PAGE
16
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות

25.12.07

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 155
מוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני ט"ז טבת תשס"ח (25 בדצמבר 2007), שעה 09:00

שילוב נוער עולה בחברה הישראלית, הדיון ביוזמת המועצה הציונית



ובהשתתפות צירי הקונגרס הציוני של הנוער בישראל.

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן – היו"ר

מוריס זילכה – יו"ר המועצה הציונית, המועצה הציונית

מסרט וורקו – רכזת פרוייקטים חינוכיים, המשרד לקליטת עלייה

סוניה מיכאלי – מדענית ראשית, המשרד לקליטת העלייה

שלמה מולה – ראש המחלקה למפעלים ציוניים בהסתדרות הציונית העולמית,



הסוכנות היהודית

הדרה רוזנבלום – מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

עמיהוד בהט – מנהל האגף לקליטת עלייה, משרד החינוך

רבקה וייסברג – מפקחת ארצית לקליטת עלייה, משרד הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות

נתנאל חי-יוסף – מנהל תוכניות מיוחדות, "ידידים"

אילנה ליטבק – רכזת קואליציה למען נוער עולה בסיכון, שתי"ל

וונדה קסהון – רכז פרוייקטים מיוחדים – נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה


ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

ניר קטררו – יו"ר מועצת תלמידים והנוער הארצי

אורן הירשונר

דנה גורדון

אתי בן שמחון

שילוב נוער עולה בחברה הישראלית, הדיון ביוזמת המועצה הציונית

ובהשתתפות צירי הקונגרס הציוני של הנוער בישראל

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת העלייה, הקליטה והתפוצות, בנושא שילוב נוער עולה בחברה הישראלית, הדיון ביוזמת המועצה הציונית ובהשתתפות צירי הקונגרס הציוני של הנוער בישראל.


יפתח את הישיבה שלנו יושב ראש המועצה הציונית, מר מוריס זילכה. בבקשה.

תודה רבה אדוני, קודם כל אני מודה לכם על כך שאתם מארחים אותנו באכסנייה. אני חושב שזה נושא מאוד חשוב לנו לפחות כמועצה ציונית, זה הדגל שלנו הנושא של הקליטה והעלייה, דגל המועצה הציונית, דגל של הציונות.


ללא עלייה, וללא קליטה, למעשה המדינה נמצאת בבעיה קשה מאוד, כאשר היינו כאן 650 יהודים לפני מלחמת השחרור. היום, תודה לאל למעלה מחמישה וחצי מליון יהודים, אבל אנחנו עדיין נמצאים במצב ששני שלישים מהעם היהודי בחוץ לארץ. הנושא מדאיג אותנו ביותר, משום שללא הקשר עם העם היהודי בעולם, אינני יודע אם מדינת ישראל יכולה למלא את כל המשימות שלה, ואינני רוצה להגזים ולומר דברים אחרים.


הנושא הדמוגרפי מאוד משמעותי בארץ, מאוד משמעותי לגבי העם היהודי. זאת שאלה של קיום, ועל כן אנחנו מדברים על כך בנושא העלייה.


חברים יקרים, שני שלישים, למעשה אולי 63% מאדמות מדינת ישראל זה הנגב. יש לנו את הגליל, כשהנגב הוא ריק. היום יש אחוז עצום של בדואים שמיושבים בנגב. את המשימות הציוניות לא נוכל לקיים ללא המשאבים של העם היהודי.


המגמה היא לפתוח את הדיון, ויש הרבה מה לומר בעניין. חברים יקרים, נסים אמנם קרו לנו הרבה, ומי שמכיר אותי ויודע ואומר זאת, הנס הגדול ביותר שקרה לנו בעשרים השנים האחרונות, הבאתם של מליון יהודים מברית המועצות לשעבר. התרומה שלהם למדינה, כולל האתיופים שהגיעו, יש היום למעלה ממאה אלף יהודים מאתיופיה, כך שהמספרים שם משמעותיים, אבל לא רק המספרים. איכות החיים שלנו השתנתה לחלוטין, במסגרת הזאת כשבאו עם כל הידע של המוסיקה ושל התרבות, ושל הרפואה, ושל כל מה שכרוך בכך, שזה תוספת למדינה, בוודאי מיליארדים של דולרים היו עולים לנו אילו היינו צריכים לחנך את האנשים. לכן זה בנפשנו, אני לא מגזים ואומר שזה בנפשנו, הנושא הזה של עניין שנקרא קליטת העלייה. שמעתי היום שיקלו על היהודים בגיורם, שהם החליטו לקשור את גורלם עמנו, יש כ-400 אלף שצריך להקל עליהם, כדי שיהיו ישראלים במלוא מובן המלה, שהם בעצם נמצאים איתנו.


כאשר מדובר בעניין של עלייה וקליטה, אני אמרתי זה בנפשנו, ואני מדבר כאן בפני נוער. היום יהיה כינוס שאלפיים בני נוער יבואו לבנייני האומה, לאחר שלמעשה יש 16 קבוצות דיון. ברשותכם, אני מתנצל בפני היושב ראש, מאחר ואני פותח את הדיון של קרוב ל-400 בני נוער ביד ושם, אני חייב להרצות במקום.


הדיון לעניין של הנוער, אתם בעצם העתיד. כל אחד אומר נוער זה העתיד. אני כבר לא יכול בגיל שלי ללכת ולהתיישב ולעשות פעולות ציוניות. אבל אתם העתיד, שאת המשימות הציוניות עדיין לא סיימנו. הם רק בתחילתה של הדרך, שכאשר אמרתי ליישב גליל, ליישב את הנגב, ואנחנו בעצם יכולים לבנות את המדינה.


ההתקפות של מדינות ערב על העניין של חוק השבות, הכוונה של עלייה, להביא כל יהודי לארץ, זה הדבר הבסיסי בעולם הערבי, הם אומרים אנחנו מוכנים לעשות שלום כולל הפלסטינים, תורידו את העניין הזה של חוק השבות, תורידו את העניין הזה שכל יהודי שרוצה להיות אזרח יכול להגיע באופן אוטומטי, אז אנחנו מוכנים. זאת אומרת, אם יש דבר שמפחיד אותם זה העניין הזה.


הדבר השני, זה עניין הציונות. אין תחנה, ואני מתבונן, ורואה את התחנות הערביות, אם זה אל-ג'זירה, ואם זה של החמאס ושל כל אחרים. ההתקפה היא על הציונות, לא אומרים מדינת ישראל, מדינת הציונים, הציונים, הציונים. ולכן, הציונות המגמה שלה, הבסיס שלה עלייה וקליטה בארץ, כדי שאנחנו נוכל למלא את המשימות.


אני רק רוצה לאחל לעצמנו שיהיה לנו יום מעניין. תודה רבה.

תודה רבה.


בבקשה, שלמה מולה מהסוכנות.

אני ראש המחלקה למפעלים ציוניים בהסתדרות הציונית העולמית, בין היתר המועצה הציונית שמוריס זילכה הסביר עליה, היא גוף שיושב בתוך ההסתדרות העולמית. אני רוצה דווקא

לברך את היוזמה לקיים דיון כאן, בוועדה. הנושא של הנוער ותפקידה של התנועה הציונית בחברה הישראלית וכל העיסוק בזה, לפעמים יש תחושה שמוטל בספק. אני רוצה לבוא ולהגיד, שאנחנו בהסתדרות הציונית העולמית, ובסוכנות היהודית, רואים בנושא של פעילותה של המועצה הציונית ובאמצעותה להגיע לכל מיני תכניות ששייכות לדור ההמשך, זאת נקודה מאוד משמעותית.


בשנה האחרונה עם הפנים קדימה, אנחנו מתכננים יחד עם משרד החינוך ושרת החינוך, לנסות להעצים את פעולות הנוער של תנועות הנוער. אנחנו רואים בכל פעילותן של תנועות הנוער, כעניין אסטרטגי לקיומה של החברה שלנו, לדמותה לעיצובה. מוריס דיבר על כל הנושא של התיישבות, פיתוח הנגב והגליל. אבל אני חושב שאנחנו צריכים קודם כל לאפשר לבני נוער, בחברה הישראלית לעולים ולוותיקים את המקום הראוי לה בעיצוב דמותה של החברה.


פעם ההסתדרות הציונית היתה הגוף המממן העיקרי. במשך תקופה ארוכה ההסתדרות הציונית משכה את ידה מטיפול בכל סוגיות הנוער. בשנה שעברה, ביוזמתו של חגי מרום, גזבר הסוכנות ההסתדרות הציונית, ואנוכי כיושב ראש המחלקה, החלטנו לחזור להתעסק עם הנושא של הנוער באמצעות המועצה הציונית. אני מקווה שבשנת התקציב 2008, נייעד תקציב נכבד מאוד לפעילויות של תנועות הנוער. מבחינתנו, כל תנועת הנוער בלי הבדל למה היא מסונפת, למה היא שייכת, בלי שום שאלה לגבי זיקתם, אנחנו רוצים לעבוד ולפעול. ובמיוחד, במסגרת התכניות המיוחדות שנעשה, נבקש שייעשה דגש מיוחד כלפי שילובם של העולים בתנועות הנוער. לפי דעתנו, כמו שמוריס אמר, העלייה שהתברכה במדינה בשנים האחרונות, יש בה הרבה מאוד קשיים. גם השינוי האמיתי, יכול לבוא אם יתנו מקום ראוי ונכון לבני נוער, והשתלבו כראוי, בתוך תנועות הנוער, לפתוח את הדלתות, יוכלו להיכנס, לייצר תכניות מיוחדות.


יש לי תכנית מיוחדת שפועלת בבני עקיבא לשלב את עולי אתיופיה. למשל, בצופים יש תנועה מאוד מיוחדת לשלב את עולי אתיופיה. אני לא מכיר את הצד של עולים מחבר העמים, אבל אני חושב, שאנחנו ניתן דגש מיוחד דווקא לתנועות הנוער שיפתחו את דלתותיהם לקליטת העלייה. מבחינתנו, הנושא של קליטת העלייה, קליטת בני נוער והכניסה בתוכם, היא מפתח לשילוב האמיתי, ולא רק מס שפתיים, אלא שילוב אמיתי יכול לבוא בתוך השכונות, בתוך הפעילויות, במחנות קיץ, וכן הלאה. משם מגיעים לצה"ל, מצה"ל אנחנו מקווים שאלה גרעינים של קבוצות. כמו שיש למשל גרעין של המועצה הציונית, יש גרעין של שנות שירות.


בסופו של דבר, החברה יכולה לקבל עליהם ערך מוסף, אני מקווה שנמשיך. מתקיימים כל מיני דיאלוגים, מוריס תיאר סידרה ארוכה של דיונים שהיו עם בני נוער בבתי הספר, ברשויות המקומיות. היום אנחנו מגיעים לדיונים מעמיקים עם הנוער, אנחנו רוצים שהנוער יביע את דעתו על דמותה של החברה, על הנושאים שמעסיקים את החברה הישראלית. לא שנאמר, שבני הנוער הם לא חשובים, אני מקווה שכך ייעשה, שנראה את בני הנוער כמעצבי דעת קהל בחברה הישראלית.


תודה רבה אדוני היושב ראש על היוזמה.

אנחנו ועדת עלייה קליטה, והתפוצות. אם תקראו את הפרוטוקולים, ברוב הזמן אנחנו מדברים על נוער, על הבעיות שיש לבני נוער, אני לא רוצה שתהיה תמונה פסטורלית שהכל בסדר. לא, לא הכל בסדר, יש הרבה בעיות. אני שמח לשמוע שהסוכנות, ונשמע עוד אורחים שנמצאים, מתמקדים בבעיות שיש לבני נוער.


אם יש בעיות, זה אומר שאנחנו לא מבינים את הדרישות של הנוער, את הצרכים של נוער. אנחנו צריכים להיות יותר קרובים לנוער, הכל מתחיל מבית הספר. בבית ספר אין סדר, עולים חדשים לא מרגישים שהם בבית וזאת בעיה. אני חושב שפה יש הרבה מה לעשות, לא רק למורים, גם לעמיתים שלהם, הצעירים. אני רואה שנמצאים בוועדה עולים חדשים, אין שותפות עם העולים החדשים, גם זאת בעיה גדולה, אין שותפות בתנועות, לא מרגישים טוב בבית הספר, מה לעשות, עושים דברים שלא רוצים אפילו לדבר עליהם, חייבים לדבר כדי לתקן את מצבם של העולים החלשים.


אני מקווה שהקונגרס שלהם יעמיד בסדר היום גם נושאים כאלה, ובעיות שיש לנוער, לא רק ציונות. אני מאוד שמח שאתם מדברים על ציונות, כי יש אנשים מבוגרים שחושבים שהגיע הסוף לציונות, לחיות במדינה בלי סיסמאות, בלי אידיאולוגיה. אבל אני לא חושב כך, מדינה שאין לה אידיאולוגיה קשה לה לחיות. מדינה כמו ישראל, שמסביבה יש הרבה אויבים, צריכה להיות חזקה באידיאולוגיה, חזקה בציונות. עד היום, אין גבולות, אין שטח קבוע, כל הזמן יש משא ומתן עם הפלשתינים, עם מדינות ערביות על העתיד של המדינה שלנו. פה, עתיד המדינה שלנו שייך לעתיד הצעירים. אתם תקבעו את העתיד של המדינה, לא אנחנו.


לכן אני שמח שיש עכשיו קונגרס לנוער, סוכנות, מועצה ציונית, שמלווה את הקונגרסים.

מערכת החינוך פועלת בקרב הנוער העולה למעשה בשתי המערכות המשלימות האחד את השנייה, גם במערכת החינוך הפורמלית וגם במערכת לא פורמלית.


כמה מלים בנושא הפורמלי, ולאחר מכן תדבר הדרה רוזנבלום, שהיא מיחידת המינהל חברה ונוער, שנותנת את המעטפת המשלימה של החינוך הלא פורמלי, כי הדברים שנעשים במסגרת המינהל הם מאוד מרשימים, וכדאי שהיא תאמר אותם בעצמה.


דווקא על רקע צרכים לימודיים מיוחדים, זמניים, אבל מיוחדים של ילד עולה שצריך ללמוד שפה, וצריך לצאת ממסגרת אולפן, וכדומה, דווקא על רקע זה חשובה עוד יותר המעורבות החברתית של ילד או של נער בתוך המערכת הפורמלית, בוודאי גם במערכת הלא פורמלית.


ראשית, אנחנו משדרים לכל מערכת החינוך באמצעות הסטנדרטים לקליטת עלייה שנכתבו, ונמצאים על שולחנו של כל מנהל בית ספר. במסגרת הסטנדרטים האלה, לא מדובר על הוראת עברית ולא על הוראת שפות, אלא מדובר אך ורק על ההיבטים של האקלים הראוי, של האטמוספרה הנכונה לקלוט ילד עולה, כי ילד שמשתלב, ילד שמרגיש חברתי, ילד שמרגיש נכון בכיתה, גם היכולת והמוטיבציה שלו לקלוט את השפה העברית אחר כך, ולהצליח בלימודים גבוהה. וילד שמרגיש שהוא דחוי ומנוכר, גם אם הוא ילמד עם המורה הכי טוב בעולם, יהיה לו קשה להתמודד עם החומר, וגם התחושה שלו לא תהיה כזאת של רצון להשתלב.


הסטנדרטים האלה מדברים על מערך שלם של התייחסות לילד עולה, לקבוצה שלמה, ולכל אוכלוסיית העולים חדשים וותיקים איך מקבלים ילד עולה בבית ספר, הצמדת מורה, והצמדת חונך, והבאתם של הילדים האלה לידי ביטוי בתוך המערכת, באלף ואחד אפשרויות, ועוד מעט גם הדרה תדבר על חלק מהמרכיבים האלה. יחד עם זאת, גם מפעילה תכניות מיוחדות בחטיבות הביניים, כמו תכנית "שלהבת", תכנית "עוגן", תכניות שפועלות בכ-150 חטיבות ביניים בארץ, "שלהבת – ראשי תיבות של שילוב חברתי של תלמידים עולים במערכת החינוך. זה אומר בילט אין, אמפריורי, מחוברות של עולים ושל ותיקים, כדי ליצור את האינטראקציה ביניהם, וגם להשפיע על יתר התלמידים בבית הספר.


לצורך הדוגמה, אני רוצה לתמצת ולומר, כאשר קבוצה כזאת של 30 ילדים פועלים אחד עם השני, 15 עולים ו-15 תלמידים במסגרת כיתה, יש לזה חשיבות גדולה לגבי השלושים האלה. אבל התכנית הזאת באה ואומרת, לא רק ה-30 האלה ייהנו מזה, אלא ברגע שהתוצר של הקבוצה הזאת תהיה נחלתו של כל בית הספר, ופתאום יראו ילד עולה שהשפה שלו לא כל כך טובה, והוא לא כל כך משתלב, עומד על במה ומנגן, ושר, ומשחק, לא משנה אם זה בתחומים לימודיים, ואפילו להיפך, בתחומים אחרים, חברתיים של ספורט, של אומנות, של כל דבר אחר. פתאום עולה מעמדם של העולים בתוך בית הספר, פתאום אנחנו מסתכלים על כל המערך כדבר אחד. כאשר הבסיס הכולל לכל העניין - הדדיות.


תסתכל על העולה כפי שאתה יכול ללמוד ממנו, והוא יכול ללמוד ממך. תכיר את המורשת שלו, תכיר את התרבות שלו. אל תתן לו להתבייש במה שהיה קודם, ולהתגעגע למה שהיה קודם, אלא תן לו את החיבור. זאת המטרה של הסטנדרטים, זאת המטרה של התכניות היותר מוגדרות שלנו בחטיבות הביניים, וגם בחטיבות העליונות, סמינרים לכיתות י' י"א וכו', כדי להכיר את ערכי התרבות של מדינת ישראל, כי ילד שיודע ומכיר ומחובר לערכי התרבות של מדינת ישראל, של הציונות, אם היום מדובר על ציונות. קל לו יותר, יש לו יותר מכנה משותף, יש לו יותר שיח עם ילדים אחרים בכיתה, כי עולם התוכן שלהם הופך להיות יותר ויותר מחובר.

אני עובדת במשרד החינוך, מינהל חברה ונוער, ואני אחראית על כל הנושא של מנהיגות. בחינוך הבלתי פורמלי שגם נמצא בבית הספר בבוקר, אם מדברים על שיעורי מחנך, וגם מחוץ לבית הספר, אני מקווה שייכנסו לזה ביתר עוז אחרי השביתה, במסגרת תכנית שיעורי החינוך ושיעורי הליבה, אחד הנושאים העיקריים שהחלטנו לדבר עליו, זה הנושא של זהות. בדרך כלל בגיל ההתבגרות בני נוער יש להם בעיה עם גיבוש הזהות האישית שלהם, ועל אחת כמה וכמה אנחנו מדברים על בני נוער עולה שיש להם קצת בלבול בין הזהות שאיתה הם באו וכו', על כל הדברים האלה אנחנו מתכוונים לעבוד בצורה רצינית, החל מכיתה ח' ועד י"א, כי זה גם יתן להם בסיס, ויתן לנו בחברה עוגן יותר רציני בנושא השילוב.

אתם מדברים במושגים של עתיד, 17 שנה עברו כבר מתחילת הקליטה. למה אתם מדברים במושגים כאלה, זה יהיה, צריך היה להיות.

אנחנו לא מדברים על זה יהיה. היו דברים שהיו, היו דברים שעכשיו החליטו לתת להם דגש נוסף. אני אבחין בנושא של התארגנות לגבי קליטת עלייה, בין הגלים הגדולים שהיו שזה היה קליטה פרופר של שפה וחיבור. היום, כשהגיעו לפני כמה שנים, ועדיין נמצאים בחבורות, אנחנו מנסים כמה שיותר לתת דגשים לחבר אותם לחברה. אתן דוגמה, אם מדברים על מועצות תלמידים בבית הספר, קיבלנו רשימה של כל בתי הספר שיש בהם קבוצות לא של שני ילדים, אבל משישה ילדים ומעלה של עולים, כדי לנסות לשנן אותם אפילו בארגון, ובאקלים וברוח של תהליך קבלת החלטות בבית הספר. אנחנו כן נותנים השנה דגש שלא עשינו, אני מודה לא כל דבר היה טוב במערכת החינוך.


השנה כן מתייחסים בצורה יותר רצינית דווקא לעניין של חיבור הזהות של העולים החדשים שהגיעו. אני לא מדברת על אלה שהגיעו השנה, אני מדברת על חבר'ה שכבר נמצאים, ועדיין נמצאים בחבורות, ונמצאים אחד בתוך עצמם, אנחנו בהחלט רוצים לחבר אותם כמה שיותר. אנחנו קוראים לכל בני הנוער, ואפילו עושים את זה בצורה יותר רצינית, לחבר בני נוער עולים אם זה בקהילה, אם זה במתנ"ס, אם זה בתנועה, ולהביא אותם ביחד לכל מיני פעילויות. אנחנו נותנים דגש בסמינרים ובמחנות שלנו, להביא עולים ואם יש בעיה של כסף, או בעיה של חוסר יכולת, אנחנו עושים את זה בהתנדבות.


לצערי, לא תמיד הם רוצים להצטרף לחבורה של הותיקים של הארץ, כי הם מרגישים שאולי הם קצת מנוכרים. בכל אופן אנחנו מנסים. אם אני אחראית למשל על נושא של משלחות, אני נותנת נתח מאוד רציני דווקא לעולים. אני חושבת שכדאי גם לתת לבני הנוער, או עולים או לא עולים, תחושה לגבי מה שהם עושים. בכל אופן, בחינוך הבלתי פורמלי, אנחנו מאוד נותנים לזה דגש, ואנחנו מאוד מנסים להרחיב את העניין, ולחבר בין הקבוצות.

מה עם ציונות? אתם מדברים על חיבור ועל כל מיני דברים, זה קונגרס ציוני.

הנושא של ציונות לא עניין של שעה לציונות, נכנס בין הדברים. אם מדובר פה על נושא של שעות חינוך, אם מדובר על נושא של תנ"ך, נושא של היסטוריה, ואם מדובר על נושא של טיולים. אנחנו מדברים על ציונות בנוסף בין הדברים. אין לצערי, למרות שבחטיבות כן היה, ויש עדיין שיעור של מורה שמנסים להכניס את זה בצורה יותר רצינית. אבל בעיניי הנושא של ציונות וערכים של אהבת הארץ, וכבוד לארץ נכנס בין השיעורים.

חיבור בין התפוצות זה הכי חשוב.

אם מדובר רק על ציונות, ולא רק על שילוב חברתי באופן כללי, אז הסמינרים לכיתות י', י"א שהזכרתי קודם, הם אך ורק ציונות פרופר, ממש ציונות מא'-ת' שלושה ימים במחיצתו של גורם מפעיל, אם זה גשר או מקום, שמענו על הדברים בעבר. אנחנו עכשיו עוסקים בגיבוש תכנית רחבה מאוד עם קליטה, עם הג'ויינט, ועם מסע קליטה לגיבוש וזהות ציונית יהודית לנוער עולה בחטיבות הביניים. נציג תוך חודש וחצי בוועדה, התכנית תתפרס על כל חטיבות הביניים בארץ, ביישובים עתירי עולים לפחות. כך שגם בחטיבות הביניים, יהיה מענה בתוך החינוך הפורמלי, לחלק הזה ממש, ערכי הציונות, כפי שכל אחד מותיקי הארץ שמודע לו בילדותו, וילד עולה שמתוודע אליה ברגע שהוא עולה לארץ בחטיבת הביניים.

בהמשך לדברים שנאמרו כאן, אציין שהמשרד לוקח לפחות חלק ברמה התקציבית לפעילות של הקונגרס הציוני היום. מעבר לכך, בעברי הלא כל כך רחוק, הייתי אחראית על תחום החינוך הבלתי פורמלי של העולים, ובכל הפעילויות שקיימנו, חלק נרחב היה בחיזוק הזהות הישראלית יהודית, מתוך הידיעה וההכרה לתחושת אי השייכות שקיימת בקרב העולים, תחושת הניכור, כדי לצמצם את התחושות האלה בתוך החברה הישראלית, כן נתנו דגש לחלק הזה של החיזוק של הזהות הישראלית של העולים.


מה שאותי מפתיע כאן, שלפחות 25% מכלל בני הנוער מקרב האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל הם עולים. וכשאני רואה נציגות כל כך דלה בקבוצה הזאת, רק מחזק את התחושה של אי השייכות והניכור שקיימים בקרב בני הנוער. מעבר למה שצוין, מה שהולכים לעשות, הולכים לתגבר. מה היום עושים, האם נעשתה בדיקה מעמיקה יותר לגבי מה שנעשה וקורה, כדי להציג מה מידת המוערבות של בני הנוער במסגרות האלה. השאלה שלי מופנית למשרד החינוך.

אני יכולה לומר מה קורה אצלנו. הרצאות מכל הארץ, החבר'ה מחיפה ומהאזורים האחרים עוד לא הגיעו, הם יגיעו לכאן כאשר יתחילו באודיטוריום את הארוע. יש הרבה יותר עולים ממה שנראה פה, שלא נדבר על זה שיש לנו היום בשני מוקדים ובמרכזי קליטה מפגש של 180 בני נוער.


אומר, שאצלנו בצורה מאוד ברורה, אם אני מדברת על סמינר, אם אני מדברת על משלחת, אם אני מדברת על פעילות במתנ"סים, אנחנו מייד מודדים כמה חברה הגיעו, כמה נכנסו. במקרה אתמול עשיתי בדיקה של ארגון "אחרי", הדבר הראשון שאמרו, זה כמה עולים יש. זאת אומרת, זה מן דבר שבליבנו, במחשבתנו, אנחנו מנסים כמה שיותר, לא תמיד העולים רוצים להיכנס, וזאת אחת הבעיות שכל הזמן אנחנו עובדים עליו, על הנושא של השילוב.

ארגון "צמרת" סניף רעננה. דובר כאן על עניין מס שפתיים, ודובר גם על עניין הציונות.


אסביר מהו ארגון "צמרת" – ציונות, מנהיגות, רעות, לטובת הזולת. זהו ארגון הכולל את החילונים, דתיים, עולים דתיים גם מהמגזר הדרוזי, ברבדים ארציים ובינלאומיים.


דובר על מס שפתיים, דובר כאן על עניין החינוך, קליטה ושילוב. נראה שלי שההזכרה של הציונות בתוך החינוך, לי נשמע כמו תירוץ זול. כשמזכירים את עניין הערכים והחינוך כשעה נפרדת, שעת מחנך נפרדת.

היא לא שעה נפרדת.

הבעיה הגדולה היא שהמורים מלמדים רק את החומר לבגרויות, ולא מתעסקים בעניינים ערכיים יותר. זאת בעיה שהועלתה גם על ידי בני הנוער. אנחנו יכולים לומר בפשטות, שאת החינוך או את הקשר עם המחנך, זו שעה שמוקצבת במיוחד לנושא החשוב הזה, ולא נחשב דבר רע, זאת לא מלה גסה להגיד שיעור חינוך, או שיעור חברה, למה ציונות נחשבת כדבר שעובר כחוט השני בין כל השיעורים האלה, ברור שיש ציונות. כיום הנוער בישראל, רובו לא מכיר בזהות אחידה במיוחד, בציונות, קשה לי להגיד 180 אנשים שמגיעים.


מדריך בקונגרסים ציוניים עירוניים שונים, שאלתי אנשים מי מרגיש עצמו ישראלי, לגבי נוער מכל הפלגים, ולא היו כל כך הרבה שהצביעו ואמרו בגאווה, אני רואה עצמי כישראלי, אני לא מקווה שהם לא יראו את עצמם כישראלים בהמשך, השאלה היא מאיפה נובע הקושי הזה. העלייה היתה בשיאה בכמה גלים, גם כיום יש עלייה מתמדת, השאלה אם הקליטה עובדת נכון. אם מדברים על שילוב, יש כאן עולים וכאן עולים, האם יש בעיה של קצת פטרונות וזריקת סטטיסטיקה. לכו עם זה.

אני מ"צמרת" רעננה.


אולי אחזק את מה שנאמר, העובדה שאת אמרת, ואני מסכים שמשלבים כחלק אינטרגלי ממערכת החינוך, אולי זה נופל בין הכיסאות, יחסית מרגישים בזה. בעניין שמנסים להכניס את הערכים בכל מקום, הם בעצם לא שם, חסר את הדגש באיזשהו מקום.

מכינה קדם צבאית, "נחשון".


בקשר לציונות ולערכים שמעבר למה שנאמר, שיש את הקטע שלומדים לבגרויות את החומר. אני רוצה לחזק ולומר שהארגון שלי שאני נמצא בו מכינת נחשון, זה בעצם הוכחה לזה שבאמת הציונות לא נכנסת במערכת החינוך. כי מה שאנחנו בעצם עושים, הציונות ודברים מעבר, ערכים, וכל המעורבות החברתית. דוחים את השירות לפני הצבא, ואנחנו עושים את זה. אנחנו לומדים את זה, אנחנו חווים את זה, את הציונות, את הערכים, את המעורבות החברתית וכו'. אם היינו במדינה כאשר החינוך במערכת היה עובר כמו שצריך, לא היינו צריכים להתקיים. היינו מגיעים למצב שמסיימים י"ב, ומגיעים לצבא, וזה מובן מאליו. יש ציונות, וכל הדברים האלה. העובדה שצריך מכינה כזאת שתחזק את כל הדברים האלה, זה פשוט אומר שכנראה זה לא קיים, או לא קיים כמו שצריך.

אני מייצג חברה עירונית, רכז פרוייקטים לצעירים עולים, אני בעצמי עולה. האינטגרציה של צעירים עולים עובדת בסדר גמור, אני רואה הרבה הישגים, בעזרת כל הארגונים שמופיעים פה. אבל רוצים לשים דגש על החינוך לציונות. בקרב העולים שמגיעים מתרבות אחרת, ושהם רואים תשוקה למדינת ישראל ברובם, ובאים עם מטען ציוני, חסרים להם פרטים. אני לא מדבר על ללמוד היסטוריה באופן מעמיק, כמובן כדי שיוכלו לעבור יותר סדנאות, יותר לחזק את התחושות האלה. האם יש פרוייקטים, או ארגונים כאלה, איך אפשר ליצור נגישות לארגונים האלה.

אני ממכינת הנגב.


עלו פה שני דברים. איך שנוער עולה חדש לא משתלב עם מכינות קדם צבאיות, כלומר, באחוזים מאוד קטנים. אנחנו מעודדים שנוער עולה כן השתלב, ומנסים כן לגייס כמה שיותר, בעיקר לגייס נוער עולה. אבל הבעיה היא הסכום שאנחנו משלמים למכינה, אני כחניכה משלמת סכום מאוד מכובד, שדי מרתיע עולים חדשים, כי אין. זה מרתיע אותם להיכנס למכינות קדם צבאיות.


ברגע שתהיה אופציה של מלגות, או כל מיני דברים כאלה, הם השתלבו במכינות קדם צבאיות, תהיה להם פריבליגיה בצבא, וכך יהוו דוגמה לעולים חדשים אחרים. במשך 12 שנה עד כיתה י"ב, איפה שהרגשתי את הציונות במסע לפולין, באגודה שלי לא היה נוער עולה, למרות שיש לי די הרבה עולים חדשים בבית הספר, אני לומדת בבאר שבע. אבל שוב פעם, העניין הוא בהיבט הכלכלי, כי המסע לפולין מאוד יקר.

אני משתי"ל – מפרוייקט עולים. יש לי כמה שאלות למשרד החינוך, ויכול להיות שגם הסוכנות רלבנטית.


לגבי תנועות נוער, מאוד מבורך שמעודדים עכשיו שילוב עולים. הזכרת כמה פרוייקטים מאוד טובים של האוכלוסייה האתיופית. הסיבה שאתה לא מכיר פרוייקטים של האוכלוסייה דוברת הרוסית, כי אין פרוייקטים ייחודים. לבדיקה שעשיתי, מאוד התחלתית של התקציבים שהולכים להגיע לתנועות הנוער, מועצת תנועות הנוער אמרה לי ששני שליש מהתקציבים שייכים לאוכלוסייה האתיופית. לגבי התכנית החדשה שמפתחים ביישובים עתירי עולים, אני לא יודעת מי אחראי לזה.

זה לא כספי משרד החינוך, זה כספי קרן הידידות, למה שמתכוונת אילנה, אבל זה מאוד מוזר.

אני שמה את הנושא של נוער עולה על השולחן, אני רואה חשיבות מאוד גדולה בשילוב נוער עולה בתנועות נוער. אם כבר יש תכניות, זאת באמת יוזמה מבורכת.


לגבי אותו שילוב של המכינות, הנקודה פה היא לא רק כלכלית, הנקודה היא תרבותית, ובטח כאשר מדברים על תנועות נוער, וגם המכינות הקדם צבאיות. כפי שהנוער העולה יוכל להשתלב בכל המקומות האלה, צריך לפנות אליו בצורה אחרת, לאינטרסים שלו ולתרבות שממנו הוא בא. תסביר לנוער עולה דובר רוסית שהוא צריך להתנדב שנה לפני הצבא, זה לא מובן מאליו בכלל, לא בחינוך שהילדים קיבלו, שהחינוך אומר שצריך להגיע לאוניברסיטה ולסיים תואר.

והכי מהר.

ולכן הכלים צריכים להיות כלים אחרים, אני לא יודעת אם המסגרות השונות גם של המנהיגות וגם של הדברים האלה, כמה הם מטפלים בזה.


לגבי כמה אנשים משתתפים בפעילויות של המתנ"סים וכל הדברים האלה, אני יכולה לתת דוגמה אחת של באר שבע. דיברתי עם מחלקת הנוער וכל הגורמים שמטפלים, ושאלתי אותם שאלה מאוד בסיסית, כמה נוער עולה יש לכם בפעילויות, לא היה להם שמץ של מושג. לא על פעילויות ייחודיות, אני מדברת על פעילויות רגילות לגמרי. אם אתם עושים את זה, זה מאוד יפה. אבל אני לא בטוחה כמה זה יורד בפרטים הקטנים, בחוגים, ובכלל בשטח.


בקשר לנושא של זהות, מאוד מבורך בעיניי שהולך להיכנס. השאלה שלי היא מה זה אומר תכ'לס, איזה תכנים הולכים להסדיר שם, וכמה זה מתייחס לאותה נקודה תרבותית.

אמרתי שבשנת תקציב 2007 התכניות שאנחנו בהסתדרות הציונית היינו מעורבים בהם, כל התכניות בכלל לא שייכות למגזר כזה או אחר. למשל, היינו שותפים לתכניות שהופעלו בתכניות קיץ, זה לכולם, לכל העולים, בלי יוצא מן הכלל, וגם לוותיקים. רק אמרתי בשולי הדברים, כן נשים דגש בשנת התקציב, שאנחנו נהיה מעורבים ב-2008, לשים דגש מיוחד כלפי תנועות נוער, שישלבו תכניות מיוחדות לעולים, שיאפשרו להם להיכנס לתוך הפעילויות שלהם. גם בשנה שעברה פתחנו אפשרויות תמיכה במכינות קדם צבאיות, שכולל כל מיני תכניות, לנשים, לגברים, לעולים, לדתיים ולכולם, אני מניח שגם בשנת 2008 ננסה שוב. אנחנו נבקש כסוכנות יהודית, כהסתדרות הציונית, שבמסגרת תכניות קדם צבאיות אנחנו נהיה שותפים.


התהליך צריך להיות בצד אחד להעצים את אותן תכניות, בצד השני כן לאפשר מסלולים שמאפשרים לעולים להיכנס לתוך התכניות המיוחדות. יותר מזה, בהחלט אקח לתשומת ליבי את ההערה שלך, אעשה בדיקה חוזרת אצלנו, אם בכלל אנחנו יכולים לעשות דגש מיוחד. אני כבר אומר לך, אם צריך לעשות תכנית מיוחדת, כדי שיהיה אפשר להביא עולים מחבר העמים, קצת יותר בצורה מאסיבית את תנועות הנוער, נוכל לפחות בחלק הקטן להרים את הדגל.

מכינה קדם צבאית, נחשון.


דיברתם מאוד יפה על שילוב עולים, וכל מיני תכניות שפועלות. רציתי לדבר על סוגייה אקטואלית שדובר עליה בחודש החולף, בנוגע לנתונים מזעזעים שיש בתי ספר שלמים, שהם למעשה "גיטאות" של עולים מאתיופיה. מטרתם היא לבודד עולים, בנסיון ממש ולצאת חוצץ בין נוער שהוא ילד הארץ, לבין נוער עולה. השאלה היא מה הטעם לכל התכניות האלה, אם כבר ברמה הבסיסית ביותר שזה בתי ספר, יש פעילות כל כך בולטת בין נוער עולה לבין נוער יליד הארץ.

אני מצמרת - סניף חיפה.


רוצה לחזק את דבריו של הבחור, מכיוון שקודם כל בלי כל חוצץ בבית הספר, אז אפילו התלמידים שלא מוטבעים בהם ערכים של קליטת עלייה וציונות, פשוט לא מקבלים את העולים החדשים. הם שמים בעצמם את החוצץ, בלי קשר למה שבית הספר עושה. לדעתי, בית הספר צריך להשקיע בקליטה ובהסברה לתלמידים שאפשר גם אחרת.

נתנאל חי-יוסף


אני מארגון "ידידים".


הקשבתי בקשב רב לקולות. אני אומר את הדברים כאחד שהיה חניך בתנועת בני עקיבא, וגם בתנועות המושבים אחרי הצבא, והיום שעובד בארגון "ידידים", ארגון שמפעיל פרוייקטים לנוער בסיכון בכל הארץ.


אני מבין את הצרכים, אני מבין את מה שאת אומרת. אבל אני חייב להגיד, שנוצר סוג של פינג פונג. מצד אחד יש איזושהי האשמה למסגרת הממשלה, ומצד שני משרדי הממשלה מנסים להגיב בצורה כזאת או אחרת, משביעת רצון, לא משביעת רצון.

אף פעם לא משביע רצון.

אני חושב שיש שותפות אמיתית – אני גאה לשבת ליד אודי, יש שותפות אמיתית בינינו לבין המשרד של אודי, שהוא אחראי עליו, וגם עם משרד הקליטה, תכנית שנקראת עברית ידידותית. לכאורה זה נשמע פשוט וקל. לקחת את העולים האלה ופשוט ללמד אותם עברית אבל לא בדרך שונה, בדרך קצת אחרת. פה רואים את השילוב שחונכים יכולים להיות גם עולים וגם לא. החניכים הם עולים שעלו בחמש השנים אחרונות, ושם רואים מאסות של ילדים, אנחנו מדברים על למעלה מ-500 בני נוער שמשתתפים בתכנית, זאת חברה הישראלית בהתגלמותה, וזה היופי של העניין. בשנה שעברה היה טקס סיום במיני ישראל, רואים את הציונות, רואים את כל הערכים שאנחנו מנסים ללמד.


בנוסף, יש לנו פרוייקטים בנושא נוער עולה עם משרד הקליטה. שם המשחק בכל הדיאלוג הזה, זה שותפות אמיתית. ברגע שיש פה צרכים, אני חושב שלבני הנוער אין בעיות, יש לנו אתגרים להתמודד. כל אחד מדבר פה על בעיה של בני נוער, אין לנו בעיות. יש לנו אתגר שאנחנו רוצים להתמודד איתו שנקרא נוער, והנוער הזה צריך להגיד את דברו בצורה ברורה. תאמינו לי, אתם יודעים להתבטא הרבה יותר טוב מאיתנו. צריך להקשיב להם קודם כל, צריך להקשיב מה הם רוצים. אם מדברים על צורך בסיסי של מלגות, הם צריכים לשבת בפורום שמקבלת החלטות, גם העירוני, וזה צריך לצאת כמדיניות. יושב איזשהו פרלמנט נוער כזה, והוא מקבל יחד עם קברניטי העיר את ההחלטות, יש את השותפות. טוב ללמוד עם הארגונים, צריכים להכיר את הארגונים.


אני מכיר את באר שבע, ניהלתי את מחוז דרום לפני כן, עובדים עם עולים, יש מרכזי צעירים. זאת אומרת, יש עבודה מאוד טובה.

אמרתי שלא יודעים עם כמה. היינו שם ב-5 בנובמבר, מלא עולים היו שם.

נתנאל חי-יוסף

זה גם חלק מהעניין שמתן לדעתי ציין לגבי הגיטאות. אני מאוד מסכים, זאת אומרת, אסור לתת איזה יד מכוונת ליצור את הגיטאות. אבל לגבי פרוייקט שביצענו מסיכון לסיכוי בעבר, הנער צריך לעבור תהליך של סוציוליזציה עם עצמו, לפני שאנחנו מנסים אותו לאיזשהו תהליך אחר ושונה של אינטגרציה בחברה.


צריכים לרדת מהנתונים, ולרדת קצת מכל הסיסמאות, ולרדת פר רשות מקומית, פר בית ספר, לראות את הילדים, רשימה שמית, אקסלית, זה מאוד פשוט, לראות איזה ילד צריך מה. איזה ילד צריך איזה שיעור, ואיזה בית ספר צריך ליצור מדיניות. אני חושב שזה קורה, צריך רק לרדת מסיסמאות, ולדבר ברחל ביתך הקטנה, כמה ילדים בסיכון, כמה ילדים לא בסיכון. כמה ילדים שולבו בתנועות עולים, כמה ילדים לא שולבו בתנועות עולים, ולראות רצף טיפולי. אי אפשר לדבר בנקודה אחת, ולעזוב אותם בסוף שנה בגלל שנגמר התקציב, בגלל שנגמר הפרוייקט. צריך לראות את הרצף הטיפולי.

הפרוייקט החדש הוא לא פרוייקט של המשרדים, לא של משרד הקליטה ולא של משרד החינוך, אבל הוא פרוייקט שהמשרדים מנהלים אותו מבחינת הראייה הכוללת שלהם, במחלקה לתנועות נוער במשרד, וקרן ידידות בהחלט הקציבה סכום גדול מאוד לעניין הזה, הוא רק התחלתי, דובר על טווח יותר ארוך. הקמת סניפים, ולא רק סניפים הומוגניים, אלא פעילות כוללנית של תנועת הנוער. שמעתי לגבי מה שאילנה אמרה, לגבי האחוזים והפרופורציות, אני לא יודע מי קבע מראש, ראיתי את החוזר שנשלח לתנועת הנוער, אני מכותב אליו, המשרד מכותב אליו, שם מדובר על כך שכל תנועה צריכה להציע על פי הצעה שלי גם, להציע שלושה יישובים לעניין יוצאי אתיופיה, שלושה יישובים לחבר העמים, ורק אחר כך יאושר לתנועה. טוב שאמרת את זה, אנחנו נבדוק את העניין הזה עם התנועות.


אתמול היתה שרת החינוך בפתח תקווה. אנחנו דוגלים באינטגרציה מלאה, השרה הודיעה לתת משאבים בשביל הפיזור הזה, פיזור מרצון, לא בכפייה, זה כבר עבר ואיננו עוד.


יחד עם זאת, מי שהיה בבית ספר בפתח תקווה, לא יגיד יותר את המלה גיטו, לא בגלל המשמעות ההיסטורית, אלא בגלל העניין עצמו, כי היתה שם תמונה פנטסטית של בית ספר שמתפקד נהדר, וילדים מאושרים, ההורים מאושרים, וכולם מאושרים, ואני לא בטוח שנבדוק כמה ההורים רוצים להוציא את הילדים מהשכונה, אני לא יודע עוד מה תהיה התשובה האחרונה בעניין. זה לא אומר שהמשרד לא מעוניין להוציא, המשרד כן מעוניין, הכל בהסכמה וברצון ההורים.


העובדה שיודעים בבאר שבע כמה עולים משולבים בפעולות או לא, היא חרב פיפיות, אם אין עולים בתנועות בבאר שבע, ולכן לא יודעים, זה רע מאוד. אם יש המון עולים רק שלא צובעים אותם כעולים, זה טוב מאוד, מדובר במשהו חברתי. לכן צריכים לעשות בדיקה אמיתית, אם ילד לא מרגיש שהוא עולה, ישבו פה מאולפנית "ישורון", והמנהלת סיפרה סיפור נוגע ללב. אגב, מנהלת מעולה. יש שם 80 או 90 בנות עולי אתיופיה, הסיור היה בהתייחס לארועים האחרונים בפתח תקווה. ואז אמרה המנהלת, קראתי לילדות יוצאי אתיופיה, כדי לשאול אותם, איך הן רוצות להגיב לקראת הביקור של השרה. זו היתה הפעם הראשונה מאז שאני בבית הספר הזה כמנהלת, שבכלל הם ישבו כקבוצה אחת הומוגנית, והם לא הבינו מה רוצים מהם, היא אמרה את זה במין וידוי אישי מרגש. יכול להיות אתה לא מרגיש שאתה נמצא במקום מסויים, וטוב שכך. השאלה היא בנתונים האמיתיים, דווקא היינו שמחים, אם 50% מהילדים היו עולים, והם לא היו יודעים שהם שם, זה היה המצב האידיאלי, את מסכימה איתי.

ברמה של תפיסה, נכון, אתה ציינת שבית ספר זה דבר חשוב. אכן, בית הספר הוא אכן מאוד חשוב. אבל עוד שני גורמים שמאוד חשובים לתפיסה שלנו. קודם כל המשפחה, ילד מגיע לבית הספר, אם הילד מרגיש שהוא רוצה להשתלב בבית הספר, וההורים שלו מרגישים מנוכרים, מנותקים, לא מצליחים להשתלב, לא עשינו הרבה עם כל הכבוד, כולל הערכים, כולל התפיסה של מה אני עושה כאן.


בתפיסה שלנו, ההתחברות להורים מצד אחד להסביר להם ולנסות לעזור להם להשתלב מה שיותר בתרבות החדשה, בערכים, זה תוך כדי כבוד גדול ממה שהם באו ממנו. הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו בריקוד העדין הזה, בין לחזק את הביטויים, ואת שפת המקור, כולל למשל באמהרית. בעבודה אפילו אמהות לילדים בגיל הרך ביותר, ותינוקות, לבין לנסות לתת להם מה שיותר ערכים, ושל המושגים העכשוויים. זה חיבור אחד שנראה לנו מאוד קריטי וחשוב.


הדבר השני הוא כאשר אנחנו מדברים על מושגים, בתכניות שלנו בעבודה, וכל המושגים של בניית קהילה בעבודה, מנסים להיפגש ותיקים ועולים חדשים, שידברו על ערכים משותפים, איפה אנחנו נפגשים מבחינת מושגים וערכים. זאת בעצם בנייה של ציונות ושל השתלבות, איפה אני רואה ישראלי ומשתלב.


אנחנו נותנים דגש רב לעניין של מנהיגות של נוער, מעולם בית ספר לא היה המקום היחיד. המסגרות של חינוך לא פורמלי, תנועות הנוער זה דבר מאוד חשוב, כל המסגרות האחרות גם, אם זה סייעות, אם זה הגופים השונים, אם זה שנות שרות, אלה דברים קריטיים שבהם לנוער יש ביטוי, הרבה פעמים מערכת החינוך יכולה, גם עם הרצון הכי טוב לתת לו. לכן כל המודולות האלה של חינוך לא פורמלי מאוד קריטיות בעינינו.


ספציפית לגבי התכניות. מעבר לתכניות של בניית קהילה שאני מציינת, מה שאתה ציינת לגבי הנוער האתיופי בנושא של רשת ביטחון, עצם הראייה הטובה ביותר, איפה מעגנים את כל הכוחות ואת כל התכניות בתוך כל יישוב, אין ספק שזאת תכנית טובה, והלוואי אפשר יהיה לעשות אותה לכל הנוער. היום במסגרת משרד הרווחה, דו"ח שמידט שיצא, מצב הנוער והילדים בארץ, מתיישם ומתחילה לפעול תכנית שלי, שמנהל האגף לשירותיים חברתיים במשרד הוא בעצם המוביל. לכל יישוב יהיה סל של תכניות שיוכל לבחור איזה תכניות למעשה הוא מפעיל. אנחנו הצלחנו להכניס לתוך הסל הזה, גם תכניות שנוגעות לילדים ולנוער עולה. היתה עבודה לא פשוטה, אנחנו מאוד מאמינים - - -

יש תקציב?

נתנאל חי-יוסף


כן יש תקציב לנוער נעולה

בוודאי, משותפת של כולם.


כל אחת מהמשרדים והמערכות מכניס את התכניות שלו. אני נציגת משרד הרווחה, מדברת על החלק שלי עם כל הכבוד, תמיד הכל נעשה בשותפות, זה ברור. אנחנו מאוד מאמינים ושמחים למקור תכניות אחרות של שותפים שנכנסים. אני חושבת שיישוב שיעבוד טוב ויראה את החשיבות של להתייחס לנוער עולה יעשה בשכל.

האם אפשר להציג את התכנית בפני חברי הוועדה.

בוודאי. נציגה קבועה שלנו פה דפנה מושיוף, אני אעדכן אותה והיא תציג.

יהיו נציגים מכל המשרדים, אולי לבנות קשר.

סליחה, ועדת שמידט מדברת על ליווי אישי פרטני לנוער עולה, בין היתר ואני שם דגש על

חונכות פרטנית.

מהמכינה הקדם צבאית החדשה בתל אביב.


אני חושבת שהנושא של חיזוק התא המשפחתי, זה משהו שלא מייחסים לו חשיבות מספיק גדולה. מדברים על לשלב את הנוער בתוך בתי הספר, אבל כל עוד לא מצליחים לבנות סביב בית הספר איזושהי קהילה של המשפחות כגורם מאוד מחזק לילד עצמו, משהו מתפספס. אם הילד בבית הספר מרגיש משהו מסוים, חוזר הביתה מרגיש משהו אחר, ורואה בעיניים שלו משהו אחר, כי העובדה היא שהמשפחה שלו, והמשפחה של חברו לכיתה, אין ביניהם בחברה שלנו שום קשר, למרות שהם לומדים באותו מקום, אז משהו לא יכול להיות מושלם בתהליך שהילד עובר. גם ברמה הבית-ספרית, משהו שצריך לשים עליו דגש לדעתי, ולא שמים עליו דגש. וגם ברמה השכונתית, ברמה של מרכזים קהילתיים, בייחוד בשכונות שמתרכזים בהם הרבה עולים יוצאי מרכזי קליטה.


הרבה פעמים יש עומס, לרווחה ולגורמים שכביכול צריכים לטפל בדברים כאלה אין אמצעים, ואין להם פנאי מרוב עומס של כל מיני בעיות שקיימות הרבה פעמים בשכונות האלה.


אם מייחסים לפרוייקט כזה ייעוד ספציפי ופרטני, זה יכול מאוד למנף את השילוב של הנוער, ושל המשפחה ככלל. התא המשפחתי הוא גורם מאוד חשוב, ולא משנה כמה הילד יגיע לבית ספר טוב, יקבל אותו חינוך, ויישב לידי שתים עשרה שנה בכיתה. עובדה היא שאם התא המשפחתי לא מקבל תשומת לב בצורה מאוד מעמיקה ופרטנית, ההבדל קטן לעומת מה שהוא יכול להיות.

אני מסכים עם החשיבות של המשפחה.


כל עוד המשפחה אינה מתקבלת ברמה מספיקה, היא נמצאת במצב של אילוצים, אז החינוך בבית הספר לא יעזור ולא יפתח את הילד. הילד לא יוכל להשתלב בבית הספר אם המשפחה - - -


אכן, צריך לשים את המשפחה בסדר הדברים. עוד משהו שמאוד משפיע זה החברים, צריך לשלב את הילד עם כמה שיותר מסגרות עם כמה שיותר אנשים. אם יהיו לו חברים שמשולבים, שנותנים לו גיבוי, חברים טובים שלו, אז גם הילד התחזק ויוכל להשתלב יותר במדינה ובצבא, ובכל התחומים.

אני מבית אריה, מכינה קדם צבאית תל אביב.


אני רוצה לצאת נגד האמירה שיש קשיים כלכליים לעולים, שבגללם לא מגיעים למכינות קדם צבאיות או למסגרות אחרות שעולות כסף. לפחות אצלנו, ואני יודע שיש בעוד הרבה מקומות, דגש מאוד חזק על זה שבן אדם שמתאים למקום, לא יקרה שהוא לא יגיע אליו בגלל בעיות כלכליות. מממנים מלגות לכל בן אדם שרואים שהוא צריך את זה, ושהוא מתאים למקום. הבעיה האמיתית שהם פשוט לא רוצים, העולים חוו דברים מספיק בתקופת התיכון, ואני רוצה לשאול אותך, אתה משקיע הרבה בעולים, נותן להם חינוך וציונות והכל, אבל מה קורה כשהילד חוזר לשכונה שלו, הוא לא באמת מתקבל על ידי הילדים הישראלים. הם לא מקבלים, לא משנה למה, בגלל צבע העור שלו, בגלל המבטא שלו, הם פשוט לא רוצים אותו, גם אם הוא ציוני וישראלי ורוצה לשרת בצבא.

הדברים שאנחנו מאמינים בהם, זה השילוב של שעות היום עם שעות בית הספר על ידי הקליטה. אנחנו כמגזר שלישי, אולי אני אדבר בשם המגזר השלישי, הזרוע הארוכה של הממשלה, של משרדי הממשלה, איפה שהם לא יכולים לתת מענה, ואני רואה שחלק מהמקרים כשלו, או בחלק מהמקרים שהם יכולים לתקצב ואין להם יכולת להגיע לשם, אנחנו כמגזר שלישי מגיעים פעם אחת, פעם שנייה כידידים שמאוד מאמינים בסביבה הקהילתית, מאוד מאמינים בתא המשפחתי, מאוד מאמינים בבית ספר כציר מרכזי. אבל השילוב של שניהם, ואתם רואים את זה, הוא בעייתי. כולם יודעים שמאוד קשה לעשות שיתוף פעולה, אחד הדברים שאנחנו מאוד מאמינים, פרוייקט מסיכון לסיכוי שדיברתי עליו שהיה בארבעה יישובים, ודיברו על עשרה יישובים והוא נגמר, וזה חלק מהעניין. זה היה הקמת מועדונים בתוך השכונות באשקלון, או בנצרת עלית. למשל בנצרת עלית היה מקום של 100 מטר מרובע שכולם הגיעו לשם. זאת אומרת, במרכז העיר, באשקלון – 3 מקומות. תהליך המיפוי נעשה אחרי שישבנו עם הרשות המקומית, עם הרווחה, עם החינוך, עם הקליטה. יש בעיה, זה לא שעכשיו הכל ורוד, יש הרבה עבודה.

צריך לשים דגש על ילדים ישראלים, דווקא על ילידי הארץ, הם שורש הבעיה ולא העולים. שורש הבעיה זה חוסר הקבלה, לא שהעולה הוא לא ציוני מספיק, או לא יודע עברית מספיק. אני

לא חושב שיש הבדל מבחינת הרבה ילדים ישראליים, אין הבדל בין עולה שהוא ציוני או לא ציוני.

לא סתם הפכנו בחלק מהדיון הזה לדיון של ועדת חינוך. הייתי רוצה למקד את הדברים שלי בשני מישורים שעלו כאן. האחד, המישור בית ספרי, והשני, המישור החוץ בית ספרי, המישור הרשותי ומעלה.


כל שינוי, ודאי שינוי מהותי לא יבוא לא מתנועות הנוער, לא מהמכינות הקדם הצבאיות, ולא מהמסגרות שהן לכאורה בלתי פורמליות מסיבה מאוד פשוטה. הפלטפורמה שבהם נמצאים כולם, אם אנחנו מדברים על תנועות נוער, מי שמתעסק בעניין הזה, וגם מי שלא מתעסק בעניין הזה, לא באים לתנועות הנוער. למה לא באים לתנועות הנוער? תראו מה קורה בבית הספר. ודאי שלא יבואו, במאסות גדולות, במספרים גדולים, ודאי שלא משם יבוא הפתרון. פלטפורמה אמיתית שממנה יכול לבוא הפתרון זו המערכת הפורמלית כי שם נמצאים כולם. פתרון או צמצמום, איך שלא נרצה לקרוא לזה יבוא לא משעת ציונות, גם לא משעת מחנך שאני לא יודע מה יקרה לה בשנה הנוכחית, במיוחד בחינוך העל יסודי. אני אומר את זה בכל הכנות.


אחרי השביתה שהיתה, בתיכוניים ככל הנראה הדברים יצומצמו מאוד, אלה אם כן, בתוך המחוזות במשרד החינוך המנהלים הכוללים, לא מנהלי מנהל חברה ונוער, המנהלים הכוללים, יבואו ויאמרו זה מה שעושים, אבל למה הם יעשו את זה. זה משהו שאולי הוועדה צריכה לשבת עליה בוועדה המשותפת עם ועדת חינוך, גם זה יכול להיות יעד שצריך לבצע.


הדברים האלה עלו בשביתה. ברגע שאני יושב לצורך העניין ליד תלמיד עולה, היא בטוחה שהמורה בכוונה תחילה מפלה אותה, וזה לא נכון. המורה לא יכולה להגיע אליה, אם זה בכיתה של ארבעים, אם זה כשהשעות הן כאלה, כשצריך להספיק חומר, היא לא יכולה להגיע אליה. ברגע שלא ניתנים התנאים הבסיסיים והכלים הבסיסיים להגיע לתלמיד, אז גם אי אפשר לעשות את הדיפרנציאליות בתוך המערכת. זה דבר שעלה בתוך המאבק האחרון בחינוך, ואולי תהיה תרומה בתכנית הממשלה, אני לא יודע לענות על זה. אבל זה בכל הנוגע לתכנית הפורמלית של מערכת החינוך, ככל הנראה שאם יבוא פתרון אמיתי זה משם.


בכל מה שקשור לתכנים שהם חוץ בית-ספריים, אני חותם על כל מלה, כי ההסתכלות האמיתית צריכה להיות הסתכלות שהיא רצף חינוכי. יותר מדי יש הסתכלות של החינוך הבלתי פורמלי, והחינוך הפורמלי. האמת היא, שלא צריכה להיות הפרדה ביניהם. והאמת היא שיש גם איזשהו כיוון נכון בתהליך הזה. מערכת החינוך, וגם המגזר השלישי וכולם, מבינים שמדובר על רצף. גם יש עבודה, מפנים תקציבים לכיוון של רצף.


אבל אם אנחנו כבר יוצאים מבית הספר, אם נתחיל בדרג העליון, בדרג הבכיר, בדרג הארצי, עד כמה יושבות ועדות בינמשרדיות ביחד, עד כמה העבודה שלהם יעילה, עד כמה הם עושים את זה בשותפות. עד כמה בכלל הן קיימות, אלה השאלות האמיתיות, שוב, הדברים הם הוליסטיים.


מעבר לזה נשאלת השאלה, עד כמה הדברים יורדים לשטח, ועד כמה בתוך הרשויות המקומיות נעשית עבודה. אני מאוד מסכים עם זה, אלו דברים שנתקלים בהם, שאיפה שיש הצלחות, זה כשנותנים לרשות המקומית חופש פעולה. כשהרשות המקומית גם עובדת בשיתוף פעולה, חלק מהשמות של הרשויות המקומיות שאנחנו מדברים עליהם, אפילו ברשות המקומית שבה אנחנו יושבים, אחר כך נראה את מחלקת החינוך יושבת לבד, ואת מחלקת הנוער יושבת לבד. מה הם יגידו, הם יגידו, לא, אלה דברים נפרדים, אנחנו לא יושבים ביחד, כל אחד מתעסק בתחומים שלו, הרי משם זה מתחיל.


איפה שרואים הצלחות, אני מבין שגם שמידט מדבר על זה, גם בהורדת הדברים לרמה הרשותית, ולרמה פרטנית עוד יותר. הדו"חות הטובים הם הדו"חות ההוליסטיים, הם הדו"חות שמדברים גם על רגולציה ברמה ארצית, גם על ועדות בינמשרדיות, וגם על רשויות מקומיות. כל עוד לא יובן שזה רצף, כל עוד לא יובן שזה לא שיעור ציונות, שהדברים האלה יותר בסיסיים. כמו

צבא הגנה, אנחנו יכולים להגיד עד מחר שהוא בנוי על ערכים יסודיים. אני חושב שרובנו יודעים. צה"ל בגדול הוא צבא החבר'ה. אנשים באים למילואים כי זה החבר'ה, אנשים באים לצבא כי זה החבר'ה. אז אותו דבר יהיה גם כאן.

דיברת בשפה מאוד פופוליסטית, מאוד גבוהה. אני צריכה כמה מדרגות וסולם כדי לרדת לעם, העולים לא מגיעים לשם. שמעתי אותך הרבה, מאוד הייתי רוצה - - -

אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו.

אני שומעת אותך הרבה גם ברדיו וגם בטלוויזיה, אני מאוד מעריכה את הדברים.


רוב הדברים ברמה תיאורתית מאוד מעניינים. בנושא תכניות מניעה בשימוש סמים ואלכוהול, גם אני אוהבת אתכם. בכל התכניות במשרד החינוך הגיעו למסקנה, שברגע שנוער, וצעירים שמים יד על תכנית היא מצליחה. אני שמחה שהעולם לא מתפוצץ מדורשי הקבלה ותמיכה בעולים חדשים. אבל בכל מקרה, אני פעם ראשונה רואה כאן אנשים שלפחות הם מוכנים לדבר על זה. אני צמאה לשמוע ממך מהם הצעדים שמחר, היום, אתה באופן אישי תעשה כדי שלא נאמר עולים חדשים לא רוצים. יש לי בת ילידת הארץ, ויש לי בן שהוא לא יליד הארץ. הבת שלי אומרת, תודה רבה שלא עשית לי את העוול שעשית לאח שלי. הוא לא מסכן, הוא עורך דין, הכל בסדר. אבל מבחינתה כצברית הוא נכה, והם באותה משפחה אצל אותה אמא. העניין הוא איך ילידי הארץ, לא רק מקבלים את העולה, איך הוא מדבר, מה הוא לובש, ואיזה ציונים יש לו במתמטיקה ובפיסיקה, וכמה יחידות לימוד יש לו. השאלה היא, כמה ילידי הארץ עשו עבודת שורשים בכיתה ו', וכתבו על סבא וסבתא שהגיעו מתימן מעירק מפולין ומרוסיה.


כאן אני חוזרת, למה שאמר איתי, שהמשפחה באמת תומכת. אבל אם יש לך השפעה, ואם יש לך יכולת לשכנע, מאוד הייתי רוצה לשמוע ממך באופן אישי, כמו שפעם שאלתי, האם אימצת עולה חדש.

כן.

איפה הוא עכשיו, ולמה רק אחד אם זה היה מוצלח?

אני לא בא מהעולם שבו מחר בבוקר אנחנו יכולים לחנך את החברה הישראלית, ולהגיע להישגים משמעותיים. מערכת החינוך כן צריכה לחזור לערכים הרבה יותר מקוריים של בשביל מה אנחנו בכלל כולנו כאן. זאת אומרת, אם הערכים האלה מאוד מחודדים, יכול להיות שכן נוכל להגיע למצב לא יכולה להיות הפרדה של עולים ותיקים, ועדות. אבל כנראה כדי להגיע לזה במצבים שבהם אנחנו נתונים, זה יהיה מאוד קשה. אני מאמין בתכניות התערבות שמאפשרות שילוב של עולים או כניסת עולים בצורה סיסטמטית, אני לא חולק על לאף אחד, על כל מי שאומר בואו נחזור למשפחות, נראה מה קורה. ניתן את הדוגמה הכי קיצונית. שמשפחה יוצאת אתיופיה תרגיש שהיא התקבלה ומרגישה מצויין, בינתיים יכולים לעבור עשרים שנה. אני לא רוצה לחכות עשרים שנים.


בהחלט, צריך לטפל בתחושת השייכות של המשפחות, וכל הנושא של קליטת עלייה בכלל.

אנחנו צריכים לייצר חברה שהיא שיוויונית, איכותית, מתקבלת ומגלה סובלנות. אני שם דגש על החלק של לגלות סובלנות. לא בהכרח שיקבלו אותי עם צבע העור שלי, אבל אני כן רוצה שתהיה סימטריה לפחות בין מה שאני רוצה, איך החברה שלנו תיראה כשונים, אבל כשווים. לתהליך הזה אני בהחלט מאמין ביכולות של תנועות הנוער להוביל את השינוי. לבוא ולהגיד רבותי, אנחנו מניפים את הדגל. הנוער, התכניות של הנוער, הם הדבר האסטרטגי לחברה, שינויים שיכולים לבוא. כמו שאני מאמין, שמי שיכול לשנות את הפלטפורמה המנהיגותית, איכות המנהיגות גם הנוער. אבל בשביל זה, צריך לעשות גם בחינוך הפורמלי, גם בחינוך הבלתי פורמלי, צריך גם לייצר תכניות שמאפשרות קיצורי דרכים כדי להגיע להישגים יותר איכותיים. לא חשוב באיזה דרך, אבל צריך לאפשר את התהליך הזה.

תודה.


הוועדה יזמה תכניות כוללות שכל המשרדים צריכים לעשות תכניות שילוב עולים בחברה, תלמידים עולים, צעירים עולים, נוער עולה. משרד החינוך, משרד הקליטה, משרד הרווחה, יעבדו בכיוון הזה, קודם כל אחד עשה מה שהוא חשב.


אני מאושר שיש פה נוער היום. שמעתי על מה אתם מדברים, אני בטוח שאתם עתידים במדינה, ואתם צריכים להרגיש שאתם אליטות עתידיים. דור אחד הולך, אתם הדור הבא שצריך לקחת מנהיגות במדינה. אתם יכולים לעשות זאת, רק אתם צריכים להיות בטוחים שאתם יכולים לעשות.


הגעתי בעלייה לפני 17 שנה, לא כדי לחיות כעולה חדש. אני פרופסור חבר אקדמיה לאומית באוקראינה, כדי להביא למדינה ידע שלי, לעשות משהו למען המדינה. כדי להיות אזרח כמו אזרח, לעזור למדינה, לתת למדינה כל מה שהוא יודע, והוא מצליח. בקדנציה הרביעית הייתי פעמיים סגן יושב ראש הכנסת, בקדנציה זו, רציתי להיות יושב ראש ועדת העלייה והקליטה. דיברו בוועדה על העניין שהעלייה היא מנוף לפיתוח כלכלי, פיתוח טכנולוגי. כדי להיות מנוף, צריכים להיות תנאים מינימליים לאנשים.


אני רואה את עתיד המדינה שלנו בצעירים עולים. אבל אני פונה אליכם, אתם צריכים להיות חזקים ובטוחים. להיות עולה לא כל כך קל, אני יודע מה זה להיות עולה. עוברים קושי, ומי שבטוח בעצמו, מי שבטוח במשימה שלו עולה. לא קל להיות מנהיג בקבוצה, במשרד, במדינה, אבל זאת משימה מאוד חשובה.


ישנם מספר רעיונות בוועדה שקשורים אליכם, אודי יודע. עלה רעיון שאני לא יודע אם הוא טוב או לא טוב, אבל אני בטוח שצריך לדבר על זה. אני רואה שניהול, וקשר עם נוער מפוזר בכל מיני ארגונים. צריך להיות ארגון אחד שהוא לוקח את כל האידיאולוגיה איך לעבוד עם הנוער, מה צריך להיות, אני מדבר על הרשות הלאומית בענייני נוער. אנחנו צריכים להקים משרד, אני חושב שיותר טוב אם תהיה רשות היכן שיהיו צעירים, ויחד איתם אנחנו צריכים לבנות מדיניות, מה לעשות כדי שהנוער יקח מקום שמגיע לו, נוער עולה ונוער ותיק צריכים להיות ביחד.


אנחנו היום פגשנו אתכם, אני מאחל לכם עתיד טוב, מאחל עבודה טובה בקונגרס שלכם. אני בטוח שחלק מכם יהיו מנהיגים, במדינה, אבל צריך רק להאמין ולקוות ולהיות חזק בזה. תודה רבה לכם.

(הישיבה ננעלה ב- 10:45)