פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
22/04/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 40
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
יום שלישי, כ"ד בניסן התשפ"ה (22 באפריל 2025), שעה 12:00

סיור בחוות קשואלה בגוש עציון

חברי הוועדה: אריאל קלנר – היו"ר

לימור סון הר מלך

רפ"ק אסף בג'איו - ראש חוליית מניעה והסברה במדור נוער במשטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

אדוה מובשוביץ ירס - מנהלת מחוז ירושלים, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי

חגי ברוש - ראש תחום בכיר טיפול ושיקום, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי

ענת שגב - מנהלת תחום התמכרויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ניר שער - מנהל תחום מסגרות לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

יאיר בן דוד - חקלאי, בעלים של חוות קשואלה

אלינר ברוכי - רכז קידום נוער במתנ"ס גוש עציון

שבתאי קושלבסקי - מנכ"ל ורכז פרויקטים, השומר יו"ש

מאיר ברטלר - אחראי קשרי חוץ, השומר יו"ש

נדב הירשפלד - עובד שטח נוער חוות

בת שבע פנחסוב

יונית חגואל, איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


סיור בחוות קשואלה בגוש עציון

(התכנסות והצגת מטרות הסיור)

40 לוחמים נוספים הגיעו מירושלים להר-טוב, התחמשו, הצטיידו ועלו מהר-טוב כדי להגיע לגוש עציון הנצור. במשך חודשיים-שלושה חודשים לפני קום המדינה ב-1948 היה גוש עציון נצור. זה היה עניין חשוב עבור כל חברי הממשלה דאז ואנשי הפלמ"ח והם המחליטים להגן על גוש עציון מתוך הבנה שגוש עציון היא מגן לירושלים.

יעקב זרחי מגיע על הר-טוב. בהר-טוב אין מספיק כלי נשק והוא מתנדב להישאר במקום. הוא נשאר בהר-טוב ו-38 לוחמים יוצאים מהמושבה. בדרך נפצע אחד הלוחמים ושניים מהם מחזירים אותו וכך נוצרה מה שאנחנו מכירים כשיירת הל"ה – 35 – אלה הלוחמים שנשארו. השיירה התגלתה על ידי ערבים שהיו פה מסביב גם מהכפר צוריף שהיה כפר ידוע עם מחבלים רבים שעשו פיגועים בשטח מדינת ישראל כולל רצח החייל אבי סספורטס שנחטף ונרצח ועוד פיגועים אחרים, לצערנו.

מהכפר נחאלין יצאו, פשטו על השיירה בשחר יום שישי והרגו את כולם. סיפור מעניין זו הקבורה שלהם. אבל לא נאריך בזה. הקבורה שלהם נעשתה על ידי מה שנקרא בתנ"ך גורל הגר"א. סיפור מעניין. כל אחד - - -

כבר אז האויבים שלנו היו מאוד הומניים ולא אפשרו שום אפשרות לזהות את הגופות.

הם השאירו את כולם בחתיכות, כמו שאנחנו מכירים מהעוטף. השאירו אותם בחתיכות. הגיע הקצין האנגלי דולגין שהיה יחסית לאנגלים, קשה להגיד אוהב ישראל, אבל שונא פחות את העם היהודי. קבר אותם בקבר אחים ואחרי כמה שנים קברו אותם בהר הרצל. כל אחד קיבל קבורה מדהימה ולכל אחד יש קבר.

נחזור חזרה ליעקב זרחי ולקשואלה, אז יעקב זרחי נשאר בהר-טוב. שלושה או ארבעה ימים לאחר מכן בעוד קרב של ההגנה על ירושלים, בקרב על הקסטל, קרב ידוע וקשה מאוד הוא נהרג. יש במקום מצבה על שמו וחיפשנו איך אנחנו מחברים. כשעלינו לפה כמעט לפני 15 שנה חיפשנו איך אנחנו – הציונות הוא לא דבר שנגמר. אנחנו גאים בזה שהציונות היא לא משהו שרואים את סופו ועוד לא קרוב להיגמר. זה משהו בעשייה יום-יומית. משהו שאנחנו מחויבים אליו. החיבור לאדמה והשיבה לציון הם אור לרגלנו ורצינו להיות אבן דרך בהמשך הדרך ולכן קראנו לחווה קשואלה.

קשואלה זה שם שרוב הצעירים, אתם התאפקתם, אבל רוב הצעירים שמגיעים שואלים מה זה קשואלה. זו השאלה הראשונה שהם שואלים ואז אנחנו זוכים להאיר את הלוחם יעקב זרחי. זו המטרה. משפחתו הגיעה מרומניה ויישבה את רמת גן. הייתה מראשוני רמת גן. נהרג בגיל 17. 17 וחודשיים. נהרג על הקידוש השם ועל ארץ ישראל. הוא שיקר לגבי הגיל שלו כדי להתחיל. הוא היה כבר שנתיים לוחם פלמ"ח. זה השם שלנו, קשואלה.

אנחנו הגענו לפה, תיכף נראה את התצ"א, אבל זה סך הכל הקדמה לסיור. בסיור אנחנו נראה מה החשיבות ומה המשימה שלנו כחווה חקלאית שנמצאת פה במרחב הזה. אנחנו עלינו לפה כששר הביטחון היה אהוד ברק. הוא ערך סיור בכל מרחב הגדר עם ראשי המועצות של מרחב הגדר ועל מנת לנסות לפתור בעיה שמתחילה להיות מאוד אקוטית וזו השתלטות עוינת של הפלסטינים אחרי הסכמי אוסלו על אדמות הלאום.

אחד הנכסים החשובים שיש למדינה בכל העולם זה האדמה. האדמה היא נכס אסטרטגי ראשון במעלה של עצם היותנו מדינה. בלי אדמה אין מדינה ואין שום דבר. הוא הבין שאנחנו נכשלים – כבר ב-2010 או ב-2011 – הוא הבין שמדינת ישראל נכשלת בכל מה שקשור לשמירה על אדמות הלאום. נכשלת כישלון טוטלי והפלסטינים מנצלים את זה ונכנסים לדלת פתוחה. הם מנצלים את זה באופן כזה שהם מתחילים להשתלט על הקרקעות.

מספר שנים לפני כן, פורסמה תוכנית פיאד שבטח שמעתם עליה. הרשות הפלסטינית מבינה ששטח A הוא שטח פלסטיני, שטח B הוא שטח חצי-חצי שתהיה מלחמה ובהשפעה בין-לאומית הוא כנראה יהיה שטח פלסטיני. המאבק הוא עובר להיות בשטחי C. שטחי C הם שטחים שכולם מיועדים וצריכים להיות באחריותה של ממשלת ישראל ומדינת ישראל מבחינה צבאית, מבחינה מוניציפלית ובכל התחומים. שטחי A הם כולם באחריות הרשות הפלסטינית ושטחי B איזשהו מישמש באמצע. הדבר נקבע הסכמי אוסלו.

פיאד מבין את זה ומוציא תוכנית מדהימה, באמת מדהימה. להצדיע לתוכנית שהוא עשה. הוא לוקח את כל שטחי יהודה ושומרון ומחלק אותם לנפות לפי הנפות הקיימות – נפת חברון, רמאללה, בית לחם. הוא מחלק את השטח באופן אסטרטגי – מה אנחנו כובשים קודם ומה אנחנו כובשים אחר כך מתוך שתי מחשבות עיקריות.

האחת, נכסים חיוניים – כמו שאנחנו כצבא יודעים לשמור על נכסים חיוניים שזה צירים, בסיסים ומפעלים או דברים חשובים אחרים ובוודאי זה ישובים ומתיישבים - אלו מפעלים חיוניים. הם צבעו את אותן משבצות ונתנו תמריץ גדול מאוד לכל החקלאים או יותר נכון לפלסטינים לבנות ולעסוק בחקלאות באזורים האלה.

המחשבה השנייה הם רצו לחבר נפות. מקומות שאולי הם נחשבים לקונצנזוס כמו למשל גוש עציון. גוש עציון נמצא בקונצנזוס בעיקר בגלל שבנייתו החלה לפני 48'. גוש עציון הוקם עוד לפני קום מדינת ישראל, היה חי ונושם והיה תמיד בתוך הקונצנזוס. ליישוב היה פתרון ביטחוני פשוט מאוד כי יש לו גישה פתוחה לכל אזור הדרום, אין התיישבות ערבית כמעט מביתר עילית ועד לגוש עציון – עד לפה, עד לצוריף וזו דרך מעבר.

הרשות הפלסטינית זיהתה את החולשות של הנקודות האלה והחליטה בנקודות האלה לחזק ולבנות וליצור טבעות מסביב לכל הגושים היהודיים וכך בעצם לנסות להפחית עוד יותר את הסיכוי שידונו עליהם בהסכמים העתידיים ואנחנו מדברים על ימי אוסלו הזוהרים במירכאות והיא סיכוי שבעתיד נפסיד עוד קרקעות כאשר יתחיל התהליך.

אהוד ברק מבין את זה כשר הביטחון והוא נותן הוראה למנהל האזרחי ודורש להקים חוות חקלאיות. הוא למד והכיר את זה דרך כושי רימון ודרך שאר החוות הקיימות שעוד שקמו לפני 50 שנה, בדרום ובצפון, לא חסר. יוצאי יחידה 101 כמעט כולם קיבלו נקודות התיישבות. הוא מחליט ללכת לאיזשהו ניסיון להקים חווה חקלאית.

החווה החקלאית הראשונה שמוקמת כחווה חקלאית עם אישור שר הביטחון היא בעצם פה. מי שהיה לימים חבר כנסת, איתן ברושי היה העוזר שלו לענייני התיישבות והוא היה האחראי. חברת הכנסת ברושי הוא גם מאנשי ההתיישבות. הוא איש התיישבות אמיתי והוא לקח את זה ברצינות.

לקח שנתיים ואחרי שנתיים עלינו ב-2012 עם המשפחות. לפני כן היינו פה קצת לבד עם עדר כבשים וההחלטה לעלות עדר כבשים שישמור על האדמות וישמור על המרחב שהוא הכי מאוים. המרחב המאוים שהיה בגוש עציון זה מנאחלין, מהכפרים שנמצאים מצפון לנו עד הכפרים של בית לחם, חברון סליחה, שנמצאים מדרום לנו. הרצון הגדול שלהם היה לחבר את נפת חברון לבית לחם וליצור אי של יהודים באמצע וכנגד זה אנחנו קמנו.

על מנת שתראו מרחוק, אנחנו נטייל בכל האזורים, אבל אלו השטחים שאנחנו מדברים עליהם – פה נמצא המחסום, מחסום הל"ה. רובכם בוודאי הגעתם מירושלים ועל כן הגעתם מאזור הזה. זו ביתר עילית, העיר ביתר עילית הגדולה. אלו גבעות. זהו כפר נחאלין שהוא הכי דרום-מערבי של נפת בית לחם וזה פאתי צוריף שהוא הכפר הכי צפוני-מערבי של נפת חברון והמטרה היא לחבר את הנפות בצורה כזאת.

כל עתודות הקרקע של גוש עציון נעלמת ורואים שהם את העבודה הם התחילו בצורה טובה מאוד. מרכז הכפר הוא פה, ואפשר לראות איך הבנייה יוצאת החוצה לאט-לאט וההשתלטות החקלאית הולכת בצורה כזאת על מנת להתחבר לג'בע ולצוריף. זה תצ"א ישן מאוד מ-2016.

אותו דבר ואדי פוכין שנמצא פה וזה כל האזורים האלה. זה אזור שהוא נמצא בלי גדר. זה רכס סנסן. זה הקו הירוק וזה רכס סנסן – שמורת טבע גדולה והיום זו אחת הנקודות שמבריחים ממנה הכי הרבה שב"חים מיהודה ושומרון לחברון.

תצ"א קצת יותר קטן. לא כל כך חשוב שתראו את נקודות כי אנחנו נבין את זה בזמן הסיור. כל מה שצבוע בסגול אלה הן אדמות קק"ל. כשכתוב פה אדמות קק"ל הכוונה לרכישות שנעשו ב-1936. עם הזמן הן הפכו לבעלות ממשלת ירדן וכתוצאה מכך נחשבות לנכסי אויב. היום המנהל האזרחי מחזיק אותן כנכסי אויב. זה אבסורד אבל זה המציאות. האדמות האלה הן רכישות של קק"ל וכל השטחים הסגולים האלה הן אדמות קק"ל שנרכשו בשנים 1938-1936.

כל השטח הכחול הוא אדמות מוכרזות. יש להן הכרזה, כלומר הן עברו את כל העניינים המשפטיים ומדינת ישראל החליטה שאלו האדמות שלה. מלבד זה, מה שלא מופיע פה זה אדמות רבות מסביב שהן אדמות הפקר. זה אומר שמדינת ישראל לא הייתה מספיק חזקה לשלוט בהן כפי שעשתה בנגב ובצפון ובמקומות אחרים והשאירה הרבה ריק. הרבה ריק זה אומר הרבה סימני שאלה.

לא תאמין כמה אדמות הפקר יש בדרום ובצפון.

למרות כל זאת, האדמות כאן הן עוד יותר אדמות הפקר מכיוון שההפקר פה בא ליד ביטוי בכך שהחוקים ביהודה ושומרון עובדים בצורת שלבים. החוק הישראלי לא חל פה מתוקף הריבונות הישראלית אלא מתוקף חוקי המלחמה כעם כובש כביכול ולכן חל פה החוק העותמאני, החוק הירדני, החוק האנגלי וצווים ישראליים.

אני אומר את כל זה כי צריך להבין שברגע שחקלאי אם מעבד את השטח או אדם שרוצה להשתלט על השטח מעבד אותו עשר שנים הוא יכול לרשום אותו על שמו כאילו זו אדמה פרטית.

הדבר לפי החוק הירדני או החוק העות'מאני?

החוק העות'מאני שנשאר בחוק הירדני והשתכלל קצת בחוק הירדני. לכן הקרקעות ביהודה ושומרון הן מאוד דינאמיות והתוכנית של פיאד הייתה כל כך חכמה כי בקלות יחסית אפשר לשנות את המציאות. מקימים גוף כמו קק"ל, שזה מה שהם עשו, שיודע לייצר עצים ולייצר הרבה מאוד חומרים.

הולכים לעולם שלא כל כך אוהב אותנו כיהודים – כבר אלפיים שנה אנחנו סובלים מהם, מביאים כסף ולא חסר כסף, הון עתק דרך ארגונים רבים ודרך המדינות בעצמן. ישנן מדינות שבעצמן עושות פעולות וכך משתלטים על אדמות. הם יוצרים את החיץ ומשתלטים על האדמות ולאחר מכן כאשר המדינה רוצה להפוך את האדמות האלה לאדמות מדינה, רואים כל מיני נקודות קטנות שבגללן האדמות לא הפכו להיות אדמות מדינה. איך זה יתכן? כי יש פה עשרה עצי זית, פה יש עשרים עצים ומדינת ישראל מאבדת בצורה כזו אדמה רבה בכל רגע נתון.

זאת הסיבה שבאנו לכאן, אנחנו משפחה אחת קטנה שנמצאת פה כאשר אצבע אחת קטנה על המפה מכסה את כל החווה שלנו ושאר גוש עציון שנמצא פה.

בשביל להבין את החשיבות של מה שאנחנו עושים, אז אפשר לראות כאן בגודל של זרת, יישובים כמו אלעזר, אלון שבות – יישובי גוש עציון. אני מעריך שבאלון שבות מתגוררות 1,000 משפחות ואם תעשו חשבון זה בערך 5,000-2,000 איש שגרים באלון שבות וזה חצי אגרוף שמכסה אותו על המפה.

האדמות שאנחנו, ברוך השם, מצליחים לשמור עליהן ולעבות אותן הן כל האדמות נמצאות במרחב הזה ואנחנו נמצאים פה. גודל השטח הוא כמו ארבע פעמים של כמעט כל היישובים בגוש עציון ביחד.

המתיישבים ביהודה ושומרון חיים מאחורי גדר – וזו אסטרטגיה חכמה – חיים בתוך בגדר מסיבות ביטחוניות ומצטופפים מסיבות כלכליות. הרבה יותר זול לבנות צפוף והרבה יותר חכם. יש ביוב, יש חשמל, יש דברים נוספים שלערבים אין בעיה איתם. כי הביוב זורם אצלם בחוץ וחשמל ומים גונבים אז אין בעיה. נוצר מצב שכל השטח שהיה פתוח, כמו פה שרואים, שהשטח הוא ממש פתוח, מהר מאוד נתפס.

היום אם תסתכלו מתוך המקרו אל המיקרו של היישובים החזקים בגוש תראו שאין אפילו מקום בגודל של זבוב שהוא לא תפוס – או שהוא יהודי או שהוא ערבי. כשהוא ערבי אין כמעט לאף אחד מסמכים. מקום שיש מסמכים רשום בתור אדמה פרטית מוסמכת. הכל השתלטות מתוך אסטרטגיה מאוד פשוטה להשתלט.

משפט אחרון, אנחנו פה בשביל למנוע את זה ובשביל לשמור על האדמות של המדינה. אהוד ברק ואיתן ברושי אמרו שהם רוצים שתהיה להם יותר קרקע בשביל ההסכם שכאשר נוותר, נוכל לוותר על הרבה. אמרנו להם בסדר. מבחינתנו זה מספיק טוב כי אנחנו נלחמים שיישאר יותר. זה הכל.

לימים רואים שאנחנו כנראה צודקים והדרך האמיתית והנכונה היא להיות עקשן ולא לוותר, להילחם ולהבין שיש אויב. האויב הערבי מחפש אותנו ומגיע מפה ומשם וצריך לשמור כי אם אין אני מי לי. אם אנחנו לא נעשה את זה אף אחד לא יעשה עבורנו. זו המשימה שלנו.

אנחנו נצא לכל האזור הזה כדי להבין כמה שטח זה שנראה במפה לא משמעותי. אנחנו נראה גם השתלטות. אנחנו נעצור פעם, פעמיים כדי שאני אסביר לכם את זה ותראו בעיניים שלכם מה זה אומר שהרשות הפלסטינית משתלטת על שטח.

תקיף את השטח - - -

השטח הוא מהקו הירוק מהמחסום – אנחנו נטייל פחות – אבל השטח הוא מפה עד לפה כשזו ביתר עילית עד לכביש הזה שיורד לנחאלין ומלווה את הכביש שיורד לבית שמש באזור הזה פחות או יותר. למעט ג'בע שנמצא פה. העיגול הזה הוא פחות או יותר ג'בע.

זה 15% אחוז מכל - - -

זה אזור מערב גוש עציון. גוש עציון תפוס. אזורי הבנייה היחידים שיישאר לגוש עציון זה אזור מרחב בת עין ומרחב גבעות. יש כבר היום עבודות רציניות, קודמו הרבה תוכניות. פה אמור להיות סדר גודל של 4,000 יחידות דיור, פה אמור להיות סדר גודל של 6,000 יחידות דיור. זו הדרך היחידה של יישובי גוש עציון לגדול. אין להם, כמו שאתם רואים, מקום. אולי אפשר להוריד שניים-שלושה עצים כדי לבנות עוד בית אבל באופן כללי האזורים האלה כבר תפוסים. זהו. בואו נצא החוצה.

אם אין עכשיו אין מתי. זה הסוף של אם אין אני מי לי.

בדיוק.

ישר כוח.





סיור בחוות קשואלה בגוש עציון

(סקירה כללית לגבי החוות)

אדבר קצת על מה שקורה באופן כללי בחוות ואיך זה עובד. התחלנו לדבר על זה קצת למעלה. כובעכם כוועדה למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול, אז אתם מומחים סחים, בשפה המקצועית של החבר'ה. האתגר הזה הוא אחד האתגרים הכי משמעותיים והקשים שיש בכל הנוגע לנוער היום.

כמעט כל מי שלא בתוך המסגרת, אני מדבר בכוונה על אנשים שנמצאים מחוץ למסגרת כי אלה הם האנשים שמגיעים אלינו – לא בהכרח רק הם צריכים טיפול בנוגע לאלכוהול וסמים – אבל אלה החבר'ה שבדרך כלל מגיעים אלינו. אדם שנמצא עכשיו בישיבה או בבית ספר תיכון - - -

אין לכם שילובים של מסגרות שהן יותר בכיוונים אקסטרניים? יש כאלה?

בהחלט יש. יש כמה אפשרויות בעניינים האלה. אני יכול להגיד לך שזה בדרך כלל לא הרצון שקיים. אנחנו מאוד זורמים עם הרצון של הנוער שמגיע ומשתדלים. הייתה תקופה שהיה מגיע לפה בית הספר של גילי לוינגר, מניפה.

גם מי שהוא אקסטרני הוא עדיין לגמרי מחוץ למסגרת.

כן, הוא עדיין לבד. מה הכוונה לבד? אנחנו מביאים לו מורה. גילי מביא לו מורה לפה והמורים מלמדים, יש ספרים ואז הוא עובר תהליך - - -

זה אחד על אחד?

בדרך כלל אנחנו מנסים שתהיה קבוצה. גם כדי להקל וגם כדי שיותר נחמד והם יוכלו ללמוד ביחד. זה דברים שהם בדרך כלל לא קורים כי אין את הרצון. הבת שלי שנמצאת בתוך בית ספר אין כל כך את הרצון בהכרח לעשות את הבגרויות ואז לאדם שנמצא מחוץ לבית ספר קל לאבד את המוטיבציה של לעשות בגרות וזה עוד יותר קשה. בדרך כלל בא בשל לחץ גדול מאוד מצד מההורים ואז זה לא שווה כלום, מבחינתי, כשההורים לוחצים - - -

אני שואלת אם אתם מאפשרים.

אנחנו מאפשרים. גם אפשר לדבר על איך אנחנו מצליחים לאפשר את זה. אני חושב שאם היה עוד אנשים כמו גילי, שבסוף הוא אדם אחד ובסוף היכולת שלו להתפרס ולתת מענה לכל המקומות זה קשה.

באיזה גיל - - -

בדרך כלל מגיל 14 עד גיל צבא ולפעמים קצת אחרי. לא תמיד הצבא הרוצה בהם. זה תלוי וכל אחד זה לגופו. לפעמים אפילו יותר צעיר אבל באופן כללי זה גיל בית ספר תיכון.

הנוער שנמצא כאן?

כן. הנוער שנמצא פה ובדרך כלל באופן כללי בחוות ביהודה ושומרון שאנחנו מכירים ואנחנו בקשר הדוק מאוד עם אנשי החווה גם בעניינים האלה.

השומר יו"ש הוא גוף שעוזר לנו להתגבש ולוקח את הנוער מדי פעם לטיולים וזה לא רק שניים-שלושה שאני צריך לדאוג להם אלא כבר מוציאים אוטובוס מכיוון שמדובר בנוער אז לפעמים יש דברים בינם לבין עצמם. בגלל שהשומר יו"ש זה גוף שעוזר למתנדבים אנחנו רואים בנוער מתנדבים לכל דבר ועניין.

אחת מהמוטיבציות הגדולות היא שכל הזמן אנחנו מדברים על הערך של מה שהם עושים שמבחינתי, ברמה האישית, הוא חשוב יותר מללמוד בבית ספר והציונים שמקבלים. יש לבית ספר הרבה דברים אחרים חשובים אבל מדובר על אדם שגם ככה לא הולך לבית ספר. אנחנו נותנים להם תמיד מוטיבציה גם מבחינת הכרת הטוב שלנו, של עם ישראל, אבל גם מוטיבציה להמשיך ולאחוז בדבר הזה. הם צריכים את זה מאוד. הם צריכים את החיבוקים האלה.

יש פערים משמעותיים. ילד, נער שמגיע לפה ונמצא בחווה תקופה, הוא לא אדם שהיה כשנכנס וכשיצא. זה שני אנשים שונים לחלוטין וכל הסביבה מעידה על כך. אני יודע את זה לא רק בגלל שאני רואה אותם במקומות אחרים אלא גם מקבל טלפונים מהורים , מדודים, משכנים ואנחנו מבינים את הדבר הזה.

זה אחד הדברים שנותנים לנו מוטיבציה גדולה מאוד להשקיע. אם היינו יכולים להשקיע יותר אני מעריך שהיינו יכולים להציל לא במירכאות, אלא להציל ממש, הרבה יותר נוער נושר. אם לי היה, לצורך העניין, כסף לתת רישיונות לטרקטור, אם היה לי כסף לגבש טיולים וסיורים וזה בעיקר הדברים שמקשים.

בסוף הדבר נופל עלינו כמשפחות שבעצם מגדלות את הנערים האלה ושדואגות להם מגרביים, נסיעות, מדי פעם ללכת לקולנוע, אוכל או מנגלים או כל דבר אחר שאנחנו רוצים לאפשר ולתת כמה שיותר כבעלי החוות וזה בעצם הקושי הכי גדול שיש לנו.

העזרה הגדולה מאוד של השומר יו"ש היא דווקא בעניינים האלה. כשלשומר היו"ש היה תקציב לעשות קורסים בערבית – קודם כל האדם לומד, הנוער בא והוא לומד משהו שהוא רוצה. הוא לומד משהו שמעשיר אותו ובעיניי הוא גם חשוב מבחינת דע את האויב ומבחינת דברים אחרים זה חשוב.

היום במדינת ישראל במציאות הקיימת היום חבל שזה לא בגרות חובה או משהו אחר לפי דעתי, אבל זה משהו שהוא חשוב. למה זה חשוב אצלם כפל כפליים? כי הם רגילים לכישלונות. הם רגילים לכישלונות לסימון של X, אין לך סיכוי, עזוב. הם רגילים לדיבורים כאלה ואם אני יכול לארגן להם קורס בערבית, אין סיכוי שהם יכשלו כי מספיק שלמדת מילה אחת, הצלחת.

למדת שלוש מילים הצלחת עוד יותר. זה תמיד רק להצליח כי אין פה בגרות ולא מבחן ולא שום דבר כזה. פתאום הם מצליחים ופתאום מבינים שבסביבה הזו הם יכולים להצליח בהרבה דברים לא רק בערבית, גם בריתוך גם במרעה בוודאי שהם מצליחים, בטיפול - - -

חווית ההצלחה שלהם - - -

חווית ההצלחה שלהם היא בעיניי אחד הדברים הכי חשובים ומשמעותיים שיש שבסוף בונים את הנער.

חלק הנפילה זה בגלל שהתפיסה שנוצרת אחרי הרבה שנים של אכזבות ותסכולים – התפיסה שנוצרת שאני כשלון, שאני לא שווה.

זו גם הצפייה. זה כבר מענה לצפייה. מצופה שאתה תהיה ככה. ההורים לא מצפים שיבוא איתם לשבת. החברה ובית הכנסת לא מצפים שישלימו מניין. לא משנה מה. זה הולך איתם לכל מקום. קל לי לדבר איתם על זה ולהשתתף בדברים האלה כי אני זוכר את זה ממני. אני זוכר שהיו לי עגילים באוזניים בכיתה יו"ד ובאתי לבית הכנסת ופתאום כל העיניים מסתובבות אליי, מי הייצור המשוגע, המשונה, המטורף הזה? יש לו שיער ארוך, יש לו עגילים מה זה הדבר הזה?

אתה לבד מגלה את התחושה של המוזר, של האאוטסיידר וקל לנו מאוד. אנחנו משדרים על אותו תדר כמעט רוב המגדלים. אני רואה בזה יתרון מאוד גדול שיש לשאר החברה הנורמלית במירכאות שמסביב.

הדבר היחיד שאני יכול להגיד כוועדה שמתעסקת לא בנוער באופן כלל אלא בנוער הזה בפרט, אני משוכנע שאחוזים גבוהים מאוד מהחבר'ה שעברו פה ועברו פה עשרות נערים אם לא מאות, היו נכנסים למעגל כזה או אחר של אלכוהול וסמים – תלוי איפה בדיוק גדלת אבל גם זה וגם זה. יש מקומות שהאלכוהול חזק יותר ויש מקומות שהסמים חזקים יותר. הם היו מגיעים למעגל הזה באופן ברור.

אי אפשר שלא להגיע למעגל הזה היום במנגינות וברחש שיש מסביב אם אתה לא גדל בתוך מסגרת. אם אתה מחוץ למסגרת בסוף תגיע לבקבוק באנג או לג'וינטים או לערק ולוויסקי במקרים הטובים ואז אתה נחשב לבעיה וביישובים זה בכלל. ועדת חינוך יושבת עליך. הנוער שתה בקבוקים בבית הכנסת, ועדות ועניינים מה שקורה על ימין ועל שמאל ואין מספיק מענה. אין מספיק מענה לבעיה הזו.

אני מעריך שאנשי המועצה ידברו איתכם או יכולים להסביר באריכות ואני לא מכיר את זה. אני מכיר את מי שמגיע לכאן. אני לא מכיר את הבעיות הקיימות בתוך הישובים, כמה הן גדולות או לא גדולות. אני מבין שאם מגיעים אליי עשרה נערים בשנה מטלמון אז יש כנראה בטלמון, שהוא יישוב בגודל של אלון שבות, תופעה ומגיעים עשרה מתוך כנראה – 30%, 50% ושאר החבר'ה למקום אחר ועוד הרבה אנשים שהולכים לאיבוד ואנשים שבדרך ללכת לאיבוד.

אחת הבעיות שאני יודע עליה היא שלמועצות קשה לעזור בתפעול מכיוון שהנער לא מגיע הכרח מאותה מועצה מקומית וצריך לראות איך אתם יכולים לעזור בדבר הזה. זאת אומרת, מחלקת רווחה של מועצה אזורית גוש עציון לא בהכרח יכולה – כך היה בעבר – לא יכולה לתת כלים, לא יכולה לתת מענה לבן אדם שגר ורשום בטלמון.

זו נקודה שחייבים לראות איך פותרים. הוא מגיע לפה והטיפול שהוא אמור לקבל הוא דרך השומרון או בנימין אבל - - -

איך זה בשאר המקומות בארץ? בהרבה מקומות בארץ יש פנימיות - - -

הבעיה הזו קיימת בכל הפנימיות. היא קיימת בכל מה שקשור לנוער בסיכון.

זה משהו שאני יודע להעיר שהוא רוחבי. כל פעם ישנה בעיה או משהו דומה.

יש אצלכם מישהו שמתעסק עם זה?

נראה לי שהחבר'ה מהמועצה יוכלו לשפוך יותר אור על הדבר הזה. אצלנו מי שמתעסק עם הדבר הזה זה אני בחווה פה. כי אין מאחורי עוד אף אחד. אשתי מתעסקת ברוב הדברים. הנה זה אלינר.

אני אלינר, אני מנהל את צוות של קידום נוער בגוש עציון.

אתה הכתובת לשאלה הזו.

לכן התפרצתי. אני אלינר, אני מנהל את צוות השטח של קידום נוער בגוש עציון הכולל את כל עובדי השטח שעובדים מחוץ למסגרות של קידום נוער. תחת זה נכללות תוכנית מתחברים וההרחבה שעשה השר בן גביר. אנחנו עובדים בצורה של עובדי שטח שיוצאים. אני אחלק.

את הנוער של החוות והגבעות אפשר לפצל אותו לכמה פיצולים, אבל הפיצול העיקרי מבחינתי זה חבר'ה שהגיעו מהיציאה מהמסגרות מהבחינה הסיכונית לבין חבר'ה שהגיעו נטו מבחינה אידיאלית. הכול מתערבב יחד ויש המון ערבובים בתוך זה אבל - - -

הם יכולים להגיע מהנקודות האלה, באופן פיור מאוד וטהור מאוד אבל כשנכנסים פנימה - - -

גם מי שהגיע לגמרי מבחינה אידיאלית אז בסוף הוא יצא - - - מהבית והוא נמצא במצבים שמשפיעים עליו וגם מי שהגיע מהסיכון ובנה על זה אידיאלים הדבר בונה אותו וזה נפלא אבל צריך לבנות את זה נכון.

כל רשות עובדת טיפה אחרת לגבי מי מפעיל את זה אבל אנחנו מפעילים פה תחת קידום נוער כי זה המענה של נוער בסיכון שזו המומחיות שלנו – להתעסק עם נערים במצבי סיכון כאלה ואחרים.

מה אתם עושים עם מישהו מאזור רישום אחר?

בפועל התוכניות האלה ספציפיות. המטרה שלהן שהן לא מוגדרות דווקא לבני הרשות. יש לנו תמיד התעסקות אם אנחנו צריכים להפנות לטיפול ולפנות לרווחות מרשויות אחרות ואז נוצרת מורכבות. פתאום מי אתה ומה זה הנער הזה שבכלל לא נמצא ברשות שלנו, אבל כן הוא תושב הרשות, הוא גר אצלנו.

יש את המתח הזה אבל באופן כללי מה שאנחנו עושים בפועל זה שולחים אנשים לשטח. אחד מהם נמצא פה, נדב. אנחנו מייצרים קשרים עם הנערים גם דרך הקשר עצמו וגם דרך בניית קורסים והכשרות כאלה ואחרים שגם בהם עוברים איזשהו תהליך ובכל הכשרה כזו רואים מהם הכוחות של הנער ומהן החולשות שלו ועוברים איתו תהליך.

זה דבר מזערי כי שזה מה שיש היום, התוכניות שקיימות היום. כמו שיאיר אמר. אם יהיה לזה בסיס משמעותי נוכל לעבוד הרבה יותר.

דבר שני שאנחנו עובדים עליו עכשיו – הכנסנו לצוות שלנו את אחת מבעלות החווה, רחלי טל מנווה אורי ואנחנו עובדים למפות את הצרכים מול בעלי חוות עצמם ולתת גם הכשרה לבעלי חוות לזיהוי - - -

אם מישהו סיים ומיצה – מגיע לפה, עבר את התהליך וממשיך הלאה – אתם נותנים לו איזשהו תהליך ליווי המשך או שהוא מסיים פה ו - - -

תלוי מקרה. עכשיו קיבלתי טלפון מאחת מבעלות החווה שהנער שלה רוצה להתגייס ויש לו פטור. איך עוזרים לו?

אתם עוזרים לו?

בטח, אנחנו מנסים ופועלים בכל הדרכים שיש.

יש איזשהו רצף? אם מישהו עזב - - -

יש רמה מסוימת שאנחנו משתדלים לשמור על קשר. אבל לפעמים הם עוזבים והולכים לאיזושהי דירה ולא בסיטואציה ואין לנו כל כך קשר. לפעמים הולכים וחוזרים, נעים בין בנימין לשומרון ואנחנו עם אנשי שטח של כל הרשויות.

זה מעולה - - -

הם עוברים מרשות לרשות, זה קורה המון. פתאום הוא פה, מוחרתיים הוא בהר חברון ואז חזר. אנחנו מנסים לשמור על הקשר. זה נקודתי. כמה שתהיה לחוות אפשרות לבסס את זה, יותר טוב. מה שאנחנו רואים היום שהמענה שלא נתנו עד היום ברשות – יש מקומות שטיפה יותר נגעו בזה – זה בכל הקשור לבעלי החוות ובאפשרות לחזק אותם. ההכשרה הראשונה שדיברתי עליה עם רחלי אתמול זה להעלות את נושא של התמכרויות. זה נושאים שקיימים בשטח ולראות בעיניים - - -

מה אתם עושים כשאתם מזהים חומר כזה או אחר?

יש לנו את המענה הראשוני שלנו זה טיפול בתוך קידום נוער. טיפול ברמה מאוד מסוימת ואנחנו בקשרים עם מחלקת ההתמכרויות שלנו. אם צריך אז אנחנו בקשר עם מחלקת התמכרויות של רשות אחרת. במקרה קיצוני יותר אנחנו שולחים למוסדות כאלה ואחרים כמו רטורנו, נווה מלכישוע. תלוי לגמרי בהיענות של הנער.

יש פעמים רבות שזה נקודתי וזה יכול להיות טיפול – בדרך כלל, נוער בכלל אני בכללי עם נוער לא רק בחוות הם סרבני טיפול. הם לא ביקשו טיפול, הם לא רוצים את זה. אז אנחנו עובדים איתם בכלים שיש.

חברים, אני חושב שנעשה עכשיו הפסקה קצרה - - - סיכום של מה שראינו - - -


סיור בחוות קשואלה בגוש עציון

(סיכום הסיור)

תודה לכל המוזמנים ולכל מי שהגיע לסיור וכמובן לבעלי האכסנייה כאן בחוות קשואלה. ליאיר, שחשף אותנו לנעשה פה וראינו עבודה מדהימה. תודה גם ארגון השומר יו"ש שמפעילים מתנדבים ועושים כאן פעילות.

חשוב לי בדבריי שנצלול מלמעלה למטה. אנחנו ערב חגי אייר, יום העצמאות ואחרי חג הפסח המסמל את החירות של עם ישראל והתקומה של עם ישראל בארצו. כאן אנחנו רואים איך השניים נפגשים בצורה אולי המובהקת ביותר. אנחנו גם רואים את עם ישראל שחוזר לארץ ישראל.

עם ישראל הוא גם הכלל שנקרא עם ישראל – שרשרת הדורות כשכל אחד מאיתנו מעביר את המקל וממשיך אותה קדימה, אבל גם אנשים כפרטים וכבני נוער שיהפכו בהמשך לבוגרים שיש להם רוח גדולה ונפש מיוחדת שלא מתאימה לכל המסגרות הרגילות, הקונבנציונליות המתאימות לכולם. במקום הזה, בני הנוער האלה פתאום פורחים.

במקום הזה אנחנו רואים אנשים ממצים את היכולות שלהם, מקבלים את הכיוון שלהם ואת ההדרכה בצורה מקצועית ועל כך אני חושב שמגיע ישר כוח עצום לכל מי שעוסק במלאכה וליאיר בפרט – על כל מה שהוא עושה ולשומר יו"ש – על כל העשייה החברתית המדהימה ורוח ההתנדבות.

דיברנו על ארץ ישראל, אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בשעה של מלחמה גדולה שנפתחה עלינו. מלחמה שהיא חלק ממלחמה שהתחילה הרבה לפני כן על קיום של עם ישראל בארץ ישראל. משחר הציוניות אנחנו נלחמים. הדבר לובש צורות ומלחמות שונות אבל אנחנו עדיין באותה מלחמה בינינו לבין אלה שרוצים לעקור אותנו מהארץ הזו.

החבר'ה האלה שלוקחים חלק הם כמו החלוצים – לבנות ולהיבנות. הם גם בונים את הארץ וגם שומרים על הארץ וגם אוחזים בארץ לטובת התקומה של עם ישראל וגם נבנים בעצמם. לוקחים את האחריות. לוקחים אחריות על מרעה, לוקחים אחריות בפעילויות שונות שהם מקבלים כאן ובונים את האישיות שלהם ואת עצמם בכיוון החיובי ביותר שיכול להיות.

הדבר הזה הוא מסוג הנושאים שצריכים חיזוק גדול של העם, של כל החברה, של המדינה. אנחנו יודעים בנוסף – אני אומר את זה תחת כובע אחר שלי – אנחנו יודעים שיש כאלה שבצורה נבזית פועלים כנגד. הם עושים זאת על מנת להפריע. השומר יו"ש נמצא, או לפחות היה, תחת סנקציות בארצות הברית והוא עדיין נמצא תחת סנקציות של מדינות אחרות בגלל דוחות שקריים, נבזיים ועלילתיים. המפעל המבורך והמדהים הזה במקום לקבל חיזוק – אולי יש כאלה שהיו מעדיפים שהנוער הזה ינשור, שהנוער לא יגיע לשום דבר כדי שיהיה אפשר להגדיל את העלילות - - -

כדי שישב בכלא עם עכברים.

אולי בכלא עם עכברים עדיף מאשר שהוא יישב את הארץ וימצא את עצמו. אנחנו מבינים הפער וכל מי שמגיע לפה רואה בעיניים שלו על מי הוטלו הסנקציות בעקבות דוחות שקריים ונבזיים של כל מיני ארגוני דה-לגיטימציה שממומנים על ידי מדינות זרות. אותם ארגונים מספקים למדינות האלה את הדוחות וזה בסופו של דבר מה שהן רצו מלכתחילה. על סמך אותם דוחות המדינות מטילות לאחר מכן סנקציות כדי לפגוע בתקומה של עם ישראל בארצו.

אנחנו מחזקים את השומר יו"ש. מבחינתי, זו גאווה שהסיור הראשון של הוועדה בראשותי – מאז שקיבלתי אותה ברוטציה – הוא דווקא במקום הזה. במקום שהוא מבחינתי אמירה חשובה. אנחנו כוועדה למאבק בסמים ובאלכוהול של כנסת ישראל מתחילים את פעילות במקום הזה שבו פועלים גם לרווחה, גם לחינוך, גם להתיישבות ואחיזה בקרקע וגם לטובת הפרט, לטובת אותם צעירים. אנחנו נשמע גם ההתייחסות של המשרדים השונים, אני מעביר את הבימה אליכם.

חשוב למען הפרוטוקול שכל שאחד שמדבר יציג את עצמו ומאיפה הגיע. שם מלא ותפקיד.

אסף בג'איו משטרת ישראל, מדור נוער, ראש חוליית מניעה והסברה. אמרת משהו לגבי סיוע מול צה"ל כשחברת הכנסת, הר מלך שאלה אותו לגבי ליווי להמשך. אנחנו בימים אלה במדור נוער הקמנו חוליית משל"בים. זו חולייה שתפקידה לעבוד מול צה"ל – מול יחידת מיט"ב ומול גורם משטרתי וחוץ-משטרתי במטרה אחת להגדיל את פוטנציאל המשל"בים לצה"ל. אנחנו פותרים חסמים כגון תיק שנמשך יותר מידי זמן ולא נתקבלה בו החלטה. בין אם זה אצלנו, בין אם זה בתביעות ובין אם בפרקליטות. יצירת קשרים בין החולייה לבין צה"ל. אנחנו עובדים מול לשכות הגיוס.

החולייה הזו – שלשום הגיעה השוטרת הראשונה ובעוד שבוע יגיע השוטר השני. הקמתי חולייה של שלושה אנשים וקצין. זו המהות של החולייה הזו. אנחנו נתחבר לכל גוף כולל אליכם - - -

זו חולייה ברמה ארצית?

ארצית. בגלל זה החולייה היא במדור נוער ששייך לחטיבת החקירות במטה הארצי. החולייה ברמה ארצית.

אתם הולכים לגבש קריטריונים? או ששלושה אנשים יעברו פרטנית על כל התיקים?

אנחנו פותרים חסמים. זו המטרה. אם זה תיק שנמשך יותר מידי.

יש הרבה מאוד כאלה עם כל מיני תיקים.

צה"ל דוחה את הגיוס עד שייפתר ולכן אנחנו מעבירים את זה לראש העדיפות. עד היום היינו עושים את זה בצורה מקומית, יוזמה מקומית ועכשיו יש חולייה אמיתית. אני ניצור קשר איתכם, נהיה אוזן קשבת לנושא הזה.

ישר כוח. תודה רבה אסף.

זה חשוב מאוד. גם בעת שאנחנו רואים שיש חוסר בלוחמים. חומר אנושי מצוין שלא הגיע לצבא בגלל - - -

הרווח הוא כפול. האחד, הצבא והשני – אני כמדינה וכמשטרה מרוויח אותו אחרי שהוא משתחרר מהצבא. החולייה הזו בהרצה כשלושה שבועות של חפיפה ולימוד. בעוד שלושה שבועות היא תהפוך מבצעית.

בשורה מדהימה.

חברת הכנסת סון הר מלך, אנחנו נוהגים תמיד בכנסת לתת לכל חברי הכנסת לדבר, אז בבקשה.

אני אפתח בשבחה של אכסנייה. האכסנייה הראשונה זו האכסנייה שהביאה אותנו לכאן, יושב הראש הוועדה אריאל קלנר שקודם כל הוועדה זכתה בך להוביל אותה וגם עם ישראל זכה בך. אני חושבת שהאידאולוגיה שלך באה לידי ביטוי בבחירה שלך לעשות פה את הסיור הראשון במקום הזה שמשלב כמו שאמרת גם חינוך, גם התיישבות, גם חוסן של עם ישראל, גם אידיאולוגיה צרופה ואהבת הארץ ואהבת עם ישראל. אני חושבת שהמקום הזה באמת משלב את כל זה והבחירה שלך רק מעידה עליך.

בשבחה של אכסנייה – יאיר ותחייה המדהימה ומה שאתם עושים פה. בעלי לפי שנים רבות – אני חושבת שגילי לוינגר התחיל את המהלכים של עמותת מניפה – בעלי היה מהמורים הראשונים של מניפה והתפקיד שלו היה רב-תכליתי. מכיוון שעמותה הייתה בהרצה התפקיד שלו היה רב-תכליתי והוא היה גם הנהג שהסיע אותם. הוא היה ההסעה בבוקר, הוא היה המורה למתמטיקה ומורה לאנגלית והכין אותם לבגרויות. אני מכירה את הפורמט ואת העבודה המדהימה שגילי עושה. לא כולם אוהבים את הסגנון, איך שזה עובד אבל הוא עושה מלאכת קודש בעיניי ומציל נפשות ולא במירכאות.

אני חושבת שהשילוב הזה והסוד של ההצלחה של המקומות האלה זה להחזיר לאנשים גם את החוויה של הצלחה וגם את החוויה של לקיחת האחריות. אני לוקח אחריות על החיים שלי, אני מכניס לחיים שלי תוכן ומשמעות. אני חווה חוויות של הצלחה. אני משמעותי לעם ישראל. אני עושה פעולות שהן משמעותיות וחשובות לעם ישראל.

אני חושבת שבעת הזו התחלואה הכי הקשה היא החוויה של אנשים של חוסר משמעות. אין משמעות. כאשר אדם לא מרגיש הוא משמעותי, שהוא חשוב, שהוא תורם, שהוא עושה שהוא משפיע, שיש לו ערך אז זה לוקח אותו למקומות שאנחנו, לצערנו הרב, רואים בהיקפים גדולים במדינה בקרב הנוער – אנחנו מדברים פה יותר על נוער של התיישבות אבל זה קיים. החולי קיים בכל מקום.

היכולת לקחת ולראות את נקודות החוזק ונקודות העוצמה של הנערים האלה – וזה מה שקורה פה. לקחת את הכישרונות, את היכולות, את האהבה שנמצאת בהם, האהבה לארץ ישראל ולעם ישראל שנמצאת בהם כל כך ושאין לה שום ביטוי ולתת לדבר הזה ביטוי – אני חושבת שזו הנוסחה המנצחת וזה מה שקורה פה.

אני באמת מודה לכל העוסקים במלאכה ומבחינתי כשאני מגיעה למקומות כאלה אני מרגישה איזושהי בשורה ותקווה. לי זה נותן הרבה תקווה ותודה לך יושב-ראש הוועדה, אריאל קלנר שבחרת להתחיל מנקודת הציון הזו, מהמקום הזה שמבטא כל כך הרבה ואני חושבת שהפרדיגמה שנמצאת במקום הזה יכולה להיות מודל להרבה מקומות אחרים. יש לנו הרבה מה ללמוד ואני שמחה שפגשנו.

תודה, חברת הכנסת לימור סון הר מלך. נמשיך הלאה.

ותודה לך בת שבע שאת עושה הכול.

כמובן בת שבע.

כזו במסירות. הכול כל כך מאורגן עד הפרט האחרון. חשיבה על הכול והתכלול. אישה מדהימה.

נעבור לחגי.

מי שתייצג את הרשות הלאומית לביטחון קהילתי זו מנהלת המחוז שלנו באיו"ש, אדווה.

בבקשה.

אדווה, מנהלת מחוז ירושלים וש"י ברשות הלאומית לביטחון קהילתי. אני גם חברה בוועדה הבין-משרדית של נוער החוות – מענים חינוכיים וטיפוליים לנוער ביו"ש בראשות המתאמת הממשלתית לזכויות ילדים ונוער, עורכת הדין מיכל גולד ממשרד המשפטים.

הוועדה הבין-משרדית הזו היא סמל ודוגמה לשיתוף פעולה בין-משרדי טוב מאוד. הוועדה כוללת מספר משרדים – משרד החינוך שמתוקצב ומפעיל את כנפי רוח. זו תוכנית שבה נוסעים עם מדריך חינוך-טיפול לישיבות ואולפנות שיש שם נשירה שמשרד החינוך סימן אותם.

מעבר לזה יש משרד הרווחה שהם התחילו את תוכנית "מתחברים". תקצוב לעובד סוציאלי ומדריך איתור שיושב – תלוי ברשות המקומית – לפעמים שני מדריכים ואנחנו הרשות הלאומית לביטחון קהילתי שהיושבים במשרד לביטחון לאומי. אנחנו רשומים במשרד אבל לא מקבלים תקציב. מתוקף של שיתוף הפעולה וההבנה גם של החוסרים בתוך - - -

אנחנו ניסינו לשמור על התקציב.

חייב.

ניסינו. לקחו אותו כשלא היינו. אנחנו נלחמנו על התקציב הזה זמן רב.

כחלק מהוועדה יש לנו הכרות עם הרשויות המקומיות בצורה שוטפת וגם עם כל משרדי הממשלה והבנו מה החוסרים שקיימים ברשויות המקומיות בכל הקשור לעבודה עם בני הנוער, כי בסוף מדובר על כמות משמעותית של חוות ביו"ש – וגם גבעות שזה אומנם סיפור אחר, אבל גם הן קיימות.

בחווה, כמו פה, יש משפחה שמובילה את החווה עם העדר ובגבעה יש בני נוער שיושבים בשום מקום פעמים רבות בלי מבוגר אחראי. לפעמים המבוגר הוא בן 18 שבדיוק החליף את המבוגר הקודם בן 18.

הגבעות המצליחות הן בדרך כלל כאלה שיש בהן מישהו מבוגר.

זה אתגר אחר. הבנו שיש חוסר גם במדריכי איתור כי מדובר על כ-120 חוות בכל יו"ש בחמש רשויות מקומיות. יש גם הכשרות לאנשי מקצוע ברמת תקציבים והדבר יהוא בזכות השר לביטחון לאומי שאישר ותיקצב את זה. זה באמת היה בלי תקציב ואף משרד ממשלתי לא תורם מתקציבו לדברים כאלה.

מתוך הבנה שבני הנוער האלה צריכים את המענים אז עלה גם נושא של הכשרות מקצועיות כמו רתכות לבני נוער, גששות ודברים רבים כאלה.

יש חוסר מאוד מרכזי – גילי לוינגר לא מספיק להגיע לכולם ויש שאלה מה נכון ואיך נכון אבל נושא החינוך בתוך זה ואיך יוצרים את הגשרים לאותם בני נוער – בני נוער שנשרו, חלקם לא בקשר גם עם המשפחות שלהם. זה נושא שהוא מאתגר. חלקם גם לא מהרשות המקומית. מגיע נער מצפת לגוש עציון או להר חברון או לבקעת הירדן או לא משנה לאן הוא צריך לקבל שם את המענה. הייתי בחווה בהר חברון ובעל החווה מספר שהגיע לשם נער עם קריז, אחרי שימוש בסמים והוא צריך לקבל שם את המענה ואיפה הוא מקבל את המענה.
בזכות הוועדה הבין-משרדית הזו נפרצו הרבה מחסומים וחלק מהם גם של משרד הרווחה. מחלקות הרווחה נותנות לפעמים גם את המענה הראשוני ואם צריך גם הפנייה הלאה דרך תוכנית מתחברים ותרחיב על זה - - -

אני לא יודעת להרחיב המון על תוכנית מתחברים. שמי ענת שגב, מנהלת תחום התמכרויות בקהילה במשרד הרווחה.

תוכנית מתחברים שציינת פועלת במתכונת של עובד שטח שמאתר בחוות ובגבעות בני נוער בסיכון. אנחנו נזהרים עם המושג התמכרויות והתמכרויות אצל בני נוער כי אנחנו יודעים יש שימוש לרעה. זו קצת תופעה שהיא שונה מבחינה חברתית אצל בני נוער לעומת צעירים ובוגרים.

תוכנית מתחברים מלווה על ידי מעטפת של קידום נוער והכשרות של עובדים בחווה. זה אינפורמציה שקיבלתי ספציפית כאן. בחוות - - -

זה בעצם בשיתוף פעולה של המשרד לביטחון לאומי, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי יחד עם משרד הרווחה זה תוכנית - - -

החלו בהכשרה של עובדים בחוות לאתר את אותם בני נוער שמזהים שיש אצלם בעיה עמוקה יותר משימוש לרעה. יש רצף. מעבר לזה, יש את היחידות לטיפול בהתמכרויות של משרד הרווחה. אני לא יודעת אם עד היום נוצר איזשהו – צריך לברר אותו אבל מניחה שהרווחה של גוש עציון מכירה את החוות אבל יש היחידות לטיפול בהתמכרויות גם לצעירים ולמבוגרים וגם לבני נוער.

נערים שמזוהים ומאותרים כנערים שיש להם בעיה עמוקה יותר של התמכרויות אז הם צריכים להגיע לשם עם עובד סוציאלי של התמכרויות שהוא מתמחה ומקצועי בתחום של התמכרויות כי פה יש בעיה מעבר לנוער בסיכון. זו בעיה שצריך לטפל בה.

היחידות עצמן נותנו מענה רחב ומעטפת שלמה מערכתית של טיפול פרטני, טיפול קבוצתי, אבחון מדוקדק, אינטייק ראשוני, התערבות עם המשפחה, מיצוי זכויות ועוד כהנא וכהנא. אצל הבוגרים – תעסוקה ועוד.

גם אנחנו הוספנו מדריכי איתור כי מדריכי איתור לא מספיקים מצד הרווחה לאיתור וחילקנו אותם לפי אזורים כשלכל אחד יש את האזור שלו כמו נדב שהוא מכיר ויודע. אותם נערים פוגשים אחד את השני. זו באופן כללי התוכנית שאנחנו הוספנו.

אני יודעת שיש חוסרים רבים מצד בעלי החוות שרוצים עוד קורס רתכות או רישיון נהיגה ודברים כאלה. בסוף זה גם חייב לעבור חלק מתהליך חינוכי שאותם מדריכים צריכים לבנות בשביל לראות שלא נותנים רק פרסים לנער שעכשיו עזב הכול אלא באמת צריך כל דבר כזה עם הרבה שום שכל.

נראה שבחווה של איתמר מקבלים רישיון רק אחרי שאתה מוכיח את עצמך לתקופה מאוד ארוכה.

גם אצל ליאור. אבל זה לא דברים שבאים דרכנו. הם מתקצבים את זה בעצמם.

אתם אומר שיש קשר עם היחידות ברווחה. יש נערים שאותרו ומטופלים ביחידות?

היא אנחנו שלוחה של הרווחה. לפי עניין יש נערים שנשלחו. יחידת התמכרויות לא טיפלה בנערים שהם לא מהרשות הזו אבל כן עשינו את הקשרים.

זה משהו שמאפשר לעשות איזושהי הסדרה עם יחידת האם.

הדבר הראשון שאנחנו עושים הוא הכשרה לבעלי החוות. היחידה להתמכרויות ועובדת סוציאלית התמכרויות יעבירו את זה. יש לי חיבור קבוע איתם. אני רוצה שיהיה גם חיבור לבעלי החוות עצמם.

תודה על הדברים. ניר שער.

ניר שער, מנהל תחום מסגרות של טיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות. קודם כול בשבח אכסנייה על המקום המדהים והיפה עם הפשטות, הנעימות האכפתיות. חסר לי מפגש עם נער והיינו שומעים את הדברים מכלי ראשון, אם זה יהיה אפשרי בפעמים הבאות.

משרד הבריאות מטפל בשלבים של הקצה כאשר האיתור והמניעה וכל השיחות כבר לא עבדו. אני אומר שיש פה עבודה של מניעה וטיפול טובה מאוד ואם יצטרכו את העזרה שלי ספציפית של המחלקה לטיפול בהתמכרויות שצריך אשפוז באופן מיידי, נשמח לעזור. עושים פה עבודה קדושה ויפה. ישר כוח.

עוד מישהו שרוצה להתייחס? מאיר אולי תתייחס לפעילות שלכם, של השומר יו"ש? אולי מישהו שעוד לא דיבר?

קודם כול, תודה רבה לחבר כנסת קלנר שהציע לארגן את הסיור של הוועדה. אנחנו מודים ומעריכים את זה. אני מכיר את אריאל המון שנים ואף פעם לא התאכזבתי.

תודה גם לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. היא הייתה הקומונרית שלי לפני 25 שנה והתוצאה יושבת על השולחן. תודה לכולם, גם לאנשי המשרדים ותודה מיוחדת לבת שבע שתפסה את הסיור הזה והוציאה אותו לו לפועל. יש לנו כוונות טובות אבל אנחנו לא תמיד מממשים אותן.

ארגון השומר היו"ש קיים 13 וחצי שנה. התחיל עם ארבע חוות שחוות קשואלה הייתה אחת מהן. החקלאות רק התחילה אז ביהודה ושומרון כאשר עד אז היינו סגורים ביישובים ויאיר דיבר על זה באריכות. החקלאים והחוות שקמו התמודדו עם גניבות. גניבות שהן לא רק פליליות אלא גם אידיאולוגיות.

הערבים קלטו שכל חווה שמחזיקה עדר תופסת שטח רב והשקיעו מאמצים בגניבה. הם לא ישנו בלילה. אנחנו הבנו שאם אנחנו רוצים שהחקלאות בחוות וחקלאות בכלל יהודה ושומרון תתפתחנה וכך נוכל ליישב עוד אדמות מארץ ישראל, אז צריך לתת מענה. התאגדנו – החקלאים והפעילים ואנשים נוספים – והקמנו את השומר יו"ש.

ארגון השומר החדש התחיל אז לפעול בנגב ובגליל ומסיבות שלהם הם לא פעלו ביהודה ושומרון ואז קם השומר יו"ש. היום, כמו שנאמר פה, יש למעלה מ-120 חוות שמחזיקות מלמעלה 700,000 דונם בשטח של כ-12 - - -

כל רועה צאן הוא מתנדב?

גם רועי צאן וגם אנשים שבאים לשמירות בלילה או לימי עבודה.

כתוב פה - - -

פה יש התייחסות ספציפית לנוער. אני כבר אגע בזה. השומר יו"ש מפעיל אלפי מתנדבים ויש גם בנות שירות ופרויקטים. בתוך הדבר הזה, החוות התפתחו וגדלו במיוחד בחמש השנים האחרונות. אנחנו למעלה מ-110 חוות - - -

כל רועה צאן או רועת צאן, לי בבית רועת צאן, הוא מבחינתכם מתנדב?

כן, יש לנו גם פרויקט שנקרא שועלות. פרויקט של בנות שבאות לתקופה של ההמלטות בחווה שזו תקופה לחוצה מאוד. יש כל מיני סוגים של התנדבויות אבל בסופו של דבר יש המון בני נוער ובנות נוער שמגיעים לחוות מגילים של 12-11 עד 17 ומעלה. במקומות שאנחנו מצליחים, וזה לא בכל המקומות וזה לא עם כל הנערים, אבל איפה שאנחנו כן מצליחים אנחנו מנסים לעטוף אותם בכל מיני תוכניות. אחת התוכניות נקראת "נער הייתי" כפי שהיא מופיעה פה בחוברות.

המטרה של השומר יו"ש זה לקחת ולאסוף את החבר'ה האלה, כמו שחברת הכנסת הר מלך אמרה, שאנחנו רואים בהם את החומר האנושי הטוב ביותר. רק צריך לתת להם את הביטוי, את הכלים ואת המעטפת. צריך לתת להם לבוא ולהיות חלק מהדבר הענק הזה שבסוף הוא יישוב ארץ ישראל והוא מחזיק את כל מה שקורה פה.

כאשר אנחנו מתייחסים לנוער, יש סיפור על גל שמקפץ בים ומסתכל קדימה ורואה את הגלים שמקדימה מתנפצים אל החוף. חלשה עליו דעתו כשהוא מבין מה הולך להיות הסוף שלו. הגל שמגיע אחריו, שואל אותו למה חלשה דעתך? הסתכלתי קדימה וזה מה שהולך לקרות לי. הגל עונה לו חביבי, אתה לא הבנת את העניין, אנחנו כולנו חלק מהאוקיינוס.

את הסיפור הזה סיפר פרופסור מוריס שוורץ מספר ימים לפני שהלך לעולמו ממחלת האלף. בסופו של דבר, נער מגיע לפה לאחר הוא חווה התנפצויות – התנפצות חברתית, קהילתית, דתית לפעמים, מסגרתית, מערכתית והתנפצות כלפי המדינה עם פינויים, עם הריסות, עם מלחמות. המון אירועים כאלה. הדרך להתמודד עם ההתנפצויות האלה היא להיות חלק ממשהו גדול.

מה זה משהו גדול? אתה מגיע לחווה כזו. סיירנו בשטחים, ראינו את השטח העצום הזה. נער שמקבל אחריות כזו הוא חלק ממשהו גדול. זה בונה אותו. זה מפתח אותו. זה מביא אותו למקום שאחרי כמה שנים – היה בסוף שבוע כתבה במקור ראשון שהצבא בשוק מהתוצאות המדהימות של יחידת מרום שהיא יחידה של נערי גבעות שהתגייסו לצבא ומחזיקים היום את כל האזור של גבול סוריה. ומביאים תוצאות - - -

דרך אגב, העבירו אותם. הם היו בגבול עם ירדן ואומרים שמאז שהם לא שם כמות ההברחות מירדן עלתה ב-80%.

השומר יו"ש בא לנסות ולהביא את המשמעות, את הדבר הזה, לתת לו את המעטפת. איך אנחנו עושים את זה? אנחנו זה עושים בכלים של התיישבות, של חקלאות, של אהבת האדמה וחיבור לאדמה. אין לי נתון סכמטי אבל נראה לי שבסופו של דבר האחוזים של הנוער שיוצא מפה ואפילו לא רוצה להגיד משתקם כי הם לא באמת במקום שהם צריכים את השיקום אבל כן נבנה ומתגבש. אחוזים מאוד גבוהים.

אנחנו מדברים על כפרי נוער וכל מיני מקומות שמפעילים כל מיני פרויקטים. זה הפרויקט הטוב ביותר על תוכניותיו השונות שנועד לקחת בני נוער ולבנות אותם, במיוחד אם זה בני נוער שיצאו ממסגרת ואיבדו אמון. זה הכלי הטוב ביותר. הכלי הזה שאם המערכות של המדינה – המערכות של גופים כאלה ואחרים – ידעו לגייס את הכלי, לקחת את הכלי הזה ולהשתמש בו בשביל לפתח את הנוער הן תקבלה תוצאות טובות ביותר.

גם ההתיישבות מקבלות תוצאות טובות ביותר ואנחנו באים לחבר את כל הדבר הזה. אנחנו מיפינו לפני בשנה וחצי, ולדעתי מאז זה גדל מאוד, אבל מיפינו את בני נוער ב-27 חוות המפורטות ברשימה מסודרת בחוברת. בכל חווה מיפינו כמה בני נוער יש ומה האפיון שלהם ובנינו תוכנית שנותנת להם כל מיני היבטים – היבטים של מנהיגות, היבטים של חקלאות, היבטים של ציונות, היסטוריה, היבטים חברתיים. יש ניסיון להקיף. כשנער מגיע לשנתיים-שלוש לחווה כזו או אחרת – הוא מגיע לפה במצב א' והוא יוצא ממש כמו חייל שעבר הכשרה. הוא יוצא הרבה יותר בנוי, הרבה יותר מובנה למקום הרבה יותר טוב.

אנחנו עובדים על התוכנית הזו אבל מה שחסר לנו תמיד – אנחנו טובים עם העדר ועם החבר'ה – אבל כסף אנחנו לא יודעים לאסוף ותרומות אין לנו מספיק. צריך תקציבים. צריך עוד הרבה תקציבים. אם זה מגופים של המדינה, אם זה קק"ל, אם זה גופים כאלה ואחרים שיודעים לבוא ולתת – אבל אני אומר בלי להתבייש – צריך לשפוך כסף במקומות האלה. בלי קמח אין תורה. זה בסוף מה שיבנה אותם. כשאני מקבל טלפון מאיזה נער שרוצה לגשת לבגרות או שרוצה שיקנו לו נעליים או רוצה להוציא רישיון לטרקטור – בסוף צריך להוציא את מהכיס.

כשבנות יוצאות למרעה צאן – ויש לנו המון רועות ורועים שיוצאים כל בוקר – הן צריכות לחצן מצוקה לוויני למקרה שתוקפים אותן. מה זה תקיפות של רועי צאן? אנחנו מדברים על למעלה מ-100 תקיפות רק בשלושת החודשים האחרונים. החבר'ה יוצאים לפנות בוקר – אני לפעמים קם בבוקר ואני מקבל תמונות מהשטח של כל מיני חבר'ה שהפנים שלהם מנופחים מאלות וממש מרוטשים. גם פה בחוות קשואלה לפני חודש וחצי אולי חודשיים תקפו את הרועה למעלה ביער באחד השטחים שעברנו. שברו לו את הצורה. כל הפנים היו – ממש תמונות שהן בלתי-אפשריות.

כשאנחנו מדברים על בני נוער שנמצאים פה אנחנו צריכים לתת בסוף גם את המענה הביטחוני והאבטחתי. אז אנחנו קונים להם רחפנים וקונים ציוד להגנה עצמית וקונים להם טלפונים לווייניים. יש נער, בנימין אחימאיר, השם יקום דמו, שיצא למרעה לפני קצת יותר משנה ונרצח במרעה.

אין שום מדינה בעולם שנער בן 14 יוצא עם העדר ולא חוזר. לא חוזר. אין שום ערבי שזה קורה לו. לנו זה קורה. האתגרים הם גדולים הרבה יותר. מטבע הדברים כשהאתגרים גדולים הרבה יותר, גם המענה שניתן וגם הרווח הם הרבה יותר גדולים. וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ.

דרך אגב הייתי שלושה ימים לאחר מכן, בתוך השבעה של דימי, בחוות גל יוסף והיה שם רכב חבוט עם שלושה בחורים והיום היא חווה ענקית, אימפריה. פחות משנה אחרי. משהו מטורף. הייתי שם עכשיו לפני שלושה שבועות. לא להכיר את המקום. משפחות, חקלאות, שטחים עצומים, בתים. לא האמנתי שעמדתי שם ואמרתי זה פה?

זו המהפכה האמיתית שקורית והיא קורית בשטח. האתגרים וההתמודדות הם רבים והם קשים וגם המחירים הם כבדים. אבל גם הרווחים גדולים ולכן אנחנו כשומר יו"ש באים ואומרים שצריך להשקיע בזה, צריך להשקיע בזה את כל האנרגיות ואת כל המענים. זה הסוד שלנו. זה הסוד של העם. זה השורש ואנחנו רואים את זה, כפי שאמרתי, התחלנו לפני 13 שנה עם ארבע חוות, היום 120 חוות ושטחים עצומים.

אלירן, העוזר של חברת הכנסת, אריאל קלנר, דיבר קודם על מה שקורה בגליל ובנגב שגם שם אנחנו מאבדים את השטחים. זו הדרך. צריך להקים חוות. לא 100 חוות, צריך להקים 1,000 חוות וצריך שהנוער יהיה בחוות ושהמבוגרים יהיו בחוות האלה, שהממשלה ושהמדינה.

כוח האדם קיים. המון אנשים שרוצים. המון נוער.

גם נוער שיוצא מהאזור הבטוח שלו – יוצאים ממנו דברים רבים שהוא לא היה מוצא בסביבה הטבעית שהוא גדל בה, דברים שהוא מתבייש לעשות.

זה המפתח. תודה רבה לכולם, תודה שבאתם, המון הערכה.

שבתאי. איפה שבתאי? בבקשה.

הוצאנו את שבתאי מהמילואים מחטיבת כרמלי. הוא המנכ"ל של השומר יו"ש.

בבקשה, שבתאי.

ברוכים הבאים. תודה רבה על האכסנייה, משטרה, משרד הבריאות ומשרד הרווחה, חברי כנסת וחברי וועדה.

מאיר כיסה הכול. אני אגיד שבנקודת מבט שלנו כארגון – אם אני מצמצם את הארגון לשתי פעילויות שאנחנו עושים – התמודדות עם טרור חקלאי וחינוך. מבחינתנו, טרור חקלאי, הלוואי שנוכל לסגור את המחלקה הזו וכל העובדים ישמחו להתפטר ולא נצטרך שמירות בלילה. עכשיו נכנסנו, בעזרת השם כי יבוא כי רע, לעונת הצתות. גם פה בחוות קשואלה אנחנו מתמודדים עם הנושא הזה בגלל טוואי השטח ובגלל שיש ערבים מסביב כשהם מציתים.

אבל ההבנה היא שהתחלנו, כמו שמאיר אמר, לפני 13 שנה – אם התחלנו מספר חוות את הארגון הזה מתוך הבנה עוד מימי יעקב אבינו שדיבר "לא גנבתי יום ולא גנבתי לילה" שחלק מהעבודה כמו שיאיר מאכיל עכשיו את הכבשים ויוצא למרעה, השמירה היא אותו דבר כחלק מאותה רוטינה. כמו שאתה לא יכול לא להאכיל את הכבשה יום אחד אפילו אם אישתך ילדה או אם עכשיו יום כיפור אותו דבר אתה צריך גם לשמור.

חלק העבודה, אנחנו כחקלאים יהודים צריך לשמור על החקלאות ובעזרת השם שהדבר הזה ישתפר ויימוג. אבל היתרון הגדול והזכות – וזה לא שאנחנו נהנים להתעסק עם הטרור החקלאי, עם החקלאים, עם המתנדבים – אנשים שבאים ללילה שלם, והדבר שורף להם אחר כך כמה ימי עבודה, עד שנגמר להם הג'ט-לג, מתנדבים הכי הטובים בעולם – אבל העבודה השמחה העיקרית שלנו זה עם המתנדבים, החבר'ה הצעירים שמגיעים לחוות.

ישנה הבנה מצד אחד שפעמים רבות קבוצות שמגיעות אלינו כמו בית הספר מהוד השרון או התיכון מרעננה – זאת תהיה פעם הראשונה שהילדים האלה ישתלו עץ או יעבדו בפועל בחיבור אמיתי לאדמה.

מהצד השני יש את הנושא שהוועדה עוסקת בו והוא כל הנוער המצוין שמגיע אלינו לחוות ומתגלגל. זה לא שהם עכשיו נמצאים בבית ספר, כמו שדיברתם, ושוקלים אם לגשת לבגרות באנגלית או ללכת להתנדב בחווה. הם איכשהו מתגלגלים ומגיעים להתנדבויות בחקלאות כשאנחנו מנסים לתת להם כמה שיותר מעטפת. דיברתם על נושא המעטפת ולכן לא אאריך אבל היא כוללת קורסים ואוכל.

ברוך השם כארגון אנחנו נתקלים בשיתוף פעולה מצוין מצד המגדלים, יאיר ואשתו, שעם כל העזרה הרבה וזו עזרה ענקית של חבר'ה, של נוער שמגיעים ומקבלים כאן אחריות גדולה לצאת עם עדר כבשים ששווה מיליון וחצי שקל והם אחראים עליו לבד והם יוצאים וחוזרים, העליות – הרבה יותר זול לקחת לאותה עבודה עובד תאילנדי.

אנחנו רואים את בעלי החוות והחקלאים מבינים את החשיבות בחינוך לחקלאות יהודית והם יעשו את זה גם כאשר זה עולה להם כסף רב וגם כשפעמים רבות הדבר מרגיש כמו משפחת אומנה כי מגיע מתנדב הם וכל הילדים של המשפחה נקשרו אליו, כולם כבר אוהבים את כולם, והוא חלק מהמשפחה והוא מגיע לכאן והוא לא גר במגורי עובדים של עובדים זרים אלא הוא ממש חלק מהחווה, מהמשפחה ואחרי שבועיים הוא עוזב. אחרי שלושה חודשים הוא עוזב. הוא לאו דווקא עוזב חזרה לתיכון או לישיבה אלא עוזב לחווה אחרת באזור אחר של הארץ.

לחוואים יש אופציות כלכליות כאשר מראש אנחנו יודעים שלהתפרנס מחקלאות זה דבר קשה מאוד אם כי לא בלתי אפשרי. אנחנו עכשיו מתקדמים בצעדים גדולים לעבר חקלאות בר-קיימא כדי שהחקלאים שלנו יהיו גם רווחיים. מעבר לזה שאנחנו רוצים יתפרנסו, יש הבנה שחוות שמתפרנסות ימשיכו וישהו בשטח זמן רב יותר. הדבר הזה, המעטפת הזו היא לא פשוטה ואנחנו מנסים לעזור בזה וזה באמת קורה. אנחנו מעל עשור עם החבר'ה האלה ועכשיו אנחנו פוגשים אותם בתור בעלי חוות אחרי שהם התחילו.

דרך אגב, דיברתם על קורס ערבית, המדריך המוביל שלנו בקורס ערבית, המדריך הכי טוב שכולם מבקשים, התחיל בתור נער שנפלט מבית ספר, הגיע לגבעה, מהגבעה לבית משפט ואז לחווה ועכשיו משרת בחיל המודיעין בצה"ל. הוא יודע ערבית והוא במקצועו מדריך לערבית.

האירוע הזה שאנחנו אומרים, ובאמת מתייחסים לזה כך – ילד, נער, נערה שמגיע לכאן הוא הסיירת של הסיירת בראש כל מי שעושה חקלאות יהודית והוא מצוין. חבר'ה שמגיעים ועושים את העבודה הזו. אני צוחק – אם יש מצב שילד שצורך אלכוהול או מעשן סמים בסוף יום עבודה סימן שבעל החווה עשה משהו לא טוב. הם מחכים לשמונה בערב ונרדמים ישר. מי שעובד לא מעשן אבל זה אכן ככה. אין סמים. מצד אחד אנחנו לא תמימים, זה לא שאנחנו לא יודעים שאין סמים אצל נוער או אלכוהול אבל מהצד השני של אותו מטבע אנחנו לא רשות אכיפה ואנחנו לא רוצים להיות אבל ישנה הבנה שאין סמים.

מבחינת בעל חווה אין דבר כזה שנער יעשן סמים לא מבחינה של אכיפה אלא כי זה לא האווירה כאן. האווירה היא עבודה. כל היום אנחנו קורעים וכולנו עובדים קשה מאוד כי חקלאות פיזית קשה מאוד מסביב לשעון במיוחד בחוות כשמצטרף לזה המלטות בלילה, חליבות ושמירה. אין זמן פנוי. אם אפשר לחזק תוכניות כאלה. מאיר אמר שהיתרון של תוכנית כזו אפילו לעומת תוכניות מעולות של פנימיות הוא בתחום של המניעה. אנחנו חוסכים כל כך הרבה משאבים וכסף למדינה עם אותו בחור, הוא לא מגיע לתוכניות האחרות. במקום שנפגוש אותו בכיכר החתולות אנחנו רואים אותו אחר כך מגיע לצבא ולאזרחות ולחיים כשהוא עשה את הדבר הכי גדול שיש, הוא עשה חקלאות יהודית.

שוב תודה רבה לכם, אתם מוזמנים תמיד עם ועדה או בלעדיה, רק תבואו. 120 חוות הן 120 מקומות לבקר בהם ונשמח לפגוש אתכם בכל אחד מהמקומות.

תודה שבתאי. אני רוצה לסכם. כל קודם אין ספק שאפשר להגיד על המקום הזה חן המקום על יושביו. על שלושת הפרושים של חן המקום על יושביו. אחד, המקום כל כך יפה והוא משרה חן על האנשים. השני, שהאנשים הם בעלי כל כך הרבה חן שהם משרים אותו והופכים את המקום הזה למשהו והשלישי המקום הוא הקדוש הברוך שמשרה חן גם על היושבים גם על המקום וגם בכלל. על המקומות מהסוג הזה ועל המקום הזה בפרט נאמר חן המקום על יושביו.

אני חושב שזה המקום מופלא, כל הפעילות היא פעילות מופלאה שצריכה לקבל חיזוק גדול. לחזק קודם כל את הקיים. לחזק ולעבות את הקיים. אנחנו צריכים לעבוד פה ולראות איך אנחנו רותמים את המשרדים הרלוונטיים. אני חושב שהמשרדים הרלוונטיים מלבד שמשרד לביטחון הלאומי והמשרד הרווחה והחינוך - - -

ומשרד האוצר - - -

עם משרד האוצר תמיד יש בעיות. איפה שצריך כסף משרד האוצר נמצא תמיד, אבל גם משרד החקלאות רלוונטי פה. יש פה עוד הרבה דברים, אפשר להכניס גם את משרד הביטחון אם רוצים.

ההיבט הבין-משרדי הוא קריטי. אנחנו רואים פה ובמקומות האלה שצריך גם לחזק את הקיים וגם להוסיף עוד. כמישהו שעומד בשדולה למען הגליל, אני אומר שצריך לראות איך בגליל אנחנו מכניסים ומשלבים. מדובר על בניין האדם, בניין העם ובניין הארץ. כל שלושת הדברים משתלבים פה בהרמוניה מופלאה.

תודה רבה לכולם במיוחד לבת שבע, על כל הארגון, על העשייה מסביב.

שנצא לעוד סיורים.

אנחנו נצא לעוד סיורים. אל תדאגי, בת שבע.

אני חייב להגיד כמה מילים. סליחה, קטונתי מכולם. המדהים הוא שיושבת פה ועדה של הכנסת ומתעסקת בדבר הזה. אני, חוץ מהתואר של כעובד שטח, הייתי נער גבעות שלעבר, מהדור הראשון אפשר להגיד, מהדורות הראשונים. מדהים לראות כשהולכים בכיוון נכון אז המון דברים טובים קורים בדרך ובעיות רבות באות על פתרונן בדרך.

כשהולכים בכיוון הלא נכון נוצרות בעיות רבות והפתרונות שצריך לייצר להן תמיד מעין טלאי של משהו שבא מבחוץ והוא לא פתרון אמיתי. כשהולכים נכון אז מה שקורה, מה שאני שומע מכולם ואני חווה בעצמי הוא שיש פה משהו שקורה כבר. כלומר, יש פה מענה לבעיה אקוטית של נוער שקיימת בכל העולם ובכל הארץ והפתרון קורה כבר, הוא קורה פה.

בכל הנקודות של החוות יש מענה ואלטרנטיבה אמיתית לחבר'ה שהם גדולים ממערכת החינוך, בוא נאמר את האמת. הם לא קטנים ממנה, הם גדולים ואין שם מענה. ופתאום זה קורה. הבעיה נמשכת כבר עשרות שנים גם בממשלות אחרות אבל הממשלה הזו שכן רוצה, לכל הפחות, ללכת בכיוון הנכון, הכיוון האמיתי של עם ישראל, אז הנה מה שהם צריכים לעשות זה לחזק את מה שכבר קורה. תודה.

תודה רבה. נתראה בישיבות ובסיורים הבאים.


הישיבה ננעלה בשעה 16:00.