פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



12
ועדת העבודה והרווחה
30/06/2025


מושב שלישי

פרוטוקול מס' 429
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, ד' בתמוז התשפ"ה (30 ביוני 2025), שעה 11:00

הצעת תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (כללי עבודתה של הוועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין) (תיקון), התשפ"ה-2025

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון

ריקי מורד - סגנית בכירה לראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת, משרד הביטחון

נוגה שילדהוז טאובר - עו"ד, יועצת משפטית, אגף משפחות, הנצחה ומורשת, משרד הביטחון

עדי ישועה - עו"ד, יועצת משפטית, אגף משפחות, הנצחה ומורשת, משרד הביטחון

שירה אתגר - ראש החטיבה לתגמולים ורווחה כלכלית, אגף משפחות, הנצחה ומורשת, משרד הביטחון

הילה אמסטר אבני - עו"ד, יועמ"שית, משרד האוצר

אריאל פרץ - עו"ד, לשכה משפטית, משרד האוצר

אייל ברוך - רפרנט ביטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר

יואב שטשבסקי - עו"ד, רפרנט חוקי השיקום, משרד המשפטים

רותי פרמינגר - עו"ד, נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעולות איבה

זהבה גרוס מידן - עו"ד, יו"ר, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

שלומי נחומסון - מנכ"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

מאירה בסוק - עו"ד, יועצת משפטית, נעמת

ליאת קליין-גנץ - מנהלת תחום מדיניות וקשרי ממשל, חמניות - הבית ליתומים בישראל

בקי כהן קשת - עו"ד, הפורום למאבק בעוני

אסיף תמם - מייסד תנועת איל"מ - ארגון יתומים לאומיים מדברים

נתי סמדר - ארגון איל"מ - ארגון יתומים לאומיים מדברים

ד"ר חנה קטן - ארגון "אימהות הלוחמים"

מור שמלי - אשתו של אלון שמלי ז"ל שנרצח במצרים ב-8.10.2023

ענת מימון

ענת כהן שמואל

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (כללי עבודתה של הוועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין) (תיקון), התשפ"ה-2025

אני פותח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. 30.6.2025 למספרם, ד' בתמוז התשפ"ה. הנושא שאנחנו דנים עכשיו הוא הצעת תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (כללי עבודתה של הוועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין), מה שקרוי בז'רגון ועדת למ"ד. אנחנו עושים תיקון ומוסיפים תקציב, אני מקווה. אנחנו נפתח את הדיון. יש בקשה, אבל אם את רוצה לפני, זה חייב להיות קצר.

כן, שלוש דקות.

ד"ר חנה קטן, בבקשה.

תודה רבה לרב אייכלר. אני מייצגת פה אימהות ללוחמים. עכשיו יש לי שישה בנים וחתנים לוחמים והם נלחמים במלחמה הכי צודקת שיש, מלחמה למען גאולת ישראל מיד צר, מלחמת מצווה, מלחמה שבה מקיימים את המצווה של לא תעמוד על דם רעך והצלה מיד צר, ואהבת לרעך כמוך. אני בטוחה שדברים שנאמרו לגבי צדקת הדרך לא הובנו, כי אין שום ספק שאין פה חבר כנסת שלא חושב שזה חשוב להילחם את המלחמה הזאת, אלא כל אחד חושב בדרכו איך כדאי להכריע את העניין ואיך כדאי להגיע עד כמה שיותר מהר להשבת החטופים, לכמה שפחות נופלים ולכמה שיותר ניצחון על אויבנו.

אני כן רוצה לומר שכל המערכה הזאת היא מערכה גאולית. אנחנו בתקופה גדולה. יש לנו ממשלה נהדרת, מדינה נהדרת, עם נהדר. כל מה שקורה לנו הוא בכיוון מעלה. אנחנו רואים את התהליכים. שוב, קטונו מלהבין לחלוטין את התהליכים אבל ברור לנו שזה זכות גדולה להיות חלק מהתקופה הזאת, להיות חיילים בצבא השם, להיות שותפים לגאולת עם ישראל בכל החזיתות. אנחנו רוצים לברך את הממשלה הטובה הזאת שתמשיך בדרכה, ולבקש שיהיו כמה שיותר שותפים לזכות הגדולה הזאת של לקיחת חלק בגאולת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה.

אנחנו נבקש ממשרד הביטחון, ריקי, שתגידי לנו מה הנושא ומה הבקשה.

אני אגיד רק ממש בכמה מילות פתיחה שאגף משפחות, הנצחה ומורשת הוא הגוף שעסוק לאורך כל השנה בליווי, טיפול ותמיכה במשפחות השכולות של כוחות הביטחון. כל אלה נעשים בעזרת מעטפת רגשית ומעטפת כלכלית. לא אפרט לא פה ולא שם. אני רק אגיד שחוק משפחות חיילים שנספו במערכה מעגן את כלל הזכויות גם בתחום הרגשי וגם בתחום הכלכלי, אבל כשאתה עוסק באנשים תמיד יש מקרים שהחוק לא חשב עליהם בשורות הרגילות שלו, בואו נגיד את זה ככה, ולכן החוק מעמיד לרשותנו כמה מכשירים למקרים חריגים, גם ועדות חריגים שבשיא שלהן זה הוועדה לפנים משורת הדין שמתכנסת אחת לחודש. היא בראשות שופטת בדימוס עם נציג מאגף תקציבים אצלנו במשרד ומאגף הכספים, ונציגי ציבור ונציגי ארגונים יציגים ויועץ משפטי כמובן, יועצת משפטית במקרה שלנו. מובאים מקרים שאנחנו חושבים שצריך לחרוג או לעלות ממה שנותן החוק או לתת מה שהחוק לא מגדיר בכלל.

ה-7 באוקטובר טלטל גם אותנו והבנו שבלתי אפשרי להעניק את התמיכה שהמשפחות השכולות זכאיות לה, מבלי להשתמש במכשירים החריגים שהזכרתי קודם, ולכן התקציב שקבוע בתקנות, לצערנו הרב בפועל הוא מוצה ואף יותר מזה, לכן אנחנו מבקשים להתאים את התקציב למציאות שאנחנו צופים אותה.

כמה אתם מבקשים להוסיף?

שמי עו"ד נוגה שילדהוז טאובר, היועצת המשפטית של אגף משפחות. בשנת 2025 אנחנו מבקשים שסך התקציב השנתי יעמוד על 17 מיליון. אנחנו כבר באמצע השנה, לקראת סופה. בשנת 2026 אנחנו מבקשים שהתקציב יעמוד על 8 מיליון ובשנת 2027 אנחנו מבקשים שהתקציב יעמוד על 6 מיליון. לאחר מכן אנחנו נחזור לתקרה הרגילה, בתקווה שלא נצטרך גם להגדיל אותה.

תודה.

סליחה, על כמה עומדת היום התקרה הרגילה?

3.2 מיליון.

זה לפני ה-7 באוקטובר.

כן.

הרבה לפני ה-7 באוקטובר.

מי רוצה לדבר ממשרד האוצר?

אהלן, אייל ברוך, משרד האוצר. התקנות שמובאות מתואמות איתנו?

רציתי רק לשאול. יש שני חלקים לתקנות. ריקי, את הצגת את החלק של התקציב. אם אפשר להסביר גם את הסעיף הנוסף שמבקשים לתקן.

אוקיי. לראשונה אנחנו נוסיף סעיף שיכבול את ידינו. זה קרה, דרך אגב, פעם אחת כשביקשנו להרחיב את המעטפת לאלמנות והעניק 3,000 שקלים לכל ילד יתום עד גיל שלוש, ומשלוש עד שש 1,500 שקלים. מכיוון שכילינו את הכספים החריגים שהם מוגבלים לכל אלמנה ואלמנה, ביקשנו בקשה עבור כל אחת ואחת מהאלמנות הללו. הצגנו דוח סוציאלי על כל אחת ואחת ובקשה שלה, אבל המקור ששימש אחרי שכילינו את התקציבים של ועדות החריגים, היה הוועדה לפנים משורת הדין. דנו בהן אחת-אחת אבל נכון אפשר לומר שקבוצה בעלת מאפיין דומה, במקרה הזה ילדים קטנים בגיל המתאים קיבלה אותו סיוע. המשפט שאנחנו נוסיף ימנע מאיתנו להעלות קבוצות לדיון בוועדה לפנים משורת הדין.

אני רק מבקשת לחדד בהקשר הזה. גם החוק וגם התקנות מחייבות אותנו לדון באופן פרטני בכל מי שזכאי לעלות לוועדת למ"ד, שהם יתומים, אלמנות והורים שכולים, לכן הוועדה מתכנסת ודנה באופן פרטני מקרה-מקרה. קרה פעם אחת אחרי ה-7 באוקטובר שבאמת היה צורך שהוא צורך שהוצג הרבה פעמים באופן פרטני ולכן ניתן להתייחס אליו כקבוצה, אבל הוא נבחן באופן פרטני אחת-אחת. עלתה אלמנה-אלמנה לדיון ודנו בה ואישרנו לה, ומכוח עיקרון של אחידות בהחלטות ושוויון בהחלטות זה משהו שאנחנו מחילים על עצמנו ממילא. כשיש לנו מקרים דומים אנחנו תמיד שואפים לקבל החלטות שהן דומות.

תודה.

אני רוצה שהיועצת המשפטית תקריא את הנוסח ולאחר מכן נדון.

תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (כללי עבודתה של הוועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין) (תיקון), התשפ"ה-2025

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 35א ו-37 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1959 (להלן – החוק), בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

תיקון
תקנה
11 1. בתקנה 11(ח) לתקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (כללי עבודתה של הוועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין), התשע"ח 2017 (להלן – התקנות העיקריות), בסופה יבוא:

"על החלטות הוועדה לתת סיוע לפנים משורת הדין שמיועדות לקבוצה של זכאים, יחול האמור בתקנת משנה זו, ובלבד שחבר הוועדה שהוא ראש אגף הכספים במשרד הביטחון או נציגו השתתף בדיון בהחלטות והסכים להן".

אנחנו מדברים על תקנה 11 שקובעת את דיוני הוועדה והחלטותיה. תקנת משנה (ח) מדברת על איך מתקבלות ההחלטות בוועדה. במצב של דעות שקולות ליושב-ראש הוועדה יש דעה מכרעת, ואנחנו מוסיפים בסוף תקנת המשנה הזאת הוראה שאומרת שכשיש החלטה כמו שהציגו פה ריקי ונוגה, שמיועדת לקבוצה, לא לאחד, אלא גם אם זה באמת כמה החלטות פרטניות אבל בראיה שהן מגיעות יחד עם מאפיינים דומים, אז במצב כזה תינתן זכות וטו לנציג אגף הכספים.

הוראת
שעה 2. על אף האמור בתקנה 12(א) לתקנות העיקריות לגבי השנים המפורטות בטור א' בטבלה שלהלן, לא יעלה ההיקף השנתי של החלטות הוועדה על מתן סיוע על הסכום המפורט בטור ב' לצידו:

טור א'
טור ב'

שנת 2025
17 מיליון שקלים חדשים

שנת 2026
8 מיליון שקלים חדשים

שנת 2027
6 מיליון שקלים חדשים

משרד המשפטים, יש לכם הערות?

אני אוסיף, יואב שטשבסקי, משרד המשפטים, לגבי סעיף 1, שהסמכות של הוועדה להחליט על סיוע לפנים משורת הדין היא רק למקרה פרטני בלבד. אין לה סמכות להחליט על הטבה לקבוצת זכאים, והכוונה כאן היא להתקבצות של מספר מקרים חריגים בנסיבות דומות, שבגלל ההשפעה שיכולה להיות להחלטה על התקציב, הוסכם שבנסיבות האלה להוסיף להחלטה הסכמה של חבר הוועדה שהוא ראש אגף כספים או נציגו.

גב' רותי פרמינגר מנפגעי פעולות איבה, בבקשה.

שלום, קודם כל אני מברכת תמיד כשמעלים ולא מורידים. אני נציגת ארגון נפגעי פעולות איבה, אז אני רוצה רק לקבל הבהרה ממי שצריך לקבל את ההבהרה. אין לנו את ההיקפים הגדולים הללו, אבל אני רוצה לדעת באיזה סכומים מדובר כשמדברים על משפחות שכולות, יתומים ואלמנות של ארגון נפגעי פעולות איבה. זה דבר אחד. אני אשמח אחר כך רק להוסיף עוד משפט בנושא.

קודם נעבור לארגון אלמנות ויתומי צה"ל. שלומי נחומסון, בבקשה.

תודה רבה, כבוד הרב, חבר הכנסת אייכלר. ראשית אני רוצה להגיד באמת מילה טובה לחברותיי פה ממשרד הביטחון. אני רואה כמה הן עובדות קשה כדי לא רק למצות את כל מה שהחוק מאפשר להן למצות. הן גם שועטות קדימה ביצירתיות וגם מנסות להרחיב במסגרת החוק הקיים וגם להרחיב את החוק עצמו. אני באמת מברך על כל הרחבה שיש, אבל בעוד שהתיקון הזה מדבר על לפנים משורת הדין, אני רוצה רגע לדבר על הדין. אנחנו כבר שלוש שנים מאז שהתכנסה ועדת רובינשטיין, דנים בהבנה שהטיפול באלמנות ויתומי צה"ל הוא טיפול קלוקל. המדינה היום מבינה את זה, ואיך שהוא יש כאן סחבת כבר שלוש שנים. עברנו שלושה שרי ביטחון, עברנו כמה ממשלות, אנחנו בעיצומה של מלחמה קשה מאוד ואני רוצה באמת מעל הבמה הזו שוב לברך את ההרחבה הזו, אבל אני רגע רוצה לדבר על הדין ואני רוצה, כבוד הרב, לפנות אליך כי ביום רביעי היה אמור להיות כאן דיון.

שר הביטחון היה אמור להגיע לפה.

אני מבין, אבל אני באמת פונה אליך בבקשה אישית להפעיל את כל כובד משקלך, כבוד הרב, זירוז ובהרחבה ככל שניתן של סל החקיקה הזה. הוא חשוב. מדובר בדיני נפשות. מדובר ב-43 הפעמים שהתורה שלנו מבקשת מאיתנו לדאוג לאלמנות וליתומים. אני מסכם שוב בבקשה אישית אליך שתפעיל את כל כובד המשקל שלך כיושב-ראש הוועדה והרבה מעבר לזה, כדי לזרז את ההליך ולהרחיב אותו ככל שניתן.

אנחנו כל הזמן מנסים וברוך השם כבר קבענו תאריך סוף-סוף. אני לא יודע מה הולך לקרות ביומיים-שלושה הקרובים, אבל אני עדיין מקווה ששר הביטחון כן יוכל להגיע ביום רביעי בבוקר, כי כדי לבוא ולכסות את כל הנושא הכבד הזה, ואתה יודע כמה הוא כבד, זה צריך סמכות של שר הביטחון. אני כיושב-ראש ועדה יכול רק לנהל את הדיון, אבל את הדיון עצמו זה שר הביטחון מול הארגונים, מול משרד הביטחון. זה צריך להיות בסמכות לפחות העקרונות. אתה יודע שיש הרבה דעות ועקרונות, לכן אני מאוד מקווה, או שהם יסיימו את כל העניינים החשובים עד יום רביעי ושר הביטחון יוכל להגיע, או שנקבע מועד סמוך מאוד.

כבוד הרב מצטנע.

עוד לא דחינו את הדיון. אני רוצה ששר הביטחון יבוא. נראה מה יהיה. אם הוא לא יבוא אז לא עשינו כלום.

ברשותך, עוד משפט אחד, איזה שהוא דיוק ובקשה. קודם כל אני מברכת מאוד על ההתאמה של הסכום לצרכים שהמציאות מעלה מידי יום ביומו, אבל בהקשר של החוק ששלומי דיבר עליו, כבוד היושב-ראש, אחד הנושאים שאמורים לבוא לידי תיקון זה התשלום לאלמנות עבור טיפול בילדים שלהן. עד שהחוק יעבור ויאפשר לנו כדין להעניק את ההטבה הזאת, אנחנו מבקשים שבפרוטוקול יצוין שהדרך שהתחלנו בה, אנחנו נמשיך עד לתיקון החוק.

אני מוכרח להוסיף פה משהו. לא רק זה. כבוד הרב, אני יודע שמכיוון שהטיוטות של החוק הזה מסתובבות כבר לפחות שנתיים, יש לא מעט יתומים שדוחים את מועד חתונתם מכיוון שהחוק יאפשר להם הכפלה של מענק הנישואין. מדובר פה על תוספת של 150,000 שקלים. אנחנו כולנו מבינים מה המשמעות של דחיית חתונה. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להגיע, בטח ובטח של יתום צה"ל. אני מבקש דבר ראשון לזרז את זה, ודבר שני, להכריז כבר עכשיו שאנחנו מחילים את זה רטרואקטיבית שהיתומים יכולים לשחרר את הפלונטר הזה, להתחתן עם בחירת ליבם ולהקים משפחה בישראל ולא לדאוג לזה שמדינת ישראל לא תתייצב לצידם מחר. כן להכריז שהסעיף הזה ספציפית יוחל מהרגע שוועדת רובינשטיין פרסמה את המלצותיה.

משרד הביטחון צריך להגיד את זה.

נכון. צריך אישור תקציבי לדבר הזה.

אני רוצה לחדד את הנקודה של ריקי שהיא לא תיבלע במה שאמר שלומי. יש פה איזה שהוא עניין. אנחנו כאמור דנים באופן פרטני בכל מקרה ומקרה, והמקרה היחיד שהוא נוגע להרבה אלמנות זה הסיפור של המטפלת. אנחנו דנים בכל אלמנה בעניין שלה, אבל זו החלטה שאנחנו כבר החלטנו ואנחנו מחליטים באופן פרטני לגבי כל אלמנה כבר תקופה מסוימת. אנחנו מבקשים מכוח העיקרון של השוויון והאחידות, גם מחברינו באוצר שהחלטות פרטניות לגבי האלמנות הללו בהקשר של מטפלת, אנחנו נוכל להמשיך לקבל.

הכוונה לבקשות חדשות, כאלה שלא קיבלו עדיין?

המשך של בקשות או לצערנו גם אלמנות חדשות שנכנסות, כי אין מה לעשות, אנחנו בתקופה כזו. התקציב ב-2025, אגב, הוא גבוה במיוחד.

17 מיליון כולל כבר עד סוף 2025?

כן, עד סוף 2025 ואנחנו לא נחרוג מתקרת התקציב. אנחנו רק רוצים מחברינו באוצר איזו שהיא אמירה שהם הולכים לצידנו בהקשר הזה. גם התקציב גבוה כדי להכניס את אותן אלמנות שבאופן פרטני אנחנו נותנים להן גם את המטפלת.

עכשיו לאסיף תמם.

שלום לכולם, אני אסיף תמם, מייסד תנועת איל"מ, ארגון יתומים לאומיים מדברים. אני יתום עצמאי, תת-נישה משפטית יבשה שבפועל אומרת, יתום משני חללי מלחמה, חלל פיזי וחלל תפקודי. בדיעבד אימא שלי חוותה מוות תפקודי במלחמת לבנון השנייה כשהתייתמתי בגיל שבע ואין לי אפשרות להסתמך עליה, וזה הוכר, אגב, על ידי פרמטרים של ביטוח לאומי ומשרד הביטחון. אבא שלי נרצח בידי הטיל פיזית, ואימא שלי נרצחה תפקודית מההשלכות של הטיל. אתם מדברים על חריגים. במדינה שלא מכירה באובדן היתומים כל היתומים חריגים יחד עם האלמנות, הורים שכולים ואחים שכולים, בוועדות חריגים על תקציב של 17 מיליון, הרחבה כביכול, אבל שאוזל בסוף ל-8 מיליון ואז 6 מיליון. אתם שמים יתומים חסרי עורף משפחתי כמוני להיות במשחקי הרעב אכזרי אל מול אלמנות, הורים שכולים, אחים שכולים ושאר היתומים שהם לא חסרי עורף משפחתי. אתם שמים אותנו במשחקי הרעב על אוכל, על כמה נצליח להשיג יותר כשאין הכרה לאובדן היתומים.

אני הגשתי ועדת חריגים ועוד ועדת חריגים ועוד ועדת חריגים. אין לזה משמעות להכיר בנו באופן מעמד, סטטוס קבוע. זה רק משהו זמני. זה שהתייתמתי מאבא שלי, דוד שלי גם נרצח. המשפחה שלי נפצעו, נפגעי פעולות איבה. אין לזה משמעות אחרי גיל 21. זה הכול רק שיקומי, איך לתקן אותך, אז אני הגשתי נכות. עכשיו אני אדבר על ההכרה. האם לדרך להכרה ביתומים זה שכולם יגישו נכות כדי לבוא לכאן להיאבק, ואז בסוף תצטרכו להכיר ביתומים גם כנכים, גם כנפגעי פעולות איבה או גם כנכי צה"ל וגם כיתומים? זה מה שאני שואל.

אנחנו חייבים עוד תשובה גם לרותי פרמינגר.

אדוני, סליחה שאני מתפרצת. אני רוצה רק להוסיף דבר אחד ששכחתי. אנחנו ראינו במלחמה האחרונה, אנחנו מכירים מה זה אלמנות ומה זה אלמנים, אבל היו גם משפחות שהן לא היו הפורמט הקבוע של נהרג/נרצח הגבר, אז האישה נשארה אלמנה. היו מצבים שהן לא היו נשואות או שהן היו בפרידה שלא הייתה ממש ולא השתכללה לכדי גירושין. אני רק מבקשת שהנשים הללו או המשפחות הללו כי יש גם גברים כאלה, זה לא רק נשים. האם המענה הזה ניתן במסגרת הזאת?

זה על פניו בדיוק המענה שהן צריכות, מה שלא נכנס בחקיקה.

הייתם עסוקים קצת בדיונים אז אולי לא הייתם מרוכזים בשאלות של גב' פרמינגר.

על הגרושות והגרושים.

תשיבו תשובה בבקשה כדי שנוכל לגשת.

האם אנחנו מסייעים לגרושות או לאפוטרופסים אחרים בעניין הזה?

בדיוק. השאלה שלי הייתה על המשפחות לא המסורתיות של יתמות ואלמנות, גם גברים, גם נשים, והאם ניתן תשובה למצבים מיוחדים חריגים שאנחנו כבר דיברנו עליהם?

אני יכולה לדבר רק בשם משפחות שכולות של כוחות הביטחון, מה שאנחנו עושים.

ברור. אני מכניסה את זה שזה יהיה בפרוטוקול, ריקי.

מבחינתנו כשילד מאבד את אבא שלו או את אימא שלו במלחמה הזאת, הוא מוכר כיתום צה"ל בין אם יש לו אימא שמטפלת בו, אלמנה, ובין אם לאו, כשיש צורה משפחתית אחרת.

ידועה בציבור או משהו כזה.

ידועה בציבור היא אלמנה לכל דבר ועניין, אבל אפוטרופסית או גרושה, כל הזכויות שניתנים ליתומים היא מקבלת עבורם. אפילו החוק עכשיו עוד הרחיב לגרושות.

עו"ד ליאת קליין מעמותת "חמניות" שמלווה ילדים יתומים ובני משפחותיהם. השאלה שלי היא על הציבור הזה של הגרושות או האפוטרופסים, באותה נשימה, כל מי שמטפל בילדים היתומים. נכון שהזכויות של היתומים הם עדיין מקבלים, ועדיין יש פערים מאוד גדולים ובסופו של דבר זה פער של משפחה וצרכים של משפחה. השאלה אם לא בדיוק במסגרת הזאת של דברים חריגים ונסיבות אחרות אפשר לתת מענה לאותן משפחות ולאותם צרכים של משפחה, להכניס את זה לתוך הדבר הזה? אני מאמינה גם שאולי יתוקן החוק ודברים ייושבו בצורה אחרת. בסופו של דבר אנחנו מסתכלים על משפחה. הטובה של ההורים היא הטובה של הילדים, וכשאלמנה לא מקבלת זכויות לרכוש דירה או דברים אחרים, זה בסופו של יום הילדים מקבלים פחות בגלל שההורים שלהם נפרדו. אני מבינה שהמסגרת החוקית עושה הפרדה, אבל דווקא כשאנחנו מדברים על חריגים ועל נסיבות מיוחדות, האם שם אנחנו לא יכולים לייצר את ההשוואה הזאת?

מכיוון שמדובר במקרים חריגים מאוד ואת יודעת את זה מספרית, את יודעת שתמיד כשאנחנו רואים איזה שהוא צורך מהותי, צורך של הילד, אנחנו נעשה הכול בהתאם לחוק גם אם העניין כרוך בלהשתמש במכשירים חריגים שהחוק מאפשר לנו כדי לכסות על הפער. יתום הוא קודם כל ילד, שלא נשכח את זה לעולם. המטרה שלנו היא שכל ילד שהתייתם יחווה עד בגרותו ואפילו אחריה מעטפת גם רגשית וגם כלכלית שתעזור לו להיות בבגרותו אדם עצמאי ומשמעותי ומאושר ומפרנס עם קשרים חברתיים, עם עורף משפחתי. לשם כך התכנסנו.

תודה רבה. אני רוצה להמשיך בדיון.

ביקשה מנעמת עו"ד מאירה בסוק.

אתם יכולים לפרט פחות או יותר על מה אתם מדברים? חוץ מלטיפול בילדים, על מה מדובר? אני רוצה לשאול לגבי אלמנות. אני יודעת מדיונים אחרים, יש חלק מהאלמנות עם ילדים שמבקשות שיכירו בשנה הראשונה שלהן כאובדן כושר כי הן לא חזרו לעבודה, הן הפסידו קריירה. הן מקבלות אמנם קצבה כאלמנה אבל המשכורת שלהן היא איננה. האם זה נכנס לתוכו? אם לא, רק תסבירו לי על מה אתם מדברים. תודה.

בקי קשת, בבקשה.

תודה, אדוני. שאלה קצרה. אם אני מבינה נכון את התיקון שמוצע מעבר להגדלה המבורכת כמובן לכספי חסד חיוניים, התיקון בא להגיד שאם יש משהו שהוא יותר רחב ממקרה בודד, רצוי שהדיון יהיה בו שונה. אולי אפילו אם זה מאוד רחב, זה משהו שצריך להגיע לדיון מהותי בכנסת לשינוי חקיקה משמעותית. אם זה לא מטופל, הצעה היא שאם יש מצב כזה שמגיעה שאלה שהחלטתם שהיא רחבה והתקיים דיון עם נציג האוצר והוחלט לא, שתיכנס הודעה נגיד לוועדה שזה המצב, כדי שמישהו ידע שזה שאלה שרציתם להציף כלפי מעלה, כי אחרת זה פשוט יישלל והוועדה אפילו לא תדע לדון בזה. ההצעה שלנו שאם זה לא קיים היום, שיהיה איזה שהוא נוהל שלכם שבמקרה כזה תינתן הודעה לוועדה.

הרב, אפשר מילה אחת לגבי הנושא?

אפשר אבל במשפט אחד.

אומרים שחלק מהדברים להכיר בגרושה זה למען שעוזרים לאם, עוזרים לילד, כאשר יש אלמנות ויש גם אלמנים, ואני לא אומר שזה כולם ככה, יכול להיות שזה מקרים בודדים, שנאמר לי המשפט, אנחנו מניחים שאלמנה או אלמן עוזר ליתום. יש מקרים שזה לא קורה. איזה מנגנון מייצרים למקרים כאלה? אין מנגנון.

מה התשובה של משרד הביטחון?

קודם כל אסיף ואני דיברנו.

הוא מאתגר את המערכת בנושא הזה.

קודם כל הוא מאתגר את המערכת. יש פה עניין של חובת פרטיות.

הוא מאתגר כדי שתהיה חשיבה, ואתם צריכים לחשוב על מה שהוא אמר.

כי אימא שלי אמרה לי שאין לה מחויבות. הקצבה שלה שייכת רק לה. היא אמרה לי משפטים כאלה, אז אני שואל.

את לא חייבת להשיב עכשיו אבל את צריכה להתמודד עם זה ולהשיב.

אני רק אגיד ואני אחזק את מה שאסיף אומר, שאנחנו יודעים שכשיתום מאבד את אחד ההורים שלו, הוא נתון לגמרי, בטח ובטח כשהוא ילד, לחסדי ההורה השני שנותר. אין ספק כזה בכלל.

במקרה כזה אולי צריך למנות אפוטרופוס.

כן, אבל אי אפשר למנות.

העניין ברור.

יש פה בקשה מגב' מור שמלי. בבקשה.

תודה. שמי מור שמלי. אתם רואים אותי כאן ואני נראית די חיה, אבל האמת היא שהחיים שלי נעצרו ב-8.10.2023. מאז אני מתהלכת בעולם חיה-מתה, לא מסוגלת לעשות שום דבר חוץ מלהנציח את בעלי ולנסות להשיג עבורו מעט צדק. אתם יודעים מה קרה ב-8.10 במצרים? כי לצערי האירוע הזה הוא תוצאה ישירה של ה-7 באוקטובר, אך הוא אינו נכנס לנרטיב, ואני כאן כדי שלא תשכחו את 16 הישראלים שהיו בטיול מאורגן במצרים עם חברת פגסוס. כשאירועי ה-7.10 החלו, ובעיקר שכולם יזכרו את שלושת הנרצחים, אלון שמלי, חגי אפרת ואמנון בצלאל. אלוני הוא בעלי, בן 34 לנצח, והסיפור שתשמעו עכשיו הוא חלק בלתי נפרד מהמלחמה הנוראה הזאת שקרעה את חיינו.

ב-7.10 אלון ואני שמענו על מה שמתרחש בארץ, וראינו בחדשות בטלוויזיה המצרית ובטלפון את הכול ללא סינון וצנזורה. אלון ואני דאגנו למשפחות שלנו במרכז ולאח שלו שנמצא עם אשתו ובנותיו בממ"ד במושב ישע. בכינו כל הלילה ודיברנו מה יקרה אם אחד מאיתנו ימות. לא ידעתי שבעוד כמה שעות זה יקרה. אמרתי לאלון שאני לא אחיה דקה בלעדיו. נאמר לנו מחברת הטיולים אחרי שהם ביררו עם הגורמים הרלוונטיים, שנמשיך בטיול כרגיל למרות שהשגרירות כבר הלכה, ושיגבירו עלינו את האבטחה. הגענו בסביבות השעה 22:00 ב-8.10 לאתר עמודי פומפיוס באלכסנדריה.

עברנו בידוק ביטחוני אך המאבטחים משום מה, אלה שהיו אמורים לשמור עלינו נשארו בחוץ, והמאבטח של האתר עצמו שידע כי אנחנו ישראלים וחשב שישראל נכבשת בידי חמאס, הוציא את נשקו האישי וירה עלינו מטווח אפס. הסתכלתי לו בעיניים. אני חושבת שהוא לא ירה בי כי אני אישה. בכדור השני כולם התחילו לרוץ לכל כיוון והיה בלגן. בהתחלה לא ניסיתי לברוח. לא ראיתי טעם כי הייתי ממש מולו, אבל אחר כך ניסיתי לברוח ובגלל הבלגן פשוט נפלתי. קמתי רק אחרי שהייתה דממה. המחבל סיים את הכדורים במחסנית, התיישב על הרצפה, הרים ידיים וכל המאבטחים מסביב לא עשו שום דבר. כשקמתי ראיתי את בעלי ירוי, מת, עם עיניים פקוחות. במשך שעה שלמה שכבתי בוכה וצורחת ליד הגופה שלו עד שהגיע אמבולנס. התחננתי שירו בי גם כי אין לי מה לעשות פה בלעדיו. הם ניסו להפריד בינינו אבל אני ברחתי להם והצלחתי להיכנס לאמבולנס בכוח. כל הקבוצה נסעו לשדה התעופה ואני נסעתי עם בעלי לבית החולים הצבאי באלכסנדריה, שם הפרידו אותנו בכוח. סגרו אותי בחדר במשך 12 שעות ועברתי התעללות נפשית קשה. עבדו עליי שהוא חי ומטפלים בו. אני ידעתי שזה שקר אבל 12 שעות שמפמפמים לי בראש הוא חי ועובר טיפול ושאני אפסיק להגיד שהוא מת, ושאם אני רק אעשה מה שהם אומרים לי, הם ייקחו אותי לראות אותו. ככה הם גרמו לי לשתות כל מיני תרופות שהם רצו שאני אשתה כדי שאני אירגע, אבל לא לקחו אותי לראות אותו. התחננתי לדעת מה הם עושים עם הגופה שלו. ביקשתי לקבל את הבגדים שלו אבל הם אמרו לי שהוא לבוש ושאני אפסיק להגיד שהוא מת. בדיעבד אני יודעת שבשעות האלה שהחזיקו אותי בחדר, הם ניתחו אותו ללא רשותי. גיליתי את זה רק באבו כביר כשהגענו לארץ.

באבו כביר ביקשתי שיבדקו את הגופה ויגידו לי מה עשו לו, אבל אמרו לי שמשרד החוץ אסר עליהם לגעת בו ושחייב להעביר אותו לקבורה. כששאלתי אחר כך את משרד החוץ, אמרו לי שזה לא נאמר. הדבר לא נתפס בעיניי ומקומם את התחושה שאני כנראה לעולם לא אדע מה עשו לו. מהיום הראשון אני פניתי למשרד החוץ שיעזרו לי. התחננתי, תעשו הכול כדי למצות את הדין עם הרוצח. תפסו אותו, אז למה לא עושים שום דבר? התחננתי לקבל את הבגדים של בעלי. זה לא כי זה רכוש, אלא כי זה שבריר מהאדם שאני אוהבת. ביקשתי כמובן להשיג את דוח הנתיחה שעשו לו. נאמר לי שזה ייקח זמן. אחר כך נאמר לי שעבר כבר יותר מידי זמן בשביל להשיג את הדברים האלה. אמרו לי שהרוצח יישפט בבית משפט צבאי באשמת בגידה. סיפרו לי שנשלחו אגרות רשמיות למצרים, אך מצרים אינם משתפים פעולה עם ישראל ולא עונים להם. איזה מן תשובות האלה? העברנו דרכם חטופים, אנחנו מדברים איתם על הסכמים. איך אי אפשר להשיג דברים כאלה פשוטים, דין רוצח, בגדים ודוח נתיחה?

עברו כמעט שנתיים אבל אצלי הזמן נעצר. אני לא עושה כלום מאז. אני חמש פעמים ניסיתי להתאבד. מצאתי את עצמי בבית חולים שבועות מחוברת למכשירים, מנסים להחיות אותי. אני רוצה תשובות. מדינת ישראל בכלל תחקרה את האירוע? מדוע אף גורם לא יוזם פנייה לשתף אותי, מה עושים בשבילנו, אם בכלל? אני רוצה לקבל צילומי אבטחה מהמקום. אני רוצה לדעת שהרוצח נענש בפומבי, לא בשקט דיפלומטי, במלוא החומרה, שמדינת ישראל לא מותירה את דמם של שלושת אזרחיה, וכמובן שהחקיקה תתאים כך שאלון יחשב חלק מה-7.10 והמשפחה שלו תקבל את אותן זכויות.

אני נפגעת איבה, משפחה שכולה, אבל כל מה שעושים, טקסים ל-7.10, הוא לא נכנס. אפילו פה בתמונות בחוץ לא הסכימו להכניס את התמונה שלו, כי הוא לא מת במקום הנכון, בזמן הנכון. אני מצטערת שהוא רק נרצח במצרים ולא פה, כי אז התמונה שלו הייתה יכולה להיות כאן. אומרות לי משפחות הנרצחים, הוא לא נרצח בנובה, אז לי אין קהילה לבוא איתם, שיהיו איתי כי הם 400 ואנחנו שלוש. אני לבד ואין לי עם מי להילחם על הדברים האלה. גם כדי לבוא לפה הייתי צריכה להתחנן שיסדרו לי אישור להיכנס ולדבר. יש קצבאות שנותנים מענקים ל-7.10 וזה חלק מזה. המשפחה שלו, האחים שלו, ההורים שלו לא מקבלים את זה כי רק ירו בו. זה התשובה. אנשים אמרו לי באופן אישי, יש לך מזל שאלון נרצח במצרים ולא פה. מזל. זה מזל? זה לא משנה איך. עזה, מצרים מבחינתי זה אותו דבר. הם נגדנו. הם לא איתנו, כי אחרת היו מענישים את הרוצח והיה לי את כל התשובות שלי ולא היו מתעללים בי במשך 12 שעות.

לסיום אני אגיד רק כמה מילים על אלוני שלי, החבר הכי טוב שלי בעולם. אנחנו יחד מהצבא, 13 שנים וחצי, שמונה מתוכם נשואים. אלון היה אדם משפחתי, צנוע, מצחיק, אופטימי, מלא בשמחת חיים. מעולם לא התלונן. הוא היה איש חינוך מעורר השראה, מורה לחינוך גופני ומדריך כדורגל. גם אני מורה לחינוך מיוחד. אני עכשיו לא עובדת. היו לו כל כך הרבה חלומות לעשות טוב בעולם. היו לנו כל כך הרבה חלומות יחד כמשפחה. הקמנו פה בית. היינו מטיילים בעולם אבל הכול נמחק ברגע. נכון, כל מה שאני מבקשת, שום דבר לא יחזיר אותו או יקל על הכאב, אבל התשובות שאני מבקשת זה המעט שמגיע לאדם כמו אלון, ואני מבקשת שתעזרו לי בזה. תודה.

תודה רבה. יש מצבים ששום מילה שבעולם לא תוכל לבטא. גב' פרמינגר, אתם בקשר?

אני באמת לא מכירה את הסיפור. אני ממש מצטערת. אני רשמתי לעצמי לגשת אלייך אחר כך. אני חושבת שאנחנו רואים פה דוגמה קלאסית של אנשים שהחוק נותן להם מענה כי הם נפגעי פעולות איבה, אבל המקרה הספציפי שלה הוא כל כך מיוחד והוא כל כך צריך תשומת לב אחרת, במיוחד לנוכח ההתנהלות שלך שאני מאחלת לך שתמצאי את הכוח ואלוהים ייתן לך את הכוח לעמוד על הרגליים ולא לרצות עוד פעם אף פעם לנסות לסיים את החיים שלך, כי המשימה שלך היא להישאר, ואולי את מובילה איזה שהוא מהלך שאנחנו יחד איתך ניתן מענים. אני מאחלת שלא יקרו יותר דברים כאלה, אבל אני אשב איתך ואני בהחלט אדבר איתך, ואנחנו פה בשבילך.

תודה.

תודה רבה.

אנחנו נאשר עכשיו ברשותכם, חברת הכנסת דבי ביטון את התוספת של ה-17 מיליון שקלים וגם את ה-8 מיליון. מי בעד אישור התקנות כפי שהקריאה היועצת המשפטית, ענת מימון? ירים את ידו. מי נגד? אין מתנגדים. מי נמנע? אין נמנעים.

הצבעה

אושר

התקנה אושרה.

אדוני, סליחה, אבל לא קיבלנו תשובה לגבי מה התקציב של נפגעי פעולות איבה בנושא של ועדת למ"ד. האם אלה המספרים, מה שאני לא מעריכה ככה אבל מה המספרים או מי קובע?

יש לכם תשובה?

יש ועדה לפנים משורת הדין, אבל אני לא יודעת מה התקציב שלה.

בכל אופן, ענת המנהלת תגיש את שאלתך לביטוח הלאומי ונעביר לך את זה.

אוקיי, תודה רבה. אם מעלים בקודש, אז אנחנו רוצים שיהיה לנו תקציב בהלימה, כי כמו שאתם יודעים, לצערי הרב יש לנו עוד הרבה נפגעים חדשים.

תודה רבה לכולם. ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:40.