פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת העבודה והרווחה
13/05/2025


מושב שלישי

פרוטוקול מס' 409
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, ט"ו באייר התשפ"ה (13 במאי 2025), שעה 12:04

בקשה לדיון לפי סעיף 111(ה) לתקנון הכנסת של חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, דבי ביטון, אפרת רייטן מרום, אתי חוה עטיה, וואליד אלהואשלה: בנושא: משרד הרווחה מקדם הפרטת שירותי רווחה בשלטון המקומי והעו"סים מאיימים בשביתה

בהשתתפות מר ינון אהרוני, מנכ"ל משר הרווחה והביטחון החברתי

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון – מ"מ היו"ר
אפרת רייטן מרום
עאידה תומא סלימאן

ינון אהרוני - מנכ"ל משרד הרווחה והביטחון החברתי

ד"ר רון שביט - מנהל אגף בכיר ארגון מינהל ופיתוח ברשויות המקומיות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

גלית מבורך - עו"ס ראשית, ממונה על הפרופסיה בעבודה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שלהבת אינשטיין אלפסי - עו"ד, ראש מטה, לשכת מנכ"ל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

גידי פרץ - מנהל אגף עתודות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אורית ביתן - מרכזת בכירה, תחום קשרי כנסת וממשל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

חוי כהן - מפקחת ארצית פרט ומשפחה, אגף רווחה, משרד העלייה והקליטה

אסא בן יוסף - מנהלת מחלקת רווחה וקהילה במש"מ, מרכז השלטון המקומי

הילה מויאל - מנהלת אסטרטגיה ושיווק מיזם המסייעת, מרכז השלטון המקומי

קרן גרין - ראש המועצה המקומית קדימה צורן, מרכז השלטון המקומי

לירון כרמלי - מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי

ענבל חרמוני - עו"ס, יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

אפרת רותם - עו"ס ועו"ד, מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

נועה וולמן - חברת ועד ארגון עו"ס הלאומי

מרים רייס - נציגת ועד ארגון העו"ס הלאומי

ד"ר עדית סרגוסטי - אחראית קידום מדיניות, ארכון "בזכות"

בקי כהן קשת - עו"ד, הפורום למאבק בעוני

תמי סמיש נמליך - עו"ס, מרצה, פעילה במיזם "בואו"

ד"ר ענבל בר סלע - פסיכולוגית קלינית

ענת כהן שמואל

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

בקשה לדיון לפי סעיף 111(ה) לתקנון הכנסת של חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, דבי ביטון, אפרת רייטן מרום, אתי חוה עטיה, וואליד אלהואשלה: בנושא: משרד הרווחה מקדם הפרטת שירותי רווחה בשלטון המקומי והעו"סים מאיימים בשביתה

שלום לכולם. היום ה-13 במאי 2025, ט"ז באייר התשפ"ה. השעה 12:00. נושא הדיון: בקשה לדיון לפי סעיף 111(ב) לתקנות הכנסת, של חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, אנוכי, אפרת רייטן, אתי חוה עטיה, וואליד אלהואשלה, בנושא משרד הרווחה מקדם את הפרטת שירותי הרווחה בשלטון המקומי והעו"סים מאיימים בשביתה.

קודם כל, תודה על הדיון המאוד חשוב. ברשותכם, אני רק אפתח להביע את שמחתי והתרגשותי, כמו כל עם ישראל, על חזרתו של עידן. כולנו תפילה ש-58 החטופים הנוספים ישובו במהרה. שחיילינו אף הם יחזרו לביתם ובמדינת ישראל ישקוט שקט, שלווה.

בנוגע לעו"סים, אתם יודעים שגם לי יש ילדה עובדת סוציאלית. יש לי הערצה והערכה מאוד גדולה למקצוע החשוב הזה שאני חושבת שאת השיא ראינו באמת בשנים, לצערי אנחנו עוד מעט כבר שנתיים בכאוס שמדינת ישראל חווה. אז בהזדמנות זו אני מצדיעה ואני מניחה שכל מהלך שייעשה כאן, אנחנו באמת בסופו של יום רוצים לראות את טובתכם ואת טובת הציבור, שייהנה מהשירותים האלה.

ברשותכם, אני מבקשת מחה"כ עאידה תומא סלימאן להציג את הדיון ולאחר מכן כמובן שאנחנו ניתן לכולם לדבר. תודה.

תודה רבה חה"כ כבוד יושבת-הראש דבי. תני לי גם בפתיחת דבריי להצטרף לברכות שלך על שחרורו של עידן ותקווה שבקרוב נשמע על עסקה שהיא יותר רחבה, שמשחררת את כולם. משחררת גם את החטופים הישראלים ומשחררת את אנשי עזה מהמלחמה. את תושבי עזה מהמלחמה העקובה מדם הזו. ומשחררת אותנו, כולנו, מלחיות במצב כאוטי כבר שנה ושבעה חודשים. ואם יש משהו שהוכח אתמול שיש אפשרות לקיים עסקה. לצערי הרב כנראה רק הממשלה לא עושה את זה.

את האמת, אני יזמתי את הדיון הזה כי כולם יודעים כבר שמאוד חשוב לי הנושא גם של לשכות הרווחה ועבודה חברתי, אבל גם במיוחד העובדים והעובדות הסוציאליות. שנים על גבי שנים אני האמנתי במאבקים שלהם, האמנתי בעבודה שלהם וראיתי את החשיבות של קיום מקצוע כזה בחברה הישראלית באופן כללי ובחברה, האנושות באופן כללי.

למען גילוי נאות, תמיד שואלים אותי את זה 'בגלל שאת עובדת סוציאלית'. אני לא עובדת סוציאלית, אבל אני מאמינה בעבודה שלהם.

את עושה הסבה.

אחרי שאני אסיים פה אני אעבור הסבה לעבודה סוציאלית.

אני לגמרי מזדהה עם מה שאמרת.

כן, כן. את האמת, יזמתי את הדיון לאחר שקראתי כתבה שמדברת על פרויקט חדש שהמשרד מקדם עם הג'וינט ועם השלטון המקומי. תוכנית ניסויית להעסקת עובדים סוציאליים במודל מה שנקרא העסקה גמישה. כלומר, עובדים סוציאליים שיועסקו לפי הבנתי גמישה. כלומר, לא יהיה תקן ברור, אלא עבודה יותר לפי שעות עבודה. הבנתי שהמודל המוצע ישולבו בו עו"סים במחלקות לשעות בודדות, כך זה נאמר. והעסקתם המתוכננת של העו"סים בתוכנית תיעשה על ידי ארגון חיצוני במיקור חוץ.

זה מעלה שאלות מאוד מהותיות, וגם למען גילוי נאות אני הייתי בין הח"כים שקיימתי כמה וכמה ישיבות עם שרים בממשלות ישראל והצעתי כל מיני הצעות בגלל המצוקה האדירה שקיימת במקצוע גם מבחינת תקנים וגם מבחינת איוש תקנים. חלק מהחוקים שאני העברתי עד היום לא מבוצעים תחת הטענה שלא מצליחים לאייש את התקנים.

כלומר אנחנו מכירים את הבעיה הקיימת. היו כל מיני הצעות של תוכניות מתוגברות, של הסבה מקצועית. אני זוכרת כאשר בזמנו, בשנות ה-80 החליטו לפרק את המקובצות, לשכות הרווחה המקובצות, והיה צורך - - -

אזוריות?

כן. קראו להן מקובצות, היו אזוריות. תודה שאתה מזכיר לי.

בעצם עשו תוכנית באוניברסיטאות שקיבלו אנשים שהיה להם תארים בנושאים שהם קרובים. נתנו להם שנה מרוכזת ואז נכנסו למקצוע. היו כל מיני הצעות. אני יודעת שבמשרד עשו כל מיני צעדים, כי גם הייתה לי שאילתה שקיבלתי עליה תשובה, איך מנסים לפתור את הבעיה הזו.

אבל מאוד מדאיג אותי התוכנית הספציפית הזאת. מדאיגה אותי מכמה בחינות: תשמעו, היום, וחבל, אני הייתי צריכה להתחיל עם זה. להתחיל עם זה שהעובדים הסוציאליים היום משביתים את העבודה לשעתיים, כאות הזדהות עם מנהלת לשכת הרווחה בערערה, שהיו יריות על האוטו שלה. על האוטו של הבת שלה. זה היה מאוד מסוכן. לצערנו הרב, לפני חודש אותו מקרה על מנהל לשכת הרווחה בכאבול. היום העובדים הסוציאליים, במיוחד באוכלוסייה הערבית, עומדים מול אתגרים מאוד קשים, במיוחד עם כל מה שקורה מבחינת הפשיעה באוכלוסייה הערבית.

להביא עובד סוציאלי חיצוני כאילו, שיטפל בנושאים בלי שיהיה בקשר הדוק וחלק מהצוות של אותה לשכה, בעיניי מעלה שאלות מאוד מקצועיות על איך יתנהל העובד או העובדות הסוציאלית הזאת. איזה סוג של טיפול הוא יקנה. מה ההדרכה והליווי והפיקוח שיהיה עליו. וחוץ מזה, מה התנאים שמעסיקים עובדים סוציאליים כאלה? יש שאלות מאוד מהותיות שאני לא יודעת אם המשרד חשב עליהן עד הסוף.

האם הניסוי הזה התחיל? כלומר, יש לכם, כי דיברו על זה שיהיה פיילוט. האם זה התחיל? אם לא, מתי מוצע שיתחיל? ומה המנגנון שנבנה סביב זה ומה התנאים שיתקיימו? אני בעצמי מאוד סקפטית ויש לי הרבה חששות מלהפעיל עבודה סוציאלית שמופרטת לידיים חיצוניות. תשמעו, הרבה מהשירותים החברתיים כבר מופרטים. הרבה, את הרוב. מקלטי נשים וזה, אמנם עדיין יש ארגונים ששם שומרים על הגחלת, אבל לשכת רווחה ועבודה שאמורה להתקיים בתוך לשכת רווחה – אם יתחילו להפריט את זה, בעיניי זה מסוכן מאוד.

זה מסוכן כי אז מכרנו את הכול. ואני חושבת שזה תפקידה של המדינה. ותפקידה כן לשמור ולפתח ולהדריך ולהעצים את העובדים הסוציאליים הקיימים ואת הלשכות הקיימות. ואני מקווה שנשמע תשובות.

תודה חה"כ עאידה סלימאן על הדברים הנוקבים. אנחנו כמובן מקדמים בברכה את מנכ"ל משרד הרווחה, מר ינון אהרוני. ואת חה"כ אפרת רייטן, שהיא חלק מהדיון. אפרת, את רוצה לדבר?

כן, אני מאוד אשמח. תודה רבה. כיף לראות אותך פה, דבי. תודה רבה. ולך המנכ"ל, תודה שהגעת. אני חושבת שזה חשוב מאוד שאתה נמצא פה. גורמים מקצועיים בכירים צריכים באמת להיות נוכחים בוועדות הכנסת וככל שבאים לכאן הבכירים אני חושבת שזה מקדם פה גם את הפתרונות הרבה יותר מהר, בשיח. במיוחד בוועדה הזאת.

כמעט כל שבוע אני פה.

בדיוק. זו ועדה מקצועית ועובדת כאן בצורה באמת מעוררת הרבה כבוד.

ייאמר לזכותו.

עוד יותר אני מרימה לך עכשיו. אני חושבת זה ממש חשוב והנושא הזה של העובדים והעובדות הסוציאליות הוא בדמנו, בנפשנו. אני רגע אומר באופן אישי שאחת מהיועצות הקודמות שלי, היא כבר לא עובדת איתי, היא עובדת סוציאלית בעצמה והיא מדהימה. ואני לא אשכח את הימים הראשונים. קודם כל, להיות עובדת סוציאלית בכנסת זה מעולה, הייתי ממליצה לכל חברי הכנסת שיהיה להם עובד סוציאלי צמוד, זה ממש הכלה.

ושיקוף, אל תשכחי.

הכלה ושיקוף. זה חשוב שלכל אחד מאיתנו יהיה מישהו בצוות. אבל אני גם רוצה באמת לציין את העבודה המדהימה של העובדים והעובדות הסוציאליות, בכללי, אבל בפרט גם אחרי ה-7 באוקטובר. אצלנו עוד התנדבה להגיע לשורה, יועצת שלי, פרלמנטרית, והיא הלכה והתנדבה גם שם, כדי לעזור בעומס הנורא ובטרגדיות האיומות שהיו. התנדבה ועזרה. ובאמת, הדברים שאתם תרמתם, כל העובדים הסוציאליים והעובדות הסוציאליות, אין לזה מחיר. אין לזה ערך מבחינת היכולות. והדברים שאתם מביאים לנו, לאזרחים במדינת ישראל, אני מצדיעה ומחבקת אתכם, באמת, ומגיע לכם הכול מכול.

וזה מביא אותי לשאלה שהיא לא בדיוק קשורה לנושא הזה, אבל היא הדבר שהוא בעיניי הוא החשוב והוא מה קורה עם הפעימה השנייה של הסכם השכר של העובדים והעובדות הסוציאליות? לא יתכן. אלוהים, איפה זה? זה כבר היה מזמן, עוד לפני שאני ישבתי על הכיסא. רבנו ודיברנו עוד על הפעימה הראשונה והנה אנחנו בפעימה השנייה, היא כבר הייתה צריכה.

אולי האוצר יענה.

בדיוק, זה מה שרציתי לבקש ממך. ואולי גם אפשר את נציגי האוצר, שלדעתי הם לא נמצאים פה.

אני מצוי.

שייתנו אבל דיווח. שיבואו, באמת. אני חושבת שחשוב לשמוע מפי הסוס למה הדברים, איפה זה תקוע? וזה חשוב לשמוע את זה ממך, אבל גם מהם. ושהציבור ישמע.

אני לא יודע אם יש פה מינהל השכר, אז בכיף.

אין. אבל אולי אפשר, יש?

אנחנו נשמח שהם יעלו. אני אומרת את זה בתור האיגוד. אנחנו נמצאים מול האוצר בדיונים של המשא ומתן. אין בעיה שיינון יגיד את הסטטוס. אני אגיד שמבחינתו, אני אגיד כמי שנמצאת, אנחנו בדיונים על הפעימה השנייה כבר שנה וחצי, למרות שהיא הייתה אמורה להיות עניין פשוט.

בדיוק.

המקור התקציבי, כבוד יושבת ראש הוועדה, קיים כבר מינואר. למה אנחנו במאי וזה עוד לא חתום זאת שאלה שאולי גם על זה צריך להקים ועדת חקירה. אבל כרגע יש לנו תאריך בתחילת יוני ואין לי אפילו טיוטה ביד, שגם אותה משרד האוצר מתעקש לנסח, למרות שאין שום מניעה. ואנחנו הצענו את זה כהסתדרות כבר במרץ, שאנחנו כהסתדרות ניקח על עצמנו את ניסוח הטיוטה. אז אי אפשר גם לרצות את כל השליטה בידיים שלהם וגם לעכב. וצריך גם זמן אחר כך לדיונים על הטיוטה. אנחנו כבר באיחור גדול מאוד.

חה"כ אפרת רייטן העלית סוגייה מאוד חשובה. אבל אני מזכירה שזה לא הדיון.

לא נושא הדיון, ובכל זאת.

זה גם הדיון. כי עד שלא ממצים את כל שאר הדברים בטח לא רוצים להפריט.

צריך להיצמד קודם כל לדיון.

זה חלק מהדיון.

תנו לי רק לסיים. כי חשוב לי היה להיות כאן, כי כרגיל וכידוע בכנסת, הדיונים מתקיימים פה במקביל. אז אני תכף צריכה לצאת לדיון אחר. אבל היה חשוב לי מאוד להעלות את הסוגייה הזאת, כי זאת סוגייה עקרונית ורצינית ועמוקה.

זה חשוב, רק אין נציגות של השכר מהאוצר.

אולי אפשר לזמן אותם לזום.

אבל בואו ניצמד והמנכ"ל אמר שיש לו תשובות.

הלוואי, אם יש לו תשובות.

אני רק אגיד אבל שאנחנו בקשר יותר הדוק עם האוצר מול ההסכם. זה לא תחרות, אבל אני רק אגיד שבסוף הם חותמים על זה מולנו. והסטטוס הוא מתעכבים, מתעכבים, מתעכבים. אני מחכה לטיוטה הזאת מלפני פסח.

אוקיי. אני רוצה בסוף לשמוע.

כאמור הדבר בנפשנו והדבר הוא רציני. ואני חושבת שאני יכולה להישאר פה עוד כ-25 דקות, אז אני באמת השמח לשמוע את הדיון הענייני. אני רק מבקשת להבהיר בעניין הזה, כי תמיד אפשר לעבור כחוט השני גם כששמענו באמת מחברתי עאידה על העניין של ההפרטה והפחד והחשש מההפרטה ולאן זה לוקח את זה והאם זה יפגע במעמדם של העובדים והעובדות הסוציאליות שממילא סובל. אז איזה השלכות יהיה לזה.

והאם זה גם, כמו בהסכם, שאנחנו שואפים שכבר תהיה הפעימה השנייה, מה מבחינת הנראות? זאת אומרת, אני חושבת שזה חלק מאוד חשוב, האם זה משדר זלזול כמו בסיפור הזה של ההסכם שלא מתקדם. הנה, שמענו גם עכשיו מיושבת-ראש הארגון שאפילו את הטיוטה היא לא ראתה.

אז אני חושבת שהדבר הזה מבחינתנו הוא צריך להיות לנגד עינינו. החשיבות של המעמד ולכן גם היה לי חשוב לשתף אתכם בעניינים שלנו, האישיים. תודה רבה.

תודה רבה.

אם יורשה לי רק משפט אחד. למה גם הנושא של הפעימה השנייה למה כן קשור. גם אחת מהדרכים להיאבק בנשירה המתמדת מהמקצוע בגלל המצב בשכר קודם העניין של ההסכם גם כן, בין היתר.

הנושא הזה היה עולה בכל מקרה. ברשותכם, אני מבקשת לשמוע את מנכ"ל משרד הרווחה, מר ינון אהרוני.

ברשותכם, עד שיעלו את המצגת, אני רוצה להגיד כמה דברים. אין כינוס שאני נמצא בו שיש בו יותר מארבעה-חמישה אנשים - - - בגלל אחינו החטופים בעזה. היום לשמחתי רק 58, אחד חזר אתמול.

לא "רק".

במקרה, גברתי היו"רית, הוא לוחם ב-51 וגם אני הייתי שם. אז אפילו יש לי, אני מרגיש באופן אישי איזה משהו כלפיו. אבל זה באמת אירוע. ואני רוצה, אבל זה לא רק העניין. אני רוצה להזכיר לכולנו ולבקש מכולנו, בעיניי אנחנו צריכים כל בוקר לקום ולהזכיר לעצמנו שיש לנו עדיין 58 אחים ואחיות שם. ולהזכיר לסובבים אותנו. כי האירוע של החטופים בעיניי אחת הבעיות הגדולות זה השכחה. וזה שאנחנו מתרגלים לאירוע הזה כבר שנה וחצי, זה הופך להיות סוג של רעש לבן. אני אומר תמיד לאנשים שאני נוסע במושב כל יום, יש מלא דגלים צהובים במושב, אני לא רואה אותם כבר. אני מניח שרובנו כבר לא שמים לב לזה. אז בעיניי הבעיה המרכזית של האחים שלנו שם. ומחובתנו קודם להזכיר לעצמנו להזכיר לסובבים אותנו כל יום, כל יום, לחבר'ה הדתיים אני אומר בבחינת מודה אני. כמו שאתה קם בבוקר ואומר "מודה אני", תקום בבוקר ותזכיר שיש לך, יש לכולנו עדיין אחים ואחיות שם, באמת אני מבקש להזכיר את זה.

הדבר השני שאני רוצה להזכיר לפני שאני אגע זה באמת סוגיית האלימות כלפי עובדים סוציאליים במגזר הערבי. אני לא ממעיט מהסוגייה בכלל, כי באמת זה כבר נהייתה תופעה קשה מאוד. אבל אלימות כלפי עובדים סוציאליים זו סוגייה קשה. ענבל במאבק האחרון שלה העלתה את זה על סדר היום בצורה משמעותית. ענבל יו"רית האיגוד.

בהסכם הקודם הקמנו את אגף המוגנות, שלא נותן פתרון מספיק טוב ואני אומר פה מעל הבמה הזאת, אני אקיים דיון משמעותי אצלי. ואתמול היה לי בפגישה שלי עם השר עסקנו בסוגייה הזאת ואנחנו נצטרך לבחון איך מתמודדים עם אלימות כלפי עובדים סוציאליים במגזר הערבי. זו סוגייה קשה וכואבת.

אולי כדאי להזמין לדיון את המשטרה, שנעלמת מתוך הכפרים שלנו.

אני אעשה דיון עם השלטון המקומי, עם הנציגות של מנהלי המחלקות במגזר הערבי. ואני כבר אומר פה על השולחן, הסוגייה היא, לא כי אני מתחמק, חס וחלילה, אתם מכירים אותי מספיק זמן. הסוגייה קצת way far מעל הראש רק שלנו, אבל אנחנו נתניע מהלך במשרד. אנחנו נתניע מהלך. חייבים להתמודד עם הסוגייה הזאת. זו סוגייה קשה מאוד.

כדי להציג את הנושא הזה אני אשמח אם תתנו לי ממש כמה דקות בלי לקפוץ עליי, כי אני רוצה להציג תוכנית. בתוכה אני מבטיח להשיב על הסוגייה שמדברים עליה, שהיא so called הפרטת השירותים. לא נדבר על המושג הפרטה, כי זה לא הפרטה. הפרטה זה משהו אחר לגמרי, אבל לא משנה. אנחנו מבינים אנחנו מבינים את השיח.

רק לפני אני אגיד עוד הערה אחת: ההסכם הקודם. בהסכם הקודם של שכר העו"סים, גברתי חה"כ אפרת, אני עונה לך בין השאר. דיבר על שתי פעימות. הפעימה השנייה הייתה אמורה להיות ב-2026 ואנחנו, משרד הרווחה - - -

זה לא נכון, ינון.

התאמצנו, איתך ביחד.

לא, לא, זה לא נכון.

טוב.

זה לא נכון. הפעימה השנייה הייתה אמורה להיות מחולקת לאוקטובר 2024 ודצמבר 2025. אנחנו ביקשנו לאחד - - -

אני איתך ביחד עשינו את זה.

ביקשנו ביחד לאחד.

את פנית אליי, טוב.

רגע. אבל לא דובר על 2026 מעולם. סוכם על ינואר 2025. עכשיו, הטענות שלי לא אליכם, ואתה יודע את זה.

אני יודע, אני יודע.

לא צריך להתעקש להגן על האוצר, שאנחנו יודעים שהם עובדים בטור, כאילו, הם אומרים לי אין לנו זמן, יש לנו דברים אחרים. שאלתי האם עו"ס לסדרי דין, שיש לה הרבה תזכירים עושה אותם אחד אחרי השני ולא במקביל. לא חייבים להגן על האוצר ולקחת על עצמך דברים.

יש לנו מספיק טענות גם אליך, הכול בסדר.

אם תתני לי לסיים, אז אני אסביר. אני ממש לא מגן על האוצר, זה לא תפקידי. אני אומר מה אנחנו עושים. ואת פנית אליי ואמרתי אני אעבוד על זה. וטיפלתי בזה.

ינואר 2025, אנחנו במאי, אין לי טיוטה על השולחן. תאריך חתימה ב-5 ביוני, אנחנו לא נגיע ככה. אני מבקשת עזרה בלחץ על האוצר.

ענבל, אני מאוד אשמח אם תתני לי לדבר.

ענבל, בואי ניתן לו לדבר.

אין בעיה, אבל לא להגיד דברים לא נכונים.

בסדר. אני אומר פה על השולחן, אני בעצמי עבדתי קשה. אני, כדי להקדים את ההסכם הזה, כי אני רואה בזה דרך עליון. אני באופן אישי, אני אומר את זה פה על הבמה הזאת. ענבל אפילו פנתה אליי בנושא הזה. זה מעסיק אותנו מאוד כהנהלת משרד. גם השר מרגי עוסק בזה באופן אישי וגם אני כמנכ"ל המערכת. זה אחד.

שתיים, לפני ששמעתי את השיח הזה, אתמול, כמו שאני עושה כמעט כל שבוע, אני משוחח עם האנשים באוצר, עם לזימי, עם אפי מלקין בעצמו ועם אחרים, בניסיון לקדם את ההסכם הזה. אני לא מגן על האוצר, זה לא תפקידי פה. אני רוצה להגיד מה אנחנו, כמי שאמונים על העבודה הסוציאלית בממשלה עושים, אני עוסק בזה כמעט מידי שבוע. ההתחייבות שלי מאתמול של חנן לזימי, אגב, הוא בדיוק סימס לי, לא יודע למה. תכף אני אקרא. ההתחייבות הייתה שעד סוף השבוע הזה הטיוטה תעבור.

באיחור של חודש. הם לא משאירים לנו זמן, למה זה לא אצלי?

אבל אני לא מגן עליהם, אני מספר את הצד שלנו.

אבל אדון אפי מלקין הבטיח לי שזה אצלי כבר לפני חודש. ואז אמר עוד שבוע ואז אמר עוד שבוע. והוא בחר בעצמו, עשיתי תהליך עם האוצר כמו עם נערות בסיכון. שהם יבחרו את התאריך שהם מסוגלים לעמוד בו. הם קבעו תאריך והם לא עומדים בו בפעם השלישית.

אני נורא מבקשת.

סליחה, זה מקומם אותי, בגלל שאין שום צורך לדבר בשם חנן לזימי, שהוא אחראי הישיר לזה שהפעימה הזאת בתוקף.

ענבל, אני נורא מבקשת, באמת, אנחנו בדיון ואנחנו צריכים את הזמן הזה ותכף ייגמר לנו הזמן. הוא ענה מה שהוא ענה. תעזבו את מה שיש אחורה. את זה תדונו אחר כך בנפרד. בואו נראה לאן פנינו מועדים וכמובן זה חמור מאוד. זה אפילו חוצפה שמעכבים כספים בסוגיות האלה. אני מסכימה. אבל לא, הפסקנו את הדיון.

אולי כדאי שהוועדה גם כן תקבל על עצמה לפנות לאוצר.

בדיוק, מקובל עליי. לא צריך שרק הרווחה. אז בואו נהיה גם אנחנו וננהל את האוצר, אם צריך.

אפשר גם להגיד לאוצר שכל יום איחור זה עוד כסף לעובדים הסוציאליים.

ממש, מבחינתי בהחלט.

אני אשמח.

כן.

כל מה שאני אומר זה שאני לא מייצג את האוצר פה. המלחמות שלי עם האוצר הן רבות וידועות, כולל פה מסביב לשולחן הזה.

כן, כן, אז אנחנו ניכנס עכשיו.

אני לא מגן עליהם. זה לא תפקידי, להיפך. אני בסיפור הזה בצד של העובדים הסוציאליים כי יש לי אחריות כלפיהם.

אבל אני אומר לכם שאני משיח אחרון שלי עם חנן היה אתמול, והוא התחייב בפניי עד סוף השבוע.

עכשיו זה פומבי פה.

כן, כן. אני אומר את זה פה על השולחן, אני לא מסתיר. אני לא נוהג להגיד משהו שאני לא מתכוון אליו. זה על השולחן. וההסכם ייחתם בעזרת השם ב-5 ביוני, שר הרווחה גם יהיה שם בעצמו, אני מניח שאני גם אהיה שם. זה לעניין הזה.

(הצגת מצגת)

אני רוצה להגיד כמה מילים. כיוון שאני לי הרבה זמן, אני רוצה לדבר על זה: אנחנו במשרד הרווחה, אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אני כבר שנתיים וחצי מנהל את המערכת הזאת. אני לא מאמין כי מבחינתי יש לי חור שחור כזה ענק של שנה וחצי שאני לא ממש יודע מה קורה איתי. אבל אני יכול לומר לכם שכמעט ממש מ-day one כשנכנסתי לתפקיד הזה בהנחיה של השר מרגי אנחנו עוסקים במחלקות לשירותים חברתיים.

אסא נמצאת פה בדיוק מולי, לא במכוון ולא בתיאום, יודעת להגיד שאת הפגישה הראשונה שקבעתי בתפקידי כמנכ"ל הייתה עם אסא כנציגת השלטון המקומי. כי אנחנו מבינים טוב מאוד שהשלטון המקומי הוא הציר המסובב. אין לי, המערכת לא קיימת ללא המחלקות לשירותים חברתיים. אני אומר את זה מעל כל במה ואני מתכוון לזה. אנחנו, אותנו מעסיקה העבודה הסוציאלית במחלקות לפני הכול. לפני המשרד, לפני הארגונים. לא כי אחרים לא חשובים. כי אנחנו מבינים שמי שמפעיל את המערכת, מי שמניע את כל העבודה הסוציאלית במשק הישראלי אלה המחלקות. לכן מהר מאוד בנינו תוכנית וקראנו לה המחלקות לשירותים חברתיים כציר המסובב של שדה הרווחה. כך היא נקראת התוכנית הזאת, ברובה כבר פעילה.

אני רוצה בקצרה להציג לכם את הסעיפים השונים של התוכנית. אבל לפני אני רוצה להגיד שאני באופן אישי וצוותים במינהל האסטרטגיה אצלנו עבדו על לנסות להבין ממה המשבר נובע. וראינו כמה סוגיות מרכזיות שהמשבר נובע בגללן. הסוגייה הראשונה זה העומסים. העומסים על העובדות הסוציאליות. הסוגייה השנייה זה השכר, כמו שעלה פה. הסוגייה השלישית, וזה כולל אני בעצמי בשיחות רבות עם סטודנטיות, אני מבין ששוק העבודה הולך למקום קצת אחר. אני לא רוצה לדבר על שוק העבודה העולמי, הישראלי ואז לרדת למטה לעבודה סוציאלית. אבל מה שקורה בשוק העבודה קורה גם בעולם העבודה הסוציאלית. אנחנו לא מנותקים ממה שקורה בשוק העבודה.

אני רוצה לתת לכם שני ציטוטים מדויקים של מה אומרות לי סטודנטיות שנה ג' לעבודה סוציאלית. אחת אמרה לי: "אני לא אמא שלי, אני לא אבוא לעבוד אצלך מ-8:00 עד 16:00. אתה רוצה שאני אבוא לעבוד אצלך? תמצא לי פתרונות תעסוקה גמישים אחרים". ציטוט ראשון. ציטוט שני, וזה ציטוט. אמרה לי עו"סית לעתיד אחרת: "אני - - - דיגיטלית. אתה רוצה שאני אעבוד אצלך? אני עובדת מתאילנד. אם אתה רוצה, תמצא לי משרות, תפקידים, משימות", רגע, רגע, אני אשמח שתגיבו.

עם כל הכבוד, ציטוט דווקא - - -

רגע, רגע. אני רוצה, הציטוט רוצה להגיד משהו.

שתלך לתאילנד.

נכון. אבל שוק העבודה משתנה. רגע, שוק העבודה משתנה לנו מול העיניים. אנחנו לא יכולים להתעלם ממנו. אני גם לא אומר שזה 90% מהסטודנטיות, אבל יש, בדור החדש הזה, הפוקוס שלהם הוא קצת אחר. אני יכול לעצום עיניים ולהגיד "לא, אני לא מכיר בזה" ואני יכול להגיד "אני מתמודד עם זה באומץ". זה הסיפור.

עכשיו אני רוצה לגעת בתוכנית, ואני אגיע גם לסוגייה שלשמה התכנסנו. אבל אני רוצה שתראו שהיא נקודה בתוך תוכנית שיש לה בערך 10 מרכיבים שונים, וזה לא רק הדבר הזה.

אז הסוגייה ראשונה זה תמהיל איסור תקינה ותורמי חו"ז קראנו לזה. אני יכול להגיד לכם שבשנה ממוצעת משרד הרווחה מקצה כ-100 משרות, 100 תקנים למחלקות לשירותים חברתיים. זה מה שקורה בממוצע. 100-120 תקנים זה הרבה. תוספתיים. השנה יוקצו קרוב ל-500 תקנים של עו"סים ותומכי עו"ס והמחלקות, זה פי חמש. אני יכול להגיד לכם פה, מעל הבמה, זה הכול מוקלט, המגמה הזאת תהיה גם בשנים הקרובות. מתוך כוונה להביא את המחלקות למצב שבו אין בעיה של תקינה. כי אנחנו יודעים, אני לא אפתח את כל הדיון, יש פה את גידי שהוא בעל המקצוע אצלנו ורון וגלית ואחרים פה, יודעים לדבר בדיוק על המספרים ועל התקינה, על תמהיך העיסוק וכך הלאה. אני לא רוצה להרחיב. אבל תדעו, השנה יוזרמו קרוב ל-500 תקנים. בשנים הקרובות זאת תהיה המגמה.

בזה אני מתמודד עם הסוגייה של העומסים הבלתי נסבלים. עכשיו אתם תגידו לי מה זה עוזר שאתה מביא תקנים אם העו"סיות לא רוצות לבוא לעבוד במחלקות? אז אני אלך, בניגוד לכיוון השעון, אני אלך דווקא לצד השמאלי. כתבנו פה משפט שהוא קצת מורכב לי "מתן ביטוי לייחודיות העיסוק בהסכם הזכר". אני לא אחראי על המשפט הזה, זה שלהבת אחראית עליו, אבל אני אסביר אותו במילים שלי. אנחנו התערבנו בתוך הסכם השכר הזה, כמשרד הרווחה וכמי שאמון על השדה הזה, היינו שותפים לדיונים. ואני אומר לכם, אני עוסק בזה ממש באופן אישי אל מול הממונה על השכר. אותנו מה שעניין בהסכם הזה, זה להביא תוספת שכר ייחודית לעו"סיות במחלקות לשירותים חברתיים.

ענבל התנגדה לזה, אגב. מבחינתה בצדק. וכאשר הבנתי שאין לי סיכוי להכריע את זה הלכתי לממונה על השכר ולארנון בר דוד והבאנו 30 מיליון שקלים תוספתיים שיהיו צבועים. יהיו צבועים רק לעו"סיות במחלקות לשירותים חברתיים. אנחנו כרגע בדיונים על זה איך זה יחולק, באיזה תצורה, לאן זה ילך וכך הלאה. אז לעניין השכר, גברתי חה"כ אפרת, יש את ה-200 מיליון שכל העו"סים יקבלו בתצורה רגילה ועוד תוספת שכר ייחודית רק למחלקות. יש לה שני היבטים: פעם אחת אני אשלם טיפה יותר, פעם שנייה אני כמי שאמון על המערכת מסמן לכל העו"סיות בשדה תדעו שזה המקום שאנחנו רוצים אתכן בו. זו סוגייה שנייה.

הסוגייה השלישית שאני רוצה להתייחס אליה זה הגדרת מבנים ארגוניים. במבנים הארגוניים, בכל המחלקות לשירותים חברתיים המבנים הארגוניים היו שטוחים. הייתה מנהלת, מתחתיה עשרות עו"סיות. במקרה הטוב הייתה ראש צוות. מה זה מסמל לעובדת שרוצה להיכנס? זה אומר לה אין לך סיכוי להתקדם אצלנו. איזה עובד רוצה להגיד לארגון שאין לו אופק קידום? אז יצרנו מבנים ארגוניים. זה חתום על ידי כבר לפני שנה פלוס, רון, נכון? כבר למעלה משנה. תע"ס חתום. שמאפשר להם מסלולי קידום בתוך המחלקה. אז עו"סית נכנסת, אומרת וואלה, אני לא אחכה שהמנהלת, שהיא בת 50 נגיד, ייקח לה עוד 17 שנה עד שהיא תפרוש. יש לי אפשרויות לנוע בתוך המערכת. אז זה משהו קטן, אבל הוא מסמל לעובדות והוא אומר כן, כדאי לך לבוא לפה, כי יש לך אפשרויות קידום. זה משהו שלא היה קיים.

אני אלך לצד שמאל להדרכות והכשרות. בעבר משרד הרווחה היה מקצה הדרכות בהיקף של חמישה מיליון שקלים. אנחנו העלינו את זה לפני שנתיים ל-30 מיליון שקלים. במכה אחת, הקפצנו את זה בפי שש. עשינו את זה כי אנחנו מבינים שהדרכה זו סוגייה משמעותית. עו"ס לא יבוא למקום שהוא לא מקבל בו הדרכה. אז השקענו בזה המון. זה קרה כבר ב-2023, זה קרה ב-2024 ועכשיו זה קורה גם ב-2025. אני אומר פה מעל הבמה ב-2026 התקציב הזה יעלה. תקציב ההדרכות יעלה.

אותו דבר בינוי ושיפוץ מחלקות. אני מדבר עם עו"סיות, אז הן אומרות לי אני לא באה לעבוד במקום שהוא החצר האחורית של הרשות המקומית. כי ככה, בחלק מהרשויות, אני לא מעלה את זה לראשי הרשויות, בחלק מהרשויות המחלקה הזאת החביאו אותה וגם לא התייחסו אליה. אז עו"סית באה לעבוד במחלקה שלא מכבדת אותה ולא מכבדת את הלקוחות שלה. השקענו 100 מיליון שקלים בשלוש שנים. גם פה אני אגיד שבשנה ממוצעת היינו מקצים חמישה מיליון שקלים, העלינו את זה למעל 30 מיליון שקלים כל שנה, צבוע לשלוש שנים. הוצאנו כבר חוזר למחלקות ואנשים כבר מפעילים את זה. רשויות כבר מפעילות את זה.

הדבר השני שעשינו זה לא רק הקצנו כסף, גם הגדלנו מאוד את אחוז המימון הממשלתי. כי בעבר, עד לפני שנתיים וחצי המימון הממשלתי לבינוי מחדש של מחלקה היה עד מיליון וחצי שקלים. אי אפשר לעשות עם זה שום דבר. ראש רשות היה צריך להביא עוד כמה מיליוני שקלים. ואז לא מימשו את התקציב הזה. העלינו את זה ממיליון וחצי לעד חמישה מיליון שקלים. זה כמעט, אדוני יושב-הראש, זה כמעט מבנה. ראש הרשות כמעט לא צריך לשים כלום. הוא רק צריך לרצות את זה.

הדבר השני שעשינו זה שיפוץ. אם לא צריך מבנה חדש אבל צריך שיפוץ, בעבר הזה היה עד 750,000, היום זה עד מיליון וחצי. הכסף הזה כבר קורה, זורם במשק. ראשי רשויות מגישים. בשנה שעברה והשנה כבר יש. יושב פה ד"ר רון שביט, הוא יו"ר הוועדה שמקצה את זה לפי קריטריונים. הנוהל הוא מאוד ברור, הוא מפורט, הוא נשלח, הוא שקוף לגמרי והוא עובד. זה עוד מהלך. כי אני רוצה שהעו"סית תרצה לבוא למקום שנעים להיות בו. והוא לא נראה כמו החצר האחורית.

הדבר הנוסף, תהליכים לפישוט בירוקרטיה. אני לא אלאה אתכם בפרטים האלה. אבל הבירוקרטיה בין משרד הרווחה למחלקות לשירותים חברתיים היא לעיתים בלתי אפשרית, אני אומר את זה, כמי שאחראי על המערכת הזאת. היא בלתי אפשרית. גייסתי מנהלת אגף, קוראים לה יעל אדלמן, היא לא יושבת פה היום. כל תפקידה לעסוק בפישוט בירוקרטיה בתוך מערכת הרווחה של מדינת ישראל. והמשימה הראשונה שלה זה בפישוט העבודה בינינו לבין המחלקות. זה יפנה לעו"סיות זמן ויפנה לתחשיבניות זמן, יפנה למנהלת המחלקה זמן. ובעיקר זה יאפשר למערכת לעבוד. זו סוגייה נוספת שאנחנו עוסקים בה. היא כבר קורית.

(היו"ר ישראל אייכלר)

ינון, אני מאוד מתנצלת. אבל ההרגשה שאלי שאנחנו נדון בכול חוץ מאשר - - -

הנה, עכשיו אני מגיע לזה. רק השקף הזה, אני לא מדבר על עוד שקפים.

בוא נתמקד בנושא.

רק אם אתה יכול אבל לחדד כמה מתוך ה-500?

כן, קרוב ל-500 תקנים.

כמה מתוך ה-500 זה לעובדים והעובדות הסוציאליות וכמה זה לתמיכה?

סדר גודל של 50-50 אם אני זוכר נכון. סדר גודל. נכון? משהו כזה. סדר גודל של 50% יהיה, 250 ו-250, זה סדר גודל.

אני הולך עכשיו לאפשרות העסקה גמישה. אם אני רוצה לייצר מצב שבו אני יכול להביא עובדים סוציאליים למערכת ואני רוצה לפשט או להקל על מנהלות המחלקות, אני צריך להביא להם תקנים. אבל גם כשאני אביא המון תקנים ואני אשפר את השכר ואתן הדרכות ומבנה חדש והכול, לעולם יהיו חסרות עובדות סוציאליות במערכת. א', זה כלל יסוד בעולמות הכלכלה. אבטלה חיכוכית קיימת במשק כל הזמן, היא לא פוסחת על עבודה סוציאלית. גם כשאני אהיה מושלם תמיד יהיו 4%-5%, כי זה המצב במשק. זה עולמי, זה לא קשור לעבודה סוציאלית.

תקנים זה במחלקות הקטנות זה עובד אחד או חצי יובל. שלא קיים במערכת. הוא שווה כסף. את הכסף הזה אני יכול להגיד למנהלת המחלקה קחי את הכסף הזה, הוא שווה שעות עבודה. תנצלי אותו באמצעות המודל שאנחנו הצענו. המודל אומר אני מעסיק עובדות סוציאליות באמצעות חברה. הן מחכות on shelf מה שנקרא. יהיו משימות מוגדרות. אגב, המודל הזה עוד לא סגור לחלוטין. אנחנו בדיאלוג בינינו לבין הג'וינט לבין השלטון המקומי. כבר עשינו ישיבה אחת עם ענבל, קיבלה ממני את כל החומר הכתוב הזה. ואנחנו ממתינים לדיון נוסף ואני מניח שהוא יהיה בקרוב. אני לא יודע אם הוא נקבע. נקבע לנו? עוד לא. הוא יתקיים ממש בקרוב. לא משנה.

זה משא ומתן, כן? לא דיון.

אפשר לקרוא לזה משא ומתן, זה לא משנה. מבחינתי זה דיון.

זה מה שאנחנו דרשנו כדי לא להוציא סכסוך עבודה, כשהוצאתם את התוכנית. נכון? אז זה משא ומתן ובואו נדייק.

מה שלא יהיה, אני לא מתחמק, נראה לי שאת יודעת. הכול שקוף, גלוי. כל הנייר הזה - - -

אני לא רוצה שמישהו יחשוב בטעות שאנחנו תומכים בתוכנית הזאת פשוט.

אין שום בעיה, רק תנו לי לסיים להסביר אותו. הרעיון הוא מאוד פשוט. אנחנו ניקח משימות, לא תפקידים, אני לא אומר עו"סית משפחה אחת אני מוריד מהמצבה ומביא אותה באמצעות המודל. לא. משימות מסוימות שיש לעו"סית, יש לה אלפי משימות. למשל עו"סית צריכה לעשות שיחות טלפון למשפחות. אני יכול להגיד, במקום שאת תבצעי את השיחות האלה, תיקחו on shelf עו"סית אחרת והיא זאת שתעשה שיחות טלפון ותוציא לכם דוח מסודר.

היא לא מכירה את המשפחה.

רגע, רק תנו לי לסיים ותגיבו.

אבל ינון, יש לי הרגשה שאתם מתייחסים לעבודה של העובדת הסוציאלית כאילו כאילו דברים טכניים, כאילו מישהו יכול להיכנס - - - לקיים את השיחה הטלפונית.

שאלה מצוינת, אני אגיד מילה. אני רוצה רק להסביר איך נראה שוק העבודה העולמי. לרופא בעולם הרפואה יש רופא, יש תת רופא, עוזר רופא, אחות, סניטר ועוד אני לא יודע כמה תפקידים, עד שהרופא עושה את עבודתו. למה כל אלה קיימים? כדי להגיד הרופא הוא סופר מומחה, הוא יבוא רק לעשות ככה, פס עם הסקלפל. את שאר העבודה עושים אנשים אחרים.

אין לי בעיה. אנחנו לא - - -

אותו דבר במהנדסים, יש מהנדס - - -

לא, לא, לא. אין לי בעיה, אתה דיברת על תומכי עו"ס ולא התייחסנו לזה. ואתה פה מדבר על משהו אחר לגמרי. אתה מדבר על עובדים סוציאליים שיהיו מועסקים על פי שעה ולא יישבו בתוך המחלקה, לא יקיימו את הדיונים.

נכון.

תומך עו"ס זה משהו אחר. בוא תסביר לי מה ההבדל בין תומכי עו"ס לבין התוכנית הזאת? אתה, אני מבינה שפה אתה מדבר על - - -

הבדל שמיים וארץ.

אפשר 60 שניות על התוכנית הזאת? כבוד יושב-הראש, קרן גרין, ראש המועצה של קדימה צורן.

אני בגדול סיימתי.

60 שניות על הנושא.

לא, צריך להבין. לא ברור.

ינון, אבל אתה יכול לפרט עוד משימות? נתת דוגמה של שיחת טלפון.

אבל זאת אחריות של המשרד להסביר את המודל, עם כל הכבוד.

כבוד יושב-הראש, אני רוצה רגע לעשות סדר, ברשותך.

רגע, אנחנו רוצים לשמוע מינון איזה עוד משימות יוטלו על זה. ואיך אתה קורא לזה - - -

זה לא ברור.

אז אני אגיד את זה.

אבל לא נתתם לי לסיים לדבר.

ואיך קוראים לזה. ואם זה באמצעות חברה, איך קוראים לזה אם לא הפרטה?

כבוד יושב-הראש.

רק רגע, המנכ"ל אמר שהוא סיים?

אני לא סיימתי, אבל אם קרן רוצה להגיד משהו.

בדיוק, אז בוא תקשיב ואחר כך תשיב.

כבוד יושב-הראש, קרן גרין, ראש המועצה של קדימה צורן, יו"ר ועדת רווחה במרכז שלטון מקומי. קודם כל, אני מברכת על ההתכנסות היום ועל העובדה שכל חברי הכנסת שדיברו בעד העובדים הסוציאליים והם מבינים את העבודה החשובה שלהם. יש לנו מנכ"ל מאוד רתום ומאוד מקצועי ושמעתם כמה דברים נעשים למען העובדים הסוציאליים. ואני יודעת, מהיכרות אישית, יש לנו גם שר מאוד רתום.

מי שמלווה אותי מקצועית ותכף תגיד כמה מילים על התוכנית, זאת אסא בן יוסף ממרכז שלטון מקומי. אנחנו הרשויות המקומיות, שנמצאים בחזית, לפני ה-7 באוקטובר ואחרי ה-7 באוקטובר, לא מצליחים לגייס עובדים סוציאליים, נקודה. אחרי כל הדברים שנעשו פה, המודל המוצע כרגע הוא מודל שמרכז שלטון מקומי מפעיל כבר בתחום החינוך, בסייעות. זה נקרא תומכות הוראה. זה חדש, זה אולי שנה, אולי קצת יותר. אני כראש רשות נכנסתי לזה לפני כמה חודשים.

ואיך זה עובד, קרן?

זה עובד מצוין.

אנחנו לא שומעים מהשטח שזה עובד מצוין.

ענבל, רגע, תני לסיים ואז נעשה דיון.

יש סייעות שחסרות. ברגע שאני הצטרפתי להסכם אני יכולה להגיד, הבוקר חסרה לי סייעת, לשלוף אם אין לי במאגר שלי, לשלוף סייעת שכבר עברה את כל המיונים וכל הסינונים והיא נכנסת לעבודה. פתרתי בעיה. יותר מזה, כבר יש לי סייעת שהגיעה דרך המערכת שנקראת "מסייעת" והתקבלה אצלי לעבודה. היא לא חשבה לפני כן. ראתה כי טוב, ראתה שנעים לעבוד אצלנו ונכנסה למערכת. זה מודל מוצלח ולא פגעתי בסייעות.

מה הכוונה פה עם העובדים הסוציאליים? מאוד פשוט. לקחת אנשים שהם עובדים סוציאליים, ויש אלפים כאלה, שלא עובדים במקצוע. או צעירים או גמלאים צעירים. אנשים שאומרים אתם יודעים מה? המצב קשה. אני נרתמת עכשיו למילואים לעזור לעובדים הסוציאליים במחלקה. אין לי כוח לבוא עכשיו שבוע שלם. אני מוכנה לתת לכם או משימה אד הוק או איזה שהיא תקופה. מי שמנהל אותי זה מנהלת הרווחה. ואני באה לעזור לעובדים הסוציאליים. אני לא מחליפה אותם, אבל אני מביאה כוח איכותי, מקצועי, שבא לתת את הכתף.

איזה נושאים? תכף אסא תיגע בהם. אבל הדגש הכי חשוב שאנחנו מדברים על פיילוט בחמש רשויות, ושהדיון הזה עוד לא הסתיים. זה לא קשור לשכר, כולנו תומכים בעניין של השכר. כולנו עושים את זה ואנחנו נתמוך בזה. אבל הדברים, התהליכים לוקחים כל כך הרבה זמן במדינת ישראל. אנחנו בשעת חירום. בסיטואציה כאוטית ומשברית כמו שאנחנו נמצאים בה היום חייבים פתרונות יצירתיים. חייבים פתרונות גמישים. אז יש פה משהו שקרה, שמרכז שלטון מקומי, ג'וינט, המשרד, רוצים לתת פתרון יצירתי. יעבוד, הרווחנו. לא יעבוד, נמשיך לנסות פתרון אחר. וזה המשמעות. זה לא במקום, זה בנוסף. וחס וחלילה לא לפגוע בעובדים.

אסא תגיד כמה מילים על איזה פרויקטים אנחנו מדברים ספציפית.

שמי אסא בן יוסף, אני עובדת סוציאלית ועובדת במרכז השלטון המקומי כי שאחראית על תחום הרווחה. אז כעובדת סוציאלית, חה"כ תומא, אנחנו גם חוששים מזליגה לדברים אחרים ואנחנו דווקא מתוך המקום הזה התוכנית העבודה שלנו, השותפות שלנו היא לצאת לפרויקט הזה, לקחה מאוד בזהירות את כל סוגיית העבודה הסוציאלית ואת האפשרות שכזו תוכנית עלולה לפגוע במחלקות ובעבודה במחלקות. מה שנעשה זה פעם אחת אנחנו עושים את זה כפיילוט. אנחנו עושים את זה עם שש מחלקות בלבד, שמנהלים נרתמו לנושא הזה ואנחנו עובדים יחד איתם.

אתם התחלתם כבר את הפרויקט?

אוי ואבוי אם הם יתחילו בלי שהם חותמים איתנו הסכמים.

כל הדברים נמצאים עדיין בשלב של משאים ומתנים ובדיקה. אנחנו נפגשנו עם מנהלי מחלקות, ניסינו לשאול אותם, ניסינו לראות דרכם איפה הבעיות, איפה יכולים להיות החסמים וניסינו יחד לייצר סוג של משימות שהן משימות לעובדים סוציאליים, אבל אלה משימות שלא יפריעו לעבודה הסוציאלית התהליכית.

כמו מה?

למשל אני אתן דוגמה. עוד פעם, אנחנו נמצאים עדיין בשלב של טיוב המשימות, שבהגדרתן יותר במדויק בכדי באמת לא לפגוע בסוגייה המקצועית שאני מי ששייכת למקצוע הזה. למשל מיצוי זכויות. יש היום המון משפחות של חיילי מילואים, של אנשים שנמצאים במילואים, שניגשים לרשות המקומית ורוצים לדעת מה מגיע, איך מגיע, למה מגיע. בדרך כלל מי שמקבל במרבית הרשויות זה העובדים הסוציאליים. זה מעמיס על העבודה השוטפת של העבודה הסוציאלית. זה מעמיס על העובדים הסוציאליים הקיימים שעובדים בחוסר. זה למשל סוג של משימה שיש לה התחלה, יש לה אמצע, יש לה סוף. ואנחנו יכולים לתת את זה לעובד שהוא עובד מיומן, שהוא עובד שיודע ומכיר, לעשות את הפעולה הזאת.

אפשר להבין מה ההבדל בין זה לבין תומך?

כן, אנחנו מדברים על דברים שעובד סוציאלי מחויב לעשות. לעומת זאת תומך הוא מסייע לעובד הסוציאלי באותן פעולות שאינן עבודה סוציאלית פר סה ומחייבות אותי. הוא לא צריך להיות עובד סוציאלי.

אני יודעת שלא. אבל השאלה איך תיעשה החלוקה, על בסיס מה, בין מה שניתן לביצוע לתומך עו"ס לבין העו"ס הזה שמגיע באופן - - -

תומך עו"ס הוא עובד שאינו עובד סוציאלי, בגדול עכשיו אני אומרת, שמוצמד, שממש אסור לו, זה רשום גם בתיאור תפקיד. הוא צמוד לעובד סוציאלי והוא עובד עם העובד הסוציאלי לאורך התהליך שיש לו עם הלקוח. לעומת זאת, אנחנו מדברים כאן בתוכנית שלנו על עובד סוציאלי, ורק עובד סוציאלי. דרך אגב, יש תנאי סף. לא כל עובד סוציאלי. והעובד הסוציאלי הזה יעשה משימות שהן של עובד סוציאלי, לא של תומך.

יש לנו פתגם בערבית שמים את המים אחרי הרבה הסברים במים. אז אני יודעת מה ההבדל בין, ואני יודעת שמקבלים לעבודה אחד אין לו את ההכשרה של עובד סוציאלי והשני כן מוכשר כעובד סוציאלי. את לא אמרת לי סוג הפעילויות. למשל תומך עו"ס שמלווה עו"ס ולוקח ממנו דברים ומבצע אותם. זה אותם דברים שאתם אומרים - - -

לא, זה לא אותם דברים.

אני אדייק את זה. חברת הכנסת, אנחנו מדברים כרגע, כרגע הדיון מבחינתנו הוא רק על המסייעת. שנמצא בתהליך עיבוד ואנחנו רוצים לצאת איתו לפיילוט. כמו שנאמר, עוד צריך לשבת גם עם ענבל בעניין הזה. מה יעשה, אנשים שיגיעו מהמסייעת, אינטק, - - -

יש נסיבות שאנחנו עדיין צריכים לדייק אותם.

אבל לא מערבבים בין שני הדברים, אסא.

בדיוק אני שואלת מה הם יעשו?

מה יעשו אלה שיעבדו על פי שעות, המודל הגמיש? תפרטו איזה משימות. ינון נתן דוגמה של יתקשרו למשפחה. הוא לא מכיר את המשפחה, מתקשר אליה?

אני רואה שאתם מתקשים לענות. יש פה אחד בשם גידי פרץ שאולי הוא יענה. אולי תענה על השאלה של חברת הכנסת וגם של האנשים שפה? כדי להגדיר בפירוש, בבירור יותר, שגם אני אבין, מה ההבדל בין העובד הסוציאלי בעבודתו לבין עבודתו של התומך. אצל רופא אני יודע בדיוק מה זה הרופא, מי הרופא.

גם אצלנו.

איך זה עובד פה?

אז אני אסביר. אני מנהל את אגף עתודות במשרד הרווחה. אני אגיד רגע קודם כל ככלל: מי שיחליט איזה משימה יבצע העובד הזה שיגיע במודל הגמיש יהיה מנהל המחלקה. מנהל המחלקה יבחר את המשימה שהוא ייתן את זה לעובד הגמיש, אבל תחת כללים שאנחנו קבענו אחרי שיחה עם מרכז שלטון מקומי ואחרי שיחה עם מנהלי מחלקות ואחרי שיחה עם הרבה מאוד אנשי מקצוע מתוך המשרד.

אני אפרט באופן ספציפי את השמות. אבל כל משימה הכלל שקבענו שיש לה התחלה, אמצע וסוף. שהיא לא משימה תהליכית. זאת אומרת, אי אפשר להגיד יש לי משפחה בטיפול, עכשיו לא בא לי לעשות להם פגישה טיפולית, בוא תיכנס אתה לעשות פגישה טיפולית. בכל זאת, זה היה תהליך ארוך ומורכב ושאלנו את מנהלי המחלקות, גם אלה שישתתפו בפיילוט וגם אלה שלא ישתתפו בפיילוט, שאלנו אותם איזה משימות. אז יש כמה משימות. יש לנו טבלה מפורטת, אני חושב שאין בעיה גם להראות אותה.

למשל אינטק. כאשר מגיעה פנייה חדשה למחלקה, יש איזה שהוא צורך להבין האם הפנייה היא דחופה, לא דחופה, צריך לעשות התערבות מיידית או לא התערבות מיידית, לא חייב לעשות את זה העובד המטפל הקבוע. בחלק מהמחלקות זה כבר מוסדר. יש עו"ס שהתפקיד שלו זה לעשות אינטקים. יש מחלקות שאין. אז זה לדוגמה משימה שכאשר יש הצפה של פניות בתוך המחלקה יכול מנהל המחלקה להגיד אני חלק מהפניות האלה מפנה הלאה.

יש לנו משימות שהן ליווי קצר מועד. משימות שברור למנהל המחלקה שיש פה משפחה שצריכה עכשיו ליווי נקודתי סביב איזה שהוא נושא מסוים. זה ייקח שלוש או ארבע פגישות. הוא יודע להגיד את זה מראש. עוד פעם, הוא, לא אני. ואת זה הוא יכול להקצות למחלקה. יש לנו משימות שאנחנו יודעים שהעובדים במחלקות לא מצליחים להגיע אליהם. שהם רוצים ובגלל העומסים. למשל לבקר מושמים בתוך מסגרות שהן מסגרות חוץ ביתיות. העובדים במחלקה לא מצליחים להגיע ואם יהיה מישהו שיכול לעשות את זה, כי אין פה - - -

מישהו שלא מכיר את האדם, לא פגש אותו מעולם.

נכון.

לא מכיר את המשפחה.

נכון.

והוא ילך ויבקר אותו במסגרת שהוא נמצא ויביא - - -

אבל אף אחד לא יפגוש אותו. זה הרבה יותר טוב.

אבל ינון, זה לא בחירה.

רגע, את לא בזכות. את לא בזכות דיבור עכשיו. את בזכות בארגון, אבל לא בזכות דיבור. הוא באמצע דיבור.

יש לנו זכות להתפרץ לפעמים.

להתפרץ אני אף פעם לא מסכים, אבל להעיר אפשר.

הבאת דוגמה אחת. תביא עוד כמה דוגמאות.

דוגמה שלישית.

הבאת את האינטק, הבאת את הביקורים בחוץ. מה עוד?

ליווי קצר מועד. יש משימות של פיתוח מענים. אוקיי? מנהל המחלקה רוצה לפתח מענה חדש מתוך הרשות, כל העובדים שלו בקפסיטי מלא. זה או שהוא יגיד לעובד תצמצם את הטיפול שלך במשפחות או שהוא לא יפתח את המענה. אפשר לפתח את המענה הזה עם עובד חיצוני שמגיע לצורך המשימה הזאת באופן ספציפי, לפתח מענה חדש ברשות.

אני יכול להמשיך, יש לי עוד.

כן, מאוד חשוב. כי אנחנו צריכים לדעת מה הוא עושה ומה הוא עושה, כדי שלא יהיה עירוב.

אבל גידי, אנחנו צריכים שיהיו תגובות, שגם אחרים יוכלו לדבר.

אולי תסביר לחברת הכנסת את ההבדל בין התומך לבין העו"ס. יש פה איזה שהוא בלבול.

לא, אין בלבול. אני מבינה. אני רוצה להבין ההבדל במשימות. ואני חושבת שאתם מביאים באזור מאוד מאוד - - -

לא, חברת הכנסת, גברתי, את סוגיית למשל האינטק, לא יכול ולא יעשה מי שהוא תומך. לכן יש הבדל.

אני יודעת. תאמיני לי, אני יודעת. אני יודעת.

אוקיי, אז מה השאלה?

השאלה ברורה. והעמדה של חה"כ סלימאן היא אידיאולוגית, היא מימי מהפכה, של הגנה על זכויות העובדים. היא עושה את מלאכתה נאמנה.

לא רק.

לא רק, אבל זה, עכשיו את עושה את זה.

אני מבינה את הפלונטר שנכנסו אליו במשרד, בכל מי שעוסק, גם ברשויות המקומיות, כי אנחנו מרגישים את זה בשטח. המקצוע הזה יש בו נשירה אדירה. אנחנו לא מצליחים לגייס, למלא את התקנים. ויש עבודה שהיא הולכת ומתרבה על העבודה הסוציאלית, העובדים הסוציאליים.

אני מבינה שאתם מנסים למצוא פתרונות. אבל אי אפשר להתייחס לעבודה הסוציאלית כמו עובדי בנקים. כלומר, יש איזה חברת כוח אדם שיש לה במלאי עובדים שאפשר לזמן אותם, ייכנסו לתפקיד בתוך הבנק, יישבו בטלר או אני לא יודעת מה. אי אפשר.

אבל זה ממש לא ככה.

אתם צריכים להבין שבנק באידיאולוגיה זה קפיטליזם.

אני אוהבת את האקטיביזם שלך. אני יודעת איך דברים מתקיימים בשטח. כשיהיה להם מחסור הם יביאו והם יעסיקו.

אפשר להסכים על זה שכולנו מחפשים פתרון יצירתי וגמיש.

כן, היא אמרה את זה כבר.

ויכול להיות שעכשיו בוועדה קצת מורכב לעשות את הדיאלוג הזה, כי זה באמצע מעשה.

אז מה את מציעה? שלא נעשה את הדיאלוג?

לא. אני מציעה להסכים על זה שפתרון כזה הוא מבורך. ניקח עוד חודש, נעשה עוד את הדיוק של הדברים. אולי גם עם חברת הכנסת.

בעיקר עם העובדים הסוציאליים.

עם העובדים הסוציאליים אנחנו מדברים. בסדר? והדיון הזה הוא טיפה טיפה מוקדם, אבל אנחנו צריכים לברך על חיפוש פתרונות יצירתיים וגמישים, כי אחרת אין לנו מענה במחלקות. ומי שינהל אותם זה לא חברה חיצונית, זה מנהלת הרווחה.

אבל הם אמורים להיות מועסקים על ידי חברת המתנ"סים.

אני רוצה לאפשר לגידי להשלים, כדי שאני אוכל לתת לאיגוד העובדים.

עוד שני דברים: אחד, אנחנו מדברים הרבה על הנשירה, אבל אם אנחנו רגע נדבר במספרים אז בטווח זמן שבדקנו 40% מהעובדים שנקלטים למחלקות עוזבים תוך שנתיים. בסדר?

למה? כי השכר בחוץ יותר גדול?

אנחנו לא, אנחנו עשינו מחקר, באמצע מחקר מאוד גדול של להבין את זה. אבל אני רגע אומר, וזה לא רק עומס וזה לא רק שכר, זה אני כן יכול להגיד. אז אני יכול להגיד שהתחלופה היא מאוד גדולה בכל מקרה. אז כל הטיעונים על הסיבות המקצועיות יש שם עוד סיבות. זה דבר אחד.

הדבר השני, חשוב לי להגיד, זה פרויקט שאנחנו עובדים עליו כבר שנה. מאוד בזהירות, בגלל כל החששות שעלו. שמנו הרבה מאוד סייגים וגדרות כדי להצליח לעשות את הדבר הזה בצורה נכונה ואנחנו עובדים בעיקר עם העובדים בשטח, שהם אלה שאומרים לנו זה מה שאנחנו רוצים. זה לא קביעה מרחוק.

וזה רק לקראת פיילוט, אדוני יושב-הראש, זה לא נוהל מנכ"ל שייצא מחר. הפיילוט יבחן לאן הולך הדבר הזה.

אז בואו נאפשר עכשיו לגב' ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. לא להפריע בבקשה.

תודה רבה. אז אני אגיד ככה: קודם כל מבחינת סטטוס – מה שסוכם עם השלטון המקומי ועם משרד הרווחה ושאנחנו נכנסים למשא ומתן על האירוע הזה. אם נצליח במשא ומתן ויתגבשו הסכמות אז יהיה הסכם קיבוצי בעניין שמגדר את כל הסיכומים. זה עושה הפחתת נזק מבחינתנו. זאת אומרת בצעד פרגמטי הסכמנו למשא ומתן. אנחנו מחכים בערך ארבעה חודשים לזימון לדיונים למשא ומתן. לי לא בוער, כי אני נגד התוכנית. אבל אני רק אומרת שאנחנו בטח לא קרובים ליישום אם עדיין לא יישבו איתנו. משא ומתן זה לא פגישה אחת. יש ויכוחים, יש דיונים. אני לפחות צריכה להחזיר את זה למוסדות האיגוד, הצבעות, בלה בלה בלה. ולכן ככל שהגורמים היו מעוניינים לבדוק היתכנות של התקדמות בפיילוט צריך להתחיל את המשא ומתן. הנה, שנה וחצי אני במשא ומתן על הפעימה השנייה ולא חתום שום דבר.

את נגד התוכנית גם לגמלאים?

רגע אסא.

לא, אני רוצה לשמוע.

אנחנו בעיקרון, שוב פעם, אנחנו שטחנו את כל טענותינו וחששותינו. הסכמנו כצעד של רצון טוב לקיים משא ומתן. המשא ומתן לא מתקיים כרגע, מבחינתנו הסיפור בכלל לא על הפרק. אנחנו גם הודענו וזה בהסכמה של משרד רווחה ושלטון מקומי, שככל שתהיה התקדמות בשטח מבלי שאנחנו חתומים על הסכם, אנחנו נוקטים בצעדים ארגוניים. זה קודם כל מבחינת הסטטוס. שאף אחד לא יתבלבל, אנחנו עוד לא הסכמנו לשום דבר. וחשוב לומר, יושב-ראש הוועדה, גם לוועדה, לחברי הכנסת שפה ולגורמים הפורמליים שנמצאים, והם יודעים את זה כי הם ישבו איתנו באותה פגישה שבה זה סוכם.

אז למה זימנו את הדיון הזה?

אנחנו לא זימנו את הדיון, זימנו את זה חברות כנסת לפני כמעט חצי שנה, כשזה יצא ואנחנו היינו על סף להוציא את העובדים למאבק. ועכשיו הגיע תורם בוועדה. אנחנו לא יזמנו אותו. אני פה בשביל ההסכם שכר בכלל.

אז אם זה העניין - - -

לא, לא, לא.

אז תני לאחרים גם לדבר.

רגע, שנייה.

הבנו מה שאת רוצה, בואי נשמע עוד אנשים.

לא, אבל עוד לא סיימתי כבוד יושב-הראש, תודה.

אז תסיימו בבקשה.

אוקיי. אבל אני אשמח גם שתהיה גם איזה שהיא הקשבה.

ההתנגדות שלנו והחששות שלנו הם כאלה: קודם כל, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים הניח בנובמבר לפני שנה וחצי, חודש אחרי תחילת המלחמה, תוכנית בעלות לא קטנה, אבל גם יחסית לכספים שמתבזבזים פה גם לא גדולה, של מיליארד וחצי שקלים לשיקום השירותים. נכון, זאת תוכנית שדורשת הרבה יותר משאבים, יותר העמקה. זה לא בא מכסף חיצוני של תורמים של הג'וינט וזה דרש מהמשרד לעמוד על רגליים אחוריות מול משרד האוצר. אנחנו ניסינו להגיע גם למשרד האוצר עם הדברים האלה.

מאחר ולא יכולנו לצאת למאבק, על זה העובדות לא רצו לשבות באותה תקיפה, אז גולגלנו, אני אומרת את זה, בלי בושה, מכל המדרגות. כלומר, אומרים פה 'לא' לתוכנית עומק. למשל הסיפור של מפתחות תקינה. זה לא מספיק רק להביא 500 תקנים בשנה וחצי מהם תומכי עו"ס. הסיפור הוא לעשות מגבלת תיקים לעובדת. ואז עובדת שתבין שיש לה 50 מטופלים ולא 500 או 200 או 180, היא כן תרצה להישאר. עובדים שהגיעו ונטשו במהלך שנתיים הם הגיעו כי הם רצו לבוא. משהו שבר אותם. האם אתם חושבים שאותו דבר ששבר את אותם עובדים קבועים לא ישפיע גם על חוסר הרצון של אותם עובדים שאתם מקווים שבזכות זה ייקלטו במערכת? זאת שאלה רטורית, אין צורך לענות לי.

אנחנו כן חושבים שזה לא תחנת רכבת מחלקה לשירותים חברתיים. עובדת סוציאלית, עם כל הכבוד, ויש לי הרבה כבוד לסייעות, זה סוג אחר לגמרי של עבודה. ועבודת המחלקה לשירותים חברתיים היא עבודה הוליסטית. להפוך אותה לתחנת רכבת זה לא מקובל עלינו. שוב, אנחנו נשב, אנחנו נדבר. אם נרגיש שאנחנו מצליחים לגדר את זה בתוך הסכם, את הסיכונים ואת התוצאות, אנחנו נחתום על הסכם.

זה לא במקום מה שאת אומרת.

זה כן במקום. כי עובדה, גם כבוד המנכ"ל בעצמו לא רצה לשמוע על התוכנית שאנחנו הגשנו. אז כן, זה במקום תוכניות עומק.

אני לא כבודו, אבל התוכנית שהצגנו לא הייתה כל כך פשטנית. התוכנית ההוליסטית. בגלל זה התעקשתי להציג אותה, כדי שכולם יראו שהמשרד לא מתייחס רק - - -

לא אמרתי שאתם מתייחסים רק, וברור לי שהכוונות הן טובות.

הייתה פה תוכנית מאוד רחבה.

ינון, ברור לי שהכוונות טובות.

זה לא רק כוונות, זה ביצוע בפועל.

המסר שחשוב לי לומר, וזה מדינת ישראל בהרבה תחומים, לא רק בתחום הרווחה. די עם פלסטרים. שהם במקרה הטוב הם חסרי תועלת, במקרה הרע הם מזיקים. אם היו הולכים על מהלכים של מפתחות תקינה, הגדרת מעמסות וכל מה שכרוך בזה, והיינו מתחילים עם זה לא לפני שבע שנים כאשר שמנו את זה על השולחן. לפני שנה-שנה וחצי. היינו יכולים להיות היום במקום אחר. מתישהו צריך להתחיל לעשות פתרונות עומק. ואני אגיד לכם עוד משהו.

אני רק יודע שאצל המורים יש מפתחות תקינה ולא מצליחים לגייס מורים.

אני אגיד לכם עוד משהו לגבי השכר.

כי הפתרון הוא לא מפתחות תקינה.

ינון, לדעתך.

במורים יש חוסר יותר ממה שיש בעבודה סוציאלית.

לדעתך.

אבל פתרון שמתייחס גם למבנה שלה, גם להכשרות שלה, גם להדרכות.

אני לא פסלתי את כל התוכנית.

שכר וכך הלאה, זה הפתרון.

ינון, לא פסלתי - - -

הפתרון הוא לא להגיד תציף את המשק.

מורים חסרים יותר מעובדים סוציאליים ושם יש מפתחות תקינה כבר 30 שנה. זה לא הפתרון.

ינון.

לצערי. וזו אמירה מקצועית לחלוטין.

בסדר.

בוא ניתן לה להמשיך.

אז עם כל הכבוד, אני 25 שנה עובדת סוציאלית. בסדר? בשבע שנים אחרונות אני יו"ר האיגוד. באתי לגמרי ממחלקות הרווחה וממגזר שלישי ומהפרטה ומשכר, באמת, לא ראוי. אני פה כדי לשפר את העבודה הסוציאלית שמשם אני באה ולשם אני הולכת. לא, לא, אל תענה לי, בבקשה.

תראי מה קורה אצל מורים. זה אותו דבר.

לא, לא, בבקשה ינון, רגע.

איך התקינה הזאת - - -

אני לא מתייחסת למורים כרגע. אני מתייחסת לזה, ואני רוצה לסכם.

אני רוצה לסכם את דבריי ולהגיד שהסיפור הזה של המסייעת זאת הפרטה, כי העובדים לא יהיו בהעסקה ישירה והם לא ישבו על הסכם השכר. ואני כאיגוד זה כבר דגל מבחינתי. שיהיה ברור, זכויות עובדים לפני הכול מבחינתנו.

הדבר השני שאני אגיד שזה פוגע במטופלים תחנת הרכבת הזאת. ומנהל לא יתחיל לראיין עכשיו כל עובד שבא לו לשש שעות ועל זה הם יבזבזו את הזמן.

דבר שלישי אני אגיד, מוסדות האיגוד מורכבים מעובדים בשטח. מעולם, על שום דבר בשבע שנותיי כיושבת ראש איגוד, לא היה לי קונצנזוס של פה אחד במוסדות האיגוד שמורכב מנציגי העובדים, שמתנגדים. גם אם מחר אני אומרת להם 'חבר'ה, בואו נסכים לזה' הם עפים עליי ב-300 קמ"ש. כי זאת פעם ראשונה בכל הסוגיות האפשריות, משכר עד חטופים, דרך הכול, שיש לי קונצנזוס של פה אחד במוסדות האיגוד נגד התוכנית הזאת. שהיא זילות מבחינתנו.

אני אומרת שוב פעם, אני פרגמטית, לכן אנחנו נשב לדבר. אני כן קצת מוטרדת כשמדברים על זה כאילו זה עוד רגע נסגר ואני כבר חמישה חודשים מחכה שיזמינו אותי לדיון משא ומתן, למרות שאין לי אינטרס בכלל.

תודה רבה. אני רוצה תשובות קודם כל על השאלה המרכזית שלך, למה חצי שנה לא ישבו איתם?

אני לא יכול לשבת עם ענבל לפני שאני סוגר את הפרטים המקצועיים.

זה בעיה לסגור אותם אבל, ינון, בלי שתדבר.

כיוון שאני מכבד אותך, ענבל, אז אני לא אבוא להתחיל לדבר איתך על משהו שהוא לא מעשה עשוי. אני רוצה קודם לדעת שאני סגור. כל הגופים הרלוונטיים, שלטון מקומי, ממשלה וג'וינט, אחרי שנגבש את המודל אז יהיה לי על מה לדון.

בוא נסכים שפתרון מהיר זה לא.

זה לא אותך ולא אותי.

את זה נוריד מהפרק. מהר זה לא קורה.

מה זה?

בוא נסכים שפתרון מהיר זה לא.

ואת אמרת שאני שומעת שזה תכף נגמר ולא דיברו איתי. אז א', היה לנו כבר דיון אחד, לפני שלושה חודשים.

לא, זה היה לפני ארבעה-חמישה חודשים.

אבל אנחנו לא בדיאלוג, תני לי לסיים.

ושם הסכמנו על המשא ומתן.

ענבל, אני מאוד מכבד אותך, תני לי לסיים משפט.

אני לא אפשרתי למנכ"ל להפריע לך, למרות שהוא המנכ"ל.

אבל אתה אפשרת לו כן.

אז גם את, אני מבקש, לכבד. בבקשה.

עשינו דיון משמעותי, גדול. שמענו אותך היטב, הצגנו את המודל ואמרנו שאנחנו הולכים לעשות שיעורי בית. כשאני אסיים את שיעורי הבית שלי, ואני אשמח אם לא יעמדו לי עם אקדח על הרקה ויגידו לי איך לנהל את האירוע הזה, אז אני אסיים ויהיה לי מה להציג, כשאני תמים דעים עם כל השחקנים אז אני אציג אותו ואני אנהל דיאלוג עם האיגוד. זאת הסיבה.

הם לא יכולים להיות חלק מההתייעצויות?

אני שוב אומר, כבר היינו בדיון אחד. והם יהיו בדיון השני כשאני אסיים, אחרי שאני אסיים לגבש איך אנחנו רואים את המודל. אני לא יכול לבוא להתחיל לנהל את הדיון לפני שאני סגור בבית שלי איך אני רוצה. הסוגייה הזאת, כמו שגידי אמר, זאת סוגייה מאוד מורכבת. אני לא בא אליה כלאחר יד והיא גם לא איזה גחמה של משרד הרווחה או השלטון המקומי. יש פה מחשבה מאוד עמוקה סביב האירוע הזה ובעיקר בעיניי גם פורצת דרך ואמיצה. כי הכי קל להמשיך להתקרבן, להגיד אי אפשר. לא להסתכל למציאות בעיניים, להסתכל על הדור הצעיר הזה ולהגיד לו אני חושב איתך ביחד איך אתה רוצה לעבוד בשוק העבודה. הכי קל להגיד לא - - -

לא הבנו אם זה גמלאים או דור צעיר.

אני מבקש לא להפריע יותר מרגע זה. אני רוצה לתמצת במשפט אחד את מה שאני הבנתי מהמנכ"ל. אתם לא תסגרו דברים סופית לפני שאתם תשמעו את איגוד העובדים.

נכון.

אתם לא תטילו עליהם 'סגרנו הכול, עכשיו תקבלו'.

נכון.

זאת אומרת אתם תשבו איתם.

כן. אני חושב שאני מקיים דיונים עם ענבל על כל - - -

לא משנה. אז עכשיו ניתן לארגון העובדים הסוציאליים הלאומי, יש גם דבר כזה.

אדוני היו"ר, אנחנו יכולים רק להוסיף משהו?

יש דבר כזה, אבל הוא לא יציג, רק לקחת בחשבון.

מרים רייס נמצאת פה?

שלום.

אני מכיר בארגון העובדים הסוציאליים הלאומי. אני לא יודע מה זה הוא לא יציג.

יש חוקי עבודה במדינת ישראל. אני יכולה להסביר אותם אם אתם רוצים. אני רק מציינת שהם לא ארגון עם מעמד יציג והם בעצם לא ארגון יציג, כהגדרתו בחוק. זה הכול.

בוא נדייק. לכל עובד במדינת ישראל יש זכות דמוקרטית לבחור את ההסתדרות.

זכות ההתאגדות היא לא תלויה - - -

לא צריך להסביר לי על זכות ההתאגדות. אף אחד לא מתנגד לכלום.

לא הסברתי לך. אני ביקשתי שלא תפריעי לי.

אוקיי.

אני הסברתי לציבור ולפרוטוקול.

אוקיי. אז אני מסבירה לפרוטוקול שהם לא ארגון יציג, זה הכול.

ואני אומר לפרוטוקול שארגון העובדים הסוציאליים הלאומי הוא לגיטימי בדיוק כמו האיגוד.

לא אמרתי לא לגיטימי. יציג או לא יציג זה מונח חוקי.

אני יודע, זכותה להגיד את זה.

יציג או לא יציג זה עניין חוקי, זה לא עניין של לגיטימי. לא אמרנו שהם לא לגיטימיים.

אני אומר שהם לגיטימיים.

הם לגיטימיים. אנחנו בעד התאגדות תמיד ובכיף.

ואני מבקש לא להפריע. בבקשה, מרים רייס.

אני גם מייצגים עובדים בסופו של דבר. לא ארגון יציג, אבל מייצגים עובדים ובאים בשמם ומגישים את העמדה שלנו.

עדיין יש זכות ההתארגנות במדינה הדמוקרטית הזאת.

בוודאי, לכל עובד יש זכות לאיזה ארגון להשתייך. אם הוא רוצה להשתייך לאיגוד העובדים הסוציאליים בהסתדרות הכללית או הארגון העו"ס הלאומי וההסתדרות הלאומית.

אז מה העמדה שלכם בעניין?

זה לא נתון לוויכוח.

אנחנו לא מנהלים את המשא ומתן על ענייני שכר, זה בחוק.

אני לא עכשיו עוסק בתורת הסוציאליזם.

תאמין לי, אם היית יודע מה זה סוציאליזם. אני לא הערתי שום הערה שקשורה לא למרקסיזם ולא לכלום. הערתי הערה מאוד פשוטה, שאף אחד לא מתווכח איתם על זה שהם מייצגים עובדים. בסדר. אבל המילה יציג היא מושג משפטי במדינת ישראל.

אז היא הבהירה את זה חד משמעית.

לא במרקסיזם.

אני לא אמרתי יציג ולא התיימרתי להיות יציג. ואתם ישר תקפתם.

אף אחד לא תוקף.

הדבר של יציג או לא יציג לא נושא אצלי. עכשיו הנושא, יש פה עניין של עובדים ועובדות סוציאליים. צריך לשתף אותם בתוכניות הממשלתיות, לעבוד איתם. ואתם אחד מאלו שצריך להתייעץ איתם. בבקשה.

חד משמעית. אנחנו בסוגיית ההפרטה רואים אותה בצורה מורכבת. יש לה יתרונות וחסרונות, יש הזדמנויות ויש סיכונים. אנחנו לא חד משמעיים נגד, אנחנו רואים את זה בצורה יותר מורכבת. אנחנו מעריכים את העבודה של משרד הרווחה, כמו שמנכ"ל המשרד הציג. הוא הציג תוכנית שבסופו של דבר היא נשמעת מקיפה ועם חשיבה מעמיקה ואנחנו מוכנים לדון בה ולהציג את הדברים מהצד של העובדים.

בסופו של דבר גם אני באופן אישי אני עובדת מופרטת. אני לא רואה את הדברים חד משמעיים וחד ממדיים. יש בזה יתרונות. וכמו שאתה אומר, הדור הצעיר, אני דור צעיר, 10 שנים בתוך המקצוע.

את עובדת סוציאלית?

עובדת סוציאלית, בוודאי. 10 שנים מופרטת. הייתי שנתיים ברווחה. יצאתי ממנה. במחלקות. ומאז אני מופרטת. ואני בעד המופרטים, באופן אישי. כארגון אנחנו מכירים את המורכבויות. זה גם מאוד תלוי באיזה מקום מופרט. אני עבדתי בסל שיקום ובאוטיזם, שם בחוויה שלי היה בזה יתרונות עבורי. יש מקומות שזה יותר מורכב, פנימיות למשל. ואנחנו מכירים את המורכבויות וצריך להעמיק בזה ולהבין את זה לעומק. אנחנו מוכנים לשיתוף פעולה בעניין הזה. מוכנים לקדם את זה. ולחשוב לעומק איך אנחנו עוזרים לעובדים. קודם כל לשמור על הזכויות שלהם בתוך המהלכים האלה.

אני חושבת שזה גם עניין חינוכי כלפי עובדים סוציאליים. אני בכל מקום עבודה שהייתי עשיתי משא ומתן מול המעסיק ובכל מקום קיבלתי יותר מצו הרחבה, במופרטים. כל מקום עשיתי משא ומתן וכל מקום קיבלתי יותר. וזה עניין של חינוך שלנו, אחריות שלנו כאיגודי עובדים לחנך את הציבור שלנו לעשות את המהלך הזה. כי בסוף למעסיק אין ברירה אלא לתת והוא יכול לתת.

יש מורכבויות אתיות, מקצועיות. וצריך לתת עליהם את הדעת, ואנחנו מוכנים לשבת ולהעמיק בדברים ולבנות אותם כמו שצריך מתוך השטח. תודה.

תודה. הילה מויאל, מנהלת אסטרטגיה ושיווק של מיזם המסייעת. בבקשה.

נעים מאוד. חשוב לי להתייחס בהקשר של השלטון המקומי דווקא לסוגייה של העובדים. בהקשר הזה שגם כאשר עשינו את המיזם עבור תומכות חינוך, אני לא מזלזלת במקצוע, אני בעצמי באה מעולמות החינוך, יועצת חינוכית. עבדתי במשרד החינוך, מכירה את הפרופסיות ויודעת כמה הן מורכבות. ועדיין, כשבאנו לעשות את המשא ומתן עם תומכות החינוך נקטנו משנה זהירות הכי גבוה שאפשר, כדי לא לפגוע בעובדים הקבועים. הסתדרות המעוף הבינה את זה, הלכה איתנו למהלך בזהירות רבה ובבחינה. והמהלך היה מוצלח. כי בסוף, אנחנו כבר שנה במיזם, מבחן התוצאה מראה שאין זליגה של עובדים קבועים למסייעת ומצד שני, יש הורדה בנטל ובשחיקה של עובדי החינוך בגני הילדים.

אז פה אנחנו מצליחים. הרעיון הוא פשוט לראות איך אנחנו עושים בצורה פרופסיונלית, לא בהקבלה לתומכות חינוך, כי ההסדר הוא שונה לחלוטין. איך אנחנו לוקחים את אותה פלטפורמה טכנולוגית, דיגיטלית, ידידותית, חדשנית, לתוך מחלקות הרווחה, מאפשרים למנהלים את המרחב לבחור מתוך המיזם את העובדים שבעיניהם הם הראויים ביותר. גם אם אדם נרשם למאגר שלנו זה לא אומר שמנהלת המחלקה תיקח אותו בהכרח. הגבלנו אותם בשעות, הגבלנו אותם באחוזי משרה. אנחנו לא מאפשרים לעובדי מחלקות לעבוד בתוך מיזם המסייעת. אנחנו לא מאפשרים מעבר ממחלקה למחלקה. ואנחנו נותנים המון מרחב פעולה למנהלי המחלקות.

צריך לזכור שגם אנחנו רוצים לשמור על המחלקות, כי בסוף יש לנו אינטרס לא פחות חשוב שהעובדים יהיו בעמדה שהם לא מרגישים שהם מזולזלים. נהפוך הוא. ולכן אנחנו באים באמת ברוחב לב לשיח ולדיאלוג, אבל אנחנו גם מבינים שאם לא נעשה את זה המחלקות יקרסו. זה עניין של זמן. הם לא יעמדו בעומסים ובשחיקה. כמו שקורה במערכת החינוך, אגב.

תודה רבה. תמי סמיש נמליך ביקשה לדבר, בבקשה.

שלום לוועדה. תודה על זכות הדיבור. שמי תמי סמיש נמליך, אמרת נכון. אני עובדת סוציאלית, בנוסף לזה אני משתתפת במיזם, פעילה בתוך מיזם שנקרא "בואו".

אני רוצה לחבר פה כמה דברים, אני אסביר תכף על המיזם. נאמר פה בהתחלה, אמרת מר אהרוני, גם אתה ציינת וחה"כ תומא, התייחסתם לעניין הזה של החטופים ואני רוצה לדבר על זה ולמה זה קשור מאוד למה שקורה כאן.

אני עובדת סוציאלית כבר די הרבה שנים. בעברי גם הייתי מרצה בחוג לעבודה סוציאלית בתל חי, כך שאני גם מכירה את כל הנושא של הכשרה של עובדים סוציאליים. למיטב ידיעתי, אני לא אחראית על מספרים פה, למיטב ידיעתי, לא חסרים אנשים בוגרים של תואר ראשון בעבודה סוציאלית. לא חסר.

הבעיה היא, שלא רוצים להגיע לשירות הציבורי. ואני חושבת שכל הפתרונות של תקנים, אנחנו יודעים, יש כבר הרבה לפני טבח שמחת תורה יש לנו תקנים לא מאוישים. זה לא סיפור חדש. אני רוצה להסביר למה אני חושבת שהמצב כרגע הולך ונהיה גרוע יותר ויותר.

עוד לפני סיפור הטבח אנחנו יודעים שאנשים נרתעו כשהיה איזה שהוא תהליך שלדעתי התחיל אז, מתגבר ביתר שאת מאז, שאנשים לא מאמינים בשירות הציבורי. אנשים, לפחות אני אגיד מתחום עבודה סוציאלית. לא מאמינים ולכן גם לא רוצים להתקרב לזה. יש איזה תחושה של התנערות. וכאשר מדברים על, זה התנערות גם ממערכת הרווחה, גם מהעובדים הסוציאליים. והיום אני אגיד ההתנערות בשנה וחצי האחרונות, העובדה שאנחנו מגיעים לתאריך של היום, היום ה-585 שיש לנו עדיין, לא "רק", עדיין, 58 חטופים. ועד לפני חודשים ספורים, עד ינואר היו לנו הרבה יותר. העובדה שיש לנו עדיין זה גם חלק מזה שהמדינה כמכלול מתנערת. וזה המשך של אותה התנערות.

כשאנשים יידעו, גם עובדים סוציאליים וגם בכלל, מרגישים שהמדינה מתנערת מהאזרחים. אזרחים שישבו על גבולות המדינה. הם היו חלק ממערך ההגנה של המדינה. עצם הנכונות שלהם לשהות שם. ומתנערת מחיילים שגם בשם המדינה נשלחו שם להגן. ולא עושה הכול, והיו לה הזדמנויות. היו הסכמים שהמדינה חתמה עליהם. הסכם שהמדינה חתמה עליו ולא ניגשה לעשות את החלק השני שלו כדי לשחרר את מלוא החטופים.

אז כאשר אזרחים, כולל עובדים סוציאליים, זאת תחושתם, שיש פה התנערות של המדינה מאזרחים, זה רק מגביר את מה שאנחנו כבר ידענו שהיה לפני הטבח. למה שאנשים יבואו? זה לא משנה מה התוכניות היפייפיות. באמת, אני מעריכה מאוד את כל מה שהצגת. תוכניות יפייפיות. אבל באמת, יש פה עניין של התרגלות, יש פה עניין של נרמול. של החטופים, של עובדה שהם עדיין בשבי כל כך הרבה זמן. אנחנו כבר מעל שנה וחצי, שנה ושבעה חודשים, זה עדיין מתקיים.

ויש פה גם הזדמנות לתקן את זה. יש פה כהנהגה, כמי ששייכים לממשלה ולכנסת, יש פה הזדמנות לתקן את המצב. להביא לשחרור מיידי, שגם אני חושבת יחזק. זה איזה שהוא תהליך, צעד אחד בתהליך שגם יחזק את האמון של עובדים סוציאליים בזה שיש פה מדינה שבכלל דואגת גם לאזרחים וגם למערכות האחרות.

אמן במהרה בימינו.

זה בידיים שלנו. זה לא רק ב-אמן. זה שאלה מה נעשה. לא רק בתפילה, בכוונה.

את מתווכחת? אני הסכמתי איתך ואת מתווכחת איתי?

אני מוסיפה, אני לא מתווכחת.

"בזכות", ד"ר עדית סרגוסטי.

תודה. אני בכובע של זכויות אדם של אנשים עם מוגבלות. וקודם כל אני רוצה לברך את המשרד על זה שהוא הקדיש חשיבה כל כך מעמיקה לפתרון הסוגייה הזאת, כי היא באמת בעיה שרק הולכת ומחריפה. הולכת ומקצינה עם השנים. ועדיין הפתרון, כפי שהוצג פה היום, מעורר הרבה אי נוחות, בלשון במעטה.

ושוב, אני מסתכלת מהפריזמה של אנשים עם מוגבלות. נתתם דוגמה של ביקור במסגרות חוץ ביתיות שבהם נמצאים אנשים. קשה לי לדמיין מצב שמגיע לביקור מישהו שמעולם לא פגש את האדם עצמו, לא מכיר את המשפחה, נוחת מחוץ לסיפור הזה ומגיע לבקר.

זה קורה ממילא, סליחה. כי עובדים מתחלפים. בתור עובדת ברווחה כך זה היה.

זה לא מצב שאנחנו צריכים להשלים איתו. וממה שאני שומעת ומבינה כרגע, פתרונות אחרים שיאפשרו לפתור את המצב על ידי איוש של תקנים שלא קיימים, גיוס של עובדים סוציאליים שממה שאני יודעת ומבינה לא חסרים היום במדינת ישראל, כולל חתימה על הסכם השכר הזה שאני שומעת עליו חדשות לבקרים בכל דיון שמתקיים. כולל עוד כל מיני פתרונות שיגייסו אנשים לתוך המחלקות אנשים שיישבו שם, אנשים שיעבדו שם לאורך שנים ולא יתחלפו חדשות לבקרים. ואפשר לחשוב על כל מיני פתרונות.

ההרגשה שזה לא מוצה. התהליכים של הפרטה, ואני לא יודעת איך אתה קורא למודל, איך אתה אומר שהמודל שאתם מציעים הוא לא הפרטה. הוא הפרטה לכל דבר. תהליכים של הפרטה - - -

- - - שאני מסיר אחריות. הפרטנו את ים המלח, אמרנו זהו, ים המלח הוא לא נכס מדינה.

לא.

אבל הפרטה פנים רבות לה, ינון. ואלה תהליכים שהרבה פעמים הם בלתי הפיכים. עשית צעד לכיוון מסוים, זה תהליך כזה.

תודה רבה.

אנחנו רוצים לראות מצב שבו עושים את כל, ממצים את כל האפשרויות האחרות ולא שהולכים לפתרונות כל כך קיצוניים.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון.

משפט אחד.

קודם כל אני חושבת שברור שאנחנו לא קיבלנו תשובות על כל השאלות המקצועיות בעיקר ששאלנו. אבל גם לא שמעתי על שום מנגנון בקרה שמתפתח מסביב. כאילו, שזה בא build-in בתוך הפרויקט, כדי לשמור על אפילו מה שיוסכם בסוף איך זה יתבצע וכן לא לחרוג מהתחום שמדובר עליו.

תודה רבה.

אני חושבת שזה מאוד חשוב ולא שמענו שום מילה על זה.

כן. אני גם סומך על ארגוני העובדים שהם לא יתנו לפרויקט להסתיים לפני שהם יסכימו עליו.

הוועדה מודה למנכ"ל משרד הרווחה והביטחון החברתי, מר ינון אהרוני, על הפירוט של התוכנית. הוועדה מאוד מברכת על עצם ההבנה וההכרה בצורך הדחוף לנער את המערכות של מחלקות הרווחה, כי הם קורסים. ואם העובדים קורסים, תארו לעצמכם כמה שהנזקקים קורסים. כך שזה משהו שצריך לעשות את זה בשום שכל, כפי שאתם עושים את זה.

אנחנו רשמנו את דבריך, שהדברים ייעשו לאחר משא ומתן והתייעצות עם כל ארגוני העובדים. כי הם גם צריכים לבצע את זה.

עוד נקודה אחת, שאחרי שתסיימו את התוכנית, לפני שתבצעו אותה, אנחנו רוצים שתביאו אותה לוועדת העבודה והרווחה לדיון מרחיב יותר.

אני רוצה להודות לכולכם, ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:24.