פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



38
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
10/06/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 91
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, י"ד בסיון התשפ"ה (10 ביוני 2025), שעה 10:00

פעילות למניעת אפליית להטב"ק במקומות עבודה

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

יוראי להב הרצנו

ליאור עובדיה - עו"ד, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה

איל אסף - מנהל אגף אכיפה לזכויות עובדים, מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

סמדר פרידמן - משפטנית בייעוץ וחקיקה (משפט ציבורי-חוקתי), משרד המשפטים

אפרת כהן ואשדי - מנהלת תחום תוכניות רוחביות להט"ב, המשרד לשוויון חברתי

מגי מור - יו"ר ועד עובדי אסותא, ועד מנהל באגודה למען הלהט"ב, ההסתדרות החדשה

גיל אורן - נציג התאים הגאים והתא הגאה בכלל ביטוח, ההסתדרות החדשה

שלי גולדברג - סמנכ"לית שירותי פרט, האגודה למען הלהט"ב

יובל ליטנר - מנהל משרד ועוזר אישי של המנכ"לית, האגודה למען הלהט"ב

עודד פריד - חבר האגודה למען הלהט"ב

קסם בורסטון - מדריך שיקום מתמודדי נפש בתחום הלהט"ב, האגודה למען הלהט"ב

שרי ירושלמי - מנכ"לית LGBTWork

אור רם - סמנכ"לית פרויקט גילה להעצמה טרנסית

ג'סי ברנדט - מנהל תחום מאבק בטרנספוביה, פרויקט גילה להעצמה טרנסית

נור שני טחן - רכז מערך ההכשרות הטרנסי, פרויקט גילה להעצמה טרנסית

חן פוקס - יו"ר עמותת מעברים - ארגון למען הקהילה הטרנסית

עופר בן-דוד ארז - מקדם מדיניות וקשרי ממשל, עמותת מעברים - ארגון למען הקהילה הטרנסית

לינור אברג'ל - מנכ"לית עמותת טרנסיות ישראל

ג'נט טייב - מנטורית ורכזת תעסוקה בבית הטרנסי, עמותת טרנסיות ישראל

מירב לבני קייש - מנכ"לית ארגון ברית הלביאות

אדווה וינטראוב - מנהלת תחום חינוך, ארגון ברית הלביאות

עדנה צולי - ועד מנהל, ברית הלביאות

ד"ר סיגל גולדין - ראש המכון הישראלי לחקר מגדר ולהטב"ק

רוזי דדשוב - סטודנטית ועוזרת מחקר, המכון הישראלי לחקר מגדר ולהטב"ק

איציק סלמה - מנהל קשרי ממשל, קואליציית ארגוני הקהילה הגאה

אבישג טביב - הבית הגאה בבאר שבע

איילה ישלח - ראש מערך הכשרות מקצועיות, חוש"ן - חינוך ושינוי

בועז רוזנברג - מנחה מתנדב בעמותת תהל"ה

עידן קזן - מתנדב, הארכיון הגאה

נירה לאמעי רכלבסקי

דפנה סידס-כהן

חבר תרגומים, יפית גולן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



פעילות למניעת אפליית להטב"ק במקומות עבודה

אני מתכבדת ושמחה לפתוח את יום הקהילה הגאה בכנסת ישראל, בבית העם, וגאה להיות חלק מהשדולה למען הקהילה בכנסת, יחד עם חבריי היקרים, יוראי, מירב, וכמובן שותפים אחרים שכאן איתנו. ובמקום הזה, לצד כל מה שקורה, יש גם המון שותפים ושותפות שעם הקהילה להכול, כל מה שצריך, וגם עם פנים לתיקון וליום שאחרי, למה שצריך לעשות כאן.

לפני שאני אפתח את הדיון הזה, אני חייבת לומר משהו דווקא ברוח היום הזה, שגם מציינים פה יום מיוחד עבור החטופים בכנסת. בסוף הסיפור גם של הקהילה והמאבק הוא סולידריות. הוא הערבות ההדדית. הדבר הזה שדרכו אנחנו בונים חברה עם שוויון זכויות, שמכילה, מקבלת, לא שופטת, ורואה בכל אחד ואחת חלק שווה, ואני אקביל את זה גם לסיפור שלנו של הסולידריות עם האחים שלנו, שמעונים עכשיו בעזה.

זו נקודת הקצה הכי קיצונית והכי קשה, אבל היא מלמדת גם עלינו כחברה, כאומה, כמדינה, כי באמת, מי אנחנו כשהם שם? אפשר לראות את רגעי האושר הבודדים שיש לנו בתקופה הזאת, אלו הרגעים שהם חוזרים. כשאנחנו רואים אותם מתאחדים עם המשפחות שלהם, עם יקיריהם, ואנחנו זוכים לרגש הזה, שהוא בסוף רגש שלנו כחברה סולידרית, שדוגלת בערבות הדדית, זו גם בדיוק הסיבה שהקהילה הגאה תנצח, כי זאת החברה הישראלית. זאת בדיוק הסיבה.

קשרתי פה דברים מאוד מורכבים ושונים ממש יחד, אבל עם ערכים משותפים, סולידריות, ערבות הדדית, תקווה, אהבה, והאהבה תנצח. עוד מעט ייכנסו לפה גם מהמשפחות, מהמטה, וניתן להם את הזמן להקרין גם סרטון והכול, אז אני רק אומרת את זה מראש.

והבית הזה, הוועדה הזאת שלנו היא ועדה שתמיד פתוחה גם לדיונים הכי לא פשוטים וכל מה שצריך עבור כל חברה, בטח עבור הקהילה הגאה. לכן הדיון הזה הוא דיון מעקב. כי כבר עשינו דיון כזה לפני כשנתיים, אז אנחנו גם נרצה לשמוע באמת בהקשר של מסקנות הוועדה מהפעם הקודמת, על השולחן העגול שביקשנו כהמלצה, מה נעשה מאז.

מגיעים לכאן גם המון אורחים שיש להם הצעות מדהימות, פרקטיות. אני רוצה להגיד מראש, ועדת הצעירים היא ועדה שהיא גם פתחון פה לכולם, אבל היא גם ועדה פרקטית שנוגעת ממש איך אפשר, גם במקומות הכי קטנים שלא תמיד זוכים לדון בהם בוועדות הגדולות, איך אפשר לקדם ולעשות ככה שינוי בכל חלקת אלוהים.

זה יהיה דיון עבורכם, דיון פורה, כולם ידברו, אנחנו רוצים לצאת מזה עם מהלכים. ואני גם אגיד שהרשויות באות לפה לוועדה, אנחנו לא מתנגחים פה ברשויות, הן באות לפה בנפש חפצה, וקורים פה דברים. אז אני אומרת את זה ממקום מעודד, אוקיי? אנחנו פה עובדים עם הרשויות, הפיקוח הפרלמנטרי עושה את תפקידו. יש גם תפקיד לנו, למחוקקים, אבל בסוף אפשר גם במקום הזה, בכנסת, לעשות תהליכים, וזאת משימה לא פחות חשובה מיתר הדברים.

ואני לא יכולה שלא לדבר על זה שיש עלייה בהטרדה במקומות עבודה כנגד הקהילה הגאה, שזה מצער מאוד. יש עלייה במאות אחוזים בפשעי שנאה ואלימות כנגד הקהילה הגאה, בוודאי שזה גם משליך אל המרחב של מקום העבודה. יש לנו עוד הרבה תהליכים לעשות, שחלקם תהליכים חברתיים של נורמות, של דברים שצריך להשריש אותם, וחלקם תהליכים שהם משרדיים וחקיקתיים. ואומנם נעשתה כברת דרך, אבל אנחנו ממש לא במקום שהיינו רוצים להיות פה.

ואני כן אומרת שאנחנו נייחד בדיון הזה גם חלק, בהחלט חשוב, לאוכלוסייה הטרנסית בתוך הקהילה, שהיא סובלת לא רק מאפליה, אלא מאי כניסה לשוק עבודה, מחסם, מהמקום הבסיסי ביותר של להתקבל לעבודה כשווה בין שווים, שווה בין שווים, של לדעת שמקום עבודה הוא מרחב בטוח שאפשר לעבוד בו. אלו דברים שהם הרבה יותר עמוקים ומחייבים לדעתי התייחסות גם שהיא יותר מובחנת.

וכמובן, אם נצטרך לעשות פה דיון נוסף, יהיה דיון נוסף ודברים יקרו. תודה רבה לכל מי שפה, אני מניחה שגם יוראי יבוא לפה עוד מעט גם לתת דברי פתיחה. יש לנו יום עמוס, אז אנחנו מודים ממש לכל מי שנמצאים כאן.

אני ארצה דווקא להתחיל כן מהאגודה הגאה למען הלהט"ב שאיתנו יזמה. יובל ליטנר.

היי, זו פעם ראשונה שלי, אז אני קצת מתרגשת. אני יובל ליטנר, אני מהאגודה למען הלהט"ב. תודה שנתתם לי את האפשרות להשמיע את הקול שלי. אני גבר טראנס, ואני רוצה לדבר איתכם רגע לא על מספרים, חוקים או תקנות, אלא על איך זה מרגיש להיות בלתי נראה, או יותר נכון, איך להיראות דרך עדשה מצמצמת ושופטת.

לפני שהתחלתי בתהליך ההתאמה המגדרית, מצאתי עבודות בקלות, אבל כשהתחלתי לבקש שיפנו אליי בלשון אתה, פתאום כל ראיון עבודה הפך ממשהו מקצועי למשהו אישי, חודרני ומשפיל. הייתי מגיע לראיונות והרגשתי את המבט הזה הסורק. הסתכלו עליי מלמעלה, למטה, ואז הגיעו השאלות – למה אתה מדבר בלשון זכר אם אתה נראה כמו בחורה? אתה לוקח הורמונים? עשית ניתוחים? מה יש לך בין הרגליים? אתה מתכוון לעבור את הניתוח הסופי?

שיש לומר שזו הטרדה מינית לכל דבר ועניין, כן? זו לא רק פגיעה וביזוי, וברור שזה גם.

תודה. אני הגעתי לדבר על הכישורים שלי, והם מדברים איתי על איברי גוף. אני רוצה להתפרנס, והם מתעקשים לחדור לי לפרטיות. ברוב המקרים פשוט לא חזרו אליי, ואם כן, זה היה רק כדי להגיד שזה לא מתאים. זה לא קרה פעם או פעמיים, אלא כל ראיון שהייתי בו בחצי שנה הראשונה של התהליך.

האפליה כלפי טרנסג'נדרים בשוק העבודה היא לא תיאורטית. היא יומיומית, כואבת ומשפילה. הזהות המגדרית והנטייה המינית לא צריכות להיות קריטריון לסינון או יחס. מה שחשוב הם הכישורים, האישיות והאנושיות. השאלות החודרניות והסקרנות הלא לגיטימית הן סוג של אלימות. הן מוחקות את התחושה שאנחנו קודם כל בני אדם.

אני חלק מהקהילה הטרנסית, וכל מה שאנחנו רוצים זה לחיות, לעבוד ולתרום בדיוק כמו כולם. אנחנו לא תופעה, לא סטטיסטיקה, לא מקרה מיוחד. אנחנו פשוט בני אדם, ואני לא מבקש יחס מיוחד, רק יחס אנושי.

אני לא מספר את הסיפור הזה כדי שירחמו עליי, אלא כדי שיהיה מישהו שיקשיב, יבין ויתרגם את ההבנה הזאת למעשים. כי להיות טרנס זה לא אומר שאני פחות מוכשר, פחות מקצועי או פחות בן אדם, זה רק אומר שהחברה צריכה להשתפר. תודה.

תודה, יובל.

יש עוד איזה משפט שהייתי רוצה לתת לשלי, הסמנכ״לית.

בטח. יש לכם גם נייר עמדה, לא? תרצו לתת עליו כמה מילים? לא חובה, אוקיי. שלי, בבקשה.

אני רק אשמח להוסיף נתון שחשוב לי שיהיה פה גם בדיון. אני סמנכ״לית שירותי פרט מהאגודה, פרסמנו בחודש מאי את דוח הלהט"בופוביה. בדוח הלהט"בופוביה דיברנו על מרחבי פגיעה, כשברור לנו שבשטח בפועל יש הרבה יותר ממה שמגיע לאגודה, 15% מהדיווחים על מקרי להט"בופוביה קרו במרחב עבודה, במרחבים חינוכיים ומוסדות השכלה גבוהה. זה המון. פגיעות להט"בופוביות הן פגיעות של אלימות, אלימות מילולית, השחתה של דגלים וסימנים להט"בים, וחשוב לי שהנתון הזה גם יהיה פה בדיון כשאנחנו מדברים.

זה ממש חשוב, גם בגלל שחלק מהפגיעות הן גם באות מממונים, לא רק מקולגות, שבוודאי שזה לא בסדר גם בקולגות, אבל כשזה בא מממונה בוס זה גם חלק ממה שאנחנו מגדירים מרחב התעמרות, מרחב שמייצר בעיות נוספות, כולל נזקים נפשיים, כי זה לא פעם רפטטיבי. צריך גם לתת על זה רגע את הדעת פה, ואת לגמרי צודקת.

אנחנו נרצה לשמוע את מעברים, ארגון למען הקהילה הטרנסית. שלום.

שלום, ותודה שהגעתם. רגע לפני שמתחילים, אנחנו יושבים היום ביום הקהילה הגאה בכנסת, ומי שהיה פה כבר לפני יודע שהיום הזה שונה. בשנים האחרונות הגענו, וזה היה יום שהרגשנו שיש לנו יכולת לחגוג את ההתקדמות שלנו, את העבודה עם השותפים שלנו, והיום אנחנו נמצאים כאן בסיטואציה מאוד שונה.

אני עופר בן-דוד ארז, אני מקדם מדיניות בעמותת מעברים, וזאת חן, היא היו"ר של העמותה, והיא גם עוד רגע תדבר. לי חשוב בתור מקדם מדיניות שעובד גם איתכם פה, חברי הכנסת, וגם עם משרדי הממשלה לאורך כל השנה, להקריא משהו שכתבנו ביחד כקואליציה. זה לא מיוחד רק לוועדה הזאת, זה נכון לכל הוועדות, וזה נכון לכל היושבים במשכן הזה.

בפתח הדברים שלי חשוב לי להתייחס לנושא של הוועדה, ולהתייחס לזה כאמור בשם קואליציית ארגוני הקהילה הגאה, ולעיתוי של היום הזה. דיברנו גם על החטופים ועל המלחמה המתמשכת שנמצאת ברקע. ומצד שני, אנחנו נדרשים להמשיך ולחיות כאן את החיים שלנו, ולנסות להמשיך ולבנות חברה טובה יותר. וברגע הזה ממש מקצצים תקציבים שמממנים מענים מצילי חיים, לא פחות.

24 מיליון שקלים. מחר תהיה לי שאילתה ישירה על זה לשרה גולן, בואו נראה מה היא תשיב, אבל חשוב מאוד.

באמת שיהיה ברור, אלה תקציבים שמצילים חיים, אלה תקציבים של תוכניות לגיל השלישי, קווי סיוע, קווי חירום, מענים לחברות המסורתיות, הדתית, החרדית, הערבית, הכשרות לאנשי מקצוע, קבוצות טיפוליות ועוד.

כמו שאמרת, התקציבים לתוכניות הללו קוצצו מ-38 מיליון ל-24 מיליון, וכרגע אנחנו עומדים על ודאות של 4 מיליון שקלים בלבד, מה שמהווה ירידה של כמעט 90% מהתקציב המקורי. אם הקיצוץ הזה ייצא לפועל, זאת תהיה החלטה פוליטית שמשמעותה מחיקה של מענים לקהילה שלמה.

בשנה וחצי האחרונות ראינו בכל מקום בחברה, בחזית, בעורף, בשירותים החברתיים, במוקדי הסיוע, בבתי החולים ובקהילות. אנחנו חלק משמעותי ובלתי נפרד מהחברה הישראלית. מחיקת המענים לא תעלים את האנשים, היא רק תפקיר אותם שוב.

אנחנו שואפים לדיאלוג עם השרה, אנחנו שואפים לדיאלוג עם הצוותים המקצועיים, ואנחנו מאמינים שהמשבר הזה פתיר, וקוראים מהבמה הזאת להגיע להסכמות משותפות כדי להציל את המענים. זה בידיים שלך, מאי גולן, זו חובת המשרד לשוויון חברתי, להיות נאמן לאחריות שלו כלפי האוכלוסייה הלהט"בית, להעביר את התקציבים ולדאוג שאותם מענים מצילי חיים לא יפסיקו בעוד חודש מהיום. מאות אנשי מקצוע לא יפוטרו. אלפי אנשים, בעיקר בפריפריה, לא יאבדו את המענה היחיד שקיים אצלם ברשות. אז תודה לכולכם שהגעתם ליום הזה. תודה שנכנסתם גם לוועדה הזאת, ובהצלחה לכולנו.

תודה רבה, עופר.

שלום, אני חן פוקס. אני יו"רית מעברים לקשת הטרנסית. לפני שנתיים ישבתי כאן בכובע של טרנספוז, פרויקט של הכשרה והשמה של הקהילה הטרנסית וההייטק. דבר ראשון, אני רוצה כמובן להגיד תודה גם ליו"ר וגם לוועדה וליום המיוחד הזה ולשדולה, על כל הדברים שאתם עושים כל השנה, אבל גם ביום המיוחד הזה, שבאמת חשוב שיקרה גם בזמנים קשים, בזמנים שיש חטופים, כמו שהוזכר, שזה הכי קצה שיש.

אבל לפני שנתיים שאלת אותי אם גם בהייטק יש אפליה, ואני רוצה להקריא וידוי שקיבלנו מאז. 'אני מראיין למשרת פיתוח בחברה קטנה. היום הגיעה טרנסית להתראיין, לא נראית אישה. בסך הכול ראיון טוב, היא ידעה לענות על השאלות. אחרי שהיא הלכה אחד המשקיעים נכנס, שאל איך הלך, לקח את קורות החיים, קרע וזרק לפח. הוא אמר שהוא לא מוכן להעסיק ליצנים ושיעשו מהחברה שלו בדיחה'.

זו לא אנקדוטה, גם שמענו פה את יובל קודם, בסוף זה חיי היום-יום של הקהילה. ולכו לבית הצבעים באשדוד, מענה שנפתח לכל הקהילה הגאה, בפועל תראו שכמעט כולו מאוכלס בנשים טרנסיות. אז מצד אחד זה באמת מענה שעוזר למי שבפריפריה להתרחק מעבודות מין, אבל מצד שני, מדובר באוכלוסייה שאין לה את הכישורים, ונאלצות להתפרנס בעבודות שהן נותנות שירות בשכר נמוך, ורובן בכלל לא מצליחות למצוא עבודה באשדוד, ואלו שכן כמובן חשופות להטרדות שהוזכרו קודם.

סתם כדוגמה, תדמיינו איך זה מרגיש להיות מוכרת בחנות, כשגברים צעירים מסתובבים בחנות וצועקים 'גבר' בשביל לראות אם תסתובבי. או עובד שפונה אלייך ב-'אתה' ומסביר לך שזה בסדר, כי ככה "נהוג" אצלנו. אנחנו גם רואים מעבר לתקציבים את הירידה המשמעותית בתרומות.

זה גם המצב הלאומי, שהתרומות הולכות הרבה יותר ל...

כן. בוודאי שהתרומות לדברים האלה ראויות.

אנחנו רואים את זה מכל אוכלוסיות הקצה, זה ממש מובן מה שאת אומרת.

כן, תמיד אוכלוסיות הקצה נפגעות ראשונות. אבל מעבר לזה, יש גם את הביטול של תוכניות הגיוון וההכללה בהרבה חברות בינלאומיות. אם דיברנו על הייטק, זה מרכיב משמעותי במשק ההייטק. ולמשל בטרנספוז, עד כמה שהיינו רוצים לתת חכות ולא דגים, אנחנו נאלצנו להשעות את הפעילות, והעברנו את כל המשאבים שלנו לסיוע חירום לאנשים.

את מדברת על תהליך רגרסיבי כרגע שנעשה בעצם אל מול תוכניות פרוגרסיביות שהיו לפני כן.

חד משמעית, כן. בעצם אנחנו נאלצים לסגור פעילויות שנועדו לקדם וליצור צמיחה.

זה ממש עצוב, כי זה ממש פער של שנתיים. זה לא היה בדיון הקודם.

נכון. בדיוק שנתיים, זה לא היה בדיון הקודם, ואנחנו רואים הידרדרות מאוד מהירה. גם, כמו שהוזכר, עלייה מאוד גדולה באלימות, עלייה מאוד גדולה באפליה, וזה משפיע בכל המשק, וכמו שנאמר, בוודאי באוכלוסיות המוחלשות יותר. תודה רבה.

תודה, חן. תכף ננסה גם להבין עם המשרדים ובכלל. אני רוצה, כן, בכל זאת שהארגונים ידברו. יהיה אחר כך פינג-פונג בכל מקרה, אבל כדי שככה גם באמת נשמע, ואז ננהל את השיח עם הרשויות. עמותת טרנסיות ישראל, ג'נט. היי, ג'נט, מה שלומך? תודה שאת פה.

שלום, ממש תודה שמקשיבים ככה. אני קצת מתרגשת.

אנחנו מתרגשות שאת פה.

קוראים לי ג'נט. אני עובדת כמנטורית ורכזת תעסוקה בבית הטרנסי. במסגרת התפקיד אני מלווה נשים טרנסיות בהרבה תחומים, במיוחד בתעסוקה. מדי חודש הייתי אומרת שאני מלווה כעשר נשים, רק בתחום התעסוקה. יש עוד הרבה יותר. הייתי רוצה את המסלול שפחות או יותר טרנסית עוברת בשוק העבודה. רוב מי שמבקשת להתקבל למשרה, נחסמת כבר בשלב קורות החיים. זה בעצם הדבר הראשון שאנחנו צריכות להתגבר מעליו. סליחה, אני קצת מאוד לחוצה.

בטח, ג'נט, הכול טוב.

הן נדחות בגלל אי התאמה בין השם והמראה שלהן לבין הרישום לתעודות. גם אם הן מצליחות לשקר באיזשהו אופן, זה תמיד משאיר אותן באיזושהי הרגשה שהן צריכות להסתיר את זה. וזה במקרה הטוב, במקרה הרע הם פשוט לא חוזרים אליהן. יש שיעורי אבטלה מטורפים במיוחד אצל נשים טרנסיות, באוכלוסייה הטרנסית בכלל. איזה כמה נתונים שמצאתי אומרים שאישה טרנסית מרוויחה 32% פחות לעומת המקבילה הסיסג'נדרית שלה.

כשנשים מרוויחות פחות גם ככה, כן?

כן, וזו השוואה על אותו תפקיד, על אותו הכול, 32% פחות. וכמובן, כמו שאמרו פה, אני לא אקח על זה הרבה זמן, אבל גם אם הצלחנו להתקבל למקום עבודה, זו עדיין סביבה מאוד עוינת, זו עדיין מלחמה להגיע לשם יום אחרי יום.

והנקודה שבאמת היה לי נורא חשוב להגיע אליה, זה שיש נשים טרנסיות במשרות ניהוליות או עם שכר גבוה, אבל הן אינן יוצאות מן הכלל. אלה נשים שלרוב יצאו מהארון עם קריירה כגבר, ובמקרה הטוב ביותר הן הצליחו לשמור על התפקיד שלהן. במקרה הרע הוציאו אותן לחל״ת, או ששינו להן את התפקיד.

זאת אומרת שכבר צברו שם ציבורי, רקורד והכול, ואז עוד יותר קל לשמר.

לשמר זה יותר קל, יש גם מקרים שזה לא נשמר. האהוב עליי, אני שומעת את זה כל כך הרבה פעמים, אבל מוציאים אותם לחופשה ללא תשלום בהרבה דרכים, באמת. אני לא יודעת להגיד מהם הנתיבים שהמעסיקים בוחרים, אבל זה מה שקורה בפועל.

אנחנו לא מבקשות חסד, אנחנו נשים באמת חזקות, אנחנו רוצות לעבוד, להתפתח, רק להיות חלק מהחברה הזאת. תודה.

חד משמעית. תודה, ג'נט. נשמע עוד טיפה, ואני ארצה גם להבין בהקשר של איתור מקומות עבודה ידידותיים, אולי כיצירת מאגר. שאפשר באמת לדעת שמקומות מחויבים לרגישות, לקבלה, לסביבה תומכת ומכילה. זה גם משהו שאפשר לעודד אותו, ואז זה גם מקל לדעת.

אני רוצה לשמוע מפרויקט גילה. היי, נור.

נעים מאוד. קודם כל שלום לכולם, ותודה על ההזדמנות והכבוד לשאת דברים במעמד הזה. אני נור שני טחן, אני רכז של מערך ההכשרות הטרנסי בפרויקט גילה, הארגון הוותיק ביותר של הקהילה הטרנסית בישראל.

לפני 13 שנים, בגיל 16, יצאתי מהארון בתור טרנס. דיסקליימר קטן, חשוב – המשפחה שלי מקבלת אותי. החברים שאז סיפרתי להם קיבלו אותי. ובתור נער, כמו כל נער, עבדתי בעבודות נוער מזדמנות. למרות הקבלה שהייתה בסביבה שלי, אני לא הרגשתי בנוח להיות מי שאני בעבודות האלה.

לא סיפרתי שאני טרנס. אני העדפתי לעבוד בעבודות הללו תחת השם שנולדתי איתו ותחת זהות נשית כי פחדתי. פחדתי להיתפס בתור אדם חריג, שיתייחסו אליי בצורה לא מותאמת בלשון המעטה, או אפילו שלא יקבלו אותי לעבודה.

אני התחלתי להרגיש בנוח להיות בשוק התעסוקה אך ורק אחרי שהתחלתי לקחת הורמונים. אך ורק אחרי שנהייתה לי נראות יותר זכרית, משמע לא הייתי צריך לצאת מהארון בכל פעם שאני מגיע לראיון, בכל פעם שאני פוגש לקוח, ושאני לא חייב דין וחשבון לאף אחד. כי אנשים, בעיקר סיסג'נדרים, שאלה אנשים לא טרנסים, חושבים שהקהילה הטרנסית חייבת להם דין וחשבון.

לראייה, דיברנו על זה בוועדה אחרת היום, מה שקורה עם אלאיה הוף בטלוויזיה בבית האח הגדול, כולם חושבים שהיא חייבת להם דין וחשבון על מה יש לה בין הרגליים, שזה, שוב, כמו שאמרת, הטרדה מינית לכל דבר ועניין. אני פחדתי להיתפס בתור אדם חריג, שיתייחסו אליי בצורה לא מותאמת.

זה לא חייב להיות ככה. עבור חברי וחברות קהילה רבים, הקהילה הטרנסית, הנחת היסוד שלמדנו את נכונותה על בשרנו היא שלא משנה מי אנחנו, מה הכישורים שלנו ומה היכולות שלנו, אנחנו לא נזכה לכבוד הבסיסי שמקבלים אנשים סיסג'נדרים. הם לא יכבדו אותנו. אז למרביתנו, להתפרנס בכבוד זו הדאגה הראשונה והאחרונה שאנחנו חושבים עליה בכל יום.

זה הקיום. נור, רק שאלה. האם לאחר שהעמיתים שלך לעבודה ידעו שאתה גבר טרנס, היחס השתנה, או שבדרך כלל לא? איך אתה מרגיש את זה?

קודם כל, אני עבדתי בתחום החינוך הרבה שנים, בגני ילדים. ואני כבן אדם נוטה נורא למקומות אלטרנטיביים, מקומות שגם ככה יש בהם יותר פלורליסטיות ויותר קבלה. ולאחר שאני החלטתי לספר על עצמי, היה ממש בסדר. אבל שוב, זה ממש כיף וזה ממש טוב.

זה בדיוק מתחבר למה שאמרנו. זאת אומרת, לדעת שמקום הוא מותאם, מבין, רגישות, או מחליט לעשות את התהליך של הלמידה ל-, אז אתה אומר בעצם שגם לאחר מכן ההתנהלות הייתה נורמטיבית ורגילה ורציפה.

נכון. ואני חייב להגיד שבתור רכז של מערך ההכשרות, זה בדיוק מה שאנחנו עושים, זה בדיוק לאן שאנחנו מנסים להגיע. אנחנו מנסים להגיע לכל המקומות, גם לתעסוקה, גם לרופאים, גם למטפלים, לרווחה, כדי שכולם ידעו איך להתנהג עם בני אדם טרנסים.

הייתה בשנים האחרונות הרבה התפתחות, הרגשה של קבלה, וכמו שהרבה כבר אמרו, אנחנו חווים רגרסיה. אנחנו סובלות מאפליה חריפה בתחומי דיור, בריאות, אנחנו מתמודדות עם עוני, מצוקה וקשיים רבים שדרושים שינוי מהותי ועמוק של תפיסות ועמדות בקרב החברה הישראלית.

וכמו שכבר אמרת, כבר היינו בוועדה כאן לפני שנתיים וכלום לא השתנה, למען האמת. לא נוספו תקנים, לא נעשה תהליך של הכרה בקהילה הטרנסית כאוכלוסיית גיוון, ולא נעשו הכשרות של מעסיקים. אנחנו לא הצלחנו לקדם כמו שצריך את תחום התעסוקה הטרנסית מול משרדי הממשלה, וגם המספרים לא השתנו.

80% מהקהילה הטרנסית ממוקם בשלושת העשירונים התחתונים בהתפלגות של מדינת ישראל. רק 25% עובדים על הקשת הטרנסית במשרה מלאה, לעומת 78% באוכלוסייה הכללית. מחציתם מרוויחים שכר נמוך משכר המינימום בהשוואה לעשירית מהאוכלוסייה הכללית. והסיכוי של אנשים על הקשת הטרנסית להיות מובטלים הוא גבוה פי שישה מהאוכלוסייה הכללית, וזה על פי סקר שעשינו.

עם ההתבגרות שלי ועם התגברות התנועה האנטי טרנסית בארץ ובעולם, אני חושש. אני חושש שהילדים והנוער שלנו לא יזכו לחיות בעולם שתומך בהם ורואה אותם כזכאים לחיות בצורה מלאה וחופשית, להתפרנס בכבוד, ולחיות חיים ללא פחד כלכלי שנושף על העורף. חושש שהם לא יראו סוף לאלימות ברחובות ובבתים שגוברת ומקבלת עוד ועוד לגיטימציה חברתית.

לנו, לקהילה הטרנסית, גם ככה אין כמעט זכויות במדינה הזאת, אבל האיום על ההישגים המעטים שלחמנו עליהם הוא איום מטלטל, שלדעתי צריך להדאיג את כולנו. אני לא אחזור על הדברים, אבל כן גם רציתי להגיד שגם כשכבר נכנסים לשוק התעסוקה, ההתמודדות ממש קשה, בין עם מעסיקים, בין עם קולגות, באירועים במקומות עבודה, שזה מקום שבדרך כלל מרגיש יותר בנוח לדבר ולהיות חברתיים, בין עם נידוי ובין עם ממש התעמרות.

אנחנו יודעים שתעסוקה טרנסית היא גורם מפתח לצמצום אי השוויון, צמצום העוני ושיפור במדדי הבריאות והרווחה של אחת האוכלוסיות המודרות והמופלות בישראל. בתור מישהו שעובד כיום בארגון טרנסי, אני יכול להעיד כמה אנחנו טובות וטובים כשנותנים לנו לפרוח, כשהמקום שאנחנו נמצאים בו אוהב אותנו על מי שאנחנו. פשוט כי אנחנו אנחנו. זה מאפשר לנו לשגשג, להתפתח מקצועית ולמצוא תמונת עתיד לעצמנו.

אנשים על הקשת הטרנסית מזכירים לכולנו שאפשר לחיות באמת מתוך בחירה, הקשבה ויושרה. זו לא רק זהות, זו תקווה לעתיד שבו כל אחד ואחת זוכים להיות מי שהם, וכך גם עולם התעסוקה צריך להיראות. במשך שנים ארגוני חברה אזרחית שאמונים על קידום הקהילה הטרנסית ממשיכים לעשות חלק גדול מהעבודה שצריכה להיעשות על ידי הממשלה, כחלק ממחויבותה לחברה ישראלית שוויונית וצודקת יותר, וזה אמור להיות התפקיד שלכם. תודה.

תודה, נור. מירב לבני קייש, מנכ״לית ברית הלביאות. שלום, מירב, מה שלומך? אנחנו מתראות הרבה.

שלום. אנחנו מתראים הרבה, כן.

הגעתי בזמן.

הגעת בדיוק בזמן. אני אמשיך את הדברים של נור לגבי ילדים ונוער, ואני קודם כל באמת רוצה להודות לכם.

הצטרף אלינו יוראי. ורק נגיד להתראות לאורחים שלנו, תודה שבאתם. שיהיה לכם יום מוצלח בכנסת.

דווקא חשוב שהן שמעו את הדברים, הן הולכות להיות עובדות סוציאליות.

כן, היה חשוב שישמעו קצת על ילדים ונוער, אבל לא נורא, נעביר להם את המסר, מחר אני נפגשת איתם שוב. אני מבקשת להציג את הצד של הנוער שלנו, של הילדים/ות שלנו כארגון הורים. אנו עומדים בפתחו של החופש הגדול, ונוער טרנס מעוניין לצאת לעבודות קיץ כמו כל בני גילם.

אולם למרבה הצער אנו עדים לתופעה מדאיגה. מקומות עבודה רבים אינם מקבלים נוער טרנס לעבודה. הם נותרים ללא תעסוקה וללא אפשרות לחסוך ולעבוד כמו ילדים אחרים. חשוב להבין שעלות ההתמודדות של נוער טרנס עם הוצאות יומיומיות היא רבה משמעותית. טיפולים רפואיים, ליווי פסיכולוגי, הוצאות נוספות הקשורות למעבר המגדרי, וכל אלה יוצרים נטל כלכלי כבד על המשפחות.

דווקא בגלל זה נוער טרנס מעוניין במיוחד להרוויח בעצמו, ולא רק מטעמים כלכליים, אלא גם כדי לחוש עצמאות, לפתח יכולת התמודדות עם מקום עבודה ולהכיר את עולם התעסוקה לפני הגיעם לבגרות ולחיפוש אחר עבודה קבועה, שאנחנו שומעים שזו בעיה בפני עצמה.

כאשר נער טרנס נכווה בצוננים בחיפוש אחר עבודת קיץ, הוא לומד להיזהר שלא להיכוות ברותחין. התופעה הזאת יוצרת מעגל קסמים מזיק. פחד מדחייה גורם לנוער הזה להימנע מחיפוש עבודה, מה שמשפיע עליו לטווח הארוך. כאשר הוא מגיע לבגרות ורוצה למצוא מקום עבודה שבו הוא יוכל להביא את יכולותיו לידי מימוש, הוא כבר נושא איתו חששות וחוויות שליליות שמקשות עליו עם שוק העבודה.

אנחנו מדברים היום על נער טרנס שזוכה לעורף משפחתי תומך, שממשיך בלמידה בבית הספר עם תמיכה מתוך מערכת החינוך, מגיע להישגים נאים והוא בעל כישרון וכישורים. לעיתים קרובות מדובר בילדים מצטיינים עם יכולות גבוהות ומוטיבציה רבה לתרום ולהצליח. הסתירה כואבת. בעוד שהחברה מתקדמת לכיוון הכלה בתחום החינוך, היא עדיין נותרת מאחור כשמדובר בהזדמנויות תעסוקה.

חשוב להעלות את הסוגיה בפני מעסיקי הקיץ למיניהם, ממעסיקים פרטיים ועד מוסדות ציבוריים. הילדים שלנו לא מבקשים חסד, הם מבקשים הזדמנות שווה להוכיח את עצמם ולתרום מהכישורים שלהם. יצירת סביבת עבודה מכילה ומקבלת אינה רק צדק חברתי, היא השקעה חכמה בכוח אדם איכותי ומוטיבציה.

כאשר אנו מונעים מנוער מוכשר הזדמנות לעבוד ולהתפתח, אנחנו לא פוגעים בו אישית, אנחנו פוגעים בחברה כולה שמפסידה את התרומה הפוטנציאלית שלו. אז הגיע הזמן לשנות את המגמה הזאת ולפתוח את הדלתות בפני הילדים שלנו, הגדולים והקטנים כאחד. תודה.

תודה רבה, מירב.

קשה לדבר אחרי מירב, אבל אני אנסה. קודם כל, תודה רבה לחברת הכנסת נעמה לזימי - -

כל הזדמנות לעבוד עם יוראי אני לוקחת בשתי ידיים.

- - שהיא שותפה, מעבר לעובדה שאנחנו נהנים לעבוד ביחד, יש באמת שותפות אדירה בנושא הזה, שמבוססת על שותפות ערכית בראש ובראשונה, מתוך הבנה שחברה צודקת היא חברה שיש בה מקום לכל אדם באשר הוא, לא משנה המוצא.

אתם רואים מה זה עובדים ביחד? זה דברי הפתיחה שלי. ככה זה.

אני שמח שיש פה משרדי ממשלה. אני לא יודע אם יש פה נציג של משרד המשפטים, אבל השאלה הראשונה שלי זה האם מותר בישראל להפלות על רקע זהות מגדרית? האיסור בחוק הלשוני, הדווקני, מדבר על נטייה מינית, אבל בג״ץ פירש את זה כך שהנטייה המינית גם מתפרסת על זהות מגדרית, כך שאסור להפלות טרנסים בישראל.

הסיבה שאני שואל את זה, כי הנתונים מלמדים שמותר להפלות. אם לפי סקר שנערך על ידי ד"ר גולדין מ-2019 רק רבע מהטרנסים והטרנסיות בישראל מועסקים במשרה מלאה למול 78% באוכלוסייה הכללית, אם 50% מהטרנסים הרוויחו שכר הנמוך משכר המינימום, שכשמדובר באוכלוסייה הכללית מדובר ב-10%, אז כנראה שמותר להפלות, או שזאת המדיניות הנוהגת. ואני אשמח לשאול את משרד המשפטים, מה הדין היום בישראל ביחס לאפליה נגד טרנסים במקומות התעסוקה? יש פה ממשרד המשפטים?

כן, צריך לבחון את זה.

לא הבנתי. צריך לבחון את זה?

כן, אני צריכה כמה דקות לקרוא את הבג״ץ.

הדיון הזה, כשבאת אליו, למה ציפית? שהשאלות יהיו מה?

אני אומרת, קודם כל ציפיתי לשמוע את הדברים שעולים, או לשמוע איזושהי בעייתיות שעולה. יש פה נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, דיברנו איתם, שוחחנו איתם לפני כן, אנחנו נמצאים איתם בתקשורת.

את אמורה לייצג את החוק. השאלה המשפטית הרלוונטית לדיון שעוסקת באפליית להט"בים במקומות התעסוקה, היא האם מותר להפלות להט"בים. השאלה היא אם התשובה שלך, כנציגת משרד המשפטים, היא שזה טעון בדיקה? האם מותר להפלות טרנסים במקומות התעסוקה – זו לא שאלה של כן ולא מבחינתכם?

אני רוצה לתת תשובה מפורטת.

יוראי, אני אפילו מציעה פה איזה משהו מתקדם כי גם אני קצת בשוק מהתשובה.

- - - לפני כן עם השאלות, ככל שיש.

מה זו שאלה? זה חוק יסוד חופש העיסוק.

אני מוכרח לומר, את ממש הפתעת אותי בתשובה שלך. אני חשבתי שהדין הוא מאוד ברור, ואתם יודעים את פסיקות בג"ץ בנושא הזה.

כמובן שאסור להפלות. התשובה שלי הייתה שאני מעוניינת לתת תשובה מבוססת, שמנומקת, ואני אשמח לכמה דקות כדי לנמק אותה בצורה מקצועית בסך הכול. כמובן ששמעתי את הדברים שנאמרו כאן, והם חמורים, והאמירות שנאמרו כאן חמורות, ואנחנו נמצאים בתקשורת יומיומית ובייעוץ משפטי שוטף עם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.

אולי הרפרנטית שאחראית על הטרדה מינית.

אני צריכה לשאול אותה, ואנחנו נברר את זה בכמה דקות וניתן תשובה משפטית.

לא, זאת לא השאלה של יוראי. יש את הדינמיקה על הדברים שנעשים, ואיך המשרדים מטפלים בסוגיות. פה יוראי שאל שאלה, היא שאלה מהותית, חוקתית, עקרונית, נוכח חוק-יסוד ברור שמגדיר את נטייה מינית, ועם הרחבה של בג"ץ בהקשר של זהות מגדרית. זאת שאלה שהיא שאלת בסיס, היא לא רק הדריל דאון שנעשה פה על דברים אחרים.

חד משמעית. אם התשובה הבסיסית צריכה להיאמר, אז היא תיאמר. אני אחזור ואגיד, יש את סעיף 2א' לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה שקובע שאי אפשר, ולמעסיק אסור להפלות בין העובדים שלו מחמת נטייה מינית.

עובדים ודורשי עבודה.

נכון, מחמת נטייה מינית, מחמת מין, וזאת אחת העילות המבוססות במדינת ישראל בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. וכמו שכבוד היו"ר הזכירה, גם יש לנו את חוק יסוד חופש העיסוק. ולכן, באמת, כמובן שיש הגנה.

סמדר, טרנסים זה לא נטייה מינית, זו זהות מגדרית שלא מוגדרת בלשון החוק. יחד עם זאת, בג"ץ, בשורה של פסיקות, הרחיב את ההגנה מפני אפליה בתעסוקה, וגם בכניסה למקומות ציבוריים ואספקת מוצרים, לזהות מגדרית. זאת אומרת, גם לטרנסים. זאת הקבוצה גם שסובלת הכי הרבה בתוך הקהילה הגאה, שזה נושא הדיון, מאפליה בתעסוקה. האם בישראל הדין אוסר להפלות על טרנסים בקבלה לעבודה או בתעסוקה?

ככל שהאפליה באמת מבוססת על אפליה מחמת הנטייה המינית שלהם, זאת אומרת שהמעסיק מסתכל ואומר אני לא מעוניין לקבל את אותו אדם בעבודה בגלל - - -

סמדר, תהיי איתי. טרנסים זה לא נטייה מינית, זו זהות מגדרית. זה שני דברים שונים, בסדר? ולכן אני שואל, האם היום מותר להפלות אנשים בתעסוקה או בקבלה לעבודה על בסיס זהותם המגדרית? לא על בסיס נטייתם המינית, זה ברור לי. על בסיס זהותם המגדרית. הווה אומר טרנסים.

אני אשמח שתחדד את הדלתא בין שניהם.

אני הומו, זאת נטיית המין שלי. אני נמשך לגברים וחי עם גבר, בסדר? זהות מגדרית זה אנשים שנולדו במין אחד ומזדהים במגדר אחר. כלומר, אדם שנולד זכר וכיום מזדהה כנקבה, כאישה.

יש גם בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה איסור על אפליה מחמת מעמד אישי.

אני מדבר על זהות מגדרית.

לשון החוק לא נוקטת במילים זהות מגדרית. אבל כמובן שיש פסיקה בבג"ץ מורחב.

יש לי רעיון, יוראי. מה שנעשה, ואני אשתף פה את מנהלת הוועדה רגע, אנחנו נוציא מכתב משותף שמבקש חוות דעת רשמית של משרד המשפטים בנושא הזה. במידה וחוות הדעת לא תתקבל תוך חודש ימים, יהיה פה דיון מעקב רק על הנושא הזה. זה נראה לי נושא שניקח עליו. אמרנו את זה בתחילת הדיון, אולי יהיה עוד דיון המשך. אני חושבת שאם אנחנו נשלח מכתב וננעץ דיון רק בנושא הזה, אני חושבת שנקבל תשובה רשמית, ממוסמכת, כמו שצריך.

אני תוהה אם נוכח הפסיקה של בג״ץ, הייתה כוונה להגיש תיקון חקיקה ולהוסיף גם את ההיגד הזה לחוק. אולי באמת אפשר, את יכולה לדבר עם מי שאחראית על הנושא הזה.

כמובן, ככל שיהיה תיקון חקיקה.

לא, השאלה היא אם אתם לא חושבים שצריך תיקון חקיקה?

לא, למה? רגע, הייתה פרשנות מרחיבה של בג״ץ לחוק קיים. כאילו, אין בעיה גם לחקיקה, אבל יש רגע משהו. האם משרד המשפטים נותן רגע את חוות דעתו על העמדה?

מאיפה את במשרד המשפטים?

ממחלקת ייעוץ וחקיקה.

אחלה, אז נעבוד בהמשך.

שוב, אני רואה את החשיבות. ואם כבוד חבר הכנסת שאל אותי למה הגעתי לישיבה הזאת, אז יש סיבה, ואנחנו נשמח לשמוע. וככל שיידרשו תיקוני חקיקה, או שאפילו יעלה איזשהו צורך לתיקון חקיקה, אנחנו בוחנים את הדבר הזה, מה זאת אומרת? וגם ככל שיעלה צורך בפרשנות של הדין.

סמדר, אני מבינה, אוקיי, אין פה חוות דעת. תכף גם יוראי ירחיב על מה שרוצה לשאול. בכל מקרה, אנחנו נוציא בקשה רשמית למשרד. אני ארצה שתמציאו חוות דעת באמת על הדבר הזה. זה ראוי, נכון, שהמשרד יוציא על זה. נוציא על זה מכתב משותף. ננעץ גם דיון, שנקווה שבנסיבות טובות יבוטל. ננעץ פה דיון רק על הנושא, נראה לי זה מספיק ראוי. אמרתי, זאת ועדה שהיא נוגעת בסוגיות לא פעם שהן נקודתיות, ספציפיות. זה בדיוק המקום הראוי בתוך העומס שישנו. יוראי.

אני רואה את עו"ד עובדיה, מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה. אתם ערים לאפליה נגד טרנסים? נגד להט"בים ובתוכם קבוצה שהכי נפגעת ומופלית, טרנסים? ומה אתם עושים בנידון?

שלום. בוקר טוב, עו"ד ליאור עובדיה מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. אני אענה לך, אבל בכללות אני באמת אציג קודם כל את הנציבות, שכולם באמת ידעו ויכירו. נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה אמונה על פי חוק למגר את תופעת האפליה בשוק העבודה. הנציבות עושה זאת בשני מישורים, במישור המשפטי ובמישור ההסברתי.

קודם כל אני אנצל את הבמה, באמת, כל מי שחוו אפליה בעבודה בשוק העבודה, נטייה מינית וכו', לפנות לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. וכמובן אנחנו בממשק הדוק מול ארגונים, עמותות, גם אותם אנחנו מזמינים באמת לפנות אלינו ולהיות בשיתוף פעולה בנושא. כמובן שבמישור המשפטי אנחנו מקבלים פניות של תלונות של עובדים שחוו אפליה בעבודה או בתהליך קבלתם לעבודה, כפי שהוזכר פה גם.

אני גם אענה לך, כי הייתה לפני שבועיים ההצעה שהעלית גם, שהגבנו, דרך אגב, ונתנו עמדה בנושא. זה במישור המשפטי, ואנחנו באמת מפנים, כל מי שחווה לפנות אלינו, ואנחנו מטפלים בתלונות הללו. לגבי תיקים משפטיים, לא לכולם אנחנו ישר פונים לבתי הדין. יש פונים שמבקשים לא לערב ולקבל רק ייעוץ ומידע וכו'.

פונים אליכם להט"בים וטרנסים?

פונים, לא הרבה, ולכן אנחנו באמת מבקשים, ואני ניצלתי את הבמה, לפנות. זה המקום, אנחנו מגיעים לפתרונות, אנחנו באמת מסייעים. ולאחרונה, רק לא מזמן, באמת היה תיק שהגשנו לבית הדין נגד רשת סופר פארם, היה שם, כן, על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית, ובאמת היה הסכם פשרה, בסופו של דבר ככה זה הסתיים. וחלק, דרך אגב, בין היתר הוסכם על תרומה כספית לעמותה שעוסקת בקידום זכויות של להט"ב.

כמובן, גם במישור ההסברתי אנחנו עוסקים, מלבד הפן המשפטי, זה באמת גם מאוד חשוב לנו, להטמיע בפני הארגונים ובכל המעסיקים את החשיבות. דרך אגב, אוכלוסיית הלהט"ב לא מוגדרת עבור תוכניות גיוון שיוזמת הנציבות, כאוכלוסיית גיוון, אך אנו פועלים ויוזמים ביוזמתנו ופונים לארגונים ולמעסיקים כשעולה הצורך, ואנחנו מתערבים. זה בנושא הזה. ולגבי שולחן עגול, אנחנו יזמנו וכינסנו והתקיימו מפגשים בשולחן העגול בנושא האתגרים החסמים בשוק העבודה.

זה נעשה באופן שוטף או אנקדוטלי?

זה מספר מפגשים, יש לנו סיכומים על כל הדברים העתידיים שאנחנו רוצים לשנות, העלאת מודעות שקיבלנו, וככה ביססנו את כל הנושא הזה, ואנחנו פועלים ונפעל בעתיד.

יש לי רק בקשה בנושא הזה, בגלל שאנחנו רואים פה שחברתית נעשה תהליך רגרסיבי מאוד קשה בשוק העבודה כנגד הקהילה הגאה, אבל הקהילה הטרנסית בפרט, שולחן ייעודי על זה. אם אפשר לבקש את זה, באמת, ספציפית לקהילה הטרנסית, אני חושבת שיכולות לעלות תובנות שמאוד יסייעו למשרד.

קודם כל, אני שמחה לשמוע שאכן מהדיון יצא, זה משמעותי. אם תוכלו גם לקדם איזה שולחן על זה, זה בעיניי יהיה מאוד מוערך גם למי שפה, כדי באמת להעביר רגע את הבעיות הספציפיות שאפשר לתאר כאיך מזהים מרחב לא בטוח, עוין, מתעמר, איך הדברים האלה ומה אפשר לעשות.

מעולה. ואנחנו באמת מזמינים, וכל יוזמה, וכל שיתוף פעולה, אנחנו נשמח לשתף פעולה. ולגבי הצעת החוק, דרך אגב, הגשנו את העמדה ונציבות שוויון תמכה בהצעה.

גם משרד המשפטים תמך, רק הבעיה ששר המשפטים לא ידע שהמשרד שלו תומך. למעשה, בהצעת החוק שהצגתי, הוא אמר אין אפליה בדיור בישראל, וגם אסור להפלות בדיור בישראל, למרות שהמצב המשפטי שונה לגמרי.

לפני שאני מפסיק להפריע, אני רק רוצה לשבח את הנציבות. אני חושב שהם עושים פעילות חשובה ופורצת דרך. אני בדעה שצריך לחזק אתכם, לעבות את השירותים שלכם, משום שעולם התעסוקה הוא המכשיר הכי יעיל לניוד חברתי, הוא מאפשר לאנשים לרדוף אחרי החלומות שלהם. ולכן העבודה שלכם היא מוערכת, גם בהקשר הזה.

שווה שאולי תעדכנו את משרדי הממשלה, ובתוכם משרד המשפטים, באשר למצב החוקי בישראל, ואולי גם תשתפו אותם בדברים שאתם עושים. אני מצטרף להצעה של חברת הכנסת לזימי לגבי השולחן העגול, ואנחנו גם נוציא מסמך. תודה רבה, ליאור, גם על הפעילות וגם על הנוכחות שלך פה היום בדיון.

אני עוברת לאיגודי העובדים שנמצאים כאן, שני נציגים אני רואה. קודם כל, מגי מור, יו״ר ועד עובדי אסותא, וגיל אורן, רכז תא גאה בכלל ביטוח. קודם כל, תודה שאתם כאן. אנחנו נפגשנו במצעד הירושלמי, ואז מגי אומרת לי על הצעת חוק שיש לה, ואני כזה אומרת לה, יש דיון, את צריכה לבוא לדיון הזה. וזה יצא ככה מאוד מתאים.

אני אשת זכויות עובדים, התנדבתי שבע שנים בארגון עובדים. ואני מאמינה מאוד ביכולת של עובדים גם לייצר תשתית טובה, בריאה, לא רק דרך מעסיקים, אלא גם ממש מהעובדים, וזה מאוד חשוב. כשוועד רואה בשוויון ובנורמות תקינות ערך ופועל, שם זה בהחלט מייצר. אתם שניכם השראה בהקשר הזה, אז תודה קודם כל שאתם כאן, ואני נותנת לכם לדבר. הבמה שלכם.

קודם כל תודה. איזה מזל שנפגשנו ביום חמישי במצעד.

בכלל מזל שנפגשנו.

נכון. אני אציג את עצמי, קוראים לי מגי, אני אחות במקצועי, עובדת בבית החולים אסותא. אני יו"ר ועד העובדים של בית החולים, חברה בוועד המנהל של האגודה למען הלהט"ב, ולפני בערך שלוש שנים הקמתי את האגף הגאה בהסתדרות. אגף גאה ולקידום שוויון מגדרי במקומות העבודה. יו״ר האגף הוא יאיא פינק, שותף נאמן מאוד לדרך, ומאז אנחנו בעצם מקדמים שוויון תעסוקה, קליטת עובדים במקומות עבודה.

בואי נתעכב על זה רגע. אני רוצה להגיד משהו גם לפרגן, כי גם דברים טובים שקורים צריך לחגוג אותם ולציין אותם. יש אגף שלם בהסתדרות העובדים הכללית, הארגון הגדול של העובדים של המשק, שלקח על עצמו גם את הסיפור של שוויון של הקהילה הגאה כחלק מעולם זכויות העובדים והעבודה המאורגנת. זה דבר משמעותי מאוד ומברכת עליו.

כן. לפני בערך שלוש שנים, יו״ר ההסתדרות, ארנון בר דוד, כמובן אחרי שניהלנו על זה שיחות, הסכים וראה חשיבות עליונה בהקמת אגף גאה בהסתדרות. אנחנו חושבים מאוד דומה גם אני וגם הוא, ולשמחתי הרבה אנשים בהסתדרות, שהערכים שמאוד מזוהים עם העבודה המאורגנת ועם החשיבות של העבודה המאורגנת, ובטח של ההסתדרות, הערכים, של סולידריות, של שותפות, של הגנה על זכויות, לא רק בעבודה אלא בכלל, של מוחלשים ומיעוטים, מאוד חשובה, ערכים שמאוד מזוהים עם קהילת הלהט"ב.

ולכן החיבור היה מאוד ברור ומאוד טבעי. זה בעצם מהלך היסטורי. תחשבו, ההסתדרות שקיימת עוד לפני קום המדינה מקדימה את המדינה במהלך הזה, ומקימה אגף גאה עם תקציבים, עם יו״ר, עם עשייה. ומאז אנחנו פועלים עם מקומות העבודה, ולא רק, כדי לקדם את הנושא הזה ולשים אותו על השולחן. כמה חשוב שכל מעסיק ישים את העניין של שוויון לעובדים להט"בים במקומות העבודה, ולא רק לעובדים אלא גם בקליטה של עובדים.

ובמהלך הזה גם גייסנו קודם כל את ועדי העובדים. ועדי עובדים במקומות עבודה מאוגדים זה כוח. וכשוועד עובדים שם דגל גאווה, הוא שם את האג'נדה על השולחן, זו בעצם אמירה לכל העובדים – אנחנו לא ניתן לפגוע בעובדים להט"בים; ואמירה גם למעסיק – אנחנו רוצים שתקדם את הנושא הזה.

אני רוצה לספר שלשמחתי הרבה, בית החולים שלי אסותא הוא ארגון הבריאות הראשון בארץ – והיחיד כרגע, לצערי, אני מקווה שיצטרפו עוד – שנכנס למדד שוויון תעסוקה במקומות העבודה, לראשונה ארגון בריאות בארץ שנכנס למדד הזה. וגם שבוע שעבר ועד העובדים בשיתוף עם ההנהלה, הקים לראשונה במוסד בריאות בארץ תא גאה לעובדי בית החולים, תא שמקדם ושומר על זכויות העובדים, אירוע מאוד מרגש, הגיעה ההנהלה.

יש כאלה תאים במקומות? את מכירה?

כן. בכלל יש. אני חושבת שכלל היו בעצם החלוצים בנושא הזה במקומות עבודה מאוגדים. אז כל הכבוד לגיל שקידם ודחף את זה. יש בחברת חשמל, יש בבנקים, בחברות ביטוח. חברות הייטק, כן, שלצערי רובן עדיין לא מאוגדות בהסתדרות. אנחנו עובדים על זה. ומה שבעצם האגף עושה, הוא חותר, מקדם ומעודד מקומות עבודה וועדי עובדים להקים תאים גאים כאלו, ומכשיר אותם ומלווה אותם כדי ליצור סביבת עבודה בטוחה יותר למקומות עבודה. ויש דוגמאות מדהימות בעשייה שלנו.

אני רוצה לומר בהמשך למה שאמרת, נעמה, הגשתי לך לפני מספר ימים טיוטה בגלל הצורך שנולד, טיוטה שאנחנו נשמח שנקדם אותה, שיחוקק חוק במדינת ישראל שמחייב מקומות עבודה שמעסיקים מעל 100 עובדים למנות ממונה תחום הלהט"ב במקומות העבודה, כמו שיש ממונה על מניעת הטרדה מינית. וככה גם אנחנו שואפים שבכל מקום עבודה שיש מעל 100 עובדים ימונה או תמונה ממונה תחום להט״ב.

אגב, אסותא הייתה הראשונה ובעצם מינתה ממונה כזו, והיא בעצם הכתובת של כל העובדים, גם ועד העובדים וגם ממונת הלהט״ב, היא הכתובת של כל עובד, בכל שאלה, בכל עניין, בכל אפליה. אגב, לא רק עובדים להט״בים, אלא גם משפחות.

אז אני ארצה גם לשמוע, מגי, בהמשך מהנציבות, מה אתם חושבים על הצעה כזאת. אני בכל מקרה חושבת שההצעה נהדרת, אמרתי לך את זה, אבל אני רוצה כן לשמוע. בעצם הרחבת הממונה למניעת הטרדה מינית, שבמקום בו יש יותר מ-100 עובדים, שגם יהיה ממונה להט״ב.

שוב, אם יש באמת צורך, ועם כל השיקולים ממעסיקים שדורשים את זה, צריך באמת לבחון את זה.

אחרי כל מה ששמעת פה היום, אתה שואל אם יש צורך?

לא, שוב, באותו ארגון ספציפי עם אותו ממונה, אם באמת באותו ארגון עולה הצורך, אז כמובן אנחנו נבחן את זה ונקיים את זה.

מגי, אנחנו נתקדם, אבל גם כדי שעוד ידברו, אנחנו רוצים את גיל. אנחנו בהחלט נשים את זה גם בסיכום שלנו. תודה, גיל.

בוקר טוב. שמי גיל אורן, ואני מייצג את התאים הגאים בהסתדרות, וספציפית את התא שלנו בכלל ביטוח.

אה, אתה מייצג את כל התאים, אוקיי.

אנחנו כולנו חברים. כולנו עובדים יחד, אנחנו עוזרים אחד לשני, אנחנו קואליציה, אנחנו משוחחים כמעט על בסיס יומיומי. אנחנו משתדלים, גם פעילות שנעשית במקום עבודה אחד, שיגיעו חברים ממקומות עבודה אחרים.

ספציפית אצלנו בכלל ביטוח, אני הקמתי את התא הגאה לפני שש שנים בערך. הגעתי לרעיון הזה כי ראיתי שזה קיים בחברות הייטק, ולא בחברות שאינן הייטק. בחברה שלנו יש אוכלוסייה מאוד גדולה של חרדים ודתיים לאומיים, והיה מאוד חשש שהם יתנגדו לזה.

זאת אומרת, ההייטק בעצם במובן הזה גם הקדימו, הם עשו את המהלכים הללו.

אני רוצה רק להגיד שזה באמת בחברות ההייטק, אחד הדברים בחברות הבינלאומיות בעיקר, יש את התוכניות של הגיוון וההכללה, שמגיעות גם הרבה פעמים מחוזים שמגיעים מהמשקיעים של החברות, ולכן זה היה מאוד מקובל לעשות. היום זה בנסיגה.

זאת אומרת שזה מה שאמרת שבנסיגה.

מה שהבנו מהם היום, מחברות ההייטק, שבגלל שרובן הן חברות שמגיעות מחו״ל, המדיניות בארצות הברית השתנתה והם נפגעים מזה. אצלנו, בחברות המאוגדות בהסתדרות, קורה ההפך. יש המון עידוד מצד ההסתדרות, האגף הגאה, וגם ממקומות העבודה עצמם. גם כאנשים פרטיים שבאים ולוקחים יוזמה, כמו שאני עשיתי בכלל, וגם אם זה מגיע מוועד העובדים, וגם אם זה מגיע מהנהלת החברה. אנחנו רואים המון מקומות שפורצים דרך ויוצרים את התאים הגאים.

אני אתן דוגמה למה בעצם צריך תא גאה. תא גאה, לדוגמה, כשעובד מגיע לחברה והוא להט"ב, הוא לא תמיד יודע לאן לפנות, מה לעשות, אם הוא ירגיש לא בנוח, למי להגיע, מה הזכויות והחובות שמגיעים לו, אם יש שוני בינו ובין עובד אחר. ורוב החברות האלה, בתהליך של הכרת החברה, כל חברה קוראת לזה אחרת, יום אוריינות או יום הכרת החברה, מופיע ברובם שקף או הסבר על התא הגאה ומי רכז או רכזת התא הגאה.

המתנות שבמהלך השנה מקבלים, ילד שמקבל ילקוט, ילד שמתגייס, חתונה, אם מגיעות לי זכויות אם אני מתחתן, לא מגיעות לי זכויות אם אני מתחתן, האם מגיע לי יום חופש, לא מגיע לי יום חופש. זה מידע שהוא לא ברור חד משמעי כמו בחברה הכללית, ולכן המון פעמים אני ורכזי תאים גאים אחרים משמשים כמקום לשאול מה מגיע או לא מגיע.

תודה.

אני רוצה לומר, בגלל הקשר ההדוק בין זכויות עובדים לבין להט"ב, אנחנו ועדי העובדים מקדמים בתוך ההסכמים הקיבוציים שאנחנו חותמים עם המעסיקים גם סעיפים שמקדמים את הקהילה הלהט"בית.

למשל, כל שנה יש יום שנקבע במיוחד לחודש הגאווה, והעובדים של אסותא יכולים לקחת יום בחירה על חשבון המעסיק אם הם רוצים ללכת לצעוד או להשתתף בפעילות להט"בית, זה נקרא יום גאווה. יש מקומות עבודה שנותנים סבסוד לפונדקאות, או ימי מחלה נוספים לנשים או גברים שעוברים טיפולי הפריה ומן הסתם צורכים יותר ימי מחלה, אז הצבירה שלהם יכולה להיות יותר גבוהה, נותנים להם יותר ימי מחלה. כל הדברים האלה, מאוד חשוב שוועדי העובדים יעגנו בתוך הסכמים קיבוציים שחותמים עם המעסיקים.

יש לי גם איזו בקשה. כשאני הייתי בפעילות שלי עבור זכויות עובדים, אחד הדברים שהיינו עושים בפורום הפמיניסטי שהקמנו אז, זה הסכמים קיבוציים רגישים מגדרית. זה היה לפני יותר מעשור. אז אני חושבת שגם פה, חשוב מאוד, אם יש לכם המלצות של איך הסכם רגיש, פרו-להט"בי, שוויוני, נראה, לתת כל מיני סעיפים, המלצות כאלה, אני חושבת שהמשרדים גם יכולים להבין מזה מה אפשרי, מה לא אפשרי. זה נעשה?

בהסכם שלי שחתמנו לפני שנתיים בערך, ההסכם כולו נוסח בלשון נקבה. זאת אומרת, 'העובד' כתוב 'העובדת'.

כי את מעסיקה מרבית עובדות.

כן, וזה משהו תקדימי שלא קרה במדינת ישראל, הסכם קיבוצי שנחתם בלשון נקבה.

אני אוסיף שבהסכם הקיבוצי אצלנו כבר לפני יותר מחמש שנים, אחד הסעיפים היה שאפשרו לקבל 50 אלף שקלים לתהליך פונדקאות.

וואו.

יש ועדה, שכמעט כולם שמבקשים מקבלים. והוסיפו בהסכם העבודה הנוכחי שאותם 50 אלף שקלים יאפשרו לנשים שמעוניינות לעשות בתרומת זרע מחו״ל, וזה סכום מאוד גבוה. זה משהו שהוא יוצא דופן.

זה מדהים. אתם ועדים חזקים, אין מה להגיד.

ועדים מחויבים לנושא.

כן. אבל זה ממש מדהים, וזה גם באמת דוגמאות לאיך הסכם רגיש יכול באמת להיראות. אני חושבת שגם לסימבוליקה יש ערך,. לאפשר לחתום את יום החופש בחודש הגאווה, אפילו אם זה לא איזה עניין כי ימי חופש הם ימי החופש, זה לא זה, אבל עצם הניסוח של זה זו הכרה, ויש גם ערך באמת בדבר הזה של רואים אותי. זה ממש חשוב, אז תודה רבה.

איציק, אנחנו איתך.

תודה רבה, נעמה. אני חייב להגיד שאין מתאימה ממך לדבר באמת על זכויות עובדים, ואנחנו שמחים שאת מנהלת את הדיון הזה. תודה על ההזדמנות.

תנו לי כמה שיותר דיונים בנושא זכויות עובדים.

לא לדאוג, יש הרבה מצע לזה. תודה על ההזדמנות להשמיע את הקול בדיון החשוב הזה, ובשם קואליציית ארגוני הקהילה הגאה בישראל, אנחנו מבקשים להציב זרקור על המציאות הקשה שחווים להט"ב, ובמיוחד האוכלוסייה הטרנסית, להט"ב ערבים ולהט"ב בפריפריה בשוק העבודה הישראלי.

וצריך להגיד, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ״ח-1988, אוסר מפורשות על אפליה בשל מין או נטייה מינית. ובית הדין הארצי לעבודה קבע כי האיסור על אפליה מחמת מין ונטייה מינית בחוק, כולל בחובו גם איסור על אפליה מחמת זהות מגדרית. זה החוק.

ולמרות האיסור החוקי על אפליה במקום עבודה, הנתונים מספרים סיפור שהוא קצת שונה. סקר שנערך בשנת 2022 מצא ש-18% חוו אפליה או הטרדה על רקע זהותם המגדרית או נטייתם המינית, ויותר ממחצית דיווחו על בדיחות או אמירות פוגעניות במקום העבודה. בייחוד מטרידים הפערים בקרב האוכלוסייה הטרנסית, שאצלם שיעור האבטלה בקרב טרנסים וטרנסיות גבוה פי שלושה מהממוצע, ורובם מרוויחים פחות משכר מינימום.

נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, שנוכחת פה היום, ערכה בשנת 2014, לפני עשור, סקר שבוחן תפיסות וחוויות של אפליה, עמדות ביחס לגיוון תעסוקתי, וכן את הידע של חברי הקהילה על אודות הזכויות שלהם בשוק העבודה, וכבר לפני עשור נמצא כי 45% דיווחו שחוו אפליה על רקע להט"בופובי, ובקרב האוכלוסייה הטרנסית דיווחו 78% כי חוו התנהגות פוגענית.

ומדובר לא רק בפגיעה בזכויות הפרט, אלא גם באובדן פוטנציאל אדיר למשק. חוסר שילוב, משמעותו פגיעה בצמיחה, בפריון ובחוסן החברתי. ולכן אנחנו מבקשים מהוועדה פה היום לתמוך ביישום שורה של צעדים מעשיים.

קודם כל, יישום פרויקטים משותפים של משרדי ממשלה עם החברה האזרחית ועם הסקטור הפרטי, לשילוב אנשים להט"בים בתעסוקה, כמו תוכניות שיקום תעסוקתי לנשים טרנסיות מאוכלוסיות מוחלשות, כמו הכשרות, ליווי אישי, השמה, מיצוי זכויות.

בנוסף, אנחנו מבקשים את תיקון הוראת מנכ״ל משרד הכלכלה משנת 2020, שעוסקת בתוכנית סיוע לקליטת עובדים נוספים בעסקים בישראל, כך שתכלול גם אנשים על הקשת הטרנסית. אנחנו מבקשים גם את שינוי המגבלות על קבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, כך שמקבלי קצבה יוכלו להשתלב בתעסוקה ולהתקדם מבלי לחשוש לאבד את הקצבה.

אנחנו דורשים התייחסות ללהט״ב כחלק מתוכנית העבודה השוטפת של נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, שמגובה בסעיף תקציבי. וכן, הכללת להט״ב במדד הגיוון. מדד הגיוון מספק היום תמונת מצב על אי שוויון בייצוג במקומות עבודה ובשכר של קבוצות מודרות. צריך לבחון גם אותנו, אנחנו לא שקופים.

אנחנו מבקשים התקנת תקנה תקציבית בגובה 3 מיליון שקלים בשנה, לטובת העברות תוכניות גיוון ייעודיות והכשרות פרונטליות בנושא להט״ב למעסיקים בסקטור הציבורי והפרטי. ואנחנו מבקשים את הרחבת תוכניות השירות הלאומי לצעירים בסיכון, תוכנית שבאמת פרצה דרך והיא דרך משמעותית להיאבק באפליה הזאת. אנחנו לא מבקשים טובות, אנחנו דורשים מדיניות עם מחויבות אמיצה, שותפות אמיתית ותקצוב מתאים. ניתן לשנות את המציאות וזאת האחריות של כולנו, ובראש ובראשונה של הממשלה. תודה.

תודה רבה, איציק. תודה גם על כל מה שאתה עושה, ולא רק מאז תפקידך החדש והחשוב, אלא המון זמן ושנים.

אני רוצה לתת למכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב, לרוזי דדשוב, עוזרת מחקר. תודה, רוזי, שאת איתנו.

שלום, בוקר טוב לכולם. אני רוזי דדשוב, ואני סטודנטית טרנסית ופאנסקסואלית גאה לפסיכולוגיה ומגדר באוניברסיטת תל אביב, וגם עוזרת מחקר במכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב. אני הייתי שמחה לדבר על מחקר שנעשה בשנת 2023, שמראה שלמרות ההגנה החוקית הרשמית בישראל, שגם נציגת משרד המשפטים דיברה עליו, נתונים ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות דווקא מראים שלהט"ב באופן כללי, ותת קבוצות פגיעות בפרט, ביניהן הקהילה הטרנסית, נתונות לאפליה ולחסמים גם בניסיון להשיג עבודה וגם בתוך עולם התעסוקה.

חסמים ופערים אלה יוצרים בעצם קשיים משמעותיים באיכות החיים, בסיכויי החיים של להט"ב באופן כללי, ובפרט של אנשים טרנסג'נדרים. למשל, במחקר שנערך במכון בשנת 2023, ובו השתתפו 576 משתתפים מכל הארץ, נמצאו הנתונים הבאים:

18% מהלהט"ב חווים להט"בופוביה במקום העבודה שלהם. 66% מקרב הטרנסג'נדרים משתכרים הרבה מתחת לממוצע השכר הארצי, ו-49% מהטרנסג'נדרים ו-21% מהסיסג'נדרים הלהט"בים לא מרגישים בנוח כלהט"ב במקום העבודה. בסופו של דבר, הנתונים האלה, כפי שהבנו גם מקודם, מלמדים אותנו שרבים מחברי וחברות הקהילה הגאה לא חשים בטוחים במקום העבודה שלהם.

ביטוי נוסף למגמה זו משתקף בממצא על תחושת חשש מהעתיד התעסוקתי שלהם, שמלווה רבים בתוך הקהילה. בממוצע, כשליש מהמשתתפים במחקר דיווחו שהם חשים שהזהות שלהם כלהט"ב מגבילה או עלולה להגביל את קידום הקריירה שלהם בעתיד. תחושה זו גדולה פי שלושה בקרב טרנסג'נדרים בהשוואה לסיסג'נדרים. למעשה, רוב מכריע מקרב הטרנסג'נדרים חושש מזה בהשוואה ל-18% מקרב סיסג'נדרים.

כל אלה זה נתונים רק של מי שבאמת מועסקים, כי יש לנו עוד הרבה מאוד שלא נמצאים בפוזיציה הזאת. למעשה, 19% מהקהילה הטרנסית לא מועסקת כלל, לעומת 6% מהלהט"בים והסיסג'נדרים בהשוואה ל-3.4% באוכלוסייה הכללית. במילים אחרות, שיעור הבלתי מועסקים באוכלוסייה הטרנסית גבוה פי שלושה משאר קהילת הלהט״ב וכמעט פי שישה מאוכלוסייה הכללית. אלה נתונים אבסורדיים.

ההדרה ממעגל התעסוקה בגלל יחס מפלה בסופו של דבר פוגעת בכל מעגלי הקיום של הפרט. היא מעצימה שוליות חברתית, הופכת למעגל סגור של תלות ובעיות כלכליות, מורידה את הערך העצמי ופוגעת בבריאות וברווחה.

אשמח לסיים בנימה יותר אישית, בתור מי שזוכה לחיות את חיי כטרנסית ולהיות מוקפת בקהילה אוהבת ומחבקת. צר לי להגיד שאני גם מרגישה את האפליה והשלכותיה באופן כרוני על בשרי ועל בשרן של המשפחה הנבחרת שלי. כל מקרה של יחס מפלה בוטה, חוויה של אי קבלה בסיסית או יחס לא אנושי שמופנה כלפינו רק מוסיף קרשים למדורת החרדה והסטרס ומעודד אותנו להישאר מפוחדים בשוליים.

מול אותם גורמים שמבקשים להפשיט אותנו מהאנושיות שלנו, אני מבקשת דווקא לבחור ולהתעקש בראש ובראשונה שיאהבו אותנו כבני אדם, שיעזו להסתקרן, לדבר, לשאול, לחבק ולאהוב. כולנו בני אדם ולכולנו מגיעה הזכות שיאהבו אותנו ככאלה, ולא יזלזלו בנו, בקשיים שלנו, ובחוויות הייחודיות שלנו כקהילה ובחוויות המשותפות שלנו כבני אדם, כאזרחים, כחברים.

כמי שזכתה להכיר את הקהילה שלי ולדעת כמה היא פתוחה, אוהבת ומקבלת, אני משוכנעת שניסיון אחד לגשת, לתקשר, לשמוע, לחשוף גם אתכם ליופי של הקהילה הזאת, יוביל אותנו לעתיד אנושי, רגיש וקשוב יותר עבור כולם. אני מודה מאוד על זכות הדיבור, תודה רבה.

תודה רבה. אני עוברת למשרד לשוויון חברתי, אפרת כהן ואשדי. אפרת, תודה שאת פה איתנו.

היי, בוקר טוב לכולם, כולן. ראשית, לפני שאציג, אני רוצה להגיד שליבי עם כל 55 החטופים והחטופות שעדיין בשבי, וליבי עם המשפחות, ובתקווה שהכול יסתיים בקרוב.

תודה, של כולנו.

אני אפרת, ואני נציגה של האגף לקידום אוכלוסיות הלהט״ב במשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה. נכנסתי לתפקידי ביחידה המקצועית לפני כמה חודשים במטרה לקדם את התוכניות המקצועיות כגוף מקצועי.

אני יכולה לתת סקירה על מה שאנחנו עושים במסגרת קידום תעסוקת הלהט״ב. יש לנו התקשרויות עם ארגון מעברים, ששם אנחנו, חלק ניכר מהתקציב במיזם מפנים לטובת פיתוח כישורי חיים, תעסוקה, סדנאות, הקניית מיומנויות ועוד הרבה אחרים. אנחנו מכירים בחשיבות של קידום וחיזוק האוכלוסייה הטרנסית בפרט, ובכלל לכל כלל אוכלוסיית הלהט״ב.

הבית הפתוח, גם בירושלים, שהקצינו גם תקציבים לקידום תעסוקה. במסגרת הקול הקורא ברשויות שיש לנו, 99 רשויות, אנחנו הקצינו סעיפים תקציביים שרשויות מקומיות יכולות לחבר בין סדנאות למעסיקים ולאוכלוסייה עצמה.

ומה עם הכסף שקוצץ?

שוב, כל מה שקשור לתקציבים, זה דברים שהם לא - - -, יש תוכניות שקיימות וכבר פועלות בתקופה הזאת.

אבל הקיצוץ הוא אגרסיבי, זה קיצוץ של 24 מיליון, אפרת. אני מבינה שהמשרד בונה תוכניות, אבל אם מקצצים את הכול, אז תגידי לנו מה בסכנת סגירה לפחות.

שוב, לי אין כרגע איזשהו מידע קונקרטי שיכול להגיד יש דברים בסכנת סגירה. אנחנו פועלים יום-יום בשביל לקדם את התוכניות מול הלשכה המשפטית וכל הגורמים המקצועיים, על מנת שהדברים ייצאו לפועל. אנחנו כפופים כמובן למקור תקציבי, וברגע שהדברים יתאפשרו, אני יכולה להגיד לכם שנעשים במטה הרבה פעולות. צוות המטה מגויס כולו לטובת הדבר. אני לא אשת בשורה מבחינת תקציבים ומספרים, אבל אני כן יכולה להגיד שנעשית עבודה, ואני מאמינה שהדברים ייצאו לפועל בקרוב.

אני רוצה רגע להבין מה כן עומד בסימן שאלה אל מול הקיצוץ. בסוף המשרד כן עשה עבודה מאוד טובה של לקדם את הקהילה לאורך שנים. היו המון תוכניות שנבנו עם הזמן, שהן תוכניות שנבנו, אגב, גם בשיתוף ציבור, בעבודה עם הקהילה, עם הארגונים. הקיצוץ הזה הוא בעצם מחריב תשתית שממש נבנתה בעמל רב. אז רגע שנבין מה קורה עם המון דברים שכרגע הקהילה, בצדק, כל הארגונים מבחינתם, המשרד מבטל התקשרויות, מבטל פעילויות.

שוב אני אומרת, כל מה שקשור לנושאים של תקציבים, אני כן יכולה להגיד, אני, כרגע, אין לי תוכנית שעומדת ונסגרה. אני מודעת לסכנות, אני מחוברת למצב שאנחנו באישורים, בתהליכים. הוועדות והאישורים זה מעבר לידיי.

אני קצת לא מבינה. שואלים אותך שאלות, את אומרת אין לי מושג, אבל אנחנו מקדמים תוכניות. מה זה אומר?

זה אומר שאנחנו פועלים כדי לקדם ולדאוג שהתוכניות ימשיכו להתקיים.

מהמם. חוץ מסיסמא, מה עוד את אומרת לי? את יכולה להיות יותר קונקרטית?

שוב אני אומרת, אנחנו פועלים מול כל ארגוני החברה האזרחית, ואנחנו ממשיכים את התוכניות ואנחנו מקווים שהכול ייצא לפועל בקרוב.

לא החברה האזרחית, החברה האזרחית עובדת מצוין. אמרת שיש תוכניות שאתם נמצאים כרגע בתהליכי אישורים. נשמח לדעת, יו"ר הוועדה תשמח לדעת, אני בטוח גם, אילו תוכניות נמצאים כרגע, באיזה שלב אישור?

יש לנו התקשרויות שקשורות למיזמים שעומדים להסתיים, ואיתם אנחנו בתהליך.

אילו מיזמים ומתי הם מסתיימים?

יש לנו את בת קול, שאנחנו ממש באישורים. כבר עבר ועדת מכרזים, מחכה לוועדת תור בין-משרדית. יש לנו התקשרות עם הבית הפתוח, שאנחנו גם כן עומדים ועובדים מאחורי הקלעים כדי שהפרוטוקולים וכל המסמכים יסופקו.

ברשותך, השאלה מאוד ברורה, והתחלת להשיב עליה ואז קצת סטית. אני אעזור לך. אילו תוכניות? מתי הן מסתיימות? ובאיזה שלב אתם נמצאים מבחינתם?

תראה, עודד, אני מציעה שנעשה פה לגבי זה משהו אחר. אפרת מציגה תוכניות שיש למשרד, מחר אני הולכת לשאול את השרה גולן במליאה על זה שאילתה שהיא מחויבת לענות עליה, דחופה בנושא; וב-12:00 אני אלך לוועדת הכספים על העודפים המחויבים שגם המשרד לשוויון חברתי רוצה, ונדרוש תשובות ספציפיות. כאילו, כרגע פשוט היא אומרת זה תקציבי. אני מבינה את זה, זה אוצרי, יש קיצוץ, איך חילקו אותו ומה עשו. אנחנו נשאל את זה, בקומה הזאת ב-12:00, בסוף המסדרון. נשאל בכספים.

אני מציעה, אגב, שתבואו, אם תרצו, ספציפית בגלל שיש העברה של המשרד לשוויון חברתי. אנחנו נשאל שם מה המשרד מתחייב עם העודפים המחויבים לתוכניות הללו. אתם מבחינתכם אומרים משהו שכן אני רוצה שנשמע אותו רגע, שהתוכניות קיימות, המשרד ערוך.

יש לנו מיזמים שמסתיימים ממש בחודש הקרוב, ואנחנו כאגף מקצועי מתכוננים מבחינת ההיערכות, יש לנו מול בת קול, מול הבית הפתוח, מול האגודה. זו כל העבודה שלנו יומם וליל כדי שהדברים יקרו.

אפרת, אני כן רוצה לשמוע ממך אולי כאן אמירה, בהנחה והכספים הללו מתקבלים ומגיעים, לא תהיה שום מניעה להפעיל את כל התוכניות שאת מתארת כאן.

למיטב ידיעתי. שוב, אני לא מקבלת את ההחלטות, אבל אני כן יכולה להגיד שאנחנו כאגף לא קיבלנו איזושהי הוראה להפסיק את העבודה על ההתקשרויות. אנחנו כן מקבלים הנחיה להמשיך ולפעול ולהוציא לפועל את ההתקשרויות.

מבחינתנו, כל התוכניות שמתקיימות היום במשרד לשוויון חברתי הן תוכניות שאנחנו צריכים להסדיר את התקציב שלהן, לדרוש את זה מהשרה ומאגף תקציבים והאוצר, כי המשרד ערוך מקצועית לתוכניות הללו, ואין שינוי עבודה ומדיניות. בסדר, אמרת את זה. אני אומרת את זה כאן, אנחנו עכשיו צריכים לדאוג לזה. לא אפרת יכולה לדאוג לתקצוב מחדש, עם כל הכעס שיש על מה שקורה במשרד והכול, אבל אנחנו צריכים לדאוג לזה. אז גם ננסה היום בכספים, ב-12:00, לקבל תשובות, וגם מחר מהשרה במליאה, וגם, אני אומרת, נחריף מאבק אם לא יהיה.

ברשותך, אני רק אגיד עוד משפט כי אני צריכה ללכת להצטרף לעוד דיון.

בוודאי, אני יודעת. תודה גם שהגעת, אפרת.

אני כן רוצה להגיד שנמצאים פה נציגות של המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב. אני רוצה להגיד שאנחנו עובדים איתם בשיתוף, ולנו כאגף מקצועי, אנחנו רואים חשיבות בבניית תשתית ידע, וגם נושא התעסוקה, זה אחד הנושאים שאנחנו מקדמים, כל הזמן במגעים מול גברת סיגל גולדין, ואנחנו נמשיך.

מעולה. אפרת, כמה זמן אתם בשיתוף פעולה עם המכון?

סיגל תדע יותר טוב ממני. שלוש?

זהו, לא זכרתי את זה בדיון הקודם, בגלל זה שאלתי. אני אוסיף ככה אמירה מחזקת, שאנחנו מברכות על שיתוף הפעולה הזה עם ביסוס הידע המקצועי, המחקרי, כדי לייצר תשתית גם שהיא מגובת נתונים ומחקר, ומקוות שזה ימשיך ויבוסס. שאלתי את זה בכוונה, כי בדיון הקודם אני לא זוכרת את זה.

אני חייבת להגיד שזה סוג של התקשרות שאנחנו עושים דרך טאסק, שזו חברה שעושה לנו גם אסטרטגיה, וגם נתנו מקום וחשיבות לנושא המחקר.

רוזי, מההתרגשות, שכחה להגיד את זה בסוף, אבל זה היה רשום בפסקה שאנחנו מודים למשרד לשוויון חברתי על העבודה החשובה שהם עושים בקידום התחום ובאיסוף נתונים וידע, שיעברו תשתית לעבודה מקצועית של משרדי הממשלה בכלל ושל המשרד לשוויון חברתי בפרט. תודה.

נהדר. הנה גם יש באמת מילה טובה, וכשמגיע, מגיע. וגם נגיד למכון תודה, על הידע והמחקר והנתונים. בסוף אנחנו צריכות להיות מגובות לא רק בתחושות, אלא גם בידע מהותי, וזה אתן. תודה רבה. תודה, אפרת.

אני רוצה לעבור למשרד המשפטים. סמדר פרידמן, משפטנית בייעוץ וחקיקה. תודה.

אני אבחר לחזור על הדברים שאמרתי בתחילת הדיון, כי אני מקווה שירדתי לסוף דעתו של השאלה שהעלה חבר הכנסת הרצנו להב. ברמת העיקרון, כמו שכבר אמרתי, סעיף 2א' לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה מכיל את ההגדרה של אפליה מחמת מין, והוא באמת מקים בתוכו גם איזושהי הגנה מפני זהות מגדרית.

ניסיתי לאתר את הבג"ץ שהוא דיבר עליו, ואני חושבת שהוא דיבר על חוות הדעת שנתנה השופטת עידית איצקוביץ בבית הדין האזורי לעבודה. כן, לא בבג"ץ. היא באמת התייחסה בדיוק להבחנה הזו, ואמרה שהיא רואה הגנה על אפליה מפני זהות מגדרית בתוך אותה חסות שנותן חוק שוויון הזדמנויות בעבודה לאפליה מחמת מין.

והיא באה ואמרה, אני רואה את ההגנה הזו כחלק בלתי נפרד, ולשיטתה באמת הרכיב מחמת מין מקים גם הגנה מפני זהות מגדרית, לא רק בגלל שמדובר באדם שמבקש לשנות את מינו במובן המילולי הפשוט, אלא משום שכמו שנתנה אז עמדת הנציבות באותו תיק, המונח לא מוגבל למינו הביולוגי של האדם, אלא מתייחס גם לזהותו המגדרית.

את מדברת על התיק של סופר פארם? אה, לא, התיק הזה ספציפי.

האם אתם כפרשנים מוסמכים של החוק תומכים בפרשנות הזאת?

כן, כמובן. כמו שאמרתי בהתחלה, אנחנו רואים את נוסח החוק, וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה מגן ואנחנו גם הכרנו את הפרשנות.

סמדר אמרה כאן משהו ממש חשוב. את אומרת בעצם שמשרד המשפטים, כפרשן של החוק, של הפסיקה, רואה במה שצוין כאן כמשהו שהוא חד משמעי יחד עם הנציב.

כן, אנחנו מגבים את העמדה של הנציבות. שוב, ככל שתרצו שנוציא חוות דעת רשמית, זה כמובן דבר מקובל, ואנחנו נעשה. חבל שחבר הכנסת לא נמצא כאן, שישמע את הדברים.

אנחנו נודיע לו, והוא בטח ישמח.

בצורה גם נעימה יותר מאיך שזה היה בהתחלה.

אני חושבת שכדאי שתעשו תיקון חקיקה קטן כדי שתהיה הכרה, גם אם הזכויות מוכרות, בסופו של דבר בפועל, שתהיה הכרה גם להיגד הזה של זהות מגדרית. אני חושבת שיש לזה חשיבות שזה יופיע, מה שנקרא, עלי חוק.

אני אשמח גם להגיש חוק מתקן לזה, לדעתי גם יוראי. אני אשמח לעשות שיתוף פעולה על זה, בסדר? אולי זה צריך לבוא מהכנסת. לדעתי אבל, לחלוטין, אני מסכימה עם הייעוץ המשפטי פה, שדווקא כן צריך להיות ממשלתי כאיזו עמדה משרדית, אבל נכון שננסה אולי לדחוף את זה גם בחקיקה פרטית.

בכל מקרה, חוות הדעת היא המשמעותית בהקשר הזה, אז אנחנו נשמח לקבל את זה. בסך הכול הבשורות טובות, אז אני קודם כל מודה לך על זה שביררת ובאת עם הבשורה, ואני נותנת לך גם את הבמה ככה לתאר מבחינת משרד המשפטים בלי קשר לסוגיה הרחבה.

אני אשמח. ברמת העיקרון, אני רפרנטית של שוויון הזדמנויות בעבודה, אנחנו נמצאים תחת המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, ואנחנו נותנים את הדעת בכל פעם שעולה, כמו שאמרת, איזושהי שאלה פרשנית. או הרבה מעבר לזה, הנציבות בדרך כלל עובדים איתנו, בכל מיני שאלות על תיקים שעולים.

אני פחות יכולה לגעת במקרים פרטניים בשל צנעת הפרט וזכויות הפרט, אבל הרבה פעמים עולים אלינו מקרים פרטניים שבהם אנחנו מתבקשים לתת את הדעת, האם האפליה הייתה כדין בעבודה, האם היא לא הייתה כדין, האם אנחנו תומכים בעמדות של הנציבות במקרים כאלה ואחרים, ואיך לדעתנו נכון וחשוב שהם ינהלו את התיק.

בגלל זה אני מצטרפת לדברים שליאור אמר קודם, שאנחנו לא רואים עדיין מספיק פניות לנציבות כגורם שבאמת יכול מבחינה ממשלתית לייצר איזשהו סדר, איזושהי הסדרה, וגם להגביר את השוויון בעבודה.

אני תוהה אבל, פה אם אפשר לייחד רגע איזה שיח, שזה צריך להיות לא בתוך הוועדה, באמת איך הארגונים יכולים להנגיש את עבודת הנציבות, לחשוף אליה.

אנחנו כבר שם, ואני אשמח להרחיב.

בוודאי. אני רק רוצה כן להגיד, בסוף זה עניין של כל הארגונים. אני חושבת שצריך לראות איך אפשר לייצר יותר נראות לנציבות. אני יודעת את זה גם, אגב, מאוכלוסיות שמופלות, שלא רק של הקהילה הגאה, שלא תמיד מכירות את הנציבות. אז אני חושבת שזה נכון להניח שאזרח לא תמיד יודע מי מסייעים לו. ויש פה עבודה שהיא עבודה מאוד חשובה, ציינו את זה.

משרד המשפטים והנציבות לא פעם עובדים יחד, אבל הם צריכים גם, כדי להבין סטטיסטיקות, נתונים, או הלך רוח, הם צריכים שיפנו אליהם. ואנחנו יודעים שלפי המחקרים, זאת אומרת, אנשים כן מציינים פגיעה בהם במקום עבודה, יש עלייה בנתונים, יש סטטיסטיקה שהיא מאוד בעייתית, אבל אין את ההלימה לפנייה לנציבות. אני אשמח שגם נראה איך אפשר לחבר את השיח הזה, שהארגונים ינגישו את הנציבות כדי שידעו ויהיו חלק.

גברתי היו"ר, אני אחזק ואגיד שזה באמת חשוב מה שאמרת כאן, כי בסוף אם קיימת אפליה בשוק העבודה, כדי שנטפל בה היא חייבת להגיע אלינו כתלונה.

נכון. חד משמעית.

משרד העבודה, איל אסף, מנהל אגף אכיפה פלילית, מינהל הסדרה ואכיפה. תודה, קודם כל, שהמתנת פה בקשב, אני ממש מעריכה את זה.

תודה לכם שהזמנתם. שמי איל אסף, אני מנהל את אגף האכיפה לזכויות עובדים במינהל הסדרה ואכיפה במשרד העבודה. אני רוצה רק להתייחס מהכובע שלי. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם נציבות שוויון הזדמנויות בנושא אפליה באשר היא.

אני רוצה לומר, שתכירו שמעסיק שמפלה בחוק שוויון ההזדמנויות זו עבירה פלילית. אז אם אמר פה חברי שפונים אליו לנציבות מעט, אז אלינו לא פנו, לא פונים. אני רוצה לפנות מפה ולהגיד: תפנו ככל שיש חשד, בין אם ארגונים שיהדהדו הלאה לעובדים ובין אם בכל דרך אחרת. זה 2570*, זו פנייה אלינו. אפשר דרך האתר לפנות גם באופן מקוון, ואנחנו נשמח לטפל בכל פנייה כזאת.

חשוב לי רגע לשאול ביחס לזה. אני אגיד שלפחות מבחינת הקהילה הטרנסית יש הרבה חסם לפנות לארגונים, למקומות שהם לא מונגשים בבירור לקהילה הטרנסית, שהם לא חלק מהקהילה הטרנסית ומהקהילה הלהט"בית, כי בדרך כלל זו תחושת דחייה מההתחלה.

בין אם בלשון פנייה, אני נגיד מתקשר אליכם ואני מדבר בלשון 'אתה', אני איכשהו באופן אישי עובר כאישה בטלפון. לפעמים עוברות דקות ארוכות שאני מתקן ואומר אני גבר, אני לא אישה, ומישהו ממשיך בשלו.

כאילו, אלה הדברים הכי בסיסיים שבן אדם נכווה פעם אחת, בן אדם נכווה פעם שנייה, פעם שלישית, גם אם זה לא אתם, זה מקום אחר, הוא לא יפנה יותר, הוא ירצה לפנות רק לארגוני קהילה. אני אשמח שתראו אם אפשר לעשות הכשרה לטלפנים ולכל צוותי שירות הלקוחות.

זה גם למה חשוב השיח של שולחן עגול. אגב, זה הקטנות האלה. כאילו, הקטנות הגדולות.

אני מבטיח שברגע שאנחנו נדע שאנשים עברו הכשרות והם יודעים איך להתייחס, אם יש איזשהו תקנון, אם יש איזשהו משהו, ברגע שאני יודע שהוא עובר לעובדים ולעובדות שלכם, אנחנו נפנה בשמחה ואנחנו נעודד.

תודה על ההערה. יש לנו מחלקת פניות, זה יעבור אליהם. טוב שהדגשת את זה.

אני רוצה להציע רגע משהו שאולי אפשר, הצעה ככה, באמת, היא הכי לא מחייבת, אבל שאחת לשנה לפחות, אולי בחודש הגאווה, המשרדים יוציאו ברשתות, בדיגיטל, בכל אמצעי שיש, את הקו, את האופן לפנות. זאת אומרת, חלק מיצירת הנגשה זה גם לראות באמת, להיות ידידותי זה לא רק לדעת שאם אני אפנה, אלא לראות הכרה, לראות ריצ' אאוט, לראות את הדבר הזה. אני חושבת שזה דבר שהוא פשוט, אבל הוא כל כך משמעותי. בסוף, אנשים לא יודעים.

כן, בסדר גמור, מקובל. תראי, באמצעים שעומדים לרשותנו יש פרסום, בוא נאמר שלא פונים, ואם עכשיו ההגברה של הנגישות של לאן לפנות, ושזה קיים בכלל, יביא למצב שיפנו יותר, אז הרווחנו את לחמנו.

ממש. ככל שידעו, בוודאי.

ברור, אנחנו באותו צד בהקשר הזה. אנחנו פה כדי לטפל בדיוק בדברים האלה.

חד משמעית, בוודאי. וגם חלק מהחיזוק של משרדים שהם חשובים, של הנציבות, משרד התעסוקה והכול, חלק מהחיזוק זה שהציבור יידע שיש לו כתובת על הפעילות, על מה עושים. אני חושבת שהגדלת האמון הציבורי זו הגדלת הנגישות, זה בסוף אינטרס גם של חיזוק המערכות הציבוריות והחברתיות. אני רואה בזה משהו שהוא לגמרי הדדי. אם אנשים לא פונים, אנחנו ראינו גם מה קורה פה, כל מיני דברים. אם לא פונים, אפשר לסגור, אפשר לוותר.

אני רק אדגיש שאצלנו באמת זה קורה. עתיד לעלות, לא יודע בדיוק את המועד, אבל עולה פרסום בנושא לכבוד חודש הגאווה, ואודות הקשר עם הנציבות והפעילות שלנו, לפנות אלינו. וגם אצלנו, כמובן, כל מי שצריך לפנות לנציבות שוויוני הזדמנות בעבודה.

אנחנו מתחרים בינינו מי יטפל.

אנחנו מטפלים באמת בכל הנושא האזרחי בשוק העבודה.

קודם כל, כן להגיד מילה טובה על הפתיחות והנכונות, ועל זה שלא שמענו פה לא, שמענו כן, ננסה, וזה משמעותי, אני חושבת.

אני נותנת ל-LGBTWork להציג את הנתונים שלהם. שרי ירושלמי, מנכ״לית, תודה שאת פה. פספסת פה את הדיון.

אני מתנצלת על האיחור הלא אופנתי, אבל אני ממש מודה על ההזמנה ונרגשת מהמעמד. אני שרי ירושלמי, מנכ״לית LGBTWork, אנחנו חברה לתועלת הציבור שמקדמת שוויון לקהילה הגאה בעולם העבודה. אנחנו ממש רואות ורואים את עצמנו כבית לעובד הלהט"בי, והמטרה שלנו היא להפוך את עולם העבודה ללהט"ב פרנדלי. כל הדברים ששמענו כאן עכשיו, אלה בדיוק הדברים שאנחנו מתרכזות בהם.

אני רק אתן סקירה קטנה על העבודה שלנו. מצד אחד, אנחנו עובדות מול הקהילה הגאה, אנחנו מפעילות את קואליציית התאים הגאים, שזו בעצם רשת של מנהיגים ומנהיגות מתוך מקומות העבודה, כי אנחנו הבחנו בזה ברגע שיש תאים גאים חזקים, אז כך גם שוויון הזכויות בתוך מקומות העבודה הוא עולה וגדל.

אנחנו גם מעבירות קורסים למובילי תאים גאים. ובנוסף אנחנו מפעילות, זה יחסית חדש, בערך כארבעה חודשים, קו חם לעובדות ועובדים מהקהילה הגאה שחוו החל מהתעמרות עד שימת רגליים בקידום בקריירה, עד כמובן הטרדות ופגיעות מיניות על בסיס הנטייה המינית וההעדפה המגדרית.

ואני גם שמחה לומר שאנחנו ממש עכשיו מתחילים שיתוף פעולה מבורך יחד עם הנציבות לשוויון. אנחנו נתחיל לעסוק בהכשרות של יועצי גיוון והכללה ועוד כמה דברים שמוקדם כרגע לספר עליהם. ומהצד השני שלנו, כמובן יש לנו את מרכז ההכשרות של LGBTwork שמדבר בדיוק על זה.

אחד הפתרונות החזקים והטובים ביותר זה להכשיר את צוותי הגיוס, למנוע הטיות, ככל שאנחנו שונים יותר ככה יש לנו פחות סיכוי לבוא ובאמת להתקבל למקומות עבודה טובים. כל מה שקשור ל-HR, למענה בתוך חיי היום-יום כעובדים ועובדות, וכמובן גם לשדרה הניהולית שהיא בסופו של דבר זאת שאחראית לאם אנחנו נקודם או לא.

אבל היום אני רוצה להתרכז בפרויקט הדגל שלנו, במדד לשוויון בתעסוקה לקהילה הגאה. מדד שנתי, זו השנה השלישית שהמדד הזה בעצם קורה, ואני רוצה לספר על נתונים מאוד מרגשים. דבר ראשון, ארבעה תחומים אנחנו סוקרים – גיוס מגוון, מדיניות שוויונית, תרבות ארגונית תומכת ותרומה לקהילה. הבאתי איתי את המדד, אני גם אשמח אחר כך להעניק לך את הדוח השלם המודפס.

הגזמת.

אה, את כבר הדפסת אותו לבד, אומייגאד. הלכנו לבית דפוס, השקענו.

זו הכנסת, לפחות להדפיס אפשר פה.

לא, אבל אני מבקשת להעניק את הגרסה הצבעונית והגאה.

קודם כל, יש צמיחה של 175% במספר החברות שזכו בתווי תקן מאז שהתחלנו מלפני שנתיים את המדד, וזה רק מה שמעיד על זה שהמעסיקים כן רוצים להיות שוויוניים, וכן רוצים לקדם מדיניות של שוויון במקום העבודה, אבל לא תמיד יודעים כיצד.

והמדד שלנו, חוץ מזה שהוא מודד, הוא גם נותן איזושהי תוכנית עבוד שאומרת בדיוק מה צריך לעשות בשביל שמקום העבודה שלנו יהיה שוויוני. אז חוץ מזה שיש לנו גדילה של 175% בחברות שזכו בתו תקן, 35% מהחברות הוותיקות שיפרו את הציון שלהן. כי ברגע שיש להם יעד, אוקיי, אנחנו בארד, כסף וזהב, ומי שהיה ארד יש לו יעד מאוד ברור להגיע אל הזהב.

עכשיו, מה זה היעד הזה? איך הוא עושה? הוא נותן זכויות שוות. שלא שוות אגב לפי חוק, זה מסלול עוקף חקיקה, שבעצם מעביר את האחריות למעסיקים. מבחינת חוק, אתם באמת לא חייבים לתת לנו את אותן זכויות, אתם צריכים לחכות לצו הורות לדוגמה, אבל אתם לבד יכולים להחליט על מדיניות שוויונית ולתת את כל הזכויות. יש לנו עלייה דרמטית בזכויות הורות ונישואים לבני ובנות אותו המין. מ-33% של חברות שנתנו את הזכויות האלה, היום אנחנו כבר עומדות ב-70%, שזה ממש מטורף השינוי הזה.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד זה שהשנה המנדט שלנו התעדכן והשתפר, עבדנו בצמוד לארגוני הקהילה הטרנסית ובעצם שינינו ושיפרנו את השאלות שספציפית דיברו על הקהילה הטרנסית. והן כוללות, בעצם הבקשות שלנו מהמעסיקים, אפשרות להזדהות א-בינארית במערכות הגיוס, בחירת לשון פנייה מותאמת כבר בתהליך הקבלה לעבודה, שירותים לא ממוגדרים, נוהל מסודר ליציאה מהארון המגדרי. אנחנו רואים יותר ויותר עובדים ועובדות שיוצאים מהארון המגדרי ואז המעסיק לא באמת יודע מה לעשות, אז אנחנו ממליצות על נוהל מסודר, אנחנו גם כותבות את הפרוטוקול הזה ומציעות לחברות לקחת ולאמץ אותו.

נוהל מסודר, הכוונה היא במעין איזה קוד כזה שיפורסם בכל מקום.

זה אפילו יותר מזה. זה בעצם פרוטוקול לכל אחד, זה לעובד או העובדת שיוצאים מהארון, מה עכשיו הולך לקרות, איך הדבר הזה הולך לקרות.

זה למעסיק אבל.

כן, יש כמה. יש לעובד, יש למעסיק, ומעסיק זה גם ה-HR, כלומר, מי שצריך לתכלל את זה באופן כללי ביום-יום, יש את הצוות שעובד איתו, ויש ממש את הממונה הישיר, כל אחד מקבל פרוטוקול של מה הדבר הנכון לעשות, מה הדבר הראוי לעשות. וכמובן, פרסום משרות פומביות, ספציפית במקומות שהם לקהילה הגאה.

אם אפשר רגע לעצור. התחום הזה של זכויות עובדים הוא ממש יקר לליבי, אני חושבת שכשמקום עבודה, נגיד, מגיב לא טוב או לא מותאם, גם אם הוא עושה תהליך אחר כך, נשארת איזושהי צלקת. ולכן, דווקא לבוא מוכן מראש לתהליך כזה כדי שכל השלב הראשוני יהיה מותאם, זה למנוע גם את האדוות.

ותמיד אפשר לנסות לתקן, אני מאוד מאמינה גם בזה, אבל גם למנוע את אותם משקעים של עובד או עובדת, זה דבר מאוד חשוב, לשים את זה כבר לפני. אל תלמד תוך כדי אחרי שנעשו טעויות, אלא עדיף לבוא מוכן.

ממש ככה. אני נפגשת עם מנכ״לים ומנכ״ליות, והם אומרים אבל אצלנו אין, אצלנו אין בעיה, אצלנו אין עובדות טרנסג'נדריות, למה אני צריכה את הנוהל הזה? וזה בדיוק זה, להגיע מוכנים. הרי הקהילה שלנו, בסופו של דבר, האחוזים הם מטורפים, רק עובד אחד מתוך ארבעה יוצא מהארון במקום העבודה.

זה אומר שרוב הקהילה שלנו נמצאת בארון, אז רוב הקהילה שלנו שקופה. זה אומר שאתם אפילו לא יודעים מה אנחנו צריכים וצריכות. אם בעצם מלכתחילה אנחנו נוכל לקדם מדיניות שהיא רואה כבר את העתיד, או את מה שקורה ולא מדובר, פתרנו את הבעיה.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות מאוד חשובות, ששם זו הבעיה הגדולה ביותר שעולה במדד. אחת, זה הטיות לא מודעות. אנשים מגיעים לראיון עבודה, או באופן כללי חושבים את מי לקדם, אז הם לא יקדמו, אני נותנת פה עכשיו דוגמה סטריאוטיפית, את הגבר הנשי, או את האישה הגברית, או את הבחורה הטרנסית. הם יקדמו מישהו שעובר להם, כי הם חושבים שמי שעובר והוא חזק ומדהים, אז הוא מנהיג יותר טוב, עובד יותר טוב.

ובעניין הזה הטיות הן ממש בסיס הבעיה, וזו בעיה מבנית, כי ברגע שאנשים לא רואים את זה, אז קשה לתקן. מה הפתרון? שוב, הכשרות, הכשרות, הכשרות. מה אנחנו נשמח לבקש גם מכל היושבים פה, וגם ממך, וגם כמובן מהחברים הנכבדים שהגיעו ממשרדי הממשלה? אם אנחנו רוצים לעשות שינוי, אנחנו צריכים שהפתרון הזה יהיה ברור ומובן מאליו.

ההמלצה על הכשרות אחת לשנה לפחות, שכל צוות הגיוס, משאבי האנוש והשדרה הניהולית, יעברו את ההכשרות האלה. אם אנחנו לא נכשיר אותם ונחכה שהם לבד יעשו את זה, זה לא יקרה. אז אפשר באמת לראות כיצד ניתן לעודד הכשרות, אולי אפילו גם לחייב הכשרות. אנחנו רואים את המהלך המוצלח שיש הכשרה אחת לשנה למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה. אנחנו רואים את השינוי המטורף שקרה בנושא הזה.

נכון. חד משמעית.

אין שום סיבה לא לקחת ולהעתיק את זה גם אלינו, ובאמת לחייב את ההכשרות. הטיה זה דבר אחד. והדבר השני, זה היעדר מדיניות תגובה. כל הזמן אומרים לי, הכול בסדר, אם מישהו יבוא ויבקש, אז אין בעיה, אנחנו ניתן לו את אותן זכויות. אבל לא צריך להעמיד את העובד במקום שהוא צריך לבוא ולבקש.

זה נכון שמבחינת חוק לא מגיעות לנו הזכויות האלה. אבל אפשר כמובן לעודד, להוציא חוזרים, להגיד מה כדאי לעשות. ומה שכדאי לעשות זה שכבר החברות והמעסיקים תהיה להם מדיניות כתובה וברורה, ואז אנחנו יכולים לדעת מה צריך לעשות. האחריות על השוויון לא צריכה להיות על העובד עצמו, היא צריכה להיות על המעסיק. זו האג'נדה של המעסיקים.

והדבר בעיניי אחד החשובים. מדד LGBTWork לשוויון הוא מדד וולונטרי, אין חובה למעסיקים בסופו של דבר להשתתף בו. אבל הוא מדד שמעניק תוכנית עבודה מסודרת, ואנחנו מאוד נשמח בשיתוף הפעולה של המשרדים ושל הוועדה בקידום המדד, לדבר עליו, לדבר בכלל על הבעייתיות בעולם העבודה. זה נושא שהוא כל כך לא בכותרות.

זה בסופו של דבר האוכל שלנו, הפרנסה שלנו, הדבר הכי חשוב כמעט אחרי בריאות. וחשוב מאוד להעלות את זה לסדר היום, לדבר על זה יותר, ושזה יקבל יותר הדים. ובאמת, יש לנו את היכולת, יש לנו את הכלים. עכשיו אנחנו נשמח להנגשה שלכם.

אני הייתי בנציבות הדורות, בעבר גם מדדי הקיימות, ה-Corporate Social Responsibility, גם הם היו וולונטריים, ואנשים הבינו, בעיקר החברות הרב-לאומיות בהתחלה, הבינו שזה צריך להיות חלק מהעניין. אני מקווה שזה גם פה יגיע, אולי אפשר גם לחבר את זה לאחריותיות חברתית, כי זה חלק מאחריות חברתית.

נכון. אנחנו יכולים דווקא להגיד שאוכלוסיות שונות מופלות, ויש רגישויות שצריך להתייחס אליהן. אולי באמת להגיד דווקא דרך מדד כזה, או דבר כזה, אפשר גם להרחיב ולהגיד, אנחנו פתוחים לעוד רגישויות ולהכול, פשוט אפשר לעשות הכשרות שנתיות שיגעו בשלל התופעות, ואז זה גם עומד כמשהו שהוא בסוף כלל חברתי חד משמעית, כדרך חיים לחברה יותר שוויונית ויותר מכילה ופלורליסטית.

אפשר לעשות את זה גם בימי אוריינטציה לעובדים חדשים, שכשהם נקלטים, שידעו שזה נושא שהוא על השולחן, וידעו. אז גם ימי אוריינטציה.

נכון מאוד.

ולכן זה חלק מהמדיניות. זה צריך להיות משהו שהוא ברור שזו מדיניות החברה, שכך הדברים צריכים לעבוד.

נכון, תודה רבה. קסם בורסטון.

תודה. שלום לכולם ולכולן, לי קוראים קסם, אני מדריך שיקום של מתמודדי נפש בתחום להט"ב, ובמקביל, דרך המכון מחקר למגדר ולהט"ב, אני במחקר משתתף של ההצטלבות בין נכות ללהט"ב, על כל המגוון של מה זה אומר להיות להט"ב ועל כל המגוון של מה שזה אומר להיות עם נכות כזו או אחרת, בין אם נראית ובין אם לא נראית, ובין אם גם וגם, שזה התקן שלי. קצת נראה, קצת לא נראה.

הנושא שחשוב לי להעלות, למרות שהכול פה מאוד חשוב, זה שיש אנשים שלחלוטין מתפספסים מהדיון, לחלוטין לא יגיעו לשלב ראיון העבודה, זה הרבה קדימה מאיפה שהן נמצאות ונמצאים. ואדרבה, אנשים בהצטלבות עם זהות נכה כזו או אחרת. ואנחנו כן יודעים שיש קשר מבחינת אחוזים בין נכות, אדרבה נכות של בריאות הנפש לבין להט"ב. חלק מאוד גדול בזה גם קשור בחיים שלנו, איך החיים שלנו נראים או לא נראים במרחב.

אחד הדברים, למשל, שאפשר לראות באחוזים גבוהים יותר, זה שאנשים על הקשת הטרנסית נוטים לצאת פחות מהבית. זה לא קורה במקרה. ואם הם לא יוצאים מהבית, הם גם לא יגיעו לעבודה. ואם הם לא יגיעו לעבודה שנה, שנתיים, שלוש, יהיה להם חור בקורות החיים. וכשהם יגיעו לחור בקורות החיים, אז תהיה להם את השיחה הזאת שהלכה ככה, זו שיחה שקרתה לי, זו שיחה שהבנתי שקרתה, לצערי, גם לעוד נוכחים פה.

אז השיחה שקרתה לי הייתה – תראי, בעיקרון כל מה שהצגת פה זה נהדר, אבל א', בגלל מה שאת מעלה פה בנושא המגדרי, זה יכול מאוד להקשות על שאר הנוכחות. הן לא ידעו איך להסתדר. וגם, את לא כל כך מסבירה לי דברים.

זאת אמירה שהיא לגמרי אפליה על רקע זהות מגדרית בריאיון עבודה.

ואחר כך כמובן זה יגיע ישר למקומות של 'יש גם נושאים מסוימים שבכלל לא פירטת, ואיך אני אמורה לדעת?', ואז כמובן שישר מה שהיה חשוב לה לדעת זה אם אני רוצה ניתוח או לא, והניתוח הספציפי שחשוב לה לדעת זה אם אני רוצה ניתוח שקשור לאיבר המין שלי.

אז תחשבו, אוקיי, היה את החור הענק בקורות חיים, ובכל זאת היא איכשהו ראתה לנכון שאני מתאים לעבודה הזאת בגלל כל מה שמסביב. 'אם רק את יכולה איכשהו להקל על הנושא האחרון שדיברנו עליו, אז אני אדלג מעל החור בקורות החיים'. זה דבר שנאמר באמת, אוקיי? אני לא ממציא את זה.

למה אני אומר את כל זה? כי כשיש לנו חור בקורות החיים ואנחנו לא נמצאות במקומות עבודה, אנחנו נהיה נמצאות במקומות אחרים כדי להשתכר, להתקיים. לחלקנו, זה אומר שיש את הסעיף של ביטוח לאומי שמאפשר לנו מידה מסוימת של ראש מעל המים.

אבל אני לא מכיר אף אדם במדינת ישראל שיכול אך ורק על בסיס ה-100% נכות, שזה גם לא כולם מקבלים, ומרביתנו לא, אבל גם כשכן, אני לא מכיר אדם, ואני מלווה אנשים שזה התקן שהם איתי, שיכולים רק על בסיס זה באמת להתקיים מבלי לנסות ולמצוא פתרונות אחרים, ואני מעודד שימצאו פתרונות אחרים.

אני מדריך שיקום, יש לי אינטרס שזאת לא תהיה העבודה היחידה שלהם, שהעבודה שלהם לא תהיה לקבל ביטוח לאומי. אני הכי אוהב בעולם שהעבודה שלי זה עם הקהילה שלי, אבל זה לא מה שאני מאחל לכל מי שאני עובד איתו.

אני לא מאחל לכל מי שאני עובד איתו שהאנשים היחידים שהוא יראה כל הזמן זה להט"בים אחרים, כי כשזה לא קורה, זה מפחיד, זה מאיים, זה דוחק לשוליים בחזרה. אני לא מאחל את זה, גם אם זה מה שאני בחרתי לעצמי, בין היתר מתוך מה שציינתי לפני שנייה, ובין היתר מתוך זה שממש כיף לי ואני גאה בקהילה שלי במקביל. זה לא מה שאני מאחל.

כמו שאמרתי, יש חור של כמה שנים להרבה מהם בקורות החיים, יש פגישה נוראית בראיון העבודה, נניח והם התקבלו לעבודה ואז יש את כל מה שקורה בעבודה, שמשום מה לא הכינו את העובדות והעובדים לזה שאמפתיה בסיסית, זה לא דורש הכשרה, זה דורש אמפתיה בסיסית, אני מצטער. אם מישהו אומר אני מדבר ככה, זה לא מסובך.

זה גם לא מסובך לשאול פנייה מגדרית.

נכון, אבל אני גם חשוב לי לומר, כל התקנונים וכל הדברים האלה, רגע תצאו מזה ותזכרו.

אגב, זה נכון מה שנאמר, בגלל שזה בדיוק היכולת לשחרר רגע ככה איזה שוק. זה בסדר לשאול פנייה מגדרית. זה בסדר לשחרר רגע בצורה מכבדת והכול כדי לנהל ראיון נורמטיבי.

אבל אדרבה, אם כבר איכשהו באיזושהי דרך הבנתם, אני מדבר עברית, זו שפה שברגע אפשר לשמוע איך אני מדבר. תאזינו ותענו בהתאם. ואמפתיה בסיסית לא דורשת כל כך הרבה הכשרה, היא דורשת את שינוי התפיסה הזה שמגיע לבן אדם, שיתייחסו אליו כבן אדם. זה הכול. נכון שלהכשרות יש ערך מעולה בלדייק ולהבין איך המרחב הזה יהיה מרחב שבכלל נצרך לפנות אליו, כמו שציינתי קודם, אבל בסוף זה צריך לעבור רוחבית להבנה הזאת שיש לנו זכות קיום במרחב. וזה לא מתחיל בעבודה, זה לא נגמר בעבודה, אבל אין ספק שאם לא תהיה לנו עבודה, לא נהיה במרחב.

ודבר נוסף שאני רוצה לסיים איתו. שוב, אמרתי שאני מדריך שיקום בשביל מתמודדי נפש להט"ב ובכובעי השני אני במכון מחקר. חשוב לי לומר, אחוזי האנשים על הקשת הטרנסית, גם להט"ב, אבל ספציפית טרנסית, בהשכלה גבוהה נמוכים. האחוזים של אלה שמסיימים השכלה גבוהה, אדרבה, נמוכים.

זאת אומרת שיש עוד דרך של מנוף תעסוקתי שנשלל מאיתנו. תוסיפו לזה נכות כלשהי, בין אם פיזית ובין אם רגשית, נפשית, בין אם קוגניטיבית. תנסו לחשוב את השילוב ביחד, אם בן אדם כזה יסיים לימודים. יתחיל לימודים ויסיים לימודים. אני לא הצלחתי לסיים פעמיים.

תודה. אני רוצה להוסיף לסיכום דיון לפני שנעבור לשאר. כן, גם לבקש ממערכת ההשכלה הגבוהה להיות רגישה בהקשר של למידה אקדמית, ושמרחבים יאפשרו את ההבנה הזאת, המרחבים האקדמיים, של נשירה מוגברת או אי קבלה מלכתחילה, וזה משהו שצריך לדבר עליו.

וכן, גם ממשרד העבודה, הכשרות והסבות תעסוקתיות מותאמות, כדי באמת לתת גם עוד עוגן, שהוא לא רק איך הפרט דואג לעצמו, אלא איך אנחנו יודעים לאפשר את זה גם במשאבים שישנם, של הכשרות תעסוקתיות והסבות למקומות עבודה. זה מאפשר למשרד גם לדאוג לקהילות ידידותיות יותר של תעסוקה. אני לוקחת את מה שנאמר פה.

ג'סי ברנדט, תודה.

שלום. אני מתחבר למה שקסם אמר בנושא האמפתיה. אני רוצה להצביע פה על איזו תופעה קצת יותר רחבה. קודם כל, אני מנהל את תחום המאבק בטרנספוביה בפרויקט גילה, ואני באמת רוצה להציף רגע משהו קצת יותר רחב, כי בסופו של דבר אנחנו רואים את זה מתבטא בתעסוקה ובכל מקום אחר. אנחנו מתמודדים היום עם קמפיין ממומן, מתוכנן, מאורגן, שאנחנו קוראים לו קמפיין של טרנספוביה מאורגנת.

כן. נכון, צריך גם להגיד גם את זה.

זה חשוב, זה יוצר סביבה ואטמוספירה שמאפשרת ומנרמלת הסתה ואלימות כנגד הקהילה הטרנסית, וכנגד הקהילה הלהט"בית בכלל, אבל הטרנסית בפרט.

אני אפילו אלך על פחות מהסתה ואלימות, גם לאפליה פשוט. חד משמעית.

כמובן לאפליה. זה יוצר מצבים שבהם, כמו שקסם אומר, אני כמובן עובד בתוך הקהילה, אז אני קצת שומע. למקרים של אנשים שהולכים לראיון עבודה, יוצאים מהראיון ואז אנשים שהיו בתוך הראיון מדווחים שהבוסים קורעים את קורות החיים שלהם ואומרים שאנחנו לא מעסיקים פה ליצנים, סבבה? זו המציאות.

אנחנו גם רואים את זה מתבטא באלימות, אנחנו רואים את זה מתבטא בכללי, בכל המרחבים. עכשיו יצא דוח הלהט"בופוביה לשנת 2024, אנחנו רואים ש-43% מהדיווחים זה מהקהילה הטרנסית, שחלקה באוכלוסייה הוא 15% מתוך הקהילה הלהט"בית. כלומר, זה מאוד לא פרופורציונלי.

60% מהדיווחים מתל אביב וגוש דן. כלומר, תל אביב, גם מעוז הקהילה הגאה, היא לא כזאת בטוחה בשבילנו. אנחנו רואים את זה, 10% מתוך הפניות הן פניות של תעסוקה, אפליה במקומות עבודה. ובסקר שעשינו, אנחנו, פרויקט גילה ביחד עם מכון המחקר ב-2022, מצאנו שכל ישראלי שלישי לא מוכן לעבוד או ללמוד עם בן אדם טרנס. כאילו, רבע מהמעסיקים לא מוכנים להעסיק טרנסים, למרות שמי שהעסיק טרנסים דיווח על 100% שביעות רצון מהעובדים שלו. זה מצב אבסורדי.

זה לא קורה בריק, כל הדבר הזה, זה קורה עם תנועה שהמטרה שלה להעלים אותנו מהמרחב הציבורי, והיא מקבלת גושפנקה תקשורתית, והיא מקבלת גושפנקה חוקית. האנשים האלה יושבים פה בכל מיני ועדות, מנסים להעביר כל מיני חוקים נגד כולם.

בגלל שאנחנו בנושא כן ספציפי, אני מבקשת לאפשר גם...

בטח, ברור. בסופו של דבר, הנקודה שלי זה שהדבר הזה לא קורה בחלל ריק, אנחנו צריכים הכשרות, אנחנו צריכים לדבר על זה, אנחנו צריכים להבין שהמתקפה הזאת היא ממומנת ומאורגנת. זה לא רנדומלי. מערך ההכשרות הטרנסי של פרויקט גילה, נושא הכשרות למעסיקים ו-HR וכו', אנחנו אנשי המקצוע לקהילה הטרנסית ספציפית, אני מזמין אתכם להזמין אותנו להכשרות. תודה רבה.

מצוין, תודה רבה. אבישג טביבי, הבית הגאה באר שבע, ולאחר מכן לינור, טרנסיות ישראל. תודה שאתן כאן, ואם מישהו רוצה עוד להוסיף אחר כך, זה דברי סיכום.

תודה רבה. אני לא אכביר במילים, ותודה על הזכות לשבת כאן איתכן. אני רוצה להגיד שבאמת אני מתחברת למה שקסם אמר, שהקול שאנחנו לא שומעות כאן זו לא אפליה בתוך מקום עבודה, זה אפילו לא להצליח להיכנס לתוך מקום העבודה.

וזה איזושהי הנחת יסוד שנמצאת וקיימת אצל האוכלוסייה שאני פוגשת בשטח. היא אומרת לי, טרנסית השבוע, כשאנחנו מדברות, היא אומרת לי אני לא מוצאת עבודה. אני ניגשת לראיון עבודה, ואת יודעת.

את הקמת עסק גאה בבאר שבע לפני הרבה זמן, וזה היה פורץ דרך וחשוב. זה גם משהו שצריך להגיד כאן, גם עסקים של קהילה.

נכון, עסקים של הקהילה ועידוד עסקים. ופה הייתי רוצה לחזק את ידם של LGBTWork ושל שרי שיושבת כאן, שאולי אפשר לחשוב על איזשהו מערך שבו מצ'פרים, או לא, עסקים שמעסיקים אנשים מהקהילה הגאה.

כמו שיש כיסאות ששמורים למעמדות מסוימים שרצינו לקדם במהלך חיינו, על אף שגם אותם אנחנו צריכות עדיין לקיים, שאם אין לי עובד מהקהילה הגאה ומהקהילה הטרנסית בארגון עם X עובדים, אז הוא צריך להגיד דרשנו. ואם הוא כן מעסיק מעל כמות מסוימת, אז אולי הוא יכול לקבל הטבות מס.

בסוף אכפת להם גם העניין הכלכלי, ואולי יש פה איזשהו מערך מעודד וקיים, שנעגן אותו ונעזור למקומות עבודה לקבל את הקהילה שלנו לתוכם ולא להשאיר את הקהילה שלנו בחוץ. ואני כן חושבת שיש פה איזושהי צרה צרורה עוד יותר של הקהילה הטרנסית שבתוכנו, ואני אשמח להעביר את רשות הדיבור ללינור. רק היה לי חשוב לציין את אלה שלא נכנסים ולא מקבלים את האפליה בתוך המקום עצמו, אלה שנשארות עוד מחוץ לדלת, והן רבות.

נכון, תודה. אני רוצה לומר שאיתך יזמתי את הדיון הראשון בכנסת אחרי שהושבעתי על הקהילה הטרנסית. זה היה בשותפות שלנו.

נכון, וגם היית אצלנו בהדלקת נרות חנוכה.

אה, זה ברור.

אני לא אוסיף יותר ממה שג'נט כבר סיפרה לכם, על ההתמודדות של טרנסיות ישראל מול עולם התעסוקה, ואני חושבת שהפתרון הוא די קל. משרדי הממשלה, והממשלה, והבית המקסים הזה יכולים לשמש דוגמה.

תיעדוף אוכלוסייה. זה הדבר הכי קל, הכי פשוט. ברגע שאנחנו נראה כאן במסדרונות הכנסת יותר טרנסים וטרנסיות, יותר עובדים מתוך הקהילה הגאה, במשרד המשפטים יש מעל 2,000 עובדים, אין טרנסית אחת.

זה חשוב לומר, השירות הציבורי הוא גם חלון לחינוך.

לחלוטין. המקומות בעולם שבהם רואים טרנסיות, למשל בפקיסטן, שזה מדהים, הן עובדות בהוצאה לפועל. כאילו, אני הייתי שמחה ללכת לשלם דוח שקיבלתי, לא יודעת על מה, אצל טרנסית, ולהגיד לה מה העניינים, מה נשמע, כיף לראות אותך. באמת, שהיא עובדת בעירייה, או עובדת ממשלה, או להגיע לכנסת ולראות עוד פעם מישהי זהה לי. כי בסופו של דבר, אנחנו הקהילה הטרנסית, לפעמים אנחנו מחפשים את האדם הזהה לנו, במבט, בשיחה, בדברים הקטנים האלה.

תשמעי, כבר הכינו סיכום דיון, נוספה פה נקודה עכשיו.

וזה גם נוהל מאוד פשוט שמשרד העבודה יכול להוציא, דיברתי כבר עם השר על זה.

יש החלטת ממשלה לגבי גיוון, אפשר לתקן אותה.

נכון, אבל בגיוון רשום צעירים בפריפריה, יוצאי אתיופיה, בני 50 פלוס, אנשים עם מוגבלות, אוכלוסייה ערבית, רוסית, צ'רקסית, חרדית, הרווחה, הורים עצמאים, צעירים בסיכון ונשים. ונקודה, להט"ב. ואפשר לצרף אותם, ואנחנו נראה באמת כמה אפשר. אני לא יודעת אם זה ברמת חקיקה, זה ברמת נוהל של משרד.

זו החלטת ממשלה. הממשלה יכולה להחליט לתקן את זה.

זה יכול גם להיכנס כנוהל במשרד העבודה. וזה באמת, כי כשאנחנו נראה יותר קולות מהממשלה שקוראים לנו לעבוד, קסם לא יצטרך לשבת כאן ולהגיד שיש לנו איזשהו בלינק של הרבה זמן בבית, כי אנחנו נוכל להגיד שאנחנו עובדים במשרדי ממשלה, או שאנחנו עובדים בכנסת. אני, לא יודעת, כל הזמן מציירים אותי הטרנסית הראשונה בכנסת. אני לא רוצה להיות הטרנסית הראשונה בכנסת, אני רוצה שיהיו פה מלא טרנסיות בכנסת.

כבר היית הראשונה, עכשיו צריך להגיד שיהיו עוד.

אז צריך שיהיו פה עוד, וצריך להיות יותר ויותר. הטרנסית הראשונה זה באמת רק מעיד על כמה מיעוט שאנחנו מקבלות עליהם תפקידים. תודה רבה.

נכון, תודה רבה. מישהו רוצה משפט?

כן, אני אשמח להגיד מילה. היי כולם. אני איילה, מארגון חוש"ן, חינוך ושינוי. אנחנו ארגון החינוך וההסברה של קהילת הלהט"ב. אני אגיד רגע על עצמי, אני גם באה מבית חרדי, גם הייתי מנחה בחוש"ן, וגם אני היום ראש מערך הכשרות מקצועיות.

ואני אגיד מהניסיון האישי שלי, גם כמישהי בשירות הלאומי, שאמרו לה טיפה פחות להגיד שאת חיה עם בת זוג, וגם כמישהי שעברה בין כיתות ברחבי הארץ ומקומות תעסוקה כדי להעביר הכשרות, אני יכולה להגיד שהלהט"בופוביה היא לא עניין של דת, או גזע, או מין, או מיקום גיאוגרפי, היא חולשת בכל מקום.

והדבר היחיד שיכול להיות כנגדה זה רק לדבר ולהסביר כדי שתהיה פחות בורות, פחות חוסר ידע, כדי שאנחנו נדע מי זו הקהילה הלהט"בית, ורק משם נוכל למגר את השנאה ולקבל יותר גיוון והכלה ולכן נוכל לעשות רק את זה. גם לנו היה מיזם עם המשרד לשוויון חברתי, שכרגע לקראת סיומו, אנחנו לא יודעים מה יעלה בגורלו, ובלי תקציבים לא נוכל לעשות את זה, וחבל, כי זו הדרך לשינוי.

חד משמעית. תודה. משפט?

משפט אחד אישי, מין זיכרון או משהו כזה מהעבר. יש לי בת טרנסית, היא בת 35 עכשיו והיא בברלין לצערי. מקום העבודה הראשון של הבת שלי היה פקידת קבלה בקיר טיפוס בתל אביב. היא הייתה מאושרת, כי מישהו הסכים לשים אותה בתור הפנים. היא הייתה מאושרת, למרות שזה היה ממש הרבה מתחת ליכולות שלה, וזה רק מראה כמה קשה למצוא מקום עבודה.

ממש. תודה. סיכום והחלטות ועדה מישיבת מעקב בנושא פעילות ומניעת אפליית להטב"ק במקומות עבודה:

1. הוועדה שמעה על נתון שלפיו 15% מהפגיעות המדווחות – כן, אנחנו מבינים שיש יותר – קרו במקומות עבודה ומוסדות חינוך. קיצוץ משמעותי בתקציבי תוכניות גיוון והכללה הוא פגיעה כוללת בתקציבי ההשתלבות בתעסוקה. עוד שמעה הוועדה על אפליה קשה מצד מעסיקים: התעמרות, שאלות חודרניות, אפשר להגיד אפילו פגיעה מינית או הטרדה מינית. פער בשכר, בטרנסיות זה כ-32% פחות ממקבילותיהן בתפקיד. הוועדה קוראת לאיגודי העובדים במשק, למשרד העבודה ולנציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה לטפל בחומרה במקרים מעין אלו, לצד הדברים המדהימים ששמענו כאן, להמשיך לכנס שולחנות עגולים עם ארגוני הלהטב"ק לגיבוש פעילויות והכשרות, לקידום המודעות לנושא ולמניעת הישנות מקרים מעין אלו.

2. הוועדה מבקשת ממשרד הכלכלה ומשרד האוצר, לתקצב באופן מלא תוכניות גיוון והכללה. מדובר בתוכניות קריטיות לקידום השתלבות להטב"ק בשוק התעסוקה, בדגש על טרנסג'נדריות שסיכויים להיות מובטלים הם פי שלושה מיתר האוכלוסייה.

3. בהקשר לנוער טרנסג'נדר, בוועדה נשמעה בעיית נוער זה ולמצוא תעסוקה בחופש הגדול, על אף היכולות והאיכות, אלא על רקע אפליה מובהקת. אגב, זה יכול להתחבר לחוזר מנכ״ל משרד החינוך, אולי צריך לראות אם אפשר לפנות גם בנושא הזה. בהקשר לאפליה זו, הוועדה פונה למשרד המשפטים לקבל חוות דעתם בעניין אפליית להטב"ק על רקע זהות מינית מגדרית, מעבר לאיסור אפליה על רקע נטייה מינית. הוועדה מבקשת את תשובת המשרד בתוך חודש. אגב, הייתה פה תשובה יפה תוך כדי הדיון, אני חושבת. אנחנו רוצים את זה, אבל כן בחוות דעת של המשרד, אבל אני כן מברכת על זה שתוך כדי הדיון, את התשובה ההולמת.

4. הוועדה פונה אל שר הכלכלה בבקשה לחזק את סמכויות מעמד ותקצוב נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, שפעילות עובדיה חשובה במיוחד לקידום הנושא ולמניעת אפליה במקומות תעסוקה עבור מגוון אוכלוסיות, יש לומר.

5. הוועדה פונה לנציבות לקדם בחקיקה הקמת תא גאה או ממונה להטב"ק במקומות תעסוקה שמעל ל-100 עובדים, בהמלצתה של מגי. צעד, כאמור, יקדם מרחבי תעסוקה בטוחים לאוכלוסיית הלהטב"ק.

6. הוועדה מברכת את פעילות ההסתדרות לעיגון זכויות להטב"ק כחלק מעיגון זכויות עובדים בהסכמים הקיבוציים. הסכמים רגישים זה דבר מאוד חשוב, מגדרית ולהט"בית, הנחתמים עם מעסיקים. הוועדה מבקשת מההסתדרות לפרסם המלצות בנושא. ההמלצות האלה של סעיפים יאפשרו גם לתת השראה לארגונים, גם לאמץ, כי חלקם הם באמת סמליים, וזה סופר חשוב שנייצר גם את הצעדים הסמליים הללו.

7. הוועדה שבה על קריאתה לשר העבודה בבקשה לבטל את התניית הזכאות לקצבת נכות על רקע דיספוריה מגדרית במבחן הכנסה, שכן הנתונים מראים עד כמה מדובר באוכלוסייה מהשכבה הסוציו-אקונומית הנמוכה ביותר. מדובר בהתניה שיוצרת מלכודת עוני.

8. הוועדה שבה על פנייתה למשרד הרווחה להגדיל את תוכניות התמיכה של נוער להטב"ק בסיכון, של תקני השירות הלאומי עבורם, המוכח כמקפצה מקצועית ואישית עבורם והכרחית להשתלבותם בשוק העבודה.

9. הוועדה פונה למשרד לשוויון חברתי בבקשה השלמת מענים אלו – תוכניות מצויות בסכנת סגירה, משמעויות מסגירה כאמור וכן השלמת מענה לעניין התקציב לתוכניות להטב"ק לשנת 2025. עוד בהקשר זה, הוועדה פונה שוב לשרה לשוויון חברתי ולשר האוצר, לעגן תקציבים לקידום תעסוקת להטב"ק בבסיס התקציב באופן המאפשר תכנון ארוך טווח ויציבות תעסוקתית ותקציבית. בלי כספים קואליציוניים, בסיס תקציב קבוע שאפשר להיערך ודאות, לבנות, להוסיף, הכול.

10. הוועדה מברכת את הפעילות המשותפת של המשרד לשוויון חברתי, על יצירת מחקר ותשתית ידע לזיהוי מגמות וגיבוש דרכי פעולה עם המכון הישראלי לחקר מגדר ולהטב"ק.

11. הוועדה מדגישה את נתוני הבנק העולמי שעלו בוועדה, לפיהם הנזק לתמ״ג בגין להט"בופוביה נאמד בכאחוז. זה מטורף. הנתון מדגיש את חשיבות מניעת אפליית להטב"ק גם מטעמים כלכליים. תמיד גזענות פוגעת גם בכלכלה, מה נעשה.

12. הוועדה מוצאת צורך בהנגשת פעילות תקציבית של משרד העבודה ומשרד המשפטים ככתובת באמצעות כלל ארגוני הלהטב"ק והוועדה המשותפת של הצדדים. לדעת הוועדה, הנגשת המידע היום מחייבת פרסומים באמצעות הרשתות החברתיות באופן אינטנסיבי רציף, ואם אפשר באמת לעשות את זה גם באופן מכוון שנתי בחודש הגאווה. מאוד חשוב. לא רק באתרי המשרדים, אנשים לא מודעים ולא נגישים לצערנו. מדובר בצעד חשוב גם להגברת האמון בשירותים הציבוריים והחברתיים.

13. הוועדה פונה למשרד העבודה ולנציבות, לחייב במקומות עבודה הכשרה שנתית של מעסיקים, כמו גם קידום מדיניות כתובה של זכויות להטב"ק במקומות עבודה, העברת אחריות מיצוי הזכויות מהעובד למעסיק.

14. הוועדה פונה לנציבות למשרד העבודה לקדם את המודעות לנושא גם באמצעות קידום השתתפות המגזר הציבורי העסקי והפרטי עם מדד LGBTWork לשוויון להטב"ק בתעסוקה.

15. הוועדה פונה למועצה להשכלה גבוהה ולור"ה, לפעול מול המוסדות האקדמיים לקידום השתלבות להטב"ק בהשכלה הגבוהה וליווי הכשרות ליצירת מרחבים אקדמיים מוגנים עבורם, לטובת מניעת נשר בקרב קבוצה זו.

16. הוועדה פונה למשרד העבודה לתקן החלטת ממשלה על גיוון והכללה, ולקבוע תיעדוף ושריון תקנים גם בשירות הציבורי. אגב, זה דבר מאוד חשוב. צריך להגיד, שירות ציבורי זה לא רק תפקידי מפתח במשרדים, זה בהכרח גם הוספת פסיכולוגיות, אחיות, רופאות, מורות, בעצם לייצר נראות להט"בית בשירות הציבורי-חברתי, נקודה מאוד חשובה.

אני מקווה שבדיון הבא שיתקיים בנושא הזה, תהיה גם בשורה בשירות הציבורי. תודה רבה לכולכם. אנחנו נלך פה לוועדת הכספים, לדאוג לתקציבים גם שקוצצו ושיהיו בשורות טובות. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:13.