פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



46
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
26/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 145
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שני, כ"ח באייר התשפ"ה (26 במאי 2025), שעה 10:31

הצעה לדיון מהיר בנושא" "שיעורי השיבה הנמוכים של תושבים מפונים לצפון הארץ", של חה"כ מירב בן ארי, חה"כ צביקה פוגל, חה"כ אורית פרקש הכהן, חה"כ סימון מושיאשווילי וחה"כ אפרת רייטן מרום

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
טטיאנה מזרסקי

מירב בן ארי
אורית פרקש הכהן
אפרת רייטן מרום

עינב פרץ - רואת חשבון, ממונה מחוז צפון ופרויקטור לשיקום הצפון לשעבר, משרד הפנים

שירה גרשון - רפרנטית פנים, אגף תקציבים, משרד האוצר

נסי אנג'ל כ"ץ - ראש מנהל קו העימות בצפון ומשימות מיוחדות, משרד הבינוי והשיכון

חיים גבאי - מפקח חינוך ממ"ד מחוז צפון, משרד החינוך

יניב חן - מנהל ענף אזורי, משרד החקלאות וביטחון המזון

עידן פלדמן - עוזר מחקר באגף אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה והתעשייה

מיכל ארז - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ענבר בזק - חכ"ל, מנהלת החברה הכלכלית גליל עליון

ולדימיר סימון - מנהל אגף בכיר פרויקטים, מת"ת

אילן פרידמן - מקדם מדיניות, פורום ארלוזורוב

תמי סמיש נמליך - עו"ס MSW, מיזם בואו

בקי כהן קשת - הפורום למאבק בעוני

ישראל ליבוביץ - תושב שלומי

עקיבא לב - תושב קרית ביאליק

יואב אנגל - אבא של אופיר החטוף ששב הביתה

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר החטוף ששב הביתה

ד"ר חנה קטן - אמהות הלוחמים

עודד בשן - פרויקטור השיבה הביתה, מועצה אזורית מטה אשר

קובי שמואל - מנהל אגף חברה וקהילה, תנועת המושבים

אמל ביבאר

רינת בן מוחה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות



הצעה לדיון מהיר בנושא" "שיעורי השיבה הנמוכים של תושבים מפונים לצפון הארץ", של ח"כ מירב בן ארי, צביקה פוגל, אורית פרקש הכהן, אפרת רייטן מרום, סימון מושיאשוילי (מס' 437).

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל. היום ה-6 במאי 2025, כ"ח באייר התשפ"ה, יום ירושלים, אבל עדיין 58 חטופות וחטופים נמצאים במנהרות החמאס כבר 598 ימים מאז המלחמה ועדיין חמאס שולט ברצועת עזה.

הדיון הזה הוא דיון מהיר שביקשו חברת הכנסת מירב בן ארי, חבר הכנסת צביקה פוגל, אורית פרקש הכהן, חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, וחברת הכנסת אפרת רייטן מרום בנושא שיעורי השיבה הנמוכים של תושבים מפונים לצפון הארץ.

אני רק אספר לכם שהוועדה קיימה אתמול ישיבה בעיריית קריית שמונה ביחד עם ראש המועצה של מטולה, הנתונים רחוקים, מה שנקרא לא נותנים סיבה לשיר – אם מישהו רוצה לשיר היום ביום ירושלים, אז הנתונים שם לא נותנים סיבה לשיר ויש באמת משבר גדול מאוד. גם בגלל הנתונים של מה שהממשלה בסוף נתנה, אם נתנו לעיריית קריית שמונה תקציב כדי לפתוח את 1 במרץ של 60 מיליון שקלים ואמרו: הנה, הוא פותח, הוא מסודר. זה היה בעצם רק רבע ממה שהוא היה צריך בשביל החירום, בשביל ליישר את המצב. המצב שם רחוק מלהיות מצב שבו אפשר להחזיר את התושבים ולכן זה באמת קטסטרופה.

אני אתן למציעים לפני שניתן גם למרכז המחקר והמידע, אבל יש פה משפחות חטופים.

אני חושב שאני לבד.

אתה לא לבד, אנחנו איתך.

שמי יואב אנגל, אני אבא של אופיר. אופיר נחטף מבית חברתו יובל, ביחד עם אבא שלה, יוסי שרעבי. האמת היא שהיום הגעתי קצת לדבר – אני בא לפה הרבה ומדברים בכללי – באופן יותר פרטני לחברי הכנסת, קואליציה, אופוזיציה. בשבוע האחרון פשוט התחלתי להבין או שההרגשה היא שפשוט מכבסים אותנו במילים, ובאתי להגיד לפחות מעדות ראשונה של אבא של חטוף, דרכו.

סליחה, לא הבנתי מה זאת אומרת מחפשים אותנו במילים?

מכבסים, מכבסת מילים. הכול הפך להיות מכבסת מילים. אולי זאת הבעיה, אולי צריך להוציא את הכביסה ולתלות אותה ולסדר אותה כמו שצריך בארון. כמובן שחשוב ביותר דבר ראשון ש-58 חטופים עדיין שם אחרי 598 ימים. כולם רוצים שהם יהיו פה, אני לא חושב שיש לא בקואליציה ולא באופוזיציה ולא סביב השולחן, ולא מישהו בעם, שלא רוצה שהם יהיו פה. באמת אני שואל את עצמי איך יכול להיות שהם לא פה עדיין אחרי 600 ימים כמעט? איך זה יכול להיות?

יוסי נהרג מהפגזה של צה"ל אחרי 98 ימים. יוסי ישב עם אופיר 53 ימים בשבי, כשאופיר חזר יוסי היה במצב, יחסית לבן אדם שיושב ולא אוכל ולא שותה, יחסית, במצב טוב. ואחרי 98 ימים הודיעו למשפחה הגורמים הרשמיים שיוסי נהרג כתוצאה מהפגזה של צה"ל. ואני שואל עדיין איך מכבסים אותנו במילים שלחץ צבאי שומר על החטופים? מה יגידו לנירה? מה יגידו ליובל? לאופיר? לאורן? לבנות שלו? איך זה בדיוק שמר עליו, כל הלחץ הצבאי? ואני לא שומע אנשים רגע מתעמקים ושואלים: איך זה יכול להיות?

אגב, כמוהו יש עוד 40, בסך הכול 41 חטופים נהרגו בזמן השבי בצורה כזאת או אחרת. כאילו, מתי הוא יחזור למשפחה? מי ייקח אחריות על זה שהוא נהרג ועל נסיבת גרימת המוות? מה יהיה רשום בכלל בתעודת הפטירה שלו, אם תהיה?

כל הזמן מדברים. בכלל השבוע שמענו את ראש הממשלה עולה ואומר שהכסף לא מימן את הכוח הצבאי של חמאס ושהם הגיעו עם כפכפים. יש לי כל מיני ישיבות פרטיות עם משפחה שנהיה באמת קצת אולי הומור שחור בשביל להקליל, אבל מול כל המדינה באמת יש מישהו בממשלה מימין או משמאל – זה לא משנה, אני לא באתי לדבר פוליטיקה – שחושב שהם באמת הגיעו עם כפכפים?

לא.

אז מה, הוא מכבס אותנו?

כן.

אז למה לא אומרים? זה פוגע, זה קשה לנו להשתקם גם ככה. הוא באמת מאמין שהם הגיעו רק עם קלצ'ניקובים?

לא.

אז למה לא אומרים? למה לא שומעים? ואני אגיד לכם.

כי הכול מנרמלים. הוא אומר כפכפים.

מכבסת מילים. ובאמת גם באתי לשאול אנשים שפה לא יושבים חברי כנסת, אבל עוד פעם אני לא... התשובה שלהם כנראה הייתה שהם גם מאמינים לו ושהם גם חושבים ככה ושהוא כאילו צודק. אז באתי לספר להם תכלס שאופיר מספר מעדות ראשונה – גם אני לא הייתי שם – שהוא נחטף מהמיטה שלו והגיעו מחבלים עם מדים קומפלט, עם וסטים, נעליים שחורות גבוהות לא כפכפים – ראה בעיניים שלו נעליים שחורות גבוהות – מטול RPG, הגיעו עם מטענים, מקלעים, מכשירי קשר, העבירו קשר, ידעו בדיוק לאן לקחת אותם, עם תצ"אות, עם מפות. כפכפים הוא לא ראה. שאלתי אותו גם אחרי והוא גם בא ואמר לי: איזה כפכפים? על איזה כפכפים הוא מדבר?

החטופים נחטפו עם כפכפים.

החטופים – חלקם. עכשיו אני אגיד לכם יותר מזה, אמרתי וואלה הגיע ראש הממשלה, אומר, יכול להיות, אמרתי אני כבר לפני 3-4 חודשים שהולכים למחנה במרכז הארץ והולכים לראות מה הביאו מעזה, כנראה ערמת כפכפים. דיברנו עם עידן, הבחור עם הקוקו, הזמין אותנו ובאנו לראות. תקשיבו, אתם לא מאמינים, מי שלא היה שם כדאי לו לנסוע. אני גם יוצא יחידה מובחרת, גם אמנתי, גם בקשר, מכיר נשקיות, מכיר אמל"ח, דבר כזה באמת לא ראיתי בהרבה מקומות – תתי מקלע עם כוונות חבל על הזמן, תרמיות, לא תרמיות, הכול, מה שאתם רוצים. טילים, כוונות, מטענים, בשלל סוגי הפעלה. תאמינו לי הייתי בנושא הזה וחלקם לימדו אותי דברים חדשים. כל מיני הפעלות מתוחכמות. באמת, שאפו עליהם.

טנדרים מזוודים, מערכות הטעיה, חבל על הזמן. אתם יודעים, היו להם שם מזוודות עם תינוקות דמה שעושים קולות של תינוק שמחביאים בשביל שהחיילים יגיעו. ציוד צלילה שחבל לכם על הזמן, מערכות סגורות, באמת. אחי נפל בשייטת לפני 28 שנים, אני מכיר גם משם קצת ציוד וזה לא מבייש. ועוד ועוד, אני לא אפרט פה הכול כי קצרים בזמן. והכול, תאמינו לי, לא בדוגמאות, בערמות, במאות. והוא אמר לי גם שפה זו רק הצגה לאנשים שבאים לראות ויש גם אלפים במחסנים אחרים. מה לא ראינו שם? כפכפים. לא היו.

אופיר שרד וחזר אלינו אחרי 54 ימים. מה היה לו על הרגל? כפכפים. לא הבאתי אותם. פחדתי שלא יתנו לי להיכנס שלא יכניסו אותם לפה למשכן, לא ידעתי אם מותר או אסור. לא משנה.

חבל, היית מביא.

לא משנה, רציתי להראות אותם, אבל אישתי רק שמעה את זה.

אחד מחברי הכנסת היו מביאים לך.

היא רק שמעה שאני רוצה להביא את זה, היא בכלל רצתה להשאיר את זה בחצרים. אמרתי לה: לטעמי אולי נצטרך את זה פעם. לא האמנתי למה. פתאום אמרתי לה אחרי הנאום הזה ששמעתי כפכפים: שרון צריך את הכפכפים. רק שמעה את הכפכפים רצתה למות.

אני חייבת להגיד לך משהו על כפכפים. אתה יודע שבמסלול שעושים לדיפלומטים שהיו מגיעים לניר עוז, שליוויתי פעם, יש על המסלול של ניר עוז כפכפים שהשאירו – זוכרת את זה? – שיראו שמהבריחה הם אפילו לא יכלו לקחת את הכפכפים בלילה שבאו לחלץ, אז שם יש כפכפים שהשאירו כאנדרטה – שאני לא רוצה להגיד לכם מה זה מזכיר כאן – אני זוכרת שהלכתי עם אותה דיפלומטית והיא הסבירה לו.

בבודפשט על הדנובה.

אתה אמרת, לך מותר.

ואז אני אומר לעצמי, מה באתי עם כל הסיפור של הכפכפים? דבר ראשון באמת ראיתי אני במו עיניי, שאם מישהו עדיין חושב שרק עם כפכפים וקלצ'ניקוב, אני אומר לכם, לא סעו – דברו עם עידן, הוא ייקח אותכם לסיבוב, יש שם עוד הרבה דברים. ואז אני שואל את עצמי: עם כל הכבוד ובאמת יש כבוד, למה הוא אומר את זה? למה הוא אומר את זה? לא בשיחה סגורה איתי, צחוקים של החבר'ה לפעמים. אומר מול כל העולם, כל המדינה במסיבת עיתונאים רשמית שהגיעו עם כפכפים, כסף לא מימן אותם. למה? כאילו יש פה מכבסת מילים שמנסים לערבב אותנו.

זו לא מכבסה, זה שקר.

זה שקר, אל תקרא לזה מכבסה. אתה נותן לו גרייס שאתה אומר שזו מכבסה.

מהצד השני יש חברי כנסת – ועוד פעם, לא רוצה להיות פוליטי לכל הצדדים – דברו יותר, בואו ננסה להבין למה הוא אומר את זה? בואו ננסה להבין מה כל מכבסת המילים? זה הכול על הראש של החטופים ששם ועל המשפחות של השבים. ואז אני שואל את עצמי ואומר לאופיר: תשמע לי, כנראה בצד השני יש את שטופי המוח, זה לא אנחנו. שגם את זה אני לא מבין איך אומרים ומילא אומרים, אבל למה אומרים? למה? עם כל הכבוד, אני לא מאלה שבא ואומר מילים קשות על אנשים, אבל באמת למה להגיד?

אנחנו שנה ושבעה חודשים בשיקום ומנסים קצת ככל יכולתנו, ובא מישהו ובאמירה אחת ומוריד לנו את כל העבודה. למה ילדים, למה נערים, למה חבר'ה צעירים צריכים ללכת להרגיש – הם יודעים שהם לא – שלפחות אנשים חושבים ואנשים נבחרי ציבור, שהם שטופי מוח? למה? מה זה נותן? אני לא מצליח להגיד.

אחרי הכול אני רוצה להגיד לכולם, בסוף, הם נחטפו ונרצחו במשמרת של הממשלה הזאת וזה תמיד יהיה וזה יהיה לתמיד. ו-41 אנשים נהרגו במשמרת של הממשלה הזאת שזה יהיה לתמיד. ובאמת, עם כל הכבוד אנחנו מבקשים ובשביל זה אנחנו באים לפה, שזה באחריותם לדאוג להביא את כולם, עד האחרון, כמה שיותר מהר, כמה שיותר חיים, כי במהלך הזמן כאלה לא שורדים שם. ושיהיה ברור להם שזו חובתם וזו אחריותם. ואנחנו צריכים לעבוד כולנו קצת יותר קשה. תודה.

תודה רבה. חנה קטן ביקשה לדבר? יצאה.

אני קודם כול אגיד מילה. היום יום ירושלים, אני רוצה לעשות תיקון עוול היסטורי שהראשונים שנכנסו לכותל, שכבשו את הכותל, הייתה פלוגה ד' בגדוד 163 בחטיבה 16, בראשותו של המ"פ אלי קידר. אני הצטרפתי לפלוגה הזאת שבועיים אחרי המלחמה, הצנחנים הגיעו אחר כך. פשוט תיקון היסטורי ומי שלא ידע – שידע.

ואז הגעת שבועיים מאוחר מידי.

אני הייתי ברמת רחל בכיתת כוננות כדי לשמור שלא יפלשו מצור באהר. היינו שבעה חבר'ה.

יפה.

ועכשיו לימינו אלה. 598 ימים, עוד שבוע עבר ונראה שמצבם של 58 החטופים והחטופות מיום השואה של ה-7 באוקטובר נהיה יותר ויותר גרוע. מי יודע כמה מהם עדיין בחיים? ומי יודע אם אי פעם נוכל להביא את המתים לקבורה במדינה שלנו?

האמירות שנזרקו השבוע על ידי המפקיר הלאומי כמו: הם תקפו אותנו עם כפכפים וקלצ'ניקובים וטנדרים, זה עולה פרוטות, וזאת בהקשר להתקפה על עין השלושה שבה מעולם לא ביקר.

הניסיון למנות בניגוד לחוק ראש שב"כ שמתייחס לנושא באומרו: אני נגד עסקאות חטופים, זוהי מלחמת נצח. אי הסכמה לקבל את הצעת החמאס לשחרור כל החטופים והחטופות במכה אחת ולהפסיק את המלחמה אלא לנסות להחזיר רק כמה חטופים ולנסות להמשיך את הלחימה בארגון הקיקיוני שהוא בנה עם אנשי לשכתו שמומנו על ידי קטאר – זה לא יהודי ולא אנושי. ההסכמה להצעת החמאס וניסיון להשיג את השבת כל החטופים והחטופות הייתה מאחדת את העם ברצון שקודם כול להחזיר את כולם.

חברי הכנסת, כל זה השבוע. האם אתם לא רואים את מה שכל עם ישראל רואה? האם אתם לא ערים לרוב הגורף בקרב האזרחים 84% שתומך חד משמעית בהחזרת כל החטופים ואחר כך נראה מה יהיה.

היום, 598 ימים למלחמת חרבות ברזל הושווה מספר הימים של אלו של מלחמה השחרור, העצמאות, הקוממיות, כל אחד על פי ראות עיניו. ממחר תחשב מלחמת חרבות ברזל למלחמה הארוכה בתולדות המדינה. ונגד מי? הרגנו אלפים, השמדנו תשתיות, חודשים רבים שמספרים לנו שאוטוטו החמאס מורתע, מחוסל, ולא כך במציאות. כמה חיילים עוד יאבדו את חייהם או ייפצעו בגוף ובנפש כדי לרצות את מאווייו של המפקיר הלאומי שמהשבוע הראשון למלחמה לא רצה לקבל את עצת המומחים כמו עורך דין אורי סלונים להגיע לעסקת החזרת כל החטופים מיד ובמכה אחת? באותו הזמן הייתה ידינו על העליונה וגם בהבנה והאהדה של העולם.

ומה עכשיו? אוי לספר בחו"ל שאני מישראל. אוי לחייל שרוצה לצאת לטייל בעולם אם יתגלה שהשתתף במלחמה. אין במדינה שלי מערכת הסברה שעומדת מול ההתקפות הקשות של החמאס וחבריהם ברחבי העולם. רק השבוע פורסם בעוללם בכותרות ראשיות האירוע הקשה של הריגת תשעת ילדי זוג רופאים בחאן יונס. לא ראינו תגובה שתנסה להסביר לעולם איך דברים כאלה קורים.

אני, בן להורים ניצולי שואה – אבי שרד שנתיים וחצי את אושוויץ וגולשאו ונמלט מצעדת המוות אחרי 3.5 חודשי צעדה. הוריי שעלו כחלוצים להגשים חלום להקים מדינה יהודית ציונית בארץ ישראל מיד עם סיום המלחמה ההיא ב-1946 – מואשם בכל פינה בחו"ל כשותף לרצח עם, אני. האם נראה לכם הגיוני, חברי הכנסת? מתי סופסוף תקומו, חברי הקואליציה, ותבינו לאן אנחנו כמדינה יהודית וכחברה ערכית מדרדרים? האם לא ראוי שכל ועדה בכנסת – במקום הנושאים החשובים פחות בהם אתם מעבירים את זמנכם – תדון בדרכים להחזרת החטופים והחטופות כנושא בחשיבות עליונה למען חיזוקה של החברה על פני התפוררותה?

כנראה חזרת התושבים לצפון לא מעניינת את תושבי הקואליציה כי הם לא פה, יש פה רק חברי אופוזיציה. זה גם לא מספיק חשוב.

אבל זה רגיל, מתי ראיתם מהאופוזיציה שאצל פורר יושבים חברי קואליציה?

לא, זה לא מעניין הנושא של הגליל והעוטף.

תודה ג'וחא. לפני שנעבור לדיון וגם בהתייחס לדברים שאתם אמרתם.

אם אתם לא הבנתם, זה הבן שלי.

כן, הבנו. מי זה האח שנהרג בשייטת?

יאיר.

יאיר מה?

יאיר אנגל.

באסון של השייטת?

לא. זה קרה לפני.

אה.

בהתייחס לדברים שלכם וגם בהתייחס ליום ירושלים והתקופה שאנחנו נמצאים בה אחרי 598 ימים ואיזשהו ויכוח שנראה די מטופש כשאתה מסתכל על הוויכוח פה בתוך העם והמלחמה, כאילו, מה השאלה בכלל? מישהו מצליח איכשהו לייצר את השסע הזה כאילו באמת יש מחלוקת האם להחזיר או לא להחזיר את החטופים? זו בכלל לא שאלה.

פרשת השבוע הייתה פרשת בהר בחוקותי, ובפרשת השבוע יש פסוק "ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה". נשאלת פה השאלה, אם חמישה מאה אז מאה צריך להיות 2,000, איך מאה נהיה רבבה? הרי אם אני מכפיל חמש ב-20, אני מכפיל את המאה ב-20? אומר רש"י: "וכי כך הוא החשבון, הלוא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו? – אלא לא דומה מעטין העושים את התורה למרובין העושים את התורה".

אני רוצה לומר שהאחדות של עם ישראל היא אולי המפתח דווקא בימים האלה שאנחנו נמצאים בהם. ואני אומר את זה ביום ירושלים כי שואלים מה קרה ב-1967 העיר שחוברה לה יחדיו. מה זה חוברה לה יחדיו? אני לא הייתי ב-1967, זה היה 10 שנים לפני שנולדתי, אתה היית.

הייתי במילואים.

אז אתה יכול לתאר את התחושה שהייתה ערב מלחמת ששת הימים שהאחרון יסגור את האור. והיה מין אחדות גורל, חשבנו שאנחנו הולכים כצאן לטבח עוד מעט והייתה איזושהי אחדות גורל, הייתה אחדות, ודווקא מהאחדות הזאת הצלחנו לחבר את ירושלים בזמן קצר על אותו משקל.

אז אני מקווה שביום הזה מתוך הניסיון – צר לי לומר את זה – בהנהגה, לפצל את העם ואת הציבור, שידעו בעניין הזה להתאחד.

אמן, הלוואי.

אני יכולה גם לדבר? נרשמתי אימהות ללוחמים, שתי דקות?

את שקראתי בשמך.

זה משפחות חטופים ומתחילים את הדיון.

אם זה שתי דקות, כן.

מירב, יש לי שישה לוחמים, מותר לי לדבר.

בבקשה, קיבלת את זמנך.

אין בעיה, אבל יש דיון חשוב. תאמיני לי שזה מעניין גם אותך.

מירב, בסדר, קיבלת את זמנך. בבקשה, חנה.

קדימה.

קודם כול דיברת מאוד יפה ובדיוק על זה אני רוצה לומר. אנחנו ביום ירושלים, עיר שחוברה לה יחדיו, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, ברוח הזה הלוחמים שלנו יוצאים למלחמה, בדיוק מהרוח הזאת, זה החלב שהם ינקו מהאימהות שלהם, ובגלל שמבינים שזו מלחמה על ירושלים כמו שהחמאס מבין שזו מלחמה על אל אקצה, יש להם את הרוח להמשיך להילחם בסיבוב הרביעי, החמישי והשישי.

אני חוזרת על זה שוב ושוב. כי יש לנו, לאימהות ללוחמים ולי באופן אישי עכשיו שישה לוחמים. זה קשה, אנחנו לא ישנים בלילה, אנחנו חוששים להם, חוששים לחטופים, חוששים לפצועים, כואבים את המשפחות השכולות, יש המון כאב אבל אנחנו חייבים להיות מאוחדים במטרה. א' להשיב את כל החטופים בפעימה אחת. ב' לנצח את החמאס כדי שזה לא יקרה שוב ולהכריע אותם ולמנוע מהם את הסיוע הלא הומניטרי ולשמור על חיי החיילים שלנו ולדאוג שכל עם ישראל יתאחד במשימה הזאת. זאת מצווה, זו זכות להיות חלק מהמלחמה הזאת.

זה בכלל לא שיח על חובות, זה שיח על זכויות ואני, כאישה שומרת מצוות מתפלאת על ציבור גדול שלא מבין את הדבר הזה, שזה מה שהתורה שלנו מבקשת, זו מלחמת מצווה וכולנו צריכים להיות שם.

איפה לומדי התורה אם זו מלחמת תורה? יאללה בואו נעבור לדיון, באמת.

פדיון שבויים באה קודם, לפני מלחמה תורה.

אני לא הפרעתי לך, אל תפריעי לי גם אם זה לא מוצא חן בעיניך, יש פה דמוקרטיה. יש פה אנשים שלא יודעים מה זה דמוקרטיה.

דיברת כבר, אמרה את מה שהיא רוצה. אל תדאגי, אני יודעת מצוין מה היא דמוקרטיה.

תודה רבה על דברייך החשובים. מירב בן ארי, ראשונת המציעים, בבקשה.

תודה רבה למשפחת אנגל לפני הכול, וטוב שאתם ממשיכים להגיע לכאן. ובכל פעם אתה גם מספר משהו אחר, ג'וחא.

ממש לא טוב שאנחנו ממשיכים להגיע.

ברור שהיינו רוצים שלא.

אנחנו נשמח לא להגיע.

ברור. אבל אני אומרת שכל עוד המצב נמשך, הקול שלכם חשוב.

אין לנו ברירה.

נכון, ואנחנו איתכם, והמלחמה הזאת צריכה להסתיים היום ושכל החטופים יחזרו הביתה.

אתמול.

אתמול, ועם כל הכבוד אם זה בשם התורה, נשמח גם לראות את לומדי התורה, אבל זה דיון אחר.

אני רוצה להתמקד בדיון, תודה רבה פורר, על הדיון הזה. גם אתמול היית בקרית שמונה, אתה חזק מאוד בנושא הזה. אני אגיד כמה נקודות. תודה כמובן לכל המצטרפים, בעיקר המצטרפות אפרת ואורית, יש גם את סימון מושיאשוילי וצביקה פוגל, זה טוב שחברי הקואליציה מצטרפים, ככה מאשרים לנו דיונים מהירים. אבל אנחנו ניקח את זה מכאן, כמו שאומרים.

הייתה כתבה מרתקת, בעיניי, של מירב ארלוזורוב בדה-מרקר שחשפה את המצב. מה שבעיניי הכי מוזר – ושמעתי היום את פרידמן מדבר בגלי צה"ל, אני לא יודעת אם שמעת אותו, הוא הרי אחראי על תקומה בדרום ושמעתי אותו היום בגל"צ, ומדהים אותי שבדרום, כשרעש הפיצוצים ודבי ביטון מספרת לנו כל הזמן מה קורה והפיצוצים והמלחמה בעיצומה, וכמו ששמעתם יש כאלו שקוראים לה מלחמה מצווה, אני פחות התחברתי לקונספט, אבל יש מלחמה בדרום.

אגב, במלחמת מצווה גם חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה.

נכון, שם זה כן. היא בהחלט הבנים שלה משרתים. אבל דעתנו על המלחמה ידועה, אנחנו גם אומרים אותה תמיד. אבל מה שמעניין אותי זה איך שבמקום שעדיין יש בו, קודם כול החטופים, והמלחמה בעיצומה? אני נסעתי בשדרות וראיתי עיר שוקקת. ישבתי בבית קפה אחרי צוהריים עם החבר'ה שלנו, וראיתי מקום חי. ולעומת זאת נסעתי לקריית שמונה – אני לא מדברת על מטולה שצריך לבוא ולהבין לאן זה הולך, אנחנו תכף נדבר על מטולה, אבל נשאיר את זה – העובדה ששם... ושלא נדבר על הטיפול הרגשי של תושבי הדרום הרבה יותר מורכב כי בסוף הם עברו את אותו טבח של ה-7 באוקטובר ולמרות זאת, שם יש התאוששות. ושיעור השיבה לדרום הוא כמעט 92% ובצפון 62%.

תראי, אני חושבת שזו לא רק המדינה, ואני אגיד לך עינב, אני חושבת שיש אחריות חד משמעית למנהיגות מקומית. כשראש עיר הולך לבג"ץ ונאבק שהתושבים שלו לא יחזרו – זו גם בעיה. אבל מצד שני אני בטוחה שכל ראש רשות רוצה שהתושבים שלו יהיו כי זה מאוד עצוב לראות את העיר שלך ככה.

אילו כלים נותנים לראש הרשות? אילו מרכזי תעסוקה? מה יגרום היום לזוג צעיר עם ילדים לחזור לצפון? אני לא יודעת. אני יודעת שבכיתה של הבת שלי יש זוג מהגושרים עם שני ילדים, חלום חייהם היה לגור, בנו בית מקסים בהגושרים, והיא אמרה לי: אין שום סיכוי שאני חוזרת לגדל את הילדים שלי. מה צריך לעשות?

מילה אחרונה כי כולם יגידו כאן דברים חכמים. 20% שיבה במטולה, 37% מעיין ברוך – איזה מקומות קסומים – מנרה אין שום סיכוי כי זה שיקום עקיף, 20% בשתולה, אממה, בשלומי את יודעת למה? 93%. מה קורה שם בשלומי?

מנהיגות.

יפה, אני מניחה שאת תדברי על זה. את יודעת, בסוף אמרתי לך, את שמעת את דבריי, מה לתת לו. ורק מילה אחת אחרונה – מה התוכניות? כי הבנתי שיש תוכנית לעסקים שתקועה בגלל הסיפור בתפן.

כפר ורדים.

כן, אותו מקום.

חשוב לי להגיד, מירב, ששלומי לא נפגעה קרוב אפילו לאיך שנפגעה מטולה ואיך שנפגעה קריית שמונה, שעדיין חלקה הרוסה. זאת אומרת אם את צריכה לגדל את הילדים שלך במקום שיש גני שעשועים מחובללים כי הם עדיין מסוכנים לציבור ואסור בכלל לגשת אליהם.

יש לזה משמעויות.

זה ממש לא נכון, אני כתושב שלומי גר 200 מטרים מחומת הגבול, שלומי לא נפגעה הרבה פיזית, אבל פגיעות ההדף.

אני לא אומר שלא היו, אבל היא לא נפגעה כמו מטולה, מה לעשות.

לא כמו מטולה, אבל היא גם נפגעה.

חלילה, לא מוריד מהפגיעה של תושבי שלומי ומהאומץ שלהם שהם נמצאים איפה שהם חיים, אין שאלה בכלל. אבל הפגיעה לא דומה. יש נזק תשתיות עצום בקרית שמונה ובמטולה בהיקפים שעדיין לא תוקנו.

נכון, אז רק לסכם בזה. אם יש כזו פגיעה – כמה זמן עוד? שנה וחצי? אני יכולה להגיד לך על אנשים שבנו בית בשנה וחצי. רוב הבתים בכלל לא בכיוון.

תודה. חברת הכנסת, אני אלך לפי הסדר של המציעות, אורית פרקש ואחריה אפרת.

תודה רבה ליושב-הראש, תודה רבה על היוזמה החשובה הזאת ועל הדיון החשוב הזה. אני לא אוסיף הרבה על מה שנאמר מבחינת הנתונים, אבל אני רוצה להבין למה דיון כזה כמו הרבה מאוד דיונים בימי המלחמה מתקיים פה ולא מתקיים בממשלה? איפה הממשלה שתהיה על האירוע הזה ושתשאל את השאלות האלה? ושתתפקד? ושתבין שאסור לנו להרשות לעצמנו שהצפון יהיה כמו העוטף.

אחרי ה-7 באוקטובר אנחנו מבינים את המשמעות האסטרטגית של העובדה שאזורי הגבול, גם בצפון וגם בדרום מיושבים. והעובדה שיש ראש עיר כזה או ראש רשות מקומית אחרת לא מסביר בעצם את הכישלון הבסיסי, ואת זה שהתושבים לא מרגישים תחושת ביטחון לחזור לבתיהם ושגם השיקום לא נעשה בצורה מיטבית ובצורה מהירה.

לכן אני לא אחזור על הנתונים, הנתונים מצערים. 61%, אנחנו לא רואים תוכנית מדויקת שיושבת על העסקים, וזה לא פלא. אני נמצאת פה ואני חיה כמו כולם כי הממשלה הזאת מתעסקת בכל הדברים הלא נכונים, היא מתעסקת בפטור מגיוס, היא מתעסקת במשברים החרדיים, היא מתעסקת בלרסק את מערכת המשפט, היא מתעסקת בלרסק את השב"כ. היא לא מתעסקת ביחסי החוץ של מדינת ישראל שקורסים לנגד עינינו, היא בזבזה אשראי בינלאומי מטורף ואנחנו הופכים למדינה מבודדת, אז מה הפלא שגם בנושא הזה לא עוסקים?

לכן אני חושבת שלצד הנתונים המאוד חשובים שציינה כאן חברת הכנסת מירב בן ארי, אני רוצה שמהוועדה הזאת אנחנו גם נקבל תשובות בעיקר מן הממשלה, מה עושה הממשלה כדי לוודא שהחזרה תתבצע? איזה תוכנית פרטנית יש ביטחונית, חברתית וכלכלית? מהם היעדים? אתה היית שר, אני הייתי שרה, היינו שרים ביחד באותה ממשלה, עשינו תוכניות עם יעדים ותאריכים. מה היעדים פה? מה היעדים הכמותיים? עד איזה תאריך אמורים בכל ישוב לחזור ובאיזה שיעור?

ובפרטנית, מהי התוכנית הממשלתית בנוגע לעסקים לצפון? אנחנו בוועדת כספים אישרנו תוכנית לעסקים קטנים לצפון, אני אשמח שגם נבדוק איפה הדברים האלה פה עומדים? איך משיבים את האמון, מחזירים את הצעירים ואת התושבים? תודה.

תודה, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום.

תודה רבה אדוני היו"ר. אני קודם כול אתחיל בזה שהיום ה-598 ימים מאז תחילת המלחמה, 58 חטופים עדיין בשבי עזה, ואני שומעת הבוקר על המתווה שמדברים עליו היום, שוב הארכת המלחמה לריק ולחינם. מדברים על מתווה של השבה חלקית בלבד 10 חטופים בלבד והשארתם של האחרים עדיין בשבי החמאס, לרבות 70 ימים של הפסקת אש, הארכת מלחמה משיקולים הזויים לא נורמליים ואישיים של הממשלה הזאת שמשחקת רק על זמן שלחטופים אין. אני מאוד מקווה שכמו ששמענו גם בימים האחרונים, הנשיא טראמפ יחליט ויבצע את מה שהוא כבר אומר בחדרים סגורים – לסיים את המלחמה ולהחזיר את כל החטופים כולם.

אתמול הוא אמר את זה.

צריך גם עוד לומר לפני שאני מתייחסת פה לדיון, ממש ברגעים האלה יש את לשכת עורכי הדין שהתחילה באילת את הכנס השנתי של לשכת עורכי הדין, היועצת המשפטית לממשלה עכשיו נאמה את נאום הפתיחה שלה ובין היתר שווה לדבר על מספר דברים שקשורים בכללי ובתפיסה לדיון הזה.

אם היא דיברה על כך שהיום כבר יש שווים יותר ויש שווים פחות, על פי הממשלה הזאת, על פי המדיניות שלה וקחו את חוק הגיוס כדוגמה, יש שווים יותר ויש שווים פחות. היא אמרה בקולה הברור והנהיר שהמשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל משתנה היום לנגד עינינו, לא בעתיד, אנחנו כבר נמצאים בשינוי של המשטר הדמוקרטי שחלקו ואולי חלק מהותי שבו זו פגיעה בשומרי הסף, במערכת המשפט, בפקידות, הרתעה ענקית על שומרי הסף שלנו והפקידות המקצועית והמומחיות ובעצם משתיקה אותם כדי לשמוע את מה שהממשלה רוצה לשמוע. ראו לדוגמה את סתימת הפה של הפצ"רית שלא הגיעה לאילת לכנס בגלל ששר הביטחון אסר עליה להגיע כי פחד לשמוע את הביקורת שלה.

זאת הממשלה שמבקשת היום צייתנות. לא מבקשת לשמוע מומחיות, לא מקצועיות ולא ביקורת – צייתנות. ולכן כשאני מחברת את כל הדברים האלה, שווים יותר שווים פחות, צייתנות, פגיעה בזכויות אדם, זכויות אזרח, רק בשביל לשרת את השלטון ואת כוחו, הנה גם הגענו עד הלום וכן אולי התפר הזה הוא גס, אבל אפשר להשליך מהתפיסה של ממשלת ישראל גם על יחסה לגבי הצפון.

זה נכון שיש את המתווה שמדבר על עד יולי שבו בעצם משפחות וילדים לא מגיעים בגלל שנת הלימודים ולכן זו אולי חלק מהסיבות למה אנחנו לא רואים אחוזים מאוד גבוהים כמו שאנחנו רואים בדרום, של אנשים בצפון, שחוזרים לביתם.

בכל זאת, אם לרגע נסיר את הכיסוי מהעיניים שלנו נשאל את השאלות האמיתיות. הרי השאלות הקשות לגבי הצפון עוד היו לפני המלחמה, הם העמיקו עכשיו אחרי, גם בגלל המלחמה ובגלל האיום על החיים, האיום על הביטחון, תחושת הביטחון שהופרה בצורה בלתי רגילה, אבל גם מבחינת היחס של הממשלה. תוכנית אחרי תוכנית החלטת ממשלה אחרי החלטת ממשלה, מיליארדים, ובכל זאת מבחינת – והנה הדוגמה שגם נתנה עכשיו מירב – לגבי משפחות שאומרות: למה לנו לחזור? המצב היה קשה לפני זה, לפני המלחמה המדינה לא רצתה להשקיע, לא הסתכלה על הצפון כעל נכס אסטרטגי, נכס ציוני שצריך לבוא ולהשקיע בו כדי לממש את החזון של מדינת ישראל. אז היום זה על אחת כמה וכמה הרבה יותר גרוע לא מבחינת התשתיות, לא מבחינת החינוך, לא מבחינת אוניברסיטאות, לא מבחינת תעסוקה. מבחינת האופק – למה לנו לחזור לזה?

ולכן כשאנחנו מסתכלים על זה, אלו השאלות האמיתיות שאנחנו צריכים לדון בהן כשאנחנו מסתכלים קדימה. הזכרתם מקודם עודד ומירב את הממשלה, כשאתם הייתם בה שרים והיו את התוכניות האלה קדימה – לצערי נפלה אחרי שנה וקצת ואי אפשר היה לממש את התפיסות האלה – אבל היום כשאנחנו נמצאים בנקודת הזמן הזו, איך אנחנו מסתכלים לתושבי הצפון בעיניים כשהם שואלים שאלות הכי ממשיות, אילו צעדים נעשים להקלה בבירוקרטיה? כיצד הוחלט לעשות שימוש ב-2 המיליארדים שהוקצו? למה לא השקיעו יותר בתשתיות? מה קורה עם החלטות הממשלה? מה קורה עם ההחלטה לעודד יישובים צמודי גבול באמצעות סבסוד בניה? מה קורה עם החקלאות? מה קורה עם ההתמודדות בחוסר בכוח אדם? כל-כך הרבה שאלות עמוקות ואמיתיות ולא רק להסתכל עכשיו על מי חזר וכמה חזרו. תודה רבה.

תודה, חברת הכנסת מזרסקי.

אני אוסיף, תודה רבה ליוזמות של הדיון, הלב שלי כואב, אני מבקרת הרבה באזורים האלה ונמצאת בקשר עם האנשים שפונו וחזרו וחלק לא חזרו. הסיוע שניתן על ידי המדינה באמצעות המענקים הוא חשוב אבל הוא ממש לא מספיק, ולא מספיק לתת רק מענקים לתושבים, הממשלה צריכה לדאוג לשיקום תיירות, לשיקום עסקים, לשיקום חקלאות. וזה טיפול בתשתיות, צריכה להיות תוכנית מסודרת ומוסדרת, מתוקצבת על ידי המדינה כדי לשקם את הדבר הזה. האנשים לא יכולים לחזור כשיש להם רק בית, הם צריכים לעסוק במשהו באזור שהם גרים בו.

התקציב שהועבר נכון לעכשיו, חלק ניכר מהתקציב הזה של 2.2 מיליארד, זה כסף שמומש למענקי פינוי. כמה הועבר מזה לשיקום? אנחנו חייבים תקציב לשיקום.

אני רוצה גם לציין את הנושא של מס רכוש, הרבה תיקים נפתחו – אתם בטח תציגו את המספר המדויק – אני יודעת שכמעט שליש מהתיקים לא טופלו עדיין, ואנשים מחכים ועדיין הבתים הרוסים ולא תוקנו, לא שופצו. אנחנו חייבים לקדם טיפול בתביעות ובתיקים של האנשים שלא יכולים לחזור הביתה כי הבית שלהם עדיין הרוס. אז אנחנו מחכים למנהיגות והובלה באמת אם אנחנו רוצים להחזיר אותם הביתה.

בדרום הצלחנו והרבה כסף הופנה לדרום, 84% מהתושבים כבר חזרו. הממוצע שהוצג של 62% של התושבים שחזור לצפון זה ממוצע. אנחנו יודעים שיש ישובים שפחות מ-20% אנשים חזרו הביתה, אנחנו צריכים להחזיר את כולם.

תודה רבה. לפני שנעבור להתייחסות של הממשלה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת יציג כמה נתונים.

בוקר טוב, מיכל ארז ממרכז המחקר והמידע. נזרקו פה כל מיני נתונים כבר בשלב הזה אז אני רק אעשה טיפה סדר. מתחילת המלחמה פונו כ-68,000 תושבים מהצפון. נכון להיום 42,000 איש כ-61% חזרו הביתה. יש עוד כ-22,250 בקהילה ויש עוד 4,250 במלונות נכון ל-11 במאי.

מי אלו שגרים במלונות? מאיפה הם?

אני כרגע מדברת רק על תושבים מהצפון, בלי הדרום.

מה הם עושים במלון, לא הבנתי?

חיים.

אוכלוסיות מוחלשות שלא יודעות להסתדר במקום אחר.

יש את האפשרות שהארכנו את השהות במלון למי שרצה עד יולי.

אנחנו כבר חצי שנה עם הסכם שלום, למה האנשים עוד במלון? אני לא מצליחה להבין את זה.

תכף אני אסביר.

אז תרשמי לך, תסבירי לי, כי חצי שנה יש כבר הסכם. לא ידעתי שיש עוד אנשים בבתי מלון, מה זה הדבר הזה?

אני אנסה לענות לך. בעצם קיבלו כמה סוגים של מענקים, חלק מהמענקים האלו ניתנו באופן שווה לכולם למי שמפונה בקהילה ולמי שמפונה במלונות, אבל המענק המרכזי בעצם יש בו איזושהי דיפרנציאציה, תושבים שמפונים במלונות יכולים להחליט לחזור בכל זמן שנוח למשפחה צפונה.

מתי זה נגמר?

עד יולי.

עד יולי, זה בדיוק ההבדל בין הדרום לצפון.

רגע, היא תסיים להציג את הנתונים, ניתן לעינב ואז.

אין בעיה, אני התייחסתי לנתונים, לא הבנתי בכלל את הדבר הזה. אבל מתישהו צריך לסגור גם את הברז.

תושבים מהמלונות, ככל שהם חוזרים מוקדם יותר לצפון, הביתה, המענק שהם מקבלים גבוה יותר, ככל שהם חוזרים מאוחר יותר...

הגיוני.

הגיוני. עכשיו המפונים במלונות שזה הרוב מקרב המפונים.

זה ממש לא הרוב.

4,000 זה לא הרוב.

מקרב המפונים, לא מקרב אלו שלא שבו.

מקרב המפונים זה ממש לא הרוב.

לא, רגע. תנו לה להסביר את הנתונים, אחרי זה תדייקו אם אתם חושבים שיש מחלוקת.

42,000 חזרו, 22,200 ומשהו מפונים בקהילה, 4,250 במלונות. מה שאני רוצה להגיד בקרב אלו שלא חזרו, שעדיין מפונים, הרוב נמצאים בקהילה, ושם בסוף פברואר הופסקו מענקי האכלוס של ה-100-200 והם קיבלו את המענק הגדול אבל זה בעצם זה 30% ממה שהם יקבלו בשלב של מענק האכלוס. משפחה עם כמה ילדים שהתאקלמה היטב באיזשהו ישוב ורוצה לסיים את שנת הלימודים, מעבירה את הזמן הזה עם 30% פחות ממה שהיא קיבלה עד לאותה החלטת ממשלה.

כלומר, החלטת הממשלה בעצם ביקשה לעודד ולזרז את האנשים חזרה הביתה ולכן הורידו להם את המענק.

לא, אני חייבת לדייק את זה. את פשוט מטעה, זה נכון איך שאת מציירת את זה אבל המטרה הייתה כאן באמת לחזור לאנשים לחזור הביתה.

את תגידי מה המטרה, היא מציגה בסוף את הנתונים. אלו הנתונים.

זה לממן את הפינוי וגם לעודד חזרה, שתי המטרות האלה. אבל בסופו של דבר מי שמפונה בקהילה מקבל פחות.

תודה רבה, אני אעביר את רשות הדיבור לעינב פרץ, ממונה מחוז צפון משרד הפנים, שהייתה עד לא מזמן הפרויקטורית לצפון אבל לפי מה שאני מבין, המינוי שלך הסתיים ולא חודש עדיין על ידי הממשלה.

אני אתחיל מזה.

אז מי הפרויקטור לצורך העניין?

אין פרויקטור כי אנחנו מדברים על זה שאין נציב, אז לכן הבקשה טרם אושרה.

אבל יש את השר אלקין, לא?

נכון, יש את השר אלקין, אני הייתי תחת השר אלקין, מוניתי לשלושה חודשים.

יש את השר אלקין ויש את השר וסרלאוף, שרים לא חסר.

שרים יש מספיק, לא לדאוג.

שרים אין לנו בעיה, הבעיה היא לא בשרים.

אנשי ציבור טובים קצת קשה למצוא היום. אז מתי סיימת את התפקיד?

לפני שבוע בדיוק, ב-18 בחודש. הוגשה בקשה לנציבות להארכת המינוי שלי לתקופה נוספת, אבל כיוון שאין נציב...

מתי הוגשה הבקשה, דרך אגב?

שבוע לפני שהיה ממלא מקום.

זאת אומרת שגילו שבוע לפני שבעוד שבוע את מסיימת?

לא, פשוט לא היה נציב. אני לא נכנסת לזה.

היו"ר שואל שאלה טובה.

הייאוש שלנו כבר מההתנהלות המופקרת של המדינה הזאת. זה גם מדהים אותי שהתושבים באמת לא מסוגלים לראות שניה רגע לעצור ולראות את ההתנהלות שאין לי איך להגדיר אותה.

עינב, מכיוון שאת עדיין בתוך החומר.

שני דברים, אני כאן כי א' אני בתוך החומר באמת מה-7 באוקטובר כממונת מחוז צפון של משרד הפנים שאחראית על 94 רשויות וביניהן רשויות קו העימות, ובאמת בשלושת החודשים האלה בנוסף לתפקידי אני ממלאת את תפקיד הפרויקטורית.

שלושה חודשים היית?

מה שאני מבקש – אני תכף אתן לך גם להציג את מה שהכנתם – אני גם רוצה יותר התייחסות לסיוע לשיקום התשתיות ולמשבר בשיקום התשתיות ולא רק לסיוע הפרטני, כי צריך להבין שהורים לילדים לא יחזרו למערכת חינוך שבורה, למערכת בריאות שלא קיימת ולגן שעשועים מרוסק כשכבר היום הם כבר נמצאים באיזשהו מקום שהם די השתקעו מבחינת חייהם.

טוב להם, נוח להם, הם מקבלים שירותים. ועוד אם אפשר לבקש התייחסות תוך כדי הדברים שלך, מה אתם עושים עם יישובי קו העימות שלא פונו? כי הם גם אירוע בפני עצמו, איך האזור בכלל יכול לחזור לעצמו ולהשתקם אחרי כל מה שהם עברו שם? בעצם אוכלוסייה שנפלה בין הכיסאות והתמודדו.

קודם כול תודה רבה על הדיון, אני תמיד חושבת שהדיונים כאן מאוד חשובים, ותודה ליוזמות של הדיון ושאתן נמצאות כאן. לפני שאני מציגה את המצגת חשוב לי לתת את הדיוק, התייחסת כאן מירב לנושא של ההשוואה לדרום, צריך לזכור שאנחנו בדיליי של שנה אחרי. כלומר, התוכנית של הדרום התחילה במרץ שנה שעברה.

תקומה.

תקומה. לא רק מטה היישום, אלא מתי הסתיימה תוכנית הפינוי ותושבי הדרום יכלו לחזור לביתם, אנחנו מדברים על שנה לפני הצפון. אנחנו היום נמצאים במרץ השנה הוחלט שאין מניעה ביטחונית לחזור ומאז אנחנו בעצם מתחים את הספירה של החזרה הביתה.

אבל זה לא מדויק. אתם הודעתם שב-1 במרץ אפשר לחזור למטולה וקריית שמונה, וכבר הפחתתם את המענקים.

זה מה שאמרתי, שב-1 במרץ אמרנו שאין מניעה ביטחונית ואפשר לחזור הביתה אבל נתנו את האופציה לתושבים שלא רוצים לחזור מסיבות כאלה ואחרות ובעיקר בנושא החינוכי והלימודי שלא רוצים לטרטר את הילדים שוב למסגרת נוספת עד סוף השנה, עד יולי לחזור לביתם.

כלומר, זה שאנחנו היום נעשה איזשהו חיתוך מצב ונגיד אם המצב הוא טוב או לא בהשוואה לדרום – זה לא נכון. הנתונים, בסך הכול כשאנחנו מסתכלים עליהם, אנחנו חושבים שהנתונים הם טובים, של 62% חזרה הביתה עוד לפני תום הפינוי, אלו לא נתונים רעים, אלא בסדר, ואנחנו מצפים בהחלט להגיע ל-85%-90%.

כמה בקרית שמונה עצמה?

50%.

אז בוא נדבר על הכובד, כי להגיד 61% על כל האזור ולא לעבור ישוב-ישוב לפי המשקל שלו.

נכון, ואני לא מנסה ליפות כאן.

50% בקרית שמונה זה חצי עיר שוממת.

לגמרי, אבל יש את האופציה שניתנה לאנשים לחזור עד יולי, ואני חושבת שהדיון צריך להיות באמת איך אנחנו גורמים לכולם ביולי לחזור. ולספר כאן את הסיפור ואת הנרטיב של מה שאנחנו הולכים לעשות? כי כמו שאתן מציירות את זה כרגע באמת המצב נראה לא טוב, אבל אני כן רוצה לשקף את מה שנעשה ואת מה שעוד אמור להיעשות – ולכן גם חשוב שהדיון הזה מתקיים – ולהציג גם לכם, לשקף את זה, וגם לתושבים. ואני אומרת לכם כמי שהייתה בשלושת החודשים, אנחנו נפגשים רק עם מי שרוצה, גם עם הרשויות המקומיות, גם שיתוף ציבור, עם כולם, כן בשביל להראות את התוכניות ואיך אנחנו מגיעים.

בשביל לוחות הזמנים, אנחנו תכף נציג כאן הכול אבל התוכנית הגדולה.

דרך אגב, רק כי רפרפתי, יש דברים... תתקדמי. יש כאן הרבה דברים שיכולים להתקדם אז חבל כי אנחנו באמת רוצים להבין.

כמו שהבנתם, תנופה לצפון זה מטה יישום ולא מנהלת, אנחנו שונים מתקומה, שם זה 70 תקנים, כאן תוכלו לראות שהתקנים מאוד מצומצמים אבל יש לנו מיזם משותף עם הג'וינט אלכא שיחד איתם אנחנו עובדים.

כמו שאמרתי, נקודת המוצא של אפשרת התייחסה לזה, נקודת המוצא בצפון לפני המלחמה יש פערים שעליהם היה צריך לגשר, כלומר אנחנו כבר במינוס.

היא עוד כתבה ש-30-40 אחוזים הגירה שלילית בצפון ערב המלחמה.

יכול להיות, כנראה שאלו הנתונים.

שלא נדבר בעיקר על הצעירים, שזה האירוע הדרמטי.

ולכן האתגר שלנו.

רק בדקתי את האחוזים, אבל היא צודקת יש הגירה שלילית ערב המלחמה.

ולכן האתגר שלנו הוא גדול יותר, גם עם נזקי המלחמה וגם בעצם לשפר את המצב. אני לא חוזרת על כל הנתונים שאתם כבר יודעים, על כל הנתונים המספריים אז אני רוצה לעבור. אבל באמת כאן התייחסנו להערכת סטטוס של התושבים והחזרה, וכמו שאתם רואים, באמת, ככל שאנחנו יותר צמודי גדר אז החזרה שם היא יותר נמוכה. יש לנו את מטולה ומנרה שאלו אירועים אחרים ושונים. במנרה אנחנו כבר בטיפול ובשיח מול המועצה ומול היישוב וכבר נחתם ההסכם – ושירה בטח תתייחס לזה אחר כך – עם מנרה לשיקום. אני חושבת שצריך להוציא את זה מהתמונה.

אני גם החרגתי את מנרה בדברים שלי.

אולי תפרטי את עיקרי?

חברות הכנסת.

אתה כבר רגיל.

אני רגיל.

בגלל שבראשי אופוזיציה כולן נשים סביבו, אז הוא כבר רגיל.

תנו לה להתייחס ותשתדלו לא להתפרץ, כי אפשר לנהל את זה ככה.

במנרה באמת יש נזק גדול יותר וגם הוועדה שהתכנסה החליטה שבעצם איתם צריך לעשות הסכם בשביל לאפשר להם חזרה, וזה היה בשיח מול המועצה ומול היישוב.

אז למה לא עשיתם את זה במטולה?

כי זה סיפור אחר, הוועדה החליטה לא להחריג את מטולה. היו כאן לא מעט דיונים בעניין הזה, אבל יש שיח גם עם ראש המועצה ואנחנו מקווים שגם במטולה נוכל לתת להם את הפתרונות המלאים בשביל שיוכלו לחזור הביתה.

ההסכם של מנרה זה א' לאפשר להם לקחת את המלון שנמצא שם שהיה בחזרה של בעלים פרטיים וביחד עם משרד האוצר ניתן שם פיצוי על מנת שניקח את המלון הזה והתושבים יחזרו בספטמבר, חלקם, לתוך המלון. יש רצון של הקהילה לחזור למנרה בספטמבר ולהתחיל שם את השנה, ולכן נתנו שם את האופציה הזאת ויש הסכם של 12 מיליון שאנחנו מפצים את מנרה.

במה את מפצה? לשיפוץ המלון?

לא, להסכם. שירה, אולי את רוצה לפרט?

אולי תפרטי את מתווה מנרה, בבקשה.

שירה מאגף תקציבים, משרד האוצר. באופן כללי אני אציין שפעלנו באופן ישיר מול הקיבוץ, בעצם מול מי שקיבל את ייפוי הכוח מהקיבוץ.

על מה זה ה-12 מיליון?

באופן כללי עבדנו מול הקיבוץ, הם הציגו חלופות שהם ביקשו שנשקול כדי שהם יוכלו לחזור הביתה עד ספטמבר, בידיעה שחלק מהקיבוץ צריך, הבתים שם פגועים יש שם גם בעיות וקשיים שהבתים בנויים באופן מדורג ואז פגיעה בבית אחד מובילה לפגיעה בבית אחר למרות שהוא לא נפגע באופן ישיר, והיה לנו איתם איזשהו שיח ארוך וחשוב ומשמעותי ובסוף הוחלט על איזשהו מתווה. אנחנו כבר הקצנו את הכסף שיגיע אליהם.

אני רוצה לומר מילה על מנרה וגם על המתווה גם מביקור שעשינו שם לפני מספר חודשים. הדוגמה במנרה היא דוגמה חיובית בעייני לעבודה של הממשלה מול הקהילה. זאת קהילה מגובשת, עבדו מול הקהילה, יצרו איתם מתווה שמתאים לקהילה. כמובן זה יותר קל כשזה בתנועה הקיבוצית וקיבוצים אז זו כמובן קהילה קטנה יותר.

אני אומר את זה כי סמוך לשם, במטולה, זה לא נעשה. ואמרו למטולה: גורלכם במטולה זהה לגורל כל מקום אחר בצפון. והראייה היא שמטולה נמצאת במספרים של החזרה בדיוק כמו מנרה, והיא נמצאת במספרים נמוכים ועדיין בית הספר היסודי שם לא נפתח, לא יכלו לפתוח אותו כי גם אין נרשמים והתושבים לא חוזרים.

אני עדיין חושבת שגם במטולה אנחנו נוכל לעבוד ואנחנו מנסים, אני לפחות, עובדת עם ראש הרשות באופן צמוד ואנחנו כן ננסה להביא שם את הפתרונות הראויים בכדי שגם תושבי מטולה יחזרו למקום שהוא יותר טוב מה-6 באוקטובר. זה לגבי נושא שיבת התושבים.

אנחנו נסתכל רגע גם בנושא של השיקום הפיזי. ניתנו כאן תקציבים לאחר החלטת ממשלה בנוסף להחלטה של מס רכוש. כלומר, הכסף שמגיע כאן ליישובים הוא כסף שהוא מעבר לפיצוי הישיר שהם קיבלו ממס רכוש, את זה צריך לזכור.

אז אם תסתכלו כאן גם על רשויות גליל עליון שקיבלו 40 מיליון ומבואות חרמון 15 מיליון ומרום גליל וכו', יש לכם כאן את פירוט הרשימה של כל התקציבים שקיבלו לשיקום הפיזי.

הנזק שהציגה קריית שמונה כדי להחזיר את המצב לקדמותו היה בהיקף של 240 מיליון שקלים.

בואו נדבר על קריית שמונה.

קיבלו תקציב של 60.

נכון, ועדיין לא מיצו אותו.

זה מה שהם קיבלו בסוף.

לא, רגע. אני אסדר כאן ואגיד איך זה הולך בכלל. יש את מס רכוש שמפצה על הנזקים הישירים. כל מה שאנחנו מדברים אלו כספים שהם אקסטרה על מס רכוש. כלומר, יש דלתא, אם בית ספר נהרס ומס רכוש משפה ב-X כסף, באנו לרשות ואמרנו לה: מה אתם צריכים על מנת לעשות אותו בצורה מלאה ושלמה?

הפרדנו בין שניים, בין היישובים של הקיבוצים, כל הנושא של המועצות האזוריות שטיפלו, החטיבה להתיישבות, לבין הערים קריית שמונה שלומי ומטולה שזה היה תחת נגב גליל. גם לזה ניתנה אופציה, נתנו להם את האפשרות לעשות את זה בעצמם – אנחנו מתקצבים אותכם, תתקנו, תעשו מה שאתם רוצים – או לחילופין שהמשרד עצמו יתקן ויעזור להם בעניין הזה. לדוגמה, קריית שמונה בחרו לעבוד דרך משרד נגב גליל. אנחנו עושים את הכול בשיח מול הרשות המקומית, זה לא שזה נעשה בלעדיהם.

רגע, וסרלאוף הוא נגב גליל?

כן, וסרלאוף נגב גליל. שר במשרד האוצר.

אורית סטרוק היא אחראית על החטיבה להתיישבות.

כל-כך הרבה שרים והתושבים לא חוזרים?

אני באמת רוצה להגיד, מירב, שצריך לזכור שאנחנו לא יכולים למדוד עכשיו את חזרת התושבים ולהגיד שזה כמו בדרום. אנחנו כן צריכים להסתכל מה אנחנו עושים עד יולי, מה אנחנו עושים עד ספטמבר שבתי הספר יפתחו?

בדיוק, גם עסקים. דיברתי על זה.

אוקיי, גם עסקים. תכף אני אתייחס גם לעסקים, על זה אני כן מסכימה.

כי הזוג הצעיר צריך גם מקום עבודה.

לגמרי, יושבים כאן נציגי הרשויות והם יודעים שהמטרה שלנו היא להגיד לתושבים: תחזרו, אתם תקבלו מקום טוב יותר מה-6 באוקטובר.

אתם תקבלו מקום טוב יותר.

נכון.

מה אתם הולכים להציע?

זה בדיוק מה שאני רוצה להראות לכם.

היא אומרת שהיא תגיד לנו עד יולי.

בשלב הראשון אנחנו הבנו – יותר נכון השר אלקין הבין – שאם נחכה להחלטה הגדולה אנחנו לא נוכל לשקם את הצפון ולכן עשינו כמה החלטות ביניים וביניהן ההחלטה הזאת של לתת את הכסף לרשויות המקומיות בשביל שיתחילו לשפץ.

אז אם אני לוקחת את קריית שמונה ואני אומרת 60 מיליון שניתנו וכרגע הם לא מיצו את התקציב ולכן יש להם עוד כסף שהם יכולים למצות, יש שלב ב'.

סליחה, עינב.

לא, לא.

אבל יושב-הראש, היא מדברת בכסף. אנחנו רוצים יעדים, מה היעד בתשתיות? מה הפרויקטים? להעביר 20 מיליון...

אבל אני מדברת על הטווח של השיקום. אני רוצה להפריד כאן בין טווח של השיקום לבין הצמיחה, שזו התוכנית הגדולה.

למה הם לא מיצו את 60 המיליון? מה חסר שם כדי שימצו את 20 המיליון הנוספים?

אז יושבים איתם היום ויושבים איתם ממש כל הזמן באופן קבוע ומחכים לסדרי העדיפויות שלהם שיגידו אם הם רוצים את 20 המיליון קודם כול לתת בהמשך של החינוך או, לדוגמה, היה את הנושא של האצטדיון של קריית שמונה שכולכם שמעתם עליו, לשפץ את אצטדיון קריית שמונה.

או בריכה שלא נפתחה, או אולם ספורט שלא נפתח. אז איך חוזרים ל-6 באוקטובר? אני לא מדבר על יותר טוב מה-6 באוקטובר, אלא ל-6 באוקטובר. לכל זה נשאר בערך סדר גודל של 14-15 מיליון. איך את עושה את כל הפרויקטים האלה?

אז אני אומרת שכסף יש ולא חסר ואני אומרת עוד פעם, גם קריית שמונה תקבל את כל מה שמגיע לה על מנת א' לשקם ואנחנו מדברים גם על לתת להם אקסטרה. כלומר, בהחלטה הקרובה של 0-2 של צמודי גדר שקרית שמונה נכללת בה, היא הולכת לקבל תקציב נוסף לצורך שדרוג מבנים. כלומר, לדוגמה היכל התרבות שלהם לא נפגע בצורה משמעותית, הם לא אמורים לקבל רק נזקי מלחמה, אבל אנחנו כן חושבים שמגיע לתושבי קריית שמונה, אם הרשות תחליט ותרצה לקחת את הכסף הזה ולשפץ את מבנה היכל התרבות.

יקבלו תקציב כמצ'ינג של העירייה?

כן, יהיה להם תקציב שהם יגישו לנו את הפרויקטים שהם רוצים לשדרג, לסדר, לעשות מעבר, ואנחנו נאשר להם את זה. זה בהחלטה הבאה.

אבל זה ידרוש מהם הוצאה נוספת.

אבל כדי שנבין את שיטת העבודה, אתם יכולים להציג לנו סדר תשתיות מבני ציבור שנעשה בקרית שמונה שיגיד לנו כמה מגרשי משחקים, כמה מגרשי ספורט נפגעו? כדי שנבין מה אחוז הפגיעה.

יש כאן נציגי נגב גליל? אני מבינה שאין כאן נציגי נגב גליל, אבל הם בהחלט יכולים לעשות את זה.

אתמול נאמר שאין סקר שאומר מה נפגע.

איפה המשרד של נגב גליל? לא פיזית, איפה הנציגים שלהם?

אני אומרת שאנחנו עכשיו בדיון נוסף על סטטוס על נושא קריית שמונה ולכן הם כנראה שם עם השר אלקין.

אז יש את הצפון-דרום?

אנחנו, אני.

את הצפון-דרום?

כן, של אלקין.

והם נגב גליל?

כן, הם נגב גליל, הם עובדים תחתינו, הם עובדים ביחד איתנו. התפקיד שלהם זה לעשות את הסקר הזה בשלב ב' ולהגיד מה הפערים שנשארו. ברגע שהם יציפו לנו ביחד עם הרשות את הפער שנשאר בין ה-60 מיליון ל-200 אנחנו נתקצב את זה.

עוד לא בוצע סקר. כשיצאתם ל-60 מיליון עשיתם סקר?

לא.

אז איך אתם אומרים שקיים כל הכסף?

אנחנו תקצבנו כסף על מנת לשוב. כי אי אפשר היה לעשות סקר, תזכרו שבמרץ המלחמה הייתה קיימת עדיין.

לא, אתם אמרתם שב-1 במרץ התושבים יכולים לחזור.

יכולים, ואז לכן התחילו לעבוד.

אם אפשר רגע להוסיף, חלק נכבד מהכסף הזה עבר עוד לפני שהתחילו לעבוד שם, לפני שמס רכוש בכלל סיים לעשות את כל הבדיקות. ידענו שאנחנו חייבים להעביר כסף כדי שמבני הציבור ובעיקר בתי ספר, גנים, שהם באמת הכרחיים לשיבה הביתה, יהיו מוכנים עד תחילת מרץ, זאת הייתה מטרת הכסף הזה. כמובן, כמו שעינב מדברת, אנחנו מבינים שיש עוד צרכים, אנחנו לא מתעלמים מהם. אבל המטרה שלנו הייתה לאפשר שיבה הביתה.

סליחה, אבל היכל התרבות שכבודו במקומו מונח, זה לא ממש משנה לי כרגע היכל התרבות. מענין אותי אילו עסקים יכולים? קודם כול פירמידת הצרכים של מאסלו.

מירב, זאת הייתה דוגמה.

עינב, אני באמת מקשיבה לך. קחי אותנו קדימה לעסקים ואזורי תעשייה. נגיד היום אם מפעל פותח בצפון יש לו הטבת מס, נכון?

יש לו הטבת מס כמו שיש לו ביוקנעם.

הטבת המס בקרית שמונה וביוקנעם היא אותה הטבת מס.

נכון, ולכן זה משהו שצריך לטפל.

זו בעיה. עדיף שיפתח בשלומי או בקרית שמונה. עם כל הכבוד ליוקנעם שאגב בתנופה מטורפת.

יש גם ראש עיר מצוין, זו הסיבה.

לא, זה יותר קרוב למרכז ויש רכבת ויש הרבה דברים. ולכן אנחנו צריכים לצמצם את הפער הזה וזה חלק מהעניין.

אני לא אסקור כאן את כל החלטות הממשלה אבל אתם יודעים שממאי התחלנו. בואו נדלג רגע ונגיע להחלטות שנמצאות עכשיו על הפרק. אני כן רוצה להתייחס לכמה החלטות בעצם מהפינוי, מהרגע של החזרה, מדצמבר 2024 שהוחלט, שהבנו שחוזרים הביתה ואז התחילו לתקצב את זה, בעצם הייתה את החלטת הממשלה של 149 מיליון שקלים לחינוך הפורמלי ו-100 מיליון שקלים לרשויות המקומיות ממשרד הפנים ועוד קצת לתל חי ממשרד העבודה. אחרי זה 20 מיליון למרכזי חוסן בשיתוף משרד הבריאות. המתווה, המענקים, כפי שפורט כאן קודם, של 1.651 מיליארד ולאחר מכן תיקון החלטה 864 של הגולן.

בפברואר העוגן המרכזי שלנו בגליל המערבי אנחנו מתייחסים לתל חי כאוניברסיטה וחושבים שסביבה יהיה אפשר לפתח את שאר העוגנים ולכן התקצוב הראשוני היה של 55 מיליון. בפברואר הייתה החלטה של סיום הפינוי ולכן החלטנו על קידום המענים בתחום החינוך הבלתי פורמלי, החלטה בסך 110 מיליון שקלים. שתי החלטות שבעצם אחת מוכנה ומתעכבת לפחות כבר שלושה שבועות זה הנושא של הכלכלה.

בגלל תפן?

לא תפן, בגלל כפר ורדים.

בסדר, נו, זה אותו דבר. זה אזור התעשייה שלהם. סטף ורטהיימר בקיצור.

ומה עושים? אני חושבת שחיכינו לחוות הדעת הביטחונית ביחד עם הייעוץ המשפטי האם כן תפן וכפר ורדים יהיו חלק מההחלטה הזאת? אני חושבת שבאיזשהו שלב נצטרך לקבל החלטות. גם השר אלקין וגם כל השותפים יודעים שנצטרך לקבל החלטות בעניין בשבוע הקרוב וההחלטה הזאת היא החלטה של חצי מיליארד שקלים.

החלטה נוספת של צמודי גדר, כמו שאתם רואים, צמודי הגדר צריכים התייחסות מיוחדת בשביל שאנשים יחזרו לשם הביתה, ושם מדובר על א' סבסוד פיתוח, מי שירצה לבוא לבנות יקבל שם הנחה מאוד משמעותית בבניית הבית שלו. בניית שכונות צמיחה, קראווילות בכל יישוב שזה יהיה כבר כאן ועכשיו. בערים קריית שמונה ושלומי יחידות טקטיות שאנחנו נשים לצורך הביטחון של התושבים, ומענים של שאר המענים שדיברנו עליהם קודם.

עינב, למי מיועדות הקראווילות האלה?

מיועדות לתושבים שאנחנו נרצה שיבואו, לא לחזור, אלא תושבים חדשים שירצו להתחיל. אנחנו יודעים הרי שאנשים שבאים לא ישר ירצו לבנות בית, אז אנחנו נותנים להם. יש איזשהו מודל שאומר: בואו קודם כול תראו אם אתם יכולים לגור שם, לצמוח, ויחד נבנה את השכונה החדשה. זאת המטרה של שכונות הצמיחה.

ויש שיווק ממוקד בנושא?

זה יהיה ביחד עם הרשויות המקומיות.

אני רוצה לתת לנציגים שהגיעו. שלחתם הבוקר מצגת של 31 שקפים ואמרתי לכם שאתם לא.

טוב, אתם צודקים, לפעם הבאה.

כן, אני ישר אמרתי לה דפדפי.

אז רק לתוכנית להאצה כלכלית כי זה כן חשוב. בסופו של דבר אנחנו רוצים לדבר על זה שאנחנו מסכימים שכרגע המצב של העסקים בצפון הוא לא טוב. בערך 30% מהעסקים שחזרו – זה נתון לא מעודד.

וזה לא קשור ליולי.

זה לא קשור ליולי וזאת נקודה חשובה.

זאת נקודה חשובה. זאת אומרת שאנחנו מתמודדים ויש כמובן טעם בטענה שמשפחות ובתי ספר והכול, את זה אפשר להבין ולנסות.

זה כן קשור, כי ברגע שיש פחות תושבים באזור אז מלכתחילה כל המעגל העסקי יותר נמוך ולכן עסק חושב פעמיים אם אני אפתח או לא אפתח – יש לי פחות לקוחות. אז יש קשר בין זה שהתושבים לא חזרו.

כן, אבל אנחנו חייבים לתת להם מענים ואנחנו חייבים לתת להם את העידוד.

אם המצב היה בשמיים לפני המלחמה, אז אולי גם היה אפשר למצוא לזה פתרונות. אבל היות ואנחנו, כמו שאמרנו שתינו והודינו בצדק, שהמצב היה לא קטסטרופה אבל היה רע מאוד עוד לפני כן ולא היה שום דבר מעודד להישאר שם ולפתח שם את העסקים ואת בתי המסחר, אז היום אני חושבת שהמשימה שלכם היא על אחת כמה וכמה ואני לא בטוחה שהממשלה לקחה את זה כאיזושהי משימה לאומית.

אני חושבת שכן, כי עצם העובדה שאנחנו מביאים החלטה נפרדת רק לנושא של התוכנית להאצה כלכלית והיא לא התוכנית הגדולה, כלומר, מה שמירב קודם דיברה על לתת עדיפות במיסוי או בכל הנושא – זה לדעתי המפתח וזה יהיה הפתרון, זה לא נכלל כאן. על מה שכן אנחנו דיברנו זה על החיזוק של אזורי התעשייה, תמיכה בהקמת מנהלות לאזורי תעשייה במרחב, מסלול של תמיכה בשכר.

אבל זה ייקח מלא זמן.

זו תוכנית שאולי תהיה, זאת אומרת זו לא תוכנית קיימת?

לא, קיימת, זה על שולחן הממשלה.

היא לא אושרה?

היא מתוקצבת, עינב?

היא מתוקצבת של חצי מיליארד שקלים.

אבל היא מתוקצבת בתקציב שעבר?

כן, מתוקצבת.

אבל אתם יודעים היטב, כמה זמן אמור לקחת מהלך כזה? אתה היית כבר במקום כזה. אם עכשיו זה מונח ורוצים להקים מנהלות וכאלה. מה זה? זה מלא זמן.

את הביקורת שלי על דרך הפעולה כבר אמרתי בתחילה ועם כל הכבוד אני חושב שלא היה מקום להקים בכלל מנהלת לצפון כמו שלא היה מקום להקים מנהלת לדרום. יש רשות פיתוח נגב, יש רשות פיתוח גליל, עם כל הסטטוטוריקה הנדרשת היו צריכים לעבות אותם בכוח אדם כדי להתחיל לפעול מהר, וגם רשויות שיודעות לפעול מהר.

בסדר, הלכתם לכיוון הזה של מנהלות; יש ארבעה שרים לפחות שמטפלים בכל האירוע הזה, זה מייצר בירוקרטיית על מטורפת. אתם יודעים כמה זמן לוקח לכם לאשר כל תקציב, אתם יודעים כמה זמן לוקחים. לכן, אנחנו נמצאים עכשיו כבר בחודש יוני עוד מעט ואנחנו לא מתקרבים בכלל לאישור התוכניות לעסקים, ולכן כל התקציב שהוקצה אתמול לעסקים קטנים זה סדר גודל של 600,000 שקלים לקריית שמונה למשל, שבכלל האיש שמטפל בזה נמצא במילואים, זה בסדר שהוא במילואים בעניין הזה אבל אין מי שעונה בכלל בקרית שמונה.

אין לי טענות, בוודאי לא אליך, עינב. אני יודע שאת עושה לילות כימים מסביב לאירוע הזה נוסף על תפקידך כמנהלת מחוז צפון שהוא לבד לילות כימים. אז יש פה הרבה מאוד פאולים של הממשלה בדרך ניהול האירוע שמובילה לצערי לכך שהרבה כסף גם נזרק לפח. כי גם כשאתה לא נותן תוכנית חמש שנים קדימה ואז ממנה אתה גוזר, אתה משלם יותר על כל אחד מהמקטעים.

אז אני מבין את הרצון של אלקין שיש בו היגיון כשהוא הבין שמהאוצר סכום לחמש שנים קדימה הוא לא יקבל. אז הוא אומר: תן לי לקחת לפחות בפרוסות את מה שאפשר לקחת. אני רק אומר שבסוף אנחנו נשלם על זה יותר. באו לפה גם תושבים מהצפון, הרשו לי לאפשר להם לדבר. משפט.

משפט אחרון. אני כן רוצה לדבר על היעדים כי חברת הכנסת שאלה כל הזמן. אני חושבת שבמסגרת התוכנית הרב שנתית, מה שאנחנו עושים נכון זה בעצם קודם כול לקבוע מהם היעדים שלנו. יש שלושה יעדי על שקבענו, זה יעד הצמיחה הדמוגרפית שאנחנו רוצים צמיחה של 100,000 תושבים נוספים בתוך עשור שאם אנחנו ניקח בלי שאנחנו נעשה צעדים, אנחנו נוכל לגדול רק ב-40,000 תושבים, 100,000 תושבים יצטרכו הרבה צעדים, לא רק כספיים גם רגולטוריים, זה המדד הראשון.

היעד של הצמיחה הכלכלית.

אבל היעד הוא לא לעשור, היעד הוא לעכשיו. יעדים קצרי טווח יש לכם? אחוזים של שיבה? אחוזים של עסקים פועלים? לפי לוחות זמנים. יעדים של עשור זה בסדר, אבל פחות רלוונטי.

שיבה הביתה אנחנו עושים 100%.

לוחות זמנים אל מול יולי. יעדים של עשור זה בסדר, אבל זה פחות רלוונטי.

מבחינת אנשים שרוצים רשות דיבור, אני רואה ברשימת הדוברים שיש פה את ישראל ליבוביץ' תושב שלומי. אתה רוצה לדבר?

כן, בבקשה.

בבקשה.

בוקר טוב לכם, אני תושב שלומי, הייתי מפונה במשך שנה ושמונה חודשים למלון בטבריה. לגבי מה שמדובר פה, נזקים ופיצוי ושיפוי המועצות והרשויות, מה קורה עם האזרח הקטן? כשאני הגעתי הביתה הבית כולו מלא עובש, היה סגור שנה וחצי-שנתיים, מכונת הכביסה הלכה, הטלוויזיה הלכה, מייבש הכביסה הלך. שלוש חלונות יצאו מהמקום מההדף, אני יושב בדיוק מתחת למוצב ראש הנקרה.

וזה בית שלא נפגע.

לא נפגע פגיעה ישירה.

בדיוק. כשהגיעו לי מס רכוש אמרו לי: מצטערים, לא מוכר, זה פגיעות הדף. אם הטיל לא נפל בתוך הבית ביקר ואמר שלום זה לא מוכר. אתה תקבל מענק עזובה 15,000 שקלים תכסה על זה. אשתי בעלת צימר, עסק לקוסמטיקה, קליניקה, אני לא מדבר כבר על המוצרים עצמם שהיא קנתה לפני שהתחילה המלחמה, כי לא ידענו שתתחיל מלחמה, יש לנו נזק של מעל 70,000 שקלים סחורה שפג התוקף שלה שאין מה לעשות, אלו מוצרי קוסמטיקה. מס רכוש לא מכיר, תפנה למס עקיף, מי זה מס עקיף? תפנה לרואה חשבון. רואה חשבון לא מכיר. בקיצור נזק של מעל 150,000 שקלים, הצימר, הקליניקה, הכול עובש, הכול רעוע. שוב, אם הטיל לא פגע – לא מוכר, הפסדת את הכסף, אין עם מי לדבר.

אמרתי לכם. מה כן קיבלת? 15,000 שקלים מענק העזובה. לא הספיק אפילו בערך ל-30% מהיקף הנזקים שהיו.

למה לא ניגשת למסלול האדום?

כי שוב, מסלול אדום, לך תמציא את החשבוניות של לפני שנתיים.

אבל חשוב לציין שהיה מסלול כזה.

אז המסלול האדום מכסה בערך רק כ-35% מערך הפגיעה, עוד פעם.

אבל פה הבירוקרטיה בסוף לאזרחים, גם ככה העולם קרס עליהם, אז עכשיו הכול בירוקרטיה.

הדר גולדנברג? לא פה. קובי שמואל? בזום, בבקשה.

בוקר טוב חברים. אני קובי שמואל מתנועת המושבים ואנחנו מלווים את המושבים בצפון ובדרום מתחילת המלחמה. בצפון אנחנו עובדים צמוד עם עינב. אני אגיד קצר הרבה דברים שחשובים כבר נאמרו, צריך לזכור דבר בסיסי, המצב בצפון אל מול המצב בדרום, בטח במושבים, עוד לפני המלחמה היה פער מאוד גדול. המצב בדרום הרבה יותר טוב מהמצב בצפון וככה אנחנו מתחילים את האירוע.

בשיחות שלי עם ההנהגות של התושבים בצפון והתושבים עצמם צריך לזכור שבעצם התושבים לא יחזרו למצב הקודם שהיה. מבחינתם המצב הקודם לא היה גם ככה מצב שהם נורא נהנו ממנו, והם יודעים על הפערים שנפתחו מהביקורים שלהם ומהחיים שלהם במקומות אחרים.

אני רוצה להגיד מילה על החזרה, על 62%. צריך להבין שגם החבר'ה שחוזרים, זה לא 100% שהם חזרו, זאת אומרת הרבה אנשים יצאו וראו חינוך ותרבות ורווחה במקומות אחרים וזה יושב עליהם והם מבינים שיש חיים טובים יותר במקומות אחרים ולכן גם החזרה שאנשים חוזרים זה לאו דווקא סופי, מהשיחות שלי עם לא מעט תושבים הם חוזרים מהרבה מאוד סיבות אבל זה עוד לא אומר שהם חוזרים ב-100%.

דיברו פה הבחור משלומי וצריך להבין שהשיח מול התושבים הוא, איך שאני מרגיש אותו, קצת חסר. זאת אומרת, צריך לעבוד מול ההנהגות ומול המועצות וזה חשוב מאוד אבל צריך להיות גם שיח מול התושב עצמו ולייצר לו אופטימיות והבנה שהוא חוזר למקום הרבה יותר טובה. והאזור הצפוני הוא אזור מאוד חקלאי, כל הנושא של החקלאות יש פה שר חקלאות לשעבר שהוא מרכז את הוועדה להבנתי, אז הוא מכיר את זה. להתעסק המון בלחזק את החקלאות.

בנושא הצמיחה הדמוגרפית, עינב דיברה על המחנות הזמניים, לייצר מצב שאנשים יכולים לחזור לגור בצפון, גם ילדים של אנשים שגרים בצפון, להרחיב את האופציות. צריך להבין, צריך לפתוח את זה. זה לא יכול לעבוד בנהלים שהיו מקודם. צריך לפתוח ביד רחבה, לתת אופטימיות לאזור ולגרום לאנשים להבין שהם חוזרים למקום הרבה יותר טוב ממה שהם יצאו ממנו לפני המלחמה.

תגיד, אני חייבת רק לשאול אותך משהו. ראינו 61% שיבה לצפון. הממ"מ דיבר על זה, אולי אתה מנקודת המבט שלך, מה ההבדל מבחינת מושבים אתה רואה יותר? כי בקרית שמונה אנחנו מבינים שיש 50%.

כן, יש לך יותר ביישובים הכפריים.

כמה בערך? מה אתה רואה?

אני עברתי על הנתונים, יש כמה מושבים שאתם מכירים אותם טוב, שמעון ביטון באביבים וכו', ששם החזרה היא לא גבוהה, היא באזור ה-50% ודיברתי איתו אתמול. קודם כול צריך להבין את הפער.

אביבים זה אחד המקומות הכי מטווחים שנגרם של נזק עצום.

אז זה הגיוני.

אני לא רוצה להיכנס פה, אני אגיד שאם משווים – ועינב דיברה על המדידה של השיקום – אם לוקחים את זה מתחילת המלחמה או ממרץ שבעצם הודיעו לתושבים שאפשר לחזור לצפון, צריך להבין שהמסגרת של המנהלות שונה במהות בין הצפון לדרום, שונה בצורה דרמטית. אנחנו עבדנו ועובדים צמוד מול המנהלת בדרום, זאת מנהלת מאוד גדולה ורצינית עם משאבים מאוד גדולים שמלווים את הקהילות בצורה מאוד משמעותית.

עינב עושה עבודה מדהימה וישבנו איתה, אבל צריך להבין שהמנהלת בצפון היא מנהלת שונה מהמנהלת בדרום. בדרום נכנסה מנהלת בהיקפים עצומים. מעבר לכסף, הכסף הוא דבר חשוב אבל אני אתן לכם דוגמה קטנה, אחד הדברים שאנחנו, כתנועת המושבים, דחפנו מהרגע הראשון לעשות בדרום, זה למנות מנהלי קהילות בשכר במושבים, דבר שלא היה קיים אצלנו במושבים, ועבדנו מול המנהלת ותקצבנו מנהלי קהילות בשכר.

צריך להבין שהיום ברוב מוחלט של התושבים בדרום יש מנהלי קהילות בשכר שהמנהלת משתתפת בעלויות שלהם. כשיש לך מנהל קהילה במושב בדרום, כל ההתנהלות הקהילתית, השיח מול התושבים, החזרה, יש מישהו שמרכז את זה.

חד משמעית, ברור.

אלו סכומים יחסית קטנים אבל שעושים הבדל מאוד גדול. לשאלתך, מירב מהם ההבדלים? יש הבדלים מאוד גדולים ואני חושב שחלק מהדברים זה זה ואני חושב שבלי להיכנס כי זה כבר קורה ורץ והמנהלת עובדת, אני חושב שצריך לחזק את המנהלת בצפון, בעיניי היא צריכה עוד כוח ועוד אנשים ועוד לא בירוקרטיה אלא אנשים שיהיו ויעבדו מול הקהילות. זה בעיניי הפער שנוצר לנו.

תודה. אנחנו פשוט לקראת סיום, ביקש בזום עודד בשן.

רגע, אבל משרדי הממשלה לא ידברו? חוץ מהתושבים.

תכף. בבקשה בקצרה.

ערב טוב, שלום לכולם. בינתיים נכנסתי פה לאיזה בית תוך כדי מילואים תקועים בגזרת רפיח.

שומעים אותך אבל לא הבנו מה התפקיד.

הוא פרויקטור במועצה אזורית מטה אשר, פרויקטור השיבה הביתה.

שני דברים, פרויקטור השיבה הביתה במועצה האזורית מטה אשר, ואני מצטרף לקובי במה שהוא אמר לגבי העבודה שעינב והחבר'ה שלה עושים לדחוף כמה שיותר חזק עם כל האתגרים. משהו אחד שאני רוצה לסמן – ועינב מכירה את זה ומאוד חשוב – בסוף מה שקובי אמר שיש פה משאבים שניתנו להנהגות ולמי שמנהל את הקהילות והם הולכים להסתיים כרגע בסוף חודש יוני ואין כרגע תקצוב להמשך מימון של מנהלי הקהילות ומרכיבים אחרים, שזה מרכיב הפרויקטורים שהם מרכיבים מאוד דרמטיים בשביל להמשיך את מה שקרה.

בסוף, אם אנחנו לא נמשיך רצף עם מה שניתן ובכל פעם נחליף, זה יוצר פה בעיה קשה וזו בעיה שצריך לפתור אותה מהר. אנחנו עובדים במועצה על זה שיכול להיות שאנחנו נצטרך להודיע למנהלי הקהילות שהם יורדים באחוזי המשרה, מורידים תקציבים של מלווים קהילתיים, וזה הדבר האחרון שהיישובים האלה צריכים להתמודד איתם.

וואו.

ברור. תודה רבה. נציגי ממשלה.

רגע, אני נציגת הרשות.

בבקשה, ענבר בזק.

ענבר בזק, מנכ"לית חברה כלכלית גליל עליון. קודם כול אני גם מצטרפת לתודות, עינב, לעבודה שלך ושל הצוות, בהחלט מרגישים את העבודה. אני רוצה להוסיף עוד כמה נושאים שהעלינו אותם כבר גם בכל מיני פורומים ולא ראינו אותם בתוכנית. אז קודם כול בנושא התיירות יש קושי מאוד גדול לקדם את ענפי התיירות, הצעה שבאמת לא תעלה שקל למדינה: פשוט החלטת ממשלה שקובעת שבשנתיים הקרובות כל עובדי מדינה, כל משרדי הממשלה, עובדי רשויות, יעשו את הנופש שלהם פעם אחת בעוטף, פעם אחת בגליל. זה באמת כספים שמוציאים על נופש, תעזרו לנו לשקם את התיירות שלנו.

דיברו פה שאחד החסמים של חזרת התושבים זה הנושא של חינוך. אני, אנחנו בכלל ברשות, מעריכים שכדי להחזיר מורים, יש מחסור מאוד גדול כרגע במורים בעיקר בענפים שמאוד קשה להשיג גם ככה כמו אנגלית, כמו מתמטיקה, פיזיקה, לעשות תוכנית תמריצים למורים שיבואו לגליל לכמה שנים, וגם לרופאים, מה שהיה פעם תוכנית תמריצים לרופאים – לחדש אותה.

עוד נושא שמאוד יכול לעזור לננו גם בתיירות אבל בכלל לא רק בתיירות, גם בתעשייה, גם בחקלאות, אנשים שחטפו מכה מאוד קשה זה נושא של הוראת שעה, עבודה מועדפת לצעירים בעוטף ובגליל שלמשך חמש שנים יקבלו מענק כפול בעוטף ובגליל. בדקנו, מדובר ב-3,000 משרות, 2,000 בגליל, 1,000 בעוטף, 30 מיליון שקלים בשנה, זה לא כסף גדול שאנחנו מאמינים שיזרים כוח עבודה לאותם שלושה תחומים שנפגעו הכי קשה שזה תיירות, חקלאות, ותעשייה. תודה.

תודה רבה. משרד החינוך.

חיים גבאי, אני מחמ"ד מחוז צפון, הייתי גם ראש מנהלת מפונים עד שסיימנו את מרכזי היחד. בהתייחס בכל מה שקשור לעידוד. קודם כול מבחינת נתונים, 65% תלמידים חזרו, 86% מורים חזרו, ובהקשר למורים יצא תמרוץ מאוד מסודר עד כדי 70% להשבת מנהלים גם בעוז לתמורה וגם באופק על מנת לעודד מורים חדשים שיגיעו דווקא בתחומים האלה שאנחנו מדברים עליהם, מתמטיקה, אנגלית, מדעים, ומגיעים.

מבחינת כל מה שקשור להשקעות אנחנו עובדים כמובן ביחד עם עינב בצורה מסודרת, אורנה ועינב, עובדים יחדיו.

אורנה שמחון עדיין?

ד"ר אורנה שמחון מנהלת המחוז, עושה עבודה מצוינת.

חיים, כמה תלמידים חזרו בתוך קריית שמונה?

אני אומר לך בדיוק בצורה מסודרת. בקרית שמונה זה מאוד מעניין כי יש פער. 3.231 תלמידים היו ב-14 בתי ספר.

זה אולי אחד האתגרים, את יכולה לראות חזרה נמוכה יחסית, בין 40-50 אחוזים בבתי הספר היסודיים, אבל בתיכונים 80%, זה הרבה פעמים נערים שחזרו בשביל החבר'ה, הם לבד, הם אפילו חזרו בלי המשפחה ומתגוררים.

דנציגר חזרו כמעט כ-90%.

זה אירוע משבר דווקא, כי הם מסתובבים חסרי מעש ביישוב, בערבים. אתם יודעים מה המשמעות של חבר'ה 16-17.

צריך - - - במקביל בלתי פורמלי.

גם בבלתי פורמלי יש המון השקעות לפי תקנות הממשלה. כל התהליכים בעצם גם בעידוד, כל מה שקשור גם למרכזי החוסן שקמו, יוזמות חינוכיות שנתנו היום מהגפן .

חיים, זה טוב מאוד, כל הכבוד, לא בציניות, אבל אני חושבת שנקודת החולשה היא הזוגות הצעירים עם הקטנים. כי אותם אני רואה, לפחות בתל אביב, הם הבעיה שלך, הם לא רוצים לחזור. כי ילד בן 17 בא בשביל החבר'ה כמו שפורר אמר.

אני אומר שבעקבות העידוד, מגיעים אגב גרעינים תורניים נוספים גם בשתולה, גם בזרעית, גם בקרית שמונה והסיפור שחלקם הם הורים שבאמת יחזרו רק ביולי בגלל העניין של הרציפות החינוכית, אז באמת יש המון דחיפה ועידוד בתוך התהליך, זו עבודה מורכבת, אבל אתם רואים שהגיעו 86%.

ומה עם הגיל הרך? דיברנו על זה שחסר לנו.

אני אתייחס גם למעונות וגם לגיל הרך. כשדיברנו מבחינת המספרים, 65% זה כולל גם את המעונות וגם את הגיל הרך מלבד מטולה ומנרה. ואגב, גם מנרה לאור התוכנית הזאת בעזרת השם כן ייפתח שם הגן עם 11 תלמידים בשנה הבאה, זו גם הכוונה וזה גם הרצון של האוכלוסייה.

במנרה או במטולה?

במנרה. במטולה כרגע אנחנו במציאות מורכבת, הם לומדים בבית ספר עורפי מכיוון שכרגע עד שיגיעו להחלטה לחזור למטולה, עד אז המציאות היא. כי מבחינת משרד החינוך אנחנו ערוכים לתוך כל התהליך הזה.

אבל אנחנו קיבלנו פניות שהם לא קיבלו. גיל הרך, המעונות, המדריכות שם, הסייעות, הם לא קיבלו את המענקים ומענקי העידוד ולכן הם גם לא יכולים לפתוח את זה עכשיו. אנחנו קיבלנו פניות כאלה של ארגונים שמאגדים 60 מעונות שונים.

אפרת, קודם כול נשמח לקבל כל פניה כזאת ולהתמודד איתה אנחנו נותנים מענים ממש לכל בקשה. עשינו את זה גם בפינוי.

סבבה, נביא לך, אחרת אין לך כוח אדם.

בגלל שאתה לחוץ בזמן.

גם את לחוצה בזמן אבל.

על מי? על ועדת כנסת? נראה לי שאתה פחות בלחץ על ועדת הכנסת.

לא, יש לי עוד דיון בוועדת פנים.

אולי הצעת ייעול, מכיוון שאנחנו כולנו על זה, אולי נקיים דיון נפרד על הנושא של הגיל הרך?

בסדר, בבקשה.

בכלל, אולי כדאי. כי אמרת ובצדק שהתיכונים במצב אחר.

בדיוק, הגיל הרך חובה.

אבל היום זוגות צעירים נושאים עיניהם דרומה – שזה מאוד מעניין – ולא צפונה.

חבר'ה, תבינו, החזרה כולם מסתכלים רק על מערכת החינוך. אני חייב לומר שדווקא מבחינת מערכת החינוך, היא נערכה לקלוט תלמידים. אין מצב שמישהו מגיע ואין לו מערכת שקולטת אותו. איפה הבעיה? אתם אומרים: תחזרו לקריית שמונה. היה חדר מיון קדמי בקרית שמונה לפני המלחמה, אנחנו תקצבנו אותו בממשלה שלנו. הוא לא מקבל תקצוב פה באירוע הזה. אז בסוף אם מישהו צריך לתפור – הווטרינר העירוני של קריית שמונה נחתך, הוא היה צריך שיתפרו אותו, הוא הלך, בסוף הוא תפר את עצמו, כי הוא וטרינר אז הוא תפר את עצמו.

אי אפשר להגיד לחבר'ה תחזרו בבקשה לגור פה, מציאות יותר טוב מה-6 באוקטובר, כשאתם לא נותנים להם שירותי בריאות מלאים. לכן אני אומר שהמעטפת היא הקריטית באירוע. ופה אני חושב שההסתכלות על מערכת החינוך הייתה נכונה בשלב הבסיסי הראשוני.

הבנתי אותך.

אין מעטפת ביישובים האלה, ומכיוון שאין מעטפת ביישובים האלה, אז בסוף אותם אנשים – לא נעים לי להגיד – חבר'ה שחיו בפריפריה הרבה מאוד שנים, פתאום הם גרים בעיר אחרת, יש מערכת בריאות, הרופא פה.

בדיוק, מה, אנחנו צריכים לסבול?

בטח אלו עם הקטנים.

למה שאני אחזור? אם חס וחלילה מישהו צריך תפרים אני צריך לנסוע. או שמשרד התחבורה – אם מישהו צריך אוטובוס מקרית שמונה לצפת, אין אוטובוס כי לא החזירו את הקו מקרית שמונה לצפת. מי נוסע באוטובוס לבית חולים? האוכלוסייה שהכי...

קשה לה.

ולכן אי אפשר, אם לא מחזירים את כל המעטפת בתשתיות. ולכן אני אומר את זה פה גם בהקשר של החלטת הממשלה. עשו ל-1 במרץ מהר-מהר שבכלל אני לא מצליח להבין מה הרעיון בלהגיד חזרה ב-1 במרץ אמצע שנת לימודים במקום לעשות את זה ב-1 בספטמבר בצורה מסודרת שזה גם נוח לכולם.

אתה יודע למה? כי אין שם נשים. את זה גם צריך לומר.

לא, כי רצו לייצר איזושהי תמונה ולא הצליחו לייצר את התמונה הזאת, ולצערי בתוך זה פגעו במטולה, פגעו בקרית שמונה.

עכשיו, מי חוזר? עכשיו כשגם ראינו את המושבים. תראו, כשאומרים שהגבול ייקבע על ידי המחרשה. המושבניק שיש לו משק וזו הפרנסה שלו. א' הוא לא עזב גם אם הוא פונה הוא הגיע לשם כל הזמן כדי לתפעל את המשק – ולצערי הרב גם במטולה, גם נהרגו אנשים בזמן שהם עושים את החקלאות הזו – לכן הם גם יותר נכונים לחזור כי זו הפרנסה שלהם. אז כשאומרים ש-30% מהעסקים חזרו זו גם נקודה שצריך להתייחס אליה באירוע הזה כי אם לא תחזיר את העסקים בסוף, מאחורי זה, גם יש את העובדים – זו המשמעות.

בגלל שההחלטה עכשיו על יולי ואני רואה שדיברת כבר על מרץ, אולי כדאי ביוני לקיים דיון נוסף על החזרה ביולי כדי שלא יהיה אותו מצב - - - כי ככה זה היה נראה במרץ.

אנחנו נקיים. אגב, גם הדיון הזה הוא לא דיון ראשון ואני אומר לכם עוד פעם שהוועדה מקיימת דיונים לא רק פה. את לא חברת ועדה, אני מזמין אותך.

אין בעיה, תזמין אותי.

הוועדה יוצאת אחת לשבוע בערך לסיורים במקומות האלה.

איך אתה נערך ליולי? אני שואלת אותך.

הממשלה לא באירוע. עובדי המדינה עושים באמת סלטות באוויר, בסוף זו קבלת החלטות של תקציבים. בסוף זה להגיד: חבר'ה, אנחנו שמים פה X כסף לחמש שנים.

אבל יש כסף, היא אומרת שזה מתוקצב, עבר בתקציב.

אין אותה בהחלטה, היא לא בהחלטה משוריינת. עיריית קריית שמונה לא יודעת מה התוכנית שלה לחמש השנים הקרובות, מטולה לא יודעת מה התוכנית שלה מבחינת הממשלה לחמש השנים הקרובות.

היא תקועה באיזה ענן. אבל יש אחלה שם, יש שם, יש תפקידים, תנופה.

בבקשה, בקצרה ממש.

בקצרה, שמי יניב חן, אני ממשרד החקלאות וביטחון המזון ממחוז גליל גולן, ובכובע השני שלי אני מיישוב מפונה, מושב שאר ישוב ממועצה אזורית מבואות החרמון. הדבר הראשון, כמו שאמרת, חבר הכנסת פורר, אני חושב שצריך לדייק את הנתונים לקראת הוועדה הבאה כי אני רואה את זה אצלנו במגזר המושבי, מי שבעלי נחלות ואפילו בעלי נכסים ביישוב הקהילתי הם כן חזרו ליישובים. אותם שוכרים שאולי הם רשומים – צריך לדייק את הנתונים מול המנהיגות המקומית ומול צח"י – אותם אנשים, כמו שאני רואה ביישוב אצלי, אין להם שום כוונה לחזור. יש מעט משפחות שבאמת בגלל שנת הלימודים יחכו לסיום השנה ואז יחזרו, זה בהיבט הזה.

בהיבט החקלאי אנחנו עובדים גם בשיתוף עם עינב, אבל מחכים לשיקום הצפון להחלטות.

מחכים להחלטות ממשלה שלא מגיעות.

למה אתם מחכים? לאיזו החלטה?

החלטות ממשלה ליישם אותם.

אבל עינב אמרה בצורה מפורשת שהכול מתוקצב.

לא, יש 2,000 דונם.

לא, אמרו שיש 15 מיליארד, הם לא בספר, צריך בכל פעם להביא החלטת ממשלה.

זה לא לפי סעיפים פרטניים?

2,000 דונם של שטחים חקלאיים שנשרפו שמחכים לשיקום. יש לולים שנפגעו שמחכים לשיקום. כל החקלאות בעצם שמרה על רציפות תפקודית לאורך כל השנה וחצי וכמו שעודד אמר, אנשים בעצם כן היו ביישובים ושמרו על ביטחון המזון אבל צריך לשקם חלק מהמבנים.

ברור, תודה רבה. משרד האוצר?

שירה גרשון, משרד האוצר, - - -

שירה, מאיזו יחידה את? של איזה תחום?

אגף תקציבים.

אני רפרנטית פנים. כפי שעינב גם הזכירה, ב-31 באוקטובר 2024 יצאה החלטת ממשלה שהקצתה 15 מיליארד בתוכנית רב שנתית כפי שגם חברי הכנסת ציינו, בשביל להשתמש במקורות שכבר הוקצו צריך החלטת ממשלה שמפרטת שימושים בעצם. ובגלל זה יש פה את העיכוב. אבל הכסף הוקצה וקיים.

אז כמה זמן מחכים להחלטה שתפרט שימושים?

הם כל פעם מביאים נקודתית.

זה לא בתחומי.

15 מיליארד אושרו מתי? עובדתית.

ב-31 באוקטובר 2024. בליל הממשלה. יש כבר תקציב בהחלטה.

מה הבעיה להעלות החלטת ממשלה שמפרטת שימושים?

זו שאלה שלא אליי.

אני רוצה לשאול אותך, שירה, את, מבחינה מקצועית יכולה לכתוב החלטה שמפרטת שימושים?

משרד האוצר לא כותב את ההחלטות האלה.

בוודאי שכן, אתם מעריכים את השימושים. לא יושב שר ומחלק את השימושים.

אני אשאל את שאלתה של חברת הכנסת פרקש הכהן אחרת.

למה זה לא עולה? מה הבעיה להעלות את זה לממשלה?

האם מישהו בממשלה כותב כעת תוכנית על כל 15 המיליארד בפירוט לגבי כל שנה ושנה לאן הולך?

לאן הוא בא, לאיפה הולך?

בוודאי.

מי כותב?

מטה היישום אחראי לכתוב את החלטת הממשלה. תנופה לצפון.

עינב? הם לא כותבים את זה. אין כרגע, אבל הם גם לא כותבים את זה.

היא לא עובדת שם יותר.

היא לא עושה את זה, היא אמורה לשבת איתכם. היא אמורה לעשות את זה שירה גרשון.

היא אמורה לעשות את זה.

שירה יודעת כבר את הדברים ומחלקת את הסכומים. למה החלטה כזו לא עולה למעלה?

גורמי המקצוע שצריכים לכתוב את החלטת הממשלה הם לא משרד האוצר. אנחנו כמובן מלווים תקציבית ואנחנו חלק מהתהליך.

וואי, זה לא אמיתי.

תודה רבה. משרד הכלכלה?

שלום, עידן פלדמן משרד הכלכלה אגף אסטרטגיה.

ואז יש עודפים שעוברים, אתה יודע לאן הם עוברים?

כן.

אני אספר לך בוועדת כספים לאן עוברים כל העודפים.

הוא יודע.

לצערי אני יודע.

עוד פעם לזהות יהודית. כי חסר. זה רק בתשעה משרדים כבר נשפך להם מהאוזניים.

הממשלה היא במשבר זהות, הם לא בטוחים בזהות היהודית שלהם אז הם כל הזמן צריכים.

לא, תשמע, זה גם לא דבר פסול, רק פשוט סדרי עדיפויות במלחמה – זה הכול. זו לא תקופה רגילה והדברים החשובים באמת לא מטופלים.

תודה. משרד הכלכלה.

שוב, עידן פלדמן משרד הכלכלה, אגף אסטרטגיה. אני אגיד משהו כללי, עוד לפני תחילת המלחמה המשרד הבין שהעתיד הכלכלי של מדינת ישראל הוא בצפון ובדרום אז התחילו הרבה תוכניות שקשורות לפיתוח הכלכלי של הצפון והדרום. חלק מהשיקום והחזרת התושבים יהיה קשה לפצל לאיזו תוכנית היא רב שנתית ואיזו תוכנית - - -

בוא תקצר לנו, כמה כסף משרד הכלכלה משקיע כרגע בהחזרת עסקים לצפון?

לתת לך מספר קונקרטי יהיה לי קשה.

למה קשה? אין לכם תקציב? אני שואל אותך בכותרת, עוד לא יורד איתך לסעיפי המשנה, כמה כסף משרד הכלכלה שם על הנושא של החזרת העסקים לצפון?

אם תחבר את רשות ההשקעות, הסוכנות לעסקים קטנים.

מה זה רשות ההשקעות? מה רשות ההשקעות נותנת?

רשות ההשקעות מציעה מסלולי השקעות.

את זה היא נותנת כללי, כל הזמן יש. אני מדבר איתך על התוספת – מה שקיים בתקציב השוטף של רשות ההשקעות וכו' אנחנו מכירים. כמה כסף ייעד המשרד ואמר: חבר'ה, זה לא הולך לשום מקום אחר, זה רק כדי להחזיר את העסקים לצפון.

אין לי כרגע את המספר המדויק.

אין לך כי אין תוכנית כזאת. תודה. משרד השיכון.

שלום, תודה רבה, נסי אנג'ל כ"ץ, משרד הבינוי והשיכון.

- - - שלא עשו את זה.

אבל שר הכלכלה כל חודש צריך להיות בחו"ל. הוא לא בכל חודש צריך להיות בקרית שמונה, הוא בכל חודש צריך להיות במדינה אחרת.

גם מה עם יוקר המחיה? רק זה?

אני אומר בקצרה, אני לא אחזור על דברים שנאמרו, ואלא אם תבקשו אני לא אפרט מה עשינו עד כה בצפון, זה לא נראה לי לעניין. כן חשוב לי לציין שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם המנהלת ועם עינב ועם השר אלקין. אני כן רוצה רק לחדד שאנחנו מצידנו העברנו תוכנית – אשמח גם לשלוח אותה לוועדה שתראה את התוכנית – של שיקום ותמיכה מקיפים לצפון, בחלוקה לאזורים, בחלוקה לכפרי-עירוני, שעוסק באמת בכל התחומים. התוכנית הזאת בעצם עוד לא אושרה, עוד לא תוקצבה.

איזו תוכנית לא אושרה ולא תוקצבה?

אני אומר שאנחנו, במשרד הבינוי והשיכון, הכנו תוכנית ביחד עם הרשויות, עם ראשי הרשויות, עם הוועדים, כמובן שגם עינב והשר אלקין מכירים אותה וגם משרד האוצר מכירים אותה. התוכנית הזאת הועברה והוגשה.

מה, לגבי העסקים?

מה פתאום, לגבי שיקום תשתיות, לגבי שדרוג.

אבל מה זה לא אושרה? הסבירו לך שיש 15 מיליארד שקלים תקציב.

אני לא קיבלתי את התקציב הזה.

אני לא מבינה, אתם יכולים להרים טלפון אחד לשני?

אני אחדד. צריך החלטת ממשלה שמפרטת שימושים.

אבל כשהוא אומר שהוא הכין תוכנית, זה שימושים בתחום הבינוי. אז איפה ההחלטה הזאת שמפרקת לחלקים את 15 המיליארד? מה שווה הכסף אם בעצם אי אפשר להשתמש בו?

אני אחזור על מה שציינתי מקודם, אנחנו לא הגורם המקצועי שכותב את החלטת הממשלה.

אני מבינה אותך, שירה, אבל את יכולה גם להיות פרואקטיבית וליזום פגישה עם שולחן עגול, לקרוא לנציגי משרד השיכון, משרד החקלאות, הרשויות המקומיות, להתחיל לעשות שימושים. כי את רואה? שהשרים מתקשים, תעשי להם שיעורי עזר מה שנקרא, ואז תעזרו להם להכין החלטת ממשלה שתפרק את זה לשימושים.

תודה. עוד משהו נסי?

מזעזע.

אני אשמח לסכם את הדיון הזה שהוא רק יותר מעצבן.

כבוד יושב-הראש, אני אשמח בבקשה לקבל רשות דיבור, אני ביקשתי אישור מראש, אני רשומה שם גם.

מי גברתי?

תמי ממיזם בואו, אני רשומה שם ווידאתי בתחילה.

כן, בקצרה, בדקה.

אני אשתדל.

לא, את לא תשתדלי, אם את לא יכולה אז לא.

שמי תמי סמיש נמליך, אני עובדת סוציאלית וחברה במיזם בואו, ואני רוצה להביא לפה זווית נוספת שהיא מעבר לתשתיות הפיזיות שהן חשובות ודוברו פה, כי אחד הדברים שנאמר פה זה שרוצים להביא לא רק את האוכלוסייה שהייתה בצפון שהייתה בחסר, אלא גם את האוכלוסייה החדשה.

יש לנו נתוני מחקר שנאספו באפריל ומאי השנה שמראים לנו ש-76% מהציבור הרחב מודאגים מהטיפול של הממשלה בנושא סוגיית החטופים, וכשאנשים עסוקים בסוגיית החטופים – אנחנו מדברים על 76% מספר עצום – כש-48% מהם מראים סימנים של אבל מתמשך ואנחנו רואים סימנים של חרדה, ואנחנו רואים סימנים של דיכאון, עלייה במספרים האלה, סימני PTSD, שחיקה נפשית. אלו דברים נפשיים שהם חלק מהתשתית, התשתית היא לא רק פיזית, התשתית היא נפשית ואני חושבת שצריך לקחת את זה גם בחשבון. תודה רבה.

תודה.

אני רוצה לסכם את הדיון הזה. לצערי ממשלת ישראל מנותקת כרגע מהיעד של חזרה הביתה ומה שהיא עושה זה פלסטר בכל פעם על איזשהו פצע שכואב בכל פעם בנקודה אחרת. אין שום תוכנית כוללת שרואה את כל התוכנית כולה ברמת מה אנחנו עושים עם הכסף גם בחמש השנים הבאות, גם כלפי הרשויות המקומיות, גם כלפי התושבים, גם כלפי בתי הספר.

בטח אם היעד הוא להביא – ואני חושב שהוא היעד הנכון – אם היעד הוא להגיד שאנחנו רוצים להביא את הצפון לנקודה לא שהוא היה ב-6 באוקטובר אלא לנקודה טובה יותר ולנצל את המשבר הזה כהזדמנות, זה מה שהיה צריך לעשות. היה צריך לייצר פה תוכנית חמש שנתית לפחות ברורה, עם סגירת פערים ותשתיות ובעצם שדרוג התשתיות האלה, עם יצירת כל המעטפת ולא רק להתעסק בסכומים שמוענקים באופן ישיר לאזרח כדי לצלוח את האירוע הזה.

הכסף שמקבלים התושבים הוא כסף כדי להשאיר את הראש מעל המים, הוא כסף, מה שנקרא, שלא יתבעו. כדי לייצר פה משהו אחר היה צריך לבוא עם תוכנית כזו. לצערי היא לא קיימת. בכל פעם מגישים איזשהו משהו, מצליחים לשחרר עוד קצת ועוד קצת.

האירוע של התשתיות הוא אירוע קריטי – יסלחו לי חבריי במגזר הכפרי – הרבה יותר ברשויות העירוניות מאשר במגזר הכפרי מהסיבה הפשוטה, הרשויות הללו הן עוגנים שכל הסביבה מושתתת עליהן. כל הסביבה מושתתת עליהן. קריית שמונה היא עוגן שמשרת את כל היישובים הכפריים מסביב בהרבה מאוד אספקטים. אז אי אפשר לצפות שמשפחות יחזרו בקיץ הזה לקריית שמונה למצב הרבה יותר טוב כשאין להם אפילו בריכת שחייה שם, כשאין אולם ספורט, שאי אפשר לחזור לאיזושהי שגרה של הדברים שהם מעבר, כשהם חיים היום במרכז הארץ או במגורים הזמניים שלהם עם תנאים הרבה יותר טובים, אז למה שהם יחזרו לשם? הם לא יחזרו.

זה לא יעזור גם מענק למורה של 8,000 שקלים או של 4,000 שקלים שהוא מענק יפה, לא דומה, אגב, למענקים אחרים שמוענקים למורים כדי שיבואו למשל לאילת או למקומות אחרים, אבל זה לא מספיק. מורה טוב לאנגלית במרכז עושה את ה-8,000 שקלים בשיעורים פרטים הוא לא צריך לחזור לקריית שמונה בשביל זה. לכן אני אומר, בתוך כל האירוע הזה לצערי הממשלה לא שם.

מתוכו אני כן אבקש לתאם בהמשך דיונים נקודתיים. אני רוצה דיון אחד על משרד הכלכלה ספציפית על הסיוע לחזרת עסקים לצפון. הנתון של 30% עסקים חוזרים לצפון הוא לא ריאלי. ויסלח לי פה נציג משרד הכלכלה, ואני אומר את זה פה on record לשר שלו: אם השר מגדיר לצוות שלו: אני צריך פעם בחודש להיות בנסיעה בחו"ל בתקופה הזאת, הוא צריך להיות פעם בשבוע באחת הערים בצפון, שם הוא צריך להיות, שם הוא צריך להסתובב, לשם צריך ללכת הכסף של משרד הכלכלה, אלו העסקים שזקוקים לזה.

מכון המזון שמחכים לו, ואני יודע שסמנכ"לים במשרד הכלכלה עוסקים בעניין הזה כדי להוציא את הדבר הזה מהבוץ כדי שיוקם מכון המזון בקרית שמונה עם מכללת תל חי. הדבר הזה לא יקרה אם לא ייכנס שר לעובי הקורה ויוציא את העגלה הזאת מהבוץ, זה התפקיד של הממשלה. 30 ואני לא יודע כמה, שרים יש בעניין הזה, אף אחד מהם לא עוסק בעניין, כולם עוסקים במה שמסביב.

במקביל, דיון נוסף עם משרד התיירות רק על התיירות, רק על כל השיקום התיירותי בעוטף ובגליל שהיה עוגן מאוד משמעותי כלכלי לכל היישובים שם. והדבר האחרון זה גם עם משרד החינוך, אני אבקש יותר פרטים לפני שאנחנו נקבע דיון על הנושא הזה של הגיל הרך, אני התרשמתי, אני חייב לומר עוד פעם גם בעניין הזה – שמשרד החינוך הוא לא החסם כרגע באירוע הזה, עם כל זה שהשמיכה שלהם קצרה במרכז הארץ מבחינת מספר מורים הם הצליחו להגיע לאיזשהו איזון. חברות הכנסת יצאו אבל אני אומר את זה כי זה לפחות היה באירוע. עוד דיון אחד על שירותי הבריאות בנפרד.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:19.