פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



33
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
15/07/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 158
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, י"ט בתמוז התשפ"ה (15 ביולי 2025), שעה 10:03

יישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם

חברי הוועדה: שלי טל מירון – מ"מ היו"ר

מירב עמיר בן אבי - ר' היחידה לאיכות ושירות, ממונה על שוויון מגדרי, משרד הביטחון

ליאת בן מאיר שלום - המחלקה למשפט ציבורי חוקתי, משרד המשפטים

הילה טנא גלעד - ממונה זכויות אדם, משרד המשפטים

שרה וויס מעודי - מ"מ יו"ר כוח המשימה סנקציות, משרד החוץ

קרן בן הרוש - יועצת מנהלת, הרשות לקידום מעמד האישה

מולוגוטה מהרי - מנהל תחום ייצוג הולם ותכנון אסטרטגי, נציבות שירות המדינה

נטע לוי - מנהלת שותפה, המרכז לנשים, שלום וביטחון, איתך (מעכי) - משפטניות למען צדק חברתי

ד"ר יעלה רענן - חברה, איתך (מעכי) - משפטניות למען צדק חברתי

ד"ר אנאבל פרידלנדר - מובילת קבינט הנשים, נשים עושות שלום

שלומית בן יון - מרכזת תחום 1325, נשים עושות שלום

אורנה אשכנזי - נשים עושות שלום

ענבל קארו - חברה, פורום דבורה - נשים במדיניות וביטחון לאומי

שירה ברביבאי שחם - חוקרת ביטחון לאומי, אוניברסיטת בן גוריון, פורום דבורה - נשים במדיניות וביטחון לאומי

ד"ר צמרת לוי דפני - ראשת ועדה, פורום 1325 להסכם מדיני

הילית קראוזר ישראל - פורום 1325

רחלי סונגו - שדולת הנשים בישראל

דלית אזולאי

נועם כהן, חבר תרגומים


‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


יישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם

שלום לכולם, בוקר טוב, אני פותחת את הדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, 15 ביולי 2025, י"ט בתמוז תשפ"ה, בנושא יישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם. לפני שאנחנו ניכנס לנושא הדיון, אני קודם כול ולפני הכול רוצה להזכיר שהיום הוא היום ה-648 למלחמה, יש לנו עדיין 50 חטופים וחטופה אחת ביניהם, ענבר היימן, זיכרונה לברכה, תמיד כאן איתנו בחדר. לצערנו, היא החטופה האחרונה שנותרה בשבי מבין הנשים. זה לא בדיוק טייטל שמישהו היה שמח לקבל. ואנחנו מחכים לשובם, אנחנו מחכים יותר מדי זמן לשובם. נושא הדיון הזה הוא מאוד חשוב, יש הרבה דיונים שקורים פה היום שהם חשובים, אבל שום דבר לא חשוב יותר מהשבת החטופים והחטופה שלנו.

וכמו תמיד בוועדה הזאת ומעל כל במה שאני מדברת בה, אני שוב מפצירה בממשלת ישראל, בראש הממשלה בראשה כמובן, בקבינט, לקבל את ההחלטה הנכונה, האמיצה, להשיב את החטופים שלנו, לסיים את המלחמה, ולהתקדם לעבר שיקום מדינת ישראל. מחכה לנו שיקום קשה וארוך, אבל בלי שהם פה לא יהיה שיקום. זה לפני הכול.

אני רוצה גם להשתתף בצערן של ארבע משפחות חדשות, לצערנו, שנוספו למעגל השכול, משפחות שלושה חיילים שנהרגו בקרב וחייל אחד ששלח ידו בנפשו. בשבועות האחרונים יש לנו יותר ויותר מקרים של חיילים שבוחרים לסיים את חייהם. זה לא משהו שאפשר להישאר אדיש אליו.

אתמול היה לנו כאן יום מורכב בכנסת, עם הרבה סערות פוליטיות, וכשהסתיים היום הזה, במחשבות שלי עם עצמי חשבתי על הדיסוננס המטורף הזה של המציאות שלנו, שמתעסקים, סליחה, בשטויות, בזמן שהחיילים שלנו נופלים, בזמן שחיילים שלנו מתאבדים, בזמן שיש לנו 50 חטופים. הגיע הזמן שסדרי העדיפויות יהיו קצת שונים בבית הזה ובממשלה. נראה לי חשוב לפתוח בדברים האלה.

ועכשיו אנחנו נעבור לנושא הדיון שאני מאוד מברכת עליו. קודם כול, אני ממלאת את מקומה של יושבת ראש הוועדה פנינה שמתנצלת שהיא לא יכלה להיות כאן, כמובן שהנושא מאוד חשוב לה. אנחנו בוועדה הזאת באמת משתדלים לעשות עבודה אמיתית ורצינית בתחומים שלנו ולקדם ככל הניתן, וכמובן שגם נעדכן אותה אחרי הדיון מה היה.

אני צללתי יחסית בזמן קצר לנושא הדיון, ואני רק אגיד בקצרה שהחלטת מועצת האו"ם 1325 שהתקבלה ב-31 באוקטובר 2000 – עברו 25 שנה מאז – עסקה בשלושה דברים מרכזיים, שהם: Prevention, Protection, ו-Participation, כשהמשמעות היא כמובן נקיטה בפעולה אקטיבית מצד כל החברות באו"ם לטובת מניעה ובלימה של פגיעה מינית ופגיעה מבוססת מגדר לצד מודעות כללית לענייני מגדר וקונפליקטים.

מאוד קשה לי להגיד את זה מבלי להגיד את המובן מאליו, מה קרה לנו ב-7 באוקטובר, וכמובן בשבי אחריו, אולי עדיין עכשיו, שנשים, בעיקר נשים, גם גברים, עברו אלימות מינית מאוד קשה, עשו שימוש באלימות מינית כנשק מלחמה. ואיפה היה האו"ם במצב הזה, ולמה הם לא קמו בקול גדול ועמדו לצד הנשים הישראליות שעברו את זה ב-7 באוקטובר וגם בשבי?

אני יכולה להגיד לכם באופן אישי שבתחילת המלחמה הוצאתי אין-ספור מכתבים לכל ארגוני הנשים בעולם ולארגוני זכויות אדם שמבקשים מהם לגנות את השימוש באלימות מינית כפשע מלחמה כנגד נשים וגם גברים ישראלים. ומתוך עשרות המכתבים שהוצאתי, שהחתמתי עליהם אגב את חברות הכנסת, לא קיבלתי תשובה אחת. אחת, אחת לא קיבלתי.

ובנסיבות האלה הרגשנו מאוד לבד, הרגשנו נבגדות. אני יכולה להגיד כמי שעוסקת בזכויות נשים ומשתדלת לעמוד לצידן של נשים בישראל, אבל בעולם, זה היה מאוד מתסכל לעמוד לצד נשים שעוברות את זה באזורי קונפליקטים בעולם, אבל כשזה קורה לנו, שתיקה רועמת. הייתי חייבת רגע לקשור את הדבר, כי חלק מהנושא הזה הוא גם שהאו"ם יעמוד לצידנו כשהוא צריך לעמוד לצידנו. וכן, UN Women הוציאו דוח, נקרא לזה דוח חשוב, שהוא צעד חשוב, אבל הוא היה מאוד מאוחר, הוא היה צעד קטן ולא מה שאנחנו מצפים מהם ועדיין מצפות מהם. זה בהקשר הזה.

ההחלטה הזאת גם דיברה על הגברה ושיפור של ביטחונן של נשים וילדות, מצבן הבריאותי והרפואי, הביטחון הכלכלי שלהן והמצב הכללי, וגם לקדם כמובן השתתפות של נשים בייצוג, גם בקידום תהליכי שלום, גם במוסדות לקבלת החלטות ובשותפויות עם ארגוני נשים מקומיים. זה נושא מאוד רחב, ההחלטה הזאת, יש בה הרבה מאוד דברים, חלק מהדברים פה, עסקו בהם, מעט, מעט מדי, חלק בכלל לא. אנחנו נדבר על הכול בדיון הזה.

כן צריך לציין שישראל היא באמת בין המדינות הראשונות שהטמיעו בחוק חלק מהעקרונות של החלטה 1325 דרך תיקון חוק שיווי זכויות האישה ביולי 2005, שזה באמת היה צעד מבורך וחשוב. לצערנו, הוא לא מספיק. הוא מאוד דקלרטיבי, אבל בסוף, כשאתה בא לבדוק את השיניים של הדבר, אין בזה מספיק.

בשנת 2014, כחלק מהתהליך, מהרצון להטמיע את ההחלטה הזאת, החלטה 1325, התקבלה החלטת ממשלה שמחייבת ניסוח תוכנית פעולה לאומית לשוויון מגדרי. זאת החלטת הממשלה 2331 שתהיתי מאוד לגביה, כי יש החלטה, אבל לא ברור מה התפוקה שלה, מה העמידה ביעדים שלה, מהם היעדים שלה, מה עושים עם ההחלטה הזאת, שאני מברכת עליה, טוב שיש החלטה, אבל אם אנחנו לא עושים איתה כלום, מצבנו קצת עגום. לא קצת, הרבה.

אני כן אגיד, היה לי חשוב לציין את זה דווקא, אני יודעת שבינואר 2022, לדעתי זה היה בממשלת השינוי, לפי כל התאריכים, הוחלט לגבש ועדה, סוג של ועדת מנכ"לים בין משרדי ממשלה וגורמים שונים, שתייצר תוכנית עבודה כוללת לאיך ליישם את הדבר. שוב, החלטה מבורכת וחשובה, מה קרה מאז? בעדינות אני אגיד, כנראה לא הרבה.

אני תמיד אומרת בוועדות בכנסת, יש איזו נטייה פה לטחון מים, לדבר המון, המון, המון, המון, גם פוליטיקאים מאוד אוהבים לשמוע את עצמם, אבל בתכל'ס כלום. הדיון הזה הוא מאוד חשוב, כי אני חושבת שיש איזשהו בסיס, יש חקיקה, יש החלטת ממשלה, יש החלטה של האו"ם, בפועל אנחנו לא באמת מיישמים ועושים.

אנחנו ניתן כמובן לכולם לדבר, ואני ארצה מאוד לשמוע את נציגי המשרדים והרשות פה, כי בסוף, בסוף, אם הוקמה ועדה שהיא סוג של ועדה בין-משרדית, מתי היא התכנסה? כל כמה זמן היא מתכנסת? מהי תוכנית העבודה שלה? מה היעדים? האם יש מדדים? האם יש נתונים שאפשר לשתף לנו, מה נעשה, מה לא נעשה?

כי בפועל, כשאני מסתכלת על הספרה הציבורית, גם פה בכנסת, גם ברשויות המקומיות, גם במשרדי הממשלה, המצב יחסית עגום, אין לנו מספיק נשים בעמדות מפתח, הרבה מאוד חקיקות שאנחנו מביאות לפה, בעיקר נשים מביאות אותן, שמנסות לקדם נשים ולדחוף אותן קדימה, נופלות, לא זוכות לתמיכה ממשלתית. יש לנו מעט חברות כנסת, יש לנו מעט שרות, יש לנו מעט שרות בקבינט, במקום שבו מתקבלות החלטות גורליות לגבי נשים, גם גברים, אבל גם לגבי נשים, בטח לגבי החטופות שלנו שהיו.

אין לנו מנכ"ליות משרדים ממשלתיים, שזה בלתי נתפס, בלתי נתפס בעיניי. אני מגיעה מעולמות ההייטק, בעולמות שבהם אני צמחתי זה אובייס, זה פשוט אובייס, ופה זה כל כך נעלם וקשה מאוד לראות את זה, בטח כשמשווים את זה לממשלה הקודמת, שהיו בה תשע מנכ"ליות משרדים ממשלתיים ותשע שרות, ופתאום אנחנו בכלום. זה פער שהוא אדיר והוא בלתי נתפס והוא בלתי מתקבל על הדעת, בלתי מתקבל על הדעת.

ולכן המטרה של הדיון הזה היא קודם כול להחזיר לשולחן את הנושא הזה ולדבר עליו, אבל בתכל'ס, אומרת לכם שוב, אנחנו רוצים לראות בתכל'ס מה אפשר לעשות, כי לא באנו לטחון מים סתם. אני רוצה להבין מהמשרדים, בטח מהרשות, מה תוכנית העבודה שלהם, מתי הוועדה הזאת מתכנסת, ואיך אנחנו מיישמים אותה. מהניסיון שלי, גם בעולם העסקי ובטח בכנסת, בעולם הפוליטי, אם אין גורם שמתכלל, שמייצר תוכנית עבודה ועובד עליה עם יעדים ומדדים, זה לא יקרה, זה פשוט יהיה נושא שנמשיך לדבר עליו עד אין סוף.

זהו, זה היה קצת ארוך, אבל היה לי חשוב להגיד את הדברים. מה שאנחנו נעשה, אנחנו נתחיל לעבור בין הגורמים השונים. אם יש מישהו שלא נרשם, אתם מוזמנים לגשת להירשם כדי שנראה שכולם איתנו. אנחנו נתחיל מעוה"ד נטע לוי מאיתך מעכי, נשמח מאוד לשמוע אותך, ונתקדם משם.

בוקר טוב, תודה רבה. ותודה לוועדה שנענתה לקריאה שלנו לקיים את הדיון הזה. אנחנו בעמותה איתך מעכי - משפטניות למען צדק חברתי, מובילות את הנושא של קידום העקרונות של ההחלטה, העקרונות שציינת, של ייצוג, מניעה של סכסוכים ושל הגנה על נשים מכל סוגי האלימות. זה כמעט אבסורדי לדבר על זה בימים האלה, אבל מאוד חשוב לדבר ומאוד חשוב להזכיר את המחויבות שלנו, של המדינה, ליישום ההחלטה הזאת. זאת החלטה, כפי שאמרת, בעולם עכשיו מציינים 25 שנה להחלטה, ויש למעלה מ-100 מדינות שכבר אימצו לפחות תוכנית פעולה אחת ליישום שלה, ולישראל עדיין אין. אגב, לרשות הפלסטינית יש כבר שתי תוכניות פעולה בנושא הזה.

אני רק רוצה להשחיל משפט, סליחה, כי אני לא אמרתי משהו מאוד חשוב. כשאני התייחסתי לזירה הבין-לאומית, אני מתעסקת הרבה בזירה הבין-לאומית, בגלל זה אוטומטית אני הולכת לשם, כי הקמתי את הקואליציה הבין-לאומית להכרה באלימות מינית כפשעי מלחמה באזורי סכסוך בעולם, זה כולל את ישראל וחמאס ומה שקרה לנו, אבל זה בכל העולם ואני עובדת על זה מאוד קשה, והיה פה כנס מאוד גדול בנושא, ויהיה כנס בפריז בסנאט בנובמבר. מי שרוצה פרטים אחר כך, אנחנו נשמח לתת לכם. זה ארגון מאוד חשוב שהולך ומתהווה.

ומה שלא אמרתי זה שגם ביטחונן של נשים, ביטחונן היום-יומי פה במדינה שלנו הוא בכי רע. כמות מקרי האלימות כלפי נשים רק הולכת וגואה. אנחנו רואים את המספרים בשנה האחרונה, בשנתיים האחרונות, המצב הוא בלתי נסבל. גם הביטחון האישי של נשים אצלנו, ובטח ובטח בחברה הערבית ששם האלימות גואה באופן כללי, אבל גם כלפי נשים. סליחה שלא ציינתי את זה, זה נושא שהוא מאוד חשוב והוא על השולחן.

אני רוצה גם להתייחס לדברים, לאבני הדרך שאת התייחסת אליהם, ל-2005, לתיקון החקיקה, ול-2014, להחלטת הממשלה, ואחר כך גם לוועדה שהוקמה. כל הדברים האלה נעשו בעקבות התארגנויות, קואליציות של ארגוני נשים בישראל, ובעקבות גם דיונים ופעולות אקטיביות של הוועדה הזו, הוועדה לשוויון מגדרי. בשנת 2013, אנחנו אז יחד עם קואליציה של עשרות ארגונים ערכנו קמפיין, הייתה סיכת הביטחון של 1325, ובעקבותיה באמת התקבלה החלטת הממשלה שציינת ב-2014, וכאמור, ההחלטה לא יושמה. ולכן אנחנו כאן, כי אנחנו, ארגוני הנשים, רואות את ההשלכות בשטח.

את דיברת על הפגיעות המיניות, אני כאן בשביל להזכיר שפגיעות מיניות באזורי קונפליקט, הן תמיד יהיו לשני הצדדים. אנחנו חוששות מאוד מהפגיעות המיניות שנשים ישראליות יעברו ושל פגיעות שנעשות בשמנו, ואנחנו צריכות לעצור את זה. ובשביל זה צריך הטמעה של חשיבה מגדרית, וזה אחד הדברים שצריך להביא כחלק מיישום ההחלטה.

את הזכרת את הוועדה, הוועדה הזאת התכנסה באמת, ונערכו בה מספר דיונים, אבל באיזשהו שלב הושמט ממנה הנושא של 1325. היא התחילה כוועדה ליישום החלטה 1325, והיא הסתיימה כוועדה לשוויון מגדרי. ומדוע? מכיוון שנדרש כאן אומץ, נדרש כאן אומץ לעסוק בסכסוך. אנחנו בסכסוך, אנחנו לא נמצאים כאן עם עצמנו. ואנחנו צריכות כנשים, כארגוני נשים, כפעילות וכחברות כנסת להיות אמיצות ולבוא ולומר: ההחלטה הזאת, היישום שלה, אומרים להביא את הקולות של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה ולהביא את מה זה אומר, מה זה אומר להביא אג'נדה פמיניסטית, זווית ראייה מגדרית לשולחן, לשולחן שעוסק בשלום וביטחון, וזה אומר כיום הפסקת המלחמה ולראות את הדברים דרך זווית של שוויון, שוויון לכולם ולכולן.

באמת בשביל שהזוועות האלה שאנחנו ראינו לא יחזרו, והזוועות שנעשות בשמנו לא ימשיכו, אנחנו צריכות לראות יותר נשים, נשים ממגוון הקבוצות.

רגע, אני רוצה לעצור אותך, אני רוצה להבין מה את אומרת. מה זה הזוועות שנעשות בשמנו? כי אני, רגע, שנייה, אני לא מכירה שום דבר כזה שהובא לפתחי שאנחנו צריכים לדון בו בהקשר הזה. אני מכירה, שוב אני אומרת בזהירות רבה, אני רוצה להבין מה את אומרת.

אני גם מדברת על פגיעות, על העובדה שלמשל 486 תינוקות בני פחות מחצי שנה נהרגו בעזה.

מאיפה הנתון הזה?

אלה נתונים שמתפרסמים, את יכולה להסתכל.

תראו, אני לא רוצה להיכנס. שנייה, אני אעשה סדר.

לא, אבל גם בנושא, אני אחזור לנושא הפגיעות המיניות. הפגיעות המיניות הן דברים שמתפרסמים הרבה מאוד, העניין הוא שאנחנו, ואני באמת לא מתפלאת, אני חושבת שבאמת כולנו לא רואות, אנחנו לא רואות, אנחנו נמצאות בתוך איזו מין בועה כזאת סגורה מאוד, אנחנו שומעות את עצמנו ואת מי אנחנו שומעות בעיקר? את הגברים. אנחנו שומעות בעיקר את הגנרלים שיושבים בפאנלים בטלוויזיה ויושבים גם כאן ובמשרדי הממשלה, במוקדי קבלת ההחלטות, בקבינט הביטחוני, ואנחנו לא שומעים את הנשים.

ובעניין הזה, אחד הדברים שהם קריטיים בשביל לעשות שינוי הוא להביא את העדויות, עדויות של נשים, עדויות של נשים ישראליות ופלסטיניות שנפגעות גם פגיעות מיניות, אבל לא רק. תכף ידברו כאן שתי חוקרות שאספו עדויות, גם עדויות של נשים מעוטף עזה וגם עדויות של אימהות לחיילים, והן מביאות את הקולות ואת איך נשים לא רק מושפעות מהמלחמה, מושפעות, וההשלכות הקשות עליהן הן יום-יומיות, אבל גם על הקולות שיש להן, יש להן פתרונות, לנו, את יודעת את זה, וכולנו כאן יודעות שיש לנו פתרונות, אבל הקולות שלנו לא נשמעים.

ולכן, אני מנסה לחשוב מה האקשן אייטם, מה אני רוצה לקרוא לוועדה הזאת לעשות, הוועדה הזאת לא יכולה, היא צריכה באמת לנקוט באומץ ולהגיד: הקולות האלה צריכים להיות, העדויות האלה של נשים והצרכים של נשים צריכים להיות במרכז השולחן בשביל לעשות שינוי אמיתי.

ועוד מילה אחת. אחת הפעולות הנוספות, הדרכים הנוספות שבהן אנחנו פועלות זה דרך להביא עוד נשים למוקדי קבלת ההחלטות בנושאי שלום וביטחון. הרבה שנים, וכולנו כאן מכירות את הטענה, אין נשים, או אין נשים רלוונטיות, אין נשים שמבינות בזה. ואחת הפעולות שאנחנו עשינו למשל היא הכשרה לנשים למשא ומתן מדיני בראייה מגדרית. יושבות כאן ארבע מתוך הבוגרות של ההכשרות האלה והן ידברו בשם עצמן. ויש נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה, ממשרדי ממשלה, מארגוני חברה אזרחית, שמוכשרות כבר וכבר משתתפות גם היום בדיונים, דיונים בלתי פורמליים שמתקיימים. חלקנו חזרנו עכשיו מדיונים שהיו בפריז בכנס השלום.

והאמירות האלה והצרכים של הנשים וזווית הראייה של נשים מובאת לשולחנות, אבל לא חודרת, לא חודרת את תקרת הבטון, תקרת הבטון האיומה והגדולה והעבה, ולא מגיעה למוקדי קבלת ההחלטות. וזאת פעולה שצריכה לעשות בצורה חדה, היא לא יכולה להישאר במילים שאנחנו נאמר כאן, ובמילים החזקות שאת אמרת כאן, היא צריכה להיעשות כעוד צעד גדול קדימה, ולא להתחמק, לא להתחמק מזה ש-1325 עוסק בנשים, שלום וביטחון.

ורק מילה אחרונה. ההחלטה הזאת והעקרונות שלה הביאו לפתרון של סכסוכים אלימים עקובים מדם בכל העולם. העקרונות שלה, למשל בקולומביה, מדינה שהיו בה למעלה מרבע מיליון הרוגים במלחמה, ב-2016 נחתם שם הסכם שהיו בו בכל אחת מהמשלחות למעלה משליש נשים. וזה הביא להסכם שלום שאף אחד לא האמין שיקרה. החיים שם לא ורודים היום, אבל עדיין הוא מחזיק מעמד כבר כמעט עשר שנים, וכך גם בפיליפינים ובמדינות נוספות.

ואנחנו יכולות, יש לנו את הכלי הזה, זה כלי שניתן לנו, ושכמו שאמרת, הממשלה כבר מחויבת אליו, הממשלה תחת נתניהו התחייבה אליו. ואנחנו יכולות לקחת את זה ולדרוש מהממשלה ליישם אותה, וליישם אותה באמת, שזה אומר דרך ייצוג נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה, הגנה על נשים מכל סוגי האלימות, והטמעת חשיבה מגדרית תוך כדי שאנחנו לוקחות אחריות.

מילה אחת אחרונה. אמרת על האחריות, על איפה היה האו"ם, אני רוצה להסב את המצלמה אלינו, אנחנו, איפה אנחנו לוקחות אחריות? אנחנו צריכות לקחת אחריות בשביל שהזוועות האלה, ושענבר, שהמבט שלה כאן מאחורינו, כדי שהזוועות האלה לא יישנו, ובשביל זה צריך שינוי מהותי. ויש לנו את הכלי הזה, 1325 זה כלי שימושי, נעשה בו שימוש מדהים במדינות רבות. ויש כאן נשים מוכשרות רבות ונשים שגם לא הגיעו לכאן שיכולות להשמיע את קולן ואנחנו חייבות לאפשר להן. צריך לחצוב את הדרך בשביל שהן יגיעו למוקדי קבלת ההחלטות.

אוקיי, תודה. אני רוצה רגע לעשות הבהרה, כי דיברת על הרבה דברים חשובים. אני חושבת שאנחנו צריכים מאוד להיזהר בלשוננו ובדברים שאנחנו שמים פה על השולחן. באמת אני אומרת לכם, את מירב התקשורת שלי אני עושה בעולם, לא במדינת ישראל. יש הרבה מאוד הכחשה בעולם של מה שקרה לנו, יש הרבה מאוד הכחשה של האלימות המינית שהתרחשה פה ב-7 באוקטובר ולאחר מכן בשבי, עד היום, הכחשה של ממש. לי מאוד קשה עם הדבר הזה, מאוד קשה לי.

כשאני מופיעה בעולם, ואתן כנראה מבינות שאני חברת אופוזיציה, ויש לי הרבה מאוד ביקורת על הממשלה הזאת, כן? אני רואה דברים ממש אחרת מהם והייתי עושה הרבה דברים אחרת ואני כן קוראת לסיום המלחמה ולהשבת החטופים ואני שמה את זה מעל כל שולחן. אני חושבת שמנהיגים, צריך להיות להם האומץ גם להביע צער כשקורים דברים שלא צריכים לקרות. חס ושלום נהרגים אזרחים חפים מפשע, ילדים, זה נורא ואיום, וצריך לדעת להגיד, אנחנו מצרים על כך, וזה לא דבר שצריך לקרות, ילדים לא צריכים למות במלחמות של מבוגרים, כך אומר ראש מפלגתי תמיד, ואני כל כך מסכימה עם האמירה הזאת.

ויחד עם זאת, אני לא מסתמכת על נתונים שמתפרסמים בתקשורת, בטח לא נתונים שחמאס מוציא החוצה. יש הרבה מאוד פייק ניוז שמסתובב, הרבה פרופגנדה, גם נגדנו, בטח ברשתות החברתיות, וצריך מאוד להיזהר במה שאנחנו אומרים. זה גם לא נושא הדיון עכשיו, מה קורה בעזה, מה קורה עם צה"ל. אני יודעת, לי יש בת חיילת, ארבעה חודשים, אני שירתי בצה"ל שבע שנים, אני יודעת את הערכים שאני גדלתי עליהם, אני בטוחה בהם, אני יודעת שהמוסר והערכים שלי היו במקום הנכון, גם בשירות הצבאי שלי, ואני מתגאה בו. ואני מתגאה בחיילת שלי שהיא בחיל החינוך ומתעסקת בעיקר בערכים. ואני גאה בצבא שלנו.

אם קורות טעויות, צריך לטפל בהן, אבל אני לא יכולה לתת במה לבוא ולהגיד שקורים דברים בשם משהו שאני לא מכירה אותו, אין לי נתונים עליו, וזה גם דיון אחר ונפרד. אני רק רוצה לשים את זה על השולחן. אנחנו פה לדבר על החלטת האו"ם והחלטת הממשלה ומה אנחנו עושים בתוך מדינת ישראל כדי לפעול ולקדם, חשוב לי שנמקד את הדיון בנושא הזה.

אם יורשה לי רק לומר שבאמת, שוב, אנחנו שומעים את הדיווחים ואת ההחלטות מגברים, כמעט רק גברים נמצאים שם במוקדי קבלת ההחלטות וגם בדיווח על זה. אין לנו כמעט, ובעצם יישום ההחלטה, ואם באמת יהיו נשים, ולא אישה אחת, כי אישה אחת אף פעם זה לא מספיק, היא תושתק, רוב הסיכויים. אבל אם יהיה מגוון של נשים ו-50% נשים במוקדי קבלת ההחלטות וגם בפאנלים שאנחנו מקבלים דיווחים על מה שנעשה, המהות של ההחלטה תמנע את הפגיעה הזאת שאת דיברת עליה, בין היתר את הפגיעה בילדים וילדות.

קודם כול, אני תמיד בעד שוויון מגדרי, אני בטח בעד 50-50, אנחנו פועלות ועושות הרבה. לצערי זה לא מספיק, כי אנחנו לא רואים את זה בפועל. עם זה בטח שאנחנו מסכימות, ואנחנו נרצה שיהיו כמה שיותר נשים במוקדי קבלת ההחלטות ובמקום שמשקף גם לציבור ולעולם הרחב את מה שקורה. אין לנו חילוקי דעות בנושא הזה. אני חושבת שכדאי שנעבור ואחר כך אם יהיה זמן נחזור אליכן שוב.

ד"ר אנאבל פרידלנדר מקבינט הנשים, בבקשה.

תודה רבה. במרץ 2024 הוקם קבינט הנשים, יוזמה אזרחית המאגדת שבעה ארגוני נשים, כי בזמן שמדינת ישראל חוותה את אחת התקופות הביטחוניות הסוערות בתולדותיה לא הייתה ולו אישה אחת בקבינט המדיני-ביטחוני. ראינו בזה כישלון מוסרי, דמוקרטי, ביטחוני, שמנוגד כמובן לרוח ההחלטה. ומטרת הקבינט היא לא רק דרישה לייצוג נשים, אלא דרישה לשינוי עומק בתפיסת הביטחון.

נוכחות נשים אינה חשובה רק משום שכפי שנטע סיפרה קודם, מוכח בקונפליקטים רבים ברחבי העולם שברגע שנשים לוקחות חלק, אנחנו מגיעות לפתרונות שהם יותר ברי קיימא וגם יציבים, אלא כי הנשים שמות את החיים עצמם במרכז, ולכן הדיונים הם אחרים. נשים מביאות עמן הסתכלות אחרת על החיים והגדרה רחבה למושג הביטחון, בעוד גברים לפני החלטות קשות שואלים שאלות כגון: כמה אבדות בנפש נוכל להכיל להשגת המטרה, שאלה שכנראה אף אישה לא הייתה שואלת. נשים שואלות דברים כמו: האם מיצינו את כל האפשרויות המדיניות לפני שפנינו לאופציה צבאית, שהיא פוגעת, כמו שאנחנו כואבות יום-יום בחיים של אזרחים וגם של אנשי הביטחון? גם כמובן היינו שואלות מה היעדים האופרטיביים אשר עם השגתם תדע המדינה לעצור ולפנות לדרך מדינית. וכמובן היינו שואלות למשל האם יש מספיק תמ"ל לתינוקות לפני שאנחנו יוצאות למלחמה, ומה המצב בפריסה של המרחבים המוגנים.

ולכן, כדי להבטיח את שיתוף הנשים המעשירות את הדיון ומאפשרות קבלת החלטות מושכלות יותר, קבינט הנשים מציע ליצור מנגנונים אפקטיביים ליישום החלטה 1325. הדבר הראשון, עיגון בחוק של ייצוג מגדרי שוויוני בפורומים מדיניים ביטחוניים, כולל הקבינט, המל"ל, ועדות לשעת חירום ועוד. דבר שני, הקמת גוף מתכלל ייעודי במשרד ראש הממשלה לפיקוח, בקרה ויישום החלטה 1325, בשיתוף ארגונים מהחברה האזרחית. שלישי, הכשרות ייעודיות לנשים, כמו שנטע ציינה קודם, מכלל המגזרים, להשתלבות במוקדי כוח, השפעה בתחומי ביטחון, חוץ ומדיניות. ורביעי, אחרון, שילוב נשים בצוותי גיבוש מדיניות בהיערכות לשעת חירום כמו ועדות תקומה.

זהו, ותודה רבה, ואני מקווה שאנחנו נצליח, כי כמילות השיר, כל מי שמריץ את העולם הזה הם סך הכול כמה גברים שלא יודעים לבכות.

תודה. אין ספק שהפרספקטיבה הנשית היא תמיד מאוד שונה, אני גם מאוד רואה את זה בשולחנות מקבלי ההחלטות שאני יושבת בהן. אפילו בעולם העסקי שבאתי ממנו לרוב הייתי האישה היחידה בשולחן. התעסקתי בעיקר בדרום-מזרח אסיה, בכל מיני מדינות, בהודו, בסין, בסינגפור, בקוריאה, כל מיני מדינות, חלק מהן אגב מאוד מתקדמות בהיבט של שוויון מגדרי. בסין אתם יכולים לראות בשנגחאי מנכ"ליות של חברות ענק מדהימות, לעומת זאת תיסעי קצת רגע לאיזה אזור מרוחק בכפרים, את בעולם אחר לחלוטין.

אבל יצא לי הרבה פעמים לשבת בשולחנות מאוד גבריים שאני האישה היחידה, וזה פשוט מדהים לראות איך אישה מביאה פרספקטיבה אחרת, גם בנושאים עסקיים ואחרים. זו פרספקטיבה שדיברת עליה, למרחבים מוגנים במלחמה, ועל תמ"ל לתינוקות, וזו באמת פרספקטיבה שהרבה פעמים, לצערנו, לא מביאים אותה מהצד השני. חשוב, חשוב שנהיה בכל שולחן, ללא ספק.

אני רוצה לעבור בבקשה לעו"ד שרה וויס מעודי ממשרד החוץ, שהיא שליחה מיוחדת לנשים, שלום וביטחון, את מדברת איתנו בעיקר על החלטה 1325, ונשמח להבין איפה הדברים עומדים. אם תוכלי לתת לנו גם סקירה אחורנית קצת, מה עשיתם במשרד החוץ, כדי שנבין את התמונה בכללותה.

תודה רבה. קודם כול, תודה על ההתכנסות הזאת, וזה באמת חשוב, כי לא היה דיון המון זמן. אנחנו עוסקים בנושאים אחרים שקשורים לנשים במלחמה, גם בוועדה הזאת, אבל צריך לפעמים לקחת צעד אחורה. שמי שרה וויס מעודי, אני דיפלומטית ותיקה במשרד החוץ, אני השליחה השנייה של מדינת ישראל ל-1325, לנשים, שלום וביטחון.

אני רק אתחיל בתחילת דבריי, כמו שאת ציינת, הדיון הזה לא על מה שקורה בעזה ואני רוצה להדגיש את זה, אני גם צריכה להביע הסתייגות על האשמות סרק של חיילי צה"ל בפגיעות מיניות אם הייתה איזו אמירה כזאת. כי זה באמת, כמוך, אני מופיעה הרבה בתקשורת הזרה בנושא של פשיעה מגדרית, זה מה שקרה ב-7 באוקטובר, וכמו שאת אומרת, עד היום, לפני שבועיים, אני הופתעתי שעדיין יש הכחשה של הדברים האלה.

נכון.

אבל צריך מאוד להיזהר לפעמים כשזורקים איזו האשמה כלפי ישראל באוויר בלי נתונים קונקרטיים. מעשים כאלה כמובן בצד שלנו הם פשעים וצריך לטפל בהם כמו שצריך. אנחנו כמובן מצייתים לדין הבין-לאומי. זה צריך להיאמר.

קודם כול, אני חושבת שדבר שמאוד חשוב שנדבר עליו הוא באמת הרובד של ה-Participation, של שילוב נשים בצמתי קבלת ההחלטות, וזה באמת נושא שהוא זועק ואנחנו פשוט רואים מציאות. אני אדבר קצת על המקרה של משרד החוץ, איך הדברים נעשו בתוך המשרד, וקצת על מה נעשה במסגרת התפקיד, אבל יש המון עבודה.

דבר אחד שאני צריכה זה הפיל בחדר שאני צריכה להצביע עליו, וזה צרם לי מאוד גם בעבר, שבהובלת ארגוני נשים דנו באפשרות של תוכנית לאומית. אנחנו יושבות פה ואני כמעט ולא רואה גברים מסביב לשולחן.

לרוב בחדר הזה זה ככה. אני חייבת אבל להגיד שזה גם נעים לי מדי פעם שיש שולחנות עם רוב נשי ולא ההפך. אבל כן צריכים להיות פה גברים, חד משמעית, זה נושא חברתי, זה לא נושא נשי בלבד.

וזה נושא שצריך להבין, את באה מהעולם העסקי, יש המון מחקר על הצלחה של חברה, זו הצלחה של צוות יותר מגוון. ואני חושבת שבתוך הבניין הזה צריכה להיות יותר מודעות לגבי היתרון של 50% מהאוכלוסייה שיהיו שותפים לכל ההחלטות.

חד משמעית.

וזה דבר שצריך להגיד פה ולהגיד את זה און דה רקורד.

דבר נוסף, שאין לנו כרגע תוכנית לאומית. דווקא רוב מדינות העולם, כ-110 מדינות, יש להן תוכנית לאומית. ודרך אגב, זה לא One size fits all, יש כל מיני. יש כאלה שזה מעוגן בחקיקה כמו שניסינו פה בכנסת, יש גם תוכניות שמובלות על ידי משרדי ממשלה, לפעמים משרד אחד, לפעמים מספר משרדים, לפעמים זה יותר הצהרתי. אבל זה נושא שאני חושבת שצריך לחשוב. וכל הנושאים שהם חלק, גם 2331 שלנו, גם של 1325, תמיד כשאני מציגה את התפקיד שלי, אלה לא נושאים תיאורטיים. כל ה-Participation, Prevention, Protection, Relief and Recovery, זה באמת מה שאנחנו חוות ביום-יום שלנו, במיוחד אחרי 7 באוקטובר, זה לא דיון אקדמי פה, אלה החיים של כולנו פה, זה מאוד מאוד חשוב שזה יהיה מול העיניים.

מבחינת העבודה שלנו במשרד, קודם כול אני רוצה קצת להשתמש במשרד החוץ כ-Case study, כי אנחנו עברנו תהליך, גם תהליך אורגני בתוך המשרד, שקבוצה של נשים גם התארגנו כרשת נשים בדיפלומטיה, שבנינו Network עם המקבילות הזרות שלנו ואנחנו נפגשות מדי רבעון לדבר על נושאים שעל הפרק וגם לעשות סיעור מוחות איך להתקדם כדיפלומטיות בעולם מאוד גברי, וזה כלי ממש מצוין. וגם בתוך המשרד, בתוך כל ההתארגנות הזאת, נוצרו למשל קבוצות וואטסאפ שאנחנו משתפות מידע, מעודדות אחת את השנייה להתמודד במכרזים. זה קצת מהבוטום-אפ.

מבחינת טופ-דאון, באמת כן יש קידום, אני לא אגיד שזה מושלם וודאי שצריך עוד ראשות נציגויות בחו"ל, אבל למשל אצלנו אנחנו הגענו לפני כשבוע לאיזון של סמנכ"ליות במשרד, של חצי-חצי גברים ונשים, שזו באמת המטרה.

כמה סמנכ"לים יש סך הכול?

יש כ-20 סמנכ"לים, ועכשיו נהיה עשר ועשרה. וזה אומר שנגיד סמנכ"לית לעניינים אסטרטגיים, איראן, אישה, סמנכ"לית לנושאי או"ם, בדיוק מונתה אישה מדהימה, וכדומה. אלה דברים שבאמת, זה גם חלק מאיך שאנחנו, גם הדיפלומטיות עצמן, אנחנו דחפנו לזה, והתעקשנו שזה יהיה גם בוועדת מכרזים, שיהיה ייצוג נשים, ושיהיו שינויים בתוך המשרד. והייתי רוצה לעודד שכל המשרדים גם יחשבו על כלים כאלה כדי לקדם נשים, כי אי אפשר לחכות. אנחנו רואות, אנחנו מדברות עם עצמנו, וזה לא יקרה ככה.

אני חושבת שהמילה "לעודד", אני כבר מזמן סיימתי עם העידוד, אני כבר לא סומכת על עידוד. אני חושבת שצריך צעדים אקטיביים של ממש, ובחקיקה אם צריך, אחרת זה לא יקרה. אבל חשוב לי, חוץ ממשרד החוץ, שזה לא הנושא, מדינת ישראל.

מבחינת מדינת ישראל, הצטרפנו לאחרונה, כתוצאה מנוכחות, יש מפגש גדול על מגדר באו"ם כל שנה של ה-CSW, שגם הרשות השתתפה בו. דווקא התקבלנו לקבוצה של שליחים ושליחות מיוחדים ל-1325. בימים אלה זה הישג לא קטן להצטרף לקבוצת או"ם, קבוצת עבודה. עכשיו נסעתי למפגש הדו-שנתי שלהם דווקא בנורבגיה. וזה מקום טוב ללמוד על מודלים, כמו שאמרתי, על מודלים לתוכנית לאומית. כפי שאמרתי, זה לא בהכרח צריך להיות בכנסת, אם יש אולי אילוצים פוליטיים שזה לא מאפשר, אפשר לחשוב על דווקא אפשרויות אחרות. אבל באמת אני חושבת שבסופו של יום גם צריכה להיות הבנה בקרב מקבלי ההחלטות על החשיבות של שילוב נשים.

ממה שאני מבינה, אני לא יודעת אילו נתונים נתנו לך כשנסעת למפגש, החשוב הזה מאוד אגב, ועוד בנורבגיה, הייתי שם, לדעתי אני נבחרת הציבור היחידה במדינת ישראל שטסה לשם מזה שנים בגלל העניינים הפוליטיים בין ישראל לנורבגיה, אבל נשים את זה רגע בצד, זה חלק מהמאמץ ההסברתי שלי. אני מבינה שמעל 100 מדינות כן מיישמות את ההחלטה 1325. אנחנו מאחור, מאוד.

שוב פעם, מבחינת ליישם, יש לנו בתוך החוק, לפעמים יש את זה כתוב בחוק, למשל התיקון בחוק שיווי זכויות שקורא לנשים להיות משולבות בוועדות וכולי.

בתכל'ס. זה חוק מאוד דקלרטיבי, זה נורא נחמד שהוא קיים, אבל בפועל אין כלום. תכף הרשות תתייחס.

גם יש מדינות שיש להן תוכנית לאומית, שזה יפה וזה על נייר, אבל בסופו של יום גם העניין הוא התכל'ס בסופו של יום.

אני שואלת האם התוכניות הלאומיות האלה שמדינות אחרות הציגו, פשוט כי אנחנו רוצים רגע ללמוד מהפרספקטיבה הבין-לאומית, אגב, זה מחקר מעניין לממ"מ לעשות, אולי נבקש ממנו לעשות את זה, זה יכול להיות מאוד מעניין. כשהם אומרים תוכנית לאומית, למה הכוונה? האם זה בחקיקה? איך הם מיישמים את התוכנית הלאומית? האם זה מחייב? האם זה בהחלטות ממשלה? באיזה אופן התוכניות הלאומיות האלה מיושמות?

שני דברים אני אתייחס אליהם. לגבי התוכנית הלאומית, כפי שאמרתי, בכל מדינה זה קצת אחרת. יש מדינות שהחליטו שפוליטית אי אפשר להעביר את זה בחקיקה ראשית, ולכן יש יותר תוכנית שמובלת על ידי משרד ממשלתי או מספר משרדים ממשלתיים, לפעמים משרד החוץ, לפעמים משרד החוץ ומשרד הביטחון, בגלל שהנושאים הם באמת שלום וביטחון מבחינת 1325. לפעמים זה משהו שהוא פשוט הצהרתי. באיטליה יש מודל אחר שפשוט נותנים תקציב ואז הממשלה בוחרת תשעה פרויקטים כל שנה שממנים לקדם את הנושא. יש הרבה פרויקטים. זה דווקא נושא שיהיה מאוד מעניין בשביל הממ"מ.

אנחנו נגיש בקשה. היועץ הפרלמנטרי שלי יושב פה, אביב. אנחנו נגיש בקשה לממ"מ, ובדיון הבא שיהיה אני מקווה שנוכל להציג את הממצאים.

אז זה מהבחינה הזו. וכמובן יש מדינות שהן כבר על התוכנית החמישית שלהן, התוכנית השנייה שלהן.

אילו מדינות הכי מתקדמות ממה שאתם ראיתם?

כמובן יש את המדינות הסקנדינביות וכאלה, אבל דווקא יש תוכניות כאלה, וזו הנקודה השנייה שאני רוצה לציין, גם באפריקה יש תוכניות כאלה. ונטע ציינה משהו מאוד חשוב, שבתהליכי שלום ויישוב סכסוכים, התהליכים הכי מוצלחים, ויש הרבה מחקר על הנושא הזה, אלה תהליכים שנשים היו חלק מזה, ולא אישה אחת, אני מסכימה. כשיש אישה אחת היא דווקא מנסה להיות הכי גבר בחדר. צריך דווקא שיהיה קונצנזוס ועוד נשים ובאמת קבוצה. וכמו שאמרת, גם בפיליפינים שליש מהחדר היו נשים, באירלנד עד שנשים לא הצטרפו לתהליך השלום לא היה תהליך שלום, בליבריה התפקיד המרכזי. כלומר, אלה לא רק מודלים מהמערב, אלה מודלים מכל העולם ורב-תרבותיים. ואני חושבת שמאוד צריך להפנים את זה, החיוניות בזה שנשים ישבו מסביב לשולחן בחדר קבלת ההחלטות בכל הנושאים.

חד משמעית.

וכאמור, זה לא רק שיהיו נשים דרך אגב, וזה גם כתוב ב-1325, אלא שיהיו גם סעיפים מגדריים והתאמה מגדרית, בדיוק כמו שכתוב ב-2331 שלנו, גם בתוך ההסכמים האלה. כלומר, זה לא רק שנשים ישבו, אלא הייתה איזו חשיבה רחבה יותר שהייתה לטובת החברות.

את חלק מהוועדה הבין-משרדית שאמורה להיות? את נציגה של משרד החוץ שם? כי את עוסקת בזה.

לא, לא שידוע לי.

הוועדה סיימה את עבודתה.

בלי קשר למנכ"ל, בעיניי, אם יש שליחה ליישום התוכנית, היא צריכה להיות חלק מהוועדה הזאת. אבל נדבר על זה תכף כשנדבר על הרשות, זה נשמע לי אובייס. אני רק אגיד, אני לא יודעת, בטח חלק מכן מכירות, בממשל ביידן, כשהוא נכנס בממשל הקודם, הוא הביא תוכנית לשוויון מגדרי בכל משרדי הממשלה, זו הייתה חובתם של כל השרים וכל חברי הממשל האמריקאי ליישם שוויון מגדרי במשרדים. בממשלה הבאה שתבוא עלינו לטובה, לי מותר להגיד - - -

רק משפט אחרון.

רגע, אני רק אסיים את המשפט. אני חושבת שנצטרך לייצר, אני לפחות אדחוף שתהיה תוכנית כזאת שממש בהקמת הממשלה יהיה Contact point שתתעסק אישה בהטמעה של שוויון מגדרי במשרדי הממשלה. זה משהו שאנחנו צריכים לשים אותו על השולחן.

כמובן יש את הרשות שהם מובילים את הנושאים האלה.

תכף נשמע מהם, יש לי הרבה שאלות אליהם.

וכל הנושא של לקדם נשים, גם מועמדות, שזה מאוד חשוב, שלא יגידו שלא מכירים, מכינות מאגר מידע. עוד דבר שכדאי להכיר, אנחנו כל שנה מדווחים על יישום החלטה 1325 ועשינו את זה לא מזמן, בחודש אפריל. ועל אף שאין לנו תוכנית לאומית, יש לנו Best practices שכן אנחנו - - -

למי אתם מדווחים?

מוסרים את זה באו"ם, למועצת הביטחון כל שנה יש. מדינה יכולה לא להגיש, אנחנו מגישים, אין לנו מה. ודווקא השנה הנושא היה על השימוש בדאטה, וזה נושא שאנחנו דווקא מאוד חזקים בו. יש לנו בלמ"ס יחידה ייעודית שבאמת מתמקדת על נתונים, כמו שאומרים ברשות כל הזמן, שהנתונים הם הכוח והידע, צריך מספרים קונקרטיים, אי אפשר לדבר באוויר. כשאני מדברת על מספר סמנכ"ליות או מספר של ראשות נציגות, אני צריכה לדעת כמה יש וכמה אין. ויש דברים שעדיין בשיח הבין-לאומי, לפחות של 1325, יש לישראל מה לתרום. נגיד השימוש שלנו בדאטה והיחידה הייעודית שגם מתמקדת על הנתונים, או שנציבות שירות המדינה מפרסמת כל שנה דוח על נושא של שילוב נשים.

אלה דברים שמאוד מאוד חשובים לעזור לנו גם בתוך עצמנו לקדם את השיח ולדעת איפה אנחנו ומה היעדים. ואני חושבת שצריך להתמקד לא רק באמירות אמורפיות, אלא ממש בנתונים קונקרטיים ובאמת לשים לעצמנו יעדים ולקדם את היעדים האלה.

אוקיי, תודה רבה.

אני מאוד רוצה לשמוע את עוה"ד קרן בן הרוש מהרשות לקידום מעמד האישה, יש לי הרבה שאלות אלייך, אבל קודם ניתן לך רגע להציג בנחת את מה שקורה, את הסטטוס, ומשם אנחנו נתקדם.

תודה. קרן בן הרוש, יועצת מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, היועצת של מנהלת הרשות. אני אגיד שהרשות, מבחינתה היא מחויבת ל-2331, וכמובן שאם יש מקום לפרשנות מחודשת של הדברים בהמשך להנחיית החוץ, אנחנו נשמח. היו שני תהליכים של ועדות, ב-2016 ישבה ועדה, אחר כך ב-2022. הוועדה של 2016 הוציאה למעשה את הנושא של התמיכה הגדולה שהייתה לרשויות המקומיות, הקול הקורא של הטמעת חשיבה מגדרית, את המדריך להטמעת חשיבה מגדרית במשרדי הממשלה.

התהליך של הטמעת חשיבה מגדרית עדיין חי ונושם, משנה לשנה אנחנו כל הזמן יושבות ומטייבות את זה, אם זו כל הקריאה שלנו לבחינה של השלכות מגדריות של יועצים משפטיים, עכשיו הוצאנו מכתב, כמה זה חשוב וכמה חשוב לבחון את זה. אנחנו מעת לעת בהחלטות ממשלה רלוונטיות שנוגעות לתחומי פעילותה של הרשות מוציאות עמדות וחוות דעת, זה מונגש ושקוף אצלנו באתר, ואנחנו רואות בזה כלי משמעותי להטמעת חשיבה מגדרית.

רגע אני אשאל. ממה שאני מבינה, הרשות היא זאת שאמורה לתכלל ולהיות אמונה על היישום של החלטה 1325. אתם אמונים על זה, זה שלכם, תחת המשרד לשוויון חברתי. מאז שהוחלט על הקמת הוועדה – ב-2022 אנחנו רואים את המכתב שנשלח לאז יו"רית הוועדה פה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, ושהוועדה התכנסה. בשנתיים וחצי האחרונות, או מאז, מדובר פה על ינואר 2022 שזה יותר, האם הוועדה הזאת התכנסה? מי חברים בוועדה הזאת, והאם היא התכנסה?

הוועדה הזאת לא התכנסה.

מדוע?

אני כרגע לא יכולה לתת הסברים על זה.

מה זאת אומרת? את הנציגה של הרשות פה. מי ייתן הסבר אם לא את?

לא, נכון. אני יכולה להעמיק. אני יכולה להגיד משהו כזה: התקבלה החלטה בסוף יולי, סיוע לנשים בחירום, חלק מהכלי שאמור לתכלל את ההחלטה הזו זה ועדה מלווה שאמורה ליישם את כל העניין של המיפוי, תוכנית מצב - - -

לא הבנתי, מה זה קשור?

זה קשור בגלל שהוועדה הזאת תהיה המשך של הוועדה הזו.

לא הבנתי, סליחה, אולי אני הבעיה. יש ועדה, הוועדה לא התכנסה מאז ינואר 2022, אולי לפני, כי המכתב הוא מינואר, אני לא יודעת מתי התכנסה הוועדה לפניו. אני לא מצליחה להבין מי חברים בוועדה ומדוע היא לא התכנסה. אם יש ועדה שהיא תחתיכם וזה נושא שאתן אמונות עליו, למה לא קורה עם זה שום דבר? שאלה טובה.

קודם כול, אני גם אמסור ואנחנו נוציא את זה בפרוטוקול של הדיון הזה, אני הייתי מצפה ממנכ"לית המשרד להתייצב פה ולתת תשובות, זה נראה לי מספיק חשוב. אם לא הוועדה הזאת, מי יעסוק בנושאים האלה? זה המשרד שהוא השותף לדרך שלנו, אמור להיות שותף לדרך שלנו מבחינה מקצועית. מבחינתי, זה שהמנכ"לית לא כאן וזה שאין תשובות לשאלות האלה, את, זה לא אישי אלייך, את הנציגה של הרשות, מבחינתי את באת לתת פה תשובות. זאת ועדה מפקחת, זה התפקיד שלנו בכנסת.

רגע, אני רוצה להגיד, אני רוצה להתייחס. הוועדה הזו, היא התכנסה, היא עשתה תהליך.

מתי היא התכנסה? אני שואלת שוב.

במרץ 2022 היא פרסמה את התוצאות שלה.

עברו שלוש שנים, איפה אתם?

שנייה, רגע. הוועדה התכנסה, היא במרץ 2022 פרסמה את המלצות הפעולה שלה. רוב המלצות הפעולה שלה, אנחנו עוסקות ואנחנו בזה.

אני אשאל שאלה נוספת.

אנחנו בכל הכוח על ההמלצות. אם את עוברת על ההמלצות של הרשות, אנחנו בכל הכוח בכל המלצה.

תסכימי איתי שוועדה שלא מתכנסת שלוש שנים היא ועדה לא קיימת, היא סיסמה באוויר, ואין לה שום תפקיד. אם יש ועדה, כמו כל קבוצת עבודה בכל תחום שהוא בחיים, היא צריכה להתכנס אחת ל-, לבדוק מה קורה, מה הסטטוס, מה התקדם, מה לא התקדם.

החטא הגדול ביותר מבחינתי הוא שאחרי מה שאת מספרת לי ב-2022, קרה לנו הנורא מכול באוקטובר 2023, הנורא מכול, הדבר הכי גרוע שיכולנו לדמיין, טבח של בני עמנו שבתוכו אלימות מינית כלפי נשים באופן סיסטמטי ומכוון, ולא התכנסתם, ולא דיברתם על זה, ולא ייצרתם תוכנית פעולה של הוועדה הזאת בנושא הזה. אני לא מצליחה להבין איך זה יכול להיות.

שלא ישתמע שלא היה דיאלוג רב-מגזרי. היה דיאלוג רב-מגזרי מהרגע של חרבות ברזל, כמה ימים לפני התכנס צוות בין-מגזרי לדבר על הפערים, לדבר על כל האופציות לפעולה שיש על השולחן. היה תהליך מתמיד לאורך כל הדרך, גם בתקופה של המלחמה עכשיו באיראן. אנחנו כל הזמן בפעולה וכל הזמן בדיאלוג וכל הזמן ב - - - מתמדת.

בדיאלוג עם מי?

בדיאלוג עם המשרדים הרלוונטיים לתחום הפעילות.

איך אנחנו יכולים כוועדה מפקחת בכנסת ישראל לדעת על דיאלוג שוטף בלי שמונח בפנינו שום דבר? מי נפגש עם מי? מתי הוא נפגש? האם הוועדה התכנסה? הוועדה אמורה להכיל נציגים, מנכ"לים של משרדים ממשלתיים שבאים לדווח מה הם עושים במשרדיהם בנושא הזה. אם אתם לא באים ומניחים בפנינו איזושהי דאטה, אני מצפה שאת תבואי לפה עם מצגת שתראה לי מה אתם עושים, שתראה לי מה הוועדה הזאת עושה, מה קרה בשלוש השנים האחרונות שהיא לא התכנסה. אין דבר כזה ועדה שהיא אחראית על משהו שהיא לא התכנסה שלוש שנים, זה לא קיים, זו סיסמה באוויר, זה לא קיים. אם יש ועדה שיש לה עבודה, שתעבוד. מה זה יש דיאלוג שוטף? בשביל מה הוקמה הוועדה?

אם אתם לא רואים צורך בוועדה, תבטלו אותה, אל תסתתרו מאחורי איזה טייטל של ועדה שלא עושה כלום. אני מצטערת, אני בן אדם מאוד של תכל'ס. אין כזה דבר, ועדה שלא התכנסה שלוש שנים היא ועדה לא קיימת. אם אני עכשיו אצא החוצה, אני אקח הפסקה שלוש דקות וארים טלפונים למנכ"לים של משרדים ואני אשאל אותם על הוועדה, הם לא ידעו בכלל על איזו ועדה אני מדברת, הם לא ידעו שהיא קיימת בכלל. מתי יצא זימון מטעם הרשות, כל המנכ"לים מתבקשים להגיע לדיון בתאריך, בשעה, בנושא אחת, שתיים שלוש, ארבע? היה כזה דיון? לא היה. זאת האמת לאמיתה, מה לעשות? זו המציאות ואנחנו צריכים להסתכל לה בעיניים.

אני מאוד מצרה על זה, אני חושבת שהמנכ"לית הייתה צריכה להיות פה ולתת תשובות. דיאלוג שוטף זו לא תשובה וזו לא עבודה, צר לי. יש לך עוד משהו להוסיף?

בשלב הזה לא. אני כן אגיד שאנחנו מאוד שקופות עם העשייה שלנו ואנחנו לאורך כל הדרך בכל התקופה של הלחימה השקענו הרבה משאבים תקציביים ומאמצים ליישם את העקרונות של הסעיפים של ההחלטה הזו בגבולות האפשרות שלנו. והשקענו בתעסוקה, והשקענו במניעת אלימות, קול קורא נאבקות באלימות ברשויות, ואנחנו ממצבות את המעמד של היועצות ברשויות המקומיות, ואנחנו ממצבות את מאגר נשים מומחיות, פתחנו מטה מנהיגות של נשים ברשויות המקומיות.

אגב, אני רק הסתכלתי, יש לפניי את החלטת הממשלה. קראתי, עלעלתי בה. בסעיף 1 רשום: "לרשום את הודעת ראש הממשלה כי בכוונתו ליזום תיקון לחוק הרשות לקידום מעמד האישה אשר במסגרתו ישונה שמה של הרשות לקידום מעמד האישה לשם 'הרשות לקידום שוויון מגדרי'". גם זה לא בוצע, שזה בסך הכול לשנות שם. סתם, זה אולי נשמע סמנטי, אבל זה חלק. אפילו זה בהחלטת הממשלה לא יושם. שמה את זה רגע בצד. מה לגבי היישום של החוק?

- - - אחריות מקצועית יותר.

מה לגבי היישום של התיקון החוק מ-2005?

חוק שיווי זכויות האישה.

חוק שיווי, שדיברתי עליו בהתחלה.

מחייב ייצוג נשי בכל - - -

לא, יש את סעיף 6 ג' שמדבר על העניין של ועדות ציבוריות. זאת אומרת, הרשות הרי הקימה את מאגר המומחיות כדי למצב את העניין הזה שנשים יהיו בוועדות ציבוריות.

הרשות אמונה על האיסוף.

ברור, כמובן, אנחנו פועלות לאיסוף נתונים ולבקרה שוטפת מדי שנה.

אני הייתי מצפה שתבואו עם נתונים קצת לוועדה ותציגו לנו את הדברים, אתם לא מציגים לנו כלום. אני לא ראיתי מספרים, לא ראיתי שום דבר בעיניים שהוא איזושהי דאטה שאני יכולה.

תראו, אנחנו לא קיבלנו בקשה ממוקדת. כל דבר כזה זה עולם. הדוח הזה של ה-6 ג' 1 זה מאמץ ענקי באמצעות סקרים מקוונים מול כל משרדי הממשלה, איסוף נתונים אדיר. אנחנו צריכים - - -

אני אגיד רגע. אני יושבת בוועדה הזאת הרבה מאוד, יש לי הרבה מאוד שעות ועדה כאן. אני גם חברת ועדת כלכלה, אני יושבת בהמון דיונים, המון, של שעות. כל גורם רציני שבא להציג משהו בא עם משהו מוכן. הוא בא עם מצגת, הוא בא עם מסמך, הוא בא עם נייר עמדה, הוא בא עם חומרים שהוא מביא בפני הוועדה.

אני מצפה מכם, זה לא דיון ראשון שהרשות מגיעה אליו או המנכ"לית הייתה בו שבאים עם כלום, באים כלאם פאדי. תבואו, תציגו את העבודה שלכם, תביאו מצגת, תראו לנו נתונים, תראו לנו עבודה, תראו לנו משהו. זה הכול כל כך באוויר. לי באופן אישי מאוד קשה לעבוד ככה. לדיון הבא שיהיה, כי אנחנו נעשה איזשהו דיון המשך ומעקב, אני רוצה שתבואי עם מצגת שקשורה לנושא הדיון של מה עשיתם.

אנחנו נשמח להגיע עם מצגת ולהציג.

חבל שלא באתם עכשיו. אני לא צריכה לבקש מכם לבוא עם מצגות, נראה לי שכל ארגון בפני עצמו שהוא רציני צריך לדעת איך לעשות את הדברים בצורה מיטבית. בואו נתקדם. יכול להיות שיהיו לנו עוד שאלות בהמשך.

שירה ברביבאי שחם מפורום דבורה נמצאת? מה שלומך?

בסדר, תודה רבה. תודה על הדיון. אני רוצה להגיד שבסוף כשקוראים יישום החלטה 1325, זה נשמע באמת, קודם כול, יודעות דבר או מי שמכיר את ההחלטה ולרוב מכירות את ההחלטה זה מי שנוגע לזה ומי שמבין על מה אנחנו מדברות. אני חושבת שבסוף אנחנו מדברות פה על ביטחון, ואת הדיון הזה גם צריך למתג או למסגר בתוך הקשר של דיון כמעט חירומי על חיי אדם, על מה שאנחנו חוות פה, אנחנו לא חוות פה ביטחון.

ודיברתן מקודם על הנושא של Prevention ו-Participation, וכמובן הנושא של Protection, ואני רוצה להסב את תשומת הלב שאנחנו כנשים ישראליות חוות פה בעיקר Participation, אנחנו משתתפות בגיוס, אנחנו משתתפות כקורבנות במלחמה, אבל אנחנו לא חוות הגנה, אנחנו לא מקבלות הגנה, ואנחנו לא מקבלות מניעה.

ולמעשה אנחנו מסתכלות פה, דיברו פה מקבינט הנשים, אנחנו מסתכלות פה על קבינט ריק, נטול נשים. אני מסתכלת על 1325 וגם על החלטה שלא דיברנו עליה, על 1845, את זוכרת מאיזו שנה היא? החלטת ממשלה של המל"ל.

2022? הדוח על שילוב נשים במצבי חירום.

נכון. למעשה, החלטה 1845, אני חושבת שהיא אולי היותר רלוונטית ומשמעותית פה. 1845 היא על שילוב נשים במצבי חירום. היא יצאה לאחר הקורונה, לאחר משבר ענק שגם בו היינו בקבינטים נטולי נשים. ואני חושבת שאנחנו פשוט רואות את התוצאות פה, אנחנו חוות אי-ביטחון. עוד לפני לדבר על שלום ועל הסדרים, אנחנו חוות אי-ביטחון מוחלט פה כבר 648 ימים. ואני חושבת שהדבר הכי משמעותי פה שאני אישית קוראת לו זה פשוט לשים נשים בקבינטי המלחמה, דבר ראשון בקבינט המלחמה. אנחנו צריכות להיות שם, אנחנו צריכות להיות מיוצגות שם, אנחנו חייבות להיות שם גם היום.

מסכימה מאוד.

אבל אנחנו לא נמצאות שם. אנחנו לא במשא ומתן על החטופים, אין אף ראשת משלחת שם.

אין מציגה נשית בכלל בצוות המשא ומתן, אין.

והם כבר התחלפו.

ותחשבו כמה חטופות היו בשבי שגם עברו דברים שרק פרספקטיבה נשית יכולה להבין אותם ולא הייתה שם אישה.

אני רוצה להגיד שגם היום, התחלפו כבר שלושה או ארבעה ראשי משלחות לעסקאות חטופים, יש הרבה מאוד משלחות, ואנחנו קוראות עליהן, על הפסקות האש, על היום שאחרי, כולם מדברים על היום שאחרי, אנחנו לא נמצאות ביום שאחרי. האם הילדים שלנו יהיו בטוחים ביום שאחרי? כי כרגע הם לא בטוחים, לא משנה איפה הם.

ואני חושבת שמה שאנחנו צריכות לדבר עליו זה שקודם כול אנחנו חייבות להיות בקבינט המלחמה, אנחנו לא נמצאות בו עד היום, הקבינט ריק מנשים. אנחנו נמצאות בצבא, אנחנו נמצאות בגבולות, אנחנו נמצאות בחמ"לים לא ממוגנים, אנחנו שולחות ילדים לשדות הקרב, לחמ"ל לא ממוגן, לכל מקום לא ממוגן. אנחנו אגב גם נמצאות בסתם מלחמה, עוד מלחמה שפורצת, אם את בעיר ערבית את גם לא ממוגנת, או אם את בפזורה הבדואית, או אם את גם סתם בלב רמת גן ואין לך ממ"ד זמין, או כמובן בחולון, שהלכה שם משפחה שלמה.

ואני חושבת שאנחנו פשוט חיות אי-ביטחון. קודם כול, אני הייתי קוראת לדיון הזה דיון אי-ביטחון של נשים 648 ימים, זה כמובן התחיל קודם. ושנית, אני חושבת שאנחנו חייבות להסתכל לא רק על החלטות ממשלה, אנחנו צריכות להסתכל על 1845, היא ההחלטה הרלוונטית, היא מדברת על מצבי חירום, אנחנו במצב חירום מתמשך.

אני רוצה גם להתייחס למה שדובר פה על האלימות המינית. האלימות המינית היא משהו שגם אני חוקרת אותו מאז 7 באוקטובר, ואני שומעת את כל מה שנאמר גם על האו"ם וגם על העולם. אין לי משהו מיוחד להגיד על זה, כי אני חושבת, וכשאני מסתכלת על זה אני אומרת: ישראל, יש לה את תקציב הביטחון הגדול ממדינות המערב, האו"ם לא אחראי על הביטחון שלי, האו"ם לא מקבל את תקציב הביטחון להגן עליי, לא מפני אלימות מינית ולא מפני מתקפת טילים איראנית או מתקפת טרור פלסטינית. מי שאחראי להגן עליי ולמנוע, Prevention ו-Protection, את כל האיומים עליי, זאת ממשלת ישראל וזו מערכת הביטחון הישראלית.

ואם אנחנו לא נמצאות לא בקבינט המלחמה, אנחנו לא נמצאות במערכת הביטחון כי אנחנו לא בבור בקריה. אנחנו כל הזמן מקבלות תמונות משם, יש שם רק גברים. אנחנו נמצאות בעוטף קריה, בהפגנות, בארגונים אזרחיים, בעבודה אזרחית, בכתיבת דוחות. גם אני כתבתי דוח על האלימות המינית ב-7 באוקטובר. ואגב, איפה מדינת ישראל בלהביא דוחות על האלימות המינית? איך זה שרק העולם כותב? ולמה ארגוני חברה אזרחית צריכים לכתוב דוחות 22 חודשים אחרי על אלימות מינית ב-7 באוקטובר?

אתמול היינו בדיון על זה.

איפה מדינת ישראל שתגיד מה היה? למה יש פה שתיקה? ולא כתבתם דוחות, אנחנו לא יודעות מה היה? תעמידו לדין את מחבלי הנוח'בה. איפה הם? למה הם לא עומדים לדין?

הביטחון שלנו הוא למעשה כל המעגלים האלה, ואני חושבת שמה שאנחנו מציירות פה זה אי-ביטחון של כל המעגלים האלה, מהמקום שבו אני יושבת בממ"ד, אם יש לי כזה בכלל, דרך זה שאני שולחת את הילדים שלי, בנים ובנות, או לשדה הקרב, או לבסיס לא ממוגן, ודרך זה שהם יושבים גם לא חמושים על הגבול. אנחנו זוכרים כולנו את התצפיתניות ועוד חיילות מ-7 באוקטובר. ודרך זה שבסוף, אחרי כל מה שנעשה, אנחנו עדיין פונות לאו"ם לסעד. לא, אני לא פונה לאו"ם, אני פונה למדינה שלי, שלה אני משלמת מיסים, שבה אני התגייסתי ופרשתי מ-25 שנים של שירות בביטחון, ושאני שולחת את הילדים שלי ואת בן הזוג שלי, אני פונה למדינה שלי שתיתן לי ביטחון, לא מעניין אותי האו"ם, מצידי שלא יגנה גם עוד 50 שנה.

אני רוצה לחיות פה בבטחה, אני רוצה לשלוח את הילדות שלי, לדעת שהן חוזרות בסוף היום שלמות ולא פגועות, ואני רוצה שמי שיכיר בפשעים שנעשו לי יהיה קודם כל המדינה שלי, אחר כך העולם, גם בהעמדתם לדין וגם בלהוציא את האמת.

קודם כול, תודה רבה. את התייחסת להמון דברים חשובים, באמת, ואני גם מאוד מוקירה את העבודה שאתם עושים. באמת, עשיתם עבודה מאוד מאוד חשובה. אני רוצה כן להגיד כמה דברים. אחת, ברור, נושא הדיון פה הוא היישום של החלטת האו"ם, הוא לא הטלת האחריות על האו"ם, זה בטוח. הנושא הוא איך מדינת ישראל לוקחת את הדבר הזה ועושה איתו את מה שהיא צריכה, והיא לא עושה, זה קודם כול ברור מאליו. הקריאה שלי בהקשר האו"ם היא פשוט בפן הערכי והמוסרי של הכרה במה שקרה לנו.

מסכימה מאוד.

אני יו"רית השדולה למען החטופים. כשאני הסתובבתי בעולם ודיברתי בשם החטופים, בשם החטופות והחטופים, הרגשתי שאני צריכה להיות הקול שאין להם. האמירה שלי כלפי האו"ם היא ברמת הערכים והמוסר של לבוא ולעמוד לצד נשים באזור סכסוך שגם נפגעו. זה נושא מאוד מאוד גדול.

אתמול היינו כאן בדיון בוועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון, דיון בנושא הדוח שיצא על ידי פורום דינה. בטח שמעת, יש כל מיני פורומים, יש ארגוני חברה אזרחית מדהימים שתכל'ס עושים את העבודה של מדינת ישראל. כרגיל, החברה האזרחית עושה את מה שמדינת ישראל לא עושה, ולכן אנחנו גם צריכים להגן על החברה האזרחית ועל העמותות ולא למסות אותם ב-80% ולחסל אותם. סליחה, הייתי חייבת.

תודה על זה.

וראינו גם אחרי 7 באוקטובר, באמת אני אומרת לכם, כי אני הייתי כאן, חודשיים המדינה הייתה בהלם, היא לא תפקדה, מי שתפקד זו החברה האזרחית, מי שהציל אותנו זו החברה האזרחית, ולכן כל תמיכתי בחברה האזרחית ומה שהיא עושה. הדוח שיצא של פורום דינה הוא דוח מאוד חשוב, גם לוקאלית, אבל בעיקר ברמה הבין-לאומית, הוא מקבל תהודה מטורפת. יש גם את הדוח שפרופ' יפעת ביטון הוציאה, יש את הדוח הבריטי שיצא, יש את הדוח של UN Women. זה נושא שאני פשוט עוסקת בו. זה נורא נורא חשוב.

לא של UN Women, של פרמילה פאטן.

של פרמילה פאטן, הנציגה, נכון.

מאוד חשוב לציין את זה, כי UN Women, הם שתקו - - -

נכון, אני פניתי אליהם והם שתקו.

היא עשתה - - -

נכון, וגם זה היה בשלב מאוחר וצעד קטן ולא מספיק, אבל טוב שהיה.

אבל יש פה דוח אחד חסר.

ובדיוק זה מה שאני רוצה להגיד, מה שאת אמרת. שמדינת ישראל, לצערי, אני אומרת את זה באמת, היא פשוט לא הייתה נוכחת באירוע הספציפי הזה. כן, היה כאן ושם וזה, אבל לא היה משהו באמת מאורגן כמו שצריך שבא ודיבר את הדבר הזה.

ועדת חקירה.

טוב, זה הבסיס של הבסיס. אנחנו על הדברים שאמורים להיות אובייס במדינה הזאת כבר לא מדברים. אבל זה נכון מאוד מה שאת אומרת, הציפייה שלי היא מממשלת ישראל לטפל בנושאים האלה, לא מאף אחד אחר.

אני כן רוצה אמירה ערכית של האו"ם, חד משמעית, אני מצפה את זה, עדיין אני מצפה את זה. בטח אני לא יכולה להסכים עם ההכחשה מסביב לעולם ועם דברים נוראים שקורים, כי אני באופן אישי נחשפתי, יש כאן עוד כמה נשים שכנראה נחשפו גם לעדויות וגם לסרטוני זוועה וגם לדברים שכנראה ילוו אותי עד היום האחרון שלי על פני כדור הארץ. לפעמים אני מתחרטת, אבל לא הייתה לי ברירה, כי זו חובתי כנבחרת ציבור להיות חשופה. אבל זה ירדוף אותי כל החיים שלי. ואחרי שרואים את הדברים האלה אתה מבין שצריך To speak up. אני אעצור פה כי אחרת אני לא אהיה מסוגלת לדבר.

אני רוצה שנתקדם. אני רק רוצה להגיד, אין פה נציגות של המל"ל, חבל, זה נושא סופר חשוב למל"ל כמוקד שעוסק בביטחון נשים על ספרות רחבות. אני כן אגיד שכשאני מתעסקת בעולם בנושא של הכרה באלימות מינית כפשע מלחמה, לא רק בישראל, גם בישראל, אבל בעולם, ההכרה בשימוש באלימות מינית כפשע מלחמה מבחינתי הוא נושא של ביטחון לאומי, ככה צריך להתייחס אליו. ואם מדינות יתייחסו אל זה כאל נושא של ביטחון לאומי, היחס יהיה שונה לחלוטין.

גם גברים שמדברים איתם על ביטחון לאומי, פתאום הם מסתכלים על זה אחרת, פתאום זו לא רק אלימות מינית. כשאתה רואה בצרפת מקרים שאונסים נערות כנקמה או משהו כזה, זה נושא של ביטחון לאומי, של ממשלת צרפת גם. חשוב גם להגיד את זה וחבל לי מאוד שהם לא כאן, רציתי מאוד. הם פשוט טענו שזה לא רלוונטי אליהם, זה לא קשור אליהם. נשים לא רלוונטיות. ויש במל"ל נשים שעושות עבודה מדהימה, וחבל שמקטינים אותן בעצם זה שאומרים שזה לא רלוונטי למל"ל.

גם בהקשר של האלימות המינית, וגם 1845 זו החלטת ממשלה שיצאה מדוח ומהתארגנות של המל"ל.

חד משמעית, וכן יש עבודה במל"ל בהקשרים גם של האלימות המינית ושל עוד דברים, וחבל מאוד שהם לא פה, באמת, זו טעות.

אני רוצה לעבור בבקשה לעו"ד רחלי סונגו משדולת הנשים, בבקשה.

תודה. רחלי סונגו משדולת הנשים. גברתי היו"ר, את דיברת על נתונים, אני רוצה להציג לך נתונים. כמה מנכ"ליות נשים יש במשרדי הממשלה כיום? אפס. אנחנו בשדולת הנשים, יחד עם נעמת ופורום דבורה, הגשנו בג"ץ בנושא שמדינת ישראל מפירה את חובתה לייצוג הולם במשרות של מנכ"ליות ומשרות בכירות. דיברנו כמה חשוב שיהיו נשים במוקדי קבלת החלטות. גם פה אני רואה בעיקר נשים. תודה שהצטרפת. אין נשים סביב השולחן, אין. וכמו שאמרת, ארגוני החברה האזרחית בסוף עושים את העבודה של הממשלה.

הגשנו על זה בג"ץ, ובאמת לשמחתנו פסק הדין היה מאוד מאוד ברור. בית המשפט העליון קבע באופן חד-משמעי שחובת הייצוג ההולם חלה גם על משרות אמון בכירות, ואין זה מתקבל על הדעת שנשים אינן חלק משולחן קבלת ההחלטות. כתוצאה מהבג"ץ, הוא ביקש שנציבות שירות המדינה תוציא הנחיות ברורות מה המדינה מתכוונת לעשות כדי להתחיל למנות נשים למשרות מנכ"ליות. כתוצאה מהעתירה באמת פורסמה הנחיית ביניים של נציבות שירות המדינה שמחייבת את השרים לפרט לוועדת המינויים אילו פעולות ביצעו לאיתור מועמדות אישה, ואם לא עשו את זה, ההמלצה שלהם לא תקודם. אני חייבת להגיד, אני ממש עוברת פה על הסעיפים, כי חשוב לי להגיד על הנחיית הביניים הזאת. מדובר למשל בפנייה אקטיבית למועמדות נשים. לא להגיד: "לא מצאנו מועמדת", לאילו מועמדות פניתם?

אין כזה דבר לא מצאנו. אני משתגעת מהאמירה הזאת של לא מצאנו.

ממש.

אין נשים, אנחנו רק 51% מהאוכלוסייה, אבל אין, אי אפשר למצוא.

הם אומרים: "אין להסתפק בטענה כללית, לא נמצאה מועמדת". דרך אגב, מאז הבג"ץ היו עוד כמה מינויים של מנכ"לים שאף אחד מהם לא היה אישה. יש לבדוק אם המועמדות שפנו אליהן עומדות בתנאי הסף: ניסיון, כשירות, זמינות. אם הוצעה מועמדת שאינה כשירה, זה לא ייחשב מאמץ ראוי. כלומר, לא להגיד: הצענו לאיזה שתי מועמדות שבכלל לא עומדות בתנאי הסף. כרגע מדובר בהנחיות ביניים, נציבות שירות המדינה צריכה להוציא בחודשים הקרובים הנחיות קבועות. אני ממליצה בחום לוועדה לדון בנושא הזה.

תכף הנציבות גם תתייחס ואנחנו גם נדון בזה, בהחלט, תכף נגיע אליהם.

ועוד פעם, אנחנו לא נמצאות בשולחן קבלת ההחלטות, אם זה מה שדיברו פה על הקבינטים ואם זה במשרד, גם מנכ"ליות וגם של הסגנים, זה פשוט לא הגיוני. אני בכנסת כבר המון שנים, בחיים לא ראיתי מצב כזה, בחיים לא ראיתי שאין נשים בכל התפקידים הבכירים.

נכון.

במשרד האוצר אין היום שום אישה בתפקידים בכירים. פעם הייתה מנכ"לית, דוברת.

אבל בינתיים התפטרו שם כל כך הרבה בכירים שאין אנשים בכלל בתפקידים, שלא לדבר על נשים. הייתי חייבת רגע להגיד את זה, הם בורחים משם.

עוד משהו? אמרת דברים מאוד מאוד חשובים. את יודעת, יש פה כל כך הרבה דיונים, לפני שבוע זה היה? מרוב דיונים יש לי סלט דיונים, היה כאן כנס, הרי היה את היום המיוחד לרשויות המקומיות והיה לנו כנס בנושא ייצוג נשים פה בוועדה. ברשויות המקומיות מצבנו בכי רע בכל מה שקשור לעולם המוניציפלי. כן, עלינו בעוד ראשת רשות אחת, אבל עדיין מצבנו מבחינת אחוזים קטסטרופלי. יש מלא חסמים שבגינם נשים לא לוקחות את הצעד הזה והולכות קדימה.

ואני יכולה להגיד לכם גם שהשיפוטיות כלפי נשים בפוליטיקה, גם המקומית וגם הארצית, אם אתם תיכנסו לשנייה רק כדי לראות את ההערות שכותבים לי ברשתות החברתיות, אתם תבינו למה הרבה נשים נהדרות ומוצלחות ומוכשרות שיכולות פשוט נמנעות בכלל מלגשת לתוך הספרה הזאת, כי הלינץ' שאנחנו עוברות כנשים הוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת. אני אפילו לא רוצה לתת את הבמה לדברים שכותבים לי, שהם שוביניסטיים וגזעניים ומיזוגניים ודוחים ובלתי מתקבלים על הדעת.

זה גם קשור להגנה.

ואני מתביישת בפני שתי הבנות שלי שאני מגדלת שהן צריכות לראות דברים כאלה. בושה וחרפה, באמת. ודיברת גם פה על הייצוג בכנסת, במשרדי הממשלה, וכולי. ותודה לכם על הבג"ץ הזה, באמת תודה לכם, תודה לארגוני החברה האזרחית שעושים עבודה מופלאה.

מאוד חשוב לי לשמוע את הנציג של נציבות שירות המדינה, מולוגוטה מהרי, שאתה מנהל תחום ייצוג הולם ותכנון אסטרטגי. ממש חשוב לי לשמוע אותך, אני גם מבינה שיש באמת הנחיית ביניים שהוצאתם של חובת ייצוג הולם של נשים בתפקידי מנכ"ל, משנה למנכ"ל ומשרות נוספות שנדונות בוועדת המינויים. אני מאוד רוצה לשמוע. וגם להגיד שאתה הגבר היחידי בדיון הזה, אנחנו מברכות אותך. חבל, אבל טוב שאתה פה.

אם פותחים את זה באמת, צריך לעשות כן מאמץ, כי אנחנו משכנעים את המשוכנעים כל הזמן ומדברים לעצמנו, הגיע הזמן שבאמת יהיה תהליך, פתח סוגריים, סגור סוגריים, ש-50% מהוועדה צריכה להיות גברים, כי בסוף אנחנו צריכים את הגברים בשביל להביא את השינוי.

אגב, אני אגיד שיש גברים שהם חברים בוועדה. והם גם מגיעים לפה כשהם יכולים. היום הם לא פה, חבל. אבל אני כן אעמוד על זכותם שהם באים לפה לדיונים, זה לא שהם מדירים את הוועדה. לא מספיק.

גם חבל שאין חברות כנסת.

גם חבל, וחבל שאין פה חברי קואליציה. אמיתי אני אומרת, כי זה נושא שהוא חברתי של כולנו, הוא לא של ימין, לא שמאל, לא מרכז, לא דתיים, לא חילונים, זה נושא חברתי של מדינת ישראל. כולם צריכים להיות פה, אני מסכימה לחלוטין.

כפי שציינה נציגת שדולת הנשים, באמת נציבות שירות המדינה כן עשתה את המהלכים וכן מיישמת את החלטת הבג"ץ ובימים אלה הוציאה את הנחיית הביניים שהיא פירטה. ובאמת דורשים מחברי הכנסת או שרים בסופו של דבר, מי שממנים את המנכ"לים, זו משרת אמון, ואין בידינו באמת להכריח שר למנות את מי שהוא רוצה למנות.

ולכן הוצאנו הנחיית ביניים שבאמת ייעשה מאמץ אמיתי כדי לגייס אישה ראויה, כי יש מלא נשים ראויות, רק צריך לפתוח להן את השערים ולתת להן את ההזדמנות הראויה, ולא להגיד: ניסיתי, עברתי ליד אישה, ניסיתי ולא מצאתי". ולכן יש פרקטיקה באמת מעשית ששרים מתבקשים לעשות כדי להגיש לוועדה בנציבות כדי שתבחן את המועמדות שלהם.

בהקשר של ההחלטה תחת החלטת האו"ם על אזור סכסוכי מלחמה, א', הנציבות לקחה חלק, אני בעצמי לקחתי חלק בוועדה המייעצת למל"ל, וכן הרכבנו דוח, כן החלטת ממשלה, והוגשה כן בתקופתו להחלטת ממשלה, איך לקדם נשים שכן ייקחו חלק בוועדות הביטחוניות ובכל ועדה שכן דנה בכל נושא, ולהסתכל על כל ההחלטות והפרקטיקות בראייה נשית, וליצור איזשהו מכוון גם שעוברים עליו ועושים עליו צ'קליסט. אם סוגרים את מערכת החינוך, על מי זה משפיע, מי הנפגעות העיקריות, מי נשארת בבית, אם זה מבחינה כלכלית, אם זה מבחינת וואטאבר.

זאת אומרת שכן לקחנו חלק וכן קידמנו, וגם מ-7 באוקטובר הממונות על השוויון המגדרי במשרדי הממשלה התארגנו, יצרו סרטון זעקה על האלימות המגדרית שהייתה גם במלחמה ושלחו את זה לאו"ם. גם הממונה שלנו במשרד החוץ כן הובילה וקידמה קמפיינים בחו"ל בתיאום איתנו, בהתייעצות איתנו. ובכלל, אנחנו הובלנו גם תהליכים של סדנאות לשבים ממילואים, כן קידמנו פרקטיקות של איך לדבר עם החיילים שנמצאים בשדה, אם הוא מתקשר אליי, הבן בשדה, אם להגיד לו מסכן, מסכן שלי, או לתת לו עוצמות, איך - - -

אבל זה לא רק חיילים, זה גם חיילות.

כן, חיילות וחיילים, צודקת, חיילות וחיילים. אבל אני רק אומר שכן נציבות שירות המדינה קידמה פרקטיקות מעשיות באונליין, בהתייעצות עם כל המשרדים, וכמו כן גם נותנת את הפתרון של לעבוד מהבית, כי חלק מהראייה של הנפגעות העיקריות שנשארות בבית בזמן מלחמה הן נשים.

גם לעניין הבג"ץ, אני אחזור עוד פעם, בימים אלה כן ממשיכים לעבוד ובאמת לייצר מנגנון שבו כן נוכל לקדם פרקטיקות שכן יוכלו להיות מנכ"ליות ומשנות למנכ"ל בכל המשרות שדורשות, במינויים האישיים של השרים, כן להכריח אותם לעבור איזשהו תהליך שבאמת מביא מועמדות ראויות כדי שיאיישו את המשרות, כי יש נשים ראויות, רק צריך לפתוח להן את ההזדמנות.

אני רק אגיד תודה. אני אגיד שבסופו של דבר הכול עניין של סדרי עדיפויות. אם לא שמים את זה בראש סדרי העדיפויות זה פשוט לא יקרה. תשע המנכ"ליות שהיו בממשלה הקודמת לא נחתו מהירח סתם, זו הייתה חלק מהאג'נדה, זה היה חלק מסדרי העדיפויות, ששמו על השולחן שצריכות להיות נשים במקומות האלה, והייתה גם פנייה אקטיבית לנשים מתאימות וראויות. אף אחד לא עשה להן טובה, הן לא היו שם בגלל שהן נשים, הן נשים מוצלחות וראויות ומצוינות, שאגב עשו עבודה מעולה במשרדים הממשלתיים. ולכן, לצערי, המציאות שאנחנו רואים כרגע היא פשוט מציאות שזה לא בסדרי העדיפויות. זה לא בסדרי העדיפויות.

כשתקום הממשלה הבאה עלינו לטובה, כפי שכבר אמרתי, במהרה בימינו, זה חייב להיות בשלב שבו עושים את ההקמה שזה על השולחן, הנושא הזה. אחר כך זה כבר מאוחר מדי, זה צריך להיות בשלב שהשרים והשרות בוחרים את המנכ"לים שלהם. וכן, אני מצפה מנשים שהן מובילות בפוליטיקה, שרות, חברות כנסת, לפתוח את הדלת לנשים ולהיות אקטיביות בעניין הזה. הן צריכות להיות הראשונות ששמות את זה בראש סדרי העדיפויות ואחרים גם ילמדו מהן. לצערי, זה המצב שהגענו אליו. אבל כן, אם יש נשים שהן שרות, תביאו נשים מנכ"ליות למשרדים, בטח למשרד לשוויון חברתי שעובד על שוויון מגדרי. איפה אם לא שם? תודה רבה. נעבור הלאה.

עוד משהו ששכחתי לציין. גם תהליכי ההכשרה של הממונות על השוויון המגדרי בהקשר הזה של המפונים מאזורי סכסוך, מהדרום, מהצפון, היו ממונות שכן הלכו למקומות המפונים כדי לבדוק, כשאנחנו מבינים שבאזורים כאלה גם נוצרות סיטואציות של הטרדות מיניות. משרד הרווחה הרכיב חוברת הדרכה, איך לשאול שאלות, איך לזהות תסמינים של הטרדות מיניות, כדי שייעדו את זה, אנשי המקצוע שנמצאים בשטח, גם במשרד החינוך, גם במשרד הרווחה ועוד משרדים כן ירדו לשטח בשביל גם לטפל בפן הזה של ההטרדות המיניות. וכמובן כנציבות שירות המדינה אנחנו ממשיכים לעשות את ההתאמות וההדרכות והכשרות של הממונות בהקשרים של ההטרדות המיניות.

לעניין של השרות הקודמות, גם הנציבות הייתה חלק מהפנייה לשרים או לחברי כנסת למנות מנכ"ליות בממשלה הקודמת וזה באמת הוכיח את עצמו, כאשר אחרי כל פנייה הייתה גם מועמדת ראויה.

אוקיי. ענבל קארו מפורום דבורה, בבקשה.

שלום. אני שמחה על כל הדברים שנאמרו כאן, ואני חושבת שהחלק החשוב בכותרת של הוועדה זה היישום. זאת אומרת, יש החלטה מצוינת, יש הרבה החלטות מצוינות. יש את הבג"ץ שהזכרת, יש את ההחלטה שהוגשה למל"ל על הטמעת החשיבה המגדרית, והיא החלטה שבאמת התקבלה אחרי הקורונה, כשהתברר לפתע שהיה משבר ואספו את כל מי שיודע לטפל במשברים, שהם כמובן גברים. והחלק החביב עליי בדוח הוא הערת שוליים שמדברת על זה שככל שיש יותר נשים בפרלמנט של מדינה, ככה פחות זמן מערכת החינוך הייתה סגורה אבל המשק היה פתוח, זה ממש מספרית. זאת אומרת, זה משנה ממש שנשים נמצאות שם.

והנה, עכשיו פתאום היה שוב עם כלביא ושוב המשק היה פתוח ומערכת החינוך הייתה סגורה. וענבל משש שהיא מנכ"לית שירות התעסוקה התראיינה על זה ואמרה כמובן שנפגעות נשים, והיא צודקת. ונשים נמצאות בכל המקומות חוץ מהמקומות שמקבלים החלטות. זאת אומרת, גם מה שדובר קודם, זה לא שאין נשים בקריה, יש מלא נשים בקריה. כי אני מגיעה מאמ"ן, יש מלא נשים באמ"ן, יש תפקידים שיש הרבה יותר נשים מאשר גברים באמ"ן, והן לא נמצאות בשולחנות שמקבלים החלטות.

וכדי שזה יקרה אני לא חושבת שצריך עוד תוכניות ועוד החלטות. אני חושבת שבלי לאכוף יישום זה לא יקרה. גם ד"ר פרידלנדר דיברה על זה וגם מה שאת הזכרת, מדדים זה טוב, נתונים זה חשוב, זה לא יעזור להתכנס ולגלות שוב שהכול גרוע. צריך באמת איזושהי יכולת. יש גם המון מנגנונים לתיקון. זאת אומרת, אנחנו יודעות איך לעשות שימונו יותר נשים, זה גם להביא יותר נשים, זה לשים נשים בוועדות הממנות, זה לחייב איזה משהו, אני בעד כן לחייב אחוזים וכמויות, ואני חושבת שהטענה הזאת שכך ימונו נשים לא ראויות היא טענה שקרית של איש קש.

כרגע קבלת ההחלטות שעל פיה ממונים מנכ"לים למשרדי ממשלה היא בעליל מונעת משיקולים מגדריים, כי אחרת לא היו נהיים רק גברים. או שהם פשוט אובייקטיבית הרבה יותר טובים מכל מגזר אחר, במקרה. במקרה בעולם גברים, ואף אוסיף, הרבה פעמים גברים, בקיצור, מדמוגרפיה מסוימת, או שהם פשוט הרבה יותר מוכשרים מכל אוכלוסייה אחרת, או שהמגדר כבר מופיע בתהליכי קבלת ההחלטות. ולכן אני חושבת שלהכניס שיקולים מגדריים לקבלת ההחלטות באופן רשמי וברור זה לא איזו דחיפה של מגדר, אלא פשוט להאיר את מה שקיים. יש בג"ץ, יש החלטה של המל"ל, יש את 1325, השאלה עכשיו - - -

יש חוק שיווי זכויות האישה והתיקון.

יש חוקים, עכשיו היישום זה הדבר הבא. וכדי שלא נתכנס פה שוב עוד שנה ונגיד שזה נורא תקוע –

אנחנו לצערנו כנראה נתכנס פה שוב.

לא, אני בעד שנתכנס, פשוט אז כשנתכנס יהיו פה 50% גברים ונדבר על כל שאר הדברים שנותר לנו לעשות.

תודה רבה. ברור, הנושא של הדיון הזה הוא תכל'ס יישום ההחלטות, זה הנושא של הדיון שהיינו אמורים לדון בו. לצערי, אין פה מספיק נתונים בשביל שאנחנו נוכל לדון ביישום עצמו, שזה מה שרציתי שיקרה בדיון הזה.

השאלה היא בסוף המנגנונים של היישום, זאת אומרת, איך - - -

מה עושים תכל'ס.

איך גורמות לזה להגיע לשם ומה האכיפה כשזה לא קורה?

זה לצערי מה שיהיה בדיון ההמשך, כי זה מה שציפינו לראות היום, אבל לא קרה.

בממשלה הבאה.

אנחנו צריכים לסיים ממש בתוך כמה דקות ואני כן רוצה לשמוע נציגים של המשרדים. נמצאים פה משרד המשפטים ומשרד הביטחון? מי נמצא? את ממשרד המשפטים, עו"ד הילה טנא גלעד, תרצי להגיד כמה מילים?

אני הילה טנא גלעד מייעוץ וחקיקה משפט בין-לאומי, ויש כאן את עוה"ד ליאת בן מאיר שהיא מהמחלקה החוקתית. איזה סדר שתבחרי.

קדימה, הבמה שלכן, בבקשה.

אני מאשכול זכויות אדם, אני ראש האשכול, אנחנו מלווים את הנושא של זכויות נשים בממשק גם מול CEDAW או הוועדה והדוחות השוטפים שמגובשים, שבדיוק עכשיו אנחנו ממש בסוף של הדוח, קיבלנו הסכמות מחלק מהארגונים גם כאן ואנחנו מטמיעים.

מבחינתנו, בעשייה שלנו, 1325 הוא כלי עזר לכל דבר ועניין, זה מסמך בסיסי שנעשה בו שימוש בשוטף לעבודה, לאינדיקציה, לאיך לפעול, איך לדייק את הדברים. אנחנו גם לקחנו חלק מאוד פעיל בצוות שהיה ב-2022-2021 ברשות לקידום מעמד האישה סביב גיבוש המסמך, גם היינו מאוד מעורבים, גם מלווים כמובן את העשייה של שרה ויס מעודי ממשרד החוץ. משרד המשפטים ככלל הוא כמובן שותף של הרשות לקידום מעמד האישה בכל ההליכים ובכל מה שנדרש בכל ההיבטים.

גם סייענו לגיבוש הדוח ל-CSW, יש כרגע גם נציגה, גם מהרשות לקידום מעמד האישה וגם מהלמ"ס. כרגע יש נציגות בווינה בכנס על נושא של פמיסייד, על איסוף נתונים, ספציפית על הנושא של אלימות מינית ואלימות מגדרית בדגש על פמיסייד, אבל ככלל. אלה נושאים שאנחנו מלווים ועובדים עליהם בשוטף בזירה הבין-לאומית. ישראל עושה מאמצים באמת לתת תשומות בכל ההיבטים.

ליווינו גם את הביקור של פרמילה פאטן שהייתה כאן סביב זה וגם מלווים את כל המסביב, גם את העשייה סביב הדווחית של האו"ם בנושא עינויים, אליס אדוארדס. היא גם הייתה בארץ בהזמנה של החברה האזרחית, אבל גם משרדי הממשלה, ליווינו אותה בהיבטים שונים ונתנו תשומות גם בנושא אלימות מינית סביב בני ערובה וכולי. אלה נושאים שאנחנו בהחלט מלווים ומוכרים. מבחינתנו בעשייה, בטח בראי של משפטנית בין-לאומית, 1325 הוא מסמך בסיסי, זה המסמך לאורו פועלים.

אני רק אגיד שמבחינת עבודה שוטפת אני מבינה שיש עבודה שוטפת ואתם עובדים בשיתוף פעולה ויש את הדוח ויש זה ויש כל מיני כנסים ועניינים, ברור לי שאלה דברים שמכורח המציאות קורים, אני שואלת האם היה איזשהו צעד, את כמשרד המשפטים, האם זומנתם לישיבה שדנה ביישום החלטת הממשלה והחלטה 1325 באיך אתם מיישמים את זה במשרד שלכם? לא העבודה השוטפת שאותה אני מבינה שאתם עושים ויש אנשים מקצועיים במשרד שעושים את עבודתם והכול בסדר. אני שואלת האם היה צעד אקטיבי. מתי זומנת או מישהו מטענכם זומן לישיבה בנושא הזה שהרשות זימנה את כולכם לאיזשהו משהו כזה?

כאמור, היה צוות שהתכנס ב-2022-2021, לקחנו בו חלק.

ב-2021, חזרנו אחורנית.

היה את הקבינט לשוויון מגדרי שגם היינו מעורבים בו, היה לא מזמן את הסשן גם סביב הדוח של פרופ' יפעת ביטון. זאת אומרת, הנושא מלווה. אבל 1325 - - -

פרופ' יפעת ביטון פעלה מכוחה, שהיא אישה מאוד מוכשרת וכל הכבוד לה על מה שהיא עושה, זו לא ממשלת ישראל.

אבל הדוח שלה הוצג בוועדת שרים בנושאי מגדר לפני כמה חודשים. זאת אומרת, המדינה מאוד מעורבת בעשייה.

עו"ד ליאת בן מאיר, בבקשה.

רק אם אפשר להוסיף, הרשות מן הסתם תציג את העבודה שלה בצורה מסודרת, אני לא צריכה להציג במקומם, אבל אני כן רוצה לומר שהרשות עשתה עבודה בעקבות 7 באוקטובר, כולל בשיח עם חברה אזרחית. אני יודעת כי השתתפתי במפגשים כאלה של זיהוי צרכים וחסמים. וכמו כן היא קידמה החלטת ממשלה שהיא החלטת ממשלה שבאה בעקבות 1845 שנזכרה כאן.

זאת החלטת ממשלה 2096 של סיוע לנשים בשעת חירום, שהעיקרים שלה הם של הרשות כגוף מטה שאמון על תיאום הפעילות הממשלתית שנותנת מענה לצרכים מיוחדים של נשים בשעת חירום, עם הקמה של מרכז מידע לאומי שקובע תמונת מצב לאומית של נשים בשעת חירום, חיזוק של היכולות של הרשויות המקומיות, הנגשת מידע רלוונטי, קידום שיתופי פעולה רב-מגזריים. וגם יש שם, וזה בהמשך נזכר כאן הדוח של הוועדה המייעצת למל"ל, יש כאן גיבוש של המדריך להטמעת חשיבה מגדרית. כן נעשתה עבודה, זה יוצג, אני מניחה, בצורה מסודרת על ידי הרשות.

זה קצת מוזר שאת מציגה את מה שהם אמורים.

אבל אני רק כן רוצה לומר שזה נעשה. כמו כן, בהמשך למה שמולוגוטה סיפר, כרגע יצאה כבר הנחיית ביניים, אבל יש גם עבודה, יש צוות של הנציבות שעמל על ההנחיות, ה-הנחיות, בסדר? בהתאם לפסק הדין. כמו כן, בהקשר של הוועדות - - -

עד מתי צריך? עד אוגוסט?

עד סוף אוגוסט, חצי שנה לפי פסק הדין. כמו כן, בהקשר לוועדות הציבוריות שנזכרו כאן, יש הנחיית יועצת מסודרת בדבר הזה, יש גם הנחיית יועצת של ייצוג הולם, יש גם הנחיית יועצת בהקשר לוועדות ציבוריות שמתייחסת גם לייצוג הולם, יש חובת דיווח לרשות לפני פעולה של כל ועדה על ההרכב שלה. וגם היו כל מיני תיקוני חקיקה בעת האחרונה בהקשר של הרחבה של זכויות נפגעי עבירה והסדרה של מעמד של בני משפחות חטופים כנפגעי עבירה, תיקון לחוק הגנת ילדים שמאפשר לחוקרי ילדים לחקור ילדים בעבירות שקשורות לטבח של 7 באוקטובר. זאת אומרת, גם בהקשרים האלה היו התפתחויות.

חברת הכנסת שלי, ברשותך, אני הגעתי מכיסופים.

כן, את הבאה בתור, בדיוק רציתי לפנות אלייך, הכול בסדר, רק טיפה סבלנות. תודה רבה. אנחנו באמת תכף מסיימים, אני רוצה לפנות לד"ר יעלה רענן מכיסופים, ואני מבינה שגם היית בכיסופים ב-7 באוקטובר ואת רוצה להגיד לנו כמה מילים, בבקשה. ומשרד הביטחון, אחר כך גם תתייחסו, בסדר?

בשבילי, השיחה הזאת מחזירה אותי ל-7 באוקטובר. אני גרה בעוטף הרבה מאוד שנים. ב-7 באוקטובר מצאתי את עצמי רועדת במיטה, מחבקת את הבת שלי בת ה-12 כשמחבלים אצלנו בבית והדלת של הממ"ד לא נסגרת. הרבה שנים קודם כבר הבנתי ממה שקורה בעוטף שמה שקורה בעוטף קורה כי גברים עושים את זה, כי לא נותנים לנו. כבר הרבה שנים קודם הצטרפתי, ביום הראשון שהקימו את תנועת נשים עושות שלום, אמרתי, זה שלי. היה לי ברור שהדרך שבה חושבים על ביטחון, הדרך שבה מדברים ביטחון, הדרך שבה מייצרים לכאורה ביטחון, הכול גברי, והכול לא נכון. ומי שמשלם את המחיר אלה אנחנו, האימהות בעוטף. מאז כבר המעגל של משלמים גדל, אבל אז אלה היינו אנחנו.

אני זוכרת שלא יכולתי, אי אפשר להסביר מה המשמעות של חיים בעוטף למי שלא גר שם, מה המשמעות כשיש בום, צבע אדום, צבע אדום, ואת לא יכולה לברוח לשום מקום, זה מגיע אלייך. וגם חשבתי אז, כשהייתי אימא בעוטף והצטרפתי לנשים עושות שלום, והבנתי שאף אחד לא יכול להבין, שאני לא יכולה להבין את האימהות האחרות מהצד השני של הגדר. העובדה שאנחנו כאן בישראל מאפשרים לכל סיפור הביטחון להישאר בידיים של גברים בלבד, להגדיר ביטחון, לחשוב איך מייצרים ביטחון, לחשוב מה זה ביטחון, זה מה ששם אותי בפחד מוות עם הבת שלי ב-7 באוקטובר, ומאז שום דבר לא השתנה. זה החלק האישי שלי על השיחה הזאת שרק גורמת לי לרעד.

קודם כול תודה, תודה על השיתוף הזה, אני מעריכה את זה, ואני גם לגמרי מבינה את התסכול.

אני גם רוצה לומר שזכיתי שאיתך מעכי ביקשו ממני לראיין נשים בעוטף כדי לשמוע איך הן עושות את זה. הדוקטורט מאפשר לי לעשות את זה כמה שיותר אובייקטיבי. ונדהמתי להבין כמה העולם שלנו, של נשים שמייצרות ביטחון, ביטחון למשפחה, ביטחון לקהילה, ביטחון לכולם, פשוט לא נשמע, לא קיים.

ואת כחברת הכנסת, וכולכם כאן במשרדי הממשלה, זה התפקיד שלכם. יש חוקים, תיישמו אותם, שאני לא אצטרך ואנחנו לא נצטרך להמשיך לחיות בצורה כזאת. יש דרך לשנות. תנו לנו מקום להחליט החלטות ולא רק לגברים. גם להילחם, גם לומר מה זה ביטחון, גם אחר כך בטלוויזיה לומר מה זה ביטחון. כל העולם הזה גברי, והם לגמרי חיים בעולם אחר שבו הם לא שומרים על הילדים, שבו אין להם קשר למשמעות של החיים של מי שחיה ושומרת על החיים. התפקיד שלכם לוודא שהדברים מיושמים.

אני לגמרי לוקחת את זה בשתי ידיים, בשביל זה אני פה, לכן אני יושבת כאן ברגע זה, לכן באתי לפוליטיקה. אני רואה בזה חשיבות עליונה. באמת אני אומרת, אני עוסקת בנושאים האלה ביום-יום, והלוואי שגם יהיו לי את המושכות בידיים גם לעשות דברים אקטיביים של ממש, כי הרבה פעמים אני מרגישה, זה כבר תסכול אישי שלי, תשאלו את כל חברי האופוזיציה, קרב בלימה ולא לקדם דברים. המטרה היא לקדם דברים. אני מאחלת לנו שנהיה במקום הזה, וזה לא מוריד אחריות מאף אחד. אני חברת כנסת, אני עושה כל מה שאני יכולה, אבל אני אעשה גם יותר. תודה לך על השיתוף הזה.

נציגת משרד הביטחון, מירב עמיר בן אבי, בבקשה.

אני ממונה על השוויון המגדרי ויועצת מנכ"ל משרד הביטחון לקידום נשים מזו השנה השביעית, מונחית על ידי נציבות שירות המדינה בנושא הזה. מטבע הדברים משרד הביטחון כגוף ביטחוני הוא שנים רבות היה גברי בהווייתו, היה גם רוב גברי, אבל אנחנו רואים מגמה קצת שונה בשנים האחרונות. אני לא אנקוב מטבע הדברים במספרים, אבל אנחנו כיום 54% נשים.

במשרד הביטחון את מדברת?

במשרד הביטחון.

אוקיי. ובתפקידים הבכירים?

בדיוק. בתפקידים הבכירים עדיין יש לנו אתגר, ועל זה אני עובדת. אני תכף בכמה משפטים בקצרה אספר מה אנחנו עושים במשרד. אנחנו לא מחכים להצעות חוק או להחלטות ממשלה, יש לנו את היוזמות הפנימיות שלנו. ואני יכולה להגיד שבשנים האחרונות העלינו את תקרת הזכוכית מרמת ניהול הביניים, ששם כבר היו חסרות נשים, העלינו את תקרת הזכוכית לרמת הניהול הבכיר. עדיין יש לנו למעלה מ-30% נשים במשרות הבכירות.

למה את קוראת משרות בכירות? שנבין רגע על מה מדובר.

סמנכ"לים, סגנים.

ומספרים?

מספרים אני לא אוכל לנקוב מטבע הדברים, אבל אני יכולה לדבר באחוזים.

ברמת הסמנכ"לים מה אחוז הנשים?

סמנכ"לים והסגנים שלהם זה בסביבות ה-30%-35%. שוב, גם חשוב להבין שיש אצלנו אגפים שרובם ככולם כמעט הם נשים, כמו האגפים החברתיים, מראשת אגף ובאמת רוב נשי.

את מדברת על מחלקות כמו מחלקת שיקום וכולי.

נכון. ויש אגפים שברובם - - -

באופן, אני לא רוצה אפילו להגיד. בסדר, שזה מבורך וכל הכבוד. הכי חשוב שיש. אבל אנחנו רוצים את הנשים גם במוקדי קבלת ההחלטות של ההארדקור של המשרד.

בדיוק. ושם אני עובדת, וחשוב לי להגיד שקודם כול אני עובדת בוטום-אפ וגם טופ-דאון. ואם דיברנו מקודם על האחריות הניהולית, אני עובדת על זה, שזו אחריות של המנהלים והמנהלות שלנו לאתר את הנשים הראויות ולדאוג שיהיה קדר ויהיה פוטנציאל נשי לכל משרה. זה לא, כמו שאמרת קודם, לא היו נשים ולכן לא יכולנו לבחור. זה חלק מהאחריות הניהולית.

אני נפגשת עם כל ראש או ראשת אגף חדשים שמגיעים לתפקיד הזה ומדברת איתם, מציגה להם נתונים בתוך האגף שלהם ומדברת איתם על האחריות שיש להם לייצר את הקדר הזה ולדאוג לגיוון מגדרי בחטיבות ובאגפים שלהם. אנחנו הקמנו ועדה מגדרית משרדית במשרד הביטחון בראשות סמנכ"לית וראשת אגף משאבי אנוש, עם גורמים מתוך המשרד, בשיתוף עם הוועד, והתחלנו למפות את החסמים בתוך המשרד, וממש קבענו יעדים שנתיים כדי לטפל בכל אחד מהחסמים האלה.

אני מתחילה כל שנה במשרד הביטחון בקבוצות מיקוד. אני יושבת עם נשים ואני שומעת מהן מה הן צריכות כדי להגיע למוקדים המשמעותיים האלה ולמשרות הבכירות. אחרי קבוצות מיקוד אני מקיימת בכל שנה הכשרות, גם לנשים בגילים היותר צעירים שמתמודדות עם איזון בית-עבודה, הכשרות וסדנאות העצמה, וגם לנשים וגברים ביחד לצורך למידה הדדית בתפקידים הבכירים. אני מפעילה פרויקט מנטורינג של נשים בכירות שנמצאות בתפקידים בכירים לנשים צעירות בתפקידים היותר זוטרים לליווי ולתמיכה. אני חושבת שזה כלי מאוד משמעותי שאנחנו משתמשים בו.

ואני פונה לנשים באופן יזום כשיש תפקידים בכירים שמתפרסמים, מכרזים, מעודדת אותן לגשת, מכינה אותן למכרזים, ואני עוברת על כל תיאור תפקיד לפני שהוא מפורסם למכרז ואני רואה אם יש שם חסמים או דברים שיכולים להרחיק נשים או דרישות סף שהן חובה והן בעייתיות מבחינת הקדר המשרדי, ושוב, מעודדת אותן לגשת. גם ברמה הארגונית וגם ברמה הפרטנית אני עושה את הפנייה הזו.

אנחנו הקמנו במשרד הביטחון פורום נשים שיש בו למעלה מ-100 נשים מכל האגפים במשרד, אנחנו רשת נשים חזקה, משמעותית, שעושה פעילויות לקידום נשים בתוך המשרד ומעודדת אחת את השנייה. והרבה פעילויות בנושא של מניעת הטרדה, אני לא אלאה פה את הפורום, אבל באמת אנחנו רואים את הפירות בשטח, אנחנו רואים את המגמה החיובית.

אוקיי. קודם כול, תודה, נשמע שאתם עושים עבודה מאוד רצינית שם. את הראשונה בתפקיד הזה? לפנייך היה את התפקיד הזה?

לא, היה את התפקיד הזה. אני עושה את זה נוסף על תפקיד נוסף.

אוקיי. השאלה שלי היא, לאור מה שאת הצגת פה, האם בשנים האחרונות, כי אמרת שאת שבע שנים בתפקיד, האם את רואה גרף גידול של ממש מבחינת אחוזים בשבע השנים האלה? זאת אומרת, האם הצעדים האקטיביים האלה באמת מביאים לעלייה במספרים?

כן, חד משמעית. אני גם שומעת את הקולות בשטח וגם מספרית אני רואה גם יותר קליטה של נשים וגם יותר נשים בדרגות הבכירות. כמו שאמרתי, ממש העלינו את תקרת הזכוכית. האתגר שלנו היה ברמת ניהול הביניים, והיום הוא כבר ברמה הבכירה. זאת אומרת, ממש הייתה עלייה.

אני רק אגיד שקודם כול אנחנו מחכים שתהיה שרת ביטחון גם פעם ראשונה במדינת ישראל. לדעתי, מעולם לא הייתה שרת ביטחון. הייתה לנו ראשת ממשלה, גם זה לא קרה הרבה מאוד שנים, גם זה יעד שהוא חשוב.

גברתי יושבת הראש, אני רוצה רק בבקשה להמשיך את דבריה של מירב שכל הדברים שהיא אמרה, זה ממוסמך, זאת אומרת, זה מגובה בהנחיות של נציבות שירות המדינה, שכל שנה כל משרד צריך להקים ועדה מגדרית שבוחנת את החסמים וגם בונה תוכנית סביב זה.

זה צעד חשוב מאוד.

ומדד השוויון המגדרי מתפרסם כל שנה ואפשר לראות שם את המדד באופן עקבי, שזה עולה באופן עקבי, ואפשר לראות אותו, זה נגיש לציבור, זה מפורסם ומונגש.

אני רוצה להגיד שני דברים. אחד, זה חשוב מאוד. שניים, אנחנו נשמח לדעת האם לכל משרד הם מגישים לכם מדי שנה את הדוח שאומר את ההתקדמות בהתאם לדבר הזה.

יש מדד שהנציבות הקימה שיש דשבורד לכל משרד ומראה לו, כולל מיפוי תפקידים מתפנים לחמש השנים הקרובות, ואיך אפשר להיערך כדי להכין את הנשים שיוכלו להתמודד על התפקיד עם המתפנים. אנחנו לא רוצים להעיף מישהו ולשים אישה. בסופו של דבר אנחנו רוצים שכן יעברו הליך מכרזי תקין, ולכן אנחנו עושים את המיפוי הזה באמצעות הממונות.

לכל המשרדים יש ממונות?

כל המשרדים. גם ביחידות הסמך, מערכת הביטחון. לא על הדשבורד, אבל גם הם מציגים תוכנית עבודה, מה הם עושים כל שנה, לאן הם מתקדמים, איפה הם היו, לאן הם הגיעו. אפילו הסמנכ"לים של משרדי הביטחון באים ומציגים את תוכנית העבודה בפנינו, למנחים המקצועיים שלנו.

זה מאוד מאוד חשוב. לדיון הבא שבו גם יציגו לנו נתונים אני ממש אשמח שתכינו מצגת – או איך שתחליטו להציג את זה, עדיף מצגת – שמאגדת את המספרים האלה ומראה לנו את הצמיחה של המשרדים, שנבין איפה אנחנו עומדים, כי בלי דאטה אנחנו לא יכולים להבין כלום. ואני מבינה שהדאטה היא פתוחה וישנה, אפשר רגע לעשות איזה ריכוז של הדבר הזה ולהבין איפה אנחנו עומדים במקומות השונים. לא לשכוח שעם כל העבודה החשובה מאוד הזאת, באמת עבודה מאוד מאוד חשובה, בסוף, בסוף כשאנחנו מגיעים לתפקידי המנכ"לים של המשרדים, אין מנכ"ליות.

חברת הכנסת טל מירון, אם יורשה לי, אני רוצה מאוד גם להשתתף ולהגיד משהו נוסף שאני חושבת שבדיון הזה לא נגענו בו. שמי ד"ר צמרת לוי דפני מפורום 1325 להסכם מדיני.

אוקיי. רגע, אנחנו כבר באיחור של רבע שעה בסיום הדיון, ולכן את תהיי אחרונת הדוברים כי אנחנו כבר צריכים לסיים.

לפני, תודה למשרד הביטחון על עבודתכם. רק רציתי להגיד משפט לפני שאנחנו עוברים אלייך בנושא איזון בית-עבודה. חשוב מאוד שהנושא של איזון בית-עבודה יהיה לכולם.

זה לכולם. משנת 2013 כתוב - - -

אני אומרת, זה לא לנשים, איזון בית-עבודה.

לא, הורה, הורה זה גם גבר וגם אישה, ומ-2013, אפשר לראות את זה, זה לשני המינים, ואין פה אפליה בהקשר הזה.

חשוב לי לדייק.

לא, תא משפחתי. במקרה אני מטפל בנושא הזה ואני מקדם את זה. משנת 2016 גם עבודה מהבית וגם עבודה מרחוק בווריאציות השונות. כשהקורונה פרצה התבססו על הפעולה שאנחנו עשינו כדי שכל שירות המדינה יקדם את הנושא הזה. אנחנו אפילו הגדלנו לעשות, קראנו תוכנית בשביל אבות, גברים שחזרו מהמילואים, ויצרנו להם פלטפורמה שיוכלו לפרוק בסביבה שהם באמת ירגישו איתה בנוח, איך הם מרגישים בבית, פתאום הבית השתנה, נקבעו כללים חדשים, אחרי 200-100 יום, ובאים ונכנסים כמו מישהו זר.

זה נושא שלם שעסקנו בו.

ונתנו לזה גם מענה, וזו שנה שנייה שאנחנו עוסקים בו בהקשר של בשביל אבות, גם למגדר הזה, כי אנחנו ממונים על השוויון המגדרי ונותנים את המענה לשני המינים ולא רק לנשים.

חשוב מאוד.

בטח ובטח בהקשר של זכויות הורות, שאנחנו לא רוצים להנציח שהאישה היא זאת שצריכה לטפל בילדים, אלא יש הורה ויש הורה.

נכון. תודה לך על הדיוק הזה, זה באמת היה לי חשוב רגע להגיד את זה כי זה לא נושא נשי.

אנחנו עוברים לצמרת לוי דפני מפורום 1325, נשמח לשמוע אותך.

ד"ר צמרת לוי דפני מפורום 1325. אנחנו קבוצה של נשים ישראליות, יהודיות וערביות, שבחרו לקחת אספקט מסוים של החלטת 1325, וזה הסיפור של מעורבות של נשים בתוך משאים ומתנים בהסדרים מדיניים. בהסדרים מדיניים אנחנו חושבות שאחד הדברים, אפשר לראות את זה גם במחקרים בעולם, מה שתורם בצורה המובהקת ביותר לביטחון של אנשים ונשים במדינות שלהם אלה הסדרים מדיניים, זה הגורם מספר אחת לזה שאנשים יחיו בביטחון במדינה שלהם.

אנחנו לקחנו את האספקט הזה ונכנסנו לתוך הוואקום הזה, כמו שאנחנו רואים, לריק הזה של ממשלת ישראל ושל ממשלות ישראל ושל מדינת ישראל שלא פועלת בהקשר הזה, והחלטנו שחשוב לנו מאוד להתכונן ליום שאחרי. איך אנחנו פועלות, וזו שאלה שאני מפנה פה לכולנו, איך אנחנו פועלות שביום שאחרי, כי אנחנו נמצאים כרגע, אולי זה נשמע לנו מוזר כי אנחנו באמת באיזשהו מצב חירום, אנחנו במצב באמת מאוד קיצוני בהיסטוריה של מדינת ישראל, אבל אנחנו לא נישאר במצב הזה, יגיע היום שבו אנחנו נידרש ונגיע להסדר של המקום שלנו פה במזרח התיכון.

צריך להביא את היום הזה, הוא לא רק יגיע.

אני מומחית למזרח התיכון, אני עוסקת במזרח התיכון כבר הרבה מאוד שנים. אנחנו נמצאים כרגע באיזושהי נקודה היסטורית מאוד שבה אנחנו יכולים להגיע להסדרים, הסדרים אזוריים, ואנחנו באמת לא היינו בסיטואציה הזאת מעולם. כך שאנחנו בהחלט צריכות להתכונן לשלב שבו הסדרים מדיניים יהיו חלק ממה שאנחנו נעבוד בו במדינה הזאת, ואלה ישמרו על הביטחון שלנו כנשים, כאימהות, כאנשים, כאזרחים במדינה הזאת. זה דבר אחד.

אני שואלת את עצמנו ואותנו. קודם כול, אני רוצה להגיד לכם שתמיד אני מתפעלת, וגם היום, תודה רבה על הדיון ותודה רבה על הדרך שבה הנחית את הדיון הזה, על ההון האנושי שקיים במדינת ישראל. וחלק מההון האנושי של מדינת ישראל הוא הנשים של מדינת ישראל שנמצאות פה סביב השולחן הזה, ולא רק פה, אנחנו יודעות איזו עבודה מדהימה הן עושות. ותשימו לב מה קרה בשנים האחרונות, כמה תנועות נשים קמו ואיך הן הפכו להיות תנועות נשים המוניות, איזה כוח היה להן, לאותן נשים, לגייס סביבן, להגיד: בואו אחריי, אלה המטרות שאנחנו רוצות ליישם, ולפעול למענן. זה לא סתם, זה לא סתם קרה, יש פה הון אנושי מטורף ואנחנו צריכים להשתמש בו.

פה אני רוצה להגיד שני דברים: אחת, מה שאנחנו לומדים ממודלים בעולם זה שאחת ההצלחות הגדולות, כשאנחנו מסתכלים על איפה יושמה 1325, אלה המקומות שבהם ארגוני חברה אזרחית ומשרדי ממשלה פעלו יחד כדי ליישם את ההחלטה הזאת, כדי לקדם נשים. זה העניין שלנו פה, כולנו כאן יחד בשביל העניין הזה. איפה אנחנו פועלות יחד, איך אנחנו יכולות לשתף פעולה.

מדוע? אנחנו, כמו שראינו באמת את המצב העגום פה, וכולנו שותפות למצב העגום פה, אנחנו מבינות שבזמן שממשלות ישראל לא עשו את מה שהן היו צריכות לעשות, ובזה אנחנו היינו די תקדימיים כשקיבלנו את זה לתוך החוק ב-2005, אבל מאז לא נעשה יותר מדי, אנחנו צריכות להגיד לעצמנו, בזמן הזה שכל ארגוני חברה אזרחית עבדו על הנושא הזה של 1325, איתך מעכי היו בין הראשונות שעבדו על זה, איך אנחנו משתמשים בידע הזה שנצבר במשך 25 שנה, והוא נצבר, יש פה אנשים שעשו עבודה מטורפת.

אנחנו לא צריכים לוותר על זה ולהגיד: אוקיי, בואו נתחיל עכשיו מההתחלה. אוקיי, ישנו 25 שנה, בואו נתחיל עכשיו מההתחלה. לא, יש לנו פה ידע מדהים שנצבר של מחקר, של עבודה מעשית, של אנשים שהיו בשטח ופעלו, ואיך אנחנו משתמשים בו עכשיו כדי לקדם ביטחון, כדי לקדם הסדרים מדיניים, כדי לקדם את המצב, כדי שלא ישוב - - -

כדי למנוע מלחמות.

כדי למנוע מלחמות וכדי למנוע את הקטסטרופה הזאת שנקלענו אליה ב-7 באוקטובר לפני כמעט שנתיים. איך אנחנו עושות את זה? וזאת השאלה. ואני רוצה שבדיון ההמשך שאת תיזמי, אני מאוד מאוד מודה לך באמת על האופן שבו הנחית ופעלת כדי לקבל תשובות, בדיון ההמשך אנחנו נשאל את עצמנו את השאלה, איך בהסדרים המדיניים שיבואו נשים תהיינה שם חלק משולחנות המשא ומתן, חלק מהפתרונות המדיניים?

אנחנו יודעים שמחקרים מראים שברגע שנשים הן חלק מהמשא ומתן וחלק מהפתרונות המדיניים, ההסכמים האלה יציבים יותר. זה מוכח, זה מוכח במחקר. לכן, ככל שיש לנו יותר נשים, יותר ייצוג מגדרי, וגם דרך אגב, נשים גם מביאות איתן את העניין הזה של הגיוון, זה לא רק העניין של המגדר, אבל הן מביאות איתן את הגיוון, כי אנחנו פה נשים מכל מיני קבוצות אוכלוסייה. אנחנו מביאות את הסיפור הזה איתנו. איך נשים תשבנה שם בשולחנות המשא ומתן, כי כמו שאמרתם מאוד יפה, אנחנו לא שם כרגע. אבל אנחנו צריכות להתכונן ליום שאחרי, ליום הבא. אנחנו צריכות להיות מוכנות, ואנחנו צריכות לדון בסוגיה איך אנחנו מביאות את זה למצב שנשים אחראיות, משכילות, מומחיות, מוכשרות, תשבנה שם בשולחנות הדיונים. תודה רבה.

תודה רבה. אני ממש האזנתי בשקיקה לכל מילה שיצאה לך מהפה. אני ממש מסכימה עם כל מה שאמרת. אני יכולה להגיד ממש באספקט האישי שלי שאחת הסיבות שבאתי לפוליטיקה היא אופק מדיני שאנחנו צריכים ליצור פה, הוא לא יבוא לבד, אנחנו צריכים ליצור אותו, וכרגע יש הזדמנות כזאת, שהיא באמת הזדמנות היסטורית.

נכון מאוד.

ואני מקפידה במפלגתי לשבת בכל הפורומים שקשורים באופק המדיני, זה תחום שמעסיק אותי ואני עוסקת בו, יש לי כוונה מלאה להיות שותפה בו. לא יודעת באיזו פוזיציה זה יהיה, אבל זה יהיה. ולכן אני מאוד אשמח גם להיפגש איתכם, כי זה לגמרי נושא שהוא על השולחן אצלי ואני מאמינה בו מאוד, ואנחנו לוקים בו בחסר, כבר מנקודת ההתחלה פה של פוליטיקאים שעוסקים בזה, אין הרבה פוליטיקאיות, כך שכבר אנחנו ברגרסיה. אבל זה נושא שממש מעסיק אותי, ואני מאוד אשמח שניפגש ונדבר עליו. אני פשוט מסכימה עם כל מה שאת אמרת, אנחנו צריכים להיות אקטיביות בזה. זה נושא שהוא חשוב מאוד, אנחנו צריכים לבנות אותו קדימה. יש עבודה שנעשית מאחורי הקלעים של כל מיני גורמים בנושא הזה, אבל אנחנו נדבר על זה בפגישה בינינו.

מצוין.

אבל אני ממש מסכימה עם כל מילה שנאמרה. אנחנו צריכים לסכם את הדיון.

אני לא אממש את זכות הדיבור, אבל כן משפט אחד.

תציגי את עצמך רק, אנחנו צריכים פשוט לסיים.

שלומית מנשים עושות שלום בקבינט הנשים בפורום 1325. האמירה של שיתוף פעולה צריכה ללוות אותנו, וזה האתגר שלנו כנשים, כי אנחנו יודעות לשתף פעולה, ואנחנו לומדות לשתף פעולה בין ארגוני חברה אזרחית והמשרדים וכל הגופים הראשונים שפועלים, זה אתגר אחד. אבל האתגר הנוסף הוא ללמד שיתוף פעולה את הגברים, כי הם חלק מהסיפור, וזה אתגר גדול בשבילנו. תודה.

כן, אין לי מה לערער על מה שאת אמרת, זה לגמרי נכון. אני רוצה קודם כול להגיד תודה רבה על הדיון הזה, תודה שבאתם במיוחד. צר לי שלא יצאנו מפה עם מספיק צעדים אפקטיביים, אבל זו התחלה ושמנו את זה על השולחן ובראש סדרי העדיפויות שלנו היום, ואנחנו נעשה את זה שוב.

קודם כול, הוועדה מבקשת לקבל מהרשות לקידום מעמד האישה את ההמלצות שהתקבלו בצוות הבין-משרדי שהוקם בעקבות החלטת הממשלה 2331 ואת הפעולות שנערכו מאז ליישום המלצות הצוות. ממש תביאו לנו את זה מסודר. ואני גם מבקשת מהרשות לקבל דיווח על יישום סעיף 6 ג' 1 לחוק שיווי זכויות האישה. אנחנו רוצים גם לדון בזה. הנציבות, אמרתי לך גם, אם תוכל להציג לנו קצת נתונים לגבי המשרדים ומה שקורה שם באופן מרוכז.

ואני רוצה לחזור ולהגיד את מה שאמרתי בתחילת הדיון הזה, שבעיניי זו הסגירה הכי חשובה, וזו הקריאה להשיב את החטופה והחטופים שלנו כמה שיותר מהר, לא להתמהמה, לעצור את המלחמה, להחזיר את החטופים ולשקם את מדינת ישראל. זה מגיע למשפחות, זה מגיע לעם ישראל. אנחנו חייבים, חייבים להגיע לעסקה כוללת שתחזיר את כולם הביתה, את החיים לשיקום, ואת אלה שאינם יותר בין החיים לקבורה ראויה במדינת ישראל. ואני בטוחה שזו התפילה של כולנו, שהחיילים הפצועים שלנו יחלימו, שהחיילים שלנו יסיימו להילחם, ושנדע ימים יותר טובים מאלה.

תודה רבה לכולכם שבאתם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:55.