פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה לביטחון לאומי
01/07/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 425
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום שלישי, ה' בתמוז התשפ"ה (01 ביולי 2025), שעה 9:49

הצעה לדיון מהיר בנושא: "האלימות והאיומים כלפי ראשי רשויות בחברה הערבית" של חה"כ יואב סגלוביץ, עפיף עבד, יוסף עטאונה, אחמד טיבי וגלעד קריב

חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר
חמד עמאר

יואב סגלוביץ'
ואליד אלהואשלה
אחמד טיבי

נועה ברח"ד - מנהלת תחום בכיר אכיפה ופיקוח, משרד ראש הממשלה

ורד פולק - רח"ט ערביי ישראל ומיעוטים, המטה לביטחון לאומי

קרן אבירם - עו"ד, הלשכה המשפטית, המשרד לביטחון לאומי

אודיה בן זקן רובין - מנהלת תחום ניהול פרויקטים, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק ליאורה סולטן - ר' חו' חקיקה ומשפט, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק ליאור צדוק - ר' תחום אלימות נגד שוטרים ברשת, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

אליהו רגב - מנהל מינהל החירום, משרד הפנים

הילה בוסקילה - עו"ד, הנהלת בתי המשפט

חיאם קעאדן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

מאזן גנאים - ראש עיריית סכנין

טלאל אל-קרינאווי - ראש עיריית רהט

חאתם שיבלי - ראש מועצה מקומית שיבלי - אום אל-גנם

ראויה חנדקלו - עו"ד, ראש מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

אחמד נסאר - ראש מועצה מקומית עראבה

ניצב (בדימוס) משה ברקת

רון רומן

חבר תרגומים, יפית גולן

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הצעה לדיון מהיר בנושא: "האלימות והאיומים כלפי ראשי רשויות בחברה הערבית", של חה"כ יואב סגלוביץ', עפיף עבד, אחמד טיבי, גלעד קריב (מס' 429).

בוקר טוב. התכנסנו כאן לדיון מהיר בנושא האלימות והאיומים כלפי ראשי רשויות בחברה הערבית, דיון שיזם אותו חבר הכנסת יואב סגלוביץ', הצטרפו אליו חברי כנסת נוספים. וגם אם לא היו מצטרפים, היה חשוב לקיים את הדיון הזה כי שנינו חושבים שצריך לקיים אותו, אין שום ספק בכלל.

אבל רגע לפני שנתחיל בדיון, אני מבקש להזכיר לכולנו שאנחנו ביום ה-634 לחרבות ברזל. אנחנו מדינה שנמצאת במלחמה כבר זמן ארוך מאוד, עם עוצמות משתנות, עם זירות שנוספות וכאלה שאני מקווה שכבר לא יתווספו. ובכל הזמן הזה, בכל הזירות, בשל הביטחון של מדינת ישראל, צה"ל, שב"כ, מוסד, משטרה, שב"ס, כב"ה, כל הגורמים האלה שותפים למאמץ אדיר במלחמה שנמשכת באמת כל כך הרבה זמן.

ובכל בוקר מחדש אני מקווה שלא נתעורר לשחור-לבן הזה של ההותר לפרסום, ולקוות שבאמת בסופו של דבר כולם יחזרו הביתה בשלום והמשימות שלנו יבוצעו כמו שאנחנו באמת רוצים, ו-49 חטופים וחטופה אחת יחזרו גם הם. אני אומר את זה בכל מקום, זה חלק מתמונת הניצחון שלי, אני לא יודע מה עם אחרים, אבל זה בהחלט חלק מתמונת הניצחון שלי. אז אני מקווה שגם אתם מצטרפים לתפילה החרישית שלי, שזה באמת יקרה וכולם יחזרו הביתה בשלום.

אני מזכיר שוב, התכנסנו כאן לדיון המהיר והחשוב הזה. זו תופעה מדאיגה ומתמשכת. אני חייב לומר שלא כמו ראשי העיריות שכיבדו אותנו כאן בנוכחותם, אני הייתי רק חמש שנים ראש רשות מועצה ממונה בטובא זנגרייה, וחוויתי את מה שאתה כותב עליו, יואב, את אותם איומים, את אותו ירי עליי, את אותה שריפה של משרד ואוטו, ואיומים עליי.

חוויתי, ואני לא חלק מנבחרי הציבור, הייתי ממונה, כך שאני מכיר את התופעה הזאת, שבשנים האחרונות הופכת להיות סכנה ממשית גם לממשל התקין, גם לחיי אדם, וכמו שאמרתי בדיון האחרון שהייתי בו לפני רגע, למשילות שבעצם הופכת להיות איום קיומי. כי בסופו של דבר אנחנו דנים פה במשהו שאם לא נגדע אותו בזמן, אנחנו עלולים לשלם עליו מחיר הרבה יותר גדול.

פגיעה בסמלי השלטון, כמו שאנחנו רואים אותם, וראשי הרשויות פה הם סמלי שלטון מבחינתי, הפגיעה הזאת מחייבת אותנו לתת מענה גם בהיבט של ההגנה על ראשי הרשויות או על נבחרי הציבור, על סמלי השלטון, כל אחד שיקרא לזה איך שהוא רוצה, גם להעמיק את החקירה והאכיפה, לא רק כתגובה אלא כמניעה, גם זה ברור.

חקיקה, אני אשמח מאוד לשמוע מהנוכחים האם נדרשת חקיקה נוספת שתוכל לאפשר בעניין הזה, כמו למשל אולי הענקת סמכויות נוספות למשטרה ולפרקליטות כדי לאפשר את ההגנה הזאת על סמלי שלטון. ואחד הדברים שאני דן בו לא פעם, וגם אתה, יואב, שותף לזה, בכל הנושא של התהליכים הרגישים שמתבצעים ברשויות, כמו מכרזים וכאלה, אולי בכלל צריך להוציא את זה החוצה ולעשות את זה עם פיקוח חיצוני, אבל אני אשמח לשמוע גם את ראשי הרשויות.

הבמה שלכם, מכובדיי, אני מחויב בסופו של דבר לצאת מהדיון הזה עם המלצות למשרדי הממשלה, מה הדבר הנכון לעשות כדי לאפשר לכם לעזור לנו לשלוט במה שקורה עם התושבים שלנו. יואב, הבמה שלך.

אני ממש קצר כי חשוב לי שראשי הרשויות ידברו. התופעה הזאת, קודם כל, סטטיסטית התעצמה. אנחנו בגידול, וזה חלק מתמונה יותר רחבה, אנחנו נכון לאתמול 126 נרצחים בחברה הערבית. שנה קודם הייתה שנה מזעזעת, היו 106. שנת 2022, שאני יודע שלא אוהבים לשמוע את זה בכנסת, אבל אני אגיד את זה, בזמן ממשלת השינוי היו 106 בכל השנה, וזה לא סתם.

אני אומר בפתיח, אני לא חושב שצריך לעשות שום דבר של חקיקה תוספת כרגע. מה צריך? לשים את זה על סדר עדיפות. אני אספר את הסיפור בזווית החיצונית שלי, כי אני לא ראש רשות ולא חוויתי איומים.

בתחילת מאי קיבלתי מכתב שכתב חברי טלאל אל-קרינאווי, ראש עיריית רהט. הוא כתב מכתב לכל הגורמים הממשלתיים, כולל ראש הממשלה, ומנה 34 אירועים נפרדים של התנכלויות אליו באופן אישי, לבני ביתו, לעיריית רהט, למוסדות בעיריית רהט. אני גם קיבלתי העתק.

יומיים לאחר מכן, אני רואה ידיעה קטנה שבאה ואומרת שמצאו מטען בפתח משרדו של ראש עיריית רהט. אני לא מאלה שרצו ישר לאירוע, הייתי אצלו רק שבוע וחצי לאחר מכן. ובאותו יום ראיתי סרטון שבו חשבתי לתומי, שמעתי שהמפכ״ל והשר נוסעים לרהט. האמת היא, שמח לי. אמרתי, ראו את האירוע, את גודל האירוע, נסעו אליו. הרמתי הטלפון אליו בערב, הסתבר שהם לא נסעו אליו בכלל. הם ידעו כמוני שיש את האירוע.

ואני רוצה להגיד מהסיפור הזה, ואני הייתי אצלו שבוע וחצי לאחר מכן, ואני אומר את זה בכאב כאיש משטרה לשעבר, עדיין מפקד המחוז לא היה אצלו ולא מפקד המרחב היה אצלו. ואני הגעתי רק שבוע אחרי זה, אני לא רץ לאירועים בשביל איזושהי תמונה. ולי זה היה שבר גדול, ערכי, מוסרי ומקצועי. כי הייתי בשירות יום או יומיים, ואי אפשר לפתור תיקי חקירה ביום, אבל המינימום. כזה דבר היה קורה ברעננה, בכפר סבא, בתל אביב? הייתה ישיבת ממשלה.

ולכן אני אומר, אדוני היו"ר, ופה אנחנו שותפים מלאים, זה קשב לפני כסף לפני חקיקה. כי היו עוד איומים שהיו צריכים להיות מטופלים, איומים באינטרנט. אני ראיתי את החומר הזה בעיניים שלי, כי זה חומר גלוי, לא הוגש כתב אישום.

בעקבות העניין הזה החלטתי לעשות בדיקה יותר לעומק וראיתי עלייה גדולה בכולם, גם הייתי אצל ראש מועצת ריינה, ג'מיל בסול, שגם על ביתו ירו, וגם שם לא הגיע אף מפקד בכיר במשטרת ישראל במחוז הצפוני. ולי זה היה שבר מאוד גדול. ואני אומר, אדוני, זה לפני כל הסיפורים שנשמע על 'עשינו בנינו', מי מטפל, מה עושה, מה לוחות זמנים.

ומשפט אחד אחרון, ראשי רשויות הם סמל שלטון. לא צריך שום שינויי חקיקה. ששירות הביטחון הכללי יטפל. יכול להיות שאי אפשר לשמוע את הדיווחים, מה עשו כאן, ואם צריך אז בהזדמנות קרובה אולי שווה לקבל דיווח, אבל צריך לקבל דיווח פרטני. אני מכיר את העבודה ואני מציע לחבריי שנותנים את התשובות, עדיף שיגידו מראש – לא בדקנו, אין תשובה, ושלא יספרו סיפורים.

כי חלק מהסיפורים האלה, מה שתיארתי לך, את שני הביקורים שאני עשיתי שבוע וחצי, שבועיים אחרי, לא היה פיקוד משטרתי בכיר במקום. כאב לי אפילו יותר מרמת הטיפול. זה לא קורה ככה, זה רק כשלא אכפת. וכשלא אכפת, אלה התוצאות. לצערי, לא אכפת. ופה הבית הזה צריך לראות, שיהיה אכפת לממשלה. תודה.

אני לא רוצה להקניט, אבל כשאני הייתי ראש רשות וירו עליי, ושרפו, ועשו את כל הדברים האלה, לא הגיע אליי אף אחד, והייתי ראש רשות ממונה מטעם ממשלת ישראל.

נורא ואיום.

אפילו מפקד המחוז לא הגיע, והייתי מפקד יחידת חילוץ אצלו. אתה מבין את הפערים.

למען הגילוי הנאות, טלאל ואני חברים כבר הרבה מאוד שנים. עוד כשהייתי ראש מטה פיקוד דרום, שיתפנו ביחד פעולה. כבר אז הוא היה יקר לליבי, אתה יודע את זה גם עד היום. הבמה שלכם, טלאל.

רק לידיעת הוועדה, יש את אחמד נסאר, ראש מועצת עראבה, בזום.

אני אתן לו, בוודאי. הדיון נעשה בעיקר בשבילם. טלאל, מאזן גנאים, בבקשה. אתה רוצה שנדבר אחרי זה גם על הכדורגל? אין בעיה.

בכיף. תודה, אדוני היו"ר. אני רוצה להודות לך, יואב, חברי וידידי. אני רוצה להגיד לך, כבוד היו"ר, שאני קדנציה שלישית כראש עיריית סכנין, פעם שנייה כיו״ר הוועדה הארצית של הרשויות הערביות.

הפעם הזאת שנבחרתי הייתה שונה מסובבים קודמים. אמרו לי, אתה יודע מה? לא תעסוקה, לא כלום. פשוט מאוד, ביטחון אישי. איך אתה דואג לנו כראש רשות להביא לנו ביטחון אישי. תראה, אנשים פשוט מאוד לא אמרו, לא עבודה, לא אדמה, לא השכלה, כלום. תתאר לעצמך, אנחנו ב-2025, אומרים לך אדוני, אנחנו בחרנו בך על מנת שתחולל את השינוי, להביא לנו ביטחון אישי.

לא ביטחון ולא כלום, לצערי. לפני שלוש שנים, מספר הנרצחים בחברה הערבית היה 236, ב-2024 היה 239, והיום 134. זאת אומרת, כאילו אנחנו שוברים שיאים. אני רוצה לחזור, ברשותך, כבוד היו"ר, לאחור, לאוקטובר 2000 כשהקימו ועדת אור. מה אמרה ועדת אור? המשטרה הישראלית מתנהגת כלפי האזרח הערבי במדינת ישראל כאויב ולא כאזרח.

כנראה שאותה פוליטיקה, אותה תוכנית מגירה של משטרת ישראל מאוקטובר 2000 עד היום לא השתנתה, אפילו יותר גרוע. כשאנחנו פונים גם לכבוד ראש הממשלה, לנשיא המדינה, לרועי כחלון הממונה מטעם ראש הממשלה למיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית, מה אומרים? אין לנו מספיק כוח. אבל כשרוצים להרוס בית בסכנין או באום אל-פחם, פתאום אנחנו רואים 500 יס״מ. פתאום יש כוח. למשטרת ישראל להרוס בית יש להם כוח, אבל לתת ביטחון אישי לאזרח מדינת ישראל, לצערי אין כוח.

יושב פה מימיני ידידי וחברי טלאל אל-קרינאווי. אני מתבייש. אני אומר לך שכשאני הולך לרהט, כשאני פוגש אותו במסיבה במשרדי הממשלה, אני מתבייש. יש לו שומר בבית, יש לו שומר אישי ויש לו עוד עשרה מחבריי ראשי הרשויות שיש להם משמר אישי גם על הבית, על הילדים ומול המועצה המקומית ומול העירייה.

אני רוצה להגיד לכבודך, זה שאתה אומר בנושא המכרזים, גם במידה וממשלת ישראל תיתן את המכרזים לאדם או לחברה, אותן משפחות פשע יאיימו עליהם וייקחו את ה-10%. אפילו שתביא אחד מתל אביב או מאילת לבצע עבודה בעראבה או בנצרת או בטירה – משפחות הפשע את ה-10% שלהן ייקחו, אדוני היו"ר, אז בואו לא נשלה את עצמנו.

אתה הסמכות, לא אני. יש בידיכם את הסמכות לחולל את השינוי הזה, אדוני היו"ר. אבל המצב הזה לא יכול להימשך. אם המצב הזה יימשך, אני רוצה להגיד לך, בני 14 יש להם רובה M16, אקדח, וביום אחד הנושא הזה יזלוג לחברה היהודית. אחרי זה תאשימו אותנו כראשי רשויות. אנחנו גזענים, אנחנו טרוריסטים, לא חינכנו את הילדים שלנו כמו שצריך.

אני רוצה להגיד לך, נושא האלימות, אני אחראי. למה? אני צריך לתת את התוכניות המתאימות לבני היישוב שלי. אבל נושא הפשיעה, אתה, אדוני היו"ר, ומשטרת ישראל וממשלת ישראל אחראים. אז מה עושה משטרת ישראל? מה עושה מדינת ישראל? הרי אתם הוכחתם בעבר שכשאתם רוצים, אתם יכולים.

ראינו כנופיות פשע יותר מסוכנות מהחברה הערבית, אם זה בנתניה, בבאר שבע, באילת, בכל מקום. למה חיסלתם? אני, זכותי לחשוב כאזרח מדינת ישראל שהאינטרס של משטרת ישראל ושל ממשלת ישראל, כל הזמן שהנשק הזה מופלה כלפי החברה הערבית, זה מותר.

אני רוצה להגיד לך, באופן אישי רציתי להשתתף בישיבת ממשלת ישראל, על מנת לפרוס בפניהם את החסמים ואת הבעיות של החברה הערבית, נמנע ממני. פתאום אני תומך טרור. מאזן גנאים, ראש עיריית סכנין, יו״ר הוועד הארצי לרשויות הערביות, 14 שנים יו״ר לקבוצת כדורגל, שעשה את החיבור הזה ואת המרקם החברתי הזה, ומינה קפטן יהודי לקבוצה ערבית, לא בגלל שהוא יהודי אלא בגלל שהוא בן אדם, פתאום הוא תומך טרור. אני טרוריסט מספר אחד.

זה יכול להיות במדינת ישראל, במדינה דמוקרטית, שמונעים מיו״ר שמייצג שני מיליון אזרחים במדינת ישראל להשתתף בדיון לממשלת ישראל, לפרוס בפני כבודכם, בפני כבוד ראש הממשלה והשר והשרים, על החסמים, על הבעיות, איך פותרים בעיות? הרי תשמע ממני. זה על בשרי. אני מאוים בבוקר ובערב, והוא מאוים, והוא מאוים, והוא מאוים.

ואני אגיד לך, אם לא יהיה טיפול שורש, הם ישתלטו לא רק על העיריות בחברה הערבית אלא יתחילו לזלוג ליישובים. וכבר יש אנשים שמפחדים. אני אומר לך, אתה היית בטובא. אתה יודע כמה שילמו מחירים בראש פינה ובקריית שמונה. אז מה נעשה? כלום לא נעשה. עד מתי? אדוני היו"ר, השאלה היא עד מתי.

אנחנו אומרים לכם, ידינו מושטת. אני כיו"ר הוועד הארצי לרשויות הערביות, בואו תיכנסו ליישובים הערביים, לאסוף את הסרטן שקוראים לו נשק בלתי חוקי. אני אומר לך הנה בשתי ידיים, אני חותם. תיכנסו ליישובים הערביים לאסוף את הסרטן שקוראים לו נשק בלתי חוקי. למה אתם לא אוספים? אתם יודעים איפה הנשק הזה.

משטרת ישראל אומרת שבידי החברה הערבית מעל 600,000 כלי נשק בלתי חוקיים. אם אתה יודע את המספר, בוודאי אתה יודע איפה הנשק הזה מונח. אז אם אתם יודעים, למה אתם מחכים? עד מתי? שוברים שיאים ב-2023, 226. ב-2024, 239. עכשיו 134. עד מתי? השאלה, ריבונו של עולם, עד מתי זה ימשיך?

מחר זה יהיה בכרמל ובנהריה ובנתניה. תאשימו אותנו כמנהיגי החברה הערבית, תגידו אתם אשמים. אנחנו לא אשמים, כבוד היו"ר, אני מזהיר, אם לא יהיה טיפול שורש ממשטרת ישראל ומממשלת ישראל, כולנו נשלם את המחיר. אני לא רוצה שאף אחד ייפגע, לא יהודי ולא ערבי.

מצד שני, כבוד היו"ר, אני רוצה להגיד לך, ב-11 יש לך עוד ישיבה. אני רוצה רק לשים בפניך, 40% מהיישובים הערביים עדיין בלי תוכנית מתאר כוללנית. רק אני רוצה שתיקח את זה בחשבון. זאת אומרת, לא אותו אדם ערבי רוצה לבנות בלי היתר, ולא רוצה לראות אותו במסדרות בתי משפט שרוצה לשלם מאות אלפי שקלים, אלא פשוט מאוד, כשאתה בונה תוכנית זה לוקח עשר שנים, וכשאתה רוצה להרחיב תחום שיפוט זה לא יקרה.

כי אתה יודע, יש לובי פוליטי בתוך הממשלה איך היום לא להרחיב את היישובים הערביים. ואני רוצה להזכיר, גם סכנין ודיר אל-אסד. וכבודך יודע איזה לובי פוליטי נגד סכנין ודיר אל-אסד על מנת להרחיב תחומי שיפוט. אז תגיד לי, איזה אופק אני נותן לאותו צעיר מסכנין או מנצרת או מרהט? תגידו לי אתם.

תנו לנו לראות עתיד, שאותו ילד ילך לבית ספר ויחזור הביתה, שאותו אדם ילך לעבודה ויחזור הביתה. אתה יודע מה? יש לנו רופאים, יש לנו אחים, אחיות, יש לנו מהנדסים, אנחנו היום משתלבים די טוב. אבל זה שרופא נרצח, מנהל בית ספר נרצח, אמא שהולכת לגן, להביא את הילד שלה, נרצחת. אז עד מתי? ילד בן שמונה נרצח, ריבונו של עולם.

כבוד היו"ר, קחו את זה בחשבון, אם לא כולנו נשלם את המחיר, ואני אומר לך, לעולם לא הבדלנו בין דם לדם, בין דמעה לדמעה, בין אמא לאמא, אלא כולנו באותה סירה, רוצים עתיד יותר טוב לנו, לילדים שלנו. זה מה שאנחנו מבקשים, אנחנו לא מבקשים ארמונות של עשרה כוכבים. לא, פשוט אנחנו רוצים לחיות בכבוד, ואם כולנו לא נחיה בכבוד ולא נשמור על המרקם החברתי בין יהודים לערבים, תאמין לי, כולנו נזרוק ונשלם את המחיר.

אני רוצה להודות לך, יואב, ידידי וחברי, באמת, הרבה בריאות. אני רוצה להגיד לך, אדוני, ישבנו עם רועי כחלון שעושה עבודה באמת טובה, ישבנו עם כבוד נשיא המדינה, עם מי לא ישבנו? אבל תוצאות – אפס. תודה, היו"ר.

איזו עבודה טובה הוא עושה?

הוא מנסה. אין לו סמכות, בינינו.

ראש רשות, תדבר. תוצאות זה תוצאות. אם אתה אומר לי תוצאות אפס ועושה עבודה טובה, אתה סותר את עצמך.

תודה, חמד.

לפחות הוא מנסה. חבר הכנסת חמד עמאר, אחרים מנעו ממני להגיע ולדבר על הכאב שלנו. לפחות הוא הגיע אליי לכפר, הגיע אליי ליישוב, הגיע לכל מקום ודיבר. אבל אין לו את הסמכות. תנו לו את הסמכות. אתם תתנו לו את הסמכות.

תודה. בבקשה.

א', אני מודה לך, אדוני יו"ר הוועדה, על קיום הוועדה והדיון הזה, לחבר הכנסת יואב סגלוביץ' על זה שיזם את זה, ולכל חברי הכנסת שנמצאים כאן. אני חייב להזכיר שהכרנו כשהיית ראש מטה פיקוד דרום. אני חוזר אחורה שלושים שנה, זאת הקדנציה החמישית שלי.

בתקופה ההיא גם ביקר רמטכ״ל יחד איתך בעיר רהט, ויש גורמים שאמרו מה פתאום, אבל מעולם לא הרגשנו מאוימים או שמישהו רוצה לפגוע בנו. זאת הקדנציה שבה אני נתקלתי. אני נכנסתי ב-27 במרץ 2024. 6 באפריל כבר היה האירוע הראשון, רימונים על בניין העירייה, שריפת רכבים בבניין העירייה, 35 מקרים שבהם ניסו להתנכל, ואני לא יודע, אני באמת לא יודע מה הסיבה.

ואני הייתי מציע גם למשטרת ישראל שתחקור אותי, קחו אותי לפוליגרף, אולי אני קשור לארגוני פשיעה? אולי אני קשור למישהו, גורם קיצוני? אני לא יודע מה הסיבה. כשהייתי צעיר לא הרשיתי לעצמי לסטות בניגוד לחוק מילימטר אחד. איך אני היום בגיל שלי רוצה להרשות לעצמי לסטות מהכיוון הנכון?

אנחנו הבטחנו לתושבים שלנו ביטחון אישי. אין לנו ביטחון אישי, לא לתושבים שלנו וגם לנו אישית אין ביטחון אישי. ה-7 במאי זה היה הקש ששבר את גב הגמל. אני מגיע הבוקר, פוגשים אותי, הקב"ט של העירייה אומר לי אל תיכנס, יש מטען חבלה בבניין העירייה מתחת ללשכה שלך.

ומגיעה משטרת ישראל, שלוש שעות לקח להם עד שפירקו את מטען החבלה, שזה שלושה קילוגרם שהעבירו אותם מעזה, איפה שמניחים את זה במנהרות. ושר הפנים התקשר אליי, חברי הכנסת הערבים, כולם התקשרו אליי. אחרי איזה שעתיים-שלוש אומרים לי ששר הביטחון הלאומי מסייר בעיר רהט והמפכ״ל יחד איתו ומפקד המחוז יחד איתו.

ואני עם 500 עובדים, זה בניין ענק, זה בניין גדול. כל האגפים, כל המחלקות, כל עובדי העירייה שכוללים גם יהודים שיצאו, והמשפחות שלהם הגיעו ממושבים, מבאר שבע, מאופקים, לחזק אותם. ואף אחד לא מודיע לי ממשטרת ישראל, חוץ מאשר מפקד התחנה, שהם מסיירים בעיר.

אני באופן אישי נפגעתי, כי אני מצפה לביטחון אישי. המטען הזה, אם היה מתפוצץ, זה היה מופעל עם שלט רחוק. מזל שאני באותו בוקר לא באתי בשעה 08:00, נסעתי לנחם משפחה שהבן שלה מת, ואיחרתי בזמן חצי שעה, והמזל שעובד העירייה יצא מאגף ההנדסה לאגף הגזברות ומצא את זה מונח מתחת למשרד שלי. ואם זה היה מופעל, היה מפוצץ בניין ענק והיו נהרגים מאות עובדים ונפצעים מאות עובדים.

לאן נגיע? לאן המצב הזה יוביל אותנו, רבותיי? מדברים על ביטחון אישי, מדברים על ביטחון נבחרי ציבור, סמלי שלטון נפגעים. האבסורד הוא, יומיים אחרי זה, והראיתי את זה ליואב סגלוביץ', מישהו כותב פוסט – 'אני אפוצץ לך את הפרצוף'. כתוב שחור על גבי לבן, אני אפוצץ לך את הפרצוף. לא מספיק לך המטען, אני אפוצץ לך את הפרצוף.

תשמע, מגישים תלונה במשטרת ישראל, נעצר בשעה 22:00, בשעה 08:00 היה בבית. איזו מין מדינה זאת? מה זה הדבר הזה? בית המשפט משחרר אותו. על מה? למה? פרקליטות, בית משפט. מה אתם רוצים, שאנחנו נמסור את המפתחות ונלך הביתה? אנחנו ניתן למישהו שרוצה להשתלט על רשות מקומית בפשיעה, שכך ננהל את העניינים? לא ניתן, לא נרים ידיים.

אבל אנחנו מצפים ממשטרת ישראל ומגורמי הביטחון לאכוף את זה. בדרך לכאן אני שומע ברדיו, השב״כ עצר זוג מרעננה שחשודים בריגול לאיראן. זוג יהודים מרעננה. ומטען חבלה רב עוצמתי מונח בעיריית רהט מ-7 במאי עד היום, אני לא יודע מה התפתח עם זה. מה התוצאה? מה עשו עם זה? מישהו עושה עם זה משהו?

אם זה היה מונח ברעננה, השר לביטחון לאומי והמפכ״ל לא היו מתייצבים, כולם, בתוך העיר? לחזק את עובדי העירייה. 500 עובדים יושבים ורוצים חיזוק, לחזק אותם. אף אחד לא פנה אליהם. מה אני, נמצא ברשות הפלסטינית? שאני אבקש שם עזרה וסיוע?

יש פה מדינה. או שהמדינה מצליחה ומאפשרת לשלוט ולהילחם בפשיעה, ולהילחם באלימות, ולהילחם באמל"חים שנמצאים בכמויות אדירות. 128 אזרחים ערבים נהרגו מתחילת השנה. 28 אזרחים בחודש יוני לבד, כל יום בן אדם נרצח. האמל"ח הזה שמסתובב בקרבנו זו סכנה קיומית למדינת ישראל, לא רק לנו.

רבותיי, יואב יזם את הדיון הזה, אבל צריך להתעורר. דיברת, אדוני היו"ר, שאולי צריך לשנות חוקים. אני מסכים שצריך לשנות חוקים. אני מסכים שגם גורמי הביטחון האחרים ייכנסו אליכם בתופעה הזאת. שלשום נרצח אצלי תושב גם על ירי, ומזל שאנחנו במשפחה, מהר מאוד, עשינו תוך 24 שעות סולחה והבאנו וסגרנו את העניין הזה בלי נקמות דם. אבל אם לא היה לבחור הזה אמל״ח, לא היה נרצח הבן אדם הזה. לא היה נרצח בחור צעיר בגיל 22.

הצפי שלי מהדיון בוועדה הזאת, ממשטרת ישראל, מהפרקליטות, ממשרד המשפטים, מכל הגורמים, או שכולם שמים יד ביד ונלחמים בתופעה הזאת, ותגידו להם אנחנו נגן עליכם, אנחנו ניתן לכם הגנה. לא עניין של מכרזים, ולא מדאיג אותנו אף גורם. ניהלנו את הערים שלנו ארבע קדנציות, מעולם לא היה לי עימות אחד, והייתי מוציא צווי הריסה וצווי פינוי וצווים שיאכפו את החוק. לא היה לנו דבר כזה כמו שיש בקדנציה הזאת.

אז המדינה צריכה לקחת את העניין הזה לידיים שלה. ואם אנחנו אולי חשודים, השר לביטחון לאומי אומר אנחנו אולי חשודים בפשע, שעד עכשיו לא נפתח לנו תיק פלילי בחיים, אז ייקחו אותנו לבדיקה, לחקירה, לפוליגרף, למכונת אמת, האם יש לנו קשר כלשהו עם הדבר הזה.

אבל אנחנו לא מוכנים בצורה כזאת להמשיך, כי אם המשטרה לא מסוגלת והמדינה לא מסוגלת לתת לנו הגנה, אז אולי יש לנו דרך אחרת לחפש מישהו שייתן לנו הגנה. אני לא יודע. אם אתם לא מסוגלים, אז תנו לנו, כי אחרת המדינה הזאת לא תהיה מדינה, יהיה ג'ונגל. ואנחנו לא רוצים שהמדינה תהיה ג'ונגל.

לכל אחד מאיתנו יש גם משפחה ויש חברים, ודיברו קודם שיש לי אבטחה אישית. אני אגיד לך, בבית שלי, אני סירבתי לקבל אבטחה אישית, גם המשפחה שלי התנגדה. וכל יום יושבים שניים מהמשפחה שלי על הבית שלי ושומרים על הבית שלי, כי הם אומרים אנחנו לא מוכנים שמישהו ישמור על הבית שלך. ורצו גם כן לבוא ולהגיד, אנחנו נאבטח אותך בעירייה. אמרתי, לא, בשום פנים ואופן. אני סמל שלטון. לא נאפשר למשפחות לבוא ולהתערב בעניינים השוטפים של הרשות המקומית.

הציפייה שלי באמת מכולנו, שגם אם צריך לשנות חוקים, שתעשו את זה. במשרד המשפטים צריך להבין שאם צריך להיכנס ולחדור לטלפונים אלו ואחרים, שיעשו את זה, שהמשטרה תקבל את הסמכות לעשות את זה. אני רוצה שיהיו לה את הכלים, כי ברגע שהציבור שלנו נהרג מפשיעה זו ואחרת, מישהו צריך לבוא לתת ביטחון אישי. אם אין לנו ביטחון אישי, אין צורך לא בבתי הספר, לא בבנייה, לא באזור תעסוקה, לא באזור תעשייה.

הוקם אצלי ביג בעלות של 200 מיליון שקל שמעסיק כ-500 עובדים. עוד לא פתח – יריות, רימונים. מה זה הדבר הזה? זאת מדינה או שזה ג'ונגל? אני לא מבין את זה. אז הבן אדם אומר אני יזם, אני באתי להרוויח כסף ולעשות עסקים ולפתח את העיר, הוא אומר אני לא רוצה להישאר פה. אז איך נפתח את היישובים שלנו? איך נמצא יזמים? איך נילחם באבטלה? איך נפתח כלכלה? איך נגיע לעצמאות כלכלית של הרשויות המקומיות ולא נתחיל להתבכיין מול משרד הפנים על 100 שקל ועל 1,000 שקל? רבותיי, זה צו השעה שמחייב את כולנו להילחם בפשיעה, להילחם באמל"ח, לתת ביטחון אישי לתושבים שלנו. תודה רבה.

טלאל, אנחנו מכירים כבר כמעט שלושים שנה. הלהט לא נגמר אצלך. טוב לשמוע את זה. שמעתי את זה בעבר על דברים אחרים, יותר חיוביים, אבל אני שמח לראות שאתה עדיין נחוש לעשות את הדברים הטובים ליישוב שלך. תודה על הדברים האלה.

הצטרף אלינו ראש מועצה נוסף, גם חבר אישי, חאתם שיבלי. בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אני חאתם שיבלי, ראש המועצה של שיבלי - אום אל-גנם. אני שמח להשתתף אתכם בפורום הזה. אני מאוים דרגה שש כבר שנתיים וחצי, גם לפני התפקיד. חברים, ירו בי פעמיים, שני קלעים ברגל. אני לא מאובטח 24/7, אני לא יודע למה, הסיבה היחידה היא שאני באתי לעשות סדר. כנראה במדינה פה, מי שבא לעשות סדר, עדיף שלא יעשה את הסדר.

אדוני, כבוד ראש עיריית רהט דיבר על האמל"חים, אני כבר הרבה זמן מתריע בעניין האמל"חים. גם מול ראש השב״כ דיברתי ואמרתי לו, אדוני, אם יש לנו בעיה, היא בעיית אמל"חים. ומישהו יודע מאיפה האמל"חים האלה באים? ברור שלא מהרשות. כמה יכול להגיע מהרשות? 5%? 10%? הכול מצה״ל.

בבקשה, מדינת ישראל תחליט על כל האמל"חים שנכנסים לתחום הקו הירוק. אדוני, מגיע בחור, הוא חשוד, תופסים אצלו M16 בחצר הפתוחה של הבית שלו, עוצרים אותו 24 שעות, עולים לבית המשפט והבן אדם מתנער מהעניין הזה ואומר זה לא שלי. אז מה, זה שלי? אני שילמתי 120,000 שקל להביא את ה-M16? מה זה לא שלי? זה היה במקום פתוח. מה זה מקום פתוח?

איפה השב״כ? איפה לחדור לטלפונים? איפה הביטחון? אנחנו בלי ביטחון. ראש רשות היום הוא היעד שהכי קל לפגוע בו. אתם לא יודעים מה זה ראש רשות מאוים, איך הוא חי. הוא הולך לחתונה, צמודים אליו. נכנס לבית, צמודים אליו. בא לו לאכול משהו בדרך, צמודים אליו. אלו חיים? אנחנו באנו לשרת את הציבור. אנחנו לא מפחדים מהציבור, אנחנו באנו לשרת אותו.

כמו שאמר חברי טלאל, זה צו השעה. אם לא עכשיו, אז הכול ילך להיות תוהו ובוהו. אז חברים, בבקשה מכם, צביקה, אתה יו"ר הוועדה, יש לך נגיעה ישירה למשרד הביטחון הלאומי. בבקשה ממך, תעשו את כל המאמצים לעקור את התופעה הזו. אנחנו כבר הגענו למצב שסופרים מספרים. זה לא מעניין אותנו איך קוראים לו, מי הוא. אחרי כל מספר שהולך היום, יש משפחה, יש בן, יש בת, יש נכד, יש אח, יש אחות. זה כבר מספר 100 ו, 200 ו, 300 ו, למה? למה אנחנו הגענו למצב הזה?

חברים, בבקשה מכם, אני עוד פעם מתחנן לממשלה. זה היה לפני זה, זה היה. אנחנו לא אומרים שלא היה, שרק בממשלה הזו זה קרה. היה, אבל עכשיו נהיה דבר כזה קטסטרופה. חברים, גם עניין ההריסות ביישובים. אפשר להגיע למצב, לפתור את הבעיה בלי להרוס.

היום, אם יש לי בשיבלי הריסה, ויש לי שלושה-ארבעה בתים שהורסים אותם ויש להם צווי הריסה, כל צו הריסה במגזר זה עוד פושע. מה אתם רוצים מבן אדם שהורסים לו את הבית, מה הוא יכול לעשות? הוא יגיד, וואלה, הרסו לי את הבית, אני הופך להיות גם עבריין. מה הבעיה? זה עוד מוקד לעבריינות. אז יש מצבים ויש פתרונות שאפשר לפתור אותם בלי להרוס. בבקשה ממך, צביקה, קח את זה לידיים שלך ותקדם את זה. תודה לכם.

תודה, חאתם. אני שמח שמצאת את הזמן להגיע לכאן. חבריי, חברי הכנסת.

אחמד נסאר, ראש מועצת עראבה.

צודק, יואב. ראש מועצת עראבה איתנו, שלום אדוני.

צביקה פוגל, ראשית כל, אני שמח לראות אותך, ממש. אני הפסיכולוג שלך כשכיהנת בטובא זנגרייה כיו"ר ועדה קרואה שם. אני עכשיו באמת שמח לראות אותך, אני מזכיר לך, עבדנו ביחד ארבע שנים. הוא התייחס לידידי וחברי ועמיתי, חאתם שיבלי, כחבר. וגם אני חשבתי שהוא התייחס אליי בהתחלה, אבל אני עכשיו מייחס את זה גם אליו.

ואני מברך על המפגש הזה, ופשוט מאוד, באמת מה שנאמר עד עכשיו על ידי המכובדים, ראש עיריית רהט וראש המועצה המקומית שיבלי, אני חושב שכל הדברים שהם ציינו ואמרו פשוט מאוד הם אמיתיים. אנחנו נמצאים ממש בחזית, וכולם יודעים שהרשויות הפכו להיות מטרה. אזור מסומן עבור גופים ועבור ארגונים, שפשוט מאוד כולנו היום, בכל הרמות, סובלים מהפעילות שלהם ומהנוכחות שלהם ומהמשאבים שעומדים לרשותם.

התופעה הולכת וגוברת. אני אישית קדנציה ראשונה, ואחרי שמונה חודשים התחלתי להיות מאוים, כי אני הייתי גם עוד לפני ברמת איום ארבע, אבל בנובמבר-דצמבר, הפכתי להיות מאוים ברמה שש. אני מאובטח 24/7 אישי וגם בבית, וזה כאילו בשל הרצון הטוב שלי כראש עיר שרוצה באמת לעשות ולהוביל שינויים וליישר קווים ולשים את הדברים במקומם הנכון.

ומי כמוך, צביקה, את האמת, הערך הזה, כאילו לשים את הדברים במקום הנכון ובפרופורציות המתאימות, מי כמוך באמת דוגל בדבר הזה, ואני למדתי את זה ממך. אז הדברים הנכונים, אני חושב, החוקיים, הם מי שצריך באמת להיות קיים ונוכח, ולא שום דבר אחר. אבל אנחנו כראשי רשויות פשוט התחלנו להיות מאוימים. לא התחלנו, כנראה זה משהו שגם היה לפני, ולפי מיטב זיכרוני גם זה היה בתקופה שגם צביקה עצמו, ראש הוועדה עצמו, הוא סבל מהדבר הזה, וגם הוא היה מאוים אז, והיו אירועים מאוד קשים לפי מיטב זיכרוני.

והדבר הזה, ברמה האישית וברמה הקולקטיבית והכללית, אני חושב שזה אמור להיות מניע חשוב וגדול מאוד כדי להביא את הדברים לתקנם ולנסות ליישר את המצב הזה ולמגר את התופעה הזו, כי זה פוגע קשות מאוד בתפקוד שלנו, בעשייה שלנו, איך אומרים, באפשרות לתת את השירות ברמה הנדרשת ובצורה המתאימה. וחשוב מאוד, אני חושב שכולם, כל הגופים הרלוונטיים העוסקים בדבר הזה, הנוגעים לדבר הזה, שיעשו את שלהם.

אני, מהחוויה האישית שלי, אני יכול להגיד שפשוט מאוד הדברים אצלי עלו בהדרגתיות עד שזה הגיע לשיא שלו, והמשטרה הכריזה עליי כמאוים ברמה שש. תודה רבה, אבל אני אישית לא הייתי מעדיף ולא הייתי רוצה אפילו שאני אסתובב בין האנשים שבחרו בי, שהם 2/3 מהיישוב, במיוחד, ולא רק, אפילו האנשים שלא בחרו בי, אני הייתי גם בקשר טוב איתם, ולא הייתי מוכן ורוצה להסתובב עם אבטחה.

בגלל האילוץ הזה, בגלל האיום הזה, אני סירבתי בהתחלה לקבל את האבטחה. אבל המשטרה אמרה לי מושג מאוד ברור, אם אתה לא מקבל את האבטחה, אנחנו לא יכולים להגן עליך. והחשש והחרדה שלי מהאמירה הזו גברו מאוד, כאשר בפועל כשהיו קורים איתי דברים ודיווחתי למשטרה ומסרתי את זה במסגרת חקירה כשהגיע אליי חוקר לכאן, ואני אמרתי שאני אוימתי במפורשות יותר מפעם. אני לא יודע, מופתע שלא היו למשל חקירות בכיוון שאני אותתי ואני סימנתי אותו.

וגם כן, בעניין האשפה והפסולת, היו לי תקלות מאוד רציניות, ונורה לעבר רכבים שאני רכשתי כדי לנהל את מערך הפסולת באופן עצמאי, היו יריות על הרכבים ועל הצוות שעבד, וכלום לא יצא מזה. ושרפו לי שני רכבי דחס לפינוי אשפה וכלום לא יצא מזה. ירו לעבר הבתים שלנו וכלום לא יצא מזה. אפילו אני כמעט בטוח שחקירות לא היו. אז מה זה הדבר הזה?

שאלו אותי וביקרו אותי אנשים מכובדים, חברי כנסת ואנשים פוליטיים ואנשים חברתיים, ומהם מי שיזם למפגש הזה, סגלוביץ', שפשוט מאוד אמרתי לו, אחרי שהוא שאל אותי מה אתה רוצה, אמרתי לו שאני רוצה להרגיש שהמדינה קיימת ונמצאת ביישובים שלנו. מה אין לנו? למה אנחנו מסרבים למה שהמדינה מבקשת מאיתנו? הכול קיים, הכול נמצא, שיתוף פעולה מלא.

מה חסר? למה המדינה לא עושה את שלה אצלנו? למה אנחנו חייבים או רוצים, או למה אנחנו אמורים לשקול כל מיני שיקולים ולחשוב על כל מיני שיקולים בכל דבר שאנחנו הולכים לעשות אותו? למה אנחנו לא, כסמלי שלטון, כמי שנבחר בזכות הציבור, בזכות הרצון של הציבור, בזכות הדמוקרטיה, למה אנחנו לא מצליחים לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות לטובת הציבור, ובצורה חוקית ולגיטימית? למה זה לא מתאפשר לנו? למה צריך לשקול שהגוף ההוא, תהיה לו עמדה לא יודע מה, שהצד ההוא, יכול להיות שהוא יגיד בצורה לא יודע מה, למה?

אנחנו כסמלי שלטון, צריכים להרגיש לא רק דרך הכרטיס שאנחנו סמלי שלטון, אנחנו רוצים להרגיש בפועל. אנחנו חייבים לקבל את ההזדמנות שלנו, מתוך התגייסות של המדינה, לתמיכה בנו כראשי רשויות, כדי באמת להגיע ביישובים שלנו למצב יותר טוב. זה החלום שלנו, זה הרצון שלנו.

אנחנו רוצים שנגיע לרמות שפשוט מאוד, אנחנו כולנו יודעים, החברה הערבית נמצאת ברמה לא טובה מכל הבחינות. זכותנו לחלום ולנסות להגיע למצב יותר טוב, אבל זה לא מתאפשר בגלל שיקולים ובגלל שמישהו יש לו רצון אחר, שפשוט מאוד סותר את החוק וסותר את הרצון של הציבור.

ואם אנחנו באמת לא משלבים ידיים ולא מקבלים את התמיכה, את העטיפה הזו, אנחנו לא נגיע לשום מקום והמצב יידרדר עוד יותר ויותר. אני מאוד מצפה מהמפגש הזה, אני שמחתי לפגוש אותך, צביקה, אפילו דרך הזום, אבל אני מאוד מקווה שהמפגש הזה, ובהובלתך, הוועדה הזו בראשותך, שתביא לתוצאות טובות לכולם.

כי היום זה בחברה הערבית, חס וחלילה, אחר כך זה יעבור לחברות ולמגזרים אחרים. אנחנו לא רוצים את זה, אנחנו רוצים לחיות בשלווה, בשקט, בחיים נורמליים, חיים מתוקנים, ולא בחיים תחת פחד ותחת איום ודברים כאלה. אני מאחל לכולם הצלחה ותודה רבה.

תודה לך, אחמד. שמחתי לשמוע אותך ולראות אותך. יש לי רק הרגשה שאני הייתי הפסיכולוג שלך, לא אתה שלי, אבל נדבר על זה בהזדמנות אחרת.

לומדים הדדית, לומדים אחד מהשני.

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, חמד עמאר, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להודות לך על קיום הדיון הזה, להודות לראשי הרשויות שהגיעו לכאן, ליוזם הדיון, סגלוביץ'. אני אגיד לך את האמת, אני ציפיתי שכשאנחנו מדברים על סמל שלטון וראשי הרשויות מגיעים, לראות את כל צמרת המשטרה מגיעה לכאן. אני מכבד את השוטרים שהגיעו, את הקצינים שהגיעו, את הרפ"קים שהגיעו – אבל ציפיתי שיגיעו לכאן אנשים בכירים שיכולים לתת לנו תשובות.

אני לא רוצה לעשות עוד וי. נמאס לנו כאן בוועדה לעשות וי, ועשינו וקיימנו עוד דיון. לכן, אדוני היו"ר, אני מצפה ממך שתדרוש מהמשטרה, מהמפכ״ל, שבדיונים כאלה כשאנחנו מדברים על סמל שלטון, על ראשי רשויות – כשאתה שומע אותם, אתה חושב שאתה חי בג'ונגל, כמו שאמר ראש עיריית רהט; בדיוק ככה אתה מרגיש – שיגיעו לכאן וייתנו תשובות. כל האחראים במדינת ישראל צריכים להגיע לכאן. זה היחס.

ברגע שאתה רואה את הנוכחים כאן אתה מבין מה היחס לאירוע הזה. וזה אירוע. זה אירוע, מה שאנחנו מדברים כאן. אנחנו מדברים על סמל שלטון שמפחד לבצע את העבודה שלו. יש את השלטון המרכזי, שזו הממשלה, אבל זה השלטון המקומי, שאומר לך אני מפחד, אני מסתובב עם האבטחה 24 שעות, אני מאוים.

ואנחנו כאן מקיימים דיון, ואני לא רואה את כל צמרת המשטרה. אפילו השר לביטחון לאומי היה צריך להיות כאן נוכח, לתת לנו תשובות, לראות בדיוק מה קורה עם ראשי הרשויות. אבל אנחנו לא רואים את זה כאן. לכן אני לא רוצה עוד וי. ואם אנחנו רוצים לקיים דיונים כאלה, אדוני היו"ר, אני מצפה ממך לדרוש אנשים שיכולים לתת לנו תשובות.

מה קורה בחקירה ברהט? מטען של שלוש קילוגרם מתחת ללשכה שלו, מה התשובה? ירו באדם, פצעו אותו – תשובה. זה מה שאני רוצה לראות כאן, וזו תפקידה של הכנסת לדרוש את זה, וזו תפקידה של הוועדה, וזה תפקידך כיו"ר הוועדה לדרוש את זה.

ואני אומר לך, מדברים על טרור לאומני; זה טרור פלילי. תתחילו להתייחס לנושא כטרור פלילי. הכול ישתנה, התוצאות ישתנו. אמרתי את זה לפני יומיים. אם אנחנו יכולים להגיע לקצין באיראן, אנחנו לא יכולים להגיע לעבריין שיורה על ראש רשות ומניח מטען? אנחנו יכולים, אבל אנחנו לא רוצים. יש לנו את היכולת הזאת, אבל אנחנו לא רוצים.

אם המגמה להשאיר את החברה הערבית חיה בפחד, המדינה תפסיד. ואני אומר לך, המדינה תפסיד בסופו של דבר. והחברה הערבית חיה בפחד, ביטחון אישי אפס. בעצם אין ביטחון אישי. אנשים מפחדים לצאת מהבית. שיענה לי ראש רשות כאן, שאם אשתו לא מתקשרת עשר פעמים והילדים שלו מתקשרים עשר פעמים אליו ביום, מה קורה איתך? מה איתך? כי מפחדים. והוא מתקשר לבן שלו עשר פעמים לבדוק איפה הוא. כי זה ככה קורה היום בחברה הערבית.

ואני אמרתי את זה ואני אומר עוד פעם, דיברתם על מספר נרצחים, 122, 128, 134. המספר כבר לא מעניין. אני אומר לכם, המספר כבר לא מעניין, כי כל יום משתנה המספר. וכל רצח שאנחנו לא תופסים, לא מפענחים, מזמין את הרצח הבא. כל רצח שלא מפוענח, מוזמן הרצח הבא, ויהיה הרצח הבא.

לכן אני אומר לך, אני מבקש ממך, דיון כזה לקיים אותו עוד פעם, שיהיה דיון המשך לדיון הזה, שיביאו את צמרת המשטרה לכאן, צמרת הפרקליטות. ראש רשות אומר לך שלחו לי איום ואמרו לי נפוצץ אותך, נעשה ככה. בן אדם נעצר בלילה, בבוקר משוחרר. הפרקליטות צריכה להגיע לכאן, לתת לנו תשובות. למה דבר כזה יכול לקרות? למה איש כזה משוחרר? למה יורה שנתפס, למה מישהו עם נשק נתפס, למחרת משוחרר?

וכשמדברים כאן על 600,000 כלי ירי שנמצאים במגזר הערבי, כל זה, אני אומר לכם, תתעוררו. המדינה צריכה להתעורר. אני לא יודע איפה יופנה הנשק בעוד יומיים, בעוד שבוע, בעוד חודש. הנשק הזה לא ימשיך להיות מופנה אחד כלפי השני. והטרור הפלילי יכול להפוך לטרור לאומני גם. ואת זה אני אמרתי, ואני אומר את זה ואני חוזר על זה עוד פעם.

לכן אני מבקש דיון המשך לנושא הזה, שתגיע לכאן צמרת המשטרה, תגיע צמרת הפרקליטות, תיתן לנו תשובות ברורות מה קורה. מה קורה עם אותו מטען שהונח מתחת ללשכתו של ראש העיר? איפה תהיה החקירה? אם יש פענוח או אין פענוח? אל תגידו לי שזה בחקירה ואין תשובות. מה קורה עם ראש הרשות שנפצע? מה קורה איתו? מה קורה עם ראשי רשויות שמפחדים? שמעתי את ראש מועצת עראבה – הייתי מאוים ארבע, אני עכשיו שש. כאילו זה כלום. זה אירוע.

אני אומר לך, היו"ר, יש לך תפקיד מאוד חשוב כאן. לכנסת יש תפקיד חשוב. ואם אנחנו נמשיך להתייחס לזה שעוד דיון ועוד דיון, לא נגיע לתוצאות. צריך לעורר את הממשלה, לעורר את המדינה, לעורר את המשטרה, לעורר את כולם ולטפל בנושא ביד מאוד מאוד מאוד קשה. תודה רבה.

תודה, חבר הכנסת חמד עמאר. זו לא פעם ראשונה שאני שומע אותך ואני שמח לשמוע שאתה עדיין כולך רתום למשימה הזאת.

כי כל בן אדם בשבילי חיים ומלואם.

אני יודע.

כשאני שומע שמישהו נרצח, בן 21, אני רותח מבפנים.

חמד, נגמר לנו הזמן עוד מעט.

אני דווקא דיברתי קצר, בדרך כלל אני מדבר יותר ארוך.

זה קצר? אני לא רוצה לדעת מה זה ארוך. בבקשה, חבר הכנסת ואליד, בקצרה.

קודם כל, תודה לך על קיום הדיון הזה. תודה גם לידידי יואב סגלוביץ' על היוזמה, יחד עם חברי כנסת אחרים. אדוני היו"ר, אנחנו מקיימים כמעט כל שבוע, אם זה בוועדות ואם זה במליאה, דיונים על הפשיעה בחברה הערבית.

אנחנו לא צריכים לעבוד על האזרחים שלנו. אני יודע שיש לך כוונות טובות בנושא הזה, אבל לממשלה שלך אין כוונות טובות. ואמרו אנשים שאין מדינה; יש מדינה, אבל אין ממשלה. והוכח בעבר, ממשלת השינוי, שאם רוצים יכולים לעשות את זה. בלי חוקים, בלי ועדות, בלי כלום. הייתה נכונות בממשלה לטפל בפשיעה בחברה הערבית, ואחוז הפשיעה בחברה הערבית ירד ב-15%. לכן, אם הממשלה רוצה לקחת את הנושא הזה ולשים אותו על סדר היום, היא יכולה לעשות את זה.

איך המשטרה והממשלה מיגרו את הפשיעה בגוש דן, בנתניה, בבת ים וכו'? הצליחו לעשות את זה. היום הממשלה לא מתפקדת. אנחנו לא צריכים עוד דיונים, כי המספרים רק מזנקים למעלה. ואתמול פורסם דוח של מרכז אמאן, שבחצי השנתון הראשון הגענו למספר שיא, 134 נרצחים. אנחנו צריכים החלטות של הממשלה, לא של הוועדות.

ואמר ידידי חמד, הכנסת מפקחת על עבודת המשטרה. לא. יש שר, אבל השר לא מעניין אותו מה קורה בחברה הערבית. אני לא באתי לכאן על מנת להתנגח, אבל השר הגיע ביום שהונח המטען בכניסה לעיריית רהט, שכמעט הרג עשרות אנשי עירייה ועובדי עירייה, הגיע שם ללוות את ההריסות בנגב ולצאת עם סרטונים. אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו צריכים ממשלה שדואגת לאזרחים שלה. אנחנו צריכים ממשלה שמפסיקה ועוצרת את הדימום בחברה הערבית. זה מה שאנחנו צריכים.

לכן אני אומר לך בריש גלי, בצורה ברורה, הגיע הזמן שראש הממשלה יקבל החלטות. אני שאלתי את השר לפני חודש במליאה, בשאילתה שהגשתי על אחוזי פענוח בחברה הערבית. הוא התחמק מאחוזי פענוח בחברה הערבית והלך לענות על השאלה על אחוזי פענוח בחברה היהודית. אז מה, החברה הערבית לא קשורה למדינה? היא לא חלק מהמדינה? הממשלה לא שייכת או לא מטפלת או אין לה אחיזה על החברה הערבית?

אנחנו רוצים ממשלה שדואגת לכל אזרחיה, שמפסיקה את הדימום הזה, שדואגת לסמלים בשלטון המקומי, שדואגת לראשי הרשויות. הגיע הזמן שיסתכלו בצורה אחרת על האזרחים הערבים, הגיע הזמן שיתייחסו לראש ועד ראשי רשויות. שבן גביר לא יחזק את ראש הממשלה ויגיד לו, תמנע ממנו שהוא לא יגיע לישיבת הממשלה. בושה וחרפה. והגיע הזמן שאתה תיכנס בעובי הקורה ותדבר עם ראש הממשלה, אתה בעצמך, אנחנו לא סומכים על בן גביר.

תודה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

תודה רבה. רצינו לראות אתכם בנסיבות שונות. נמצאים כאן שלושה ראשי רשויות ועוד ראש רשות בזום, מאזן, טלאל, חאתם, ואחמד נסאר. ארבעה ראשי רשויות מאוימים בדרגה גבוהה כאן. מאזן מייצג את כולם כיו"ר הוועד הארצי. והנוכחות של המשטרה, עם כל הכבוד למי שנמצא כאן, אם היה מדובר על ארבעה ראשי רשויות יהודים מאוימים, והיית רואה כאן או את המפכ״ל או את סגן המפכ״ל ועוד סריה של מפקדי מחוזות ועשרים חברי כנסת.

אבל מדובר כאן בראשי רשויות, ולכן אני וואליד נמצאים כאן, והיה כאן חמד, כדי להשמיע קול. ואני רוצה להיות כן, אני לא בטוח שמהישיבה הזאת ייצא משהו, כי האשמה העיקרית היא של המשטרה, ומי שעומד בראש המשטרה הוא השר לביטחון לאומי בן גביר. ואחת הדוגמאות המצוינות שוואליד אמר, זה שכשהוא נשאל במליאה על אחוז הפענוחים של מעשי הרצח בחברה הערבית, הוא התחמק, לא רצה להגיד. אמר מה אחוזים בחברה היהודית.

אז אני אגיד, בחברה הערבית אחוז הפענוחים הוא עלוב, פחות מ-15%. וכשאתה לא מפענח, הרוצח רוצח שוב, כי אין הרתעה. ואז הוא עולה בדרגה ומתחיל לאיים על נבחרי ציבור. נכון, זה היה קיים תמיד, אבל לאחרונה זה שטף.

ולהיות מאוים בדרגה שש זה כמעט אין חיים. זה ברור שמהלך החיים, החיים האישיים, חיי העבודה, חיי המשפחה, נפגע כולו. טלאל דיבר על פצצה שכמעט הרימה את העירייה. האמת, זה לא הזיז למדינת ישראל, לצערי הרב. זה קומם את היישוב שלך, אותי, אותו, את ואליד, אותנו, אבל המדינה עברה כלאחר יד. השר ביקר כדי להרוס בתים באותו זמן אצלכם ולגזור קופונים.

לאיים על אזרח זה דבר נורא, לאיים על נבחר ציבור זה סיפור. פעם אמרו, כשנרצח מישהו שזה דבר נורא וכשהגיע למשל למנהלי בתי ספר אמרו, נחצה קו אדום, אבל נרצחו כבר כמה מנהלי בתי ספר. רופא במרפאה. מנהל בית ספר בבית ספר או ביציאה. מנהל בית ספר בבאקה ומנהל בית ספר בטייבה בזמנו, אבו מוך בבאקה ויוסף שאהין, רחמת אללה עליהום. בטייבה ובאקה.

אנחנו נתכנס כשיירצח בפעם הראשונה ראש רשות? כי זה יקרה. זה יקרה, כי אין קו אדום לארגוני הפשיעה ולמי שרוצים דמי חסות או השתלטות על מכרזים או על קרקעות. אף אחד לא בולם אותם. מי בולם אותם? המשטרה? המדינה? האם המשטרה יכולה? אני אומר לכם, סגלוביץ', אתה היית קצין בכיר, המשטרה יכולה. עבודת צוות שהייתה ולא קיימת, ויש לה כלים. יש כלים לבלום את הפשיעה בכל יישוב, לא רק האיומים נגד ראשי רשויות. הם יכולים, והם לא עושים את זה.

כשנפגשנו עם ראש הממשלה לפני יותר משנתיים וחצי, הוא אמר לנו כך, סיפרנו לו שבנתניה, בנהריה ובמרכז הארץ המשטרה הצליחה למגר את הפשיעה. הוא אומר כמו שמיגרנו את הפשיעה בנתניה, נמגר אותה ביישובים הערביים. זה היה כמעט לפני שלוש שנים. עוד הבטחה של ביבי.

אם הוא מכנס ישיבה ומוזמן יו"ר הוועד הארצי בנושא אלימות בחברה הערבית, ואז בא שר ביטחון לאומי שהוא מורשע גם בפלילים, גם מתמחה בארגון טרור, ושם וטו על מאזן גנאים שהוא לא מגיע לקרסוליים שלו, וראש הממשלה נכנע. אז מה שווה ראש הממשלה והישיבות שלו? לא שווה כקליפת השום, לא נותן מענה. סתם כדי לרשום וי.

אנחנו לא רוצים וי. לצערי הרב אנחנו רושמים וי על כל נרצח. אנחנו רוצים להפסיק להקריא את השמות האלה. אנחנו רוצים להפסיק את ה-וי. זו זכות של חברה, של בני אדם, של פרט. אני בטוח שהמשפחה של חאתם ושל אבו אמיר ואחמד נאסר מודאגת יום-יום, שעה-שעה. למה הם צריכים לחיות ככה אם הם בחרו לשרת את הציבור? באמצעות בחירות, הם בחרו לשרת את הציבור. האמת, ובזה אני אסיים, היחידים ששמחו כאשר בן גביר חזר לקואליציה ולממשלה זה ארגוני הפשיעה בחברה הערבית. תודה רבה.

תודה לך, אחמד. ראויה, בבקשה.

שלום לכולם ותודה לח"כ סגלוביץ' על היוזמה של הדיון. אני חושבת שאני מסכימה עם כל מה שנאמר, אין לי מה להוסיף הרבה על מה שאמרו ראשי הרשויות ואת החוויה שלהם. וכבוד היו״ר, אם אתה זוכר, לפני פחות משבוע, לפני כמה ימים היה לנו דיון על חוק ייעול אכיפה רשותית.

ואני חושבת שבכל דיון אני מנסה להסביר את התחושה ואת המציאות של החברה הערבית, שאי אפשר לדבר על שום דבר בלי להזכיר את הפשיעה ואת החיים בצל הפשיעה. אני חושבת שראשי הרשויות דיברו על מציאות, אבל המציאות הזו והאסקלציה הזו, בדוח שאנחנו עשינו, היא משנת 2023. יש עלייה ופגיעה, היה במועמדים, היה בנציגי ציבור והיה במשרתי ציבור וגם בעובדי רשויות מקומיות.

דיברו כאן על לחיות כמעט בג'ונגל, אני חושבת שאנחנו חיים בג'ונגל. ועם כל הכבוד, אני חייבת להזכיר את המספרים כי אנחנו לא מזכירים את השמות, אנחנו לא מדברים על החיים של האנשים האלה, אבל 28 נרצחים בחודש יוני, אנחנו מדברים על 131 נרצחים מתחילת השנה, ואם אני מסתכלת על הגיל של הקורבנות, אנחנו מדברים על כמעט 67% מהנרצחים הם בגילאים 18 עד 39, שזה לא רק העתיד של החברה הערבית, זה העתיד של כולנו בתוך החברה הישראלית.

אנחנו מדברים על 7% ילדים מתוך החברה הערבית. אנחנו לא מזכירים את הפצועים. ושסמלי שלטון כמו ראשי רשויות נפגעים, אני חושבת שזו אמירה, אנחנו כבר לא מדברים על הקווים האדומים, אנחנו מאשררים, המדינה מאשררת, הממשלה מאשררת את הפגיעה בחברה הערבית, ויש לזה השלכות רבות.

זה שפוגעים בעובדים סוציאליים ובעובדי שלטון מקומי, דמיין לך – שיקול הדעת שלך הוא תחת איום של ארגוני פשיעה. דמיין אנשים שעובדים תחת שיקול דעת כזה. החברה הערבית עברה תהליך בעשר השנים האחרונות של טיוב השלטון המקומי. דמיין איזה אנשים ירצו היום לבוא לשלטון המקומי? מי הצעירים המוכשרים שירצו להיות בתוך הרשויות המקומיות?

הנשים הערביות שעשו דרך בשביל להיות חברות מועצה בתוך הרשויות המקומיות. נסתכל על השנה האחרונה, כמה מועמדות הסירו את המועמדות שלהן וכמה התכוונו ולא ניגשו? אני חושבת שלא רק מדברים על חיי אדם, אנחנו מדברים על פגיעה בתהליכים חברתיים והתפתחות של חברה.

וכשאנחנו שואלים מה המשטרה עושה, אני לא רוצה להרחיב, נאמר כאן על ידי כולם. וזה שאין נציגות מכובדת גם של משרד הפנים, אני לא רואה אף אחד, אלא אם מישהו יגיד, אז זה גם אומר משהו. אנחנו שולחים מכתבים למשרד הפנים ולשר הפנים, כי זו גם האחריות של משרד הפנים ולא רק הביטחון הלאומי להגן על סמלי שלטון, וזה לא קורה. ואני אגיד עוד משפט. אני חושבת שדווקא בסוגיה של ראשי רשויות וסמלי שלטון יש לממשלה ולמשטרה כלים יותר מורחבים, כי אנחנו כאן מדברים על פגיעה בשלטון החוק. תודה רבה.

תודה רבה. הזמן שלנו הולך ונגמר. אנחנו לא נסתפק בדיון הזה, אנחנו נצטרך לעשות דיון קצת אחר. אני תכף אגיד לכם איך אני רוצה לראות את הדברים. מאזן, אתה תצטרך להיות השותף שלי, להוביל לזה. אבל קודם אני רוצה לתת לחבר הכנסת יואב סגלוביץ', שיזם את הדיון, לומר דברי סיום. בבקשה.

אני אדבר בעיקר למשרדי הממשלה. אני לא רוצה להרחיב עכשיו על הסוגיה, אני אגיד רק דבר אחד, כשאין דין ואין דיין, זה מגיע גם לראשי הרשויות. ואני אומר לחבריי פה מהמשטרה ואני אומר לכם ישירות, תעבירו את המסר למפקדים שלכם. מעבר לזה שזה לא מכובד לא להגיע לדיון כזה, אני יודע מי צריך להגיע לדיון כזה, אני הייתי בדיונים כאלה בכנסת, באיומים על ראשי רשויות, כשהייתי בתפקיד. אז אם לא בשביל הנושא, אז לפחות בשבילי, אל תעליבו אותי. אני ביקשתי את הדיון.

מאחר ואני יודע איך זה אמור להתנהל, ברור לי שזה לא מתנהל כמו שצריך. אני אומר פה משהו כללי, יו"ר הוועדה, ואולי זה יהיה פתח הכנה לדיון הבא. דיונים מאוימים נעשים דרך שגרה במשטרת ישראל. והשאלה הראשונה שאני שואל, ואני מבקש תשובות לפעם הבאה, כל כמה זמן נעשה דיון מפכ״ל? דיון מאוימים עם מפכ״ל, נבחרי ציבור ועובדי ציבור. מתי היה דיון שר אחרון בנושאים האלה? זו לא המצאה חדשה.

האם הדיונים נעשו בראשות ראש אגף חקירות ומודיעין? האם התיקים המטופלים, נצטרך נתונים סטטיסטיים, כמה רמת איום מארבע עד שש לכלל, לאו דווקא הרשויות הערביות, בכלל. מי היחידות שמטפלות? האם כל התיקים המטופלים, מטופלים ביחידות המועציות ובלהב?

וכמובן, לא הבקשה שלי לקבל סטטוס, כי אני לא בתפקיד מבצעי, אנחנו חברי כנסת אנשים פוליטיים, אבל כן, באילו מהחקירות יש מעורבות של שירות ביטחון כללי? לא צריך שום תרגיל ולא צריך שום כלים. בעיקרון, איומים על ראשי רשויות או פגיעות בראשי רשויות, חוק השב״כ מכסה את הסוגיה הזאת. אני רוצה לדעת האם מטופל, ובדיון הבא, גם אם צריך חלק לעשות חסוי, זו ההמלצה שלי, שיהיה נציג בכיר של שירות הביטחון הכללי.

אלה הדברים. אני אומר משהו ואני אומר את זה בכאב, הסיטואציה הזאת של ראשי רשויות שנמצאים מבוהלים ומפוחדים, יותר או פחות, ולא כולם פה, זו סוגיה שצריכה להטריד כל אחד מאיתנו. ואם אלה הנציגות שמשטרת ישראל הביאה לדיון הזה, אני יודע גם איך מקבלים הזמנה לדיונים, שולחים את זה ללשכת השר, דרך הוועדה כמובן, יודעים מה נושא הדיון, יודעים על מה מדובר.

ודיון כזה, ראוי שיגיעו אנשים שמסוגלים לתת תשובות שהם נושאים באחריות. לא מישהו שקיבל משהו, בואו תקריאו, אלא שיוכלו לענות לשאלות ענייניות. לדוגמה, זה לא סוד שהסיפור הזה, מה שטלאל דיבר זו לא המצאה, אני לא מתעסק עם תיקים, זה היה בפייסבוק. אני פניתי על העניין הזה. מה קרה עם זה?

לכן אני מבקש מאדוני היו"ר, שהדיון הבא שאתה תקבע אותו, שיהיה דיון עם יותר זמן, הוא יהיה פחות לנו בשביל להביע את דעתנו. הוא יהיה יותר לקבל נתונים, אבל אני מתכוון נתונים ברחל בתם הקטנה. ואם צריכים להגיע לפה כל מפקדי היחידות המרכזיות של משטרת ישראל, או ראש אגף חקירות, תוודאו שיגיעו. זה לא מכובד, זה לא מכבד לא את הכנסת, ולא את רמת הדיון.

אנשים הגיעו פה מהדרום ומהצפון לספר סיפור, שאנחנו רק מפקחים עליכם ואתם צריכים לתת תשובות. ויש פה בלבול מערכות מושלם בין מה תפקידם של עובדי ציבור ונבחרי ציבור. אנחנו רוצים תשובות, אתם צריכים לתת את העבודה ולספק את התשובות. סליחה שאני פוגע בכם עכשיו ברמה האישית, כי אתם רק הנציגים, זה לא דיון עכשיו על תיקון תקנה בסעיף כלשהו בוועדת חוקה, ששם אנחנו נפגשים. זה אירוע אחר לגמרי. תודה.

תראו, הנושא הזה מאוד קרוב לליבי, דווקא בגלל העובדה שאת חלקכם אני מכיר, והייתי במקום הזה. וזה משהו שאני מנסה לתת לו מענה שנתיים וחצי. אבל אני אומר לכם, חבריי חברי ראשי המועצות, ראשי הרשויות, אני מדבר אליכם עכשיו. אם תלכו שולל אחרי הניסיון לקחת את זה למקומות פוליטיים, לא נצליח לקדם את זה לשום מקום.

מי שחושב שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, רוצה שימשיכו הרציחות במגזר הערבי, או חושב שהמשטרה לא מעוניינת לפגוע בארגוני הפשיעה, נמצא בדיון הלא נכון. אני יודע כמה מאמץ מושקע שם, אני יודע כמה דיונים מתקיימים, אני יודע כמה זה עומד בראש סדר העדיפויות.

אבל אני גם יודע מה עוד מתעסקים הגורמים האלה. זה לא מצדיק את מה שקורה היום. אבל אנחנו כולנו צריכים למצוא לזה פתרון, ולכן אנחנו נקיים דיון הבא דיון מסווג, מצומצם. ראשי רשויות, אני, ראש אגף החקירות, נראה את מי מזמין עוד מחברי הכנסת שיוכל לשתף פעולה, לא יחפש מי אשם. לא כי אני מחפש מישהו שישתף איתי פעולה, אלא ישתף פעולה עם העניין הזה, ונשב ביחד ונשים את הדברים על השולחן ונראה מה כן צריך לעשות.

כי בדיון פתוח פה אתם לא אומרים את כל מה שצריך לומר, אני לא אומר את כל מה שצריך לומר, אין מה לעשות, זה דיון מצולם. בלי מצלמות, בלי טלפונים, אני מאמין שאנחנו מסוגלים לטכס עצה משותפת ולמצוא את הדרך לעשות את זה. אחת הדרכים שאני פועל בה כיום היא להגדיר את ארגוני הפשיעה כארגוני טרור. למה? כי זה מתחיל להיות איום קיומי על מדינת ישראל, לא רק עליכם.

כשעליי ירו ב-2010 באתי ואמרתי, יום אחד הנשק הזה ייצא לרחובות של היהודים. והוא יצא. ב-2010. לא שאני נביא כזה גדול, אלא שאת הערכת המצב ידעתי לעשות מתוך הבנה שאם יש נשק ויש כל כך הרבה נשק, הוא כנראה יום אחד ייצא החוצה.

פרוטקשן היה גם אז, איומים על ראשי רשויות היו גם אז, אני הייתי מאוים שש, 2010, לפני 15 שנים. וגם אני כמו מאזן וכמו טלאל לא רציתי אבטחה אצלי בבית, בשום פנים ואופן לא. לא רציתי שכל פעם שאשתי ואני נכנסים הביתה או הנכדים באים אליי הם יפגשו איזה שוטר או שומר. לא, זה ברור לי.

אבל אנחנו צריכים לשבת באמת, בארבע עיניים, אני ואתם, ולראות איך אנחנו כן מוצאים לזה פתרון, כי הפתרון הוא לא רק בעבודת משטרה ולא רק במשרד לביטחון לאומי. הוא בביחד שלנו, ואת זה אני רוצה לנסות למצוא יחד איתכם. יהיה דיון כזה, ואחריו, אם נצטרך לעשות עוד דיון פתוח, נבצע אותו כדי שגם הגורמים האחרים יוכלו להגיע אליו.

אני מבקש להעביר את המסר לראש אח"מ, אני רוצה שהוא יהיה בדיון הזה. הדרישה של חבר הכנסת סגלוביץ' היא נכונה, היא גם הדרישה של חברי הכנסת האחרים. כך זה צריך להיות, יהיה דיון מאוד מצומצם בנוכחות שלו, מספר האנשים יהיו כאלה שיכולים לתרום לדיון, יהיה דיון ארוך, לא מצולם, לא שום דבר, אלא באמת משהו שהוא אופרטיבי, מבצעי.

בואו נמצא את הדרך ביחד איך כן נותנים לזה מענה, כי אני לא מפקפק ברצון של המשטרה כן להילחם בזה, ואני לא מפקפק במאמצים שהשר לביטחון לאומי משקיע בזה. אז בואו נסתכל על הדברים באופן חיובי. אני איתכם, שלא יהיה לכם שום ספק. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.