פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



43
ועדת משנה להגות יהודית במערכת החינוך
09/06/2025



מושב שלישי



פרוטוקול מס' 6
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, תרבות והספורט
להגות יהודית במערכת החינוך
יום שני, י"ג בסיון התשפ"ה (09 ביוני 2025), שעה 12:30

הצגת הרפורמה במקצועות תומכי זהות במערכת החינוך וכלים לפיקוח על תכני הלימוד, בהשתתפות שר החינוך

חברי הוועדה: גלית דיסטל אטבריאן – היו"ר
סימון דוידסון
מיכל מרים וולדיגר
משה טור פז

אביחי בוארון
חילי טרופר
מירב כהן
יוראי להב הרצנו
גלעד קריב

שר החינוך יואב קיש
איל בן זקן - משנה למנכ"ל משרד החינוך

טלי יניב - יו"ר מזכירות פדגוגית, משרד החינוך

אושרת לוי - מנהלת אגף פרויקטים ושיתופי פעולה, הרשות לזהות לאומית יהודית, משרד ראש הממשלה

עינב דלה - סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית

שירי קידר - חברה, הנהגת ההורים הארצית

אור שמיסיאן - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

אפרת לופו - רכזת קשרי ממשל, חותם-יהדות על סדר היום

גור רוזנבלט - סמנכ"ל ומנהל מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

לאה אהרוני - מנכ"ל עמותת אנשים משלנו

סמדר מורס - מנהלת בית ספר, ארגוני מנהלים

מרדכי בן חמו - חוקר, אוניברסיטת בן גוריון

עמיהוד אמיר - יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני

טל גרינפלד - ראש תחום חינוך, מרכז יכין למחקרים אסטרטגיים

נגה ארבל - ראש תחום מדיניות יישומית, מרכז יכין למחקרים אסטרטגיים

צבי שלם - חוקר, מרכז יכין

רווית אקשטיין - מובילת חזית החינוך, אימהות בחזית

חני ממרם - סמנכ"לית חברה וממשל, אליאנס-כל ישראל חברים

לי הופמן אגיב - מייסדת, הורים נגד כפייה בחינוך

דולב דוידוביץ - מרצה להגות יהודית לציבור חילוני אקדמאי

מיכל הלפרין - מורה במערכת התיכון הממלכתי

דלית סוטר - יו"ר פורום קפה שפירא

ענת שתיוי - אמא לילדים במערכת החינוך הממלכתי

איילת סמוליאר - רכזת חינוך, הפורום החילוני

איתמר קרמר - משמר החינוך הממלכתי, מנהל בחינוך הממלכתי

יותם ברום - מנכ"ל פנים - איגוד ארגוני יהדות ישראלית

אופק מאיר - מנכ"ל מרכז חינוך ליאו באק

נועם פרייס - המרכז הרפורמי לדת ומדינה

יובל גת - הורה

אתי דנן

סמדר לביא, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



הצגת הרפורמה במקצועות תומכי זהות במערכת החינוך וכלים לפיקוח על תכני הלימוד, בהשתתפות שר החינוך

צוהריים טובים. ה-9.6.25, י"ג בסיון התשפ"ה, הנושא של הוועדה שלנו היום הוא, תנו לי בתופים, הצגת הרפורמה במקצועות תומכי זהות במערכת החינוך וכלים לפיקוח על תכני הלימוד.

לפני ששר החינוך יגיע לכאן אני רוצה לנצל את הדקות האלה ולומר שבחדר הזה התרחש קסם כפול. אני ביקשתי מיד אחרי התפטרותי מתפקידי כשרה להקים ועדת משנה, כי ידעתי שהמצב של לימודי התנ"ך בבתי הספר הוא איום ונורא. לוועדת משנה אין פסיליטיז, אין לה תקציבים, אין לה כוח אדם. העמסתי על היועצים שלי שגם ככה עובדים מבוקר עד לילה את הוועדה הזו ולאט לאט כינסנו פה אנשים שתרמו בצורה פנומנלית.

בוועדה הזו הייתה נשמה, בוועדה הזו הייתה תחושה של שליחות. אנשים הגיעו לפה מכל קצוות הארץ פעם אחר פעם למען הדבר הגדול והענק הזה והוועדה הזו, הלא מתוקצבת, נטולת כוח אדם, הצליחה לעשות שינוי משמעותי עבור תלמידי ישראל. אני רוצה באמת ברשימה קצרה מאוד, ואני מתנצלת אם אני אשכח, אני רוצה לומר לחברת הכנסת לימור סון הר מלך, שלצערי היא לא פה היום, לדורית יצחק מארגון מאירים, היא לא פה, לסמדר מורס, מנהלת בית ספר שהפכה את המדינה עם אומץ וכנות שאני לא ראיתי כמותן, התרומה שלך, סמדר, היא פנומנלית, אני מורידה בפנייך את הכובע. לנגה ארבל המצוינת שעבדה לפני ומאחורי הקלעים, ליובל גת עם השליחות והעוז והשכל החד לומר את מה שנכון. לצבי שלם, לדלית סוטר המהממת מפורום קפה שפירא, לד"ר מרדכי בן חמו, שהיה פה אחד האנשים שנתנו ותרמו.

לצוות הלשכה שלי, לילדים המתוקים, שלא ראו את המשפחה שלהם בגלל הוועדה הזו שבועות ארוכים, לגלי, לתמיר, לרון, למימי, ליניב, למאור, לעמית ובעיקר בעיקר לדוד חי. הבחור הזה בעשר אצבעותיו הקים פה ועדה, לא ישן, לא הלך הביתה, אשתו כבר לא מאוד מסמפתת אותי, נראה לי, אבל התרומה שלך, דוד, למען תלמידי ישראל היא פנומנלית.

ועוד מילה אחת על הקסם שהיה בחדר הזה, ימין ושמאל ידעו לשבת ביחד, ימין ושמאל ידעו לשים את כל הפלגנות והדם הרע בצד. הוועדה הזו הצליחה לקיים דיון אמיתי, מתוך ההנחה האבסולוטית, שלפעמים אנחנו שוכחים, והיא שכולנו יהודים והיא שהיהדות היא של כולנו.

גילוי אישי, כל כך פחדתי מהתגובה של השמאל על הוועדה הזו, מזה שיגידו הדתה הדתה הדתה, וכל פעם שהגיעו לכאן, גם חברי כנסת מהשמאל, גם אנשים שמייצגים ארגוני שמאל, גם אנשים שמייצגים ארגוני שמאל שמעבירים את ההלכה או את היהדות בדרכם, היה פה שיח מכבד, היה פה רצון קולקטיבי והבנה קולקטיבית, שאף אחד לא התווכח עליה, וזה שאנחנו צריכים להחזיר את היהדות ואת התנ"ך ואת המקרא לתלמידים שלנו ושאנחנו צריכים להילחם בבורות שפשה.

אז כן, השולחן הזה מייצג את מגוון הדעות, יש פה ימניים בלטה כמוני, יש פה שמאלנים כמוהם, אבל בסוף כולנו בחדר הקטן הזה בכנסת, מחוץ למליאה, מחוץ לדרמות, מחוץ למצלמות הטלוויזיה, ישבנו וליבנו ועשינו עבודה בעיניי מצוינת עבור תלמידי ישראל.

כששר החינוך יגיע לכאן הוא יפרוס בפנינו את התוכנית שגובשה בעקבות ממצאי הוועדה. כשהוועדה הזו אמרה שאין פיקוח, השר לקח את זה לתשומת ליבו. כשהוועדה הראתה שאין לימודי תנ"ך בבתי ספר רבים, השר לקח את זה לתשומת ליבו. כשהוועדה הראתה את הרדידות, השר לקח את זה לתשומת ליבו. אני אשב היום אתכם ואקשיב לו רוב קשב, תהיה לכם אפשרות אחר כך לשאול שאלות. אני מבקשת שבזמן שהשר מציג בוועדה כולנו נכבד ונקשיב, נרשום הערות, לא להתפרץ, אחר כך יהיה לכולם זמן, אני מקווה, לשאול את השאלות ולהביע את הדעות שלהם.

בחצי השני של הוועדה היום אנחנו נמשיך. הוועדה, אגב, לא סיימה את דרכה, רחוק מזה, הנושא לא מוצה, רחוק מזה, יש עוד הרבה מאוד מה לעשות, יש עוד הרבה לאן להעמיק, יש עוד הרבה דברים שצריך ללטש וללבן ולהעביר לתלמידי בית הספר בישראל ולכן אנחנו ממשיכים. מיד אחרי שהשר מציג את הרפורמה שהוא עשה בעקבות הוועדה נמשיך לדבר היום על הפיקוח, על התכנים, כי מדובר בשוק פרוץ מאוד.

מכיוון שאני רואה שהשר עדיין לא מגיע אני רוצה לשאול את המוזמנים בעלי זכות הדיבור אם הם רוצים להתחיל ולפתוח בנושא הפיקוח על התכנים, אם יש מישהו שרוצה את שלוש הדקות שלו עכשיו לפני הגעת השר.

אני מורה בבית ספר תיכון ממלכתי, מורה למתמטיקה בתיכון בראשון לציון ואני גם מרצה בפני נערים ונערות על זהות יהודית וכבוד הוא לי להגיע לכאן, אז אני אשמח להתחיל.

מיכל, יש לך שלוש דקות, אם השר יגיע אז פחות אפילו. תמציתי, חד, אני באמת אשמח לשמוע ממורה שנמצאת בתוך בתי ספר ממלכתיים איך זה נראה.

אוקיי. נעים מאוד, תודה על הזכות לדבר כאן, שלום לחברי הוועדה. אולי חלקכם מכירים אותי ממבחן ההורים הגדול, תוכנית טלוויזיה, שם זכינו בעלי ואני להציג את שיטת החינוך שלנו על פי דרך התורה והמצוות. כיום אני באה בכובע אחר, לספר על זה שאני מורה כבר 12 שנה בתיכון ממלכתי במרכז הארץ, מורה למתמטיקה, כמו שאמרתי, וגם לאחרונה מרצה בפני מאות נערים ונערות על זהות יהודית, על תכנים יהודיים.

אני כאן לא כדי לספר לכם תיאוריות, אני כאן כדי לספר לכם עדויות מהשטח, של נערים ונערות, של התלמידים היקרים שלי, של הורים שחושפים בפניי כאב, ואני רוצה להגיד כמה עדויות שנפגשתי בהן בין כותלי בית הספר וגם בהרצאות שלי. תלמיד שאמר לי ששיעורי תנ"ך הפכו להיסטוריה והם רק שעתיים בשבוע והוא לא יודע אפילו מה זה מצווה ומה זה אומר להיות יהודי.

או תלמיד שאמר לי שלא ייתכן שרק במכינה הקדם צבאית במסגרת ההרצאה שלי הוא יודע מה זה ערכים יהודיים, מה זה תורה, מה זה להיות יהודי. נערה שבסוף ההרצאה באה אליי ואמרה לי: אני באה מבית אתאיסטי לגמרי וזאת הייתה השעה הכי משמעותית בחיים שלי, תודה על זה.

אז אני מציגה פה כאב עמוק של דברים שאני נחשפת אליהם יום יום והתלמידים שלי אומרים: זה לא פייר שאנחנו גדלים בבית ספר שאנחנו לא מרגישים שבית הספר הזה שייך ליהדות, אני לא מרגיש שאני לומד בבית ספר יהודי. תלמידים שאמרו לי את זה. הנוער הזה של היום הוא פני העתיד של מחר וזה נוער שאנחנו צריכים להשקיע בו כמה שיותר ולתת לו את כל הערכים והעומק של היהדות כי איך תהיה שייכות אם אין זהות?

אני רוצה לסיים במכתב שכתב הרבי מילובביץ' לנערה ששטחה בפניו את הקשיים שלה וכך הוא אמר: לא קל ללכת נגד הזרם מבלי לקבל עידוד מהסביבה הכללית, עם זאת היהודים היו תמיד בעמדת מיעוט ובכל זאת הצליחו לשמר את זהותם במשך הדורות, אבל רק אלו שלא התבוללו היו מסוגלים לשרוד בתור יהודים, לכן הדרך היחידה שראוי לכל יהודי ויהודי להתנהג בה היא להישאר איתן, לא לפחד, או להיות מושפע מהרוב ובכך לשמור על שפיות בזמנים מבולבלים אלה, זמנים של תוהו ובוהו. הדבר החשוב הוא לא להשתוקק להיות נחשב למודרני או חדיש משום שלא המודרניות היא הדבר הטוב עבור היהודים אלא רק אותם ערכים מקודשים מימים ימימה אשר הוכיחו בבירור מה טוב וחיוני באמת עבור העם היהודי.

מיכל, אנחנו מודים לך מאוד, תודה רבה על דברי הטעם ועל הציטוט של הרבי מילובביץ'.

מי זו מיכל?

היא מורה בבית ספר ממלכתי, מורה למתמטיקה שמתעסקת בהגות יהודית ושמשקפת לנו את החוסר של התלמידים, התלמידים שמדווחים על החוסר.

שר החינוך, נתתי פה הקדמה קצרה, על הקשר בין הוועדה לבין הרפורמה, על האוזן הקשבת שלך, אין הרבה שרים שפועלים כל כך מהר עם ממצאים שהם מקבלים. אני חושבת שהרפורמה הזו היא נחוצה ואני רוצה להביע את הערכתי האישית הכנה על מהירות התגובה ובוא נצפה כולנו עכשיו ונראה מה אתה מביא בטנא.

לפני המצגת חשוב לי לומר גם בפתח דבריי שכנראה גם הפעילות שלי במשרד בעניין הזה וגם הקמת ועדת המשנה להגות יהודית במערכת החינוך צמחו כדרישה אמיתית ואותנטית ולא סתם. אנחנו באירוע שהתנהל עשרות שנים והגיע לנקודה שאמרתי עד כאן, משנים את המדיניות, וגם פה בכנסת את אמרת עד כאן, אנחנו צריכים לשנות את המדיניות, ולכן שיתוף הפעולה הוא מאוד טבעי.

אני רוצה להודות לך כיו"ר הוועדה ולהודות לכל חברי הוועדה באמת על כך שהם רואים במשימה הזו דגל ודוחפים אותו. אני מסכים ממש עם כל מה שנעשה פה ושיתוף הפעולה בינינו הוא סופר חשוב, ואני אגיד לך יותר מזה, גם לעתיד. אנחנו עכשיו עושים את ההסטה הזו.

אנחנו בהתחלה.

בהתחלה ובדרך יהיו מקרים שנצטרך להתמודד איתם ולתקן, ככה זה, זה חינוך. זה לא ביום אחד ולא בזבנג, זה דבר ארוך של שנים וכן יש עכשיו אירוע מאוד משמעותי של שינוי כיוון, אבל צריך להמשיך ולפקח ואני מברך על הוועדה, מברך על ההזדמנות להגיע לפה ועל שיתוף הפעולה.

אני הולך להציג פה את התוכנית כולה, ולפני שניכנס אני רוצה שנבין איך הגענו לאן שהגענו. הדבר המרכזי שאנחנו עוסקים פה בתוכנית זה בארגון הלמידה ובנושא שיעורי התנ"ך ושיעורי המולדת, וכשאנחנו מסתכלים להבין מה קרה לשיעורי התנ"ך במערכת החינוך, וזה בתהליך של עשרות שנים, יש שונות בסיסית בין הממלכתי לממלכתי דתי.

הממלכתי דתי תופס את שיעורי התנ"ך כתפיסה אמונית ומשדר מסר אמוני ודת בתוך הלימוד של התנ"ך והממלכתי לא נכנס למקום הזה, ובצדק דרך אגב, ואז מה שקרה בממלכתי, וזו הנקודה שעליה אני מדבר, ובעיקר בלימודי תנ"ך אנחנו מדברים בעיקר בשיעורים הממלכתיים, ממצב שבו שיעורי התנ"ך נלמדו בתפיסה היסטורית, במסורת, בלאומיות, הספינה זזה למקום של מעין תפיסה תרבותית ביקורתית, זאת אומרת יש פה איזה ספר שאנחנו מסתכלים עליו, הוא התרבות ואנחנו מסתכלים עליו ברמה ביקורתית. זה בא יחד עם ירידה בכמות הפרקים שלמדנו, בא יחד עם זה שנהייתה תפיסה פלורליסטית יותר מורכבת בעניין הזה וניסו ללמד את התנ"ך כאיזה ספר.

ופה זה המקום שבו אני חוזר למשהו שאני למדתי בתנ"ך ואולי גם את ואחרים, כן, אנחנו למדנו את התנ"ך בתפיסה אחרת, בתפיסה בסיסית שזו המסורת שלנו. אני איש מסורתי, אני לא איש מאמין, יכול להיות שאני מאמין לתפיסתי, יש לי אמונה, אבל אני לא הולך לפי הדת כפי שמפרשים את זה בבתי ספר ממלכתי דתי, אבל אני איש מסורתי ומאמין באלוהים ורואה את התמונה אחרת, אבל כשאני מסתכל על התנ"ך אני רוצה להסתכל על התנ"ך כעוגן מרכזי בזהות היהודית שלי, כספר הספרים שהעם היהודי הנחיל לכל עמי העולם ולהתבסס עליו כעוגן גם היסטורי, גם מסורת, גם תרבות ולא רק כעוד ספר.

אני חושב שהדבר הזה מוביל חזרה לגישה שהיא יותר לאומית בהוראה. כן, אני לא מתבייש להגיד את זה, לתפיסה שמחברת את עם ישראל לזהות שלו ובעניין הזה זה שינוי אחד שאנחנו עושים.

הערת ביניים. לא רק לאומי, רוחני, מוסרי. אנחנו יושבים פה על מאגר מידע שכל הציוויליזציה המערבית ניזונה ממנו ואנחנו לא מכירים אותו.

מקבל. ופה אני רוצה לענות לכאילו פחדים שיכולים להיות פה ולכן אמירה כמו שלך צריכה להיות בהבהרה. אף אחד לא מנסה לעשות פה הדתה, שיהיה ברור. זה לא בא מכיוון של הדתה ואיש באמונתו יחיה, אבל לא להכיר - - -

השר, אני התפלאתי לראות איך גם חברי הכנסת של השמאל וגם ארגוני השמאל ואפילו תקשורת השמאל, כולם היו תמימי דעים, צריך יותר.

לא כולם.

ברור שלא כולם, אבל הקו הכללי היה - - -

תני לי רגע לסיים. אני אומר עוד פעם, אני אומר את זה בצורה הכי ברורה, אין פה ניסיונות הדתה, זה לא הכיוון וחס וחלילה שלא ייתפס כך, ההיפך המוחלט, יש פה חיבור לזהות ולשורש העמוק שלנו בכל האספקטים, הרוחניים, התרבותיים, הלאומיים. כן, אני לא מתבייש להגיד את זה, אבל אנחנו לא באים פה להגיד לבן אדם להפוך להיות מאמין, מי שלא רוצה להאמין, לא, איש באמונתו יחיה.

לגבי שיעורי מולדת. לא סתם אנחנו קוראים לזה תוכנית לאומית לזהות יהודית וציונית. גם שיעורי המולדת השתנו עם השנים, פעם זה היה רק מולדת, אחרי זה זה היה מולדת וחברה והיום זה מולדת, חברה ואזרחות. מה קרה? ברגע שהאירוע הזה הפך להיות אירוע פלורליסטי, אז תוכנית שהייתה בנויה על חיזוק הערכים הלאומיים של עם ישראל בארץ ישראל, עם ציונות, עם שליחות, עם אהבת העם והארץ, הפכה לתוכנית של אזרחות.

אני לא אומר שזה לא חשוב, יש לו גם את המקום שלו וזה בסדר וצריך לדבר על אזרחות ושמירת זכויות פרט, אבל אנחנו רוצים להחזיר חזרה בשיעורי המולדת, שבילי המורשת, כמו שאנחנו קוראים לו, חינוך לערכים ציוניים חד משמעית. אני לא מחפש את הזליגה לתכנים האוניברסליים שקיימים ונמצאים במערכת החינוך באשר היא, אני מחפש את התכנים של הציונות, אני מחפש ללמוד על מלחמות ישראל, אני מחפש ללמוד על החיבור עם הסמלים, על הדגל.

יש תוכנית שלמה, אנחנו נעבור על זה בהמשך, אבל העוגן המרכזי בהבנה הציונית הלך ונפתח לאירוע אוניברסלי שיכול להילמד בכל מדינה באשר היא מדינה ולכן אני חושב שפה יש מיקוד נוסף שגם הוא נוגע בארגון הלמידה.

צריך להבין, בסוף זה גם מגיע עם השפעה על הגפ"ן ששם הזזנו את המיקודים אחרת כדי להגדיר תקציבים ייעודיים לתוכניות האלה, וכן, בנושא תנ"ך אנחנו חושבים להוביל למיצ"ב. היום זה נקרא מבחני תנופה, אז אם אני אומר תנופה תבינו שאני מתכוון למיצ"ב. כן, מבחני תנופה כבר השנה, לא כחובה, אלא כרשות, והחל משנה לאחר מכן כחובה בכל המדינה.

זה המהלך בכללותו, בוא נפרק את זה לדברים, אני אנסה לעבור מהר על המצגת ולהתמקד בשאלות. גפ"ן, אני לא צריך להגיד מה זה גפ"ן. עשינו מספר שינויים. שווה להגיד מילה על מה עשינו בכלל בגפ"ן. הגדרנו שתי קטגוריות חדשות, אחת מהן 4% לזהות יהודית וציונית, והשנייה זה קידום לימודי STEM.

4% ממה?

זה יוצא סדר גודל 120 מיליון שקלים.

אנחנו מדברים על 4% תקציבי.

לכל בית ספר יש את התקציב שלו, יש שונות לפי כמות תלמידים, ולכן אני מדבר פה באחוזים.

זאת אומרת בית ספר, 4% מהתקציב שלו.

נכון. אם הוא לא משתמש זה יורד לו, אם הוא משתמש בתוכניות - - -

120 מתוך 3 מיליארד, נכון?

משהו כזה. זה אולי קצת פחות, בין 100 ל-120 מיליון שקלים לתחום הזה. בשנה הקודמת היה 1% מה שהוגדר תרבות יהודית ישראלית ועלה ל-4%. אמרתי, לקחנו והגדרנו קריטריון חדש שנקרא קידום לימודי STEM.

זה כסף תוספתי?

לא, הגפ"ן זה סל סגור.

אבל אם אתה מעלה פה מ-30 ל-120 אז זה יורד ממקומות אחרים.

הגפ"ן הוא סל סגור 100%, כ-3 מיליארד בכל מערכת החינוך, אולי קצת פחות. כל בית ספר, נגיד יש לו מיליון שקלים, 2 מיליון, מה שהיה בשנה שעברה, ב-81% היה לו גמישות מלאה, במסגרת תוכניות הגפ"ן הוא יכול היה לבחור, וכ-19% הוגדרו קריטריונים של מדיניות מסוימת. מה שקרה, עלינו מ-19% ל-21%, אל תתפוס אותי על חצי אחוז לפה או לשם, אם אני רוצה לדייק עלינו מ-18.5% ל-20.5%, זאת אומרת עדיין כ-80% הם סל חופשי, יכול לבחור המנהל איפה הוא רוצה את התקציבים האלה.

בתוך ה-20% שאותם קיבענו לקריטריונים ספציפיים הגדרנו שני קריטריונים חדשים, 4% כל אחד מהם, האחד זה לזהות יהודית וציונית והשני זה לקידום לימודי STEM, Science Technology Engineering and Mathematics. אלה שתי הרגליים, רגל אחת של זהות ורגל אחת של ידע וטכנולוגיה.

שאלה על התוכנית. מניסיון הטרמינולוגיה כל כך חשובה, עד עכשיו זה הוגדר כתרבות יהודית ישראלית, מעכשיו זה מוגדר כמורשת זהות יהודית וציונית, האם גם בתכנים? כי אני מה שנגנבתי ממנו זה שלומדים את יהודית רביץ יחד עם משה רבנו, כאילו משה רבנו לא יכול להיות לבד.

חד משמעית מה שעשינו, דרך אגב זה מעורר הרבה ביקורת וגם יכול להיות שאנחנו צריכים לחשוב ולהתייעל פה, מה עשינו? בדיוק מהמקום שאמרת, לגפ"ן יש יתרון מאוד גדול שהוא מאוד גמיש, אבל מצד שני הוא גם מתפזר מאוד ואנחנו מצאנו את עצמנו שאנחנו רוצים להעביר משהו ספציפי ואם אנחנו נשאיר את כל התוכניות של הגפ"ן פתוחות לא נצליח למקד את זה ובעצם אנחנו הולכים לאיבוד. לכן 4% האלה מוגדרים מאוד מאוד לתוכניות המשרד, לא כל התוכניות שקיימות בגפ"ן, והן מאוד ממוקדות, תיכף אני אעבור עליהן.

רק מילה אחת, צריך להבין שחייבים לעשות פה הפרדה עם האוכלוסייה הערבית, להם אותם 4% מדברים על חוסן ומצוינות חברתית באוכלוסייה הערבית, תוכניות שנוגעות למניעת אלימות. זה הגיע מהחברה הערבית עצמה.

זו הייתה הדרישה שלהם?

אנחנו נתנו להם להחליט מה הם רוצים וזה בא מהכיוון שלהם. לגבי השינויים, שבילי התנ"ך, זה ברור. זה היה ונעצר ב-2020 ואנחנו מחזירים את זה. עלייה לירושלים, מכוני שואה. יש פה עוד דברים חדשים שאנחנו קצת מתמקדים בהם, כמובן כל מה שקשור למלחמת התקומה שזה חלק מהסל.

מה ההבדל בין תשפ"ה לתשפ"ו בגרף הזה? מכינה לחיים, מכינה לחיים.

גור נמצא פה, הוא יכול לתת את הדיוק שעשינו בין תשפ"ה לתשפ"ו, אם את רוצה להעמיק בזה, אבל בגדול זה משהו שהתחיל כבר בשנה שעברה, אנחנו בחרנו בו כי ראינו שזו תוכנית שמצדיקה את המטרות שאנחנו מדברים עליהן ואנחנו מחזקים את זה לשנה לאחר מכן. אם תרצי להעמיק, נעמיק אחר כך, גור פה, הוא יוכל להסביר.

מולדת. מה שאמרתי קודם, וטלי פה יכולה אחר כך להציג את זה לפי שכבות הגיל, בשנת הלימודים הבאה זה רק לתלמידי יסודי מכיתות ב' עד ו', כאשר כל שכבת גיל עוסקת בנושא ספציפי. אני רוצה להסביר עוד משהו, חלק מהגמישות שיש היום למנהלים זה נושא ארגון הלמידה.

מי מלמד את זה?

המחנכת. דרך אגב, ובגלל זה השנה או בתשפ"ו לא נתחיל עם חטיבת הביניים, זה בדיוק בשביל לתת מענה גם לשאלה הזו, ובשנה לאחר מכן הכוונה היא להיכנס גם לחטיבות הביניים והדבר הזה ייבנה במהלך השנה. למחנכת תהיה שעה ייעודית לשבילי מורשת, שזה שיעורי המולדת.

זה גם יהיה מחנכת?

בשנה הבאה אנחנו נבנה את הפתרון לחטיבות, כרגע אנחנו לא נוגעים בזה. נכין את זה ונעדכן כשזה ייצא. כרגע אנחנו מדברים על בתי הספר היסודיים. בכל שנה יש נושא, וטלי תעבור על זה אחר כך אם רוצים, אבל צריך להבין דבר אחד, בסוף זה לא התוכן האוניברסלי שנגעו בו עד עכשיו, זה באמת ממוקד למה שאנחנו מכירים כמולדת, והסברתי את זה בפתח דבריי.

מה זה מולדת? זה לא היסטוריה, זה לא תנ"ך, מה זה?

טלי, את רוצה להגיד במילה? כי היא אשת המקצוע.

אנחנו לקחנו את התכנים שנמצאים במולדת אבל הדגש הוא על זהות ציונית ישראלית כאשר אנחנו מתחילים מכיתה ב', כשהילדים יותר קטנים, בהתחלה זה המשפחה שלי, היישוב שלי, המדינה שלי, אחר כך קהילות יהודיות באגן הים התיכון שהילדים שהגיעו מהם וגם הקהילות שהם באו והנושא של עלייה לארץ. בכיתה ו' הנושא זה אזורים בארץ, גם גיאוגרפיה פיזית וגם מורשת של המקומות האלה.

זה מה שהולך להילמד מתשפ"ו?

זה מה שהולך להילמד מתשפ"ו.

ומה היה עד עכשיו? על מה היו הדגשים?

עד עכשיו היה שיעור מולדת. שיעור מולדת היה בתוך האשכול, כיוון שהוא היה מאושכל אז בהרבה בתי ספר לא לימדו, חלק לימדו וחלק לא לימדו.

ומתשפ"ו חובה?

מתשפ"ו השעה הזאת היא שעה חובה והשעה של החובה היא שעה בדגש הזה.

הביקורת שאני מקבל היא על אובדן גמישות למנהלים. נכון, אני לא מסתיר את זה, יש פה אמירה ברורה של אובדן גמישות במערכת לטובת זה שאנחנו דורשים מינימום מסוים. דרך אגב, שעה תנ"ך זה לא המינימום שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים יותר, אבל זה מינימום. אנחנו שמנו איזה שהוא רף מינימלי שמחייב כל בית ספר לעסוק במינימום הנדרש ולא עכשיו באשכול ובארגון למידה ובוא נלמד את כל השנה הזו, נעשה יותר שעות בכיתה ד' - - -

זה חשוב לקולקטיב. אם כל בית ספר תופס אזימוט אחר כי המנהל – צריך איזה קרקע משותפת.

כן.

אני חושב שאין חולק על החשיבות של מה שאתה מציג פה, אנחנו מדינה יהודית. אני רוצה לשאול, כי מדובר בגפ"ן, מה קורה עם שיעורי הסובלנות וקבלת האחר, כי אני מבין שהגפ"ן נפתח אבל שתקנת הסובלנות של הגפ"ן שעוסקת בקבלת האחר, ביצירת מרחב בטוח עבור כל תלמיד, לא נפתחה לצד הגפ"ן, לכן אני רוצה להבין איפה זה עומד. הגפ"ן נפתח, אבל שיעורי הסובלנות וקבלת האחר לא נמצאים שם.

אתה מדבר על חיים יחד בחברה הישראלית?

לא, אני מדבר על תקנת הסובלנות שנמצאת בתוך הגפ"ן. אני מבין שהגפ"ן נפתח ושיעורי יהדות נמצאים בו, וטוב שכך, אבל שיעורי קבלת האחר והסובלנות הוצאו החוצה.

אתה מדבר על השיח שלנו על הסובלנות?

על השיח שלנו שמערכי השיעור של חוש"ן ושל איגי שנמצאים בתוך הגפ"ן לא נפתחו. אני רוצה לשאול אותך, שר החינוך, זה היה אמור לבוא ביחד.

אז זה יבוא ביחד. כל מה שאני מתאר לך זה לגפ"ן פ"ו, גפ"ן פ"ו עוד לא נפתח.

בתוך גפ"ן פ"ו כחלק משיעורי הגפ"ן יהיו מערכי שיעור - - -

אם אני לא טועה יהיה דיון מחר.

אני רק רוצה לוודא, כי אני הבנתי שהגפ"ן נפתח ותקנת הסובלנות לא נמצאת בתוכו.

יש על זה דיון מחר ונקבל תשובות מחר.

הערת ביניים, אם נעשה את החזון שאנחנו מדברים עליו פה כבר חצי שנה, אז דרך לימודי היהדות והרוחניות היהודית נבין מה זה שאסור לשפוט, נבין מה זה שאסור להצביע על האחר, זאת היהדות.

אני חושב שסובלנות וקבלת האחר נגזרת מהיותנו מדינה יהודית לפני שהיא נגזרת מהיותנו מדינה דמוקרטית. אני מסכים איתך, זה לא המצב היום.

כבוד השר. יש פה הרבה אמוציות.

אני רוצה להמשיך ודיברנו על ארגון הלמידה והאשכולות. דרך אגב, לא בכל מקום, יש מקומות שעשו את זה טוב ועשו את זה כמו שצריך, אני לא בא בטענות לכולם, אני רק אומר, במקומות שלפעמים היה קצת יותר קשה, לפעמים למישהו היה חשוב לעשות דברים אחרים אז הסיטו את הלימוד. כשזה קורה שנה אחר שנה אחר שנה אתה מאבד עוגן מרכזי בזהות של התלמידים, ביכולת שלנו לאפיון דמות הבוגר, וכשאני נכנסתי למערכת, אז ניסו לא להיכנס למקום של דמות הבוגר. אמרתי, אין, די, אנחנו חייבים להביא בוגרים שהזהות היהודית והציונית היא משמעותית בדמות שלהם בסיום הלימודים.

תנ"ך. זה היה באשכול למידה, זה לא מקצוע ליבה, חד משמעית מקצוע ליבה, זה שינוי שהגדרנו אותו. המשמעות של כך זה גם מבחני מיצ"ב, מבחני תנופה, ואנחנו שמים על זה דגש ויש חובת למידה שוטפת, כל שבוע, אי אפשר לארגן את זה בשנה כן ושנה לא ושנה למה לא.

מה קורה כרגע עם בגרויות בתנ"ך, האם הן הכרח? האם הן בדיקה פנימית? האם הן בדיקה חיצונית?

לגבי בגרויות, אני נכנסתי למערכת כשהשרה הקודמת החליטה להעביר את כל המקצועות ההומניסטים למתכונת אחרת. עשינו שינוי שבגלל המלחמה הוא עדיין לא מושלם, אבל לדעתי בשנה הבאה הוא כבר אמור להיות מושלם, אם אני לא טועה. זה אומר שבכל מקצועות ההומניסטיקה בחינה חיצונית תהיה חובה. זה מה שלא היה קודם, זה מהלך שכבר קרה.

היה ועכשיו חוזר.

זה מהלך שכבר היה, בוטל וחוזר. כן יש שינוי במשקולות, כי חשוב לנו גם לשלב יותר נושאים של אמוניות, אבל דבר אחד שהגדרתי ועמדתי עליו כבר לפני שנה, שחייבת להיות בחינה מקצועית בכל מקצוע, אחרת אנחנו מאבדים את היכולת לייצר מתח לימודי אפקטיבי.

או את ההישגים של התלמידים בסופו של דבר, כמו שאנחנו רואים את הירידה התלולה.

חוזרים לבגרויות בכל המקצועות ההומניסטים?

מבחנים חיצוניים. היו בגרויות, רק שבית הספר עשה לעצמו, עשה עבודות. לא, אני אומר בצורה ברורה, כשאני אומר בגרות זה מבחן חיצוני, זה חלק מההכרח שלנו בלימוד, הכי ברור.

ישראל נשבתה ב-Social Emotional Learning, שזה משהו שייבאנו מארה"ב, שהאינטואיציה שלה הייתה מאוד חכמה ומאוד נכונה, שי פירון אמר יש סלולרי לכל אחד, האינפורמציה טסה, מה הם יושבים עם לוח וגיר? בוא נלמד אותם חווייתית, בואו נרתום אותם רגשית לרכוש את הידע. מה שקרה מהדבר הזה שבכל מבחני המיצ"ב התלמידים בישראל פשוט ירדו בצורה תלולה, גם יחסית לעצמם וגם יחסית לעולם, כי אין דבר כזה Social Emotional Learning, אתה צריך לשבת ולשנן.

הבחינות החיצוניות נשארו במקצועות של המיצ"ב.

הדבר הזה, אני חושבת שזה הדבר שגם השר פה מתחיל לשנות, למידה זה שינון, למידה זה מצוינות, למידה זה לשבת על הטוסיק ולעבוד, אין ברירה, אין להימלט מהדבר הזה.

עוד דבר שאמרנו על מבחני התנופה. כתוב כיתה ד', זה לא סופי, אנחנו בדיונים סופיים, יכול להיות שנעשה את זה בכיתה ו' ולא כיתה ד'.

ד'.

לא בטוח.

למה לא?

ככה זה כשממהרים להכניס תוכנית ורפורמה.

אם אתה רוצה לבדוק את כל התוצאות של היסודי אז אתה בוחן ב-ו'. יש יתרונות ויש חסרונות ל-ד' ו-ו'.

אני התחלתי ללמוד תנ"ך בכיתה ב', ואני הצעיר פה.

לא עושים ביסודי על אותו מקצוע שני מבחנים. יש פה אירוע, ביסודי אתה גם בודק שפת אם, אתה בודק מתמטיקה, אתה בודק אנגלית, אי אפשר לעשות בכל שנה מבחן.

מילה אחרונה לגבי הגפ"ן, מכיוון שזה רק תוכניות משרדיות, כמו שאמרנו, אנחנו בוחנים אפשרות לאור פניות שאולי עמותות יוכלו לממש את תוכניות המשרד, מכיוון שזה אירוע שהוא מכפיל כוח ואנחנו מסתכלים עליו ככה, אנחנו בוחנים את זה.

יואב, למה פה עשיתם שינוי? דווקא פה.

דווקא בגפ"ן. אני אומר עוד פעם, לא רצינו לאבד את הכוונה שלנו במגוון עצום של תוכניות שמייצר בסוף אי יכולת של מיקוד והובלת מדיניות.

אבל אם כל התוכניות הן בנושא יהדות, שורשים וזהות, דווקא עדיף לך מגוון כי כל אחד יכול למצוא את עצמו.

אז אני אומר שלפעמים דווקא במגוון הזה הולכים לאיבוד. גם הכשרת מורים זה מאוד חשוב, צריך להבין שיש לנו חוסרים במורים אקרוס דה בורד, וגם בתנ"ך אנחנו מוצאים מקומות שיש חוסר, צריך הכשרה וגם בזה משקיעים.

נושא אחרון, אני ראיתי שזה מעסיק פה, כל נושא התפילין. המדיניות שלי היא מאוד ברורה, כל נער יכול להניח תפילין בבית ספר, בכל מוסד חינוכי שהוא רוצה, נקודה.

זה שבכלל אנחנו צריכים אפילו לדון בזה בעיניי זה אבסורד, אבל את הדבר הזה נעגן בחוזר מנכ"ל מסודר, זה לאור זה שראינו כל מיני מקרים. דרך אגב, חלקם אולי התנהגות פסולה של נערים, אני לא יודע, אבל אני לא נכנס לשפוט, יהיה חוזר מנכ"ל מסודר וייצאו הנחיות ברורות בהתאם למדיניות שהגדרתי.

זהו?

זהו.

א', כפרה עליך, אני באמת יושבת פה נרגשת מאוד מאוד, יואב. אנחנו הפוליטיקאים, ואני חושבת שכל חברי הכנסת שיושבים פה, זה כל כך קשה, יש לך שליחות, יש לך אמונה, וזה לא משנה אם זה חברתי, ביטחוני, לא משנה, כל כך קשה להניע פה את הגלגלים ואני כל כך שמחה על זה שאשכרה אתה רואה את השינוי בעיניים. כי באמת בעיניים אנחנו רואים מוחשית שינוי אמיתי. אנחנו עוד נרד לנבכי הרפורמה שלך, אבל על פניו כצעד ראשון היא נראית פשוט נפלאה, אני מודה לך.

טל גרינפלד, אני רוצה להודות לך גם. אני לא ציינתי את שמך, את מדהימה ונהדרת, אני חושבת שבאמת הוועדה הזו ומה שאתה עושה, השר קיש, זו הוכחה לזה שאפשר פוליטיקה אחרת, אפשר להיות נבחרי ציבור שפועלים למען הציבור, אפשר לעשות שינויים בלי להיתקע בגלגלי הבירוקרטיה ואני ממש מכירת תודה על מה שעשית.

אני גם רוצה להגיד תודה לאנשי המשרד. נמצאת פה טלי יניב, יו"ר המזכירות הפדגוגית, שלקחה את זה בשתי ידיים ובלעדיה זה לא היה קורה. יישר כוח גדול, וגור רוזנבלט, שעוסק בכל החינוך המשלים, הבלתי פורמלי, שיש לו חלק מאוד משמעותי בכל מה שקשור לטיולים, להכרת הארץ. אני אומר את זה מהמנכ"ל ומטה במשרד, וכמו שאת אומרת, גם בציבור בסך הכול מלבד קיצוניים, כמו ראש עיריית הרצליה או עיתון 'הארץ' - - -

ראש עיריית הרצליה קיצוני?

הוא אחלה ראש עיר.

הם קיצוניים? קיצוניים זה הבנות ששרות 'שיישרף לכם הכפר', זה קיצוני, וקיצוני זה נערים עם ציצית וכיפות שעושים לינץ' בנהגי אוטובוס.

קיצוני זה שאת יושבת כאן בכנסת ישראל ומדברת - - -

וקיצוני זה שלא מגנים את זה ושלא יוצאים כנגד כזה, כאילו בשם היהדות. זה מה שקיצוני.

גברתי, אני לא רוצה להוציא אותך, אבל אני אוציא.

מפריעים לתלמידים יהודים להניח תפילין, זה קיצוני.

אני חייבת לומר פעם אחת ולתמיד, כמו שאני לא לוקחת את כל הציבור החילוני ואומרת שהציבור החילוני הוא קיצוני כי הוא עושה סמים או לא יודעת מה, אל תכלילי את הציבור הדתי מסורתי. היהדות היא לא קיצונית, היהדות היא רובנו, כולנו.

היא לא הכלילה.

היא הכלילה ועוד איך.

אנשי הדת בשם היהדות הופכים אותה לקיצונית. לא היהדות היא קיצונית.

חאלס עם השנאה הזו, די, לא במקום הזה.

יש כאן אדם קיצוני, חבר'ה. אני קיצוני. אני יהודי עם קעקועים, אני גדלתי במדינה של יהודים ולקחו ממני את היהדות.

אני חושב שקיצוניות זה לגדל יהודים במדינה יהודית, להנדס להם את התודעה ולחסן אותם ליהדות.

אני מסכימה איתך. 'שיישרף לכם הכפר' זה - - -

זה אוטו אנטישמיות בכנסת ישראל.

אני מבקשת ממך לצאת, את מפריעה לי בוועדה. את מכניסה לפה דם רע, את כל מה שמקולקל בחברה הישראלית.

זה לא אני שעושה את זה, את מתבלבלת.

יהודי שרק בגיל 20 הניח תפילין זה קיצוניות.

באים לפה אנשים ומנסים - - -

זה לא אני שעושה את זה, את מתבלבלת.

באים פה אנשים ומנסים לדבר אחד עם השני ואנשים כמוך, שהם כולם הסתה ושנאה לאחר, מכניסים – אין פה מקום לאנשים כמוך. אני מבקשת ממך לצאת.

יקירתי, אני אמא שמחנכת את הבנות שלה ליהדות, לדמוקרטיה, ואני לא רואה אתכם ממטר.

נא להוציא אותה, תודה רבה. זמנך תם.

מה זה ההתנהגות הזאת? מה זה, מגרש כדורגל?

היהדות צריכה להיות חלק מהחינוך הממלכתי, אבל לא אתם אלה שתכניסו את החינוך לחינוך הממלכתי. אתם אלה שמייצרים את הקיצוניות ולא אתם אלה שתתקנו את זה.

נא להוציא אותה. נא להוציא את הפגע הרע הזה, את האנשים הקיצוניים שמחריבים את מדינת ישראל. לא פה. החוצה. שונאת ישראל, החוצה.

את קצת מגזימה, נראה לי. גם אם את חולקת על דעתה, היא לא שונאת ישראל.

אוטו-אנטישמיות בכנסת ישראל, בושה וחרפה.

לומר לאזרחית שונאת ישראל כי את לא מסכימה עם העמדה שלה זה קצת הגזמה.

הדמוקרטיה שלנו מושתתת על זהותנו היהודית, ואת מעוניינת בעקירת הזהות, ממילא אין לך זכות לדמוקרטיה.

הלו, אתה לא תשתיק פה אף אחד, עם כל הכבוד.

היא בעיקר מעוניינת בלשנוא. הסטריאוטיפים הדלוחים האלה, תם זמנם. לא על השמאל, לא על הימין, לא על החילוניים ולא על הדתיים ולא על המסורתיים, כולנו יהודים ובזמנים האלה הגיע הזמן שנזכור את זה ונלמד לדבר אחד על השני. סליחה על הקריז.

מה את רוצה? היא תוצר קלוקל של מערכת החינוך עד עכשיו.

די, תפסיקו כבר, מה זה הדבר הזה?

די, הקרקס נגמר.

לצערי יש קיצוניים, אי אפשר להתעלם מזה, אבל המיינסטרים הרחב של עם ישראל, בכל מקום מבינים את זה ואני חושב שהמשימה הזו, שגם את שותפה לה, היא משימה שאני גאה להוביל, נמשיך לעשות את זה בכל הכוח יחד עם כל עובדי המשרד, תודה רבה לכולם.

תודה רבה לך, אדוני.

אפשר שאלות?

כן, חברת הכנסת מירב כהן, את הראשונה.

תודה. קודם כל אני אפתח בזה שעליי השיעור האהוב היה שיעור תנ"ך, אני לעולם לא אשכח את חנה המורה לתנ"ך שהחדירה בי את האהבה וגם היום כאמא אנחנו קוראות כל שבוע פרשת השבוע וחשוב שיהיו שיעורים טובים. אגב אני מרגישה שבמערכת החינוך צריך לשקם את הכול, יש בעיות בכל התחומים ואני בעד חיזוק ותגבור ובאופן אישי זה היה התחום שתמיד אהוב עליי.

אני מסתובבת בהרבה 'שבעות' בכמעט שנתיים האחרונות ואני מרגישה שהדור הצעיר הזה ועוד איך מחובר לשורשים שלו, להיסטוריה שלו, לציונות. הם יצאו לקרב, הקריבו את חייהם והם ידעו טוב מאוד למה. השבוע הייתי בשבעה של עומר ואן גלדר ז"ל במעלה אדומים, בן 22.

ייצגתי את הממשלה בהלוויה שלו.

הוא ידע ממש טוב למה הוא נפל בקרב, היה מחובר ליהדות, לציונות. הם יודעים. אני מרגישה שבלימוד היהדות והציונות, עוד לפני גפ"ן, 1%, 4%, לפני הכול זה דוגמה אישית, לפני הכול זה שהמנהיגים יראו ויממשו ביום יום את ערכי היהדות והציונות. אני חושבת שכשמסתכלים למעלה אז באמת שר החינוך, הייתי ממליצה, אולי בישיבת הממשלה, שיחד עם הסיעות החרדיות תעברו על ספר במדבר, ספציפית על החלק הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? ואולי אחר כך תעברו לשולחן ערוך, ספציפית על החלק שכל דחייה בפדיון שבויים היא כשפיכות דמים.

אולי אחר כך תעברו עם שר המשפטים, שלא מכיר במערכת המשפט ובנשיא בית המשפט, על ספר דברים, שם נכתב על המשפט עַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.

מי הפוסקת הגדולה בתורה?

כשמדברים על יהדות זה לא רק עניין של להכניס עוד שעה, לתת עוד תקציבים, זה לממש את זה כדרך חיים. כשאתם, ממשלה שבאמת עושה כל כך הרבה חילול ה', כשאתם מציגים דבר כזה, אני נזכרת במסכת קידושין, בפוסל במומו פוסל. כשאתה מציג משהו שנשמע כל כך יפה, אבל בעשייה שלך ביום יום, את השבויים שלנו אנחנו לא מחזירים, אנחנו לא מגייסים את כולם במלחמת מצווה, אז זה מזכיר לי, כמו שנכתב בגמרא, איסתרא בלגינא קיש קיש קריא.

תודה רבה, חברת הכנסת כהן.

אני בעד לימודי יהדות, גמרא, זה בלב שלי חקוק חזק, אבל קודם כל מלמעלה - - -

ופופוליזם?

זה לא פופוליזם, יום יום אתם מביישים את התורה.

מה שעשית עכשיו זה די פופוליזם.

במעשים שלכם אתם לא מיישמים את מה שכתוב שם.

וחברת הכנסת כהן, מה שאת עושה כרגע זה יישום התורה? זה רוח היהדות?

אני מביאה את כל מה שלמדתי בבית הספר - - -

להכניס פופוליזם פוליטי לתוך נושא כל כך חשוב?

זה לא פופוליזם, השבויים שלנו שם זה פופוליזם?

ואת רוצה שהם ישתחררו יותר ממני? מה הסיפור?

אני לא יושבת סביב שולחן הממשלה, ואם הייתי שם הייתי עושה הכול להביא את - - -

הם עושים הכול.

גם מי שיושב סביב שולחן הממשלה עושה את המקסימום, תפסיקו להשמיץ ולשקר וללכלך את הממשלה הזאת. מספיק. בושה וחרפה.

אני משמיצה כי אתם מפקירים אותם.

תגיד לי, אתה שמעת פעם את בן גביר? שמעת מה הם אומרים?

אין אדם בממשלה שלא עושה הכול בשביל לשחרר את החטופים.

יואב, זה לא נכון, חד משמעית בן גביר אמר - - -

מספיק, פשוט בושה וחרפה שאתם משמיצים אותנו.

אבל זה לא נכון, אתה אומר דברים לא נכונים.

חבר הכנסת דוידסון, בשיא הרצינות, הגיע לנו עד כאן. אלה שהם מבוגרים אחראים, שרואים את התמונה המורכבת, שחושבים על 10 מיליון אזרחים - -

הגיע גם לי עד כאן, החטופים יכלו לחזור לפני שנה.

- - שחושבים על ביטחון ישראל, אלה שמתנהגים באחריות, למען העם, כדי שאחד כמוך יהיה נרקיס הביצה, רק לך אכפת ולחצי העם לא אכפת מהחטופים - -

בסדר, אל תלמדי אותי ואל תחנכי אותי.

נמאס לנו מזה, קצנו בהתייפייפות שלכם, אתם משתמשים בחטופים בצורה הנלוזה ביותר.

בסדר, אנחנו משתמשים בהם.

והציבור הימני שרץ ומת בקרב לא אכפת לו פחות.

רק הימנים, נכון?

אתם מוחקים את זה.

על מה אתם מדברים? מה יש לכם?

מי התחיל עם זה שרק לנו אכפת מהחטופים?

מי דיבר על ציבור ימני?

את רואה מה עשית? שעה אחת לדיבור על יהדות והפופוליזם הבלתי נסבל שלכם.

זו היהדות שלי, ביהדות שלי שלא מפקירים.

הבנתי, יש בחירות, את צריכה להיבחר, קחי את הפופוליזם למקום אחר. הלאה.

אני מבקש לענות כי אני לא מוכן שהשמצות כאלה יישמעו בלי שאני עונה.

ואם אתה כבר עונה תענה גם למה קוצצו תקציבים - - -

חברת הכנסת מירב - - -

רגע, אני אשלים את דבריי, חיכיתי לתורי, אני אשאל את השאלה שלי גם.

הבנו כבר את המסר של הפופוליזם שלך.

חברת הכנסת כהן, יש פה חדר עצום באנשים, דיברת מספיק, תני לאחרים.

אני חיכיתי בשקט, לא הפרעתי לאף אחד.

כולנו יודעים שרק לך אכפת מהחטופים ורק את יהודייה נעלה וכולנו נחותים.

אני מבינה שדבריי אינם נוחים - - -

החיילים המסורתיים נחותים, כולנו נחותים.

סליחה שלא מחאתי כפיים, כי המצב כל כך טוב. סליחה שלא מחאתי כפיים בחלק הנכון.

איזה מבאסת את, הכנסת דם רע למקום שבו ימין ושמאל הסכימו. את גאה בעצמך?

המצב במדינה קצת מבאס. אני אוהבת את היהדות מאוד, מה זה קשור?

את לא העניין פה, מירב.

נאה דורש נאה מקיים.

חברת הכנסת כהן, את בקריאה ראשונה.

אני רק אשלים את דבריי.

חברת הכנסת כהן, את בקריאה שנייה.

אני חיכיתי לתורי ואני רוצה להשלים את דבריי.

חברת הכנסת כהן, את והפופוליזם מוזמנים לצאת החוצה.

מדהים, זה החינוך שלכם? אומרים משהו שאתם לא מסכימים אז מוציאים החוצה.

החוצה, החוצה.

אפשר להפסיק עם השוק פה? מה זה מחיאות הכפיים האלה?

מה זה הדבר הזה?

אם יו"ר הוועדה לא תגיד אנחנו נגיד. מספיק, מה זה? לא, עם כל הכבוד, אומרים משהו שאת אוהבת אז מחיאות כפיים, מה?

באתם לפוצץ ישיבה מסיבות פוליטיות, מה אתה רוצה ממני?

שימו לב מה קרה פה.

אני אבקש לענות, ברשותך.

אני רק רוצה להגיד דבר אחד, באמת הצלחנו לעשות פה משהו שונה. בחדר הזה הייתה פעם בחודש שעה אחת שונה, שבה הימין והשמאל ישבו ודיברו, בלי פופוליזם ובלי לקרוץ לבוחר ובלי אתה נחות או אני נחות. מה שחברת הכנסת מירב כהן עשתה חוטא למטרה שלשמה התכנסנו, חוטא לנו כעם.

גלית, היא כבר לא פה, למה את מדברת עליה? זה לא הוגן, זה לא יפה.

בגלל שמה שהיא עשתה פה הוא בלתי נסלח.

בסדר, אבל היא לא פה.

אני מבקש להתייחס. אני חושב שזה התחיל עם חנה, המורה לתנ"ך, חשבתי שזה יהיה שיחה עניינית והיא בחרה ללכת לכיוונים - - -

זו בדיוק, סליחה, התחפושת של המורים לתנ"ך.

היא הזכירה גם את עומר ואן גלדר ה' ייקום דמו שנהרג, הייתי נציג הממשלה בלוויה, לוויה קשה וכואבת פה בהר הרצל, משפחה יקרה ואהובה, באמת מלח הארץ. אנחנו משלמים מחירים נוראיים וקשים במלחמה הזו וזו מלחמת תקומה של עם ישראל בארץ ישראל ואנחנו חייבים לנצח בה, חייבים לנצח בה, אי אפשר להיכנע לחמאס ואנחנו עושים הכול להחזיר את כל החטופים וההשמצות הזולות הפראיות כנגד השרים וכנגד ראש הממשלה זה השמצות פוליטיות שאין בהן שום דבר. זה מרתיח אותי והדבר הכי קשה שזה עושה, זה פוגע במשפחות החטופים עצמן. לפחות את האמת הזאת כדאי שישמעו, אנחנו מחויבים לניצחון הזה ובשביל כל עם ישראל להרבה דורות קדימה אנחנו גם נשיג אותו.

אפשר להספיק לשאול שאלה לפני שאתה יוצא, השר? שאלה עניינית. קודם כל אני בעד הגברת לימודי יהדות, אני חושב שזה מהלך ברמה העקרונית טוב. רציתי לשאול, כיוון שראיתי שהביצוע, היישום של זה בעיקר אמור להיות מתוכניות פנימיות של המשרד, על זה רציתי לשאול שני דברים. אחת, גם ברמה העקרונית, שאמרתי לך מקודם, אני חושב שזו טעות להגביל את המגוון, דווקא כי החברה שם כל כך מגוונת. שתיים, פרקטית, מה שאני דואג זה, היישום הוא נורא קשה, הקצב של משרד, לא קשור אליך, הוא קצב איטי, אתה יודע את זה, ועד שכותבים ועד שיכשירו את האנשים, החברה האזרחית, המגוונת, בלי להגביל, היא הרבה יותר גמישה, היא תוכל לייצר לך הרבה יותר מהר אפשרויות.

אני אתייחס לזה בקצרה. אני חושב אחרת ממך. 80% פתוחים למגוון הרחב שאתה מתאר.

בנושא זהות יהודית?

לא, בכללי, למנהל, שיעשה מה שהוא רוצה.

אבל השאלה שלי על הזהות היהודית.

ב-4% של זהות יהודית וציונית כן אני מגביל. אני מעביר מסר ברור, לא כל התוכניות, יש פה אמירה מאוד ברורה וזה תוכניות המשרד.

אני מקבל את ההערה שיכול להיות שלמשרד מול כל מערכת החינוך לא יהיו את הכלים ולכן אנחנו שוקלים, כמו שאמרתי, לקחת את תוכניות המשרד ולאפשר לעמותות אחרות חיצוניות להעביר את התוכניות. אבל כן אני מגביל, את אותם 4%, אני לא רוצה כל תוכנית בתוך ה-4% האלה.

אני גם רוצה לשאול את השר שאלה. השר, היום בבית ספר חילוני אדם דתי יכול ללמד. אני יכול ללמד, הייתי 15 שנה - - -

אין דבר כזה בית ספר חילוני.

אתה מתכוון הממלכתי.

בסדר, בזרם הממלכתי אדם שבא מהעולם הממלכתי דתי יכול ללמד, אבל ההיפך לא יקרה, בטח לא יהדות. בנושא כל כך קריטי כמו זהות יהודית, כשלאדם דתי מותר ללמד בבית ספר חילוני, אבל הפוך לא, אני שואל אותך האם זה נכון. אני חושב שהרפורמה הזו להגדיל את כמות היהדות, שהיא מצוינת, צריכה להיזהר מאוד בכבודו של הזרם הממלכתי ולהקפיד שמי שבא ללמד בבית ספר ממלכתי מתאים באורח חייו או בדרכו לדבר הזה, אחרת אתה ישר נופל לפח ההדתה.

דבר שני באותו הקשר. שוב, יהדות לחילוניים ולדתיים זה מאוד מאוד חשוב, האם אנחנו עושים מהלך מקביל של לימודי אזרחות ודמוקרטיה לאלה שלא לומדים אותם היום? כי הדמוקרטיה היא גם פילר שעליה יושבת החברה הישראלית. למשל בחברה החרדית לא לומדים דמוקרטיה, האם אתה מכניס גם את הדבר הזה? חסר. אני לא משווה יהדות לדמוקרטיה, אבל בסוף אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית ושניהם חסרים.

קודם כל כשאתה מדבר על העולם החרדי אני יכול להגיד לך שיש שונות בין העולם החרדי הממ"חי לצורך העניין לבין המוכש"ר.

אבל הממ"ח הוא 7%, כידוע.

נכון, ולכן יש שונות בסיסית בהגדרה, ואתה מבין אותה ומה שנקרא לא דין החינוך הממלכתי על כל גווניו כדין חינוך שהוא יותר פרטי, ממוכש"ר לפטור. לכן כמובן יש שונות בהגדרה.

לגבי השאלה שלך על המורים, אני לא מכתיב למנהל בית ספר בממלכתי דתי או ממלכתי איזה מורה הוא קולט ולאיזה תפקיד, הוא מנהל את בית הספר, זו סמכות - - -

כן, אבל בסבירות - - -

אבל אני עונה לך, אתה שאלת, אתה רוצה רק להפריע? תן לי לענות לך. אני אומר לך בצורה הכי ברורה, המנהל יחליט איזה מורה הוא קולט והוא יבחן את המורים והוא יחליט. דרך אגב יש בתי ספר משלבים והם עושים עבודה מצוינת. אז אני ממש לא נכנס לבחירות של המורים עצמם, לא פה ולא פה.

זה לא סימטרי, כמו שאתה יודע.

דקה אחת של אמירה, לא שאלה. קודם כל, אדוני השר, אני רוצה לחזק אותך, אנחנו נמצאים במצב שסיימנו דיון על הרב קוק בדיון הקודם, הגדולה של הרב קוק הייתה שהוא זרק נשמה יהודית למפעל הציוני ובכך אפשר להמון המון אנשים וציבורים להיכלל במפעל הציוני ולהוביל אותו קדימה. אדוני השר, הבעיה הקשה שהייתה עד היום היא שבמסכת הלימודים נעקרה ההזדהות הרגשית עם גיבורי התנ"ך.

נער ישראלי חייב להזדהות עם משה, אהרון ומרים שמוציאים את עם ישראל מעבדות לחירות. נער ישראלי חייב להזדהות עם דוד המלך וגיבוריו שנלחמים על שחרור הארץ. נער ישראלי חייב להזדהות רגשית עם בר כוכבא ועם שמואל הנביא ועם כל גיבורי התנ"ך שבעצם מוציאים לפועל את הישראליות דאז והיום אנחנו פועלים מתוכה. כשנשאלה שאלה אוגנדה או ארץ ישראל, ההכרעה הייתה ארץ ישראל על בסיס התנ"ך, על בסיס היהדות, כתוצאה מהזדהות רגשית עמוקה של כל הנושאים בעול הציונות אז.

והיום, כדי להמשיך לשאת בעול הזה, כדי לדעת למה אנחנו יוצאים למאבקים בישראל, כדי לדעת על מה אנחנו נלחמים, אנחנו לא צריכים רק לדעת אינפורמטיבית את מה שכתוב בספר הזה, אם בכלל, אולי גם יש ספרים אחרים עם אינפורמציות אחרות, אנחנו חייבים להיות בעצמנו ולחנך את ילדינו, בדיוק כמו שבליל הסדר אנחנו מחנכים להזדהות, גם בלימוד בבתי הספר אנחנו חייבים לחנך להזדהות מלאה עם השורשים הישראליים, עם המטען הישראלי.

היהודיים.

ישראלי מבחינתי זה יהודי, למרות שהמושג הזה התרחב. לא רק כמשהו היסטורי, אלא כמשהו חי, נושם ובועט. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה, אני נאלץ לצאת.

תודה רבה לך, אדוני השר. כן, מר בן חמו, שלוש דקות.

אני קצת רותח, אני עם המוגבלות שלי, אני אוטיסט, באתי מערד לדבר ושניתנה זכות דיבור לכולם, לאנשים שכבר רגילים לדבר, ולי, שרציתי לדבר עם השר, לא ניתנה לי הזכות. הנה מה שהתכוונתי לומר. קודם כל אני רוצה לברך אותך, חברת הכנסת גלית דיסטל, וגם את כבוד השר, על העשייה.

השר הזכיר פעמיים את המונח אוניברסלי, הדבר הזה חורה לי, אנחנו סובלים מהמחלה הזו, אנחנו חיים במדינת ישראל על פי מוסר יהודי ואנחנו לא צריכים לשאוף לשום מוסר אוניברסלי וגם לא להיות שטופים במוסר הזה. הוא מחלחל ממערכת החינוך ועד בג"צ, אנחנו לא צריכים את זה, יש לנו מסורת ארוכת ימים עשירה מספיק.

דבר שני, שמעתי את כבוד השר שדיבר על שיטות פיקוח בשיטת מיצ"ב. מחקרים מוכיחים שמיצ"ב, לא רק בישראל אלא גם בארה"ב, הוא בעיקר בודק היטב את יכולת שיתוף הפעולה בין הורים, מורים ותלמידים לרמות את המערכת. רפורמה כל כך מדהימה יכולה ליפול בדרך בה אנחנו נפקח עליה.

עוד דבר, כמה פעמים בוועדה הזו, אנחנו לפעמים, ואני כולל את עצמי, הפנינו אצבע מאשימה לעבר המורים, ואני רוצה לציין, כאחד שמרצה מולם ופוגש אותם על בסיס יום יומי, שהם גם קורבנות לטרלול הפרוגרסיבי ולא תמיד רואים את זה בא. הם שותפים אמיתיים וצריך לברך אותם.

ודבר אחרון, ראיתי בכל המצגת הנפלאה הזו דברים שמצאו חן בעיניי מאוד, אני אדבר בצורה מאוד עדתית וקטנה, אבל אני רוצה לומר את זה, מורשת יהדות מדינות ערב נעלמה לגמרי מהנוף, גם ממערכת החינוך, גם מהתודעה החברתית, כל פעם שמישהו מעלה את זה 'אתה מתבכיין'. אז לא, אני לא מתבכיין, אבל הייתי רוצה בכל אופן להזכיר את זה ושזה יילקח לתשומת הלב.

מסכימה. תודה רבה רבה. סמדר מורס.

יש שתי נקודות. הנקודה הראשונה קשורה בהכשרת המורים, לגבי התקציבים של המל"ג והוות"ת. המורים שמגיעים לבתי הספר ללמד עוברים הכשרה, ההכשרה לא תמיד מכוונת למקומות הנכונים של לימוד התנ"ך, היהדות וציונות. זה דבר ראשון שצריך לתת עליו את הדעת, מי המורים שנכנסים לבית הספר, איפה הם מוכשרים, מי המרצים שלהם ועם איזה סל פדגוגי וערכי הם מגיעים. עלה פה מושג האוניברסליזם, הרבה פעמים הם מגיעים עם כל התכנים הפרוגרסיביים, האנטי יהודיים והאנטי ציוניים.

העניין השני הוא עניין של הכשרת לבבות. העניין הכמותני הוא עניין אחד, אבל התוכן והעומק של לימודי היהדות הוא נושא שצריך לתת עליו את הדעת וזה אומר האם הילדים רואים את עצמם כחלק מסיפורי התנ"ך, האם הם רואים את עצמם כהמשך למלכות דוד, האם הפרקים נלמדים בתוך רצף היסטורי או קטוע. הנקודה היא שהרבה פעמים לומדים את התנ"ך באופן אקלקטי, הפרקים מנותקים זה מזה, אין רצף היסטורי.

מהרפורמה שעכשיו השר קיש הראה, את רואה שהנושא הזה מטופל?

אני מאירה את הנקודה הזאת מול הרפורמה המבורכת או התוכנית המבורכת של השר, ששרים רבים לפניו לא נגעו בנקודה הזו וזה שם פה נושא על השולחן, שלא היה על השולחן מזה שנים, עם שרי חינוך שלקו בפרוגרסיביזם מאוד רציני.

בנקודה הזאת אני רוצה לשים את זה כנקודה להתייחסות, אי אפשר ללמוד את התנ"ך כמיתולוגיה יוונית, אי אפשר ללמוד את התנ"ך כספר ספרות, ספר מחקר או ספר עיון. אנחנו רואים ששר החינוך בנט, שהוריד את החוברות והספרים בתנ"ך, הקים את אתר 929, ששם יש ניתוק בין הפרקים וגם הפדגוגיה שנמצאת בתוכו לא קשורה ליהדות וציונות בשום צורה, יש חטא גדול מול הדבר הזה. בבקשה שיחברו את הילדים ויראו את עצמם כחלק מהמשך השושלת של עם ישראל.

תודה רבה, סמדר. חבר הכנסת דוידסון, אתה רוצה לדבר?

קודם כל אני אתחיל מזה שאין אדם שיכול לומר שהנושא של התנ"ך, המולדת, ציונות, מדינת ישראל, הוא לא דבר שהוא אחד הדברים הכי חשובים לתלמידי ישראל, אבל אני רוצה לומר פה, חברת הכנסת דיסטל, יושבת ראש הוועדה, אם אנחנו רוצים לעשות שינוי אמיתי, ואני כל כך בעד הנושא של לימודי מולדת והציונות הישראלית, אני אגיד לך יותר מזה, כבן לניצולי שואה ושנספו בליטא, שהגענו למדינת ישראל, אני חי עם זה יום יום, מהיום שנולדתי, אנחנו מדברים פה בכנסת ישראל בחודשים האחרונים על הנושא של שוויון בנטל, שכולנו נחזיק את האלונקה, שנהיה מתחת לאלונקה, נושא של גיוס החרדים, ויושב פה גם המשנה למנכ"ל משרד החינוך, אני אמרתי את זה גם בוועדת חוץ וביטחון, אם אנחנו באמת רוצים לעשות שינוי אמיתי, הוא צריך להתחיל בחינוך.

הנושא של לימודי מולדת, ציונות ומה זה עם ישראל ועל מה אנחנו נלחמים חייב להיות בכל כיתה ולכל תלמיד במדינת ישראל, וזה לא משנה את מה הוא מייצג, את מי הוא מייצג ומה יש לו על הראש. אם אנחנו נתחיל עכשיו לטפל בזה, בעוד עשר שנים המצב במדינת ישראל יהיה שונה לחלוטין כי הרבה הרבה יותר ילדים, מכל החברה הישראלית, ירצו להתגייס, להיות לוחמים, להיות חלק מהדבר הזה שנקרא האלונקה של מדינת ישראל.

יושבים פה אנשים, גם ממשרד החינוך, האנשים הכי חשובים במשרד החינוך, חבל שהשר הלך, אבל הוא יודע את הדעה שלי, כי הוא שמע אותה, צריכים להתחיל לטפל בנושא הזה כבר מהשנה הזאת, יותר ציונות, יותר למידה על מה זה מדינת ישראל בכל כיתה במדינת ישראל, חילוני, דתי, חרדי, כל אחד צריך לקבל יותר מהמורשת הזאת. גם הערבים, דרך אגב, כולם, צריכים לדעת איפה הם חיים, על מה אנחנו נלחמים, לכל אזרח במדינה הזאת.

תודה רבה. דלית סוטר.

תודה. אני מסכימה איתך, אני רק מוסיפה שהצבא יהיה יותר יהודי אז יהיה יותר קל לגייס גם את השכבה החרדית.

אני בדרך כלל מציגה את עצמי כאן בתור דילטנטית, תמיד יש לי משהו להגיד על דברים שאני לא מבינה בהם, אם יש משהו אחד שאני כן מבינה בו זה הפרוגרס. אני לא הולכת לתת הרצאה כמובן, אז תקבלו את דעתי כפי שהיא, הפרוגרס זה לא עוד התקדמות של הנאורות ושל הליברליזם, שאנחנו פה יושבים כאן, כמה יהודים שמרנים, ולא מבינים אותה. הפרוגרס זה אוסף שלם של רעיונות אידיאולוגיים שהמטרה שלהם היא לפרק לחלוטין כל רעיון בכל חברה נתונה. זה לא עניין של מסורת, אלא פשוט לפרק.

אני יכולה להוכיח את זה אפילו לפי מה שקרה כאן, כי ברגע שמישהו העלה את המושג מולדת מיד מישהו אחר כאן קפץ ואמר, מה עם קבלת האחר? זה מוכיח שהמשחק, בין אם במודע או לא, הוא משחק סכום אפס. כל מה שקשור לתכני פרוגרס משחק עם כל הזהות שלנו, המהות שלנו, היהודית, הציונית, החילונית, התל אביבית, כל דבר הפרוגרס נועד לפרק אותו. כל פעם שהוא תוקף חברה אחרת אז נראה לנו שאנחנו בצד הנאור, זה לא נכון.

לכן כשעושים פיקוח על משרד החינוך צריך להבין, אפילו תכנים שנשמעים לכאורה תמימים, ואני לא באה מהמגזר הדתי או החרדי, אפילו תכנים כמו מגדר הם תכנים שיש להם תחתית כפולה ובסופו של דבר יש קו אחד ישר בין תכנים של מגדר, של חוש"ן וכל אלה, וארגוני להט"ב, לא אנשים מסוימים, אלא ארגוני להט"ב, הם כולם תחת אותה אידיאולוגיה בדיוק שאנחנו רואים שהשתלטה היום על האקדמיה בארה"ב, שרואים שם את הסטודנטים האומללים שהם קורבנות של המפגינים למען החמאס.

שלום. אני לא יודע איך להגדיר את עצמי, יש שיאמרו ניצול משרד החינוך החילוני, יש שיאמרו חוזר בתשובה, מטיף לדת, אשתי אומרת שאני סתם בעל טוב שגם עוזר לה לשטוף כלים. אני מרצה לציבור חילוני אקדמאי להגות יהודית ואני גם יוזם סדנאות של היכרות בין החברה החילונית ההארד קור לבין החברה החרדית.

רציתי לומר כמה דברים. ראשית, קודם כל היוזמה מבורכת, זה כיף לשבת בוועדה כזו שעוסקת בהכנסת תכני לימוד תנ"ך במדינה היהודית, אני באמת תמה מדוע זה רק עכשיו קורה, ואם זה לא רק עכשיו אז מדוע רק בתקופה האחרונה? איפה היינו עד עכשיו?

אני רוצה לשאול שאלה רטורית, האם מישהו כאן סבור שמורה לתנ"ך במדינת היהודים יכולה להגות את שם הבורא י-ק-ו-ק באותיותיו? אני חושב שמי שאומר כן לא הבין בכלל את הקאטץ' של מה הם לימודי תנ"ך. לא מדובר כאן בצורך לרפורמה בתדירות הלימודים, לא שעה בשבוע אלא שעתיים-שלוש, לא, ממש לא, יש כאן רובד אחר, צריך לשנות את הגישה.

אם אנחנו באמת דמוקרטים אנחנו צריכים לא לפחד לחשוף את הילדים שלנו, כשאני אומר שלנו דהיינו את הלא החרדיים, אני לא אוהב את המונח חילוניים, את הלא חרדיים, לחשוף אותם ליהדות אותנטית כמות שהיא, כמו שהיהדות הייתה לאורך כל דורותיה. אני גדלתי בחינוך שחיסן אותי ליהדות, אותי לימדו שהיהדות היא פולקלור לא מחייב, שוקולד שחר עם מצה בפסח וסופגנייה בחנוכה. בואו נחשוף ליהדות כמות שהיא, נאפשר את הבחירה, מקסימום יחזרו בתשובה, מה קרה? יהיו כמוני, מה, אני כזה גרוע? ומי שלא, זה יהיה מבחירה.

אני עד גיל 20 לא הייתי חילוני מבחירה, זה שיש לי קעקועים והייתה לי חברה גויה והייתי אוכל חזיר וגרתי בחוץ לארץ, זה לא מבחירה, כי בחירה זה כשיש לך קונפליקט, כשיש לך נטייה לשני נתיבים ואתה זה שמנתב. לא הייתה לי בחירה, לא ידעתי יהדות מהי. אני שואל איך ייתכן כזה אבסורד שבמדינת היהודים, בארץ היהודית, בעם היהודי, 75%, על פי נתוני הלמ"ס, מנותקים מן התורה והמצוות? מן היהדות האותנטית כמות שהיא? בואו נחשוף, נאפשר את הבחירה.

ואני רוצה לסיים בשאלה שהיא גם מסר די נוקב, אני לא יודע מה זה שמאל, לא יודע מה זה ימין, אני יודע מה זה ישר, כמו שאמר שרעבי היקר, ההצדק המוסרי שלנו כאן, מה שלא הופך אותנו לכובשים ומה שמצדיק את פעולות הכיבוש שעשינו זו הזהות היהודית שלנו. כשאנחנו עוקרים את הזהות היהודית, וזה מה שקורה כאן ביום יום, בד בבד אנחנו עוקרים את ההצדק המוסרי שלנו. אז אני חושב שמי שאמון על עקירת הזהות היהודית הוא כובש ואדם כובש הוא ברברי ומי שברברי מה לו ולדמוקרטיה? תודה רבה.

אתה נוגע בנקודה שאני חוככת בה יומם ולילה, כי גם אני התוועדתי לפנימיות היהודית, לרוחניות היהודית, בגיל מאוד מאוד מאוחר. לא ידעתי שזה קיים, לא ידעתי שזה דבר בכלל. אתה יודע, הקב"ה לא אוהב חזיר, לא אוהב חמץ בפסח, ההורים שלי מסורתיים, אני מאמינה באלוהים ובזה זה נגמר, ופתאום אתה מגלה את עולם הרוחניות היהודית, את האוקיינוס המשוגע הזה שעושה לך שיפט במיינד למקומות שאתה אומר, אני לא מאמינה שיש תשובות לשאלות האלה בכלל. פה יש בעיה אינהרנטית, כי הורה חילוני ששולח את הילד שלו לבית ספר לא מוכן לקבל את זה, ואני יכולה להבין אותו.

ההורים שלי ישבו עליי שבעה.

אנחנו לא יכולים להגיד, אנחנו יודעים יותר טוב מההורים, אני כל כך נגד זה, ההורה יודע הכי טוב, אבל פה באמת איך מרבעים את המעגל? מצד אחד לחשוף ילדים לאוקיינוס, אנחנו עם הגב אליו, אין לנו מושג, להפוך שתראו את האוקיינוס רגע, אתם לא מאמינים מה אתם מפסידים, לבין לא להיכנס לתחום המאוד פרטי והמאוד קדוש גם כן בין הורה לילד. שאלת השאלות.

תודה. רציתי לומר תודה מקודם אבל לא הספקתי כי התחוללה הסערה. אז היום בלי טרוניות ובלי טענות פשוט רציתי לומר תודה על הוועדה הזאת.

תודה לכם, כל אחד ואחד מכם. שיהיה לכם ברור, כל אחד ואחד מכם, אלה החבר'ה הקבועים, אתם יודעים בדיוק מי אתם, עשיתם שינוי במדינת ישראל, אתם קולטים את זה? יש חברי כנסת שנמצאים פה שנים ולא מצליחים לעשות שינוי כזה. זה לא אני וזה לא שר החינוך, זה אתם.

כשמגיע מגיע.

את היית המסגרת שאפשרה את זה, אנחנו היינו בפנים.

לרפורמה לא ניכנס, נעשה את זה רק בקצרה. אנחנו גם מדברים דרך המחקרים, נכון, יש עוד דרך ארוכה, אבל הדברים הם מאוד פשוטים, בסך הכול מה אנחנו רוצים? לתת לילדי עם הספר לדעת את הספר. לילדים של שיבת ציון השלישית, פשוט להכיר את הקשר העמוק, ההיסטורי, הרוחני וגם הדתי לציון. דברים מאוד מאוד פשוטים, בסיסיים, בלי כל זה עם הנצח לא יוכל לקיים את מדינת היהודים לנצח וזה צריכים להבין. זה דברים מאוד מאוד פשוטים. זהו. אז שוב תודה רבה ויישר כוח.

תודה רבה לך ועל כל תרומתך הנכבדת מאוד. נגה ארבל.

יש לנו אפשרות לראות את המצגת או שנעשה את זה בלי המצגת?

אין לנו זמן למצגת, לדעתי. אגב, המצגת באתר למי שרוצה לראות.

אני רוצה במקביל להודיה על זה שאנחנו מתקדמים בכיוון הנכון להיזהר מאוד מלברך על המוגמר. ההחלטה לעשות מיצ"ב בתנ"ך זה באמת אירוע מכונן ופורץ דרך, כי לראשונה אנחנו מתקרבים, אנחנו עוד לא שם, לעמידה בדרישות של החוק ושל הליבה ושל זה שמשרד החינוך יתחיל לעשות את העבודה שלו, אבל חשוב לזכור שאנחנו עוד לא שם, כי בליבה יש כבר עכשיו שתי שעות קבועות בתנ"ך לכל ילד מכיתה ב' עד כיתה י"ב כל שבוע, וזה די מטריד אותי שבמשרד החינוך לא יודעים את זה.

בוא נדבר למה משרד החינוך לא יודעים את זה. משרד החינוך, בדרך כלל במקום מה שהוא אמור לעשות הוא מתערב בתשומות ובתהליך ההוראה ומשמש יותר כ – אני אגיד את זה אחרת, הוא לא אמור לשמש ככלי לחברות בולשביקי ואינדוקטרינציה פרוגרסיבית, הוא אמור להיות שליח ציבור. אז הוא לא אמור להתעסק בתשומות ולהגיד למורים מה לעשות מתי ואיפה, הוא אמור, בתור מערכת ממשלתית מקצועית בדמוקרטיה, לפקח ולשקף לנו, ההורים, ולמקבלי ההחלטות, את התוצאות של ההחלטות שמישהו שאיננו משרד החינוך, אלא הכנסת, קיבל.

הוא אמור לשקף לנו אם אנחנו מקבלים תמורה לאגרה, ויש חוק והוא מאוד מאוד ברור והכנתי אותו, ארבעה הסעיפים שלו מדברים על ללמד מורשת ומסורת ולכבד אותם. זה תורגם לליבה שאומרת שכל תלמיד מקבל שעתיים תנ"ך בשבוע מכיתה ב' עד י"ב, שלוש שעות חברה, שזה המורשת שעכשיו מוכרים לנו כמשהו חדש, זה היה שם קודם ב-2009, זה בחוזר מנכ"ל, ובשש שעות מכיתה ז' עד י"ב בכל מיני קונסטלציות. אבל הדברים האלה כבר היו שם והסיבה שאף אחד לא ידע שזה ליבה, ולא ידעו, אני מדברת עם מורים ומנהלים וזה מופיע באתר של משרד החינוך, לא המצאתי את זה, ואני מדברת עם משרד החינוך, מה? לא ידענו שתנ"ך זה ליבה. יש לנו אשכול שלם שהיה שם קודם, זה לא הבשורה שהביא השר.

הבשורה שהביא השר זה שהם יתחילו לבחון, אבל מ-2009 כשהחוזר היה, למעשה הרבה לפני זה, ראמ"ה לא מודדת מקצועות זהות. לא בודקים. הם לא בודקים את הדבר האחד שהם כן אמורים לבדוק, שזה האם התלמידים יודעים תנ"ך. זה היעד להשגה, וזה לא קרה בראמ"ה עד היום.

ממש התלהבתי, אני רוצה גם ב-ד' וגם ב-ו' וגם ב-ח', ואני לא קונה את הסיפור הזה שיש בגרות, משתי סיבות, האחת היא שיש לנו בגרות גם באנגלית ומתמטיקה ובמדעים ואיך שהוא את אלה ראמ"ה מצליחה עד עכשיו למדוד, והשני, אני מאוד מתרגשת כי האירוע הזה מאוד חשוב.

מה שעושים בתוך מקצועות התנ"ך, מה שעשו גם לבגרות בתנ"ך, זה לחרב אותה לגמרי. התחלנו למידה משמעותית לכל מקצועות הזהות, אני מצטערת שהשר לא פה כי הייתי מאוד שמחה לעדכן אותו שגם היום יש בחינות בגרות חיצוניות בתנ"ך, מה שעשו עם התוכן זה הורידו אותו. ב-1938, עוד לפני קום המדינה, היה מלחמת עולם וזה ועדיין הילדים למדו סדר גודל של 300 פרקים בתנ"ך. בישראל 2018 למדו 100. אז הדבר הראשון שהם עשו עם הבגרות בתנ"ך זה מיקדו אותה וצמצמו אותה ועיקמו אותה ככה שהילדים היום לומדים חלק הרבה הרבה יותר קטן מהתנ"ך.

וכמו שסמדר אומרת, זה גם לא סיפור לינארי אלא זה מקטעים שלא יוצרים תמונה.

וזה לחלוטין לא רציף וכל שנה ממקדים את זה עוד יותר ועל זה הוסיפו הערכה פנימית בבית הספר. ממש רציתי שתראו את זה, זו טבלה כזו שמראים לכם מתוך 100% של הציון שמקבלים בבית הספר, זה מחולק ל-55% זה ו-25% ואפס אחוז בהערכה של בית הספר שואל אם הילד יודע תנ"ך.

ראמ"ה, לראשונה בגלל הלמידה המשמעותית, בדקה מקצועות זהות. היא לא חלילה וחס בדקה אם הילדים לומדים סוף סוף מקצועות זהות, לא לא, היא בדקה את הטרלול הפרוגרסיבי. היא אשכרה הלכה לבדוק אם בכל הפדגוגיה הביקורתית שהדבר הזה נועד לקדם, האסרטיביות, קוגניטיביות, רגשות מוטיבציוניים, את זה היא בדקה, והגיעה למסקנה שמארבע שנים שהיא בדקה התרומה לטרלול הזה שלמידה משמעותית הייתה אמורה לעשות היא אפס.

למעשה לא רק שלא הייתה התקדמות בשום דבר, בכל התחומים האלה, שהם הפרה בוטה של הפרטיות של ילדים וחדירה בוטה, שאני לא מבינה למה אנחנו מרשים למערכת החינוך לעשות, לדרך שהם חושבים, וזה לא התפקיד של מערכת החינוך, בכולם ללא יוצא מן הכלל לא היה שיפור וכן הייתה ירידה קלה. זאת אומרת הלמידה המשמעותית לא עובדת, אז ראמ"ה המליצה למשרד החינוך להפסיק איתה, זה היה ב-2024, והתגובה של משרד החינוך, ואני מבינה מהשר שזה יימשך ל-2025, זה להגדיל את ההערכה המקומית, את ההערכה הגמישה הזאת, מ-30% שראמ"ה אמרה לבטל ל-65%. הוא אמר לנו הרגע, לא, נישאר עם האחוזים.

אז אני אומרת, שורה תחתונה, אני לא רוצה שמשרד החינוך, ויש מבחן חדש כזה, הוא באופן כללי נכנס למוח של הילדים, אני רוצה שמשרד החינוך ישאל את הילדים שלי מה גישתם לידע. זה לא התפקיד שלו, זו הפרה של הפרטיות וזו פסיכולוגיה בגרוש שאני לא רוצה שאתם תעשו על הילדים שלי. אני רוצה שהוא יבדוק אם הם יודעים תנ"ך, ואני לא רוצה שהוא יעשה את זה בהערכה פנימית, שלא הילדים ולא המורים מבינים מה היא אומרת בכלל, וזה מה שהם אמרו לראמ"ה, אני רוצה שהם פשוט יבדקו אם לומדים תנ"ך. לכן זה שאנחנו עושים מיצ"ב זו התקדמות מדהימה, אבל כל עוד זה תחת ההגדרות שעדיין קיימות במשרד החינוך לפרוגרסיביות ואסרטיביות וקוגניטיביות וזה וזה, תנ"ך הם לא מלמדים.

נגה, אני רוצה לאזן את הפרופורציות פה. אנחנו נמצאים באמת מאז ימיו של שי פירון עד עכשיו במגמה מאוד מסוימת שמתכתבת ומהדהדת את הפרוגרסיביזם האמריקני, את ה-SEL, את ה- Social Emotional Learning, יש פה ועדה שנמצאת פה שנה ותראי כבר מה הצלחנו לעשות, זאת אומרת שמנו את המעצור על הדלת, זו התחלה.

אני רחוקה מלחשוב שהגענו ל-10% ממה שצריך להגיע. הדרך ארוכה ורבה, אבל בתור התחלה יש פה הצלחה פנומנלית. כל מה שאת אומרת אני מסכימה ויותר, אנחנו עדיין פה. שימי לב, כשאנחנו אפקטיביים זה יוצר לחץ בציבור, הלחץ הציבורי יוצר את השינויים ואנחנו אפקטיביים וכל עוד אנחנו נמשיך עם הוועדה הזו, אלוהים יודע עוד כמה זמן, אבל כל עוד היא תימשך, מבטיחה לך, עליי, יהיו עוד הישגים.

היה פה תלמיד בן 18, אור, יש לך שלוש דקות. אור ניגש אליי לפני תחילת הוועדה. אור ואחריו חבר הכנסת קריב.

תודה רבה, יושבת הראש, חבר הכנסת קריב, משרד החינוך, הנהגת ההורים, כל אחד לפי כבודו ומעלתו. אני אור שמיסיאן, בן 18, מפתח תקוה, היום מכהן כסגן יושבת ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית, בימים האלה מסיים גם 12 שנות לימוד, כמו שאמרת, ועתיד להיקרא בוגר מערכת החינוך.

אבל כשמדברים על המושג הזה בוגר מערכת החינוך, כששואלים את השאלה מה אנחנו מצפים שבוגר שמסיים 12 שנות לימוד במערכת החינוך, מה הוא לוקח איתו לחיים הבוגרים, זאת שאלה שנשאלה כבר הרבה מאוד שנים, יש די תמימות דעים שאחד הדברים המשמעותיים שאנחנו צריכים לקחת איתנו זה תוכן ערכי מוצק ומשמעותי בכל מה שקשור לזהות היהודית שלנו, לעובדה שאנחנו חיים במדינה שהיא יהודית ודמוקרטית. כמובן כל בית ספר בהתאם למרקם הקהילתי שלו ולתפיסה הפדגוגית לוקח את זה למקום שלו, אבל יש מינימום מסוים שאנחנו מצפים שכל תלמיד שמסיים 12 שנות לימוד במערכת החינוך יידע.

לצערי המצב היום הוא די מפולג, ההבחנה שהשר עשה מוקדם יותר בין בתי הספר הדתיים לבתי הספר הממלכתיים היא כן נכונה בחלקה, אבל אנחנו רואים שבמקומות שיש מורים לתנ"ך עם תשוקה למקצוע, שמבינים את המקצוע, שאוהבים ללמד את המקצוע, שם גם המקצוע נלמד בצורה הרבה הרבה טובה, ואיפה שלא, אז אנחנו רואים תלמידים שסיימו את המקצוע, יכול להיות בציונים מאוד גבוהים, אבל בעוד כמה חודשים, נלך אפילו יותר רחוק, יומיים אחרי הבגרות בתנ"ך לא יזכרו מי היה אברהם אבינו או דוד המלך וכן על זה הדרך.

הרפורמה החדשה בהקשר הזה מתייחסת, והיא צריכה להמשיך להתייחס, לשני עקרונות מובילים ולשים עליהם דגש. הראשון זה החדשנות. במאה ה-21 התנ"ך צריך להישאר רלוונטי, הוא חייב להישאר רלוונטי. בתוך עולם ה- ChatGPTוה-AI, צריך לזכור שאנחנו משתמשים בכל הכלים האלה, ולפעמים כל העניין של שינון חומר והקאה לתוך מבחן הוא פשוט לא רלוונטי וצריך לראות איך משלבים יותר מיומנויות, יותר חשיבה ביקורתית, יותר הצלבת מקורות בתוך הלמידה ולהפוך את התנ"ך למה שהוא, לספר הספרים.

לספר חי, לספר עם תוכן.

כן, לספר חי. איזה תיאור יפה, ספר חי. והרגל השנייה של התוכנית שצריך להמשיך ולהדהד, זה הפיקוח. יש שיטענו שמערכת החינוך היום היא יותר מדי מרוכזת, אני טוען דווקא הפוך.

היא פרוצה לכל עבר, גם בתכנים, גם בניהול פנים בית ספרי, היא פרוצה לחלוטין.

אני אומר שיש הרבה ערך לגמישות, שהאיש בשטח, המפקד בשטח, ייקח את הספינה לאן שהוא יודע ולאן שהוא מוביל, אבל אין ספק - - -

פחות עובד דה פקטו.

יש עקרונות מנחים שצריכים להנחות את כל מערכת החינוך באשר היא. העניין של התנ"ך זה אחד מהם. אני קורא מכאן לאנשי משרד החינוך, אנחנו עובדים בשותפות נפלאה ביחד, וזה באמת המקום להודות להם, אנחנו נמשיך לעבוד על כלל התוכניות וגם על התוכנית הזאת ולהתאים אותן בצורה הטובה ביותר. תודה רבה על הוועדה הזאת.

תודה רבה, אור, כן ירבו תלמידים כמוך. חבר הכנסת קריב.

יש לנו זמן קצר מאוד, אני מתנצל שלא הייתי בזמן שהשר דיבר, אבל אני עברתי על המצגת, גם שוחחתי עם השר בנושא התוכנית. המצגת היפה של השר היא הרבה מהומה על לא דבר. זו אריזה נאה, כנראה משיקולים פוליטיים, של הרבה מאוד סיסמאות שמאחוריהן לא עומד כמעט דבר וחצי דבר.

האתגר הגדול ביותר שלנו עם לימודי מדעי הרוח בחינוך הממלכתי, וגם במגזרים אחרים, זאת סוגיית המורים, אין מורים. אין מורים בכל המקצועות ובמדעי הרוח יש קריסה דרמטית. התוכנית של השר לא כוללת כל התייחסות לפיל בחדר, לא מצליחים להביא מורים, לא לאזרחות, לא לתנ"ך, לא לספרות עברית, לא להיסטוריה כללית, לא להיסטוריה של עם ישראל. טררם שלם שלא נוגע בסוגיה המרכזית, איך מביאים מורים ואיך מכשירים אותם.

נעבור הלאה, מקצוע חדש נולד, בשבילי המורשת, משהו כזה. יש רק בעיה אחת, קיים מקצוע, הוא נקרא תרבות ישראל, מוקצות לו שתי שעות הוראה לארבע שכבות גיל מתוך היסודי, לא לשש, אבל לארבע, חוץ מהתנ"ך, ומוקצות לו שתי שעות לימוד ב-ז' עד ט', בחטיבת הביניים. אז מה אתה מספר לנו שאתה מביא פה מקצוע חדש? בוא תאמר לנו, בשבילי המורשת זה במקום תרבות ישראל? תעשו גוגל, מקצוע תרבות ישראל ותראו שקיים כזה מקצוע.

הוא דיבר על ההבדלים בין שניהם. לא היית פה.

אתה רוצה לעשות מתיחת פנים לתכנים - - -

זו לא מתיחה.

יש מקצוע, הוא נקרא תרבות ישראל, אין פה שום תוספת של - - -

זה לא אותו דבר, אני אומרת כמנהלת בית ספר.

הבנתי, עכשיו תורי.

זה לא עניין של דעה, זה עניין של עובדה, תודה.

בסדר גמור, עכשיו תורי לומר איך אני מבין את העובדות. אין פה שום מקצוע חדש, יש פה מקצוע שקיים.

חבר הכנסת קריב, השר היה פה ודיבר על ההבדלים, לא היית.

אני מבין. זה בסדר גמור שבתחום מקצוע מסוים בודקים את התוכניות, עושים התאמה, בטח במקצועות פיילוט, באים ואומרים בתקופת ההרצה של המקצוע במשך כמה שנים הדגש היה פה, עכשיו אנחנו מעבירים את הדגש לשם. שום מקצוע חדש, שום תוספת שעות הוראה לתחום תרבות ישראל, מחליפים שתי שעות של עיסוק בתרבות ישראל בשתי שעות של עיסוק בתרבות ישראל.

מה כן יש כאן? יש פה רק דבר אחד בכל הטררם הזה, שלא יוסיף כהוא זה באופן מהותי ללימודי הרוח והתרבות היהודית בבתי הספר, הדבר היחיד שיש כאן זה ההשתלטות על הגפ"ן. כל מי שמכיר את מערכת הגפ"ן יודע שלבתי ספר לא נכנסות תוכניות בלי אישור משרד החינוך. עסקו במסלולים ירוקים, אדומים, איך מאשרים, אבל אין דבר כזה שמותר למנהל בית ספר להכניס תוכנית שמשרד החינוך מתנגד לה.

כל מה שעשו כאן, מחמת שיקולים פוליטיים ומחמת סדר יום שמבקש לצמצם את הגיוון הרעיוני במערכת החינוך הממלכתי, זה לקחו מסלול שבו משרד החינוך מאשר תוכניות אבל יש מגוון של אופציות למקום שבו משרד החינוך יכתיב תוכניות מסוימות. זה הדבר היחיד.

תחתור לסיום, חבר הכנסת קריב.

הדבר הזה לא יעזור לקידום העיסוק בתחומי הרוח ותחומי המסורת היהודית והתרבות היהודית, שזה יעד חשוב, כי אין פה כמעט כלום חוץ מהשתלטות על תוכניות הגפ"ן. לכן יש פה מהומה רבה על לא דבר ולא נצליח לקדם פה את החינוך לזהות יהודית ישראלית.

משפט אחרון, שמחתי לשמוח שהשר מתכוון להסדיר את נושא התפילין בחוזר מנכ"ל. מכיוון שאחת משתי בנותיי מקפידה בהנחת תפילין, אז אני בטוח שתהיה פסקה בחוזר המנכ"ל שתבהיר שכל תלמיד וכל תלמידה, כפי שגם מותר בהלכה, יוכלו - - -

חבר הכנסת קריב, אנשים פה ישבו שעתיים.

ולפחות בבית ספר אחד בארץ יוקם דוכן תפילין בעבור בנות.

שמעת שיש אלימות כלפי תלמידים שמניחים תפילין בבתי ספר, שמעת שיש אלימות של מנהלים כלפי תלמידים, זה הכול.

מכיוון שזה בית ספר של ילדיי אז לא מניה ולא מקצתיה.

אין לי כוח לפרובוקציות האלה יותר, די.

זה פרובוקציה?

לא, כל מה שקורה פה.

למה זה פרובוקציה?

זה לא פרובוקציה בכלל ואם תעשה בר מצווה לכלב אני אבוא ואחגוג, בסדר? לא פרובוקציה.

זו הרמה שלך.

אתה בכלל לא ילד בן שלוש שבא ואומר הבת שלי מניחה תפילין.

כנראה את לא מבינה שום דבר בהלכה ובמסורת.

וכולכם הייתם אדישים, למה הייתם אדישים? הוא רוצה שתזדעזעו.

לא, לא שיזדעזעו, רק לומר - - -

למה אתם אדישים? למה אתם רעים אליו?

יצא המרצע מהשק. אין בינך לבין מסורת לבין דרכי נועם לבין כבוד הבריות - - -

- - - חס וחלילה, בר מצווה לכלב זה יהדות.

הנה, זה פרצופה של מסורת ישראל, אליבא דגלית דיסטל.

קריאה ראשונה, קריאה שנייה, קריאה שלישית, נא להוציא את הרפורמי הנאור החוצה, היהודים פה רוצים להמשיך לדבר.

הנה דוגמה לכמה הפרוגרס הוא נגד כל דבר, כל מסורת. אסור להביע דעות של מישהו אחר פה?

הוא כל כך רצה לזעזע אותנו עם התפילין של הבת שלו ואף אחד לא הגיב.

למה שיגיבו? אם את לא יודעת, נשים - - -

אתה בן שלוש, קריב. אתה בא לפה בלי להקשיב לשר, אין לך מושג מה השר אמר, אתה לא רציני, אתה עצלן, אתה יושב פה ואומר דברים שנוגדים את הרפורמה כי פשוט לא טרחת להגיע בזמן. מדבר על חשבון מאות אנשים, רק כדי שתוכל להגיד שהבת שלך מניחה תפילין. ביג שוט.

פרצופה של מסורת ישראל אליבא דגלית דיסטל אטבריאן. שנאה והסתה, דעות קדומות והיהדות שלך לא תיכנס לבתי הספר של הילדים שלי.

היא האחר שלך, תקבל אותה, האחר זה אני, לא? היא האחר שלך, תהיה פלורליסט. איפה הפלורליזם? האחר זה אתה.

כולנו שונאים חינם והפרח - - -

כולנו יהודים, גם מי שחושב אחרת מכם, כולנו יהודים, החילוניים, הדתיים.

חד משמעית, אני איתך.

אז למה אתם לא נותנים לנו ללמוד יהדות בדרך שמתאימה לנו?

כולנו יהודים בשם יהדות אחת.

שירי, אני רוצה לענות לך, ואני מקווה שאני אוכל - - -

אני יהודייה חילונית ציונית גאה, כמו כולם פה.

חד משמעית. את חדשה פה, אני לא זוכרת אותך בהרבה ועדות.

ואני חדשה פה.

ואני רוצה להגיד לך שהוועדה הזו שמה על נס את העובדה שכולנו יהודים ושהיהדות היא לא רק של החרדים, היהדות היא לא רק - - -

יש יהודים שממסמסים את היהדות ויש שלא.

כשאין את הפרובוקציות האלה, הוא ישב פה, נתנו לו לדבר, כיבדנו כל מילה שהוא אמר, כשהוא התחיל עם הפרובוקציה, ואם אתם לא טובים כמוני, סף הסבלנות שלי הוא אפס.

השווית בין הילדה שלו לבין כלב? איך אפשר? השווית בין ילדה לכלב.

היא השוותה בין האנלוגיה - - -

לא, זה פשוט עלבון, זה ממש מעליב. אני חובבת כלבים.

הייתה פה אנלוגיה של תפיסה יהודית שגויה, זה כל מה שהיה, לא בין כלב לילדה.

אין תפיסה יהודית שגויה שבנות יכולות להניח תפילין.

כשם שביהדות לא כתוב להניח תפילין לנשים, לא לעשות בר מצווה לכלבים. זאת האנלוגיה.

בנות יכולות להניח תפילין.

למען הסר ספק, יהודי אתאיסט מטריאליסט הוא יהודי, הבן זוג שלי הוא כזה, יהודי רפורמי הוא יהודי לא פחות מיהודי אורתודוקסי, אני לא שופטת אף יהודי על האופן שבו הוא מקיים את היהדות שלו, כולנו אחים, אני חיה את זה, זה לא רק אמירה פה. כשמנהלים פה פרובוקציות, כשבא נושא כל כך חשוב ואני באמת קורעת את עצמי לייצר איזה שהוא מכנה משותף בין כולם, ומגיעים חברי כנסת בשביל הפוטו-אופ, כדי לומר שהילדים שלהם כן או לא ולהצביע על דברים שאנחנו עושים מתוך ראייה סטריאוטיפית על הצד היהודי האורתודוקסי, אז כן, הוא יחטוף בחזרה.

אני חוזרת ואומרת, כל יהודי בעולם, מאמין באלוהים, לא מאמין באלוהים, רפורמי, קונסרבטיבי, אורתודוקסי, מסורתי, כולם מוזמנים להגות בתורה יומם ולילה, היא לא רק שלי. זו בדיוק מהות הוועדה וזו המהות של הכנסת לימודי התנ"ך לבתי הספר, להכניס חיות לתוך הטקסט הזה ולהתווכח עליו ולריב עליו, the more the merrier, זו הכוונה שלי. זו המהות של הוועדה הזו ואין אחרת. כשבא פרובוקטור כמו גלעד קריב, הוא יחטוף על הפרובוקציה.

אבל, גברתי יו"ר הוועדה, אני יושבת פה ומקשיבה כבר שעתיים ובאתי לדיון הזה מאוד פתוחה. אני חילונית, אתאיסטית, בחיים לא בכיתי בכנסת, הדיון פה הוא ממש מעליב, הוא עלבון. אני חילונית, אני אתאיסטית, אני רוצה להיות גאה בעצם היותי יהודייה, אתם מקשים עליי מאוד. יש לי שתי בנות במערכת החינוך - - -

מה שאת עושה לא הוגן - - -

למה? אני מדברת מהלב. להגיד על הבת של חבר הכנסת שזה פרובוקציה כשהיא מניחה תפילין כשזה מה שהיא מאמינה בו? למה זה מפריע לכם?

הפרובוקציה של גלעד קריב - - -

זו לא פרובוקציה, זו אמת.

קודם כל את באה ושוטחת עלבונות בי ובאנשים שיושבים פה מבלי - -

מזה שאני אומרת שאתם מעליבים אותי?

- - מבלי להכיר את מה שאנשים האלה עושים פה כבר למעלה משנה.

אני מכירה, אני עוקבת.

אז כנראה שלא, כי אם יש דבר שכולם פה, חילוניים, מסורתיים ודתיים, תמימי דעים, וזה הדבר שחוזר בוועדה כל הזמן, זה איך להסביר לחילוניים, קחו את היהדות, היא גם שלכם.

אני לא צריכה שתסבירו לי, אני אשמח שהילדות שלי יילכו לבית הספר וילמדו תנ"ך, זה בסדר שהן חוות את זה גם בהיסטוריה, כי זאת ההיסטוריה של העם היהודי, זה בעיניי מאוד מאוד יפה.

אבל זה מה שאנחנו אומרים פה מבוקר עד ערב.

אז למה את בוכה?

אני גרתי כמה חודשים בארה"ב ושם לא מלמדים תורה או נצרות בבית הספר, אבל הם כולם הולכים ביום ראשון או ביום שבת או ביום שישי או לבית הכנסת, או למסגד, או לכנסייה שלהם, והם הולכים כל שבוע כל המשפחה, ולנו אין את זה כחילוניים כי כל הזמן כופים עלינו ומכריחים אותנו ויש פה יהדות אחת אורתודוקסית - - -

מי כופה עלייך?

מי מנע ממך להיכנס לבית כנסת פעם?

אתם יושבים פה וכופים, אתם יושבים פה ומנסים לכפות. אתה קובע מה כן יהודי ומה לא יהודי. הילדות שלי לא יילכו ליהודה ושומרון ללמוד את התנ"ך, הן יילכו לבאר שבע, לאשקלון ולטבריה.

אני לא רוצה להוציא אותך, לי, אני רק חייבת שתסבירי לי, אין פה אף אחד, זה רק אני ואת, תסבירי לי את הרציונל, מה זה אתם כופים עלינו? זה היהדות שלך.

בגלל שאתם מכניסים את זה כ-4% עם תוכנית, מדברים פה על זה שאתם לא רוצים יותר את המגוון.

למה את לא לוקחת? תלמדי את היהדות, תכירי אותה.

מי אמר שלא למדתי?

את רוצה לכפות עלינו, השלכה זה להאשים את הקורבן במה שאת הולכת לעשות. את רוצה לפרק את היהדות - - -

תשלחו לאיזה זרם חינוכי שאתם רוצים, חינוך ממלכתי, אתם לא יכולים לומר שהילדות שלי ילמדו בית מדרש ויעשו סיורים ביהודה ושומרון. תלמדו אותם את התנ"ך ותשלחו אותם לאשקלון וטבריה, לא ליהודה ושומרון.

התנ"ך קורה ביהודה ושומרון.

סחיטה רגשית שלא עבדה. מספיק עם הפופוליזם הזה.

מספיק עם ההערות שלך, הן לא במקום.

שיהיה שקט בוועדה.

תהיי קצת יותר פלורליסטית, מה הבעיה?

את לא תגידי על הרגש ועל המחשבות שלי שהן לא במקום ושהן פרובוקציה.

לי, אני לא רוצה להוציא אותך, אבל אני אוציא. אני מבקשת שקט. אני מבקשת ממך, מי שמדבר ללא רשות, יש לך את הרשות ממני להוציא אותו בלי שאני מבקשת. מי שמדבר כרגע למיקרופון תוציאי אותו בלי הנחיה ממני.

אני נציגת הרשות, אני מנהלת אגף פרויקטים ושיתופי פעולה ברשות לזהות לאומית יהודית שבמשרד ראש הממשלה. תודה שזימנתם אותנו לוועדה, אנחנו כרשות חושבים שזאת אחת הוועדות היותר חשובות שיש ואני מברכת.

אני אתן לכם הקדמה, מה אנחנו כן רוצים לתרום לוועדה הזאת, שנראה לי שיהיה רלוונטי. למה עשינו את זה? ערכנו שני סקרים, בחודש אפריל 2025 יצאנו בפרסום והזמנו את כלל הציבור להצטרף אלינו לסיורים בגליל, ואז אמרנו אוקיי, היו לנו כמה שאלות וכמה דברים שרצינו לזקק את עבודת הרשות והחלטנו לצאת בסקר, התוצאות שם היו חד משמעיות, כמעט שלא היו תוצאות אחרות מלבד אחידות בתוצאות, ואז עשינו צוות חשיבה במשרד והחלטנו שאנחנו יוצאים לסקר זהה, רק הפעם לכלל הציבור.

אני רוצה לשתף אתכם בנתונים כדי שתבינו כמה הוועדה הזאת היא הכי מבורכת שיש והיא קלעה וקולעת לכלל הציבור בארץ ישראל. בסקר הראשון שערכנו, וזה היה רק מבין 6,000 המשתתפים בסיורים, מצאנו ש-84% סבורים כי לנוער ולצעירים עד גיל 18 אין מספיק ידע אודות הזהות היהודית ובוודאי הזהות היהודית הלאומית. 83% סבורים שחשוב להרחיב ולהעמיק את הפעולות והצעדים שיביאו להנחלת ידע אודות הזהות היהודית הלאומית והיהדות בקרב בני נוער וצעירים עד גיל 18. עוד מצאנו שרוב הציבור הישראלי מבין את הקשר של עם ישראל לארץ ישראל.

בסקר השני שערכנו, עשינו את זה במאי האחרון, פנינו לכלל הציבור בארץ, מצאנו ש-65% סבורים כי לנוער ולצעירים עד גיל 18 אין מספיק ידע, כמו שאמרנו. 69% חושבים שצריך להעמיק את הפעולות ו-65% מהציבור מבינים את הקשר.

אנקדוטה קטנה לסיום. שאלנו גם האם ההרגשה או הקשר לארץ ישראל ולזהות היהודית השתנה בעקבות ה-7 באוקטובר, מצאנו שהזהות של כלל ציבור, מגיל 18 עד 29, כן התחזקה, כ-60%, ו-71% מתוך טווח הגילאים שסקרנו לא רק שהתחזקה, אלא הם נקטו בפעולה אקטיבית, כמו לצורך העניין מגן דוד, דגל, או אפילו משהו מסורתי, איזה שהוא סממן דתי, הם התחילו לעשות את זה באופן קבוע.

הגשתי גם לך וגם לכבוד השר את הסקרים, אני מקווה שהם בהחלט יסייעו, ותודה לכם.

תודה על האינפורמציה הזאת. אנחנו צריכים ממש לסיים, יש את איתמר קרמר שאני שומעת אותו מדבר מבחוץ על הוועדה, לא תמיד לחיוב ולא תמיד בצדק, אבל אני כן רוצה לתת לך דקה. פרופ' עמיהוד אמיר, גם לך תהיה דקה והנהגת ההורים. יש לנו חמש דקות, חמישה אנשים, כל אחד דקה.

התנ"ך כהיסטוריה הוא חשוב מאוד, בעיקר אנחנו רואים היום כשהביאו בלילה את כל החבר'ה מהספינה שאומרת שאנחנו כובשים ואימפריאליסטים. לכן מאוד מאוד חשוב התנ"ך כהיסטוריה, אבל, ואת זה לא ראיתי במצגת, זה חשוב לא רק, אלא אפילו בעיקר בחברה הערבית. צריך גם שם ללמד את התנ"ך כהיסטוריה. הם צריכים לדעת גם, הם גדלו פה בישראל, מה הקשר של עם ישראל לארץ ישראל. זה מאוד מאוד חשוב והיחסים שלנו עם 20% הערבים תלויים גם בדבר הזה. זה חשוב.

אני עוסק בחינוך לזהות רוב חיי, ניהלתי את 'מסע ישראלי', ניהלתי את תוכניות החינוך בבית התפוצות וניהלתי בית ספר. אני רוצה להאיר רק נקודה אחת שכתב יענקלה רוטבליט.

כשדיברתם על יהודית רביץ, זה להוציא את יענקלה רוטבליט, האיש שאיבד רגל בקרבות ירושלים ב-1967, הוא דיבר על שירת הניצחון. אני מבקש מכם, גם אני רוצה זהות יהודית, לא ככה. תסתכלו על שמחת הניצחון ועל אימת המפסיד שהייתה פה, זו לא הדרך. אנשי משרד החינוך יצאו מכאן, אני מבקש מכם, בענווה, לא ככה, לא באלימות כזאת, לא במחיאות כפיים, לא בשמחה לאיד כפי שראינו כאן.

אתה מפרש את השמחה שלנו כשמחה לאיד, זה סובייקטיבי.

חברת הכנסת דיסטל, זה מה שאני הרגשתי.

איתמר, זה סובייקטיבי. אני הכי רוצה לגייס אנשים כמוך לדבר הזה.

בכל כיתה יש הורים כמוני, כמו רווית, כמו לי, אם אתם תדרסו אותנו לא תהיה לכם מדינה. אני חזרתי שלשום ממילואים עם אנשים שחושבים אחרת ממני, מעולם לא הגעתי במילואים למצב של אימה, למצב של בושה, כפי שהגעתי כאן. והקיצוניות היא הרבה יותר חדה במילואים, אנחנו יודעים להילחם יחד כתף אל כתף.

אני לא יודעת על איזה קיצוניות אתה מדבר.

מה שקרה זה שמחת ניצחון ושמחה לאיד והשפלת המפסיד. הדבר הזה עוד יכה בנו, הוא מכה בנו ברחובות ו - - -

ממש לא. אני יכולה לשתף בתחושות שלנו? אנחנו כל הזמן זוכים לקיתונות של עלבונות ואנחנו לא מבינים מה עשינו לכם. כל מה שאנחנו אומרים בוועדה הזו זה קחו את היהדות אליכם, אליכם, אליכם, קחו אתם ותגידו אתם מה אתם רוצים מהיהדות ואתם רואים רדיפה, ואתם רואים אימה.

אני העליתי לתורה את בני בטקס רפורמי ואת מונעת את זה ממני עכשיו.

ויושבים פה חברי כנסת עם פרובוקציות זולות שבאמת הורסים פה את התשתית הכל כך עדינה שאנחנו מנסים לקיים פה בין כל הקצוות, שאני כבר שנה מנסה לקיים, זה מתסכל. אין דרך לנצח את זה.

אבל אי אפשר לאחוז בחבל משני קצותיו. אני העליתי את בני לתורה עם רב רפורמי והיה טקס מדהים שהשתתפו בו גם אורתודוקסים וגם אולטרה אורתודוקסים וגם חילוניים, מה שקרה פה הרגע, ברגע שאנחנו משווים טקס רפורמי שוויוני להעלות כלב לבר מצווה, זו פגיעה וזאת השפלה.

אבל הרבה מאוד רפורמים עושים את זה, רפורמים ליטרלי עושים את זה.

לא הרפורמי הזה ולא הרפורמי ההוא.

אוקיי, אז רפורמי אחר.

אז אל תכלילו, תנו לנו לממש את היהדות שלנו כפי שאנחנו מאמינים בה.

מי מפריע לך?

בסדר, עם זה אני מסכימה, לממש את היהדות כפי שאתה מאמין בה, עם זה אני מסכימה.

אני שמחה מאוד על הוועדה הזו, אני חייבת לומר שהיא משמחת אותי ומעציבה אותי כאחד.

גם אותי, תאמיני או לא.

היא משמחת אותי כי אני שמחה שלוקחים מהלך שחושבים שהוא מאוד מאוד משמעותי למערכת ומקדמים אותו באופן הזה, זה אומר שמוצאים את המשאבים, את הזמן, את היכולות וגם את התקציבים לעשות את זה.

אני אומרת את זה בגלל שזו ועדת משנה לוועדת החינוך, הלוואי שהיו לוקחים עוד הרבה רפורמות נוספות אחרות שצריך לעשות במערכת ומשקיעים בהן את אותו דבר כפי שמשקיעים כאן. יש תוכניות למכביר במערכת החינוך, תוכניות AI, תוכניות של ועדת שפירא, דברים שאנחנו משוועים שישנו משמעותית את מערכת החינוך ולא נותנים להם את המקום שנותנים לוועדה הזו, וחבל מאוד.

אני רוצה להתייחס למה שנאמר מקודם על ידי השר, חבל שהוא לא נמצא, אבל אנחנו נמצא דרך לשבת איתו ולדבר על הדברים האלה, הרבה דברים ממה שהעלו בתוך הרפורמה והתוכנית הזו שמדברים עליה, אנחנו מרגישים שזה נוגד תוכניות אחרות של משרד החינוך. אם לצורך העניין מדברים על זה שלא תהיה כל כך בחירה למנהלים באותם 4% של תוכניות, זה קצת נוגד את תוכנית האוטונומיה של המורים שמדברים עליה. כשמדברים על זה שרוצים להוסיף שעות ב-ב' עד ו', זה נוגד את המשמעות של ועדת שפירא שרוצים להוריד שעות בכיתות האלה. אם יורידו שעות איך יוסיפו שעות במקום אחר? על חשבון מה זה יבוא לידי ביטוי? כשרוצים לקחת 4% במקום 1% מתוך תוכניות הגפ"ן, אז על חשבון מה זה יבוא לידי ביטוי?

אנחנו לא נגד הרפורמה, חשוב לומר, אנחנו לא נגד התוכנית ונגד הרפורמה, אנחנו בעד. מבחינתנו אין מצב שבמערכת החינוך בישראל לא יהיו לימודי תנ"ך, לא יהיו לימודי מורשת, אלה לימודים חשובים.

כרגע בכל כך הרבה בתי ספר אין.

אני פה מצטרפת למה שאמר חבר הכנסת קריב, יש בעיה קשה מאוד של מחסור במורים.

מסכימה.

הלוואי שהמערכת הייתה מתעסקת ושמה משאבים שם בשביל שיהיו מורים גם שם כמו במקומות אחרים.

מסכימה, זו ה-רפורמה שצריך לעשות, משכורות טובות לאנשים טובים.

נכון. ישבנו בוועדת ביקורת המדינה על נושא האנגלית והמתמטיקה, על המחסור העצום, על תוכניות חינוך שלא יוצאות לפועל בגלל מחסור במורים והנה אנחנו נתקלים בזה פעם נוספת כאן. אז אני לא יודעת איך יוציאו את זה לפועל, אבל שם צריך לשים את עיקרי הדברים. אנחנו מבקשים ממערכת החינוך, בדיוק כמו שהיא נוגעת ברפורמה הזו ובתוכנית הזו, שתיגע בבקשה ותכניס את הידיים לכיס העמוק ולמשאבים העמוקים ולכל מה שצריך בשביל לקדם רפורמות נוספות כמו שמקדמים את הרפורמה הזאת. תודה.

תודה רבה.

בעקבות האמירות כאן בדיון נגד המגוון בתוכניות גפ"ן חשוב לי לציין שלימודי יהדות בבתי ספר ממלכתיים נבחנו על ידי ועדת שנער בשנת 1994, ובדוח המסכם שהוגש לשר החינוך דאז מר זבולון המר נקבע כי יש ללמד יהדות באופן פלורליסטי וביקורתי המציג את מגוון הזרמים ביהדות ללא הטפה תוך הצגת היהדות החילונית באופן חיובי, בזיקה לערכים אוניברסליים ועל ידי מי שקיבל הכשרה המתייחסת ליהדות כאל תרבות מגוונת ורבת פנים.

מצחיק שאתם חושבים שאתם פלורליסטים, אתם מבטלים את כולם כי הם לא מספיק פלורליסטים כמוכם.

משרד החינוך שב והצהיר על מחויבותו לדוח שנער בדוח מנכ"ל משנת 2019 ובהמשך גם פסיקת בית המשפט אישרה את הדברים. כך בית המשפט באחת העתירות שהוגשו עמד מפורשות על חשיבות ערך הפלורליזם בכל הנוגע לחינוך ליהדות, ועכשיו אני מצטטת: מערכת החינוך הממלכתית, כמו גם מערכת החינוך הממלכתית דתית, מורכבת מתלמידות ותלמידים המשתייכים לזרמים דתיים ואידיאולוגיים שונים, ראוי שכל אחד ואחת מהם ימצאו מקום בפעילויות המתקיימות בין כותלי בית הספר ולא ירגישו כי זהותו או הגדרתו העצמית היא נחותה או פחות ראויה לשבח בהשוואה לחבריהם.

חס ושלום, אף אחד לא נחות.

זה מתכתב עם הדברים שנאמרו כאן במהלך הדיון.

אני חייבת לסכם את הוועדה. אני מסכמת, אני כן רואה פה חוט מקשר של אנשים שמגיעים לוועדה אחת. הוועדה הזו היא שונה מכל הוועדות, הוועדה הזו נבנית נדבך על נדבך, נושא על נושא, ידע על ידע, את לא היית פה בוועדות האחרות, את לא ראית כמה תוכניות לימוד שהן מקרא פשט, להבין את הנקרא, נשללו. המקרא כפשוטו, לא מעל ולא מעבר, לא הדתה, לא שמדתה, כלום, הבנת הנקרא כפשוטו, נשללו על ידי משרד החינוך כי התנ"ך לא מספיק פלורליסטי.

זאת אומרת אני שומעת אותך, אני שומעת את הרצונות שלך, דעי שיש גם כאב בצד השני ותחושה שהמון פעמים ההכלה והמסרים הסובלניים פשוט באים על חשבון הידע הבסיסי של תנ"ך. אנחנו רואים את זה בבתי הספר ואנחנו רואים את זה בהחלטות של משרד החינוך, המטרה לאזן בין שני הקצוות, זו המטרה.

תודה רבה לכולם. באתי רגועה היום, תראו מה יצאתי, אבל היה דיון חשוב. אני נועלת את הישיבה, תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 14:30.