PAGE
20
ועדת משנה לקליטת ילדים, נוער וצעירים עולים במערכת החינוך

18.12.2007


הכנסת השבע-עשרה



נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 46

מישיבת ועדת המשנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

לקליטת ילדים, נוער וצעירים עולים במערכת החינוך

יום שלישי, ט' בטבת התשס"ח (18 בדצמבר 2007), שעה 12:30

סקירת המשרד לקליטת העלייה: תוכנית לקליטת ילדים עולים

חברי הוועדה: זאב אלקין- היו"ר

אברהם מיכאלי

אריה קורת - מנהל אגף קליטה בקהילה, המשרד לקליטת עלייה

שרה כהן - מנהלת מחלקת הרווחה, המשרד לקליטת עלייה

עמיהוד בהט - מנהל האגף לקליטת עלייה, משרד החינוך

דבורה גיני מלקי - מנהלת אגף מידע ופרויקטים במחלקת העלייה, הסוכנות היהודית

צביקה לוטן - מנהל תכנית פל"א, החברה למתנ"סים

אלי זרחין - מנכ"ל האגודה הישראלים למען ילדים עולים

אילנה ליטבקר - רכבת קואליציה למען נוער עולה בסיכון, שתי"ל

דנה גורדון

אורית לבנשוס-חלוצי – חבר המתרגמים בע"מ

תוכנית לקליטת ילדים עולים

צהריים טובים לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

זה כבר דיון שלישי סביב תוכנית הפעילות והתקציב של משרד הקליטה, אנחנו היום גם מצוידים כבר בעקבות הישיבה הקודמת גם באיזה שהיא טבלה כוללת תקציבית, כרגע גם מופצת בין החברים. יש מספר מועט של עותקים מסיבות טכניות אז תנסו להתחלק.

כאמור, פרסו את התקציבים בפנינו והנקודות שרצינו לדון בהם, זה כמה מסיכומי דיון, אחד, רצינו לפתוח את הצגת התקציב, רצינו לפתוח את השאלות לנוכחים, אין לנו פה היום הרבה נוכחים, ועדיין אני נותן את האפשרות הזאת לשאול אם מישהו רוצה לשאול או להעיר על התקציב, אבל לפני שנגיע לשלב של השאלות, אנחנו התחלנו לדבר על מספרי הילדים שרשומים כאן בדף הזה של אריה של התוכניות השונות ושאלנו את עצמנו שתי שאלות גדולות אם אתם זוכרים, זה גם פחות או יותר, אני גם עברתי על הפרוטוקול, זאת הנקודה שבה הסתיים הדיון הקודם והשאלות האלה נשארו כשאלות מנחות להיום.

השאלה הראשונה, האם אנחנו יודעים לקחת את המספרים האלה ועוד יותר טוב, גם את המספרים של התוכניות של משרד החינוך ועוד גורמים שונים שעוסקים בתחום ולדעת שאין לנו כאן מערכת שלמעשה יש בה מימד גדול של חפיפה, או בלשון אחרת, האם כשאנחנו מדברים על קבוצה גדולה מאוד של ילדים עולים, אם אין שם מצב שיש ילד אחד שהוא משתתף בשתיים או בשלוש תוכניות ומצד שני יש ילדים שלא מגיעים לשום תוכנית והם נופלים בין הכיסאות.

כשיש הרבה מאוד תוכניות, כשיש תוכנית אחת אז זה ברור, בהתאם לתקציב היא מכסה חמישים אחוז, שבעים אחוז, עשרים אחוז, עוסקת רק במקרים הקשים אם היא יודעת לאבחן אותם. אבל כשיש מספר משרדי ממשלה שנותנים מענה לבעיות דומות בצינורות שונים, לפעמים אפילו ביחד, מחברים את הצינורות, האם במצב כזה זה לא מגיע במקרה לילדים שמקבלים, אני לא אגיד טיפול יתר כי בנושאים האלה בדרך כלל גם אין כמעט טיפול יתר. אבל יש ילדים שמקבלים יותר ויש ילדים שאולי זה נחוץ להם לא פחות, אולי יותר והם מקבלים פחות.

זאת שאלה אחת שמופנית לאריה איך לפחות קודם כל בתוך המשרד דואגים לכך שזה לא יקרה, וגם בתיאום החוצה בין המשרד לכל אותם השחקנים, למשרד החינוך, לפרויקט הלאומי למען יהודי אתיופיה, שאמרתם בעצמכם שחלק מהדברים הוא התחיל לעסוק, אז התפנו משאבים, מול מוסד הקליטה, כל אותם הגופים שהם שחקנים משמעותיים בתחום ברמה שהמדינה מעורבת, אני בכוונה נוקט, אני לא לוקח כרגע לא את הסוכנות אפילו ובוודאי לא את המגזר השלישי כי שם לא תמיד אפשר למנוע כפילויות. אבל אני שואל כרגע מדינה כמדינה, אז זאת שאלה אחת מה מידת התיאום בתוך המשרד ומהמשרד החוצה למוסדות אחרים שקשורים כך או אחרת לממשלה.

השאלה השנייה היא לגבי כל הקונספציה של התוכניות, ואני מעלה אותה כשאלה תיאורטית. האם זה נכון לפעול בכל פעם בתוכניות מסוימת אד הוק, כאשר לדברים הבסיסיים ביותר, בסוף הטענה שאין כסף. או שהיה יותר נכון מצד המדינה, לאסוף את כל הכסף לקופה אחת גדולה, לא משנה איך יקראו לזה, פרויקט לאומי לעזרה לילדים עולים, אני כרגע לא נוגע בסוגיה של השיוך, לאיזה משרד ממשלתי הכסף שייך במקום, משרדי ממשלה כשהם רוצים הם יודעים לשים אותו ביחד, זאת לא השאלה, יש פתרון טכני לזה, ואז לצאת באיזה שהיא תוכנית על מערכתית שרואה אל מול עצמה את כל הילדים ומנסה לחלק את המשאבים בהתאם ולא בצורה פרטיקולארית כל פעם כן או לא.

אלה הן שתי שאלות גדולות שאני אשמח לשמוע התייחסות אליהם גם מצד אריה ושרה וגם מצד עודי. מספרי משתתפים, החפיפה בניהם. אני אוסיף עוד שאלה, היא עלתה קודם אבל היא חשובה, מה מידת המעקב, היות וזה כך, איזה מעקב מחקרי מתבצע אחרי כל הפרויקטים האלה שיכול לתת לנו איזה שהיא הערכה, הפרויקט הזה כן משיג את התוצאה, הפרויקט הזה לא משיג את התוצאות מבחינת השיפורים בשטח ואז גם נפתח את כל הדברים להתייחסות החברים שהם לא מיצגים כאן משרדי ממשלה. בבקשה אריה, אתה היית אחרון הדוברים בישיבה הקודמת.

צהריים טובים לכולם. אנחנו עושים לגבי התוכניות של האגף, אני עושה הבחנה בין הסיוע האישי פרטני לבין הסיוע הקבוצתי. בדרך כלל הסיוע האישי פרטני הוא סיוע שנותן מענה לנושא של תגבור לימודי. הסיוע הקבוצתי הוא סיוע שניתן באמצעות הרשויות המקומיות שהוא סיוע לקבוצה כקבוצה ולא לפרט כפרט.

בהמשך אתן דוגמאות, ואמחיש את זה. מבחינת הנושא של תגבור לימודי זה סיוע אישי פרטני כי גם התשלום הוא פר ילד שמשתתף. בסיוע קבוצתי התקציב הוא לקבוצה, גם אם זה 12 ילדים או 15, התקציב הוא אותו תקציב.

גם אם זה 100 או 50?

לא. אני נתתי דוגמה אם זה 12 או עשרים כי זה פחות או יותר מספר הילדים בקבוצה, זאת אומרת אין פרויקט קבוצתי של מאה ילדים. זה בניגוד לסיוע האישי פרטני שהוא סיוע פר ילד והתקצוב הוא פר ילד. אם יש שלושים ילד אז התקציב הוא כפול שלושים, אם משתתפים עשרים ילד אז התקציב הוא כפול עשרים. ופה אני עושה את ההבחנה הזאת, כל הפרויקטים בנושא תגבור לימודי ברובם הם סיוע אישי פרטני---

אתה יכול לסמן, יש לנו פה רשימה של 15?

כן, כל חמש, זה אופק לבגרות, זה בגרות בעליה, קייטנות קיץ וחלוקת מילונים, זה בעצם סיוע פרטני, הוא ניתן לפי מספר המשתתפים.

הכול קיים ברשימה הזאת או שיש עוד דברים?

פחות או יותר כן.

זה סיוע פר משתתף, לגביהם אין כמעט כפל תמיכה, בוודאי שלא בתוך המשרד, ואני שמח לציין גם לא מול משרד החינוך, כי יש פה הפרדה בין קבוצות האוכלוסייה. דיברנו, באחריותם של משרד החינוך בנושא פל"א זה ביסודי, בעל יסודי זה באחריות משרד הקליטה. ויש רישום של הילדים.

אנחנו כבר הגענו במשותף גם לתיאום עם הפרויקט הלאומי בישוב שבו הפרויקט הלאומי נכנס כמו בנתניה, למרות שעד עכשיו בנתניה פעל פל"א, נכון להיום פל"א מפסיק לעבוד, פרויקט פל"א לגבי ילדים יוצאי אתיופיה לא יפעל בישוב שבו פועל הפרויקט הלאומי. כנ"ל לגבי פרויקט מו"פ, נגיד פרויקט אופק לבגרות שזה בגרות דומה, מקביל לפל"א, באותם ישובים או לגבי אותם ילדים שבה הם נמצאים בפל"א, הם לא נמצאים באופק.

מבחינת הסיוע הזה, כנ"ל לגבי נגיד חלוקת המילונים, החלוקה נעשית לפי דו"ח הגעת עולים, יש לנו רשימות שמיות של הילדים שהגיעו באותו שנתון ועולים לכיתה אל"ף, אלה הילדים שיקבלו מילונים. כך שמבחינה זאת יש בהחלט הפרדה בין שני הפרויקטים האלה.

זה שאין חפיפה בין פל"א לפל"א את זה אני מבין, השאלה אם אתה יכול להגיד, הרי עודי עושה דברים אחרת, הרי יש לו מערכות תמיכה שונות ואני לא מתייחס כרגע לשעות שהן בסל, הבסיסיות ביותר, אלא כל מה שמעבר לזה, השאלה אם גם שם אין חפיפה או אולי יש והיא מכוונת, אני לא אומר שאסור לילד להשתתף בשתי תוכניות.

לפעמים, בדרך כלל כל הפרויקטים האלה של תגבור לימודי זה לפי המלצה של בית הספר בישוב. עכשיו, בהחלט יכול להיות מצב שמנהלת בית הספר תפנה למשרד או למשרד החינוך ויגידו הילד הזה זקוק לתגבור נוסף.

אתה אומר, שמי שדואג לאינטגרציה זה בית הספר, כלומר בית הספר הוא זה שרואה את התמונה.

אני רוצה להגדיר את הדברים. יש פה שלוש פאזות שכדאי להתייחס לכולן. יש פה פאזה אחת שאני מניח שגם אריה וגם אני לא יודעים את גודלה וזה מעורבותם של עמותות שונות וגופים פרטיים שונים שרשויות מקומיות מעסיקות אותם או מקבלות תרומות מהם לתוך תלמידים ואנחנו לא יודעים עליהם בכלל ואין להם שום נגיעה למשרד הממשלה.

אמרתי את זה, זה אמרתי שאני לא מתייחס, מה שמעניין אותי זה מה שהממשלה משתתפת, אם ממשלה מממנת עמותה זה כן מעניין אותי.

זה ברור. הדבר השני, יש לנו את כל הפרויקטים הלא פורמאליים של התגבור לקראת בגרות. ואני יכול לומר שמשרד החינוך אין לו נגיעה לאף אחד מהפרויקטים האלה במובן התקצובי. זאת אומרת כל התוכניות שאריה כרגע הציג אותן, למען הפרויקט הלאומי ליוצאי אתיופיה שהוא כלל ממשלתית ושאריה התייחס אליו, לא יכולה להיות חפיפה כי אנחנו מעורבים אבל לא שותפים.

זה במסגרת בית הספר?

כן, זה במערכת הפורמאלית, במערכת הלא פורמאלית כל התגבורים לבגרויות נעשות היום במימונו של משרד הקליטה למעט הפרויקט הלאומי האתיופי שבו אנחנו כולנו שותפים. אבל יש עוד צלע אחת במשולש הזה והיא הצלע של התוכניות או התשומות של מערכת החינוך הפורמאלית לכלל התלמידים ובתוך כך גם לתלמידים העולים, לא שעות העזר, למשל ליבם או תוכניות כאלה.

לא, על זה אתה יכול לדלג, ברור לי שהתלמידים עולים, אני חושב שזה ברור לכולם, הם חלק ממערכת בית ספרית ואוטומטית נהנים מכל מה שמערכת החינוך הבלתי פורמאלית שכוללת את בית הספר מציעה.

אני אומר זאת כי אני חושב שתפקידו של המשרד ואנחנו התחלנו בזה גם בשנה שעברה, עשינו את זה במשותף, זה באמת לראות את כל הגורמים האלה ביחד ולהביא אותם כדי שישנה הרצף מהבוקר. אנחנו עושים את זה הפרויקט הלאומי, אנחנו עושים את זה עם פל"א, אנחנו עושים את זה עם כל דבר שאנחנו שומרים על הרצף עם הבוקר. ובישיבה שהייתה לנו המשותפת, מי שבעצם ניצח על כל התזמורת הזאת בארגון שלנו, הייתה יפה פס, מנהלת האגף לחינוך על יסודי כדי לראות באמת את כל השותפים ביחד, אבל אין חפיפה.

זה בתיכונים, מה אם זה חטיבות ביניים?

בחטיבת ביניים אותו דבר, פל"א עובד בחטיבת ביניים משרד הקליטה מפעיל אותו, אנחנו עוסקים רק בא' עד ו'.

כשדיברנו על בגרות, אמרת אני לא שם ולכן - - -

לא, אמרתי שהחטיבות העליונות, בגרות התכוונתי - - -

הרי בחטיבות ביניים יש לך תוכניות עזר מלבד פל"א, לא?

גם במערכת הלא פורמאלית לא.

מה זה מערכת לא פורמאלית?

תוכנית שא"ל היא תוכנית כמו שיעורי עזר רק שהיא שיעורי עזר צבועים ומוגדרים אבל הם בתוך המערכת.

כן, אתה כרגע מתייחס למיקום פיזי, אבל מבחינת המהות?

לא מיקום פיזי, מבחינת המהות ילד שעובר את זה, נמצא בתוכנית, זאת אומרת זה חלוקה מאוד ברור, ילד שנמצאת בתוכנית שע"ל או בתוכנית כמו עוגן וכאלה בתוך המערכת, זה נעשה על ידי צוות בית הספר בשעות תקן של בית הספר וזה שונה לגמרי וילד כזה יכול לקבל, הוא יכול להיות חבר בפרויקט הלאומי וחבר בפל"א וחבר בשתי"ל בפעולה עכשיו שנעשית שם, אז אין שום תיאום ואין שום קשר.

אני בדיוק מכוון לשם, אני יודע בדיוק למה אני עושה את זה, כי אתם התייחסתם, הרי חינוך בלתי פורמאלי יכול להיות במסגרות שונות, הוא יכול להיות בכיוונים שונים, אתה כרגע אמרת, יש לי רובד של תוכניות בחינוך הבלתי פורמאלי שהמטרה שלהם היא עזרה לימודית, הגדרת את זה.

יכול להיות בהחלט שבמסגרת בית הספר הילד יקבל תגבור לימודי, אבל זה במסגרת בית הספר וזה תגבור אחר, בפיקוח אחר, במסגרת אחרת.

כי זה אולי שגרתי, אבל עדיין זו אותה מדינה.

אבל פה מנהל בית הספר בא ואומר, מה שהוא מקבל במסגרת שעות בית הספר, לא מספיק לו. ילד ישראלי אחר ההורים מממנים, אבל פה אין את המימון של ההורים, ואז הסביבה נכנסת לאותה - - -

אבל גם המקור של שע"ל הוא בדיוק אותה תפיסה שמה שהוא מקבל במסגרת בית ספרית רגילה לא מספיק ונכנסת הממשלה לממן כי אל"ף היא מודעת לקשיים מיוחדים שיש לילד עולה ובי"ת מודעת שההורים לא יוכלו אולי לממן.

יש פה דבר אחד שכדאי לקחת אותו בחשבון שהוא רלוונטי, הפרויקטים האלה ובייחוד פל"א וגם הפרויקט הלאומי, על שניהם אני יכול לחתום, וגם אופק שאני מכיר אותו מקרוב, הם תוכניות שיש בהם גם אלמנטים חברתיים של צמצום פערים, של שעות פנאי, של אחר הצהריים, של מניעת שוטטות, זה לא רק פרופר עבודה בקטע הלימודי.

זה באמת חשוב, אני התייחסתי לפרויקטים שבכל זאת משרד הקליטה כמי שמפעיל אותם הגדיר אותם כפרויקטים לימודים.

נכון, אבל גם פל"א הוא פרויקט לימודי.

אבל יש בו אלמנטים נוספים.

זה ברור, וגם ברורים לי ההבדלים שזה מתבצע בשעות אחרות, האחריות היא של מסגרת אחרת, כל זה ברור, אנחנו לא נפגשים כאן מפגש ראשון.

גם המחויבות של הילד היא שונה, כי המחויבות של המסגרת בתוך בית הספר היא שונה מאשר המחויבות של הילד בשעות אחר הצהריים.

ברור לי, עדיין אני שואל כמדינה, אני מנסה עכשיו לקחת את זה, הרי יש בסוף מקום אחד שזה נפגש, שני מקומות שזה נפגש מלבד השולחן הזה, זה נפגש פעם אחת במימד הכללי של תקציב המדינה, כמה המדינה יכולה להשקיע בנושא הזה של ילדים עולים כי מבחינת החברים באגף התקציב של משרד האוצר פחות מעניין אותם אם זה עובר דרך אגף כזה במשרד החינוך או שזה עובר דרכך, זאת אומרת הוא סופר את זה במסגרת של כלל הוצאה לאומית.

אם תבוא אליו ותגיד תוסיף פה או שם, זה לא מעניין אותו כל כך איפה להוסיף, מבחינתו הוא רואה את סך ההקצבה. אז זה מקום אחד שזה נפגש, במסגרת אחוז מהתקציב שהמדינה מוכנה להקדיש לנושא הזה. והנקודה השנייה איפה שזה נפגש שוב, זה נפגש ברמת הילד הפרטני, ברמת הלקוח, בסוף אותו ילד או אותה משפחה מקבל את זה, הוא גם לא תמיד אולי עושה את ההבחנה הזאת. הוא יודע שמלבד הסל הרגיל שאני מקבל כתלמיד ישראלי בבית הספר, אני כעולה מקבל כל מיני דברים, זה שיעורים בתוך שע"ל וזה עזרה של שעות נוספות בחינוך הבלתי פורמאלי שמגיע לדוגמה מפל"א ועוד כל מיני דברים. שברמה של הילד, ברמת הפרט זה שוב פוגש את עצמו, כל המערכות.

השאלה שלי שניסיתי לשאול, אולי אני אסביר עוד בסיס אחד, אם היה לנו כסף לכול אז לא היה בכלל שאלה, אני יודע שאין, אני יודע שאין מספיק תקציבים לאף אחד מהגורמים האלה, אין מספיק תקציבים לחינוך בלתי פורמאלי לילדים עולים. תכף אפשר לשאול למה פל"א פועל ב- 33 ישובים ולא ב- 44 או 55, תכף נשאל את השאלות האלה. אבל מין הסתם זה בין השאר מגבלות תקציביות ולמה אופק לבגרות רק בשבעה ובגרות בעלייה רק בשישה ישובים וכן הלאה.

אני מניח שאם היה לו תקציב פי שניים אז הוא היה יכול לעשות שע"ל בהיקף פי שניים, לא בטוח שזה פי שתיים ילדים, יכול להיות שנשאר אותו מספר ילדים אבל מספר השעות שהם היו מקבלים היה גדל והמערכת ידעה איך לאכול את זה, והוא לא עושה את זה כי אין לו תקציב. לכן במסגרת הזאת השאלה הזאת שאני מנסה לשאול היא כן רלוונטית, האם אין לי פה מצב שיש ילדים שמקבלים את זה מכמה כיוונים ומצד שני יש ילדים שלא מקבלים בכלל וגם הערכה כללית האם הדרך הזאת עדיפה או הדרך הזאת עדיפה.

אולי אני גם אגיד כמה מילים. תראה, הנקודה שאתה נוגע בה היא נקודה, אנחנו עוסקים כרגע בטיפול בוודאי בקטע של ילדים ונוער במצבי סיכון ואני אולי אנסה להתייחס לכמה מרכיבי עבודה לפחות באופן שבו אני מנסה לקדם בתכנים שלי ובין בעצם זה אותם דברים שאני בין היתר הבאתי אותם לשולחן של ועדת שמידט כי מי שבעצם נוטלת שם חלק מראשית עבודת הוועדה. אנחנו מדברים פה על שני מושגי יסוד שאחד מהם הוא ניהול טיפול, ותוכנית אישית לילד.

היום אלה שני מרכיבים מרכזיים שנכנסו לתוך בעצם בכלל תפיסת העבודה של דב שמידט, בעצם שהראיה היא בעצם מהראייה מהמקום של הילד, איפה הילד נמצא, מה הצרכים של הילדים ואיזה סוג של מענים הילד הזה מקבל ובזירה היישובית, זאת אומרת הילד גר בישוב, זאת אומרת זה לא מהמקום של רמת מטה שתדע מה קורה עם כל ילד, אלא בתוך הישוב עצמו ידעו מה קורה עם הילד לכל אורך בעצם חייו, החל ממה שקורה איתו בבית הספר בשעות הבוקר וכלה בשעות הפנאי.

תפיסת העבודה שבזמנו אנחנו ניסנו לכוון אותה דרך התוכנית מסיכון לסיכוי, היא הייתה הראשונה שבצעם ניסתה ליצור תפיסת עבודה שהיא יישובית כוללנית שבאה ומגדירה הרכב מאסה קריטית של ילדים ובני נוער עולים שרוצים אחר כך להגיע לרמה של בנייה של תוכנית אישית לילד. זה לא פשוט גם בישוב מעבר לעניין של, זאת אומרת הסיבות השכיחות ביותר, כל הנושא של הצלבת מידע בין שירותים, כל הנושא של חיסיון ושמירה על סודיות ומי מעביר מידע למי. למשל כשניסו את התפיסה של רשת ביטחון שזאת הייתה תפיסה שניסתה באחד מהפיתוחים שהיו בזמנו בהג'וינט ביחד עם המשרדים השונים לבנות איזה שהוא מאגר מידע יישובי שבנוי על בסיס של ילד, גם פה זה נתקל בלא מעט קשיים של מי שבעצם ברשות המקומית מחזיק את מאגר המידע, האם הרווחה, האם החינוך ואיך בעצם מגיע המידע המוצלב.

חלק מהתוכניות מהסוג הזה קורסות בגלל בעצם הסוגיה הזו שברמת הישוב כרגע, זאת אומרת קודם כל נשענים הרבה פעמים בשגגה על העניין של החיסיון כי אפשר לפתור את הבעיה של החיסיון, לדעתי הבעיה המרכזית זה חוסר הרצון של הישובים בחלק מהמקרים לגילוי נאות של מה יש להם בתוך הישוב.

אפסיק אותך ואביא לך דוגמה קלאסית מאיפה אני שואל את השאלה. אני עוסק בילדים, אז לפחות לא היו עולים אלא היו עולים בפוטנציה וחלקם מאז עלו למדינת ישראל. מקום אחר לגמרי, הייתה כוננות עם הנוער בחבר המדינות, כבר הרבה שנים מתבצעת גם על ידי הסוכנות היהודית והיו מקומות שפעלה אותה קבוצת ילדים שלמדה אותם דברים, רק שהגיעה לשם נציג נתי"ב, זה נקרא בית ספר יום א' ושהגיע לשם נציג סוכנות זה נקרא מועדון נוער.

מה לא טוב בזה?

בוודאי שלא טוב בזה, מבחינת מנהל המסגרת הזאת זה היה מצוין הוא הצליח להשיג לעצמו תקציבים משני מקורות והוא גם חשב שזה עד כדי כך בסדר שבזמנו הוא אפילו פנה לאנשי נתי"ב ואמר, למה אתם אומרים לי, קובעים יום לקבלת התקציב והמשכורת שאני צריך למסור לעיר מסוימת כאשר הסוכנות קובעת באותו יום במקום אחר, אני לא מסוגל לחלק את עצמי ולכן תתאמו בניכם איפה אתם משלמים והוא הפך את השלט. מבחינתו כמסגרת פרטנית זה היה מצוין, מבחינת הוויסות הנכון של התקציבים שמדינת ישראל והתנועה הציונית יכלו אז להשקיע לחינוך היהודי ציוני לנוער הזה, לא בטוח שזה היה מצוין כי היו מקומות שקיבלו כפול והיו מקומות שלא קיבלו כלום מחוסר תקציב. אז זה בדיוק משם נובעת השאלה הזאת.

לכן כל התוכנית הלאומית כרגע הולכת בדיוק לכיוון הזה, זאת אומרת קודם כל הישוב נדרש כרגע לפרמטרים מאוד ברורים של זיהוי ומיפוי על בסיס פרטני, זאת אומרת יש מטריצה של מיפוי יישובי שנבנתה כרגע יחד עם מכון ברוקדייל, היא נוסתה בכמה ישובים והיא כרגע תיכנס באופן מובנה לכל הישובים ששמידט יכנס אליהם. המטריצה הזאת בנויה על הצלבת מידע שכל גורם טיפולי בעצם יעביר את המידע שיש לו על אותו ילד ובסופו של דבר ברוקדייל יכניס את כל המידע לתוך מערך מחשובי אצלו ובעצם יגיע לשני תוצרים, האחד תוצר שהוא פר ילד, זאת אומרת הוא ידע לאותו ילד את האפיון של הבעיות והצרכים והמענים שהוא נכון להיום מקבל כבר בישוב.

התוצר השני זה בנייה של פרופילים או קטגוריות של בעיות בישוב, זאת אומרת יכול מאוד להיות שמה שיצא בסופו של דבר שפתאום יסתבר שבאותו ישוב יש פתאום מאסה קריטית של ילדים לקויי למידה לדוגמה ואין אף מענה למשל שניתן ללקויי למידה והרשות מסיעה את כל הילדים לקויי למידה לקבל איזה שהוא פתרון במקום מחוץ לישוב. ואז בעצם זה חוזר לאג'נדה היישובית לבוא ולהגיד, אוקיי, החסכים שלכם הם כאלה וכאלה, אז זה בעצם הרציונאל.

למעשה התגובה שלך, בעיניי לפחות איך שאני מפרש אותה, אומרת שאני לפחות לא מטורף.

אני רוצה חלק להחזיר את זה לחלק מהתוכניות, שתי תוכניות למשל בסיסיות, עוד משהו, מרבית התוכניות שאני עושה אותן, לפחות מבחינת הנושא של נוער בסיכון, יש לי תביעה ודרישה לקבל את שמות הילדים. עכשיו, גם פה זה לא הלך פשוט, אבל אני מקבלת אותם ובוודאי במקום המקומי אני מקבלת, למשל שאנחנו עושים תוכנית ממוקדת שכונה יש לנו את תמונת המצב של הילדים שמשתתפים בתוכנית הכוללנית.

יש שתי תוכניות בסיסיות שאנחנו אפילו הגדלנו והגענו למצב של ייעול טיפול ורמה כל כך מדויקת שזה סיכויים במשפחה תומכת. כי מה שאנחנו עושים, אנחנו מגיעים כבר למצב ששירות מבחן לנוער מנהל לנו כל חודש את ההיקפים של הילדים ברמה של סתירה אישית של ילד וכל חודש הוא גם מוציא לי דו"ח שבנוי על הצלבה של נתונים שמגיעים הן מהעמותה המפעילה והן משירות מבחן לנוער מקציני מבחן לנוער. ומוציאים כל חודש דו"ח אקסל שבו אני יודעת כמה ילדים נמצאים בתוכנית, איזה ילדים נשרו, איזה ילדים לא ממשיכים טיפול, זאת אומרת כל דבר בעצם הוא ברמה מובנית וגם יש לנו דרך, מעבר לזה ששתי התוכניות בנויות על אותה אג'נדה של תוכנית אישית לכל ילד.

יחד עם הילד ומשפחתו בונים תוכנית שהיא תוכנית אישית שגם הילד וגם הוריו וקצין המבחן והעמ"י המלווה אותו חותמים על אותה תוכנית והילד צריך בעצם לעמוד באיזה שהוא תהליך מובנה של הישגים באותה תוכנית. וההבניה של התוכנית האישית היא בעצם כוללת את הזיהוי של הצרכים שלו, לדוגמה אם יש לך שלושה או ארבעה שליליים אז כרגע אתה צריך בעצם להפחית את השליליים ובאיזה שליליים למשל להפחית. למשל איזה סוג של פעולות פנאי היית רוצה, זאת אומרת אם אתה רוצה למשל גיטרה או קבוצת תיאטרון ואיזה סוג של תרומה לקהילה אתה מוכן בעצם לעשות וזה מגיע לרמה שאנחנו יודעים על כל ילד גם בתוכנית סיכוי וגם במשפחה תומכת, אנחנו יודעים מה תמונת המצב.

ברור שכמובן במקרה שלך הרבה יותר קל לעשות את זה.

הרבה יותר קל כי אנחנו מדברים כאן על היקפים הרבה יותר מצומצמים, האוכלוסייה שאני מגיעה אליה היא אוכלוסיה שאנחנו מזהים אותה כילדים ונוער בסיכון למרות שזה לא בכלל התוכניות אנחנו מצליחים לעשות את זה, אבל הכוונה שלנו זה בסופו של דבר להגיע למקסימום של מידע ותכנון טיפול פרטני לכל ילד שנכנס לאחת מהתוכניות.

עכשיו, התוכניות הן לא רק של משרד הקליטה, זה מה שחשוב להגיד, שכל התוכניות שאני מציינת אותם כרגע, גם אם לדוגמה התקציב ניתן באמצעותנו ואנחנו יוצרים איזה שהוא מהלך של ליווי, זאת אומרת ועדת היגוי מלווה, זה תוכניות שמרבית השותפים בהם הם משרדי ממשלה נוספים, כמעט כל תוכנית שהיום אני גם עושה איתה עם עמותה או עם ארגון, אני מכניסה לשולחן של הדיונים גם את המשרד הממשלתי הרלוונטי שצריך לקחת אחריות לנושא כי כאן זה חלק מתוך התפיסה הבסיסית בכלל של היחידה שלי לגבי הבניית תוכניות, זה איך יוצרים מתוך מערכת אוניברסאלית תפיסת עבודה רגישת תרבות שמוטמעת לאורך זמן. זאת בעצם, אני לא מחליפה את האחרים אבל אני כן יוצרת את הכר ליצירה של פיתוח תוכניות מהסוג הזה.

אלה הדברים שאנחנו גם כרגע מכניסים לתוך תוכנית שמידט, אנחנו גם רוצים להכניס את אותם מאפייני עבודה גם בתוכנית החומש לעולי אתיופיה ולגבי הקבוצה של הילדים והנוער שגם אם יהיה כאן תקציב בסופו של דבר ממשלתי מספק לכל המהלך של אותה בעצם הבנייה של תפיסת עבודה, של זיהוי פרטני של כל אחד ואחד מהילדים והצעירים שיכנסו לתוכנית ובעצם הבנה של מה צריך כל אחד מתוכם ובמה הוא משתתף ובמה הוא לא.

תודה.

אני חושב שזה לא הוגן לדבר בחדר זה על ילדים עולים, מבחינת התקציב זה לא קיים מושג כזה, מבחינת העבודה יש ילדים יוצאי אתיופיה ויש שאר הילדים וזה לא הוגן לשים את כולם על שולחן אחד, יש המון תקציבים ליוצאי אתיופיה, ואני לא מדבר עכשיו נכון או לא נכון. יש בישראל היום רק בחינוך כ- 15 אלף ילדים שעלו מאתיופיה ונולדו כאן במשפחות יוצאי אתיופיה שלפחות אחד מההורים עולה מאתיופיה. יש כאלה 380 אלף דוברי רוסית, שבניהם 270 אלף הם ילידי ברית המועצות.

אי אפשר להשוות בין המצבים, אותם 15 אלף מקבלים את רוב התקציב שלו, אצל עודי 90% מהתקציב שלו הולך ליוצאי אתיופיה, אבל הוא רק אמר שבשליש שנשאר עוד עשרה מיליון הולכים לרוסיה לחפציבה, וזה לא ילדים עולים. מתוך 27 מיליון, עשרה מיליון הולך לרוסיה.

על איזה 27 אתה מדבר?

השנה, פורמאלית, התקציב הוא 27 מיליון שקל.

אפילו פחות.

שמונה וחצי הלכו לרוסיה לחפציבה, שניים הלכו לטלוויזיה החינוכית, עוד שניים לדברים אחרים, עוד 2.5 הלכו לקידום נוער. אני לא מדבר על זה, מדברים על זה שאם בנתניה יש כ- 800-900 ילדים יוצאי אתיופיה בגיל בית הספר ורובם מרוכזים בבתי ספר מסוימים עם הרבה עמותות שעובדים שם, אותו נער באמת קשה לו באותו זמן לבוא לתוכנית גם זאת וגם אחרת. זה לא המצב עם נוער אחר---

משרד החינוך יודע מהפרויקטים שבאים מבחוץ?

בוודאי, הוא מממן את חלקם. לפחות מה שאנחנו עושים, מפקחים מחוזיים של עודי בהט, הם תמיד חלק של ועדת היגוי או שהם מפקחים של משרד הקליטה, אני רק אומר שבקרב נוער שהוא לא יוצא אתיופיה אין דבר כזה כפל סיוע, יש תור ארוך שרוצה לקבל ואין כסף לתת לו, אין שם כפל סיוע.

צריך גם להבין שאותו נער צריך סיוע שונה, מזה תוכנית שע"ל? תוכנית שע"ל השנה מדברת על כך שילד ותיק דובר רוסית מקבל שעתיים בשבוע על זה שמלמדים אותו שתי מקצועות שהוא לומד בבית ספר, אותם מורים שמלמדים אותו בבית ספר ובאמצעות אותם מקצועות מנסים לעזור לו עם העברית להתקדם באותם מקצועות. זה שונה מתוכנית שעושה משרד הקליטה שאותו ילד רוכש נגיד ערכים של זהות יהודית ישראלית, מגיע למוזיאון חולון.

אבל זה לא פל"א.

אני הפרדתי ולכן אני אומר, זה שאותו ילד הוא גם מקבל תוכנית שע"ל שעוזרת לו במדעים וגם אחרי צהריים בכל של הרשות המקומית או של איזה שהיא עמותה, מחזק את הזהות היהודית שלו---

לא על זה שאלנו, שוב, אנחנו כאן דיברנו על המפגש של התוכניות שהמטרה העיקרית שלהם זה לעזור לתהליך לימודי, לכן אני לא שאלתי על מוזיאון הילדים בחולון ולא שאלתי על כסף שעובר לרשויות וכולי.

מהניסיון שלנו בכל עיר יש צוות קליטה, יש ועדת היגוי וקליטה, אני לא נתקלתי שנגיד לאותו אפילו בית ספר, אם היא מאפשרת לתת תקציבים שאני מביא כעמותה, היא אומרת לכאן אתם לא הולכים כי יש לך תקציבים, זאת אומרת אני לא נתקלתי בזה, אני רק אומר שבתפיסה שלנו הפעילויות תוכניות שגם אריה ושרה וגם עודי נותנים הם של שעות בודדות בשבוע ואם אותו ילד יקבל שעתיים כאן בשבוע ועוד שעתיים בחוץ, המדינה רק תרוויח, אין כאן הפסד של המדינה.

האם אין ילדים שלא מקבלים כלום?

איך שזה עובד בשטח, לא אריה קורת ולא עודי בהט, מחליטים מי הילד שהולך לשם. מגיע לבית הספר למשל מבחן, ילדים בבית ספר עוברים מבחן, יוצאים מבית הספר 70-75 ילדים שזכאים לשע"ל---

אבל זה שע"ל, פל"א לא עובד פה.

סליחה, מה זאת אומרת פל"א לא עובד? אני מגיע לאריה קורת אם הצעת תוכנית אני מציב להם איפה אני רוצה לעבוד ולמה ויש רשות שאומרת לי לא, אנחנו לא צריכים את זה, תבוא למקום אחר. זאת אומרת אני לא נתקלתי אף פעם שאנחנו באים לבית ספר למשל והמנהלת אומרת יש לי הכול אין לי מה לתת.

לא, זה ברור, אבל בתיאור שאתה מתאר, אם אני אקח את התיאור שאתה מתאר, אני בהחלט שע"ל דווקא בפריסה פחות או יותר ארצית לכן שם אין לי שאלה, אבל השאלה פה יותר על פל"א ועל התוכניות האחרות של עודי.

את יוצאי אתיופיה לשים בצד, זה החלטת ממשלה מסוימת, זה דברים אחרים, זה עובד אחרת.

לאור ההתקדמות עם הפרויקט הלאומי למען יהודי אתיופיה עוצמת השאלה בראש ובראשונה לגבי עודי אבל היא נוגעת גם לאריה, למה אחוז כל כך גבוה עדיין מוגדר, אצל עודי זה אפילו עדיין מוגדר בשם התקנות, כשאתה הולך לעבודה עם ילדים יוצאי אתיופיה השאלה הזאת רק מתחדדת.

כי אנחנו פוחדים כל הזמן לגעת בזה כביכול שאנחנו לא מטפחים את יהודי אתיופיה ואז אנחנו באים בוועדה וחוטפים על הראש ואנחנו לפעמים לא נעים לנו לדבר, חבר'ה אבל יש כסף שנשפך בשטח שמבזבזים אותו.

מצד שני כל השידור שמשדרים אלינו והם שידורים שכל הכספים האלה הם תוספתיים והם באים על גבי הסעיף התקציבי והם לא באים כדי שנפנה תקציב אחר.

זה עוול גם להם וגם לתקציב. אני אגיד לך, אחד הדברים שאין פה עוול, בשבוע שעבר שמצד אחד היה פה דיון מאוד פוליטי בנושא של פתח תקווה, שבסוף מגיעים לדיונים האמיתיים אם אכן יהודי אתיופיה ילדים שלהם מטופלים נכון או לא נכון, זה לא מתקיים פה, ואת זה צריך לקיים בוועדה הזאת, פה אני רוצה לשים דברים על השולחן, כי כל הגופים שבאים וכל הזמן מתבכיינים פה, אני רוצה לשמוע פעם אחת, באמת עדיפות מתקנת כן, לתת תקציבים אולי פי כמה יותר כן, אבל לא יכול להיות שיש כסף שנשפך בשטח והם לא מנצלים אותו נכון, חבל, זה על חשבון מישהו אחר בא.

הבעיה כאן שהשאלות האלה לפי דעתי הם לא לאנשים שיושבים פה. בנתניה אנחנו עובדים בנושא כפר אשר, זה בית ספר 97% של תלמידים יוצאי אתיופיה, יש 400 ילדים יוצאי אתיופיה, זה בית ספר יסודי, עודי לא יכול לתקצב אותו, הפרויקט הלאומי לא עובד, עמותות החליטו מסיבות פוליטיות לא לעבוד בזה.

הגיעה קרן מוריה, נתנה הרבה כסף ופעם ראשונה אחרי עשר שנים שבית ספר עובד, נכנס מישהו מהתקציבים. עכשיו מגיע ג'ורג' בלומין, מנהל אגף הקליטה בעיר שאומר עם המוקד לא נותן שקל, אולי דרך העירייה אוציא כסף לתת לבית ספר. זאת אומרת עדיין יש צרכים, הם לא באים על ריק לפי דעתי זה גם על רקע חוסר כסף ואולי ברור שמדינה עושה, אבל אין לנו מצב שאותו נער מקבל מעבר למה שהוא צריך.

אתן לך דוגמה ברוסיה, זה דוגמה מצוינת לכמה אתה לא צודק, כי ברוסיה יש קבוצה מאוד מסוימת של בני נוער שמוכנה לשתף פעולה עם הגורמים הישראלים, אלה קבוצה שאומרת בטוב ניכנס. ואם היו אותה קבוצה... אז יש לו חברים טובים ברוסיה שגרים שם שאנחנו עובדים איתם גם דרך זה וגם דרך זה. אני רוצה כאן שהילד מגיע לבית ספר ובית הספר אומר לי...סיוע בבגרות לתלמידים עולים ותיקים באמצעות מורים דוברי השפה הרוסית, אני רק אומר, זה לא בא במקום שע"ל, כי שע"ל מדברים על ילד מחטיבת ביניים, אין שע"ל בחטיבה עליונה.

למה אין? כי אין לו כסף.

אבל כשאני מגיע לבית הספר ומנהלת יודעת שאין לה כסף היא אומרת לי אלי, כמה כסף אתה יכול לתת לבית ספר, אני אומר חמישים שקל בשנה, אז היא אומרת אני מבקשת ממך, בוא נעשה איתך ביחד תוכנית עבור החטיבה העליונה. ואני חושב שמה ששרה אמרה ברמת הישוב יש עדיין איזה שהוא עיגון, לא יודע אם עיגון משאבים, אבל עיגון כוחות.

הצרה הצרורה הזאת, וזה גם אחד מהדברים שעלה לכל אורך הדיונים.

ברמת הישוב או ברמת בית הספר?

בית הספר הוא חלק מהישוב.

הישוב על שלל השירותים שפועלים, כל זמן שלישוב לא תהיה ראיה כוללת של מה יש בו ומה אין בו ומי קהל היעד שלו והוא לא ירצה גם לעשות את זה, אז אנחנו נהיה תמיד חשופים לאותם - - -

מי לדעתך הכתובת בישוב, שצריך לעשות את זה?

זה עלה כאן לכל אורך הדרך בדיונים של שמידט, כי בעצם יש לפעמים איזה שהוא רצון לעשות עיקופי ישובים ואין בסופו של דבר חלופה למידת האחריות שלהם.

אבל מי הכתובת בישוב?

בראש ובראשונה ראש הרשות המקומית, ראש העיר בראש ובראשונה, זה חלק מתוך איזה שהוא, אלה התושבים שגרים בתוך העיר, הילדים הם תושבי העיר, הוא קודם כל צריך להפעיל איזה שהוא מהלך שהוא מהלך נאות שקשור לגבי הילדים שמתגוררים בעיר.

את היית מצפה לדוגמה רכז קליטה?

השאלה אם הוא שם לו את זה על סדר היום או לא, אבל בסופו של דבר חלק מהדברים שלא תמיד רוצים את הגילוי המלא של כל הדברים, זה לא משהו שהוא לא אפשרי, הוא אפשרי. אם תדבר היום למשל עם חווה בכר בנצרת עילית, היא תבוא ותגיד שהם יותר ויותר הולכים לכיוון הזה ושחלק מהתפיסה שבנינו איתם היא סיכון לסיכוי בדיוק מובילה על איזה שהיא נטילה של אחריות כוללנית לגבי כלל בני הנוער בעיר, הילדים ובני הנוער וההבנה של איפה הילדים נמצאים ומי הילדים שלא מטופלים. זה ישוב שצריך לקחת ולהחליט.

רק כדי לסיים את החלק הזה של התגובה, אני רוצה להגיד לך אדוני היושב ראש, שאני מאוד מסכים עם שרה, אני חושב שלראש העיר יש אחריות ואם בנצרת החליטו שחווה בכר היא זו שמטפלת, תאמין לי היא מטפלת טוב, ואם בראשון החליט ראש העיר שאגף הרווחה הוא זה שמטפל בנוער עולה, אז קידום נוער יחד עם מחלקת נוער מטפלים שם מצוין.ומי אני שאני אבוא ואגיד להם, זה עובד? הם משתפים פעולה? מה אכפת לי איך זה עובד.

ואם יש שיקולים פוליטיים של ראשי ערים, מחלקים את זה בדרך מעוותת של תקציבים.

אני לא יודע תקציבים שיש להם, אני יודע שאני מגיע אליהם, אני כעמותה שמגיעה אליהם, הדיבור איתי הוא מקצועי נטו.

אבל לא במקרה, נקבת פה בשתי ערים שבשתי הערים יש ראשי ערים מאוד ותיקים.

ברחובות, ראש עיר ותיק מאוד החליט לא לטפל בנוער עולה, נקודה, הוא הודיע את זה, ואף גוף לא מטפל בזה, הוא העביר את זה למתנ"ס. זה החלטה שלו, אני יכול להגיד כאזרח זה לא נכון, אני יכול להצביע על ראש עיר אחר.

אתה כן יושב פה כאזרח, אתה פה נמצא במקום שהוא גם אמור להקנות מערכת.

לכן שרה עשתה שם ביחד עם העירייה בית חם, ואריה הפעיל שם פרויקט ציבורי לילה, והם עכשיו אין להם ברירה, זה לא יוזמה שלהם, אבל מאין ברירה הם שיתפו פעולה בדרך שלהם.

אני לא רוצה שזה יהיה נתון לרצונות של ראש רשות כזה או אחר, אני שואל, אם אני כמדינה - - -

יש חוק שכל רשות מקומית צריכה לעשות ועדה בנושא של נוער באופן כללי, אתה חושב שזה מתקיים בפועל?

הבעיה היא שגם במקומות שיש ועדה כזאת ואני מכירה את באר שבע למשל ששם יש ועדה שמתכנסת באופן קבוע אבל הנושא של נוער עולה לא עולה על סדר היום אף פעם, לא כאוכלוסיה וכששואלים שאלות בסיסיות איזה תוכניות יש או כמה בני נוער משתתפים, אז פותחים עיניים מאוד גדולות, אין לנו שמץ של מושג, צריך לספור ולבדוק. וזה בישובים עתירי עולים, לא צריך ללכת לישוב שאין שם עולים, באר שבע זה עיר בהחלט עתירת עולים.

אני חושב שצריך להבין שכסף לנוער עולה, הוא לא רק לאנשים האלה שיושבים כאן, גם באותם משרדים ואני לא יודע אם זה לא נכון, למשל, אני ממש לא בטוח שנכון להקים פה, דיברתי עם יושב ראש ועדת הקליטה, להקים במשרד הקליטה מחלקת נוער, אני ממש לא בטוח שזה נכון. למשל בתקציב המדינה יש סעיף 553 אלף שקלים שמוקצב לנוער עולה, איפה הכסף הזה? הוא לא כאן ולא כאן. כסף הזה מגיע למשנה למנכ"ל ונמצא אצלו ביד כל השנים.

על איזה סעיף אתה מדבר?

אתה מדבר על פעילות לנוער עולה?

במשרד הקליטה בספר הכחול יש סעיף של נוער עולה.

תגיד דברים מדויקים.

אני לא זוכר את מספר הסעיף וזה לא ענייני.

אני אומר לך, פעילות נוער עולה 0215.

אני מטומטם, שנה שעברה חשבתי שהכסף הזה מגיע לשרה, באתי אליהם, אמרה שרה יש כסף, התברר לו. עכשיו, המשרד מחליט לקחת את הכסף הזה ולהעביר אותו לפעילות של צה"ל ודברים אחרים בהג'וינט, זה שיקול של המשרד. אז אני מצפה מחבר כנסת שמצביע לתקציב לבדוק שהכסף הזה לא ילך למי שמעל גיל 18, אבל אם כתוב נוער הוא יישאר במסגרת גיל 18, זה סתם דוגמה. מצד שני מה שהם עושים אני לא יודע אם זה לא טוב, יש משרדים אחרים כמעט כל משרדי הממשלה, שמחזיקים כספים גדולים, תמ"ת, משרד הביטחון, משרד לביטחון פנים, לנוער עולה. יכול להיות שכמו שאתה אומר צריך לעשות סל של המדינה ויכול להיות שלא, כי מסל אחד יותר קל לגנוב ומהרבה סלים הרבה יותר קשה לגנוב.

מה זאת אומרת לגנוב?

זאת אומרת להעביר לחברים, להעביר לעמותות מאוד גדולות שיש להם שם, שאף דובר רוסית ל עובד שם ואף יוצא אתיופיה לא עובד שם ואף דובר רוסית לא יושב בוועד. אז הנקודה השנייה שאני רוצה להגיד, לא יהיה שום שינוי בשטח אם הוותיקים ימשיכו לטפל בעולים, לא יעזור שום דבר, פרוטקציות צריך לשים בצד, אנחנו חייבים ללכת למצב שבנהלים של משרדים תינתן עדיפות ברורה של זיהוי תרבותי. אני אומר, יוצאי אותה תרבות, זה לא חייב שהם ינהלו אותה, יכול להיות אנשי מקצוע נוספים. אבל מי שבא במגע עם הילד הוא חייב להיות יוצא אתיופיה, הוא חייב להיות בן פלשמורה, הוא חייב להיות קווקאזי, כי זה הדרך היחידה לבנות את המערכת. וכל עוד שדברים האלה עדיפות לארגוני עולים, עדיפות לכוח אדם מקרב העולים לא תהיה תנאי במימון ובתקצוב לא יעזור שום דבר.

בהמשך ניתן זכות דיבור לנציג של אחד מהגופים הגדולים האלה, החברה למתנ"סים.

הם דוגמה דווקא טובה למה שאני אומר, כי רוב האנשים שעובדים איתם בפל"א, כל המגשרים וכל אנשים הם היו יוצאי בוכרה, הם יוצאי אתיופיה, דווקא הם הולכים בכיוון הזה.

הם גוף ישראלי גדול.

לא אמרתי על גוף, אמרתי להעסיק מול בני נוער יוצאי תרבות, לשים בקשר עם ההורים יוצאי תרבות, הם דווקא עושים את זה. אנחנו מדברים כאן על המצב שבמדינה יש הרבה כסף, המדינה נותנת את הכסף, ואנחנו באים לשטח ואומרים לנו הם עושים אבל הילדים לא מכירים אותם, ילדים בחיים לא ראו את הגוף הזה. ואתם יכולים להגיד כמה שאתם רוצים ולכתוב מי מכיר בנאדם עם שם הג'וינט, מי ראה שם נציג של הג'וינט בבית מנחם? אז מה זה עוזר לי שהג'וינט מקבל כסף עבור גני אביב, מה זה עוזר לי? הילדים שם לא רואים אותם וזה חלק מהדברים שצריכים להגיד כאן, יש תקציבים, חלק מהתקציבים הולכים וחלק מהתקציבים כמו שלדוגמה הבאתי לכם עם הסעיף של חצי מיליון שקל.

אם אתה מתייחס לבסיס התקציב, לפי הסקירה שלנו פה, אולי חצי מיליון נעלם, אבל בערך עשרים או שלושים מיליון.

סליחה, אבל אריה עושה עבודה שאני לא בטוח שזה התפקיד שלו ללכת לחפש תקציבים, למה שהכנסת לא תחליט, אני רוצה להגדיר בתקציב לצבוע, שבתום הקליטה בקהילה, הוא יקבל חמישים מיליון שקל לנוער עולה, ששרה תקבל חמישים מיליון שקל לנוער עולה בסיכון ולא לקחת מכאן ומכאן, למה זה קשה לעשות? אתה התחלת את הכנסת הזאת במושב הראשון עם בחינות בגרות ואנחנו רואים היום, אני יכול להגיד בבית הספר שאנחנו עובדים ההישגים של תלמידים עולים ותיקים קפצו כמעט ב- 40%, אנחנו רואים שעשינו מהלך, חייבנו לשנות דברים וזה עובד בשטח.

אני מאוד רוצה שחלק מהדברים שאנחנו דנים פה כל הזמן, בוא נצא למשהו מעשי, בוא נוודא שבתקציב המדינה ל- 2008 יהיה תקציב מוגדר נוסף, לא חלק מתקציב כללי של הסיכון ושל הקליטה, תקציב נוסף לנוער עולה, לא מיליון, לא שתיים, שיהיה כסף נורמאלי. ואתה יודע שבהבראת המדינה שסכום של כמה עשרות מיליונים זה לא משנה ברמת המדינה, בשטח אני אומר לך, יש לי בתי ספר שאני בעשרים אלף שקל בשנה עושה פלאים.

בנושא הזה יש לי בשבילך בשורות רעות ובשורות טובות, הבשורות הרעות שאם רואים את ספר התקציב אז תדע שהתקציב של עודי היה אמור לספוג קיצוץ נוסף. מצד שני יש גם איזה פעולת לחץ על משרד האוצר במסגרת משא ומתן על התקציב שאנחנו עושים את זה גם ביחד הח"כים דוברי רוסית כהרגלנו גם בנושא הזה ויש גם סיכום עם משרד החינוך.

לא יהיה קיצוץ?

לא, זה היה בשנה שעברה, הסיכום עם משרד החינוך כרגע שכל מה שנביא הם יתנו בדיוק אותו דבר, שאם נביא עשרה מיליון הם יתנו עוד עשרה מיליון.

זו דוגמה טובה מה שאתה אומר שהתחילו רק לדבר על התקציב של עודי בהט, קיבלו ממשרד החינוך שאין לו אפילו סעיף תקציבי, כבר קיבל הודעה שיש קיצוץ לעובדי נוער עולה דוברי רוסית או יוצאי אתיופיה בחמישים אחוז. תתחילו עם מגשרים, למה להתחיל מנוער בסיכון?

את השאלה הזאת צריך לשאול את אנשי המקצוע.

אגב, מה ששמעתי אז הקיצוץ, אני מקווה שהוא לא יהיה, אבל אני מעריך שהוא יהיה, הוא יהיה אותו דבר, להגיש תוכנית על 4.5 מיליון מתוך תשעה מיליון מתוך הנחה שאין לנו תקציב.

אני רוצה להוסיף הערה ולחדד כמה דברים של אלי בקטע של ברמה לאומית וברמת ישוב. אין שום דבר כמעט ברמה לאומית, כל הדברים הם פינצטה של כל ישוב וישוב בפני עצמו ויש מקומות שאותו פרויקט פועל שונה לגמרי מישוב לישוב. אני אתן לך דוגמה חיה שאנחנו מטפלים עכשיו, בגדרה יש 180 ילדים יוצאי אתיופיה בישוב מגיל ז' עד י"ב, יש להם 18 תוכניות, לכל עשרה ילדים תוכנית. נלחמים על הילדים, אני כבר שמעתי ילד אומר, תביא לי עשרים שקל אני אבוא, זה מהשטח.

ראש הרשות לא רוצה לוותר, יש שם פרויקט לאומי, בפרויקט הלאומי בתוך הפרויקט עצמו יש עשר תוכניות שרבות על אותם שעות של הילדים, חמש תוכניות מתקיימות ביום שלישי אחרי הצהריים. עכשיו, לאיפה הילד ילך? זה אותם 180 ילדים שהם בפוטנציה, מתוך הפוטנציה לא כולם באים. אז זה מצב שיש לך עודף תוכניות על כמות של ילדים, אם תבוא למקום אחר זה בכלל תמונה אחרת, אז זה קיים.

הכספים האלה הם כספים מבוזבזים, כי גם יהודי אתיופיה בסוף לא נהנים מזה.

מי שהקים את הפרויקט הלאומי ידע את זה מראש, נקווה שזה יגיע לילדים.

זה עושה זילות של התוכניות, ברגע שהתוכניות מחזרות אחרי הילדים זה עושה זילות של התוכניות וזה פוגע בערכים החינוכיים במה שהילד צריך לקבל. יש מקומות שיש תוכניות או שאין להם כלום, או שיש תוכניות וגם מה שיש לא מספיק, בוא ניקח את פתח תקווה בכותרות, בשכונת יוספטל בפתח תקווה שהיא משופעת עולים טריים, יש שם בית ספר אחד, כולו, לא תמצא שם אחד אחר ושם יש להם, אבל הילדים אחרי זה מסתובבים, הייתי שם ביום ראשון לבדוק איזה גמול, ילדים משני בתי ספר.

זה מתקשר לדוגמה שראינו קודם, מכיוון שהייתה הנחיה שלי לראשי רשויות וגם הנחיה לפל"א שלא יהיה מצב שבו יהיו שתי תוכניות תוספתיות לאותו ילד יוצא אתיופיה. ולכן מי שיש לו מילה, שגם הוא נכנס למשרד, אז לא יהיה לו באותו זמן כמה תוכניות. ולכן צביקה צריך לחפש בכל הארץ מקומות שבהם יש ילדים שאין להם לא זה ולא זה כדי למצוא אותם ומאוד קשה. וזה בדיוק בגלל שיש לנו. הארץ מכוסה בייחוד במקומות שיש בהם יוצאי אתיופיה ביוח"א או במיל"ת.

אדוני היושב ראש, למה אי אפשר לקבל אצלנו דו"ח מרכז בהמשך דיון נוסף שאנחנו מקיימים בתחום הזה, כי אנחנו חייבים פעם אחת את הדברים לשים על השולחן, וגם ציבורית וגם להועיל לכל הכספים האלה שהולכים לבזבוז.

אני רוצה להגיד בקטע של העבודה שלנו לפחות עם שני המשרדים, זה ברמת פינצטה לא של ישוב, של בית ספר ושל כיתה, איפה אנחנו נכנסים ואיפה לא, אני מקבל, יש לי את המפה של מיל"ת בכל הארץ, אני יודע שבבית ספר איקס בנתניה במזרח אני לא נכנס לג'- ד' רק ה' ולא ו'.

זה לא צריך לעבוד ככה.

אבל מצד שני יש אוכלוסיות שהם בחוץ ואני לא יודע את הסיבה, העולים מחבר העמים הם לא נמצאים בפל"א ולא נמצאים בהרבה תוכניות אחרות ויש בניהם נחשבים לחזקים, אבל לא כולם, מה לעשות. כנ"ל לגבי יוצאי צרפת שהיום יש כמה מקומות בארץ שמשופעים בהם כמו אשדוד ונתניה שזקוקים לסיוע ולא מקבלים כלום, ילדים מאוד חלשים.

אגב, התגייסנו בשבועיים האחרונים מיל"ת גם ליוצאי חבר העמים וגם ליוצאי צרפת בכוונה, רק עכשיו טלי נתנה מכתב עם רשימת בתי ספר עם ריכוזים מחבר העמים ומצרפת.

בגדולים לא, בקטנים אולי, זה חידוש אנחנו לא יודעים אותו, בגדולים לא נכנסים ובהחלט יש מקום, אני יכול להגיד לך, בגרות בעלייה עובדת רק עם הילדים שלא בפל"א, כלומר זה ילדים שהם עולים חדשים אבל מחבר העמים. אנחנו קיבלנו, יש לי עכשיו נתונים מאתמול של התוכניות של הקיץ, של בגרות קיץ שנכנסה לעבוד דיי מאוחר, אבל הייתה עבודה מאסיבית של ילדים שהיו ברמת כישלון והם עברו בגרות. עכשיו, רובם זה חבר העמים, זה לא מקומות אחרים, כי הם לא נמצאים בפל"א, אז סימן שיש לזה צורך וצריך לסייע בידם ולא לסווג אותם ישר כחזקים.

התקציב של בגרות בעלייה הוא חצי מיליון שקל.

הוא הקיף כמות קטנה של ילדים.

אני קודם רוצה לומר שהתמונה העגומה והחצי גרוטסקית שצביקה תיאר עלתה גם בישיבות שעשינו אצל עודי בעניין של השימור, התוכנית החדשה, תוכנית החומש וצייר דווקא מישהו דווקא מהעדה איזה שהיא תמונה שבקריית משה ברחובות עומדים שם אנשים וחוטפים את הילדים ברחוב רק כדי שבאמת יהיה להם את השמות כדי למסור לתורמים והתורמים לא פריירים. אל תשכח שיותר ויותר גופים מאמצים גישות יותר ויותר מקצועיות ושיווקיות וכל דבר אפשר לצייר ככה ואפשר לצייר ככה ולצלם ככה ולדווח ככה, כולל מחקרים מדעיים ואנחנו יודעים את זה וכואבים את זה. כואב לי כי כמו שהוא אומר, זה לא מגיע לילד.

אני רציתי להפנות את תשומת הלב לקבוצה של ילדים שהיא תחת הידיים שלנו ושהיא מקבלת מעט מידי משאבים שאנחנו יכולים לנצל אותם בצורה מקסימאלית וזה הילדים שיושבים במרכזי קליטה, הם כולם ידועים וספורים, כולם נמצאים תחת המטריה שלנו. הם קבוצה ייחודית בעניין שקשה יותר לעבוד איתם בגלל הנושא של השפה שהיא מאוד חדשה, קל יותר לעבוד איתם כי הם עדיין לא צברו תסכולים, מרירויות, תחושות נחיתות וכו'.

הממשלה משקיעה הרבה מאוד כסף בתשתיות, זאת אומרת יש את העובדים ויש את המבנים ויש את הכול וכחמישים שקלים לילד לנושאים של חינוך משלים ותרבות וכולי. ועם החמישים שקלים האלה אני שמה פה שקל, שם שקל, זה כל כך חבל כי אני חושבת שיש לנו שם בתור מדינה אפשרות להשקיע ממוקד, לקדם אותם, תוכנית של כיתה א', כול כך כואב הלב שהילדים האלה בגיל חמש יכנסו שהם מחזיקים את העיפרון ביד שמאל, נכנסים לכיתה א' רגילה כי הם כבר שנה שנתיים בארץ, הם לא יודעים. אני חושבת שמאוד כדאי לנו וגם אריה אמרנו שנדבר ולא הספקנו לראות איך אנחנו נותנים שם יותר, יש אולי עוד מחזור אחד, יש אולי עוד 3000 ילדים שיגיעו ונגמר. צריך לראות איך אפשר לעשות שם.

העלו פה הרבה דברים, ואני מכיר את אלי מתלהב ומתלהם, אז צריך לצנזר חלק מהדברים, כסף נגנב, עמותות מקורבות, מי כמוך יודע שאין היום עמותה שמקורבת, אין כסף שנגנב, הדברים פתוחים, הדברים שקופים, אפשר לבדוק, אפשר לבחון אותם, אז גם בלהט שלנו בוא נקפיד על דיוקם של דברים.

אני אמרתי גם בפתח דבריי, אנחנו צריכים לעשות הבחנה בין הסיוע הפרטני ובין הסיוע הקבוצתי. לגבי הסיוע הפרטני שהוא כולו הולך על תגבור לימודים, יש פיקוח מלא של משרד החינוך ושל בתי הספר בישובים. באפיק הזה אין כמעט, אין בכלל, אבל אני רוצה בכל זאת להשאיר אופציה לשינוי, שבו יש כפל תמיכות. ואם לילד מסוים ניתן זה רק בהמלצה של מנהל בית הספר לתת לו תגבור נוסף.

החלוקה היא מאוד פשוטה בין הסיוע ובין תגבור הלימודים במסגרת בית הספר לבין התגבור בשעות הפנאי של היום. יכול להיות שילד במסגרת בית הספר מקבל איקס שעות והמנהל או המנהלת ממליצים למשרד הקליטה ולמשרד החינוך במסגרת הפרויקטים שלו כמו אופק או כמו פל"א לתת לו תגבור נוסף בשעות הפנאי. ופה ההבחנה בין תקציב מדינה ובין תקציב חיצוני של קרנות ושל תרומות. בנושא הזה הדברים מאוד מוגדרים.

אני מקבל את מה שציינת לגבי מעקב ומחקר, ואכן השלב הבא שלנו בפל"א כי אני אומר עוד פעם, צריך לקחת בחשבון שהיה פה שינוי דרסטי, היה שינוי בנושא של פל"א, אם עד 2006 המשרדים עבדו בנפרד היום המשרדים עובדים יחדיו, יש איגום משאבים. השלב הראשון היה התנסות בתהליך עבודה, השלב הבא שלנו לגבי 2008 זה להיכנס לנושא של המעקב והמחקר בנושא של פל"א.

ללא ספק שאנחנו נעשה את הכול כדי להגדיל משמעותית את היקף הילדים שמגיעים לפל"א. הבעיה היא בעיה תקציבית, רק תיקחו את הנתון שמופיע פה, התקציב של המשרד לנושא פל"א הוא שלושה מיליון, בפועל בסוף השנה העברנו כבר כשמונה מיליון שקל. זאת אומרת המגמה שלנו היא כן לנסות להרחיב עד כמה שניתן מתוך מגמה שכמה שיותר ילדים ישולבו מאוכלוסיות שונות. גם במכרז לראשונה אפשרנו לילדים יוצאי גרוזיה ולילדים יוצאי צרפת להשתלב, אלה דברים שאנחנו בהחלט הולכים לקראת, הבעיה היא בעיה קודם כל תקציבית.

המסר העיקרי שהושמע כאן, אני מאוד מקווה שתיקח אותו, תחשוב עליו כי היה כאן קשר מאוד ברור לגבי גיוון סוגי האוכלוסייה ואני מקווה שכשאתם בונים פעילות זה נכון גם לאודי וגם אליך.

הגענו למשל לסיכום עם הפרויקט הלאומי. בנתניה הפרויקט הלאומי נכנס, המשרד יצא, אז כבר מתפנים משאבים לתת מענה לעולים.

אריה, יש פה בלגאן במובן הזה שהכספים בשטח יורדים בלי בקרה, בלי תיאומים, לא מכם, אתה מעביר אבל יש עוד אחד שתיים שמנסה.

יש תיאום מלא לגבי לפחות התגבור הלימודי. אני מסכים אתכם בנושא של הפרויקטים הקבוצתיים אין פיקוח מלא, אנחנו כן מנסים לבנות איזה שהוא מערך, זה נושא רחב יותר, אני מוכן שפעם נדון בו, הוא נושא אחר. סיוע קבוצתי זה לא סיוע פר משתתף, אלא זה סיוע פר קבוצה, בהחלט יכול להיות מצב שילד מגיע, רץ מחוג לחוג, זה לא רע.

אם יש ילד שני שלא מקבל?

ילדים יכולים להשתלב, ברגע שהפרויקט הוא בעפולה, זה פתוח לכל הילדים, מדרך הטבע יש ילד שמעדיף בלט וילדה שמעדיפה כדורגל.

אם יש באותו זמן ילד שלא הולך לא לזה ולא לזה, זה בעיה. אני מציע כך לסיכום כי אנחנו חייבים לסיים. יש פה את התמונה התקציבית של הפעילות המשרד, אנחנו קיבלנו בצורה דיי ממצה עוד בישיבה הקודמת וקצת הרחבנו לגבי כמה מהדברים בישיבה הזאת. אנחנו נסיים את הסיבוב הזה של הדיון אבל נשארו לנו שני ספיחים שאנחנו נחזור אליהם במהלך השנה, הספיח האחד קשור לכל הנושא של טיפול בילדים יוצאי אתיופיה, מצד אחד בריבוי אפיקים וריבוי התקציבים שבא על חשבון משהו אחר ומצד שני ביעילות השימוש בתקציבים הגדולים הקיימים ועל זה נקיים פה אולי יותר מישיבה אחת בהמשך.

הסוגיה השנייה זה המסרים שהושמעו כאן שתיקח אותם גם בנושא של העבודה עם הארגונים שמשלבים עולים בעבודתם, או שבעצמם הם ארגוני עולים, גם בנושא של הרחבה כאוכלוסיית יעד של העולים, לא רק עולי אתיופיה ואפילו לא רק עולה קווקאז ובוכרה אלא כלל הילדים העולים, זה נכון לגבי עודי וזה נכון לגביך ואנחנו לסוגיה הזאת עוד נחזור בהמשך.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05