הכנסת השבע-עשרה

PAGE
15
ועדת החינוך התרבות והספורט

08.07.2008


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 469
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ה' בתמוז התשס"ח (8 ביולי, 2008), שעה 11:30

חלוקת גבולות האחריות בין הממשלה לחברה האזרחית בנושא החינוך.

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

חיים אמסלם

אלכס מילר

יוסף שגאל

שרת החינוך והתרבות יולי תמיר

ד"ר חגית מאיר – מפקחת מתאמת במינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אורי דגול – מנכ"ל ארגון אכסניות הנוער


דבי גילד-חיו – האגודה לזכויות האזרח

עו"ד מיכל פינצ'וק – האגודה לזכויות האזרח

אבי גור – ארגון ההורים הארצי

איתן שיקלי – מנכ"ל קרן החינוך למען ביה"ס תל"י

זהבה חן – המכללה לאיכות השלטון בישראל

ד"ר בת-חן וינהבר – בית ברל

רינת בן נון – בית ברל

דב לאוטמן

יעל נאמן

מירה פרידמן

יהודית גידלי

אתי אפלבוים

חלוקת גבולות האחריות בין הממשלה לחברה האזרחית בנושא החינוך

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט. על סדר היום: חלוקת גבולות האחריות בין הממשלה לחברה האזרחית בנושא החינוך.


אנחנו נמצאים כרגע בשידור ולכן אנחנו אומרים שלום גם לאזרחי המדינה שיושבים מרותקים וצופים בערוץ 99. אגב, אל תזלזלו בזה. מספר הפניות וההערות שאני מקבל לאחר הישיבות המשודרות הוא הרבה מעבר למה שציפיתי. אין ספק שיש צפייה.


היום אנחנו דנים בחברה האזרחית. כשפנו אלי לקיים ישיבה מיוחדת בעניין מעורבות מנהיגות אזרחית וחינוך בישראל, אמרתי שאני לא יכול לעשות את זה מכיוון שאנחנו נמצאים בשלבים האחרונים של המושב ויש לנו רצף ארוך של חקיקה. הופעלו עלי שכנועים חזקים והאמת היא שהם צדקו. יש לנו עכשיו שעה לדיון ולאחר מכן תתקיים ישיבה בנושא "אופק חדש", יחד עם השרה, שכנראה תהיה מלווה ביצרים חזקים. בינתיים בואו ניהנה מישיבה נינוחה.


בכל המדינות המפותחות והדמוקרטיות החברה האזרחית משחקת תפקיד מאוד חשוב בכל תחומי החיים, כולל חינוך. אני זוכר שכשהייתי רב של נורבגיה ייצגתי את מדינת נורבגיה כראש ה-MGO, בוועידת הלסינקי וועידות אחרות, כנציג רשמי של המדינה, למרות שסך הכל הייתי חבר בארגונים ועמותות שעבדו בתחומים של זכויות אדם ותחומים אחרים.


בארץ זה לא קיים. לא הגענו לכזאת השפעה בחברה הישראלית וזה חבל. אני חושב שהשיח עם האזרחים צריך להשפיע יותר על ההחלטות של הבית הזה ועל המדינה ולא כפי שזה היום.


יחד עם זאת, צריכים לדעת שחברה אזרחית יכולה להיות כותרת לתופעות שהן לאו דווקא חיוביות. כל מיני אינטרסנטים מאוד כבדים שנכנסים ומנצלים את החולשה של החינוך בישראל. הם נכנסים לתוך מערכת החינוך ולתוך בתי הספר. המנהלים, פחות או יותר בייאושם, מוכנים לקחת מכל הבא ליד, כולל כל מיני גורמים שוודאי לא היה מקום להכניס אותם לבתי הספר. זאת, אולי, תופעת שוליים של העבודה הברוכה של החברה האזרחית.


על כל הדברים האלה ועל דברים אחרים נדבר היום בדיון. יתכן מאוד שנושאים מסוימים שיעלו פה, ידרשו מאיתנו דיונים נוספים ומחשבה נוספת. בוודאי שנעשה את זה, אבל נעשה זאת בתקופה פחות לחוצה מהשבועיים האחרונים של סוף המושב. מה גם שלא יודעים אם אלה השבועיים האחרונים של הכנסת.


את הדיון פה יזמה "מנהיגות אזרחית". אבקש מד"ר בת-חן וינהבר לפתוח.

ברשות היושב ראש, אולי לפני בת-חן אומר כמה מילים, כחבר הנהלת המנהיגות האזרחית. שמי אורי דגול אני מנכ"ל של אגודת אכסניות נוער בישראל. אני חבר הנהלה של ארגון המנהיגות האזרחית. הייתי רוצה לומר מספר מילים על הארגון. הארגון נוסד בשנת 1986, ביוזמת הג'וינט. יש לו מספר מטרות: לאחד, לאגד ולייצג את המגזר השלישי, גם בפני המגזר הראשון, קרי הממשלה, וגם כלפי המגזר השני, שזה המגזר הפרטי.

חלק מהנושאים שאנו עוסקים בהם הם נושאים רגולטורים, כמו שינוי במיסוי, חקיקה, התייחסות למגזר ותיאומים בין המגזר הראשון לשני. ישנם דברים נוספים שהארגון הזה עושה כמו מתן תמיכה לכל הארגונים החברים בו. אלפי עמותות חברות ופעילות במגזר הציבורי וחברות במנהיגות האזרחית.

לצורך הדיון כאן ביקשנו את ד"ר בת-חן להציג מחקר שהיא עשתה. מדובר במחקר מקיף ומעניין שחובק אלפי עמותות ומתייחס להשפעה של המחקר על מערכת החינוך. כיצד בעצם, המגזר השלישי, משתלב עם מערכת החינוך ומהן המטרות שאליהן אנחנו שואפים מבחינת קואורדינציה, תיאום עם המערכת ודחיפת נושאים שונים ומגוונים קדימה.

בוקר טוב. אני מגיעה מהמכון ליזמות בחינוך, שחוקר ומפתח ידע בכל מה שקשור למגזר השלישי ולמגזר העסקי והפילנתרופי בחינוך.

מה שאציג לכם נובע מתוך נתוני המכון והחומרים שלמדנו במהלך השנתיים שלוש האחרונות.

בעשור האחרון גדלה התופעה של מעורבות החברה האזרחית במערכת החינוך. אנחנו מדברים על המגזר השלישי, שאלה עמותות, קרנות, ארגונים לתועלת הציבור והפילנתרופיה העסקית. המגזר העסקי מעורב בזה על ידי תמיכה בארגוני מגזר שלישי למיניהם, שמפתחים יוזמים תכניות חינוך, יוזמים תכניות פדגוגיות, מובילים תכניות אידיאולוגיות, בתוך בתי הספר הממלכתיים המוסדיים.

אנחנו מזהים, בעצם, שהחברה האזרחית פועלת עם כל הדרגים במערכת. יש לה קשר עם גורמים בכירים במשרד החינוך, הפיקוח, המחוזות, מנהלי בתי ספר, מורים, תלמידים. כמובן שגם הרשויות המקומיות הן שחקן מפתח בתוך המגמה ההולכת וגדלה הזאת.

גם המגוון של המעורבויות והשותפויות הוא מאוד גדול. פיתוח תכניות לימודים או לימוד תכניות תלמידים זה רובד אחד. יש פיתוח של חומרי למידה, יש הפעלת מתנדבים, יש הדרכה של מורים בהשתלמויות למיניהן. כמובן יש מימון של פרויקטים או משאבים אחרים שבתי הספר זקוקים להם, כמו כיתות מחשב, או ציוד מסוים שהחברה האזרחית נותנת לבתי הספר.

חשוב לנו לומר, מתוך הבנה ראשונית, שכל ארגון כזה מגיע עם אידיאולוגיה ועם מטרה ברורה. יש מטרה משותפת לכולם והיא לקדם את מערכת החינוך ולסייע לה, אבל לכל ארגון כזה יש מטרות נוספות שהן לגיטימיות בתנאי שהן גלויות וברורות לכל מי שמשתמש.

אני מתנצלת על כך שרק אני רואה את המצגת כי אמצעי ההמחשה שנמצאים כאן היום מוגבלים. בחלק מהזמן אפנה אתכם למסמך שנמצא בתוך החוברת שקיבלתם.

בעמוד השני של החוברת שקיבלתם יש גרף המראה את היקף התופעה. אנחנו מדברים על צמיחה מאוד גדולה בעשר השנים האחרונות. פה אתם רואים רק את הארגונים שרשומים אצל רשם העמותות. מלבד ארגונים שהם ארגוני חינוך יש הרבה מאוד ארגונים שבהגדרה הם לא ארגוני חינוך אבל פועלים היום בחינוך. זה יכול להיות ארגונים למען בעלי חיים, התמודדות עם תופעות חברתיות כמו נשים מוכות או עוני.

הגרף בעמוד 3 מתייחס לתחומי העיסוק של החברה האזרחית בתוך מערכת החינוך. אנחנו יכולים לראות ששני התחומים שהחברה האזרחית מתעסקת בהם היום הם העשרה וערכים. אם היה לנו זמן היינו מפתחים את הסיבות למה דווקא בתחומים האלה. במשפט אחד, אלה המקומות, שהמדינה, מבחינת האחריות שלה, כנראה הולכת ומצמצת את המשאבים שהיא משקיעה ולשם נכנס המגזר השלישי בחברה הישראלית בכללותה.

את חושבת שזה דבר קבוע שהמדינה משקיעה פחות בערכים?

המדינה משקיעה פחות שעות. כן. אלה הממצאים שאנחנו מצאנו במחקרים.

את אומרת שאיפה שנוצר חלל אז החברה האזרחית נכנסת.

נכון, היא נותנת מענה.

אם היא נותנת מענה או לא, זאת שאלה אחרת.

ניתן מענה. אם הוא טוב או לא, ראוי או לא, זאת שאלה. המענה ניתן.


ועדת זיילר הגישה את המסקנות שלה בשנת 2006. זאת ועדה של משרד החינוך שבחנה את התופעה ומיקדה 3 סיבות עיקריות: מניעים אידיאולוגיים, זאת אומרת, תפיסות פלורליסטיות, רב תרבותיות, תפיסות שאומרות שאנחנו רוצים חינוך ייחודי לילדים שלנו, בשונה ממה שהמערכת נותנת.


דברים נוספים שהובילו להתפתחות התופעה הם תהליכים מבניים. דהיינו, שינוי בחלוקת הסמכויות, ההורים מעורבים יותר, רשויות מעורבות יותר. בתי הספר עצמאיים יותר, תחרות בין בתי הספר. תהליכים מבניים כאלה הובילו לצורך ולרצון לייצר יותר שיתופי פעולה. כמובן גם משאבים הולכים ומצטמצמים של המערכת, לצד עליות של דרישות וציפיות מצד אזרחים לקבל שירות טוב יותר.

את כוללת בתוך הדבר הזה בעלויות על בתי ספר?

לא. אתה מתכוון להקמת בתי ספר פרטיים או בתי ספר כמו רשת אורט ורשת עמ"ל?

אני מתכוון גם וגם.

הם לא כלולים פה. אנחנו מדברים על כל מה שמעבר לזה. יש לנו נתונים גם על החלק הזה אבל בזמן המוקצב לנו אי אפשר לדבר על הכל.

יש לך תמונה של היקפי ההשקעה?

אלה נתונים שאי אפשר לדעת אותם היום אלא אם כן אתה שייך למשרד אחר. אלה נתונים שלא מתפרסמים. אין שקיפות בנושא הזה. אחד המהלכים שמנסים לקדם זה לייצר מאגר שכן ייצר שקיפות. הוא לא קיים היום.

יש תמונה של גופים שמעוניינים לחשוף את הנתונים האלה. זה יכול להיות מאות מיליוני דולרים.

כל המידע נמצא ברשם החברות.

אתה צריך לקבץ מידע לגבי 6,000 עמותות.

אתה לא יכול לדעת מתוך רשם העמותות מה מופנה לחינוך, מה נשאר כמשכורות, מה הולך לתחומים אחרים. אחד הנתונים הבעייתיים הוא שאין לך פילוח.

כמה מילים לגבי היתרונות של הפעילות הזאת בתוך המערכת. אנחנו מדברים על חדשנות, העשרה וקידום שנכנסים לתוך המערכת. מענה לצרכים מקומיים וייחודיים, שמערכות גדולות מתקשות לתת אותן או לא חושבות שזה תפקידן לתת אותן. מענה לתפיסות רב תרבותיות ולשונות בחברה, שכל אחד רוצה לחנך על פי דרכו ועל פי צרכיו.

יש מענה גם לתפיסות לא רב תרבותיות.

נכון.

גמישות ויכולת תגובה מהירה ומותאמת. אחות הדוגמאות הבולטות, שהעלתה את הנושא הזה על פני השטח, היתה מלחמת לבנון השניה והתגובה המהירה והקלה יחסית של ארגוני חברה אזרחית לעומת מורכבויות אחרות שהמדינה הגיבה או לא הגיבה בהן. כמובן, מה שנתפס על ידי רוב הגורמים כיתרון מאוד גדול – המשאבים. אנחנו נתייחס לנושא הזה כנקודה אחרונה כי יש הרבה מאוד עקרונות שהם לפני אותם משאבים כלכליים, דהיינו, ידע, שווה כסף וכו'.

יחד עם זה יש לנו בעיה, שאנחנו כן צריכים ורוצים להעלות אותה לדיון, וזה הצורך בתהליך הסדרה. נכון ליולי 2008 לא קיים במערכת החינוך ניהול של השותפויות. לא קיים מנגנון הסדרה, פיקוח, ליווי או מיון של אותם גופים. בין היתר, גם לא קיים תיעוד מסודר של הגופים האלה. נכון לחודשים האלה אנחנו עורכים סקר עבור משרד החינוך. הוא רק בתחילת דרכו ואין לנו תיעוד מדויק.

היעדר הניהול של המשאב הזה או של השותפויות האלה מביא למספר קשיים: קושי בגיבוש וישום מדיניות ארוכת טווח על בסיס שותפויות, יצירת אי שוויון בקהילות. אחד הממצאים שלנו הוא, שימוש מוגבר בקרב קהילות חזקות, דווקא, במשאבים של החברה האזרחית. קהילות חלשות יותר נעזרות במה שהן מקבלות. לפעמים הן מקבלות הצפה של פעילות של גורמי חברה אזרחית ולפעמים אין בכלל חברה אזרחית. זה מוביל לכך שיש תחומים שאין בהם מענה לצרכים, מאבקי כוח בין גופים נותני שירותים למיניהם, פגיעה באמון הציבור כלפי נותני השירות. זאת אומרת, אם המדינה לא מספקת שירות מסוים יש ציפייה שהחברה האזרחית תספק אותו. לפעמים המדינה מפנה לחברה האזרחית והחברה האזרחית לא נותנת לה מענה ואז נוצרת תחושה אזרחית של בעיה. פגיעה באיכות השירות בשל היעדר מדדים מקצועיים של מי יכול ומי לא יכול לפעול בתוך מערכת החינוך.

המודל המוצע, שדובר עליו, ואני אתייחס אליו בכותרות על מנת להשאיר זמן לדיון, נבנה על בסיס התפיסה שהחברה האזרחית היא חשובה. אנחנו מנסים לייצר סיטואציה שבה יישמרו יתרונות החברה האזרחית, לצד שמירה על ריבונו המדינה בכל הנושא של קביעת מדיניות, חלוקה שוויונית של עבודה וקביעת סטנדרטים לביצוע ולמקצועיות.

המודל המוצע נבנה על בסיס של תפיסות של בניית הסכמות. הוא כולל שלושה מרכיבים. המרכיב הראשון הוא הקמת צוות מעצב מדיניות המורכב מנציגות בין מגזרית. פה אנחנו כוללים, כמובן, את נציגי מערכת החינוך, נציגי החברה האזרחית, נציגי המגזר העסקי שפעילים בתחום הפילנתרופי, פיתוח מאגר מידע שמאפשר שקיפות, שבו כל ארגון שמעוניין לפעול במערכת יציג את עצמו, יציג את האידיאולוגיות שמהן הוא בא, יציג את תפיסות העולם שלו, את המטרות שלו בפעילות, את הגורמים שמממנים אותו. אותתו מאגר מידע, ואותה שקיפות תאפשר הצגת סטנדרטים מסוימים.

למשל, התמקצעות של כוח ההוראה כאשר ארגון רוצה לפעול בתוך בתי הספר, דוחות הערכה וכדומה. שוב, אני מדברת בכותרות כדי להשאיר זמן לדוברים. אם יהיו שאלות ניכנס לעומק.

דבר נוסף הוא פיתוח נוהל של קבלת החלטות ברמת בית הספר. אחת הבעיות בתחום הזה היא, שלפעמים החלטות מתקבלות במרחק דיי גדול מבית הספר, אם במשרד החינוך ואם ברשות המקומית. מדובר בתכנים שהם אידיאולוגיות ותפיסות עולם, שהן לא בהכרח הקונצנזוס. אם קבוצת הורים בבית הספר איננה מעוניינת שמי שיחנך את ילדם לתחום מסוים הוא דווקא גורם פילנתרופי כזה או אחר, יש לה זכות, בתפיסה שלנו, להתנגד לעניין הזה. בעצם מוקד ההחלטה של בית הספר הופך להיות מוקד החלטה משותף, שבו הורים, קהילה, רשות, נציגי משרד החינוך ברשות צוות בית הספר ומנהל בית הספר, יכול לקבל החלטות בעניין.


בגדול ובקצרה זה התהליך. מוצג לכם כאן מסמך מקדים שנשלח לוועדה.

יש לכם עמדה בסוגיה עד לאן מותר למגזר השלישי להיכנס לתוך מערכת החינוך? איפה יש אחריות של המערכת ושל המדינה? אני מניח שבחדר הזה אנשים מאמינים בחינוך ציבורי. אין לנו כאן נציגות של משרד האוצר. איפה בדיוק עובר הגבול שהפילנתרופיה או מגזר שלישי נכנס ולוקח תפקידים שבעצם הם תפקידים של המדינה? יש לכם עמדה בסוגיה הזאת?

העמדה שלנו מורכבת מהתפיסה, שלאור המצב היום, החלטה בדבר הקווים האדומים צריכה להיקבע באמצעות תהליכי הידברות. נכון להיום, החברה האזרחית נמצאת כמעט בכל מקום. אם תחזרו לעוגה תראו ש-13% מהארגונים עוסקים בצמצום פערים. הם בעיקר עוסקים בהוראות מתמטיקה, אנגלית ומקצועות היסוד שהם המקצועות לבגרות.

"סליחה, אבל זה תחום מקצועי, ותשאירו אותו למערכת החינוך", נכון להיום, הרבה מאוד ארגונים עוסקים גם בתחומים האלו. בעיניי, ערכים לא פחותים מהנושא הזה של הוראת מתמטיקה ואנגלית. העשרה, גם באותה מידה. מערכת החינוך צריכה לשאול את עצמה מה היא מוכנה לתת ומה היא יכולה לתת.

אלה שאלות שצריכות לעלות לדיון משותף. יש הרבה מאוד פרמטרים שצריכים להילקח בחשבון מפני יש כאן סוג של הפרטה שנעשית בלי הגדרת הפרטה.

זאת אומרת, סוג של הפרטה יחד עם בלגן מוחלט מבחינת הרגולאטור. זה בלהגן מובנה ומוחלט ואולי הרגולטור מעוניין להגן על זה. ברגע שהוא מתחיל להסדיר הוא לא יכול להטיל תפקידים על המגזר השלישי.

מהנתונים שלנו, החברה הישראלית תשמח לקבל הכוונה מה צריך, איפה צריך ואיך צריך. אני לא חושבת שפעילותה תפחת ברגע שהנושא הזה יוסדר.

אני מסכים.

אני יושבת ראש "עתיד בטוח", שזאת מועצה ציבורית למאבק באלימות. אני חברת הנהלת "מנהיגות אזרחית", שזה הגוף שנמצא כאן על השולחן. אני רוצה לחזק את בת-חן ולהוסיף נדבך אחד נוסף שנראה לי חשוב. כבוד היושב ראש, אתה קראת לזה תופעת שוליים, בהקשר של הקליטה על ידי הנתרמים, על ידי הלקוחות. בשתי הצלעות שהוצגו כאן, שזה המגזר הראשון - הממשלה והמגזר השלישי – הגופים ההתנדבותיים וכו', הלקוח הוא אותו תמיד לקוח, זה שמקבל את השירותים ואת התרומה.

השאלה המרכזית היא, המסוגלות שלו לקלוט ולהטמיע את כל הרצון הטוב הזה כדי שאכן יהיו תוצאות אפקטיביות. כדי שתהיה מכפלת כוחות אמיתית בתהליך הסדרה, שבת-חן דיברה עליו, נראה לי חשוב להוסיף שבצוות הבין מגזרי צריכה להיות נציגות של הנתרמים. זה נדרש כדי שיתבצע שם תהליך של בדיקת כל ההצעות והגופים התורמים, מה רלוונטי, מה ניתן לקלוט, מה ניתן להטמיע.

לא הבנתי.

הוצע כאן הקמה של צוות בין מגזרי שבו ייוצגו גופים. הצלע השלישית שחסרה לי בגוף הזה היא נציגות של בתי הספר או אלה שקולטים. כנ"ל קשרי ממשלה חברה אזרחית, שבה הצלע השלישית היא גם כן הלקוח.

לא אתייחס להצעה שמוצעת פה. זאת פעם ראשונה שאני רואה אותה. נאמר כאן שבצוות הבין מגזרי הזה אמורים להיות נציגים של המגזר העסקי. כמו שהנושא הוצג קודם, המנהיגות האזרחית לא כוללת את המגזר העסקי אלא רק את המלכ"רים. יש פה איזה בלבלול שממנו אני חוששת. זה סימן לכניסה הזאת של גורמים עסקיים בעלי אינטרסים עסקיים ברורים למערכת החינוך. בעצם האגודה לזכויות האזרח נחשפה לנושא הזה בעקבות פניות של אנשים שגילו לתדהמתם שהילדים שלהם לומדים בבית הספר תוכניות שהם לא היו מודעים אליהם בכלל. דוגמה לכך היא התכנית "זמן מסע" של לבייב.

בעקבות הפניה הזאת התחלנו לברר ובאמת גילינו שישנו בלגן טוטאלי בכל מה שקשור בפיקוח של מערכת החינוך על הפעילות.

קיבלנו תמונה שהכל כאוס.

קיבלנו תמונה לגבי מה שקורה ולא לגבי היעדר הפיקוח וזה משהו מאוד חשוב. חשוב להבין שמדובר פה ממש בפגיעה בזכויות. זה לא רק בעיה של בלגן אלא זה דבר שפוגע בזכויות של התלמידים - - -

למה זאת פגיעה בזכויות?

השרה מבקשת שתפרטי למה זה פוגע בזכויות.

ראשית, זאת פגיעה בזכות השוויון, כי כאשר לא קיים פיקוח של משרד החינוך אנחנו לא יודעים מה איכות החומר שמגיעה לתלמידים. זה משהו בסיסי וראשוני וברור שאחריות משרד החינוך לדאוג לכך.

שנית, זאת פגיעה בזכות לשוויון. העמותות שנכנסות לבתי הספר אינן מחויבות לפעול בצורה שוויונית בין כל המגזרים. הרבה פעמים העמותות האלה מתנות את הפעילות שלהן בסוג של "מצ'ינג", אותו תשלום מקביל מצד הורים או מצד הרשויות האזוריות שבהן הן פועלות. זה מוביל לכך שהם פועלים בסקטורים מאוד מסוימים. בעמוד 4 לדוח נאמר מפורשות: "ארגוני מגזר השלישי פועלים בעיקר בקרב המעמד הבינוני והגבוה". מדובר בפגיעה קשה בזכות לשוויון, בזכות לחינוך שוויוני לכל התלמידים.

לכן חשוב מאוד, לטעמנו, להגביר את הפיקוח. לפני חצי שנה פנינו למשרד החינוך וביקשנו שתקבע נהלים בנושא הזה. הנושא פרוץ לחלוטין. בזמנו נאמר לנו שהתקיימה התייעצות במשרד המנכ"לית ומאז לא שמענו דבר. אין ספק שהנושא הזה מטריד מאוד נוכח המציאות בשטח שרק תלך ותגבר.

אנחנו מארחים את השרה שהגיעה הנה בגלל החשיבות שהיא רואה בנושא הזה. גברתי השרה, מתי שתרצי, תוכלי להתייחס לדברים.


נשמע את דב לאוטמן, שהיתה לנו איתו ישיבה ארוכה. קבענו סדרה של ישיבות בפגרה על הנושאים המרכזיים בחינוך אותם אנחנו רוצים לקדם יחד עם החברה האזרחית. דב עומד בראש הארגון החדש שנקרא "קול חינוך". אנחנו נקיים כמה ישיבות בשיתוף עם משרד החינוך ועם ארגוני המורים, המורים, התלמידים ועם כל הארגונים הרלוונטיים לסוגיות שיעלו.


דב, בבקשה.

מיותר בחדר הזה לומר מה חשיבות החינוך לחברה הישראלית. כולנו מסכימים שהדרך היחידה לעצור את הפערים בחברה היא דרך שיפור מערכת החינוך, החינוך וכל מה שקשור בזה. אנחנו בתנועה, ואני אישית, חושבים שמדינת ישראל חייבת חינוך ציבורי. אני לא חושב שיש תשובה אחרת ויש פיתרון לחינוך הציבורי. אני לא חושב שיש אפשרות של הפרטה ואני גם לא חושב שהמגזר השלישי נותן תשובה לחינוך הציבורי. המגזר השלישי יכול וצריך לתת השלמה ותוספת לדברים הקשורים בחינוך אבל הוא לא התשובה והוא לא צריך לתת את הפיתרון ולהיכנס למקומות שבו החינוך הציבורי איננו מספיק.

אף על פי שיש מידה של הפרטה בתופעה כפי שהיא היום.

אני לא מדבר על קרן רש"י או קרן קרב, שעושים פרויקטים בשיתוף עם משרד החינוך. הפרויקטים האלה הם בעצם פרויקטים של משרד החינוך. אני רואה אותם כחלק מהמגזר הציבורי. כל העמותות שמיוצגות כאן- כולנו עסוקים בזה וכולנו עושים דברים חשובים ויפים. אני לא רואה חשיבות רבה שיהיה פיקוח עד כדי כך צמוד ולא יאפשרו לעמותה להיכנס לשטח, לעבוד עם ילדים, להעשיר אותם ולעזור להם, בתנאי שהנושא נבדק על ידי איזו מחלקה במשרד החינוך.

איך אתה מבטיח שלא יהיו שם גורמים שלא צריכים להיות שם? איך אתה מבטיח את זה אם לא יהיה פיקוח של משרד החינוך?

איך אני מבטיח שהורים שולחים לחוג פרטי והחוג הזה לא מחנך?

אתה לא יכול לדעת. אבל, בתוך כותלי בית ספר - - -

אני יוצא מתוך הנחה שיש מנהל בית ספר, יש מפקחת מחוזית. אני רואה אותם כאנשים אחראיים שמכירים את המערכת. אם מנהל בית ספר חושב שהארגון הזה לא עושה פעולה נכונה, הוא לא ייתן להם להיכנס.

אין לו על סמך מה לדעת את זה.

אני לא חושב שיש מקום לעשות זאת כי אם נעשה פיקוח כזה, אנחנו נקטע את הידיים של כל העמותות שרוצות לעשות דברים טובים ויפים.

לאלה שרוצים לעשות דברים טובים ויפים לא תהיה בעיה אם הם עובדים בצורה נכונה ושוויונית. לא תהיה בעיה שמשרד החינוך יאשר את פועלם.

אתה רואה את משרד החינוך מתארגן לאשר 5,000 עמותות?

השרה תתייחס לזה.

בשבילי, מנהל בית ספר הוא משרד החינוך. הוא שליח של משרד החינוך.

אבל למנהל בית הספר אין היום דרך לדעת מה עומד מאחורי עמותה מסוימת שפונה אליו ומציעה את השירותים שלה, מה המטרות שלה, האם היא עושה פעילות טובה או לא טובה.

אותו עובד של משרד החינוך, כן יכול? מנהל בית ספר לא מספיק מוכשר לזה ועובד של משרד החינוך מחוזי או ארצי, כן מסוגל לתת תשובה?

לכן מדובר פה על מנגנון של שקיפות ולא על מנגנון של פיקוח ברמה של לאשר תכנית לעומק. מנגנון שמחייב לשקיפות על מנת לפעול במערכת החינוך.

אני לא רואה את הדרך איך בקצב סביר אפשר יהיה לתת מענה לכל העמותות הקיימות. אני חושב שלקטוע את ידיהן ולהגיד להם שהן לא יכולות להיכנס לבתי הספר ולטפל בילדים, זאת תהיה שגיאה.

תודה. אני פונה לשרה. לפני שהצטרפת קיבלנו תמונה שצריכים לקחת בחשבון שהיום, בגלל הקיצוצים הקשים מאוד שהיו בתקופות הקודמות במערכת החינוך, המנהלים ייקחו כמעט כל דבר שיציעו להם כי יש חוסר בשעות וחוסר בהשקעה. ראינו שהעמותות נכנסות בעיקר לתחום ההעשרה ותחום הערכים. יש סכנה מסוימת בכך שמנהל ייקח מכל הבא ליד.


בסך הכל אנחנו רואים בדבר הזה תופעה חיובית. החברה האזרחית הבינה שהחינוך זה הדבר הכי חשוב שיש לנו והיא נכנסת כדי להציע הצעות ולהיכנס עם גיוון ועם רעיונות ועם פיילוטים והצעות ותוספות והתנדבות. סך הכל זה דבר מעשיר וחיובי. זה גם דרוש שבחברה מפותחת המגזר השלישי, המגזר העסקי והפילנתרופי, ייכנס בצורה מסודרת. אנחנו רואים את זה כדבר חיובי.


יחד עם זאת, קיבלנו תמונה שמצד הרגולאטור, במקרה זה משרד החינוך, יש בלגן מוחלט ואין הסדרה ואין דין ואין דיין בכל הנושא.


סליחה, זאת התמונה שקיבלנו. את יכולה לעשות ככה עם הראש, אבל זה מה שהנציגה שלכם אמרה. היא אישרה את זה גם עכשיו. סליחה, זה נאמר כאן. רשמתי פה את המילים שלה, לא שלי. אני מבין שיש תחילה של מחשבה במשרד החינוך בנושא הזה.


נודה לך אם תתני תמונה איך את רואה את כל הסוגיה כי זה מאוד חשוב לכל המשתתפים.

צהריים טובים. האמת שקראתי את זה רק עכשיו, תוך כדי זה שדיברת. אני מוכרחה לומר שאני מגיבה על דבר שעברתי עליו בחיפזון מה.

הסוגיה לא זרה לך.

הסוגיה לא זרה לי.

ראשית, אני רוצה לומר שאני חושבת שהשותפות של משרד החינוך עם החברה האזרחית היא שותפות חשובה ומבורכת. יש לנו הרבה שיתופי פעולה טובים והם מופעלים כולם לטובת המערכת ולטובת התלמידים במערכת.

משאמרתי את זה אני רוצה לציין שלושה דברים עקרוניים. ראשית, בניגוד למה שנכתב בנייר כאן, שהמדינה נסוגה מההשקעה בחינוך ומהשעות שהיא משקיעה בחינוך, הרפורמה בחינוך, שתכף נדבר עליה, מכניסה למערכת החינוך שעות הוראה ושעות לימוד בהיקפים שלא היו כדוגמתם מעולם. אנחנו מוסיפים היום לבית ספר יסודי ממוצע את האפשרות לפצל את כל כיתות א' ו-ב' בתהליך שיושלם בשנים הקרובות ל-10 שעות לימוד, שזה שליש מהמערכת, לימוד ממוקד ללימודי יסוד. ועוד כ-100 שעות הוראה פרטניות במסגרת אופק חדש.

מהניסיון שלי, בתי הספר רוויי שעות. אגב, כבר עכשיו יש לי הידברות עם קרן קרב ועם קרן רש"י, הקרנות הגדולות שעובדות בתחום, כיצד הם ישתלבו במערכת שיש בה היום המון שעות. המנהלים מתחילים להגיד לקרנות שיש להם כבר המון שעות והם לא זקוקים לתוספת שעות. אני עדיין רוצה שהם יהיו שם כי הם מביאים למערכת דברים נוספים, שלא בהכרח המערכת הפורמאלית מקצה.

אני חושבת שהשנה קבענו סטנדרט מאוד גבוהה של הזכות לחינוך. אנחנו מגדירים מה ניתן היום לילד ביסודי ובחטיבה באמצעות הרפורמה, שזה בערך בשליש יותר ממה שהוא קיבל בעבר. יש לנו הגדרה מדויקת מה ילד ביסודי ובחטיבה אמור לקבל. זאת עליית מדרגה בשירות החינוכי שהמדינה נותנת על מנת לממש את הזכות לחינוך.

מה שבא מעבר לזה – תמיד יהיה מעבר לזה, ותמיד תהיה ערגה. כשיתרגלו למערכת החדשה בעוד 10 שנים, יגידו שזה חסר. למה? כי זה טבע האדם. יתרגלו לשעות הנוספות, ינצלו אותן, אני מקווה, רק לטובה, אבל אחר כך ירצו יותר. אני שמחה שהמערכת שואבת כל הזמן רעיונות חדשים. אחד הדברים החשובים, שהחברה האזרחית נותנת לנו, זה רעיונות חדשים, תפיסות חדשות, שילוב של מקוריות ויוזמה, שהרבה פעמים משיקים למערכת. אם זה טוב, זה מוטמע במערכת, אם זה פחות טוב, זה הולך ומצטמצם.

שנית, יש הטיה. אנחנו התחלנו לעשות מיפוי. אנחנו עושים יחד עם בית ברל מיפוי של כל הגורמים שעובדים במערכת החינוך, על מנת לקבל תמונה. להפתעתנו, הסתבר לנו שחלק גדול מהנתונים שנמסרים הם לא נכונים מכיוון שאופן הבדיקה בא משני כיוונים שלא מייצגים את המציאות בשטח.

אחד, זה כמה עמותות נרשמות. נכון, עמותות נרשמות, חלקן הגדול, לצערי, בכלל לא מגיע למערכת החינוך. זה נוכח להירשם כעמותה חינוכית. אמרת עמותה חינוכית, אחר כך אתה חושב שתעשה עם זה משהו כזה או אחר. אין קורלציה אחת לאחת של מי שנרשם ושל מי שעובד.

שנית, כשמבקשים ממנהל בית ספר לדווח מי עובד אצלו, הסתבר לנו הרבה פעמים, שהוא מדווח על פרויקטים של המשרד כפרויקטים חיצוני. זה לא בא בקור קוריקולום, זה בא מסביב. הוא אומר שהוא עושה פעילות זהירות בדרכים עם "אור ירוק", שממומנת בחלקה הגדול על ידי המדינה. הוא כותב "יש לי פרויקט אור ירוק". הוא אומר: "אנחנו עושים פרויקט משותף עם עיר ללא אלימות". המנהל כותב "יש לי מישהו שעושה אצלי פרויקט" וזה נחשב כאילו זה גורם מתערב חיצוני. הגורם המתערב הוא בעצם המשרד שפועל בשותפות ברוכה עם גורמים שמפוקחים על ידי המשרד ומגיעים ביוזמתנו.


אתמול אישרתי פרויקט לרפואת השן יחד עם גורמים שנכנסים לבתי הספר. זה לא דבר שקרה במקרה ויום אחד התעוררנו וראינו שמישהו מלמד את זה. גם זה קורה, ותכף אני אדבר על זה. זה פרויקט שאנחנו עושים יחד עם גורם שותף. בראייתו של המנהל והמורה זה פרויקט חיצוני. בראייתנו, זה פרויקט פנימי שאנחנו ממנפים אותו עם גורם חיצוני בשותפות. בוודאי שאנחנו מכירים את התכנים שלו ויודעים מה קורה.


היום לא יכול להיכנס למערכת פרויקט מבלי שהוא עבר את הבדיקה הפדגוגית של המשרד. הדוגמה הטובה ביותר זה לב לבייב, שניסה להיכנס. הוא הוצא מהמערכת, יצא מהדלת נכנס מהחלון, הוצא מהחלון ומנסה שוב להיכנס. דרך אגב, לזכותו אני אגיד, כי אני חושבת שצריכים להיות הוגנים, שהוא שינה את תוכניתו מהקצה אל הקצה. הוא קיבל חוות דעת פדגוגית, של המזכירות הפדגוגית שפסלה את התכנית. הם עשו שינוי בתכנית, חזרו אלינו, ולא היינו מרוצים. הם היו מוכנים לעשות עוד שינוי. יכול להיות, אחרי שהם יעשו את השינויים ואנחנו נאשר, לא תהיה לנו התנגדות. כרגע אנחנו לא מרוצים מהשינויים. כיוון שלא היינו מרוצים לא אישרנו.


יש תכניות אחרות. תכנית אחרת שזכתה לביקורת, אבל קיבלה אישור, היתה התכנית של שרי אריסון, שהיא תוכנית של הפגה, שהעברנו אותה לשפ"י, השירות הפסיכולוגית. שפ"י בדק את התכנית ואמר שמבחינתם כל עוד יישאר מעמדה כתכנית הפגתית היא בסדר ואישרנו אותה. זה הנוהל. לא אגיד לכם שבכיתה ג' בבית ספר ברעננה לא נכנסה תכנית שאני לא יודעת עליה.


הסקר והשאלונים שאנחנו עושים נועדו לקבל את הפירוט הרחב ביותר והמלא ביותר. זה לוקח הרבה זמן כי מדובר בהרבה בתי ספר ובהרבה עמותות. בסופו של דבר נקבל את הרישום המלא. עיקר העבודה שלנו, כמובן, היא מול הגופים הגדולים.


בהמשך למה שאמר דוב לאוטמן, ברגע שמגיע משהו שהוא חריג, אנחנו מקבלים אתה התלונה ובודקים את זה באופן ממוקד. נניח שנכנסת תכנית - - -

הסינטולוגיה.

ברגע שהסינטולוגיה נכנסת לבית הספר, יש את ההורה או המנהל או המורה, שמרים טלפון למחוז ומייד אחר כך גם לטלפון הפרטי שלי ואומר שבבית ספר זה וזה יש ניסיון. היו לי כאלה. אני בהחלט מכירה בכך שיש תכניות שעדיין לא הגיעו אליהן. כשבית ברל יסיים את התהליך של המחקר שהוא עושה כרגע, יהיה לנו מידע מלא על כל העמותות שפועלות בבתי הספר. אז נעשה תהליך שיש לו שלושה שלבים. קודם כל נוציא מהמשחק הזה את כל הגורמים עליהם דיברתי ואמרתי שאנחנו פועלים בהם בכובע אחר. ראיתי את תחילת הדיווח ומסתבר שזה חלק לא קטן מהדברים.

יהיה עכשיו את דוח שמידט, יש את עיר ללא אלימות. יש הרבה התערבויות של הממשלה, לא באמצעות המערכת הפורמאלית, כהקצאת שעות של המערכת.


הדבר השני שנעשה זה לבודד את הגורמים הגדולים. יש שניים שלושה גורמים גדולים שאנחנו נמצאים איתם בפיקוח מתמשך כמו קרן קרב וקרן רש"י. יש כמה עמותות גדולות, שמראש אנחנו יודעים שהן עובדים איתנו בתאום על התכנים. יש גם את כל העמותות הממשלתיות המקבילות, שעוסקות בנושאים שמשיקים לחינוך ועובדות איתנו. גם אותן נוציא.


תישארנה לנו העמותות שלא מגיעות לבחינה סיסטמתית, למשל, בגלל גודלן. אנחנו נגיע אליהן. בזכות הסקר של בית ברל נקבל את הפרטים עליהן ונוכל לעשות רישום שלהן. בעקבות זה, בתהליך מדורג, על פי גודל והיקף ההשתלבות שלהן, גם לעשות איזה מהלך של אישור והערכה של התכניות האלה.

איך מבטיחים שהם יעבדו במקומות שבהם יש צורך, שלא מישהו אחד יקבל את כל התכניות הטובות ומישהו אחר לא יקבל דבר?

קודם כל, בכל המקרים שהמשרד מעורב, יש הפנייה מאוד מאסיבית לפריפריה. דב לאוטמן היה מעורב בתכניות אחרות שעבדנו איתן. הן היו מוטות פריפריה בצורה מאוד חד משמעית.


אתן דוגמה מהשבוע האחרון. אנחנו עושים את נושא רפואת השיניים בפריפריה. הטכניון בא אלינו עם תכנית במתמטיקה. אישרנו להם להיכנס והם עובדים בפריפריה. "מחשב – סיסמה לכל תלמיד", תכנית שאודי אנג'ל עושה, עובד בפריפריה. אני פשוט אומרת מהזיכרון.


קידום נוער בסיכון עובד בפריפריה.

כן, אבל מה שאתם הצגתם פה, רוב - - -

מי זה "אתם הצגתם"? אני לא יודעת מי הציג את זה.

יש פה מחקר של המנהיגות האזרחית. אני לא אומר שהמחקר נכון, אני רק אומר - - -

אותו גוף בבית ברל שעושה את הסקר הרחב. זה התחלה של נתונים. אין ספק שבגופים שנמצאים בקשר עם משרד החינוך יש הכוונה לפריפריה. בעצם אנחנו מדברים על תהליך שהתחיל וצריך להמשיך אותו. קיים צורך להמשיך ולייצר את אותה הכוונה מפני שחלק ממה שתיארנו זאת סיטואציה שבה השכבות הבינוניות והחזקות מייצרות עבור עצמן תוספות למערכת החינוך באמצעות מה שנקרא חברה אזרחית. זה דבר מבורך אבל צריך ליצור את האיזונים שלו.

עדיין לא קיבלתי את המיפוי של בית ברל. אחת המטרות במיפוי היא לעשות את ההכוונה של העמותות של המדינה. אחד מהיתרונות של החברה האזרחית זה שהם פועלים לא רק בהכוונת המדינה. כשאנחנו נותנים את ה"מצ'ינג", ואנחנו מכוונים, ההכוונה היא מוטת פריפריה חד משמעית.


אני לא יכולה למנוע, ואני לא חושבת שזה הגיוני שאני אמנע, מגופים שרוצים לבוא ולתרום לבתי הספר. אני יכולה לנסות לגייס את הגופים המעורבים לעבוד גם במקומות אחרים מאלה שהם בחרו. זאת אומרת, להרחיב את פעילותם גם לפריפריה.


אני מוכרחה לומר שוב. מהמעורבות וההיכרות שיש לי עם לא מעט גופים שעובדים, ההטיה לפריפריה היא מאוד חזקה. עוד לא ראיתי את הפילוח. הפילוח לאשכולות הוא פילוח לא נכון. למה? כי פילוח אשכולות אומר שבתל-אביב עובדים בעשרות בתי ספר אבל בתוך תל-אביב יש שכונות שהן באשכול סוציו-אקונומי נמוך. הפילוח שאני אקבל מבית ברל יהיה על פי מדד הטיפוח הבית ספרי ואז אני אדע אם אני מפנה עמותה שעובדת לשכונת התקוה או לאזורים בנתניה או לקרית משה ברחובות.

אני לא יודעת איך בנית את הפילוח. הפילוח שבידינו מעיד על דגש הרבה יותר גדול על עבודה בבתי ספר עם פרופיל סוציו-אקונומי נמוך. נכון, פה יש הטיה שאותי מדאיגה, שיותר קל לי לשלוח עמותה לעבוד בקרית משה ברחובות מאשר בירוחם, למרות שהפרופיל של בית הספר קרית משה הוא נמוך והוא צריך תגבור. בגלל שהוא במרכז יותר קל לשלוח. בסך הכל ההטיה שלנו היא לבתי ספר חלשים.


חבל שלא נמצא פה מישהו מקרן קרב. ראיתי את הפילוח הפנימי שלהם רק לפני שבוע. המדד הבית ספרי שלהם הוא מאוד מרשים.

נאמר קודם שמהנתונים שלנו עולה שגורמיה מגזר שלישי והחברה אזרחית, צמאים או כמהים להכוונה. בהקשר הזה, המודל שמוצע כאן הוא מודל שמאפשר ומזמן את אותה הכוונה בהנהגה של משרד החינוך. הכיוון הוא הגברת שיתופי הפעולה החיוביים. במקום שבו אותם גופים נותנים את הקרדיט למדינה, לכוון אותם היכן צריך, באיזה תחומים, מה חשוב יותר או פחות, הוא מקום שחשוב שמשרד החינוך ייקח.

את צודקת ב-100%. חלק מהשיתופים וחלק מהדברים שאנחנו עושים עובדים בדיוק על העניין הזה. נדמה לי שאתם לא מעריכים כמה היום זה כבר קיים. אני כמעט ולא מכירה גוף שעובד במערכת ולא ישב איתי. אני יכולה למנות רק מהשבוע ואני יכולה למנות עשרות מפגשים שבאים אנשים ואומרים שהם נכנסים למערכת. זה יכול להיות קהילות מארצות הברית, זה יכול להיות תורמים פרטיים, זה יכול להיות קרנות וזה יכול להיות אורי דגול, שעובד באכסניות הנוער, או החברה להגנת הטבע. בסופו של דבר הם כולם באים למשרד כשותפים.


אני בהחלט מקבלת את העניין שהממשלה התחילה בו עם שולחנות עגולים, יותר תיאום ויותר הכוונה. זה בהחלט דבר חשוב וראוי. יהיה גם הפיקוח במידת האפשר, בהדרגתיות. כשנקבל את הנתונים ונדע מי עובד, נתחיל ליצור פיקוח מסודר על כל מי שנכנס למערכת.

אנחנו עומדים לסיים את הישיבה. אבי גור, אני אתן לך משפט אחד.

אני רוצה ששרת החינוך ומשרד החינוך יצאו מפה מחוזקים כלפי האוצר כי הגזירות שנופלות עלינו כהורים ותלמידים, בעיקר נושא ההפרטה, שהועלה פה, וחוק ההסדרים, הם מכריחים אותנו לפעול במגזר השלישי. זה דבר שהמדינה צריכה לעשות.

אני יכול להגיד לך שבתחום החינוך, לא אפשרנו לחוק אחד לעבור במסגרת חוק ההסדרים.

נכון, כל הכבוד. אבל זאת שנה ראשונה שאתם מצליחים.

זאת כבר השנה השלישית.

זה הכיוון שאליו צריך ללכת.

אדוני, לא זה הנושא של הדיון היום. אני מבקש ממך לכבד את המקום.

בכל מקרה, יש לכם השבוע דיון על חוק תשלומי הורים. זאת עוד יוזמה מבורכת.

זה לא השבוע.

אז בתקופה הקרובה, הבטחתכם. זה כיוון שהוא מוסיף לנו לעוצמה ואני רוצה לחזק אתכם.

לא צריך בכל ישיבה להעלות כל נושא.

זה מיליארדים, אדוני.

מה שהשרה אמרה זאת המציאות לאשורה. יש תאום מלא בין המשרד לבין מאות גופים. כל טיול בית ספר, כל פעילות העשרה, כל מחנה נוער, כל נושא נבדק בתוך המשרד לפני ולפנים. זאת לא שאלה של להגן.

כחבר הנהלה של המנהיגות האזרחית המטרה שלנו היא לראות שיש המון עמותות, יש המון יוזמות. אנחנו, במנהיגות האזרחית, מודאגים מריבוי היוזמות, מריבוי העמותות. המנהיגות אזרחית רוצה לתאם את הדברים מול משרד החינוך ולגבש קריטריונים ברורים.

הבנתו את זה. אתה לא מוסיף על מה שאמרת לפני כן. הבנו את הדברים וכך אם התקבלו. אני לא חושב שיש ויכוח מסביב לשולחן.


אני רוצה לסכם את הישיבה. אנחנו מודים למנהיגות האזרחית על הסקירה. עלתה תמונה המצביעה על כך שיש הרבה מאוד עמותות, שרובן הגדול פועלות לפי יעדים שרצויים לחינוך במדינת ישראל ושחלק גדול מהן עובדות בתאום עם משרד החינוך. חלק נמצא באפלה, שאולי כתוצאה מהתהליכים שהמשרד עושה עכשיו, יגיעו להסדרה והכוונה.


אנחנו בכנסת מקבלים המון פניות מבתי ספר והורים שמודאגים מהאנשים שנכנסים לתוך בתי הספר שלהם. אני חושב שהתהליך הנוכחי הוא נכון ומבורך. אנחנו, ככנסת, רוצים לעודד ולחזק את התהליך הזה.


אנחנו חושבים שצריך לדעת על כל גורם שנכנס לתוך כותלי בית הספר. לדעת שהגורם הזה הוא גורם שפועל לפי הכללים, הנורמות והערכים הראויים. אני חושב שזה בסיס ואני שמח לשמוע שזה גם הכיוון של שרת החינוך.


יחד עם זאת , אנחנו מנצלים את היום הזה לברך את ריבוי התכניות. אני יכול להגיד שלא מעט מהחוקים שאנחנו עכשיו מעבירים, למשל, חוק של חינוך משלב או אקדמיה ללשון ערבית והמון נושאים אחרים שהעברנו בוועדת החינוך והתרבות בשנתיים האחרונות, באו כיוזמות מבורכות של גורמים שונים שרוצים שזאת תהיה חברה יותר צודקת ויותר טובה. אנו, בכנסת, לקחנו את היוזמות האלה, את הפיילוטים שנעשו ואת עבודת הקודש שנעשית. לפני הישיבה הזאת היתה לנו ישיבה עם עמותה בשם "בית הגלגלים". הם באמת עושים עבודת קודש בצורה בלתי רגילה.


בין השאר עשינו תיאום עם מנח"י, ובעקבות זה עם משרד החינוך, שהצעירים עם הפגיעה הפיזית, יכנסו לתוך בתי הספר כדי לספר את הסיפור שלהם כדי להביא ליותר פתיחות ליחס שלנו כלפי ילדים נכים. זאת גם דוגמה של שיתופי פעולה שיכולים להוסיף לעבודה הברוכה של המגזר השלישי.


אני מודה לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:35