פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



14
ועדת החוץ והביטחון
20/05/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 404
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שלישי, כ"ב באייר התשפ"ה (20 במאי 2025), שעה 14:05

הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים בשירות ביטחון, התשפ"ד-2024, של ח"כ משה פסל

חברי הוועדה: יולי יואל אדלשטיין – היו"ר
מאיר כהן

משה סעדה
משה פסל

אל"מ גיל אליה - מח"ט מרום, משרד הביטחון

רס"ן נופר דגן - ראש מינהל בע"ח, משרד הביטחון

סרן גיל בר לב גוברמן - קצין ייעוץ משפטי לחר"פ, משרד הביטחון

עדי פרנקפורטר - רפרנטית ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר

אייל ברוך - רפרנט ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר

ערין ספדי עטילה - ראש אשכול ביטחון ואוכלוסין בפועל, משרד המשפטים

רפ"ק אביטל צוריאל - קצינת כלבנים ארצית, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק ליאת מזרחי - עו"ד, הייעוץ המשפטי, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

כלאי אוהד בוזי - עו"ד, הלשכה המשפטית, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון לאומי

ר"כ רועי שושני - ראש תחום בעלי חיים, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון לאומי

סג"ד מרואן ווהב - רע"ן בע"ח, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון לאומי

אוהד דרחי - עו"ד, הלשכה המשפטית, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון לאומי

קים מידה - עו"ד, הלשכה המשפטית, המשרד לביטחון לאומי

אהוד פלג - עו"ד, יו"ר משותף של פורום עורכי הדין להגנה על זכויות בעלי חיים

ליאור חריש - עו"ד, יו"ר משותף של פורום עורכי הדין להגנה על זכויות בעלי חיים

דוד עבו - יו"ר עמותת בוגרי עוקץ

מעיין די - לוחמת עוקץ משוחררת, עמותת הולכים בראש

בר אמיר - רכז קהילת קרלו, עמותת הולכים בראש

עידו בן יצחק
עדן בן ארוש

אסף פרידמן

אהובה שרון, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות.
הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים בשירות ביטחון, התשפ"ד-2024, פ/4647/25

אני פותח את ישיבת ועדת חוץ וביטחון. על סדר היום הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים בשירות ביטחון, התשפ"ד-2024 של חבר הכנסת משה פסל, יולי אדלשטיין, יסמין פרידמן, מיכאל מרדכי ביטון, יצחק קרויזר.

אני מציע שחבר הכנסת משה פסל יסביר לנו את הרציונל ומהות הצעת החוק ולאחר מכן נשמע את המוזמנים.

כבוד היושב-ראש, היושב-ראש קודם לכל.

אמרתי לך עת חתמתי על הצעת החוק שבנושא של בעלי חיים אני קודם חותם על הצעת החוק ואחר כך בודק מה היא אומרת.

הצעת החוק שבפנינו היא הצעת חוק שבעיניי יש לה חשיבות גדולה. בימים אלה, בטח מאז ה-7 באוקטובר, אני מחפש כל דרך שהיא בשביל לתגמל את המילואימניקים, את חיילי צה"ל, ובעיקר בעיקר את הלוחמים ואת המערך הלוחם. כאן נוצרה סיטואציה שהיא סיטואציה לא הגיונית. ברוב המקרים הכלבים האלה הם סוג של לוחמים, הם ממש הולכים ככוח לפני הלוחמים ובהרבה מקרים גם מצילים את הלוחמים שלנו, והם חלק מהמערך הלוח. מה שקורה זה שברוב המקרים כאשר הם נפצעים ונגרמה להם פגיעה מסוימת, הלוחם לוקח את הכלב אליו הביתה. אין בית חולים לשיקום כלבים, אין איזשהו פתרון והפתרון הוא שברוב המקרים זה נופל על הלוחם שלחם יחד עם הכלב.

אני חושב שזה לא הגון לבוא ללוחמים בעת הזאת ולדרוש מהם שהוצאות הטיפול באותו כלב שפעמים רבות הציל אותם או לחם איתם או היה איתם ייפלו על אותם לוחמים.

אני חשבתי שבכלל נכון לתת איזשהו תגמול ללוחם כקצבה. אני עדיין חושב שזה מה שנכון לעשות אבל אני לא מדבר על זה. בטח ובטח המינימום הוא מתן הוצאות רפואיות שהלוחם צריך לשלם. אם נעצום את העיניים וניתן לו לשלם, נתעלם מהמצב, יוצא שאנחנו משיתים עליו את ההוצאה. הרי אף לוחם לא יפקיר את הכלב שלו אלא הוא ייקח אותו ויטפל בו. במצב הזה אנחנו משיתים עליו את הוצאות הטיפול.

אני חושב שמן הראוי שהמדינה תיכנס כאן ותפטור את הלוחם מההוצאה הזאת ותיתן לו החזר הוצאות. אני חושב שזה גם צעד של הכרת הטוב למול בעל החיים עצמו. בואו נאמר את האמת, אנחנו למעשה משתמשים בו כחלק מהמערך הלוחם ומן הראוי שבעניין הזה גם נשפה את הלוחם.

אני רוצה לומר רבה לעמותה, ללוחמים עצמם ולעומדים בראש. הם יחד איתנו עשו את החקיקה הזאת. אני כמובן מודה גם לך היושב-ראש שזה כבוד לי להיות חתום איתך על הצעת החוק הזאת. תודה.

תודה לחבר הכנסת פסל. משרד הביטחון, צה"ל, עמדתכם לגבי המוצע.

אני מפקד חטיבת המרום. המרום זו חטיבה של שבע יחידות שאחת מהן היא עוקץ. לפני כמה שנים הייתי גם לוחם בעוקץ ומפקד עוקץ. נמצאים כאן נציגי צה"ל שגם הם יאמרו כמה דברים נוספים.

לי חשוב לומר שצה"ל בעד המהלך הזה והחוק הזה. חשוב לי להסביר את הנחיצות של הלוחמים והכלבים האלה. אני לא יכול לומר כאן מספרים אבל מדובר במאות אירועים שכלבים מוצאים חומרי נפץ ובעצם מגלים מחבלים או עושים כל מיני פעולות כאלה ואחרות, בטח ב"חרבות ברזל" ועכשיו ב"מרכבות גדעון". הם נמצאים בשטח ובסוף, גם כלוחם בעוקץ, גם כמפקד בעוקץ והיום גם מפקד החטיבה, לראות לוחם כזה שאחרי השירות שלו – כך אנחנו רוצים לעזור לכל הלוחמים שלנו - אנחנו משיתים עליו עלות גבוהה מאוד של טיפול בכלב פצוע שנפצע מעצם היותו בשירות הצבאי.
אני חושב שזאת הצעת חוק מבורכת. צה"ל בעד. יש כאן אולי כמה דברים שיאמרו החברים שנמצאים כאן. אני חושב שזה מאוד מאוד חשוב. לא כיף לראות את הלוחמים אחרי השחרור שלהם מנסים לקבל כסף מתורמים כי אין להם את הסכומים האלה. זה משאב יקר וחשוב לנו ואנחנו רוצים שהם ימשיכו לבוא ולקחת את הכלבים האלה. הכלבים לא יכולים להישאר ביחידה כי אם הם יישארו ביחידה, זה יפגע בפעילות המבצעית שלה ובמה שהם צריכים לתת לכלבים וללוחמים שנמצאים ביחידה. תודה רבה על הדיון.

לפני שאני מעביר להתייחסות של נציגי צה"ל נוספים, אני רוצה לשאול אותך כמומחה, כלוחם כמפקד לשעבר בעוקץ. אחרי לחימה מסוג שחוו הלוחמים ויחד איתם הכלבים, יש גם תופעה חוץ מפצעים פיזיים? סוג של "הלם קרב" אצל הכלבים?

אני לא יודע להגיד לך אם יש טראומה של כלב. זה מאוד מהר משפיע התנהגותית על הכלב. זה לא כמו בן אדם שיכול להמשיך ולתפקד ואתה רואה את זה מהר מאוד בהתנהגות שלו ובמצבו הרפואי.

ראש מינהל בעלי חיים. במקצועי אני רופאה וטרינרית. אני אומר שצה"ל, כמו שאמר מפקד המרום, תומך בכל פעולה שמטרתה לסייע לבעלים של הכלבים האלה. אנחנו שמחים שאנחנו נמצאים כאן ואנחנו צריכים להיות חלק מהתיאום של הצעת החוק הזאת לכשהיא תתגלגל וגם עד כה.

בנושא מימון הצעת החוק. אתה שאלת שאלה נכונה, האם יש איזשהו קשר סיבתי בין כלב שלחם או שירת במערכת הביטחון לבין סוגיות רפואיות. זה נושא שהוא מורכב ואנחנו נצטרך עוד להעמיק בו. אין לזה תקדים היום אבל אנחנו לגמרי בעד זה ובעד שהבעלים האלו יקבלו את כל המעטפת והמענה הנדרש.

נקודה נוספת שרשומה היום בהצעת החוק, הנושא של חלוקת אחריות בין גופי הביטחון השונים. בהצעת החוק כפי שהיא כתובה עכשיו כתוב שמינהל בעלי חיים בצה"ל אחראי על כל גופי הביטחון וזה משהו שצריך להסדיר כיוון שלכל גוף יש יכולות שונות ופעילויות שונות ועם זה גם מגיעות פציעות ומוגבלויות רפואיות שונות.

כשאת אומרת כל גוף, את מתכוונת למשל לכלבי הימ"מ במשטרה ולכלבים בשירות בתי הסוהר. אני מקבל את ההערה.

את לגמרי צודקת. אלה גם משרדי ממשלה שונים.

המשרד לביטחון לאומי. גם אנחנו כמובן מאוד מברכים על ההצעה. העקרון שעומד מאחוריה ראוי ונכון ומחינת העקרון אנחנו לגמרי תומכים ולגמרי איתכם. כמובן שאנחנו לא רואים מקום להבחנה בין כלבים בשירות צה"ל, שירות בתי הסוהר, המשטרה וכולי. ראית שהם מופיעים כאן והם כלולים בהצעה וזה חשוב וראוי.

הבנו שהכוונה כאן היא שכל גוף יהיה אחראי על הכלבים בשירות שלו מבחינת המנגנון של הווטרינר וכולי ומאחורי זה יש הגיון. כן רצינו לשאול מה בסופו של דבר מתוכנן להיות המקור התקציבי של זה, שאלה שמאוד תשפיע על ההתנהלות.

תכף נשאל את משרד האוצר מה מוצע.

אני רק אומר שככל שזה מתוכנן להיות מושת על הגופים עצמם, אנחנו נצטרך עוד לעשות הערכות אצלנו ולראות באיזה עלויות מדובר כי את ההצעה הנוכחית ראינו רק הבוקר. יש לנו את ההערכות לפי ההצעה הקודמת אבל זה כמובן כבר פחות רלוונטי.

למה ראיתם את ההצעה רק הבוקר?

הבוקר קיבלנו נוסח חדש של ההצעה. כתוב עליו 20.5.2025. זה הנוסח שמדבר על שיטה של החזר הוצאות ולא קצבה חודשית. ככל שזה יושת על הגופים, כמובן נצטרך לעשות הערכות אצלנו. ככל שזה יוצא מאיזשהו מקור תקציבי אחר, נרצה לשאול מה בדבר הכלבים שנמצאים היום בפנסיונים של הגופים, האם גם הטיפולים האלה יזכו לאיזשהו החזר הוצאות.

נרצה להעלות עוד נקודה של איזשהו מנגנון פיקוח ראשוני לפני הטיפול. הטיפולים האלה יכולים להגיע לעלויות מאד מאוד גבוהות ונרצה אולי להציע שיהיה שם איזשהו מנגנון כמו הפניה מווטרינר, זאת אומרת, שהשיח עם הווטרינר של הגוף הרלוונטי יהיה לפני שהולכים להליך הרפואי ולא אחרי בדיעבד וזאת כדי לחסוך את כל התסכולים והעימותים של עלויות מאוד גבוהות.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור > >

אני מבין את הנקודה אבל לא הבנתי אבל לא הבנתי מה יכול וטרינר לעשות בסיטואציה הזאת. הוא למשל יגיד שיש כאן סיבוך מאוד רציני והעלות היא לפחות 10,000 שקלים ואז במצב כזה נמית את הכלב?

אני חושב שמה שווטרינר יכול לעשות זה להמליץ. לתת איזושהי המלצה לטיפול איקס ולא לטיפול וואי וזאת כדי לחסוך איזשהו עלויות שאחר כך בדיעבד יבוא הבן אדם להזדכות עליהן.

הבנתי. זאת אומרת, לטיפולים האלה סוג של טופס 17 במושגים של בני אדם. כן?

כן.

אני אסקור מה קורה אצלנו. נמצאת איתי גם קצינת כלבנים ארצית במדור בעלי חיים. גם אנחנו כמובן מברכים על ההצעה הזאת שבאה להיטיב עם אותם בעלים שמטפלים בכלבים ששירתו במערכת הביטחון. אני אומר שבמשטרת ישראל יש לנו כ-230 כלבים בתוכם כלבים שמאתרים חומרי נפץ, אמל"ח, איתור נעדרים, גופות, איתור מוקדי הצתות וכמובן שיש לנו גם כלבי שיטור ומרדף טקטי. הכלבים שלנו פועלים 24/7 לצד כלבנים מיומנים בכל הארץ. כל שנה יש לנו בממוצע 35 כלבים שמסיימים את שירותם וכל שנה בין 15 ל-20 כלבים נמסרים לאימוץ. כיום המצב הוא שכלבים שנמסרים לאימוץ, גם אם הם חולים וכל ההוצאות מושתות, בין אם על שוטר שהפעיל אותם מאמץ אותם, הכלבן, או על אזרח ויש הרבה אזרחים טובים שלוקחים גם כלבים חולים. אני מתארת את המצב העובדתי. בממוצע 10 כלבים מועברים מהמשטרה לפנסיון של שירות בתי הסוהר.

חשוב לציין שבמשטרה יש רישום של היסטוריה לגבי כל כלב, בין אם זו ההיסטוריה הרפואית שלו, וזה מאוד מאוד חשוב, גם ההיסטוריה המבצעית שלו. זאת אומרת, יש אפשרות להיכנס לשירת הסירנה ולראות באיזה תחום פעל הכלב ובאיזה מבצעים הוא היה שותף.

גם אנחנו ראינו את ההצעה היום. לגבי ההשלכות התקציביות, כמובן השאלה היא על מי יוטל המימון הזה. אני מצטרפת לדבריו של קים מהמשרד לביטחון לאומי לגבי זה שנצטרך לקבוע איזשהו מנגנון. צריך לחשוב על מנגנון שלפני בדיקה כי אני לא יודעת למי יש כאן כלב אבל אם במקרה יש כלב שלא מזמן חלה במחלת כליות כרונית והתעריפים של הטיפולים כולל CT ו-MRI מגיעים לא לאלפי שקלים אלא לעשרות אלפי שקלים. צריך איזשהו מנגנון של פיקוח ובקרה לפחות לפני שהולכים לבדיקות מורכבות.

הבנתי את הרעיון וביסודו הוא נכון. צריך לחשוב איך לנסח אותו כך שזה לא יהפוך למכשול בירוקרטי ולא נגיע למצב שמוכר לנו ממשרדי ממשלה שונים בהם היה לי הכבוד והעונג לעבוד כאשר בסופו של דבר החשב או ראש אגף תקציבים במשרד אומר שהשנה כבר מיצו ולא לאשר יותר בקשות כאלה. אנחנו לא רוצים להעמיד אף אחד במצב הזה. אנחנו נחשוב על הניסוח הנכון שיהיה איזשהו אישור מוקדם כדי שזה לא יהווה מכשול.

לגבי השאלה שלך על הפוסט טראומה. אנחנו רואים כלבים עם פוסט טראומה. היה לנו כלב באירועי ה-7 באוקטובר שאחרי האירועים בעוטף הוא הפסיק לעבוד. כל רעש קטן מקפיץ אותו.

הלשכה המשפטית, שירות בתי הסוהר. אנחנו כמובן מצטרפים לעמדה של כלל הגופים ומברכים על הצעת החוק שעשויה לעודד אזרחים וגופים לקבל אליהם כלבים ששירתו את המדינה והשתתפו בלחימה. זה צעד מבורך.

לעניין ההוצאות הרפואיות. כפי שמפורט בסעיפים 3(א) ו-(ב) להצעה, מה שמוגדר שם כן יכוסה על ידי המדינה.

לעניין של המקור התקציבי, זו שאלה שצריך לדבר עליה. לא מוזכר מהיכן המקור התקציבי.

מה שכן, רצוי להוסיף שבכל הנוגע לגריעת כלבים בשירות בתי הסוהר, אנחנו כן מבצעים איזשהו תהליך כזה ותכף ירחיב על זה ראש תחום בעלי חיים אצלנו. אנחנו מעבירים כלבים על פי נהלים שלנו שלא מוסדרים בחוק או בתקנות וגם כאן צריך לתת אתה דעת כי מדובר בכלבים לא מסוכנים על פי חוק אבל כלבים שעברו אימונים ואלה כלבים שיכולים להיות מסוכנים אפילו שלפי החוק הם לא מסוכנים. אולי כדאי לשים על זה דגש גם בהצעה הזאת.

ראש תחום בעלי חיים. הרבה מאוד זמן כלבן מבצעי, מחזיק כלבים ועובד עם כלבים. ככלבן אני מברך מאוד על היוזמה המבורכת והחשובה. חשוב לעשות אותה בצורה נכונה.

כמה מילים על שירות בתי הסוהר, רק להסדרת הנתונים כי אנחנו שונים קצת מגופי הביטחון, בטח מצה"ל, בנושא של מסירת כלבים או דברים כאלה. אנחנו כיום מחזיקים כ-650 כלבים בפריסה ארצית. במדינת ישראל אנחנו הגוף שמחזיק הכי הרבה כלבים. בשנים הקרובות יש צפי לגידול משמעותי לאור המלחמה, לאור קליטת האסירים, אבטחת מתקנים וכולי וכולי. חשוב לומר שאנחנו ככלל בתפיסה שלנו, אנחנו לא מוציאים החוצה לאזרחים כלבים שנפצעו מהסיבות האלה של השתה, תקציבים וההבנה שבסוף לאזרח בקצה יהיה מאוד קשה לעמוד במה שנדרש ממנו.

בשנת 2016 המשרד לביטחון לאומי פתח פנסיון לכלבים מבוגרים בבית סוהר דמון שנותן מענה לימ"מ, משטרה, מג"ב וכמובן לנו ושם אנחנו קולטים את הכלבים המבוגרים באופן ראוי. יש שם וטרינר צמוד, מרפאה וטרינרית, צוות כלבנים מיומן. חוץ מזה, כלבים שנפצעו ואין לנו מקום בפנסיון, אנחנו עדיין מחזיקים אותם אצלנו בתנאי פנסיון. הדבר הזה כן יוצר קשיים מבחינת תפיסת מקום וברור לי שזה מגביל את כל הגופים ביכולת לקלוט כלבים חדשים. יחד עם זאת, האחזקה והטיפול בכלבים בתוך המסגרת שלנו עם המעטפת שלנו היא עדיין הרבה יותר זולה משמעותית מאשר נשית אותה על אזרח.

הוצאת הכלבים כפי שציינו לא מוסדרת בחוק. במסגרת הנהלים הפנימיים שלנו קיימנו נהלים מאוד מאוד ברורים ומאוד קשוחים להוצאת כספים וזאת מכמה סיבות וכמו אמרנו הכלבים האלה לא מוגדרים כגזע מסוכן אבל מאופן הכשרתם, מאופן הפעילות המבצעית שהם עברו, כאשר כלבים כאלה יוצאים החוצה יכולים בטריגר מסוים, כמו שאדוני אמר שהכלב הוא פוסט טראומתי ופתאום יש אזעקה של צבע אדום, פתאום יש איזה פיצוץ לא מוסבר, הוא יכול בטעות לקפוץ, לנשוך ולתקוף לא כאקט רצוני אלא כאקט לא רצוני ואז אנחנו עלולים למצוא את עצמנו - מלבד הפציעה הלא נעימה והקשה מאוד שעלולה להיות לילד או לאזרח - במקומות אחרים לגמרי.

לכן קבענו שכלבים כאלה, אם ובמידה שנחליט כן להוציא, בתקנות אצלנו אנחנו מוציאים רק לגופי ביטחון מקבילים או לחברות שמירה ואבטחה שיודעים לעבוד עם כלבים כאלה או לחוות אזרחיות שלא בשטחים עירוניים כמו אבטחות יישובים בקווי תפר להם אנחנו נותנים את המעטפת. כלבים שיכולים להמשיך ולשרת את המדינה במקום אחר ולתרום לציבור בצורה כזו או אחרת, אנחנו כן עושים את זה.

קצת איבדתי אותך. כשדיברת על הפנסיון, ואני באמת רואה בזה יחס נאות ומבורך, חשבתי שאתם מדברים על "פנסיונרים". אתה מדבר כרגע על כלב שאתה מוסר לשמור על יישוב או על חווה.

אכן. צריך להבין שכלב יוצא משירות בתפיסה של פנסיה, אנחנו עושים סוג של האנשה ומתייחסים לכלבים כמו לאנשים מבוגרים כאשר אז האדם סיים תפקיד, הגיע לגיל מסוים, יוצא לפנסיה. לא כך הדבר כאן. הגדרנו לדוגמה בשירות בתי הסוהר גיל 10 לכלב. אם כלב יורד בתפקוד המבצעי, מבחינתנו הוא מסיים והוא מיועד לפנסיון בתוכנית קליטה סדורה. אבל יש כלבים צעירים שחוו דברים כאלה ואחרים וכבר לא מתאימים לשירות. הכלב לא יתאים לשירות בתי הסוהר אבל הוא מאוד יכול להיות שהוא יתאים כחלופה במקום אחר.

לשמירה היקפית או משהו כזה.

בדיוק. אנחנו דואגים לו למקום חלופי. אם לא, אנחנו דואגים להשאיר אותו אצלנו עד שנמצא לו מקום בגלל הסיכון שקיים בכלבים כאלה. אם יש כלב שאני כן חושב להוציא החוצה, אני בנהלים שלי כמאבחן מקצועי יודע לבוא ולתת את האבחון המקצועי ולחתום על הכלב שהוא לא מהווה סכנה ורק במקרה חריג כזה אני אאשר להוציא אותו החוצה.

תודה לכם. מה ששמעתי מדברי האחראי בשירות בתי הסוהר על בעלי חיים זה שבעצם עדיף שבאמת אותם לוחמים או מי שעבד עם הכלב אנשים בעלי ניסיון, במידה ומקבלים את הכלב, שהם גם ימשיכו לטפל בו. בחור בן 24, סטודנט, הוא בוודאי לא יכול לקחת על עצמו טיפול נאות בכל המובנים ואת ההוצאות ולכן יכול להיות שבמידה והצעת החוק מאושרת ומכסה לפחות חלק – אף פעם זה לא 100 אחוזים – אולי תהיה נכונות יותר גבוהה לקחת כלבים לאימוץ, ואצל המשטרה, מן המעט שאני מבין, אלה כלבים שמריחים סמים או חומרי נפץ. אני לא מומחה כמוכם אבל ודאי שהם לא מסוכנים בחיי היום יום בתגובה שלהם לאזעקות. זה יכול לעודד אנשים לקחת כלב טוב שכרגע כבר לא בתפקוד מבצעי נאות למשימות שלכם אבל יכול לחיות עם משפחה עוד שנים רבות באושר ובעושר. לדעתי כאן נקודה מאוד טובה.

משרד האוצר, מה אתם אומרים?

שוחחנו על ההצעה בעיקר עם משרד הביטחון. הגענו ביחד עם משרד הביטחון לאיזושהי הבנה שיש לנו קושי באומדן של ההצעה. לא ברור מה עלות הטיפולים ולא ברור מה מספר הכלבים. יש לנו איזשהו קושי שגם המשרדים האחרים הסבירו.

מבחינה תקציבית. בהתאם לחוק יסודות התקציב הצעת החוק דורשת ... מאזנת בכל אחד מהגופים הרלוונטיים. אנחנו מציעים, בשל הקושי באומדן התקציבי של ההצעה, להוסיף לחקיקה הנוכחית, לנוסח שהוצע על ידי המציע ב-20 במאי, איזושהי תוספת של מגבלה תקציבית לכלב, מגבלה שנתית, כך ששאר הגופים וגם אנחנו נוכל לאמוד את העלות הכוללת של זה ולהבין שזה לא הצעת חוק תקציבית ושאנחנו עומדים במבחנים שהיו בבסיס.

זה לא יותר משישה מיליון שקלים. זה לא יהיה יותר.

גם אני חושבת שלא.

זה מה שהיא אמרה. היא רוצה לוודא שזאת לא הצעת חוק תקציבית.

אני רוצה להבין את ההצעה. את אומרת שאנחנו נקבע איזשהו רף שאותו לא נעבור אבל אם הצרכים יהיו כאלה שכן יהיה צריך לעבור?

אם הצרכים הם שבעה מיליון שקלים כדי להציל כלב אחד, ברור שהמדינה לא תממן את זה.

את אומרת פר כלב.

לא גג כולל שאת זה קשה לי לעשות.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד שלפעמים האויב של הטוב הוא המצוין. אני אומר את האמת. כל הכלבים בעיניי הם חשובים וכל בעלי החיים אבל בהצעה התכוונתי לומר שמה שחשוב אלה הם הלוחמים. אם אזרח החליט מיוזמתו לקחת כלב, הוא מבין לבד את העלויות שכרוכות בזה והוא צריך לשאת בהן אבל בסוף ללוחם כמעט ואין ברירה כי מי שלוחם, מה הוא יעשה? הוא יפקיר את הכלב? לכן אנחנו כמעט מחייבים אותו ומשיתים עליו את ההוצאה. זאת הכוונה בנושא הזה כאשר אנחנו מייחדים כלבים שנפצעו תוך כדי השירות או קרה להם משהו, ואפילו פוסט טראומה, במהלך השירות ולא שסתם מישהו ביוזמתו החליט לקחת כלב שאני מכבד את זה אבל כאן פחות המקום של המדינה להיכנס.

אני עדיין חושב, כמו שאמרתי בדיון הקודם שהיה לנו כאן, שהחיים תמיד יותר מורכבים ממה שאנחנו יכולים לצפות. הכלב לא נפצע ברוך השם ואין לו סממנים של פוסט טראומה אבל יכול להיות שהוא יצא מן הכושר המבצעי, מה שנקרא תפקיד מבצעי, יותר מהר כי הוא חווה עכשיו מה שמדינת ישראל לא חוותה אף פעם, שנה ושבעה חודשים.

כמו שאמרתי, אנחנו עוד נגיע לדין ודברים איך להגדיר את הצד המימוני של העניין אבל אני חושב שאם נצליח גם לעודד אנשים לקחת כלבים, אם יש כלבים פחות מסוכנים שתרמו את תרומתם. דרך אגב, בחברות אני אומר שאנחנו שנינו הסתבכנו עם משמר הכנסת. הגדרנו את הכלבים שלנו כג'ובניקים שלא מגיע להם שום דבר. יצוין לפרוטוקול שלא שכחנו ויש כאן כלבים נהדרים וכלבנים.

כבר היום השתמשו בהם. היום הייתה כאן מעטפה של אנטרקס.

יהיה קשה מאוד להיכנס לימ"מ ויחידות מיוחדות של המשטרה כי אתה לא תגיד שהם פחות לוחמים מכלב של צה"ל.

לא. ממש לא.

אנחנו עוד נחדד את הדברים האלה.

משרד המשפטים, יש לכם הערות להצעת החוק?

ממש מספר הערות קטנות. אני מחליפה את דרור גרנית לישיבה הזאת. הערה אחת נשמעה על ידי משרד הביטחון לגבי חלוקת האחריות. זאת נקודה שטעונה הבהרה כי ההגדרה של גופי ביטחון היא הגדרה רחבה, היא מול הווטרינר שקובע או מטעם הצבא. מלבד זה יש לזה כמובן משמעות מבחינת המשאבים.

נקודה נוספת לגבי בחינת הזכאות ולגבי הקביעה שההכרעה תהווה ראיה מכרעת. השאלה אם יש כוונה לכלול בהצעת החוק מנגנון השגה, ערר, ואם כן איך זה עומד אל מול האמירה בהצעה לגבי מעמד ההכרעה כראיה מכרעת.

נקודה שלישית היא שמירת דינים. אם אין זכות אחרת לפי דין, יכול להיות שהסעיף לא נחוץ. אולי זה טעון בירור אם יש צורך בסעיף שמירת דינים. זה כהערה כללית.

לגבי הסעיף האחרון של התחילה ותחולה, על פני הדברים מהנוסח נראה שהצעת החוק מתכוונת לחול על אירוע מזכה שהיה עוד לפני כניסת החוק וזה משהו שצריך לתת עליו את הדעת כי אז אנחנו בתחולה רטרואקטיבית. השאלה אם אנחנו רוצים להגדיר את הזכאות למימון ביחס לאירוע שגרה החל ממועד תחילת החוק.

לא כל תחולה רטרואקטיבית היא פסולה.

במיוחד עכשיו בזמן המלחמה. לא נוציא מהחוק את אלה שעכשיו בדיוק היינו צריכים אותם.

מה שומרת נציגת משרד המשפטים זה שזה צריך לבוא לידי ביטוי. כמו שאתה ב-10 חוקים אחרים רשמת בכותרת "חרבות ברזל", אז גם כאן. נמצא את הניסוח כי אנחנו רוצים גם את המשטרה, כאשר ימ"מ, מג"ב, שב"ס, הם חלק מהסיפור. מי כמו הוועדה הזאת יודעת כמה אנשי "נחמדים" הם קיבלו בשירות בתי הסוהר בתקופה הזאת. לכן אנחנו נצטרך לתת את הדעת כדי שזה לא יתפרש כמשהו רטרואקטיבי שלא שמנו אליו לב.

אני יושב-ראש עמותת ההולכים בראש, עמותת הבוגרים של יחידת עוקץ. תודה רבה לכל הנוגעים בדבר. עבורנו זה מעמד מרגש. כבוד היושב-ראש, ברשותך, בראשית דבריי אני אבקש להקרין סרטון קצר.

אישרתי. בהחלט.

(הקרנת סרטון).

התפקיד של העמותה הוא ללוות את הבוגרים הלוחמים והלוחמים על ארבע. מאז ה-7 באוקטובר אנחנו תומכים ומלווים גם את הנפגעים וגם את הלוחמים בחוזק הנפשי שלהם ובחוסן הנפשי שלהם. סדיר, מילואים, קבע, המשפחות השכולות. מלווים את הנפגעים ובין היתר התמיכה בכלבים. מאז ה-7 באוקטובר הלוחמים על ארבע והלוחמים על שתיים, ההולכים בראש כשמם כן הם, נמצאים בכל החזיתות. מעל ל-30 כלבים נהרגו בהיתקלויות עם מחבלים, במטענים שהתפוצצו, ואפשר לעשות את המכפלות על כמה חיי אדם נחסכו או ניצלו בזכות אותם כלבים, בזכות ההקרבה שלהם. יש מספר רב של כלבים שנפצעו ואנחנו מלווים אותם. מייקי שראיתם בסרטון היא אחת מהם. סיפור מרגש לחלוטין.

הצעת החוק הזאת מביאה את החובה המוסרית שלנו לידי ביטוי, לדאוג לכלבים האלה. אף אחד לא שאל אותם, לא ביקש את רשותם, אנחנו בחרנו אותם כי הם היו טובים, כי הם היו מצטיינים ואנחנו הפעלנו אותם.

אני רוצה להצטרף לדבריו של חבר הכנסת פסל. הציפייה מלוחם עוקץ והערך שאנחנו מטמיעים בו היא לקחת את הכלב איתו ולא לוותר עליו. יש כלבים עם מורכבות חיים הרבה יותר גדולה מכלב שנפצע פציעה קלה ונכון, יש להם חיים לפניהם והם צריכים לטוס לחוץ לארץ והם רוצים ללכת ללמוד, אבל הכלב הוא שלהם והם איתו, הם איתו והם ביחד. נמצאים איתי כאן שני לוחמים שיספרו את הסיפור האישי שלהם.

אנחנו מברכים על ההצעה הזאת. ביחס לקופה הציבורית, אני חושב שזאת הוצאה שיחסית היא לא גבוהה אבל התרומה הציבורית והתרומה הערכית והחינוכית גבוהה מאוד. אנחנו מודים לכולם על כל העשייה והתמיכה.

בכמה כלבים מדובר?

בדרך כלל יוצאים כ-70-60 כלבים בשירות. אנחנו, גם בעמותה בתמיכה שלנו היום בכלבים וגם בהצעת החוק מכוונים לכלבים המבצעיים. יש כלבים שמתחילים את המסלול שלהם ולא מסיימים תיק כלב מבצעי והם יוצאים לאימוץ. אנחנו לא משאירים אותם ביחידה. זה יכול להיות בוגר יחידה וזה יכול להיות אזרח שלוקח את הכלבים האלה לאימוץ ואז מן הסתם – ואני חושב שגם מן ההיגיון – העלות והטיפול באחריותו. במקרה הזה אנחנו מדברים על כלבים בשירות מבצעי. הצעת החוק הזאת מדברת על אלו נפצעו או במהלך השירות או פציעה כתוצאה וזה באמת מצמצם את המספר למקרים החריגים. אנחנו לא מדברים על תמיכה בכל הכלבים. היינו מאוד רוצים אבל גם כאן צריך להיות איזון.

כלב שנמצא אצל הלום קרב, מי משלם את הטיפול בכלב?

כלבי שירות?

לא. הלום קרב שנפצע מקבל כלב.

זה משהו אחר.

זה נקרא כלב שירות.

כן, אבל הוא לא בא מהשירות.

למיטב ידיעתי משרד הביטחון מממן את זה.

אגף השיקום. כפי שדודו ציין, כאן אנחנו מדברים על כלבים שהיו בפעילות מבצעית, אם זה עם צה"ל, אם זה עם יחידות מסוימות של המשטרה, אם זה עם שירות בתי הסוהר ואנחנו מנסים לראות שלא יפלו בין הכיסאות.

אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר לך שעכשיו בעזה כולם מבקשים שיהיו איתם כלב. כולם מבקשים שעוקץ יחזרו לכך. כולם רוצים איתם כלב. כל אחד רוצה איתו לוחם עוקץ.

בהרבה מהמקרים זה הפתרון היחיד.

זה מוכר לנו גם מסיפורים אישיים של אנשים רבים.

שלום רב. אני בן 27 מלוד ולוחץ לשעבר ביחידת עוקץ. במהלך השירות קיבלתי את בן הזוג שלי לוק שמהר מאוד זה הפך להרבה מעבר לכלב ומפעיל וזו הייתה שותפות אמיצה, חברות אמיתית ואהבה. לוק ואני השתתפנו בעשרות מבצעים, חלקם מסוכנים במיוחד, תמיד לוק היה בראש, תמיד הוא זה שמוביל, שתופס את העקבות, והוא מי שנפגע ראשון.

יש לו יכולת יוצאת דופן לאתר עקבות של מחבל שנמלט. כשהוא בפעולה, הוא 10 מטרים לפני כולנו. הוא סורק את השטח לבד, מסכן את חייו, מציל את הכוח.

אני רוצה לשתף אתכם במקרה אחד שקרה באפריל 2019. פיגוע בצומת אריאל. מחבל דקר חייל תותחנים, חטף את נשקו , ירה לעבר מכוניות, גנב רכב ונמלט לכפר ברוכין. לוק ואני היינו הראשונים שהגענו לזירה. התחלנו לסרוק. לוק כמו תמיד בראש חשוף לגמרי. הוא מצא את העקבות, הוביל אותנו לתוך הכפר במרחק של חצי קילומטר והעקבות האלה הובילו את שב"כ היישר על המחבל. בזכות הפעולה לוק ואני קיבלנו עיטור על תרומתנו אבל לוק לא קיבל יום חופש. הוא לא שאל אם זה מסוכן, הוא פשוט עשה את מה שהוא יודע הכי טוב. שמר על החיים שלנו.

לצערי לוק נפצע פיזית ונפשית יותר מפעם אחת. גם היום אחרי שהשתחרר הוא סוחב את הכאב הזה והוא לא לבד. כל כלב לוחם, אחרי שנים של שירות קרבי, נושא עמו צלקות. אלה לא סתם כלבים אלא לוחמים לכל דבר.

מאז השחרור אני מטפל בלוק טיפולים מורכבים, יקרים ומתמשכים כי אחרי כל מה שהוא נתן, זה המעט שאנחנו כחברה יכולים וצריכים לתת לו בחזרה - קצת שקט, קצת נחת, קצת כבוד.

חברי הכנסת, היום יש לנו את ההזדמנות לתקן, הזדמנות להכיר בתרומתם של כלבי עוקץ, להעניק להם את הסיוע הראוי גם אם הם לא מדברים, לא מתלוננים ולא מבקשים. הם פשוט עשו והצילו חיים. בואו נהיה הקול שלהם. תודה.

שלום. צוהריים טובים. אני בת 25 ואני שירתי ביחידה בין 2019 ל-2022. אני עליתי לארץ כחיילת בודדה. התגייסתי לעוקץ ונלחמתי עם הכלבה שלי קליאו במשך שירות מלא של כמעט שלוש שנים. כשקליאו הגיעה לגיל שלוש התגלה אצלה סרטן. עיקרו אותה והסירו לה שישה עטינים בניתוחים רבים. הכלבה החלימה, היא התאמנה והפכה להיות אחת הכלבות הכי טובות ביחידה. היא יצאה למאות פעילויות, טסה למבצע מיוחד בחוץ לארץ וסיכלה פיגועים רבים.

אני רוצה לספר לכם על אחת הפעמים שאני יצאתי איתה לפעילות. אחרי שמונה קילומטרים של הליכה רגלית אל היעד ושמונה שעות של סריקה אינטנסיבית מאוד כאשר כבר אור יום בחוץ ומתחילות זריקות אבנים, שריקות, בכט"בים ומה שבא לכם, הכלבה רצה לעבר דלת בזמן שהיא סרקה מאחורי ג'נקייה. הלכנו לדלת ומאחורי הדלת היו שקיות זבל. באחת השקיות קליאו מצאה נשק - M16 עם שתי מחסניות וחלקי נשק. המחבל שתכנן פיגוע עם אותו נשק נעצר בהצלחה ואנחנו יצאנו בהליכה רגלית בחזרה.

כשאני השתחררתי אני עבדתי בארבע עבודות וטסתי לטיול. אחרי שבעה חודשים נאמר לי שקליאו משתחררת. באותו שבוע חזרתי לארץ לקחת אותה. אחרי חודשיים הלכתי לפסטיבל הנובה לפגוש חברים שהיו איתי בטיול וכשחזרתי הביתה, לבית ריק, קליאו הייתה שם. קליאו שתרמה שבע וחצי שנים למדינת ישראל ולצבא הייתה בשבילי משפחה גם בשירות הצבאי כחיילת בודדה וגם כשחזרתי הביתה מטבח. כחיילת לוחמת נשבעתי להגן על החיים של בני אדם, כחיילת עוקץ נשבעתי גם לשמור על הכלבה שלי, גם במהלך השירות וגם אחרי השירות.

אני עוד מעט הולכת ללמוד ואהיה סטודנטית וככל שהזמן עובר הטיפולים השגרתיים והטיפולים בכללי מתייקרים וכאן זה המקום שהמדינה, כמו שהיא עוזרת ללוחמים שנפצעים בקרב, צריכה לעזור גם לכלבים שתרמו חיים שלמים לעזור למדינה כי בסוף כל כלב כמו קליאו מציל חיי אדם, בין אם אלה חיי אדם של אנשים אזרחים ובין אם אלה חיי אדם של צוותים שלמים בשטח.

תודה רבה על ההצעה הזאת. זה באמת מרגש אותנו. חלמתי על זה בלילות.

תודה לך.

מעיין ובר, אני רוצה לומר לכם תודה. בסוף כל ההצעה הזאת היא כולה למען הלוחמים. תודה רבה על מה שעשיתם עבור המדינה ותודה רבה גם לקליאו וגם ללוק.

יחד עם עורך דין ליאור חריש אנחנו משמשים יושבי-ראש משותפים של פורום עורכי הדין להגנת בעלי חיים בישראל. אם להתחבר לדברים האחרונים של חבר הכנסת פסל, אני מבקש להדגיש את המהות של הצעת החוק החשובה הזאת שהייתה לנו הזכות ליזום אותה יחד עם עמותת יוצאי עוקץ. המהות היא חוב מוסרי של המדינה ללוחמים על ארבע. כלבי השירות במבצעים ההרואיים שלהם, בגבורה העילאית שלהם שחלק ממנה תוארה כאן, ובהקרבה שלהם, הם לוחמים שראויים לעיטור הגבורה ולא פחות. יש לי כאן את חוק העיטורים וההגדרה או הקריטריון למי שראוי לעיטור גבורה הוא מי שעשה מעשה גבורה עילאי שנעשה בעת לחימה מול פני אויב תוך חירוף נפש. אני חושב שנרשמים כאן שיאים בכמות המעשים שעונים להגדרה הזאת. לוחמים רבים, כפי שהוזכר כאן, חבים לכלבים האלה את החיים שלהם.

נזכור עוד עקרון מקודש בצה"ל – לא משאירים פצועים מאחור.

רק חטופים.

זה ערך הרעות שמקודש בדם ובחוק ההכרה בתרומתם של כלבי שירות יש הזדמנות למדינה לבטא את הערך הזה הלכה למעשה ולהבטיח שאחינו הלוחמים על ארבע יזכו לטיפול מסור עד סוף חייהם. זה כל מה שאנחנו מבקשים. זה לא רק הקוד האתי של צה"ל אלא זה גם הקוד האתי של מדינת ישראל. זה חוב של כבוד שחתומים עליו מאות לוחמים שחיים היום הודות למבצעים ההרואיים של הכלבים האלה ולהקרבה שלהם.

את זה אדוני צריך לזכור לאורך כל הדיון בהצעת החוק הזאת ובפרטים שניכנס אליהם, אבל זאת המהות. תודה.

אדוני, מעבר לדברים האלה רציתי להוסיף עוד שתי נקודות מעבר. ראשית, לציין שהצעת החוק הזאת בין היתר הייתה כאשר לנגד עינינו עמדה לוחמת בשם הילי סולומון שהייתה ביחידת עוקץ. היא אהבה מאוד כלבים ונרצחה במסיבת ה-נובה. בין היתר הצעת החוק הזאת היא לזכרה. יש משפט באנגלית שאומר ש"כל כלב, יש לו את יומו". המשמעת שלו היא בדיוק הפוכה מהמשמעות של המשפט הזה בערבית. המשמעות היא שכל כלב, מגיע הזמן שהוא זוכה להערכה ולתודה. אני חושב שאנחנו נמצאים בנקודה שבאמת הכלבים, בראש ובראשונה של יחידת עוקץ אבל של כל מערכות הביטחון – המשטרה, הימ"מ, שירות בתי הסוהר, הצבא – הגיע הזמן להכיר להם את התודה הזאת ולדאוג להם לעת זקנתם כדי שיוכלו לבלות את יתרת חייהם בכבוד ובהערכה לה הם ראויים. תודה.

תודה רבה. מיצינו את רשימת הדוברים. עידו, מה אתה אומר? איך אנחנו הכי מהר יכולים לקדם את ההצעה?

יש כאן כמה סוגיות שעלו מכל הגופים ואנחנו צריכים לסגור אותן עד סוגיית הפיצול בין הגופים. כרגע הצעת החוק מנוסחת רק על צה"ל. היא חלה על כולם אבל המנגנון מתייחס רק לצה"ל וצריך ליצור את המנגנונים המקבילים.

מול איזה משרד עושים את זה?

משטרה ושירות בתי הסוהר.

סוגייה שנייה שהעלה אותה קים של יצירת מנגנון בקרה כאישור לביצוע.

אם החלטנו שמקבלים את עמדת האוצר על המגבלה, אין טעם בעוד בירוקרטיה של מנגנון בקרה כי יש הגבלה. אחת משתיים: או שאנחנו מחליטים באיזשהו מנגנון בקרה ואז ההגבלה מיותרת או אם שמנו מגבלה.

אתה מעלה נקודה טובה.

יכול להיות.

לכן דווקא אני תמיד בעד שהניסוחים יהיו מדויקים. יכול להיות שיש מגבלה ושמעל המגבלה הזאת רק וטרינר ראשי – למשל תפקיד של הקצינה שייצגה כאן את עמדת צה"ל – יכול לאשר.

סוגייה נוספת היא סוגייה של ערר שאנחנו חייבים להכניס כאן. אם כרגע ניתנת כאן החלטה לאשר או לא לאשר ואין מנגנון ערר, המשמעות היא שהדרך היחידה של אותו אדם להשיג היא לעתור לבג"ץ ואנחנו לא רוצים להגיע לסיטואציה כזאת. בנושאים כאלה צריך ליצור מנגנון.

כן. תחשבו על כך.

אם כן, הנקודה הראשונה היא פיצול אחריות, נקרא לזה כך, בין הגופים. נקודה שנייה היא הגבלה תקציבית וננסח את זה נכון אבל גם להשאיר אישור, כפי שגם הוצע כאן על ידי הגופים, שמעבר לסכום הזה רק באישור של אדם שמוגדר כאחראי על בעלי חיים, לפי ההגדרות של כל גוף וגוף. הנקודה השלישית היא מנגנון ערר. נכון מאוד. אני לא מציע להוציא את זה מתוך הגוף עצמו.

גם לגבי הערר, אולי אם אנחנו הולכים לכיוון של מגבלה ורק מעל המגבלה יש כבר החלטה.

לא. עידו צודק. בדברים האלה אנחנו רוצים שהכול יהיה ברור כדי למנוע עד כמה שניתן – בדרך כלל לא ניתן אבל עד כמה שניתן – את המשפטיזציה של העניין כי מחר נמצא כאן תביעות. עדיף.

אדם ביקש לבצע טיפול, הצבא אמר לו לא מאשרים. אולי לא בצדק?

צריך להיות מישהו. אנחנו נחשוב ואתה תחשוב יחד עם הגופים מי הסמכות לאישורים האלה.

אדוני, יש לנו הצעה. היות שנדמה לי שהייתה כאן הסכמה גורפת של כל הגופים שיושבים בחדר הזה על חשיבות הצעת החוק הזאת ועל העקרון החשוב שהיא מבטאת, האם ניתן להחליט שההצעה תעלה לקריאה ראשונה ובדיונים להכנה לקריאה שנייה ושלישית ניכנס לפרטים האלה ונסדיר אותם ברוח ההבנה וההסכמה שנמצאת כאן מסביב לשולחן?

לפעמים כשאין ברירה אנחנו נוקטים גם בצעדים האלה אבל דווקא הפוך על הפוך. כאשר לפעמים נמאס לי לשמוע – אני מתנצל על השפה העממית – כל מיני קלוץ קאשס של כל מיני נציגי משרדים, באיזשהו שלב אני אומר שמצביעים ואחר כך דנים. גם אתה אומר שיש כאן הסכמה רחבה וההערות של המשרדים היו מאוד לעניין.

דרך אגב, הייתה עוד הערה של משרד המשפטים איך לנסח כדי שזה לא ישתמע כהצעה רטרואקטיבית או להפך, שלא יגידו שזה לא חל על כלב שנפצע ב"חרבות ברזל".

כן. צריך לסגור את זה.

ההערות היו ענייניות. לא שמעתי מי מהגופים שמנסה לטרפד את ההצעה. אני מכיר את הצוות המשפטי כאן ויודע שייקח להם כמה ימים להרים כמה טלפונים ולהגיע לניסוחים עם כולם. מכיוון שכמו שגם עשיתי גילוי נאות בתחילת הדיון שהנושא הזה בשבילי הוא מעבר למחויבות שלי כמחוקק לחוקק חוקים, אני מבטיח שברגע שעורך דין עידו בן יצחק יגיד לי שהם מוכנים, מיד יהיה דיון והצבעה. לא צריך דיון ארוך ולא צריך להטריח את כולם. ברגע שתהיה הסכמה, נכנס כמה חברי כנסת. תרשה לי להניח שגם בקרב חברי כנסת לא יהיה קרב קשה על ההצבעה הזאת. עדיף לקחת עוד כמה ימים כך שכל הפרטים יהיו סגורים ושלא ניתקל אחר כך בהתנגדויות מהמשרדים ואז זה באמת יעכב את החוק. מניסיוני עדיפה הדרך הזאת.

חברים, אני שוב רוצה להודות לכולם, בראש ובראשונה גם ללוחמים ששיתפו בסיפורים, לעמותה שעושה את העבודה, לכל נציגי המשרדים. אתם לא צריכים את החיזוקים האלה אבל פעם חבר שלי תיאר – עוד בלבנון השנייה – ואמר שהוא רואה את החייל מעוקץ, בחור בן 20-19, והוא אומר למג"ד שלא נלך מכאן אלא נלך משם כי זה מה שהכלב אומר. הסיטואציות האלה שאתם מכירים, כל פעם מדגימות לנו את הנושא שהעליתם, אולי כמה חיי אדם ניצלו במבצעים האלה לאורך השנים. חובתנו הראשונית כאן היא לעשות את המינימום שהכלבים האלה ימשיכו לחיות באושר ובעושר, עם כל הזכויות, עד שילכו לעולם שכולו טוב.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.