פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



37
הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
08/04/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 64
מישיבת הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
יום שלישי, י' בניסן התשפ"ה (08 באפריל 2025), שעה 10:00

1. סיור בעמותת "עמך"- מועדון "עמך" תל אביב
2. סיור במוקד המוסד לביטוח לאומי רמת גן

חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר

טלי שלזינגר - מנהלת אגף ייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו, המוסד לביטוח לאומי

אוריאל כזום - סמנכ"ל קצבאות קיום, תעסוקה והגיל השלישי, המוסד לביטוח לאומי

מיכל פלשקר - עוזרת סמנכ"ל קצבאות קיום, תעסוקה והגיל השלישי, המוסד לביטוח לאומי

שירלי להב פריס - מנהלת מרכז שירות הייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו, המוסד לביטוח לאומי

דפנה כהן - סגנית מנהלת אגף הייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו, המוסד לביטוח לאומי

טניה רזניקוב - אחראית הדרכה באגף הייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו, המוסד לביטוח לאומי

מרים לוי - מנהלת תחום באגף הייעוץ לאזרח הוותיק, המוסד לביטוח לאומי

רועי בן נעים - מנהל תחום קשרי כנסת וממשלה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אורית ביתן - מרכזת בכירה תחום קשרי כנסת וממשל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אורנה בנצור - מנהלת תחום ניצולי שואה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

נגה נמרוד פירסט - מנהלת מחלקה לבריאות כללית, השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות

יגאל - מתנדב במרכז התמיכה לאזרח הוותיק ומשפחתו במוסד לביטוח לאומי

מרים דרוקס - ד"ר, מנהלת סניף מרכז עמך תל-אביב וגוש דן

נעה כץ אוצר - ד"ר, רכזת במועדון עמך תל-אביב וגוש דן

עדנה - ניצולת שואה, מועדון עמך תל-אביב וגוש דן

הדה - ניצולת שואה, מועדון עמך תל-אביב וגוש דן

מרים - ניצולת שואה, מועדון עמך תל-אביב וגוש דן

מרים ויינרן - ניצולת שואה, מועדון עמך תל-אביב וגוש דן

בריז'יט - ניצולת שואה, מועדון עמך תל-אביב וגוש דן

נוצי - ניצולת שואה, מועדון עמך תל-אביב וגוש דן

זאב - ניצול שואה, מועדון עמך תל-אביב וגוש דן

מרתה - ניצולת שואה, מועדון עמך תל-אביב וגוש דן

יונתן פלג - עוזר לחברת הכנסת מירב כהן

רועי ברוורמן - יועץ פרלמנטרי לחברת הכנסת מירב כהן

שון - צלמת, חברת צוות של חברת הכנסת מירב כהן

אריאלה אהרון

ויקטוריה שטיינברג – איטייפ

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיור במוקד המוסד לביטוח לאומי רמת גן

תודה על האירוח, אנחנו שמחים לבוא הנה. רציתי להגיע כבר זמן רב, אבל כל הדיונים בכנסת ביום-יום הם אינטנסיביים, כשיצאנו לפגרה אמרתי שננצל את הזמן. אציג לכם את הצוות שלי. יונתן פלג מפעיל מיני-עמותה אצלנו, הוא מתעסק בכל פניות הציבור על כל הגוונים שלהן ויש לו מתנדבים תחתיו וללא שום קשר בכובעו האישי הוא גם חבר מועצת עיריית ירושלים. חשבתי שחשוב שתכירו כי אנחנו מטפלים בפניות ציבור רבות, אנחנו ממש מפעל והכול מנוהל על ידי יונתן.

רועי יחד עם אריאלה שהיא מנהלת הוועדה, הוא עוסק בצד הפרלמנטרי בחקיקה וכן הלאה וגם מול אריאלה שהיא מנהלת את הוועדה ואחראית על הוועדה בכל ההיבטים, מסדרי היום ועד מעקב אחר ההחלטות והכול. שון היא עובדת חדשה, צלמת. זה הצוות שלי.

שאר חברי הוועדה רוצים להציג את עצמם?

רועי בן נעים, מנהל אגף קשרי כנסת וממשלה, משרד הרווחה והביטחון החברתי.

נגה נמרוד פירסט, מנהלת המחלקה לבריאות כללית בשירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות.

אורנה בן צור, מנהלת תחום ניצולי שואה במשרד הרווחה.

עמית, רשם פרלמנטרי.

שירלי להב פריס, מנהלת מרכז תמיכה ומידע ארצי, שירותי הייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו, 9696*.

פעם הייתה מולי בקשר פנסיונרית מקסימה, ורה שלום.

היא לא הייתה, היא מדהימה.

היא הייתה איתי בקשר והיא הייתה מהממת, עשינו ביחד מבצע מול עירייה שלא הגיבה היא גם ידעה להפעיל אותי בחוכמה.

זו ורה.

אורי כזום, אני סמנכ"ל קצבאות קיום ותעסוקה בגיל השלישי, ביטוח לאומי.

טלי שלזינגר, מנהלת אגף ייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו בביטוח לאומי וברוכים הבאים.

מיכל פלשקר, עוזרת של אורי בלשכה.

דפנה כהן, סגנית מנהלת אגף הייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו.

טניה רזניקוב, אחראית על תחום ההדרכה באגף הייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו.

מרים לוי, מנהלת תחום באגף לאזרח הוותיק והמזכירה של טלי.

מנהלת של טלי, אבל בסדר. מספר מילים על סדר היום שלנו, נשב כאן ונספר לכם על העשייה של האגף למען האזרחים הוותיקים בישראל, שירלי תספר על מרכז התמיכה והמידע. יגיע לכאן גם מתנדב לספר לכם מעט כי כשתעלו למעלה לראות יהיו מתנדבים רבים ויהיה קשה לדבר עם כל אחד פרטני ואנחנו רוצים שמתנדב ירד ויספר לכם מעט על איך זה בפן האישי ואיך הוא רואה את הדברים. לאחר מכן נעלה למרכז התמיכה והמידע ונראה את העשייה בפועל, חלק מעשיית האגף שלנו.

כפי שניתן לראות, אגף הייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו זה החוק של גולדה מאיר שהייתה שרת העבודה באפריל 1954, בטח כולכם מכירים את זה בעל פה ולכן לא אחזור על כך.

זה הכי חשוב. זה מה שהיא אמרה לכנסת עם הגשת חוק ביטוח לאומי וזה אחד הדברים המרגשים כאן אצלנו בביטוח לאומי, אנחנו מתחילים בזה מצגות רבות.

"לא בחסדם של נדיבים יהיו תלויים החלשים כי אם בתור אזרחי המדינה יקבלו את המגיע להם בזכות, והיה הפסוק "אנו ערבים זה לזה" לחוק במדינת ישראל", כמה זה רלוונטי אז והיום.

זה היה בהגשת חוק הביטוח הלאומי על ידי גולדה מאיר.

אם נגע בעניין הזקנה שלשמו האגף הוקם, חברה שבה לא יהיה יתום מופקר ולא יהיה זקן הבוכה על זקנתו. אחד החוקים הראשונים בחוקי הביטוח הלאומי הוא חוק הזקנה והשארים. לדוגמה חוק הסיעוד הוא חוק שחוקק רק בשנות השמונים וזה מ-1954. החזון של הביטוח הלאומי, חלק מהחזון ששמתי כאן הוא חלק מהחזון הכללי מחוק הביטוח הלאומי והחזון שלנו שאנחנו פועלים באופן יזום למיצוי הזכויות, אנחנו לא מחכים שהאנשים יגיעו אלינו והאגף עוסק רבות בדברים היזומים.

אנחנו תמיד מתאימים את עצמנו לצרכים המשתנים. לצורך העניין, כיום קל יותר להסביר מה הם הצרכים המשתנים, קורונה היא צורך משתנה כי לפתע סגרו את כל האנשים בבתים, היינו צריכים להגיע אליהם ולהמשיך ולמצות את הזכויות שלהם. הקשישים שלנו היו בבדידות מזהרת כי המתנדבים שהם גם אנשים מבוגרים לא יכלו להגיע אליהם, אז איך כן ממשיכים את הקשרים החזקים בין המתנדבים לקשישים ולא להשאיר את הקשישים בבדידות שלהם.

דוגמה נוספת היא המלחמה האחרונה שאנשים רבים פונו מבתיהם. משהו קטן בענייני זקנה, היו לנו לא מעט מפונים שמקבלים סיעוד. בן אדם מבארי שפונה למרכז הארץ ומקבל מוצרי ספיגה, איך הוא יקבל מוצרי ספיגה? האגף שלנו בשיתוף פעולה עם אגף הסיעוד, המתנדבים שלנו דיברו עם כל אדם שמקבל סיעוד במדינת ישראל – כל זקן שלישי היום – כ-400,000 איש פנו אליהם אחד אחד, איפה הוא, אילו שירותים הוא צריך, איך יכולים לעזור לו והעבירו את השירותים למקומות שהזקנים צריכים לקבל אותם. זה חלק מההתאמה לצרכים משתנים.

הגעתם לכל ה-400,000?

כן. הגענו לכולם. תכף תראו את המספרים. השירות שלנו הוא שירות קהילתי שמתעסק במיצוי זכויות ותמיכה, שני - - האלו שזורים כשתי וערב אחד בשני. אם מישהו התקשר למיצוי זכויות ולא שאלנו אותו מה שלומו, האם יש אנשים מסביבו, האם הוא לא נמצא לבד והאם הוא אוכל ארוחה אחת חמה ביום, לא עשינו את שלנו. אומנם ענינו לו שהוא רמה שלוש בסיעוד והוא יכול, אבל זו לא המהות שלנו.

המהות שלנו היא לתת תמיכה וגם למצות זכויות. בעניין התמיכה, תכף תשמעו על ביקורי הבית ותראו הלכה למעשה, אבל התמיכה שאנו מעניקים לזקנים היא לא רק תמיכה במסגרת ארבעת הרמות של הביטוח הלאומי אלא אנחנו יוצאים לביקורי בית, הולכים למלא תביעות אצל אנשים שלא מסוגלים להגיע אלינו, מיצוי הזכויות שאנחנו מעניקים הוא מיצוי זכויות כולל.

כלומר, אם מישהו יתקשר אליי ויגיד לי שהוא בן משפחה מטפל ושהוא מרגיש שהוא מתמוטט, אפנה אותו לרווחה לבני משפחה מטפלים כמובן מעבר למסגרת של מה שאני יכולה לראות במי הוא מטפל והאם הוא מקבל את מקסימום הזכויות שמגיעות לו.

אנחנו בקשרי קהילה עם כל הארגונים והמוסדות שעוסקים בקשישים כדי למצות זכויות באופן כולל לקשישים. כשקשיש יתקשר אלינו ותכף תראו זאת ושירלי תספר על זה במרכז המידע והתמיכה, אבל גם בסניפים עצמם קשיש יגיע לקבלת קהל ויגיד שהוא רוצה X, כנראה שהוא ייצא עם X פלוס 20 דברים שהוא קיבל כי אנחנו לא מתעסקים אך ורק בזכויות של ביטוח לאומי אלא רוצים לראות בצורה רחבה, 360, למה זקוק הקשיש. לא כל הפתרונות אצלנו.

זה באמצעות מתאם טיפול?

לא, באמצעות המתנדבים שלנו. הנתונים הם על כלל הסניפים שלנו, 24 סניפים ועוד מרכז תמיכה ומידע שבתוכם יושבים 55 עובדים סוציאליים שרובן עובדות סוציאליות ולא כולם במשרות מלאות, 15 מתאמות שדואגות לתקציבים ואנחנו מפעילים כ-4,500 מתנדבים לטובת האוכלוסייה המבוגרת ומניעת עוני בזקנה. אספר לכם על שני פרויקטים שיש לנו בעניין ומרכז התמיכה והמידע הטלפוני, 9696*. שלום וברוכה הבאה.

אורית היא הסגנית שלי.

אורית, נעים מאוד. אנחנו עוסקים בשתי פרופסיות עיקריות, תחום הזקנה ופרופסיה של הפעלת מתנדבים שזו פרופסיה בפני עצמה. ממוצע ההתנדבות אצלנו הוא בין שמונה לתשע שנים, שהיום אנחנו מחלקים תעודות ל-25 ו-35 שנות התנדבות אצלנו.

אני מכירה מתנדבים רבים שלכם.

אנשים מגיעים אלינו בגילאי פרישה. זאת אומרת, הם לא מתחילים להתנדב אצלנו בגיל 15 אלא אנחנו מקבלים מתנדבים בגילאי 55 ומעלה, אבל ממוצע גילאי המתנדבים שלנו הוא 72-70.

הם מגיעים לכאן?

לא, כל אחד בסניף שלו.

בכל הארץ.

הם פרוסים על פני כל הארץ, מקריית שמונה ועד אילת.

והם תמיד יבואו לסניף, הם לא - - מהבית או משהו כזה?

ביקורי הבית שלנו הם עצמאיים מאוד.

גם לי יש מתנדבים ולפעמים קשה להם להגיע לכנסת ולכן הם מטפלים בפניות מהבית שלהם, גם אתם עושים את זה?

לא, הפניות לא נענות מהבית אלא אך ורק מהסניפים כדי שגם נוכל לפקח על עבודת המתנדבים.

קיים כאן קושי כי בניגוד לעובדים שאני יכול להעביר והם יכולים להיכנס למערכות, עם המתנדבים אנחנו מאוד מקפידים על כל האירוע של אבטחת מידע, מה הם יכולים לראות ומה לא ועל כל הדברים. כן אציין שכאשר נערכנו עכשיו לחירום בנינו פלטפורמה שמרכז המידע הזה יוכל לעבוד מהבית. הבנו שבשעת חירום זה שובר שוויון ושנצטרך אותם ולכן בנינו פלטפורמה, ברוך השם לא היינו צריכים להפעיל אותה, אבל בנינו וגם המערך הטכני שנוכל להעביר להם שיחות ונוכל לבצע שיחות מהבית. זה לא לשגרה, אבל כן לחירום.

נכון, הם לא נכנסים למערכות של הביטוח הלאומי.

אתם מחוברים לבאים לטוב? מערך התנדבות המבוגרים שלנו או שלא נעשה חיבור?

לא.

זה פרויקט ששמנו עליו, 10 מיליון שקלים לתשתית, זה הרבה. אני אחבר ואולי נביא לכם אנשים נוספים.

מעולה. אנחנו מקבלים מתנדבים מגילאי 55 ומעלה שהרעיון מלכתחילה היה שניתן לאנשים משמעות בזמן הפרישה והם יעבירו את המשמעות הזו לזקנים איתם הם מדברים ואיתם הם נמצאים בקשר כי אנחנו כאן ב-Win-win situation. המתנדבים שמגיעים אלינו – תראו אותם – הם כאילו מגיעים לעבודה, זו מאין קריירה שנייה או שלישית של חלקם, הם מחויבים ברמה שאין שנית לה. הם מגיעים לכאן בימים קרובים, שעות קבועות ולא מפספסים.

אתם תראו את מרכז התמיכה והמידע ברמה על אף שהם צריכים לנקות לפסח. מדהים לראות שכאשר מדברים על תפקידי המתנדבים, התפקידים העיקריים הם ביקורי בית אצל זקנים בודדים בקהילה, ייעוצים טלפוניים יזומים ושאינם יזומים וקבלת קהל. בנוסף, יש לנו פרויקטים רבים למיצוי זכויות ואתעכב של שלושתם.

כשמדברים על ביקורי בית, המתנדבים שלנו מבקרים זקנים בודדים בקהילה. בן אדם בודד זה לא פר קריטריון אלא בן אדם שמרגיש בודד הוא בודד. אנחנו לא מציבים אנשים על סקאלת בדידות, אם הוא בודד, הוא בודד ב-100% של בדידות. הבקשות לביקורים מגיעות אלינו ממגוון עצום של גורמים, זה יכול להיות מעו"ס קופת חולים, עו"ס רווחה, העובדים הסוציאליים שלנו בביטוח לאומי, מהסיעוד שהולכים לבקר אצל הקשישים בבתים, מהשכנה, בן משפחה, ממגוון רחב מאוד של גורמים שמפנים אלינו את ביקורי הבית.

ברור לכם שאם ממוצע ההתנדבות אצלנו הוא בין שבע לשמונה שנים, אז אנשים מבקרים את הקשישים שנים רבות ונהיים משפחה שלהם ואף יותר מכך. אספר לכם סיפור על מנת להמחיש לכם מה הוא קשר בין מתנדב לקשיש. בסיפור יש אולי ממדים כואבים מעט, אבל זו המציאות שלנו ולכן חשוב לי שתראו אותה.

שמונה שנים עבדתי בתל-אביב עם המתנדבים של תל-אביב ויש לי מתנדבת שגייסתי אותה בשנת 2015 ומתנדבת עד היום, חנה המדהימה שביקרה קשיש שהתאלמן ומהרגע שהוא התאלמן - - -

התדרדר?

הוא לא התדרדר פיזית אלא הוא היה עצוב מאוד. אני לא אומרת את זה בשפה המקצועית, הוא לא היה בדיכאון אלא היה עצוב, פשוט היה עצוב. יש לו שתי בנות מדהימות, יום אחת הבת הזו מגיעה ויום שני הבת השנייה מגיעה, הן לא עזבו אותו לרגע ועדיין הוא הרגיש נורא בודד. חנה הלכה אליו כל שבוע כי הביקורים שלנו הם אחת לשבוע ונוצר ביניהם קשר מדהים.

לימים הקשיש החליט שהוא מסיים את חייו, גדול עליו, הוא הרגיש שהוא עשה את שלו בחיים והיה לו נורא קשה להתמודד עם האבל והאובדן שלו על אשתו. הבנות ישבו שבעה, קמו ביום חמישי מהשבעה, יום שישי הגיע לחנה זר פרחים ענק ובו כתוב "אבא השאיר לנו פתק שברגע שאנחנו קמות מהשבעה, הדבר הראשון שאנחנו עושות זה לשלוח לחנה זר פרחים ולהגיד לה תודה על מה שהיא הייתה עבורו". אלו הקשרים שנוצרים בביקור בית ואם היו לנו שלוש שעות, הייתי מספרת לכם סיפורים על ביקורי הבית גם שלוש שעות ויש כאן וידאו קצר על ביקור בית שתכף תראו.

הקשרים שנוצרים הם מדהימים. אנחנו לא עושים קטלוג למי אנחנו נותנים ולמי אנחנו לא נותנים, אבל יש סדר עדיפויות שאם הבן אדם ערירי הוא יהיה הראשון לביקור. אם הבן אדם גר בדיור מוגן, ננסה למצוא בתוך הדיור המוגן, אבל יש גם לא מעט זקנים שבתוך הדיור המוגן מרגישים בודדים מאוד. יש שם קליקות כמו בתיכון, את לא תשבי כאן ואת לא תשבי כאן.

היה לי מתנדב שהלך עם אימו בת ה-92 לדיור מוגן ורצה לעשות לה מינגלינג עם החברות החדשות, הוא בא להושיב אותה בכיסא ומישהי אמרה לו "לא פה, אני מצטערת, זה שלנו". ככה הקשישים מרגישים בדיור המוגן ולכן אנחנו מבקרים גם שם, אבל כמובן שהם לא יהיו בראש הרשימה.

ייעוצים טלפוניים וקבלת קהל, כפי שידוע אנחנו מקבלים קהל בראשון, שלישי וחמישי, המתנדבים שלנו מקבלים קהל גם של צעירים, אבל בעיקר קהל של אנשים מבוגרים שמתקשים במילוי תביעות, בטכנולוגיה, שיש להם שאלות רבות על המכתבים שהם מקבלים מביטוח לאומי והם לא יודעים מה הם צריכים לעשות והמתנדבים שלנו מנחים אותם והולכים איתם יד ביד. אם אנשים לא מסוגלים להגיע לקבלת קהל כי הם סיעודיים או יש להם קושי כזה או אחר, המתנדבים יגיעו אליהם הביתה וימלאו איתם תביעות בתוך הבית.

הייעוצים הטלפוניים, יש לנו ייעוצים שנכנסים אלינו כמו מרכז המידע והתמיכה וגם לסניפים עצמם, ויש לנו ייעוצים יזומים שאנחנו יוזמים על פי קבוצות אוכלוסייה שעשויות להיות קבוצות אוכלוסייה בסיכון ובמשבר כמו בני ה-100 פלוס, כל בני ה-100 מקבלים מאיתנו ביקור, כל מי שמלאו לו 100 מקבל מאיתנו ביקור עם תעודת הוקרה, אבל אנחנו גם מתקשרים לכל בני ה-100 פלוס, בני 90 פלוס בפרמטרים מסוימים, אנשים סיעודיים בפרמטרים מסוימים וכל בן אדם שמתאלמן במדינת ישראל מקבל מאיתנו טלפון כדי לשאול אותו איך הוא, שיספר איך הוא, מה נשמע.

ממי אתם מקבלים את המידע הזה?

יש לנו הכול בנתונים.

ברגע שמישהו מתאלמן?

כן, למשרד עצמו.

אנחנו משלמים להם קצבת שאירים ומכניסים אותם למאגר לתוכנית מסוימת.

ומזמינים אותם לבוא אלינו לקבוצות תמיכה לאלמנים ואלמנות שמתקיימות בכל הארץ ללא עלות, עשרה מפגשים שגם את רוב הקבוצות האלו מנחים מתנדבים מנחי קבוצות. הייעוצים הטלפוניים הם בהיקף גדול מאוד וזה הייזום שלנו לאוכלוסייה למצות את הזכויות ולברר מה מצבם. מיצוי זכויות ופרויקטים למען אזרחים ותיקים, אנחנו מבצעים זאת ברמה האגפית וגם ברמה הסניפית כי כל סניף מכיר את האוכלוסייה שלו. אם יש אוכלוסייה ממגזר מסוים שזקוקה ליותר הכוונה ב-X, אז יעשו פרויקט בסניף הזה.

לדוגמה היה פרויקט מסוים על מקבלי השלמת הכנסה בסניף נצרת ולא מצליחים להגיע לאוכלוסייה כי יש להם כל מיני נכסים שכתובים על שמם ולא באמת שייכים להם אלא לילדים שלהם, וברגע שהם כתובים על שמם יש כל מיני עניינים ולכו עשו פרויקט לטובת העניין. אבל יש גם פרויקטים אגפיים רחבים, לדוגמה התביעות היזומות שאנחנו שולחים לאנשים בגילאי זקנה ולא חוזרות אלינו, המתנדבים מתקשרים ואומרים "נשלח אליך מכתב, לא ענית לו וחבל, יכול להיות שאתה זכאי לכך וכך וכך".

עברנו על כל הזכאויות, כל מה שאפשר לעשות אוטומטי עשינו אוטומטי וזה חלק מהתוכנית, כל גמלה שאני יכול לשלם באופן אוטומטי, קצבת שאירים, אם יש לנו את המידע אנחנו עושים. לפעמים חסרה לנו הצהרה שהם גרו בנפרד או גרו ביחד ובמקרים האלו אנחנו עושים סוג של ייזום, שולחים לאותו מבוטח מכתב או שהיום יש לנו אפליקציה שהוא מקבל מסרון ורק צריך לאשר ואלו שלא עונים מקבלים שיחת טלפון.

מהניסיון שלכם במגע עם אנשים, מה הסיכוי שבן אדם שבאתם איתו במגע לא באמת מקבל את כל מה שמגיע לו?

על כל נושא יש לנו נתונים.

סטטיסטית, מה הסיכוי שבן אדם מעל גיל פרישה לא קיבל את כל הזכויות שמגיעות לו?

אין הרבה, אבל זה בדיוק מה שאנחנו עושים. אנחנו מוציאים את כל מי שהוא מעל גיל זקנה ולפי הכללים שאנחנו רואים היה אמור לקבל, אנחנו שולחים לו יזום ואם הוא לא עונה אנחנו מבצעים את שיחות הטלפון. היינו שולחים מכתב ומרגישים שכל הכבוד לנו, שלחנו מכתב ואמרנו לו שהוא זכאי ולאחר מכן הבנו שזה לא מספיק. היום התחלנו לשלם אוטומטית איפה שאפשר, לפני שנתיים הכנסנו משהו שקוראים לו מהיר ועדכני שאם צריך הצהרה, שולחים לו מסרון של כל מה שהוא צריך לעשות להיכנס להצהיר.

אשתמש בדוגמה אחרת של דמי לידה, מ-45% תביעות אוטומטיות הגענו ל-90% תביעות אוטומטיות כיום. אם זה לא אוטומטית דרך המעסיק, אנחנו שולחים לה מסרון שרק תאשר לנו לפנות למעסיק, אנחנו עושים את כל התהליך אוטומטית ומי שלא עונה מקבל שיחת טלפון.

בגיל השלישי, האגף של טלי מקבל את הרשימות האלו לפי נושאים, קבצת שאירים, תוספת תלויים, כל הזכאויות שיש בביטוח לאומי והשנה החלטנו שעל כל הקבוצות האלו אנחנו רוצים לסיים בשיחת טלפון כי כבר לא מספיק שאנחנו עושים. התחלנו בתחילת השנה שני פרויקטים, יש לנו ארבע קבוצות שעד סוף השנה אנחנו הולכים על כל הזכאויות שלנו שהרעיון הוא שאני רוצה לדעת שאם עשינו יזום, ואותו אחד לא מקבל זה אחרי שיחת טלפון וככל שלא מגיע לו, אבל לא נסתפק בכך ששלחנו מכתב והוא לא ענה.

זה גם לא מסתיים בשיחת טלפון כי אנחנו כאגף מבצעים מעקב. הבן אדם אמר "אוקיי, אני אמלא" ולא מילא, אנחנו נבדוק את זה, נתקשר אליו שוב ואם הוא יצטרך עזרה נבוא אליו למלא איתו.

התפיסה הראשונית היא שירות משלים למיצוי זכויות לקצבאות של ביטוח לאומי.

ברשותכם, תוך כדי שאתם מדברים על מיצוי זכויות וכל מיני דברים ויוזמות מדהימות, אני לא יודע אם אתם מכירים אבל יש אירוח אזרחים ותיקים בחגי תשרי בכל מיני מסגרות של משרד הרווחה והביטחון החברתי. במקרה גם אני מתעסק עם זה באמצעות המוקד אצלנו ואנחנו מקבלים סדר גודל של 400 אנשים כאלו, אזרחים ותיקים שמטפלים בהם נקודתית ואני מניח שיש רבים יותר שזקוקים, שהם לבד, בודדים, אין להם את המענה הזה והם צריכים את הצורך הזה. אתם מחוברים למוקד 118 של משרד הרווחה?

אנחנו עובדים ברמות לשכות הרווחה המקומיות, כלומר אם מתקשר אליהם מישהו לפני ליל הסדר או לפני חגי תשרי, הייתי מקבלת את הספר של "כולנו מסובין".

זה הפסיק.

לא, זה קיים.

אמרתי שהיינו מקבלים את זה.

זה קיים, אני מסתכל במודעה שפרסמנו. זו המודעה, לא משאירים אף אחד לבד בחג וזה מפורסם ויותר מזה, תוך כדי התכתבתי עם אורנה ואמרתי שאלו עשרה ימים בבית אבות לארח אותם ביחד עם אנשים נוספים, כל אחד מהם זכאי בחגי תשרי. זה משהו שאם תדברו בין מוקד 118 וביניכם במיצוי זכויות, יהיו כאן אנשים רבים שלא יהיו בודדים בחג חד-משמעית.

אני מרכזת לי הערות לסוף הדברים. תסיימי את ההצגה שלך ונפתח את הדיון.

בסדר גמור. תראו איך נראה אצלנו ביקור בית. זה ביקור בית אמיתי שצולם כאן, קשישה מסניף רמת גן.

(הקרנת סרטון)

זה מתחיל בצעד של עדי אברהמי זה אחד השירים שאני הכי אוהב. וואו. זה השיר של השעון המעורר שלי בבוקר, ככה אנחנו מתחילים את הבוקר.

כשדיברנו על חיי המתנדבים שלנו או על ממוצע ההתנדבות אצלנו, כשתראו את ציר המתנדב אולי זה ייתן לכם מעט הבנה למה המתנדבים נשארים אצלנו זמן רב. כשאנחנו מגייסים מתנדב אנחנו מגייסים אותו על ידי ראיון אישי.

זה כמו ראיון לסיירת מטכ"ל, אני לא הייתי עובר אותו. הזכרת את ורה, אני לא הייתי עובר אותה. המנהלים, העובדים והמתנדבים שעובדים כאן, לא כל אחד יכול לבוא ולהתנדב בביטוח לאומי, הוא צריך להיות מחויב ולא יכול לבוא פעם כן ופעם לא.

פגשתי אנשים מהממים.

גם ההשקעה של העובדים במתנדבים היא מלאה וזה בא לידי ביטוי, זה הדדי וקיימת כאן רמת מחויבות אדירה של שני הצדדים. גם בתוך המערכת לריב על כל משאב ואיך אמרתי לטלי, להיות מנהלת אגף כזה היא צריכה לריב על כל רבע תקן ולהרוג את כולנו כי בסוף צרכי הרווחה מרובים ואני קודם כול חייב לשלם קצבאות וזה לא בחוק ביטוח לאומי. יש כאן מורשת ותרבות ארגונית של האגף הזה שנלחמים על כל מתנדב, על כל הטבה ועל כל דבר.

וזה שווה כל רגע.

זו התוצאה. זה מגיע משני הצדדים.

כשמתנדב מתקבל אצלנו בראיון אישי שעורך לפחות שעה, אנחנו בודקים את המניעים שלו, למה הוא הגיע אלינו, הוא הגיע כדי להיות חלק מביטוח לאומי? לא יודעת אם זה מספיק לנו. אנחנו צריכים שהמתנדב שלנו יאהב את הזקנה, את הזקנים, ירצה לגעת באנשים.

ברגע שאנחנו מקבלים את המתנדב הוא נכנס לקבוצת קליטה והכנה להתנדבות של עשרה מפגשים, שלוש שעות, מסבירים לו מה זה ביטחון סוציאלי, ביטוח לאומי, מה התפקידים שלו, מה גבולות ההתנדבות וכן הלאה וחוקים שקשורים לגיל הזקנה. כל מתנדב בין אם הוא חצי שנה כאן או 35 שנה כאן, יושב בקבוצת הדרכה חודשית, אחת לחודש הוא מחויב להגיע אלינו והוא חותם על זה שהוא מחויב להגיע לקבוצת הדרכה חודשית.

אילו תכנים יש שם?

בקבוצת ההדרכה יש מספר דברים. אחד, המטרה שלה היא גם אוורור כי הם חווים דברים לא פשוטים בשטח.

שהם סופגים?

הם מאבדים קשישים, רואים בדידות קשה מאוד, רואים התדרדרות וכולם מבוגרים.

כמה מתנדבים יש לכם?

כ-4,500. המתנדבים שלנו זו תמונת ראי לזקנה שלהם. זה מאוד לא פשוט ומי שלא מסוגל לעמוד מול תמונת הראי הזו, לא בטוח שיוכל להמשיך ולהתנדב אצלנו לכן גם מקום לאוורור, תכנים שמדברים על בדידות, משמעות החיים, מוות, חולי, אובדניים וגם שינויי חקיקה כי המתנדבים שלנו הם מומחים לדבר, הם לא סתם הולכים "מה נשמע ומה העניינים?", לא בזה מדובר.

הם מתעסקים רק בביטוח לאומי או רחב יותר?

רחב.

ביטוח לאומי מורכב מאוד, אבל כמובן שרחב יותר ותכף תראו את כל המנעד.

בדיוק.

קפץ לי עוד משהו, אתם בקשר עם שי"ל?

שי"ל, בטח.

זה גם שירות ייעוץ לאזרח.

יש לנו מתנדבים משותפים גם.

אני כל רגע חושב על דברים נוספים שהם בחיבורים בינינו.

המתנדבים שלנו מוכשרים בקורס מתנדב חדש בשש אוניברסיטאות בארץ, קורס של 16 מפגשים בנושא גרונטולוגיה, אנחנו מעניקים תעודות הוקרה לכל שנות ההתנדבות, חמש, עשר, 15, 20, 25, 30, 35 שנה וגם קורס מתנדב ותיק לאחר שבע שנות התנדבות אצלנו.

רק שתראו עם מה אנחנו עוסקים כאן בתוך הביטוח הלאומי, כמה זה חלק קטן מהדברים בהם אנחנו מתעסקים מבחינת חוקים שנוגעים לגיל השלישי. יש לנו שתי תוכניות מניעה שהמטרה של ביטוח לאומי היא צמצום העוני וצמצום הפערים בחברה ואנחנו לא רוצים שהזקנים שלנו יגיעו עניים לזקנתם.

תוכנית אחת שנקראת שובר לעתיד, תוכנית שהחלה בשנת 2021 ביחד עם הג'וינט, תוכנית שאנחנו לוקחים אנשים שנה ושנתיים לפני גיל פרישה שמשתכרים שכר מינימום ומטה לנפש או לזוג, מזמינים אותם עלינו לחמישה מפגשים שבהם מדברים על הזכויות שלהם, לא רק הזכויות בביטוח לאומי אלא גם זכויות פנסיוניות ומיסוי על מנת להכין אותם לפרישה.

אבל חלק עיקרי מאוד הוא החלקים הרכים, בן אדם פורש והגבולות המשפחתיים קצת מטשטשים "אוקיי, אמא פרשת? יאללה תוציאי את הילדים מהצהרון, מה עכשיו אני צריכה לשלם 2,000 שקל על כל ילד? יום ראשון תוציאי את זה ויום שני תוציאי את זה" אנחנו נותנים להם מקום לשיח על המקום הזה שהוא מקום לא פשוט וממה שאנחנו שומעים בסדנאות האלו, הם אומרים שזה המקום היחיד שהיה להם לפתוח את זה ולדבר על זה כי לא תמיד נעים לדבר על כך.

זה סוג של - -, אם הוא עבד הוא לא צריך לתת עכשיו את כל הפנסיה שלו לילד לדירה.

בדיוק. הוא לא צריך לתת את הפיצויים עכשיו ושהילד יקנה בהם דירה כי הוא יצטרך לחיות ותוחלת החיים כיום גבוהה מאוד. כל מיני דברים מהסוג הזה, מדברים גם על משמעות בחיים ודברים רבים נוספים. ועצמאות כלכלית לעקרת הבית, לוקחים נשים מגילאי 55 ומעלה שלא צברו תקופת הכשרה לקצבת זקנה ואומרים להן "בואו, קודם כול תדעו שלא צברתן תקופת הכשרה, אתן לא תהיו זכאיות בגיל המותנה".

הן מתחת לגיל 70? 70-62?

נכון. "אתן לא תהיו זכאיות בגיל המותנה וגם בגיל 70 תקבלו את המינימלי, בואו, אנחנו נעזור לכן".

הן גם תפסיקו לקבל את זה אם הבעל ימות. אם מישהי התחילה לקבל בגיל 71 ובעלה נפטר כשהיא הייתה בת 72, הקצבה נפסקת. עקרת בית לא יכולה לקבל קצבת אזרח ותיק וגם קצבת שאירים ומקבלת רק קצבת שאירים.

היא מקבלת שאירים מלא. מה שחשוב להבין הוא שאנחנו מעודדים אותן לצאת לעבוד ומקשרים אותן עם מרכזי הזדמנות. אנחנו לא יודעים איך בגיל כזה בן אדם יכול לצאת לעבוד, זה לא תחום העיסוק שלנו ואנחנו מקשרים אותם והם באים אלינו לקבוצות, מרכזי ההזדמנות היו אצלנו, ואמצע הדרך.

עבדנו עם מרכזי הזדמנות כדי למצוא להם - -, עכשיו התחלנו גם עם משרד העבודה.

בדיוק, וברוך השם יש לנו גם הצלחה כאן.

זו דוגמה לפרויקט שהתחיל בסניף חיפה עם מישהי שעלה לה הרעיון הזה וכשבאו אליי עם זה אמרתי "יאללה, לא צריך אתכם, סליחה. נשלח למוקד, נשלח להם מכתבים" ולקח לי זמן להבין שמוקד לא יכול לעשות את זה.

אתן לכם דוגמה תרבותית שאני לא יכול לשכוח, כשמתנדבת בבני ברק מתקשרת למישהי מבוגרת ואותה אחת אומרת לה "אני לא יכולה לבוא לקבוצה כי אני תופסת ילדים" אני לא יודע מה זה אומר כשאומרים לך תופסת ילדים, אבל מישהי מאותה קהילה מבינה שתופסת ילדים הכוונה שהיא מטפלת. היא מטפלת בלי לקבל תלוש משכורת וברגע שהיא מבינה שאם שהיא תשלם את דמי הביטוח הלאומי היא תקבל לאחר מכן קצבה, זה משהו אחד.

כך גם בלוד, מתנדבת ערבייה שמתקשרת למישהי אחרת מאותה קהילה שלה, זה פחות חדשנות אלא קיים כאן ערך שלא הייתי יכול להשיג אותו אם אני הייתי מתקשר. קיים כאן ערך מוסף כי בסוף המתנדבים הם מתנדבים מהקהילה ואלו אנשים שגרים אם זה בטייבה, אלו מתנדבים מטייבה, נתניה מנתניה, מראש העין. בסוף אלו אנשים שמכירים את האזור, הקהילה והשפה.

חסמים של האוכלוסייה.

שאנחנו לא יכולים כי מעבר לדברים רבים אחרים שיש להם כמו ניסיון, אורח רוח וסבלנות שלחלקינו כנראה אין, קיים כאן ערך ייחודי שהוא חד פעמי בזכות השירות הזה.

רועי, שאלת לגבי שי"ל, ממשקים חוץ ארגוניים זה חלק קטן מאוד, אבל אנחנו בקשרי קהילה חזקים מאוד עם כל הארגונים והמוסדות הקשורים לגיל השלישי. נתוני העשייה שלנו, מספר המתנדבים היום 4,067, עולה בכל הסניפים. אחרי המלחמה אנחנו צריכים לעשות עבודה רצינית מאוד. מספר ביקורי הבית ושיחות חברתיות קבועות זה נתון חודשי, 5,860 ביקורי בית ושיחות חברתיות קבועות. 214,401 ייעוצים, שירלי תדבר על מרכז התמיכה והמידע ולכן לא אציין אותו.

פרויקטים קבועים, 78 קבוצות תמיכה בשנה החולפת, 98 ימי מידע לגמלאים שפורשים, אנחנו מזמינים אותם לפני פרישה ומסבירים להם על זכויותיהם בגיל הפרישה. 35 סדנאות שובר לעתיד, 20 פיילוטים לעקרות הבית.

זה כבר לא פיילוט.

נכון, זה כבר לא פיילוט. קצת נתונים על מלחמת חרבות ברזל ומה השירות שלנו עשה למען המבוטחים, שיחות עם כל מקבלי הסיעוד כפי שציינתי, שיחות עם קשישים שמקבלים שר"מ באזורי לחימה, כל הקשישים שמקבלים שירותים מיוחדים שזו גמלה - - -

מעל 100% - - 80 כזה?

כלומר, אנשים נכים שקיבלו שר"מ כשהיו צעירים ולא יכולים להמשיך לקבל, הם צריכים לבחור בין סיעוד לשר"מ.

זה סיעוד.

הם סיעודיים, אבל הם לא בחוק הסיעוד אלא בשירותים מיוחדים. כל מענקי האכלוס, מענקי ה-67 פלוס, אגף שיקום שנדרש לטפל בנפגעי פעולות איבה רבים בצורה מטורפת, לקחנו על עצמנו לדבר עם כל נפגעי פעולות האיבה של העבר שאגף שיקום לא היה יכול לדבר איתם, דיברנו איתם אחד אחד, להגיד להם ש"שרית, העובדת הסוציאלית האחראית עליך מוסרת לך ד"ש חם, חשוב לה שתדע שהיא איתך, היא כרגע לא יכולה לדבר איתך ובשביל זה אנחנו עושים את השיחה, מה שלומך? איך אתה?" כי כל אירוע כזה מוסיף נדבך נוסף בטראומה של כל מי שנפגע פעולות איבה בעבר.

מיצוי זכויות לנפגעי פעולות איבה וביקורים למיצוי זכויות ותמיכה לבתי מלון. ניתן לראות את המספרים, 892 בתי מלון בארץ שהעובדים שלנו ביקרו יחד עם המתנדבים שלנו על מנת למצות זכויות למפונים.

7 באוקטובר היה בשבת, ביום רביעי עובדי ביטוח לאומי היו בכל המלונות.

הייתי איתם במלונות וליבי יצא אליהם, הם היו חסרי אונים. הם לא ידעו - - והיו שם לבד בחזית, לא היה להם בק אופיס, לא היו להם את הכלים להתמודד עם מה שהיה שם. הייתי שם.

לקח זמן, אבל הם קודם כול היו שם, טלי הייתה באילות נדמה לי.

גם באילות הייתי.

נסעו גם לאילת ולאחר מכן לקיבוצים. אנשים התפזרו בקבוצות ועשינו מיפוי, הם טסו לאילת ונסעו לקיבוצים ליד.

אישית אני יכולה להגיד שליוויתי את ניצולי כפר עזה במשך כשנה ביחד עם מתנדבות שלי שעד היום הניצולים מתקשרים אליהן לשבת לשתות איתן קפה ולקבל את החיבוק של המתנדבים. זה לא רק מיצוי זכויות כמו שאני אומרת אלא זו התמיכה באנשים, החיבוק, להגיד להם שהם לא לבד וביטוח לאומי אומר לכם שאתם לא לבד.

אני גם יכולה להגיד שמפרוץ המלחמה עבדתי במלון דן פנורמה.

בירושלים?

כאן, בתל-אביב. אנחנו נפגשנו שם ואני הייתי נציגה של משרד הרווחה ושילוב הידיים הזה, היו לצידי מביטוח לאומי ועזרו לאנשים להגיש בקשות, הייתה שם קבוצה גדולה של אזרחים ותיקים מכפר עזה.

נכון, אלה שנסעו בטיול וחזרו לבולגריה. אלו כל הסבים והסבתות של אלו שטיפלתי בהם בשפיים והייתי גם בדן פנורמה.

באמת היה שיתוף פעולה.

מדהים. רק נתונים של מספר הקשישים שהגענו אליהם במהלך השנים ברמה הארצית, תראו את העלייה. כשאני אומרת 163,794 זה לא אומר שנגענו בו פעם אחת. יכלנו לגעת בכל קשיש כזה גם עשר פעמים באותה שנה, אבל זה מדבר על תעודות זהות שנגענו בהם. זה אנחנו ושירלי בואי תדברי על מרכז התמיכה והמידע.

מרכז התמיכה הוקם לפני 11 שנה. החזון של מנהלת האגף היה שיהיה מרכז טלפוני ארצי ייעודי לאזרחים הוותיקים שיתקשרו לביטוח לאומי והמענה הוא מענה ישיר ואנושי. אם עכשיו נחייג 9696*, לא צריך ללחוץ ולהקיש, לא צריך לעשות שום דבר אלא עונה בן אדם ואומר "ביטוח לאומי, שלום, מדבר כך וכך" אין לזה אח ורע, בשום מקום אין מענה אנושי תוך מספר שניות שבן אדם מרים את הטלפון.

מרכז התמיכה מופעל על ידי 110 מתנדבים שרובם מגיעים פעם בשבוע, יש קבוצה שמגיעה פעמיים בשבוע ושתי מתנדבות שמגיעות שלוש פעמים בשבוע. יש לנו פניות גם במייל, כ-4,500 פניות טלפוניות בחודש, יש לנו מענה במספר שפות וכאשר מתקשר מישהו ואין לי מתנדב דובר שפה, אני נעזרת ב-24 הסניפים "מי פנוי? מי פנוי לשיחה בערבית" – כמו בגט טקסי – ואנחנו מעבירים את השיחות ביניהם.

מטרות מרכז התמיכה, קודם כול להיות נגיש ולהפחית בירוקרטיה. היום יש את אתר האינטרנט של ביטוח לאומי שהוא אתר אינטרנט מעולה שזוכה כל שנה במקום הראשון בשירות הציבורי, כל החוק הופך למילים בגובה העיניים ויש את אתר כל זכות שיש בו מידע רב.

מה שחסר למבוטח הוא מידע מותאם אישית כי אותי עכשיו לא מעניין מה הוא קצבת אזרח ותיק ואם יש לי בן זוג, ואם בן הזוג הוא מעל גיל 67, ואם הוא מתחת לגיל 67 עם הכנסות, ואם ואם ואם, הרעיון שלנו הוא לתת ייעוץ ממוקד למבוטח שמתקשר אלינו, לפשט ולהסביר לו את כל החוק וענפיו, אלא את הענף שעליו הוא יושב והזכויות הנגזרות משם ולכן הייעוץ הוא מיטבי ומותאם ללקוח.

אם מתקשרת אליי מישהי ורוצה לדעת האם מגיעה לה הנחה בחשמל, אני לא צריכה להקריא לה רשימה של אם יש לה שירותים מיוחדים אז ככה, ואם יש לה ככה או ככה וככה, אני מסתכלת במחשב ואומרת לה שכן, יש לה הנחה בחשמל.

כפי שציינה טלי, ההקשבה היא למכלול הבעיות של האזרח הוותיק. כשמתקשרת אלמנה ורוצה לדעת מתי היא מקבלת מענק פטירה אנחנו נשאל לשלומה ונדבר איתה, נציע לה קבוצת תמיכה לאלמנות, ימי מידע, קשר טלפוני, ביקורי בית וההקשבה היא למכלול הבעיות של האזרח הוותיק.

שבוע שעבר התקשרה אלינו ניצולת שואה בת 90, התקשרה למתנדבת שלי שהיא ניצולת שואה מדהימה, מתנדבת בת 86, מספר אחת שלי, התקשרה אלינו והתחילה שיחה עם המטפלת ואמרה שהתפוצץ לה הצינור בבית. המתנדבת רצתה להגיד לה שזה אינסטלטור ולא ביטוח לאומי, - - קטע במערכות, לקחה את מספר הזהות ואמרתי לה שבואי נראה כי אולי יש לקהילה התומכת. הזקנה התקשרה לביטוח לאומי כי כנראה היא לא ידעה שיש לה קהילה תומכת ואב השכונה יכול לבוא לעשות את זה.

לשאלתך, דוגמה לקהילה תומכת.

אני מדבר עם אנשים תוך כדי על מנת לנסות לייצר חיבורים, זה חבל על הזמן.

התואר השני הראשון שלי הוא הקהילות התומכות, היו ארבע קהילות תומכות בארץ, עשיתי על זה ויש לי - - בקהילה התומכת. המתנדבת יצרה קשר עם אב השכונה שאמר שחבל שהיא לא התקשרה אליו ויצרה את החיבור הזה שלא היה קורה אילולא הטלפון.

ואם היא לא הייתה בקהילה התומכת, היו מציעים לה להצטרף?

קודם כול, אנחנו מציעים כי הרי יש לנו שיחות רבות בנושא סיעוד. מעבר לכך שהעובדת הסוציאלית של הסיעוד מתקשרת ויוצרת קשר, אנחנו בשיחות הטלפוניות פעמים רבים מציעים מרכזי יום, קהילה תומכת, מסבירים על סל השירותים ומשווקים.

שירות נוסף שיש לנו הוא תביעפון. אנחנו מנהלים תביעות סיעוד בטלפון לאנשים שלא יכולים להגיע לסניפים ואין להם מישהו שימלא עבורם את תביעות הסיעוד. חשוב לי לציין שהנושא של מענה טלפוני הוא נקודת האיזון המנצחת כי לחלק מהאנשים קשה להגיע לסניף ולחלק מהאנשים הזקנים קשה להם עם הדיגיטל וכאשר יש מענה טלפוני של בן אדם שלא מנתב את השיחות זה שירות שאין שני לו. אנחנו מסייעים טלפונית במילוי טפסי תביעה.

כמה שיחות טלפוניות יש לכם?

תכף אגיד. יש סיוע במילוי טפסי תביעה בכלל לביטוח לאומי. ייעוצים לניצולי שואה, אנחנו מסייעים במילוי תביעות שארים לגרמניה, כל נושא הסיעוד, אם נדחית לסיעוד, אם הוא מקבל חמש או חמש וחצי נקודות בסיעוד, אם הוא מקבל שש שעות ומעלה, לכל אחד את החליפה המתאימה לו. אנחנו מסבירים רבות על היתרים לעובדים זרים לניצולי השואה ועוד דברים נוספים. חשוב לי לציין שהתשוקה והמטרה שלנו היא לתת לאנשים את המידע בלי שיצטרכו להיעזר בעורכי דין ובחברות למיצוי זכויות.

היה לי מקרה שעבדתי בראשון לציון, התקשר אלינו בן אדם שנפגע בעבודה והיו לו שירותים מיוחדים. הוא שמע שאם יש לו סכרת או משהו כזה הוא מקבל מיליון שקל, הגיע בירושלים ליד הסניף ללבנת פורן, אמרו לו להכין את הזה, לא משנה.

מה אתה קופץ מלבנת פורן?

לא. יש חברות פרטיות, אבל אנחנו רוצים שאנשים יקבלו את הליווי דרכנו.

שלא יצטרכו לשלם למישהו שינגוס להם. המידע הוא מידע מדויק מאוד ולפעמים אומרים לי "אבל רואה החשבון אמר לי, לא הגשתי לקצבת אזרח ותיק כי רואה החשבון אמר לי שאני עובדת" אז הרעיון שלנו הוא שאנשים יקבלו את השירות, ימצו את הזכויות ולא יהיה מישהו שיהיה שותף למה שהם מקבלים מביטוח לאומי.

שירלי, אנחנו צריכים לקצר.

מאז יולי 2014 קיבלנו כ-700,000 שיחות טלפון, אנחנו ארבע עובדות סוציאליות שמלוות את המתנדבים ועובדות ביחד איתן. הנה יגאל, שמתנדב אצלנו חמש שנים במרכז התמיכה.

אהלן.

עשה כמה וכמה דברים בחייו. אליך, דבר.

נכון, באמת עשיתי מספר דברים בחיי. בן 75, נשוי, ילדים, נכדים ובקרוב נינה.

שיהיה בשעה טובה.

הייתי סגן-אלוף בחיל הים, לאחר מכן הלכתי לעבוד בחברת נשר ברמלה והייתי מנהל בכיר, כל מי שהזדהם, חשב שהוא מזדהם, אבל הוא - -. בגיל 67 סיימתי את שירותי – אם אפשר לקרוא לזה כך – בחברת נשר והחלטתי שאני מתנדב. אני מתנדב במספר מקומות שאחד מהם הוא גמלאי צה"ל בעצמם ואני אפילו יושב-ראש הסניף ברמת גן, בידיד לחינוך, אני מגיע לבית-הספר, לוקח ילד או ילדה פרטני למספר שעות.

אמא של בעלי גם עושה את זה, ואני אומרת לה שיש לה נכדים, שתבוא.

הנכדים הם לחוד, אין קשר בכלל. זו העבודה הכי גדולה. יש לי כבר נכדה גדולה כפי שציינתי, אבל כולם, מהגדולה ועד הקטנה כולם עברו את המתמטיקה ביחד איתי. אז ידיד לחינוך זה בעיריית רמת גן, דרך "רוטרי" ב"ביגודית" וגולת הכותרת שלי זה כאן. אני אומר שזו גולת הכותרת כי כאן זה משהו מיוחד.

ראשית, אני אגיד תודות. יש כאן צוות מדהים, מקבלים אותנו ו-וואלה נושאים אותנו על כפיים, עוד לא ראיתי מקום כזה כי גם בידיד לחינוך שאני נמצא, בית ספר, יאללה, אני אחד מהאנשים, אבל כאן, וואלק אתה אחד ויחיד כאילו, אפשר להגיד בכל פעם שכולנו ביחד, נוצרה לנו אפילו חבורה של ימי שלישי שאנחנו כאן ואם תעלו למעלה תראו שחגגנו היום יום הולדת.

מגובשים כבר.

נותנים לנו כאן, אני לא יודע למה הם כאלה, אבל הם חושבים שאנחנו אלוהים.

שווים.

כן, שווים. מה שאנחנו עושים כאן הוא בסך באים, מאזינים, תומכים וזהו. זו ההגדרה שאפשר להגיד. מצלצלים אלינו אנשים מכל שכבות העם, עשירים מאוד וכמובן גם בעלי צרכים רבים, בריאים, לא בריאים, ואנחנו מנסים לבדוק מה הסיפור שלהם ומה הם רוצים. לפעמים זה סתם "תקבע לי תור", למה תור? בוא נשמע, אולי לא צריך תורות ואולי הוא יודע מה שיש כאן, הרי אנחנו יכולים לעזור לו ולמה שירוץ לסניף, חבל על הזמן שלו. באמת זה הולך מהר מאוד ואם לא הולך אז "יאללה, תקבע תור" וקובעים להם, אבל זה נדיר מאוד כי רוב הפעמים אנחנו יושבים ועושים את זה לבד.

אנחנו לא יודעים את הכול ובהיותנו מתנדבים גם לא רשאים להיכנס לתיקים האישיים שלהם, וזה ברור ומוחלט מבחינה של שמירת ביטחון האזרח ופרטיותו. אנחנו עושים תמצות לשיחה שלנו עם הבן אדם ואם זה משהו סופר דחוף אנחנו מזיזים את כולם ובאים נגיד לשירלי. הבוקר היה לי אחד כזה, בן 74 ואמר שהוא לא מקבל קצבת אזרח ותיק, נשמע לי הזוי לחלוטין שמגיל 67 הוא לא מקבל קצבת אזרח ותיק, אמרתי לשירלי שיש לה כאן פצצה ושתבוא תראה האם היא יכולה לעזור, ובמקרה התברר שהוא כן מקבל.

אני ישר נלחצתי.

ועוד אחרי שהסברת שעושים את זה אוטומטית.

זה היה מטורף לחלוטין. התברר שהוא ביקש השלמת הכנסה וצריך להשלים פרטים וזה כל הסיפור שלו, אבל זה מתחיל מכזה ובסוף זה יורד לכזה, אבל אין ברירה. שומעים ושומעים והן עוזרות לנו, אך האם הן יכולות לעשות את הכול? אין לי מושג איך הן עושות את זה, אבל הן עושות באמת ככל האפשר.

יש להן זמן פנוי רב.

כן, ממש, המון זמן פנוי. בנוסף לכך, כל בוקר שאנחנו מגיעים לכאן נותנים לנו סקירה של חצי שעה מה הדברים החדשים שצריכים להיכנס, אני חמש שנים כאן והתחלתי במחלה שהייתה לנו, הקורונה ולאחר מכן המלחמה אז כל יום אתגר אחר וכל פעם רושמים לעצמנו במחברות. מה שהיה נכון אתמול הוא לא נכון היום, בקיצור שישו ושמחו.

שישו ושמחו מסכם את המצב במדינה שלנו מזה מספר שנים.

לא נכנסים כאן לפוליטיקה. יש אנשים שאין להם - - והם לא מאמינים, אני שואל אותם "איך אתה חי?" והוא אומר לי "מה זה, רק קצבת אזרח ותיק", "רק קצבת אזרח ותיק?", "כן, אין לי כלום", מיד אומרים לו שיעשה השלמת הכנסה כי חבל על הזמן שלו.

- - החבר'ה הסיעודיים שלא יודעים מה לעשות, מגיע להם, לא מגיע להם, כן מגיע להם, מסבירים להם מה לעשות, מדריכים אותם והם נרגעים שזה הכי חשוב ולא רצים – איך קראת לגברת? – לכל מיני יועצים, אומרים להם שזה נורא פשוט, שימלאו טופס, בפעם הראשונה טופס - - וזה הכול ומתחילים את השרשרת.

הסיעוד זה לא פשוט, אבל לפחות יש מי שמדריך אותם.

כן, אבל הם נרגעים שזה מה שהכי חשוב, שומעים ונרגעים. לפעמים יש אנשים שמתחילים היסטריות, אתם ואתם ואתם, וביטוח לאומי וביטוח לאומי, וכשמתחילים לדבר, בסוף השיחה ובכלל בתשובה שנותנים להם, אז מגיעות התודות ואנחנו באמת מקבלים תודות רבות, לא מכתבים ולא בטיח, אבל כל שיחה מסתיימת בתודה, כמעט רובן מסתיימות כך.

כשהתחלתי כאן דווקא כן היו קללות רבות, - - שזה קורה, בשנה האחרונה לדעתי קיללו אותי רק פעם אחת. לפעמים כן שומעים מהחבר'ה, אנחנו מעמידים אותם קצת בפינה ושמים את הגבולות שלנו, כל אחד עם הכבוד העצמי מתחיל לצרוח עליך ויש כאלו שיורדים לאשפתות מה שנקרא.

אנחנו גם מטפלים בפניות הציבור וזה מוכר.

אבל 99% מדברים לעניין ותודה וכדומה בסוף השיחה. זהו.

יפה, ישר כוח.

תודה רבה, רבה. חמש שנים, יש לך עוד 30. - - 35.

אני עוד 12 שנים עוזבת את ביטוח לאומי.

נעשה לך ראיון, נראה אם את מתאימה לנו.

מקסים. אדבר ממש בקצרה שנספיק לסייר שזה הכי חשוב. קודם כול, אני מאמינה מאוד בטיפול בפניות כמקור מרכזי איך מבצעים שינויים חברתיים. למשל אצלנו כאשר מביאים לי הצעה לחקיקה, הדבר הראשון שאשאל זה האם יש לנו פניות בנושא כי אם אין לנו פניות בנושא אני לא אתעסק בזה כי זה אומר שאין באמת בעיה והפוך.

זאת אומרת, מבחינתי פניות הציבור שלנו הן ממש התנ"ך שלי לאיפה יש בעיה כי זה אמיתי, ומבחינת השליחות הציבורית בעיניי זה המקום שהכי עושים תיקון עולם כי כשמעבירים חקיקה בכנסת לא יודעים מתי זה ייושם, איך זה ייושם, האם זה ישפיע, האם יהיה לזה תקציב ועוד כמה שנים זה יקרה. כאן בסוף אתה מסיים את השיחה ועשית תיקון עולם. מבחינתי במים הסוערים של הפוליטיקה זה העוגן שלי שעשיתי את היומית שלי. תמיד אני אומרת ליונתן שעשינו היום לפחות את היומית לכן אני מאוד מאמינה בזה.

בממשלה יש גורמים מטפלים רבים, אפשר לנסות להשתלט על כך ולסדר שלא יהיו כפילויות ואפשר לקבל את זה שיש משרדי ממשלה עם תחומים נושקים ואם כל אחד יעשה טוב מגזרתו, דיינו, זה גם טוב.

היה ניסיון, היה פורום מנכ"לים שהוקם לפני שנה והביאו את כל המשרדים וזה לא כל כך התקדם.

אם עשיתם טוב בחלקה שלכם, זה גם טוב.

אנחנו צריכים לעשות את המקסימום אצלנו כי גם ככה חוק ביטוח לאומי מורכב בצורה יוצאת דופן. לא פשוט להבין את המכתבים שלנו גם בגלל שהחוק מורכב, כלומר אנשים לא מבינים. אפילו בכנסת שרואים חוקים ולפעמים כואב הלב בגלל המורכבות כי בסוף לך תסביר אחרי זה את המורכבות לאזרח, לך תכתוב את זה במכתב ושהוא גם יבין את זה, חלק מהמורכבות קשורה לחקיקה כי מנסים לחסוך כסף ובצדק ולדייק, אבל בסוף כשזה מגיע לאזרח - - וחלק מהאירוע של האגף הוא להנגיש את הזכויות ולמצות אותן עד תום עד כמה שאפשר בתוך ביטוח לאומי ובחוץ.

לי יש את הפרספקטיבה ויכול להיות שאם היה לי ניסיון בעוד משרדי ממשלה ייתכן והיו לי דברים נוספים להוסיף על זה, אבל יש לי את הפרספקטיבה של המשרד לשוויון חברתי שהייתה לי את הזכות לעמוד בראשו, עם 8840* גם מקום מהמם עם תוכניות נוספות, משרד הרווחה עם 118* והרשות לניצולי שואה, כמעט בכולם יש חפיפה. לדוגמה, המוקד של הרשות לניצולי שואה הוא בבני ברק ומעליו יש מוקד של משרד הרווחה.

אם זה כך, זה בתל-אביב.

בני ברק על גבול תל-אביב, זה ב.ס.ר. הם קוראים לזה תל-אביב בשביל השכירות הגבוהה.

ב.ס.ר זה גבול רמת-גן.

הכול שם, מדינת תל-אביב. הם אחד מעל השני באותו בניין והם לא הכירו אחד את השני כשהגעתי לסיור ברמה שבאתי בחורף והיו שורדי שואה שביקשו גופי חימום ולרשות לניצולי שואה לא היה תקציב לגופי חימום והם לא ידעו שבאותו בניין המוקד מעל גן מחלק גופי חימום, ברמה כזו.

את עכשיו מתעסקת - - עם התקציב - - -

נכון. הם באותו בניין, תבינו כמה זה היה מטאפורי. הם לא הכירו אחד את השני ובוודאי לא ידעו מה השירותים המשלימים, עשינו פגישת הכרות וזה השתפר. יש את התוכנית של מציאת מקומות עבודה והשמה למבוגרים במשרד לשוויון חברתי, יש את "אפ 60+" שעושה הכנה לפרישה.

אנחנו בקשר עם כולם.

באמת יש המון. אני חושבת שעל מנת לפתור את זה שיטתית והנהגתי את זה כשהייתה לי את הזכות להיות בממשלה ולצערי זה הופסק, זה לייצר קבינט זקנה שכל פעם עושה דיונים שבועיים פר נושא, מזמין את כל הגורמים ועושים סנכרון. זאת אומרת, אני אז התחלתי דיונים על איך משקיעים בדחיקת תלות, אני מאוד מאמינה בזה שצריך לשים את הכסף בשלב מוקדם יותר לפני שהם סיעודיים כי אז גם חוסכים כסף ואיכות החיים שלהם טובה.

זה מדויק.

יש נתונים מטורפים שלאנשים יש עשר שנים של בריאות רעה. אז התחלנו תהליכים והיה מדהים ויש אנשי מקצוע מדהימים. אתם יודעים, יוצא שם רע לעובדי ממשלה, אבל באו אנשים חכמים עם שליחות, אבל כן צריך להנהיג את זה.

אני מאמינה שזה הפורמט הנכון והלוואי ותהיה לי את הזכות להחזיר את זה כי לאורך זמן אם יש רוטינה כזו, אז אפילו השמה של אנשים מבוגרים, אם מגיעים ויושבים ויש רוטינה של שגרת עבודה, אתם מכירים את מה שיש ומתוך מקום של הכרות גם מחלקים גזרות ואומרים אוקיי, אתה עושה את זה ואני עושה את זה ומתייעלים.

ההיכרות האישית תורמת מאוד למבוטח שנמצא בסוף. אם אני מכירה את זאת משרד הרווחה ואומרת לה תגידי "הוא מקבל ככה וככה?" זה מאוד מאוד סוגר להם את הפינה.

זה מה שניסינו לייצר שם על ידי רוטינות של כל פעם לתקוף נושא ולהביא את כל האנשים ולחלק גזירות, לקבל החלטות ביחד וכל אחד הביא גם תובנות רבות. אני מקווה שתהיה לנו את הזכות להחזיר את זה כי אין דרך אחרת ותמיד יהיו כפילויות בין משרדי ממשלה, המערכת מסורבלת.

אבל יש מספיק לכולם, בואי נגיד ככה.

בסוף אם בן אדם בא וקיבל עזרה, זה לא משנה לי אם זה משי"ל או ממכם או מ-8840*, זה לא משנה והעיקר שהוא יצא עם הכתובת. הבעיה היא שיש יתרונות לגודל. את 8840* לא מספיק אנשים הכירו וגם אתכם לא מכירים מספיק אנשים. אני לדוגמה חשבתי שצריך מוקד אחד, רציתי את זה 120 כי חשבתי שייזכרו את זה ומסתבר שזה של חברת קדישא.

כן, זה תפוס.

אבל חשבתי שצריך משהו שכולם מכירים ואז יש נתב ולפי זה הבן אדם שמקבל את הקליטה יודע לאן הוא מפנה כל דבר ויודע לבצע את השיוך, - -. יכול להיות שאנחנו עוד נקדם חקיקה כזו ויכול להיות שיש בזה יתרונות ואז צריך לבוא עם כל המוקדים ולסכם שמפנים אליהם בנושא הזה ויהיה יעיל יותר.

לסכם שלכל אחד יש את הסמכויות שלו.

זה נעשה היום קצת בשטח, לפחות עם 8840*. יש לנו קשרים איתם ועם כל זכות ברמה שהם יודעים מה הם מפנים אלינו ומה אנחנו מפנים אליהם.

אבל כולנו פיצ'פקעס וסליחה שאני אומרת את זה. 8840* מוקד מדהים, המוקדנים שם כבר חברים טובים שלי, חייתי שם ואני יודעת מה זה המוקד והוא עושה עבודה מדהימה, ועדיין אנשים רבים לא מכירים אותו.

חד-משמעית.

והיו קמפיינים בטלוויזיה וזה עדיין לא מושרש, לא יודעים. אין מה להתווכח על זה, זו עובדה למרות שהם קיימים 15 שנה. אני חושבת שצריך משהו קליט שיהיה אחוד, אבל יכול להיות שעוד נגיע לחקיקה מסוימת בנושא הזה.

אמירה נוספת על איפה אנחנו יכולים לשתף פעולה. קודם כול, תדעו לכם שיש לכם את הוועדה שלנו, אומנם היא וועדה לשורדי שואה, אבל אני גונבת סוסים ומנסה לעשות את זה רחב יותר כי מבחינתי זקן הוא זקן. רציתי להגדיר את זה גיל שלישי רחב ומסיבות פוליטיות לא הצלחנו להגיע להסכמה עם הקואליציה, אבל אני מנסה.

אם יש סוגיה שיכולה לעזור לכם להציף, אתם רוצים לתת פרהסיה, לא יודעת מה, אתם רוצים לפרגן למתנדבים שלכם, סוגיה שאתם רוצים את כל משרדי הממשלה סביב שולחן וזו יכולה להיות פלטפורמה עבורכם, פעמים רבים מפעילים אותנו ואני לא אומרת מי ביקש ממני את הנושא, תדעו שזה לרשותכם.

דבר שני, ללשכה שלי יש מומחיות בניצול כלכלי בגלל המקום שממנו התחלתי. במקרים רבים אנחנו מפנים לגורמים מטפלים אחרים, אבל בניצול כלכלי אין גורמים רבים שיודעים לטפל בזה. אז תדעו לכם שאם יש לכם מקרים.

אביב עושים קצת.

אביב קיבלו כסף מאפוטרופוס לכן הם קצת עושים, אבל יותר בפן המשפטי. אני בסוף רוצה להחזיר לזקן את הכסף, אנחנו כל יום סופרים כמה החזרנו. הליך משפטי של שש שנים מבחינתי זה רע, אני רוצה את הכסף עכשיו.

זה לא רלוונטי.

ואנחנו פותרים בעיות, זו המומחיות של יונתן. יונתן, אתה רוצה להגיד על זה מילה?

אביב היא הרבה בעניין הצרכני ובבעיות הצרכניות. הם לחלוטין לא עוסקים בהונאות. זאת אומרת, ככל שזה יותר פלילי הם לא מתעסקים עם זה בכלל.

לפני שהייתי בכנסת הייתי עובדת מול העבריינים עצמם כי לא היה לי ייעוץ משפטי ויכולתי לעשות הכול, מבחינתי הייתי מתקשרת אליהם "אם הכסף לא בחשבון הבנק תוך 24 שעות, הפרצוף שלך בפייסבוק, בום" היום אני כבר לא יכולה לעשות את זה, לכן היום אנחנו עובדים יותר דרך המערכת הבנקאית וכל מיני גופים ומוסדות שאגב גם הם נרדמים בשמירה, אבל יש להם אחריות, הם עושים כסף מזה שהם שומרים לנו על הכסף שלנו ולכן הם צריכים לשלם אם הם נרדמו בשמירה.

אנחנו כן מצליחים לפתור בעיות ויש לנו שם קשרי עבודה, אז אם אתם צריכים אותנו תדעו שאתם מוזמנים להפעיל אותנו גם בזה ואני אשמח מאוד שיהיה לנו איש קשר שאנחנו יכולים להפנות גם אליכם דברים שראינו שאתם עוסקים בהם, שליונתן יהיה את הרפרנט שאתם רוצים שהוא יעבוד מולו ונעביר גם אליכם דברים רלוונטיים.

בשמחה, - - -

אצלי הרוב זה זקנים, לא רק.

ניצולי השואה הם כולם זקנים. אבל כן בהחלט, גם לא ניצולי שואה, כל מה שקשור לזקנים זו התשוקה שלנו.

נשמח מאוד.

נראה לי שלא נתכנס לאחר הסיור לכן זו ההזדמנות להגיד תודה לטלי, שירלי וכל הצוות כאן. הסיבה היא המחויבות ההדדית של המתנדבים ושל המנהלות כאן שעובדות סביב השעון, ואין שיחת טלפון שלא עונים בכל שעה שמרימים. המחויבות זה מה - - -

אני גם יודעת כמה זה קשה. אנחנו מתעסקים באנשים, זה סוחט וזו עבודה קשה.

זו ההזדמנות להגיד לכולם תודה.

אבל זו זכות ענקית.

זו זכות ענקית, אבל זה אנרגיות רבות ומי שמגיע ממקום של אכפתיות גם לפעמים לוקח ללב לכן זה מצריך חוסן והכלה.



(הישיבה נפסקה בשעה 11:20 ונתחדשה בשעה 12:30.)



סיור בעמותת "עמך"- מועדון "עמך" תל אביב

נמצאת איתנו חברת הכנסת מירב כהן, שהיא יושבת ראש הוועדה לזכויות שורדי השואה בכנסת ובאו והצטרפו חברי הוועדה. לא חברי כנסת, אלא?

משרד הרווחה ונציגי משרדי הממשלה.

נציגים של משרדי הממשלה, משרד הרווחה, הבריאות. ביקשתם את חברת הכנסת מירב כהן להגיע לכאן ולדבר איתה, אני מעבירה את המיקרופון.

תודה רבה. זו לא פעם ראשונה שלי כאן בעמך.

לא פעם ראשונה, לפני שנתיים וחצי או שלוש.

הייתי בכל מיני סניפים של "עמך", ירושלים, רחובות, תל-אביב, אני מעריכה מאוד את הארגון ופעילותו ואנחנו נפגשים כמעט כל שבוע בכנסת. את חלקכן אני מכירה מהמפגשים של החצי השנה האחרונה. הקמנו פעם ראשונה בכנסת הזו את הוועדה המיוחדת למען שורדי השואה. המחשבה הייתה שאלה השנים האחרונות שעוד אפשר להשקיע באנשים, בהנצחה ובאיכות החיים וזה קרה עוד לפני המלחמה.

לצערי הולך קשה מאוד, הממשלה הזו העבירה כבר שבעה תקציבי מדינה ובאף אחד מהתקציבים הם לא הקצו תוספות לזקנים בכלל ולא לשורדי שואה בפרט. מה שאנחנו עושים בוועדה, אנחנו יותר בולמים פגיעות. לדוגמה בתקציב האחרון אחד הדברים המרכזיים שהצלחנו לעשות, כמעט קיזזו 60 מיליון שקלים מתקציב הרשות לניצולי שואה ובלמנו את זה.

אבל כבר קיזזו פעם אחת סכום גדול.

הצלחנו לבלום את ה-60 מיליון, אבל אני לא יכולה לבוא ולספר לכם שיש הישגים מדהימים כי אין לי את הכלים לזה. אבל אני כן יכולה להגיד לכם שאני עומדת על המשמר שלא יהיו פגיעות חמורות.

שלא יגזלו אותנו.

תקופה קשה מאוד לזקנים, לשורדים. אני מקבלת פניות ציבור קשות מאוד גם מצעירים, משפחות צעירות, תקופה קשה בחייה של האומה שלנו ויחד עם הצוות המופלא שלי אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים על מנת לסייע גם ברמת הפרט והיה לי חשוב להגיע לכאן היום לשמוע אתכם, מבחינתי זה כמו מצפן ערכי שאני תמיד מקבלת וחשוב לי לשמוע את מה שיש לכם לומר.

כמובן שכל דבר שאני יכולה לעמוד לרשותכם אנחנו כאן עבורכם. יש כאן גם את יונתן פלג מהצוות שלי שמתעסק יותר במקרים פרטניים ואת רועי ברוורמן שמתעסק בחקיקה, אנחנו עובדים סביב השעון לטפל בפניות שמגיעות. יושבת כאן גם מנהלת הוועדה, אריאלה, שהיא מנהלת את סדרי הדיון.

אם לדוגמה יש נושאים שחשובים לכם לשמוע מה יש למשרדי הממשלה לומר, אז כן יש לנו את הסמכות לזמן את כולם לכנסת ולדרוש תשובות וזה משודר באינטרנט, אני גם יכולה לאפשר לאנשים שקשה להם להגיע בכנסת לעלות בזום. דעו לכם שיש לכם את האפשרות להשתמש בנו ובפלטפורמה שעומדת לרשותנו כדי להציב שאלות וסוגיות שחשוב לכם להציף. זה בקצרה ובואו נעבור אליכם.

אני רוצה להגיד לך שאנחנו נרגשים מאוד ושמחים שהגעת אלינו בפעם השנייה, אנחנו זוכרים אותך שעזרת לנו בפעם שעברה - - קודם כול, הזמנו אותך לכאן כי המצב במדינה בלתי נסבל ואתייחס - - ניצולי השואה, אנחנו מרגישים לא שלא דואגים אותנו אלא שלא סופרים אותנו, שכחו אותנו, בוזזים אותנו וזה נורא. אנחנו מבקשים - - שאלות שאני רוצה לשאול אותך.

בכיף.

קודם כול, למה לא מצמידים לניצולי השואה תקציב מסוים? עכשיו הכול מתייקר והצ'קים שלנו אותו הדבר כמו לפני מספר שנים. צריכים להצמיד אותנו, המשכורות במשק עלו עכשיו ואנחנו לא מקבלים שום דבר. למה לא מצמידים את הצ'קים שלנו למה שהוא? ההתייקרויות נוראיות. נכנסים לסופר ואני לא רוצה לפרט אלא רק להגיד שצריכים להצמיד, דיברו על כך ולא עשו שום דבר. זו השאלה הראשונה.

אנחנו יודעים שכל פעם לוקחים לנו כספים. פעם שעברה לקחו לנו 700 מיליון, סמוטריץ' לא עלינו לוקח כספים דווקא מהחלשים ועכשיו כשאנחנו מאוד צריכים את הכסף לוקחים מאיתנו. עכשיו פעם שנייה שמעתי שלקחו 180 מיליון, יש חוק במדינה שאסור לגעת בכספים של ניצולי השואה, אז מה הם גנבים בממשלה? הממשלה גנבת? אני רוצה לדעת תשובה. איך לוקחים לנו כשבפירוש אסור לגעת בכסף שלנו. לדאבוננו רבים מאיתנו נפטרים כל יום, רבים מניצולי השואה נפטרים כל יום.

שלושה או ארבעה מהמועדון שלנו.

אני רוצה לדעת על הכספים של הנפטרים שמגיעים לנו כשאנחנו עוד כאן, למה הממשלה לוקחת אותם לדתיים לכל מיני ישיבות, אני לא יודעת לאן עוד הם לוקחים אותם, זה כסף שלנו, גונבים אותנו? מה קורה כאן? זה הכול כסף שמגיע לנו כי זה כסף שלנו. דבר נוסף לסיכום, כשהיית כאן בפעם שעברה סידרת לנו - -

אלו היה ההסעות, נכון? היה משהו עם הסעות.

כן, עם ההסעות. סידרת לנו 50 שקל - - לדאבוננו הרב לא הגיע אלינו הכסף הזה אלא רק לאחר מספר חודשים. לאחר שהגיע קיבלנו אותו במשך שלושה או ארבעה חודשים והפסיקו לתת לנו ומאז לא גרוש אחד, לא ראינו שקל. מעבר לכך, גם עכשיו באה אלינו המנהלת, נעה וחניטה באו אלינו ואמרו שניתן להם עוד פעם את חשבונות הבנק שלנו ושנקבל 100 שקל לשבוע במקום ה-50 שאז קיבלנו וגם יחזירו לנו רטרואקטיבית את כל מה שלא קיבלנו במשך יותר משנתיים. זה קרה לפני ארבעה חודשים ואנחנו מחכים.

את מדברת על ההסעות?

כן, הכול קשור להסעות. הכסף הזה חייב להיות באוצר או אצל "עמך" כי זה לא אצלי, לא אצלה ולא אצלה, אז מי מחזיק את הכסף שלנו? שייתנו לנו את זה כי הוא מגיע לנו, אנחנו צריכים אותו להסעות. קשה לנו, היום אנחנו לא יכולים לעמוד עם מטרייה בגשם ולחכות לאוטובוס. אנחנו צריכים את הכסף הזה בשביל מוניות. זה גם - - לנו, אני מבקשת אותך מירב, תתני לנו תשובות, תעודדי אותנו קצת. אנחנו מרגישים מוזנחים, תדאגי לנו קצת. תודה רבה.

לאסוף הכול? אני יכולה לכתוב ולענות מרוכז, מה שתרצו.

אולי כן.

כתבתי ואתייחס לכול במרוכז.

הדה.

כואב הלב לשמוע כל מילה שעדנה אמרה, זה נורא ואיום. זו הארץ היחידה שגוזלת מאנשים כמונו שבקושי עברו כאלו תלאות בחיים ובמקום להטיב לנו את החיים, היא גוזלת מאיתנו והכול כאן מתייקר ואנחנו מקבלים פחות. חבל מאוד שלא הגעתם עם צוות צלמים שישמעו ויראו אותנו, אולי הם חושבים שאלו סיפורי סבתא, שיראו שאנחנו מדברים מכאב ליבנו, מבושה גדולה שאנחנו צריכים לבקש.

שון, את יכולה לצלם בווידאו בבקשה?

מיליונים שלא יחזירו לנו בחיים ואת הטיפה הזו הם גם כן לא נותנים. זו בושה ודוגמה רעה לדור ההמשך שיש לנו מדינה כזו.

בהמשך לדברייך, אנחנו רוצים פעולה לא ליום השואה לעיתונות אלא עכשיו, כי מגיעים ליום השואה וכותבים עלינו בעיתונים יום אחד ונגמר. אנחנו צריכים שכבר היום יגידו שאתמול ניצולי השואה אמרו כך וכך. לכם יש את הכוח, לנו אין את הכוח להגיע להמונים.

שמי מרים, אני רואה אותך כל ערב בטלוויזיה בערוץ 2. אני יתומה, אין לי אף אחד ואני בעמך כ-25 שנה וכל בוקר אני כאן ב-07:00 כי אני ממהרת להגיע לכאן מהר, האמת שטוב לי כאן, הכול טוב לי, אבל יש לי בעיה. אני גרה בקומה רביעית בבת ים בלי מעלית, לא חשוב שתהיה מעלית כי אני לא אוהבת מעליות גם ככה.

את עולה ברגל ארבע קומות?

60 מדרגות, 120 מדרגות אני עולה כל יום ואני עדיין חיה.

מדהים.

אין לי ברירה כי זו הדירה שקיבלתי פעם מעמידר. פעם הייתי נוסעת לכאן בארבעה אוטובוסים עד שקרתה לי תאונה באוטובוס ומאז אסור לי בכלל לנסוע. הגרמנים אישרו לי מונית אחת בשבוע ועכשיו אני משלמת ארבע מוניות, שתיים ליום כפול ארבע, לשבוע, מונית הלוך וחזור כל יום במשך ארבעה ימים, זה עולה לי כסף רב. מאיפה? בסוף לא נשאר לי כסף לדברים החשובים יותר, אבל שמעתי שאישרו עכשיו משהו.

אני אסביר מה אישרו.

תכף נתייחס גם על המוניות.

שמי מרים ויינרן, אני רוצה לומר שכל יום הנסיעה עולה 100 שקל. אנחנו מגיעים כי יש לנו דברים מעניינים ורוצים להגיע כל יום, זה ארבעה-חמישה ימים ובחודש זה 1,600 שקל. זה כסף רב בשביל המשכורת שאנחנו מקבלים. למה האופוזיציה לא יכולה למנות בן אדם אחד אחראי על ניצולי השואה, שאכפת לו? קודם כול, הם לא עובדים - - אני לא יודעת מה, אבל לפחות שיהיה מישהו שאכפת לו. אנחנו הקמנו את המדינה, קצת יחס לחברים וזהו. מירב, אנחנו מעריכים אותך מאוד ואת החברים שלך, אבל תיקחו אותנו בחשבון.

אני שמחה שהגעת אלינו וראיתי אותך גם בפעם הקודמת. אני ילידת - - נולדתי שם, ומה שכן מפריע לי שאני רואה כאן אנשים מבוגרים יותר שבקושי מגיעים וזה הבית שלהם, שהם מוכנים לצאת ומגיעים אפילו בכוח כי זה טוב להם לראות בני אדם נוספים ולא להיות בתוך הבית.

מה שהפריע לי לפני זמן מה ולא בזמן האחרון זה שראיתי בטלוויזיה בן אדם מבוגר שהייתה כתבה עליו, הוא נראה בסדר, היה בן 95 וחיפש בפח הזבל חתיכת לחם. חבר'ה, הוא הוציא את הלחם מפח הזבל, אני לא אשכח את זה וזה רודף אחריי כל הזמן. הדברים האלו עוד יותר גרועים כיום, מה קורה איתנו? אי אפשר ככה, גם את ראית את זה.

אני ראיתי את זה, אדם נורמלי, נורמטיבי שבכל זאת עדיין היה יכול בגילו להגיע לפח הזבל, חיטט שם ומה שהוא הוציא זה לחם כי הלחם הזה רודף אותו מימים ימימה שלא היה לחם ועכשיו אם הוא מחפש לחם זה נחשב שאין לו מספיק כסף לתרופות. אומנם אנחנו מקבלים את התרופות, אבל לא לוקחים בחשבון שלאנשים מבוגרים יש מחלות רבות שהן מעבר לסל התרופות והם משלמים כסף לא פשוט ולא לא נעשה כאן שום דבר.

כמו שעדנה אמרה, שכחו אותנו בבית ואף אחד לא מטפל. כואב הלב לראות את האנשים האלו, על פי מה שהם עברו ואני אומרת את זה מהלב כי אני הייתי קטנה, נולדתי שם, לא עברתי את הדברים האלו, אני אומרת שאני לא ניצולת שואה וגם לא הכירו בי כי אמרו שלא יצאו משם ילדים, אבל לא זו הבעיה. אני שומעת את הסיפורים האלו ואני מבינה מה הוריי עברו, חבר'ה, זה לא עובד ככה, כמה ניצולים כבר יש היום? כבר כמעט ואין ניצולים.

120,000 ניצולים.

אני לא יודעת. אני יודעת שאת לא בדיוק הכתובת, כמה שאנחנו מתלוננים על דברים.

לא. אבל יש לי מה להגיד, חלק יש לי כלים אופרטיביים וחלק לא ותכף נדבר על כך. אני אוספת הכול.

תודה שהקשבת.

אני הייתי רוצה להגיד מספר דברים שלא אמרו. אני רוצה שישקיעו יותר במועדונים שלנו. דוגמה, - - מביא כל בוקר איזשהם סנדוויצ'ים שתורם קיוסק, הסנדוויצ'ים שנשארו מלפני יום או יומיים – לא יודעת – והיא מחלקת לנו סנדוויצ'ים.

זה לא נכון. הוא עושה את זה ערב לפני וזה אצלנו ערב לפני.

זה בסדר גמור שאנחנו אוכלים את הסנדוויצ'ים האלו שלא היינו אוכלים אם לא היו טובים. אנחנו אוכלים את הסנדוויצ'ים האלו, אבל אני לא מבינה למה לא משקיעים יותר במועדונים שלנו, שאני חושבת שזה חשוב מאוד, גם בנסיעות כי התבגרנו הרבה מלפני שנתיים. אני לא הייתי עם מקל והיא לא הייתה עם הליכון ואחרים גם, התבגרנו הרבה ויש לנו קשיים.

המועדון הזה חשוב לנו מאוד, המועדון הזה נותן לנו עוד לחיות ועדיין מחזיקים אותנו בעניינים ואני רואה שלא משקיעים מספיק במועדון הזה. בהחלט יש אנשים טובים שנותנים תרומות מפעם לפעם, עושים לנו חגיגות כמו לפני יום שהיה נהדר. אנשים עושים מתרומות, אבל זה לא יומיום וחלק מאיתנו לא עושים חישוב לבוא או לא לבוא, אני גרה קרוב ואני מוכנה לבוא, אבל לפעמים המצב הבריאותי לא מספיק טוב לי.

אבל אני גרה רחוק יותר.

אני חושבת שכדאי להשקיע במועדון הזה יותר כסף, בכל המועדונים של עמך ומועדונים בכלל כי אנחנו זקוקים לזה, זקוקים לעזרה מכיוון שאנחנו התבגרנו. עכשיו אנחנו זקוקים יותר לעזרה ממה שהיינו זקוקים קודם ואני מודה לך שהגעת.

אני מודה לך.

ואני מצפה ממך שיהיה לך כוח להזיז משהו.

אמן.

חברים, אני רוצה להגיד שכל אחד יכול להגיד כאן מה שהוא רוצה ולהגיד מדם ליבו, זה ממש בסדר, אנחנו נכבד אחד את השני. אני מבינה שזה טעון, אבל תכבדו גם את החברים. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה, זה בסדר ולגיטימי.

שלום, שמי זאב, אני כאן 26 או 27 שנים ורוצה לעלות שתי נקודות. אחת, נושא התרופות מחוץ לסל הבריאות, יש אנשים שמשלמים כמה מאות שקלים בחודש על תרופות כאלו שהם צריכים לקחת. היום קופות החולים גובות כבר סכומי כסף עבור שירותים, למשל הייתי צריך להחליף מכשירי שמע ונדרשתי לשלם 520 שקלים לקופת החולים.

וההטבה הזו של תרופות בחינם לשורדי השואה לא תופסת על זה?

בוודאי, על זה לא תופס.

אין מה לדבר על זה.

דבר שני, אני חושב שלמועדון – לאו דווקא למועדון הזה – צריכים למצוא תקציב למועדון לגילאים האלו כדי שכל בוקר יגיע לכאן כיכר לחם וממרח כלשהו שאפשר יהיה למרוח.

אין מקום לשים את זה.

בגלל שאנשים באים מרחוק.

תודה. אתייחס לכול במרוכז, אני כותבת ואז נעבור על הסעיפים. מישהו נוסף שלא דיבר?

מישהו רוצה להגיד עוד משהו?

נעה, אני רוצה להגיד משהו.

תהיי אחרונה ואז ניתן למירב להגיד.

בסדר. מירב, אני מגיעה לכאן בשעה 07:00 כל בוקר כי אני מתגעגעת מאוד למועדון, וכשיש חופש זה לא טוב לי, אמרתי אני אכנס - - כי מאוד טוב לי במועדון, אבל כמו שהוא אמר, כשאני באה שיהיה משהו לאכול, אני כל יום מחפשת בארונות משהו לאכול, סנדוויץ' עם גבינה - - גבינה אחרת, לא חשוב, אבל משהו לאכול כי אני רעבה, אני מגיעה רעבה וכל יום בבוקר אני לוקחת תרופות רבות.

יש לנו סנדוויצ'ים טובים מאוד.

זה חסר לי ואמרתי להם מזמן שיעשו כאן ארוחה בבוקר.

תודה רבה. חשוב לי לשמוע ונעבור סעיף-סעיף ואגיד לכם למה יש לי דרך גישה. קודם כול, בביקור הקודם הייתי שרה בממשלה, היו לי כלים אחרים, היום אני חברת אופוזיציה ויש דברים שאני יכולה להיאבק עליהם, אבל אין לי תקציבים ברשותי. זה רק ברמת תיאום הציפיות, אני לא בורחת מהאחריות, אך אין לי בשליטתי כיום.

אבל יש לך קול.

יש לי קול, בהחלט.

אז בבקשה להשתמש בו.

אני משתמשת בו, לא?

לא רק כאן אלא שם.

נראה לי שגם שם אני משתמשת בו, יצא לך לצפות קצת?

אני תמיד רואה אותך מדברת.

היא משתמשת בו.

בעניין הקצבה שלא מוצמדת, הגשנו בקשה לכל חברי ועדת הכספים, יושב-ראש ועדת הכספים, השרים שאמונים על העניין, היו שבעה דיוני תקציב והם לא תקצבו את זה. מבחינתי בסוף הכול זה אותו כיס, או שיצמידו את זה למדד או שיעלו את הקצבה או שיביאו משהו אחר, אבל הם לא תקצבו את זה וזה עניין של תוספת תקציבית, זה פשוט כסף. פנינו, אף שר לא הגיע לדיוני התקציב בנושא הזה ולי אין יכולת.

לדוגמה כשהיינו בממשלה גייסנו למעלה מ-2.5 מיליארד שקל מהארץ ומהעולם, העלינו קצבאות לאנשים מעוטי יכולת, זקנים מעוטי יכולת, עזרנו רבות לשורדי שואה שמקבלים מענק רק פעם בשנה ואין להם קצבה חודשית. כשהיינו בממשלה יכולתי להגיד שאם הם לא מביאים לי אני לא אצביע בעד התקציב, השתמשתי בכוח הזה והיום אני לא שם. מה שאני יכולה לעשות, התעסקתי בעיקר בבלימה. לא היה קיצוץ של 180 מיליון בשורדי השואה. לא היה.

אבל פרסמו את זה, קראתי את זה.

אני אומרת לך שלא היה, אני עומדת שם על המשמר. זה נכון שלא היו תוספות, נכון שהיה קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה וזה נכון שכסף של שורדים שנפטרו לא חזר לקופה. אבל זה לא נכון שהיה קיצוץ של 180 מיליון.

מה עם ה-700 מיליון?

לא היה קיצוץ של 700 מיליון שקל בשורדי השואה. מה שכן היה, רועי עוקב אחרי דיוני הכספים ביחד איתי, היה קיצוץ רוחבי גם ברשות לניצולי השואה של 3 מיליון והיו קיצוצים של שורדים שנפטרו ולצערי נפטרים המון, מעל 40 ביום. אז שלוש שנים ראשונות האלמן או האלמנה מקבלים את הכסף ולאחר מכן זה חוזר לקופת האוצר, בזה את צודקת. אבל לא נתנו לקיצוצים גדולים להגיע, זה לא היה.

זה לא כסף של האוצר.

זה לא בסדר שלא נתנו לזה תוספת. כל ממשלה, כל ממשלה מימין ומשמאל.

ניסו. ניסו ולא הצליחו.

כל ממשלה מימין ומשמאל תמיד הביאה משהו לתחום הזה. כחלון הביא ליוצאי ערב, לפיד הביא את כל התרופות והביא לאלו שיצאו מברית המועצות, אני הבאתי לעניים, כל אחד הביא משהו. הממשלה הזו במשך שבעה תקציבים לא הביאה שקל תוספתי, אבל לא היה קיצוץ של 180 מיליון שקלים, שתכירי.

לא, אבל סמוטריץ' נתן כסף משלנו לחרדים כי היה חשוב - - -

יש כספים קואליציוניים שהם מיליארדים רבים והם לא הגיעו מכאן. אני אומרת את האמת.

לפי העיתון זה הגיע מאיתנו.

זה נכון שאם הוא לא היה נותן כספים קואליציוניים, הוא היה יכול להוסיף לכם כסף. זה עניין של סדרי עדיפויות, זה נכון.

בעיתון היה כתוב שהוא לקח כספים של שורדי שואה.

אני אומרת לך שהיה קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה – זה נכון – של 3 מיליון שקלים. הכסף של אלו שנפטרו לא חזר לקופה, זה נכון. לא היה קיצוץ מאות מיליוני שקלים. נכון? תגיד לי אם אני מפספסת משהו. אלו העובדות. אני לא מצליחה להביא הישגים, אבל אני כן עומדת על המשמר שלא יהיו קיצוצים. אני מנסה. נתעכב על ההסעות. כשאני עזבתי את המשרד באמת סיכמנו והיה משהו בדיווח של ארגון עמך שגרם לדיליי, אני זוכרת את זה.

אני אסביר.

הם דיווחו בדיליי ולכן הכסף הגיע בדיליי, אבל זה היה אמור להיות קבוע ואני לא יודעת למה זה לא קבוע. רוצה להתייחס לזה?

אני מצטרפת לתלונה. חוויתם את הבירוקרטיה המנג'סת מאוד ובעיקר צוות המועדון חווה אותה. כדי להעביר את הכסף הייתה דרישה לתת מספרי חשבון, צילומים, חתימות וכולי. זה תהליך שלקח זמן רב כי זה בכל עמך, אבל זה הוגש ואז הכסף היה צריך להגיע, אבל הוא לא הגיע.

סליחה, גם בפעם הראשונה חתמנו - - צ'קים.

אתם מכירים את שיטת המצליח? בואו נבקש עוד פעם חתימות וצ'קים. בשבוע שעבר נכנס לרובכם סכום כסף שהגיע מתרומה שאורגנה על ידי עמך גרמניה, הוא לא הגיע מהכסף של הרשות, הכסף של הרשות לא עבר.

236 שקלים.

236 שקלים.

בואי נתעכב על זה. הבירוקרטיה מול הרשות לניצולי שואה?

הבירוקרטיה היא מול הרשות.

בואו נסכם דבר כזה, אני אכנס דיון מיוחד עם הרשות לניצולי שואה ספציפית על עניין ההסעות - - כדי לנסות להבקיע שם גול.

בירוקרטיה והכסף שלא מגיע, - - לא מגיעות.

אני לא מבינה למה כי הכסף כן היה אמור להגיע. כשאני עזבתי את התפקיד לפני כשנתיים היה לכך תקציב משוריין ואני מתבאסת לשמוע על מה שקרה מאז.

גם אנחנו.

בואו נעשה דיון. מי שירצה לבוא לכנסת גם לסיור אז בכיף ואם לא אז אוכל לעלות אתכם בזום. רק שתבינו שהיום בממשלה יש קצת בלגן. מי שאחראי על הרשות לניצולי שואה זה מקלב, סגן שר ראש הממשלה ומי שאחראית על התמיכה בארגונים זו מאי גולן.

אוי ואבוי.

מאי גולן מחרימה, לא מוכנה לפגוש אף אחד ומחרימה באופן מלא. עם מקלב כן הצלחתי לדבר, אבל זה לא מאוד עזר לי. בואו נעשה דיון ממוקד רק על נושא ההסעות, דיון שלם רק על זה.

זה הכי חשוב.

הערה קטנה, שלחנו מכתב להנהלת עמך ואפילו לא קיבלנו תשובה וגם לא הגיע נציג כמו שביקשנו.

נכון.

אני עכשיו מתחייבת לעשות דיון ואפילו בואו נתעדף את זה. זה אומנם דבר נקודתי, אבל משפיע מאוד על חיי האנשים. בואו נעשה דיון ממוקד על זה ולא ניתן לזה לברוח, לא ימינה ולא שמאלה אלא רק זה. אני מבקשת לתת להם התרעה מראש כדי שיהיה להם זמן להתכונן ואולי לפתור את זה. אז את זה סיכמנו.

הייתה כאן אמירה על לא רק יום השואה. דעי לך שאני מתעסקת בשואה ובשורדים כל שבוע, מדברת על זה ברשתות, בתקשורת לא מאוד מעניין אותם, אבל אני מנסה לדחוף את זה איפה שאני יכולה.

זה מה שאני אומרת, שרק ביום השואה מוכנים לתת לנו פינה קטנה.

נכון. תדעי לך שבכלל המצוקות החברתיות נדחקו בצורה קשה בגלל שהמלחמה והתותחים רועמים, תמיד היה קשה להביא נושאים חברתיים לסדר היום, אבל עכשיו בכלל. אני באמת עושה, גם אם אני מעלה משהו לרשתות ואני יודעת שהוא לא יתפוס, אני עדיין עושה את זה כי זה נורא חשוב. בעניין ההשקעה במועדונים, התקציב של עמך הוא גם מהרשות, נכון?

נכון.

על הטיפול הנפשי בכלל, לא?

אסביר. עמך מקבל תקציב מהרשות לניצולי שואה לשני דברים בגדול, הראשון הוא לטיפולים, חלקכם מגיעים לכאן לטיפול, נכון? ומעבירים עבור כל טיפול שמתקיים. מעבר לכך, אנחנו מקבלים תמיכה למועדונים שהתמיכה הזו מסתבר – גם תהליכים של שינוי – שהיא פר פעילות. זאת אומרת, אם יש פעילות כלשהי כמו חוג עם מורה שבאה מחוץ, חוג התעמלות, נעה, יסמין וחניטה רושמות מי היה, מתי היה, אם היו פחות משישה משתתפים אנחנו לא מקבלים על זה תקציב. זה חידוש.

חידוש נוסף שגם התשלום עבור הטיפולים בסך הכול ירד. סך התשלום, התקצוב לכל דבר, ירד. בגדול, צריך להגיד שני דברים, סך התקצוב יורד, נהיה הרבה יותר בירוקרטי ומדוד על השקל ולא מגיע בזמן. התזרים לא עובר. בנוסף, הרשות לניצולי שואה החליטה על כל מיני קריטריונים שאני לא יכולה לפרט כאן כי הם רבים וגדולים לגבי פעילות מועדון, הקריטריונים האלו גם הם מכבידים על היכולת שלנו לתת את המענה.

היית רוצה שבאותו דיון על ההסעות נעשה סעיף ב' על ההשקעה במועדונים?

אני חושבת שזה קריטי מאוד.

אז בואו נעשה דיון כזה על שני הסעיפים עם הרשות לניצולי שואה, על ההסעות ועל ההשקעה במועדונים עם האוכל. לזה אנחנו מקדישים דיון ואתם תחליטו אם אתם רוצים להוציא הסעה לכנסת שיבואו וידברו או שאת רוצה שאעלה אותם בזום.

אנחנו נחשוב. אני חושבת שיש כאן אנשים שיכולים להגיע וזו יכולה להיות חוויה.

אם זו תהיה חוויה עבורם, בשמחה.

אנחנו רק צריכים להגיע איכשהו וגם זו הפקה.

אני רוצה להוסיף מילה. ההשקעה במועדונים וכל מיני קיצוצים כאלו ואחרים, שיהיו שישה אנשים בפעילות, היו הרבה יותר שהיו מסוגלים להגיע ומגיעים ומכיוון שלא מסוגלים להגיע, באים פחות וקשה להגיע, וחלק עושים חישוב שאולי נשארים בבית ולא טוב להישאר בבית, תאמינו לי שלא טוב.

יש עוד נקודה שהעלית על התרופות שלא בסל. זה תקציבי, נגיד מול הרשות זה עניין יותר בירוקרטי, למה הכסף לא מגיע, אני יכולה ללחוץ שם כי הכסף קיים ואני יודעת שהוא קיים. שם אנחנו צריכים לשחרר את זה וזה נשמע לי דווקא אפקטיבי. התרופות שאינן בסל זה עניין תקציבי שאני יכולה לעשות על זה דיון, אבל אגיד לך עם יד על הלב שאני לא חושבת שזה יביא תוצאות, סיכוי ההצלחה שם הוא נמוך.

לפחות הנחות.

אני חושבת שיש דברים שהם באופן פרטי לפתור לכל אדם את הבעיה שלו וזה בסדר גמור. אבל יש דברים כלליים שאנחנו בתור אוכלוסייה שמזדקנת צריכים לשים לב אליהם. לדעתי יש יותר ויותר אנשים שסובלים מבעיית חירשות ולדעתי אפשר להקל, לא לפתור. אני מתחננת לכל אחד שיתקן לי את האוזניים והוא אומר "אי אפשר", אז אני מקבלת את זה, אבל אפשר להקל עליי.

אני חושבת שצריך לפזר כאן לפחות בחדרים הפעילים יותר מערכת שמיעתית, מערכת רמקולים שזה כבר מזמן נפתר בכל מקום ושתהיה פרמננטית. אני באה הנה ואני משתדלת לתרום ככל יכולתי, אני לא שומעת לפחות 50% ממה שמדברים ואז אני מנחשת או שואלת אחרים וזה מפריע לכולם.

זה במסגרת הדיון על ההשקעה במועדונים.

נכון, בדיוק.

להשקיע כסף במועדונים ואז אנשים יהיו יותר מאושרים, אבל לא לבקש כל פעם כי - - - כי אני משלמת מה שמבקשים ממני, אני משתתפת ואני לא מקבלת את התמורה. תודה רבה.

תודה.

יש לי שאלה עקרונית.

אנחנו חייבים לעצור כי אנחנו לא מספיקים ואריאלה הציעה לי כאן משהו מאוד נכון. קודם כול, מירב כתבה את כל מה שאמרתם. אנחנו נאסוף עוד ואנחנו גם מכירים עוד. יש דברים שאני יודעת שאתם רוצים להגיד ולא אמרתם, הכול טוב. נאסוף את הכול ונוציא את זה במכתב אל הוועדה, וכמו שמירב אומרת גם יהיה דיון על הדברים שאפשר לדון בהם ולעזור כי כמו שהבנו יש דברים שאפשר ויש דברים שאי אפשר ונמשיך לקדם. אני רוצה להגיד לכם תודה. מירב ממהרת מאוד ואני רוצה להספיק להגיד לה עוד מספר דברים חשובים לטובתכם.

סליחה, אני רוצה להגיד משהו למירב.

בטח.

קודם כול, שתמסור ליאיר לפיד שאפילו אם עכשיו הוא לא שר, אבל הוא עובד איתך, נכון?

נכון.

את והוא היחידים שדואגים לנו. אין מישהו אחר. אני יודעת שכל זה לא היה קורה לנו אם הוא היה עכשיו בממשלה, אבל הוא לא בממשלה ובכל זאת שיעשה בשבילנו.

מה שהוא יכול, ברור.

מה שהוא יכול יחד איתך. תודה רבה לך שבאת.

אני צריכה לעלות כי כבר שילמתם בשביל הטיפול שלי. תודה רבה וחג שמח.

אמרו 120,000 שורדי שואה?

125,000.

אני יודעת 126,000.

לפני שכולם הולכים, אני רוצה להגיד לכם תודה ואנחנו נעשה את הדיון כמו שסיכמנו.


הישיבה ננעלה בשעה 13:15.