פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



40
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
09/06/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 150
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, י"ג בסיון התשפ"ה (09 ביוני 2025), שעה 11:06

האלימות הגואה כלפי נשים ודרכי הטיפול של משרדי הממשלה

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר
מטי צרפתי הרכבי – מ"מ היו"ר
שלי טל מירון
יואב סגלוביץ'

נעמה לזימי
יסמין פרידמן
שרון ניר

ענבל חן קארה - מרכזת הוועדה הבין-משרדית לאלמ"ב, משרד הרווחה והביטחון החברתי בישראל

מירי שמואלי - משנה למנכ"ל, המשרד לביטחון לאומי

כנרת מנגן אלמליח - מנהלת אגף תיאום ותכלול מערכתי, המשרד לביטחון לאומי

גנ"מ נועה בין - מפקדת משגב, שב"ס, המשרד לביטחון לאומי

פקד נעה מנטש - ר' חו' אלמ"ב, המשרד לביטחון לאומי

רוני בלקינד - עו"ד, מרכזת תחום אלימות במשפחה במחוז ירושלים, משרד המשפטים

איתמר גלבפיש - עו"ד, סגן מנהלת המחלקה הפלילית, פרקליטות המדינה

איריס מנדה בן יעקב - מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה - שפ"י, משרד החינוך

אלעד גודינגר - עו"ד, מנהל מחלקה בכיר - לשכה משפטית, משרד הבריאות

רבקה אייזנר - ממונה שוויון מגדרי, משרד העלייה והקליטה

ברהן מלדה - מפקח ארצי קהילתי לקליטת עלייה, משרד העלייה והקליטה

ג'רי אלמו קפיטל - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אושרה יוסף פרידמן - סמנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה

רחלי סונגו - מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל

מאירה בסוק - עו"ד, יועצת משפטית, נעמ"ת

ורד בר - עו"ד, מנהלת היחידה לקידום מדיניות וחקיקה, מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן

רויטל גונן - מחזיקת תיק מעמד האישה, חברת מועצת העיר חריש

רוחמה גמרמן - יו"ר פורום של תקווה

יובל דגני - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

איריס שפירא - עו"ד, החזית הפרלמנטרית, אימהות בחזית

רווית אקשטיין - חזית החינוך, אימהות בחזית

סתו בן עוז - מנהלת מדיניות, בונות אלטרנטיבה

דניאל בן דוד - ההסתדרות החדשה

רבקה ליאון זדה - רכזת מדיניות חברתית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ההסתדרות החדשה

אפרת רותם - עו"ס ועו"ד, מנהלת חטיבה ארצית באיגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ההסתדרות החדשה

נורית לוי - נשיאה ויזמת איתך לאורך כל הדרך - ליווי נשים יוצאות מקלט

ענבל פרן פרח - מנהלת אופק נשי - דירת חירום והוסטל לנשים במעגל הזנות בחיפה

תמר שרייגר - ארגון אימהות הלוחמים

לי הופמן אגיב - אקטיביסטית חברתית

יוסף אבי יאיר אנגל - סבו של אופיר אנגל ששוחרר מהשבי, מטה משפחות החטופים

שמעון אור - דודו של אבינתן אור החטוף בעזה, משפחות החטופים

מיכל לביא - גיסתו של עמרי מירן החטוף בעזה, משפחות החטופים

שושנה אדלר - נפגעת אלמ"ב

דלית אזולאי

חבר תרגומים, יפית גולן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



האלימות הגואה כלפי נשים ודרכי הטיפול של משרדי הממשלה

שלום לכולם, בוקר טוב. אני פותחת את הוועדה לקידום מעמד האישה לשוויון מגדרי, היום ה-9 ביוני 2025, י"ג בסיוון תשפ"ה, הנושא האלימות הגואה כלפי נשים ודרכי הטיפול של משרדי הממשלה. לפני הכול אני אתנצל בשם חברתי יו״ר הוועדה פנינה תמנו-שטה, שנמצאת כרגע בשדולה שלה של החרמות. זה נושא שהיא לקחה לליבה ועובדת בו בצורה מאוד רצינית, ולכן התבקשתי להחליף אותה, ובאמת היא גם הייתה כאן, והיה לה חשוב גם הדיון הזה לקיים אותו, אבל גם הנושא של החרמות הוא בנפשה.

אני אגיד כמה מילים מההתחלה, ואז אני אתן לג'וחא. קודם כל, זו הוועדה לקידום מעמד האישה, אז לפני הכול אני רוצה להזכיר את ג'ודי חגי וינשטיין, שנחטפה מקיבוץ ניר עוז, נרצחה ב-7 באוקטובר, ובשבוע שעבר חיילי צה״ל והשב״כ החזירו את גופתה לקבורה בישראל. זה היום ה-612 למלחמה. אני אזכיר גם את ענבר הימן ועפרה קידר, שתיהן נחטפו ב-7 באוקטובר, שתיהן נרצחו בשבי חמאס, ואנחנו מחכות ומחכים לחזרה שלהן הביתה. זו החובה של מדינת ישראל. 55 חטופים צריכים לחזור הביתה.

בלילה האחרון אירעו שלוש רציחות. לילה אחד, שלוש רציחות. לא היו נתונים כאלה במדינת ישראל. לפני שבוע אמר לי מישהו, אבל מה, הבן רצח את האימא, איך המשטרה יכולה לדעת? האמת, שלא במקרה של הלילה האחרון. אלא לאישה שנרצחה לפני שלושה ימים, כולם ידעו, השכנים ידעו, הבעל ידע, הזהירו, הוא קיבל צו הרחקה. אני לא יודעת למה הוא לא קיבל את האיזוק, גם האיזוק יש לנו בעיות, אנחנו נתעסק איתו, אבל ידעו, כולם ידעו.

אמרו לי, מה, אבל זה בן שרוצח, זה לא כמו זוג. ידעו, וזה עוד רצח שיכל היה להימנע. אבל כשיש ואקום אמיתי, שמתחיל קודם כל במשרד לביטחון לאומי, זה משליך על כולנו. אנחנו עוד לא בחצי שנה, וכבר הגענו לסטטיסטיקה של שנה שעברה, שחשבנו שהיא השנה הכי מדממת, מסתבר שאפשר יותר לדמם.

לפי מדד הנרצחות של פורום מיכל סלע, בחודש האחרון נרצחו פי שתיים מהשנה שעברה. בממוצע כל חמישה ימים מתה אישה בישראל, נרצחת. עוד מדווח כי הפניות לפורום קשות ומזעזעות יותר. אני גם רוצה לציין את שדולת הנשים, שלוקחת על עצמה לנהל מעקב אחרי מקרי רצח של נשים על רקע מגדרי. כמובן, זאת בהיעדר מקור מידע ממשלתי.

כשעמר בר-לב היה השר לביטחון לאומי הוא היה מגיע לכאן לוועדה, והייתה איתו יועצת לענייני מגדר מדהימה. האמת שגם גלעד ארדן היה, שלא יגידו לי ימין, שמאל, שגם כשגלעד ארדן היה השר לביטחון לאומי הוא הגיע לוועדה, והוא נתן דין וחשבון על כל אישה שנרצחה. אין לנו את זה היום במשרד. אני רוצה גם להזכיר את מאיה כהן, שהייתה בת 49 מחדרה ונרצחה לפני חודש וחצי על ידי אחיה הקטן. גם היא החזיקה עם צו הרחקה נגד אחיה. גם אותה אפשר היה להציל.

כרגע אין לנו נתונים חד-משמעיים על 2025. אנחנו נשמע ממשרד הרווחה, נשמע כמובן מהמשרד לביטחון לאומי. אני לא אמשיך לתאר. כולנו יודעות שהנתונים מזעזעים, כולנו יודעים שיש חוסר יעילות ממשלתית, חוסר אמון של הציבור וכמובן דרכי טיפול שהן לא מספקות. בתוך ההתנהלות הזו יש הרבה ארגונים חברתיים, שאנחנו נציין אותם היום, שנמצאות כאן נציגות שלהם, שעושות עבודה מדהימה, באמת, פשוט להציל נשים.

יש לי הרבה מה לומר על תפקידו של השר. דעתי עליו ידועה. אין לי זמן אליו. יש כאן אנשים טובים שרוצים לדבר. אני מתחילה עם ג'וחא. בבקשה, נציג משפחות החטופים. בבקשה, אדוני.

אבל אני אפתח דווקא לציין שהבת שלי מנהלת עמותה שנקראת מחדש, שמסייעת לנשים יוצאות מקלט ושורדות אלימות. היא פועלת בזה יום ולילה עם עשרות נשים, לצערי הרב, בירושלים, מכל המגזרים בירושלים. היא עושה עבודה יוצאת מהכלל, ואני מוכרח לציין את זה פה במסגרת הזאת. ויש לנו דברים אחרים נוספים גם.

612 ימים עברו מאז שואת ה-7 באוקטובר, כש-55 חטופים עדיין שם, במנהרות עזה. אבסס את דבריי היום בציטוטים מדברים שאמרתי כאן בוועדות הכנסת השונות ב-10 ביוני 2024, בדיוק לפני שנה. שמי יוסף אבי יאיר אנגל, אני חבר קיבוץ רמת רחל, דור שני לניצולי שואה, הסבא של אופיר אנגל, שהוחזר משבי החמאס לאחר שנחטף בעת שהיה אצל חברתו בקיבוץ בארי.

248 ימים. היום זה כבר 612, מהיום הנורא שפקד אותנו ב-7 באוקטובר על ידי הארגון הקיקיוני שנקרא חמאס, ואשר טופח על ידי ראש הממשלה כנכס אסטרטגי אשר זיהה את השסע שפוקד את המדינה ואיבוד הדרך של ממשלתה. שעות של גיהינום עברו התושבים התמימים.

חברי הכנסת נבחרי העם, צאו החוצה מהמשכן הזה ולימדו על מצב רוחו של העם בכלל ושל משפחות החטופים שעדיין שם בפרט. חברי הכנסת, איך אתם מצליחים לישון בלילה במציאות כזאת? איך מאפשרים לאותה ממשלה שגרמה את האסון הנורא הזה ופספסה עסקת חילופים טובה כבר בשבוע הראשון, כדברי עורך דין אורי סלונים, להמשיך לנהל את העניינים במדינה העמוקה שלנו?

האם אתם מבינים את המושג ניצחון מוחלט שמפזמים ראש הממשלה ושריו? האם הממשלה או גוף אחר מתוכה ישבו והגדירו את המושג ניצחון מוחלט? למה הכוונה? ומה עם החזרת החטופים שעדיין בגיהינום? איפה הם במשוואה? משבוע לשבוע אני מגיע לכאן. המצב במדינה הולך ומחמיר בכל ההיבטים, כלכלי, חברתי, אחדות העם, ביטחוני ויחס העולם למדינת ישראל. עד מתי? עד כאן הדברים שאמרתי כאן ב-10 ביוני 2024. ומה השתנה מאז? רק נהיה יותר גרוע.

ראש הממשלה הנמצא בהליך משפטי קורא לעם להפגין נגד בית המשפט העליון, ובהפגנות ההמונים שום מילה או אזכור לחטופים. שר המשפטים מכריז שאינו מכיר בנשיא בית המשפט העליון ופועל להדחת היועצת המשפטית שלא כדין, ובכל נאומיו לא הזכיר את החטופים ומשפחותיהם.

המלחמה בעזה נמשכת בלי תכלית ובלי מטרה. 'יחד ננצח' הפכה להיות סיסמה ריקה מתוכן כי אתם, חברי הקואליציה, כלל לא מבינים את המציאות כפי שנאמרה כאן גם לפני שנה. הנושא המרכזי בדיונים שלכם, איך לאפשר לעשרות אלפי צעירים ישראלים לא לתת יד או להשתתף בהגנת המדינה. על זה תקום או תיפול הממשלה. נושא החטופים נדחק לפינה ולא מהווה נושא אצלכם.

הסיסמה 'ניצחון מוחלט' והחזרת החטופים בסדר זה כבר 612 ימים לא עומדת במבחן המציאות. אין ניצחון, יש כישלון מוחלט כשעוד ועוד חיילים נהרגים על מזבח מלחמה ללא תוחלת ויעד לאומי. 55 החטופים עדיין בגיהינום. האם אתם, חברי הכנסת, באמת לא רואים את מה שקורה? או שכן, אתם רואים, אבל ישנם נושאים חשובים יותר כמו שרידותו של המפקיר הלאומי?

בשבת האחרונה התקיים בכיכר החטופים אירוע זיכרון והנצחה מיוחד אך קשה ביותר, לזכרם של עשרה בני נוער מחברת הילדים בקיבוץ בארי. האירוע אורגן ובוצע בידי חבריהם מהקיבוץ, שבמזל נותרו בחיים. חברי הכנסת, אני ממליץ לכם לראות את ההקלטה כדי לנסות ולהבין מה עובר על הדור הצעיר, ולנסות להבין את האסון.

ובסיום, אני רוצה להודות לחברי הכנסת שנענו להזמנתנו לבקר בכיכר החטופים בתל אביב. ואת מירב, תודה על הביקור שלך אתמול. אני מבין שהיה ביקור חזק וטוב. אני הייתי ביום חמישי עם יוסי טייב, היה מצוין.

הייתי עם משה סעדה אתמול.

היית עם משה סעדה, אני יודע, אני פספסתי אתכם כי דילגתם שעתיים וחצי.

דני מירן ליווה אותנו.

מהתוכנית, אני יודע. אני עוקב ואני מלווה את הפרויקט הזה. אלה שעדיין לא מצאו זמן לכך, אני מזמין אתכם לבוא לכיכר. הכיכר מייצגת את האמירה של אלי שרעבי לאחר שחזר – לא ימין ולא שמאל, אלא ישר, בלי פוליטיקה. מציאות קשה. תודה.

תודה רבה. שמעון, דוד של אבינתן. בבקשה, שמעון.

תודה רבה. אני מגיע לפה למעשה במקום אחי ירון אור, אחי התאום. הוא לא מגיע לפה מסיבות ידועות. קשה להגיע לפה.

הוא לא היה פה אף פעם, נכון?

אף פעם הוא לא היה פה. הוא גם בקושי מתראיין בתקשורת. אני רוצה לגעת, הייתי אומר, בשתי נקודות. אני יודע שאת בתוך המערכת של האופוזיציה, אבל זה לא משנה בעניין. אני רואה שבתקופה האחרונה נושא הגיוס של החרדים הפך להיות הגורם, הנושא הבוער, ואני רואה שגם אנשים מוכנים למסור את הנפש על הדבר הזה, כמו אדלשטיין, יו"ר הוועדה של חוץ וביטחון.

אותי זה ממש מקומם, מכיוון שאני חושב שהחברה הישראלית בסופו של דבר תקום ותיפול על נושא של החטופים. זה הדבר הראשון שעומד על סדר היום. הנושא של הגיוס של החרדים הוא כבר עשרות שנים נמצא על המדוכה, הוא לא ייפתר לא היום ולא מחר. הנושא של החטופים זה החיים של האנשים כאן ועכשיו, והחברה מפולגת על הנושא הזה. אז זה הדבר הראשון שאני רוצה פה להגיד, להעלות פה בוועדה, וגם אתם בתור אופוזיציה יש מקום לתת את הפוקוס הזה.

יש, אבל אנחנו רוצים, איך אומרים? שתצעקו, כמו שאתם צועקים על הזה, שיצעקו גם על הנושא הזה של החטופים. ואני לא ראיתי שמשתטחים על הנושא של החטופים כמו שמשתטחים על הנושא של הגיוס של החרדים. זאת נקודה אחת.

נקודה שנייה, אנחנו רואים שממשלת ישראל לא תעצור את המלחמה כדי להביא את החטופים. אני אישית חושב שחמאס, גם אם נעצור את המלחמה ונחזיר אותם לשלטון, אנחנו לא נראה את כל החטופים. אפשר לחלוק עליי. כך אני סבור כי אני במהות שלי איש דת, ואני יודע כמערכת של דת, חמאס, הוא יחזיק אותנו בגרון כדי להביא את החברה לקריסה.

מי שחושב אחרת, אני מבין אותו. אבל כשהולכים בדרך מסוימת ומחליטים שרוצים להביא את החטופים, ואיך אומרים, הלחימה מול חמאס והחזרת החטופים זה הולך בד בבד, אני הייתי רוצה שגם אתם תציבו מראה מול ראש הממשלה ותגידו לו אין כזה דבר חצי עסקה.

כלומר, אתה הולך בדרך מסוימת, תלך על כולם. כי הדבר ברור, להביא עשרה זה לדרוך על אבינתן. כלומר, זה לדרוך על מי שנשאר שם, זה אומר שלא יראו אותו. זה לא במקרה הם מביאים עשרה, הם מביאים עשרה כי יש להם עוד אצלם, להשאיר אצלם כדי שיוכלו לחיות על זה. זה להרוג את מי שנשאר, זה לא להציל את מי שיש.

ואם היינו מדברים שלא התקדמנו כלום, מילא. אבל אלי שרעבי אומר לנו שהם בוכים בתוך הכרית, הוא מספר לנו שהם שבורים, הוא מספר לנו שהם לקראת פירוק. אתה מאמין בזה? תעשה את זה על כולם. אתה רוצה לרצות מצד אחד משפחות חטופים ומצד שני על הגב של אחרים?

ואני אגיד לך יותר מזה, אלה שיישארו מאחור זה האנשים שהוא חושב שתומכים בו. זה לא יהיה. אנחנו אמרנו לראש הממשלה גם בעסקת ה-33, אני אמרתי לו אתה תהיה אחראי על הדם של אלה שיישארו. לא אהב את זה. אמרתי את זה גם לגל הירש, אמרתי לו אתה למעשה התליין של נתניהו. אתה התליין שלו, כי אתה יכול ללכת על כולם. אתה הולך בדרך מסוימת? תעשה אותה עד הסוף. אתה לא מאמין? תפסיק את המלחמה.

ואני מבקש מכם בתור אופוזיציה, תציבו את המראה הזאת. האופוזיציה לא תוכל לשנות, וגם אלה שולחים את הנקודה הזאת שהמלחמה והחזרת החטופים זו האסטרטגיה של בנימין נתניהו. סבבה. אבל תעשה את זה על כולם, ואם לא, אנחנו נלך נגדך בצורה הכי חריפה שיכולה להיות. את זה הייתי מבקש מכם. תודה רבה.

תודה, שמעון. מיכל לביא, גיסתו של עמרי מירן. בבקשה, מיכל.

שלום, ובהצלחה גדולה עם הדיון החשוב ממש הזה שהולך להיות פה עוד רגע. האלימות הזאת שמחלחלת בתוך החברה, ושאנחנו רואים את ההתעצמות שלה בצורה בלתי ניתנת להכלה, קשורה בדבר. ככה אני רואה את זה. הכל קשור בדבר. האלימות הזאת שמפעפעת בתוך החברה שלנו.

ולתחושתי, זה רק ילך ויחמיר אם לא נעצור את זה. וכדי שנעצור את זה, יש דבר שהוא הליבה, והליבה היא כרגע החזרת החטופים והפסקת הלחימה. ועלינו לעשות כל שביכולתנו כדי שזה פשוט יקרה, כדי שהאלימות כלפי הילדים והילדות שלנו תיפסק. כי אלוהים לא מרחם לא על ילדי הגן, ולא על ילדי בית הספר, ולא על ילדי התיכון שעוד רגע מתגייסים, ולא על המתוקים והאהובים והמוכשרים שהותרו לפרסום והופקרו לפרסום, כי המדינה לא דואגת.

והבית הזה לא דואג. הבית הזה מפקיר אותם. הוא מפקיר את עמרי, הגיס שלי. הוא מפקיר את דוד, הוא מפקיר את אלקנה, הוא מפקיר את אלון, הוא מפקיר את ליאור, הוא מפקיר את טל, הוא מפקיר את כולם, את החיים ואת המתים. והבית הזה, בית העם שלנו, מפקיר אותנו, ומפקיר את הנשים ומפקיר את הגברים.

ושוב יש ליבה ויש סדר עדיפות, והאלימות הזאת חייבת להיפסק. האלימות כלפינו, אזרחיות ואזרחי ישראל, האלימות כלפי עמרי, היא חייבת להיפסק עכשיו. והרבה פעמים יוצא לי לחשוב על המילה 'עכשיו' שמתחברת להודעה שאני מקבלת כל יום מדוד שלי שהוא חב"דניק, שמאחל לי בשורות טובות, מאחל למשפחה בשורות טובות.

אבל תמיד החתימה היא 'משיח Now', והמשיח Now והעכשיו הזה מצמרר אותי כי גם זה קשור לבית הזה. השילוב של משיח Now ושל עכשיו, ומלחמת הנצח, והאמונה במלחמת נצח, והבית הזה שלא מצליח לעצור את מלחמת הנצח, ולא מצליח כבר 612 ימים ארורים ומלאי דם, לא מצליח להחזיר את עמרי ואת כולם הביתה.

וכשאני אומרת כולם אני מדברת על כולם, על עמרי ועל החיילים והחיילות שמתבוססים עכשיו, ועוד רגע אנחנו לא יודעים מה קורה לעמרי, אנחנו לא יודעים מה קורה להם. הם יכולים להתקשר עכשיו לאימא ואבא שלהם ולהגיד הכול טוב, הכול בסדר, ושנייה לאחר מכן הדפיקה בדלת הגיעה.

והחרדה הזאת, אני לא אשכח את החרדות היומיומיות של הבן שלי, כי אנחנו גרים שלושה קילומטר וחצי מהגיהנום, באור הנר. וכשהוא שומע את ההפצצות ומרגיש אותן ואת ההדף, הוא לא דואג על עצמו, הוא צורח "אבל עמרי שם, תפסיקו. אתם לא מבינים שעמרי שם?" ילד בן 11 שצורח את נשמתו.

וכן, כשהתותחים רועמים הילדים והילדות שלנו בוכים ורועדים, והלבבות שלהם פשוט... אני לא יודעת מה קורה ללב של הבן שלי, אני לא יודעת מה קורה ללבבות של רוני ועלמא, האחייניות המתוקות שלי והכל כך חכמות שלי, שלפני כמה ימים לישי הציבה מצלמה ודיברה עם רוני ועלמא, ורוני אמרה לה 'נכון כשאת הולכת לניו יורק אז את פוגשת אנשים?' ולישי אומרת לה 'נכון'. 'ומה הם אומרים לך, האנשים? מתי אבא יחזור?' והיא ממשיכה והיא אומרת, וזה מתועד ומצולם, 'הם אומרים לך אני לא יודע, אני לא יודעת'.

'אז למה את הולכת? למה את הולכת לכל הפגישות האלה?' ילדה בת עשרה לארבע שנקרעה מזרועותיו של אבא שלה בגיל שנתיים וחודשיים, ובמשך עשרים חודשים מייחלת לשובו ומדינת ישראל לא מחזירה לה את אבא שלה. וכשהיא נשאלת האם היא מתגעגעת לאבא, אז לרגע היא ממשיכה לאכול את הגלידה ואומרת לא. ואחרי שנייה היא מסתכלת החוצה ואומרת ללישי, הנה אבא, הוא בשביל, את לא רואה אותו? הוא הולך, הוא בשביל. ובבוקר למחרת היא גם תגיד נתתי לאבא כיף. הוא בא בחלום. והיא תקום מאושרת כי היא נתנה לאבא כיף בחלום.

וככה הילדים והילדות שלנו חיים במדינה הזאת. ושתי המתוקות האלה, עלמא ורוני, שזכיתי להיות איתן כל הסופ"ש האחרון, שרו ארץ זבת חלב ודבש בקול המתוק שלהן. וכל מה שלי יש בראש זה ארץ אוכלת יושביה, הורגת בניה ובנותיה. ארץ מפקירה. מדינה שלא דואגת לאזרחיה. מדינה שהחיים בה הפכו לסיוט מתמשך שכולנו מחכות ומחכים שיעירו אותנו, אבל אי אפשר כי זאת המציאות. זה לא סיוט. הסיוט זו המציאות שלנו העכשווית. ואנחנו חייבים וחייבות להפסיק את זה. ואנחנו פה יושבים ולא מצליחים ולא מצליחות, ואני לא מצליחה להבין את זה. וילדה קטנה שואלת, מתי? מתי אבא עמרי יחזור מעזה?

ודבר אחרון, לפני משהו כמו שבועיים רוני הבינה מה המיקום של עזה לנחל עוז, הבית שלה, שמאז אותו יום ארור היא לא חזרה לבית שלה. היא נעקרה ממנו והיא עדיין לא חזרה אליו. והיא פתאום ראתה במפה שעזה ממש קרובה לנחל עוז. וזה היה משהו כמו לפני שבועיים או שלושה. ואז היא ביקשה מהילדים והילדות בגן לבוא ולעזור לה להחזיר את אבא. היא הבינה את המרחק, והמרחק הוא 700 מטר. 700 מטר מהבית של רוני ועלמא לאין בתים כרגע בשג'אעייה. 700 מטר.

ומדברים על עתיד לנגב המערבי, רוקמים תוכניות. איזה עתיד? איזה עתיד שרוני ועלמא, שכרגע עלמא בת שנתיים וחודשיים, שזה הגיל שבו רוני נלקחה מזרועותיו של עמרי, היא הייתה בת חצי שנה, עכשיו היא כבר בת שנתיים וחודשיים. והיא מכירה את אבא מהתמונה, זה אבא בשבילה. ילדה בת שנתיים וחודשיים ששרה ארץ זבת חלב ודבש. שהמדינה הזאת מאפשרת את המשך ההנמקות של האבא המתוק, המהמם, הרגיש והאוהב שלה בשבי 50 מטר מתחת לאדמה. אז מה אנחנו עושות ועושים כדי להפסיק את זה?

תודה, מיכל. שתי דקות ואנחנו נעבור לדיון.


(הישיבה נפסקה בשעה 11:30 ונתחדשה בשעה 11:32.)

יש לנו הרבה אנשים שהגיעו וזה דיון באמת חשוב. אנחנו צריכים להתחיל את הדיון. קודם כל אני אבקש ממירי להתייחס, המשנה למנכ״ל, כי הבנתי שאת צריכה ללכת. אז אני אחרוג מהמנהג לתת אחרי זה, אבל אם תוכלי לחזור אחרי, כי הדיון יימשך לדעתי לפחות עד 13:00, נכון? בואי לפחות תגידי כמה דברים עכשיו, כי אמרו לי שב-11:45 את צריכה ללכת. בבקשה, מירי.

שלום לכולם. בוקר טוב, כמה שאפשר שיהיה. תודה, באמת, חברת הכנסת מירב בן ארי, ממלאת מקום יו"ר הוועדה, על הדיון החשוב הזה. אני מירי שמואלי, המשנה למנכ״ל במשרד לביטחון לאומי, ובאמת אני מתכבדת להיות כאן בשולחן המאוד משמעותי הזה. נמצאים איתנו גם נציגי משטרת ישראל ונציגי שירות בתי הסוהר, וכל אחד כמובן יפרוט את הדברים בתחומו.

כן חשוב לי להגיד כמה דברים ככה בפתח, ואחר כך אנחנו נעבור ככל שיורשה להצגה המסודרת של הפעולות שלנו. אנחנו כמשרד, ובכלל, כשמסתכלים על עולם המדיניות, צריך להגיד שגם כיום המדיניות שלנו היא מאוד ברורה, והסוגיה של אלימות במשפחה נמצאת בסדר היום של המדיניות של השר לביטחון לאומי, של פעילות המשרד ופעילות גופיו.

מבחינת האבנים הגדולות של הפעילות שלנו, אני אמנה אותן ככה בגדול. אז אנחנו מסתכלים על משטרת ישראל, על כל הפעילות השוטפת שלה, אבל כשמתמקדים, אנחנו מדברים על מחלקי משפחה, סך הכול 31 מחלקי משפחה בתחנות משטרה שמזוהות כתחנות, ששם אנחנו רואים גם שיעור אוכלוסייה מאוד משמעותי, אבל גם תיקי אלמ״ב, ולכן יש תוכנית מודולרית לבניית יותר מחלקים, אבל כיום אנחנו מדברים על 31 מחלקים שבכל אחד מהם יש או סיעודי עובד סוציאלי או עובדת סוציאלית שהיא גם שוטרת, שיודעת להתמחות באופן פרטני בטיפול ובמענה מדויק.

כן, זה היה כבר לפני כן, אני מכירה את מחלקות האלמ״ב. יש עובדים סוציאליים מיוחדים לאלמ״ב. אני עם קובי שבתאי עשיתי חדרים מיוחדים, זה כבר היה. את מכירה את זה? החדרים החמים זה תקציב במקרה קואליציוני שלי. מה לעשות? יש הרבה דברים פה, אבל את החדרים החמים עשיתי עם קובי שבתאי. אין לי הרבה דברים שעשיתי.

אני מונה את כל הפעולות, גם אלה שממשיכות.

לא, אני אגיד לך מה אני רוצה שאת תמני. כי נפל פה, הנה צוות אלמ״ב, אמנם סיעה אחת, הנה עוד מיומנת אלמ״ב נכנסת. בואי תגידי לנו שנתיים וחצי בצורה מאוד מקצועית, כי את אדם מאוד מקצועי, אני מעריכה אותך מאוד, מה השר הזה עשה? לא חדרים חמים ולא עובדים סוציאליים. במקרה אני כבר כמעט עשר שנים פה. בואי תגידי לי, מה בשנתיים וחצי האחרונות הובלתם? בוודאי, האיזוק, אין ספק, עבר תהליך חקיקה ארוך, אושר אצל השר. מה עשה השר למען מניעת אלימות נגד נשים? שנתיים וחצי, מלא זמן. צאי לדרך, מירי.

בגלל שהנושא של אלימות במשפחה לא נולד אצל השר הזה, אז אכן יש פעילות קודמת מאוד משמעותית. בסוף אנחנו המשרד לביטחון לאומי, ולכן התחלתי רגע בנדבך המשטרתי, ותכף גם נפרט על הנתונים שעלו פה בתחילת הדיון, ואנחנו גם נרד לרזולוציות של הניתוח שלהם.

ולא להפריע לה, אף אחד חוץ מחברות הכנסת במקרה הזה, סגלוביץ' יצטרף. תמשיכי.

כן הוזכר פה, וזה באמת מעבר רגע לפעילות המשטרתית שתסופר בצורה ענפה, מן הסתם צריך להבין שעל כל מקרה ומקרה מבוצע תחקיר, לא רק בצוות הבין-משרדי, אלא גם תחקיר משטרתי מאוד מעמיק, וגם הנושא הזה, אנחנו ניגע בו היום.

תדברי על פיענוחים של תיקי רצח נשים?

אנחנו ניגע בזה.

את יכולה להגיד? כי לוועדה ולממ״מ – יש מישהו מהממ״מ פה? אהלן, ג'רי, אני אתן גם לג'רי אחרי זה שתדבר על זה – כי פיענוחים גם אנחנו לא יודעים, נכון? תודה.

הוזכר כאן, ואני אציין את זה וחשוב ככה שכולנו פה נכיר, אני חושבת שכולם מכירים. אבל מבחינת הפעילות, אחת הפעילויות המשמעותיות זה הנושא של הפיקוח הטכנולוגי. אנחנו מכירים את החקיקה שעברה באוגוסט 2023 עם שנת מעבר, והחל באוגוסט 2024 נכנס החוק לתחולה, ובעצם הוקמה יחידת משגב, שנועה נמצאת פה, ותכף תפרט את כל מה ששירות בתי הסוהר יחד עם המשרד ומשטרת ישראל פעלו, וכמובן כל הגורמים השותפים. אבל באמת מדובר בעבודת מטה שהתמשכה שנים.

את יודעת כמה אזיקונים הפיקוח האלקטרוני להגנה על נשים ניתנו בחצי שנה האחרונה?

בזה נועה תיגע תכף. אני כן אגיד שמבחינת התכנון המקורי שלנו כמשרד, אנחנו מדברים על 100 מפוקחים, סך הכול זוגות. מבחינת הפוטנציאל אנחנו נמצאים כן באתגר מבחינת היישום כרגע, אנחנו עדיין יחידה חדשה. אחד האתגרים שלנו זו החשיפה, נמצאים פה גם ארגוני חברה אזרחית, שלא פעם אנחנו קוראים להם לשלב זרועות ולסייע לנו להגיע ליותר ויותר נשים. אנחנו גם, ויחידת משגב תפרט, כי הם אלה שעושים את זה הלכה למעשה, נמצאים בבתי משפט.

כן, אבל יחידת משגב היא זאת שהייתי אצלם בביקור גם בשב"ס, אני מכירה את היחידה עוד כשהיא הייתה של צור. תגידי לי כמה, כי זה גם קשור למשטרה מבחינת מחלקת התביעות, כמה אזיקונים אלקטרוניים להגנה על נשים ניתנו מאז כניסתו של החוק לתוקף? נראה לי שאלה לג'יט, מה שנקרא. על כמה את מפקחת?

שלום לכולם. נועה בין, מפקדת יחידת משגב בשירות בתי הסוהר. בסך הכול מהקמת היחידה, הוגשו 72 בקשות לבית משפט על ידי נשים לאיזוק אלקטרוני. רובם נסגרו על ידי בית המשפט. 18 צווים בסך הכול בית המשפט נתן לאיזוק אלקטרוני. כיום יש לנו 15 מפוקחים.

זהו? מתחילת החוק?

מתחילת החוק. אנחנו עובדים על פי צווים שניתנים לבית משפט. מבחינתנו זה מבורך ככל ויעלו הנתונים, אנחנו ערוכים.

כן, את עושה את העבודה. עזבי, את פיקס, ראיתי אתכם גם, אתם ערוכים, מוכנים, שמו על זה הרבה כסף. איך הגענו למצב שבדיונים עוד חשבנו ש-100 נצטרך תוך שנה. מתחילת החוק, מתי זה היה שהוא אושר?

אוגוסט 2023.

נכון, לקח לו שנה וחצי לאשר את אותו חוק, טוב שהזכרת לי. איך יכול להיות שרק 15? איפה מחלקת התביעות של המשטרה? יש מישהו?

דרך אגב, זה לא קשור למחלקת התביעות. אנחנו, להפך, עשינו אפילו פיילוט עם מחלקת תביעות. יש לנו שני מפוקחים שהם בהליך הפלילי, ששוחררו.

כן, מי יכול להסביר לי למה יש רק 15? החוק לא קשור אלייך בכלל. מירי, את יכולה להסביר לי למה יש רק 15 מהניסיון שלך?

כן, אני יכולה לנסות להסביר לך. אני יכולה גם להגיד שאנחנו מתעסקים בזה לא מעט, לא רק בדיון הזה, אלא גם בדיונים עמוקים שמתקיימים בתוך המשרד, יחד עם המשטרה, יחד עם שירות בתי הסוהר ויחד עם גורמי הרווחה. ואחת השאלות בדיון האחרון שקיימתי הייתה באמת מדוע המספרים הם נורא יחסית נמוכים לצפי, כמי שעבדה על התקציבים, ובאמת תקצבנו 100 מפוקחים בהתחלה.

וחששנו שזה לא יספיק.

כן, לא חששנו.

כן, אני חששתי.

אבל זה היה המפתח הראשוני. בסוף אנחנו נמצאים פה באמת מול גורמים מקצועיים גם במשטרה וגם בשירות בתי הסוהר, גם גורמי מקצוע מהממשלה כולה שהגיעו לשולחן הזה, ויש אתגר. בסוף אם אין צו של בית משפט, זה לא יקרה. אנחנו יכולים לעשות הכשרות מפה עד מחרתיים, ונעשות.

אני אשאל הפוך, אמרתם כמה הוגשו, איך הוגשו כל כך מעט בקשות לבית משפט?

כי גם 72 זה מעט.

כאילו, על זה אני שואל, עזבו רגע מה היה. בסוף, בסדר, לא מאשרים הכול, אבל 72 זה כלום. זה מה שמעניין אותי, למה הוגשו כל כך מעט בקשות? אם יש תשובה, לא יודע.

כן, אנחנו באמת בודקים את זה. מדובר בכלי שהוא יחסית חדש, גם הוא יצא עם קמפיין.

איפה הקמפיין?

יצאו פרסומים בתחילת הדרך של המשרד, נעשו פרסומים כאלה.

כן, אנחנו ביקשנו לראות קמפיין במעקב שאנחנו עושים בביטחון לאומי, ולא... היה קמפיין?

היה קמפיין.

לכמה זמן הוא היה? כאילו, חודש או שלושה חודשים?

אני אבדוק לכם את הנתונים של הקמפיין, אבל לחלוטין היה קמפיין. אני יכולה גם לשלוח את הנתונים.

תשלחי לנו, כן, אנחנו רוצים, כי אני לא ראיתי קמפיין. דווקא, את יודעת איזה קמפיין כן ראיתי? ראיתי קמפיין, נגיד, של משרד הרווחה. נכון? ראיתם את הסרטים של הריקודים?

כן, אבל זה לא קמפיין לאזיק. מצד אחד, נשים לא מכירות את הכלי הזה. מן הצד האחר, גם כאלה שכן מכירות, הן כן חוששות להגיע לבית משפט ולבקש. בסוף הן אלו שצריכות לעשות את הפעולה הזאת. הן חוששות מצד אחד להיפגש בבית משפט עם בן הזוג, כי זה מצריך אותן להיפגש עם בן הזוג, דיון זוגי. אנחנו דווקא חשבנו שאולי הדיונים האלה כן יהיו בזום, בית משפט יאפשר אותם בזום, כי זה החשש האמיתי.

איתמר, אתה יכול להסביר לנו את האחריות של הפרקליטות? הבנתי, עזבי, את לא האירוע. אני רוצה שתסבירו לי מה קורה. כי אני יודעת, הייתי גם בפאנל בלשכת עורכי הדין בנושא של האיזוק, פניתי אני לשר המשפטים, להנהלת בתי המשפט, כבר לפני חצי שנה פניתי אליהם במכתב לקיים הכשרות גם לשופטים, גם בכנס לשכת עורכי הדין. יש פה מישהו מלשכת עורכי הדין? חבל, זה הכי חשוב. וגם תגיד לי, מבחינת הפרקליטות. הבנתי גם שזה בכלל לא עולה, אז למה?

עו"ד איתמר גלבפיש, מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. זה לא בתוך תחום הפעילות של הפרקליטות הפלילית.

זה של המשטרה, לא?

אנחנו לא מגישים. המשטרה תענה בשמה, אנחנו לא מגישים בקשות כאלה, הרי אלה בקשות שהאזרח מגיש.

בהנחה שהאישה, יש פה מישהו מהסנגוריה, נגיד? הסיוע המשפטי? משרד המשפטים? תסבירו לי איפה באמצע הדרך נכשל הנושא של האיזוק. אני יודעת, כי אני פניתי כבר לשר המשפטים לפני חצי שנה, והובטח לי שיזוז.

אני מהסיוע המשפטי במחוז ירושלים, עו"ד רוני בלקינד. כן, בדיוק עכשיו הייתה הכשרה לכל עורכי הדין שמייצגים בתחום הזה, לעניין יישום החוק, במטרה באמת להגדיל את המודעות ושיוגשו בקשות בתיקים, בהליכים שזה אפשרי. עושים את ההכשרות ומגבירים את המודעות, אבל שוב, זה רק לפונים שמגיעים לסיוע המשפטי.

טוב, אני לא רוצה להתעכב על זה.

זאת הכשרה ראשונה, או שהיו כבר אין-ספור הכשרות וזה רק איזו הכשרה נוספת?

איזה אין-ספור? איפה את, מטי? עצרי רגע, אני רוצה כן שמירי תמשיך. אני אבקש מהארגונים החברתיים שעובדים עם הנשים תכלס בשטח, שגם יתייחסו לעניין ותאירו את עינינו. אבל תמתינו עם זה, כי אני רוצה שחוץ מהאיזוק, שכבר אפילו אנחנו חוקקנו, הוא רק יישר, אז אולי מה עוד עושה המשרד לבט"ל למניעת רצח נשים? וגם תגידי לי על הפיענוחים של מקרי הרצח, זו תכלס האחריות שלכם.

טוב. לגבי הפיקוח הטכנולוגי, אני כן אומר שגם אנחנו פנינו - - -

עזבי, נושא הבא. אני מכירה את הפיקוח ב-02:00, אני אראה לך את המכתב ששלחתי ללוין. אגב, אני מוסיפה את הנהלת בתי המשפט, יש לי עוד אנשים פה שאחראיים. תאמיני לי, היה לי דיון יום שלם על האיזוק. בואי נתקדם. איזוק, הבנתי את הכישלון.

אני גם אומרת, אני גם רוצה לנצל את הפורום הזה. יש פה הרבה ארגוני חברה אזרחית שטרום החקיקה היו שם מאוד חזק. אחרי, אנחנו באמת פחות רואים את שילוב הכוחות איתנו. אנחנו הרבה פעמים פונים, ואנחנו נשמח ליותר שיתוף פעולה. אנחנו עובדים באמצעות משגב, אבל אנחנו יודעים שיש את הכוח גם לחברה אזרחית לבוא ולפנות לנשים, וזה משהו שאנחנו נרצה לראות איך אנחנו עושים את זה קצת יותר חזק ממה שקורה היום.

מה עשיתם בנושא? לא הבנתי.

זו נקודה חשובה, בגלל שהיא צריכה ללכת ב-12. עזבי, פיקוח אלקטרוני, הבנתי, זה כישלון. אגב, תאמיני לי ביושר אני אומרת, אני חושבת שזה כישלון. זה אפילו לא כישלון רק של המשרד לביטחון לאומי. תצטטי אותי. אני חושבת שזה כישלון של לשכת עורכי הדין, וזה כישלון של מחלקת התביעות, ואני חושבת שזה כישלון של בתי המשפט. עזבי, זה כישלון.

אם אנחנו כבר, כמה? כמעט שנה וחצי מהחוק, ובסוף יש 15? כישלון, אין מילה אחרת. גם 72 בקשות זה כישלון. עזבי, אני חשבתי בדמיוני שיהיו 400 בקשות ואנחנו נצטרך לעשות כאן עוד דיון על עוד 100. עזבי, בואי נתקדם. בשבילך אני אומרת, כי את באת אליי מראש ואמרת לי ביושר, מירב, זמני קצר. איך אומרים? תמשיכי.

טוב. פעילות משרדית משמעותית נוספת שהיא כן הייתה לפני, אבל היא תתעצם בשנה הקרובה, הרשות לביטחון קהילתי, אחד מהנדבכים שאנחנו ככה מתעסקים בהם לא מעט, זו הפעילות בקהילה. בתוך הפעילות בקהילה, בכל מה שקשור לחברה הערבית, למגזר הערבי, אנחנו פועלים לעו"סיות, זה נקרא עובדת סוציאלית משטרתית. היא לא באמת עובדת של המשטרה, היא עובדת של הרשות המקומית.

הבנתי אבל שצמצמו את התקציב של הרשות, מ-90 מיליון הורידו לאיזה 30 בסוף.

נכון, והיום אנחנו בלמעלה מ-100 מיליון. הצלחנו לייצב את הרשות, אבל זה לא הדיון הזה. עדיין התקציב שם קוצץ, אבל הרבה פחות ממה שהיה בדיונים שאת הכרת.

ויש תוכנית ומדדי הצלחה, הערכה, הצלחות? על הקהילתי הזה שאמרת.

כן, לגמרי כן.

ברור, זו רשות שעובדת כבר שנים.

לא, אמרת חדש.

זה לא חדש, ממש לא. פשוט ניסו לסגור להם את התקציב. הייתה כאן מחאה מאוד גדולה. גם את זה רצו לצמצם. ממש לא, זה עובד כבר שנים, הרשות לביטחון קהילתי.

היא עובדת כבר שנים, והיא עובדת מצוין. היא צריכה לדייק את הפעילות שלה. אחד הדברים שימשיכו וישתמרו זה הנושא של עו״ס משטרה, עובדות סוציאליות ייחודיות שנמצאות בחברה הערבית. הן לא משויכות לא למשטרה הספציפית וגם לא לרווחה. הן ככה נהנות מזה שהן ממש משויכות לקהילה, ומאמון יחסית גבוה.

זה חדש גם?

זה לא חדש.

אני שואלת, את ביקשת מידע.

אני אגיד מה חדש. המודל הזה הוא מודל שהוקם על ידי רווחה והמשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל. אבל כן, סך הכול היום יש לנו 16 עו"סיות כאלה. אנחנו מתכוונים להרחיב את הפעילות עוד השנה ל-21, בעוד תחנות, בעוד פעולות במגזר הערבי. אנחנו מזהים שהכלי הזה הוא מאוד אפקטיבי, הוא מייצר אמון מאוד גבוה בקהילה, וזה אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו כמובן נמשיך ונגביר.

איך אתם בודקים אפקטיביות? אני לא הבנתי, סליחה.

יש לזה מחקר מידע והערכה, אבל גם זה היה גם לפני השר. מה עוד? יש משהו חדש בשנתיים וחצי האלה, בעיקר בגלל הנתונים הכל כך גבוהים?

דיברנו על החוק עצמו, דיברנו על הפעילות של העו״ס משטרה, שגם אנחנו מתגברים אותה. תכף אנחנו ניגע בנתונים ובפיענוחים של משטרת ישראל. אני כן אישאר פה ככל שתרצי שנעמוד על סוגיה.

זהו, אין שום דבר חדש בשנתיים וחצי שהוא שר?

כן אני רוצה משפט אחרון. בנוסף לעו״ס משטרה שהזכרתי, יש גם לא מעט הכשרות שאנחנו מבצעים לשומרי סף, כדי לזהות ולנטר מקרים מהסוג הזה.

תגידי, יש לך איזושהי פעילות עם המשרד לקידום מעמד האישה, נגיד? משהו משותף שלכם? אושרה היא אישה נהדרת גם. יש לכם חיבור ביניכם? לא, סתם, אני שואלת כאיזשהו פרויקט כזה. משהו? משהו שלכם. את לייזר החדש, נכון, תכלס? יפה. מירי, תסבירי לי, אני אומרת בחיוך כי אני לא אוהבת להשתלח פה במגזר הציבורי, אבל אני כן שואלת ברצינות. האם בשני משרדים חשובים שאמונים על ביטחון נשים במדינת ישראל, האם יש איזשהו פרויקט שלכם ביחד?

יש מן הסתם פעילות שעוד נעשתה לפניי, והיא ממשיכה. כינרת פה אצלי מרכזת את התחום של האלימות במשפחה. אבל כן, אם יש משהו בתוכנית הזו שכן קורה, זה הממשקים בין משרדי הממשלה השונים.

זו הוועדה הבין-משרדית.

גם הוועדה, אבל גם מעבר לוועדה. היחידות נפגשות לא רק בעולמות הוועדות, הן נפגשות גם מעבר לזה.

אני רוצה להגיד לך משהו, מירי, לסיכום, כי הקשבתי לך לכל מילה וגם ביקשתי שאף אחד לא יפריע לך. איך אמר פה ג'וחא לפני? זה לא ימין ולא שמאל, זה ישר. המספרים האלה של נשים שנרצחות, חלקן על ידי בן משפחה, חלקן על ידי בן זוג, וחלקן מסכסוך של משפחות של עבריינים, אלו מספרים שלא היו.

שנת 2025 כרגע היא שנת שיא. אני בכלל לא שמה את עצמי במקום שלו, כי אנחנו רחוקים, אבל את גם אישה, גם משנה למנכ״ל, את צריכה ללכת למשרד היום ולהגיד אדוני השר, גם אם זה אולי יזעזע שם, שנתיים וחצי אתה שר עם אפס עשייה למען נשים. אפס. והדבר היחיד שהוא כבר הביא, אפילו אין על זה איזשהו קונטרול לראות שהאיזוק עובד. כלום.

אני לא מקבלת את זה, ואני אגיד לך את האמת, שנתיים וחצי, עזבי, אני שמה את עמר בר לב בצד, שהייתה לו יועצת לענייני מגדר מדהימה. אני כן רוצה לדבר על גלעד ארדן, שהיה ארבע שנים שר מטעם הליכוד, אני הייתי חברה פה בכנסת הזאת. היה עם מי לדבר, היה שותף, היה אכפת לו.

שלוש נשים נרצחו השבוע. הוא אפילו לא כותב עליהן פוסט, משהו, מסיבת עיתונאים. מה זה? למה הדם של נשים הפקר במדינה הזאת? ואני נתתי והקשבתי לך והתייחסתי לך בנועם, ועדיין אתם באפס עשייה, וזה מחפיר בעיניי, ולכן אני אלך ואתנחם לי בארגוני הנשים. בגלל שאת מיהרת, אני אעשה משרד, ארגונים.

השאלה בעניין התקציב. הנושא הזה, בכמה עלה או ירד התקציב לנושא של מאבק באלימות כנגד נשים, התקציב של המשרד? כי התקציב גדל.

בעקבות ההקמה של יחידת משגב, בעצם הוספנו עוד 40 מיליון שקלים.

לא, זה סיפור אחר. אני מדבר על השוטף.

בשוטף אנחנו מדברים על כ-150 מיליון שקלים, כולל יחידת משגב.

לא, בהשוואה לתקציבים קודמים. בכמה זה עלה?

העלייה, אני לא רוצה להטעות אותך. אני אשלח לך את הנתון.

לא, אני אגיד בקול רם, ותקני אותי איפה שאני אטעה. תקציב המשרד לביטחון פנים עלה.

גם התקציב של האלימות במשפחה עלה.

שימי את משגב בצד, זה תקציב צבוע. אני מדבר על כמה זה עלה בדברים האחרים. לא על מה שהיה, לא על השוטף, אלא מה תקציב הגדילה כי התקציב גדל במשרד. כמה הוא גדל בעניין הזה, אני אשמח אם תשלחו לנו.

אנחנו נשלח לכם. אני גם אגיד משהו לפני שאני יוצאת, ברשותך. בסוף אני מתעסקת בעובדות ונתונים.

גם עוד לא דיברתי לך על הפילוחים, אבל ג'רי תתייחס לזה אחרי זה.

נכון, המשטרה תתייחס לזה אחרי זה.

למה אתם לא מדווחים, אגב, לוועדה? למה אתם לא מדווחים לממ״מ? למה אתם לא מעלים נתונים לאתר של המשרד כמו שהיה כאן שנים? שנים המשרד העלה מיוזמתו נתונים. מה אתם מפחדים? היא כבר נרצחה. לא מגיע למשפחה לדעת?

אני לא מכירה נתון.

אין לכם שום נתונים? תיכנסי עכשיו. רוצה להיכנס איתי לאתר של המשרד לביטחון לאומי? אין לכם שום נתונים. ותכף גם ג'רי תדבר, אבל אני מכירה את זה, כי אני מבקשת מהממ״מ ולא מקבלת נתונים. הם כבר מתו, לא מגיע לדעת?

מבחינת נתונים נעביר כל מה שצריך. גם נשארים פה להתייחס.

תודה רבה. אתם צריכים להעביר ביוזמתכם נתונים.

היא נתנה נתונים, 15 איזוקים, ועוד חמש עובדות סוציאליות בעתיד.

אתם נמצאים בתוך אירוע מז'ורי, שנשים משלמות בחייהן, ובמקום שתהיה מסיבת עיתונאים, ובמקום שיהיה לה אכפת, אז אנחנו כאן, כל הארגונים החברתיים נלחמות ונלחמות. אבל מה זה? אני לא יודעת גם למה יש פה רק חברי אופוזיציה כל הזמן. כאילו אני יודעת בכלל מה היא הצביעה בקלפי לפני שרצחו אותה. עוד משהו?

מילה אחרונה. בהסתכלות על נתונים עצמם ובאמת פחות המסביב, החקיקה שעברה של האיזוק היא אמנם צריכה להמריא, אנחנו נעשה את הכול כדי להפוך אותה לאפקטיבית, ואנחנו גם יודעים מה הפערים שם ומטפלים בהם בדיונים מקצועיים, ונשמח לשתף גם בדיון מהסוג הזה, אבל דיונים מקצועיים בהיבט הזה קרו. וכן צריך להגיד שהחקיקה הזאת עברה באוגוסט 2023, שנכנסה לתוקף באוגוסט 2024.

אני חושבת שאנחנו לפחות בראי של מציאות, נכון שהנתונים קשים, אבל במציאות של בחינת אפקטיביות של מערך, צריך לתת לזה עוד קצת זמן ולראות את הפעילות קדימה. אני יודעת גם שמשגב עובדים על עוגנים מאוד משמעותיים ושיתופי פעולה, ושיתופי הפעולה עם חברה אזרחית זה משהו שצריך לפצח אותו.

תודה רבה. עכשיו אני רוצה לשמוע את שדולת הנשים, בבקשה. רחלי, ברוכה הבאה. רחלי הייתה יו"ר של אלי אלאלוף, ועכשיו היא מנהלת קשרי ממשל של שדולת הנשים. פעם ראשונה שלך בוועדה הזו, היית פה הרבה שנים. בבקשה.

תודה. לעניין הנתונים, בגלל באמת ששדולת הנשים שמה לב שאין שום גוף רשמי שאוסף נתונים - - -

מי אגב החליף את מירי מהמשרד לבט"ל?

אני.

אוקיי. וכנרת, התפקיד שלך?

ראש אגף תיאום ותכלול מערכתי ומרכזת את הטיפול באלימות במשפחה.

אוקיי, בסדר. אם נצטרך בסוף, תתייחסי גם.

בעצם אין שם גורם רשמי שאוסף או מפרסם את הנתונים על רצח נשים על בסיס מגדרי. בגלל זה השדולה לקחה על עצמה, ומשנת 2021 היא עוקבת אחרי כל רצח של אישה, ואנחנו בעצם מתעדות כל רצח של אישה על בסיס מגדרי. יש לנו את זה גם באתר. אנחנו עוקבות, מתעדות ומפרסמות כל מקרה של רצח נשים על בסיס מגדרי, כדי שהמקרים האלה לא ייעלמו מהשיח הציבורי, וכדי שמקבלי ההחלטות לא יוכלו להמשיך ולהתעלם.

אני רוצה להגיד נתונים, כי עד עכשיו לא שמענו נתונים. בתחילת שנת 2025 נרצחו 18 נשים על רקע מגדרי, כמעט כולן על ידי בני זוג או קרוב משפחה. הגיל הממוצע של הנרצחות הוא 47, רובן אימהות. בממוצע הן הותירו אחריהן שני ילדים יתומים. במחצית מהמקרים האלימות כבר הייתה מוכרת לרשויות. ב-25% מהמקרים הרוצח היה מוכר לגורמי הרווחה על רקע נפשי. המצב מחריף. בשנת 2024-2025 מעל 40% ממקרי הרצח בוצעו באמצעות נשק חם. זה כפול משנת 2023.

אבל הוא אומר שהוא אתמול הוציא תדרוך שהן נרצחות בסכיני מטבח.

סכין מטבח עם כפכפים.

כן, זה מה שהוא התעסק בו, לתדרך על זה שאמרתי. כמה נרצחות עוד פעם בנשק חם?

מעל 40%, 43%. זה כפול משנת 2023, היו 22%. אבל כמה אחוזים מהמקרים מפוענחים? 44%.

רגע, רחלי, את תמשיכי. מטי, עשר דקות, אני עולה לנשיאות ואני חוזרת. מיד אני באה.

(היו"ר מטי צרפתי הרכבי, 12:02)

רק 44% מהמקרים פוענחו, שבקרב נשים ערביות זה רק 20%.

זאת אומרת, פיענוח בחברה הערבית הוא מחצית מהפיענוח בחברה היהודית.

שזה 22%. לכן אנחנו, שדולת הנשים ושאר הארגונים החברתיים מבקשות לפעול בדחיפות בארבעה תחומים מרכזיים. תחומים שאפשר לפעול אליהם אתמול, מה שנקרא. אחד, זו הרחבת חוק הפיקוח הטכנולוגי, שדיברנו על זה. אני חושבת שהכי חשוב שכל אישה שמבקשת צו הגנה צריכה לדעת שיש לה את האפשרות הזאת. כשהיא מגיעה לבית משפט ועשתה את כל המאמצים ואת כל האומץ לבקש צו הגנה, האם היא יודעת שהיא יכולה לבקש אזיק אלקטרוני? כנראה שלא.

דבר שני, פיקוח הדוק על רישיונות נשק. אם אמרתי ש-43% מהנשים נרצחו רק על מגדרי, על פי הדיווחים של השר לביטחון לאומי, מאז תחילת המלחמה חולקו 180,000 רישיונות נשק. עבר תיקון לחוק לאחרונה שמאפשר לעובדים סוציאליים לדווח על סכנה פוטנציאלית מצד מבקשי הרישיון, תיקון מאוד חשוב, אבל עדיין מדובר רק אחרי שבן אדם הגיש את הבקשה.

כלומר, אם יש בן אדם שעוד לא הגיש בקשה והאישה מרגישה מאוימת, אז בעצם מה עושים? רק היום דיברה איתי אישה שבעלה הוא מילואימניק והיא מרגישה מאוימת. היא אמרה לי שמתחילת המלחמה הוא פוסט טראומטי. היא אמרה שבגדוד שלו יש 13 גברים פוסט טראומטיים וכולם עם נשק, והיא פונה לגורמים המתאימים ואף אחד לא עושה כלום.

הנושא השלישי זה קידום תיקון חוק זכויות החולה, שאני מניחה שנדבר על זה בהרחבה. לפני שבע שנים משרד הבריאות הוציא תיקון חוק זכויות החולה, שמאפשר לגורמי מערכת הבריאות לדווח על סימנים שמעידים על סכנה לאלימות. אני מזכירה שרק בשבת האחרונה נרצחה דניאלה יעקובוביץ', על פי דיווחי התקשורת, על ידי בנה המתמודדת נפש.

מנהריה.

נכון, ברחוב של ההורים שלי. מה קורה? מה משרד הבריאות עושה? בדיון שהיה בפברואר 2025 אמרה היועצת המשפטית של משרד הבריאות שהתיקון היה אמור להתקדם כבר בשנת 2023. אני מזכירה, כבר עברו שבע שנים מאז שתזכיר החוק פורסם. כל עיכוב נוסף מסכן חיים.

והנושא הרביעי, התמודדות עם אלימות בזוגיות בקרב משרתי מערכות הביטחון. אנחנו בשדולה עשינו סקר בקו של אליס, שזה מרכז מיצוי הזכויות של שדולת הנשים, בקרב 1,500 גברים ונשים משרתי מילואים, ועלתה תמונה מדאיגה.

30% מהזוגות שבהם שני בני הזוג משרתים דיווחו על אלימות רגשית או כלכלית, 24% דיווחו על אלימות פיזית או מינית, ו-60% מההתנהגויות האלימות התרחשו לראשונה או הוחמרו מאז פרוץ המלחמה.

כמה מאז פרוץ המלחמה?

60%. כשדיברתי עם אותה אישה היום, היא אמרה לי דיברתי עם המפקד. האם המפקדים יודעים איך לזהות מקרים מוקדמים של אלימות פוטנציאלית? האם הם עוברים הכשרה, שירותי הביטחון, לגורמים הרלוונטיים? קודם כל, אני רק אבהיר, אני שבוע עובדת בשדולת הנשים ואני מזועזעת. הסיפורים שמספרים לי והטלפונים שאני כבר מקבלת, אנחנו במצב חירום, וזה רק ילך ויהיה יותר חמור. יש פה צעדים שאפשר לעשות כבר אתמול, אז אני מקווה שמשרדי הממשלה והגורמים הרלוונטיים יוכלו לקדם את כל הנושאים האלה.

תודה רבה. משרד הרווחה, אחרי משרד הרווחה אנחנו ניתן ללרה, יו"ר ארגון משפחות נרצחים, אבל עכשיו משרד הרווחה. בבקשה, ענבל חן.

ענבל חן, מרכזת הוועדה הבין משרדית לאלימות במשפחה במשרד הרווחה. אני אפתח ואני אומר שזה מזעזע. המקרים האלה מזעזעים אותנו כל פעם מחדש, והמשרד והוועדה בפרט עושה מאמצים מאוד רציניים כדי למגר את התופעה הזאת. אנחנו יושבים כל משרדי הממשלה, כמעט כולם.

ספרי ופרטי.

המשרדים השותפים איתנו, רובם, אפילו חלקם, נמצאים פה. מעמד האישה, משרד הבריאות שאיתנו בזום, משרד החינוך, המשטרה, הבט״ל. ויש עוד משרדים אחרים שלא נמצאים פה, משרד הקליטה, משרד הפנים, וכמובן גם בתוך המשרד שלנו, רש"א, שיושבת במשרד אחר, ושירות מבחן, שאיתנו כולם ביחד יושבים.

ואנחנו מנסים גם להוסיף תוכניות, גם למקד תוכניות, להרחיב תוכניות קיימות, ובאמת לראות מה אנחנו יכולים לעשות כדי לצמצם את התופעה הזאת. בשנתיים וחצי האחרונות, אם את רוצה שנתמקד, גברתי, אז אנחנו עשינו הרבה דברים. אחד מהם זה למשל אלומות, מרכזי אלומה, זה לנשים בסיכון. נשים שמקבלות בעצם מענה כוללני גם ממשרד הבריאות, יש שם פסיכיאטר, יש שם חוקר משטרה, הם יכולים להסביר.

אם את יכולה, לא במענים טיפוליים, אלא יותר במענים מניעתיים, או איך מתמודדים עם מה שיקרה, לא איך מטפלים במי שכבר נפגע, נניח, אלימות במשפחה, כי זו לא מהות הדיון. העניין הוא מה עושים בכדי לצמצם את הקטסטרופה שכולנו מסכימים עליה, פחות על מה קורה בדיעבד בטיפול של רווחה, אלא יותר ב... אמרת שיתופי פעולה, אז איך מנסים לצמצם.

ואם את יכולה גם, הגברת מהמשרד שעזבה אותנו, ציינה שההצלחה המסחררת של העובדים הסוציאליים, אז אם את יכולה לפרט טיפה יותר מה זו ההצלחה המסחררת של העובדים הסוציאליים הקהילתיים. היא אמרה שזה איתכם וזו ממש הצלחה מסחררת, אז איך זה בא לידי ביטוי?

יש לנו רצף של מענים, מאיתור ומניעה, דרך אכיפה, דרך טיפול ושיקום וליווי בתוך הקהילה. יש לנו תוכניות כלכליות לנשים תחת אלימות כלכלית, יש לנו תוכניות שנותנות מענה רגשי, גם לאישה, גם לבן הזוג, אם צריך, וגם לילדים, שזה דרך המרכזים שלנו, 171 מרכזים של מניעת אלימות במשפחה בכל הארץ.

אנחנו עובדים גם עם פגיעות מיניות בתוך המשפחה, וגם לזה אנחנו נותנים מענה. ואנחנו בעצם מקיימים תוכניות משותפות עם יתר המשרדים, למשל עם המשרד למעמד האישה, יש לנו תוכנית קול קורא לנשים תחת אלימות, היא תוכל להרחיב עליו יותר. אבל בעצם הוועדה עוזרת גם במימון והתקצוב, וגם אנחנו עובדים ביחד, גם המרכזים יחד עם היועצות, כדי לתת תוכניות של מניעה, של ליווי, סדנאות העצמה לנשים בקהילה, נשים שהן לא מוגדרות קונקרטית שסובלות מאלימות, אבל זה כדי באמת להעלות מודעות, כדי להסביר מהי התופעה הזאת.

התופעה היא, בטח כולם כאן יודעים, אבל היא תופעה מאוד חמקמקה. נשים שנמצאות במעגל לא באמת יודעות, לא תמיד יודעות שהן שם. אנחנו מכינים המון הכשרות גם לגורמי מקצוע בתוך המשרד וגם מחוץ למשרד, כמו למשרד המשפטים, למשל לסיוע המשפטי, זאת הכשרה רביעית שאנחנו כבר נפתח. לאפוטרופוס לדין, לשופטים, הגענו להיכלים ועשינו באמת הכשרות אצל השופטים, יש לנו השבוע הכשרות לדיינים, לרבנים, למדריכי חתנים וכלות, באמת כדי ללמד אותם מהי התופעה, איך היא נראית בשטח, ואיך הם יוכלו לזהות אישה שמגיעה, לא יודעת, לבית הדין ונמצאת באיזשהו סיכון. איך הרב יוכל, איך הדיין יוכל לזהות אותה, להבין מה קורה איתה, לתת לה מענה וגם להפנות אותה הלאה.

וברגע שזיהיתם, מה עושים עם הגבר? איך מגיעים אליהם?

לגברים יש לנו שני מרכזים חדשים שפתחנו, מרכז אחד כבר נפתח בכרמיאל, זה לגברים פוגעים. וגברים, אם יש גם כאלה שנפגעים, שיכולים להגיע, לא תחת סטיגמה של רווחה, לא לפתוח תיק ברווחה, ולקבל באמת טיפולים קונקרטיים אצל פרילנסרים שעובדים יחד איתנו, שאנחנו מממנים אותם, בקליניקות פרטיות, בכל מגוון הטיפולים האפשריים, טיפול בדרמה, באמנות, אפילו שיט וכאלה דברים ספורטיביים, כדי שהם יוכלו באמת להוציא אגרסיות.

דיברו כאן על מילואימניקים, גם מילואימניקים תחת הקטגוריה הזאת של יוצאי מלחמה וטראומה, יכולים להגיע ולקבל את המענים האלה, שזה בסבסוד מאוד קטן שלהם, צריכים לשלם איזה משהו מינורי, אבל באמת לקבל מענה.

אני חייבת רק לספר לך סיפור. בעקבות העלייה באלימות, אני פניתי בשאילתה לשר הדתות לגבי באמת הכשרה של רבנים, של דיינים. קיבלתי תשובה אחרי הרבה מאוד זמן, לקח חודשים רבים עד שנעניתי, והתשובה שקיבלתי היא שבאופן עקרוני יש הכשרות, אבל בגלל המלחמה וצוק העיתים בשנה וחצי האחרונות לא היו הכשרות לדיינים. זה בסדר על הנייר, אבל בפרקטיקה כנראה שזה, אני לא יודעת, את יודעת לספר לי על הכשרות?

עכשיו, כן.

לא עכשיו. אני מדברת על מאז ה-7 באוקטובר, לפחות זה המענה שאני קיבלתי, לא היו הכשרות לדיינים. לא היו הכשרות לדיינים. זאת אומרת, כשאת אומרת שזה בסל הכלים שלכם, במבחן התוצאה, ואנחנו כאן מדברים רק על מבחן התוצאה, לא היו הכשרות לדיינים. אז את אומרת לי בעתיד, הכול בסדר, בינתיים נשים נרצחות.

אני מסכימה איתך.

אבל בשביל ההגינות, כשאת מפרטת את סל המענים או את ארגז הכלים המניעתי או העיטורי, צריך לומר בהגינות שלא תמיד מתפקדים במשרדי הממשלה.

ברשותך, אני אגיד שגם לדיינים וגם לשופטים קשה לנו להגיע.

אוקיי. זה חשוב לפרוטוקול. לשופטים ולדיינים קשה לכם להגיע, ובשיתופי הפעולה עם המשרדים הרלוונטיים אתם צריכים לעשות מעשה יותר אקטיבי.

נכון, אני מסכימה איתך. אבל אני אגיד שלמשל בירושלים יש עכשיו סמנכ"לית חדשה לבית הדין הרבני ויש לנו דיינים חדשים, כמעט 20 דיינים חדשים שנכנסים לתפקיד, יש להם השבוע הכשרות ואנחנו נגיע וגם ניתן להם הכשרה, והם הסכימו לקבל מאיתנו הכשרה, שזה כבר דבר מדהים.

אתם פונים לגבי מסוכנות של כלי ירי בבית, כשאישה היא מאוימת? אתם עושים את הפניה הזו?

אנחנו עושים את הבדיקות. כן, אנחנו עובדים יחד עם הבט״ל, וכשמגיעים אלינו מקרים אנחנו בודקים אותם לעומק, גם לראות אם יש תיק ברווחה, גם לראות אם יש עבר פלילי, כדי לתת מענה לדבר הזה. זו שאלה טובה, ואנחנו ככה מאוד חששנו בתחילה.

כמה פנו אליכם בבקשות לרישיונות?

אני יכולה לבדוק לך את זה, כי זה תיקון 18 ותיקון 19 אצלנו. אבל כל בקשה שאנחנו מקבלים, אנחנו בודקים אותה.

מילה אם את יכולה על העובדים הסוציאליים? יסמין, אם הבנת, אין לה את הנתון.

יש לנו עובדים קהילתיים, שגם ברווחה יש לנו עובדים סוציאליים קהילתיים באלימות במשפחה, יש לנו את היועצות למעמד האישה, שגם הן עושות עבודה קהילתית במעמד האישה, ויש לנו את העובדים בבט"ל או בביטחון קהילתי, שהם גם עובדים קהילתיים, ויש להם גם עו"סים וגם לא.

אתם בודקים מה, השמות?

אנחנו בעצם מתכללים את התוכנית הזאת, ואנחנו רואים מה נותנים איפה. אנחנו עכשיו עושים סדר בעניין הזה, כי אנחנו רואים שבאזורים מסוימים יש יותר עובדים קהילתיים, באזורים אחרים פחות, אז אנחנו באמת צריכים להיות על הדבר הזה ולראות שזה נעשה כמו שצריך. אבל אני אגיד שהעובדים הקהילתיים עובדים מאוד חזק, מאוד יפה, וזה משהו שהוא מחויב המציאות בתוך כל קהילה.

בכלל, שלוש סוגיות לפנינו על שולחן הוועדה, שזו גם מניעה, גם חברה ערבית וגם טיפול בגברים. איך אנחנו מגייסים את הגברים, כי אנחנו יכולים לתת מענה לאישה, אבל אם הגבר לא מטופל ובסוף היא חוזרת הביתה, ואנחנו רואים שהרבה נשים כן חוזרות לגבר הפוגע, לא עשינו בזה הרבה.

גברתי יו"ר הוועדה, אני חייבת לצאת כי יש לי עוד דיון, אבל אני אשמח אם תוכלי לבדוק בשבילי איזה מענים נותנים לנשים בתעשיית הזנות, לשורדות זנות? כי אם יש שקופות, עוד יותר שקופות זה הן, ואפס אכיפה על צריכת זנות, שזה חוק שעבר ועכשיו אני מקווה שיעבור שוב. מחר יש דיון, אבל עדיין החוק בתוקף ואין אכיפה בכלל.

בכלל אני כאן אומר, ופה דיברה הגברת מבט"ל ושדולת הנשים אמרה, שבעצם אין איסוף נתונים על פי חיתוכים שונים, בטח לא על בסיס מגדרי, אבל בטח לא גם על נגיד זנות ולא החברה הערבית, החברה היהודית. הפילוח, ופה אני פונה למשרד לביטחון לאומי, אני לא יודעת, או שזה צריך להיות במשטרה,

חייב להיות איסוף נתונים יותר מערכתי כי אחרת אי אפשר לנתח איפה החסמים ואיפה מוקדי הכשל. אם רצח נכנס תחת רצח, ואין את הפילוח לפי מגדר, לפי סוג הפוגע, לפי מגזר, לפי אפילו גיל, לפי מצוקה כלכלית. הדברים האלה חייבים להיות מנותחים.

והעבודה שעושה שדולת הנשים, אפשר לצאת וללמוד מהן איך בעצם לנתח את הפילוחים האלה, כי זה חלק מתוכניות העבודה המניעתיות והטיפוליות. הן על הבסיס של הדאטה הזה, וזה שהוא לא קיים, מפליא אותי מאוד, ושזה לא על בסיס קבלת ההחלטות ובסיס התקצוב ובסיס התוכניות המניעתיות, שהן לא על בסיס ניתוח אמפירי-סטטיסטי, איפה הכשלים של החברה.

זה מציק מאוד, ופה אני מבקשת מדלית שבדיון הבא ממש שיהיה דיווח על איך אתם נערכים לניתוח יותר מפולח ויותר אפקטיבי, על מנת לבנות תוכניות עתידיות כי זה חלק מהעניין. זאת סוגיה מאוד אקוטית, ויסמין אמרה את זה ככה, זה מאוד חשוב, איך אפשר לצאת לאיזושהי תוכנית עבודה בלי נתונים רלוונטיים? וזה גם לכם. בסוף, בתוך הניתוחים של הדאטה בייס שאצלכם, כל ההשמות, אפשר למצוא מכנים משותפים, אפשר מתוך זה לגזור תוכניות.

לגמרי. אני אגיד שיש לנו סקרים, עשינו סקר אחד יחד עם ארגון שיתופים, באמת לאלימות בזוגיות, כדי למנוע את האלימות בזוגיות, ואנחנו יוצאים לסקר עם הלמ״ס, בתוך ביטחון אישי יהיה גם את החלק הזה של אלימות במשפחה. והסקרים נותנים לנו אינדיקציה, היא לא מספקת, היא לא מספיקה, אבל אנחנו לפחות מנסים ככה להבין מה התמונה הכללית.

ברשותכם, אני פורשת בשיא.

(היו"ר מירב בן ארי, 12:18)

שמי שושנה אדלר. הייתי רוצה להוסיף עוד פלח אוכלוסייה שלא מתייחסים אליו.

גברתי, מאיפה את? מאיזה ארגון? יש כאן חברות כנסת, את אמורה גם לשבת שם, בבקשה. זה לא עובד ככה. מאיזה ארגון את?

אני מארגון אחד ששמו שושנה אדלר, שבמשך עשר וחצי שנים ניצודה כמו חיה רק משום שהיא ביקשה להתגרש במדינת ישראל, סליחה.

שושנה, סליחה.

כאשר בתי המשפט מגבים את הניסיונות לרצח שלי. וזה לא נעשה בסכין, זה נעשה באמצעים הכי - - -

אבל זה לא עובד ככה. מה זה? יש פה סדרן? את יכולה לקרוא בבקשה?

זה חשוב. אנחנו פה בדבר הכי קדוש.

מה זה הדבר הזה? סליחה, תני לי לנהל את הדיון. את תדברי. תצאי רגע כמה דקות, תנשמי ותחזרי, שושנה. בבקשה, ואת תירשמי, ויש כאן ארגונים שעובדים כאן שנים למען, ואני אתן לך לדבר, גברתי, אבל תני לי לנהל דיון. בבקשה, חברת הכנסת שרון ניר. שושנה, את יכולה להצטרף לשולחן.

גברתי, תודה רבה. קודם כל, אני רוצה להגיד שבהתייחס לנתונים המדאיגים שנוגעים לאלימות במשפחה ורצח הנשים שראינו בשבועיים החולפים, אנחנו לא יכולים להישאר ולהמשיך לעשות עוד מאותו דבר ולצפות לתוצאה שונה.

כנראה שיש דבר מה במנגנונים שאנחנו מפעילים, ובעיקר בשיתוף הפעולה הבין-משרדי, שהוא לא עובד לנו. ואני רוצה רגע להצביע על כמה נקודות חשובות. ראשית, אני חושבת שכשיש תופעה כל כך חמורה, שהולכת וגואה, אנחנו חייבים תוכנית אסטרטגית בין-משרדית שתעסוק עכשיו באלימות במשפחה ובאלימות כנגד נשים, שתיקח בחשבון גם את המשרד לביטחון הלאומי, גם את משרד הרווחה, גם את המשרד לקידום מעמד האישה, הרשות לקידום מעמד האישה וכל ארגוני החברה האזרחית, ותעבוד בצורה מסונכרנת כאילו יש שעון. גברתי, אחד הדברים החשובים לדעתי שצריכים לצאת מהדיון הזה, זו באמת קריאה לתוכנית אסטרטגית.

שרון, רק אני אגיד לך שאנחנו הקמנו בממשלה שלנו את הוועדה הבין-משרדית. זה צריך היה להמשיך.

זו בדיוק הבעיה. ועדה בין-משרדית, לרבות תוכנית אסטרטגית, צריכה בסוף להיות מגובה גם במשאבים שיגיעו גם לרשות המקומית, כדי שאפשר יהיה לעשות שיתופי פעולה. אם אנחנו עכשיו יושבים ויש משאבים שמרוכזים במשרדי ממשלה, ובסוף ברמה של הרשות המקומית אין פעילות שעוזרת לאותה אישה, מושיטה לה יד כשהיא הופכת להיות כתובת רלוונטית, מציפים את זה למעלה למשטרה, יוצרים איזשהו סוג של חיבור או עבודה מסונכרנת, אז לא עשינו כלום, פשוט לא עשינו כלום.

הסיפור הזה לא מקבל את הקשב הנכון, בטח לא בצורה מסונכרנת. הציפייה שלי, גברתי, והנה אנחנו מכאן, עם כל הקושי וכל המורכבות, יושבות כאן חברות כנסת מהאופוזיציה אומנם, שמחויבות מאוד לנושא, אבל אנחנו חייבים להגיד לעצמנו דבר, בלי עבודה אסטרטגית מתואמת, עם כל העבודה המאוד חשובה שעושה משרד הרווחה, אנחנו לא ניגש למקום אחר, כי אין באמת משאבים, אין באמת יעדים ואין עשייה שמביאה לידי ביטוי ירידה, כולל מדדים, כפי שדיברה עליה קודם חברת הכנסת צרפתי.

במבחן התוצאה, הם שוברי שיאים.

חד משמעית. תודה.

תודה רבה, שרון. אני רוצה רגע לתת למשטרת ישראל להתייחס. בבקשה.

צהריים טובים, שמי נעה, אני ראש חוליית אלימות במשפחה במדור נפגעי עבירה. אני אצלול ישר לנתונים, ברשותכם. בשנת 2025 נרצחו כ-18 נשים. אם אני עושה פילוח, זה תשע בחברה היהודית, חמש בחברה הערבית ושלוש אחר.

חסרה אחת.

אחת נרצחה בשטחים, אז אנחנו לא מכניסים אותה לטבלת רצח הנשים שלנו.

כדאי לפחות להגיד את זה. מה זה אחר, אגב?

אחר זה נוצרי או דרוזי. זה הפילוח שלנו הפנימי. אני אמשיך בפילוח. מבחינת הנתונים, על ידי בן זוג נרצחו שש נשים, על ידי קרוב משפחה שמונה, ועל ידי אחר, שזה מישהו שאנחנו לא יודעים לפענח, זה שלוש. מבחינת כתבי אישום שרציתם פילוח, ב-2025 כרגע שש כתבי אישום. כמובן שזה יעלה, כי יש תיקים שעדיין בחקירה, בטח לרבות המקרים האחרונים שהיו.

כל שישה כתבי האישום, הכול של יהודיות?

אין לי את הפילוח.

אני אגיד לך. את יודעת, ג'רי, של מי השישה? את הקודם? אוקיי. את יכולה לברר של מי? זה נראה לי די קל, לא? לברר איזה כתבי אישום, זה הרי בית משפט.

אפשר. יש לי את הנתון, לא פה, לא הכנסתי אותו לנתונים שהבאתי מבעוד מועד. אבל אני יכולה להגיד בכללי שמרבית כתבי האישום הם בדרך כלל בחברה היהודית.

כן, 90%. כמה החברה היהודית בדרך כלל?

ג'רי אלמו, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. בשנת 2023 כל מקרי הרצח של נשים יהודיות פוענחו. זאת אומרת, נרשם חשוד ברצח והוגש כתב אישום. ובמקרה הרצח של נשים ערביות, במחצית ממקרי הרצח.

ו-2024 יש לנו משהו?

לנו לא, לא קיבלנו נתונים עדכניים.

גם לא קיבלתם נתונים? מה הקטע שלכם שאתם לא מעבירים? אתם לא הבעיה, אגב. אני יודעת שהמשטרה מעבירה, המשרד לא מעביר. כמה הזיות של המשרד הזה. כן, עזבי. באמת, מה הבעיה להגיד כמה נשים נרצחו, כמה פענחו וכמה לא? קדימה, תמשיכי.

מבחינת 2025, חמישה מהמקרים היו באמצעות נשק לא ידוע, מתוכם שניים נשק ברישיון. מבחינת מקרים שהיו ידועים למשטרה זה שמונה, שאני אקדים ואגיד שמתוך שמונת המקרים שהיו בעלי רקע, שישה מתוכם זה מתמודדי נפש, שזה נתון מאוד חשוב.

תעשי לי סדר עם מתמודדי הנפש, כי גם שתי הרציחות האחרונות של הנשים היו של מתמודדי נפש, נכון? למה בעצם אם הוא מקבל צו הרחקה, אותו מתמודד נפש, האם יש שוני בהתנהלות של המשטרה בין בן זוג לבין מתמודד נפש, שאתם יודעים? יכול להיות שאולי היחס קצת רך, בגלל שזה מתמודד נפש? תסבירי לי את העניין הזה. כי יש שתי רציחות כאן עכשיו, בשבוע האחרון, שמכירים, מוכרים, ידועים, שניהם עם צווי הרחקה.

במקרה האחרון צו ההרחקה נגמר והם לא הספיקו להוציא צו חדש.

מי לא הספיק?

המשפחה. צו הגנה ניתן על ידי בית משפט. צו הרחקה מהמשטרה זה ברגע שיש תלונה והחשוד נחקר.

מספיקה תלונה מהמשטרה לצו הרחקה, אני יודעת.

לא חייב. אין קשר בהכרח בין הדברים.

לא צריך בית משפט לצו הרחקה.

אם יש תלונה, לא. אבל אנחנו מוגבלים לפי חוק, ובית משפט יש לו סמכות לתת יותר.

אז ההתנהלות שלכם מול מתמודדי נפש שונה מבן זוג שאנחנו יודעים שהוא מאיים?

לא. כל מקרה אנחנו בוחנים לגופו. אם יש מקום, אנחנו מן הסתם עוצרים ומעלים לבית משפט, ואם לא, אנחנו עושים את הכול כדי לחקור את התיק על הצד הטוב ביותר, ומעבירים את זה לתביעה או לפרקליטות להחלטה שלהם.

למרות שתכלס, אם הוא היה מפר את צו ההרחקה שלו כמו שהוא הפר, איך היית יודעת אם אין לו אזיק אלקטרוני?

אם הקורבן היה מגיע להגיש תלונה.

היה מאוחר מדי, מן הסתם.

גם הייתה מגישה תלונה, הוא היה בא אליה הביתה, הוא היה נכנס, לא היית יודעת.

כן, היא לא הספיקה.

רק אם היא מגישה תלונה, אני יכולה לדעת.

תגידי, ולמה אם צו ההרחקה מסתיים, לא אומרים לה מהמשטרה, כזה שולחים לה הודעה 'צו ההרחקה מסתיים, בואי'?

זה לא על ידי המשטרה, זה ניתן על ידי צו בית משפט.

לא, אמרת לי לפני דקה שצו ההרחקה המשטרה נותנת.

משטרה מוגבלת לפי חוק. ברגע שאני נתתי מקסימום לפי חוק, אני לא יכולה להאריך, רק בית משפט.

לא, למה את לא מודיעה לה שזה פג?

היא יודעת, היא חותמת על זה והיא יודעת בדיוק מתי נגמר הצו.

אבל היא לא ידעת, היא שכחה.

אין לנו יכולת לתזכר כל גוף וגוף.

האמת שזה לא כזה נורא.

יש עובדים סוציאליים קהילתיים שעובדים בזה, והם יכולים אולי לקיים רישום בעניין.

אם זה היה התפקיד של העובדת הסוציאלית בקהילה, את יודעת, את צודקת, המשטרה יש לה עומס, אני לא אומרת בציניות, אני אומרת ברצינות. אבל התפקיד של עו״ס הקהילה שעובדת עם המשפחה, היה לבוא לאישה ולהגיד לך מסתיים לך צו ההרחקה.

ענבל, את שומעת את הצעת הייעול פה? לקראת פג התוקף של צו ההרחקה, העובדת הסוציאלית הקהילתית שעובדת עם המשפחה, והיא יודעת, כי לא תמיד זוכרים, זוכרת את המשפחה. זה לא משפחות שגרות במצב נוח.

לא, גם אין לה עו"ד צמוד.

כן, אז פשוט לבצע איזושהי תזכורת. זה לא מאוד מסובך במערכות.

בסדר. אני רוצה שנבדוק את זה בחוק גם. אוקיי, תמשיכי.

אני כן יכולה לומר, לצערי, שיש עלייה ברצח נשים בחברה היהודית, ואנחנו רואים שיש עלייה חדה ברצח של אימהות על ידי הבנים שלהן. זה מבחינת הנתונים.

כן, טוב. אושרה, בבקשה.

תודה. אושרה פרידמן, סמנכ״לית הרשות לקידום מעמד האישה. אני אגיד שהדיון הזה הוא מאוד חשוב, ובעצם כל עיסוק בנושא הזה הוא חשוב מיום ליום לאור המצב.

תני לי בבקשה תוכניות. אני אקצר לך כי יש הרבה דוברים, מה התוכניות של המשרד בשנתיים וחצי האחרונות? הנושא של שמירה, ובבקשה בלי קרב המגע. כבר טחנו דיון שלם על קרב המגע, שהוא חשוב, אבל יש עוד דברים.

אין בעיה, אני אתייחס. אני אגיד שבאופן עקרוני חשוב להבהיר שהרשות לקידום מעמד האישה היא לא גורם מטפל, היא גורם שעוסק בהעלאה למודעות ציבורית ותוכניות מניעתיות ברמת הרשויות המקומיות. יש לנו כמה עקרונות שמנחים אותנו בפעילות, והם חשובים לטובת הפעילויות, שאני תכף אתזכר אותן.

כל הנושא של מניעה והסברה, חיזוק הרשויות המקומיות באמצעות היועצות, שהן זרוע הביצוע שלנו ברשויות המקומיות. כל הנושא של מדידה ומעקב מבוסס נתונים הוא מאוד חשוב, ואני אתן את התזכורת לגבי המחוון. וכמובן השותפות הפעילה שלנו בוועדה הבין-משרדית כגורם שעוסק בנושא של מניעה ועבודה עם אוכלוסיות בהתאמות רב תרבותיות.

מגוון הפעילויות שלנו, ואני אתן רגע את העיקריות שביניהן כי הן באמת תוכנית העבודה שלנו, אז הדרך היחידה שלנו לעשות פעילויות מניעה בתוך הרשויות המקומיות זה בעצם באמצעות קולות קוראים ליועצות, שהן הגורם המפעיל. לצד זה אני אגיד, על אף שהן אלה שמנהלות ואחראיות לקולות הקוראים, אנחנו דורשות מהן שיתופי פעולה עם גורמים נוספים בתוך הרשות המקומית, אם זה אגף מחלקת חינוך בתוכניות חינוך, אגף מחלקת רווחה במקומות שצריך, עו"ס אלמ״ב בקהילה, העו״סים של הרשות לביטחון קהילתי, אפרופו לשאלה שלך לכנרת והצוות.

קולות קוראים בנושא של מניעת אלימות כלפי נשים ביחד עם משרד הרווחה באמצעות הוועדה הבין-משרדית, זה קול קורא שני, מרוב שהראשון היה מאוד מוצלח וטוב, אז הוא מתרחב. יש לנו קול קורא דומה ביחד עם מנהלת תקומה סביב חמשת היישובים של מנהלת תקומה. אנחנו יודעים שבעתות חירום נשים הראשונות להיפגע, האחרונות להשתקם, וכמובן סוגיית האלימות שעולה וגואה. אנחנו חברות קבועות בוועדה הבין-משרדית, אנחנו מובילות עכשיו חשיבה.

כל כמה זמן מתכנסת הוועדה הבין-משרדית?

וואי, בתדירות יחסית מאוד גבוהה. כל חודשיים כמעט אנחנו יושבות.

ומי יושב?

וזה רגע אני אגיד, בלי קשר לצוותי עבודה מצומצמים, שתדירות הפגישה שלהם היא בין לבין החודשיים האלה.

מי יושב בוועדה הבין-משרדית?

משרד הרווחה, משרד הפנים, ביטחון לאומי, משטרה.

מי יושב מהמשרד לביטחון לאומי?

הצוות של כנרת. כנרת היא השותפה הפעילה שלנו בפגישות.

הבנתי. ובתוך הוועדה הבין-משרדית הזו, נגיד ספרי לי על פרויקט אחד שהחלטתם לקדם כולם. יש משהו כזה?

אני יכולה להגיד, למשל, הנושא של העברה של סקר ביטחון אישי, שהוא נורא חשוב כדי למדוד אותו. ברשות לקידום מעמד האישה, אחד התוצרים שלמדנו לאורך שנים זה שאנחנו לא מאמינות רגע ביכולת שלנו לקדם מדיניות שאינה מבוססת נתונים. כל עוד לא נבין מה קורה בשטח, לא נוכל לעשות את זה.

כן, אין בעיה, אבל כבר שנתיים וחצי היא שרה שם. מה תכלס? שנתיים וחצי מודדים נתונים?

לא, אבל יש לזה גם תוצרים. רגע, אני אסביר.

תני לי תוצר אחד.

קודם כל, הסיפור הזה של הסקר נותן לנו אינדיקציה של מה שקורה בשטח ושאנחנו לא מתבדות.

נעשה סקר?

כן, יש סקר, ובשמחה הם גם פרסמו את התוצאות שלו, ועכשיו הוא עובר גם תהליך של מהלך שני. הרשות לקידום מעמד האישה, מתוך הבנה שהיא נדרשת לנתונים, וזו אגב קריאה משותפת, וזו הזדמנות טובה גם להגיד את זה, מכוון אלימות מגדרית ביחד עם הלמ״ס, שזה גיים צ'יינג'ר גם ברמה הארצית וגם ברמה הבינלאומית, שמאגד נתונים ממשרדי ממשלה וארגוני חברה אזרחית, מתוך הבנה שאחוז מסוים מדווח למשרדי ממשלה, ולרוב מטופל ביחידות האזרחיות יותר. וזה מחוון שקורה לכל משרדי הממשלה והאנשים הרלוונטיים.

אז יש את זה?

הוא עומד, קיים, בועט, עושים בו שימוש. הראינו לכם את זה בהשקה בסבב הקודם, אתן מוזמנות להיכנס אליו כל שני וחמישי. אתן תראו בו נתונים אגרגטיביים שמראים גם את סוגי הפגיעה, גם את מרחב הפגיעה. אנחנו בשיתוף פעולה עם הלמ״ס, שזה הגורם המקצועי שרלוונטי לנו. כל המידע נאסף על ידם, מטויב בהתאם, ואחר כך מוזן לתוך מערך דיגיטלי שאנחנו מלוות באדיקות רבה. אוטוטו ייכנסו נתונים חדשים, אפרופו הוועדה הבין-משרדית, שיתוף פעולה בין משרדים, נתונים שיגיעו ממשרד הרווחה, נתונים שמגיעים מהמשטרה, נתונים שמגיעים ממשרד הבריאות.

כבר יש?

משרד הבריאות ייכנסו, המשטרה והרווחה כבר בפנים מתוך הסקר. יש לנו כמה גופים.

אז למה נאמר שאין את המידע הזה?

איזה מידע?

לפי פילוחים.

לא, אני רואה את המחוון הזה, אבל זו לא המשטרה.

הנתונים שמגיעים מהמשטרה הם על נתוני רצח. הם הגורם המוסמך שאנחנו לוקחים ממנו את המידע ומזינים את הנתונים שלהם למערכת.

איזה נתונים יש לך מהמשטרה, נגיד? איזו שנה?

הנתונים שמופיעים בתוך המחוון הם משנת 2021 עד 2024-2023. אנחנו אוספים אחורה וקדימה.

יש לך את 2024?

לדעתי כן, אני יכולה להסתכל.

אז אולי תשלחי לממ״מ.

בשמחה.

זה נתונים רק של רצח. אין פילוחים.

מאיזה נשק וכאלה, אין?

לא, זה נתונים שאנחנו עובדים עליהם כדי להכניס אותם.

המחוון הזה יעבור עדכונים?

הוא כל הזמן עובר עדכונים. הוא גם הולך להיות מפותח.

ברור שאין מספיק פילוחים, היום המשטרה לא מעבירה מספיק פילוחים.

ככל שיעבירו לנו יותר מידעים, המערך הזה ילך ויפתח ויתפתח טכנולוגית. זו המהות שלו. בסוף נרצה לתת באמצעות הכלי הזה מערך הרבה יותר רחב שייתן מענה לכל הפילוחים וכל הנתונים ושכולם יוכלו להיעזר בו. גם הוועדה פה שותפה, בנושא של הדיווחים של המוסדות להשכלה גבוהה על מניעת הטרדות מיניות, גם הנתון הזה ייכנס לטובת העניין ונוכל לראות את הנתונים בהקשר הזה.

חשוב להגיד שמבחינתנו הקריאה כאן, וזו גם קריאה לכל מי שיושבות כאן, העברת המידע והנתונים היא מאוד קריטית. בסוף השקיפות של המידע תשרת אותנו הלכה למעשה, איפה אנחנו צריכות לשים את האצבע, במה אנחנו צריכים רגע לתת את המענה לטובת העניין, כדי שנוכל לייצר פעילויות ברמת השטח.

תודה אושרה, אני חייבת להתקדם. רוני מהסיוע, דיברת, את רוצה להוסיף עוד משהו?

רק לציין שנעשות כל הזמן הכשרות בתחום הזה של אלימות במשפחה לעורכי דין החיצוניים ולעורכי דין הפנימיים בסיוע המשפטי, גם הקורס שנעשה בשיתוף משרד הרווחה, גם קורס שנעשה בהקשר של ייצוג גברים במעגל האלימות. ועבודה בשיתוף פעולה עם כל הארגונים הרלוונטיים, עם ארגון אלומה, עם המרכזים. ובאמת כל הזמן מנסים, יש הרבה מאמץ להעלות את המודעות לכלים הקיימים ולהעלות את המודעות בייצוג של הפונים אלינו, כדי ליישם באמת את מה שאפשר.

בסדר. אתם צריכים לעשות עבודה רצינית מאוד בנושא של האיזוק האלקטרוני. זה לא רק המשרד לבט"ל, שהוא לא עושה כלום, אבל זה תפקיד שלכם. חייב. לא יכול להיות שיש נתונים כאלה נמוכים. סתו, בונות, קדימה. שתי דקות ארגונים חברתיים. אני נותנת לכולם, גם את תדברי. בבקשה.

תודה רבה. בנובמבר האחרון ישבנו פה כולנו ביחד ביום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. ישבנו כולנו והזהרנו, אם לא תהיה פעולה מיידית, נשים יירצחו. ועכשיו אנחנו רק במחצית של שנת 2025 וכבר 17 נשים נרצחו, 18 נאמר פה, מתחילת השנה. ובשבוע האחרון, כמעט בכל יום, אנחנו מעדכנות את המספר הנוראי הזה.

אני רוצה שנבין קצת את הסיפורים מאחורי המספר הזה לעומק. שתי נשים הועלו באש. אלמונית מבת ים נשרפה למוות על ידי בן זוגה לעיני בתה בת הארבע. איסלאם טוויל נשחטה בזמן לידת בנה ואז נשרפה גופתה. בכללי, ארבע נשים נרצחו לעיני ילדיהן. לשתי נשים הוצע ללכת למקלט, אבל האמון שלהן ברשויות כבר נשבר והן סירבו, כי הן חשות את האמת המרה. המדינה לא באמת כאן בשבילן, ואי אפשר לסמוך עליה.

אנחנו לא מדברות על טרגדיות אישיות ולא על אלימות במשפחה. זו אלימות של גברים כלפי נשים. אלו לא מקרים בודדים ולא תופעה שצצה משום מקום. זו תוצאה של מדיניות מכוונת שמפקירה נשים ויוצרת כשלים מערכתיים. מדיניות שמאפשרת למערכת טיפול הנפש בישראל לקרוס, לנשים קוראות לרווחה להירצח למרות התרעות קודמות, לילדים לראות את אימא שלהם ניצחת מול העיניים שלהם. לגברים אלימים להחזיק נשק ברישיון ולירות בבת הזוג. כי השר לביטחון לאומי מחלק נשק, אבל לא מחלק הגנה.

אין סנכרון בין המערכות, אין יישום של חוק האזיקונים, אין תוכנית חירום, אין לקיחת אחריות. מה כן יש? נשים שזועקות לעזרה, שמדממות ונרצחות במרחבים שאמורים להיות הכי מוגנים עבורן. ושוב, רק אנחנו כאן, בעיקר נשים. אין כאן חברי כנסת גברים, חוץ מסגלוביץ', הצדיק בסדום שמגיע לכל הדיונים כמעט בוועדה.

ובעיקר אנחנו, הנשים, זועקות את הזעקה שלהן, דורשות את מה שמזמן היה צריך להיות מובן מאליו, שלילת רישיונות נשק מגברים אלימים, כלים אמיתיים ותקציבים ייעודיים לטיפול בגברים אלימים ולהגנה על נשים, ייצוג נשים בכל מקום שבו מתקבלות ההחלטות על החיים שלנו.

אנחנו כאן כי יש נשים שלא כאן יותר, כי יש ילדות וילדים שראו את האימא שלהם נרצחת מול העיניים שלהם, כי לא עשינו מספיק. הממשלה לא יכולה להמשיך להפקיר אותנו. השר לביטחון לאומי חייב להתעורר עכשיו, כי דם נשים אינו הפקר. תודה רבה.

תודה רבה. נורית, בבקשה.

שלום לכולם, שמי נורית לוי. תודה למירב בן ארי. אני הקמתי מיזם שנקרא 'איתך לאורך כל הדרך', יחד עם קבוצת נשים מתנדבות, שהמטרה היא ללוות נשים שיוצאות מהמקלט. שמענו כמה רמת האלימות עלתה, יש הרבה נשים שהן בפוסט טראומה. והמיזם בעצם מכין מנטוריות שעוברות הכשרה של מספר חודשים על מנת לקבל כלים וללוות את אותן נשים שהן כל כך בודדות עם מעט מאוד כלים להישרדות. במקלט הן מקבלות באמת המון תמיכה, וכשהן יוצאות מתחילה הבעיה, והרבה נשים גם חוזרות.

אנחנו עובדים עם משרד הרווחה שנותן הרצאות, עם משרד מעמד האישה, זה לא מספיק. והפנייה שלנו אליכם, אנחנו עובדים עם לא לאלימות, עם ארגונים בארץ, זה בעצם מנגנון רוחבי. אם אתן שומעות על נשים שזקוקות לליווי, יש לנו אתר – איתך לאורך כל הדרך, ונשמח על שיתוף הפעולה. תודה רבה.

תודה, נורית, וזו יוזמה מבורכת וחשובה. מאופק נשי, בבקשה.

תודה רבה. שמי ענבל פרן פרח, אני המנהלת של אופק נשי. זו דירת חירום והוסטל לנשים במעגל הזנות בחיפה.

הייתי שם.

היית אצלנו, אני יודעת. האמת שהגעתי היום לכנסת בלי להתכוון, כי בעצם כבר עשרה חודשים משרד הרווחה לא מעביר לנו את התקציבים שמגיעים לנו. הוועדה היום היא על דרכי הטיפול של משרדי הממשלה. אנחנו מסגרת של הלנת חירום שהיא חלופת רחוב, אלה נשים שהיו אמורות להיות ברחוב והן אצלנו.

למה אבל? למה הם לא מעבירים?

אני לא עד הסוף יודעת. התירוץ הוא תירוץ, האמירה שלהם זה שזה עניין בירוקרטי שלא דיווחנו כמו שצריך. דיווחנו, העברנו את כל הדיווחים יותר מפעם אחת. הבטיחו לנו שהכסף יעבור והכסף לא עבר, ואתמול התבקשתי להוציא מכתבי הזמנה לשימוע לקראת פיטורים לכל העובדות שלי. המשמעות של זה אומרת שהנשים האלה שנמצאות בחלופת רחוב ייזרקו לרחוב, שהמענה היחידי שקיים בצפון לנשים במעגל הזנות ייסגר וש-16 עובדות ילכו הביתה.

את יכולה לשבת איתה בסוף הדיון ולהבין על מה מדובר?

אני אגיד, זה מינהל אחר, זה מינהל שלם.

אבל את יכולה לחבר אותה, כי בסוף אנחנו לא רוצים שהנשים האלה ילכו לרחוב. אם היא כבר הגיעה לפה, אז חבל, את מכירה את האנשים יותר טוב ממנה. אני יכולה לפנות לשר, אבל נראה לי בואו ננסה משהו לפני כן.

אני אנסה לעזור במה שאני יכולה.

ואם לא תצליחי, אני רואה שרעות כבר מסמסת לי ללא הרף.

נכון, כי כולם בעצם יודעים שהכסף לא עובר, ואומרים שהכסף יעבור והכסף לא עובר, המשכורות צריכות לצאת מחר.

היה לי פעם יו״ר ועדה, קוראים לו יעקב מרגי, כשהייתי זה, הוא אמר לי מירב, תפרשי בשיא. הנקודה ברורה. אני מבקשת מענבל, ואם זה לא מסתדר, אנחנו נפנה לשר. בסדר? את לא תישארי לבד.

מעולה, תודה רבה.

טוב שבאת גם לדיון. ויש לי את יובל, שהיא דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית, ובאה לפה במיוחד. בבקשה, יובל, שתי דקות, קדימה. אנחנו מקשיבות לך.

אהלן, זה חשוב וטוב להיות פה.

באיזו כיתה את?

אני בכיתה י"א מחיפה.

איזה בית ספר?

ליאו בק. אנחנו כמועצת התלמידים והנוער הארצית מייצגים את כל בני ובנות הנוער במדינת ישראל. והנושא הזה באופן ברור קשור ורלוונטי מאוד גם אלינו, מהחינוך, ואיך אנחנו יכולות להתמודד כשקורה משהו, איך אני מזהה שחברה שלי או שמישהו במצב של מצוקה. ומי באמת שאנחנו מכירים שבסיפורים של נשים, שבמצב כזה הרבה פעמים יש ילדים, שבתוך מערכת החינוך, שבתוך המסגרות הקיימות.

זה משהו שפחות הייתה לו התייחסות פה, שזה חינוך. חלק מהדבר הזה הוא חינוך. למדינת ישראל יש גישה כמעט לכל בני ובנות הנוער מתחת לגיל 18, דרך מערכת החינוך שאנחנו מחויבים להגיע אליה כל יום. נכון וראוי, יש תוכניות, יש התייחסות למיניות בריאה וכו'. חלק מהנתונים והתוכניות והדרכים להתמודדות שאני שמעתי פה, אני לא מכירה מבית ספר, למרות שזה יכול להיות רלוונטי, וחשוב שאני אכיר, וחשוב ששאר תלמידות או תלמידי ישראל יכירו.

בתוך כל הדיון הזה שהוא חשוב, ויש פה סיפורים ספציפיים ונתונים ספציפיים, כן חשוב לזכור את הדור הצעיר שצריך ללמוד, שאנחנו לא רוצים להמשיך לאותה סיטואציה עוד כמה שנים, ושחלק מהטיפול צריך להיות דרך מערכת החינוך, שהמידע הזה יהיה מונגש לבני ובנות הנוער עכשיו.

תודה. הנה בדיוק בשביל זה, איך אני לא ראיתי אותך עם כל התלתלים? התחבאת לי, איריס. בדיוק הזמן שלך.

אני איריס מנדה בן יעקב, ואני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער במשרד החינוך. אני לא יודעת בת כמה יובל, באיזו כיתה את יודעת?

י"א. כן, שאלתי אותה, מליאו בק בחיפה.

זהו, כי זה קצת מוזר, אבל בסדר, אני כתבתי את בית הספר. בכל מקרה, אנחנו חלק מהוועדה הבין-משרדית, ואנחנו באמת עסוקים בשאלה של איך לבצע תוכניות מניעה בתוך המערכת, כי החלק שלנו, אנחנו אחראים על מודעות והסברה. ובתוך מיניות בריאה, כמו שיובל אמרה, בתוך התוכניות שלנו, אנחנו שזרנו איזושהי תוכנית מורחבת לכיתות י"א, שעוסקת בכל המרכיבים שהחלטנו יחד עם הרווחה שהם חשובים להסבר.

ואז בתוך התוכנית אנחנו למעשה לקחנו תוכנית שהייתה תוכנית ישנה ועדכנו אותה, וממש כתבנו אותה בו זמנית לכל המגזרים, שעוסקת בנורות ירוקות בזוגיות, בתקשורת, בפתרון קונפליקטים, בשליטה בכעסים, במעגל האלימות, בהתמודדות עם פרידה מקשר. ואנחנו גם מנחים את קבוצת השווים, במידה והם נתקלים בזוגיות אלימה, מה הם צריכים ויכולים לעשות.

הוועדה הבין-משרדית העבירה לנו תקציב לממן מטמיעות שלמעשה עובדות במחוזות השונים, והמטמיעות האלה אחראיות, יחד עם המפקחות, שהתוכנית הזאת תקרה בבתי הספר בכיתות י"א. אנחנו גם עוקבים אחרי זה. יובל, כתבתי את השם של בית הספר כדי לברר.

אני אדגיש שקיימות תוכניות, גם אני עברתי תוכניות. יכול להיות שצריך גם עבודה מולנו, מול מועצת התלמידים ולהבין רגע מה קורה, אבל עדיין חלק מהמידע חשוב.

אנחנו בקשר איתכם, דרך אגב, עם רוני. אני רק רוצה להגיד שהתוכנית הזאת כוללת סרטונים וכוללת באמת חומרי הסברה מעולים שפיתחנו בשנים האחרונות, כדי באמת לאפשר לצוותי החינוך להעביר את התוכנית במיטבה, וכמובן לפעול לצורך פעולות הסברה.

בנוסף, אנחנו גם מנחים מורים לאיתור וזיהוי ילדים בסיכון, וכמובן יש לנו גם מדיניות שמתייחסת לחובת יידוע. ברגע שיש יועצת או צוותי חינוך מזהים משפחה שמופעלת באלימות, אז הם כמובן מיידעים אותם בנוגע למרכזים לאלימות במשפחה, ומשכנעים אותם, ומנסים לעזור להם באמת לפנות ולקבל עזרה. יש את הקו של הרווחה 118, שהם נעזרים בו, אנחנו ממש מפיצים את זה לכל המערכת, וכמובן ביום הבינלאומי לאלימות נגד נשים אנחנו פועלים ביחד גם יישובית בנושא.

תודה. אם את שם, אני מאמינה שאתם פועלים. גם טוב לדעת שלפחות הוועדה הבין-משרדית ממשיכה להתכנס או עושה את דבריה. ורד, מרכז רקמן, רוצה להתייחס? תודה.

עו״ד ורד בר ממרכז רקמן, תודה רבה. קודם כל, תודה באמת על הדיון החשוב הזה, זה שיש מי שעוסקות ומנסות לקדם את הנושא של אלימות במשפחה, של מניעת אלימות במשפחה. אני רוצה לחדד משהו חשוב. באמת, אנחנו עושות את הדיון הזה בעקבות גל הרציחות שהיה פה בשבועיים האחרונים, אבל רצח זה הקצה של חיים באלימות במשפחה.

כשיש רציחות, החברה כולה זועקת, כפי שבאמת חברת הכנסת אמרת בתחילת הדיון, על איך פתאום החברה, והשכנים זועקים. אבל זה באמת הקצה של שנים, של חיים שלמים באלימות, והתפקיד שלנו כחברה זה למנוע את האלימות הרבה לפני.

למדתי מכם את המילה – דינמיקה של אלימות.

נכון, דינמיקה של אלימות. התפקיד שלנו זה למנוע את זה קודם כל בשביל הנשים החיות שלא יחיו באותם חיים זוועתיים, ובטח כדי למנוע את הרציחות. ממשלת ישראל קיבלה החלטה מודעת שלא להצטרף לאמנת איסטנבול. אמנת איסטנבול זאת אמנה שבעצם מתווה מפת דרכים מלאה והוליסטית איך למנוע, למגר ולפעול נגד אלימות במשפחה.

ממשלת ישראל קיבלה החלטה שלא להצטרף, ואמרה שלא צריך את האמנה כדי לעשות את אותם צעדים. אז עכשיו זה התפקיד של הממשלה לקיים את ההבטחה שלה ולהילחם, וליצור לעצמה את מפת הדרכים איך היא פועלת למיגור התופעה הזאת.

אני יכולה למנות כמה צעדים מיידיים, אני אגיד את זה ממש בקצרה, הצעדים שבינינו הם הכי דחופים לבצע. קודם כל, הדבר הראשון והכי מיידי, להגדיר מהי אלימות במשפחה. אין היום במדינת ישראל חוק שאומר מהי אלימות במשפחה. מדברים פה על סקרים, מדברים פה על נתונים. איך בכלל אפשר לאסוף נתונים אם אנחנו לא יודעים מה זו אלימות במשפחה, אם אין לנו הגדרה אחת ברורה?

יש הצעת חוק שחברת הכנסת בן ארי, יחד עם יו״ר הוועדה, הגישו, הניחו, זה כבר אפילו הגיע לוועדת השרים, ויש התנגדות של משרדי ממשלה. אותם משרדים שיושבים פה ומדברים על הצעדים שהם נוקטים כדי למנוע אלימות במשפחה, מתנגדים לכינון הגדרה אחת גורפת בחקיקה, תחת כל מיני טענות כאלה ואחרות.

אני מציעה לך, אנחנו לא יכולות להיכנס עכשיו לכל, אין לנו זמן כי אני עוד חמש דקות חייבת לסיים את הדיון. זה לא הזמן, אני מבינה, אני גם נותנת את הזמן המדויק לכל אחד. אני לא יכולה להיכנס עכשיו לכל האירוע. משפט אחד וזהו.

חייבים לתת סיוע משפטי לנשים נפגעות אלימות דרך הסיוע המשפטי, כדי לאפשר להן לצאת ממעגל האלימות. זה צעד נדרש. דיברו פה על זה שמשרד הרווחה חייב להפוך להיות חלק מהגורמים המאשרים את רישיונות הנשק, מה שהיום הוא לא עושה. דיברו פה על האיזוק האלקטרוני והתבקשה העמדה שלנו והתגובה שלנו.

אני אגיד שאלינו פונות נשים, ואנחנו אלה שמספרות להן שיש את האפשרות הזאת. לא יכול להיות. אנחנו, היכולת שלנו להגיע היא מוגבלת, זה רק למי שפונות אלינו לבקש ייעוץ. חייבים שזה יהיה כלי רחב שכל הנשים ידעו ויכירו. אני רק אגיד שמדי שנה פונות מאות נשים בעקבות הפרת צווי הגנה לבתי המשפט.

תודה רבה. איריס, בבקשה, אימהות בחזית.

עו"ד איריס שפירא, אימהות בחזית. אני גם בבונות למען ההגינות. לפני חצי שנה ישבנו פה באותו דיון על אותו נושא, ומנכ״לית המשרד למעמד האישה סיפרה בהתלהבות שהם הקימו פיילוט של תוכנית, אחרי רבע שעה בהתלהבות. הבנתי שהם רק אוספים נתונים. מאיפה אספו את הנתונים? מפורום מיכל סלע, מפורום של ארגונים אזרחיים.

אנחנו חצי שנה אחרי, הם עדיין לא צירפו את המשטרה, לא צירפו את הרווחה. לא הבנתי מה האירוע, מה המחוון, מה עשינו עם מספרים נתונים בחמש דקות. לא הבנתי את האירוע של המחוון, וצריכים לשבת בדיון אחד של הוועדה הבין-משרדית, ואומרים כולם נותנים את הנתונים, למחרת יש נתונים באתר. סיימנו את האירוע.

זה נתונים מאוד כלליים, זה לא משהו שאפשר להוציא ממנו.

יש פה עשרות ארגוני רווחה שאוספים שנים, כולל שדולת הנשים, כולל פורום מיכל סלע, מכל מיני ארגונים, אם רק ירצו לעשות. זה הנתון הראשון שהיה צריך להיות לפני חצי שנה. ומה עושים? איפה התוכנית האסטרטגית למנוע את האירוע הזה? קמים בבוקר, ומה אתם עושים? נרצחות פה כל יום נשים. אז אחת היא חדשה בתפקיד, והשנייה התחלפה, וזה נשמע כמו תירוצים. נרצחות פה נשים על בסיס יומי.

אם אתם לא קמים עם זה בבוקר, ובתור אג'נדה אנחנו צריכים לשנות את זה, זה לא יקרה. זה חינוך מגיל קטן גם על האלימות, גם על הזיהוי. ושוב, פורום מיכל סלע יש לו תשע נקודות, זרקורים, מה נחשב אלימות, וזה לא חייב להיות שהוא מכה. יש כל כך הרבה סוגי אלימות – התנהגותית, נפשית, כלכלית.

הנערות צריכות לדעת מזה. הנשים צריכות לדעת שזה קיים, שהן בתוך זה. וזה חינוך, וזה תקציב לפרסום. אתם רוצים שיתוף פעולה? אנחנו פה, אבל אנחנו לא יכולים, לא ייתכן שיפריטו את כל המדינה. לא תהיה משטרה, מחלקים נשקים, המשטרה והרווחה לא פותרים אלימות או רציחות נשים, אז אתם אומרים שהחברה האזרחית תעשה את זה.

תודה רבה. מאירה, בבקשה, נעמ"ת.

עו"ד מאירה בסוק מנעמ"ת. לי יש רק הערה, והערה למשרדי הממשלה. כאן יושבים כל המשרדים, ראיונות. אני הייתי בשני דיונים בשבועיים האחרונים, שהמשרד לביטחון לאומי פלוס המשטרה העבירו חוק, ואני הייתי היחידה שהתנגדתי לו לתת את הנשקים הביתה.

משרדי הממשלה, אתם מדברים על מניעה, אבל בדבר הכי חשוב אתם לא הייתם. למה הסכמתם שייקחו נשקים הביתה? אנחנו דיברנו על זה שיש אקדח על השולחן, זה לא משנה אם ירצחו או לא ירצחו, הוא קיים, ואתם כולכם, אף אחד לא היה. המשרד לביטחון לאומי העביר את זה תוך חמש דקות, כולל המשטרה.

חוק שאנחנו ניסינו, כבר ב-2017 אמרנו שהמאבטחים לא ייקחו את הנשק הביתה. שום כלום. תוך חמש דקות העבירו חוק כזה. משרדי הממשלה מדברים על מניעה, למה לא התנגדתם שייקחו את הנשק? למה לא התנגדתם שייתנו כל כך הרבה נשקים? אני לא מבינה.

השר מתגאה בחימוש האוכלוסייה האזרחית.

לא, הוא לא באירוע בכלל.

בסדר, אבל לא יכול להיות שחוץ מהחברה האזרחית, משרדי הממשלה, מעמד האישה, משרד הרווחה, למה הם לא באים ואומרים לא, אל תיתנו? זה דבר מדהים.

תודה. בבקשה, רוחמה.

תודה. קודם כל אני רוצה להתייחס לסוגיית גברים אלימים מתמודדי נפש, כלומר גברים שהם גם מתמודדי נפש וגם גברים אלימים, שיש מצבים שהגבר האלים הוא לא מספיק חולה בשביל להיות באשפוז כפוי ולא מספיק בריא בשביל לעמוד למשפט. והגברים האלה מסתובבים חופשיים, וזאת בעיה שנשים נרצחות.

עכשיו, הדבר השני שאני רציתי להעלות כאן, עומד להיכנס לתוקף חוק ב-2 ביולי לגבי כלבי סיוע. ובעצם נשים נפגעות אלימות, אלה שיש להן כלבים של פורום מיכל סלע, כלבי הגנה, או כלבים של מוגנות כמו במקרה שלי, שהכלב הקטן שלי הוא כלב שהוא חלק מתוכנית המוגנות שלי, לא יוכלו להיכנס לשום מקום עם החוק החדש הזה.

גם ככה מנסים למנוע, מנסים לעזור לנשים נפגעות אלימות, אז למה לפגוע בנשים נפגעות אלימות עוד? למה? אין פתרון, אין אפילו ועדת חריגים שניתן לפנות אליה עם המקרים האלה. הכלבים האלה לא מוגדרים בתוך החוק של כלבי הסיוע. וכשאני פניתי באופן אישי למאלפות מהעמותות שמותר, שהן אלה שאמורות להכשיר את כלבי הסיוע, אז אמרו לי הכלב שלך לא יעבור את המבחנים. סליחה שאני ככה, אבל זו לא רק אני, זו קבוצה.

תודה, אני אבדוק את זה. כן, שושנה, בבקשה.

ראשית כל, תודה רבה שעמדת במילה שלך, ואני רק רוצה להתייחס למה שנאמר פה. הייתי יועצת חינוכית בעברי, וכשהתחיל הפרויקט של כיתות י"א, אני הייתי בהשתלמות הראשונה, ואני זוכרת שאני ישבתי בהשתלמות הזאת, במפגש הראשון, וסעיף אחרי סעיף אחרי סעיף אני הבנתי שאני במקום הזה. לא יכולתי לחזור הביתה. נהגתי, אני חושבת על 30 קמ״ש. אני גרה באשקלון. גם הנושא של מכון רקמן, הייתי בין הראשונים שפניתי אליו.

אני מבקשת להעלות על סדר היום את המקרה שלי. אני מניחה שיש הרבה נשים שנרצחות אבל הן לא נכנסות לסטטיסטיקות משום שמפעילים עליהן אמצעים אחרים. הן מקבלות התקפי לב, אירועים מוחיים. יש לי עדויות מבתי חולים על ניסיונות לרצוח אותי לאורך השנים. הגשתי שלושה בג"צים, הגשתי ערעורים על הבג"צים, זרקו אותי. הם אפילו לא כיבדו את עצמם. תתייחסו במשפט או שניים, מכבד את עצמכם, אלה שיושבים שם בטופ.

אני הייתי נקייה ואני נקייה. אני מ-2007 מנסה להתגרש, מ-2009 ניסיתי ברבנות, הבנתי שעושים ממני צחוק. אמרתי, אוקיי, אני אגש לבית המשפט, יש לי זכויות. היום ניתן את הרכוש לממש לפני הגירושים. ואז נכנסתי, רבותיי, לבור מלא עקרבים ונחשים. זה חשוב.

אני חייבת להגיד לך משהו. אם תרצי, נדבר, נתייחס למקרה שלך. זה לא מתאים לדיון בוועדה. אנחנו גם לא נכנסים כאן לפרטים אישיים ולא לפרטים אישיים.

לא, זה לא פרטים אישיים, זה פרטים לאומיים. אם שופטת עושה יד אחת עם עו״ד מורן סמון, והשופטת רותם קודלר עיאש, במשך שישה דיונים, ומנסים להפעיל עליי כל מיני תרגילים של לעשות אותי משוגעת ולהפעיל עליי אפוטרופסות לדין, לא משנה, מזל שיש לי יכולת לקרוא ולהבין ולשבת בספרייה של משפטים כדי שיכולתי לענות. רבות הנשים שלא היו מסוגלות לעמוד במה שהן עברו. יתרה מכך, אני עדיין בסכנת חיים, אני במעקב 24/7, גם בשירותים אגב. אני מנותקת, ניתקו אותי מהמשפחה שלי מיידית בדיון הראשון.

טוב, אני מתנצלת, אנחנו לא יכולים לפתוח את הוועדה. תודה רבה, גברתי. אני מצטערת, אני לא יכולה. אני מבקשת, נתתי לך לדבר, אני רוצה לסכם את הדיון.

רבותיי, צר לי מאוד שזה מה שמאפשרים לאישה שבמשך מעל עשר וחצי שנים ניצודה.

סליחה, זה מפריע לי.

וכל הזכויות שלנו נמחקו לגמרי. אין לי זכות לחיות, בעלי לקח את הרכוש שלי.

תוציאו אותה, בבקשה. גברתי תצאי בבקשה מהדיון. תצאי, אני מאוד מצטערת, זה לא מתאים. אבל אי אפשר להיכנס לדברים פרטיים כאן.

לא פרטיים.

לא, אבל זה רק הנושא שלך. זו פניית ציבור. אם את צריכה עזרה, נסייע לך. גברתי, נתתי לך לדבר, כיבדתי אותך, תצאי בבקשה. מה זה הדבר הזה? אני רוצה לדעת את השם שלה בבקשה, ומי הכניס אותה לכאן. אני מצטערת, את בסדר? יופי. אני מתנצלת. זה דיון חשוב, ואני מצטערת שהגענו בכלל למצב הזה.

אני מודה למשרדי הממשלה, ובמיוחד לארגונים החברתיים שפועלים ללא הרף להציל נשים. אמרה, ובצדק, מירי רקמן, זו דינמיקה של אלימות, ואני לוקחת את המשפט הזה איתי לכל מקום. בסוף זה מסתיים ברצח, אבל יש כאן עוד מאות אלפי נשים שחיות בדינמיקה של אלימות מינית, מילולית, פיזית, כלכלית.

אנחנו נרצה לקיים כאן דיון המשך, ובעיקר שיתמקד בוועדה הבין-משרדית. לדעתי זה נושא שצריך לפתוח אותו באופן גורף יותר ולהבין מה המשמעות, כי אם יש משהו שעובד זו הוועדה הבין-משרדית, כי כל השאר לא נראה שמשהו זז במשרדי הממשלה.

אני אמרתי את דעתי למירי, אני אומרת את זה גם לנציגה של הוועדה לבט"ל, יש לכם כאן נתונים שהם קטסטרופה לאומית. אם לא תתעוררו, רצח האישה הבאה יקרה, איך הם אמרו לי פורום מיכל סלע? כל חמישה ימים. מי תהיה האישה הבאה? גם המשטרה צריכה לבוא ולהגיד ולתזכר נשים עם צווי הרחקה. אני אבדוק את זה, כמו שאמרתי למטי, גם מבחינת חקיקה אם אין ברירה, אבל תזכורת של העו"ס בקהילה.

יש לכם את היכולת, אתם אחראים במשרד לביטחון לאומי למנוע את הרצח של האישה הבאה, זה התפקיד שלכם. נכון שמשרד החינוך עושה תוכניות, ומשרד הרווחה, והמשרד לקידום מעמד האישה, אבל בסוף מי שמקדם, ובמשרד הרווחה בטח, מי שאמור למנוע את הרצח של האישה הבאה זה המשרד לביטחון לאומי.

וכרגע, במשך שנתיים וחצי ביקשתי להבין איזו סיעה, אומרים לי חדרים חמים, שבמקרה הזה אני עשיתי. ואומרים לי איזוק אלקטרוני, ובסוף יש רק 15 נשים עם איזוק. משהו לא עובד. עכשיו, גם אם הוא לא אכפת לו, יש שם נשים בתפקידי מפתח, הן אמורות להוביל את זה.

בסוף הצוותים המקצועיים הם אותם צוותים מקצועיים. מה שהשתנה זה השרים, והשרים כושלים במדיניות.

אני רוצה להגיד לכם, כשאנחנו רואים את זה במשרדים אחרים, שיש צוותים טובים, אפשר לקדם מדיניות. אני מצפה מכאן, אני אבקש מיו״ר הוועדה לקיים כאן דיון המשך בעיקר על הפעילות של הוועדה הבין-משרדית. אני יכולה להגיד לכם שגם יו״ר הוועדה בפועל, פנינה, וגם אני וגם חברות הכנסת, בעיקר מטי שנשארה פה לאורך כל הדיון, אנחנו מאוד מחויבים לנושא, אנחנו לא מתכוונים להרפות.

ואתם צריכים לבוא ולהציג תוכנית איך מונעים את הרצח של האישה הבאה. זה קודם המשרד לביטחון לאומי, אבל בטח שגם האחריות של הוועדה הבין-משרדית, שאני מאוד מצפה לראות כאן דיון המשך, שבו יבואו נציגים ויסקרו בפנינו.

אני שוב מודה לארגונים החברתיים שפעילים. אני חייבת לסיים את הדיון. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:02.