פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



45
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
20/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 87
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, כ"ב באייר התשפ"ה (20 במאי 2025), שעה 13:00

דיון מעקב - סטאטוס מצבם וחזרתם של צעירי הצפון

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

אלון שוסטר

דימי אפרצב - סמנכ"ל קשרי ממשל, מטה תנופה לצפון, משרד ראש הממשלה

שירה גרשון - רפרנטית פנים באג"ת, משרד האוצר

סא"ל יוסי סוקניק - מפקדת אלון, פיקוד העורף, משרד הביטחון

רס"ן מיכאל מנוס - רע"ן אוכלוסיות מחוז צפון, פיקוד העורף, משרד הביטחון

אורלי יוסף - מנהלת תחום תקציב, משרד החינוך

אלי יניר - עו"ד, סגן רשמת האגודות השיתופיות, משרד הכלכלה

שרית דמרי דבוש - עו"ד, סגנית היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי

חן גרינברג - אגף אסטרטגי, מינהל התכנון

אורית וקנין-שילה - מנהלת אגף הנוער, מינהל להכשרה מקצועית, משרד העבודה

פיליפ פארן - מנהל אגף ניהול תנועה ואחזקה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אינה ברנזבורג - מנהלת אגף רישוי ותפעול תח"צ, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ריקי טולדו - ממונה מחוז צפון, התוכנית הלאומית - יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אסנת קמחי - סמנכ"לית לענייני הכפר, משרד הבינוי והשיכון

משה יפרח - סמנכ"ל השמה ומעסיקים, שירות התעסוקה

ציפי ציון - מרשם וביומטרי, רשות האוכלוסין וההגירה

שמעון וייס - מנהל תחום בכיר צעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי/רשות הצעירים

מיכל לרר - ממ"מ

ליאת יעקבי - אגף התקציבים מל"ג ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה

רבקה ליאון זדה - עו"ס, רכזת מדיניות חברתית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

רז מלכה - מייסד לובי 1701

אילו פרידמן - מקדם מדיניות, פורום ארלוזורוב

ברכי בן סימון - חוקרת בתחום הצעירים, מכון ברוקדייל

הדר גולדנברג - צעירה מהגליל, ארגון "מצפינים"

שחר יפרח - יו"ר האגודה הסטודנטיאלית מכללת תל-חי

אופיר שטיין - סגן יו"ר האגודה הסטודנטיאלית מכללת תל-חי

חן שרון - דוברת, האגודה הסטודנטיאלית מכללת תל-חי

יאיר טיקטין - קדמה - התיישבות צעירים

ישראל קרמר - סטודנט

לי אור אבינעם - יועץ מנכ"ל, משרד הבריאות

חיים גבאי - מפקח חינוך ממ"ד מחוז צפון, משרד החינוך

אודליה אדרי - לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

אביחי שטרן - ראש עיריית קריית שמונה

אייל רייז - סגן ראש מועצה אזורית מטה אשר, מרכז השלטון האזורי

מורן קורלנד וסרבלי - אימא, תושבת מנרה, צעירים ומשפחות צעירות מפונות

אורטל מאיר קקון - מנהלת חוסן קהילתי, צעירים ומשפחות צעירות מפונות

דפנה סידס-כהן

חבר תרגומים, יפית גולן



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



דיון מעקב - סטאטוס מצבם וחזרתם של צעירי הצפון

שלום, צהריים טובים. אני מתכבדת לפתוח את הדיון. דיון מעקב, האמת, קיימנו כמה דיונים בנושא זה, על סטטוס מצבם וחזרתם של צעירי הצפון. קיימנו בעבר דיונים גם שהם דיוני הכנה לתקופת החזרה שיהיה אפשר לחזור. והיום זה דיון באמת שבא לבדוק איפה מצב החזרה של צעירים לצפון, מה אפשר לעשות, איך אפשר באמת לקדם מדיניות באופן מיטיב בנושא הזה.

קודם כל תודה לכל מי שהגיעו לכאן, אני ממש מעריכה את זה. וכמובן גם לכל הצעירים והצעירות שבאו גם להשמיע את קול הצפון. אני רק כן רוצה לפתוח ולהגיד שאני מאחלת לעסקה כוללת להשבת כל האחים שלנו. אמן, מהר. לסיום המלחמה, לרפואת הלוחמים, לחזרתם של כולם, שכבר נתחיל באמת לשקם ולרפא ולעסוק בצפון ובדרום ובישראל ובחיים עצמם. תודה רבה לכם שאתם פה.

אני אתן קודם כל לנתונים לדבר ומקסימום אני ארחיב לאחר מכן. אנחנו נשמח שיפתח רז מלכה. רז, תודה שאתה כאן, מלובי 1701. תודה שאתם פה, תודה על כל הפעילות שלכם בתקופה החשובה הזאת.

תודה רבה לך. אני קודם כל אציג קצת את הנתונים ממחקרים שנעשו לפחות בחצי שנה האחרונה, וחוזרים גם טיפה אחורה. כשאנחנו מדברים על היקף הצעירים בצפון, אנחנו מחלקים אותם לשניים, שזה הצעירים שפונו והצעירים שלא פונו. אנחנו בעצם מייצרים גם דיפרנציאציה בהסתכלות על שכבת הצעירים, כי אנחנו מבינים שהם נתקלים עם אתגר קצת שונה לגבי אופי החזרה.

כשאנחנו מדברים מבחינת נתונים, יש לנו בערך 16,000 צעירים של הצפון שפונו בעקבות ה-7 באוקטובר. הגילאים הם מגיל 19 עד גיל 35, וכ-85% מהם מציינים כי הם עברו דירה לפחות שלוש פעמים בשנה האחרונה.

80%, מטורף.

לאחר מכן, שאלנו את הצעירים מה לגבי כוונות החזרה שלהם, לגבי הצעירים המפונים. 15% מהצעירים הצהירו שלא יחזרו בכלל, כלומר אין על מה לדבר ואין טעם לשכנוע. 52% מהם הצהירו כי הם מתלבטים, וכאשר שאלנו אותם מה הסיבה המרכזית להתלבטות, המענה היה חוסר ביטחון פיזי, חוסר ביטחון כלכלי, תשתיות דלות.

כלומר, אני אישית, בתור צעיר, התשובה הזאת, בעיקר האחרונה, מאוד הפתיעה אותי, שהצעירים מכניסים את נושא התשתיות הדלות כחלק מהמחשבה שלהם לחזרה קדימה. בגלל זה גם היה לי חשוב מאוד להעלות את זה פה, כשהנציגים יושבים כאן.

מבחינת תעסוקה וכלכלה, אנחנו מדברים על זינוק מ-5% ל-9% בדרישות האבטלה של הצעירים. 44% מהצעירים דיווחו על הרעה קשה במצבם הכלכלי, כאשר 43% מהם אינם עובדים היום. כשאנחנו מדברים על המצב הקודם לפני המלחמה, זו עלייה של 15%, אבל הדבר שאותי יותר הדאיג זו הירידה בחוסן הנפשי והטראומטיות.

אנחנו מדברים על 75% מהצעירים שענו בסקר, שהצביעו על ירידה מאוד משמעותית בחוסן הנפשי שלהם. ו-44% מהצעירים שבאו והצהירו שהם חווים ירידה באמון הממשלה, יש לנו 55% מהצעירים שפיתחו תסמינים של פוסט טראומה בעקבות המלחמה ושירות מילואים. 45% מצעירי הצפון חוו גם את תלאות המלחמה וגם את תלאות המילואים על הגב שלהם.

אתה אומר שאי ודאות כפולה, גם העומס מהמילואים ואי היציבות של הבית, זה הכול.

אני גם הכנתי פה דוגמה פרקטית. אני גדלתי בקריית שמונה, בן 24. אנחנו גדלנו בקריית שמונה חבורה של בערך 25 חברים. ביום שישי של השבת לפני ה-7 באוקטובר, זו הייתה הישיבה האחרונה שלנו בקריית שמונה ביום שישי בערב, מתוך 25 חברים שלי שגדלו איתי ביחד בקריית שמונה, היום רק אחד נמצא בקריית שמונה.

אחד מתוך 25.

רגע, שעד ה-7 באוקטובר היו?

כולם היו בקריית שמונה.

ומי מתכוונים לחזור?

משיחות שעולות עם רוב החבר'ה הצעירים, אנחנו מזהים שהתסמונת האידיאולוגית היא התסמונת שקופצת ראשונה. הצעירים שמחוברים לקרקע ובאמת מרגישים גם איזשהו צורך להיות חלק מהשינוי שיקרה באזור.

אבל לצערנו הרב, אני חושב שהדור הצעיר מאבד המון תקווה, ממילא במצב המדיני הגדול ובמה שקורה סביבנו, אז כשאנחנו יורדים לרזולוציה של אזור קטן כאזור צפון, אנחנו מבינים שכמעט ובכלל אין לנו על מה לדבר.

רגע, סליחה שאני מתעכבת על זה, כי פשוט אתה השטח. 25, אתם חבורה כזאת. יש חלק מהם שכבר השתקעו במקום אחר?

כמובן.

זאת אומרת, כבר השתקעו, זה לא עדיין מצב ביניים?

כשאני מדבר על חבר'ה צעירים, יכול גם לתת אותי לדוגמה, אני היום עם שכר דירה שנה קדימה בהרצליה. יש לי עשרה חברים שעברו מקריית שמונה לקצה השני של המדינה, לאילת. הם מצאו שם עבודה מצוינת, הם מקבלים שכר גבוה.

כשאני בא ומדבר איתם על יזמות עסקית, הייתה מלחמה, אולי נצליח לנצל את המצב בצפון, בואו נהיה יזמים. הם מרימים גבם, מסתכלים עליי במבט של אתה אמיתי? כאילו, עד לפני שנה עבדתי שם בשכר של 30 שקלים לשעה. אם אני אחזור מחר בבוקר, מישהו שם משלם לי 36.

וזה גם הדבר האמיתי שכתבתי גם במסמך שהפצתי פה לכל חברי הוועדה. יש פה שתי בעיות. האחת, זה האיום הדמוגרפי על אזור הצפון. כי אם המדינה לא תבין שאי חזרת הצעירים תגדע את הרצף האזרחי של יישובי הצפון, אנחנו נמצאים בבעיה.

סבא וסבתא שלי כבר לא יביאו יותר ילדים. גם ההורים שלי לא יביאו יותר ילדים. אם אני לא אחזור לקריית שמונה להביא ילדים, לא יהיו יותר צעירים בקריית שמונה בעוד עשור ובעוד 15 שנים. והבעיה, אם היא בעבר הייתה נוגעת לאזורים מאוד רגיונליים, מאוד קטנים בתוך האזור, המלחמה יצרה שוויון פערים.

פעם היינו מדברים על רצון לשוויון זכויות בתוך האזור, היום הבנו שאנחנו נמצאים במצב כל כך גרוע בינינו לבין עצמנו, שאין דרך אחרת. כשאני מדבר עם החברים ממטולה ומהקיבוצים, בפעם הראשונה גם הם אומרים, אין לי מה לחזור, זה לא משנה אם יבטיחו לי קרקע בן ממשיך. זה כבר לא משנה.

זה נורא.

איזה עתיד יבטיחו לי? איזה עתיד יבטיחו לנו בצפון? ואז אנחנו הולכים לשדה הקרב, ואני רואה את החברים שלי יוצאים מ-400 יום מילואים. השבוע אני חוזר להרצליה עם חבר מחתונה מקריית שמונה, אחד המשפטים הכי קשים ששמעתי. בן אדם מ"פ בהנדסה קרבית. הוא אומר לי, רז, אתה קולט שאם סבתא שלנו הייתה יורדת בארסוף או בחדרה, יש מצב שהמצב שלנו היה שונה? אולי מישהו היה מסתכל עלינו אחרת?

הבן אדם מ"פ בהנדסה קרבית. כל יום שלו נותן למען המדינה. איבד עשרות חברים. ואז השאלה שאנחנו שואלים, הדור הצעיר מהפריפריה, זה אם אנחנו שווים למדינה הזאת לעמוד בקו ישר עם שאר צעירי המדינה אך ורק בשדה הקרב.

לא הגיע הזמן שיסתכלו עלינו? אבל יסתכלו עלינו בצורה אמיתית, לא בצורה של לבוא לפה ולהסתכל לנו יפה בעיניים ולהבין את הכאב. כי את הכאב אנחנו חווים, אנחנו חיים אותו מגיל אפס. לא מעניין אותנו הכאב, מעניין אותנו פתרונות. אני בשנה וחצי האחרונות, בתור בחור בן 24, מצאתי את עצמי עובר על תקציבי מדינה משנת 2010. אני רואה תקציבים שנצבעו למשך עשרות שנים.

של מיליארדים. על פניו, החלטות ממשלה של מיליארדים שהבטיחו, רק להגיד.

הרכבת, הבטיחו לי כשהייתי בן שבע. הגיעו לבית ספר יצחק הנשיא, אני זוכר את היום הזה, הבטיחו לי רכבת בקריית שמונה. אני בן 25, לפני חודש שמו שלט ביקנעם. זה הדבר היחיד שעשו מאז שהייתי בן שבע, בכל הנוגע לרכבת. ואז אני שואל את עצמי, אין דיור, אין תעסוקה, אין כלכלה, ואנחנו גם לא מאמינים יותר במה שאומרים לנו. אז מה נותר לנו לעשות?

רז, אני רוצה להגיד לך רגע משהו, ואני גם אשאל שאלה. בשנה הראשונה שלי בכנסת, לפני קרוב לארבע שנים, הגעתי ליום סיור בקריית שמונה, ופגשתי המון יזמים מדהימים, ואת תעשיית הפודטק והכול, ואת הערב חתמתי במרכז הצעירים, במפגש עם צעירים.

אני זוכרת שאמרתי שזה אחד המפגשים המדכאים ביותר שהייתי בהם, כי פשוט פגשתי אנשים עם קורות החיים שלי. ממש ממש ככה. נכנסתי לכנסת בגיל 35, תואר שני, קצינה בצבא. אחת אחרי השנייה, אותו דבר. אותם קורות חיים, אין עבודה.

והרבה חזרו בגלל שיש משפחה, ויש עוגן, ויש זהות, ויש גם עזרה והכול, אבל הדבר הזה של להתפשר כל כך על ההגשמה העצמית, על הרצון לעשות, אתה יודע, כל אחת, בעיקר היו שם נשים. זה ישב עליי, אני אומרת לך, חודשים אחר כך.

כאילו, הלבחור מיקום גיאוגרפי שמגדיר לך את כל היכולת שלך לעשות משהו. זאת אומרת, תקרות הזכוכית שם, הן בכלל לא זה, זה בגובה אפס, מה שנקרא. וזה באמת משהו שאני אומרת, החלטות הממשלה שהיו כל השנים, של המיליארדים האלה, הן הדבר הגרוע באמת שלא מומש.

עכשיו, אני רוצה לשאול אותך, תגיד הכי פתוח, איך אתה חולם את המקום הזה? מה צריך לקרות? רגע בוא נבין, וגם ביחס למציאות, ויש פה אנשים שאני בטוחה שעושים עבודה חשובה ונשמע אותם.

דבר ראשון, אני גם בתוכנית העליתי מספר צעדים פרקטיים, אבל לפני שאני אגע בפן הפרקטי, אני רוצה רגע לחזור לנקודה שהעלית, כי היא נוגעת גם לי לנקודה מאוד אישית. אני הרי גדלתי בקריית שמונה, אני היום לומד באוניברסיטת רייכמן בתוכנית המצטיינים.

אחת התחושות הכי קשות שמלוות אותי בשנה האחרונה זה שאני יושב שם, באוניברסיטת רייכמן, בתוכנית מצטיינים, והדבר היחיד שעובר לי בראש זה כמה חבר'ה מוכשרים יש בקריית שמונה ובפריפריה, שיכלו לשבת לידי באותו כיסא ולא יושבים שם, כי להורים שלהם אין סיכוי להשיב אותם בכיסא שם. וזה הדבר שהכי כואב לי.

כי כשאני גדל עם חברים, כשבשנה וחצי האחרונות עזרתי להורים שלהם להצליח לפנות את עצמם למקום בטוח. אנשים שלא הצליחו להשיג מענה מהמדינה על פינוי למקום בטוח. זו הסיבה שהדור הצעיר מאבד אמון במדינה, כי הוא רואה את ההורים שלו.

אבל אנחנו גם קיבלנו החלטה מאוד ברורה, אנחנו לא ניתן לדור שלנו להגיע לשם. כי אנחנו הבנו במלחמה האחרונה שאם אנחנו יכולים להילחם בשדה הקרב, אנחנו יכולים להילחם גם בחוץ. ומה שאנחנו יכולים להשיג בשדה הקרב, אנחנו יכולים להשיג גם בזירה האזרחית.

ובאמת העלינו גם צעדים מאוד פרקטיים, כשישבנו עם צעירים וחשבנו איך אפשר איכשהו להטיב את הסיטואציה. חילקנו את זה לארבעה סקטורים. אחד זה באמת מענק של חוזרים לעבוד, לייצר מענק שנתי לחבר'ה צעירים בהגדרת גיל מאוד ברורה, אם זה אומר או לחבר'ה הצעירים בצורה ישירה או למעסיק, בצורה שתתגמל צעירים שיבחרו לחזור ממקום הפינוי או מהמקום שהם העתיקו את המגורים אליו, חזרה צפונה.

הדבר השני זו תוכנית דיור מיוחדת. אחד הדברים שאנחנו חשבנו עליהם זו תוכנית של משכנתא בריבית אפס. שהמדינה תיזום תוכנית מיוחדת לאזורי העוטף ואזור הצפון, של משכנתא בריבית אפס לחבר'ה צעירים בגיל 21 משחרור צבאי לגילאי 30. תנו לחבר'ה צעירים את ההזדמנות גם מחוץ לצפון לבוא ולקבע את הבית שלהם אצלנו בצפון, ולחזק גם אותנו כאזורים מהבחינה הדמוגרפית והכלכלית.

הדבר השלישי, וזה הכי חשוב שיש, אנשים חושבים שזו רק איזו סיסמה או סטיגמה, אבל חיבור מסילת הרכבת. בשנת 2025 אני נוסע מקריית שמונה חמש שעות לירושלים כדי להגיע לוועדה בכנסת, כי אין רכבת. הדבר הזה, מבחינתי, אני באמת מבין שהמדינה עובדת כגוף מאוד גדול ומלא מעגלי שיניים, אבל יש רגעים בחיים שאנחנו גם כיהודים צריכים להתנהג כפרטיזנים, לתפוס את האבנים, להתחיל להניח ולהתחיל לשים את פסי הרכבת. אם הרכבת לא תתחיל להיבנות כבר השנה, גם אנחנו כצעירים נבין שאין פה באמת איזושהי תפיסה של שינוי עתידי.

דבר רביעי זה ערכות חוסן לבריאות הנפש. חייבת להיות תוכנית מקיפה לשיקום בריאות הנפש של הצעירים בצפון. אנחנו מדברים על נתונים מזעזעים של חוסן נפשי, של פוסט טראומה, ואפילו לא נגענו בחבר'ה הצעירים של מתחת לגיל 18.

כשאני רואה את הילדים הקטנים מקריית שמונה ומהצפון, בני הדודים שלי, כבר היום אפשר לראות את הפוסט טראומה בעיניים שלהם. מספיק שייפול כיסא והם ירוצו למקלט. מישהו יצטרך להיכנס לתמונה הזאת כמה שיותר מהר, כדי שלא נאבד את דור העתיד הזה בהמשך. אנחנו צריכים אותם כשירים למעגל הכלכלה, למעגל הצבאי. אם לא נדאג להם היום, הם יהיו בבעיה.

והדבר החמישי, אקדמיה, הכשרות ומלגות עוגן. האוניברסיטה של תל חי הוקמה, הפכה להיות אוניברסיטה. משרד החינוך והמדינה צריכים למצוא תקציבים נוספים. לייצר תוכנית מלגות מיוחדת, בנוסף לזה, וזה לא נכתב פה בתוכנית, אבל אני רוצה להוסיף את זה בעל פה, לייצר תוכניות של חילופי סטודנטים מיוחדות מהעולם לאוניברסיטת תל חי. כשסטודנטים מכל העולם יגיעו לצפון, יכירו את האזור, יראו שלא מדובר באזור המלחמה הנורא שכל כך מדברים עליו בחוץ. והדבר השישי זו משילות משותפת ותקציב והובלת צעירים. לערב אותנו.

זו אחת הנקודות החשובות. אני חושבת שהרבה כסף הולך לפח כשאין את הסיפור הזה של הכנה מקדימה, שהיא כל כך חשובה. המפגש הזה עם השטח, זה נכון לגבי הכול, אגב, הוא אחד הדברים שהכי יכולים לתרום לאיפה שמים את המשאבים בצורה הכי מדויקת.

לגמרי. כמו שלא ישאלו את החקלאי איפה להניח את הסיב האופטי, אותו דבר, לא צריכים לשאול את האנשים בני ה-50 וה-40 מקריית שמונה ומהצפון מה יעשה לי טוב. תשאלו אותי. אנחנו חבר'ה מספיק חכמים ואינטליגנטים לבוא ולהגיד לכם מה אנחנו צריכים ומה יהיה לנו טוב.

וזה באמת אחד הדברים שהמדינה חייבת להקים, אם זה אומר תחת האשכולות, להקים מועצה אזורית של צעירים שיעבדו במודל דומה לרשויות ולמועצות, באותו הרכב של צעירים שיעבדו ביחד, בין רשותי, בלי קשר לדת, מגזר, זה לא משנה, לעבוד ביחד ולהביא פיתוח אזורי צעיר. אבל על פי החלטות שלנו שאנחנו נקדם, שאנחנו נראה אזורית, תנו לנו את האפשרות לעצב את העתיד שלנו בידיים שלנו. זה בסופו של יום כל מה שאנחנו דורשים.

יפה. תודה, רז. האמת, אני אומרת פה לרשויות, אם הייתי פה רשות שצריכה לתכלל, הייתי לוקחת את הבן אדם הזה. מאוד מתחברת לנקודה, לזווית, לכל איך שאתה מציג את הדברים, אז תודה רבה. תודה לכם גם על כל העבודה, זו התארגנות אזרחית, שבגלל זה זה מרגש אותי וזה משמח אותי עם הדברים שנוצרו.

אני רוצה לתת לאילן פרידמן מפורום ארלוזורוב, ככה להציג לנו גם כמה נתונים מהניתוח שלכם. תודה, אילן, שאתה פה.

אהלן, תודה על הדיון. קודם כול, תודה רבה לך. בתור מישהו שגדל בפריפריה בעצמי, אומנם לא באזור עד כדי כך מוזנח, לצערי, על ידי המדינה, אבל מנצרת עילית, אני מכיר את הפערים.

נצרת עילית זה מגדל העמק.

נכון, גם שם. הרבה חברים, והרוב עוזבים, כן? אידיאלית הייתי בא לדבר על מה לדעתנו צריך להיות, ומדיניות תעשייתית, ואיך מצמצמים אי שוויון, וכל מיני דברים שאנחנו באמת מנסים לקדם גם בעוטף וגם בצפון. אבל קצת בהמשך לדברים שאמרת, רז.

לצערי, בשביל לשקם ולפתח, ובכלל להתחיל איפשהו, צריך שהממשלה תחליט שזה משהו שהוא חשוב לה מספיק. ואני לא מדבר פה על עובדי המדינה והאנשים שעושים פה דברים מאוד חשובים, חלילה. אני גם יודע מהיכרות אישית כמה פרויקטים ותהליכים ודברים מנסים לעשות, בסיטואציה בלתי נתפסת.

אבל יש שתי נקודות שהייתי רוצה להציף פה, שהן חמורות, ושיהיה קשה להסביר כמה הן בעייתיות. הראשונה, פרויקטורית הצפון, עינב פרץ, מונתה באמצע פברואר לתקופה רשמית, פרסמו שלתקופה של שלושה חודשים או עד מינוי קבע. עברו שלושה חודשים, עד היום לא היה ראש מינהלת קבוע לצפון.

הקימו באיחור של הרבה מאוד חודשים את המינהלת, היה את צ'ייני, התפטר כי אמרו שלקחו לו סמכויות ושלא הייתה לו בכלל יכולת לעבוד, אני שם את זה בצד. לקח זמן, מינו אותה. היום, עברו כבר יותר משלושה חודשים, אין פרויקטורית קבועה, אין מינהלת בעוצמות וסמכויות כמו שיש בעוטף עזה, שמינהלת תקומה יש לה עשרות עובדים, וברור לכולם שהיא קיימת, ואין דבר כזה כרגע בצפון.

ולדעתי בעייתי מאוד להתחיל לדבר בכלל על שיקום, כשאין מישהו שמתכלל את הדבר הזה. כי כל משרד פה עושה דברים חשובים, אבל אין מישהו שבא ואומר אנחנו באמת אחראים על זה. וזה נוגע לנקודה השנייה, במאי 2024 הועברה החלטת ממשלה 1786, תוכנית למענים בטווח המיידי והקרוב וקידום מתווה רב-שנתי לשיקום ופיתוח הצפון.

זאת החלטה שהכריזה על כמה מיליארדי שקלים לצפון, דברים מאוד חשובים. הייתה אמורה כבר להתפרסם החלטה ממשלה של משרד הכלכלה על סך בערך 600 מיליון שקלים, שכרגע מעוכבת ממניעים פוליטיים בצפון. החלטה שכבר אמורה להיות, לצאת, וזה לא קורה.

וזה דבר שגם, מדברים על תעסוקה, מדברים על תעשייה. בעינינו, פורום ארלוזורוב, יש לנו את החשיבות גם של תעשיית ייצור מתקדמת ולהביא תעסוקה איכותית. אני לא בטוח איך זה יכול לקרות כשפשוט לא מעבירים את ההחלטות שצריך. של הדברים הבסיסיים האלה, שאמורים לאפשר לכל אחד ואחת פה בכלל לעבוד, אין אותם.

תקומה, לקח המון זמן עד שהחוק עבר. תודה לאל, זה קרה. אגב, תודה רבה גם לאלון שוסטר פה, שהיה חלק משמעותי בזה. וזה מאפשר להם להתחיל לעבוד. בצפון אין חוק, אין מינהלת יציבה קבועה, ואנחנו כבר כמעט שנתיים לתוך המלחמה הזאת. אני לא יודע איך יכולים לדבר על מי חוזר כשאף אחד לא מתכלל את הסיפור הזה. ואז אפשר לשאול כמה מורות, וכמה רופאים ורופאות, וכמה תלמידים, וסתם תושבים בכלל לא יחזרו כי זה עוכב כל כך הרבה זמן.

וזה משהו שלצערי לאף אחד פה מהאופוזיציה אין את היכולת לשנות בפני עצמו, לבד. וזה משהו שלצערי אין פה חברי קואליציה, אבל זה משהו שהם חייבים לטפל בו. כי אם זה לא יטופל, אני לא בטוח איך אפשר בכלל להתחיל לדבר על שיקום. תודה רבה. תודה רבה, כמו שאמרתי, שאת מקיימת את הדיון הזה, כי לצערי אין כמעט דיונים על הצפון בכנסת, ואני מקווה שדברים ישתנו בקרוב.

תודה רבה, אילן. הדר גולדנברג, צעירה מהגליל. הדר, תודה שאת פה.

שלום, תודה רבה לכולם. אני הדר, מארגון מצפינים, ואני רוצה להביא את הקול של האזרחים הצעירים שחיים בגליל. אני בת 30, אני נשואה, אני גרה בעמוקה, אני עובדת במגזר הציבורי, אני עובדת סוציאלית.

קודם כל, כבוד על זה. קודם כל.

יושבת לצידי, חברתינו, ותכף תדבר גם היא. וחשוב לי להגיד כצעירה, שברור לצעירי הגליל שחיים וחיו לאורך כל התקופה הזאת בגליל על אף המלחמה והמציאות הכאוטית, שבגבולות של המדינה ייבחן כוחו של העם, ובמקום שתעמוד המחרישה שם ייקבע הגבול. וזה ברור לנו שאנחנו נדרשים בהקמה ובשגשוג של קהילות מצליחות ובטוחות כדי להמשיך ולקבוע את גורלה של מדינת ישראל.

וחשוב כרגע במיוחד להשאיר, להחזיר, ולעודד התיישבות בקו העימות מתוך בחירה. בחודשים האחרונים, כמו שאמר חברי רז, אנחנו רואים פה נסיגה של צעירי הגליל, כזו שלא הייתה כאן מראשית ההתיישבות, שחייבת להתבטא בתוכנית אסטרטגית שחייבת להצעיד את הגבול הצפוני לעתיד ראוי.

אני וכל בני ה-20 עד 35, כל מיני זוגות צעירים ומשפחות עם ילדים, אנחנו הקריטיים ביותר. זה נכון, סקרים מראים ש-80% עד 90% מאיתנו כבר השתקעו, ועברו למרכז, ואינם מתכוונים לחזור. אולי אנחנו 17% מהאוכלוסייה, אבל אנחנו 100% מהעתיד של גבול הצפון, ואנחנו אלו שנוביל אותו קדימה. אני מדגישה את הצורך להחזיר בכל דרך ולעודד צעירים להצטרף לקהילות הצפוניות לשיקום ופיתוח חברתי-כלכלי, פיזי ודמוגרפי של האזור.

יש שתי הנחות יסוד, שהן שני יעדים מובילים שאנחנו חייבים להתעסק בהם. האחד, הוא החזרת הביטחון האישי כמרכיב מפתח והסרת האיום מגבול הצפון. זה תנאי הכרחי להחזרת התושבים. אין לי ספק שהחזרת הביטחון קשורה למהלכים צבאיים, אך לא די בכך. היא גם דורשת השקעה משמעותית במרכיבי החוסן והביטחון של היישובים והתושבים. היעד הוא שהחוסן בקו העימות יהיה מהגבוהים בארץ.

הנחת היסוד השנייה היא הכרעה מדינית לגבי חשיבותו של אזור קו העימות כאזור חשיבות אסטרטגי לאומי. נדרשת תפיסה והגדרה מחודשת של תפקיד הפריפריה בכלל, ובקו העימות הצפוני ויישובי הגדר בפרט. מחייבת הכרעה של שינוי בסדרי העדיפויות שהתבטאו בהקצאת משאבים לאומיים בסדר גודל שלא נראה בעבר.

היעד הוא שממשלת ישראל מחויבת לחיזוק האזור בטווח הרחוק כתנאי הכרחי לכך שהצפון יחזור לאיתנו וישמור על חוסנו כחוליה משמעותית במרחב הביטחוני והחברתי בישראל. נדרשת עדיפות לאזור בתקציבים באופן גורף כל משרדי הממשלה כתפיסה אסטרטגית.

העברה של יחידות הסמך זאת אמירה ערכית, אבל אלה גם הזדמנויות ומקומות תעסוקה איכותיים, כמו שאמרת, חברת הכנסת, ופתיחת משרדים ממשלתיים נוספים באזור לשירות התושבים והעסקים, כמובן. יש לפנינו תוכנית פעולה שכולכם ודאי מכירים, ואני ארצה לגעת בכמה נקודות נוספות שגם יזכירו אותה חבריי.

אנחנו מדברים על תעסוקה, תעשייה וחדשנות, לפעול להקמת מרכזי תעסוקה מתקדמים עד שנת 2028 לטובת ליווי של כל צעיר בקו העימות, משלב השחרור שלו והסללה בטוחה ומובנית אל עולם התעסוקה באזור. צריך לשקם את פארק ההייטק בקריית שמונה, לפעול למימוש תוכניות קליטה ממוקדות לצעירי קו העימות בתוך המרחבים הללו. כמובן, תעשיות ביו-רפואיות ומרכז חדשנות וחקלאות.

אנחנו מדברים על דיור ופיתוח קהילתי. נדרשת פה השקת תוכנית דיור לצעירים, שכונות של צעירים, בנייה של 20,000 יחידות דיור מותאמות לצעירים בקו עימות בהרי המרכז, בדגש על דיור בר השגה, כמובן. מתן מענקים מוגברים, סבסוד משכנתאות לצעירים, מענקים משמעותיים לרוכשי דירות ביישובי 0-5 קילומטר מהגדר, פטור מעלויות קרקע לצעירים שאינם בעלי דיור שהתחייבו למגורים בפועל עשר שנים קדימה, וכמובן לפעול לתוכנית תופסים קו, שהיא פטור מארנונה לצעירים בצמודי גדר חמש שנים קדימה.

אנחנו מדברים על מרכזי צעירים וקהילה, אנחנו מדברים על מימון תוכנית מעטפת מולטי-דיסציפלינרית לצעירים בגליל שרואים את עצמם כחלק מההנהגה. תוכנית שכוללת השכלה, תעסוקה והסללה לתפקידי מנהיגות ציבורית, עם תפיסה מכלילה ואזורית, תוכנית בשם 'עוטפים' שכבר נמצאת על שולחנה וממתינה לאישור בבית הנשיא.

אנחנו מדברים על חינוך, על הקמת קריית חינוך אזורית יחד עם ההפיכה של תל-חי לאוניברסיטה, לטובת מרכז פדגוגי אזורי לפיתוח צוותי הוראה במרחב, בדגש על הגיל הרך. אנחנו מדברים על שיפור תנאי ההעסקה של מורים, של עובדים סוציאליים. אני כל הזמן אומרת וצועקת, דין קריית שמונה כדין אילת, בדגש על שכר ותנאים ושיפויים ומענקים.

אנחנו מדברים על פטור מלא משכר לימוד לתואר ראשון לצעירים שיגיעו ללמוד, לגור ולהעתיק את מרכז חייהם צפונה. אנחנו מדברים על תקציבי חינוך מוגברים, דרך שינוי תקנות מיידי בדמות תוספת נקודה וחצי לכל תלמיד במוסדות החינוך בקו העימות. אנחנו מדברים על פיתוח ומימון מלא של עובדי הנוער, תכף נדבר על זה, בתחום של בלתי פורמלי.

אנחנו מדברים על הגדרת יעדים ברורים של 50 חברות הייטק שיגיעו לגליל ו-100 סטארטאפים עד 2028, הקמת קרן השקעות ממשלתית לסטארטאפים בצפון, פטור ממכרזים למקצועות נדרשים, ביטול מע״מ לעסקים ומפעלים 0-3 מהגדר, הרחבת עבודה מועדפת בתחומים נוספים נדרשים.

וחשוב לי להגיד לסיכום, שהכרזה על קו העימות כאזור חירום לאומי היא תיעדוף תקצוב המשאבים לתשתיות, לבריאות, לחינוך, לתעסוקה וביטחון, תמריצים לתושבים ולעסקים והגברה של הנוכחות הממשלתית, שיפור בתשתיות ושיפור תוכניות חינוכיות וחברתיות.

יש פה צו שעה וגודל שעה, והחשיבות היא לאומית. ואנחנו משוכנעים כי בשלה העת כרגע והחשיבות הלאומית, אנחנו משוכנעים שיש להניע תוכנית לאומית חסרת תקדים בהיקף שלה לחיזוק קו העימות הצפוני.

אני מדברת בשם צעירי הגליל ובשם תנועת מצפינים. אנחנו חיים בגליל, אנחנו שנה וחצי, עוד מעט שנתיים, חווים את המציאות הזאת על בשרנו. החברים פה שדיברו לפניי, אני ממש מזדהה ומחזקת, ותודה רבה על הדיון הזה שמתקיים. תודה רבה לכולם.

נעשה כמה שצריך. אני אתן לעוד מישהו מהחברה האזרחית ומהצעירים, ונעבור לרשויות ונעשה כבר פינג-פונג. פשוט חשוב כן שנשמע קודם כל את הקולות ואת הכול. אני עוברת למכללת תל-חי, שכבר תהיה אוניברסיטה, אני מקווה. אתם תחליטו מי ידברו.

אני שחר יפרח, אני יו"ר האגודה הסטודנטיאלית בתל-חי.

הוא גם אורח שלנו לא מעט.

כן, אני פה, יש לי כבר כרטיס, מכירים והכול. אני אצטרף פה רגע לחבריי ואגיד שאני באמת מבין את כל הסיטואציות, מבין פה את כל הדברים שעלו, ויש לי כמה נקודות שאני אשמח להוסיף. יש מחקר של אוניברסיטת תל אביב שאומר שב-2050 אוכלוסיית מדינת ישראל תמנה כ-20 מיליון אזרחים.

אנחנו חגגנו, ציינו 10 מיליון ממש ביום העצמאות האחרון, ואני שואל את עצמי איפה באמת כולם יגורו, וזו שאלה שמטרידה המון אנשים. ומהמחקר הזה עלה, שכ-12 מיליון יגורו באזור גוש דן. מה שזה אומר ש-8 מיליון אזרחים יגורו בשאר האזורים, שזה אומר שהאזורים האלה יישארו מוזנחים. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כבר היום מה אנחנו עושים למען העתיד ואיך אנחנו מעלים את האנשים צפונה.

יש דברים שצריך לשים פוליטיקה בצד. אני לא אכנס פה, כן פוליטיקה, לא פוליטיקה, כן קואליציה, לא אופוזיציה, אבל דבר כזה ומשבר בסדר גודל כזה, אנחנו חייבים רגע להתכנס כולנו, כל 120 חברי הכנסת, כל השרים, ראש הממשלה ומטה, ולהבין מה צריך לעשות כדי לחזק את הצפון.

אני אחזור על משהו שאמרתי כבר כמה פעמים. צ'רצ'יל אמר בזמנו, אחרי מלחמת העולם השנייה, חבל לבזבז משבר טוב, והנה המשבר שלנו הגיע. ואנחנו ממש, לא יודע אם להגיד לקראת סוף המשבר או לא, אבל יש לנו פה דברים שאנחנו צריכים לנצל.

אני רוצה לספר גם על מדור שהקמנו באגודה הסטודנטיאלית בשיתוף פעולה עם המכללה, מדור צפון, שמתעסק בשלושה תחומים עיקריים, בתעסוקה, דיור ותרבות. על התרבות אני לא ארחיב יותר מדי, אני רק אגיד שכנראה שאת אף אחד זה לא מעניין. זו תחושתנו. אין תקציבים לזה, זה לא מעניין אף אחד, ואלה דברים שמעודדים צעירים להגיע.

אני כן אגיד שמבחינת תעסוקה התחלנו לפשפש קצת ולהבין איזו, תעסוקה סטודנט או צעיר שיחזור לצפון יוכל לקבל. ויש לנו פה רשימה מאוד יפה, אבל הכל מסתכם ב-'דרוש עובד בר מלצרות ומטבח, דרוש מלצר, דרוש עובד מטבח, דרוש עובדי בר, דרוש אחראי משמרת ומסעדה, דרוש מחסנאי, דרוש בריסטה' וכו'. אלו העבודות היחידות שכרגע יש בצפון.

ואני אומר, אפשר להביא את ההייטק לצפון, זה לא כזה קשה. למדנו מהקורונה שאפשר לעבוד מרחוק. ואני היום, ביחד עם תנועת צעירים לישראל, עם אלון טירר, הוא יזם צעיר ותותח. פגשתי הרבה אנשים, והוא באמת אחד הכוכבים שפגשתי. אנחנו היום מנסים ליצור גשר עם חברות הייטק ולעודד עבודה מרחוק.

עכשיו אני אומר, ההייטק לא יגיע, הוא לא יבוא, אינטל, כל החברות הגדולות, בסדר, הסטארטאפים, אף אחד לא יגיד יאללה בא לי לעשות את זה בצפון. אנחנו צריכים לעודד אותם לעשות את זה. ואיך אנחנו עושים את זה? אנחנו נותנים להם מענקים שיעודדו אנשים לעבוד מרחוק.

זה גם יקל עליהם, גם יצטרכו לשלם קצת פחות שכר על העובדים, וכן תהיה עבודה בצפון. ולאט-לאט, כשאנשים שיתחילו לעבוד בחברות האלה, המשרדים יגיעו. אנחנו יכולים לבנות גורדי שחקים של משרדים עד מחר, אבל מי ימלא אותם? אנחנו צריכים להביא קודם כל את העובדים, והתעסוקה תגיע. זה בנוגע לתעסוקה.

בנוגע לדיור, אמרו פה חבריי, יקר היום. יקר במרכז, יקר בצפון ויקר בדרום, אבל נראה שהמלחמה, היום בעלי הדירות מנסים קצת, אני לא מדבר פה על לקנות דירה, אני צעיר שמאמין שלא תהיה לי דירה, לצערי, גם בגלל השכר וגם עוד הרבה דברים. אבל השכירויות, בעלי הדירות היום החליטו, יותר נכון הבינו, לא אומר כולם, אני אומר שרובם מנסים רגע לפצות על התקופה שהם לא קיבלו שכר דירה.

והיום שכר דירה בשמיים, דירה בקריית שמונה עולה 3,000 צפונה, ואני יכול להגיד שאני לפני שנתיים עבדתי באחת העבודות שציינתי מקודם כמלצר, הייתי מרוויח פחות מ-3,000 שקלים בחודש. איך התקיימתי? זאת שאלה שאפשר לשאול את העובר ושב שלי, ומי שירצה, אחרי זה אני אעבור איתו על הדבר הזה.

אני רוצה לגעת בסקר שעשינו. ענו עליו 1,120 סטודנטים מתוך כ-5,000 סטודנטים, מדגם מספיק מייצג ואחד מהמרשימים שיצא לנו לעשות. כמובן שיש פה מגזרים שונים, יהודים, ערבים, דרוזים, בדואים, נוצרים, גברים, נשים, הכול מהכול.

נתחיל בנתון הכי קשה, ואני אגיד את זה גם על עצמי. היום אני עם צו מילואים פתוח עד ה-18 ביוני בפלס"ר 205 בשריון. יצאתי מרפיח לפני שבועיים וצפוי להיכנס לשם עוד פעם. 26% מהסטודנטים בתל-חי משרתי מילואים, 74% לא. אני יכול להגיד שלצערי יש גם עידוד לסירוב, אבל על זה לא נדבר. כמות ימי המילואים שהם שירתו בשנה הנוכחית, 49 אנשים. בשנה הנוכחית, אני מדבר על תשפ״ה, שירתו בין 0-50, בין 50-100, 20%. בין 100-150, 8%. ו-150 צפונה 23%. מזכיר, רק תשפ״ה.

המכללה עשתה מתווה הנגשה, הסטודנטים היו מרוצים. גם שאלנו את השאלה באיזה אזור גיאוגרפי אתה מתגורר כעת? לצערי רק 20% גרים היום באזור הגליל המזרחי והסביבה. מדברים פה על גליל עליון, קריית שמונה, מבואות חרמון וכו'. יש לי 20% סטודנטים בתל אביב, 18% בחיפה והקריות, וגם מתפרסים עדיין לאילת, באר שבע וכו'.

ואז שאלנו את השאלה שהכי מעניינת אותנו, האם אתה מתכוון לחזור לעבור לצפון לפני תום שנת הלימודים? הרי טוענים שהמלחמה בצפון נגמרה, אבל אתמול נהרג פעיל חיזבאללה, יותר נכון חוסל פעיל חיזבאללה. זה אומר שהביטחון והשקט עוד לא חזרו ב-100%. אז באמת, 26% טרם החליטו, 39% כן ירצו לחזור ו-35% לא ירצו לחזור. יש פה נתון שכאילו צריך פה להפיל לסתות לאנשים.

כמובן שגם שאלנו מה יעודד את החזרה צפונה. 45% ענו שתחושת ביטחון אישי עקב המצב הביטחוני תחזיר אותם. המצב הביטחוני עדיין מטריד. חשוב לי גם להגיד שהיה אפשר לסמן פה יותר מתשובה אחת, אז האחוזים פה מעל 100%.

39% מדברים פה על אפשרויות תעסוקה מרובות ואיכותיות. כמו שאמרתי לכם, יש לנו פה מגוון איכותי של מלצרות וברמונים, וזה חשוב, אבל זה לא מספק את האנשים שירצו להישאר שם. 34% מדברים פה על קהילה חברתית חזקה, אירועים, מפגשים, מעורבות. זה גם חסר.

אנחנו עובדים על זה מאוד קשה, עשינו את זה בכל הארץ ואנחנו ממשיכים לעשות את זה בכל הארץ, והיום אנחנו בדגש על הצפון. אני יכול להגיד שאין תמיכה באירועים האלה, אין תחושה של עזרה, אין תחושה של בואו נעודד את הדבר הזה.

אנחנו מקיימים ב-3 ביוני אירוע של פסטיבל חזרה צפונה, זה יום הסטודנט, שקצת שינינו לו את השם. עברתי ברשויות, דיברנו עם הרשויות, אין תמיכה כלכלית בדבר הזה. כן יש עידוד של תעשו, אבל אין כסף. זאת אומרת שאני מבין שהכסף אולי עוד לא עבר לרשויות, אולי, אני לא יודע. אני אגיד את זה לכאורה.

אנחנו רוצים לשאול על זה, אז בסדר, אנחנו נשאל פה גם.

אין בעיה, אני אשמח. אני אסיים את זה עם שאלה קטנה בסוף. 37% מדברים פה על תמריצים כלכליים, מלגות, סיוע בשכר דירה וכו'. אין היום איזה מערך מלגות שאני מכיר במיוחד לצפון, חוץ ממה שהמכללה יזמה. ויש פה עוד ועוד נתונים.

אני מכירה קיצוץ במערכת ההשכלה הגבוהה.

יש קיצוץ, המכללה שלנו יזמה מהתקציב מענקים למלגות למי שלא היה זכאי לקבל את המענק חזרה צפונה, את מענק השיבה ומענק העזובה, ועשו את זה ביוזמתם, ולא כל הצעירים זכאים לזה. זאת אומרת שאין מערך מלגות מיועד לצפון.

אני יכול לדבר פה על עוד הרבה נושאים, אבל אני באמת לא רוצה, לגזול את הזמן. אני רוצה לשאול שאלה מאוד מעניינת. הייתי פה בנובמבר בוועדה לפיתוח הנגב והגליל וצעקתי – אנחנו בנובמבר, איפה הכסף? מה עם התקציבים? היה על זה סרטון מאוד יפה של אנחנו בנובמבר.

אני קרוב לחגוג את יום ההולדת השלישי שלי מאז פרוץ המלחמה, ואני עדיין שואל, ואני באמת אשמח לתשובה כי אין לי מושג, וחיפשתי ושאלתי, ודיברו פה גם על מינהלת תקומה. ואני באמת שואל, איפה הכסף? כי אמרו לנו שזה בתהליכים, ואמרו לנו שזה אושר, אבל אנחנו עוד לא רואים שום דבר מזה, לא רואים פרויקטים. והכי חשוב, אני אחזק פה את חבריי, אנחנו לא מעורבים. אנחנו לא מעורבים מספיק. אנחנו צעירים עם מוטיבציה, אנשי שטח, אנשי צפון.

אגב, אני רק רוצה להגיד, כשעשינו פה כמה דיונים על צעירי חבל תקומה, הם שולבו ונפגשו איתם, ואפילו הם נכנסו כקטגוריה בסוף, גם אם זה לא היה מספיק, אבל נכנסו כקטגוריה בחבל תקומה עם חלק מההמלצות שהיו פה. זה אפשרי, וזה נעשה, וזה היה מדהים שזה נעשה.

זה היה אחד ההישגים שהרגשתי שהוועדה הזאת מצליחה לגעת באיזו סוגיה לאומית אקטואלית ולעשות איתה מעשה בלי חקיקה, בלי איזה מאבק, פשוט מעצם קיום הדיון והאינטראקציה הזאת של הפיקוח הפרלמנטרי. אז אני קוראת בהמשך לקריאה שלך, בואו נעשה את זה גם עם צעירי הצפון. אותו שולחן עגול.

ואנחנו נעביר כמובן את כל הארגונים וכל המוזמנים ונציגות. זה כל כך עוזר לשבת לשמוע. הדרג המקצועי מעבד את זה, רואה מה סדרי התקציב, מה אפשר להכיל, מה לעשות. זה הדבר הכי מקצועי שאפשר לבקש אותו.

נעמה, אנחנו באמת מבקשים להצטרף ולעבוד. אנחנו, כאגודה סטודנטיאלית, אין לנו תקציבים גדולים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שיתוף פעולה עם חברות לובינג או עזרה של ייעוץ, שיווק וכו'. אנחנו באמת עובדים בעצמנו, אני ואופיר, הסגן שלי, וחן הדוברת שלי שעומדת שם, אנחנו עובדים מאוד קשה על הדברים האלה, ואנחנו מבקשים שתיעזרו בנו, ואנחנו רוצים את העזרה שלכם להיעזר בנו. זאת הדרישה שלנו, ונאחל לימים טובים יותר.

אמן ואמן. תודה. אני עוברת למינהלת תנופה, דימי אפרצב. סמנכ״ל קשרי ממשל במנהלת תנופה. תודה שאתם פה.

תודה על ההזדמנה. אני אשתדל לתת סקירה קצרה. בחלק היא עונה פה לכמה שאלות, ובחלק כנראה השאלות ימשיכו להיות, וזה טבעי וזה נכון. אני בהחלט מברך, גם כאזרח, גם כתושב הצפון, אני מברך על יוזמה לקיים ועדה כזאת. זה גם אחד הערוצים לשמוע את החבר'ה הצעירים, למרות שאנחנו נמצאים בקשר. אנחנו לא נמצאים בקשר עם כולם, אבל מאותם המעטים בפונקציות שיש במינהלת, מתקיים גם שיח מול המגזר השלישי, מול ארגונים שונים.

אנחנו משתדלים בהחלט לעשות את המקסימום איך שאנחנו יכולים. גם לא סוד שכולנו תושבי הצפון, מי מאיתנו פונה, מי מאיתנו נשאר, אבל הנושא שעליו דנים והנושא שבו אנחנו מטפלים, זה נושא שאנחנו חיים על בסיס יומי.

(הצגת מצגת)

נתונים מאוד בקצרה. נכון להיום, או נכון לתקופה האחרונה, 61% מהמפונים מסומנים אצלנו כחזרו. עדיין 33%, שזה 22.5 אלף איש, עוד נמצאים במה שנקרא אכלוס בקהילה. ורק 4,000 איש, שזה לא מעט, עדיין ממשיכים עוד להיות בבתי מלון. הייתה בהתחלה דינמיקה של חזרה מאסיבית. היה לנו ברור שבהרבה מקרים, כל מי שיש להם ילדים במערכות חינוך ונמצאים במרכז הארץ, אנחנו נחזור כנראה לראות את מגמת החזרה לקראת סוף הקיץ.

עוד נתונים לגבי חוזרים. כאן אפשר לראות שיישובים כמו מטולה, מנרה ושתולה זה בעצם יישובים עם פגיעה מאוד מאסיבית ולשם עדיין החזרה מאוד מתעכבת. ולצד זה יש יישובים כמו שלומי, כמו סאסא, יערה, ששם חזרו כמעט כל התושבים.

כאן אפשר לראות את זה, לא רוצה לעבור על כל הטבלה. ברור לגמרי שאיפה שהפגיעה הייתה מאסיבית, כמו במנרה כנראה, אני חושב שאחד היישובים האחרונים שנשארו, שהחזרה לשם כנראה תתעכב בין היתר גם בגלל אופי הקהילתי של הקיבוץ, שיש החלטה לחזור ביחד וככה בעצם להקים את היישוב הזה מחדש.

זו תמונת מצב לגבי מערכת החינוך, שזה למעשה ממרץ השנה. יש עדכון קטן מהיום בבוקר, אבל מהותית הוא לא שונה. 86% מהמורים שבו. לגבי תלמידים רואים כאן את התוצאות. אין ספק שיש עוד גם זמן לעבור וגם לעבור תהליכים של חזרה, אבל בגדול אפשר לומר, תכף תראו את זה גם מבחינת יישום החלטות ממשלה שיצאו, קרוב ל-2 מיליארד שקלים עד עכשיו. זאת אומרת מאז תחילת פעילות המינהלת, שאני מזכיר שהיא הוקמה לפני שבעה חודשים בלבד, ואני לא נכנס כרגע לסיבות כי זה לא עניין, אבל בהחלט יש מימוש לא רע של תקציבים של המינהלת.

אם אפשר לשאול באמת בהקשר של תקציבים, בתקציב שעבר לא היה תקציב ייעודי לשיקום. תסביר לנו רגע, שנבין.

אני כבר מתקרב לזה. חשוב מאוד לראות כאן את האחוזים. אחוז הצעירים מסך התושבים באזורים שלנו, אפשר לראות כאן, לרוב זה לא עובר 40%. יש מקומות שזה מהווה שליש, ויש מקומות שזה טיפה מעבר לזה. אבל בגדול אכן מדובר על חבל ארץ שיש בו צעירים, אבל אוכלוסייה מבוגרת יותר היא זאת שמורגשת יותר באזור.

אני מתאר לעצמי שהאירוע של המלחמה למעשה היה אירוע דרמטי שגרם ליציאה המונית, אבל גם במשך 76 שנים קודם, הצעירים מהצפון, בסופו של דבר, מיד אחרי סיום הצבא חיפשו את עצמם לבוא לידי מימוש יותר במרכז הארץ.

לגבי החלטות ממשלה, למעשה, במאי 2024, כשעברה החלטת הממשלה הראשונה, ובה בעצם הייתה התייחסות ראשונית של המדינה לגבי הצפון. אני לא נכנס כרגע שוב. המלחמה התחילה בדרום, האירוע המאוד דרמטי היה בדרום. סבלנו בצפון ללא שום ספק, המלחמה הורגשה, אבל המאמץ שנעשה על ידי המדינה בדרום, דרך פינוי של התושבים, למעשה במאי 2024 התקבלו החלטות, ואז תוקצבו מיליארד שקלים כדי לממש אותם ב-2024, וזה היה אמור לתת מענה למה שנקרא טיפול נמרץ.

זאת אומרת, הכוונה היא לפעולות מיידיות של שיקום התחלתי ולייצר בסיס לחזרה. עכשיו, בתור בוגר שלטון מרכזי ומקומי לפחות 25 שנים, פעם הייתי מנכ״ל משרד ופעם הייתי גם ראש מועצה בצפון, מניסיון, אני אומר לכם שאחוזי ביצוע שעולים על 50%-60%, זה כמעט ברמת גבורה. ולכן המאמץ המרכזי בכל משרד ממשלתי הוא לייצר ביצוע באחוזים כמה שיותר גבוהים, מכיוון שמטבע הדברים כששנת התקציב מסתיימת הכסף חוזר לקופה.

באוקטובר 2024, ההחלטה הדרמטית של הקצאת 15 מיליארד שקלים למשך חמש שנים לשיקום ופיתוח הצפון, שמתוכם 12 מיליארד שקלים הוקדשו ל-0-9, ו-3 מיליארד שקלים הוקדשו לנושאים שקשורים לעוטף הצפון.

כדי להניע את הכלכלה.

כן, באזור גיאוגרפי שהוא נמצא מסביב לאזור של 0-9. בדצמבר עברו החלטות ממשלה שהתחילו לתת מענה למועצות. אגב, ההחלטות שהתקבלו, החלטה 1786 התקבלה למעשה בטרם בניית מינהלת, הקמת מינהלת, ואנחנו ראינו שנשאר כ-200 מיליון שקלים לא ממומשים, ולכן יחד עם משרד האוצר דחפנו כדי לממש אותו לאותה השנה, או לפחות לשריין אותו לפעולות כדי לא לנגוס בתקציבים שאחרי. זאת אומרת, להשאיר כמה שיותר לפעילות של תוכנית רב-שנתית להאצת הצפון.

התקציב הזה של 200 מיליון שקלים הוא בעיקר פעל בשיקום של המגזר הכפרי והמגזר העירוני, והוא חולק בין משרד נגב-גליל ומשרד ההתיישבות על מנת להוציא אותו לביצוע. אני פותח סוגריים, ממש כוכבית אחת, ההשוואה של שתי מינהלות היא השוואה שנמצאת בשני חתכים שלא נפגשים.

מינהלת תקומה הוקמה מיד עם תחילת המלחמה, היא הוקמה בתצורה מסוימת שאפשרה לה לנהל תהליכים באופן עצמאי כחברה עצמאית, כסוג של תאגיד. מינהלת תנופה זו מינהלת שמתעסקת ביישום. זאת אומרת, היא מתכללת פעילות ממשלה, היא דואגת שיוצאות החלטות, כאשר מתרגמות את הצרכים דרך משרדי הממשלה, וגם כשהתקציבים יוצאים הם ממומשים לא על ידי מסגרות שאין להן מינהלת, אבל זה מנוהל על ידי משרדי ממשלה ואנחנו עוקבים אחר כך כדי לוודא שעד השקל האחרון הכסף הזה מגיע.

ולמעשה, כל מה שאתם רואים היום באותם מקומות, אם זה בערים ואם זה ביישובים הכפריים, כל אותם טרקטורים שעובדים וכל אותם דברים שמתחילים לאט-לאט לקבל צורה, כל זה למעשה המימוש של התקציבים האלה.

בדצמבר יצאה עוד החלטת ממשלה לגבי חינוך בלתי פורמלי וגם שיפוי לרשויות בתקציב של 100 מיליון שקלים, ויצאו גם התקציבים הראשונים למכללת תל-חי וגם חלק ממשרד העבודה. כל זה בעצם ניתן מתוך הבנה, בתור הכנה לקראת תקציבים גדולים יותר, שייתנו גם לרשויות וגם כמובן למוסדות ציבור משמעותיים לפרוץ קדימה.

הנושא של מרכזי החוסן, החלטת ממשלה נוספת. החלטת ממשלה בינואר 2025, ממש בתחילת השנה, שהיא למעשה נתנה כבר את המענה הראשוני.

התוספת למרכזי החוסן, מדובר גם בהקמה?

מדובר בעיקר בתקצוב וגם בהקמה.

בהקמה של מרכזים חדשים?

כן, בהחלט, כי זה עלה המון מהשטח.

כן, גם פה, אגב.

מטה מנהלת תנופה זה מטה שנמצא בשטח. אתם יודעים, אני בחצי השנה של עבודתי עשיתי 65,000 קילומטר, ואני משתדל מאוד לא לבזבז את זה עד כמה שאני מסוגל. כבר פעמיים החלפתי גלגלים. סיוע לתושבים זה סכום מאוד גבוה של מעל 1.500 מיליארד שקלים, שהוא למעשה נתן את הפיצוי המתבקש. יש מי שיגיד שהיה צריך יותר, אבל בסופו של דבר קופת המדינה היא מוגבלת.

ועוד החלטה אחת שעברה בפברואר 2025, זה לגבי האזור של רמת הגולן וקצרין, שבעצם יש להם את החלטת ממשלה משלהם מ-2021, אבל הם חוברו למינהלת כדי שגם שם הדברים לא ילכו לאיבוד. בפברואר עברה החלטה, אני אומר את זה בהתרגשות רבה, כי בתור מי שהשקיע בזמנו הרבה מאוד מאמץ לאיחוד בין מכללות תל-חי ומכללת אוהלו, מה שבדיעבד עכשיו התברר כדבר טוב למרות כל ההתנגדויות שהיו, כי במלחמה המכללה פונתה אבל המשיכה לעבוד וזה מה שדי הציל את הרצף של הפעילות, ואני מאוד שמח על כך.

אוניברסיטת תל-חי מקבלת 55 מיליון שקלים. אני לא נכנס כרגע לדקויות, אבל יש בתוך התקציב הזה גם מלגות וגם סיוע בשכר דירה והרבה מאוד דברים, על מנת לאפשר לסטודנטים יתרון לחזור ללימודים או להצטרף.

בהחלטה האחרונה רק?

זה עכשיו היה, בפברואר 2025.

מה ההיקף באמת?

בגדול, זה 55 מיליון שקלים. אחר כך יש פירוט. יש שם הפרש בין 40 מיליון שקלים, שהוא קשור גם לעניינים של בינוי וגם לעניינים אחרים.

צריך רק לוודא שם, זה כמובן מאוד חשוב ומבורך שהמכללה להנדסאים מקבלת את חלקה היחסי.

בוודאי, זה חלק מההחלטה, כולל גם תוכנית ייחודית של ליווי הנדסאים ומהנדסים שייצאו, עד להשמה שלהם. זאת אומרת, בוא, אנחנו מכירים, אוניברסיטת תל-חי יודעת לעשות את העבודה, ולכן בהחלט אפשר גם לסמוך עליה.

במרץ, תחום החינוך הבלתי פורמלי, ולמעשה נשארו לנו כרגע שתי החלטות שאמורות לצאת בכל רגע, זו תוכנית להאצה כלכלית בכל מה שקשור לפעילות העסקית בצפון. זה מה שדובר כאן לגבי זה שיש פה עיכוב מסוים, שעיקר העיכוב לא נובע משום פעילות לא עניינית, אלא אנחנו ממתינים לחוות דעת ביטחונית של צה״ל בהקשר לכפר ורדים ואזור תעשיית תפן.

הוצאה של אזור התעשייה הזה מקו העימות בגלל מרחקים של כמה מאות מטרים, זה ממש יפגע בפעילות העסקית ובפיתוח הכלכלי-אזורי. ולכן אנחנו ממתינים, הכול מוכן. הנה, אפילו נציגת משרד האוצר באה לשאול אותי, אולי יש משהו שהיא לא יודעת, אז בהחלט שם זה נמצא. אנחנו מקווים מאוד שבסופו של דבר נקבל את חוות הדעת הביטחונית הנדרשת, שאנחנו מכירים אותה בעל פה, אבל אנחנו רוצים וחייבים לראות אותה חתומה, ואז זה ייצא, ותכף אתם תראו על מה מדובר.

וגם יש עוד החלטה שממש מתבשלת בשלבים הסופיים, זה לגבי צמודי גדר 0-2, על מנת לתת את התוספות הנדרשות, שהן בהחלט אקסטרה נדרשת לכל אותם מחסורים שהאזור שנפגע הכי חזק אמור לקבל. זה בעצם המימוש של החלטת ממשלה 1786. אגב, כמעט כ-90% מכל הכסף שתוקצב אכן יצא לפעולה. פשוט צריך להיאזר בסבלנות. מנגנון, אתם מכירים את זה.

דימי, מה שחסר, לא אמרת מה סדר הגודל של זמן התוכנית הגדולה.

רב-שנתית, כן, מיד. זה ממש כאן בסוף. אני מדלג, אני לא רוצה להיכנס. אם יהיו שאלות, אני אשמח לענות. לגבי זה, החלטת ממשלה, אני מדלג על זה, מקסימום אתם תוכלו לראות את זה, רצינו לדייק ולהוציא בפינצטה.

בגלל זה אני גם מקשיבה לך בקשב. בפעם הקודמת שהיינו פה לא היו תוכניות. אז לכן אני מקשיבה, ואני אומרת, אני רואה את כברת הדרך.

אני חושב שזה מאוד חשוב. מה שבעצם עשיתם פה זה להוציא את הסעיפים מכל התוכניות, הסעיפים שקשורים לצעירים. לא בטוח שנוכל, אני מניח, היו"ר, לעבור על הכול, אבל חשוב שכל החברים שדיברו קודם, להסתכל מה כתוב, אחר כך להגיב.

בטח.

יש כאן התייחסויות לדברים כאלה ואחרים. אני מראש אומר לכם שאין איזשהו סעיף נפרד כרגע שמדבר על כל אוכלוסייה בנפרד.

אבל יהיה אפשר לעשות את מה שעשינו, שמעון, עם חבל תקומה? יהיה אפשר לעשות את אותו שולחן עגול ששומע את הצעירים ולוקח? זה מאוד משמעותי, דווקא כי כבר יש תקצוב ויש תוכניות. זאת אומרת, זה שלב שהוא קריטי.

כן. אני ארשום את זה ליד. שמעתי, רשמתי. יש עוד נקודה אחת שהיא מאוד חשובה. אני מדבר את זה עכשיו לצעירים, לא כניסיון לשחק. אתם יודעים, אני שחקן כדורעף מקצועי, לא בשביל להעביר את זה למגרש של מישהו אחר. אבל התקצוב של רשויות מקומיות הוא כאן בהיקפים מאוד גדולים. והשחקן המרכזי בכל התחומים האלה זה רשויות מקומיות, שבפועל הן אלה שמאוד דואגות וגם מכריזות בפה מלא את הצרכים. זאת אומרת, נלחמים על הצרכים של הצעירים.

תדעו לכם שגם שם זה קיים. מה זה שם? שם זה קיים במאות מיליונים, ולכן כדאי מאוד לדייק את הדברים האלה מול ראשי רשויות. כראש רשות לשעבר, תאמינו לי, אני יודע על מה אני מדבר. הנה, כאן לדוגמה זה תמריץ של התפתחות לקראת הכרת אוניברסיטת תל-חי. תסתכלו, מלגות סטודנטים בתל-חי לקראת שנת הלימודים הקרובה, 40 מיליון שקלים. וכל הדברים האחרים שהם מאוד חשובים, של מיזוג בין האוניברסיטה למכון מיגל, שזה חלק מהעניין של התעסוקה האיכותית.

אני מצטערת שאני רגע עוצרת. ראש עיריית קריית שמונה יעלה רגע בזום בגלל שהוא צריך ללכת, ואנחנו נחזור. אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה, יעלה רגע איתנו, וזה חשוב שנשמע אותו גם. שלום, אביחי. תודה רבה שאתה איתנו פה בדיון.

שלום נעמה, היו"ר, חברי הוועדה הנכבדים. קודם כל תודה רבה על ההזדמנות, על הבמה, ועל העלאת הנושא לסדר היום. אני חושב שזה היום אחד מהאתגרים הכי גדולים של היישובים המפונים, בוודאי של קריית שמונה.

גם ברמה האישית, רק להגיד שנושא הצעירים וההגירה השלילית של צעירים מהפריפריה היה אחד מהאתגרים הגדולים שלנו, אולי אפילו מה שדחף אותי בגיל כל כך צעיר לפוליטיקה, זו באמת ההגירה השלילית שהייתה עוד טרום ה-7 באוקטובר.

אני אפילו זוכרת את זה מאגודת הסטודנטים.

הייתי מספר על זה כל הזמן, אפשר לספור על יד אחת כמה מהחברים שלי, מבני השכבה שלי, נשארו בעיר. שזה לצערי טרום ה-7 באוקטובר. כשאנחנו מסתכלים על מה קרה אחרי ה-7 לאוקטובר, ואתם יודעים, זה עוד טרי אצלי אפילו גם תקופת הבחירות. אנחנו לא מזמן רק סיימנו בחירות.

אם מתוך 26,000 שיש במלחמה, עוד 2,000 בערך גדלנו כנראה בגלל המענקים. אבל קריית שמונה בערך 24,000-25,000 תושבים, שהספר בוחרים דיבר על 19,600 בז"בים, בעלי זכות בחירה. זה אומר הכול. זו בעצם עיר שכמעט ואין בה צעירים, שרוב האוכלוסייה שלה מעל גיל 18.

ועיר שאין בה צעירים, אם אנחנו לא נדע למשוך צעירים חדשים, קל וחומר להשאיר את הצעירים שלנו, את הבנים שלנו פה, זה כנראה עיר שלא תהיה לה זכות קיום אם האוכלוסייה הצעירה לא תישאר בה. וזה האתגר הכי גדול של כולנו. אני משקיע את כל כולי בלנסות לבנות תוכניות כאלה.

אנחנו יודעים היום שלצעירים, ואני אנסה רגע לזקק מה משאיר צעירים ומה הדברים הכי חשובים להם, אנחנו יודעים שזו בעיקר תעסוקה, חינוך ומגורים, אפשר להגיד קהילה ומגורים, זה בדרך כלל שלושת העוגנים העיקריים.

לצערי היום גם בנושא התעסוקה המצב שלנו הוא לא טוב, רק 30% מהעסקים חזרו מאז ה-1 למרץ כשקבעו את החזרה לעיר. נותנים לי את הנתון הכי עדכני כרגע, שיש לנו 7,672 צעירים בגילאי 18-40, ש-46% מהם אומרים כי יחזרו ו-54% מתוכם מתלבטים אם לחזור או לא לחזור לעיר היום. וזה מחקר אחרון שנעשה במרץ 2025.

אלה נתונים שאני חושב שצריכים להדאיג כל אחד, וכל אחד צריך לשאול את עצמו מה אנחנו עושים לפני שאני מצליח למשוך אוכלוסיית חדשות, זה איך אני בכלל גורם לאותם אנשים שכבר גרו פה לחזור. וה-7 באוקטובר לא עזר לנו במובן הזה, לקחנו שנה וחצי החוצה צעירים שחיו בפריפריה, שאם הם לא העזו לצאת החוצה דחקנו אותם לצאת החוצה, וזה ממש כמו לקחת ילד, לתת לו סוכרייה ואז לקחת לו אותה בחזרה.

שמנו אותם במרכז הארץ עם זמינות בלתי מוגבלת של תעסוקה, של בילוי ופנאי, של תחבורה ציבורית, של רפואה, כמעט כל תחום שנמצא מאחורה בפריפריה. זה לא סוד, עוד טרום ה-7 באוקטובר, פשוט חשפנו להם את העיניים. נתתי לו סוכרייה, אני רוצה לקחת אותה ולהגיד לו תחזרו לצפון. אז זו התוצאה שמעל ל-50% שוקלים את החזרה שלהם.

אני חושב שזה לא משהו שהוא גזר דין שאנחנו צריכים להשלים איתו, והוא בר שינוי. השינוי מתחיל במה אנחנו קודם כל כרשות נעשה, ומה תעשה המדינה שלנו או ממשלת ישראל כדי להחזיר אותם לפה. כל החלטה כזו של צעיר, אם לחזור או לא לחזור, תלויה באיזה הזדמנויות או אפשרויות נדע לתת לו. אני חושב שאם פינינו אותם, אנחנו צריכים להחזיר אותם למקום שהוא יותר טוב ממה שהיה כשעזבו, וזה רחוק מאוד מהמציאות היום.

אנחנו חודשיים אחרי ה-1 במרץ, שהיה מועד החזרה, לא רוצה להגיד אנסו אותנו לחזור כי סגרו את מסגרות החינוך, הגנים, בתי הספר שנפתחו בחוץ, הפסיקו את המענקים, עדיין 50% מהתושבים חזרו, 30% מהעסקים פתחו, 28% אם אנחנו רוצים להיות מדויקים, ולמעלה מ-50% גם לא מתכוונים לפתוח את העסק.

צעיר שמגיע לפה ורוצה בערב משהו לקנות, רוצה לבלות, אם לא היה את זה טרום ה-7 באוקטובר, עכשיו עוד יותר קשה למצוא את זה. אני לא אומר את זה כי אני בא לבכות על מר גורלנו. אני אומר את זה כי ההחלטה לאן נלך תלויה בעיקר במקבלי ההחלטות, בהמלצות של הוועדה הזו, ביכולת שלנו להכריח או לבנות תוכניות של המדינה כדי לגרום לאותם צעירים להגיע לאזורי ביקוש.

אני יכול להגיד לכם שיש פה כמה מהנקודות שהן נקודות אור. שאלנו פה למשל אם היו מציעים עדיפות במגורים, אז אנחנו רואים שיש למשל 80% שהיו שמחים לחזור לפה. 80% היו חוזרים אם הייתה להם יכולת לרכוש דירה וסבסוד במגורים. אותו דבר אנחנו רואים לגבי השכלה.

לפני כל הנתונים, אני חושב שרגע צריך לדבר על משהו כללי. זה חוסר ההבנה שמדובר באירוע לאומי. אני הרבה פעמים מרגיש כאילו יש קריית שמונה שם בחזית, זה בעיה שלך, תתמודד איתה, תפתור אותה, זה אירוע מקומי שלכם, תיתנו פתרונות. לא חבר'ה, זה לא אירוע מקומי, זה לא אירוע של קריית שמונה. יש עיר אחת בכל הפינוי הזה, זו קריית שמונה. היתר זו מועצה מקומית, קיבוץ, מושב. עיר יש אחת בצפון, היא 40% מכלל המפונים. זה 40% מהפתרון.

אם ישכילו להבין שהאירוע הזה גדול מעיר כמו קריית שמונה, שהתמודדה עם אתגרים טרום ה-7 באוקטובר, וזה אירוע לאומי. אמר פעם בן גוריון שהעוצמה של מדינת ישראל תיבחן לפי הנגב. אני חושב שהיום העוצמה של מדינת ישראל תיבחן לפי הצפון, לפי הגליל.

ואם אנחנו חושבים שיבואו להתיישב, בוודאי אוכלוסייה צעירה, רק מטעמים אידיאולוגיים, כי מרגיש לי היום שזה מה שהם מעודדים. ציונות, אידיאולוגיה, לך תתיישב שם. חבר'ה, עיר לא בנויה על אידיאולוגיה. עיר בנויה על שירותים עירוניים. אם אין לי פה מינימום שירותים שיש בכל עיר, שהרגלנו את הצעירים לקבל אותם בחוץ, אי אפשר לצפות מהם שהם יחזרו אחרי שהם מבינים שהם הרבה מאחורה.

במקום שהם יקבלו יותר ממה שהיה פה קודם, הם חוזרים למציאות שהיא פחות ממה שהיה פה קודם. אני חושב שזה העיקר. אני יכול להציע פה עשרות פתרונות, כולל תוכנית מסודרת שכתבנו לאיך קריית שמונה צריכה להיראות ב-2040, זה היה לפני שהכרנו את תקציב המדינה, אז דובר על 10.5 מיליארד, תוכנית שהכנו עם כל הפנטזיות שלנו.

היום אנחנו יודעים ש-10.5 מיליארד לא יהיה, אבל שמעתי קודם את חברי דימי מדבר פה ממינהלת תנופת צפון. אני חושב שחלק מהבעיות פה גם זה שאנחנו עובדים מכאן לעכשיו. אני ביקשתי שיגידו לי, אוקיי, הכנתי תוכנית על 10 מיליארד, אני יודע מה צריך. אין 10 מיליארד, כמה יש? 2 מיליארד? 3 מיליארד? מיליארד? תנו לי מספר, תנו לי מסגרת, אני אקח מה העיקרי מתוך אותה תוכנית שהכנו, נעשה תוכנית לחמש שנים, לכמה שתגדירו, ותנו לי לרוץ קדימה.

אבל כל היום מעסיקים אותנו גם, ותכין לי מה מיידי כרגע ל-1 למרץ לחזרה, אחר כך בוא תגיד לנו מה נחוץ לך מהר עד סוף השנה, אני לא מצליח אפילו להתפנות לאבנים הגדולות, וזה חלק מזה שלא מצליחים להבין שזה לא אירוע מקומי.

עירייה של 200 עובדים, כשהייתי מפוזר ב-300 בתי מלון, 560 יישובים, כשיש לי עובדים שעדיין נמצאים בחוץ כי 50% מהתושבים לא חזרו ואני צריך לתת להם שירותים, זאת אומרת שחסר לי אפילו ברמת העובד שיכין את התוכניות האלה. ואם אני כבר מעסיק אותו, אני מעסיק אותו באבנים הגדולות ולא באבנים הקטנות כל הזמן. להבנתי אין שום כוונה לתת לנו תקציב מסגרת כזה, והולכים לעבוד לפי צרכים מיידיים וקולות קוראים. אני כבר אומר שזה בעיניי אסון.

דבר נוסף שאני חושב שלא יטיב עם החזרה של הצעירים, ואם אמרנו קודם שתעסוקה ודיור זה אחד הדברים שהכי מטרידים צעירים, אני יכול להגיד לך שאת הצעירים זה מטריד יותר מנושא הביטחון, כי הייתי אומר לכם, הביטחון הוא בטופ, בטח אחרי ה-7 באוקטובר. את החבר'ה צעירים יותר מטריד היום דיור ותעסוקה מאשר ביטחון.

ואני חושב שאם לא מצליחים להבין את הדבר הזה, ואם לא נצליח לייצר פה מקומות תעסוקה ולא נצליח לייצר להם דיור, לא יחזרו לפה צעירים לעולם. עכשיו לא רק שלא מבינים את זה, הסתכלתי על תוכנית תנופת הצפון, יש שם מדד מאוד מבורך, להביא 45 אלף תושבים ביישובים 0-2 בתוך חמש שנים.

חבר'ה זה אומר שאף אחד לא מכיר את המציאות של קריית שמונה, אף אחד לא בדק את המצב התכנוני של קריית שמונה, ואף אחד לא בדק את עתודות הקרקע של קריית שמונה. כי בחמש שנים האלה קריית שמונה לא תוכל לקלוט אחד. אין לי עתודות קרקע, אין לי עתודות דיור, רק עכשיו נמצא ותמ״לים לתכנון, ואם בתוך חמש שנים מתכוונים להביא 45 אלף תושבים חדשים להתיישב ב-0-2, הראשונים שיעברו לשם זה מי שלא הצליח למצוא את הדירה בקריית שמונה, כי אין היצע, והלך למקום אחר.

ואם יקנעם תקבל אותו דבר כמו קריית שמונה, אז הוא כנראה יעצור ביקנעם, שזה רק שעה מהמרכז ויש כביש 6, ואת הסרט הזה אנחנו מכירים. רוצה לומר שאם לא ייצרו גם דיפרנציאציה בין עיר לבין מושב לבין קיבוץ לבין צעיר לבין מבוגר, אנחנו לא נקבל תוצאה שונה, אנחנו נקבל אותו דבר ויותר גרוע ונגדיל פערים. והדיפרנציאציה היום זה משהו שאף אחד לא מדבר עליה.

אביחי, אבל איפה אתה כן רואה שיתופי פעולה? או שאתה אומר שיש מצב שהוא חוצה לחלוטין?

לצערי בנושא הצעירים אני לא יכול להגיד שיש איזשהו שיתוף פעולה או חשיבה, ולכן התחלתי בברכות על הפורום הזה, כי אני לא זוכר שמישהו לקח את עצמו כמיקוד והתעסק בנושא הצעירים כצעירים. שבסוף, אתם יודעים, צעירים זה רחב, בסוף הצעיר צריך כמעט מכל העולמות, הוא צריך חינוך, הוא צריך תעסוקה והוא צריך דיור. זה נוגע להרבה משרדים.

את שואלת אותי עד היום אם יש רגע מישהו אחד שמתכלל את כל האירוע הזה והוא לא קיים, אבל אם יש משהו שאנחנו חייבים לפחות להתמקד בו זה הצעירים, כי זה העתיד שלנו, זה העתיד של האזור, זה העתיד של המדינה. היום הצעירים לא נשארים פה.

אגב, אביחי, מה שאתה אומר הוא ממש חמור. אני קודם כל רוצה שאנחנו נעשה פה איזושהי מסקנה שיהיה דיון המשך תוך שבועיים, שאני רוצה לוודא האם התכנסו פה לאיזה שולחן עגול עם הצעירים שפה. כי אני מבחינתי ברגע שראש רשות, שהיא בסוף רשות קולטת שהיא באמת סמל לאזור, אומר שהוא לא רואה כרגע לצערו שום שיתוף פעולה בכל הקשור לצעירים.

נעמה, רק אדייק ברשותך. אני חושב שנגב-גליל הוא אחד המשרדים שיכולים להראות לכולם שגם במלחמה, גם בחירום, גם בבירוקרטיה, יודעים לעבוד.

נכון. וגם ראינו פה את המעשים ודברים שנעשו, וגם שמעון פה, והוא יודע שאני מאוד מעריכה את הדברים שכן. אבל אני כן חושבת שכשאנחנו יותר משנה וחצי אחרי, זה משהו שחייב, לא להגיד לתת לו עוד חצי שנה, אלא בואו נעשה דיון מעקב תוך שבועיים.

מבחינתי, אם בשבועיים הללו נקבע דיון מעקב משותף, הדיון יידחה למעקב כסדרו תוך חודש-חודש וחצי. אם תוך שבועיים אין, נשתמש בדיון הפרלמנטרי כמפגש בין הצעירים לרשויות. זאת אומרת, הדיון הזה ישמש כשולחן עגול שלא נקבע. זה מה שאני אומרת פה.

תודה ענקית, קודם כל. זה המון. ואני חושב שאם אנחנו כמדינה נצליח להבין שצריך תוכנית כוללת, שכוללת תעסוקה, חינוך איכותי, דיור, תמריצים לגופי תעסוקה, תחבורה מזמינה, אנחנו מאבדים לא בגלל הביטחון, בסדר? אנחנו לא נספר לעצמנו שבגלל מצב הביטחוני ב-7 באוקטובר עזבו.

קריית שמונה, ב-69' נפל פה הטיל הראשון. אני נולדתי לתוך המציאות הזו, חדירת המחבלים הראשונה הייתה בקריית שמונה. אף אחד לא עזב את העיר הזו בגלל מצב ביטחוני. יש פה אנשים ציוניים, פטריוטים, חלוצים, ואי אפשר לבנות עיר רק על פטריוטיות.

בגלל זה אנחנו רק 20 אלף איש לאורך כל ההיסטוריה מאז שקריית שמונה הוכרזה כעיר. אפשר לראות שאנחנו נמצאים באותו מצב. אלף לפה, אלף לשם, הולך, עולה, אבל נשאר על אותו מצב סטטי לאורך שנים. בשביל לשנות את זה אי אפשר לעשות אותו דבר ולצפות שתהיה תוצאה שונה.

צריך להסתכל אחרת, צריך לעשות מיקוד מאמץ, בטח בעיר הכי צפונית אחרי המשבר הזה, אחרי אירוע לחימתי, ולהבין שאם לא תהיה תוכנית כוללת שכוללת את כל התחומים האלה ותמריצים, אנחנו נאבד את הצעירים ונאבד את הצפון. פשוט ככה, אין לי דרך אחרת להגיד את זה, לצערי.

תודה רבה, אביחי. הדברים נוקבים. אני מודה לך שהצטרפת גם בזום, אני מקווה שבדיון הבא גם תוכל להיות איתנו פה ונזמין גם ראשי רשויות נוספים. הקול שלכם הוא חשוב בהקשר של הצעירים, לצד הקולות מהשטח, חשוב גם לשמוע בסוף את מי שמנהלים את המרחבים הללו, את הרשויות, את המועצות בכלל. אז ממש תודה.

תודה לכם. נמצא שם גם רז מלכה, שחוץ מהכובע שלו, הוא גם בן קריית שמונה וצעיר מקריית שמונה. הוא יכול לספר לכם גם חלק מהאתגרים מהכיוון שלהם. ואני אומר לכם, אני עוקב אחריו כל המלחמה, הוא הצעיר, אותם צעירים שאנחנו רוצים להחזיר. תשאלו אותו בדיוק מה מחזיר אותו, ואתם תראו שאנחנו ניתקל באותם הדברים. והוא מדגם מייצג, אני לא סתם אומר, כי הוא שם. תודה על הדיון החשוב הזה, ותודה לך, נעמה, על האכפתיות וההבנה שזה העתיד של כולנו.

ממש, מובן מאליו. תודה, אביחי. דימי, אתה רוצה רגע לסיים?

אני פשוט רוצה לתת טיפה פרספקטיבה, וזה אולי בעצם פעם ראשונה שהנושא הזה עולה. לגבי תוכנית להצעה כלכלית, זו תוכנית שאני מאוד מקווה שהיא בטווח הקצר. סוף סוף נקבל את ההתייחסות הרשמית של הצבא, ואז התוכנית הזאת תצא לדרך.

ולפיה, אם תזרקו מבט על המסך, אתם תוכלו לראות במה התוכנית הזאת בעצם מתמקדת, אם זה עניינים שקשורים לתמיכה בעסקים קטנים ובינוניים, ואם זו הקמה של מתחמי עבודה משותפים לעסקים קטנים ולהייטק. יש פה גם קרן בערבות מדינה בהיקף של מיליארד שקלים עם ריביות מתאימות, וגם עניין של גרייס לשנה, וקרנות מענקים והכשרות מקצועיות, והמשך פיתוח של קלאסטרים ייעודיים.

יש כאן בהחלט לא מעט דברים שאמורים להניע את גלגלי הכלכלה, וכל זה למעשה אמור להתחיל להיות עוד לפני שתוכנית ארוכת הטווח תיכנס לפועל. מאוד חשוב לי לציין את העובדה שבדירקטיבה של השר אלקין, כל מה שאנחנו עובדים עכשיו בעניין של תוכנית רב-שנתית, ולמעשה צריך להבין, לא מינהלת תנופה היא זאת שהולכת להוציא לפועל את כל התוכניות.

יש כאן עניין מאוד מאוד גדול גם לקחת את תוכניות הממשלה של משרדי הממשלה וגם להתאים את זה לצרכים של השטח, ואנחנו נמצאים בפינג-פונג כל הזמן עם הגורמים בשטח. תנועת מצפינים היא חלק מאוד משמעותי מהאירוע הזה.

שיתוף פעולה ענף וגם נשים שעובדות יחד. תודה רבה לכולם.

בהחלט, תודה. ובהחלט גם סוגיות שקשורות לצעירים. אנחנו כמובן גם ניזונים מהשטח שם. אתם יכולים לראות, למעשה אלה המדדים ואלה היעדים שאנחנו מעמידים לעצמנו, וכל זה גם נעשה תוך מחקר שמלווה את האירוע. אני מאוד מקווה שבסופו של דבר תהיה גם תוכנית לקראת סוף הקיץ, תוכנית משמעותית, גדולה, שתרוץ חמש שנים ותביא בשורה לאזור.

אחד הדברים שכבר עכשיו אפשר להגיד, וזה דבר מאוד משמעותי, למעשה האזור מ-0-9 הוא מתמקד בארבע ערי ראשה, שכל מקום כזה, הרי לכולנו ברור שאם רוצים לקדם ולדחוף קדימה את כלל האזור, חייבים להתבסס על מועצות מקומיות גדולות, ערים כמו נהריה, מעלות, קריית שמונה וקצרין וגולן, כי דווקא משם אפשר להניע תהליכים גדולים ומשמעותיים בהיקפים גדולים, שאפשר גם כלכלית להתייחס. זהו, בזה אני רוצה לסיים, וכמובן, אם יש שאלות, אני אשמח לענות. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, פה איתנו, ושותף באמת.

תודה, נעמה, על עצם הבחירה בתפקיד הזה. ובהקשר, זה מזכיר לי שבוועדת המשנה שלי לנושא חקלאות עסקנו בין היתר בנושא צעירים, נושא רוחבי. בדרך כלל לא מתבוננים על סוגיות בזווית הזו, אבל מי כמוך וכמו אנשים שנמצאים כאן כדי להבין שהחיים שלנו מחולקים בכל מיני פריזמות, והפריזמה הזאת, כפי שהוצג, מאוד חשובה.

ראשית, בשביל, איך נגיד, סוג של לא גילוי נאות, אלא תרומתי לעניין. יובל, הבן שלנו וחברתו, הכירו בהימלאיה והולכים לבלות את הקיץ באחד היישובים בצפון, כי זה מה שבא להם, ככה הם רוצים להיות. שווה, תכירו אותם, הם אנשים רציניים. וכל מיני פרויקטים כאלו שיצוצו וכבר צצו, אני מניח שזאת הזדמנות לחבר אנשים שאכפת להם.

בתוך כל המבוכה והכעס והאבל והקשיים, יש פה הזדמנות. ההזדמנות היא שיש תשומת לב, יש עוררות, יש תקציב, יש תוכניות, ומה שצריך לוודא זה שאתם ואחרים רבים, מאות אנשים שאכפת להם, מתחברים, דורשים, מבקשים, מעמידים את עצמם. זה חשוב, זה יקרה.

חשוב לומר עוד דבר. אני מבין לחלוטין את הפוזיציה, כן, אני עוד מהאופוזיציה, של לבוא בתביעה, וצריך. אבל לצד זה אנחנו מעמידים את עצמנו. אני שוכח לרגע את השיער הלבן שלי, זה מה שצריך לעשות, להגיד, אנחנו פה, היננו, אנחנו נעשה את העבודה, אנחנו מחפשים משמעות, זה הבית שלנו, אם זה הבית ואם זה חדשים, אז זה חדשים, ואנחנו רוצים להיות שותפים למשימה לאומית מהמדרגה הראשונה. אז זה שילוב של עשייה ציבורית להאיץ.

אני מבקש מהגופים הממשלתיים שנמצאים, להאיץ את התוכנית הממשלתית. חשבנו שזה יהיה ביוני או ביולי, ואני מאוד מקווה, התוכנית הגדולה, התוכנית הכלכלית היא קריטית. אני חושב שאחד הסיכומים, אני מציע, יהיו באמת שפורום צעירים, שאני לא יודע איך אתם מתארגנים, אבל השולחן האובלי הזה, זו הדרך שאני מכיר. ולוודא שזה מתקיים ושאתם מגיעים למוקדי קבלת ההחלטות, כדי שהאינפוט שלכם יבוא לידי ביטוי.

אני חושב שכדאי לקחת את התוכנית, והתחלתם בצורה יפה להראות את הסעיפים הרלוונטיים. אולי אסנת אחר כך תסכים לספר על מה עושים במשרד השיכון, ומה עושים במשרדים אחרים ובכלכלה. ברור שהצעירים לא אומרים את זה תמיד, אבל זאת הפואנטה. אני חושב שכדאי למסגר, להכין תוכנית שממסגרת את כל העשייה הזו באופן חכם, וכמובן לעסוק גם בשיווק. ואני כמובן יחד עם נעמה ואחרים, וחברי כנסת מכל רוחב הגזרה, עומדים לרשותכם.

הערה אחת שמעסיקה אותי, ברור שביטחון זה בעל חשיבות עצומה. ביטחון הפנים, סוגיית פרוטקשן, אני מבקש לחשוב על הנושא הזה. יש כאן חוסר, זאת פגיעה בתחושת ביטחון ופגיעה באמון בדמוקרטיה הישראלית, ביכולת המשילות הישראלית. אנחנו צריכים לחזק בכל מיני דרכים של רשתות ביטחון וכמובן פעילות מבצעית את תחושת הביטחון הזו, ואם אפשר בתוכניות הגדולות שתהיינה, להכניס גם את הסעיפים האלו, אני אעביר כמה מהם, אולי דימי או לאחרים. תודה.

תודה רבה. ואני חושבת שזה גם באמת מתחבר למה שבזמנו עשינו בדיון. זה הדיון הראשון, אגב, שקיימתי בוועדה בתחילת המלחמה, כי היה מותר בהתחלה רק ועדות משותפות, ועשינו דיון על צעירים בחקלאות בגלל שהיה צריך להציל המון יבול, והיה עניין מאוד קשה. אני חושבת שזה אפילו נושא מאוד חשוב בהקשר הזה, כי סוגיית הפרוטקשן בצפון זו סוגיה שאני שומעת אותה כל הזמן, אז בוודאי אתה צודק. תודה רבה. ברכי בן סימון, את רוצה להגיד כמה מילים על המחקר?

אני יכולה לומר כמה מילים. הוצגו פה כבר נתונים, אני לא בטוחה שזה מהסקר שערכנו עם רשות הצעירים ועם מרכז הידע האזורי גליל מזרחי. זה קודם כל נתונים שמתכתבים מאוד עם מה שאנחנו מצאנו, אז זה מחזק את הממצאים שלנו. לא תכננתי, אז אני אומר בכמה מילים.

מה שעולה מאוד חזק זה הנושא של הפרה של סדר היום, של השגרה של החיים. זה עולה בכל הנושאים של לימודים, של הפסקות בלימודים, זה עולה בשירות מילואים מאוד ממושך. גם אנחנו מצאנו ש-40% מהצעירים בצפון נקראו למערך המילואים מאז פרוץ המלחמה. בממוצע הם שירתו 207 ימים.

זה באמת מוציא אותך מהשגרה, זה הפסקות לימודים, זה הרבה חילופים של עבודות, שיעור גבוה יותר של צעירים שלא עובדים היום. יש פה באמת הפרה של השגרה, שזה משהו שעוד אי אפשר לחזור אליה, כי עוד אין לנו ממש שגרה שם. אבל זה משהו שצריך, אני חושבת, לשים עליו את היד, כי זה חלק מהשיקום.

מה שמצאנו לגבי המפונים, אני נכנסתי טיפה באיחור ושמעתי את רז. גם אזכיר פה נתונים על הרבה מאוד, כמו ששמענו, לא רק מרז, שמענו באופן כללי, על האחוזים של מתלבטים אם לחזור או לא לחזור. ואנחנו מדברים פה על אנשים שיותר משנה וחצי לא נמצאים בבית, עוברים ממקום למקום, הם לא רק עברו פעם אחת, זה לא פינוי של פעם אחת, זה פינוי של יותר מפעם אחת עד שאתה מוצא את המקום שלך. וצעירים לא מעטים שמצאו את המקום שלהם כבר במקום אחר ולא רוצים לחזור, כי הם לא יחכו, כמה זמן החיים יכולים להיות בהולד? אתה רוצה כבר לחזור לחיים, אז אתה מוצא את זה במקום אחר.

אני רוצה גם להתחבר לכל הנושא הזה של שיתוף הצעירים, שזה משהו שאנחנו מדברים עליו המון. שיתוף צעירים חייב להיות. הצעירים לא יכולים לא להיות חלק מהדיון של מה הם צריכים, וכשאנחנו מדברים על שיתוף צעירים זה לא רק שהם יישבו בדיונים המשותפים, יביעו דעה, יהיו שותפים אפילו בבניית התוכניות, במתן המלצות. הם צריכים להיות שותפים גם בעשייה עצמה. הם צריכים להיות שותפים לאורך כל הדרך, הם צריכים להיות אלו שהם גם מובילים את השינויים האלה, ולא רק נותנים את ההיבט שלהם. אני חושבת שמאוד חשוב לומר אותו.

תודה רבה. יאיר טיקטין, מנהל חינוכי קדמה. יאיר, תודה שאתה פה.

איזה כיף. אני בכלל מגיע מהנגב, אני גר בקיבוץ כרמים בנגב.

זכינו פעמיים.

שלום, לי קוראים יאיר טיקטין, ואני המנהל החינוכי של קדמה, התיישבות צעירים. קדמה זו עמותה שעוסקת בהתיישבות של צעירים, גם שנת שירות, גם חיילים משוחררים, גרעיני נחל לפני, צעירים, כפרי סטודנטים ומשפחות צעירות בגבולות המדינה. גם בדרום, גם במזרח, וכמובן גם בצפון.

שבוע שעבר סיימתי את סבב ד' של המילואים שלי, בטרם 300 ימי מילואים, ואם יש דבר אחד שבולט כשאתה נמצא כל כך הרבה זמן במילואים, זו ההבנה איזה דור מופלא ומדהים יש פה. חבר'ה שלוחמים לצידי באמת אריות, ואחד מהדברים שאתה מדבר איתם, זה שהם אומרים שעוד רגע הם משתחררים מסבבי המילואים.

אני שומע את זה גם מחיילים שלי, גם מתלמידים שלי, גם מבוגרים שלי עם מסגרות שונות, והם רוצים להמשיך ולהגשים. הם רוצים אחרי השחרור מהמילואים להגשים גם באזרחות, ואסור לנו להחמיץ את השעה. יש פה איזשהו אירוע לאומי שקורה כרגע, כמו שקודם אמר פה בשם צ'רצ'יל, שהמשבר הוא הזדמנות. יש פה אירוע לאומי, ואני מרגיש שהמדינה לא מספיק נכנסת לאירוע, למרות שקודם המצגת עם הנתונים כן הייתה מרשימה, דימי.

לפני המלחמה קדמה פעלה במטולה, משגב עם, כפר יובל, שתולה ואדמית. בזמן המלחמה דילגנו לג לאחור ללהבות הבשן, כפר סאלד, ראש פינה ומעונה, וקודם כל אנחנו מאוד רוצים להכפיל את הפעילות, להישאר גם ביישובים שאנחנו בהם, אבל גם לחזור ליישובים צמודי הגדר.

אבל חוץ מקדמה, יש כאן בעצם שעת כושר לאומית להקים בכל היישובים צמודי הגדר התיישבות צעירה. תחשבו על זה שעכשיו משפצים את היישובים כחלק מהשיפוץ בגלל הבתים שנהרסו, ובכל אחד מהיישובים להקים בקצה היישוב אל מול הגדר איזשהו מתחם של מבנים וקרוואנים, עם איזושהי רשת צל למעלה ומועדון חברים, ואנחנו נדאג ליישב את זה.

עכשיו אני אומר את זה לא רק בשמי, בשם קדמה, אלא בשם כל התנועות המיישבות. גם בני עקיבא, גם איילים, תוצרת הארץ, החלוץ. כל הגופים שנמצאים, כל יישוב לפי האופי שלו, כי החבר'ה רוצים לחיות בהגשמה. קודם חבר הכנסת אלון שוסטר דיבר על הבן שלו.

זה מה שהולך להיות. החלטה של צמודי גדר זה בדיוק מה שהולך להיות.

דימי, בהחלטה של צמודי גדר אין קרוואנים? יש שכונות קבע.

יש שכונות קבע, כן. ויש דברים שהולכים להיות שם, בין היתר גם זה. אבל זה מאוד תלוי גם ברצון של המועצות, כי אנחנו לא יכולים לעבוד מול הארגונים.

אני אסנת ממשרד השיכון. ההחלטה על כזה מתווה של קליטה של קבוצת צעירים, היא של היישוב עצמו. לא של הממשלה, זה לא בסמכות הממשלה להחליט על זה. מי שמחליט אם הוא רוצה לעשות גרעין של צעירים בקצה או לא בקצה של היישוב, זה היישוב.

אבל היישוב צריך את העזרה של המדינה.

היישוב יקבל את העזרה של המדינה.

רגע, אז אולי ניתן לאסנת רגע ממשרד השיכון באמת לפרט את זה, ונשמע אותך. רק נקודה אחרונה.

בסופו של דבר, מה שאנחנו צריכים במדינה זה שני דברים. אחד, סיוע בהקמת כפרים לאותם צעירים בגילאים השונים. לנו יש את החבר'ה האידיאליסטים שיגיעו, צריך את העזרה של המדינה גם ביישובי צמודי גדר וגם לשים לב לחזית השקופה, ביישובים שלא פונו ונושאים גם בעומס של המלחמה. זו הערה ראשונה.

הערה שנייה, אנחנו צריכים שהחינוך יהיה עבודה מועדפת. יש מחסור מטורף במשרות בחינוך הבלתי-פורמלי בצפון. יש חבר'ה צעירים שרוצים לעבוד. למדינה יש דרך לעשות תמריצים. המדינה המציאה תמריץ שנקרא עבודה נדרשת או עבודה מועדפת. וזה כבר אחרי כל שלבי הבירוקרטיה, זה כבר קיים במדינה.

מה שאנחנו רוצים להציע, זה כאיזושהי הוראת שעה להכריז שכרגע ביישובי קו העימות, באזורי עדיפות לאומית, גם עבודה בחינוך נחשבת לעבודה מועדפת. זה דבר שיחסית קל לעשות אותו בענייני בירוקרטיה ויועצים משפטיים. וזה שני הדברים. עזרה בהקמת כפרים ועבודה חינוכית כמועדפת. לסיכום, הקמת כפרי צעירים, כפרי סטודנטים, זה חלק מתהליך ארוך, שמטרתו לייצב את הקיים וגם להביא את החבר'ה הצעירים שבאמת יובילו.

תודה רבה, יאיר. אסנת, תודה שאת פה.

אמרתי מקודם, כל העבודה ביחס לשיקום הצפון והצמיחה הדמוגרפית נעשית בתכלול של מינהלת תנופה לצפון. אנחנו במשרד הבינוי והשיכון עשינו שני דברים. הדבר הראשון שנעשה מיד עם פרוץ המלחמה, זה כל יישובי הצפון, עד תשעה קילומטר, הוגדרו בשיכון בקבוצת עדיפות לאומית הגבוהה ביותר. אנחנו קוראים לה קבוצת עדיפות א'-1.

בקבוצה הזאת מקבלים את סבסוד הפיתוח, בלי החלטות ממשלה נוספות, כאילו, שגרה. סבסוד פיתוח מאוד גבוה, של עד כמעט 180,000-190,000 שקלים ליחידה, ובחלקם אלה שמוגדרים צמודי גדר גם לא משלמים מחיר קרקע. אז זה ברמה העקרונית.

לגבי התוכניות עצמן, אנחנו במשרד כתבנו תוכנית ליישובים הכפריים וליישובים העירוניים לגבי צמיחה דמוגרפית, כי לדעתנו ולא רק לדעתנו, צמיחה דמוגרפית היא רגל מאוד מרכזית בשיקום של אזור אחרי מלחמה. אנחנו רואים את זה גם בדרום ובוודאי בצפון. התוכנית הזאת קיימת, אבל היא מתקדמת בשלבים על פי סדרי עדיפויות שקובעת המינהלת והשר שעומד בראשה.

אמר קודם דימי, אנחנו מקדמים עכשיו החלטה על יישובים צמודי גדר. יש שם החלטה שלדעתנו תעשה את השינוי מבחינת צמיחה דמוגרפית, כי בעצם היא תאפשר קבלת מגרשים כמעט ללא עלות למשתכנים חדשים, למשפחות חדשות שיגיעו. לו היישובים ו/או המועצות האזוריות יגידו רוצות אנחנו ביחס לשכונות קרוואנים כאלה, לעוגנים נוספים, אפשר יהיה להכניס את זה להחלטה. אני אוכל להגיד, זה לא עלה.

מבחינת היישובים והמועצות זה לא צורך בשלב הזה. הם רוצים להחזיר את האנשים שלהם ולראות צמיחה דמוגרפית. והאמת שקשה להאשים אותם אחרת. אבל עוד פעם, אם זה יבוא מהשטח, לדעתי, דימי, זה יבוא לידי ביטוי בהחלטות.

זה לא במקום הצמיחה הדמוגרפית בבתי הקבע.

לא אמרתי במקום.

כן, לצד זאת.

אני רק אומרת, הם כל כך מרוכזים באירוע הזה של להחזיר את האנשים ולצמוח, שהנושא הזה של כפרי סטודנטים לא עלה. אנחנו בקשר ישיר וצמוד איתם.

טוב, אנחנו נפעיל גם את הלחץ שלנו מלמטה. בשבוע שעבר עלה לנו גרעין נחל בשתולה, שזה גם אירוע.

אני חושבת שזה בדיוק הסיפור, ששולחן צעירים יכול להביא את הנקודות הקטנות שהן מאוד פתירות. לא הכול אפשר לעשות, אני ממש מכירה בזה, וגם הרבה זה עניין של משאבים, ואני לא אכנס לחילוקי הדעות שלי על סדרי עדיפויות ומשאבים.

אבל אני כן מכירה בזה שעצם הנוכחות וההתייעצות זה המון פעמים מבנה תוכניות ומדיניות, לאחר ששמענו. וראיתי את זה קורה פה גם, ולכן אני חושבת שזאת אחת הנקודות החשובות פה שיש כאן, שההיוועצות יכולה להוליד דברים מאוד טובים גם במשאבים מוגבלים. תודה רבה. אני רוצה לשמוע את שמעון וייס. שמעון הוא אורח יקר של הוועדה, מנהל תחום בכיר צעירים, משרד הנגב והגליל והחוסן הלאומי, רשות הצעירים. תודה.

שלום. אנחנו כולנו, כמו שהזכרת על ההחלטה הגדולה, אנחנו עדיין לא שם. אבל כמו שבתקומה, התחום של הצעירים, אני חושב שזו האוכלוסייה היחידה שקיבלה מענה כאוכלוסייה, גם בתוכניות של צפון, גם בהחלטה הגדולה, כבר עכשיו אנחנו כתבנו הרבה על תוכניות של צעירים, וזו תהיה אוכלוסייה ייחודית שתקבל מענה.

אנחנו כן רואים את זה כאוכלוסייה שהיא צריכה לקבל גם צמיחה דמוגרפית, ובכלל הצעירים הם הנפגעים העיקריים, אז אנחנו כל הזמן רואים את זה. בינתיים, עד שתתקבל ההחלטה הגדולה, אני יכול להגיד שכבר יצאנו בשתי תוכניות.

תוכנית אחת כבר יצאנו באוקטובר, הוספנו כוח אדם בכל יחידות הצעירים ברשויות. מעבר לתקציב הרגיל של מנהלי יחידות הצעירים, הוספנו גם תוספת כוח אדם וגם תקציבי פעילות. בשבועיים האחרונים, פירסמנו עוד תוכנית שזה כולל גם מלגות, הזכרת מלגות לצעירים, אז יש מלגות, אני מקווה שהיום-מחר זה יפורסם גם ברשויות.

קיבלו תקציבי מלגות לצעירים של סטודנטים שלומדים, לא משנה איפה אבל שגרים באזור, וגם תקציבי פעילות למשפחות מילואים, לצעירים בכלל. אני יכול להגיד שפשוט ראש העיר עמד פה, אבל אני שלחתי לו מייל לפני שבועיים-שלושה. אני יכול להגיד ש-3 מיליון פלוס שהוא קיבל לתוכנית. שוב פעם, אנחנו עדיין לא בהחלטה הגדולה, אבל לפחות בתקופה הזאת, תקופת הביניים, אני חושב שאנחנו די משקיעים בתחום הצעירים.

עכשיו אני חוזר למה שהיה בוועדה הקודמת. אנחנו מזמינים את כל הארגונים. הכלי המרכזי שלנו זה יחידות הצעירים ברשויות המקומיות. תעבדו איתם, תישבו איתם יחד. יש להם תקציבים, גם לפורום מנהיגות, אפשר, יש תקציבים שם, אפשר לעשות פורום, הכול ממומן. אנחנו מאפשרים, יש לנו הרבה, אנחנו בונים מלכתחילה את קולות הקוראים בצורה כזאת שהם יכולים, ויש ממש גמישות איך לעשות את זה. פשוט תצטרפו כמה רשויות ביחד. אני פעם בשבוע בצפון, אני יושב איתם, אני דואג שהמנהלים יהיו, אם מישהו ייבחר, לבחור את המנהל הכי טוב, באמת שהכול יהיה מקצועי, פשוט תתחברו לזה.

שמעון, הוקצתה גם עזרה לסיוע למילוי קולות קוראים, זאת אחת הבעיות הרי הקשות של רשויות.

אין בעיה בזה, אני פשוט, אני אומר, אני עושה הכול. כולם הגישו, אני יכול להגיד לכם, אף טעות לא הייתה.

מעולה, אוקיי.

הכלי נמצא, פשוט צריך רק לדעת להשתמש בו.

ממש חשוב. אנחנו נעלה עכשיו לזום שתי אימהות, אני מבינה, ממנרה. מורן ואורטל, שלום לכן.

שלום. אני מורן, בת 35. קודם כל, תודה על הבמה הזאת. תודה למי שנמצא שם, לאלון שוסטר, אסנת קמחי. יש לכם מקום חם בלב שלנו פה בקיבוץ, אנחנו זוכרים את העבודה הטובה שלכם. אני לא יודעת אם אתם רואים מאחוריי, א', את הנוף המדהים לצד הרסיסים שיש לי בבית, עדיין שלא טופל. אבל כן, אני בבית, ואני כרגע המשפחה היחידה שפה.

יש לי שני ילדים, שיהיו בריאים, מיכאל שלי בן שנתיים. הוא לא הולך לגן במנרה, כי אין גן במנרה. הגן נפגע עם טיל בפגיעה ישירה, אני צריכה להסיע אותו למשגב עם. תמרה שלי נולדה בזמן המלחמה, היא בת ארבעה חודשים ואני כרגע איתה בבית. בספטמבר, אמורה להיפתח לנו מערכת החינוך, אבל אין צוותים שיעבדו פה. הם לא מוכנים לבוא לעבוד בשכר מינימום, ואין להם איפה לגור. יש פה המון אתגרים. האמת שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, אני מוצפת רגשות, אז ככה תסלחו לי על הפוטנטיות.

זה ברור ותרגישי חופשי, הכול טוב.

הבקשה שלי זה איזושהי תמיכה מהמקום של החינוך, שהצעירים יחזרו לפה, שתהיה להם תעסוקה, שתהיה להם עבודה, איזשהו תמריץ. במשכורת מינימום הם לא יכולים בעצם גם לחיות פה וגם לעבוד פה. מנרה זה קיבוץ ש-75% ממנו נפגע. הבן שלי לא הולך לבית של סבתא שלו, כי אין לסבתא בית, וכל השכונה הדרומית הרוסה לחלוטין. אני מסתובבת איתו רק מסביב לבית, אין לו פה חברים בכלל בגיל שלו, וזה מעציב אותי כי זה לא החלום הקיבוצי שלי.

אנחנו במשך שנה וחצי גרנו בטבעון, ואני אגיד לכם את האמת, הפיתויים היו מאוד גדולים שם. בעלי בכיתת הכוננות, ורציתי שאבא יהיה מעורב בבית, אז חזרנו. לב וזיקה מאוד גדולה לבית שלנו, למגדלור של הצפון. דין קריית שמונה זה דין מנרה, דין מנרה זה דין קריית שמונה. אנחנו חייבים לפעול ביחד ולהקשיב לצרכים האלה, ובעיקר לעשות. יש פה כל כך הרבה אנשים טובים שעובדים כבר כל כך הרבה זמן, אבל את האמת? זה פשוט לא מורגש. וזהו, אורטל, את רוצה להמשיך אולי את הדברים שלי, לדבר קצת על נתונים?

קודם כל, תודה, מורן. שלום, אורטל, תודה שאת איתנו.

שלום, תודה. תודה לכל מי שדיברו פה היום. שמעתי הרבה דברים שהזדהיתי איתם ושרציתי להגיד, אז כדי לקצר ולא לחזור, אמשיך את מורן. אני אגיד קודם כל שאני בניגוד למורן עדיין בחדר בבית מלון, מאחוריי המטבח וחדר השינה והכול ביחד. כי נכון להיום חזרו 40 נפש לקיבוץ מנרה, מאפס עד תשעים ומשהו בגיל.

כמו שגם מורן אמרה, הילד שלה היחיד בגיל הרך במנרה. רוב המבוגרים, הוותיקים בעצם, הם אלה שחזרו, המשפחות הצעירות עוד לא חזרו. כולן רוצות לחזור, נחושות לחזור, מלוכדות ועובדות, ואנחנו נפגשים כל הזמן ומדברים כל הזמן ובאים לעשות עבודות שיקום בקיבוץ שלנו. אבל בלי חינוך, כמו שמורן אמרה, אנחנו לא נצליח לעשות את זה.

ובנוסף לצורך הגדול מאוד באנשי חינוך, אנחנו גם נחזור לחמישה ילדים לכל גן. זה קיבוץ קטן במשבר שייקח זמן עד שהקהילה תחזור. בספטמבר 2026 כבר יחזרו 80% מהקהילה, אבל לספטמבר הקרוב, בגלל מצוקת הבתים, המבנים, המצב הביטחוני, התעסוקתי, העסקי, 50% אנחנו מאמינים שיחזרו. 50% מקהילה גם ככה קטנה, זאת אומרת בערך 50 בתי אב או יחידות משפחתיות, בערך 100 תושבים אולי יחזרו בספטמבר. ואנחנו צריכים במערכות החינוך עזרה שמשפחות יגיעו, הנטל הכלכלי לשלם על גן של חמישה ילדים, נראה לי שאני לא צריכה להסביר ליושבים כאן.

אני מבינה שגם מנרה זו סוגיה אדריכלית מאוד רצינית, בגלל שזה קיבוץ שהוא בנוי מדורג.

נכון, בגלל הבניינים בעצם, אז גם עם כמות הדירות.

הייתי שם.

בניין שנפגע, בעצם נפגעו כתוצאה מזה עוד 10 דירות. כל פגיעה ישירה היא פגיעה בתשתיות, יש לנו בעיית חשמל, מים.

אסנת רוצה להגיב לזה רגע.

השכונה החדשה שאנחנו מקדמים עכשיו כדי לאפשר למשפחות האלה לחזור, היא לא בבניינים יותר, זה בניינים שהוקמו לפני קום המדינה.

נכון, ממש.

והשכונה היא שטוחה, עם בתים צמודי קרקע כמו קיבוץ.

שזו התוכנית שבעצם מנהל הקהילה בטח הראה לתוכנית שהיא הרחבה, נכון?

היא לא קורית במרץ 2025, וגם לא בספטמבר 2025.

זו תוכנית הרחבה של השלב הראשון. היא יכולה לאפשר לקיבוץ לשים שם מבנים זמניים כדי להחזיר את הקהילה.

זה זמני עד השיקום. כן, הבנתי אותך, בסדר גמור. ואת אומרת שזה כבר בתהליכים.

כן, זה בתהליכים.

אנחנו עובדים באמת מאוד קשה ועם שותפים רבים, ואנחנו נצליח לפתור את סוגיית הדיור בהדרגה. זה ייקח זמן, לא הכול יקרה עד ה-1 בספטמבר.

רק אני רוצה כאן להבין, כי מנרה, באמת, הייתי שם. הסיפור באמת מאוד מורכב, אבל התוכנית קיימת. לא קיימת?

צריך להבין, אין תוכנית מיוחדת למנרה או ליישובים אחרים בצפון. הכסף של התכנון שניתן להקמת שכונה חדשה במנרה הוא כספי משרד הבינוי והשיכון בשגרה. אנחנו תקצבנו בסוף 2024 את השכונה הזאת כדי לקדם שם פיתוח. השכונה הזאת מתקדמת. מי שמקדם את התכנון שלה זאת המועצה האזורית, כמובן אנחנו מלווים אותה, בשיתוף עם הקהילה. התכנון ייגמר, להערכתנו, תוך חודשיים-שלושה, ואז אפשר יהיה להציב עליה מבנים. אבל המבנים הם לא במשרד השיכון, הם במינהלת.

כן, וזה מבנים יבילים כרגע, נכון?

יבילים, טרומיים. אבל זה מה שיכול להחזיר את הקהילה כולה, גם את אלה שהבתים שלהם נפגעו. כי אמרה קהילת מנרה, אנחנו לא רוצים בארי בחצרים. אנחנו לא רוצים מחנה זמני ואז לחזור. אנחנו רוצים לחזור לקיבוץ.

נכון. אנחנו נעשה את זה ואנחנו נצליח.

כן. אני רוצה להגיד, אורטל, בעצם המטרה היא להבין. גם בחצרים היה שם סיפור של החלטה שהיא בתקופה שהייתה עם המון אי ודאות, בתקופה שבארי החליטה על חצרים. יכול להיות שהיו מחליטים אחר כך דווקא לשקם את בארי, אבל עברו בתקופה של חוסר ודאות.

האם הכוונה עכשיו שאת אותה שכונת הרחבה שיבנו ובעצם מכשירים את הכול, עם התכנון והכול, היא תשמש אחר כך באמת לזוגות צעירים? זאת אומרת, המטרה היא שזה יהיה חלק מהיישוב. לא משהו זמני, אלא משהו.

נכון, בוודאי. התכנון הוא יישוב אחד, מרכז אחד.

כן, אנחנו מתכננים אותה כשכונת קבע. בשלב הזה שהקיבוץ אומר אני רוצה לחזור, אפשר לשים עליה מבנים זמניים.

הבנתי.

אני אתפרץ להגיד שקדמה הקימה שם את גרעין נחל.

אני רוצה לסיים את דבריי. בנושא הצעירים התחלתי לדבר על סוגיית החינוך, שמעבר לאנשי צוות, אנחנו בעצם נחזור בשלב הראשון לפחות, מעט ילדים לכל גן ואנחנו נצטרך את העזרה ואת הגמישות לפתוח מערכות חינוך גם עם מספר ילדים קטן, ועזרה כלכלית גם כדי שהנטל על המימון של גן של חמישה ילדים לא יהיה רק על הורים. זה לא יעזור לנו להחזיר אותם הביתה. וכמובן הנושא שכבר עלה פה מספיק, אז אני רק אציין כמה הוא משמעותי הנושא של התעסוקה ופרנסה של צעירי הצפון, וזה כבר הרחיבו לפניי רבים וטובים.

תודה רבה, אורטל, וזה באמת חשוב. אני רוצה את משרד החינוך, אורלי יוסף. אורלי, תודה שהגעת אלינו.

כן, ונמצא איתנו בזום גם חיים גבאי.

בואי נשמע קודם אותך.

אני ממשרד החינוך בחלק של החינוך הבלתי פורמלי, מהחלק של התקצוב של החברה האזרחית, הרשויות וההשלמה למה שקיבלנו בעצם לשיפוצים. אז לשאלות שהגיעו לפתחנו, אנחנו כתבנו בהתאם להחלטת הממשלה תוכנית משותפת עם הרשויות. מי שהיה שותף לזה היו מפקחים רשותיים, היו מנהלי יחידות נוער שכן שיקפו את הצרכים ואת הרכיבים ואת כל השינויים שהם מבקשים גם לחברה האזרחית וגם לתקצוב הרשויות.

יש תוכנית, אנחנו בשלב של הוראות שעה למבחני התמיכה להתאמה של הפעילויות. נמצא כאן ידידנו מקדמה, אז גם כפרי הסטודנטים נמצאים שם, וגם לגבי השיפוצים יש לנו בערך שבע תקנות תמיכה שהמטרה שלהן זה בעצם להביא את הצעירים ולהרחיב את הפעילות שכבר קיימת של תנועות נוער, ארגוני נוער, קבוצות מחנכים, גרעינים תורניים ושנת שירות.

אנחנו נמצאים בשלב של הוראות שעה, אנחנו מתאימים את הפעילות למטרות החלטת הממשלה לרשויות האלה. יש הפעלה של תוכניות בתוך הרשויות, גם זה נמצא כבר בתוך שלבי סיום. והחלק של ועדת קרן העושר, שזה בעצם היה שיפוצים והתאמות למבנים לטובת הרחבת הפעילות הזו. זה מבחינת החינוך הבלתי פורמלי.

תודה רבה.

מה לגבי המחסור שיש בכל מדריכי החינוך החברתי? כמעט כל יישוב שאני מגיע אליו, זה הדבר הראשון שמנהלת הקהילה אומרת לי.

זה אחד מהרכיבים שהרשויות המקומיות ביקשו בתקציב הזה.

ושכר. פשוט, אם לא נעלה להם את השכר, הם לא יגיעו. תחשבי על הרעיון של עבודה מועדפת, זה יכול להביא חבר'ה צעירים משוחררים.

אני רוצה שכן נעבור לחיים גבאי המפקח, אולי גם לשמוע. שלום חיים, תודה שאתה איתנו.

שלום, צהריים טובים. אני רוצה לגעת בכמה נקודות. קודם כל, דימי כבר דיבר על העניין של השיבה הביתה. גם מורים ביחס של 86% וגם כמובן 72% של תלמידים שחזרו, זו תוצאה של היערכות מאוד גדולה לפי החלטות ממשלה, ואפשר להתייחס אליהן גם בתחומי הלמידה, גם בתחומים הפיזיים, גם בתחומים של כל מה שקשור למרחב המנטלי, ויש השקעה מאוד גדולה בבתי הספר. מלבד חמישה בתי ספר שהם עדיין עורפיים, כי מטולה לא נפתחה וכו', או במנרה שכרגע יש קושי.

אני אתייחס אגב למנרה, נפתח סוגריים. מנרה, בעזרת השם, כרגע יש שישה תלמידים ולכן הם מוסעים, אבל בשנה הבאה כנראה שיהיו 11 תלמידים. עמלים על הסיפור הפיזי, להכין מבנה, אבל בגדול הכוונה היא כן לפתוח את הגן במנרה. בסדר? אז זו כבר בשורה מעכשיו, מקווה שהדברים יהיו ברורים. ולכן כל מה שקשור לשיבה הביתה, אנחנו מושקעים, אגב, גם בקריית שמונה, חבל שראש העיר לא נמצא פה, אבל יש המון תוכניות שאנחנו פועלים בהן.

הייתי אומרת חבל שלא משתפים את ראש עיריית קריית שמונה, לא הייתי אומרת חבל שהוא לא נמצא. אם אתה זורק הערה כזאת, אני אענה חזרה.

אני אשיב. יש ישיבות קבועות עם קריית שמונה, אורנה שמחון, מנהלת המחוז, מקיימת כמעט כל שבועיים-שלושה. יש דברים, תמיד יש רצון לעוד, אבל מתקיימות ישיבות.

לא. זה לא רצון לעוד, אבל אנחנו לא נדון בזה כי אתה לא דרג פוליטי, ואני לא צריכה לשים עליך את החרם הפוליטי שעושים על ראש עירייה מפונה. בוא נמשיך, תודה.

נכון, אנחנו מסכימים. הדבר האחרון זה לגבי סוגיית התמרוץ למורים, בכדי להביא יותר ויותר מורים. יש פה תוכנית שיצאה לדרך, היא כבר מאושרת. יש פה ממש טבלאות של תמרוץ, עד כדי 70% לשלוש שנים, וכמובן גם בשנה הרביעית כל מיני מענקים שכבר יצאה לדרך ואושרה, והיא כרגע מתממשת.

זאת אומרת, מורה שרוצה להגיע לקריית שמונה, לא מורה ותיק, או לכל שמונת היישובים, בעצם יכול לקבל תמרוץ, וזה כבר מאושר, פונה בהליך סדור, וגם הוא יקבל את הדבר הזה. ולכן, כל זה בעצם מעטפת אחת שלמה, שאנחנו רוצים להביא יותר ויותר מורים, וכמובן זה יכול לעזור גם לצעירים שהם צעירים שסיימו ולומדים הוראה, יכול מאוד לעזור להם גם בהקשר הזה.

תודה רבה. אני רק רוצה לדעת לגבי הסטטוס בכל מקרה, לגבי התקצוב, רק אם אתה יכול להגיד לנו מה.

אני אומר, לגבי החלטת ממשלה 1786, תמונת המצב שכבר בעצם מומשו 145 מיליון שקלים דרך תקציבי הגפן באופן סדור גם לרשויות, גם למוסדות. אני אתן דוגמה, שאחד מהכספים שניתנו זה ליוזמות לכל בתי הספר, 60,000 שקלים לכל בית ספר, על מנת שיפתח יוזמות, מאותה תפיסה שבעצם דוברה פה שהרצון הוא לחזור טוב יותר בתוך התהליך.

לגבי החלטת ממשלה 2624, בעצם כרגע מומשו 10,000,881 שקלים בכל מה שקשור לתהליכים של כוח אדם וגם תקציבים שהועברו לרשויות. גם לגבי סוגיית התמרוץ, גם לגבי הסעות וגם לגבי מענים חינוכיים ופדגוגיים, והמענים החינוכיים והפדגוגיים מושקעים כ-12 מיליון שקלים, בכדי באמת לתת יותר ויותר, כי אנחנו מודעים גם לפערים וגם לאתגרים המנטליים-רגשיים בתהליך של השיבה הביתה. אם יש עוד שאלות, אני אשמח לענות.

תודה רבה, חיים. ומקסימום נחזור אליך, כדי שגם נספיק פה את כולם. אני רוצה לעבור לפיקוד העורף, רס"ן מיכאל מנוס. תודה שאתה פה.

התבקשנו לגעת רגע בתוכנית מגן הצפון בסטטוס איפה שהיא עומדת. תוכנית מגן הצפון מחולקת גם לגבי מוסדות חינוך וגם לגבי ממ״דים בהקשר הזה, שהממ״דים עצמם מחולקים מ-0-1 ומ-1-5. אני אתחיל במוסדות החינוך. תוכנית של מוסדות החינוך התחילה ביוני 2024. אנחנו כיום עומדים על 305 פרויקטים שפעילים בודדים שכבר נמסרו, ולמעשה אנחנו עדיין ממשיכים בבנייה שם בתוך מוסדות החינוך.

כשאנחנו מדברים על מוסדות החינוך במגן הצפון, אז אנחנו מדברים על 0-9, ובעתיד אנחנו אמורים לצאת גם עד 45 קילומטר, אבל זה בשלב הבא. חודש הבא אמור לצאת קול קורא וזה גם יופץ. מבחינת ממ״דים, החלוקה של 0-1 זה למעשה משרד הביטחון בונה, ו-1-5 זה במימוש עצמי.

ב-0-1 אנחנו עומדים על זכאות של קרוב ל-3,000 אנשים שזכאים לממ״דים של משרד הביטחון. אנחנו כרגע בביצוע של 1,400 ממ״דים, זאת אומרת ממש עכשיו כבר בבנייה, ונמסרו קרוב ל-200 ממ״דים כבר לתושבים. שוב, גם פה אנחנו התחלנו לעבוד למעשה רק לאחר מבצע חיצי הצפון, רק בדצמבר, ומשם כשיתאפשר לנו מבחינה ביטחונית להיכנס עם קבלנים, התחלנו בעצם לרוץ על עבודה שם.

ממ״דים 1-5, גם פה אנחנו הוצאנו, הקול הקורא נפתח מ-1 באפריל לפני חודש וחצי, אנחנו עומדים עד 844 בקשות שהוגשו. כרגע מתוכן קרוב ל-300 שאושרו, ובעצם גם פה תהליכי הבנייה מתחילים לאט-לאט לקרום עור וגידים.

תודה רבה. רבקה ליאון זדה, רכזת מדיניות חברתית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. רבקה, תודה שאת פה.

היי, תודה רבה. קודם כל, תודה על עצם קיום הוועדה, בהחלט חשוב, ועצם הישיבה של כולנו פה סביב אותו שולחן בהחלט כבר עושה צעד אחד גדול. אני מסכימה פה מאוד עם כל הדברים שנאמרו על ידי החברה האזרחית, ואני רוצה להוסיף את נקודת המבט שלנו, העובדות הסוציאליות, מהשטח.

אני רוצה להגיד שבכל תקופת חיים יש לנו איזושהי משימה התפתחותית שאנחנו צריכים לעבור, והמשימה ההתפתחותית של הצעירים היא באמת העניין הזה של להצמיח כנפיים, לבנות את הקן הצעיר החדש, להכות שורשים, לקבל החלטות חשובות וקריטיות על הקריירה, על איפה נגור.

וזו משימה שבעצמה, גם בלי לגור בישראל 2025, זו משימה שהיא חשובה ומאוד מבלבלת. והתקופה הזאת, שהיא בעצמה, שוב, יוצאים ממנה בדרך כלל דברים נהדרים, אבל כשהיא פוגשת מציאות חיים שבעצמה היא ארעית ומבלבלת, ופוגשת, דובר פה קודם על קושי כפול, גם יחד עם העובדה שהרבה מהצעירים הם במילואים, מחזיקים את עול המילואים על כתפיהם, מחזיקים את הצפון על כתפיהם, זה ככה פוגש קושי כפול ומכופל.

נאמר פה בכל מיני הזדמנויות שיש תוכניות ויש תקציבים, והדברים נעשים, ובאמת ניכר שיש פה אנשים מדהימים שעושים עבודה מדהימה. גם העובדות הסוציאליות בשטח הן מדהימות והן עושות עבודה מדהימה, חלקן הגדול ליוו מפונים תחת אש כשהן היו בעצמן מפונות. אבל לצפון אין את הזמן לסבלנות הזאת לראות שהתוכניות יתחילו לפעול בפועל. לצעירים אין את הזמן הזה. אנשים, כמו שנאמר פה כבר כמה פעמים, כבר מתחילים את החיים שלהם במקומות אחרים, ויהיה קשה מאוד להחזיר אותם.

דיברה כאן מורן ממנרה, והזכירה כלאחר יד שהיא חזרה לקיבוץ אבל אימא שלה עדיין לא. הניתוק הזה שנוצר בין משפחות מורחבות, השבט שמאוד עוזר בשלבים הראשוניים האלה לגדל את הילדים, את הדור הצעיר, את הדור הבא, בתקופה הלא פשוטה הזאת של להיות משפחה צעירה עם ילדים צעירים במקביל לבניית הקריירה. אלה דברים שכולנו מכירים. זה משהו שהוא גם ככה מאוד מקשה.

אנחנו יודעים, זה גם נאמר כאן, לא חדש, שהצורך להישאר ביישוב שאליו המשפחות פונו עד סוף שנת הלימודים, ובעצם נוצר איזשהו פיצול בקהילות כי חלק חוזרים וחלק לא, ויש שירותים שעדיין לא חזרו, אבל חלק מהתושבים כן חזרו. כל הדברים האלה מאוד מקשים.

יש לנו לא מעט משפחות שחוו בתקופה הזאת לידה ראשונה, או חלילה אבחון של ילד בעל מוגבלות, כל מיני אירועי חיים שהם בעצמם קשים, מורכבים, ויחד עם המלחמה וחוסר היכולת להתחייב, וחוסר היכולת לדעת מה קורה איתי מחר, מחרתיים ובעוד שנה, מאוד מקשים על כל התהליך.

לדעתי זה לא דובר כאן ממשרד הבריאות ואולי שווה לשמוע על זה אחר כך יותר, אבל אנחנו יודעים בוודאות מהשטח, וזה גם לא מפתיע אף אחד, שיש עלייה במקרים של בריאות הנפש בכלל בכל האוכלוסייה בכל הארץ, ובוודאי בצעירים בצפון. ואנחנו יודעים שגם המענים שהיו קיימים בעבר לא היו מספיקים, והיום התורות עוד יותר ארוכים.

אני יודעת לפחות על מפעל מוגן אחד שנסגר בגליל העליון. יש פחות הזדמנויות תעסוקה גם למתמודדי נפש, כמו שנאמר כאן, כי הרבה מקומות עבודה או נסגרו או תלויים על בלימה, ולא יכולים כרגע לפנות את המשאבים כדי להכניס מתמודדי נפש. יש פחות סומכות, פחות חונכות בסל שיקום. קשה לגייס אותן, הן לא יכולות לנסוע רחוק. בעבר, הרבה מהתפקידים האלה נעשו על ידי הסטודנטים, אבל כמו שנאמר פה, הסטודנטים עוד לא חזרו לצפון ואנחנו צריכים להבטיח שהם יחזרו, וזה צריך לקרות באופן מיידי.

כל הנושא התעסוקתי גם דובר כאן הרבה. אני אגיד שהנושא של חינוך בלתי פורמלי, כמו שנאמר כאן בעבר, הרבה מהתפקידים האלה של חינוך בלתי פורמלי, של מדריכים בבית הילדים או חונכויות בחברות השמה, כל מיני דברים כאלה. זה בעבר באמת אויש הרבה על ידי סטודנטים, והיום אין את הסטודנטים האלה. אז גם כאן, לא רק שהצעירים עצמם נפגעים, גם האוכלוסייה נפגעת.

יש הרבה מאוד, מה שנקרא, תקני מלחמה שנוספו. אני יודעת ספציפית, ברשויות, במחלקות הרווחה, במחלקות לשירותים חברתיים, אבל זה תקנים לא מאוישים. זה לא חדש לאף אחד, אנחנו באמת גם נרחיב על זה בדיון שיהיה בשבוע הבא.

אבל לסיכום, האתגר על גבי אתגר על גבי אתגר בתקופת החיים הזו של הצעירים והעובדות הסוציאליות בשטח, שבאמת עושות מסביב לשעון אבל לא יכולות לתת מענה, כי אין מענים, אין את התשתיות המתאימות. תודה רבה.

תודה רבה לך. המועצה להשכלה גבוהה. אני אשמח בהקשר של מלגות. שלום ליאת, תודה שאת פה.

היי. ליאת יעקבי מאגף התקציבים של מל״ג ות״ת. התבקשנו לתת סטטוס של העברת הכספים במסגרת החלטות ממשלה שאושרו. החלטת ממשלה 1786 דיברה על מלגות שכר לימוד עבור תשפ״ה. בשלב זה העברנו 32 מיליון שקלים מקדמה, את היתרה אנחנו נעביר במקביל לדו"ח ביצוע שהמוסד צריך להעביר לנו.

וההחלטה השנייה זו 2624, ששם הוקצו 11.7 מיליון שקלים. היום העברנו מקדמה של כ-9 מיליון שקלים, וגם זה יהיה בכפוף לדו"ח ביצוע שהמוסד יעביר לנו, ככה שגם נעביר את היתרה. זה בהקשר של המלגות עבור תשפ״ה. צריך להגיד שוות״ת עשתה תוכנית תמיכה כללית, לא ספציפית עבור תל-חי, עבור כלל המוסדות למניעת נשירה וגירת הערים.

אגב, שזה נכון מהרבה סיבות מוצדקות, אבל כן אני חושבת שחשובה ההבחנה של החזרת סטודנטים, בגלל שזה גם בסוף עוגן התיישבותי. אני נשארתי 15 שנים בעיר חיפה בגלל שהלכתי לשם לתואר ראשון. הייתי נשארת גם יותר אם לא הייתי פה. אז אני רק אומרת, זה באמת ממש משמעותי. לייחד רגע תקציבים, כי סטודנטים זה כוח שנשאר בסוף בעיר, וזה כוח חשוב.

נכון, אני מסכימה. אגב, זה גם מדבר על הסכומים שהעברנו כחלק מהחזרת הסטודנטים לצפון.

אפשר לדעת באיזה מלגות מדובר?

מלגות שכר לימוד תשפ״ה. זה בהקשר של 40 מיליון שבעצם אושרו בהחלטת ממשלה 1786. ות״ת לא אחראית על המלגות עצמן, זה נראה לי אתה יכול לשאול את המוסד עצמו. אנחנו העברנו את הכסף על מנת לתת מלגות לסטודנטים. התוכנית הייתה בתיאום מול האוצר, אז אולי האוצר יוכל לפרט על זה יותר, מה נעשה שם.

תודה רבה. אני רוצה את משרד התעסוקה. שלום, תודה לך.

צהריים טובים. משה יפרח, אני סמנכ״ל השמה ומעסיקים בשירות התעסוקה. ממש בקצרה, הוצגו פה לא מעט נתונים מהנתונים שלנו, של שירות התעסוקה. אנחנו רואים שמצב דורשי העבודה ירד וחזר למה שהיה קודם המלחמה.

אם ננסה רגע לבדוק את הנושא של הצעירים, אז דווקא שם אנחנו רואים שבאזורים של 0-4 יש עלייה די דרמטית של צעירים שמחפשים עבודה. אם אנחנו מדברים על האזורים היותר מרוחקים, שם אנחנו רואים שחזרנו למצב הקודם.

שירות התעסוקה גם מחכה לאותה החלטת ממשלה, שבהחלטת הממשלה התפקיד של שירות התעסוקה זה גם הנושא של הכשרות מקצועיות. ופה אני באמת מתחבר לקריאה להיות שותף לפורום של צעירים, שנבין באמת מה הצרכים האמיתיים של הצעירים. שירות התעסוקה מתמקד בכלל האוכלוסייה, אבל ככל שיוקם כזה פורום, נשמח להיות מעורבים וחלק בזה בשביל שניתן באמת מענה מתאים.

עושים עבודת מטה של סקר או ממצאים כדי להבין?

עשינו סקר בקרב קריית שמונה, מחפשי עבודה בקריית שמונה. אין לי פה את הפילוח המדויק לפי צעירים. בערך 30% מתוכם, אנחנו מבינים, מתוך 2,500 שפנינו אליהם, 700 מחפשים סיוע בהכוונה לעבודה או להכשרה. לא חיכינו להחלטת ממשלה, אנחנו כבר נתנו מענה בערך ל-400 דורשי עבודה בדמות הכשרות. דיברו פה על האתגר של המנעד של המשרות. אנחנו כן רואים התחלה של התאוששות במגוון של משרות יותר רחב ממה שהצגת. עדיין אנחנו רחוקים ממה שאנחנו צריכים לראות.

אני אשמח לדעת אם תוכל להגיד, כי אנחנו לא יודעים על מה אתה מדבר, סליחה.

אני אשמח אחרי זה להראות לך, יש לנו לא מעט משרות. אנחנו עדיין רחוקים ממה שצריך, זה ברור. ובנושא ההכשרות גם, כבר כ-80 דורשי עבודה הופנו להכשרות. ככל שתתקדם החלטת הממשלה, אז מדובר גם על מרכזי תעסוקה שיתכללו את כל נושא התעסוקה, או את כל המשרדים שמתעסקים בתעסוקה, מתוך כוונה שתהיה כתובת אחת לאותה אוכלוסייה. זהו, זה מבחינתנו. כמובן, כמו שאמרתי, נהיה שמחים להיות שותפים לכל פורום שיוקם, לתת מענה באמת מותאם לאוכלוסייה.

אני כן אשמח, ברשותך, אם אתה יכול רגע כן להתעכב שנייה ולהרחיב, כי בסוף בשטח לא יודעים על מה אתה מדבר. ואני כאילו מתנצל שזה גם ככה ישיר, כי בסוף אני מחפש עבודה לסטודנטים שלי, ואין באמת במה. כאילו, חוץ ממה שמניתי פה.

אני אשמח שתיכנס לאתר שירות תעסוקה, יש שם לא מעט משרות. אני שוב חוזר ואומר, אנחנו עדיין רחוקים ממה שהיינו במצב לפני המלחמה. דיבר פה ראש העיר על 30% מהמעסיקים שחזרו, אנחנו מדברים קצת על ראייה יותר אזורית ויותר רחבה של הזדמנויות תעסוקה. יש עוד משרות, גם בייצור, גם בתעשייה הביטחונית. אני אשמח להציג את זה.

הוועדה בסוף היא שלכם. אולי באמת נעשה פשוט דיון תעסוקת צעירים בצפון. גם את זה עשינו לפני, לדעתי, שנה. אבל אולי באמת עוד איזה חודש-חודשיים נייחד דיון. הוועדה יכולה באמת פה לדון בנושאים שהם ספציפיים. אני חושבת שתעסוקה זה עוגן כל כך משמעותי וחשוב. אז באמת אולי נייחד פה איזשהו דיון על זה, גם אם זה יהיה עוד חודש-חודשיים, כדי לתת לזה במה.

זה יהיה מושלם. תודה.

נעים מאוד, עו״ד אלי יניר, סגן רשמת האגודות השיתופיות במשרד הכלכלה. אנחנו לא עוסקים בתקציבים ודברים מהסוג הזה. אנחנו רגולטור של אגודות שיתופיות, אבל במקביל גם אנחנו מודדים קורפורציה. כולם נוטים לחשוב שהאגודות השיתופיות הן רק קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים, אבל לא רק. יש קואופרטיבים של עובדים, קואופרטיבים שהם צרכניים וקואופרטיבים של דיור. אני רק אגיד שבתקופה הקרובה אנחנו עתידים לכנס שולחנות עגולים ולהכין תוכנית עבודה מסודרת לחיזוק קואופרטיבים קיימים והקמה של קואופרטיבים חדשים בנגב ובגליל.

אנחנו מדברים גם על קואופרטיבים של הייטק, של תעסוקה, של האבים משותפים?

הכול. הכוונה שלנו בסוף היא להקים תוכנית עבודה ולראות איפה, זאת אומרת באיזה תחומים כמובן, להקים את אותם קואופרטיבים. רתמנו לעניין הזה את האשכולות האזוריים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם חברה חיצונית, מטריקס, שעוזרת לנו בבניית תוכנית העבודה. אנחנו עתידים לקיים את השולחנות העגולים בחודשים יוני-יולי, ממש בקרוב. ורשות הצעירים תיקח שם חלק, אשכולות אזוריים, גם קואופרטיבים קיימים, מכון ארלוזורוב. אני דיברתי קודם עם הבחור מתל-חי, והוא יצטרף גם כן, וגם אתם מוזמנים כמובן להצטרף.

ונשמח שכל הארגונים שפה גם יהיו חלק.

חד משמעית, אתם מוזמנים.

תודה רבה. זה משמח, אגב, שהדבר הזה גם מתייחס לצפון ספציפית, וגם לכל אופציות הקואופרטיב שאפשר לייצר. זה עוגן מאוד משמעותי של התארגנות קהילתית.

אני רק אוסיף ואומר שבזמנו בעיריית ירושלים הם לקחו את זה בצורה מאוד רצינית, והם לקחו מישהו שהיה ממש פרויקטור.

נכון. אני עשיתי את המפגש הזה.

כן, היה ממש פרויקטור לדבר הזה, והקימו פה בירושלים עצמה לא מעט קואופרטיבים.

המון עסקים ותמכו בהם, נכון.

כן, והעירייה גם תמכה בהם.

בפאב שלהם אני נפגשתי עם כל הקואופרטיבים. פאב המפלצת, נראה לי קוראים להם.

יש את המפלצת, יש את בארמון, יש בית קפה בבית הכרם.

זה היה מרתק לראות איך צעירים מקימים את זה.

אם אני רוצה שנציג של קדמה יהיה שם, איך אני מקדם את זה?

אתה יוצר איתי קשר.

מעולה.

נעמה, אני אשמח לשאול שאלה קצרה את דימי. הצגת במצגת של מינהלת תנופה את הנתון של 61% חזרה, ואותי מאוד מעניין להבין איך אתם מודדים את אותם אחוזי חזרה. כי נשאלת שאלה מאוד קריטית אצלנו כתושבי הצפון, האם אתם מגדירים אחוזי חזרה על ידי כך שתושבי הצפון כביכול סימנו בדף של 'חזרנו הביתה', אנחנו כבר לא בבית מלון, ועל סמך זה אתם מחשיבים 61% חזרה?

כי בשטח עצמו בצפון, כשאתה מסתובב ואתה מבלה שם יותר מ-24 שעות, קשה להבין אם יש שם בכלל מעל 15% אנשים. אז כשאני רואה, דבר ראשון, את הנתון של 61% אני מפחד. אני מפחד כי זה עלול להביא אתכם לנקודת מחשבה מאוד אופטימית של אנשים שחזרו, למרות שבפועל אצלנו במציאות, בשטח, בשכונת האצ"ל בקריית שמונה, מתוך שורת בניינים יש 18 דיירים. מתוך 250 דירות, 18 אנשים גרים בשכונה. זה אפילו לא 12% מתושבי שכונות שחוזרים.

ואני אומר, איך יכול להיות שאנחנו מדברים על 61%, כשרק ביישובים של 0-2, יש לנו 28 יישובים בצפון שנפגעו ברמה של 67% נזק היקפי, כלומר 28 יישובים לא חזרו בכלל, זה כבר מוריד אותנו ל-70% נקודה התחלתית, ואז אנחנו מסתכלים ואומרים 61%. ואותי זה מאוד מפחיד, כי במציאות שלי בשטח אני חושב שאפילו לא 10% מתושבי קריית שמונה חזרו. אני באמת מבין את מה שאומרים פה החבר'ה של העסקים ואנשי הממשלה, כי כשאני בא לקריית שמונה אין לי איפה לקנות פיצה.

אגב, אני רוצה להגיד לך שכשאני עושה את הסיורים שלי בצפון ואני עוצרת באיזה מתחם, הכול סגור, אמרו לי, בגלל שאין עובדים. לא כי רוצים לסגור את הארומה. אין עובדים, אין כלום. זו הרגשת מרחב נטוש שאי אפשר להסביר. הולכים מרחבים שלמים, אין מקום לעצור רגע להתרעננות, באמת. אין עובדים. הכול נראה ככה, והסיור האחרון שלנו היה לפני שלושה שבועות, זה ממש כאילו טרי. אז אני חד משמעית מחזקת.

אני גם השבוע, יום חמישי, ביום מלא בקריית שמונה, אנחנו באמת נראה גם את זה, אבל אי אפשר להתעלם. אני רוצה לעשות סיור כמו שצריך, אני אבוא אליכם שוב, וזה רק אומר שאני חייבת עוד ביקור.

3 ביוני יום הסטודנט, תרשמי, את מוזמנת.

אני ארשום. אבל אני רק אומרת שהתחושה של מי שאפילו מגיעה לביקור, לא נמצאת נוכחת, היא תחושה מאוד קרובה למה שאתה מתאר. אז באמת צריך להבין איך זה בא לידי ביטוי. אולי אוכלוסיית סוחרים גדולה שלא רשומה, ואז נגרעת.

בדיוק, שיהיה מדד אולי מוגדר, כי גם אנחנו כתושבים לא יודעים. אותי אף פעם לא שאלו אם חזרתי לבית או לא חזרתי. עדיין לא. גם לא את ההורים שלי. ואני שואל, איך זה נמדד?

אני אשמח לענות. שמי מיכל לרר, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אנחנו הבאנו נתונים דומים למה שמינהלת תנופה הציגו. ממה שאני יודעת, ה-61% האלה מבוססים על נתוני פיקוד העורף לגבי השוהים ביישובים. עכשיו, יכול להיות שאתה רואה באמת נוכחות חלקית, כי באמת יש שונות מאוד גדולה בין היישובים לגבי אחוז התושבים שחזרו.

סתם לסבר את האוזן, למשל באמת במטולה, במנרה ובשתולה בערך 20% חזרו, אבל לעומת זאת ביישובים כמו שלומי, יערה, סאסא וכו', בין 76% ל-100%. אם ספציפית אתה מדבר על קריית שמונה, הם נמצאים בעמודה של בין 51% ל-75% מהתושבים שחזרו.

אני בקשר ממש טוב עם סגן ראש עיריית שלומי, הוא שותף שלי בלובי. שבוע שעבר הייתי בשלומי. הסיור שלי בשלומי הרגיש ממש דומה לקריית שמונה, אז אני באמת חושב שיש פער עצום. אנחנו הרגשנו את זה בשנה וחצי האחרונות בין נתונים על דפי נייר לבין מה שרואים בשטח, ואני חושב שזו ההתעוררות הראשונה.

ואחד הדברים שגם הפריעו לי, ואני חושב שצריכים לעלות פה בוועדה, זה שכשמדברים במונחים של עבודה ציבורית ואומרים שכאילו 50% או 60% במונחים של משרד ממשלתי נחשב להצלחה. אני לא יודע, אני בחור בן 25. אם אני יושב פה ואני שומע ש-50%, 60% מוגדר פה כהצלחה, אני יוצא מפה מבואס כי מבחינתי המצב של המדינה הזאת צריך לקבל 200%, לא 100%.

אני גם אגיד יותר מזה, אנחנו מדינה שכל הסיפור שלנו זה סיפור התיישבותי. מדינה של חלוצים, באמת. של עלייה אחר עלייה, עוד לפני קום המדינה, שהסיפור הוא להתיישב בחבל האבות שלנו. ואם אנחנו לא מבינים שזה שעכשיו לא נוהרים לצפון ליישב את הצפון מחדש, זה לא דגל אדום לזה שאין משאבים ואין מספיק מענים, אני לא יודעת מה כן. כי אנחנו, באמת, אומה שונה.

הסיפור של להיות בצפון זה סיפור חלוצי, וזה סיפור שהרבה רוצים בו. אני מכירה אנשים שחזרו לארץ כדי להתיישב בעוטף ובצפון. אני מכירה, זה דבר מדהים, זה קיים. באמת, זה הסיפור הישראלי. אבל זה יכל להיות בהמוניו. זה בדיוק, אני חושבת, מה שנאמר פה, הוא לא איך נחזיר את זה לקרוב למה שהיה, אם קצת פחות ולא נורא, אלא איך אנחנו עושים מעשה שהצפון הופך להיות הבשורה שאליה נוהרים ליישב מתוך תפיסה.

כי באמת, תושבים ואזרחים ציוניים שרואים בזה ערך, לא חסר. אבל מדינה צריכה להפוך את זה למשהו שאפשר לקיים, וזה יקרה. אני רוצה שתגידו בפעם הבאה 120%, 130%. באמת, כמו שהיו 400% גיוס מילואים אחרי האסון, אני רוצה לראות ככה ביקוש לחבלי הארץ הפצועים שלנו. אנשים שיעשו את זה, לא חסר, אני רק רוצה להגיד, לא חסר.

אבל חייב מעשה. אני לא מכירה משפחה צעירה עם ילדים שתלך למקום בלי מוסדות חינוך. היא תלך למקום, היא תיישב. אבל לחזור, להגיד אני עכשיו עוזבת את המקום שאני גרה בו עכשיו, מתוך תחושה, זה קודם כל להגיד אבל המדינה יודעת שיש לה אחריות כלפיי. אני אהיה יזמית, אני אפתח, אני ארים מאפס, אבל האחריות כלפיי. וביטחון וחינוך חייב להיות פה מאסט.

אני חושבת שזה מתחבר רגע למה שנאמר, אני הקשבתי פה רוב הדיון, אבל בסוף זה ממש נכון. שנה וחצי אחרי הייתי רוצה לראות קהילות ואנשים שאומרים איפה נרשמים? איפה אני עכשיו? איפה אני קונה פה בית? ככה. וזה עניין של מדינה, כי אזרחים יש. במעבר, האוצר פה? היי, שלום. הגוף המתקצב של החזון.

שלום לכולם, שירה גרשון מאגף התקציבים. כמה נושאים להתייחסות. קודם כל ב-31 באוקטובר 2024, עברה החלטת ממשלה 2330, שהגדירה והקצתה כבר 15 מיליארד שקלים מתוכנית הצפון. כמו שגם דימי סקר מקודם, החל מחודש דצמבר אנחנו ראינו החלטות ממשלה שכבר התחילו לקחת בעצם מהכסף הזה ולעזור לצפון בשיקום.

ההחלטה הגדולה נמצאת כרגע בעבודה אצל מטה היישום, ואנחנו מלווים מבחינה תקציבית ומסייעים במה שאפשר. מעבר לזה, אני רוצה לציין שמנרה באופן ספציפי הוחרגה בהתאם להחלטת ממשלה 2677, והיא מקבלת מסלול סיוע ייעודי. זה מטופל בנפרד, כמובן, מול נציגי היישוב.

ואת אומרת שהתקצוב והכול עובר והכול בסדר.

כן. וזהו, אם יש עוד שאלות, אני אשמח לענות.

יש סוגיה שיושבת כבר הרבה זמן בכמה דיונים שקיימנו כאן, סוגיית הפיצוי לסטודנטים מפונים. אנחנו דיברנו על זה בזמנו, שהם באמת נשארו ככה בין לבין כי הם לא היו רשומים ברשות האוכלוסין מצד אחד, ומצד שני פונו, בטח אלה שהיו במעונות, שעל פניו הם היו באותו סטטוס. היה כאן דיונים גם איתך על זה בזמנו. האם משהו כאן התקדם, נעשה?

זה משהו לנושא של רשות האוכלוסין.

שלום, ציפי ציון, ראש תחום ברשות האוכלוסין וההגירה. באמת אני לא גורם מפצה, אבל בגלל בג״ץ בן לוי, שהוא היה סטודנט בתל-חי, הייתה החלטת ממשלה והוקם מייל ייעודי שנפתח ב-19 במרץ והגשות הבקשות מסתיימות ב-29 במאי, שזה באמת מענק אכלוס למי שלא נמצא במרשם האוכלוסין.

עד כה הוגשו למייל הייעודי הזה 531 מיילים, מתוכם 461 נבדקו, ששם יש המון גם סטודנטים. אני לא רוצה לפרט כמה אושר וכמה לא, אחר כך שרית מביטוח לאומי תקבל את האקסלים המתאימים. זה לגבי רשות האוכלוסין.

אפשר רגע לשאול איפה זה פורסם, הדבר הזה?

זה פורסם גם באתר הביטוח הלאומי, למיטב ידיעתי גם באתר של רשות האוכלוסין, גם באתר של משרד האוצר. זה פורסם באופן גורף.

אבל אם זה באתר, אנשים לא תמיד נכנסים לבדוק.

אני כן אגיד שמבחינת ביטוח לאומי, ברגע שאנחנו נקבל את הרשימות שאושרו, אני יודעת שכבר התחלנו לקבל רשימות של סטודנטים שאושרו, אנחנו ניצור קשר. קודם כל נשלח לכל אחד מהאנשים שאושרו על ידי הגוף הבודק הודעה על זה שאושרה זכאותו. זה לא חייב שזה לכל אורך התקופה, כי חלק מההחלטה זה שהגוף הבודק גם קובע לאיזו תקופה יש זכאות. אנחנו נשלח אסמס לכל אחד מהם, שיעדכן אותו שהוא יכול להגיש תביעה למענק אכלוס באתר ביטוח לאומי.

ואנחנו גם נעשה כל מאמץ, אני מאוד מקווה שגם נרים אליהם טלפון לוודא שהם באמת מודעים לזכאות הזאת. לפי גורמי המקצוע אצלנו, זה משהו שאנחנו מקווים שזה יתכנס לקראת סוף החודש הזה, שכבר נתחיל לעשות את הטלפונים והאסמסים ולעדכן את האנשים.

אני רגע כן אשמח להתעכב, כי בסוף אנשים לא תמיד יודעים שנפתח דבר כזה. הם לא עוקבים אחרי החלטות מדינה, הם לא נכנסים תמיד לאתרים. ואני יודע להגיד שביטוח לאומי והמשרדים בכללי, יודעים לשלוח הודעות בצורה מדהימה. בוועדה האחרונה שהייתה לפיתוח הנגב והגליל, הוועדה האחרונה של מיכאל ביטון, הצעקה הכי גדולה שלי הייתה ב-'תצאו בהודעות מסודרות'.

אין לי דרך לשלוח הודעות לאנשים שהם לא במערכות של ביטוח לאומי. אין לי דרך לזהות אנשים סטודנטים. אנחנו מקבלים מידע מהאנשים שהוגשו, ואני אשלח להם אסמס ברגע שאני אדע.

לא, אבל אפשר שבאמת יהיה קשר אולי עם המכללה ונוכל לנסות להעביר את זה. זאת אומרת, אפילו קשר עם המוסד הקולט.

זה לא אצלנו, זה הגוף הבודק.

אני חייבת להגיד, אנחנו נכנסנו לכל הלופ הזה בעקבות בג"ץ. אני בכלל לא גוף מפצה. אנחנו פה לעזר לביטוח לאומי. אנחנו ורשות המיסים.

אנחנו יודעים, אני אומר שזה גם מבורך. נטו הדרך שההודעה יצאה לציבור, היא לא יצאה, אני מתנצל. אתר זה לא מספק. זה כמו שאני מפרסם באתר האגודה המון דברים, ועד שאני לא יוצא בצורה יותר מסודרת ויותר כוללת, אנשים לא יודעים את המידע הזה. עכשיו, אם אין לכם את האפשרות, אין בעיה. אני לא מאשים.

זה לא במגרש של ביטוח לאומי.

אני מבין, אני פונה רגע לשתיכן.

צריך להבין, היה את הבג"ץ, במסגרת הבג"ץ המדינה הסכימה והרחיבה את הזכאות. אנחנו גוף מבצע. זו ההתחייבות שלנו.

אני מבין, אני גם בקשר עם צחי מביטוח לאומי. אני יודע.

נכון. אנחנו עשינו הכול מבחינת ביטוח לאומי להודיע לאנשים על הזכאות, אבל אני לא קובעת, אין לי את רשימת האנשים.

אני יודע, ואני רגע רוצה לחדד. אני לא מדבר על זה, אני מדבר על משהו אחר, וסליחה, אני פשוט לא זוכר את השם, אני פונה אלייך. ציפי, סליחה. שחר, נעים מאוד, אני פונה אלייך בדרך שההודעה יצאה להירשם לדבר הזה. אנשים לא ידעו. אנחנו מדברים פה על מספרים 500 ומשהו, 541, אם אני זוכר נכון, של אנשים שנרשמו לדבר הזה, לבדוק זכאות.

531.

531, אז טעיתי פה בעשר.

כן, פנו.

אין בעיה, אני אומר, מושלם וטוב שכך.

רגע, אבל יש פה יו״ר אגודת סטודנטים שאומר לא ידעו.

אני לא מכיר.

אנחנו לא בוויכוח.

תקשיב, אני עוד פעם אומרת שרשות האוכלוסין נכנסה לתוך הגורם הזה.

לא, אין בעיה, אבל אי אפשר פינג-פונג שיח חירשים. יש פה עובדה.

משרד האוצר, היא יושבת פה לידי.

אין בעיה, אני רוצה לדעת האם אפשר לאפשר את זמן ההודעה למי שזכאים לפיצוי, מה זאת אומרת? מה, אנשים אמורים לדמיין?

יש ערוצים, לדברר אלינו, אנחנו מחוברים לכל הקהילות בגליל של הצעירים, אנחנו יכולים להעביר את המסרים ואת המידע.

זאת בשורה מדהימה, חשוב להגיד.

אנחנו רוצים לברך, זה דבר מדהים. אני אומרת, להפך, הרשויות עושות מעשה. אגב, רשות האוכלוסין והביטוח הלאומי הן רשויות שיודעות לעבוד ועושות וישר מיישמות, אבל ליידע זה אחד הכלים הכי חשובים. עכשיו, אומרים פה, אוקיי, אתם לא גוף המדברר. בואו נעשה את זה רגע הכי פשוט.

תנו לנו.

אין לי בעיה, אני יכולה לתת לך אחר כך.

אבל צריך פה משהו שחשוב לציין. אנחנו צריכים הארכה של הדבר הזה, כי עוד תשעה ימים זה נסגר.

אין הארכה של הדבר הזה.

אני חושב שזה צריך להיות בתוך הדיון.

אנחנו נבקש, אנחנו נפנה להארכה. קודם כל, תשעה ימים צריך למקסם אותם בכל אופן. אנחנו נפנה להארכה, ואפילו נעשה הצעה לסדר למליאה אם צריך, או כל דבר כזה, שתהיה הארכה. אנחנו נטפל בזה, גם פרלמנטרית אישית וגם פה בוועדה, אנחנו נטפל בזה. אבל תשעה הימים האלה הם ימים חשובים. טוב שאנחנו פה, עברנו פה כברת דרך לדבר הזה.

שוב, צריך להבין, קודם כל צריך לעבור את הגוף הבודק. ברגע שהגוף הבודק מאשר, זה מגיע לביטוח לאומי. שם אין בעיה, אין מגבלת זמן נכון לרגע זה. שוב, כמובן, אם עוד שנתיים מישהו יפנה, אני לא מתחייבת לכלום. אבל ברגע שאנחנו נקבל את הרשימה, אנחנו ניצור קשר עם כל מי שמצוי ברשימה.

יש סיכוי שהמכללה תעביר תוך שבועות את הרשימה?

אני יכול להעביר גם מחר לכל הסטודנטים.

מעולה.

צריך לפנות לרכזי הקהילות. אנחנו באופן יזום, זאת אומרת, כל מידע, ממש כל מידע, כל דבר שהמדינה מוציאה לפועל לשטח, אנחנו ממש מפמפמים את זה לרכזי הקהילות. אנחנו לא יכולים לפנות לכל סטודנט וסטודנט, אבל אנחנו פועלים באמצעות הרשויות ובאמצעות רכזי הקהילות. ובכל הכלים שעומדים, אנחנו מפרסמים עד כמה שאנחנו מסוגלים דרך הפייסבוק, ובכל דרך אפשרית מעבירים מידע. צריך להבין, לנו אין אינטרס להסתיר מידע מהציבור, אנחנו רוצים שהציבור יתחבר לזה ויממש עד כמה שניתן יותר. אז אם יש כל מיני דברים ספציפיים, כל מה שאתה רוצה.

כן, אין בעיה, אבל פה מדובר רגע על הארכת זמנים, על משהו שלא ידענו, אז אנחנו כן בכל מקרה פונים על זה. אני רוצה שנהיה בקשר מחר או מחרתיים, לוודא רגע שהכול הסתדר עם הרשויות, בסדר? אז אנחנו נדבר, אבל מבחינתנו יש פה בשורה שאתה חייב לרוץ איתה ולמקסם אותה. תודה. אני רוצה להעלות בזום את אייל רייז, סגן ראש מועצה אזורית מטה אשר. אייל, שלום, תודה שאתה פה.

שלום. קודם כול, המון תודה על הדיון החשוב הזה. אני מתנצל שאני לא איתכם בירושלים, אבל אני אהיה קצר כי הדיון הוא חשוב. אני חושב שיש מכנה משותף, ממה ששמעתי עד כה, שכולנו מבינים שאם רוצים להצליח במבחן התקומה, בהתיישבות החלוצית המתחדשת בצפון, לא יהיה ניתן לעשות את זה ללא הצעירים. לצעירים יש פה תפקיד ערכי ומשימתי. ואני רוצה לנסות לתרום כמה נקודות מבט שלא עלו.

אחת, אני רוצה לשתף אתכם שבמטה אשר אנחנו עשינו עבודה מקצועית עם חברה מקצועית ועשינו סקר תוך כדי מלחמה, לראות מהם שלושת הנתיבים שאם ניגע בהם, נפתח אותם, הם יוכלו לאפשר להיות עבור הצעירים עם ערך משמעותי, כדי שמי שיקבל החלטה משמעותית להיות חלק יוכל לבוא לידי ביטוי.

יש פה דילמות לא פשוטות מהם שלושת הנתיבים. עד פה תסלחו לי שאני מדבר בשפה לא מוכרת. אני אתחיל לתת שתי דוגמאות. אחד הנתיבים בכלל יושב על עוגנים של משרד השיכון, ומתכתב עם סוגיה של דיור בר השגה. כדי להביא משפחות צעירות או קבוצות צעירות מחוללות צמיחה, לא ניתן לעשות את זה בהתיישבות ללא פתרון של דיור בר השגה. יש מספר מתכונות איך לעשות את זה. בלי מדינה זה לא יצליח. וזה דרמטי כאן ועכשיו, במובן של למצוא את המשאבים ולקדם את היכולת קודם כל לאפשר לאותם צעירים שאין להם היום יכולת לקנות מגרש.

אגב, בעיניי זה צריך להיות אגרסיבי, ממש מע״מ אפס על קרקע לזוגות צעירים, ממש אגרסיבי, למשוך צעירים להתיישב התיישבות קבע בצפון, אבל זה כבר החלטות ממשלה הרבה יותר רציניות ממה שאנחנו, כן.

תנו לי רגע, אני מנסה רגע לגעת בעיקר. אם אנחנו חושבים שהיום משפחה צעירה עם ילד צעיר במעון או בגן יכול לקנות מגרש ולבנות בית, אנחנו טועים. זה לא יקרה, וחייבים לייצר פה מנגנון צומח של קליטה, שמבוסס לפחות בהתחלה על דיור בר השגה, ומאפשר להם עם הכניסה להתיישבות, להתפתח. זה עוגן אחד.

העוגן השני שאני רוצה רגע להגיד אותו, קשור לעולם התעסוקה שטיפה דיברו פה, ואני אומר לכם שאני מכיר מצוין, ומרכז צעירים שלנו מכיר מצוין את האתר שמציע משרות להשמות. לא רלוונטי. אני רוצה להגיד לכם משהו. מה שכן עובד זו חברה אזרחית כרגע, זה מיזם שהתחיל בעוטף עם 8200 ומתפתח אצלנו בצפון, כי זו קונצפציה שהיא מותאמת לצעירים שמחפשים עסקים זעירים, עסקים עצמאיים. זה שם הקוד.

וחבל שאין פה איזושהי למידה לאיך דברים כן עובדים בתצורה שמביאה תוצאות לצעירים שרוצים, או לשקם מחדש את העסק שלהם או לפתוח עסק חדש. זה מתכתב עם מה שמשרד נגב-גליל הבין ועושה, זה פיתוח של האבים בתוך ההתיישבות. זה הדברים שעובדים היום בעולם התעסוקה.

והנתיב השלישי והאחרון שאני רוצה לגעת, זה הנושא של מקומות בילוי ותרבות בצעירים. אם אנחנו לא נקבל כלים שיאפשרו לצעירים מעבר ללמידה, התעסוקה וההתיישבות, להגיע למקומות בילוי מוסדרים, אז היכולת שלנו לשמר אותם לאורך זמן היא תהיה בעייתית, וכולנו מבינים שהאתגר הוא לא של יום אחד. לכן נגעתי פה בשלושה נתיבים קצרים, בתמונת מצב שמבוססת על סקר, וכרגע מתקשה למצוא את התמיכה דרך האפיקים של המדינה.

תודה רבה, אייל, ואנחנו עוד נדבר רבות. מישהו מהנוכחים מהקהל שלא דיבר ורוצה להגיד משהו? בזום, משרד הבריאות, ליאור אבינועם.

שלום, ותודה ליו"ר שמאפשרת לעלות בזום. אני אתייחס ממש בקצרה לשני דברים. האחד, רק לדייק משהו שאמר דימי. התקצוב הנוכחי למרכזי החוסן שניתן על ידי מינהלת צפון לא כולל הקמה של שלוחות חדשות. התוכנית הגדולה העתידית כן כוללת גם הקמה של שלוחות חדשות. אנחנו כמובן משקיעים בנושא הזה הרבה מאוד.

במשרד הבריאות, אני גם אתייחס לחלק מהדברים שעלו על ידי דוברים אחרים. יש לנו תוכנית ענפה שכוללת כ-20 תוכניות שונות, כולל משיכה של כוח אדם רפואי לצפון ותשתיות רפואיות ובריאות הנפש, כולל תעסוקת מתמודדי נפש ובריאות בקהילה, ואנחנו כמובן נביא אותה כחלק מההחלטה הגדולה.

תודה רבה, ונעקוב. תודה, חברים. היה דיון ארוך אבל חשוב, וכנראה גם יוציא עוד כמה דיוני מעקב. זה מאוד משמעותי, ועתיד הצפון תלוי בצעירים שיהיו בו, אז בהקשר הזה זה חד משמעית לא נישה, אלא לגמרי החיים עצמם.

סיכום והחלטות ועדה מישיבה בנושא דיון מעקב, סטטוס מצבם וחזרתם של צעירי הצפון. הוועדה שמעה עדויות מהשטח על איבוד האמון בקרב צעירים בעניין יכולתם לחזור לצפון ולקיים חיים תקינים, עם תשתיות אזרחיות ראויות, ביטחון אישי בצפון, פיתוח מקומות תעסוקה איכותיים ויכולת השתכרות ראויה.

נכון להיום, בהיעדר חזרת משפחות צעירות עם ילדים לצפון, הוועדה מתריעה מפני בעיה אסטרטגית של יישוב הצפון וקטיעת הרצף האזרחי במקום. הוועדה שמעה מצעירים שפונו מהצפון בקשה לשוויון אזרחי בין יכולת הקיום לצפון לזה במרכז. בכלל התחומים יש לגבש תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח מתוקצבות באופן שיאפשר לרשויות המקומיות לתכנן ולממש בהתאם.

בכוונת הוועדה לקיים בעוד שבועיים דיון מעקב לבחינת קיום שיח ושולחן עגול בין הצדדים, והכוונה בצדדים זה כל הגופים שחלקם קמו או קיימים בזירה הזאת בין הצדדים בנושא. במידה והצדדים יקבעו מפגש בנושא מחוץ לכנסת, פשוט מפגש מקצועי, הוועדה תדחה את דיון המעקב.

למימוש החזרת הצפון, הוועדה מבקשת ממנהלת תנופה, שהציגה באמת עבודה יפה ומרשימה, משרד האוצר ומשרדים רלוונטיים נוספים, ברשות הצעירים, תחבורה, המל״ג, בנק ישראל, בריאות ורווחה, לבחון הצעות צעירים לחזרת צעירים לצפון, מענק חוזרים לצפון והפעלה מחדש של עסקים עבור כל צעיר עד גיל 35 החוזר להתגורר ולעבוד בצפון, תוכנית דיור מיוחדת עם משכנתה בריבית אפס לצפון.

אלה הצעות שעלו פה, כן? אני לא אומרת מה, אבל בהחלט תוכניות אגרסיביות, לבחון אותן. להוביל פיתוח מערך התחבורה שיוביל לקיצור זמני הנסיעה בין הצפון למרכז ב-50% עד 2028, השלמת קו הרכבת כרמיאל-קריית שמונה והארכת כביש 6 עד צומת כברי.

כשאני גם אומרת אגרסיבי, אני לא אומרת את זה סתם, פשוט אני לא פעם רואה שפתרונות דיור בר-ההשגה הם באמת פתרונות חלשים שיותר מיטיבים לאזורי ביקוש לא פעם, מאשר לאזורים שאנחנו רוצים באמת ליישב בהם משפחות. הבעיה היא בעיה יותר קשה.

תוכנית מקיפה לשיקום בריאות הנפש לצעירי צפון, נוכח נתוני החוסן ושיעורי הפוסט טראומה שהלכו וגברו עם המלחמה. יצירת תוכנית מלגות נוספות לסטודנטים כמו מלגת מגורים מלאה לסטודנטים חוץ אשר יבחרו ללמוד בתל-חי ובמכללות אזוריות, לרבות חילופי משלחות מהאקדמיה בצפון לבין מקבילות בחו״ל, עירוב צעירים בתהליכי קבלת החלטות ושיתוף ארגוני שטח צעירים בתהליכי קבלת החלטות של מנהלת תנופה ותקצובן.

הוועדה שבה על בקשתה מראש הממשלה למנות פרויקטור קבוע למינהלת הצפון או פרויקטורית. יש חשיבות לקביעת כתובת ניהולית בכירה קבועה עבור משרדי הממשלה והציבור, שתוכל לתכלל את המשימות המורכבות שעומדות בפני המינהלת לשיקום הצפון בראייה כוללת וארוכת טווח, ותהיה בעלת מעמד לקודמו.

ואני אוסיף ממני, שלא תוקעים מינוי קבע בגלל עניינים של קרבה פוליטית, אלא עושים מעשה לאומי וממנים בן אדם ראוי כי הוא יעשה עבודה טובה או היא תעשה עבודה טובה. כל השיקולים של קומבינות פוליטיות תקעו אותנו שנה וחצי.

לצורך יצירת מקומות תעסוקה איכותיים, הוועדה מבקשת ממינהלת תנופה, משרד הכלכלה ומשרד האוצר, לפעול לפתיחת משרדי סמך ומשרדי ממשלה נוספים בצפון, קידום ופיתוח תעשיות ביוטכנולוגיה, תעשיות הייטק, השקעה וסיוע לעסקים קטנים והרחבת הטבות מס עבורם, עידוד פילנתרופיה להשקעות אזוריות דרך זיכוי מס משקיעים, הרחבת עבודה מועדפת ועוד. אני גם אוסיף, אולי תיקון חוק לעידוד השקעות הון ייעודי באזורים הללו, כל מה שאפשר לעשות כדי באמת להחזיר השקעות דרמטיות.

עוד לחיזוק החזרת צעירי הצפון, הוצעו מספר צעדים בתחום השירותים האזרחיים – פטור מלא משכר לימוד לתואר ראשון, שיפור תנאי העסקה ושכר של עובדי הוראה ועו"סים שחוזרים או עוברים לצפון, השוואת רמת שירותי הבריאות בצפון לרמה במרכז הארץ עד שנת 2027, הגדלת תקציבי הרווחה והכרזה על קו העימות כאזור חירום לאומי. הוועדה פונה למינהלת תנופה ולמשרד האוצר לבחון הצעות אלו.

אני גם אוסיף, מיגון, כל מרכזי הרפואה שכן כבר קיימים. הסיפור לא פשוט שיש גם בצפון. נוכח חשיבות יישובי הצפון, הוועדה מבקשת ממשרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון ומינהלת תנופה לבחון הקלות והטבות לצעירים החוזרים או חדשים בתחום הדיור, כגון משכנתא אפס כאמור, פטור מעלויות קרקע לצעירים שאינם בעלי דיור בני צפון, אשר התחייבו למגורים בפועל ולטווח רחוק של כעשר שנים. למשל, פטור או הנחה דיפרנציאלית מארנונה ליישובים עד חמישה קילומטר מהגדר ועוד.

צוין כדוגמה הנתון שהציג ראש עיריית קריית שמונה, שלפיו כ-80% מצעירי העיר שפונו השיבו שהיו שמחים לחזור לעיר אם היה להם סבסוד וסיוע לרכישת דירה. יש רצון, חסרה יכולת ועזרה, ומצוקת הדיור היא המצוקה הכי קשה של הדור שלי ודור מתחתיי, וצריך להכיר בזה.

באשר לפיצויים לסטודנטים מפונים, הוועדה פונה למוסד לביטוח לאומי להארכת משך העברת תביעה למוסד לביטוח לאומי וקבלת הפיצוי. זה נושא שאנחנו מלווים אותו שנה ומשהו, וגילינו שבאמת הוא טופל פה וצריך להאריך את העברת התביעה.

הוועדה מוצאת שפרסום המידע אינו מספק, ועל המוסד לביטוח לאומי לפעול מול המוסדות האקדמיים בצפון לקבל מאגר ניידים של סטודנטים האמורים לשליחה יזומה של הודעת אסמס, וכן באמצעות רכזי קהילות המופעלים באמצעות מינהלת התנופה ורשות הצעירים, וכמובן אגודת הסטודנטים והארגונים.

אני ממש מודה לכם. היה ארוך, זה חשוב, אבל צריך להשקיע את הזמן הנדרש. תודה רבה גם לתקומה, פיקוד העורף וכל מי שנשארו, ממש אנחנו איתכם.

ומילה אחרונה, גם תודה לך. ועדה שלישית שאני פה. לא הרבה באמת שמו את הצפון על הפרק לאורך השנה וחצי האחרונות, אז באמת תודה אישית.

יישר כוח גדול, תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:41.