PAGE
21
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
7.7.2008


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 481

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, ד' בתמוז תשס"ח (7 ביולי 2008), שעה 11:30

1.
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – קביעת מספר ימי אבל), התשס"ז-2007


של חה"כ ג'אמל זחאלקה, חה"כ סעיד נפאע, חה"כ ואסל טאהא (פ/2925)

2.
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון –אורך חופשת אבל), התשס"ז-2007


של חה"כ מוחמד ברכה, חה"כ דב חנין, חה"כ חנא סוייד. (פ/2020)

חברי הוועדה: יצחק גלנטי – היו"ר

מוחמד ברכה

ואסל טאהא

רן כהן

איה דביר, משרד המשפטים

עו"ד דבורה אליעזר, משרד תעשייה, מסחר ותעסוקה

אבי ברק, ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש, התאחדות התעשיינים

חיזקי ישראל, התאחדות התעשיינים

עיוד עטרי, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

הניה מרקוביץ, מנהלת אגף בכיר תכנון ובקרה

יובל יעקובי

נועה בן שבת


אייל לב ארי

וילמה מאור

יעל – חבר המתרגמים בע"מ
1.
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – קביעת מספר ימי אבל), התשס"ז-2007

של חה"כ ג'אמל זחאלקה, חה"כ סעיד נפאע, חה"כ ואסל טאהא (פ/2925)

2.
הצעת חוק חפשה שנתית (תיקון –אורך חופשת אבל), התשס"ז-2007

של חה"כ מוחמד ברכה, חה"כ דב חנין, חה"כ חנא סוייד. (פ/2020)

אני פותח בזה את הישיבה בנושא, חוק חופשה שנתית, תיקון אורך תקופת האבל, התשס"ז- 2007 של חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה, ודב חנין, וכחלק בלתי נפרד הצעת חוק חופשה שנתית, תיקון קביעת מספר ימי אבל התשס"ז-2007 של חברי הכנסת ואסל טאהא, חבר הכנסת ג'אמל זחאלקה וחבר הכנסת סעיד נפאע, אני מודה לכם ואני אבקש מהמציג.

אני מודה על קיום הישיבה, הצעת החוק היא פשוטה ומובנת מאליה, מה שנהוג היום כלפי היהודים, הדרוזים והצ'רקסים שימי האבל שלהם הם שבעה ימים, אצל המוסלמים והנוצרים הם שלושה ימים, ימי אבל זה לא רק נושא של הלכה דתית, זה גם צורך חברתי, חברתי של המשפחה האבלה לתפוס את האובדן, את האסון שפקד אותה, לכן הצעת החוק היא כל כך פשוטה שקשה להסביר אותה, היות ולמרבית האוכלוסייה ימי האבל הם שבעה ימים ושגם למוסלמים ולנוצרים יהיו שבעה ימים.

אני מציע שהוועדה תאשר את הצעת החוק כפי שהיא לקריאה ראשונה, ושתובא כבר בשבוע שבועיים הקרובים למליאת הכנסת ואחר כך אם משרדי הממשלה ירצו להעיר הערות לחוק אז בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והשלישית, אבל חשוב שהיא תעבור את הקריאה הראשונה כדי שאם יהיו בחירות קרובות שבכנסת הבאה לא נתחיל מחדש וגם כדי לעשות צדק , ובעיקר לעשות צדק עם הציבור המוסלמי והציבור הנוצרי במדינת ישראל, אני מבקש מיושב ראש הוועדה כבר בישיבה הזאת לקיים את ההצבעה לעניין הזה ולעלות את זה למליאה. תודה רבה.

עכשיו חבר הכנסת ואסל טאהא.

בנוסף לדבריו של חבר הכנסת מוחמד ברכה שכמובן שאני מצטרף, רציתי לעלות בפני הכנסת שההצעה הזאת שהונחה כבר בשנת 2005, מ- 2005 יש התקדמויות עם שרי הממשלה השונים לגבי הנושאים, יש לי מכתב תשובה מאהוד אולמרט כשהיה שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, הוא שלח לי מכתב ואמר שאנחנו אמורים לשנות בתקשי"ר ולאפשר למוסלמים בדיוק כמו שאר העדות לקבל את זכותם בנושא הזה, הנה המכתב, ועוד מכתבים שונים שהתכתבתי עם כל הגורמים והסברתי את העניין של השלושה ימים שהם דבקו בהם, זה עניין שקשור בחאדית של הנביא, זה קשור לאוכל, להגשת האוכל לאלה שאיבדו את אחד מבני משפחתם, הסברתי את זה לכל הגורמים והם קיבלו את זה, אמרתי גם שאנחנו מוכנים להביא גם מסמכים בנושא הזה. לא יתכן שמוסלמים ונוצרים לא יקבלו את הזכות הזאת שלהם למרות שהצ'רקסים הם מוסלמים, הדרוזים זה אותו דבר, הם מקבלים שבעה ימים. הצ'רקסים מוסלמים לכל דבר וגם הדרוזים, הם מקבלים שבעה ימים, המוסלמים בסוגריים, קבוצה מסוימת שהמנגנון קורא להם ערבים, והנוצרים שהם ערבים, במנגנון הזה לא מקבלים את הזכות הזאת, זה לא יתכן, ההצעה הזאת באה בכדי לעשות צדק עם הקבוצה הזאת ששישים שנה לא זכתה לצדק הזה, לא יתכן שאם שמאבדת את בנה ונניח שהיא מורה, תשב בבית במשך רק שלושה ימי אבל, יש צורך, מחנכים את האם הזאת, את המורה הזאת לשקר ולהיכנס לבית החולים כדי לקבל דוח רפואי ולהישאר, זה לא צודק בכלל, לכן הצענו את ההצעה הזאת ועבדנו על זה שנים מאז 2005 כדי לעשות צדק, וזה בדיוק כרוך בשוויון הזכויות של כל האזרחים. יש תשובות ואני רוצה להדגיש את הנקודה הזאת, אחד השרים אמר שזה לפי ההלכה, זה לפי ההלכה, הצ'רקסים גם מוסלמים, למה שם זה לא לפי ההלכה, הדרוזים? הדרוזים הם מוסלמים בכל הקשור בעניין הזה, למה שם זה לא לפי ההלכה?

שנית החוק האזרחי צריך להיות שווה לכל האזרחים, לכן אני מקווה שיושב ראש הוועדה יעלה להצבעה ולהכנה לקריאה ראשונה כדי לעשות צדק עם הקבוצה הזאת. תודה.

תודה רבה לחבר הכנסת וואסל טאהא.

אני חייב רק לציין שההנחיה הקיימת עד כמה שיודע לי היום לגבי מספר ימי האבל, היא קודם כל קודם נמצאת רק בתקשי"ר, והיא מתייחסת לעובדי המדינה והיא לא מתייחסת לכלל הציבור העובדים במדינה, וצריך להבחין בין התקשי"ר לבין הציבור בכללותו.

אתה יודע אדוני היושב ראש, התקשי"ר הוא קו מנחה גם למשקים הפרטיים, זאת אומרת שכשהמדינה מאמצת בחקיקה את התיקון הזה, זה הופך להיות נורמה בכלל החברה.

אינני יודע ובוודאי נשמע כאן בהמשך, אני מקווה שיש כאן נציג של ההסתדרות ונשמע מה מקובל בהסתדרות, אינני יודע.

אז אולי כדאי שנציבות שירות המדינה- - -

אבל לפני כן אולי נבין מה ההבדל בין מה שהנחתם לבין המקור.

אבקש את היועצת המשפטית, מונחות לפנינו שלוש הצעות.

הצעת הייעוץ המשפטי באה בעצם לקבוע דין כללי לכולם מבלי לפרט מי הוא בן משפחה מקרבה ראשונה, לפי מי שהוגדר בנוהג או לפי דתו לשבת שבעה על בן משפחתו הוא יזכה בעצם עד לשבעה ימי אבל, לא רצינו לבוא במסגרת חוק כללי, לבוא ולפרט לפי דת מי הם קרובי משפחה, כי אם אתם ראיתם את התקשי"ר לכל דת יש.

אתם הייתם מציעים שזה יהיה תקף לכל האוכלוסייה.

החוק הוא חוק כללי.

אז מה קורה? אדם שדודו נפטר? אוטומטית מקבל שבעה ימים?

אולי צריך לזכור מה אומר החוק היום.

בשתי ההצעות שמונחות לפני אני רואה, לא בהצעה של הוועדה, מדובר במפורש בסעיף 5, שבעה ימים מיום קבורתו של בן משפחה מקרבה ראשונה.

עולה שאלה לגבי הייעוץ המשפטי, זה לא מופיע, ואז נוצר מצב- - -

גם בהצעה השנייה לא דובר מדרגה הראשונה, וכאן מוגדר הרבה יותר, בן משפחה מדרגה ראשונה, אב, אם, בן, בת, אח, אחות, בעל או אישה.

אולי ננסה להסביר, ההצעות מתייחסות לחוק חופשה שנתית, חוק חופשה שנתית קובע אילו ימים לא יבואו במניין ימי החופשה, זאת אומרת שעובד יצא לחופשה, קרה מקרה שבגללו הוא יצא לחופשת אבל, ימי האבל, הם לא נמנים בימי החופשה השנתית, המשמעות הזאת שלימים האלה גם אם משולמת עבורם תמורה למעט מה שנקבע בצו הרחבה שמדבר עד שבעה ימים והם לא מבחינות בין העדות השונות, לפי חוק חופשה שנתית גם אין הבחנה, כתוב שימים שמחמת אבל העובד לא עובד בהם מחמת אבל, לפי הדת או לפי הנוהג אין שום אמירה שזה שבעה ימים, להם זה שלושה ימים, אין הבחנה בין הדתות, אם אנחנו נכנס כאן לפירוט הגדול של כל עדה ומה נהוג בה, אני חושבת שאנחנו לא מרווחים אלא מפסידים את ההוראה הכללית שאומרת דין אחד, כל אחד לפי דתו ולפי מנהגו.

אם היית צריכה לענות לדרישת השוויון, איך היית מנסחת?

הייתי אומרת שהיום ההוראה היא הרבה יותר שוויונית, היום ההוראה אומרת שאנחנו לא מדברים על מספר ימים, כל אחד נוהג לפי מנהגו ולפי דתו. זאת ההוראה הקיימת והיא הכי שוויונית, כי היא בעצם אומרת שכל אחד לפי מה שנהוג, היהודי זה לא מיום הקבורה.

אם אביא מבית הדין השרעי שזה עשרה ימים, זה סביר? זה מקובל? המדינה תקבל את זה?

אם זה באמת נוהג.

לא רק נוהג, זה צורך חברתי.

אני שואל שאלה אחרת, האם עד עכשיו לא הופיעה בעיה מהסוג הזה. ומה קבעו?

קבעו את זה לשלושה ימים לגבי המוסלמים והנוצרים.

אני מבין עכשיו שהצעת החוק האחרונה פה, באה ומשווה את כולם, היא קובעת במפורש לא פחות משבעה ימים.

אני התייעצתי עם היועצת המשפטית מה קורה עם הפטור של השבעה ימים או של השלושה ימים? מקבלים שכר או לא מקבלים שכר?

לא מקבלים שכר.

לא קובעת, קובעת את הזכות המהותית.

האם יהודי שמקבל שבעה ימים מקבל שכר על אותם ימי אבל?

התקשי"ר תוקן, בחמישה עשר בנובמבר תוקן התקשי"ר בעניין הוראות חופשת האבל, ואז אחרי סיור ארוך שבו נפגשנו עם כל ראשי העדות וקבענו כללים חדשים, ראשית הרחבנו את הנושא של בן משפחה מדרגה ראשונה, אנחנו קבענו שבן משפחה מדרגה ראשונה זה לא רק בעל ואישה, אלא גם בן זוג ידוע בציבור לפי חוק הגמלאות, החרבנו את זה לילד מאומץ וגם לילד חורג, קודם חופשת האבל לא חלה עליהם, השוונו את שבעת ימי האבל וזה פורסם בתקשי"ר, יש לי כאן את הוראת הנציבות ואני אשאיר את זה לוועדה.

השוות למי?

לכל העדות, בקרבה ראשונה כפי שמניתי עבורם זכאים לשבעה ימי אבל, גם המוסלמים גם הנוצרים גם הדרוזים וגם היהודים, ולגבי כל אחד, אם ליהודים האבל נקטע בגין חג, אנחנו יודעים שאם האבל מתחיל בערב ראש השנה שהוא יומיים, אז החג קוטע את אבל אנחנו בכל זאת נותנים לעובד שבעה ימי אבל מבלי להתחשב בעובדה הדתית שהוא כבר לא יושב שבעה. היום מבחינת התקשי"ר יש שוויון בין כל העדות לגבי הקרבה הראשונה, לכן כאשר כאן כתוב, בהצעת החוק כי מה נקבע בדת או לפי נוהג הדת, אנחנו נבקש להתנגד לזה כי כמו שהיתה פרשיית ימי האבל אם כן יושבים שבעה או לא יושבים שבעה ובעדה כן מקובל שבעה ימים או לא, אנחנו נזכה כאן להרבה מאוד מכתבים שיספרו מי זאת הקרבה שעליה יושבים שבעה. עשינו את זה אחיד לכל העדות ואני מבקשת להשאיר את זה כך, אחיד לכל העדות ולא להשאיר את זה לאינטרפטציות.

מה משמעות הדבר של אחיד, של קרבה ראשונה? זאת אומרת שיש משהו שהוא אינו אחיד לגבי הקרבה הראשונה?

יש משהו שהוא אינו אחיד לגבי קרבה לא ראשונה, לגבי הדרוזים יש עשרים, עשרים ואחת קרבות.

עשרים ושתיים.

עשרים ואחת אדוני, שמקבלים שבעה ימי אבל, לגבי המוסלמים והנוצרים הקרבה הלא ראשונה ממשיכה לקבל את שלושה ימי אבל, יש חמש עשרה קרבות משפחה שמקבלים שלושה ימי אבל, בדת היהודית מקבלים רק שבעה ימי אבל לקרבה הראשונה המורחבת שכפי שהבהרתי אותה, זה המצב היום. אני רק רוצה לסבר את אוזן הוועדה שבדקנו את זה בעולם.

למה אתם מתנגדים להצעת החוק?

אני מתנגדת למה שכתוב כפי שנקבע בדת או לפי מה שנקבע בנוהג הדת, אני מבקשת להשאיר את זה לבן משפחה מדרגה ראשונה כפי שכתוב באחת ההצעות.

את אומרת שאין שוויון בקרבה הלא ראשונה, אז למה לא תרחיבו את היריעה ותשוו את הכל לגבי כל הקרבות הרלוונטיות.

אנחנו לא יכולים להתחיל לחזור אחורנית, שיש להם זכויות, לקחת את זה.

את לא רוצה לפי מנהגי הדת, בסדר אני יכול להבין, אבל את באה ומציעה אלטרנטיבה אחרת, יש מדד של צער שהוא שונה בין יהודי לערבי או בין מוסלמי ונוצרי?

הוא שווה ואני מבקשת להשוות, זה גם שווה למה שהיום.

אז למה זה לא שווה בקרבה שנייה?

ככה הדברים נקבעו משנות החמישים אנחנו לא יכולים היום לבוא ולשנות את זה, ולהרחיב את זה היום לעשרים ושתיים קרבות לכל העדות, לכל העדות בארץ, אני חושבת שזו עלות מאוד מאוד גדולה, מה עוד שלפי הבדיקות שעשינו גם בעדה הדרוזית שיש בה עשרים ואחת קרבות או עשרים ושתיים, אני לא אתווכח כאן, זה מנוצל ממילא, זה מנוצל רק מיום הקבורה ובדרך כלל האנשים לא מנצלים שבעה ימי אבל, אבל זה קיים.

מה זה עשרים ושתיים, זה כולל דודים ובני דודים. אצל היהודים זה רק קרבה ראשונה ממש, בן זוג, אח, אחות, בעל אישה, אם אב.

תודה רבה, חבר הכנסת וואסל טאהא בבקשה.

אני מבין מה שאמרה הגברת ושיש לי גם התכתבויות, ויש לי מידע על זה מדצמבר 2005.

האם התקשי"ר זה מה שהוא קובע?

במגעים עם משרד המשפטים מאותו זמן, השינוי שלי הוא קצת שונה מההצעה הראשונה, על פי בקשות משרד המשפטים והמשרד לתעשייה, מסחר ותעסוקה בזמנו, התכתבויות עם השרים, ההצעה הזאת שלי ושל ג'אמל זאחלקה וסעיד נפאע, בדיוק על פי הדרישות שתפתורנה את כל הדרישות.

דבורה אליעזר אני אודה לך אם תגיבי בבקשה.

קודם כל משהו פרוצדורלי, הממשלה התנגדה להצעת החוק כיוון- - -

היא התנגדה, השרים הצביעו נגד, ראיתי פה את הרשימה.

אני אדבר לגופו של עניין, חוק חופשה שנתית, כשמו כן הוא, קובע את הזכות לחופשה, וסעיף 5 לחוק בא להבטיח שבאמת הזכות לחופשה ונופש תתממש ולכן הוא קובע שימים אחרים שבהם העובד יוצא לחופשים שלא מכח החוק, לא יבאו במניין ימי החופשה, ככה בנושא ימי אבל, ככה בנושא חופשת לידה, ככה בנושא של ימי חג, אבל החוק עצמו לא קובע את הזכות המהותית, את הזכות המהותית לנתינת יום האבל בשכר.

לא היה מדובר פה שזה בשכר.

צריך להבין שסעיף 5 לחוק לא קובע את הזכות לימי אבל, הוא לא קובע את הזכות הזאת, הזכות הזאת נקבעה כפי שחופשת לידה נקבעה מכח חוק עבודת הנשים, הזכות לחופשת ימי אבל נקבעת מכח הסכמים קיבוציים והסדרים מסוימים כמו התקשי"ר, יש הסכם קיבוצי כללי, מסגרת שהורחבה בצו הרחבה וחל על כלל העובדים במשק שקובע שבעצם את הזכות לחופשת אבל בשכר, מגיע לכל עובד שעבד במקום עבודתו לפחות שלושה חודשים, לפי הנהוג בדתו והזכות הזאת נקבעה בהסכם הקיבוצי בשכר, והזכות מגיעה למי שאיבד מישהו מקרבה ראשונה ולא מהקרבה השנייה והשלישית, אבל הזכות לפי צו הרחבה היא זכות אחידה. את זה צריך להבין, הסעיף הזה כמה שאנחנו לא נתקן הוא לא יקבע את הזכות המהותית, הזכות המהותית הזאת נקבעה בהסכמים קיבוציים, בהסדרים שונים ולא כאן בחוק.

גברתי, הסכמים קיבוציים לא נמצאים מעל החוק.

הם משלימים נושא שהחוק לא מתייחס אליו.

משלימים כן.

העדרות בשכר עבור ימי האבל מכח הסכמים קיבוציים.

זה לא עניין של השלמה או אי השלמה, חוק חופשה שנתית קובע את הזכות לחופשה, נקודה, וקובע אילו ימים לא נמנים בימי החופשה, הימים האלה שאינם נמנים עם ימי החופשה הם זכות לגבי עובדים מכח חוקים והסדרים שונים, למשל קבוע שימי חופשת הלידה לא נמנים בין ימי החופשה השנתית, הזכות לחופשת לידה לא נקבעה בחוק חופשה שנתית אלא בחוק עבודת נשים, כך גם לגבי ימי אבל, הזכות עצמה לא נקבעה בחוק חופשה שנתית אלא בהסכמים קיבוציים ובצווי הרחבה, יכול להיות שחברי הכנסת הצדק עימם, אבל צריך להבין שכדי לשנות את ההסדרים האלה צריך לשנות את ההסכמים הקיבוציים או ההסדרים השונים, בעקבות הצעת החוק של חבר הכנסת ואסל טאהא, באמת נעשו מאמצים בשירות המדינה ואז זה תוקן, לא סתם תוקן התקשי"ר, אלא זה בא בעקבות הצעת החוק של חבר הכנסת ואסל טאהא, כי הבנו שניתן לתקן את הזכות המהותית בקרב עובדי המדינה, אבל אני לא חושבת שהוספת הסעיף כפי שהוא היום בכל הצעת החוק, אנחנו עשינו לצורך קידום הזכות, אנחנו נשארים באותו דבר.

אני שניתי את הצעת החוק השנייה שלי, היא שונה מההצעה שלי משנת 2005, ושניתי לפי בקשת משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה ומשרד המשפטים, יש התכתבויות על כך, גם נציבות שירות המדינה נדמה לי.

אני מחזיק פה בידיו מסמך, פרוטוקול של המליאה מה- 20 בפברואר 2008, פה אומר השר לשירותי דת יצחק כהן: הסיכום הוא שזה יעבור בקריאה טרומית ומתאמים יחד הצעת חוק ממשלתית שתתקן את העניין הזה, הכל בתיאום". הוא התקדם עם הצעת החוק ללא תיאום, השר אליהו ישי ביקש לתמוך בזה.

נכון, יש מכתבים.

יש אם כן בכל זאת, אנחנו לא רואים שיש כאן התנגדות של הממשלה לנושא.

אני לא קראתי את פרוטוקול המליאה, אני יודעת מה היה בוועדת שרים, אני יודעת מה היה הנימוק, הנימוק הוא מקצועי גרידא, שלא יבינו לא נכון, זה לא עניין של תקציב לא תקציב, זה עניין שהתיקון הזה כפי שהוא מוצע הוא לא עושה הרבה לקידום הזכות.

ועדת שרים ממתי?

יש לנו שתי החלטות של ועדות שרים, גם בהצעת חוק 20/20 מ- 31 בדצמבר 2007.

אבל כאן אני מדבר על דיון במליאה מ- 20 בפברואר 2008, זה הרבה אחרי.

וגם החלטת שרים מה- 17 בינואר 2008, זה מאוד בסמוך.

אבל אני שוב מציין שזה דיון במליאה מיום 20 לפברואר.

גם אם ועדת השרים אמרה מה שאמרה, זה עדיין לא מעל החלטת הכנסת והתחייבות שניתנה בכנסת.

אני חוזרת לטיעון המהותי, הטיעון המהותי הוא שהתיקונים כפי שהם מוצעים היום הם אינם מתקנים את הזכות המהותית לקבל ימי אבל בשכר, הזכות הזאת נקבעה בהסכמים קיבוציים בהסדרים שונים שחלים על העובדים מתוקף צו הרחבה שהורחב, ולכן התיקון כפי שהוא, הוא לא מקדם את הזכויות של העובדים.

אני רוצה לשאול התיקון כפי שהוצע, האם נוסח הזה שאומר לא פחות משבעה ימים, האם את לא רואה בו איזה יתרון מבחינה זאת שהוא כן מאותת שאנחנו מדברים על שבעה ימים, הרי זאת היתה כוונתם של חברי הכנסת שבאים ואומרים למוסלמים ולנוצרים, אומרים היום רק שלושה ימים.

אם בחוקת העבודה של הרשויות המקומיות עדיין קבוע שם שלושה ימים?

לא, זה תוקן שם, גם בתקשי"ר וגם ברשויות זה תוקן.

אוקיי, זה תוקן, אם בהסכם קיבוצי שאני לא מכירה קבוע שם עדיין שלושה ימי אבל בשכר, העובדים יקבלו שלושה ימי אבל בשכר ושאר הימים הם לא יבאו במניין החופשה, מה שזה אומר שזה חופשה ללא תשלום, נכון להיום יכול להיות שאנחנו יכולים לפרש את ימי האבל כימי האבל המגיעים לעובדים מכח ההסכמים הקיבוציים, ואז הם לא יוכלו לקחת חופשה שנתית בתשלום לצורכי הימים האלה, ולכן העובדים יפגעו בסופו של דבר.

הטענה הזאת בעצם אומרת לנו, באמת שההסכם הקיבוצי חולש על החוק, זאת אומרת שההסכם הקיבוצי יתעלם כעת מהחוק וזו לא המצב, ההסכם הקיבוצי חל על ענייני השכר ואם ירצו לתקן אותו יתקנו, אבל בסך הכל ההסכם הקיבוצי הכללי שחל על מרבית העובדים למעט רופאים בשוליים, למעט דברים מסוימים בעצם הוא חל על מרבית העובדים במשק והוא בעצם מדבר היום על שבעה ימים.

לא נכון, זה לא יותר משבעה ימים.

לא יותר זה לא יותר משבעה ימים, אבל כאן יבהירו, וזאת היתה מטרתם של חברי הכנסת שיבהירו שלא ידובר על פחות משבעה ימים כאשר אנחנו מדברים גם לגבי המוסלמים וגם על הנוצרים, הרי זו מטרתם של חברי הכנסת.

ולגבי יהודים שיושבים שלושה ימים כי יש חג?

יהודים שיושבים שלושה ימים, אומרת לנו.

עם כל הכבוד לא כולנו עובדי במדינה, בנציבות שירות המדינה.

אדוני, אני מבקש בואו נדבר בצורה מסודרת, אני נותן לך את זכות הדיבור.

אני נציג לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. חלק מהציבור, אולי חלק קטן לא עובד בשירות המדינה ולא ברשויות המקומיות אלא בסקטור הפרטי. בסקטור הפרטי, עד ינואר 1995 היו הסכמים קיבוציים ענפיים בלבד שדיברו על תשלום בגין ימי אבל, בשנת 1995 עשינו הסכם כללי והרחבנו אותו, ומאותו זמן זה חל על כל המשק, כמובן יש הסכמים יותר טובים, מטיבים, הסכם הזה אומר כך ואני אקריא כי הוא חשוב ואני גם אפרש אותו, "עובד שעבד במקום עבודה שלושה חודשים לפחות, והמקיים חובת אבלות במות" כדי שלא יהיה ויכוחים על העשרים ושניים במגזר הדרוזי, אז כתוב "במות הורים, ילדים, בן זוג, אחים ואחיות, מטעמי דת או נוהג, ואינו עובד באותם ימים יהיה זכאי לתשלום שכרו עבור ימי העבודה שנעדר בהם ולא יותר משבעה ימים קלנדרים" כלומר אם הוא מטעמי נוהג או דת יושב רק שלושה ימים או ארבע ימים, ובדת היהודית זה קיים, הוא מקבל רק על שלושה או ארבעה ימים שכר, ועל הימים האחרים הוא לא מקבל בניגוד למה שקיים.

מי מוסמך להחליט אם זה שלושה ימים או שבעה ימים?

בערבי חגים שהם.

מי המוסמך? בדת היהודית זה מאוד פשוט.

לגבי העדות האחרות, אני שואל מי מוסמך לקבוע אם זה שלושה, ארבעה או שבעה ימים?

יש עם זה באמת בעיה, הגוף המוסמך מבחינה הלכתית לקבוע, אם יוכיח למעסיק שהעדה המסוימת הזאת צריכה לשבת שבעה ימים, אז היא תשב שבעה ימים והוא יקבל שכר, הגוף המוסמך מבחינה הלכתית, אצלנו ברור לי מי זה, אני לא יודע מי זה, השייח טאריף?

המופתי אליהו ישי.

תן לי להמשיך, תבינו שזה לא רק עניין תיאורטי, אני בא מענף הטקסטיל והעסקתי במתפרות של ענף הטקסטיל הרבה מאוד עובדים דרוזים בכפר דרוזי, כשמת בן משפחה, אז אותם עשרים ושניים שאירים שזה בני דודים מקרבה ראשונה וקרבה שנייה וכדומה, ובעצם לפחות חצי כפר, בכפרים הקטנים בוודאי, ובאותם ימים כולם לא באים לעבודה, אז הנזק הוא לפני שאם אני משלם שכר או לא, הנזק הוא שלא באים לעבודה, מצד שני אני לא אגיד לבנאדם כן לבוא או לא לבוא, אני לא אגיד שלא יבואו, אני רק מסביר שיש נזק למעסיק והשאלה אם צריך לשלם עליו או לא, אנחנו משלמים שכר רק לפי צו ההרחבה, דהיינו לקרבה ראשונה ועד שבעה ימים, אם העדה הדרוזית או כל עדה אחרת היתה קובעת שצריכים לשבת שבעה ימים, אין פה הפליה, לא כתוב, צריך לשלם שבעה ימים, אבל עד שבעה ימים ולא פחות משבעה ימים.

תודה רבה, אני רק מוחה על הביטוי שנגרם נזק, הרי באותה מידה נגרם נזק גם אם זה קורה למי שהוא בין הדת היהודית.

אני התכוונתי שנגרם נזק שהרבה עובדים חסרים באותו יום.

אבל הבעיה קיימת בדיוק באותה מידה גם אם זה קורה אצל יהודים, הבעיה שאתה מציין אותה, זה באמת כשאתה מדבר על מקרה ספציפי של מפעל טקסטיל בתוך כפר דרוזי.

לכן אמרתי שמדובר במפעל טקסטיל בכפר דרוזי.

אנחנו צריכים להסתכל על זה בצורה יותר רחבה, אנחנו מדברים, חוק חופשה שנתית מדבר על העדרויות, העובד בכל מקרה נעדר בימים האלה, הימים האלה אינם נמנים במניין ימי החופשה והשאלה היא האם הוא מקבל שכר או לא מקבל שכר היא נגזרת מהשאלה אם יש הסכם, אם ההסכם הקיבוצי חל או לא חל או שיש הסכם אחר שחל, ושוב השאלה שאם אנחנו אומרים ששבעה ימים לפחות לגבי העובדים שחל עליהם חובת אבלות מכח הדת או הנוהג שלהם, האם במצב הזה, אני לא בטוחה אם זה שונה מהמצב הקיים, כי היום החוק אומר שכל הימים שבהם העובד נעדר לצורך אבלות מכח הדת או הנוהג, הם ימים שאינם באים במניין החופשה, אז כשאנחנו אומרים לא פחות משבעה ימים התוספת יחסית קטנה והיא לא נוגעת לשכר אלא היא נוגעת לאותו הנזק שאמרת שיש למעסיק מכך שהעובד לא מגיע, העובד נעדר מעבודתו, אבל זו לא העדרות, לפי החוק זו לא העדרות בשכר.

השלב הבא יהיה בתשלום.

אדוני כשנגיע לשלב הבא נקיים דיון בשלב הבא, אבל בינתיים אנחנו מקיימים כאן לא על העדרות בשכר אלא אנחנו מדברים על העצם ההעדרות עצמה, זה הנושא.

ממשרד המשפטים, רק לחדד כמה נקודות, ראשית כפי שאמרה חברתי ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מדובר בזכות שצריכה להיות מוסדרת, כך היא מוסדרת כיום בהסכמים קיבוציים, בתקשי"ר זו דוגמה, ההסכמים הקיבוציים שחבריי כאן הזכירו שהורחבו בצו מיוחד ובצו הרחבה, הם גם דוגמה, זה המקום שהזכות מוסדרת לגופה, חוק חופשה שנתית בסך הכל מבקש להבטיח שחופשה שנתית לא תנוצל לצורך ימי אבל, שלא תהייה חפיפה לצורך אבל ולבין חופשה השנתית, והוא בוודאי לא המקום המתאים להסדיר את הזכות אפילו אם מחליטים על חופשה שנתית לגופה בחוק. ככל שרוצים לשנות הסדרים לגבי ימי האבל, הזכות לשכר בימי אבל, כיום הם מוסדרים במסגרת הסכמים קיבוציים ואפשר וניתן לפעול כדי לתקן את ההסדרים האלה ולערוך בהם שינוים וגם להרחיב בצו הרחבה, או לחלופין ניתן להציע הצעת חוק כדי להסדיר זכות חדשה בחוק לחופשת אבל לכל הדתות.

לגבי הטענות בנושא השוויון, אני חושבת שהן לא מתעוררות פה, הסעיף עצמו כפי שהוא מנוסח בחוק חופשה שנתית הוא לא סעיף בעייתי וגם הסעיף בצו ההרחבה שחל על כל העובדים במשק, למעט העובדים ברשויות הציבוריות, כלומר כל העובדים שאינם מאורגנים בהסכמים קיבוציים אחרים, הוא גם אינו סעיף מפלה, זה חשוב לי להגיד שזו גם העמדה של משרדנו.

תודה רבה, יש לי שאלה, האם חופשת לידה מוסדרת במסגרת הסכמים קיבוציים או במסגרת חקיקה?

חופשת לידה מוסדרת בחוק עבודת נשים, אגב עולה כאן כל הזמן השאלה על הקשר בין הסכמים קיבוציים לבין חקיקת העבודה, חשוב להגיד שרבים מחוקי העבודה הקוגנטיים, אני חושבת לרבות חוק עבודת נשים, אבל תתפסו אותי במלה, אולי לא חוק עבודת נשים כפי שאני רואה מהמבט של דבורה אליעזר פה, אבל רבים מחוקי העבודה הקוגנטיים מוצאים את מקורם בהסכמים קיבוציים, חוקי העבודה בהרבה מאוד מקרים לוקחים הוראות שנמצאים בהסכמים קיבוציים והופכים אותם לחוק, זה תהליך שהוא אפשרי אבל אין שום פסול בתפיסה שקיימת בתחום דיני העבודה שרבות מהזכויות שקיימות לעובדים יושגו באמצעות הסכמים בין ארגוני העובדים לבין ארגוני המעסיקים, זו דרך התנהלות תקינה והיא בסדר גמור, והחוק בא הרבה פעמים וקובע זכויות שכבר היו קיימות קודם לכן בהסכמם קיבוציים או זכויות שהמחוקק מצא לנכון להסדיר, אבל העדרה של זכות לחופשת אבל בתוך החקיקה הישראלית היא העדרות שנכונה לכל בני העדות ולא מתייחסת לעדה אחת יותר מלרעותה, ולכן אנחנו לא מוצאים שבנושא הזה ישנה בעיה.

אני רוצה לשאול את חברי הכנסת המציעים, האם יש לכם התנגדות, אולי לא, אני לא יודע, האם יש לכם התנגדות לכך שהצעות החוק האלה שלכם יהיו במסגרת ההסדרים הקיבוציים?

כמובן.

למה? מה רע בזה? מה רע בהסכמים הקיבוציים.

קודם כל צריך להשוות.

בסדר נשווה.

אני חושב בעקרון וללא קשר לנושא שעומד על השולחן, אני חושב שיש זכויות של עובדים שצריך לעגן אותן בחוק ולא שיהיו נגזרת מטוב ליבה במרכאות או בלי מרכאות של הממשלה או של התאחדות התעשיינים, בעקרון צריך שיהיה סט של זכויות קבועות, ברורות של העובד, שהן מעוגנות בחוק.

אני לא רוצה להפריך את חששותיו של נציג התאחדות התעשיינים, אכן הכוונה שהחופשה תהייה שבעה ימים ואכן אנחנו רוצים שהתקשי"ר בשלב הראשון יכלול תמורה של שבעה ימים.

מה רע בהצעה של הוועדה?

התקשי"ר כבר תוקן והוא לא נוגע להצעת החוק, וגם הצעות כפי שהן.

אני לא רוצה שתקבעו שבעה ואחר כך נתפשר על שלושה בשכר וארבעה ללא שכר.

לפי דעתי החוק הזה בא להשוות ראשית, ושנית לעגן את הזכות הזאת האנושית גם בחוק שלא תהייה תחת חסדיהם של מעבידים וגורמים אחרים ושהעניין הזה לא יהיה נתון למשא ומתן בתוך הסכם קיבוצי או הסדר כל שהוא, אני חושב שזאת זכות האזרחים שהעניין הזה בדיוק יוסדר, בדיוק במסגרת חוק.

חבר הכנסת ואסל טאהא שואל אותך שאלה, לי נראה שהצעת, נוסח בדיון בוועדת העבודה כפי שהוא מוצג כאן בעצם מכסה את כל הבעיה, צריך להסדיר אותה ומדוע לא לקבל את זה?

הנוסח מדבר על כך שלא יפחת משבעה ימים, אני רואה שעכשיו משהו שיתחדד במהלך הדיון, שבעה ימים זה דווקא לדרגה הראשונה שכפי שצוין בהצעתך, הצעתו של ואסל טאהא, שדובר דווקא על קרבה ראשונה, אז אולי באמת אפשר להגיד, הרי היום הוא לגמרי שוויוני, החוק היום מדבר על ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם, זה חל על כולם, כל אחד לפי הדת שלו והנוהג שלו, אם רוצים להגיד לא פחות משבעה ימים, אז לא פחות משבעה ימים לדרגה ראשונה.

בהצעה שלי יש אלמנט שלא הזכרת, זה לא גורע משאר קרובי דם את השלושה הימים, זו ההצעה שלי.

זה לא מופיע, אני מצטער, זה לא מופיע, אני מחזיק את הצעת החוק שלך, זה לא מופיע.

בהצעתך מדובר על שבעה ימים מיום קבורתו של בן משפחה מדרגה ראשונה שנפטר ואחר כך מציין מיהו בן משפחה מדרגה ראשונה, בנים בנות, אחים אחיות, בעל או אישה, בעצם מקרבה הראשונה.

בהסדר אמרת שזה לא לגרוע.

בסדר, היתה הצעה של הוועדה.

אם ההצעה היא כפי שהיא, אז לא משנה.

למה לא קובעים שבעה ימים, למה לא פחות משבעה ימים?

זה נותן לך יתרון.

אולי אני אסביר למה לא פחות משבעה ימים, רצינו גם להתייחס, יש מצבים שבעצם ההעדרויות מכח ימי האבל, הרי אצלכם מדובר מיום הקבורה, לפעמים הימים מתחילים מיום הפטירה, ואז יש איזה נתק, יום קבורה ואז יש איזו הפסקה.

זה לא פחות משרת את היהודים במיוחד.

לא נכון.

אבל אם היו ימי חג.

הרצון היה בעצם לתת מצד אחד, לתת מענה לצורך שלכם לשבעה ימים ומצד שני גם לתת מענה לעדות אחרות.

זה מקובל, מה שרציתי לשמוע, מקובל.

יש לנו בעיה עם ההסכמה, צו הרחבה היום הוא מפלה, מה שמציעים בנוסח הזה שהוא לא פחות, הוא לא מה שאומר צו ההרחבה, אם רוצים כפי שאמר חבר הכנסת לחוקק חוק שזה יהיה בחוק ולא בצו הרחבה או בהסכם קיבוצי, קחו בבקשה את הנוסח שהוא צו הרחבה, שהוא לא מפלה בין אף אחד ותהפכו אותו לחוק, כפי שעשו בחוקי עבודה אחרים, אבל פה מה שאתם מציעים, כתוב "לא פחות" בצו ההרחבה כתוב "לא יותר", לכן אנחנו מציעים שזה יהיה כפי שמנוסח בצו ההרחבה, אם רוצים בכל זאת להפוך את זה לחקיקה, לפי דעתי אין צורך כי צו ההרחבה הוא כמו חוק, הוא חוק, אבל בא לחברי הכנסת. בהנחה קחו את צו ההרחבה צלמו אותו ותהפכו אותו לחוק. לגבי האכסנייה זה משהו אחר.

אבל עורך הדין אבי ברק הסביר לנו שאנחנו לא מדברים על שבעה ימים, אנחנו מדברים עד שבעה ימים.

כתוב לא יותר.

לא יותר אינו שווה לשבעה ימים, אני חושבת שצריך לגלות את זה.

אמרתי בפירוש, לא יותר משבעה ימים, אני לא מכסה כאן על שום דבר.

חברי הכנסת אמרו שאין מקום שלגבי המוסלמים והנוצרים להשאיר בשלושה ימים, אלא רוצים להשוות אותם לשבעה ימים.

גם בצו ההרחבה אין הפליה בין אחד לשני, עובד הוא באשר הוא עובד.

ההפליה מתקיימת על בסיס צו ההרחבה של עד שבעה ימים, עד שבעה ימים זה יכול להיות שלושה ימים.

בוא אני אגיד לך כפי שאני מבין את זה, אם לא הייתה קיימת הבעיה מי בעל הסמכה שיקבע אם זה שלושה ימים או ארבע ימים, אז לא הייתה בעיה, אבל מסתבר שיש שאלה לגבי בעל הסמכה, מי הסמכות?

צריך לקבוע את זה על בסיס ערכים חברתיים.

חבר הכנסת מוחמד ברכה, שהקביעה שלא פחות משבעה ימים, היא מאפשרת לכם את כל המרווח.

רק לחדד עוד דבר, הצגנו את עמדתנו גם מבחינת המחשבה הרשמית וגם מבחינת העמדות המקצועיות של המשרדים השונים, רק לחדד, ככל שהתיקון הזה שאתם דנים בו כרגע, ככל שהתיקון שהיועצת המשפטית הניחה על שולחן הועדה מתקבל, כי אמר חברי קודם ואני מחדדת את זה, נוצר מצב שאין כיסוי בעוד ארבעה ימי אבל מבחינת שכר לעובדים, כיוון שהימים האלה לא יכולים להיכנס תחת חופשה שנתית מצד אחד, ומצד שני לא חלה שום חובה על המעסיק לשלם שכר בימים האלה, זאת אומרת שבמצב כזה עובד שינצל את שבעת ימי האבל שלו יוותר ארבעה ימים ללא שכר.

נכון, וזה גם המצב היום. את מסכימה איתי שזה המצב היום?

בהסכם הבא הדברים יוסדרו, אנחנו נגיד להסתדרות.

אני חוזרת בי ואני מסכימה עם היועצת המשפטית.

אוקיי, בבקשה.

קודם כל אנחנו כולנו מקבלים דמי הבראה, דמי הבראה זה לא חוק זה הסכם קיבוצי בצו הרחבה, ואני לא מכיר עובד שטוען שהוא לא מקבל דמי הבראה בגלל שזה לא חוק.

אדוני, אני מצטער להסתייג מדברייך בגלל סיבה פשוטה, יש הבדל כאשר יש אדם שיוצא להבראה כדי לנוח מספר ימים בשנה לבין כאשר יש פה בעיה של אבל, נפל עליו אסון, אתה לא יכול לחבר מין שאינו במינו.

זה נאמר בתשובה לשאלה שהסכם קיבוצי שהורחב יש לו כח, אמנם לא אכיפה פלילית, אבל יש לו מספיק כח כי הוא קיים, לדוגמה דמי ההבראה. אבל אני רוצה להגיד משהו, הניסוח שאתם אומרים, לא פחות משבעה ימים, אומר שאם מחר, נניח מוסדות העדה הדרוזית, היא דיברה על כך שיש בכתוב פסיקות וחוות דעת, אגב אני כמעביד מקבל כי אם מביאים פסיקה או חוות דעת שזה שבעה ימים אני משלם שבעה ימים, אבל אם מדובר לא פחות משבעה ימים אז זה יכול להיות גם חמישה עשר ימים, יכול להיות החלטה שצריך להיות אבל של שלושים יום או חמישה עשר יום, לכן עשו כאן, המשפט "לא פחות" נראה לי לא מתאים לעניין וגם בגלל ההשלכות שעלולות להיות.

הדתות קיימות במשך דורות רבים, אנחנו לא ממציאים את הדת היום שמחר יבוא ויגידו חמישה עשר יום.

אתם כותבים בדברי ההסבר, התקבלו חוות דעת ופסיקות.

היועצת המשפטית אמרה בדיוק למה ולמה היא התכוונה בעניין של לא פחות משבעה ימים, אמרה בדיוק למה היא התכוונה, דווקא היא לא התכוונה לא לנוצרים וגם לא למוסלמים.

אם אנחנו נוריד את הביטוי, אם אנחנו נשאיר את הביטוי שבעה ימים בלב נקודה. אוקיי, מקובל.

אולי אפשר להיעזר בידע שנצבר בנציבות שירות המדינה לגבי שבעת הימים, בתקשי"ר דובר על כל מיני מקרים וממתי מתחילים לספור את ימי האבל, בעיקר לגבי ההלכה היהודית, האם קביעה של שבעה ימים יענה על כל המקרים?

אני מנסה לבטא את מה שאני חושב ולרדת לסוף דעתה של היועצת המשפטית, לפעמים יש מקרים של מישהו שנפטר בחוץ לארץ, ואז כל התהליך בין הקבורה לבין ימי אבל, העניין של "לא פחות משבעה ימים" זה כדי לפתור את המקרים.

אבל כאשר אתה מתחיל ימי אבל, לספור ימי אבל, השאלה היא אם זה מיום הקבורה, למה זה חשוב?

לפעמים יש הבדל בין יום הקבורה ליום הפטירה, לפעמים גם מיום הקבורה לא מתחילים לספור.

ככל שאנחנו מבהירים כאן בדיון שזה לא אומר שמגיע תשלום בגין ההעדרות. אם מדובר על שבעה ימים אז זה יכול לפגוע ואם כבר אני מעדיפה את הנוסח "לא פחות משבעה ימים", אני רק רציתי להעיר שני דברים על דברים שנאמרו קודם, האחד, צו הרחבה הוא צו ולכן זו חקיקת משנה, זה המעמד, שנית, גם בחוק יש לנו הבחנות בין הדתות השונות, לדוגמה בחוק שעות עבודה מנוחה, העובד יכול לבחור את יום המנוחה השבועי שלו לפי דתו או אמונתו, כך שהזכויות האלה שנובעות מהדין האישי של כל אדם ואדם באמת זה לא קשור, השוויון של השבעה כמו למשל שהנוצרים לקוחים את יום המנוחה ביום ראשון והיהודים לוקחים את יום השבת כיום מנוחה, זה בעצם לפי הדין האישי של כל אחד ואחד.

מה יום ראשון הוא יותר ארוך מיום שישי?

אין שום קשר. זה נובע מהדין האישי של כל אדם ואדם ולא מהעניין שרוצים להפלות בין נוצרים ומוסלמים.

אני אסביר אולי את הבעייתיות, אולי צריך עוד קצת להתעמק בזה, הנושא של שבעה ימיים, יש למעשה את המקרים שבהם הם מיום הפטירה, למשל אם נפנה לתקשי"ר מדובר על נפטר שהוא קרוב משפחה של עובד מוסלמי או נוצרי, זכאי העובד להעדר מיום פטירת קרוב המשפחה עד יום קבורתו ועוד שבעה ימים החל מיום הקבורה, זאת אומרת שלא תמיד הקביעה של שבעה ימים עונה על הצרכים האמיתיים, וגם אנחנו צריכים לדעת שאם אנחנו מדברים על שבעה ימים קלנדרים אז בכלל יכול להיות שבאמצע היה חג ואז גם ליהודים נקטע או שהוא מתחיל לשבת שבעה רק אחרי החג, אם הפטירה היתה בחג.

לא הבנתי, שאי הכללת ימים בחוק חופשה שנתית, זה הרקע המאוד כללי בחוק חופשה שנתית כשמדובר בימי אבל, מנוחה ולא קציבה של ימים מסוימים, לכן הקביעה היא מקצועית, הדעה שלנו שהתיקון הזה לא יועיל ואולי אפילו יפגום.

צריך להבהיר שהיום נכון למשל שלפי הדרוזים הקרבה השנייה, אצל הדרוזים ואצל המוסלמים הקרבה השנייה לא כתוב שהיא זכאית לשבעה ימים או לשלושה ימים, אבל היא לא בהכרח יוצאת מגדר החוק, לפי שתי ההצעות כשהלכנו להגדיר את בן המשפחה מדרגה הראשונה אנחנו מוציאים את הקרבה השנייה מגדר הזכאות.

הצעת החוק שלנו מדברת שלפי מה שנקבע בדת או לפי המנהג.

אבל מדובר בקרבה ראשונה.

ואז יתכן שהתיקון הוא לא מועיל או אולי פוגע בקרבה השנייה.

גם אם זה מכיוון המעסיקים וגם אם זה מכיוון אחר, אנחנו חוששים מההשלכות.

רבותיי זמננו תם, ועם כל הרצון הטוב לקדם את זה אני בשלב זה אני לא יכול, כי לא מגיעים כאן לכלל הסכמות, אני אודה לכם אם באמת יהיה ניתן גם בניכם, איני רואה את ההסכמה.

אני הסכמתי גם להצעה של "לא פחות" היא הצעה מאוד פותחת דלת.

אני אמרתי שאני אם כבר, אני מעדיפה "לא פחות" אבל אני חוששת מההשלכות בין אם מסתכלים על הפרספקטיבה של המעסיקים ובין אם מסתכלים על הפרספקטיבה של העובדים, אני לא בטוחה שהתיקון הזה מועיל מבחינת הזכויות לעובדים, היום הזכויות הן מאוד, מה שקבוע בחוק זה מאוד כללי, כתוב על ימי אבל, לא מספר ימי אבל, לא הקרבה, לא נכנסים בכלל לשאלות האלה, בחוק עצמו כתוב שימי אבל לא מונים אותם בתוך החופשה השנתית, זה מה שכתוב, זה מאוד כללי, זה מאוד רחב ואני חושבת שעכשיו ככל שאנחנו מגדירים את זה אנחנו קובעים גם מה לא נכנס, מהן הזכויות הכספיות, אני לא יודעת את ההשלכות שהתיקון הזה יכול להביא, ולכן אני מעדיפה את החוק כפי שהוא היום מאשר התיקון עצמו.

חברי הכנסת המציעים את החוק.

אני בהצעה שלי אני פרטתי גם את הקרבה, זה היה במשא ומתן עם כל הגורמים בהסכמתם, יש התכתבויות על כך, זה א', וב' גם לקבל את ההצעה שהצעתם, "לא פחות" זה פתרון הולם שאני מקבל אותו.

חבר הכנסת מוחמד ברכה.

לא רוצה להוסיף.

זאת אומרת שאתה מקבל את מה שאומר חבר הכנסת ואסל טאהא?

כן.

זאת אומרת ששתי ההצעות האלה הן אפשריות, אבקש את הייעוץ המשפטי. יש כאן שתי הצעות.

שמחברים אותן להצעה אחת.

לא, אני מדבר על ההצעה הראשונה של ואסל טאהא, ועל ההצעה של הוועדה.

לא.

למה לא? זה מה שדובר, אתה אומר שאתה מקבל את מה שואסל טאהא אומר.

אני בסופו של דבר, מה יעלה להצבעה בכנסת? נוסח אחר, לא שלושה נוסחים, נוסח שמקובל על כולם.

אולי שוב נדגיש, מה שעלה פה מהדיון ומההצעות זה בעצם להציע שאנחנו נדבר על ימי אבל על מות, לפי הרשימה הזאת של קרובים בדרגה ראשונה שהם בן זוג, אם אב, בן בת, אח או אחות שמחמת דת או נוהג, כפי שזה כתוב היום, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם ולא פחות משבעה ימים, אני רק רוצה להבהיר את הנקודות שיש בכך שאם אנחנו מדברים על דרגה ראשונה, דרגה שנייה שהיום נמצאת בדרג החוק, היא נשארת בפנים וגם הנושא שאנחנו לא מסדירים כרגע את הזכות הכספית אלא זה רק הזכות להעדרות.

אני מבקש, הדברים כפי שמובאים נכון לרגע זה, את ההצעה של חבר הכנסת ואסל טאהא, בחוק חופשה שנתית תשי"א 1951 בסעיף 5א, במקום הפסקה 5 יבוא "שבעה ימים מיום קבורתו של בן משפחה מדרגה ראשונה שנפטר, לפי פסקה זו בן משפחה מדרגה ראשונה, אב אם, אח אחות בעל או אישה ולא פחות משבעה ימים".

שבעה ימים כתוב כבר בהתחלה, שבעה ימים כתקופה קבועה ולא לא פחות, אז לא צריך פעמיים לכתוב, אבל יש כאן בעיה עם ההוראה, אני אולי אסביר מה הבעיה, אנחנו נצמדים, עוד פעם שבעה ימים זה לא מתאים, לפעמים יש הפרש בין יום הקבורה ליום הפטירה.

אז איך את פותרת את זה?

אני חושבת שיש פה באמת בעיה, אנחנו יכולים לבוא ולהגיד שאנחנו נישאר בגדר החוק הקיים שהוא בעצם משאיר הכל לפי דת והנוהג, אם למוסלמים עכשיו זה שבעה ימים ולא שלושה ימים אז זה לפי הדת והנוהג, ולא צריך תיקון, אם רוצים לתקן צריך לתת את הדעת לנושא, לדבר על לא פחות ולא תמיד יום הקבורה הוא היום, אם שבעה ימים נמנים אחרי יום הקבורה, למשל.

אני רוצה לסכם את דעתי כדלקמן אדוני, העניין של שבעה ימים לפחות, זה מקובל, הדבר השני זה לא צריך להיות כרוך בביטול השלושה ימים לקרוב מדרגה שנייה, הדבר השלישי אני לא רוצה, אני מכוון את זה ליועצים המשפטיים, אני לא רוצה ניסוח שיסתום את הגולל על העניין של התשלום בגין.

לא סותם, אבל גם לא פותח.

אני אומר חברתית, אני מדבר לא בשפת החוקים אלא בשפת הפוליטיקה, מה אני רוצה מהחוק הזה, אלו הם שלושת הדברים, אתם רוצים לחשוב על זה ובישיבה הבאה?

אני לא מחפש איפה לשחק בזה.

תוך שבוע.

אני רוצה שיהיה כאן.

העניין של התשלום.

זה לא נכלל ואני מציע לך, חבר הכנסת ואסל טאהא, האם אתה רוצה לסבך את החיים?

אלו הם שלושת העקרונות המקובלים על שנינו.

אוקיי, תשבו ותסגרו את הנושא.

תודה רבה רבותיי הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40