פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
01/07/2025


מושב שלישי

פרוטוקול מס' 105
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, ה' בתמוז התשפ"ה (01 ביולי 2025), שעה 11:30

ועדי שכונות ככלי לחיזוק השלטון המקומי והאזרחי - במסגרת ציון יום השלטון המקומי

חברי הוועדה: יצחק פינדרוס – היו"ר

מטי צרפתי הרכבי

עמרי ולרשטיין - מנהל תחום תוכניות עבודה, אגף בכיר אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הפנים

יוסי חדד - מנהל מינהל מרקם ותיק חיזוק מבנים, משרד הבינוי והשיכון

אלקנה אהרן ריקלין - רפרנט פנים באגף תקציבים, משרד האוצר

נגה אדלר שטרן - מנהלת תחום פיתוח אורבני קהילתי, במינהל שירותים חברתיים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

הדס אוליאל - ראש תחום גיאוגרפיה וממ"ג, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

מאיר לוי - ראש אגף ג"ג, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

ד"ר ניר ברק - חוקר שלטון מקומי ומומחה בשיתוף ציבור

רונית זהבי - תנועה ישראלית

שי גולוב - מנכ"ל תנועה ישראלית

מיכל גרוס - תנועה ישראלית

הילה ירושלמי - חוקרת שלטון מקומי, תנועה ישראלית

בועז אמיתי - יו"ר הוועד המנהל של התנועה הישראלית

אור בן דורי - מנכ"לית ישראל 2050, מבית תנועה ישראלית

רומי אבידן - תנועה ישראלית

מיכל בהט - תנועה ישראלית

אלה ברונו - תנועה ישראלית

רבקה ליאון זדה - רכזת מדיניות חברתית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאלים

אביעד סיני - סגן ראש מועצה אזורית פרדס חנה כרכור

בועז גלוסקא - יו"ר ועד שכונה, פרדס חנה - כרכור

אורית ברנט - יו"ר ועד נווה נוי, התנועה הישראלית, עיריית באר שבע

עידו אטלס - חבר מועצת עיריית באר שבע

עינב בר כהן - ממלאת מקום ראש עיריית רמת גן

אוטו פרידמו - תחום תרבות, עיריית בית שמש

אירית קרמל לוי - חברת מועצה אזורית דרום השרון, קרן שחף

ענבר סמובסקי - חברת מועצת רעננה

חן אברמוביץ' - סמנכ"לית עמותת פנימה

עדן מלכיאל - ראש תחום דמוקרטית מקומית, עמותת פנימה

מימי פרץ - נציגת ועד נווה שאנן, חיפה

ציבי אלון - פעיל חברתי בכפר סבא, יושב ראש מועצת השכונות בעיר

נתי בירמן מה נעים - הקרן הישראלית למען הדמוקרטיה

ראם שמואלביץ - קרן שחף

אתי שבתאי

חבר תרגומים; מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



ועדי שכונות ככלי לחיזוק השלטון המקומי והאזרחי - במסגרת ציון יום השלטון המקומי

צוהריים טובים. היום ה' בתמוז, תשפ"ה. אני פותח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לפניות הציבור. אנחנו היום בעניין הזה, ביום חיזוק השלטון המקומי. במסגרת ציון יום השלטון המקומי ביקש חה"כ נאור שירי להעלות לדיון את הנושא של ועדי שכונות ככלי לחיזוק השלטון המקומי והמעורבות האזרחית בישראל.

אנחנו נבקש מהתנועה הישראלית להציג את הרעיון.

צוהריים טובים כבוד יושב-ראש הוועדה. שי גולוב, מנכ"ל תנועה ישראלית. אני אציג עכשיו עד חמש דקות את הרקע למה זה ועדי שכונות וכדומה ואת ההקשר שלהם לשגרה ולחירום.

(הצגת מצגת)

בשלטון המקומי יש הרבה כוחות שפועלים. יש את הכוחות הפוליטיים, יש פקידות מקצועית, יש עסקים. כולם יודעים, מצליחים להתארגן בעצמם בעצם הקיום שלהם. הם תושבים שבדרך כלל צריכים איזה שהוא כוח חיצוני להשקיע אנרגיה בשביל להתארגן. תושבים לא מתארגנים, זאת עובדה בשטח.

אנחנו רואים היום שיש בתנופת הבנייה בכל ישראל בעקבות משבר הדיור התחדשות עירונית וכדומה, הרבה מאוד שכונות חדשות קמו. לכל אחת יש צביון משלה ולכל אחת יש צרכים שונים ומגוון מאוד גדול של סוגיות ייחודיות לאותן שכונות. אנחנו רואים את ועדי השכונות, על רקע האירוע הזה, בתור חולייה מקשרת בין התושבים לשלטון המקומי.

אנחנו רואים גם שהשכונות גדלות הרבה פעמים יותר מהר מהיכולת של הרשויות לספק את השירותים עצמם, במגוון תחומים. והרשות גם ככה, גם בימים שיש יותר תקציבים לשלטון המקומי, לא מגיעה לכל פינה. פשוט יש דברים שהתושבים רואים והרשות לא מצליחה לראות. הדבר המשלים של זה, שאנחנו רואים גם עלייה במעורבות אזרחית של תושבים שפשוט רוצים להיות מעורבים בהשפעה על חיי היום יום שלהם.

מתוך הניסיון הזה אנחנו פועלים כבר ארבע שנים. מקימים ומממסדים את נושא ועדי השכונות. מהניסיון שלנו ראינו כמה דברים: דבר ראשון, שוועד טוב זה ועד שנבחר בהליך דמוקרטי, שברור התקנון שקובע איך הוא מתנהל ומול מי הוא מתנהל ואיך הדבר הזה עובד. לעומת מצב שקורה בלא מעט פעמים, גם מכוונות טובות, שיש אנשים שמכריזים שהם ועד השכונה, בלי שיש להם איזה לגיטימציה מהקהילה שלהם. כלומר, הרבה מזה כוונות טובות, אבל לפעמים זה גם כוונות פחות טובות. וזה סיפור שאנחנו מאוד מנסים להסדיר אותו.

בצד השני, גם ועד טוב נהנה מלגיטימציה מהרשות המקומית. תושבים רוצים להקים ועד תחת הרשות או בממשק כלשהו עם הרשות המקומית. שהרשות תכיר בוועד, שתחליט איך הוא נבחר, על התהליכים שבו ואפילו בגלל שיש חשיבות לכמה אנשים בסוף מצביעים לוועדים האלה, יש חשיבות למידת ההשפעה של הרשות, שהיא תשתמש בכל המשאבים שלה כדי שאותם אנשים יבואו להצביע.

אז איך בעצם נראה ועד? מהניסיון שלנו, אין דבר, אין מודל אחיד. יש קווים מנחים. דבר ראשון, הוועד נבחר על ידי תושבי השכונה. צריך לייצג אותם, להיות ייצוג אותנטי של תושבי השכונה. הדבר השני שמתחבר לנושאים קודמים, אחרי שוועד נבחר הוא צריך לבצע תהליך של מיפוי עומק בשכונה כדי להבין מה הסוגיות. כי יש סוגיות שתושב לא יתקשר למוקד 106, הוא יחשוב שזו סוגייה פרטנית שלו, משהו שרק אותו הוא מעניין. וועד יכול לתכלל את הדברים שגם הרשות לא מגיעה אליהם.

עוד מרכיב נוסף זה שוועד יש לו מגוון דרכים לתקשר עם התושבים בשכונה: ווטסאפ, פייסבוק, אתר, קו טלפון, לא משנה. יש לו מגוון פלטפורמות להגיע לאנשים. ומצד שני הוא גם יודע להקים צוותי משנה של פעילים, מתנדבים. כמו שראינו עכשיו במלחמה צוותי חירום שכונתיים. מגוון דברים שנרתמים למהלך הזה. ויש לו שגרת עבודה שוטפת עם הרשות המקומית. הדבר הזה גם נורא חשוב, כי אנחנו לא רוצים לייצר ועדים שמתעסקים רק בלהגיד מה לא טוב או לעומתיים. בגלל זה אנחנו מאוד מעודדים שלוועדים תהיה תוכנית עבודה, שברור מה הם רוצים לקדם ברשות עצמה ועם הרשות מן הסתם, ובתוך השכונה. שזה בא לידי ביטוי גם מצד הרשות בסיורים של ראשי אגפים, של הדרג הנבחר בשכונות עצמן. ולא פחות חשוב מזה, משוב חוזר של אותם אנשים ברשות המקומית אל התושבים, אל אותם ועדים נבחרים.

אנחנו ראינו שיש גם כמה יתרונות מאוד משמעותיים לפעילות של ועדי שכונות. דבר ראשון משאבים. הרבה מאוד גם מהצד של הרשות וגם מהצב של התושבים אנחנו מזהים שוועד, שכונה, יכול להציף צרכים בצורה הרבה יותר טובה מכל גוף אחר בתוך הרשות. ומצד שני, גם הרשות הרבה פעמים יכולה ללכת על פרויקטים לבצע או גם לא לבצע אותם על סמך משוב שהיא לא תקבל הרבה פעמים מהדרג המקצועי, אם יש לה תושבים לעבוד איתם.

זה מוביל אותנו גם לנקודה מאוד חשובה על החירום עכשיו ובכלל, על נושא האמון. יש סוגיית אמון. תושבים לא מאמינים לרשות ורשות לא מאמינה לתושבים. יש שם עניין בהרבה מאוד פעמים. וכאשר יש תהליכי עבודה קבועים בין תושבים לפקידות נבחרת ונבחרי ציבור נוצרות מערכות יחסים, נוצר אמון. ואז בשעות משבר ולא רק בשעות משבר, יש למי להרים טלפון ואפשר לעבוד. וזה מייצג לנו אפשרות לחזק. כשיש אקלים של דיאלוג, כשיש אקלים של עבודה חיובית, אפשר גם בסוף לפתח את השכונות יותר טוב ולחזק את החוסן הקהילתי בשגרה ובחירום.

אני אתן שתי דוגמאות קצרות, מאוד קוטביות. אחת מהן מטבעון – יישוב עם פנים מאוד קהילתיות. ועד שכונה באחת השכונות ברמת טבעון נבחר. עשה מיפוי צרכים בשכונה והגיע למסקנה שצריך גן משחקים, גינת כלבים. הרשות המקומית הקשיבה, הקימו בסופו של תהליך, הקימו את הדבר הזה. מוסד קהילתי נפלא, גינת כלבים. באמת, כל מי שיש לו כלבים מכיר כמה זה בונה שכונה וקהילה.

מצד שני, בתל אביב. עוד פעם, עיר ענקית. אנחנו עובדים בשכונות הדרום. ועדי שכונה של נווה שאנן ושפירא ניסו לטפל במפגעים גדולים של ביטחון אישי במרחב הציבורי, אזור התחנה הציבורית, בלי היענות של הרשות וזה הגיע לבג"ץ. שני קטבים מאוד שונים של יחס של הרשות לנושא הזה. זה אנקדוטה שמצאנו הצעת חוק משנת 1982 של חה"כ צבי רנר מהליכוד, שהציג הצעה למסד את נושא ועדי השכונות. הסתכלנו על דברי ההסבר, לפני 40 שנה, וזה מאוד דומה לדברים שאמרתי.

זה בעצם מביא אותנו לנקודה המשמעותית. אין היום מעמד רשמי לוועדי שכונות. כל רשות בסוף קובעת איך הדבר הזה ייראה. אם ראש העיר רוצה יהיה, אם ראש העיר לא רוצה לא יהיה. יש הכרה ברובע. שזה הכרה של שר הפנים. כמו יהוד נווה מונוסון או מכבים רעות. יש הכרה בוועד בית, האגודה לתרבות הדיור. אבל ועדי שכונות אין. ואנחנו רואים שיש בלא מעט שכונות בישראל את הנושא הזה שקורה.

אנחנו חושבים שאחד הצעדים הטובים יהיו באמת אם תצא בסופו של דבר איזה שהיא קריאה לכל הפחות לאיזה קולות קוראים, לעודד את ההקמה של הדברים האלו. אני חושב שניתן רגע איזה דוגמה אחת טובה על החירום. יש פה מישהו מקרן שחף? על מקרה שעכשיו קורה בימים אלו בבת ים.

נעים מאוד, אני ראם שמואלביץ' מקרן שחף. אנחנו מייצגים באמת את הדרג המקצועי שנמצא ברשויות המקומיות או בסביבת הרשויות המקומיות ואמור לייצר את החוסן הקהילתי של היישובים.

מאיזה עירייה אתה?

אני לא מעירייה. אני מוביל את הקהילה המקצועית של מנהלי אגפי קהילה ועוד קהילה מקצועית, פורום מקצועי של מנהלים בכירים רב מגזרי, ארגונים חברתיים, ממשלה, חברה למתנ"סים ורשויות מקומיות.

הקול שלנו חשוב להביא לפה אחד זה לחזק את הדרג המקצועי, שזה התפקיד שלו, לעשות את הדבר הזה. עוד רגע עירית תספר על מודל שאנחנו רואים שמתקיים בחירום. קרן שחף תומכת, כאמור, בדרג המקצועי ביישום ובתכנון של אסטרטגיה עירונית לקהילתיות. אנחנו רוצים, כמו ששי אומר, להביא את הערכים ואת היתרונות ואת האיכות הקהילתית גם לערים. ואנחנו מבינים שהדרג המקצועי הוא חוליה מאוד חשובה, אולי הכי חשובה בלייצר את הדבר הזה.

לפני שעירית תספר על המודל, היום הייתה לי שיחה עם ראש מינהל קהילה ועיר גדולה בארץ. בחירום הם היו במשמרות של 17 שעות, המנהלים, העובדים. הם לא מתוגמלים על הדבר הזה. וזה חבל. אז אנחנו מאוד צריכים את המדינה להחזיק אותם, לתמוך אותם, גם בתקינה במשאבים, ביכולת לייצר את החוסן הקהילתי הזה. אנחנו מבינים שחוסן קהילתי הוא כיפת ברזל חברתית במקומות שהמדינה לא מצליחה להגיע ואפילו הרשות לא מצליחה להגיע. הקהילה מצליחה להגיע ולתת מענים אחד לשני, לסייע ולעזור בעת חירום. צוותי חירום, אבל בכלל, גם בתמיכה הנפשית, הפסיכוסוציאלית. אנחנו רוצים את המעטפת הכול כך הכרחית הקהילתית בחירום לבסס גם בימי השגרה. ופה אנחנו צריכים את המדינה איתנו.

אני יכול להזמין את עירית לספר על המודל של בת ים ובכלל. תודה רבה.

היי, נעים מאוד. אירית, אני עובדת סוציאלית קהילתית. עובדת בקרן שחף עם ראם. אנחנו, אתה יכול לראות פה את המודל. זה המודל שעכשיו אנחנו פועלים בו בבת ים. הוא מתבסס על מודל של שדרות וקריית שמונה. עשינו הפקת לקחים מהליווי איתם, שליווינו אותם לאורך המלחמה.

קריית שמונה לא היה מוצלח.

לא היה מוצלח באופן חלקי, תלוי.

הוועדה ביקרה בכל הזה, ואני אומר לך שקריית שמונה לא היה מוצלח. מבחן התוצאה. יש פה את מנהלת הוועדה, אנחנו היינו בכל המלונות, בכל המקומות. שדרות היה מוצלח, הקיבוצים היה מוצלח. קריית שמונה לא היה מוצלח.

אנחנו מסתכלים על הפן הקהילתי.

יכול להיות שעל הנייר זה היה מוצלח.

לא, אנחנו מסתכלים על הפן הקהילתי.

הקהילתי, אני מדבר על הפן הקהילתי. רק על הפן הקהילתי. אני ועדה לפניות הציבור, אני לא ועדת הפנים.

לא, בסדר. בפן הקהילתי אנחנו בעצם עובדים במודל הזה, שאתה יכול לראות. אנחנו מקימים, עוזרים לרשות. אנחנו חושבים שהדבר הזה צריך לשבת ברשות. אנחנו עוזרים לרשות להתארגן, לגייס בעצם לעשות מינהלת קהילה. בעצם בכל מקום אנחנו עוזרים גם לשים מישהו בתוך המלונות וגם מישהו בתוך השכונה עצמה. אנחנו בעצם מגייסים, עוזרים להם לגייס אנשים שמסתובבים בתוך השכונה, כי יש את האנשים שנפגעו והם לאורך זמן נמצאים במלונות. אבל יש גם אנשים שנפגעו במעגלים יותר רחבים ואנחנו מרגישים ששם צריך לחזק. ושם העבודה של המנהל קהילה היא ביחד עם ועדי השכונות, ביחד עם התושבים. לעזור להם להתארגן ולסייע אחד לשני בעזרה משותפת עם הרשות המקומית.

אני גם נבחרת ציבור וחברת מועצה בדרום השרון. אז אני גם מכירה ככה את העבודה מהצד השני ואני חושבת שאחד הדברים החשובים זה לתכלל גם עבודה של דרג מקצועי וגם דרג נבחר. ובעצם במודל הזה שרואים פה אז בעצם עובדים ביחד, כל השכונה עובדת ביחד עם מישהו מתכלל עירוני. מתחתיו מתכללים בתוך השונות. כי בעצם השכונה שנפגעה היא מתחלקת לשניים: יש חלק שנמצאים בתוך המלונות ויש חלק שעדיין נשארים בתוך הקהילה.

זה מה שקורה עכשיו בבת ים, זה מה שקורה בבאר שבע. ובעצם מה שאנחנו עזרנו להם לעשות זה לרדת לשכונות ולהתחזק. עכשיו חלק מהצוות של הקרן נמצא ממש בבת ים ובבאר שבע ועוזר להם בהתארגנות הזאת של המודל הזה. תודה.

יש עוד מישהו שרוצה להוסיף משפט על הנושא לפני שאני אשאל? אני רוצה לשאול אותך שאלה, כקרן. אני ראיתי את הכותרת וכיוון שאני במקרה בוגר השלטון המקומי וצמחתי בשלטון המקומי, לא מהפוליטיקה. הגעתי לפוליטיקה דרך השלטון המקומי ולא הפוך. עברתי את ירושלים, עברתי את הפירוק של החברה הירושלמית, עברתי את הבנייה של החברה למתנ"סים, עברתי שינוי התקנון במועצת העיר שש-שבע פעמים.

הייתי שמח לשמוע ממך, כי אני חצוי ברגשות שלי כשאני רואה את המודל הזה. ולא ובגלל זה. אני היום בכנסת, אני נטול אינטרסים בעניין מול השלטון המקומי או לא. האם יש מודל שאתם יכולים להגיד היום שהוא מודל שעובד. ואני אשים כוכבית, לא מודל של עובד בגלל אישיות של מישהו מאוד מוצלח שמסתובב ועושה את העבודה, אלא מודל כמודל. יש שוני בין מודל לבין אדם מוצלח, מוכשר ככל שיהיה. והוא מצליח והוא כריזמטי והוא יצר את הקשרים הנכונים, הוא עושה את העבודה הנכונה. האם יש מודל שאתה אומר שמע, זה מודל שהוא יכול להיות מועתק בשינויים כאלה ואחרים.

אנחנו היינו כמה שנים בניסוי וטעיה. אנחנו מכירים טוב מאוד מה שקרה בירושלים וקורה עדיין, וכל מיני שאלות שעולות בעצם האם תושבים זה בבחירות או בהסכמה או רק האקטיביים שבתוך הקהילה צריכים.

לא, החלק הזה פחות מטריד אותי. אני מוכן לקבל את זה שזה צריך להיות בבחירות. לא זאת הייתה השאלה שלי. אני מתאר לעצמי, אבל זה דיון בסוף של ועדה, קצר. אני מתאר לעצמי שאתה מכיר את ההתלבטויות ואת הדברים שמייצרים, את הבעיות שהם יוצרות ואת המתחים שהם יוצרים והדברים ל השלטון המרכזי. אתה יודע, דיברת על פינוי בינוי. נמצא פה יוסי חדד. דיברת על הנושא של שינויים בשכונה. אז ברור שקבוצה של 100 משפחות ותיקות בשכונה מעדיפות שיהיה בתים חד קומתיים, של 100 אנשים שגרים שם בשקט ושלווה ושלא יהיה פה אף אחד ואז יהיה משבר דיור במדינת ישראל והכול יהיה בסדר. לא יהיה בית ספר לחינוך מיוחד אצלנו בשכונה. אתה יודע, חינוך מיוחד זה נשמע אולי לא טוב. בית הספר העל אזורי, התיכון, לא יהיה פה, כי טוב לנו שזה שטח פתוח. כרגע שום דבר לא בנוי שם.

ברור לך שוועד שכונה, עם כל הכבוד לו, הוא יכול אולי להשתמש בהליכים המשפטיים, אבל הדעה שלו לא רלוונטית בסופו של דבר באמת. כי בסוף מי שצריך לקבל החלטה ובאיזה שהוא מקום צריך להיות בית ספר אזורי ובאיזה שהוא מקום צריך להיות בית ספר לחינוך מיוחד. בסוף צריך להיות כביש שחוצה גם בין הרים אפילו. ובסוף, אין מה לעשות, אלה החיים.

אני שואל האם יש מודל שאתה אומר שמע, זה מודל שהוא עובד. הוא יודע את מקומו, הוא יודע איך המערכת עובדת, אחרי שהוא נבחר בבחירות. האם יש מודל שאתה אומר?

אנחנו עדיין בניסוי וטעיה. אני חושב שיש מודל מאוד טוב שאנחנו עובדים עליו בפרדס חנה. ששם הייתה הקמה עצמאית של ועדי השכונות. יושב פה אחד הסגנים. פרדס חנה כרכור. שהיה שם מהלך עצמאי של הקמת ועדי שכונת, לא מתוך הרשות. ואז הרשות הקימה ועדת שכונות. דבר שיש גם ברעננה. ואז יש עבודה של הרשות עם הוועדים שהם עצמאיים, אבל הרשות קובעת שיש ממש. את הממשק הוא משתנה בכל רשות, באיזה תחומים. זה מאוד דינמי, אבל זה המודל שאנחנו חושבים שהוא הכי מיטבי.

ברור שזה דינמי. אמרתי, אני מכיר את זה.

כן, התארגנות עצמאית.

ניר ברקת התחיל ב-2008 עם רעיון מטורף בעצם שהעירייה הופכת להיות למינהלים קהילתיים. וב-2018, לפני שהוא עזב, אני לא רוצה להגיד לך, היה מצב שכמיליון מקלטים כמעט לא היו קיימים. והיום, זה חוזר חזרה באיזה שהוא מקום, תלוי גם איפה ולמה וכמה.

אני מסכים, יש לזה את הפערים אמרתי לך. אני הייתי באותו עשור. הייתי במקרה בעיריית ירושלים, ב-2008-2018. הייתי שם, מכיר את כל ההליך הזה. ולכן אני שואל, אתה אומר שיש פה זה, אז אני אתן לך. אבל יש כאלה אנשים שעמלו וחלמו כל חייהם להיות חברי כנסת והזכות שלהם זו זכות דיבור בכנסת.

בכבוד.

לא יכול להגיד שזה היה החלום שלי, אבל אני פה בטעות. כן, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. למי שלא מכיר, אני חה"כ מטי צרפתי הרכבי. ומיוזמי יום השלטון המקומי, יחד עם עמיתי נאור שירי. שנינו ממפלגת "יש עתיד". ושוב, למי שלא מכיר, הייתי 12 שנים ראש מועצה אזורית. גם אני צמחתי לכנסת מתוך השלטון המקומי ומבינה היטב.

בהיותי ראש מועצה אזורית יש לי איזה שהיא פרספקטיבה, מאחר ומועצה אזורית זה יישובים קטנים, קצת מדמים שכונה עם איזה שהם מכנים משותפים או נושאים משותפים. אני חושבת שאפשר ללמוד מהמודל של הוועדים המקומיים. זה נקרא ועד מקומי. נכון שהוא גוף נבחר, אבל הוא קיים ביישובים והוא באמת דואג לאינטרסים של הקהילה הספציפית הזאת.

קודם כל, הסיבה שיזמנו את יום השלטון המקומי, כי אנחנו קיבלנו הוכחה בשנתיים האחרונות, אולי עוד מתקופת הקורונה ובטח בחרבות ברזל ובטח עכשיו בעקבות הטילים. וככה נכנסתי, שמעתי את עיריית בת ים מדברים, על חשיבות השלטון המקומי והיכולת של השלטון המקומי בעצם להבטיח איזה שהוא חוסן. חוסן רשותי. עם כל הכבוד לתפיסת החוסן הלאומי של השלטון המרכזי, בסוף ביום-יום החוסן, טווים את החוסן הזה בתוך השלטון המקומי. ונכון היה, וזה נדון הרבה, זה חלק מהרבה תובנות, נכון היה שתהיה יותר ביזוריות מהשלטון המקומי לשלטון המקומי.

כי השלטון המרכזי צריך נניח לתת את תרחישי הייחוס בחירום ולתת את התקציבים לתשתיות רלוונטיות. אבל בסוף כל תפיסת החוסן נבנית בתוך השלטון המקומי, בכל עולמות התוכן. שוב, מניסיון, והייתי 12 שנים ראש מועצה. מה שעובד בשגרה יעבוד בחירום. וכל מה שבונים כתשתית מקבלים את זה בריבית בעת חירום. אני הייתי בקורונה והייתי בהמון מבצעים, כי הייתי ב-2011 וזה עמוד ענן וזה צוק איתן וקורונה. את כל הדברים האלה. ופשוט זה שיקף לי עד כמה חשוב הכוח האזרחי ועד כמה חשובה המנהיגות המקומית.

עד כמה הרשות צריכה לתת לא רק תקציבים, גם הכשרות וגם הייתה לנו תפיסה, אני ככה אגיד לכם, הייתה לנו תפיסה קודם כל לא רק של גיוס מתנדבים, אלא גם שימור המתנדבים. ממש המועצה שמה כסף על מהן מערכות ההכשרה. היה לנו כיתת כוננות, שזה לחירום. היו לנו מתנדבים במדים, היה לנו צוות צוות חירום רפואי שהציל אנשים. המועצה למשל ארגנה הכשרות של פרמדיקים של איחוד הצלה, אצלנו המועצה ציידה כל אחד בתיק על חשבון הרשות. וזה הבטיח לנו פריסה של מגישי עזרה ראשונה. לוחמי כיבוי אש. קיבלתי איזה כבאית ישנה שעמדה באיזה שהוא מקום והיא הצילה אנשים. כי להגיע ליישוב, לשריפה במרחב הכפרי, עד שמגיעה כבאית נניח מקריית גת זה לוקח חצי שעה ולוחמי האש האלה הצילו או גרורי הכיבוי שמציידים. אבל אתה חייב את הצבא, את המתנדבים בשטח. וזה במידה מסוימת ועדי השכונות.

ועדי השכונות, אם אני מדברת על התפיסה בשגרה, זה צוותי מוגנות מינית וזה מניעת אלכוהול וסמים וזה מניעת שוטטות. וזה חיי חברה ותרבות מקומיים בתוך האזורי. וזה תשתיות וזה איזה שהוא קשר ישיר עם הרשות המקומית לצרכים. אפילו אם נשרפת נורת רחוב, זה לא משנה. הרבה מאוד דברים. וכל מה שיעבוד בשגרה יעבוד בחירום.

לכן פה הרשות צריכה לראות איך היא בונה תפיסה של חוסן ומכשירה את המתנדבים ואת האזרחים. בדרך כלל זה מתנדבים. מתקצבת בהתאם ומתכללת. מתכללת את זה גם בין השכונות. באמת קצת מזכיר.

מה שאני עוד אומר שבסוף האזרחים מצביעים ברגליים. כאשר בודקים את האמון של אזרחי ישראל, אז נדמה לי 64% מביעים אמון ברשות המקומית אל מול 23% בלבד לממשלה ו-20% לכנסת. זאת אומרת, זה ברור שהרשות המקומית בקשר המאוד הדוק עם התושב, אם הרשות טובה, אז הפידבק של האמון הוא מיידי.

אני באמת חושבת שהשלטון המרכזי צריך לראות איך הוא מבזר סמכויות, איך הוא מתקצב בהתאם ומבטיח באמת חוסן חברתי וקהילתי טוב יותר.

אז קודם כל תודה לכל מי שהגיע ותודה לאדוני, יושב-הראש, שנאות לקיים את הדיון. אני אספר לכם, יש דיון בוועדה למעמד האישה על ייצוג שוויוני של נשים סביב שולחן קבלת ההחלטות וזה צף מכל הכיוונים. זה לא רק מפלגות בכנסת שמדירות נשים וזה לא רק מיעוט חברות כנסת ומיעוט מנכ"ליות ומיעוט שרות. וגם ברשויות המקומיות. נכון שהיה שיפור, עדיין חברות המועצה הן בערך רבע וראשות רשויות הן רק 5%. כשאני נבחרתי היינו 2%. אבל עדיין יש לנו דרך מאוד ארוכה.

אני מגיעה מוועדת הפנים, שמדברת על חברי מועצה ועל ארגז הכלים שחבר מועצה צריך לקבל כחבר דירקטוריון או כשומר סף או כגוף מפקח, מבקר, מחליט, מגבש מדיניות. מה ארגז הכלים שחבר מועצה צריך. אם כן גמול, לא גמול. זה גם סוגייה שעלתה.

ובכלל, בוועדה לענייני ביקורת המדינה על המוכנות לחירום ואיפה החוסן או הכוח של הרשות המקומית ושם עלו גם הרבה מאוד כשלים של המוכנות לחירום ברשויות. זאת אומרת, בסוף זה נוגע בכל העבודה ואנחנו פה בעצם לשרת את הרשויות המקומיות.

תודה רבה, שוב, על זכות הדיבור.

כן, אני מודה על הדיון החשוב. אביעד סיני, אני סגן ראש מועצה בפרדס חנה – כרכור. הגענו לכאן משלחת, כי היה חשוב לנו להבהיר שמבחינתנו, להבנה, ועדי השכונות הם העתיד. אני אסביר למה. היום, אם לוקחים כדוגמה את פרדס חנה – כרכור. עיר. היא נקראת מושבה, אבל בהיקפים היא חצי מגודל תל אביב, 24,000 דונם, עם 50,000 תושבים שפרוסים בשכונות שונות. היא סוג, כמו שאמרה חברתנו, אדוני יושב-הראש, סוג של מועצה אזורית. כל שכונה עם האפיון שלה.

לפעמים יותר.

ועם המורכבות שלה והאתגרים שלה והתושבים והקהילתיות שלה. אנחנו צריכים לשמור את הפנינה הזאת. את הפנינים האלה, כדי שנוכל להקים יישוב לתפארת.

מאוד קשה לרשות מקומית, ודאי המוחלשות, לייצר את אותו מגע אישי ואינטימי ולייצר אמון מול אותו תושב. וועדי שכונות הם סוג של ברומטר. הם סוג של שותף, אם בונים את זה נכון. כמו שאדוני ציין, מייצרים את אותן הצלחות, כדי לא למנוע את אותם משברים. הם יכולים לסייע לנו לבנות את האמון הזה ולהצליח.

איך עושים את זה? מתוך הניסיון שאנחנו רצים ביישוב, כולל קורס לוועדי שכונות ובחירות שהזכיר מנכ"ל התנועה הישראלית, שעושה בעניין הזה עבודה טובה. בסוף צריך לתת לאותה מנהיגות מקומית את ההצלחות ולתאם איתה ציפיות כדי שהדברים יתנהלו כמו שצריך ולא יהיו חלומות שאי אפשר לממש אותם. חשוב גם תיאום הציפיות הזה בשביל אותה תופעה שאדוני דיבר עליה, הנמב"י, שכל ועד שכונה לא נוח לו מאותם דברים דרמטיים.

מתוך הניסיון שלי, אני למשל מחזיק תיק שפ"ע ויש פה למשל לצידי בועז גלוסקא, הוא יושב-ראש ועד שכונה. השיתוף פעולה הוא סביב נושאים שבהם ברור שאנחנו אם נדייק אותם נצליח, נושאי שפ"ע. רגע. איפה ניטע את העצים, איפה תהיה הגינה. נושאים קהילתיים: היה לנו יום שכנים. אז בנושא קהילתי היה לי התכנסנו בשכונת הנחל. התכנסו בבית כנסת החבר'ה של שכונת הנחל. שכונה אחרת התכנסו - - -

פינוי הזבל ושפ"ע וגינות וזה, הכי קל.

קהילתיות גם אנחנו יכולים לייצר הצלחות. נושאים קהילתיים.

הייתי שש שנים גם מחזיק תיק שפ"ע.

אז אתה מכיר, אדוני מכיר.

לא, לא, לא. אני שואל שאלה אחרת, כמה היתרי בנייה ניתנים בפרדס חנה בשנה?

אנחנו בסדר גודל של צמיחה, ארבעה-חמישה, אנחנו מדברים על 1,000 בשנה. 1,000 משפחות שמצטרפות ליישוב.

1,000 משפחות?

בסוף היתרים ל-1,000 יחידות דיור. והיישוב בפני דרמה משמעותית מאוד, כי הוא אחד המבוקשים בארץ, תודה לאל.

איך אתה מתמודד עם הדבר הזה מול ועדי השכונות?

מול הסיפור הזה שאדוני למשל ציין, שברור שתושבי שכונה ותיקה, נווה אשר לצורך העניין, יהיה להם מאוד קשה עכשיו עם בנייה מאסיבית שמתכנן המינהל בלב השכונה. סביב הדבר הזה אנחנו כמובן צריכים את אותו תיאום ציפיות, כדי להסביר לוועד השכונה שלא הכול בשליטת הרשות המקומית, ועדה מקומית. שאנחנו רוצים לבנות פה איזה שהיא תוכנית אסטרטגית. למשל היה לנו דיון להקים רשות להתחדשות עירונית בתוך המועצה כדי להבין לאן אנחנו הולכים. עם כל הסיפור של התחדשות עירונית, הסכם גג כן או לא. ברור לנו שאותן שאלות אסטרטגיות יקרינו על אותה שכונה.

ועד השכונה שיעשה מה שהוא מבין. אנחנו לא יכולים לשלוט בכל. אם ועד השכונה - - -

יעשה מה שהוא מבין. איפה המעמד של ועד השכונה בדיון הזה?

הוא יכול להתנגד, לבוא לוועדה המקומית. אדוני מכיר, יכול ללמד את כולנו. יכול להתנגד כוועד שכונה, יכול ללכת להליכים משפטיים. שם באותה שכונה ספציפית, נווה אשר, שהמינהל תכנן בנייה של עשרות יחידות דיור על יער אלונים עתיק, בסוף היה חיבור שהגיע לשיא מול ועדה מחוזית וסגרנו איזה דיל עם ועדה מחוזית.

השאלה חוזרת אליך, בעצם.

רק אם אפשר עוד מילה אדוני.

כן?

ברור לכולנו, ודאי אחרי המלחמה וודאי אחרי הקורונה, ששלטון מקומי זה העתיד. ברור לכולנו שבתוך השלטון המקומי, אם אנחנו לא נדע לקיים את הגוף הזה שמגיע לכל פינה, עם אותם ועדי שכונות, אותה מנהיגות קהילתית, הלך עלינו. אי אפשר היום במצב הרשויות המקומית, שכאמור זוכות מאמון הולך וגובר, יחד עם זאת נעדרות משאבים. אי אפשר לנהל את העסק הזה בלי שיתוף. עם המחיר של זה. יש לזה מחיר, אדוני צודק. אבל בלי שיתוף, בלי בנייה של אותה מנהיגות בשכונות כדי להצעיד את היישובים קדימה ואנחנו שם.

אבל עכשיו אנחנו בכנסת ואנחנו בזום על. לכן אני אפנה אליך ואני אשאל אותך שאלה: לצורך העניין, רשות מקומית בעצם בונה לעצמה צרה צרורה. למה היא בונה לעצמה צרה צרורה? לתאם איפה לשים את העצים והספסלים, סבבה. לתאם איזה סוג גן ילדים, איזה סוג בית ספר שכונתי מתאים לשכונה – סבבה. אבל ההחלטה האם לבנות שם עוד 1,000 יחידות דיור או לא לבנות שם 1,000 יחידות דיור, היה צריך להיות כהחלטה של מדינה בכלל ולא של רשות מקומית, אם אתה שואל אותי.

השלטון המקומי לטעמי הוא חלק, משבר הדיור הוא באשמת השלטון המקומי ולא אשמת השלטון המרכזי, זאת האמת לדעתי. אני חושב שהשלטון המקומי גרם למשבר הדיור. אני אומר את זה בהרבה ועדות בכנסת. בדיוק בגלל הדבר הזה.

לא, אבל צריך לעשות את הותמ"לים.

נכון, כי לא מספיק. כי זה לא מספיק. כי יש בעיה.

כי יש תכנון שלא ממומש.

לא, לא, לא. נתנו פה כוח. אתה בעצם בונה אבל מנגנון, אבל ההסכם גג הוא גם איזה שהוא, אתה יודע, זה בית חולים על גבי בית חולים.

אם אני אבוא לשכונה הוותיקה, אגיד לה הנה את מקבלת את זה ואנחנו נתנו את זה.

אתה בעצם בנית גוף שהוא בעצם עוצר אותך. אני אתן לך משל בשביל שתבין. תאר לעצמך שאנחנו נותנים עוצמה לראשי רשויות מקומיות, בסדר? עזוב רגע את זה. ובסופו של דבר תהיה גם חובת היוועצות ודרך לראשי רשויות להתערב האם לצאת למתקפה באיראן או לא, כי זה משפיע על הרשויות המקומיות. יש לזה השפעה, ראה ערך בת ים. אבל לא רק בת ים, על כולנו. נגיד חבר'ה, לצאת למלחמה, יש פה זה. השלטון המקומי הוא הגוף, הוא העורף, הוא בסוף איך קוראים לזה, יש חובת היוועצות עם השלטון המקומי. אתה תבין שזה מצחיק.

אבל מה אתה אומר בעצם? אני נותן לוועד שכונה כוח. וועד השכונה, מעבר להתעסקות בנושא השכונה, גם בנושא לצורך העניין המקביל ללאומי, נושא עירוני. האם העיר הזאת גדלה מ-50,000 תושבים ל-100,000 תושבים בעשור הקרוב או לא. בסוף היא תהיה החלטה של ועד מקומי.

היא לא תהיה החלטה שלהם.

בדרך, כמו שאמרת, הוא ירוץ לבית המשפט נגד העירייה. נגד ההחלטה של הוועדה המקומית.

אבל ממילא זה קורא, אדוני. במקומות שיש אקטיביסטים.

לא, אבל אתה בנית את זה. השאלה היה מה התשובה.

טוב, אחר כך אני רוצה מילה להגיד.

אחת המחשבות שלנו בנושא הזה הייתה בגלל חוק התכנון והבנייה הרי יש תעשייה שלמה של התנגדויות שגדלה מכל הכיוונים. תושבים מביאים עורכי דין, מתכננים. זה עולה הון תועפות.

כל אחד מפה יודע את זה, כי הוא משלם על עלות הדירה ועלות שכר הדירה וזאת הסיבה.

אז אחת המחשבות שלנו בהקשר של זה, השלב הבא זה שיהיה בתוך, אחרי שוועדי שכונות יוסדרו במנגנון העירוני בצורה זו או אחרת, שייקבעו גבולות הזירה מה מתייעצים איתם ומה לא. במחשבות שלנו שצריך להיות דבר שנקרא חובת היוועצות. לפחות להקשיב. אנחנו מניחים שברגע שישאלו אנשים וישתפו אותם, ישקפו להם בתוכניות ולא יודיעו להם מה קורה – חלק גדול מההתנגדויות ירדו. הרבה פעמים היום אנשים, זה מה שאנחנו רואים - - -

לי יש בעיה עם דו קומתי ברחוב שקט. ואתה מסביר לי שמדינת ישראל צריכה עכשיו עוד 200,000 דירות. אני אומר לך אתה צודק, השתכנעתי. אבל את הבית שלי, השתגעת? ברחוב שלי?

ברור אבל אדוני שלנושא הנמב"י, שאדוני אומר, ברור לכולנו שממילא זה מייצר בלגן ואנטגוניזם, בוודאי במקומות כמו פרדס חנה – כרכור שיש לך אלפי אקטיביסטים.

בכל מקום.

אני מכיר. השאלה מה עושים עם זה. בעיניי אם אנחנו מייצרים מנגנון שנוצר אמון ואתה אומר לו אדוני, תקשיב, יש פה דרמה. יש לך כלים חוקיים מוגבלים. קח בחשבון שגם בחלק מהדברים אתה סתם הולך פה עכשיו לאיזה דרך ללא מוצא. שמענו אותך, יהיה דיון בוועדה מחוזית, ועדה מקומית. בוא נראה מה אפשר לעזור לך תחת הפיתוח. הרי יש פיתוח. זה הכול סיפורי סבתא. היום התושבים גם מבינים שבסוף מגיעים לוועדה מחוזית כופים עלינו. ואם לא נהיה קואופרטיביים כרשות נשלם ריבית דה ריבית.

אז בואו ננהל את אותו דו שיח כדי לראות במה אפשר לעזור לך. אז בוא, עכשיו יש בנייה. נראה איך אנחנו מארגנים את התחבורה הציבורית. נראה איך אנחנו מארגנים לך בתוך הבנייה נהנים מאותם שטחים פתוחים שאתה יכול ליהנות בסופו של יום. נראה איך אנחנו מנסים למתן אולי, לצורך העניין, כן? פחות גובה של קומות. למשל זה מה שבסוף היה בנווה אשר. ואיך אנחנו אולי נותנים קומות ומרוויחים את יער אלונים ליד.

אין מה לעשות. אז עדיף שאתה עכשיו רק תרגיש, אני מסתכל ברמת התושב, במה אנחנו מוכרים לוועדי שכונות. עדיף שרק תישא תסכול ותגיד כולם פה מחוברים להון ולא רואים אותי ממטר? לא, הנה יש לך כלי להיות שותף במידה מוגבלת. גם אנחנו נכפים עלינו דברים.

ואני חושב שהמדינה, אם שואלים אותי, היא צריכה ללכת מתכונת של הסכמי הגג גם ברשויות כמו פרדס חנה – כרכור שאין בה עכשיו אלפי דונמים של מינהל. להתחדשות עירונית תבוא להסכם גג. תגיד לנו קחו, התחדשות עירונית, תספגו את ה-5,000 יחידות ותקבלו כרשות חצי מיליארד או 300 מיליון או 200 מיליון.

אתה יודע שהסכמי הגג האלה זו בדיוק הסיבה שאין דיור בר השגה לצעירים. כל מה אמרת, היער, הורדת הקומות, הסכם גג. כל דבר כזה תוסיף עוד 50,000 דולר, עוד 100,000, עוד 200,000 ובסוף הדירה מגיעה לעלות של ארבעה מיליון שקלים.

אבל אדוני, המדינה שם, בהסכם גג יכולה - - -

כאילו מעלימים עין.

אבל המדינה עם הכסף בכיס.

מה פתאום. הסכם הגג אתה יודע מאיפה הוא מגיע?

משרד האוצר, מה זאת אומרת?

מה אתה אומר?

מה? אז שהיא תכפה איזה דירות היא רוצה.

הרוכש של הדירה משלם את זה עם ריבית והצמדה.

ברור. בסוף כולנו משלמים הכול אדוני.

עם ריבית. לא, לא. זה לא ממס הכנסה. עלות הדיור, אנחנו בנינו מנגנון לעצמנו. ירינו לעצמנו בראש עם כל המנגנונים האלה. אנשים, אדוני, הכול בסדר. אני קיבלתי את היער והצלחתי ואני הורדתי את הקומות והצלחתי וקיבלתי הסכם גג מצוין והצלחתי. הסכם הגג בא מתוך הפרויקט. את הפרויקט בסוף אני ואתה והילדים שלי משלמים. לכן אני אומר, זה דיון נפרד.

נכון. כמו שאתה אומר, אבל יש סוגיות, גם הסוגיות הרכות יותר בהרבה מהרשויות דורשות טיפול. בואו לא ניכנס, תכנון ובנייה זה נושא מורכב. אבל גם כאמור הנושא של העצים, גינות, כל מיני שירותים קהילתיים, גם הם בהרבה רשויות לא מקבלים מענה אלמלא ועדי שכונות.

אני מסכים שיש סוגיות מורכבות שצריך לדון ולפרק אותן. אבל כאמור גם הסוגיות הרכות יותר דורשות מענה שלדעתנו ועדי השכונות בהחלט יכולים לתת פתרון לדבר הזה. יש פה עוד דוגמאות. יש את רעננה, יש פה עוד רשויות.

כן, אני אשמח להגיד מילה.

בבקשה.

ענבר סמובסקי, חברת מועצת העיר רעננה. באתי באמת מוועד שכונה ואחר כך הקמתי גם את פורום ועדי שכונות ברעננה. קודם כל, אני חושבת שלנו יש מודל מנצח שבנינו ועשינו ולא משביצה או משהו, אבל באמת עמדנו על כמה עקרונות חשובים בוועדי שכונות שנותן פתרון, גם מענה של טיפול וגם מענה של בניית קהילה, דרך אגב, שזה לא פחות חשוב. אירועים למשפחות, ממש בנינו קהילה שלמה.

בנושא שאמרת, גם אצלי בשכונה הולכת להיבנות 5,500 יחידות דיור. אז באמת אם אנחנו מבינים את גבולות הגזרה של ועד, שאנחנו לא יכולים להשפיע על כמות הדירות או להוריד אותם, שזה גם לא אינטרס של אף אחד, אנחנו יכולים לבוא ולחבר את השכונה במגרש משותף, שהשכונה הקיימת לא תרגיש שכונה ישנה לעומת החדשה. בכביש שאנחנו יכולים לבקש שייפתח משם. לנסות, אתה יודע, לשפר את הקיים. וכמו ששי אמר באמת, אם אנחנו ניתן את השיתוף הזה ואת ההבנה, אז גם אם הגלולה היא מרה, אז לפעמים כשאתה יודע אותה מראש זה הרבה יותר קל בעיניי.

אני חושבת שאצלנו המודל הוא גם כן סיורים - - -

כמה תושבים יש היום ברעננה?

100,000. אנחנו 2,000 מ-100,000, ממש על הקצה. אנחנו גם כן יש ישיבות רבעונית עם כל הנהלת העיר, סיור עם ראשי אגפים. שוב פעם, החוסן של הקהילה זה דבר שהוא הכי חשוב. אצלנו בקהילה, אתה יודע, בדיוק רשמתי את זה גם כמה דברים פה. אבל כמות הפעמים ששאלו "אפשר לצאת מהממ"ד?" למרות שלכולם יש אפליקציה של פיקוד העורף, רק ממחישה כמה הבן אדם הקרוב זה זה חשוב ומשמעותי מאוד.

אז אני מבינה שזה לא, אי אפשר להשפיע באמת בנושאים אולי של בנייה או דברים מאוד מאוד קריטיים שיש תוכנית לעירייה ותוכנית מוסדרת. אבל אפשר להשפיע בהרבה מאוד גורמים. לבנות קהילה, שזה דבר מאוד קריטי, בטח לגיל השלישי שהם סובלים מבדידות. לגיל הרך, לדעת לענות על כל הצרכים האלה.

דרך אגב, מה שיפה ברעננה זה באמת שנבנות גם שכונות חדשות, יש שכונה שעוד לא מאוכלסת. יש שם אולי 10% ויש שם ועד כבר, שבא ומבקש קודם כל את השלט ואחר כך את הכול, כדי שמגיע המוביל אז יהיה לו לאן להגיע. הדברים הקטנים האלה שעושים את העבודה. אז אני כן חושבת שיש לנו מודל מוצלח.

כמה חברי מועצה יש?

19.

וזה לא עוזר בתור ועד שכונה? זאת אומרת, זה לא תחליף לוועד שכונה?

חברי המועצה? לא.

עיר של 100,000 תושבים, 19 חברי מועצה. לא?

לא, ממש לא. ממש לא. אני מחזיקה את תיק הספורט וזה גם קהילות בעיניי. זה גם מתחבר. אבל זה ממש לא. ממש לא. אנחנו יש לנו, כיושבת ראש ועד שכונות אני יכולה להגיד לך, יש לנו 19 שכונות מוגדרות. כמובן שהשכונות הישנות שהאוכלוסייה יותר מבוגרת נורא קשה למצוא ועד פעיל. אבל אנחנו עובדים על זה ומנסים. וועד שיש לו ועד שכונה זה הבדל משמעותי מאוד.

עוד דוגמה מישהו רוצה להגיד?

יש אולי את בועז שיכול לספר, רק מהחודש האחרון מה אדוני, מה החבר הזה עשה גם במקלטים וגם ביום השכנים.

קודם כל שלום, תודה רבה על ההזדמנות. אני בועז גלוסקא, אני מפרדס חנה – כרכור. ואני מתחבר למה שאנשים פה אמרו. אני לא רוצה להיכנס לקטע הזה של נושא בנייה וכדומה, כי זה באמת נושא שהוא עמוק ולאורך ולרחוב.

אני רוצה רק לומר דבר אחד: אני חושב שבאיזה שהוא מקום אנחנו צריכים להפנים את זה שאנחנו, אני מדבר על כולנו, קמים בבוקר ושואלים את עצמנו מה אנחנו עושים למישהו אחר. והנושא הזה של הוועדים המקומיים זה פשוט איזה שהוא תצריף שאין לו תחליף.

אני אתן כמה דוגמאות. למשל במלחמה, למרות כל ההודעות של פיקוד העורף, כל מה שהיה וההודעות הנכונות והסותרות והאזעקות שלא קיימות וכדומה, בתוך השכונה עצמה יש לנו קבוצת ווטסאפ של כל השכונה. אצלנו זה שתי שכונות מחוברות תל שלום ושיכון עממי, בערך 200 משפחות. מה שאני הרגלתי את האנשים, היות ואני גם בעברי הייתי מג"ד בפיקוד העורף, אז אני מכיר קצת את הדברים מבפנים. שכל כניסה, כל יציאה וכל שהייה, אני הייתי מוציא לכל הקבוצות, לשתי השכונות, הודעה מה פשוט צריך לעשות. השאלות שרצו שם האם לצרת, האם להישאר, מתי לצאת. הייתה התראה, לא הייתה התראה. ניהלתי בעצם את כל הסוגייה הזאת דרך הממ"ד שלי, דרך המקלט שלי.

מה שאני רוצה לבוא ולומר, זה מעבר לתיאום ציפיות שצריך להיות מול הרשות המקומית. כי לפעמים הוועדים חזקים מאוד בשכונה ומציפים דברים למעלה. והלמעלה הזה לא יודע לסדר או לתת מענה ללמטה. כי אם אנחנו מסתכלים על כל הפירמידה הזאת, יש לנו את הממשלה, את הרשות המרכזית, המקומית, הוועדים של השכונות והמשפחה. ובתוך הנושא הזה של ועדי השכונות אנחנו נותנים מענים מהירים, מקומיים, בדו שיח משלים, בדו שיח מכבד, מול הרשות המקומית.

אני היום, כל ראשי אגפים של הרשות נמצאים אצלי. אני יכול גם לראות אותם, גם לדבר איתם, גם להשיג הישגים. ואנשים רואים מה שקורה. זאת אומרת, אני לא צריך כרגע להגיע לראש הרשות וכדומה, אנחנו עובדים מול החבר'ה שמבצעים את זה.

אני חושב שכדאי לשמוע את באר שבע ורשויות בחירום, ברשותך בועז?

בבקשה. תודה רבה.

שלום לכולם, שלום כבוד יושב-הראש, חברי הוועדה. אני אורית ברנט, אני יושבת-ראש של ועד שכונת נווה נוי בבאר שבע. ושמעתי את הדיון. זה נכון ונכון ונכון, כולם צודקים פה. אבל אני רק רוצה להגיד על מה שנאמר פה. נכון שאין לנו, אני כבר אספר על הוועד שלנו. נכון שאין לנו יכולת לשלוט אם ראש העיר יחליט שהוא מקים 1,000 יחידות דיור. אבל ה-1,000 יחידות דיור זה אחת לכמה שנים ומבחינתנו זה הקצה של הקצה. הוועד הוא הרבה יותר מהחלטה אם איזה בית ספר יהיה או כמה יחידות דיור ייבנו.

ברשותכם אני רוצה לקחת אתכם קצת בזמן, למה קרה בבאר שבוע ובשכונת נווה נוי לפני שבוע. ביום שלישי שעבר, אם אתם זוכרים, בשעה 5:00 נפל טיל בבאר שבע, בשכונת נווה זאב. שכונת נווה זאב היא השכונה ממש סמוכה לנווה נוי. ממש קרובה אלינו. במהלך היום, ביום שלישי אני קיבלתי טלפון מחברת כיוונים, שהיא חברת בת של עיריית באר שבע. הם פנו אליי ואמרו לי במילים האלה 'תשמעי אורית, יש מפונים. מן הסתם צריך לפנות את הבניין. יש לנו תושבים שאנחנו כרגע נפנה אותם למתחם ייעודי בשכונת נווה נוי'. אצלנו בשכונה. 'תראי איפה הוועד יכול להיכנס, לתרום, לסייע, לתת להם חיבוק, לתמוך במפונים'.

מאותו הרגע אני כמובן שלחתי את זה בקבוצה של הוועד שלנו, הוועד ישר פרסם לתושבים. מאותו רגע ראינו את ישראל היפה. ממש ישראל היפה אצלנו בשכונת נווה נוי. כל התושבים נרתמו. הם גם רתמו אחרים. אנחנו פשוט זה הגיע לכל המדינה. וזה מבחינתי, יש לזה ערך. זה הרבה. 1,000 יחידות הדיור נגיע אליהם. כשצריך לריב, אם נריב, נריב. אבל אנחנו נגיע אליהם הרבה יותר מבושלים מהמקומות האלה. הרבה יותר מחוזקים מהמקומות האלה.

הייתה התגייסות מלאה. אני יכולה לספר לכם שבשבת האחרונה חגגנו, תושבי נווה נוי, יחד עם המפונים, עשינו קבלת שבת ביחד עם ראש העיר. וזה היה מאוד מרגש. קיבלנו אותם, עטפנו אותם. באמת, כל יום וכל היום. וגם ברגעים אלה ממש, אני יושבת פה, נרקמים מלא שיתופי פעולה עם הוועד שלנו, עם המפונים ועם התושבים שלנו בשכונה.

מה שאני רוצה להגיד שוועד שכונה הוא לא תוספת. ועד שכונה מבחינתנו זו תשתית. זו תשתית חיונית בשכונה. זה לא צ'ופר. זה גשר שמחבר בין הרשות המקומית לתושבים. צריך את הגשר הזה, זה גשר שהוא דו כיווני. גם הרשות משתמשת, כי יש לה אותנו ואנחנו נציגים ואנחנו יודעים מי צריך ומה צריך בזמן אמת. אנחנו ערים למה שקורה בשטח. זה השכנים שלנו. אנחנו לא רחוקים. כל אחד שבחר בנו, אגב, אנחנו נבחרנו בהליך דמוקרטי שתמכה בו עיריית באר שבע והתנועה הישראלית ליוותה אותנו. אבל אני אומרת, זה החברים מתוכנו, השכנים שלנו. אנחנו ערים לצרכים שלהם.

בחירום זה יותר קריטי. כי בחירום מה קורה בעצם? העירייה לא יודעת מי לא הלך לסופר. היא לא יודעת מי בודד ולא יכול לקום באזעקה וצריך סיוע. אנחנו יודעים. אנחנו יודעים למי צריך לעזור, מי בודד, מי צריך תמיכה, מי צריך עזרה, מי צריך סופר. דברים הכי פשוטים אנחנו נמצאים שם.

אז ל-1,000 יחידות דיור עוד נגיע. אבל אני אומרת שיש פה ערך מוסף שהוא ענקי. אני רוצה באמת להגיד, עיריית באר שבע תומכת באופן מלא בוועד שלנו. יש שיתוף פעולה, יש אמון, יש שקיפות. וכך אנחנו מצליחים לבנות את הדברים. אני באמת חושבת, אגב, אנחנו נבחרנו רק לפני כמה חודשים, אבל אנחנו עושים דברים מהממים יחד עם ראש העיר ועם העירייה, כל מנהלי האגפים.

אני מסכימה שחייב להיות שקיפות. ברגע שהעירייה נותנת לנו תמיכה אנחנו מקבלים את אמון התושבים. ברגע שיש לנו את האמון של התושבים אנחנו יכולים לפעול. וזהו, תודה רבה לכם.

שלום לכולם. שמי יוסי חדד, מנהל מינהל אוכלוסיות במרקם ותיק וחיזוק בניינים במשרד הבינוי והשיכון. במסגרת תפקידי הייתי גם ממלא מקום ראש העיר בטבריה, קרוב לארבע שנים בוועדה קרואה וגם חבר מועצה. אז אני מכיר את הנושא מקרוב. בעשר שנים האחרונות אני עוסק בכל נושא של שיקום שכונות.

כל מה שנאמר פה לצערי הרב אין ספק שהנושא של הקמת ועדות שכונתיות או ועדות רובעיות זה מאוד חשוב, במיוחד במדינת ישראל, גם בשגרה וגם בחירום. יחד עם זאת, אני רוצה לציין, אני פה בכוונה, אני לא אציג לכם, אבל יש פה מספר רב של תוכניות משנים עברו, עוד בתקופה 2006-2007 ולא התקדם שום דבר בנושא הזה. כלומר, זה לא רק בא מהצורך שאנחנו עכשיו דנים בנושא, זה גם בא מהצורך שהרבה מאוד עיריות, ראשי רשויות וראשי ערים חייבים פה איזה שהוא שיתוף פעולה. ללא שיתוף פעולה עם ראשי ערים וראשי רשויות הדברים האלה לא יזוזו, עם כל הכבוד לרוביק וראש המועצה בפרדס חנה וברעננה, הכול טוב ויפה.

אני אומר לכם, אני לא מצליח להקים ועדי בתים. עכשיו אתם מדברים איתי על פרדס חנה ורעננה? הייתי שמח לראות שיושב פה נציג מקריית שמונה, מחצור. בואו נתחיל מהערים האלה שזקוקות להקמת ועדי בתים וועדי שכונות. שם אנחנו צריכים ללכת, חבר'ה. אני אומר לכם בכל הרצינות, אני עושה היום הרבה מאוד פרויקטים, בעיקר בעשרת היישובים בשבר הסורי אפריקאי, אני לא מצליח להקים ועד בית. הם לא משלמים חשמל. אתם מדברים איתי על ועדי בתים?

אין ספק שזה חשוב וזה הכרחי, במיוחד בתקופה הזאת, שאנחנו מדברים על מדינת ישראל שנמצאת סביב השעון 24/7 במלחמה. לכן אני חושב וממליץ, כן צריך להקים ועדי שכונות, אבל בואו נתחיל בפיילוטים איפה כן אנחנו חושבים שיהיה לנו קושי להקים את ועדי הבתים האלה וועדי השכונות האלה. בסוף אנחנו מבינים, אני לא רוצה שבועז יהפוך להיות פיקוד העורף. פיקוד העורף כבודו במקומו. לוועד שכונה כזה חייב להיות סמכות ואחריות. אני לא מדבר על תקציבים.

אנחנו מחזקים אותך.

תודה. אני שמח שאני פה, שתחזק אותי. אני חייב חיזוקים בתקופה הזאת.

לכן אני אומר, אני כן הייתי רוצה לראות, לחזק. אני עבדתי עם קרן שחף ואני יכול להגיד לכם שהיו לנו מספר פרויקטים. בסוף, כשאתה הולך ואתה רוצה להקים, זה חשוב. אם אני לוקח את המודל שנאמר פה על ידי חה"כ מטי בנושא של ועד מקומי, אין ספק, זה מודל חבל על הזמן. אתה לוקח ועד מקומי. אני גר ביישוב קהילתי, בתמרת, יש לנו ועד מקומי. אנחנו מועצה בפני עצמה. ואחלה. אבל בינינו, יש פה בעיה בערים הבעייתיות. שאל פה חה"כ יצחק, הוא שאל אותך תן לי איזה שהוא מודל, שאני אוכל להתבסס עליו, שאני אהפוך אותו למודל חיקוי לכולם.

אנחנו חייבים באמת ללכת מקטן לגדול. אני חושב זה חשוב, זה הכרחי. זו תשתית מעולה לראש עיר וראשי רשויות. אבל אני כן הייתי ממליץ ללכת על הערים שיותר זקוקות לרובעים האלה, למינהלות האלה. וכמובן שללא קשר וללא מעורבות של הרשות, אנחנו מדברים, מי שיתכלל את המינהלות האלה, מינהלת שכונתית, חייבת להיות מינהלת גם ברשות. זה עוד תקציבים. להקים עוד ארגון נוסף.

אז תודה רבה ושמחתי.

נגה אדלר.

נגה אדלר שטרן, אני מנהלת תחום פיתוח אורבני קהילתי בשירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה. רק כמה מילים על משרד הרווחה. משרד הרווחה יש לו זרוע ביצועית מאוד חזקה בשטח. אנחנו עובדים בכל 256-257 רשויות מקומיות. מתוקף חוק מאוד ישן שנקרא חוק שירותי הסעד, 1958, שקבע שכל רשות מקומית מחויבת להקים, אז זה נקרא מחלקת סעד, אחר כך מחלקת רווחה והיום זה מחלקה לשירותים חברתיים.

בתוך המערכת המאוד גדול הזה יש לנו היום, יש לנו יחידות למשאבי קהילה/עבודה קהילתית. אני גם בוגרת עיריית ירושלים, כבוד יושב-ראש הוועדה.

איזה מחלקה?

עבדתי ברמת שלמה ואחר כך עבדתי במינהל לשירותים קהילה.

גם היא הייתה איתי בעיריית ירושלים.

אז אני מכירה היטב את המודל הירושלמי ואני אגיד שיש היום קרוב ל-600 עובדים סוציאליים קהילתיים שפועלים בכל רחבי הארץ, לרבות תקני שיקום שכונות שהזכרת קודם. יש לנו תקנים.

לצערי הרב, סליחה, היום אין שיקום שכונות. אני חושב שהייתה פה תשתית מעולה להקים את המינהלות האלה.

בבקשה נגה.

אז אני אגיד שהשכונה היא יחידת התייחסות מיידית, אנושית, מרחבית, של כל אחד ואחת מאתנו בעידן של מצבי חירום מתמשכים. אתגרים חברתיים, כלכליים ושינויים מהירים. אנחנו מבינים שיש חשיבות עמוקה בחיזוק השכונות כיחידות קצה חיוניות שפועלות למען עצמן ומתוך עצמן.

אני חושבת, אתה הזכרת, שהתושבים הם הסנסור או המנהיגות הקהילתית היא הסנסור הכי אותנטי לצרכים השכונתיים. ואנחנו באמת פועלים במרחב הזה. הזכירה חה"כ מטי קודם את צוותי החירום והחוסן היישובים. זאת תוכנית של השירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה. היא פועלת היום ב-47 מועצות אזוריות מתוך ה-54 והכוונה היא להרחיב את זה לכל המועצות האזוריות.

אנחנו גם הורדנו בשנתיים האחרונות, אנחנו מגדלים את האחות הפחות מפותחת שלה, שנקראת צוותי חירום וחוסן שכונתיים. אנחנו פועלים היום ב-119 רשויות מקומיות שהן במרחק 40 ק"מ מהגבולות, פלוס הערים המעורבות, פלוס איו"ש. ונכון להיום, אתמול בדקתי את הנתון, היום מתוך ה-119 האלה יש כבר 71 רשויות שמקדמות הקמה של צוותי חירום וחוסן שכונתיים.

אז אנחנו בעד כל התארגנות, על כל הרצף. החל ממנהיגות של נוער, מנהיגות שכונתית, ועדי שכונות. כל דבר כזה שמייצר דמוקרטיה עירונית. שבעצם מביא לקדמת הבמה את הזכות לעיר של כל אחד ואחת מאתנו. אני הרבה פעמים חושבת, כבוד יושב-הראש, למשל על שכונת קריית יובל. שהתושבים בשטרן, באולסוונגר, אם תהיה להם, בירושלים יש את התשתית. יש את המנגנון. כולם נושאים עיניים לירושלים כדי ללמוד על המנגנון הזה. אבל אנחנו שומעים שיש עוד הרבה מנגנונים.

כן, אבל הרסו. שם דוגמה רעה מאוד, הרסו אותם.

אבל התשתית. זאת תשתית. דיברת על תשתית, זו תשתית קהילתית חיונית שמעודדת אזרחות פעילה, אחריות הדדית, חוסן מקומי. אז אנחנו מאוד נתמוך בזה וכמובן שיש לנו עובדים סוציאליים קהילתיים שנמצאים ברשויות וככל שתהיה החלטה עירונית שרשויות מקומיות רוצות לקדם ועדים כאלה, אז העובדים שלנו ייכנסו לפעולה ויעשו את זה.

תודה. ד"ר ניר ברק.

תודה רבה על זכות הדיבור. קוראים לי ניר ברק, אני חבר סגל במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. אני חוקר פוליטיקה מקורית, דמוקרטיה מקומית. יחסי שלטון מקומי מרכזי ודברים בתחום הזה.

יש לי שתי נקודות מרכזיות ואם תאפשר לי אחר כך עוד אני אשמח גם להתייחס לשאלת המודל בהמשך. אז שתי הנקודות העיקריות: הראשונה מתייחסת לוועדי שכונות בתוך המנגנון הדמוקרטי בעיר. והשני זו שאלה של לכידות חברתית והתפקיד החיוני שוועדי שכונות יכולים למלא בעת של שיסוע וקיטוב בו כל החברה הישראלית נמצאת.

הראשון, כולנו מכירים את זה. ישראל היא המדינה הכי ריכוזית בקרב מדינות ה-OECD. זה נתון אחד. נתון שני, תדבר עוד רגע חן מפנימה, מדד הדמוקרטיה המקומית שפנימה השיקה מראה שמצב הדמוקרטיה המקומית בישראל הוא לא "איי, איי, איי". ולפעמים אנחנו מנתקים בין הדיונים האלה, כאילו שיחסי שלטון מקומי מרכזי זו שאלה אחת ושאלות על דמוקרטיה מקומית היא שאלה אחרת. ואני רוצה לחבר בין הדברים האלה.

אני חושב שרוב האנשים שנוכחים פה בחדר מסכימים שנדרשת איזה שהיא רמה של ביזור סמכויות. בין אם זה לפי מתווה של החלטת ממשלה 675, או משהו אפילו יותר משמעותי. אבל ביזור סמכויות הוא לא פתרון קסם ויש לו לא מעט אתגרים. ביניהם, אחד האתגרים האלה זה שאנחנו נייצר הרבה מאוד כוח בידיים של ראש העיר, בלי בעצם שום יכולת לבקר את ההחלטות האלה. עכשיו, לפעמים צריך את הסמכות הזאת.

אני חייב לומר לך ברמה האישית.

בבקשה.

אני הייתי, כמו שאמרתי, מ-1990 עד 2008 בשלטון המקומי. בכנות? אני לא מכיר איזה שהוא נושא שהוא לא בסמכות הרשות המקומית. אני שומע את הדיונים האלה, הדיונים האקדמיים האלה. אני לא זוכר משהו שנמנע ממני כרשות מקומית לעשות. לא זוכר משהו שנמנע מראש עיריית ירושלים לעשות בגלל שזו סמכות ממשלתית. אני כן זוכר קולגות שלי שאמרו תשמע, זה בסמכות הממשלה כי הם רצו לברוח מזה, אבל לא בגלל שבאמת.

ראש עיר באמת הוא יש לו סמכות, למיטב ידיעתי וניסיוני, הרבה יותר מאשר ממשלת ישראל. לממשלת ישראל כולה. אני לא אומר את זה כפרפרזה, אני עומד מאחורי מה שאני אומר. שר במדינת ישראל יש לו הרבה פחות סמכות מראש עיר. לראש ממשלת ישראל יש פחות סמכויות במדינת ישראל מאשר לראש רשות מקומית. וכל הזמן מדברים איתי על ביזור סמכויות. ואני פשוט צובט את עצמי.

אני נמצא פה. אין פה בבניין הזה לאף אחד סמכות. יש לי הסמכות היחידה שיש לי זה לדבר ולנהל דיון, זו האמת. אין לי מעבר לזה שום סמכות.

יש לך גם זכות הצבעה.

מה אני עושה עם זכות ההצבעה? מעניין מישהו מה הצבעתי? אתה חושב שמישהו מעניין? לא מעניין. תאמין לי, לא מעניין. אם אתה רוצה לדבר זה לא מעניין, לא רלוונטי. אתה יכול להצביע, לא רלוונטי. אף אחד לא מקיים את ההחלטות, לא של הכנסת ולא של הממשלה.

ומספרים לי כל היום על הסמכויות. ראש רשות, סליחה שאני אומר לך את זה, עושה מה שבא לו. מה בא לו. תושבת באר שבע, תשאל אותה אם פעם ראש הרשות אמר לה זה לא בסמכותי, זה הממשלה.

אז אני רוצה להתייחס לזה, ברשותך.

אין חיה כזאת.

אני רוצה להתייחס לזה, ברשותך.

יש כמה דברים.

תני לי אחד.

הנה, עכשיו בפינוי.

כאשר ראש רשות רצה לקבל כסף אז הוא עושה, תאמיני לי, ראש רשות קם בבוקר והוא יכול לעשות פינוי.

אתה יודע, יושב-הראש, אבל אל תשכח - - -

אני אספר לך. אם את לא יודעת, הייתי ראש רשות ברשות מקומית הכי ענייה במדינת ישראל. סוציואקונומי 1. אני מעולם לא זוכר שהייתה בעיה כזאת.

אני רוצה להתייחס לזה. קודם כל, פרסמתי מאמר בדיוק על הנושא הזה לפני שנה. על שינויים דה פקטו ולא דה יורה. ואני חושב שמה שכבוד יושב-הראש מתייחס אליו זה על המציאות דה פקטו שבה ראשי הערים או מייצרים לעצמם סמכות או לוקחים סמכות. וצריך להבחין בין אחריות לבין סמכות. סמכות דה יורה לא תמיד יש, סמכות דה פקטו הם מייצרים לעצמם. והדיונים על ביזור מדברים בעיקר על מה שקורה בדה יורה.

לממשלה יש אחריות בלי סמכות.

נכון. אני מדבר עכשיו על השלטון המקומי.

לא, אבל ממי אתה רוצה שהם ייקחו את הסמכות? לממשלת ישראל אין סמכות.

רגע. אז המדדים שעליהם אני מדבר מסתכלים בעיקר על שאלות של תקצוב.

גם את זה אין לממשלה. גם לממשלה אין לה שום סמכות בתקצוב. שום סמכות. לאף שר במדינת ישראל אין סמכות בתקצוב. תן לי שר אחד במדינת ישראל שיש לו סמכות לתקצב קופה קטנה.

אם מסתכלים על כמה - - - שאזרח ואזרחית משלמים בישראל, בין 5%-10% הולך לשלטון המקומי, 90% הולכים לשלטון המרכזי. אלה הנתונים.

זה חוזר לשלטון המקומי.

נכון, חוזר לשלטון המרכזי מדרכים אחרות. השאלה היא האם יש להם שליטה על מה אפשר לעשות עם זה.

התשובה היא כן. בוא נאמר, יותר מאשר לשרים. יותר מאשר לשרים.

רגע, אז בוא נסכים על כך שמתקיים - - -

לשרי ממשלה אין סמכות. אני מצטער, אני לא יודע אם אתה יודע את זה. לשר בממשלת ישראל אין סמכות לכלום. כלום, שום דבר. שר הוא בובה. אני לא יודע אם אתה מכיר את זה. אני חי את זה 30 שנה. שר הוא בובה. אין לו סמכות לשום דבר. הוא לא יכול לקבל שום החלטה. לא רלוונטי מה הוא חושב, לא רלוונטי מה הוא רוצה. ראש רשות יש לו סמכות גם כלכלית, גם סמכויות החלטה, גם סמכויות בחוק. וגם מה שלא בחוק אז בוואקום הוא מנהל את העיר שלו והוא אחראי. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

אז תודה, אני אמשיך את הנקודה הזאת. רגע, אני אמשיך את הנקודה. אני אמשיך בדיוק את זה, את הנקודה הזאת. ראש עיר יכול לעשות מה שהוא רוצה. דה פקטו יותר מאשר דה יורה. ומצד אחד זה חלק ממה שמסביר את הכושר הביצועי הגבוה של השלטון המקומי. כי ראש רשות יכול להגיב מהיר ולעשות ניסויים וכן הלאה. באותה נשימה, קורה לא פעם, לא רק בישראל, אני מדבר פה עכשיו גם באופן השוואתי בעולם, שברמה המקומית נוצרות או עריצות רוב של מועצה או עריצות של מיעוט. כלומר קבוצת כוח. וזה לא משנה אם אנחנו מדברים פה על יזמים או על אנשים שמקורבים וכן הלאה וכן הלאה.

התפקיד של ועד השכונה, של ועדי השכונה, מצד אחד ברור שיש את כל הדינמיקה של הנמב"י וזה ברור וזה מוכר. ועוד פעם, אם יישאר לי זמן בסוף אני אשמח להתייחס לזה. אבל באותה נשימה, ועדי השכונות, קרי האזרחים והאזרחיות שפעילים ברמה המוניציפלית, הם חלק אינטגרלי ממנגנוני הבקרה והאיזון על מה שקורה ברמה העירונית, המקומית. וזה תפקיד דמוקרטי חיוני וקריטי. אז את הוויכוח על האם יש סמכות או אין סמכות נשים בצד, זו לא הנקודה המרכזית.

אם אנחנו מדברים על איזונים ובלמים כחלק אינטגרלי מהמנגנון הדמוקרטי, ועד השכונה ממלא בדיוק את התפקיד הזה. והכרה ועבודה לפי המודלים הנכונים ולא לפי המודלים הלא נכונים, גם יכולים אני חושב להגביר לנו לא רק את התפקודיות, אלא גם את הלגיטימציה הציבורית. את השקיפות, את ההשתתפות. ערכים שאני חושב שחשובים לכל מי שיושבים פה בחדר. זו נקודה אחת.

נקודה שנייה, ואני אגיד את זה מאוד מהר. אנחנו נמצאים בנקודה שכואבת לכולנו. של קיטוב ושיסוע ברמה החברתית שבה כבר לא לגמרי ברור אם אנחנו יודעים לחיות ביחד. זה נכון שיש הרבה שכונות שהן הומוגניות, אבל גם יש הרבה שכונות שהן שכונות מעורבות. לוועדי שכונות יש יכולת מדהימה לפשר בין קבוצות שונות. ברגע שאנחנו מדברים בגובה העיניים, ימניים ושמאלניים, מתנגדי הפיכה ותומכי רפורמה, דתיים, חרדים וחילוניים, יהודים וערבים בערים המעורבות. בגובה העיניים אנחנו יודעים להסתדר הרבה יותר טוב.

יש לך מודל שזה עבד?

יש לי כמה מודלים כאלה. אני גר בחיפה ובחיפה אנחנו רואים את זה קורה. וכל פעם כאשר עולה הכוננות יהודים וערבים מנקים ביחד מקלטים. אני לא רוצה לדבר רק על חירום, כי הנושא הזה כאן נכח לא מעט. אני חושב, ואני אלך שנייה אחת לדימוי קצת מופשט. כאשר אני חושב על האחר, האחר בין אם זה ערבי, חרדי, החילוני, הגיי, או מה שזה לא יהיה. כשאני חושב עליו ברמה הלאומית זה דימוי מאוד מופשט של איזה אחר אולטימטיבי וקל לנו מאוד לעשות דמוניזציה אחד לשני. אבל עכשיו כאשר אני פוגש את אותו אחר ברמה השכונתית, שליח חב"ד אצלי בשכונה, שיכול להיות שאני מתנגד לו מאוד ברמה הלאומית, אבל הוא הבן אדם שהרים את הבן שלי שעף מהנדנדה. וזה סיפור אמיתי, זה אשכרה קרה.

ודברים יסודיים, שאנחנו מאבדים ברמה הלאומית כמו כבוד הדדי, למרות מחלוקות ושוני והבדלים שיש בינינו.

בירושלים זה לא.

בירושלים יש שכונות שבהן זה עובד מצוין. אני חושב גם בין יהודים וערבים במרחבים משותפים ברחבי העיר. אני מסכים שהדינמיקה כרגע, בכלל החברה, היא דינמיקה של קיטוב.

דווקא בירושלים מלחמות חרדים חילוניים נרגעו. אבל בזמננו המודל הזה של מינהל קהילתי משותף לא עבד.

אני חושב, ברשותך, בהמשך למה שאמרת, מה שיכול לאחד את כולם זה מה שכולם זקוקים לו. אם אנחנו מדברים כרגע על חירום, זה - - -

אבל גם התייחסה פה מקודם נגה אדלר. ואפשר, הספרות מסתכלת על תחומים כמו חינוך, רווחה, סביבה, ביטחון אישי. אלה מקומות שבהם באמת לידע המקומי, כפי ששי הציג אותו בתחילת הדיון, וללכידות המקומית יש ערך רב.

בשאלות של תכנון, אתה מרשה לי עוד דקה או לעצור כאן? בשאלות של תכנון ובנייה. אכן שאלות קשות. שאלות הנמב"י. יש לי עכשיו רק שתי קומות. למה שאני ארצה לעלות ל-20? למה שאני אסכים לדברים האלה? יש מודלים שלוקחים את הדינמיקה הזאת לקונפליקט בין ועד השכונה לבין המועצה ואז יש עתירות ופונים ולוועדה מחוזית וכן הלאה וכן הלאה. אבל יש גם מודלים שאומרים שבעצם המקור להתנגשות הזאת יושבת על שאלה של אמון. הרי איך ועד שכונה מסתכל על מועצת העיר או על ראש העיר? אינטרסנטים, הם לא יורדים לרזולוציה, לא מעניין אותם, הם מנותקים מהשטח וכן הלאה. נכון? משהו בסגנון הזה. איך חברי מועצת עיר וראש עיר מסתכל על תושבים? הם נודניקים, הם מסתכלים רק על מה שקורה 500 מטר מסביב לבית שלהם. הם אינטרסנטים, יש להם דברים מהסוג הזה.

בפועל אף אחד מהדברים האלה לא נכונים. במועצת העיר ובהנהלת העיר בכלל הרשויות יש אנשים מצוינים שרוצים להיטיב עם הציבור וועדי שכונה זה לרוב אנשים אכפתיים, מעורבים, שגם יודעים לשמוע שיקולים פרגמטיים. והמודלים המוצלחים הם מודלים שראשית בונים אמון בין התושבים לבין הנהלת העיר, שמסבירים את האילוצים המוסדיים. ואין מה לעשות, אי אפשר להמציא עוד 600,000 דולר כדי לממן כך וכך. אבל בתוך האילוצים האלה, כפי שאמר כאן קודם סגן מועצת פרדס חנה כרכור, יודעים בתוך האילוצים האלה לעשות הרבה מאוד כדי להתקדם.

לבסוף התוספת של 1,000 יחידות לשכונה זה אירוע של פעם בדור. שאר הזמן הביטחון, הקהילה, הרווחה וכן האלה, הם מה שמחזיק שכונה. זה מה שבונה שכונה, זה גם מה שמפרק שכונה. והכרה בוועדי שכונות בתור הגוף שמחזיק את הדברים האלה בפועל אני חושב שתהיה כברת דרך משמעותית לטובת ההישגים האלה ויכולה גם לחזק את הלכידות שלנו, ואני אומר את זה בכאב, שאנחנו קצת מאבדים בתור ישראלים.

עד כאן, תודה רבה על הזכות.

תודה על הדיון החשוב הזה. אני עינב, אני ממלאת מקום ראש עיריית רמת גן ועוסקת הרבה גם בתחום הרווחה. אחראית גם על הרווחה וגם על הקהילה ולכן זה נושא שהוא קרוב לליבי. אני וכבוד יושב-הראש רגילים לריב, אז אני גם אתווכח תחילה על נושא הסמכויות, כי אני חושבת שזו נקודה שהיא משמעותית ודרמטית.

בעיניים שלי יש הבדל בין היכולת של ראש עיר חזק לקחת אחריות, שזה אני חושבת מה שבסופו של דבר אתה דיברת עליו. זאת אומרת, גם מהניסיון האישי שלך. אל מול ראשי ערים שיש להם קושי אמיתי, גם כלכלי וגם אישי, לקחת את האחריות. כי הסמכויות בסוף הרבה פעמים כן נמצאות ברמת הממשלה.

אני יכולה להגיד לך, אנחנו היינו באירוע הזה - - -

- - - אין בממשלה - - -

לא, לא, אני אומרת לך.

אני אומר את זה בפעם המאה. אין לאף אחד בממשלת ישראל, אפילו לא להכין קפה.

אז אני אומרת לך, בוא ניקח שתי דוגמאות עכשיו מהחירום האחרון. כבוד יושב-הראש, אנחנו בעיריית רמת גן היו לנו שלוש זירות נפילה. בסדר? זה לא קרה מעולם במדינה. היינו הראשונים, אגב, שגם פינו. בשלב הראשון, בערב הפינוי הראשון, אמרו לנו שיש איזה הנחיה של רח"ל חדשה, שלא ניתן לפנות אנשים אם נשבר להם רק החלון וצריך שזה יהיה רק לצורך הריסה.

כמות האנשים שפינו באותו אירוע, אגב, אנחנו גם נפגענו במהלך המלחמה. אז נפגע בניין אחד, ירדו 60 משפחות, בזה נגמר הפינוי. היו לנו 800 משפחות שפינינו בלילה אחד, בסדר? במרכז סיוע בנפילה הראשונה. וכשאני שומעת את הדבר הזה אני אומרת מה אני אמורה לעשות? להחזיר את המאות עכשיו עד שרח"ל יקבלו איזה שהיא החלטה אחרת?

אנחנו החלטנו לפנות את כולם. את כולם. את כל מי שיצא, לצורך העניין, מהבית, פינינו אותו למקום מבטחים תוך כמה שעות. אבל אני אומרת לך שוב, זה לא היה בסמכות של העירייה. אנחנו קיבלנו את ההחלטה הזאת מתוך אחריות, מתוך הבנה שאי אפשר לשלוח ילד עם אמא לבית בלי חלון וויטרינה ולישון בלילה בשקט ובהבנה שהכול בסדר.

חוץ מזה שהם באמת עברו משבר, כבוד יושב-הראש. אני לא חושבת, אני ראיתי זירות. אני ראיתי זירות. הזירות שאני ראיתי במלחמה הזאת, של מאות אנשים שיוצאים בלילה עם פיג'מות. ילד יחף. אני אומרת, באמת, להגיד לו 'סליחה, רק נשברה לך הוויטרינה, אני מבקשת ממך לחזור לתוך הזכוכיות, לבניין' – זה היה על גבול ההזיה.

למה אני כאן? כי אני מאוד מאמינה בשותפות. יכול להיות שזה בגלל שאנחנו באמת בוגרי עיריית ירושלים. יכול להיות שזה בגלל התפיסה שלנו כשלטון מקומי, שאנחנו גם בעיריית רמת גן מאוד מאמינים בשותפות עם תושבים. אני מאמינה גדולה בזה. אבל אי אפשר להגיד זה רק הרשות. כי בסוף אני חושבת שהתהליך הוא להוריד יותר ויותר סמכויות לשלטון המקומי. באמת, כמה שאפשר. אני ישבתי לא מזמן גם עם שר האוצר על דרים שהם בסמכות הממשלה. שהיא מקבלת לגבינו החלטות שאני מרגישה ביום-יום. שאני מתמודדת עם המעונות ועם המצוקה ועם הסייעות. ובסוף מי שמכתיב לי את כל הדברים האלה זה הממשלה, לא אני.

אז אני כן מעלה בלי ואני עושה, כמו שאתה אומר, לוקחת את האחריות. אבל לי יש את היכולת, אני עירייה חזקה. אני מדברת עם עיריות אחרות שזה קצת יותר קשה עבורן. עיריית רמת גן היא עירייה חזקה, עם כסף, עם קופה, עם ראש עיר חזק. אבל זו לא הדוגמה בכל מקום.

אני כן אגיד שאני חושבת שהנושא הקהילתי הוא דרמטי וחשוב בחירום. אני חושבת שראינו את זה. אנחנו שיתפנו פעולה מאוד עם כל התושבים, כל הוועדים. הצלחנו, ואני אגיד את זה היום, יש לנו עדיין ילדים, הרבה מאוד ילדים שנולדו בשבוע אחד. יש לנו קרוב ל-4,000 מפונים עדיין ברחבי הארץ מנתניה ועד אשדוד. לנהל את זה, עם החזרה לשגרה והקייטנות, זה חירום פלוס שוטף שממשיך במלוא המרץ.

אני חייבת להגיד שאני יכולה לעשות את זה בזכות עובדים שמאמינים בקהילה, בזכות זה שאנחנו מתחילים להניע תהליכים של אגף קהילה שמרכז את כל האוכלוסיות, שמדבר את כל השפות, שעובד בשיתוף עם אגף הרווחה והשירותים הקהילתיים. שזו גם סוגייה שצריך להבין שלא בכל עירייה זה עובד. הרבה פעמים יש מתיחות ביניהם. ההבנה הזאת שבסוף יש אגף קהילה שהוא מנהל ומתכלל את הדבר הזה, זה דבר שהוא מאוד חשוב. אנחנו עדיין בשלבי הקמה של זה. אבל אני חושבת שהבסיס זה להאמין בזה.

אני חושבת שאנחנו, שמעתי פה את הדובר שיצא, אבל הוא דיבר על זה שראשי ערים לא אוהבים ועדים וועדים לא אוהבים פוליטיקאים. אני לא מסכימה עם המשוואה הזאת. אני אומרת, אני לא מסכימה עם המשוואה הזאת, היא לא נכונה לכולם. אנחנו מאוד מאמינים בשותפות, אנחנו כן מאמינים בוועדים. אנחנו כן מאמינים ביכולת לייצר שיתופי פעולה. ואני חושבת שגם התושבים, ברגע שפותחים להם את הדלת ואומרים, לא רק אנחנו מבינים איך מתנהלים הדברים, אלא אנחנו רוצים לשמוע איך הם מתנהלים בשטח. והיכולת להיות זמינים וקשובים לציבור. זה מאפשר להם גם לאהוב את העשייה הפוליטית.

כי בסוף אי אפשר, זה בא ביחד. ואני חושבת שהשולחן הזה, לכל הפחות, צריך לשרת את הדבר הזה ולדבר על החשיבות הגדולה של זה וכן לייצר יותר אמון, גם של הממשלה ברשויות ושל הרשויות בוועדים. זה משתרשר. וזה מתחיל מלמעלה. ואני חושבת שגם הקורונה וגם התקופה האחרונה הוכיחו ששלטון מקומי חזק זו הדרך לנהל משברים במדינת ישראל.

אני רק אומרת לא להגיד הוא יכול לעשות את זה לבד. אלא להגיד ניתן לו גם את הסמכות, אנחנו מאמינים שהרשויות יכולות. אגב, כל פעם הדיון הזה חוזר. כבר היינו בכמה דיונים כאלה. אחרי הקורונה הבינו שהרשויות טובות וצריך לתת להם עוד סמכויות ולא קרה עם זה כלום. ועכשיו אנחנו נמצאים עוד פעם בתקופה טובה. עכשיו צריך לראות שזה באמת קורה, שמתחילים להוריד סמכויות לראשי ערים. ולהנהלות ולאפשר להם להביא את הצרכים מהשטח ולתת פתרונות ומענים. זה בעיניי לא קורה עדיין היום ואני מאוד הייתי רוצה לנצל את הבמה הזאת כבוד יושב-הראש כדי שזה כן יקרה. לבחון איפה אפשר להוריד, איך אפשר לתת לנו לנהל את זה בצורה יותר טובה. בסוף אנחנו מכירים את הצרכים של השטח, של השכונות, של השינויים. ומי כמוך יודע את זה, כמי שצמח בשלטון המקומי, שבסוף בזמן משבר וחירום וגם בשגרה אלה שבאמת יודעים מה צריך לעשות זה ההנהגה בשלטון המקומי.

יפה מאוד עינב. אמרתי, אני חושב שאני בעד סמכויות לשלטון המקומי. אבל אני חושב שהם פשוט לא מודעים לזה, יש להם את הסמכויות. יש להם את הסמכויות. הסיפור הזה הוא דוגמה קלאסית של מה שאמרת. אנחנו פה בוועדה הסתובבנו בחרבות ברזל, כוועדת כנסת. חיפשנו את רח"ל, אנחנו עדיין מחפשים אותם. אז בואי, בסוף ראש עיר מקבל החלטה, מפנה ומודיע לצבא בזה סיימתי את העניין. ולא מחכה לאיזה שהיא החלטה. זו החלטה בסוף של ראש רשות. שר לא יכול. בסדר? גם רח"ל, מי אחראי על רח"ל? לכי תפני לשר הביטחון תנסי להגיע לרח"ל. דברי לקיר.

אז מה עושה ראש עיר שאין לו מישהו שהוא יכול להגיד יאללה - - -

אבל גם למדינת ישראל אין מיליונים. זו הטעות. את חושבת ששם יש. אותו דבר. את אומרת מעונות יום יש לי בעיה. את אומרת ככה, המדינה תיתן לי סמכות לנהל את מעונות היום ושתיתן גם סמכות זה ושהיא תביא לי את הכסף.

לא, אבל שלא תוריד לי שכר. שלא תכריח אותי להוריד להם שכר.

ושהיא תביא לי את הכסף.

זו הבעיה.

יפה. לכן אני אומר, בסוף, בסדר, אבל בסוף זה מה שאני אומר. הגוף הכי חזק במדינת ישראל, זה גם במבחן המציאות – זה השלטון המקומי. השלטון המרכזי הוא גוף בעייתי מאוד, מכמה סיבות. ובעיקר בחוסר סמכויות. אין סמכויות לשלטון המרכזי, זאת האמת. ואנחנו נמצאים פה בוועדות האלה כמעט כל שבוע ואנחנו מכירים את זה. והשלטון המקומי בסוף יושב מישהו בתוך מערכת והוא מקבל החלטות. וזה מורכב.

אם אני אלך לקיצוניות השנייה ואתן את האיזונים והבלמים יכול להיות שהסיבה שלשלטון המרכזי אין בכלל כוח עשייה והוא לא יכול לעשות שום דבר, זה בדיוק בגלל האיזונים והבלמים שבנו לו שהוא לא יכול לעשות כלום והיום הוא פשוט מעוקר מכל אפשרות לפעול. נו, באמת. אני יכול לבוא לשר עם הדברים הכי דרמטיים והוא לא, - - -.

אדוני, ברור לך אבל שוועדי שכונות יכולים לחזק את השלטון המקומי כמקום לפתרון.

נכון, נכון. אמרתי, צריך לעשות אותו נכון. אבל שלא יהפוך להיות לעוד מערכת שלא תיתן לראש הרשות לעבוד. זה גם.

יש את המחיר. ברור.

צריך לדעת איפה לשים אותו במקום. אם אפשר, רבקה ליאון, איגוד העובדים הסוציאליים. בבקשה.

רבקה ליאון זדה, מארגון העובדים הסוציאליים. אני עובדת סוציאלית קהילתית. אני רוצה להתייחס לחלק מהדברים שנאמרו כאן. קודם כל, אני אגיד את המובן מאליו, שמנהיגות מקומית ומעורבות אזרחית מלמטה זה הבסיס שלנו לדמוקרטיה. זה חלק משמעותי מאוד מבניית החוסן שאנחנו רואים כל שנה יותר ויותר כמה אנחנו זקוקים לו, החוסן הקהילתי. ואני אתייחס לכך שאנחנו יודעים שחשוב מאוד, כמו שנאמר כאן, בצורה מאוד ברורה, שבמוקדי הכוח הללו, של ועדי שכונות, של מנהיגות מקומית, תהיה נציגות גם של האוכלוסיות המוחלשות.

אני כעובדת סוציאלית קהילתית שישבה בתוך אגף הרווחה, ליוויתי תהליכים של הקמת ועדי שכונות. ומתוך המקום הזה שלי בתוך אגף הרווחה יכולתי באמת להגיע ללקוחות הרווחה ולעזור להם להפוך להיות הנציגים של הקהילות ושל השכונות שהם מגיעים מהן. אני עבדתי ממש בשכונה שכונתה הסלאמס של המועצה וגייסתי לוועד השכונה אישה מדהימה, שאני לא ארחיב פה על איזה רקע היא הייתה מוכרת לרווחה, אבל באמת סיפורים מאוד לא פשוטים וקשים שלה ושל המשפחה שלה. ובמקביל לכך שהיא נבחרה להיות יו"ר ועד השכונה ועשתה דברים באמת מדהימים למען השכונה שלה, הובילה תהליך של תוכנית מתיחת פנים, אם מישהו זוכר שפעם הייתה תוכנית כזאת. והקימה גן שעשועים לשכונה ביחד עם אגף שפ"ע ואגף הנדסה כמובן. במקביל לתהליך הזה היא גם בעצמה עברה תהליך של שיקום לה ולמשפחה שלה. רכשה מקצוע. יש תהליכים מקבילים בנושאים האלה.

בהמשך לשאלות החשובות שיו"ר הוועדה הציג קודם, זה שאלות שעובדות סוציאליות עוסקות בהן יום יום. ואני רוצה להגיד שהעבודה הסוציאלית הקהילתית היא הפרופסיה בעלת הידע והניסיון הלאומי להצמיח ולהוביל את התהליכים הללו. גם מבחינת האתיקה המקצועית. כדי שוועדי שכונות או פעילים יוכלו באמת להיות מייצגים ופרודוקטיביים יש צורך בליווי המקצועי הזה, שיהיה build-in מה שכמובן מצריך תקינה מתאימה. ככה באמת הוועדים יוכלו להיות שופר אמיתי ומייצג עבור התושבים שהם מגיעים לייצג אותם. תודה רבה.

הילה ירושלמי.

שלום, צוהריים טובים, תודה על זכות הדיבור. אני הילה, חוקרת של תנועה ישראלית. דיברנו היום הרבה על חשיבות השלטון המקומי והחשיבות של ועדי שכונה, אז אני אקצר ואדלג על החלק הזה. בזמן שהוקדש לי אני רוצה לדבר על איך ועדי שכונה נראים בעולם או יותר נכון איך מכירים בוועדי שכונה במדינות אחרות.

בישראל יש את מודל ראש העיר החזק, שבמדינות בהן זה המודל בעצם ראש העיר נהנה בדרך כלל מרוב במועצה המקומית. כלומר, הוא שולט בזירה הפוליטית ברשות המקומית. הוא גם אחראי באופן ישיר על הרשות המבצעת, שזו בעצם העירייה. בעצם זה אומר שבעל הכוח הוא בעיקר ראש העיר ואולי גם עוד קבוצה מצומצמת. זה בעצם מקשה על התושבים להגיע ולהציף את הצרכים שלהם כלפי הרשות.

לכן בדקנו את המצב של ועדי שכונה בעוד מדינות שבהם מתקיים מודל ראש העיר החזק, כי אנחנו מבינים שזה משפיע על מערכת היחסים בין השחקנים הפוליטיים בשלטון המקומי. אז בדקנו את המצב בשבע מדינות. ברוב המדינות הכרה בוועדי שכונה נעשית ברמת הרשות. בחמש מדינות מתוך שבע מדינות הן מכירות בוועדי שכונה, כלומר קיימים ועדי שכונה. המדינות הן צרפת, טורקיה, ספרד, איטליה וסלובניה. המדינה היחידה שבה ועדי השכונה מוכרים ברמה הארצית היא צרפת. שבעצם מחייבת ראשויות עם מספר תושבים מסוים ממש להקים ועדי שכונה. והשאר זה באמת הרשות מקבלת את זה.

בארצות הברית עשיתם בדיקה?

לא, כי אין שם, היא לא מדינה מרוכזת כמו שישראל מוגדרת כמרוכזת. גם אם אתה מערער על זה, אז בקרב - - -

היא לא מדינה מה?

היא לא מדינה ריכוזית כמו ישראל. כלומר, צריך לברור איזה מדינות אנחנו משווים לישראל. אז בדקנו מדינות ריכוזיות, כמו בישראל, לפי החוקרים, לא לפי חברי הכנסת. וגם מדינות שבהם מתקיים מודל ראש העיר החזק. כלומר, שהממשל כמה שיותר דומה למבנה שלנו.

לא, כי בניו יורק המודלים מאוד, אני מכיר את ניו יורק.

המודל המקומי דומה, אבל לא הריכוזי. לא היחסים בין הממשל הארצי לממשל המקומי.

אז בצרפת החקיקה באמת מחייבת איזה שהיא הקמה של ועדי שכונה. מצד שני, היחס שלה אל ועדי השכונה מאוד כללי. כלומר, היא לא מסדירה את אופן המימון, מי הנבחרים, האם חייב לקיים בחירות וכו'. מצד שני, רשויות מדינות שמכירות ועדי שכונה ברמת החקיקה המקומית בעצם הרשויות מחילות על עצמן יותר כללים. כלומר, אם הן מממנות את מה הן מממנות, באיזה אופן ובאיזה סדר גודל. מתי הן חייבות ומתי הן חייבות להתייעץ עם ועד השכונה. מי מרכיב את ועד השכונה. לפעמים מכניסים שם גם עסקים בולטים ברשות או אפילו חלק מחברי המועצה יכולים להרכיב את הוועד וכדומה.

בעצם מפה אנחנו לומדים שבדרך כלל לא נהוג ואנחנו גם מאמינים שלא נכון לחייב רשויות להקים ועדי שכונה. אנחנו לא רוצים לחייב אותם בחקיקה לעשות את זה. אנחנו כן רוצים לעודד אותם. ואנחנו יודעים שהיום רוב החסמים של ועדי השכונה הם בעצם מתוך הרשות המקומית. ראשי רשויות חוששים מזה, כמו שאנחנו גם שמענו פה בדיון היום. לכן בעצם אנחנו קוראים ומעודדים את המדינה לתת, לעודד את הרשויות בעצם להכיר בוועדי שכונה ברמה המקומית על ידי תקצוב ייעודי של הרשויות.

- - - ועדים עוסקים ואיזה סמכויות יש להם? אותם ועדים?

כן, בדקנו. אני יכולה לשלוח לך את המסמך.

סיימת? את רוצה עוד איזה משפט?

סיימתי, זהו.

אני אגיד שני דברים. א', אני לא יודע, אולי הובנתי לא נכון. לשרים ולממשלה אין סמכויות. היא מדינה מאוד ריכוזית, אבל היא נשלטת בידי קבוצה מאוד מצומצמת של פקידים ואין עליהם אפילו בקרה. הם יש להם את הסמכות. אין להם אחריות, אין להם כלום. יש להם סמכות. כך המדינה הזאת מתנהלת, לצערי הרב.

סיפרתי אתמול שהיה דיון בהסכמים הקואליציוניים של יהדות התורה, הרב גפני היה אמור לבחור אם הוא הולך להיות שר השיכון או להיות יושב-ראש ועדת כספים. אז התקשרתי אליו, אמרתי לו למה אתה לא הולך להיות שר השיכון? למה אתה הולך להיות יושב-ראש ועדת כספים? הוא אמר אני מעדיף שיושב-ראש אגף התקציבים יעמוד בתור אצלי ולא אני אצלו בתור.

זאת לא בדיחה, זה משהו עצוב. הוא אומר אני שר ובסוף על מה אני אהיה שר? אני לא יכול לעשות כלום. אני צריך לעמוד בתור אצל איזה פקיד. הוא אומר כשאני יושב-ראש ועדת כספים אז איכשהו הוא מגיע אליי לדבר איתי. אם לא, הוא לא יענה לי לטלפון. אבל כך מדינת ישראל לצערי הרב מתנהלת. לכן אמרתי אין סמכויות. יש שני אנשים שהם יש להם את הסמכויות ועוד מלא אנשים שהאחריות היא האחריות על כולם. כולנו אחראים, גם אני אחראי. אבל סמכות אפס.

בשלטון המקומי, בניגוד לדבר הזה, ויש לו חסרונות, אני מסכים עם מה שהוא אמר. לראש רשות בסופו של דבר יש לו אחריות. ומתוקף האחריות הזאת יש לו גם סמכות לפנות את הבניין, גם אם זכוכית אחת נפגעה. ואני אומר את זה כראש רשות. מתוקף האחריות, לא מתוקף הסמכות. מתוקף האחריות זה נותן לו גם את הסמכות.

בסוף אף אחד, ואני אומר לך, אף אחד, והיינו פה בחרבות ברזל בהתחלה. היינו פה בוועדה ב-19 דיונים. אף רשות מקומית שלקחה הימור ואמרה אנחנו נפנה, נעשה, ניקח למלון, ומי שיודע כל התהליך הזה, אף אחד בסוף לא אמר לו אין בעיה, תשלם את זה מכיסך. לא קרה. אני אומר לך, לא קרה. בסוף היינו בכל המלונות.

אני חושבת שאתה רק מחזק את הדברים שלי.

אז אני הייתי ראש עיר לא בחרבות ברזל. הייתי בתחילת שנות ה-2000 והיה אותו דבר. לא הייתה החלטה שקיבלתי שבסופו של דבר הייתי חשוף.

פעם משרד התרבות לקח על זה חסות, פה זה מס רכוש.

לא היה חשוף. גם משרד התיירות לקח אחרי חודשיים שזה באמת לא שילמו. אז אני אומר לך, משרד התיירות לקח אחרי חודשיים. כי בסוף כשאתה לוקח אחריות הדבר הזה קרה. נכון, יש בעיה במדינת ישראל של סמכויות. חלק נבנה, סליחה, מאקדמיה וחוקרים שבנו הרבה איזונים. האיזונים, איזונים, הברקסים נשארו תקועים בגלגלים והגלגלים לא נוסעים יותר. אמיתי, לא נוסעים יותר. אין. שרים וממשלה אין להם שום סמכות. ואני אומר, מה שאני אומר, הדוגמה של כוס, הביא את זה פעם משרד הפנים ב-2003 כאשר דיבר על השלטון המקומי. הוא אומר אני כמנכ"ל משרד לא יכול לרכוש ערכת קפה למשרד שלי בלי אישור, בלי שלושה אישורים חתומים. ראש עיר יורד לחנות וקונה ומביא חשבונית.

בסדר גמור. אני חושבת שאתה רק מחזק את הטענה שלי.

אני אומר, לא, על זה התכוונתי. אני מסכים איתך שבארצות הברית המערכת עובדת, היא פחות ריכוזית, זה אחד.

אני יכולה רק להגיד לזה? כי בסוף אם ראשי הרשויות כל כך חזקים, נהדר. דווקא צריך לחזק את הדמוקרטיה המקומית. זה רק עוד יותר מחזק את הטיעון שלי.

אני מסכים. אבל אני לא רוצה לשפוך את התינוק עם המים. כי מה? אחת הבעיות מזה, משהו שהצגתי בהתחלה אולי ברמז ואני אציג אותו. את שואלת אותי הסיבה המרכזית לטעמי. אני אומר, אני מלווה את זה הרבה מאוד שנים. עבדתי אצל יוסי חדד כחוקר במשך שנתיים, גילוי נאות.

אחת הסיבות המרכזיות למשבר הדיור במדינת ישראל, אם לא המרכזית, לדעתי המרכזית, יש כאלה שחולקים עליי ואומרים לי שזה רק אחת הסיבות, היא העוצמה של השלטון המקומי. זאת הסיבה. ברגע שהשלטון המקומי הפך להיות חזק, השלטון המקומי לא אמור לפתור את משבר הדיור של מדינת ישראל. אז כל ראשי הרשויות, ואני אומר לך את זה קטגורית, כל ראשי הרשויות אמרו נמב"י ומזה נולד הדבר הזה שקוראים לו, איך אמרתם? הסכם גג. ונולד זה, וניסו לבנות ותמ"לים ושום דבר לא צלח. בסוף העוצמה של השלטון המקומי והמציאות הזאת שהעלות של תושבים היא יותר גדולה מהתועלת הכלכלית, סגרה, גרמה למשבר הדיור הכי גדול שיש למדינת ישראל. שהוא המשבר שפוגע הכי הרבה בכל אחד מאתנו. מי שלא בעל דירה בשנות ה-70 אין לו דירה. לי אין דירה וכך אין להרבה אזרחים דירה. ואין להם אפשרות לרכוש דירה, גם בחלום הכי ורוד שלהם. אין להם דרך לרכוש דירה. וזה יצר משבר.

גם הפתרונות שנוצרים היום, נוצרים מתוך אותם אילוצים. לכן אני אמרתי, כשאתה רוצה עכשיו ללכת ולשים, בסדר, איזונים ובלמים לראשי רשויות. אנא, אני לא בטוח שאני רוצה לעשות את זה, כי ראיתי מה קרה לשלטון המקומי. ראיתי מה קרה לשלטון המרכזי שבסוף אני כאזרח, גם אם יש שסע וגם אם אני בעד הרפורמה וגם אם אני חרדי, וגם אם אני ערבי וגם אם אני שמאלני, אין לי דרך לרכוש היום דירה בגלל אותם איזונים שבניתי.

אני מבינה, אני רק רוצה לציין.

בסוף מרכז הכוח עבר לשלטון המקומי. לכן אמרתי, צריך להיות זהיר. זה מה שאמרתי, אמרתי את זה ככוכבית. לא נתתי תוכנית עבודה, אמרתי חבר'ה, שימו לב למה שקרה במדינת ישראל בעקבות הדבר הזה.

ועדי שכונה, אני רק רוצה לחדד, הם לא איזונים ובלמים. הם פלטפורמה לשיתוף ציבור.

הם יכולים להיות, היא הביאה את הדוגמה של קריית יובל, שאני חיזקתי. שדרך אגב, הייתי לצד השכונה, שהתנגד לבנייה של 3,500 יחידות דיור שם. ניהל את המאבק נגד הבנייה של ה-3,500 יחידות דיור שם. אפשר להסתכל על זה, על 3,500 יחידות דיור בקריית יובל. בסוף יש 10 מיליון אזרחים היום במדינת ישראל, ש-30% מהם אין להם דירה וגם אין להם אופק שיהיה להם אי פעם דירה. וככל שתחזק את הסכמי הגג פחות סיכוי שלהם יהיה דירה. זאת האמת.

ועם זאת, המחקרים מראים ששיתוף ציבור דווקא מוריד את תופעת הנמב"י, בגלל שכאשר מסבירים לתושבים מה האופציות האפשריות הם מואילים בטובם להתפשר ולהסכים. לכן חשוב לי להדגיש שזה שיתוף ציבור. זה לא איזונים ובלמים. אין להם יכולת חקיקה. הם לא יכולים בהכרח לעכב את הליכי הרשות. זה פשוט מאפשר תיווך בין התושבים לרשות, דו כיווני.

תודה.

אני רק אגיד שיש לנו עוד שני נציגי ועדים שהגיעו באמת מחיפה. ואם יש הזדמנות כן לתת להם לדבר זה יהיה נהדר.

בסדר, אנחנו באיחור. בסדר.

תודה. חן אברמוביץ', סמנכ"לית בפנימה, של הרב שי פירון. הגענו במיוחד לדבר כי נושא השלטון המקומי זה נושא ליבה אצלנו בארגון. אני אקצר, כי אני מבינה את לוח הזמנים ואני לא רוצה להכביד.

היתרונות הטמונים במרחב המקומי עלו כאן הרבה ואנחנו לגמרי תומכים בזה. מאוד מאמינים בביזור. כן עלה במפגשים שלנו עם המון רשויות בדיוק על הפערים ומה חסר להם ומה הצורך שלהם. כן נגיד שכדי שהביזור יהיה בצורה אחראית ובצורה נכונה, יצרנו בין השאר כלי שנקרא מדד הדמוקרטיה המקומית. שהמטרה שלו זה לא איזונים ובלמים או לעכב, המטרה שלו היא באמת לבדוק איך הרשות מתנהלת. כי מה לעשות, יש רשויות חזקות יותר, חלשות יותר. כאלה עם יותר כסף, כאלה שיכולות לקחת לעצמן את הסמכות וכאלה שלא. ובסוף המדד הזה נועד לבוא ולשקף תמונת מצב של מה קורה בכל רשות. איך שיתוף הציבור שלהם, איך השקיפות שלהם. ובוחן גם את הקהילה עצמה, היא היא מעורבת, את האיזונים והבלמים, את הייצוגיות. ממש, כל מה שקורה בכל רשות.

עשינו פיילוט ב-2023, זה נעשה ביחד עם משרדי ממשלה, רשויות, חוקרים, ארגוני חברה אזרחית אחרים. ששוב, המטרה היא בסוף לחזק את השלטון המקומי, שאנחנו מאוד מאמינים בו, בצורה אחראית ומבוקרת. והשנה, 2025, אנחנו נצא, זה הולך להיות על 52 יישובים, עם מעל 40,000 תושבים. יש לינק לכולם גם לזה, נשמח שתראו, נשמח שתצפו. שמחים לקבל. גם נזמין את כולם להשקה. מאוד מאמינים בזה. זה קצת שונה מהדיון שהיה פה, אבל זה רובד מעל ומתחבר לכל מה שאמרתם. אבל לגמרי משיחות, אם כבוד היו"ר ירצה, אז נשמח להציג לך ממש בפירוט. אבל ממש ישבנו עם רשויות. אז נכון, יש רשויות ויש רשויות, ויש כאלה שמשתמשות בזה כתירוץ. אבל יש המון שיש להם שם פערים ודברים שהם מגבילים אותם והיו רוצים ואין להם את הסמכות ולא כולם יש להם את הכוח ואת היכולת לקחת את הסמכות לבד.

מימי פרץ.

צוהריים טובים. אני מימי פרץ, אני פעילה בוועד נווה שאנן בחיפה. שכונה המונה כ-70,000 תושבים. שכונה הכי גדולה בארץ. אני רוצה להגיד לכם ששמעתי את כל השיחות שהיו פה. אני פעילה המון שנים בתחום שלי, בהתנדבות מלאה. ואני משתפת פעולה גם עם השלטון המקומי וגם עם העובדות הסוציאליות. במקרה היה לנו את הנפילה ברחוב הגליל, שנפגעו בניינים והתרוקנו. היינו שם כל חברי הוועד ועם שיתוף פעולה מלא עם כל המקומות.

זה מאוד חשוב שיהיה ועד שכונתי, כי התושבים פונים אלינו. הם מרגישים בגובה העיניים. הם יכולים לפנות אלינו בכל פנייה. אם זה מזבל ליד שלא הרימו ואם זה עץ שנפל במדרכה וכל דבר, הם פונים אלינו והם מקבלים מענה יותר מהר מהשלטון. השלטון זה פקידים, זה מקבלי שכר. זה קשה לפעמים לפנות אליהם. לפעמים המענה לא מקבל תשובה ואנחנו שם בשבילם. ואני ממש אומרת לך שזה חייב שזה יהיה ושזה ימשיך להיות. תודה רבה.

תודה רבה.

שלום, תודה על ההזדמנות לדבר. שמי ציבי אלון ואני פעיל חברתי בכפר סבא. יושב ראש מועצת השכונות בעיר, שהוא גוף שמאגד ועדי שכונות במטרה לעבוד יחד עם העירייה ולקדם נושאים רוחביים לפי צרכים של כל שכונה ושכונה. כמו ביטחון, חינוך, תחבורה, תכנון, פיתוח עירוני, קיימות ועוד.

ועדי השכונות הם לא גוף פוליטי, אלא גוף חיוני בין הרשות לתושבים. לרשות קל מאוד יותר לעבוד עם נציגות שכונתית מסודרת מאשר מול קהל מפוזר של אלפי ועשרות אלפי תושבים. ועד שכונה יודע לתווך צרכים מהשטח, לסייע לרשות להבין מה באמת נדרש. לרתום תושבים לפעולה. הוועדים גם מתווכים לשטח דברים שקורים ברשות או מדיניות של הרשות. זה בא לידי ביטוי ביום-יום בארגון אירועים קהילתיים שמחזקים את החוסן החברתי וגם בשעת חירום כאשר צח"י נעזרים בוועדים כדי להגיע מהר בדיוק לתושבים שצריכים עזרה.

לכן חשוב מאוד שהרשויות יכירו רשמית בוועדי השכונות ויראו בהם שותף. הכרה כזאת תאפשר עבודה טובה, שקופה ומפוזרת יותר ושותפות אמיתית למען התושבים. תודה רבה.

אני מתנצל, זה היה דיון שהתארך הרבה מעבר לזמן.

אני רוצה לומר שני דברים: א', אני חושב שהסיבה שהשלטון המקומי הוא באמת כלי מרכזי בנתינת שירות והוא הכלי הכי מרכזי של מדינת ישראל, כי באמת מדינה לא יכולה לתת, בכלל ארגון לא יכול לתת שירות ל-10 מיליון איש. בסדר? מדינה לא יכולה לתת את השירות הזה. מדינה אמורה לקבוע מדיניות ואמורה לנהל מדיניות. אבל בסופו של דבר שירות ומי שנמצא באזרחים זה השלטון המקומי.

מה שקרה בשלושה עשורים האחרונים זה שגם השלטון המקומי גדל. ואם יישוב סביר ובינוני היה 20,000-30,000 תושבים, היום יש כבר יותר ערים בינוניות יותר גדולות. לכן גם השלטון המקומי, היתרון שהיה לו בעבר באופן יחסי, הקרבה שלו לתושבים, נשחק. והדרך שלו להמשיך את העוצמה שהייתה לו עד היום זה באמת באמצעות ועדים מקומיים. פעם ראש רשות הכיר את כל היישוב שלו. מקסימום ההוא והסגן שלו וחבר המועצה שלו קצת בסביבה, הבינו, נמצאו, היו בכל מקום.

היום זה לא כך. אני עוד גדלתי בימים שטדי קולק היה מסייר לפחות פעם בשבוע בשכונה. אין מצב כזה היום בירושלים, למי שמתלבט. זה לא יכול לקרות. טכנית. לוח הזמנים של ראש עיריית ירושלים בנוי על אירועים. הוא בכלל לא יכול לסייר בשכונות. הוא יכול לסייר בשכונה פעם בחודש, הוא יכול להקדיש לזה אולי שעתיים. אין מציאות כזאת.

לכן הדבר הזה ברור הוא מחייב למודלים חדשים. המודל של ועדי שכונות הוא מודל קריטי. ואני חושב שהוא קריטי בתנאי שהוא יהיה באמת נבחר. זה תנאי. כי ועד שכונה, איש פעיל שמתחיל זה, זה מתכון לצרות. זה מתכון לצרות צרורות. איש שהוא פעיל, כמה שהוא יהיה פעיל ונחמד וטוב ומוצלח, אם זה לא נבחר בבחירות, או לפחות יש את האפשרות, אדם יודע, אז יכול להיות שזה אותו בן אדם 40 שנה, זה בכלל לא משנה. הוא יודע שיש בכל כך וכך שנים הוא נעמד לבחירות של הציבור. זה קריטי בשביל הדבר הזה, בשביל היחס האישי הזה. המציאות שהוא מכיר את הצרכים והוא מציף אותם לעירייה.

הנקודות שאמרתי, אמרתי. אני חושב שצריך לשים לב שזה לא יהפוך להיות למשהו שייפול על עצמו. ואמרתי את זה מניסיון. אני לא יודע כמה חקרתם את זה, הייתי עשור בירושלים, למעברים שזה עבר. בדיוק שם זה נפל. כשהשכונות היו יותר מעורבות בנושאים שהעירייה אמורה לטפל במקום להיות מעורבות בנושאים שהשכונות צריכות לטפל. שם בדיוק היה הנושא של השכונות. ולא משנה איזה מהם. אני אומר את זה בירושלים, התערבו בנושאים שבאמת לא קשורים אליהם. אלא הן שאלות מאקרו. שם זה נכשל ואז היו מביאים למועצת העיר פעם בשנה-שנתיים שינוי תקנון. פשוט היה סיפור הזוי.

לכן אני חושב שהדבר הנכון לעשות את זה, צריך לחזק את זה. צריך לראות איך לעשות את זה. וצריך אבל שיהיה מספיק מודלים בשביל להכניס את זה בחקיקה. אני לא הייתי מכניס את זה היום בחקיקה, כי אני לא חושב שיש מספיק מודלים שאפשר לומר כזה ראה וקדש ואחרי זה אנחנו נבכה על חלב שנשפך. אבל כן, מדינת ישראל צריכה לראות, אם זה באמצעות משרד הרווחה, אם זה באמצעות השירותים הקהילתיים, אם זה באמצעות משרד השיכון. יכול להיות להחיות קצת את הפרויקט של שיקום שכונות בדרך כזו או אחרת, שעוד פעם, לחזק ועדים שכונתיים, בטח כשאתם עובדים עכשיו על התחדשות עירונית בהרבה מקומות, עובדים על כל חיזוק מבנים, צריך להיכנס לדבר הזה. לתת את זה. כי בסוף אדם יודע מה הוא צריך יותר טוב מאשר כל אחד נבחר. החוכמה לא נמצאת בשלטון. השירות נמצא בשלטון. השלטון הוא בא לשרת, הוא לא בא להיות החכם.

תודה רבה לכולם. תודה רבה לכל מי שבא. אני מתנצל בפני מי שלא הספיק לדבר.



הישיבה ננעלה בשעה 13:11.