פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



23
ועדת הכלכלה
14/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 668
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, ט"ז באייר התשפ"ה (14 במאי 2025), שעה 9:00

סדר היום: דיווח שר החקלאות וביטחון המזון על פעילות משרדו

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
ששון ששי גואטה
אלי דלל
שלי טל מירון
אלון שוסטר

רם בן ברק
נעמה לזימי
יצחק קרויזר
אפרת רייטן מרום

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר

אורן לביא - מנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון

מיכל לוי - המדענית הראשית, משרד החקלאות וביטחון המזון

מוניקה לשקוביץ מזוז - מנהלת המכון הווטרינרית וסגנית מנהל השו"ט, משרד החקלאות וביטחון המזון

סיון ינקוביץ' - מנהלת אגף בכיר תקציבים, משרד החקלאות וביטחון המזון

דפנה יוריסטה - מנהלת אגף בכיר דוברות, משרד החקלאות וביטחון המזון

דוד אסף - סמנכ"ל בכיר לניהול משאבי סביבה, משרד החקלאות וביטחון המזון

יוסי שטיינברג - סמנכ"ל השקעות, משרד החקלאות וביטחון המזון

מירית עמרני - סגנית בכירה, הגנת הצומח, משרד החקלאות וביטחון המזון

אריאל כהאן - יועץ משפטי, משרד החקלאות וביטחון המזון

אפרת ורד - יועצת משפטית, משרד החקלאות וביטחון המזון

אסף לוי - סמנכ"ל גורמי ייצור, משרד החקלאות וביטחון המזון

שלומית ציוני - מנהלת השירותים להגנת הצומח ולביקורת, משרד החקלאות וביטחון המזון

נטלי מור - משנה למנכ"ל, משרד החקלאות וביטחון המזון

אורי צוק בר - סמנכ"ל בכיר, משרד החקלאות וביטחון המזון

יובל ליפקין - ראש מנהל ביטחון המזון, משרד החקלאות וביטחון המזון

גיל ארז - מנהל אגף מזון, משרד הכלכלה והתעשייה

איריס קונורטי - איגוד המזון, התאחדות התעשיינים

דובי אמיתי - יו"ר, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

הגר יהב - מנכ"ל התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

ליז אלי - דוברת התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

אורי דורמן - מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

חן פלור - מנכ"ל ארגון מגדלי דגים

דיויד לוי - מנכ"ל ארגון עובדי הפלחה

ירון בלחסן - מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות-שיווק ישיר

דגן יראל - מנכ"ל התאחדות יצרני החלב בישראל

פנחס בנימין קלמן - רכז ועדת מטעים – החברה לחקלאות בגליל העליון

עפר ברנע - מנכ"ל החברה לחקלאות בגליל העליון

גבריאל גוסטב קוניאל - מנכ"ל בראשית

דגן יראל - מנכ"ל התאחדות יצרני החלב בישראל

אילנה דרור - כלכלנית, התאחדות חקלאי ישראל

ירון סולומון - המחלקה להתיישבות, תנועת האיחוד החקלאי

איילת גלילי - מזכירת מועצת הצמחים

עזרא בכר - מנכ"ל מועצת הצמחים

איציק שניידר - מנכ"ל מועצת החלב

אלי ג'ורנו - סמנכ"ל מועצת החלב

חנניה אזולאי - חבר הנהלה, התאחדות החקלאים החדשה

אברהם דניאל - יו"ר התאחדות החקלאים החדשה בישראל

עידית חנוכה

הילה לוי



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
דיווח שר החקלאות וביטחון המזון על פעילות משרדו

בוקר טוב, הנושא היום הוא דיווח שר החקלאות וביטחון המזון על פעילות משרדו. פעם בשנה השרים מגיעים אלינו לדווח על פעילות המשרד, ועכשיו תורו של שר החקלאות, שבאמת לא עושה בעיות ותמיד מגיע כשמבקשים ממנו. יש שרים שעושים לנו בעיות בעניין הזה. בבקשה, כבוד השר.

תודה רבה, חברי חבר הכנסת, הנציג היחיד של חברי הוועדה למעט היושב-ראש.

הינה, הגיע גם חבר הכנסת קרויזר.

גדלנו ב-100%. אני חושב שהעובדה שיושבים כאן נציגי החקלאים מכל התחומים, מכל רחבי הארץ, אולי אומרת יותר מכל דבר אחר כמה החקלאות וכמה החקלאים נשענו בשנה האחרונה על הוועדה הזאת. וזה לא מובן מאליו. אני אומר לך דוד ביטן יושב-ראש הוועדה, ולחברי הכנסת שהגיעו לכאן לאורך הדיונים הרבים, שחלק גדול מהיכולת של משרד החקלאות לקדם את החקלאות בישראל, נשען בשנה האחרונה על הוועדה הזאת. אנחנו מוקירים לכם הרבה מאוד הערכה, מכירים לכם תודה, ובתור התחלה זה לא רע.

אחרי מה שאמרת, אתה יכול ללכת ואין צורך בישיבה.

אנחנו נמצאים בשנה שהיא שנת ההתאוששות מהמלחמה, תוך כדי מלחמה. מה לעשות, מזון הוא נושא קריטי במדינת ישראל, בוודאי בתקופת מלחמה, בוודאי בזירות הדרום – עוטף עזה במובן הרחב שלו, לא במובן 7-0, וגם בצפון, גם שם במובן הרחב ולא רק במובן של 2-0 או 9-0. אלה זירות חקלאיות מאוד במדינת ישראל על כל המשתמע – גם חקלאות צמחית, פירות, ירקות, חלב, בקר, צאן, ביצים כמובן, פטם. אני אומר את זה באמת לשבחם של החקלאים, שעזבו בעל כורחם את הבתים, אבל לא עזבו את החקלאות. התחום הראשון שהתחיל להשתקם באופן לא מפתיע, היה תחום החקלאות. האופטימיות ששידרו החקלאים כבר בסוף 2023-תחילת 2024, נטע ונוטע בנו אופטימיות ל-2025.

כלל הברזל שמשודר גם במשרד וגם מהמשרד החוצה, הוא שאנחנו לא מתכוונים לאפשר מציאות אחרת זולת מדפים מלאים. מדפים מלאים, ככל שזה תלוי במשרד החקלאות, ואני יודע שזה המוטו גם של משרדים אחרים – משרד הכלכלה ומשרד הבריאות. השבוע ממש הם הציגו את תוכנית ביטחון המזון, כפי שגובשה על ידי משרדי הממשלה עד 2050, ל-25 שנה. לא עניין של מה בכך. רבים מהיושבים כאן היו בהצגה הזאת, ואני ממליץ לוועדה לייחד ישיבה בנושא הזה. זה לא אירוע שאנחנו רואים הרבה, אבל בתחום ביטחון המזון הוא קריטי. לראות משרדי ממשלה יושבים ביחד, שש קבוצות עבודה לתכנן את ביטחון המזון עד 2050 – לדעתי, אירוע חריג בנוף בכלל, ובנוף הפוליטי בוודאי.

כשאמרתי מדפים מלאים, כמובן שהם חייבים להיות מלאים באופן שהם נגישים לציבור, ובמחירים סבירים. זאת לא חוכמה להחזיק מדפים מלאים בגלל שאנשים לא קונים. זה הדבר הכי גרוע שיכול ליפול עלינו, כמובן, ואין לנו שום כוונה להגיע לשם. בחקלאות למדנו מהר מאוד, גם המנכ"ל אורן לביא וגם אני, שחוסר הוודאות, התנאים המשתנים, המכות הנופלות הן כל כך רבות ומגוונות, שאם אנחנו, כמשרד החקלאות, כמדינת ישראל וכממשלה לא נצמצם את חוסר הוודאות בחקלאות, אנחנו לא נפגוש חקלאות רצינית. צמצום חוסר הוודאות בחקלאות זה ממש מוטו מבחינת המשרד. אנחנו לא יודעים לשלוט במנות קור ולצערי, אנחנו לא יודעים לשלוט בגשמים, אבל כל מה שהוא בשליטה שלנו, כל מה שהוא ביכולת, בהחלטות, בתקציבים – זה דבר ששמנו לנגד עינינו.


ההצגה הזאת, לבקשת יושב-ראש ועדת הכלכלה, היא של שנת 2025, אבל אי-אפשר להסתכל על שנת 2025 בלי להסתכל גם קצת קדימה. זה כמו הליקופטר שיש לו שני פנסים – אחד לנחיתה, לראות בדיוק איפה הוא נמצא, והשני לאופק לראות לאן הוא ממריא. אנחנו עוסקים היום בפנס שעוסק בנחיתה, ועל זה ירחיבו המנכ"ל ואנשי המשרד, אבל אנחנו מבינים שאם לא נתחיל להסתכל רחוק קדימה – כמו שאמרתי, תוכנית ביטחון המזון מסתכלת 25 שנה קדימה. האם זה מספיק? לא, אבל בתור התחלה זה מה שיכולנו לעשות. ביפן עשו תוכנית ל-50 שנה, בסין, ל-100 שנה. הייתי בהודו לפני חודש ואמר לי שר החקלאות ההודי שהם מתחילים לבנות תוכנית ביטחון מזון ל-100 שנה. בכל אופן, מדינה של 1.4 מיליארד איש; מדינה עם 130 מיליון חקלאים. 130 מיליון חקלאים. באמת נתון מאוד מרגש כשאתה מסתכל על מדינות אחרות.

בכל מקרה, כדי לממש את היכולת של מדפים מלאים, הבנו עוד בתחילת הדרך שנצטרך לשים פוקוס על אמצעי הייצור, בעיקר כשהממשלה קיבלה החלטה לפני כ-9 חודשים על הגדלת התוצרת החקלאית בשליש בעשור הקרוב, עד 2035. לא החלטה פשוטה, אבל החלטה מתבקשת אחרי למעלה מ-20 שנה, שבהן לא גדלנו בתוצרת החקלאית של ירקות ופירות אפילו באחוז אחד. 2 מיליון טון ירקות ופירות לשוק המקומי, שנה אחר שנה, לפחות מאז 2020. אני לא יודע לומר אם לפני זה היה משהו אחר. אלה נתונים של הלמ"ס, כמובן, לא שלנו.

בלי אמצעי ייצור אין שום סיכוי לגדול. לכן, עובדים זרים היה הנושא הראשון. גדלנו בהחלטת ממשלה, והתקרה עלתה מ-30,000 עובדים זרים ל-70,000 עובדים זרים. היום אנחנו כבר לא נמצאים במצוקה של עובדים זרים, כלומר אין לנו יותר לחץ מצד החקלאים לגבי ויזות לעובדים זרים. לדעתי, יש היום יותר ויזות בידי החקלאים.

כמה ניצלו?

מתקרבים ל-50,000 עובדים זרים שנמצאים בארץ, רובם תאילנדים, ויש למעלה מ-1,000 ויזות שמתאימות. זאת אומרת, לא בוער. זה הדבר שבדיוק רצינו להגיע אליו, שחקלאי לא ייקח יותר עובדים ממה שהוא צריך, פן יחסר לו. אגב, זאת בדיוק תסמונת המדפים המלאים, כשהם מתחילים להתרוקן. כשמדפים מתחילים להתרוקן, מתחילה פאניקה. כל אחד אומר: רגע, זה מתרוקן, אני אקנה קצת יותר ממה שאני צריך. כשכל אחד קונה קצת יותר ממה שהוא צריך, כולנו קונים הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים. לכן, זאת בעיית הבעיות במדפים המלאים, כשהם מתחילים להתרוקן.

בנושא עובדים זרים, אנחנו עומדים על 70,000 ובעזרת רשות האוכלוסין אני מקווה שנגוון את המדינות שמהן ניתן להביא עובדים זרים. זה לא פשוט. החקלאים, סליחה על הביטוי, מפונקים בעובדים זרים, ורוצים תאילנדים. הבאנו מסרי לנקה – לא עברו את המבדקים לסיירת החקלאים. מנסים להביא ממדינות אחרות. מנסים גם לטייב את נושא סרי לנקה. אני שמח שלפחות בנושא הזה, אמצעי ייצור אחד מאחורינו.

בעזרת הוועדה הזאת קידמנו מאוד את אמצעי הייצור השני שזה המים. קידמנו ולא ידענו אפילו עד כמה נצטרך את זה, ובדחיפות. אנחנו רואים עכשיו את שנת הבצורת שאנחנו נמצאים בה. הקדימה ופגעה יותר קשה ממה שחשבנו כולנו, גם החקלאים וגם אנחנו במשרד. ברור לחלוטין שסיפור המים כאמצעי ייצור, גם המים השפירים, גם המים המושבים, גם פיזור המים ותשתיות המים, זה נושא שיצטרך לקבל משנה דחיפות. כל מה שנצליח לעשות יותר ב-2025 מבחינת המים, נוכל לצמצם את נזקי הבצורת. לא יכול להיות שמדינה שיש לה עודפי מים, עודפי מים, נקלעת לבצורת רק בגלל שלא בנינו לאורך עשרות השנים מספיק תשתיות.

אני מתקן נתון שהצגנו בוועדה בעבר. חשבנו שיש 80 מיליון קוב מים מושבים שזורמים לים וטעינו, יש 130 מיליון קוב מים מושבים שזורמים למים. 130 מיליון קוב מים מושבים זורמים לים. מים מטוהרים שזורמים לים. כל אחד יודע כמה זה יכול היה לתרום לחקלאות, כשאתה יודע שהשפד"ן זה 167 מיליון קוב. כמעט כל השפד"ן זורם לים. ככה דמיינו לכם את המצב הזה.

הנושא השלישי הוא הקרקעות, והוא קצת יותר מפגר מבחינת הטיפול מאשר המים. התחלנו בנושא הזה, כולל בממשלה, לשנות את מוד הגריעה והכרסום של הקרקעות. צריך להבין, בעשור האחרון נגרעו 320,000 דונם קרקע חקלאית. 320,000 דונם. אנחנו מדברים על 4.1 מיליון דונם קרקע חקלאית וכל אחד מבין את המשמעות. מאחר והסוגיה הזאת ממש באחריותנו כממשלה, ככנסת, לוודא ולהבטיח שגם כשנוגסים לצרכים ראויים – אני לא אומר שלא – לבנות שכונות, בתים, כבישים, מסילות ברזל, צרכי ביטחון, איש לא כופר בזה, יש לתת בתמורה לזה קרקע חקלאית במשמעות של קרקע חקלאית, ולא קרקע שיום אחד אפשר יהיה לעשות עליה חקלאות אחרי שיכשירו את הכול. אני מדבר על כך שבמקום 30,000 דונם שנגרעו באזורים מסוימים, החקלאות והחקלאים יקבלו 30,000 דונם במקומות אחרים. זה אומר שהם יקבלו אחרי שהכול הוכשר, תשתיות מים, ויש לך ראש חלקה עם תשתית מים. ככה אנחנו רואים קרקע חקלאית ועל זה אנחנו עובדים.

אנחנו מקדמים תמ"א לחקלאות, ואני חושב שבתקופה הקרובה גם נביא לממשלה תוכנית יותר מפורטת, בהמשך לישיבה שכבר הייתה בנושא. אני אומר לעצמנו שב-2025 אנחנו רוצים לצקת את היסודות כדי שאפשר יהיה להתרומם הלאה בשנים הבאות, אחרת נהיה בבעיה קשה מאוד של חקלאות. אנחנו מדברים על מזון רב, אנחנו מדברים על מזון בריא, וזה אולי אחד הדברים הכי חשובים שעלו בקבוצות העבודה בתוכנית ביטחון המזון ל-25 השנים הבאות. אני אומר לעצמנו שמאוד חשוב לראות את ההתפתחות של החקלאות האינטנסיבית בחממות, בבתי צמיחה מנוטרים כשאתה באמת יודע לעשות את הדברים הכי טוב והכי מפוקח ולאורך כל השנה, לא תלוי בשום דבר. אני מזהיר את עצמנו, אדוני היושב-ראש, וגם את המשרד והחקלאים – אין תחליף לשמש ואין חקלאות בלי שמש. לייצר שמש מלאכותית זה נחמד מאוד, אבל זה גם יקר וזה גם מוגבל. ולכן, כל מי שחושב שיוכל לעשות חקלאות בלי שמש, צר לי – טועה. ומי שחושב שאנחנו נשתלט על השמש בדרכים אחרות, טועה.

אגב, זה מזכיר לי תמיד את הסיפור על צ'אוצ'סקו, נשיא רומניה, שלא אהב את זה שרומניה מפגרת בנושא החלל. הוא כינס את כל המדענים והמומחים שלו והם אמרו: אוקיי, נשגר גם כן חלליות, אבל לא לירח – זה מה שעשו המדינות המפגרות, כולל ארצות הברית – גם לא למאדים כמו שעשו חלק, אנחנו נשגר לשמש. אמרו לו המומחים: צ'אוצ'סקו, זה לא יילך כי השמש תמיס את החללית. הוא אמר: נשגר בלילה.

אני אומר לעצמנו שאין לנו תחליף לשמש ואנחנו צריכים להיזהר מאוד מהפיתוי – זה יגיע גם לשולחנה של ועדת הכלכלה – מהפיתוי הגדול לקחת שטחים חקלאיים, ובנוסף לכל הצרות האחרות, במירכאות, של בינוי, כבישים, מסילות ברזל, לקחת את השטחים האלה, להפוך אותם לפוטו וולטאי. אנחנו עצרנו את זה ואמרנו שיהיה אגו-וולטאי בלבד. אנחנו רוצים שתתפתח שפה חקלאותית ספרותית, שידברו הצמח עם הקולטים. ככה ירוויחו גם מי שרוצה אנרגיה וגם מי שרוצה לעשות חקלאות. אבל מי שרוצה לעשות אנרגיה על חשבון חקלאות, ייתקל בחומה בצורה של משרד החקלאות. אני מקווה מאוד שהוא ייתקל גם בחומה בצורה של ועדת הכלכלה.

הערה אחרונה לפני שאני אעביר את רשות הדיבור למנכ"ל. 2024 נתנה לנו אמון רב מאוד בוועדה הזאת, שעזרה לנו כמשרד לבלום מהלכים לא טובים, לא בריאים, אנטי-חקלאיים ישראלים. מהלכים שקידשו את המדפים המלאים אבל דרך יבוא ולא דרך ייצור מקומי. קבענו כבר לפני שנתיים שאנחנו את המדפים המלאים נמלא קודם כול בתוצרת ישראלית, מהרבה מאוד סיבות שאני לא רוצה לפרט, וכולנו מכירים אותן – גם חקלאיות, גם כלכליות, גם ביטחוניות, מדיניות, חברתיות. כמעט כל דבר שאתה נוגע בו רלוונטי לנושא הזה.

חס וחלילה, אנחנו לא נגד יבוא. אנחנו מבינים היטב שלא הכול ניתן לגדל בארץ ולא הכול ניתן לגדל לאורך כל השנה. יש דברים שאם נחשוב עליהם, כבר ב-2025 אנחנו נראה שכר לעמלנו בעתיד. אתה רואה את השריפות הגדולות בארץ, וכל אחד יודע שאם יהיה פה יותר מרעה ויותר צאן, פרות לאכול את המרעה הזה, יהיו פה פחות שריפות. אנחנו כולנו מבינים את זה. מדברים על זה, מבינים את זה, אבל לצערי לא מתרגמים את זה הלכה למעשה, ואני אתן רק דוגמה אחת מיני רבות. הקמנו במשרד בשנה החולפת מינהל ביטחון מזון, ויובל ליפקין שנמצא כאן היום גם מוביל את קבוצות העבודה. אני אומר לעצמנו שהוועדה הזאת התגלתה לנו כמשרד החקלאות וביטחון המזון כשומרת סף יוצאת מן הכלל לנושא החקלאות הבריאה, החקלאות הישראלית, האינטרסים גם של החקלאים וגם של הלקוחות. אני רוצה להודות על זה.

קודם כול, אני מאחל ליושב-ראש הוועדה הרבה בריאות. אנחנו סגרנו עם משרד הבריאות שיש הקצאה מיוחדת לבריאות ליושב-ראש הוועדה. והמשרד ישלם על זה מכיוון שראינו שהתשלום הזה הוא אפס לעומת הרווחים שיש לנו בביטחון שאנחנו מקבלים כאן בוועדה. יישר כוח באמת, תודה רבה, ואני מעביר את רשות הדיבור לאורן לביא, המנכ"ל, בבקשה.

בוקר טוב ליו"ר הוועדה, השר, חברי הוועדה, חברי הכנסת, הציבור, הנהלת המשרד, ארגוני החקלאים, כולם. בהמשך למה שציין השר, והשר פרש לא מעט דברים מתוך מה שאני אציג, אני אשתדל לא לחזור על הדברים אלא רק להעמיק היכן שצריך.

גיבוש מדיניות כוללת של ביטחון המזון ל-25 שנה קדימה – לפני שנה הקמנו במשרד את מינהל ביטחון המזון, ובראשו עומד יובל ליפקין. אנחנו מגבשים תוכנית שנקראת ביטחון המזון 2050 – בפעם הראשונה מדינת ישראל מתכננת את הנושא הזה והמשרד מתכלל 25 שנה קדימה. קבוצות עבודה גם בהובלת המל"ל ובשיתוף עם משרד הבריאות, הכלכלה והתעשייה, הגנת הסביבה, משרד האנרגיה, האוצר ורח"ל הציגו לפני יומיים אצלנו במשרד את עיקרי התוכנית שהם גיבשו, שעסקו גם בקידום וחיזוק החקלאות בישראל, גם בצמצום אי-הוודאות לחקלאים וגם בחיזוק ארבעת גורמי הייצור. יש, כמובן, נושאים נוספים שהם הציגו וקשורים כל אחד למשרד הממשלתי שהוא ייצג ולצוות העבודה, אבל זה כבר לצלול יותר עמוק לתוכנית ביטחון המזון עצמה, ואני לא אגע בזה כרגע.

לפני כשנתיים, כשנכנסנו למשרד, הדבר הראשון שרצינו לעשות זה ליישר קו. לפני שאנחנו נכנסים עם תוכנית העבודה, ליישר קו. אני לא יודע אם למשרד היה חזון או לא, אבל ההרגשה הייתה שממשלות מתחלפות, כנסות מתחלפות, כל שר וכל מנכ"ל מגיע עם המדיניות שלו, ואין כיוון שהמשרד הולך לאורו. אמרנו שפעם אחת נעשה יישור קו בנושא הזה, משהו שיהיה ברור לכל המנהלים, לכל העובדים. כינסנו אותם וקבענו חזון למשרד, שאומר שהחקלאות בישראל תספק מזון מקומי, טרי, בריא ואיכותי בהתאם לצרכי האוכלוסייה והמשק, תוך שמירה על ביטחון המזון הלאומי; תהא מובילה בקנה מידה עולמי, יעילה וחדשנית, על בסיס ערכי ההתיישבות, מותאמת אקלים ובת-קיימא. זה אומר שלא חשוב איזו ממשלה תהיה, לא חשוב איזו כנסת תהיה, לא חשוב כל שר שבא עם המדיניות שלו, המשרד יודע לאיזה כיוון הוא הולך. המשרד אמור לשרת את המדינה, את הציבור, ולא ההפך. לכן, קבענו חזון ואני חושב שכל שר וכל הנהלה שתיכנס ותכין תוכנית עבודה, לא חשוב לאיזו שנה, תוכל להתאים את עצמה לחזון הזה.

כמו שאמר השר, בישראל יש לנו 4.1 מיליון דונם שטחים חקלאיים. בדקנו ומצאנו שבכל שנה בממוצע בתשע השנים האחרונות, מדינת ישראל גורעת 32,000 דונם.

זה כולל גם שטחי מרעה?

את כל השטחים החקלאיים.

לא כולל. עוד 1.6.

בנוסף ל-4 מיליון?

כן.

מצאנו שבישראל אין תמ"א לחקלאות. אין תוכנית מתאר ארצית שדואגת לקרקע החקלאית. יש תוכנית מתאר ארצית למסילות רכבת ויש תוכנית מתאר ארצית לתיירות. יש תוכנית מתאר להרבה מאוד דברים חשובים, אבל איכשהו אין תוכנית מתאר ארצית לקרקע חקלאית, ולאור הנתונים שקיבלנו החלטנו שאנחנו מקדמים תוכנית ארצית כזאת, וגם היא נמצאת כרגע בגיבוש. אני מקווה שבחודש-חודשיים הקרובים נוכל להביא את זה לממשלה.


אנחנו יורדים לתוכנית העבודה, יעדי המשרד לשנת 2025 – הגדלת היקפי הייצור של תוצרת חקלאית טרייה. הממשלה קיבלה החלטה להגדיל בשליש את התוצרת החקלאית הגדולה. אנחנו עוסקים בזמינות גורמי הייצור והוזלתם. בהיבט של הבטחת ביטחון המזון הלאומי בשגרה ובחירום, כמו שאמרנו, יש תוכנית לאומית 2050 ואנחנו עוסקים גם בהגדלת מלאי החירום, על פי תרחיש רח"ל ועל פי הנחיות ראש הממשלה. אנחנו עוסקים בפיזור גיאוגרפי של החקלאות בישראל. לדוגמה, מכסות לולים – השר הנחה אותנו להגדיל ולהרחיב את הנקודות בישראל, כולל גם ביהודה ושומרון, דבר שלא היה בעבר. גם בנושא רפתות הרחבנו את המרחב הגיאוגרפי. כמו כן, הגדלה וגיוון של העוסקים בחקלאות, והעלאת האטרקטיביות והעיסוק בענף.

קידום מנועי צמיחה והאצת הפעילות החקלאית – שיקום חבל תקומה וצפון בהקשר למלחמה, קידום טכנולוגיות, הפחתת נטל, פישוט נהלי תמיכה, ולראשונה יצאנו גם עם נוהל מיכון נוהל בסדר גודל משמעותי מאוד של 62.5 מיליון שקל. אני מקווה שבקרוב מאוד נוכל להשלים אותו, אנחנו מחכים להחלטת ממשלה על הצפון, ונצא לחלוקת כתבי התחייבות.

שמירה על בריאות הציבור, הצומח, החי והסביבה – למשרד יש אחריות ציבורית נוספת מעבר לחקלאות וביטחון מזון. נושאים כמו וטרינריה, הגנת הצומח, מניעת הפצת מחלות, מזעור נזקי שיטפונות, שימור קרקע, הגנה על יערות, ניהול ממשק דיג – כל הנושאים האלה באים לפתחנו, גם הם בתוכנית העבודה, ואני ארחיב בהמשך גם בנושא הזה. שיפור שירות, חיזוק והרחבת הקשר עם החקלאים והציבור – אנחנו עושים רפורמה בנושא התמיכות. התמיכות שלנו במשרד לא השתנו במשך כ-20 שנה. אותם נהלים, וקשה מאוד למלא את נהלי התמיכה האלו. לא הייתה דיגיטציה כמו שהיינו רוצים שתהיה, היו חוברות מסובכות, ופשוט קשה מאוד להתמודד עם התמיכות שלנו במשרד. עשינו שינויים מאוד גדולים גם בהיבט הזה – ערכנו נהלי תמיכה, פישטנו, איחדנו אותם, אנחנו מתקדמים גם עם דיגיטציה, גם עם תיק חקלאי, ואני מקווה שעד סוף השנה נדע כמה חקלאים יש לנו באמת, במה עוסק כל חקלאי, מה המיפוי שלו, איזה תמיכות הוא קיבל בעבר מהמשרד, איזה תמיכות הוא לא קיבל מהמשרד, איפה הוא נמצא בארץ ועוד פרטים רבים נוספים שחשוב שיהיה לנו אותם. זאת הפלטפורמה הבסיסית ביותר שמשרד צריך שתהיה לו. הוא צריך לדעת מי קהל היעד שלו, מי הלקוחות שלו ואיך הוא מתקשר איתם.

אחד הדברים הכי חשובים והכי משמעותיים בשביל להגדיל בשליש את החקלאות, בשביל להפוך את החקלאות למשהו יותר קל, יותר נגיש – גיל החקלאים הממוצע היום בישראל הוא מעל 60. מאוד קשה להיות חקלאי. הם חיים בגבולות המדינה, הם מעבדים את קרקע המדינה, הם שומרים על התלם האחרון. הם עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, כמו שאומרים. הם קמים כבר ב-02:00 כדי לעבוד ולספק לנו מזון.

התמקדנו בארבעה גורמי ייצור עיקריים, וכמובן שאפשר להרחיב אותם, שבלעדיהם חקלאי לא יכול להיות חקלאי. הראשון הוא מים, השני הוא קרקע, השלישי הוא מחקר וחדשנות והרביעי הוא כוח אדם. בדקנו בכל מקום איפה אנחנו יכולים להשתפר, איך אנחנו יכולים להקל כדי שחקלאים ירצו להיות חקלאים, ובעיקר דור ההמשך שלהם, דור העתיד שלהם ירצה להמשיך את ההורים שלו. אם ילד של חקלאי שיש לו נחלה במשפחה, משתחרר מהצבא ושואל את עצמו מה הוא הולך לעשות, הוא אומר: אני אלך להיות חקלאי? אני רואה כמה המדינה מקשה על אבא שלי, למה שאני אעשה אותו הדבר? במקומות האלה אני מקווה שאנחנו נותנים פתרונות במסגרת תוכנית העבודה, ואני אציג אותם עכשיו.

דבר ראשון, במים, קידמנו יחד עם שותפים טובים, שחלקם נמצאים כאן, וכמובן שהכול בעידוד של השר ובתמיכה של השר, קידמנו את בניית מוביל קולחים לאומי בשיתוף רשות המים ועם משרד האנרגיה והוועדה. זאת הזדמנות להגיד תודה פעם נוספת גם לחברי הכנסת, גם לארגונים הנוספים, גם ליו"ר הוועדה וגם לשר על בניית מוביל קולחים לאומי. זה פרויקט לאומי, וזאת פעם ראשונה מאז המוביל הארצי שעושים משהו בסדר גודל כזה. הובלת המים, שהיום נשפכת לים – 130 מיליון קוב – במקום לשפוך לים, אנחנו נוביל את זה לחקלאות. נייצר התיישבות, נקל על החקלאים, נפחית עלויות של מים, ובעיקר לא נבזבז את מה שבלאו הכי אנחנו מנקים.

זה כולל גם מי ניקוז גשמים?

אני לא יודע.

מי קולחים הם המים המושבים, אבל יש מים שהם מהניקוז העירוני, למשל.

נמצא כאן אסף לוי, בוא תסביר לנו. בואו נשמע.

או אגירה של מי שיטפונות, וגם שם זה מגיע למיליוני או לעשרות מיליוני קובים.

ד"ר אסף לוי ייתן לך תשובה.

לשאלתך על מי שיטפונות, קודם כול, ככל שיש מאגרים זה מחוץ למים המושבים. הנגר העירוני, ככל שהוא נכנס למערכת הביוב, יכול שהוא יגיע גם למערכת טיהור הקולחים.

זאת הנקודה. הניקוז העירוני, אסור שהוא ייכנס לביוב.

אבל הוא נכנס ונספר, תלוי איך הוא מגיע.

אם הוא נכנס לביוב, הוא נמצא בתוך זה. ואם הוא לא נכנס לביוב, אתם לא נוגעים בו.

תלוי במערכת.

אלה לא מים מושבים.

אלה לא מים מושבים. איפה שאפשר לאגור – לאגור. ככל שיש לנו יותר בנייה, אנחנו מאבדים יותר מים.

חלק ממי הגשמים נכנס למי התהום. אל תשכח את זה.

מי הניקוז הרגילים נשפכים בסוף לים. גם על זה צריך לחשוב. גם שם זה עשרות מיליונים.

חבר'ה, יש מאגרים לניקוז הנגר העילי. זה גם חלק מהעניין.

לשאלתך, עסקנו בתופעה אבסורדית בסדר גודל של כ-130 מיליון קוב מים מושבים, שמדינת ישראל, כדי לשפוך אותם לים צריכה לנקות אותם ברמה רבעונית. הניקיון שלהם משולם ובסופו של דבר הם נשפכים לים. כלומר, זה דבר שלא מתקבל על הדעת. מצד שני, יש חקלאים שמשוועים למים ובאמצעות המים האלו שנוביל אותם לכיוון דרום, נוכל לא רק לעזור לחקלאים, נוכל גם לייצר התיישבות נוספת במקום שיש בהם היום מחסור של מים.

ברשותך, אורן. הנקודה שאתה מעלה מאוד משמעותית ברמה הארצית, אבל אני אדגים את זה דרך אזור מסוים. עשינו סיור לגבי המאגרים בדרום. בעוטף עזה, במובן הרחב. אין מה לעשות, עודפי המים שלנו, אם הם לא נאגרים במאגרים, הם פשוט נשפכים לים. מי שיטפונות, כמו שאמרת, אם אתה לא אוגר אותם בחורף, הם לא קיימים לך בקיץ. תרבות המאגרים בישראל חייבת שדרוג דרמטי. עשינו סיור עם מקורות, עם רשות המים, עם החקלאים. אתה פשוט לא מאמין למראה עיניך. בדרום, באזור שהיינו בעוטף עזה, 80% מהמאגרים לא מתפקדים ברמה שהם צריכים לתפקד. מאגרים בצפון – הסתכלתי לאורך השנה – אתה יכול לקחת מאגר של 6 מיליון קוב, אבל משתמשים רק ב-2 מיליון כי סוללה נפגעה כבר לפני 15 שנה ולא תיקנו אותה.

השר, קיבוץ נחל עוז הותקף בפעם הקודמת על ידי מיליוני קוב מים שפרצו אליו ממאגר שעדיין לא תוקן. 15 שנה או 20 שנה.

זאת דוגמה מצוינת.

לכן, השר דיכטר, המשבר לא במים אלא בניהול משק המים. זאת הבעיה.

אני מנסה לחבר את זה לוועדה. הרי בסוף הוועדה צריכה לשאול את עצמה איך עודפי המים של ישראל לא נשפכים לים. המאגר שמדבר עליו שוסטר, מאגר נחל עוז, נבנה בעמל רב לפני יותר מ-15 שנה, וביום הראשון, כמו הטיטאניק – בהפלגה הראשונה היא טבעה – המאגר הזה בשיטפון הראשון נפרץ. מאגר של 3 מיליון. אתה רואה ש-15 שנה הוא לא תוקן, והשנה מתחילים לתקן אותו. אתה יודע כמה מאגרים כאלה יש? לכן אני אומר לעצמנו שאנחנו בנושא הזה לא מתכוונים לוותר על אף מאגר קיים. אבל זה חצי סיפור. זה לא משנה אם זה מאגר שיטפונות או מאגר מי קולחים. זה באמת לא משנה. השאלה היא כמה מאגרים, לאור העובדה שב-2050, בקצה תוכנית ביטחון המזון, יהיו 1.5 מיליארד. היום יש 730 מיליון קוב, כלומר פי שתיים. אם לא נגדל בחקלאות, אנחנו נצטרך לטהר את המים האלה ולשפוך אותם לים. לא נצליח לאגור אותם. נשלם על הטיהור, נשלם על ההובלה והדגים ייהנו. בואו נטהר אותם, נאגור אותם בחורף כדי להשתמש בהם בקיץ.

חבר'ה, 2050 יגיע בעוד 25 שנה, גם לאופטימיים שבינינו וגם לפסימיים. אם לא נהיה עם רשת מאגרים – שר האנרגיה אמר, ובצדק: אני רוצה מוביל מים לקולחים. אם לא נקדיש לזה לא רק מחשבה אלא גם תקציבים, אנחנו נבזבז מים. מה הבעיה? הרי הוועדה עסקה בתעריפים ובצדק נלחמה לא לייקר את התעריף לאזרח. כשיש 10 מיליון איש שמשתמשים במים מושבים, אתה מייקר בסכום פעוט מאוד, ולא מרגישים. לכן, האזרח אין לו בכלל מושג שהוא מאכיל דגים. בכל חודש, כל אחד מאיתנו מאכיל את הדגים. לא באקווריום, בים. אנחנו אומרים, בואו נאכיל את הדגים במים שלא אגרנו, אבל בואו נאגור את המים שאנחנו חושבים שצריך לאגור. זה שם המשחק ולזה המנכ"ל מכוון.

דוגמה טובה יש בעמק חפר. יש שם כארבעה מאגרים, שמתנהלים על ידי רשות הניקוז, והם ממי השיטפונות של נחל אלכסנדר. זאת באמת דוגמה טובה לרשות ניקוז שעושה את העבודה כמו שצריך. אני חושב שצריך להיעזר גם ברשויות ניקוז.

איפה דוד אסף? תעמוד רגע, שייראו אותך. אתמול חנכנו בנהריה פרויקט בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם משרד האנרגיה, רשות המים, משרד החקלאות, הרשויות המקומיות מטה אשר, נהריה. הכול התחיל באסון ב-2020 בגעתון, ומאז החליטו לאגור את המים, לנווט אותם ולהשתמש בהם. ההשקעה מטורפת, ורק משרד החקלאות שם 50 מיליון שקל על זה. אבל אתה רואה מול עיניך איך קורם עור וגידים פרויקט שלצערי התחיל באסון. אנחנו צריכים להבין שאם לא נעשה את הדברים האלה לאורך כל השנה, אנחנו נסבול. הרצליה, למשל, לא מחוברת לשפד"ן. מה זה אומר? שהמים של הרצליה מטוהרים והולכים לים. תראו לי תושב הרצליה אחד שבכלל מבין שהוא מממן דגים.

את אותו פרויקט שעשיתם בגעתון צריך לעשות גם בבית נקופה.

שלב ראשון היה נחל אושרת. עברון היה מה שנותר, נכון?

לפני כשנה חנכנו את סכר אושרת, אחד משלושה מאגרים שמגינים על העיר נהריה. אתמול הייתה מחצבת יחיעם והמאגר האחרון הוא מאגר עברון שבהקשר הזה נוגע בדיוק במה שאתה מתכוון. זה בעצם זה מאגר דו-שימושי: גם אגירה לחקלאות, מאגר של מיליון קוב שהחלק העליון שלו אמור לווסת את השיטפונות, והחלק התחתון שלו, חצי מיליון קוב נוספים, מים לחקלאות. כרגע זה המאגר האחרון שנמצא בתכנון בתקצוב מאוד משמעותי. אנחנו מנסים לגייס עכשיו תקציבים כדי להוציא אותו לפועל. שני המאגרים הראשונים עלותם כ-80 מיליון שקלים, ומאגר עברון לבד מעל 140 מיליון שקלים. מעבר לזה, במסגרת תוכנית העבודה של 2025, אנחנו מנסים לבחון. יש פרדיגמה בתפיסת העבודה בכל העולם של ויסות שיטפונות, שכאשר מגיע שיטפון, אנחנו רוצים לשחרר אותו כמה שיותר מהר כדי להיות ערוכים לשיטפון הבא. זה נמצא בקונפליקט עם אגירת מים. עכשיו אנחנו מנסים לבחון דרכים יצירתיות, בגלל שאקוויפר החוף יש לו אוגר מאוד משמעותי, לנסות לייצר אולי מתקנים לוויסות שיטפונות ולידם מתקנים להחדרה, כדי שנוכל לנצל את המים האלה. אנחנו מנסים לייצר איזשהו דיאלוג עם רשות המים בנושא הזה, ומבחינתנו, כמה שניתן לנצל את המים האלה לחקלאות וכמובן למשק המים.

הכוונה לאגירה בזמן אמת?

החדרה. תפיסת השיטפון והעברתו למאגר צד להחדרה. אנחנו לא יודעים מה הכלכליות של זה, ובסופו של דבר צריך לבחון. יש פה תעריף החדרה, ורשות המים צריכה לממן את זה, וצריך לראות בכמה זה מייקר את הפרויקטים. לצערנו הרב, יש לנו צרכים מאוד גדולים בתחום ניהול שיטפונות, ואנחנו צריכים לווסת את זה.

אתה יכול להגיד מילה על הסטטוס של המסילה הרביעית, איילון, והאם יש סיכוי שהמים האלה יגיעו דרומה.

הפרויקט של המסילה הרביעית נמצא כרגע בעבודה. פארק אריאל שרון, שהוא מאגר הוויסות הכי גדול במרחב של 6 מיליון קוב, יסיים את העבודות שלו בסוף שנת 2025 ואנחנו נחנוך אותו. נתיבי ישראל מסיימים את העבודה והאחריות עוברת לרשות הניקוז. המים האלה – כרגע אין תכנון לעשות שם שימוש במים, אם נצליח בכלל לאגור אותם. יש תוכנית בקנה בשביל לנסות לתת מענה להשלים את כל ההגנות הנדרשות שם בשביל המסילה הרביעית של המובל לים, שזה תקצוב מאוד מאוד משמעותי. כרגע, גם בקנה אין משאבים תקציביים – הפרויקט הזה הוא 2 מיליארד שקלים נוספים על 1.8 מיליארד של פארק אריאל שרון. כרגע, מבחינת ההגנות, יש לנו את כל התכנון הסטטוטורי ואת הביצוע שכרגע סיימנו. מבחינת החיבור של זה להובלה של מים, כרגע זה לא נמצא כחלק מהתכנון.

סליחה, אנחנו נעשה הפסקה קצרה. חנה, בבקשה. אם אפשר לפנות לה מקום לדבר, בבקשה.

תודה רבה, חבר הכנסת ביטן, השר דיכטר. זאת ענבר, ילדה בת 27 בלבד, האחיינית שלי. האחיינית היחידה שלי. היא הייתה ב-7 באוקטובר ברעים, התנדבה במסיבה בנובה. רצה שלוש שעות כשהייתה חדירת המחבלים, כי לא היה חייל אחד או שוטר אחד בשטח להציל אותה. שלוש שעות טיפסה על עצים, נכנסה למיגוניות, יצאה מפחי אשפה, הסתתרה בין עצים. איפה לא? על פי עדות של אנשים שהיו שם, אפילו ראתה נערה שנופלת ולא מצליחה לקום, והיא הלכה והרימה אותה ולא זזה. למרות ששני עזתים רדפו אחרי ענבר, היא לא היססה. היא הרימה את הילדה, היא הסתכלה שהיא ממשיכה לרוץ, ורק אז המשיכה במנוסה שלה.


כי זאת הייתה ענבר. ענבר הייתה אומנית, ילדה מלאה בחמלה, בטוב לב. דבר שחסר פה, במדינת ישראל, בממשלת ישראל, לצערי הרב. לא כולם ניחנו בטוב הלב שיש לענבר.

אנחנו כבר שנה ושבעה חודשים בתוך סרט האימה הזה. סרט אימה שיש לו רק התחלה. אין לו אפילו אמצע וגם לא סוף. מדינת ישראל הפקירה את ענבר שלוש פעמים. פעם אחת ב-7 באוקטובר, פעם שנייה כשהייתה עסקה שבה יצאו כל הנשים. כל הנשים הצעירות. ענבר לא יצאה בעסקה הזאת, ולמרות שיצאה אישה שאינה בין החיים וילדים שאינם בין החיים, וקשישים שאינם בין החיים. ענבר נשארה פה מאחור. זאת הייתה ההפקרה השנייה. וכיום, בפעם השלישית, שנה ושבעה חודשים ענבר מופקרת בעזה ולא מוחזרת לארץ ישראל.

ואני שואלת, איפה המצפון? איפה המוסר שלנו כעם יהודי?

הייתי עכשיו בישיבה אחרת שהיה בה שר אחר. שר שנפגשנו איתו בעבר, עוד לפני שחרור ה-33, ואמר שהם יעשו הכול. מדינת ישראל תעשה הכול, תהפוך כל אבן בשביל להחזיר חללים לארץ ישראל. נכון הייתה לנו עדות חיה לכך. לפני יומיים קיבלנו את צבי פלדמן, אבל אתם יודעים אחרי כמה זמן? אחרי 42 שנה. אחרי 42 שנה לא יהיה מי שיקבל את ענבר. פשוט לא יהיה כי אנחנו כבר לא נהיה. אני שומעת תמיד את הטענה שצריך לשחרר את החיים לפני החללים, וזה נכון. צריך להציל חיים, אבל אני אגיד לכם משהו שאתם לא יודעים. מאחורי כל ילדה כזאת יש הורים, יש הורים שמתים בכל יום. יש משפחה שמתה בכל יום. למה אתם לא מצילים את ההורים של ענבר? הרי אנחנו עוסקים בהצלת חיים. ילדה בת 27, יש לה הורים צעירים שכל החיים לפניהם. אימא של ענבר הפכה להיות חולה; אבא שלה גוסס נפשית; האח היחיד שלה, שמוגדר כגאון – בבית הספר היסודי הוא כבר למד באוניברסיטה – מאושפז באשפוז יום בבית חולים פסיכיאטרי.

אנחנו עוסקים בהצלת חיים, נכון, השר דיכטר? איפה הצלת חיי המשפחה שלי? איך זרקתם את ענבר מאחור בפעם השנייה, ולא שחררתם אותה בעסקה ההומניטרית? מי יותר הומניטרי מילדה בת 27? מי יותר הומניטרי ממשפחה שמתפוררת? ענבר היא דור שלישי לשואה. סבא רבא שלה קבור ברומניה בקבר אחים. מדינת ישראל הבטיחה לפני 80 שנה שלא יקרה כדבר הזה יותר. Never again, אבל זה דפק אצלי במשפחה בפעם השנייה. כי מה שידענו על ענבר לפני שנה ושבעה חודשים, לא בטוח שאנחנו יודעים היום. ומה אז תגידו? הבטחנו never again, ושוב חללים נקברים בקבר אחים בעזה.

אני רוצה רק לספר לכם, אנחנו עוסקים בחללים. יצא דוח של פרופ' חגי לוין, שכולכם מכירים, שמתריע שכבר היום אנחנו לא מוצאים חלק מהחטופים החללים שלנו, ויש סיכוי גדול שבמרוצת הזמן לא נמצא עוד חללים. ייתכן שאלה שנמצא אותם, חלקם ייקברו בקבר אחים. יש את כל הדוח, וזה נקרא דוח היעלמות, למי שרוצה לקרוא, לעיין. אתם יודעים למה אנחנו לא נצליח לקבור אותם? בגלל שחלקם הושחתו וככל שעובר הזמן, לא נצליח להוציא מהם דגימת דנ"א.

מה אתם אומרים על זה? מדינת ישראל הפקירה 59 חטופים. לא נעשה יותר את הסלקציה הזאת, כמו שעשינו עם ה-33 – את זה נציל, את זה נשאיר פה. לא. כי אתם צריכים להבין שכל חלל, כמו שאמרתי, המשפחה שלו נרצחת איתו. ושוב אני אומרת, אני רוצה להציל את המשפחה שלי; אני רוצה להציל את ההורים של ענבר; אני רוצה לגרום לאח שלה להתאושש, זה שמאושפז באשפוז יום, שמוגדר כגאון ומדינת ישראל הרגה לו את הנשמה, את הנפש.

תגידו לי אתם, לא צריך להציל את המשפחה של ענבר? איך אנחנו מעזים להגיד שאנחנו צריכים להציל את החיים ולהפקיר את החללים? ביום אחד נחטפו פה יותר מ-200 חטופים שהיו בעזה. הרבה יותר. נרצחו פה ביום אחד, בכמה שעות. איך אנחנו יכולים להגיד שאלה לחיים ואלה למוות? איך אנחנו יכולים להגיד שזה חי וזה מת? איך מדינת ישראל מעזה להפקיר את ענבר להיעלמותה? איך מדינת ישראל מעזה בכלל להפקיר את ההורים שלה, את אח שלה, לפורר את המשפחה שלי? לגרום להם למות בסבל ובעינויים? איך אתם מעזים להפקיר את המשפחה שלי בפעם השנייה? מה עוד אני צריכה להגיד ולא אמרתי שנה ושבעה חודשים?

אני עולה פה לשרים. אח שלי ואשתו, גיסתי, עולים לשרים לרגל. למה? בשביל שילטפו אותם כמו שמלטפים ארנבת? אנחנו לא צריכים את זה; אנחנו רוצים קבר לילדה. קבר לילדה שלנו. לזה אני צריכה לעלות לפה, להתחנן שנה ושבעה חודשים? הרי בכל העולם ידעו שחללים הם מחוץ לתחום המשחק, וגם ראש הממשלה מר ביבי נתניהו יודע את זה. בעסקה הקודמת יצאו חללים, ואל תספרו לי שלא ידעתם שיוצאים חללים. ידעתם טוב מאוד, כמו כל עם ישראל, שיוצאים שמונה חללים. ואכן, יצאו שמונה חללים.

אז אתם מתכוונים להפקיר את ענבר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם? ולהבטיח לי שמדינת ישראל עושה הכול להחזיר את החללים שלה מכל מקום? אני לא רוצה לקבל אותה בעוד 40 שנה; אני לא רוצה לקבל אותה גם בעוד חודש. אני רוצה לקבל אותה עכשיו, בעסקה הזאת אני רוצה לקבל אותה, אחרת 7 באוקטובר – אתם עוד יכולים להגיד: לא ידענו, לא שמענו. תהיה ועדת חקירה שתחקור את כולם וכל האשמים ייתנו את הדין, אבל אני עולה לפה ואני מתריעה, המשפחה שלי לא תשרוד את זה. אימא של ענבר לא תשרוד את זה; אח שלה לא ישרוד את זה; אבא שלה לא ישרוד את זה. הדם שלהם יהיה על הידיים שלכם, של כל אחד, שעליתי לפה והתרעתי ולא שמע, ולא עשה עם זה כלום, והתעלם מהאזהרה שלי. אחר כך כבר לא יהיה לכם מה להגיד. תודה.

תודה, חנה.

אחד הדברים שייזכרו מכל מה שקורה עכשיו זאת דווקא המחווה של וויקוף, שנתן אתמול את השרשרת לעידן אלכסנדר, שבאה מהלב וגילתה הרבה חסד ורגישות.

כן, היינו שם אתמול.

לפעמים הדברים האלה צריכים להיעשות, ולחבק אתכן, המשפחות. רואים אתכן, רואים אתכן.

תמשיך, המנכ"ל.

גורם הייצור השני שלנו, ששמנו עליו דגש לאחר מים, הוא קרקע. כמו שאמרתי קודם, אנחנו מקדמים תמ"א לחקלאות כדי לשמור על הקרקעות. בכל שנה מדינת ישראל גורעת קרקעות, ובתשע השנים האחרונות נגרעו 32,000 דונם לדברים מאוד חשובים אחרים. אנחנו רוצים פעם אחת לשמר את הקרקע בישראל שעומדת היום על 4.1 מיליון דונם, ומצד שני גם להגדיל את מצאי הקרקעות. אני חושב שגם בעזרת ההובלה של המים המושבים לכיוון דרום, אנחנו נוכל גם שם להכשיר קרקעות נוספות, נחלות נוספות. דיברתי היום עם יושב-ראש ועדה חקלאית בדרום, בערבה, שאמר שברגע שאנחנו נוביל מים לערבה, בתוכנית שאנחנו מתכננים, הם יוכלו לגדול במספר הנחלות ולקבל לשם חקלאים נוספים, בין אם אלה חקלאים מקומיים או חקלאים חדשים שיגיעו לאזור.

הדברים האלה מתחברים גם במים וגם בקרקע לקידום החקלאות בישראל. כמו שכתוב שם, גם קידום תוכניות הכשרה של קרקע חקלאית באזורים ייעודיים, ודיברנו בדרום על פתחת ניצנה, בצפון רמת הגולן, בקעת הירדן ועוד.

סיפור הקרקעות מדהים לפעמים, ואני אתן לכם דוגמה. היינו בבקעת הירדן, ישבנו שם עם המועצות – מגילות, בקעת הירדן, עם הרלפ"מ – הרשות לפינוי מוקשים. הולכים לבנות עכשיו את הגדר על הגבול המזרחי עם ירדן. אגב, זה תוואי הגבול הארוך ביותר שיש לנו. יש שתי אפשרויות: אפשרות אחת, לבנות על התוואי הקיים, וזה אומר שקרקעות שיש להן פוטנציאל חקלאי מצוין, בין הגדר היום לבין הירדן לבין הנהר, יהיו מחוץ לתחום. אי-אפשר יהיה לעבד אותן. יש שם שדות מוקשים שלנו, מסומנים, שאנחנו זרענו אחרי 1968, בעקבות כניסה של מחבלים מירדן, מה שנקרא ארץ המרדפים. אנחנו מובילים עכשיו מהלך מול משרד הביטחון, מול הרלפ"מ, וכנראה נצטרך להגיע לזה מול הממשלה, כי צריך לשים כסף כדי לפנות את המוקשים האלה.

אם תוואי הגדר ייבנה לא על הגדר הנוכחית אלא מזרחית יותר, קרוב יותר לירדן, אנחנו יודעים להציל קרקעות חקלאיות בהיקפים של עשרות אלפי דונם. זאת דוגמה אחת לסוף מעשה במחשבה תחילה. את זה מתחילים לחשוב ב-2025. תקציב הרלפ"מ הוא 27 מיליון שקל, ועם תקציב כזה אין שום סיכוי להרים פרויקט כזה. זאת סוגיה לאומית, היא כבר לא ביטחונית. את המוקשים צריך לפרק, אבל אין מי שיעשה את זה. הצבא לא ישלח את הסדיר לפנות את הסדיר, כי הסדיר עסוק היום בזירה לחימתית אחרת. יש חברות פרטיות שיודעות לעשות את זה, אבל מה? זה עולה כסף. זה נושא שאנחנו משקיעים בו הרבה מאוד ואני אומר לוועדה הזאת, יחד עם ועדת החוץ והביטחון, זאת הזדמנות מצוינת לבוא עם אג'נדה איך, כמו שאמר המנכ"ל אורן לביא, איך מביאים קרקעות בעשרות אלפי דונם, רק בהחלטה גם איפה רוצים לשים את תוואי הגדר. לא איפה שנוח לשים אלא איפה שכדאי לשים. עד התלם האחרון אתה יכול לחרוש שם שדות יוצאים מן הכלל. יש עוד דוגמאות רבות. אורן, בבקשה.

תודה, השר. בשורה התחתונה, מה שאנחנו רוצים לומר הוא שנושא הקרקעות החקלאיות צריך לעבור תפנית במדינת ישראל.

כולל העדפה של פינוי-בינוי בערים, לפני שנותנים להם שטחים נוספים. ניצול יותר טוב של השטח.

אנשים בכל זאת צריכים לגור באיזשהו מקום.

אנחנו מבינים שהם צריכים גם לגור, אבל אנחנו צריכים בסופו של דבר גם מזון. אנשים צריכים לאכול.

זה גם בונה ממ"דים, זה גם מעלה את איכות החיים של התושבים וגם לא לוקח שטחים חקלאיים.

בשביל זה צריך לעשות את האיזון הראוי, ולא צריך להגזים.

כוח אדם בחקלאות – הנושא הזה מורכב משני סוגי אנשים: החקלאים הישראליים ודור העתיד שאנחנו רוצים לפתח ולשפר. שרף הכניסה, המחיר שמשלם בחור צעיר שמשתחרר מהצבא, יהיה מחיר נמוך. לא יהיו לו קשיים, חסמים גדולים מדיי.

זאת תהיה עבודה מועדפת? היום היא לא, למיטב ידיעתי.

עבודה מועדפת מביאה לנו חקלאים לפרק זמן קצר, וזה חשוב, אבל השאלה היא איך אתה משאיר אותו שם.

תעשה תוכנית, תעשה תוכנית להשאיר אותם – מעבודה מועדפת לתוכנית להישארות.

תחנות דלק זאת עבודה מועדפת היום.

חקלאות היא עבודה מועדפת.

חבר הכנסת דלל, אתה ואני מסיימים את תפקידנו ורוצים להיות חקלאים. איך אנחנו נעשים חקלאים? איך מקבלים קרקע? איך מקבלים הקצאת מים? כל הסיפור הזה הוא סיפור גדול, ותכף אני אסביר איך אנחנו ניגשים אליו. אנחנו בנויים גם מחקלאים ישראלים וגם מכוח אדם של עובדים זרים. בנושא חקלאים ישראלים אנחנו בונים תוכנית שנקראת לוחמים לחקלאות. הבנו שגם בתקופת הקורונה הרבה מאוד אנשים צעירים רצו לשנות את סגנון החיים שלהם. הם חיפשו לצאת מהערים אל המרחבים הכפריים, אל המקומות הפתוחים.

אתם מקדמים מגמות חקלאות בבתי ספר תיכוניים או הקמת בתי ספר תיכוניים לחקלאות?

כל נושא החינוך לחקלאות יושב במשרד החינוך ולא אצלנו. עם זאת, אנחנו בהחלט עובדים עם כמה רשתות וכמה גופים שעוסקים בחקלאות, ועוזרים להם גם במכסות. אנחנו יוצאים עכשיו למכסות של לולים, ואנחנו דואגים להם בדברים האלו. אנחנו מבקרים במקומות האלה והיכן שצריך עזרה, אנחנו עוזרים, כמובן. כמו שאמרתי, אנחנו יוצאים עם פרויקט שנקרא לוחמים בחקלאות. ראינו מה קרה בקורונה, ראינו צעירים שרוצים לצאת למרחב הכפרי, רוצים לשנות את סגנון החיים שלהם. אנחנו רואים מה קורה כאן עם המלחמה, כשחיילים רבים נמצאים במלחמה גם בלבנון, גם בעזה וגם בחלק המזרחי של המדינה. אנשים רוצים ללכת לכיוון חקלאות, אבל הם צריכים שזה יהיה יותר נגיש, שזה יהיה יותר קל.

אני לא יודע היום איך להפוך להיות חקלאי, ולכן, לקחנו את הבעיה הזאת ואנחנו מנסים לטפל בה. איך אנחנו מטפלים? בנינו תוכנית יחד עם משרדי הממשלה ויחד עם משרד הביטחון, שנקראת לוחמים לחקלאות, עם משמעות כפולה. פעם אחת, נלחמים למען החקלאות, ופעם שנייה, חיילים שמשתחררים מסדיר או ממילואים ורוצים להיות חקלאים. אנחנו מקדמים החלטת ממשלה בנושא הזה יחד עם משרדי ממשלה נוספים. אנחנו יודעים שהרבה פעמים דברים במדינה עוברים דרך הצבא. זה יותר קל. אני מקווה שבהיבט הזה יחד עם רמ"י כמובן, גם לעזור בהקצאת קרקע, כך שזאת תהיה אבן הדרך הראשונה, המפתח להיכנס בדלת. גם בהקצאות מים, גם בהדרכות, גם במחקר. אנחנו רואים שזה עובד במו"פים אזוריים בשאלה איך לעזור לחקלאי להיות חקלאי טוב יותר, ובסך הכול צריך לחבר בין הדברים. לא צריך להמציא אותם. לחבר בין הדברים, לקבל החלטת ממשלה ויחד עם משרד הביטחון אני חושב שנוכל לקדם את הנושא הזה, גם לייצר פה יותר חקלאים וגם להוריד את גיל החקלאים. גיל החקלאים היום הוא מעל 60.

יש היום דונם אדמה לא מעובד במדינת ישראל?

בוודאי, בוודאי.

יש, בטח שיש.

אנחנו יכולים לראות שיש לא מעט, אבל זה סיפור קצת אחר. צריך את רמ"י, כמו שאתה יודע, ומי כמוך יודע כמה חממות נטושות.

קודם כול, במושבים במרכז, הרבה קרקעות לא מעובדות. זה ידוע.

יש מה לעשות.

גם reaching out וגם תמריצים עבור צעירים, כדי שתהיה להם יותר נגישות?

זה הרבה מענקים וסיוע שגם עכשיו הופנו לא באופן רוחבי. הופנה, לדוגמה, ממוקד לתקומה וזה מצוין, אבל בגולן ובגליל לא עבר סיוע שהיה מועבר פעם לחקלאים חדשים.

אנחנו חייבים להיות אטרקטיביים, ואם לא נהיה אטרקטיביים, הילדים של החקלאים במושבים וכאלה אחרים שחושבים אולי להיות חקלאים, ילכו למקומות אחרים. ילכו למקומות אטרקטיביים יותר.

צריך לחזר אחריהם ולהראות שרוצים אותם באמת. שאלה לא רק מילים.

יש קרקע בחינם בנגב ובגליל, קרקע בחינם. כולם אומרים, אבל קידום הצעת חוק כזאת לא מתקדמת כבר שנתיים.

המילים יפות, אבל בפועל, אם חקלאי רוצה להתקיים היום מחקלאות, אם פעם הוא היה יכול להתקיים מ-30 דונם, היום הוא צריך להתקיים מ-3,000 דונם. לכן הסיפור שיהיו יותר חקלאים ולכל אחד תהיה קצת אדמה, זה לא משהו אמיתי. היום, בשביל לחיות, אתה צריך לא 50 דונם מטע, אתה צריך 500 דונם מטע.

יש התאגדויות של חקלאים בתוך המושב, שמנצלים יחד וגדלים, אבל אז אתה צריך הרבה סיוע מהמשרד.

מ-80 דונם בדרום אתה לא יכול לעשות חקלאות?

אורן, נעשה קצת הפסקה וניתן לח"כים לדבר. יצחק, בבקשה, בקצרה.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, ובוודאי לשר, למנכ"ל, לצוות שמגיע בכל פעם לתת דיווח. דייקת, השר, הוועדה הזאת הפכה לשומר סף עבור החקלאות ועבור החקלאים. נשבח בהזדמנות הזאת גם את חברי שדולת החקלאות, שעומדים פה מכל סיעות הבית בכל הגזרות ובכל הפניות של הארגונים ושל החקלאים, ושל מה שמגיע מהשטח.

קצת פספסתי את המשך הדברים שלך כי הייתי צריך לצאת, אבל הייתי רוצה לגעת בכמה נקודות קטנות. הדבר הראשון, ההכרזה על בצורת. ראיתי שפנית לשר האוצר לקבל החלטה. גם אנחנו, חברי השדולה, פנינו ביחד לחזק אותך במהלך הזה, ובוודאי ההשלכות של זה והנגזרת של זה עם הפיצויים לחקלאים לא רק בגידולי השדה אלא גם במטעים, אלה שנפגעו מחוסר משקעים. בוודאי גם הכרזה על אזורים נוספים, גם בצפון, גם ביהודה ושומרון וגם בבקעה, בכל המקומות שיש פגיעה מחוסר מים.

נושא גדול שאתה נאבק בו, בוודאי גם כאן בוועדה וגם חברי השדולה, הוא הסרת ההיטלים מארצות הברית. הדבר הזה בוודאי פוגע בכלל הענפים.

המכסים.

כן, המכסים. היטלי סחר, הסרת המכסים. יש לך גיבוי מלא למהלכים שלך, בטח מהארגונים וגם מהח"כים כאן בשדולה ובוועדה.

דיברת על נושא אקטואלי עם השרב הכבד והשריפות הכבדות על שימוש בעדרי רעייה. חוק הצאן זה דבר שצריך לקדם, ואני אשמח גם לעזרה שלך. הוא נתקל בכל פעם בהתנגדויות אחרות של משרדים, אם זה מהאוצר, הכלכלה, וסיעות כאלה ואחרות כאן בכנסת. בסופו של דבר, גם הדבר הזה יוריד מחירים, ימנע צער בעלי חיים, יעודד אחיזה בקרקע, בשר ישראלי ובוודאי גם שמונע שריפות.

הדבר החשוב שנגעת בו עכשיו, אורן, זה הדור הבא של החקלאים. החקלאים חוצים ומתקרבים לגיל 70, זה הממוצע שרק הולך ומטפס. בסוף, נכון מה שאמר רם על ניצול והתייעלות בתוך החלוקה של השטחים. יש הרבה מאוד צעירים שרוצים לעבור לחיות בפריפריה ולעסוק גם בחקלאות. בוודאי שהחיבור עם אנשי מערך המילואים מבורך, ובסוף אפשר לראות אחוזים גדולים מאוד של אלו שמשרתים, בטח במערך הלוחם, שמגיעים מהפריפריה. בטח אלה שנמצאים במרחב הכפרי ועוסקים ביום-יום שלהם בחקלאות. הם נמצאים במספרים מאוד גדולים במערך המילואים. החיבור של הגנה על גבולות המדינה ועל ביטחון המזון, מבורך. באמת, בכל דבר שהמשרד שלך יקדם, אנחנו כאן בכנסת, בוועדה ובשדולה נתמוך בכל יוזמה שתבוא לחזק גם בחלוקת השטחים, גם באמצעים וגם בסיוע הכלכלי. תודה.

תודה. שלחתי לחלק מכם תמונה שקיבלתי מרפי בביאן, הקב"ט של שדות נגב. הוא צילם לפני יומיים-שלושה בשדות נחל עוז תמונה שמספרת פן נוסף של החקלאות, של האזור, של המלחמה, של הקורבנות. יש לנו חטוף מנחל עוז שלא חזר.

החקלאות חיה, היא חיה שם בעיקרון כי מכינים את הקרקע ליישוב שיחזור. חקלאות היא כמובן ייצור מזון אבל היא חזרה לארץ חמדת אבות ולארץ שבעת המינים. כל המילים והתפילות באים לידי ביטוי בחקלאות, וזה גם ביטחון מזון. אני רוצה לברך את העשייה הגדולה של המשרד ושל הארגונים שנעשית כאן, בראשותך, היושב-ראש, ובסיוע השדולה.

אני מקווה שביום ראשון ועדת השרים תאשר את חוק החקלאות – הנחתי את חוק החקלאות ואני חושב כולנו חתומים עליו. שם יש דבר פשוט מאוד – בואו נתחייב לספק את התנאים הבסיסיים, הסבירים ביותר לייצור מזון ולהתארגנות של חקלאים, במדינה שחושבת שטראמפ צודק. במה טראמפ צודק? בזה שהוא דואג לחקלאים של עצמו, לתעשיינים של עצמו, ליצרנים של עצמו. בעולם שמתפרע ביטחונית ומתפרע סביבתית-אקלימית, ווירוסים שיוצאים משליטה, אין דבר יותר פשוט מלדאוג לכך שהיבוא יהיה השלמה ליכולת הפנימית שלנו לייצר.

אני שב ומברך את המשרד על המיזם המאוד חשוב, הבין-משרדי ורב-שנתי לביטחון מזון. אני רק רוצה לומר דבר אחד, שמשרד האוצר, אגף תקציבים עושה שביתות איטלקיות. לא התייעצו איתו ובפטרנליזם נואל, בלתי קביל, כאילו יש ממשלה אחרת. יש ממשלה שמתכנסת ביוזמת המשרד ובתיאום משרדים נוספים וקובעת מהו היעד, כבר לפני חצי שנה, העבודה הבשילה, והמשרד משרך דרכיו וצעדיו בנון-שלנטיות על תקן של – לא דיברו איתי, אני לא יודע, אני חדש בסביבה.

האילוסטרציה הטובה ביותר לעוינות, כמעט הייתי אומר, שיש באגף התקציבים לייצור המזון כאן בארץ, הייתה חיכוך הידיים, שלא לומר התנעת המהלך לקפוץ על ההזדמנות של הצו הנשיאותי מוושינגטון להורדת המיסים או ההיטלים. איזו מין שמחה. חבר שנמצא כאן אמר: תפסו טרמפ על טראמפ. איזה מין חיכוך ידיים כמו זבוב – אני לא רוצה להגיד על מה – שנהנה מההזדמנות לתת מכה במקום שנכשל בפעם הקודמת. אנחנו נהיה שותפים כולנו לתוכנית גדולה שתיתן בוסט לחקלאות הישראלית, ואם אפשר יהיה להוריד בחלקה מכסים, היטלים בלי לפגוע ולשפר את היכולת של האזרח הישראלי לקנות יותר בזול, אנחנו נעשה את זה. לא על חשבון ביטחון המזון האסטרטגי. זה צורך לאומי ממדרגה ראשונה, ואני מקווה שהמל"ל בעסק הזה. אני מברך את כל העוסקים במלאכה ואני מניח שנמשיך לעבוד ביחד.

אני מודה לך על העבודה שאתה עושה כיושב-ראש ועדת המשנה לענייני חקלאות. ברושי, מכיוון שאתה יושב כאן ואתה חבר כנסת לשעבר, אני מתייחס אליך כאילו אתה חבר הכנסת היום. אז תדבר, אבל קצר.

לא תצטער. קודם כול, ברכות לשר ולמשרד על העשייה הברוכה וגם תיקון חוק המים, ולחברים מהשדולה. אני רוצה לומר משפט הצעה לשר, שהשינוי של השם למשרד החקלאות וביטחון המזון הוא נכון, אבל אני מציע לא לוותר על השם המשרד לפיתוח הכפר. ההגדרה של משרד החקלאות ופיתוח הכפר היא הגדרה נכונה והיא חלק מהוודאות ומהיציבות. אני רוצה להגיד משהו על התפיסה הכללית, פעם החקלאים הקימו את הכפר, כי כולם עסקו בחקלאות. היום הכפר מאפשר לחקלאות להתקיים כי מיעוט קיים במושב או בקיבוץ עושה חקלאות לאומית. כשהייתי בגולני היה כתוב על הקיר בסיירת: קשה באימונים, קל בקרב. מאז אני לוקח את זה לכל מקום. רק יישוב חזק בשגרה יכול לעמוד בחירום ובמלחמה. ראינו את זה ואנחנו רואים את זה עכשיו בשיקום. מי שחזק יכול לעמוד ולהתחזק. לא מתחזקים תחת אש. החקלאות החזקה וההתיישבות החזקה ביחד, זאת חומת המגן של ישראל. לכן, זאת משימה לאומית ולא עניין פרטי של החקלאים. לא עושים לנו טובה, אלא אנחנו הפתרון ולא הבעיה.

אני רוצה להגיד עוד משפט בדבריך על חוק החקלאות. בזמני, הייתה לי הזכות – בכנסת מותר להעתיק, אלה לא בחינות. לוקחים את החוקים שלא התממשו, ומקדמים אותם. הכנתי במקור את חוק החקלאות יחד עם גורמים אחרים, עם ההתאחדות דאז. אני חושב שצריך לעשות שני דברים, וזה מתחבר ליוזמה של השר, ובזה אני אסיים את ההצעות שלי. ראשית, חייבת להיות תוכנית לאומית רב-שנתית לחקלאות, שבתוכה יהיו גם תמ"א, גם מים וכל מה שקשור. כמו שעשו תוכנית ואומנם לא מימשו אותה, לאנרגיה מתחדשת. תוכנית לאומית לחקלאות זה לא משרד החקלאות והאוצר. דרך אגב, שאלתי למה האוצר לא פה – בזמנו לימד אותי השר שרון זיכרונו לברכה, כשהייתי בקבינט הקליטה, שהאוצר לא בא לישיבות האלה כי הוא לא רוצה להיות מחויב לסיכום שלהן. אז הוא לא בא. אני רוצה לומר שתוכנית לאומית רב-שנתית לחקלאות היא הצורך שכולל את כל היתר, ואת חוק החקלאות. אומר חברי שוסטר אומר שהוא הניח אותו על השולחן. החיבור של החוק והתוכנית הלאומית, זה הפתרון הכולל. תודה ובהצלחה.

אני אתייחס רק במשפט. התוכנית הלאומית לחקלאות שאתה מדבר עליה, היא תוכנית ביטחון המזון 2050. היא תוכנית שמסתכלת בצורה רחבה על כל משרדי הממשלה הרלוונטיים – גם עבדנו יחד במשך השנה האחרונה לגבש את זה. המל"ל עזר לנו להוביל את הנושא הזה ולתכלל אותו – ופעם שנייה היא מסתכלת 25 שנה קדימה. אני חושב שזאת פעם ראשונה שדבר כזה נעשה. המשרד כולו ממוקד לכיוון הזה, והולך לאור הדברים האלה.

אני רוצה לומר תודה לגואטה שנתן לי את תורו, כי אני צריכה לצאת לפגישה שמתחילה בעוד 10 דקות. אני מברכת על הדיון הזה. בעיניי זה אחד התחומים הכי חשובים וקריטיים למדינת ישראל בכלל.

עוד קודם לכן, השמחה הגדולה שהייתה השבוע על השחרור של עידן אלכסנדר, אני חושבת שכל אחד מאיתנו הרגיש את האושר הזה, ואני מאחלת לעצמנו עוד 58 רגעי אושר כאלה. להחזיר את כולם ולגנות את המתקפה המגעילה שהייתה עליו ועל המשפחה שלו אתמול בערב בערוץ 14. זה היה נורא ואיום.

אני רוצה לשאול אתכם ספציפית לגבי ההשלכות של המכסים על עניין החלב והנשירים. ברור לי לגמרי שעניין החלב – אני מבינה שהיה איזה דיון מול האוצר, ולא הבנתי האם מדובר באירוע מינורי או באירוע מז'ורי, הסיפור של המכסים.

זה אירוע.

זה אירוע. שמעתי שחלק אמרו שזה מינורי, חלק אמרו שזה מז'ורי.

תלוי מי אומר, אבל זאת פצצת אטום.

תלוי את מי שואלים.

לכן, מאוד חשוב לי לשמוע, ואם תוכלו לענות בכמה מילים, מה הכוונות של משרד החקלאות לעשות, איך אתם הולכים להתמודד עם זה, האם תסופק רשת ביטחון, האם יהיה הסכם ארוך טווח. אם תוכלו להרחיב, כי אני יודעת שהעניין הזה המאוד מאוד מדאיג. תודה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני רוצה לברך את השר דיכטר, שלמרות שהוא יריב פוליטי, אני חושב שאין ויכוח על זה שהוא שר חקלאות - - -

להיות יריב שלך זאת בעיה, היית סגן ראש המוסד.

יש שב"כ, יש מוסד. יש שמועות שהוא הולך להיות עוד פעם ראש שב"כ. אולי הוא יגלה לנו משהו.

למען הגילוי הנאות, זה חוזר הרבה יותר לאחור.

בוא נגיד שדיכטר ואני ישבנו בג'יפ בארץ אויב ביחד. ועל זה עוד יסופר.

אם הייתי יודע שהוא יהיה במפלגה אחרת, הייתי משאיר אותו שם.

יש לנו שר חקלאות שהראש שלו במקום הנכון, והחקלאים והחקלאות חשובים לו. הוא פועל, ובאמת זה דבר נכון.

אני רוצה להגיד מילה באופן כללי. לא תהיה חקלאות במדינת ישראל, אם היא לא תהיה רווחית. לא יהיו חקלאים במדינת ישראל אם הם לא ירוויחו מהעבודה שלהם. לא יהיו ביצים, לא יהיה חלב, לא יהיו עגבניות, לא יהיה שום דבר. אפשר לעשות הרבה מאוד תוכניות, בסוף צריך לדאוג חקלאי שבא לעבוד בבוקר בשדה, יש לו מה להביא הביתה בערב. אם זה לא יקרה, זה לא יהיה. לכן, גם אם מדברים על מכסים ועל דברים אחרים, האחריות של המדינה היא שבסופו של דבר – ביטחון המזון, אין עליו מחלוקת. הייצור העצמאי, אין עליו מחלוקת – אנחנו צריכים לדאוג שהחקלאים ירוויחו. הרפתנים, מגדלי הפירות והירקות צריכים להרוויח כסף, כי לולא זה לא תהיה חקלאות וכל התוכניות לא יתממשו. זאת המשימה הראשונה של שר החקלאות ושל ממשלת ישראל, לדאוג שהחקלאות תהיה רווחית. תודה.

הייתי בדיון אחר, אבל היה לי חשוב לבוא. כולם מדברים פה על חקלאות ויש פה את כל הנציגים, הארגונים שעושים את העבודה כי טובה, ובלעדיהם לא היינו יכולים להגיע לכל ההישגים האלה. אני רואה את דובי וכל החבר'ה, איציק, ירון. באתי באמת להגיד תודה לשר, למנכ"ל ולצוות המשרד איך שאתם מתנהלים איתנו. גם אני בתור חבר כנסת ובתור חקלאי, יש לנו הרבה שיחות, וגם עם הארגונים. אתם נמצאים שם, אתם חושבים איתנו ביחד, דוחפים קדימה. בעזרת השם, שיהיו לנו עוד כמה קדנציות טובות כאלה, כמו שאתם טובים איתנו. תמשיכו באותה דרך. תודה.

ראשית, אני מברך את השר אבי דיכטר, את המנכ"ל אורן לביא ואת כל הצוות שלו. זה משרד שעובד, השר עובד, עושים עבודה טובה. אין ספק שחקלאות זה לא דשא סינטטי, וכתבתי בזמנו מאמר גדול בנושא הזה. אתם עושים עבודה טובה, וחשוב מאוד לזכור את שרשרת המזון עד שזה מגיע לאזרח. מי שמרוויח היום זה רשתות השיווק, הסוחרים, והחקלאים נמצאים בסוף בסוף. המגדלים נמצאים בסוף בסוף. אנחנו רואים שכאשר מדברים על רווח לחקלאי, לא נשאר. למי לא נשאר? לחקלאי לא נשאר. בזה אתם צריכים לטפל בנוסף לדברים הטובים שאתם עושים. תודה.

תודה רבה, תודה, חברים. נאמר שמשרד האוצר לא נמצא, ואני אספר אנקדוטה. בשבוע שעבר קיימתי פורום גופים כלכליים.

הבחור שהיה צריך להיות נמצא במילואים.

בכירים מרשות התחרות והאוצר לשעבר, על יוקר המחייה. לראשונה, שמעתי כמה חייבים לתמוך בחקלאים ישירות, וכמה התמיכה בחקלאות לא מספקת בתוך כל הקונטקסט של ביטחון מזון ויוקר המחייה. אני רק רוצה להגיד שכאשר הם יוצאים מהאוצר, דברים מסתדרים יותר טוב אחר כך. כדאי שזה יהיה גם לפני.

לגבי ביטחון מזון, המועצה לביטחון תזונתי הוציאה מתווה מפואר ומרהיב על ביטחון מזון. מי שלא מבין שהחקלאות הלאומית, המקומית הישראלית היא חלק מהפתרון, אני חושבת שגם ליוקר המחייה, רבותיי, ממש ממש ככה, זה מסדר את כל התמונה, אבל גם לכל סוגיית ביטחון המזון בישראל. לכן אני חושבת שברגע שמשרד החקלאות לוקח את ביטחון המזון כנושא מרכזי, הוא יהיה חייב להגדיר מה המשמעות של ביטחון מזון בתוך החקלאות עבורו, ולעגן את החשיבות של החקלאות הלאומית בהקשר הזה. זה על כל הרצף, כמובן – שרשרת האספקה, הצלת מזון, תמיכות והכול.
חשוב להגיד שאנחנו פה איתכם, וכמו שאתם רואים, יש פה תמימות דעים שזה די נדיר ויפה. אני מאוד מאוד מקווה שנוכל להמשיך לקדם דברים בנושא הזה יחדיו, ואני מציעה להביא לכאן לדיון את המתווה של המועצה. אני חושבת שהוא לא רווחתי, הוא ממש לאומי ומתחבר לחקלאות. הופתעתי מהעומק שהיה בו, ואני חושבת, דוד, שיהיה יפה להציג אותו גם בוועדה שלך.

אין בעיה. דובי.

אני חושב שיש לנו עוד המון אתגרים לפנינו בעולם ביטחון המזון, אבל בעיקר בעולם החקלאי. השר, אני באמת רוצה לברך על דבר אחד שלא היינו רגילים אליו, וזה שיתוף הפעולה ההדוק בין משרד החקלאות לחקלאים. אני חושב שזה ראוי להערכה בשמי ובשם כל ארגוני החקלאים, כי זה מכפיל כוח. כשאנחנו יושבים פה בחדר ועדת הכלכלה יחד עם השדולה החקלאית ויחד עם יושב-ראש ועדת הכלכלה, מה מגיע אחרי מכפיל כוח?

משלש.

משלש.

דבר נוסף, אני לא רואה בשום ועדה בכנסת שיתוף פעולה מדהים כזה בין הקואליציה לאופוזיציה כשמדברים על חקלאות. אני נמצא פה די הרבה ואני אומר לכם, חברי האופוזיציה – נמצאים פה גם אלון, גם רם, גם נעמה, גם אפרת, גם שלי, תודה לכם באמת שאתם כולכם ביחד מסתכלים עלינו החקלאים, על החקלאות, ושמים בצד דברים אחרים. אתם עושים את זה בדרך ראויה ומכובדת. באמת תודה רבה לכם.

תודה. אורי דורמן.

אני מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל. קודם כול, אנחנו מאוד מאוד מברכים על הדיון, ולראיה, יש כאן נוכחות גדולה ומפוארת. עצרתי אנשים בשער הגיא, חקלאים, שרצו לבוא לדיון הזה כי פשוט לא היה מקום לשבת. באמת, אנחנו מרגישים כאן, בחדר הוועדה הזה בראשותו של חבר הכנסת דוד ביטן, שיש לנו כאן בית. בית של העם, ביל של החקלאים במקום הזה. בכל שלל הדיונים ובכל הנושאים שהוועדה הזאת דנה בקדנציה הזאת היא הביאה הישגים אחרי שנים רבות – נושא המים, נושא הדבש ונושאים רבים אחרים שהוועדה הזאת מטפלת בהם. על כך, אנחנו מאוד מאוד מברכים את חברי הכנסת של השדולה החקלאית. אני יודע שזה לא דבר רגיל, מספר חברי הכנסת שבאים למין דיון כזה. זה מראה על התמיכה הגדולה של חברי הכנסת בנושא החקלאי, ואני מודה להם. כמובן, למשרד החקלאות בראשותו של חבר הכנסת אבי דיכטר עם כל צוות המשרד, בראשותו של מנכ"ל המשרד אורן לביא.

אני מכיר את משרד החקלאות יותר שנים מהרבה אנשים, למעלה מ-40 שנה. שנים רבות לא זכינו למה שאנחנו זוכים, לשיתוף פעולה. יש מחלוקות, אבל בסופו של דבר יש כאן הובלה בראשותו של שר החקלאות את נושא החקלאות. אנחנו סומכים על השר, אנחנו סומכים על הנהלת המשרד, ואנחנו רוצים שהם ימשיכו להוביל. ברור שיש נושאים, והם הוצגו כאן על ידי אורן, למשל נושא הוודאות – ואני לא אכנס לפרטים – הוא חותך את כל הדברים, הוא משליך על כל הדברים. חבר הכנסת רם על הרווחיות וזה סופר-חשוב בכל המהלך הזה. כמובן, אנחנו רוצים להאכיל את אזרחי מדינת ישראל, אלה שיש היום ואלה שיהיו ב-2050, ולזה צריך להגדיל את התפוקה באופן משמעותי. אנחנו נכונים ואנחנו מוכנים לעשות את זה.

ציינו כאן חברי הכנסת רייטן וקרויזר שני עניינים שהם מאוד בנפשנו כרגע, בטווחים יותר קצרים, נושא הבצורת והיטלי הסחר. הנושא הזה מאוד מאוד מדאיג אותנו, לאו דווקא בגלל המקרה הזה, אלא בגלל ההסתכלות הרוחבית על כל הרעיון שעומד סביב הנושא הזה. אנחנו סומכים על המשרד, על הפעולות שהמשרד עושה בשני הנושאים האלה. אנחנו רוצים לקדם אותם ואנחנו רוצים גיבוי של הוועדה. תודה רבה.

אני מנכ"ל מועצת החלב, ואני מצטרף, כמובן, לברכות, גם ליושב-ראש הוועדה, כמובן לשר, למנכ"ל ולצוות ההנהלה של המשרד. אני מודה גם על שיתוף הפעולה. חברים, לא היינו יכולים לעבור את האירוע המטורף של 7 באוקטובר ומלחמה של שנה וחצי ויותר בלי העבודה המצוינת שנעשתה במשרד, עם החמ"ל שהקימו ממש ביום הראשון. בהתחלה היינו נפגשים שם פעמיים ביום, כולל בשישי-שבת, וזה אפשר לנו לקצר טווחים ולקבל פתרונות עבור החקלאים בצורה שראויה לכל שבח. זאת צורת ניהול שלא הכרנו עד שהגיעו השר והמנכ"ל האלה. תודה רבה לכם על כך. זה גם אפשר לצאת לשיקום, והיום אנחונ יכולים לאחור ולהגיד בגאווה, לפחות בתחום הרפתות, שתודות להובלה של השר ולמדיניות הברורה שהוא הוביל, הרפתות בעוטף עזה מייצרות היום 25% יותר חלב ממה שהן ייצרו לפני המלחמה. זה הישג גדול מאוד. זאת אמירה ברורה, שהחקלאות תוביל את השיקום ,והחקלאות באמת מובילה את השיקום ופורצת קדימה. עד כאן הברכות, תודה רבה, ואלה באמת הישגים לא מבוטלים כולל התוכנית האסטרטגית.

נושא היבוא מארצות הברית, חברים, נאמר פה פצצת אטום וזאת פצצת אטום. זה יכול לייתר את כל השקפים שהוצגו פה. אנחנו רואים בזה איום אסטרטגי על החקלאות, על ביטחון המזון של מדינת ישראל, לא פחות מזה. צריך להתעורר קצת מהמילים היפות ומהאווירה הנעימה, כי אנחנו בפתחו של משהו גדול מבחינת החקלאות, ואנחנו לא בטוחים שנוכל להתמודד איתו. אני לא יודע מי החליט ולמה, ואיפה התקיימו דיונים, אם בכלל התקיימו דיונים כי איתנו לא התקיימו דיונים בנושא הזה, להקריב את החקלאות במדינת ישראל בשביל לנסות לקבל איזו הטבה באחוז מכס מארצות הברית, ובסוף גם את זה לא קיבלנו. על מה מוכרים אותנו פה?

תודה רבה. לפני שאני מחזיר לך את זכות הדיבור, קיבלתי מהממ"מ נתונים מדאיגים. קיבלנו נתונים בהשוואה למגזר העסקי בכלל המשק. קודם כול, בהשקעה הגולמית בשנים 2020 עד 2024, בהשוואה למגזר העסקי, יש ירידה של 30.7%; לעומת זאת, יש עלייה במגזר העסקי של 21%. תוצר מקומי גולמי בשנים 2013 עד 2023, בהשוואה למגזר העסקי – עלייה של 0.6% בחקלאות; לעומת זאת, במגזר העסקי, עלייה של 45.8%. משרות שכיר בשנים 2013 עד 2013, בהשוואה לכלל המשק – יש ירידה בחקלאות של 1.7%, לעומת עלייה במגזר העסקי של 24.5%. ויש עוד נתונים.

בגדול, אנחנו צריכים לטפל יותר בחקלאות. גם החקלאות זאת פעילות במשק. גם בהשוואה ל-OECD מהנתונים שיש לנו, הפריון בענף החקלאות בישראל נמוך מהפריון בממוצע ב-OECD. משקל התוצר של ענף החקלאות נמוך בהשוואה לממוצע ב-OECD. סך אומדני התמיכה לחקלאים בשיעור דומה בישראל בהשוואה לאירופה, אולם בישראל יש תמיכות עקיפות שמביאות למחירים יותר גדולים, בעוד שבאירופה התמיכות ישירות ומגיעות למחירים נמוכים. אלה דברים שאנחנו נצטרך לטפל בהם, וטוב שאתה נמצא פה, מפני שאתה יושב-ראש המגזר העסקי. יש דברים שאנחנו צריכים לטפל בהם בחקלאות כדי להגדיל את התוצר ולהגדיל את הפעילות, וגם מבחינת התרומה למשק. בבקשה. מי שירצה את הנתונים יוכל לקבל אותם.

יש לנו פחות מ-10 דקות, ולצערי, יהיה קשה מאוד לשמוע את אנשי המשרד. עלו כאן נקודות מאוד משמעותיות והנתונים של הממ"מ שהצגת אולי ממחישים היטב את העליהום שהיה על החקלאות ועל החקלאים. אמרתי בעבר ואני אומר פעם נוספת, כשהגענו לתפקיד, אמרו לי מהאוצר, אגף תקציבים: תזכור שאתה שר החקלאות ולא שר החקלאים. אני אומר לך, זה משפט שמקפל בתוכו לא מעט תפיסות.

מה לעשות, החקלאות הולכת יותר ויותר לפריפריה, מאחר ובמרכז השטחים נלקחים. קח רק את המסילה המזרחית של הרכבת שנבנית, ותראה את היקף הקרקעות החקלאיות שהיא נוגסת בהן. אגב, לתכלית מאוד ראויה. כמובן, אפשר לקחת עוד ועוד יישובים וכו', וזה נודד לפריפריה. ואז נשאלת השאלה איך אנחנו דואגים לקרקעות גם בפריפריה? הרי אנחנו מנסים להגיע לקרקעות ברמת הגולן, גם למטעים וגם לדברים אחרים. מה לעשות, הכשרת קרקע ברמת הגולן היא דבר יקר, גם בהיבט של מיקוש ישראלי או סורי, גם בהיבט של נפלים. מה לעשות, אלה שטחי האימונים הכי אטרקטיביים שהיו לאורך הרבה מאוד שנים. כשאתה צריך להכשיר למטע, לוקח לא פי שתיים זמן אלא פי שתיים יותר תקציב מאשר קרקע רגילה. ואני לא מדבר, כמובן, על מה שקרה מבחינת המלחמה, על נזקים להרבה מאוד שנים קדימה מסיבות מובנות.
אמר כאן בן ברק ואני מצדיק אותו לחלוטין, שאין מה לעשות ואם חקלאי לא יתפרנס, הוא לא יהיה חקלאי. כשהגעתי אמרו לי: אל תתרשם מהיללות – אלה המילים – אל תתרשם מהיללות של החקלאים; הם שורדים. אמרתי: זאת בדיוק הבעיה, אני לא רוצה חקלאי שורד. חקלאי שורד אולי יהיה חקלאי אם הוא למעלה מגיל 60, אבל הבן שלו או הבת שלו לא יהיו חקלאים. המשפט הכי קשה, אדוני היושב-ראש, שאתה יכול לשמוע ושמענו הרבה מאוד – לשמחתי, זה מצטמצם – שחקלאי אומר בנוכחות הילדים שלו: אני אמרתי להם, אתם לא תיכנסו בנעליי. אני אסגור את המשק, אתם לא תהיו חקלאים. ופירט את הסיבות למה. חלק מהסיבות היו – הייתי קורא לזה התעמרות.

יושבים פה סביב השולחן אנשים שהיו פה ביולי 2022. זה היה אירוע הכי קשה שחוותה החקלאות בישראל וחוו החקלאים ברפורמה ההיא. יושבים פה אריות, באמת אריות, שהיו אז – לא היה דורמן, היה אבו וילן. דובי אמיתי היה. היו רבים. שניידר היה. ישבו פה. שי חג'ג' ואחרים היו פה, דחקו אותם אל הקיר להסכים לרפורמה מטורפת, ומרחו אותם בסיפורים – תקבלו תמיכות וכו'. אנחנו הגענו למשרד – יושב פה איש התמיכות שלנו, יוסי שטיינברג – וראינו בדיוק מה היו התמיכות האלה. תמיכות משפילות. איך אני יודע שהן משפילות? חקלאים לא באו לקחת אותן. 120 שקל או משהו כזה לשטח פתוח, ו-200 ומשהו לחממה. לא באו לקחת את התמיכות. מרחו אותם בסיפורים. תוכניות IBM אני קורא לזה – אינשאללה בוקרה מעלש. כלומר, יהיה בסדר. אי-אפשר לעשות עם זה חקלאות, אי-אפשר להתפרנס עם זה בחקלאות.

לכן, מה שאתה אומר, בן ברק, הוא כל-כך נכון – חקלאים צריכים להתפרנס, ולהתפרנס בכבוד. אין שום סיבה שאדם שעובד קשה כמו חקלאי לא יוכל להתפרנס בכבוד. היינו בכנס – לא אשכח את זה – היה שם נציג האוצר, אגף התקציבים. הוא אומר לי: תסתכל על המכוניות שלהם. אמרתי לו: מה הבעיה עם המכוניות שלהם? היו שם הטנדרים, הפיק-אפים גדולים. הוא אמר: אלה לא רואים שדה, אלה רואים כבישים. הסתכלתי עליו ברחמים.

חבר'ה, אנחנו לא מתכוונים כמשרד החקלאות ללכת אחרי משפטים פופוליסטיים, שמצדיקים ומקדשים כמעט את היבוא. הסיפור של המכסים, אנחנו על זה מהרגע הראשון. אנחנו מבינים היטב, גם בפגישות שהיו לכם עם האוצר, וראש הממשלה אישית מעורב בזה. ביום שישי במשך שעות ישבנו וסיכמנו, וראש הממשלה אמור לנהל שיחה אישית בנושא הזה עם אחראי המכסים, נציב המכס או איך שזה נקרא בארצות הברית.

נציב הסחר.

משרד החקלאות הביא תוכנית מפתה מאוד מול האמריקנים, שמשתלמת מבחינה עסקית יוצא מן הכלל לארצות הברית, ויכולה לשכנע אותם לרדת מהסיפור שלנו. אנחנו רואים שיותר קל לנו להתמודד עם האדמיניסטרציה האמריקנית מאשר לפעמים עם האדמיניסטרציה הישראלית, אבל אנחנו לא פראיירים, סליחה על הביטוי. לא אורן ולא אני, אנחנו יודעים היטב שיש לנו חקלאות, ולפני החקלאות יש לנו תושבים, ומעל התושבים אנחנו רוצים להבטיח את ביטחון המזון. אנחנו יודעים היטב שלעיתים, לייצר את המזון בישראל עולה יותר.

משרד האוצר שלנו, איפה הוא בלופ?

יגיד לכם שניידר למה מחלבות בישראל יקרות יותר מאשר בעולם. הן צריכות לייצר חמישה וחצי ימי עבודה, לא שבעה ימי עבודה, ולנקות את הדוודים בכל יום שישי בצוהריים כדי שהחלב יהיה כשר, דבר שלא קיים בשום מקום אחר. וכו' וכו'.

אנחנו לא מתכוונים, חס וחלילה, לפגוע בכשרות של עצמנו. כמדינה אנחנו רוצים להבטיח את ביטחון המזון, והנתונים שהצגת, דוד, ממחישים בדיוק את המגמה של גילאים יותר מבוגרים של חקלאים, ייצור סטגנטי לאורך 20 ומשהו שנים בישראל. תראו לי תחום בישראל שבמשך 20 ומשהו שנה לא גדל באחוז אחד. האוכלוסייה גדלה ב-50% והתוצרת החקלאית לא גדלה באחוז אחד. זאת תקלה. אני אומר לעצמנו שזאת תקלה.

עצרנו את התקלה הזאת, הבאנו את זה, תרגמנו את זה להחלטת ממשלה. הוועדה הזאת מכירה את זה, שומעת את זה, ואנחנו לא מתכוונים לוותר בנושא הזה לאף אחד.

זה מה שישבור את המפרקת האחרונה. זה דבר נורא.

אפרת, עשינו חישוב פשוט שגם אם האוצר, אגף תקציבים, מתחייב לתת תמיכה לענפים שייפגעו, אנחנו חושבים שיש לנו תוכנית שיכולה לתת צמיחה.

זה מה שצריך.

חוץ מזה, אנחנו לא חושבים שחקלאות עושים מתמיכה בלבד, כי מי שלא יוכל לעשות חקלאות ויקבל תמיכה, לא יגור ברמות נפתלי והוא לא יגור בעין השלושה והוא לא יגור בבית הערבה והוא לא יגור בעין יהב. הוא יעשה כאילו הוא גר שם, אבל הוא לא יעבד את הקרקעות.

לכן אני אומר לעצמנו, ואני לא רוצה לחרוג בזמן כי אני לא רוצה להכשיל את יושב-ראש הוועדה לחרוג מהשעה 11. אני אומר לעצמנו הערה אחרונה, והיא לא בתחום של משרד החקלאות והתחלנו להיכנס לזה. יושב פה צוק בר שמרכז אצלנו את כל נושא הסטטיסטיקה. אנחנו חושבים שסוגיית פער התיווך – בין מה שמקבל החקלאי לבין מה שמשלם הצרכן – הוא פער חזירי בתחומים מסוימים. לשבת עם חקלאי בירושלים בכנס, כשהוא אומר לי: על תפוחי פינק ליידי שלי אני מקבל 3 שקלים, ובחנות בירושלים אני רואה 29 שקלים. אמרו לו, הלכת לחנות בוטיק. אז הוא הלך לרשת, וברשת 18 שקלים. מה זאת אומרת פי שישה או פי עשרה? איך הגענו לזה? מי בודק את זה? אתה רואה את הנתונים הרשמיים – אין בעיה של פערי תיווך.

חבר'ה, זה כמעט כמו המערכון של אפרים קישון על בניין העירייה. בניין העירייה הרוס? לא, הינה הוא קיים. חבר'ה, אני אומר לכם שמשרד החקלאות נכנס לסיפור הזה, אבל זה לא ממש התחום שלנו.

חבר הכנסת ביטן יושב-ראש הוועדה, זה גם לא תפקידכם. זה נושא של רשות הצרכנות ושל ועדת הכספים. אני חושב שהכנסת חייבת במקביל אלינו – אני לא פוטר את עצמי מאחריות – אנחנו רוצים להסתכל דרך עיני החקלאי, אבל אנחנו רוצים להסתכל גם דרך העיניים של הצרכן. אני אומר לכם, יש לנו יכולת לעשות שם מהפכה, ואני לא רוצה להרחיב מעבר לזה. תודה רבה.

תודה רבה לכולם, הדיון הסתיים.


הישיבה ננעלה בשעה 11:03.