פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



64
ועדת החינוך, התרבות והספורט
06/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 418
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ח' באייר התשפ"ה (06 במאי 2025), שעה 10:00

הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד-2024, של ח"כ ינון אזולאי, חה"כ יוסף טייב, חה"כ אופיר כץ, חה"כ אברהם בצלאל, חה"כ סימון מושיאשוילי, חה"כ משה רוט, חה"כ אושר שקלים, חה"כ משה סולומון, חה"כ ארז מלול, חה"כ יצחק קרויזר, חה"כ חנוך דב מלביצקי, חה"כ יונתן מישרקי, חה"כ ששון ששי גואטה, חה"כ ניסים ואטורי, חה"כ אביחי אברהם בוארון, חה"כ יעקב אשר, חה"כ משה סעדה

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
נעמה לזימי
יוסף עטאונה

ינון אזולאי

אסף יונוביץ - עו"ד, ייעוץ וחקיקה חוקתי, משרד המשפטים

אינה זלצמן - סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

שרית חאיק שפיגלשטיין - עו"ד, סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד החינוך

פארס טויל - סמנכ"ל ומנהל מינהל רישוי, בקרה ואכיפה, משרד החינוך

מוריה ארליך - עוזרת משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ורד כרמון - מפקחת ארצית ילדים בסיכון - הגיל הרך, השירות לילד ולנוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי

נטע בר זיו - רכזת תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

ענב חליוה - עו"ד, לשכה משפטית, משרד העבודה

דפנה מאור - מנהלת אגף בכיר עידוד תעסוקת הורים, משרד העבודה

עדי פרטוש - מנהלת אגף קשרי חוץ, תקשורת וממשל, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

בתיה הקלמן - המועצה להשכלה גבוהה

עמרי גולן - עו"ד, לשכה משפטית, המועצה להשכלה גבוהה

ערבה בר אל - יועצת משפטית, עמותת חלמי"ש

יעל חג'בי - יו"ר ועד גנים, הנהגת ההורים הארצית

ליאור גבאי - יו"ר פורום מסגרות לגיל הרך

קרן אוחנה איוס - עו"ד, מנכ"ל חיב"ה - ארגון הגנים הפרטיים

יקותיאל משי - מנהל קידום מדיניות וקשרי ממשל, עמותת 121

ולרי זילכה - עו"ד, קידום מדיניות, בית איזי שפירא

חמדת קב - עו"ד, מנהלת קשרי ממשל, עמותת "אותי"

איילת קציר - יו"ר תנועת מובילי חינוך בישראל

מנחם גולדין - עו"ד, מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אחיו של סגן הדר גולדין, שנפל בקרב ברפיח במבצע "צוק איתן" וגופתו עדיין מוחזקת בעזה

יניב בר אור - מנכ"ל התאחדות מעונות היום הפרטיים

מור דקל - יו"ר העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

חנן דגן - מנכ"ל איחוד גני הילדים

רויטל לן כהן - עו"ד, מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

קונסטנטין שוויביש - מהנדס, מנכ"ל איגום - ארגון מורים עולים

נועה שאואר - ראש ענף הגיל הרך, כוח לעובדים

חנה כהן - דודה של ענבר היימן שנחטפה ונרצחה וגופתה מוחזקת בעזה

שלמה אלפסה

- דוד תומך ליתומים בגירים משני ההורים

דורית חזן - רכזת סניף הגננות, ארגון המורים

תמי סלע

אתי דנן

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד-2024, פ/4873/25

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח ישיבת את ועדת החינוך, התרבות והספורט, ח' באייר תשפ"ה, 9 במאי 2025. הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד-2024. הצעת חוק של חה"כ ינון אזולאי, אנוכי ועוד מספר חברי כנסת.

בפתיחת הדברים, משפחות החטופים. שלמה, בבקשה.

בוקר אור לוועדה המכובדת, בוקר טוב לחה"כ יוסף טייב. אנחנו נפגשנו באירוע של הגיל הרך, אז אני רואה שאנחנו פה כמעט עוד פעם במשהו דומה. אז למי שלא מכיר, אני לא מגיע הרבה כי יש לי עוד עיסוקים אחרים ותכף אני אסביר לכם למה לא הרבה.

שמי שלמה אלפסה, אני יליד חולון. בצבא הכרתי את סמדר גורן, ילידת קיבוץ ניר עוז וזה אומר לכם כבר הרבה. כי ניר עוז נכנסו לכותרות. אף אחד לא יודע איפה זה, אבל ב-7 באוקטובר סך הכול הרבה אנשים הבינו איפה זה, במיוחד חברינו מעבר לגבול.

סמדר גורן ואני חיינו בניר עוז עד סוף שנות ה-20 שלנו ואז עזבנו. לצערנו, המשפחה היחידה שלה נשארה שם. לצערנו, באמת נרצחה. אבנר גורן נחטף מהממ"ד ולא ידוע אם הוא נרצח או נהרג בידי כוחות צה"ל. בסופו של דבר מצאו אותו בשדות ניר עוז. אני אישית עזרתי בקבורתו ה-23 באוקטובר, תחת איומים לא פשוטים בניר עוז.

מיה שלנו נורתה בגן הילדים, אפרופו הגיל הרך. מהמשוגעות שבדבר, בשבת הלכה לסדר את הגן. נורתה, נחטפה והייתה שם לצערנו כמעט שמונה חודשים או תשעה חודשים, אני לא סופר כבר במצב הנוכחי שלנו, עם כל המספרים הלא נורמליים שהגענו אליהם. מיה גורן חולצה תחת מבצע לא נורמלי של הצבא, שאני לא יכול לדבר עליו הרבה. אבל אני יכול להגיד שהיא הייתה במנהרות של החמאס. והכוחות שלנו חילצו אותה מבפנים.

כאן אני בא לדבר על שני דברים: דבר אחד, על סגירת מעגל, שכולם אומרים לנו סגרתם מעגל. אז אני אומר לכם שלא סגרנו שום מעגל. אנחנו רק קיבלנו טיפת כוח לנוח ומיד אחרי זה להילחם על כל שאר החטופים. וכמו שאתם רואים, כל המשפחות לא יכולות לנוח עד שכל החטופים חוזרים. אני לקחתי איתי את גדי חגי, שהוא חטוף חלל, יחד עם אשתו ג'ודי ויינשטיין חגי שהיא חטופה חללה. ושניהם עדיין נמצאים בעזה ומי יודע אם ימצאו אותם בקצב הזה שהממשלה החליטה. והממשלה פה זה הממשלה שנבחרה ברוב דמוקרטי, אבל ההחלטה שלה לדעתי האישית היא החלטה שגויה, של להמשיך את הלחימה ולנסות להכריע את החמאס על פני החזרת החטופים.

חברים, אני כבר מצהיר בפניכם שככל שנתקדם עם הלוחמה הזאת יותר ויותר חללים יתווספו. וכאן אני בא לנושא השני לדבר עליו, שנמצא פה משרד הרווחה גם כן, אז אולי, כל פעם מתחלפים, אז לא תמיד אנשים מכירים את הסיפור. גם אדוני, חה"כ יוסף טייב מכיר את הסיפור האישי שלנו.

אז מיה ואבנר השאירו ארבעה יתומים בגירים, בני 19 עד 27. ולי יש שלושה ילדים בגירים בני 19 עד 27. פשוט מיה ואבנר היו יותר זריזים מאתנו. אנחנו משפחה קטנה, כמו שאמרנו. אז מדינת ישראל אכן מפצה את היתומים הבגירים שההורים שלהם נרצחו. ואדוני חבר הכנסת, כמה תאים משפחתיים של יתומים בגירים לדעתך יש מה-7 באוקטובר? אתה יכול ככה לנחש?

אני אעזור לך. יתומים משני הורים, בגירים, כן? יש לנו 19 תאים משפחתיים כאלה. ועוד שישה תאים של הורה יחידני שנרצח. ביחד 25. יש לנו עוד כ-55 תאים של יתומים בגירים או קרובים לבגרות, גיל 14 ומעלה. והיתומים האלה בגיל 18 חיים באוויר. מה זאת אומרת חיים באוויר? זה אומר שמשפחה כמוני, או שמאמצת אותם, ואני פתאום, לא נעים להגיד, אני הייתי, הם לא אוהבים שאני אומר את זה, ילדי גורן, נהייתי הורה לעוד ארבעה ילדים. אני כביכול תחליף הורה, אבל זה לא, אין דבר כזה תחליף הורה.

אני לא רואים אותי פה הרבה כי אני נאלץ לעבוד כדי להתפרנס. ואני לא מצליח להתפרנס כמו שצריך ואני ואשתי בדפיציט של 10,000 שקלים בחודש. אוכלים את החסכונות שלנו ושל הילדים הפרטיים שלנו. ופה אני קורא לאדוני הנכבד לקדם הצעת חוק פרטית שאני הזזתי בנושא. ואתם בנושא הזה אולי תאמצו את זה ותיקחו את זה כהצעת חוק ממשלתי. כולה 80 תאים משפחתיים, שלא לכל אחד יש משפחה כמוני, שבאה ועוטפת יתומים בגירים. איפה היית, מה עשית, לאן הלכת, נפלת? איך הלימודים? בוא ניסע לטכניון נראה מה קורה. דפקת את האוטו. כל אחד מכיר, כל אחד עדיין הורה לילד בגיר, יודע בדיוק איזה עול יש עליו.

אז לתא שלי יש שתי משימות אדירות: אחת, חטופים. כי בלי זה אתם יודעים שאין לנו חיים. ושתיים, לנסות לשכנע את הממשלה שלנו שתקדם הצעת חוק או פרטית או ממשלתית לתמוך כולה ב-80 תאים משפחתיים שעוזרים ליתומים בגירים. וזה לא הרבה כסף, תאמינו לי, לעומת מה שמושקע כאן בלחימה, בכיבוי אש וכו'.

אני אשאיר לך, חה"כ יוסף טייב, את מספר הטלפון שלי. אני אשמח לקבל את הטלפון של העוזרת שלך, עוזר שלך, כדי לקבוע פגישה. לראות איך אנחנו מקדמים את הדבר הזה. אני מיולי כשמיה חזרה זה מה שאני עושה, יחד עם זה. וגם עובד. בשביל זה תראו אותי אולי פעם בחודש, אולי. כי אני צריך להתפרנס. יש לי עול כלכלי עליי. תודה רבה לכם.

תודה רבה. שלמה, אני רק אגיד לך, אני בשתי הכנסות האחרונות אני לקחתי על עצמי לקדם את הנושא של יתומים, משפחות יתומים, אלמנים ואלמנות. אני לוקח על עצמי לקדם את החקיקה הזאת. זו חקיקה חשובה. כמו שאמרתי, קידמתי חוק של יום היתומים. ובהצגת החוק אני הבהרתי שיתום הוא יתום, לא משנה באיזה גיל. הוא יישאר יתום. לאבד אבא ואמא אין לזה תחליף. ואני חושב שאמרת את זה בשפה שלך, במילים שלך, הבהרת את זה בצורה הכי נכונה שיש.

אנחנו נעשה הכול כדי לפתור את הבעיה הזאת כמה שיותר מהר, ואני מקווה עוד במושב הזה. נמצא איתנו פה יו"ר סיעת ש"ס, חה"כ ינון אזולאי, חבר ועדת כספים. אנחנו ניקח את זה בשתי ידיים ואנחנו נקדם את זה. הנושא הזה עומד בראש סדר העדיפויות, גם של הסיעה שלנו וגם שלי באופן אישי. אנחנו נקדם את זה.

תודה רבה.

חנה, בבקשה.

שלום חה"כ טייב, שלום לאח של הדר גולדין, שהיה צריך, שהוא בעצם גיבור ישראל, התמרור האדום הבוהק שלנו מול העיניים. עשור בשבי חמאס, הופקר על ידי מדינת ישראל. חייב לחזור ראשון.

זאת ענבר, האחיינית שלי. ענבר שימשה כהלפרית במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר. אזרחית, תמימה. נחטפה משטחה הריבוני של מדינת ישראל. הופקרה, נחטפה, נרצחה ועד היום, אנחנו שנה ושבעה חודשים נלחמים לקבל אותה לקבר ישראל. זה מה, על זה אנחנו נלחמים. שזו הזכות הבסיסית של כל אזרח, של כל אזרח וחייל להגיע לקבורה בארץ ישראל.

ענבר הייתה ילדה עם לב ענק, עם עיניים טובות. רואים את זה בתמונה. מה שאין פה להרבה משרי הממשלה ולהרבה מחברי הכנסת, לצערי הרב. איבדנו את הערכים, התקלקלנו, הידרדרנו. אנחנו כבר לא המדינה שאני גדלתי לערכיה.

אני רוצה פה להקריא משהו, מה שאמר הרמטכ"ל לשרים: "קחו בחשבון שאנחנו יכולים לאבד את החטופים החיים והחללים". ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה הוציא פרופ' חגי לוין, אתם מכירים אותו כנראה, אתה מכיר אותו, הוא הוציא דוח. לדוח הזה הוא החליט לקרוא "דוח היעלמות". והוא לא סתם קרא לזה כך. אני שנה ושבעה חודשים באה לפה ומתריעה בפניכם ממה שהולך לקרות. אבל הדברים שלי נפלו על אוזניים ערלות. שנה ושבעה חודשים אני פה מתריעה על מה שהולך להיות. דוח היעלמות שפרסם פרופ' חגי לוין ערב יום הזיכרון מזהיר כי קיים חשש ממשי ש-35 חטופים חללים ייעלמו בעזה, בין אם בשל אובדן מידע או בין בשל הקושי לזהותם אחרי זמן רב בשל התנאים בהם נקברו. הם ייעלמו באופן שלא ניתן יהיה לאתרם ולהשיבם לקבורה.

אני רוצה לשאול איזה הורה מסכים שזה יהיה הגורל של הבת שלו? חה"כ טייב, אתה אבא לילדים. שיהיו בריאים אני מאחלת לך. אם זאת הייתה הבת שלך, ענבר, מה היית עושה? מה היית עושה? השר מיקי זוהר, לפני מספר ימים, בטח שמעת את ההברקה שלו. אם לא, אני אחזור עליה: "ברור שלא כולם יחזרו וברור שחלק לא יודעים היכן הם", טען השר, "לחמאס אין את כל המידע ולצערי יהיו גם חללים שמקום הימצאם לא נודע". אבל הגדיל לעשות חה"כ בני גנץ, שהיה מפקד בצה"ל ויודע שלא משאירים מאחור לא חטופים ובטח לא נרצחים. מה הוא אמר? "חמאס לא ייעלם מעל המפה. עלולים לגלות שאין לנו חטופים חיים". איזה משפט יפה. הוא רק שכח שיש שם, שרוב החטופים שנמצאים שם הם חללים.

כנסת ישראל, אני כבר לא יודעת אם להגיד שאני מתביישת בכם. אני לא יודעת להגיד אם אני נגעלת מכם, אני לא יודעת להביע בכלל את הרגשות שלי כלפיכם. אני לא מדברת עליך אישית. איזה זילות, איזה זילות כלפי החטופים שאתם הפקרתם. זה היה במשמרת שלכם. אני צריכה לבוא לפה פעמיים בשבוע, לפעמים שלוש, להתחנן לקבל את האחיינית שלי. ואני לקחתי על עצמי, זאת משימת חיי. לענבר אין פה. אין לה פה, היא לא יכולה לדבר, היא לא יכולה לזעוק, היא לא יכולה לבקש. הדם שלה זועק מאדמת עזה, אבל כולם מחרישים, הם לא שומעים אותה. רק אני שומעת אותה וזאת משימת חיי להחזיר אותה. זה עולה לי בהרבה בריאות, אבל אני אצליח.

המשימה השנייה שלי זה לשקם את המשפחה שלה. לשקם את המשפחה שלה, שמדינת ישראל הרסה אותה. הרסה אותה. אבל את כל זאת אני לא אוכל לעשות אם ענבר לא חוזרת. ואתם עוד חייבים את החוב להדר גולדין.

את זה שהייתם צריכים להחזיר לפני 11 שנים ולא החזרתם. לא אמיתי איפה אנחנו חיים, באיזה מדינה. שהייתה אמורה להיות אור לגויים, אנחנו היום חושך לגויים. חושך לגויים. איך הורה יכול להתמודד עם העובדה? איך? תסבירו לי, אני רוצה להבין, איך? איך הורה יכול להתמודד עם העובדה שהוא איבד ילד, ילד צעיר שכל העולם היה לפניו, בשל רשלנות. והוא לא מקבל את הילד הזה חזרה לקבורה שנה ושבעה חודשים. יש לנו שם 35 כאלה. אתה יודע, הם הפכו לשקופים גם בעיני מדינת ישראל. בכלל, בעיני התקשורת, בעיני כולם. אני שומעת בתקשורת שהולכים להוציא בעסקת וויטקוף 10 חטופים חיים. אבל הס מלהזכיר שבאותה עסקה יוצאים גם חללים. כי המילה חללים הפכה להיות מוקצה מחמת מיאוס. אסור להזכיר אותה. אנחנו מנסים לעלות לערוצי תקשורת לדבר, בימי זיכרון. לא נותנים לנו. למה? כי יש פה חטופים חיים שהם צריכים לצאת לפני. זו הסיבה.

אז אני פה אגיד לכם משהו, אולי תזוזו מהכיסא, תנועו, אולי לא יהיה לכם נעים לשמוע. אבל רק אדם שנמצא בסיטואציה שאנחנו נמצאים יודע שצריך להחזיר את החטופים החללים ואת החטופים החיים באותה המהירות, באותה התדירות, באותה הדחיפות. אין זה לפני זה. אין כזה דבר. תרימו גבה, זה לא מוצא חן בעיניכם מה שאתם שומעים. אבל רק מי שנמצא במצב שלנו, והוא יאשר את זה, יודע מהי דחיפות להחזיר את החטופים החללים.

חה"כ טייב, לא יותר עסקאות בטפטופים, לא יהיה דבר כזה. אתם תוציאו עכשיו 10 חטופים חיים ועוד מחצית מהחללים, כל השאר אנחנו לא נקבל אותם. עזה תיבנה עליהם. או שהחלום של סמוטריץ' יתקיים והוא יבנה שם התנחלות עליהם. אסור ללכת על העסקאות האלה. העסקה היחידה שצריכה לעמוד על הפרק היא עסקה אחת כוללת. להוציא את כל החיים ואת כל החללים באותה הדחיפות. תודה רבה.

חה"כ טייב, אני רוצה בתור מי שמתעדת, אני רוצה, אני חלק מזה.

איילת, לא עכשיו. איילת, תכף, לא עכשיו. תודה. מנחם, בבקשה.

אני ביום הזיכרון, באמת, פניתי להדר, באמת מה, אלה הסמרטוטים שנתנו לנו בשביל לסתום לנו את הפה, כן? וכמה שנים שמענו 'אולי אברה מת', נכון? אולי זה מת, אולי אין איפה למצוא את אורון. יפה לדעת שהאויבים שלנו מתייחסים לכבוד המת יותר מאיתנו.

נכון.

ובזה אני צריך לשים את יהבי, כן? קשה לי לשמוע את כל הסיסמאות. איזו אמירה, לא יודע, היה איזה ציטוט שגם אם נכבוש משהו לא נחזיר אותו תמורת חטופים.

נכון.

כבוד היו"ר, אני רק חשבתי, הרב עובדיה יוסף, יושב שם למעלה ושומע את הדבר הזה. בסדר? זה הדבר היחידי שעלה לי בראש, מה הוא אומר שם למעלה. ותאמין לי שזה לא "תצא בחוץ". אף אחד לא נעלם, כולם מגיעים שם למעלה.

אני אגיד לך לפחות מה אני יודע. שאחד בישראל, אחד, עושה מעל בדיני ממון, סתם לקח אדרת, אין ניצחון. ולא יהיה ניצחון. אז אני רוצה להגיד לכל החברים שני דברים: אחד, אף אחד לא נעלם. בסדר? אמרתי להדר, הנה, עכשיו נרגעתי. אמרתי להדר כולם עושים פה משואות, כולם חוגגים. לך לבורא עולם, תגיד לו. הייתה משואה, הייתה עוד משואה במדינת ישראל. בסדר? מצאו 36 שידליקו כל מיני כאלה. הייתה עוד משואה, והמבין יבין. אין דבר כזה, אף אחד לא נעלם.

לגבי מה שאמרת, כן יחזירו, לא יחזירו. השאלה, כמו בקיצוצים, ממי מקצצים. מה מדינת ישראל לא מוכנה לתת בשביל שאח שלי וכל החטופים יחזרו. אין פה עניין של בחירה. אני, זה המעל, זה מה שלימדו אותי, כשיש מעל אין ניצחון. יש תבוסה. כי אלוהים לא מוותר על הילדים שלו, מה לעשות? זה טאטע. זהו, תעשו עם זה מה שאתם רוצים. שכל החכמים יעשו עם זה מה שהם רוצים. אני בסוף, באמת, מה שנשארה לי בסוף זה אמונה בבורא עולם, ככה לימדו אותי. אל תאמין בבני אדם, אל תמליך לך מלכים פה, תאמין בבורא עולם. ותחשבו אתם מה הרב עובדיה יוסף היה אומר על כל הסיטואציה הזאת. תודה.

אני רק אוסיף שהדר גולדין ואורון שאול היו 10 שנים מתחת לאדמת עזה. ופה הכול התנהל כרגיל. על זה אני מכה על חטא, אני מודה. אצלנו הכול התנהל כרגיל. אבל, וזה אבל גדול, הדם שלהם בעבע מתחת לאדמה. הדם שלהם דיבר. הדם שלהם זעק ואנחנו לא שמענו. וקיבלנו את ה-7 באוקטובר. ואם אתם תשאירו שם עוד חטופים מתחת לאדמה, אני מבטיחה לך, ואני חותמת לך עכשיו, האסון הבא שנקבל יהיה הרבה יותר גרוע.

אין לי מה לומר, באמת גם לך, מנחם ושאר משפחות החטופים. אולי להתנצל. אין לי משהו אחר.

אתה יכול לפעול.

איילת, בבקשה בקצרה.

אתה יכול לפעול.

אני רוצה, חנה, לא הזכרת איזה נפש של אומנית. ואתם נוסעים כולכם בכבישי הארץ ורואים את האומנות היפה של פינק. פינק זאת ענבר. אתם תראו אותה בצידי הכבישים, אפילו בתוך ערים. אי אפשר להתעלם מהיופי הזה, אי אפשר להתעלם שמאחורי התמונות האלה שבאמת דוממות בשנה וחצי ויש רק את המשפחות ואת האנשים שהתאספו סביבם כדי לצעוק את הצעקה הזאת. אבל האנשים האלה הם חיים במלואם.

בשבת קראנו פרקי אבות וזה מתחבר לדברים שאמרו פה האנשים המדהימים האלה. ולמדנו שרבי עקיבא איבד 40,000 מתלמידו, תלמידים חכמים. איבד אותם. והסיבה לכך הייתה שלא נהגו בכבוד זה בזה. וזה אני חושבת איכשהו תמיד הדברים האלה מתחברים למציאות ומתחברים למה שאנחנו חווים פה. אני חושבת שזה אומר הכול. אז לנהוג בכבוד אחד בשני. וזה אומר לא רק להתנצל, אלא גם לפעול.

נעשה הפסקה שתי דקות ונחזור.


(הישיבה נפסקה בשעה 10:29 ונתחדשה בשעה 10:33.)

חזרנו. אנחנו נעסוק בהצעת החוק הרשות לגיל הרך. כפי שאמרתי, הצעת חוק של חה"כ ינון אזולאי. הצטרפתי אליה ומספר חברי כנסת מכלל סיעות הבית.

מה שעומד מאחורי הצעת החוק הזאת, כמו שאמרנו בדיון הקודם, קודם כל אני אגיד שהוועדה הזאת שמה בראש סדר עדיפות שלה את הנושא של הגיל הרך. אתמול עסקנו בעלייה במקרי התעללות במעונות היום בגני הילדים. השתתפו בו באמת גם משטרת ישראל, פרקליטות, משרד החינוך. הייתה פה אורנה פז, מנהלת אגף לגיל הרך.

נעשו דברים במשרד החינוך, אמרתי את זה גם בוועדה הקודמת. מאז שזה עבר נעשו דברים. לצערי הקצב הוא איטי מידי. תקציבים שמיועדים לגיל הרך לא גדולים מספיק, אנחנו רואים גם לצערנו קיצוצים בדברים, למשל הכשרות ועוד. לכן לקחנו החלטה. החלטה שהייתה עוד בטרם הרכבת הממשלה הזאת היה רצון להקים רשות לגיל הרך. אנחנו במספר חודשים ניהלנו מספר פגישות, חה"כ ינון אזולאי ואני, עם המשרד, עם הייעוץ המשפטי של הוועדה. לצערנו אנחנו לא רואים באמת שהדבר הזה נלקח ברצינות.

נושא גיל הרך הוא פצצה מתקתקת. אנחנו רואים את הרצון לשביתות כאלו ואחרות, חוסר בכוח אדם, חוסר בהכשרה של כוח אדם. השתלחות כלפי הצוות החינוכי, אם זה סייעות או גננות, הפכו אותם לשעיר לעזאזל.

אז קודם כל בראש הדברים אני רוצה להגיד, 99.9% מהצוות החינוכי בגני הילדים וסייעות הן נשים מדהימות שעושות עבודת קודש. בסדר? זו צריכה להיות נקודת המוצא שלנו. יש עשבים שוטים ואנחנו צריכים לעקור אותם ולטפל בזה מהשורש. אבל אל לנו לחשוב שכל מי שעוסק בחינוך הילדים שלנו בגיל הרך הוא הפך להיות איזה דמון כזה. רחוק מכך. הם עושים עבודת קודש ואנחנו מעריכים ומוקירים אותם. אבל לא מספיק במילים. אנחנו צריכים גם לתת לה כלים ואת האפשרויות לבוא ולהתפתח. אם זה ברמה הפדגוגית, אם זה ברמת הבינוי, אם זה ברמת הפיקוח.

אנחנו הגענו להבנה, חה"כ ינון אזולאי ואנוכי, שזה יוכל להיעשות רק כאשר תהיה רשות נפרדת שתיקח את האחריות עליה. בתקציבים, בפיקוח, בבינוי ובשאר הדברים. פדגוגיה כמובן, הכשרה ועוד. לכן למרות ההתנגדות, ואני שם את זה על השולחן, של האוצר, אני לא יודע אם הם נמצאים פה כרגע. התנגדות גם של משרד החינוך.

אולי עדיף.

אולי עדיף אתה אומר. התנגדות גם של משרד החינוך. הייתה לי שיחה עוד הבוקר עם השר. שמעתי את ההתנגדות שלו. אני יודע מה נאמר בוועדת שרים לחקיקה. בסוף הוועדה לא כפופה לשום ועדת שרים. אנחנו נדע להביא רוב אופוזיציה וקואליציה. הנושא הזה של גיל הרך הפך להיות, כמו שאמרתי, פצצה מתקתקת. אני מגייס מספר רב של חברי כנסת וגם שרים, כדי הצעת החוק הזאת תתקדם.

לכן מבחינתי זה הכיוון שאנחנו הולכים אליו. ישנם קשיים ושינויים שאנחנו צריכים. אם זה בהרכב המועצה. קיבלתי הבוקר, ולצערי רק הבוקר, את העמדה של משרד הרווחה. אני רק אומר פה, והנה נמצאת פה היועצת המשפטית. ראוי שיש מקרה כזה חשוב לפחות, אם יש איזה שהיא עמדה, לא משנה איזה משרד, ואני מעריך מאוד את העבודה של משרד הרווחה. אבל כאשר יש מסמך כזה חשוב של עמדה מקצועית, של גורמי המקצוע של המשרד, היה ראוי לשלוח את זה לוועדה בזמן ולא היום בבוקר. במקרה בגלל שהשר הוא מהמפלגה שלי אז הוא מצא לנכון לשלוח לי את זה. זה לא נכון, לא תקין. קשה לנו כוועדה. אנחנו מנסים להתנהל בצורה מקצועית.

אתה גם מיש עתיד?

אני מאמין שיש עתיד למדינה הזאת. אני לא יודע אם על ידי יש עתיד, כנראה שלא. אבל יש עתיד למדינה הזאת.

אבל למה מקיימים את הדיון אם יש החלטה? אם לא לשמוע פה אנשים שחושבים ויש להם מה לתרום?

אני אמרתי את דעתי כרגע. דעתי ודעת הוועדה. כמובן שנשמע את כלל, יש פה - - -

כאילו אין מה להשפיע, סליחה.

למה? אני אמרתי את דעתי ואת ההחלטה שלי.

שיש לנו רוב ואנחנו מתכננים ללכת עם זה בכל הכוח.

איילת, התפקיד שלך כמי שמשתתף בוועדה הוא לשכנע אותי אחרת. ואני, הנה סימון יושב פה כחבר אופוזיציה וחבר מתמיד בוועדה. בהרבה חוקים, ואני אתן דוגמה אחרונה שהייתה בלימודי הפרדה, לימודים נפרדים באקדמיה. היו הערות ענייניות של האופוזיציה, אז קיבלתי אותן ושיניתי את החוק. בסדר? אני אחרון שאפשר להגיד שאני - - -

אדוני יכול להגיד לנו מה העמדה של משרד הרווחה? אמרת לגבי החינוך והאוצר.

אני אבקש ממשרד הרווחה אולי להציג את זה. אבל בפתיחת הדברים אני אתן לחה"כ ינון אזולאי כמגיש הצעת החוק כמה מילים. אחרי זה כמובן תמי תעשה לנו סדר. בבקשה.

קודם כל אדוני יושב-הראש, תודה רבה. אנחנו בקשר גם עם משרד החינוך, משרד האוצר, מכיר את ההתנגדות של משרד האוצר. גם אני קיבלתי את העמדה של משרד הרווחה אמנם גם השבוע, אבל רק לחדד את זה. בהצעת החוק באמת נמצאים קואליציה ואופוזיציה. סימון דוידסון שיושב לצידי, גם הוא חתום על הצעת החוק. ונאור שירי מצד אחד ומיכאל ביטון וכולם. כי יש לנו באמת לב חם ומקום לגיל הרך. תמיד אני אומר, גילוי נאות, אשתי מנהלת מעון, שכירה ומנהלת מעון. היא גם מדריכה. אז אני בא מהמקום שאני מכיר ויודע. לא מחזיק מעון בבעלות, אז ככה אין מה לחשוד שאני בא לעשות פה איזה משהו.

הדבר היחידי שאני יודע שהיא עובדת 24 שעות. כשהיא מגיע הביתה עדיין ממשיכות עוד פניות של הורים. ומטפלות, אני אומר לך, אתה אמרת 99.9%, אני אומר לך 100%. כי מה שאנחנו שומעים, שומעים על המעונות והמטפלות רק כאשר קורה משהו. אז אני אומר לך שזה מעבר ל-100% האלה. כי באמת בדרך כלל 99.9% אתה אומר, אני אומר לך כמעט 100%. כולן מדהימות ומטפלות כמו שצריך ומגיע להן את היחס הנכון והמתאים, גם למעונות, גם בבינוי, גם בפדגוגי וגם במטפלות.

שים לב שעכשיו שיש שביתה רשמית או לא רשמית של מורים. לא נכנס אם זה נכון או לא נכון, אבל אף פעם לא תשמע את השביתה של המטפלות. הן תמיד, הקול שלהן לא נשמע. הזעקה שלהן לא נשמעת. הגיע הזמן לשים אותן במקום במרכז של אותן מטפלות, שיהיו במרכז, שיהיו במקום שמגיע להן, המקום הראוי להן. לכן אני אומר שרשות היא מקום שתרים אותן. זה יהיה מקום ייחודי להן.

אגב, בגלל שאין לנו מספיק שיח עם משרד החינוך, ויש שם אנשים מדהימים, אני מכיר גם חלק שעברו ממשרד העבודה למשרד החינוך. אנשים מדהימים. אבל לא תמיד היכולת נמצאת אצלם, בגלל שיש להם עומס. ועומס גדול. לכן אני אומר שזה יכול להיות, החשיבה צריכה להיות שהרשות הזאת אולי גם תחזור בחזרה למקורה במשרד העבודה, אני לא יודע. זה דבר שאם אנחנו מדברים צריך פה בדיון הזה, כאשר מדברים שקבעתם. אז הנה, אנחנו דווקא כן, אני חושב שאנחנו פה בשביל לשמוע ולראות את הדעות של כולם. של מי שמתעסק עם זה. להבין מה רוצים.

אם אני אשאל היום כמה יש לבינוי וכמה נבנו אני בטוח שזה פחות משנים עברו. אני יודע שיש יותר קושי. ולכן אני אומר, אנחנו נמצאים פה בשביל לשמוע. אבל דבר אחד שיהיה ברור – אנחנו נמצאים פה בשביל להקים את הרשות הזאת. בשביל להקים את הרשות הזאת שיהיה בינוי. אתה יודע, כשהיה, כשהעבירו, יפעת שאשא ביטון, העבירה ממשרד העבודה למשרד החינוך, אז אחד הדברים שדיברו עליו בינוי למשל. מה אמרו לנו על הבינוי. פארס, מה אמרו על הבינוי? אמרו לנו אם יהיו בתי ספר פנויים נוכל להכשיר אותם למעונות היום. כמה כאלה יש לך היום?

זה לא מדויק.

אני אומר לך מה היה בדיונים, אני השתתפתי בדיונים.

- - - פעם במשרד העבודה, מקום אחר בנו או נתנו תקציבים.

כשזה היה במשרד הכלכלה ואחר כך עבר לעבודה. אגב, אני עבדתי כיועץ במשרד הכלכלה. היה כ-200 מיליון שקלים.

היה שני מיליון שקלים בינוי של מעונות.

פארס, אני אשמח גם שתפרוס בפנינו כמה בינוי היה בשנה הזאת. אני רוצה שתסתכל אחורה כמה בתי ספר שהיום לא נמצאים בשימוש בכלל, כמה הפכתם אותם למעונות יום? הרי זה היה בשביל לחסוך הרבה כסף.

זה לא מתאים.

אז למה אמרתם את זה אז בדיונים? אני הייתי. אני הייתי. לא, לא, מעונות יום. פארס, אפשר לבדוק. אני הייתי.

לכן אני אומר לך שלצערי, לצערי אני אומר, המשרד יכול להיות שרוצה לעשות ועושה. לא מספיק. אגב, אנחנו באים פה לתת מענה. אנחנו באים להושיט פה עזרה. אנחנו לא באים פה לעשות נגד משרד החינוך. אנחנו באים לעשות בעד הילדים. אם נצא כולנו מהנחה שאנחנו באים בשביל הילדים האלה, בשביל הילדים בגיל לידה עד גיל שלוש. אם נצא מתוך הנחה שאנחנו באים בשביל המטפלות האלה, תאמין לי נוכל להגיע פה לדברים שבסופו של דבר זה יהיה בהסכמה ולא משנה איפה זה יהיה. ואנחנו נביא גם כסף בשביל זה.

אנחנו בעד, גם הילדים גם מטפלות. אנחנו עובדים יום ולילה כדי לתת להם.

אני לא אמרתי. אני אמרתי ההיפך, שאתם עובדים ויש עליכם עומס. ויכול להיות שרשות כזאת תפתור בעיות. יכול להיות שרשות, אני בטוח בזה. ותשמע את הארגונים. לכן אני אומר, זה בטוח שיפתור בעיות. אתם עושים עבודה טובה, אנחנו יודעים את זה. הכול טוב. אני לא בא להטיל דופי בעבודה שלכם. יש עומס, צריך לפתור את העומס הזה. ואם הרשות תפתור את העומס הזה וזה יתלבן פה בדיונים, אז יכול להיות שזו התוצאה שצריכה להיות פה. לכן הגשנו את זה. תודה רבה לך, אדוני יושב-הראש.

תודה רבה.

זה נכון שיש פה חברי אופוזיציה שחתומים על החוק הזה, ואני אחד מהם. אבל צריך להבין שאנחנו פה בוועדה שתעסוק הרבה מאוד שעות בהרבה מאוד עניינים בנושא של הרשות. אני בגדול בעד רשות. אני בעד להחזיר את הרשות למניעת סמים ואלכוהול שחיסלו אותה. אני חושב שהרשות יכולה לחבר בין משרדים ולעשות שולחנות עגולים ולזרז תהליכים.

אבל אחרי כל מה שאמרתי, צריך מאוד להיזהר. והייתי חלק מהדיונים גם בנושא של רשות העוני. אנחנו מבינים שיש פוליטיקה. וכאשר הפוליטיקה נכנסת צריך להיות מאוד זהירים ולהבין שמטרת העל שלנו זה לדאוג לילדים. ואתמול היה פה דיון סוער בנושא של האלימות בגיל הרך. והיו פה הורים שדמעות דלגו מעיניהם כששמענו את הסיפורים הנוראיים על הילדים שלהם שסבלו מאלימות. שהם ראו את התמונות ואת הסרטונים שהמשטרה הוציאה ממוסדות החינוך שהם היו בהם.

אז אנחנו פה למען הילדים ולמען המטפלות ולמען הסייעות ולמען הגננות ולמען הגיל רך. אבל אנחנו נעשה את זה שלב אחרי שלב ונטפס במדרגות לאט לאט ונשמע את כל הארגונים כדי להבין איפה הבעיות, איפה המכשולים. ושלא נהפוך את הגוף הזה לגוף פוליטי, כי זו הסכנה הכי גדולה. יש פה את כל ילדי ישראל. זה לא משנה אם זה חרדי, דתי, חילוני. אם זה נוצרי, מוסלמי. צריך לדאוג לכולם. והרשות, אם היא תקום ואם החוק הזה יעבור, צריכה באמת להיות אמיתית ועם דאגה אמיתית לכל ילדי ישראל, ללא פוליטיקה של גוף כזה או אחר. היה חשוב לי להגיד את זה. תודה.

אין מחלוקת על זה, דוידסון.

סומכים את ידינו על מה שאמרת. מסכימים, כולם מסכימים פה. בבקשה תמי.

אני רציתי קצת להסביר על ההסדר המוצע, שבאמת עוד לא נעשו בו שינויים או תיקונים והוא עוד לא בשל אני חושבת לשלב של ממש להיכנס לסעיפים עצמם, אבל כן להסביר מה מוצע פה. ולהגיד איזה הקדמה קצרה.

כמו בכל תיקון חקיקה שמגיע לכנסת ולוועדות, בטח בתיקון בנושא כל כך כבד שיש בו כבר רפורמה שמתנהלת ויש לו גם עלויות, אז באמת חשוב שנבין את הקשיים שהתיקון בא לפתור. והאם באמת התיקון הזה יש בו את הכלים לשפר את המצב, לפתור את הקשיים. פה מדובר על איחוד סמכויות, על תקציבים, על רצף ויציבות. אז צריך לבחון אל מול התיקון הזה האם זה מה שהוא משיג. או שאולי באמת יש קשיים ודברים שצריך לשפר, אבל דרכים חלופיות או תיקונים מסוימים שצריך לעשות כדי שזה ייתן את המענה.

כרגע מדובר פה באמת על הקמת תאגיד סטטוטורי חדש שייקרא הרשות לגיל הרך. הוא יהיה אחראי על הנושא של גילאים לידה עד שלוש. אני קצת אגיד את זה גם בהשוואה לחוק קיים שנקרא חוק המועצה לגיל הרך. שיש דמיון מסוים בחלק מהדברים, אבל גם הרבה הבדלים. ובכלל, כל ההתכתבות של ההסדר עם חקיקה קיימת, שכבר היום קובעת סטנדרטים וכללים לגבי פיקוח והסדרה של מעונות יום לפעוטות בגילאים האלה חייבת להיות כמובן התאמה בסופו של דבר בחקיקה.

בחוק המועצה לגיל הרך, שגם היא איזה שהוא גוף שיש לו חלק מהתפקידים של גיבוש תוכנית ומדיניות רב שנתית, של תיאום בין משרדים. הוא מדבר על לידה עד גיל שש. זה כבר איזה שהוא הבדל. גם אני אגיד שדובר פה בישיבה הקודמת על כך שחוק המועצה לגיל הרך, על אף שנחקק כבר ב-2017 והיו חלק מהמטרות דומות, לא יושם בעצם ולא קרה מה שחשבו שיקרה. אז גם את זה צריך לקחת בחשבון.

הדגש מבחינת התפקיד של הרשות פה זה על הפעילות הממלכתית בתחום החינוך לגיל הרך. לאו דווקא בכל שאר התחומים. במועצה לגיל הרך דווקא ההסתכלות הייתה יותר מתכללת גם על תחומים אחרים: טיפול, בריאות, התפתחות בכלל. ודווקא במועצה לגיל הרך בכל זאת מצאו לנכון שהשר האחראי יהיה שר החינוך, למרות שההסתכלות היא רחבה. פה, למרות שהדגש הוא הפעילות הממלכתית בתחום החינוך לגיל השר, השר האחראי כרגע הוא שר העבודה. שימו לב גם לזה. אגב, בהחלטת ועדת שרים דובר על כך שאחד התנאים זה שהשר האחראי יישאר שר החינוך.

המעמד המשפטי הוא באמת שונה. פה מדובר על תאגיד נפרד, שם מדובר על מועצה מייעצת בתוך משרד החינוך. גם התפקידים שלה הם לא ביצועיים, הם תפקידים של ייעוץ, תכנון, גיבוש המלצות לגבי הכשרות, לגבי אמות מידה להכרה במוסדות, להערכה של מדדים, להערכה של תפקוד של מוסדות. פה אנחנו מדברים על תפקידים ביצועיים. באמת יחידה שעומדת בפני עצמה עם סמכויות ביצוע.

גם התקציב פה, מדובר על תקציב נפרד שממונה עליו מנהל הרשות, לא בתוך תקציב של משרד ממשלתי מסוים. במועצה לגיל הרך התקציב הוא חלק מתקציב משרד החינוך. תפקידים של הרשות הזאת הם באמת גם תפקידים של תכנון ותיאום, אבל גם תפקידים של ממש הכרה במוסדות, במסגרות.

גם יש פה משהו שחשוב לשים לב אליו: מדובר פה על מנגנונים של תמיכות. של מתן תמיכות למוסדות ציבור שעוסקים בתחום של הגיל הרך. ככלל, כאשר מדברים על תמיכות מול תקצוב אז בתמיכות אנחנו יותר מדברים על תפקידים שהם לא תפקידים פרופר של הממשלה, אלא שהממשלה רוצה לעודד עשייה בתחום מסוים והיא מעודדת באמצעות תמיכות. כמו למשל בספורט ואומנות, ששם זה קלאסי שזה באמת יותר יש גם תפקידים לממשלה, אבל יותר גופים אחרים שעוסקים והממשלה מעודדת ותומכת.

ספריות למשל.

בחוק הספריות זו שאלה דווקא שעלתה שם ולא כל כך ברור אם זה תפקיד של הממשלה לדאוג שיהיה.

לא, אבל יש תמיכות.

נכון, יש שם תמיכות וזה הוויכוח. כי זו איזה שהיא אמירה שהיא קצת מורידה מהאחריות של הממשלה בביצוע של התפקיד הזה. פה אני חושבת שיש הסכמה רחבה שהנושא של חינוך לגיל הרך וטיפול בגיל הרך זה תפקיד של הממשלה. זה תפקיד של משרדי הממשלה. במובן הזה זה קצת פחות מתאים להעביר את זה לתאגיד נפרד, ובטח לא בדרך של תמיכה במוסדות ציבור. זה מבחינת התפיסות העקרוניות לגבי החינוך בגיל הרך.

אני לא מבין למה זה לא מתאים לרשות? רשות הרי נועדה כזרוע ביצועית של הממשלה. כמו רשות האוכלוסין וכמו עכשיו רשות למלחמה בעוני שהקמנו. לכן, אם את רוצה לקחת משהו שהוא בעצם יהיה עם הסמכויות, יהיה עם טיפול פרטני, שהוא דבר שהוא גדול. אז הוא חייב להיות בנישה אחרת לגמרי. כלומר, שהיא לא תהיה בעצם עוד איזה נספח למשרד כזה או אחר.

אם היה גם חינוך חובה לגיל הרך, אז הייתי אומר אתה יודע מה, יש חינוך חובה. משרד החינוך יתאמץ יותר בשביל לטפל בזה. כל עוד אין חינוך חובה לגיל הרך אז בעצם אנחנו, עדיין זה נמצא, סליחה שאני קורא לזה כך "בחצר האחורית" ולכן צריך להרים את זה ולשים את זה במקום שיהיה במרכז. והדרך לשים את זה במרכז, מניסיונות שאנחנו רואים את זה, זה להקים רשות מיוחדת בעניין הזה.

זאת שאלה אני אומרת. יש מקרים שרשות כזאת מוקמת, אגב, הרשות למאבק בעוני היא לא תאגיד סטטוטורי. היא בעצם יחידת סמך בתוך משרד הרווחה. יש כל מיני סוגים של רשויות.

היא רשות מקבילה כמו רשות האוכלוסין.

בסדר. גם רשות האוכלוסין היא יחידת סמך. היא חלק ממשרד ממשלתי בעצם. עכשיו, יש משרדים שחלק מהתפקיד שלהם, משרד החינוך בוודאי חלק מהתפקיד שלו זה גם החינוך לגיל הרך. אם אתה יוצר עוד רשות נפרדת, עצמאית, עם תקציב נוסף, זה חלק ממה שעלה פה בהערות של משרד האוצר. נוצרות מטבע הדברים כפילויות, שזה חלק ממה שהצביעו פה על הקושי שכבר היום קיים בתחום של הגיל הרך, של החינוך לגיל הרך. כפילויות בין משרדים או פיצול בין משרדים שיוצר קושי.

לכן אני אומרת, לבדוק איפה הקושי ומה הפתרון המתאים לו. יכול להיות שריכוז של כל המשאבים והמאמץ תחת יחידת סמך אחת בתוך, לא יודעת, משרד החינוך או משרד אחר שייראה לכם הנכון. עד היום התפיסה הייתה שדווקא הרצף הפדגוגי והטיפול מגיל לידה ועד גיל 18 בתחום החינוך נכון שיהיה תחת משרד אחד. וזה הרפורמה שניסו להוביל. אבל אני אומרת, האיחוד של זה תחת מסגרת אחת, וצריך לראות איך בונים אותה, יש פה היגיון. וגם הייתה תמיכה בזה פה בישיבה הקודמת, ברעיון.

השאלה למה להפריד את זה כתאגיד סטטוטורי חדש עם כל המנגנונים שלו והכפילויות שיהיו בו כאשר התפקיד זה תפקיד ממשלתי מובהק. שוב, זה לא שזה לא קיים, נכון שיש. המוסד לביטוח לאומי הוא תאגיד סטטוטורי. יש כל מיני דוגמאות כאלה. אבל פה לא בטוח שכל התהליך הזה, שהוא גם ייקח מזן ויעלה כסף והוא רפורמה בפני עצמה, הוא יוביל לתוצאה המתבקשת.

עוד תפקידים שיש פה באמת זה נושא של הערכת אנשי מקצוע. מאוד חשוב הנושא של מידע ונתונים, שזה משהו שמצביעים עליו הרבה בתחום של הגיל הרך, גם בוועדה לזכויות הילד זה עולה הרבה. שהעובדה שתחום מפוצל, התחום הזה במיוחד, גם החינוך וגם הטיפול בכלל, בין הרבה משרדים ורשויות יוצר גם קושי בתכלול של הנתונים והמידע. שזה בסיס לכל תוכנית עבודה והבנה של הקשיים.

גם בנושא של התקציב, אגב, מאוד קשה להבין מה באמת התקציב היום לתחום הגיל הרך. אפילו בתוך משרד החינוך ובוודאי יחד עם המשרדים האחרים. יכול להיות שהאיגום של זה בסופו של דבר יאפשר לנצל את זה בצורה יותר טובה.

יש פה כל מיני דברים שאני כבר יכולה להצביע, שוב, כאשר נגיע לסעיפים ונבין לאן הוועדה רוצה ללכת. אז כרגע במועצת הרשות המוצעת אין למשל נציגות למשרד החינוך, הרווחה, הבריאות. כל מיני דברים שכמובן בתחום של הגיל הרך רלוונטיים, בוודאי בחינוך לגיל הרך. וגם במועצת המועצה לגיל הרך יש נציגים של כל הגורמים האלה.

יש פה הרבה סעיפים שהם סעיפים גנריים של מועצה של תאגיד סטטוטורי או של תאגיד סטטוטורי שככל שהוא יוקם יצטרך אותם, ולדון בהם. ככל שזה יהיה יחידת סמך אולי חלקם לא יידרשו.

זה מבחינת המסגרת. יש לנו עוד חוקים שכמובן צריכים להיות מתואמים עם זה, כמו חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, שבעצם קובע, פה יש הוראות שמדברות על קביעת סטנדרטים להכרה ותנאים למוסדות בגיל הרך. בעצם כבר נקבעו. נקבעו בחוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות יש לנו כבר את התנאים. ובתקנות המאוד מפורטות שנקבעו.

ובחוק מעונות יום שיקומיים.

ויש פה גם באמת את הנושא של התחומים שהיום הם חלק מהחינוך לגיל הרך, אבל נמצאים תחת משרדים אחרים והאם יש פה כוונה, זה עלה בישיבה הקודמת, לאחד הכול תחת רשות אחת או אם באמת העמדה של משרד הרווחה, שבטח הם יגידו תכף, זה בדיוק עניין של ההחרגה. גם בחוק הזה אני חושבת שהכוונה היא שהסבסוד שהיום תחת משרד העבודה של מעונות סמל יישאר שם. ואז בעצם לא הגענו לתוצאה של האיחוד ולא בטוח שזה משיג את המטרה.

אז שוב, אני חושבת שהחשיבות היא באמת להבין איפה הקשיים ומה הפתרונות שיכולים לתת להם מענה. חלק ממה שעלה פה זה באמת גם תקציבים. תקציבים צריך גם כדי להקים את הרשות ובטח כדי לתפעל אותה. והקושי התקציבי כבר היום קיים כדי לאפשר את השלמת הרפורמה לגיל הרך של משרד החינוך. יש רק, זאת אומרת, אין תוספת תקציב, יש קיצוצים בתקציב. אם לא יהיו תוספות גם זה לא יועיל.

רק להזכיר שמשרד החינוך קיבל 48 או 52 תקנים. נכון?

זה מ-2022 שהתחילה הרפורמה.

בסדר, אבל זה לא שעבר אליו בלי כסף. עבר אליו עם תקנים, שזה משמעותי. זה לא תקן אחד או שני תקנים. זה עשרות תקנים שהגיעו לשם.

בהתאם לעבודה שיש.

ברור, אני בעד. אגב, אני בעד שאם צריך להוסיף עוד עשרה תקנים שיוסיפו, אני לא חולק על זה. אני אומר ואף על פי כן, לצערי עדיין, זה לא מספק. אני בצד שבא לעזור, לא משנה כרגע, אני הדעה שלי להקים את הרשות, אמרתי, זו הדעה שלי. אנחנו נדון פה. אבל כמובן שבסופו של דבר מה שלא נגיע לפה צריך לעשות הכול על מנת שהמקום יתפקד. כדי שאם זה משרד החינוך שייתן את המענה ואם זה משרד העבודה שייתן. זה לא משנה.

בסופו של דבר יש רצון אחד, ולזה הסכמנו פה מקודם, שנטפל בילדים האלה. בתינוקות האלה. ולתת גם מענה למטפלות. אני חושב שבחוק הזה אנחנו צריכים בסופו של דבר לצאת שגם המטפלות ירגישו שיש להן בית. זה חשוב מאוד. כי המטפלות היום לא מרגישות שיש להן בית. אגב, אף פעם לא הרגישו, לא רק במשרד החינוך. אף פעם לא הרגישו. חייב, אם כבר יש את ההזדמנות הזאת להרים את קרנן ולראות איך אנחנו עושים את הכול כדי שהמטפלות האלה ירגישו שיש להן משמעות. ולא סתם באות, סליחה, להחליף חיתולים. הן באות לחנך, כך צריך להסתכל עליהן.

אין לזה שום התייחסות בהצעת החוק.

בשביל זה אנחנו נמצאים פה, בשביל לשמוע ולעשות.

ללבן, לחדד. נשנה מה שצריך. משרד החינוך, בבקשה. אינה, שרית, פארס? בבקשה שרית.

אני אתחיל ואז אני אעביר את רשות הדיבור לחבריי.

אני רוצה לחבר אותנו לדיון הקודם וגם להתייחס לכמה סוגיות שעלו כאן. קודם כל, בדיון הקודם הסברנו, סקרנו, גם כבוד יושב-הראש ציין את העשייה הרחבה שנעשתה ונעשית במשרד החינוך בתחום של מעונות היום לפעוטות, מאז שעבר התחום לאחריות משרד החינוך ב-2022. אינה תרחיב על זה, גם פארס.

יחד עם זאת, אנחנו הבענו את עמדת משרד החינוך בדיון הקודם ואמרנו שאנחנו מבינים שקיימים קשיים בכל מה שנוגע לתכלול של התחום שפרוש היום על פני מספר משרדים. לכן המשרד הציע שיוקם מינהל תחת משרד החינוך, שבמסגרת המינהל הזה תרוכז כלל הרגולציה שבתחום: הפדגוגיה, הביטחון, ההכשרה, הרישוי. כלל התחומים הרלוונטיים. אגב, זה לא מהלך פשוט. כי כמו שאנחנו יודעים, משרד החינוך פועל בצורה מסוימת בכל הנוגע למוסדות חיוך. וכך הוא פעל גם בהתייחס לתחום המעונות. אבל משיש קושי, ואנחנו מבינים אותו, אז המשרד נדרש לכך. ואני רוצה להגיד שהמשרד כבר החל בהיערכות להקמת מינהל נפרד שיטפל בתחום של מעונות היום.

למה מינהל במשרד החינוך ולא רשות שהיא תאגיד סטטוטורי או משהו עצמאי. בהמשך למה שאמרה היועצת המשפטית של הוועדה, אנחנו סבורים שחינוך הוא תפקיד ממשלתי מובהק. אנחנו מדברים על רגולציה ממשלתית בתחום החינוך. רגולציה שמוסדרת על ידי חקיקה, שהממשלה קבעה שתהיה מוסדרת על ידי משרד החינוך, כיוון שהממשלה ראתה, כפי שציין גם יושב-הראש וכפי שציינה גם היועצת המשפטית של הוועדה, ממשלה ראתה בחשיבות של רצף החינוך מגיל לידה ועד 18. לכן אנחנו לא חושבים שדרך ההסדרה צריכה להיות על ידי רשות עצמאית, אלא על ידי מינהל.

לא הבנתי, מה זה כולל המינהל? לשיטתכם. גם למשל את התקצוב - - -

לשיטתנו המינהל יכלול את כלל ההיבטים שנוגעים לטיפול בתחום מעונות היום לפעוטות.

הכול, גם מה שמשרד הרווחה היום זה אצלם, אתם אומרים אצלכם. גם מה שהשארתם במשרד העבודה, סבסוד המעונות זה יעבור אליכם, הכול?

לא, לא.

אז?

אז אולי אני אפרט קצת יותר.

אבל שרית, זה חלק מהבעיה. זאת אומרת, הפיזור הזה במספר משרדים הוא מהות הבעיה פה. אז אם אתם היום אומרים לי אוקיי, אנחנו לא רוצים רשות, אנחנו רוצים מינהל. אנחנו חלוקים בזה, אנחנו נלבן את זה, הכול בסדר. אבל אי אפשר לבוא ולהגיד לוועדה אוקיי, בואו נקים מינהל. המשרד כבר נערך להקים מינהל, הכול בסדר. אני חושב שהקצב הוא איטי מידי, אבל אנחנו נדאג ללחוץ על הגז. אבל אם הסבסוד נשאר במשרד העבודה והטיפול בילדי רווחה נשאר במשרד הרווחה, אז אנחנו ממשיכים להיות באותה סירה שמנהל או בעל של מעון או גננת או הורה הוא שוב, הוא מפוזר. הוא מתקשר לפה לא עונים לו. הוא מתקשר לשם שולחים אותם לשם. יש תפוח אדמה לוהט שולחים למשרד הזה, למשרד הזה.

איך את רואה מהעיניים של משרד החינוך, איך אתם רואים פתרון לבעיה הזאת?

ברשותך, כבוד יושב-הראש, אני רוצה להוסיף משפט למה שאתה אמרת. אני חושב שהדבר הכי נכון שיכול להיות שזה יהיה תחת אחריות של משרד החינוך, על אותו רצף. והשאלה שנשאלת מה משרד החינוך, כשאתם מדברים על מינהל, חברי מציעים את הרשות, בדיוק לתת את המענה על כל הדברים בתוך הדבר הזה. כי בבחינה הכי נכונה שזה צריך להיות רצף אחד, אחריות אחד של משרד אחד, משרד החינוך. שאני לא מבין את הפיצול. חלק מהבעיה שהפיצול ולא יודעים אחריות של מי.

לכן יש הזדמנות פה להסדיר את העניין בצורה כל כך ברורה, לאור החשיבות של הגיל הרך שאין ויכוח בינוני עליה, של כולם. כל מי שיושב פה.

יש פה חשיבות על, שרית, ואני אסכם את זה ככה: צריך גורם מתכלל אחד. אין לי העדפה. ברור שהייתי מעדיף שזה יהיה משרד החינוך, ואתם עשיתם עבודה יפה גם ברמת הפדגוגיה. אמרתי, לצערי בנושא הכשרה יש עוד הרבה מה לעשות. בנושא הבינוי, בנושא הפיקוח. אתמול ראינו, 60 תקנים מעל 5,000 מעונות מוכרים רק. אני לא בא אליכם בטענות. אבל אני יודע שמפקח לא יכול לעשות, מה לעשות? לא יכול לפקח על מאות מעונות. הוא לא מלאך.

לכן איך אתם רואים את הדברים האלה? איך אנחנו מגיעים לפתרון הזה של גורם מתכלל אחד? אז יכול להיות שבנושא הסבסוד אתם תגידו לי תקשיב, אני לא יודע עכשיו לערוך משכורות והכנסות וזום ושעות עבודה. יכול להיות שבנושא הספציפי הזה נגיד, נחליט בינינו, אוקיי, זה נשאר במשרד העבודה. אבל אם אני מתחיל לפצל שוב, משרד הרווחה ואנחנו נשמע את העמדה שלהם ממה שהם שלחו הבוקר. איך אתם רואים, מה הפתרון?

ועם אופק גם למשפחתונים. אם אנחנו מתייחסים בשוויון הזדמנויות לילדים, אז ילד הוא ילד הוא ילד. זה צריך להיות משהו הוליסטי.

חד משמעית.

אולי רק להגיד, הייתה החלטת ממשלה. זאת אומרת פה בעצם צריך, לא יודעת אם משרד החינוך, יכול להיות שהוא רואה את זה כדבר חיובי שהכול יהיה. אבל בסוף צריך שהממשלה תחליט להחזיר את התחומים האלה ולאחד אותם.

דבר שני, עלה פה בישיבה הקודמת גם קושי בתוך משרד החינוך בתחומים שנמצאים תחת אחריותו, בהתעלם רגע ממה שבמשרדים האחרים. שגם שם באמת יש איזה שהוא פיצול בין הרבה אגפים ויחידות ואיזה שהיא בירוקרטיה שהיא אולי לא מספיק יעילה. יש לה אולי את ההסברים שלה והיתרונות שלה. כי בסוף אם יש יחידה שמומחית לבינוי של מוסדות חינוך בכלל, אז יש לה גם מומחיות כדי לטפל בבינוי של מעונות יום. כמובן שיש לזה גם מי שעוסק בהכשרות אז אולי יש לו את המומחיות לעסוק גם בהכשרות של מחנכים בגיל הרך.

אבל מצד שני יש גם תועלת, פה זה יתרונות מול חסרונות, של גוף אחד שיש לו את האחריות ויש לו את הידע והוא עושה, מניע את הדברים על כל ההיבטים שלהם כיחידה אחת.

אבל זאת עוד שכבה בירוקרטית.

אם הייתה הבנה שאולי באמת זה ייעל את הטיפול, אז יש גם תועלת לאחד את זה בתוך משרד החיוך. לצד הדיון הנפרד שהוא לא רק שלהם, הוא לא רק העמדה שלהם, הוא גם של עוד משרדים.

ואם רוצים רשות מתכללת, אז שתהיה רשות לטובת הילד, לא קשור לנושא הזה.

עצרתי את שרית. פשוט ברצף הדברים. אבל היה חשוב להעלות את ההערה הזאת של גורם מתכלל אחד.

יכולה להיות רשות לטובת הילד, לא רשות לגיל רך.

כן, בבקשה שרית, סליחה.

הדברים מאוד ברורים. הובהרו כאן והם ברורים גם למשרד. אני רק אגיד שאנחנו עדיין עושים את עבודת המטה בהקשר הזה. כי כמו שאתם יודעים, וכמו שציינה גם היועצת המשפטית של הוועדה, התחומים שכלולים תחת תחום הפיקוח על מעונות היום הם תחומים רחבים מאוד. הרישוי, הבינוי, כמובן הפדגוגיה, הכשרה, הביטחון, הבטיחות. יש פה הרבה מאוד תחומים שהנתונים לפתחו של משרד החינוך והוא מטפל בהם היום.

אם אנחנו נוסיף תחומים נוספים שנכון לעכשיו אין למשרד החינוך איזה שהוא יתרון יחסי בהסדרה שלהם או בטיפול שלהם, כמו הרווחה או כמו הסבסוד. יש מקצועיות שנתונה למשרדי ממשלה מסוימים, במיוחד בסבסוד וברווחה, ולא למשרד החינוך. לכן צריך לבחון ולשקול בכובד ראש לפני שעושים איזה שהוא מהלך כזה שהוא איחוד תחת משרד החינוך. אבל כמו שאמרתי, אנחנו עדיין בבחינה כוללת של התחומים ושל הסוגייה הזאת. ואני מניחה שגם נשוב ונחזור ונדון בהם כאן בוועדה.

אני רוצה גם להתייחס לגבי המועצה לגיל הרך, זה גם נושא שעלה כאן. עדכנתי בדיון הקודם שכדי לכנס את המועצה נדרשנו למינויים שונים, בין היתר גם נדרשנו למינוי הנציג של משרד הפנים. אני רוצה לעדכן את הוועדה שכתבי המינוי של חברי הוועדה ייצאו עוד היום ויאפשרו את ההתכנסות של המועצה עצמה. לא של הוועדה, של המועצה. מה שיאפשר את ההתכנסות, נקווה בהקדם האפשרי.

אני כן אשמח אם חבריי הסמנכ"לים במשרד החינוך גם יתייחסו לנקודות שעלו כאן או לנקודות שהם ירצחו להרחיב.

אינה, בבקשה.

תודה. באמת חשוב לי להגיד שהערך המוסף של משרד החינוך זה בנושא של חינוך. ובעבר התמקדנו במשרדים אחרים בעיקר בטיפול. התפיסה הייתה שההורה צריך לצאת לעבודה וצריך שהילד יהיה באיזה שהוא מקום עד שההורה חוזר. בעצם זה שלפני כשנתיים וחצי המעונות עברו לפיקוח משרד החינוך זה שינה את התפיסה לתפיסה של חינוך טיפול. הרצף הזה של מלידה עד שהילד הופך להיות בוגר היא מאוד משמעותית.

אינה, אני לא הבנתי, סליחה, אני חייב לעצור אותך פה. אבל את אומרת שעד לפני שנתיים זה לא היה בתחום חינוך?

זה היה תחת הטיפול.

סליחה, אבל עם כל הכבוד, אני חושב - - -

משרד העבודה והרווחה - - -

לא, אבל אי אפשר להגדיר אותן ככה. מטפלות תמיד היו באות בשביל לחנך את הילד, כי ברגע שהיא לוקחת אותו על הברכיים שלה והיא שרה לו מבחינתי זה גם חינוך. וזאת הבעיה. אם את אומרת ככה, כנראה זאת הבעיה של המטפלות שנמצאות בחצר האחורית. מטפלת היא מחנכת.

זה בדיוק מה שאני אומרת.

ואי אפשר להגיד על זה משהו. לא, אבל זה גם ככה הייתה ההסתכלות.

אבל זאת הייתה מדיניות המדינה, לא המשרד.

לא נכון. אבל זה לא נכון.

בוודאי שכן.

זה לא נכון.

אתה לא צודק אדוני.

זה לא נכון.

זאת הייתה מדיניות המדינה.

רויטל, את לא בזכות דיבור.

אני לא יכול אפילו על העבר לשמוע דבר כזה, על מטפלת. כי אני, כששמתי את הילד שלי אצל המטפלת, שמתי אותו אצל מחנכת מבחינתי. מאז ומלפני 20 שנה.

יפה. ולכן אנחנו מנכיחים עוד יותר את התפיסה של חינוך טיפול. ואני רוצה לסקור את הדברים שנעשו בשנתיים וחצי, כי אני חושבת שזה חשוב. וגם להתייחס לכל מיני היבטים שנאמרו כאן. ממש בקצרה אני אעשה את זה, כי אני רוצה גם שהסמנכ"ל פארס ידבר.

אז קודם כל לגבי התקנים. כשזה עבר אלינו, ולצערי הנושא של מעונות היום עבר יותר מידי פעמים וגם את זה צריך לשקול. לא יכול להיות, אתם מדברים על המרכזיות של מעונות היום וכמה הם חשובים. לא יכול להיות שהם עברו ממשרד למשרד למשרד. והגיע הזמן שננכיח את זה במשרד אחד שזאת המומחיות שלו. כשהם עברו אלינו, למשרד החינוך, אנחנו שילשנו את התקנים שהיו במשרד הקודם. צריך לשים את זה בצדק פה על השולחן.

מעבר לשילוש של התקנים, גם הוספנו תקנים שבכלל לא היו קיימים מבחינת התפיסה וביניהם תקנים של הייעוץ והשירות הפסיכולוגי הייעוצי שלא היו בעבר. כדי לתת מענים גם להורים וגם למטפלות שיוכלו ללמוד מזה עוד יותר. וזה לחלוטין חדש.

מעבר לכך, בכל התקופה הזאת בשנתיים וחצי הללו, מינינו וממש בעבודה יחד עם הרשויות, אבל במימון שלנו, מנהלות יחידות לידה עד שלוש ברשויות. זה דבר שלא היה. והמקום הזה שבכל רשות יש מישהו, כרגע אנחנו מדברים על 235 רשויות שבהן יש ממונה ברשות לתחום הזה. לא היה בעבר. זה מהלך שעשינו והוא מהלך מבורך. כי בסופו של דבר אתה חי ברשות אחרת. חשוב שגם ברשות יהיה מישהו שרואה את הילדים והשותפות שלנו עם הרשויות היא קריטית בנושא הזה.

יש לנו לצורך כך מלוות רשויות בכל מחוז. יש לנו רכזות הדרכה בכל מחוז. ולגבי הדרכות המתקיימות, החוק קובע ארבע שעות על פי חוק. אנחנו הצלחנו בשנה הראשונה לתת יותר ועדיין אנחנו נותנים עכשיו חמש שעות במקום ארבע, כדי לחזק את הנושא של ההדרכה. כי גם אנחנו מאמינים שהדרכה, ככל שהמטפלות ילמדו ויהיה להם ליווי חודשי זה חשוב מאוד.

יש לי שאלה לגבי ההדרכה בבקשה. כאשר מוסד מסוים מעסיק מטפלת, האם היא מתחילה לעבוד אחרי שקיבלה את ההדרכה או שהיא מתחילה לעבוד ואחרי שלושה-ארבעה חודשים מקבלת את ההדרכה?

On going. ההדרכה זה חלק מהתהליך של הרישוי, תכף פארס ידבר על זה.

לא, אבל מטפלת עצמה גם יש לה קורס שהיא עוברת לפני זה. היא לא רק - - -

80% לא עברו הכשרה מהמטפלות.

ומה עם התקציב של ההכשרות? זו גם שאלה.

תרשו לי.

אני רוצה לקבל תשובה.

זה אותו תהליך גם עם תומכות החינוך בגני העירייה. זה לא אומר שהמטפלות האלה נמצאות בוואקום. אל תשכחו שלכל מעון יש מנהלת מעון ומנהלת המעון כן עברה הכשרה. היא זאת שאמורה להיות עם - - -

לא כולם. לא עם קורסי מנהלות, ממש לא.

אוקיי, אני רוצה לקוות שלפחות ברוב המעונות.

ממש לא.

בואו נשמע את העמדה של משרד החינוך. שנייה חברים. יעל, שנייה. אנחנו ניתן למשרד החינוך לפרוש גם בנושא ההכשרות, גם לענות לסימון. ואם אחרי זה יש מישהו שחושב שההכשרות לא היו או לא הגיעו ליעדן או ממה שאני בדקתי, חלק גדול מההכשרות בכלל אלה אנשים שלא עובדים היום בתחום של הגיל הרך.

זה לא נכון.

אכן היו. אני אומר מה שאני שמעתי. יש קולות אחרים. אבל חשוב לי לשמוע קודם כל את עמדת המשרד. מה המשרד יודע, מה המשרד משווק. בסוף הוא מעביר את ההכשרות האלה. בואו נשמע. אם יש חילוקי דעות נשמע גם אותם. בבקשה אינה.

אנחנו דואגים להכשרות בכל מעון. זה חשוב להגיד את זה. וזה חלק מההסדרה שנעשתה, חמש שעות בכל מעון, נקודה. זהו, זה חשוב לשים את זה על השולחן.

לפני תחילת העבודה שלה או מתישהו אחרי כמה חודשים?

זה תוך כדי, זה כל חודש.

אני שואל שוב. מטפלת מתחילה לעבוד במעון, האם היא מקבלת את ההכשרה לפני שהיא מתחילה לעבוד?

זו הכשרה תוך כדי.

אינה, אינה.

חברים, אי אפשר כולם ביחד.

אינה, את מדברת על הדרכות, הוא מדבר על הכשרה של המטפלת.

אינה, הוא שואל ככה: לפני כניסתה לתפקידה, האם היא עוברת איזה שהוא רף מינימלי של הכשרה? האם היא חייבת לעבור את ההכשרה הזאת לפני כניסתה או שנותנים לה איזה שהוא פרק זמן שהיא מתחילה לעבוד?

בדיוק.

מטפלת אמורה לקבל שלוש סוגי הכשרות: עזרה ראשונה, התנהלות בטוחה והכשרה פדגוגית. ההתנהלות בטוחה ועזרה ראשונה זה סף לכניסה. ההתנהלות הפדגוגית היא תוך כדי היא צריכה לעבור את הקורס.

אוקיי, אז זה לא קורה. פארס, זה לא קורה.

וגם כל הזמן יש את ההכשרות.

זה לא קורה, לא קורה בשטח. פארס.

בעיקרון יש פיקוח והדרכה.

אני מבין את הרצון, אבל זה לא קורה.

סימון, לא רק שזה לא קורה, אתם הולכים - - -

לא, אבל זה שני דברים שונים. אינה מדברת על הדרכה פדגוגית שמגיעה למסגרת פעם בחודש.

אני הבנתי.

חה"כ סימון דוידסון שאל את משרד החינוך, עם כל הכבוד.

כן, אבל אלה שני דברים שונים.

אני אתן רק לאינה לסיים. כן בבקשה אינה.

תודה על הסיוע, אבל באמת אני התכוונתי, נקרא לזה, כדי שלא יהיה, הדרכה. אחת לחודש. חמש שעות. זה תהליך שבו מגיע מישהו למעון. שימו לב, זה חשוב. מגיע מישהו למעון, נמצא עם המטפלת. רואה את הדברים, עושה יחד איתה תצפית. יש פה עבודה פדגוגית מאוד ענפה בכל המעונות. לכך אני התכוונתי. ומעבר לכך, יש את שני סוגי ההכשרות שעליהם דיבר פארס.

זה גם, לכל המעונות.

לא, מבחינת המחויבות, הפיקוח שלהם.

החובה היא בחוק לכל מי שמחזיק ברישיון.

אינה, אני מדבר על הפיקוח. הרי אתם לא מפקחים על - - -

מפקחים, מפקחים.

תודה.

על הכול. וטוב שיש פה אנשים שבשטח שמראים שזה באמת מה שקורה.

רק שקיבלנו אתמול מידע שיש 60 מפקחים על כל הגנים במדינת ישראל.

לכן אמרתי שהיו כשהגיעו אלינו פחות מ-20. אז בשנתיים אנחנו יותר משילשנו את מספר המפקחים. וזה קריטי להגיד את זה. ואנחנו כמובן, כי הבנו את גודל האירוע. וכמה חשוב שיהיו אנשים שייתנו את הליווי מעבר להדרכות ומעבר לכל העשייה הזאת. ומעבר לכך גם לא סתם ציינתי את מה שיש לנו ברשויות, כי זה עוד מקום שנותן את המענים.

זאת אומרת, ניסינו ליצור מעטפת שלא הייתה קיימת בעבר. לכן התפיסה של משרד החינוך שרואה את החינוך ויכול לראות את כל מה שקורה ברשות: גני ילדים, בתי ספר ואיך זה עובד. זה קריטי. ולא בכדי אמרה היועצת המשפטית של משרד החינוך שהעבודה שעשינו כמינהל, מתוך ההבנה שיש לנו את הידע. אנחנו יודעים מה לעשות בפדגוגיה ומה לעשות בכל התחומים האחרים.

עלה פה קושי בנוגע למבנה. כי כך אנחנו עובדים במשרד החינוך. כיוון שרצינו להיענות לזה וגם מתוך התפיסה שזה נכון לתת את כל המענים, התחלנו למהלך הזה של המינהל שאמור בתוך המקום הזה לתת את המענים במקום אחד.

אני יכולה לתת עוד דוגמאות שעשינו. למשל כל הנושא של פיתוח חומרי - - - ונהלים והנחיות בכל הנושא של חירום וכדומה – אלה דברים שנעשו ויש עלינו, אנחנו עושים על זה בקרה ופיקוח. חשוב לציין, במלחמת חרבות ברזל אנחנו פתחנו את המעונות בתוך מרכזים ייעודיים ונתנו מענים מההתחלה. אלו דברים שאי אפשר לזלזל בהם, כי בעצם נתנו, והייתי פה, חה"כ יוסי טייב, שהצגנו לך את הדברים. נתנו פה לכל האנשים שפונו מבתיהם את המקום שלהם. פתחנו מעונות במרכזים וזה רק דוגמה אחת.

כמובן מבחינת מינהל כלכלה ותקציבים אז אתם מכירים פה את מענק ההתמדה בארבע הפעימות. ואנחנו, נקודות הזכות לכל הורה שפעלנו להביא אותם. וכמובן וחשוב, בנוגע לדיון הקודם, למשל ההסדרה של תחום הבטיחות במעונות על שלל ההיבטים. ההתקנה של מערכת ניטור מצלמות זה משהו שהיינו צריכים לעשות מההתחלה. זה לא היה. זה עברנו מעון מעון, הייתם צריכים גם במעונות שאמרו שיש להם מצלמות – המצלמות האלה לא עבדו, אנחנו בודקים את המהלכים האלה. תראו, יש פה המון עבודה שנעשית, של שנים שהיה צריך לשים את המקום הזה במרכז. ואני חושבת שזה הגיע למקום המתאים במשרד החינוך.

לכן עמדתנו, כפי שהציגה, היא מאוד ברורה.

מבחינת משרד החינוך, מה המספר המינימלי של מספר המפקחים שצריך להיות כדי שיהיה אכן פיקוח הולם אפקטיבית? כרגע יש 60. כמה אתם חושבים שצריך?

אנחנו בתהליכי עבודה על זה. מבחינת, ניסינו לעשות כמו סולם כזה כמה, כמו שיש בגני הילדים, שגם שם אנחנו מנסים לצמצם את הדברים.

כמה מפקחים יש בגני הילדים?

עד כמה שאני זוכרת זה אחד ל-80 בממוצע.

ו
פה זה יוצא אחד לכמה?

אנחנו רוצים שזה יהיה - - -

לא, כרגע זה אחד לכמה מאות?

אנחנו לאט-לאט מצמצמים את הפער בתקינה.

בסדר. אני שואל אבל.

כמפקחת אני יכולה לספר לך שהמפתח הוא 120. לי היו 125 גנים, לא כולל המוכשר.

אני שואל כרגע כמה.

לפי מה שנאמר לנו אתמול, אם מדובר ב-5,000 מוכרים ויש 60 מפקחים, זה בערך 80.

זה מה שאנחנו רוצים.

השאלה אם את חושבת שזה מספיק מה שיש היום?

לא, זה לא מספיק. אני אגיד גם למה. הפיזור של המעונות הוא מאוד גדול, זה דבר אחד.

יותר מגני הילדים?

כן.

כל בית יכול להיות מעון.

מבחינת, זה לא כיתה אחת, זה מספר כיתות.

זה בערך 10,000 כיתות.

כן. לכן לא בכדי כאשר המעונות עברו אלינו לפני שנתיים וחצי אמרנו, תראו, אני לא יודעת איך אפשר לעשות את זה ב-20. אז אמרו לנו כל שנה תקבלו עוד קצת וזה מה שאנחנו מנסים לעשות. אנחנו נרצה כמובן לצמצם את תקני הפיקוח וגם להוריד את התקינה של מטפלת פר ילד, זה גם חלק מהתהליך שאנחנו רוצים לעשות. כי זה גם חלק מדברים שצריך להמשיך ולטפל בהם.

אנחנו מודעים לחוסר בכוח אדם. בשביל זה האוצר גם צריך להבין שצריך אולי להעלות גם המשכורות. משכורות, הכשרה, בינוי. יש פה, חברים, יש פה משהו.

אני אגיד לכם משהו. אף אחד לא מערער את העובדה שמשרד החינוך עשה כברת דרך. עשיתם הרבה דברים.

ואתה יודע יפה מאוד שרפורמות לא נבנות תוך שנה.

אני מסכים.

מה שנבנה תוך שנה נופל תוך יום.

בדיוק.

זה אני מסכים.

אבל יחד עם זאת, יש פה שינויים ולצערנו שינויים רבים שמתבצעים. מה לעשות? כנסות נופלות, ממשלות מתחלפות. פחות רצף של עבודה. ולכן אתם צריכים להבין פעם אחת ולתמיד, לעמוד על רגליים אחוריות ואנחנו כאן בשביל זה. אנחנו לא סתם אמרנו בואו נקים רשות. אנחנו רוצים לזעזע פה את המערכת ולהבין, חברים, אי אפשר להמשיך עם הסיפור הזה. הגיל הרך הוא השלב הראשון של הכניסה של הילדים שלנו למערכת החינוך. וכפי שהסברת בצורה הברורה ביותר, לא מדובר במטפלות שבאות להחליף טיטולים. מדובר באנשים שבאים ונותנים את השלב הראשון בחינוך ובכלים כדי להיכנס בסוף למערכת החינוך באמת של למידה וחינוך והקניית ערכים ועוד. אבל בלי שמשרד החינוך, משרד האוצר, הממשלה, הכנסת, יבינו שהנושא הזה של הגיל הרך צריך להיות בראש סדר העדיפויות, גם של הממשלה, גם של הכנסת וגם של המשרד שהוא שוכן שם לא יקרה כלום.

אז מצד אחד אנחנו חייבים לעשות קיצוצים, כי מה לעשות? אנחנו במלחמה. איפה הכי קל לקצץ? בהכשרה בגיל הרך. הדבר הזה לא מקובל. לא מקובל עליי, לא מקובל על חברי הכנסת.

אבל זה לא קוצץ.

לא מקובל על הארגונים, לא מקובל על הגננות. ואין לי ספק שהוא גם לא מקובל עלייך, אינה.

אבל זה לא קוצץ. אנחנו ביחד, ואני חושבת שיש פה מספיק אנשים ליד השולחן שידעו לא לתת יד לקיצוץ הזה וההכשרות לא קוצצו.

להיפך, אנחנו נותנים יותר.

לא, אבל כן היה קיצוץ.

לא, לא קוצץ.

היה קיצוץ של 200 מיליון שקלים.

ההכשרות לא קוצצו, נקודה.

לא, 200 מיליון שקלים בגיל הרך קוצצו. נכון שגם התחילו את השנה עם 10 שעות הדרכה במעונות היום.

את לא צודקת.

איילת, זה לא נכון.

איילת, את לא צודקת.

זה כן נכון. ואני יכולה להוכיח. זה כן נכון. תמיד הגיל הרך מקוצץ.

את ישבת בוועדה והחלטת, את צודקת.

קודם כל, זה לא קוצץ ואנחנו פועלים מעבר לחוק. החוק קבע ארבע שעות ואנחנו נותנים חמש שעות, וחשוב להגיד את זה. עמדתנו התקבלה לא לקצץ את זה. ואנחנו מסכימים עם חה"כ טייב שהחינוך מגיל לידה הוא חשוב. אבל אנחנו חושבים שהדרך היא להמשיך ולחזק אותו בתוך משרד החינוך. זאת עמדתנו.

שאלה אחרונה לפני שאני עובר לפארס. מה הצפי של הקמת המינהלת הזאת מבחינתכם? בואו נעמיד שאנחנו, אתם מצליחים לשכנע אותנו. מה הצפי של הקמת המינהלת?

אנחנו כבר התחלנו לעבוד וככל שיהיה צורך אנחנו נדע לעבוד ולזרז את הדברים. מחר למשל יש לנו דיון נוסף אצל המנכ"ל, אתה מבין שזה נכנס כבר להילוך גבוה. מתוך התפיסה שכולנו מסכימים עליה ואנחנו נדע לתת את המענים בצורה מיטבית.

מבחינתכם מספר שבועות, מספר חודשים, תחילת שנת תשפ"ו? עוד פעם, אמרתי שאנחנו חושבים שצריך רשות לגיל הרך. אבל אם תצליחו לשכנע אותנו ואתם תגיעו פה לוועדה, אנחנו מבחינתנו הקמת המינהלת תהיה תוך מספר שבועות, תהיה מוכנה לתשפ"ו. משרד האוצר ייתן את ה-אוקיי שלו. נשמע פה את הקולות, יכול להיות שאנחנו נשתכנע. אבל בואו תנו לנו איזה צפי.

אני אומר לכם, אני מבחינתי מתקדם עם החקיקה הזאת. אם יש צפי ויש משהו ברור ויש משהו?

אדוני, יש כאן מורכבות גדולה. אתם מבינים שמדובר על יצירה של משהו חדש בתוך משרד החינוך, של המינהל. שבתוך המינהל הזה יהיו רכיבים שונים מאגפים שונים בתוך המשרד. זה משהו שמצריך עבודה תשתיתית, עבודה של מטה. והיא לא קטנה.

אבל יחד עם זאת, כיוון שמשרד החינוך - - -

במה זה יהיה שונה ממש שיש היום?

רק שנייה, אני רק אמשיך את הדברים.

היא הסבירה מה זה שונה.

עבודה של משרד החינוך היא עובדת לפי לוח שנה שהוא קצת אחר משאר הדברים. ולכן אנחנו תמיד נערכים לתחילת שנת הלימודים. אני חושבת שאם כולנו נצליח, זאת שאיפה, להתחיל בשנת הלימודים הבאה. אם נצליח לעבור את כל הדברים בתחילת השנה.

אתם בשיח כבר מול האוצר?

כן.

אוקיי, משרד האוצר, מה העמדה שלכם?

אבל רצינו את פארס.

אני אתן לפארס. רק מה העמדה שלכם לגבי הקמת מינהלת. הקמת רשות אני כבר שמעתי בזה. אנחנו שמחים מאוד, לא חשבנו אחרת. לגבי המינהל, מה העמדה שלכם?

אנחנו חושבים שבאמת לעומת הרשות, ובאמת היה כפילות, כמו שאמרה עו"ד סלע, שהייתה יכולה להיות פה, זה מהלך הרבה יותר מבורך שיסיט את התקציבים למקום הנכון במקום להקים עוד גוף אופרטיבי שדורש ואוכל תקציבים מעצם קיומו. אני חושבת שזה באמת מהלך נכון.

באמת, ככל שיש איזה שהוא קושי אז אנחנו חושבים שצריך לבחון את האפשרות של השינוי הארגוני שדובר פה עכשיו. אנחנו מברכים על זה. אני אגיד, עוד לא דיברו איתי ספציפית לגבי צרכים וזה, אז אין לי יכולת להתייחס לזה. אבל אנחנו בשיח שוטף עם משרד החינוך. אנחנו נמשיך להיות איתו בשיח גם על הנושא הזה.

הערכה תקציבית של הקמת מינהלת.

אין לי שום יכולת להגיד לך, כי לא דיברו איתי על שום דבר.

הם עוד לא הגישו לה את התוכנית. אבל איפה הבעיה, חה"כ טייב, אפשר? לצערי, אני קצת סקפטי בעניין שאתם אומרים לי תשפ"ו. אתם יודעים, ישבו פגישה אחת, שתי פגישות. ישבנו, עשינו איזה שהוא משהו ומאז הכול נתקע. ואני אומר, אם אנחנו באמת רוצים, יש פה מציע חוק, יש פה את יושב-ראש ועדת החינוך, שהוא בעצם מוביל את זה. אני חשוב שהיה מן הראוי לזרז את העניינים יותר גם בשיח מולו, ביחד עם האוצר. להתחיל את השולחן העגול שהתחלנו אותו. עשינו אותו פעם או פעמיים, אבל זה לא מספיק.

בשביל שנהיה שותפים לעניין, להבין שלא רוצים לעשות פה שינוי. כי מה שיקרה, אם נגיד לכם אוקיי, תגידו לנו עד אז ונשכח את זה ושבועיים לפני תחילת שנת הלימודים תגידו תשמע, לא הספקנו, אנחנו צריכים עוד שנה התארגנות. זה לא צורה של עבודה.

אני בהסתכלות שלי, והעברתי איזה חוק אחד או שניים פה בכנסת, ואני חושב שכאשר עבדנו בשיתוף פעולה וכאשר באו והמשרדים באו אלינו וישבו ודיברו איתנו, גם היו תוצאות ויותר הבנות. לכן אני חושב שזה - - -

אני הייתי איתך בשיח השולחן העגול ואני מברכת עליו.

אמרתי צריך לעשות את זה. גם נטע הייתה וצריך לעשות את זה יותר. לכן אני אומר, בשביל להגיע לתוצאות. אם אנחנו נשכח ונגיד עוד חודשיים, עוד שלושה.

לא, אבל בשביל זה אנחנו נמצאים פה.

לא, זה לא רק פה. כי אתם הולכים למשרד ועובדים. אבל צריך לעדכן לפחות.

דווקא שוחחנו והמשכנו בעקבות הדברים הללו. פארס.

פארס, בבקשה, בואו נסיים את הסבב במשרד החינוך.

אני רק אגיד שאם מצפים שנקים גוף מקצועי וגוף שייתן את כל המענים, ברור שזה משהו שלא ממציאים אותו מהיום למחר. אנחנו עושים עבודת עומק, עבודה באמת מקצועית. כבר מחר יש לנו דיון בתוך המשרד עם מנכ"ל המשרד.

דיון המשך.

דיון המשך. אנחנו רוצים להגביר את הכסף ולבנות אותו בצורה נכונה. וזה משהו שצריך לקחת זמן. זה משהו ייקח זמן. אבל אנחנו שם, אנחנו באירוע. כל היחידות במשרד משתפות פעולה היום כדי שעד שנבנה את זה נעשה את העבודה הכי טוב שאנחנו יכולים.

אם אני אסתכל על הליך הרישוי שהוא כולל בתוכו לא מעט סוגיות, אנחנו פגישות שבועיות, כדי שנוודא שבסוף שהתהליך עובד, שהבעלויות יכולות להגיש את הבקשה בצורה נכונה. יש פה השקעה אדירה במערכות ממוחשבות. בכניסה של AI ומערכות מתוחכמות. שנותנים מענה לנו, לבעלויות, שותפות עם משרד העבודה. אנחנו משקיעים בזה לא מעט. לאט-לאט אנחנו רואים את האור בקצה. יש כבר תהליכים שמתבצעים יותר טוב ויותר נכון.

כמה התקציב של הבינוי, פארס? בינוי מעונות.

תכף אני אגיע גם לבינוי, אני אגיד גם למה חשוב שיישאר במשרד.

אז הליך הרישוי שמכיל לא מעט: הכשרות, מצלמות, פדגוגיה. הוא שם, הוא בהשקעה אדירה, מיליונים, גם באפיונים ופיתוחים של מערכות וגם בהטמעה של כל התהליכים האלה עם לא מעט גורמים. ובנוסף, המשרד עושה חשיבה היום על מכלול גדול שמכיל את שלושת המשרדים: עבודה, רווחה. כי כל אחד יש לו את הייחודיות שלו, אז אנחנו מנסים גם לחשוב על לבנות מערך שלם שנותן, בסוף הלקוח שזה בעלות, יכול לראות את כל המעון, מכל הצדדים שלו, במקום אחד. לא תצטרך לעבור בין מערכות. גם בזה מושקע לא מעט. יש ארכיטקט שמלווה את כל התהליך הזה ואני מקווה שכן נצליח לפצח את כל הסוגיות. הוא עושה עבודה מולנו, מול משרד העבודה ומשרד הרווחה. ואני מקווה ממש בקרוב תהיה לנו תמונה ונוכל גם לדעת לאן אנחנו יכולים לקחת את זה.

בנוסף, לגבי הבינוי. בבינוי, קודם כל יש 2.2 מיליארד שקלים בחומש לבניית מעונות יום. אני כשהייתי במינהל הפיתוח, שתי פעימות של 400 מיליון הוקצו לשטח. הרבה רשויות אפילו קיבלו את התקציב כדי לבנות את כל המעונות.

לחמש שנים 2.2 מיליארד?

כן, 2.2 מיליארד. זה לא מעט.

זה מעט, כי בעבר מה שהיה, שהיה אצל חיים כץ למשל, זה היה 1,200,000,000 בשנה. משמעותי. בשנה. בחומש זה 2.2 מיליארד.

אם תביא עוד שני מיליארד תאמין לי, נצליח גם לבנות עם זה.

הוא מדבר על התקציב של הסבסוד.

בדיוק במקום הזה איפה ההעדפה. זה בדיוק במקום הזה.

אז אני אגיד. 2.2 מיליארד לבניית מעונות היא הייתה החלטה של חומש, אבל בימים, כמשרד במינהל הפיתוח, עובדים היום על כניסת מעונות היום לתוך הליך ההכרה. הכרה בצורך, בתוך תקציב של המינהל. וזה כבר הסתכלות אחרת. ולמה עוד חשיבות? זה לא רק עניין הכסף. היום ההסתכלות, הקרקע זמינה לבניית מבני ציבור הולכת ומצטמצמת במדינה, עם כל הגידול וזה. ההסתכלות השלמה של מעון, של גן, של בית ספר, היא מקבלת תפנית מאוד רחבה. יש הרבה יישובים היום שבתי הספר ומסגרות החינוך הם בקומה ארבע, חמש ושש, בתוך מבנים גדולים. אז אי אפשר לבוא ולנתק.

זה בכל העולם קורה, גם במתקני ספורט, בונים לגבוה.

אי אפשר לנתק אותו. לכן ההסתכלות השלמה חייבת להיות במקום אחד. ואני חושב שהמשרד נותן את המעטפת הזאת. הוא היום בכתיבת פרוגרמות חדשות, שמכילות את כל הפונקציות האלה. וזה מה שצריך לאפשר לו לקרות. אנחנו בחשיבה על זה, וזה יקרה.

אני אגיד, אני אולי מקדים את הדוברים הבאים. אבל אני חושב, נכון שנושא הבינוי הוא נכון, אבל אני חושב שיש היום מעונות כבר בנויים. הבעיה האמיתית היא משבר בכוח אדם. והשאלה מה המשרד עושה כדי לפתור את הבעיה הזאת של משבר כוח אדם? הרי אנחנו נשקיע בבינוי, נשקיע בפיקוח, נשקיע בכל מה שיש. אבל בסוף אין את מי להושיב שם. אז מה עשינו? אצל מי הסמכות לפתור את המשבר הזה של הסיפור הזה של כוח אדם?

ליאור גבאי, יושב-ראש פורום ראשי הארגונים, מנכ"ל של נאות מרגלית.

אני קודם כל באמת משבח אותך, יוסי, על זה שאתה מעלה את נושא הגיל הרך לדיון פעם אחר פעם. היה חשוב מאוד גם ההצהרה שאתמול הצהירו, שהתפלאתי מאוד מאוד לגבי הנושא של המצלמות. יש התייחסות, התפיסה הייתה שמעונות יום רק עליהם עושים מצלמות והסתבר אתמול מההבהרה של נציגת המשטרה שבגני הילדים התלונות הן לא פחותות. רק משום מה איכשהו מישהו חשב שבגני הילדים צריך לייתר את זה.

אבל אני רוצה לדר על עצם העניין. העמדה של הפורום היא מאוד ברורה: לא יכול להיות, יש פה כמה חלקים. קודם כל, חלק הצהרתי. ברמה הבסיסית, מדינה לא יכולה להגיד שתחום כל כך חשוב כמו הגיל הרך הוא תחום כזה לא רלוונטי שאין אף משרד שהוא בעלות אמיתית עליו, אלא הוא נמצא בכמה משרדים. אז קודם כל מבחינת ההצהרה הזאת שבאה ואומרת אני מתייחס לגיל הרך ואם זה נמצא חלק במשרד החינוך, חלק במשרד העבודה, חלק בדיוני תקציב מול משרד האוצר, ברווחה – זה מראה את החשיבות קודם כל ברמה ההצהרתית מה מדינת ישראל מתייחסת למעונות היום. זה בכובע אחד

הכובע השני זה העשייה היום יומית. אכן משרד החינוך עשה הרבה דברים. אבל אי אפשר להתעלם מזה שהחשיבה שבמעבר למשרד החינוך הייתה לפזר את תחום הגיל הרך בכל האגפים של משרד החינוך, שאין להם הבנה באמת בתחום מעונות היום. הם לא מבינים איך פועל מעון יום. זה לא חוק חינוך חינם, זה לא חוק חינוך חובה. וזה לא דומה לשום מסגרת כמו גני ילדים, בתי ספר. ואי אפשר להגיד אוקיי, הכשרה, תלכו להכשרה, כמו בתי ספר, כמו גני ילדים או כמו אקדמיה. וכיוון שהמשרד פיצל את זה אז נוצר מצב שהתפקוד והתפעול של מעונות היום לא הביא להישגים.

ואני אומר לכם, אין צורך לבנות מעונות יום, נכון לעכשיו.

נכון למכון ברוקדייל יש 50,000.

שנייה, שנייה, לא הפרעתי לך.

לא, אני מחזקת.

יש 40,000 מקומות במעונות יום.

50,000 לפי מכון ברוקדייל אתמול.

שנייה, שנייה.

אני מחזקת אותך.

תודה. יש למעלה מ-40,000 מקומות במעונות היום בעלי הסמל בלבד, שהם לא מאוישים. לא בגלל שאין ילדים, אלא בגלל שאין מטפלות. ואם אנחנו מדברים על מעבר למשרד החינוך, אז הפנטזיה הייתה שמעבר למשרד החינוך יגרום למצב מאוד פשוט שבו ישוו את שכר המטפלות לשכר הסייעות. לא קרה. שלא לדבר על הכשרות, שזה לא פעם ראשונה שאני פה בדיון מבקש לפרוטוקול את הרשימה של הבנות שהוכשרו. משרד החינוך טען שהוכשרו עשרות אלפים, לא ראינו אותם במעונות היום. לא באמונה, לא בנעמ"ת, לא בנאות מרגלית, לא בית יעקב, לא באחרים.

שנייה ליאור. נאמר על ידי אינה שההכשרות נעשות במעון עצמו.

לא.

לא, לא, לא.

אתה מדבר על משהו אחר. אתה מדבר על הכשרה תוך כדי. הדרכה של המדריכות תוך כדי פעילות במעונות היום. זה משהו אחר.

אז על מה אתה מדבר? אתה מדבר על ההכשרות שפארס דיבר עליהם?

על הכשרות של מטפלות - - -

זה מה שיפתור לך את הבעיה בכוח אדם? עוד הכשרות, עוד פיקוח?

חברים, רגע.

לא.

משבר כוח האדם והטיפול בו והנושא של עבודה מועדפת זה הדיון הבא שלנו. אז בואו נשאיר את השאלה. בכוונה עשיתי שני דיונים צמודים אחד לשני.

אבל מה שהוא אומר זה שעל אף ההכשרות הנשים האלה מוכשרות אבל לא חוזרות לעבוד במעונות.

עוד לפני המהות, שנייה ליאור, אני שואל אותך. עוד לפני המהות, כשאתה מדבר, כשאינה מדברת על ההכשרות שנעשות בתוך המעון עצמו וכאשר פארס מדבר איתי על שתי הכשרות של הבטיחות ושל העזרה הראשונה, שהן נעשות בטרום כניסתן – על ההכשרות האלה? איזה רשימה אתה רוצה, של איזה הכשרות?

אז אני אעשה סדר. יש הכשרות שהן פועלות, הדרכה תוך כדי פעילות מעון היום. וזה משרד החינוך פעל שיהיה חמש שעות בכל מעונות היום. זה לא קשור, לא על זה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על ההכשרות, שבעבר היה סבסוד לארגונים, קורסים של מטפלות, שהארגונים יכלו לעשות את זה. זה עבר למשרד החינוך. משרד החינוך אמר שהוא הכשיר למעלה מ-15,000 או 17,000 או 20,000, אני לא זוכר את המספר.

25,000.

לצערי הרב לא מצאנו אותם במעונות היום. וביקשנו לא פעם ולא פעמיים לפרוטוקול את הרשימה, איפה הבנות האלה שהוכשרו? הוכשרו 20,000 מטפלות? איפה הן נמצאות? הן לא נמצאות במעונות היום.

הערה חשובה.

נבקש ממשרד החינוך להעביר את הרשימה מי קיבל את ההכשרות האלה והאם הן עובדות היום במעונות היום.

לא, השאלה צריכה להיות השאלה למה הן לא באו. זו השאלה.

יוסי, השאלה השנייה.

בגלל השכר.

בגלל שהשכר ירוד.

50% מהן לא ממשיכות אחרי השנה הראשונה, הן פורשות אחרי השנה הראשונה. 50% מהן.

אמרתי, משבר כוח אדם זה הדיון הבא.

יוסי, אני רק רוצה לסכם את מה שאני אומר בדבר אחד מאוד פשוט.

זה לא יכול להיות חלק בלתי נפרד מהדיון על הרשות כוח האדם.

מספיק עם ההתפרצויות. אני סבלני, כי נתתי לו זכות דיבור. כן, בבקשה.

אתם לא נותנים לדבר. בסוף בסוף, עוד פעם, הפיצול הזה של בין משרדים לא יכול להראות לא חשיבות ולא באמת שיש אבא לעניין הזה. כי אם זה היה במשרד אחד, אז לפחות היה איזה גורם אחד שהיה אומר אוקיי, הגיל הרך, מעונות היום חשובים לי.

אני אתן דוגמה קטנה ובזה אני אסיים. בתקופת המלחמה, בדיונים שהתקיימו מול משרד החינוך, אז גם משרד החינוך אמר אוקיי, אני אחראי רק על פדגוגיה, אני לא אחראי על הפעלת מעונות יום. משרד העבודה. ואז מצאנו את עצמנו, הארגונים, נמצאים בשוקת שבורה.

ממש לא. אני חייבת למחות על זה.

אני לא מבינה של מי רשות הדיבור, של משרדי הממשלה או של הארגונים?

לא הבנתי, את רוצה לנהל את הדיון במקומי?

לא, אני רק תוהה פשוט.

יופי. אז תודה רבה. כן, בבקשה ליאור.

לכן אני אומר, עמדת פורום ראשי הארגונים מאוד ברורה. אנחנו בעד הקמת רשות לגיל הרך. מבחינתנו זה המרכיב הכי חשוב בדרך ליישום החשיבות של הגיל הרך. וזה מעבר לעניין שדיברנו עליו לא פעם, זה הנושא של שכר והמעמדה של המטפלות.

אתם חושבים שמינהלת לא תפתור את הבעיה?

אגב, זה רעיון, תוך כדי אני גם אמרתי. זה רעיון שפעם ראשונה שאני שומע. אני שמח שמשרד החינוך חושב על זה, כי הפיצול, כמו שאמרתי, והפיזור בין האגפים השונים במשרד החינוך היה רעה חולה. יכול להיות שזה תהליך. אבל כרגע כרגע כשלב איך שאנחנו מדברים, בהיעדר תוכנית עבודה יזומה מתי זה קורה וכו', אז אין ברירה אלא להמשיך לתמוך ברשות לגיל הרך.

משרד העבודה, בבקשה.

שמי דפנה מאור, אני מנהלת את האגף לעידוד תעסוקת הורים. רק תיקון קטן לאינה, זה כבר שלוש וחצי שנים. כנראה שהזמן עובר מהר כאשר נהנים. פשוט אני נבהלתי כשאמרת רק שנתיים.

נכון. ספטמבר 2021.

לא, לא, הכול בסדר. זה לא הנושא החשוב בעיניי. אני רוצה רק להתייחס לשני דברים בהצעת החוק של הרשות. וחשוב לי להדגיש אותם פה. יש בתוך כל ההצעה פעם אחת או פעמיים מוזכרת המילה סבסוד בתוך בליל של דברים אחרים ואני חושבת שלא באמת מבינים את המהות והמשמעות של הדבר הזה. להזכיר לכולם איפה כל העולם הזה של מעונות היום התחיל. הוא התחיל כמסגרות לסייע להורים, לאימהות ואחר כך להורים, לחזור לעבוד או לצאת לעבודה. כל מהות הסבסוד נועדה לטובת העניין הזה.

לבוא ולהכניס את זה בתוך שלל דברים אחרים שקשורים, והם חשובים מאוד, בתחום של פדגוגיה, בתחום של הפיקוח, בתחום של מצלמות ושכר וכו' – הכול חשוב והכול נכון. אבל אני חושבת שלא נלקח מספיק בחשבון הנושא הזה של עידוד תעסוקה.

משרד החינוך, ואני לא באה לתת ציונים לאף אחד בהקשר הזה, התפקיד שלו הוא לא לעודד תעסוקה. התפקיד שלו, נאמר לי בזמנו, ממש כאשר נכנסתי לתפקיד, נאמר לי על ידי איש בכיר במשרד החינוך 'אותי לא מעניין ההורים, אותי מעניין הילדים'. וזה נאמר במובן טוב, לא במובן לא טוב. זאת אומרת שאם אנחנו לא נתייחס בדיונים החשובים האלה כאן לסוגיית עידוד התעסוקה, שמשרד החינוך לא אמון עליה, זה לא התחום שלו, זאת לא ההבנה שלו. אני הצטרפתי מאוד לדבריה של שרית בהקשר הזה. לא נכון לערבב דברים שאינם קשורים.

אני גם אומר, תקציב הסבסוד היום הוא מיליארד וחצי שקלים בשנה. דובר קודם על הקמת מעונות ותקציבים, אז פשוט תבינו את סדרי הגודל. אנחנו נותנים היום סבסוד לכ-140,000 ילדים. זו כמות משמעותית שאי אפשר לבוא ולהתייחס אליה במילה אחת בהצעת חוק "כולל סבסוד".

חשוב לי גם לומר, נאמר בהצעה שמדובר בתמיכה במוסדות. היום אין תמיכה מעבר לסבסוד, אין תמיכה במסגרות לגיל הרך. ואני רוצה להגיד עוד דבר שמאוד חשוב לי לחדד: כל הזמן מדברים פה על מעונות היום. נאמר פה קודם, גם הוזכרה ככה בשקט המילה משפחתונים. אני חושבת שהבעיה הגדולה ביותר היא להתעלם מהקבוצה המאוד גדולה הזו. היום יש, בגלל חוק הפיקוח, גם מעונות פרטיים נכנסים לבדיקה של משרד החינוך. אבל בעצם היום, למעט משפחתוני הסמל שיש בהם פיקוח פדגוגי, אין שום בקרה, שום הסתכלות, שום בדיקה, שום כלום, של כל העולם הזה של משפחתונים. ונאמר פה נכון, ילדים הם ילדים הם ילדים. זה לא משנה היכן הם מתחנכים, זה לא משנה מה המסגרת שהם נמצאים בה. יש לנו אחריות לגבי כולם.

דפנה, טרם המעבר למשרד החינוך, האם אותם משפחתונים לא מפוקחים, זאת אומרת, משפחתונים שהם לא סמל, האם כן הם היו מפוקחים על ידכם?

לא.

זאת אומרת אף פעם לא היה פיקוח.

לא, לא, ברור.

לא היה ועדיין אין.

אני קודם כל עושה הבחנה: יש את כל המשפחתונים ואסור להתעלם מהקבוצה המשמעותית. דיברת קודם בפליאה על 5,000 מעונות מוכרים. אנחנו מדברים היום על 3,600 משפחתונים שנמצאים בבתים, משפחתוני סמל, שנמצאים בבתים פרטיים. מופעלים על ידי מטפלות מהממות, שמשקיעות בזה את כל נשמתן. דרך אגב, אני לא אהבתי כל כך את האמירות שקודם, כשזה היה, אני לא הייתי, אז אני לא לוקחת את זה אישית. אבל שבמשרד העבודה לא הייתה עבודה פדגוגית. הייתה עבודה פדגוגית, קיימת היום עבודה פדגוגית. גם על המשפחתונים. בזמנו היו על המעונות. אני מבינה שיש ביקורת, זה בסדר.

האם יש להן תעודת מטפלת למטפלות האלה?

בוודאי. ולשאלה שנשאלה קודם, חשוב מאוד לומר, כל המטפלות במשפחתונים קודם כל יש להם הכשרה וקודם כל יש להם ניסיון. ורק אז הן יכולות לפתוח.

תודה רבה.

לפתוח משפחתון. והפיקוח עליהן הוא פיקוח חשוב. ומבחינתנו זאת העבודה שלנו. אנחנו עובדים בזה כל הזמן.

אני אצטרף רק למשרד העבודה וגם למשרד החינוך, בחשיבות באמת על הסיוע להורים העובדים בהיבט הזה. ואני חושבת שבאמת גם בהיבט של המהלך שאתם רוצים להוביל פה, שהוא באמת איזה שהוא קול אחד שיכול לדבר במובן הפדגוגי במשרד החינוך. רק אני חושבת שכרגע זה אולי מסיט את הדיון ועדיף רגע להתמקד באמת בחלוקה שכבר נקבעה והחלטת ממשלה ולשמור עליה. לדעתי זה הכיוון הכי טוב.

אדוני יושב-הראש, רק להגיד משהו. אני מסכים איתך, דפנה, שזה גם בעיקרו היה בשביל עידוד תעסוקה. אבל זה לא סותר את זה ואולי שם זאת הייתה בעיה, זה לא סותר את זה שהמטפלות הן מחנכות.

ברור, חד משמעית.

חד וחלק. זה חייב.

הא בהא תליא.

אסור להעלים את זה. את יודעת, זה דבר שתמיד צריך להיות.

אין שאלה.

זה מה שחשוב.

אין שאלה בכלל.

מעונות יום נועדו בשביל עידוד תעסוקה, זה נכון.

המסגרות לגיל הרך, אוקיי. אנחנו צריכים להתרגל לדבר על מסגרות.

הוקמו במקור בגלל תעסוקה. הם כבר הרבה שנים לא עבור תעסוקת ההורים, אני מבקשת, הם קשורים לילדים.

סליחה, עכשיו אני ברשות דיבור, מותר לי להגיד מה שאני חושב. תודה.

אבל לא משהו לא נכון.

מותר לי להגיד מה שאני חושב, ואני חושב שזה גם נכון. ויש פה נציגה ממשרד העבודה, אני חושב די בכירה, שגם אומרת את זה. אז תודה רבה לך.

לכן אני בא ואומר, תמיד צריך להשאיר את זה שהמטפלות הן גם נשות חינוך, כדי שנוכל להתחיל להתייחס אליהן במקום הראוי להן. ואגב, אני לא חולק על העבודה שעשיתם גם בעבר. זה היה נשמע באמת שכאילו במשרד העבודה זה היה פחות. אני יודע שאז לא היית שם, אני הייתי גם. אמרתי, כשזה היה במשרד הכלכלה, מכיר את זה. תמיד עשו עבודה טובה. וכל מה שרצו לעשות כדי להועיל ולייעל את המערכת. אבל תמיד יש תיקונים. לכן אמרנו פה את מה שאנחנו רוצים. ואמרו שיכול להיות שזה מינהל, אז בואו.

אני רק רוצה, ברשותך יושב-הראש, להוסיף עוד משפט אחד שאני חושבת שהוא חשוב. בהצעת החוק מדברים על מסגרות של ארבעה ילדים ומעלה. זה לא מדויק. משפחתון סמל יכול גם להכיל שלושה ילדים. ופשוט חשוב שזה יהיה באותה טרמינולוגיה על מנת שלא יישארו בחוץ. תודה.

תודה. כן תמי.

הערה בהמשך לדברים של דפנה. קודם כל, באמת הניסוחים, כמו שאמרתי גם בהתחלה, יש פה עוד הרבה התאמה מבחינה של הנוסחים מול החוקים הקיימים, מול ההגדרות הקיימות, אנחנו עוד לא שם. אני כן חושבת שההערות פה גם, בלי עכשיו להגיד מי עשה יותר טוב ומתי, זאת לא הנקודה. אבל גם לעניין המשפחתונים המפוקחים וגם לעניין אלה שלא מפוקחים, יש פה שאלה משמעותית האם נכון להמשיך את הפיצול הזה. גם כי ברגע שיש פיקוח והוא מכביד, אז באופן טבעי זה מייצר איזה שהוא מעבר למסגרות שהן פחות מפוקחות. וגם האם באמת יש הצדקה לסטנדרטים אחרים, לפיקוח אחר, לעוד תקנים של פיקוח ולאיזה שהיא התייחסות שונה בגלל שזה משפחתון.

אני חושבת שגם כאשר חוקקו את החוקים רצו להתחיל ממשהו, אבל הייתה מחשבה שצריכים שהפיקוח יהיה על מסגרות עם פחות ילדים ולא משבעה, אבל אמרו בואו נתחיל ממשהו, כי גם זה תהליך כבד. ואנחנו רואים שהוא אכן כבד. אבל יכול להיות שהגיע הזמן להרחיב את זה ולייצר יותר אחידות.

טוב. נעבור למשרד הרווחה.

מוריה, ממשרד הרווחה. אני אגיד שלעמדת השר אנחנו מבקשים להחריג מוסדות רווחה מתכולת החוק. יש לנו תקצוב אחר, יש לנו חקיקה ייעודית, פיקוח.

את מי בדיוק להחריג?

את מדברת על מעונות יום שיקומיים?

כן.

ומה עם הפעוטות המשולבים?

היא עוד לא התחילה לדבר אבל, מה קרה לכם? תנו לה לסיים את הדברים שלה.

אנחנו מבקשים בעצם להחריג את מוסדות הרווחה. גם ההתקשרות עם מוסדות הרווחה שמטפלים בפעוטות בגיל הרך, זה נעשה בהתקשרות ישירה עם המשרד, עם המעונות עצמם. באמת, מתוך הכרה באוכלוסייה הייחודית ומתן ביטוי בהיבט הזה.

כמו כן גם נבקש שני נציגים של המשרד שייכנסו למועצה. גם מינהל מוגבלויות וגם מינהל שח"ר. ובעיקר, כרגע אין אף נציג של משרד הרווחה ברשות, במועצת הרשות. ובאמת בסעיף 8(4) כתוב שחלק מתפקידי המועצה זה הקמת מנגנוני קשר בין גורמי הטיפול בגיל הרך לבין רשויות הרווחה. זה רק מחזק את הצורך שלנו בנציגים.

כמו כן, מצוין גם מוסד טיפולי. בקשר לזה לא ידוע לנו שיש מוסדות טיפוליים שהם אינם של הרווחה. ונבקש שיודגש שמוסד טיפולי שהוא איננו מוסד רווחתי.

ורד, מנהלת תחום גיל הרך, משרד הרווחה. אני רק רוצה להוסיף שמעבר למעונות יום שיקומיים יש לנו את חוק פעוטות בסיכון שהוא גם משנת 2000 והוא בעצם גם גורם סבסוד מאוד משמעותי לפעוט שאותר בסיכון למניעת הוצאתו מהבית. ואנחנו בעצם אחראיים על הטיפול במשפחה ובהורים. הפעוטות האלה משולבים במעונות הרגילים. ומאוד חשוב להגיד שלא רק עידוד תעסוקה הורים זה הסבסוד - - -. מניעה וטיפול במשפחות ובילדים שהם במצב הנמוך ביותר. אנחנו בעד בתמיכה שתהיה מינהלת לדעתי, כדי שבעצם אפשר יהיה לתכלל.

מה העמדה שלכם לגבי שילוב ילדים עם מוגבלות?

לגבי תחום השילוב, אנחנו לא נכנסנו לניואנסים של כל הסעיפים. אבל אם ניכנס אז כבר היו לנו הרבה מאוד דיונים אצלך כאן בוועדה, גם בוועדת ביקורת ציבורית למדינה. ואני חושבת שגם תחום השילוב הוא צריך להיות מתוכלל עם משרד החינוך או עם משרד אחד מתכלל אז חשוב שזה יהיה סביב המסגרות החינוכיות. תחום השילוב בתוך המסגרות. גם לילדים עם צרכים מיוחדים.

ובהזדמנות זאת, לפרוטוקול אני אגיד שבילדים עם בעיות רפואיות אין בכלל מענה עד גיל שלוש.

אנחנו מדברים על לחבר את הכול ביחד ועדיין אנחנו רואים כל מיני גישות שאומרות להחריג את זה ולהחריג את זה. מה המניעה בעצם להעביר את כל המעונות האלה, גם את המעונות הטיפוליים במשרד החינוך ולעבוד בשיתוף פעולה - - -

יעל. יעל.

- - - בדיוק כמו - - - במועצה.

יעל.

ההערה שלך היא חשובה. אין לי בעיה להערות ביניים שהן בונות והן לא סתם משתלחות.

לא השתחלתי.

לא, תגידי את השם, את התפקיד. לפחות שלפרוטוקול הדברים שלך יירשמו. דברים חשובים, חבל.

יעל חג'בי, יו"ר ועד גנים ארצי בהנהגת ההורים.

אז רק בקשר לזה אני אגיד שבעניין מוסדות הרווחה יש לנו באמת חקיקה ייעודית שמסדירה את העניין הזה בדיוק על שלל היבטיו.

כן, אבל פה יש הצעת חוק. זה שיש חקיקה ייעודית זה עוד לא אומר שאין מקום לבחון מחדש את התפיסה. אם מדברים על איזה שהוא איחוד ופתרון קשיים שחלקם נובעים מהפיצול. יכול להיות שהסבסוד עומד בפני עצמו.

בפרט שהטענה לפיצות הייתה שזה רק עניין של זמן, שצריך להתארגן וכל מיני. כל הילדים צריכים להיות תחת משרד החינוך. גם ילדים עם מוגבלים, משולבים לא משולבים.

טוב. חברים, רגע. אינה, רגע. אני סיימתי את הסבב של משרדי הממשלה. הדברים נאמרו.

אבל חבל שחה"כ ינון עוזב.

בסדר, יש עוד ועדה. כן, הנציבות גם רשומה לי, מנחם, אתה רשום.

הדיון בעיקרון היה עד 12:00. בגלל שהמשתתפים פחות או יותר אותם משתתפים עם מה שקורה בדיון הבא, משבר בכוח אדם והפתרון שאולי עבודה מועדפת, אני הנחיתי את הוועדה, אנחנו נמשיך עד שעה 13:00 את הדיון הזה. אני רוצה לשמוע את כולם בסבב שולחן. ניתן שלוש-ארבע דקות מקסימום לכל אחד פה בחדר. תנסו לצמצם את הדברים שהם יהיו נקודתיים. ואז הנקודה הזאת של כוח אדם כבר ניגע בשעה 13:00.

עמרי, בבקשה, מל"ג.

עו"ד עמרי גולן מהלשכה המשפטית של המל"ג. באופן עקרוני אנחנו נציין שהצעת החוק היא לא בתחום הסמכות של המל"ג ולכן אין לנו עמדה לגופו של עניין. אבל יחד עם זאת אני מבקש להתייחס לסעיף 9 להצעת החוק, שעוסק בתפקידי הרשות בהקשר של ההכשרה האקדמית.

הנוסח המוצע של סעיף 9(ה) קובע שהרשות תגדיר תנאי סף ומדדים כמותיים ואיכותיים שישמשו בסיס לקריטריונים להכשרות אקדמיות ומקצועיות בתחום הגיל הרך ושהמדדים להערכה יהוו בסיס להערכת איכות ההכשרה האקדמית.

בעניין הזה אני מבקש להדגיש שהמוסדות האקדמיים להכשרת מורים הם מוסדות מוכרים להשכלה גבוהה והמל"ג היא הרגולטור שלהם. בכל הנוגע לדרישות ההכשרה האקדמית. כלומר, יש לתקן את הקבוע בתת סעיף 9(ה) ולמחוק בעצם את ההתייחסות לעניינים האקדמיים של ההכשרה האקדמית, כי למעשה המל"ג היא זאת שאחראית לתחום האלה ולא הרשות. היא לא יכולה לקבוע את התכנים האקדמיים של ההכשרות.

גם אם נסתכל על חוקים פרופסיונליים אחרים, כמו חוק הפסיכולוגים, חוק המהנדסים והאדריכלים, אנחנו נראה שאין שם מתן סמכות לקבוע או להמליץ בעניין של הכשרות אקדמיות. שוב, להבדיל מהדיון שהתפתח פה בעניין ההכשרות המקצועיות שהם אחרי הכשרה אקדמית. זה בפן הזה וזאת הערה חשובה מהותית שלנו להצעת החוק.

חוץ מזה יש לנו גם הערה בעניין המועצה המלווה וגם ועדת האיתור, ההרכב שם של אנשי הסגל האקדמי צריך להיות בהמלצת מל"ג. זו הערה שלנו שחוזרת בהצעות חוק דומות.

בתיה, האם את רוצה להתייחס?

בתיה הקלמן, ממונה תחום מדעי הרוח וחינוך במועצה להשכלה גבוהה. צריך לעשות כאן הבחנה בין הכשרות מקצועיות לבין הכשרות שהן חלק מתוכניות לימודים אקדמיות. כיום יש 19 תוכניות לימודים לתואר B.E.d בגיל הרך שההכשרה היא לכל הרצף מגיל לידה עד גיל שש. המועצה להשכלה גבוהה מייחסת חשיבות רבה לנושא של הכשרת גננות.

לא מזמן גם הסתיימו מעקבים, המשך לוועדה בין לאומית שהוקמה לפני מספר שנים שהעריכה את תוכניות הלימודים בגיל הרך במכללות האקדמיות לחינוך. ובעקבות כך התקיימה לאורך תקופה מאוד ארוכה מעקבים ויישום הערות שהוצגו לכל אחד מהמוסדות.

אנחנו מבקשים כמובן, כמו שעו"ד עמרי גולן ציין כאן, לעשות את ההבחנה בין הכשרות אקדמיות לבין הכשרות מקצועיות ולא לערבב בין הסמכויות שהן שמורות למועצה להשכלה גבוהה כגוף שהוא הגוף הרגולטור העיקרי שמסדיר את כל הנושא האקדמיה במדינת ישראל.

אבל אני מניחה שאתם כן מתואמים עם משרד החינוך לגבי הצרכים ובניית ההכשרות.

בוודאי, כמו בכל פרופסיה אחרת אנחנו כל דבר עושים בתיאום עם המשרד הממשלתי הרלוונטי. אם מדובר למשל מקצועות הבריאות אז עם משרד הבריאות, אם מדובר במקצועות הנדסה, עם רשם המהנדסים וכיוצא בזה. וכך גם כמובן בכל מה שקשור לתהליכי הכשרת מורים, מורות וגננות. הכול תמיד בתיאום ובהתייעצות עם משרד החינוך.

תודה רבה. משרד המשפטים, בבקשה אסף.

אסף יונוביץ, ייעוץ וחקיקה משרד המשפטים. האמת שרציתי שגם חה"כ אזולאי ישמע, אבל הדברים יועברו לו אני מניח.

אני אגיד ככה בכללי: קודם כל, הרעיון שמוצע פה, העיקרון של לשים הכול במקום אחד נשמע על פניו הגיוני ומקובל ונכון בסך הכול. כן עלה פה נושא הסבסוד שצריך לראות איך תופרים את זה ואולי לא אמורה להיות בעיה שאולי זה כן יישאר במשרד העבודה.

אני כן אגיד איזה משהו מהותי שכן חשוב לנו להדגיש, שתמי נגעה בזה בהצגת הדברים. ההבחנה בין רשות פנים ממשלתית, מינהל או משהו בסגנון, לעומת תאגיד. שלהגדרת תאגיד יש כל מיני השלכות נוספות שלטעמנו פחות מתאימות לנושא הזה. בעיקר כי מדובר פה במובן מסוים קצת הפרטה והפרדה מעבודה שהיא ממשלתית. ועוד כל מיני טעמים שאנחנו גם נשמח להוציא חוות דעת אם נבין שיש פה, אני יכול להגיד ככה על קצה המזלג: סמכויות שהן בעלות אופי שלטוני מובהק, קצת בעייתי. כפיפות למנגנוני בקרה היא נמוכה יותר, החלשת הפיקוח הציבורי, קושי שתאגיד יתאם בין משרדים ממשלתיים. עלויות גבוהות יותר שנאמר פה. ויש עוד כמה דברים. אם הסוגייה הזאת של בהכרח משום מה רוצים תאגיד, אנחנו נשמח להעביר חוות דעת סדורה.

אנחנו מתנגדים כרגע לדבר הזה של תאגיד. אין בעיה עם כל רשות פנים ממשלתית אחרת, שלהבנתנו אין שום בעיה או מניעה שכל הסמכויות שהועלו, גם בהצעה וגם שדובר פה, אנחנו לא רואים מניעה שזה יהיה בתוך רשות פנים ממשלתית. אנחנו לא מבינים למה זה צריך להיות תאגיד.

אז אסף, אנחנו נשמח כן לקבל חוות דעת כתובה.

אוקיי.

כי כמו שאמרתי, אני שומע מה שמשרד החינוך מבקש. לא אמרתי שהשתכנעתי, אבל יש מן ההיגיון.

אבל אנחנו נשמח אולי כהקדמה לזה להבין קצת יותר, אני לא יודע באיזה דרך. אבל האם יש באמת התעקשות על תאגיד להבדיל מרשות פנים ממשלתית?

אני חושש. אני אגיד לך מה החשש שלי. שיהיה גרירת רגליים וסחיבת זמן בהקמת המינהלת הזאת. ולכן אני אומר אם אני מעביר חקיקה של הקמת רשות, אז צריך להקים אותה. יש פה חוק וצריך לקיים אותו.

ולכן מכאן ההתעקשות הראשונית.

אבל אתה יכול להקים בחוק רשות - - -

העירו פה על המועצה לגיל הרך, שנחקק חוק ובינו לבין - - -

ואף אחד לא מפעיל אותו. אותו דבר.

אין תקציב, אין רצון.

כבוד יושב-הראש, כמו שיש את החוק למאבק בעוני, אותו דבר אתה יכול להקים פה רשות כזאת. פשוט שזה לא יהיה תאגיד, שיש לזה כל מיני השלכות.

הבנתי.

גם הרשות לשירות אזרחי.

ועוד משהו שרציתי להגיד.

אם הרשות לא תפעיל אז זה יהיה כמו המועצה, שלא קיימת.

כן, כן, ברור.

לא צריך חקיקה בשביל להקים מינהל.

אני יודע.

אתה מדבר על רשות, אבל לא תאגיד.

בדיוק.

הבנתי.

רק אני אגיד עוד מילה ליישור קו כללי, אנחנו מבינים שכרגע המוקד צריך להיות, בעצם להחליט מה התפקידים והסמכות. לפני שאנחנו נוגעים לטכני והסעיפים, זה עוד לא בשל, זה עוד לא שם. להבין מה התפקידים והסמכויות שאנחנו רוצים. אני לא הבנתי אם אתם רוצים שמשרד החינוך יביא כבר איזה עמדה או שיכול להיות שכדאי שנתחיל באיזה שהיא עבודה ממשלתית כדי להתאים - - -

אני חושב שמשרד החינוך הביע את עמדתו.

הבענו את עמדתנו.

שמה?

בצורה מאוד ברורה. שהוא מתנגד להקמת רשות. לא משנה אם היא תאגיד או לא. והוא מתעקש להקים אצלו מינהלת. אני אומר, יש מן ההיגיון.

אני לא בטוח שאני מבין מה ההבדל בין מינהלת לרשות.

אם יקראו למינהלת רשות הגיל הרך בתוך משרד החינוך?

זאת אומרת, יחידה נפרדת?

יש הרבה רשויות או יחידות סמך שהן בתוך, הן יחידה בתוך משרד.

זה לא קשור לחקיקה, אני מציעה שאנחנו נקיים פה דיון.

רגע, אני רק אחזור שנייה על הדבר הזה. אני חושב שיש פה איזה שהיא סמנטיקה.

יש סמנטיקה ויש מהות.

רגע, אני רוצה להגיד.

מהאוצר אומרים לי שאולי נדבר, אולי אני לא מבין פה משהו. אבל על פניו, מהעבודה שעשינו, כל הסמכויות הנדרשות יכולות להיות גם באיזה שהיא רשות, אני לא כל כך מבין פה את הסמנטיקה. אבל בסדר, נעבוד על זה.

אם אני מבינה, מינהלת זו זרוע משרדית בתוך המשרד. רשות זה זרוע חיצונית עצמאית. זה הפער בעצם בדבר הזה, נכון?

היא לאו דווקא חיצונית.

גם רשות יכולה להיות תחת השר.

היא כפופה בסוף למשרד.

הדוגמה הכי טובה זה החמ"ד. יש מינהל כזה בתוך משרד החינוך, החמ"ד. אין, אפשר פשוט לקחת ולהעתיק, ללמוד את זה.

לא, יש את המינהלת התקשרותית, יש את ראמ"ה.

יש עוד דוגמאות בתוך משרד החינוך. בתוך משרד החינוך יש את זה.

ראמ"ה זאת רשות, נכון?

נכון. אבל אנחנו לא מדברים על הקמה של רשות.

בסדר, אוקיי, שמעתי את העמדה.

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות.

אני אתייחס. זה לא נכנס לי באף כרטיס ביקור. מנחם גולדין, עורך דין, מנהל תחום חינוך במחלקת שילוב בקהילה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, בתוך משרד המשפטים. זה אני, כאורך השם, כך אשתדל לקצר בדברים.

אפשר לדבר על רשות ומינהלת. היום אנחנו נמצאים בפער, פער שקיים עוד מהחלטת הממשלה וזה פער שיש לו נפקויות כלפי ילדים עם מוגבלויות. ואני בכוונה אומר את הנושא של ילדים עם מוגבלויות, כי בהחלטת הממשלה יש קבוצות. וקבוצה לא מבוטלת שפשוט החליטו לא להחליט. ולכן אין לה מענה, למרות שלל חוקים ואני יכול להוסיף עוד כמה.

אז קודם כל, ציינו פה את הנושא של ילדים רפואיים. אני לא יודע מה זה ילד רפואי, אבל אם מדובר במום בלב, או כל מיני דברים שיש באמת איזה סוגייה רפואית מובהקת, הם כמעט לא נכנסים בשום מקום. וגם יש מחלוקות. כי למשל יש את המודלים של משרד החינוך שמדברים היום על מלווה אישי בחינוך הרגיל. כן, מענה רפואי באמצעות סייעת. ברווחה זה לא נמצא. הילדים האלה יושבים בבית. אז אני לא יודע איזה תמיכות. הם על פניו לא נמצאים גם במעונות יום שיקומיים ולכן לא נמצאים חלופה.

בנושא באמת של השתלבות, אז באמת אני אציין לחיוב, כי בעצם ייחסו את זה או נכנסים תחת הכותרת, לכאורה, של סיכון. אבל רק במידה ויש סיכון משפחתי. לא נזכיר את האמירה הידועה החזק בו לפני שייפול ויצטרך. אין סיבה שאנחנו לא נקדים מענה של שילוב וילדים ובכך גם ייתן מענה יפה גם להם וגם להוריהם ונביא אותם לכדי סיכון בשביל אז להכניס אותם רק במקומות מסוימים וכו'.

שני הדברים האלה, גם ההיבט הרפואי, אלא אם כן יוסיפו פה אלה שנמצאים באמת בשטח וגם כל נושא ההשתלבות היום בהחלטת הממשלה הוא לא קיים, הוא לא נמצא.

זה נשאר במשרד הרווחה.

אבל ממה זה נובע שאין מענה היום במסגרות הקיימות לאוכלוסיות האלה? ממה זה נובע?

הסיבה היא די פשוטה. כי בסופו של דבר אם ניקח את הצד של מעונות יום שיקומיים שמדברים על ילדים עם מוגבלויות, לא כל הילדים עם המוגבלויות נכנסות שם.

גם לא צריכים. אולי הם יכולים להשתלב במעון רגיל.

דרך אגב, בואו נשים את זה על השולחן. זה לא שיש כיד המלך מעונות יום שיקומיים. ולכן מה שמתאפשר היום רק לילדים שזכאים למעונות יום שיקומיים ולא מוצאים עבורם מישהו מתאפשר עבורם לקבל חלופה של סייעת. וזה בשילוב. אבל היות ולרווחה יש מודל קצת אחר, אני לא אכנס, כל אחד והוא, היא לא תוכל לקבל הכשרה רפואית על מנת שהיא תוכל לתת מענה רפואית. ולכן הילד הרפואי גם ישב בבית.

יש פה פערים שהם כרגע בהחלטת ממשלה. אני חושב שצריך לדבר עליהם, להסדיר אותם. וכל רשות סטטוטורית או תאגיד או מועצה או חינוך צריך לשים את זה על השולחן. זה לא יפתור את העניין. זה יהיה להכפיל באפס.

גם בנושא ההשתלבות אני כן אגיד לחיוב, בעבודה משותפת עם משרד החינוך שאני אגיד במיוחד עם הגיל רך, ואני אציין גם את השמות כי מגיע. אם זה אורנה ואם זה רבקה, שעל כל מה שאני אומר עושים להטוטים בשביל לתת מענים דברים האלה. ויש עבודה משותפת ענפה. אבל אני אומר שוב, בילדים עם מוגבלויות יש קבוצות וילדים רפואיים זו קבוצה קשה. הם יושבים בבית, שלא יקבלו מענה בכל הדברים האלה. צריך גם להסדיר את זה. דיברנו על מהות, צריך גם להסדיר את העניינים המהותיים. כי הפערים המהותיים האלה פשוט מלווים אותנו בכל הסדרה כזאת של רשות.

זה מה שהיה חשוב לי לציין. וכן תודה למשרד החינוך, שאנחנו עושים עבודה משותפת. בזכותם, כן גם ברמה של אפליה וגם ברמה של הנגשה. כן באו למסגרות בקהילה ואמרו להם אתם תקבלו ילדים עם מוגבלויות ויהי מה. זהו. תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו נעבור לגורמים שנרשמו על פי סדר הרשימה שמופיעה אצלי. יעל חג'בי בבקשה, הנהגת ההורים הארצית. שלוש דקות לרשותך.

תודה. אני קודם כל רוצה לומר שאני מאוד מרוצה מהכיוון שאליו הדיון הזה פנה סביב השולחן. זה גם הכיוון שאנחנו מרגישים שהוא הכי נכון, גם התייחס למהות וגם בהתייחס לטכני. מבחינת מהות אנחנו חושבים שכאמור החינוך מתחיל מגיל לידה ולכן זה חייב להישאר במשרד החינוך.

מבחינת הטכני הייתי שואלת שאלה רטורית, האם אתם חושבים שבאמת ייקח פחות זמן להקים רשות ממה שייקח למשרד החינוך להקים מינהלת? הייתי מבקשת ממשרד החינוך שייקח בחשבון את סעיפי הצעת החוק בעת שהם בונים את המינהלת. ושיעלו הילוך. כי אמרתם שככל שיעלה הצורך, הצורך עלה כבר מזמן. אנחנו שמחים על זה שזה קורה. אבל בואו נעשה את זה באמת בשיתוף פעולה, בדבקות במטרה, עם יעדים ברורים.

אני מבינה שאתם עוד צריכים להתגבש על צפי, אבל בואו נגבש צפי, כדי שגם יהיו לנו יעדים להגיע אליהם. הייתי שמחה לבקש מכבוד היו"ר שנקבע דיונים דחופים בעניין כדי שנוכל באמת לקדם את זה ולא רק לדבר את הדברים.

ושאלת השאלות, הייתי שמחה שמישהו יספר לי למה למען השם המועצה לא עובדת? מישהו רוצה לשתף?

זה נאמר כבר בדיון הקודם.

יכול להיות שזה גם כי לא היו לה - - -

נאמר שהיא לא עובדת, אבל למה?

גם התקציב שלה צומצם כמעט לאפס וגם לא מונו לה חברים.

זה נאמר בדיון הקודם.

זה נשמע, אני לא רוצה להגיד מילה שמתחילה - - -

אז אני אומר, חברים, התבשרנו שהמינויים אכן אמורים לצאת היום. כתבי המינוי.

אני מבקשת להוסיף ייצוג של הנהגת ההורים למועצה באופן רשמי.

יש.

לא, יש מישהו שהוא מטעמו. אני מבקשת להוסיף באופן רשמי.

גם נציגים של המגזר הפרטי.

הדברים נאמרו. קרן, בבקשה, פורום הגנים הפרטיים בישראל.

תודה רבה. קודם כל, תודה רבה לכבוד יושב-הראש שתמיד זוכר את המגזר הפרטי שמהווה אחוז מאוד גבוה בתוך השיח סביב השולחן הזה לגילאי לידה עד שלוש. עדיין, לפי נתוני הממ"מ וברוקדייס וברנקו ואנחנו, אנחנו יודעים שאנחנו עדיין מעל 70% מהשוק. ולכן תמוה בעיניי שגם בהצעת הרשות המגזר הפרטי לא מופיע וכתוב בסעיף 13(7) "שלושה נציגים מקרב הארגונים החברתיים המפעילים מעונות יום". לפי ההגדרה שלכם כנראה שמדובר על מעונות הסמל, כיוון שאנחנו לא מפעילים את המעונות, אלא אנחנו מאגדים אותם תחתנו. אנחנו לא מעסיקים שלהם. לכן אני מבקשת לתן את הסעיף הזה ולהכניס שגם הארגונים הפרטיים.

קרן, ברשותך, אני פשוט רושם את הדברים. אין 13(7). איזה סעיף זה?

12(7), סליחה.

כן. יש שם גם נציגי ציבור מצוותים - - -

אנחנו לא נקראים נציגי ציבור. אני מבקשת שיהיה כתוב נציגים מהארגונים הפרטיים שנותנים מעטפת ומענה מקצועי למעונות יום בישראל.

ההערה נרשמה.

תודה רבה.

לשאר הדברים. קודם כל אני רוצה להודות לצוות משרד החינוך שיושב פה, שעובר איתנו חבלי לידה. אנחנו פחות או יותר אחרי היריון של פיל, שלוש וחצי שנים, כבר אפשר היה ללדת פה אני לא יודעת מה. אנחנו מתקשים ובלידת עכוז אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד מורכבת. אנחנו על בסיס יומי בתקשורת. יאמר לזכות סוויר, פארס, אורנה, שאנחנו באמת משתדלים כל הזמן לעשות דיוקים. הניתוח אולי הצליח, אבל החולה מת.

אם קושרים דיון בדיון, גם לעניין מצוקת כוח אדם, אנחנו נשמח למספר נתונים שהוועדה תבקש: אחד זה באמת כמה מטפלות שניגשו לקורסי המטפלות סיימו עם תעודת מטפלת. כמה מהן נשארו בתוך המערכת ולא סיימו, כיוון שהנתונים שלנו, נתונים מחקריים דרך אגב, ש-50% מהן פרשו בתום השנה הראשונה.

הדבר השלישי שאני מבקשת מהוועדה, באמצעות חקיקה, חקיקת משנה, תקנות, אני לא יודעת, כבוד יושב-הראש, תביא את זה איכשהו. חייבת להיות תקופת הכשרה, כמו סטאז'. מי שעברה קורס מטפלות צריכה במינימום לתת שנתיים עבודה, שלוש שנים עבודה. כי אני אגיד לך מה קרה לנו. אנחנו הכשרנו אותן. שילמנו את שעות העבודה שלהן והן עברו לגנים העירוניים. הם בגדו בנו. כיוון שלא היה שום מומנט שיחזיק אותן בתוך המעונות.

עכשיו הגענו לצומת. 30 במאי תום הגשת הבקשות לחידוש. המטפלות שהכשרנו עוברות הלאה, לאופק תעסוקתי, כי יש הסכמים עם התומכות מחנכות, סייעות. הן מקבלות מענקי תמיכה, עידוד. עוד ימים חופשיים. שבוע הבא ל"ג בעומר, ארבע שעות. אצלנו זה לא קורה. הן עוזבות אותנו.

אנחנו נקבל צוותים חדשים. כאשר נקבל אותם בספטמבר אנחנו לא יכולים לרשום אותם ברישיונות עכשיו במאי כי הם עוד לא קיימים. אנחנו לא יכולים להגיש את הבקשה לחידוש הרישיונות. וצר לי לומר שכל נתון שיינתן פה על השולחן יהיה נתון לא ריאלי. ואם יבוא מישהו ויגיד לי הגישו 3,000 בקשות לחידוש, 4,000 בקשות לחידוש – אני רוצה לדעת ב-30 במאי כמה קיבלו רישיונות. כי אין לנו צוותים להעביר תחת הגשר כדי לקבל רישיון. אני אקבל אנשים חדשים, אבל הם עדיין לא בעלי הכשרה.

אז נכון שהכשרה זה חשוב, אבל כרגע לי חשוב מישהו שיאהב את הילדים ושיעזור לי לפתוח את המעון ב-1 בספטמבר. אין לי מודעת דרושים אחת שאומרת - - -

נצלול בנקודה הזאת בדיון הבא.

"דרושה מטפלת מוסמכת עם תעודה מחפשת עבודה". אני מוכנה לשלם לה, אבל לא מצאתי מודעה כזאת.

לעניין שולחנות עגולים. לא נעים לי להרגיש כמו בן חורג. אני יושבת פה ופוקדת את השולחן ב-20 שנה האחרונות, לא החמצתי דיון אחד. אפילו כאשר קמתי מהשבעה של הבן שלי. פתאום אני שומעת שמתקיימים שולחנות עגולים של המשרד, של משרד האוצר, של משרד המשפטים, תקציבים וכו'. אנחנו לא בדיונים האלה. אנחנו בדיונים אחרים של מעונות יום פרטיים. אבל אנחנו לא שותפים, מה שנקרא למה שהגדולים אומרים. אנחנו הילד שלא באותו שולחן. אנחנו מבקשים להיות שותפים לשולחנות העגולים שכוללים הנחות משפטיות, הערכות תקציב, אופק. כיוון שבסוף אנחנו ההוצאה לפועל. אנחנו הגורם שתושת עליו כל החלטה שתתקבל. אז בבקשה לצרף אותנו לשולחנות יותר רחבים ממה שאנחנו מופיעים בהם היום. תודה.

דרך אגב, היוזמה היא יוזמה שלך לשולחנות עגולים.

חנן, אתה עוד שלוש דקות מדבר. יקותיאל משי, בבקשה, מנהל קידום מדיניות וקשרי ממשל בעמותת 121. בבקשה.

אדוני יושב-הראש, בתחילת הדברים שלך ציינת, אני רוצה לדבר על שורש הבעיה. אנחנו מדברים פה על עיצוב פנים. ציינת את מצוקת מעונות היום וכבר היו מספר דיונים בנושא. ציינת את השכר, ציינת את ההכשרה וההדרכה ואת הבינוי ששמנו את זה בצד כרגע. אנחנו מדברים פה על תקום רשות, תקום מינהלת. הדיון הקודם, אני חושב שציינו שעל הקמת הרשות תעלה 60 מיליון שקלים רק להקמה. בשוטף יכול להיות שזה כמה עשרות מיליונים.

שורש הבעיה בסופו של דבר זה תקציב. הרי להעלות את השכר דורש תקציב, עוד מעט אני אדבר על הכשרה. הדרכה להגדיל מחמש לעשר, מה שהיה למשך שנה אחת – עולה כסף. אז זה יכול להיות מינהלת, זו יכולה להיות רשות, זה יכול להיות מחוז, זה יכול להיות מדינה. אבל השאלה מי יכול להביא את הכסף. זאת אומרת, מבחינתי שיהיה מרוץ למיליארד שר העבודה, הרשות ושר החינוך. מי יצליח יותר להביא כסף לתחום הזה. זה צריך מאות מיליונים.

הרי שנה אחת באמת משרד החינוך, שר החינוך הצליח להביא עוד 200 מיליון. אחרי זה קוצץ בשל המלחמה. אבל בסופו של דבר זה הסיפור. למה שהרשות תוכל להביא, חוץ מזה שהיא עולה 60 מיליון, למה שהיא תוכל להביא יותר כסף מאשר שר החינוך? אז בואו נדבר פה על שורש הבעיה. אם צריך להעלות את השכר זה יעלה המון כסף. מישהו מסוגל? סביב השולחן עדיין לא נשמע הסיפור הזה. רק איך נקים את זה, מה האופק. נכון שצריך לגבש את כל המחלקות במשרד החינוך כמו בקרה, פיקוח, בינוי תחת מסגרת אחת. זה מצוין, זה מבורך. יכול להיות שהם פועלים ככה בגלל ה-3 עד 18. אבל זה חייב להיות גם בגיל הרך. זאת אומרת, להכניס את הכול תחת מסגרת אחת. אבל בסופו של דבר אף אחד לא דיבר סביב השולחן על הכסף, על תקציב. הגדרת התקציב לגיל הרך. אנחנו מדברים על מיליארדים, אבל אף אחד לא דיבר אפילו על מיליון. רק מדברים על קיצוץ וקיצוץ.

בואו נדבר על ההכשרה שנייה. משרד החינוך, בחוק הפיקוח מדובר על זה שכל מטפלת צריכה הכשרה, אבל החריגו את זה, אמרו תוך ארבע שנים היא תצטרך לעבור את ההכשרה. הגענו לארבע שנים האלה ורק 25,000 מתוכם הוכשרו. זאת אומרת יש עוד עשרות אלפים שלא הוכשרו. אז מה? ישבו אנשים חכמים ואמרו מה נעשה? בואו נאריך את הפטור מהכשרה לעוד שלוש שנים. וזה אתם צריכים לדון על זה בוועדה בתקופה הקרובה. אז מה הרעיון? מה הרעיון להאריך את זה שמטפלת לא תעבור יום אחד של הכשרה לשלוש השנים הקרובות? בואו תגדילו את התקציב. הרי בשנת 2024 לא היה אמור לעבור, תוכנית ההכשרה הייתה, לא היה אמור להיות תקציב לתוכנית ההכשרה. אנחנו פעלנו מול משרד החינוך ונמצאו 60 מיליון שקלים בדצמבר ונכנסה תוכנית ההכשרה לעוד כמעט 10,000 מחנכות בשני מסלולים שונים.

אבל מה הלאה? אנחנו מדברים על עוד עשרות, שאתם אמורים להחליט שלא יעברו הכשרה. מה קורה עם זה? אז אני אשמח דבר ראשון כמובן להתייחס לתקציב הנוסף שהגיל הרך דורש. להעלאת השכר, להדרכה נוספת במיוחד בצפון ובדרום. אף אחד לא מדבר עליהם, כי שם לא נותנים תוספת של חמש שעות. או יותר, כמה שצריך. כמובן להכשרה ולכל מה שהשטח דורש. ובדגש מה שקרן אמרה, תמיד שוכחים את המעונות הפרטיים. מעונות פרטיים ומעונות סמל. לכל אחד יש את הדרישות שלו, גם רגולציה וגם תקציביות.

יקותיאל, חייבים לתת מענה עם ההארכה הזאת. מאיפה אנחנו נביא מטפלות אם אנחנו נוציא את כל אלה שלא בעלות הכשרה? מאיפה תביא מטפלות?

תודה רבה.

ברור, עכשיו הבנת, בתוך שנה להכשיר את כולן.

זה לא בשנתיים, גם בחמש שנים לא תוכל להכשיר את כולן.

אבל אתה לא יכול בינתיים לזרוק את מי שנמצאת.

ברור.

אז לא להתנגד לעניין בקשה להארכה, כי אין לנו כוח אדם אחר.

תודה רבה. חנן, בבקשה.

תודה ליושב-הראש. אני בא ומסתכל ואני דווקא רוצה להתחיל מכל הנושא של הרשות לגיל הרך. למרות שנאמרו פה הרבה דברים ואנחנו נרחיב בחלק מהדברים בהמשך הישיבה.

נשאלה פה השאלה מינהלת או רשות ועלה הרעיון של מינהלת. אני חושב שיש פה דבר שהוא מאוד בעייתי לעשות את זה כמינהלת ואני אגיד לכם למה. הבעיה העיקרית שיש לנו היום זה אין הוליסטיות בין הדברים. באו פה ממשרד העבודה ואמרו מאוד חשוב יציאת הורים לעבודה. באים משרד החינוך ואומרים מאוד חשוב החינוך לילד. שניהם חשובים. יש פה בעיה עם ילדים עם בעיות התפתחותיות, ילדים עם אלרגיות. חייב פה הוליסטיות.

ברגע שזה יהיה רשות, הרשות בעצם אמורה לבוא ולקחת ולתכלל את כל הדברים בין כל הנקודות. כאשר יש משרד החינוך, ואני באמת מעריך את העבודה שלהם, הם לא יודעים לעבוד עם מגזר פרטי, הם לא יודעים לעבוד עם עסקים. הם לא יודעים לעבוד עם אימהות שצריכות ללכת לעבוד. ואם הילד, עם כל הכבוד, יהיה חינוך הכי טוב בעולם – אם האמא לא תצא לעבוד הילד יישאר בבית, לא עשינו שום דבר. גם הילד לא יישאר והיא לא תלך לעבוד, אז לא יהיה לה גם כסף לנהל את הבית.

אבל חנן, איך זה סותר?

רגע, סליחה. ואז הם יעברו למעגל המצוק. זאת אומרת יש לנו פה גלגל מאוד מאוד גדול שהוא בעצם לא נעצר. אומרת כדי לעצור ולפתור את הבעיות, ואנחנו מעלים את הבעיות הרבה פעמים במשרד החינוך, ואני רואה שאין הבנה. הם מבינים חינוך. זה בסדר, כך אתם צריכים. אבל אין מי שבא ותופר את כל הדברים יחד. לכן כן, הרשות זה דבר נפלא. צריכה לשבת הרשות למעלה ולעשות את ההוליסטיות בין כל האינטרסים ולהוריד את זה כלפי מטה עם הנחיות ברורות איך לעבוד.

ברגע שזה יהיה מינהלת זה יהיה במשרד החינוך. משרד החינוך מבין, עם כל הכבוד, בלי להעליב, מבין חינוך. הם לא מבינים את השאר. ואנחנו נגיע לאותה בעיה ואנחנו לא נצא מזה. חייבים לקחת את הדברים האלה בחשבון ולהתחיל להתקדם. וזו הדרך היחידה להתקדם, לכן אנחנו גם תומכים ברשות בצורה די רצינית.

אומרת גם בתוך משרד החינוך, ואני מסתכל על הבעיות והדברים שאנחנו נמצאים, ואנחנו מעלים הרבה בעיות שקיימות. ואנחנו רואים, וראיתי את זה גם פה בישיבה ותראו את זה כהערכה, כאשר עולה הערה ועולה בעיה, אז מתעסקים בכמה כן אנחנו עושים וכמה זה. כן, אנחנו יודעים שאתם עושים. אבל אני רוצה שנתחיל להתעסק ולשים על השולחן שיש פה בעיה ובואו נטפל בה. וכל בעיה לטפל ולא להתייחס לזה, דברים שקיבלתי תשובה ומאוד הרגיז אותי, כבעיה פרטנית. יש לנו בעיה כללית. הבעיה הכללית עם הנחיות לשטח, הבעיה כללית עם התייחסות לפרטים. הבעיה הכללית, כן יש בעיה ויש חוק וחייבים מפקחות, אבל אנחנו נמצאים בקטסטרופה.

שנה הבאה, אם אנחנו ממשיכים ולא ניצור שינוי לקראת שנה הבאה, שנה הבאה לא יהיו גנים. ואז יישבו האימהות בבית, הורים, ואבות בבית לכל המעירים, לא יוכלו לצאת לעבודה. למה? כי לא יהיו גנים. כבר היום קיים חוסר בהרבה מקומות. ויש לנו פה בעיה וצריך אותה לשים על השולחן. לבוא להגיד אנחנו צריכים לפתור את זה.

משפט סיכום. מקודם עלתה בעיה, איפה הבנות האלה? אז אני אגיד לכם. משרד החינוך מינה את הרשויות המקומיות להיות אחראיות על כל נושא ההכשרה. וברשויות המקומיות ניגשות מנהלות הגיל רך, שאנחנו טוענים כל הזמן לניגוד אינטרסים. ניגשות ובתוך הקורסים, וזה לא פרטני, זה בהרבה מקומות, אומרים להן בואו תעברו לעבוד אצלנו בגני העירייה. הנה נעלמו לנו הבנות שבאו ועבדו. הם קיבלו יותר והלכו החוצה.

ואותו דבר עם משלבות שלוקחים אותן לעבוד.

אם אנחנו רוצים שכולם יהיו עם הכשרה, ויש היום לא מעט עובדות שלא רוצות ללכת להכשרה, אבל אין להן תחליף, אם אנחנו ניצור קאדר גדול של עובדים נוכל לחייב יותר את אלה ללכת ללמוד. לפתור את כל הבעיות האלה. ואם לא נטפל בזה לא נפתור אותן.

תודה רבה.

את השאר בהמשך.

קונסטנטין, בבקשה.

תודה רבה. קונסטנטין שוויביש, מנכ"ל איגום. מעולם איגום לא הייתה מאוד רלוונטית כמו שעכשיו. אבל אני רוצה להגיד כמה מילים לפני כן. אני ברחתי מבית חולים עם דלקת ריאות רק מפני שאתמול שמעתי, אתמול הרגשתי חוסר אונים וייאוש - - - שהיה פה כאשר כולם בשולחן זה הצטערו שלא נפתחו מספיק תיקים פליליים נגד המטפלות. זה היה הפרי הגדול היחיד של אתמול.

אני מבטיח לחברי כנסת שלא נמצאים היום שמוציא שעה וחצי או 45 דקות למעון שהוא מתאים לו מספטמבר זה יהיה שעה וחצי, הרבה פחות. ואני מבטיח שאנחנו לא ניקח את הילדים של אותם הורים שהם חושבים שאנחנו כולנו פה פושעים. זה דרך אגב לגבי אתמול.

למולייר יש שהוא לא ידע שהוא מדבר בפרוזה. אני רוצה לספר למשרד החינוך. עם כל הכבוד, עם אורנה אנחנו עובדים עם האגף הזה בשיתוף פעולה מלא. אבל משרד החינוך יש הרבה אגפים. אנחנו 34 שנים עושים בגני ילדים, מוכר שאינו רשמי, פעילות קיץ. הסתבר לפני שנתיים שזה קייטנה. ואז אגף חברה ונוער, שהוא אף פעם לא היה קשור אלינו, - - - כמו שסבתא הייתה אומרת, גילו שאנחנו קייטנה והכריחו אותנו לעבוד אחרי 34 שנות ותק במוכר אינו רשמי גני ילדים, שאנחנו צריכים לעבור הכשרות וצריך לגייס גננות ולשלם להם 90 שקלים בשעה, שזה מעלה את שכר הלימוד להורים.

זה בדיוק הדוגמה לאיגום משאבים בתוך משרד החינוך, כאשר אגף שמטפל בנו הוא בכלל לא קשור למה שקורה באגף חברה ונוער והם עושים את עבודתם. עכשיו הם שולחים לנו מפקחים שלהם, שהילדים בגיל הרך זה נכדים שלהם, זה הדבר היחיד שיש בין המפקחים האלה לבין חינוך לגיל הרך. והם דורשים מה שהם יודעים. מה הם יודעים? לפקח. לפקח מה? קייטנות ברשויות מקומיות. ואז זה פשוט בלתי נסבל כאשר אין שום תיאום בין אגפים שונים במשרד החינוך.

אז אני מבקש, בוודאי שזה בתוך הרשות זה יהיה יותר מתאים, אבל אני לא רואה, סליחה על הפסימיות שלי, שזה מתקדם במקום כלשהו. לגבי רשות עוד שני דברים בבקשה. אני לא רואה מילה קליטת עלייה. אני יודע שזה לא באופנה, אפילו במשרד קליטת עלייה זה היום לא באופנה. אבל בכל זאת, אנחנו מדינה קולטת עלייה ואנחנו פחות או יותר 35,000-40,000 איש בשנה אנחנו קולטים ואף אחד לא מדבר על זה במשרד החינוך.

אז אני מבקש שרשות גם תיקח את זה בחשבון. ודבר שני, תקציב של הרשות אמור להיות קבוע מראש ולא תלוי לא במשרד האוצר ולא בשר האוצר, זה אמור להיות או אחוז מסוים מתקציב המדינה או פר ילד סכום מסוים. ואז זה אמור להיות קבוע ולא שמישהו יבוא ויקצץ 200 מיליון שקלים. במשרד החינוך החליטו כך או אחרת. אז זה יהיה בלתי תלוי בשום גורם בתוך הממשלה.

מכל מה שאמרת משרד האוצר אהב רק את המשפט האחרון.

שר האוצר מאוד שמח על זה. אבל אני נולדתי בשביל זה לשמח את משרד האוצר.

אדוני, אתה רוצה שאנחנו נתייחס?

אני אתן לכם להתייחס בהמשך.

התייחסות לגני הילדים.

מה, לגבי הקייטנות?

כן.

יש פה מספר דברים: קייטנות, עלייה, תקציב. אני אתן לכם. זה נכון שהייתה בעיה לגבי פעילויות שנמשכות במשך כל השנה. הנושא טופל מול ארגוני נוער ותנועות נוער והם קיבלו פטור ועבר חוק בוועדת הפנים, מה שאז עשינו פה כהוראת שעה.

זה משהו אחר.

יש משהו בזה שפועל גן, לצורך העניין, הוא ממשיך לעבוד. זאת אומרת הגן ממשיך לעבוד גם בחודשי יולי אוגוסט. זה לא שהוא עכשיו עושה איזה פעילות שונה ממה שהוא עושה. אולי השעות הן שונות.

לא, אותן שעות.

הטיב הוא טיפה שונה, אבל זה אותו צוות, זה אותם אנשים. זה אותו מקום. לכן אני אומר, אם זה טופל בחקיקה, וזה מה ששאלתי, בוועדת הפנים הנושא הזה טופל, אז טופל. ואם לא טופל, אז צריך לקחת אותו בחשבון.

הבא בתור, ערבה בר אל, ארגון חלמיש. בבקשה.

תודה אדוני יושב-הראש. בין לבין כאשר מדברים רשות או מינהל, שגם אנחנו שומעים את זה לראשונה, ממש לאחרונה התווסף תקן נוסף בגני הילדים, אני לא יודעת אם אדוני יודע, תקן גננת צוות. אוקיי? נוסף. זו השקעה מבורכת, צריך עוד כוח אדם בגני הילדים, אין ויכוח. אבל זו גם השקעה שהיא יקרה מאוד שעולה מיליונים. אנחנו אומרים דבר אחד, אם אפילו חצי מזה היה מושקע בגיל הרך אז המצב שלנו היה נראה אחרת.

גני הילדים הם תחת אותו אגף במשרד החינוך עם המעונות והם מקבלים יחס אחר. הם איכשהו מוחרגים. זאת אומרת, גם חוק המצלמות וגם הם מקבלים תקציבים יותר גדולים. אז אנחנו אומרים אולי אדוני יושב-הראש יהיה יפה בן דוד של המעונות. אנחנו צריכים מישהו שכנראה, כמו שאדוני קרא פעם קודמת, שכל המטפלות ישבתו, כדי שאולי דברים יזוזו.

אם אנחנו מדברים על הקמת רשות אז עמדת חלמיש היא מאוד ברורה: צריך להקים את הרשות הזאת כמה שיותר מהר. משרד החינוך לא הצליח לתכלל את כל הגורמים. וגם עכשיו, הם הודו ביושר, הם לא יכולים לאגד את כל הגופים. נכון, זה גם לא בסמכותם ולכן חייבת לקום רשות שתוכל לתכלל את הכול וכמה שיותר מהר. אי אפשר להמתין עם זה עוד. הילדים לא יכולים לחכות עוד. זה כבר כמה שנים שמתרוצצים בין משרד למשרד, זה אחראי על זה, זה אחראי על זה, זה מתנער מהתקציב פה, זה לא קיבל את התקציב שם. זה לא עובד בצורה הזאת.

אנחנו בהחלט בעד הקמת הרשות וכמה שיותר מהר אדוני. ותודה רבה.

תודה רבה. אביבה דן, בבקשה. עמותה לגיל הרך במדינת ישראל. לא נמצאת. נועה שאושר בבקשה, איגוד מטפלות ומשפחתונים מפוקחים בכוח לעובדים. בבקשה גברתי.

שלום, תודה רבה. בכל הנושא של הקמת רשות או הפעלת המועצה הקיימת וגם בהצעת החוק הזאת שראינו כאן ושעליה אנחנו דנים לא הייתה מספיק התייחסות לכוח אדם מבחינת דרכים לעידוד תעסוקה, שימור עובדות ולפני כל נושא אחר. נכון שזה הנושא של הישיבה הבאה, אבל כן מאוד חשוב לנו להגיד שהנושא של כוח אדם חייב להיכנס לתוך הצעת החוק ולתוך כל פרוטוקול כזה או אחר שיהיה להקמה של רשות או מינהלית, כל הקטגוריות מינהלת או רשות חיצונית. כי זה בעצם מה שיבטיח חינוך איכותי לגיל הרך וזה בעצם גם המהות של העניין. רק שיהיה ברור, ההתייחסות לכוח אדם צריכה להיות לא רק בנושא של הכשרות ופיקוח, אלא בעיקר בנושא של שכר, תנאי העסקה, שימור ועידוד תעסוקה של מטפלות, מחנכות וכו'.

הדבר השני, שחלק מהצעת החוק היום כוללת איזה שהוא שחלק מהרשות, יהיה ברשות נציגים של כל מיני גופים שונים. לדעתנו צריך לוודא באופן חד משמעי שיש נציגות לארגוני העובדים של מעונות היום ושל המשפחתונים המפוקחים שיצליחו להביא ולשקף את מה שקורה בשטח. את עמדת העובדות בתחום הזה. ולהצליח לקדם, שוב, לא רק את הפיקוח ולא רק את ההכשרות, ששניהם מאוד חשובים, אלא גם את תנאי ההעסקה ועידוד ושימור כוח אדם בתחום החינוך לגיל הרך.

כמובן אני מצטרפת למה שדפנה מאור ציינה קודם, שאנחנו לא רואים בכל הדיון הזה איזה שהיא התייחסות קונקרטית או בכלל התייחסות וציון של המשפחתונים המפוקחים ומאוד חשוב לקחת בחשבון שהם חלק בלתי נפרד מתוך מערך החינוך לגיל הרך ומסגרות הסמל.

תודה רבה. איילת קציר, יו"ר תנועת מובילי חינוך.

תודה. תנועת מובילי חינוך הגישה בעצם מסמך מסודר, נייר עמדה מסודר שאני בטוחה שיקראו אותו ויתייחסו להערות שם. אבל אם אני רוצה להתייחס פה בכמה משפטים להצעת החוק, אז כמו שהיא מנוסחת כרגע היא בעצם לא מקדמת שוויון הזדמנויות, שזה מה שנקרא הדגל שמערכת החינוך נושאת. היא מוספיה שכבה בירוקרטית נוספת למה שקיים. מכפילה מבנים קיימים בתוך המשרדים. ובעיקר גם אין פה מנגנוני שקיפות, שזה מאוד חסר. כמובן הזכירו עוד נושאים, כמו עניין של הכשרה ופיקוח ועוד דברים שמצוינים במסמך שהגשנו.

אנחנו יושבים פה ושומעים ממשרד החינוך שאומר 'רוצה אני'. ומכיוון שאני, שוב, ועדה אחרי ועדה חוזרת ואומרת שצריך להיות בית אחד לכל מה שקשור בנושא החינוך ובטח כאשר יושב פה חבר כנסת ואומר מטפלת היא מחנכת, אז בטח ובטח זה צריך להיכנס תחת קורת גג אחת של משרד החינוך, שהוא המומחה ושם נמצאים האנשים שמבינים גם בניהול, גם בפדגוגיה, ובנושאים אחרים שקשורים. מה גם שיש את מינהל החמ"ד, אז משרד החינוך יודע איך להתנהל עם זה ויודע איך להקים את זה. ויודע גם איך להתנהג עם מינהל כזה. זה לא צריך לקחת כל כך הרבה זמן.

אבל אני רוצה כן להחזיר, כיוון שאנחנו יושבים פה מצד אחד נציגי משרדים ממשלתיים שאמונים לקיים את המדיניות של השר שלהם ושל הממשלה הנוכחית ויושבים כאן נציגים של תנועות, אם חברתיות ואם בעלי גנים פרטיים, ואי אפשר שלא לדבר על התקציב ועל האחריות של הבית זה והאנשים שממלאים כאן תפקידים ובאמת שאני מאמינה שהחינוך הוא בראש מעייניהם. כי אנחנו גם יודעים שאם אין חינוך אין מחר. ואנחנו מדברים עוד אפילו לפני הילדים על העתיד של מדינת ישראל.

אי אפשר להתעלם מזה שבסופו של דבר, בעיקר הגיל הרך, אני מתייחסת לתקציב שנה קודמת, אנחנו גם ממתינים עכשיו לתקציב הרוחבי שקורה כאן, שלא ייגע מן הסתם בתקציבים קואליציוניים. פארס הזכיר קודם שיש שני מיליארד לבינוי, כאשר בתוך המשרד חונים עכשיו 1.2 מיליארד כדי לשלם תוספת לחינוך החרדי של אופק חדש למשל. זה לא עניין של את מי אנחנו רוצים או את מי אנחנו לא רוצים, כולם צריכים להשתכר.

מורה שמלמדת מתמטיקה - - -

נכון, אבל יש שלבים. יש שלבים.

לא צריכה לקבל?

יש שלבים. גם אני עשיתי תואר ראשון, תעודת הוראה, תואר שני. עברתי שלבים, עברתי השתלמויות כדי שאני אוכל להתקדם בדרגות. ואני עוד הייתי בעולם הישן, כדי שאני אוכל. אז צריך להכיל את הכול.

אבל אני חושבת, שוב, שיושבי הבית הזה, אנשים שקיבלו מה שנקרא את המנדט מהעם, צריכים לתת את השירות הזה. וקודם כל לבנות פה מערכת חינוך חזקה כי אין חינוך אין מחר. וזו סיסמה שצריכה להיות כאן חרוטה על הקיר בתוך חדר הוועדה הזאת. למנוע את הקיצוצים, לבטח בגיל הרך, כשאנחנו מדברים כל הזמן על היפוך פירמידה. אבל כשאנחנו מתייחסים לאנשים שעובדים בתוך המערכת הזאת, ולצערי זה בעיקר נשים, השכר הוא שכר לא הולם. וזה לא משנה אם היא מטפלת שלמדה או גננת שיש לה שני תארים לצורך העניין הזה. כולם צריכים להשתכר שכר הולם.

אנחנו נמצאים היום במשבר. היום, היום. עם השביתה של אנשים שבאים ואומרים, אנשי חינוך שבאים ואומרים אנחנו נישאר בבית ולא נגיע לעבודה כי קיצצו לנו. תראו איך אנחנו מתייחסים לזה. מאיימים עליהם נקזז לכם שכר, נקרא לכם לשימועים. ההתייחסות של המדינה לעובדי מערכת החינוך היא התייחסות שערורייתית.

אז מה יגידו הסייעות?

וגם הסייעות וגם המטפלות. במקום רגע לעשות לפני שאנחנו מקימים מינהלות ומקימים עוד גופים אחרים נוספים שיעלו משהו כמו, לא יודעת, האוצר פה לא נתן הערכה, 60-70 מיליון שקלים בשנה רק להקים את המינהלת הזאת, אנחנו לא עוסקים בדבר הכי חשוב – איך אנחנו מחזיקים את האנשים הכי טובים בתוך המערכת הזאת ליד הילדים שלנו. איך אנחנו מתגמלים אותם, איך אנחנו מכשירים אותם. איך אנחנו לא מקצצים להם בהכשרות. איך אנחנו תומכים בעבודה שלהם ונותנים להם לעשות את העבודה שלהם על הצד הטוב ביותר. המדינה, הממשלה, לא מפסיקה להתנכל לאנשים האלה. זהו, זה מה שאני רוצה להגיד. ואת זה צריך לקחת בחשבון.

תודה רבה. ולרי זילכה, בבקשה, בית איזי שפירא.

תודה רבה אדוני. אני מייצגת פה גם את פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות, שיש פה עוד נציגים שלהם. גם אותי וגם אלו"ט ועוד 60 ארגונים. קואליציית ההורים ועוד הרבה ארגונים.

אני קודם כל רוצה בשלוש הדקות שלי, 20 שניות להגיד לך תודה אדוני, שהנושא הזה של הגיל הרך לא יורד מסדר היום של הוועדה, על כל בעיותיו, חלקיו והיבטיו. ורק ככה הדבר, צעד אחרי צעד אחרי צעד עוד ממשיך להיות באיזה שהוא פיקוח. אז תודה לך שאתה ממשיך לעשות את זה ואנא, תמשיך.

אני לא מקבלת כאסון טבע את האירוע הזה שהמועצה לגיל הרך מתה. היא לא מתה כי היא הייתה אסון טבע. ואני אומרת את זה בתור בית איזי שפירא, שהיו נציגים בוועדה הקודמת, במועצה לגיל הרך, בתור נציגי ציבור שאחראים על הכובע הזה של שילוב פעוטות עם מוגבלות במעונות היום הכלליים, בהבאת הראייה הזאת לתוך המועצה. ואני רוצה להגיד שהמועצה עבדה. אם יש פה נציגים שעוד היו במועצה, המועצה עבדה ובנתה תוכניות ועשתה סדר עדיפויות. היא עשתה הרבה מאוד חשיבה ואפילו הביאה המלצות.

אלא מה? שהיא מתה. כי מישהו לא קידם אותה, כי לא פיקחו על זה, כי לא נתנו לזה תקציבים וכי ועדת השרים שקבועה בתוך הצעת החוק שתפקידה היה לקבל את ההמלצות, לאמץ את סדרי העדיפויות, לחלק את התפקידים למשרדי הממשלה ולקדם את העבודה – כל זה לא נעשה. אז צודק חברי פה מה-121, שלהקים עוד משהו ועוד משהו ולא לתת לזה תקצוב ותיעדוף לא יביא שום דבר. אני חושבת שהמועצה נבנתה בחוכמה רבה, עם הגדרת התפקידים שלה, היקף ההסתכלות שלה, שהיא הרבה מעבר לחינוך ובריאות ורווחה והורים. וכל הדברים האלה שנדרשים כדי שילד יוכל לגדול בביטחה ובאופן מיטבי.

אז אולי נפיח חיים בדבר הזה שכבר ממילא נמצא? זה לא במקרה שזה לא קרה. אני לא יודעת איזה כוחות עומדים מאחורי זה שהדבר הזה לא התרומם. אבל יש את האורגן הזה. אני אומרת את זה כי בסוף יש את כל הבעיות האקוטיות שאנחנו נגררים אליהם פה כל הזמן, כי לא תיפתח שנת לימודים הבאה כי ככה וככה. אבל בסוף מישהו שצריך לתכלל ראייה עתידית רחבה. ובדבר הזה נבנו נציגים מכל משרדי הממשלה והארגונים הציבוריים כדי לעשות את הדבר הזה. והוועדה התחילה. אז אולי ניתן להם את המנדט לעשות את העבודה ושהתפקיד של אדוני פה ושל הממשלה זה להקים את אותה ועדת שרים שתדאג לתקצוב, כדי שההמלצות האלה יעבדו באופן רוחבי בין משרדי הממשלה שכפופים לאותה ועדה. זאת הנקודה הראשונה שלי. הייתי רוצה שהמועצה תחזור לעבוד.

הדבר השני זה שאני מאוד מקבלת את ההמלצה של משרד החינוך שתקים מינהלת או רשות או משהו. אני חושבת שהדבר הזה חייב להישאר במשרד החינוך בשל התפיסה של הרציפות הטיפולית, החינוך, הפדגוגיה. עבדנו על זה לא יודעת כבר כמה שנים וזה סוף סוף הלך לשם. זה לא יכול לצאת משם. אני מסכימה עם זה שהחלטת הממשלה הייתה חסרה.

עכשיו אני מודה, בכובע הקטן שלי אני לא מבינה בסבסוד, אני לא יכולה להתייחס להיבט הזה. אבל בכובע הקטן שלי אני כן יכולה להאיר את הסוגייה הזאת שאמרנו שהחלטת הממשלה העבירה את האגף למעונות יום למשרד החינוך, אבל השאירה בחוץ את הסבסוד בזרוע עבודה ואת התמיכות לפעוטות עם מוגבלות במשרד הרווחה. גם משרד הרווחה וגם אדוני הניח הצעת חוק להעביר את רכיב התמיכות לשילוב למשרד החינוך, כמו שהוא עושה לילדים מגיל שלוש ומעלה יעשה גם מגיל שלוש ומטה.

אני חושבת שמשרד החינוך מבין את המקום הזה, לקבל את הדבר הזה. שוב, בסוף זו סוגייה של ניהול ותקציבים. אין שום סיבה כחלק מהמהלך של אדוני ושל הוועדה הזאת לנסות לרכז את הדברים במקום אחד, אין שום סיבה שהדבר הזה לא יקודם ויעבור גם בלי מינהלת, אלא כהחלטה של ממשלה, לעשות כמו שתמי אמרה, את השלב הבא המתבקש מהמהלך הזה.

והדבר האחרון שאני רוצה להגיד, והיה וכן תוקם רשות או ההמלצות האלה, הבקשות שלי לא תיושמנה, אז חייב להיות נציג. אני רואה פה שכולנו רוצים נציגים ברשות הזאת, אז גם אני רוצה נציג. את אותו נציג שהיה לי במועצה לגיל הרך, שאחראי על נושא של שילוב פעוטות ונקודת המבט של פעוטות עם מוגבלות במעונות היום הכלליים, חייב להיות נציג בדבר הזה. בסוף הילדים הם ילדים, הם ילדים, כמו שכולנו אמרנו. תודה אדוני.

אדוני, אם אפשר רק לחדד דבר אחד קטן. הנושא של הסבסוד הוא לא תקצוב. הנושא של הסבסוד הוא סדרי עדיפויות. וכאשר משרד החינוך, כבודו במקומו כמובן בהיבטים הפדגוגיים, לא אמון על עולם התעסוקה זה לא עניין של לחלק תקציבים. חשוב לי מאוד להדגיש את העניין הזה.

הזכות של ילד לטיפול וחינוך לא יכולה להיות תלויה בהאם ההורה שלו יצא או לא יצא לעבודה.

אבל את לא צריכה לצעוק עליי. אני דיברתי על סבסוד, לא על טיפול.

תודה. יניב בר אור, בבקשה, התאחדות מעונות היום הפרטיים.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני חושב שמשרד החינוך בתחומי אחריותו עושה עבודה טובה. סך הכול בתחומי אחריותו, בתחומים שחוק הפיקוח הסמיך אותו לפעול בהם עושה עבודה טובה. היו כל מיני מהמורות בדרך, אבל הרישוי עובד. וזהו.

חוץ מזה, כל שאר הדברים שאנחנו באים ומבקשים לקדם לא בתחומי סמכותו, לא בתחומי אחריותו. נמצאים ומפוזרים בכל מיני משרדים אחרים. ולמרות שהיינו בטוחים שמשרד החינוך יהיה האבא והאמא של התחום הזה וירכז אליו או יאגד אליו או יגרום לזה שיהיו דיונים עם שאר המשרדים ונוכל לקדם את הדברים שהובטחו, שיקודמו. כמו למשל הפטור משימוש חורג מעל 36 ילדים, כמו שוויון זכויות אל מול מעונות הסמל, פטור ממיסי עירייה, ממשלה, הכרה בנו במעונות הפרטיים כשותפים מלאים לחינוך. כל הדברים האלה לא קרו.

עכשיו אנחנו שומעים שאמרו לנו 'אבל 74 שנים לא קרה שום דבר, מה אתה מצפה שיקרה בשלוש וחצי שנים?' אין לנו עוד 74 שנים לחכות. אנחנו לא יכולים לחכות כל כך הרבה זמן. אי אפשר לבוא ולחוקק עוד ועוד ועוד חוקים, ושמענו אתמול את כל הקרקס הזה שהיה ואת ההכללות האלה. וליבנו עם ההורים, כי ההורים לא צריכים לעמוד בדברים האלה. ואנחנו חושבים באמת שצריך להחמיר מאוד עם כל מי שפוגע בילדים. אבל אי אפשר להמשיך ולהתעלם לגמרי מכל מה שהתחום הזה צריך. והתחום הזה צריך לא רק פיקוח, אכיפה וגרזן ופטיש בראש. אי אפשר להמשיך עם זה ככה יותר. כי בשיטה הזו של גרזן ופטיש בראש אנחנו מאבדים את האנשים ואנשים לא רוצים לבוא לעבוד בתחום הזה. בשיטה הזו של רק מקל, בלי שום גזר, עם האופציה היחידה לערער על זה שאנחנו חשודים ועבריינים מראש – בשיטה הזו אי אפשר להמשיך, אנחנו קורסים.

אני חושב שאם משרד החינוך לא יכול לקחת את הסמכויות או לקבל סמכויות, אז הכנסת או שתיתן ותיצוק תוכן לתוך החוק הזה או שתעשו משהו שמישהו ייקח את האחריות הזאת. כי ככה אי אפשר להמשיך. אני מאוד הייתי רוצה, אנחנו מנהלים שיח מאוד מכבד עם משרד החינוך. אבל אנחנו כל פעם שומעים שזה לא בתחום אחריותם וזה לא בתחום סמכותם וזה לא הזמן, זה לא מתאים והתנאים עוד לא הבשילו וכל מיני דברים שהם לא מקדמים בפועל את מה שהשטח באמת צריך.

אז אנחנו באמת צריכים את העזרה של הוועדה. שלך, אדוני יושב, של חה"כ ינון אזולאי, של כל מי שיכול לתמוך במטפלות, במפעילים, כדי שמחר בבוקר יהיה מי שיטפל בילדים. כי ראינו את החוק הזה עכשיו. הוא לא מתייחס לדברים האלה. הוא נותן סמכויות ארכאיות לרשות, בלי לפרט מהן אותן סמכויות. וזה עוד יותר בעייתי. כי בחוק הפיקוח לפחות יש לנו רשימת מכולת של מה אנחנו צריכים לעשות. אני יכול לפתוח את החוק ואני יכול לדעת מה אני צריך לעשות כדי להקים מעון. בחוק הרשות זה לא קיים. תודה.

תודה רבה. רויטל לן, בבקשה, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

אני רוצה לומר כמה דברים, גם עקרוניים וגם לגופו של עניין. לקח כמה עשורים טובים לגרום לממשלה להכניס את כל הילדים תחת הכובע שהם אמורים לשבת, שזה משרד החינוך. לא גוף העבודה ולא גוף הכלכלה. זכות של ילד לטיפול וחינוך לא תלויה בהאם ההורים שלו עובדים או לא עובדים. מדינה יש לה לעיתים מקום פטרוני – זה המקום שלה. ולכן סבסוד לא צריך להיות אם אמא שלו עובדת. רוצים לסבסד צריך לסבסד. ואם אנחנו רוצים לדבר על סבסוד אז בואו גם נשים את זה על השולחן. אבל זה בעיניי לא צריך להיות חלק מהעניין הזה.

אבל אנחנו מדברים על גיל שאין חוק חינוך חובה. לכן אנחנו מביאים את הסבסוד.

נכון. אז הפתרון לא יכול להיות, הפתרון צריך להיות לא, תראה, אני אגיד הכי בעדינות שאני יכולה מה שמפחיד אותי. סבסוד הוא תוצאה של פוליטיקה. הוא לא תוצאה של משהו אמיתי שקשור לצרכים בשטח. ולא לזכויות של ילדים.

למה? צורך ורצון לתת להורים ללכת להתפרנס בכבוד ושהילד שלהם יוכל להיות במקום שהוא יקבל גם חינוך טוב וגם מאפשר להם לצאת לעבודה. למה זה פוליטיזציה, לא הבנתי.

זה יגיע למקום של פוליטיקה, כי פוליטיקה, בטח בשנים האחרונות, היא דבר שמושך לא תמיד לאן שצריך. עובדה שאפשר לראות את מה שקרה עכשיו עם הפיצוץ שעשו בשכר של עובדי המגזר הציבורי. רפואה, חינוך, בריאות, רווחה. ככה עובדת הפוליטיקה לצערי במדינת ישראל. ולכן כשאני אומרת פוליטיקה, היא במקור לא הייתה אמורה להיות דבר רע. היא הייתה אמורה להיות דבר שממקסם אותנו, את האזרחים. אנחנו לא שם, מזמן לא שם. תראה איפה אנחנו. שנה ושבע לתוך מלחמה, עם אנשים שתקועים מתחת לאדמה. אז סליחה, הפוליטיקה שאני חושבת שהתפקיד שלה בעולם הוא חשוב, לא עושה את תפקידה.

אז אם אנחנו רוצים לדבר על מה נכון, נכון להסתכל על טובת הילדים. והכוחות הפוליטיים כרגע לא ממש מושכים לשם. ואני לא מדברת עליך. אני מדברת על מי שמקבל החלטות בסופו של דבר. אז הצלחנו אחרי עשורים להכניס את כל הילדים תחת המשרד שהם אמורים להיות בו.

לא כל הילדים.

האם המשרד יעיל? לא תמיד. האם המשרד תמיד מקבל החלטות נכונות? המשרד יודע את דעתי, לא תמיד. אבל זאת לא סיבה להכניס ילדים לכל מיני גופים שאני לא יודעת מי היום ומי מחר. יש שירות ציבורי, צריך לייעל את השירות הציבורי. צריך לתמוך בשירות הציבורי. ואם אתם רוצים להקים רשות שרוצה להסתכל על ילדים, תקימו את הרשות לטובת הילד. לא הרשות לגיל הרך. כי מה? ילד בין שלוש לשש לא צריך? הרשות שאתם מדברים עליה זה לידה עד שלוש. מה? בין גיל שלוש לשש זה לא טובת הילד? ובין 6 ל-12 זה לא טובת הילד? אתם רוצים תקימו רשות לטובת הילד וזה יהיה מלידה עד גיל 18. וצריך אולי גם רשות לטובת האזרחים, כי אני לא תמיד מרגישה שפועלים לטובת האזרחים.

לרשות יש יתרונות. יש לה סמכויות, היא יכולה להחזיק תפיסת עולם יותר רחבה מקדנציה של חבר כנסת או שר. יש חשיבות לרשויות, אבל גם את זה צריך לעשות בשום שכל ולא ממשיכות פוליטיות שאני לא בטוחה מה עומד מתחתיהם. ואני אומר שוב, אני לא מדברת עליך.

כרגע יש מועצה, כבר אמרו. אתם רוצים, תנו לה סמכויות, תנו לה תקציבים. זה יהיה יותר מהר מלהקים גוף חדש. המטפלות שבאות לתוך העניין הזה, גם הן צריכות להיות תחת אותו מקום שנמצאים בו גם סייעות או תומכות חינוכיות וגם מורות וגם כל דבר אחר. אחרת יש את מה שאנחנו רואים שזה קניבליזציה בתוך אותו גוף. כי עוד פעם, מסיבות פוליטיות מושכים לאן שיותר נוח. אז ברור לי שברשות המקומית באים לתומכת חינוכית בשילוב שהיא ממש טובה ואומרים לה עדיף לך לבוא להיות סייעת בגן או עדיף לך לבוא להיות תומכת חינוכית בכיתת חינוך מיוחד או אני לא יודעת מה. כי בתוך המשרד יש עדיפויות לדברים אחרים והעדיפויות האלה באות לידי ביטוי בשכר ובתנאים. אתם רוצים לתת ביטוי לעדיפות. תנו אותו בשכר ובתנאים, ואז יהיו שם אנשים שצריכים להיות עם הילדים שלנו.

לכן ועדת שפירא, בין היתר, דיברה על היפוך הפירמידה. תנו לסייעת או למטפלת או למשלבת שכר גבוה. תצמידו אותו לשכר חברי כנסת ואז נראה הבדל.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד פה זה שהדרך לוודא שהדברים האלה קורים היא לתת סמכויות למועצה שתהיה גם לרוחב עם שליטה על הדברים האלה. כי כמו שאמרתי זה לא לידה עד שלוש, זה משהו יותר רחב. וגם לאורך. צריך שיהיה גוף שמסול להסתכל על טובת הילד מעבר לקדנציה של כנסת. וזה לא קורה כבר הרבה שנים. וזה מאוד עצוב ואני שמה את השורה התחתונה, זה צריך לשבת על תנאים, על שכר ועל רציפות. ואין את זה.

תודה רבה. דורית חזן, בבקשה, ארגון המורים, נמצאת בזום.

תודה על זכות הדיבור ותודה על הישיבה החשובה הזאת. אני רוצה להתחיל מישיבה של אתמול שבוטלה, להיום שאנחנו נמצאים בה. כוח אדם, אתם לא רואים את השטח ואני רואה תוך כדי שאני נמצאת כאן, ושלחתי לכם תמונה. כוח אדם בהוראה מגיל לידה לגיל שלוש, לגיל 18, לא נמצאים היום בשטח. הם יכולים לראות את תלוש השכר שלהם ולדעת עד כמה אנחנו מבוזים ולא מוערכים. ואני שמחה לדעת עכשיו שאנחנו כן מוערכים על ידי הורי מדינת ישראל, שתומכים בנו ותומכים בשביתה ובעיצומים וימי המחלה, שבתי ספר נסגרים. בתי ספר והגן של הנכדים שלי גם סגורים בשעה זאת, כשאתם מדברים בעצם על להביא אנשים טובים, איכותיים למערכת.

הדבר הראשון שצריך לעשות כדי להביא אנשים טובים ואיכותיים למערכת זה באמת לאגד אותם תחת מנהיג אחד, תחת משרד אחד. מצידי שיהיה היום משרד החינוך הוא מפצל את עצמו גם ככה לקדם יסודי, יסודי, ועל יסודי. אז המשרד הזה צריך לקבל את הקדם יסודי ותקבעו אותו מגיל לידה עד גיל שש או עד גיל שמונה. תקבעו אותו בצורה כזאת שהמשרד הזה ייתן את כל התפקידים, יקבל את כל העובדים שלו תחת פרופסיה. לא יכול להיות שאדם לא מקצועי נכנס, ואני מדברת על זה כבר שנים, נכנס לטפל בילדים שלנו. וחינוך לגיל הרך צריך להיות אדם מוכשר, אדם שיודע לדבר, אדם שמבין את ההתפתחות הרגשית, השפתית, הפיזית, הפסיכולוגית. כל דבר. כל דבר שיש הוא צריך לדעת. אין מצב שתגיד לי חברת כנסת שמי שמטפלת בילד שלי, בנכד שלי לא יודעת, היא מונחית מזה שהיא קיבלה ברוסיה או בקזחסטן, אני לא יודעת מה. ולהרביץ זה דבר שהוא הגיוני. לא יכול להיות כזה מקרה. בטח לא חבר כנסת ידבר על זה.

ואם כבר אנחנו מדברים על כל הנושא של מי ינהל את הרשות הזאת או את המשרד הזה, או לא יודעת מה, העיקר שהוא יהיה מפוקח ויקבל תקציבים נפרדים ושידעו מי שינהל אותו צריך להיות אדם שעסק בחינוך. צריכים להיות אותם אנשים שיושבים כאן כבר הרבה שנים, אותם פרצופים שאני רואה אותם כבר הרבה שנים כמו קרן איוס, כמו רויטל לן, צריכים להיות חלק מהדבר הזה שיטפל ויקבל מצידי שכר גם כן כדי לנהל את זה.

משרד החינוך צריך לדעת, אנחנו נמצאים היום במצב כזה שכל אחד נמצא בנפרד. משרד החינוך, משרד הרווחה. ככה אפשר לסגור אותנו, ככה אנחנו נראים. העם לא מאמין בנו, לא מאמין בנו כגננות, כנשות חינוך, שאנחנו מסוגלות להיות טובות. רוב נשות החינוך הן טובות ומצוינות, לעומת כמה מעטות שעושות לנו שמות. למה? כי אין מי שמפקח באמת. אנחנו נשים לנו מצלמות במקום להכניס לנו הכשרות ובמקום לבחון אותנו מבעוד מועד כדי למנוע את האלימות כלפי ילדים.

חבר'ה, תתעשתו, לא יודעת כמה תקפידו עם זה. צריך מישהו כאן לקחת את החדר הזה, את החוק הזה לידיים ולהגיד יש חוק של חינוך גיל הרך מלידה עד גיל שש לצורך העניין. הוא תחת מדינת ישראל. ומדינת ישראל מקצה לו משאבים. ומצידי שיהיה תחרות בין המשרדים האלה. שמשרד החינוך לגיל הרך ירצה לקבל כמה שיותר, כי מגיע לילדים שלנו. ובלי הילדים האלה אין לנו מדינה.

נכון להיום אני כבן אדם ששירת בצבא, שפעילה חברתית, לא מאמינה במדינה שלנו, לא מאמינה במוסדות שלנו. אחרי 7 באוקטובר בקושי מאמינה בצבא שלנו. תחזירו לנו את האמון במדינה שלנו. תעשו משהו טוב.

ויוסי, כמו שאמרה רויטל, אני אומרת גם לך, תודה. זה לא מדובר עליך באופן ספציפי, אבל תעזור לנו להחזיר את האמון במדינת ישראל. בבקשה. ונכון לרגע זה צריך, אני באמת מבקשת לעשות את הכול כדי להחזיר לשולחן הדיונים את הביזיון שעשו לנו בירידה בשכר. מדובר על נשים, בעיקר נשים, שעובדות בשתי עבודות, מעבר לעבודה. גננת בתואר שני מרוויחה את ה-12,000 שקלים והולכת לעבוד כי זה עבודה יחידנית שלה, והולכת לעבוד בעבודה נוספת ומורידים לה בין 500 ל-800 שקלים בחודש והם דוחים לה את העלייה בדרגה ועושים כל מיני, לא יודעת.

תודה רבה.

זה קשור לכוח אדם, לא יהיה לכם כוח אדם. יעזבו אותנו.

תודה.

כבר עכשיו עוזבים אותנו.

תודה דורית. עדי פרטוש, ארגון בטרם – לבטיחות ילדים.

ארגון בטרם לבטיחות ילדים. תודה היו"ר. קודם כל אני אגיד שאנחנו מברכים על הצעת החוק. אמרנו את זה גם בדיון הקודם ואנחנו תומכים בהקמת רשות. אנחנו מאמינים שזה נדבך באמת חשוב בהסדרת כל מה שקשור לגיל הרך ולחינוך. אבל כרגע בנוסח הנוכחי של הצעת החוק אנחנו סבורים שהנושא של בטיחות ילדים לא בא לידי ביטוי בצורה מספקת וגם לא באופן שהוא מפורשות ולא משתמע לשתי פנים.

הגשנו לוועדה מסמך עם היבטים נוספים ומרכזיים שחשוב לשלב בהצעת החוק ולתקן אותה לקראת הקריאות הבאות. אני אביא בתמצות חלק מהדברים שהם מובאים במסמך. קודם כל, אנחנו מאמינים שצריך להיות ברור שהנושא של בטיחות ילדים הוא נושא שיבוא לידי ביטוי ויילקח בחשבון כחלק מהתוכנית הלאומית שעליה תהיה אמונה הרשות. זו תוכנית לאומית ארוכת טווח שתיבנה על ידי הרשות. היא צריכה לכלול גם היבטים של בטיחות ילדים.

עוד דבר זה שהצעת החוק מתייחסת לקריטריונים סף. יש שם תנאי סף, התייחסות לתנאי סף כמותיים, איכותיים וגם להכשרות של אנשי החינוך במוסדות לגיל הרך יצטרכו לבצע. אבל אין בהתייחסות לקריטריונים, לתנאי הסף ולהכשרות, היבטים של בטיחות. זאת אומרת, הקריטריונים שהם קריטריונים לאישור מוסדות, לבדיקה של מוסדות, צריכים גם לכלול היבטים של בטיחות המרחב הפיזי וגם הכשרות של הצוות. כלומר, הכשרות של התנהלות בטוחה. זה משהו שצריך להיות מפורש וכתוב בהצעת החוק שהצוות יהיה צריך להשלים בדומה לכל מיני הכשרות נוספות שעושים היום במוסדות חינוך.

אולי רק חשוב להגיד שכבר היום זה חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות. החוק עסק בצורה מאוד מפורטת. זה לא שההצעה תחליף ותבטל את כל מה שנקבע עד היום לגבי הכשרה ותנאים לאישור.

אז קודם כל אני אגיד בצורה הכי מצמצמת, אני לא יודעת, אם זו הצעת החוק שמונחת, אני מבחינתי חשוב לי שיופיע במפורש שיהיה את העניין הזה של הכשרת התנהלות בטוחה. זה נכון שמשרד החינוך, ופארס נגע בזה שיש שלוש הכשרות, שאחת מהן זה הכשרה של התנהלות בטוחה. אנחנו לא יודעים להגיד שהיום באופן גורף כל המוסדות וכל המעונות עוברים את ההתנהלות.

נאמר על ידי משרד החינוך, מדובר בתנאי סף.

מה זה אנחנו לא יודעים? בדיוק.

אוקיי.

אני חושבת, טוב, נדבר אחר כך.

בסדר. אני חושבת שזה משהו שחשוב שייכתב ושיבוא באופן מפורש בחוק.

זה קבוע בתקנות. קבוע בחוק, בתקנות. זה קבוע.

אני אמשיך כי אין לי הרבה זמן. בנוגע למועצת הרשות, מה שמדובר בסעיף 12(א). זה על פה מכמה גורמים. גם אנחנו חושבים ורואים לנכון שיהיה כתוב באופן מפורש שיהיה במועצת הרשות לפחות גורם אחד שהוא ממונה מתחום של בטיחות ילדים והוא אחראי על זה. או לכל הפחות שתהיה חובת התייעצות עם גורמים מומחים לבטיחות. ילדים, שזה יבוא לידי ביטוי בכל החלטה ובחלק בלתי נפרד מכל החלטה שתתקבל על ידי הרשות, כי מועצת הרשות היא הגוף שאחראי ומוביל אותה.

עוד הערה בנוגע לכפיפות הממשלתית. היה כאן גם דיבור ושיח רחב על זה. גם אנחנו בארגון בטרם ובעבודה ארוכת השנים שלנו עם משרד החינוך, אפרופו על כל הנושא של קורסי התנהלות בטוחה, אנחנו סבורים שכן משרד החינוך הוא הגוף שמתאים להוביל רשות כזאת, רשות לגיל הרך. אני לא צריכה להכביר במילים על הניסיון ועל הידע ועל המטריה השלמה שיש לו כמובן בחינוך, אבל גם בנושא של בטיחות ילדים. אנחנו כן מאמינים שיש לו את הכלים ואת היכולות להבטיח את הבטיחות לגיל הרך.

אני מסיימת. בשורה התחתונה, באמת כבוד היו"ר, אני חושבת שאם כבר מעבירים חוק כזה שהוא חוק חשוב ואנחנו תומכים בו ויש פה יכולת באמת לעשות איזה שהיא הסדרה ומשהו שהוא באמת חשוב לגילאי לידה עד שלוש, אז חשוב לוודא שכאשר הוא עובר והוא יחוקק הוא ייגע בכל האספקטים. ואני אומרת, בטיחות זה נושא שהוא מאוד חשוב, בטיחות היא הבסיס לכל. והיא חלק בלתי נפרד מהתפתחות מיטבית. ועל כן כבר בשלבים המוקדמים האלה צריך להתייחס אליה.

זה כבר עובד. זה בחובה, זה דרישות חוק.
1

תודה.

אחרונת הדוברים בבקשה. מור דקל.

על ההתנהלות הבטוחה אתם אומרים.

אני אעשה את זה מהר.

חברים. היא ישבה פה שלוש שעות בשקט.

תודה רבה כבוד היו"ר.

זה מתחת לשישה ילדים.

אני רק רוצה להגיד כך.

- - - רשות שהיא מתכללת הכול.

חברים, אני ישבתי בשקט והקשבתי לכולכם, תנו לי לסיים את הדיון.

זה לא נכון להגיד.

עדי, את סיימת את זכות הדיבור.

לא, אבל אתם אמרתם שיש בכל מקום. אבל יש מקומות ומשפחתונים שאין שם התנהלות בטוחה. וזה נכון, מה שתחת משרד החינוך זה נכון, אבל זה לא בכל מקום. ועושים כאן רשות שהיא אמורה לתכלל את כל המוסדות האלה.

צודקת.

תודה רבה. בבקשה מור.

קודם כל אני אתחיל ואומר תודה רבה, באמת יוסי, לך כיו"ר הוועדה שאתה באמת שם את הנושא של הגיל הרך כל הזמן בסדר העדיפויות. אנחנו אמרנו מלכתחילה, כל הזמן גם בדיונים איתך, גם בשיחות האישיות, שהעמדה העקרונית של העמותה היא כן בעד הקמת גוף או משהו שיתכלל ויעשה את הראייה ואת הבדיקה גם מבחינה הוליסטית ותפיסה הוליסטית לנושא של לידה עד שלוש. כי כפי שגם ראינו בכל השלוש שעות האחרונות, המון גופים מטפלים, אף אחד לא לוקח אחריות על שום דבר. אני נתתי לזה לפני כמה חודשים, אם אתה זוכר, דימוי שהילד גילאי לידה עד שלוש הוא כמו התמונה של הפרה מעל הקצבייה. הוא מחולק למיליון חלקים ואף אחד לא לוקח עליו אחריות ומכלל אותה. לכן באמת הקמת גוף שיתכלל ויסתכל בראייה הוליסטית אמיתית על הכול הוא משמעותי.

אבל לנושא הזה, אגב, היינו מוסיפות גם את הראייה מטרום ההורות ולא רק מלידה עד שלוש. זה משהו שבתפיסה משמעותית והראייה צריכה להיות מלכתחילה. עד המעבר לגן עירייה.

כל הזמן אנחנו אומרים פה את הסיסמה, ואני גם מאוד מאמינה בה, שהכול מתחיל ונגמר בחינוך. אבל באמת, אני חוזרת כנראה על מה שנאמר פה, בסוף כשאנחנו יושבים כאן ומנסים לדבר על חוקים או על החלטות, הכול מתחיל ונגמר בתקציב. ועם כל הכבוד להצעת החוק הזאת, אני הייתי מצפה שיהיה בה לפחות גם בסעיפים, ממש להקצות בסיס תקציב, שלא משנה מה, כי יש פה סעיפים אחר כך שמדברים שבהתאם לשינויים וחשיבות מחדש אפשר לשנות. אבל כן בסעיף הראשוני של התקציב יהיה ממש סכום קצוב ומדויק שייכנס לבסיס התקציב של הדבר הזה. אחרת אנחנו יכולים לדבר על תקציב עד מחר. לא יודעים איך זה יעבור, כמה ומי יהיה השר אחר כך שיחליט איך ולמה זה יהיה.

עוד שאלה שאנחנו עדיין לא סגורות עליה ולא קיבלנו מענה מספק, למה השר הממונה הוא שר העבודה? בעינינו הנושא של חינוך הוא משמעותי. אני מבינה את כל מה שנאמר פה על המועצה לגיל הרך. אגב, שאלה שגם עלתה ועדיין לא קיבלנו מענה, מה הדין בעצם של המועצה לגיל הרך ברגע שתקום רשות כזאת. ובעצם האם זה גורם לסגירתה או לא. אם כן, זה אומר משהו אחד. ואם לא, אז שני גופים שאמורים לטפל באותו דבר עם תקציבים. אף אחד לא נותן תקציב לגיל הרך באמת, אבל לכל העובדים במלאכה כן. זה מעלה שאלה.

בנוסף, אם לא שר העבודה ולא שר החינוך, אז מי כן? אבל באמת שר העבודה בעיניי זה לא הדמות שאמורה להיות אמונה על הדבר הזה. סתם אנקדוטה, חבל שאין שר לגיל הרך, אבל אנחנו לא רוצים ליצור עוד תפקידים מיותרים בכנסת.

סעיף 3, תאגיד ולמה לא רשות ממשלתית, זו באמת שאלה שצריכה להישאל. הפחד האמיתי, אני אגיד את זה בקול רם, שהתאגיד הזה, כגוף עצמאי לכל דבר, לא יהפוך פשוט להיות תאגיד לג'ובים בתוך הרשות עצמה ולא באמת ייתן מענה לגיל הרך כמו שצריך. לכן באמת, גם עכשיו כשהקשבתי בדיון הזה באמת המשכתי לשאול את עצמי למה באמת זה אמור לקום כרשות תאגידית ולא כרשות ממשלתית. זה משהו שגם אני אשמח לקבל עליו את הדעת.

בנוסף יש פה המון סעיפים על קבלת העובדים של הרשות, סעיף 6 לדוגמה, על קביעת התקציב. הלוואי וכך גם היו מתייחסים על משבר כוח אדם. ואז אני אוסיף ואומר, אני שמחה שהערת את ההערה שלי בתחילת הדיון ואני אגיד, בואו נקים רשות, בואו נקים מועצה, בואו ניתן 20,000 ג'ובים, תקציבים, בואו נביא עוד מפקחות, בואו נבנה עוד בניינים, בואו נעשה הכול. המשבר האמיתי הוא בעיית כוח האדם. וזה לא רק תקציב של כוח אדם. בסוף יש פה עניין שאני שואלת כאן בשולחן מי כל אדם ואישה שילכו ברחוב ותשאלו אותה האם את מוכנה ללכת לעבוד היום במעון יום, כמה באמת יגידו כן? וגם מי שבא, כמה באמת תצליח לשרוד? ואני אומרת לכם בתור דודה שאחיין שלה נכנס לפני חודש וחצי למעון חדש, מפוקח, בתינוקייה. הוא בן שנה. ארבעה תינוקות על שלוש מטפלות. אשכרה יחס ילד, כמה התפללנו לזה, שלא נדבר. חודשיים הוא שם, שתי מטפלות מתוך השלוש כבר עזבו. תבינו את המשמעות כמה הן לא שורדות במקצוע. זה לא רק שכר, זה גם תנאים, זה גם תדמית. זה הרבה מעבר.

יחס.

יחס. מערכת היחסים, אני אמרתי את זה לפני כמה חודשים, אנשים הרימו גבה. אמרתי אם פעם דיברנו על משבר כוח אדם ועל התקציב, היום הבעיה העיקרית היא האמון. זה משהו שאנחנו לא שמים אותו מספיק על השולחן. גם אם נביא 20 מטפלות לכל מעון על 40 ילדים, עדיין הורים יכניסו מכשיר הקלטה. יש פה בעיה בתפיסה של התדמית של המקצוע וביחס באמון בין הורים - - -

זה דו סטרי, סליחה. קורים דברים לילדים, הורים מכניסים מכשירי הקלטה.

אני קודם כל הקשבתי לך בלב רב ושקט. אני מסכימה עם הרבה דברים שאמרת, חלק גם לא. אבל נכון, זה גם דו סטרי. ועדיין, האמון הוא דו סטרי, אין מה לעשות. אם לא נטפל בו זה לא יעזור.

בנוסף אנחנו מאוד מסכימות עם הבקשה של קרן מחיב"ה על נושא ההכשרה לאחר הלימודים. זה באמת משהו שאמור לחייב. כל דבר, אני עכשיו עושה תעודת הוראה דרך מנדל, אני מחויבת לעשות שנת הכשרה כדי לקבל רישיון. אין דבר כזה, אחרת אני סתם לומדת לחינם. זה משהו שגם נותן פתרון כדי לקבע את כוח האדם וגם אני חושבת שזה מחייב בשביל תדמית, מקצוע, יוקרה וכל מה שדיברנו.

עוד שאלה שעלתה לנו מהעמותה וגם מהשטח. ברגע שתקום רשות, מה המשמעות של לדוגמה מנהלות לידה עד שלוש, שנלחמנו שיקומו ברשויות המקומיות? מי הסמכות שמתכללת אותם? מה זה אומר במערכת היחסים בין משרד החינוך למשרד הרווחה לרשויות המקומיות? זה דבר שהוא נורא אפרורי בסעיפים פה. אבל אתה יודע, יש לנו כרגע מעל 250 מובילות רשותיות שעד היום התפקיד שלהן עדיין לא נקבע בחוק. הוא לא ברור ברמת ההסמכה מי אמור בעצם להיות אמון עליהם. ולכן השאלה שבאמת אם תקום רשות אז מה בעצם יהיה הדין של זה ומי מתכלל אותם.

מעבר לזה, כמו שאמרתי, ברמה עקרונית, העמותה מאוד תומכת בנושא שיקום גוף שיתכלל את הכול, כי זה לא רק חינוך. ואני אסיים במשפט שלנו, העמותה: "לילדות ולילדים בגיל הרך זכות לאיכות חיים, חינוך, טיפול, רווחה, בריאות וזכותם היא חובתנו האזרחית".

וסעיף אחרון. חברי המועצה, כל אחד פה רוצה להוסיף את עצמו להיות חבר מועצה. בסדר, גם אני רוצה נציגות של העמותה למען הילד בגיל הרך. אבל עדיין, אם אנחנו מדברים על משהו מתכלל חסר לי בעיקר בסעיפים הראשונים למה אין נציג של משרד הבריאות? למה אין נציג של משרד החינוך, נציג של משרד הרווחה? לא רק העבודה. אז אם כבר עושים משהו שהוא מתכלל, גם נציגים מהמשרדים המתכללים צריכים להיות בפנים בתוך המועצה. תודה רבה.

כבוד היו"ר, אני כן רוצה לחזור על מה שהיה. רק משפט, שייכתב בפרוטוקול.

לא, לא. אני מתנצל.

משפט אחרון שלא ניתן לי.

אני מתנצל, אבל אני כבר בחריגה ושמעת את ההתפרצות פה של חברי הכנסת. בצדק. לא בצורה שזה נעשה, אבל בצודק. אני חייב להתנצל, לא יכול עד הסוף.

אני שמח, באמת, קודם כל שמענו ממשרד החינוך את הרצון לבוא ולקדם את הנושא הזה. אמנם לא דרך רשות, אלא דרך מינהל. שמענו על זה לראשונה ואנחנו מברכים על כך. שמענו את כלל הדעות לכאן או לכאן. נשב כמובן גם בישיבת צוות פנים ונעשה איזה שהוא שולחן עגול קצר בשביל להבין לאיזה כיוון אנחנו הולכים: אוצר, חינוך, רווחה, עבודה, הארגונים כמובן.

אני רוצה לומר, נשמעו גם פה כל מיני קולות של חשש, של פוליטיזציה כזו או אחרת. הרצון והמטרה היחידה שעומדת מאחורי הצעת החוק הזאת היא טובת הילדים לשיפור הסיפור הזה של הגיל הרך. בכל היבטיו: צוות חינוכי, הורים, נאמר פה על ידי משרד העבודה, זה נכון, שברצון הראשוני פתיחת המעונות היה קודם כל שהורים יוכלו לצאת לעבודה. התווסף עם הזמן, עוד כשזה היה במשרד העבודה והתווסף ביתר שאת וביתר עוז כשזה נכנס למשרד החינוך הנושא הפדגוגי וההכשרות והרצון לחנך ולא רק להיות בייביסיטר.

הנושא הזה הוא חשוב. משרד החינוך עשה כברת דרך גדולה. לא מספיק, לא מספיק מהר. אנחנו מקווים שהצעת החוק הזאת או שתתקדם או שתתייתר ומשרד החינוך יוביל את המינהלת, את הרשות.

לי נראה ששוכנעת כבר.

לא אמרתי ששוכנעתי. תראה, אני שמעתי דברי טעם. ואני לא אומר שקיבלתי אותם במאה אחוז. אני אומר הלוואי. אם אכן בתשפ"ו אנחנו נתבשר שמשרד האוצר מתקצב ומייעד תקציבים באמת מהותיים להקמת מינהלת בגיל הרך, אפשר לשקול אם זה יהיה רק מאפס עד שלוש.

זה התפקיד שלכם להביא את הכסף. בסוף זה התפקיד שלכם להביא את הכסף כדי שהם יוכלו לעשות.

לא אמרתי שלא. אני לא מתנער מאחריות.

זהו, זה שם.

אני לא מתנער מאחריות, אבל אני עדיין גם לא שר החינוך. לכן אני מציע שאנחנו נשב על כל מה שעלה, על ההערות שנכתבו, גם אני וגם היועצת המשפטית. קיבלנו ניירות עמדה מכלל הגורמים, אני קראתי אותם עוד אתמול ועברתי על חלקם עוד היום. אני מקווה שבשבועות הקרובים, תוך שבועיים-שלושה נוכל להתכנס שוב, לפחות לדעת לאיזה כיוון סופי אנחנו הולכים. אם זה לרשות כזאת או אחרת, אם זה מינהל. אם אנחנו נצטרך לשנות דברים בחקיקה, צריכים לקבע דברים בחקיקה.

אני אמרתי, מבחינתי תאריך יעד הוא פתיחת שנת הלימודים הקרובה. צריך לשים את הרגל על הגז בכל הכוח.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 13:17.