PAGE
24
ועדת החינוך, התרבות והספורט

15.7.2008

הכנסת השבע עשרה

מושב שלישי







נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 477

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ב תמוז תשס"ח (15 ביולי 2008), שעה 09:30

החינוך הטכנולוגי – עבר, הווה, עתיד – תמונת מצב, חזון ופתרונות

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

חיים אמסלם

שמואל הלפרט

מרינה סולודקין

שלומית עמיחי
- מנכ"לית, משרד החינוך

ד"ר חנה ויניק
- מנהלת אגף מדעי וטכנולוגי, משרד החינוך

יעקב שיינבום
- מפמ"ר חשמל ואלקטרוניקה, משרד החינוך

פנינה בן שלום
- דוברת, משרד החינוך

אל"מ ציקי סלע
- ראש מחלקת תכנון ומנהל כוח אדם, אגף משאבי אנוש בצה"ל

סא"ל אמיר עזרא אט"ל רע"ן קד"צ, משרד הביטחון

תא"ל אייל אלוק אט"ל קחש"ר, משרד הביטחון

סא"ל יוסי תשובה מח"א רע"ן איתור וקליטה, משרד הביטחון

רס"ן אינה זרדר – אמ"ש רמ"ד חקר, משרד הביטחון

אביתר מתניה
- ע' בכיר לתלפיות ופסגות במפא"ת, משרד הביטחון

סימה גיאלצינסקי מנהלת המחלקה למו"פ אזורי, משרד המדע, התרבות והספורט

אמיל מלול
- משרד התמ"ת

יצחק קרונר
- ממונה על נוער וחונכות, משרד התמ"ת

שלום בן משה
- משרד התמ"ת

צבי פלג

- מנכ"ל, רשת אורט

ד"ר שי לוינזון
- רשת אורט

ד"ר אלי איזנברג
- סמנכ"ל, רשת אורט

איתי גולדפרב
- רשת אורט

משה קרפל
- רשת אורט

עמי קרסו
- יועץ תקשורת, רשת אורט

יובל לידור
- המועצה להשכלה גבוהה

אפרת לקס
- המועצה להשכלה גבוהה

בתיה הקלמן
- מזכירות אקדמית, המועצה להשכלה גבוהה

פרופ' אבי ברמן
- ועד ראשי האוניברסיטאות

ברוך שניר
- התאחדות המלאכה והתעשייה

יהודה שגב
- מנכ"ל, התאחדות התעשיינים

ד"ר טל לוטן
- מח' לחינוך טכנולוגיה והכשרה מקצועית, התאחדות התעשיינים

אבנר שחם
- התאחדות התעשיינים

דוד אליאס
- הסתדרות המורים

נעם זוסמן
- כלכלן במח' המחקר, בנק ישראל

ישראל חיזקי
- מנהל המח' לביטוח סוציאלי, התאחדות התעשיינים

פרופ' קני פריס
- יו"ר מל"מ, אוניברסיטת בן גוריון

חיים רוסו
- מנכ"ל אלאופ

סיגלית לבנת
- פיתוח עסקי-סיינס דמו

שי צור

- כלכלן במח' המחקר, בנק ישראל

ד"ר דן שרון
- מנהל רשת צור

יוסי הראל
- פיתוח ושיווק, חברת סאן

עליזה אורן
- ארגון ההורים

יהודה סקר
- ארגון ההורים

יזהר שי

- ארגון ההורים

בתיה שירן
- ארגון ההורים

רם זהבי
- ארגון ההורים

שרון סופר
- ארגון ההורים

ד"ר גדעון גלידוור יועץ

גלעד נתן
- מ.מ.מ.

יובל וורגן
- מ.מ.מ.

ד"ר שירלי אברהם מ.מ.מ

- יהודית גידלי

- ניר הירשמן

- נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

החינוך הטכנולוגי – עבר, הווה, עתיד – תמונת מצב, חזון ופתרונות

אנחנו בשידור. אני מבין שיש הרבה התרגשות וזה טוב שכך. אנחנו בשידור כך שאנחנו אומרים שלום לכול תושבי מדינת ישראל שכרגע אין להם משהו אחר לעשות מלשבת ולהסתכל בערוץ 99 ואתם תהיו עדים, אני אומר את זה לצופים, עדים למה שאני מקווה שיהיה דיון מאוד מעניין ופורה ואני מקווה עם תוצאות מעשיות ומסקנות ברורות. כבר הרבה מאוד זמן רציתי לקיים את הדיון הזה על החינוך המקצועי והטכנולוגי בישראל ובעולם. לקח לנו הרבה זמן כי רצינו שיהיה לנו רקע טוב גם של מחקר לפני שאנחנו מקיימים את הדיון כדי להבין יותר לעומק גם את המגמות בעולם וגם את הצרכים של מדינת ישראל, הצרכים של החברה הישראלית, של צה"ל, של התעשייה הישראלית אבל גם הצרכים של ילדי ישראל קודם כל, ואיך הדברים משתלבים ביחד. אנחנו בסוף קיבלנו עבודה מאוד מעמיקה של מחלקת המחקר שלנו. אני לא יודע אם כולם הספיקו לעיין בה אבל כולם יכולים לקבל את המחקר הזה פה במשך היום ואחר כך לקרוא. זו לא תהיה פעם אחרונה שאנחנו עוסקים בסוגיה הזאת. אנחנו גם יודעים שבמקביל אלינו גם במשרד החינוך היה טיפול אינטנסיבי בשאלה הזאת ולכן אנחנו שמחים שלפחות לחלק הראשון של הדיון המנכ"לית שלומית עמיחי נמצאת איתנו וגם תציג את הדברים מהפרספקטיבה של משרד החינוך שזה ברור שזו פרספקטיבה חשובה ומרכזית יחד עם הדברים האחרים שאני מקווה שנשמע מסביב לשולחן. אנחנו נעשה את זה בסדר הבא. יש כבר מספר אנשים שביקשו להיות דוברים ואנחנו כמובן נעשה את זה כמו שסיכמנו מראש. אם יש עוד אנשים שרוצים לדבר אנא לכתוב לי פתק קטן. לא צריך יותר מכך. ואנחנו נראה איך הדברים מתפתחים. אנחנו פה בעיקר בשביל ללמוד, אני אומר את זה מראש, ללמוד ואחר כך נוכל להסיק מסקנות. אבל בלי ללמוד אי אפשר לעשות את זה כמו שצריך.


יש לי מספר דברים להגיד עקרונית לפני שאנחנו שומעים את הצגת הדברים. אין ספק שהתחום הזה במדינת ישראל, כל התחום של החינוך המדעי, הטכנולוגי, מקצועי, כל הדגש זה כבר נותן משהו אחר לגמרי. אין ספק שאנחנו לוקים בחסר בגדול במדינת ישראל וזה בא כמעט כמו כל השאלות האחרות מטפלים בוועדת החינוך והתרבות. זה בא מתוך חוסר ראייה אסטרטגית מה אנחנו רוצים. עושים ועדות מקצועיות, הממשלה מקימה משרד החינוך וכל מיני גורמים אחרים מקימים ועדות ואחר כך אפשר למצוא את מסקנות הועדות באיזה מדף באיזה משרד ממשלתי כזה או אחר, ואין שום קשר בין כל הוועדות וכל המסקנות לבין המציאות שמתהווה בפנינו.


אין ספק שאנחנו בגלל הרקע הסוציולוגי וכל פרשת ההסללה עם כל מה שנלווה לפרשה הזאת אנחנו נמצאים עם איזו טראומה עמוקה שמלווה אותנו בחברה הישראלית ולא מסוגלים לעבור מעבר לטראומה הזאת. זה מלווה אותנו בכל דרך. ברור שצריך לקחת בחשבון כל השלכה חברתית וגם השלכות חברתיות של מה שקרה פה בשנות השישים והשבעים. יחד עם זה צריכים גם לדעת לצאת מטראומות ולבנות דברים בצורה נכונה. באירופה יש כפול תלמידים בכיוונים המקצועיים טכנולוגיים מדעיים בתיכון. כפול ממה שיש למדינת ישראל. משהו חסר פה. אם זו מגמה, יכול להיות שהם טועים באירופה אבל לא ראיתי מכל המחקר שנעשה שמצביע על כיוון כזה.


דבר שני, חסר חוץ מאסטרטגיה, חסר שיתוף פעולה של כל הגורמים. זה גם מומלץ פה בתוך הדוח שקיבלנו. צריך איזה גוף על שיתאם באמת בין הצד פדגוגי חינוכי המרכזי לבין הצרכים של המשק, התעשייה, צה"ל והחיבור גם עם משרד התמ"ת בחשיבה משותפת ואסטרטגית. זה דבר גם כן שמאוד מאוד חסר ואני מקווה כמסקנה של היום הזה, אחת מהמסקנות, שיוקם גוף כזה שיכול לתכנן בצורה רצינית.


והדבר האחרון שאני רוצה להגיד בהקדמה הקצרה הזאת זה כרגיל אנחנו חוזרים לעניין של הכסף. אתם יודעים שההבדל בין הרצוי למצוי, זה פעם אמר יוסף בורג זכרונו לברכה, הרצוי והמצוי, ההבדל זה 160 בגימטריה, בין ר' ומ', וגימטריה של 160 זה גימטרית כסף. אז גם אם כל הרצון הטוב, אפילו התוכנית היפה שאני מבין שהיא ככה מוסכמת על כולם, תוכנית טוב שמוביל משרד החינוך, התוכנית הזאת לא מתוקצבת אפילו ליעדים המאוד מצומצמים לשנת הלימודים הקרובה. וזה מבחינתי אומר כמעט הכול. כי זה לא עוזר לתכנן לטווח ארוך ואיפה רוצים להגיע, ולשלב את כל המגמות של ההשכלה הכללית עם השכלה מקצועית, ושכבר יש תוכנית שכולם מסכימים שהיא תוכנית טובה אז אפילו בשנה הקרובה היא לא מתוקצבת וזה קשה להבין את זה. יכול להיות שאנחנו נשמע דברים אחרים משלומית. אם הדברים מכוונים אחרת אנחנו ודאי נעזור פה בכנסת לעניין הזה.

וחוץ מזה יש את כל ההיבטים העקרוניים והויכוח העקרוני מה צריך להיות הבסיס של כל ילד של השכלה רחבה. זה שקיבלנו את חוק 12 שנות לימוד חובה במדינת ישראל ואנחנו מחכים בשבוע הבא, אנחנו נקבל פה את התוכנית ליישום בשנה הקרובה, זה משמעותי. וזה גם אומר משהו על קיום. עדיין אנחנו יודעים שאם רק כמחצית מהילדים שלנו יוצאים עם בגרות, שגם אנחנו יודעים שזה לא בהכרח מקנה כניסה להשכלה גבוהה, וגם אם יש כניסה להשכלה גבוהה, אנחנו יודעים שהרמה היום של הבגרות אינה ברמה גבוהה. ומה עם המחצית השנייה של התלמידים. איפה אנחנו משאירים אותם בתוך כל המערכות שלנו והאם זה שאין אפשרות לקידום באפיקים שונים האם זה לא מרצון טוב אולי, לא לעשות הסללה, ואני בוודאי לא חושב שצריכים לעשות את זה וצריך את כל הגמישות של המסלולים, את כל האפשרויות. האם אנחנו בסופו של דבר עושים עוול גדול שמשאירים חלק גדול מהילדים שלנו קרחים גם מכאן וגם מכאן. זו שאלה עקרונית שצריכים לשאול.


אנחנו נעשה את זה לפי הסדר הבא. שוב אני אומר יש לי רשימה של דוברים שמייצגים את הגופים המרכזיים שיושבים מסביב לשולחן הזה. אנחנו באמת באים ללמוד. לא להשמיע הצהרות. אנחנו נתחיל מחלקת המחקר שבאמת שוב אני רוצה להודות. ישנה גם המנהלת של המחלקה שבאה לפקח פה על העניינים. אני סיכמתי איתך כבר מראש שאנחנו נעשה את הדבר הזה ואנחנו גם נעבוד עם זה בהמשך הדרך, ואי אפשר בלי הכלי הזה של המ.מ.מ. ואנחנו שמחים שיובל והיה ליובל גם עזרה מגלעד נתן, בעיקר בהשוואות הבינלאומיות שהן חשובות כדי לדעת איפה אנחנו נמצאים ביחס לעולם. יש כאלו שלא מבינים נכון את פסוק פרשת השבוע "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" שהכוונה שאנחנו לא צריכים לדעת מה קורה מסביבנו. זאת לא כוונת הפסוק. יש אמנם פרשנות חדשנית שרואים את זה כבידוד מוחלט של מדינת ישראל אבל זאת לא הפרשנות הקלאסית לכן טוב שיש לנו את ההשוואות הבינלאומיות גם במשק ובשוק ובעולם שמתקדם בכיוונים שאנחנו נמצאים הרחק מאחורה. אז יובל בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני אומר כמה מילים על תמונת המצב בארץ ואתן לגלעד להשלים כמה דברים על המבט הבינלאומי המשווה. אנחנו ניסינו במסמך שמונח לפניכם לתת תמונה ממצה של נושא מאוד רחב ומאוד מורכב כפי שאתם יודעים, נושא שמעורר כמה וכמה ויכוחים והתלבטויות ודילמות. את חלקן היושב ראש ציין כבר בפתיחה. אני לא אחזור עליהן. כמובן שעברו של החינוך המקצועי בישראלי שנדון בהרחבה במסמך הזה ובעיקר סוגית ההסללה. אולי כדאי להגיד שהכוונה למיון תלמידים למסלולים מסוימים ומוגדרים בדרך כלל שלא על פי רצונם של התלמידים, ועם אפשרויות ניידות בין המסלולים מאוד מוגבלות. זה מה שהיה בעבר עד לא מזמן. זה לא המצב היום. אני אומר על זה שתי מילים בהמשך. זאת סוגיה אחת מאוד מרכזית. סוגיה שנייה נוגעת לשאלה הגדולה של תפקיד מערכת החינוך ויעדיה. אמר היושב ראש האם זה נכון להציב את הבגרות כיעד עיקרי ויחיד לכל בוגרי מערכת החינוך? האם מערכת החינוך צריכה לתת מענה לצורכי המשק והכלכלה. יש כאלה שטוענים שהחינוך נועד לתת חינוך ולא לענות לצרכים של עולם העבודה. את זה אפשר לעשות לאחר כיתה י"ב.


נעבור לכמה נתונים מרכזיים. בוודאי כל אחד מהגורמים פה ירחיב בהמשך. אני אתן רק בסיס ממש מצומצם. במערכת החינוך הטכנולוגית שתחת אחריותו של משרד החינוך יש כ-108 אלף תלמידים בנתיב הטכנולוגי בכיתות י' עד י"ב. זה מהווה כ-37% מכלל התלמידים בכיתות האלה.

אתה צריך להגיד בכל שנתון.

בערך כשליש. אם אני לוקח את הקבוצה של י' עד י"ב, בכל מערכת החינוך אז בקבוצה הזאת בחינוך הטכנולוגי זה 37%. כמובן הנתונים האלה יש לחלק אותם לפי מגמות. החינוך הטכנולוגי הוא לא מקשה אחת. יש חלוקה פנימית לפי קבוצה מסוימת של מגמות. תוכלו לראות את זה במסמך. כדאי להגיד שבעשורים הקודמים שיעורם של הלומדים בנתיב הטכנולוגי היה גבוה יותר. ד"ר חנה ויניק שנמצאת פה ממשרד החינוך טוענת שההשוואה היא לא בדיוק תקפה מכיוון שהרפורמה בחינוך הטכנולוגי שהיא תופסת חלק מרכזי במסמך, הרפורמה הזאת שינתה את כמות המגמות, את הרכבן ולכן ההשוואה הזאת לא תקפה. בכל מקרה זה הנתון 37% נכון לעכשיו.


לגבי ההישגים של התלמידים שלומדים בנתיב הזה. יש בהחלט עלייה בנתוני בחינות הבגרות, גם במספר הניגשים, גם במספר הזכאים. ומספר התלמידים שתעודות הבגרות שלהם עומדות בדרישות הסף של האוניברסיטאות. כדאי לציין שהנתון הזה עדיין נמוך בשיעור לא מבוטל מהנתון המקביל בחינוך העיוני. אמנם יש צמצום של הפער בשנים האחרונות בין שיעור הזכאים בחינוך הטכנולוגי לשיעור הזכאים בחינוך העיוני אבל עדיין יש פער. מה שכן הנתונים כן מצביעים על כך שאלה שכבר זכאים לתעודה בנתיב הטכנולוגי איכות התעודות שלהם היא גבוהה מאוד, גם מבחינת מספר היחידות וגם מבחינת הציונים.


לגבי תקציבים. אנחנו התקשינו לקבל פירוט מדויק מאוד של מספרים כמו שאנחנו נוהגים להציג בדרך כלל. עיקר התקציב של החינוך הטכנולוגי, משרד החינוך נמצא בתוך תקנות שכר הלימוד ובהן אין הפרדה ברורה, גם בתקנות ברמה הנמוכה ביותר, אין הפרדה בין הטכנולוגי ובין העיוני, ובכל זאת אנחנו יודעים להגיד שמדובר על קיצוץ של 30% ויותר בעשור האחרון. אפשר אולי להזכיר שבישיבה לפני שנתיים פה בכנסת, ישיבה משותפת של ועדת חינוך וועדת המדע משרד החינוך הציג אז נתונים של 16 קיצוצים עוקבים שהסתכמו ב-32% בתקציב, ויש לנו גם את חוות דעתה של ד"ר ויניק שזה פחות או יותר סדר הגודל בכלל הסעיפים.


ישנה סוגיה, אם אני יוצא רגע מהמסגרת של משרד החינוך, סוגיה שמוזכרת במסמך גם כן בפירוט של הפיצול בין משרד החינוך למשרד התמ"ת. אמנם היקף הלומדים במסגרות הכשרה מקצועית לנוער שתחת משרד התמ"ת הוא לא גדול יחסית למשרד החינוך. זה כ-12 אלף תלמידים. ובכל זאת אנחנו חשבנו שהפיצול הזה כדאי להקדיש לו מקום. אמנם זה היקף לא גדול אבל למשרד התמ"ת ישנה הכשרה מקצועית במגוון מקצועות שחלקן הן מקצועות שדרושים ביותר לתעשייה ולצה"ל. והנושא הזה לא מוסדר עד תומו. לא ההכרה הפדגוגית ולא התעודות שהם מקבלים. וכדאי לזכור שמדובר בהרבה מקרים על בני נוער שמערכת החינוך הרגילה לא הצליחה להתמודד איתם ובעצם מצאו את מקומם במסגרות תחת משרד התמ"ת. אמרתי מילה על המקצועות הנדרשים. אז לגבי הצרכים התאחדות התעשיינים מזכירה בכל הזדמנות את הצורך הרב בעיקר בטכנאים. ההערכה האחרונה שאנחנו קיבלנו זה כ-5000 טכנאים שחסרים בו זמנית בתעשייה. קיבלנו נתונים שמפורטים במסמך מצה"ל על ירידה גם במספר בוגרי החינוך הטכנולוגי שמגיעים אליו וגם באיכותם. מה שגורם לצה"ל קשיים וצורך להכשיר אנשים שלמדו מקצועות עיוניים.

אני רוצה להזכיר כי לא הזכרת את זה בדוח אבל היתה לנו ישיבה מאוד רחבה על הנושא הזה בוועדה משותפת שלנו וועדת המדע. וקיבלנו נתונים מאוד מאוד קשים מצה"ל. וגם הם צריכים להשקיע במה שמערכת החינוך לא עושה. השאלה גם זה, מי שרואה דברים בצורה מערכתית אם זה דבר נכון, להפיל את זה על צה"ל וכמובן שזה גם גורם לכך שיש מחסור מאוד גדול בתפקידים. מצה"ל אנחנו נשמע מכם גם היום אבל היתה לנו ישיבה על זה ואני התפלאתי שלא הזכרת.

אני אסיים ואעביר את רשות הדיבור לגלעד ברשותך. אני אומר, היתה שורה ארוכה של דוחות והמלצות שנגעו בנושא החינוך הטכנולוגי. אנחנו ניסינו להביא את עיקריהן בדוח. התוכנית האחרונה כמו שהזכיר היושב ראש היא תוכנית טוב מיועדת לפרישה רב שנתית, גם את פרטיה תוכלו לראות בדוח. בפעם האחרונה שאנחנו פנינו למשרד החינוך הבנו שהתקציב שדרוש להמשך הפרישה בשנת הלימודים הבאה טרם הובטח. קיבלנו נתון של 15 מיליון שקלים שדרושים לשנת הלימודים הבאה. אם אינני טועה זה היה 50 מיליון שקלים שדרושים להפעלת כל מחזור מלא במשך שנה.

גם מלא זה לא כל כך הרבה תלמידים.

זה בעצם 2500 בארבעה מחזורים. בודאי משרד החינוך יתייחס לזה בהמשך. ניתן לגלעד.

אני עשיתי סקירה בינלאומית בחלק שלי של המסמך. בעיקר מדינות מתועשות, מערביות, מפותחות, בעיקר באיחוד האירופאי וגם מחוצה לו. המדינות שעסקתי בהן רואות את החינוך המקצועי ככלי מרכזי בשמירה על הצרכים של המדינה ושל האזרח. המדינות המתועשות רואות בזה דרך להבטיח שיהיה כוח עבודה שיבטיח את הצמיחה של המשק וההתפתחות שלו ואת מקומות העבודה שיבטיחו את רמת החיים של האזרחים שלו וככלי לתת לאזרח עצמו עבודה ויכולת להתפתח. כי היום המדינות האלה מבינות שהדרך היחידה שלהן להתמודד עם בריחה של תעשייה לעולם השלישי זה הבטחה של כוח עבודה שהוא מיומן. עכשיו כל המדינות האלה התמודדו עם הנושא של הסללה מי יותר בהצלחה מי פחות, כיוון שיש מודעות לזה שהכשרה מקצועית הקלאסית היא אכן הסלילה. והדרך העיקרית להתמודדות היא לא בהשקעה בחינוך המקצועי עצמו ככלי אלא להשקיע לפניו. השקעה אדירה בחינוך היסודי כדי שכשמגיעים לילד וזה בדרך כלל בגיל יותר מוקדם מישראל, אם זה גיל 13 בגרמניה, או גיל 11 בסינגפור, מדינות שמתחילים בהן את החינוך המקצועי כבר בעצם לפני גיל התיכון, שהילד שמגיע לשם עם ההורים נבחן על בסיס הישגים, על בסיס כמה שהוא באמת השקיעו בו כל דבר כדי לקבוע מה הוא יכול לעשות ומה הוא לא יכול לעשות. נקודה שנייה היא לאפשר מוביליות בין מערכות החינוך. כלומר הרחבת ההשקעה גם בחינוך המקצועי, הרחבת מגוון האפיקים של החינוך המקצועי, שאנשים יוכלו להגיע כל הזמן וגם אם הם רוצים לעבור בשלב מסוים ממערכת למערכת לעבור ממערכת למערכת. בסינגפור למשל יש מודל בחינות מאוד פשוט בסיום כל שנה שהם תמיד מתחילות בחינוך המקצועי. אם בן אדם גומר את הבחינות שלו בחינוך המקצועי בציונים ראויים הוא יכול תמיד לעבור ולעשות את הבחינות של המערכת המקבילה וככה בעצם לדלג ממערכת למערכת, אם הוא יכול, אם הוא רוצה.


עכשיו אין טעם להשלות. זה לא תמיד רק אם הוא רוצה, זה לא תמיד רק אם הוא יכול. אבל זה הכיוון היום בעולם. לעשות רפורמות שיאפשרו מוביליות בין מערכתית. עוד נקודה חשובה בחינוך המקצועי העולמי זה המעבר לחינוך מקצועי על תיכוני. יש חינוך מקצועי תיכוני, יש חינוך מקצועי עוד לפני התיכון, אבל היום המגמה היא להתמקצע בצורה כמה שיותר רחבה. זה לא רק הנדסאי זה גם מהנדס. הצרכים הם בכל דרגה. וזאת הנקודה הכי חשובה שהיא בעולם שהיא אולי שונה המסורתי הקלאסי בישראל, חינוך מקצועי בעולם זה גם מהנדסים שלומדים בטכניון. טכניון בחיפה, זו אוניברסיטה טכנית. ושם לומדים בוגרים של מערכת החינוך המקצועי, לא של מערכת החינוך העיונית. הם לומדים שם כי הם למדו מגיל 13 כשאמרו להורים הילד שלך ילך לכיוון הנדסה במערכת שמיועדת לשם. ולכן צריך לזכור את זה שחינוך מקצועי זה לא רק להכשיר נגרים וזה לא רק להכשיר בן אדם שעובד על המכונה הכי בסיסית, זה גם להכשיר אנשים שיעבדו בתור מהנדסים והנדסאים. זה חשוב לזכור שגם בן אדם שעובד במערכת הכי בסיסית וזה רוב המדינות משלבות יש זכות להשכלה רחבה, ולכן תוכלו לראות בחלק של ההשוואה הבינלאומית שבמדינות משקיעים הרבה מאוד בהגדרת ההשכלה המינימלית שחייבים לתת הרחבה מעבר להכשרה המקצועית לתלמידי החינוך המקצועי כדי להרחיב את הבסיס החינוכי שלהם. תודה.

פרופסור קנת פרייס שעשה מחקר גדול במכון וייצמן ויושב ראש מרכז חינוך מדעי וטכנולוגי. ד"ר דן שרון אנחנו שמחים שהגעת. הוא היה פעם לפני הרבה שנים בתפקיד של שלומית עמיחי כמנכ"ל המשרד אבל פה הוא נמצא בכובע אחר של הנציג של סטף ורטייהם שמקבל איזה פרס בחוץ לארץ היום. סטף היה אחד מאלו שמאוד דחף אותי לעסוק, קיבלתי שיחת מוסר ממנו של כמה שעות טובות, והבטחתי לו שאנחנו ניקח את הדברים ברצינות. זה לא אומר כמובן שאני נסכים לכל דבר ועניין אבל שנטפל ברצינות ובצורה אסטרטגית. יש לו עמדות אפיקורסיות מאוד לגבי כלל החינוך בישראל שהוא בעצם חושב שכלל החינוך העיוני במידה רבה גם האוניברסיטאי כמו שהוא נעשה היום זה חינוך מטמטם יותר ממה שהוא משכיל. אני בעד אפיקורסיות. אני נגד בורות. אפיקורסיות זה אומר שלמדת משהו. אנחנו רוצים לשמוע את אורט, הרשת הגדולה, את צבי פלג מנכ"ל הרשת. יש מהתאחדות התעשיינים יודקה שגב ומי שאחראי על התכנון בניהול כוח אדם וכמובן את צה"ל אנחנו נשמע ואת חנה ויניק שהיא אחראית על תחום במשרד החינוך, וד"ר חיים רוסו, ד"ר טל לוטם. ברוך שניר. נשמע גם את חברי הכנסת בין ובין. יש להם זכויות יתר במקום הזה. יש להם גם דברים חשובים להגיד. ובסופו של דבר אנחנו צריכים לעשות התכנון כוועדת החינוך של הכנסת. אני מבקש משלומית להתייחס לדברים שעד עכשיו נאמרו ולהתייחס קודם כל למה התכנון שלכם במשרד.

קודם כל בוקר טוב. אני נזהרת בחדר הזה מלומר מילים נוסח אלה שציטטת מפי סטף ורטהיימר אבל בעיקרון אני רוצה לומר שהדעות שיש בנושא של החינוך המקצועי הטכנולוגי הן רבות ומגוונות. האמירה שלך אדוני היושב ראש שאין קשר בין הוועדות למסקנות אני חושבת שאיננה נכונה, או לא תמיד נכונה כדי להגיד את זה בצורה מנומסת, כי אולי אחת התוצאות שאנחנו נמצאים בה היום בטוב ובביקורת עליה היא בזכות הוועדה שד"ר דן שרון היה המרכז שלה, ועדה בראשות פרופ' חיים הררי שכותרתה היתה מחר 98 ואנחנו היום במחרתיים 2008 וראו זה פלא אט אט לא כמו שהוא חלם, לא כמו שהוועדה רצתה, לא במלואה, אבל הכיוון שהוועדה התוותה התקיים. והמחזוריות של עשר שנים היא המחזוריות ידועה בנושאי שינויים, התחדשות, רפורמות בחינוך, אז זה טבעי שהיום אנחנו באים ואומרים, רגע, עשינו, הגענו לכאן. בואו נראה האם לא הגזמנו, האם לא לקחנו את המטוטלת יותר מדי, האם לא צריך אולי להתאים את עצמנו למה שקרה במהלך השנים. בעיקרון אני חושבת שהבשורה הטובה שיש היום לחינוך הטכנולוגי במדינת ישראל שהוא לא שם נרדף לחינוך הנמוך ביותר, עניי עמנו, וכאלה שבאים בדרך כלל ממוצא מסוים, וגרים בישובים מסוימים, אלה הם ללומדים בחינוך הטכנולוגי. על המשוכה הזאת התגברנו ועשר שנים להתגבר עליה זה זמן מכובד, זה טבעי, זה לא שעשינו את זה מהר מדי, אבל גם לא עשינו את זה לאט מדי. זה לוקח זמן. בידיעה שרק מחזור לימודים הוא שלוש או ארבע שנים אז טבעי הוא שצריך את הזמן הזה. והיום באמת עיקר ההשקעה של משרד החינוך היתה בהפיכת החינוך העיוני בכלל כחינוך של כלל ילדי ישראל, החינוך הטכנולוגי שהרובד העיוני בו הוא רובד מאוד חשוב, ותעודת הבגרות היא נחלה של רבים יותר. ואתם יודעים שבנושא של תעודות בגרות אם אנחנו עקביים אז לא מדברים על קפיצות בעשרות אחוזים אלא עליות מתונות, ובעלייה המתונה הזאת, אני לא נשבעת מחמת גילי המופלג, אבל נדמה לי שכשאני התחלתי להיחשף לנתונים דיברנו על פחות מ-30% זכאים בוגרי החינוך הטכנולוגי, ואם היום אנחנו מדברים על לפחות כעשרה אחוז יותר מזה אז הגענו. בנושא הזה הגענו ליעד שהוצב ושמדינת ישראל אימצה אותו ככיוון פעולתה. ממשלות ישראל, מדינת ישראל, וכך פעלנו. הפחתנו בצורה משמעותית את ההסללות, הפחתנו בצורה משמעותית את מספרי המקצועות האינסופיים שהחליפו שמות אבל מכשירים, ולא כלים. אז קראו לזה עיצוב העץ ולא נגרות אבל זה היה אותו הדבר. המקצועות האלה הופחתו בצורה משמעותית.

אם אני יכול רק דבר אחד, רק בשביל לחדד, מה שיגיד אולי, אם הוא היה פה סטף, הוא יגיד זה לא שיש אחוז יותר גדול של זכאי בגרות, זה רק בגלל ששינתם את ההגדרה של מה זה חינוך מקצועי וטכנולוגי. הכללתם כיוונים עיוניים שממילא היו העיוניים היותר יוקרתיים. הוספתם חינוך מדעי בתוך החינוך העיוני אבל בעצם לא נעשה שום שינוי בחינוך המקצועי טכנולוגי האחר.

אני אשאיר לד"ר חנה ויניק להתמודד עם הסוגיה הזאת.

הכיוון שלנו להכשיר את הבוגר זה בדיוק ברוח הדברים שאמר גלעד שהעובד של היום הוא לא אחד שהולך למכונה ומפעיל אותה וכשהיא מתחלפת בגלל טכנולוגיות הוא לא יודע מה לעשות. הבסיס ההשכלתי צריך להיות רחב יותר. הם צריכים לדעת קצת אנגלית כדי לקרוא הוראות. הם מקבלים אורינות.

חנה זה ברור. אבל המספר הזה שיש יותר בגרות, המספר הזה כמעט כולו נובע מכך ששינינו את ההגדרה של לימוד עיוני רגיל ומדעי.

המספר נובע בגלל שיפור איכות הלמידה, בגלל המודולריות שמאפשרת להתקדם בקצב, בגלל תמיכה.

התשובה היא נהפוך הוא. שהרי הגדלנו את מספר התלמידים שלומדים בחינוך הטכנולוגי במקצועות האיכותיים, הפחתנו את מספר התלמידים בחינוך הטכנולוגי בכלל. אז כך שמבחינה סטטיסטית אני לא חושבת שהתופעה היא התופעה שסטף מדבר עליה. בסך הכול הלימודים בחינוך הטכנולוגי היום נחשבים ללימודים איכותיים. יותר בוגרים מגיעים לאקדמיה. אני רוצה להזכיר לכולנו שבמטוטלת הזאת בזמנו היתה אמירה שאין קשר בין מה לומד הבוגר לבין מה שהוא עושה בחייו המקצועיים אחר כך. זאת היתה אחת האמירות החזקות ביותר שהביאה בכלל לשינויים. ואז נאמר, רגע, אם אין קשר, אם ממילא הוא לא משתמש במקצוע שהענקנו לו, לפחות נעניק לו השכלה כללית כדי שיוכל לבחור ממגוון מקצועות ולאו דווקא מהמקצוע אליו כיוונו. ואינני יודעת אם היום באמירה שאנחנו אומרים, בואו נעשה את השינוי, האם אנחנו מבטיחים, או גלעד יגיד מה קורה במחקרים בעולם, הקשר בין מה שלומדים לבין מה שאחר כך עוסקים. וזה מוביל אותי לאמירה נוספת ובסוף אני גם אגיד מה כוונתנו לעשות בשנה הקרובה. אני לא צריכה לומר את זה אבל אני כן צריכה לומר את זה. מערכת החינוך היא חלק ממדינה שלמה. אז יש תלמידים, יש מורים, יש לנו בעיה קשה מאוד עם מורים איכותיים, תוספת. אין לי בעיה עם אלה שנמצאים, יש לי בעיה עם אלה שלא מגיעים היום ללמוד הוראה של החינוך הטכנולוגי ולשם אנחנו חייבים לכוון חלק ממאמצינו וזה לא מוטל רק על משרד החינוך. יש פה את האקדמיה, יש פה נושא של מלגות. משרד החינוך לבד לא יוכל לעשות את זה. יש כאן את התעשיינים, את הגופים הסובבים, וגם הצבא יכול לתרום הרבה בנושא הזה כדי שנוכל לגייס מורים איכותיים טובים. זאת נקודה אחת.

המכללה היחידה שסגרתם למורים טכנולוגים היתה המכללה שאורט ניהלה והיא כמעט היתה מאוד מאוד יחודית בנוף של המורים לטכנולוגיה במדינת ישראל. ואותה היחידה מכל המכללות החלטתם לסגור.

אני לא רוצה עכשיו להיכנס לזה גם משום שלא כל העובדות ידועות לי. אלה דברים שנעשו לא בתקופתי. אבל אני מניחה שהיתה ביקורת או שאלה של קשר בין מה שמפיקים מהמכללה לבין מה שקורה הלכה למעשה בשדה. אבל אני מוכנה ללמוד מה קרה שם. אני לא רוצה לומר יותר מזה.


האקדמיה יש לה פה מקום נכבד מאוד משום שהעובדה היא שמעטים הולכים אחר כך באקדמיה ללמוד והשאלה היא מי אשם. איפה זה מתחיל. האם זה מתחיל במערכת החינוך או שזה מתחיל בגלל מה שהאקדמיה מציעה, או שמתחיל בגלל מה שהמדינה מציעה אחר כך כמסלול התקדמות של אנשים. ויש פה שאלה שהיא לא רק על כתפי מערכת החינוך. נושא התעשייה כמובן. עד כמה התעשייה מציעה, קולטת, יודעת לחבק, והמגמה היום שהתעשייה תלווה לא כבית ספר מקצועי אלא התעשייה מעורבת ותוכנית טוב היא תוכנית משותפת, יש בה מסר מאוד חשוב למערכת כולה ומבחינה זאת יש כאן יצירת מעגל שהוא מאוד תורם, ואני מאוד מקווה שעם התעשייה גם נגיע לנושא של המורים המקצועיים, אולי אפילו השילובים. ויש רעיונות נהדרים שאנחנו היום מנסים לראות איך בתכל'ס הופכים אותם לפעילות. יכול להיות שמקצוע ההוראה היום הוא לאו דווקא משרה מלאה, רק מורה, אולי הוא שילובים. ובעניין הזה אנחנו גם פתוחים והיום ממקדים פעילות לחפש את הדרך.


אני רוצה לומר משהו על הצבא. לא התכוננתי, לא הבאתי, אבל מישהי ציידה אותי פעם באיזה שיר יפיפה שבו המורה בתיכון מסבירה למה המורה בחטיבת הביניים לא הכינה את התלמידים ואלה בחטיבות הביניים ביסודי והיסודי בגני הילדים, וכך, וכך, וכך, והאימא המסכנה שביום הלידה של הילד התחילה כבר להיות אשמה. הסיפור של הצבא, אני שמעתי אותו הרי גם לפני עשר שנים וחמש עשרה שנה, זה לא משהו חדש שהצבא לא מדושן עונג ממה שמערכת החינוך נותנת לו, ואני לא רוצה להרחיב בעניין. מערכת החינוך נועדה לתת לבוגר את הכלים להשתלב בחיי עבודה, בחיי יצירה, בחיי התפתחות, והמערכת עושה את המקסימום שאנחנו יודעים גם מה היא המורכבות של התלמידים במדינת ישראל. אנחנו לא צריכים להכין ספציפית לצבא. אנחנו בשילוב עם הצבא צריכים להשכיל לקטוף את התוצרים הטובים שלנו כדי שהצבא יוכל להשתמש בהם בעתיד.


מילה אחרונה. לאן פנינו? ראשית, באמת יחד עם משרד ראש הממשלה, אנחנו נמצאים בדיונים כבר מתחילת השנה ובחלקם דן היה שותף, והרבה גופים אחרים, סטף היה שותף, וכמובן בין המשרד לבין משרד ראש הממשלה ואנחנו בוודאות הולכים על הרחבה של תוכנית טוב ולכך יהיה תקציב ואני מקווה שהלוקחים חלק בעניין יקבלו על זה הודעה תוך ימים ספורים. אין לנו ויכוח לגבי תוכנית טוב. התחושה של כולם שזאת תוכנית טובה, תוכנית שראוי להשקיע בה, במאמץ של הגדלת תקציב של משרד החינוך, הגדלת תקציב של משרד ראש הממשלה, שווה מדינת ישראל אנחנו הולכים להרחיב את תוכנית טוב, להמשיך אותה ולהוציא אותה משם הניסוי לתוכנית שמתפרשת.


דבר שני, היה לנו שיח על הנושא שקוראים לו בתי ספר מקצועיים תעשייתיים. הוא קצת משתלב עם הנושא של חוק חינוך חובה. ראינו בזה כאחד האפיקים לאפשר לכאלה שעד עכשיו לא השתלבו להשתלב. אנחנו מחפשים את הדרך המיטיבית. על כך עוד לא קיבלנו החלטה אתמול. היתה הצעה של סטף להקים בתי ספר נפרדים. אנחנו לא חיים בשלום עם ההצעה הזאת, לא תקציבית ולא קונספטואלית. ואני צריכה להגיד בכבוד רב למי שעושה אבל לפחות דן ידידי יודע שבין להצליח עם מאה או מאתיים לבין להצליח בפרישה ארצית יש הבדל גדול. אנחנו לא מרגישים את הביטחון שזאת תשובה. אני מאוד מקווה שהקשר הטוב שיש לנו ייהפך לקשר אמיץ עם משרד התמ"ת, עם משה, כדי שנוכל באמת לשלב בין מה שיש ולנצל את מה שיש ואתם את מה שיש לנו וליצור איזושהי מערכת משותפת. בזמנו היתה לנו הצלחה רבה עם נושא מרכזי החינוך, עם כיתות הכוון, ואין סיבה בעולם שלא נצליח גם עם המגמות האלה. אז לשם אנחנו הולכים כרגע. (1) הגדלה משמעותית וסיסטמית של תוכנית טוב. (2) עדיין אוחזים ברעיון של בתי ספר מקצועיים. אני אומרת את זה עם מירכאות כי אני עוד לא בטוחה בשם. אבל אנחנו מחפשים את המתודה הנכונה לעשות את זה. אולי זה יהיה ענף בתוך בתי ספר קיימים ולא בתי ספר חדשים ועל כך אנחנו אמורים להחליט תוך שבוע. זאת המגמה השנייה. (3) המגמה השלישית היא מן הגורן ומן היקב להמשיך בכל זאת לתקצב את ההצטיידות של מעבדות. אני אומרת מן הגורן ומן היקב כי בבסיס התקציב שקוצץ דרמטית בשנים האחרונות אין לי ויכוח עם הנתונים, אני אומרת את זה בכל מקום, אנחנו היום לא נמצאים במצב שיש לנו תקציבים נוספים לשקם וזה רק באמת למשוך מכאן ומכאן והיושבים כאן יודעים כמה זו החלטה קשה להגיד למי לא כדי לתת כן. ובהחלטות האלה אנחנו נמצאים.

תודה לשלומית. אני בכל זאת רוצה להציע לך דבר שנובע מכלל ההמלצות פה. מעבר לעבודה הברוכה שאת עושה אנחנו יודעים שאת עושה את זה באמת בנסיבות, אנחנו עושים את המקסימום. אין ספק כשקיצצנו במשך 8 השנים האחרונות 32% מהתקציב אז אתה לא יכול לעשות את מה שאתה אמור לעשות. אם היית יכולה לעשות את זה אז היית צריכה להיות במקום אחר לגמרי. היית צריכה להיות במקצוע של קוסמים. את יודעת לעבוד עם הכלים שיש לך.להפיק את המקסימום. אני בכל זאת רוצה להציע לכם. מאחר ואני יודע שיש חשיבה גם במשרד ראש הממשלה, אני יודע שזה מאוד מעסיק את המנכ"ל, אז פה בכל זאת להקים גוף על. גם מה שאת אומרת ההיזון החוזר של התעשייה וההיזון החוזר של הצבא ושל האקדמיה, ולבנות גם שם דברים מערכתיים שכל הגורמים יעבדו ביחד, שתקבלי פה את ההצעה שלנו. אני חושב שזה נכון שהמנכ"לית של משרד החינוך צריכה להיות בראש וליזום את כל השותפות הזאת. אני שומע מכל הגורמים שהם מוכנים לשותפות הזאת. אז אם אנחנו יכולים לסכם דבר כזה שבין שאר הדברים שתיקחי מפה שאתם תיצרו בתוך זמן שאת תקבעי את תחילה של גוף שהוא יהיה גוף אסטרטגי חשיבתי ויכול להיות שפתאום תראי שיש הרבה יותר אמצעים, או אנשים יבינו שצריכים להקציב לזה הרבה יותר אמצעים ממה שאפשר לעשות במסגרות המוגבלות היום. זה דבר שמקובל עלייך?

אני חושבת שזה רעיון מבורך מאוד. בהחלט כן.

אז בואו נקבל את זה כאחת מההחלטות. אני רואה שגם חנה שעוסקת בזה כל כולה חושבת כך, אז בואו נקבל את זה כהחלטה וכמסקנה מהדברים שלמדנו עד הנה.

אני צריכה לומר שהגוף שסייע לאורך השנים זה המל"מ, מרכז להוראת המדעים, עם המומחים שלו שליוו גם את נושא המדעים וגם את נושא החינוך הטכנולוגי המעמיק. גם הוא נמצא בקשיים נוראיים בגלל הבעיות של התקציב שקוצצו והגיעו למצב כמעט של הגמל שצריך להתרגל להיות בלי מים.

אני רוצה קודם לדייק לגבי התפקיד. שמעתם שמכון וייצמן ערך את המחקר. זה לא בדיוק כך. אני מוניתי על ידי השר שריד כיושב ראש הוועד המנהל של המרכז לחינוך מדעי טכנולוגי שזאת מסגרת של שיתוף פעולה בין משרד החינוך ושמונה אוניברסיטאות. בדרך כלל מי שפעיל זה אנשים ממחלקות להוראת המדעים. התפקיד נמשך בזמן של השרה לבנת ונמשך עד היום. המל"מ במסגרת שיתוף הפעולה עושה פעולות והאנשים באוניברסיטאות מבצעים פעולות שונות, וכאן שלומית הזכירה את הבעיה התקציבית. את הבעיה התקציבית קל להבין אותה וקל גם להבין מה הפתרון שזה כסף, אבל יש כאן גם תרומה חשובה נוספת וזאת תרומה של ראייה כללית של החינוך המדעי הטכנולוגי. במסגרת הגופים, הוועדות של המל"מ משרתים פרופסורים מובילים. פרופסורים שהם דיקנים, סגני נשיאים, ואנחנו בארץ מתברכים ברמה מאוד גבוהה של מדע ושל הוראת המדעים. בתחומי המדע, בתחומים של הוראת המדעים באקדמיה אנחנו בעולם נתפסים כמובילים והרמה היא בהחלט גבוהה. והאנשים האלה משרתים בוועדות שונות כדי לתת פרספקטיבה רחבה ללימודים האלה.

המדע משתנה, הפיזיקה של היום זה לא הפיזיקה שלפני עשרים שנה. ולא צריכים ללמד כל דבר שלימדו לפני עשרים שנה. הדברים משתנים. גם הטכנולוגיה והלימודים משתנים. ואני רוצה לייחד כמה מילים לגבי ההמלצות ומה שעשינו. ההמלצות ככלל אומצו על ידי ההנהלה הבכירה של משרד החינוך. אני בתפקיד כיושב ראש תמיד הקפדתי שלא נמליץ דבר שלא ניתן ליישם, כי אף אחד לא רוצה לעסוק בטחינת מים. חלק גדול מההמלצות עסקו ביחוד בצמצום של המקצועות המדעיים. אנחנו בחנו את הלימודים המדעיים והטכנולוגיים בכלל, בראייה מודרנית של המדע והטכנולוגיה ומצאנו יותר מדי חפיפה מיותרת. מצאנו מקצועות שבחלקם מיושנים, והמלצנו על איחוד וצמצום של מספר מקצועות בחינוך המדעי בכלל וגם בחינוך הטכנולוגי.


אני רוצה לציין שהראייה שלנו הייתה ראייה מדעית פדגוגית, אבל יש בעניין הזה גם לחסוך כסף. כי כל מקצוע, כל דבר שמלמדים ושאין צורך ללמד אותו גורר הוצאות, גם בניהול של המקצוע באופן כללי, גם בתקציבים למשל של ניהול בחינות הבגרות, מורכבות שנזה נבע מאי עדכניות של המקצועות. המורכבות גוררת בסוף הוצאות שלא תמצא בשום סעיף תקציבי כי הוא בתוך הסעיפים הכללים. אבל כמה שאפשר לצמצם ולפשט זה בסוף שווה כסף. אבל אני מדגיש הראייה שלנו לא היתה של הכסף אלא של המדע ובאופן עקיף זה גורם לכסף. אני רוצה בקצרה לציין כמה מהדברים. בחינוך הטכנולוגי בחנו את המגמות, המקצועות בתוך המגמות, המלצנו על ארגון מחדש של לא מעט דברים, חילקנו את המגמות לשלושה סוגים, גם שמופיע בדוח אם יורשה לי להגיד מילה טובה לאנשים שערכו את הדוח, אני מהר מאוד הסתכלתי כאן ואני רואה שזה גם תמציתי וגם מקיף. לא קל לכתוב דוח כזה.

חילקנו לשלושה סוגים. הסוג הראשון, נתנו שם מדעי הנדסי, שאלה מגמות שנועדות כמגמות למי שבעיקרון יגיע ללימודים אקדמים. המגמות הטכנולוגיות למי שיעסוק במקצוע מבוסס מדע היום אבל ברמה הטכנולוגית וצריך לציין שטכנאים והנדסאים הם מאוד חשובים. נקטנו בפעולה שהגבילה את כמות מורי הפיזיקה ב-10%. בחנו את דרישות החובה במקצועות פיזיקה, כימיה וביולוגיה כנגד דרישות של שנה א' באוניברסיטה. המלצנו לצמצם שליש בדרישות החובה לבגרות. להעביר לרשות לבחירה. אני לא יודע עד כמה הדבר הזה מיושם אבל יש בדבר הזה כדי להקל מאוד על המורים וגם בעקיפין על התקציבים. מאוד חשוב, מדע לכולם. גם מי שלא הולך להיות מדען או טכנולוג היום אזרח צריך שיהיה לו בסיס בהבנת המדע. המלצנו המלצות על העניין הזה. גם דאגנו לכך שבשלב זה לספרים של המל"מ למדע וטכנולוגיה לבית ספר יסודי הספרים האלה מופיעים באינטרנט וניתן להוריד לשימוש וזה מונע צורך לקנות ולסחוב הרבה ספרים.

לצערי הפעילות הזאת האסטרטגית דעכה. בשנתיים האחרונות הנושא דעך. אני לא הרגשתי תמיכה מהשרה או מהמנכ"לית. אני יודע שהנושא נמצא במחשבה אצל שלומית. אבל נראה לי שהראייה האסטרטגית הזאת היא חשובה מאוד הרבה מעבר לפעולה כזו או אחרת ואני מקווה שהעניין הזה יתעורר. אני כתבתי מכתב. חשבתי שאולי לא מרוצים ממני. אולי זה מונע את הפעילות. אז הצעתי שאם רוצים שימנו מישהו אחר. לגיטימי לחלוטין לרצות מישהו אחר. ושלומית אני חושב שהקמת הוועדות גם אם זה בצורה חדשה כדי להמשיך לתת ראייה אסטרטגית על הדברים האלה אני חושב שהוא חשוב מאוד.

אבל האמירה שזה דעך בשנתיים האחרונות זו אמירה קשה. צריכים לקחת את זה לתשומת לב. תודה רבה לך פרופסור פרייס. אנחנו רוצים לשמוע את ד"ר שרון. בבקשה.

אני מבקש להבין את הדברים שאני הולך לומר לא ברוח של ביקורת ולא ברוח של מלחמות יהודים כאלה ואחרות אלא יותר בתור הארה של נקודות שכדאי שנשים לב אליהן. זאת נקודה ראשונה. נקודה שנייה, אני לא חושב שכדאי כרגע וצריך לדון במה שקורה כרגע בחינוך הטכנולוגי במשרד החינוך. זאת אומרת יש כך וכך תלמידים, בנייר כתוב 37%, אני חושב שבמעשה זה קצת פחות, אבל לא חשוב. הם מכוונים במגמות ועושים מה שעושים ויש שמה תוכנית חדשה שהיא תוכנית טוב שאנחנו רואים שהיא מצליחה וכדאי לברך על זה. אלה מעשים טובים.

צריך להגיד גם שתוכנית "טוב" לפחות עד לנקודה הזאת אנחנו מדברים על 1250 תלמידים בסך הכול של כל הכיתות ביחד. רק שנדע קצת פרופורציות. כמובן מקווים שהתוכנית להגדיל את זה עד לעשרת אלפים תקרה.

על הצד הטוב אני רוצה לומר שמחצית מתלמידי ישראל עוברים את הבגרות. 30% מתוך שנתון הולכים לתואר ראשון, שזה דברים יפים, זה הישגים, ביניהם גם כאלה שהולכים ללמוד למודים טכנולוגיים ומדעיים וגם זה טוב. אך כך שיש לנו גם דברים טובים ובהחלט כדאי להתברך בהם. אבל אני רוצה לבוא ולהעיר כמה נקודות שלא כל כך טובות והן מתייחסות להתעסקויות המקצועות, העיסוקים של התלמידים אחרי בית הספר, והן לעניין 30% התחתונים של השנתון. אלה שלא כל כך מצליחים. אלה שלא נקלטים טוב בבתי הספר שמתוכם יש לנו גם 10% שהם נושרים מוחלטים. אלה שנמצאים ממש בחוץ. אני מדבר רגע על האנשים האלה. נסתכל עליהם.


עוד נקודה אחת מאוד חשובה. נניח שיש לנו במקום מסוים מרכז פיתוח של אחת החברות הגדולות ההי טק באזור חיפה, דרומה לחיפה, המרכז, והם מפתחים עבור החברות האלה מוצרים מתקדמים ביותר ועושים את זה מצוין. לא סתם החליטו החברות שמרכזי פיתוח יהיו בארץ. הן לא מוכרחות. והם מפתחים מוצר חדש. מה קורה? מוצר חדש, בערך 3 שנים של עבודה. המוצר מפותח. כעבור 3 שנים יש אולי אבטיפוס, קצת מעגלים, ואז מה קורה? על ה-3 שנים האחרונות אפשר לומר כשמאה משפחות ישראליות חיו מהפיתוח. יפה מאוד. קיבלו שכר, נסעו על היונדאי, הכול בסדר. אבל יש לנו עכשיו פוטנציאל לעוד כמה אלפי משפחות שתחיינה מהמוצר שלוש או ארבע שנים כשזה אורך חייו. איפה נמצאות המשפחות האלה? הן לא נמצאות בארץ. הן נמצאות בסין, בהודו, במקומות אחרים, הן לא נמצאות בארץ. למה? משום שבאיזשהו מקום בדרך בין כל העיסוקים שעשינו איבדנו את החינוך המקצועי.


רבותיי, יש היום מתוך שנתון אולי 5000 ילד שעוסקים באמת בלמידת חינוך מקצועי כפי שידענו אותו בעבר. זו נקודת מפתח. זו נקודה שצריכה להטריד אותנו. זה צד אחד של המשוואה.

אתה יכול להגדיר בדיוק מה זה חינוך מקצועי.

אני אגיע לזה. זאת נקודה מאוד חשובה. יש נקודה נוספת שגם היא מאוד חשובה. נניח ניקח עיירה בשם שין, עיירת פיתוח ישראלית בשם שין, לא נגיד שמות. בעיירה הזאת לפני עשר או חמש עשרה שנה היו בערך שמונה, עשרה אחוזים של השנתונים. שנתון בעיירה כזאת זה 200 או 300 ילד שעברו בגרות. יתרם עסקו בכל מיני עניינים אחרים. אנחנו עשינו מאמצים ענקיים בשנים האחרונות בעקבות כל מיני החלטות והעלינו את אחוזי הבגרות באותה עיירה נניח ל-50%. יפה מאוד. אנחנו מתגאים בעניין הזה. אבל אם נבדוק מה קורה בעיירה הזאת נראה שה-50% הללו מכל שנתון שעשו בגרות לא נמצאים יותר בעיירה הזאת. הם נמצאים באזורים אחרים של הארץ, קרובים יותר למרכז. זאת אומרת, שמערכת החינוך בפועל דלדלה את האוכלוסייה של אותה עיירה. וזו לא עיירה אחת. ועל זה הצביע מי שהצביע. היה פני כמה חודשים כנס של מרכז טאוב ושמה חוקרי כלכלה אמרו שהפריפריה הישראלית מצטיינת בהשכלה נמוכה וברמת חיים נמוכה. זאת אומרת, אחוזי אבטלה גבוהים. אלה שתי נקודות מפתח שאני רוצה שנשים על לוח ליבנו.


ועכשיו אני אעלה את נקודת המפתח השלישית וזה הילדים. אני לא אכנס כאן לתיאוריות חינוכיות אבל מתברר שילדים יש להם כישרונות שונים ויש להם נטיות שונות וכל מיני דברים פועלים עליהם ולא כולם נהנים ומסוגלים לעשות בהצלחה מסלול עיוני. יש כל מיני כישרונות. יש כאלה שנוטים למוסיקה, ציור, וכן הלאה, ויש גם מיומנויות כפיים למיניהם. ילדים שמצטיינים ויכולים להצטיין אם נותנים להם את האפשרות בתחומים אחרים. יש לנו ילד מגוון. עכשיו מה קורה? ברגע שאנחנו מאלצים מסלול חינוכי עיוני באופיו חלק מהילדים מתנתק. אז נכון אפשר להפעיל את הפטנטים החינוכיים שיש לנו, הוראה יחידנית והוראה פרטנית, וכל מיני דברים אפשר לעשות, בסופו של דבר אנחנו די ממצים את העניין הזה ואנחנו באמת משתדלים ויש הרבה מאוד עבודה בכיוון הזה, אבל אנחנו לא מצליחים להעלות את האחוזים של הבגרות כבר כמה שנים טובות. זה לא עולה. אנחנו די יציבים בהם. זאת אומרת, משהו מפוספס בקטע שבין הילד למערכת החינוך שאליה הוא מכוון ושאנחנו מעמידים לרשותו. הנקודה הזאת היא נקודת מפתח והיא מצטרפת לשתי הנקודות האחרות. פה אנחנו חייבים להעלות את גיוון האופציות שאנחנו מעמידים בפני הילדים. זאת אומרת מעבר לסוג החינוך, גם החינוך הטכנולוגי שאנחנו נותנים היום הוא במידה רבה חינוך עם מוטיבציות עיוניות עם תכנים עיוניים. זה בהחלט חשוב אבל יש ילדים שזה לא בשבילם. ויש ילדים שזקוקים לאפיקים אחרים ואנחנו חובה עלינו להתחיל לחשוב על זה ולפתוח ולהעלות את מספר הילדים שלומדים בחינוך מקצועי מאותם 5000 פר שנתון למספרים הרבה יותר משמעותיים, כלומר להציע בשוק האופציות הישראליות גם אופציות אחרות חדשות מהן כאלה שקיימות ומהן כאלה שעדיין לא קיימות. זאת נקודת המפתח ועליה אנחנו צריכים לדון, לפתוח סוג מחודש של בתי ספר.


ואני רוצה לומר לכם, לנו היה חינוך מקצועי יוצא מהכלל בקנה מידה עולמי. אנחנו התגאינו בחינוך הזה ולא רק שהתגאינו בו אלא שבאו ללמוד אצלנו איך עושים את זה, אני יכול להזכיר כמה שמות. אורט סינגלובסקי ובושמת בחיפה, אליאנס, ברנדייס בירושלים שנמחק כלא היה, שהיה ממש בית ספר מדהים ביכולותיו, נעלמו. לא צריך לקחת את זה במקום הקיים או על חשבון הקיים. לא. יש קטע כזה ויש קטע כזה ומילת המפתח היא גיוון אמיתי של מסלולי החינוך שאנחנו עוסקים בהם, והתוצאה תהיה שעוד ילדים ימצאו ביטוי כזה או אחר במסגרת מערכת החינוך.


זה קשור עמוקות בבעיות חברתיות של הפריפריה הישראלית. שם אנחנו לא מציעים מספיק אופציות רלוונטיות לילדים. זאת אומרת הילד שמתנתק מלימודי מערכת החינוך הרגילה או שהוא נושר או שהוא חצי נושר, זה לא הכרחי שהמערכת לא בסדר. אלא זאת מסגרת שפועלת בדרך שהיא פועלת עם נושאים שבהם היא עוסקת ולילד הזה זה לא מתאים ואנחנו צריכים להתחיל להבין את זה. יש ילדים שמתחילים לפרוח כאשר נותנים להם אופציות חדשות. פשוט לפרוח. הם רואים שיש מקומות הצטיינות ותחומי הצטיינות שהם תחומים אחרים. בזה כשלוננו כרגע שכמו בהרבה דברים אנחנו די קיצונים, אנחנו מטים את הספינה לכיוון אחד, ואז כל היתר לא מעניין הולכים בכיוון הזה. במקום לאזן את הדברים.


אני רוצה לעבור לכמה הצעות מעשיות. קודם כל שבחברה תהיה רלוונטיות למקצועות ולא רק למקצועות האקדמיים אנחנו צריכים סקאלה של הסמכות מקצועיות. אז יש לנו כבר. יש מערכת שלמה במשרד התמ"ת שעוסקת בזה. צריך את זה לחזק ולבסס בצורה רצינית ולהעלות את המקובלות. יש גם התמחויות מקצועיות ויש עליהן תעודות ויש הסמכות. חלילה לנו מלהעמיד את זה כאלטרנטיבה לבגרות ולא במקום ולא נגד. מה שבגרות בגרות, זאת התמחות מכובדת ומי שיכול ורוצה בסדר. יש עוד אופציות ואותן צריך לבסס ולחזק, ולהעמיד אותן כמערכת שעומדת בצורה חזקה, והיא קיימת בארצות אחרות.

אני בכל זאת לא הבנתי את המשפט. זה שצריך למתג זה ודאי נכון אבל פשוט לא הבנתי את המשפט. אתה אמרת חלילה מלהעמיד את הכיוון הזה כאלטרנטיבה ובמשפט אחרי זה אמרת אבל צריך לעשות אלטרנטיבות. בסופו של דבר אנחנו יכולים למתג ובוודאי זה חלק גדול מהעניין זה איך אנחנו עושים את המיתוג.

כשאני בא לפורומים שבהם מדברים על חינוך מקצועי אז האופוזיציה לעניין הזה היא הבגרות. עכשיו מה אני אומר? ילד שמסוגל לקחת מקצועות לבגרות וללמוד ולהבחן ולהצליח, אנחנו צריכים לעזור לו ככל האפשר. אבל יש גם אופציות אחרות.

אז למה אתה אומר חלילה מלהעמיד אלטרנטיבה. חלק מהמיתוג הנמוך זה שאתה אומר את המשפט שכל מי שמסוגל לעשות בגרות שיעשה את זה. יכול להיות שלא.

מכובד בעיניי שגם לא. בסדר. היום אנחנו מקיימים בתי הספר מהסוג הזה בחסות משרד החינוך.

מדינות שאני מכיר טוב וחלק מזה נמצא במחקר, אבל במדינות כמו בדנמרק איפה שאני גדלתי או באנגליה איפה שאני מכיר טוב זה לא נחשב פחות מכובד מהבגרות, שגם הערך של הבגרות היום אפשר לחשוב.

נכון. אז אני רוצה לומר שבמסגרת התמ"ת אנחנו מקיימים בתי ספר מהסוג הזה שבהם חלק מהתלמידים עושים בגרות מלאה, חלק עושים בגרות חלקית, חלק לא עושים בגרות אלא רק לימודי יסוד.

אני לא יודע אם קראת את הדוח אבל יש שמה את כל הפילוח.

אני רוצה לומר שענייננו איננו אלא בהקמת מוסדות מהסוג הזה. כי החיים של מוסד מקצועי הם חיים מקצועיים. זה לא בדיוק תמיד טוב להצמיד מגמת מרתף לחינוך הקיים. אניח לא יודע אם אתם מכירים את המושג מגמות מרתף. אבל בשנות השישים והשבעים פתחנו בתי ספר מקיפים ומחוסר מדריכים טובים וכל מיני סיבות החינוך המקצועי ירד תמיד למרתף. אז היה חינוך עיוני למעלה ובמרתף היו מגמות מקצועיות שאליהן התייחסו לא במלוא הכבוד הראוי, והילדים היו הילדים השקופים של המערכת. אלה שהמערכת הסתכלה דרכם. אני לא מציע לחזור לעניין הזה. אני מציע את הלקח הזה ללמוד. בית ספר מקצועי הוא צריך להיות בית ספר מקצועי עם הכבוד ועם הממדים ועם כל מה שצריך כדי שהוא יהיה בית ספר מקצועי.


עכשיו, אני מציע לחשוב במונחים של מוסדות קטנים. הילדים שאנחנו עתידים לטפל בהם במסגרות האלה זקוקים לקשר האישי, לחברותא, ולכל הממדים שניתן לקבל אותם בבתי ספר דווקא קטנים. לא להתבייש בבתי ספר קטנים. דרך אגב אפשר גם מבחינה כלכלית לעמוד בעניין הזה.


יש עוד דבר אחד. השיתוף פעולה עם התעשייה חייב להיות עמוק בבתי הספר האלה. זאת אומרת להצמיד אותם או לייצר אינטרסים משותפים בין בתי הספר והתעשייות. חינוך תיכון זה 3000 שעות. י', י"א, י"ב. בהחלט היום ניתן לגרום למצב שבו כאלף שעות תוקדשנה למקצועות יסוד, אלף שעות יכולות להיות מוקדשות להתמחות מקצועית או אחרת, אגב בגרות גם כן התמחות, ואלף שעות לטיפוח תלמידים, לכניסה לעומק של חינוך וכן הלאה.


עוד נקודה אחת שבתי הספר לא כל כך ערים לה ואנחנו למדנו אותה בשנים האחרונות. יש חובה על בית הספר להתמקד ולעבוד בטיפוח הבית של התלמידים. לא מספיק לקחת את הילד, ללמד אותו מה שאנחנו מלמדים אותו. טיפוח הבית הוא הכרחי כחלק ממדי החינוך של בית הספר. ואני רואה את זה כנקודה מאוד חשובה.

זה חשוב אבל זה גולש מעבר למה שאנחנו עוסקים עכשיו. ההמלצות הן ברורות והכיוון הוא ברור.

ולא כפי שיושב הראש ציפה לא עשיתי התקפה רבתי על שום דבר.

זה באמת היה חסר לי. אני באמת רוצה להודות לך ודרכך למסור לסטף שהוא בהחלט דרך הכיוון שלו דרבן אותנו לכל הכיוון שאנחנו עכשיו הולכים אליו בכנסת. אני רוצה שתעביר לו את זה.

אז יהיה לנו חוק של חינוך מקצועי?

אם נעשה דרך חוק או בצורה אחרת זה כבר נראה. עובדה שיש כבר מסקנות מעשיות מהדיון הזה כבר לפני שקיימנו אותו. גם מבחינת יצוג וגם מבחינת מה שכבר החלטנו פה וזה ההתחלה. נדבר על החוק. הרב הלפרט ואחר כך נשמע את הנציגים של צה"ל, אלוף משנה ציקי סלע ואחר כך צבי פלג. בבקשה.

בין התחומים שנפגעו בצורה מאוד משמעותית מהקיצוצים של משרד החינוך זה החינוך הטכנולוגי, החינוך המקצועי. קיצצו בשעות לימוד, הצטיידות, ובכל התחומים בעצם, בניית סדנאות. פגעו גם למרות מה שהמנכ"לית אמרה בתדמית של החינוך המקצועי. הפכו תלמידים שלומדים בחינוך מקצועי לסוג ב'. וזה הדבר החמור ביותר. זו המציאות. המנכ"לית יכולה לומר מה שהיא רוצה אבל זה מה שבשטח. תלמיד שלומד בחינוך מקצועי קיבל מין תדמית של תלמיד מסוג ב' וזו אחת הפגיעות הקשות בחינוך הטכנולוגי. והתוצאות לא איחרו לבוא. כולם יודעים שיש ירידה במספר התלמידים שלומדים בחינוך המקצועי. אפשר לשחק עם סטטיסטיקות מכאן ועד להודעה חדשה, אבל יש מציאות בנושא הזה. אפשר להכליל במסגרת ה-108 אלף תלמידים תלמידים שבכלל לא לומדים מקצוע, לומדים מדעים ולהכליל אותם גם בחינוך הטכנולוגי. מי שמכיר את המציאות במדינת ישראל מספר התלמידים בחינוך טכנולוגי וחינוך מקצועי ירד בצורה מאוד מאוד משמעותית.

אחת הסיבות, הזכיר כאן פרופ' דן שרון, ישבה ועדת פרופסורים, אולי בצדק, אני חושב שזה לא כל כך בצדק, שצריכים לשים את עיקר הדגש על החינוך העיוני. אבל מה לעשות שיש הרבה מאוד תלמידים, עשרות אלפי תלמידים במדינת ישראל שלא מסוגלים ללכת לחינוך עיוני. לא מסוגלים. הרמב"ם אומר שכמו שפרצופיהם אינם דומים כך דעותיהם אינן שוות. אי אפשר לעשות השוואה בין תלמיד אחד לשני. אז יכולה לבוא הכנסת, ואנחנו בתור חברי כנסת, לעשות הצבעה שכל התלמידים במדינת ישראל הם גאונים, הם לא צריכים בכלל ללמוד מקצוע, הם כולם מסוגלים ללכת למסלול עיוני. אחר כך אם יהיה צורך במסגרת הכשרה של כמה חודשים אנחנו נכשיר אותם לאיזה מגמה שמתבקשת בשוק. אבל מה לעשות שיש בכל זאת מציאות של עשרות אלפי תלמידים שהם לא מסוגלים ללימודים עיוניים. ואנחנו הפקרנו אותם. כי לא דאגו לתת להם את המסלול שהם מסוגלים ללמוד בו.

אני רואה שהנציג של יהדות התורה פה בוועדה זה נציג החסידים ולא נציג הליטווקים. לא בטוח שהם היו חותמים על כל מה שאמרת.

אני נציג של כלל ישראל. מה שקורה פה, קיצצו ב-30% את החינוך הטכנולוגי. אז איך אנחנו רוצים בקיצוץ של 30% שהחינוך הטכנולוגי והמקצועי יתקדם במדינת ישראל. כתוצאה מזה הגענו למצב אבסורדי שבצבא חסרים 5000 טכנאים. מצד אחד יש אבטלה גדולה מאוד של אלפי אנשים במדינת ישראל, מצד שני אנחנו נאלצים לייבא אלפי מהנדסים, מתכנתים מהודו, מסין. ואם אנחנו נמשיך בדרך הזאת עוד כמה שנים אנחנו נצטרך לכל מגמה מקצועית שיחסרו כאן אנשים מקצועיים לייבא אנשים מחוץ לארץ כי לנו לא יהיו בכלל.

יעבירו את התעשייה לחוץ לארץ. לא יצטרכו לייבא אותם לפה.

לסיום אני רוצה לומר שאם מישהו חושב שאפשר לקדם את החינוך המקצועי, להרחיב אותו, לתת לו את הממדים שצריך לתת במדינת ישראל שזה מאוד חשוב ולעשות מצד שני קיצוץ של 30% אני חושב שהוא חולם באספמיה. אין הוקוס פוקוס כזה. אני זוכר בשנות השבעים כאשר מאיר אביגד זכרונו לברכה, שהיה מהמייסדים של החינוך המקצועי, רצה לתת דחיפה ולהרחיב את החינוך המקצועי במדינת ישראל, יצא בהכרזה שכל בית ספר מקצועי שמוכן להתחייב שתוך חמש שנים הוא יכפיל את מספר התלמידים בחינוך המקצועי, יקבל תוספת עבור כל תלמיד 30% או 40%. ואז הוא נתן את הדחיפה האמיתית לחינוך המקצועי של עשרות אלפי תלמידים במדינת ישראל. וכאן לא רק שלא נותנים תוספת, מקצצים ב-30%, אין תקציבים להצטיידות. אני אשאל את הגברת ויניק מה תקציב ההצטיידות השנה בחינוך הטכנולוגי? 4 מיליון. מדברים על עשרות אלפי תלמידים. יש סטטיסטיקה כאן שלומדים 108 אלף תלמידים בחינוך מקצועי ובסך הכול התקציב להצטיידות זה 4 מיליון שקל. אז איך אנחנו רוצים לקדם את החינוך המקצועי?

תודה רבה. כדי שנוכל להספיק במסגרת הזמן אז כוח הצמצום כל אחד לפי מידתו. אלוף משנה ציקי סלע, ראש מחלקת תכנון ומנהל כוח אדם, אגף משאבי אנוש בצה"ל.

צה"ל משקף בתוך התהליך איזושהי נקודת ביניים מאוד משמעותית שמציגה את התוצרים במשמעות שלהם לעם ישראל. אנחנו נמצאים בדיון אסטרטגי, לא במובן הצבאי, אלא במובן הלאומי הרחב. האמירות שנאמרו פה על מה שנעשה בחינוך המקצועי בשנים האחרונות הן אמירות מאוד משמעותיות ואני רוצה דווקא לפתוח בדוח שלא קראתי את כולו, אבל בכוונה חיפשתי, אני מניח שהוא דוח מאוד יסודי, מן הסתם אני אקרא אותו לעומק בהמשך, הייתי מופתע מהנתון של המאה אלף. ידעתי גם למה אני מופתע ממנו. וכשחיפשתי בדוח את ההסבר למאה אלף תלמידים בכיתה י' עד י"ב, אז פתחתי בעמוד 13 והבנתי למה הדוח מדבר על מאה אלף ואני מדבר על מספרים יותר נמוכים בחינוך הטכנולוגי. הדוח הזה מורכב מ-3 קבוצות. יש אתה הקבוצה שאני הייתי קורא לה חינוך מכין לאקדמיה הגבוהה. הם דברים של השכלה רחבה של אנשים בדרך להיות מהנדסים. יש את המקצועות המאוד נמוכים של הטיפול בגיל הרך, דברים מהסוג הזה, ואנחנו מדברים היום על הקבוצה האמצעית שנקראת מגמות טכנולוגיות, שהם הטכנאים וההנדסאים האמיתיים, אלה שאמורים לייצר את הקבוצה של המועסקים שדיבר עליהם מקודם הפרופסור, הקבוצה של המועסקים אחרי שלוש שנות הפיתוח. זו הקבוצה הגדולה. אין לנו בעיה לצערי עם הקבוצה הנמוכה. יש לנו בעיה עם קבוצת הביניים, ושם נמצאים 46 אלף תלמידים לפי הדוח של הכנסת על פני שלוש שנים, שהתוצאה של זה בשפה שלי בסוף כמקבל החינוך הזה, רק בתחנה של הצבא, פער של 6000 מוכשרים בשנה למקצועות האלה.

גם צריך לכלול בזה חלק ניכר גם בשינוי המספרי בשנים האחרונות זה בין האוכלוסייה הערבית והיהודית. ככה שאתה צריך להוריד מספר גדול מאוד מה-15 אלף.

הנקודה לי ברורה לגמרי. אני מדבר כרגע בשתי רמות. (א) ברמה של הדיון הזה פה המכובד, בואו לא נדבר על מאה אלף בוגרי חינוך טכנולוגי כי אנחנו לא מדברים עליהם. אנחנו מדברים על 46 אלף תלמידים לפי הדוח. אלה שמייצרים את העבודה אחרי שלוש השנים של הפיתוח לחמש שנים של המשפחות בלי שום קשר למעגל התעסוקה. המעגל הטכנולוגי של מדינת ישראל, היכולת להחזיק פה את המערכים האלה במדינת ישראל. אז בשפה של הדוח 46 אלף גומרים.

קשה לי להבין למה אתה לא כולל את כל המגמה הראשונה.

כי שם אין לנו בעיה. הבעיה יותר קטנה. אמר בעצמו הפרופסור 50% מהשנתון הולכים לאוניברסיטה בסוף. אז שם הבעיה יותר קטנה. הבעיה שבאה הוועדה לדון בה היום היא הבעיה של הקבוצה האמצעית, של הטכנאים וההנדסאים שאותם מדינת ישראל שהיתה לה מערכת חינוך מפוארת בתחום הזה איבדה אותם.


אני אטען שלושה דברים. (1) לצבא הגנה לישראל בתוצר הסופי מבין המתגייסים חסרים כל שנה כ-6000 בוגרי חינוך מקצועי, פוטנציאל למקצועות טכנאות והנדסאות. וזה מספר מינימום. אם היו עשרת אלפים היה לי מה לעשות איתם. וכמובן זה באיזון שבין לחימה לתומכי לחימה כי צה"ל הוא צבא לוחם, הוא צריך גם את המעטפת של תומכי לחימה. זו הטענה הראשונה. (2) העובדה שעולם הנשים בתוך החינוך הטכנולוגי וזה אמור לשתי הקבוצות, גם לקבוצת הביניים וגם לקבוצת של ההשכלה של פיזיקה ומתמטיקה, עולם הנשים מוזנח בצורה משמעותית ובתוצרים שאנחנו רואים שמגיעים לצה"ל בעצם אין השקעה מספיקה בעולם הנשים ואם אנחנו רוצים עוד המלצה לוועדה זה לטפל בעולם הנשים. (3) יש לנו את הקבוצה הגדולה של החרדים שלא מתגייסים לצה"ל. במקום הזה יש פוטנציאל ואנחנו התחלנו להכשיר בתוך מערכת החינוך החרדית אנשים למערכים האלה. זה יעשה דבר כפול. זה גם ישפר את ההשכלה הגבוהה שלהם, זה גם יאפשר להם עבודה בעתיד, וזה גם יאפשר להם אולי להתגייס לצה"ל במקצועות האלה במסגרת החיבור שלהם לחברה הישראלית.

אני לא מגלה לך סוד שהמגמה היא הפוכה.

חשוב שוועדת החינוך תכיר את הנתון הזה. שבשנת 1992 היו לנו 71% במערכת החינוך בממלכתי ואם נוסיף את הממלכתי דתי אז זה 91% ממה שנקרא ממלכתי וממלכתי דתי. אנחנו באים ל-2009 ואנחנו מוצאים את עצמנו בירידה דרמטית במספר הזה. הממלכתי יורד ל-59%, הממלכתי דתי יורד ל-17% והחרדי עולה ל-24% , זה מבוגרי מערכת החינוך ואם נרד לכיתה א' אז המספר הולך ומחמיר. עכשיו אני לא בא להגיד שום דבר על המספר הזה חוץ מאשר להציג אותו לכבוד היושב ראש והוועדה.

אני רק רוצה להבין איפה הערבים נכנסים פה?

בתוך המספרים. בממלכתי. אני חושב שהמספר הזה הוא משמעותי למדינת ישראל מבחינה אסטרטגית בלי שום קשר לשירות הצבאי. ואולי פה שני מספרים בשקף הבא. אז תורתו אומנתו תחת חוק עלינו מ-5% כאלה שמקבלים פטור בגין היותם לומדים בישיבות מ-5% ל-11%. אני גם רוצה לציין שיש לנו כ-33% מהבנות שמצהירות דת וגם זו קפיצה משמעותית. ואני חושב כשמדברים בוועדת החינוך על ערכים, אז באלף שעות של ערכים צריך לדבר גם על בנות שמצהירות דת והן לא דתיות. זה גם קשור לוועדת החינוך.

מותר להגיד לך סוד שאנחנו מטפלים אפילו בבנות דתיות.

אני מתעסק בזה שבנות דתיות יתגייסו לצבא. אגב 25% מהסקטור הממלכתי דתי, בנות, כן מתגייסות לצבא.


ללב העניין שוב נתונים של מדינת ישראל, לא של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אז ניתן לראות פה את המגמה בגברים איך בעצם החינוך הטכנולוגי האמיתי במגמות הליבה של אלקטרוניקה, של המתכת, כל המגמות המשמעותיות, צונח מאזור 12% הירידה המשמעותית כאשר הדבר היחידי שיש בו עלייה זה מחשבים. ופה אנחנו כוללים את המחשבים שזה מין ידע כללי כזה. מה שנקרא עיבוד נתונים כחינוך טכנולוגי אבל המגמות האמיתיות של האלקטרוניקה, של המכונות, של החשמלאות, פשוט בקריסה. אין משהו אחר לתאר את זה. אנחנו עשינו תהליך שאין חינוך טכנולוגי אמיתי. המספרים מאוד מאוד נמוכים. בנשים תמיד היה נמוך ונשאר נמוך. התוצאה של זה כמו שאני אמרתי שאני נזקק כל שנה להכשיר 6000 בוגרי עיוני למקצועות טכנולוגיים. זה אומר שני דברים. ראשית שאפשר, כי עובדה שאנחנו מצליחים להכשיר 6000. אני מעמיד להם חודש, חודשיים, שלושה, ולא שלושת אלפים שעות של שלוש שנים של לימודים. אז זה אפשר. הפוטנציאל קיים. הנקודה השנייה, שמן הסתם מה שצבא הגנה לישראל עושה בחודשיים שלושה זה לא מבחינת איכות ההכשרה מה שמערכת החינוך יכולה לעשות בשלוש שנים.

אני רוצה לשאול אותך שאלה. אני התייחסתי לזה בדברי הפתיחה שלי. האם אתם אי פעם ישבתם, אני מניח שזה עולה הרבה כסף להכשיר 6000 אנשים, וזה רק המינימום, האם אי פעם ישבתם ביחד עם משרד החינוך לדיון מעמיק ועם משרד התמ"ת ועם משרד האוצר ועם משרד ראש הממשלה?

אני מכיר את כל אחד מהנפשות הפועלות בהיכרות אינטימית ואישית של עבודה. מעבר לזה תוכנית "טוב" שהלוואי שהיא תצליח, אנחנו עוד לא בכיוון, למרות מה שאמרה המנכ"לית, זה טיפה בים. תוכנית "טוב" היא תוצר של העבודה הזאת, כי תוכנית "טוב" היא תוכנית משותפת לצה"ל, התאחדות התעשיינים, ולמשרד החינוך כמובן. אנחנו בקשר עם כל הגופים הרלוונטיים.


אני רוצה להראות את המאמץ שצה"ל נדרש על מנת לייצר לעצמו את המקורות, שאני כן חושב בניגוד למה שאמרה המנכ"לית, שזה חובתה של מערכת החינוך במדינת ישראל לספק למערכת הביטחון מה שהיא צריכה בכוח אדם מוכשר ואחר כך לתעשייה בהמשך, זה חלק מהתפקיד של מערכת החינוך בעיניי. וצה"ל נדרש לפתוח מסלולי מסלולים, חלק מהמסלולים משולבים עם משרד התמ"ת, חלק מהמסלולים עם התאחדות התעשיינים, וחלק מהמסלולים עם משרד החינוך אבל אחרי כיתה י"ב. אנחנו משקיעים בזה בשנה בהערכה מינימלית מעל 20 מיליון שקל בשנה. לא כולל חיל האוויר. אם מוסיפים את חיל האוויר זה מגיע ל-35 מיליון שקל בשנה. יש עוד כמה משימות בצה"ל שלא מבוצעות לצערנו בהתעצמות.


אני רוצה לסיים רק בדבר אחד. אנחנו עוסקים במצב חירום של התחום הזה ברמה הצבאית ולדעתי גם ברמה הלאומית.

הבהרת את הדברים היטב. מה שהוספת שזה מצב חירום זה באמת דבר שאנחנו חייבים לקחת בחשבון. תת אלוף אייל אלוק, קצין חימוש ראשי, אגף טכנולוגי.

החינוך המקצועי כבר קיבל פה מותג שרמתו נמוכה. אני שמח כי אני גדלתי שם. אם זה ברשת עמל ואם זה בפנימייה הטכנית של חיל חימוש וכנראה הצלחתי לעשות גם בגרות במקביל ועוד כמה דברים. אני חושב שזו אחת הטעויות שלנו ואחת הבעיות הקשות של מדינת ישראל המיתוג הזה, שמי שהולך לטכנולוגי המקצועי ממותג שם. מעבר לזה הייתי אומר שאני מעסיק במפעל שלי, ממהנדסים בכירים מאוד ועד המסגר, וכולם עברו דרך החינוך הטכנולוגי. השאלה שאני שואל את עצמי כשאנחנו משבחים את עצמנו בהגדלת כמות הלומדים הטכנולוגיים ובמסיימי הבגרות, צריך לעשות חלוקה מאוד ברורה, האם מי שלמד כימיה באורט, בעמל, הוא טכנולוג? האם אלה הטכנולוגים שאיתם יש לנו בעיה? ואני אטען מיד שלא. לשם באים מיטב הנוער. זה מבחינתם הבית ספר הזמין. זה לא חשוב אם הוא טכנולוגי או עיוני ושם הם לומדים את הביולוגיה ואת הכימיה וזה לא באמת המקצוע.

אתה מחזק רק את הדברים של קודמך.

ולכן צריך שמדברים על טכנולוגיה לדעת על מה אנחנו מדברים. אני אטען שהלומדים לימודים טכנולוגיים אחוז לימודי המדע עולה ואנחנו בחוסר מוחלט של מתכות, של מכונאות, של חשמל. מי שטוען שיש מספיק אמצעים לבתי הספר, אני נפגש עם מנהלי בתי ספר, מכיוון שאני גם מנהל בתי ספר בתוך הצבא וגם נפגש עם בתי ספר בחוץ. אין להם אפילו אמצעי הדגמה למי שלומד מקצועות כמו מכונאות ודברים כאלה. והם באים כאילו בדרישות אלינו. ואת זה אם לא נתקצב לא נהיה בשום מקום. הסיפור הוא הרבה יותר עמוק בהיבט של המיצוב של כל הלימוד הטכנולוגי במדינה, וצריך להתעסק עם זה, והדבר השני, לתקצב את זה. אנחנו יכולים להתעלם מזה.

אנחנו יושבים פה מפני שאנחנו לא מתעלמים מהנושא.

אני גם לא חושב שהבגרות סותרת את הלימוד הטכנולוגי. אולי אנחנו צריכים לשים איזשהו קריטריון שהוא במקביל לבגרות. טכנאי למשל, האם הוא צריך להביא עוד תעודה להיכנס אחרי זה ללימוד גבוה. היום כן. הוא צריך לבוא עם בגרות ואני לא בטוח שלימוד טכנאי או הנדסאי הוא יותר קל מאשר לימודי הבגרות. באוכלוסייה שמשרד התמ"ת מטפל שם צריך להשקיע הרבה יותר ולהביא לשם את אלה שלא מגיעים למיצוי במקומות אחרים.

אני מברך את היושב ראש על היוזמה לכנס את הפורום הזה כדי לדון בחינוך הטכנולוגי מדעי במדינת ישראל. אני רוצה בקצרה לעבור על שלושה שקפים של גרפים שקיבלנו רק בשבועות האחרונים ממחקר שנעשה על יד גד פרנק ממשרד ראש הממשלה תחת שרביטו של פרופ' טרכטנברג, שהוא לקח וחקר את מסיימי תיכון ללא בגרות לפי נתיב לימודים. אנחנו יכולים לראות שהמועסקים מאותם אלה שבחרו במקצועות טכנולוגים גבוהים משמעותית מאלה שלמדו בנושאים העיוניים והבלתי מועסקים גם הם פחותים משמעותית מאלה שלמדו במקצועות העיוניים. נקודת המוצא היא שכ-50% עדיין אין להם בגרות מבוגרי התיכון. לקח גד פרנק ופילח מה היכולות של אותם תלמידים שלא עשו בגרות למצוא תעסוקה במשק, וראה זה פלא, אלה שבחרו בנתיב הטכנולוגי 63% מועסקים מול 53% שהם מועסקים מאלה שלקחו מגמות עיוניות. לגבי רמות השכר, אלה שלמדו במגמות המקצועיות הם משתכרים מעל למינימום 52% ומעל לשכר הממוצע 17%. זאת אומרת זה בפירוש בא ואומר לנו מי שבוחר במגמות טכנולוגיות אופק הקידום שלו ואופק ההעסקה שלו גבוה יותר.

אני לא רוצה לחלוק על נתונים של פרופ' טרכטנברג אבל יכולים להיות כל מיני הסברים לזה.

המחקר עסק במי שגמר את 12 שנות הלימוד ולא שנשר. השקף האחרון זה שקף אי השיוויון. מדינת ישראל נמצאת היום במצב האי שיוויוני בין הגבוהות ביותר במדינות העולם. אם נחזור לשנות השמונים שהיה יותר חינוך טכנולוגי תראו איפה מדינת ישראל היתה.

אני אוהב סטטיסטיקות. אני מוכרח להגיד לך. אני מסכים אתך בתיזה הבסיסית אבל אני לא חושב שיש לזה שום הוכחה שיש קשר בין שני הנתונים האלה. מאז שנת 77 במדינת ישראל קרה דבר, עברנו לחשיבה כלכלית חברתית לגמרי אחרת שמטפחת את האי שיוויון ורואה את זה כמטרה. זה שקרו שני דברים במשך 40 שנה זה לא אומר שום דבר.

המביא דבר בשם אומרם מביא גאולה לעולם. זה לא משלי, זה הכול מפרופ' טרכטנברג. אני מביא לכאן דברים את אשר קיבלתי. מכאן נעבור לחזון הלאומי שלנו. מאיפה באנו ולאן אנחנו רוצים ללכת, זה מה שחשוב בחינוך הטכנולוגי מדעי. 95% מהאנשים היושבים כאן הם אנשים שאני נפגש איתם בצורה מאוד דחופה כדי לנסות ולקדם את החינוך הטכנולוגי מדעי במדינת ישראל. היום התגשם לי חלום כשאני שומע את מנכ"לית משרד החינוך אומרת שנושא "טוב" הולך להתעצם, מי שהביא את הילד הזה לעולם זה רשת אורט לפני 4 שנים. לצערי הרב לא הצלחתי לשכנע לא את לימור ליבנת ולא את רונית תירוש שיש בזה משהו. עד שבא שרגא ברוש שחברתי אליו כשהוא בא לסיור באורט ישראל ושלפתי את זה מהמגירה את הנושא הזה ואז הוא לקח את זה וכנראה בעוצמות שיש לו, אני שמח שהחלום של רשת אורט התגשם והפך לחזון של החינוך המדעי טכנולוגי במדינת ישראל.

אתה מנהל את הרשת הגדולה בישראל בתחום הזה. ספר לי קצת איך אתה חווה את המציאות שלך עכשיו ואיפה היית רוצה בכלים מעשיים להגיע.

רשת אורט ישראל, 100 אלף תלמידים, 170 מוסדות חינוך, משלומי בצפון ועד באר חיל של הבדואים בדרום על גבול מצרים משרתת את כלל אוכלוסיית מדינת ישראל ולכן השאלה של כבוד היושב ראש היא נכונה כי אני יכול לבוא ולהביא גם ממגזרי המיעוטים, אפילו ממגזר הדתיים, יש לנו ישיבה תיכונית ויש לנו אולפנה לבנות, ואני יכול לבוא ולומר מה אני חווה היום. אני חווה שני דברים. (א) שמדינת ישראל בחלקה גדול ומעצבי המדיניות קרי מבנימינה בצפון ועד רחובות בדרום תופסים את החינוך הטכנולוגי כחינוך נחות, מה שאומר רשת אורט ישראל נחותה. מה קורה עם בנימינה בצפון? רוב בתי הספר באזור הזה שייכים לאורט ואז האוכלוסייה יודעת שיש חינוך גם מדעי טכנולוגי ברמות הכי גבוהות, וגם ברמות הבינוניות. אותו דבר בדרום. במרכז בדעת קהל קשה לי ואני נפגש ובנינו היום אגודת ידידים, יושב כאן שי יזהר שזה עתה חזר מארצות הברית והוא מנהל חברה מאוד גדולה בארץ ויושב כאן חיים רוסו שהוא אחד מאגודת הידידים של אורט, קשה לנו מאוד לבוא ולומר שחינוך טכנולוגי מדעי זה לא חולצה כחולה.

מה שאנחנו חווים גם היו כשאנחנו באים להטמיע מגמות טכנולוגיות באים ואומרים לנו אתם הולכים לאחור כי רשת אורט ישראל תיזהרו תהיה מתויגת. ולכן ואני מאמין שלנו מדע וטכנולוגיה זה שפה ואני לא מקבל את מה שנאמר כאן לגבי המתמטיקה והפיזיקה והכימיה, כי מי שמכיר את המספרים, כמה שניגשים בישראל למתמטיקה חמש יחידות זה 17% בעוד שבאירופה ניגשים 22%. כמה שניגשים לפיזיקה חמש יחידות בישראל זה 8% בעוד שבמדינות אירופה המתקדמות יש פי שניים. זאת אומרת זה הא בהא תליא. מדע וטכנולוגיה אי אפשר להפריד ביניהם. ואנחנו צריכים להתחיל להבין שמדע וטכנולוגיה זה שפה. וכמו שמלמדים אנגלית היום בגן הילדים צריכים לבוא ולחשוף את בני הנוער ואת ההורים שלהם. שפה מתחילים היום בשלב מוקדם ולכן עשינו פיילוט. הקמנו 12 מרכזי מצוינות. לקחנו אשכולות פיס וחשפנו את הילדים הרכים האלה כבר בבית ספר היסודי וההורים למדע וטכנולוגיה. וראו זה פלא, זה בסך הכול 3 שנים הפיילוט הזה, אבל החשיפה והעניין והיכולת לקדם את בני הנוער האלה למדע וטכנולוגיה בעתיד תהיה גדולה מאוד.


אם לא נעשה קמפיין מאוד רציני כדי לשנות את דעת הקהל המסורתית בעבר שטכנולוגיה זה חולצה כחולה בלבד קשה מאוד יהיה למתג את התעשייה שלנו ולגרור ולהביא יותר בני נוער ולחשוף אותם לא לפחד מהמדע והטכנולוגיה. והמדע והטכנולוגיה בשבילי זה גם אלה שנמצאים ב-46% וגם אלו שהולכים בסופו של דבר לאקדמיה. יש סולם חינוכי שבית ספר המקיף חייב לתת שיש לו הרבה שלבים וחנוך הנער על פי דרכו זה לא רק אימרת חז"ל זה תורת חיים חינוכית, ולכן צריך לתת לכל ילד ולא לסגת אחור ולהקים היום בתי ספר מקצועיים לאוכלוסייה החלשה שעוד פעם תמתג את החינוך הטכנולוגי במרתפים כפי שאמר ד"ר דן שרון. צריכים לעשות דברים בזהירות. נזק עשינו בעבר. בואו נלמד עם אוריינטציה לעתיד.


לא יעזור שום דבר, מדינת ישראל צריכה להבין שחינוך מדעי טכנולוגי הוא יקר יותר, הוא עולה כסף רב יותר. יש שלושה נושאים שמפרידים בין חינוך טכנולוגי מדעי לחינוך עיוני. זה מעבדות ותשתיות, זה הכשרת מורים, וגודל קבוצה. מורה להיסטוריה אם הוא גמר ב.א. הוא תמיד יהיה מורה להיסטוריה אלא אם כן הוא רוצה לשכתב את ההיסטוריה. מורה לאלקטרוניקה, מורה לרובוטיקה, מורה לטכנולוגיה חייבים כל שנה או שנתיים לעבור השתלמויות. ואם מדינת ישראל לא תשכיל להבין ששלושת הנקודות האלה הן הגורמים להעלאת רמתו של החינוך המדעי טכנולוגי לא תמשיך להיות התקדמות ונמשיך להיות איפה שאנחנו נמצאים היום. אני רוצה להגיד כן לגבי האוכלוסייה החרדית. אנחנו פותחים בשבוע הזה שני קורסים לאוכלוסייה החרדית להכשרה מקצועית יחד עם התמ"ת, ואני אומר לכם שוב פעם יש תנועה של האוכלוסייה החרדית לבוא וללמוד היום נושאים טכנולוגיים, ואני רק יכול לברך על כך.


משרד החינוך ממשיך למנטר שהזכאות לבגרות זה חזות הכול. מכאן התחילה הבעיה של מדינת ישראל. אני מדבר על בית ספר ערבי בתרשיחא. העימות שלי מול ההורים למה רשת אורט היתה תגידו כמה זכאות. וכשאתה שואל את ההורים המיעוטים מה זה זכאות לבגרות? הם אומרים זה אלה שעוברים תעודת בגרות. אני אומר, אני יכול להביא לך 21 יחידות בגרות ויהיה זכאי, מה הבן שלך יעשה עם זה? בלבלתי אותם לגמרי. גם באבו קרינת הבדואים בדרום ההורים שנפגשתי איתם, בקושי יודעים לדבר עברית, שואלים אורט כמה זכאות לבגרות? המנטרה הזאת של הזכאות לבגרות.

הדברים מאוד ברורים ואלו בדיוק הנקודות שאנחנו צריכים להתמקד בהן בשיח שלנו עם משרד החינוך.

אני הייתי רוצה לפתוח במה שאמר צבי פלג. אני לא מתיימר לייצג את כל הסקטור החרדי. יש פה הרב הלפרט שקצת שונה. מי שחושב שלא קורה כלום בתוך הסקטור החרדי ולא מודע למה שקורה בזרמים הפנימיים הוא פשוט לא יודע מה שקורה. הלוא אנחנו יודעים ואנחנו שומעים ומתרשמים שנפתחות מכללות כאלה ואחרות, ויש זרימה. אמנם בטפטוף. הדברים לא נעשים מאחורי גבם של הרבנים. זה לא כך. אנחנו באים מאסכולה שאומרת שלימוד תורה הוא הדבר הכי חשוב והכי מקודש והוא הראשון במעלה. אבל אצלנו גם ברור שמי שלא לומד תורה ולומד תורה כפי שצריך ללמוד תורה, לא כל שכן אם הוא סתם מסתובב והופך להיות נטל למשפחתו ועל החברה אז הוא עושה פשע. אז או שהוא ילמד תורה שזה דבר הכי חשוב או שהוא ישתלב בעולם המעשה בצורה כזו או אחרת. יש מצווה ללמוד תורה, יש גם מצווה שאדם חייב ללמד את בנו אומנות. זה כתוב בגמרא.


אני אתייחס לפעולתו של צבא ההגנה לישראל. נקשור את זה גם לנח"ל החרדי, כי לפי דעתי יש קשר בל ינותק. מה הבעיה בעצם? האפשרות של השמירה על הנורמות הדתיות של הסקטור החרדי במשתלב עם לימודים כאלה או אחרים, מבלי לפגוע אחד בשני, אם המשוואה הזו יכולה להיות קיימת. הרבנים לא יצעקו את זה בריש גלי אבל הם יתנו יד לזה. כי ברור לנו שמי שלא לומד תורה כמו שצריך הוא עושה נזק. אין פה סוד. הנוסחה הזו שאמרתי, האפשרות של הנורמות הדתיות של אותו בן נוער שמעברו מעולם הישיבה לעולם המעשה יגרום לו בעצם להיות אדם אחר שאנחנו לא רוצים בעצם שהוא יהיה. אם נשכיל למצוא את הנוסחה יתחיל להיות איזון. יש ציבור לומדי התורה. יש ציבור שהוא לא לומד תורה במובן המלא אבל הוא לומד תורה בשילוב עם עולם המעשה.


היום יש במסגרת הנח"ל החרדי מאות וזה כבר מגיע לאלפים. הם לא מצאו את מקומם בישיבה. הגיעו למסגרת שאומרת, אתה בכל זאת רוצה לשמור על יראת שמיים שלך, הצבא יתן לך את הכלים. אם הצבא יקח את הנושא בתמיכת המשרדים הרלוונטיים ובמסגרת שילוב הנחל החרדי יטפח את אותו ציבור שהגיע כבר לנחל החרדי.


לנסות להוביל מהפכה שהרבנים לא יתנו את ברכת הדרך היא לא תצלח. דווקא לצבא הגנה לישראל אני מפנה את העניין. במסגרת הנח"ל החרדי ובתמיכת הרבנים תצליחו ותקבלו מצידנו את הגיבוי.

אי אפשר להפיל הכול על הצבא. שתהיה זכאות לכל ילד שלא למד ליבה לקבל או בחינוך הטכנולוגי או בחינוך העיוני.

אנחנו נמצאים בקצה של השרשרת. אנחנו ניזונים מרשת אורט, ממשרד החינוך, ממשרד התמ"ת. אנחנו לא נעסוק בדיאגנוזה מפני קוצר הזמן אני רק אומר שההסתכלות היא לא רק בהשוואה למה שהיה בשנים האחרונות במדינת ישראל, אלא מול כושר התחרות של התעשייה ושל מדינת ישראל מול העולם שבו אנחנו נמצאים ולצערי הרב בעניין הזה אנחנו ברגרסיה קשה ועמוקה. אני אעביר את רשות הדיבור לד"ר טל לוטן שמרכזת אצלנו את הסוגיה. היא תקצר במצגת והיא תציג מה אפשר לעשות בכוחות סינגרטיים יחד ופרויקט "טוב" זו דוגמה מצוינת לכך, ועוד פרויקטים אחרים בשיתוף עם משרד החינוך ומשרד התמ"ת וכמובן מר חיים רוסו שהוא יושב ראש החינוך בתעשייה. טל בבקשה.

אני אעבור על ההמלצות שעל חלקן דובר ועל הפעילות שאנחנו עושים. אנחנו מציעים להגדיל באופן משמעותי את היקפי מגמות הטכנולוגיה בבתי הספר. שני פרויקטים מובילים שאנחנו מציעים להגדיל אותם זה הגדלת תוכנית "טוב" מאלפיים בוגרים בשנה לעשרת אלפים תלמידים והקמת בתי ספר תעשייתיים טכנולוגיים אבל תחת חוק חינוך חובה עם כל המשמעויות של המעבר הזה מחוק החניכות. כמובן אנחנו שותפים לעמדה של אוריינות טכנולוגית לכול. צריך להכיר טכנולוגיה כמו שיודעים קרוא וכתוב. ואנחנו חושבים שצריך לעשות את זה החל מבתי הספר היסודיים. אנחנו סבורים שצריך לטפח ולהעצים את כל הפרויקטים ליזמות והכרת התעשייה. דוגמת פעילות שאני אציג שתעשייה עושה, עמותת החינוך של התאחדות התעשיינים, דוגמת הפעילות הזאת. דובר הרבה, תנאי הכרחי זו השקעה מסיבית בציוד וסדנאות, כולל מרכזים מקצועיים שישרתו מבוגרים. אנחנו סבורים שצריך להקים מרכזים כמו סקילס אקדמי שיהיו פתוחים בבוקר לבתי ספר, אחר הצהריים למבוגרים, שיאפשרו life long learning, שאנשים יוכלו ללמוד לכל אורך הקריירה שלהם, מערכות, ציוד, בחוד החנית של הטכנולוגיה, ולעשות את זה כמרכזים שמשרתים גם את הצעירים וגם את המבוגרים. אנחנו סבורים והתעשייה כבר פועלת, אני אציג קצת מה היא עושה, מעורבות יותר גדולה של המעסיקים כמו שזה נעשה בעולם בהגדרת הצרכים, מה הם המקצועות העתידיים שצריך, מעורבות גדולה יותר בתוכניות הלימודים כך שיהיו רלוונטיות לצורכי המשק, וגם כמובן בהפעלת התוכניות, אם זה מתן הרצאות, סיוע בפרויקטי גמר, התנסות בעבודה בתעשייה, מיום ועד יותר, מעורבות שכבר אנחנו עושים. אנחנו סבורים שצריכים לתמרץ תלמידים ללמוד מקצועות טכנולוגים. אם זה כל הנושא של אקדמיזציה של לימודי הנדסאי, להוסיף עוד שנה כמו שהיו אחיות ומורים ולהפוך את זה לתואר ניהול הנדסי או ניהול טכנולוגי, למשוך תלמידים טובים יותר, הם למדו כל כך הרבה, ילמדו עוד שנה ויהיה להם תואר בצד לימודי ההנדסאים. אנחנו סבורים שצריכה להיות קדימות לקבלת פקולטות להנדסה, מי שהיה בוגרי מגמות טכנולוגיות. דובר הרבה על כל הנושא של תמרוץ למורים לעסוק במקצועות טכנולוגיים, אם זה שכר יותר גבוה, תהליך שאנחנו מובילים עכשיו יחד עם רשתות לחינוך להשתלמות בתעשייה במסגרת שנת שבתון, שהמורים שלמדו לפני עשרים שנה ידעו עכשיו את הטכנולוגיה הכי עתידית ויעשו את שנת השבתון שלהם במסגרת התעשייה. וכמובן דובר הרבה על כל הנושא שינוי התדמית כלפי החינוך הטכנולוגי. כלפי התעשייה מחד וכנגזרת כלפי החינוך הטכנולוגי. אנחנו סבורים שצריך לגייס משאבים של כל הגופים שנמצאים פה, גופים ממשלתיים ואחרים ולפעול לתדמית משופרת כמו שנעשה בכל העולם. בכל העולם המדינה מובילה את הנושא של התדמית של התעשייה והעבודה בתעשייה. אנחנו מציעים להקים ועדה לקידום החינוך הטכנולוגי בשיתוף משרד החינוך, משרד התמ"ת, משרד הרווחה, האקדמיה, התעשייה, צה"ל, רשתות החינוך, ארגוני העובדים והמעסיקים, שמה הם יעשו? יבחנו מודלים ויבצעו מחקרים של אפקטיביות החינוך הטכנולוגי על בסיס data מה קורה לבוגרים לאורך זמן, יגדירו מקצועות בטווח הקצר והארוך, כל הנושא של מערך הסמכות ודיפלומות בשיתוף המעסיקים, וכמובן יגדירו מה הם תכני הלימוד כולל מיומנויות וכישורים גנריים שנדרשים בעולם העבודה שחלקם כבר צוינו, ויקימו את זה כגוף אחד שרואה את זה בראייה אסטרטגית.


מה אנחנו עושים בינתיים ממש ברמה טלגרפית כדי לראות שזה לא רק רעיונות באספמיה אלא אפשר לעשות אותם כשמעגנים משאבים של כל הגופים. פעילות בטווח הארוך קרי בתי ספר תיכוניים. טווח הבינוני זה פעילות מול צה"ל וטווח קרוב זה הכשרה מקצועית למבוגרים. הטווחים זה אומר המענה שמתי הבוגרים יגיעו לתעשייה. דובר על טכנאי בגרות. אני מניחה שכולם מכירים את התוכנית. הישגי התוכנית עד כה מצביעים על שיעור גידול גם במספר התלמידים ושיעור גידול בזכאות לבגרות. הנתונים הם מתוך רשת אורט של שנה שעברה והם מאוד מעודדים. הם אפילו היו מאוד מפתיעים שמצביעים על שני הפרמטרים שאנחנו רוצים. שיעור גידול במספר התלמידים ושיעור גידול בזכאות לבגרות.


אמרנו מה זה התעשייה. מה המעורבות שאנחנו מדברים. אם זה העברת סיורים למורים ולתלמידים. סיוע בהנחיית פרויקטי גמר. העסקת תלמידים ברוטציה, מתן מלגות למצטיינים, ופה אני רוצה לציין שאת פרס התעשייה בסך 75 אלף שקל אנחנו נעניק לתלמידים מצטיינים מתוכנית "טוב". יש פה את המפעלים המאמצים. חלק מהמפעלים כמובן השותפים בתוכנית. בצבא אנחנו מדברים על תוכנית ייחודית שאנחנו עושים אותה עם ציקי סלע ועם חיל חינוך והתמ"ת. במהלך השירות הצבאי חיילים לומדים מקצועות שחסרים בתעשייה, יש כרגע פיילוט, זה נקרא מעלות, מערך לעוטף הכשרה בתעסוקה. חיילים לומדים עיבוד שבבים ממחושב, חשמל תעשייה ובמקביל עכשיו הם כבר בשלבים האחרונים של הלימודים שלהם. יעבדו בצבא במקצוע. כרגע יש פיילוט של 43 חיילים. כאמור במהלך השירות הצבאי החיילים יעבדו גם בתעשייה. פרויקטים יותר משמעותיים בהיקפים יותר גדולים אנחנו יחד עם הצבא בחצי השנה האחרונה של השירות הולכים ללמד מקצועות שחסרים בתעשייה, חיילים במהלך השירות כדי שיקבלו יציאה יותר טובה לאזרחות ויעבדו באזרחות במקצועות האלה שאנחנו מחויבים להשמה.


הכשרות מקצועות למבוגרים אני יותר אתמקד במה שאנחנו עושים עכשיו ואנחנו עובדים כרגע עם אוכלוסיות ממגזרים שונים, אם זה הבדואים משוחררי צה"ל שעברו הכשרות, קהילת יוצאי אתיופיה, פעילות מאוד גדולה שאנחנו עושים יחד עם משרד הקליטה, הסוכנות, התמ"ת, כל הגופים ביחד אנחנו חוברים עם התעשייה לעשות הכשרות ולשים את יוצאי אתיופיה בעבודה בתעשייה, במפעלים שונים ויש לנו כבר תוכנית לפעילות איתם, הכשרה לחרדים, יש פיילוט לעיבוד שבבים ממחושב לחרדים. פעילות גדולה מאוד עם הסוכנות.

תמונת המצב כמו שאנחנו רואים אותה מתוך התעשייה ומה המשמעויות שהסיטואציה הזאת יכולה להוביל. כשאנחנו מדברים על עובדים עם בסיס מדעי טכנולוגי בתעשייה אני מחלק את זה לשתי קבוצות. קבוצה אחת זה קבוצת אנשי הפיתוח, מהנדסים וטכנאים שמעורבים בפעילות היצורית. הקבוצה השנייה. מה אנחנו רוצים בקבוצה הזאת? קודם כל אנחנו צריכים מהם יותר. כי אנחנו תעשייה שצומחת והיא צריכה יותר אנשים שיהיו מעורבים. אנחנו צריכים את אותם אנשים ברמה ובמיומנות יותר גבוהה ממה שהיינו רגילים בעבר. המוצרים שלנו נהיים יותר מתוחכמים, תהליכי היצור יותר מורכבים, והציוד היצור הולך ונהיה יותר מסובך. לכן אנחנו רוצים אנשים ברמה גבוהה. אבל מה? אין אנשים. אני מביא נתון אחד מהמפעל אצלנו. 400 עובדי יצור אצלנו במפעל. 1400 איש סך הכול. בעובדי הפיתוח ממוצע הגילאים בסביבות 42. בקווי היצור ממוצע הגילאים 52. האנשים למדו בבתי הספר לפני עשרים, שלושים שנה. למזלנו הרב העלייה בשנות השמונים, בעיקר שנות התשעים נתנה זריקה מאוד חזקה לתעשייה והביאה הרבה מאוד אנשים מיומנים. אבל לא באים יותר. בסופו של דבר זאת אוכלוסייה שכל שנה מתקרבת לגיל הפנסיה. המשמעות של הדברים האלה. מחסור כמותי. רמה איכותית שהולכת ויורדת ולא מצליח להדביק את ההתפתחות של הטכנולוגיה. רמות השכר בגלל כוחות השוק מאוד גבוהות. אנשים במקצועות האלה בגלל המחסור רמות השכר מאוד גבוהות. כל זה גורם לכך שאנחנו לא תחרותיים. התוצאה של זה תהיה שתעשייה תתפתח פה יפה כתעשיית פיתוח. תהיה תעשייה ללא תשתית יצורית. נאלץ להוציא את העבודה החוצה. אני אומר נאלץ לא כי זה לא טוב לנו מסיבות חברתיות ומסיבות ציוניות. לא טוב לנו מסיבות כלכליות. תעשיית פיתוח שאין לה בסיס יצורי מאחוריה היא תעשייה פחות טובה שתתחרה פחות טוב בשוק. המוצרים העתידיים שלנו יהיו יותר גרועים אם אנחנו לא יהיה לנו את המשוב של השוק גם מהכיוון של היצור.


שתי מילים על המהנדסים. לכאורה המחסור במהנדסים יותר קטן. נעשו פעילויות בשנים האחרונות. ברמה המקצועית בוודאי שאין לנו טענות. אבל יש נקודה שלא שמים אליה לב. מהנדסים שצומחים מהעולם העיוני הם מהנדסים מצוינים. אין להם את הקשר לקווי היצור. זה עוד דבר שגורם לכך שנהפוך לתעשיית פיתוח. לכן המהלך שמדברים עליו כאן של לחזק את החינוך המקצועי, של אנשים שנכנסים לעולם הזה מגיל צעיר ורואים את עתידם שם, ולא מחפשים את ההזדמנות הראשונה לצאת, אני חושב שזה מהלך שפה כולם צריכים לתת פה יד. אני לא אציע הצעות.

ראשית אני רוצה להודות מקרב לב לך יושב ראש הוועדה חבר הכנסת הרב מלכיאור על היוזמה להעלות את הנושא החשוב הזה ועל אופן ניהול הדיון, מכובד, מקצועי וענייני. אני רוצה לברך את יובל וצוותו על הדוח המאוד מקיף שמראה השקעה מאוד רצינית ומקצועית בנושא. אני רוצה להודות מקרב לב ליושבים כאן ובעיקר לנציגי התעשייה, התאחדות התעשיינים, והתעשיינים האחרים שיושבים פה, לרשתות החינוך הטכנולוגי, לצה"ל, לאקדמיה. במהלך החודשים האחרונים ישבנו וניתחנו עד לכדי ניפוי ברמת תלמיד בודד. חשפנו את כל הנתונים האפשריים מבחינת מצב מצוי, מבחינת מה הצפי שנכון לנו לראות לנגד עינינו אל מול צרכים לאומיים, ההסתכלות הלאומית היא מאוד חשובה, הנושא הוא עניינו של מערכת החינוך אבל של החברה כולה, ולכן אני מאוד מודה לוועדה על ההתייחסות וכפי שסיכמה שלומית אין לנו חילוקי דעות עם המטרות שהועלו כאן. הן נוצרו. אנחנו רשמנו את מפרט המטרות האלה ביחד. והפעולות פחות או יותר שתהוונה מענה להשגת המטרות הלכה למעשה, כמו שהוזכר כאן "טוב", השנה נפתחו 30 כיתות בתחנה לכיוון המאה כיתות בשנתון אנחנו רוצים מאוד בשנה הבאה לפתוח 60 כיתות, וזה הכפלה משמעותית. שלומית הלכה לטפל בנושא הזה. אנחנו לגבי סוגיית בתי הספר המקצועיים בהיקף מאוד מצומצם בבחינת למידת מודלים. זה עדיין פתוח. קידום כוח אדם איכותי להוראת מקצועות טכנולוגיים ומקצועיים. התשתית הפיזית שבדחיפות צריך לעשות משהו כדי לשפר אותה ולשדרג אותה וכמובן לחזק את לימודי המדע והטכנולוגיה מגן הילדים, יסודי, חטיבות ביניים, בדגש על מימוש פוטנציאל הבנות, כל אלה על הכוונת. אני קוראת לתמ"ת. אני ניסיתי בשנה האחרונה, זה לא כל כך הלך לי, אבל היתה ועדה משותפת בעבר, ועדת העל ברשות המנכ"לית שהציע יושב ראש הוועדה זה מצוין אבל עד שנגיע לוועדה צריך לבוא עם עבודת הכנה מסוימת, אז אני קוראת לתמ"ת לבוא ולעשות עבודה משותפת.

אני רוצה לסכם בכמה מילים. ברור לגמרי שיש תחילה של דרך ותחילה של חשיבה. אנחנו רוצים לעודד את משרד החינוך אבל גם את כל שאר הגורמים ולברך על החיוב, ויחד עם זה להגיד שאנחנו באמת בפיגור גדול. אנחנו במשבר גדול. המשבר בא במיוחד לידי ביטוי במיוחד בדברים ששמענו מצה"ל, שדיבר על מצב חירום של הצבא, ששמענו מהתעשייה. הדברים נאמרו מאוד במתינות אבל עם הרבה כאב. זו יכולה להיות ממש בכייה לדורות. גם לעומת כל המדינות שאנחנו רוצים להשתוות אליהן. שמענו גם על הילד עצמו, על התלמיד והאפשרות למצות פוטנציאלים גם מקצועיים וגם ערכיים. הצורך להתחיל את השפה הטכנולוגית הרבה יותר מוקדם. זה ניתן לעשות. אנחנו מדינה קטנה. אם מתחילים לדבר את השפה כבר בכיתה א' אז זה שם אותנו במקום אחר. ברור שאפשר אחר כך לקיים קורסים בצבא. כולם דיברו על שינוי התדמית. הטעויות שנעשו בתחום הזה. אנחנו פה מדברים על הדבר הכי יוקרתי. יכול להיות שצריכים לעשות קמפיין גם לתיוג. בסופו של דבר אני אומר, שאי אפשר לעשות קיצוץ כזה רחב כמו שעשו בממשלה כלפי החינוך המקצועי טכנולוגי ולחשוב שיהיו תוצאות יותר טובות. אנחנו נמשיך ונעמיק את הפער ואת הפיגור, בין אם זה בא לידי ביטוי בדברים של טרטנברג או לא, זה ברור לגמרי, לא צריך, זה שכל ישר ופשוט. אתה לא יכול לשנות את התדמית ולתת את כל התכנים אם אין לך תקציב מתאים. לדעתי זו השקעה טובה. זו כלכלה נכונה. זה יצמצם את הפערים בפריפריה, ערבים ויהודים, דרוזים והציבור החרדי. כבר יש החלטה עם הסכמה של המנכ"לית שתקום ועדה עליונה בשותפות כל הגורמים שיושבים מסביב לשולחן הזה, בשותפות האקדמיה, בשותפות התעשייה, בשותפות של צה"ל, ובשותפות של משרד התמ"ת, משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, תקום עכשיו בחודש הקרוב כדי לקבוע בתוכנית חומש, איך אנחנו רוצים להגיע תוך חמש שנים, כמו שעשו בתוכנית "טוב" ושמענו גם על הרבה פיילוטים טובים. יש כל מיני הצעות שנעשות בעולם שמותר ללמוד מהן. גם על בתי ספר יותר קטנים ועל מערכות כפי ששמענו מד"ר דן שרון. ושוב אני רוצה להודות ליובל ולכולכם שתרמתם גם לדוח, גם חנה וכל הגורמים האחרים שתרמו. זו ישיבה ראשונה בסדרה הזאת. נשקול גם את החוק. אם צריך חוק לחינוך המקצועי טכנולוגי אז נחוקק אותו. אם זה יכול לדרבן ונאיץ בכם שהעבודה תעשה יחד ובשותפות עם ועדת החינוך של הכנסת. ואני מודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.