PAGE
36
ועדת הכלכלה

15.07.2008


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 638

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום שלישי, י"ב בתמוז התשס"ח ( 15 ביולי 2008), שעה: 09:00

הצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008,

של חבר הכנסת גלעד ארדן, חבר הכנסת אמנון כהן (פ/2267)

חברי הוועדה: גלעד ארדן – היו"ר

יצחק זיו

יעקב כהן

עו"ד חוה ראובני – הלשכה המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

רן פינקל – סגן ראש תחום שירותי תחזוקה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שמעון אלקיים – מפקח מחוזי על מוסכים, אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חנן אהרון – סגן מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ברוניסלבה חירמן – מרכז בכירה לכלכלה ולתכנון, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

פיני שחר – אגף הפיקוח על הביטוח ושוק ההון, משרד האוצר

עו"ד דנה נויפלד – משרד המשפטים

עו"ד חנה טירי – הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ראובן אבן – יו"ר חטיבת המוסכים, לשכת המסחר

דוד אברהם הלוי – חבר הנהלה, חטיבת המוסכים, לשכת המסחר

אתי מורד – חברת הנהלה, חטיבת המוסכים, לשכת המסחר

אורי דיגמי – מנכ"ל חברת ביי אנד דרייב, איגוד סחר רכב בישראל

אייל פרובלר – מנהל תחום ענף סחר רכב, איגוד לשכות המסחר

נמרוד הגלילי – מנכ"ל הארגון הישראלי להשכרת רכב וליסינג

עו"ד ירון אליאס – איגוד חברות הביטוח

עו"ד ניסים מזרחי – יועץ משפטי, המועצה הישראלית לצרכנות

יהודה רודד – מנכ"ל, איגוד יבואני הרכב

יעקב אנוך – נשיא איגוד יבואני הרכב

דוד בוקר – יו"ר איגוד קציני בטיחות, מנהל תחבורה ומוסכים ארצי ב"מקורות"

מנשה פרידמן – חבר מועצה, איגוד קציני הבטיחות והתעבורה

רונן לוי – יו"ר איגוד המוסכים

אילן מלמד – מנכ"ל איגוד המוסכים

דורון אובזנק – דובר איגוד המוסכים, דובר פורום ארגוני הרכב בישראל

אבי גלנצר – יו"ר איגוד מכוני רישוי

יגאל רסקין – יו"ר ועדת הדרכה, ארגון מנהלי תחבורה בישראל

סמי נבון – חבר ארגון מנהלי תחבורה בישראל

ניר ימין


ליענה מאור – מתמחה


נועה קברטץ - מתמחה

לאה ורון

אושרה עצידה

הצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008,

של חבר הכנסת גלעד ארדן, חבר הכנסת אמנון כהן (פ/2267)

בוקר טוב לכולם. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום הכנה לקריאה שנייה ושלישית של הצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008, הצעת חוק שלי יחד עם חבר הכנסת אמנון כהן - שתי הצעות חוק שאוחדו.


אדוני היועץ המשפטי, את איזה סעיף אישרנו בינתיים?

בישיבה הקודמת, רק את סעיף 1. משרדי הממשלה ביקשנו לשנות את הגדרת "מבטח".

אבל, אמרנו שנזיז את זה אחרי, וכשנעבור לסעיף.

זה כבר הדיון השלישי בהכנה לקריאה השנייה והשלישית. בכמות הדיונים שהיתה בחוק הזה כבר היינו יכולים לעשות חוקה לישראל, לפחות חוק-יסוד.


לפני שנמשיך את ההקראה, ואת ההצבעות על הסעיפים, פרופ' וינטר ביקש להציג כאן מצגת. אני מתנצל, אני אבקש ממך לעשות אותה ממש ממש בקצרה, ובאמת לסיים אותה בחמש-שבע דקות.

בחמש דקות אני לא אוכל. אני חושב שמה שיש לי לומר פה הוא חשוב.

אני בטוח, בגלל זה גם אפשרתי.

אני הייתי בבית הזה כבר מספר פעמים על-פי הזמנת חברי הכנסת, בוועדות שונות של הכנסת. הפעם אני יזמתי את זה בעצמי, ואני ביקשתי לבוא ולדבר בפניכם על החוק הזה, משום שאני חושב שזה חוק חשוב שקשור למגוון בעיות אחרות שהכנסת מתמודדת איתן, בעיות שקשורות בשקיפות, בגילוי נאות. הרבה מהחולאים הכלכליים והחברתיים שלנו – ואני אפילו נזהר להגיד, החולאים הביטחוניים שלנו – קשורים בבעיות הללו.


הנושא של אינפורמציה בשווקים הוא נושא שמאוד קשור להצעת החוק הזאת שלפי הבנתי מאפשרת לקונים לקבל אינפורמציה מלאה על הרכב שהם קונים, או שהם עומדים לקנות. מעבר לאספקטים המוסריים שיש פה של לדאוג למצב שבו הקונה לא יקנה חתול בשק, וחשוב מזה שהמוכר לא יתפתה או ייכשל במכירת רכב פגום מבלי שהוא מודיע על כך לקונה דבר שהוא בבחינת הונאת דברים שהוא במקורות שלנו דבר שהוא חמור יותר אפילו מהונאת כסף, יש פה אספקט כלכלי שהוא כללי, וחשוב שאנחנו נדבר עליו.


בדרך כלל, כשיש הצעת חקיקה אנחנו חושבים שהצעה זו מטיבה עם צד אחד, ופוגעת בצד האחר. במקרה הזה החוק הזה הוא למעשה מטיב עם כל השוק. למעשה, הוא חוק שתורם ליעילות השוק. אני רוצה לקחת אתכם לסקירה כלכלית קצרה בנושא של יעילות שוק בעבודה מאוד חשובה שנכתבה בשנות השבעים על-ידי ג'ורג' אקרלוב שהוא קיבל עליה פרס נובל בשנת 2001, וזו עבודת מפתח שיש לה יישומים במגוון בעיות של השוק. היא מראה לנו את הכשל במצב שיש חוסר אינפורמציה בשוק, ועוד יותר במצב שחוסר האינפורמציה הזאת אינו סימטרי. כלומר, שצד אחד של השוק יודע יותר מצד אחר של השוק, שזה הסיטואציה שלפנינו כאשר המוכר יודע, והקונה לא יודע.


אני לא אניח שאתם יודעים משהו בכלכלה, אבל אני כן אניח ואני כן מאמין - בניגוד לכמה עיתונאים ציניקנים - שבבית הזה יושבים אנשים חכמים. אני אבקש מכם להתייחס למה שאני הולך להראות פה.


הנושא הזה נקרא "שוק הלימונים" של אקרלוב. המושג ""lemon באנגלית מדוברת בארצות הברית מתייחס למכוניות משומשות שאנחנו מתייחסים אליהם כגרוטאות. "שוק הלימונים" של אקרלוב מראה סיטואציה מאוד פשוטה. תחשבו שיש שני סוגים של מכוניות בשוק, מכונית פגומה ומכונית תקינה, כשלכל אחד מסוגי המכוניות האלה יש ערך מסוים שהקונה והמוכר משייך אותו. מכונית פגומה שווה לקונה 20,000 שקל, ולמוכר 10,000 שקל. מכונית תקינה שווה 30,000 שקל לקונה, ו-25,000 שקל למוכר. אתם רואים במצב הזה בין אם אנחנו במצב של מכונית תקינה או פגומה, יש מקום לעסקה, משום שבשני המקרים השווי של הקונה יותר גבוה מהשווי של המוכר, ולכן ראוי שתתבצע עסקה. מה היה קורה אילו מצב השוק היה עם אינפורמציה מלאה? גם הקונה וגם המוכר יודעים את טיב המכונית, וזה מצב שאנחנו מקווים להגיע אליו עם חקיקת החוק הזה. הרי שבמצב הזה מכונית פגומה היתה נמכרת באיזשהו מחיר בין 10,000 ל-20,000 שזה ההבדל בין השווי לקונה והמוכר - תלוי למי יש כוח מיקוח יותר גבוה - ומכונית תקינה היתה נמכרת בין 25,000 שקל ל-30,000.


תארו לעצמכם שידוע שפרופורציית המכונית הפגומות בשוק הזה היא שני שליש. כלומר, אם אתה לוקח מכונית אקראית, היא בהסתברות שני שליש פגומה, ובהסתברות שליש היא תקינה.


עכשיו אני רוצה לקחת אתכם למצב הקיצוני השני שבו אין אינפורמציה לחלוטין לא למוכר ולא לקונה. הווה אומר, גם המוכר לא יודע אם הוא מוכר מכונית פגומה או תקינה. מה היה קורה במצב הזה? התשובה היא פשוטה. הקונה היה אומר: בהסתברות שליש יש לי מכונית תקינה ששווייה 30,000 שקל, ובהסתברות שני שליש היא שווה לי 20,000 שקל. לכן, היא שווה לי בממוצע 23,333 שקל.

בהסתברות שני שליש היא פגומה כי גם אני לא יודע אם היא תקינה או פגומה, והשווי שלה 10,000. בהסתברות שליש היא תקינה, והשווי שלה הוא 25,000 שקל. ולכן, המחיר שהיה מתקיים בשוק הזה לכל מכונית, ואנחנו לא היינו יודעים אם היא תקינה או פגומה, היה נע בין 15,000 שקל ל-23,000 שקל.


עכשיו אני אקח אתכם למצב שקיים היום בשוק. המצב הקיים שכיום בשוק הוא מצב שבו המוכר כן יודע, והקונה אינו יודע אם המכונית פגומה או תקינה. אני רוצה להראות לכם את הכשל החמור של השוק הזה שאנחנו יכולים למנוע אותו במצב שאנחנו מכניסים יותר אינפורמציה.


זוהי אותה טבלה שראיתם קודם, ואנחנו מניחים שהמוכר יודע את מצב המכונית. ברור שאם המוכר נוקב במחיר שהוא מתחת ל-25,000 שקל, אז חזקה עליו שהוא מוכר מכונית פגומה, כי השווי של מכונית תקינה למוכר הוא 25,000 שקל. מייד כשהקונה שומע מחיר שהוא פחות מ-25,000 שקל, הוא מבין שהמכונית היא מכונית פגומה. לכן, במחירים של פחות מ-25,000 שקל לא תימכרנה מכוניות תקינות, אלא תימכרנה רק מכוניות פגומות.


מה קורה אם המוכר מציע מחיר שהוא מעל 25,000 שקל? אז הקונה צריך לגרד לעצמו בראש ולשאול, במחיר הזה האם זו מכונית פגומה או מכונית תקינה? אני לא יודע כי יש תמריץ פה גם לבעל רכב תקין, וגם לבעל רכב פגום, להציע מחיר גבוה של מעל 25,000 שקל. ולכן, הוא עושה את החשבון. אותו הדבר - בהסתברות שני שליש, זה פגום. בהסתברות שליש, זה תקין. בממוצע השווי של המכונית עבורי זה כמו שראינו קודם - 23,333 שקלים. אבל, המחיר שהוצע הוא 25,000 שקל. האם הוא יקנה את המכונית, או לא? הוא לא יקנה, כי מציעים לו את המכונית במחיר יותר גבוה מהשווי שלה.


מה קורה איפה? קורה שבשוק הזה שבו הקונה יודע כלום לגבי טיב המכונית, והמוכר יודע את טיב המכונית, לא תימכרנה מכוניות תקינות בכלל. בשוק הזה תימכרנה רק מכוניות פגומות. זה דבר שפוגע לא רק בקונים אלא פוגע גם במוכרים. מוכר שיש לו מכונית תקינה לא יצליח למכור אותה. אגב, זו תופעה שאנחנו רואים הרבה. כשאני הייתי בשנת שבתון בחוץ לארץ, והחלטתי להחזיק את הרכב שלי עד שבוע לפני עזיבתי את ארצות-הברית, בשבוע האחרון החלטתי לתת מחיר מאוד נמוך כדי להיפטר מהרכב, ולא קיבלתי טלפון אחד. חבר אז הציע לי להגדיל את המחיר ב-50%, וכשהגדלתי את המחיר ב-50% התחילו הטלפונים לזרום, ומכרתי את זה ב-50% יותר, בהרבה יותר קלות משהייתי מוכר את זה במחיר נמוך יותר.


לכן, אנחנו רואים פה שהכנסת האינפורמציה לשוק מאפשרת לנו להימנע מהתופעה הזאת של כשל השוק שבעטיו מכוניות תקינות לא תימכרנה.


חוסר אינפורמציה בשווקים, ובדרך כלל בשני צידי השוק, פוגע במגוון רחב מאוד של בעיות אחרות. אני יודע שזה לא הדיון פה, אבל אני רוצה בכל זאת להזכיר זאת, חיוב היצרן במתן אינפורמציה עדכנית ומפורטת לגבי המוצרים - אנחנו חושבים שזו מטלה שרק היצרן נפגע ממנה. אבל, לא - היצרן דווקא ירוויח מזה משום שקונה שנמצא במצב של חוסר אינפורמציה לגבי המוצר שהוא עומד לקנות, יהיה מוכן לשלם עליו הרבה פחות ממוצר שטיבו והתכולה שלו מפורטים.


איסור על פרסום מטעה - אני מבין שעומד להיכנס גם דיון בכנסת בנושא הזה. אנחנו רואים את המילה "עד" כתובה בקטן, ואת ה-70% באותיות גדולות, אז זה פרסום מטעה שלא רק פוגע בקונים, אלא זה פוגע במוכרים. זה פוגע באותן חנויות שבאמת רוצות למכור את כל התכולה של החנות ב-70%, אבל כיוון שאנחנו הקונים התרגלנו שכשאנחנו רואים מודעה כזאת זה בלוף אחד גדול, אנחנו לא נטריח את עצמנו לבוא לחנות שבאמת מוכנה למכור במחיר הרבה יותר זול.


זה קשור לשקיפות מרבית בתהליכי תמחור ומכרזים. אני נתבקשתי על-ידי המדינה לתכנן את המכרז של פי גלילות שב"דה-מרקר" לשמחתי, אולי לא לשמחתי, הוכרז כמכרז המוצלח ביותר בתולדות מדינת ישראל. הציפייה של רשות החברות הממשלתיות היתה לקבל עבור פי גלילות 300 מיליון שקל, והמכרז נסגר ב-800 מיליון שקל. היתה שם סוגיה של שקיפות - האם אנחנו אומרים לקונים את כללי המשחק עד הפריט האחרון, או שאנחנו נשאיר איזושהי עמימות, ונאפשר משא ומתן אחרי שהמכרז נגמר? אני הייתי בעמדה חד-משמעית שאסור להשאיר שום עמימות, והסיבה לכך שאם אנחנו משאירים עמימות, והקונה הפוטנציאלי חושב שלאחר מכן יהיה איזשהו הליך של משא ומתן, הוא מלכתחילה ייתן מחיר נמוך יותר במכרז. ואכן, הבטחנו שקיפות מלאה, והמחיר של המכרז קפץ כלפי מעלה.


זה קשור בשקיפות מרבית לגבי כללי המשחק העסקי עבור משקיעים זרים. זהו דבר מאוד חשוב. משקיע זר שנכנס להשקיע במדינה שאין בה שקיפות של כללי המשחק - והשקיפות זה לא רק השאלה כמה מפורט העניין בחוק, אלא זה גם השאלה עד כמה כללי המשחק יציבים ולא משתנים מיום ליום - משקיע כזה שנכנס למדינה שבה כללי המשחק אינם שקופים הוא מבחינתו קונה מכונית שהוא לא יודע את טיבה. זה בדיוק את אותו מצב של מישהו שקונה מכונית שהוא לא יודע אם היא פגומה, או תקינה. זה פוגע בתמריץ שלו להשקיע, וזה פוגע ביכולת שלנו לגייס הון חיצוני ולשפר את המצב הכלכלי של המדינה.


אלה דבריי לעניין זה, ואני מקווה שתקבלו את החוק. תודה.

תודה לפרופ' וינטר ראש המחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. אני שמח לומר לך שיש לך פה סטודנט לשעבר שכותב על החוק. הוא מייצג את העיתון "כלכליסט", ואני מקווה שהוא לא יעשה את הטעויות כמו ב"דה מרקר" שציינת.

ב"דה מרקר" לא היתה טעות, זה היה דיווח אמיתי.

בכל מקרה, אני חושב שמידי פעם חשוב לשמוע גם מה חושבים באקדמיה על יוזמות חקיקה בכנסת, בעיקר כאשר הן תומכות בחוקים שאני יזמתי, אבל גם כאשר לא. אנחנו נמשיך לקרוא את הצעת החוק. אני באמת מבקש להודות לך שטרחת ובאת להסביר לנו את החשיבות של הצעת החוק בעינך ככלכלן בכיר.


אני מבקש שהיועץ המשפטי יזכיר לנו לאן הגענו, ונמשיך לקרוא ולהכריע בדברים שצריך עוד להכריע בהצעת החוק. תמיד אני מאוד סבלני. אני מתנצל מראש שהיום אני אהיה טיפה פחות, כי זו ההזדמנות האחרונה לאשר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית, ואני מבקש מהאנשים להיות כמה שיותר קצרים ותכליתיים, ותמציתיים.

בדיון הקודם הוועדה אישרה את סעיף 1. החלטתם למחוק את הגדרת "צרכן" שהיתה בנוסח שפורסם ברשומות, ולתקן את ההגדרה של "מידע". כפי שציינתי בהתחלה, הממשלה מבקשת לתקן את הגדרת "מבטח", והם יסבירו תיכף. כמו כן, הוחלט שהשר הממונה יהיה שר התחבורה והבטיחות בדרכים. זהו סעיף 1 שאושר.

אבל, רציתם לפתוח איזושהי הגדרה.

זה מופיע בסעיף 2. המיקום שלה לא כל כך משנה.

זה נוסח.

"2 זכאות למידע אודות רכב משומש (א) בעל רכב שרכש משומש זכאי לקבל מכל מוסך שבו תוקן או טופל הרכב, ומכל מבטח, כל מידע שיש בידיהם אודות הרכב. בסעיף זה "מבטח" – כהגדרתו בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ן-1970".

אנחנו רוצים לתקן את ההגדרה של " מבטח", ולהפנות ל---

להפנות לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), התשמ"א-1981. פקודת ביטוח רכב מנועי למעשה מדברת על מבטח שהוא מבטח בענף רכב חובה. אנחנו פה מנסים לדבר על מבטח שהוא מבטח רכב רכוש ומקיף. בגלל זה יותר נכון להפנות לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, ולא לפקודה.

נמרוד, אני שמעתי שיש לך יום הולדת, ושמגיע לך מזל טוב. אנחנו מאחלים היום בשם הוועדה מזל טוב.

תודה רבה, כבוד הוא לי.


אני חושב שלסעיף הזה, כמו שגם הוסכם בדיונים הקודמים, חשוב להכניס שהמידע שיימסר זה מידע שיש למוסך או למבטח – מידע שגילו אינו עולה על שבע שנים. זה הוסכם, רק צריך להכניס את זה לסעיף בצורה כזאת או אחרת.

אולי נכניס בסעיף שתהיה חובה על מבטח או מוסך לפי העניין, להחזיק מידע כזה לתקופה של שבע שנים. את המידע הזה הם יהיו חייבים למסור.

או בהגדרת "מידע". מידע במוסך הזה מדברים על משבע השנים האחרונות.

אבל, צריך לקבוע איזשהו תאריך תחילה של השמירה הזאת, כי יכול להיות שיש מידע שלא נשמר.

החובה תחול ממועד כניסת החוק, כמו שהוועדה תחליט.

אבל, יכול להיות שצודקת עו"ד ראובני, ולפתוח את סעיף ההגדרות ולהוסיף להגדרה של "מידע".

זה עניין של נוסח.

חבר הכנסת זיו מחליף אותי לחמש דקות.

היועץ המשפטי יוסמך להכניס את נושא של שבע השנים או לסעיף ההגדרות, או לסעיף אחר.

אני רוצה לבקש שהחובה של שבע שנים של שמירת המידע, תחול מרגע תחילת החוק, ולא בדיעבד למפרע. למפרע המבטחים יכולים לתת מידע שקיים, אבל לא בהכרח קיים שבע שנים. זה לא שהמידע נעלם. אבל, לא בהכרח המידע נשמר כיום שבע שנים כי אין חובה לשמור אותו. אנחנו מדברים מעכשיו על החוק מכאן ולהבא.

יכול להיות שהחובה לשמור מידע תחול החל מיום תחילת החוק. כלומר, מכאן ולהבא. אבל, החובה למסור כל מידע שיש בידיהם תהיה אחורה.

ככל שיש מידע כזה.

כתוב: כל מידע שיש בידיהם. הם לא מחויבים למסור מה שאין להם, לא מחויבים לאסוף מידע לצורך זה.

אולי כדאי להדגיש את זה.

"(ב) מוסך או מבטח, לפי העניין, רשאי לגבות תשלום בעד ההוצאות הכרוכות במסירת מידע כאמור בסעיף קטן (א)."

האם לא תהיה הגבלה לגבי גודל העמלה שהוא רוצה לבקש?

זה גם נושא שעלה כמה פעמים בדיונים הקודמים של הוועדה - האם לקבוע כבר בחוק את התשלום שהם יכולים לגבות. אבל, הוועדה לא קיבלה נתונים בנוגע לשאלה מה התשלום הסביר. כנראה שהמוסכים או המבטחים לא יודעים עדיין בדיוק כמה זה יעלה. אמרו נציגי הממשלה - במיוחד משרד התמ"ת - שככל שיהיה צורך הם חושבים שהם יכולים לעשות שתהיה סמכות לפי חוק הפיקוח.

לממשלה, לאו דווקא לנו.

שר האוצר והשר הממונה.

כן, השר הממונה.

בסדר, אולי כדאי לציין את הנקודה הזאת.

אין צורך, זו חקיקה שכבר קיימת.

זו סמכות שמוקנית לשר ולשר הממונה בחוק הפיקוח.


"גילוי נאות 3(א) לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן נתקיימו כל אלה: (1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין הצרכן". כאן אני מזכיר שנמחקה הגדרת "צרכן", אז אולי צריך לכתוב: לבין הקונה.

הקונה או הלקוח.

זה יהיה הקונה.

נציגי משרד המשפטים והתמ"ת, איך נכון לומר, האם נחתם חוזה בכתב בינו לבין הצרכן, או הקונה, או הרוכש?

ודאי שצריך למחוק את ה"צרכן", כי דובר על זה שצרכן זה רק מי שעושה עסקה שעניינה שימושים אישיים בנכס, וכאן יכול להיות שעסק קונה רכב לצורך השימוש העסקי שלו, ואנחנו רוצים שזה יחול גם עליהם.

עו"ד נויפלד, האם את רוצה להתייחס לשאלה?

למיטב זכרוני, אנחנו הורדנו את הגדרת "צרכן" כי חשבנו באמת שהזכאות למידע צריכה להיות לא רק למי שרוכש רכב לשימוש אישי, ביתי או משפחתי, שזה בעצם ההגדרה של צרכן.


מבחינת החוק, יש את הזכאות למידע שבסעיף 2, ויש את סעיף 3 שאומר את החובה למסור כשאתה עושה עסקה - בנוסף למידע – חוזה בכתב, ולמסור טופס גילוי. פה עולה השאלה האם אחננו רוצים לחייב שעוסק ברכב כהגדרתו בהצעת החוק, יהיה מחויב למסור חוזה בכתב וטופס גילוי גם למי שהוא לא צרכן כהגדרתו. זאת החלטה שצריך להחליט אותה כאן.


מבחינת הזכאות למידע כאמור בסעיף 2, זה באמת הגיוני להוריד. זאת אומרת, לא לקבוע שמדובר פה בצרכן, ובאמת לא כתבנו שמי שזכאי למידע זה אך ורק צרכן כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן. אבל, ככל שמדובר במסירת חוזה וטופס גילוי, השאלה היא האם אנחנו רוצים לחייב את העוסק לתת את החוזה ואת טופס הגילוי לכל מי שרוכש רכב, או רק למי שרוכש רכב לשימוש אישי, ביתי או משפחתי?

אני מציעה להשאיר את זה לחבר הכנסת ארדן מציע הצעת החוק, ולעבור לפסקה הבאה.

זה יעלה גם בשתי הפסקאות הבאות, ואני אקרא אותן.


"(2) העוסק ברכב מסר לצרכן, עד למועד חתימת החוזה בנפרד החוזה" – וגם כאן תתקבל החלטה – "טופס חתום בידו שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב), בסעיף זה טופס הגילוי. (3) הצרכן אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי.


חוץ מעניין הצרכן, האם ישנן הערות?

לא.

"(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן:

(1) שמו המלא של העוסק ברכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא. היה העוסק ברכב
תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומקום רישומו.

(2) שמו המלא של בעל הרכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא. היה הבעלים תאגיד –

גם את סוג התאגיד, מספרו ומקום רישומו.

(3) מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו אם היה בעלים קודם חברה

שעיסוקה שכר מכר (ליסינג), גם את זהותה של החברה.

(4) פגיעות שנגרמו לרכב ככל הידוע לעוסק ברכב עד למועד מסירת טופס הגילוי.

(5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב מיום רישומו לראשונה, ועד למועד מסירת טופס הגילוי.
(6) הסכום שישולם עבור הרכב."

לגבי המונח "שכר מכר" בפסקה (3) - בצו הפיקוח השכרת רכב וכו' שהכנסנו לפיקוח לפני שנה את העיסוק בליסינג, המונח על פי החלטת האקדמיה ללשון עברית הוא החכר. זה המילה ליסינג בעברית נכון להיום לפי החלטת האקדמיה ללשון עברית. אם כן, החכר. אנחנו רושמים ברישיון הרכב של רכבי ליסינג מאז ינואר.


ב-(6) יש שאלה שאני מציעה לשקול, אין לי עמדה לגביה. כתוב: "הסכום שישולם עבור הרכב", והשאלה היא האם רוצים שייכתבו גם תנאי התשלום, באיזה אופן ישולם? איך סוכם על התשלום, במזומן, בתשלומים וכיוצא בזה? זו שאלה שאני מציעה לשקול אותה.

השאלה היא, האם בכלל צריך לציין את מחיר הרכב בטופס הזה? הסכום שישולם.

אנחנו כמשרד תחבורה לא מתעסקים בפיקוח על סחר ברכב. למעשה, החוק הזה פעם ראשונה מכניס אותנו לזירה הזאת. מתביעות שמגיעות אלינו להכרזה על בעלות או להסדיר העברת בעלות וכו' שמגיעות גם לבית משפט, אחת מהנקודות במחלוקת שעולה זה באמת האם שולם מלוא הסכום? יש לפעמים גם תשלומים שכתובים בחוזה, ותשלומים שלא כתובים, ומעבר, ומתחת לשולחן. כמו כן, האם בוצעה או לא בוצעה, והאם קוימו התנאים?

מה אומרים סוחרי הרכב לגבי נושא רישום מחיר הרכב בחוזה?

לדעתי, בחוזה זה חובה. אנחנו מחויבים כלפי השלטונות ומס הכנסה, לרשום בכל חוזה של מכירה את מחיר המכירה. הלקוח צריך את זה גם להצהרות הון. כולם צריכים נייר שכתוב כמה שילם על האוטו.

מה קורה עם אדם פרטי שמוכר?

אדם פרטי שמוכר לך אוטו, חייב לכתוב בכמה הוא מכר לך את האוטו.

האם החוזה הזה מדובר גם על אנשים פרטיים שמוכרים?

לא תמיד הם עושים חוזה.

האם כל החוק הזה מתייחס גם לאדם פרטי שמוכר מחר רכב?

לא לאדם פרטי.

אתה מוכר מחר רכב, ובסוף יש לך מחזור שנתי או הצהרת הון, אתה צריך לדווח בכמה מכרת. אם אתה מוכר את הדירה שלך האם אתה לא רושם בכמה מכרת? אז למה את האוטו לא?

זה לא אותו הדבר.

זה לא אותו הדבר, אדם פרטי לא מחויב.

החוק מחייב רק את העוסק ברכב.

זו היתה אחת השאלות שדנו עליה.

אם כולם מדרים יחד, אני לא שומע.

ישנה עוד הערה. המחיר מול נתוני הרכב יכול בדיעבד לשקף האם היה גילוי נאות או שהיתה הטעיה. אבל, יחס בין המחיר שנקוב בחוזה וששולם, לבין המחיר המקובל בשוק לאותו רכב אם יש פער ביניהם לכאן או לכאן, זה יכול ללמד משהו על מה הצדדים חשבו על טיבו של הרכב במועד המכירה, והאמונות עשויות אולי להתברר כלא נכונות אם היתה הטעיה. זו איזושהי אינדיקציה מה הקונה ידע למשל על תקינות הרכב. אם הוא משלם מחיר מחירון מלא, יש להניח שהוא חשב שהרכב במצב תקין סביר וראוי, בהתאמה לגילו.

אבל, אם הוא קונה את זה ב-30% פחות מהמחיר המקובל במחירון, יש להניח שהוא ידע על פגמים ברכב שחורגים מהמקובל לגבי רכב באותו גיל ונסועה וכיוצא בזה. לכן, האינפורמציה הזאת יכולה להעיד על אומד דעתם של הצדדים על מצבו של הרכב במועד עריכת החוזה.

במה נשאר להכריע?

אדוני היושב ראש, השאלה המרכזית היא הזכאות למידע, ואמרנו לא רק על צרכן, אלא על כל מי שרכש רכב. השאלה היא, האם גם כשאני מוסר טופס גילוי אני צריך להביא אותו רק כשאני מוכר לצרכן שמוגדר כמי שעושה עסקה בנכס לשימוש אישי, או שלכל קונה. כלומר, גם לעסק או חברה שיש לה ציי רכבים, אני צריך לתת טופס גילוי.


עו"ד ראובני העלתה בסעיף (ב)(3) ששכר מכר הם כותבים היום גם ברישיון "החכר".

יש לי עוד הערה לסעיף (3).

גם בפסקה (6) עלתה השאלה האם לציין גם את הסכום שישולם עבור הרכב, ואת תנאי התשלום.

בפסקאות (1) ו-(2) בסיפא כתוב: "ומקום רישומו". אני לא יודעת אם אנחנו צריכים את זה ככל שמדובר בעסקאות למכירת רכב משומש. אני יודעת שהנוסח פחות או יותר נלקח מסעיף 14 א לחוק הגנת הצרכן שמדבר על עסקה בעניין רכישה של יחידות נופש. שם מחויב לציין גם מהו מקום הרישום, כי שם הרבה פעמים העוסק הוא לא מישהו שנמצא בארץ, אלא זה איזושהי חברה זרה. ולכן, שם היתה חשיבות לחייב גם מקום רישום. אני לא יודעת אם זה רלוונטי פה. אני מציעה לשקול האם להוריד את המילים "מקום רישום", ולהסתפק במספר זהות ובמען.

או.קיי. סוג התאגיד, מספרו ומענו. במקום "מקום רישומו" יהיה: ומענו, בסעיף (1) ובסעיף (2).

בדיון הקודם הוחלט להוריד את ההגדרה של "צרכן". אני חושבת שאולי צריך לשקול בשנית להחזיר את הנושא הזה. כפי שאני מבינה את הצעת החוק – הרי יש לנו את סעיף 2 שמדבר על הזכאות למידע. פה כל אדם זכאי למידע, בין אם הוא צרכן כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, ובין אם לאו. ככל שמדובר בסעיף 3 כשמדובר בעסקה של רכב משומש שעושה עוסק ברכב משומש, פה אמרנו שיחולו חובות שהן חובות מוגברות שזה חתימה על חוזה בכתב, ומסירת טופס גילוי. אנחנו חושבים שככל שמדובר בחובות מוגברות, נכון יותר להפנות את החובות האלה כשמדובר בצרכן שאני רוכש את הרכב לשימוש אישי, ביתי או משפחתי. אם בעל עסק רוכש צי של רכבים מעוסק רכב משומש - - -

מה ההגדרה של צרכן בחוק הזה?

מי שרוכש נכס לשימוש אישי, ביתי ומשפחתי. ואז במקרים האלה לחייב - - -

בדוגמאות זה מאוד קל לבטל את מה שאת אומרת. ישנה בעלת חנות פרחים שרוצה לרכוש למשלוחים שלה רכב, וזה לעסקה. מדובר באישה בת שישים שהיא נורא תמימה, ולא מבינה ברכבים. החובה המוגברת היא בגלל שאני עוסק במכירת רכבים, או שאני מוכר רכב שהוא לא רשום על שמי. למה לא להגביר את חובת הגילוי שלי ולא משנה למי אני מוכר. הרי לא בהכרח שמי שקונה לעסקו הוא ממולח, וקונה כדבר שבשגרה רכבים.

מאה אחוז, אבל אותה אישה גם מבחינת יתר ההוראות, לא תיכנס לחוק הגנת הצרכן. מטרת חוק הגנת הצרכן היא לא רק להטיל חובות מוגברות על עוסקים, זאת אומרת, כשלך כל המידע, זה בהנחה שאתה נמצא - - -

אבל, החוק לא נועד להסדיר רק את עניין הגנת הצרכן באמת, אחרת היינו שמים במשרד התמ"ת את החוק. החוק נועד להסדיר את שוק הרכב המשומש בין אם הוא מוכר את זה לאדם שהוא צרכן יחיד, ובין אם הוא קונה את זה בשביל עסקו.

זה החלטת הוועדה. אם כך, צריך להוריד את המילה "צרכן".

רוכש, קונה.

זה לא שאי אפשר כמובן להרחיב את החוק. הרעיון הוא שחוק הגנת הצרכן מבטא תפיסה. עו"ד טירי מנסה להגיד שזו חריגה מהתפיסה שקיימת היום בעניין חוק הגנת הצרכן.

אבל, זה בסדר לחרוג. זה לא שאנחנו אומרים שאי אפשר לחרוג. אנחנו רק מציגים את העובדה שבחוק הגנת הצרכן התפיסה היתה שחובות מוגברות יהיו בעסקאות. אם רוצה אדוני היושב ראש, להרחיב את הקונספט - - -

האם אין בשוק העסקי שום חובות מוגברות בתחומים אחרים?

הכול זה עניין של חוזה בין שני צדדים.

ברור שיש בחקיקות ספציפיות.

אבל, יש בחוקים ספציפיים חובות מוגברות גם אם הוא הקונה הוא לאו דווקא צרכן.

כן, אבל בדרך כלל כשמדובר בעסקים בין שני עוסקים אז זה נתון למשא ומתן, לחוזה. חוק הגנת הצרכן בא ואומר: במקרים מסוימים אני לא משאיר את זה למשא ומתן, אני קובע הוראות שהן קוגנטיות. אבל אני אומרת שוב, זה לא שההצעה לא יכולה לחרוג.

אני מבקש שהיא תחרוג, אלא אם כן הוועדה תחשוב אחרת.


על סעיף 1 לא צריך להצביע מחדש. מה חסר לי כדי להצביע על סעיף 2?

לגבי סעיף 2 היה עניין תקופת החזקת המסמכים.

שבע שנים, מקובל עלינו.

דיברנו על זה שהחובה להחזיק את המסמכים שבע שנים תחול מיום תחילת החוק. אבל, עדיין מסירת המידע גם מיום תחילת החוק תהיה לגבי כל מסירת המידע שיש להם גם במועד תחילת החוק. לא בהכרח שבע שנים אחורה, אלא כל מידע שיש להם גם במועד תחילת החוק.

או, קיי, שלא ילכו להשמיד. אתה מוסיף את זה ב-2(א). האם קראת את 2(ב)?

קראתי את 2(ב), והממשלה הסבירה למה הם רוצים את הגדרת המבטח לפי חוק הפיקוח על עסקי - - -

כן, שמעתי את זה – או.קיי. האם יש עוד הערות ל-2(א) ו-(ב)? לא. אני מעמיד להצבעה את אישור סעיף 2, סעיפים קטנים (א) ו-(ב) מי בעד? תודה. סעיף 2 אושר. אנחנו עוברים לסעיף 3.

סעיף 3 זה מה שקראנו עכשיו לעניין האם להחיל את זה רק על צרכן, או גם על כל - - -

"3. (א) לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן נתקיימו כאל אלה: (1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין הקונה. (2) העוסק ברכב מסר לצרכן עד למועד חתימת החוזה, ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה – טופס גילוי). (3) הצרכן אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי.


(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן:

(1) שמו המלא של העוסק ברכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא. היה העוסק ברכב
תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו.

(2) שמו המלא של בעל הרכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא. היה הבעלים תאגיד –

גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו.

(3) מספר הבעלים הקודמים של הרכב וככל הידוע לו אם היה בעלים קודם חברה

שעיסוקה החכר, גם את זהותה של החברה.

אני לא יודעת אם יש זהות לחברה.

עוד רגע.

(4) פגיעות שנגרמו לרכב ככל הידוע לעוסק ברכב עד למועד מסירת טופס הגילוי.

(5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב מיום רישומו לראשונה, ועד למועד מסירת טופס הגילוי.
(6) הסכום שישולם עבור הרכב.

כאן היתה הערה של משרד התחבורה האם להוסיף את תנאי התשלום.

עו"ד ראובני, למה זה חשוב?

אני לא יודע אם זה יותר חשוב, אני העלאתי את זה פה כשאלה וכאפשרות. אנחנו רואים הסכמים שלפעמים זה מפורט, ולפעמים לא.

בעוסק יש תנאי תשלום.

אנשים גם בדרך כלל עושים הסכמים בכתב.

האמת, הם עושים את זה מיוזמתם גם כך.


"(ג) בכל עסקה בעניין רכישת רכב משומש, יגלה העוסק ברכב לצרכן" - גם פה צריך לתקן: לקונה – "כי הוא סוחר בכלי רכב דרך עיסוק:


(ד) לעניין סעיף זה, יראו מי שמוכר רכב שלא בבעלותו כעוסק ברכב, אלא אם כן הוכח אחרת.

פה היה: הוכיח המוכר, ואתה היית מוכן להחריג בן משפחה.

עד לפסקאות (ג), ו-(ד) ההערה היחידה שלך זה השאלה האם צריך לפרט את תנאי התשלום?

כן.

מה ההערה של מר דיגמי?

לדעתי, כן. יותר ויותר מכוניות נמכרות בכל מיני הסדרי תשלומים: בצ'קים, בכרטיסי אשראי. חלק מלווים ללא חוזים של easy pay, של משלם דמי קדימה.

אבל, איך זה מגביר את הגילוי הנאות? זה לא מעניינו של החוק הזה. אם זה טוב לקונה ולמוכר, והם רוצים שיפרטו את תנאי התשלום - שיפרטו. זה לא נראה לי כל כך קשור לחוק? אם נחייב את זה בחוק, ואם אין תנאי תשלום אז מישהו יגיד שהוא עותר לבטל. זה לא נראה לי.

או, קיי – בסדר גמור.

בסעיף קטן (3), הדבר היחיד שהייתי רוצה להעיר עליו הוא שאני לא בטוחה שיש לחברה זהות. אולי מספר זהות. זה יותר נוסח.

שם החברה ומספר זהותה.

לגבי מספר הקילומטרים - הוא צריך למסור את מספר הקילומטרים שהוא יודע בהתאם למד האוץ, ובהתאם לקילומטראז', או שהוא צריך לדעת את זה גם באופן אחר?

אני חושב שהקונה יכול לראות מה כתוב במד האוץ. אבל, אני רוצה שהמוכר גם יכתוב את מה שהוא יודע. הוא יכול לכתוב שהוא מסתמך על מד האוץ, אבל אם יתגלה אחר כך שזה זויף, אז החתימה שלו תהווה עבורו בעיה קשה אם הוא היד הראשונה של הרכב.

צריך להוסיף: ככל הידוע לו.

או, קיי. בסיפא: ככל הידוע לו. זה ברור שזה ככל הידוע לו.

יש מידע שהעוסק מקבל כאשר הוא רוכש את הרכב ממישהו אחר. אבל, אם כתבנו בסעיף (4) ככל הידוע לו, אז אנחנו צריכים לשמור על העקביות. אלמלא זה הופיע לפני אז - - -

נכון, רק ההנחה היא שאלא אם כן הקילומטראז' זויף, אז מה שבקילומטראז' אז זה באמת מה שזה עבר. רק אחר כך אם זה זויף, שהוא לא ינסה להתחמק מאחריותו לעניין הזה.

זה נכון, אבל השאלה היא גם מי זייף? כי אם הוא העוסק ברכב והוא זייף, אז הזיוף יהיה ידוע לו. אבל, אם מישהו עשה את זה כמה ידיים לפניו, יש להניח שהוא לא ידע.

גם זה נכון.

חוץ מזה, אם הוא יודע, האם אתה מצייר לך מצב שבו במד האוץ כתוב X ק"מ, אבל הוא בטופס יכתוב Y? אני לא רואה תסריט כזה בין אם הוא מעורב בזיוף, ובין אם לא.

אני מסכים איתך. רק הנקודה היא לא שזה מוסיף כאן מידע מעבר למה שרואים במד קילומטראז' כי אף אחד לא יכתוב אחרת, אלא אם כן הוא - - -


אבל, בכל מקרה כדי להרתיע את הסוחרים אני חושב שיש לזה איזושהי אפקטיביות. אני מנהל בחברה שמוכרת, אני לא שלם עם זה, אני לא יודע מה קרה עם הרכב הזה. ועכשיו אומרים לי שכדי למכור אני צריך לחתום אישית שזה הקילומטראז' שהרכב עבר. יכול להיות שזה - - -

אולי צריך לחייב אותו לחתום על כך שהוא לא עשה שינוי במד האוץ.

לא. האם אני אגיד לו שהוא לא זייף ולא גנב, תחתום לי שלא זייפת, ולא גנבת?

לא, אלא: אני לא נגעתי בזה. עכשיו אתה יכול להגיד שהאחריות עליו אם יתגלה שהוא כן עשה את זה.

לא. נניח שאדם סביר שעיסוקו במכירת רכבים יכול לראות שהקילומטראז' פה הוא לא הגיוני כי מופיע בו 20,000, אבל מצב הרכב הוא כמו רכב של 200,000. אחר כך יגידו לו: מה זאת אומרת ככל הידוע לך? אתה עצמת את עיניך. כל מי שמצוי בתחום מכירת רכבים רואה שהרכב הזה נסע לפחות 200,000 ק"מ לפי המצב שלו, וכתוב פה 17,000 ק"מ.


אגב, קיבלתי אתמול מהמשטרה סיכום החקירה שנקראת "נשר ברזל". זוהי חקירה שבה הם תפסו 200 כלי רכב, שהלכו אחרי חברת פירוק. חברות הביטוח בלי ידיעתם כמובן, מכרו את זה לסוחרים, זה עבר לשטחים ועבר הרכבה מחדש. זה חזר לשוק פה, וזה נמכר בבין 10,000 ל-20,000 ק"מ. כמעט כל הרכבים היו מעל 100,000 ואחרי תאונה ושיקום. יש כתבי אישום. התופעות האלה קיימות, וכל מי שעוסק בזה יודע. אני חושב שזה יוסיף איזושהי הרתעה אצל אנשים שיותר מתמצאים, מלחתום במו ידיהם על המצג הזה שלפעמים נוח אחר כך לא להיות מזוהים איתו. בסדר, תוסיפו: ככל הידוע לו.

זה השינוי היחיד.

כן.

כל הפרטים שהם לא בידי העוסק באופן מיידי, והוא צריך לעשות איזשהו מאמץ כדי לקבל אותם, או שהם חיצוניים לו, זה יהיה ככל הידוע לו. גם לגבי חברת הליסינג – יכול להיות שרימו אותו, ואמרו לו שזה לא היה בבעלותה של חברת ליסינג, אבל זה כן היה בבעלותה.

כתוב פה: וככל הידוע לו אם היה בעלים קודם וכו'. זה כתוב לכל האורך.

נכון, סליחה.

לגבי הקילומטראז' – אולי בכל זאת כדאי להתייחס למד אוץ, כי בדיעבד שנה אחרי זה לא נדע אפילו מה היה במד האוץ ברגע המכירה. כדאי לצלם מצב, ולתעד אותו בטופס הגילוי.

תרשמו את זה בטסטים. יש טסטים פעם בשנה.

אבל, הטסט יכול להיות תשעה חודשים אחר כך. מכרו את הרכב בנקודת זמן מסוימת, והטסט האחרון היה שלושה חודשים קודם. עברו תשעה חודשים אחר כך, איך נדע מה היה כתוב אפילו במד האוץ? גם לדבר הזה יש ערך גם אם זה לא תמיד נכון. איך אפשר להוכיח מרמה אם אנחנו לא יודעים מה כתוב במד האוץ באותה נקודת זמן? אם ישנו פער, אני רוצה לדעת שישנו מד אוץ כדי שאני אוכל לראות האם יש פער. כותבים: ככל הידוע לו, ואז כל אחד כדי לכסות את עצמו יוסיף 15,000 ק"מ למד האוץ, ועכשיו הוא מכוסה בטענות שהוא - - -

נניח שהוא חושד שביד הקודמת זייפו קילומטראז', למה אני צריך לתת לו את האפשרות רק להעתיק את הקילומטראז'? אני רוצה שהוא ידע שהוא חייב פה לכתוב ככל הידוע לו.

אבל, אני עדיין רוצה לתעד את מד האוץ כדי שאפשר יהיה לעשות משהו עם הפער הזה, כי בדיעבד אנחנו גם לא נדע מה היה במד האוץ ברגע שהוא יצא עם האוטו.

יש פה רק שתי אופציות: או שהוא יסרב לחתום על זה אם הוא חושד, או שהוא ילך ויעתיק מה שכתוב בקילומטראז'. אין אופציה שלישית.

יש אופציה שלישית. הוא יוסיף 15,000 ק"מ כדי להיות מכוסה.

אז הקליינט ישאל אותו: מה קורה פה? הרי כתוב בקילומטראז'. עו"ד ראובני, יש חיי מסחר. אין אדם שהולך לקנות רכב משומש, ולא שואל כמה קילומטרים יש לרכב. הוא שואל את זה בטלפון, הוא בא ומסתכל. אני רוצה שהמוכר גם יחתום על זה.

שאלת הקילומטרים של הלקוח צמודה לשאלת המחיר. אלו שתי השאלות הראשונות, ואחר כך מספר הידיים.

וגם פגיעה בשאסי.

זה אחר כך.

אני מארגון מנהלי תחבורה. אני חושב שניתן לפתור את זה בזמן העברת בעלות שנעשית בסניף דואר או במקום אחר, כך שמספר הקילומטרים יופיעו ברישום של העברת בעלות, ואז יהיה אפשר לדעת לגלות אחורה.

מי יגיד לפקיד הדואר כמה קילומטר?

ברגע שזה נעשה, הקונה והמוכר יסכימו על הרישום שנמצא שם בטופס. ואז, האינפורמציה נמצאת במשרד התחבורה.

הם באים לחוד, ויכניסו פיקציות.

אם הנתון הזה של הקילומטראז' בזמן העברת בעלות יופיע בזמן ביצוע העברת הבעלות כאחד מהרישומים בטופס, ניתן יהיה לגלות את זה בעתיד.

נכון, זה גם ישליך על זיופים עתידיים.

בדיוק, כן.

אבל, התהליך של העברת הבעלות לא כולל בדיקה של הרכב על-ידי פקיד הדואר. הרבה פעמים ההעברות נעשות על-ידי צד אחד, עם ייפוי כוח של הצד השני. יתחילו להזין לי פיקציות. מישהו יבוא ויספר לפקיד הדואר כמה קילומטר היה, ואחר כך יטילו עליי כמשרד התחבורה אחריות שזה באמת היה הקילומטראז'.

את סתם זועקת חמס, ולא על זה מדובר בכלל. הוא אומר, באופן עקרוני כאשר ידעו בשוק שכשרכב משומש נמכר, חותמים, והמידע קיים בשוק, ויכול להיות שבמוסכים מסוימים גם ישמרו את זה, ותהיה נגישות לזה, יהיה גם חשש יותר גדול אצל אנשים לזייף קילומטראז'. הוא עדיין לא דיבר על ההשוואה למשרד הרישוי.

הוא הציע להזין את זה בהעברת הבעלות, להזין את זה למחשב משרד התחבורה בדואר בהעברת הבעלות, ולזה אנחנו - - -

אנחנו הצענו יותר מזה - בכל טסט שנתי.

זה מצב שבו בודקים את הרכב, וזהו מצב אפשרי. אבל, בדואר אף אחד לא רואה את האוטו מול העיניים, זה רק ניירות.

מד אוץ זה מד מהירות. מד מרחק זה מד המרחק, כך שצריך לתקן.

אתה צודק, תודה על התיקון. את (ב) סיימנו, האם יש הערות לסעיף (ג)?

ב(ג) צריך להוריד את הצרכן.

בסעיף (ג) אני מציע שיירשם: מספר תו סוחר. כלומר, בכל עסקה בעניין רכישת רכב משומש יגלה העוסק ברכב לצרכן, כי הוא סוחר בכלי רכב דרך עיסוק, ומספר תו הסוחר שלו.

מה זה מספר תו סוחר?

לכל סוחר רכב יש תו סוחר כשמשרד התחבורה נותן רישיונות סחר. יש רישיונות סחר היום. כל סוחר ברכב לא יכול לעבוד בלי רישיון סחר.

לא לכל סוחר.

כן, אבל אנחנו עוד מעט נדבר על כאלו שמוגדרים כסוחרים למרות שאין להם תו סחר.

אבל, אם הקליינט יבקש ממנו את המספר, והוא יגיד לו שאין מספר, אז הקליינט יודע שזה אדם שלא רצוי - - -

אורי, הקליינט לא יודע. זה לא רלוונטי.

שוב, זה דרך זה להסדיר נושא שהוא גדול יותר. אנחנו לצורך החוק הזה, עושים איזשהן חזקות שהן לא קיימות עדיין בחוקים אחרים. זה לא שמשרד התחבורה אמר שמי שמוכר רכב יותר מפעם בחודשיים הוא יהיה כמו סוחר, ואסור לו לעשות את זה בלי תו סוחר. אתה רוצה דרך החוק הזה להכניס.

אבל, אתם כתבתם ב-(ד): "לעניין סעיף זה יראו מי שמוכר רכב שלא בבעלותו כעוסק ברכב, אלא אם כן הוכח אחרת". ברגע שיש את זה, אז נקצר את הדרך ויהיה תו סוחר, ואז הקליינט יגיד לו: תן לי מספר סוחר.

מר דיגמי, זה לא מקצר את הדרך, זה עושה הפוך.

אני לא מכניס את זה בחוק.

אני "מקורות", ואני גם מוכר מכוניות, אבל אין תו סוחר, מה אתה רוצה ממני? אני מוכר במכרזים, אני סוחר ברכב.

אתה מוכר מכוניות שלך בבעלותך שהיו שימוש בפרטי. אתה לא סוחר ברכב, אתה חברת "מקורות" שמוכרת - - -


האוטו שרשום על שמי רשום עם תו סוחר, יש מספר תו סוחר על הרישיון 777---

חברים, אני לא מכניס את זה כאן. תודה. האם יש עוד הערות לסעיף (ג)?

במקום "צרכן" – קונה.

במקום "צרכן" – קונה, יתוקן.

בסעיף קטן (ג) אנחנו אומרים שבכל עסקה של עוסק ברכב, ואנחנו הגדרנו עוסק ברכב אחר כך בסעיף קטן (ד) גם מי שהוא לא בהכרח עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, אלא כל מי שעושה עסקה. אחר כך נדבר על מה שעלה גם בישיבה הקודמת שזה למעט עסקאות עצמיות של בן משפחה מדרגה ראשונה וכן הלאה. אבל, זה עדיין יחול עליי אם אני מוכר רכב של חבר שלי. השאלה היא, האם אנחנו רוצים במקרה כזה לפי סעיף קטן (ג) שאני גם אגיד על עצמי שאני עוסק ברכב כאשר אני מוכר רכב של חבר שלי?

האם החזקה קיימת לעניין (ג)?

לא, רגע. דיברנו על החזקה בדיון שלפני כשלושה דיונים. הרחבנו אותה. צריך להקריא אותה, זה לא הנוסח שמופיע פה.

נכון, שזה לא יחול בעסקאות עצמיות.

נכון, ואז השאלה על מה נועד לחול (ג)? כי (ג) נועד לחול על ההגדרה המצומצמת.

צודקת. החזקה שב-(ד) היא לא לצורך (ג), היא רק לצורך (ב). החזקה ב-(ד) היא לצורך החובות שמופיעות ב-(ב) של טופס הגילוי. היא לא לגבי (ג).

ולגבי החוזה לא?

כן, היא לגבי טופס הגילוי.

זה (א) ו-(ב), לא בחוזה.

סליחה, (א) ו-(ב). צודקת.

יש לי הערה ניסוחית ל-(ג). מהניסוח עולה שבכל עסקה צריך להגיד שהוא סוחר ברכב משומש. אבל, לא בכל עסקה הוא סוחר ברכב משומש. כל עסקה שנעשית כסוחר צריך לגלות את זה. מהנוסח יוצא שהחובה בכל מקרה - גם אם אני מוכרת את הרכב שלי - להגיד שאני עושה את זה כ---

גברת ראובני, אם את אדם פרטי, את לא עוסק.

כן, אבל רוב ההונאות הן של האדם הפרטי שהוא בעצם עוסק. לכן, זה חשוב.

מה אתם מציעים?

בכל עסקה בעניין רכישת רכב משומש על-ידי מישהו ש- - -

עו"ד ראובני, האם את מוכנה לומר את הנוסח שאת מציעה?

זה החלטה כמובן האם להפנות להגדרת עוסק או להפנות ל-(ד). אבל, בכל עסקה בעניין רכב משומש שבה המוכר הוא, או עוסק כהגדרתו בהתחלה, או עוסק כהגדרתו ב-(ד) – צריך לבחון ביניהם – יגלה המוכר כי הוא סוחר בכלי רכב - - -

או, קיי: בכל עסקה בעניין רכב משומש שבה המוכר הינו עוסק ברכב כדרך עיסוקו?

כן, לפי ההגדרה שהגדרנו.

יש הגדרה של עוסק ברכב.

בסדר, טוב. תתקן גם את זה. אנחנו עוברים לסעיף (ד).

אני אקרא את הסעיף שמופיע בכחול, ותיכף נעמוד על השינויים. "(ד) לעניין סעיף זה יראו מי שמוכר רכב שלא בבעלותו כעוסק ברכב, אלא אם כן הוכח אחרת." בישיבות הקודמות למיטב זכרוני, הוחלט לקבוע שיראו מי שמוכר רכב במקום שלא בבעלותו, רכב שהוא לא בעליו הרשום, למעט מי שמוכר רכב של בן משפחתו מדרגה ראשונה. אולי רכב שהוא לא בעליו הרשום ברישיון הרכב - אם זה נדרש.

האם אתה יכול לקרוא שוב את הנוסח?

אם כן, לעניין סעיף זה יראו מי שמוכר רכב שהוא לא בעליו הרשום – ואולי צריך להוסיף גם ברישיון הרכב – למעט, מי שמוכר רכב של בן משפחתו מדרגה ראשונה. הסיפא תישאר אותו הדבר.

לא שהוא לא בעליו הרשום, שהוא לא רשום כבעליו. הרישום הוא דקלרטיבי, הוא לא קונסטיטוטיבי, אבל עדיין איך אתה קורא לו? אני רשום כבעלים. זה לא אומר שאני באמת הבעלים, אבל אני רשום כבעלים. אני אומר שאם אתה מוכר רכב שאתה לא רשום כבעלי הרכב, ולא מדובר במישהו שהוא בן משפחה שלך מדרגה ראשונה, יש עליך חובה למסור טופס גילוי. זה הרציונאל שבסעיף.

אפשר להציע עוד שיפור לסעיף. הניסוח הזה מוציא מגדר התחולה שלו את האוכלוסייה הכי חשובה, את סוחרי הרכב עם הרישיון. כי כאשר הם קונים רכב על-פי הסדר שיש להם לתקנות התעבורה, הסוחרים המורשים רושמים את הרכב על שמם תוך כדי הפקדה, באגרה מופחתת, ובלי יד. הרכב רשום על שם משה ראובן סוחרים בע"מ.

הבנתי, תני לי לענות לך. נעשה את התיקון הניסוחי אם הוא נדרש. הרעיון בסעיף הזה הוא להוסיף אוכלוסייה שהיא לא סוחרת בדרך עיסוקה לחובת הגילוי המוגברת. צריך פשוט שיהיה ברור פה שזה שאתה אומר שיראו את מי שזה, שזה לא בא לפטור את הסוחרים.

- - -ייכנס להגדרה הצרה, לעוסק?

לא, יגידו שיש סתירה בין סעיף (ד) לבין (א) ו-(ב).

אז צריך להגיד במפורש שמי שהרכב רשום על שמו כבעל תו סוחר לפי סעיף 9 לפקודת התעבורה, הוא גם עוסק, כי הרכב רשום על שמו. לכאורה זה מכירה פרטית ולא מכירה של עוסק.

עו"ד נויפלד, ב-(א) וב-(ב) כתוב שמי שהוא עוסק ברכב צריך למסור טופס גילוי. ב-(ד) כתוב שמי שמוכר רכב שלא רשום על שמו, וזה לא של מישהו מהמשפחה שלו, צריך גם למסור טופס גילוי. יכולים לבוא הסוחרים ולהגיד: אנחנו מוכרים רכב שרשום על שמנו.

הבנתי. אז פשוט: מבלי לגרוע מהאמור.

בגלל זה אני אמרתי לרשום מספר תו סוחר בתוך זה.

ואם נכתוב באמת: מבלי לגרוע מהאמור בסעיפים (א) ו-(ב)?

שזה בנוסף להגדרה.

כן, שזה בנוסף.

אני חושבת שבזה פתרנו את הבעיה. שזה יהיה ברור שזאת הרחבה.

או שיראו גם – אבל לא משנה.

מה זאת אומרת "יראו גם"?

כלומר, שגם מי שמוכר רכב שהוא לא סוחר - - -, הוא יצטרך להגיד שהוא עוסק ברכב.

לא משנה, אפשר כך או כך.

נראה לי שהראשון יותר ברור.


האם יש עוד הערות בכלל לסעיף 3? אני מאשר את סעיף 3, סעיפים קטנים (א), (ב),(ג), (ד), בכל השינויים שהכנסנו. אנחנו עוברים לסעיף 4.

"עונשין סעיף 4 - העובר על הוראות סעיף 3 דינו – קנס פי שבעה מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977." הקנס בחוק העונשין - - -

בערך 218,000 שקל, פי 7. אם אני זוכר נכון 61(א)(2) זה כמעט 30 - - -

22,100.

נכון, סליחה. זה בערך 150,000.

גם 150 זה קנס גבוה מאוד.

זה לא עבירת קנס, זה לשיקול דעת בית משפט.

זה עד. זה בהתאם לנסיבות. אם יבוא סוחר רכב גדול, או יבוא מישהו שעשה טובה לחבר, והחבר נתן לו לרמות בשבילו, אני לא מניח שהקנס יהיה באותו גובה. אבל שוב, בית המשפט יקבע לפי הנסיבות.

בית משפט גם היום לא מתייחס לקנס כזה. אם יש מכירה בין סוחר לפרטי של 400,000 שקל והנזק שהיה שם הוא 100,000 בגלל חוסר גילוי נאות, או זיוף ספידומטרים, בית המשפט לא נותן 30 אלא הוא נותן את ה-100,000 גם היום. הוא לא מוגבל.

לא, זה פיצוי נזיקין.

זה שונה, שם זה על הנזק שנגרם לו, וכאן זה קנס. בקנס המדינה מגישה נגדו תביעה, וזה משולם לאוצר המדינה. זה בלי קשר לתביעה האזרחית שהאזרח יכול לתבוע על הנזק שנגרם לו. אלו שתי תביעות נפרדות נגד אותו סוחר.

טוב מאוד.

לקחנו את זה מחוק הגנת הצרכן, מהעונש שיש על הפרת חובות הגילוי בחוק הגנת הצרכן.

האם ישנן עוד הערות לסעיף 4?

אין.

אני מאשר את סעיף 4.

" 5 שמירת דינים - אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין אחר." זה סעיף שבזמנו בהגדרת "מידע" הוצע לצמצם או להרחיב אותה כדי לוודא שאין בהוראות החוק הזה כדי לפגוע בהוראות חוק הגנת הפרטיות. לבסוף הוחלט להוסיף את הסעיף הזה בסוף, ולקבוע כאן שאין בכך כדי לגרוע מהוראות כל דין אחר.

אני מאשר את סעיף 5.


"6 תחילתו של חוק זה שלושה חודשים מיום פרסומו".

נשמח להגדיל את זה. נראה לי ששלושה חודשים זה קצת קצר. אם זה דורש היערכות מבחינת מידע של מערכות מיחשוביות שהחברות שרוצות, אולי יש כאלה שאין להם את זה היום. נראה לי שחצי שנה זה המינימום הנדרש. יש חברות ליסינג שמפעילות מוסכים.

החוק חל עלינו, לא עליך. אנחנו מייצגים את המוסכים, לא אתה.

יש חברות ליסינג שמפעילות מוסכים. אני חושב שצריך שזה יהיה לפחות חצי שנה.

יש לנו מספיק זמן להתארגן.

זה לא הבדל כזה מהותי בין שלושה חודשים לחצי שנה. בחוקים אחרים שהוועדה פה אישרה שדורשים גם כן היערכויות כאלו ואחרות, הוועדה ניאותה להגדיל את זה לחצי שנה. נראה לי שזוהי בקשה ראויה גם כאן.

אתם תמיד יכולים לבקש בהתחלה מחירים גבוהים, ואז אף אחד לא ירכוש את זה עד שנצליח להטיל פיקוח על העניין הזה.

יש לנו את: הוא רשאי לגבות הוצאות הכרוכות במסירת מידע, אז ההוצאות שנגרמות לו. כמובן הם לא יהיו גבוהות מאוד.

מה ה-catch פה שאנחנו עוד נריב עליו בעתיד? ה-catch הוא שהם צודקים כשהם אומרים שההוצאות הן פקטור של כמה אנשים פונים, ועל פני כמה אנשים זה מתחלק. ככל שבהתחלה הם יבקשו מחיר גבוה יותר, ואנשים יאבדו עניין במוצר הזה, אז יפנו פחות. ואז באמת ההוצאות פר אחד הן גדולות יותר, ותהיה להם טענה חזקה נגד זה. אבל, טוב - אם הם יאלצו אותנו, אז נעשה דברים יותר קיצוניים. אני מקווה שזה יהיה במחירים הוגנים בהתחלה, ושיתפתח שוק בעניין הזה.

כמות המוסכים שלהם בטלה בשישים.

רק בגלל שזה יום ההולדת שלך אני אגדיל את זה לארבעה חודשים, כי המידע מצוי ברשותכם. צריך אולי לעשות בו קצת סדר. עד שיהיה יום פרסומו, זה עוד איזה שבועיים וכו'. אני מאשר את סעיף 6 עם תחילה של ארבעה חודשים מיום פרסומו.


עו"ד ראובני, התחייבנו לשקול את הצורך להטיל על רשות הרישוי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, חובה לציין ברישיון הרכב, אגב המבחן השנתי לרכב, את מספר הקילומטרים שעבר אותו רכב עד למועד הרישום כאמור לשם מתן מידע מלא יותר לרוכשי רכב משומש. עוד מעט אני אשמע את עמדתכם הסופית בעניין הזה.


בנוסף, אני גם ארצה לשמוע את עמדתכם לגבי השר שאחראי, ומה בכוונתכם לעשות בעניין הזה, כי אתמול דיבר איתנו יועץ שר התחבורה ואמר שעדיין המשרד מתנגד להטלת האחריות על שר התחבורה, למרות שאני לא מנעתי מהממשלה להכריע בעניין הזה, ועמדת ועדת השרים היא עדיין בעד הצעת החוק.

אולי צריך להכניס סעיף לגבי דברים שהעלאת בדיונים הקודמים של הוועדה. אמרת שיכול להיות שלגבי המחיר יהיה מחיר קבוע וסביר, אבל הם יגידו: תבוא עוד שבועיים ותקבל את המידע הזה. יכול להיות שהתקנות שהשר הממונה יקבע יהיו גם לעניין דרך מסירת המידע, פרק זמן שהם יבקשו למסור את המידע.

כן, חשוב להוסיף סעיף כזה.

זה צריך להיות עד 24 שעות, לא יותר.

אבל, למה לקיים היום את הדיון? השר רצה לעשות 12 שעות. אתה עכשיו הכפלת לו את הזמן, למה אתה פוגע בו? הוא רצה לעשות את זה הרבה יותר צרכני.

לעניין דרך מסירת המידע, פרק הזמן למסירת המידע.

האם התקנות האלה יהיו באישור ועדת הכלכלה?

זה תקנות ביצוע גרידא.

או, קיי, לא צריך.

זה ביצוע, זה הכי טכני שיש.

בסדר. אבל, מה זה קשור? פה על-ידי הביצוע אפשר גם להרוג את זה. אם הוא אומר שלא פחות משלושה שבועות הוא ימסור לו את המידע, אז עם כל הכבוד אדם לא ממתין שלושה שבועות לברר על רכב. אף אחד לא יעשה את זה. במחשבה שנייה, זה יהיה באישור ועדת הכלכלה. בסוף גרמת לי לחשוב על זה לעומק. תקריא את זה.

השר – כרגע זה שר התחבורה. השר הממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי - - -

כל עוד הוא לא הצליח להתחמק מאחריותו גם בעניין הזה, זה שר התחבורה.

והוא רשאי באישור ועדת הכלכלה של הכנסת לקבוע הוראות, לרבות לעניין דרך מסירת המידע, ופרק הזמן למסירתו. יכול להיות שיש עוד עניינים להוסיף לסמכותו. כרגע אלו שני הדברים שחשבנו עליהם.

תעשה גם משהו קצת רחב.

אני אומר - זה יהיה לרבות. תקנות לביצוע החוק, לרבות.

או,קיי. האם יש הערות? לא. אני מאשר את סעיף התקנת התקנות באישור הוועדה על-ידי שר התחבורה - את הוספת הסעיף.

אנחנו עדיין רוצים לחזור לשאלה מיהו השר האחראי. אני דווקא נתמכת במה שאמרה פה לפני כמה דקות עו"ד טירי. היא אמרה שהכתובת לחוק הזה צריך להיות צרכן, ולא קונה, כי חוק הגנת הצרכן, כי זה חוק צרכני.

זה לא התקבל.

שר התחבורה לא ממונה על חוקים צרכניים.

יש הרבה חוקים צרכניים שהולכים לשרים ייעודיים.

אבל, אנחנו לא מפקחים על הסחר ברכב משומש. זה מסחר ברכב משומש כמו מסחר אחר. אני יודעת שיש דיבורים בלשכות השרים לעניין הגעה להסכמה בעניין הזה.

אני אעשה משהו פרקטי. את תציעי עכשיו הצעה של המשרד שלכם לה- - - את שר התחבורה. אני אסרב לקבל אותה. ואם תחליטו, תעלו את זה כהסתייגות למליאה, ותנסו עד אז לראות אם יש הסכמה בין השרים. אם שר התמ"ת יהיה מוכן לקחת את זה - בסדר.


אני לטעמי חושב שזה לא רק עניין צרכני, אלא יש פה גם עניין של בטיחות הרכב והונאה שיש לה השלכות על הבטיחות בדרכים. כל אחד שם את הדגש איפה שהוא מוצא לנכון. אבל, אי אפשר להגיד שזה רק צרכני.

זה גם הורד. ההגדרה של "צרכן" הורדה מזה.

זה הורד כדי להרחיב את זה לעוד צרכנים.

נכון, אבל כרגע הממונה על הגנת הצרכן - - -

עו"ד טירי, אני כרגע בצד שלך בעניין הזה. אני אומר, זה לא צריך להיות התפקיד רק שלי, זה הממשלה צריכה. למה לא עשיתם את זה עד היום בין המשרדים?

אני חייבת להגיד שאני לא יודעת. מייד לאחר הישיבה הקודמת אני העברתי לטיפול לשכת השר, ואני לא יכולה להיות אחראית על סדרי העבודה שם.

אבל, לשכת השר פנתה אלינו אתמול בערב בעניין הזה. האם את רוצה להציע שזה יהיה שר ה- - -

ביום בו היה הדיון - - -

הצעתם כבר, ודחינו את זה.

כן. אנחנו נגיש הסתייגות לעניין. היה ותושג הסכמה, אז אני מבינה שהוועדה לא - - -

אם תושג הסכמה, אני אתמוך בהסתייגות שלכם. לא נתעקש על העניין.


מה לגבי הקילומטראז'?

לגבי הקילומטראז' – אנחנו נמצאים בעיצומו של מהלך. הרי הודיע פה בכתב סמנכ"ל תנועה מר יצחקי, שבמהלך הטסט השנתי ייווסף גם המרכיב הזה שידווח למחשב משרד התחבורה כפי שמדווחים כל הנתונים האחרים. אנחנו נמצאים במהלך ביצועי.

מהו פרק הזמן הכי רחוק שהמהלך הזה יקרום עור וגידים?

אני יכולה להגיד לך שהכי קרוב שאומרים לי זה שישה חודשים.

מאה אחוז. תוסיף בבקשה סעיף שהחל מהראשון לראשון 2010, יירשם. זה עוד שנה וחצי. אני לוקח שנה יותר ממה שאמרתם. איך תגדירי את זה?

ברישיון הרכב.

זה לא ייכנס לרישיון הרכב. הרישיון מודפס לפני הטסט.זה יבוא כל שנה עם הקילומטראז'. אני לא באתי עם ניסוח, אבל משהו כמו: המידע יימסר לרשות הרישוי.

אני לא רוצה להגיד על רישיון הרכב, כי זה באמת - - -

הרישיון הרי מודפס לפני הטסט.

הם שולחים לך, והם עוד לא יודעים עוד כמה.

כל פעם זה יהיה של שנה שעברה.

בכל מקרה, בטופס הרישוי ממלאים דברים וחותמים חותמת של מכון הרישוי. אפשר להחתים את הקילומטראז' ידנית עם חתימה של מכון הרישוי.

אני לא רוצה. תוספות בכתב יד עם חותמות זה מתכון לזיופים, זה לא אמין. שישגרו אלינו, וזה יהיה אצלנו.

מה שאומרת עו"ד ראובני נראה לי בסדר. יהיה את המבחן הרישוי השנתי, הקילומטראז' של הרכב יוזן למחשב - - -

למאגר נתוני הרכב של משרד התחבורה.

וברישיון הרכב שישלח בשנה הבאה, יופיע מד המרחק של הרכב איתו הוא הגיע.

שנה קודמת.

ובין לבין אפשר יהיה לבדוק.

להיפך, זה חוסם כמעט לחלוטין אפשרות של- - -

גם הציון נכון לשנה קודמת. כתוב מתחת לזה: נכון לשנת-. זה לא משנה, זה הדפסה.

אין להם דרך בין זה לבין זה לדעת. אם הם מזינים את זה כשהגעת למבחן השנתי, ופעם הבאה הם שולחים לך את זה בחידוש של הטסט של השנה הבאה אז זה - - -

אמרתי שרק מתחת למספר שלו בטופס עצמו יופיע הכיתוב: קילומטראז' נכון לשנת - - -

בחוק ראשי אני לא יכול להתעסק בשאלה איך תיכתב הרובריקה, ומה הכותרת שלה.

זה דבר שמקומו בתקנות.

דיברנו על כך שזה יכול לקרות רק מהשנה השנייה של הרכב, כי בשנה הראשונה הוא לא מגיע לטסט.

נכון. רכב פרטי בלבד לא מגיע לטסט בשנה הראשונה. מסחרי מגיע, ליסינג, השכרה- מגיע.

אני אאשר את העיקרון, ואתה אחר כך תנסח איתה את זה סופית. רכב פרטי מהשנה השנייה, ורכב מסחרי - - -

למה להגיד כך? להגיד: במועד ביצוע מבחן הכשירות השנתי, יציין, יודיע הגוף הבודק. שיודיעו במועד הביצוע. יש כאן דקויות של איזה סוגים חייבים במה.

בקיצור, תהיה חובה למכון הרישוי להזין. עו"ד ראובני, איך קוראים לאגף אצלכם שזה מוזן אליו?

זה מאגר נתוני הרכב במשרד התחבורה. אגף מערכות מידע זה יחידת המחשב, אבל הם יחידת טכנית, והם לא המהות.

בקיצור, העיקרון שזה יוזן, ותמיד יישלח לאדם רישיון הרכב עם הקילומטראז' שהוא הגיע איתו לטסט בשנה הקודמת, כאשר ברכב פרטי זה רק מהשנה ה-. זה בעצם מהשנה השלישית, כי אחרי שנה הוא לא בא לעשות טסט, אז אין להם את הקילומטראז'.

אני קניתי רכב חדש, אחרי שנה אני לא הולך למכון טסטים, אני הולך רק אחרי שנתיים. אבל, אז הם צריכים להזין את זה. כשבאתי אחרי שנתיים מזינים את זה, נכון.

אני מאיגוד קציני בטיחות. במערכות האלקטרוניות שיש היום בכלי הרכב, בתקלות אלקטרוניות מוחלפים לוחות שעונים. ואז באופן אוטומאטי רכב שעבר כברת דרך של 60 – 70 אלף ק"מ, מוזן חזרה לאפס. כשהאוטו הולך לרישוי שנתי אף אחד לא יודע את זה. האוטו הולך לתחנת רישוי שנתי ועושה טסט עם אלף ק"מ, וזה למעשה מה שיירשם במאגר המידע של משרד הרישוי, כשהרכב כבר עבר 60 – 70 אלף ק"מ.

ואם זה לא יירשם, אדם שרואה את זה עם אלף ק"מ, במה הוא יודע יותר?

הוא מסתמך על משרד התחבורה.

מה זה "מסתמך"? הוא גם רואה מה מופיע לו בעין. במה זה מרע את מצבו? אתה צודק שיש מקרים שבהם זה לא עוזר להגיד. אבל, האם זה יכול להרתיע מזיופים בהרבה מאוד מקרים?

היום אנחנו כבר מזינים את הקילומטראז'.

זה לא נכון לגמרי, כי כשמחשב הולך אתם מכניסים שעון חדש, והמחשב סופר את הק"מ מייד - - - -

לא יודע - אם זה נכון מה שהוא אומר זה חמור מאוד ש- - -

- - -אלא אם כן במעמד החלפת המחשב מכניסים מקדחה, ונוסעים רוורס עם האוטו, אז אין בעיה גם אם המחשב לא התקלקל. ואז מספרים ללקוח שהחליפו לוח שעונים כי המחשב התקלקל, ואז אני לא כל כך יודע מה - - -

זה היה נכון, זה כבר לא נכון.

זה כשנוגעים לזיוף. אבל, אם אתה מוציא עכשיו לוח שעונים מהאוטו שלי, ומכניס לוח שעונים של האוטו שלך לאוטו שלי, המחשב שלי יזרוק את הק"מ לשעון שלך.

לא מדויק.

לא חשוב כרגע.

זה חשוב מאוד.

אם זה נכון מה שהוא אומר, צריך לחשוב שצריכה לחול פה חובה. המוסך שמחליף את לוח השעונים מחויב לעדכן בלוח החדש את הספידומטר הישן, אחרת - - -

זה חוק אחר, זה לא היום. יש עוד דברים.

אני כנציג מכוני הרישוי חייב לציין שאנחנו נרשום מה שמופיע כמובן במונה הקילומטרים.

מאה אחוז, אתם לא צריכים להיות ועדת חקירה.

ודאי. אם מחליפים את המונה של הקילומטראז' ברכב, אין ספק שזה לא המצב האמיתי שהרכב עבר בו. אני מכיר לפחות רכב אחד שיש בו תקלה חוזרת של החלפות של מד המרחק. מה שיקרה בסופו של דבר בדיווחים שלנו שאחרי כמה שנים מספר הקילומטרים שהרכב עבר ירד, כי אנחנו נדווח מה שרשום בשעון. ואז יקרה מצב הפוך, שהמספר יורד.

לא הבנתי איך זה יורד.

הרכב נסע 100,000 ק"מ והחליפו לו את שעון מד המרחק. זה מתחיל מ-0. ואז כשהוא יגיע לרישוי שנתי הוא יהיה עם 10,000 ק"מ, כשלפני שנתיים או שנה זה היה 100,000 ק"מ. השאלה היא קודם כל, איך זה ידווח אחר כך, איך זה יופיע ברישיון בשנה הבאה?

האם מד הקילומטראז' הוא רק עד 100,000?

לא זה מה שאני אומר.

לא הבנתי איך המספר יורד?

מכיוון שהחליפו את לוח השעונים. זה מתחיל מ-0.

זה לא נכון.

זה נכון ועוד איך.

אבל, מר דיגמי הסביר שכשמחליפים את השעון - - -

עם כל הכבוד, מר שאמר מר דיגמי לא מדויק.

שקט, תודה. הבנתי את השאלה, השאלה היא לא רלוונטית לחוק הזה, והיא לא רלוונטית בכלל, למה? אני לא קבעתי פה שמה שמופיע במשרד הרישוי זאת חזקה חלוטה שזה הקילומטראז'. זה עוד פקטור לגילוי ולהרתעה מפני זיופים. כמו ששמת לב, לדוגמא, ביקשנו שאדם יחתום שככל הידוע לו זה המרחק שהוא עבר. אם האדם יודע שהחליפו לו, וזה לא באמת 10,000 או 15,000 ק"מ, והקונה יגלה את זה לאחר הקנייה, המוכר לא יוכל להגיד: זה מה שכתוב, כי אנחנו שאלנו אותו בטופס כמה מרחק הרכב עבר ככל הידוע לו. ואם ידוע לו שהוחלף לו מד קילומטראז', ומה שמופיע כרגע גם בטסט, וגם בזה, לא מייצג את מה שהוא עבר באמת, אז הוא היה צריך להגיד את זה. אין פה שום ראיה לכך שמה שנרשם זה באמת מה שהוא עבר. זה לא רוב המקרים הרי שמחליפים לו את המחשב.

לא רוב המקרים.

אבל, ההוא יד שלישית, והוא לא יודע מה היה.

הוא ירשום מה שהוא יודע. החוק הזה לא ממנה בלשים לחקור את הרכב שלוש ידיים אחורה. החוק יכול לעשות רק מה שאפשר.

שאדם ייקח את האוטו למכון בדיקה, ויתרשם ממצבו הפיזי, ויגיד: למרות שיש עליו רק 10,000 ק"מ, מצבו הפיזי גרוע, המנוע שלו שחוק, הצמיגים שלו גמורים, והמחיר בהתאם. כל החוק הזה לא בא במקום הצורך של האדם לבדוק את האוטו.

נכון, הוא בא בנוסף.

עו"ד ראובני, כיוון שאנחנו נמצאים לקראת תום המושב, אני אוכל לבקש שההסתייגות שלכם תוגש עד סוף השבוע הזה?

נעשה כל מאמץ, כן.

חתומה על-ידי השר.

בוודאי.

אני מאשר גם את הסעיף האחרון של רישום הקילומטראז' החל מהראשון לראשון 2010.

לגבי הקילומטרים - אם משרד התחבורה יוכל לציין את הקילומטרים החדשים שהם מקבלים, והקילומטרים הישנים.

אי אפשר. הם יציינו מה שהם רוצים מעבר למה שמחויב פה בחוק.


תודה. אישרנו את הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית. תודה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40.