פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



17
ועדת החינוך, התרבות והספורט
24/06/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 446
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ח בסיון התשפ"ה (24 ביוני 2025), שעה 11:00

דרישה לפי סעיף 111(ה) לכינוס הוועדה בנושא: מוכנות משרד החינוך ללמידה מרחוק בצל המלחמה מול איראן (הדרישה הוגשה על ידי חברי הכנסת: משה טור פז, יסמין פרידמן, נעמה לזימי, סימון דוידסון, יוסף עטאונה

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז

אלה מוזס - מנהלת אגף א' חינוך על יסודי, משרד החינוך

איל בן זקן - המשנה למנכ"ל משרד החינוך, משרד החינוך

לירון זמיר - רע"ן משרדי ממשלה, פקע"ר, משרד הביטחון

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

ליאור בר-ניר - אחראית תחום חינוך, המועצה הלאומית לשלום הילד

דרור כהן - יו"ר ועדת נוער וקהילה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

מיכאל זץ - סמנכ"ל קהילה, אלו"ט

איילת קציר - יור התנועה, מובילי חינוך בישראל

אביגיל סאמין - יו"ר שותפה של "מנהיגים" ומנהלת מקיף אריאל

תמי סלע

אתי דנן

רויטל יפרח



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

דרישה לפי סעיף 111(ה) לכינוס הוועדה בנושא: מוכנות משרד החינוך ללמידה מרחוק בצל המלחמה מול איראן. (הדרישה הוגשה על ידי חברי הכנסת: משה טור פז, יסמין פרידמן, נעמה לזימי, סימון דוידסון, יוסף עטאונה)

בוקר לא הכי טוב. אני מתכוון לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות ובספורט. היום כ"ח בסיוון התשפ"ה, 24 ביוני 2025, בנושא: דרישה לפי סעיף 111(ה) לכינוס הוועדה בנושא: מוכנות משרד החינוך ללמידה מרחוק בצל המלחמה מול איראן. הדרישה הוגשה על ידי חברי הכנסת: משעה טור פז, יסמין פרידמן – שנמצאת כנראה בשטח בבאר-שבע. חברת הכנסת נעמה לזימי, סימון דוידסון – שנמצא בדיון בוועדת הכנסת, וחבר הכנסת יוסף עטאונה, שכבר אינו מכהן כחבר כנסת לאור הרוטציה הפנימית בתוך המפלגה, והיום או אתמול הייתה ההשבעה של חבר הכנסת הנוסף.

בפתח הדברים אני רוצה להגיד שאנחנו נתמקד בדיון הזה בכותרת הדיון, בנושא של מוכנות משרד החינוך ללמידה מרחוק. אני כן יודע שהיו בקשות שאנחנו נפרוש את הדיון ונעמיק גם במוכנות משרד החינוך בכללותו בנושא הזה של מלחמה, והמענים שניתנו במלחמה. לאור השיחה עם השר, השר ביקש שהנושא של "מה נעשה על-ידי משרד החינוך בזמן תקופת המלחמה", ייעשה בנוכחותו. לכן, אנחנו נכנס דיון נוסף בנוכחות השר בנקודה הזאת.

אני כן רוצה לומר, לפני שאנחנו יורדים למוכנות ומה נעשה ואיך הדברים מתנהלים: אני חושב שמאז הקורונה, תלמידי ישראל, לצערנו, הלמידה הפרונטלית נפגעה משמעותית. ולאור זה שאנחנו למודי ניסיון מהתוצאות של הלמידה מרחוק, כן הייתי מצפה ממשרד החינוך לערוך איזו שהיא בדיקה של אפשרות להתכנסות על-ידי קפסולות, כמובן בהתייעצות עם פיקוד העורף. גם אני מנהל שיח עם פיקוד העורף. זה לא סוד שבפריפריה, במקומות רבים, לתלמידי ישראל אין מקלט מוגן או מרחב מוגן כמו שצריך בבתים שלהם, ויכול להיות שאם היינו מוצאים מתווה של קפסולות מסודרות, היינו שומרים על ביטחונם יותר בבתי הספר שלהם או במקומות אחרים כמו מתנ"סים ועוד.

לכן, אני חושב שהנקודה הזאת חשובה ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מניעים אותה. כמובן שאנחנו בסוף שומרים על ביטחון התלמידים, אבל ביטחון התלמידים הוא לא רק ביטחון פיסי, הוא גם ביטחון נפשי. ביטחון של רצף של למידה ורצף חינוכי, ולכן הדברים האלה צריכים לעלות. אנחנו נשאל גם את המשרד – יכול להיות שהמשרד עשה את הבדיקה הזאת כבר, והבדיקה העלתה שהדברים לא יכולים להתבצע ברמת הפרקטיקה. אני חושב שלפחות צריך לנסות לבחון את הנושא הזה כי זה חשוב. זה המינימום שאנחנו חייבים לתלמידי ישראל.

בהקשר של החינוך המיוחד.

גם החינוך המיוחד וגם החינוך הרגיל כמובן.

אדוני יושב-הראש, תודה רבה על קיום הדיון הזה. באמת, כשאנחנו עוסקים בלמידה מרחוק, יש לזה הרבה מאוד סעיפים. זום פרץ לחיינו בעולם המערבי ובישראל בפרט בקורונה. היו בודדים שעסקו בו גם קודם. אני מכיר בית ספר אחד לפחות שכבר קיים יום בשבוע של למידה מרחוק לפני הקורונה, והוא היה מבתי הספר הבודדים בישראל שגם היו מוכנים כשהאירוע הזה פרץ לחיינו. היום, אחרי חמש שנים מאוחר יותר, כשגם מקומות עבודה רבים משתמשים בכלי הזה, גם לנו בכנסת הוא הרבה יותר זמין לנו ממה שהוא היה, יכולים לדבר על נקודות החוזק והחולשה.

מה שהטריד אותנו, הפונים, ובאמת גרם לנו לפנות, זה מספר נקודות. כאמור, בדיון הזה נתמקד בחלקן. הזכרת תשתיות דיגיטליות, אוכלוסיות מוחלשות, אוכלוסיות ללא גישה לאינטרנט או ציוד מתאים; סוגיית התמיכה הרגשית והחינוכית בתלמידים מרחוק; הצעדים הנדרשים לשוויון הזדמנויות וצמצום פערים; הערכת פתרונות קיימים וזיהוי חסמים עם המלצות אופרטיביות.

אז אני קודם כל מברך על עצם הדיון. אני חושב שחייבת להיות לנו הבוקר תודעה מאוד גדולה, גם אם נתעלם כרגע מהטיל שנורה או לא נורה מאיראן, יורט או לא יורט, והיא שאנחנו לא במלחמה האחרונה. אני לא מבטיח לאף ילדה שלי קטנה שזאת תהיה המלחמה האחרונה. ב-77 שנות קיום של מדינת ישראל – ואני לא אומר את זה בחדווה ולא בשמחה, אני אומר את זה בצער. הרי מדינת ישראל תמשיך לחיות על חרבה, וגם אם נשכיל, כמו שאני חושב, לסיים את המלחמה בעזה, להחזיר את החטופים, יהיו לנו איומים גם בעתיד, ולמידה מרחוק צריכה להיות חלק מארסנל הלמידה החינוכי של ישראל. היא לא מחליפה עבודה רגשית, היא לא באה במקום אינטראקציה אנושית, אבל היא חייבת להיות כלי עבודה זמין.

אני אומר עוד דבר – למדנו גם, ולפני שנכנסתי לכנסת אפילו ניסיתי לקדם מהלך כזה, אסטרטגי יותר, שבתחומים מסוימים, למידה מרחוק גם יכולה להיות תחליף. כלומר, לא באינטראקציה אנושית אבל יש דברים שניתן לבצע היום מרחוק ושגם יכולים להחליף חלקים. אני אומד את זה בין 10% ל-20%, אני מעריך שבעתיד זה יהיה יותר.

הייתה לי חוויה שתיארתי פה, בוועדת החינוך, לפני כמה שנים עוד כשהקורונה הייתה, איך ילד שלי ישב על משחק מחשב מול ילד באיראן, אפרופו, ושיחק נגדו. דבר שאי אפשר היה לשער לפני שנים לא רבות, ותקשר איתו באנגלית, שהוא למד הרבה יותר טוב ממשחקי המחשב מאשר מהשיעורים בבית הספר או בבית. כלומר, הסיפור הזה של כלים ושימוש בהם חייב להיות חלק קריטי מההון האנושי, מהפיתוח הטכנולוגי של ישראל ומהעתיד שלנו כדי שנוכל להתפתח כמדינה, ועל כך אנחנו מבקשים שנעסוק בדיון הזה והן בדיון הבא, שכאמור אמרת שיתקיים בשאיפה במהרה בימינו. תודה.

תעלו את מועצת התלמידים והנוער בבקשה. דרור כהן, בבקשה. שלום דרור.

שלום לכולם. בוקר טוב. אני מקווה שכולם בטוב. אני דרור, בן 17, מפתח תקווה. אני יו"ר ועדת נוער וקהילה במועצת התלמידים והנוער הארצית. קודם כל, אשמח להתחבר לדבריו של יושב-הראש בפתיחת הדיון. השנים האחרונות היו מורכבות מאוד, בלשון המעטה, לתלמידים ולנוער במדינת ישראל. עוד מתקופת הקורונה, עברנו עיצומים וסבבי לחימה רבים, מה-7 באוקטובר. גם המבצע האחרון באיראן לא מסב לנו תקופה פשוטה. אנחנו חושבים, בתור התלמידים והנוער, וחשוב לי להציף את השאלה כמה הלמידה בזום היא למידה משמעותית? האם בכלל אנחנו צריכים להסתכל עליה כמנוף שהוא משמעותי, שהוא רלוונטי ללמידה? אני, את רוב החטיבה שלי, העברתי בזום. אני לא יכול להצביע על כמה דברים באמת למדתי ויכולתי לקחת מהזום. אולי כן צריך לחשוב, במצבי חירום, איך אנחנו מתייחסים למצב הזה. האם לא כדאי לעבור ללמידה אישית, לקבוצות קטנות? ולא כולם יחד. שוב, הפלטפורמה של הזום יכולה להיות טובה בכלים מסוימים אבל לא בכל המקצועות. זאת אומרת, במיוחד אחרי כל מה שעברנו בשנים האחרונות, לתלמידים קשה לשבת מול המסך, במיוחד שעות מרובות, אם אנחנו מדברים על תלמידי התיכון, ולהקשיב למורה כשאתה יושב מול המחשב שלך, ובקלות אתה יכול לעבור לשחק במחשב או לדבר עם החברים שלך. וגם למורה, ולתהליך החינוכי והרגשי – קשה להעביר אותו דרך הזום. בגלל זה, אנחנו מאמינים שכן חשוב להשריש את הפלטפורמה הזאת, אבל בצורה מסוימת, לכוון לקבוצות שהן יותר מצומצמות, לשאוף לבצע שיחות אישיות בתקופה הזאת הרבה יותר מאשר בימי שגרה, ובעיקר לראות את התלמידים, שזה דבר מאוד מאוד משמעותי.

נקודה אחרונה שחשוב לי להציף, ספציפית על הימים האלה – אנחנו נמצאים היום ב-24 ביוני. הלימודים בחינוך העל-יסודי הסתיימו לכאורה לפני ארבעה ימים. אנחנו נמצאים בסוף המערכה עם איראן ועם הפנים קדימה לקראת מועדי ב' של הבגרויות. היום אנחנו נמצאים בסיטואציה שהיא מורכבת, וחשוב לנו ואנחנו גם בקשר בנושא גם עם משרד החינוך וחשוב לי להציף גם כאן, שחשוב לנו מאוד לקבל את התגבורים ואת המענים, בין אם זה בזום ובין אם זה בצורה פרונטלית, כמו שיושב-ראש הוועדה הציג, בין אם זה דרך קפסולות או אפילו להחזיר כיתות לתגבורים כי זה באמת חשוב ומשמעותי אחרי התקופה הזאת, שהייתה לנו בכלל לא פשוטה, ואולי גם נכון לשקול הקלות בהקשר הזה, כי באמת אנחנו עוברים ימים לא פשוטים בכלל. אני ניגש בשבוע הבא למועד ב' שלי במתמטיקה אחרי כמעט חודשיים שלא נגעתי בחומר – זה מצב מאוד מורכב.

תודה גדולה על הדיון ותודה למשרד על השותפות. שנדע ימים טובים.

אמן. תודה רבה, דרור. איילת קציר ממובילי חינוך, בבקשה.

תודה. אני יושבת ראש תנועת "מובילי חינוך", מפקחת לשעבר במשרד החינוך. אנחנו יודעים שבמרחב הציבורי יש שתי מצוקות עיקריות: האחת היא הבדידות שמתקיימת אל מול הזים. השנייה – המצוקה המאוד גדולה, בעיקר של התלמידים הבוגרים, בעניין מבחני בגרות.

עכשיו, מבחני הבגרות הם לא רק צורך של התלמידים עצמם אלא גם צורך מדיני. זה משרת את הצבא, זה משרת את האקדמיה, זה משרת המון גופים שקשורים במדינה, גופים מדינתיים. ולכן, נדרשת כאן חשיבה אחרת של משרד החינוך. אם אנחנו נמשיך בתקופה שהיא מתמשכת כבר שנים – הרי בסוף, החירום הזה הפך לשגרה. אם לא שמנו לב – זאת השגרה שלנו בשנים האחרונות. ולאורך השנים שלי לפחות במערכת החינוך, אני זוכרת עוד המון המון תקופות כאלה של חירום.

לכן, צריך להביא איזו חשיבה אחרת, בעיקר כששר החינוך מדבר על חדשנות, מדבר על קידמה, מדבר על הובלה של תהליכים שיובילו למצוינות. מה עושים? ראשית, מתאימים את המבחנים לתקופה הזאת, שהפכה להיות השגרה שלנו. זאת אומרת, מבחנים קצרים יותר, שאלונים קצרים יותר, ויש אנשים מצוינים במשרד שיכולים לחשוב על עוד הרבה דרכים, עוד מועדים, עוד תוספות זמן אם צריך. אפשר לעשות הרבה דברים. אבל אפשר גם להשתמש בפלטפורמות שמשתמשים בהן בכל העולם כמו למשל הבת שלי, שסיימה לימודי משפטים, עשתה את כל המבחנים בפלטפורמה שנקראת "תומאס". אוניברסיטאות אחרות השתמשו ב"מודולה". יש דרכים לעשות את זה מבלי לחשוד בהעתקות. הרי אלה הביטויים שיצאו במהלך התקופה הזאת, שאי אפשר להתגמש עם העניין של מבחנים. משרד החינוך יכול למצוא את הדרך לאפשר לכל תלמיד ותלמיד, להוריד ממנו את הנטל הזה של איך הוא יסתדר, והיום הטכנולוגיה הזאת קיימת. מעבר לזה, זה משרת את המדינה.

דבר נוסף – הלמידה המקוונת הזאת, שתמיד הופכת לעניין של חירום, ללמידה של חירום, צריכה להיות חלק מהשגרה של מערכת החינוך, עם קורסים אסינכרוניים, היום ילדים רשומים לקורסים במגוון תחומים באוניברסיטאות שונות בכל העולם. למה המדינה שלנו, למה מערכת החינוך בישראל, בעיקר בעידן שחסרים מורים מקצועיים, בטח בתחום המדעים, לא מאמצת פלטפורמה כזאת? לא מבססת פלטפורמה כזאת? אם דוברת עברית, אם דוברת אנגלית – זה רק יכול להריץ את הילדים שלנו קדימה.

זאת אומרת, אם עד עכשיו השתמשנו בכל הטכנולוגיה הזאת רק בשעת חירום, אנחנו צריכים לווסת את העבודה הזאת לא במקום הורים, לא במקום ביקור של תלמידים בתוך בית הספר אלא מתוך בית הספר לאמן וללמוד ולהשתמש כמו יתר מדינות העולם, ויש מדינות שעושות את זה, בפלטפורמות אסינכרוניות, מקוונות.

מעבר לזה, גם כמפקחת, ועבדתי גם בתקופת הקורונה במשרד – הייתה מצוקה מאוד גדולה של מורות וגננות, איך אנחנו עכשיו מייצרות את התכנים כשאנחנו, עצמנו, נמצאות בתוך מצב חירום, עם ילדים קטנים בבית ובחוסר אונים? אז בד בבד צריך לייצר את המאגר הזה. אי אפשר פה לסמוך על אלתור. אי אפשר פה לסמוך על אם אנחנו רוצים בכל זאת, מה שנקרא, גם להתקדם עם הלמידה וגם לקבל את התמיכה ולתת את התמיכה הרגשית לילדים. לייצר מערכים מובנים, לייצר גם מערכת שעות מובנית ולא להתחיל להסתמך על יכולת או אלתור של מורים, ומי שיכול – יכול, ומי שלא יכול – לא יכול. ככה זה ייתן מענה מקיף לכלל התלמידים.

ודבר אחרון שאני רוצה להגיד – הרי מיד יקומו פה ויגידו שיש תלמידים שאין להם את היכולת להתחבר למחשבים. יש תלמידים שאין להם בכלל את האפשרות ללמוד לימודים מקוונים. לדעתי, פה זה משהו שצריך להיעזר ברשויות. הרי הרשויות המקומיות, השלטון המקומי, הוא שותף של משרד החינוך. וצריך להתחיל לייצר את החיבורים האלה, את המקומות האלה, את המרכזים האלה, ששלטון מקומי יכול לתת את המענה הזה לאותם תלמידים שאין להם את האפשרות להתחבר מכל מיני סיבות.

מה שאני רוצה להגיד זה ששום דבר לא בא במקום קשר אישי. הקשר האישי של מורים-תלמידים הוא קשר מאוד מאוד חשוב. חשוב שהתלמידים והילדים שלנו ייפגשו האחד עם השני, וצריך למצוא לזה את הפתרונות, אם זה בקפסולות קטנות או במפגשים של אחד על אחד. אפשר לייצר את זה. ויאללה, קדימה לקידמה, לייצר את החוסן הזה וקודם כל לייצר את הוודאות ואת הביטחון אצל הילדים הבוגרים שלנו, שצריכים לצאת מהמערכת ולא יודעים מה ילד מחר. ככה יוצרים את החוסן. תודה.

תודה, איילת. תעלו בבקשה את מיכאל זץ מאלו"ט, סמנכ"ל חטיבת קהילה.

שלום, אדוני יושב-ראש הוועדה. שלום לכל החברים. נראה לי שאני פה בין הבודדים שידברו כנראה על החינוך המיוחד. אז בכל המצב הזה, אני רוצה לדבר על הסיפור של תלמידי החינוך המיוחד, שגם הם אחרי סבב של קורונה, 7 באוקטובר, עוד מבצע שהיה באמצע של "שומר חומות". כשאנחנו מדברים על למידה מרחוק צריך להבין שלא כל תלמידי החינוך המיוחד, המתכונת של למידה מרחוק מתאימה להם. הם לא יכולים לשבת הרבה פעמים מול מחשב כי הם צריכים תיווך, הם צריכים מישהו שיישב איתם והרבה פעמים זה ההורים שלהם, שגם צריכים לעבוד. זה מעורר הרבה מאוד קשיים. אנחנו פתחנו מוקד בתחילת העימות הצבאי האחרון. לפני כשבוע קיבלנו עשרות פניות של הורים, שמתקשים בתיווך השגרה, גם ביום הזה שהם צריכים להיות עם הילדים ויש גם ציפייה מהמעסיק ללכת לעבודה, ומערכת החינוך פחות נוכחת, הזום פחות רלוונטי. וכשאנחנו מדברים על למידה מרחוק, צריך לראות שגם תלמידי החינוך המיוחד מקבלים מענה דיפרנציאלי שמותאם להם וליכולות שלהם ולצרכים שלהם.

אני מסכים עם מה שאמרו קודמיי, שאחרי כל-כך הרבה סבבים של מלחמות ורדיפות, אז יש כבר איזה שהוא ידע שהיה אמור להצטבר ואנחנו יודעים מה עובד ומה לא עובד. אנחנו יודעים איך ליצור קשר עם כל הילדים ולחלק אותם לכיתות חנ"מ, תלמידים משולבים. כל התלמידים האלה צריכים - - - ברגע שהם נמצאים בסיטואציה שלא מתווכת נכון וגם אין לה סוף וכל השגרה שלהם משתבשת, אנחנו חווים אצל הילדים האלה רגרסיה מאוד גדולה. הרבה פעמים הרגרסיה הזאת היא בלתי הפיכה והדברים שמתקדמים לאורך השנה, בדיוק במצבים כאלה הקרקע נשמטת להם באחת, וכל הצעדים שהם עשו – הם פשוט הולכים אחורה.

אז הציפייה שלנו ממערכת החינוך בכלל וממדינת ישראל היא להסתכל על ילדי החינוך המיוחד. לעשות הפקות לקחים על דברים שהיו בעבר, ולראות את הצרכים הדיפרנציאליים ולתת להם מענה, כמו שאדוני אמר, חלק בעזרת קפסולות, חלק בעזרת זום וחלק אולי בעזרת מענים פרטניים, כמו שאמר דרור. אבל אין ספק שנדרש פה מענה דיפרנציאלי כי לא הכל מתאים לכולם, העיקר להגיד שעשינו שיעור ספורט בזום. שיעור ספורט בזום – חבל על הזמן של הילד.

אני מבקש שהקושי של ילדי החינוך המיוחד וההורים שלהם יישמע בפורום הזה. תודה.

תודה רבה. ליאור בר-ניר, המועצה לשלום הילד, בבקשה.

תודה. קודם כל, אני רוצה להגיד שאנחנו מקבלים הרבה פניות בעיקר מהמגזר הערבי, שמעלות תחושות קשות של מצוקות רבות של ילדים ונוער. פה אני גם רוצה להדגיש את החשיבות של מערכת החינוך, גם בהקשר הלימודי וגם בהקשר של התמיכה הרגשית, במיוחד בימים כאלה של חוסר ודאות ושל כאוס. אז חשוב שהמענה יינתן גם בהקשר הזה. אני לא רוצה להפיל את הכל על משרד החינוך אבל יש פה למשרד החינוך משקל והם פקטור משמעותי בחייהם של כלל התלמידים והנוער, וחשוב שהמענה יינתן גם בהקשר הזה.

בנוסף, אני רוצה לשאול את משרד החינוך, איזה מסקנות ותובנות נלמדו מהתקופה של הקורונה ו"חרבות ברזל"? מה נלמד, ואיך הן מיושמות היום? כי ממה שאנחנו שומעים מהשטח, לאו דווקא הכל מיושם כמו שצריך, אם זה מבחינת אספקת מחשבים וטאבלטים לאוכלוסיות תלמידים שאין להם את האפשרות להתחבר. אם זה מבחינת תשתיות. איך מתמודדים עם תלמידים שפונו מהבתים שלהם? אשמח לשמוע נתונים ממשרד החינוך ואיזו שהיא תכנית עבודה לפעולה בשעת חירום, כי כמו שנאמר גם קודם, שעת החירום הזאת היא איך שהוא השגרה בכל חמש השנים האחרונות. וחשוב מאוד שבגלל שזה כל הזמן קורה והדברים כל-כך דינאמיים, שיהיה איזה שהוא מענה מהיר ומידי כדי לתת איזו שהיא תפוקה מיטבית לכלל התלמידים כי בסופו של דבר, הזכות לחינוך שלהם איך שהוא נעלמת בתוך כל המציאות הזאת. אז כדי לפגוע בצורה המזערית ביותר בזכות החינוך שלהם, אני רוצה לשמוע מה משרד החינוך אומר. תודה.

תודה רבה. אביגיל סאמין, יו"ר, שותפה ומנהלת מקיף אריאל.

שלום וברכה. ראשית, אני מבקשת לחזק את חיילינו וכוחות הביטחון. אנחנו כל הזמן אומרים שככל שהעורף חזק, אז החיילים שלנו בחזית יותר חזקים. אני רוצה לומר כאן תודה לעורף שלנו. כוחות העורף שלנו בבתי הספר עושים בימים האחרונים, כמו בשנתיים האחרונות, ככל יכולתם מעל ומעבר. מורות שהבעלים שלהן בחזית, שמתמודדות גם עם הילדים הפרטיים שלהן בבית, מתקשרות באופן אישי, עושות שיעורים באופן אישי – עושים הכל. מנהלים ומורים יוצאים מגדרם על מנת לחזק את הילדים במציאות הבלתי אפשרית.

אני רוצה להתייחס בקצרה לשלוש נקודות: 1. בגרויות, 2. יסודי, 3. חינוך מיוחד. לגבי הבגרויות – צריך לזכור שתקיפת ישראל באיראן, ושוב לחזק אותן, התרחשה ב-12 ביוני. כל מי שמכיר את הלו"ז בבתי הספר העל-יסודיים יודע שב-12 ביוני, כבר 98% מהבגרויות מאחורינו. הילדים עשו גם במקצועות שנשארו, כמו למשל פיסיקה ומדעי המחשב – עשו כבר חלקים מהמבחנים במקצועות האלה. זאת אומרת, מה שנותר זה באמת כלום מכלום, מעט מאוד מבחנים. ולכן, כל הסאגה מבחינת בגרויות יכולה להיפתר בהחלטת השר במהירות רבה. יש לבוא ולומר שמה שהילדים צברו במהלך השנתיים, כל המשימות, כל המבחנים, כל מה שהם עשו במשך שנתיים, יעמוד להם בעת הזאת, והציון הבית-ספרי הוא הציון שיקבע. כי גם אם אנחנו נשווה את מה ששווה ציון שנבנה במשך שנתיים לעומת ציון שיקרה בעוד שבוע או שבועיים או מתי שיהיה בתנאים לא טובים, כי אל תשכחו שהילדים שלנו אמורים להתגייס כבר ביולי, אז ילדים כאלה, שהבחינה שלהם אחרי שבוע שלא ישנו כמו שצריך. לדחות להם את הבחינה ולגרום לכך שיעשו בחינה אחרי שהם לא חזרו כמו שצריך למרות שהמורים עושים להם זומים ומתרגלים אותם ושולחים להם חומרים – זה לא אותו דבר. אני לא צריכה לספר לכם מה קורה כשהם לא ישנים בלילה.

ולכן, באמת באמת, מבחינה פשוטה, צריך לדעת שהציונים הבית-ספריים שהזנו עד אתמול, אלה הציונים שמשקפים עבודה של שנתיים ואף שלו, ומגיע לילדים האלה שעברו שש שנים לא פשוטות, לקבל את ברכת הדרך משרד החינוך, בהמלצת ועדת החינוך החשובה שכאן, ולומר להם: ילדים יקרים, עבדתם שנתיים, שלוש, למדתם שש שנים בתנאים לא פשוטים, אנחנו פוטרים אתכם מהכלום של הכלום שנשאר. אני אומרת שיש ילדים שסיימו את כל הבגרויות שלהם. אז לכן, בואו נקרא לעניין בשמו – צריך לתת פטור אלא אם יש מישהו שמבחינת בחירה אומר: אני רוצה להצטרף לילדים שלומדים בבתי ספר אקסטרניים וכולי, אני כן רוצה להיבחן. אבל חוץ ממנו, ולדעתי מתוך מה שאני שמעתי מהבוגרים שלי, מהשמיניסטים והשביעיסטים – הם רוצים שנגיד להם: די, אתם משוחררים. ואז הם יוכלו להתארגן לשלב הבא בחיים שלהם – הצבא.

חוץ מזה, יש מועדי ב', וצריך לתת את הזמן לתרגל ולעשות אותו. אבל על זה לא אבזבז עכשיו זמן. בכל אופן, מה שחשוב הוא שאנחנו מנהלי בתי הספר, אנחנו מכירים את השטח, אנחנו יודעים להגיד לכם שאפשר בלב רגוע לשחרר אותם, ומותר לקבל החלטה כי כל פעם שמעכבים החלטה, אנחנו גורמים לשטח, לילדים שגם ככה מותשים ולצוותים, לסבל נוסף. בשביל מה? בואו נקבל החלטה מושכלת כי גם לא להחליט זאת החלטה, אבל היא גרועה.

לגבי היסודיים – תראו, הצוותים של היסודיים עשו מאמצים רבים מאוד. נכון שזה מורכב. אני בטוחה שכל אחד מכם ראה איך הם ג'ינגלו ומה הם לא עשו, איזה תכניות. מה נשאר? אנחנו עכשיו ב-24 ביוני. יש עוד כמה ימים – וחלוקת תעודות. לגבי הדברים האלה, בדרך כלל מדברים על בוא נראה כל רשות – מה היא יכולה. ואנחנו באים ואומרים שיש את היכולת של הרשות ויש את היכולת של בית הספר. בית ספר הוא לא אותו דבר בכל מקום. יש בתי ספר ששם הצוותים יותר מסוגלים לחזור ולעשות את הדברים, ויש בתי ספר שחזרת הצוותים מותנית בזה שגם לילדים הפרטיים שלהם יש מסגרות ושהם באמת מסוגלים להגיע. צריך לזכור, אי אפשר להחזיר רק חלק, צריך להחזיר את כל המערכת כולה. ולכן, כל היכולת לחזרה מותנית ביכולתו של בית הספר לייצר את החזרה הזאת.

הדבר האחרון – חינוך מיוחד. יש לנו חינוך מיוחד, גם בתי ספר לחינוך מיוחד וגם בתי ספר רגילים שלומדות בהן כיתות של חינוך מיוחד. כל הנושא של החינוך המיוחד, כמו שהזכיר כאן חברי לפניי, הוא נושא מאוד מאוד מורכב. יש גם שונות בין אפיוני החינוך השונים. יש ילדים שגם אם אתה אומר להם: בואו עכשיו, אנחנו עוברים למרחב מוגן, זה יכול לקרות אולי בצורה טובה יותר. אבל יש כיתות שאין מצב כזה – הילדים צריכים ללמוד בתוך מרחבים מוגנים. אני יודעת שכולנו רוצים לחשוב שהנה, המלחמה הסתיימה. הנה, אנחנו רואים. חשבנו היום בבוקר שהמלחמה הסתיימה אבל מסתבר שלא בדיוק.

אז הלוואי שהמלחמה תסתיים והשלום יפרוץ והכל יקרה פה מאוד מהר, אבל גם כאשר אנחנו חוזרים, אנחנו זוכרים שאם המלחמה באיראן תסתיים, יש לנו עדיין הרבה מאוד חזיתות לצערנו, ובתי הספר נמצאים בתוך סיטואציה שחייבים לתת לה מענה מותאם קהילה. שזה יהיה ברור שההנחיות חייבות להתחשב בכל בעיה ומורכבות של הילדים הללו. אין ספק שכולנו רוצים שהם יחזרו כמה שיותר מהר ולעזור גם למשפחות אבל אנחנו צריכים לראות שיש מורכבות מאוד גדולה. יש בתי ספר וכיתות שאין להם מספיק מקומות מקלוט ולכן, הם לא יכולים להחליט - -

הנקודה הובהרה. תעברי לנקודה האחרונה בבקשה, אביגיל.

אני ממש מסיימת. אני אומר שצריך לבדוק בכל בית ספר ובכל מורכבות שאכן בית הספר מסוגל לשאת באחריות הזאת.

אני מחזקת את כולנו בע"ה. "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".

אמן. תודה רבה. מיכל מנקס מהשלטון המקומי, בבקשה, סמנכ"לית חינוך וחברה.

שלום לכולם. ראשית, אני רוצה להשתתף בצער המשפחות של ההרוגים הבוקר. אני רוצה להודות למשרדי הממשלה שמסייעים לרשויות – לפיקוד העורף, לרח"ל – שמסייעים לרשויות הנפגעות. אנחנו באירוע שלא דומה לאירועים קודמים. הרבה מאוד ילדים מפונים. משרד החינוך שהתעשת ופתח מרכזי "יחד" ונותן להם מענים. 700 פסיכולוגים פוזרו בין המתקנים. אנחנו באמת בטיפול בנפגעים בגוף ובנפש, מחוסרי בית רבים שצריכים לקבל את כל המענים. אז קודם כל, אני רוצה להודות.

במקביל לדבר הזה, אנחנו גם במצב שהיינו בהרבה מאוד מהימים במצב חירום 4, והקושי הוא גדול להוציא עובדים של השלטון המקומי בזמן הזה לסייע לרשויות. פתחנו שמרטפיות מהיום הראשון לילדי מערכת הבריאות, לילדי העובדים החיוניים של הרשויות המקומיות וגם לעובדים חיוניים שצריך היה, ביניהם גם משרתי המילואים.

הרשויות המקומיות יודעות לעבוד בחירום, ולתוך כל זה אנחנו בקשר הדוק עם משרד החינוך, אני אפילו אגיד יום-יומי, יותר מפעם ביום. מחוברים גם לנתונים, גם למצב. יש הרבה מאוד מוסדות חינוך שנפגעו, שיצאו מכלל שימוש, וכולנו יחד, גם מינהל הפיתוח וגם מרכז השלטון המקומי והאזורי, שעובדים ורוצים לקדם את זה מהר. העבודה תהיה מול מס רכוש, ואני מאוד מקווה ומנצלת פה את הבמה, שנעשה את כל המאמצים, למרות הכל, כדי שיפתחו ב-1 בספטמבר, אותם מוסדות.

ואם כבר נגעתי במוסדות שנפגעו, אני רוצה לתאר לכם את המצב מבחינת התשתיות של הרשויות המקומיות: הרבה מאוד מתושבי מדינת ישראל, זה לא משהו שאתם לא מכירים, חסרי מיגון. ובהסכמת פיקוד העורף ורח"ל, פתחנו את בתי הספר לטובת השכנים שמתגוררים בסמיכות בכדי שיוכלו להגיע למקלטים ולמרחבים המוגנים של המוסדות. חלק מהם משמשים את התושבים גם ללינה. בתוך כל זה, יש גם תלמידים שיושבים בבתים. אי אפשר למדוד כאב או קושי אבל אנחנו מכירים את הקושי הגדול יותר של משפחות ושל ילדים בחינוך המיוחד. יחד עם משרד החינוך אנחנו עושים צעד צעד לראות איך אפשר לתת להם שירותים ומענים שכבר ניתנים בשטח, פחות טובים, ואפרופו הדיון, טיפולים שניתנים על-ידי משרד החינוך בזום, שזה לא זה ויש מי שיבקר את זה אבל זה הרבה יותר ממה שאפשר כרגע. כל זה הודות לתשתיות ולדברים שהיו מוכנים קודם לכן, ולא הכל ורוד. יש רשויות שאין להן תשתיות כאלה ואנחנו, מרכז השלטון המקומי, כבר מימי הקורונה פועלים כדי לקדם את עבודת משרדי הממשלה ואת התקצוב להכנת התשתיות.

באשר ללמידה מרחוק – אפשר לומר שלא כל הצוותים יודעים או פועלים או מפעילים. אני יכולה לומר, בוודאי שבמשרד החינוך יודעים טוב ממני שהיום, להבדיל מהקורונה, אין דבר כזה שלא יצרו קשר עם תלמיד, ואנחנו מדברים על קשר יום-יומי. הצוותים עובדים בשיתוף פעולה מאחורי הקלעים לכאורה, אבל בקשר של חיזוק, חוסן, של תחושת שייכות וחוסר ניתוק. אין לאף אחד היום כוונה להשקיע בלימודים ולעשות הכנות למבחן כזה או אחר. נושא הבגרויות הוא לא נושא הישיבה. דנים עליו רבות, ואני בטוחה שגם במקרה הזה אני יודעת שמשרד החינוך בקשר לא רק איתנו אלא גם עם מועצת התלמידים הארצית וגם עם ארגון ההורים הארצית. אלה, שאני רואה אותה כאן בזום, בוודאי שתדע להרחיב, לא אני זו שצריכה לדבר.

כמרכז שלטון מקומי שלחנו את עמדתנו, את חוות דעתנו. האחריות הישירה וההחלטה היא של קובעי המדיניות מול שר החינוך.

בנוגע לתשתיות, מכשירים – אז מעבר לתרומות שאנחנו מגייסים ונענים ומפנים לרשויות, יש גם מהלכים של משרד החינוך, של שרית בוודאי, שחוזר על עצמו כרוטינה. היה גם בקורונה, גם באוקטובר ואחרי אוקטובר, וגם עכשיו. אנחנו יודעים ועדים לצורך של מחשב נייד או אייפד, טאבלט או טלפון נייד. למשפחה זה לא מספיק כי יש יותר מילד אחד במשפחה שצריך להיות בקשר ובתקשורת עם הצוותים שלו והחברים, ולכן משתדלים לפזר כמה שיותר, שלא לדבר עכשיו על אותם ילדים שנמצאים במרכזי הפינוי, ואנחנו מדברים לצערי על מאות רבות, שאין להם דבר וחצי דבר שקשור במכשירי הקצה.

אז תמיד אפשר לעשות טוב יותר, תמיד אפשר לעשות נכון יותר. אין ספק שצריך לעשות חשיבה מעמיקה ויסודית על איך מלמדים לא רק בגלל מצב החירום, אבל בוודאי שבחירום אנחנו טובים לצערי. תודה.

תודה. משרד החינוך – אלה מוזס או דוקטור איל בן זקן מחדר המצב. עד שתתחברו, אני אגיד שאני מבקש מהמשרד להגיד לנו איך הדברים עובדים ומה נעשה, וכמובן מה האתגרים, מה הכשלים, אם קיימים כאלה. איפה אנחנו עומדים ברמת התשתיות, חלוקת מחשבים וטלפונים כמובן. וכמו שהוזכר על-ידי מיכל מנקס מהשלטון המקומי – איפה אנחנו עומדים בנושא של תלמידים שנמצאים עכשיו בבתי מלון, במרכזי פינוי? זה נכון שאנחנו נמצאים בסוף השנה אבל ישנו ציבור לא קטן של תלמידים מהציבור החרדי, שממשיך ללמוד בעוד כחודש וחצי בערך. תוכלו לתת על זה את הדגש ולהגיד לנו מה בכוונתכם לעשות? וכמובן, גם החינוך המיוחד שממשיך את הלמידה. בבקשה.

צוהריים טובים. חבר הכנסת טייב, תודה על הזימון הזה היום. אנחנו מקשיבים כמובן לכל הדברים. בכמה מילים, אני רוצה להתחבר גם למה שמיכל אמרה, וזה חשוב גם להגיד את זה פה: אנחנו בקשר כל הזמן עם כל השותפים הרלוונטיים יותר מפעם אחת ביום. כפי שאתה רואה, זה גם עולה מהשטח. עדיין הוועדה הזאת מאוד חשובה, שאנחנו שומעים את כולם וזה חשוב לנו לשמוע ולהקשיב כמובן.

שמעתי גם מה אמרת קודם, כמובן, על מה שהשר אמר על מערכת החינוך במבצע "עם כלביא", אז כמובן ששווה שהדיון הזה יהיה עם השר. רק בכמה משפטים – כפי שאתם רואים, אנחנו נמצאים בחדר המצב של המשרד, שפתוח 24/7 מפתיחת המבצע הזה. רק בשביל לסבר את האוזן – אנחנו קיימנו תרגיל גדול מאוד של מטה המשרד עם כל השותפים, כולל הרשות המקומית, פיקוד העורף, רח"ל, 48 שעות לפני הפתיחה. אנחנו עשינו תהליך למידה עמוק מאוד במשרד, והגענו לפתיחת המערכה הזאת, וזה גם מה שמיכל אמרה, במקום שבו המערכות שלנו יותר מוכנות. תמיד יש מה לשפר, תמיד יש מה לקדם אבל כמובן שהמערכות שלנו הגיעו במצב מוכן, אחרי שעשינו הפקת לקחים.

נסביר עם מה אנחנו מתמודדים כבר מהיום הראשון: פתחנו את מרכזי ה"יחד", שזה מרכזים של המפונים. יש 45 מרכזים כאלה, זה מאמץ עיקרי של המשרד שהאנשים יהיו בשטח ויפגשו את המפונים. מינהלת הנפגעים, שהוקמה אחרי ה-7 באוקטובר, פועלת ומתפקדת, וכמו שנאמר פה הפסיכולוגים בשטח, אנשי השפ"י בשטח, וזה מאמץ עיקרי של המשרד.

אנחנו מקיימים הערכות מצב שוטפות כל יום, עם כל השותפים, עם שעון לחימה מסודר. אנחנו שמים דגש, כמאמץ עיקרי, על ההיבט הרגשי. פתחנו את המוקד כבר ביום הראשון, וכמו שאמרתי, השפ"י נמצאים בשטח. יש לנו מנגנון של מתנדבים, כמובן הכל בהתאם להוראות פיקוד העורף, שמרטפיות שנפתחו לטובת מתן רציפות לעובדים הכרחיים. אני רוצה לשוב ולהדגיש שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא, יום-יומי עם השותפים, ובעיקר עם הרשויות המקומיות. אז זה בהקשר הזה.

לגבי למידה מרחוק – נמצאים פה אנשי המקצוע מתוך המשרד, גברת אלה מוזס וקובי רפאלי. שוב, אני רוצה להגיד ברמה האישית שאנחנו מכירים את הבעיות ולצד זאת, אני יכול להגיד לך ברמה האישית וזה גם נאמר פה – הילדים שלי, נגעו בהם. נגעו בהם בדרך הזאת, דיברו איתם, ועל-פי ה"טול" שנקבע, זה היעד הימים הראשונים של הלחימה, כאשר עוברים ללמידה מרחוק.

אז זה היה ככה מלמעלה, עכשיו אלה תמשיך.

(באמצעות מצגת)

צוהריים טובים לכולם. אשמח אם תעלו את המצגת.

המצגת עלתה, אלה.

תודה. אנחנו לא רואים אותה כאן, אבל ככל שאתם רואים אתה זה בסדר גמור. אז צוהריים טובים לכולם. תודה רבה לחבר הכנסת יוסי טייב על ההזמנה הזאת, זו בהחלט הזדמנות לעצור רגע אחד מהמרוץ המטורף ולעשות זום-אאוט על כל התהליכים שהמשרד מבין ואמון ואחראי עליהם.

אני גם שמחה לראות פה הרבה מאוד שותפים ביום-יום שלנו בזום. עם מרבית מהאנשים פה אנחנו במפגש יום-יומי בפורומים כאלה ואחרים, גם כדי לשמור על קשר, גם כדי להיות בהקשבה לצרכים שעולים מתוך השטח, וגם על מנת שכולנו, כגוף אחד, נהווה חוסן ועוגן עבור מוסדות החינוך, עבור הקהילה כולה, עבור צוותי החינוך שעושים עבודה מאוד מאוד מורכבת ואינטנסיבית ויום-יומית, וכמובן עבור התלמידים של כולנו.

אני אתחיל בהגדרת הבסיס של משימת המשרד: המשימה הזו היא משימה שמלווה אותנו לאורך השנים האחרונות, בטח ובטח ב"חרבות ברזל" וב"עם כלביא". אז משרד החינוך, בסיוע פיקוד העורף, ארגוני החירום והשלטון המקומי, פועל לשמור קודם כל על ביטחונם ובטיחותם של התלמידים והעובדים. לצד זה, אנו אמונים לתת מתן שירותי חינוך בחירום לכלל המגזרים, ואתייחס בהמשך לדברים שעלו פה, על מנת לאפשר רציפות תפקודית לכלל היבטי הפעילות החינוכית והמשרדית. כל זאת, כחלק מהחוסן הלאומי וכתנאי מרכזי לאפשרות של חזרה לשגרה. כל הזמן להחזיק את החירום כאירוע מתמשך אמנם, אבל לצד זה להסתכל קדימה, להסתכל על החוסן, על העוגן, ולחשוב על היום שאחרי.

משרד החינוך, כמו שאמר קודם איל, עשה מהיום הראשון, מהבוקר של יום שישי, התאמת יום העבודה של כולנו לשעון פעילות של המלחמה. הרחיב את המענים של מינהלת הנפגעים, שכמו שאמר איל, פעלה ללא הפסקה מהיום הראשון ל"חרבות ברזל". וכאן נתייחס בהמשך גם לנפגעים שיש לנו לצערי, במשרד החינוך, גם בצוותי ההוראה וגם בקרב התלמידים שלנו. גם נפגעים פיסית וגם הרוגים, ולכולם אנחנו דואגים לתת מענה.

אנחנו מדברים על מוקד סיוע רגשי שפועל 24/7, מהשעה הראשונה של האירוע. כמובן שהעצמנו את הפעילות שם גם בלילה וגם ביום, כפי שנאמר, וכמות הפניות שנכונה להיום היא למעלה מ-6,000 פניות, כאשר להרבה מהפניות יש טיפול המשך. כלומר, אנחנו מזהים את הקריאה לעזרה, את הצורך, ואנחנו מפנים לטיפול המשך אחרי ההכלה, מיפוי וזיהוי הקושי.

לצד זה, כמו שאמרתי קודם, תגבור של כל הסדירויות ושל הפורומים, פנים-משרדיים, חוץ-משרדיים. איגרת יומית של המינהל הפדגוגי, שמרכזת את כל ההודעות לשטח. האיגרת מועברת באותה שעה לכלל השותפים שלנו בשטח – מחוזות, מנהלים, מפקחים, רשתות, רשויות, אגפי חינוך כאלה ואחרים שפועלים, כל אחד בזירה שלו, אוכלוסיות מיוחדות וכיוצא בזה, על מנת שכולנו נהיה מסונכרנים עם ההודעות של פיקוד העורף וההתאמות של המשרד במקביל.

מהיום הראשון, צוות מאוד רחב של אנשים התאים את המענים הקיימים – לא היינו צריכים להמציא את הגלגל, לא היינו צריכים ליצור עכשיו תלקיטים. כל החומרים היו כבר קיימים בתוך המערכת, נדרשה רק התאמה לנוכח האירועים של "עם כלביא", ובאותו רגע כל המענים עלו לתוך המערכת, מעודכנים גם בהיבטים החברתיים, גם בהיבטים הרגשיים וגם הייעודיים.

אלה, את יכולה להתייחס לסוגיית משתמשי הקצה? כלומר, מה אתם יודעים להגיד? לאיזה אוכלוסיות כרגע במערכת יש נגישות למחשוב או ללמידה מרחוק?

מאה אחוז. אז אני באמת אסיים עם המשפט החרון שהיה בשקף הקודם, שאומר שהחלטת השר הייתה באופן מידי על מעבר ללמידה מרחוק לכל מוסדות החינוך, לפחות בהגדרה לשבוע הראשון, עד שיתבהר המצב. הדבר הזה גרם לנו להשמיש ביתר שאת את התהליכים שכבר יצרנו. בשנה האחרונה עבדנו בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית על מאגרי חומרים ותכנים מותאמים לאוכלוסיות שונות, על פלטפורמות רבות שהלכו והשתבחו בשנה וחצי האחרונות, מאז "חרבות ברזל", והפכו להיות שמישות באופן קבוע, ותכף ארחיב על כך.

אני אדלג על טיפול בפרט כי הדברים שהעלתה מיכל וגם אחרים שיקפו את תהליכי העבודה שאנחנו עושים. למעלה מ-800 פסיכולוגים שנמצאים במרכזי ה"יחד". התאמת מענים לזום טיפולי לתלמידי החינוך המיוחד, כפי שנשאלנו פה, אז חשוב שנציין. סיוע רגשי-חברתי ואם נדרש גם לימודי לילדים ששייכים לנוער בסיכון באגף שח"ר. הקמנו מיד את מרכזי "יחד" והיום אנחנו עומדים, כפי שנאמר, על 45 מרכזים. בניגוד ל"חרבות ברזל", פה אנחנו רואים פעולה הפוכה של הרחבה מיום ליום, הגדלת כמות מרכזי "יחד". וכשאנחנו מדברים על מרכז "יחד", אנחנו מדברים על מרכז שיש בו למעלה מ-10 ילדים בגילאים שונים. אנחנו עושים מיפוי גילי של צרכים, ובכל מרכז כזה יש מנהל, יועצת חינוכית, רכז חברתי, נציג לגיל הרך, נציג לאגף חינוך מיוחד, נציג לנוער בסיכון, כדי שככל שיש ילד שצריך סיוע, הוא מקבל את זה באופן מידי. וכל זאת, כדי לחזק את תחושת השייכות והחוסן של כל הילדים, שאיבדו באותו רגע את - -

אנחנו עוברים לשקף ללמידה מרחוק, ומתכוונים למשימה שקיבלנו. אז למידה מרחוק, באמת התפתחה באופן מואץ בשנה וחצי האחרונות, מתוך מקום של לתת מענה למצבי חירום. אני אגיד שבתוך מסמכי ארגון הלמידה שלנו, מתוך המסמכים שהם למעשה התורה עבור מנהלי בתי הספר, באופן מפורש נאמר בשנתיים האחרונות שיום אחד בשבוע יש אפשרות ללמד מרחוק. כלומר, בתי הספר מבינים שהם לא צריכים לחכות לשעת חירום כדי לתרגל ולהפעיל את המשאב הזה שנקרא "למידה מרחוק". מוסדות חינוך שפועלים לפחות בעל-יסודי שישה ימים בשבוע, יכולים יום אחד בשבוע לעשות למידה מרחוק בתכנית מובנית, מתוכננת, שעובדת על ההיבטים הלימודיים הפדגוגיים באופן חדשני ורלוונטי. מוסדות חינוך שפועלים חמישה ימים, יכולים אחת לתקופה מסוימת לקיים באופן סדור ומובנה.

אני אגיד שעשינו תרגיל חירום ממש לפני כחודש ימים, בחודש מאי, שלקחו בו חלק כל מוסדות החינוך – למעלה מ-3,000 בחינוך הזה, וגם בחינוך החרדי עשינו התאמה של מענה שכזה. היום הזה הוא מבחינתנו גם הזדמנות לראות מה הפער בין מה שאנחנו מתכננים לבין מה שקורה בפועל, וכל הזמן מהדקים ומטפלים באופן ממוקד בצרכים, גם אם אמצעי קצה וגם אם זה תשתיות וגם אם זה דיוק התלקיטים והמענים שניתנו, זה ברמה של מציאת פתרונות למגזר החרדי, מציאת פתרונות לחברה הבדואית וכיוצא בזה.

חשוב לנו להגיד שאנחנו גם מודדים את האפקטיביות של התאריכים האלה, זה לא רק "שגר ושכח". אנחנו כל הזמן בשיח, גם עם צוותי החינוך – למעלה מ-137,000 מורים השתלמו בשנה האחרונה בתהליכים שבהם בחנו, שיפרנו ושדרגנו את ההוראה של המורה. נתנו לו כלים איך ללמד מרחוק, איך לעשות את זה. לא פותחים זום וגמרנו אלא ממש להשביח את ההוראה שלו ואת דרכי העבודה שלו עם התלמידים. וכל זאת, באופן משתנה, דינאמי. יש לנו פלטפורמה מאוד מאוד איכותית – בית הספר הווירטואלי, שאפילו בתהליכי הפיתוח ונמצא פה דרור ממועצת התלמידים – לקחנו את התלמידים כקבוצת איכות, לבוא ולהגיד לנו מה טוב במערכת ומה פחות טוב? מה הם היו רוצים שיהיה שם, בבית הספר הווירטואלי? איזה דברים חסרים להם? לסנכרן את זה עם תהליכים מקבילים שקורים בבית הספר. ובאמת, זה קורה גם בשגרה וגם בחירום. הקמנו בית ספר ווירטואלי לחברה החרדית מתוך הצורך הזה. והשיח עם השטח, גם עם המנהלים וגם עם התלמידים, סוגר לנו את הצרכים בצורה כזאת, כמעטפת שאנחנו יודעים איך לבנות את תהליכי העבודה, ולשם כך בשנה וחצי האחרונות, אנחנו באמת רואים את ייעודן.

אלה, יש לי שאלה, ברשותך: האם יש לנו פירוט לכמה בתי ספר אין תשתיות ואם כן, האם יש פילוח במחוזות ובמגזרים?

אז אם נראה את השקף הבא – נראה שיש לנו כ-5,200 מוסדות חינוך במשרד החינוך. אנחנו רואים פה את המספרים של בתי הספר. למעלה מ-95% מבתי הספר, יש להם אינטרנט בצורה כזו שהם יכולים לתפעל ולעבוד מרחוק. אנחנו רואים פה את המספרים של בתי הספר שבשנה האחרונה רכשו תוכנות לניהול פדגוגי, מה שנקרא תל"פ, וכך אנחנו גם יודעים להעריך ולכמת את כמות הכניסות ואת כמות הזמן ואת התהליכים שבתי הספר עושים עם התלמידים בלמידה מרחוק.

חשוב לי לציין שאנחנו גם מכשירים למעלה מ-3,000 מובילי שינוי בתוך בית הספר, שמובילים תהליכי פיתוח מקצועי, התאמות. הייתה פה אמירה קודם לגבי בחינות הבגרות של חברתי אביגיל, שעלתה גם בזומים אחרים. אני אגיד על זה שאנחנו כבר שנה שנייה עובדים על מתווה בגרויות ששם המבחן הוא מרחוק. אנחנו עובדים על משימות מתוקשבות. אנחנו עובדים על תהליכי שינוי גם בתחום הזה כדי ללמד את הילדים שלא יהיו שיעורים בזום ואחר-כך נבחנים בנייר אלא הרבה מאוד ממבחני הבגרות שלנו עברו התאמה ושינויים בשנתיים האחרונות, וממש כיף לראות את ההתחדשות בתהליכים האלה כי אני מכירה את האמירה שאני, כתלמידה, הבת שלי נבחנת בצורה שאני נבחנתי. אז אנחנו כבר לא שם. הרבה מאוד מבחינות הבגרות שינוי את צורתן בשנה וחצי האחרונות. יש לנו מקצועות שלמים שגם נבחנים בצורה אחרת, ובאמת כיף לראות את זה.

אלה, מתוך הנתונים שהבאת, 95% מבתי הספר מחוברים. זה כולל את מוסדות המוכשר? גם במגזר הערבי?

גם. למעשה, במגזר הערבי, אני אגיד שב"חרבות ברזל", בפזורה הבדואית מצאנו לנכון לחלק למעלה מ-10,000 סטיקים לבתי הספר, מודלים סלולריים, על מנת להחזיק את הקשר ואת הלמידה היום-יומית באופן רציף.

אני חייבת להגיד שגם בביקור שלנו בבתי הספר בדרום, אנחנו רואים איך בית הספר הוא עוגן עבור הקהילה. בבתי הספר, אם אקח את אבו-תלול לדוגמה, בית ספר שזכה בפרס חינוך לא מכבר, ראינו איך הקהילה מגיעה לבית הספר, משתמשת במרחבים המוגנים של בית הספר, רואה את החוסן ואת החוזק שמנהל בית הספר והצוות מהווים עבור הקהילה כולה, והלמידה מרחוק שם זה לא סינית. זה חלק בלתי נפרד מהלמידה היום-יומית, ואנחנו רואים את זה בהרבה מאוד מקומות.

אלה, כמה תלמידים אכן מתחברים ללמידה מרחוק מתוך הסך הכל?

מתחברים מבחינה אישית או פיסית?

אישית, בבית עכשיו.

כי אני מבין שיש מספר רב של תלמידים שאין להם את ציוד הקצה כמו מחשב, טלפון, לא משנה, כל אמצעי תקשורת.

זה לא רק ציוד קצה, זה גם יכולת מהבית.

ואת התשתית מתוך הבית.

מבחינת תשתית – למעלה מ-95% מבתי הספר יש להם תשתית - -

לא בתי הספר, בתי התלמידים. הם לומדים בבית.

אנחנו יודעים לכמת – למעלה מ-90% - -

לא, זה בתי ספר. אני מדבר על תלמידים בביתם.

נכון, נכון. אני אומרת שלמעלה מ-90% מהכיתות שלנו - -

אנחנו לא שואלים על כיתות, אלה, אנחנו שואלים על הילדים כשהם בבית. לא בית הספר כמשדר אלא הילד בבית?

זיהוי של פערים גם לגבי התשתית הפיסית וגם לגבי ההתחברות בפועל, כי לפעמים זה נובע מסיבות אחרות. יש מחשב אבל חמישה ילדים צריכים לחלוק בו.

או שהילד פשוט בתהליך של ניתוק ולא מתחבר.

אז בואו נפרק את שני הדברים שנאמרים פה: אנחנו יודעים לכמת את הכניסות של התלמידים ואנחנו רואים הרבה מאוד כניסות לתוך המערכות הדיגיטליות שלנו, וזה לפי קוד של תלמיד, מספר אישי. אנחנו יודעים לזהות את התלמידים שנכנסים, ותלמידים נכנסים לתוך המערכות בזיהוי אישי ואנחנו יודעים לכמת אותם. אנחנו יודעים להגיד שבלמעלה מ-90% מכיתות האם התקיימה למידה מקוונת בשבוע שעבר. צוות ההוראה עמדו בקשר יום-יומי עם התלמידים. אני כרגע פחות עוסק במה הם עשו שם - -

רגע, 90% מהכיתות ניהלו את המערך. השאלה מתוך ה-90% מהכיתות, כמה תלמידים בפועל או אם אין לך מספר תלמידים אז לפחות אחוזים מכלל אותה כיתה אכן התחברו? האם יש למורה איזו הנחייה שהוא צריך לערוך רשימת נוכחות מסוימת, אמור לדווח על זה, להיות בקשר עם התלמיד?

אז אנחנו באמת מבקשים במערכות התל"פ לדווח נוכחות יום-יומית כדי שנדע שבאמת נגענו בראשים, שראינו את הילדים, שהם פתחו את המכשיר הסלולארי או את הטאבלט או את המחשב. בשנה וחצי האחרונות חילקנו למעלה מ- - - מחשבים עבור הילדים - -

זה כולל את המגזר החרדי?

- - הילדים עדיין עם המחשבים האלה, לא אספנו אותם מעולם. כרגע גם חילקנו למעלה מ-600 מחשבים למרכזי ה"יחד" וחולקו מתוכם כבר 250 והגיעו למרכזים. הכניסות שלנו מעידות על בערך 600,000 או 700,000, אין לי את המספר המדויק, של כניסות תלמידים לתוך המערכות המתוקשבות כך שאנחנו יודעים שזה עובד. האם יש תלמידים שהם מנותקים? יכול להיות, ואז הם מקבלים טלפון ממחנך הכיתה כי המשימה שהוגדרה היא ליצור קשר עם כל תלמיד ותלמיד. לראות מה שלומו, לבחון את החוסן שלו ולראות קם מהמיטה, יוצא מהמיטה ומתחיל לתפקד כמו שאנחנו מנחים. בסופו של דבר, הפעלתנות והתקשורת מאוד חשובה לנו, ותלמיד שלא פתח זום או לא עלה לזום – קיבל טלפון מהמחנך. יש לנו ממש תקשורת יום-יומית ודיווחים בתל"פ, במערכות של המשרד, שמדווחים על נוכחות. תלמיד שנוצר איתו קשר, אנחנו מסמנים אותו באופן חיובי בתוך המערכת, ותלמיד שלא סומן – אנחנו יודעים שצריך ליצור איתו קשר טלפוני ולבדוק למה.

מעולה. אני מבין במצגת שזה לא כולל נתונים של המגזר החרדי, שטרם התקבלו. האם יש צפי לנתונים שאמורים להתקבל? יש לכם דרך לעקוב אחרי זה?

ההערה על החרדי, לגבי התרגיל שקיימנו כי בחרדי זה התקיים, אבל הנתונים לא פה.

אז במגזר החרדי יש לכם דרך טכנולוגית לבדוק האם התלמידים התחברו?

כן. במגזר החרדי יש לנו חיבור אינטרנטי כשר שניתן כבר בעבר. חולקו טלפונים כשרים לשמירה על קשר. יש לנו 481 חדרים קוליים, ששם נעשית פעילות של למידה מרחוק. גם הוצאנו בשבוע שעבר מתווה לחלוקת תעודות ולסגירת שנה. המתווה נעשה בהתאמה יחד עם הפיקוח של המגזר החרדי, כיצד לקיים קשר עם כל תלמיד, שיחה אישית עם כל ילד, לקבל תעודה באופן מקוון. איך עושים את זה? יצרנו מרכזים שבהם מחנכים הגיעו עם טלפונים ויצרו קשר עם כל תלמיד ותלמיד, למרות שהם לא סיימו את שנת הלימודים והבנות מסיימות עוד כמה ימים והבנים כמה ימים אחריהן, אבל אנחנו ערוכים לתרחיש הזה ואנחנו יודעים ליצור קשר יום-יומי עם הילדים.

מה זה "כמה ימים אחריהן? אם מדובר גם במוכשר, הציבור החרדי מסיים בעוד חודש וחצי את הלימודים.

חלק. יש להם לוח חופשות משל עצמם, ואז אנחנו מתאימים את זה אליהם. חלק לקחו ימי בחירה להחזיר ויש איזה סיפור בגלל השביתה של ספטמבר, לא ניכנס לזה פה אבל כן, יש כאלה שעד "בין הזמנים" לומדים באופן ישיר.

אני אגיד שלגבי החברה הבדואית בדרום, אנחנו קיימנו כנס מנהלים ביום ראשון האחרון יחד עם מנהלת המחוז כדי לזקק את הצרכים ככל שיש פערים ולתת מענה. לשמחתנו, גם הגמישות שתוכנית הגפ"ן מאפשרת וגם תכנית "דוקאטי" שהיא של החברה הערבית, יש להם אפשרות לרכוש מחשבים וכיוצא בזה, ועד 40% מהתקציב יכול להיות מנוצל לטובת הרכישה הזאת. ובאמת, בתקופה האחרונה ראינו שבתי ספר רכשו, והחסרים לא ברמת ציוד הקצה.

מה לגבי החינוך המיוחד?

אלה, את יכולה להתייחס לחינוך המיוחד, ברשותך?

אז אתייחס לחינוך המיוחד - -

הרי באוקטובר, נובמבר 2023 המשרד הקים איזה שהוא מתווה. האם בכוונת המשרד לנסות להפעיל את המתווה הזה כיום או לא?

סליחה, איזה מתווה?

אני אומר שבאוקטובר, נובמבר 2023 המשרד הפעיל איזה שהוא מתווה לחינוך המיוחד.

אני אגיד שהמתווה הזה היה אמור לצאת לפועל, ככל שהיינו עוברים למדרג צהוב. בחלק מתהליך ההחרגות, כן החרגנו את תלמידי החינוך המיוחד אבל אז טראמפ "הפגיז" בצורה משונה את פני התמונה. אז יש לנו תכנית שכן חזרה באופן הדרגתי של החינוך המיוחד.

אני אגיד מספר מאוד חשוב להכיר ולדעת – יש לנו למעלה מ-400 ילדים שפונו למרכזי "יחד", שהם תלמידי החינוך המיוחד ברמות שונות, חלקם בתפקוד נמוך וחלקם בינוני. הם ממשיכים לקבל באופן סדיר את המענים שלהם ואת הטיפול שלו הם זקוקים. בכל מרכז "יחד" שיש ילדים של החינוך המיוחד, נמצא שם נציג של החינוך המיוחד שמלווה אותו ואת משפחתו. אנחנו מכירים את השיח על העייפות והקושי להתנהל ביום הזה על-ידי ההורים ללא מסגרות, וככל שנוכל להחריג או שבע"ה תסתיים הלחימה, הם יהיו הראשונים כמובן לחזור לפעילות. וגם, לשמחתי, אפשר היה מהיום הראשון להמשיך טיפול בזום. כלומר, ככל שילדים נמצאים בביתם, הטיפול בהם, בין אם זה על-ידי הפסיכולוג ובין אם על-ידי המטפל, התרפיסט או לא משנה מי, נמשך במתכונת של זום, וכך ידענו גם שאנחנו שומרים על קשר עם אותם ילדים.

תמי אומנסקי, שהיא מנהלת האגף לחינוך מיוחד, מקיימת באופן יום-יומי מפגש עם פורום של ארגונים שונים שאחראים ופועלים בתוך החינוך המיוחד, ומסתנכרנת ומעדכנת אותם ומקבלת מהם פידבקים ומטפלת יחד איתם במורכבות שקיימת. ובאמת, אני יכולה להגיד שהפערים הולכים ומצטמצמים מהיום הראשון כאשר אנחנו, באגפי הגיל של החינוך הרגיל, מסתכלים באופן ייחודי על התלמידים המשולבים וגם לדאוג להם. אני אגיד שגם במסמך ארגון הלמידה יש התייחסות לתלמידים המשולבים, איך לקיים למידה מרחוק לאותם תלמידים שמשולבים במערכת החינוך הרגילה. אז גם החינוך המיוחד, בתוך כל האירוע הזה, אנחנו רואים בזום-אין, בצורה מאוד רחבה.

דיברתי בהתחלה על האיגרת ולא הרחבתי עליה. האיגרת באמת כוללת את כל המתווים וכל ההנחיות שיש לנו לאוכלוסיות השונות. האיגרת מותאמת ומתייחסת לכל מגזר ולכל חברה בנפרד ולכל אוכלוסייה מיוחדת. אנחנו רואים שם התייחסויות גם לעולים, גם לחינוך המיוחד, גם לחרדי, גם למגזר הדרוזי. כל אחד, יש לו את הצרכים שלו ואת ההיבטים שלו, ואנחנו משתדלים לתת מענה לכולם.

לצד כל זה, עלה בדיון הנושא של הבגרויות. אני אגיד שזה אמנם לא הדיון ואין כרגע מה לפתוח את זה אבל במהלך השבוע האחרון קיימנו שיח עם כולם, כל האנשים שנמצאים פה בזום וגם עם אחרים, לרבות מנהלי בתי ספר. המתווה שיצא כולל שלוש חלופות מתוך הקשבה לשטח, והבחירה תיעשה בהתאמה בהמשך ואנחנו נעדכן על כך. שאלות?

שאלה נוספת שלא קשורה למתווה של העמדה מרחוק אבל זה משהו שעלה בדיונים שהיו בזמני חירום – הסיפור של מפעל ההזנה.

פועל. הוא פעל מיום ראשון, יצרנו איזו שהיא תשתית להפעלתו. אז ביום ראשון הראשון של המלחמה, לדעתי זה לא יצא לשטח עד כמה שאני זוכרת אבל ביום שני כבר היה לכולם והוא פעיל, ועד עכשיו הוא - -

איך זה מתבצע, אלה? הרי תלמידים לא מגיעים לבית הספר.

אני לא יודעת לענות במקום חיים מויאל, שאחראי על זה. אני רק יודעת להגיד שזה עובד, זה מגיע לייעוד שלו. לקח יום אחד להחליט איך לתפעל את זה, אבל זה עובד. אם צריך להרחיב – אני ארחיב בפעם הבאה, אני לא מכירה לעומק את התהליך עצמו.

אוקי, זו יוזמה מבורכת. בדיון הבא, כשנראה מה המשרד עשה בזמן המלחמה, נשאל את השאלה הזאת, וזה חשוב, כי יש לנו תלמידים, לצערנו, ש"בונים" על זה לארוחה חמה.

לגבי מה שאמרתי בתחילת הדיון – האם המשרד שקל אפשרות של התכנסות דרך קפסולות בבתי ספר, בקבוצות מצומצמות, לאור העובדה שהרבה מהתלמידים, בעיקר בפריפריה, אין להם מיגון בביתם, ויכול להיות שזה שמביאים אותם לבית ספר בצורה מבוקרת, בשיח פורה עם פיקוד העורף, יכול להיות שהיינו אכן מאבטחים את הביטחון שלהם בצורה טובה יותר.

אני אענה על זה, חבר הכנסת טייב: אנחנו עשינו פה הערכת מצב יום-יומית בהתאם להנחיות פיקוד העורף. נתנו פקודת התרעה, כמו שנאמר על-ידי אלה, לעבור בעוטף ישראל וכמובן, בתיאום עם הרשות המקומית, לאיפה שאפשר ללמידה. אף יותר מזה – גם כשדיברנו ביום האחרון של העל-יסודי לחלוקת תעודות פרונטאלית – גם את זה עשינו, הכל בהתאם להנחיות פיקוד העורף. לכן, הדברים הובאו ומבחינתנו יש חשיבות רבה מאוד ללמידה פרונטאלית לחזור לשגרה, אבל הכל היה תלוי הוראות פיקוד העורף שהיו מאוד ברורות. בהתחלה כולנו היינו במצב אדום, כל הארץ. זה ההבדל מהאירוע הקודם, שכל הארץ הייתה במדרג אדום. ברגע שהם שחררו טיפה, אנחנו נתנו פקודת התרעה. ו"האקורדיון" הזה הלך ונפתח בהתאם להוראות פיקוד העורף.

ננהל את השיח הזה גם עם פיקוד העורף, נזמין אותם לדיון הבא. אני חושב שלאור העובדה שאנחנו נמצאים בזמן מלחמה יותר ימים מאשר בזמן שלום, ואני מקווה שעכשיו זה השתנה, אני חושב שכן צריך לשקול – הרי אם היינו יכולים לבנות ולמגן עכשיו את הדירות במדינת ישראל, זה סיפור אחר. לצערי, זה לא קורה. יש תהליכים שלא קורים מהר מספיק. יכול להיות שלקחת את התלמידים האלה ולדאוג לביטחונם דרך מקלטים תקינים שנמצאים בתוך מסגרות החינוך, יכול להיות שזה היה מבטיח להם איזה ביטחון, איזו שהיא יציבות. אגב, גם נפשית, גם לתת להם איזה רצף חינוכי וגם ברמה הפיסית. דה-פקטו, מה לעשות? הם חיים בבתים ישנים מאוד ללא מקלט.

משרד הביטחון נמצא איתנו. אולי לירון זמיר?

שלום לכולם. אני מפיקוד העורף. אני אמשיך בקצרה ואתייחס למה שאמרת בסוף דבריך לגבי האוכלוסייה שאינה ממוגנת. אנחנו באמת עין בעין וכתף אל כתף עם משרד החינוך בהקשר להנחיות היערכות. במידה ויש הקלות, אנחנו במצב שאינו הרמטי. זאת אומרת, גם בהקשר להנחיות – אנחנו לא מצליחים לייצר מדיניות אחידה שהולכת בכיוון אחד, וכולנו חווים את זה גם כמשק וגם בעולם החינוך.

מה שכן זוכה להתייחסות, גם בהמשך למה שנאמר כאן קודם, שהיא התייחסות שהיא יותר ספציפית ונקודתית, זה גם להוראות החינוך המיוחד וגם החרגות לתלמידים. ניסינו לעשות איזה שהן התאמות, בעיקר בשבוע שעבר, בימים שניתנה בהם הקלה במדיניות ההתגוננות, לתלמידי תיכון שניגשים לבגרויות. כמובן גם עולם ה - - - איננו מבחינת המערכה.

במסגרת מה שנקרא מיגון מיטבי, הנחה מפקד פיקוד העורף לפתוח את בתי הספר כעוד פוטנציאל מיגוני, שמאפשר הגנה לאוכלוסייה שאיננה נגישה למיגון, בוודאי לא תקני, וגם שם ניתן לקיים קודם כל למחיה, למי שירצה להגיע לשם במהלך שעות היום, שנדע להתריע בפניהם על מטחים קרבים. אבל בהמשך למה שאמרת כאן, אני חושבת שנכון שיהיה שיתוף פעולה.

לגבי המתווה לאותם תלמידים שלא יכולים לקיים את פעילות הלמידה בגלל פערים במיגון – אז האפשרות הזאת לפחות מבחינתנו ניתנה לקיום מרקם החיים, לאנשים שביתם לא ממוגן ולא ספציפית לקיום פעילות חינוכית אבל כל ההנחיה הזאת לרשויות המקומיות לפתוח את בתי הספר ואת מוסדות החינוך כדי לאפשר שיפור מיגון לאוכלוסייה שאינה ממוגנת נמצא כהנחיה שרירה וקיימת למול הרשויות. עד כאן מבחינתי.

יש שאלות?

הוועדה שולחת ניחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדה מקווה לחזרתם בשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים, למרות שמשפחות החטופים לא נמצאים בדיון, הנושא ער וחי בתוך דיוני הוועדה.

הוועדה מחזקת את החיילים, כוחות הביטחון וההצלה, פיקוד העורף וכלל גופי הביטחון והממשלה, שעושים באמת לילות כימים בימים האלה.

הוועדה רואה חשיבות רבה ביצירת רצף לימודי בטוח לכל ילדי ישראל דרך משרד החינוך. על הלקחים ועל המענים יש עוד ימים רבים בפנינו. אני מקווה שהגיעה עת שלום אבל אנחנו צריכים תמיד להיות עם אצבע על הדופק.

הוועדה דורשת לבחון מענים מתואמים דיפרנציאליים לתלמידי החינוך המיוחד, תוך הקפדת הפקת לקחים בזמן הקורונה וממלחמת "חרבות ברזל".

הוועדה דורשת ממשרד החינוך לבחון ולקבל החלטה בנוגע לחלופות לבחינות הבגרות בחודש יולי, ציוני מגן ומתווה ספטמבר.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון מתווה למידה בקפסולות בשעת חירום. שמענו את מה שנאמר על-ידי פיקוד העורף, ולאור ההנחיה של פיקוד העורף, שנתן את "האור הירוק" שלו לרשויות המקומיות להשתמש במרחבים האלה לאוכלוסיות שאינן ממוגנות.

הייתי דורש ממשרד החינוך לעשות ישיבה מחודשת עם פיקוד העורף כדי לראות באזורים מסוימים, שאכן כמות המיגון בבתים נמוכה מאוד, לפתוח פעילות מבוקרת. ושוב, אני לא קורא לעבור על ההנחיות, אני מדבר על פעילות מבוקרת שתיתן אפשרות לתלמידים גם ללמוד ולקבל רצף חינוכי וגם להיות ממוגנים כמו שצריך.

הוועדה תקיים דיון נוסף בנושא תפקוד משרד החינוך בשעת חירום. כפי שסיכמתי עם השר, הוועדה תתקיים בהשתתפות שר החינוך, ואנחנו נתאם את התאריך על כך.

ברשותכם, אני נועל את הדיון. תודה רבה.




הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.