פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



52
ועדת הפנים והגנת הסביבה
05/05/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 362
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, ז' באייר התשפ"ה (05 במאי 2025), שעה 12:00

הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – הארכת הוראת המעבר), התשפ"ה–2025, של ח"כ אלי דלל

חברי הוועדה: יעקב אשר – היו"ר
אלי דלל

שחר פרלמוטר - עורך דין בלשכה המשפטית, משרד הפנים

רו"ח אבי אגניהו - מנהל אגף בכיר רישוי עסקים, משרד הפנים

הילי אנושי בתרון - עו"ד המחלקה למשפט כלכלי, משרד המשפטים

עשהאל צור - רפרנט שיכון באג"ת, משרד האוצר

ליאורה עופרי - לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

רפאל שנקולבסקי - לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

גילי צימנד - מנהלת אגף רישוי עסקים, המשרד להגנת הסביבה

מיה מונשיין לוי - מנהלת תחום מפרטים אחידים במערך ברהס ארצי, משרד הבריאות

יואל בריס - יו"ר רשות האסדרה, רשות האסדרה

שירי נוימן - סמנכ"לית, רשות האסדרה

תמר מירסקי - מנהלת תחום בכירה חקיקה ורגולציה, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים

אריק טייב - מנהל תחום רישוי והסמכות, משרד העבודה

אילת וסרמן - מנהלת אגף רישוי עסקים עיריית ת"א, מרכז השלטון המקומי

נפתלי קאייקוב - ראש אגף רישוי עסקים, מכרזים ושילוט ויו"ר, מרכז השלטון המקומי

שרונה בירו נגטו - מנהלת תחום הון אנושי, נציבות שירות המדינה

חנה כהן - משפחות החטופים, דודה של ענבר הימן

חיים הימן - משפחות החטופים, אב שכול, אבא של ענבר הימן

רועי ברוך - פורום תקווה

ששמעון אור - פורום תקווה

תומר רוזנר
רוני טיסר

לאה קריכלי

אלון דמלה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – הארכת הוראת המעבר), התשפ"ה–2025, פ/5333/25

צוהריים טובים. אני פותח את ישיבת הוועדה צוהריים טובים. על סדר-היום: הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – הארכת הוראת המעבר), התשפ"ה–2025, פ/5333/25, של חברי הכנסת אלי דלל, אושר שקלים, צגה מלקו, עמית הלוי, אתי חוה עטיה, אריאל קלנר, דן אילוז, שלום דנינו, משה סעדה, אביחי אברהם בוארון, סימון דוידסון, נאור שירי, ירון לוי ומירב בן ארי.

לפני שאנחנו נתחיל את הישיבה, נמצאים איתנו גם מפורום תקווה וגם ממשפחות החטופים.

משפחות החטופים ופורום תקווה.

זה אותו דבר. אנחנו אחד.

בדיוק. לכן אני אמרתי את זה בצורה הזאת.

חנה, בבקשה.

אתה רוצה לפתוח?

אני אפתח. שלום. אני רועי ברוך. אני אח של החטוף אוריאל ברוך. אנחנו שומעים, ברוך השם, שצה"ל הולך להיכנס לרצועה. אז אני רוצה לאחל לחיילים שיהיה להם בהצלחה ושהקדוש ברוך הוא ישמור אותם ויצליח את דרכם.

אמן.

ושבעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יצליח אותם שיחזירו את 59 החטופים.

אמן ואמן.

עכשיו אני רוצה לדבר לגבי הלחץ על חמאס, שאני רוצה, בבקשה, מי שיכול להשפיע על מקבלי ההחלטות, כי כנראה שאנחנו לא כל כך משפיעים. אז אנחנו רוצים, בבקשה, אנחנו דורשים להפעיל את כל הלחץ שאפשר על חמאס בכל דרך ובכל כיוון ובכל אפשרות שיש למדינה שלנו להציע. הנשיא טראמפ אמר שייפתחו שערי הגיהינום אם לא יחזרו כל 59 החטופים עד אותה שבת בשעה 12:00, שהוא דיבר. בעצם הוא נתן לנו את הקלף, את האור הירוק לפעול. ואנחנו עוד לא רואים את שערי הגיהינום נפתחים על עזה ולא על חמאס. ואנחנו מקווים, בעזרת השם, שנתחיל לראות את זה.

אנחנו צריכים להביא את חמאס לידי מצב שהוא יבוא ויתחנן אלינו שניקח ממנו את 59 החטופים. ואנחנו עוד לא שם, עוד לא הבאנו את חמאס לפינה הזאת. יש לנו הרבה דרכים לעשות את זה, חוץ מלחץ צבאי. לא רק לחץ צבאי יש לנו בשביל להפעיל לחץ על חמאס. יש עוד הרבה דרכים ואפשרויות למדינה שלנו, חוץ מלחץ צבאי. יש לנו את הסיוע ההומניטרי שאפילו שעדיין לא מכניסים סיוע, עדיין נכנס לשם חשמל, מים, דלק וכל מיני דברים. אני דורש, בבקשה, לעשות מצור כללי על עזה עד שהחטופים לא חוזרים, 59, לא פחות ולא יותר, בדיוק 59 חטופים, שכולם הם אזרחים וחיילים מהמדינה שלנו, שהתפקיד של המדינה שלנו ושל הצבא שלנו הוא להגן עלינו ולהחזיר אותם הביתה. ובעזרת השם, שיחזרו כולם.

יש לנו את הטרנספר שטראמפ דיבר עליו. להעיף את העזתים מעזה לאט-לאט, ואם אפשר מהר, ולהגיע כמה שיותר מהר לחטופים שלנו ולצמצם שם את האוכלוסייה ולפעול נגד חמאס במלוא העוצמה.

יש לנו לספח שטחים בעזה. כל מקום שהצבא שלנו כבר כבש, ואנחנו יושבים שם, למה אנחנו לא מכריזים ודופקים דגל מהאדמה ומודיעים שזו מעכשיו אדמה של מדינת ישראל. חמאס ועזה וכל הערבים מעריכים מאוד את האדמה. אנחנו מעריכים את החיים. אנחנו מעריכים גם את האדמה שלנו, אבל אנחנו מעריכים קודם כול את החיים שלנו. אבל הם מעריכים את האדמה. אז צריך להתחיל לקחת ולספח שטחים. וזה עוד מנוף לחץ שאנחנו עוד לא עושים אותו.

אז אני דורש, בבקשה, מכל מי שיכול להשפיע, אם אתה יכול להשפיע על מקבלי ההחלטות או כל מי שפה ויכול להשפיע או כל מי ששומע אותנו ויכול להשפיע על מקבלי ההחלטות – לפעול ולהפעיל את כל הלחץ על חמאס בכל דרך, ולא בכל מחיר, בכל דרך. יש למדינה שלנו הרבה דרכים, וראינו את זה באיראן, ראינו את זה בלבנון עם הביפרים, ראינו את זה בסוריה, אצל החות'ים. אז בטוח בטוח שפה, בשכונה שלנו, ברצועת עזה, אנחנו יודעים לפעול והרבה יותר טוב ממה שקורה כבר שנה וחצי. תודה רבה.

תודה לך.

אם אפשר רק, אני רוצה להביא לך, בבקשה, את סיכת התקווה. תודה רבה, תודה רבה.

חנה כהן, בבקשה.

חבר הכנסת אשר, אני רוצה להקריא קטע קטן, שהפך לי את כל היום היום. עכשיו שמעתי על זה. חבר הכנסת זוהר, שהתראיין בפודקאסט של דניאל - -

השר זוהר.

אין דבר, הורדתי אותו בדרגה.

- - הבהיר כי להערכתו לא כל 59 החטופים שנותרו בעזה יחזרו הביתה, ושחמאס בעצמו לא יודע היכן נמצאים כל החללים מביניהם. יש לך תשובה לזה?

אני לא נותן תשובה בשם דברים שאחרים אומרים.

טוב, אז לא תהיה פה שום ועדה של הכנסת עד שאני לא אדע מה קורה עם הילדה שלי. שום ועדה לא תתקיים פה היום. אני מצטערת. אתה יכול לכעוס עליי. אתה יודע שאני מכבדת אותך כבן אדם, אפילו מחבבת אותך. אני לא אתן שפה יתנהלו העניינים כרגיל כשחלק מהילדים שלנו לא נמצאים. אין חיה כזאת. אין חיה כזאת. אני רוצה לדעת מה קורה עם כל 59 החטופים. אני רוצה לדעת את מי מוציאים ואת מי לא מוציאים מהחללים. אני רוצה לדעת מה קורה עם הילדה שלנו. אני רוצה לדעת מה קורה עם אח שלו, מה קורה איתו. אני רוצה לדעת הכול, זכותנו כמשפחות של חללים. לא כל שבוע תבואו לנו ביציאה אחרת. פעם אחת: זה כבר לא 24 חיים, וגם לא 22. פעם שנייה: לא מוצאים את כל החללים. מה, אתם נותנים לנו לאכול במנות קטנות איזה משהו שאנחנו לא יודעים?

חבל שאת מדברת בלשון רבים עליי.

אני לא מדברת עליך, חלילה. אתה יושב פה אז אני פונה אליך.

לא. התבטאות של שר, אדם זה, שאמר את הדברים שלו. אני לא יודע אם הוא אמר את זה - - -

בסדר. חבר הכנסת יעקב אשר, אני רוצה הסבר.

רגע, אני לא יכול להסביר לך את מה שהוא אמר.

אז אני רוצה אותו, שהוא יסביר לי.

אז בסדר. זה דבר אחר. אבל הוא לא יושב פה. הוא לא נמצא כאן.

אז הוא יהיה.

אבל אני אומר, אני לא יודע למה הוא התכוון. אני לא חושב שיש איזה מידע שהוא אמר אותו. לכן לדבר בלשון רבים – ואני צריך להיות הדובר שלו, זה לא יהיה.

לא יהיה. אני רוצה לשמוע ממנו למה הוא התכוון.

בסדר.

הוא דיבר פה דברים שיש לו מידע עליהם.

אני בטוח שאם תפני אליו ותדברי איתו - - -

אני לא יכולה לפנות. אין לי היום-יום. אני לא יכולה לפנות אליו. הוא מורם ממני.

חנה, תקשיבי, את יודעת שאני מכבד אותך.

כן.

ואת גיסך שנמצא כאן.

גיסי לא נמצא כאן. זה אחי. זה האבא של הילדה שנרצחה בעזה.

זה אחיך. אני יודע. חנה, אל תהפכי עליי את זה.

לא, לא. אני רוצה באמת, אני מאוד עצבנית.

אני יודע. אני יודע.

חבר הכנסת אשר, אני רוצה לדעת.

בגלל זה, אני מנסה עוד פעם לבוא ולומר. אני מבין שבדברים כאלה צריכים להיות – איך אומרים? – חכמים היזהרו בדבריכם.

יפה.

אני אומר את זה גם לחבריי.

כן.

גם אם הם שרים וגם אם הם חברי כנסת. יש דברים שאי-אפשר לדבר על הערכות ועל דברים כאלה. אם, חלילה, היה מישהו שיודע דבר כזה, אז אולי מחובתו להגיד, אולי מחובתו לא.

אז אני רוצה לשמוע למה הוא אמר.

אדוני, אני רוצה לשאול שאלה.

רגע, רגע, רק דקה.

אני רוצה לדעת למה הוא אמר את מה שהוא אמר.

חנה, תני לי להסביר. זה חשוב.

לא, אני מאוד עצבנית. מה זה לא מוצאים את כל החללים?

טוב. אז אני לא אענה.

ילדה שמדינת ישראל הפקירה אותה, בת 27, גרמה לרצח שלה, גרמה לחטיפה שלה – לא גרמה, הגישה אותה על מגש של זהב לחמאס שירצחו אותה. ילדה שנמצאת שנה וחצי בשבי חמאס. בהתחלה כן ידענו מה קורה איתה. היום אין שום מידע על אף אחד מהנרצחים. זה נשמע לכם הגיוני? מי ישלם על הפשע הזה? מי ישלם לנו על הפשע הזה? אתם יושבים פה כאילו כלום לא קרה והוועדות מתנהלות כרגיל. איפה נשמע דבר כזה? איפה נשמע דבר כזה? אני רוצה לדעת מה עם הילדה. זכותי לדעת מה עם הילדה שלי?

חד-משמעית.

אז אני מבקשת שלא יתנהלו ועדות בכנסת עד שאין לנו מידע על כל 59 החטופים שמדינת ישראל הפקירה במשמרת של הממשלה הזו. מישהו צריך לתת את הדין על זה, וזה לא אנחנו המשפחות. לא ייתכן שפה הכול יתקיים רגיל כשאנחנו מתים. לא ייתכן דבר כזה. המשחק הזה חייב להיפסק כאן ועכשיו. זהו, נגמר. נגמר. אני לא נותנת לישיבה הזו להתנהל. אתה יכול להזמין אנשים שיגררו אותי על הריצפה.

לא.

אין פה ישיבה היום עד שאני לא יודעת מה קורה עם הילדה שלנו. אין פה שום ישיבה.

בבקשה.

איך אני צריך להרגיש בתור משפחה? מצד אחד, אני רוצה להאמין לראש הממשלה. כשאני שומע את ראש הממשלה אומר: אני מחויב לכל 59 החטופים, חיים וחללים כאחד. אחר כך אני שומע את ההתבטאות של השר זוהר, שלא יודעים איפה כל החללים.

אין, לא יהיו פה שום ישיבות יותר בכנסת.

למי אני בתור משפחה צריך להאמין?

די, דשנו כבר בכל זה. מספיק. או שאתם נותנים לנו מידע על הילדים שלנו או שפה לא יתנהל כלום יותר.

למי אני צריך להאמין בתור משפחה? אני לא מבין. אני מבולבל. אני מבולבל. יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. אני מקווה מאוד שמבחינת האסטרטגיה, יש איזה קו אסטרטגי. כי לפי ההתבטאויות, זה לא נשמע, זה לא נשמע.

ויתרתם על הילדים שלנו? לא אתה, חבר הכנסת אשר. מי ויתר על הילדים שלנו?

הוא וזוהר.

לא, אני לא מאשימה אותו. הוא בסדר גמור. הוא תמיד מדבר. תמיד כשאני צריכה לדבר איתו, הוא מקבל אותי בדלת פתוחה.

לאף אחד אין זכות לוותר על אף חטוף.

אתה רואה? אתה רואה מה שקורה? אתה רואה מה שחבר הכנסת מיקי זוהר אומר?

אני לא יודע. אני לא רוצה לשפוט.

לא תהיה פה שום ישיבה, עם כל האהבה שלי אליך.

חנה, עזבי את הישיבה. הישיבה לא מעניינת.

אין יותר פה כנסת. לא יתנהלו פה שום ועדות, כל עוד אני לא יודעת מה קורה עם הילדה שלנו.

טוב, אוקיי.

אתה היית מגיב יותר גרוע ממני אם זו הייתה הילדה שלך, חלילה.

אני הייתי אומר את אותם דברים שאת אומרת.

אתה היית מגיב יותר גרוע. אנחנו שנה וחצי לא יודעים איפה היא.

אני רק מנסה לבוא ולומר לך שאני, לפחות אני, כבר שמעתי ולא חושב שקיים - - -

הינה, שחור על גבי לבן, חבר הכנסת מיקי זוהר.

רגע, דקה, חנה. אוקיי. אני אפסיק לדבר. בסדר. אני אתן לשמעון לדבר.

לא. אין פה ועדה היום. אין פה ועדה היום.

שמעון אור לא יכול לדבר?

שמעון אור יכול לדבר ואחר כך כולם מתפזרים. אני לא אתן שיתנהלו פה ועדות.

הכול בסדר. אבל ניתן לשמעון אור לדבר.

שידבר.

כן, בבקשה.

דברים קשים ונכונים. שמי שמעון אור. אני דוד של אבינתן שחטוף בעזה. ירון אחי התאום הוא אבא של אבינתן ודיצה היא גיסתי. נועה ארגמני חזרה. אבינתן נשאר מאחור.

חבר הכנסת, אני חושב, יושב-יושב ראש הוועדה, שהמשפט הזה שלא יודעים איפה נמצאים כל החטופים – חבר הכנסת אשר?

אני שומע כל מילה.

המשפט הזה שלא יודעים מאיפה כל החטופים הוא משפט שמוכיח לנו שבסופו של דבר, אם אנחנו נרצה לקבל את כל החטופים, החיים והחללים, מי שיצטרך להיות אמון על הדבר הזה היא רק מדינת ישראל דרך שב"כ, משת"פים, לחפור בעשר אצבעות של הידיים בכל מיני מקומות שאנחנו נחשוב שהם נמצאים. הדבר הזה יוכל להיות רק אם תהיה שליטה שלנו, מלאה, על עזה צבאית ואזרחית. כשחמאס וגם העזתים יבינו שאין יותר אפשרות לחלום הזה שחמאס ממשיך בשלטון, אנחנו נקבל שיתופי פעולה, והם ירפו את הידיים שלהם מהחיים וגם מהמתים, כי הם יבינו שבסבב הזה אין להם מה לקבל. נגמר העסק. אז אנחנו נוכל לאט-לאט, זה ייקח, יכול להיות, חצי שנה, יכול להיות שייקח שנה ואולי יותר, לאט-לאט לקבל את כל החטופים, כמו שקיבלנו את שאול.

אבל אם אנחנו נמשיך לבצע משא ומתן עם חמאס, אנחנו נפיל את האחריות עליהם, ולמעשה נשאיר אותם בשלטון בגלל שחטופים נמצאים שם. אנחנו לא נקבל אותם. מה שעכשיו השר זוהר אמר, אתה יודע מי יגיד? שנינו יודע מי. חמאס יגיד מהפה של השר זוהר.

נכון, נכון. איזו אמרה.

זהו, אותו דבר. הם יגידו: "אנחנו מאוד רוצים להחזיר לכם את החטופים; אנחנו נעשה אתכם הסכם להחזרת כל החטופים תמורת הפסקת המלחמה. אבל מה לעשות צה"ל הפציץ וצה"ל הרס" - -

נכון.

- - "ואנחנו לא יודעים איפה הגופות. אנחנו צריכים לפחות שנה, שנתיים, שלוש כדי להביא אותן". ואנחנו ניגרר וכל החברה הישראלית תיקרע בתוכה, ואנחנו לא נקבל את החוטפים, לא רק את החללים – גם את החיים לא, גם את החיים לא.
לכן הפעולה הזאת שאתם שותפים לה היום, אתם שותפים, אתם בתוך הקואליציה, שכניסה של אלפי חיילים ישראלים לתוך עזה, אם המטרה של היא להביא את חמאס למשא ומתן ורק משחקים אותה כאילו באים לחסל את חמאס כדי להחזיר את חמאס למשא ומתן, זאת תהיה פשיעה, פשע, פשע של רצח וגם של רצח של החטופים שנמצאים וגם של החיילים שנכנסים פנימה. כי אני אגיד לך מה יקרה, ואתה לא פחות חכם ממני. תהיה כניסה לעזה. אחרי שבועיים חמאס יגיד: אני מוכן לחזור למשא ומתן. ואז ישאירו את כל החיילים בבט"ש, בביטחון שוטף, בעזה, והצלפים והמטענים יחסלו את החיילים שלנו, ולא נראה את החטופים. גם המשא ומתן ייגרר ויימשך, והסכמה, לא הסכמה, וביבי נתניהו, מה שהוא עושה 17 שנה, רוצה לקבל את החטופים, עוד מספר חטופים, כדי שיוכל להגיד שהוא החזיר יותר חטופים. אבל זה לא יחזיר את החטופים. זה יפקיר את כל מי שמאחור. אבינתן ו-58 חטופים הופקרו מאחור כדי להחזיר 33. אפשר היה להחזיר אותם אחרת.

אנחנו דורשים ממך שתאמרו, אתה והחברים שלך, השותפים בקואליציה, לראש הממשלה שאתם מזהירים אותו שאם המטרה היא לא מוחלטת, שליטה מלאה על עזה, צבאית ואזרחית, כדי שאנחנו, אנחנו בלבד, נהיה אחראים על ההחזרת החטופים החיים והחללים, אתם מציבים אולטימטום שאם המטרה היא להביא את חמאס משא ומתן להחזרה חלקית, אתם שוללים את השותפות שלכם בקואליציה, שהדברים יהיו ברורים, מכיוון שזו מלחמה על החיים, גם על החיים של החיילים וגם על החיים והחללים שלנו שנמצאים שם. יש לו נטייה, כבר 17 שנה, לא להכריע, ללכת במהלכים פוליטיים, והוא עושה מהלכים פוליטיים מול חמאס בדיוק כמו שהוא עשה ב-6 באוקטובר, אותו דבר בדיוק. כשזה משאיר את חמאס בשליטה, הם ישתמשו בחטופים כדי להשאיר את השליטה הזאת. לא נראה אותם לעולם. רק שליטה צבאית ואזרחית שלנו תאפשר לנו להכריע, כי אז הם יבינו שאין להם שום מטרה בהחזקת חטופים. זה חייב להיות מאזן אימה, שאם ייגעו בחטופים לא יהיה לעזתים מקום להיות.

אני חוזר ואומר שחמאס הוא גופים עם חזון. הוא לא גוף מתאבד. ברגע שהוא יבין שלא תהיה לו שליטה או שלא יהיה לעזתים מקום להיות, הוא יוותר על החטופים כדי שיוכל לחלום את החלום הבא שלו. מאזן אימה: אין מקום לעזתים להיות, אם לא מחזירים את החטופים. מאזן האימה השני: כל ראשי חמאס, גם בחו"ל וגם בארץ, לא יהיו חיים אם ייגעו באחד מהחטופים. את זה לא נקבל, אלא רק אם נהיה בשליטה מלאה צבאית ואזרחית. המהלך הצבאי הזה חייב להיות רק על מהלך מושלם כזה, כי אחרת חמאס יגיד: לא מוצאים. מיקי זוהר יגיד: לא מוצאים. אם אנחנו בשליטה מלאה, אנחנו מוצאים גם את החיים וגם את המתים.

אני מבקש ממך שהדברים יהיו ברורים לראש הממשלה, שהוא ידע שאין לו ממשלה אם הוא הולך בדרך המופקרת הזאת שהוא הלך בה עד היום. 33 חטופים זה לא היה הישג. זו הייתה פגיעה ב-59 החטופים שנקברים מאחור.

תודה רבה לך.

אני רוצה להבין מה זה האמרה האומללה הזאת, שלא ימצאו חטופים חללים. למי הוא נתן את הרעיון הזה? הוא לא מבין ששומעים אותו? הוא לא מבין שהוא עכשיו עשה מעשה נבלה? הוא לא מבין את זה? הוא לא מבין את מה שהוא עשה? אני דורשת שהוא יפוטר מהממשלה. לפטר אותו.

טוב.

לא טוב.

רגע, שנייה. תני לי לענות לך. לא לענות לך, אלא למדבר איתך. אני רואה את סערת הנפש שאת נמצאת בה. אני מבין את זה במאה אחוז. אני מאוד מקווה שמה שנאמר לא נאמר ממידע, כי ככה לא מוסרים מידע, אם יש מידע. לפעמים יכול להיות, חלילה, מידע כזה. אבל ככה לא מוסרים מידע. אני חושב, איך אומרים? חכמים יזהרו בלשונם. יכול להיות שמשהו פה לא הובן כמו שצריך. אני מבין את סערת הנפש שלכם בצורה מלאה. אני מכבד אותך, ואת יודעת את זה טוב מאוד. אני לעולם לא אוציא אותך מהחדר. גם אם יהיו לי פה 200 אנשים, נשמע.

אני יודעת. אני יודעת.

אם הרצון שלך הוא שאנחנו נסגור את הישיבה, אני אסגור את הישיבה. אני אומר לך במפורש. אני רואה את סערת הנפש שלך. אנחנו כבר, לצערי הרב, מכירים יותר מדי טוב. אני כבר איחלתי לך כמה פעמים שאני מקווה שההיכרות תסתיים, אבל היא תסתיים בצורה שיהיה לכם איפה לפקוד את היקירים שלכם. אני אמרתי לך גם, אני אומר לך וגם היום, אני אומר את זה גם לאחיך: אתם העליתם את הנושא הזה של המתים, את הנושא הזה של החללים; אתם שמתם את זה על השולחן ראשונים, כי כל הזמן דיברנו כולנו באופן טבעי, גם אחרים, על החטופים. אני חושב שזה דבר גדול. מי כמוני גם כאדם דתי שמאמין לא רק בחלק הפיזי של להיות כאן, באדמת ארץ ישראל, אלא גם בעניין הערכי של זה, וכולנו מבינים את זה כבני העם היהודי.

לכן אני אומר, אני אכבד ואני אסגור את הישיבה. אני אתנצל בפני הפקידים שהגיעו. אני אומר לך במפורש, אני לא אוציא אותך אף פעם מישיבה, בטח לא בסערת הנפש כזאת שאת נמצאת בה עכשיו.

אני רק מנסה כן להסביר, אני לא הדובר של מיקי. אני מקווה שהוא אמר איזה משהו היפותטי כזה שלדעתי מיותר היה לומר אותו.

זה לא היפותטי בכלל.

רגע. דבר שהיה מיותר לומר אותו. אני בכל אופן, אני כחבר כנסת, למרות שאני לא חשוף לחומרים, אני לא שמעתי שיש הערכה כזאת. אני לא שמעתי משום גוף רשמי או אדם רשמי; גם בשיחות בארבע עיניים, לא שמעתי דברים כאלה.

זה חמור יותר, לתת רעיונות לחמאס. זה חמור יותר.

לכן אני אומר עוד פעם: חכמים היזהרו בדבריכם. אני מבין את סערת הנפש שלך. אני מודיע לך, אם את תעמדי על זה, אני אסגור את הישיבה.

אבל זו הנקודה. היא לא מדברת רק בסערת נפש, כי יש פה משהו אסטרטגי מטומטם.

נכון. זה לא רק סערת נפש.

אבל אתה לא מצפה ממני, אני יודע מה אני אומר.

כן, כן.

אני אחראי על מה שאני אומר לטוב ולרע.

אז מה שאנחנו עושים עם האמרה האומללה הזו עכשיו? אנחנו הולכים הביתה כאילו כלום לא קרה? אנחנו סומכים על הגורל שלנו, שאולי חמאס לא שמע את זה באותו רגע?

חנה, אני יכול להציע רק דבר אחד. חנה, יכול להציע לך רק דבר אחד.

כן.

את יודעת, אני לא אוהב בפומבי, לכן זה.

אני יודעת.

בלי כל קשר אם תהיה ישיבה או לא תהיה ישיבה, תאמיני לי, זה לא הדבר החשוב כרגע.

כן.

סערת הנפש שלכם היא חשובה יותר, ואני מכבד את זה. אני מציע לך, בואי נדבר מאחורי זה. אני אציע לך איזושהי הצעה מסוימת שאולי תיתן לך איזו הבהרה בעניין הזה. אני לא יודע להבהיר את זה. אני לא יכול להבהיר את זה.

אני יודע להבהיר. לי יש תחושה שהאמירה הזאת לא נזרקה סתם לחלל האוויר.

נכון.

האמירה הזאת הולכת לבטא איזה משהו שברגע שהולכים לתמרון הקרקעי העצים הזה, ואני לא מביע עכשיו דעה אם זה מה שצריך להיות או לא מה שצריך להיות - -

נשמעו דעות לכאן ולכאן.

- - זו אמירה - -

שמנבאת את העתיד. להגיד לנו מה יהיה.

כן. - - שבאה לבשר את העתיד או שגם שהיא מתיישרת ומתכתבת עם מה שראש הממשלה עושה כשהוא מונה את מספר החטופים שהוא מחזיר. וכל פעם שזה חוזר על עצמו, אז אני נלחץ. למה אני נלחץ? כי ראש הממשלה מנסה לייצר נרטיב כאילו הוא נמצא בנקודת הצלחה. תסתכלו על ההישגים שלנו עד עכשיו. ואני אומר לו: מה שהבאת, זה דבר טוב; אבל אל תסתכל על זה כאילו המלאכה הושלמה. המלאכה לא הושלמה. במקום להסתכל אחורה ולמנות את ההצלחה, הוא צריך להסתכל קדימה, על מה שהוא השאיר – את 59 החטופים.

על הגב שלהם הוא הביא את האחרים.

נכון, נכון.

זה גם נכון.

נכון. סלקציה. כן.

העסקאות החלקיות האלה, ככל שאנחנו משחררים, על כל חטוף שאנחנו משחררים, וזה עולם ומלואו, אנחנו רוצים לקחת בחשבון שאומנם אנחנו מרחיקים בעוד כמה חודשים, אם בכלל, את החטוף הבא שיבוא.

לכן כשאנחנו הולכים, אנחנו צריכים ללכת על עסקה אחת כוללת, שתביא את כולם. בכל מהלך שראש הממשלה הולך ועושה, זה מה שצריך להיות לנגד עיניו: איך אנחנו מביאים את כל 59 החטופים.

חד-משמעית.

מביאים אותם בעסקה אחת כוללת. וזה מה שצריך להיות בכל מהלך אסטרטגי שהוא לוקח.

אני גם לא מבינה מה. הוא חושב שגנבו לנו רכב מהחניה? לא הבנתי. שהוא אומר שיכול להיות שלא נמצא אותו? לא בדיוק הבנתי מה האמרה הזאת. הוא באמת מאמין שאני אשתוק? שאנחנו נשתוק שלא ימצאו את החללים שלנו?

לא. לא.

למה, מה זו הזילות הזאת? זה שלנו ושייך לנו. איזו זכות יש לו לדבר ככה? אם הבת שלו הייתה שם, הוא גם היה אומר את אותן מילים? לא הבנתי.

זה גם מעיד על חוסר רגישות. איך שר מתבטא בצורה כזאת?

חוסר אכפתית.

חוסר רגישות. עזוב, זה מעבר למה ששומעים חמאס וזה. הוא לא מבין שהוא מדברת למשפחות?

איזה משפחות? הוא מדבר לחמאס. אתה מדבר על משפחות?

הוא מדבר לבייס שלו.

מה, הוא מבין שהוא מדבר למשפחות, למשפחות שמאזינות למילים האלה? גם ככה אנחנו נמצאים בסערת רגשות. גם ככה אנחנו נמצאים בחששות כבדים. עד לאן?

מה, אני צריכה עכשיו ללכת הביתה ולחשוב: רגע, אולי הבת שלנו נמצאת בין אלה שהוא דיבר עליהם? לא, לא הבנתי. איך אני צריכה ללכת מפה עכשיו? איזה מסר אני צריכה לקחת איתי? איך אני צריכה להתמודד? רובכם פה הורים, תגידו לי אתם. אולי למישהו יש רעיון בשבילי, עצה בשבילי. אולי נכנס לאיזה ג'קוזי להירגע. אולי ללכת לשחות בבריכה או ללכת ברגל. לא, באמת אני שואלת. מה המסר שאני צריכה לצאת איתו מפה היום? איך אני אמורה ללכת הביתה היום? איך? בידיעה שאולי לא מוצאים את הבת שלנו? בידיעה שיכול להיות שהבת שלנו לא יודעים איפה היא נמצאת? איך אני צריכה ללכת הביתה?

אני מציע שאני אצא להפסקה. אם נחליט שלא לחדש, אז לא נחדש את הישיבה.

לא. תחדש אותה. מה לא תחדש.

אבל כרגע אנחנו נצא להפסקה.

אני מכבדת את האנשים, אני מכבדת אותך.

אני אומר את זה כל פעם, אני לא רוצה להחמיא לה יותר מדי. איך שהיא כדודה נאבקת על האחיינית שלה, זה דבר מעורר התפעלות.

לא, אני מחפשת עכשיו עם מי לדבר, מישהו שהוא טיפה רומנטי.

אבל, חנה, עזבי. אני לא משחק איתך משחקים וגם לא עם אף אחד אחר. כששאלו אותי כאן: מה אתה היית עושה במקומה? הייתי עושה בדיוק כמוכם. אני מודיע לכם חד-משמעית, ותעשו מה שאתם צריכים לעשות. זה בסדר, וכך צריך להיות. אני מקווה ומתפלל ומאמין שבעזרת השם יחזירו את כולם, וכולם יגיעו אל המנוחה ואל הנחלה.

לא נראה ככה.

אלה שלמנוחה הנכונה, ואלה שלחיים, בעזרת השם.

מכינים אותנו לקראת - - -

אנחנו נעשה כרגע הפסקה ונחדש את הדיון, אם נחדש אותו, בעוד כשמונה דקות.

חבר הכנסת אשר, אנחנו כן מבקשים, מכיוון שאתם בתוך הקואליציה - - -

אני לא אענה לך על זה. אתה יודע שלא.

כן.

יצאנו להפסקה.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:41 ונתחדשה בשעה 12:53.)

תודה רבה. אני מחדש את הדיון. על סדר-היום: הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – הארכת הוראת המעבר), התשפ"ה–2025. יש פה חברי הכנסת שהגישו את ההצעה, אבל אף אחד מהם לא טרח להגיע לוועדה. מאחר שאני מנסה להתייחס תמיד עניינית ולא אישית, אז אני מתעלם מהעניין הזה.

כבוד היושב-ראש, אנחנו פה לפניך.

אם אתה פה, אז אני רגוע. תכף תציג את עצמך למי שלא זוכר.

אין בעיה.

אתה נציג השלטון המקומי כמובן.

אני הייתי מבקש מהייעוץ המשפטי להגיד לנו את הצעת החוק וקצת את ההיסטוריה, כי הייתה היסטוריה שקירות החדר הזה יעידו עליה.

כן. במסגרת הרפורמה האחרונה ברישוי עסקים נוספו מסלולים חדשים, הרפורמה האחרונה.

שהייתה בשנת?

2021, לדעתי.

לפני זה.

לא, לפני זה.

תיקון 34 בשנת 2017.

ב-2017. אז אנחנו מדברים על 2017.

היה איזה תיקון אחר כך.

אנחנו מדברים על התיקון מ-2017. בכל מקרה, נוספו מסלולי רישוי באמצעות תצהיר, כשהכותרת העומדת בבסיסם היא נתינת אמון במגיש הבקשה, כך שהוא מצהיר שמתקיימים בו התנאים לפתיחת העסק בעסקים שהוגדרו כעסקים ברישוי במסלול הזה. אז בעצם הוא לא צריך לחכות לאישורים נוספים מהגופים הממשלתיים הנוגעים בדבר, אלא סומכים על הצהרותיו ונותנים לו רישיון או היתר לניהול העסק בתוך 21 ימים. במסגרת זו נקבעו, בין היתר, גם הוראות מעבר, מכיוון שבמרוצת השנים שעברו לפני כן התגבשה "תרבות" של פתיחת עסק ולאחר מכן בקשת רישיון, כי לקח המון זמן לקבל רישיון עסק ואנשים רצו לנהל את עסקיהם, ולכן הם פתחו את העסק במקביל ולאחר מכן הגישו בקשות. נקבעה הוראת מעבר, הוראת שעה בעצם, שאפשרה, למרות שבסיס המסלולים האלה הוא מסלול של רישוי באמצעות תצהיר שנותן אמון במבקש, בעצם נקבעה הוראת שעה לתקופה מוגבלת, שבמסגרתה ניתן היה להגיש בקשות לרישיון עסק במסלולים המהירים גם לאחר פתיחת העסק. זאת אומרת, התנאי של הגשת בקשה לפני פתיחת העסק לא חל באותה תקופת ביניים, כדי לאפשר לשוק להסתגל לשינויים.

הבקשה עכשיו?

הוראת השעה הזאת פקעה לא מכבר.

לא, אבל הבקשה עכשיו היא להמשיך את הסתגלות.

לשנתיים.

כן, הוראת השעה הזאת הוארכה ב-2021 עד סוף 2023, נדמה לי.

עד ינואר 2023.

המציע פה. אז אולי הוא יציג את ההצעה.

לא, בסדר. תמשיך. הכול בסדר.

הוא כבר מציג במקומך.

אני התבקשתי על ידי היושב-ראש.

זה בסדר. אני מתנצל. הייתי בישיבה קודמת.

בעצם הבקשה היא לחדש.

בבקשה, נעבור למציע. שהבקשה היא?

הבקשה היא במקום חמש שנים שיהיה כתוב בחוק, יהיה שבע שנים. להאריך את זה בשנתיים.

לא. אז פה אני רק אומר מבחינה טכנית. ההוראה שאתה ביקשת בזמנו כשהגשת את ההצעה, זה היה המצב. אבל ההוראה הזאת כבר פקעה, ולכן אי-אפשר להאריך אותה.

לא להאריך, אלא לחוקק מחדש.

היה צריך לכתוב אותה מחדש. לחוקק אותה מחדש לתקופה שאתם תקבעו.

אז נחוקק מחדש.

עכשיו, תן לי את הרציונל רגע. למה מה שלא התרגלו ארבע שנים יתרגלו?

תראה, קודם כול, אנחנו רוצים להקל על בעלי העסקים, אחרי שעברנו את הנושא של הקורונה.

זה מסתדר לי. אבל למה לא לעשות את זה קבוע? למה צריך כל פעם?

תראה, אני לא יודע לומר לכם אם לעשות את זה קבוע או לא. אבל הייתי רוצה להקל כמה שיותר על העסקים הקטנים. אני חושב שהנושא של חקיק מחדש, אין לי בעיה. זה בסדר גמור. רק שזה ייקח קצת יותר זמן.

מה הניסיון שהיה עם הדבר הזה? אנשים פירשו את זה לרע או לא? בגדול, ככה, אני שואל.

אני אסביר. למלחמה הזאת, לקורונה, ולכל מה שקרה פה, אי-אפשר היה להסתגל. אי-אפשר להסתגל.

הבנתי.

חייב לאפשר להם. אנחנו, תשאל אותנו, הייתי גם עושה את זה בצורה קבועה. אם יש התנגדות, נגביל את זה לשנים. אבל זה שאנשים נמצאים במסלולים, זה שהם פותחים עסקים, אנחנו צריכים לתת להם להיות במסלול.

אני אשאל אחרת. אם בשנתיים הקרובות, בעזרת השם, לא תהיה מלחמה, ובעזרת השם, לא תהיה קורונה, אז זהו, זה נגמר, הוראת השעה?

כן, זאת הבקשה. העלית הצעה, נראה לי, שאני מאוד אוהב אותה, כי אני חושב שלזה שהעסק פתוח או סגור יש משמעות. אבל כדי שאנחנו נצליח במהירות להביא לו רישיון - - -

יש משמעות פלילית, אדוני.

כן, אני יודע. בסדר, לא אני העלית את זה. העלה את זה יושב-ראש הוועדה, ואני מכבד את מה שיושב-ראש הוועדה מעלה. אני אומר, הנושא של לאפשר לעסקים בצורה יותר מהירה להיות עם רישיון היא ערך עליון חשוב.

כן.

למה? אתה זוכר, כבוד היושב-ראש? כי עסק עם רישיון יעמוד בתנאים ויכבד אותם. אנחנו רוצים כמה שיותר מהר להגיע לרישיון.

אבל מי שפתח עסק ללא רישיון מעיד על עצמו כמי שלא עומד בתנאים.

נכון. אז אני אמרתי, תומר היקר, ואתה יודע שאני אוהב אותך אהבה מיוחדת, נכון?

כבוד היושב-ראש, אני מודה לחבר הכנסת אלי דלל שהעלה את ההצעה הזאת. הוא הוריד את הכפפה. גילוי נאות, הוא מנתניה, אני גם מנתניה.

עכשיו אני עוצר אותך.

בסדר.

אני אגיד לך למה השאלות שלי והרעיונות שלי שאמרתי והכול, כי בסוף צריך היגיון בכל הדברים, אוקיי? אני הרבה פעמים נוקט בשיטה שעדיף כמה שפחות רגולציה לאנשים - -

נכון.

- - ומה שיותר ענישה כדי – לתת אמון באנשים, אבל אם הפרת את האמון, זה משהו אחר.

יפה.

זו בדיוק המשמעות.

וזהו. פה אני רוצה לבנות את זה. אבל אם אנחנו נעשה את זה עכשיו, כל שנתיים נאריך, למה זה אנוכי?

אז אני אגיד לך בדיוק.

זאת אומרת, אם אתם באים ואומרים: הייתה טעות בכלל לעשות את כל הדבר הזה, אולי היה צריך לעשות את הוראת השעה והכול – בואו נדבר על זה.

יפה.

אבל אם לא, אז תסביר לי.

אני הולך בכיוון שאתה כרגע מעלה, כיוון נכון מאוד, כי גם אני מאמין, כי כשאנחנו נותנים היום רישיון עסק, זה ויה-דולורוזה, לצערי. אנחנו רואים את זה: תביא כיבוי אש, תביא הנדסה.

לא.

רגע, דקה.

מדבר על רישוי בעיר.

מאה אחוז, רגע. בסדר. אבל מה, אנחנו מדברים פה על ההצהרה. אם אתה הולך לכיוון של הצהרה, יש כבר אמון. אבל אם ההצהרה הזאת בסוף לא נכונה ולא טובה, אז צריך פה אכיפה.

זה יוצא חוטא נשכר.

מה זה?

יוצא חוטא נשכר.

נכון.

אנחנו נותנים מתנה למישהו שזה. אז יכול להיות שאם אני הייתי בחקיקה של אז, הייתי בא ואומר: אתה יודע מה, במקום הצהרה – זו הצהרה רגילה או תצהיר?

נדמה לי, תצהיר.

איך?

תצהיר, לדעתי.

אה, תצהיר.

תצהיר. אני חושב שזה היה על תצהיר. אני חושב שנכון לעשות תצהיר.

אם זה תצהיר, זה כבר מגיע לכלא והכול.

אני חושב שזה פלילי, נכון. כי אם מישהו נותן תצהיר שהוא לא נכון, זה פלילי.

טוב, הבנתי את גבולות הגזרה. הבנתי את הצעת חוק. הבנתי את גבולות הגזרה.

תודה, אדוני, על תהייתו.

ותשיבי על תהייתי ונשמע את עמדת משרדי הממשלה, כמובן את רשות האסדרה שנמצאת פה.

מכיוון שלהבדיל מעסקים אחרים, כמו שאמר חבר הכנסת דלל, אחד המסלולים שהביאו ליצירת המסלולים המהירים האלה, הייתה הויה-דולורוזה שהוא תיאר, שגם לקחה הרבה זמן.

נכון.

לכן אנשים בצדק – אני לא יודע אם בצדק – אבל לא עמדו בפיתוי ופתחו את העסק.

בצדק.

כי כדי לקבל את הרישיון הזה צריך לחכות, קודם כול, הרבה חודשים, שבועות, חודשים רבים, וגם לעבור באמת מסלול ייסורים לא מבוטל.

המסלולים המהירים אומרים שאתה מגיש את הבקשה עם התצהיר, בתוך 21 יום אתה מקבל רישיון, על סמך ההצהרה שאתה הצהרת. סומכים עליך. לכן הרעיון היה באמת בדיוק כפי שהיושב-ראש אמר, נותנים בך אמון. אם התברר שהפרת את האמון הזה ושיקרת בתצהיר ופתחת את העסק בלי רישיון, כי לחכות שלושה שבועות לפתיחת עסק זה לא בלתי סביר - - -

השאלה היא אם זה שלושה שבועות.

לא, לא. זה החוק. החוק אומר שאם תוך 21 יום לא עונים לך, אתה יכול לפתוח.

זה ברור, שאם מישהו לקח את הדבר הזה והפך אותו לקרדום לזה, ברור שלדעתי אנחנו לא צריכים לאפשר את זה.

אז בדיוק אמרתי.

לכן הצעת חוק מדברת רק על עוד שנתיים.

מאה אחוז.

אני הייתי מנסה גם לחשוב על משהו, שבאמת יהיה על זה דין ודיין, על דבר כזה. אחד שמנצל את זה, הרי הוא עושה רע לאחרים, גורם לאחרים רע. יכול להיות שהיה אפשר לעשות את העניין הזה באופן קבוע, אבל מהחשש הזה שאנשים מנצלים את זה לזה, אוקיי.

לא. תראה, נקודת המוצא בדין בכלל - - -

אנחנו לא מרגישים, בשלטון המקומי, שאנשים מנצלים את זה.

אתה אומר שפשוט אתה רוצה להתיר לעבריינים להמשיך לפתוח.

לא, לא. הוא לא אמר את זה.

זה מה שהוא אמר.

לא, אני לא אמרתי, תומר.

שיפתחו את העסק ואחר כך רק יבקשו.

לא, אבל אפשרנו להם חמש שנים לעשות את זה. זאת הייתה בדיוק התחולה.

אבל הוא אמר שמאוד מרוצה מזה שזה יהיה גם הוראת קבע.

לא.

אמרתי שאנחנו נרצה לבנות קונסטרוקציה שתאפשר - - -

אם היינו בונים קונסטרוקציה כזאת – אני אומר עוד פעם, אני לא אכנס לזה עכשיו, כי זה כבר להיכנס לחקיקה של אז.

נכון.

לראות את כל הרציונל. אתה יודע מה? אני גם אגיד יותר מזה. אני חושב שגם אם נשלים סוף סוף את הרפורמה הזאת בצורה מלאה - - -

זאת הבעיה. זאת הבעיה.

ותכף נדבר על זה גם.

עדיין לא קיבלנו את האפשרות לתת קנסות, אתה יודע את זה? עד הרגע הזה עוד לא קיבלנו.

גם וגם. גם וגם.

כשאנחנו נשלים את הכול, אני כן חושב – אולי בניגוד לעמדת היועץ המשפטי שלי, וזה בסדר; זה קורה לנו הרבה – שהיה אולי לשקול עם קונסטרוקציה נכונה, עם ענישה נכונה לאלה שינצלו את זה שלא כדין, יכול להיות שאז זה. אבל מאחר שכרגע זה "תפסת מרובה לא תפסת", אז אנחנו כרגע דנים על הצעת - - -

אנחנו רק רוצים לתת לך נתונים שדווקא בחמש השנים האחרונות אחוז העסקים שנמצאים ברישיון עלה.

משמעותית.

אחוז העסקים שמשתמשים במסלולים, שנעזרים במסלולים המקוצרים, עלה. אנחנו רוצים להמשיך עם זה. זה עושה טוב. חמש השנים נועדו לתת להם זמן להסתגל. לא היה להם בחמש השנים האחרונות זמן להסתגל בדיוק מאותן סיבות שנפתלי תיאר קודם. אנחנו מבקשים עוד זמן, ובזמן הזה אנחנו נחשוב אם התנאי הזה הוא רלוונטי, כן או לא.

בסדר. אנחנו הולכים על זה. רק אני אומר לפתוח כל דבר כדי להבין מה גבולות הגזרה.

מצוין.

ועכשיו תגידי את שמך לפרוטוקול ואת תפקידך.

שמי אילת וסרמן, מנהלת אגף רישוי עסקים, עיריית תל אביב-יפו וסמנכ"לית באיגוד רישוי עסקים.

אוקיי. עכשיו השלמנו את העניין הזה.

נבחרת מכובדת הגיעה.

כן, לא רק נתניה, גם תל אביב.

נעבור למשרדי הממשלה. תגובתכם, עמדתכם. שם ותפקיד כמובן.

שמי אבי אגניהו, מנהל אגף בכיר רישוי עסקים. נמצא איתי גם שחר פרלמוטר מהייעוץ המשפטי.

שחר גם חבר קבוע פה במועדון. כן.

תראו, קיבלנו את הבקשה. ולאור המצב ששורר בתקופה אחרונה ומתוך מטרה להקל על הפעילות של העסקים, אנחנו לא מתנגדים לתיקון הזה. מבחינת המשרד, זה בסדר.

אוקיי. מי עוד? משרד האוצר.

שמי עשהאל צור, משרד האוצר. שלום, כבוד היושב-ראש. אנחנו תומכים בהצעה. לא מתנגדים.

אוקיי.

לא, צריך להגיד תומכים. הממשלה תמכה בהצעה.

עבדנו. עשינו עבודה. עברנו משרד-משרד.

משרד המשפטים.

שמי הילי בתרון, משרד המשפטים. בהינתן באמת המצב, הדברים שהוצגו כאן הוועדה, הארכה הזאת נראית לנו סבירה. אין לנו התנגדות.

רשות האסדרה, רוצה לומר משהו בעניין הזה? כי תכף אני ארצה שתדבר על העניין אחר כשנדבר על עניין אחר.

כן. אנחנו כמובן גם כעמדת הממשלה תומכים בהצעת החוק. אני רושם לפניי גם את הערת היושב-ראש לבחון אם יש כאן פתח לשינוי גם בהסדר הקבע. אבל זה מאוד טרומי.

אני אגיד לך את האמת.

הרגע העלית את הרעיון.

כן, אבל הרמת לי להנחתה, בגלל שהרבה תלוי גם ברשות האסדרה. כי אני אומר דבר אחד. אם אנחנו נשלים, נזכה כבר פעם אחת להשלים את הרפורמה באופן מלא, שלא נדבר על זה שהיינו צריכים להיות ב-50% – אנחנו רחוקים משם, תכף נדבר על זה – אבל אם היינו זה, יכול להיות שבמכלול, כי בזמנו, אני מתאר לעצמי, אני לא הייתי, הייתי כאן חבר הוועדה, יואב קיש היה יושב-ראש.

היית, היית. אנחנו זוכרים.

אני זוכר כל דבר שאמרתי אז או לא. אבל ברור שכשאתה בונה משהו חדש, אז אתה בונה לו כל מיני סוגי לבנים. עכשיו, יש לבנים שיכול להיות שבפני עצמן לא עומדות, אבל הן עומדות כקונסטרוקציה אחת גדול בדבר הזה. אין לי ספק שהדבר הזה היה נחוץ אז, והיום הוא נחוץ להאריך אותו. אבל יכול להיות שיהיה כדי באמת לחשוב על זה בכלל. אבל שנדע שעשינו את מה שצריך לעשות באופן מלא, כי בסוף אני אומר לכם, נושא זה של רישוי עסקים הוא פקטור כלכלי חשוב מעין כמותו. אני לא צריך לייצג פה את האוצר בעניין הזה. הוא פקטור כלכלי. אנחנו רוצים לגרום לכך שאנשים יפתחו עסקים. אנחנו רוצים שהכלכלה תפרח. אנחנו רוצים שאנשים ירוויחו. אנחנו רוצים אנשים לא יצטרכו להיות כל היום סביב ניירת וסביב רצון טוב של פקיד כזה או אחר ממשרד ממשלתי כזה או אחר, עם כל הכבוד הראוי, ולפעמים עם הכבוד שהוא פחות ראוי.

לכן אנחנו כרגע, קודם כול, בתמימות דעים נקדם את ההצעה הזאת. אני מציע שאנחנו נעשה כרגע את ההצבעה כדי שלא נשכח.

הקראה קודם.

הקראה, ואחרי כך הצבעה. לאחר מכן ננצל את הזמן שעוד נותר לנו לקבל סקירה מרשות האסדרה גם לגבי הדוח של ההתקדמות, הסטטוס.

שלא הוגש כמובן.

כן. אנחנו נדבר גם אם הוא הוגש או לא הוגש. אבל נעשה את זה אחרי הצבעה.

כן. לגבי הקראה אני רק אסביר, כפי שאמרתי בתחילת הדברים. מכיוון שהצעת החוק המקורית דיברה על תיקון של הוראת שעה והארכתה, ומכיוון שהיא כבר פקעה וצריך לחדד אותה. בעצם המסגרת תהיה במסגרת חוק רישוי עסקים עצמו, ולא בחוק ההסדרים. והיא תיכתב מחדש בעצם כהוראה חדשה שעומדת בפני עצמה מהיום ועד למועד שאתם תקבעו.

אם כך, נעבור להקראה.

הצעת חוק רישוי עסקים (הוראת שעה) התשפ"ה–2025


1.
החל ביום פרסומו של חוק זה עד יום כ"ב בטבת התשפ"ז (1 בינואר 2027), יקראו את סעיף 6א2 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח–1968 כך:




(1) בסעיף קטן (א) - - -

לא הבנתי. אנחנו עושים שנתיים. ממתי?

מ-1 בינואר 2025.

לא, אנחנו רוצים חמש. מה שנתיים? המשק עוד לא התאושש, לא כלום.

גם את זה עשיתם מחמש לשבע.

צריך להגדיל אותו.

ההצעה של המציע היא שנתיים.

אוקיי. אז הינה, הוא פה.

אפשר לשנות אותה כמובן, ברור.

לא, אז למה לא שנתיים מהחוק?

למה לא שנתיים מהחוק? לא הבנתי.

אז אתם יכולים שנתיים. אמרתי, מה שתחליטו.

כן, כן.

שנתיים מהחוק, זה היה מזמן.

לא, שנתיים מהאישור של עכשיו.

מהאישור של החוק, בסדר.

מאישור החוק. גם אם זה היה שנתיים וארבעה חודשים, אז אוקיי.

כדי שזה יהיה גם אסטטי, עד 30 ביולי 2027, שזה קצת יותר משנתיים.

תעלו את זה. למה להיות כאלה דווקניים? אפשר להעלות את זה ליותר שנים.

חבר'ה, קודם כול, אני מבקש, לגבי הנושא של ממתי - - -

ממתי זה מהיום.

למה לא מתחילת החוק?

אי-אפשר.

מתחילת החוק.

מאיזה תחילת חוק?

זה פקע.

זה פקע. אי-אפשר רטרואקטיבית.

בסדר. זה עבר כבר. אתה עכשיו צריך מישהו שלא צריך להגיש היום. אתה לא הולך אחורה.

אוקיי. אז אם כך, אנחנו נעשה סוף 2027.

אני מבקש סוף השנה, סוף 2027.

בסדר, סוף 2027.

עד 31 בדצמבר 2027 בעצם.

נכון.

(1) בסעיף קטן (א), פסקה (1) – לא תיקרא;




(2) בסעיף קטן (א1), פסקה (1) – לא תיקרא.

זהו?

כן.

מי בעד ההצעה כנוסח שהוקרא כרגע עם התיקון שדובר עליו?

מה התאריך שוב פעם?

עד 31 בדצמבר 2027.

בהצעה הראשונית שהייתה זה היה עד 1 בינואר 2027.

נכון.

זה מה שהובא למנכ"ל. אז אני לא יודע מהי עמדתם לסוף 2027.

תמסור לו ד"ש חם ממני.

אוקיי.

תגיד שזו הייתה עמדתנו.

בשים לב גם להחלטת ועדת השרים שסברה - - -

שמתי לב גם לזה. אתם תעשו את שלכם.

אתם תעשו את מה שצריכים לעשות. תעשו את שלכם.

עושים את שלכם.

לא, אבל השאלה היא בעמדה המקצועית שלכם כרגע - - -

יש התנגדות.

לא. לא עמדת השר. עם השר אני אתסדר.

מהבחינה המקצועית.

בואו נשמע אותם.

מהבחינה המקצועית, בשים לב להסבר של העמדה המשפטית של הוועדה, שהוא נכון. היא עמדה בסדר על רציונל. אנחנו חשבנו שפרק זמן של שנה-שנתיים סביר. שלוש שנים זה כבר - - -

זה לא שלוש שנים. זה שנתיים וחצי.

אבל תן לו לומר. תקשיב, הוא עושה את תפקידו, ואנחנו נעשה את תפקידנו.

אני מצביע מה שאתם מצביעים. זהו.

אה, פעם ראשונה שאתה עושה את זה.

זהו.

אוקיי. אני הבנתי. שמעתי. מאחר שאנחנו גם בקריאה ראשונה, להזכיר לכולכם, אם עמדת השר תהיה מאוד זה, הוא יודע גם להעביר את זה דרככם וגם לומר את זה לנו, ותהיה לו המזדמנות לעשות את זה בין הקריאה השנייה לשלישית. אני מציע כן לעשות את זה שנה שלמה, כי גם אתם הסכמתם עד לסוף 2026. בשביל ההגינות, מאחר שמדובר על שנתיים, אז זה היה צריך להיות באמצע יולי, אני חושב שאמצע שנה זה לא נכון ולא חכם. לכן אני מציע את ההצעה הזאת. אבל אם לשר יהיה מה לומר על זה, הוא יודע לדבר איתי בדברים הללו, ואנחנו יודעים לעבוד ביחד.

אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד אישור הצעת החוק? ירים את ידו.

שניים בעד.

מי נגד?

אין.

מי נמנע?

אין.

הצבעה

אושרה.

אין מתנגדים. הצעת החוק אושרה לקריאה ראשונה.

הישיבה לא הסתיימה.

תודה רבה.

בבקשה.

עכשיו נמצא איתנו מנהל רשות האסדרה, ואנחנו היינו מבקשים לקבל איזשהו דוח סטטוס על מה קורה, מה מתקדם, מה לא מתקדם.

לפני זה אני אעיר הערה. לפני שאני אתייחס לדוח הצללים, אעיר שהשר הממונה על רשות האסדרה צריך להגיש לוועדה דיווח מדי שנה ב-31 במרץ. למרבה הצער, דיווח כזה לא הוגש לוועדה. ועל כך יש להצר, אם לא יותר מכך. למרות זאת, התברר לנו שפורסם לציבור איזשהו דוח שמתייחס לפעילות של רשות האסדרה, שהוא לא כמובן הדוח שהיה צריך להיות מוגש לוועדה.

הוא דוח שמדבר על דברים אחרים?

לא, לא. הוא כנראה מדבר על אותם דברים.

אם היה כבר דוח מוכן, אז למה הוא לא הוגש?

זו שאלה אחרת.

תכף אנחנו ניתן לו להשיב.

אני לא מתייחס לגופם של דברים, אלא רק לעניין הפורמלי של הגשת הדוח. לכן הבהרנו מול רשות האסדרה שבעצם זה הדוח שהם ביקשו מהשר הממונה להגיש לוועדה. אך זה לא עלה בידו. בעקבות ההבהרה הזאת, בעצם פרסמנו את הדוח הזה כחומר רקע לדיון הוועדה היום.

זה הדוח שהועבר היום?

בסוף שבוע שעבר.

לא, אתמול.

או אתמול?

היה איזשהו דוח?

אתמול, אתמול. אתמול הוא הועבר.

אתמול. לא הספקתי לקרוא.

אוקיי. שם ותפקיד.

שמי יואל בריס, יושב-ראש רשות האסדרה, אבל בהקשר הספציפי, יושב-ראש הוועדה להסדרת רישוי עסקים. בהתאם לחוק, הוקמה ועדה שיש לי את הכבוד לעמוד בראשה, ואנשי מקצוע אצלנו ברשות האסדרה מלווים את עבודתה.

את זה אנחנו מכירים.

כן. אז אני ממסגר רגע. בוועדה הזאת יש נציגות גם של נותני האישור, ששת המשרדים שקובעים לשלטון המקומי תנאים מחייבים דרך המפרטים של התנאים לקבלת רישיון. זכינו ויש לנו בוועדה גם נציגות של השלטון המקומי, נפתלי קאייקוב ואילת וסרמן, שהם מאוד משמעותיים לעבודת הוועדה.

הם לא נראים לי שכל כך מבסוטים מהתקדמות שלו.

אני אגיד, הקצב הולך וגובר. אנחנו נמצאים בעלייה מעריכית מבחינת היכולת שלנו. הבאנו גם כוכבת וכוכב שמסייעים לנו לזרז את העבודה. המטלה המרכזית של שירי נוימן, הסמנכ"לית, והמטלה היחידה של יותם היא בדיוק זו. והקצאת המשאבים היא גם ניכרת בעבודה בשטח. אבל כמו שהתחלתי להגיד, יש לנו שותפות מאוד חשובה עם אנשי השלטון המקומי, כי עד כמה שאנחנו נרצה להיות בקרביים של הנושא הזה, מי שבפועל נמצאים בשטח הם גם השלטון והם גם המקומי. הם אלה שנותנים את האישורים, והם השותפים שלנו.

יואל, בואו נרד לרזולוציות.

אני עכשיו יורד לרזולוציות. לגבי הדוח, אני אגיד, השר הממונה עלינו הוא ראש הממשלה. אנחנו לפני הפסח העברנו את זה לראש הממשלה.

מתי לפני הפסח?

ב-31 במרץ.

נו, אז איך אתה שהוא יגיש את זה ב-31? במרץ?

אני יודע.

אתם איחרתם.

אנחנו הפרנו.

לא להפיל את הכול על ראש הממשלה.

לא. אני לא הפלתי.

למה זה קרה?

מה?

למה?

כי לקח לנו זמן לגבש את הדוח.

למה? ידעתם את התאריכים. למה לקח לכם זמן?

זו המציאות, תומר.

לא. למציאות יש הסבר. מה ההסבר?

ההסבר הוא שאנחנו ביכולות שלנו לקח לנו מעט זמן לגבש את הדוח, והגשנו אותו ב-31 במרץ. זו המציאות. אין לי מכונת זמן לחזור ולשנות אותה.

כן.

אני אגיד כך. כרגע, עוד לפני שאנחנו נכנסנו לתמונה ב-2023, משרד הפנים אישר 78 מפרטים אחידים שחלים על כ-83%.

כמה מפרטים אושרו מאז שנכנסתם לחוקים? בכמה אנחנו אוחזים מהישיבה הקודמת שהייתה פה?

כן, כן. אז אני אגיד כך. אנחנו כרגע אישרנו פרקים. הנכון הוא, השאיפה שלנו, אני יודע שזו גם עמדת הייעוץ המשפטי לוועדה, שאנחנו בוודאי מכבדים אותה, אבל גם מעבר לכך, גם מבחינת השותפות שלנו עם השלטון המקומי וגם מבחינת ההבנה שלנו, אנחנו היינו רוצים לאשר מפרטים מלאים. לא חשבנו שכדי לאשר מפרטים מלאים, עדיף לא לעשות כלום ולהתעכב באישור הפרקים שאישרנו. יש סיבות לכך שבחלק מהמפרטים אישרנו פרק ולא את כל המפרט. לשם הדוגמה, הכבאות עסוקה באימוץ התקן האמריקאי לכל הנושאים. זה משליך גם על התקנות שלהם, משליך גם על המפרטים שלהם. כדי לא להתעכב, אישרנו איפה שאפשר פרקים אחרים, ובמקומות אחרים גם אישרנו, ביחד עם משרד הבריאות, את הפרקים הרלוונטיים.

אבל סתם שאני אבין. אם מאשרים פרק, מה זה אומר?

אני גם לא מבין. לפני שאדוני אומר אישרנו, האם הכוונה היא שהמפרטים פורסמו? אישרנו זה יפה. האם זה פורסם לציבור, האם נכנסו לתוקף?

יש ארבעה פרקים שהועברו לחתימת ראש הממשלה. יש עוד שני פרקים שאושרו בוועדה וממתינים טכנית לנסחות והעברה לחתימת ראש הממשלה. הפרקים שהועברו חלים על כ-14% מהעסקים. אלה שאושרו וממתינים בנסחות וכיוצא בזה, זה עוד כ-1.5% שיועברו לחתימת ראש הממשלה.

אני, ברשות יושב-ראש, אתגרם את דבריו של יושב-ראש הרשות האסדרה. במשך שנה וחצי לא פורסם לציבור ולו תיקון אחד למפרט.

לא, פורסמו להערות הציבור.

לא להערות. פורסם במובן שנכנס לתוקף.

נכון.

התשובה היא אפס.

ומה התחזית שלכם לזה?

אנחנו עכשיו נמצאים בעוד ארבעה פרקים שפורסמו להערות הציבור, שזה בעיקר הקלות בפרקי המשטרה. אפשר לראות את זה גם הגרף, ב-Pie chart.

כשאתם מפרסמים, לכמה זמן? לכמה זמן?

אני שאלתי קודם, לא קיבלתי תשובה. מה ההבדל בין פרק לבין – פרק הוא משהו טכני מסוים, אבל זה לא דומה בכלל למפרט.

בוודאי שזה משמעותי מאוד. זה מאוד דומה למפרט. אני אתן את הדוגמה בנושא של מרכול ללא טיפול במזון. יש בו שני פרקים. מה זאת אומרת שני פרקים? יש שני נותני אישור שקובעים מפרט למרכול. אחד הוא כבאות, שלא נגענו בו כרגע, כי זה היה מעכב את כל האישור. השני הוא משרד הבריאות. את הפרק של משרד הבריאות אישרנו מאפס כל הפרק הזה.

בחלק שלהם, המפרט נגמר?

נגמר.

יפה. ומה חסר כדי שהמפרט כולו ייגמר?

לא, גם זה עוד נגמר.

כבאות.

גם זה עוד לא נגמר.

הוא נגמר במובן זה שהוא ממתין לחתימה ולפרסום.

עוד לא פורסם.

אוקיי. דקה, אני מנסה רגע להבין. בואו נצא רגע מהפרוצדורה.

לא פרוצדורה.

אני אגיד לך, כי בפרוצדורה אנחנו בבעיה. אני כבר רואה. גם בלוחות זמנים, גם בפרסום הדוח, גם בזה אנחנו בבעיה. אני לא חושב שככה צריך להיות. אבל אני מנסה רגע להבין, אוקיי? זאת אומרת שהמושג הזה של פרק, אני לומד. אולי אלי ידע את זה קודם. אני לא ידעתי.

לא, גם אני לא ידעתי.

הפרק בעצם בא ואומר שכל מפרט מורכב משלושה-ארבעה פרקים, שהם משרדי ממשלה.

תלוי.

חמישה, שישה או שלושה?

בין שניים לשלושה, ארבעה, חמישה.

בין שניים, שלושה, ארבעה, חמישה. ומה שאתה בא ואומר לי הוא: אנחנו בעצם אישרנו פרקים מסוימים של מגוון של מפרטים, אבל אף מפרט עוד לא יצא חי ונושם. עכשיו, אני מסתכל בתור הקליינט.

כן.

יש לי עסק. האם הפרקים האלה, גם כשמתפרסמים, האם הם כבר חלים בפועל כפרק, או עד שזה מופיע כמפרט אני עדיין - - -

מה שייחתם ויפורסם יחול.

ארבעה מחכים לחתימה.

ארבעה הם בדרך לחתימה. אני אדייק. שניים מתוך הארבעה הם עדכון של חלק מהפרק.

נו?

זה לא הפרק שלו.

תיקון טעות.

לא, לא. אני רוצה להבין. כשאתה אומר חלק מהפרק זה המפרט?

זאת לא דרמה. אין שם דרמות.

לא, רגע.

יש שם דרמות, כי השווי מבחינת העסקים הוא 700 מיליון שקלים בשנה בבסיס ההוצאה על עלויות ההפעלה.

כמה זמן זה מחכה לחתימה?

בדיוק.

נו, מה? הוא לא יודע. לא הבנתי.

חמישה שבועות, חמישה-שישה שבועות.

רגע, דקה, בוא, אני מכיר את ראש הממשלה. והוא איש כלכלי. אם הוא ידע שיש 700 מיליון שקל על השולחן שעומדים סתם כאבן שאין לה הופכין, אני לא בטוח שהוא ישמח מזה. השאלה היא אם נעשה המאמץ הנכון להביא את זה לידיעת מי שצריך לגרום לכך, לחתום, שיחתום. אם אתה מדבר על 700 מיליון, אז – אתה יודע מה? אתה רוצה שאני אעזור לך? שאני אוציא לו מכתב? אז אני אוציא לו מכתב.

אין צורך. אנחנו נמצאים על זה, כמו שאומרים.

דרך אגב, עד היום היו הערות מצד משרד ראש הממשלה למפרטים שלכם?

הם משרד ראש הממשלה.

ברור. אבל אתם אומרים לחתימה. החתימה הזאת היא פורמלית או שהיו דיונים לפני זה, ויודעים שזה. נו?

רגע, להבנתי, החתימה היא פורמלית. אני לא רואה איזשהו סייג או איזושהי הסתייגות.

אז מישהו בלשכת ראש הממשלה צריך לדעת - - -

בסדר, אבל זה לא הדיון.

זה ב-Micromanagement, שאנחנו נטפל בו.

תקשיב, אני הייתי פעם גם ראש עיר. כן, הייתי ראש עיר, והיו לי מנהלי אגפים שהיו צריכים את החתימה שלי. והדברים היו מגיעים בערמה לחתימות, כזו ערמה גדולה. אז היו מנהלי אגפים שהם: שלחתי, מחכה.

מחכה, שינוח.

שלחתי, מחכה. והיו אגפים נודניקים שהיו באים אומרים: אדוני ראש העיר, יש פה חוזה שחייב להיחתם, אחרת אנחנו מפסידים כסף. יש פה צ'ק שצריך לתת לספק שמחר הוא יכול לתבוע אותנו וזה יעלה לנו כסף. יש פה גם משהו שהוא סתם, אישה בודדה שצריכה כסף להסעה. אני אהבתי את הנודניקים. ולא אהבתי את אלה שהיו מנומסים ולא באו להגיד לי שיש אצלי דברים.

לכן אני שואל, ראש הממשלה לטפל בעניין הזה. אבל אני שואל, אתם כמערכת, אצלך, האם אתם עושים את מה שצריך כדי שמישהו שם ידע שבחתימת יד – אני לא יודע איך זה עובד היום – אולי אפשר לעשות חתימה דיגיטלית.

אפשר לתת את הסמכות לשר שיהיה יותר זמין לדבר הזה.

לא, זה שינוי חקיקה בטח.

לא, לא. ממש לא. ממש לא.

כרגע זה נמצא.

שישה שבועות. בסדר, והיה פסח. עבדים היינו, יצאנו לחירות. נגמר, בואו.

אנחנו מנומסים, אבל נודניקים. אפילו הבוקר עשינו עוד איזשהו מאמץ דרך גורם אחר להגיע לראש הממשלה. ראש הממשלה מנהל כרגע דברים שאני - - -

בואו נחזור עכשיו לדבר העיקרי. אז בואו אני אעשה סיכום מה שאני הבנתי, ואני בור ועם הארץ, כמו שאתה יודע.

זה בדיוק שאני יודע שלא.

אם אני מבין נכון, אז בעצם יש ארבעה, בין ארבעה לשישה פרקים, שניים בדרך.

לא. אם אני הבנתי נכון, פרק אחד שלם ועוד תיקונים נקודתיים. זה מה שאני הבנתי.

רגע.

לא, אני רוצה גם להבין.

אבל אני עושה את זה יותר יפה ממך, תכף תראה למה.

זהו, אני רוצה להבין.

אני מבין שיש בין ארבעה לשישה פרקים.

אמת.

מתוך הארבעה עד שישה הפרקים האלה, יש אולי, אם אני מבין נכון, שני פרקים שאפשר לקרוא להם פרקים. השאר הם תיקונים נקודתיים בפרקים.

אמת.

אמת, יפה.

עכשיו, רגע.

היבול הוא דל. אין לנו הסדר אחד שיצא כבר לפועל, מפרט שיצא לפועל.

או תיקון למפרט.

תיקוני מפרט משמעותיים. לכן אני שואל איפה הבעיה. הרי אין לי ספק שאתה רוצה לקדם את זה כמה שאפשר, והצוותים שלך רוצים לקדם את זה כמה שאפשר. איפה הבעיה? איפה החסם? הרי לא צריך RIA פה ולא צריכים לחכות לאישור מכם על RIA.

אה, אתה צריך גם לאשר לעצמך RIA?

שנייה. אז אני אגיד. לבקשת אדוני, אני הנחיתי שאנחנו עושים הקלה, למעשה לא מצריכים RIA או לא מעכבים בגלל ה-RIA. אני יכול אפילו להגיד, אני חושב שנותני האישור שפה יעידו שבנושא הזה עשינו הקלה מאוד משמעותית. עדיין, עדכון של מפרט זו עבודה מקצועית. החוק קובע לי מינימום של 107 ימים לתיקון מפרט. החוק קובע לי מינימום של 107 ימים.

אבל תוכנית העבודה שלכם שהייתה, כשאושרה בזמנו רשות האסדרה, דיברה על כך שתוך שנתיים, נדמה לי, תתקנו אותי - -

כן, כן.

- - צריך להגיע ל-54%.

50%.

50%, סליחה. 50% מהמפרטים. איפה אתם עומדים היום?

אני אגיד כך. 83% מפורסמים. הם רק לא מטויבים.

אוקיי.

אנחנו עובדים על הטיוב. בטיוב אנחנו שואפים להגיע – מה שעל השולחן כבר הוא קרוב ל-15%.

שזה מביא אותנו במצטבר לכמה אחוזים?

המטויב הוא מתוך ה-83%.

אוקיי.

מתוך ה-83%, 15% היו מטויבים.

83%, זה לא מה שאני הבנתי. 50% דוברו על הטיוב.

אני רק רוצה להגיד, למשל, הספירה לפי מפרטים היא לא לגמרי משקפת, כי אני מדבר יותר לפי עסקים. לכן 15% מתוך עסקים. אני אביא לדוגמה נושא שהתעכבנו עליו ושהוא משמעותי. הנושא של גז מזגנים, הוא נוגע ל-61 מפרטים. כשנביא אותו לחתימה, זה מופיע, זה התכלת, השניים טורקיז, הכותרת של עדכונים, העדכונים שאושרו לחתימת - - -

אחד התיקונים החשובים במפרטים שהם אמרו, ויתקן אותי קאייקוב, בבתי אוכל לא צריך לצבוע את הקיר מירוק. זה תיקון חשוב מאוד.

רגע, רגע. תחזור למה שאמרת.

אני למול הזלזול שהיועץ המשפטי העלה עכשיו, אני אגיד - -

חס וחלילה.

- - שישבנו עם איגוד בתי המלון, שלהבנתי, הם מייצגים את בתי המלון. אחת הבקשות הבולטות שלהם הייתה לאפשר באזורים של השירותים, השטחים הציבוריים ושטחי המזון, גם אריחים שאינם לבנים. זה היה נושא שהיה חשוב להם, ולכן קידמנו אותו, טיפלנו בו, והוא נמצא אחד מהדברים לחתימה. האם אני יודע יותר טוב מהם מה כואב להם - - -

כמה זמן לקח התהליך הזה רק על אריחים? סתם, אנחנו עכשיו בארבע עיניים.

האריחים שלא לבנים.

107 ימים, כי זה מה שזה לוקח לפי החוק.

למה צריך את החוק הזה? למה דבר שאפשר לסגור אותו בעשרה ימים צריך לקחת 107 ימים? לשמוע אותם. אמרו את דעתם. בודקים, מאשרים, הולכים קדימה. מפרט צריך קצת יותר, אתה צריך מפרט שלם. משהו פה לא נכון.

משהו פה לא עובד.

אין לקחים אולי שלכם, שאתם אומרים: רגע, אני לא יודע מה זה אנוכי; אולי לא צריך את כל האסדרה הזאת של העניין. האסדרה הספציפית הזאת. אסדרה אחרת בשביל שאר ה-RIAs במדינת ישראל צריך. אבל גם את זה לא צריך בעצם.

אז פה אמרתי, ה-RIAs לא מעכבות. העבודה שלנו מול משרדי הממשלה היא חלקה. יש לנו תוכנית עבודה שמוצגת בפניכם, שהיא מפעילה אותנו.

יש משרדים שאינם משתפים פעולה?

שמי שירי נוימן, סמנכ"לית ברשות האסדרה. יש משרדים שיש להם קשיים אובייקטיביים, ולא חוסר שיתוף פעולה, אלא קשיים אובייקטיביים להתקדם, ואתם גם מכירים חלק מהקשיים האלה.

קשיים של מה? של כוח אדם?

כן. למשל, במשרד להגנת הסביבה מאוד לא כדאי לעבוד בתחום של רישוי עסקים.

כבדוד היושב-ראש, אני מזכיר לך את הדיון הקודם.

שנייה, מי ממשרד להגנת הסביבה כאן?

הנושא של נציבות שירות המדינה עלה כבר בדיון הקודם, אגב.

כן, כן.

אנחנו גם העלינו את הנושא הזה, שאין להם אנשים לבצע את המשימות הפשוטות האלה.

בואו נשמע אותם רגע.

שמי גילי צימנד, ראש אגף בכיר תעשיות ורישוי עסקים במשרד להגנת הסביבה.

כן.

אני אזכיר לכבוד היושב-ראש, שהעליתי את הנושא כבר בדיון הקודם.

נכון. הייתה בעיה עם הנציבות.

הייתה פה הנציגה.

הייתה פה נציגת הנציבות.

היום היא לא הגיעה?

היא בזום. בלי רשות כמובן.

אה.

במסגרת הרפורמה שנעשתה ברישוי עסקים, קיבלנו תקנים. הבעיה היא שאנחנו לא מצליחים לאייש אותם. אנשים לא באים למשרות של רישוי עסקים במשרד להגנת הסביבה.

תראה אם היא נמצאת בזום, נציגת נציבות שירות המדינה. רגע, אתם ביקשתם מהם מה? שישנו את התנאים?

את הסיווג. את הסיווג של המשרות האלה.

מה שקרה הוא שקרתה בעיה פנימית אצלנו במשרד. אצלנו במשרד יצרו הסכם שכר מיוחד במסגרת חוק רישוי משולב, אז יצרו תקנים חדשים ויצרו מערכת שכר חדשה.

שמה גורמת?

שגורמת לזה שכל אנשי רישוי עסקים של המשרד התמודדו על התקנים החדשים וזכו בהם, ותחום רישוי עסקים התרוקן מאנשיו.

זו לא בעיה פנימית. הפוך. נתנו בסוג אחר של רישוי שגם הוא מורכב - - -

בגללנו.

בגללנו ולדרישת הוועדה, אגב, נתנו סיווג משרות.

נכון.

אנחנו העברנו את הרישוי המשולב פה עם תנאים.

נכון, שאחד מהם זה היה אחד התנאים, אגב.

והאוצר עמד דווקא בתנאים שלו בעניין הזה.

אבל זה גרם לכשל במקום אחר.

שלא ישתמע שזה לא מבורך, זה כשלעצמו.

זה מבורך. אבל לא סותמים חור אחד ופותחים חור שני.

אבל זה בדיוק מה שהתרעתי עליו בדיון הקודם.

נכון.

זה בדיוק מה שאמרתי.

בידי מי הפתרון?

בידי הנציבות.

הנציבות? תעני לי.

אני מניחה שכן.

נציבות, בבקשה. מי נמצאת איתנו? היא בזום, גברת.

אה, הינה, היא. זו אותה אחת, כן.

קאייקוב, אני מנהל את הדיון פה, בינתיים.

אני רק אזכיר לאדוני את תוצאות הדיון הקודם. בדיון הקודם הנושא עלה, בדיוק הגברת צימנד העלתה את הנושא הזה במלוא חריפותו.

נכון.

הנציגה של הנציבות, שהיא אותה נציגה שנמצאת היום, התחייבה לבדוק את העניין, אם זוכר נכון, אפילו נאמר ברוח חיובית, כדי לשפר את סיווגם של התקנים הללו, וציינה גברת צימנד שלא נעשה דבר.

אותה נציגה, נכון. אצלנו בוועדה יש רק רוח חיובית. בואו נשמע.

אני רק רוצה לציין משהו, שעבדנו בשיתוף עם הנציבות בעקבות הדיון הקודם.

כן?

הם יצרו איתנו קשר. הם הבינו את הבעיה.

נו, ומה?

הם שותפים איתנו למציאת פתרון.

נו, ומה? ומה?

מה הפתרון?

הם נתנו בשלב ראשון מענה ראשוני, חלקי, שלצערי טרם נותן מענה. כי בשלב הראשוני הם אפשרו לנו כרגע שכל מועמד שיגיש מועמדות ייבחן לגופו של עניין. ואם הוא יעמוד בהשכלה של מהנדסים, יוכל לזכות בחוזה המיוחל.

זה לא הגיוני, פתרון לא הגיוני.

אלא מאי, אנשים לא ניגשים.

כי הם לא יודעים מה הם יקבלו.

לא יודעים מה יקבלו. מי יבוא לאי ודאות. נו, באמת, עזבו.

מהנדסים בודדים מגיעים אלינו. רובם מגיעים אלינו ממדעי הטבע.

אז למה אי-אפשר לאשר את מדעי הטבע?

מדעי הטבע לא מקבלים ברישוי עסקים. מי שבא ממדעי הטבע עדיף לו ללכת לרישוי המשולב. שם הוא כן יזכה בחוזה המיוחל. אז נוצרה בעיה נקודתית אצלנו שאנשים שעושים עבודה דומה של רישוי.

פשוט לא ייאמן.

נכון. אז שיתנו את התנאים מראש. נו, מה הבעיה?

רק רגע. יש לי שאלה אחרת.

אני אשמח להתייחס.

רגע, אני אתן לך, בוודאי. אני רוצה מאוד לשמוע אותך.

יואל, אני שואל, אתם כרשות, מתי ישבתם לאחרונה עם הנציבות בעניין הזה?

לגמרי, אנחנו ביד ביד.

ישבנו, דיברנו עם הנציגות.

כי צריך להפוך שולחן.

אנחנו לא חייבים להפוך שולחן עם הנציבות. משתפים פעולה.

אני אומר לך שכן צריך.

גם יהיה לי קצת כבד, אישית. ישבנו עם הנציבות לפני פסח. אני מצטרפת לגילי. אנחנו מתואמים באופן עם גילי ועם הנציבות שבאמת באמת מנסים לסייע.

טוב, בואו נשמע את הנציבות, בבקשה. שם ותפקיד.

שמי שרונה בירו נגטו, נציבות שירות המדינה. אני רק אגיד שבעקבות הדיון הקודם ניסינו לבחון אם אפשר לעשות אסדרה רוחבית של תחום רישוי עסקים, וכך התחילנו לבחון את כל המשרדים שפועלים מתוקף חוק רישוי עסקים. ומה שבדקנו הוא שאומנם מדובר במספר משרדים שפועלים מתוקף החוק, אבל מהבחינה המשא"נית כל משרד מתנהל אחרת לגמרי - -

משא"נית?

משאבי אנוש.

אה.

- - גם מבחינת דרישות הסף, גם מבחינת ההשכלה, מבחינת הניסיון, ואפילו במטלות, מכיוון שיש משרדים שעושים מטלות נוספות בנוסף לרישוי עסקים.

ובצדק.

בבקשה, תנו לי לסיים. ואז הבנו שאי-אפשר לעשות בחינה רוחבית, אלא בחינה משרדית. בעצם עם הגנת הסביבה אנחנו הולכים כברת דרך, ודנו עם רשות האסדרה בשביל באמת לראות אם אפשר להכניס אותם למתווה המשרדי, עבודה שאמורה להיות מושלמת ממש בימים האחרונים.

חשוב לי לציין בשביל שהמשרד יוכל כמובן לפעול, כן נתנו להם מענה פרטני. אמרנו להם: תביאו לנו מועמדים שעונים לתנאי הסף וננסה לתת מענה. אני יכולה להגיד שבמהלך הזמן הזה בעצם העבירו לנו מועמדת אחת שכן בסופו של דבר ניתן לה מענה והתחילה לעבוד בתוך המשרד. אני יכולה להגיד שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה צמוד עם משאבי אנוש, והאמירה שלנו כלפי משאבי אנוש הייתה שגם מועמדים שמגיעים מתחום המדעים, לא רק מתחום ההנדסה, שיעבירו אלינו, וניתן מענה.

סליחה, שאני קוטע אותך. קודם כול, אני מבין שאתם עושים מאמצים. אני מעריך מאמצים. אני מעריך יותר תוצאות. אני אומר את זה באמת לא אישית. הישיבה הקודמת שאת נכחת כאן, בחדר הזה, הייתה לפני שנה, ואותם אנשים נמצאים כאן. אנחנו אומנם אולי קצת התקדמנו, אבל לא מספיק.

אני חייב לקבוע את הדיון הזה ולעצור אותו כאן. אני אגיד לכם מה אני הולך לעשות. אני מבקש לזמן דיון. אני מבקש לדיון הזה לזמן את נציב שירות המדינה, הממלא מקום שקיים או לא קיים, או האיש הכי בכיר שם. אני מבקש את מנכ"לית המשרד או ממלאת המקום, ממלא מקום מנכ"לית משרד ראש הממשלה. אני רוצה שהשלטון המקומי, מעבר לקאייקוב, גם נציג מהחלק המדיני, נקרא לזה ככה. הייתי מעדיף אפילו את או המנכ"לית או את היושב-ראש. אני רוצה להספיק בתחילת המושב הזה, כי אחר כך אנחנו ניכנס להרבה מאוד חקיקה, ואני לא אגיע לזה, כי מי כמוכם יודעים כמה פעמים כבר קבענו ישיבות ואני דחיתי אותן, כי פשוט לא עמדתי בעומס של הדברים שהיו לנו פה בשולחן, ולצערי הרב, הזנחנו את זה.

אני אומר עוד פעם, יש לנו ביד הרבה מאוד כסף של המדינה, שבמקום לבוא סתם ולשמוע בחדשות שהאלה לוקחים, האלה לוקחים, האלה גנבים, המדינה גונבת מעצמה כסף בזה שהיא לא זזה. היא לא מזיזה את הדברים. יש שיתוף פעולה. אני יודע שמשרד להגנה הסביבה נרתם לעניין הזה. אבל הכוחות שלו בדלים. אנחנו באמת הפלנו עליהם רישוי משולב, שהוא דבר מאוד מאוד חשוב. תכף נפיל עליהם את פסולת הבנייה, שהוא מאוד מאוד חשוב. אני יודע שמשרד הבריאות – אנחנו עדים להתרחשויות. מי נמצא ממשרד הבריאות כאן?

שם יש תזוזה.

יש תזוזה. אנחנו רואים תקנות לדברים שאתם מקדמים אותם.

דברים מאוד חשובים.

לכיבוי אש כבר החמאנו להם בפעם הקודמת, אם אני זוכר נכון. השלטון המקומי רתום. אז מה קורה פה? למה העסק הזה לא זז? למה? משהו פה או דפוק בסיסטם או שצריך לעשות איזשהם שינויים מבניים כאלה ואחרים. לא יכול להיות, ואני לא רוצה להאשים אף אחד. כולם אנשים טובים. כולם נחמדים. אבל בסוף אנחנו מכים את עצמנו ומכים את בעלי העסקים ומכים את המדינה בכלכלה שלה, במקום של התפתחות כלכלית. ואתם יודעים מה? אנחנו גם מגעילים אנשים, שאנחנו כל היום ניתן להם הצעת חוק עוד פעם כזאת של לגרור עוד שנתיים את הוראת השעה ודברים האלה. תנו לאנשים. אם אנשים יראו שהמערכת עובדת ושטייבו להם את הדברים, והרפורמה עובדת, הם יתחברו, הם יגידו: אוקיי, גם אני אקפיד להוציא את הרישיון, שיהיה לי את הרישיון, אני אעשה את הדברים. למה? כי המדינה הקלה עליי, ועכשיו הזמן שלי לעשות את הדברים כמו שצריך.

מאחר שיש לנו עוד ישיבה מאוד חשובה, שכבר מחכים פה בצד, נכון? על איי סיישל.

אכן.

למרות שביקשנו סיור במקום, הוא לא יצא. אז אני אעצור את הישיבה הזאת עכשיו. אני מבקש ממנהלת הוועדה לזמן ישיבה, ושנקבל אישור שמגיעים האנשים הכי בכירים משני המקומות הללו. אם צריך גם ממשרדים אחרים מנכ"לים, הייתי גם מביא מהמשרדים האחרים מנכ"לים, ומהמרכז השלטון המקומי.

ואת סגן הממונה על התקציבים.

מאגף התקציבים נביא גם אולי - -

את הסגן הרלוונטי.

- - את הסגן הרלוונטי כדי שיהיה, מה שנקרא, מכובד לכולם. אבל זה לא יהיה מכובד. אני רוצה בישיבה הזאת לקבל החלטה אם משנים אולי את הרשות הזאת בצורה הזאת, בדרך הזאת. אני לא יודע. כשבונים רשות, זה אומר בנית סופר-טנקר. בנו ותמ"ל, אז ותמ"ל היה צריך להביא תוכניות שלוקחות – בנו ותמ"ל. הוותמ"ל בא כדי לקחת תוכניות שלוועדה מחוזית לקחו חמש שנים ולגמור את זה תוך שנה. זה לא בנאום הזה.

אני חייב להגיד לך, כבוד היושב-ראש, רק מילה אחת, כי אני חבר ועדת האסדרה מטעם השלטון המקומי. מאז שהצטרפה שירי, שנמצאת פה, היא עובדת מסביב לשעון, הלילה ויום ושעות.

אני מאמין לך.

תשמע, בשנה שעברה היינו זרוע מאוד מיליטנטית, הזרוע שתקפנו, ותומר יודע את זה, והייתי מאוד מיליטנטי. מדברים על פרקים, אנחנו לא בדלקת פרקים.

אני חייב לעצור אותך.

אנחנו רוצים להגיע לתוצאות. אני אומר לך שגם יואל נכנס, מה שנקרא, למוד אחר, וגם שירי עכשיו. נכנסו תחת האצטלה כדי לייצר תוצאה. ואני מאמין שהשנה הקרובה - - -

נרחיב על זה בישיבה הבאה.

מעולה. אנחנו נהיה שם.

הישיבה נעולה. תודה רבה לכולם.

תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:49.