פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
43
ועדת הבריאות
03/06/2025
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 351
מישיבת ועדת הבריאות
יום שלישי, ז' בסיון התשפ"ה (03 ביוני 2025), שעה 9:05
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 03/06/2025
מחסור בתקני אחיות בבתי החולים ובקהילה
ח"כים נוכחים
פרוטוקול
סדר היום
מחסור בתקני אחיות בבתי החולים ובקהילה
מוזמנים
¶
אלי גוטליב - רפרנטית בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר
דניאל תור - רפרנט בריאות, משרד האוצר
ד"ר רימה רינה שימונוב - מנהלת התמחויות באחיות, משרד הבריאות
ד"ר הילה פיגל - מנהלת המחלקה לפיתוח מקצועי, משרד הבריאות
ד"ר שירלי לוז - מנהלת מחלקת הסמכה, משרד הבריאות
ד"ר שושי גולדברג - אחות ראשית ארצית וראשת מינהל האחיוּת, משרד הבריאות
לימור איזנברג - סגנית אחות ראשית, משרד הבריאות
ריאד אבו ערישה - יו"ר ועד עובדים בבית חולים מעלה הכרמל, משרד הבריאות
אילנה גנס - אחות ראשית ארצית, חטיבת בריאות הציבור, משרד הבריאות
שלי לוי - ראש צוות בכירה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת
פלורה קוך דוידוביץ' - מרכז המחקר והמידע של הכנסת
ספי סובל רויטבלט - ראש אגף אחיות חטיבת הקהילה, שרותי בריאות כללית
רינת בוחניק - מנהלת אחיות מחוז חיפה וגליל מערבי, שרותי בריאות כללית
מירב מיארה - מנהלת סיעוד, שרותי בריאות כללית
הגר וקסלר - אחות ראשית, מנהלת אגף אחיות, קופת חולים מאוחדת
נירה טטרו - יו"ר ועד ביה"ח, אסותא אשדוד
אורי פליישמן - סגן יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית ומנכ"ל, ההסתדרות החדשה
רינה טיורי - אחות, הסתדרות האחים והאחיות בישראל
שאול סקיף - יו"ר, הסתדרות האחים והאחיות בישראל
רונית ברכה - יושבת ראש ועד עובדים ומנהלת סיעוד, הסתדרות האחים והאחיות בישראל
ודים ספוזניקוב - יו״ר חטיבת ביתי חולים, הסתדרות האחים והאחיות בישראל
נעמי כספי - יו״ר חטיבת הקהילה, הסתדרות האחים והאחיות בישראל
אסתר יהב - יו"ר ועד האחיות ביה"ח איכילוב, הסתדרות האחים והאחיות בישראל
אהרון אמסלם - יו״ר ועד האחים והאחיות אסף הרופא, הסתדרות האחים והאחיות בישראל
ד"ר תמר וכטר - יו״ר חטיבת החינוך, הסתדרות האחים והאחיות בישראל
רימה מיליחוב - סגנית מחלקת שיקום, מוסדות גריאטריים
רישום פרלמנטרי
¶
נועם כהן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
מחסור בתקני אחיות בבתי החולים ובקהילה
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
בוקר שלום לכולם. היום לא בוקר הכי שמח כי שלושה חיילי צה"ל נהרגו בעזה והיום שמענו את שמותיהם שהותרו לפרסום ואנחנו משתתפים בצער המשפחות. ועדיין 58 חטופים נמצאים בעזה, היום 606 ימים. ואנחנו ממשיכים את החיים שלנו, אבל הלב שלנו נצבט והעצב ממלא את נפשנו והשמחה לא יכולה להיות מלאה, אבל אנחנו חייבים להמשיך חיים למען אלה שחיים.
היום יום ז' בסיוון, 3 ביוני 2025, ואנחנו נקיים דיון מיוחד בנושא מחסור בתקני אחיות ואחים בבתי חולים ובקהילה במסגרת יום האחות הבין-לאומי שאנחנו מציינים היום בכנסת ביוזמתי. ואני גאה לקיים היום בכנסת את היום הזה, יום בו אנחנו מוקירים את תרומתם החשובה של אחים ואחיות במערכת הבריאות בישראל. מקצוע האחיות הוא לב ליבו של הטיפול הרפואי, והייתה לי זכות לנהל בעברי מרכזים רפואיים בקהילה ושם נחשפתי במיוחד לחשיבות המקצוע. הרופא אמנם הוא שנותן את האבחנה וקובע את מסלול הריפוי והטיפול, אך מי שמלווה באופן רציף את המטופל ומעניק טיפול וגם תמיכה נפשית ותמיכה פיזית ומזרז את תהליך ההחלמה בפועל הם אחים ואחיות.
לכן חשוב מאוד שלאחיות ואחים תהיה יכולת לתת טיפול מיטבי למטופל ולא בעומס ולא בלחץ, וזו הסיבה שהוועדה ביקשה לדון בנושא התקינה של האחיות במערכת הבריאות. לקראת הדיון הזה ביקשנו דו"ח ממרכז המחקר והמידע שאוסף נתונים על התקינה הנוכחית במקצוע האחיות. ואני רוצה להודות לפלורה ולראש הצוות שלי לוי שעשיתן העבודה, תודה רבה, ואנחנו נשמח לראות את המצגת שלכן היום.
הדו"ח מראה כי תקינה נוכחית ותקינה לאחרונה, אתם יודעים את זה היטב, ב-1997, אז אוכלוסיית ישראל מנתה 5,836,000 אזרחים, ואילו היום אוכלוסיית ישראל מונה בערך 10 מיליון פלוס אזרחים, מספר האזרחים גדל כמעט פי שניים. רק הנתון הזה לבד מעיד על בעייתיות שדורשת דיון מעמיק ומציאת פתרונות לסוגיה הזו.
הדו"ח של הממ"מ חושף כי יש גם פערים גדולים בין פריפריה למרכז במספר האחיות לצד קשיים רבים בגיוס ושימור אחיות. אני אבקש לשמוע התייחסות לנושאים הללו ממשרד הבריאות, משרד האוצר, ומה התוכניות והמאמצים שנעשים על מנת להתאים את התקינה של אחים ואחיות, תקינה במקצוע האחיות, למספר האזרחים בישראל כיום.
נוסף על מחסור בתקינה, אני רוצה לגעת בדיון בנושא של אחים ואחיות מומחים והמומחיות של אחיות ואחים. טכנולוגיות רפואיות הולכות ומתפתחות, ועדיין רק אחוז קטן מהאחים ואחיות מתעסקים ומשתמשים במומחיות שלהם, מומחיות קליניות, גם בקהילה וגם בבתי חולים. לדעתי, מערכת הבריאות חייבת להשתמש בידע המקצועי של האחים והאחיות ולהקצות תקנים נוספים לאחיות מומחיות.
אני מאמינה בכוח של טיפול הוליסטי ומקצועי, ולכן אני אישית תומכת בהרחבת הפעילות של מרפאות ייעודיות, כמו למשל מרפאות גריאטריות, סוכרת, הפרעות אכילה, הפרעות שינה, והקמת מרפאות נוספות שמשלבות את המומחיות של אחים אחיות באופן אינטגרטיבי ויעיל. ואני אשמח לשמוע גם התייחסות לנושא הזה מכל משתתפי הדיון בהמשך הדיון.
נתחיל מהממ"מ, נתחיל עם פלורה, בבקשה, תציגי את המחקר שעשית, דו"ח שהכנת לקראת הדיון של היום.
פלורה קוך דוידוביץ'
¶
תודה רבה. לבקשת הוועדה הכנו לכם מסמך שמופיע באתר הכנסת וכמובן שאתם יכולים לגשת אליו. אדם שמעוניין לעסוק במקצוע האחיות בישראל חייב לקבל רישיון ממשרד הבריאות, להירשם בפנקס האחים והאחיות המורשים במקצוע, בהתאם לקריטריונים שנקבעים על ידי משרד הבריאות.
שיעור בעלי הרישיון לעסוק באחיות בישראל נמצא בעלייה. בשנת 2024 השיעור עמד על 6.97 אחים ואחיות עד גיל 67 לאלף נפש, וזה בין היתר כתוצאה מהגדלת מספר בוגרי לימודי האחיות בישראל. עם זאת, למרות העלייה הזאת, בהינתן שלא כל האחיות עוסקות במקצוע, שיעור האחיות המועסקות בישראל עדיין נמוך מממוצע OECD. כמובן שאני אומרת אחיות, אבל הכוונה היא לאחים ולאחיות כאחד.
אנחנו רואים מנתוני ה-OECD שבשנת 2022 ישראל דורגה במקום ה-21 מתוך 25 מדינות מדורגות, עם שיעור של 5.46 אחיות מועסקות לאלף נפש, וזה לעומת מממוצע של 9.4 אחיות מועסקות במדינות הארגון.
דבר נוסף חשוב להזכיר בזה שבישראל יש שונות בין שיעור האחיות המועסקות לפי מחוזות. אנחנו יכולים לראות ששיעור המועסקות בממוצע תלת-שנתי במחוז תל אביב הוא הגבוה ביותר, השיעור הנמוך ביותר הוא עדיין במחוז הדרום, למרות שמהנתונים עולה שחלה שם עלייה בשנים האחרונות.
במסמך שהגשנו לוועדה אנחנו ביקשנו לעמוד על שלושה היבטים: על מספר תקני האחיות, על מצב האיוש של התקנים, ועל מספר התקנים החסר גם במהלך האשפוז הכללי וגם בקהילה ובשירותי הבריאות לציבור. בגלל הזמן הקצר שעמד לרשותנו לכתיבת המסמך אנחנו לא יכולים להציג תמונת מצב מלאה, אבל כן אפשר להצביע על כמה ממצאים מרכזיים בכל אחד משלושת ההיבטים האלה ואני אמנה אותם.
ראשית באשר לאשפוז הכללי, לדברי משרד הבריאות אין בידיו נתונים על תקני האחיות בכלל בתי החולים לאשפוז הכללי. הוא העביר לידינו נתונים על בתי החולים הממשלתיים בלבד, שבהם קרוב למחצית מכלל המיטות לאשפוז הכללי בתקן, ונתוני המשרד מצביעים על כך שהתקנים האלה מאוישים כמעט במלואם. אנחנו פנינו לנוכח היעדר הנתונים הזה לקבלת הנתונים החסרים לכללית שבבעלותה תשעה בתי חולים לאשפוז כללי וכן לשמונה בתי חולים עצמאיים ציבוריים, אבל קיבלנו נתונים חלקיים בלבד, ואנחנו מתרשמים שהתקנים מאוישים פחות או יותר, אבל אלו נתונים חלקיים כאמור ואי אפשר ללמוד מהם על תמונת מצב מלאה.
שאלנו את משרד הבריאות מהו היקף המחסור בתקני האחיות באשפוז הכללי, וזאת לאור הטענה לפיה התקינה הקיימת לא עונה על הצרכים הקיימים שנובעים גם מהגידול באוכלוסייה, מהזדקנות האוכלוסייה, מהתפוסה והעומס בבתי החולים, אבל המשרד מסר לנו שהוא לא מחזיק בנתונים אלה.
בהסתדרות האחים ואחיות העריכו בפנינו שבעקבות תוספת המיטות שקרתה בשנים האחרונות, מספר התקנים החסר בבתי החולים הממשלתיים עומד על כ-800 תקנים, אבל לנוכח היעדר הנתונים עולה השאלה איך אפשר ללמוד על קיומו של המחסור או על היקפו, וגם כמובן לתכנן מדיניות מושכלת בנושא הזה.
ההיבט השני שאליו כאמור התייחסנו במסמך הוא תקני אחיות בקהילה, ופה ניסינו לאסוף את אותם הנתונים כמו בבתי החולים מקופות החולים, שהן קובעות את התקינה באופן עצמאי. הנתונים מוצגים במסמך, אבל גם כאן אפשר לראות שאין בידינו תמונת מצב מלאה לגבי החוסרים.
וההיבט השלישי, של תקינת כוח האדם בשירותי בריאות הציבור שעוסקים ברפואה המונעת, תחנות טיפת חלב ושירותי הבריאות לתלמיד שבאחריות משרד הבריאות. גם כאן יש מספר ממצאים מעניינים. לגבי תחנות טיפות החלב, משרד הבריאות מעריך שהמחסור הארצי בתקנים הוא כ-150 תקני אחיות אל מול הסטנדרט הנדרש, כשבין הסיבות לכך שהמשרד מנה הן הגידול הדמוגרפי, הרחבת סל השירותים, היעדר מנגנון לעדכון התקינה בהתאם לגודל האוכלוסייה, וגם הקושי לשמר כוח אדם.
לגבי שירותי הבריאות לתלמיד, לגבי אלו המסופקים על ידי משרד הבריאות ישירות בשלושה מחוזות: אשקלון, הדרום והצפון, לא נמסרו לידינו נתונים על גודל המחסור, שכן לדברי המשרד אין בתחום הזה סטנדרט של תקינה, אבל הוא כן מעריך שיש פערים של עשרות תקנים במחוזות ירושלים, תל אביב והדרום.
משרד הבריאות פירט בפנינו צעדים שונים שבהם הוא נוקט כדי להתמודד עם המחסור, אני לא אתעכב עליהם כי אני משערת שהם יוצגו כאן בדיון. אני רק אגיד שהמשרד מסר שהוא פועל לגבש מענה מערכתי למחסור בכוח האדם של אחים ואחיות. לדבריו, יש צורך בהחלטות רוחב, לרבות תקינה מעודכנת, הגדלת תקציבים, והסדרת תנאי תעסוקה בפריפריה כדי לתת מענה מיטבי לצרכי המערכת והאוכלוסייה. אנחנו פנינו גם לאגף התקציבים ומשרד האוצר כדי לקבל את התייחסותו לנושא עדכון התקינה, אבל עד למועד הגשת המסמך לא קיבלנו תשובה.
לסיכום, כאמור, בשל הזמן הקצר שהיה בידינו אין בידינו תמונה מלאה, אבל כן אפשר להעלות שתי שאלות מרכזיות לדיון מהמסמך: האחת, האם הוספת המיטות במקרה של האשפוז הכללי או הרחבת השירותים והגידול במקבלי השירות במקרה של הקהילה ובריאות הציבור לוו בתוספת של תקני אחים ואחיות בהתאם למפתחות תקינה אם ישנם. והשנייה, בעיקר במקרה של האשפוז הכללי, האם מפתחות התקינה הקיימים עונים על הצרכים הנובעים מגידול האוכלוסייה וההזדקנות. תודה רבה.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
תודה רבה, פלורה. נתונים חשובים שבאמת מעוררים בנו מחשבות וזה מוביל אותנו לפעול לטובת תיקון המצב. ד"ר שושי גולדברג, אחות ראשית וראש מנהל האחיות במשרד הבריאות.
שושי גולדברג
¶
תודה, תודה על ההזדמנות להיות פה ולדבר על נושא שהוא מהותי וחשוב. ברוכים הבאים, ובהחלט נתחיל גם אנחנו את הדיון בהשתתפות בצערם של המשפחות השכולות ובתקווה לחזרה של החטופים.
כמו שאמרת, חברת הכנסת טטיאנה, המרכזיות של האחים והאחיות במדינת ישראל מאוד ברורה ומשמעותית. ראינו את התרומה הגדולה שלהם במהלך השנים האחרונות, כשהתמודדנו עם קורונה ועברנו למלחמה מתמשכת, והמזל הגדול הוא שהייתה פה קבוצה גדולה מאוד של אחים ואחיות ברמת כשירות מאוד, מאוד גבוהה שיכלה להשתלב בכל המתארים במתן מענה לשגרה שהתמשכה ולמצבי חירום שהתפתחו ולתקופות של אי ודאות.
בהתייחס לעניין של כמות האחיות, תכנון מראש, תוכנית אסטרטגית, אני יכולה לומר שאנחנו עוברים מהפכה, וגם את זה צריך להגיד בשולחן הזה, במשכן הזה. המהפכה היא מהפכה של שלוש-ארבע השנים האחרונות, ואם היינו נמצאים פה אז, היינו מדברים על חוסר יכולת לאייש תקנים קיימים, בעיקר במתארים כמו בריאות הציבור, כמו גריאטריה, כמו בריאות הנפש. היום אנחנו לא שם, היום אנחנו במקום שבו אנחנו מאיישים את התקנים, המעטים אמנם שיש לנו, אבל מאיישים את התקנים במקומות השונים, עובדים על רמת כשירות מאוד, מאוד גבוהה של אחיות, ומסוגלים לתת מענה לכל סיטואציה של חירום או כל אירוע אחר שהמדינה מתמודדת איתו.
מה שקרה במהלך שלוש-ארבע השנים האלה, אלה שלושה דברים מרכזיים: אחד הוא עבודה של המשרד בשיתוף הסתדרות האחיות, בשיתוף ובהובלה של האוצר, אני רואה פה את דניאל שגם הוא שותף מלא לתהליך הזה, בהרחבת היכולת להכשיר אחיות במדינת ישראל. וזה אמר להוסיף כיסאות, לבנות מודלים של תימרוץ, לשתף את כל מערך ההכשרה ומערך האשפוז והקהילה יחד למשימה הזאת שלנו ולצאת לדרך בהגדלת האפשרויות ללימודים במדינת ישראל. היום אפשר ללמוד כמעט בכל מקום בנגישות מלאה במסלולים שהם מסלולים אקדמיים בלבד, שזה שינוי דרמטי אחד שממצב אחרת את המקצוע ואת יכולות הלימוד בו.
אנחנו מתמודדים עם סוגיות של ביקוש והיצע לאורך כל הדרך, אבל כן זה שינוי דרמטי. כי כל מי שבוחר ללמוד את לימודי האחיות יכול לבחור את אותם מקומות שבהם הוא רוצה ללמוד בהתאם לייחודיות של המקומות השונים ולצרכים שלו.
הדבר הבא שהשתנה הוא עבודה על תפקיד האחות, על מהי ליבת העיסוק של האחות, מה עושה האחות במדינת ישראל. וכאן החזון שלנו במשרד הבריאות הוא להוביל אחות שהיא עצמאית, שהיא מוכשרת, שהיא בעלת הכשירות והמיומנות המתאימה הגבוהה ביותר ברמת מצוינות גבוהה למתן מענה לכל אירוע שלא יקרה.
שושי גולדברג
¶
ובסופו של דבר, זה שינוי גם במרחב הסמכויות של האחיות, בפעולות שהאחיות מבצעות, ושינוי בתוכניות ההכשרה, בהתאמה ובמיצוי הפוטנציאל שהשטח מיישם את השינוי בליבת העיסוק. הדבר הבא הוא לשמר אחיות במערכת. זה לא רק להוסיף אחיות, אלא לעבוד על שימור אחיות. שוב, עבודה משותפת עם כולם, באמת, עם הסתדרות האחיות, עם האוצר. זה חזון המשרד, השר ומנכ"ל המשרד, להשקיע בהיבטים של חוסן, במניעת שחיקה, לפתח מסלולי קריירה לאחיות, מאוד, מאוד מגוונים, שמאפשרים גם הגשמה עצמית, גם פיתוח אישי, וגם יכולת של תרומה למערכת מתי שצריך. ופה נכנס גם כל העולם של אחיות מומחיות.
שושי גולדברג
¶
נכון, וכאן נכנס גם כל העולם של אחיות מומחיות. ואם אני מדברת על שינוי, לפני עשור היו לנו אחד או שניים תחומים חדשים, והיום יש לנו 18 שהם פעילים ועוד כאלה שנמצאים בעשייה. להיבטי התקינה, שלמטרה הזאת התכנסנו פה היום, אנחנו יודעים שמפתחות התקינה נקבעו, רואים את זה גם בדו"ח, סוף 1997-1996. ובאמת, כמו שציינת, המערכת היא משתנה, האתגרים הם רבים, גם כאלה שאתה יכול לתכנן אותם וגם כאלה שלא, שמגיעים לפתחך פעמים רבות.
כן, אנחנו גם חושבים שמפתחות התקינה צריכים להשתנות בהתאם לשינויים הדמוגרפיים, בהתאם להזדקנות האוכלוסייה, בהתאם לכל מדדי התחלואה שאנחנו עוקבים אחריהם ומכירים אותם, זה פרמטר אחד. פרמטר שני הוא הסוגיה של האחיות המומחיות, כשאנחנו הולכים קדימה, מפתחים את התפקידים של האחיות המומחיות, ובמשרד יש הבנה, ואני חושבת שהיא משותפת גם לאוצר, על המשמעות ועל האיכות ועל התרומה של אחיות מומחיות בכל מתאר ועל הצורך במתן תקינה מתאימה לאחיות האלה.
זה נעשה באופן הדרגתי, אנחנו בתוכנית החומש שלנו בהסכמת המנכ"ל דיברנו על כ-1,000 תקני אחיות מומחיות בחומש, משהו כמו 250 תקנים, ואז פרצה המלחמה וקרו פה כל מיני אתגרים נוספים. אנחנו מקבלים תקנים, מעט מדי, לא מספיק ביחס ליכולת של האחיות המומחיות לפעול ולהשפיע בשטח. אבל כולם פה נמצאים על המדוכה כדי למצוא איך פותרים את הסוגיה הזאת ואיך מקבלים את התקנים.
מתוך 250 תקנים שאנחנו אמורים לקבל בשנה, אנחנו קיבלנו 100 תקנים בשנה שהיא שנה של מלחמה, וקיבלנו אותם לאותם מתארים שהם היו מתארים אקוטיים, כמו רפואה תכופה, בריאות הנפש, אותם אזורים שבהם המדינה התמודדה עם מחסור. ומזלנו הגדול שהיו מספיק אחיות והיו גם אחיות מומחיות שיכלו להשתלב במערכת.
ובאמת אני אגיד שאני באופן אישי, גם מתוך נקודת המבט שלי, מאמינה שאם לא היה קורה השינוי הגדול הזה בהיקפי האחיות, היה מאוד קשה למדינת ישראל להתמודד עם האתגרים העצומים שהיא מתמודדת איתם מאוד קשה. להתמודד עם מערך החיסונים, להתמודד עם השירותים שניתנים בקהילה, להתמודד עם מה שקרה בכל מתאר אחר באשפוז, בבריאות הציבור, ובכל מקום אחר בתקופה הארוכה הזאת שאנחנו כולנו נמצאים בה.
יש פה איזשהו שינוי, ועכשיו פנינו לשינוי הבא, והשינוי הבא מדבר באמת על שיעור אחיות לאלף נפש. מדינת ישראל קבעה יד של שבע אחיות לאלף נפש כי הפער שלנו היה מאוד, מאוד, מאוד גדול. אנחנו התחלנו בשיעור אחיות שעומד סביב חמש, ולעשות את הקפיצה לתשע היה כמעט בלתי אפשרי בפרק זמן כל כך קצר. זה קרה וזה נעשה, וזה נעשה בגלל אחריות משותפת, בגלל אמון שיש פה בין כל השותפים, בגלל יציאה לדרך שמבינה את המשמעות, באמת מבינה את המשמעות.
ועכשיו אנחנו נמצאים בפתחו של השלב הבא, ובשלב הבא אנחנו צריכים להתייחס גם למדרגה הבאה, ולמדרגה הבאה לראות אילו צרכים אנחנו מאתרים פה ומה עוד אמור לקרות בשנים הקרובות ולהגדיל את מספרי התקינה. תודה.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
תודה לך, שושי, ואנחנו מקווים שבאמת תקבלו את כל התקנים ותוכלו לאייש אותם ושהאחים והאחיות יטפלו בחולים. נמצא כאן שאול סקיף מהסתדרות האחים והאחיות, ואנחנו נתחיל מסרטון שהבאת והמצגת, בבקשה.
שאול סקיף
¶
(מוקרן סרטון, להלן הדברים: )
"ב-7 באוקטובר החלה מתקפה אכזרית על מדינת ישראל. כאב, חרדה והלם חלחלו ללב החברה הישראלית.
"טסתי לבית חולים, בדרך היו אזעקות ואנחנו מתחילים להתנהג כמו באר"ן ומתחילים להגיע פצועים לבית החולים סורוקה.
"בבתי החולים בדרום הבינו מהר את גודל האסון ופעלו מייד על פי תרחישי מגה אירוע ואף יותר, מערכת הבריאות נכנסה לאווירת קרב, תרתי משמע.
"היה פיצוץ ענק, אני נפגעתי ביד, הרגשתי שהיא עפה. פחות משעה היינו כבר בחדר ניתוח בסורוקה.
"אנחנו פשוט תפקדנו על אוטומט.
"לא הבנתי באמת מה המשמעות של התפקיד הזה. אחרי שנפצעתי אני רואה אותה כמו מלאך.
"רק בעלי יכולת מנהיגותית גבוהה, תושייה ומקצועיות בלתי מתפשרת יכולים ברגע טראומטי שכזה לצאת ללא היסוס ולהציל חיים.
"אחד המפקדים אמר ששיש חיילת פצועה, היה לי ברור שאני יוצאת לטפל בה.
"יש לי פה תיק חירום, לוקחת את התיק ויוצאת. אני עולה לאוטו של הרבש"צ ואנחנו נוסעים פה בכביש הזה עד המרפאה.
"אני חושבת שאצל אחיות ברור מאליו לצאת לטפל.
"האחיות והאחים הגיבורים בקהילות השונות הבינו את גודל השעה, ומתוך מוכנות לכל תרחיש ובתנאים קשים העניקו טיפול מקצועי ללא פשרות.
"יאיר, הוא שוכב פה ומדמם כולו. באיזשהו שלב הוא אומר לי, נירה, נירה, אני רועד, קר לי, קר לי, אני לא מסוגל. אין שמיכות, אין כלום, אני פשוט מרימה אותו ומחבקת אותו.
"המחבל הזה היה מחבל נוח'בה, הרים את הנשק וירה בי, אני יודעת שנכנסו שלושה כדורים בדיעבד, אבל אני הרגשתי בעיקר את הכדור שנכנס ליד. הורדתי את כיסוי הראש ועשיתי לי איזשהו חוסם עורקים.
"היה דם בכל מקום, כל הציוד היה מפוזר, הרגש הלך לטייל, יצא, והראש עבד.
"והשעות עוברות והבומים לא מפסיקים והירי לא מפסיק, והם לא מפסיקים להילחם פה, ואני יושבת פה ואני בלחץ על המשפחה שלי.
"יצא לי לבשר בשורה מרה, אבל לא בטרגדיה כזאת ולא בסדר גודל כזה.
"זאת נילי מרגלית, נכון? זאת נילי מרגלית.
"רגעי המפגש המרגשים בבתי החולים עם השבויים השבים הצמידו למסכים מדינה שלמה.
"וההתרגשות הייתה עצומה, גם בגלל ההגעה שלהם וגם לדעת שאתה הראשון, וזה היה מרגש מאוד.
"זכות כאחות להיות שם עבורם, ללוות אותם, להיות נוכחת בחיים שלהם. בעיניי זה קודם כול הן, כזו השראה.
"מהדרום דרך המרכז ועד לצפון המדינה, בזירת הלחימה בצה"ל, בחיל הרפואה, באשפוז ובקהילה, במערך בריאות הנפש, בשיקום, בגריאטריה, בבריאות הציבור ובכל מוסדות ההכשרה, האחיות והאחים מעניקים טיפול ומתמודדים עם אתגרי המלחמה. אתן ואתם הבנתם מייד את גודל השעה ובכך הצלתם חיים רבים. ההשקעה בפיתוח המקצועי, בהכשרה ובכשירות, בעצמאות של האחים והאחיות בישראל הוכיחה את עצמה בטיפול שקיבלו הפצועים והאזרחים בכל מתאר. מקצוע האחיוּת הוא המקום האנושי שמכיל את אזרחי המדינה כולה ומשפיע על חוסנה. אני גאה בכל אחת ואחד מכם, כולכם ראויים להערכה ולאהבה גדולה."
שאול סקיף
¶
(מוקרנת מצגת)
בוקר טוב, לא כל כך טוב. יש לנו עוד שלושה הרוגים, שלוש משפחות שכולות. אני רוצה להשתתף בצערן של המשפחות. בכלל, אלה דברים שקשה לקבל אותם. הותר לפרסום, עוברות איזה חמש דקות ואנחנו כבר בעולם אחר, ואנשים פה, כל יום עוד הרבה מאוד אנשים מצטרפים למעגל שהוא אינסופי שזקוקים, שזקוקים למדינה הזאת, שזקוקים לתמיכה, שזקוקים לאהבה, זקוקים לטיפול גם, לטיפול. ואנחנו אמונים על זה, אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים כדי לתת להם, ושוב, אני בכל ליבי משתתף בצערן. יש גם, כמו שהזכרת, 58 חטופים עדיין, וגם הם, אנחנו מייחלים ומקווים שהם יחזרו במהרה, והחיילים שלנו יחזרו לשלום ושמדינת ישראל תחזור לשפיות בעזרת השם.
אני רוצה להודות לך, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, אני מודה לך מאוד על ההזדמנות, על זה שאת מחבקת אותנו תמיד, את מביאה אותנו לכאן, זו כבר פעם שנייה. אנחנו מקווים להפוך את זה למסורת מכיוון שזה המקום שבסופו של עניין אנחנו יכולים דרכו להניע דברים לטובת הציבור המסור והנאמן הזה של האחים והאחיות בישראל.
אנחנו מדברים על נושא, זה יום חגנו, זה יום האחיות הבין-לאומי, בהמשך ליום שנקבע ב-12 במאי בעולם, ואנחנו מעלים דווקא נושא לכאורה שהוא קצת כאוב בתוך מדינת ישראל, המחסור בתקינה. אנחנו הרבה פעמים היינו בדיונים פה ובדברים בנושא הזה של המחסור, ולצערי מדינת ישראל כל פעם שמה פלסטר כדי איכשהו לעבור את העניין הזה, ובכל פעם אנחנו רואים את עצמנו מחדש חוזרים לקו ההתחלה.
ב-1996 קודמתי בתפקיד אילנה כהן עשתה הסכם תקינה שהוא הסכם ייחודי, הסכם חשוב מאוד שמאז ועד היום האוצר מסרב להתקדם בו, מסרב לעדכן אותו, ועושה לצערי פעולות כדי לגרוע ממנו במקום להוסיף לו, והאתגרים ממשיכים. ד"ר שוש גולדברג עושה עבודה נפלאה, נפלאה, בעניין של קידום, מיתוג האחיות, בעניין של הכשרה, בעניין של לספק מספיק אחיות שיהיו. וכמו שהיא אמרה, אין ספק שבלי הדבר הגדול הזה שנעשה פה בשנים האחרונות אני לא יודע איך מדינת ישראל הייתה עומדת באתגרים האלה של הקורונה.
להזכיר, היה כאן קורונה שהיו כאן ארבעה סבבים של סגרים, היו כאן אחר כך חמש מערכות בחירות, ב-7 באוקטובר התחילה המלחמה שהיא הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל, והבעיות הן לא פשוטות גם בדברים האחרים. אבל בסופו של עניין, מדינת ישראל נזקקת למערכת הבריאות, ומי שמחזיק את מערכת הבריאות באופן חד משמעי במדינת ישראל אלה האחים והאחיות, הן נמצאות 24 שעות סביב מיטת המטופל, הן אלה שמספקות לו את הטיפול, הן אלה שמקשיבות למצוקות ולבעיות, הן אלה שפותרות את הבעיות, הן אלה שמכירות את כל המצב מסביב, את העניין של המערכות האחרות שצריכות לתמוך, את כל המורכבות, את כל הבעיות. ובסופו של עניין זה מגיע לפתחן, כל בעיה שנוצרת בכל מקום במערכת הבריאות מגיעה בסוף לפתחן של האחים ואחיות. הן עומדות מול המטופל והמטופל בסופו של עניין צריך טיפול.
ולצערי, יש מין תחושה שאיפשהו, מנהל האחיות במדינת ישראל והסתדרות האחיות הם אותו דבר, אנחנו באותו צעד. אני לא מאמין שיש אחות ראשית באיזשהו בית חולים או באיזשהו מקום שמנהלת ציבור של אחים ואחיות רגועה עם מה שקורה היום, עם זה שאנחנו לא מסוגלים בסופו של עניין להגיע ולתת טיפול כמו שצריך לאזרחים.
וזה משפיע על האחים והאחיות, זה גורם להם לשחיקה, זה גורם להם לאיבוד המוטיבציה, זה יוצר הרבה מאוד בעיות בריאותיות אצל האחים והאחיות. באמת, בסופו של עניין, מי שוכב שם במיטה? אלה ההורים שלנו, אלה אנחנו, אלה הילדים שלנו, בסוף אלה אנחנו. ונשגב מבינתנו לפעמים חוסר התכנון של משרד האוצר, איך הוא מכסה על הפער הזה מבחינת תקציבים, כי בסופו של עניין מדובר בתקציבים. ועם כל הקושי ועם כל הבעיות האלה, זו רגל מאוד, מאוד חשובה במדינת ישראל. אני אומר תמיד שלמדינה יש ארבע רגליים: יש רגל אחת של הביטחון, פנים וחוץ, שהיא חשובה מאוד; יש רגל אחת של החינוך, כי אנחנו רוצים אנשים טובים, אנחנו רוצים אנשים שיקדמו את המדינה הזאת; יש רגל של הרווחה, מכיוון שאתה לא יכול במדינה כזאת, עם איומים ועם בעיות שיש מסביב, לסחוב אוכלוסיות חלשות ולהוציא אותן מחוץ לגדר, ולכן אנחנו גם מדינה סוציאליסטית באיזשהו מובן, סוציאל דמוקרטית; ויש את הרגל של הבריאות. אם אחת הרגליים לא בסדר, השולחן לא ישר, נקודה.
ואנחנו אמונים על מערכת הבריאות, ואנחנו רוצים לספק שירות הולם תוך זה שאנחנו שומרים על זכותן של האחיות מבחינת הזכויות כעובדים, מבחינת היכולות שלהן להגשים את עצמן, מבחינת היכולות שלהן להוביל קדימה את הדברים ולממש את החזון שלהן ואת הרצון שלהן.
אנשים שבאים ללמוד את המקצוע הזה, לא כל אחד יכול לעבוד בזה ולא כל אחד יכול להיכנס ללמוד, זה משהו שצריך לבוא עם הרבה רצון ועם הרבה לב. ולצערי, המצב נוצר שפשוט שוחקים את זה כל יום מחדש. אני אתחיל, אלה הנתונים שמסר משרד הבריאות לגבי זה. למעלה זה לא תקן מיטות, אלא תקן אחיות, זו טעות שם. התקן של האחיות שנמסר על ידי משרד הבריאות הוא 12,868 שמאוישים.
שאול סקיף
¶
רק בתי חולים ממשלתיים, כתוב, ממשלתיים כלליים. יש לנו עוד מחסור גדול מאוד גם בגריאטריה ומחסור גדול מאוד בפסיכיאטריה.
שאול סקיף
¶
ברור שהשיקום, גם בגריאטרי וגם הפסיכיאטרי, גרם לעומסים אדירים בתוך המרכזים האלה עכשיו, מכיוון שהמלחמה לא עשתה טוב עם הדברים האלה. יש גם תשעה פצועים שאנחנו נאחל להחלמתם מהיממה האחרונה שהצטרפו גם הם למעגל השיקום ויצטרכו את האחים והאחיות בכל מקום כזה. הוסטו שם בתוך הגריאטריה והפסיכיאטריה הרבה מאוד דברים כדי לתת מענה לצורך של המלחמה, אבל זה בא על חשבון הקיים, ומן הסתם נוצר עוד עומס, והעומס הרגיל נשאר.
ב-2019-2018 הסתדרות האחיות עשתה מאבק גדול מאוד לחשוף את נתוני התקינה במדינת ישראל. את המספרים האלה דיווחו המוסדות עצמם, לא אנחנו, לא הסתדרות האחיות, הם דיווחו. וכשאתה סוכם בבתי חולים הממשלתיים את סכום התקנים שהיו מאוישים, 12,200. אחרי הקורונה, עם 2,000 התקנים, ולקחנו בדיוק את התקנים שהוספו בבתי חולים הממשלתיים, אמורים להיות 13,017. כשאתה מחסר את זה מזה אתה רואה שבסופו של עניין חסרים 149 אגב, ולא 139. כשאתה עושה 13,017 פחות 12,868, זה חסר ממה שניתן, כבר נעלמו, אינם, מוקפאים, אין את זה ברישיון של משרד הבריאות לפי אליבא משרד הבריאות, לא אני, מה שהם אומרים שיש. זה כבר אחד.
על זה עוד, כשאנחנו מסתכלים ברישיונות של משרד הבריאות מאז ועד היום, הוספו מ-2019 להיום 987, המספר בצד שמאל, 987 מיטות. 987 המיטות נוספו בלי התקנים, זה אחרי התקנים של הקורונה. זאת אומרת שהתקנים האלה למעשה הלכו להרחבה ולא הגיעו לידי המיקום לפי מה שפרסם ודרש מנכ"ל משרד הבריאות דאז פרופ' אש בחתימתה של יו"ר הסתדרות האחיות אילנה כהן, המסמכים יצאו למוסדות. וכל הדברים האלה, למעשה אנחנו הגענו למצב שהתקנים האלה נעלמו.
שאול סקיף
¶
כי צריך להבין, בסופו של עניין מנהלי בתי החולים נמצאים תחת סד תקציבי קשוח, קשה מאוד, שמאלץ אותם למעשה להסיט דברים, ואם הם רוצים לתת שירות טוב יותר והם נמצאים באיזשהו עניין כלכלי בעייתי עם כל החוק והמשמעות הפלילית שלו, נוצר מצב שלמעשה אנחנו נמצאים בלי התקנים.
אורי פליישמן
¶
מנכ"ל הסתדרות האחיות, אורי פליישמן. רק צריך להדגיש, אלה בתי חולים ממשלתיים, זה בלי פסיכיאטריה, בלי גריאטריה ובלי כללית ושבעת המוסדות הציבוריים האחרים.
שאול סקיף
¶
אלה רק בתי החולים הממשלתיים, לזה היה לנו נתון. יש לי את הנתונים של כללית לגבי תוספת המיטות. אין לי את הנתון, כפי שמחלקת המחקר שלכם אמרה, הם לא סיפקו את הנתונים. זה רק על 1,000 המיטות 800 התקנים שאומרת מחלקת המחקר זה רק על המיטות, זה בלי כל התוספות האחרות שקרו.
מה זה אומר? אם אנחנו מסתכלים גם על גידול האוכלוסייה, מ-2013 עד עכשיו היה גידול של 23% באוכלוסייה. מבחינת המיטות שהוספו, הוספו 12%. זאת אומרת שיש לנו פער כמעט של 100%, כשהמטופלים, החלק האדום, אין גם מיטות, אין מיטות ואין כוח אדם, כי לא הקימו אותם.
מה זה אומר? זה אומר שכל המטופלים למטה, אנחנו הוכחנו כרגע מבחינה מספרית, יש מיטות, אבל למעשה באמת לא הוסף כוח האדם. 2,000 התקנים שמדברים עליהם, שמשרד הבריאות, חטיבת בתי החולים דאגה לומר שיש עוד 2,000 תקנים, הם נעלמים בתוך ההרחבות בלי תקנים. יש מיטה, אבל אין כוח אדם.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
רגע, ידוע לי שבתוכנית החומש של 2022-2017 באמת לא השלימו את התוכנית, כל מה שהיה מתוכנן, כלומר, לא נוספו כל המיטות שהיו צריכים להוסיף, זה ידוע. אבל האם אתם מתייחסים בטווח הזה ל - - -
שאול סקיף
¶
לפי ביצוע. כשאתה פותח רישיון של בית חולים, אתה רואה מה היה ב-2018. ב-2018, על פי מה שהם דיווחו לבית הדין לעבודה בעקבות המאבק שלנו, את זה הם דיווחו, אני מסתכל על הרישיון ב-2024, אתה רואה שהם הוסיפו 1,000 מיטות בבתי החולים הממשלתיים הכלליים בלבד, אנחנו לא מדברים על פסיכיאטריה, לא על גריאטריה, ולא על בתי החולים של כללית. אתה רואה שיש מיטה, למעשה בפועל לא הוסף לזה כוח אדם נוסף, ובחלק העליון אנחנו רואים את כל מה שהפרוזדורים במדינת ישראל. יש גידול באוכלוסייה, אין לזה מיטות ואין לזה גם כוח אדם כמובן. אתם מבינים באיזה עומס האחיות עומדות? אתם מבינים מה קורה פה?
אורי פליישמן
¶
אם נדבר על מספרים, אנחנו מדברים שהאוכלוסייה עלתה ב-2 מיליון תושבים. 2 מיליון תושבים נוספו כאשר מיליון תושבים קיבלו מיטות אבל לא קיבלו כוח אדם, לא קיבלו אחיות, ומיליון נוספים לא קיבלו לא מיטות ולא כוח אדם.
שאול סקיף
¶
זה העומס שהאחיות עומדות, וזה הסיפור. הסכם התקינה היה הסכם נכון, חשוב, אבל אם אנחנו לא נדאג בסופו של עניין לעדכן אותו ולשנות את מקדמי התקינה, אנחנו לא נוכל להתמודד עם האתגרים והבעיות שבפתחנו, וזו רק התחלת הסיפור. אנחנו אומרים שאין התאמה של כוח האדם והמשאבים בכלל במערכת לגידול הדמוגרפי, הראינו את זה עכשיו. יש עומסים, יש פרוזדורים, יש בקהילה ובבריאות הציבור, אנחנו תכף ניתן לראשות החטיבות לומר.
אני אתן רק דוגמה אחת. יש כרגע התפרצות של מגפת חצבת. יש לנו שירות נהדר בבריאות הציבור, שירות מונע, אבל הוא דרוש כיסוי. יש אילו שהם פעולות וחיסונים ובדיקות שהאחיות מחויבות לעשות עם כל ילוד, עם כל ילד שיש במדינת ישראל. ולצערי, אני אומר, לצערי, אנחנו לא מספיקים את השגרה, וכשאתה לא מספיק את השגרה יש חסר בכיסוי, וכשיש חסר בכיסוי יש התפרצויות, זה גלגל.
וכרגע יש התפרצות בחצבת, ואנחנו פונים למשרד האוצר שיתגמל את האחיות על העבודה הנוספת המיוחדת שלהן, שהן עובדות 12 שעות, הן כבר חודש ימים עובדות 12 שעות ברציפות כדי להתגבר על המחסור ולהמשיך את השגרה. ומשרד האוצר קיבל מכתבים, מקבלים התראות, כל היום וואטסאפים, ועובר עוד שבוע, ועובר עוד שבוע, ועובר עוד שבוע, והאחיות בסופו של עניין נשחקות. 12 השעות שהן עובדות זה כדי לבוא ולתת את תוספת העבודה על חשבון המשפחה, על חשבון החיים האישיים שלהן, וזאת המשמעות. הן מבינות את זה שאין ברירה, אבל מישהו מנצל את זה פה לרעה ואפילו לא מוכן לבוא למנגנון שכבר קיים אגב, אנחנו לא ביקשנו מנגנון חדש, מנגנון שקיים, יש משמרות מיוחדות. אף אחד לא. לא, זה לא, אי אפשר.
אנחנו מבינים את המצב הכלכלי ואת הבעיות של מדינת ישראל, אבל מישהו צריך להבין שגם יש בסוף אנשים ויש שם בסוף אחיות, זה לא יום, זה לא יומיים, השגרה בעצמה היא עמוסה וקשה, לא צריך עוד על זה לבוא, וכשיש עוד מלחמה, וכשיש התפרצות, וכשיש כל מיני, שהייתה הקורונה, לא צריך לבוא ולנצל את המוסריות של האחיות מעבר למה שהן עושות. אמרתי מראש, אלה אנשים נפלאים, מיוחדים, עם לב ענק, שבאים לעשות, לא צריך להרוס את זה, צריך לבנות את זה ולטפח את זה.
אין התאמה של כוח האדם והמשאבים בכלל המערכת להזדקנות האוכלוסייה. אנחנו הולכים ותוחלת החיים גדלה. יש נתון שב-2017 היו כאן 700,000 זקנים, ב-2040 יהיו כאן 1,400,000, 100% גידול. איך אנשים חושבים שעם הדרך הזאת יוכלו להמשיך, בלי עדכון מקדמי התקינה, יוכלו לתת את המענה?
ועל זה באות האחיות, ואני אומר, אני מצדיע לד"ר שוש גולדברג, באמת, היא לוקחת את המקצוע, היא ממתגת אותו, היא נותנת תקווה, היא נותנת אופק גם מקצועי, גם ניהולי לאנשים. המומחיות הקליניות יצילו את מדינת ישראל, אני אומר לכם את זה, אם אתם היום לא תתעוררו ולא תיתנו לזה את המענה בנוסף לכל המחסור שיש בסופו של עניין מול מיטת המטופל, המערכת הזאת בסופו של עניין תפגע בנו, באזרחי מדינת ישראל. אני פשוט לא יודע מה עוד להגיד ומה לומר כדי שמישהו שם באוצר יבין שזו לא רגל שאתה יכול לעזוב אותה. אתה חייב לתת לזה תקציבים ואתה חייב לצבוע אותם, ולצבוע את זה זה רק דרך הסכם התקינה. וצריך גם לעשות הסכם תקינה בקהילה, וצריך לעשות גם הסכם תקינה בבריאות הציבור, וצריך לתת לאחיות את האפשרויות.
מדברת איתי מנהלת בית ספר שאני מאוד, מאוד מעריך ומכבד ואומרת לי, תשמע, אתה יודע מה יקרה בסוף? אנחנו מכשירים, מכשירים, אנחנו מתקדמים ליעד של ה-OECD, אבל אין איפה שהם יעסקו פה, מה יקרה? לאן הם ילכו? בסופו של עניין יש הרבה מדינות בעולם הזה והן נודדות. אחרי שהשקענו, אחרי שעשינו, אחרי שבאמת עשו פה עבודת קודש, נמלים, סיזיפית, קשה, מורכבת, אנחנו רוצים לחזור אחורה? אי אפשר להמשיך.
שאול סקיף
¶
נכון. אנחנו גם דורשים. אנחנו ומשרד הבריאות, אני ושוש גולדברג אחד הם, לא יעזור להם כלום, הם לא יפצלו בינינו. הדרך הזאת של לעשות הפרד ומשול לא תעבוד פה. אנחנו יכולים להיות חלוקים, יכולים להיות לא מסכימים על דברים מסוימים, אבל בגדול, אמרתי לך, אני לא מאמין שיש אחות ראשית אחת במדינת ישראל שהולכת לישון בשקט, לא מאמין, אין כזה דבר. למה?
בעקבות העומס הזה שאני תיארתי יש המון חסרים. יש אנשים שבמחלות ארוכות, יש אנשים שסובלים מכל מיני מחלות ממושכות בגלל אופי העבודה. הן עובדות לילות, הן עובדות שבתות, חגים, הן עובדות קשה מאוד. בגריאטריה, בפסיכיאטריה, בעיקר בגריאטריה עובדים פיזית קשה מאוד. יש גידול עצום במספרים של 20% יותר במבוגרים מעל גיל 80, ואלה אנשים שהתפקוד שלהם הוא כבר פחות טוב והרבה פעמים הם הופכים להיות אנשים סיעודיים. אגב, כי אנחנו מזניחים את השיקום. גם שם עובדים קשה מאוד ומנסים לשקם אותם ולהחזיק אותם. זה רווח של מדינת ישראל שבן אדם הוא לא סיעודי, שבן אדם הוא תפקודי ולא משקיעים לא כאן ולא כאן. ונוצר מצב שאין מנגנון אחיד, אין באף מקום, לא כתוב באף מקום.
שאול סקיף
¶
נכון, אני אגיד את זה בסוף. נכון, אבל צריך לתת לזה מענה, חברת הכנסת טטיאנה. אנחנו נמצאים, כמו שד"ר גולדברג אמרה, בפתחו של עידן חדש. אנחנו מדינה ככל המדינות באירופה. היינו מדינה מאוד צעירה, אנחנו מדינה שהופכת להיות כמו כולם, עם אחוז קשישים ועם אחוז אנשים שיזדקקו במערכת הבריאות הרבה יותר גדו., וגם אנחנו גדלים, גדלים בילודה.
אני מסתכל, אני עבדתי עד לפני חודש בבית החולים שמיר אסף הרופא. את נוסעת מצומת נר צבי עד כביש 431, עשרות, עשרות בניינים של מגדלים, שבכל בניין כזה יש עוד 100 דיירים, עוד 100 דיירים נוספו שיזדקקו למערכת הבריאות של בית החולים שמיר אסף הרופא. הוא גדל ביחס לזה? לא. ואם הוא גדל, הוא גדל בלי תקנים, כי מרחיבים, כי מנהלת בית החולים מבינה שיש צורך והיא מקימה עוד מיטות, מיטות כאלה, מיטות שבץ, מיטות זה, והכול מתערבב. אגב, קשה מאוד לקבל את הנתונים. מסד הנתונים, אני יושב - - -
שאול סקיף
¶
לא, אני מדבר אפילו על בית חולים אחד. יש לנו משבר בבית החולים הגריאטרי בנתניה, אנחנו עובדים על זה כבר כל כך הרבה זמן, לקבל את נתוני האמת. מאוד קשה, מאוד, מאוד קשה לקבל.
יש לנו גם את המחלות הארוכות וגם את ההיעדרויות של האחיות. והאחיות הן ציבור ולדני, ברוך השם, תודה לאל שזה כך. הן יוצאות לחופשות לידה ואחר כך הן מאריכות את חופשות הלידה לחופשות ללא תשלום, ואין מנגנון, לא בקהילה, לא בבריאות הציבור ולא בבתי החולים. זה עוד קצת לעוד קצת לעוד קצת לכל הזה.
הסכם התקינה, אני אומר לכם שצריך לעדכן אותו, צריך לבוא, לקחת ולהכניס את זה כמקדם. שלא יהיה ויכוח כמה צריך להיות בכל מחלקה, זה דבר ראשון, ולא צריך לבקש. יש גם בעיה בתוך הסכם התקינה, יש שתי בעיות מרכזיות: אחת, יש משנעים ואספקה סטרילית בחלק מהמקומות שיושבים על התקנים של האחיות היסטורית. אני לא מדבר על כוחות העזר, למרות שמשרד הבריאות במסמך שהציג בפני הכנסת לפני מחלקת המחקר אמר על כוחות העזר. כוחות העזר הם עזר לאחיות. ד"ר שוש גולדברג עשתה את העבודה, נתנה את האחוזים של כוחות העזר שצריכים להיות בכל מקום לפי הקושי ולפי הצורך ביותר כוח של כוחות עזר, וזה מוסדר. זה מוסדר, אפשר לתקן את זה, אנחנו יודעים לטפל בזה.
הבעיה היא שמשנעים ואספקה סטרילית נמצאו בצילום מצב. ב-1996 קיבעו את זה, אם היו עשרה תקנים בבית חולים, היו צריכים להיות עשרה. אלא שבתי החולים גדלו והמשיכו לקחת את זה מתוך התקנים של האחיות. ואלה עשרות תקנים, עשרות תקנים בכל בית חולים. רק זה אלה עוד מאות תקנים שאנחנו לא רואים אותם.
כמו שאמרנו, לא עודכן המקדם, יש הרבה מיטות שהן לא ברישיון בכלל, כל המיטות בפרוזדורים זה לא ברישיון ואין עליהן כוח אדם. אני רוצה לתת לך דוגמה מהשבועות האחרונים. מהמצוקה התקציבית של משרד האוצר, הם החליטו שבתי החולים, בתקציב שהם מקבלים מראש גירעוני, מראש הוא גירעוני, הם צריכים להתכנס לתקציב, ואם לא, אנחנו מציבים חשבים ויוצרים כל מיני רגולציות כאלה ואחרות ששוחקות את ההתקדמות ואת התפתחות בית החולים.
בית החולים הלל יפה, מקום שנותן למיליון אנשים שירות, גם שם יש את העיר חריש, יש שם גידול אוכלוסייה אדיר. בחדרה, יש את כל ואדי ערה שצריך לתת להם גם טיפול, לאנשים שם, גם ביישובים האלה יש עוד אזרחים וגדלים והם זקוקים לטיפול. יש 150% תפוסה בימים כבשגרה במחלקות הפנימיות, יש ארבע מחלקות. הייתה צריכה בשנה הקרובה להיפתח מחלקה נוספת, כדי קצת לתת מענה ולהוריד.
אגב, יש כאן עבירה על מסמך שמשרד הבריאות הוציא, שאסור יותר מ-115% במחלקה פנימית, ועוברים את זה בכל בתי החולים, בברזילי, בהלל יפה, בכל מקום, בוולפסון, בכל מקום, במרכז, בדרום, בצפון, איפה שאת לא הולכת יש מעל. המיטות, כל מה שיש זה בפרוזדורים, זה מעבר, הייתה צריכה להיפתח מחלקה נוספת. משרד האוצר החליט שבגלל היעדר איזון מבחינה כלכלית לא פותחים. מה זה אומר? מה זה אומר כלפי האחיות ומה זה אומר כלפי המטופלים? תחשבו לבד. אנחנו לא יודעים מה להציג כדי לומר.
יחידות שלא מתוקננות. כשאת הולכת, את רואה התפתחות אדירה של טכנולוגיות חדשות. בכל טכנולוגיה כזאת האחיות מעורבות, האחיות הן המנוע של המקומות האלה, וצריכות להיות אחיות שם. ביחידות של כל הדימות החדש, בצנתורי מוח, במחלקות, בצנתורים בכלל, כל ההתקדמות וכל ההתפתחות של הקרדיולוגיה, גסטרו. יש המון, המון, המון התפתחויות, נדרשות לשם אחיות, אחיות שעוברות קורסים על-בסיסיים, שמוכשרות, ושנותנות את המענה הכי טוב שאפשר. אבל מאיפה זה יוצא? זה יוצא מתוך המחלקות, כי אין להם עוד, לא באים ומתקננים, זה לא מתוקנן בכלל בתוך ההסכם, וזה גם עוד מאות תקנים.
עכשיו אני רוצה לומר, מקצוע האחיות הוא המקצוע שהכי הרבה יכול לתת מענה, לקשר בין הרופאים לבין האחיות בהיבט, כל מה שלא ימציאו לא ייתן כמו מומחיות קלינית, כי הן מכירות את הכול מלמטה ומלמעלה. ובסופו של עניין אנחנו יודעים שאנשים שבאים מלמטה בסופו של עניין מכירים את הבעיות שלמעלה והם ייתנו את הפתרון הטוב ביותר. שום דבר אחר לא יענה על הדבר הבסיסי הזה אם אנחנו רוצים.
ואני תומך במאת האחוזים בהתקדמות ובפיתוח המקצועי שלנו, זה בנפשנו, זו חובה של המערכת, זו חובה של המקצוע להתקדם. ואני אומר, אני שמח ויותר משמח ששוש גולדברג לוקחת את זה קדימה, והיא לוקחת את זה קדימה.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
שאול, אפשר להתקדם עם המצגת? יש הרבה דוברים שהגיעו במיוחד ממקומות שונים בארץ, לתת לכולם כבוד.
שאול סקיף
¶
אוקיי, אני כבר מסיים. אני לא אדבר בעניין של קהילה, תדבר נעמי כספי שיושבת כאן לצידי, יושבת ראש חטיבת הקהילה. ואחר כך על עניין בריאות הציבור תדבר רינה טיורי שהיא יושבת ראש חטיבת בריאות הציבור, ואני אעביר להן את רשות הדיבור.
בסוף אני אגיד את ארבעת הדברים שאני חושב שהסתדרות האחיות, ואני קורא כאן, אני קורא עכשיו, ואני אקרא בסוף ואני אקרא בכל מקום: אנחנו לא רוצים להגיע למצב של הפעלת צעדים ארגוניים, זו לא האג'נדה, זה לא משהו שאנחנו. אבל אם לא תהיה ברירה, ולכן אני קורא, יש כאן שולחן עגול, האוצר יושב במיעוט ומסתכל, פחות אולי מקשיב לי, אבל אני אומר כאן, פה, באולם הוועדה, אנחנו קוראים לכם, בואו נשב לשולחן עגול עד שייצא עשן לבן, שנבין את התוכניות ושנדע איך לקדם את הדבר הזה כדי שהוא יהיה הגיוני ולא כמו שהוא היה עד היום. מיום הסכם התקינה שנוצר ועד היום הכול נשחק. וצריכים ליצור לזה מנגנונים ומנגנונים שבהסכמה.
אני אתן לנעמי בבקשה לדבר על הקהילה ואחר כך זה. אני ממש מודה לך, תודה רבה.
נעמי כספי
¶
נעמי כספי, אני יו"ר חטיבת הקהילה. הבנו שאין אחיות, אבל אנחנו גם מבינים שיש מערכת בריאות מצוינת, ומה שעושה אותה מצוינת, אנחנו מבינים גם. ורק אתמול היה כתוב, קראתי באחד המקומות שמערכת הבריאות הישראלית נמצאת בעשירייה הראשונה של מערכות הבריאות הטובות ביותר בעולם. והאחיות שאני מייצגת, אחיות הקהילה, עובדות בארגון שנחשב לאחד הארגונים הטובים ביותר בעולם, והוא שירותי בריאות כללית.
ואני רוצה לספר לחברת הכנסת מזרסקי על מה עושה אחות קהילה. אחות קהילה בעשור האחרון התחילה לקבל מטלות, משימות, פעולות ועשייה שבעבר היו נחלת בתי החולים. היום בקהילה אנחנו מטפלים בחולים מונשמים, בחולי דיאליזה, בחולים שעוברים ניתוחי ברכיים או ירך, מטופלים שמקבלים חומרים ביולוגיים, מטופלים שמקבלים אנטיביוטיקה דרך הווריד, מטופלים שהם חולי אי ספיקת לב, מטופלים שהם חולי נפש, מטופלים שיקומיים, הכול אנחנו עושים בבית, במסגרת הבית.
כולם מדברים על כמה צריך לעבות את הקהילה ולהוסיף תקנים כדי שאפשר יהיה להוריד את האשפוז בבית החולים ולהשאיר את האיש או המטופלת בסביבה הטבעית שלהם, בבית, מונעים המון בעיות. א', האדם נמצא בבית, מקבל את הטיפול הכי טוב. אמרנו, מערכת הבריאות בישראל היא בין הטובות בעולם, נמנע מכל אותם זיהומים שהם נחלת בתי החולים, ונמצא בחיק המשפחה.
עושים עבודה נהדרת, הכול בסדר, רק אין אנשים, גם אין תורים, אנשים מחכים המון זמן לתורים. נורא, נורא קשה לחכות לתור כשיש קטרקט או כאב בברך או כאב בירך או כאב גב, לחכות שלושה, ארבעה וחמישה חודשים, או שנה אם אין לך ביטוח מושלם או דרך הכללית או משהו פרטי. אנחנו מטפלים בכמעט 5 מיליון אנשים, אנחנו האחיות רואות כל יום את המצוקות. אנחנו מבינות כמה המצב יכול היה להיות הרבה יותר קשה אם לא היה כזה כוח אדם מוכשר. אבל זה כמו הסוס והחציר, לא לעולם חוסן, בסוף זה יגמר.
אין הסכם תקינה בכללית. התקינה האחרונה שאני זוכרת אותה היא משנות ה-70. משנות ה-70. נוספו בערך 500 או 600 פעולות חדשות מאז על אותה תקינה. וכמו שאמרתי, לא לעולם חוסן. החברים שלי פה דיברו על העובדה שכולם מבינים שחסר תקנים. אני חושבת שאני צריכה לדבר רק לדניאל. אהלן. דניאל, תספר לחברים שלך שאנחנו יודעים לעשות עבודה טובה, אבל חסר לנו כסף, וזה נורא, נורא חשוב, משום שמערכת הבריאות פה, אם היא לא תהיה מערכת בריאות איתנה ומאובזרת היטב, זה יכול לפגוע לא רק בחוסן החברתי ובבריאות האזרחים, אלא גם בחוסן הביטחוני. והנה, המלחמה מראה לנו כמה אנחנו צודקים, אבל אנחנו לא רוצים להיות צודקים.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
יש לי שאלה. האם יש נתון בכמה מטופלים מטפלים אח או אחות ביחידות להמשך טיפול בבית, כמה בפועל?
נעמי כספי
¶
כרגע אין לי את זה, אבל אני יכולה לספר לך בכמה מטפלת אחות במרפאה ראשונית. אחות במרפאה ראשונית מטפלת ב-3,500 מטופלים.
נעמי כספי
¶
בסדר. חברת הכנסת מזרסקי, אין אחיות, אין מספיק אחיות, אין מספיק כוח אדם. יש המון ידע, יש המון יכולת.
נעמי כספי
¶
עומס גדול מאוד בגלל הסטה של הרבה מאוד פעילויות שבעבר היו נחלת בתי החולים ועברו לקהילה. ואין הלימה בין כמות הפעילויות שנעשות היום על ידי הקהילה לבין כוח האדם, כי אין כוח אדם.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
זאת הייתה המטרה לקיים את הדיון, הכול נרשם בפרוטוקול והמסקנות מגיעות גם לשרים, לממשלה ולשר האוצר, לשר הבריאות. אנחנו נדרוש את השינוי.
רינה טיורי
¶
שלום רב, שמי טיורי רינה, אני אחות בבריאות הציבור מזה שלושה עשורים. אני פשוט מייצגת פה מערך נפלא של אחיות טיפות חלב ובבריאות התלמיד, מערך אשר אמון על בריאות הילוד, התינוק, הפעוט, האישה, המשפחה כולה בכללותה, כולל התלמידים. זה מערך שלא שופע בתקנים מזה הרבה מאוד שנים, כאשר גידול האוכלוסייה, כמו שראיתם, הכפיל את עצמו, היום אנחנו אמונים על כמעט 10 מיליון תושבים במדינה. ולנו אין תוספת תקינה, מה גם שאין לנו מערך תקינה בבריאות הציבור בכלל, לא בטיפות חלב וכמובן לא במערך בתי הספר.
אנחנו נמצאים באיזושהי תוספת של מטלות וחיסונים, הושלשו מספר החיסונים, מספר המטלות כמעט הושלשו, ואנחנו נשארנו עם אותו מספר של אחיות. אנחנו היום מדברים על אחות בטיפת חלב שהיום פלוס מינוס אמונה על מעל 250, וזה בממוצע. יש מקומות עם 800 תינוקות, עם 1,000 תינוקות בטיפת חלב, כמו באזורים מאוד מסוימים, כאשר סך האחיות הוא בין שלוש לחמש אחיות. אנחנו נמצאים במצב קטסטרופלי.
בחודש האחרון אנחנו מתמודדים עם התפרצות של חצבת בארץ. אנחנו נותנים מענה, אנחנו מנסים לכסות את כל התחייה של האוכלוסייה בחיסון החצבת ואנחנו מנסים ליצור איזשהו מערך של התחסנות מאוד רחב באוכלוסייה בישראל. האחיות עובדות הרבה מאוד שעות לטובת העניין. כאשר אם כבר אנחנו מדברים על שימור כוח אדם, על שחיקה, אני פה כדי להגיד שהאחיות בבריאות הציבור שחוקות עד תום. אני מתריעה, אני ממש פה בשביל להתריע על בטיחות, על בטיחות של התינוקות, של הילדים שלנו ושל התלמידים שלנו, הם לא מקבלים מענה מותאם למה שהם צריכים לקבל.
רינה טיורי
¶
קודם כול הייתה הפרטה, לכשהולאמו, בריאות התלמיד הולאמה בצפון, באשקלון ובדרום, אנחנו לא קיבלנו את השירות הזה עם סך תקנים מותאם.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
כן, בריאות התלמיד, כן. צריך להחזיר את האחיות לכל בית ספר. אפשר לקחת בית ספר ממוצע, למשל פה בכרמיאל, עיר של 50,000 תושבים, בית ספר יסודי של 600 תלמידים, אחות מגיעה פעם בשבוע רק לנהל פנקס חיסונים וזהו. אין השגחה, אין הדרכות. מביאים הדרכות, פעם שיננית, פעם זה, אבל זה לא, הדרכות הן לא דאגה לבריאות התלמיד.
רינה טיורי
¶
זה בדיוק מה שעכשיו אמרתי במשפט האחרון. אני מתריעה, ואני אומרת את זה בפומבי, בכל מקום ובכל במה, אחיות בריאות הציבור צריכות להיכנס לכל בית ספר, כל בית ספר ראוי שתהיה לו אחות, כל טיפת חלב. לא יעלה על הדעת שתינוק יגיע רק בגיל חודשיים או בגיל שלושה חודשים לקבל את המענה הראשוני, לא יעלו על הדעת כאלה דברים. אנחנו, אני מאוד הייתי רוצה, דבר ראשון זה התאמה של תקנים בבתי הספר ובטיפות חלב, והדבר השני הוא ליצור איזשהו מנגנון תקינה מותאם לטיפות חלב.
רינה טיורי
¶
זה שירות מדהים, זה שירות שלא נמצא בשום מקום בעולם, זה שירות שבאמת נתן מענה בתקופת הקורונה, זה נתן מענה עכשיו, לפחות באזור שאני נמצאת בו, באשקלון, זה נתן מענה גם בתקופת המלחמה.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
אני שואלת אתכם, אם את מדברת על טיפות חלב, לא כדאי לספח את טיפות חלב לקופות החולים, שזה יהיה בתוך קופת חולים, במרפאת האם של המשפחה? זה נושא כאוב.
נושא חם.
אילנה גנס
¶
תודה רבה. בוקר טוב לכולם ותודה על הדיון. אני ברשותך אתייחס קודם כול לסוגיה, ממש במילה אחת לגבי שירות בריאות לתלמיד. ההיסטוריה של השירות הזה ארוכה, ב-2010 המדינה החליטה להפריט את השירות הזה ולהוציא אותו למיקור חוץ מלא. האחריות הביטוחית כמובן עדיין חלה על המדינה, על משרד הבריאות, אבל ספקי השירות קיבלו את המשימה לתת מענים. כעבור מספר שנים, לצערנו, חלק מהשירות חזר חזרה לידי המדינה, ללא תקינה הולמת כמובן, בעיקר במחוזות דרום ואשקלון, כי הספקים לא הצליחו לתת מענים.
אורי פליישמן
¶
אילנה, רק דבר אחד אני רוצה להגיד, כוכבית קטנה לגבי הנושא של בריאות התלמיד. היא תיארה מ-2010, לפני 2010 ייבשו את השירות הזה.
אורי פליישמן
¶
ייבשו אותו לחלוטין, לא נתנו לו אמצעים. הדבר הכי מעניין, שהתקציב שלו היה 54 מיליון שקלים ערב ההפרטה, ואחרי ההפרטה, ראו זה פלא, כמעט הגיע ל-130 מיליון שקלים תקציב בפועל.
אורי פליישמן
¶
בדיוק. ומספר האחיות אגב קטן בחצי. מספר האחיות המטפלות קטן בחצי, התקציב כמעט שולש, זה הסיפור.
אילנה גנס
¶
ולצערנו זה גם לא תמיד משפר את האיכות, אנחנו מבינים שהמציאות היא אחרת והשירות הזה חזר, הוא מחולק היום. היום למעשה אנחנו נמצאים בסיטואציה שבשלושה מחוזות אנחנו מספקים את השירות, שוב, עם היעדר מוחלט של מנגנון תקינה. מספר מוסדות החינוך עלה במדינת ישראל, בעשור האחרון הכפיל את עצמו, מספר בתי הספר, גם יסודיים, גם חטיבות ביניים, חטיבות עליונות היום. המספרים כבר עברו 6,000 מוסדות חינוך. אי אפשר גם מספרית לעמוד בהיקפים כאלה של אחיות, גם אם היינו רוצים.
כמובן אם תהיה לזה תוספת תקינה נשמח מאוד, אני בטוחה שד"ר שושי גולדברג תמשיך לקדם את המאמץ ביחד עם כל הצוותים ועם כל בתי הספר בשביל לייצר עתיד לאחיות במדינת ישראל, אבל כרגע אין מנגנון כזה והשירות הזה לצערנו הוא בעייתי, הוא בפער מאוד, מאוד גדול, גם בגלל מודל שונה של מתן השירותים. במכרזים לרכש שירותים אנחנו כן הכנסנו תיקון דמוגרפי במחוזות שלנו, התיקון הזה לא קיים וזה פוגע בסוף גם בשירות בבתי ספר, גם בשירות בטיפות חלב. אלה אותן אחיות שעובדות חלק מהימים שלהן בטיפות חלב, חלק בבתי הספר, ואנחנו כל הזמן מושכים את השמיכה הקצרה הזאת בשביל לתת מענים. עכשיו אנחנו בהתפרצות חצבת וצריכים לחסן תינוקות, פוגעים בשירות בבתי הספר, מתגברים בטיפות חלב, וההפך, זה כל הזמן הולך וחוזר.
לגבי העברת שירות לקופות, למעשה ב-1994, כשחוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התקבלה החלטה שהשירות הזה עובר לקופות חולים תוך שלוש שנים, וכעבור שנה בוצע תיקון חקיקה חזרה והשירות הזה נשאר בידי המדינה בגלל הרבה מאוד התנגדויות, בג"צים, איגודים מקצועיים, ארגוני זכויות אדם, שהתנגדו מאוד למהלך הזה. ההיסטוריה הזאת חזרה על עצמה מספר פעמים לאורך השנים, כל פעם הוחלט, חזר חזרה, ולמעשה היום אנחנו נמצאים גם אחרי השנה האחרונה של משא ומתן וניסיון וחשיבה נוספת שנעשתה ביחד עם כל קופות החולים ועם משרד האוצר. יש לזה משמעויות משאביות, משמעויות כבדות, מורכבות למדינת ישראל, בטח בעידן הנוכחי, שאין לנו מספיק תקציבים, מלחמה, שיקום הדרום, הצפון, הרבה מאוד אתגרים ברמה הלאומית.
אילנה גנס
¶
אבל עוד פעם, בשביל לתת שירות צריך משאבים, ולא משנה איפה השירות הזה יינתן, בסוף האינטרס של כולנו, של כל מי שנמצא כאן בחדר, זה שהילדים יקבלו את המענה הנדרש, המיטבי, וגם לעשות איגום משאבים נכון ומיטבי כמדינה. ואנחנו נמצאים בחוסר המשאבים, צריך להסתכל גם על סוגיית משאבים, אבל בסוף יש לזה עלויות והמשאבים צריכים להינתן. אם כרגע בחוק ביטוח בריאות ממלכתי זה בתוספת השלישית, כלומר, אחריות המדינה, אחריות שלי לוודא שכל הילדים במדינת ישראל מקבלים את המענה של שירות מונע כנדרש גם בטיפות חלב וגם בבתי ספר.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
אם נחזור לבתי הספר, מבחינתך ולפי הניסיון שלך והראייה שלך בבריאות הציבור, מה המודל הכי נכון?
אילנה גנס
¶
המודל הכי נכון בעיניי הוא חד משמעית מודל של אחות בבית ספר. בסוף, אגב, כשאנחנו מסתכלים על כמות המשאבים שאנחנו כמדינה, אני רגע מסתכלת על זה לא רק כמשרד הבריאות, כמדינה, משקיעים בשירות הנלווה שניתן בתוך בתי הספר, אם אלה סייעות שנמצאות היום ליד כל ילד עם אלרגיה, אלה הוצאות עתק שיוצאות היום מהשלטון המקומי.
אילנה גנס
¶
תוסיפי לזה התקשרויות שמחזיק משרד החינוך לטיפול בילדים עם צרכים רפואיים מיוחדים שמשולבים היום במערכת חינוך. ואם נסתכל על התקשרויות ומכרזים שאנחנו מחזיקים למענים לאירועי חירום, מד"א וכולי וכולי, בסוף אלה כמויות משאבים אדירות.
אילנה גנס
¶
כשבנקודת הקצה, האם אנחנו משפרים את תמונת המצב של בריאות הילדים? לצערנו המציאות היא הפוכה, אנחנו רואים כל הזמן ועוקבים בדאגה גדולה אחרי נתונים של מצב הבריאות של ילדים ומתבגרים ובני נוער, אם זה בהסתכלות על עודף משקל ועישון והתמכרויות והתנהגויות בריאות.
אילנה גנס
¶
לחלוטין. אנחנו במגמה הפוכה, והדבר הזה יכול לעשות שינוי משמעותי, שתהיה לנו דמות מקצועית בתוך מוסדות חינוך שתוביל את המהפכה הזאת. כי בסוף הילדים נמצאים בתוך מסגרות חינוך, ההורים עסוקים, ואם לא תהיה שם דמות מקצועית - - -
אילנה גנס
¶
שתרכז את זה ותיתן את כל סל השירותים, כולל מענים לילדים עם אלרגיות, וכולל מענים לפגיעות ועזרה ראשונה בתוך בתי ספר. זה יכול לעשות שינוי מאוד, מאוד גדול.
אילנה גנס
¶
כמה שמדברים היום על חוסן ומניעה, אנחנו לא שם, וכל עוד אין לנו את המשאבים הנדרשים בשביל לתת את השירות הזה לילדים של כולנו בצורה מיטבית, לא נצליח לעשות שינוי משמעותי. וכמובן התפרצויות, מאז שאני במשרד הבריאות אנחנו חווים התפרצות אחרי התפרצות, שהיא לחלוטין הטרוגנית, היא נגרמת בגלל הירידה בכיסוי חיסוני, היא נגרמת בגלל פערים בתקינה. אנחנו על פי חוק, לפי אותו חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אני צריכה לא רק לעמוד בסל השירותים שהלך והכפיל את עצמו ושילש את עצמו, גם השנה אנחנו מוסיפים חיסון חדש לסל ללא תוספת תקינה, ואנחנו רוצים לתת אותו בשביל לחסוך תחלואה ולחסוך אשפוזים ולהקל על כל מערכת הבריאות, אבל הדבר הזה גם הוא מתווסף ללא תוספת תקינה.
וכמובן בסוף כשאנחנו צריכים לתת לפי חוק שירות בזמינות ונגישות כפי שהחוק מחייב אותנו, אנחנו לא מצליחים לתת את זה. ושוב, בניגוד לבתי חולים וקהילה שלכל אחד מהם נקבע איזשהו מנגנון, אם זה הסכם תקינה לבתי חולים, הוא ישן, הוא לא מתאים למציאות של היום, אבל הוא קיים. לקהילה יש קפיטציה שנקבעה לגבי שירותים שנמנים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. גם היא בעייתית, היא לא מתורגמת לתקינה, אבל בכל מקרה זה איזשהו סוג של מנגנון. בבריאות הציבור אין שום מנגנון, הוא לא נקבע מעולם, מ-1994, שאז הוחלט להעביר את השירות לקופות מתוך הבנה שהוא יתוקנן ביחד עם תיקונים דמוגרפיים שקיימים וחלים על הקופות.
אילנה גנס
¶
הסיבה היא לא קשורה לעובדים. זאת אומרת, כמובן מעבר להיעדר מנגנון תקינה יש גם פערי שכר אדירים בין בריאות הציבור לאחיות בבתי חולים, שגם את זה צריך לקחת בחשבון, אבל חוסר היציבות בשירות הזה בגלל ש-40 שנה מדברים על להעביר אותו, לא להעביר אותו.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
אם נעשה את זה במקביל, תקנים בבתי ספר וטיפות חלב יעברו לקופות החולים והאחיות שעובדות עכשיו בלשכות בריאות, טיפות חלב של משרד הבריאות יעברו לבתי ספר, זה יכול להיות?
אילנה גנס
¶
אפשר לאזן, אפשר לייצר פה איזונים ואפשר למצוא מנגנון להמשך העסקה, כמובן, אף אחד מאיתנו לא רוצה לפגוע באחיות, אנחנו רוצים לשמר אותן, ולטפח את המקצועיות שלהן, ואין לי ספק שהתרומה שלהם לבריאות הציבור היא אדירה בכל מקום שהן נמצאות, אם זה בטיפות חלב ואם זה בבתי הספר. גם מערך האחיות האפידמיולוגיות שלנו, מנגנון התקינה שלו לא קיים. ראינו את זה בקורונה, שאי אפשר היה לתת מענים. גם עכשיו כשאנחנו בהתפרצות חצבת, מסתכלים עוד שני צעדים קדימה מה יהיה כשנעלה ל-100, 200, 300 חולים? לא נוכל לעמוד, כלומר, כבר היום אנחנו בפער.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
האם קיים פער בין הנתונים לגבי חיסונים, פער בין הנתונים של המשרד למנגנון שאתם מפעילים במחוז דרום? כלומר, יש פער?
אילנה גנס
¶
בוודאי, אנחנו רואים פערים לחלוטין בקורלציה ישירה בין פערי תקינה לכיסוי חיסוני. במקומות שיש לנו ילודה גבוהה, בעיקר מחוזות ירושלים ודרום, גם תל אביב, אזור בני ברק, אוכלוסייה שחלקה אוכלוסייה חרדית, אבל גם פזורה בדואית, אנחנו רואים ששם אנחנו לא מסוגלים להגיע ליעדי כיסוי חיסוני כי זמינות התורים בטיפות חלב היא מאוד נמוכה, פעם ראשונה מגיעים אחרי שלושה חודשים עם תור לתינוק חדש במקום תוך שבועיים, זה הסטנדרט, זה מה שאנחנו רוצים לתת, ואנחנו לא שם. ואז אם הילד חולה התור נדחה שוב.
אילנה גנס
¶
אין פה בעיה של סרבנות ואין פה לפעמים גם בעיות של הססנות סביב חיסונים, למרות שאלה גם תופעות שאנחנו מתמודדים איתן, אבל האתגר הוא שילדים בקושי מצליחים באזורים האלה להשלים תוכנית חיסונים של גיל שנה בגיל שנתיים-שנתיים פלוס. כלומר, הם מגיעים, אבל מרווחי הזמן בין ביקור לביקור מאוד, מאוד גדולים בגלל פערי תקינה.
אילנה גנס
¶
ואנחנו בשחיקה ביום-יום, כשאנחנו בהתפרצות אנחנו במצב קיצון שלא נגמר. זה התפרצות חצבת שהייתה ב-2019-2018, ואז עברנו לקורונה, ואז התחילה מגפת פוליו ב-2022, ואז שוב חצבת, שוב שעלת, שוב חצבת, וזה לא נגמר.
אילנה גנס
¶
וזה ימשיך להיות יותר גרוע, כי בסוף באותם מקומות שהילודה גדלה אנחנו לא מצליחים לתת שירות ואין שום מנגנון. כל עוד המדינה מחליטה שהשירות הזה נשאר בידי המדינה, אנחנו חייבים למצוא לזה הסדר הולם שיאפשר לנו לתת שירות שאנחנו מחויבים לתת על פי חוק.
אילנה גנס
¶
תקציב ותקנים. בסוף השירות הזה עולה כסף, אנחנו רוצים לתת שירות לילדים. אני לחלוטין לא פוסלת גם את האפשרות של העברת שירות לקופות, יש לזה גם אפילו יתרונות מסוימים, מבחינה מקצועית, של רצף, מעקב היריון, טיפולים של התפתחות הילד. אפשר לייצר את המודל המיטבי הזה גם מבחינה רפואית, צריך לבנות אותו נכון, אבל זה מודל שהוא עולה כסף, ובסוף כדי לתת שירות גם הקופות צריכות לקבל את התקציב ההולם על מנת להעמיד את השירות הזה, לבנות אותו בהתאמה כדי לתת אותו בסטנדרט מקצועי כפי שכולנו מאמינים שצריך להינתן.
שושי גולדברג
¶
אני חושבת שהיא הציגה בהחלט את ההיקפים של ההתמודדות והבעיה, היא רק לא אמרה בצניעות שגם נעשים הרבה, הרבה מאוד דברים, זה שיח שמתקיים במשרד, הוא חלק מתוכנית העבודה, הוא עולה כל פעם, החלופות האלה נבחנו.
שושי גולדברג
¶
לא, אין לנו טענות לאף אחד. אנחנו חיים בתוך מציאות במדינת ישראל שהיא מאוד, מאוד מורכבת ויש בה חסכים שאנחנו מבינים אותם שהם חסכים של שנים שהגיע הזמן גם לפתור ולמצוא להם פתרון. רק אני רוצה טיפה לאזן את זה ולהגיד שאני מכירה את העבודה הזאת מאוד, מאוד מקרוב. מדינת ישראל יכולה להיות בטוחה שהיא מקבלת היום מענה לכל החיסונים בחצבת, שיש מערך שלם שמתגייס לעשות את הדברים. זה אולי לא צריך להיות ככה ולא צריך להגיע לנקודה הזאת, ויש לנו את החסך בתקנים, אבל במקביל, כל הזמן נעשית עבודה של לחשוב מה נכון לעשות ובאיזה מנגנונים ובאיזה אופן לפעול. והיה חשוב להגיד שבריאות הציבור, המחלקה הזאת אצלנו במשרד היא מאוד, מאוד משמעותית, באמת.
אורי פליישמן
¶
כן, אני רוצה להגיד כמה דברים. קודם כול בנימה אישית אולי, בבוקר אנחנו באנו כאילו ליום חג, אבל בבוקר פגשו אותי אנשים, אמרו לא התעוררת? אמרתי, נראה לי שלא התעוררתי עדיין מהסיוט. שמעתי את הבשורה, ליאור, אופק ועומר, שהם אנשים בסוף, כולם מדברים על חיילים, שלושה חיילים, אלה שלושה ילדים, בנים, משפחות, חברים.
אורי פליישמן
¶
הלב, באמת, קשה מאוד לדבר היום. ואם מצרפים לזה את 58 החטופים, שעוד פעם, חנן, אנדריי, אלמוג, אלה בני אדם שנמצאים כרגע בשבי ואנחנו לא יכולים לעבור על זה לסדר היום ולכן היה חשוב לי לעשות רגע איזו עצירה, איזו פאוזה ולהגיד שזה נורא קשה, ועדיין צריך להמשיך.
ואולי ההתייחסות לשמות של האנשים, זה אולי הממד האחרון שחסר בדיון הזה. בסוף מדברים על תקנים גבוהה-גבוהה, מדברים על מיטות, אבל בסוף אלה אנשים עם שם ופנים, עם קשיים, עם משפחות, שמגיעים ולא מקבלים את הטיפול. אני אגיד לכם שהרבה פעמים אנחנו שומעים את המספרים, אנחנו ב-6.97, עוד שנייה אנחנו מגיעים לגמר בשבע, אבל האחיות, ההכשרה שלהן היא מדהימה והרמה והאיכות היא מטורפת, וזה כמו שיש לנו מטיל זהב שנמצא בתוך כספת וזרקנו את המפתח לים. כי כל עוד יש תקנים, כל עוד יש אנשים, יש אחיות ברישומים, אבל אין תקנים בפועל והן לא מאוישות במחלקות ובאשפוז ובקהילה ובבריאות הציבור, אין להן משמעות. זאת אומרת, הן קיימות בפוטנציה, אבל כל עוד לא מממשים את הפוטנציאל הזה אין לזה באמת ערך בסופו של דבר למטופל שנמצא היום.
תמיד אומרים לנו המצב קשה ותמיד קשה ותמיד הכול נדחה, אבל צריך לזכור דבר אחד, האנשים היום מגיעים לטיפול, בן אדם כואב לו היום, אומרים לו, תבוא עוד חצי שנה לטיפול, כואב לו היום, חצי שנה הוא לא מקבל את הטיפול.
אורי פליישמן
¶
וכשהילד בבריאות הציבור לא מקבל, אין את העין של האחות בבית הספר שרואה אותו בקשר בלתי אמצעי ורואה משהו שאף אחד אחר לא רואה. לי זה קרה באופן אישי, הבן שלי עם בעיות ראייה והאחות ראתה את זה, אחות בית הספר. זאת דוגמה לזה שהנה, הורים שמודעים, הורים חזקים, ועדיין לא ראינו, לא ראינו את מה שהוא לא ראה, וזאת נקודה שאולי היא חשובה.
ולכן, מה המשמעות לזה שאין תקנים? המשמעות היא קודם כול שהצוות קורס, המשמעות היא שהן לא יכולות לבצע את העבודה עד הסוף כמו שהן יודעות וכמו שהן מוכשרות וכמו שהן באמת ברמה הכי גבוהה בעולם. אין להם את היכולת כי הן צריכות לעשות עוד פי שניים עבודה ממה שאחרות עושות.
5.40 ומשהו, שזה מספר האחיות שמועסקות, בואו, אנחנו יכולים לדבר עכשיו על בריאות הציבור ועל הקהילה ועל האשפוז, אפשר לדבר על הכול, אנחנו לא קוסמים במדינת ישראל. ואני מציע גם שלא ניכנס למצב שאנחנו נכנסים לשאננות, כי אנחנו מעסיקים חצי מאנשים שמעסיקים בכל מקום אחר בעולם, מדינה מתוקנת. ואם אנחנו מעסיקים חצי, אנחנו לא יודעים לעשות משהו שאחרים יודעים, אנחנו לא יודעים. אנחנו צריכים את כוח האדם הזה. אנחנו יכולים בקצה אולי לגנוב, אבל אי אפשר לעשות את זה בחצי כוח אדם.
אני אומר ברמה המקצועית, אני נדהמתי מהדיון הזה, ואני אגיד לכם למה. פלורה אומרת את זה בהגינות, היא אומרת, תן לי את הנתונים. אבל משרד הבריאות והאוצר אומרים, אנחנו לא יודעים כמה תקנים יש, כמה מאוישים.
אורי פליישמן
¶
אני לא יודע. אני אומר, המצב הזה בעיניי הוא בלתי סביר בעליל, הוא בלתי סביר בעליל. אפשר להגיד אנחנו לא רוצים לטפל, אנחנו לא יכולים לטפל, אבל יש פה אחריות למשרד הבריאות, אני לא מאשים אף אחד פה.
שאול סקיף
¶
לא, יש כאן מחסום מאוד גדול של נתונים, אין לנו ידע מה קורה באמת. אנחנו כל הזמן, אומרים את זה בשפת העם, מערבבים אותנו.
אורי פליישמן
¶
אני חייב לומר משהו, אם המצב הוא חצי האנשים המועסקים, כן? האחיות בארץ מועסקות בחצי כמות לבן אדם לעומת הממוצע של ה-OECD. אם זה המצב שקיים ולא מעבירים לנו נתונים, אני רוצה לחשוב רגע, אולי צריך לעשות פה הילינג או לחשוב, לעשות מדיטציה כדי להגיע למסקנה, אולי, אני לא רוצה לדבר על קונספירציה, חס וחלילה, אבל כשלא מעבירים לי נתונים ומצד שני הנתון היחיד שיש לי הוא שיש חצי, יש פה בעיה. אם אנחנו לא נתעורר על עצמנו, המשמעות תהיה שאנשים מקבלים, תראו, פחות תקינה זה פחות אחיות, פחות אחיות זה פחות טיפול, פחות טיפול זה פחות איכות חיים וחיים של אנשים. אנשים פה משלמים, אנשים, אזרחי מדינת ישראל משלמים על הדבר הזה.
וכמו שהראינו בשקף הקודם, אמרנו, יש 2 מיליון אנשים שהצטרפו אלינו לחברה ולמיליון אמרנו בוא תשכב פה, תהיה פה במיטה, אבל אחות לא תהיה בשבילך, ומיליון אחרים, גם מיטה אין לו, הוא יצטרך לעמוד או לעמוד בתור או להיות במקום אחר. ושני הנתונים האלה של מצב המועסקים, מצד שני יש לנו את הפוטנציאל, יש לנו את האנשים שיכולים לאייש את המשרות האלה. זאת החלטה אסטרטגית שמדינת ישראל צריכה להחליט וצריך לשים את זה על השולחן.
אני חושב שדבר אחרון שצריך להגיד זה שיש בעיות אחרות, כי יש בעיות אחרות וזה נכון, אבל הדבר האחרון שצריך לעשות זה להגיד שאנחנו לא יודעים בדיוק מה הבעיה. היה צריך לדעת את הנתונים האלה היום במצב הזה של הדברים.
שושי גולדברג
¶
קודם כול, אין בעיה לתת נתונים, הנתונים הם שקופים. משרד הבריאות הוא הרגולטור, הוא לא מנהל בפועל את התקינה ואת איוש התקנים במקומות השונים. החטיבה נתנה את התקנים, הזמן הקצר, הממשלתיים.
שושי גולדברג
¶
רגע, אתה שואל, אני עונה. משרד הבריאות, בבתי החולים הממשלתיים ניתנה מצבת התקינה וגם תמונת האיוש לתקנים. בתי החולים הציבוריים, גם אנחנו נדרשים לבקש את התקנים ואחת לכמה זמן אנחנו מבקשים את התקינה ובודקים את מצב האיוש של התקינה בבתי החולים הציבוריים. ואותו דבר מהקופות, זה לא נתון שהוא אונליין אצלנו בניגוד למה שקיים בבתי החולים הממשלתיים, אבל בכל נקודת זמן יש שקיפות מלאה במערכת, אפשר לבקש את התקנים, את האיוש, ולקבל את תמונת המצב.
שושי גולדברג
¶
אפשר לראות אותם. אנחנו עכשיו מבצעים בקרה גם מאוד, מאוד גדולה בשטח, בתקופה הקרובה יהיו לנו נתונים יותר מדויקים.
שושי גולדברג
¶
שוב אני אומרת, הנתונים האלה מאוד, מאוד דינמיים, כי נתוני האיוש והתקינה הם נתונים משתנים ונכונים לאותה נקודת זמן. אפשר לפנות שוב ולבקש את נתוני התקינה מכל מי שלא מסר אותם, לא חושבת שיש בעיה עם זה.
אורי פליישמן
¶
אני עדיין חושב, חס וחלילה זה לא משהו אישי פה, לא מול משרד הבריאות, אני עדיין חושב, כשיש נתון שמדינת ישראל מעסיקה חצי ממספר האחיות ב-OECD, הנתון הזה חייב להיות באופן זמין, כי זאת בעיה שצריך לתת עליה את הדעת יום-יום, שעה-שעה, זאת בעיה אקוטית. אני אומר, אנשים לא רואים, פשוט אנשים נפגעים תוך כדי תנועה וזו חובה בלתי אמצעית של המקום הזה.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
כן, תודה. הצטרף לדיון יושב ראש ועדת הבריאות, חבר הכנסת יונתן מישרקי, תודה רבה. תודה גם שקבעת את הדיון ונתת לי זכות לנהל את הדיון שמאוד, מאוד קרוב לליבי, תודה.
יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות)
¶
תודה רבה, טטיאנה. אני רק אומר בכמה מילים, ברשותכם. קודם כול, אני מתנצל שבאתי באיחור, היה לי איזה משהו דחוף הבוקר. טטיאנה בהחלט הרימה את הדגל הזה ובצדק. כמה מילים טובות לאנשי צוות מרכז המחקר והמידע של הכנסת על המסמך המצוין שהם הכינו. המסמך מדבר בעד עצמו, מי שקרא וראה ומכיר גם את הנתונים, מן הסתם גם שמע הבוקר, מבין שישנם פערים גדולים שאנחנו חייבים לתת אליהם את הדעת בהקדם ולא להשאיר את זה ככה.
אני גם שומע מצוקה, אני תוך כדי הבוקר גם קיבלתי הודעות מאחיות שעובדות בפועל, והמצוקה והקושי והחובה שמוטלת עליהן בעיסוק הכל כך חיוני שלהן. דרך אגב, אם אנחנו כבר מדברים פה עכשיו, תרשו לי לומר את התודה הברורה מאליה שמגיעה לעבודה הכל כך מסורה של מי שעוסק במקצוע הזה. לא תמיד הוא מתגמל, לא מדבר על כלכלי, אבל בטח לא ביחס מול המטופלים, ותמיד זה בהקרבה מאוד, מאוד גדולה, ראינו את זה במלחמה בוודאי, לפני כן בקורונה, בתקופות מאוד, מאוד מאתגרות. והתפקיד הזה שמובילות האחיות הוא תפקיד שתורם הרבה מאוד גם לחוסן הלאומי, ובטח ובטח לרפואה. זו הזדמנות מצוינת לבוא ולומר לכם ולכן תודה, תודה על מה שאתם עושים. וכמובן שאנחנו נמשיך ונהיה כאן כדי לעקוב הלאה בשביל להוריד לרמת הביצוע, מה שנקרא, בסוף התהליך. תודה רבה לך, טטיאנה.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
תודה לך, חבר הכנסת יונתן משריקי, יושב ראש ועדת הבריאות. אנחנו נשמע את משרד האוצר, דניאל, רפרנט בריאות, בבקשה.
דניאל תור
¶
תודה רבה לכם על הדיון. כחלק מהסמכות שלנו, או יותר נכון מהחובה שלנו במנהל השכר במשרד האוצר, יש לנו גם את ניהול המשא ומתן על כל תנאי השכר עם ההסתדרות וגם פרסום דוחות ונתונים, אנחנו מחויבים על פי חוק ואנחנו מבצעים זאת באופן שנתי. בשנת 2022 היה הסכם מסגרת מאוד, מאוד משמעותי על כלל העובדים מול ההסתדרות הכללית, וכחלק מזה סוכם שהאחיות יקבלו כסקטור מרכזי ומאוד, מאוד משמעותי ומתוך הצורך לקדם את השכר, סכום נוסף, תקצוב נוסף. במקביל אנחנו ביצענו דו"ח משמעותי ופרסמנו אותו, אנחנו מגישים אותו לכנסת, אנחנו מחויבים, זו חובתנו. שם גם פירטנו את הנתונים, גם כמויות, גם השכר.
זאת אומרת, אנחנו גאים להגיד את זה, אנחנו לא משתמשים בזה בחדרי המשא ומתן ואומרים שהשכר של האחיות בישראל גבוה מהנהוג ב-OECD, זה משהו שמאפשר שימור של אחיות, הרבה פעמים מדברים על הפחד שהאחיות יעזבו, וזה שהאחיות בישראל מצוינות ולא מעט מדינות בעולם לוטשות עיניים. בתוך הדיון הזה הוקצה סכום מאוד, מאוד משמעותי, זאת אומרת, אנחנו מדברים על חצי מיליארד שקלים בבסיס התקציב, באופן שנתי כלומר, כל שנה. ואותו שולחן עגול שמדברים פה ומציעים התקיים והוא עוד יתקיים בעתיד. זה מה שמתבצע במשא ומתן.
הרבה פעמים הדיונים נתפסים מבחוץ כאיזשהו קרב, אבל אני יכול להגיד שאורי ושאול ורינה ונעמי, כמובן שושי, האחות הראשית, קיימנו את הדיונים האלה מתוך הבנה של החשיבות של האחיות במערכת הבריאות, הבנה בכללי של החשיבות של הצורך במענים. כחלק מאותו משא ומתן שהתמשך מספר חודשים, שאול היה גם בחדר, אבל כמובן עם אילנה כהן, קודמתו, הוחלט שנושא התקינה לא יעלה לדיון. כלומר, הוחלט שבתוך המשא ומתן הזה אנחנו מתמקדים בתוספות שכר, אנחנו מתמקדים בתיקונים שנדרשים וחשובים. אנחנו רצינו אפילו שיהיו רחבים יותר ואני מקווה שבמשא ומתן הבא נדון באמת באיזשהו שינוי משמעותי אחר.
ובתוך כל זה סוכם על איך מקצים את התקציב הזה. התקציב הזה סוכם עד 2028, כשזה דיון שלעולם לא יפסק. הצורך האדיר והאתגרים הקיימים במערכת הבריאות ועם האחיות והעומס והחשיבות שלהן, כל פעם מנסים לפתור מה שאנחנו יכולים.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
דניאל, ראית את המצגת שהציג שאול, כן? כשהוא דיבר על הוספת מיטות ללא הוספת תקנים.
שאול סקיף
¶
אבל כשעושים את החשבון מול מה שהיה ב-2018, כולל 2,000 שהתקבלו בזה, אתה רואה, אלה מספרים. אנחנו לא יודעים איפה הם.
דניאל תור
¶
זה באמת משהו שתחת אגף תקציבים. אני אגיד שכשמדברים על הסכם תקינה ומדברים על שינוי תקינה, בהסכם השכר החלטנו, וזו הייתה החלטה המשותפת של הצדדים, שאנחנו לא מגדילים את התקנים.
יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות)
¶
רגע, הוספת תקנים בהתאם למיטות וכל הדבר הזה, אולי שגאיה ואגף תקציבים יתנו לזה התייחסות, אתה תענה על מה שקשור אליך, על הסכמי שכר.
דניאל תור
¶
אין בעיה. בהסכמי שכר, הדיון הרחב יותר שעלה דרך ההסתדרות, ובדיון הזה זה לא רק הנושא של המיטות. הנושא של המיטות, יש פה עניין חישובי, כן, לא על מה ניתן ומה לא, וכמובן אגף תקציבים וגאיה יוכלו, היא מכירה את הפרטים יותר טוב ממני, אבל עלה פה דיון רחב יותר, על מפתחות תקינה, איפה יש הסכם תקינה, איפה אין הסכם תקינה. ההחלטה לא להיכנס לנושא תקינה בהסכם קיבוצי התקבלה בחדר המשא ומתן עם ההסתדרות.
שאול סקיף
¶
סליחה, דניאל, אבל יש שני מנגנונים שונים, יש את הסכם התקינה בבתי החולים ושם יש ועדת מעקב שלא התכנסה כבר הרבה זמן.
שאול סקיף
¶
אני לא. אנחנו גילינו אחריות לאומית כי היה כאן קורונה והיה כאן משבר אדיר ואחר כך נכנסנו למלחמה והמצב הפוליטי הוא לא כל כך יציב במדינת ישראל, מערכות בחירות אחת ועוד אחת.
יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות)
¶
לכן, באת ואמרת, בואו נתעסק בהסכמי שכר ונתעסק אחרי זה בתקינה, זה בסדר.
שאול סקיף
¶
אנחנו לא צריכים להתנצל על זה. אגב, חלק מיוקרה של מקצוע זו גם רמת ההשתכרות שלו, וזה גם חשוב מאוד. אנחנו לא צריכים להתנצל.
דניאל תור
¶
אנחנו מסכימים, אני אגיד את זה בצורה עוד יותר ברורה, אף אחד לא צריך להתנצל, גם לרגע אין לי מה לרמוז, אני ההפך, בא להציג שהייתה פה עבודה משותפת, וכמובן שהיו פערים בחדר והיו עמדות שונות ובסוף התקבלו הכרעות ופשרות מצד כל הצדדים. אני חושב שהעבודה פה והתקשורת פה לאורך הדרך היא מאוד משמעותית. לפחות מהצד שלנו, ממשרד האוצר, אנחנו לא באים לקבוע איזושהי מדיניות מבלי לדבר עם הגורמים הרלוונטיים, ביניהם גם ההסתדרות, כמובן משרד הבריאות ושאר המעסיקים, ומשרד הבריאות גם בכובעו כרגולטור לפני הכול.
אבל אני אגיד, יש את הנושא של המיטות, ובכוונה אני מחדד את זה רגע בנושא התקינה, כל שינוי, כל ועדת מעקב, כל מה שקשור לתקינה מעבר לנושא המיטות זה הסכם קיבוצי, זה דורש הסכמות, וההסכמות היו שלא פותחים את זה, שלא נכנסים לזה, שלא נכנסים לוועדת מעקב.
דניאל תור
¶
בינינו לבין ההסתדרות. כחלק מהקצאת חצי מיליארד שקלים בשכר הוסכם שאנחנו לא נעסוק בנושא התקינה, וזה בלי קשר לטענות מאוד לגיטימיות.
שאול סקיף
¶
אני לא מכיר הסכמה כזאת. אני מתנצל לומר, אבל זה שזה לא עלה, אמרתי, זה מתוך אחריות למצב שאנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בתוך מצב כללי לאומי בעייתי.
ואנחנו מרגישים שמישהו פה גונב סוסים.
אלי גוטליב
¶
לגבי המיטות, אני אתחיל ואגיד שכן עבר תקציב, ניתן תקציב בגין כל מיטה נוספת שנפתחה. בבתי החולים הממשלתיים זה באמת מתבטא גם בתקינה באופן ישיר, אבל בשאר בתי החולים אנחנו מקצים תקציב נוסף וזה כבר באחריות - - -
אלי גוטליב
¶
אם יש כל ספק או שאלה האם זה מפתח נכון, זה משהו שאפשר להעלות אותו בדיונים התקציביים הבאים בינינו לבין משרד הבריאות. כרגע זה לא משהו שהורם מולנו כאיזה - - -
דניאל תור
¶
רגע, אני אתייחס. בגלל זה התעקשתי והתייחסתי ואתייחס שוב. זה נקבע בהסכם קיבוצי, בשונה מדירוגים אחרים שבהם אגף תקציבים והדיונים של התקינה לא קשורים להסכם קיבוצי, הסכם התקינה שנקבע, ונקבע שלא נעדכן את המפתחות האלה. ההסכמה הזאת הייתה מתוך הקצאה של הסכם שכר.
אורי פליישמן
¶
לא, אין ויכוח. יש הסכם, חתמנו על הסכם, הכסף הרי לא ניתן באוויר, ניתנו פה חצי מיליארד שקלים. יש שם הסכם שהוא כתוב באותיות קידוש לבנה, הכול כתוב שם בצורה מפורשת, ואין שום התייחסות לנושא התקינה, תקינה לא נפתרה באירוע הזה, אין שום הסכם, אין גם מכתב צד.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
תלוי איך מנסחים את ההצעה. אם ההצעה מנוסחת ככה שיש לכם רק סכום כזה קטן ואיפה אתם רוצים את זה, או הוספת תקנים, או שיפור תנאי שכר, זה תלוי איך מציגים את הנושא.
דניאל תור
¶
סוכמו הדיונים, אנחנו בתקשורת מאוד פתוחה. יו"ר ההסתדרות הקודמת, זו הייתה ממש הכרעה שנושא התקינה לא עולה כחלק מהתקצוב. מפתחות התקינה, בשונה ממקומות אחרים, בנושא שללא הסכם קיבוצי אי אפשר להתקן.
ולכן אני אומר לאגף תקציבים בצורה ברורה, אנחנו עובדים במשותף, שהנושא הזה של התקינה - - -
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
לא, אין פה, לא נכנסים להכפשות אישיות. אני כן אומר דבר אחד, גם אם לא היה בדיונים, גם אם היו הסכמות, אנחנו חושבים שנכון, אני מניח שאני מדבר גם בשמה של טטיאנה, אנחנו חושבים שכן נכון לפתוח את הנושא לדיון, להתאים את התקינה לצורך האמיתי שקיים. מה שהיה, היה, זה היסטורית, וגם אם נתנו עכשיו פלסטר, מה שנקרא מיידי, לנושא השכר, עדיין נושא התקינה מרחף פה כפיל בחדר וחייבים לפתור אותו, ככה אני חושב.
דניאל תור
¶
מקבל לחלוטין, וכחלק מהמשא ומתן ניתן לדון גם בנושא התקינה ולעדכן את המפתחות בכל תקציב שיהיה, אבל מדובר על המשא ומתן לקראת ההסכם הבא.
אלי גוטליב
¶
כרגע אני מדברת על המפתח הקיים, תחת המפתח הקיים ניתנת תוספת תקציבית עבור כל מיטה נוספת, ככה שזה באמת באחריות מנהל בית החולים להקצות את התקנים הנוספים האלה - - -
שאול סקיף
¶
ואחר כך מביאים לו חשב.
ההכנסה של בתי החולים באמת גדלה בהתאם לגידול במיטות. מעבר לזה, אנחנו תומכים בצמצום השחיקה של האחיות ואנחנו משקיעים תקציבים, גם בסבסוד הכשרות לאחיות מומחיות וגם בהקצאת תקנים נוספים לתקופה שבה אחיות יוצאות לתקופת הכשרה כדי לחזור כאחיות מומחיות. אני אתייחס גם לנושא של בריאות הציבור, ששמה יש בפועל תת-איוש של 33 תקנים בשנת 2024. ולגבי החצבת באופן ספציפי אני אגיד שניתנה תוספת ייעודית שכוללת תקציב גם לשעות נוספות.
אלי גוטליב
¶
מעבר לזה, בשנים האחרונות אנחנו רואים גם שינוי בדפוסים, וחשוב להבין שכרגע אנחנו פועלים לפחות בטווח הקצר עם מלאי קיים של אחיות, וכל גידול בתקנים של אחיות בבתי החולים אלה תקנים שילקחו מהקהילה. היום תופעה שהולכת וגוברת זו תופעת אשפוזי הבית שנכללת כחלק מהתקנים של הקהילה ומגיעה למאות מיטות בזמן השיא, וזה משהו שגם חשוב לקחת בחשבון בנושא התקנים.
אורי פליישמן
¶
חד משמעית יש אחיות שלא מועסקות היום, בדיוק. כך שהטיעון הזה הוא לא טיעון נכון, פשוט הוא לא מתיישב עם המציאות.
אלי גוטליב
¶
אפשר לדבר על זה. מעבר לזה יש תקציב והתקיימו דיוני תקציב, אנחנו מתקצבים בהתאם לסדר העדיפויות שהוצג לנו על ידי משרד הבריאות. אם שיפור הסטנדרט בנושא זה הדבר שנמצא בתיעדוף עליון, זה משהו שצריך לדון בו בהמשך. כרגע הכשרות רופאים - - - כעדיפות עליונה.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
אלי, שאלה. את יכולה להתייחס גם לנושא אחיות בתי הספר? האם תפעלו לתקצוב וחזרה למתכונת שהייתה קיימת עד 2010?
אלי גוטליב
¶
דיברתי על זה בהקשר לבריאות הציבור. האחיות בטיפות החלב הן חלק מהאחיות בבריאות הציבור, שמה צריך להבין בדיוק מה קורה ואיך זה מתחלק, אבל יש תת-איוש של 33 תקנים.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
לא, אני שאלתי האם אתם מתכננים לפתח מודל של להציב בכל בית ספר אחות, 100% משרה, לא אחות אחת לשלושה בתי ספר לניהול פנקס חיסונים, אלא אחות שתהיה אחות בקהילה.
אלי גוטליב
¶
עוד פעם, אנחנו פועלים בהתאם לסדר העדיפויות של המשרד, אם זה מה שהמשרד רוצה לקדם, אנחנו בהחלט נדבר על זה בהמשך.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
אוקיי, תודה. אנחנו נכניס את זה לסיכום של הדיון. יש מישהו עוד שרוצה להגיד משהו, או נציגים של קופות החולים, או בתי חולים?
ריאד אבו ערישה
¶
ריאד אבו ערישה, אני מייצג בתי חולים פסיכיאטריים. כבוד השר, כבוד היושב ראש, גברת טטיאנה, חבריי שאול ואורי, ד"ר שושי, אני עובד בית החולים מעלה הכרמל בטירת הכרמל. האמת, נפלה עלינו בשנה וחצי האחרונה מלחמה שלא הייתה צפויה. אני אלך לכיוון התקנים כי כולנו מדברים על התקנים. היום אנחנו פוגשים פניות למיון הפסיכיאטרי ויש משפחות שמחכות שמה מעל ארבע שעות עד שמונה שעות על מנת להיכנס להיבדק, משפחות שהן במשבר.
ריאד אבו ערישה
¶
כן. איך המיון מתוקנן? אבל המיון בכלל לא מתוקנן, כי לוקחים מהצוות של מחלקות האשפוז ומאיישים את המיון. זאת אומרת, לוקחים את התקנים של מחלקות אשפוז, שמים אותם במיון. איך ניתן מענה לאנשים המאושפזים ששם התפוסה מעל 120% בתת-תנאים? אנחנו מדברים על צוות שעובר הרבה משברים. אני הייתי רוצה לשמוע בכל בתי החולים בארץ עכשיו אם יש מישהו מהצוות שלהם שהם כרגע לפחות שמונה אנשים בתאונות עבודה כתוצאה מפגיעות ישירות ממטופלים. זאת אומרת שיש צפיפות, יש אלימות, אין מענה טיפולי נכון. זאת אומרת, האוכלוסייה הזו, החריגה, החלשה שלנו, לא מקבלת מענה הולם. אנחנו פה צריכים להתעורר, יש סכנה. יש סכנה לצוות, יש שחיקה אדירה.
נכון, ד"ר שושי דיברה על מומחיות, יש השקעה בהכשרות, יפה מאוד, זה טוב מאוד, זה בשנים האחרונות קורה, אבל אנחנו עדיין שם רחוקים מלתת מענה. וגם הנושא של השחיקה מאוד, מאוד, מאוד חזק מדבר שם.
התקנים, אנחנו מדברים על תקנים? איפה התקנים? אנחנו מדברים על אנשים שעובדים לפעמים בין 40 ל-50 מטופלים על ארבעה אנשי צוות, תחשבו איך הם יתמודדו עם אנשים קשים, אוכלוסייה קשה, אוכלוסייה שיש לה רקע פלילי, עם צווי אשפוז שתופסים מיטות קבועות, ואנשים צריכים להתמודד.
עוד נושא, בעקבות המלחמה התחילו לפתוח יחידות בתוך בתי חולים שמאוישים על ידי צוות שלנו, צוות סיעוד. מאיפה לוקחים את הצוות? מתוך המחלקות. המחלקות קורסות, אין תקנים. אנחנו מדברים על תאונות עבודה, מדברים על מחלות.
אין אנשים. אנחנו מדברים על תקינה, אני חושב שמדברים על - - - אני קצת בהלם כשמדברים על שיש חוסר בתקנים או שהתקנים מלאים. אין תקנים, חבר'ה, אנחנו צריכים להגדיל את התקנים בפסיכיאטריה, גם כמובן בבתי החולים הכלליים, אני מסכים עם שאול ואורי וד"ר שושי, דברים מאוד חשובים.
אני חושב שיש מקום להתערב מהר, כי המצב הוא לא טוב בבתי החולים, בפסיכיאטריה הוא מצב גרוע. אנחנו צריכים לתת תקנים, לאייש את הצוות על מנת לתת טיפול הולם. למרות שהצוות נותן טיפול, אני אומר לך, אני מסתובב במחלקות, נותן טיפול הולם, מקצועי, אנשים מוכשרים, אבל צריך לתת להם גם כן גיבוי.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
צריך לחשוב כשהאנשים האלה חוזרים אחר כך הביתה למשפחות שלהם, מה הם מרגישים, איזו עייפות ותסכול.
ריאד אבו ערישה
¶
אני רוצה לראות מישהו שעובד בפסיכיאטריה ואין לו 45 שעות נוספות. 200 שעות, 220 שעות, אני רואה את התלושים. איפה התקנים? אני אומר, איפה התקנים? 50-40 שעות לכל עובד, על מה מדברים?
רימה מיליחוב
¶
אני רימה מיליחוב מבית חולים פלימן, מרכז גריאטרי פלימן חיפה. אני רוצה לייצג את כל המרכזים הגריאטריים. כמו שאמרו עמיתיי, אני רוצה להציג את העניין הזה שהגריאטריה היא מקום מאוד חשוב. האוכלוסייה גודלת, האוכלוסייה מזדקנת, ורוב המטופלים שמגיעים אלינו לבתי החולים הגריאטריים הם מרובי מחלות. כמו שאמרו עמיתיי, גם כאן העומסים וריבוי המשימות שהתווספו למקצוע מטורפים.
ולעומת התקינה שקיימת בתוך המרכזים, אין הלימה בין עומס העבודה לתקינה שקיימת. התקינה שקיימת היא כבר לא רלוונטית, לא רלוונטית למקצוע, היא לא מכילה את הזמן למטופל. אנחנו פה מסתכנים בבטיחות המטופל, מסתכנים בהרבה אלמנטים שהם כבר מעבר למקום של טיפול בחולה. מעבר לזה, יש לנו תקינה של המונשמים שקיימים בתוך הגריאטריה ואנחנו חייבים למפות את העניין הזה של עומס מול תקינת האחיות.
שאול סקיף
¶
האקוטיות של המטופלים שמגיעים כבר היא ממש מורכבת. אנחנו כבר לא מדברים על מטופלים סיעודיים בלבד, יש להם, כמו שרימה אמרה, הרבה מאוד מחלות רקע והם באים גם במצב מאוד, מאוד אקוטי. מכיוון שבתי החולים לא יכולים, התפוסה שם היא גבוהה מאוד, מנסים לשחרר, ולאן הם הולכים? הם הולכים למרכז הגריאטרי שנמצא עם תקינה עוד פחות משל בית חולים כללי. ואתם מבינים לבד את המשמעויות.
שאול סקיף
¶
ואם מדינת ישראל החליטה לתת שירותי בריאות ואנחנו כולנו כאן בצו המוסרי של להאריך חיים ולתת את הכול, גם המדינה צריכה לתת לזה את המשמעויות. והאנשים במרכזים הגריאטריים גם עובדים מאוד, מאוד, מאוד פיזית. המטופלים מאוד, מאוד, מאוד קשים, ויש לנו הרבה מחלות גב וכל מיני דברים אחרים, והם פשוט קורסים. עכשיו אנחנו מנסים לעשות סדר, מרכז גריאטרי אחד, פתחו מחלקת מונשמים, אנחנו מנסים לראות אם הוספו תקנים, לא הוספו תקנים. אפלה. מה שאורי אמר, חוסר היכולת לקבל נתונים, שזה השלב הבסיסי של שקיפות.
שאול סקיף
¶
ואני חייב להגיד משהו. תראי, הוספו הרבה תקנים, כאילו הוספו הרבה תקנים במהלך מה שהראיתי בשקפים הראשונים, הכול נעלם. מכניסים את זה דרך יום אשפוז, נותנים את זה בתקנים שאנחנו לא, מרחיבים שירותים, כל מנהל בית חולים במצוקות שלו מרחיב שירותים פה, מרחיב שירותים שם, לוקח את אותם תקנים, שם אותם שם. זה לא שבאמת כפי שאגף התקציבים פה הציג כאילו שיש. ועד שלא נכניס את זה למקדם התקינה, למעשה נקבע את זה כעובדה, שזה הסטנדרט, אין יכולת לבדוק את זה.
אגב, מ-2014, משרד האוצר, היה בספר התקציב, כל בית חולים ידע כמה תקנים יש וכמה שעות נוספות וכמה כוננויות מגיעות לאחיות. נעלם מעל פני האדמה, הם העלימו את זה. עכשיו שלא יגידו שזה לא איזה מעשה מכוון. ואגב, תשימי לב לשיח, הם אומרים, אנחנו מול משרד הבריאות נתאם. יש כאן הסתדרות האחיות, אנחנו אמונים לטפל באחיות, אנחנו אמונים להגן עליהן, לתת להן יכולת לעבוד ברווחה ואנחנו נתעקש על זה. ואני מציע לעשות שולחן עגול עם כולם, עם משרד הבריאות, עם משרד האוצר, ועם הסתדרות האחיות, יש לנו הרבה מה לתת ולהציע.
ואני אומר, אנחנו ושוש גולדברג אחד הם, שאף אחד לא יחשוב שאלה שני דברים שונים. אנחנו ומנהל האחיות, יש לנו מאווים ויש לנו משימות משותפות. אנחנו רוצים לקדם את האחיות, אנחנו לא צריכים להתנצל, לא על שכר ולא על קידום ולא על שום דבר. אני חושב שאנחנו הפתרון לבעיות של מערכת הבריאות ולא הפוך, כמו שמנסים לתאר כאן.
מירב מיארה
¶
שלום, שמי מירב מיארה, אני מירושלים. אני אעשה את זה פשוט בקצרה. תודה רבה על הדיון הזה ועל האפשרות לבוא מכל הארץ, נראה לי, האחיות של הכללית. תודה רבה לכל הנציגים וגם תודה לכם שאתם פה להקשיב. אני אעשה את זה מאוד בקצרה כי דנו, דיברנו על העומס, דיברנו על התקנים, דיברנו על כל המטלות שנופלות והכול. אני אקח את זה לחלק אישי שנוגע לכולנו. לכל אחד יש את האינטרס שלו למשוך על הכיוון שהוא צריך להגן, שר האוצר, משרד הבריאות, אני אקח את זה לפן אישי. פשוט אני רואה גם את הצעירים ואני מסתכלת עליהם ואני אומרת, עד כמה הם מבינים על מה אנחנו מדברים פה?
כי אני אומרת, אני כרגע עברתי משהו אישי במשפחה, הייתי במתרס השני, זאת אומרת, לא עבדתי כאחות, הייתי בתוך בית החולים עם חמותי ועם בעלי שעבר ניתוח לב פתוח. ואני מנסה לחשוב רגע אם אתם מבינים או כולם מבינים פה שכל הדבר הזה בדור הבא, בגלגול הבא, אנחנו נהיה שם. זאת אומרת, אנחנו נהיה במיטה של המטופל הזה, אנחנו נהיה המאושפזים, או רובנו, כי מי שיכול להרשות לעצמו יכול לקחת פרטי. אבל כשהייתי בבית החולים עצמו ולא כאחות, אלא ליוויתי את חמותי, ראיתי את המצוקה ממש. אם אין לך מישהו שקרוב אליך בזמן האשפוז, זו קטסטרופה. זה מה שרציתי להגיד.
יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות)
¶
תודה רבה. אולי רגע נשמע התייחסות של המשרד לגבי הטענות שהעלה כאן שאול מקודם. זאת אומרת, יש לרגולטור היום איזושהי אפשרות לפקח באמת על כל כסף שמגיע לבית חולים, או לא משנה, לאיזשהו יעד, שהוא באמת מגיע ליעדו באשר לתקני האחיות?
שושי גולדברג
¶
כן. במידה מסוימת, נסייג את היכולת. בסופו של דבר ישנה הקצאת תקנים, היא מסומנת, התקינה יצאה מוגדרת אפילו לאיזו מחלקה היא אמורה להגיע ולשם, אבל החיים הם מאוד, מאוד מורכבים והאתגרים הם רבים. ובסופו של דבר, זה צוין פה מספר פעמים, כשאתה מנהל מערך שלם של בית חולים ואתה צריך לתת שירותים, אתה גם מנייד כוח אדם ממקום למקום וכנראה גם תקינה ממקום למקום. להגיד שבזמן אמיתי אנחנו יודעים כל רגע איפה נמצא התקן? לא.
שושי גולדברג
¶
אבל אפשר ואנחנו מבצעים בקרה אחת לכמה זמן על מנת לראות איפה נמצאים התקנים. גם צריך להיות מציאותי בדינמיקה של ניהול ובגמישות ניהולית שיש לארגון.
יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות)
¶
השאלה אם זה נכון לאפשר את הגמישות הזאת כשמדברים על תקנים של אחיות.
יש מנגנונים, כשאנחנו רוצים להביא כסף ליעדו אנחנו מביאים מבחן תמיכה ואנחנו עושים פיקוח משמעותי, יש כל מיני כלים שיש לרגולטור. אני שואל האם נכון במקרה הזה לדעתכם, מה שנקרא להיות אקטיביים מול התקינה, לפחות בתקינה הקיימת, אני עוד לא מדבר על הרחבה ודברים כאלה שעלו פה, אני מדבר על התקינה הקיימת. האם אנחנו צריכים להיות אקטיביים, האם המדינה צריכה להיות אקטיבית, הרגולטור צריך להיות אקטיבי מול בתי החולים, ולדאוג שהכסף יגיע ליעדו, קרי אחות?
שושי גולדברג
¶
שוב, אני אשים את זה במנעד שבו אתה כרגולטור בודק את זה תמיד ורוצה לראות שהכסף יגיע ליעדו, כי בסוף אתה נותן אותו, אתה לא נותן מיטה בלי שנתת את התקינה למיטה, ובין הגמישות הניהולית האפשרית בניהול של היחידה.
שושי גולדברג
¶
אני אומרת לך שיש פה איזשהו מנעד בין מה מידת הגמישות שאתה רוצה לתת וכמה אתה בסופו של דבר גם רוצה לראות שהתקן יגיע למקום. אין לי תשובה אחת לדבר הזה, אני רוצה להיות הוגנת ובאמת להגיד שיש לאירוע הזה שני דברים. אני יכולה להגיד שחד משמעית משרד הבריאות לא יכול לתת, או האוצר, או כל מי שלא מקצה מיטות או תקנים, לא יכול לתת מיטה ללא תקן, זה ברור. אנחנו מבינים שמפתחות התקינה הם לא ריאליים. מצד שני, המציאות היא כזאת שהצרכים, אחד קשור בשני. בגלל שהצרכים מאוד גדולים, בגלל שהאזרח שמגיע צריך עכשיו את הטיפול וצריך עכשיו לקבל את המענה, יש פה גם איזושהי מידת גמישות בניהול שנדרשת במערכת. אי אפשר, אם תבוא ותגיד שאתה עכשיו מתקן את כל מפתחות התקינה ומוציא את כל החולים מהפרוזדורים ועושה איזשהו איזון - - -
שושי גולדברג
¶
לא, בסדר, אתה גם ריאלי.
אם אנחנו נגיד שהגענו לאיזושהי נקודה מסוימת שבה אנחנו מאוד, מאוד מייצבים את המערכת וסוגרים את כל פערי התקינה הקיימים, אנחנו נמצא במקום אחר.
אורי פליישמן
¶
אדוני, אני רק רוצה להגיד, יש הבדל בין מנעד לבין זה. הצגנו את זה בשקף אולי הראשון שהיה פה. בתי חולים ממשלתיים הוסיפו 987,000 מיטות, הוסיפו בחמש שנים, ולא נוספה אחות אחת. יש מנעד של 10%, במציאות בפועל לא נוספה אפילו אחות אחת.
שאול סקיף
¶
לא, אני יודע שזו שאלה מצוינת, וזאת בדיוק הבעיה. לא ד"ר שוש גולדברג יכולה לפקח על כל מנהל בית חולים ששמים עליו חשב.
שאול סקיף
¶
לא, אני אומר את זה, אני לא מזלזל, חס וחלילה, להפך, אני מעריך אותה מאוד. אני אמרתי, אני והיא זה אותו דבר.
יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות)
¶
יש כלים אפקטיביים למשרד, אני חושב שזה - - - הפער הוא כמו שהוא מציג?
שאול סקיף
¶
בשנייה אחת. ב-2018 היינו בבית הדין לעבודה, קיבלנו נתונים של בתי החולים, לא שלנו, ועל בסיס זה הוספנו את כמות המיטות, הוספנו את כמות התקנים, והתוצאה היא שאין תוספת אמיתית של תקינה, וזאת הבעיה. זאת הבעיה, שכל 2,000 התקנים, הם לא נצבעו. אם הם היו נצבעים ונכנסים למקדם התקינה של המחלקות הפנימיות, כפי שאומרת ד"ר שוש גולדברג, ולמחלקות הכירורגיות, ולטיפולי הנמרץ, היינו במצב אחר, היינו יכולים להגיד במחלקה X צריך Y. אבל אין את זה, זה הכול ניתן פלואידי.
שושי גולדברג
¶
התוספות ניתנו בגין הקורונה, ניתנו בגין האירועים, ושוב, הן היו מאוד, מאוד מוגדרות ומסומנות ליעד ש - - -
שושי גולדברג
¶
והמקדם לא השתנה. ופה זה מה שאנחנו אומרים, שמקדמי התקינה לאורך שנים, אפשר להבין שהם בפער.
ספי סובל רויטבלט
¶
שמי ספי סובל רויטבלט, ראש אגף אחיות בכללית, חטיבת קהילה. בכל זאת פה שמענו הרבה, באמת אחרי בוקר מאוד, מאוד קשה שכולנו התבשרנו על מוות של שלושה לוחמים. אבל אני כן רוצה לציין שבסופו של דבר, אחרי כל אשפוז בבית חולים ככל שיהיה, בריאות הנפש, בית חולים כללי, בית חולים גריאטרי, האוכלוסייה נמצאת בקהילה. ובקהילה, כמו שציינו, ואני לא אחזור על חלק מהדברים, אין לנו אישורי תקינה מובנים. יש הסכמים מאוד, מאוד היסטוריים, בדיוק כמו שנעמי ציינה, משנות ה-70, ייתכן לפני כן, שלא לוקחים בחשבון את הנושא של מורכבות האוכלוסייה, את הזדקנות האוכלוסייה, את כל הנושא של שעות פתיחת המרפאות. בסופו של דבר אנחנו מדברים היום על זמינות, נגישות, רוצים להתאים את השירות שלנו לכל מקום, בכל זמן, והדברים האלה לא נלקחים בחשבון.
יחד עם זה, אני רוצה להוסיף שבאופן עקרוני גם אנחנו עובדים בקהילה בכללית ובכלל בשנתיים האחרונות תחת הסכמי ייצוב, צריך לזכור, וגם אנחנו עומדים במסגרת תקציבית. ואם אנחנו מסתכלים על הקהילה, בעיקר במחוזות הדרומיים והצפוניים שלנו, אנחנו היום נמצאים באיוש מלא על התקנים בהסכמים ההיסטוריים שיש לנו.
וצריך לזכור שכל הזמן נפתחות מרפאות חדשות ושירותים חדשים ומענים שאנחנו נותנים בקהילה. ואני חושבת שבדיוק כמו ששאול ציין כאן, מאוד, מאוד חשוב להגיע לשולחן ולדון על כל הנושאים האלה. התהליכים שקיימים היום בקהילה נעשו רבים ומגוונים, בדומה לבתי חולים. מכוני גסטרו יש בקהילה, תקינה במכוני גסטרו בבתי חולים לא קיימת ובקהילה בטח ובטח שלא קיימת. מכונים אונקולוגיים יש בקהילה, לא קיימת תקינה לא בבתי חולים ולא בקהילה. כל הנושא של מרפאות נוספות, מרחבים, ובכלל יחידות מיוחדות, הנושא של אשפוזי בית, כל הנושא של מהקורונה, אנחנו יודעים, החולים אוהבים את זה, המשפחות אוהבות את זה, אנחנו נותנים מענה, הרחבנו את כל השירותים ביחידות לטיפולי בית. הנושא של שיקום היום עולה מאוד בקהילה.
ואני עוד אוסיף ואומר שגם הנושא של מומחיות הוא קריטי מבחינתנו. יש לנו היום מומחיות קליניות בקהילה שיכולות ונותנות מענה במקום רופאים באזורים מרוחקים שאנחנו יודעים איך לתת את המענה. ואני חושבת שחובה לדבר על כל הנושא של תקינה תוספתית בחלק של המומחיות, זה תחום שפורץ דרך, תחום משמעותי וקריטי, ואנחנו פה כדי לתת את המענה לאוכלוסייה שהולכת וגדלה, מזדקנת ופרוסה בכל רחבי הארץ. תודה על הדיון הזה מבחינתי.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
תודה לכם, לאחים ולאחיות, שאתם פשוט מוסרים את נפשכם ובאהבה מטפלים בכל אחד מאיתנו, בהורים שלנו, בילדים שלנו, באמת תודה רבה. לקיים את האירוע הזה, החלטתי רק כדי להוקיר ולנסות לשנות את המצב ולהקל עליכם. באמת תודה רבה, בהערכה רבה מכל הלב. ואני רוצה להודות בשם הוועדה לכל המשתתפים שהגיעו לדיון, גם ליושב ראש הוועדה, תודה למנהלת הוועדה, לכל הצוות.
הוועדה מבקשת לקבל נתונים על תקינת האחיות בכל בתי החולים לאשפוז כללי, אם התקינה בכל בית חולים עומדת במפתח התקינה, לציין מה התקינה והאם זה עומד במפתח, כמה מהתקנים מאוישים, וכמה תקנים נוספים דרושים לכל בית חולים.
הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות ומשרד האוצר לקבוע מפתח תקינה מעודכן ומתוקצב למקצוע האחיות באשפוז ובבריאות הציבור יחד עם הסתדרות האחים והאחיות, כך שישקף גם את גידול האוכלוסייה וההזדקנות. כמו כן, הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לוודא שעם הוספת מיטות אשפוז יתווספו כל תקני האחיות בהתאם.
בנוסף, הוועדה מבקשת להוסיף תקני אחיות במרפאות בקהילה, בין היתר לטובת יחידות המשך טיפול בבתי המטופלים. הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לפעול להגדלת שיעור האחיות המועסקות במחוזות דרום וירושלים, לפעול להחזרת מודל האחיות בריאות התלמיד לבתי הספר ולתקצב אותו בהתאם.
אנחנו מבקשים לזרז את הסדרת המקצוע האחיות בחקיקה ראשית, זה למשרד. והוועדה מבקשת לקבל את התייחסות משרד הבריאות ומשרד האוצר להחלטות הוועדה בתוך חודש. אנחנו נמשיך לעקוב אחר הנושא, ושוב, תודה רבה לכולם.
שאול סקיף
¶
אני רוצה להודות לך, חברת הכנסת טטיאנה, מכל ליבי, על ההיענות, על המסקנות. ולחבר הכנסת יונתן משריקי שהוא יושב ראש הוועדה והוא מקדם אותנו הרבה מאוד פעמים בדברים אחרים שאנחנו צריכים כל השנה. יש לנו אוזן קשבת פה, אני מקווה מאוד שאכן אנחנו הולכים לדרך שתביא הרבה יותר טוב לאזרחי מדינת ישראל ולאחים והאחיות בישראל.
היו"ר טטיאנה מזרסקי
¶
יופי, תודה רבה. אני רוצה להזכיר לכם שבשעה 14:00 באודיטוריום של הכנסת יתקיים אירוע חגיגי שמציין את יום האחות הבין-לאומי, בשעה 14:00 ניפגש שם. בינתיים אתם יכולים ליהנות גם, לעשות סיור בכנסת ולאכול. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:20.