמים לפני שנתיים, זאת יוזמה של משרד הבריאות, והרשות של המלחמה בסמים. התחלנו את הפרוייקט הזה, וראינו שאכן אנחנו חייבים להתערב ולראות שקודם כל האנשים שם הם קודם קורבנות. חלק מהם חולים, ואנחנו צריכים להיות עם גישה טיפולית חברתית והתערבותית, שלוקחת אותם לרצף טיפולי מלא בהתייחס לחברה, ובהתייחס למה שעושים בעולם. זה לא רק זכות לאישפוז כפוי, או לא אישפוז כפוי.

יש לנו מספר אנשים שכדי להתערב לטובתם יש רצף טיפולי, לחלק מהאנשים זאת גמילה. לחלק זה צמצום הנזקים וזה מה שאנחנו עושים שם. אנחנו מחלקים שם ובקרוב לאזור מזרקים, כדי שלא יידבקו אחד מהשני, וגם מחלקים קונדומים. הרפואה בעולם מתייחסת לסוגייה כזאת לא בסגירה ובפתיחת מרכזים, אלא בטיפול.

למה אתה מחלק מזרקים?

אנחנו מחלקים מזרקים לאותם נרקומנים שלא מוכנים היום ללכת גמילה או למרכזי מתדון, ושעדיין משתמשים בסמים. לפחות אנחנו רוצים שלא יידבקו אחד מהשני, שלא יעבירו גם איידס ומחלות זיהומיות.

מצוין, פתרון מעולה לחלק להם מזרקים.

אין פה פתרון אחד, אנחנו מדברים בעולם.

אני לא בטוח שיש מספיק מזרקים שם.

בואו ונברר מה שכל אנשי מקצוע אומרים בתחום. מאוד חשוב לי שאנחנו מנסים למנוע כמה שאפשר שם. אנחנו כמו כל אנשי המקצוע בעולם המערבי כאשר יש סוגייה כזאת, מתייחסים במספר מאמצים ולא במאמץ אחד. אנחנו כרופאים, וכאנשי בריאות הציבור, עושים קודם כל כדי לצמצם את הנזקים. עושים את זה בהסברה, בהחלפת מזרקים, עושים את זה בחלוקת קנדומים. אנשים שמוכנים לקבל טיפול נפשי, ותמיכה, מעבירים אותם לתמיכה, זה רצף טיפולי. פה אני מסכים מאוד עם מה שנאמר עד כה. צריך להבדיל אלף הבדלות בין הסחר והפשע, לבין אנשים שסובלים, פה זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות כמשרד הבריאות.


כאשר פתחנו מזה שנתיים את המקום שאבנר מנהל ביום יום, שם אנחנו מחלקים מזרקים וכו', עד עכשיו איתרנו בשנתיים האחרונות 661 אנשים שחיים באזור הזה, אם אפשר להגיד חיים בכלל, יותר מ-400 אנשים הפנינו לצילומי ריאות כדי לבדוק אם יש מחלקה מדבקת לשחפת.


כמו שבכל מדינה אחרת בעולם המערבי, בוודאי אין שום אישפוז כפוי לחולה נשא איידס, בוודאי שלא.

לפי הסקר שיש לי, למה רק 27 מדינות?

אני לא מדבר על אישפוז של טיפול ואישפוז פסיכיאטרי זה לא התחום שלי. בתחום שלי, בנושא איידס, המטרה של המטפלים כמוני, וכמו שאר העמיתים שלי, הוא להכניס אנשים למחתרת. להגיע לתמיכה של אותם אנשים, ולעודד אצלם טיפול. חוק שמחייב אותו לשים בכפייה באיידס, לא קיים באף מדינה בעולם המערבי. כי אנחנו יודעים שמה שחיוני לאותו חולה, זה שיתוף פעולה שלו, למי שיקבל טיפול, ולמי שיהיה במעקב. זה בדיוק מה שמנסים לעשות במקום באזור הקטן הזה. אבנר מאתר את האנשים, ומפנה אותם לבית חולים "איכלוב" בית החולים "תל השומר", למרכז בלוינסקי, שפותח על ידי משרד הבריאות, ואנחנו מפנים אותם לגמילה. יש פה רשת טיפולית, בוודאי זה לא בא במקום האכיפה.


חבר הכנסת מרציאנו, שאלת כמה נשאים. אנחנו איתרנו בשנתיים האחרונות 19 אנשים נשאי איידס. כמו תמיד, אנחנו מנסים לשכנע אותם להיות בטיפול.

נרקומנים שהם נשאים.

19 נשאים.

יקירי, אמר יושב הוועדה בתחילת הדיון. גילינו עוף חולה בשפעת העופות, הרגתם את כל העופות.

אבל אנחנו לא הורגים בן אדם.

סליחה, אני לא רוצה שתהרוג בן אדם. אל תהרוג בן אדם, הפכתם את המדינה עם שפעת העופות. 19 אנשים שהם נשאים, והם יכולים להדביק אחד את השני, מה אתה עושה כדי להוציא אותם משם?

אנחנו מנסים לטפל בהם פרטני, ולהביא לטיפול במרכזי איידס, כלומר טיפול תקופתי. אנסה לשכנע אותם להשתמש באמצעי מניעה, קודם כל לטיפולם, לבריאותם שלהם. משרד הבריאות יוצא בהכרזה כל כמה חודשים שזה לא בריא ללכת בזנות. מה לעשות, אין רק איידס, יש גם זיבה, יש גם הרבה מחלות אחרות. האנשים הם לא קטינים, הם מבוגרים.

משרד הבריאות קובע שהעישון מזיק לבריאות.

הפעילות השנייה, הסברה לכלל האוכלוסייה. צריכים לדעת שאין יחסי מין ללא שימוש בקנדום אם זה לא בן אדם שאתה מכיר, שאתה חי בזוגיות. המניע האמיתי של איידס, הוא לא רדיפה אחרי מסכנים ונשאים, שבסופו של דבר הם קורבנות.

אדוני מדבר על מחלות מדבקות.

בדיוק.

אנחנו טוענים שהחולים האלה הם קורבנות, אנחנו צריכים לעזור להם באופן טיפולי, לאוכלוסייה הכללית משרד הבריאות יוצא בהכרזה בצורה מסודרת וחוזרת על זה, לא צריך לעודד קיום יחסי מין בארץ בלי שימוש בקנדום. כל מבוגר צריך לדעת את זה, זאת האחריות של המבוגר לעשות את זה.

למשל בחורה שנותנת שירותי מין מתוך ידיעה שהיא חולת איידס, זאת לא עבירה פלילית? אתה לא יכול למנוע ממנה את זה בחוק?

המטרה של אנשי רפואה כמונו, הוא לא להכניס את האדם למחתרת. אנחנו טוענים בעולם כולו, וגם ארגון הבריאות העולמי נותן המלצות, לא רודפים אחרי נשאים. לא שמים אותם בבית סוהר או באישפוז בכפייה. זאת לא המדיניות בעולם. המדיניות בעולם זה לעודד טיפול נכון לאותם אנשים, ושנית, מניעה לכלל האוכלוסייה. כלל האוכלוסייה צריך לדעת שמסוכן לקיים יחסי מין ללא שימוש בקנדום.


יש לנו שיתוף פעולה נפלא במספר מרכזי ממשלה לבין אנשים המכורים לסמים.

המסקנה היא, שכלל האוכלוסייה מסכנת את עצמה. כלל האוכלוסייה צריכה לדאוג לעצמה. הבעיה היא לא שלהם בכלל, משרד הבריאות יביא להם מזרקים, אם אפשר להביא להם עוד סמים... עוד נגיפים.... ושיגמרו את עצמם וזהו.

חס וחלילה.

ד"ר רושקה, אני רוצה שתשלימי את הפאזל בעניין הזה.


דניאל מבחינתו אומר, זאת מחלה מדבקת, ומחלה מדבקת אין חוק שאומר שבכפייה אני יכול לאשפז או לכפות על מישהו לקבל טיפול. מהמבט הראייתי שלך, האם אין מקום בחקיקה כאשר מדובר בנזק לא אישי שלו. מי שרוצה להתאבד, זכותו להתאבד. אבל כשאני יודע שאותו אחד מעביר את המחלה, גורם נזקים הלאה, הרבה יותר חמור מהשפעת של העופות. מדובר בשפעת של בני אדם, שמעביר את אותו הסם ואת אותו וירוס.


ברשותך, כיוון שהנושא הוא גם חקיקתי, באפשרות שאנחנו המחוקקים נביא הצעת חוק בעניין הזה, אני רוצה התייחסותך בעניין.

אתייחס יותר למבט של התמכרויות. אני מנהלת את מחלקת ההתמכרויות, ואני אומרת כאן, שאנחנו יודעים קודם כל שהטיפול בגמילה לא מביא הרבה הצלחות, אלא זה רק 20% מהאנשים שנכנסים לגמילה בהסכמה מצליחים להיגמל. אנחנו יודעים שחלק מהמכורים לא צריכים גמילה, אולי טיפול תרופתי ממושך, כמו מתדון, כמו סבוטקס.

לגבי האישפוז הכפוי של אותם המכורים, זאת שאלה, אם ב-20% אנחנו מצליחים בגמילה בהסכמה, כמה אנחנו נצליח בגמילה בטיפול כפוי. אבל יש מדינות רבות בעולם, סקרנו את הנושא בעבר, והיתה ועדה בין כמה משרדים, כשבעצם הרשות הובילה את המהלך הזה, כדי לנסות לחוקק חוק לאישפוז כפוי של מכורים.

קודם כל מהם הקריטריונים, בשביל לאשפז אדם שמשתמש בסמים אישפוז כפוי, אנחנו צריכים תמיד לשקול את טובת הפרט מול טובת הציבור. זכויות הפרט מול זכות הציבור, מאוד קשה לבחור מהם הקריטריונים הנכונים בשביל לא לפגוע בעצם באחד מהדברים האלה.

דבר שני, היתה הצעת חוק פרטית עם הרשות, שניסו לחוקק חוק דומה לחוק טיפול בחולי נפש, ופה הסטיגמה. אנחנו שוב פוגעים גם באותם אנשים, ואנחנו יודעים גם על עלות של חוק כזה, לעכוב אחרי האישפוז הכפוי, מי יעכוב אחרי זה, מי יחליט עד מתי האישפוז הזה, ומה קורה אחרי האישפוז הכפוי.

כמו שד"ר שם טוב דיבר, אנחנו צריכים רצף טיפולי, כי הגמילה זה רק חלק קטן מאוד של הטיפול. אנחנו צריכים פה מערכת שלמה, שאחרי הגמילה או הטיפול, יהיה שיקום, יהיה הוסטל, מקום מגורים מוגנים. זאת אומרת, בהחלט אפשר לעשות מהלך כזה, אבל צריך לבנות פה מערכת שלמה של רצף טיפול, וצריך גם מנגנון שיעקוב אחרי האישפוז הזה. האם בית המשפט יעכוב אחרי כמה זמן יהיה אישפוז כפוי, או שתהיה ועדה מיוחדת, כמו החוק לטיפול בחולי נפש. מי יציג את המטופל הנרקומן היום כמו בטיפול בחולי נפש שיש ייצוג משפטי. זאת אומרת, זה עניין מאוד חשוב, אבל מראש לדעת את העלויות ולהכין נכון בכיוון הזה. אני לא נגד אישפוז כפוי למקרים מסוימים, אבל מתחייבת פה עבודה מאוד רצינית של כמה מסגרות ביחד, ושוב, תקציב.

לא בגלל איידס, אלא בשביל טיפול לנרקומנים, זה אחרת.

אנחנו מדברים על התופעה בכללותה.

אני מדברת על הצורך באישפוז כפוי במדינת ישראל, אוכלוסייה של קצה הרצף של מכורים, שלא מעוניינים להגיע לטיפול לפחות ארבע שנים. אני חושבת שאני לא מדברת על זה לבד, יש הרבה התנגדויות, לא מאפשרים לנו לקדם חקיקה. אפשר להשתמש בחוקים סוציאליים קיימים ולהרחיב אותם. ראיתי מודל דומה שמפעיל את זה יפה מאוד בשוודיה, יחד עם מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים. היינו יחד בסיור, ואני חושבת שצריך לאמץ את זה. צריך להושיב את כולנו סביב השולחן, הבית הזה צריך לעזור לנו לעשות את זה, כי לא הצלחנו לבד עד עכשיו. יש יותר מדי גורמים שמתנגדים לגישה הזאת בזכות חופש הפרט, וזכויות הפרט שאני כמובן לא פוסלת אותם. ואני תומכת במה שד"ר רושקה אומרת לגבי המהלכים שצריך לעשות, צריך לקחת אותם בחשבון. יש היום בישראל את הידע ואת היכולת לטפל, אנחנו יודעים מה לעשות כאשר מגיעים אלינו. יש מערכת טיפול כמעט שלמה לפחות למבוגרים כדי לתת את המענה. מה שאבנר עושה בחסות הרשות למלחמה בסמים, הם הראשונים שבאמת נכנסו לשם ואוספים את האנשים מהרחוב, שולחים אותם לטיפול, שולחים אותם למערכות קיימות שנמצאות כיום במדינת ישראל שלנו, אנחנו יודעים מה לעשות. צריך לעזור לנו להביא אותם לטיפול. צריך שהמשטרה תראה אותם, צריך להגיד לאנשים האלה בואו לחצי שנה, גם אם הם לא רוצים להגיע לשם, הם יגיעו לחצי שנה לצורך העניין שהם יושבים שם, ובסוף הם יצליחו להשתקם.


למשל היום, פתחנו מקום, שמנו מכסות במקום שמגיעים אליהם אנשים עם תחלואה פיזית ונפשית מהרחוב לבתי חולים. אנחנו מצליחים להביא אותם למקום הזה, אחרי שבוע שבועיים, הם עוזבים את המקום כי הם עומדים על הרגליים וחוזרים לרחוב, אז לא עשינו כלום.


היום, בחסות החוק, נוכל לקחת את המסגרות הקיימות, כולנו ביחד לשים מנעול ולשים את האנשים שם, לאפשר להם טיפול. אני לא אומרת לכולם, אני אומרת לאנשים שנמצאים שם, כי הם לא מודעים לבעיה שלהם, הם לא מודעים לסיכון לעצמם ולסביבה. אני באמת מבקשת מהבית הזה לעזור לנו לעשות את זה, אני חושבת שהגורמים המטפלים יודעים את זה. תודה.

אני אחראי על תחום הטיפול והשיקום בנפגעי סמים, רציתי לומר שני דברים. מדובר בתופעה לאומית שמתקבצת בעיר תל-אביב יפו כמו תופעות אחרות, ואנחנו עושים מספר דברים. למען הדיוק, הרשות הלאומית למלחמה בסמים נכנסה ובברכה, לטפל אחרי שאנחנו הזעקנו אותה, ובעצם היינו חלוצים שם בשנת 2004 במבצע שעשינו במוקטעה, אחר כך הגן הקווקאזי, כל המתחם כולו.


עיריית תל אביב, ראש העיר ומנכ"ל העירייה הקציבו 200 אלף שקלים כל שנה לגמילה מיידית. זאת אומרת, אנחנו נמצאים באזור, אוספים את האנשים, מאתרים אותם ושולחים אותם בדיוק כמו אבנר לגמילה מיידית, רק תושבי העיר תל-אביב יפו.

בנוסף, יש לנו חמישה מרכזי טיפול לנפגעי סמים פלוס מרכז יום, יחד עם הרשות, עם משרד הרווחה, משרד הבריאות, בהפעלה של מרכז סובוטקס. זאת אומרת, הרשות מרושתת היטב בטיפול בנפגעי סמים, נכנסים למיזם גדול עם משרד ראש הממשלה, ומשרד ראש הממשלה בטיפול בזנות, זנות צעירה וזנות בוגרת של זונות. מטפלים בדרי רחוב, יש לנו שלושה גגונים שמאפשרים הלנה של מטופלים ומטופלות שרוצים לשהות וללון לילה, לאכול ארוחת בוקר, להתרחץ ולמחרת הם בחוץ.

כמה אנשים שוהים כל יום?

בחורף שוהים 80 אנשים, 200 אלף שקלים אך ורק לגמילה מיידית, זה תקציב אחר לגמרי.

הפעלת הגגונים זה בשיתוף עמותת "גגון", גלעד חריש יושב ראש העמותה.

לעניין האישפוז הכפוי. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות הבדלה והבחנה בין טיפול ל-20% מצליחים או יותר, לבין חיים ומוות. רבותי, שימוש אחד, מנה אחת נוספת זה מוות. לכן אישפוז כפוי הוא נכון לאתמול, לא למחר. כדי לחסוך את המוות של אנשים שנפטרים כתוצאה ממינון משימוש יתר. בנוסף, ברגע שמאשפזים אנשים באופן כפוי, גם מן הסתם ממזערים מחלות של אנשים אחרים שעלולים להידבק במחלות האלה.


לגבי האישפוז הכפוי, כמו שאיריס אמרה, שהבית יעזור לנו לחוקק, וכמובן שהחוק ישא בתוכו משאבים שנוכל לטפל וליצור רשת טיפולית רחבה.


לעניין האחרון שהוא חשוב מאוד, כנציג עיריית תל אביב, אנחנו עשינו אנחנו עושים ונעשה כל מה שביכולתנו לעשות כמובן עם משרדים נוספים כמו משרד הבריאות, משרד הרווחה ומשרד הקליטה, והרשות שעושה שם עבודה יפה מאוד. תודה.

אני מרכז את פרוייקט לוינסקי מטעם הרשות הלאומית למלחמה בסמים.


אני רוצה להתייחס לכמה דברים שעלו בנושא אכיפת החוק. בתור אחד שנמצא שם הרבה, אין לי ספק שמצד אחד המשטרה עושה מעל ומעבר, אבל משהו נתקע באמצע הדרך. אנחנו רואים לא מעט אנשים שמוכרים סמים, וחוזרים למכור סמים יום למחרת אחרי ששהו בבית המעצר.

יכול להיות שמערכת המשפט צריכה להיכנס ולשבת שם. אני מצטרף למה שחבר הכנסת יורם מרציאנו אמר, שהרבה נציגים שנוגעים בדבר חסרים פה איתנו, וחבל שכך.


אני רוצה להתייחס לנושא של האישפוז בכפייה. אני בעד אישפוז בכפייה, ולמה אני אומר זאת מכמה סיבות. ראיתי לא מעט אנשים שהיו מכורים לסמים, והם נכנסו לבית הסוהר נגד רצונם. מימד הזמן עזר להם להחלים ולהשתקם, ולעשות את כל השינויים הנדרשים בחיים שלהם.

עדיין במסגרת ה- 20%.

אני לא רוצה להתייחס לאחוזים, כי אני אומר, אם הצלנו אחד, זה הצלחה של מאה אחוז. אם אחד נכשל, זה כישלון של מאה אחוז.

אנשים שאנחנו הרמנו משם, לא היו מגיעים לטיפול בשום מקרה. הם לא היו לא ב-20%, ולא לא באפס אחוז. כל אחד שהוצאנו משם והשתקם, הוא מאה אחוז מבחינתנו. ואם הצלחנו לשקם בין 40 ל-50 אנשים בשנה, את שלנו עשינו גם כן בעניין הזה, לא מספיק, אבל עשינו.

אני רוצה להוסיף ולומר בנושא הזה של האישפוז בכפייה. אני נמצא שם גם ביום וגם בלילה בימים מסוימים. אני רואה שם זונות רחוב שעובדות שם בזנות, אני אישית מדבר איתן, ויודע שהן נושאות את המחלה, חלקן עובדות בלי גומי. עובדות בלי קנדום, והן אומרות מה אעשה, אין לי קנדום, אני צריכה את המנה, אני צריכה את הסמים.

מלאך המוות מסתובב חופשי...

אני אומר, ריבונו של עולם, מדינה מתוקנת, יש בן אדם שרוצח אנשים באמצע הרחוב. אנחנו יושבים ולא מסוגלים לעשות שום דבר. אני גם עובד גם בבתי חולים פסיכיאטריים, ורואה שמגיעים לשם אנשים במצבים פסיכוטיים, מאשפזים בכפייה. ולמה מאשפזים אותם בכפייה, כי הם מהווים סכנה לעצמם ולאחרים. אני שואל שאלה, הם לא מהווים סכנה לעצמם ולאחרים?

ישנה בחורה שעובדת בתוך איזשהו כוך, והיא חולת שחפת. לפני שבועיים עם רכב של משרד הבריאות באנו לשם והתחננו לקחת אותה לבית חולים שמואל הרופא, שיתנו להם מתדון שהיא לא תהיה בקריז, והיא אמרה אני לא רוצה ללכת. אנחנו עומדים שם בחוסר אונים ולא יודעים מה לעשות. קליינטים נכנסים ויוצאים, ועם כל הסודיות שלי וכל מה שמסביב, לא יכול לבוא ולומר לבן האדם תשמע, תתרחק מהבחורה הזאת למשל, לא יכול. אסור לי על פי חוק.

החוק בדיוק הפוך. החוק אומר, שאם מישהו יודע שמישהו מתכוון לבצע עבירה, הוא יכול למנוע אפילו בכוח.

החוק אומר כך, שאם אתה יודע שאשה חיה עם מישהו, או גבר חי עם אשה, ואתה בתור איש טיפול יודע שאחד מהם חולה במחלה, אתה פונה אליו ומבקש ממנו ליידע את בן הזוג או את בת הזוג. אם הוא לא יעשה את זה, אתה מחויב לעשות את זה.

אתה מדבר על שרשרת של אנשים שבאים ויכולים לחלות ממנה.

לי זה ברור, השאלה היא איזה מהלך צריך להוביל פה. אני מבקש להתמקד כרגע לא במוסר, אלא בנתונים, זה הכי חשוב לי. מה צריכים לעשות, את המסקנות אנחנו נסיק. אלה העובדות, ואדוני מדבר על עובדות, וחשוב לשמוע את העובדות. למה צריך להתווכח עם עובדות? הוא ראה במו עיניו, אחד נכנס ואחד יוצא והוא לא יכול לדבר, אין לו את הכלים, זה המסר שאנחנו צריכים לקלוט פה.

עברנו איזשהו תהליך. לפני 17 שנה כאשר היה מגיע אליי מכור לטיפול, הייתי אומר לו תביא דו"ח סוציאלי, תביא בדיקות. היום, בשנתיים האחרונות נוהגים בדרך אחרת. אנחנו לא מבקשים מהאנשים שנמצאים שם שום דבר. אל תביא לא גרוש אחד ולא בדיקה, תגיד רק רוצה אני, וניקח אותך לגמילה.

שלחנו משם יותר מ-400 איש בשנתיים האחרונות לגמילה. נכון שחלק מהם חזר, צריך לדעת את זה. חבר הכנסת מרציאנו דיבר על מה שקורה שם בסביבה, צריך להמשיך את זה. יש נקודה נוספת מבחינה חברתית מעבר לאנשים עצמם, ולדעתי את הפרוייקט הזה צריך לפתח עוד יותר. כמו אבנר, אנחנו צריכים שלושה ארבע אבנרים. ואנחנו צריכים שיהיה פתוח 24 שעות ביממה, ואם מישהו בא לכוס קפה שיקבל כוס קפה. ואם הוא רוצה לחמניה, לחמניה. ביום שירצה ויגיד גמילה, ניתן לו את הגמילה. אבל הקשר הזה צריך להיות יותר ויותר, ואנחנו צריכים להימצא שם יותר.

מה עמדתך בעניין המקום, להפוך אותו למרכז גמילה?

אני מכיר שם קצת את האזור. צריך גם חמלה על התושבים באזור, וזה אפרופו גמילה בכפייה. מי האנשים שגרים שם בשכונה, זקנים, אמהות חד הוריות, זוועה חיה. יושבים כולם עם סורגים, בחצרות, מזריקים סמים. בחצרות יש יחסי מין, בחצרות עושים את הצרכים, זוועה חיה לגור שם. שאלתי את התושבים שם, הלכתם לראש העיר, איפה, ראש העיר לא היה שם. זה שטח כאילו מחוץ לתחום.

צריך לגייס פה את כולם. הבעיה היא לא גמילה, היום מי שרוצה גמילה מקבל שם גמילה, ולא משנה אם בבית הזה או בבית אחר. הוא אמר נכון, חוק כלים שלובים. אתה סוגר אחד הם באים למקום אחרים. הם באים מכל הארץ.

זה מה שהוא אומר, זה מרכז הסמים של תל אביב, שם הם מרוכזים.

יכול להיות, יכול להיות משהו סמלי, שתיקח שם ותגיד זאת האמירה שאנחנו הופכים את זה - - -

נכון, תהפוך ממרכז פשע למרכז אחר.

אל תחשוב שמחמישה בתים משם לא יצוץ עוד משהו. בנושא הזה אנחנו צריכים לתת את כל השירותים שם, הגגונים שיש שם לא מספיק.

תשאירו רוצחים בחוץ למה הוא ירצח אחר כך עוד אחד.

עמדתי בפני סיטואציה בלתי אפשרית. לקחנו בחורה לגמילה בחיפה באישפוזית, והסתבר בבדיקות שהיא חולת איידס. אחרי שלושה ימים היא עזבה את המקום וחזרה לעבודה. הלכתי לידידי שהוא שותף שלי גם בחלק מהתכניות, ד"ר שם טוב, ואמר להם תשמעו, יש פה בחורה שעובדת בזנות והיא חולת איידס. אמרו לי, אנחנו יכולים רק לדבר איתה, אנחנו לא יכולים למנוע ממנה להמשיך לעבוד.


צריך להבין כשאנחנו מדברים על גמילה בכפייה, זה לא שלוקחים מישהו מהבית, אלו אנשים שמהווים סיכון לחברה.

אני יודע. לא חשבתי שעד כדי כך אנחנו אדיבים, הולכים לבתים של האנשים ומחפשים אותם בבתים. אנחנו מדברים על אותם טורפים באותם מוקדים.

צריך לדעת שבפרוייקט הזה שם בלוינסקי, מה שמשקיעים עכשיו זה כמו שנאמר פה, זה אפילו לא רבע מדרכה. 400 אלף בשנה, זה מה שמדינת ישראל נותנת לנושא הזה. בשביל להקים שם את מה שאתה אומר, וזה לא משנה אם זה בבית הזה או בבית על יד זה. להקים שם שירותים, ומי שצריך לינת לילה, ואם מישהו רוצה עזרה במשהו. הוא בא אליי היום לבקש עזרה בדבר אחד, ומחר הוא יילך לגמילה. אני צריך ליצור איתו את הקשר, בשביל דבר כזה צריך סכומים הרבה יותר גדולים, בוודאי.

צריך כוח אדם.

יסלח לי חברי, חבר הכנסת נסים זאב, שבגלל כל מיני נושאים שקשורים אליהם כאלה ואחרים, בשנת תקציב כאלה ואחרים, מוציאים 10 מליון שקלים לעמותה כזאת, או 5 מליון שקלים לייחודיים האלה. הגיעה הזמן שאנחנו נעלה את זה, ואנחנו נאמר את הדברים כפי שהם.

מה שבטוח פה, יש נכונות מקצועית להתמודד עם זה. יש רצון, חסר פה לא רק משאבים..

חסר פה לובי בכנסת.

נכון שאנחנו אוספים שם אנשים, אבל נכון מה שנאמר פה. בנושא הספציפי הזה של מתחם לוינסקי בתחנה המרכזית, אני מוכרח לומר שהיה לנו שיתוף פעולה. לא שמעתי אף פעם ממשרד הבריאות וממשרד הרווחה שאומרים לא נקבל את האיש, או לא נוסיף לו עוד כמה זמן לאישפוז. מעולם לא היה דבר כזה, צריך להבין את זה. זה לא שמישהו אומר, אנחנו לא מוכנים לשתף פעולה.

זאת בדיוק הסוגייה. האם אני צריך לחכות שהוא יבקש עזרה, או אני אכפה עליו את העזרה.

זה השינוי - - -

מסר אחד שד"ר שם טוב, לא השתמש בו. לא נכנסת למוסר של מי שנזקק לשירותיה של הזונה, ופונה אליה לקבל את שירותיה. הרי שאותו אדם שהולך לזונה יקח על עצמו אחריות. ושיבין שאם אתה הולך לזונה, לא משנה אם היא גרה ברחוב פין, או גרה בבית יוקרה, מוטב לו שיקח אחריות על עצמו, וידאג להגן על עצמו. זה מסר שחשוב להעביר אותו, וחשוב לנו שלא השתבש כאן.

לא כולם מודעים לסכנה.

אנחנו משקיעים נון סטופ.

הוא לקח אחריות כאשר הוא יודע מה הסיכונים. מה זה מודעים? קח נערים ממוצעים שאינם יודעים את הבעייתיות, את המחלה ואת הסיכונים.

עוד יותר גרוע, הזונה אומרת לו תשתמש בקנדום, הוא אומר לא, קחי עוד 200 שקלים.

הוא לא מבין. אני מקבלת את ההערה של היושב ראש, שצריכים להשקיע עוד גם במישור הזה. אבל שיהיה ברור, חלק מתכנית המזרקים וחלוקת קנדומים בא כדי לעזור גם ברמה הזאת. שאותה זונה שמשרתת לקוחות, לא תגיד אני לא משתמשת בקנדום כי אני לא יכולה לקנות קנדומים. אנחנו עושים את כל המאמצים כדי למנוע.


התכנית הזאת היא עוד עובדה שחייבים להבהיר כאן. דיברו שאתם מחליפים להם את המזרקים, אתם מעודדים שימוש. התכנית הזאת היא דלת כניסה, היא פותחת את הדלת, היא מזמינה אנשים פנימה. כמו שד"ר מהל אמר, תפסנו אותם על כוס קפה, יכול להיות שנצליח למשוך אותם לעוד משהו.

115 אלה שבאו להחליף מזרקים, הלכו לגמילה אחר כך.

ברמה המשפטית, במצב החוקי הקיים היום, ספק אם אפשר לאשפז אישפוז כפוי של אדם שהוא נרקומן או נשא איידס, אם זה כל מה שיש לו. אם בנוסף, הוא חולה נפש, ייתכן שבמסלול של חוק טיפול בחולי נפש אפשר. ייתכן באיזשהו מסלול לא ברור, אבל אפשר ליצור את התשתית החוקית, אבל אם לא יוצרים את התשתית של המציאות שנלווית לתשתית החוקית הזאת, שזה הגמילה הפיזית, אחר כך הגמילה הפסיכו-סוציאלית, ואחר כך פתרון סוציאלי נטו, הרבה מהאנשים האלה הגיעו לאן שהגיעו בגלל העדר עבודה, מקום מגורים, וכן הלאה. הסיכוי שהתדרדרו חזרה יכול לקרות. כלומר, החקיקה היא חלק מהדרך, בהנחה שזאת החלטה שתתקבל.


ברמה הפלילית, ונשאלה כאן שאלה, יש לזה תקדים שהועמדו לדין אנשים שהדביקו במכוון ובמתכוון אנשים אחרים באיידס. יש שני מקרים מפורסמים שהגיעו לדיון. בשני המקרים, הציר המרכזי היה, שהאדם עשה את זה ביודעין, בכך שלא יידע את הפרטנר שלו ולא השתמש באמצעי מניעה.

יש הבדל בין הגדרה של מתכוון לבין יודעין. יכול להיות מתכוון כדי להדביק זאת כוונת זדון.

אין צורך בכוונת זדון. אבל בשני פסקי הדין שדנים בנושא, מדברים לא רק על זה שקיים יחסי מין בשעה שהיה חולה, אלא שגם לא יידע את בן הזוג, ולא השתמש באמצעי מניעה. כלומר, כדי להעמיד לדין, בעצם צריכים להיכנס לחדר של אותן זונות ולראות מה קורה בטראנס-אקציה שמתרחשת שם כאמור בין אנשים בוגרים. כלומר, ההליך הפלילי הוא קיים אבל הוא לגמרי לא פשוט. ובכל מקרה, לא בסמכות של משרד הבריאות. משרד הבריאות לא יכול להוציא צו סגירה לזונה. זנות במדינת ישראל זה לא בדיוק עסק בר רישוי, ולא רישוי של משרד הבריאות.


בפעם האחרונה למיטב ידיעתי, שנושא של אישפוז כפוי של נרקומנים, או בכלל של טיפול כפוי של נרקומנים, עלה בפני הבית הזה, מה שיצא מהבית הזה היה מאוד צנוע. בהחלט צריכים לשאול למה הבית הזה כשהוא דן בזה אז, הוא הגיע לאותה מסקנה, יש להניח שהבית הזה לא במחי יד דן בזה. הנושא הזה נדון במסגרת חוק העונשין. כלומר, בקונטקסט של אנשים שהועמדו לדין פלילי. כלומר, עבריינים שכבר היו בדרך לכלא, ובכל אופן המחוקק אמר, שאפילו במצב הזה אני לא אכפה טיפול, אני אציב ברירת טיפול. חזקה על אותה כנסת שהעבירה את החקיקה הזאת ששקלה את מלוא השיקולים, ייתכן שבשלה העת לשנות את זה. אבל זאת שאלה חוקית, מוסרית וערכית מורכבת, שספק בעיניי אם אפשר להחליט עליה כלאחר יד, זה היה בשנת 1989.

אז לא היה לוינסקי ולא היו הדברים האלה.

כל שאני אומרת, ייתכן שבשלה העת. אבל אז דנו בנושא הזה. הנושא לא פשוט, כי הוא מערב כאמור הכרעות ערכיות וחברתיות, אבל גם מערב מציאות. אין מקום להעביר חוק שהוא לא בר יישום. כלומר, נאשפז בכפייה, והם ייצאו החוצה כעבור שבועיים שלושה, לא עשינו כלום.

מעמותת "אליס" אמהות למען ילדים בסיכון.

אישית במשפחה שלי אח שלי נפגע. אני רוצה להבהיר את המטרות של העמותה שלנו.

אנחנו רואים חשיבות רבה מצד הממשלה בהקמת תכנית של פיקוח ובקרה. כי בלי פיקוח ובקרה, נאמר כבר שאין מה לעשות. קיים חוק במדינת ישראל שגם שימוש בסמים, זה בעצם פשע, אבל לא נעשה עם זה כלום. יש חוק שאומר שאסור, וצריך ליישם אותו.

המציאות מלמדת שעד שהמשתמש הנרקומן לא יעשה משהו בגדר של פשע, אף אחד לא יעשה איתו כלום, ואז הוא מתחיל להסתובב ברחובות. זאת פצצה מתקתקת והחברה לא עושה עם זה כלום.


צריך למנוע את הבעיה הזאת, צריך לשלוח אותם לטיפול. הוא לא צריך להיות בטיפול גמילה לבד, צריך להיות טיפול ממושך לטווח ארוך, שכולל בו את הגמילה, שיקום ממושך, שילמד את הבן אדם גם לחיות בחברה אחרי שהוא יצא מהסמים. לרוב הנרקומנים, גם אלה שעוברים את 12 הצעדים, לא יודעים מה לעשות עם עצמם אחרי, צריך לעזור להם. אנחנו רוצים לפעול בעמותה למען האנשים האלה ולעזור להם, כמובן עם תמיכה.

עם כמה משפחות אתם בקשר?

יש הרבה משפחות שיוצרות קשר. אנחנו עמותה התנדבותית.

בערך 200 משפחות.

דיברו פה על מוקדי גמילה. לצערי, כאשר נתקלתי בבעיה, יש רק קליניקה אחת מדינית לא פרטית, והיא נמצאת במרכז יפו. קיים שם תור ארוך - - -

זה לא נכון.

זה נכון, זה בדוק. מאוד קל להגיד את זה. יש מקומות פרטיים, האנשים לא עומדים בסכומים כאלה. אני מדברת על תל אביב.

חיים, בוא נאמר שיש עשרה מרכזים, זה טיפה בים.

אגיד לך מה השערוריה היותר גדולה, שבמשרד הבריאות יש עוד 40 מיטות לגמילה, ששנתיים לא עובדות.

זאת לא הבעיה. גם אם בן אדם אוסף את הכספים, הנרקומן או המכור בורח משם בעוד שלושה או ארבעה ימים, וזה לא פותר. גם אם הוא משלם את הסכומים האדירים כמו 4,000 שקלים.

משלמים 600 שקלים על גמילה.

במקום ממשלתי אומרים לך תחכה שבוע, תעשה בדיקות.

איפה אמרו לך תחכי שבוע?

באמת, אני אישית נתקלתי בבעיה הזאת עם האח שלי. תודה לאנשים שבאופן אישי עזרו לי בבעיה הזאת. יואב בן ארצי אישית עזר לי לפתור את הבעיה של האח שלי.

בישיבה הקודמת במסקנות שלנו הגענו לזה שיש רשימת המתנה, ועם כל הכבוד זה לא נושא לדיון. מספר תחנות אינן מספיקות וזה ידוע, דיברנו על כך בישיבה קודמת.

כל החלטה שאתה תקבל, אני תומך, משום שאני בטוח שההצעות החלטה שאתה מגיש היום פה לוועדה, הן החלטות שבאות לסייע ולטפל בבירוקרטיה, ושנית, בנפגעי הסמים.


אני מבקש ממך אדוני היושב ראש, שאתה תאמץ את ההחלטה שתלך עכשיו גם לראש הממשלה, וגם למנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, וכל השרים הרלבנטיים. כי אני עדיין חושב שאם אנחנו נצליח ממרכז סמים וממרכז שהוא מפגע סביבתי, בריאותי, פשיעה גדולה, נהפוך אותו למרכז לטיפול בנפגעי סמים, ונוציא משם אנשים לדרך חדשה, אני חושב שזה בהחלט יכול להיות צוהר, ואני אומר לך, זה לא עלויות תקציב כאלה גדולות. אפשר לעשות אותם. תודה לך.

יש מספר שרוצים בקצרה.

שמענו פה הרבה דברים איך להגיע לנרקומנים מסכנים שנמצאים ברחוב. הייתי רוצה להוסיף מספר מלים, מה קורה מצד המשפחות שפונות אלינו בבקשת טיפול.


אנחנו יועצים מקצועיים של עמותת "אליס", עבדתי מספיק במרכז בקריית שלמה, במרכז צעדים. אני עובד היום עם ד"ר ארתור, אני מפנה אליו הרבה מאוד מטופלים. יש לי הרבה מאוד פניות ממשפחות, מאמהות, ששואלות אותי מה אני עושה עם הילד שלי שמשתמש עכשיו בסמים אצלי בבית.


התשובה שלי היא כזאת, תפנו למשטרה. הם אומרים, אנחנו פונים למשטרה, אבל היא לא עושה שום דבר.


הבקשה שלנו, ההערה שלנו, שייעשה משהו כאשר אמא או אבא פונים למשטרה, ואומרים תשמע אצלנו בבית יש בחור שמשתמש עכשיו ומעשן גראס, אבל יש בבית עוד אחות קטנה ואח קטן, והם רואים את הכל, ומריחים את הכל והמשטרה לא מגיעה. ואני פתאום מוצא את עצמי הרבה פעמים שאני מסביר לאמהות מה מגיעה להן. איך אפשר לפנות, איך אפשר לדבר בצורה כזאת שגם המשטרה תפעל, וגם שיקבלו אותו למרכז גמילה.


הרבה פעמים אני פתאום מוצא את עצמי מתקשר לחבר שלי, מנהל מחלקת מחלקה בפרדסיה, מחלקה לתחלואה כפולה. אני שואל אותו, תגיד אתה יכול לקחת את הבחור הזה, הוא אומר כן. אבל מה, ליפו אי אפשר להגיע. לאדלסון אי אפשר להגיע, כי יש תור מכאן עד להודעה חדשה. ביפו צריך להמתין חודש כולל בבאר שבע, כולל בחיפה - חודש.


אתמול היתה פנייה, הבחורה אומרת, סוף סוף אני מחליטה להפסיק להשתמש. מה אני עושה, אני מתחיל להתרוצץ בין מסגרות לאן להפנות אותה. כאן המתנה של חודש, כאן צריך להביא אישורים, וכאן אני לא יודע מה עוד.

היום אין מצב כזה, שנרקומן מחכה חודש לגמילה. זה פשוט לא נכון. נקודה. בעיריית תל אביב אחד לא ממתין יומיים. עובדתית לא נכון.

זה לא נכון. פשוט לא נכון. יבגני, אתה לא יודע ואתה לא מוסמך.

אנחנו מדברים על עובדות.

זה לא הלך הרוחות. היום משרד הבריאות, משרד הרווחה, העיריות, הרשויות - - -

אני מאמין לו שיש המתנה בכמה מקומות.

הוא אומר דברים לא נכונים.

אולי הוא לא פנה למקומות הנכונים.

תאמר להם את רשימת המקומות שאתה פנית.

קריית שלמה זה מקום נכון למשל.

ביפו - - -

יש להבדיל בין גמילה לבין מתדון. יכול להיות שלמתדון יש המתנה, לגמילה אין המתנה. בוא ולא נערבב את כל הדברים ביחד. למתדון יש המתנה, זה נכון.

סליחה, בחור שפונה אלינו, ואומר אני צריך טיפול, בוא ואראה לך אם מישהו לא פותר את הבעיה. סליחה, העובדות לא נכונות.

משפחות שפונות למשטרה, הרי כביכול, הם לא מטפלות. בדרך כלל משפחות שכאלה, שיש להם איזשהו בן שצורך סמים, או משתמש בסמים, הדרישה הראשונה שלהם, אל תפתחו לו תיק. אל תפעלו במישור הפלילי, תנסו לטפל במישור המניעתי. לכן יש הבדל, מן הסתם המשטרה מטפלת במגמה לאכוף את החוק, ואי אפשר לעשות הפרדה מוחלטת הזאת, אלא אם כן דובר בקטין, ואז השיטה היא שיטה שונה.

זה נכון מאוד. השאלה שלי היא כזאת, אם קיים חוק ששימוש בסמים זה כנגד חוק, זאת עבירה פלילית לכאורה. למה שאותה אמא פונה למשטרה ואומרת, אתם יודעים מה, לא איכפת לי, תפתחו תיק או לא תפתחו תיק, תעשו משהו עם הבן שלי, למה שום דבר לא נעשה?

שולחים אותו הביתה חזרה.

כל הודעה כזאת למשטרה, ניידת מגיעה, מבצעת מעצר. תופסת את הסם, וכמובן שמתבצעת שם חקירה.

אני רוצה להודות לכולם, סוף סוף התחלנו לדבר על הבעיה הזאת. אנחנו מקווים שנציגי הממשלה, ישמעו אותנו ויתחילו לפעול בעזרת הרופאים, בעזרת הרווחה אנשים מקצועיים. אנחנו

נגיע לפתרונות יותר מעמיקים, ולא לפתרונות של יום יומיים. אנחנו בטוחים שבלי פיקוח ובקרה מצד הממשלה לא נצליח לעשות משהו. רק פיקוח ובקרה מצד הממשלה יכולים לעזור. תודה רבה.

נדון פה על חוק לנפגעי סמים. זאת אופרה אחת, ויש פה אנשי מקצוע, ואני לא בתחום הזה.

אבל בנוגע לחוק למניעת מחלות כמו איידס, אין דבר כזה. זה המקצוע שלי. זה מאוד חשוב.

אמרתי שאתה מתייחס למחלות מדבקות, זה התחום שלך.

מתוך 661 שאיתרנו, 448 מהמכורים הופנו לטיפול גמילה. 75 מהם הופנו להמשך טיפול במסגרת קהילה טיפולית שזה טיפול עד שנה. 85 מתוך המטופלים שסיימו טיפול, המשיכו את הטיפול שלהם במסגרת קהילתית שזה מרכזי יום. 12 אנשים הופנו להמשך טיפול במסגרת מרכזים לחלוקת מתדון. 276 מהאנשים נשרו כבר באמצע הטיפול.

יש כאן שותפות של הרשות למלחמה בסמים, משרד הבריאות והמשרד שלנו, שאנחנו נמצאים בפורום של משפחות של מתבגרים שלא - - -


חבל לי שיש פורום נוסף שתומך במשפחות והוא מבורך, אני מזמינה את הפורום הזה להתחבר לפורום הקיים, ואולי לעשות עבודה לצד המשרדים ביחד.

אלה עמותות שלא רוצים להיות מחוברים לגופים הממשלתיים הרשמיים.

אני אחבר אותם לפורום הזה.

הם לא רוצים , הם רוצים להיות עצמאיים.

כמו שיש בתי תמחוי, להבדיל, אני לא רואה בזה סתירה ותחרות.

זה בסדר, אני פשוט מזמינה אותם.

שמעתי בקשב רב בנושא הסמים, אני איש טיפול.


סמים זה חומר פסיכו-אקטיבי, אדם שלוקח סמים, או שותה אלכוהול לשיכרה, פעולת המוח, ההתנהלות שלו לא שפויה, היא בלתי צפויה. אדם כזה, כמו בן אדם שהוא חולה נפש, זה הגדרות, זה מושג מושאל לחולי נפש. זה וזה הם למעשה אותם מסוכנים לציבור. אדם שמסתובב עם שחפת, הוא מסוכן לציבור. אני לא נכנס פה להבדל בין לבין. אני אומר שזאת סכנה מסתובבת. כשאומרים לי, שאי אפשר לעשות איתו שום דבר, הבן אדם מסתובב עם נשק, וטעון, והידיים שלהם כבולות, אי אפשר לעשות שום דבר.

כשהוא יגנוב, וכשהוא יירה, אז אנחנו נעשה. אז נוכל להלביש עליו איזשהו חוק. רבותי, אנחנו חסרי אונים בצורה טוטאלית. אולי אפשר לשנות קצת את החוק. הרי ידענו לשנות חוק עם דם על הידיים, בלי דם על הידיים.

בוא לא נערב מין בשאינו מינו.

אני רואה בחומרה, שנציג של משרד המשפטים לא הגיע לכאן. מהות הדיון כאן בעצם על אישפוז בכפייה. אי אפשר להתעלם מכך שמשרד המשפטים הוא מספר אחד שמתנגד לחקיקה. אבל אני מודיע לכם, שאני מתכוון להוביל חקיקה בתיאום, או בניגוד למשרד המשפטים. אבל בהסכמת המחוקקים פה בבית הזה. כי אנחנו לא ניתן למלאך המוות להסתובב חופשי, ולגרום נזקים של חיי אדם.


פשוט כמו שהוגדר פה, על ידי אותן נפגעות שחייהן גיהנום. צריך למקד אותו, ולמזער אותו, ולא לתת למחלה הזאת להתפשט.


דבר נוסף, מן הראוי שמשרד הבריאות יקדם את הנושא של המכרז, כי ברגע שאנחנו נביא לחקיקה על אישפוז בכפייה, אנחנו צריכים לתת מענה. נכון שהצגתם פה שזאת בעיה מורחבת, וצריך להסתכל על השיקום ועל הטיפול המורחב, ועל תקופה ארוכה. אבל כאשר מדובר במקרים קשים וחריגים, זה לא כבר אם-16 טעון. זה אם-16 שיורה כל רגע, ופוגע באנשים. אני צריך למנוע את הירי הזה בכל רגע, וכל רגע שאנחנו מתעכבים בחקיקה, אנחנו אחראים על חייהם של הרבה אזרחים תמימים. אתם שמעתם את אבי שאומר בסרטון שראינו, שאומר שבאים עורכי דין, אנשים שבתמימותם מגיעים למקום המזוהם הזה, ואנחנו לא יכולים לתת להם להיכשל, או חלילה וחס לפגוע בחייהם בלי שיידעו. או גם אם הידיעה היא ידיעה מוגבלת, לא מספיק מודעים לסיכון.

"סמים דרום" יצא לפרסום ביום רביעי שעבר.

אני שמח לשמוע את הבשורה הטובה הזאת.


אני מודה לכל הצוות שהשתתף בדיון הזה. תודה רבה לכם. את המסקנות נסיק. אני מודיע שתהיה ישיבה נוספת בכל הנושא של האישפוז הכפוי, ונמצא את הדרכים החוקיות כדי להביא לחקיקה.

הכנו הצעה להצעת החוק.

תודה רבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:30)