PAGE
32
ועדת הכלכלה

09/07/2008

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 632
מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, ו' תמוז תשס"ח (09/07/2008), בשעה 09:00

פעולות משרד התמ"ת להקמת אזורי תעשייה ומפעלים וכן הכשרת עובדים לשם עידוד התעסוקה בדרום.

חברי הוועדה: גלעד ארדן – היו"ר

רוברט אילטוב

טלב אלסאנע

משה כחלון

זכריה אביגל – ממונה מחוז באר שבע, האגף להכשרה מקצועית, משרד התמ"ת

שמעון שבת – האגף להשכרה מקצועית, משרד התמ"ת

שמעון דוד – קידום אוכלוסיות מיוחדות במכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית, משרד התמ"ת

עו"ד אבי פלדמן - סגן היועץ המשפטי, משרד התמ"ת

גיא מיכאל – סגן מנהל מחוז דרום, משרד הבינוי והשיכון

מוטי קלרמן - משרד הבינוי והשיכון

גלעד אברהמי - מנהל אגף בכיר לכלכלה, משרד העלייה והקליטה

חגי עדו - רפרנט תעשייה באגף תקציבים, משרד האוצר

רן קיוויתי - המדען הראשי

איתי יחזקאלי - כלכלן, מרכז ההשקעות

חזקיה ישראל - מנהל המחלקה לקשרי גומלין עם הכנסת, התאחדות התעשיינים

ד"ר טל לוטן - מנהלת המחלקה לחינוך טכנולוגי והכשרה, התאחדות התעשיינים

ארנון קשינסקי - מנהל סניף דרום בהתאחדות, התאחדות התעשיינים

שוקי קוצ'ינסקי - מנכ"ל מגבות ערד

דודו וולף - התאחדות התעשיינים

אסף סיידה - הרשות לפיתוח הנגב

אריה דהן - פארקים תעשייתיים של סטף ורטהיימר

רוני פלמר - מנכ"ל תנועת אור

עמי צדיק - מרכז המידע והמחקר של הכנסת

לאה ורון

אתי אפלבוים

פעולות משרד התמ"ת להקמת אזורי תעשייה ומפעלים וכן הכשרת עובדים לשם עידוד התעסוקה בדרום.

בוקר טוב לכולם. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום:פעולות משרד התמ"ת להקמת אזורי תעשייה ומפעלים וכן הכשרת עובדים לשם עידוד התעסוקה בדרום. זהו הנושא יזום על ידי ואני מבקש לקיים עליו דיון.

כשאני מקריא את הנושא זה נשמע משעמם ולא חשוב, אבל אני רוצה להסביר את חשיבות הנושא ומדוע החלטתי להקדיש לו דיון, ואפילו יותר מדיון אחד.

אני לא יודע מי מהצופים או מהנוכחים קרא את המחקר של פרופסור ארנון סופר, שהוכן לקראת כנס הרצליה. הנושא המחקר: מדינת תל-אביב ומדינת פריפריה. הזדהיתי איתו כי הוא תיאר תהליך שמדינת ישראל עוברת. בעוד 10-15 שנה כל האוכלוסייה החזקה מבחינה כלכלית תתרכז באזור תל-אביב והמרכז ובאזורי הפריפריה, גליל ונגב, יגורו רק החלשים והמסכנים. השלב הבא יהיה, שמדינת ישראל תאבד באופן סופי את האחיזה בגליל ובנגב.

לאור הצפיפות העתידית והמחסור במשאבים טבעיים ומקורות באזור המרכז, גם המצב במדינת תל-אביב עלול להיות קטסטרופלי. כמובן שאסור לנו לאפשר לתהליך הזה לקרות. לכן אני חושב שזה צו השעה וכל מדיניות ממשלתית, ולא משנה מאיזה צד פוליטי, חייבת לתת תשובה לשאלה איך היא מחזקת ומעודדת את הציבור והאזרחים לגור באזורי הגליל והנגב.

כאיש ציבור, כל דבר שבו אעסוק בשנים הקרובות, יהיה מתוך הראייה הזאת. כל החלטה שאני אקבל, או שתתקבל בועדת הכלכלה, תיבחן גם לאור השאלה, האם זה מחזק או מחליש את הפריפריה בגליל או בנגב?

כולם מכירים את משולש הזהב שיכול לנבא הצלחה של ישוב: החינוך, הדיור והתעסוקה. אחת הצלעות היא כמובן הצלע של התעסוקה. אם יש מקומות עבודה ובאותם מקומות עבודה משלמים שכר הוגן זה מגדיל את הסיכויים שאותו ישוב יצליח, ישגשג ואנשים ירצו לגור בו ולגדל בו את ילדיהם.

היום ביקשתי שנתחיל לדון ולעסוק במדיניות של ממשלת ישראל. כמובן שמשרד התמ"ת הוא המשרד המוביל אבל הוא לא המשרד היחיד שמשפיע על עידוד התעסוקה בנגב. אנחנו מדברים על הכשרת עובדים. אם מישהו כבר רוצה לפתוח מפעל בנגב, האם הוא יכול להשיג עובדים מוכשרים בתחום שהוא זקוק לו?

הצד השני של המטבע הוא, כיצד ממשלת ישראל מעודדת יצירת מקומות עבודה בנגב? אולי נשמע כאן שזה לא הדבר הדחוף ביותר אלא דווקא עניין הכשרת העובדים הוא הנושא הקריטי.

אלה הנושאים כפי שמיפיתי אותם. אני מבקש שההתייחסות תהיה לאור החלוקה שעשיתי.

בראשית הדברים הייתי מבקש לשמוע סקירה ממשרד התמ"ת.

אני מנהל המטה לפיתוח ותעסוקה בנגב, שזאת יחידה שהוקמה לאחרונה במשרד התמ"ת.

סליחה שאני קוטע אותך. קראתי את המסמך שלך ואני רוצה לומר שהמטרה כאן היא לא רק דיבורים. אנחנו רוצים לבדוק מה אתם עושים ומה לא. הרעיון הוא, שוועדות הכנסת מפקחות על עבודת הממשלה. הרבה פעמים קורה שגם אם למשרד יש כוונות טובות, בגלל חילוקי בין פקידים במשרד אחד לפקידים במשרד אחר – זה נשמע כאילו פקיד זאת מילת גנאי אבל פקיד זה אדם מאוד חשוב ומאוד בכיר עם המון השפעה. אני לא רואה את זה כמילת גנאי. לפעמים, בירוקרטיה, חילוקי דעות, או, אולי, סדר עדיפויות לקוי, יכולים להשליך על ההצלחה של כל הנושא. לכן, הרעיון הוא למצוא את החסמים, על-ידי העלאתם לסדר-היום ופניה לשרים לפתור אותם. אם נראה שלא ניתן למצוא פיתרון, אז אולי יימצא פיתרון על-ידי יוזמת חקיקה שתכפה פיתרון כזה. ניגע בנושא הזה כשנדבר על תשלומים למובטלים שנמצאים בתקופת הכשרה. תנסו להתמקד ולשים את האצבע על הבעיות ומה מעכב את הפיתרון שלהן.

בשנתיים האחרונות משרד התמ"ת משקיע לא מעט בנושא הנגב. השר ישי והמנכ"ל מימון שמו במרכז את נושא הפריפריה בכלל. הנגב הקדים את הפריפריות, במסגרת תכנית אסטרטגית לפיתוח הנגב, שהממשלה קיבלה לפני כשלוש שנים. את התכנית הזאת מפתח המשרד לפיתוח נגב גליל.

במסגרת הזאת המשרד שלנו מקדם שורה של פרויקטים ייחודיים באזור הנגב בתחום הפיתוח הכלכלי והתעסוקה. אני מתכוון לספר רק על דברים שיוצאים אל הפועל.

אתה יכול למסור נתונים? מה הם נתוני האבטלה בנגב לעומת שאר הארץ?

קצת מעל 6%.

אנחנו מפריכים כאן תזה שאחוז האבטלה בנגב גבוה באופן משמעותי מאשר במרכז הארץ.

הבעיה היא לא בנגב כאזור אלא באוכלוסיות מסוימות בנגב. יש קבוצות שהן בשיעורים נמוכים יותר של השתתפות בעבודה לעומת שאר האוכלוסייה. יש בעיות בתחומי תעסוקה ספציפיים שבהם יש קושי לגייס עובדים. אם אתה מסתכל על הסך הכל, אתה יכול לקבל תמונה שלא שונה יחסית מהתמונה בארץ. אבל, אם אתה מסתכל על קבוצות מסוימות או על תעשיות מסוימות, אתה רואה שיש בעיה.

מה אחוז האבטלה במרכז הארץ?

שיעור האבטלה במרכז הארץ הוא בערך 6.3%. הוא לא במרחק גדול מהנתון של הנגב.

נמצאים כאן נציגים מכל היחידות המקצועיות במשרד התמ"ת, שיש להם פעילות קבועה ושוטפת בנושא הפיתוח הכלכלי והתעשייה. יש פה נציגים ממרכז ההשקעות, מהמדען הראשי, מאגף להכשרה מקצועית וממחוז דרום של משרד התמ"ת, כך שאפשר יהיה לקבל נתונים ברזולוציה אגפית.

אתה בתפקיד הזה בנוסף לתפקיד של יועץ משפטי?

לא. אני כבר שנתיים לא סגן היועץ המשפטי.

הפעילות שאנחנו עושים כיחידת מטה היא פעילות אינטגרטיבית נוספת מעבר לפעילות היחידות המקצועיות. הפעילות הזאת מרוכזת במספר פרויקטים אותם לקחנו כפרויקטי דגל, שיכולים להיות עוגנים לפיתוח כלכלי נוסף ומשמעותי יותר מאשר הפעילות הרגילה השוטפת. אני אתן מספר דוגמאות.

לדוגמה, פארק ההייטק בבאר שבע, שיוקם בסמוך לאוניברסיטה וישען על התשתיות המחקריות של האוניברסיטה. הוא יהיה סמוך לרכבת של באר שבע. לשם אמורה להיות מועתקת חלק מהפעילות התקשובית של צה"ל, במסגרת מעבר צה"ל לדרום. הולך להיווצר באזור באר-שבע פלסתר הייטקי. אנחנו חושבים שזה עוגן פיתוח מאוד משמעותי.

פארק תעשייה נוסף יהיה בסמוך לרהט. הוא יהיה משותף לרהט, לרשות מקומית להבים ומועצה אזורית בני שמעון. הייחוד של הפארק הוא בזה שהוא קרוב למוקד האבטלה של רהט. עובדים מהעיר רהט לא יצטרכו לנסוע מרחקים לאזורי תעשייה מרוחקים יותר. אנחנו יודעים שיש בעיה בעיקר בתעסוקה של נשים.

מהן האוכלוסיות שבהן בעיית האבטלה היא המשמעותית ביותר?

הבדואים מהווים קרוב לשליש מאוכלוסיית הדרום. אנחנו מגדירים את הדרום לפי תכנית הנגב. אנחנו מדברים על קו רהט-שדרות דרומה. זה לא כולל את קריית גת, קריית מלאכי ואשקלון. התכנית הממשלתית לפיתוח הנגב היא קו רהט שדרות דרומה. מדובר ב- 180,000 בדואים מתוך אוכלוסיה של כ-550,000.

אני אחריף את הנתון הזה. אם מסתכלים על שיעורי ילודה וצעירים בגילאים עד 18 הנתון מתקרב ל-40% ועולה.

האם לא היתה ירידה בילודה לאחר הקיצוץ בקצבאות הילדים?

יש ירידה מסוימת אבל לא משמעותית.

אז אנחנו אומרים שהאוכלוסייה הבדואית היא אוכלוסיה ששיעור המועסקים בה נמוך, הן אצל הנשים והן אצל הגברים. הנשים הן בשיעור הנמוך ביותר מתוך האוכלוסייה הישראלית.

הקבוצה הנוספת זאת קבוצה של חרדים, באותן ערים ועיירות שבהם יש קבוצות של חרדים.

כמה מהווים החרדים?

30,000-40,000 איש.

אז אתה מדבר על אוכלוסיה של כ- 200,000 שבה אחוז האבטלה גבוהים מאוד.

לגבי שיעור ההשתתפות בעבודה, בגברים הפער הוא כ-15% לעומת מרכז הארץ. בנשים אנחנו מדברים על סדר גודל של 17%-20%. זה חריג מכל קבוצה אחרת בארץ.

על פי מה שאתה אומר, אם אני לא חרדי ולא בדואי, הסיכויים שלי למצוא עבודה בנגב הם גבוהים יותר מאשר במרכז הארץ.

אני מבין את החישוב שעשית, אבל אפשר לומר שהסיכויים למצוא עבודה דומים לאלה שבמרכז הארץ. צריך לזכור שבמרכז הארץ יש דינמיות יותר גדולה במציאת עבודה. אם אתה מסתכל, למשל, על נתונים כמו זמן מתחילת חיפוש העבודה ועד שמוצאים עבודה, אתה מקבל תמונה קצת יותר מורכבת. אבל, בסך הכל, שיעור האבטלה בדרום, בקבוצות האוכלוסייה הרגילות, לא שונה משמעותית ממה שקורה באזורים אחרים.

אם תרצו אוכל להמשיך בסקירה לגבי פרויקטים מיוחדים שהם עוגני פיתוח. איך אתם רוצים לנהל את הדיון ואיזה סוגי מידע אתם רוצים?

למה אנשים לא באים לגור בנגב?

פה אתה נכנס לדיון אחר. קודם כל אנחנו מדברים על האוכלוסיות שכבר נמצאות בנגב.

אני לא חושב שאני נכנס לדיון אחר. עוד מעט נדבר על רמת השכר. השאלה היא, האם משרד התמ"ת יכול להצביע על בעיה עיקרית שמונעת מאנשים להגיע לנגב?

עכשיו תספר לי איך אתה דואג להגדיל את שיעור ההשתתפות בעבודה בנגב ובעיקר בקרב האוכלוסיות האלה. דיברת על מרכז תעסוקה ליד רהט.

כרגע מכשירים 150 דונם, סדר גודל של בערך 10 עד 20 מפעלים. זה לא אזור גדול, אבל זאת התחלה והוא יכול להתפתח בהמשך.

באיזה שלב הוא נמצא?

זה נמצא בשלב של הכשרת קרקע. כרגע אנחנו נמצאים בשלב מאוד ראשוני.

האם מפעלים נרשמו?

יש מפעלים שהביעו התעניינות. יש כ-3-4 מפעלים. אין לנו מפעל שמחר בבוקר הולך לבנות.

לפני קרוב לשנה פתחנו דיון משותף פנימי עם כל נציגי היחידות במשרד, ביחד עם גורמים נוספים כמו התאחדות התעשיינים וגורמי שטח נוספים לגבי מצב התעסוקה בדרום. הדיון הזה נולד כתוצאה מאמירה של גורמי השטח כמו ההתאחדות וגורמים אחרים, שיש בעיה לגייס עובדים למפעלים. זה בא מכיוון הביקוש לעובדים.

כשעשינו את הבדיקה הזאת, ראינו שכולם עמדו על העניין שהחסם המרכזי בכניסה לתהליך של העבודה המקצועית זה הנושא של ההכשרה המקצועית. החסם שם נובע מאותו מרכיב שהזכרת קודם, של ביטול חלק יחסי מדמי האבטלה בתקופת ההכשרה ובעובדה שאם ההכשרה חורגת מתקופת האבטלה, אתה מפסיק לקבל את דמי האבטלה בתקופת ההכשרה.

מה אורך ההכשרה ובאיזה מקצועות?

זה תלוי בקורסים. יש קורסים שהם 3-4 חודשים ויש קורסים שנמשכים 10 חודשים. אם תקופת האבטלה היא כ-3 חודשים, זה אומר שבוודאות בתקופה הזאת אתה מקבל רק שני שליש מדמי האבטלה. אם עברת את אותם 100 ימים אתה לא מקבל כלום.

יש עדיין את הקנס של ה-30% שהמדינה קונסת את זה שבה ללמוד.

זה בתקופת הזכאות לדמי האבטלה. המשמעות היא תמריץ שלילי למי שאין לו שום מקור הכנסה, למרות שבסופו של דבר הוא מגדיל את סיכוייו להיקלט במפעלי התעשייה.

דמי האבטלה הם עד גיל מסוים?

אני לא יודע. אם היה פה נציג של ביטוח לאומי היינו מקבלים את הנתונים.

אם אתם מטפלים בבעיה מסוימת אתם אמורים לדעת.

ה-100 ימים זה נכון. לגבי הגילאים אני לא יודע.

יש אנשים שאחרי ה-100 ימים הם לא יכולים לקבל אבטלה, אלא אם כן הם עבדו כשנה או כחצי שנה.

יש גם הבטחת הכנסה, שזה מרכיב משלים לדמי אבטלה. הקבוצה שזכאית להבטחת הכנסה זאת קבוצה מצומצמת בהרבה מאלה שמקבלים את דמי האבטלה.

זה דיון שאנחנו יזמנו לפני כשנה. באופן מקרי התקיים אתמול במשרד התמ"ת דיון נוסף בנושא הזה. יש לנו כמה כיוונים איך להתקדם לפיתרון הבעיה הזאת. במקביל לפיתרון של הבעיה החקיקתית. אנחנו בהחלט מצפים מהכנסת שתסייע בפיתרון החקיקתי של ביטול החלק היחסי של דמי האבטלה בתקופת ההכשרה.

יש פה נציג של משרד האוצר?

חגי דור היה אמור להגיע.

ההצעה שלכם היא, שמובטלים שיופנו להכשרה מקצועית, לא תיפגע זכאותם לדמי אבטלה באותה תקופה.

יש הצעת חוק בנושא הזה. כיוון שההתקדמות בחקיקה היא לא בידינו, אנחנו מנסים לעקוף את הבעייתיות הזאת מכיוון אחר, בשיתוף עם ההתאחדות. למצוא מנגנון שבו אפשר יהיה לפצות חלק מהעובדים בדרך אחרת כדי שלא ייווצר תמריץ שלילי. אני לא יכול להגיד שסיימנו את התהליך הזה.

האוצר מתנגד?

לא. האוצר וההתאחדות צריכים לסכם על מנגנון של התקשרות. הכדור נמצא שם. ברגע שיוחלט, אנחנו יודעים להתקשר עם ההתאחדות ולבצע דרכה חלק מהפעילות הזאת.

אני הממונה האזורי להכשרה מקצועית בדרום. הבעיה המרכזית שבגללה אנשים לא מגיעים להשתלמויות ולהכשרות היא באמת בעיית דמי האבטלה וה-30%. לא תמיד מי שזכאי לדמי אבטלה מתחיל את תקופת הלימודים בדיוק עם תחילת קבלת דמי האבטלה. לא כל ההכשרות זמינות באותה תקופה. קורה מצב, שהאדם מסיים עם דמי אבטלה ורק לאחר מכן הוא מגיע ואז אין לו דמי קיום. הקנס של ה-30% זה המקרה הטוב יותר, כשהאדם מגיע עם תחילת האבטלה. אם הוא מגיע בסוף דמי האבטלה אז אין לו כלום.

האם ההכשרה היא מהבוקר עד הצהריים?

ההכשרה נמשכת 8 שעות ביום, 5 ימים בשבוע. ההכשרות נמשכות בין 4 חודשים עד 10 חודשים ובנושא של טבחות זה נמשך 18 חודשים. לפני כן אנשים קיבלו דמי אבטלה בתקופת הקורס. באמת היו הכשרות בכמות גדולה מאוד. מאז השינוי כמות ההכשרות ירדה ב-70%.

לפני מספר שבועות ביקרתי בבית הספר למלונאות תדמור והם אמרו לי שגם התקציב של ההכשרות המקצועיות בתחום הטבחות והמלונאות ירד כמעט לאפס.

זה לא משחוסם מלהגיע להכשרות. יש לנו הכשרות בנושא מלונאות באילת, ערד ואשקלון. זה לא מה שמונע מהאנשים להגיע. הבעיה היא דמי קיום.


הבעיה העיקרית היא במקצועות המתכת. בנוסף לתדמית השלילית של המקצוע ושכר נמוך, כל המגזר הזה שאמור להגיע למתכת הוא המגזר שאין לו דמי קיום. הבעיה של המתכת היא בעיה ארצית. כל מי שיסיים היום קורס במתכת יש לו עבודה. הבעיה היא שאנשים לא מגיעים לקורסים.

כמה אנשים השתתפו בשנת 2007 השתתפו בהכשרות מקצועיות?

1,600 איש באזור הנגב.

באלו מקצועות?

חשמל, בניין, מכונאות, טיפוח החן, מחשבים, מינהל. המקצועות המובילים היו בניין ומלונאות.

בדקתם למה אנשים בוחרים ללכת דווקא להכשרה בתחום איקס ולא בתחום וואי? האם זה בגלל רמות השכר בענף או כי העבודה קלה יותר? מה הדברים שמשפיעים?

יש דרישות קבלה לקורסים. אנשים מגיעים יותר להכשרות קצרות וגם אם יש בצידן תעסוקה מובטחת. למשל, במלונאות יש תעסוקה מובטחת.

מה הפרמטר שהכי משפיע? השכר? זה שהעבודה מובטחת?

שניהם ביחד.

במלונאות רמת השכר היא מהנמוכות.

אבל הם מגיעים כי מראש מובטחת תעסוקה.

שמי שמעון דוד ואני מטפל באוכלוסיות מיוחדות במסגרות של טכנאים והנדסאים. אני ארחיב קצת על הדברים של אבי פלדמן. בעזרתו של אבי אנחנו מטפלים באוכלוסיית הבדואים. לפני כשנה וחצי פתחנו מחזור ראשון להנדסאים בדואים. מדובר בכ-100 סטודנטים שהתחילו את המחזור הראשון של לימודי ההנדסאים. בחרנו את תחום הכימיה, קירור ומיזוג אוויר. המחזור הראשון מסיים את לימודיו בימים אלה. החבר'ה האלה זה טיפה בים. זאת נותן אפשרות לאותה אוכלוסיה בדואית שגרה בנגב להשתלב בתחום התעשייה ולאו דווקא ברצפת היצור אלא להגיע לתחומים שבהם הם יכולים להתקדם.

נפתח גם מחזור שני באוקטובר או בנובמבר 2007 בשתי מגמות נוספות. עדיין בסך הכל מדברים על אוכלוסיה שמבחינת המדינה מאוד חשוב להשקיע בה. בסך הכל אנחנו מדברים על מספרים מאוד קטנים. בפרויקט הזה נמצאים כ-150 סטודנטים ב-4 כיתות, כאשר שתי כיתות כבר סיימו.

הייתי רוצה להרחיב בנושא הטיפול באוכלוסיות מיוחדות. אני לא מדבר רק על אוכלוסיות חלשות שנמצאות בהכשרה של טכנאים והנדסאים. מדובר בלימודים של 4 סמסטרים, כ-2,300 שעות, כאשר בתואר ראשון באוניברסיטה לומדים כ-1,800 שעות. מדובר בהחלט במסגרת אינטנסיבית, של 35-45 שעות שבועיות עם מבחנים פנימיים ומבחנים ממלכתיים. המטרה היא לקלוט את אותה אוכלוסיה חלשה בתוך התעשייה. אנחנו מדברים על אוכלוסיות חלשות, שיהוו מודלים לרבים אחרים שנמצאים היום באזור הנגב.

כאן אני אזכיר במהירות את הפרויקטים שיש לנו: יש לנו פרויקטים למהנדסים עולים שבאים עם תחומי ידע שלא רלוונטיים למשק הישראלי. אנחנו מכשירים אותם להיות הנדסאים בתחום האלקטרוניקה.

יש לנו מחזור שני או שלישי לאימהות חד הוריות. גם כאן מדובר באוכלוסיה חלשה. דרך הלימודים האלה משדרגים אותם ללימודי טכנאים, בסיוע שירות התעסוקה והביטוח הלאומי. מדובר בעולים חדשים, שגם כאן מבחינת הנגב, יש לנו מספרים יחסית גדולים בהשוואה לאזורים אחרים בארץ. חלקם צעירים שהפסידו את הזכויות שלהם על-ידי מנהל הסטודנטים. אנחנו פוגשים אותם כקופאיות בסופרים או כשומרים בכניסה לחניונים ואנחנו מאפשרים להם המשך לימודים תוך כדי המשך התעסוקה שלהם באותם מקצועות שנמצאים ברצפת היצור. מדובר בפרויקט חשוב.

עכשיו אנחנו פותחים מחזור שמיני של בנות שמקבלות דחיית שירות ולומדות להיות הנדסאיות. וברגע שהן ישתחררו הן יכולות להיקלט עם הידע בתחום החשמל והניסיון שלהם במסגרת השירות הצבאי.


בסך הכל נעשים דברים אבל צריך למצוא דרך להרחיב את המודלים האלה ולדאוג לכך שאותה אוכלוסיה שמסיימת את הלימודים באמת תצליח להיקלט.

כרגע אנחנו בעיצומו של ניסיון לקליטת גברים חרדיים ללימודים בתחום ההנדסאים. זה פרויקט שממש מתבצע מבחינת התכניות בימים אלה ואני מקווה שגם הוא יצליח להביא את אוכלוסיית הגברים החרדים ללימודים טכנולוגיים שיאפשרו להם השתלבות בעבודה.

יש לך הצעות קונקרטיות?

בתחום ההנדסאים אני לא תמיד מוצא את החיבור בין הצרכים של התעשייה מול מה שאנחנו מכשירים. כלומר, לדעת בדיוק מה התעשייה צריכה. האם באמת כדאי להכשיר יותר אנשים בתחום של הכימיה או בתחום של האלקטרוניקה? לא תמיד המידע הזה זמין לנו, במיוחד כשאני מדבר על אוכלוסיות מיוחדות, ששם המדינה משקיעה די הרבה משאבים. לא מדובר בשכר לימוד שהסטודנט מוציא מכיסו. הרבה פעמים המדינה משקיעה את המשאבים ולכן חשוב שהמדינה תדע שהתעשייה באמת רוצה ויכולה לקלוט את הבוגרים האלה.

אני מנהלת המחלקה לחינוך וטכנולוגיה והכשרה מקצועית בהתאחדות התעשיינים. לגבי הצרכים. אין ספק שיש צרכים מאוד גדולים בדרום, כמו שצרכי כוח אדם בארץ. ממיפוי שעשינו רק בתחום של המתכת, ב-263 מפעלי מתכת, אנחנו מצביעים על מחסור של כ-3,000 עובדים מקצועיים. זה לא רק בדרום. מדברים על עובדים מקצועיים.

כמה מהמחסור הזה הוא באזור הדרום?

חסרים 450 עובדים וזאת מתוך סקר שערכנו ב-260 מפעלי מתכת. אנחנו מדברים על התחומים הבאים: ריתוך, מסגרים תבליטנים, חרטים, עיבוד שבבים ממוחשב. אלה הם תחומים כרוניים שחסרים בהם עובדים וזה רק ממדגם אחד שעשינו.

בנוסף, יש מחסור בעובדים בתחום הכימיה. רק השבוע בדקנו עם מפעל מכתשים תעשיות ברום ולוקסמבורג ברמת חובב, חסרים עשרות כימאים בעלי תואר ראשו בכימיה, חסרים עשרות טכנאים ואנשי אחזקה. הצורך הוא צורך אקוטי. במקצועות האלה חסרים עובדים כבר הרבה מאוד זמן. התחומים של מסגרות, עיבוד שבבים חיווט הם אקוטיים בכל הארץ.

מה צריך לעשות? צריך להעצים את כל הנושא של ההכשרות המקצועיות בכמה תחומים. צריך לפתוח את מרכזי ההכשרה אחרי הצהריים לכאלה שרוצים לשפר עבודה ועובדים בעבודות זמניות בבוקר. היום מרכזי ההכשרה ברובם פתוחים עד שעה 14:00. צריך לפתוח הכשרות אחר הצהריים.

לנו יש 5 מרכזים שעובדים עד שעות הצהריים המוקדמות.

יש מרכזים שפתוחים אחר הצהריים?

שמעתי שבירושלים קיבלו אישור לפתוח גם אחר הצהריים.

עד עכשיו היו לימודים אחר הצהריים?

לא.

למה?

כי לא היתה דרישה.

המובטלים צריכים לבוא ולהגיד שהם רוצים קורסים אחר הצהריים?

זאת אותה אוכלוסיה של מקבלי דמי אבטלה או הבטחת הכנסה. בעצם הביטוח הלאומי מאפשר להם את קבלת דמי הקיום רק אם הם לומדים בבוקר.

אבל יש הרבה אנשים שסיימו לקבל דמי אבטלה ויעבור זמן עד שהם יהיו שוב בקשר עם הביטוח הלאומי. יכול להיות שאם היה מרכז הכשרה אחר הצהריים הם כן היו באים אליו, כי לא נעים לומר, בשעות הבוקר הם עובדים ב"שחור", ובשעות הערב הם היו באים להכשרה ולהרוויח שכר ראוי אחר כך.

בכל מקרה אין לנו לתת מנדט לתת הכשרות אחר הצהריים במימון של המשרד. ישנם הרבה גורמי חוץ שמקיימים קורסים עסקיים. למשל, בדרום למדו 3,600 איש בקורסים העסקיים.

אבל האנשים משלמים עבור הקורסים.

אם חסרים לכם אנשים, למה אתם לא פותחים קורסים?

אני אגיד מה צריך ומה אנחנו עושים בינתיים. אמרנו שצריך לפתוח את מרכזי ההכשרה אחר הצהריים. אנחנו עושים פעילות מול ראש האגף להכשרה מקצועית ואכן קיבלנו אישור לפתוח מרכזי הכשרה גם אחר הצהריים כדי לתת צ'אנס למשפרי עבודה, שעובדים ב"שחור".

לא הבנתי מה זאת אומרת שקיבלתם אישור.

יש תהליך עם המרכז להכשרה מקצועית באשקלון, שהמדינה תשתתף במימון ההכשרות. הפעילות הזאת היא בשיתוף משרד הקליטה כדי להביא עולים. הדברים האלה הם נקודתיים. זאת פעילות שאנחנו משתתפים בה אבל צריך לעשות אותה במאסה ובהיקפים הרבה יותר גדולים.


אני אספר מה אנחנו עושים ומה לדעתנו צריך לעשות. קודם כל, לפתוח מרכזי הכשרה אחר הצהריים. כמובן לטפל בכל הסוגיה של ההכשרות בבוקר ולביטול הקנס של 30% מדמי האבטלה ולהמשיך את דמי האבטלה עד תום תקופת ההכשרה. ב-CNC אנחנו מדברים על הכשרות של 1,100 שעות. CNC זה עיבוד שבבים ממוחשב. זה מקצוע מאוד מבוקש בתעשייה.

יש בעיית תדמית. היום ב-CNC אתה מגיע למחשב עם חלוק לבן ויוצא עם חלוק לבן מעמדת המחשב. אתה לא מתלכלך, אבל תדמיתית, עדיין זה חריטה וזה נשמע בעייתי לעובדים.

צריך לפתוח את אותן הכשרות ולהמשיך את דמי האבטלה גם לתקופת ההכשרה. אלה המקצועות הבולטים בתעשייה.


מה אנחנו כבר עושים? פתחנו הכשרה באשקלון, יחד עם משרד הקליטה ומשרד התמ"ת לריתוך ליוצאי אתיופיה. אלה שסיימו את ההכשרה השתלבו בהצלחה בעבודה בתעשייה. חייבים להעצים את זה, לממן להם את ההכשרה, לתת דמי קיום במהלך תקופת ההכשרה, אם זה בדמי אבטלה או פיתרונות אחרים.


התעשייה מחויבת למיון העובדים. חלק מתהליך המיון נעשה בשיתוף התעשייה, כאשר התעשייה מחויבת להשמה בעבודה.

אנחנו פועלים יחד עם הסוכנות כדי להביא עולים מחדשים מחבר העמים ומאמריקה הלטינית לעבודה בעיבוד שבבי, בריתוך ובפלסטיקה. יש לנו עכשיו פעילות לאיתור מועמדים מחבר העמים שיבואו ויעבדו בתעשייה, כאשר אנחנו שותפים למיון ואנחנו מחויבים להשמה.

אפשר לראות שאנחנו מנסים לתת פיתרונות.

מה עוד צריך לעשות? לדאבוננו, חלק ממרכזי ההכשרה לא מאובזרים כמו שצריך. צריך להעצים את מרכזי ההכשרה ולפתוח מרכזי הכשרה נוספים, אם זה ברהט, בחורה. צריך להעצים את הציוד. חלק גדול מהציוד כבר לא מתאים לצרכים העתידיים. אני מדברת על ציוד במקומות ההכשרה. למשל, ב-CNC הציוד ישן. הסדנאות שניתנות לא מתאימות לטכנולוגיה הנדרשת בתעשייה. צריך להעצים את הנושא ולשפר את כל הסדנאות המקצועיות במרכזי ההכשרה.

פעילות נוספת שכבר עושים אבל צריך להעצים אותה היא בתחום המקצועות הטכנולוגיים בבתי הספר. יש פרויקט שנקרא "טוב – טכנאי לבגרות". בסוף כיתה יב' תלמידים מסיימים בגרות עם תעודת טכנאים. יש 30 בתי ספר כאלה, 10 מתוכם הם בדרום, בחורה, בבאר שבע. נותנים הזדמנות לתלמידים במגמות חשמל, מכונות, ללמוד את המקצועות האלה. בסוף כיתה יב' הם מסיימים בגרות עם תעודת טכנאי ואנחנו מחויבים להם לעבודה.

בשנה הבאה התוכנית תתבצע ב-60 בתי ספר ואחר כך ב-100 בתי ספר. חייבים להשיג את התקציבים ולפתוח מגמות טכנולוגיות בבתי הספר התיכוניים, כדי שאפשר יהיה לטפל טיפול שורש ולא רק הכשרות מקצועיות קצרות מועד, שהן למעשה סתימה וזה לא הפיתרון.

אני חושבת שצריכים לתת תמריצים למורים ולתלמידים ללמד וללמוד מקצועות טכנולוגיים. נכון שחלק מהבעיה היא תדמיתית. יחד עם התעשייה צריך לצאת בקמפיין לשינוי התדמית. להסביר מה זאת תעשייה כדי למשוך אנשים.

עד כה דיברתי על מרכזי הכשרה. כמובן שיש שתי שיטות נוספות להכשרה שצריך להעצימן, דהיינו, כיתה במפעל והכשרה פנים מפעלית. לדוגמה, פעלנו יחד עם התמ"ת להכשיר תלמידים בדואים באריגה במגבות ערד ובכיתן מתוך כוונה שהם ישתלבו במפעלים לאחר ההכשרה. שוב, גם שם הסוגיה היתה דמי קיום במהלך תקופת ההכשרה. חייבים לטפל בסוגיה הזאת של דמי קיום כי חלק ניכר מהבדואים שלמדו במהלך ההכשרה נשרו מהקורס מהסיבה הפרוזאית שהם היו צריכים לעבוד ולחיות ממשהו. הם פשוט עזבו את הקורס. אם נפתור את בעיית השורש, ניתן לאנשים 2,000 או 3,000 שקל כדי שיוכלו ללמוד במשך 4-5 חודשים, אני חושבת שנעשה קפיצת מדרגה.

אני ממונה על הכשרה בתעשייה במשרד התמ"ת. אני מברך על שיתוף הפעולה בין האגף להתאחדות התעשיינים. טל נגעה בשתי נקודות חשובות.


אני רוצה לחזור 10 שנים אחורה. בעבר למדו בבתי הספר התיכוניים המקצועיים מקצועות מסורתיים כמו מכונאות רכב, מסגרות, חרטות. בעברי הרחוק הייתי מורה בתיכון דתי בדימונה וכך זה היה. לצערנו, היה שר חינוך שחשב שזה מיותר. היום אנחנו בוכים על הדבר הזה. אין לנו היום את העתודה של הבוגרים המקצועיים שילכו למקצועות כמו חרטות, מסגרות ונגרות.


בתחום אחריותי נמצא הנושא של התעשייה. אנחנו מתמקדים בהכשרה בכיתה במפעל או בהכשרה פנים מפעלית. צריך לזכור שכל מפעל שרוצה לפתוח כיתה במפעל מגייס 18 איש, שבאים בעצם משירות התעסוקה. שוב אנחנו מגיעים לאותם מועמדים שיש להם בעיה של דמי קיום קצרים או נמוכים.

ההכשרה נעשית במפעלים?

אם זאת כיתה במפעל, ההכשרה נעשית במפעל. המפעל מחויב לקלוט 50% מהבוגרים למפעל עצמו.

אתה אומר שסגרו את המגמות בבתי הספר?

סגרו את המגמות. היום יש דרישה להחזיר את המגמות האלה על מנת שעוד 10 שנים - - -

מה שמו במקומם?

התקציב בחינוך הטכנולוגי קוצץ ב-3 השנים האחרונות ב-35%. בשנת 1980 היוו התלמידים במגמות הטכנולוגיות כ- 52%. היום מדברים על 34%. בתי הספר הפכו להיות בתי ספר מקיפים והמגמות נסגרו. זאת ההיסטוריה.

עדיין יש מקום לתקן כדי שבעשור הבא יהיו עתודות.


דוקטור לוטן נגעה בנושא של המצוקה של המועמדים. אני מסתכל על המצוקה של המפעלים שבאמת נרתמים לסיפור הזה. יש מקום לתגמל גם את בעל המפעל בבונוס כזה או אחר על מנת שיהיה לו את הכיף והיכולת להכשיר אותם ובסופו של דבר גם להעסיק אותם.

אף אחד לא יעסיק עובדים שהוא לא צריך. ואם הוא צריך אותם למה צריך לתגמל אותו?

אנחנו מגיעים לתעריף של שעת ההכשרה. ברגע שתעריף שעת ההכשרה נמוך, איזו מוטיבציה תהיה לו להכשיר את העובדים? אם נעלה את תעריף שעת ההכשרה, גם לבעל המפעל יהיה חשק להכשיר וגם מועמד שיתוגמל בצורה כזאת או אחרת ירצה לסיים את ההכשרה.

מה הסכום?

יש מקצועות שנעים בין 130 עד 180 שקלים לשעה במקצועות המתכת.

זה לא מספיק?

זאת כיתה של 18 תלמידים. הוא מקבל תכנית של 400-500 שעות. התעריף הוא דיי נמוך. זה כולל תקורה וכולל הכל. אם נעלה את התעריף יהיו יותר הכשרות.

זה תשלום למרצה. זה לא כולל את הציוד ואת החניכה שהוא צריך לעשות. זה לא כולל א הכלים עצמם, החומרים וכדומה.

בדרך כלל ישנם מוסדות שמבצעים את ההכשרה. אותו מוסד מקבל פר שעת ביצוע בלי קשר למספר התלמידים.

מה סך התקציב לפעילות הזאת?

הרי אתם משלמים.

במלונאות, למשל, משלמים 320 שקלים לשעה מכיוון שיש שם חומרים.

עמי שואל מה היה התקציב ב-2008.

בשנת 2007 התקציב בבאר שבע היה קרוב ל-8 מיליון שקל.

מה תקציב האגף כולו?

אני מופקד על אזור הדרום. התקציב של כל הדרום לשנת 2007 היה 8 מיליון שקלים.

מה לגבי 2008?

רק עכשיו התחלנו את הנושא של ההכשרות. אין תקציב שהוא צבוע למחוז. אנחנו מבקשים ומקבלים.

עברה חצי שנה, כמה קיבלתם?

אני מניח שאנחנו נעמוד בתקציב.

מה סך התקציב של האגף?

אנחנו מהווים 12% מהתקציב.

זאת אומרת שהתקציב להכשרה מקצועית באזור הנגב לשנת 2007 עמד על 8 מיליון שקלים.

נכון. שוב, זה לא בגלל שהאגף לא נתן כי אלו היו הביקושים.

מי קובע את התמחיר שמקבל המוסד שמכשיר?

לכל קורס יש תמחיר קבוע.

אם התמחיר היה עולה בחלק מהמקצועות, יתכן והיו נפתחות יותר הכשרות באותו תחום.

אלו לא הסיבות. הסיבה לכך שאין הכשרות היא לא בגלל התעריף. להיפך, יש ביקושים מבתי הספר. אנחנו לא מספקים להם תלמידים מכיוון שאין מועמדים.

לא קרה שהיתה דרישה לקורס - - -

איך תהיה דרישה לקורס אם לא נפתחת כיתה אחר הצהריים? הם אמורים לעבוד בבוקר ולא אחר הצהריים.

בעיה אחת היא שאין הכשרות אחר הצהריים. זכריה אמר שהתעריף שמשולם ע"י התמ"ת למוסד המכשיר בקושי מכסה את עלויות המורה. כדי ללמד כיתה צריך חשמל, ארנונה, ציוד וכדומה.


נפתחות כיתות רק אם נרשמים אנשים להכשרה מקצועית? זה ביצה ותרנגולת.

התהליך הוא כזה: בית הספר מבקש. אנחנו מעבירים לוועדת מכרזים ורק לאחר מכן מתחילים למיין את התלמידים דרך שירות התעסוקה. קורה שאנחנו מאשרים, אין מספיק מועמדים, הקורסים מתבטלים ואנחנו מחזירים את הכסף. זה קרה בשנה שעברה וגם לפני שנתיים. הבעיה היא לא התעריף לשעה.


אני רוצה להוסיף בנושא בתי הספר הטכנולוגיים. אני רוצה לציין שלנו יש בתי ספר תעשייתיים שמקיימים הכשרות הנוער. בדרום יש לנו 9 בתי ספר כאלה עם 2,000 תלמידים, בכיתות ט' עד יב' שמקבלים תעודת מקצוע, תעודת גמר ובגרות חלקית.

מעבר לכיתה במפעל יש נוהל של הכשרה פנים מפעלית. לדאבוננו, נכון להיום ביולי 2008, עדיין הנוהל הזה לא נסגר. הנוהל אומר שבגין ההכשרה מקבלים לעובד כ-1,100 שקל במשך 3 חודשים, כתמריץ.

יש עדכון, זה 1,500 שקלים ו- 2,000 למקצועות נדרשים.

זה נהדר, רק שהנוהל צריך להיסגר וצריך להעביר את התקציבים לתעשייה. אנחנו נעשה את ההכשרה במפעל. היו לא מעט מפעלים שרצו לעשות את זה. השגנו מועמדים מהגורן ומהיקב ובסוף אי אפשר היה לממן להם את התקציבים.

אין לנו בעיה עם התקציב. הבעיה היא, שהנוהל עומד על תיקונים פנימיים שלנו. אני רוצה להבהיר שאת ההכשרה המקצועית עושה האגף להכשרה מקצועית. אנחנו מממנים את ההכשרה המקצועית. השותפות של התעשיינים מתבטאת באיתור המפעלים שרוצים לפתוח הכשרות ואנחנו מעבירים את התקציב, את ההכשרה ואת הפיקוח. נכון שהנוהל הזה בתיקונים. יסיימו את הנוהל וזה יצא לפועל. שידרגנו את הנוהל הקודם בכך שלמקצועות נדרשים נתנו 2,000 שקל.

עדיין לא נתתם כלום, אתם עובדים על הנוהל.

מתנהלים על הנוהל הזה כבר מתחילת השנה.

הבנתי. עובדים על הנוהל וזה עוד לא קורה בפועל.

אני מנהל את הפארקים התעשייתיים של סטף ורטהיימר. אני שמח שהוזמנתי לדיון הזה. אנחנו מייצגים מודל שלצערי משרדי הממשלה לא השכילו ללמוד אותו. זה מודל שמצליח מזה 20 שנה. יש לנו היום 5 פארקים תעשייתיים, כשארבעה מהם נמצאים בצפון: תל-חי, דלתון, לבון, תפן ועומר. אנחנו מגדירים את הפארקים שלנו כגני תעשייה. אני מדבר היום על סדר גודל של 100 חברות עם למעלה מ-2000 עובדים בפארקים האלה. אנחנו נמצאים היום בתפוסה של 97%, מה שמוכיח שכן ניתן להביא תעשיות לנגב ולגליל.

רק אחד מהם בנגב.

בעומר זה היחידי.

כמה מפעלים יש לכם בגן בדרום?

יש לנו 37 מפעלים. כרגע אנחנו במשא ומתן עם עירית ערד להקים פארק תעשייה. כבר סיכמנו לגבי מסלול של הכשרה מקצועית בשיתוף התמ"ת, כפי שעשינו בצפון בלבון.


מדברים פה על הכשרות מקצועיות ברמה של עובדי מתכת, עובדים פשוטים. הבעיה העיקרית היא להביא אוכלוסיה של מהנדסים. יש לנו ביקוש גדול מאוד. הראיה היא שחברות כמו "סנדיסק" ו"פריסקייל" יושבות היום בדרום. חברת "בי.אמ.סי סופטוור" יושבת בתל-חי. אני חושב שבפעולה נכונה ניתן להביא את החברות האלה לפריפריה. ניקח, לדוגמה, את חברת בי.אמ.סי. המרכז של בי.אמ.סי, שהיא חברת תוכנה, יושב בקרית עתידים. הם פנו אלינו לפני 6 שנים להקים שלוחה בתל חי. זה התחיל עם 15 עובדים. העסק התחיל להצליח גם מבחינת העלויות וגם מבחינת המיקום. הבעיה היתה קושי לגייס מהנדסים. היינו צריכים לעשות פעולה, מעבר להכשרות המקצועיות, כדי לנייד מהנדסים ממרכז הארץ לצפון. בפעולה משותפת גם של החברה עצמה וגם שלנו, נרתמנו להעביר מהנדסים לצפון. בעקבות הפעילות שלנו עברו 70 מהנדסים מהמרכז לתל חי. נתנו למהנדס פיתרון לא רק ברמה של התעסוקה כי הבעיות הרבה יותר מורכבות. למשל, היינו צריכים למצוא תעסוקה לנשים. קיימנו ירידי תעסוקה לנשים. 70% מהנשים עובדות היום בגליל העליון. בנושא המגורים מיפינו את אזורי המגורים, בקיבוצים, קריית שמונה ומטולה. הרוב רצו ללכת להרחבות בקיבוצים. הצלחנו להגיע למצב שגם החברה וגם הקבלנים שבונים הרחבות בקיבוצים נותנים בונוס לאותם מהנדסים. 30% אחוז מאותה קבוצה קנו או בנו בתים בהרחבות.


כלומר, זה דבר שצריך לחשוב עליו כשחושבים על אוכלוסיה של מהנדסים כי היום קשה מאוד למצוא מהנדסים גם בצפון וגם בדרום. האוניברסיטאות לא מסוגלות לספק כמות מהנדסים מספקת ולכן צריך לעבוד על ניוד אוכלוסיה צעירה של מהנדסים מהמרכז לדרום והצפון.


אני מייצג גם את חברת "ישכר", שהיא חברה לעיבוד מתכת. זאת החברה הגדולה בארץ. אנחנו מכשירים למעלה מ-100 עובדים בשנה. נכנסנו לפני שנתיים למסלול של הכשרה מקצועית בכיתות י' עד יב'. סטף הקים בלבון בית ספר, בשיתוף משרד התעשייה והמסחר. יש לנו 100 ילדים. מרביתם ילדים שנפלטו ממערכת החינוך מאזור עכו, נהריה, מעלות. היום הם נכנסו למסלול של לימוד עיבוד שבבי, כולל מסלול לבגרות. הם לומדים בתנאי לוקסוס כי נתנו להם מקום בלבון עם כל המשתמע. סטף השקיע בציוד ובתנאים. יש שם חדר אוכל וחדר כושר. בספטמבר אנחנו הולכים להגדיל את הפעילות הזאת בעוד 50 תלמידים.

כמו שאמרתי, סיכמנו עם ראש עירית ערד להקים בית ספר מקצועי נוסף. כמובן שראש עירית ערד יפנה למשרד התמ"ת לקבל אישור.


אני רוצה לומר שניתן לעשות. מדינת ישראל משקיעה בתשתיות ומפתחת אזורי תעשייה מבלי לחשוב איך מביאים מפעלים. לדעתי צריך לעבוד על הנקודה הזאת. כרגע אני לא אנתח איך עושים הזה. אני מנהל את המודל הזה כבר 20 שנה.

חוץ ממרכיב הקרקע, במה המדינה משקיעה?

פיתוח של תשתיות כבישים, מים, ביוב, חשמל. את כל השאר הם משאירים בידי הרשות לגייס את התעשיות. לצערי, ראשי הרשויות לא תמיד יודעים לעשות את זה.

אמרת שאתם מנהלים משא ומתן עם עירית ערד להקמת גן תעשייה. מה זאת אומרת משא ומתן? מה אתם מבקשים מעירית ערד? מה היא יכולה לתת?

עיריית ערד צריכה לקבל אישור מהמנהל להקצות לנו שטח. היום אנחנו באותה מסגרת של מבנים להשכרה ולא בתפישה של גן תעשייתי. יש היום בדרום כל כך הרבה שטחים ואני צריך לצאת למכרז כדי לקבל קרקע. מרכז השקעות הכניס אותה לקטגוריה של מבנים להשכרה. היום אנחנו לא מקבלים את המענקים כי אנחנו באותו סטאטוס ולא רואים את התרומה שלנו בהבאת מפעלים לפריפריה. אלה שתי נקודות שלדעתי המדינה צריכה לחשוב עליהן.

סטף החליט שהוא רוצה להקים פארק תעשייה בנצרת. בנצרת הערבית, באזור הר הקפיצה יש שטח שמוקצה שעבר שינוי לגן תעשייה. בא המנהל ואומר שהוא רוצה עלויות פיתוח לפי תיירות.

מה משמעות הדבר?

אנחנו אומרים שקיבלנו יעוד לתעשייה בהר הקפיצה ואנחנו רוצים לשלם לפי תעשייה. בא המנהל ואומר שבזמנו זה היה תיירות והם רוצים שאנחנו נשלם לפי תיירות. זה קשקוש. התשלום לפי אזור תיירות גבוהה באופן משמעותי.


זה לא העניין שסטף לא יכול להוציא את הכסף הזה. זה עניין עקרוני. אין עוד יזם שיבוא לנצרת להקים פארק תעשייה. אנחנו הולכים להשקיע שם 15 מיליון דולר כדי להביא תעסוקה לנצרת.

איפה זה עומד היום?

זה תקוע במנהל. נפגשנו עם השר בוים. השר בוים אמר שנעביר את זה לתמ"ת. התמ"ת אמר שאין לו את התקציב ושם זה נתקע. ג'רסי רוצה לקדם את העניין הזה, מוכן לעשות את הכל. לסטף יש את היתרון, אם הוא בונה תעשייה, הוא רוצה לקבל, כמו כל אזרח במדינת ישראל, את התנאים של תעשייה. אנחנו נקים בנצרת בתנאי שנקבל את זה לפי תעשייה.


אנחנו גם במשא ומתן בסחנין. אני אומר שהממשלה צריכה להתכנס לעניין הזה.


הייתי מציע למשרד התמ"ת אולי לבוא פעם אחת וללמוד את המודל הזה. ניקח לדוגמה את תל-חי שנמצאת רחוק אבל נמצאת ב-100% תפוסה. כרגע אנחנו הולכים להכפיל את גן התעשייה בתל-חי לחברות שכבר חתמו על הסכמים איתנו. אלביט הולך לקחת 3,000 מ' בתל-חי. תדיראן קשר יושבים בתל-חי על 3,000 מ'. רבותי, אפשר להביא מפעלים לפריפריה. צריך לדעת איך לעשות את זה. תודה.

אדוני היושב ראש, תבורך על הדיון הזה. אני מקווה שמפה נוכל לקדם ולפתור הרבה בעיות. אני מנהל את פארק נועם מטעם התאחדות התעשיינים. בעצם זה פרויקט ממשלתי. משרד התמ"ת, מנהל מקרקעי ישראל ומשרד ראש הממשלה יצרו פרויקט שהוא מעין פיילוט לנסות ולעודד העתקת מפעלים מאזור המרכז לפריפריה ולאזור הדרום. הפארק יושב בצמוד לנתיבות. יש שם 300 דונם שאותם אנחנו אמורים לאייש בתעשייה. אנחנו מדברים על איוש בתעשייה ולא איוש על ידי מרכזים לוגיסטיים ומחסנים. זאת אומרת, פרופר תעשייה.

התחלנו בתחילת 2007 והיום אנחנו עומדים עם 10 מפעלים על 125 דונם. הם מאוישים על הנייר עם התחייבות. יש מספר קריטריונים בפרויקט הזה. אנחנו מחייבים אותם למינימום העסקת עובדים, שזה 25 עובדים. על כל דונם נוסף שהם לוקחים אנחנו מחייבים אותם בעוד 3 עובדים. אנחנו מחייבים אותם לקחת עובדים מהדרום. לכל תעשיין יש 3 שנים לשנות את הסטאטוס במפעל שלו, מעובדים שהוא התבסס עליהם לעובדים בדרום.

היעד של הפרויקט הזה הוא לייצר בין 2,500 ל-3,000 מקומות עבודה. זה אמור לעשות שינוי מהותי. בתמורה למגבלות שהממשלה יצרה, היא החליטה לתת הטבות מאוד ייחודיות, שאין אותן באף פארק תעשייה בארץ. עם כל זאת, אנחנו נמצאים היום במצב לא טוב. ההטבות הן עד 20 דונם קרקע חינם. אנחנו נותנים גם מענק של עד 50% מההוצאות להעתקת המפעל, שלא יעלו על 2.5 מיליון שקלים. אנחנו נותנים גם 10 שנים פטור מ-50% פטור מארנונה.

אם 10 מפעלים ירצו עד 20 דונם אז אתה בבעיה.

לא כולם לוקחים 20 דונם. בשבוע הבא יתקיים דיון אצל מנכ"ל התמ"ת עם נשיא התאחדות התעשיינים. הוא זה שהוביל את הפרויקט הזה והוא נלחם בכל הבירוקרטיה האפשרית כדי לקדם את זה. למרות זאת אנחנו עומדים עם 5 מפעלים, וזאת לאחר כל האישורים הבירוקרטים שעיכבו אותנו בדרך. אבל, גם הם מתמהמהים ואולי מסיבה מוצדקת של חוסר ביטחון במערכות. בתחילת הפרויקט הבטחנו שתוך 6 עד 8 חודשים אנחנו נותנים להם את החוזים ביד לעליה לקרקע. אנחנו עומדים בלוח זמנים של מעל שנה. הבטחנו להם הרבה הבטחות.

מה הסיבה לעיכוב?

בירוקרטיה. אני צריך לקיים דיון על מנת לאשר עוד שני מפעלים, בעקבות מפת עדיפות א' שהתעכבה. הדיון נקבע ל-21 לחודש. למה? כי פקידה אחת שצריכה לאשר את הדברים האלה שברה את הרגל ואין לה מחליפה. מחכים שהיא תחזור. זאת סתם דוגמה קטנה לעיכובים.


אני יכול לומר שמנכ"ל התמ"ת וצוותו עושים מעל ומעבר בכל הנושא הזה אבל לצערי גם הם לא מצליחים לפעמים להזיז את הפקידות שמתחת. אם חמשת המפעלים יקבלו החלטה סופית בשבוע הבא וייקבע תאריך שבו הם עולים לקרקע, כמובן לאחר אישור היתר בניה, הם אמורים לייצר קרוב ל-200 מקומות עבודה חדשים. אני יכול להגיד לך שהם חוששים ואני מבין את חששם.


שמענו את הנתונים שהועלו כאן, גם בנושא ההכשרה וגם בנושא של אי מציאת פיתרונות ועידוד עובדים. הם חוששים מהיכולת שלהם למצוא מועסקים. אם הוא מתחייב הוא גם שם ביטחונות וערבויות. אחר כך המדינה תרצה לחלט לו את הערבויות על זה שהוא לא הצליח למצוא עובדים מהדרום. אז התעשיינים האלה שואלים מה יקרה אם למרות כל מאמציהם הם לא יצליחו לקבל עובדים.


יש לנו בעיה מהותית כי היעד שלנו הוא 2,500 עד 3,000 מקומות עבודה. אני כולה תקווה שבאמת הדיונים שהתחילו לפני שנה בראשותו של אבי פלדמן – אתמול התקיים דיון מעמיק נוסף בניסיון לקדם את הנושא הזה. אני מקווה שזה יקרום עור וגידים - - -

מה המקום של מרכז ההשקעות?

יושב פה נציג מרכז ההשקעות ותוכל לשאול אותו. מבחינתנו, יש בעיה עם מרכז ההשקעות מבחינה תקציבית. אנחנו תמכנו ותומכים במרכז ההשקעות ורוצים את כל העידוד של מרכז ההשקעות אבל הם במגבלה מול האוצר. אולי תשאל אותו, הוא יוכל לספר לך מה רע גורלו.


עכשיו לבעיות שאנחנו עומדים בפניהן. הנושא הראשון הוא ה-30% שלוקחים לאנשים האלה. האנשים צריכים דמי קיום להכשרות, צריך לפתוח כיתה אחר הצהריים.


טוב היה אם רשות המיסים היתה נרתמת לנושא הזה על-ידי הטבות מס, לפחות בתקופת ההכשרה או בשנה הראשונה שבה התעשיין מתמודד עם עובד שלא נמצא בכושר של 100%. לו בשנה הזאת, התעשיינים היו מקבלים עידוד מס מסוים, היה לזה משמעות. אל תשכח שזה לא כל כך פשוט לקלוט עובד. בפרויקט שלנו, למשל, אנחנו מחייבים אותם להיפטר מהעובדים הקיימים שעובדים במפעל ולהתמודד עם עובדים חדשים וכל זה תוך מעבר של 3 שנים, שזה מהיר מאוד. אני יכול להגיד לך שבשנה וחצי שאני מתעסק בזה, נשרו לי 7 מפעלים. הם עמדו בקריטריונים ולא ניתן היה להיות גמישים בלוח הזמנים הזה.


הזכרת תנאים טובים. אנחנו נותנים את כל התנאים הטובים אבל עדיין זה לא עוזר להביא מפעלים, ובטח לא מהנדסים ומהנדסים.

כל המפעלים הם מפעלים ממרכז הארץ.

כן. ביניהם יש אחד חדש שהוא מפעל לתרופות. זאת חברה חדשה עם משקיע חוץ.


אגב, מה שיש לנו היום בפול העובדים זה תעשייה מסורתית. הייתי רוצה לראות את אינטל אצלנו.

תעשייה מסורתית זה חשוב.

זה חשוב אבל צריך עובדים יותר מיומנים.

גם לתעשייה מסורתית צריך טכנאים והנדסאים.

אני מנכ"ל מגבות ערד. במפעל מועסקים 700 עובדים. יש לנו 100 עובדים במגדל העמק. 120 מיליון דולר מחזור, 96% יצוא.

היום חסרים לנו לפחות 50 איש. לפני מספר חודשים פנו אלי מחברת סיוון שעושה הכשרות. מאחר ואין מוסד בארץ שעוסק בהכשרות של טקסטיל, עולם הולך ונעלם, אנחנו צריכים לעשות את הכל במפעל בהכשרה מפעלית. אמרו לי שיש אנשים ברהט, בוגרי צבא עם 12 שנות לימוד. הם יקבלו דמי קיום מקרן גרוס, ביטוח לאומי, משרד התמ"ת ואני אתן את ההכשרה, את הכיתה. זה מצא חן בעיניי מאוד. התחלנו לעבוד. אחרי חודשיים דמי הקיום לא הגיעו ואנשים פרשו. נאלצתי לתת כסף מכספי המפעל כדי שהם "יעשו שבת".

המדינה לא חתמה איתך על חוזה בעניין ההשתתפות בהכשרה?

לא עמדתי על חוזה ולא ראיתי את ההתחייבויות. ההשקעה שלי היתה בהכשרת כיתה ובאנשים שלי, דברים שיש לי ואני מאוד מעוניין לתת אותם כי אנחנו בנויים להכשרה פנים מפעלית. לא כל כך התעמקתי. הכסף לא הגיע והאנשים פשוט פרשו. זאת צורה של בירוקרטיה.

אני מתנצל, אני צריך לצאת ל-5 דקות.

אני חושב שאנחנו אחד המעסיקים הגדולים ביותר של בדואים בנגב. יש לנו 120 בדואים. מתוכם יש אצלנו מנהלי מחלקות. יש חבר'ה שעברו אצלנו הכשרות. מנהל אחת המחלקות המסובכות בנושא של אוטומציה ותפירה אוטומטית, בדואי מכסייפה, בחור גאון. שלחנו אותו לכל העולם והוא עבר הכשרות.


ב-2004 רכשתי מפעל שהתמוטט בארצות הברית. חלקו הבאתי לערד. מבנה תעשייה אין לי, כי אין בערד מטר אחד פנוי להשכרה. הסביבה הכלכלית של ערד אומרת שאין לנו שטחים. אם אתם רוצים תחכו שנה. כשיש הזדמנות עסקית שנה זה בכלל לא טווח ריאלי. אם לא חבר שסגר מפעל לבידים שהיה בערד, לא היה לנו מקום. הוא סגר ולקחתי את ה-3,000 מטרים האלה. זה הספיק בקושי. ביקשנו לבנות עוד. היתה לו התחייבות של מרכז ההשקעות לקבל 40% מענק. עד היום הוא לא קיבל את זה. אנחנו צריכים עוד שטחים. החברה הכלכלית אומרת שבתמ"ת אומרים שקודם נביא שוכר ואחרי זה יתנו לנו את הכלים. זה לא עובד כך. במקומות האלה צריכים שטחים פנויים להזדמנויות עסקיות, אחרת אף אחד לא יבוא.


אני אזכיר לכם שמוטורולה הגיעה לערד בגלל שהיה מבנה פנוי ובייגה הצליח לשכנע את האנשים של מוטורולה להיכנס לערד. כרגע אין לי ברירה. הרכבתי חלק מהציוד בסין. לא מתתי על זה. משפחת היימן, שהיא בעלת המפעל, מאוד רוצה את המפעל בארץ מתוך מניעים ציוניים, אבל אין לי ברירה. יש לנו שוק, יש לנו ציוד שרכשנו ואין לי מקום להרכיב אותו.


כל ההכשרות הפנים מפעליות האלה נתקלות בבירוקרטיה. אין לי ברירה, אני עושה את זה בעצמי.

למה אתה מתכוון כשאתה אומר בירוקרטיה?

אני אתן לך דוגמה של החבר'ה מרהט.

מה אתה מציע כדי לייעל?

שאלה נוספת. איך הסבירו לך משרדי הממשלה את הכשל הזה?

קרן גרוס, ביטוח לאומי, משרד התמ"ת. הם היו צריכים לשלם לחברת סיוון כדי שתארגן את הקורס. עד היום אני לא יודע אם חברת סיוון קיבלה. אני, ששילמתי עבור הקורס, אנחנו הובלנו את הקורס, לא קיבלנו אגורה.

חברת סיוון היא חברה פרטית?

סליחה, אני מתכוון לחברת אתגר ולא לסיוון.

הם הסבירו לך למה הם לא קיימו את ההתחייבות שלהם?

בגלל שהם לא קיבלו כסף.

אני מתכוון לקרן גרוס ולמשרד התמ"ת.

לא נכנסתי לזה. אוכל להביא לכם יותר פרטים. מנהלת משאבי אנוש שלנו מצויה בפרטים.

קרן גרוס מופעלת על-ידי היחידה להכוונת חיילים משוחררים. היו לא מעט בירוקרטיות, בלשון המעטה, להפעיל את הקרן ולתת 2,000 שקל לחיילים משוחררים עבור ההכשרה.

ומה עם משרד התמ"ת?

משרד התמ"ת מימן את ההכשרה.

אנחנו ביצענו את חלקנו.

דמי קיום זה לא שלנו.

נעבור למרכז ההשקעות.

רציתי להעלות שתי נקודות. לא חשבתי שזה הפורום לדון במצוקות התקציביות של מרכז ההשקעות אבל נקודה אחת. אנחנו הפעלנו מסלול תעסוקה. מסלול תעסוקה היה מסלול שהיו בו מסלולים מיוחדים לאוכלוסיית הבדואים בנגב ולאוכלוסיות מיוחדות אחרות. זה פעל במשך 3 שנים. היו עשרות מפעלים שקיבלו מאיתנו תמיכה. מאזור הדרום הוצאנו למעלה מ-2,500 משרות חדשות. המסלול הזה לא חודש בשל כך שמשרד האוצר, למרות שהוא מכיר בחשיבות ובתשומות של המסלול הזה, הוא לא מצא מקורות תקציביים כדי לחדש אותו גם ב-2008.


הנקודה השניה. אותם מפעלים שקיבלו מאיתנו את התמיכה והאישור, נתקלו בקשיים בגיוס עובדים בעיקר במקצועות המתכת. אין בעיה בנושא ההכשרה. גם בעלי המפעלים עצמם, כמו המפעל בערד ומקומות אחרים, היו מוכנים לבצע את ההכשרה בתוך המפעל. הבעיה העיקרית היתה דמי הקיום של האנשים שהיו אמורים לבוא. היה שינוי בהוראות הביטוח הלאומי שהמובטלים לא יכולים לקבל דמי אבטלה וגם אלו שזכאים לדמי אבטלה, האבטלה שלהם מקוצצת ב-30% בזמן תקופת הזכאות שלהם. אנשים פשוט לא באו. כל הניסיונות לעשות וריאציות כאלה ואחרות, אלה דברים שלא יכולים לעזור. זה מן טלאי שלא משפיע על התמונה הכוללת. בתמונה הכוללת יש מפעלים שלא יכולים לאייש מאות משרות. הם מוכנים לפתוח קורסים ולממן את הקורסים רק שהאנשים לא באים. האנשים לא באים כי הם לא יכולים מפני שאין להם דמי קיום ואין מי שישלם להם משכורת בתקופת הקורס.

מה עם אלה, כמו המפעל בערד, שיש להם יכולת לגייס עובדים וגם להגדיל את נפח הייצור שלהם אבל אין להם מבנה במקום. האם אתם לא מעורבים בדברים האלה?

התקציב של מרכז ההשקעות קוצץ באופן דרסטי כך שגם למפעלים, לא רק למבנים, אין תקציב לבצע. לעניין המבנים, מגבות ערד יכולה להקים את המבנה בעצמה אם היא צריכה את המבנה. אם בא גוף אחר ורוצה להקים מבנים, אין ספק שהוא צריך להראות שיש לו שוכרים.

אתה רוצה להגיד לי שמפעלים קיימים לא זכאים לתמיכה שלכם?

הם זכאים. אני מדבר על זה שיבואו גורמים ויקימו מבנים ללא צפי של מי שישכור מהם את המבנים. יש הרבה מאוד מבנים ריקים. אתה יכול לראות בכל רחבי הארץ ובעיקר באזורי הפריפריה עומדים מבנים ריקים שהיו בהם שוכרים ועזבו מסיבות כאלה או אחרות.

זה לא מדויק. אנחנו תמיד מוכיחים רשימה של שוכרים. במשך 5 שנים לא קיבלנו את המענקים שמגיעים לנו.

לעניין המבנים. התקציב של מרכז ההשקעות, שהיה מיועד גם למבנים קוצץ ב-90%.

מה התקציב שלכם היום?

התקציב שאושר ל-2008, שעדיין לא בוצע, אמור לעמוד על 260 מיליון שקל.

כמה בוצע עד היום?

לא בוצע כי התקציב לא עבר. למרות שזה אושר בחוק ההסדרים ובתקציב המדינה - - -

מתי האוצר מתכוון לשחרר להם את הכסף? עוד מעט השנה מסתיימת.

אולי תגיד מה קרה עם צו עידוד השקעות הון? התקציב קיים והוא מותנה בצו עידוד השקעות הון, שרק בשבוע שעבר עבר בוועדת כספים. בשבוע הבא מתוכננת ישיבה של מרכז ההשקעות שבה ייקבעו כללים על פיהם יחולק התקציב. מרכז ההשקעות יוכל להתחיל לעבוד.

גם על הכללים יש לנו מה להגיד.

אני חושב שאת השאלה הזאת אתה צריך להפנות לכנסת.

אני בטוח שבכנסת הדבר הזה לא נתקע.

מתי העברתם את הצו לוועדת הכספים?

הצו נמצא שם שנה.

הצו עוכב בגלל פניה לבג"צ של עירית חיפה והקריות. זה עוכב במשך 4-5 חודשים. הצו הפריע לצורך אישור בקשות חדשות וגם הדיונים הנוספים שהיו במשרד האוצר על עצם המימוש של התקציב הזה. רק עכשיו הם הגיעו לסיכום הדיונים. אני מדבר על הקריטריונים. למרות שהכנסת אישרה קריטריון אחד בלבד שעליו לא היתה מחלוקת, שמדובר בהשקעות עד 20 מיליון שקל. על זה לא היתה מחלוקת ולא היתה שום בעיה. הבעיה נוצרה כאשר רצו להוסיף דברים נוספים מעבר לקריטריונים.

בכמה קיצצו לך את התקציב מ-2007 ל-2008?

זה לא מ-2007 ל-2008. אם אני לוקח את השנים 2002 ו-2003, מדובר בקיצוץ של 90% ויותר. השנה היתה תוספת קטנה אבל זה אחרי קיצוץ שכמעט השאיר את מרכז ההשקעות ללא תקציב.

לגבי ההתייחסות לנושא הגישה של מפעלים פוטנציאליים, אנחנו בהחלט עושים את זה כל פעם מחדש וגם עושים את זה בפועל. בכל הגנים שהקמנו לא קיבלנו אגורה החזר ממרכז ההשקעות.

כמה השקעתם?

עשרות מיליוני שקלים.

אני מבקש מנציג האוצר להתייחס.

משרד האוצר מכיר בחשיבות הדברים והוא עובד יד ביד עם משרד התמ"ת. כל הכלים שניתנים על-ידי משרד התמ"ת הם בתאום עם משרד האוצר. אנחנו רואים בחומרה את כל הכשלים הבירוקרטים שאותם צריך לפתור.


אוצר לא מהווה חסם ברוב הנושאים שעלו.


אנחנו גם בוחנים את כל הנושא של אזורי תעשייה בדרום, גם בנושא של הכשרות, גם בנושא תעסוקה וגם בנושא תעשייה. אנחנו מקווים שזה יקבל ביטוי והתייחסות משמעותית בתכנית הכלכלית ל-2009. זה בנוסף לכל הפעילויות שעובדים עליהן היום. אין מחלוקת בין האוצר למשרד התמ"ת.

יש הטבות מיוחדות למפעל שרוצה לעבור לדרום או לצפון באופן מיידי?

משרד האוצר הוא לא המשרד שמטפל בזה. משרד התמ"ת הוא הכתובת לנושאים האלה. משרד האוצר נמצא מאחורי הקלעים.

למי שיש כסף, הוא זה שקובע מדיניות.

המדיניות היום בהחלט מעודדת מעבר של עסקים. יש לזה ביטוי בכל פעילויות משרד התמ"ת. תהיה לזה הגברה בתכנית הכלכלית של 2009. בנושא הזה הכתובת הוא משרד התמ"ת ואנחנו עומדים מאחוריהם לחלוטין.

רציתי לשאול אותך שתי שאלות נקודתיות. האם אתם עומדים מאחוריהם בשאיפה שלהם לא להוריד 30% מדמי האבטלה של מי שהולך להכשרה מקצועית?

כמו שאתם יודעים, צוות תעסוקה שלנו עובד בשיתוף עם אמנון כהן וועדת העבודה והרווחה.

יש הצעת חוק כזאת. יש הצעת חוק של אמנון כהן לבטל את ה-30% וגם שאנשים שעוברים הכשרה ימשיכו לקבל דמי אבטלה. אנחנו עושים לזה עכשיו אמדן עלות. הממשלה מתנגדת לזה. היא עברה בקריאה טרומית ועכשיו היא נדונה בוועדת העבודה והרווחה. הממשלה מתנגדת להצעת החוק.

כרגע מדברים על כך שלא יבטלו את ה-30% האלה במקצועות מסוימים כמו מקצועות עתירי עובדים זרים ועתירי תשתיות וכל מיני מקצועות שאין להם הכשרות במגזר הפרטי. בנוסף לזה תהיה עסקת חבילה. יינתנו מלגות לימוד לכל התחומים האלה והם יכללו גם מענקי השמה וגם מענקי הצמדה לאחר מכן. זה נמצא עכשיו בדיונים מול ועדת העבודה ורווחה.

אז אתם כן תתמכו ביוזמת החקיקה הזאת, בגלל שהיא לא תקיף באופן גורף את כל המקצועות במשק אלא אותם מקצועות שאתם חושבים שיש להם ביקוש.

העמדה הזאת הובעה גם כלפיכם וגם בוועדת העבודה והרווחה.

וחבר הכנסת כהן לא מוכן?

לא, זה בשיתוף איתו.

הוא לא מוכן, הוא דורש שזה יהיה באופן גורף.

נאמר כאן שאחד החסמים בפני אנשים שהיו יכולים להיות פוטנציאל להכשרה מקצועית זה עניין דמי הקיום שה-30% הם חלק מהם. אנשים כאלה, שבבוקר עובדים ב"שחור" כי רוב העבודות הן בשעות היום, היו פוטנציאל גדול יותר להכשרה מקצועית אילו מרכזי הכשרה היו פועלים בשעות אחר הצהריים.


מה העמדה שלכם לגבי פתיחת מרכזי הכשרה בשעות אחר הצהריים?

צוות תעסוקה הוא זה שמטפל בנושאים האלה נמצא בדיונים עם אמנון כהן. אני מאמין שהנושא הזה עולה בדיונים איתם. אני מציע לאנשי משרד התמ"ת שיעלו את זה מולם. ההחלטה תתקבל במסגרת הדיונים.

ביקשתי את עמדת האוצר לא את עמדת הצוות.

אני לא יכול לתת לך עמדה מכיוון שזה לא בתחום אחריותי.

מה אומרים לכם?

שזה יותר עניין של ביטוח לאומי. בנושא הזה לא שמענו את עמדת האוצר.

מי מעכב? אתם חושבים שצריך יותר הכשרות אחר הצהריים. למה זה לא קורה?

ביטוח לאומי לא מאשר מתן הבטחת הכנסה או דמי אבטלה לאנשים שילמדו אחר הצהריים. זה על פי חוק.

למה לא להגיש תיקון חקיקה?

אם נקבל אישור, בשמחה רבה נפתח.

אדוני היושב ראש. יש בידי פרוטוקול של ועדת העבודה והרווחה מה-18.6.2008 ואני מצטט את דבריו של חבר הכנסת אמנון כהן: "את הקנס צריך לבטל, לא משנה איזה קורס הוא לוקח". זה חד משמעי.

אין פשרה. זה הגיע אלינו לעשות אמדן עלות כי הממשלה מתנגדת.

מר פלמר, מנכ"ל תנועת אור, בבקשה.

תנועת אור עוסקת בהבאת מתיישבים לנגב והגליל. הקמנו ישובים ואנחנו מרחיבים ישובים ועוסקים בכל הנושאים הקשורים למשולש הזהב שהזכרת, תעסוקה, דיור וחינוך. בקטע הזה הייתי רוצה להשלים מהדברים שאנחנו יודעים. יש לנו מרכז מידע. עד היום זכינו להעביר כ-2,000 משפחות לנגב ולגליל.


אני רוצה להשלים כמה נקודות מהזווית של ההון האנושי. אני חושב שמה שאריה אמר בנושא גני התעשייה הוא נכון והמודל עובד. אני חייב להגיד שעדיין חסרים מהנדסים ומשרות איכות. זה דבר מדהים. אנחנו מכירים 350-400 משרות איכות של ניהול והנדסה שחסרים בנגב ובגליל. יש את המשרות וצריך להביא את האנשים. אני מדבר על משרות איכות של מנהלים, מהנדסים. זאת תופעה שרק הולכת וגדלה בשנים שאנחנו מתעסקים בנושא הזה.


בהקשר של גני התעשייה. יש 127 אזורי תעשייה בארץ ו-30 מהם בנגב. אצל סטף נותנים פיתרון הוליסטי. זה לא יכול לעבוד לבד. לא מקימים פארק תעשייה ושוכחים מהנושא של הדיור, קהילה וחינוך. צריך להתמקד ב-4-5 פארקים בנגב אבל לקחת אותם מהתחלה ועד הסוף. לראות איפה גרים מסביב. לראות איך מביאים אותם לתעשייה, ולא להתפרס על 30 פארקים כשלא יודעים איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר.


נקודה שניה זה בדיקת הכלים שעבדו בהם בתמ"ת בשנים האחרונות, מה היה אפקטיבי ומה לא היה אפקטיבי. להחליט עם מה ממשיכים ואת מה מחסלים. מדובר במיליארדים. הייתי בדיון שבו המדען הראשי אמר שיש לו מיליארד שקל בשנה אבל אין ביקושים מהפריפריה. 80% מהבקשות מגיעות מגוש דן.

בנושא הזה יש שתי נקודות לביצוע: אחד, בחינה של הכלים ולהחליט מה יעיל ומה לא. שניים, כל הנושא של השיווק. יכול להיות בעל מפעל או יזם שיושב בגוש דן שגם ממניעים ציוניים וגם ממניעים עסקיים רוצה לעבור לפריפריה. הוא אפילו לא יודע עם מי לדבר, על מה צריך לדבר. גם אם הוא יתחיל בתהליך, בגלל סבך הבירוקרטיה, הסיכוי שהוא יגיע לקצה הוא פרומיל. כמרכז מידע אנחנו נתקלים בעשרות כאלה בשנה ואני בטוח שיש מאות כאלה, גם מהארץ וגם מחו"ל, שהיו מוכנים להעביר מפעל לנגב ולגליל, אם היה ברור להם מי הכתובת, מה התהליך ושמישהו היה מלווה איתם. לבעל מפעל אין זמן להתעסק עם הדברים האלה. הוא צריך לדעת שיש לו כתובת. אז זה שיווק וכתובת.

תראה כמה דברים עלו כאן בדיון. יש כבר כלים אבל מי מכיר, מי יודע ומי מתעסק בנושא הזה?

לדוגמה אני יכול לתת את חברת אי.די.טי שבסופו של יום הגיעה לבאר-שבע. התהליך הזה נמשך הרבה זמן. אני מעורב בתהליך קרוב לשנה וחצי. אתה צריך לשכנע את המנכ"ל להישאר בכלל בתהליך הזה.

נקודה נוספת זה הנושא של מנהל מקרקעי ישראל. מנהל מקרקעי ישראל באמת מקרקע את כל היוזמות האלה וצריך לראות איך פותחים מסלולים. אנחנו הבאנו ללהבים 4-5 חברות ומפעלים. מנהל מקרקעי ישראל מושך את זה כמה חודשים. אם הוא לא יחליט שלעשרה הראשונים הוא ייתן פטור ממכרז או בקריטריונים מאוד מסוימים – אין ספק שמנהל מקרקעי ישראל מהווה באג בכל התהליך הזה.


דבר נוסף זאת הדיפרנציאציה. לא יכול להיות שלמפעלים תהיה אותה הטבה בצומת קסטינה, בערד ובצומת להבים. חייבת להיות דיפרנציאציה מובהקת ואי אפשר לקרוא בשם נגב או גליל לנקודות שיש ביניהן 30-40 קילומטר והרבה יותר פערים חברתיים וכלכליים. זאת נקודה שצריך לטפל בה.


בנושא הסטודנטים. 6,000 סטודנטים בשנה הם בוגרים של אוניברסיטאות בנגב ובגליל. 86% מהם עוזבים את הפריפריה.

70% עוזבים את חיפה.

באמת בחיפה יש בעיה גדולה. בנושא הסטודנטים יש פער לא הגיוני בין מה שהחברה צריכה ובין כוח האדם שנמצא. מדובר בסדר גודל של 160,000 סטודנטים בפריפריה. בקטע הזה אנחנו מפספסים.


אנחנו, כארגון, נוקטים יוזמה. אני חושב שאפשר לגרום ל-1,000-2,000 סטודנטים להישאר כל שנה. צריך לגעת בנקודה הזאת.

אם אתה תופס את הסטודנט בסוף לימודיו ומצליח למצוא לו עבודה באזור, אז יש סיכויים גדולים יותר שהוא יפתח קריירה. כאן אתה מאבד אותו בתקופת סוף הלימודים.


בארצות הברית, מקומות העבודה פונים לסטודנטים שנה לפני סוף הלימודים. בישראל זה לא כל כך קיים.

עושים את זה באינטל ואולי בעוד כמה מקומות. אני חייב להגיד שחייבים את הגשר הזה. הסטודנטים עושים פרויקט גמר אז השנה האחרונה יכולה להיות רלוונטית. הגשר הזה חייב להיבנות.


שתי נקודות אחרונות. הנושא של עידוד השכר. חברת אמדוקס משלמת את אותו שכר כמו שמשלמים בצומת רעננה אבל זה לא נכון לגבי שאר המקומות. אפשר להבין למה.

למה עובד יצור בצפון מקבל פחות מעובד יצור במרכז?

לא הצדקתי את זה. אמרתי שאני יכול להבין.

למה זה קורה?

זה בלית ברירה. אתה מוצא הזדמנות עסקית. מצאת אדם שהאופציה שלו זה להיות מובטל. אתה נותן לו כמה שקלים יותר. אתה עושה את השיקול העסקי שלך וזה מה שאתה מחליט. אז עובד איכותי לא יישאר אצלך.


צריך לקחת חיילים משוחררים, לתת להם מענקים מוגדלים, להוסיף עוד 2,000 שקל למעסיק כדי שיוכל לתת להם יותר בברוטו. זה ייצור את השינוי כי היום, אני יכול להגיד לך שאצל חברת פריסקל שיושבת אצלנו, יש הבדל בין מחלף הסירה לבין עומר.

תוסיף למעסיק 2,000 שקל אז הוא ייקח את זה לעצמו והוא יוריד את זה לעובד.

התמ"ת ידע לפתור את זה ולראות שזה יגיע לעובד. זה יכול להיות ישירות לעובד.


דבר אחרון קשור בקהלי היעד. יש היום חוסר ברופאים. אני יכול להגיד לכם שכל בוקר יורדים ברכבת בבאר שבע מרצים באוניברסיטה, שופטים, רופאים. מי לא יורד שם? הרבה מאוד מהמשרות האיכותיות בנגב יורדות ברכבת. יש גם את כביש 6 שמקצר את המרחק אז אפשר לגור בתל-אביב ולעבוד בפריפריה.


צריך לטפל באוכלוסיית היעד כי בסופו של יום, אם כולם רצים לאיכילוב או לאירופה אחרי שמסיימים את הפקולטה לרפואה בבאר שבע אז יצא שכרנו בהפסדנו. גם בנושא הזה אני חושב שבסוף צריך לעבוד מול הלקוחות ולא רק לייצר תכניות. שווה גם ללמוד את הנושא הזה. תודה.

אני מתנצל שהגעתי באיחור. זה דיון מאוד חשוב. ראשית אני רוצה לברך אותך ואת העמותה שלך ואת כל מי שעוסק במלאכת הקודש הזאת של ישוב הגליל והנגב. בימים האלה אני מקים שדולה שתעסוק בייהוד הגליל והנגב.


לא רק שלא מגיעים אנשים לנגב ולגליל אלא שמרוקנים את הנגב והגליל. נוצר מצב במדינה שהכל מתרכז בתל-אביב וזה מכוון. אני לא מבין למה זה. כולם יודעים שזאת סכנה מכל בחינה. בגלל הריקון של השטחים בנגב אנחנו יודעים איזה ידיים תופסות אותן, ידיים עויינות לחלוטין. המדינה פשוט מזניחה את זה. לצערי, אני אומר את זה כאן בוועדה, מדינת ישראל תשלם על זה ביוקר רב. כל מדינת ישראל מרוכזת בגוש דן. זה לא מחמם לי את הלב שהשופטים מגיעים עם הרכבת מתל-אביב. זה לא מחמם לי את הלב שהם נוסעים לצפון וחוזרים בערב.


חוסר הפיזור זאת סכנה אסטרטגית למדינת ישראל. אני לא רוצה להיכנס לפרטים אבל דמיינו לכם אסון כלשהו, רעידת אדמה או אירוע פחע"י. מה יקרה? תל השומר, הקריה, מודיעין, צריפין, בתי חולים במרכזים, לא יהיה כלום. נגמרה המדינה, אין מי שייתן שירות החוצה. נגמרה מדינת ישראל באזור הזה.


המדינה צריכה לקחת את הבסיסים האלה, את המוקדים האלה ולהוציא אותם החוצה, כמו עיר הבה"דים. יותר מזה, גם את מה שמתפנה לא לאכלס. מפנים משהו מתל-אביב, בונים מגדלים ועוד פעם מרוקנים את הצפון. אתה מרים מגדלים ומישהו צריך לגור שם. אנשים באים כי זה טוב להם. שמענו פה שרמת השכר טובה יותר, איכות החיים טובה יותר, רמת החיים טובה יותר, ואז עוד פעם זה מתרוקן. יפנו עכשיו את הקריה, יהיו עוד 20,000 איש בתל-אביב. 20,000 איש לא ישפיעו על תל-אביב אבל את הפריפריה הם יכולים לגמור.


לכן, כל המדיניות הזאת היא מדיניות עקומה ומסוכנת ואני לא בא להאשים את הממשלה הזאת אלא את ממשלות ישראל לדורותיהן.


לדעתי הפיתרון צריך להיות הרבה יותר חזק, הרבה יותר מערכתי. לא בתמריץ כזה או אחר. צריכה להיות מדיניות ברורה לא רק לחזק את הפריפריה אלא גם להחליש את תל-אביב. חד משמעית, להחליש את תל-אביב. להעביר מתל-אביב לפריפריה וליצור מצב שיהיה כדאי להיות שם וחשוב להיות שם.


אדוני היושב ראש, אני בעל ברית לכל יוזמה ולכל חקיקה. לכם, הגופים האזרחיים, מי מכם שצריך עזרה יקבל ממש מכל הלב. אני מקווה שהצלחתי להבהיר את החשיבות של העניין.

תודה חבר הכנסת כחלון. בפתח הישיבה אמרתי דברים דומים למה שאתה אמרת. באמת לא ברור לי למה זה מצב הדברים כאשר כל מי שיושב בבית הזה תמים דעים שצריכה להיות מהפכה מוחלטת בגישה הממשלתית, כולל אפילו פיתרונות יותר קיצוניים. אני מסכים איתך שבסיסי צה"ל לא צריכים לשבת באזורים עתירי אוכלוסיה. הצעדים צריכים להיות הרבה יותר קיצוניים. לא נעים לומר, אני אפילו מדבר על כך שאוניברסיטאות במרכז הארץ לא צריכות לקבל סיוע לעומת אוניברסיטאות שיושבות בפריפריה. גופים ממשלתיים וחברות ממשלתיות, כמו, למשל, עמידר, שיושבת היא וכל עובדיה על הקרקע הכי יקרה במדינת ישראל ליד בית המשפט בתל-אביב במקום שיעבירו אותה ואת כל עובדיה. הממשלה מדברת בשפה אחת ומאפשרת לגופים שלה להמשיך לשבת במקומות המרכזיים ביותר במדינה. זה אולי נוח למנהלים וליושבי הראש אבל אין שום אמירה ברורה של הממשלה בעניין הזה, כדי לחזק את האמון של המשקיעים במגמה הזאת של הפניה לפריפריה.


הדיון הזה היה רק בנושא הבעיות הקונקרטיות של עידוד ההכשרה והתעסוקה בדרום ובנגב. אנחנו נקיים דיון מעקב בוועדת הכלכלה בעוד כ-60 יום כדי לראות מה התקדם מאז.


אני מבין שיש היום צוות פריפריה באוצר. אני אבקש התייחסות כתובה גם מצוות הפריפריה וגם ממשרד התמ"ת לשאלות הנקודתיות שעלו.

אולי כדאי שראש צוות פריפריה יגור בפריפריה.

יש פה ושם באגף תקציבים חבר'ה שגדלו בפריפריה אבל הם לא גרים בה שנים רבות. אני לא חושב שיש היום מישהו באוצר באגף התקציבים שעדיין גר בפריפריה. יכול להיות שהיה מועיל אם נעשה הצעת חוק שחצי מהרפרנטים באגף התקציבים צריכים לגור בפריפריה. זאת יכולה להיות הצעת חוק מעניינת. יכול להיות שכל הראייה שלהם תשתנה.

אז הם יעשו הטבת מס לכל אלה שגרים בפריפריה.

אני רוצה לבקש התייחסות כתובה ממשרד התמ"ת, תוך חודש וחצי, על מנת שנבין איפה אנחנו עומדים. אנחנו מבקשים את עמדתכם לגבי השאלה האם צריך לאפשר קבלת דמי אבטלה גם למי שמשתתפים בהכשרות בשעות אחר הצהריים. אתם אומרים שלשם כך צריך לשנות את חוק הביטוח הלאומי.

נבדוק את זה.

הנקודה השניה. יש את הצעת החוק של אמנון כהן. מי שיוצא היום להכשרה מקצועית מאבד 30% מדמי האבטלה. אם הוא כבר סיים את הזכאות לדמי האבטלה, וההכשרות הן בין 4 חודשים ל-10, אז הוא לא מקבל כלום ולא יכול לחיות. אמנם לא נעים לומר, אבל האנשים האלה מעדיפים לעבוד ב"שחור" ועוד שנה לחזור ולקבל דמי אבטלה ולא לצאת להכשרה מקצועית שלא מאפשרת להם אפשרות קיום. אני מבקש את ההתייחסות שלכם. האם צריך להמשיך את המצב הקיים?


אם משרד התמ"ת יגיד אמירה ברורה שצריך לשנות את המצב – תתעלמו כרגע מהעלויות התקציביות. אנחנו מבינים שאם תגידו שצריך לאפשר תשלום דמי קיום לאדם שעובר הכשרה ומתמיד בה, אני מבין שיש לזה עלויות. תשאירו לחברי הכנסת לחשוב האם צריך לקדם חקיקה כזאת על אף מה שיסבירו לנו על העלות התקציבית.


לא יכולה להיות סיטואציה, כמו שאומרים כאן, שיש ביקוש ל-450 עובדים בתחום המתכת בדרום ואין עובדים בעלי הכשרה מקצועית. זה מצב שהדעת לא סובלת.

מדינת תל-אביב ומדינת הייטק.

אני מבקש את התייחסותכם לנושא הכשרות בשעות אחר הצהרים ולנושא דמי קיום בהכשרה לאחר סיום האבטלה וגם לגבי הקנס של 30% הפחתה בדמי אבטלה.


לאור מה ששמענו כאן, הוועדה תפנה לשרת החינוך וננסה, אולי, לשמוע את עמדתה ולקיים דיון בנוגע לפתיחה מחדש של מגמות טכנולוגיות בבתי ספר טכנולוגיים.


הופתעתי לשמוע, שלאור עמדת השר שריד, בזמנו, שהחליט שכבר לא צריך מגמות טכנולוגיות, לא מכשירים יותר תלמידים ולתעשייה המסורתית אין עובדים.

רצה כרגע הצעת החוק להחזיר חזרה את המקצועות הטכנולוגים לבתי הספר. יש הצעת חוק כזאת, אני הצטרפתי אליה.

אודה לכם אם תוכלו להתייחס גם לנקודה זאת מההיבט המקצועי שלכם.


דבר נוסף. אנחנו רוצים לשמוע האם יש בכוונת משרד התמ"ת להקצות תקציב או לצאת בקמפיין של עידוד המעבר של מפעלים לנגב. זה שעמותת אור עושה מרכז מידע ויש יוזמות כאלה זה טוב, אבל אני לא זוכר שראיתי יוזמה ממשלתית כזאת. אפילו אין מרכז מידע ואינפורמציה וליווי של יזם, בין אם הוא קטן ובין אם הוא גדול.


התדמית היום היא כאילו שבנגב יש אבטלה גבוהה ואין תעסוקה. והנה אנחנו עושים דיון ומגלים שהאבטלה בנגב היא בדיוק בממוצע השנתי ושאפילו יש מקומות עבודה בתעשייה המסורתית אבל מצליחים למצוא עובדים. אני חושב שבמצב כזה, משרד התמ"ת צריך לצאת בקמפיין כדי לחזק את האמון בנגב. אם אתה תבוא לנגב תהיה לך תעסוקה.


דבר אחרון. אנחנו נפנה למנהל מקרקעי ישראל אבל אנחנו רוצים גם לקבל את התייחסותכם לטענה שיש בעיה בהקצאות קרקעות ובעלויות הפיתוח, כפי שתיאר כאן מר קוצי'נסקי שאמר שהוא רוצה להרחיב את המפעל אבל יש בעיה בהקצאת קרקעות לנושא הזה, אם זה בגלל בירוקרטיה - - -

דיברתי על מבנים ולא על קרקעות.

יש שתי בעיות נפרדות. אחד זה הנושא של קרקעות ופטור ממכרז במנהל מקרקעי ישראל.

שוב אני אומר. תתעלמו מכל המחלוקות ומכל מה שאתם חושבים שיעכב או לא יעכב. מה אתם חושבים מבחינת מדיניות מקצועית? האם המדיניות הקרקעית של המנהל בנושא של הקצאות היא נכונה או שיש לבצע בה שינוי? אני מבקש לקבל התייחסות בכתב שתופץ לכל חברי הוועדה. בהתאם לזה נחשוב האם צריך לעשות דיון מול מנהל מקרקעי ישראל או מול ראש המנהל החדש, לקדם חקיקה או כל דבר אחר.


אלה הנושאים המרכזים בהם אנו מבקשים את התייחסות המשרד. כפי שאמרתי, מי שאחראי להעביר לנו את המסמך זה מר פלדמן. אני מבקש להעביר לנו את המסמך תוך חודש וחצי.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15