פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
ועדת המשנה לתוכניות הלימודים במזרח ירושלים והפיקוח עליהן
20/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 12
מישיבת ועדת משנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט
לתוכניות הלימודים במזרח ירושלים והפיקוח עליהן
יום שלישי, כ"ב באייר התשפ"ה (20 במאי 2025), שעה 10:10

סטטוס החלטת ממשלה 880 - ישיבה מיוחדת לציון יום ירושלים

חברי הוועדה: אביחי אברהם בוארון – היו"ר

משה פסל

כרמית הרוש - מנהלת מחוז ירושלים, משרד החינוך

אלקנה אהרן ריקלין - רפרנט פנים באג"ת, משרד האוצר

רנ"ג פאדי ביסאן - מש"ק תיאום ושיתוף משרד יועץ לענייני ערבים, מחוז ירושלים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

תחיה גץ קוג'ינסקי - סגנית מנהלת מחוז ירושלים וש"י, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי

אושרית דאבוש - מנהלת תחום ממשקים וניתוח מידע תקציבי, המשרד לביטחון לאומי

סנ"צ אייל העברי - יועץ לענייני ערבים, מחוז ירושלים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

דניאל זנה - סגן מנהלת מחוז ירושלים וש"י, הרשות לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי

נאור אושר - עו"ד, עוזר משפטי ליועמ"ש בל"מ, המשרד לביטחון לאומי

אסף יונוביץ' - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יוסי מימון - רח"ט מדיניות פנים, המטה לביטחון לאומי

אסף וינינגר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ציון רגב - מנהל תוכנית החומש, עיריית ירושלים

נעמי גרינוולד - סגנית מנהל תוכנית החומש, עיריית ירושלים

פרופ' חגי לוין
איתי סגל
–
–
ראש מערך הבריאות, מטה משפחות החטופים
אחיינם של קית' ואביבה סיגל ששוחררו משבי חמאס, מטה משפחות החטופים

תמי סלע

אתי דנן

חבר תרגומים, יפית גולן

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סטטוס החלטת ממשלה 880

בוקר טוב לכולם. אנחנו בישיבה מיוחדת שביקשנו לערוך לכבוד יום ירושלים הקרב ובא. בעצם אנחנו עושים ישיבת סטטוס על החלטה 880, החלטה מאוד חשובה, שנועדה לחזק את הקשר של ממשלת ישראל, של כנסת ישראל, לתושבי מזרח ירושלים, להעלות אותם על מסלול של חיבור למדינת ישראל.

מדובר באוכלוסיות ובשטחים שהוזנחו עשרות שנים, וממשלת ישראל ראתה לנכון להשקיע באותם אזורים כדי לקרב אותם למדינת ישראל, ולא חלילה שיפעלו בהם גורמים עוינים כאלה ואחרים למדינת ישראל, בדגש על הרשות הפלסטינית.

במשך שנים ארוכות הרשות הפלסטינית עשתה במזרח ירושלים ובתושבי מזרח ירושלים כבשלה, והתייחסה למזרח ירושלים כעיר הבירה של הרשות הפלסטינית, וממשלת ישראל ראתה לנכון לעמוד חוצץ בפני התופעה הזו, ולנכס לא רק בדיבור אלא גם במעשה את מזרח ירושלים ואת תושבי מזרח ירושלים, לאמץ אותם אל חיקה של מדינת ישראל, אל חיקה של עיר הבירה של ישראל.

ולשם כך גובשה החלטה 880, שמטפלת בראש ובראשונה בתחום החינוך, בתחום התלמידים, בתגבור מקצועות הלימוד, בתגבור תוכניות הלימודים והעברתן למתכונת לימודים מבוססת על תוכנית הלימודים הישראלית ועל הבגרות הישראלית, בתגבור מקצועות המדע, בתגבור הקניית השפה העברית, בבנייה של מבני חינוך רבים בשכונות מזרח ירושלים, בדגש על מעורבותה של עיריית ירושלים בהקשר הזה.

גובשה החלטה מאוד כבדה בהיקפים של 800 מיליון שקלים, תוכנית חומש לשנים 2023 עד 2028. והתוכנית הזאת בעצם נועדה, כפי שאמרתי, לבסס את האחיזה הישראלית ואת החיבור של האוכלוסייה במזרח העיר למדינת ישראל. ואנחנו היום באים ערב יום ירושלים תשפ"ה, יום ירושלים 2025. כמה שנים אנחנו לאחר שחרורה של העיר? קרוב ל-60 שנים. 58 שנים. אנחנו בעצם באים לבחון את העמידה ביעדים ובמדדים שקבעה ממשלת ישראל.

אבל לצערי הרב, משרד ירושלים לא נמצא פה, ונציג משרד ירושלים לא נמצא. אני מניח שכך בחר השר לעשות, כיוון שהוא לא רוצה להיות חשוף לביקורת או לבחינה של הנתונים של העמידה של המשרד לענייני ירושלים, שבעצם מתכלל את החלטת הממשלה ומוציא אותה אל הפועל. אני מניח שהוא לא רצה לעמוד פה לביקורת הכנסת. זה היה דברים חמורים מאוד ואנחנו נעמוד עליהם בהמשך. אולי נופתע ואולי נציג משרד ירושלים יפציע במהלך הדיון ויסבר את דעתנו ביחס לשאלות שיש לנו, אני מקווה שכך.

בכל אופן, אנחנו נפתח בדיון המקצועי ואני אבקש לפנות קודם כל לממ״מ, שגיבש פה איזשהו נייר. אנחנו ביקשנו כל מיני דברים ושאלות, אסף, נתונים שביקשנו מכם להביא, וקיבלתי את המכתב ממך לפני יומיים-שלושה, ורציתי לשמוע מה קרה פה. אם אתה יכול לסכם לנו את המכתב ששלחתם.

כן, המכתב לא נכתב על ידי, הוא נכתב על ידי כלכלנית במחלקה לפיקוח תקציבי אצלנו.

ד"ר נטע משה.

נכון. בהמשך לבקשה שלך לניתוח פרק החינוך בהחלטת הממשלה 880, ולקראת הדיון הזה, אנחנו ביקשנו לקבל נתונים ממשרד ירושלים ומסורת ישראל לגבי ניתוח פרק החינוך. משרד ירושלים, בהחלטת הממשלה נקבע שעליו להציג אחת לשנה סטטוס התקדמות של התוכנית, מיפוי חסמים בפני ועדת היגוי, לדווח לממשלה על יישום ההחלטה, לעמוד בראש צוותי משנה, לרבות צוות המשנה לנושא חינוך והשכלה. ועוד נקבע בהחלטה שהמשרדים המשותפים צריכים להעביר למשרד ירושלים את הנתונים שנדרשים לשם מחקר, מעקב ובקרה.

בהתאם לזה, אנחנו פנינו למשרד וביקשנו לקבל את הנתונים הרלוונטיים. לפי תשובה שאנחנו קיבלנו מגורמי המקצוע במשרד, הם ממתינים עדיין לקבל את דיווחי הגורמים המבצעים, משרד החינוך והעירייה, ולכן הם לא יכלו לקיים את עבודת התכלול ומעקב היישום במלואה.

מתי הם נתנו לכם את התשובה הזו? אתם פניתם אליהם ב-4 בפברואר, לפני יותר משלושה חודשים.

ב-4 בפברואר, כן.

רגע, הם אמורים כל שנה לעשות.

נכון, באופן קבוע, באופן שוטף. אנחנו לא הצלחנו לקבל מהם שום מידע רלוונטי.

אני רואה שתכתובות בדואר וכן תזכורות דרך הטלפון הנייד נשלחו במועדים 13 בפברואר, 24 בפברואר, 25 בפברואר, 4 במרץ, 20 במרץ, 12 במאי, 13 במאי, 14 במאי. כמה יש פה? שמונה תזכורות ושום דבר לא נענה, שום פרט לא ניתן.

ככל שידוע לי, שום מידע רלוונטי שיכול לשרת אותנו לצורך העברת נתונים רלוונטיים לא סופק לנו.

אוקיי, זו בהחלט תמונה עגומה שמתחברת לכך שנציג המשרד לא הגיע לכאן. אתם בעצם שאלתם את משרד החינוך, ביקשתם נתונים, או הם ביקשו נתונים, ממשרד החינוך ומהעירייה. אז בואו נתחיל עם משרד החינוך. משרד החינוך, אתם קיבלתם ממשרד ירושלים פניות שלא עניתם עליהן?

לא. כל הפניות נענו, כולל אקסלים עם תהליכי תכנון, ביצוע, שלוש שנים אחורה, כפי שהם ביקשו. אין לנו שום פנייה שלא נענתה, הכול עם אסמכתאות במייל.

טוב. עיריית ירושלים?

אותו דבר.

יש לכם אולי הסבר למה לא ניתן מידע לממ״מ? גברתי מנהלת המחוז. שואלת היועצת המשפטית, מי עומד בראש הוועדה שאמורה לתכלל את ההחלטה? את יודעת לומר לנו, מנהלת המחוז?

בדרך כלל מנכ״ל.

הוועדה הזו פעילה?

כן. זו ועדה שאנחנו מציגים אליה את התוכניות פעם בשנה. הצגנו בקיץ, מקיימים דיון, מעבירים אישור לתוכניות, ואחר כך מעבירים ביצועים.

והוועדה התכנסה בפעם האחרונה מתי?

ביולי האחרון כשאישרנו את תוכנית העבודה.

ובמהלך העבודה לאחר הוועדה הנתונים ניתנים בצורה שוטפת.

כן.

טוב, מנהלת המחוז, את יכולה לתת לנו סקירה על מה שנעשה, ובעיקר גם על מה שלא נעשה, במסגרת ההחלטה?

בגדול, אנחנו בכיסוי מלא. זאת אומרת שהמשרד, יחד עם העירייה, עם מנח"י, את כל התוכנית שנוגעת לפרק החינוך, אנחנו מממשים באופן מלא. דיווחנו על ביצוע מלא של פ"ג ופ"ד, וב-פ"ה דיווחנו על תכנון, והביצוע מן הסתם נמצא בתנועה ובפעולה. אנחנו במיצוי מלא.

נגיד שאנחנו עושים חושבים לגבי תוכנית העבודה לשנת הלימודים הבאה, כיוון שיש הרבה מאוד שינויים, ביניהם עלייה גדולה וכניסה רחבה בעקבות עבודה משותפת של צוות מנח"י והפיקוח במחוז לכניסה לתוכנית הישראלית. אז אנחנו בוחנים איך לחלק את תוכנית העבודה, את המשאבים, בשנה הבאה, כדי שהם יוכלו לתת מענה. כי המשמעות של הרבה מאוד בתי ספר שנכנסים לתוכנית וכיתות.

אתמול בשעה 17:00 למשל החלטנו על פתיחה של עוד בית ספר, כשראינו שיש אחרי כל השיבוצים עוד 135 תלמידים שלא היה להם מקום בתוכנית הישראלית. אז בשעה 17:00 קיבלנו החלטה על פתיחה של בית ספר נוסף בסילוואן וראס אל עמוד. זהו, אנחנו בעצם בגדילה, והצורך שנזדקק לו בהכשרת מורים, בהתאמת היכולות שלהם לתת מענה לתוכנית הישראלית, בהכנה של התלמידים, ידרוש התייחסות אחרת בתוכנית העבודה.

אבל את זה אנחנו נערכים ונציג לקראת ועדת ההיגוי בקיץ לתוכנית העבודה לשנת הלימודים הבאה, את השינויים שנזדקק להם. בכל מקרה העברנו דיווח מסודר שלוש שנים אחורה, על אף שכל שנה מעבירים. העברנו דיווח שלוש שנים אחורה, תכנון מול ביצוע, כשב-פ"ה העברנו את התכנון בלי הביצוע.

מה היעד השנתי לסוף התוכנית מבחינת מספר התלמידים שעוברים לתוכנית הלימודים הישראלית? בסביבות 45%?

45% ברשמיים ובמוכשרים שבבעלות עיריית ירושלים.

שזה התיכונים שנמצאים בבעלות העירייה.

ובלא רשמיים? במוכשר?

5%. מ-2% ל-5%.

אני מקווה שבשנה הבאה נצליח לפצח את החלק הזה.

בכמה אחוזים אנחנו עומדים? התחלנו את התוכנית ב-22%, נכון? ברשמי.

פולינום, אנחנו על 26% היום, שהם למעלה מ-22,000 שלומדים בתוכנית הלימודים הישראלית.

אז על כמה אחוזים אנחנו עומדים עכשיו? 26% נכון להיום?

26% נכון להיום, אבל זה מתייחס לכלל החינוך הערבי.

לא, אני מדבר ברשמי בלבד.

ברשמי בלבד יש לנו 19,365. זאת אומרת, רוב המספר הוא נוגע לחינוך הרשמי.

לא, באחוזים?

הרוב זה רשמי.

כרמית, את יודעת לומר באחוזים כמה אנחנו מדברים? מה דיווחתם לוועדת המשנה ביולי האחרון? האמת שאנחנו כבר שנה כמעט אחרי יולי, אז יש שם שינויים.

לפי הנתונים שלנו, 40% לומדים בבתי הספר הרשמיים, שהם בעצם כ-40,000, ולכן אם אנחנו מדברים על 19,000 אנחנו מדברים על קרוב ל-50%.

אני אתן רגע נתון. יש לנו 100 בתי ספר במערכת הרשמית, אוקיי? 39 מתוכם במסלול המלא. 36 בתי ספר, יש להם מסלול של תוכנית ישראלית בתוכם, זאת אומרת שפועל גם וגם. הרי כבר פתחנו את הדרך ויש שם מסלול.

36 חלקי.

נכון. והפלסטיני בלבד עומד על 25 בתי ספר.

מספר תלמידים את יודעת לומר לי?

לא, אין לי כרגע פה.

סדר גודל.

צריך את הכולל.

אנחנו מדברים על תיכוניים בעיקר, נכון? זה תיכוניים בעיקר? לא, זה יסודיים בעיקר, סליחה.

כרגע אנחנו עומדים על 50%, בסדר? אנחנו על 19 אלף. לא, זה פחות מ-50%.

תראי, החלטת הממשלה מדברת על כך שהגידול במספר הלומדים בתוכניות הישראליות במוסדות החינוך הרשמיים והמוכשרים בבעלות עיריית ירושלים, מ-24% בשנת הלימודים התשפ״ג.

השנה אנחנו עומדים על 40 בדיוק, 40.4.

זה קצת לא הגיוני. את מדברת רק על הרשמיים.

רק על הרשמיים.

לא, אני מדבר על הרשמיים ומוכשרים ביחד. אני אגיד למה אני מערב. בגלל שהחלטת הממשלה מדברת על הגעה גם במוכשרים וגם ברשמיים מ-24% ל-45%, ולכן אני רוצה להיצמד לקריטריון של הממשלה ולברר איפה אני עומד פה.

אז בשניהם ביחד אנחנו עומדים על 22%.

הסיטואציה היא שאנחנו ברשמי, אנחנו גדלים, וגדלים מאוד, ובאופן מאסיבי, כולל הצפי לתשפ״ו, הוא מאוד מאוד גדול. במוכר שאינו רשמי, הגידול בתוכנית הישראלית, אפשר לראות את זה לאורך כל השנים, הוא נשאר אותו דבר. אנחנו מדברים על כ-3,000 פלוס-מינוס תלמידים. אנחנו שם לא מצליחים.

אתה לא מצליח במה שאינו בבעלות עיריית ירושלים.

נכון.

אני מקריא את החלטת הממשלה, בואו ניצמד לנוסח שלה – גידול במספר הלומדים בתוכנית הישראלית במוסדות החינוך הרשמיים ובמוסדות החינוך המוכשרים המוכרים שאינם רשמיים, בבעלות עיריית ירושלים מ-24% ל-45%. לאחר מכן יש גידול במספר הלומדים בתוכנית הישראלית במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, שאינם בבעלות ירושלים. אז מה שאתה התייחסת לזה, שאינם. לכן אני רוצה לחלק.

כל בתי הספר העל-יסודיים, הם בעצם מוכר שאינו רשמי, יש כאלה שהם בבעלות עיריית ירושלים. את זה אנחנו סופרים בתוך מה שאמרנו. נכון להיום, כמו שאמרה, 40.4% בבעלות ירושלים. אנחנו שם מאוד קרובים ליעד, כן? נכון. אני חושב שגם נעבור אותו.

נעבור אותו בשנה הבאה.

כל מה שבבעלות עיריית ירושלים הוא היום.

היעד השני שנוגע למה שאינו בבעלות.

לא, זה לא מדויק, כרמית, בגלל שאת מתייחסת רק לרשמי בבעלות עיריית ירושלים.

לא.

גם לרשמי וגם למוכשר בבעלות עיריית ירושלים ביחד, 40.4%?

כן, יסודי. ותיכון בבעלות עיריית ירושלים.

מוכשר ורשמי.

כן. זה קצת מבלבל, כי כל בתי הספר העל-יסודיים הם מוגדרים מוכר שאינו רשמי.

כשאנחנו סופרים את הרשמי בתוכנית, אנחנו מתייחסים גם לתיכונים שנמצאים בבעלות העירייה, שהם מבחינתכם כרשמיים.

מה אחוז התיכונים שהם בבעלות עיריית ירושלים?

טוב, זה נתון שצריך לבדוק אותו, לא להגיד אותו בשלוף.

אם זה הרוב, זה מאוד משמעותי הגידול.

זה הרוב.

יש הרבה בתי ספר שהם על-יסודיים שש שנתיים, שזה משולב יחד עם חטיבות הביניים. במקרים האלה זה הכול בבעלות עיריית ירושלים.

תראו, צריך להבין שהקושי שלנו הוא במוכשר, שאני אומרת עוד פעם, אנחנו עובדים עליו. ביום חמישי יש לנו שוב פגישה עם כל הבעלויות.

מוכשר כולו או מוכשר לא בבעלות?

הבעלויות החיצוניות, לא העירייה.

לא העירייה?

לא. ביום חמישי הקרוב יש לנו דיון עם הבעלויות כדי לנסות לקרב אותן.

כמה אחוזים שם אנחנו מדברים, כרמית?

בערך 50% ממוסדות החינוך במזרח הם בעלויות שאינם עירייה, אוקיי? בערך 50%. שם האירוע הוא מאתגר הרבה יותר.

רגע, מאתגר הרבה יותר במספרים. כמה אחוזים?

כמה אחוזים מתוכם? 3,000 תלמידים במסלול. מתוך כמה? במוכשר.

3,000 מתוך אזור ה-40,000.

רגע, שנייה. אתם מציגים נתון לכאורה נהדר ביחס להחלטת הממשלה. לא בבעלות. לכן אני מדייק במספרים ובמה שאתם אומרים. אתם אומרים שבבתי הספר שאינם בבעלות, מתוך 40,000 תלמידים, 3,000 לומדים במסלול הישראלי. לפי ספירה שלי, אנחנו מדברים על 7.5%. זה יותר מהיעד הממשלתי. זה נכון מה שאני אומר? היעד הממשלתי מדבר על 5% בסוף תוכנית החומש.

לא, זה 3.5%, כי יש לך 38,000 לומדים במוכר שאינו רשמי.

אולי אגף תקציבים יעזור לנו עם האחוזים. תגידי את המספר המדויק בבקשה.

38,869 תלמידים במוכשר.

מוכשר שאינו בבעלות עיריית ירושלים. וכמה מתוכם לומדים על פי הבגרות הישראלית?

3,000.

3,000 עגול?

3,067.

יפה. 3,067, לפי מה שאתם אומרים זה כבר 7.5%, קרוב ל-8%. היעד הממשלתי הוא 5% לסוף תוכנית החומש. האם זה נכון, מה שאני אומר, כרמית? אתם עומדים ביעדים, אתם מכפילים את היעדים ואתם מדברים על זה?

אחת, אני אומרת שאנחנו עומדים ביעדים מצוין ועובדים קשה מאוד. שתיים, אני רוצה להגיד שנתון מספר התלמידים במוכשר, אני רוצה לבדוק אותו פעם נוספת כדי להיות בטוחה. אני רוצה לבדוק אותו רגע, גם פרטי, אנחנו רוצים לבדוק אותו עוד פעם לפני שנגיד את זה פה סופית.

אני אומרת שבבעלויות שאינן של העירייה יותר קשה, אבל צריך לזכור שחלק מהמגמה שלנו, וזה מה שאנחנו באמת עושים, זה לגרום לתלמידים לעבור לבתי ספר בבעלות רשמית, וכך אנחנו גם מדי שנה פותחים עוד ועוד חטיבות ותיכונים. ולהגיד שבעצם את המעטפת המיטבית מקבלים בבית ספר שהוא בליווי מחוז ומשרד, כמו שצריך, מקצה לקצה. אז זה חלק מהקושי גם להעביר כשהם נמצאים בתוך הבעלויות.

אנחנו לא גדלים במוכר שאינו רשמי, בתוכנית הישראלית, בכל החמש-שש שנים האחרונות.

אותה תנועת תלמידים.

מבחינת מספרי תלמידים, אנחנו עומדים באזור ה-2,800-3,000. המספרים האלה לא גדלים.

כשמספר התלמידים הכולל גדל?

בדיוק, אבל מספר התלמידים הכולל קטן, כי הם עוברים אליהם, מול הרישוי, לאור פתיחת המסגרות שאני מדברת עליה.

מה הגרף? זאת אומרת, בשלוש השנים האחרונות?

גרף הירידה במספרי התלמידים?

מהנתונים שהועברו לנו ממנח"י, תשעה בתי ספר חדשים אמורים להיפתח בחמש שנים.

על-יסודיים בבעלות העירייה, כן.

בסדר, אבל זה מאוד משמעותי.

הצפי שלהם, של מנח״י בעיקר, לגבי בתי ספר על-יסודיים שבבעלותם, שבחמש השנים הקרובות יהיה צורך נוסף ב-540 עובדי הוראה נוספים.

אבל זה אומר שגם יהיו הרבה יותר תלמידים שהם בתוכנית הישראלית, כי כל בית ספר שפותחים שהוא בבעלות עיריית ירושלים.

נכון, זו בעצם הכוונה. אני ציון, מנהל תוכנית החומש במזרח ירושלים ובעיריית ירושלים. בדרך כלל אתם פוגשים את נעמי, הסגנית שלי. יש בתשפ״ה 84 בתי ספר שהם מוכר שאינו רשמי, שאינם בבעלות עיריית ירושלים, אל מול 100 בתי ספר שהם רשמי ושהם בבעלות עיריית ירושלים. סך הכל 184 בתי ספר. זו תמונת המצב נכון לתשפ״ה. כמות בתי הספר וכמות התלמידים, היא קטנה עם השנים במוכר שאינו רשמי. אני תכף אמצא לכם את המספרים של התלמידים גם כן.

אם דיברנו על בתי ספר, כמה בתי ספר אמורים להיפתח עד סוף התוכנית בבעלות עיריית ירושלים?

בתי ספר חדשים?

כן.

מדובר לפחות על עוד משהו כמו 15.

15 בתי ספר.

בחמש השנים הקרובות, לאו דווקא עד סוף תוכנית החומש.

החומש נגמר עוד שלוש שנים.

כן. הסיפור הוא שאנחנו בדיליי בבנייה של פתיחה של בתי ספר חדשים. לצערי, בגלל כל ענייני המלחמה וכל הסיפור של העיכוב במסירה של בתי ספר חדשים.

בתי הספר משמשים את אותם 84 בתי ספר שנכון להיום בבעלויות פרטיות, והתלמידים בהם עוברים לבעלות עירייה?

כן. כל בתי הספר החדשים שנפתחים, כולם, ללא יוצאים מן הכלל, קודם כל הם רשמיים. מה שנקרא אצלנו רשמי זה בעלות עיריית ירושלים.

והם חלף בתי ספר פרטיים.

כל בית ספר כזה שנפתח, הוא נפתח רק בתוכנית הישראלית. אין דבר כזה שפותחים בית ספר חדש עם תוכנית פלסטינית. מה שאנחנו רואים לאורך השנים, שכשאתה פותח בית ספר חדש, כמות גדולה של תלמידים מהמוכר שאינו רשמי שאינו בבעלות עיריית ירושלים, עוברים לבתי הספר שלנו. צריך להגיד שאם היו לנו היום יותר בתי ספר שהיינו פותחים, אז בתי הספר המוכר שאינו רשמי שאינו בבעלות עיריית ירושלים היה קטן עוד יותר.

וזה מה שמוריד את גרף התלמידים בבעלות פרטית?

כן. לגמרי, חד משמעית. אתה רואה את זה בבתי ספר, כל בית ספר שאתה פותח, חדש, רשמי, צריך להגיד, המבנים חדשים, מודרניים וכו'.

ואותם תלמידים חדשים שעוברים מהבעלות הפרטית לבעלות העירייה, עוברים אוטומטית לתוכנית הישראלית?

כן.

כי אנחנו לא מאפשרים בפתיחת בית ספר חדש בכלל, כהחלטה, כמדיניות, את מסלול הפלסטינים.

אין.

יש רק מסלול ישראלי, כמדיניות. כמדיניות פותחים בית ספר חדש.

זה כבר כמה שנים.

אמרת שבשנים הקרובות ידרשו עוד מאות מורים לבתי הספר החדשים שנפתחים.

נכון. אמרנו שבעצם יש התרחבות וגדילה מאוד משמעותית. אנחנו מנסים לרוץ עם התוכנית הישראלית, בעיקר כי היא מוכיחה את עצמה וכי התלמידים זקוקים להזדמנות הזאת, ולכן אנחנו זקוקים להכשרה למורים שמגיעים למערכת. יש קושי למורים לתת את המענה ולהכין את התלמידים באופן מיטבי לתוכנית בגרות שהם לא מכירים אותה.

על רקע לימודיהם, לא בישראל, ברשות הפלסטינית.

נכון, של חלקם הגדול.

לפני שאנחנו נעבור גם לסוגיה הזאת, יוסי, רצית לומר משהו?

יוסי מימון מהמל"ל. כמה אחוזים מהתלמידים בבתי הספר שנסגרו של אונר״א עברו לחינוך המוכר?

במהלך השנה עברו 50 תלמידים מתוך כ-700, ויש תלמידים שכבר ביצעו רישום לשנת הלימודים הבאה. בשבועיים האחרונים.

איפה?

בבתי הספר שלנו הרשמיים.

הרשמיים והמוכשרים? זאת אומרת, בבעלות עיריית ירושלים?

כרגע אנחנו מכוונים אותם לרשמי, וזה מי שנרשם, נרשם לרשמי.

וכמה תלמידים יצאו בסך הכול? 700 נפלטו מבתי הספר של אונר"א?

נסגרו בתי ספר ל-685 תלמידים.

ומה עושים עם 635 תלמידים נוספים?

מה זה נוספים?

האחרים, אלה שלא נרשמו. 50 נרשמו, נותרו 635.

נמצאים בלמידה מרחוק, על פי העדויות.

על פי העדויות. ויש הכוונה?

יש אכיפה שלנו מסודרת במקום.

לא, לא אכיפה. יש פעולה שמתבצעת לשאוב אותם לבתי הספר הרשמיים והמוכשרים? ובלבד שהם יהיו בבעלות העירייה.

ודאי. יש מפגשים פעמיים בשבוע כבר בסבב שני בחודש האחרון עם המובילים, ועדי ההורים בשכונות, כדי לגייס אותם לחבר את ההורים. פרסמנו וחילקנו עלונים לתלמידים בשכונות, פיזרנו בכל מקום עם מספרי הטלפון, עם ברקוד אישי שאפשר לפנות. פתחנו בפניהם את האופציות.

זאת אומרת, אתם בקמפיין על זה.

כן, אנחנו בקמפיין על זה, לאט לאט הם מגיעים. ברור שלשנה הבאה, אני חושבת, נהיה במקום אחר לגמרי, והם יירשמו כולם במהלך הקיץ. זו עבודה, לבנות את האמון ולהראות את ההזדמנות החדשה שיש לילדים.

אני רוצה לעבור לסעיף נוסף בהחלטת הממשלה. אחוז זכאות תלמידים לתעודת בגרות מקרב הלומדים יעלה מ-49.3% בשנת הלימודים תשפ״ב לפחות ל-60% בשנת הלימודים תשפ״ח. איפה אנחנו עומדים בנקודה הזאת, אנחנו יודעים לומר? משרד החינוך, מנח"י?

חבל שלא התבקשנו להביא את הנתון הזה היום, אז היינו מביאים נתון. כשהתבקשנו בפעמים קודמות, הגענו עם חומר מסודר.

אבל אמרנו שאנחנו רוצים לעבור על היעדים ועל העמידה בהם. בואו תסברו את הדעת, איפה אנחנו עומדים. הנתונים ניתנו גם ביולי. בואו נעשה דבר כזה, כרמית והחברים, בואו נעשה פאוז קטן. אני רוצה לתת למשפחות החטופים את רשות הדיבור, ונתקדם. בבקשה, חברים.

תודה רבה לך, יו"ר הוועדה. אני חייב להגיד, אנחנו לקראת יום ירושלים, ואני חושב, מאוד פשוט, שאנחנו צריכים להעלות את החטופים, אני לא יודע אם על ראש שמחתנו, אבל בוודאי שלא לשכוח אותם. הנחתי בפניך, יו"ר הוועדה, התראה שפרסמנו.

אני פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים, יחד עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, ואני פשוט רוצה להגיד לך ולכל הנוכחים כאן, שנדע עובדתית – משמעות החזרה ללחימה עצימה תהיה מוות של חטופים חיים והיעלמות של חטופים חללים.

אנחנו מפרטים בנייר העמדה, תמצתנו את זה גם לעמוד אחד, ואני חושב שאנחנו צריכים תשובות, הציבור הישראלי צריכים תשובות מהממשלה, איך מתכננים להגן על החטופים, כשאנחנו יודעים מתוך ניסיון העבר שסוג כזה של פעילות מוביל לצערנו הרב למוות של חטופים ולסכנת היעלמות לחללים. כאמור, זה מפורט, גם המשבר הנפשי המעמיק.

חבר הכנסת בוארון, כמי שמלווה את המשפחות יומם ולילה, אני מזמין אותך לבוא לבית של המשפחות, לכיכר החטופים, בזמן ובצורה שנוחה לך, באמת, מחוץ לפגישות שבוודאי קיימת, לבוא, להיפגש איתם במקום שבו הן נמצאות. אולי יחשוף אותך לדברים שאולי ישפיעו על הדרך שבה אתה רואה את המצב הזה. כי אני אומר לך, הם לא יחזיקו מעמד עוד הרבה זמן. החברה הישראלית לא תחזיק מעמד עוד הרבה זמן במציאות הדיסטופית הזאת שהחטופים לא כאן.

אתה יודע שלאחרונה, ממש בשנייה שעידן אלכסנדר הועבר לידי הצלב האדום, קרובת משפחתו הלכה לעולמה באותו רגע ממש. אני מאוד מאוד חושש. כשאני רואה את מצב הבריאות של המשפחות, שהן הולכות וגובהות, ואני רואה גם בקרב הציבור הישראלי הרבה מאוד אנשים שלא יכולים לחיות את חייהם.

לכן המחיר של המצב שבו חטופים בעזה, המחיר של חזרה למלחמה עצימה שתוביל למותם של חטופים, אני אומר בצער עמוק, זה מה שלמדנו מהניסיון לפחות מ-41 חטופים שנהרגו במיתות שונות ומשונות ונוראיות מאז ה-7 באוקטובר, אנחנו חייבים להם, אנחנו חייבים לנו, למצוא עכשיו את הדרך להגיע להסכם שישיב את החטופים ויאפשר לכולנו להתחיל את תהליך השיקום. תודה.

אני רוצה להוסיף, אם אפשר. במקביל לעבודתי בעיריית ירושלים, אני בשנה וחצי האחרונות מנהל את קהילת קיבוץ כפר עזה. הגעתי לשם כמתנדב, ובשנה וחצי האחרונות, בנוסף למזרח ירושלים, אני עובד בצמוד עם קהילת קיבוץ כפר עזה, מכיר באופן אישי את משפחת ברמן, שהתאומים גלי וזיווי חטופים בעזה. אני רוצה להגיד שהליווי של המשפחות והקושי היום-יומי של הקהילה של כפר עזה בכלל ושל משפחת ברמן הוא קשה, בלתי ניתן לתיאור.

ושוב, אני מתנצל שאני כאילו בכובע אחר, אבל אני לא יכול שלא להגיד את זה. אני חושב שחייבים לעשות כל מה שאפשר להחזיר אותם ומהר. הם חבר'ה צעירים בני 27 שכל חייהם לפניהם. הם חיים לפי מה שאנחנו יודעים, וכל הקהילה מחכה שהם יחזרו. בלי זה יהיה מאוד קשה לשקם את כפר עזה עם כל הטרגדיה הגדולה שהיא עברה. תודה.

תודה. בבקשה.

שלום. 592 יום מאז אותה שבת נוראית, אותה שבת שחורה, שדודה שלי אביבה ודוד שלי קית' נחטפו מביתם, מהמקום הבטוח שלהם. אביבה חזרה אלינו ביום ה-51 למלחמה. דוד שלי קית' חזר אלינו ביום ה-484. מהרגע שהם חזרו הם לא מתעסקים בעצמם, הם לא מתעסקים בנכדים שלהם, הם לא מתעסקים בילדים שלהם. הם מתעסקים בלהציל את גלי וזיו, את אלקנה, את נמרוד, את סהר, את מתן שהוא פה מולי, את גיא, את אביב, את מתן ואת כל השאר. מי שחי לשיקום ומי שחלל לקבורה מכובדת בארצם.

אני אומר בארצם כי יש גם חטופים שהם לא אזרחי מדינת ישראל שנמצאים שם. זה מראה לי עד כמה מדינת ישראל היא מדינה ערכית, שדואגת לא רק לאזרחיה אלא גם לאנשים אחרים שהיו פה. וזאת המדינה שלי, מדינה עם ערכים שמסתכלת קדימה.

מטה משפחות החטופים ביצע סקר. אני רוצה להאמין שהסקר הזה הוא אמין. כמובן, אחוזים לפה ולשם. אבל 84% מעוני הסקר מאמינים שרק דרך השבת החטופים אנחנו יכולים לנצח במלחמה. אנשים שהזדהו כמצביעי הציונות הדתית, 78% מהם חושבים שאין ניצחון ללא השבת החטופים. 81% הזדהו כמצביעי ימין, על אותה שאלה. ובחלוקה לאזורים גיאוגרפיים כמו צפון, דרום, יהודה ושומרון, באר שבע וחיפה, מעל 80% מהמשיבים אמרו שללא החזרת החטופים אין ניצחון במלחמה.

משהו שרציתי לפתוח איתו ושכחתי, זה להשתתף בצערן של משפחת חיראק, יוסף יהודה חיראק ז"ל, לוחם שנפל בצפון הרצועה. לי זה גורם לרעוד וזה מזכיר לי ימים מאוד נוראים שבהם התעוררנו להותר לפרסום ואולי אפילו כמה באותו יום. אלו ימים נוראים שאני לא רוצה לחזור אליהם.

אני חושב שהדרך לא לחזור, זו החזרת החטופים, כי כאשר החטופים יחזרו המלחמה תיגמר, הלוחמים והלוחמות יחזרו לבית שלהם, לנשים שלהם, לילדים שלהם, לקהילות שלהם. תושבי הנגב המערבי יוכלו לחזור הביתה והם ירגישו שהם בטוחים. דבר מאוד אזוטרי ופשוט, אבל טיסות בינלאומיות, מצב מגוחך שאנחנו התרגלנו אליו שאנחנו מנותקים משאר העולם, אבל אנחנו נחזור בעצם לטיסות שגרתיות ולא לקום ב-02:00, כמו שקרה לי ביום ראשון, לאזעקה מטיל חות'י.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולהודות לממשל טראמפ, לוויטקוף ובוהלר שעבדו מאוד קשה להחזיר את עידן אלכסנדר. כמובן זה בוצע ביחד עם ממשלת ישראל וצבא ההגנה לישראל שנמצא שם בשטח, ברגליים. אני מציין אותם כי בסוף יעל, אמא של עידן, דיברה עם עידן בפעם הראשונה אחרי כל כך הרבה ימים, הרבה ימים של חוסר שינה ודאגה בטלפון של וויטקוף, בסדר? הצלב האדום התקשר לוויטקוף, אמרו לו יש לנו את עידן, עידן בידיים שלנו, והביא את הטלפון ליעל.

זה מראה עד כמה ממשל ארה״ב מחויב בהחזרת החטופים, ואני ארצה להדהד את המסר של טראמפ וויטקוף ובוהלר, שהם מעוניינים בסיום המלחמה והחזרת החטופים. זה מה שממשל ארה״ב רוצה, ואני מאמין שגם זה מה שממשלת ישראל רוצה. כי כשהחטופים יחזרו, תחזור אלינו התקווה. וכאשר התקווה תחזור, אנחנו נוכל לחזור להיות אותו עם פשוט שגר במדינה שלנו, בארץ שלנו, ונחזור לעשות את הדברים השגרתיים שאנחנו עושים.

אני כבר לא אצטרך לבוא לכנסת. תקווה ציון יכול לחזור לתפקידו הרגיל בעיריית ירושלים, לא יודע, אולי הוא מצא תחביב חדש ויתחיל להיות מנהלי קהילות, אני לא יודע. אבל מה שאני כן יודע זה שעם ישראל היקר ברובו, באחוז מאוד גדול, רוצה לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים.

הדבר שאני אסיים איתו, אני רוצה להעריך את המקצועיות שיש פה בחדר. היינו קודם בוועדת משנה של חוץ וביטחון ודיברו על האסטרטגיה, על איך ארגונים בינלאומיים הולכים להיכנס לעזה ולשפר את המצב ולהחליף את אותו אויב נורא, החמאס, ואין שם תוכנית. לא רק שאין שם תוכנית, לא היה שם אף חבר כנסת אחד חוץ מחבר הכנסת משה טור פז, לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה.

אני אומנם לא רואה פה עוד חברי כנסת חוץ ממך, אביחי, אבל אני רואה פה הרבה אנשי מקצוע שמעורבים ויודעים שאין יש מאין, שאם אנחנו רוצים מציאות אחרת, עלינו ליצור את המציאות. אז אני רוצה להגיד לכם תודה שאתם יוצרים מציאות אחרת, מציאות טובה, ואני מקווה שמהחדר הזה זה יגיע לשאר החדרים פה בכנסת, ושאנחנו ביחד, מכל הקשת, קואליציה, אופוזיציה, כאלה עם דעה כזאת או כאלה עם דעה אחרת, נחזיק בידיים ביחד וניצור פה עתיד יותר טוב.

וחבר הכנסת אביחי, חגי ציין את זה, אבל אני מאוד אשמח אם תבוא איתי ביחד לכיכר החטופים ונעשה שם סיור ביחד, בלי מצלמות, בלי בשום דבר, אני ואתה, ואם תרצה להזמין עוד. אני חושב שזה דבר מאוד חשוב ודבר שחייב לקרות. תודה.

תודה על ההזמנה, תודה על הדברים. אני אשמח להגיע לכיכר. הזכרת את יהודה יוסף חיראק. אז חשבי לי לומר, משפחתו פונתה מגוש קטיף, ולטעמי הפינוי הזה הוא אבן פינה. זה לא בניין, אבל זה השורש פורה הראש שהביא למה שקרה ב-7 באוקטובר. ואני בטוח שהרבה יותר מ-80% מהציבור בישראל לא רואים ניצחון בלי שחרור החטופים ולא רואים ניצחון בלי השמדת חמאס, שחלילה חלילה זה לא יקרה שוב. תודה רבה על הדברים.

אנחנו נמשיך עם משרד החינוך בעוד שתי נקודות, ברשותכם. אני רוצה לגעת גם בלימודי הבגרות וגם בלימודי העברית, ולאחר מכן לבחון את הנקודה של פריון העבודה, ככל שיש למי מהנוכחים בחדר מידע על הנקודה הזאת. אגף תקציבים אולי וניצול התקציבים שם. כיוון שככל הידוע לי, הנושא הזה לא מטופל. בואו נתחיל בבקשה, מבחינתי רשות הדיבור עוברת אלייך גם בנושא הבגרויות וגם בנושא לימודי עברית, לך ולמנח"י כמובן.

מבחינת אחוזי הזכאות, יציאת הדרך שלנו הייתה בתשע״ט עם 18% זכאות לבגרות. היום אנחנו עומדים בתשפ״ד, שכבר נסגרה על 50%, והצפי בתשפ״ה עומד על קרוב ל-60%. זה מבחינת אחוז זכאות לבגרות, נעשתה פה דרך רצינית.

אנחנו מדברים מקרב כלל הלומדים.

במזרח.

בקרב בוגרים הלומדים לבגרות ישראלית.

נכון.

זאת אומרת, כרמית, את אומרת שאנחנו כבר ב-60% כשהיעד הממשלתי עומד על 60%.

אני אומרת שאנחנו בפ״ה אמורים בעבודה קשה שתהיה לנו להגיע ל-60%. אין לנו עוד את התוצאות, אבל זה הצפי אחרי ההערכות האחרונות שנעשו.

אני חייב לומר שאלו נתונים מרשימים ביותר ומעודדים ביותר, כיוון שהצפי מדבר על עוד שנתיים-שלוש תשפ״ח להגיע ל-60%, ועשינו קפיצת דרך מאוד מאוד משמעותית מ-18% ל-60%. זה מאוד מרשים.

גם ההדרגתיות שזה נעשה לאורך השנים, יש את הנתונים פה לאורך השנים, היא מראה עבודה יציבה. זאת אומרת, זה לא נראה איזשהו נתון שהוא חד פעמי, אלא הייתה עבודה יציבה בעלייה לאט לאט מדי שנה.

יישר כוח, מרשים ביותר. אתם יכולים גם באופן כללי, תנו לנו סקירה כללית שנדע לאן זה הולך.

קודם כל, במסמך ארגון הלמידה של המשרד יש לנו עוגן לגבי שעות העברית שהתלמידים לומדים. כמובן שבתי הספר והמסלולים בתוך התוכנית הישראלית מקבלים הרבה מאוד שעות עברית, כולל אולפנים שמנח"י הקימו במיוחד, כי חלק מהשינוי שעשינו בשנים האחרונות זו הבנה שהשפה המדוברת מאפשרת הצלחה יותר גדולה לילדים מאשר ההיצמדות רק לשפה הכתובה.

הוקמו אולפנים ושולבו בתוך תוכניות הלימודים, זה נמצא ביעד ישיר להכניסה לתוכנית הישראלית. וככל שהתוכנית הישראלית מתרחבת ונכנסת לעוד כיתות, אז גם לימודי העברית משתפרים מאוד. זה נמצא בהלימה. איפה שבית הספר לא נמצא בתוכנית הישראלית, אנחנו רואים את הקשר.

אני אגיד עוד פעם שזה גם קשור ליכולת של המורים. אחד האתגרים שאנחנו מתמודדים איתו כרגע זה באמת הכשרת המורים. הכנסנו יחידה בעברית, למשל, השנה, לא משנה איזו השתלמות עשה מורה קבוע, ותיק, במרכז הפסגה שלנו במזרח ירושלים, הוא היה חייב לקבל. גם אם הוא עשה השתלמות במתמטיקה, במחשבים, באנגלית, היה מוטמע קורס בעברית כחלק מהרצון להטמיע את השימוש בשפה, גם בפרופסיה המקצועית שלהם.

אנחנו עובדים מאוד קשה על המורים. המפתח מבחינתנו זה המורים, צריך לדעת. כשהמורה מדבר עברית, כשהמורה הוא דוגמה טובה, כשהמורה הוא מודל להשתלבות מיטבית, אז התלמידים נושאים עיניים לשם והולכים בעקבותיו. זו הייחודיות של מקצועות החינוך על מקצועות אחרים.

אני רוצה לגעת בנקודה טיפה עדינה, כרמית. אנחנו נתקלנו בסיורים שערכנו בהיעדר מוטיבציות ללימודי השפה העברית, וזאת בעיה או מציאות שצריך לתת עליה את הדעת, כיוון שאני, כידוע לך, מטיל ספק, בוודאי בהיעדר מוטיבציות, בצורך, שלא לומר דחף של המערכת, על פי החלטת הממשלה, זה לא נוגע לפרסונה כזו או אחרת, אלא על פי החלטת הממשלה, "להלעיט" אותם בשפה העברית.

זאת אומרת, זה שאני רוצה לעשות צעד אחד ולהרחיק אותם מהסטייט אוף מיינד הפלסטיני או להקנות סל ערכים אוניברסלי לתלמידים שם, זה דבר אחד. אבל זה שדחוף לי, לי הישראלי, להקנות להם את השפה העברית, זה איזשהו שינוי תרבותי שאני זיהיתי בסיור שהם לא בהכרח רוצים בו. ואני שואל את עצמי, עד כמה זה נצרך לדבר הזה.

זאת סוגיה שאתה צריך לתת עליה את הדעת, אני אשמח לשמוע אם אתן רוצות, אבל ככל שנגיע לתוכנית החומש הבאה ונגיע אליה, השאלה היא אם לא צריך את הנקודה הזאת לדון בה מחדש ולעשות שכל. האם נכון להשקיע במשאבים או שמא לא?

אני אגיד רגע את תפיסתי, ואני מייצגת בעניין הזה גם את המשרד. זאת אומרת, זה דבר שאנחנו דנים עליו הרבה מאוד במשרד. תחושת השייכות של ילד בתוך חברה, גם של מבוגר, באה לידי ביטוי בהבנה שלו את המתרחש. וכשהוא נמצא בסביבה שבה מדברים בשפה זרה שהוא לא מבין אותה, תחושת הבלבול, חוסר הביטחון, חוסר השייכות, יכולה רק לגבור.

ולכן אנחנו רואים קשר ישיר במחויבות שלנו לתת לילדים, להעניק להם את הכלים להבנה בשפה העברית. ככל שהם ידברו את השפה, הם ירגישו בטוח יותר בחברה במזרח ירושלים שבה הם נמצאים ושומעים חברים, ויש תקשורת, וירגישו פחות חסרי ביטחון, או חלילה מאוימים כי הם לא מבינים על מה מדברים.

אנחנו רואים לזה קשר ישיר, מה גם שבסופו של יום, כדי שהם ישתלבו, בוודאי במקצועות החינוך כמו שאנחנו רוצים, באקדמיה הישראלית, חשוב שהם יאחזו בשפה, כי אנחנו רוצים שהם יחוו הצלחה. אנחנו מניחים שהאחוז הגבוה שבחר עד היום ללמוד חינוך ברשות הפלסטינית, במוסדות שלהם, ולא במוסדות האקדמיה הישראלית, נבע בין היתר בעובדה שהם לא דוברי השפה העברית, ולהתמודד עם לימודים ברמה אקדמית כשאתה לא יודע את השפה, זה בלתי אפשרי. זה לא אפשרי במעט.

אוקיי. ציון, רצית לומר משהו?

אני אגיד שעשינו השנה שני פיילוטים.

השאלה ששאלתי את כרמית, היית שנייה בחוץ, הטלתי ספק בהיעדר מוטיבציה בקהל היעד, הטלתי ספק במוטיבציה שלנו להקנות את השפה העברית. אולי בעצם לא. אולי זה שינוי תרבותי שהם לא רוצים לעשות אותו. אז זה נכון שאני רוצה להקנות סל ערכים אוניברסלי ולא סל ערכים פונדמנטליסטי, אבל אולי זה צעד אחד יותר מדי.

תראה, העברית היא צורך קיומי. זו לא פריבילגיה. מבחינת החבר'ה של מזרח ירושלים, הם חייבים לדעת עברית, הם מבינים את זה. ואתה רואה את זה כשהם רוצים להיכנס לאקדמיה הישראלית, פתאום משקיעים מאמצים ועושים מכינות ומשלמים הרבה מאוד כסף מהכיס שלהם בשביל ללמוד עברית. ואני אומר, הנושא של העברית הוא בסיסי בכל מה שאנחנו עושים.

אני אגיד שהשנה עשינו שני פיילוטים, שלקחנו מורים ממזרח ירושלים שעושים תוכנית הכשרה להיות מורים לעברית. אנחנו פגשנו אותם בשבוע שעבר, ואתה רואה שיש רצון ויש נכונות, ויש גם חוכמה בלקחת חבר'ה ממזרח ירושלים שלומדים הוראה בדוד ילין, באוניברסיטה העברית, במסלול הישראלי, באקדמיה הישראלית, להקנות להם עברית ברמה טובה. הם כאלה שיכולים להיכנס לבתי הספר וללמד עברית כמו שצריך.

ובעיקר, תשמע, שמענו שם כמה כאלה שאמרו אנחנו אוהבים את השפה. לשמוע ממישהו ממזרח ירושלים שאומר לך אני אוהב את השפה העברית, זה נראה לי מעניין, זה לא דבר רגיל. יש עוד הרבה מאוד דרך לעשות.

איך אתה מתמודד עם היעדר המוטיבציות? ראינו את זה. ראינו גם מורים לעברית שלא יודעים עברית.

של התלמידים?

גם של התלמידים, גם של המורים.

קודם כל, צריך להגיד, יש פה אתגר. בסוף, עברית נתפסת בתודעה, לפחות בחלק מהמקומות, כשפה של האויב. 'למה אני צריך ללמוד עברית? יש לי עברית של מחסומים, זו השפה שלהם, אני אולי יכול להסתדר גם בלי זה'. הדרך לפצח את זה, זה להיכנס בשיטות הוראה קצת אחרות, לא בשיטות השגרתיות, במורים שהם יותר מחויבים. זה לא קורה במסלולי ההכשרה הרגילים.

אם אתה לא תיקח את המורים האלה ותהפוך אותם למורים יותר טובים, עם שיטות הוראה יותר טובות, המוטיבציה שלהם לא תגדל. אני אומר, אנחנו רואים שינוי בעניין. יש לנו פה עוד מלא עבודה, וזה יעד קריטי, אני חייב להגיד.

וזה לא תוקצב בחומש.

בחומש הראשון הוא כמעט לא תוקצב, ב-3790.

למה? זה תוקצב ב-880, החלק של השכלה גבוהה.

לא, עכשיו יש תקצוב יותר גבוה.

נגעתם בסוגיית המורים, ואולי נכון, לפני שאנחנו נעבור למשרד לביטחון לאומי, אני רוצה, כרמית, אם אפשר, לא במספרים, אלא בהשפעה של שדרת ההוראה על כל ההחלטה הזאת, בבואנו להעביר את המערכת הזאת, את 110,000 התלמידים האלה סוג של ישראליזציה של מערכת החינוך שם.

אני אגיד משהו. בשיח שאנחנו נמצאים היום עם חדרי המורים, והעובדה היא שאנחנו מצליחים להכניס ולפתוח כיתות חדשות ומסלולים ובתי ספר מלאים, יש רצון אמיתי לעבור לתוכנית. יש גם הבנה, קיימנו שיח פדגוגי ארוך עם המנהלים, יש הבנה למה התוכנית היא איכותית יותר. הם בעצמם יודעים להצביע על ההבדלים ולבנות את הלגיטימציה לזה, מבגרות שמתעסקת בתאוג'יהי בהרבה שינון לבגרות שעוברת לדבר על מיומנויות ועל חשיבה מסדר גבוה. הם מבינים בהחלט את ההבדלים.

אז מבחינת הרצון אני חייבת להגיד שאנחנו מרגישים, בוודאי את המורים, רוצים להיות במקום הזה. בצד השני, יש חוסר ביטחון. חוסר הביטחון בעיקר נעוץ בכלים וביכולות שנמצאים לרשותם. וזו בעינינו המשימה שלנו לחשוב.

חוסר ביטחון על רקע מקצועי?

על רקע מקצועי, כן. על רקע של הכשרה מתאימה, על רקע של השפה העברית, על רקע של לימוד. מורה בסוף שלמד כל חייו קודם בתוכנית שהיה בה שינון, ולא הייתה בה חשיבה ביקורתית, ולא הייתה בה העמדת פתרונות יצירתיים, זיהוי בעיות, איתור פתרונות לבעיות, שזה אופן הלמידה היום בבגרות בתוכנית הישראלית, הוא מוצא את עצמו מוטרד איך הוא עובר את זה.

צריך להגיד שהמנהלים, קודם כל אני אתחיל במנהלים שהם שדרת המנהיגות, מאוד מאוד רוצים להיות שם. באמת, אנחנו פוגשים מנהלים מאוד מחויבים, מאוד רוצים, מאוד מבינים את החשיבות. משמשים, אגב, דוגמה אישית, רובם הולכים ונמצאים בלימודי תואר שני באקדמיה הישראלית, מתוך הבנה לחשיבות.

מצד שני, הם מוטרדים מיכולת הצוותים שלהם להיות מסוגלים להוביל את התוכנית, כי יש הרשמה, ואז השאלה היא האם המורים שלי יידעו להוביל את התוכנית באופן מיטבי. ולכן השנה בנינו גם מעטפת הדרכה, ובית ספר שנכנס, הכנסנו בתי ספר במהלך שנת הלימודים, קיבל מעטפת הדרכה מאוד צמודה של המשרד.

זה אומר צוות מדריכים שהגיע מדי שבוע, הכשיר את המורים ללמד מתמטיקה, עברית, ממש את כל המקצועות. מנח"י הקצו את כל המשאבים, את האולפנים, את כל הסיוע שצריך, ועשינו שינוי תוך כדי תנועה. זו שנה ראשונה, שבמהלך דצמבר נכנסו בתי ספר לתוכנית על אף ששנת הלימודים נפתחה בספטמבר.

זה אומץ מאוד גדול, שמלמד, אגב, על המוטיבציה שאתה שואל. זה שהם בחוסר ביטחון כלפי היכולת של המורים להוביל, זה בסדר, זה נכון, זה אמיתי. זה מתוך אחריות, זה לא מתוך רשלנות בעיניי. אני חושבת שהמנהלים נמצאים שם מאוד. המורים רוצים להיות שם, מבינים שזה האירוע. אי אפשר להגיד עליהם באותה הכללה כמו שאנחנו מדברים על המנהלים, אבל שברנו את ההבנה ואת הרצון של המנהיגות החינוכית להיות במקום הזה. עכשיו אנחנו צריכים להעמיד להם את הכלים ואת היכולות, כדי שהם באמת גם יחוו הצלחה.

אני רוצה להצטרף למה שכרמית אמרה. כמי שנמצא בחומש חינוך מהיום הראשון שלו, של 3790, זו השנה השמינית, אני חושב שהשינוי הגדול זה שהיום כבר אין דיון על כניסה של תוכנית ישראלית. אנחנו רואים את זה במספרים. בשנה הבאה, 95 מתוך 100 בתי ספר רשמיים במזרח ירושלים, יהיו בהם תוכנית ישראלית. אני מדבר על בתי הספר שהם בבעלות.

איך הגעתם ל-95?

יש 100 בתי ספר רשמיים.

בסדר, דיברנו ברשמי, 100 בתי ספר, 39. אני כותב את מה שאתם אומרים. 39 מלא, ו-36 חלקי. איך הגענו ל-95?

אני אומר ב-פ"ה, בשנה הבאה. בשנת הלימודים הקרובה, מתוך 100 בתי ספר שהם רשמיים, אוקיי?

מה, עוד 20 בתי ספר יפתחו?

עוברים לתוכנית הישראלית, כן.

אבל למה אתה מגלה עכשיו?

סליחה, עשיתי פרומו.

זו הפתעה של השנה הבאה.

לא, מה זה עוברים? עוברים בצורה מלאה?

אמרנו, סיימנו תהליך רישום, עוברים. קורים דברים טובים.

כן. היום בכל השכונות כמעט במזרח ירושלים, אם פעם לפתוח תוכנית ישראלית בג'בל מוכבר או בעיסאוויה, זה היה כמעט בלתי אפשרי, היום בכל השכונות במזרח ירושלים יש תוכנית ישראלית.

כשכמה תלמידים לומדים ב-95 בתי הספר האלה? באחוזים.

אנחנו רוצים למסור את הנתונים האלה, ברשותכם. לקראת יוני.

אבל רק כדי לסבר את האוזן, אנחנו מדברים על קפיצה לכאורה, לפי מה שאתם אומרים, כלומר מ-60% לאחוזים מאוד גבוהים.

ניתן לכרמית לתת את הנתונים באופן מסודר. מה שרציתי להגיד זה משהו אחר. אני חושב שעברנו את המחסום של מעבר לתוכנית הישראלית. אנחנו כבר לא בדיון הזה. אנחנו כן בדיון של התוכן, של האיכות.

ושל שדרת ההוראה.

של שדרת ההוראה, של הניהול. לא מספיק להגיד לאנשים עברתם לתוכנית הישראלית, היא גם צריכה להיות איכותית.

ברור. יוסי, ונעבור לביטחון לאומי.

אני שומע את מה שנאמר פה ואני פשוט מתקנא. אני מטפל במגזר הבדואי בנגב, אנחנו שם בתי ספר בתוכנית הישראלית, בתי ספר של מדינת ישראל, ואנחנו בפער אדיר ממה שקורה כאן.

רגע, אם אתם בתוכנית הישראלית, זה לא עניינה של הוועדה הזאת.

אני חושב שהוועדה הזאת צריכה לקחת את עצמה, את החינוך בדרום. עברית לא מדברים שם, תלמידים לא נכנסים לשיעורי עברית. מינוי המורים הוא על בסיס שבטי, קהילתי, חמולתי. מינוי מנהלים אותו דבר, ואם מנהל ממונה והוא לא מהשבט, יורים בו ואז הוא מתפטר. אני יודע שהיום משרד החינוך הוציא מכרז לפרויקטור להחזיר את מינהל החינוך הבדואי למחוז. חייבים להתעורר בעניין הזה.

טוב, תודה רבה.

זה לא במנדט, אבל יש את החלטת הממשלה שבדיוק נוגעת לזה. אני לא יודעת, אולי נייחד דיון במליאת הוועדה למעקב אחריה והיישום שלה והפערים.

כן. נמצאים איתנו גם החברים מהמשרד לביטחון לאומי, ואחת התכליות של התוכנית הזאת הייתה גם רמת המעורבות של בני הנוער במזרח העיר בפעילות, לא בפעילות פלילית, אלא בפעילות לאומנית. גם וגם, אבל האפיון של האוכלוסייה והאפיון של התוכנית, והאפיון של כל מה שאנחנו עושים פה, תמי, אין מה לעשות, מחובר חיבור ישיר ללאומנות, כמו שציינו קודם לכן, וזה אתגר שמדינת ישראל מתמודדת איתו.

ורציתי לשמוע מכם, גם בסקירה כללית, וככל שתוכלו גם במספרים, את ההשפעות של החלטה 880 על המצב בשטח, ברמת המוטיבציות, תיקים שנפתחו, תופעות שנגוזו. הלוואי, לו יהי, אי וכן על זה הדרך. בבקשה, המנדט שלכם.

תודה. אושרית דאבוש מהמשרד לביטחון לאומי, איתנו נציגי משטרת ישראל ונציגי הרשות לביטחון קהילתי.

תפקידך, אושרית?

מנהלת תחום ממשקים וניתוח מידע תקציבי. ועל התוכניות שבאמת דיברת, גם על המניעה וגם על חיזוק הביטחון האישי, יש לנו פה את נציגי הרשות לביטחון קהילתי, שיפרטו אילו תוכניות נעשו עד כה ואיך הן משפיעות על השטח.

שם ותפקיד.

דניאל זנה, סגן מנהלת מחוז ירושלים וש"י ברשות הלאומית לביטחון קהילתי. אני אתייחס לפעולות שאנחנו מבצעים במסגרת החלטת הממשלה. אנחנו מפעילים בעצם גם פעילויות, גם כוח אדם, ולאוכלוסייה היהודית שציינת, האוכלוסייה העוברת עבירות לאום לאומני, אנחנו מפעילים תשעה מדריכים במרחב הציבורי, שכל מטרתם זה לאתר, לזהות, וכמובן לסנכרן אותם עם פעילויות שמתקיימות. כל זה נעשה ביחד עם המשטרה.

אנחנו מפעילים תוכנית שנקראת פרויקט השלושים, תוכנית לנוער עובר חוק לאומני, שהמטרה שלו זו השכלה והשמה בתעסוקה. כמובן שאנחנו שומרים על הקשר ביניהם. התוכנית מתבצעת בשיתוף משטרת ישראל והפרקליטות, כאשר הפרקליטות ומשטרת ישראל מאתרים את בני הנוער, משלבים אותם בתוכנית.

כיום אנחנו מדברים על כ-120 בני נוער שמשתתפים בתוכנית. התוכנית עתידה להתרחב בעוד שכונות בירושלים. אנחנו מזהים שהיא מאוד מוצלחת. עצם העובדה שיש נוכחות של כ-120 נערים, יש בזה מדד לא רק כמותי, גם משמעויות נוספות, ואנחנו שואפים להרחיב אותן, להרחיב את הפעילויות.

פעילות נוספת יחד עם המשטרה זה פרויקטים טכנולוגיים. אנחנו ביחד, בצמוד עם המשטרה, שאנחנו מתייחסים, מאתרים את הנקודות החמות במרחב הציבורי, והמשטרה מאשרת אותן, ובהתאם לאישור שלהן מותקנות מצלמות שמחוברות כמובן למוקד של עיריית ירושלים וגם למשטרת ישראל, מבט 2000 וכו'.

מבחינת המימוש התקציבי ל-2024, אנחנו עומדים על מימוש מלא. כמובן שסעיף טכנולוגיה, יש לנו לממש אותו עד סוף השנה הנוכחית. ואני רק אגיד ששיתוף הפעולה עם כלל הגורמים, אנחנו מזהים שזה תנאי הכרחי כהשלמה, כמשלים ולא כחפיפה. עבודה מול משטרת ישראל מתבצעת בצורה מיטבית, גם עם החינוך.

מה זאת אומרת גם עם החינוך, אם אתה יכול להרחיב בנקודה הזאת?

גם עם משרד החינוך מנח"י בירושלים יש שיח שוטף. אפרופו, המנהלת היישובית שלנו יושבת ת"פ מנח"י, יש בזה ערך מוסף, כי יש קשר סיבתי גם עם החינוך הפורמלי וגם עם הבלתי פורמלי כהשלמה. השיח הזה יוצר השלמה ומכפיל כוח. לא רק עם החינוך, אגב, גם עם המשטרה. וככל שאנחנו נשב ונדבר ונגזור משמעויות לפני תנועה, במהלך תנועה ואחרי תנועה, מביא אותנו לתוצאות הרבה יותר טובות. כמובן שיש שאיפה כל הזמן להשתפר, אבל המנגנון הזה הוא נכון, ואנחנו שואפים לחזק אותו כל הזמן.

דניאל, אתה מדבר על 120 נערים.

כן.

יש הרבה יותר נערים במזרח ירושלים. למה דווקא 120 נערים? מה מאפיין את הדבר הזה?

הנערים האלו, קודם כל, מאותרים על ידי הפרקליטות והמשטרה, כמו שדיברתי. זה נערים שמאותרים ספציפית לעבירות לאומניות. לאחר האיתור שלהם, אנחנו נכנסים לתמונה, לפעילות של חינוך. זאת אומרת, השכלה והשמה בתעסוקה, על פי שיח משותף גם עם המשטרה וגם עם הפרקליטות.

הבנתי. כן, בבקשה.

תחיה גץ קוז'ינסקי, סגנית מנהלת מחוז ירושלים וש"י ברשות הלאומית לביטחון קהילתי. אני רוצה להוסיף שחוץ מה-120 נערים בתוכנית השלושים, יש לנו עוד תוכניות. יש לנו 30 בנות שירות בבתי ספר במזרח העיר למניעת אלימות. זאת אומרת, אנחנו לא עובדים רק עם הנוער העובר חוק על רקע לאומני.

בנות שירות מהמגזר היהודי?

מהמגזר הערבי. עוברות הכשרה תחת הרשות לביטחון קהילתי, ומעבירות שם פעילויות בתחום המניעה. וחוץ מזה, יש לנו את המדריכים במרחב הציבורי, שהם בעצם עובדים לא רק עם נערים מאותרים, אלא כל מי שהם מוצאים בשטח, ולא רק מה שהפרקליטות נותנת לנו.

ובנוסף, יש לנו קבוצות הורים. פרויקט שנקרא לצידכם הורים, שזה פרויקט של הרשות הלאומית לביטחון קהילתי ומשטרת ישראל, שהורים מהמגזר הערבי עוברים הנחיות הורים עם מנחי הורים מוסמכים ועם המשטרה בעצם להבין גם מה נער עובר חוק, מה קורה איתו, מה ההליך, וגם בעצם כלים פרקטיים להורים כדי להחזיר את הנערים למסלול. אז זה עוד כמה פרויקטים.

אתם במימוש תקציבים מלא של החלטת הממשלה.

נכון. בשנת 2025 התחלנו לפעול עם תקציב, ואז הייתה איזושהי רעידת אדמה, ואנחנו מקווים להמשיך השנה ב-2025.

הממשקים שלכם ממשרד ירושלים? אתם יושבים בוועדת ההיגוי?

המנהלת שלנו יושבת בוועדת ההיגוי. המנהלת שלנו, שעובדת בעיריית ירושלים, ומנהלת המחוז שלנו.

אוקיי. אושרית, עוד נתונים לפני שאני אשאל?

שיטור עירוני, קיבלתי סטטוס מוצלח, בעצם הקימו שיטור עירוני במזרח ירושלים, זה נקרא קד"ם. ב-2024 הסטטוס היה 20 פקחים ו-20 שוטרים, כבר יצא מכרז, עד סוף 2025 יגיעו למקסימום, שזה 40 פקחים ו-40 שוטרים, ומהסטטוס זה עובד טוב בשטח. אז חשוב לפרגן גם לשיטור העירוני.

אוקיי. נתונים? נתונים, הכוונה, האם אנחנו רואים גרף יורד ברמת המעורבות בטרור, ברמת מעורבות בפלילים, וכן על זה הדרך? בבקשה.

אייל העברי, יועץ לענייני ערבים במחוז ירושלים. ניתן לראות שיש ירידה משנת 2023, שעמדנו על 244 מעצרים של קטינים על רקע לאומני, לעומת 163, שזה כבר ירד בסוף 2024. והשנה, אין לי את הנתון המדויק, אבל אנחנו בירידות משנה קודמת.

מעצרים על רקע לאומני.

מעצרים על רקע לאומני. יש ירידה בהפרות הסדר בכלל במזרח ירושלים.

איך אתה מסביר את זה כאיש משטרה ותיק? זאת אומרת, אני אשאל יותר קונקרטי. האם ועד כמה יש לתוכנית כאן השפעה על המרחב, על כל החלטת הממשלה הזאת? לא הספקולציות, אלא דברים שהם... בבקשה.

צהריים טובים. פאדי, מהמשרד של היועץ לענייני ערבים. לא קשור לסטטיסטיקה או לכמויות.

אתה בעצם פקוד של אייל?

כן. אבל ברגע שיש אירוע, ואני מזהה ילד שהשתתף בתוכנית פרויקט השלושים, או חזרה למוטב, או כל תוכנית שמופעלת, ואני שואל אותו למה לא הלכת להשתתף בשער שכם בזריקת אבנים? צופים בו כשהוא עומד בצד, אבל לא השתתף. אז התוכנית יצרה אצלו מחויבות שאולי יעמוד ויסתכל, אולי ברגשות יחשוב אחרת, אבל הוא לא השתתף ולא זרק אבנים ולא הסית.

זאת אומרת, אתה אומר בהזדהות הוא עדיין מזדהה.

אני אומר אולי, אני לא יודע. אבל הפעולה, תכלס בשטח, בפעולה שהוא ביצע, הוא לא השתתף ולא זרק אבנים ולא הסית. אוטובוס שנכנס בטעות לעיסאוויה וכמעט עשו בו לינץ', ואם מישהו הוציא אותו, זה אבא והבן שלו שהשתתפו בתוכנית דומה של חזרה למוטב, ולא נתנו לאף אחד לגעת בו והוציאו אותו החוצה. אז יש איזון חוזר, והדברים האלה מתקיימים. זה חוץ מכל מיני פעולות התנדבותיות שמתקיימות, נגיד, בחודש רמדאן, שיהיו סדרנים ויוודאו שהסדר יהיה על פי הדרישה שאנחנו מבקשים, והכוונת תנועה וכל מיני פעולות נוספות.

אוקיי, זה ברמה הפרטנית, לא קשור לנתונים. נתת לנו, אייל, נתונים על כמות המעצרים. האם יש לנו נתונים נוספים על זריקת אבנים, על זריקת בקבוקי תבערה, פח״ע בכלל?

יש את החלוקה, אז בזמנו שלחתי לכם גם את החלוקה. הרוב מדובר בזריקות אבנים, זה הרוב הגדול. בודד, בקבוקי תבערה. השנה, אני באמת אומר, כמעט ואין, ואני אגיד גם למה אין. מתחילת המלחמה בעצם יש אפס סובלנות גם מצד המשטרה בכל מה שקשור לפעילות של הפרות הסדר בכפרים.

בכפרים במזרח ירושלים, אתה מדבר.

כן. הנוכחות בכפרים היא גדולה. כל אירוע מטופל בצורה משמעותית כמה שיותר מהר, והדבר הזה, לאט לאט רואים שזה הוריד באמת בגרף בכלל את הרצון לעשות את הפרות הסדר. ניתן היה לראות את זה גם ברמדאן האחרון ובאחד שלפניו, שהתנהלו בשקט מופתי עם כמעט אפס אירועים.

אייל, תרשה לי לשאול אותך ולא בטוח שתדע לתת את התשובה, אבל זה בסדר. לכאורה אתה מצייר מצב שהוא יותר טוב, אבל אין לו קשר סיבתי לתוכנית כאן.

יש קשר סיבתי לתוכנית בסוף. כמו שפאדי אמר, מי שמשתתף בתוכניות האלה.

זהו, אני רוצה לדייק את השאלה ואז תיתן לי את התשובה, ברשותך. האם אתה יודע לשים את האצבע על המוטיבציות, זאת אומרת, לכאורה כתוצאה משיטור יתר, שיטור טוב, יש פחות אירועים. אבל השאלה היא אם אנחנו ברמת השורשים מביאים למצב שהמוטיבציות הולכות ויורדות להשתתף בפעילות חבלנית?

המוטיבציות הולכות ויורדות. חוץ מהתוכניות של החינוך, יש עוד כמה תוכניות שגם כן מורידות את הרצון הזה ואת המוטיבציה, כמו התנדבויות במד״א או בכב״ה, דברים שבסוף רותמים את האנשים לטובת הציבור והקהילה. והדבר הזה, אתה רואה שהוא יוצר מצב שאנשים יש להם פחות מוטיבציה להתעמת עם זה. גם ההורים היום קצת יותר מקפידים על הילדים שלהם מבעבר. זה שילוב של כמה דברים.

אבל גם מי שמשתתף בתוכניות האלה בתחום החינוך, כמו תוכנית השלושים שציין פה פאדי, אתה רואה שזה משפיע לפחות על אלה שהשתתפו. אני לא בטוח כמה ההשפעה שלהם כלפי הסובבים אותם היא גדולה, אבל עליהם בטוח זה משפיע.

אני מבין. תודה רבה.

אני רוצה להוסיף משהו. אני רוצה להגיד שהשנה עשינו איזשהו שינוי במשרד, במחוז, ברמת פיקוח ביחס לאירועים חריגים שקורים, וראינו לזה עדים מאוד חיוביים. אני אתן דוגמה. היו לנו אירועים של ילדים מעורבים בטרור, גם בשבוע שעבר, לצערי, תלמיד מאחד מבתי הספר. הכנו פניות מסודרות להורים בקהילה, או כשידענו שיש איזושהי התרחשות שאמורה להיות למחרת הבוקר עם איזושהי הפגנה או התעוררות.

פנינו להורים, כמובן באיגרת בשפה העברית, הוצאתי פנייה שלי, שיתפנו אותם שאנחנו ממליצים בחום לדאוג שהילדים יהיו בבית ולשמור על הילדים כי הם צעירים, ומדוחק האוכלוסייה כשיש התאספות כזו ילדים חלילה עלולים להיפגע, ונתנו כלים לשיח, וקיבלנו על זה עדים מאוד חיוביים מהמוח'תארים בשכונות שמגיעים לשיח קבוע אחת לחודש, שזה נתן תחושת ביטחון להורים.

וגם כשקרה וילד נהרג בפעילות כזו או אחרת, כשהוא היה חלק מההפגנה, לא פיגוע טרור, וכתבנו מסר לקהילה, לשכונה, להורים, כי הילדים היו נסערים, זה תפס אותם במקום שזה שבכלל היה אכפת לנו, פעם ראשונה הם שמעו עמדה. אני חושבת שגם המקום הזה של לדעת ולהבין את המורכבות שהם נמצאים בה באירועים כאלה, ולהגיד אנחנו רואים את הילדים והם יקרים לנו, תהיו ערניים, אפשר לעשות ככה, לשמור את הילדים.

בבתי הספר הנחינו לקיים מעגלי שיח באותו יום, וצוותי הפיקוח הגיעו להוביל את השיח הזה עם הייעוץ, זה נתן תחושה שרואים אותם ושמבינים את הקשיים שגם הם מתמודדים איתם. זה חלק ממשהו שיכול לאט לאט להרגיע, כי איך הם אמרו? באירועים קודמים אף אחד לא שאל איפה אנחנו.

תודה, כרמית. יש עוד שתיים-שלוש סוגיות שאני רוצה לגעת בהן. דיברנו על המורים, ופה נכנסת סוגיה תקציבית. לכאורה, בכל הסעיפים בתוכנית יש מימוש תקציבי, וזה אולי משרד ירושלים היה יכול לתת לנו הרחבה, למעט בסעיף של פריון עבודה. פריון גבוה. מנח"י, אתם עוסקים בסוגיה הזאת, פריון גבוה? לא. נכון, זה לא המנדט שלכם.

בחומש הקודם זה היה סעיף שנקרא השכלה גבוהה, הפכו אותו לפריון גבוה, מתוך כוונה כן להגמיש אותו, אבל לנו אין אינפורמציה ומידע. יש תוכניות שהוגשו יחד עם המחוז בעיקר, בהובלה של המחוז, סביב הנושא של הכשרת מורים.

מתי הוגשו תוכניות כאלה? אה, הכשרת מורים אתה מדבר, לא פריון עבודה במובן הרחב.

אנחנו ביקשנו להשתמש בסעיף הזה כי הבנו שהוא לא מנוצל, כדי לסייע לנו בתהליכי הכשרת עובדי ההוראה. א', זה נותן מענה למי שבאמת רוצה לבחור.

אז לפני שאנחנו מתגלגלים משם, אלקנה, אתה יכול להעיד לנו בבקשה לפרוטוקול, כאגף תקציבים, שאכן הכסף שם לא מנוצל, כמה כסף יש שם? ולפי מה שאני קורא בהחלטת ממשלה בפרק ד', מנגנון ניהול ויישום התוכנית, סעיף שלוש, סעיף קטן א' – הסטות תקציביות, אני רואה שאפשר לעשות הסטות תקציביות, ואם הכסף שם לא מנוצל, אז אנחנו נרצה או לנצל אותו או לעשות הסטות תקציביות לכסף הזה.

אלקנה ריקלין, אגף תקציבים. אני חשבתי שזה המיקוד של הדיון בוועדה. בנוגע לתקציבים של חינוך, יש תקצוב מלא.

תקצוב מלא, הכוונה, ניצול מלא.

נכון. בנוגע לתקציבים של פריון גבוה, אין לי נתונים מדויקים, אבל אכן אין לגמרי ניצול מלא של הסעיף הזה.

תסביר, אין לגמרי ניצול מלא של הסעיף הזה? הכוונה שלא מנוצל בכלל הסעיף?

אני לא רוצה להגיד שלא מנוצל בכלל, כי אין לי נתונים מדויקים.

ככלל התקציב לא מנוצל.

נכון. הרבה מהסעיף הזה הוא כרגע לא מנוצל. צריך רק לזכור שאנחנו מדברים על, מקודם ציינת, זה מ-2023. החומש הוא 2024-2028. כלומר, נכון שעברה שנה וחצי, אבל כן יש דברים שהבשלות שלהם גם היא לא מספיקה וכו', אבל צריך גם באמת להבין ממשרד ירושלים שהוא מנהל את ההחלטה איפה הסעיף הזה עומד.

כמה כסף יש בסעיף הזה, אתה יכול לומר לנו? 200

190 מיליון.

190 זה לפני הפלאט, אני חושב שמדובר על בערך 170 מיליון.

אוקיי. אז צריך להגיד שיש שם סעיף שאנחנו ביקשנו והוא אושר להסטה, עבור פעילות שתיתן מענה לטווח ארוך לתלמידי בתי הספר של אונר״א, 23 מיליון, ועליהם הייתה הסכמה. הם טרם הועברו, מחכים לאיזושהי ועדת פטור, אבל אני מניחה שהם אולי מביאים לך כמשהו שצריך לצאת.

כרמית, תחדדי לנו. כשביקשתם את ההסטה התקציבית, ממי ביקשתם את ההסטה?

בתוך ועדת חוץ וביטחון פה, העלינו את הצרכים לטווח הארוך.

אבל איפה הוגשה הבקשה הרשמית להסטה תקציבית, בין משרד החינוך למשרד האוצר?

משרד החינוך הגיש בקשה להסטה, אחרי שישבנו יחד עם משרד ירושלים ומצאנו את המקור התקציבי, ובעצם ועדת חוץ וביטחון קיבלה החלטה שהמענים לצרכים החיצוניים יהיו מתוך סעיפי ההחלטה של 880, שלא מומשו. ביקשנו להסיט מתוך הפריון הגבוה. הגענו להסכמה עם משרד ירושלים, אחרי תהליך ארוך של דיוק הצרכים, כמה העלויות בדיוק להסעות, להקמת בתי ספר, ונסגר שיועבר 23 מיליון. זה ממתין כרגע לוועדת פטור. זה אושר גם על ידי משרד ירושלים. זה לפחות סעיף שאני יודעת שאנחנו באמת ביקשנו, והוא אושר. הוא אמור לעבור מתוך ה-190 מיליון.

ולגבי הכשרת מורים, אמרת גם שביקשת.

לא, אמרתי שאנחנו מצפים לטובת מימוש.

ככל שביקשתם 23 מיליון, ויש שם 170 מיליון לפי מה שאלקנה אומר, אז אנחנו מדברים על 147 מיליון שנותרו בתקנה.

אני לא בטוחה שה-170 שאתה רואה זה לא בדיוק ה-23 שלקחנו אנחנו.

לא, הוא לא רואה. הוא אומר שאחרי ה-190 יש פלאט. הפלאט הוא של כמה אחוזים, אלקנה?

לא, הפלאט זו החלטת ממשלה שעוברת על רוב התקציב של 15%, אז על זה זה מוחל. ככל הנראה, מתוך ה-170 הזה, צריך להוריד את הסכום שהוסט אליכם, וועדת תורנים שזה מול חשכ"ל.

כן, בדיוק.

אלקנה, רק תסביר את התהליך, משרד החינוך מול משרד ירושלים באישור החשכ"ל?

בכנות, אני לא הייתי חלק מהתהליך הזה. אני לא מכיר. יכול להיות שזה היה לפניי גם.

לא, כשאנחנו רוצים באופן כללי לעשות הסטה תקציבית, תלמד אותי בבקשה, משרד החינוך שאצלו יש את הצורך, אחרי וועדת חוץ וביטחון, כך זה היה שם, אז פה ועדת חינוך מקבלת החלטה או מצביעה על צורך, משרד החינוך מול משרד ירושלים באישור חשכ"ל. כך נעשית ההסטה.

אישור חשכ"ל זה בנוגע לוועדת הפטור. הנושא של הסטה תקציבית, ממה שאני מכיר, זה שבוועדת ההיגוי משרד החינוך ומשרד האוצר מדייקים את הצורך, ואז יש בעצם פנייה תקציבית שהיא מאושרת בוועדה. אנחנו עולים לפה, אומרים שאנחנו רוצים להעביר מתוכנית X לתוכנית Y, וככל שזה מאושר, אז אנחנו מבצעים.

תחילת הדרך היא שבוועדה פה, כמו בהקבלה לוועדת חוץ וביטחון, צריכה להתקבל החלטה שאכן צריך תקציב כדי לממש יעד או תוכנית חדשה שרוצים לצאת אליה, כמו שהיה לנו שם. היינו צריכים לתת מענה לאונר״א, העלינו את זה פה שאנחנו צריכים תקציב חיצוני, ומתוך זה אחר כך הייתה צריכה להיות הסכמה של משרד ירושלים לאירוע.

זאת הנקודה שאני רוצה לחדד.

בלי הסכמה שלהם, אני לא חושבת שזה יכול לקרות. זה היה התהליך.

בגלל שהם מתכללים את החלטת הממשלה הזו?

הם צריכים להסכים, כן, כי הם מתכללים את החלטת הממשלה. הם צריכים להסכים, וגם לדייק מולנו.

מי עומד בראש ועדת ההיגוי? מנכ״ל משרד ירושלים?

מנכ״ל משרד ירושלים.

טוב, בסדר גמור, תודה רבה.

יש אולי את הנושא של התיקון של החלטה 880 שדיברנו עליה, ורצינו להבין איפה הוא עומד. למרות שזה, שוב, זה משרד ירושלים יותר, אבל השאלה היא אם משהו כבר הגיע.

כן, אנחנו יודעים איפה זה עומד, אצל הנציגים שלא נמצאים פה בחדר. נקודה נוספת ולא סגרנו אותה בפעם הקודמת, בסשן הקודם. כרמית, בנוגע לבתי הספר של אונר״א, נקודה אחת קטנה. שישה בתי ספר של אונר״א במזרח ירושלים נסגרו. יש עוד בתי ספר שצפויים להיסגר או שהכול נסגר? בדגש, במבט צופה פני תלמידים שאמורים לעבור משם.

באונר"א יש שבעה בתי ספר. אני לא בטוחה רק שאנחנו יכולים פה ככה להתייחס להכול.

האם יש שם עוד תלמידים שצפויים?

לא. בגדול, לפי בקרת האכיפה שלנו, בתי הספר לא פועלים והעבירו את התלמידים ללמידה מרחוק. אנחנו מבצעים שם אכיפה אחת לשבוע בממוצע, ופעמיים בשבוע לפעמים, וזה הסטטוס כרגע. הם כיבדו את צו הסגירה שנעשה מכוח חוק הפיקוח, כיוון שהם פעלו ללא רישיון. כיבדו בהקשר הפיזי, מה שנקרא, של הנוכחות הפיזית, אחרי שבוע-שבועיים שביצענו אכיפה, הם שינו את המנגנון ועברו ללמידה מרחוק.

זו עדיין לא קבלת הצו, כי בעצם סגירה אומרת שאותו מוסד ואותם מנהלים, אסור להם להיות אמונים על חינוך כלפי ילדים, כי הם לא עומדים בתנאים הנדרשים. אז גם כשלומדים מרחוק, לצורך העניין, זה בית ספר, כידוע, וזה לא תקין. אבל אני אומרת רגע, בהקשר הפיזי, בימים אלו הם לא פותחים את שערי בתי הספר, בהקשר הפיזי בלבד.

אוקיי. הנקודה האחרונה שבה אני רוצה לגעת, והיא במבט צופה פני הדיון הבא של הוועדה הזאת, שדרת ההוראה שלא מטופלת בהחלטה 880, בעצם קשורה לנושא של ההסטה התקציבית שעליה דיברנו. נמצא פה נציג משרד המשפטים, ואולי אני מקדים את המאוחר, אבל כאן בוועדה הזו חשוב לנו לדבר על הנושא הזה ולשמוע את עמדתכם.

אנחנו דיברנו על כך שבעצם כל ההחלטה הזאת מכוונת הקניית סל ערכים לא ציוני, אלא אוניברסלי לתלמידי מזרח ירושלים, על מנת להקהות את האלמנט הפונדמנטליסטי, כמו שדיברתי עליו קודם לכן. וכאן נכנס הפרק של שדרת ההוראה ועובדי ההוראה. כולנו יודעים שיש הצעת חוק שיושבת על שולחן הוועדה, תידון בדיון הבא, אבל הייתי רוצה פה לחדד לאוזני משרד המשפטים, כרמית, איך אתם רואים את הצעת החוק הזאת, מה אתם חושבים עליה?

איזו הצעת חוק בדיוק?

עזוב את הצעת החוק, החלטת ממשלה, לא הצעת חוק. הפרק שאנחנו רוצים להוסיף בהחלטת הממשלה מדבר על הכשרת מורים שלומדים באקדמיה הישראלית. איך אתם מתייחסים לזה, כרמית? מה החשיבות של הדבר הזה? זה פחות נוגע להצעת החוק, וזה יותר מדבר על החלטת הממשלה.

מה בדיוק? אנחנו לא יודעים בדיוק מה אמור להיות שם. זאת אומרת, אני לפחות לא ראיתי טיוטה. בגדול, אני יכולה לדבר רק על הצורך, אוקיי?

לא מדבר על הנוסח, נכון.

אני יכולה לדבר על הצורך.

נכון, על זה נדבר.

אז בדיוק מה שסיפרנו קודם, האתגר הגדול שלנו היום בתוכנית הישראלית, וזה גם מה שראינו שהיינו צריכים עוד השנה, זה היכולות של המורים להכשיר את התלמידים לגשת לבגרות ישראלית בקצה הדרך. וזה מאוד קשור באיזה יכולות מגיע המורה כתלמיד, כלומד.

המורה הוא קודם כל לומד, הוא עובר דרך בחיים. וכיוון שהוא עובר בראשית חייו בתוך מערכת החינוך שהיא לא המערכת הישראלית, אז אחר כך בתהליכי ההכשרה, כשהוא ממשיך מחוץ למערכת הישראלית, מאוד קשה לו להכין את התלמיד לתוכנית הבגרות הישראלית. וזה אחד האתגרים שמקשים עלינו.

האם אנחנו רואים ערך להצעת החלטה, החלטת ממשלה כזו, שתאפשר להכשיר את המורים באופן מיטבי ולהשקיע בהם, ולתת להם את כל הכלים, את המיומנויות, את היכולות להרגיש בנוח עם התוכנית, מוכנים, מסוגלים.

ואת סל הערכים, כמדומני.

ואת סל הערכים, חד משמעית כן.

ואיך אתם מציעים לעשות את זה? זה בעצם גם הפיילוט שנעשה בדוד ילין ובאוניברסיטה העברית?

נכון.

אז אולי מה הוא כלל ומה המסקנות לגביו?

חלק מהמסלולים, קודם כל, מי שנמצא במסלול זה לא הרבה, כן? אבל הם הכוח האיכותי שאיתו אנחנו מצליחים לצאת לדרך.

את רואה שוני במורה בוגר דוד ילין או האקדמיה הישראלית אחרת למורה שהוא בוגר?

ברוב המקרים, כן. מבחינה חינוכית. עוד פעם, לא עשינו סביב זה מחקר. אבל לראיה, העובדה שהבוגרים הם לא היו בוגרי מערכת החינוך הישראלית, לא הצלחנו להרחיב את התוכנית הרבה מאוד זמן. המעטפת שנתנו השנה היא מעטפת של לאכול בכפית, כדי שהם יהיו מסוגלים ללמד. זה צוות שלם שמגיע לבית הספר כל שבוע כדי ללמד את המורים איך ללמד. זה לא אירוע פשוט, זה אירוע מורכב. האם אנחנו רואים אופטימית מרבית במצב שבו מורה ילמד באקדמיה הישראלית, יקבל את הכלים ויהיה מסוגל ללמד את התלמידים? חד משמעית, כן.

אוקיי. מנח"י, אתם רוצים להוסיף? ציון?

לא, אני אגיד שאנחנו, בהמשך למה שכרמית אומרת, אז הרבה מאמצים מושקעים בלהיכנס לבית ספר כשיש בו מורים שהם לא עברו את ההכשרה. אנחנו במסגרת גופים כמו ברנקו וייס, מכניסים מנהלים ישראלים יהודים לתוך בתי הספר בכל מיני שיטות.

אני מצטרף למה שכרמית אמרה, אם מלכתחילה מורה יעבור את המסלול באקדמיה הישראלית, הכניסה שלו לתוך מערכת החינוך תהיה הרבה יותר קלה, פשוטה, ברורה, מכל הסיבות האפשריות. לכן אנחנו מאוד מאוד תומכים בזה.

רוצים במקביל גם את הפייפליין וגם את מי שכבר קיים במערכת.

אוקיי. משרד המשפטים, אתם רוצים להוסיף לדיון?

אסף יונוביץ' מייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. אין לי מה להוסיף כרגע משפטית. אנחנו נכונים לסייע בכל דבר שיידרש.

אוקיי. איזו סנקציה יש נגד המערכת, מי שלא עומד ביעדים של הממשלה?

שאלה טובה.

זה בהומור. חבר הכנסת פסל, שלום וברכה.

שלום, שלום.

אתה רוצה? אנחנו כבר לקראת סיכום.

אני לומד פה את הדברים.

החברים הנוספים, מישהו רוצה להוסיף משהו? תמי, רצית לומר משהו?

לא, חשבתי שנקבל גם עדכון על התיקונים המוצעים בהחלטת הממשלה, שהם רלוונטיים גם להצעת החוק. דובר על זה, אבל לא קיבלנו על זה.

אז אני אעדכן אולי אותך ואת חברי הוועדה. אנחנו כבר כמה חודשים עמלים על נוסח של הצעת חוק שבעצם מטרתה לפתוח מסגרת, בהחלטת הממשלה, בהחלטה הזאת, תוכנית שתכשיר מורים בני מזרח העיר, גם ברמת מכינה של שמיניסטים ולאחר מכן סטודנטים באקדמיה הישראלית במסגרות שונות, דוד ילין ואחרות, האוניברסיטה העברית, תכשיר מורים במלגות מאוד משמעותיות. והיא תקנה להם תואר ראשון ותעודת הוראה באופן שהם יוכלו להשתלב במהירות המרבית במערכת ההוראה במזרח ירושלים.

מורים או סטודנטים שיכוונו בגרות ישראלית ויכוונו סל הערכים הישראלי במובנו האוניברסלי ולא במובנו הציוני. וכמובן ההחלטה הזאת כוללת בתוכה הסטה תקציבית שאליה נדרש המשרד לענייני ירושלים, שלא נמצא איתנו כאן מסיבותיו החשובות, אני מניח, אבל סיבותיו עימו. שם זה עומד.

השאלה באמת היא אם התקציב לזה אושר, משרד החינוך נדרש לזה, לטיוטה, להערות, מתי זה צפוי להיות מאושר, כי כל הזמן זה ככה דובר בדיונים.

ברור. זה מקביל להצעת החוק, אני לא חושב שזו השלמה. המחוקק עושה את מלאכתו והממשלה עושה את מלאכתה, וכמובן שהטוב ביותר הוא שבמקביל להצעת החוק תהיה גם החלטת ממשלה, ואנחנו עמלים על זה. אבל לא זה תלוי בזה, אלא זה עומד לצד זה. שם זה עומד. יש חברים נוספים שלא דיברו שרוצים לדבר? טוב, אני אסכם בשתי מילים.

כן, הגענו לסיכום.

לא, חבר הכנסת פסל. אז אני אספר לך כמה דברים מעניינים, חבר הכנסת פסל. דיברנו על בתי הספר, ודיברנו על בגרויות, ודיברנו על התוכנית הישראלית, ואני שמח באמת לקבל נתונים מאוד מאוד מעודדים על עמידה ביעדים הממשלתיים, על כך שנכון להיום 60% מהתלמידים לומדים בבגרות הישראלית, וזה צופה פני עתיד, עשוי לעלות. וזה באמת היעד הממשלתי לשנת תשפ״ח, היעד הממשלתי לעוד שנתיים-שלוש, שכבר הושג.

דיברנו על 15 בתי ספר שייפתחו בשנים הקרובות, רובם בתוך תוכנית החומש, מיעוטם לאחר מכן. דיברנו על, מתוך 100 בתי ספר ובעלויות, כמה? 75 לומדים בצורה חלקית או מלאה על פי התוכנית הישראלית, ועוד 25 לא על פי התוכנית הישראלית, אבל זה צפוי לעלות ל-95 בתי ספר בלי להתחייב. אבל זה הכיוון, וזה כיוון טוב מאוד, זה מרשים מאוד, זה יפה מאוד, כל הכבוד.

לצערי, בכל הפרק של פריון עבודה, לא מומש שם התקציב, בשונה מכל הסעיפים האחרים שבהם לכאורה יש ניצול מלא. שמענו גם על הניצול בגזרה של המשרד לביטחון לאומי, וגם להם מגיעה ברכת יישר כוח. שמענו על ניצול תקציבי מלא, למעט בפרק הזה של פריון עבודה שבו יש תת ניצול, אפס ניצול. ופה הממשלה תידרש להחליט מה היא עושה עם המשאב הזה, שמא הוא יישאר או יחזור לאוצר ולא ישרת את החלטת הממשלה הכל כך חשובה לשיפור המצב במזרח ירושלים.

הוועדה כאן תפעל ככל יכולתה למימוש התקציב הזה או להסטתו, ואולי באמת להפנות אותו לצורך הגובר של הפרק שלא מצוי בתוכנית, הפרק השישי, הפרק שעוסק בהכשרת מורים ועובדי הוראה ל-110 אלף תלמידים במזרח ירושלים. ובעצם זה יענה על שני הצרכים, גם על הכשרת מורים וגם על פריון עבודה ואקדמיזציה של האוכלוסייה במזרח ירושלים. אני מקווה מאוד שהממשלה תאמץ את ההמלצות פה בוועדה. אנחנו ננסח אותן ונעביר לממשלה בהקדם האפשרי.

זהו, עד כאן. אני חושב שהדברים שנאמרו פה הם בשורה טובה לעיר ירושלים, למדינת ישראל, לעם ישראל. אני רוצה לומר לכם תודה, תודה לשר החינוך ולאנשי צוותו, תודה לראש העיר משה ליאון ולאנשי צוותו, תודה לשר לביטחון לאומי ולאנשי צוותו. אנחנו מקווים שמשרד ירושלים יצטרף לעשייה הברוכה הזאת, ובעזרת השם נעשה ונצליח. תודה רבה לכם, בהצלחה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:47.