פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



29
הוועדה לביטחון לאומי
27/05/2025


מושב שלישי

פרוטוקול מס' 394
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום שלישי, כ"ט באייר התשפ"ה (27 במאי 2025), שעה 10:40

עליית מדרגה חמורה בדבר איומים על נבחרי ציבור העלולה להוביל לפגיעה בחיי אדם

חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר
משה סעדה

אושר שקלים
אלי דלל
טלי גוטליב

רועי הראל - ייעוץ משפטי, המשרד לביטחון לאומי

נצ"מ גלעד בהט - רמ"ח אח"מ וטכנולוגיות יועמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

סנ"צ שחר אבגי - רמ"ד מאוימים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק מורן בייביץ - קמ"ד חקירות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

גבריאלה פיסמן - עו"ד, ראשת אשכול סמכויות ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

טלי פלדמן - עו"ד, לשכת המשנה לפרקליט המדינה (תפק"מ), פרקליטות המדינה

יעל חייקין - קמ"ן משמר הכנסת, קצין הכנסת

רן שלום - מפקד אבטחת אישים משמר הכנסת, קצין הכנסת

יחיאל מלכה - ק. חירום, משמר הכנסת

חייאם קעאדן - סמנכ"ל החברה הערבית, מרכז השלטון המקומי

מאמון עבד אלחי - ראש עיריית טירה

ד"ר וליד נאסר - סגן ראש עיריית טירה

מוהנד מנסור - סגן ראש עיריית טירה

מג'די נאסר - חבר מועצת עיריית טירה

סרג' קורשיא - יו"ר מועצה מקומית כפר שמריהו, ויו"ר ועדת ביטחון, מרכז השלטון המקומי

ד"ר גלעד קורן - מפתח אלגוריתמים

איילת השחר סיידוף - עו"ד, אימהות בחזית

נאווה רוזוליו - מאבק ציבורי

זיו קינן - מאבק ציבורי

עוזי אהרוני - אזרח

לאה גופר

חבר תרגומים, יפית גולן

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


עליית מדרגה חמורה בדבר איומים על נבחרי ציבור העלולה להוביל לפגיעה בחיי אדם

תודה רבה לכל מי שטרח להגיע לדיון המאוד חשוב הזה. הוא מאוד חשוב לא מכיוון שאנחנו נבחרי הציבור מאוימים, אלא מפני שהדמוקרטיה מאוימת. ולי כנבחר ציבור, כחבר ברשות המחוקקת, הדמוקרטיה היא לא רק נר לרגליי, היא התירוץ הטוב ביותר שלי להימצא כאן. בזכות הדמוקרטיה והתנאים שהיא מציבה אני כאן.

אבל רגע לפני שנתחיל בדיון הזה, אני רוצה להזכיר לכולנו שאנחנו ביום ה-599 למלחמה, מחר 600. אמרתי את זה בדיון הקודם אבל אני חייב לחזור על עצמי כדי שאני אשא על כתפיי את עול האירוע הזה. כשהמלחמה התחילה אמרתי שזה ייקח שנים, בטח יותר משנה, ואני חייב להגיד לכם, אל תספרו את זה לאף אחד, לא חשבתי שנגיע ליום ה-600.

ואנחנו שם, והלכנו לישון אתמול עם איזושהי הודעה שאולי אנחנו הולכים לעסקה ונזכה לראות, אני מקווה, את כל ה-58 פה חזרה. התעוררנו הבוקר לצליליו של עוד טיל חות'י בדרך למדינת ישראל, וחיילים שלנו עדיין נמצאים בתוך שטח לבנון ובתוך שטח סוריה, שלא לדבר על יהודה ושומרון ועזה. באמת מדינה שנמצאת אולי בצומת הכי משמעותי לקיומה. ודווקא בתאריך הזה או בתקופה הזאת, מפלס השנאה מגיע לרמות שאני באמת כבר לא יודע איך לתאר אותן.

בשנתיים האחרונות, אנחנו חברי הכנסת, נדמה לי שמשהו בסדר גודל של 40 מאיתנו, קיבלו מכתבים, חלק מאיתנו כמוני, פעמיים, עם פירוט נהדר של מי בני זוגנו, מי הילדים שלנו, מי הנכדים שלנו, מה מספרי הטלפון שלהם, מה מספרי תעודות הזהות שלהם, איפה הם גרים, איפה הם לומדים, מה התחביבים שלהם, הכול. עם איום מאוד ברור שאם לא נשנה את דרכנו כחברי כנסת, ראו הוזהרתם.

זה מטורף. אני לא יודע איך אתם רואים את זה, אני לא יודע איך הציבור שצופה בנו מהבית עכשיו רואה את זה. אבל זאת עובדה. יושב פה איתי חבר הכנסת, חבל שאחרים לא מצאו את הזמן להגיע לכאן ולומר גם את דברם. גם אושר קיבל.

פעמיים.

זה מטורף, זה פחד שאני לא יודע לתרגם אותו. לא שלי. אני, חבר הכנסת צביקה פוגל, תת אלוף במילואים, לא פוחד. אבל יש לי משפחה, יש לי ילדים, יש לי נכדים. מה, אני מכניס אותם למסגרת האיום? והדבר הכי גרוע בכל הסיפור הזה, ושוב פעם, אני לא שם אצבע מאשימה, אבל אין קצר חוט, אף אחד לא יודע מי עושה את זה.

כדי להשיג את כל הנתונים האלה עליי ועל חבריי ועל בני משפחותינו, זה לא איזה מישהו שיודע לעשות צ'אט GPT ולקבל את הפרטים. זה קצת יותר מורכב, זה קצת יותר מסודר, זה קצת יותר עמוק. ואני שאלתי את עצמי, במפלס השנאה הקיים כיום, האם אנחנו עלולים להגיע לרגע שבו מישהו יחשוב שהנה, לא תפסו אותי, לא עשו שום דבר, אז אולי אני יכול לעשות את הצעד הבא?

אני לא מזלזל בזה. היו כבר מטורפים שפתחו פצצות תאורה מעל ביתו של ראש ממשלה. היה כבר מטורף אחד שירה בראש ממשלה. אני כינסתי את הדיון הזה יותר מהכול כדי להעלות את זה על מפלס ההתייחסות הלא שגרתי שלנו. אנחנו לא יכולים להשאיר את זה מתחת לקרקע. אנחנו לא יכולים לגלגל את זה מתחת לשטיח.

זה משהו שקיים. יש לנו חובה לכולנו להילחם בזה, למצוא מי זה, לאסור אותו ולהוריד את המפלס הזה. מותר לא להסכים. מותר להפגין. להגיע לרמה כזאת של איומים, זה כבר יציאה לא רק מחוץ לחוק, אלא מחוץ לתחומי המותר והאסור של מדינה דמוקרטית.

אנחנו נקצה לדיון הזה את כל הזמן שיידרש, אבל נצטרך לסיים בסביבות 12:30, כך שיש מספיק זמן לדיון הזה. אני אשמח לשמוע כל אחד מהדוברים. נתחיל בחבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אני אעשה את זה קצר, אני אשתלב תוך כדי הדיון. גם אני קיבלתי איומים, פעמיים נשלחו אליי לתיבת הדואר. כל מיני פרטים, כמו שהיו"ר אמר, על המשפחה, משפחה אפילו קצת יותר רחוקה, על הילדים שלהם, מקום מגורים, מספרי תעודות זהות, ממש לפרטי פרטים. אין לי מושג מאיפה לקחו את זה.

ברמה הכללית, אותי זה פחות מרתיע, אבל בפעם השנייה שזה קרה, אני יודע שאני אבא לילדים קטנים, והילדים שלי מאוד נלחצו כי הגיעו פתאום ניידות משטרה, במקביל דיברתי עם משמר הכנסת שינחו אותי מה לעשות, וכיבוי אש, ומד"א. והילדים שלי אמרו, אבא, מה קרה? מה, כל זה בגללך? כאילו, מה, מישהו מפריע לך? מישהו מאיים עליך? אל תצא החוצה, כן תצא החוצה. אמרתי, לא, הכול בסדר.

ובחוויה של הילדים, זה ממש לא נעים. ועצם זה שזה כבר מתנהל בסביבות שנתיים, ועדיין אין שום קצה חוט לגבי עשרות נבחרי ציבור, אני חושב שזה הרבה מעבר. זה לא עניין של מחדל, יש פה כנראה איזו יד מכוונת או משהו, שבכוונה לא רוצים להגיע לאיזשהו פתרון. זו הראייה שלי.

אני גם רוצה להוסיף על הדברים שלך, שרמת האיום, לא רק בנושא של המכתבים, אלא רמת האיום בכלל על נבחרי ציבור, זו פשוט בושה וחרפה. קודם כל ברמה החברתית של לאן הגענו. אני יכול לספר לכם, במקרה שלי, גם לפני כשבועיים וחצי, הזמינו אותי ביד בן צבי, פה בירושלים, לאירוע של עולים יוצאי איראן, ההורים שלי הם ילידי איראן, והזמינו אותי שם לשאת דברים, דברים שקשורים לקהילת יהודי פרס.

איך שאני עולה לבמה, כולם היו בשקט, המתנתי שעה להגיד את הדברים שלי, ורק איך שעליתי, פתאום התחילו צעקות – 'תחזירו את החטופים, תחזירו את החטופים'. הייתי מאוד רגוע ונתתי להם להגיד מה שהם רוצים, וזה בסדר, אבל פתאום מישהו התקרב, עלה לבמה, ואמר לי אתה לא תדבר פה. אמרתי לו, למה, מה תעשה לי? הוא אמר לי, אני אשחט אותך. וממש התקרב אליי פיזית בצורה מאוד מאיימת, ואמרתי לו, אתה עוד שנייה מתקרב, אני פונה למשטרה. הוא ירד והתרחק ממני.

לא חוויה נעימה כל כך. סיימתי להגיד את הדברים שלי, בסוף יצאתי לאותם אנשים שקראו והתגודדו סביבי, ודיברתי איתם, וניהלנו אחר כך איזשהו שיח שהיה דווקא מאוד נעים. ואפילו גם סיכמנו שניפגש, ואחר כך הם גם התקשרו אליי, חלק גם התנצלו. אבל עצם זה שאזרח, לא משנה עכשיו מה, מתקרב לנבחר ציבור בשם התפקיד שלו, ואומר לי אני אשחט אותך. לאן הגענו? מה זה הדבר הזה? מה זו ההתנהגות הזו?

האלימות אצלנו מחליפה כבר את השיח, אין מה לעשות.

אין שום טיעון ענייני, אני בכלל לא באתי לשם בעניין פוליטי. הזמינו אותי להגיד כמה דברים שקשורים לקהילה של יוצאי איראן, זה הכול. אבל בסדר, מעז יצא מתוק, אני חושב שיצא מזה בסוף משהו טוב, אבל אותם אנשים פשוט הבינו שהם התנהגו לא לעניין. אני מאוד מקווה שאנחנו נפתור את זה, כי זה יכול להיגמר לא נעים.

תודה, חבר הכנסת אושר שקלים. אין שום ספק, אתה מציג את הנושא הזה גם מזווית נוספת, וזה חשוב גם להסתכל על זה ככה, כי מעבר לעובדה שזה מהווה סכנה לדמוקרטיה ולשלטון החוק, אתם יודעים מה? באיזשהו מקום אנחנו גם משחקים לידיים של אויבינו, ומסתכלים על זה ואומרים אנחנו לא צריכים להתאמץ יותר מדי, אתם הורגים נהדר אחד את השני. והרשתות החברתיות שנועדו להיות רשתות חברתיות, הפכו להיות, לצערי הרב, כלי להפצת שנאה.

ואחת השאלות שאנחנו נשאל את עצמנו פה, בעזרתכם האדיבה, מה עושים, או מה ניתן לעשות? אבל רגע לפני, אנחנו לא השניים היחידים בסיפור. חבר הכנסת אלי דלל, לצערי הרב, גם הוא שותף למכתבים. בבקשה.

תודה. אני חייב לציין, הייתי הראשון שקיבל את המכתב. ומניסיון קודם, הייתי סגן ראש העיר בנתניה, וגם אז היו לא מעט אירועים, אחד מהם זה שקיבלתי רימון רסס הביתה לפני כ-20 שנה בערך. אבל תראו, המכתב שקיבלתי, הוא היה מכתב, זה לא רק מכתב איום. יותר מזה, כשאתה מסתכל ואתה קורא את המכתב, המידע שהיה בו פשוט מביא אותך למצב שאתה לא ישן טוב בלילה.

מה זה אומר? במכתב היו מצוינים שמות הילדים, תעודות הזהות שלהם, כתובות שלהם, שמות הנכדים שלי, השמות של ההורים שלי, הכתובת שלהם בתל אביב, ומה לא. ואז אתה לא מבין מאיפה כל המידע הזה. זאת אומרת, מישהו או שעשה חקירה עליך, או שהוציא את כל הדברים האלה מאיזשהו מקום, והכול באופן אישי.

זה פשוט מזעזע, זה גורם לך לחשוב עשר פעמים מה אתה עושה מפה. זה דבר שהוא מסיט את כל מה שאתה עושה, ואת כל מה שבעצם אתה רוצה לעשות כשליח ציבור, מול שמירה על המשפחה שלך. עכשיו, אני אומר את זה כי עד היום כשאני נועל את הדלת בבית, אני נזכר באותו אירוע שהיה לי עם הרימון, שזה באמת היה, כשנעלתי את הדלת, דקה אחרי זה פיצוץ רימון. זאת אומרת, זה משאיר לך בראש כל הזמן את האיום הזה.

אותו דבר עם המכתבים. אני לא יודע אם זה יהיה נכון או לא נכון האיום, אבל זה גורם לאותו איש ציבור שנשאר לו בראש, הנה, תיזהר, יש איומים. יש איומים על חייך. עכשיו, מילא, אני כבר בן 70. אבל איומים על הילדים, על המשפחה, על כל מה שיש סביב המשפחה, על הנכדים, זה משהו שהוא לא יאומן.

אני מדבר גם על הנושא של הרשתות החברתיות. כשאני לוקח את הפייסבוק, וכל אחד פה שנמצא בחקירות, אם זה 434 והשב״כ וכך הלאה, יכול למצוא את האנשים מיד. נכון, אני לא מגיש תלונה על מה שקורה שם, אבל השנאה שקיימת שם היא כזאת שאתה אפילו לא נכנס לשם. אתה עכשיו חושב פעמיים אם להעלות פוסט או לא, ולא משנה באיזה נושא.

אם אחד מהנכדים, אני מציין יום הולדת שלו, ואחרי זה שנאה, אז אתה לא מבין מה קורה פה. ואני חושב שהתפקיד של גורמי האכיפה זה לשמור על שליחי הציבור כדי שנוכל לעבוד בשקט, ונוכל להביע את הדעה שלנו בשקט, ונוכל להצביע על כל דבר שצריך, מנוטרל לחלוטין מהשיח המאיים ומהמכתבים המאיימים.

ואני קיבלתי גם את המכתב השני לפני כחודש, אם אני לא טועה, וגם שם כמובן לא פתחתי אותו וקצין הכנסת שלח מישהו לקח את המכתב, אבל אתה רואה במכתב שיש בפנים משהו כמו חול כזה וכך הלאה. אני גם לא יודע מה היה כתוב בו, אז טוב שלא פתחתי אותו.

אבל אני מצפה מרשויות האכיפה, ואין שום סיבה לא לאתר או יכולת לא לאתר את האנשים האלה. יש לי מצלמות בבית, היה אפשר לדעת אם זה הגיע בעזרת שליח או הגיע בעזרת הדואר, מה שלדעתי הוא לא הגיע בעזרת הדואר, ולחקור את זה בצורה כזאת של לעלות על זה. לא יכול להיות שלמעלה משנה.

לקחו את המצלמות?

לא הגיעו אפילו לקחת.

בהצלחה.

לא הגיעו אפילו לצלם או לקחת העתק ממה שיש במצלמות. לא הבנתי למה. זה המינימום שיש. באמת, המינימום. ואני חושב שלא יכול להיות שאנחנו נהיה מאוימים. אין ספק שזה יכול להשפיע, אבל מה לעשות, אנחנו שליחי ציבור, ואנחנו עומדים על שלנו ועושים את הדברים באמונה ובשליחות, אבל זה תמיד נמצא בראש.

והתפקיד של גורמי האכיפה זה לשמור על הדמוקרטיה. ודמוקרטיה, היא בדיוק בנקודה הזאת, שלא יכול להיות שאנשים ישפיעו על הדעה של נבחרי ציבור, ולא משנה מאיפה. זה לא הגיוני. ואני אומר לכם, אני לא מדבר על ההפגנות שהיו ליד הבית שלי.

צריך להבין, כשיש אישה וילדים, זה משהו אחר לגמרי. אשתי סובלת מטראומה כי היא עברה את הפרעות בלוב ב-1967. שם נרצחו שתי משפחות מול העיניים שלה. אז תבינו, כשהיא הייתה לבד וצבעו עשרות מפגינים ליד הבית, מה זה עשה לה? נכון, הגיעה המשטרה והגיעה שוטרת הביתה והרגיעו אותה, אבל לא הייתי בבית. מה זה עושה?

אלה דברים שלא כל אחד יכול להבין ולא כל אחד יכול לספוג אותם, אבל זה התפקיד של גורמי האכיפה. ואני מאוד מבקש, ואפילו דורש. עכשיו, לא על כל דבר אני מגיש תלונה, אני עושה את זה דרך קצין הכנסת, אבל צריך להבין שצריכה להיות פה פעולה אגרסיבית, רצינית, שתמצא את אותם אנשים ושיראו וייראו. אני רוצה להזכיר לכם שגם בעבר נשלחו, אם זה כדור או לא יודע מה זה היה, לבנט. לא משנה למי, אבל זה חשוב, ומצאו, ובסוף התברר שזה משהו שטותי.

אם יקרה לי משהו, מי יהיה עצוב? אף אחד לא יהיה עצוב. אז מה זה משנה?

לא, חס וחלילה.

בנט זה בנט, כבודו במקומו מונח, אבל אנחנו, באמת. אני לא סתם אומרת את זה בהומור שאין לי.

אני אומר על כל אחד, ולא משנה מאיזה צד, אנחנו צריכים לשמור על הדמוקרטיה. אנחנו צריכים לשמור על אנשי הציבור, ולאנשי הציבור יש משפחה, וזה הדבר הכי מפריע והם יודעים לנצל את זה. לכן אני מאוד מבקש, אנחנו מדברים על למעלה משנה, שנה וחצי, או משהו כזה.

צריך למצוא את הגורמים האלה, ואפשר למצוא. אם שלחו פה לכל כך הרבה חברי כנסת, יש את המכתבים, רואים שזה בכתב יד חלק, חלק בדפוס, חלק בזה, אפילו טביעת אצבעות על המכתבים. הלוא אם לא פתחנו אותם, אז בטח יש איזו טביעת אצבעות על משהו.

השאלה, אם היו שולחים את זה לשופטים, זה היה מתעכב שנתיים? אם השופטים היו מוטרדים, זה היה נמשך שנתיים? שאין קצה חוט בכלל.

אני לא רוצה אפילו לחשוב על הדברים האלה, הם שלחו לזה או זה.

או אם זה היה נשלח לאנשים אחרים בצד הפוליטי, זה היה נמשך שנתיים?

אושר, אני באמת רוצה לומר לכם, זה לא משנה כרגע אם זה שופט, איש אופוזיציה, או כל דבר אחר.

סליחה, שופט שמור הרבה יותר ממך, על מה אתה מדבר?

אני חושב שכל נבחר ציבור, כל שליח ציבור.

בוא נסכים, לא זה ולא זה.

כן, לעשות את עבודתו ללא פחד, ללא שום איום, ללא שום הפחדה. כי בסופו של דבר, אם אנחנו רוצים לשמור על דמוקרטיה, כל אחד צריך לומר את דעתו ולומר את שלו, ולעמוד על הדברים האלה מבלי שיהיה שום חשש על בני משפחתו, או עליו. תודה.

תודה לך, חבר הכנסת אלי דלל, על הדברים החשובים האלה. אתה הזכרת משהו פה, וחשוב לי לקחת גם כן איזשהו צד בעניין הזה. אני חייב לומר לך שכששרפו לי את המשרד ואת האוטו וירו עליי, הייתי פחות מוטרד ממה שאני מוטרד עכשיו, כי אז זה היה מכוון אליי. היום המטרה הרבה יותר גדולה. היא כוללת אנשים שאני לא הייתי רוצה לראות אותם מופיעים שם. לא הייתי רוצה אף אחד לראות, אבל בוודאי לא את ילדיי ונכדיי. הצטרפה אלינו, כמו שבוודאי שמתם לב, חברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה.

אבל אני צרודה, אז אני מצטערת.

שגם היא קיבלה מכתב.

מכתב? כל מכתב שאתם מקבלים, אני בוודאי מקבלת. אני מקבלת עוד דברים, מעטפות עם מסרים בוטים מאוד שהגיעו ללשכה שלי בצירוף תחתונים שאין סיכוי שהייתי הולכת, כן? אבל זה בסדר, וזה הגיע ללשכה, ושום דבר. מסרים בוטים, מחפיצים, מיניים מאוד, בטוויטר בכל מיני אופנים, ועד שמוצאים אותו, וואי, איזה קשה למצוא את זה.

אבל אני אגיד לכם, יושבת כאן, לדוגמה, נאווה רוזיליו. אני רואה אותך מגיעה לוועדות. לא יודעת למה באת לוועדה הזאת, אולי באמת את מתעניינת בחברי הכנסת, שאת מגדולות המסיתות בטוויטר, וברשתות חברתיות בכלל. אני מקבלת דברים שאת כותבת, ואני שואלת את עצמי, איך אדם שנולד בטוב יכול להיות מונע ברוע כל כך נוראי? כי אני לעולם לא הייתי כותבת עלייך דברים כאלה. אני לא מעלה בדעתי סיטואציה כזאת.

את מגיעה לכאן, את יושבת כאן, אתם יושבים כאן, אני כבר מזהה אתכם. אתם חלק ממרי, ומכינון מרי אזרחי בכוונה. אתם רוצים, ואת חלק מהמערך הזה, אכן רוצים מלחמת אחים. אתם קוראים לזה מלחמת אזרחים, סליחה, אתם לא אומרים שכל ישראל אחים. אני אומרת כל ישראל אחים. אני לא מבינה מה אתם עושים פה.

ואתם מדברים פה על איומים? האיומים לא באים בחלל האוויר. החונטה וצמרת המשפט, לרבות שופטי בג"ץ ולרבות מערך הייעוץ המשפטי, אני דווקא לא באה בעניין הזה בטענות לשוטרים, אני אסביר לכם מה קורה פה. אנחנו תחת איומים והסתות פרועות, המרדה, שהיא בלתי נתפסת.

אנשים בכירים בתוך הפעילות הפוליטית ממרידים, קוראים להמרדה כנגד ממשלה נבחרת, קוראים למרי כנגד ממשלה נבחרת, משניאים את הממשלה וחבריה על האזרחים על יסוד שקרים כל הזמן. שקרים בוטים, שליטה בסיפור על יסוד שקרים בוטים. אני רואה את זה בדברים שאת כותבת, הגברת רוזיליו. הכול שקרים. את לוקחת סיטואציה והכול שקר. איך את יכולה? תסתכלי על עצמך במראה. מטרה מקדשת כל אמצעי? אינני יודעת.

יכול להיות שמי שרוצה לבטל את רעיון הלאום היהודי, יכול להיות שהמטרה הזאת מקדשת הרבה אמצעים. כן, מאוד יכול להיות. ואיך אני יודעת את זה? הפניתי אתכם לנאום של פרופ' ערן באוניברסיטה העברית, שאמר שמה שמפחיד אותו במלחמה, מה הפחיד אותו? לא שרצחו, אנסו, חטפו את חטופינו. לא. כשהתחילו לדבר פה על אחדות ולכידות. המילים האלה מאוד הפחידו אותו, כי זה הפריע לנרטיב שהוא מקדם של ביטול כל מי שלא מוכן לדבר על הקמת מדינה פלסטינית, וזה באמת מאוד מפריע. ולכן הוא אמר שהם משתמשים בכל מאבק כדי להשתמש בו כנגד ממשלה שלא רוצה לקדד להקמת מדינה פלסטינית.

ופה אני אומרת בכלל לאנשי המרי, אני רואה לכם את זה מדיי וואן. ותראי את הגאוניות, בגלל זה אנחנו בסכנה אמיתית. הם יוצרים ז'רגון כל פעם חדש, מנסים כל פעם. בהתחלה, זאת לדוגמה כותרת – הקמת ועדת חקירה ממלכתית. יוצרים על זה תזות שלמות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. לא מסוגלים להגיד מילה, הרי לא באמת אכפת לכם מחוסנה של המדינה, נכון? אתם לא מדברים באמת איפה היה השב״כ, איפה היה ראש השב״כ, איפה היה בן הזוג של שקמה ברסלר. הם לא יודעים, לא מעניין אותם.

מעניינת אותם רק מטרה אחת, לחדל את ממשלת הימין, שזו בבואה של רוב העם. אגב, הימין זה הרבה יותר מ-68 מנדטים, אנחנו גם יותר מ-85 מנדטים. רגע, אנחנו עוד לא שם. זה לא מסתדר להם? כותרת חדשה – גיוס חרדים. זאת הופכת להיות המטרה. 'מה זה, הם משתמטים, אנחנו זה'. ככה. אחר כך, זה לא מסתדר כי הצבא אומר שהוא יכול לגייס 4,800.

רח"ט תומכ"א אומר כאן שיש 100,000 משתמטים, אבל זה לא החרדים, ברובם זה בכלל אזרחים אחרים. טוב, נחפש כותרת אחרת. הכותרת האחרת – ראש השב״כ הוא שומר סף. משטרה חשאית, לא פחות ולא יותר, שפועלת בתוך, באמת פגיעה קשה מאוד בזכויות יסוד, כך זה, מה לעשות, זאת העבודה של המשטרה החשאית. אבל מה לא יעשו גורמי המרי, כדי לייצר כותרות שפוגעות בנו.

גם בך, תת אלוף צביקה פוגל, מגדולי, באמת, אני לא רוצה להגיד לוחמים, כי זה מילא, אבל הוא באמת ייצג את המדינה. אתם לא יודעים את זה עליו, או שכן יודעים, מגדולי אנשי החילוץ של מדינת ישראל בעולם, באמת בזוועות טבע שאתם לא מאמינים. זה צביקה פוגל.

אבל זה לא משנה מהו, כי השתמשו, יש להם מילה חדשה, משיחיים. מה הם יעשו איתי? איך הם יגדירו אותי? קשה, מה לעשות? נגיד, יש לי קצת שכל בקודקוד, אני אשכנזייה, אוי, איך העזתי. יש לי תואר ראשון ושני, הייתי עורכת דין טובה, אבל אוקיי, כמה אפשר להגיד שייצגתי אנסים? זה לא משפיע, כי בכל זאת הייתי עורכת דין טובה, מה שלא יגידו, מה לעשות?

מה נעשה? נקרא לה ביביסטית. אה, אבל היא לא ביביסטית, כי היא גם קוראת לראש הממשלה יותר ימינה, והיא גם באה בביקורת לראש הממשלה. מה נעשה איתה? נהפוך אותה למסוכנת, נכון? אני מסוכנת לביטחון המדינה. עכשיו, מי נותן יד לכל הדבר הזה? זו דווקא לא המשטרה, זו צמרת השב״כ שעושה בזה שימוש.

הרי מה קורה פה בעצם, ולמה אנחנו תחת איומים? מי אחראי עלינו? אתה יודע, צביקה, מי אחראי? שירות הביטחון הכללי. חוק שירות הביטחון הכללי מאוד ברור, קובע בהוראותיו ששירות הביטחון הכללי אמור לשמור על סדרי המשטר. המשטרה אמורה לשמור על אכיפת החוק, זה משהו אחר. רואה פשע, תפתח חקירה. סמכותה של משטרת ישראל קבועה בחוק סדר הדין הפלילי. נודע למשטרה כי בוצעה עבירה, תפתח בחקירה.

אנחנו כבר במשך שנה, עוד לפני תופת אוקטובר, שאלנו את היועמ״שית ונציגיה באשר לנוהל שאומר שבעבירות ביטוי, כבס את המכבסה. מה זה עבירות ביטוי? אומרים אמירות, כן? אז מה אם זה אמירות שעולות כדי סיוע לאויב בעת מלחמה? אז מה אם זה אמירות שעולות כדי תעמולה תבוסתנית בעת מלחמה, עבירות פשע? צריך את אישור היועמ״שית.

שאלנו אותה מה הסמכות שלה להוציא את הנוהל הזה, שעומד בניגוד להוראות החוק הכתובות של החסד״פ, וזה מסרס את הכוח של המשטרה. פניתי ושאלתי, כי יש במשטרה אנשים שהם הגונים ואומרים, תשאלו, תצאו שאילתה, כמה בקשות לחקור אנשי ימין וכמה בקשות לחקור אנשי שמאל. אנשי ימין, אתה נחקרת ככה, ואנשי שמאל בלי חסינות.

יאיר גולן, שקורא למרי סרבנות, אי ציות, אל תלכו לבקו"ם, אל תתייצבו וכו', באופן שמחליש אותנו בעיני אויבינו בעת מלחמה, נקרא לחקירה? לא, מה פתאום? אין לו חסינות, הוא לא חבר כנסת. הוא גם לא ראש מפלגה, לא אישרנו לו, נכון? כי אנחנו רוצים לדעת, לפי חוק מימון מפלגות, מה קורה פה. מה זה דמוקרטי, מה זה הסכם איחוד, מרץ עבודה.

רגע, לא סיימתי, רק אני אתן לכם את הדוגמאות מכוח המצב הקיים, למה אנחנו תחת איומים. אהוד ברק, שאין לו חסינות, אבי אבות הממרידים והמסיתים ומה שאתם לא רוצים, מה, הוא נקרא לחקירה? מה פתאום. מי שקרא לסרבנות ועודד אי ציות, נקרא לחקירה? מה פתאום. את מי יקראו לחקירה? תקשיבו טוב, צביקה פוגל שאמר אמירה אחת של צריך לשרוף את חווארה, אמירה שיש בה היגיון, בסדר?

אבל בחוק החסינות כתוב שחבר הכנסת חסין מכל אמירה, מעשה או הבעת דעה במסגרת ולמען מילוי תפקידו. יש לזה יוצאי דופן, אחד מהחריגים זו אמירה שקוראת לאלימות, אלא שגם זה אומר באותו הוראת חוק כתוב, שאם מדובר באמירה אקראית שפורשה בפסיקה אגב כאמירה חד פעמית או לא אמירה שחוזרת על עצמה בשיטתיות, החסינות תעמוד לך. אבל הם קוראים לך לחקירה, והתיק נסגר אגב.

למה קראו לך לחקירה? להטיל עליך אימה מצד אחד, הם יכולים לחלום לנסות. זה מצד אחד. מצד שני, להשתמש בך כדי לשלוח מסרים לח"כים אחרים שמעזים להיות קצת ימניים וקצת לדבר דיבורים התקפיים מול אויבינו, או לקרוא לי לחקירה כי חשפתי את בן זוגה של שקמה ברסלר שעבד בשב״כ. אני הוצאתי אגב שאילתות חסויות – מתי הוא עזב את השב״כ? לא עונים. סוד כמוס.

רונן ברגמן, שהוא עיתונאי בלי חסינות, שחושף את בן זוגה של ברסלר בכתבה בעיתון ידיעות, ומגלה שם רונן בר, ראש השב״כ, אין לו חסינות, מספר בכתבה שנתניהו ראש הממשלה ביקש לבדוק אם בן הזוג של ברסלר מפיץ את הלו״ז שלו כי אנשי המרי ידעו איפה. אני באמת לא יודעת איך הגברת רוזיליו יודעת איפה כולנו נמצאים כל הזמן. לא יודעת, באמת. איך את יודעת את זה? ואני באמת תוהה.

ואת זה רונן ברגמן כותב בעיתון ידיעות. לברגמן העיתונאי אין חסינות, לרונן בר לא רק שאין חסינות, כל מה שהוא חושף בהיותו איש שב״כ, זו לא עבירת עוון של חשיפת עובד שב״כ. זו עבירת פשע של חמש שנים. לא נחקר עד עכשיו.

וכל זה למה? אדוני היו״ר ורבותיי הנכבדים, אני רוצה להבהיר לכם, אנחנו נמצאים תחת איומים כי משחירים אותנו על יסוד שקרים. כשמיארה היועמ״שית אומרת שאנחנו מובילים לדיקטטורה, תחשבו, אנשים רגילים, אנשי הארץ מה שנקרא, שומעים יועמ״שית אומרת שהממשלה תביא דיקטטורה, זה מפחיד אותם. היא נתפסת בעיניהם כאישה, לכאורה, נקיית ידיים, נכון? ועל יסוד האמירה שלה, והיא יודעת את זה, היא יודעת שמה שהיא אומרת יוביל למרי ולמחאות, והכול על יסוד שקרים. וזה לא מפריע לה, היא ממשיכה.

אתמול בכנס לשכת עורכי הדין, מנצלת את תפקידה ככזה, את היותה יועמ״שית, ואומרת, היא לא מספרת אגב לאף אחד כשהיא מדברת על הפצ"רית, שסגרו לבן שלה את התיק, ליועמ״שית שלנו, שאין לה ידיים נקיות, והיא לא אמינה עליי ואף לא ישרה. היא לא מספרת לכם שהבן שלה גנב אפוד, לא לכאורה, יש הקלטות, והייתה כתבת בעיתון שמיד פרסמה שהוא גנב, זה נכון, לא טוב, אבל הוא יצא להילחם, סיקור חיובי שקרי. הכתבה הזאת נעלמה, כי הוא לא יצא להילחם, הוציאו אותו משורות הצבא.

הפצ"רית, שממהרת להוציא את דיבת לוחמינו, לא עשתה כלום לבן שלה. מי התייצב לייצג את הבן שלה? מי עזר לו? היי, הופ, היי, הופ. עורך הדין יוסי בנקל, שמייצג את נדב ארגמן בבג"ץ נגד וועדת החקירה של הפגסוס. חכה, אני אעשה לך פה אילן יוחסין, זה פה צ'יזבט? זה נשמע כמו צ'יזבט.

אני רוצה להבהיר לכם פה משהו. צמרת מערכת המשפט, בכוונת מכוון, מבחינתם המטרה של ביטול ממשלת הימין וערכי הימין מקדשת כל אמצעי. אהרן ברק, שהוא, בתחכומו כי רב, קידד לבטל את רעיון הלאום ואת הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל, עשה את זה תוך כך שהוא העביר את חוקי-היסוד, תוך כך שבג"ץ, אין לו סמכות להתערב בחקיקה על פי חוק יסוד השפיטה, וגם לא לתת זכות עמידה לעזתים.

סמכו על השקט של חברי הכנסת עד שאנחנו הגענו, כי מה שאנחנו בעצם רוצים זו דמוקרטיה. אם השמאל יעלה לשלטון, שהשמאל יעלה לשלטון. בבקשה, תנסו. מה לעשות? רוב העם עדיין אחראי, ורוב העם עדיין מסתכל על האויב בעיניים ויודע בדיוק עם מי אנחנו מתמודדים.

אבל צמרת מערכת המשפט משתמשת, הנשיאה חיות משתמשת במעמד שלה כשהיא מפחידה מפני הממשלה. השופטת פרוקצ'יה, שופטי עליון, במהלך המלחמה מתראיינים ואומרים שצריך לעשות מרי ומרד. כאשר האנשים בעלי האינסטנציות הבכירות הללו ממערכת המשפט אומרים את הדברים הללו, אל תתפלאו שאנחנו מקבלים איומים, ושהתמונות שלנו עם דם, ושצריך לחסל אותנו, וההשחרה וההשנאות הללו הן בכוונת מכוון.

ואני אומר לכם דבר אחד לסיום. אצלי הארץ, המדינה כמובן היא כלי, אבל הארץ הזו עומדת לפני עצמי ולפנייך ולפניכם. היא עומדת לפני הכול. ואני לא פעם מרכינה את הראש שלי בפני דברים שאני לא יכולה לסבול, כי הארץ הזו היא הכול מהכול. ואנחנו בימי מלחמה, ואנחנו מנצחים בערך כל החזיתות.

חזית אחת אנחנו לא מנצחים בה, והיא מפריעה לגזירת תהודת הניצחון בשאר החזיתות, והיא הזירה המשפטית. הזירה המשפטית שחותרת תחת כללי הדמוקרטיה, שיצחק עמית קורא לדמוקרטיה אלקטורלית, דמוקרטיה נחותה. שופט שחושב שהוא חכם ממך, ממך או ממני, אין מונופול לאף אחד על החוכמה. שופטים צריכים לעסוק במה שחוקי או לא חוקי, לא במה שנכון או לא נכון. מה נכון או לא נכון, אנחנו נקבע. העם יקבע. כך זאת עובדת הדמוקרטיה.

ולכן אני אומרת לכם, רבותיי מאבטחת האישים, זה לא יעזור. אם השב״כ לא רוצה לשמור עלינו, אם צמרת השב״כ לא רוצה לשמור עלינו, אף אחד לא ישמור עלינו. כאשר אני מקבלת מכתב לבית שלי, וזה היה אחרי שחבר כנסת אחר קיבל, ולא שמו מעקב על הבית שלי לפני, במשך שבועיים, מישהו שיתצפת על הבית, אז אין עניין לעזור לי ואין עניין למנוע את האיומים עליי.

ואני כל הזמן אומרת, אני לא אתן לאף אחד להפחיד אותי. לי יש יראת אלוקים. מי שירצה לחסל אותי יכול לעשות את זה בקלות. אני לא מוקפת אבטחה, אני הולכת בכל מקום, גם כשאתם צועקים עליי וגם כשאתם מבזים אותי. כי יש לי דבר אחד, כמו שאמרתי, מי שיש לו יראת אלוקים, אין לו יראה.

כשהארץ מוליכה אותי וכשטובת הארץ מוליכה אותי, האיומים לא מפחידים אותי. מה שכן מפחיד אותי בתוך המקום הזה, זו נראותינו בפני אויבינו. וכאשר יש השחרה של הממשלה וחבריה בעת מלחמה, וכאשר אתם מקדשים אדם כמו יאיר גולן שבאמירה שחוזרת על עצמה משחירה את לוחמינו, וכשאתם שותקים כשהפצ"רית פוגעת בכוח 100 ומדליפה סרטון ערוך ואף אחד לא יודע על זה עד עכשיו, כשאתם שותקים מול רדיפה של אנשי השררה, יכולים לחסל אותך, אולי אותך פחות, כי אתה יודע להשיב. יכולים לחסל אותי. אני לא יודעת אם האנשים יהיו עצובים.

אבל דבר אחד למען ההיסטוריה, תזכרו, אנחנו פה במדינה דמוקרטית שהרוב קובע, העם קובע, והעם לא מבוטל. ואם אתם רוצים להיות צייתנים, זה שלכם. המוטו שלי תמיד להיות ספקנית, להטיל ספק כדי להוביל אותנו ואתכם, גם אותך, גברתי, למקום נכון, מדינת ישראל, מדינת הלאום היהודי, מדינת שוות זכויות לכל אזרחיה, בבטחה, תוך הכנעה והרתעת אויבינו מחוץ.

תודה, טלי. למרות הצרידות, קולך נשמע בצורה מאוד חדה וברורה. תודה רבה. חבר כנסת נוסף, שזכה לכבוד המפוקפק הזה של מכתבים, תת ניצב משה סעדה.

תרשה לי להגיד לך עליך משהו, משה. משה סעדה היה סגן ראש מח"ש, והוא היה צריך להיות ראש מח"ש. זה היה המינוי הטבעי. אני הופעתי אגב מולו רבות, קשוח מאוד.

אבל יש לו כיפה על הראש.

לא בגלל זה. יש דבר יותר גרוע מלהיות עם כיפה על הראש. מה שיותר גרוע מלהיות עם כיפה על הראש זה לחשוף שחיתויות. והוא, כשהיה סגן ראש מח"ש, חשף את האיומים שאלשיך, לדוגמה, איים על אורי כרמלי בזמן אמת, אלשיך שאמר לו אני טוב בלפרק ארגונים, אלשיך הצניח במקום משה סעדה, פרקליטה מפרקליטות מחוז מרכז שהייתה פקודה שלו בשב״כ. תראו מה זה, זו חונטה.

ואני אומרת לכם פה, שמשה סעדה היה מועמד להיות פרקליט המדינה, הוא הגיש בג"ץ נגד מנדלבליט. אני במקרה מודעת לפרטים כי גם אני הייתי מועמדת חסרת סיכוי, יכול להיות שגם חסרת התאמה, לא יודעת, לאותו תפקיד. וכל מי שרוצה להבין מה זה כוח ומה זו בריונות של אנשי שררה, שיקרא את הבג"ץ הזה. ואני אומרת לך, כמו שאמרתי לך, כל מפחי הנפש והצער והעלבונות יהפכו אותך, וכבר הפכו אותך, למי שמוליך דרך עבור עם ישראל, מתוך ידיעה, מתוך פיכחון ומתוך אומץ.

קודם כל תודה, טלי, על הדברים. אני רוצה להתייחס לאירוע הזה. טלי הקדימה אותי ואמרה, אני באה מעולם החקירות. יושבת פה טלי אחרת, טלי פלדמן, שעבדה איתי במח"ש עשור, תקופה ארוכה מאוד, כפרקליטה, ועסקנו בחקירות. ויש חקירות מורכבות יותר, מורכבות פחות, אבל אתה יודע, מהלך של חקירה שמשקיעים את כל המאמצים, בדרך כלל, אפשר בסופו של יום לתפוס את העבריין.

בפברואר, לא השנה, שנה שעברה, איימו לרצוח, לא אותי, אני נבחר ציבור, יכול לחיות בצד זה. את הנכדים. עכשיו אני אזכיר לכם, פברואר שנה שעברה, הילדים שלי בצווי 8, בלחימה, ומתקשרת אליי הכלה ואומרת לי, גרה בירוחם, מה אני אמורה לעשות? מי יעזור לי לשמור על שלושה נכדים קטנים, בגילאי אפס עד חמש אז. איך היא אמורה להתמודד עם איום כזה? ברצח, לא על יד, ברצח.

עכשיו, היה ברור לי, ואמרתי לה בבטחה כאיש מערכת, תקשיבי, זה עניין של ימים עד שבן העוולה הזה נתפס. הנחתי יום, אמרתי ימים, בגוזמה. אחרי מספר שבועות אני מקבל עוד איום, הפעם לא אני, אח שלי. התקשר אליי, הוא אומר לי, כאילו, מה זה? עכשיו, אני לא יודע איפה הכתובת של אח שלי. אני, אם הייתם אומרים לשלוח לו דואר, אין לי מושג איפה הוא גר, כאילו, איזו כתובת הוא בצפת. ועוד פעם איום על בני המשפחה, גם שלו.

אח שלי היה בצו 8 באותה תקופה גם. אמרתי לו, אבי תקשיב, יתפסו, זה עניין של זמן. דיברתי אז עם קצין הכנסת. תקשיבו, עברה למעלה משנה, ערב פסח השנה, הנכד אצלי בבית, ואני מקבל עוד פעם איומים עם חומר עליי, על הילדים, על בני המשפחה, הילדים שעדיין משרתים, הבן עוד לא סיים 350 יום.

אם זה היה רק שלי, זה היה בלתי אפשרי. קיבלו עשרות חברי כנסת. לא יכול להיות במדינה מתוקנת, שאתה משקיע את כל, זה עניין של משאבים, ואתה לא מגלה את מי שעשה את זה. עכשיו, אתה יודע מתי יגלו? כשהוא ירצח מישהו, ואז מה נגיד? ידענו כולנו, זעקנו.

ראיינו אותי באותו יום ששלחו את המכתב בתקשורת, אני חושב ערוץ 13, על אמירה של טלי בבית המשפט. היה אז את הדיון בבג"ץ והלכת לשם. 'טלי אמרה וזה'. ואז אני אומר לו, שים בצד שנייה את מה שטלי אמרה, זה היה ראיון בתוכנית בוקר. אתה יודע שקיבלתי מכתב על איומים ברצח? למה לא דיברתם על זה? הוא אומר לי לא ידעתי. אמרתי לו אתה מבין שזאת הבעיה? לא שידרתם את זה בכלל, זה לא מעניין. בסך הכול נכדים, ילדים קטנים, רצח.

וכשאני שואל אנשים מי המועמדים שלכם? אנשים מתוך המערכות, כפי שאתם יודעים כשהייתי במח״ש, הייתי אחראי גם על חגורות משטרה ושב״כ, אומרים לי, על פי הפרופיילינג שלנו, כנראה זה איש מערכת הביטחון. עכשיו תבינו, זה עוד יותר חמור. יש לו את הכלים. ובתקשורת, זה לא היה רלוונטי. אומרים לי, זה לא ניוז, למה זה חדשות? זה בסך הכול רצח, וגם נכדים, כאילו, זה לא חווארה.

ואתה יודע, זה איומים פרטניים. תחשבו גם מה הוא עושה, הגיע חבלן, הגיע מד״א, הוא שולח חומר כדי להפחיד אותך. שנה וחצי עברו, וכלום. שיחה אחרונה, אני חושב, איתך, אמרו לי יש איזשהו כיוון מסוים, לא רוצה להגיד ככה. אבל מאז, אני ציפיתי שאחרי יום-יומיים הדברים יתבהרו.

ואתמול אני בא לחדר שלי ללשכה, סוגרים את זה עם ססל, אני אמרתי להם מה קרה? אומרים לי, יו"ר הקואליציה קיבל איום לרצוח את המשפחה שלו בכנסת ישראל. מה נסגר? איך זה קורה? מה נגיד ביום שאחרי כשיירצח נכד? מה נגיד?

לצערי אני אומר, זה לא שוליים, כי יש פה אווירה ציבורית שמאפשרת את השיח הזה, שלא משדרת את זה כי זה לא רלוונטי, כי זה צד אחד, ומאפשרת. אני מצאתי את עצמי, ואני נותן את זה כדוגמה, אני עצמי מתמודד, זה לא מעניין אותי אפילו. מגיע, הזמינו אותי באבן יהודה לדבר. לא מכיר את האנשים, ביקשו ממני לבוא, כל פעם אני בא, מכבד.

אני מגיע לאבן יהודה, מקום מדהים, הזכיר לי את מזכרת בתיה, פעם ראשונה שאני שם, נכנס, וילות ככה מפוארות, סקרן אותי לראות את הווילות, ופתאום אנשים, שאני מסתכל עליהם, אנשים נורמטיביים, איכותיים, תוקפים לי את הרכב, מכות על הרכב, וצרחות, ולא נותנים לי לנסוע. עכשיו, אני אומר לעוזר שלי, רועי שיושב פה לציין, אני פחדתי לדרוס מישהו. אמרתי, רועי, אתה לא נוסע. אני מסתכל על המשטרה, מונעים ממני נסיעה, דופקים לי על האוטו, אני חש מאוים. כלום ושום דבר, כי הם חוששים לפעול. ראית, הם חוששים לפעול. כי אם יפעלו, מה יקרה? הם יקבלו תיק במח"ש.

ויגישו כתב אישום נגד שוטרים. מסכנים.

אני מסתכל עליהם, ואני גם מבין אותם, הם חסרי אונים, מה הם יעשו? מי שמפגין זה האימהות שלהם. זאת אומרת, אני מבין את הכבוד שלהם. זה אימהות שלהם. בגיל של אימא שלהם, והם מכבדים אותן. נשים מכובדות, שאני מניח שהייתי יושב איתן על כוס קפה, היינו מנהלים שיח עומק, אולי לא היינו מסכימים להכול. עכשיו, זה לא בא בחלל ריק, קראו להן לעשות את זה.

נגיד הן עשו, אז תגיד תקלה. אתם חושבים שמישהו נחקר על זה? אדם אחד. הרי זאת עבירה, חסמו אותי באמצע הכביש, סיכנו בנתיב תחבורה, עבירה של 15 שנות מעצר, איימו עליי. לא רק שלא חקרו. אני לא צילמתי את האירוע הזה, כי אמרתי זה אירוע שמביש אותי, אני לא צילמתי. אני מתראיין, ואומרים לי, משה, על האירוע, תקפו אותך ואיימו עליך? אמרתי, איך אתם יודעים? הם צילמו את האירוע ופרסמו את האירוע כדי להתגאות, תראו מה עשינו! ויושבים פה אנשים שאני לא אצביע עליהם, הם מרכינים ראש, ששותפים לקריאות האלה.

הם לא מרכינים ראש.

לא, כאילו, לצלם, לתעד, לעשות דברים כאלה.

אין הרכנת ראש.

הדברים האלו תועדו. עכשיו, לי ברמה האישית, לא חושש. ואני שואל את עצמי, איפה המערכת? המשטרה ראתה את הסרטון הזה, מה עשתה? הם פרסמו את הסרטון באתר שלהם, רשמי, פרסמו 'ככה ייעשה', לא זוכר את המלל, וזה הכול אחלה. עכשיו, עבירה על החוק, מובהק. מישהו חקר? את מישהו זה עניין? ממש לא. אחלה, מה קרה? אתם מבינים שזה שיח אלים, שבסוף יוביל לפגיעה בחיי אדם?

רגע, לא הבנתי למי אתה מדבר. אם אנשי השמאל הקיצוני, אנשי המרי, שחפצים במלחמת אחים, אני באמת, אני לא יכולה, גם אם את עכשיו תבואי, תתקפי אותי, אני לא אחזיר לך. גם אם עכשיו מישהו יבוא, ייאבק בי, אני לא אחזיר לו. אני נאבקת רק בשדה השיח. הלגיטימיות שלי לדבר היא מכוח היותי נבחרת ציבור. אני בחיים לא אהיה במלחמת אחים. אתה רוצה שמה? זה מה שהם רוצים.

טלי ומשה, אני נותן לך יותר מדקה, אני רק רוצה להבהיר שבסוף אנחנו גם רוצים לשמוע מה עושים כדי להקטין את האיומים.

אני מסכים איתך. אבל חשוב לי דווקא כמי שבא מהמקומות הללו, אתם לא יכולים להתעלם מזה. כשאתה מתעלם ממכתבים לרצח, ואחר כך מאלימות וחסימת כביש ככה בלב יישוב, וכשאנשים מתפארים במה שהם עשו. היה פעם פסק דין שמישהו התעלל בפלסטינאים, שהגיע אל העליון. ואחד מהם אמר, 'אני לא עשיתי כלום', דניס אלחזוב, 'אני רק צילמתי'. אמרתי לשופט, זה שאתה מצלם אירוע ואתה מראה אותו, זה מראה כמה אתה מזדהה עם האירוע, אתה שותף.

עכשיו אתם מבינים למה הוא היה צריך להיות ראש מח"ש?

אתם מבינים שהאנשים הללו צילמו, פרסמו את זה באתרים שלהם, הרשמיים. בעיניי, כל אחד שפרסם הוא שותף, הכל גלוי. לא עשו כלום. אתה מבין? כשאתה אמרת על חווארה, נכון, לא נכון, לא הייתי אומר את האמירה הזאת, אבל חקרו אותך שש שעות.

ורבע.

שש שעות ורבע תחת אזהרה. אף אחד מהאנשים האלה אפילו לא קיבל ביקורת ציבורית. לא שמעתי ערוץ מסוים שאומר זה לא בסדר. גם לא ראיינו אותי על זה בערוצים שהם בצד השני. כאילו, מה רע? אחלה. לגיטימי.

ולכן אני אומר, אני קורא לכולנו להתעשת. כי בסוף אנחנו באמת אחים. יש פה אנשים שהדעות שלי ושלהם, אני מניח שהמרחק הוא רב. אבל הקרבה היא גדולה, כי אנחנו אחים. איך אנחנו יכולים לאפשר את השיח הזה, את האלימות? לא משנה, אני מגנה אלימות בכל צד. אדם הוא אדם הוא אדם. ויש אנשים במערכות ששכחו את זה. ויועמ"שית לממשלה שמאפשרת, שיש סרטונים כאלה ולא עושה כלום, בסוף היא חלק מזה. שהיא מאפשרת לכתוב את זה באתר, לשתף את זה באתר. היא חלק מזה.

ואני קורא לכולנו, לאנשים, כי ברוב המערכות, 90% מהאנשים לא טובים, הם נפלאים, הם מצוינים, הם קמים בבוקר ואומרים, בואו נעשה עבודת קודש. וברור לי שכל אחד ששומע את זה אומר לעצמו, זה לא בסדר שזה קרה. תשמעו את הדברים שאני אומר, תפעלו למנוע את הרצח הבא. כי אני אומר לכם, כאיש שעסק בתחום הזה, הוא בוא יבוא.

השנאה גדולה, השיסוי גדול, ואני קורא לכל הצדדים, מכל הצדדים, אני לא. זה אסור, כי אנחנו באמת אחים וכולנו נצטער ונגיד איפה היינו? והכתובת היא על הקיר, היא על הרכב, היא במכתב, היא בוואטסאפ, כולנו שומעים, כולנו רואים וקיבלנו גם חומרים. תתעוררו, זה מה שיש לי להגיד לכם.

תודה רבה, חבר הכנסת משה סעדה. הניסיון המקצועי שלך, יש לו הרבה מאוד משמעות באמירות פה ובהתייחסות לעניין הזה. רגע לפני שנעבור לגורמים שאמורים לתת מענה לאירוע הזה, יש פה גם נציג של השלטון המקומי, סרג', בבקשה, יו"ר ועדת הביטחון.

שלום לכולם. אני אתחיל מזה, צביקה, שאני מפחד יותר ממך כי אני רק אלוף משנה במילואים. אני מפחד. אני בטח לא באיומים שלכם, אבל ראשי רשויות נתקלים כל יום, לא במעטפות ולא ברימונים, אבל במסרים מאוד ברורים. וכשאנחנו באים למשטרה, אומרים לנו לא הייתה פה עבירה פלילית, אנחנו לא מתערבים.

רבותיי, לא הייתה עבירה פלילית, לא הייתה עבירה פלילית. פעם שלישית תהיה עבירה פלילית, ואנחנו לא נוכל להגיב. אני מצפה שמשטרת ישראל, כשאנחנו שומעים מה קורה יותר למעלה בכנסת, לחברי כנסת, תיתן גב ותהרוג את האירוע הזה כשהוא קטן.

כשלי יש תושב, לא משנה עכשיו מאיפה אני, כשעובדי מועצה מתפטרים כי הם אומרים בשביל ה-10,000 שקל נטו אנחנו לא באים לעבודה, והתושב מסתובב כמו טווס, ומשטרת ישראל, עשרות תלונות, סגירה, חוסר עניין לציבור.

קיבלתי דמה של פצצה ללשכה לפני שש שנים. סגרו את זה אחרי חודשיים, חוסר עניין לציבור. מה קורה? אתם רוצים לראות דם ברשויות? זה יקרה. אתה לא היית בדיון, אני מסתכל עליך כי אתה נציג המשטרה. ואני אקח את מה שהיה פה בדיון הקודם. ישבו פה ראשי רשויות מהמגזר הערבי, והבנו מה קורה, שיש איזו נפילה של כל נושא הביטחון, אבטחה, שמירה. תנו לנו גב, אנחנו צריכים את זה. תודה.

כמה זה היה חשוב לתת לך לדבר. תודה, סרג'. כן, חשוב שנזכור שנבחרי הציבור זה לא רק חברי כנסת, זה גם ראשי הרשויות. בואו נעבור להתייחסויות, ואחרי זה ניתן גם לציבור לומר את דברו. משרד המשפטים. גבי, את רוצה לומר משהו?

אני אגיד שאנחנו כמערכת אכיפת החוק, הייעוץ המשפטי לממשלה, בוודאי לא מפלים בין שום תלונה כזו או אחרת שנשמעת. הדברים יישמעו גם מפי הגורמים הנוגעים בדבר. יש חשיבות רבה לפעול ביחס לכל אחת מהתלונות שנשמעת. אני אישאר בדברים הכלליים. אין לי את השאלות שהפנתה הוועדה, קיבלתי אתמול בערב, ולא יכולתי להגיע עם תשובות.

האם אני יכול להבין מהדברים שאת אומרת, שיש הפניה או פנייה משמעותית של משרד המשפטים, של היועצת המשפטית, לגורמי האכיפה השונים? תעשו מאמץ למצוא או תמקדו את המאמץ שלכם למצוא, כמו שהם מיקדו את המאמץ על מי שאמר שהוא חושב שאפקט ההרתעה הכי גדול שהוצג היה חווארה סגורה ושרופה?

הגופים פועלים, כל גוף בתחום אחריותו.

אתם פניתם בדרישה שייתנו לזה קדימות?

אין פנייה ספציפית בנושא הזה שהופנתה אלינו.

לא, שלכם. אתם מערך ייעוץ משפטי לממשלה.

אני אומרת, הדברים כן מוכרים לנו ואנחנו נמצאים בשיח עם הגופים הרלוונטיים, גם ביחס לעשייה בהקשר הזה.

תודה, גבי. המשרד לביטחון לאומי, רועי, אתה רוצה לומר משהו לפני שאני נותן למשטרה? אוקיי, בואו נעבור למשטרה.

מי מהשב״כ?

שב״כ סירב להגיע, כי זה דיון פתוח. מה חשבת? משטרה, גלעד, אתה רוצה להוביל את זה? בבקשה. בואו, יש פה גורמים לא פחות רציניים, משטרה, משמר הכנסת, בואו ניתן לשמוע אותם. בבקשה.

צהריים טובים. אני אתן איזשהו רקע ממעוף הציפור על הנושא הזה. אני אפנה אחר כך לשני חבריי שיושבים פה, אחד בנושא האג"מי, בנושא האבטחה של מה שנקרא מאוימים או טיפול בזה, ואחד בנושא החקירות.

מה שאי אפשר לומר, שלא יאמר בגלוי. זו ועדה גלויה.

כן, אנחנו מכירים מספיק.

גלויה, מצולמת ומשודרת.

אמרת את מילת הקוד, אג"ם, אז לשנייה זה הפעיל לי רגע אינסטינקט.

אג"ם זה אגף מבצעים, הכול בסדר. נדבר כל אחד במישור שלו, אני אגיד כמה דברים באופן כללי. א', המשטרה לוקחת את הדברים באופן מאוד משמעותי. אני אומר את זה לא כי אני בתוך החקירות ולא כי אני נוגע בחקירות. אגב, החקירות שאנחנו מדברים עליהן, שעסקתם בהן, או דיברתם עליהן פה, ואני לא ארחיב עליהן מטבע הדברים, מנוהלות בלהב, בסדר? אז שנדע.

איך אני יודע את זה? א', כי אני שותף לחלק מהדיונים בעניין התיקים האלה, עד כדי רמות שבהן אנחנו מבקשים, ושוב, אני לא מפרט כלום, לעשות שימוש בכלים שאנחנו צריכים שינויים כאלה ואחרים גם במישור החקיקתי בשבילם. בסדר? זהו, זה המשפט שאני יכול להגיד בעניין הזה.

השב״כ מפעיל כלים על יהודים מתיישבי יהודה ושומרון. משטרה חשאית מפעילה כלים על יהודים מתיישבי יהודה ושומרון. שיפעילו את זה נגד מי שמאיים על חברי כנסת. סליחה, עם כל הכבוד.

אני לא מתכוון להרחיב בעניין הזה.

יש לכם עילת קצה חוט?

לא.

עוד פעם, אני אומר גם מהיכרותי, לא בחקירות, ואני לא שותף לחקירות. אני שוב אומר, אני בייעוץ המשפטי, נעשים פה מאמצים מאוד מאוד משמעותיים, נעשות פה המון פעולות חקירה, נעשים סטטוסים עיתיים תכופים אצל הדרג הבכיר ביותר במשטרה. אני לא יכול להיכנס לחקירות. גם חברתי פה, אני מניח, לא תיכנס לחקירות עצמן. אני רק אומר, אני רואה גם כייעוץ משפטי דברים שנעשים פה שהם בהחלט מאמץ מאוד משמעותי של משטרת ישראל.

צריך להגיד, שוב, יש לנו כלים שמותרים לנו, יש לנו הגבלות מסוימות. שוב, אני לא נכנס למנטרות הקבועות שלי עם כלים טכנולוגיים והצורך בהם, כי זה לא הדיון. אבל אני אומר שוב, כל מה שיש למשטרת ישראל, מופעל בחקירות האלה. נקודה. זה לעניין הזה. עצם ההעברה או ההימצאות של התיקים האלה ביחידת להב, אומרת גם היא על החשיבות של הנושא ועל המשמעות שהמשטרה מקנה לו.

כל היחידות טובות.

כל היחידות מצוינות, אבל זה מרוכז ביחידה מסוימת. אני דיברתי בדיון שהיה פה אצל אדוני, בהקשר של איומים על אישי ציבור לפני מספר חודשים, ואני חייב להגיד, אני באמת מקדיש לא מעט קשב לנושאים האלה, והם מאוד חשובים, אבל צריך לזכור שיש גם אפשרות או אמירות שצריכות מצד נבחרי הציבור לשלוט על גובה הלהבות. זאת אומרת, הרשתות החברתיות היום, יש בהן הכול, ואנשים מרגישים מאוד חופשיים להתבטא, אגב, זה מצוין, עד הנקודה שבה זה הופך לעבירה פלילית. זאת אומרת, כל עוד שזה נוגע לחופש הביטוי.

זה התפקיד שלך.

אני הקשבתי קשב רב.

מי שעובר את הגבול, אתה צריך לחקור אותו.

אני מבקש שתי דקות דיבור, בסדר? תודה. הזכות של כל אדם להגיד מה שהוא רוצה, כל עוד שזו לא עבירה פלילית. וכל עוד שהוא אמר וזו לא עבירה פלילית, המשטרה לא תתערב בזה. גם אין לנו מה להתערב בזה.

וגם נאמר פה משפט, שכשמישהו אומר פעם משהו שהוא לא נעים לאוזן, אז אולי בפעם הבאה זו תהיה עבירה. אבל אותי זה לא מעניין. אם זו לא עבירה, זה לא מעניין אותי. הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. חשוב להגיד את זה, כי אנחנו רואים דברים שנאמרים ברשת שהם דברים מאוד פוגעניים. כל עוד שהם לא עבירה פלילית, לי אין מה לעשות עם זה, סליחה.

מצד שני, ואני אומר את זה באמת, אנשים מכל הקשתות, מכל הגוונים, חוצים הרבה פעמים את הקו ומרשים להתבטא, כולל אגב אישי ציבור, שיכולים להתבטא בצורה שהיא רק מגבירה את גובה הלהבות. ואני חושב שחשוב שכל אחד ייקח על עצמו גם את האמירה.

נו באמת, זה גזלייטינג. מה, אני אישה מוכה? סליחה, לא, זה לא מתאים. לא מתאים. זה לעשות לנו גזלייטינג כאן.

לא עשיתי לאף אחד. אמרתי שלכל אחד יש אחריות.

מה הקשר? אני איימתי על מישהו?

גלעד, תחקור את כולם. אל תתן לי מוסר. אתה איש חקירות, תחקור את כולם.

אני אחקור כשיש עבירה פלילית.

בסדר, אז למי שלא, את זה תשאיר לאחרים.

מעולה. אני לא בא להטיף לאף אחד מוסר. אני רק אומר שבסוף, כשהרשתות החברתיות מלאות בהרבה מאוד דברים שיש בהם כדי להרים את גובה הלהבות, אז הנטייה או הקלות לחצות את הקווים היא יותר קלה. זה מה שאני אומר.

כי התחושה שאין דין ואין דיין, כי אתם לא חוקרים, אתה צודק.

אנחנו חוקרים.

אם אתה לא תחקור פריצות, אז יהיו פורצים. אם מס הכנסה לא יאכוף, אז כולם יעלימו. כאילו, מה לעשות? כי אתם לא חוקרים. תפתח את הוואטסאפ, תראה כמה דברים עוברים את הקווים האדומים של האדומים, כמו המקרה שסיפרתי לך באבן יהודה. זה לא מעניין את אף אחד. בינינו, זה גם לא מעניין את המשטרה, סגרו את הכביש. אז מה?

ופה הבעיה. אם אתם תתחילו לאכוף, אפס סובלנות להפרת חוק, משני הצדדים. אפס. כמו שעשו לפוגל, בכל המקרים, אני אומר לך, לא יהיו דברים כאלה. אין אכיפה. עכשיו, או תגיד אין אכיפה כי לא נותנים לי, אני לא אשם, תן לי את הכתובת. או שזו אוזלת יד שלכם, כי אז אם יקרה משהו, אם אתם לא חקרתם ואפשרתם את השיח האלים הזה ברשתות, זו אחריות שלכם והכשל הוא שלכם. אין, זה לא מוסר. אתה איש לא מוסר. אתה איש אכיפה. תאכפו את החוק.

משה, בואו נתקדם. כן, בבקשה, גלעד.

אני אומר עוד פעם, בכל מקרה שאנחנו מזהים או רואים עבירה פלילית, כמובן בהתחשב בנהלים, בהנחיות ובחוק, בראש ובראשונה, אנחנו פועלים לחקור את הסיפור. לא כל התיקים, ובוודאי ובוודאי לא בכולם, אנחנו מצליחים להגיע בסופו של דבר לכתבי אישום. לא בכולם יש ראיות, אבל אנחנו עושים את המירב ואת המיטב שאנחנו יכולים בכלים שיש לנו, כדי לנסות. ובאותם מקרים שיש עבירה פלילית, לחקור את הדברים.

זה מלל ריק, חסר משמעות. אתה יודע, פוגל, אני לא יכול לשמוע עוד פעם את המלל חסר המשמעות. הרי אם זה לא חוקי, לא ביקשתי שתחקור. אם אין ראיות, אני יודע, תקשיב.

אני סיימתי. הבנתי, אתה לא יכול לשמוע, סיימתי.

לא, לא, לא. מדובר במקרים שיש ראיות, יש סרטונים, הם אומרים את זה בריש גלי, הם משתפים את זה ברשתות, אין שום בעיה, והמשטרה לא חוקרת. שיגידו. הם לא חוקרים כי זה לא בא להם, אחלה. הם לא חוקרים ויש הנחיה, אבל אי אפשר לשמוע את האין-סוף מלל הזה שלא אומר כלום, ונצא מהישיבה כמו שנכנסנו ואני אגיד לעצמי, מה אמרתי? מה, עשיתי סרטון לטיק טוק? לא צריך, אני יכול לעשות את זה מהלשכה. באמת.

אתה בתפקיד שאני הייתי, אל תמכור לי סיסמאות. תגיד לי למה אתה, כי בפועל אתם לא אוכפים את החוק. חסמו אותי בכביש, היו שם שוטרים, לא צריך להתקשר למשטרה, השוטרים היו שם והם לא עשו כלום. התנצלו בפניי אחר כך, הסבירו לי, משה, תבין אותנו, יש שם בעיה. הם לא עשו כלום. הדברים צולמו, לא אני צילמתי, הם שיתפו אותם ברשתות. מה עשיתם? מה עשו השוטרים? כתבו דו"ח פעולה? אני אומר לך שגם לא נכתב דו"ח על הדבר הזה, על ההפרה, על חסימת כביש.

אני הרגשתי שעוד שנייה אני דורס שם מישהו, זה מה שעניין אותי. תשאל את עצמך איך זה קורה. זו דוגמה, האירוע הזה קורה כל הזמן מול נבחרי ציבור. תדע לך, מי שיושבת פה, היא קראה להם, זה היה כתוב באתרים. תיכנסו לאתר, תראו אם האתר הזה לא שיתף אחר כך את תוצאות ההצלחה. זה לא קורה בחלל ריק. יש גורמים שמסיתים, ואתם מודעים לזה.

אין לי בעיה להגיד משני הצדדים, בסדר, כל שוליים, תגדעו. משטרת ישראל לא עושה כלום, ואתה בא לפה, מבזבז את הזמן של כולנו, ואומר מילים חסרות משמעות. ובכלל, איפה זה מתחיל? שולחים יועץ משפטי.

אבל אני לא רוצה לפגוע בגלעד עכשיו.

גם אני לא, אבל מה הוא אמר לנו? יש לך מידע היום יותר? אתה יותר חכם?

ההערה שלך היא הערה נכונה, רק צריך ללכת מעל גלעד. בואו, לאט. נעשה בזה סדר. לא נשאיר את זה ככה. כן, גלעד, בבקשה.

אני חושב שאני אתן עכשיו, אתה רוצה להתחיל?

צהריים טובים לכולם. שמי שחר, אני ראש מדור מאוימים במשטרה. לעניין המקרה הנוכחי, מכתבי האיום, אני אגע בפן האופרטיבי, בפן האבטחתי, בפן המניעתי, וחברתי תתייחס בציר החקירתי. החל מהרגע שקיבלנו את הדיווח הראשון למכתב של חבר הכנסת אלי דלל ב-9 באפריל, פנה אלינו נציג קצין הכנסת, מפקד יחידת עוז. תוך פחות משלוש שעות התקיימה הערכת מצב בראשות סגן ראש אגף המבצעים, שזו הערכאה הגבוהה ביותר בעצם בתחום המאוימים, כולל נציגי שב״כ, נציגי מגן וכו', ובעצם התחלנו בפעולות.

הפעולות הראשונות מבחינת משטרת ישראל בציר האג"מי, מיפינו את כל חברי הקואליציה, מיפינו את כל הבתים של חברי הקואליציה והכנו תיקי שטח לכל אחד ואחד מהבתים. הגדרנו הגברה של סיורים משטרתיים סביב הבתים, הגדרנו עדיפות בקריאות המוקד לאותם חברי הקואליציה ולקרובי המשפחה שקיבלו את מכתבי האיומים.

התקיימו מספר פגישות בציר השת״פי אל מול נציגי אבטחת אישים, יחידת עוז, מגן וכו'. הופצו כלל ההנחיות למחוזות, וביצענו מספר רב של בקרות הן בציר הטכנולוגי, על מנת לבדוק שבאמת כלל ההנחיות מומשו, והן פיזית בביצוע תרגילים ובקרות לבחון באמת את זמני התגובה וכו'.

כלל חברי הקואליציה קיבלו את התדרוך להתנהגות מונעת וסימנים מחשידים והימנעות מפתיחת המכתבים, על מנת שנוכל באמת להוציא ממצאים כאלה ואחרים. ואנחנו ממשיכים עדיין בהערכות מצב, גם בהערכות מצב בהיבטי הסטטוס ותיקי החקירה, וגם בהערכות המצב בהיבט חומרות האיום והעלאת רמת האיום. אלה הדברים שיש לי לומר.

אני יכולה לשאול אותך שאלה, בבקשה?

כן.

אני מקריאה לך רגע סעיף חוק, סתם, בקטנה, אוקיי? סעיף 109 לחוק העונשין – מי שהסית או שידל את החייב בשירות בכוח מזוין שלא ישרת או שלא יתייצב לפעולה צבאית, דינו מאסר חמש שנים. עבירה שנקראת הסתה לאי ציות, מאוד ברור, נכון? במלחמה זה כפל. הקראתי לכם רק כדי שלא תחשוב שאין לך פתרון בחוק העונשין.

בשבת פרסמו כותרת – חובת סירוב לפקודות בלתי חוקיות בעליל. קוראים ללוחמינו בשדה הקרב בעת מלחמה לא להיענות לפקודות. קוראים לזה עכשיו, במקום לקרוא לזה סרבנות, הם קוראים לזה פקודה בלתי חוקית בעליל. חתומים על זה כל מיני לשעברים, שופטים לשעבר, אנשים בכירים לשעבר, אנשים מתוך מערכת המשפט. מישהו פתח בחקירה על הפרסום המחריד הזה והמסוכן הזה? שהוא לא רק עידוד סרבנות, זה תחכום, זו הטמעה במוחם של לוחמינו כאילו הם פועלים לפגיעה בחפים מפשע. עשיתם עם זה משהו?

שאלת המשך. יושבת פה נאווה רוזיליו, שהיא קראה לאנשים להגיע לאבן יהודה למחות נגדי. אין לי בעיה עם מחאה. אחרי שהם חסמו את הכביש, היא מפרסמת את הסרטון של העבירה הפלילית. היא יושבת פה, בוועדה בכנסת. גלעד בהט, עזוב את הוואטסאפ לרגע, תקשיב, כי אתה איש משטרה. אתה מכיר את הכלל, נודע לך על עבירה.

יושבת פה אישה שכתבה ככה בטוויטר שלה, משתפת את הסרטון שחוסמים את הכביש, וכותבת ככה – כך ייעשה לכל משת״פ של ממשלת הבגידה, ההשתמטות, הביזה, הטבח וההפקרה, עד שהם יעופו מחיינו, ומפרסמת את הסרטון של האירוע האלים וחסימת הכביש. בריש גלי, בלי לחשוש. אתה יודע למה היא עושה את זה?

כי אתם לא עושים כלום.

כי יש לה חסינות. ואחר כך אתה תדבר איתי על מילים ומוסר, על מה אתה מדבר?

היא עוד מחייכת.

אני מצפה ממך עכשיו, עם שני שוטרים - - -

היא צריכה לעוף מפה. את צריכה לעוף מפה, נאווה רוזיליו. את צריכה לעוף מפה. איך היא יושבת פה? איזו חוצפה.

אם היא עושה עבירות פליליות, היא תיעצר פה.

היא עשתה את זה בכפר ויתקין גם.

וזה ייתן תחושה שיש דין ויש דיין. אם היא פה יושבת ומחייכת לך מול הפרצוף, ואתה לא עושה דבר, זה מראה שאתם לא פועלים. יש פה אוזלת יד, וכל מה שאתם אומרים הן מילים חסרות משמעות. לכן אני מצפה ממך, תרים טלפון עכשיו למפכ״ל המשטרה, לשר לביטחון לאומי. אני מצפה שהיא לא תצא מהאולם הזה מבלי שכובלים אותה באזיקים. כי לא יכול להיות שהיא תסית לאלימות.

והיא עוד יושבת פה.

והיא תשב מחייכת עם תחושה של ביטחון, ואפילו בציבור שלה, אני מניח שהיא קיבלה 21,000 צפיות, 132 פרסומים מחדש. אתה יודע שכל שיתוף זאת עבירה, אם אתה משתף עבירה. 989 לייקים לאירוע אלים. ומה עושה משטרת ישראל? יושבת פה ומדברת איתי על מוסר. תתעוררו.

היא כותבת – נתניהו ועוזריו הם אויב מבית. תראה את ההסתה.

טלי, בואו רגע ניתן גם לחקירות לדבר. רגע, טלי, שנייה.

משפט אחד, היא פה. "נתניהו ועוזריו הם אויב מבית. הם פועלים בזדון לחיסול מדינת ישראל הדמוקרטית והליברלית, והופכים את המשטר בישראל לרודנות, סמכותנית, לופתנית, למדינה מגונה מקיר לקיר ברחבי העולם, מבודדת, מצורעת, נכשלת ומושחתת". הכול שקרים, כמובן. "אויבות ישראל מזהות את חולשתה הקיצונית ועלולות לעשות צעדים לחיסולו הסופי של הנס שקרוי מדינת ישראל. "צו השעה הציוני", כותב את הגברת הזו, "הוא הסרת הסכנה הקיומית מעל ישראל". היא קוראת לפגיעה בנבחרי ציבור בתוך הטוויטר שלה.

תודה, טלי, בואו נתקדם.

אתם לא בודקים את זה אפילו.

אני רוצה לשמוע את החקירות, ובואו נקשיב בבקשה.

שלום, צהריים טובים. שמי מורן, אני קצינה במדור חקירות. כמובן שכל תלונה שמוגשת למשטרת ישראל מטופלת במלוא הרצינות.

לא, תתייחסי לתלונה עכשיו.

בסדר, נבקש מהם, רגע. תן לה צ'אנס, היא עוד לא התחילה. אפילו לא אמרה את שמה. רגע.

כמובן, אני לא יכולה להיכנס לתוך תיקים קונקרטיים, ואני לא אתייחס לתוך תיק כזה או אחר, אבל כל תלונה מטופלת באמת בצורה רצינית, עניינית, מקצועית, על ידי החקירות.

אל תיכנסי ספציפית. אני מבין את זה, מורן, זה בסדר, אבל לא יכול להיות שאת שומעת פה דברים ספציפיים. תגידי לנו מה נעשה בדברים האלה, גם אם זה לא תיק ספציפי. תיאר פה עכשיו חבר הכנסת משה סעדה, תיארה פה חברת הכנסת טלי גוטליב, תיאר אלי דלל, עזבי רגע אותי. מה נעשה? מה, יהיה קצה חוט, משהו, איזשהו צעד נעשה, כדי לוודא שלא יורים בנו מחר?

כמובן שכל תלונה כזאת, אני חוזרת ואני אומרת, אבל אני לא יכולה להתייחס ספציפית, נבדקת. רוב רובם של התיקים האלה גם מטופלים בלהב 433.

מי מבצע אצלכם, באיזה אגף שאת רוצה, מעקב? כמו שיש את יחידת ההסתות במשטרה, מי עושה מעקב אחרי הסתות של יהודים כנגד יהודים? יש מישהו שמתעסק בזה?

אתה יודע למה אין? אני אגיד לכם למה אין.

אל תעני לי, אני רוצה שהיא תענה.

אמרו לנו פשוט.

בואי ניתן לה לענות, בבקשה.

אני רוצה להגיד, באשר לנתונים שהתבקשנו לבוא איתם להיום, הפנייה הזאת הגיעה אלינו רק אתמול, ולכן אנחנו נערכים על מנת כן להביא לכם את הנתונים שקיימים בידינו. ואני אבקש שהות של מספר ימים על מנת שנוכל להעביר לכם את הנתונים, להעביר לכם הסברים, ומה שלא ניתן, גם ניתן את ההסברים המתאימים, אבל זה כרגע מה שיש.

מורן, את מבינה איפה את משאירה אותנו? אנחנו, חברי הכנסת, וכמו שציין פה סרג' מקודם, גם נבחרי ציבור, אנחנו נשארים ללא שום מענה. אני מאוד אהבתי את מה שאמר נציג האג"ם, ואני אומר לכם בכנות, אחת לכמה שעות יש ניידת שעוברת ליד הבית שלי, בודקת את האוטו שלי, אם לא הונח לי איזה מטען על האוטו, אחלה.

אצל הנכדים שלי אין אפילו אחת כזאת.

לא, לא, השטח עושה עבודה. אני חייב לומר.

נכון. אבל לא יכול להיות שאחרי שנתיים של מכתבים, אחרי שנתיים של איומים, אחרי שנתיים של הסתה, מי שעומד לחקירות בלהב 433 על ניסיון להסתה זה אני? משהו לא טוב קורה במערכת הזאת. בסוף מישהו ייקח את אותו אקדח, או את אותו סכין, או את אותו אוטו, ויפגע בנו או בבני משפחתנו. זה בלתי אפשרי.

האש הזאת מתלהטת מיום ליום, ומה שאני שומע זה שאתם חוקרים. אני רוצה לשמוע תוצאות. איזה מישהו עד רגע זה נעצר, כי חשבתם שהוא חרג מגבול הטעם הטוב? אחד. שנתיים. צביקה הולך לחקירה, ואף אחד מכל ההסתה הזאת אפילו לא נחקר? אפילו לא נקרא? משהו פה לא בסדר. מה שאומרים חבריי, ואני מנסה להתבטא בצורה אחרת כי אני יודע כמה קשה עובדת המשטרה.

זו לא המשטרה, האשמה פה זה על השב"כ.

הרי כל הדיונים שלי פה נעשו כדי לוודא באמת שאתם מקבלים את כל הכלים לבצע את זה. אבל בסוף, אחרי כל הכלים, מה אני מוצא? שחלק מהעניין, שהוא אנחנו, נבחרי הציבור, בכלל לא בסולם הערכים של עבודה במשטרה. זה בלתי אפשרי.

נכון. אבל זו לא אשמתם. אני אגיד לך מי כן. אני אומרת את זה כי אני הפצתי את זה כבר, עוד בזמן אמת. בשירות הביטחון הכללי, בחטיבה היהודית בשב״כ, אין צוות מקצועי שעסוק או עוסק במרי, או כל מה שקשור למרי, בצד השמאלי של המפה הפוליטית. זה נאמר לנו ברורות.

ואני ביקשתי אז להפיץ את זה, וראיתי לעצמי חובה להפיץ את זה, לא יכול להיות מצב ששירות ביטחון כללי, שמטרת עבודתו על פי חוק השב״כ ועל פי הגדרת העבודה שלו זה למנוע פגיעה במשטר, לא יהיה לו צוות שבודק מרי או מונע מרי או הסתות פרועות שמסכנות את המשטר ואת החברה הישראלית ככזו.

ברגע ששירות הביטחון הכללי לא מפעיל כוח ואמצעים על הצד השמאלי הקיצוני של המפה הפוליטית, אתה לא תדע את זה. אם לא מופעל איסוף מודיעין גלוי שאנחנו אוספים כל הזמן, אז זה לא יתקדם לשום מקום. אני לא מצפה מגלעד לשבת עכשיו על המחשב בטוויטר ולאתר, זה לא התפקיד שלו.

הדברים האלה לא נכונים.

מה לא נכון, השב״כ?

טלי, דיי.

סליחה רגע, אני רוצה לומר לך דבר כזה.

לא. טלי, לא.

יש פרוטוקול בוועדת חוץ וביטחון של השב"כ שאמר את הדבר הזה.

טלי, תודה.

מספיק לנסות להפוך לשקר את מה שאנחנו אומרים.

דיי נו, את רוצה שאני אסגור לך את המיקרופון? טלי, דיי, באמת. אנחנו רוצים ללכת לאיזשהו מקום, במקום ללכת לאיזשהו מקום אנחנו פוצחים פה בוויכוח שאנחנו יודעים שלא יוביל לשום מקום. אני רוצה לשמוע את משמר הכנסת, בבקשה.

צהריים טובים לכולם. רן שלום, מפקד אבטחת אישים של הכנסת. לגבי הנושא של המכתבים, אז ברגע שהגיעו המכתבים, ובאמת חבר הכנסת אלי דלל התקשר ישר לקצין הכנסת וישר אני קיבלתי את העדכון, והתחלנו לעבוד באמת מול מדור מאוימים. כל המכתבים של כל חברי הכנסת, אני קיבלתי עדכון, ואנחנו העברנו את זה ליחידה שמטפלת בזה, ליחידת להב. וכמו גם ששחר אמר, כל הפעולות שהאג"ם עושה, זה מה שהם עשו למהלך כל התקופה.

המכתב השני שקיבלנו זה באמת היה חבר הכנסת משה רוט, עדכן אותי שיש מעטפה עם חומר, שזו כבר עליית מדרגה וזה הקפיץ, ובעצם ביצענו את כל הפעולות מול המשטרה. ישירות הטלפון היה ליחידת להב ולשחר, מבחינת מדור מאוימים, ובאמת אנחנו פועלים על פי ההנחיה שלהם ומבצעים את כל מה שהם אומרים. כן, כל חבר כנסת שקיבל את המכתב, קיבל טלפון אישי ממני על הנחיות ברורות מה צריך לבצע. וכל דבר, ואתם גם יודעים, ואתם מדברים איתי באופן אישי, אנחנו באמת פועלים ישירות.

היחס שלך הוא מאה. באמת מאה.

אני מבצע את העבודה.

אהוד ברק אמר שנבצרות לנתניהו שתפרוץ כאן מלחמת אזרחים. מישהו עצר אותו? היום.

דיי נו, טלי, באמת, תני רגע למשמר הכנסת לדבר. תודה.

כל תלונה של חבר כנסת מופנית לקצין הכנסת, ואנחנו ישירות לתחנת מוריה שצריכה להעביר את זה לתחנה הרלוונטית, וברגע שיש לנו גם עדכון ואנחנו בקשר ישיר עם מדור מאוימים, אנחנו מעבירים באופן אישי לחבר הכנסת את התשובה. כרגע, לגבי המכתבים, זה ממשיך בפעולות כאלה ואחרות שהם עושים, כמו שעידכנו. אני לא מכיר עדכון כלשהו.

כאילו, מבחינתנו כרגע, זה אותו מקום?

כרגע זה באותו מקום.

אתם שואלים? ביקשתם?

אנחנו שואלים, כן.

אנחנו לא מקבלים אבל תשובה. לדוגמה, אנחנו ח״כיות שהגישו תלונה על החפצה וביזוי מיני מהחמורים בפרסומים בטוויטר, ונעצר מישהו ולא דיווחו לנו מה קרה איתו.

אז לאחר מכן, אני אבדוק את זה ואחזיר לך תשובה.

יעל חייקין, בבקשה.

אני שואל אם יש לכם מידע.

אבל הם לא גוף חוקר.

לא, קמ"ן. אני שואל אותה מבחינת המידע, אם יש לכם.

המידע מגיע למשטרה, לנו אין מידע.

אתם קולטים מהמשטרה.

כן, לא אוספים לבד.

אנחנו לא אוספים מידע. אנחנו מקבלים את הדיווחים, כמו שרן אמר, ופועלים על פי נוהל. למשטרה יש את התשובות. הם מנהלים את תיק החקירה בלהב, ביחידת הסייבר.

אין לכם...

גורם איסופי?

לא, אתם לא מקבלים עדכון שוטף מלהב על החקירה הזאת? הרי בסוף הקורבנות, כביכול, הם שייכים לכנסת. מדובר ב-60 ח"כים או משהו כזה.

כרגע 40. ארבעים.

ובני המשפחות שלהם גם, זה 60-70 בערך. אנשים קיבלו מכתבי תלונה, אני מניח. אתם, אין לכם פגישות עיתיות מול המשטרה בעניין הזה, מול השירות בעניין הזה, כדי לדעת איפה זה עומד, כדי לשאול? כי אנחנו, אין לנו שיח.

אני מדבר ישירות עם להב, ואני כרגע לא קיבלתי תשובה לגבי זה. אין משהו. זה עדיין בחקירה.

זאת אומרת שקשר עם השב״כ גם אין לכם?

אני מדבר עם השב״כ באופן שוטף. אם יש משהו, ברור שהם יגידו. אבל כרגע הם כולם אומרים שזה בחקירה.

זה אומר שכרגע, מבחינת הפוטנציאל, אותו אחד שאיים פעמיים, וגם במכתב השני הוא הסלים את השיח, הוא משוחרר, זאת אומרת הוא לא תחת פיקוח, הוא יכול לבוא ולפגוע.

משה, לא חוקרים את זה, נו.

משיח אחרון שהיה לי עם קצין חקירות שאחראי על התיק, אין קצה חוט.

אני שואל אותך כמפקד אבטחת האישים, איזו הגנה אתם נותנים? מחר הוא רוצה לפגוע, עזוב את חבר הכנסת, בנכד של חבר הכנסת. מה עושה המשטרה, מה עושה הכנסת כדי לגונן על הנכד שאבא שלו במילואים כדי להגן על המדינה? מי יגן עליו? מי מטפל בזה בכלל?

אנחנו מגינים על חברי כנסת, אני לא יכול להגן על הנכד.

אני שואל את משטרת ישראל. מי אמור להגן?

משה, ברור לי הפער שיש פה בדיון הזה בין הצורך שלנו לקבל תשובות למי שמסוגל לתת לנו תשובות. אנחנו ננסה לסגור את הפער הזה.

יש פה גם אנשים שיושבים, אחר כך מעבירים למי שצריך להעביר.

התשובות הן בידיים של שירות הביטחון הכללי. אל תתבלבלו.

ובלהב, כן.

גם להב, אני יודע, אני מסכים. אבל להב הם המובילים של החקירה.

הבנו, בואו רגע נתקדם. חבר הכנסת סגלוביץ', אתה רוצה לומר משהו?

הפסדתי, אני לא שמעתי את המשטרה.

אין להם קצה חוט.

ד"ר גלעד קורן, בבקשה.

לא ביקשתי רשות דיבור.

אבל אני רוצה שתדבר. אתה בא מהעולם הטכנולוגי, זה מה שאני מבין. זה נכון?

שלום, שמי ד"ר גלעד קורן. אני אומנם בא מהעולם הטכנולוגי, אבל ההתעניינות שלי בדיון היא לא מן הצד הזה. באתי כאזרח פרטי.

אין לך בפיתוחי האלגוריתמים שאתה עושה משהו שיכול לתת לנו פתרון? מצחיק אותך, אה? לאן הגעתי?

בהחלט. זה פשוט לא התחומים שלי, לא. תודה.

אוקיי. כן, בבקשה, הצבעת כל כך הרבה, קיבלת דקה.

שמי עוזי אהרוני. אני מודה לכם מאוד על הדיון הזה, הוא סופר סופר סופר חשוב. חבר הכנסת סעדה, הקשבתי לך בתשומת לב, וכאב לי מאוד לשמוע את מה שסיפרת. יש לי שאלה. בהתייחסות של שחר אבגי הוא התייחס לחברי קואליציה. האם יש גם התייחסות לחברי אופוזיציה?

והשאלה שלי גם קשורה לרשימה שקיבלנו כאן. קראתי את הרשימה בתשומת לב, קשה לי להאמין שאף חבר כנסת מהאופוזיציה לא אוים. אני יודע שהיועמ״שית מאוימת. אני יודע ששופטים מאוימים. שמעתי גם שחברי מועצות מקומיות מאוימים. והאיומים האלה הם דבר נורא.

זה מחזיר אותי לנאום של יצחק רבין לפני הירצחו, על כרסום יסודות הדמוקרטיה באלימות. את האלימות יש להוקיע. יש לחסל אותה. ואני חושב שלמשטרה יש תפקיד מאוד חשוב כאן. ואני רק רוצה לוודא שלמרות שהרשימה כאן מתייחסת רק לחברי קואליציה - - -

לא, היא מתייחסת לנבחרי ציבור, עוזי. בוא נדייק.

לא, אני פשוט עברתי שם-שם.

הנושא של הדיון הוא איום על נבחרי ציבור. לכן נתתי גם לסרג' לייצג את הנושא של נבחרי ציבור מראשי הרשויות.

חשוב מאוד, בגלל זה בירכתי על עצם קיום הדיון הזה.

והייתי כזה פעם, דרך אגב, וירו עליי, ושרפו לי. אני מכיר את זה גם מנקודת מבט לא רק של חבר כנסת בקואליציה.

זה נורא. אתה רק מחזק את הברכה שלי לעצם קיום הדיון המאוד מאוד מאוד חשוב הזה, והדיון הזה צריך כמובן להתייחס לכל נבחרי הציבור. אני פשוט ראיתי כאן את הרשימה.

ברור.

את ראית את הרשימה?

כן.

עוזי, אין אף חבר כנסת מהאופוזיציה, אני לא רוצה להגיד לצערי, לשמחתי, שהוא לא מאוים. או שלפחות לא קיבל את המכתב שכולנו קיבלנו. יכול להיות שיש, אני מקווה מאוד בשבילם שלא.

לצערי, כנראה גם הם מאוימים.

אז גם אותם.

נכון, אני מסכים איתך, חבר הכנסת סעדה. דבריך מאוד חשובים, ומאוד מפחידים. רציתי רק לשאול את חברת הכנסת טלי גוטליב, אם סעיף 109 גם מתייחס ל-"נמות ולא נתגייס", ולרבנים, ואלה שתומכים בהשתמטות משירות צבאי.

אל תייחס את האמירה הזאת לכל החרדים, סליחה.

אני אמרתי כל החרדים? את שמעת אותי אומרת כל? אני שאלתי על סעיף 109.

עוזי אהרוני, נתתי לך, ואני אומר לך שכל מי שיפגע ויאיים, ויהווה איום גם על יסודות הדמוקרטיה, מבחינתי בכלל לא חשוב לי מה גודל הכיפה שהוא חובש, או מה גודל המכנסיים או החצאית שאיתה הוא הולך. לא מעניין אותי.

אני מודה לך.

אני רוצה לוודא דבר אחד, שכשהציבור נתן בי אמון וקרא לי להיות פה, להיות חבר כנסת בשמו, אני מבצע את המשימה הזאת לא כשאני מאוים.

חד משמעית.

לא כראש רשות, לא כחבר כנסת ולא על ידי אף גורם. שום אחד שיש.

כל מילה בסלע, תודה רבה לך.

רגע, הוא הפנה אליי שאלה שנשארה בחלל האוויר ולא השבתי עליה. שאל אותי האדון, האם אמירה של קבוצה קיצונית מאוד וקטנה מאוד, מיעוט שבמיעוט בחברה החרדית, שהיא חברה שבכלל קשורה לפלגים המאוד מאוד קיצוניים, שנאמר שם נמות ולא נתגייס. זאת אמירה מגונה מאוד שמשחירה בעיניי את כל רעיון לתורתו-אומנותו, ולקחת את האמירה הזאת ולשאול אותי אם זו קריאה לאי ציות.

ראשית, עברית פשוטה זו לא קריאה לאי ציות. הוא לא אומר לך אל תתייצב. הוא מדבר על עצמו, מדבר עליו כקבוצה, כמי שאוחז בדעה שאני לא מסכימה איתה. לכן אל תשווה את זה. לפחות שתהיה בך את ההגינות בהקשר הזה. זה לא דומה לאיש שב"כ שאומר זו פקודה בלתי חוקית בעליל.

הופ, הופ, הלו, אנחנו לא בשוק. תודה. תירגעו. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

קודם כל, איומים זה איומים, ואלימות היא אלימות, וצריכים להגיע למבצעים. גם פה, וגם בדיון נוסף שיהיה פה ב-10 לחודש – איומים על ראשי רשויות. יש ראשי רשויות שמניחים להם מטענים בפתח המשרד שלהם, שיורים עליהם. אירועים מאוד חמורים. היום זה נבחרי ציבור על חברי כנסת, אבל יש נבחרי ציבור שהם ראשי רשויות, ויש עובדי ציבור, ולא חסר.

הנושא הזה של אלימות באופן כללי במדינה כלפי עובדי ציבור ונבחרי ציבור, זה דבר שצריך להיאבק בו ולהילחם בו. אני לא שמעתי את כל התשובות, מקווה מאוד שהדרך היחידה זה להגיע למבצעים, להעמיד לדין. אין דרך יותר משמעותית מלהגיע להרתעה להעמיד לדין, זו הדרך. ואני מקווה מאוד שתהיה פה התקדמות גם בזה וגם באירועים הנוספים. תודה.

תודה רבה. דברים חשובים שחשוב גם אותם לשמוע. תראו, אין לי שום ספק שהדיון הזה חסר. הוא חסר מכיוון שחסרים פה שני גורמים מאוד חשובים, שיש להם אולי את הכלים לשפוך הרבה אור על שאלותינו ובקשותינו. לאחד קוראים שירות הביטחון הכללי ולשני קוראים להב 433. את שני הגורמים האלה אני מבין שהם רוצים בדיון חסוי.

אז הריני להבטיח לכם שני דברים. אחד, אני וחבריי לא נתפטר ולא נפסיק לומר את מה שאנחנו באמת חושבים כי מאיימים עלינו. כל חבריי חברי הכנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה, זה חלק, לא מזכותנו, מחובתנו, כנבחרי ציבור, לומר. אף אחד מאיתנו לא יתפטר כמו שמבקשים מאיתנו במכתב לעשות, להתפטר כדי שנשאיר את הבמה לאחרים. ואנחנו נקיים במהרה דיון חסוי בנוכחות כל הגורמים האחרים. ובזה סיימנו, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:10.