פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת החוץ והביטחון
27/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 408
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שלישי, כ"ט באייר התשפ"ה (27 במאי 2025), שעה 12:00

אתגרי מערך המילואים לנוכח התמשכות המלחמה

חברי הוועדה: יולי יואל אדלשטיין – היו"ר
שלום דנינו
משה טור פז
מאיר כהן
שרון ניר

מטי צרפתי הרכבי

מזכיר הכנסת דן מרזוק
תא"ל שי טייב - ראש חטיבת תכנון ומנהל כ"א באכ"א, משרד הביטחון

רס"ן מיכל פטאל - עוזרת קצין מילואים ראשי, משרד הביטחון

אייל הנס - ראש האגף לחיילים משוחררים ומילואים, משרד הביטחון

חנניה בן שמעון - פעיל ארגון כתף אל כתף

אילת פלר מימון - ממובילות תנועת אימהות בחזית

אופיר טל - העמותה למען משרתי המילואים

משה ראובני - תנועת הביטחוניסטים

אוהד ניימרק - תנועת המילואימניקים

עדי לנדאו רון - אשת מילואימניק

אסף פרידמן

יונית חגואל, איטייפ



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


אתגרי מערך המילואים לנוכח התמשכות המלחמה

צוהריים טובים לכולם. אני פותח את ישיבת ועדת חוץ וביטחון כאן במכללת קיי במסגרת כנס שדרות שמתקיים השנה בבאר שבע. אנחנו שמחים להיות כאן. אני חושב שיש משמעות לכך שמספר ועדות של הכנסת נמצאות בכנס בקשר ישיר עם הציבור. זאת למרות שחייבים לציין – ובאי הוועדה ואלה שעוקבים אחרינו יודעים – שגם בכנסת נציגי ציבור ונציגי ארגונים מגיעים אלינו לא מעט. אבל עדיין יש חשיבות לדעתי גם ביציאה לשטח.

הנושא שלנו היום הוא אתגרי מערך המילואים לנוכח התמשכות הלחימה. נושא שאנחנו עוסקים בו הרבה. נושא שחשוב לכולנו. המילואימניקים היקרים שלנו גם שומרים עלינו וגם עושים את זה מעל ומעבר מבחינת כל היגיון ומבחינת הזמנים שהיינו יכולים לחשוב עליהם. בוודאי שאנחנו חייבים לדאוג לפיצוי עד כמה שניתן לפצות על שנה, שנה וחצי במילואים אבל חובתנו לדאוג לפיצוי להם ולבני המשפחה.

גם בדיון הזה כדאי להזכיר לעצמנו שאנחנו צריכים להמשיך במאמצים להרחיב את בסיס הגיוס כי באיזשהו שלב מגיעים למצב ששום פיצוי כספי ושום הבנות והטבות כבר לא מסוגלים לפצות על כל שקורה במקצוע, בעבודה, בלימודים ובמשפחה.

אנחנו שמחים שנמצא איתנו ראש חטיבת תכנון ומנהל כ"א, תת-אלוף שי טייב, נציגי משרד הביטחון, נציגי ארגונים שונים, נציגי ציבור. אנחנו שמחים שגם מזכיר הכנסת מצטרף היום לישיבה הזו ונמצא גם כאן בכנס שדרות יחד עם הוועדות.

אני מציע ששי תתחיל בהצגת הדברים והנתונים על מערך המילואים. אתה מעדכן אותנו לא מעט אבל המציאות היא דינאמית. מה גם שלאחרונה יצאו צווים נוספים והממשלה – עוד לא קיבלנו את הפנייה הרשמית – אבל היא קיבלה אתמול החלטה על המשך השימוש בצו שמונה. לא שיש לכם דרכים אחרות אבל זו המציאות כרגע. תן לנו קודם כול תמונה ונשמע את חברי הכנסת ואת נציגי הארגונים.

צוהריים טובים. תודה על הזכות והכבוד להשתתף ביום הזה. מערך המילואים ראוי לכל הערכה. בשפה לא פורמלית הוא האס של המלחמה הזו. אני חושב שבלי קשר לאיך שנכנסנו לתוך המלחמה, התפקוד - - בוודאי בעולם המבצעי וגם בעולם של ההירתמות והנכונות וכן הלאה הוא מעל ומעבר. אני לא רוצה להגיד מעל ומעבר לכל ציפייה כי ציפיות תמיד היו לנו אבל מעל ומעבר זה מספיק בהקשר הזה.

אני רוצה להגיד בראשית הדברים ולחזק את מה שאמרת, יושב-הראש, בסוף העניין הוא עניין של תפיסה שלמה להרחבת מקורות הגיוס, בסיס המשרתים וכן הלאה. גם במילואים וגם בסדיר כי המלחמה היא מלחמה שנמשכת הרבה זמן ובהרבה זירות. לצערנו עם היקף נפגעים גבוה.

הסברתי את זה מספר פעמים בוועדות, חוץ מלמלא את השורות שהוחסרו אנחנו עוסקים גם בבניין כוח שיש לו גם שני פוטנציאלים מרכזיים. פוטנציאל אחד זה לתת מענה לאתגר מבצעי בצורה אחרת, בצורה שונה והפוטנציאל השני הוא להרחיב את בסיס המשרתים ולפזר את העומס בין האנשים.

זה מבחינתנו המגדיר הראשון לכל הסוגיה בכל עולמות בניין הכוח. הטיפול בעניין הזה במערכת של כלים שלובים – בחובה, בעולמות הרחבת בסיס המתגייסים, החרדים וכן הלאה וגם במילואים. זו הפתיחה.

לגבי מערך המילואים – אל מול הסד"כ שיש לצה"ל כרגע שהוא זמין ופעיל ואתם מכירים שגם עולם הסדיר נמצא בעומס גבוה מאוד. אני לא אכנס לזה עכשיו. כולם מכירים את מיתר ההפעלה. אל מול הצורך המבצעי המציאות הזו מחייבת סד"כ לוחם בהיקפים חסרי תקדים.

אם אני רוצה לתת לזה סימן אז אני אגיד שכל מסגרות המילואים של צה"ל שהן מסגרות לוחמות – וגם כאלה שבעבר לא הופעלו כי בעולמות הלחימה יש מדרגים של לחימה – מופעלות בגרף התעסוקה השנתי. זה מה שנקרא בגרף היציב לפני הסיטואציה המבצעית שאנחנו נמצאים בה היום. גם את העניין הזה אתם מכירים בסדר גודל ממוצע של כ-70 ימים בשנה לכל המסגרות האלה. זה סדרי גודל משמעותיים מאוד ביחס למה שהיה טרם המלחמה.

גם סגל?

סגל עושה לרוב יותר. אני תכף אדבר על ההבדל. סגל לרוב עושה יותר. גם דברים שקשורים בהכנה של הכוח. אני תיכף אגיד במספרים אבל דיברתי פה על החייל ועל מה המסגרת עולה.

אני אגיד בעניין ואחרי זה אקשר את זה קצת אנחנו משתדלים לתת למפקד בקצה את מרחב הגמישות המשאבית להביא כמה שיותר אנשים מתוך היחידה כדי לפזר את העומס. יכול להיות שכאשר אני אומר שגדוד עושה 70 ימים בפועל חייל יעשה 50 ימים. סטודנט יעשה פחות כי אנחנו מטילים מגבלות וכן הלאה. אני אומר את זה כמסגרת מול מסגרת כי גם עבר כשהיינו אומרים 25 ימים - - -

הנושא שפעם נקרא ולת"ם נעלם.

אתה מדבר על תקן הת"ם או הת"ם בכלל.

מה שאני הבנתי שפועל אתה בא למפקד - - - אלה ימי המילואים.

יש שני סוגים מרכזיים של משימות. משימות של יחידות מילואים שהן חלק מהכוח שעושה פעילות שהיא פעילות התקפית מתמרנת וכן הלאה ויש משימות של יחידות מילואים שהן מחזיקות את הקווים שהתרגלנו. מן הסתם יש הרבה יותר קווים בסיטואציה הנוכחית.

לשאלתך, יש תקן משימה לכל אחד מהקווים האלה אבל העניין של ה מישות שדיברתי עליו קודם אומר שאם אתה מסוגל להביא יותר אנשים תביא יותר אנשים לפרק של האימון לפני לחימה כי זה בעצם מייצר לך יותר מקור כוח אדם לשחק איתו. כשגדוד מצליח לעשות את זה ומצליח לרתום בוועדת המפקדים וכן הלאה הוא ייצר יותר גמישות לאנשים שלו.

שי, האם תוכל להתייחס לתופעה חדשה מהמלחמה הזו – תופעת הליגיונרים?

המסופחים. נתת לזה שם ומיתגת את זה.

ככה המג"דים קוראים לזה.

זו סוגיה שאנחנו עוסקים בה לא מעט כי היא קשורה באורגניות של הכוח. מי שמכיר מהמילואים מבין את החשיבות של האורגניות של הכוח ואנחנו גם מודדים אותה – איפה זה קורה יותר ואיפה זה קורה פחות.

גם אחרי שיחות עם מפקדים בעניין הזה – קודם כול הסטנדרט שלהכניס מישהו לתוך מסגרת. כמובן הוא קודם כול קשור לרמת ההכשרה שלו – הרובאות ואיזה תפקיד. אחרי זה בהחלטת המפקד שאומרת האם האדם הזה כשיר ויכול להתחבר למשימה שאני הולך להטיל עליו ולמסגרת - - -

ומה הצורך.

ברור. זה מתחיל מהצורך. אני תיכף אדבר על הצורך. המפקד – ואני מחזיק מכל המפקדים בצה"ל כאחראים למסגרת שלהם – לא ייקח את שי שיש לו כשירות כזאת ויגיד לו תחליף מישהו. זה לא אחד תמורת אחד אלא תפקיד מול תפקיד.

לגבי הצורך – בוודאי שהדבר הזה מאפשר בחלק מהמקומות לייצר אורך נשימה יותר גם בתוך המסגרות עצמן. יש מפקדים שאומרים – תראה אם זה תפקיד שהאדם הוא בעל כשירות, יש לו מוטיבציה והוא פנוי לזה ואני סומך עליו בשתי ידיי – אני יכול להביא עוד 20, 30 חבר'ה כאלה. תחת הדבר הזה להגיד ל-20, 30 אחרים – בתעסוקה הרביעית אל תבואו, נשמור אתכם לפעם הבאה.

צריך להבדיל באופן חד בין משימות שהן משימות שתיארתי אותן קודם והן משימות תעסוקה מבצעית. אני לא רוצה לקרוא לזה שגרתית כי אין שגרה עכשיו אבל תעסוקה מבצעית לבין משימות שהן מחייבות את הגדוד לעשות מה שנקרא מבנה וארגון לקרב וללחימה ולהביא את אופן שבו הוא ממצה את הכוח שלו בצורה הטובה ביותר.

בהקשר הזה אני רוצה להגיד שההיקפים הם חסרי תקדים. כשאנחנו ייצבנו את הגרף של שנת 2025 אחרי ששנת 2024 הייתה מאוד תזזיתית. ייצבנו את הגרף של 2025 על 70 ימים. התחייבנו ובוודאי מעליי גם שנשמור את ה-70 ימים מכל משמר למעט בהתפתחויות מבצעיות שיחייבו סדרי גודל אחרים.

זה נשבר מבחינת העניין של המספרים. אני לא נכנס לשיקולים המבצעיים. אני כמובן מודע לזה. אני כן רוצה להגיד – אני נותן פה את הקרדיט למפקדיי – שהדיונים על האם לחרוג מה-70 ימים והאם להיערך וכן הלאה היו דיונים ברמת אלופים.

ככול שאני זוכר ומכיר לא הייתה בקשה שאושרה לחרוג מהמספר הזה גם שהיה צורך מבצעי. אמרו תסדרו ותביאו עוד כוח סדיר. המציאות המבצעית נתנה לזה תפנית חדה ועכשיו מתכננים מחדש את הגרף. מן הסתם אלה שהקפצת אותם עכשיו הם יהיו חסרים במהלך השנה. צריך לסדר את כל הפרצלציה הזו מחדש.

אני יכול להעביר קול מהשטח בתוך אשת מילואים?

הוא צריך לאשר.

בעלי הוא סמג"ד.

אני מציע שהוא יסיים ואני מיד אתן לך להגיב ולחברי הכנסת.

אני אשתדל לדבר בקצרה ואחרי זה אאריך במה שתרצו. אל מול האתגר שהוא אתגר קיים – ואני מסכים מאוד עם מה שאמר יושב-הראש – אי אפשר לפתור את כל הבעיות דרך עניין של עוד תגמולים ועוד חופשות ועוד פיצויים. בסוף לדברים האלה יש נזקים אגביים שאי אפשר לפצות אותם. זה קשור במשפחה, קשור בפיתוח חיים אישיים, קשור במשק וכולי.

אני באופן אישי אומר וזה גם תפקידי. הפתרון הכי הטוב לטפל בעניין הזה וכמובן אני לא מתייחס לעניין המבצעי – זה להקים ולהרחיב את הסד"כ. זה הפתרון הכי טוב והכי נכון. הוא יחליף באמת אנשים ולא יפצה על אובדן של דברים שאי אפשר לפצות עליהם באופן מלא אף על פי שאני חושב שמה עושה המדינה בעניין, משרד הביטחון, משרד האוצר וצה"ל הוא באמת מענה טוב מאוד ומשתפר. אני אתייחס לזה מיד.

אנחנו פועלים בשלושה צירים מרכזיים. עברתי עליהם במהירות אבל אני רק אסדר אותם. אחד זה סוגיית הפעלה הכוח. השאיפה לייצר ודאות, יציבות וגמישות. תפניות מבצעיות תמיד ישנן, אני לא נכנס וזה גם מקומי כרגע להתייחס לדבר הזה. לייצר גרף שהוא גרף קבוע שלא מקפיצים.

יותר מזה אני אגיד – אתם יודעים בוודאי כי אתם גם מאשרים שהסוגיה שכל ההפעלה נעשית בצו שמונה שהוא לכאורה לא מגביל בשום דבר מבחינת זמני ההתרעה ומשכים וכן הלאה. בכניסה לשנת 2025 וגם בשנת 2024 אנחנו הטלנו על עצמנו את המגבלות האלה שקשורות במתן התרעה לפרט, במשכים, בנוהל לסטודנטים כדי להכניס את עצמנו לתוך מסגרת למרות שהמתכונת של צו שמונה מאפשרת את הדבר הזה.

הדבר השני זה בניין כוח. התייחסתי. אני אתייחס בכמה מילים. אגב, כשאנחנו מדברים עכשיו – יש בשלושה ימים הקרובים כ-10,000 אנשי מילואים מתוך היחידות עצמן שלא עשו שירות במהלך התקופה הזו או לא עשו שירות מספק או שלא קראו להם. אנחנו קוראים להם מחדש ועושים עכשיו מיצוי חוזר לחטיבות דוד כדי לחזק.

למה אנחנו עושים את הדבר הזה? אחרי שאמר המפקד – הוא כבר פחות מתאים מבחינת הכשירות שלו ליחידה כזו או אחרת. התפיסה לזה נובעת שלהקמת מסגרות יש פוטנציאל שחרור גדול יותר מאשר תוספת של חייל אחד או שניים או שלושה. בוודאי אם החייל או שניים או שלושה האלה עשה פחות מילואים בתקופה הזו.

יש קבוצה שמונחת אצלכם של 700 חבר'ה - - -

מכיר אותה. כאלה שרוצים לעשות רובאי 07. ראיתי את זה אתמול. נדמה לי שקוראים להם כתף למילואים. יש הרבה.

שי, תרחיב חזרה על ה-10,000.

יש פוטנציאל. אנחנו זימנו בשלושת הימים הקרובים אנשים שהם מתוך הפוטנציאל שלא עשו מילואים – למשל אנשים שקראנו להם מצו פוקד. צו פוקד אלה אנשים שהם אנשים מתוך הפוטנציאל שלא עשו מילואים ואנחנו קוראים להם לראיון כדי להתאים.

מה ההבדל? אנחנו כבר הכנסנו אנשים דרך צו פוקד לפני כן אלא שעכשיו אנחנו מביאים חיבור עם מפקד. הפלטפורמה המרכזית שלנו לעניין הזה הם חטיבות דוד וגדודי דוד. אנחנו במשך בשבועות הקרובות נביא כמות גדולה כדי לבדוק – האם הוא מתאים. לא כולם מתאימים כי חלק מהאנשים לא עשו הרבה שנים מילואים. נבדוק אם הם מתאימים ונמצה כמה שיותר בחזרה לתוך המסגרת.

אני מזכיר שבצו פוקד דיברנו על זימון ראשון של 15,000 וזימון שני של 10,000. אחרי שהחזרנו רבים מהם לתוך השירות אנחנו עושים את ההתאמה.

אתה יכול להגיד מה המספר מתוך הגל הראשון של 15,000 - - -

אני אפרט מיד. נתתי את הנתונים האלה בעבר. רציתי לתת את הקונספט כדי להגיד שאת הכלים האלה - - -

יושב-הראש אדלשטיין, אני כמו תמיד לא זוכר את המספרים במדויק.

רציתי להגיד שהסיפור של צו פוקד והסיפור של מיצוי ממאגרים שאני אדבר עליו הוא נמשך ביתר שאת. תוך כדי שאנחנו מדברים יש פעולות כאלה וחטיבות דוד שזה מהלך משמעותי כי בסוף זה מהלך שאמור להביא 25 גדודים בקצה – יש לו פוטנציאל. זה מה שאמרתי קודם – לבניין כוח יש פוטנציאל להרחיב באופן משמעותי מאוד. כמה שיותר צימודים שנעשה וכמה שנחזק מהר יותר את הגדודים של חטיבות דוד - - אגב, אני מעריך שחלק מהם יעלו כבר השנה לתעסוקה – יש לזה גם פוטנציאל גם להקל.

מעבר לדבר הזה וזה לא נושא הדיון – הקמת בניין כוח בסדיר היא גם חשובה מאוד. גם את זה פירטתי בוועדות בעבר. אנחנו כבר אחרי הקמה של תשע פלוגות שריון במילואים סדירות שמחליפות פלוגות מילואים. אנחנו במחזור השני גייסנו לגדוד הנדסה - - -

זה צבא גדול וחכם ולא צבא קטן וחכם.

גם העניין של צו פוקד – על מה הוא יושב? הוא יושב על זה שאנחנו קיבלנו בעבר החלטות להקטין את הצבא ועכשיו הכיוון הוא הפוך. אנחנו מרחיבים בעניין של כוח אדם סדיר. תשע פלוגות שריון במילואים. גדוד הנדסה שכבר גויסו שני מחזורים. המחזור השלישי באוגוסט. גדוד מעורב נוסף בפיקוד העורף – גברים ונשים – יוקם החל מאוגוסט. יש לנו שורה של דברים יותר קטנים כמו פלוגות איסוף וכן הלאה.

למה אני אומר את הדבר הזה? בגלל מה שאני חוזר ואומר כל הזמן וזה קשור גם להרחבת הבסיס של הגיוס. פוטנציאל ההחלפה של כוח סדיר – תלוי באיזה יום מודדים – הוא בערך פי שבעה לעשרה של כוח מילואים כי הוא מחזיק את התעסוקה המבצעית כל השנה. לכן הוא יכול להחליף במספרים הרבה יותר גדולים ואנחנו משקיעים בזה הרבה כוח.

הדבר השלישי, זה סוגיית מענה לפרט ולמשפחה. גולת הכותרת של הדבר זה הן שלוש החלטות ממשלה מאוד משמעותיות מתחילת המלחמה. 9 מיליארד, 6 מיליארד ועכשיו 3.4 מיליארד. יש פירוט שלם מאחורי זה. אולי גם אייל שהוא – אגב, זה גם אחת הבשורות של העניין – אגף מילואים חדש במשרד הביטחון שאייל עומד בראשו. מרכז 360 שנותן מענה. הוא מקבל כל הזמן פידבקים וריג'קטים – יותר טובים ופחות טובים – הבייביסיטר והקבלות. זה גוף לומד. הוא הוקם יש מאין כעוף החול.

אלה שלושת הצירים. יושב-הראש, אני אגיד ברשותך מספר נתונים מרכזיים בלי להיכנס לדברים שאי אפשר להגיד. אני רוצה לחדד. אנחנו מחזיקים כמות גדול של אנשי מילואים גם כשאנחנו נמצאים במצב יציב בגלל הגרף שדיברתי עליו. אני לא אפרט פה מספרים אבל אם תרצו אחרי זה אני אגיד.

אני רק רוצה להגיד את זה בשביל לסבר את האוזן – זה שחקן שלישי מרכזי בתוך צה"ל שהוא כמעט סדיר. אני מחזיק בקומה שלי גם עולם המלש"בים, את החובה וגם את המילואים. אם פעם הקשר ביניהם היה קשר שאתה עובר בטרמינל בין הסדיר למילואים היום הקשר הוא הדוק.

יש גם יחידות סדירות. אני חושב שמי שמתמצא יודע שזה לא יתקיים בלי המילואים. בלי גופים שהם גופי מילואים, בלי מפקדות ומכלולים שהם מכלולי מילואים. זה כמעט לא יכול להיות מנותק היום. לכן מערך המילואים הוא שחקן מרכזי מאוד.

צריך להגיד שבשבילנו הוא שחקן יותר מורכב בגלל שאתה עוסק בחיילי חובה ובאנשי קבע – רמת השליטה שלך על מה קורה איתם בהיבט של הטיפול בפרט ואיפה הם נמצאים היא כמעט מוחלטת. אני לא רוצה להגזים – יש חופש אבל היא מוחלטת. כשאתה עוסק באנשי מילואים שהם עצמאיים, שכירים, סטודנטים ואלף ואחד ניואנסים – זה הרבה יותר מורכב.

הדבר השני שאני רוצה להגיד והוא חשוב בעיניי כי אנחנו הולכים תמיד למספר 70 ימים או יותר מזה. חשוב להגיד שלא כל 70 ימים הם תעסוקה. חשוב להגיד את הדבר הזה בלי קשר לאם המג"ד מחלק או לא מחלק.

המודל של התעסוקה או של פרק הלחימה נפתח בשבוע הכנה, בחמישה ימי הכנה. לא פחות חשוב מעבר לחופשות שיש בתוך הימים עצמם ישנם את ימי ההתרעננות. ימי ההתרעננות בסוף התעסוקה. סליחה, לפני ימי ההתרעננות יש מדרג עיבוד. עיבוד המשימה. משהו שנכנס חזק מאוד בשנתיים האחרונות בכל מיני וריאציות – עומדים בשער, עיבוד לחימה וכולי. מקבל פידבקים – אני לא רוצה להגיד טובים אלא חשובים על זה שזה כלי הכרחי ביציאה מהמשימה של האנשים.

אחרי הדבר הזה יש גם ימי התרעננות. אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שבן אדם שהיה עשרות ימים בתעסוקה – אתה לא יכול להנחית ביום ראשון לעבודה, ללימודים וכן הלאה. כמובן שהוא יכול לעשות בהם כל אשר נפשו חפצה אבל מבחינת העניין של המשך ההגנה, המענה, תגמולים והטיפול זה נמשך.

מילה על הנתונים שחבר הכנסת כהן שאל עליהם. יש הבדל בין ביצוע של לוחמים לתומכי לחימה ויש הבדל בין מפקדים ללא מפקדים. רק לסבר את האוזן בממוצע – כמובן שיש כאלה שעשו יותר וכאלה שעשו פחות ואני יודע שהמון דוגמאות של 300 ימים ו-400 ימים וכן הלאה – אבל אם הייתי הולך לפי סיווג מערכים אז בקצונת הלחימה אנחנו סביב 200 יום לקצין מתחילת הלחימה ו-160, 170 ימים ללוחם.

בעולם תומכי הלחימה והעורפיים – סדר גודל של בין 180-140 ימים לקצין וסדר גדול של 140 בממוצע לתומך לחימה. כולם נוטלים חלק בעומס הזה. זו אולי המסקנה המתבקשת מהדבר הזה.

הממשלה אישרה בשבוע שעבר או בתחילת השבוע גיוס של 450,000 אנשי מילואים עד סוף אוגוסט. זה יותר גדול מהמספרים שהיו לנו בתחילת המלחמה. ממה נובע הפער?

אני לא רוצה לגעת במספרים ומה שקשור לעניינים מבצעיים. המספר הוא המסגרת. בשיטת הניהול של צו שמונה – אדם הולך ואדם חוזר זה נספר פעמיים. זו המסגרת שמאפשרת לקיים את אותו ליין מילואים שדיברתי עליו. צריך להגיד גם שאנחנו בתוך מבצע שאנחנו מזעיקים אליו במשך השבועיים האחרונים מסגרות שלמות. זו המסגרת שמאפשרת כדי שהזימון של האנשים – אומנם בצו שמונה – כמובן יהיה חוקי.

הדבר השני שאני רוצה להגיד על הסיפור של התכנון ונגעתי בזה קודם – רוב מוחלט של המסגרות הלוחמות בדרגים שונים מופעלות. מנוהל באגף המבצעים. אני יודע שגם על זה יש הרבה פעמים שאלות – למה חטיבה ואני לא רוצה להגיד את המספר שלה עוד פעם כי תמיד חוזרים אליה. אבל למה חטיבה כזאת עושה יותר וחטיבה כזאת עושה פחות. יושב-הראש יכול לראות פה את הגרף. בסך הכול עושים מאמץ לאזן.

זו הייתה שאלה מוצדקת או לא מוצדקת?

השאלה היא תמיד מוצדקת כי זה עניין סובייקטיבי. ההסתכלות של אמ"ץ היא לפחות שנתיים קדימה – מי עשה בשנת 2024 ומי עשה קדימה. אני רוצה להגיד עוד הערה על הדבר הזה – לא כל סד"כ יכול להחליף כל סד"כ. צריך להגיד את זה.

נתתי דוגמה קודם על גדוד ההנדסה שאנחנו מקימים. אנחנו מקימים אותו כי צריך סד"כ הנדסה. אנחנו מקימים אותו כי אמרתי קודם שסדיר הוא שווה ערך יותר. אני אומר לכם מעבר לדבר הזה כי סד"כ הנדסה זה סד"כ מאוד מקצועי וייחודי וגם אם אני אקים עכשיו שלושה גדודי חטיבת דוד – הם לא יחליפו גדוד הנדסה. אני צריך אנשי צמ"ה, פלסים וכן הלאה. לכן ההסתכלות היא על כל מערך בנפרד.

חירם שמתמרן שאנחנו שומעים עליו הרבה, אלכסנדרוני וכרמלי וחטיבות צנחנים וכן הלאה – הם יודעים להתחלף אחד עם השני למעט אם זו משימה גנרית. אף על פי כן אני אומר שהעומס כמו שאמרתי קודם הוא על כולם ויש מאמץ גדול להשאיר אותו מאוזן.

שי, הלחימה בשטח בנוי לא מתחילה להיות לחימה גנרית שצריכים להכשיר את כל הגדודים ללחימה כזו?

אני אגיד את בצורה כזו – זה תלוי מה הסגנון ומה המשימה. האם זו משימת אבטחה - - -

אני מדבר על החטיבות האחרונות שהזכרת שעושות את עיקר התמרון.

כשאתה מדבר על חטיבת חירם – אני אתן דוגמאות – חטיבה כמו חטיבה שתיים, חטיבה שלוש וחטיבה 226 – הן לא חטיבות שנראות אחת לאחת אותו דבר. אחת היא חטיבה עם רק"ם והשנייה היא חטיבה מוצנחת והשלישית היא חטיבה רגלית.

באופן עקרוני ההכשרה שלה והתפקודים שלה הם תפקודים דומים אז אפשר לעשות לכל אחת את ההתאמה. אני לא יכול לקחת גדוד מחטיבה שלוש ולהפוך אותו לגדוד הנדסה. אין לו כלים ואין לו כישורים.

זה ברור.

פתחתי את הדברים בזה שאמרתי על המילואים – שהוא עושה משימות כתף אל כתף עם הסדיר. כמובן שכאשר אני מדבר על חטיבות המתמרנות השריון, החי"ר וההנדסה – הם עושים משימות שוות ערך לגדודים לסדירים או לחטיבות הסדירות ולכן רמת הכשירות הנדרשת באירוע הזה היא מאוד גבוהה. זה גם חטיבות שהן מאומנות מאוד בעניין זה.

שי, אתה יכול להתייחס – נכון שזה אגף אחר בצבא אבל בסוף זה המילואים – סוגיית הציוד שעסקנו בה כל כך הרבה כאן. אמרת שיחידות מילואים נכנסות כתף אל כתף עם יחידה סדירה אבל כשאתה נסמך על תרומות ולא נסמך על מה שהצבא קנה לו – זה תמיד חורה וגם לפעמים משפיע על המפגעים ועל איך נראית הלחימה.

קודם כול זה לא אגף שלי אבל אני לא אברח מהשאלה. אני שומע הרבה את השיח על העניין זה ואת האמירות מאוד חד-משמעתיות של סגן הרמטכ"ל ושל ראש אט"ל על העניין הזה שהצבא יודע לספק את הציוד - - -

האמירות הולכות ומצטמצמות.

אני רוצה להגיב ברשותך, חבר הכנסת. תמיד חייל ובוודאי לוחם ישאף לציוד הכי מתקדם והכי טוב ויגיד – רגע אני לא מסתפק בזה, אני גם רוצה את הרחפנים וכן הלאה. אני שם בצד את מה שקשור בכלל בתקינות. תקינות של ציוד – מי שם את תו התקן על איכות הקסדה, על איכות השכפ"ץ, איכות הרחפן, שיבוש של האותות וכולי. גם לדבר הזה יש משמעות.

אני רוצה להוסיף על זה דוגמה. רק היום בבוקר ראיתי פוסט שמעלה פלוגה סדירה – לא פלוגת מילואים – בחטיבת חי"ר מובחרת שיש לה את הציוד, לצורך העניין, הטוב ביותר. בפוסט כותבים החיילים שאנחנו עומדים לעלות לפני תעסוקה מבצעית - - ראית?

ראיתי את הפוסט.

אנחנו עומדים לעלות לקו ואנחנו רוצים לבוא עם הקסדות הכי טובות ועם האפודים הכי טובים. אלוהים אדירים, יש לכם את הציוד הכי טוב. אין ציוד יותר טוב בצבא מהדבר הזה. עם ישראל חי. זו שאיפה של כל אחד. אני לא מתנגד ואני לא אגיד שאין בעיות. היינו בוועדה לפני שבועיים. היה בחור נחמד מאוד שאפילו הגן עליי ודיבר שם על העניין של הרחפנים. אני לא מתעלם מהדברים.

חברת הכנסת הרכבי מזכירה לי שאחרי האמירה של ראש הממשלה – זה לא נורא, הם היו בכפכפים.

אני עובר לנושא הבא.

אני חושב שצריך לומר – חבר הכנסת מאיר כהן העיר ובצדק שהיו תקופות ש-70% מזמן הוועדה היה מוקדש לנושא הזה וגם הזמן הפרטי של חברי הכנסת כי הם קיבלו פניות. אנחנו מדינה קטנה וכל אחד מקבל מאחיין, משכן או מי שזה לא יהיה.

דבר שני שאני רוצה לומר במסגרת סיורים של אחת מוועדות המשנה היינו בעומק השטח וזו אחת השאלות ששאלנו את המילואימניקים ואת הקצינים שלהם באווירה פחות פורמלית כשלא עמד לצידם אלוף הפיקוד. לפי התשובות - - -

יש מה לשפר.

לא. דווקא לשם שינוי – התפקיד שלנו להעביר ביקורת ולא להחמיא – אבל יש לומר שהתשובות שאנחנו שמענו שהם לא מזהים פערים בין חיילים סדירים לבינם בכל הנוגע לציוד שיש להם. ציוד בסיסי. אני לא נכנס כרגע לרק"ם ולרחפנים ולדברים כאלה. לציוד בסיסי.

שמח לשמוע.

בבקשה, אדוני.

אתה רואה, שי. הנה.

מעולה. אפשר להשהות את הרגע?

מכיוון שזה לא אגף שלו אז אנחנו משבחים. תאר לך היה פה ראש אט"ל - -

אני אעביר לו.

שי היה רוצה להשהות את הרגע.

אני רוצה להגיד עוד משהו שהוא קשור במדיניות והוא חשוב מאוד. יש לו שני היבטים. היבט עקרוני והיבט מעשי. זו סוגיית המעבר מסדיר למילואים והיציאה לפטור.

אנחנו החזקנו שנים רבות במדיניות שמי שאין אקוויוולנטיות בין התפקיד שלו בסדיר לבין התפקיד שלו במילואים – אז אנחנו משחררים אותו ומוציאים אותו לפטור. קודם כול המדיניות השתנתה מקצה אל הקצה.

אם אני אתן דוגמאות לפני המלחמה – יכולנו להגיע לעד כשליש. למשל חיילים שעושים תפקידים שאין להם הקשר למילואים הם היו יוצאים על פטור דיפרנציאלי, פטור סלקטיבי. אלה היו החלטות גורפות. מי שהיה מבקש או שהיה צורך ספציפי אבל אלה מספרים קטנים. היום בשנת 2025 על 8% בלבד כאשר אלה סיבות כמו סיבות רפואיות, נפשיות או דברים שמחייבים אותנו.

בעקבות השירות?

בעקבות המלחמה. אני רוצה להסביר למה.

יש הכשרה ייעודית.

אני רוצה להסביר למה עשינו את הדבר הזה. שני דברים שאני חושב שהם מלמדים על הצורך ומה זה מערך המילואים. משהו שאני למדתי על מערך המילואים במלחמה הזו. הדבר הראשון הוא שראינו שיש משימות רבות שאם לא נקיים אותן באמצעות סד"כ שזה לא היה מה שהוא עשה בסדיר נצטרך להטיל יותר על אנשי המילואים שממילא עושים.

הדוגמה הכי פשוטה לעניין הזה היא כל סוגיה השמירה על מחבלים. אנחנו הקמנו 16 פלוגות מילואים בסד"כ שהוא לא סד"כ של אנשי משטרה צבאית. היו בו גם אנשי משטרה צבאית אבל היו בו מדריכות ומ"כים של מגל ועוד ועוד. זה גרם להרבה חיכוכים ושאלות וכן הלאה אבל בסוף צריך להבין שהאנשים האלה מחליפים או עושים משימה מבצעית וגם מחליפים סד"כ שהיה צריך להטיל סד"כ לוחם אחר במקומו לדבר הזה.

הדבר השני שאני רוצה להגיד שהוא בעיניי יפה מאוד הוא שאנחנו למדנו שהחייל שהשתחרר משירות חובה הוא לא איש המילואים שאתה מקבל אותו אחרי עשר שנים. זה דבר דרמטי. יכול להיות שכל החיילים שהיו בתפקידים שאין צורך בהם במילואים והם גם עשו תפקידים – לא רוצה להגיד פשוטים או לא פשוטים – אבל תפקידים מסוימים. אחרי שבע, שמונה או עשר שנים הם מהנדסי מחשבים, הם אנשי היי-טק, הם נהגים, הם פרמדיקים וכולי.

התופעה הזאת התחילה מזה שבעקבות הרוח של עם ישראל בתחילת המלחמה עשרות אלפי אנשים באו להצטרף למילואים. חלק לתפקידים שהם עשו בסדיר – אני לוחם ואני לא מתכוון לפספס את המלחמה אבל היו כמויות גדולות מאוד של אנשים שבאו ואמרו – הייתי נהג אבל עכשיו אני מהנדס תוכנה בחברת היי-טק. תכניסו אותי לאגף התקשוב, תכניסו אותו לאמ"ן וכולי. זה פיק נוסף של מה שנקרא צבא העם - - -

זה בוצע?

ברור. אנחנו בונים עכשיו מודל שאומר שאף אחד לא הולך לשום מקום. בוא נתחיל מהעניין הזה ואחרי זה מי שאפשר למצות אותו מייד - - -

גם חיילים בתפקידים עורפיים?

אני מדבר על הכול. חיילים וחיילות בתפקידים עורפיים. מי שאפשר למצות אותו מיד באותו רגע כולל בהסבות למשל משהו נוסף על חטיבת דוד. אני לא יודע אם זה קורה עכשיו או שזה קרה בשבוע שעבר. אנחנו מבצעים עכשיו הסבה רחבה מאוד לסד"כ של שני גדודים מחיל הים של לוחמי חיל הים לגדודים של חטיבות דוד. הם עושים שם רובאות ברמה מסוימת. בשביל חטיבות דוד צריך אקסטרה. עושים הסבות. אנחנו מקווים שנגיע לעשות את זה בסוף הסדיר אז זה יהיה יותר יעיל וכלכלי וזול.

אם אתה מיד יכול לעשות הסבה עם כניסה לשירות מה טוב ואם לא ואין לי כרגע תפקיד שמתאים למה שעשית בשירות הסדיר – בוא ניפגש בעוד שש, שבע או שמונה שנים ונשאל אותך מה עשית מאז ואולי אתה יכול לתרום במקום אחר. אנשים רבים עושים במילואים האלה תפקידים שהם לא עשו בסדיר. זה ברור לכולם. גם על זה היה פוסט השבוע.

אני מנסה לרדת לשורש ההחלטה הזו. אני וחבר הכנסת טור פז במשך 30 שנה עושים מילואים בחטיבת צנחנים. עשינו הרבה ימים. תמיד שאלנו – היינו באים לחבר'ה שלנו שהיו עם פרופיל מסוים ושירתו בחיל הים ולא הבנו למה אני הולך ל-80 יום מילואים והוא פטור. היינו צריכים את המלחמה הנוראית הזו בשביל שאתם תשתכנעו. הצבא צריך למצות את כל האנשים אלה. ככול שאתם עושים את זה אני חושב שזו תשובה ראויה.

אני גם אוסיף. אני חייב לומר שלא פעם העלנו את הנושא בוועדה כי זה משהו שזעק לשמיים ואני שמח לשמוע מתת-אלוף טייב שהדברים מיושמים.

אולי גם כשעכשיו האריכו את השירות הסדיר – יכול להיות שההכשרה הזו או ההסבה הזו צריכה להיות במסגרת הסדיר.

זה מה שהוא אמר.

לא האריכו את השירות הסדיר, חברת הכנסת. שלא יעצרו אותי בכניסה. לא האריכו את השירות הסדיר.

דווח לנו במסגרת דיון אחר – אני לא יודע אם זה כל כך בפועל מתבצע – אבל זה התכנון. שלא יהיה אבסורד שחבר'ה מצוינים שעשו שירות משמעותי ומלאי מוטיבציה ובריאים מכף רגל ועד הראש – מסיבה טכנית לא משתלבים במערך מילואים אחר כך.

אגב, חיילים מעולים. בבניין הכוח - - -

רק שתדע שזו הייתה בעיה של תקציב – להחליף את המדים הלבנים לירוקים.

אפשר פשוט ללכלך אותם. אני רוצה להגיד לגבי בניין הכוח –סוגיות של הקמת סד"כ שריון וגם ארבעה גדודים של חטיבת השומר ועוד כבר ארבעה ממובצעים בחטיבות דוד. יש גרף שלם. אנחנו אמורים להגיע עד 25 גדודים. לא מעט בעולם ההגנ"א, לא מעט בשיטור ובכליאה. כמו שאמרתי קודם אנחנו מקיימים ימי מיצוי כל הזמן כדי לא רק להכניס אנשים לתוך המאגר אלא גם כדי למצות אותם.

הדבר האחרון שאני רוצה להתייחס אליו ואולי אחרי זה, אייל, תרצה להרחיב בעניין הזה – זה להגיד שיש בארבעת החודשים האחרונים צוות משימה מיוחד שמוביל אותו ראש אכ"א במסגרת הכניסה שלו לתפקיד אבל לא רק בגלל זה אלא כי זה צורך שעה. לא רק על העולם הזה אלא גם עולם משפחות המשרתים וגם עולם המלש"בים והחובה וכן הלאה.

מן הסתם אחד הצוותים המשמעותיים ביותר הוא צוות המילואים. יש לו ארבעה מרכיבים מרכזיים. אחד – הלכידות והחוסן. משהו שראינו אותו כנתיב קריטי להמשך השירות של יחידות וגם ככלי. מי שמכיר את תוכנית פק"ל שמתרחבת עכשיו לכמעט כל הגדודים. תוכנית יוצאת מן הכלל. פלוגה, קהילה, לכידות.

תוכנית שעובדת מלמטה למעלה כולל פונקציות שנקראות מש"קי לכידות בפלוגות שיודעים לעשות חיבורים ויודעים לחבר משפחות. דבר יוצא מן הכלל. הוא התחיל במספרים קטנים מאוד לפני מספר שנים ותפס תאוצה ובתוכנית בקרובה לכל גדוד יהיה את הדבר הזה.

אני יכול להעיד שעל חלק מהגדודים בחטיבה שאנחנו היינו – הקשישים שאצלנו – עושים את הפונקציה הזו. אנחנו מטפלים יום-יום בפניות של חיילים ומשפחות. אני שמח שזה לא וולונטרי ואתם בצבא הבנתם את החשיבות.

פק"ל שדיברתי עליו עכשיו הוא רכיב אחד בתוך תוכנית שנקראת חמ"ל. תוכנית חמ"ל - - -

אני יודע מה זה סס"ל. זהו.

אנחנו ראינו שהדברים נולדו מעצמם ביזמות של אנשי המילואים. יש פתאום בחטיבה עובד סוציאלי, מפקד חמ"ל עורף, מש"קיות ת"ש וכן הלאה. זה מתחבר למה שאמרתי קודם על זה שאת רוב בעלי התפקידי האלה – אין לנו בסדיר מש"ק לכידות. אני מודה. אין דבר כזה מש"ק לכידות. זה במילואים.

את רוב התפקידים האלה יש חיילים שהיו בסדיר. אין בעיה של מש"קיות ת"ש ומש"קי ת"ש לעשות את זה. אני אתן דוגמה של מדריכי אימון גופני לעשות את זה כדי שהיחידה תוכל לשמור גם על הכשירות. לא יודע אם במד"סים ספציפיים אבל בתוכניות אימונים.

אנחנו בונים עכשיו שלד שלכל חטיבה – נתחיל עם החטיבות המתמרנות למטה – יהיה לה מבנה ארגוני במילואים שנותן תמיכה למשרתים. אני חושב שזה דבר חשוב. יש לזה שני אפקטים. אחד, זה הצורך והשני, בסוף זה מנוהל על ידי אנשי מילואים שרמת ההבנה וההיכרות שלהם וכן הלאה עם הצרכים של אנשי המילואים – אי אפשר להדביק אותה באופן מוחלט על אנשים סדירים. אני חושב שזה דבר חשוב מאוד.

אני יכול שאלה קטנה?

כן. מי שואל?

בנושא הזה ספציפית, אתמול היה דיווח של יובל דגן מערוץ 12 - - -

יובל שדה.

שדה, סליחה. על נשים חרדיות שגויסו לחשמונאים. זה נשמע לי ממש דומה. זו הייתה חשיפה, זה מיוחד, זה קומבינה.

אני שמח ששאלת אותי את זה. לא רציתי ללכת לזה. אני שמח ששאלת אותי. זה בדיוק היישום של הדבר הזה.

זה לא משהו מיוחד לחרדים אלא זה לכל הציבור.

זה לא. זה בדיוק היישום של הדבר הזה. זה יישום על יישום. אני רוצה להגיד למה. מי שמקבל את השירות את הזה הן שתי פלוגות המילואים החרדיות שהתגייסו לחשמונאים. הם התגייסו לעשות טירונות. מטירונות בסיס ל-07 שזה כמעט שבעה חודשים במילואים.

משפחות מציבור שהעניין של השירות הוא לא דבר מה בכך אצלו. אנשים שהיו בעלי פטורים לפני זה, זאת אומר שהם בני 26, 27, 28, 30, 35. הם ברמה מאוד גבוהה. כבר התגייסה פלוגה שנייה לדבר הזה. חלק מהאנשים האלה עזבו פרנסה, משפחות וכן הלאה. בסך הכול מה שניתן להם בהקשר הזה זה מה שנותנים לכולם.

מה הם מקבלים?

הם לא מקבלים כלום יותר. היה פרסום – איך זה שיש שם בעלות תפקידים שנותנות מענה לאנשי המילואים בצרכים של המשפחות. אמרתי כמו שחנניה אמר וכמו שאמר חבר הכנסת כהן – זה משהו שעשו אותו לפני ואנחנו מסדירים אותו.

לא הבנתי אילו בעלות תפקידים?

נניח מישהי שיודעת לעשות קישור בין אישה של חייל מילואים לבין קרן הסיוע. היא מתמחה בזה כבר. גם אני שאני מתקשר למוקד אני שובר את הידיים והרגליים עד שאני מוצא אבל יש אנשים שרכשו את המיומנות והיא עושה את זה.

אם יש כוח רצון עוברים את כל החסמים.

זה יושב בדיוק על אותו דבר שאמרת.

זה חשוב מאוד.

אני גם חושב. על הלכידות והחוסן דיברתי. דיברתי על שער הכניסה והמעבר מהסדיר למילואים. זו נקודה חשובה. גם המיצוי שדיברתי עליו קודם. לא רק. יש אתגר גדול מאוד לחיילים סדירים שעוברים לעולם המילואים. אתה נכנס לעולם הרבה יותר מורכב מבחינת השיח עם החיים האזרחיים שלך. אתה פעמים נכנס למקומות שיש שם טווח גילים הרבה יותר רחב. זה אתגר גדול.

מי שעוסק בנושא ומוביל את התוכנית זה הקמל"ר – המעבר מסדיר למילואים. גם אחרי שאתה עברת תקופת לחימה מאוד משמעותית במשך שנה וחצי – זה מה שהחיילים הסדירים עברו בשנה וחצי עם אירועים לא פשוטים של נפגעים, חברים וכן הלאה.

דיברתי על המעבר מסדיר למילואים ואני לא אחזור. הדבר השלישי שמשרד הביטחון עוסק בו הרבה זה כל סוגיית הרתימה של המגזרים השונים, ההכרה וההוקרה, המאמץ הציבורי, המעטפת האנושית.

אנחנו מרחיבים עכשיו מאוד – מי שמכיר בעולם המלש"ב יש דבר שנקרא המודל הרשותי. לרשות יש Point of Contact בלשכת הגיוס. אנחנו הולכים להרחיב את זה שה- Point of Contact הזה יהיה על כל המשרתים – על המשל"ב, על משרת החובה, על המילואימניק, על איש הקבע, על הנפגעים, על משפחות נפגעים וכן הלאה. לעשות מודל רשותי אחד אחוד ורחב כי זה צורך השעה. אני מדבר לא בכדי על כל המשרתים וכמובן שאנשים המילואים הם ליבה משמעותית של הדבר הזה.

דיברתי על מודל השירות והעצירה של הפטור וכל תנועת כוח האדם בין הדברים האלה. דבר אחרון שאני רוצה להגיד ודיברתי הרבה אז אני אעצור בזה זה מילה על הסוגיה של הפרט. הסוגיה של הטיפול בפרט מתחלקת לארבעה צירים.

אחד, דיברתי עליו, זה הלכידות. תוכנית פק"ל שדיברתי עליה קודם – מושקעים בה 18 מיליון שקלים יחד עם מה שנקרא במיזמים משותפים של קרן מיראז' שעושה עבודה מדהימה. זה עתיר משאבים. נופשי חטיבה שכולם מקבלים עכשיו. עצרות חטיבה, ליווי משפחות, תמיכה נפשית וכולי.

כל מה שדיברנו על סוגיית התגמולים עצמם – קרן הסיוע, מועדון צוות השטח. כל עולמות העורף ואירועי עורף. אני חושב שזה מוכר ומפורסם לכולם. אירועי משפחות בסדרי גודל מאוד משמעותיים. תווי זהב לסייע לחיילים שנמצאים בקושי כלכלי, מענקים חודשים וכולי. כלים וגמישות למפקדים. תו תקן להפעלה ותעסוקה בהיבט של החזרי הוצאות. כלים למפקדים וימים חופשה, תעסוקה וכן הלאה.

בשורה התחתונה אני רוצה לסגור את דבריי. יושב-הראש, אני חושב שקודם כול כל זה כאין וכאפס לעומת מה שאנשי המילואים נותנים. אני מצדיע להם על זה. באמת ובתמים ולא מפה לחוץ. אני חושב שההתארגנות שלנו – של המערכת המדינתית – היא מאוד משמעותית והיא התחילה מהר מאוד. צריך להגיד לזכות כל מי שעסק בדבר הזה והיא כל הזמן צריכה להשתפר.

אני אתן לך דוגמה אחת אחרונה – לא דומה המענה שנתת לאדם שיש לו בעיה בעסק בשנה הראשונה לשנה השנייה ולשנה השלישית. יכול להיות שקרה משהו – זה לא מענה לינארי. זה חייב להשתנות ואפשר לתת לזה הרבה דוגמאות. תודה רבה לכם.

תודה לתת-אלוף שי טייב. אייל, אם תרצה להשלים אני מיד אאפשר לך אבל עדי לנדאו רון רצתה קצת להוסיף מהזווית שלה. אשת מג"ד, אני מבין.

אשת סמג"ד. בעלי סמג"ד בשריון והוא עכשיו ברפיח. אני רק רוצה להתכתב עם הנתונים. דיברת על 70 יום. אנחנו כבר ב-320 יום ואנחנו באמצע.

לא אמרתי 70 יום. אמרתי שהגרף הוא 70 אבל נתתי מספרים הרבה יותר גבוהים ואמרתי שההפעלה המבצעית האחרונה היא מן הסתם מוסיפה.

גם קצינים בוודאי - - -

גם התייחסתי לקצינים. הוא סמג"ד ואמרתי שהוא כנראה עושה הרבה יותר.

320 מתחילת המלחמה, לא השנה. כל הזמן יש הפתעות מבצעיות.

מה המקצוע שלו באזרחיות כשהוא לא במילואים?

הוא היה איש היי-טק. אני לא יודעת מה המקצוע שלו אחרי. אני לא יודעת אם הוא זוכר איך מדליקים מחשב.

הוא יהיה היי-טק לוחם.

הוא יצרך להחליף מקום עבודה כי היו שינויים בעבודה והוא לא היה שם כאשר היו את השינויים. אני רוצה להגיד משהו על ההתמשכות ועל זה שהמלחמה ממושכת. זה כמו מכה קטנה כנף שיכולה להיות מכה אנושה. זה כמו לרוץ מרתון על סדק. סבב ראשון יש סדק ראשון – בזוגיות, במשפחה, בבריאות ובעסק ואנחנו צריכים להמשיך לסבב הבא והבא. אנחנו לא מספיקים להחלים בין סבב לסבב. בסוף עם כל האידיאולוגיה שלנו כשנושבת אז נושבת.

חשוב לשים לב מה קורה בין סבב לסבב ואחרי שכל זה יגמר לתת גם תקציבים ומענה לשיקום הפסיכולוגי. לא 1,500 שקל אלא 15,000 שקל לטיפול לילד. זה מה שמספיק לטיפול בין סבב לסבב. יש קושי שהוא הולך ומתגבר בריבוע מפעם לפעם. אני רוצה להחמיא ולהודות גם על פק"ל בעורף וגם על זה שמרגישים שיש יותר יציבות בימי המילואים ויותר ודאות והתאריכים מאשר בתחילת המלחמה. זה משהו שאנחנו כן מרגישות אותו.

תודה רבה. אייל, רצית להשלים משהו בהצגה או שתשתלב אחרי זה?

אני ראש אגף חיילים משוחררים ומילואים במשרד הביטחון. הדבר הראשון ודיבר על שי זה הקמת האגף הזה ושינוי האגף שאני עומד בראשו כחלק מההבנה שעולם המילואים הוא עולם שונה מעולמות החובה ומעולמות הקבע. המורכבות והחיבור לגורמים האזרחיים הוא מאוד דומיננטי וזה משהו שהוא מעיד ומתחבר לכל מה ששי הציג.

אני יכול להגיד לכם מתוך ניסיוני בהחלטה האחרונה שהובלתי אותה שיש בה מספר דברים. ישנם הרבה מאוד אתגרים. אחד מהאתגרים שלנו זה בסוף לבחור מהו הדבר בעל ערך הכי משמעותי כי יש פה המון צרכים ויש פה ניהול של משאבים.

על זה יש לי שאלה, אייל. אם אפשר? אני נתקלתי בעניין הזה ורשמתי לעצמי לשאול עליו. אני יושב בוועדת הכלכלה ואנחנו דנים בכל מיני נושאים שקשורים בהטבות למילואימניקים ובעיקר לנשים ולבית שנשאר מאחור. מדברים שם על פעוטונים ואחר כך מסתבר שזה משרד הרווחה ואין מקומות. אנחנו כבר לא מדברים על הסדר אלא על דרגות של הזיכוי בביטוח לאומי. כל העניין הזה עולה 80 מיליון שקל.

כשאנחנו יושבים שם עם האוצר ומסתבר שהם לא מסונכרנים איתכם והשאלה המרכזית זה בדיוק מה שאמרת – איך אתם ממיינים או מסווגים יחד עם הבית של המילואימניקים מה הכי חשוב. אני מניח שיש את המילואימניקים הצעירים הלא נשואים ויש את המילואימניקים עם המשפחות.

זה 80 מיליון שקל. אם זה חשוב אז אין בעיה לשתול את זה בהחלטת הממשלה שקיבלתם לפני מספר שבועות. גם בהד הציבורי יוצא שאנחנו – דברים קטנים כאלה לכאורה – הממשלה לא מממנת בעוד זה שאנחנו מקצים 3.4 מיליארד רק בהחלטת הממשלה האחרונה לפני כמה שבועות. אני לא מדבר גם על מה שיושב-הראש אדלשטיין הוביל בהקצאת של ועדת המשנה לתקציב הביטחון לנושא של הנכים והפגועים.

מתחילת המלחמה שמו 20 מיליארד שקל לטובת הנושא. שמו כי צריך לא שמו כי לא צריך. הצרכים הם הרבה יותר גדולים. אני יכול להגיד לך שאנחנו עושים כמה דברים עכשיו ממש בימים האלה כי אנחנו מבינים – וזה גם נאמר שזו לא החלטה אחרונה שאנחנו נידרש אליה – להתחיל להסתכל על זה בצורה יותר הדוקה.

למשל, קיבלנו לפני שבוע החלטה עם אכ"א שאנחנו מקימים מעין מועצה ציבורית יחד עם האנשים שיושבים פה ואחרים כי צריך לשמוע אותם. מה זה צריך לשמוע אותם? בסוף אני הולך לשאול אותם שאלה – תגידו לי אתם מה יותר חשוב? קייטנות או 100 מיליון שקל לאירועים.

אפרופו, אירועים שאני כאילו אומר את זה כחלופה – מאחורי אירועים מתחבא הרבה מאוד דברים. מתחבא חוסן של משפחה, מתחבא חוסן של המשרתים, מתחבא עשרות פעילויות לאורך השנה. זה בסוף הדילמה שאנחנו נתעסק ואנחנו מתעסקים בה.

החלטת הממשלה מגבילה אותך או שנותנת לך גמישות שימוש?

החלטת ממשלה כמו שאתם בוודאי מכירים היא החלטה שמאחורי 3.4 מיליארד שקל יש רשימה של עשרה סעיפים מתוקצבים.

אבל הם מאפשרים לך מרחב תמרון מספק?

התשובה היא שהם לא מאפשרים שום מרחב תמרון.

צריך להגיד שבנינו אותם יחד.

בסופו של דבר יש נקודות זיכוי. נקודות הזיכוי הן על פי הקריטריונים. כשהצגתי את זה בממשלה – מול כל סעיף – ביקש ממני ראש הממשלה לדעת מה הסכום המוקצה. אין שם שקל אחד עודף. זה בדיוק מה שאנחנו נתחיל לעשות. אני כן יכול להגיד שאני ראיתי בהחלטה הזו שיתוף פעולה של משרדי הממשלה שנרתמים לעניין. לא תמיד מפסיק ולא תמיד בכל הנושאים אבל יש פה בהחלט שיתוף פעולה. לקח לנו הרבה זמן להגיע אליו.

אני יכול למשל לציין את משרד הכלכלה שבמסגרת ההחלטה הזו מקים סוף כל סוף מערכת אחת שבה משרת מילואים ובעלו או אשתו יוכלו להסתכל בתוך המערכת ולראות מה כל הדברים שמגיעים להם מכל הגופים הציבוריים. זה נושא שאני מבין שעלה כצורך מאוסף המידעים שבסוף נתקלים משרתי המילואים ובני המשפחה.

אני יכול לציין את רשות התעסוקה שנתרמה לבקשה משותפת שלנו לקחת את נושא התעסוקה כי אנחנו לא מומחים בנושא התעסוקה ואנחנו צריכים גוף שקצת יותר מומחה בתחום התעסוקה. בימים האלה הם בונים תוכניות ומענים שמוכוונים לפרט כולל – פסיכולוגים תעסוקתיים, הגברה שלהם, כולל יועצים שיעברו הכשרה איך לדבר עם משרת המילואים שחזר. בדיוק הסיפור של עדי שהוא חזר מהמלחמה והוא לא לגמרי מבין מה הוא עושה עכשיו במשרד.

אני יכול להוסיף ולספר על תוכנית עמית שמתחברת לתוך הדברים האלה שהיא מענה ראשוני לאנשים שהיו במלחמה ומנסה לתת להם כלים גם בתחום הגוף וגם בתחום הנפש כדי לחזור לחיים האזרחיים. אני יכול להגיד לכם שמתוך 360,000 אנשים שפנינו אליהם, 240,000 כבר הורידו את האפליקציה. הכול מה שנקרא בטלפון הנייד, 24/7, בחינם, שום דבר לא עולה כסף. גם סדנאות, כושר - -

אתם חושבים על רעיון של לתת סל והמשפחות יחליטו מה הכי חשוב להם?

התשובה היא שתוכנית עמית היא סל. הם בוחרים מה הם עושים. אני לא בוחר וזה דרך אגב האתגר כי בשביל לעשות את הדבר – מאחורי תוכנית עמית יש 4,500 מעסיקים שנכנסו לדבר הזה ומחכים. הם לא עומדים ומחכים - - -

אייל, שלוש הערות על מה שאמרת. הראשונה, היום 21% מאנשי המילואים הם נשות מילואים ואנחנו כל הזמן מגלים את זה אבל גם יש לו פערים. כמו הכתבה שיצאה לאחרונה על סוגיית התאמת מדי הלוחמות בצה"ל. שי, בטוח ראית את זהצואם לא אז אתה צריך לראות.

אני אומר כאן – אני בתחושה שעדיין המספרים וההיקפים לא הופנמו. אנחנו כולנו צריכים ללמוד את המענים לנשים בכל ההקשרים. הערה שנייה, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יושב-ראש הוועדה ואני הגשנו תיקון לחוק המילואים. התיקון הזה לוקח את חוק המילואים מ-2008, סורק את כולו ומנסה מתאים אותו ל-2025. אני אברך אם תרצו, אתם, לקחת את החוק הזה – אנחנו נוותר עליו בכיף – כדי שהוא יהפוך להיות שלכם.

עשינו שם עשרות תיקוני חקיקה שחלקם כבר התקבלו רק שהם מפוזרים בפינות החקיקה וחלקם לא התקבלו אבל הם נדרשים כמו הגנה על משרת המילואים שעכשיו אני מנסה להאריך את הזה מהוראת שעה ולהגדיל את זה. זה חוק שעובר מחר ולצערי הוא לא קיבל את תמיכת הממשלה. הערה שלישית בהקשר הזה – בית מילואים. הייתה לי שיחה ארוכה עם נשות פק"ל - - -

אתה מקדים אותי.

צריך בית מילואים. מעולה.

נושא עמית ונושא ועדות התעסוקה מתחבר. זה גם נושא שנמצא אצלי. אני יכול להעיד ונדמה לי שגם בוועדות השונות הנתונים האלה הוצגו. כמובן שיש גידול ביחס לשנים רגילות. עדיין, דרך אגב, אם מסתכלים פרופורציונלית אין גידול אדיר אבל 2,000 ועדות תעסוקה זה בהחלט מעיד על האתגר.

אני אגיד שזה גם מעיד על המצב הכלכלי של המדינה. חלק גדול מוועדות התעסוקה זה בעצם פניות של המעסיקים כדי לקבל אישור ומרבית הפניות מתבססות על המצב הכלכלי, על סגירת העסק, על מיזוגים, על העברת פעילות לחוץ לארץ. אפשר ללמוד הרבה מאוד על מצב המדינה.

הדבר הבא זה השלטון המקומי ששי דיבר עליו. זה עוד פוטנציאל. בסוף אנחנו מבינים ואני רואה את זה מתוך החיילים המשוחררים. יש לי בחיילים המשוחררים רכזים שנמצאים ברשויות המקומיות. לשמחתי, משרד הנגב והגליל לקח את המודל הזה ובונה עכשיו רכזים שינתנו מענה גם למשפחות המילואים וגם למשפחות הקבע – אתגר נוסף שאני מבין שהוועדה הזו גם מתעסקת בה.

הדבר האחרון שרשמתי – אתה יכול לראות אחר כך אצלי בפתק – זה נושא בית המילואים. אנחנו מבינים שכתוצאה מהפעילות שהייתה שצריך להקים כזה דבר. הדבר הזה יהיה מסגרת שתוכל לתת מענה לפעילות ברמת גדוד פחות או יותר. שי, אתה יכול לתקן אותי. גם ברמת הסגל והחיילים, גם ברמת האירועים שקורים - - -

מה הוא ייתן?

בית מילואים פיזי שהוא יהיה בית מארח למשרתי המילואים.

מי שרוצה, יש לי פרוגרמה. אני יכול לתת לכם.

חלק גדול מהתוכניות ששי סקר מקודם – חמ"ל, פק"ל וכל המילים האלה יכנסו לתוך הבית. יהיו במקום אחד. אנחנו מסתכלים וחושבים על הפיזור הגאוגרפי כי אנחנו מבינים שיש לנו אנשים גם בדרום וגם בצפון ואיך נותנים מענה לדבר הזה.

לשמחתי אנחנו כנראה איתרנו תרומה שתוכל לתת מענה לנושא הזה. זה נושא שממש נמצא על שולחננו. גם אצלי וגם אצל אכ"א בימים האלה. כלקח ממה שקרה ולקח מזה שאנחנו מבינים שזה כנראה ימשך קדימה לפחות בטווח הנראה לעין, לצערי.

תודה רבה, אייל. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

תודה רבה אדוני, יושב-הראש ותודה רבה על הסקירה המאלפת. מה שלקחתי מהסקירה ואני בדרך כלל לא מבקרת בוועדה הזו הוא שהצבא מנסה לעשות אופטימיזציה מקסימלית לסד"כ ולבניין הכוח וממציא את עצמו מחדש בכל מה שפירטת באריכות.

ברור לכולנו שחסרים חיילים וברור לכולנו שכולם צריכים להיכנס מתחת לאלונקה. עכשיו אתם מרחיבים גם האלונקה. ציינת את המעבר מסדיר למילואים, את ההתאמות ואת הגיוס. מרחיבים את האלונקה אבל עדיין צריך לומר יש מגזר שלם שלא נכנס מתחת לאלונקה ולא מתגייס.

אתם עושים אופטימיזציה של הנסיבות ועושים את זה בדרך הכי טובה ומנסים לצ'פר ולשפר ולהאריך אבל המילואימניקים צריכים לשרת פחות. זה מה שצריך. היעד של 70 ימים הוא נכון? אני שואלת. זו ההקדמה.

אני שואלת האם המדיניות הזו מגיעה לתודעה כי אחד הדברים שאני חשופה אליהם זה שאנשים לא יודעים מתי זה יבוא. זה בא אליהם בהפתעה. אני חושבת שהנושא של הוודאות – וציינת את זה שזה חשוב מאוד – לראות שזה יורד עד אחרון המילואימניקים. זו שאלה אחת.

אחד הדברים ששמעתי – אני שואלת שאלות לא כי אני לא כל כך יודעת – הנושא של הצווים הפתוחים. אני שומעת הרבה מאוד אנשים שיש להם צו פתוח. הם חוזרים לשגרת חייהם ולעבודה. נראה לי שזה נטל תקציבי גדול מאוד אבל האם זה מטופל או שזו איזושהי דרך להיטיב? זה משהו ברוח הדברים. לגבי בית מילואים – יש הרבה מאוד מבני ציבור שהם פילים לבנים ברשויות. חלקם בבעלות רשות מקומית וחלקם בבעלות ההסתדרות - - -

אנחנו לא הולכים לבנות בית חדש כי אין לנו כסף.

בבעלות גופים לאומיים כאלה ואחרים, הסוכנות היהודית – לא משנה מה. יש ניתוח נכסים כזה? כמי שהייתה ראש רשות – יש כאלה מבנים. צריך לעשות עבודת עומק כי אנשים מכירים את הנושא של ניהול הנכסים של הגופים הציוניים השונים או מבנה הציבור של הרשויות המקומיות. יש הרבה מבנים כאלה וזה יכול להיות win-win בדינמיקה הזו.

אני פונה אל יושב-הראש. הלחימה מתעצמת ומתגברת. עוד גדודים. עוד גיוסים. ממה שאני למדתי בוועדת כספים – לא ראית את הגיבוי התקציבי לתגבור המילואים שעולה מיליארדים לחודש. אני קוראת לך לעשות דיון משותף עם ועדת כספים וועדת חוץ וביטחון לברר האם יש את הגיבוי התקציבי הזה בכדי שלא נמצא את עצמנו בשוקת שבורה. בשנה הקודמת התקציב נפתח, נדמה לי, ארבע פעמים. יפה שעה אחת קודם כי זה לא דבר שנאמר פה אבל נושא התקציב הוא מחובתנו.

כיוונו לדעת גדולים. זו הזדמנות לעדכן את חברי הוועדה ואת הציבור – קבענו דיון חסוי כוועדה משותפת לתקציב הביטחון של ועדת חוץ וביטחון וועדת הכספים סביב נושא העלויות מבצע מרכבות גדעון. זה היה אמור להתקיים אתמול.

כשפורסם דבר הדיון פנה אליי יושב-ראש ועדת כספים שהוא גם בתוקף תפקידו גם חבר בוועדה ואמר שחברי הוועדה פנו אליו – חברת הכנסת צרפתי הרכבי, יכול להיות שגם את ביניהם – לקיים דיון בוועדת כספים.

הסיכום בינינו היה כדלקמן – אנחנו נקיים כיאה לדיון כזה את החלק החסוי של הדיון בוועדה משותפת לתקציב הביטחון. הוא או נציגים אחרים של ועדת כספים שיושבים בוועדה לאחר מכן בעצה אחת עם שני יושבי-הראש יחליטו מה הנושאים שצריכים להידון בוועדת הכספים במסגרת יותר רחבה של תקציב המדינה, כמו שאת אמרת. במידה שיש עלויות נוספות ומאילו מקורות יבואו, האם יש מצב בתקציב המדינה הנוכחי לכיסוי עלויות וכן הלאה.

כל הסיכום היפה הזה לא יצא לפועל מסיבה אחת פשוטה. אתמול התקיים קבינט או ההתייעצות אצל ראש הממשלה וכל הנציגים – שלשום, סליחה, ביום ראשון – התקיים באותה שעה בדיוק דיון אצל ראש הממשלה עם כל הנציגים הרלוונטיים של האוצר והביטחון.

הם פנו אלינו בבקשה לדחות בכמה ימים את הדיון. זה מה שעשינו. מטבע הדברים לא רצינו – אנחנו לא מרוויחים מזה יחסי ציבור. זה דיון חסוי ולכן רצינו שכל הנציגים יהיו בתוך הדיון. בימים הקרובים זה יתקיים. לאחר מכן אני מניח שיושב-ראש ועדת הכספים גם יקבע את הדיון אצלכם.

אדוני, יושב-הראש אני יכולה – מתוך ועדת הכספים אתמול – ספציפית להציף כדי לסבר את האוזן של כל הנוכחים מתוך דיון גלוי שהתקיים אתמול בוועדת כספים. רק להבין את העלויות.

הנתונים שהביא משרד האוצר לוועדת הכספים אמרו כך – חייל מילואים ממוצע עולה למשק 50,000 שקלים לחודש. 100,000 חיילים עולים למשק 5 מיליארד שקלים לחודש. 300,000 חיילי מילואים ל-60 ימים כשאנחנו מבינים שהמבצע הנוכחי של מרכבות גדעון – אני בכוונה אומרת מבצע, אנחנו לא התחלנו מלחמה חדשה וזה המשך של אותה מלחמה – 30 מיליארד שקלים. להבין את העליות האסטרונומיות של הפעלת מערך המילואים.

במקום הסדיר.

במקום לגייס עוד סדירניקים. אלה העליות.

הנושא הזה כמו שאת מבינה, אילת, מוכר לנו היטב. בוודאי לחברי ועדה משותפת.

זה לטובת הנוכחים.

רצית להתייחס למה שהעלתה חברת הכנסת צרפתי הרכבי?

רק לגבי הצווים הפתוחים. זה מסקרן אותי.

לפני הצווים הפתוחים, על הוודאות. אני חושב שעדי תיארה את זה כמו שצריך.

אני אומרת שזה שיפור. אבל צריך לוודא שזה גם מחלחל לסמג"ד.

לגבי העניין הצווים – אנחנו קבענו מדיניות. ברור שיש בעניין הזה עניין משאבי משמעותי מאוד. צווי שמונה וכל הנגררות והנגזרות של הדבר הזה כי זה מוביל למענקים וכן הלאה. אנחנו קבענו מדיניות שאומרת מהו יחס החליפין. כמה ימים או כמה משמרות אתה צריך לעשות בשבוע. אני לא מדבר על יחידות לוחמות שנמצאות בשטח – אליהן התייחסתי קודם. להן יש מתווה חופשות בתוך התעסוקה ומתווה התרעננות - - -

אתה יודע למה אני מתכוונת.

אני יודע ואני רק מסביר. אני קבענו – אני לא זוכר בעל פה את היחסים – אבל זה פחות או יותר על שלושה ימי משמרות יום אחד של חופשה. אנחנו עושים על זה בקרה. זה לא מושלם. אנחנו גם רואים פרסומים. אני רואה פרסומים ברשתות – תבוא ותקבל ככה. אנחנו מנסים לעשות כל מאמץ לגדוע את זה באותה הנקודה. זה לא פרסומים מקובלים. יש גם בקרה וגם מדיניות מאוד סדורה. אנחנו נחושים לצמצם את הפער שיש בדבר הזה.

תודה. בבקשה, חברת הכנסת שרון ניר.

תודה רבה, אדוני יושב-הראש. תודה על הדיון החשוב ועל העצירה כדי להצדיע למערך המילואים בשבוע המילואים. תודה לרח"ט תומכ"א על הסקירה המקיפה ואלפי תודות לאנשי המילואים היקרים שבפועל נקראים שוב ושוב ועושים את העבודה הכל כך חשובה ומגינים עלינו.

אני רוצה לומר שהקשבתי ברוב קשב לכל הדוברים והקשבתי לעדי. אי אפשר שלא לשמוע מדבריה בצורה צורמת את זה שבעלה עבד בהיי-טק. היה בהיי-טק בלשון עבר כי אנחנו נמצאים במצב אנומלי. אדם שעושה 320 ימים מילואים – שגרת החיים שלו נעצרת. זה מצב אנומלי.

זה מצב שחייבים לומר שהוא נובע מכלים שלובים. אם יש לנו כל כך הרבה משימות ויש לנו פחות חיילי חובה והצבא מצהיר פה שוב ושוב שחסר לו 10,000 חיילים בחובה – גם לוחמים וגם תומכי לחימה – ברור לחלוטין שמדובר בסוף באיזשהו סוג של סל של כלים שלובים.

אנשי המילואים ששגרת חייהם נעצרה מלכת, שהם מזומנים שוב ושוב, שהם סטודנטים והיום קראתי שהסטודנטים נאלצים להביא את הלפטופים לעזה כדי להשלים את החומר ולא בהכרח מסיימים את התארים.

הדבר המרכזי שצריך לעלות לנגד עינינו כשאנחנו עומדים ומדברים פה על מערך המילואים זה שאנשי המילואים צריכים מי שיחליף אותם. צריך להרחיב את השורות. אין ברירה ואין מנוס ואי אפשר להוציא את הפיל מהחדר. אנחנו ברקע מדברים על חוק שמחייב גיוס לכולם. אולי זו הזדמנות לומר כאן ולהעביר כאן מסר שאין מנוס. חייבים לגייס את הצעירים החרדים כדי להרחיב את השורות. כדי שבסוף תהיה לנו יכולת לייצר פה סוג של תדירות שפויה של סבבי מילואים.

אתה אומר את המספר 70, רח"ט תומכ"א אבל אנחנו מבינים שברקע זה מספרים אחרים של מאות ימים. 70 זה משאלת לב שאנחנו לא עומדים בו. אין מנוס.

זה מתקשר לדיונים היום-יומיים שלנו, השבועיים שלנו על חוק ההשתמטות. מכאן, אדוני, זה אולי אפילו מייצר דחף רציני מאוד שלנו כחברי ועדה ובהובלתך לשאול שאלות בכל הנוגע לאותם עשרות אלפי צווים שהוצאו לחרדים. איך אנחנו בעצם אוכפים את הגיוס שלהם. איך אנחנו מרחיבים את השירות.

איך אנחנו מייצרים מצב שיותר ויותר חיילים יתגייסו לצה"ל כדי שהם יחליפו את אותם אנשי המילואים היקרים. עם כל הכבוד להטבות ויש לי הרבה מאוד הערכה למה שהממשלה עשתה – בסוף זה לא מתחיל ונגמר בהטבות. זה מתחיל ונגמר בזה שצריך לייצר פה שגרת חיים שפויה. תודה רבה.

תודה לחברת הכנסת שרון ניר. כמה שאנחנו דנים, מתמקצעים ומתמחים בנושא, אתמול אני מקבל טלפון ממישהו שאני מכיר ולא חשבתי עליו במושגים של לוחם גדול. הוא כבר לא ילד. הוא אומר לי – יולי, תשמע. אני כבר 170 יום במילואים. היה לי עסק ואני אולי עוד אחזיר את העסק אבל תעבירו חוק שגם עצמאיים יוכלו לחתום דמי אבטלה בין לבין המילואים. מה זה הדבר הזה? אנחנו לחודש, חודשיים חוזרים ואחר כך עוד פעם. אני כבר יודע שיגייסו אותנו עוד פעם. תטפלו דחוף בזה.

מה שאני אומר כרגע ושי קצת התייחס לזה – כל אחד וכל אחת זה משהו אחר. זה זווית ראייה אחרת. כמו שאמרנו הרבה בוועדות – כל פעם אתה מגלה עוד משהו שלא חשבנו, שלא הצלחנו לעשות. מצד אחד נצטרך לדאוג להטבות ומצד שני לפחות לתת לאנשים איזושהי פרספקטיבה.

כמי שמכיר ויש פה עוד כמה אנשים בחדר שמכירים את האתגרים גם לעתיד לבוא – לפחות לתת לאנשים פרספקטיבה ולומר – חברים, עוד מאמץ. בשנה הבאה, בעוד שנתיים בעזרת השם זה כבר לא נהיה במספרים האלה. בבקשה, אופיר טל מהעמותה למען משרתי המילואים.

צוהריים טובים. תודה על הדיון ועל ההזמנה. יש עומס אדיר. אתם מכירים אותו. הוועדה דנה בזה. אדוני גם מכיר את זה. קשה לי לתאר כמה המצב בלתי אפשרי. אני יכול להסתכל על העסק שלנו. יש לי שלושה עובדים במילואים. לא מתוך הרבה עובדים. אחד מהם פתאום הפציע אתמול. אמר שאני חוזר ולא יודע לכמה זמן.

אחד – אני לא יודע כמה שבועות במילואים. הפסקנו לספור ואין לי מושג מתי הוא חוזר. השני יצא וגם הוא אמר שזה לחודשיים וחצי אבל אמרו לנו שיאריכו את זה. האנשים האלה חסרים. הם באים בין לביןואני לא יודע אם לתת להם פרויקט חדש. זה מסובך.

אלה אנשים שנמצאים איתנו שנים אבל לתת להם פרויקט חדש עכשיו? אני לא יודע מה הלקוחות יגידו. ירצו או לא ירצו. איך הם יטפלו בזה? איך הם יתמודדו עם זה? אנחנו עסק שרוצה לעזור להם. זה קשה מאוד. העומס הוא בלתי נסבל.

אדם, כמו שאמר החבר שלך, שהוא הולך ובא – מה הוא יעשה בין לבין? אנחנו קודם כול יודעים שיש אנשים שעושים שופינג. הם מתגייסים ליחידה אחרת כי אין להם מה לעשות. אף אחד לא ייקח אותם לעבודה. אם יש להם עסק – העסק הזה כבר לא קיים. זו בעיה.

אנחנו גם לא יודעים למה לצפות בהמשך. 70 ימים שאומרים את זה כמשאלת לב – זה נורא ואיום 70 ימים בשנה. זה כמות בלתי נסבלת. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מורידים את הנטל הזה והנטל הזה – אדוני מכיר את זה – זה מתחיל מגיוס כל האוכלוסיות – חרדים, "פטוריסטים", העמקת הגיוס לסדיר.

מעבר לזה, השחרור ההמוני שהיה של חיילי הסדיר ממילואים לא יכול להימשך. ההכשרות שעושים לחיילים סדירים שמסיימים לא מספיקות. אנחנו מדברים על – המספרים הם ידועים, אז אני מרשה לעצמי להגיד – קרוב ל-90% אינם לוחמים. למה לא מבצעים להם הכשרות לקראת סוף השירות? גם לתפקידים תומכי לחימה וגם לתפקידים אחרים.

העברנו בשבוע שעבר – אחות שהתגייסה למילואים. פעם ראשונה שהיא עושה את זה. היא כבר סבתא. היא התגייסה למילואים והיא חזרה עם תובנות. העלנו אותן למפקד בה"ד 10. אחיות ואחים שמוכנים להתגייס. יש מחסור אדיר בפרמדיקים. אתם יודעים את זה.

סליחה שאני קוטע אותך אבל היו גם פניות של אנשים – ודווקא טוב שכך – שחלקם אפילו למען האמת לא עשו שירות צבאי סדיר. הם עשו את זה כשירות לאומי או כל מיני והם בעלי הכשרה של חובשים ופרמדיקים והם מוכנים - - -

יש מחסור ויש אנשים שכרגע מוכנים. הם לא היו חובשים בצה"ל ואולי לא שירתו בכלל שירות סדיר. אני לא יודע. אני חייב להגיד שהיום בערב אני אהיה בטקס סיום של קורס חובשים שהבת שלי היא המפקדת שלו – יש מחסור. אני יודע מידיעה אישית.

מעבר לדברים האלה, אנחנו קוראים כבר הרבה שנים להקמת יחידות מילואים ייעודיות לתעסוקה. אנשים שמשתחררים – אפשר לקחת אותם ובמקום לשחרר אותם להעביר אותם ליחידות ייעודיות כאלה כדי שייבצעו ימים כאלה. זה בנוגע להרחבה.

מעבר להרחבה, אנחנו כל הזמן מדברים פה על פיצויים. אנחנו יודעים היטב שניתנו סכומים משמעותיים. אבל מעבר לסכומים המשמעותיים של הפיצויים אנחנו חוזרים ומדברים על ההטבות. חייבות להיות הטבות גם למעסיקים.

הנושא של המעסיקים – אנחנו מעסיקים הרבה מילואימניקים, למעט 20% שהתקבל אף אחד לא מתייחס אלינו. לא שאני צריך את זה. אישית אנחנו לא צריכים את זה. אבל העובדה שעד עכשיו אף אחד לא פנה אלינו, לא בדק איתנו מה קורה, איך אנחנו מסתדרים, מה קורה עם המילואימניקים שלנו – הם בסדר, הם חזרו בסדר? אף אחד לא פנה אלינו אפילו. אנחנו מעסיקים הרבה מילואימניקים גם בתור עסק קטן.

צריך לחשוב על ההטבות גם למילואימניקים בכל הפרמטרים. חברת הכנסת ניר דיברה על סטודנטים. פנינו למשרד הבריאות – אני לא יודע כמה פעמים – בבקשה למסד את נושא ההקלות בבחינות של מקצועות הבריאות ולא נענינו. זה לא ממוסד עד היום.

הנושא של ההשוואה המוחלטת באקדמיה לא קיים. אם אני מסתכל בחוק ובכללים של המל"ג מה שיש לגבי העדפה לאוכלוסיות מסוימות – האם זה ניתן עד היום למילואימניקים? התשובה היא לא. זה לא נכנס לכללים. אנחנו לא נמצאים אתמול. אנחנו לא נמצאים ב-7 באוקטובר, לא ב-10 באוקטובר וגם לא ב-10 באוקטובר 2024. אנחנו מעבר לזה והדברים האלה עדיין לא מוסדו.

אנחנו חוזרים ומבקשים את זה ולא מקבלים מענה. מיסוד ההטבות חייב לבוא ביחד עם תיקון - - -

אתה יכול להיות יותר ספציפי? מה אתה מתכוון לגבי סטודנטים?

יש הוראות במל"ג לגבי אוכלוסייה ערבית - - -

חוק הסטודנטים אומר שיש העדפה - - -

יש כללים של המל"ג מפורשים מאוד. יש שם הטבות לאוכלוסייה ערבית למשל שאינן למילואימניקים. ההטבות לא ניתנו למילואימניקים עד היום.

ההטבות של המילואימניקים - - -

אנחנו יודעים כי אנחנו חתמנו על האמנה. העמותה שלנו חתמה על האמנה.

אני לא מדבר על האמנה, אני מדבר על החוק עצמו. זה חשוב לי. אני שואל אותך את השאלות האלה מכיוון שפעם ראשונה בכנסת הצלחתי להעביר חוק בנושא עצמאיים שהם מילואימניקים. תיקון משמעותי בחוק הביטוח הלאומי שלא יצטרכו להחזיר כספים. תופעה שהתחילה.

אני רק רוצה להגיד לך שכל הכנסת – ממה שאני מרגיש באמת – מאוד רתומה לנושא הזה שהוא הכי חשוב. כל חוק אחר לוקח לי בערך שנה וחצי לסיים אותו. את החוק הזה עשינו בחודשיים. אתם יכולים לראות את הפרסום של השר סמוטריץ' ברשתות על החוק.

אני מתנצל אם אני נשמע כועס או דורש – אנחנו יודעים כמה עבודה נעשית - - -

אני רוצה ללמוד ממך.

מה ששואל חבר הכנסת דנינו, הוא רוצה באמת לקבל ממך תיקון ספציפי – מה צריך לתקן.

מה אתה רוצה שאני אלך לעשות?

הרושם שלי הוא כמו שלו. זה עלה לא פעם ואני יודע שגם בוועדת החינוך דנו בזה. הרושם שלי שיש מספר מוסדות להשכלה גבוהה במדינת ישראל ואני מברך אותם על כך שמאוד אכפת להם מהמילואימניקים והם עושים אבל יש מוסדות במדינת ישראל שמסיבות כאלה ואחרות פחות אכפת להם מהמילואימניקים ושם המצב כמו שאתה מנסה לתאר לנו.

שואל חבר הכנסת דנינו – אולי במסגרת תיקון חקיקה אנחנו יכולים להגיע למשהו קצת יותר סביר במצב שלנו.

מה אתה רוצה?

אני אהיה בוטה. אני רוצה השוואה מוחלטת לאוכלוסיות אחרות. זה מה שאני רוצה.

נבדוק את זה. אולי נדבר גם עם ועדת החינוך. בבקשה, אופיר.

כל ההטבות חייבות לבוא ביחד עם תיקון לסעיף 20 בחוק המילואים הקיים או העברת חוק יסוד המילואים שאנחנו מדברים עליו. אני לא יודע איפה הוא נעצר. הסעיף המרכזי בו וזה נושא שעלה – זה נושא של העדפה לחיילי מילואים. אם אי אפשר להעביר את חוק היסוד חייבים לתקן את סעיף 20 כדי שאנחנו לא נתקל בבעיות האלה.

אני אומר את זה מידיעה אישית, לא יכול להיות שביום שמדברים על הטבות לאנשי מילואים מתקשרים ממשרד המשפטים למשרדי הממשלה ואומרים להם איך ההטבות שאתם מציעים מתכתבים עם ערכי השוויון. התשובה היא שהם לא מתכתבים עם ערכי השוויון. הם מתכתבים עם החובה שלנו לתת לאנשי המילואים את מה שמגיע להם ולתת את ההעדפה הנכונה. נושא שמאוד מטריד אותנו ואייל דיבר עליו בשתי מילים - - -

מי אמר את זה – איך מתכתבים עם ערכי שוויון? כבר פתרתנו את זה, לדעתי, בהצעת חוק שלי שאני מדברת על תיעדוף במוסדות ציבוריים. עם כל הכבוד לערכי השוויון יש פה בסוף תורת היחסות.

אני לא רוצה להיכנס לזה. אני אומר לך את זה מידיעה אישית – זה מה שקורה.

יש פה תורת היחסות. מי שתורם יותר צריך לקבל יותר. זה שוויוני מאוד.

אופיר לצערי הרב מצטט גורמים שגם אצלנו בוועדה אמרו דברים דומים.

אני יודע. אני הייתי בוועדה כשמשרד המשפטים אמר. אבל משרד המשפטים התנגד לסעיף 20 לחוק המילואים מ-2008 שהוא סעיף רך יחסית. יש לו את המגבלות שלו ואנחנו מכירים - - -

מכיוון שזה נושא חוזר כל הזמן ואני חושב שגם היית באותה ישיבה, התשובה ניתנה על ידי סגן היועצת המשפטית של ועדת חוץ וביטחון בצורה ברורה מאוד. הוא אמר שמצב שבו אדם נשלח מבית ל-320 ימים – זו פגיעה חמורה בשוויון ולכן חובה של המחוקק לנסות לאזן את זה גם אם זה לא כמו שכולם אמרו – פיצוי מלא – אבל להביא משהו אחר. לראות בזה אפליה או משהו כזה – זה ראיה משפטית אבסורדית וכך אנחנו ננהג כחברי כנסת - - -

אני סומך ידי במאה אחוז וזה לא קורה הרבה על הניסוח בשפיטת חוק יסוד המילואים שעוסקת בנושא הזה. אני חושב שזה מה שצריך להעביר. בין אם זה חוק יסוד – שבעינינו יש לזה עדיפות – ובין אם זה בתיקון לחוק המילואים.

בדיוק סביב הנושא הזה העניין תקוע. אני גם חושב שהמשמעות של החוק – חוק יסוד המילואים – רק אם זה חוק היסוד. כי זה נותן מענה לטענות מסוג שאנחנו שמענו. אם לא נצליח לשכנע שזה צריך להיות חוק יסוד אז נלך לתיקונים כמו שגם אתה הצעת.

אני אגע בעוד שניים וחצי נושאים לגבי הוועדה שאייל התחיל להגיד. אנחנו ביקשנו ואנחנו מבקשים – צריך לשים לב. ההגנה המלאה האבסולוטית – איסור פיטורין מוחלט במהלך שירות המילואים ו-60 ימים לאחריו לאחר התיקון שבוצע פה במסגרת החקיקה של חרבות ברזל. אין הגנה אבסולוטית בין מועד מתן הצו למועד תחילת המילואים.

זאת אומרת שכאשר חייל מקבל צו והוא הולך למעסיק שלו והמעסיק הזה אומר – היית 120 ימים במילואים ולפני יומיים חזרת. למה אתה יוצא לעוד תקופה לא מוגבלת. לתקופה הזו אין הגנה מוחלטת. ביקשנו שלפחות בתקופת המלחמה תהיה הגנה מוחלטת. אני אומר את דעתי האישית – אני לא חושב שזה צריך להיות לנצח אבל כל עוד אנחנו במלחמה ויש מילואים הלוך וחוזר, הלוך וחזור – צריכה להיות הגנה בתקופה הזו. לא טופל.

לא טופלו גם נושאים אחרים שקשורים למילואים שהם לא רק פיטורין כמו התעמרות, של בקשה – אולי אל תצא, אולי כן תצא. איך אנחנו פותרים את הדברים האלה? הנושא הזה לא זכה לחקיקה.

העצמאיים כמו שנאמר פה – אנחנו לא ב-8 באוקטובר. מה שהיה נכון לעצמאיים אז, לא נכון להיום. מה שהחבר שלך אמר זה הדבר הכי נכון שיש. הגיע הזמן – לפחות לתקופת ביניים – לתת דמי אבטלה למילואימניקים שהם עצמאיים שסגרו את העסק שלהם. זה מצב בלתי אפשרי.

אני אדבר ישירות לאייל. אייל, אני לא יודע מה אתם עושים בנוגע למבנים אבל יש מבנה נהדר ויפיפה שאני לא יודע אם הוא רלוונטי כרגע – כנראה לא – זה נקרא הספרייה הלאומית. אני לא מדבר על חדשה אלא הישנה. הספרייה הלאומית עומדת ריקה.

כרגע השתלטה עליה עמותת מרחבים ומשכירה אותה. יש עוד הרבה מבנים כאלה. אני כירושלמי יכול להגיד לך הפרגוד שזה לא מבנה גדול עומד פנוי הרבה מאוד זמן ואף אחד לא מטפל בו. יש מבנים. לא חסרים מבנים.

תודה, אופיר. חנניה בן שמעון, כתף אל כתף. בבקשה.

תודה רבה. אני אציג את עצמי בזריזות. חנניה בן שמעון. אני בן 24 ממעלה אדומים. לוחם שריון במילואים. נפצעתי בפיגוע לפני שנה ומאז הספקתי לחזור תוך כדי השיקום לעוד חודש וקצת של מילואים בגבול עזה בקו עם השריונים, החברים שלי.

אני רוצה להתחיל בנושא של הוועדה. אתמול הייתה לנו שיחה של כתף אל כתף עם חבר'ה מהאוניברסיטה בבאר שבע, עם אחת האגודות. הם אמרו שלטווח הקרוב מביאים לנו כל הזמן עזרות אבל לטווח הרחוק – הפתרון הוא שצריך אנשים שיחליפו אותנו. פה אני מתחבר גם למה שאופיר אמר וגם אני מברך את מה שאמר תת-אלוף שי בתחילת הדיון לגבי מיצוי כוח האדם – שהתחילו לעשות את זה. זה מבורך מאוד.

ממשיכים לעשות.

זה חשוב ומבורך מאוד. אני רוצה לדבר על משהו אחר וזה גם בנושא שדיברנו פה עם שי מקודם על הפרסום בחדשות 12, של יובל שדה. בדיון הראשון שאני הגעתי לוועדת חוץ וביטחון – באמצע הדיון נכנסו חברי הכנסת שלא היו ברוב הדיון והתחילו לצעוק – רגע, צה"ל לא מותאם לחרדים. מה עם צניעות? לא הבנתי מאיפה הם נפלו. זה לא היה נושא הדיון.

זו הנורמה בכנסת.

חברי הכנסת החרדים לקחו את זה ועצרו את הדיון שלא הצליח לחזור. הם עשו את הכותרות שלהם וסרטונים והדיון נהרס. דברים דומים קרו גם בשבוע שעבר עם האמירה שלך, תת-אלוף שמיד אחרי זה הסברת את המקצועיות שמאחורי האמירה בנושא המשתמטים שרובם לא חרדים כי בחוק וכולי, אבל מיד אחרי זה עשו מטעמים כל בעלי האינטרסים.

גם עכשיו, יובל שדה עשה את הכתבה הזו כשהוא בכלל כתב כלכלי. אני לא מזלזל בו אבל הוא לא הבין. בדרך לפה לקח לי חצי שעה של שיח עם מקור חרדי בשביל להבין לעומק מה זה שלב ב', ומה זה שלב ג'. אני לא ידעתי שיש דבר שלב ג' ואני מדבר עם אותו מקור יום-יום בנושא של הציבור החרדי. לא הבנתי בכלל מה זה שלב ג' ואחרי זה גם מדבר על אנשים ומה הצרכים.

זה נפל כפרי בשל לכל אינטרסנטים משני הצדדים – גם שמאל וגם מימין. בשמאל ישר קפצו על זה ואמרו שיש פה עניין של קומבינות וגזל של החרדים ובימין אמרו שהם בכלל לא רוצים אותנו באמת בצבא. זה ממשיך כך שוב ושוב בכל פעם. כל פעם אנחנו עושים את הדברים.

כל מישהו שהוא בעל אינטרסים טובים ורוצה גיוס טוב לצבא וגיוס חרדים ולשמור על ביטחון ישראל ולהחליף את המילואימניקים שנטחנים במילואים. זה מגיע למילים הקטנות שזה מספיק להאינטרסנטים האלה. זה לא נשאר רק בטוויטר ובדיונים.

תאמינו או לא אבל יצאנו השבוע עם דילן גפן, הבן של, לירושלים לעשות שיח עם הציבור ברחוב. אחד האנשים שדיבר אתנו אמר שכל החבר'ה פה על נפשי. 50% יש להם פטור נפשי. תתעסקו בהם. על מה האדם הזה וכל האזרחים שסביבו מתבססים – על חצי כותרת של חצי עסקן שסוחט ממנה את המיץ עד היום.

אני רוצה לסיים ולומר בהקשר הזה – כל הטעויות האלה הם אוכל לפופוליזם הזול הזה על חשבון גיוס החרדים, על חשבון ביטחון מדינת ישראל, על חשבון המילואימניקים. זה נטו כי יש אנשים – לא היום בוועדה – אבל יש אנשים בוועדה בכנסת ואנשים מחוץ לוועדה שהאינטרס שלהם שהם לא יגויסו.

כשהשתחררתי ועבדתי בחפירות בעיר דוד, אפילו החרדי אמר לי שהוא משלם לישיבת נושרים שתרשום אותי ואני עובד פה בלבן. גם אותם לא רוצים שיגייסו. איך זה עובד? הם לוקחים לנו את כל הדברים הקטנים האלה ומפנקים אותנו והופכים את השיח לשיח לא קונקרטי. שיח על הדברים השטותיים שלהם נוח לדבר עליהם.

אני מפציר בכם חברי הכנסת שליבם במקום הנכון. אני לא רוצה להוציא דיבה – אבל חלקם רוצים לשמור על המצב הנוכחי. אני מפציר בכתבים שמסקרים את גיוס החרדים, מפציר בעם ישראל שנושם וקורס בעקבות אי גיוס החרדים וגם בעצמי. אני טעיתי – אתמול הגבתי בטוויטר וטעיתי.

תהיו ענווים וחכמים. לא צריך להיות צודק, צריך להיות חכם. תמדדו פעמיים את מה שאתם אומרים. תחשבו על המילים שאתם מוציאים מהפה כי בזמן שרובנו דואגים לביטחון ישראל, כמו שאמרתי, יש מי שדואג רק לעצמו. הוא בקלות יסלף את דברינו והוא ישתמש בהם רק כדי לפגוע במאמצים למען גיוס חרדים ושמירה על האינטרס הביטחוני של מדינת ישראל. זה מה שרציתי לבוא ולומר היום.

תודה רבה, חנניה. משה ראובני, בבקשה, מתנועת הביטחוניסטים.

תודה רבה. אני חבר בתנועת הביטחוניסטים אבל לפני כן גם מילואימניק ב-226 בצנחנים. גויסנו עכשיו לפני שלושה שבועות ואני מניח שאנחנו כבר על בערך 300 יום. סדר גודל. אני רוצה לחלק את הדברים שלי לשני חלקים.

אחד – לגבי הגיוס הנוכחי וההכרעה והשני – על היום שאחרי. מה שנקרא לכל שבת יש מוצאי שבת. אני סבור שצבא מילואים מתגייס כדי להכריע את המלחמה ולא כדי לעשות איזשהו סבב נוסף או שיפור עמדות ודברים כאלה.

יש כתוצאה מההימשכות של המלחמה שחיקה ממשית במערך המילואים. גם בסדיר. אני מדבר עם הרבה חבר'ה שלי ואני יכול להגיד שגם חבר'ה שנפגעו בעזה וגם חבר'ה בצפון – זה קורה כתוצאה מהשחיקה ועומס הרב שנוצר על הלוחמים. נדרשת הכרעה וניצחון. זו עמדתה של הביטחוניסטים.

אנחנו לא התגייסנו עכשיו כדי לשפר עמדות אלא כדי להכריע ולנצח. אני אישית – זה מתכתב עם העמדה הפרטית שלי גם כן. אני סבור שבעצם כבר כמה עשורים טובים מדינת ישראל חשוכת ניצחון ועכשיו זה מלחמת התקומה שלנו. אנחנו חייבים להכריע. שזה לא היה עוד סיבוב נוסף מול עזה כדי שיהיה ביטחון אמתי לתושבי מדינת ישראל. אני אומר את זה כתושב הדרום.

אני חי באשדוד למעלה מ-30 שנה ואשתי – הרקטה הראשונה נחתה באשקלון מאחורי הבית שלה. היה ביחד בעופרת יצוקה. אנחנו אומרים די לדבר הזה. זו פעם אחת. פעם שניה, כפי שאמרתי – לכל שבת יש מוצאי שבת. נדרשות הטבות אמתיות למילואימניקים. שיהיה באמת שינוי אמתי ומהותי.

אני אגיד קודם כול לפני שאנחנו נתגייס ויהי מה. אני אוהב את המדינה הזו ואני עושה הכול בשביל המדינה הזו. אנחנו שמים את הכול בצד – אני והחברים היקרים שלי. זה חשוב להגיד. אנחנו נמשיך להגיע ויהי מה.

אבל ואני מתחבר פה לדברים שאמר אופיר – צריך להיות שינוי מהותי ואמתי לגבי המילואימניקים. דיברנו על האקדמיה – צריכה להיות ואפשר להגיד את זה בריש גלי – העדפה מתקנת למילואימניקים. לא יכול להיות שמגזר מסוים יכנס לרפואה או לא משנה לאן באבחה אחת והמילואימניקים שכורעים תחת הנטל – אז הם יצטרכו לעבור מסכת שלמה של ייסורים. זה לגבי האקדמיה.

לגבי הטבות – צריך שתהיה דיפרנציאציה בין מילואימניקים לוחמים לבין מילואימניקים שהם תומכי לחימה או שחוזרים כל יום הביתה. יש הבדל מהותי אם אני נמצא 300 ק"מ מהבית שלי וחוזר פעם ב -. זה לא מספיק. אני מדבר על השינוי המהותי ברשותכם.

אחת, מה שאמרתי – העדפה המתקנת באקדמיה. שתיים, רכישה של קרקעות – אם זה מחיר למשתכן. שיהיה כפל הנחות או 50%. זה לא בושה להגיד את זה. בסוף אתם יודעים יותר ממני את המספרים – כמה אחוז קטן מאלה שבאמת הולכים ונכנסים ומתמרנים בלבנון ובעזה. יש הבדל בין מי שמתמרן לבין מי שלא. גם פה צריכה להיות דיפרנציאציה. צריך יהיה משהו שונה.

אני מקריא ברשותכם – חבר'ה שנמצאים למעלה עכשיו. מלבד ההפרדה הזו – גם על הנטל על הנשים הוא הולך וגדל. אשתי לצורך העניין היא מורה ואין יום שהיא לא מאחרת לבית הספר כי לילדים לא בא להם לקום היום בבוקר.

לא יכול להיות שהעבודה שלה תיפגע באופן מהותי. אם זה לתת שעה ראשונה – שזה יהיה מוגדר בחוק – שאישה שעובדת ובעלה במילואים – לוחם או לא לוחם – יכולה לאחר לעבודה בשעה הראשונה. זה דבר נוסף ברשותכם.

דבר נוסף שהחבר'ה רשמו פה – קדימות במשרות ציבוריות, ממשלתיות וכיוצא בזה. מענק למעסיקים שהם מילואימניקים. מעסיקים בעיקר במגזר הפרטי שנושאים את הנטל. שם הפגיעה היא הרבה יותר מורגשת, ברשותכם. זה שני דברים שרציתי להגיד.

אני אגיד עוד דבר נוסף, ברמה האישית שלי וזה לא עמדת התנועה. אנחנו נמצאים כרגע למעלה בצפון ואני מרגיש שיש שינוי בין האופן שבו היינו בסבב שלישי כשתמרנו בלבנון והייתה פעילות הרבה יותר התקפית לבין מה שקורה עכשיו דה-פקטו בשטח.

אני מרגיש ואני אומר את בצער כי זה חורה לי ואני מזמין אותך, אדוני יושב-ראש הוועדה יחד עם החברים להגיע למעלה ולראות. יש שינויים בשטח והם לא לטובתנו. האויב חוזר חזרה לקו הקדמי – איפה שאמור להיות אזור חיץ. איפה שאמור להיות אזור מת. הם הולכים ומתארגנים וחוזרים. אנחנו עוד פעם חוזרים לנהלי פתיחה באש המופרכים.

אני אגיד באופן אישי – אני במשך עשר שנים עובד בחינוך הבלתי פורמלי והפורמלי. אני מכשיר בני נוער להסברה ישראלית עוד אי שם אחרי מבצע צוק איתן. אני יכול להגיד שזה משהו שמאוד מפריע לבני הנוער. לא חוק הגיוס או דברים כאלה אלה הסוגיה של נהלי פתיחה באש. לא יעלה על הדעת שאותם מחבלים שחוזרים עכשיו למוצבים הקדמיים בדרום לבנון – אנחנו נעשה ירי אזהרה או דברים כאלה.

צריך שכל מי שחוזר חזרה לאותם מקומות – דמו בראשו. זה מאוד פשוט. תודה רבה.

תודה, משה. אנחנו בוודאי שעוקבים אחרי זה. כפי שהזכרתי היינו בשטח ושוחחנו עם הלוחמים בשטח. רק אתמול בישיבה חסויה כמו שזה צריך להיות קיבלנו דיווח כולל כל המצגות של כל מה שקורה שם מבחינת האכיפה. נמשיך בוודאי לעקוב. מיכל פטאל, עוזרת של קצין מילואים ראשי – רצית להתייחס לנושא של הסטודנטים?

אני אגיד שאנחנו במתווה מול כלל המוסדות שסיכמנו אותו לפני שנה. אם יש התייחסויות – אני מציעה רגע לקרוא את המתווה ואם יש דברים שאפשר להעיר על המתווה אז בשמחה.

המתווה הוא הסכמה?

הוא הסכמה. אנחנו לא נתקלים בחוסר הסכמה. אנחנו מטפלים בפניות. יש לנו צוות שלם. יום-יום. נכון שלפעמים יש אתגרים, יש מעבדות ויש התנסויות שיותר קשה להשלים אותן או לעשות אותן באופן מקוון אבל הם כן איתנו עם המתווה.

המתווה חשוף לסטודנטים?

חשוף. אני יכול לשלוח אותו לכולם.

הוא שקוף וסטודנטים יכולים להגיע אליו?

הוא שקוף. נכון. בעוד שבועיים ראש אכ"א וקצין המילואים נפגשים עם כל הנשיאים של כל המוסדות, גם ור"ה וגם ור"מ לעבור שוב על המתווה ולהציף שוב דברים. אנחנו מתעסקים בזה יום-יום. אנחנו נשמח לקבל דברים שהם לא כלליים כדי לטפל קונקרטית בדברים.

דרכך לקצין מילואים ראשי ולכל הגורמים שמשתתפים בזה –לצערי, אנחנו מקבלים לא מעט פניות. אני עם חושים בריאים בתחום הזה – לא רק בצד פוליטי כזה או אחר – לגבי כל מיני תקריות במוסדות שונים מול אנשי מילואים שבמקום לקבל את ההערכה הראויה לפעמים שומעים הערות. החל מהופעה במדים ללימודים והמשך למה אני צריך לתת לך הטבות – תלמד כמו כולם.

אני חושב שלהעביר לור"ה ולכלל ראשי המוסדות כי לא כולם יושבים בור"ה – יש כל מיני מכללות ואנחנו נמצאים באחת – להעביר להם את המסר הזה שמצפים מהם לפעול באופן רציני ותודעתי של יחס נאות לאנשי המילואים.

אדוני יושב-הראש, בהתחבר לדבריך, שני דברים. ראשית, יש פער גדול בין המוסדות. אתה רואה שמוסד שמתאמץ מגיע להמון דברים שמוסד שלא מתאמץ לא מגיע להם ולכן זה מראה עד כמה הכול זה הבדל בגישה.

דבר שני, זה מזכיר את מה שנאמר פה בהקשר של סטודנטים לרפואה או תחומים נוספים. יש דברים שאי אפשר לקנות אותם ואי אפשר לתגמל עליהם. למשל זמן. אני עוסק עכשיו מול שר הבריאות בכל ההיבטים של סטז'רים במילואים.

נדרש פה מאמץ כפול ומכופל. סטודנט שהפסיד שנה – אנחנו לא יודעים לחפות על השנה הזו. הוא הפסיד שנה בחיים שלו. הוא הפסיד בהמון תחומים. בהקשר האקדמי – אנחנו לא יודעים להחזיר לו את השנה הזו. אנחנו גם לא יודעים ללמוד במקומו.

היה לנו ויכוח עם ראשי האוניברסיטאות ואמרנו שיש מקומות שבהם אתה תתפשר כי אתה יודע שאיש המילואים הזה השלים משהו אחר. אפילו היה לי דיון עם מישהו במשרד הבריאות. אמרתי לו הרופא הזה במילואים, הסטז'ר עשה עכשיו חודשיים בשטח בניתוחי שטח שהוא בחיים לא היה עושה אילולי הוא היה עכשיו במילואים. תכיר לו בזה אולי בחודשיים של המיון.

כשדה קליני.

בדיוק. זה שדה קליני. אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב איתם. את הזמן אי אפשר להחזיר. לא עם המשפחה, לא עם הילדים, גם לא בעבודה וגם לא בלימודים. אנחנו צריכים כל הזמן ללחוץ עוד ועוד.

אם אפשר משהו בנושא של האקדמיה כי זה מאוד מגוון, כמו שאמרת, אדוני. אנחנו יודעים גם באילו אוניברסיטאות יש באמת תיעדוף ויש באמת נפש חפצה לאנשי מילואים ואיפה פחות. אני בטוחה שאם שלושתנו נדבר בצד נציין לחיוב את הבולטים ונדבר על אותן - - -

חד-משמעית.

אני חושבת ואני רוצה בעניין הזה להפנות אליכם היות שאתם כקמל"ר אתם עושים לא מעט סקרים. צריך להתחיל לאתגר את האוניברסיטאות. לעשות סקרים בקרב אנשי המילואים שלנו. יש מקצה לקצה 70,000. כאלה שמפסידים חודש, חודשיים.

סקרים על האופן – סקרי עומק – על האופן שבו האוניברסיטה מתייחסת אליהם בכל הקשור למטלות, לנושא הציונים. יש מכניזם בין אוניברסיטאות שעושות טוב ויש אוניברסיטאות שעושות את זה הרבה פחות טוב. הסטודנט במקרה הטוב הוא מספר, אפילו לא מספר אישי. אפילו לא יודעים שהוא במילואים ובטח עוד מעירים לו אם הוא בא על מדים או לא.

אני חושבת שבעניין הזה – להתחיל לאתגר את ור"ה ואת האוניברסיטאות עם סקרי עומק של אנשי המילואים. אני חושבת שזה יכול להיות דבר שמופנה לקמל"ר. ואז לבוא דרך זה עם הערות קונקרטיות למוסד.

אני חושבת בעניין הזה שבסקר אוניברסיטאות בנושא המילואים יש לציין לחיוב את אלה שבולטות – זה דבר שיכול לאתגר מאוד את האוניברסיטאות ולגרום לכולן לזוז בכיוונים כאלה ואחרים. לא רק יסבירו לנו על חופש אקדמי שמאוד חשוב לשמור אלא נסביר להם מה אנשי המילואים הסטודנטים חושבים עליהם.

אני חושב שחובה לסגור את הפרק הזה שלא בכדי הקדשנו לו זמן. אמרתי את זה ועוד נדבר על זה בסיכום הדיון – חובה בוודאי לעזור לאנשי מילואים באשר הם. מי שיש לו פיצרייה או חנות אופניים – חובה לתת את כל הפיצוי ואת כל האפשרויות. הכול.

כאן הייתי מוסיף שזה גם אינטרס של המדינה. תת-אלוף שי טייב התייחס לנושא הזה. מי שסדיר היה אולי חייל אמיץ ביחידה לוחמת וכן הלאה. במידה שאחרי עשר שנים הוא סיים כבר לימודי רפואה וסטאז' ואפילו התמחות אם זה אחרי עשר שנים – הוא נכס לצבא. הוא רופא צבאי.

כשאנחנו דנים על זה שאוכלוסייה כזו מקבלת הטבות או לא מקבלת הטבות – חוץ מהחובה שלנו כלפי מילואימניק או מילואימניקית כאדם זה אינטרס שלנו כדי שאחר כך לא נשמע תלונות על זה שחסרים רופאים או פרמדיקים בצה"ל מכיוון שכמו שאמרנו אוכלוסיות אחרות קיבלו את הזכאות ואת המלגות ועוד כל מיני דברים.

אנחנו לקראת סיכומים. אם יש מישהו מן המוזמנים שרוצה לדבר. בבקשה, שניכם.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני חושבת שיש פה משהו סימבולי. הירידה הזו לשטח והיציאה מחדר הוועדה למרות שכולנו – חבריי הנוכחים – מנסים לשקף גם לצבא וגם לחברי הכנסת את הלך הרוח האמתי בציבור.

נאמרו פה הרבה מאוד מילים יפות. העובדה היא כזו – 450,000 צווי שמונה אושרו על ידי הממשלה. אני הייתי אומרת ש-450,000 צווי שמונה האלה היו צריכים לצאת בחרדת קודש. באמת בחרדת קודש כי זה 450,000 מילואימניקים שעולמם ועולם של המשפחות שלהם הולך להיות מטולטל בפעם המי יודע כמה.

אנחנו באופן אישי לא מרגישות שמדובר בחרדת קודש על אחת כמה וכמה שאנחנו לא רואות את כלל צווי הגיוס לכלל האוכלוסייה חייבת הגיוס יוצאים באותה מידה. ברור שיש צורך ביטחוני אבל היד קלה על ההדק הרבה יותר כאשר מדובר בצווי שמונה והרבה יותר רגישה כאשר מדובר בצווי גיוס לחייבי גיוס שהיו יכולים להתגייס כבר מזמן לסדיר ופשוט להקל על עומס המילואים בצורה דרמטית ולהקל על המשק בצורה דרמטית ולהקל על המעסיקים בצורה דרמטית.

אני מרכזת גם פניות על פניות על פניות. אני תמיד מדברת על אותו מאמן כושר שפנה אליי ואומר לי – תקשיבי, לא רק שאיבדתי את פרנסתי הנוכחית, אני אחזור ממילואים ואין לי מתאמנים. אין לי עתיד כלכלי. מה אני עושה?

המצוקה של המילואימניקים כל כך גדולה ולכן אני לא סתם אומרת – 450,000 צווים היו צריכים לצאת על ידי הוועדה הזו ועל ידי הממשלה ולא להיות מאושרים בקולו של חבר כנסת – סליחה שאני אומרת – מש"ס שכרגע הציבור שלו מעודד את ההשתמטות.

חייבת להיות התכתבות גם של הוועדה, גם של השטח ולהפגין הרבה יותר רגישות. מדברות אתנו אימהות של אותם סדירניקים שהוארך להם כרגע שירות המילואים בארבעה חודשים – מדובר בחבר'ה שנתנו את הכול ורק חיכו לרגע שהם ישתחררו. קיבלו דחייה. בפועל זה הארכת שירות הסדיר בתנאי מילואים לארבעה חודשים.

כשהם אמרו איני יכול עוד – לא כולם, חלקם – הועלו למשפט. חייבת להיות סטנדרטיזציה אדירה ביחס לאותם מילואימניקים שנכון לפני שנייה הם היו סדירניקים ולהבין שכאשר הם אומרים איני יכול עוד זה איני יכול עוד.

כשיש כאלה – כמו ששמענו – אפילו ישיבות הנושרים כרגע פטורים וכרגע יש איזושהי אפליה בכל מה שקשור לאכיפה של ההשתמטות שלהם – גם הצבא חייב לעשות את קפיצת המדרגה הזו ולהבין את הלך הרוח בציבור ולהבין שאי אפשר יותר להמשיך להתנהל כך.

אפשר להוציא את 60,000 האלה – תמיד אנחנו אומרות – דווקא כדי שיהיו שווים בין שווים. את זה עוד לא ניסינו. עוד לא ניסינו להוציא צווים לכולם והם יגידו לא. למה אני קיבלתי ולמה השכן לא קיבל. למה האחות נפגעת בשידוך. פשוט להוציא לכולם ואז אנחנו לא נראה 450,000 צווי שמונה אלא נראה הרבה פחות.

לסיום, ראיתי שהולך להיות דיון על זה כי אתמול עברה הצעה דחופה לסדר, אפילו פוסט-טראומתיים – אתם יודעים כמה אימהות למילואימניקים פונות אלינו ואומרות הבן שלי פוסט-טראומתי ופנו אליו שוב לגייס אותו. הוא צריך להילחם ולהילחם כדי להוכיח שהוא באמת לא יכול עוד.

אני רק אומרת טפלו בכל הסוגיות האלה ברגישות. זה חייב לקרות מהר מאוד, אתמול. לא היום, לא עכשיו אלא אתמול. כל מה שנאמר פה משליך באופן ישיר על המוטיבציה גם של המילואימניקים וגם של הסדירניקים וגם של האימהות שלהם. תודה רבה.

תודה רבה. אוהד, בבקשה.

צוהריים טובים לכולם. אוהד מתנועת המילואימניקים. לוחם בחטיבה 55. בינואר לפני שנה הקמתי שני גדודי הגנה ביחד עם עוד הרבה אנשים טובים. הייתי חלק ממקימי הגדודים ביישובי העוטף. דיברתי בשבוע שעבר – יצאה קריאה מאוד אמתית לצורך להשמיע לכם את הדברים כדי שתבינו. אני מאוד מתחבר לאילת ולדברים שלה ולכל מה שנאמר פה.

450,000 צווים שיוצאים – זה נורא קל. אנחנו אלה שנגיע תמיד, אלה נבוא, אלה שנעשה את הכול בשביל המדינה שלנו כי אנחנו נלחמים בשביל להגן על אזרחי מדינת ישראל. זה לא משנה מימין או משמאל – בסוף אנחנו פה. אנחנו מגינים על העם ולא על הממשלה כזו או אחרת. זה לא משנה איזו ממשלה הייתה פה, אני נמשיך לבוא ולהילחם ולשרת את המדינה.

נראה שבקלות רבה, קל מאוד להוציא לנו את הצווים האלה ולהאריך לנו. 70 ימים – אני מצטער - זה לא 70 ימים. זה הרבה מעבר ל-70 יום. זה מגיע ל-100, 110 ימים שאנשים עושים במילואים וזה משנה להם את כל החיים.

אני לא חושב שיש ודאות בעניין הזה. אדם שיוצא למילואים – יש לו חוסר ודאות. חבריי קיבלו צו לאוגוסט ושינו להם את זה. משחקים עם זה ימינה או שמאלה מתי שרוצים. כמובן לפי צורך ביטחוני ואני לא מזלזל בזה אבל אין פה ודאות.

במקום לגייס פה אוכלוסיות שלמות שלא נושאות בנטל אתם מפילים את התיק על מי שתמיד נמצא. מאותה באר אתם שותים שוב ושוב. הבאר הזו מתייבשת לאט-לאט ואתם לא שמים לב. אני לא מרגיש שאתם שמים לב. אני אומר את זה מתוך כאב. אני לא חושב שאתם שמים לב לזה.

בשבוע שעבר גם נגעתי בפריסה טיפה רחבה על המשמעויות. כל אחד רואה מהזווית שלו איך זה פוגע בעוד אוכלוסייה ובשוק העבודה. חבריי הביאו את זה בכל מיני צורות ואפיונים. במקום להגדיל את גיל הפטור ולהאריך את השירות – תביאו עוד חיילים. תביאו חוק אמתי ולא בדקה תניפו את היד ותוציאו צווים לכולם – לכל מי שגם כך משרת ונותן מעצמו.

נקודה, אם אפשר במה שנגעת – התעסקנו הרבה בהקמה וגם באו אלינו חבר'ה עם 02 ונשארים אצלנו זמן רב. ניסינו כל הזמן להעלות להם את הרובאי. זה משהו שלא כל כך הצלחנו. הרגשתי שיש פה מחסום – דיברתם על התגמשות – יש מחסום שלא מצליחים לפרוץ אותו. אני שואל איך כן אפשר לפרוץ אותו כי בסוף יש אנשים שכן רוצים להמשיך ורוצים לתרום ורוצים לעשות משימות אבטחתיות.

נגעת באבטחה על הנוח'בות, ביישובים או בבסיסים. אלה חבר'ה שהם 02 ואפשר לעלות להם את הרובאי ל-03 ואפשר להכשיר אותם ללוחמים.

איפה אתה רואה את הבעיה?

זו לא בעיה. אני אומר לך שהם נמצאים אצלי.

זו הבעיה שהוא לא רואה את הבעיה. יש מחסום. עקבתי אחרי מקרה כזה ואמרתי לבחור אני לא יודע לעזור לך מול צה"ל. תעשה את כל הפעולות הנדרשות. עשה את כל הפעולות הנדרשות וקיבל את התשובות הרשמיות – לא אתה 02 ואין בך צורך.

אדוני, יושב-הראש יש הרבה חבר'ה שעובדים בעולם האבטחה ומשם אני מגיע – הם 02. הם עושים קורס של שמונה ימים והם מאבטחים והם נמצאים בכל מיני מקומות. אני לא רואה סיבה לא לעשות את בצבא הגנה לישראל ולקחת את כוח האדם.

עוד נקודה שפחות מתייחסים אליה ואני לא יודע אם התייחסתם לזה – יש הרבה בתים שהבעל והאישה לא הסתדרו והם התגרשו. אני לא יודע איך ההטבות מגיעות אליהם. אני חושב שזה נושא שלא עלה פה.

לא היום אבל זה עלה.

כל ההטבות האלה כמו תוכנית עמית מגיעים לבעל המשרת או לאישה המשרתת ולא מגיעים למי שבאמת נושא בנטל מאחורה. זה משהו שצריך לעשות עליו חשיבה. נגענו בתוכנית פק"ל – אני רק אגיד שמי שיזם את התוכנית והוביל את התוכנית זה אריאל בן גד, חברי, חבר מהשירות הסדיר שלי מפלחה"ן צנחנים ומ"פ שלי בחטיבה. אני חושב שזה אחד הדברים החשובים שצריך לקדם בכל חטיבה ובכל גדוד. יותר מזה צריך שיהיה עקב בקרקע כי בסוף האירוע הזה הוא גדול מאוד.

חברים שלי השתחררו וחוזרים לעוד סבב ועוד סבב אבל אם עין עקב בקרקע – לא עשינו בזה כלום. אם אנשי מילואים שהיו שם, שהיו עם הפלוגות והגדודים ביחד ולא נשארו כדי לעטוף את הדבר הזה – אחרי חודשיים, שלושה, ארבעה הם חוזרים שןב.

יש לזה מודל. אני מניח שאתה מכיר. מש"קי לכידות בפלוגות.

מכיר. זה בעניין הזה ואני חושב שזה חשוב מאוד. נקודה אחרונה. אתמול חטיבה 55 – עלינו לירושלים וחגגנו את יום איחודה של ירושלים. בטח חלקכם צייצתם והעליתם על איחוד ירושלים. ירושלים אוחדה בימי דוד המלך. עד אז ירושלים היא הייתה גבול בין יהודה לבנימין ולא הייתה מאוחדת. היבוסי שלט שם. דוד המלך כבש ונאמר שאחרי זה שכל ישראל עלו לשם.

רק ברגע שיש אחדות – דוד העביר את עיר הבירה. בדרך כלל אז בימים האלה עיר הבירה הייתה איפה שהמנהיגות שהובילה את העם ואת האינטרסים של השבט – הם ראו את האינטרסים הצרים של השבט. דוד המלך ראה את האינטרסים של כל עם ישראל. בתש"ח לא הצלחנו לכבוש את ירושלים. היה אצ"ל, לח"י, פלמ"ח והגנה. התותח הקדוש. רק 19 שנה אחרי זה - - -

בשישה ימים.

לא רק בשישה ימים. ארבעה ימים לפני נעשה פה מהלך. לוי אשכול קרא למנחם בגין והקים איתו ממשלת אחדות. אני חושב שזה הכוח שלנו. זה הרוח שאנחנו צריכים להוביל ואני יודע שאתה מוביל את זה. זה מה שצריך לצאת מהבית הזה – חברי הכנסת מימין ומשמאל. תודה.

תודה רבה. שי, התייחסות קצרה.

שלושה דברים קצרים שעלו פה. אחת, שהסבות מ-02 ל-03 מתקיימות. מחר בבוקר יש פלוגה כזו – אבטחת יישובים – של נוצרים, דרוזים, מוסלמים ויהודים בצפון. היו פלוגות כאלה של חרדים ביישובים החרדים. אפשר לעשות את הדבר הזה. אם תרצה אחר זה אני אסביר איך. הכול מול צורך מבצעי. גם כיתת כוננות – צמ"ה, רופאים, פרמדיקים ונהגים – מה שצריך. לא בשביל לעשות אלא בשביל לממש צורך מבצעי.

שתיים, עלתה שאלה לגבי יחידות - - - חטיבות דוד שהתייחסתי אליהן קודם – זה בדיוק חלק מהדבר הזה. זה בוודאי. עלתה פה סוגיה שעולה הרבה וחשוב להתייחס אליה – הדיפרנציאליות במענים. לפני המלחמה – המענים לכל אנשי המילואים היו אותו דבר פחות או יותר בלי הפרדה.

בתחילת המלחמה חילקנו בין דרג קדמי לבין דרג עורפי. תוך כדי – בהחלטות של 2025 הכנסנו מדרגה נוספת שהיא המדרגה שיותר מתייחסת לאנשים שהם אוחזי נשק אבל לא יוצאים מהבתים. בעיקר הגמ"ר. אנחנו עושים עבודה – ואני אומר את זה כאן – לעשות לזה עוד רמת דיוק. הדבר הזה ברור. צריך דיפרנציאליות. כולם צריכים לקבל מענה אבל דיפרנציאלי.

הערה אחרונה. התייחסתי לזה קודם וזה עלה כמה פעמים – אם זה 70 או לא 70. אמרתי שהגרף הוא 70 ואמרתי שפרצנו את הגרף בגלל הקריאה עכשיו. על היציבות וכן הלאה אני חושב שעדי התייחסה לעניין בצורה טובה ונמשיך לעשות כל דבר כדי לייצב את זה.

תודה רבה. אני רוצה להודות לכל המשתתפים. אנחנו כוועדה בוודאי שנמשיך את הפעילות בשני התחומים שעלו כאן בצורה מאוד ברורה.

אחת, כל מה שקשור לעולם המילואים. הוא ילווה אותנו גם בתקופה הקרובה. תנודות אלה או אחרות כמו שכולנו מקווים שיביאו למעט ירידה בעומס בימי המילואים. עד שאנחנו נחזור למצב של אותם 20, 30, 40 יום – אני חושב שצריך לומר לאנשים תמיד את האמת – ייקח עוד זמן.

ביתר שאת אנחנו חייבים לדאוג לכל מה קשור לתנאים של אנשי המילואים. אני אפילו לא יודע איך לקרוא איך זה – פיצוי, שאיפה ליותר שוויון שלהם אל מול כלל האוכלוסייה במדינת ישראל. הדברים ברורים גם אם אני לא מוצא להם שם מדויק מאוד.

כל אחד וכל אחת – כמו שאמרתי – הוא עולם ומלואו. לפעמים הדברים נופלים בין הכיסאות או לא מקבלים מענה ואנחנו על הזמן נצטרך לעקוב ולחפש את המענה הטוב ביותר. כמו שחבריי אמרו, אני גם מברך את הממשלה על ההחלטות. חברי הוועדה יודעים שאני חושב שגם לפעילות שלנו בחלק מן המקרים הייתה השפעה מסוימת על כך שההחלטות התקבלו בצורה הזריזה והנכונה.

אני מקווה שהממשלה גם תמשיך אבל לאחר שאמרתי את זה, אני חושב שהחובה שלנו כמחוקקים גם לראות שמה שצריך להיות בחוק יהיה בחוק כי אנחנו מכירים את החיים. יכולה להיות גם ירידת מתח – הם עשו 200 ו-300 ימים. עכשיו המצב נורמלי והם עושים 60 יום. לא צריך את כל ההטבות האלה.

את דיברת ואחרים דיברו על כך שההסתגלות זה גם משהו שצריך להתייחס אליו. מה גם שכמו שאמרתי זה לא שהוא מסתגל ושורף את המדים באיזשהו טקס פגאני ויותר לא בא למילואים. לצערי הרב, אנחנו מכירים את המציאות. מה שצריך להיות בחקיקה, אנחנו נעשה גם בחקיקה.

הצד השני של המטבע, חברי הוועדה מכירים וגם הבאים הקבועים לוועדה מכירים. נעשה כל מאמץ להרחיב את בסיס הגיוס בכל התחומים. אני לא אוהב את הדיכוטומיות האלה שאנחנו בונים זה מול זה.

עשינו פעילות ברוכה מאוד עם מה שמכונה בשפת העם "פטוריסטים" ואני שמח שהקולגה של שי מפרטת לנו כל פעם מה נעשה עם גיוס אנשים שהרבה מאוד שנים לא עשו שירות מילואים ללא סיבה תקפה. אני מברך על הפעילות הזו. זו גם הקלה על העומס.

בלי שנרחיב באופן אמיתי את הבסיס לגיוס החיילים הסדירים, גיוס מלש"בים אנחנו לא נוכל באופן אמיתי להקל. לכן צריך לחפש כל דרך להגיע לזה. אם זה באכיפה של מה שקיים ומה שצריך להתבצע לפי החוק הקיים ואם זה בחקיקה שהוועדה הזו בעזרת השם תוציא תחת ידיה.

אתם מכירים את עמדתי. אם תצא מכאן חקיקה היא תהיה חקיקה שבאופן אמיתי מקלה על צה"ל ומקלה על אנשי המילואים ומרחיבה את בסיס הגיוס. נגיע או לא נגיע – אני לא קבלן הצלחות אבל נעשה כל מאמץ כדי שזה יקרה.

אנחנו חייבים את זה לחברה הישראלית, אנחנו חייבים את זה לאנשי מילואים קודם כול ואני חושב שגם חייבים לעצמנו כמחוקקים שנבחרו לעשות דברים טובים ונכונים בכנסת. תודה רבה למכללת קיי, תודה רבה לכנס שדרות ולכל הנוכחים כאן. ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.