PAGE
29
ועדת הכלכלה

14.7.2008


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 635

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, י"א תמוז התשס"ח (14 ביולי 2008), שעה 11:30

הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה)(תיקון מס' 3), התשס"ז-2007, של חברי הכנסת רן כהן ויורם מרציאנו (פ/581).

חברי הוועדה: אבשלום וילן

יעקב כהן

רן כהן

יורם מרציאנו

עו"ד רונן כהן – משרד הבינוי והשיכון

ד"ר ישראל שוורץ – סמנכ"ל אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

אריאל לוין – סמנכ"ל בכיר למימון ותקציבים, משרד הבינוי והשיכון

שרון גמבשו – סגן בכיר לממונה על התקציבים, משרד האוצר

ראובן קוגן – אגף התקציבים, משרד האוצר

יעל מבורך - רפרנטית שיכון, משרד האוצר

עו"ד כרמית יוליס – משרד המשפטים

יואל דוד – מנהל חטיבת הנכסים, הסוכנות היהודית

פנחס אסולין – יו"ר אגודת העיוורים בירושלים שש"ת

ברברה אפשטיין – מנכ"לית עמותת סינגור קהילתי

יוכי יהל – יו"ר הארגון הארצי היציג להגנת הדייר

דוד קשני – יו"ר פורום הדיור הציבורי, קול בשכונות

דורון יהודה – נכי פוליו

שמחה בניטה – ארגון מזור

נעמי מורבייה – נציגת נכים

נסים מורבייה – נציג נכים

עו"ד ניר ימין

לאה ורון

שלומית כהן

הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה)(תיקון מס' 3), התשס"ז-2007

שלום לכולם. אני מודה לחבר הכנסת כחלון שניהל את הישיבה הקודמת, וזה המשך טבעי לנושא הקודם, כיוון שמטרת הצעת החוק של חברי הכנסת כהן ומרציאנו היא לסייע במימוש אותה זכות, שרבים מאתנו רואים בה זכות יסוד של אזרחים שתהיה להם קורת-גג קבועה מעל ראשם. שמחתי מאוד שהצעת החוק אושרה במליאת הכנסת בקריאה ראשונה. לכן קבעתי בה דיון דחוף לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מודיע שהיום לא תתקיים הצבעה על הצעת החוק, אבל נשתדל להכין אותה במלואה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.

למה אין הצבעה?

הקואליציה ביקשה ממני לא להצביע היום על החוק, כדי לאפשר לבוא בדברים עם המציעים, אולי להגיע להסכמות שיאפשרו את תמיכת הממשלה בחוק. גם אני מתקשה להאמין שמשרד האוצר יאפשר תמיכה בהצעת החוק, אבל בכל מקרה אאפשר את ההידברות הזאת ואוסיף לסדר-היום של הוועדה הצבעה על הצעת החוק ביום שני הבא, דבר שיאפשר, אם החוק יעבור, את הבאתו למליאת הכנסת עוד במושב זה.


אני מאפשר למציעים להציג את העקרונות שמופיעים בהצעת החוק, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, ידידי חבר הכנסת מרציאנו, רבותי, אני יכול לומר בראשית הדברים שניים-שלושה דברים שהם הדברים המהותיים. חוק הדיור הציבורי עבר ב-1998. כמעט מעולם הוא לא היה בתוקף כחוק. הוא הוקפא על-ידי חוקי ההסדרים בכל מיני צורות, וגם בתקופה שבה הוא היה בתמיכת הממשלה, הוא לא הספיק לעבור את התיקונים, שחלקם אנחנו מביאים היום בתיקון הזה. למרות הכול, חוק הדיור הציבורי קבע הלכה שעל-פיה דירות הדיור הציבורי נמכרו. קרוב ל-30,000 דירות נמכרו, עם הכנסה של קרוב לשני מיליארד שקלים לקופת החברות המשכנות, בעצם קופת המדינה. חלק גדול של הכסף הזה הלך לסוכנות היהודית ולגורמים מהסוג הזה. החוק מעולם לא יושם כחוק, ולכן הרכישה על-ידי הדיירים נעשתה אבל לא נבנתה אף לא דירה אחת בדיור הציבורי. זה הנזק הכי גדול של אי קיום החוק. למעשה המטרה שלנו בהחזרת החוק היא להחזיר את כל המלאות של החוק. כלומר, גם לאפשר רכישה על-ידי הדיירים, אבל גם לאפשר בנייה של דיור ציבורי מחדש. זאת יכולה להיות בשורה גדולה דווקא אחרי הדיון הקודם, על הדוח של האגודה לזכויות האזרח. אני אומר באחריות מלאה: אין היום בכוחו של משרד הבינוי והשיכון לבנות או לרכוש דירות בדיור הציבורי. אף אחד לא נותן לו. היחיד שיכול לפתור את זה הוא החוק.

דבר שני שאני רוצה להדגיש, מליאת הכנסת העניקה רוב מוחלט. משרד האוצר, תשכחו מזה שאתם היום תתקעו את החוק הזה. יש לזה היום רוב של 52 חברי כנסת, גם קואליציה וגם אופוזיציה, שתומכים בחוק. אתם רוצים לבוא אתנו בדברים, בבקשה. היושב-ראש מאפשר את זה. אבל תציעו דברים נורמליים, אל תציעו דברים שהם הוצאת החוק הזה מתוקף. אנחנו נחוקק את החוק הזה עם התיקונים הנדרשים ועם היכולת שלנו להתאים אותו ככל האפשר לאוכלוסיות הנוספות.

בחוק שהצענו כתוב שהיום הקובע הוא ה-1 בינואר 2007. אני חושב שחבר הכנסת מרציאנו ואני נסכים שהיום הקובע יהיה ה-1 באוקטובר 2008. זה דבר שמחייב הסכמה שלנו, ואני מניח שזה דבר שאפשר לעשות אותו. בנוסף, דבר שלא מצאתי מתוקן אבל דבר שכן צריך לתקן אותו – לדירות יש מענק מותנה עד 580,000 שקלים מחיר הדירה, דבר שאני עומד עליו מבחינת הדרישה שלי שיש תקרה להנחה. אין מצב שבו ההנחה תהיה עד מיליון דולר. קבענו אז 580,000 שקלים, שזה היה תרגום של 160,000 דולר דאז. אני חושב שזה סכום שצריך להתעדכן. אז עדכנו אותו ל-604,000 שקלים. צריך למצוא את הסכום הנורמלי ולעדכן.

אני מסיים בבקשה שהדבר הזה לא יידחה מעבר לשבוע הבא ונרוץ עם זה למליאה כדי לאפשר בשורה חברתית חדשה למדינת ישראל. תודה. את מה שלא אמרתי, שיקראו בספר. הכול כתוב שם.

קראתי את הספר בלילה אחד, הוא מרתק.

יש לך חלק משמעותי בו.

תודה. חבר הכנסת מרציאנו, בבקשה.

אני מודה לחברי חבר הכנסת רן כהן. אני עובד אתו ביחד על הצעת החוק הזאת בקדנציה הזאת של הכנסת, ואני שמח להיות חלק מאחד החוקים החברתיים החשובים ביותר במדינת ישראל. אני גם רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, שכבר בתחילת הדיון הודיע שהוא נותן לנו זמן לנהל משא-ומתן עם האוצר ועם משרד השיכון. רק חבל שהאוצר ומשרד השיכון לא מצאו זמן לנהל אתנו משא-ומתן עד הדיון היום, אבל אם זה עד יום שני הרי לא יקרה שום דבר אם הצעת החוק הזאת תעבור ביום שני הבא. אני משוכנע, כפי שאמר חברי חבר הכנסת רן כהן, שלהצעת החוק הזאת יש תמיכה מאופוזיציה ומקואליציה ומחברים בתוך קדימה ומחברים בתוך סיעת העבודה ומש"ס, כך שהפעם יש לי ביטחון מלא שהצעת החוק הזאת תעבור כפי שאנחנו מביאים אותה. יחד עם זאת, כתוב שמוטב שיעשה פשרה טרם יעשה משפט, לכן אני בהחלט מוכן ללכת לפשרות כדי להיטיב עם אזרחי ישראל ועם דיירי הדיור הציבורי. אני רק מציע לכם לא להשתהות ולא לבזות את השולחן הזה, שלא יקרה מצב שבשבוע הבא נבוא בלי שפניתם אלינו בכלל. כפי שאמרת, אדוני, אנחנו נקרא את הצעת החוק היום, נעבור עליה, נראה איפה אנחנו צריכים לתקן בכדי שביום שני הבא נבוא רק להצביע ולהביא את הצעת החוק להצבעה כבר במושב הזה. דיירי הדיור הציבורי יקבלו מתנה לחופש הגדול מממשלת ישראל וממציעי החוק, שתאמר להם: באנו לעשות סוף לעוולה גדולה מאוד שעשינו לכם במשך הרבה מאוד שנים, מאז 1998 שבו חוקק החוק ולצערי הרב במסגרת חוק ההסדרים הרשע הוחלט להקפיא את החוק הזה. אשמח מאוד שהפעם נעביר אותו ונביא מזור לתושבי הדיור הציבורי.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה שתדע, אף אחד לא פנה אלינו לשום דיבור ולשום משא-ומתן ולשום בקשה.

פנה אלינו מאיר שטרית.

אני מדבר על השבוע הזה.

מאז אף אחד לא פנה אלינו. נפגשנו עם ישראל שוורץ ועם המנכ"ל, ומאז לא היתה שום התקדמות.

כמעט כל שבוע הזכרתי גם לשר בוים וגם למנכ"ל חיים פיאלקוב שאנחנו מוכנים לדבר, אף אחד לא דיבר אתנו. אז אם אתם רוצים לדבר אתנו, תגידו מי רוצה לדבר אתנו.

תודה רבה. האם אתם רוצים לומר משהו מטעם הממשלה?

כן. אני מאגף התקציבים באוצר.

כמו שהוצג כאן, המטרה היא גם לעשות התאמות שהחוק יבוצע בדרך טובה יותר לגבי הדיירים הקיימים, אבל כמו שאמר חבר הכנסת כהן, לדעתי עוד יותר חשוב היום שיהיה כסף לדיור ציבורי, מה שהיום לא קיים. יכול להיות שזה לא קיים כאידיאולוגיה של משרד האוצר. זכותה של הכנסת להכריע אחרת. שלא תישמע טענתכם אחר כך לחוסר אחריות תקציבית כזאת או אחרת אם אתם לא תבואו עם הצעות משלכם גם כלפי המציעים, כי החוק יעלה להצבעה.

אחרי פתיחה כזאת לא השארת לנו ברירה.

השארתי לכם הרבה מאוד, רק שעד היום לא היו הצעות קונקרטיות מצדכם, מעבר למאבק כוחני להפיל את החוק. אז מי שהולך על מאבק כוחני להפיל חוק צריך לקחת בחשבון שהוא גם מנהל סיכונים, והחוק גם עלול לעבור בנוסח הנוכחי.

ברור לגמרי. לצערי איך שאנחנו רואים את החוק הוא לא יפתור את הבעיות של הדיור הציבורי, להפך, הוא דווקא יחמיר אותן.

אתם באמת פתרתם אותן.

הרי החוק מאפשר לדיירים הקיימים לרכוש את הדירות בהנחות מאוד גדולות, עד 90%.

לי יש נתונים אחרים.

ויכוח על נתונים תמיד אפשר לאמת. המקורות שיעמדו לרשות הממשלה, כפי שגם המציעים רוצים, להגדיל את המלאי הזה, כמובן היו מאוד מצומצמים. גם בגלל יחס ההמרה של אחד לחמש פחות או יותר, וגם בגלל ההסכם שקיים היום עם חברת "עמיגור" שברגע שחוקק החוק המקורי חלק גדול מהכספים מועברים לחברה הזאת, שגם אוכל מהמקורות של החוק. מעבר לזה אני חושב שלא נכון יהיה להגיד שהממשלה לא עשתה כלום עם הדיור הציבורי. היא כן נתנה פתרונות.

היא הכפילה, שילשה וריבעה את שכר הדירה של נכים לשנה בדיור הציבורי. זה מה שעשיתם בעיקר.

היא כן נתנה פתרונות במסלולים אחרים, כמו שכירות ארוכת טווח וסיוע בשכר דירה. לכן אי-אפשר להגיד שהממשלה לא עושה שום דבר בנושא הזה. נכון שהמודלים הם קצת שונים.

אני לא חושב שהחוק הזה יביא מזור לבעיה של הדיור הציבורי בישראל, זה רק יחמיר את המצב מכפי שהוא קיים היום. כשנגיע לחקיקה עצמה נעיר על הנושאים.

אתם יכולים להציע שיפורים שיגדילו את התקציב לרכישת דירות חדשות.

מאחר שהיושב-ראש נתן לנו שבוע לנסות ולדבר עם המציעים, אנחנו ננצל את ההזדמנות.

תודה. משרד השיכון, בבקשה.

יש שני תחומים בחוק, האחד למה מיועדות ההכנסות והשני המבנה של החוק. רן כהן אמר אם הממשלה תציע דברים נורמלים. משרד השיכון ישב עם רן כהן לפני הרבה זמן. הקונספציה שמוצעת פה בחוק היא קונספציה לא חברתית, לא כלכלית, לא נכונה, וזה ביסוד הוויכוח בצד המקצועי, לא בצד הפוליטי, לא בצד הכספי. אם עולה מברית-המועצות בא לפני 20 שנה ונכנס להוסטל וגר שם ולא יכול לקנות את הדירה, כי השליש שנותנים לו פתרון דיור היום, אם החוק יעבור, הוא יקבל הנחה של 70%-80%, הדירה הזאת לא תהיה קיימת יותר. מאידך, כל הדירות שעוברות לדיירי הדיור הציבורי, לקשישים, משמשות מעין הון חוזר, דירה חוזרת למעגל האכלוס. היה מבצע כזה ברוח הדברים של רן כהן, שגם היה שותף לזה, ורוב הרוכשים מקרב הדיור הציבורי היו קשישים. זה טוב שכולם יקבלו בחינם, השאלה היא מה אנחנו מפסידים.

אין פה אף דירה חינם.

אנחנו מפסידים שכל שנה 3,000 דירות מתפנות מפטירה של קשישים. פטירה של קשישים בדרך כלל גורמת לזה שאחרי שהדירה משופצת יכול זוג צעיר שממתין חמש ושש שנים לקבל דירה. ברגע שייתנו אופציה לקשישים לקנות את הדירות ב-90% הנחה, הדירות האלה לא יתפנו.

כמה היתה ההנחה שהיה המבצע?

שליש בממוצע. שיא ההנחה היה 90%.

היום ההנחה באזור המרכז מוגבלת ל-80% ולפריפריה ב-92%.

זה החוק המעוות.

מכר שנורמאלי לדעתי נותן נקודות זיכוי לפי גודל משק בית ולא לפי משך מגורים, וזה מאפשר לממשלה לאכלס מחדש כל שנה 3,000 דירות שמתפנות. ברגע שיהיה לוותק, שזה בדרך כלל קשישים או רק קשישים, הדירות האלה לא יחזרו למעגל האכלוס. מצד אחד כולם ימחאו כפיים, יש אנשים ששילמו שכר דירה ועכשיו מקבלים את הזכויות שלהם, אבל אף אחד לא רואה את התור של 3,000 הזכאים, והתור הוא לא 3,000 אלא עשרות אלפים, שלא יקבלו מענה.

לעניין הכנסות מהמכר, לנו יש ויכוחים לגיטימיים עם האוצר, מבחינתם לפחות. הם רוצים שחלק מהכסף ילך לתשלום ל"עמיגור" ולאחרים. אנחנו היינו שמחים שכל הכסף ילך לפתרונות דיור לזכאים.

האם יש סיכוי להגיע לאיזושהי הידברות עם המציעים? המציעים רוצים לקבוע נתונים, אתה יכול לקרוא להם חברתיים פחות או חברתיים יותר, שבהם כן תינתן האפשרות לרכוש בוודאות. אפשר להתווכח על נקודת האיזון בין הצורך שלכם שדירות יתפנו והמאגר יגדל, בלי קשר כרגע להכנסות מהמכירה, לבין השאיפה שלהם לעשות איזשהו צדק חברתי עם אנשים בתנאים מסוימים. השאלה היא אם ניסיתם בזמן האחרון להגיע לכך. אתם רוצים אולי להציע מודל שגם ישחרר דירות אבל גם ישמור על זכויות בסיסיות?

בחודשיים האחרונים היתה הידברות עם רן כהן ועם יורם מרציאנו למצוא איזון, ולא הגענו לכך.

לא הצעתם שום איזון. אתם הצעתם למחוק את הוותק. זה לא יקרה. אם אתם רוצים לבוא עם הצעה מאוזנת, שמביאה בחשבון גם מצבים חברתיים אחרים, בבקשה. אבל אתם לא באים. אתם בונים על האוצר שהוא יביא את הקואליציה שתפיל את החוק, וזה הטמטום של משרד השיכון. בסוף אין לכם פתרון. זה לא טמטום אישי, זה טמטום קולקטיבי של המשרד.

אני מוחק את המילה הזאת.

אני מקבל.

נתחיל לקרוא את הנוסח ונשמע הערות ספציפיות. אני מזכיר למשרדי הממשלה, שגם אם הממשלה מתנגדת, לפי ההנחיות היועץ המשפטי לממשלה אתם בכל זאת צריכים להציע את השיפורים והתיקונים שלכם כדי לשפר את החוק.

משרד האוצר מגדיר את הצעת החוק הזאת תקציבית. אין פה הוצאה של שקל אחד מתקציב המדינה.

גם אובדן הכנסה הוא הוצאה.

אין אובדן הכנסה. יש פה הכנסה יותר גדולה.

אני מצטער שאתם מעלים את זה בשלב זה, כי המקום לבקש חוות דעת נגדית ולהכריע היה לפני הקריאה הראשונה. גם אני, כשקראתי את החומר לקראת הדיון, שאלתי את עצמי מדוע לא נטענו טענות מול ההערכה המוגזמת, לטעמי.

השאלה היא אם אפשר עכשיו לבקש ממרכז המחקר והמידע שיכינו חוות דעת.

אם אדוני מוכן לקחת בחשבון שזה עלול לדחות את העברת הצעת החוק, אפשר.

אולי הם יוכלו לעמוד בזה בזמן קצר.

אבל אז זה מחייב דיון בוועדת שרים.

זה לא מחייב ועדת שרים. אני יכול להביא ביום שני הבא את עמדת מרכז המחקר והמידע, ואם היא תגיד שהחוק הוא איננו תקציבי, כלומר עלותו פחות מחמישה מיליון שקלים, בסדר. למרות שקשה לי להעריך שכך יהיה.

אין לו עלות.

הוא לא עולה אפילו אגורה אחת. הרי אחד שגר 50 שנה בדירה, אתה לא יכול להוציא אותו.

אבל אם הוא נפטר ואין לו יורשים, או שאין אנשים שיכולים להיכנס בנעליו?

יש לו דייר ממשיך.

אז לא מתפנה אף דירה בדיור הציבורי, לעולם?

הוא אמר שיש 3,000 דירות.

עשר דירות מתפנות בשנה? אז אתה יכול להגיע לעלות של חמישה מיליון שקלים. זה לא יהיה פחות מחמישה מיליון שקלים.

הכרזה על חוק שהוא תקציבי כרוכה בזה שיש הוצאה או היעדר הכנסה מקופת המדינה. פה אין מצב כזה. הרכוש לא נחשב לתקציב. רכוש המדינה הוא רכוש המדינה. הדירות האלה הן רכוש המדינה.

אבל אתה עושה לגביהן הנחות מסוימות.

אם רוצים כך, נלך כך.

לדעתי חבל לבזבז על זה זמן. אני מוכן לבקש חוות דעת, אבל זה יהיה בזבוז זמן.

אנחנו עוברים לקריאת הצעת החוק ושמיעת הערות ספציפיות. בבקשה, סעיף 1.

"תיקון סעיף 1 – 1. בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1 – (1) בהגדרה 'זכאי' בכל מקום, במקום 'חמש שנים' יבוא 'ארבע שנים'".

ההגדרה "זכאי" מגדירה את מי שזכאי לרכוש דירה בהתאם לחוק כמי שמתגורר כדין או על-פי חוזה תקופה של חמש שנים רצופות לפחות בדירה ציבורית, ואין ולא היו בבעלותו או בבעלות קרובו במשך חמש שנים שקדמו למועד הגשת בקשתו לפי סעיף (2), שמגדיר את אופן הגשת הבקשה לרכוש דירה ציבורית, דירה או מקרקעין אחרים ששוויים עולה על 350,000 שקלים חדשים. ההצעה היא לקבוע שהתקופה שתיבחן לא תהיה חמש שנים אחורה, אלא ארבע שנים אחורה, גם לעניין תקופת המגורים שצריך לגור בדירה כדי להיות זכאי, וגם לעניין הבעלות, כמה אחורה בוחנים את מועד הבעלות בדירה אחרת שלא בבעלות קרובו.

שלא יהיו אי-הבנות, הזכאות לקניית הדירה לא ניתנת בעיקרון של 3% כל שנה למי שנמצא ארבע שנים בדירה. ההעברה מחמש שנים לארבע שנים היא לא על-מנת לאפשר לאדם לקבל 3% הנחה על כל שנה שהוא גר בה, אלא זה היה סידור מיוחד עם משרד האוצר, בימים שהיה בו שר טוב שנקרא בייגה שוחט, שהושג הסכם שמי שחי בדירה עד ארבע שנים יקבל 7.5% הנחה. הזכאות האמיתית מתחילה משבע שנים. כלומר, אדם שגר בדירה פחות משבע שנים לא זכאי ל-3% הנחה על כל שנה, אלא אם הוא גר בה יותר משבע שנים.

אז לצורך מה קובעים חמש או ארבע שנים?

זה בא לצורך זה שגם מי שגר ארבע שנים זכאי לרכוש את הדירה שלו ב-7.5% הנחה. זה תיקון שנעשה בממשלה שהייתי בה, ב-1999-2000.

"(2) אחרי ההגדרה 'חברה עירונית' יבוא: 'היום הקובע' – י"א בטבת בתשס"ז (1 בינואר 2007)".

אני מציע לקבוע את ה-1 באוקטובר 2008. אני לא רוצה לקבוע את ה-1 בינואר, כי אז הם יבואו עם חוק ההסדרים ויהרגו לנו את הכול.

בסדר.

אני מאמין שנגיש הסתייגות לסעיף הזה לקראת התאריך.

אתם תגישו הסתייגות על כל החוק.

אנחנו רוצים שזה יהיה לפחות 1 בינואר 2009, אבל נחזור עם תשובה בעוד שבוע.

האם יש הערות? אנחנו לא נצביע על זה פורמאלית. כרגע אנחנו מכניסים את השינוי, ולישיבה הבאה היועץ המשפטי יכין נוסח עם התיקונים שהוא יהיה הנוסח לדיון ולהצבעה.

אם שר האוצר רוצה להביא הסתייגויות, הוא צריך להביא את זה לישיבה הבאה?

כן. אתם תדעו מייד מה הנוסח שאישרנו, ויש לו שבוע להעביר לנו הסתייגויות.

אני מזכירה שלפי תקנון הכנסת הסתייגויות מתחילות בהצעות, ורק אם הוועדה לא תקבל את ההצעות של שר האוצר תוכלו לבקש להגיש הסתייגויות. תתחילו בהגשת ההצעות, ייתכן שחברי הכנסת יקבלו את ההצעות שלכם.

אם כך, התיקון הוא שיופיע 1 באוקטובר 2008.

נעבור לסעיף 2.

"תיקון סעיף 3 – 2. בסעיף 3 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (א) – (א) ברישה, במקום 'בסעיף קטן (ב)' יבוא 'בסעיפים קטנים (ב) ו-(ב1)'; (ב) בפסקה (1) במקום '85%' יבוא '90%'".

סעיף 3 קובע את המחיר של הדירה הציבורית. סעיף קטן (א) שבו מדבר על כך שהמחיר של הדירה הציבורית יהיה המחיר שהיה מתקבל ממכירתה ממוכר מרצון לקונה מרצון, כפי שיקבע שמאי ממשלתי או מי שהוא הסמיך, ומהמחיר הבסיסי יופחת סכום שיהפוך למענק אם מתקיימים תנאים מסוימים, כפי שמפורטים בסעיף. מה שמוצע לתקן בפסקה (1) הוא שייקבע לא רק בסעיף קטן (ב) אלא גם בסעיף קטן (ב1), שמייד נגיע אליו, ואנחנו מוסיפים אותו אחר כך, ושתקרת המענק המותנה לא תעמוד כפי שקבוע היום בסעיף 3, על 85% מהמחיר הבסיסי, אלא על 90% מהמחיר הבסיסי.

זאת אומרת, מה שמוצע הוא הגדלת המענק.

הגדלת תקרת המענק האפשרית.

מה שאנחנו עשינו בפועל, לפחות בתוכניות שאנחנו הפעלנו, עשינו הבחנה בין פריפריה למרכז.

שמעתי אותך קודם, אין טעם לחזור על זה. יש לכם שבוע להציע הצעות כאלה למציעים.

תציעו הצעות קונקרטיות לנוסח.

אני מדבר על אזורי הפריפריה.

מה זה אזור פריפריה?

אזורי עדיפות לאומית.

לוד-רמלה זה לא אזורי עדיפות לאומית, אז תחריג אותה למרות המצב הסוציו-אקונומי הנמוך שלה?

הוא לא מתכוון להחריג לגמרי, הוא מתכוון שגודל ההנחה יהיה שונה, כי בפריפריה סכום ההנחה יהיה גבוה יותר ממילא באזור המרכז.

לעודד יחסית אפשרות ולהקל על אנשים בפריפריה.

זאת לא הערה קונקרטית, זאת אמירה כללית.

אני אומר מה אני מציע. להציע באזור המרכז ל-80% ובפריפריה להשאיר 85%.

אבל במרכז הדירה עולה יותר ביוקר מאשר בפריפריה. אי-אפשר לעשות את זה.

אי-אפשר להגדיר היום לפי אזורי עדיפות לאומית, כי היה בג"ץ שקבע שהחלטות הממשלה שמגדירות אזורי עדיפות לאומית צריכות להיעשות בחוק.

אתה צריך לבוא עם רשימה, ואם הכנסת תאשר את הרשימה הזאת, מה מרכז ומה פריפריה לצורך ההנחות האלה, זה יעמוד במבחן בג"ץ.

אין בעיה, אבל אסביר את העיקרון. באזור המרכז קונה דירה ב-550,000 שקלים מקבל הנחה של 90%, שזה יכול להגיע לסדר גודל של 500,000 שקלים. בפריפריה קונה דירה ב-250,000 שקלים, אם זה אותו שיעור הנחה אתה מקפח יחסית את הפריפריה לעומת המרכז.

משרד השיכון אומר, כדי לעשות איזשהו בלנס, להגדיל אפילו עוד יותר את ההנחות בפריפריה על חשבון איזושהי הקטנה לא משמעותית של ההנחות באזור המרכז. יש לכם שבוע, אני מציע שתבואו עם הצעה קונקרטית, עם שמות ספציפיים של יישובים, ואני מוכן להעמיד את זה להצבעה במסגרת ההצבעות על הסעיפים. לי ההצעה הזאת נראית קצת הגיונית.

אני רוצה לומר לך איפה הטעות. אם אני לוקח את המקום שממנו אני בא, לוד-רמלה, שם מחירי הדירות הם לא 600,000 שקלים ולא 700,000 שקלים, הלוואי ואלה יהיו המחירים. לצערי המחירים שם הם בדיוק כמו בפריפריה. ובלוד וברמלה יש הרבה מאוד דירות בדיור הציבורי, ולכן אני לא רוצה להחריג אותן. אלא אם כן יגידו בפריפריה ובמקומות שבהם יש הטיפול הנקודתי שמשרד ראש הממשלה הכריז עליו, שהם לוד, רמלה, קריית-מלאכי.

היום קיים בחוק שהוקפא 85%. נניח שתעשו בפריפריה 95% ובמרכז 80%, זה יכול לבוא בחשבון? תחשבו על זה. אני לא קובע עמדה.

אם הם יבואו להציע, בבקשה.

האם יש עוד הערות? לא.

"(2) במקום סעיף קטן (ב) יבוא: (ב) המענק המותנה יחושב לכל שנה שלמה שבה התגורר הזכאי בדירה הציבורית (בסעיף זה – תקופת המגורים) ולפי התנאים המפורטים להלן: (1) עלתה תקופת מגוריו של הזכאי בדירה הציבורית עד ליום הקובע" – אני מזכיר שעכשיו זה השתנה, במקום ה-1 בינואר 2007 ל-1 באוקטובר 2008 – "על ארבע שנים – 2% מהמחיר הבסיסי לכל שנה מתקופת המגורים עד ליום הקובע, ולכל שנה שבה התגורר כאמור מהיום הקובע ועד לתקופה שלא תעלה על ארבע שנות מגורים רצופות נוספות (בפסקה זו – השנים הנוספות) – 1.5% מהמחיר הבסיסי לכל אחת משתי השנים הנוספות הראשונות, ו-1% מהמחיר הבסיסי לכל אחת משתי השנים הנוספות שלאחריהן, באופן שהשיעור הכולל של המענק בשל כל השנים הנוספות לא יעלה על 5% מהמחיר הבסיסי; (2) היתה תקופת המגורים של הזכאי בדירה הציבורית עד ליום הקובע ארבע שנים או פחות – 2% מהמחיר הבסיסי לכל שנה מתקופת המגורים, ולכל שנה שבה התגורר כאמור מהיום הקובע ועד השלמת ארבע שנות מגורים רצופות בסך הכול (להלן – שנות הצבירה) – 2% מהמחיר הבסיסי לכל אחת משתי שנות הצבירה הראשונות ו-1.5% מהמחיר הבסיסי לכל אחת משתי שנות הצבירה שלאחריהן, באופן שהשיעור הכולל של המענק בשל כל שנות הצבירה לא יעלה על 7% מהמחיר הבסיסי".

אסביר מה קובע היום סעיף קטן (ב) לגבי המענק המותנה בסעיף 3. הוא קובע שהמענק המותנה יחושב לכל שנה שלמה שהזכאי התגורר בדירה הציבורית, לפי טבלה שהסעיף מונה: לכל אחת מ-10 השנים הראשונות, 4% מהמחיר הבסיסי. לכל אחת מהשנים ה-11 עד 20 3% מהמחיר הבסיסי. לכל שנה נוספת, מהשנה ה-21 ואילך, 2% מהמחיר הבסיסי. המנגנון שכאן המציעים מבקשים לקבוע הוא מנגנון שונה שמעביר את הקו אל ארבע שנים והוא אומר שמי שגר עד ליום הקובע יותר מארבע שנים, יהיה זכאי להנחה למענק מותנה של 2% לכל אחת מהשנים עד ליום הקובע, ועוד 1.5% לשתי שנים נוספות שלאחר היום הקובע, לשנה הראשונה והשנייה, ועוד 1% לשנה השלישית והרביעית, באופן שלשנים הנוספות זה לא יעלה על 5%.

זאת אומרת, בסך הכול כל שמונה השנים האלה יכולים להיות מקסימום 13%, 4 כפול 2 ועוד 5%.

לפני היום הקובע זה יכול להיות גם יותר מארבע שנים. אם הוא גר פחות מארבע שנים, סופרים לו את השנים שאחרי היום הקובע באופן שלא יעלה על 5%.

דיברנו על הבעייתיות של המדד של הוותק. אני מקווה שנוכל לשכנע במנגנונים שהם יותר מתאימים מהמצב הסוציו-אקונומי של הדיירים.

מה למשל, אילו מנגנונים חשבתם שיכולים להיות?

גודל המשפחה, גודל הבית, מספר הדירות. באותם מבצעי מכר שהוציאה הממשלה יש היום תנאים שהם יותר מורכבים ולדעתי גם צודקים, שמסווגים את הזכאים לפי קבוצות, וכך מחלקים את ההנחות, ולא רק לפי ותק. נציג משרד השיכון דיבר על הבעייתיות של ללכת רק לפי ותק, לאיזה מצב זה יביא. אני מקווה שגם המציעים ישתכנעו בסוף.

אז אולי תציע גם לוועדה.

אני לא אפרט כרגע, כי יש מסמך מפורט.

אתה כן תפרט, כי בדיוק לזה נועד הדיון.

השאלה אם יש להם הצעה קונקרטית. אם אין הצעה קונקרטית, הבנו שהם רוצים להכניס פרמטרים נוספים. אם אתם לא יודעים כרגע איך אתם משקללים את הפרמטרים האלו ומה הצעתכם, אז טוב.

אנחנו יכולים להגיד שהדברים שנמצאים היום בתוכניות הממשלה ובקריטריונים שנמצאים שם הם אלו שיוכנסו גם כתיקונים להצעה ויעוגנו שם. יש פה מסמך מפורט מאוד של כל הקריטריונים, אבל לא אקרא אותם עכשיו, אלא אם כן הוועדה רוצה לשמוע, או שאעביר את זה לוועדה ולמציעים ואז נוכל לדון בזה.

זה לא משהו שאפשר יהיה להבין, כי אני מניח שאלה נוסחאות מאוד מורכבות.

לכן אמרתי שאין סיבה שאתחיל לקרוא טבלאות עכשיו. אם יבואו בהסכמה, אין טעם. אם נבוא בלי הסכמה, גם אין טעם. לכן חבל לעשות שני דיונים.

בכל מקרה אנחנו נעביר את זה.

אבל אם הם יגיעו אתכם להסכמה על נוסחה אחרת וזה צריך חקיקה, אפשר להעלות את זה גם בפגרה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. ואם לא תהיה הסכמה, אז חבל לבזבז זמן על הנוסחאות שלהם אם זה לא יתקבל ומצביעים על הנוסח הקיים.

אבל אני מניח שהם ירצו להעביר את זה כהצעה לתיקון לוועדה גם אם המציעים לא יגיעו אתם להסכמה.

הם הגיעו היום לדיון ולא ידעו שאדוני לא מתכוון לקיים הצבעה אלא לאפשר למציעים פרק זמן של שבוע להידברות. מה היתה כוונת הממשלה, האוצר ומשרד הבינוי והשיכון להציע לוועדה?

לבקש להתנגד. יש לך הצעה קונקרטית חליפית להצעה של המציעים?

אין לי כרגע משהו קונקרטי, יש לי משהו שנמצא בכתובים אבל אי-אפשר לקרוא אותו. נצטרך לדבר על זה. השאלה היא אם זה מאוד מפריע לוועדה.

לי לא מפריע כלום, אבל נניח שלא תגיע להסכמה והממשלה תבקש להעלות כאן הצעה להצבעה, אני לא אאפשר לך לשאת נאום של שעה, הסבר על ההצעה. אתם תצטרכו להסביר משהו מאוד קונקרטי וברור מה אתם מציעים כחלופה לחוק, ואז נצביע כאן מי בעד ומי נגד. ואם הצעתכם תידחה, תוכלו להעלות אותה כהסתייגות במליאה.

ברור לגמרי.

כדאי לחסוך את הזמן של שבוע הבא.

אבל כרגע אין לי משהו שאני יכול לקרוא ולקיים עליו דיון.

אבל שואלת מנהלת הוועדה, הרי לא ידעתם שאומר היום בפתח הדיון שאין הצבעה. באותה מידה יכולתי להצביע היום. למה לא באתם עם ההצעה הקונקרטית?

נמצא פה שרון, שהוא ממונה מטעם האוצר על העניין. אני רוצה לשמוע מה עמדתו בעניין.

עמדת הממשלה כרגע, למרות שיש פה התדיינות פרטנית על כל סעיף וסעיף, היא התנגדות בכלל לחוק. אנחנו חושבים שאין טעם לחוק. אנחנו חושבים שהחלופה לחוק, במסגרת החלטות הממשלה, היא חלופה הוגנת, הולמת. רן כהן אומר בכל מקום שבאמצעות החוק, ולא משנה אם מהסעיפים או מתוקף החוק או מעצם העובדה שהחוק נכנס לתוקף ב-1998 והוקפא והחלופה שלו היתה החלטות ממשלה, נמכרו למעלה מ-20,000 יחידות דיור.

30,000.

כן ירבו. אני חושב שבתנאים הוגנים וסבירים. מה שאנחנו מבקשים לאורך כל הדרך, וחברי הכנסת רן כהן ויורם מרציאנו מכירים את זה מצוין, זה להשאיר לממשלה את הגמישות ואת שיקול הדעת ליום שבו הממשלה תחשוב שאין מקום לאותם מבצעים, ולו מהטיעון שיש עדיין אוכלוסיות קשות במדינה, שנדרשות לפתרונות באמצעות הדיור הציבורי.

זאת אומרת שגם אם תציעו פשרות אתם תתנגדו לחוק? אז לא צריך פשרות, תודה רבה.

בסופו של דבר מה שאתם מציעים הוא שלאחר ההנחות הגבוהות מאוד שאתם מציעים, שיהיו באופן פרמננטי בחוק, זאת אומרת לא יהיה שום שיקול דעת שבעוד שלוש-ארבע שנים נגיע ל-30,000 יחידות בדיור הציבורי, שאולי נידרש לעצור כי זה היקף שאנחנו נידרש לספק לאוכלוסייה – אתם רוצים שאנחנו נרוץ עם העניין הזה. גם בהנחה שהקרן תיכנס לתוקפה ועם אותם 10% או 20% נותרים שאנחנו לא מסבסדים, שאנחנו לא נותנים עליהם הנחה, המדינה תרכוש בהם דיור ציבורי, בסופו של דבר על כל חמש דירות שאנחנו נמכור במקרה הטוב נרכוש דירה אחת.

אף פעם גם את זה לא בדקתם. אתם סתם מדברים. במגדל העמק בנו דירות כאלה ב-30,000 דולר. על מה אתה מדבר?

אני רוצה לבחון את המקרה הזה.

תשאל את מאיר שטרית. הוא היה אז גזבר הסוכנות.

זה היה משהו נקודתי.

תעשו נקודתי. ב-100,000 שקל אפשר לבנות דירה.

אם זה הפתרון, אני מציע שנעצור.

לא נעצור שום דבר. אתם רוצים לעצור את העולם. אדוני היושב-ראש, בשביל מה כל הוויכוח הזה?

אתה יוצר ויכוח. ביקשתם לשמוע אותו ואתם מפתחים את זה לוויכוח.


בלי קשר לחוק שלהם, מהדירות שכבר נמכרו, כמה אתם החזרתם לטובת בניית דירות או רכישתן לדיור?

שום דבר.

היום במקום כל דירה שנרכשת אנחנו נותנים פתרונות של שכירות ארוכת טווח. היתרון של שכירות ארוכת טווח ביחס לדיור ציבורי...

אין פה שום יתרון.

יש יתרון גדול לבעלי הבתים, הם מרוויחים המון כסף.

בשכירות ארוכת טווח אתה מאפשר לאוכלוסייה בסופו של דבר לקבוע את מקום מגוריה לא באזורים בעייתיים.

זאת לא תשובה לשאלה של היושב-ראש.

השורה התחתונה, שהדיור הציבורי שנתן מענה בשנים מסוימות היה איכותי בשנים מסוימות, אבל צריך לזכור שהמקומות שבהם ניתן לרכוש היום דירות הם מקומות יחסית בשוליים של החברה, ואנחנו חושבים שהפתרון הראוי והנכון הוא לתת בסופו של סיוע.

אין לכם אלא לבוא בטענות אל עצמכם. הוועדה הזאת קיימה כמה דיונים, שר השיכון בעצמו ישב כאן לצדי ואמר שאין היום למדינה שום פתרונות אפקטיביים לטובת אנשים שמתקשים למצוא קורת-גג, וגם בתחום הסיוע בשכירות הסכומים לא נותנים סיוע אפקטיבי בהרבה מאוד אזורים בארץ, גם בגלל חוסר במלאי של דירות כאלו, גם בגלל המחירים וההתייקרות של השכירויות. אז כל עוד אתם לא מציעים משהו שנותן מענה מקיף, אז באות הצעות כאלה שיכול להיות שבצורה כזאת או אחרת הן לא נכונות או מוגזמות, אבל הן עדיפות על פני זה שאתם לא נותנים שום מענה לעניין הזה.

גם ההצעה הזאת בסופו של דבר מצמצמת את המלאי בצורה דרמטית.

גם עד היום מכרו דירות בדיור הציבורי.

זאת הבעיה. זה חוק, אי-אפשר מחר בבוקר, כשנגיע ל-20,000 יחידות דיור...

אז אולי סוף-סוף תיאלצו לעשות משהו.

אבל לפחות היום יש בידי הממשלה הכלים לעצור את זה או להחליף את הסיוע בכלים אחרים, טובים יותר לשיטת הממשלה, שאפשר לדון בהם. אבל לפחות זה משאיר בידי הרשות המבצעת את הגמישות הניהולית הזאת לבדוק את עצמה בכל נקודת זמן ולהתאים את הפתרונות לצרכים.

אדוני היושב-ראש, לטנגו צריכים שניים. ביקשת ממציעי החוק, מרן כהן וממני, לדחות את ההצבעה לשבוע הבא, כדי לתת לנו את ההזדמנות לשבת עם נציגי האוצר ומשרד השיכון ולהגיע להסכמות. שמעתי את מר גמבשו שאמר פה באופן הכי ברור שהם מתנגדים להצעת החוק. כפי שהוא מביא את הדברים, גם הפתרון שעליו הוא מדבר, השכירות לטווח ארוך, שקיימנו עליו דיון בדיון הקודם יחד עם האנשים מהאגודה לזכויות האזרח, הוא לעג לרש לאזרחי מדינת ישראל. מה שאתם עושים בשכירות הזאת זה פתרון בגלל חוסר הדיור הציבורי היום במדינת ישראל. אנשים מחכים בתור הממתינים 10 ו-15 שנים ואתם מציעים להם 1,800 שקלים לשכירות ארוכת טווח. אתה גם יודע שקורה פה משהו, כי אחרי 10 שנים הם מאבדים את הזכות שלהם גם לקבל את 1,800 השקלים, כי אין להם עדיין הניקוד הזה שיקנה להם דיור בדיור הציבורי. התשובה היא כן, ואתה יודע את זה בדיוק כמוני. אנחנו פה עושים את ההונאה הגדולה של דיירי הדיור הציבורי. יש לנו הרי ניסיון בנושא של פרויקט שיקום שכונות, עשינו על זה משא-ומתן פעם אחת. למרות ההתחייבויות שזה יהיה ב-2008, כשזה לא היה ב-2007 תמורת ויתורים, זה לא היה. אני לא רוצה לעשות אתך עוד ניסיון אחד כזה. אדוני, הם באים לפה לא בידיים נקיות, הם באים לפה להרוויח זמן, ולכן אני חושב שאולי כדאי שנצביע היום למרות ההסכמה שלנו. נעשית פה הונאה. זה פשוט בלתי אפשרי. אתה בא לקיים פשרה, לפחות בשביל הנימוס כלפי יושב-ראש הוועדה תגיד: נשב אתם, נדבר אתם, ננסה להגיע להסכמה כלשהו. הוא מראש אומר לך שהוא לא מתכוון לבוא להצביע בשבוע הבא והוא מתנגד להצעת החוק שלנו. לכן אני מבקש להצביע היום.

ביחס לחוק של 1998 יש רק החרפה ואין התקרבות לעמדות שלנו, לכן מה אתה רוצה שאני אגיד? אם גם אתה היית אומר שאתה רוצה להאריך או להסיר את הסעיף בחוק ההסדרים, בסדר. אבל גם את זה לא עשית. את תקופת החמש שנים הורדת לארבע שנים, הכנסת סעיף של מספר הנפשות, בכל הנושאים הקצנת עמדות. על איזה משא-ומתן אתה מדבר?

כל מה שמוצע פה זה החלטת ממשלה בישראל. זה לא קפריזה שלו ושלי. הממשלה בשנים 1999-2000 החליטה כך.

מי שתקע את זה הוא האוצר במסגרת חוק ההסדרים.

מר גמבשו, זה לא משא-ומתן מדיני שלכל צד יש הפררוגטיבה להתחפר בעמדותיו ולא לדבר עם השני. ההבדל הוא שבסוף הם חוזרים הביתה ואתם צריכים לבצע את זה, אם החוק יעבור במליאת הכנסת. אני מציע לכם הצעה ידידותית. אם אתם חושבים שזה ממילא ייפול, בסדר. אם אתם חושבים שזה ייצור עיוותים וקושי כל כך גדול ונזקים כל כך גדולים, מתוך אחריות שלכם לתחומים שאתם מופקדים עליהם אני מציע שתבואו בדברים בדחיפות אפילו עוד היום או מחר. כי אם אשמע גם משר האוצר או מהיועצים שאין בכלל כוונה להידברות, אני יכול להוסיף את הנושא לסדר-היום ביום רביעי ולהצביע. זה שהם מקצינים לשיטתכם זה עדיין לא פותר אתכם מלנסות למתן את מה שאתם חושבים שלא נכון כאן מבחינה כלכלית או חברתית.

לטנגו נדרשים שניים.

אני מוכן לשמש גם כמתווך בעניין הזה.

עלינו התיווך מקובל.

סעיף (ב1).

סעיף (ב1) הוא השלמה לפסקאות (1) ו-(2) של סעיף קטן (ב). הן אומרות שמעבר ל-2% או 1.5%, בהתאם למה שקראנו קודם, יתווסף סכום. הסעיף אומר: "(ב1) לסכומים המחושבים בהתאם להוראות סעיף קטן (ב) ייווסף סכום השווה למכפלה של 20% מהמחיר הבסיסי במספר הנפשות של הזכאי וקרוביו שהתגוררו בדירה ביום הקובע, ואם התגורר הזכאי בדירה לבדו – סכום השווה ל-30% מהמחיר הבסיסי".

האם יש הערות? לא. אני אומר לאוצר, בלי קשר לעמדתכם, אם אתם סבורים גם אליבא דשיטת המציעים שיש פה טעויות מהותיות, אתם מוזמנים להסביר לוועדה איפה אתם רואים כאן טעויות מהותיות, מלבד המחלוקת העקרונית. כלומר, גם אם אליבא דשיטתם אתם חושבים שיש פה משהו שהוא טעות או גורם לעיוות, תאמרו את זה.

אני רוצה להעיר למה שאמר מר גמבשו קודם, לעניין ההקצנה של הצעת החוק. לפחות לגבי חלק מהסעיפים זה לא נכון, כי זאת היתה גם המטרה של המציעים לפני כן, להגיע לאיזשהו דין ודברים. יש סעיף שמדבר על כך שהכספים שיועברו לקרן יהיו כאלה רק לאחר שנוכו ההוצאות. יש סעיף שנוגע למניעת כפל הטבות, והסכמת שר האוצר לגבי תקנות תקציביות כאלה ואחרות. סעיפים שבאים מעט למתן את התקציביות של ההצעה ולא רק להקצין.

זה היה בהצעה המקורית.

הן לא נמצאות בחוק המקורי.

בהצעה המקורית היתה הפניה לחוק כביש חוצה ישראל.

אבל זה בוטל.

אבל הכנסתם את זה לגוף החוק. המשמעות דה-פקטו היא אותו דבר.

"(3) בסעיף קטן (ג) – (א) ברישה, במקום 'מרותק לכיסא גלגלים' יבוא 'זקוק לכיסא גלגלים או שנקבעה לו דרגת נכות רפואית לצמיתות של 100% בשל עיוורון מלא בשתי העיניים'".

סעיף קטן (ג) היום קובע זכאות באחוזים גבוהים יותר לעניין זכאי שהוא נכה. היום המחיר הבסיסי, תקרת המענק היא 85%, אז קבוע שזה 90%. במקום 580,000 שדיברת עליהם קודם לגבי זכאי שהוא נכה זה 870,000 שקלים, וגם האחוזים שהוא זכאי להם הם יותר גבוהים באחוז אחד מתקרת הזכאות לעניין זכאי שאיננו נכה.

השינוי העיקרי כאן הוא בזה שאנחנו קבענו בחוק המקורי שמי שזכאים להנחה יותר גדולה מאשר כל האנשים הרגילים שגרים בדיור הציבורי זה מי שהם נכים ב-100% על כיסא גלגלים. זאת היתה ההחרגה היחידה של נכים שעשינו בחוק המקורי. כאן אנחנו מוסיפים גם את העיוורים ב-100%, בשתי העיניים. על זה יש מחלוקת של נציג העיוורים, שמבקש לומר את דברו.

בבקשה, אדוני.

צוהריים טובים. יש לנו פה בעיה עם הסעיף הזה, מה זה 100% עיוור בשתי עיניים? אני חושב שכאשר אנחנו משלמים ארנונה לא מבקשים להביא כל מיני אישורים, יש תעודה מוכרת על-ידי שירות לעיוור, שזה גוף ממשלתי, וזה מספיק. למה ההבדלים האלה?

יש עיוורון מוחלט פלוס 100% נכות רפואית לצמיתות. זאת ההגדרה של משרד הרווחה יחד עם המוסד לביטוח לאומי, שהגיעו להגדרה חד-ערכית שאומרת עיוורון זה סל די גדול, ויש הגדרה חד-ערכית עיוורון מוחלט פלוס 100% נכות רפואית לצמיתות. זה מוכר לך?

ההגדרה הזאת היא מוכרת, אבל למה להבדיל?

יש הרבה נכים שהם 100% נכים והם לא מקבלים את ההטבה הזאת.

אתה מנסה לקחת את התקדים של הנכים? לא מספיק שאתם מפלים את אוכלוסיית העיוורים מול הנכים, לדוגמה נכה אחד מקבל הנחה של 90% בדירה ואילו שני עיוורים שגרים בבית מקבלים הנחה של 50%, ועכשיו אתם מנסים להתעקש על הנושא הזה?

יכולנו בחוק המקורי להגיד שכל הנכים ב-100% יקבלו את ההנחה היותר גדולה ואת הקצב המואץ יותר של ההנחה והמענק היותר גדול וההלוואות היותר טובות. אבל לא יכולנו לעשות את זה, משום שהיינו יוצרים מצב שבו כל הדיור הציבורי היה מפוזר בצורה מאוד מואצת. זאת הפעם הראשונה שבמסגרת ההגדרה של נכים 100% על כיסאות גלגלים אנחנו מוסיפים 100% עיוורים בשתי העיניים. לוקחים את הקבוצה הכי קשה של העיוורים ומשווים אותה לנכים ב-100% על כיסאות גלגלים.

אבל כל עיוורון הוא קשה.

אבל באים אלי ארגוני הנכים ואומרים: למה לא נכה ב-100% שהוא לא על כיסא גלגלים? אנחנו עושים את הבידול הזה, כי אנחנו רוצים שיהיה איזשהו מדרג למי שהם נכים הכי קשים. ההערה ברורה ונראה מה שיציעו.

"(ב) בפסקת משנה (1), במקום 'במקום 85%' יבוא '90%' במקום '90%' יבוא '95%'. "


כמו שציינתי קודם, היום תקרת המענק המותנה לגבי נכה היא 90% במקום 85% לגבי זכאי שהוא לא נכה, וכאן מאחר שמוצע להעלות את תקרת המענק המותנה לעניין זכאי שהוא לא נכה, מוצע להעלות בהתאם ב-5% לעניין זכאי שהוא נכה.

בצורה הכי פשוטה, לכל דיכפין זה יעלה מ-85% מקסימום ל-90%, ונכים ב-100% על כיסאות גלגלים ועיוורים ב-100%, התקרה תעלה מ-90% ל-95%.

מרותק לכיסא גלגלים צריך ללכת למשרד הבריאות ולהביא את האישור שיש לו השתתפות ברכישת כיסא גלגלים, ואז הוא מוכר. השאלה מה קורה עם העיוורים, לאן הם הולכים להביא אישור על 100% עיוורון. אנחנו בכנסת עשינו שבע ישיבות בוועדה לפניות הציבור, כבר שבע שנים, בקשר לעיוורים האלה, והבעיה היתה מאיפה הם ימציאו את האישור.

במשרד הרווחה יש השירות לעיוור, שהוא גוף שמוסמך להנפיק את האישור.

אז להוסיף את זה לחוק, שהוא ימציא את האישור מהשירות לעיוור ולא מביטוח לאומי. כי ביטוח לאומי לא ייתן להם לעולם אישור כזה.

ניר, צריך לבדוק את זה.

היועץ המשפטי יבחן את זה לישיבה הבאה. האם יש עוד הערות? לא.

"(ג) במקום פסקאות משנה (3) ו-(4) יבוא: (3) בסעיף קטן (ב)(1) במקום 2% יבוא 3%; (4) בסעיף קטן (ב)(2) במקום או פחות – 2% יבוא או פחות – 3%".

גם אלה התאמות שבאו לעשות הקבלה למנגנון שהיה קיים, שהוסיף 1% של זכאות לנכים גם לפי המנגנון הזה, שבמקום 2% שמופיע בסעיף קטן (ב)(1) המוצע יהיה 3% לגבי נכים.

"(ד) פסקת משנה (5) – תימחק".

החלפנו את סעיף קטן (ב) בפסקת משנה (ב)(1) ו-(2). פסקת משנה (5) מדברת על (ב)(3), שכרגע כבר לא קיים, ולכן צריך לעשות את ההתאמה גם כאן ולמחוק את פסקה (5) בסעיף קטן (ג) בחוק הקיים.

סעיף 3 הוא החלפת סעיף 5. סעיף 5 היום מדבר על סיוע לרכישת דירה ציבורית ואומר שאין בהוראות של החוק הזה, חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), כדי לפגוע בזכויות שניתנות לזכאי לפי חוק הלוואות לדיור, שגם הוא עוסק בכללים של משרד הבינוי והשיכון לצורך הלוואה לרכישת דירה. זה אחד הדברים שדיברתי עליהם קודם, שממתן קצת את התקציביות של ההצעה ולא מחריף אותה. כי הסעיף שמציעים חברי הכנסת כהן ומרציאנו מדבר על מניעת כפל הטבות, ואני אקרא אותו.

"5.(א) זכאי או דייר ממשיך זכאי לממש את זכאותו לפי חוק זה, או לפי חוק הלוואות לדיור, התשנ"ב-1992, והכללים כהגדרתם בחוק האמור". כלומר, לא יוכל זכאי לממש את זכאותו גם בהתאם לחוק הזה וגם בהתאם לחוק הלוואות לדיור, אלא רק לפי אחד מהם.

"(ב) שיעור הריבית על הלוואה צמודה שנטל זכאי מתאגיד בנקאי לצורך מימוש זכאותו לפי חוק זה לא יעלה על 4.5% לשנה במשך 15 השנים הראשונות של תקופת החזר הלוואה; המדינה תשלם לתאגיד הבנקאי שנתן הלוואה צמודה כאמור את ההפרש שבין הריבית שמשלם הזכאי לבין הריבית הנהוגה בתאגיד הבנקאי במועד מתן ההלוואה לגבי אותו סוג הלוואות ולאותן תקופות הלוואה בדרך ובתנאים שייקבעו בהסכמה בין המדינה לתאגיד הבנקאי".

אני זוכר שאת זה תמחרתם במיליארדים. אני יכול לעזור לכם במשא-ומתן עם הבנק למשכנתאות? כי אני יכול להשיג לכם יותר זול מ-4.5%.

זה היה נכון לשנת 2000.

יש מימושים של ההלוואה הזאת, ולכן סימן שהיא עוזרת. זאת ריבית שהיא אפקטיבית, ולכן ממששים אותה.

זאת הלוואה צמודה, מדד פלוס 4.5%.

עולה פה איזושהי טענה שאתה יכול להשיג הלוואה בריבית נמוכה יותר מ-4.5%. אני אומרת שההלוואה הזאת היום ניתנת, יש מימושים, סימן שאנשים חושבים שהיא הלוואה אפקטיבית. אם היו יכולים לקבל ריבית יותר נמוכה, הם לא היו מממשים את ההלוואה הממשלתית.

את מתכוונת שהם לוקחים את הזכאות.

נכון.

אדם שהיתה לו דירה כשהוא היה בריא ועקב המצב הוא מכר אותה, ועכשיו הוא רוצה לרכוש את הדירה ולא נותנים לו. במקום 85% אומרים לו 35%.

למי הוא מכר אותה?

הוא החזיר את המשכנתא. היתה לו דירה פרטית, במקרה אחר כך הוא חלה, אז הוא היה צריך דירת קרקע ש"עמידר" נתנה לו, והיום הוא רוצה לרכוש את הדירה, אבל לא מאשרים לו.

אם הוא גר למעלה משבע שנים בדירה ציבורית, לדעתי לא תהיה לו בעיה.

ההנחה שנותנים היא של 35%.

גברתי, אם אני מבינה אותך נכון את מתייחסת לגבי התנאים הקיימים היום במבצע הממשלתי, ולא על זה מדברים.

החוק הזה בא לשנות את המבצע הנוכחי.

"(ג) בסעיף זה – הלוואה צמודה – הלוואה שסכומה צמוד למדד, שמפרסמת ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה אחת לחודש; תאגיד בנקאי – כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981".

יש לי פה הערה כללית, שאני לא יודע איך הממשלה לא מעירה אותה, אבל תרשה לי למלא את חלקה של הממשלה. זה קצת מוזר שאדם יוכל לקחת במקום שהוא רוצה הלוואה, בלי שום שיקול דעת לממשלה בעניין הזה. הרי אם אני בנק למשכנתאות ויבוא אלי מישהו שאני יודע שלמעלה מ-4.5% הממשלה משלימה לו, אני אציע לו ב-5.5% או ב-6%, גם אם זה מעל למחירי השוק, כי מעבר לזה הממשלה תשלים. צריך לקבוע פה מנגנון של איזושהי התערבות ממשלתית, שהממשלה גם יכולה להפנות או לכפות על הרוכש הפוטנציאלי באיזה בנק היא רוצה שהוא ייקח משכנתא. נניח שהממשלה הוציאה מכרז שהיא רוצה שכל הרוכשים האלה ייקחו דרך "טפחות", כי "טפחות" מוכן להציע לכל הרוכשים האלה ב-4.7%, ושם זה הכי זול לממשלה, אז זה לא שכל אחד יוכל להחליט באיזה בנק הוא לוקח.

יש הסכם עם כל תשעת הבנקים למשכנתאות, הסכם התקזזות עם המדינה בנושא של הסבסוד. כאשר ניתנת הלוואה ממקורות בנקאיים, והבנק מעמיד את האשראי, הוא לא יכול לתת בריבית יותר גבוהה מהריבית הממוצעת למשכנתאות.

הממשלה העלתה את זה בדיונים בהכנה לקריאה ראשונה, למעט ההסכמה על הסיפא של הסעיף שאומרת שזה יהיה בדרך ובתנאים שייקבעו בהסכמה בין המדינה לתאגיד הבנקאי.

באותיות הקטנות של הבנק כתוב במפורש שהבנק רשאי לתת את ההלוואות האלה למי שהוא רוצה. נכים שחיים מקצבאות לא יהיו זכאים להלוואות האלה, כי מן הסתם הבנקים לא יהיו מוכנים לתת משכנתאות למקבלי קצבאות. זאת אומרת, יש פה מכשול לגבי המשכנתאות לנכים.

אז נעשה 100% הנחה ונפתור את הבעיה הזאת.

לא נותנים לנו גרוש.

אתה רוצה שאני אחייב בנק למשכנתאות לתת הלוואה למי שהוא לא רוצה?

מה ההצעה פה?

ההצעה פה היא לקבל 90% הנחה וגם את ה-10% שכן משלמים, הריבית לא תעלה על 4.5%. זאת ההצעה. אין משהו יותר טוב מזה שאפשר לעשות. אני לא יכול לכפות על מוזי ורטהיים לתת הלוואה למישהו שהוא לא רוצה לתת לו. מה לעשות, זה קניינו הפרטי. אני יכול להכריח אותו? לא.

מה שאפשר לעשות הוא שהממשלה תגיע להסכמה עם הבנקים שיחייבו אותם לתת את זה למקרים כמו שהם נותנים את זה. אבל זה לא בחוק. זה יכול להיות עקב התקנות שיבואו בעקבות החוק. נטפל בזה כשהחוק יעבור. אסור להפלות את הנכים לעומת אנשים שאינם נכים.

אבל זה גם היום, זה לא קשור לחוק הזה.

אני אומר שכאשר יצאו התקנות לעניין הזה, הממשלה, באותם הסכמים שפורטו כאן על-ידי האוצר שהוא מגיע להסכם עם כל הבנקים, כמו שהם נותנים את זה לכל הדיירים שרוכשים דירות, יהיו חייבים לתת את זה גם לנכים. זה לא בחוק.

גם היום הבנק מחויב לא להפלות.

אני חושב שזה נכון לגבי כל דבר, לא רק בחוק הנוכחי. אם יש נכה שיש לו הכנסות כלשהן, אז הבנק ירצה, כי הוא מרוויח את הריבית. ואם אין לו, אז הוא לא ירצה. זה לא קשור אם זאת דירה כזאת או אחרת.

אם אפשר לקבל הבהרה לעניין המדד. היום המדד שמוגדר בחוק הוא מדד תשואות הבנייה, וכאן אני לא בטוח שמתכוונים למדד הזה.

בהלוואה זה מדד מחירים לצרכן.

אז צריך לכתוב את זה: הלוואה שסכומה צמוד למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלמ"ס.


סעיף 10 בחוק הקיים קובע תקנתה של קרן לדיור ציבורי, שאמורה להיות מנוהלת במשרד הבינוי והשיכון, שאליה מועברים הכספים שמגיעים ממכירת דירות בהתאם לחוק, והכספים שמופקדים בקרן הזאת אמורים לשמש להגדלת מלאי הדירות הציבוריות. הסעיף גם קובע שהקרן תנהל חשבונות נפרדים לכל חברה לדיור ציבורי. מוצע לתקן את הסעיף הזה, כפי שאקרא.


"4. בסעיף 10 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא 'לאחר שנוכו הוצאות הכרוכות במכירת דירה ציבורית לפי סעיף קטן (ב1)'".

סעיף קטן (ב) אומר: "כספים שהתקבלו ממכירות דירות בהתאם לחוק זה, יופקדו בקרן", ומוצע בסיפא של הסעיף להוסיף שהכספים שיועברו לקרן יהיו לאחר שינוכו ההוצאות שהוצאו ממכירת הדירה, שזה גם משהו שאמרתי קודם שלדעתי ממתן את התקציביות של ההצעה.

"(2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: '(ב1) השר, בהסכמת שר האוצר, יקבע הוראות לעניין ההוראות הכרוכות במכירת דירה ציבורית, ובכלל זה הוראות לעניין הוצאות ועמלות של חברה לדיור ציבורי עקב מכירת דירה לפי הוראות חוק זה שישולמו לחברה והוצאות נוספות שנשאה בהן המדינה, לרבות דמי שמאות, ותשלום ששילמה המדינה בהתאם לסעיף 5(ב)".

הסעיף הזה קובע את הסמכות של שר הבינוי והשיכון יחד עם שר האוצר לקבוע בדיוק את ההוצאות ממכירת דירה, בהתאם למה שקובע השמאי הממשלתי.

זה כדי שהחברה לא תנכה כרצונה מתוך המחיר, אלא על-פי מה שהשרים יקבעו.

האם זה צריך אישור של ועדת הכלכלה? השר יכול להרחיב מאוד את הפרשנות של ביטוי הוצאות.

נכון. כדאי להוסיף באישור ועדת הכלכלה.

נוסיף: השר בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה. זה מה שהולך להיות מופחת ממה שמועבר לקרן, והקרן הזאת חשובה בעינינו מאוד.

"(3) סעיף קטן (ד) – בטל;"

סעיף קטן (ד) מדבר על החובה של הקרן לחישוב נפרד בכל חברה. הוא מבטל את זה, הן יכולות לנהל חשבונות לכל החברות.

"(4) בסעיף קטן (ה), במקום 'שבניהולה של חברה' יבוא 'שבבעלותן או בחכירתן של הסוכנות היהודית לארץ ישראל או של המגבית המאוחדת לישראל או בניהולה של חברה' ואחרי 'הסוכנות' יבוא 'היהודית לארץ ישראל'".

זה סעיף שמדבר לא רק על בעלות או חכירה של חברה לדיור ציבורי שהיא או המדינה או "עמיגור" ו"עמידר" וכן הלאה, אלא גם להרחיב את זה לסוכנות יהודית לארץ-ישראל או של המגבית המאוחדת לישראל והחברות הקיימות כבר היום.

אתה יכול לקרוא בסעיף 10 את ההתייחסות לשימושים של הכלל הזה?

כן. סעיף קטן (ג) בסעיף 10 אומר שכספי הקרן ישמשו להגדלת המלאי של דירות ציבוריות בלבד.

יש נוסח שניסיתי להבין אם הוא הנוסח העדכני, שאומר: הגדלת מלאי הדיור הציבורי או פתרונות ארוכי טווח ל-10 שנים לפחות. אני מבינה שהנוסח הוא הגדלת המלאי. זה הנוסח מ-2006.

מה שקראנו זה מהחוק הקיים מ-1998.

הם מציעים להעביר סיוע שכר דירה לבעלי הדירות, שיהיו מיליונרים עוד יותר גדולים.

"5. סעיפים 12 ו-14 לחוק העיקרי – בטלים".

הסעיפים האלה באים לתת את הפיצוי לסוכנות היהודית על הדירות של "עמידר", ומאחר שיש הסכם בין הממשלה לבין "עמיגור" אז כבר אין בזה צורך.

סעיף 12 אומר: הבעלים החוכרים של דירה ציבורית שאינם המדינה או חברה ממשלתית או חברה עירונית הסבורים כי נפגעו כתוצאה מביצוע הוראות חוק זה, יקבלו מהמדינה פיצויים בשל הפגיעה.

מה שיש בפועל זה "עמיגור". מאחר שהאוצר היה חכם בלילה ועשה אתם הסכם, שהוא כבר בינתיים העביר 800 מיליון שקלים מעניי ישראל ליהדות ארצות-הברית, בגלל הטמטום שלכם...

מספיק עם זה.

אז תמחק. פעם הראשונה בהיסטוריה הציונית שמעבירים כסף לא מיהודי ארצות-הברית לעניים בישראל, אלא מהעניים בישראל ליהדות ארצות-הברית.

כיוון שאני מכיר את זה, זה לא כזה מופרך ומנותק מהמציאות, וזה היה מעוגן בכל מיני הסכמים מהעבר.

אני לא מסכים אתך.

במקרה זה רן כהן צודק.

נציג המדינה מאשר שהם מטומטמים. אדוני, אם אתה מאשר שאתם מטומטמים, אז מאה אחוז, אז זכותך. אני אפסיק להגן עליך בשלב זה.

זה לא הם, זה האוצר.

הוא מאשר שפקידים אחרים בשירות המדינה הם מטומטמים. תקפתי את השפה שלטעמי היא לא במקום, ואתה מתערב בעניין הזה. תהיה בריא.

אני מתנצל, היושב-ראש.

אל תתנצל בפניי, תתנצל בפני חבריך שעשו את ההסכמים. אולי כל אלה שתרמו את הכסף ורצו לוודא למה הוא הולך בדיוק – מי יודע אם הם היו נותנים אותו. במקרה גם ישבתי עם הצד שנתן את הכסף, כמו שרן כהן ישב אתם, ויש כאלה שראו את הדברים אחרת. אני לא חושב שזה טמטום.

סעיף 5 להצעת החוק מציע לבטל לא רק את סעיף 12, שעניינו פיצויים, אלא גם את סעיף 14, שקובע שהסכומים שייקבעו בתקציב המדינה בכל שנת כספים לא יפחתו מהסכומים שהוקצו לעניין יישום החוק בשנת התקציב של 1998.

אני לא רוצה לבטל את סעיף 14.

אבל אז קשה להגן על העמדה שזה לא תקציבי.

אתם ממילא אומרים שזה תקציבי. אין שום סיבה היום להביא למצב שבו משרד האוצר יפחית מתקציבי משרד השיכון, בהנחה שמשרד השיכון מקבל פה הכנסה עקב החוק הזה. אני רוצה שאותם התקציבים שעמדו בידי משרד השיכון כדי לתת פתרונות דיור בישראל ימשיכו להיות גם מקופת המדינה. אגב, זה גם היה בזמנו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

הסעיף הזה אומר שתקציב משרד השיכון לא יהיה פחות ממה שהיה ב-1998?

בתחום הסיוע?

לא, בכלל.

זה לא מה שכתוב בסעיף 14.

מר שוורץ רוצה שיהיה יותר.

בסעיף 14 כתוב: הסכומים שייקבעו בתקציב המדינה לשיכון ודיור.

אחרת מה שיקרה הוא שמשרד האוצר יגיד: יש לנו הכנסות ממכירת הדירות של 200 מיליון שקל, נפחית את זה מתקציב משרד השיכון. זה לא נותן שום פתרון. זה העתק של סעיף שלקחנו מחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כדי שהמדינה לא תיסוג מהתקציבים שהיא נותנת לצורכי בריאות.

זה כמו שעשינו עם עיקור וסירוס בעלי-חיים. אתם צריכים לנסח ניסוח לישיבה הבאה, שהסעיף הזה מתוקצב בנפרד מתקציב משרד הבינוי והשיכון, שהם לא יגידו: תורידו את זה, תמצאו את זה במסגרת תקציב המשרד.

אני מבין שזה בעייתי עכשיו להקפיא את התקציב ל-1998.

אני חושב שהחלופה שהצעתי נותנת מענה.

"6. בסעיף 18 לחוק העיקרי האמור בו יסומן '(א)' ואחריו יבוא: '(ב) תקנות שיישומן כרוך במימון מתקציב המדינה או בהפחתה של הכנסותיה, ובין היתר, תקנות לפי סעיף קטן (א)(1), (2) ו-(3) יותקנו גם בהסכמת שר האוצר".

אם אתם רוצים להיות טובים, אנחנו אתכם. אנחנו מכסים את שר האוצר.

יכול להיות שההצעה בסעיף (ב1) המוצע, לגבי ההוצאות שכרוכות במכירת דירה ציבורית, שהתקנות יהיו באישור ועדת הכלכלה, תהיה מיותרת. אני אבדוק את זה. כי כתוב בסעיף 18 שהשר ממונה על ביצוע כל החוק, והוא רשאי באישור ועדת הכלכלה. זאת אומרת, כל התקנות הן באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

"7. בסעיף 19 לחוק העיקרי, במקום 'ביום תחילת החוק' יבוא 'י"א בטבת בתשס"ז (1 בינואר 2007)". סעיף 19 עוסק בעדכון סכומים וקובע שהסכומים ישתנו לפי שיעור עליית המדד ביום תחילת החוק.

זה ב-1 באוקטובר 2008.

מאה אחוז.

"8. בסעיף 21 לחוק העיקרי, במקום 'ד' בטבת התשס"א (1 בינואר 2001), יבוא 'ביום פרסומו של חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה)(תיקון מס' 3), התשס"ז-2007'". כלומר החוק הזה.

בתשס"ח-2008.

בוודאי. "9. בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001), התשס"א-2001, סעיף 23 – בטל". זה הסעיף שהקפיא את יישום החוק.

זה הסעיף העיקרי. צריך להחיות בחזרה את החוק.

לזה אנחנו כן מתנגדים.

ועד עכשיו לכל השאר לא?

לזה במיוחד.

"10. תקנות ראשונות לפי חוק זה יובאו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת בתוך 45 ימים מיום פרסומו של חוק זה".

אם אתם רוצים 60, אני מוכן להיות גמיש.

קודם כל ניקח, אחרי זה נדבר.

תעשה את זה 60, שזה יהיה ריאלי יותר.

עוד לא הספקתי לדבר על כך עם חברי מרציאנו, אבל בחוק שלנו קבוע שיש מענק מותנה שכעבור חמש שנים הופך להיות למענק מוחלט. הדבר הזה רשום בהערת אזהרה ברכישת הדירה. אבל אין ביטול אוטומטי של הערת האזהרה הזאת בטאבו. אני רוצה לבקש שיהיה סעיף שיאמר שהערת האזהרה מבוטלת בטאבו אוטומטית עם הפיכת המענק המותנה למענק מוחלט. אחרת מטרטרים את הדיירים.

יכול להיות שיש מקום לבדוק אם התמלאו כל התנאים ושזה לא יהיה אוטומטי.

אוטומטי ברגע שיתמלאו התנאים. ייאמר: בהתמלא כל התנאים.

אבל כדי לבטל הערת אזהרה הולכים לטאבו עם אישור שקיבלת את המענק.

לכן צריך שכבר בהערת האזהרה יהיה כתוב מתי מתבטל.

אולי יש בעיות אחרות שלא קשורות?

צריך לבדוק את זה מבחינה משפטית. זאת בעיה שיוצרת טרטור עצום לדיירים.

באופן עקרוני סיימנו לקרוא את החוק ולשמוע הערות, ככל שהיו. ביום שני הבא, בעזרת השם, תתקיים הצבעה. יש גם אפשרות שאקדים אותה אם אבין שאנחנו מחכים לשווא. לכן אני שוב מציע למשרד האוצר ולמשרד השיכון לבוא בדברים כמה שיותר מוקדם עם המציעים, כדי שיהיה להם הרבה זמן לעניין.

אם משרדי הממשלה רוצים להגיש אחר כך הסתייגות, שיביאו הצעה לתיקון לקראת הישיבה הבאה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10