פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



58
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
06/05/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 143
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, ח' באייר התשפ"ה (06 במאי 2025), שעה 10:43

סיוע ומעטפת לנשות ומשפחות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל - דיון מעקב

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
שלי טל מירון
יואב סגלוביץ'
מטי צרפתי הרכבי

משה טור פז
שרון ניר
לימור סון הר מלך

עינב בן חור - יו"ר ועדת נשים ואימהות פצועים, משרד הביטחון

סרן אור אברג'יל - רמ"ד מיצוי זכויות נכי צה"ל, משרד הביטחון

דבורה תנעמי - בש"ל, מתלווה לעינב בן חור, משרד הביטחון

רפ"ק מיכל פיקל דרי - ראש חוליית נפגעים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

שמירה לשם
זוהרה פלורסהיים
שי סומך
–
–
–
אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי
מנהלת אגף ייעוץ, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך
עו"ד, ממונה ייעוץ וחקיקה, המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים

אביטל שינדלר - יו"ר עמותת חברות ברזל - פורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל

אנג'לה בייטמן
טל אבסקר
–
–
חברות ברזל - פורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל
חברה בפורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל

רן מלמד - מנכ"ל נקודת מפנה

מיכל אסבן
אלישבע פדרמן
–
–
יו"ר עמותת אמא לביאה
עמותת אמא לביאה

עינת טאי ברקוביץ'
תמי סמיש - נמליך
–
–
אימהות פצועי מלחמה
עו"ס, אמא לחיילים ואקטיביסטית חברתית

שרית כהנא - מנכ"לית עמותת אדוות

דלית אזולאי

חבר תרגומים, יפית גולן

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


סיוע ומעטפת לנשות ומשפחות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל - דיון מעקב

בוקר טוב לאורחות, לאורחים. אני רוצה לפתוח בזה ש-578 ימים ש-59 חטופים וחטופות חיים וכאלה שנרצחו נמצאים במנהרות חמאס, נמצאים בדירות מסתור, מעונים, מורעבים. רק אלוקים יודע מה עובר עליהם ברגעים האלה שהם מבקשים להושיע, שהם מבקשים שננקוט בצעדים כדי להחזיר אותם הביתה ולממש את המצווה החשובה ביותר לפדיון שבויים, להחזיר אותם למשפחות הדואבות והכואבות שלהם שנמצאות במצוקה אדירה. זה דבר שאסור לנו לשכוח.

אנחנו יושבים כאן, יש לנו את כל הפריבילגיה כמעט בכל דבר, אבל החיים שלהם והחיים של המשפחות נעצרו. המשפחות לצערי, כמו שאתם יודעים, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אנחנו רואים שלאט לאט מתמעטות המשפחות שמגיעות, גם בגלל הקושי הנפשי. אני הרבה פעמים תוהה לעצמי איך הם מצליחים לגייס כוח.

והנה, אנחנו רק מדברים על משפחות ופעילים למען החטופים, אני מברכת את מי שנכנסו לוועדה, למען החטופים. אני רואה את התמונה של אלון אהל, עמרי מירן, בעלה של לישי, את אלון, שאנחנו שמענו את העדות המאוד-מאוד קשה של אימו על כך שהוא נמצא במצב קשה, פצוע, בשלשלות ברזל. עמרי, שגם לישי וגם הבנות מחכות לו.

וכולנו צריכים לזכור את זה, וכאן בטח אנחנו כנבחרי ציבור לעשות הכל כדי לממש את החובה שלנו כלפי אזרחים שנגררו, נחטפו, וכפי שאמרתי מעונים ברגעים אלה, וגם נושאים תפילה יחד עם כולכם שנראה אותם בבית. כמו כן, אני שולחת תנחומים למשפחת סהלו שבנם נפל בקרב. אתמול הוא הובא למנוחות, בן 41, מילואימניק, ולכל המשפחות של הנופלים. אנחנו סופגים אבדות כבדות, וכל אחד הוא עולם ומלואו.

ובעניין הזה, ובמעבר לא חד, אל מי שהקריבו את גופם, את נפשם, במלחמה הזו, מלחמת חרבות ברזל, פצועי מערכות הביטחון, צה"ל, פצועות. אנחנו מקיימים את הדיון הזה שהוא דיון שלישי בסדרת הדיונים שאנחנו מקיימים, על הסיוע לנשות ואימהות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל. אנחנו בדיון מעקב, אבל בכל פעם אנחנו מבינים שאנחנו עדיין לא מגרדים את הנושא וצריך יותר לפעול, קודם כל. לקיים סוג של סדר בתיאום הפעולות של הממשלה.

אני רוצה קודם כל להודות לפורום נשות הפצועים ולאימהות שהגיעו. אני יודעת שזה לא פשוט, גם חלקכן עדכנתן אותי שזה מורכב להגיע בימי שלישי, אז בפעם הבאה אנחנו נקיים את זה ביום שני ואנחנו נמשיך לקיים את הדיונים כמה שצריך בכדי שבאמת ממשלת ישראל ומשרדי הממשלה, בוודאי משרד הביטחון וצה"ל, משטרת ישראל כמובן, שאנחנו גם נגיע אליכם, מקווה שהגעת הפעם עם תוכנית יותר ברורה, כדי שאנחנו נוכל להתקדם בעניין הזה.

מי מייצגת את אגף השיקום? עינב בן חורין. את היית בחו"ל בפעם הקודמת, הייתה נציגה נאמנה שהגיעה לכאן, עסקה בלהציג לנו את הדברים שנטענים. זה היה בפגרה. אני רוצה שתציגי את המעודכן. נמצאת גם נציגת האוצר. יש את אור, נציג צה"ל, ועוד רבים וטובים אחרים. בבקשה, עינב.

(הצגת מצגת)

אני רק אחזור על הנתונים, הם הוצגו לכם פעם קודמת. אנחנו עומדים כבר על 17,225 פצועים שנקלטו באגף. לפני חודש כשהייתי כאן, אז אנחנו עמדנו על 15,500. אני חושבת שזה מראה את הגידול הגדול באגף, שאנחנו בעצם קולטים בכל חודש כ-1,500 פצועים. אז זה מספרים שחשוב להבין. הבנתי בפעם הקודמת ששאלת כמה מתוכם נשואים ובעלי משפחות, אז 7,300 מתוכם הם בעלי משפחות, ויש כאן פחות או יותר את הנתונים. וכמעט 50% מהפצועים שלנו הם פצועי נפש, 46%.

רק לשלוח את זה גם בתוך המצגת. להשתדל ממש לשים את הנתונים כדי שיהיו לנו ברורים ולא נתברבר בדרך. אז כמה אמרנו פצועי נפש? 46%.

בערך 20% הם בינוני קשה.

מספרים? בערך.

בערך בין 2,000 ל-2,500 פצועים בינוני קשה.

אוקיי. לפעם הבאה אנחנו נרצה את המספרים גם באמת לשאלות של חברי הכנסת. אוקיי, נמשיך. 7% נשים? 50% צעירים מתחת לגיל 30?

נכון, ו-65% מהם הם באמת בשירות מילואים.

65% הם מילואימניקים?

נכון. אז שאלתם פעם קודמת, למרות שזה לא היה המנדט של הוועדה שלי שעסקה בתמיכה בנשות והאימהות של הפצועים, ולגבי התמיכה בפצוע.

מה זאת אומרת לא המנדט שלי?

לא, כלומר הכוונה היא שאתם שאלתם שאלות בהרחבה לגבי הפצוע עצמו גם, אז הבאתי לכם פה נתונים. את צריכה להגיד אם את רוצה שאני אציג אותם. זה נתונים לגבי המעטפת שניתנת לפצוע עצמו.

אפשר.

אז בעצם חילקנו את זה לכל המעטפת שקיימת לפצוע, גם מבחינה כלכלית אבל גם שיקומית. בעצם פצוע שמגיע לאשפוז, בזמן האשפוז שלו, הוא מקבל אובדן שכר לפי ההשתכרות שלו טרם הפציעה עד שהוא מחלים. כלומר, עד שהוא יוצא לגמרי מהמצב ורופא אומר הוא כשיר והוא חוזר לעבודה. עד שהוא חוזר למקום העבודה שלו. יש לנו הרבה מילואימניקים שנפצעו, קיבלו, וחזרו אחרי זה למקום העבודה.

מה קורה עם סדירים?

סדיר מקבל לפי 9,000 שקלים לחודש.

אוקיי, הלאה.

יש תשלומים נוספים שהם מקבלים בנוסף במעטפת. יש מענק חד פעמי לפציעה שכל פצוע מקבל מדרגת פצוע קל של 1,800 שקלים. יש תשלומים שהם רק לפצועי גפיים, שזה 6,000 שקלים בחודש.

מה זה המענק הזה? זה מגוחך האמת היא, לא נעים לי לומר.

אתם המחוקק. תחוקקו אחרת.

אפילו מילואימניק שלא נפצע מקבל מענקים יותר גבוהים.

צריך אבל לזכור שהמענק הזה מצטרף לשורה של מענקים. זה לא הדבר היחיד, אז בואו תראו את כל המעטפת ואני אגיד לכם אחרי זה בגדול כמה יוצא סדר גודל לכל פצוע לפי דרגות פציעה, ואולי זה יעשה סדר.

יש מקדמות בגין תגמולים שזה מצטרף. המענק הוא באמת רק חד פעמי, אבל פצוע קל מקבל - - -

איך אתם מגדירים, זה לפי אחוזי נכות?

לפי הערכת אחוזי נכות של הצוות הרפואי.

מה ההגדרה של פצוע קל?

הרופא, הרופאים.

פצוע קל זה אנשים שמקבלים בערך 20% בהערכת החוזים שלהם ומטה.

80 ומעלה זה מעל?

כן.

הפערים שם הם לא גדולים.

זה הכל יחסית. אתם צריכים להבין, אתם רואים שורה אחת, השורה הזאת גוזרת עוד הרבה דברים אחרים ברובריקות האחרות. אז נגיד פצוע קל, יש לו מענק של 1,600 בחודש, וסביר להניח שהמקדמה על חשבון פלוס אובדן השכר שהוא מקבל, הוא יוצא בערך סדר של 5,000 שקל בחודש ממוצע. כאילו במקדמות, בכל מה שאנחנו מוסיפים.

אה, זה המקדמות.

כן, זה מקדמות על חשבון תגמולים עתידיים. כלומר, בגלל שאנחנו חוסכים מהם כרגע ועדות ואומרים להם בואו קודם תקבלו את הטיפול, קודם תקבלו את הכל בדחיפה כאילו הייתם נכי צה"ל, כאילו כבר הוכרתם, בסדר? עושים להם הקדמה של הזכאויות, אז הם מקבלים את המקדמות האלה על חשבון העתיד. כלומר, בעתיד כשהם יקבלו רטרו, יקזזו להם את מה שהם כבר קיבלו.

וגם עוד משהו שחשוב להגיד, זה שלא מתקיימות ועדות רפואיות, הנכים לא נפגעים. למה? כי השערוך שאתה מעריך אותו הוא ליום הפציעה. מה זה אומר? זה אומר שמישהו עכשיו נפצע ב-7 באוקטובר, כנראה שעברה תקופה, הוא כבר השתקם.

בדיעבד, ברור.

הוא לא נפגע מזה.

אז התאמות דיור לפצוע קל עד 43,000 שקלים, לפצוע בינוני ומעלה 54,000 שקלים.

מה זה? גם אם בן אדם צריך לעשות שיפוץ של כל הבית ולשבור קירות?

אז כל מי שצריך שיפוץ יותר רחב, והפצועים שלנו יותר קשה כמו מהפלוס, יש להם תהליך אחר והם מקבלים הרחבה לכל מה שהם צריכים בוועדת למד מיוחדת. סיוע בשכר דירה זה תקף למי שיש לו סעיף נפש, או מי שהוא פצוע בינוני, או מי שהוא פצוע גפיים, שזה בין 2,700 ל-4,400 בחודש, זה תלוי במצב המשפחתי, וזה אנשים שאין להם דירה בבעלותם. אוקיי? אנחנו מדברים על אנשים שאין להם דירה, שהם שוכרים דירה.

זה אירוע שמשפיע על כלל המשפחה. זה די ברור לנו.

אם הוא גר בבית ההורים שלו בבית, הם גם מקבלים?

לא. זה רק אם הוא שוכר דירה. יש לנו פצועים שהם עדיין גרים עם ההורים, ועכשיו שוכרים דירה, ואז הם מקבלים את הסיוע הזה. זה סיוע שניתן להם לשלוש שנים, והם יכולים לקחת את זה למהלך כל חייהם. כלומר, מי שלא מנצל את זה עכשיו, יוכל לנצל את זה גם בשלב מאוחר יותר בחיים.

אז למה לעשות את ההתניה? אני לא מוצאת את ההיגיון. לפעמים זמינות של כסף עכשיו היא לא אותה נזילות וזמינות שתהיה קיימת בעתיד. אנשים צריכים את מלוא העזרה בנקודת הזמן של הפציעה, עד לפחות תחילת שיקום וכיוצא בכך. לכן אני לא כל כך הבנתי את ההתניה, אם זה עומד לרשותם מפציעה בינונית, את אומרת, או נפש, וכמובן קשה והלאה, למה לא לתת להם את זה? את יודעת, בעיניי זה אפילו מעודד אותם לצאת לשכור דירה כשהם לא צריכים.

במשרד השיכון, אגב, זה לא קיים, זה תוקן, גברתי. במשרד השיכון לפני 15 שנה, אני טרחתי לעשות תיקון בנהלים של סיוע בשכר דירה, שנכים וכולל נכי נפש, יוכלו לקבל את שכר הדירה לסיוע גם אם הם גרים בבית הוריהם, כי הרבה פעמים לא מוכנים להשכיר להם בגלל הנכות. אז צריך לתקן את זה וכמה שיותר מהר.

אוקיי. הנה, אנחנו גם מחפשים את הדברים שיסייעו גם כשהתקציב נמצא. אולי הדרך שאנחנו נותנים את זה, התזמון או הבירוקרטיה, היא יכולה להיות פוגענית וגם לא מסייעת לקדם. לדעתי, את הסיפור הזה אפשר לפתור, זה פשוט לשנות את הנוהל כי התקציב כבר קיים.

חוזה שכר הדירה צריך להיות רשום על שמו.

לא צריך חוזה, זה מה שאני אומרת. תפסיקו לעשות בירוקרטיה, בלי חוזה. וגם עוד משהו, למה בכלל אתם מבקשים חוזה? מה זה הדבר הזה? זה כאילו להתייחס כמו גנבים לאנשים שהם נפצעו כרגע והיו מוכנים להקריב את החיים שלהם. זה דבר אחד. דבר שני, האם הם צריכים להגיש בקשה או שאתם נותנים את זה בדחיפה?

אנחנו לא נותנים את זה בדחיפה. אנחנו מציעים להם את זה, ואם הם מעבירים לנו חוזה, הם מקבלים את זה.

אני מכירה את השיטה של 'אנחנו מציעים'. אני אומרת לך שהחיילים האלה, אין להם זמן בכלל לחשוב על זה, זה צריך להיות בדחיפה. תיקון ראשון, המלצה ראשונה. שתיים, לשנות את זה שלא יבקשו שכר דירה, ושיקבלו את זה גם אם הם נמצאים בבית ההורים. זה דבר ראשון, זו אחת מההמלצות. לא להיכנס לדברים שלי, תודה. להמתין ואז. אני אפילו לא יודעת מי דיבר. הדבר הנוסף, זה לא צריך להיות הגשת בקשה, זה צריך להיות בדחיפה, כי אנחנו מדברים על בינוני ומעלה. על כמה אנחנו מדברים? כמה חיילים?

אנחנו מדברים על, אין לי נתון, אני לא יכולה להגיד לך כמה היום מנצלים את המימוש.

אני אשמח לשמוע מה אתם חושבים על שני הסעיפים האלה. קצר, כאילו, רק כדי שנתקדם, אבל האם אתם חושבים שזה נכון לעשות השינוי?

בינוני ומעלה זה 20%, זה אומר בין 2,000-2,500?

בינוני ומעלה יש לנו סביב ה-3,000 פצועים נגיד, 2,500-3,000 פצועים.

כמה היום מקבלים את זה? תשאלי אותה כמה היום.

אני אבדוק כמה מקבלים אחוז מימוש.

אלה שתי ההנחיות. יש לכם השגות לגבי זה? יואב, שלי?

ההשגה העיקרית שלי זה בסכומים. אני יודע שאני מתעכבת בצדק על התהליך, כי הוא ההטיה הגדולה שגורמת לתת ניצול. אבל מששת הרובריקות, ושאלתי כאן בשקט, אני מכיר כמה פצועים של המלחמה הזו, הסיפור של התאמות הדיור הוא אולי הפער הכי גדול.

היא אמרה שהם נותנים התאמות מלאות למי שפצוע פיזית, והיא אמרה באופן מלא. אני אגיד משהו, רגע, אני יודעת שזה קצת טריקי. אנחנו דנים במעטפת למשפחות. יש דברים שאתה כחבר ועדת חוץ וביטחון, אני טועה? אולי יש דברים שאנחנו נבהיר כהערות לוועדת חוץ וביטחון שדנה בזה, אלא אם כן תגיד לי אתם לא דנים.

לא, אנחנו דנים. אבל שוב, אני רוצה שנייה להדגיש. יש פה סעיפים שהם באזור, רק הבעיה היא בירוקרטית. סעיף התאמות הדיור הוא לא באזור. הטענה שאני מקבל, והאמת שזה התפרסם גם בתחילת המלחמה על מקרה אחד מאוד קשה, אבל זה הרבה יותר נפוץ, שהפער בין מה שנותנים היום לבין המציאות מבחינת העלויות, והעלויות גם מתחילת המלחמה עלו בין 50% ל-100% בגלל שאין פועלים ועוד כל מיני סיבות, זה פער של מאות אלפי שקלים. כלומר, משפחה באה להנגיש את הבית שלה, זה עולה לה חצי מיליון, היא מקבלת 150 אלף. זה פער שהוא לא סביר, וזה אני שומע מכל כיוון.

גם מה הבעיה שישלחו מישהו שיעשה שמאות, או לא יודעת מה, איש מקצוע שיגיד כמה זה הולך לעלות.

יש לי חבר טוב שנפצע קשה, הפער בין מה שעלה לו להנגיש את הבית לבין מה שזה, הוא פער של מאות אלפי שקלים. עכשיו, הוא ספג אותו. המשפחה ספגה אותו. איפה נשמע שפצוע צה"ל קשה משלם 600-700 אלף שקל להנגשת הבית?

אתה יודע מה הסיפור? רוצה לשמוע את האמת? זה תלוי מה מבינים בהנגשה. יש כאלה יגידו העיקר שלחדר יש לו מספיק, המשקופים הורחבו, אבל שוכחים שיש מדרגות בדרך.

בדיוק, ויש קומה שנייה.

בואו, הנגשה זה עולם שלם, שאם משרד הביטחון לא יעזור בזה, לא יראה את המכלול, ואיש מקצוע, לא רק שבא ובודק את הדלת והולך, זו שיטת עמידר, אוקיי? יומיים אחרי שעשו לך תיקון לחלון, הכל מתפרק. אנחנו רוצים איש שגם מבין בהנגשה, בנגישות.

אז אני אגיד, לאגף שיקום יש שני מהנדסים והם מגיעים לבתים של האנשים של הפצועים הקשה.

שניים?

שני אנשים, כן. זה אחרי שהגדילו אותנו בחרבות. עד חרבות היינו עם אחד, עכשיו אנחנו שניים. הם מגיעים לבתים של הפצועים הקשה והם נותנים הערכה מקיפה, ומי שצריך מעל החריגה של התקציב, הם מקבלים את זה בלמד חרבות.

מה הקמצנות להעסיק עוד אנשים? מה הציפייה הזו ששני מהנדסים יגיעו לכל הבתים של הפצועים? אני לא כל כך מבינה את זה. בחיי שאני לא מבינה את זה. כאילו, יש דברים שנשמעים לי הגיוני. אבל איך אדם יישאר שפוי, צלול מקצועית, אגב, זה גם מעכב את ההנגשה.

זה לא מעכב, אני יכולה גם להסביר, כי האנשים מגיעים אליהם לבתים ופוגשים את המשפחות עוד לפני שהם משתחררים מבתי החולים.

שניים.

אנחנו צריכים לזכור שאנשים שפצועים קשה לוקח להם זמן של שיקום, הם נמצאים בבתי חולים משלושה חודשים ומעלה ועד תקופות של שנה. אז בזמן הזה מנגישים להם את הבית ועושים את כל הפעולות. בתחום הזה לא נתקלתי בתלונות.

כמה פצועי גפיים יש לנו? ראיתי איזה פרסום של אלפים. אז נראה לכם שזה הגיוני? מצטערת, אני אומרת לכם.

לא כל פצוע גפיים צריך התאמות, גם יש אנשים שנפצעו ביד. התאמות הן מאוד שונות.

לא, אני לא מסתכלת על הצורך של כל אחד. אני מסתכלת על הכמות מול מי שנותני שירות. זה משהו שכן כדאי שתבדקו, האם היו לכם תלונות. אגב, אנחנו גם תכף ניגע בשאלה האם יש קו לטיפול בפניות פצועים ומשפחות.

רגע, פנינה, מילה על זה. אני רגע אסביר על התהליך. יש שני מהנדסים, אבל ביזרו את זה. אני רגע אספר על התהליך כי אני עושה את זה עם הרבה פצועים. מה שקורה זה שבאופן מיידי שולחים מרפא בעיסוק שהוא מזהה רגע את הצרכים, ואז המשפחה צריכה להביא שתי הצעות מחיר. היא הולכת לאיזה קבלן שהיא רוצה. ויש את התקרות, אבל לי קרה עם פצוע מבאר שבע שהיה צריך יותר מהתקרה, ואושר לו גם חצי מיליון שקל, כי ההתאמה שהייתה נדרשת הייתה צריכה להיות הרבה יותר גבוהה. אז הערוץ קיים.

ומנגד, אור, קינלי בא ומספר לך על אדם, אז אני לא רוצה שזה יהיה רנדומלי, מי שזכה לאיזה יום טוב.

לא, זה לא רנדומלי. קיים ערוץ לוועדת חריגים, והוועדה הזאת באמת מאשרת, ואנחנו נבדוק את זה ונחליט תשובה עניינית.

אני רק אומר, זה שיטתית. תראו, כשיש בעיה לאחד זה מטופל, כשיש בעיה ל-100 או ל-1,000, זה אומר שצריך לשנות את השיטה.

ברור, אבל יש שיטה רוחבית.

אבל אנחנו לא מכירים שיש בעיה כזאת.

אנחנו נוציא גם מכתב ליולי אדלשטיין, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, לעניין הזה, לבדוק גם את מספר נותני השירות. אני אומרת לכם, כדי להיות יעילים אני עושה את זה, יש נושאים שאני אשאיר לוועדת חוץ וביטחון. אם לא ייפתר, תמיד אנחנו נעשה פה עוד דיון. אבל זה נושא שאני אשאיר, אם כי, אני אומרת לכם, יש לזה השפעה ישירה, בוודאי, על נשים ועל הורים באופן ישיר. בואו, חייל שמקבל נגיד פחות ממה שהוא צריך בסבסוד, בסוף זה ייפול על ההורים. על מי זה ייפול? או על התא המשפחתי.

גברתי, יש עוד נקודה חשובה. אני מצטער שאני מתפרץ, אבל אם כבר דנים בזה, שחייל או פצוע נכה ייכנס בסופו של דבר לשוק העבודה, ומקום העבודה שהוא הולך אליו לא נגיש. האם החייל יכול לבוא ולהגיד למקום העבודה, כמו שביטוח - - -

רן, זה נושא חשוב ואני עוצרת אותך, כי אני לא הולכת להיכנס לזה עכשיו. אל תפתחו לי חלוניות, אם אתם רוצים שאנחנו נצליח להתקדם לאנשהו. זה מאוד מאוד חשוב, אבל זה תחום אחר לגמרי. בבקשה, את יכולה להמשיך, עינב.

את שאלת לגבי סיוע בשכר דירה, כמה מממשים? 3,290 אנשים.

מתוך?

מתוך ה-17,000 פצועים שלנו.

שזה מימוש סביר, לא? אבל זה מתוך ה-17,000 שזכאים?

לא.

אז אני שואלת מתוך הזכאים.

אני אביטל, יו"ר עמותת חברות של ברזל, פורום נשות הפצועים. מילואימניק שקנה דירה, נשוי, ויש לו כבר בית בבעלותו, הוא לא זכאי לסיוע בשכר דירה.

כשהמשכנתא הולכת ותופחת.

אנחנו הגשנו בקשה לסיוע במשכנתא, והיום קיבלנו את התשובה שלא.

אנחנו נגיע לזה, אני יודעת שהסיפור של המשכנתאות מופיע בנייר העמדה. לא שכחתי את זה לרגע, תאמיני לי שלא.

זה אחד מהנושאים שעלו מחברות הוועדה מפורום הנשים, ואנחנו נתייחס לזה אחר כך.

נכון, זה עלה. הלאה.

בנוסף לזה יש מעטפת, מעבר למעטפת הרפואית, שכמובן כל מה שקשור לפציעה ולפגיעה אנחנו מטפלים ומשלמים, וגם טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי וגם טיפול אלטרנטיבי. כל פצוע, או פצוע שהוא פצוע נפש, יש לו טיפול אלטרנטיבי של 6,000 שקל בשנה לממש כל מיני טיפולים משלימים. זה מתחדש כל שנה קלנדרית.

לבחירתו.

לבחירתו. ובשלב מאוחר יותר כשהם רוצים ללמוד תואר או מקצוע, אנחנו גם מממנים את זה בגובה 35,000 שקל בשנה. תואר ראשון. וגם לימודי תעודה, או צבר של קורסים שמביאים אותו למשהו. כלומר, גם אם הוא צריך קורסים שיעזרו לו בהתפתחות שלו. ובזמן הזה הם גם מקבלים, בנוסף לכל התגמולים שלהם, 4,000 שקלים דמי קיום שיעזרו להם להחזיק את החודש בזמן שהם לומדים.

חודשי?

דמי קיום לחודש, לא חד פעמי.

זה יפה. מה שיפה אנחנו יודעים גם להגיד יפה. הלאה.

יש לזה תקרה גם יותר גבוהה, כן? כאילו 4,000 זה המינימום, אפשר לקבל יותר בדמי הקיום.

אני ממשיכה עם המעטפת של המשפחות של מה שכן קיים היום למשפחות. אז קודם כל, פצועים פיזית, בני משפחה, ההורים, והאחים של, עד גיל 18 זכאים לטיפול נפשי, 24 טיפולים.

אחים עד גיל 18?

כן.

אז דיברנו על זה. היה משהו כל החיים ומשהו של ה-24?

כל החיים מקבלים פצועי הנפש. פצועי נפש, בנות הזוג וההורים והאחים עד גיל 18, וגם הילדים שלהם עד גיל 30, מקבלים טיפולים נפשיים ללא הגבלה.

אז העלינו פה שאלה, שמי שלא פצוע, פצוע גפיים וזה.

פצוע גפיים מקבל טיפול נפשי שש שנים. המשפחה מקבלת 24. הפצוע עצמו מקבל שש שנים. רגע, אני רק אסייג, אם הפצוע הוא פצוע בינוני ומעלה, המשפחה גם מקבלת טיפול שלוש שנים. אז יש פה דקויות.

אם הוא פצוע פיזית.

אם הוא פצוע בינוני ומעלה, המשפחה מקבלת גם טיפול שלוש שנים.

בשלב הזה אני רוצה רגע לעצור, לשמוע. בבקשה, חלק מנשות הפצועים, ואימהות, מי רוצה? טל אבסקר, את רוצה לפתוח?

כן.

לעניין הזה להתייחס רגע, כי אנחנו נעבור סעיף-סעיף. הסעיף הנפשי, את מרגישה שיש לכם מספיק מענה?

זהו, כשבעלי פונה לבית חולים אחרי הפציעה שלו, הוא פונה במצב קל, והמענה שאנחנו מקבלים זה כפצוע קל. הוא איבד עין, שבספר האחוזים זה יותר מפצוע קל, וזה לא שונה.

מה? הוא איבד עין, ומה קוראים לזה?

הוא איבד עין, והוא מוגדר כפצוע קל.

לא, זה מטורף.

אנחנו לא מקבלים מענה.

איבוד עין זה לא יכול להיות שזה פצוע קל, ולכן זה לא הגיוני. צריך לבדוק נקודתי.

זה לא לאבד שן.

הוא היה מאושפז יומיים, ככה שאובדן עבודה שלי לא קיבלנו כי זה יומיים.

בגלל שהגדירו את זה קל.

יש לי פצוע שאיבד עין, הוא לא איבד אותה, הוא לא רואה בה, אז הוא איבד ראייה בעין, והוא מוגדר בינוני. אז אני לא מבינה את הפער.

אז בבקשה, אור, לבדוק לי על הסיפור של פצוע העין, אור, עינב, מי שתרצו. איך זה מוגדר, זה נראה לי דבר בלתי קביל בעליל. זה לא משנה אם מי שאיבד את העין החלים בדרך לבית החולים והוא עדיין לא רואה. אני אומרת, תבדקו את ההגדרה לגבי איבוד עין.

נבדוק.

ואני מבקשת לקחת את הפרטים שלה, לבדוק איך קרה דבר כזה, וגם רטרואקטיבית אתם תתנו לה את אובדן ההכנסה שלה.

ואחוזי נכות, וכל מה שמשתמע מזה.

בוודאי.

מי שמגדיר זה בית החולים, אנחנו נבדוק את זה אבל לעומק.

ואני קוראת לכל אשת פצוע, אני אומרת לכם, גם אני וגם חברי הכנסת, שרוצה להגיע לוועדה, שיגיעו לפה, שיציפו. אנחנו לא יודעים יותר טוב מכם. אנחנו ממש לא יודעים. אנחנו רוצים לעזור. חלילה שלא ישתמע שהנציגים לא רוצים לעזור, אבל התפקיד שלנו לפקח עליהם ולכוונן אותם, וזה מה שאנחנו עושים. הלאה, כן.

שמי אנג'לה ואני נשואה לגיא, שוטר בתחנת רהט, שעבד בשכר ב-7 באוקטובר בלילה במסיבת הנובה. בעצם גיא נפצע נפשית, חולץ רק ביום למחרת, הציל אנשים, ולמעשה בעצם הגיש בכלל את הזכאות להכרה רק בחודש אפריל. זאת אומרת, אף אחד לא פנה אלינו עד אפריל.

חצי שנה אחרי בעצם.

כן, הוא לא הבין, ובעצם אני זאת, בגלל שאני מגיעה מעולם הטיפול, בעצם ניסיתי לסייע בדרכים שלי. וגם אז התחיל כל המסע בין הפסיכיאטרים, שזה עוד משהו מאוד חדש. יש לנו שלוש בנות שבעצם אני... זו מילה קשה, אבל נוצר איזשהו תא טרור בבית, כי אף אחד מאיתנו לא ידע איך להכיל את זה. אני שמונה שנים ניהלתי פנימייה פוסט-אשפוזית לנוער בסיכון.

של הרווחה?

עמותה.

לא, עמותה מפעילה של הרווחה.

בוודאי, כן. אגף אכ״א. ובעצם נאלצתי, המנכ״ל הוציא אותי לחופשה לחודשיים, האמת עם תשלום ועם הכול, ואז בעצם נאלצתי לסיים את תפקידי ולעבור לתפקיד מטה, מה שגם גרם לשכר שלי לרדת ב-4,000 שקל.

ואת קיבלת אובדן הכנסה?

לא.

השוטרים, תכף אנחנו נגיע.

לא היה אובדן. בעלי לא היה מאושפז, בעלי היה בבית.

פצועי הנפש לא בהכרח מאושפזים. אין מקום בכלל. גם אם היו כל פצועי הנפש ומתמודדי הנפש היו רוצים להתאשפז, הרי כולנו מכירים את הסיפור של בתי החולים הפסיכיאטריים.

וגם יותר מזה, הוא חיכה לתור לפסיכיאטר.

כמה זמן לקח?

שלושה חודשים.

שלושה חודשים?

כן. ולפנות לפרטי, לא הצלחנו גם. קיבל אחר כך שירות פסיכולוגי גם, וכל זה שוב פעם קרה באמצעות רק קשרים שלי. מאגף השיקום, בתחושה שלי זה גם מהמשטרה אז, זה שיטת המצליח. בין החברים נפגשים בבית הלוחם, ובעצם, 'אוקיי, אתה קיבלת את זה? אני אנסה גם את זה'. אף אחד לא הרים טלפון.

לצורך העניין, בעלי לא מסוגל לעשות את הדברים, גם כרגע, הוא לא מסוגל. הוא לא יכול ללכת ולהסתפר במספרה. הוא הסתפר לבדו בבית כי אין לו כוחות. אין לו כוחות לחזור לעבודה. הוא כרגע בבית פשוט.

מה כרגע? הוא הוכר?

הוא ביקש ועדה, הוא הוכר.

הייתה ועדה?

לא, הוא ביקש כי הוא לא מסוגל כבר לחכות.

אז הייתה ועדה?

עדיין לא. אנחנו מחכים.

כמה זמן אנחנו אחרי האירוע? כבר שנה וחצי. לא, זה לא נורמלי. והוא הולך לעבודה?

לפרקים.

טיפולים רגשיים, אתם מקבלים תמיכה?

הוא מקבל, הבנות קיבלו.

אתם?

גם לא ידענו שבכלל מגיע, נאלצנו, הבת הגדולה בת 17.5, ביקשה לצאת מהבית כי היא לא מסוגלת להיות יותר בבית. היא פשוט עברה ממש לפני שבוע לפנימייה כי היא לא מסוגלת.

באיזה גיל?

17.5, בי"א. וגם אין לי שום יכולת לתקשר בכלל עם עובדת סוציאלית, עם קייס מנג'ר שלו. אין. למשפחות במשטרה אין שום קשר, יש ניתוק מוחלט. למזלי, אני באמת צורפתי גם לפני חודש ממש לקבוצת וואטסאפ.

כן, גם ביקשתי מהם שתגיע אשת פצוע של שוטר. והאמת היא, הפערים עוד לא ברורים לי. אני לא חושבת שהם ברורים לכולם. אני יודעת שיש פער עצום, אבל נגיד, אז אמרנו שיש מי שמלווה וכתובת שמלווה את החיילים. את השוטרים יש?

לא.

זה דבר ראשון שחייב להיות מטופל. אין דבר כזה. אז מה אם הוא לובש כחול וזה לובש ירוק זית?

הבנות שלי ב-7 באוקטובר עברו גהינום, כי גיא התקשר וביקש שאנחנו נברח מהבית. אני פשוט ברחתי יחד איתן, והבנות שלי אמרו, "אמא אני שונאת אותך כי לא נתת לנו להיפרד מאבא, הוא נפרד ממך בטלפון". ברמה כזאת. אנחנו יום אחד אפילו לא קיבלנו, לא יודעת, לנסוע לסופרלנד. זה הכל בזכות העמותה שנוצרה. למה בעלי, שעובד כל כך הרבה שנים במשטרה, אנחנו צריכים להוציא בכוח את הדברים?

בן כמה הוא?

43.

צעיר. תודה רבה, אנג'לה.

אנחנו עוד פעם ועוד פעם מעלות את כל הנושאים, הדבר היחיד שבאמת יש לי לבוא ולומר בפעם השלישית שכבר מגיעים לפה, וזו לא הוועדה היחידה שאנחנו מגיעים אליה, שאנחנו כבר שנה במסדרונות הכנסת עם הרבה מאוד הבטחות וכמעט אפס ביצוע. והכוחות שלנו להילחם הם מאוד מאוד דלים, אין לנו אותם, הם פשוט לא קיימים. אנחנו כל פעם מחדש באות, ואומרות, ומספרות, ואומרים לנו זה יטופל, ברור.

לא, דיי, חסל סדר, אנחנו לא נוותר על הדבר הזה. אמרת את זה, אביטל, ואני אומרת לך, זה לא משהו שהוא בכלל על הפרק לוותר על מה שמגיע לכן.

אבל אני רק אגיד לך, סתם, אובדן ימי העבודה שאנחנו מדברים עליו כבר שנה שלמה, לאישה שבעלה משתחרר לשיקום יום - - -

בסדר, כרגע יש שלושה חודשים. שנייה, יש לי ויכוח איתם.

זה עוד לא עבר.

עבר, ותכף הם גם יגידו לנו. תראי, זה הדיון השלישי. שני דיונים כבר השגנו את השלושה חודשים, נשיג יותר, כי זה בעיניי זה לא מתקבל על הדעת שלושה חודשים. יש פה את ביטוח לאומי? פעם שעברה ביקשתי. ביטוח לאומי, אני גם רוצה לדעת שיש השלמה על הדבר הזה.

זה צריך להיות אובדן גם של אימהות.

זה גם אימהות, אל תדאגי, גם הורים. אל דאגה, אני אומרת לכם, יש לי הרבה שיחות עם מיכל והיא הציפה את הנושא של ההורים ואנחנו לא מתכוונים לוותר על הזה, בטח לא להכניס את המשפחות לסכסוך. מיכל, את רוצה לדבר? ואחרי זה חברי הכנסת, אם יש לכם התייחסויות, ונעבור להמשך ההצגה של המצגת.

הבאתי פה שתי אימהות, שכל אחת תאמר שני משפטים.

שלום לכן. כל הכבוד, מיכל.

כל מה שקשור לאובדן שכר, יצא שיש המון המון המון, במקרה, אימהות שהן גם מורות, עובדות במשרד החינוך. אז פה אני מבקשת ממשרד החינוך לחשוב. יש פה רעיון חמוד שעלה היום מנציגת משרד החינוך, ואני מאוד בעד לממש אותו, להפוך אותו ליישומי, להוסיף סוג של בנק של ימי מחלה למורה שיש לה בן פצוע או בעל פצוע, לא חשוב, והיא תשתמש במאגר הזה. כי יצא שאנחנו בזבזנו המון ימי מחלה, ואין שום הצדקה לדבר הזה. ואני מדברת על אותם ימים שמשרד הביטחון לא סופר, כשאתה מגיע לטיפולים.

בסדר, תכף אנחנו נגיעה לחינוך. לא סתם יש את נציגת החינוך, כל הסיפור הזה של הילדים ומורות.

נקודה אחרונה. אנחנו מאוד מסכימות עם הנשים של, אנחנו רוצים לראות מעשים. השבוע כתבתי לאיזושהי חברת כנסת שמתקשרת איתי – 'את יודעת שלא באתי להצטלם איתך? באתי לראות דברים זזים', אז היא אמרה לי, 'מה, את עוקצת אותי?'. אני לא באתי לעקוץ, אני באתי באמת, אנחנו רוצים לראות דברים זזים. והנה הנציגות שלי ידברו.

את יכולה לעקוץ אותנו, אנחנו יודעים לעקוץ חזרה.

שלום, אני אלישבע פדרמן. יש לי בבית חמישה לוחמים, ושלושה מהם נפצעו במלחמה הזאת. הראשון נפצע ב-7 באוקטובר, בשבת שמחת תורה.

רגע, חמישה לוחמים, ששלושה נפצעו במלחמת חרבות ברזל?

קל בינוני וקשה. יש לי גם את כל דרגות הפציעה, את כל המשרדים שאת רוצה. הראשון נפצע בנובה, הוא היה מאבטח הנובה, אז הוא לא נפצע כחייל, הוא נפצע כאזרח, הוא בכלל לא מקבל מענה. הוא היום חייל, הוא כרגע לוחם, הוא כרגע במילואים, הוא התאושש מהפציעה והוא חזר למילואים.

השני נפצע קל בעזה, הוא מפעיל D9. הוא מתהלך עד היום עם רסיסים בעיניים, אבל הוא מתפקד, אז הוא גם לא מקבל כלום ולא זכאי לכלום. שתביני שכל פעם שאחד מהבנים נפצע, זה כל המשפחה מטולטלת, כל המשפחה בתורנויות סביב הילד.

קודם כל, אני מרגישה הזדהות כי הבן זוג שלי הוא מפעיל D9. מפעילי ה-D9, קוראים להם היהלומים.

את יודעת מי היה מפעיל D9 אז?

בוודאי, בעזה הם היו הראשונים.

אז הוא בעזה נפצע, והוא עכשיו גם בעזה עם הרסיסים בעיניים. והשלישי נפצע קשה מכטב״ם בגבול הצפון, הוא עדיין בשיקום כבר שנה. הוא היה חצי שנה מאושפז.

איפה הוא משרת?

הוא היה בנח"ל. עכשיו, אני רוצה להגיד, קודם כל זה חדש לי שאת אומרת שהמשפחה זכאית לטיפול של שלוש שנים, כי אני קיבלתי מידע שקודם כל על שני הראשונים, כלום. ועל השלישי, שפצוע קשה, שלכאורה מגיע לנו 12 טיפולים לכל בן משפחה, ההורים ושני הקטנים שמתחת לגיל 18, ובגלל הבירוקרטיה לא הצלחנו לממש את זה.

את צריכה להבין שכל פעם שהייתי בבית חולים, יש לי את הבן הקטן, שגם הוא עוד שנתיים וחצי חייל ולוחם, הוא בכיתה י' היום, ברח לי מבית ספר כשאני בבית חולים סועדת את אח שלו, ואני מתחננת ומבקשת לעזרה, ולא קיבלתי. גם הפסדתי ימי עבודה, וגם אנחנו משפחה, ברוך השם, ברוכה, כמו שאת שומעת, שישה בנים וארבע בנות, לכי תממני את זה באופן פרטי. ופשוט עד היום, שנה וחצי אני באירוע, כן, שילמתי מכיסי וגייסתי את כל המשפחה שתתרום כסף לטיפול שלו ולטיפול שלי.

לטיפול של הילד? של האח?

כן, של האח, זה שברח מבית הספר בזמן שאני בבית חולים סועדת את אחים שלו. עברתי שבעה מרכזים רפואיים השנה. עברתי מילד לילד, משיקום לשיקום, מטיפול לטיפול.

זה סיפור מטורף, וכל מילת תודה תתגמד, ואני מתביישת.

ואני רוצה להגיד לך שמגיעה אליי קצינת נפגעים ומביאה לי איזה קישור שלא עובד, ובואי תבחרי מפה איזשהו טיפול רגשי שאת רוצה לאחות הזאת, לאח הזה. עזבי את אלה, הבת הגדולה, היא ילדה לבד כי בעלה היה בלבנון, במילואים, ואני עברתי ממיטת הבן החולה אליה, שהיא גם הסתבכה לניתוח קיסרי, ואת צריכה להכיל בין כולם, והיא לא זכאית. בעלה לא נפצע, שלושה אחים שלה נפצעו, היא לא זכאית לשום דבר. היא בת 33.

היא זכאית ל-10,700 מענק לידה, שאנחנו עבדנו יחד עם לימור.

אבל אני רוצה שתביני, כשאני עומדת מול קצינת נפגעים, בסוף אמרתי לעצמי עם דמעות בעיניים, הכוחות שלי הם לילדים שלי, לא לבירוקרטיה. אין לי כוח לעמוד עם דמעות מול ילדה קטנה בת 19, ששולחת לי קישור שלא עובד, או לא יודעת לאן להפנות אותי, או לא יודעת מה לעשות איתי. אז או שאני פשוט מתנהלת ועוזרת לעצמי, או שלא. והסיפור הזה של הבירוקרטיה, אתם צריכים להבין, הוא מפיל, לפעמים הוא יותר קשה מההתמודדות עם הפציעה עצמה.

דיברנו על זה פעם שעברה בלי סוף.

מדם נפשי אני אומרת לך כמה הדבר הזה קשה. עכשיו, אני לא מתחרטת ולא מצטערת. יש לי עכשיו כרגע שניים בעזה, שניים באיו"ש, הפצוע כבר לא יחזור ללחימה, עוד חתן בעזה. אני נותנת להם את ברכת הדרך, אני מאמינה שהם צריכים להילחם, אין מה לעשות, עד אחרון החטופים ועד שננצח את המלחמה הזאת. אין בכלל שאלה. זה לא הא בהא תליא. אבל אני מרגישה שבונים על זה שנסתדר לבד, ואני חושבת שזה לא בסדר וזה לא תקין. אני רוצה להגיד, שאני בזבזתי את כל ימי המחלה שלי. יש לי ימי מחלה לפי חוק.

איפה את עובדת? לא משנה, זה בפרטי או בציבורי?

עבדתי במגזר הציבורי ועברתי תוך כדי למגזר הפרטי.

איפה ימי המחלה התבזבזו? בציבורי או בפרטי? או שזה גם וגם?

גם וגם, והיו הרבה ימים השנה, ביליתי בהרבה בתי חולים השנה. עצם זה שבכלל קמתי בבוקר והיה לי כוח ללכת לעבודה, זה כבר דבר כאילו בפני עצמו. ובפעם השלישית, כשהבן השלישי נפצע וקיבלתי את הטלפון והגעתי אליו לבית חולים, הרגשתי מוצפת כי כבר עלו לי שתי הפעמים הקודמות.

אז מי עוזר לך? מי עזר לך בתקופה?

הקדוש ברוך הוא והמשפחה. חד משמעית. ואז פתאום הבנתי בשלישי, שהוא פצוע קשה, שאולי אני כן יכולה לקבל איזשהו מענה, וניסיתי לקבל אותו, ואחרי לא מעט ניסיונות לקבל אותו, פשוט עזבתי את זה כי זה לקח לי כוחות שלא היו לי. כוחות שפשוט לא היו לי, אז לא קיבלתי.

זה תמיד היה מול הנציגה שהביאו לך?

כן, הנציגה שהגיעה קודם.

זה לא מספיק.

זה היה רק שניים, אחר כך זה עבר למשרד הביטחון.

זה לא מספיק, הציפייה שאנחנו מפילים על ילדות בנות 18 ו-19.

לא, והיא מסכנה, אפילו לא יכולתי לכעוס עליה כי היא ילדה קטנה.

נכון, מה תעשי? היא גם חיילת.

כן, ויש לה המון כוונות טובות, אבל היא פשוט לא יודעת. מגמגמת לי "אני לא יודעת", כזה.

לא, אבל כבר היה שיח על קייס מנג'ר, והיה שיח על קציני נפגעים גם שממשיכים עם המשפחות. איפה זה?

הכל טוב על הנייר, תשמעי את החיים עצמם.

לא, אני יודעת שהם עשו קורסים. קורסי קצינים ועניינים.

תכף, אני לא רוצה שתענו על זה עכשיו, אני רוצה לתת לאלישבע לסיים את הדברים שלה. יואב, רצית גם להתייחס?

אז אני רוצה להגיד, שמצאתי ערוצים באופן פרטי והמשפחה התגייסה.

ועשיתם גיוס כספים?

ועשינו גיוס, והצלחתי לעזור באופן פרטי, ועדיין הרגשתי נורא בודדה במערכה.

תגידי, הדבר שהכי היית צריכה אז, זו המעטפת הרגשית?

הייתי צריכה את המעטפת הרגשית ואת אובדן ימי העבודה שלי. תקשיבי, אני לא אלך למכולת ואגיד תביאו לי בבקשה לחם וחלב כי הבנים שלי נפצעו. מי יעשה את זה? זאת אומרת, ברמה שגם הייתי צריכה להמשיך להתקיים, להמשיך לחיות ביום-יום, ולא היו לי כוחות לעשות את זה.

וברגשי איך זה התחיל? יום אחד הבן שלי, הפצוע הקשה, הוא נפצע בערב פסח, זאת אומרת חצי שנה לתוך המלחמה אחרי שכבר היו לי שניים פצועים, והוא היה מאושפז עוד חצי שנה ועכשיו הוא בשיקום יום. יום אחד הוא שלח לי קישור של קבוצת וואטסאפ של אימהות. נכנסתי לקבוצה, מיכל ויש עוד מיכל שקוראים לה מיכל ליפשיץ, שתי אימהות שקמו מיוזמתן ופשוט הקימו עמותה והקימו לנו קבוצה.

הרגשת שיש מישהו, מישהי.

לפחות להרגיש לא בודדה במערכה. ישבתי שם בבתי החולים, חנוקה, לא מסוגלת אפילו לבכות מרוב שהייתי חנוקה. גם אני לא יכולה, אני צריכה לטפל בילד, כאילו אני צריכה להיות שם בשבילו, והכל באופן פרטי.

לא נעים לי להגיד לך, אבל את העמותה הקמתי לבד. מיכל ליפשיץ הקימה קבוצת וואטסאפ, אנחנו חברות, אבל לא נעים לי להגיד, הקמתי את זה לבד.

בעשר אצבעות. והסיבה שהגעתי לכאן היום, כי כבר לא נעים לי, הן עשו לנו כל כך הרבה, ואני בקושי מתמודדת, אמרתי רגע, אני צריכה גם לקחת חלק. אני צריכה קצת לעזור בדבר הזה. עכשיו, בסוף הגענו לאיזה ימי הפגה קטנים, שכל פעם זה אובדן יום עבודה, כי כבר לא מגיע לי, נכון? אבל אני חייבת. אז שאני אפסיד את יום העבודה הזה. ואני באה ויושבת יחד עם האימהות והן מוצאות לנו סבסודים, וזה עולה קצת כסף, באמת אפשר לעמוד בזה.

היה איזה יום אחד שאמרתי לעצמי, לפני חודשיים בערך, הייתה איזושהי התאווררות בבית מלון, אז תחשבי שלושה ימים, עלות עלינו, עם סבסודים של אנשים טובים אבל בסוף זו עלות פלוס שלושה ימי עבודה שעוד אני מפסידה. כאילו אני אומרת, ריבונו של עולם. עכשיו, לא יודעת, אולי זו קצת גאווה, כאילו מה אני אתחיל לבכות עכשיו כדי לקבל מה שמגיע לי?

אז אני רוצה להגיד, מדינת ישראל לא יכולה לבנות על זה שבגלל שאנחנו כל כך חדורים וכל כך מאמינים במה שהבנים עושים, ואני לרגע לא אחלום להחליש אחד מהם, לרגע לא אחלום להגיד להם אל תצאו. כן תצאו, אם אתם עומדים על הרגליים ואתם יכולים, יש עוד חטופים, צריך ללכת להחזיר אותם. אין בכלל שאלה. אבל מדינת ישראל לא צריכה לבנות על זה שאנחנו נדאג לעצמנו.

חד משמעית. ואני רוצה לומר לך תודה, אלישבע, קודם כל על העדות האמיצה שלך. ואמרתי שכל מילת תודה תתגמד אל מול האמא הלביאה שאת, והבנים המסורים למשימת ההגנה על ישראל. זה סיפור מאוד יוצא דופן, אבל לצערנו כל יום אנחנו שומעים סיפורים הרואיים. איזה אימהות, איזה נשים, איזה גברים. אבל לא מתקבל על הדעת בשום צורה שאת, את יודעת מה התחושה שהייתה לי? שאני יכולה לדמיין אותה יושבת שם על ספסל בבית החולים, והלוואי והיינו יודעים, היינו באים כולנו לחבק אותך ולפתור את הבעיות.

אבל משמע, זה אומר שאתם צריכים לבדוק איך קורה מצב ששלושה חיילים, שאמא באה ומספרת מה היא עברה, אתם תתנו בדיעבד את מה שהיא זקוקה וגם לעתיד. זה לא יכול להיות. זו בושה. ובאיזו עדינות היא מספרת את זה. אני לא יודעת אם אני הייתי מתנהגת כמוה. למרות הכאב, שלוות הנפש והענווה הזו היא באמת ראויה להערכה. יואב, רצית להגיד משהו.

אני רוצה קודם כל לנצל את ההזדמנות ורק להצדיע, אין לי מעבר לעניין הזה להגיד, גם לך אלישבע, וגם למיכל שהקימה. אני אגיד משהו אבל כן כללי, כי בסוף אני מנסה לחשוב מה אני הייתי עושה לא כחבר כנסת פה ושומע סיפור, אלא מה הייתי עושה אם הייתי באופרציה.

אז אני חושב שאין מה לעשות. זאת אומרת, קצינות הנפגעים או קציני הנפגעים, כמו שהמפקדים בני 19 ו-20, אז גם קצינות הנפגעים גם הן בחורות צעירות. פה באגף השיקום, אני מניח שעושים את המקסימום.

לכן המבחן הוא, אני חושב, אם אפשר לצאת עם משהו אופרטיבי, זה איך מייצרים תהליך יותר טוב, אני מניח שהוא קיים, אני פשוט לא מכיר, ולכן אני אומר, בין עמותה שעושה את זה לבד, ואין מה לעשות, המדינה הזאת בנויה על אנשים טובים, לא רק על הממשלה, שסיפורים כאלה יגיעו יותר בזמן אמת, לא דרך ועדה של הכנסת. אם נייצר מנגנון, אולי זה לא עכשיו, אבל אחר כך.

כן, הצפנו את זה גם בפעם הקודמת. אני רוצה שתהיה תמיכה לעמותה, כי הרבה פעמים מה שהעמותה עושה, או המסגרת והמרחב שהיא מאפשרת, המדינה לא יכולה לאפשר, ולכן אנחנו נראה גם את החיבור הזה.

חבר הכנסת, אני לא יודעת איך קוראים לך.

יואב.

יואב. אני רק מילה אחת אומר לך, כשאנחנו מקימות עמותות, גם נשות הפצועים וגם אימהות הפצועים, זה אומר שאני ניגשתי, פתחתי עמותה, ופתחתי חשבון בנק. הוא ריק. אם תרצו, תמלאו אותו. אנחנו לא מסרבים.

זה מה שאנחנו אוהבים במיכל. היא אומרת את האמת. ימי הפוגה, אנא למלא.

תרצו, תעזרו לנו להרים את זה. לבינתיים אנשים עושים לנו טובות. אנחנו, אימהות הפצועים קשה דואגות לאימהות הפצועים קשה. נשמח לקבל עזרה.

אני אגיד משהו כללי, מעבר לעזרה. זה דבר שאפשר לעשות אותו פה, כי מדינת ישראל תומכת בעמותות. גם כמדינה, לא רק כפרטי.

יואב, אנחנו ניכנס לזה אחר כך. זו הבעיה האחרונה שלנו. אני רוצה לראות קודם מה הם עושים לפתור.

מיכל, אני כנראה לא הובנתי נכון. לא דיברתי בכלל על הקשר. אמרתי מה חובתה של מדינה מצד אחד, ואל מול איך לעשות, על מנת שלא נהיה בעוד דיון ועוד דיון. כי אני חושב גם כן, סתם כדוגמה, הולך להיות דיון על תאונות דרכים. גם שם זה עמותות. שזו שגרה, זו לא מלחמה. אז צריך לעשות משהו אחר ברמת ההתנהלות הפנימית שבין מדינה לבין עמותות.

זה מה שאנחנו מנסים לעשות עכשיו.

אפשר להגיד עוד דבר אחד קטן חוץ מהעזרה, לגבי הכרה? אני ממש אספר, יכול להיות שאת תחזקי את מה שאני אומרת, יצא אצלנו איפה שאני גרה איזשהו קורס לנשות המגויסים ונשות הפצועים, שהוא ככה תרפויטי כזה, נגרות תרפויטית וזה, ואחר כך הן יכולות להגיש ולקבל החזר על הקורס הזה כי בעלן משרת במילואים.

שאלתי את זאת שעושה את הקורס, תגידי יש לי שלושה בנים פצועים מהמלחמה, אני יכולה גם? אמרה לי לא, אימהות לא מוכרות לדבר הזה. אין הכרה לאימהות. כאילו פורמלית לדברים כאלה. עכשיו, אני אומרת, בסוף אני אולי כן אשלם ואצא לדבר הזה, כן? אבל נעלבתי. נעלבתי, כי הרגשתי שכמו שזה מסודר, שיש הכרה לנשות המילואימניקים.

של האימהות.

אבל אני אמא.

כן. תראי, אני חושבת שדווקא בעניין הזה הם בכיוון הנכון. אובדן הכנסה היה בהתחלה, הכרתם רק של בנות הזוג? עכשיו יש יותר הכרה בהורים וגם הבנה לפעמים בשני הורים שמאבדים הכנסה. בקיצור, אני אומרת שדווקא בעניין הזה הם מתקדמים. אין פער מבחינתי, בסוף זה מי שעוטף את הפצוע.

אני אשמח כאמא לחמישה מילואימניקים, לדעת איפה אני מוכרת. אחרי שנה וחצי אני עוד לא יודעת.

עינת, תודה שאת פה.

אני עינת, אמא של יובל ברקוביץ', שהוא הלום קרב מה-7 באוקטובר. ב-8 באוקטובר עשו לו זירוז סיום הכשרה מתקדמת כי הוא טנקיסט, וב-10 באוקטובר יובל נכנס לבארי ולעוטף עזה כדי לפנות חללים.

מתי הוא התגייס?

יובל התגייס לפני שנה וחצי, שנתיים כבר.

כמה זמן לפני שהוא נשלח למשימה?

הוא סיים הכשרה של תשעה חודשים ב-7 באוקטובר בערך, ושלושה ימים אחר כך נכנס כבר לפנות חללים. סיפר לנו על פצועים, אללה יוסטור ולהקתו. כששמענו, אמרנו לו לא הגיוני, וכמה ימים אחר כך שמענו את הסיפורים האלה כבר בתקשורת, ונסענו לראות אותו בגבול של עזה. מפרח שתמיד הייתה סביבו הילה של זורח וחברים, ראינו רוח רפאים בעיניים בערך.

בסופו של דבר הוא נכנס לעזה, יצא. הגענו לגבול לבנון לפלוגה חדשה, והיה על הגבול שבעה חודשים בטנק סגור עם עוד שלושה אנשים, שבשיחות פה ושם אנחנו שומעים מהצוות שיובל מפריע בלילה. הוא צורח מתוך שינה. יובל ביקש קב"ן, קיבל ריתוק. יובל ביקש קב"ן, קיבל ריתוק. אחרי שלושה חודשים, אמא של יובל ביקשה קב"ן, יובל קיבל ריתוק. וככה התנהלנו עד תהליך שיובל הגיע למצב שהוא בהתקף, כנראה התקף נפשי מאוד קשה.

זרק את הנשק על הרצפה. יובל עלה למשפט. אימא של יובל התקשרה למג״ד ששפט אותו ואמרה לו, אוי ואבוי לך אם יובל יצטרך להיכנס לכלא, כי הוא לא במצב טוב. הוא איבד את החברים שלו, איבד את המפקדים שלו, היה במקומות שהוא לא היה צריך להיות. אבל שוב, שום חייל פה לא היה צריך להיות בהם. והוא קיבל שלושה שבועות ריתוק, כאשר במהלך שלושה השבועות האלה יובל הגיע למצב שהוא ניסה להשתמש בנשק שלו והפקיד את הנשק שלו.

ההורים של יובל לא קיבלו על כך הודעה. יובל גם לא היה עם טלפון כדי לספר להורים, ולקח שבוע שיובל נמצא בבסיס על גבול לבנון בלי נשק, שאימא שלו צריכה להתקשר באמצע הלילה למפ"מית ולמג"ד ולהתחיל לעשות צעקות, ולהגיע ביום שבת ב-8 בבוקר לשומרה, לשלוף את הילד שלה משם ולקחת אותו לפסיכיאטר פרטי, כי אין קב"ן כבר שמונה חודשים ולא יהיה קב"ן. גם אחרי פסיכיאטר פרטי הכריחו אותי להגיע איתו לקב"נית בשומרה, ואמרו לי את לא יכולה להיכנס. אז אמרתי להם, חבר'ה, מרחב מוגן, שומרה.

איפה יובל עכשיו?

יובל? אצל אמא שלו בבית.

הוא עזב את הצבא?

הוא הוכר כפוסט-טראומטי קשה, סעיף 21. קצינת קישור לא דיברה איתי עד היום, שהיא פתאום שלחה לי הודעה, כי יובל אמר לה שאימא שלו הולכת לכנסת.

מתי קיבלת הודעה?

היום בבוקר היא שלחה לי הודעה שהיא תשמח לדבר איתי ולגשר על הפערים. אבל לפני יומיים שאלתי אותו, יובל, איפה קצינת הקישור שלך?

היא קצינת קשר שהיא עומדת איתו בקשר?

היא עומדת איתו פעם בתקופה שהוא צריך, אז הוא מתקשר אליה. והוא אמר לי, אמא, אני שאלתי אם דיברו איתכם ואמרו לי שאתם לא מעוניינים לדבר. אף אחד לא פנה אליי. עד היום בבוקר לא פנו אליי.

מישהו שלח לכם הודעה אם אתם צריכים עזרה?

שום דבר.

מישהו אמר לכם, זו אשת הקשר?

חיל שריון לא דיבר איתי מהיום ששלפתי את הבן שלי מהבסיס. חיל שריון נטש אותי, נטש את הבן שלי.

את מרגישה שזה גם בגלל שזו פציעה נפשית?

על אחת כמה וכמה.

נכון, אבל אני לא סתם שואלת, כי היחס למתמודדי הנפש, לצערנו, גם באזרחי, הוא מחפיר.

הוא מחפיר.

אבל את מקבלת סיוע מאגף השיקום? הגשתם תביעה?

לא, היא אומרת שלא יוצרים איתה קשר.

אף פעם לא יצרו איתי קשר, לא היה לי עם מי לדבר. ניסיתי לדבר, אמרו לי, גברת, שהחייל יפנה.

אולי תדברו אחרי זה?

אבל זה לא הפתרון. בסוף, אני אומרת לכם, דיברנו על זה שצריך זכויות בדחיפה, צריך כתובת נוספת. אחד, האסמסים שדיברנו, גם לנשים, גם לאימהות. שהכתובת מאוד ברורה, לא רק להגיד להם שלום, אנחנו מחבקים אתכם, יש לכם קצינת קשר או משקית ת"ש.

אין את זה.

כן, זה מה שאני אומרת להם, זה יהיה חלק מהמסקנות. זו חייבת להיות כתובת מאוד מאוד ברורה שהיא מעבר לאותה קצינה, איך אתם קוראים לזה? קצינת נפגעים. גם שתהיה כתובת באתר, כאילו, כתובות לפנייה, זה חוסך המון. וגם צריך לעשות על זה, אולי, אמרתי קמפיין, אבל זה לא יכול להיות שהם יחפשו, יתברברו, או לא יהיה בכלל, ולא ניגשים. זה לא נורמלי.

המענים קיימים, רק צריך להנגיש אותם יותר, אני אתייחס לזה.

בינתיים אני אומרת לך, כנראה שאף אחד לא מנגיש אותם. אז אתם יכולים לעשות, שוב, נגיד אני יוצאת אפילו מנקודת ההנחה, שאתם עושים 100% בקטע של לתת מעטפת. רוצים, עושים, אבל לא מגיע אליהם. זה נופל בין הכיסאות. רצית, לא עשית, לא אמרת, לא יודעים. אין, זה לא קיים.

זה כמה נדבכים. לפעמים קצינות נפגעים שנכשלות, כי אם הן חושבות שהתפקיד שלהן זה רק להיות בקשר עם חייל, אבל אם חייל הוא מתמודד נפש, תשכחו מזה. צריך להיות בקשר עם המשפחה, כי אותו חייל מתמודד נפש יכול להגיד לה אל תתקשרי אליי, פעם בחצי שנה להתקשר אליה, והמשפחה מסכנים במצוקה, ולכו תדעו איזה דברים קורים ביום-יום. אני מכירה קצת את העולם הזה. אני אומרת לכם, אני לא רוצה מילים טובות ויפות בוועדה. אתם תייצרו את הדברים האלה בפועל, אחרת חבל על הזמן שאני מביאה לפה את האימהות היקרות האלה. באמת חבל על הזמן.

אני רוצה גם לציין שיובל, מילד מאוד מאוד חברותי, הוא ילד מאוד מאוד בודד. אני אומרת תודה אם הוא יוצא מהחדר שלו למטבח, לקחת לעצמו משהו לאכול. זו התקשורת היום. הדבר הכי טוב שקרה לי בעקבות זה, זה שהגעתי במקרה לעמותה של מיכל.

מיכל צדיקה. עוקצת אבל צדיקה. אני מקווה שאת מרשה לי קצת לגרום לך לחייך בבדיחות הדעת, אבל אנחנו איתך. באמת צדיקה. לא, אני שומעת את מה שאתן אומרות, וזה שיש עמותה והיא עושה את זה בעצמה, זה לא פשוט.

יש לה עשייה רחבה מאוד מאוד מאוד.

מיכל, מה אפשר לעזור לעמותה היום?

אנחנו צריכים לא להיות לבד. אנחנו כרגע די לבד. אני רוצה להודות לאור, נציג צה״ל, היה לנו בבוקר זום. אני כמובן גם מודה לכל המעסיקים שלי, גם משרד החינוך, שמה זה באים לקראתי.

באמת או בציניות?

לא, באמיתי. כשאני צינית רואים עליי. היה לנו זום בבוקר עם חבורה מאוד רצינית שהוא כינס, והם הבטיחו ממש להתחיל להקשיב ולשפר. אמרתי לו, עד שלא נראה בעיניים, אבל עצם הנכונות והרצון, אז אנחנו בעזרת השם נעקוב ונתקדם. אבל מאוד חשוב לי שבאמת נתחיל לראות צעדים.

נקודה אחת קטנה שאני מבקשת, גם ממה שאמרה נציגת משרד הביטחון. האימהות כל הזמן שואלות שאלות, והתחושה שלנו היא שאף אחד לא יודע כלום. אז מה שאני רוצה להציע, תחשבו באיזו דרך אנחנו פשוט נכנס את האימהות ואתם תגיעו ותספרו להן על הזכויות שלהן. פשוט לפי השאלות שאני מקבלת ומה שאני שומעת כאן, יש פער מאוד גדול בין מה אתם מציעים למה האימהות יודעות. בואו נקרב את הסיפור הזה.

תודה. לטובת חברי הכנסת, חברות הכנסת, יש לנו עד 12 וחצי, כשאני רוצה לשמוע את הסיכום של משרד הביטחון, צבא ומשטרה, שגם אתם תתכנסו לדבר הזה. יש לנו עמותה שמטפלת בפצועים גם ברשת, וכמובן נציגים אחרים.

פנינה, אני הבאתי לך פה משהו שהכנתי לאימהות, והמשהו הזה, כתוב עליו אמא לביאה, זה צמיד. אני הכנתי לכל אמא צמיד כזה, ואני רוצה שהוא יהיה לידך שתמיד תזכרי אותנו, אל תשכחי אותנו אחרי הפגישה.

על ידי או לידי?

על ידייך, בסדר? אז ככה לא תשכחי.

חברות הכנסת, חבל לכן על הזמן. מה נעשה? צריך להתחלק. אני עושה להן יום-יום. איזו צדיקה, חמודה. מותר לנו לקבל?

לא זו לא מתנה, זו הודעה.

קודם כל תודה לך, הבכת אותי. לא יודעת, עד שנותנים לנו משהו. טוב, נמצאת איתנו שרית כהנא, מנכ״לית עמותת אדוות, בזום. שלום, שרית, מה שלומך? אנחנו נשמח לשמוע את האימפקט שלך, נקודות שאת חושבת שצריך לטפל. קצר, מאוד קצר, כי בדרך כלל אני פחות נותנת לאנשים שנמצאים בזום, אבל באמת אני יודעת שאתם עוסקים במלאכת קודש, אז לכן אני נותנת לך לדבר דרך הזום.

תודה רבה. אני אגיד ככה, שאנחנו שומעים מהמשפחות באמת את המצוקה המאוד מאוד גדולה, קודם כל של המידע שלא מגיע אליהם. ודבר שני, שהילד הלום קרב, הכול עובר דרכו, ואין להורים את ההכרה שזה יעבור דרכם. גם טיפולים שהמשפחות ידוע והן זכאיות להם ומבקשות אותם.

אני שמעתי אישית ממשפחה שהאבא התחיל לקבל טיפולים, והוא פנה לקצינה ושאל אותה, רק תגידי לי אם הבן שלי מעביר לך את הקבלות או לא. והיא אמרה לו, אני מצטערת, זה מידע חסוי, הבן שלך בגיר, אני לא יכולה למסור לך.

חסוי ואז הוא לא מקבל החזר.

והוא הפסיק את הטיפול. הוא הפסיק את הטיפול כי אין לו כסף לשלם לזה, והוא לא יודע. ואני חושבת שהתקשורת צריכה להיות עכשיו, תקשורת החייל, אומנם הוא הקליינט של משרד הביטחון, אבל המשפחה צריכה לקבל מעטפת משלה ושמדברים איתה ישירות, לא עם הילד ההלום קרב.

עם כמה חיילים אתם בקשר?

תראי, אנחנו עמותה חדשה, היא הוקמה ביולי השנה. עם כמה משפחות אנחנו בקשר? כרגע יש לנו שלוש קבוצות רגשיות שפועלות, ועוד שתיים אנחנו פותחים.

שבעצם עיקר התרומה שלכם זה בטיפולים הרגשיים?

לא, עשינו גם טיפולי הפגה, בפסח עשינו טיולים, עשינו ריטריט להורים ולאחים של פצועים.

יישר כוח, וכל זה על ידי מתנדבים?

רק מתנדבים. אני מאוד מסכימה עם מה שמיכל אמרה, אין לנו מממנים, אין לנו מימון.

כמה הגיעו למשל לטיול בפסח? זה יותר משפחות או הפצועים עצמם?

זה למשפחות. אני חייבת להגיד באופן אישי, שאני חזרתי אחרי הטיול הזה, לקח לי להתאושש ממנו, באמת, מהסיפורים, מהמפגש האמיתי של המשפחות, הן ישבו בסוף אחרי שהטיול הסתיים, ישבו שם שתי משפחות לדבר איתי. שתיהן בסוף התברר שהן משפחות של הלומי קרב, והסיפורים היו קורעי לב.

יש ביקוש? באו משפחות? כמה הגיעו בערך?

תראי, נרשמו הרבה יותר משהגיעו. זה היה בחינם. אני לא יודעת להגיד בכמה היה בדיוק בשני הטיולים. בעמותה עצמה רשומים עכשיו רק 260 משפחות. אנחנו עובדים עכשיו על להגדיל.

זה 260 משפחות של פצועים.

של פצועים.

זו לא כמות קטנה. אני נחשפתי לפעילות שלכם דרך גיסי שמתנדב, ואני אגיד לך, זו לא כמות קטנה.

אצלנו רשומות 350 אימהות. כל אירוע שאני עושה נרשמות 50 פק"ל קבוע, ואני מגבילה. אם לא הייתי מגבילה, היו לי יותר.

ויש עוד ארגונים?

אדוות ואנחנו.

תראו, יש פה באמת, זה מלאכים. וזה רק אדוות ומיכל. והפורום, ברור. אתם גם עושים פעילות הפגתית וזה? ברור. אתם הבנתם את הכוונה. הכוונה היא, שבסוף אין דבר כזה, המדינה יצרה את המסלול של תמיכות בדיוק בגלל הדבר הזה. תפתרו את זה, זה התפקיד שלכם. לא הגיוני שהם יקוששו שקל בצדקות, בחסד וזה. זו בושה. כל אחד שתורם, זה יח"צ רע לצבא ההגנה לישראל ולמשרד הביטחון. תקשיבי, הן עושות עבודה, באמת.

אנחנו מוציאות שבוע הבא נופש יומיים ל-70 נשות פצועים.

מי משלם את זה?

שעם ישראל מממן אותו מקצה לקצה.

לנשות פצועים?

נשים שמתמודדות, וזו פעם שנייה שאני מארגנת את זה. 40 אלף שקל שאף אחד לא הצליח להביא לי אותם משום מקום ממסדי. ואני ממש, באמת קוששתי שקל לשקל כדי ש-70 נשים ששנה וחצי מתמודדות עם פציעה של בן הזוג שלהן, יוכלו קצת לצאת ולנשום. ורק עם ישראל. עשינו ימי כיף למשפחות, עשינו דברים, רק עם ישראל.

זה לא טוב.

גם מי שרוצה לתרום לא יכול, כי אין 46. תבינו.

אנחנו ננסה למצוא את הדרך לפתור את זה. יש כל מיני, יש מיזמים משותפים, צריך למצוא את זה. שרון, בבקשה.

תודה רבה לגברתי היו"ר. אני רוצה רגע להגיד דבר אחד לנו, לכולנו. אנחנו באירוע שהוא אירוע לימודי, אבל אין לנו את הזמן ללמוד. זאת אומרת, היקף הפצועים והנכים שגדשו את מדינת ישראל מה-7 באוקטובר ועד עכשיו, זה לא משהו שמדינת ישראל ידעה ב-77 שנות קיומה, באופן שהוא עצום.

ולכן, אחד הדברים החשובים זה ללמוד דווקא מהמקומות שבהם גם משרד הביטחון וגם צה״ל כבר באמת נמצאים במצב של הצטיינות, וזה האופן שבו מטפלים במשפחות שכולות. זאת אומרת, הסיפור הזה של פצועים ומשפחות של פצועים, ומה שמיכל פה מייצגת עם החבורה שמספרת לנו באמת את הסיפור, זה איזשהו עולם תוכן שאנחנו צריכים לדעת לצקת לו מהר פתרונות.

כי הטיפול במשפחות, באימהות, בנשים, זה טיפול שיקומי. צריך להבין, זה לא איזה מותרות. זה שיש עמותה שנוצרה כדי לתת לזה מענה, זה ממש חלק מהשיקום. ולכן אני חושבת שבשיח במעגלים קצרים בין הצרכים שנאספו פה על ידי האימהות, צריך לקחת ולהסתכל על זה במעגלים רחבים. כמו שהסתכלנו על משפחות שכולות לאורך השנים, כמו שהסתכלנו על נשות המילואימניקים.

כאן יש מעגל של נשים ואימהות בדרך כלל, אבל זה יכול להיות גם אבא במקומות אחרים, של משפחה של שניים שהם נושאים דגל במעגל הקרוב, לפחות שניים של אותו פצוע, ואותם צריך לשקם בהרבה מאוד מענים והרבה מאוד פתרונות, שאגף השיקום יודע לעשות את זה, אבל באופן טבעי אגף השיקום נשאב. תודה לך גברתי.

תודה. אני חושבת שצריך לתת על זה פוש משני הכיוונים, גם ועדת חוץ וביטחון, אם יש דברים שאנחנו חושבים שהצבא זה, למרות שאור הוא נציג נאמן, באמת. הם משתדלים, גם עינב, מאוד עושים השתדלות, אבל עדיין יש פערים שאנחנו דורשים, לא מבקשים, שייפתרו. דורשים.

ולא רק בתקופת האשפוז, אחרי.

קודם כל תודה רבה, תודה עצומה. ואני אומרת, פנינה, זה רק מבטא כמה הנושא הזה כזה בתוכך ובליבך, והמלחמה שלך והמאבק שלך הם פשוט מדהימים כדי שלא יהיו פרצות, אלא שזה יהיה מהודק, ובאמת הנשים האלה יקבלו גם את הכבוד וגם את המענים לצרכים.

אני אהיה תכליתית. מהדברים ששמעתי בכל המפגשים האחרונים, וגם עם המשפחות, וגם עם הנשים של, וגם עם האימהות של, וגם עם המנגנונים, אנחנו צריכים ככה, קודם כל, הקלה בבירוקרטיה. זה מאסט. צריך לראות איך אנחנו את הרגולציה הזאת מקלים, איך אנחנו מייצרים בירוקרטיה יותר פשוטה.

אני יודעת שעושים. אבל צריך יותר, אין מה לעשות. הנה, אנחנו שומעים אותם, עדיין, צריך לראות, ואני חושבת שהם יידעו לומר את הדברים הכי טוב שאפשר. הנגשת המידע, משהו שם, כאילו יש איזה, איך אנחנו מנגישים יותר טוב את המידע. אני חושבת גם, עוד פעם, יש כל מיני, גם ציבורים, ויש כאלה שהם יותר נגישים לרשתות, יש כאלה גם פחות, צריך לראות איך אנחנו מצליחים להגיע לכולם.

תקצוב העמותות, לראות איך באמת המדינה הופכת להיות חלק מהתקצוב של הדבר הזה, של המפעלים האלה. אני חושבת שזה מפעלים שהם עבור המדינה, שהם באמת מביאים בשורה גדולה למדינת ישראל בכל כך הרבה מישורים. והסוגייה של הגבלת שכר טרחה של עורכי דין, אמרו שיש עכשיו הצעת חוק ממשלתית.

לא, אמרו לא הצעת חוק, אמרו הצעת מחליטים. שיש על זה בשורה?

משרד המשפטים פה, אנחנו נשמח לשמוע.

איפה משרד המשפטים? היי, שי. מה קורה עם הצעת המחליטים?

משרד הביטחון כאן, אני חושב שהוא צריך להציג.

לא, זה לא מעניין אותי. אני הבנתי שזה תקוע במשרד המשפטים, סליחה שאני מדברת בסגנון הזה. מה זה בלבולי המוח האלה? הסיוע המשפטי רוצה לעזור להם. תפתרו את הדבר הזה. מה זה נראה לכם, עכשיו אנשים צריכים לשלם 200 אלף שקל לעורכי דין? באמת, זה ממש מעצבן אותי התשובה הזאת.

לא, אני לא השבתי עדיין.

אמרת זה חונה.

לא אמרתי. יש הצעת החלטה שהיא טיוטה, כן? שממש הוגשה בזמן האחרון, של משרד הביטחון. נראה לי שנכון שמשרד הביטחון יציג אותה.

הם הגישו את זה למשרד המשפטים, נאמר לי בפעם שעברה, אני לא סנילית, שזה תקוע במשרד המשפטים. אלא אם כן מישהו פה טעה והטעה אותי.

מתי הייתה פעם שעברה? זה דברים שהיו בשבוע האחרון.

רגע, הנה אני מתייחס.

אור, אני רוצה שתדייקו. אם טעיתם, תגידו טעינו, כי חבל שאני סתם נכנסת במשרד המשפטים.

הוצאתי את הנתון. יש החלטת ממשלה 981, מה-9 במאי 2021.

אולי בזה אנחנו צריכים אותך. לא כולם מתקשרים איתי בממשלה. עוד הפעם.

יש החלטת ממשלה על הקמת סיוע משפטי לנכי צה"ל, החלטה 981 מה-9 במאי 2021. הוחלט שם על הקמת סיוע משפטי. הכסף כבר תוקצב, כמה שנים כבר לא מצליחים לקדם את זה. אנחנו מכירים שזה חונה במשרד המשפטים.

אדוני, שי, אתה יודע מה החוכמה? יש בחירה. אנחנו יכולים לבחור להיות ראש קטן, אנחנו יכולים לבחור להיות ראש גדול. הוא עוסק במיליון דברים עם הפצועים. זה תחום משפטי. זה חונה אצלכם, הסיוע המשפטי אצלכם, נוחי פוליטיס אישה מדהימה, עו"ד נוחי פוליטיס עומדת בראש הסיוע. מה הבעיה להגיד אני כאן מתייצב, כמו שהחיילים התייצבו, לפתור את הבעיה הבסיסית הזאת?

טוב, אני אתייחס.

קודם כל, זה באמת נושא מאוד חשוב. אין בזה ספק. אבל זה גם נושא מאוד מורכב. עכשיו, גם בימים האלה יש שיח בין-משרדי מאוד רציני כדי לנסות למצוא פתרון.

פתרון למה? אבל יש החלטת ממשלה.

אני אסביר, זה נושא מורכב כי ההחלטה היא מלפני המלחמה. זאת אומרת, יש היקף עצום של חיילים, יש גם את נפגעי האיבה, נפגעי הנובה.

לא, מול ביטוח לאומי יש חוק, יש הסדר מאוד ברור. מול הצבא זה האירוע, ולכן שלא נתבלבל.

אנחנו יודעים, אני לא מתבלבלת. יש החלטת ממשלה שלא מיושמת, כמוה כעבירת חוק.

אני אסביר לך, בביטוח לאומי הסיוע שניתן הוא סיוע שניתן בבית המשפט.

דבר איתי על זה, למה זה לא מיושם?

כשבודקים את הסיוע המשפטי, רוצים לתת את הסיוע המשפטי בהתחלה, לא בסוף.

אנחנו מדברים על הוועדות.

נכון, ובביטוח לאומי הסיוע המשפטי לא ניתן בוועדות.

לא מעניין אותי הביטוח הלאומי, דבר איתי על הצבא.

לא, אבל אם היו כאן נפגעי הנובה, אז היה גם - - -

סליחה, אדוני, תקשיב לי טוב, אתה עונה לשאלות שלי. אתה לא תספר לי סיפורי סחור-סחור ותיקח אותי לנפגעים אחרים. אני מדברת איתך על חיילי צבא ההגנה לישראל שיצאו לקרב, נפצעו, ואתה אומר לי "נכון, יש החלטת ממשלה שכמוה כחוק, אנחנו לא מיישמים כי זה היה לפני המלחמה". היא לא בוטלה מעולם ההחלטה הזו, ואתם מפרים יום-יום החלטת ממשלה. עכשיו אני אומרת לך, אתה יכול לבוא להגיד לי תשמעי, אין לנו כוח אדם.

אבל זה לא נכון.

או שאתה לא יודע להסביר את עצמך.

אני אסיים את הדברים. אני חושב קודם כל שאנחנו לא, אין כאן את הגורמים המתאימים במשרדים. זה נושא שמערב, אני חוזר שוב, את משרד המשפטים, את משרד הביטחון שהוא לפי החלטת הממשלה - - -

מה אתה? נציג מי אתה? נציג של מי אתה? אתה נציג משרד המשפטים?

זה מה שאמרתי.

תודה רבה. יש פה נציג משרד הביטחון? תענה לשאלתי, אל תספר לי מה צריך בוועדה, זו קצת יהירות. לא יודעת, באמת, משהו לא בסדר איתי? אני לא מצליחה להבין את מכבסת המילים הזו, כאילו עכשיו לא יודעת מאיפה הגענו. נבחרות ציבור, נעים מאוד. מספיק אינטליגנטיות להבין מה אתה אומר, אפילו שאנחנו נשים.

אז אני אסביר. אני מתכוון לנציגי המשרדים שמבינים בנושא הזה, שמטפלים בנושא הזה. לזה אני מתכוון.

אז למה אתה פה? אז אם אתה לא רלוונטי, למה אתה פה?

לא אמרתי שאני לא רלוונטי. אני חוזר, הנושא הזה הוא מורכב וחשוב מאוד, הוא מערב את משרד המשפטים, את משרד האוצר, את משרד הביטחון שלפי החלטת הממשלה הוא אמור לקדם את הנושא. גם בימים האלה, ממש עכשיו, אנחנו מנסים למצוא חלופות כדי למצוא פתרון לנושא החשוב הזה.

אנחנו עכשיו כמעט שנתיים למלחמה. אבל אני באמת אומרת לך, מה זה מנסים? אין מנסים, יש פה חוק.

אין חוק.

יש החלטת ממשלה, כמוה כחוק. תקשיב, שי, מה התפקיד שלך בכוח? בוא נראה.

שאלה טובה. אני מחליף כאן את העובדת שמטפלת בזה.

מי זאת?

הנושא מוכר לי.

שי סומך, ממונה המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי? אתה לא אמון על זה?

אני מכיר את הנושא, אני לא מטפל. העובדת לא יכלה להגיע, ולכן אני מחליף.

אז אני אגיד לך, התשובות שלך לא מתקבלות על הדעת. אני חושבת שאתה מזלזל בפצועי צה"ל, כן. התשובות הן מזלזלות, לזרוק את זה על משרד הביטחון.

אני לא זרקתי.

אני אומרת לך איך זה משתמע. יכול להיות שאני טועה, אני לא אומרת, אני גם בת אדם. זה משתמע מהדברים שלך שאתה מזלזל בפצועי צה"ל, בסדר? סייגתי. לבוא ולהגיד האנשים שמטפלים, ואז להגיד כן, כן, אני ממונה, אני מכיר את הטיפול, ולהגיד שזה משרד הביטחון צריך לדחוף את זה, כאילו אתה מאיזה חלל אחר.

החיילים שיצאו הגנו עליך? הגנו עליי? הגנו על שלי? הגנו על מטי? הגנו על כל אחד פה? אתה לא איזו חברה חיצונית ולא עמותה. תראה איך עמותות מגויסות. אז אני לא מצליחה להבין את התשובות האלה. לא עשית שיעורי בית, וזה לא מעניין אותי שהעובדת שרלוונטית היא בחופשה, הייתם צריכים לבוא עם תשובה אמיתית וברורה.

גם אם היית אומר לי אין לנו מספיק עורכי דין, אולי הייתי מקבלת את זה, למרות שאתם מתקשרים עם עורכי דין חיצוניים. אבל זו לא תשובה. זו פשוט לא תשובה. תפתרו את הסוגייה הזאת. אני רוצה תוך שבוע ימים שתגידו לי מה האלטרנטיבות. איזה מין דבר זה? ואני לא הולכת להיות נחמדה. אני לא אמעל בתפקיד שלי. זו פשוט בושה לקבל תשובות כאלה. מטי, את רוצה לצאת או שאת רוצה לשמוע את אור?

אני צריכה לצאת, אז אולי אני רק אומר. קודם כל תודה גברתי, שאת מקיימת את הדיון הזה. אני חושבת שהתפקיד שלנו זה להיות מראה ולחשוף את כל הפערים, ואת כל הפערים בממשקים, בכדי שהדברים יהיו טובים יותר.

אירועי השנה וחצי האחרונים, יצרו הרבה אדוות. המיינסטרים ברוב המקרים, מי שנופל במיינסטרים מטופל. האתגר של כולנו הוא באמת לטפל באירועים שהם לא במיינסטרים, שאין פתרון בית ספר, שהם טיפה יותר מורכבים.

זה לא הדיון כאן. הדיון כאן הוא בכל מה שלא מטופל שהוא בתוך המיינסטרים.

אבל מה שאני רוצה לומר, שאנחנו בהרבה מאוד דיונים גם נמצאים בכאלה שזה לא בדיוק נופל על ההגדרות. אז יש גם את המיינסטרים. אבל התפקיד שלנו זה לשקף באמת את הכשלים ואת הפערים האלה. אחד הדברים שהוכיחו לנו השנה וחצי האחרונות, זה עד כמה החברה האזרחית והעמותות הן מכפילות כוח, וזה אתגר, לפעמים למשרדים לא נוח, 'זה התפקיד שלנו, לא רוצים שמישהו ייכנס בנעלינו'. אנחנו נמצאים באירוע כזה רחב שצריך להשתמש, ולשתף פעולה, ולשלב ידיים.

איך לשלב ידיים אם משרד המשפטים אומר "לא, תעזבו אותי, זה משרד הביטחון"?

לא אמרתי את זה.

זה ככה משתמע, מה אני אעשה? אני אגיד לך, אני הייתי תלמידה מצטיינת באולפן, הבנתי יפה מאוד כל מילה בעברית.

אמרתי שארבעה משרדים מעורבים בעניין, וביניהם ציינתי גם את משרד המשפטים וגם את משרד הביטחון.

כמה ישיבות תיאום היו בין ארבעת המשרדים?

אז מה, איפה זה עומד במשרד המשפטים?

אני אומר שבימים אלה, כל המשרדים, לא רק משרד המשפטים, כולל משרד המשפטים - - -

שוב אתה בורח מאחריות. תגיד לי מה אתה עושה כמשרד המשפטים.

יש דיונים בנושא של משרד המשפטים, משרד האוצר.

עוד פעם אתה מורח. תגיד לי מה משרד המשפטים עושה כדי לקדם את זה שהפצועים החיילים לא יצטרכו לשלם מאות אלפי שקלים לעורכי דין, וחלקם לא נמצאים עם עורכי דין ובגללכם. אתם גוזרים עליהם חרפה בלהתמודד ולהישבר במציאות היום-יומית הזאת, ואני לא צריכה להזכיר לך מקרים. אני אומרת לך, אתה לא תספר לי סיפורים על האוצר, על משרד הביטחון. תגיד לי מה אתם עושים כשיש החלטת ממשלה שלא מיושמת.

אנחנו ביחד עם כל המשרדים מנסים למצוא פתרון.

תסלח לי, אדוני, שי, אנחנו נוציא מכתב לשר. זה זלזול, ממש זלזול בנבחרי הציבור וכיוצא בכך בציבור מה שאתה עושה. כדאי שתצא החוצה, תבדוק מה אתם עושים. השאלה שלי ברורה מאוד.

אני אמרתי, בשום פנים ואופן אני לא מזלזל בנכי צה"ל.

אז בוא אני אזכיר לך את ההחלטה. אתה עורך דין?

בטח.

אני גם עורכת דין, אני גם לקרוא יודעת – "הסדרת הזכאות לסיוע משפטי באמצעות משרד המשפטים".

ברור שסיוע משפטי - - -

לא, לא, אדוני, אתה לא תסתתר מאחורי משרד הביטחון וכל משרד אחר. ובזה אני סיימתי.

אני אמרתי שיש כאן טיפול משותף של ארבעה משרדים.

אתה כנראה לא יודע לקרוא, אם אתה לא קורא שהאחריות על פי ההחלטה, אגב, אני הייתי שרה והייתי כותבת הרבה החלטות, מאוד ברור, תראו, חברות הכנסת, מי האחראי פה לפי סעיף ג'.

אני יודע, אבל צריך גם כסף ויש כאן גם, עוד פעם, את משרד הביטחון ואת המוסד לביטוח לאומי, וארבעת המשרדים ביחד, זאת המציאות, מה אפשר לעשות?

אנחנו כמובן נדבר עם השר. טוב, בואו נשחרר את זה. כן, משפט סיום בבקשה.

אני נקלעתי פה לאש.

לא, זה לא. זה חלק מהעבודה שלנו. אני אגיד לך את האמת? לא צריכה שיאהבו אותי. אני צריכה שהדברים יתבצעו ושאף אחד לא יספר לי סיפורים ולנו, כן? כשכתוב שבסעיף שמי שאמור ליישם את זה, זה משרד המשפטים. הבעיות התקציביות שלהם לא מעניינות אותי, הם צריכים לתת המענה הזה אחרת אתם תלכו לתביעה ייצוגית. אני אומרת לכם שכל בית משפחה יוצא 5,000 שקל ותתבעו את משרד המשפטים, כן, אני אומרת לכם כנבחרת ציבור, מאשר שרבים מהם יוציאו 100 אלף ו-200 אלף שקל על עו"ד.

טוב, תודה. אז מה שאמרתי, שצריך למצוא את הפלטפורמה איך משלבים כוחות עם החברה האזרחית כי זה מכפיל כוח, בטח במציאות שלנו של מחסור בכוח אדם ומורכבות כל כך גדולה, וכל כך הרבה מעגלים שנדרשים בטיפול אמיתי. וזה עלה פה, כולם אמרו את הדברים.

והדבר האחרון שאני רוצה לומר, אחרי אירועי ה-7 באוקטובר, הדבר שמאפשר לנו את החוסן הלאומי שלנו זה הנשים, האימהות והלוחמות. בזכות הנשים, האימהות והלוחמות, המדינה הזאת מחזיקה מעמד.

נכון. הוא ארגוני הגברים.

כשאישה שולחת את הגבר שלה למלחמה ומשאירים אותה לבד בבית, ואני רואה את זה, אני בכלל לא באתי לפה היום, ואני רואה את מה שרשום פה, הן שולחות את הגברים, הן אומרות להם לכו. ואחר כך זורקים אותן לפח?

תודה, אנחנו מסכימים איתך. יש דברים שגם אנחנו מסכימים עליהם וגם נילחם עליהם ביחד. תודה, חברת הכנסת הרכבי. חברת הכנסת שלי טל מירון.

תודה רבה. קודם כל תודה, פנינה. זה דיון המשך, אנחנו היינו פה כבר מספר פעמים ואני מניחה שנקבע דיון המשך גם לדיון הזה.

אנחנו מבינים שזה לוקח זמן.

כן, זה תהליך מה שנקרא.

זה תהליך. אין קיצורי דרך, זה מה שאני הבנתי. אבל יש הישגים גם, תכף נחזור ותסכמי בשלוש דקות ואז נעבור כל אחד חמש דקות.

נכון. אז קודם כל, אני רוצה להגיד לכם תודה שבנוסף לכל מה שאתן עושות, אתן גם מצאתן את הזמן לבוא לפה. זה גם אישיו, וזה גם על חשבון זמן עבודה וזמן עם היקרים והיקרות שלכם וכל שאר הדברים, אז תודה שבאתן במיוחד. חבל שאתן צריכות להגיע במיוחד.

לפני שאני רגע אגיב לזה, אני רוצה להגיד, כי אני תמיד אומרת וגם פנינה תמיד אומרת, שקודם כל ליבינו עדיין עם 59 המשפחות של החטופים והחטופות שלנו, ביניהם שלוש נשים – ג'ודי, עפרה וענבר, שאנחנו מחכים להן בבית.

אני רוצה להגיד שאומנם יושבות פה נשים לביאות, מופלאות, אמא לביאה זה השם הכי מדויק שאני מכירה, יש לנו גם לוחמות מופלאות ונהדרות וחלקן גם פצועות, וחשוב לציין את זה. אני חושבת שמה שאנחנו צריכים לעשות חוץ מאת הדיונים פה, שהם דיונים מאוד חשובים, זה אולי לייצר ממש פגישות עבודה. כי יש כל כך הרבה דברים לטפל בהם, אי אפשר בדיון בוועדה בשעתיים להגיע להכל.

כן, אבל הם מודעים לזה. הם יודעים שהפלטפורמה הזאת, אחרי זה הם צריכים לשבת.

לא, מה שלי מפריע, מה שאני אומרת, שהרבה פעמים משרדי הממשלה ביניהם מחכים לוועדה כדי שנעשה להם תיווך בע"מ. לא צריך.

במובן הזה את צודקת, וגם אמרנו להם והם כבר יושבים.

ולכן אני אומרת, אם צריך אגב שאנחנו נגיע לפגישות האלה, אין שום בעיה, כדי לוודא שהכל קורה. אבל אנחנו צריכים פגישות.

אנחנו הקמנו את הפורום עם הנשים של עוד לפני שבכלל היה דיון בכנסת, ועכשיו לימור ביקשה ממני לעשות את אותו פורום לאימהות הפצועים.

שנייה, יש את העניין של העמותות שהן מופלאות ונהדרות, ואני מבינה שאתם מקיימים קשר שוטף, היה לכם זום, אמרת אתמול. זה מצוין, נהדר. אני רוצה שכל הגורמים שרלוונטיים, שזה גם משרדי ממשלה אחרים, שיכול לעזור לנו לקצר תהליכים, כי מה שמעניין אותי זו היעילות של התהליך. זהו, זה מה שמעניין אותי. אני רוצה לקצר תהליכים. אני רוצה שהם יקבלו את המענה מהר, וזה לא יידחה וייגרר.

אנחנו כבר שנה וחצי באירוע ואני בעיקר מוטרדת מזה שאנחנו הולכים למהלך צבאי גדול עכשיו, ויהיה לכם עוד הרבה עבודה, חס ושלום, שלא יקרה, אבל יש לכם הרבה עבודה. אז בואו נקצר תהליכים ביחד, נעזור לכם בזה.

תודה רבה. אני לא רוצה לאחר, יש גם דיון ב-12:30 על הילדה היימנוט קסאו שנעלמה לפני יותר משנה. מה זה נעלמה? נחטפה. באמת, זו מחשבה מבעיתה וקשה מאוד, לחשוב על היימנוט שאולי ברגעים האלה נמצאת בחדר אפל, חשוך, על ידי מי שחטף אותה, ומתעללים בה, ופשוט מחכה שמישהו יושיע. ולכן אנחנו נסיים ממש ב-12:30, כי הדיון אחרי זה הוא סופר חשוב. בבקשה, עינב, בואי נמשיך.

אני אתחיל דווקא מהנקודה האחרונה שהתכוונתי להגיד, וחשוב לי שתדעו את זה פה. אנחנו מדברים על 17,000 פצועים חדשים, ואנחנו עומדים להכפיל את עצמו.

לא, תתמקדי, להמשיך את הסיוע שקיים.

כן. אז אני רוצה רק להגיד על זה, ואתם חברי הכנסת, ונושא החקיקה וכו', שעדיין החוק מדבר על טיפול בנכה עצמו.

זה לא יעזור, אני לא הולכת לוויכוח הזה. בואי תתמקדי במעטפת. אין לי זמן. העליתם מ-5,000 ל-49,000 את אובדן ההכנסה. אתם נותנים את זה גם אם מדובר בזוג הורים. כמובן, אתם נותנים את זה לנשים. הנשים דווקא בעניין הזה אמרו שהייתה יעילות, נכון? אני טועה? שהייתה יעילות בירוקרטית לרוב. למעט הסיפור שלך שהוא סיפור באמת הזוי, כי הוא היה מאושפז רק יומיים.

ממש אמרתי את זה במשפט, יש עוד הרבה. הוא התגייס למג״ב ביולי 2023. באוקטובר הוא הוקפץ לאזור המסיבה. ראה מה שראה, לא מדבר איתי על זה עד היום. הוא לא מדבר עם אף אחד, למעט הפסיכולוג.

כן, אבל מה עם אובדן ההכנסה? את קיבלת איזה אובדן הכנסה? את היית צריכה להישאר איתו בבית אחרי שהוא איבד את העין?

חד משמעית.

כמה זמן היית צריכה להישאר איתו?

הייתי איתו שלושה שבועות, אם אני לא טועה.

ומישהו נתן לך שקל מהדבר הזה?

לא ראיתי מזה שום דבר.

על האשפוז, בטח, גם לא הכירו בזה שהוא פציעה קשה. תקשיבו, אם אתם חושבים שהסיפור הוא רק ימי אשפוז, אנחנו מבינים כולנו שלא. תבדקו את הסיפור של העין, זה גם חלק.

כבר בדקנו ויש לנו תשובה.

מה התשובה?

התשובה היא שזה עבר עכשיו לרופא, רופא כבר עבר על התיק, סיכם, אנחנו נעדכן אותה עד סוף היום.

לא אותה רק. בכלל, בכללי, את כל הסיפור של העיניים.

אנחנו נבדוק את זה גם רוחבית.

עיניים זה מסווג בינוני.

איך עיניים מסווג בינוני?

כן, זה יהיה בינוני.

עין מסווג בינוני. שתי עיניים זה 100 פלוס.

בכל מקרה, פנינה, אנחנו בדקנו את זה, גם לא רק בגלל שהמקרה הזה הגיע לשולחן, אנחנו נראה, ניתן לזה מענה רוחבי.

בסדר. אז הדבר הזה על אובדן ההכנסה, יש לכם עוד סוגיה שאתם רוצים?

יש לי עוד משהו שהוא לא בהכרח על אובדן ההכנסה, אבל עצם זה, במחילה מכבוד משטרת ישראל, אנחנו לא רואים מהם שום דבר.

תכף אנחנו מגיעים למשטרה, תודה. החזר הוצאות בדחיפה בתקופת האשפוז.

נכון. גם הוצאות של כלכלה ונסיעות שמגיעות למשפחה וגם הוצאות שונות, שהכוונה פה גם לצרכים כמו בייביסיטר.

שזה אמרנו 11,570 בחודש, שזה הולך ל...?

וגם 5,270.

שזה הולך לחייל.

שזה הולך לפצוע ולמשפחתו, לצרכים המשפחתיים.

מה עושים במצב שאנחנו רואים שיש לנו פצוע שהוא בכלל לא מתקשר עם הסביבה שלו? לא רוצה, זה השפיע עליו נפשית. האם יש היום נתיב של להגיש אליכם לוועדה שבאה משפחה ואומרת, אוקיי, זה נכנס לו, הוא לא מתקשר איתנו. אנחנו בינתיים בהוצאות מוגברות.

אם החייל מוכן לתת ייפוי כוח למשפחה שלו ולתת להם - - -

לא כל חייל מוכן. איך אתם עוזרים למשפחה?

אנחנו עוזרים למשפחה רק במעטפת, בטיפולים שלהם, בזכאויות שהם מקבלים את אובדן השכר שלהם, זה מגיע ישירות לבן המשפחה. זה שלהם. אבל מה שהחייל מקבל, החייל מקבל, הוא צריך לרצות לשתף עם זה את המשפחה שלו.

לא על החייל, אני מדברת על הוצאות. הפצוע שוכב במיטה, הוא לא מוציא את ההוצאות הרבה פעמים.

הוא גם רשאי להביא את החשבון של ההורים, אנחנו יכולים לשים את ההורים כמוטב.

עינב, אבל תהיי איתי, אנחנו מכירים את המצב, את חוזרת על המצב שקיים. אני לא מדברת על זה, אני מדברת על מצב שההורים מוציאים הרבה מאוד דברים. למשל, נגיד יש חייל מאושפז בבית חולים ספציפי כי יש שם איזה מומחה ספציפי, הם לא נוסעים קילומטרים, לוקחים דירה ליד, משלמים.

אנחנו משלמים את ההלנה גם. את ההלנה והדירות ליד אנחנו כן משלמים, זה כן מגיע למשפחות. הכלכלה והנסיעות זה לכל הצרכים שקשורים לאשפוז.

אבל בדיוק, אבל אם צריך בייביסיטר וזה.

אז אנחנו נותנים בנוסף 5,200 שקלים.

לא טוב. אז אני אומרת, הפספוס הוא שאם החייל - - -

זה מיועד למשפחה, לא לחייל.

אבל הם מחכים שהחייל יפנה.

לא, זה בדחיפה, אנחנו לא מחכים שהחייל יפנה. זה קורה אוטומטית.

אבל שוב, עזבו, אני לא מדברת על החייל שיפנה. שנייה. שוב פעם אני אומרת, החייל, אם הוא לא מתקשר ואין לו חשבון משותף עם בת הזוג, ברור, עם ההורים אין לו חשבון משותף ויש הוצאות ויש צרכים, אני חושבת שאתם צריכים, אם יש מצב שהוא בעייתי, לא אצל כולם, לרוב אני בטוחה שזה לא קיים, אתם צריכים איזו ועדה או איזו כתובת שבאה ומסבירה את האירוע, בשביל שתוכלו לעזור להעביר ישירות אליהם.

רגע, פנינה, המענה קיים והוא כתוב פה. בסוף, אם יש לנו פצוע שהוא ליד המיטה והכסף עובר למשפחה, יש את ה-11,570 שעובר רגע לכלכלה והוצאות.

כן, אבל זה עובר לחייל.

לא, זה עובר לבני המשפחה, לחשבון שלהם, לא לחייל.

אז תגידו.

כן. זה חשוב להגיד את זה.

לא, את אמרת שזה עובר לחייל. מה אתם הבנתם?

זה לא עובר לחייל, זה עובר לבני המשפחה בוודאות. אם המשפחה מבקשת ופונה, זה עובר לבני המשפחה. זה קיים.

תודה, אור, על ההבהרה. עינב, תקשיבי טוב, אם 11 אלף עובר, אני בכלל לא שם, אני מדלגת על הרובריקה הזאת. מבחינתי זה יפה, אבל כרגע אתם מעבירים את זה לחייל.

בדיפולט זה קודם כל מגיע לפצוע, בסדר? הפצוע לרוב כן מסתדר עם משפחתו, כן מסתדר עם הוריו, כן מסתדר עם אישתו והכל בסדר.

נכון, מסכימה איתך.

זה מגיע אליו, הוא מווסת את הכספים כמו שהוא רוצה. היה ויש שם קשיים, רשאית המשפחה לפנות אל האגף ולהגיד פה אנחנו לא מקבלים, יש תקשורת, יש בעיה, ואנחנו יודעים להיכנס ולתת פתרונות בוועדת למד מיוחדת שעושה את זה. אבל בדחיפה זה מגיע לפצוע.

אז 11,500 וה-5,200 מגיע בדרך כלל לחייל.

נכון.

אם המשפחה פונה, מסבירה את הסיטואציה, מה זה ועדת למד?

זה כלום, עזבי, זו פרוצדורה קטנה, זה צ'יק צ'אק.

יש מישהי שאתם יודעים שפנתה ולא קיבלה? כי גם הם לא ידעו את זה עכשיו שהם יכולים. מיכל, זה חשוב לך. האירוע הזה חשוב לך, את העלית את הטענה הזאת פעם שעברה. תקני אותי אם אני טועה.

אני כותבת לו.

לא לכתוב, אל תגידי מה את כתבת. הכל מצולם.

יש לנו בקבוצה מישהי שסיפרה שזה גרם לסכסוך בינה לבין הבן שלה.

בוודאי, זה מה שאמרתי פעם שעברה. אוי ואבוי לנו.

וכדי לא להיכנס איתו לסכסוך, היא ויתרה על הכספים האלה. עכשיו, היא לא תפנה לצבא כי זה לא נעים לה. זה לא נעים לה לספר לצבא, תקשיבי, היה לנו סכסוך אז הוא לא העביר לנו. יש משהו שבבילט-אין צריך להעביר להורים.

אנחנו מדברים על ההוצאות.

רשמתי לפניי, נעביר את זה הלאה.

וגם אני אגיד לכם יותר מזה. וזה בוודאי לא צריך להיות, פתאום יבוא לי איזה הורה שלא גידל את הילד. גם אירועים כאלה הזויים אנחנו קיבלנו. לא. אנחנו מדברים על הורים שאתם יודעים לבדוק במסירות, נמצאים, עוזרים לילד, ושאין אישה. אני לא מדברת על מצב שנשוי וההורים מבקשים הוצאות. לא. במובן הזה אני אומרת לכם אמיתי, כל הכבוד להורים האהובים שלנו. אני לא הייתי רוצה שבן הזוג שלי יצטרך להיות במתח איתם. אתם מבינים, ונראה לי גם אתם פועלים לפי הדבר הזה.

חברת הכנסת, שמי תמי, אני אמא לחיילים ועוד כל מיני דברים.

ועוד כל מיני דברים זה?

שאני עובדת סוציאלית, ואני אשת טיפול ומשפחה.

יופי, ואת פה כאקטיביסטית חברתית?

נכון.

מטעם?

מטעם עצמי. קודם כל, פצועי בריאות הנפש, יש שם בעיה הרבה יותר גדולה של שיתוף של החיילים את ההורים שלהם. גם בנות זוג, כמובן, נשות המילואימניקים. אחד הפתרונות שאפשר לעשות, בגלל העניין המשפטי שצריך בעיניי לפתור אותו, אבל אחת האפשרויות זה כשחייל מתגייס, כמו שמחתימים אותו על כל מיני טפסים, ביום הגיוס להחתים אותו על ייפוי כוח שמאפשר שבהיות מצב של פציעה כזו או אחרת, הוא מייפה את הכוח לשתף את ההורים, ואפילו לעדכן אותם ולהרים טלפון.

אני נגד.

יש על זה הצעת חוק.

אני מבינה אותך דווקא כאחות לשתי עובדות סוציאליות, ומכירה את הסיפור של תחום מתמודדי הנפש, צריך להיזהר גם לא לקחת את העצמאות. מה אני אומרת? כשמדובר בהוצאות ולא דברים שמגיעים באופן ישיר, אני חושבת שברגע שהמשפחה אומרת תשמעו, יש לנו פה בעיה, הוא לא מתקשר איתנו, מראים את ההוכחות, אז גם לצבא יש שיקול דעת. פעם שעברה היינו במקום שמי שהחליפה אותך בכלל אמרה לי לא, טה טה טה, כנראה לא ידעה.

בבקשה, עינב, שתי הרובריקות האחרונות.

הלנה בסמוך לבתי החולים בזמן הפציעה.

כמה אתם מממנים מתוך זה?

את הכל, לא כמה.

סבבה. זה משנה אם זה דירה/מלון?

לא משנה.

בסדר גמור. אפשרות לבן משפחה מלווה במידה וקיים צורך רפואי. עכשיו זה, הסיפור של המלווים אני לא אכנס לזה עכשיו. אתם תעשו עבודה. את ראית את הדיון הקודם?

כן.

תצפו בזה עוד הפעם, אני צריכה תשובות לזה, אלא אם כן יש לכם כבר תשובות.

תראי, האפשרות, עוד פעם, ואמרנו את זה אז, ההחלטה לגבי שעות ליווי היא החלטה רפואית. מי שנותן את ההמלצה כמה שעות ליווי מקבל אדם בחודש, זה רופא. בהתאם לזה אנחנו יודעים לשלם. הפצוע בוחר היום, בניגוד לעבר.

אני לא מקבלת את זה מסיבה אחת פשוטה, הייתה פה מישהי שהעידה שהיא קיבלה עשר שעות שבועיות, כאשר אנחנו מדברים על אדם שצריך בהרבה יותר. זה לא הסיפור. אני מצטערת, זו לא תשובה. ועם כל הכבוד לרופאים, הם לא פועלים בחלל ריק.

זה לא רופא משרד הביטחון, זה רופאים של בתי החולים הכלליים שנותנים את ההמלצה.

שמי פונה אליהם?

הפצוע. בזמן שהוא מאושפז אנחנו מקבלים דו"ח, אחרי זה עם המלצה. גם כאלה שהם בזמן האשפוז צריכים.

ומה יעשו? הם יכולים להביא חוות דעת סותרת?

כן, קודם כל הם יכולים.

יופי, אז אני רוצה שיירשם בנהלים שלכם.

הם גם מקבלים החזר על חוות הדעת הזו.

הם יכולים להביא פסיכיאטר, והם יכולים שלוש פעמים בשנה ללכת לרופא מומחה אחר, לקבל החזר 900 שקל ולקבל חוות דעת ממישהו אחר.

שיכולה לשנות את ההחלטה. איפה זה מופיע בנהלים?

הכל מופיע באתר משרד הביטחון. אגב, כל המידע, כל מה שאמרתי פה, הכל נמצא באתר שלנו. אגב הנגשה ואיך לדעת, הכל נמצא באתר.

שעות הליווי זה לפי 47 שקל לשעה, או 42, תלוי, וזה לא מתחשב בשכר של המלווה בפועל. זאת אומרת, אם יש לו עכשיו עשר שעות ליווי יומיות או משהו כזה, אז הוא יקבל לפי השעה הזאת.

כן, אבל ראיתי סכומים מאוד גבוהים גם.

כן, אבל אם הוא עובד למשל במקום אחר.

בסדר, זו לא בעיה שלהם. עם זה אני לא מתעסקת, ואני אסביר גם למה. זו לא בעיה שלהם. אם הוא צריך עשר שעות, שימצאו את האדם הנכון ויעזרו להם. זה אני כן רוצה לדעת, אמרתם שיש חברות כוח אדם. יש אנשים שיודעים להסדיר את זה. אי אפשר לצפות מהם עכשיו בשביל עשר שעות לממן אותו שכר מלא. זה אני לא נכנסת. הדבר האחרון שאני מבקשת ממך תשובה, זה אובדן ההכנסה. שלושה חודשים זה לא מספיק. קודם כל, בכל זאת נגיד תודה על זה שיש בשורה. חתום? נצור?

כן. נכנס כבר בפועל. אז אני אסביר מה נכנס. זה חלק מצוות העבודה שקם, אז הסעיף הראשון מתוך ההמלצות שהכנסנו פה, שלא הפסקנו לדון בזה, אבל חלק מההמלצות שהצענו, אז הסעיף הראשון כבר התקבל ונכנס לתוקף עכשיו ב-1 במאי, שזה בעצם אומר שאדם שהיה מאושפז, כולל פסיכיאטריה - - -

זה רטרו?

זה לא רטרו, זה מעכשיו נכנס.

למה? מה עם אנשים שאיבדו הכנסה? ואת שומעת את האמא היקרה ששלושת הבנים שלה נפצעו.

קודם כל, יש החזר על אובדן הכנסה. היא אומרת שהיא לא קיבלה החזר על אובדן הכנסה ועל הימים שהיא איבדה. נכון? היא לא קיבלה אובדן הכנסה, היא תקבל אובדן הכנסה.

אז אני אספר לך משהו, אין דבר כזה שזה מעכשיו קדימה. כולם צריכים לקבל את ההחזר, זה מה שקורה פה בוועדה, בין אם זה מילואימניקים, בין אם זה אלמנות.

אתם בעצם אומרים שכל מי שנפצע עד היום, כל המשפחות - - -

לא, אנחנו אומרים שכל מי שמאושפז כרגע והשתחרר, יקבל את זה.

ממש לא. אתם צריכים לטפל בפצועים ובמשפחות שלהם.

סליחה, אני קודם כל מברכת, אבל אני כבר אומרת לכם, תחזרו ותאמרו להם שלא מתקבל על הדעת שאישה, או אמא שאיבדה - - -

כשהיינו אחרי השחרור מבית החולים כמה חודשים בבית עם בן הזוג שצריך טיפול? בקושי הלכנו לעבודה.

רגע, אנחנו לא מדברים על אובדן הכנסה. אני רוצה לעשות איתכם סדר, אנחנו מדברים על אובדן הכנסה אחרי האשפוז. משמע, זה לא רלוונטי מה שאמרת. זה לא רק מי שמשתחרר מעכשיו. יש עכשיו אנשים שנמצאים שם.

נכון, אז אני אומרת.

תבדקי את זה.

לא, אני יודעת מה אני אומרת.

יש מי שעכשיו נמצא אבל לא ישתחרר ב-1 במאי.

לא, אני אומרת, כל מי שמאושפז היום, ההתייחסות פה במשמעויות ב-11 מיליון ₪ זה למאושפזים היום. יש לנו 170 מאושפזים בבתי חולים כרגע, בסדר?

לא. לא מקובל עליי. יש עכשיו חיילים פצועים בשיקום יום, ונמצאים עדיין, או אימהות שרצות אחריהם, או נשים. זה לא הגיוני. אני מבינה שזה עולה כסף. מה זה 11 מיליון? את רוצה שאני אגיד לך מה זה 11 מיליון? לא, לא, לא. נועה, תבדקי לי מה התקציב של משרד הביטחון. רבותיי, עם כל הכבוד לכם, אנחנו הצבענו על תקציב המדינה.

אני ראיתי פרסום מעל 7 מיליארד. 7.4 זה מה שהוצג במצגת הקודמת של משרד הביטחון.

מה שאת בעצם אומרת, זה שכל אותם פצועים וכל המשפחות, האימהות שסוחבות עכשיו את כל האירועים הקשים, הן מבחינתכם היסטוריה עתיקה, הן מלחמות תש"ח, ומה שקורה עכשיו זה משהתחיל הבוקר.

נועה אומרת כאן 36 מיליארד, מאות מיליארדים. בואו, נדבר על זה, מאות מיליארדים. על הטיפה בים 11 מיליון שקל, סליחה שאני גסת רוח, זה לא מעניין אותי, לכו תגרדו את ה-11 מיליון שקל גם אם לא נוח לכם לרוץ אחרי הבוסים שלכם או הבוסיות שלכם.

לכו תדפקו בדלתות הגבוהות ותגידו להם אנחנו צריכים את הכסף הזה. נראה לכם שהיום ישתחרר מישהו והוא בשיקום יום, אמא אחת מקבלת אובדן הכנסה והאמא השנייה לא? זה לא הגיוני בשום דבר. מה גם שאני רוצה לומר לך, כמה יש בשיקום יום במצבים כאלה? לדעתי המסה העיקרית אחרי האשפוז.

לא, יש הרבה בשיקום יום כי הם משחררים אותם מהר.

שמעו, אני בסוף אומרת לא כל אחד, זה באמת מי שצריך ליווי.

זה מאות. לנו יש בצה"ל באזור 400.

זה למי שהשתחרר מאשפוז ושההורה או בת הזוג הפסיקו לעבוד. הם מקבלים על שלושה חודשים.

כן, אבל אני שוב אומרת, את הבנת, עינב, מה אני מנסה להגיד? שלא תהיה אפליה בין דם לדם. זה לא משנה אם נפצעת לפני חודש או נפצעת עכשיו. גם אגב, זה חושף אתכם לתביעות. מה זאת אומרת? והם יזכו. לא כל דבר צריך להיפתר בתביעות.

זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת, גם אם תצטרכו להכפיל את הסכום של ה-11 מיליון. מה זה? זו טיפה בים. אתם רוצים שאני אספר לכם על מה נותנים 11 מיליון? בואו נדבר איתכם על 200 מיליון, 400 מיליון, מיליארד, 5 מיליארד כספים קואליציוניים. זה לא אשמתכם, אבל אין דבר כזה. גם אם תצטרכו לחכות לשר הביטחון. אולי הוא בכנסת, תחפשו אותו.

עכשיו, אני אומרת, ברגע שתהיה לכם בעיה מוצדקת, אין דבר כזה שאני אעשה הנחות למשרד האוצר. אין. אין דבר כזה. אני לא עושה לאף אחד הנחות. אם יש לכם בעיה, תקשיבו טוב, אתם צריכים עזרה? תשבו עם אגף ביטחון בתקציבים, ואני אומרת לכם, גם הסגן וגם שנהב, כולם מסורים למשימה. אם יש לכם בעיה, הם יעזרו לכם מול התקציבים שלכם. אבל אנחנו לא צריכים להביא חוקים. זה לא נכון. הדבר הזה צריך להיפתר, שלושה חודשים זה סביר, הייתי רוצה יותר.

ואני רוצה לדעת, נגיד הן הפסידו שלושה חודשים, נגיד הצליחו להשתמש בבנק הזה. עכשיו אני רוצה לדעת, ביטוח לאומי, מה קורה אם הן ממשיכות לא לעבוד? נגיד הן צריכות, יש להן עוד שלושה חודשים, עוד חצי שנה. ביטוח לאומי הביטחון שלי? בבקשה, גברת שמירה לשם, מרכזת תחום שיקום.

אם את יכולה רק לחזור שוב על השאלה, סליחה.

שלושה חודשים, ככה, באשפוז יש אובדן הכנסה. נכון? תקנו אותי נשים יקרות. הם יוצאים מהאשפוז, יש אשפוז יום, את זה הצלחנו להשיג שלושה חודשים עוד אובדן הכנסה. אחרי זה אני רוצה לדעת מה ביטוח לאומי עושה.

מבחינת המשפחות?

כן, אמא, אישה, אבא, שלא עובדים כמלווים וזה. הרי גם ככה החוק היום אומר שאם אתה, יש איזה חל"ת שאתם משלמים?

אז אני צריכה לבדוק את זה, אני לא רוצה סתם להגיד. אני יודעת שהיו לי סיטואציות מניסיון בטיפול של אנשים שהיו זכאים אפילו לאבטלה, אבל אני לא רוצה סתם. אני אבדוק את זה.

בסדר. אור?

אני באמת אעשה את זה קצר, כי היא עברה על הכל.

יש עוד דברים שהיא לא אמרה נגיד, שאתם נותנים?

בגדול אנחנו עושים השוואת תנאים בשביל לייצר שוויון. אני רק אגיד על התקציב, הוא הוצג פה בדיון הראשון, זה 7.4 מיליארד תקציב לשנת 2024 לטיפול בפצועים. זה המספר, הוא הוצג פה אז.

נו, אז אתם רבים איתי על 11 מיליון?

כמה ניצלתם מתוך זה?

אני לא מתייחס לתקציב, אני רק אומר מה שהוצג פה.

אני אגיד לכם משהו, אם הפציעה לא חמורה, ההורים ימשיכו ללכת לעבודה. ואם היא חמורה והם לא רוצים מלווה, יש כמה פתרונות. אבל אתם גם חייבים להבין, אם ההורה כבר הגיע למצב שיש אובדן הכנסה או האישה, זה כי זה מצריך.

אני אעלה את זה, אני אדבר עם לימור.

בסדר. אז 7.4.

יש לכם את זה במצגות.

של מי זה? זה של משרד הביטחון או של הצבא?

משרד הביטחון.

מה הצבא יש לו? זה אותו דבר?

אנחנו איתם ביחד. אז זהו, כמה דברים. אחד, לקחתי את ההערה של אלישבע, גם על מה שהיא אמרה שבסוף היה לה קשה לעמוד מול ילדה בת 19 קצינת נפגעים ולספר לה ולהכיל, ואנחנו נותנים לזה מענה, גייסנו 300 קציני נפגעים במילואים.

לא, היא לא אמרה שהיה לה קשה לספר. היא אמרה שהילדה לא ידעה מה לעשות.

נכון, שכאילו היה קשה לילדה להכיל את זה. לה היה גם קשה בסיטואציה.

אבל קצינות תל"מ הן גם בבתי חולים.

בדיוק, הן ביציאה מבתי החולים, בבתי החולים יש את ר"ם 2 ומעטפת אחרת. אבל אנחנו מבינים שהפער הקשה הוא רגע היציאה מהאשפוז.

רגע, למה בת שבע לא ידעה את זה?

כי זה חדש, התחלנו עכשיו.

קציני תל"מ מתחילים עכשיו במאי. זה פרויקט שהרימו אותו והכשירו אותן.

איפה האתר שלכם, אם אני עושה קציני תל"מ?

בגדול אם תכתבי, יש הרבה כתבות.

לא כתבה, אני לא מחפשת כתבה. אני רוצה אתר.

אז זה באתר צה"ל, אמור להופיע.

תחפשי לי בבקשה אתר צה"ל, פצועים, בואי נראה אם תגיעי לליווי לפצועים והכוונה.

אני אגיד רגע גם על העניין של המוקד. אמרתי את זה גם בדיון הקודם, יש את מוקד צה"ל וגם יש את מוקד אגף השיקום, מוקדים שהם זמינים, גם בני המשפחה יכולים לפנות. אפילו אני אתמול דגמתי את המוקד שלנו, של פניות הציבור של צה"ל, בשעה 00:00 ענתה לי שם חיילת. אם יש אירוע כזה שעולה, תעלו את זה למוקד. מבטיח לכם, אנחנו ניתן טיפול.

מה המספר של המוקד? לטובת מי שצופה בנו.

1111 שלוחה 6.

מיכל, מה רצית לומר על השלוחה?

פניתי בזמנו למוקד הזה, קיבלתי תשובה אחרי כמעט חודש.

למוקד מרכז קשר עד? אז אני אבדוק את זה.

בסדר, תבדקו, תעשו בדיקה חיצונית. אנחנו גם נבדוק את זה.

סבבה. זה רגע לגבי זה. ולגבי הבירוקרטיה, קיבלנו את ההערות. צריך לשים לב שלצד זה שאנחנו רוצים תמיד לייעל את הבירוקרטיה, בסוף זה כספי ציבור ומשאבים, וצריך עדיין איכשהו דרך לנהל ולוודא שזה הולך למקומות הנכונים.

אז אני אומר, אחד, כן. שניים, הלוואי והיו אומרים את זה בנושאים שלא צריך להעביר אליהם כסף ותקציבים, ומבזבזים מיליונים על הופעות ראווה או על כל מיני. אבל נקודת המוצא, דווקא אנחנו צריכים ללמוד מהעבר. למשל, איציק סעידיאן היקר. הוא לא היה צריך לשרוף את עצמו בשביל שתצא תוכנית נפש אחת, שאגב, שמי שהוביל אותה זה יו"ר המפלגה של בני גנץ, ולא היה צריך לראות אותם כגנבים ושודדים.

ולכן, ברור שצריך לבדוק שלא פוגעים בזכויות משפטיות למשל, בפרטיות. אתם רואים, אני גם לא הולכת ראש בקיר. איפה שלא צריך, אני אומרת לא צריך. איפה שאני לא מאמינה, אז לא מאמינה. אבל זה לא טיעון, כי בסוף האנשים האלה... בסדר. וגם הייתי מוכנה אם זה היה יותר מ-11 מיליון.

אז רק שקף אחד שלנו שזה התייחסויות מהדיון הקודם. אז קודם כל, ביקשתם מאיתנו לבדוק את מימוש הזכאות לאובדן שכר. כמה באמת מפוטנציאל הפצועים מממש. בדקתי את זה לעומק, יש לי פה קבצי אקסל עם שמית, הכל, 100% מימוש. גם מי שלא הביא תלושי שכר, פשוט קיבל משכורת מינימום, את השכר של המינימום במשק. אז כל מי שהיה מאושפז קיבל אובדן שכר, בסדר? או כנגד תלושים, ואם הוא לא קיבל תלושים הוא קיבל מימון. זה רגע לגבי אובדן השכר.

רגע לגבי מענק של מימוש האשפוז, כולם קיבלו את זה בדחיפה. אצלנו בצבא, ברגע שפצוע מגיע לאשפוז, אנחנו שואלים את בני המשפחה שאיתו מסביב למיטה מה הם מעדיפים, אליהם לחשבון או לחשבון של הפצוע את הוצאות האשפוז. כולם קיבלו את זה בדחיפה, 100% מימוש, בדקתי.

בפעם הבאה אנחנו ניתן לך, כי אין לי זמן. משטרת ישראל, בכל זאת אני רוצה לשמוע אתכם על רגל אחת לפני שאני סוגרת את הדיון. כן, בבקשה, רפ"ק מיכל.

רפ"ק מיכל פיקל דרי, ראש חוליית נפגעים של משטרת ישראל. אז כמו שגם נאמר בדיון הקודם, בעצם שוטרי משטרת ישראל מקבלים את מלוא המעטפת כפי שפורטה כאן על ידי משרד הביטחון, בהתאם לרמת הפציעה שלהם ולאחוזי הנכות שנקבעו.

מעבר לזה, משטרת ישראל פועלת בכל מיני ערוצים בהקשר של סיוע כלכלי וימי חופשה מיוחדת על חשבון המערכת, בהתאם לאישור גורמי המקצוע.

מי זה בהתאם לאישור? אני רוצה לדעת מה אתם עושים בלי אישורים. בינתיים את שמעת את העדות. אני אומרת לך, יש פער מאוד רציני. אז בואו נבין מה בכל זאת קיים, אחד-אחד.

אנחנו מבינים שעדיין קיים פער בין הרגע של הפציעה עד לרגע ההכרה, וכל הזכאויות שבעצם הם זכאים להן. אנחנו ניקח את זה גם כן בחשבון במסגרת התוכנית שלנו ונעבוד על זה.

טוב, תשמעי, אני האמת קוראת, אני עוברת ישר בגלל הלחץ של הזמן. 'יום הפוגה סגור ברשת מכוני הולמס פלייס'? שזה חדר כושר.

נכון.

נראה לך שזה מה שהן מחפשות? חדר כושר?

לא, אבל יש עוד.

רגע, אבל באמת, חבל על הכסף, תודה רבה. אני מרשה לעצמי לייצג רגע את הקול של הנשים, אם לא, אני קוראת להן לפנות אליי. זה אל תכניסו בכלל לטבלה. בושה להוציא על זה כספי ציבור. זה מה שהן צריכות? וכתוב פה – שימוש חופשי בכל המתקנים. עזבו, הלאה, בואו נעבור. טוב, יום חוסן לפצועים ובני זוגם, גוף ונפש, הרצאות, תחנות, יוגה, יצירה. שזה מה זה אומר? פעמיים בשנה שלוקחים אותם ליום?

יום ביחד עם בנות הזוג שלהם. שוב, זו יוזמה, זו פעילות שתהיה במסגרת משטרתית, במכוני מרפא. הם יעברו איזשהו יום עם הרצאות, עם סדנאות של סאונד הילינג וכל מיני כאלה.

זה משהו חדש שייכנס?

כן, כל זה זו תוכנית מוצעת חדשה.

אה, מצוין. אז תגידי לי שזו רק הצעה.

זהו, זה מה שכתוב. רגע, לא נתת לי להסביר.

חשבתי שכבר עשיתם את זה עם חדר הכושר. לא, אז אני באמת ממליצה, אלא אם כן אתן חושבות שצריך.

אפשר ספא במקום.

במקום זה אפשר באמת ספא לנשים, יום הפוגה, או להעביר לעמותות שיעשו לנשים.

אין בעיה.

אגב, כמה תקציב הם נתנו לך? סך הכל 12 מיליון?

זה מה שאנחנו מבקשים, זה עוד לא משהו שניתן.

זה את מבקשת מהמפכ"ל?

כן.

יפה מאוד.

מבקשים כי המשטרה רוצה להיות חסכונית.

לא, אני אסביר רגע. קודם כל, חסכו על הגב שלכן, לא יודעת למה. אבל היא באה ברצון מאוד טוב.

לא, חלילה לא משהו אישי, אבל אני חושבת שאנחנו רואים את זה גם פה בוועדה הזאת, כמה מקום נותנים בעצם למשטרת ישראל. תמיד היה ככה, ובסוף ב-7 באוקטובר אני נשארתי בלי בעל כמעט בנס, והבנות שלי עד היום בטראומה. אז עם כל הכבוד, יש עמותות שהוקמו לאימהות ולמילואימניקים, ואלו שמאושפזים וקטועי גפיים.

אבל בסוף לפגועי נפש, שבעלי כרגע בבית, כי המשטרה לא יודעת לאכול אותו, ואני נשארתי, והבת שלי יצאה להוצאה חוץ ביתית כי אנחנו לא קיבלנו טלפון מהמשטרה לשאול מה שלומנו ומה אנחנו צריכים. ואני שילמתי על טיפול לבנות שלי מכספי, כי אף אחד לא אמר לנו שמגיע לנו.

אני רוצה להגיד לך שהייתי מתחילה בסעיף האחרון – הרחבת סל הטיפולים הנפשיים לפצועים ובני משפחותיהם. הרבה ל-25 מפגשים.

קיים סל. יש היום סל שניתן לשוטרים פצועים, ולא רק לשוטרים פצועים.

אבל אין. את רואה, אין.

אמרתי את זה בפתיחת הדברים, שאני מבינה, כולנו מבינים שיש לנו עדיין פער בין הרגע של הפציעה לרגע של ההכרה, ועדיין הם צריכים מעטפת ואנחנו שומעים את זה ומבינים את זה ומטפלים בזה.

מתי את נכנסת לפעולה?

אנחנו על זה.

לא, "על זה" זה לא עוזר לי, שנה וחצי שהיא מסתובבת סביב עצמה והילדה שלה עוזבת והולכת בגיל 17.5 לפנימייה, כי עכשיו בדיוק יש גם דיון על פנימיות במקביל, שתדעי. זה לא הגיוני. בדרך כלל הולכים או בגיל מוקדם, אבל לא בגיל כזה. בשביל להגיע למצב הזה שבגיל 17.5 ילדה הולכת לפנימייה, זו מצוקה קשה בבית סביב האירוע הזה.

והתחושה שמועברת לבעלי מהשטח, מהתחנה, ש-'אתה כבר לא יעיל'. למה? כי הוא ממשיך לעבוד ברהט.

אני מבקשת ממך להבא, תנסו אתם יחד עם העמותה להגיע גם לאימהות של שוטרים, גם לנשות שוטרים. אנחנו נעצור פה, אני לא רוצה המלצות. תלכי בינתיים, תעשי עבודה לקבל את התקציב. אם את רוצה עין נוספת שלנו, אנחנו בשמחה. לא שאנחנו יותר חכמים, ובכל זאת אנחנו נשמח לעזור, לכוון, ואולי גם אור ועינב.

אנחנו גם.

תעזרו להם בבקשה. אין דבר כזה ששוטרים יופקרו. זו הפקרה מה שקורה כרגע. משרד החינוך, אתן יודעות בדקה להציג בקצרה?

עדיף פעם הבאה. אנחנו בהתקשרות עם משרד הביטחון על העברת המידע.

ראשית אני רוצה להודות לכל המשתתפים, וכמובן לפורום נשות הפצועים, לאימהות הפצועים, אמא לביאה, וכמובן לעמותת אדוות ולכל מי שמשתתף כאן והגיע מהצד של החברה האזרחית כדי לקדם את הנושא החשוב הזה.

אני רוצה להודות לכל נציגי משרדי הממשלה שהגיעו לכאן, ואני רוצה להנחות שבנושא הסיוע בשכר דירה, צריך להינתן בדחיפה, ללא תלות של בקשה. כמובן שלא להפלות את מי שגרים אצל ההורים, בטח כשהצורך הולך ומתחדד לא להיות לבד בחדר סגור או בדירה לבד, או אפילו בלי תמיכה, על אחת כמה וכמה שיש הרבה אנשים שהם פצועים והם חיילים וחיילות, יש להדגיש, שהם פצועים וחוזרים לבית, משמע שהסיוע הזה דווקא מתייתר.

לכן, מכיוון שאנחנו לא רוצים לגרוע מהמיצוי של הסיוע, אנחנו מבקשים לשקול איך עושים את זה בדחיפה. אנחנו מבינים שזה לא לכל אחד. ולדאוג לכל הפחות שלא יופלו צעירים שגרים בבית ההורים. הוועדה תפנה בנושא גם ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, לטיפול בוועדה.

לעניין המהנדסים וההנגשה, לפעול למי שזקוקים להנגשה. כרגע אני מבינה שיש רק שני מהנדסים, אני רוצה לראות שזה באמת משביע רצון. אנחנו נבדוק אם זה משביע רצון מבחינת התפוקות והסיוע שניתן. לפעול להנגשת המידע על המעטפת, הוועדה מנחה את משרד הביטחון, כמו כן לבדוק את הנגשת המידע על המעטפת והסיוע הקיימים לנשות ומשפחות על ידי אסמס. אני אדייק את זה: הוועדה מנחה תחילה, מבקשת להנגיש גם באתרים השונים וגם באסמסים בדחיפה ישירות לבני המשפחה עם כתובות מאוד ברורות, שהם לא רק קצינות או קציני הנפגעים.

הדבר הנוסף, תבדקו על קמפיין מיועד למשפחות של הפצועים כדי שיידעו שהם לא לבד. אתם יכולים לעשות את זה בתקשורת, שעל הדרך תרוויחו יח"צ, אתם יכולים לעשות את זה יחד עם העמותות. תמצאו את הדרך ותציגו את הדבר הזה, אני יודעת שזה משנה מאוד.

הוועדה מנחה את משרד הביטחון לבדוק את הבחינה בשיתוף פעולה ותמיכות לעמותות שהוקמו לנושא הזה, שהן חלוצות בתחומן. אמרתי מי הן העמותות. עניין החזרת אובדן ההכנסה לאחר אשפוז, הוועדה מבקשת לבדוק את הנושא הזה. הוועדה קודם כל מברכת על כך שיש פריצת דרך של שלושה חודשים באובדן הכנסה, ולאחר תום האשפוז ובמעבר לאשפוז יום, או כל חזרה לשיקום. עם זאת, הוועדה סבורה שהתקציב שהוקצה לדבר הזה הוא אינו מכבד. ובוודאי הוועדה מנחה, שההנחיה תחול על כל מי שמתמודד כרגע עם אובדן הכנסה כתוצאה מתמיכה של בן משפחה בפצוע.

הוועדה תפנה לשר המשפטים כדי לקדם את הסדרת הזכאות לסיוע משפטי לנכי צה"ל, כפי שנקבע בהחלטת ממשלה 981, ומבקשת לקבל תשובות מסודרות וברורות בעניין זה, מדוע משרד המשפטים מפר את החלטת הממשלה שכמוה כחוק.

הוועדה מבקשת להודות לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:50.