פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



93
ועדת החוקה, חוק ומשפט
22/04/2025

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



23
ועדת החוקה, חוק ומשפט
22/04/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 614
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, כ"ד בניסן התשפ"ה (22 באפריל 2025), שעה 9:21

1. הצעת הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (סדרי הדין בבקשות ועררים) (תיקון), התשפ"ה-2024
2. הצעת הוראות הגנת הפרטיות (סדרי דין בבקשות למתן אישור להפעלת סמכות בתקופת בחירות, בבקשות לפסלות שופט ובעררים), התשפ"ה-2024

חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר
טלי גוטליב
גלעד קריב

דין ליבנה אנצויג - עו"ד, היועץ המשפטי, ועדת הבחירות המרכזית

עמית יוסוב עמיר - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

הילה בוסקילה - עו"ד, הנהלת בתי המשפט

ראובן אידלמן - עו"ד, היועץ המשפטי, הרשות להגנת הפרטיות

לינא כמאל טרודי - עו"ד, מנהלת מחלקת אכיפה מינהלית, הרשות להגנת הפרטיות

עדי מנחם באר - עו"ד, מנהלת מחלקת אכיפה, הרשות להגנת הפרטיות

מירה סלומון - עו"ד, ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי

יוגב עזרא - חבר ועד מנהל, העמותה למלחמה בספאם

שי דיקמן - נציגת משפחות החטופים

חיים הימן - נציג משפחות החטופים

חנה כהן - נציגת משפחות החטופים

נעמה מנחמי

אבירן יחזקאל

ויקטור ינין


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הצעת הוראות הגנת הפרטיות (סדרי דין בבקשות למתן אישור להפעלת סמכות בתקופת בחירות, בבקשות לפסלות שופט ובעררים), התשפ"ה-2024

בוקר טוב. אנחנו בעניין הצעת הוראות הגנת הפרטיות (סדרי דין בבקשות למתן אישור להפעלת סמכות בתקופת בחירות, בבקשות לפסלות שופט ובעררים); ו-הצעת הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (סדרי הדין בבקשות ועררים) (תיקון), התשפ"ה-2024. מדובר בתיקונים עוקבים, גם לחוק הגנת הפרטיות, ומן הסתם לעוד כמה נושאים על הדרך.

נמצאים איתנו בני משפחות. בבקשה, נשמח. נשמח זה לא הביטוי הנכון. אבל נשמע אתכן.

שלום לכולם, ותודה על הזמן שלכם בדיון החשוב הזה, שאתם מאפשרים לנו להשמיע, ולך, יושב ראש הוועדה חבר הכנסת שמחה רוטמן. אני בת דודה של כרמל גת. כרמל נחטפה. אחרי 328 ימים שהיא שרדה שם בחיים כרמל הוצאה להורג בשבי. גופתה הוחזרה. הסיפור שלי הסתיים. אבל יש עדיין 59 חטופים בשבי. יש חטופים שיודעים שהם בחיים. המשפחות שלהם מחכות לקבל אותם אליהן. הן שומעות על המצב שבו הם נמצאים, הן גם רואות אותו בסרטונים שחמאס ממשיך לשחרר. הן מבינות שהזמן שאול. יש 35 משפחות של חללים, חלקן יודעות שבני המשפחה שלהן חללים בוודאות, חלקן נמצאות בספק כי קבעו על סמך סרטון או על סמך תמונה. אף אחת מהמשפחות האלה לא יודעת אם יהיה לה ביום הזיכרון הקרוב קבר לפקוד, להיפרד, לחלוק כבוד אחרון ולהתאבל. זה במרחק החלטה, אנחנו יודעים את זה, כי רק לפני חודשיים התקבלה החלטה וחטופים חזרו אלינו, חיים וחללים. זה במרחק החלטה.

אני רוצה לשתף אותך, חבר הכנסת רוטמן. לפני החג, ערב חג הפסח, ערב חג החירות, הלכתי עם שתי משפחות נוספות, משפחה של עומר נאוטרה ומשפחה של אביתר דוד, בין שרים וחברי קבינט, לחלק להם איזושהי ערכה לחג הפסח, כדי שיזכרו את החטופים בחג החירות על שולחנם, עם מצה שמורה לכל החטופים, עם כיסא לשמור כמו שעושים בעם ישראל, עם תפילה לחזרתם. הגעתי לשר בירושלים, כאמור עם משפחה של אביתר דוד, והם סיפרו לו, זאת אומרת התייחסו כאילו הוא יודע על המצב של אביתר ושל גיא שנמצאים ביחד. עומר ונקרט חזר. הוא סיפר שהמחבלים במנהרה הכריחו אותו לשבת כמו כלב, לנבוח כמו כלב, לעשות את הצרכים כמו כלב, פשוט כי מחזיקים בו מחבלי חמאס והם יכולים לעשות בו כרצונם. עומר בחוץ, עומר בבית. גיא ואביתר, שני ילדים בני 24, עדיין שם, בידיים של אותו המחבל. השר הסביר לי שהוא לא שמע את העדות הזאת או שחברי הקבינט לא שמעו את העדות הזאת, כי המדיניות שלהם היא לא לשמוע.

אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת רוטמן: האם זו המדיניות גם שלך? האם שמעת את העדות של עומר ונקרט?

שי, כמו שאת יודעת, אני יושב פה ושומע פעמים רבות, גם ממך, גם מבני משפחות אחרות, גם נפגש באופן אישי. אני אומר לך מה המדיניות שלי. אני עושה את זה, ואני עושה את זה בניגוד למדיניות שלי. אם המדיניות הייתה נקבעת כפי שאני חושב שהיא צריכה להיקבע, כפי שוועדת שמגר חשבה שהיא צריכה להיקבע, עם כל הצער, הכאב, האמפתיה – כולל העובדה שאת יודעת, שחלק מהתקופה הזאת גם אני הייתי בסטטוס של בן משפחה, לא בדרגת קרבה כמו שלך, אבל מישהו שהוגדר חטוף – אם מדינת ישראל הייתה מקפידה על המדיניות הנכונה, אז הם לא היו נחשפים. כי ההחלטה לגבי מה הדרך הנכונה ביותר להשיב את החטופים, הנכונה ביותר לנצח את אותם – להגיד "חיות אדם" זאת מחמאה לאותו מחבל שתיארת – מפלצות, הדרך הנכונה ביותר להביא לתוצאה הטובה ביותר לשחרור חטופים ולניצחון במלחמה, היא לא לתת לבני משפחות חטופים להיפגש עם מקבלי החלטות, כפי שהמליצה ועדת שמגר.

זה קשה. זה כואב. זה נשמע נורא ואיום. אבל ככה החליטה הוועדה שדנה בנושא לפני האירוע, כי הבינה שהדרך הנכונה ביותר לפעול למען מדינת ישראל ולמען החטופים היא לא להיות מושפעים מהמציאות האיומה והנוראית של משפחות החטופים. זה מה שיהיה הכי טוב למשפחות החטופים, למדינה ולהשבת החטופים. כך קבעו אנשים שישבו בזמן אחר, באירוע אחר. כך הם קבעו.

אני יושב פה. אני מדבר איתך. אני לא מקבל החלטות בקבינט. אבל זו המדיניות שלדעתי מדינת ישראל הייתה צריכה לאמץ, את אותה החלטה של ועדת שמגר. לא החליטו כך. דווקא מהבחינה הזאת לי כחבר הכנסת יש יתרון בזה שאני לא מקבל החלטות. אני יכול לשמוע אתכם, אני יכול לדבר איתכם, גם ברמה האישית וגם ברמה הציבורית.

מישהו הולך לפתוח את הפה?

סליחה, את רוצה שאני אדבר איתך פתוח? אני חושב שאני מדבר איתך בכבוד.

אני שמעתי. אני מודה לך. אני מודה לך.

אני חושב שאני מסביר את העמדה.

הסברת את עמדתך.

אז מה את רוצה? שיפתחו את הפה – ומה? ויצעקו עליי? ויאיימו עליי? מה?

לא. חלילה. חלילה, חבר הכנסת רוטמן. אתה רוצה עוד לסיים?

אני לא מבין את השיח הזה.

לא, אין פה שום - - -

את ביקשת שאני אתייחס אליך. אני מסביר לך מה לדעתי.

חלילה, אני מודה לך. אני מודה לך שאמרת בכנות.

שוב, מדינת ישראל לא אימצה את המדיניות הזו לצערי. אחת התוצאות הקשות של אי-אימוץ המדיניות הזאת, זה שאנחנו פועלים כבר הרבה מאוד זמן לא במדיניות הנכונה להשבת החטופים. אם היינו פועלים במדיניות הנכונה להשבת החטופים, היינו פועלים לפי מה שמכונה בזמן האחרון בשיטת טראמפ, להודיע, לתת אולטימטום חד צדדי. לא לנהל שיח עם החמאס. לא להיות מוכנים לאותן עסקאות נוראיות ואיומות של סלקציה. יושבים פה חלק מהאנשים ואומרים: אנחנו לא מוכנים שיגידו שאותו משחררים ואותו לא, שאותו מוציאים ואותו לא. לא היינו מנהלים את המשא ומתן הזה.

בהקשר הזה יש לי ביקורת קשה על ממשלת ישראל, על עצם העובדה שלא קיבלה את ההחלטה הנכונה, על אי-אימוץ דו"ח שמגר. לא פעלה בנחישות המתבקשת, שזה היה מביא בעיניי לשחרור מהיר יותר של כל החטופים.

הנחישות המתבקשת – לא לשמוע התנגדויות?

הנחישות המתבקשת – לפעול ללא שום משא ומתן שמקבל את תכתיבי החמאס, ללא שום אפשרות ללוחמה פסיכולוגית שחמאס מפעיל על החברה הישראלית באמצעות הלחץ שהוא מפעיל, גם עם הסרטונים האלה שאת מתארת, גם עם הלחץ על המשפחות. ככה חמאס פועל כדי לשבור את רוח ההתנגדות של החברה הישראלית לפשעים האיומים והנוראים שהוא עשה ואת היכולות שלנו להשיב את החטופים.

האמפטיה והקושי האדיר לעמוד מול משפחה, במקרה הזה משפחה שכולה – בחלק מהזמן היית בסטטוס של משפחת חטופים – ולהגיד שאני חושב שהדרך הנכונה ביותר להשיב את בת דודה שלך, להשיב את קרובת המשפחה שלך, להגיד את הדברים שצריך לעשות לטובת המדינה והשבת החטופים, זאת משימה בלתי-אפשרית לבקש את זה מאותו שר או מאותו חבר הכנסת או מאותו גורם שיש לו יכולת הכרעה. זו הסיבה שוועדת שמגר המליצה את מה שהיא המליצה. וזו הטעות – שמדינת ישראל לא אימצה את החלטות ועדת שמגר מזמן. ככה היה צריך לעשות.

את האמפתיה ואת הסיוע ואת העזרה ואת ההקשבה למשפחות החטופים ולמשפחות השכולות חייבת המדינה לתת לא באמצעות הקשר הבלתי-אמצעי בינם לבין חברי הקבינט, כי זה פוגע בהשבת החטופים, כי זה פוגע ביכולת שלנו לפעול כמדינה ריבונית ולהגן, שגם לא יהיו עוד חטיפות וגם שהחטופים שכבר נחטפו ישוחררו. וזו המטרה העליונה.

המטרה העליונה היא לא שאני אקשיב לך. שאני אקשיב לך – זה חשוב. המטרה העליונה היא שנשיב את החטופים. המטרה העליונה היא שנחזיר את ענבר. מעבר להקשבה לך, שאת יודעת כמה ישבנו בשיחות אישיות. את יודעת כמה ישבנו. המטרה העליונה היא שנשיב את החטופים. ואם השיח הזה שאנחנו מנהלים, בתמונה הכוללת, כשמסתכלים עליהם – ישבה הוועדה והחליטה מה צריך לעשות – פוגע במטרה הזאת, צריך לוותר עליו, עם כל הכאב, כן. זאת המשמעות.

חבר הכנסת רוטמן, חד משמעית, אנחנו לא חלוקים על זה שהמטרה העליונה היא להשיב את החטופים. המטרה העליונה היא שהם יהיו כאן בבית, ואנחנו גם יודעים שיש דרך אחת לעשות את זה.

על זה יש מחלוקת.

אני מניחה את הדרך בצד. אתה יודע איך חמאס לא היה יכול לשחרר סרטונים של חטופים? ואיך לא היו מצטברות עדויות, שאחרי 500 ימים הם שורפים - -

אם לא היו עושים את עסקת החטופים הראשונה.

- - עשן בסוף המנהרה וחונקים אותם בפנים?

שי, אם לא היו עושים את עסקת החטופים הראשונה.

רגע, אני מבקשת. אם הם היו בבית.

נכון.

אז אנחנו מסכימים על זה שמדינת ישראל כשלה בלהחזיר אותם במשך 564 ימים.

את זה את אומרת. אבל בסדר.

לפני כן ניהלו כאן שיח. זה לא מעניין אותנו איך אתה מחזיר אותם. אבל הם צריכים להיות בבית.

לזה כולם מסכימים.

ואני רוצה להזכיר לך לגבי העדויות. מה שאתה מבקש עכשיו, זה שלא יישמעו העדויות של השבים.

לא, זה לא מה שביקשתי.

אז תסביר לי שוב. זה מה שאני הבנתי.

למה את אומרת את זה? אני דיברתי מאוד ברור, שי.

סליחה, זה מה שאני הבנתי. על זה אני מתרעמת. אז תסביר.

לא. אני אמרתי משהו מאוד ברור: המלצת ועדת שמגר שאומרות שמשפחות של חטופים לא יבואו בקשר עם מקבלי ההחלטות. ההמלצה הזאת. לא דיברתי עכשיו על כלי התקשורת. יש לי ביקורת על כלי התקשורת על הקרנת סרטונים מתוך מה שחמאס מייצר, זה אירוע אחר. אני מדבר כרגע על מפגש בין משפחות החטופים לבין מקבלי ההחלטות. על זה המליצה ועדת שמגר שלא יקרה. זה האירוע. זה קשה. זה כואב. זה נורא ואיום. המציאות של החטופים היא מציאות קשה, איומה ונוראית. כדי לפתור אותה בצורה הטובה ביותר, למען השבת כמה שיותר חטופים כמה שיותר מהר, לטובת כלל מדינת ישראל, כדי להביא את המטרה הזאת, יש סט של פעולות שצריך לבצע, יש שיטת עבודה שצריך לעבוד בה.

בעולם יש מומחים למשא ומתן בסיטואציה של בני ערובה, בסיטואציה של טרור, בסיטואציה של פשע. יש תו"ל, יש שיטת עבודה לדברים האלו. לגבי תורת הלחימה ותורת הפעולה של מדינת ישראל בנושא השבת החטופים מארגוני טרור ישבו אנשים גדולים וחכמים ממני, מומחי ביטחון, מומחי משפט. יותר גדולים ממני ישבו ואמרו: זה התו"ל שבעינינו צריך להיות. לצערי מדינת ישראל לא עובדת בתו"ל הזה. במבחן התוצאה את צודקת.

האם אם היו עובדים בתו"ל הזה הם היו משוחררים היום? לפני 200 ימים? יותר מהר? יותר? אני לא יודע, אני לא נביא. אני כן יודע שמדינת ישראל הייתה צריכה, בעיניי, לפעול בהתאם לתו"ל הזה, וכן, המשמעות של התו"ל הזה היא שמשפחות החטופים לא ייפגשו עם מקבלי ההחלטות.

האם חברי הקבינט צריכים לשמוע את העדויות ולדעת מה הם גוזרים בהחלטות שלהם על 59 אימהות, אבות, ילדים ועל כל עם ישראל? האם הם צריכים להכיר את העדויות? האם הם צריכים לדעת שאלון אהל עיוור בעין אחת, שהוא קשור בשלשלאות, שהשלשלאות חותכות לו בבשר יום-יום? שהם חולקים עכשיו פיתה ברבעים? שהם צריכים להתחנן? מה שעשו לאילנה גריצבסקי כשהיא הייתה בשבי, האם הם צריכים לדעת את זה?

יש לי שאלה אליך. אם במקום רבע פיתה הם היו מקבלים שלוש פיתות, הם צריכים להיות משוחררים יותר לאט או יותר מהר? זה רלוונטי לפעולות שצה"ל צריך לנהל? לא. גם אם הם היו מקבלים 15 פיתות, זה לא משנה. זה לא משנה. צה"ל צריך לעשות הכול כדי שהם ישוחררו כמה שיותר מהר. מדינת ישראל צריכה לעשות הכול כדי שהם ישוחררו כמה שיותר מהר, גם את אלו שכבר נפטרו, שלא מקבלים פיתות ולא סובלים מהתעללות. צה"ל צריך לעשות הכול ומדינת ישראל צריכה לעשות הכול כדי שהם ישובו כמה שיותר מהר. האם המפגש הבלתי-אמצעי, עם העדויות שאת מתארת, ועם המשפחות, תורם למטרה הזאת או מזיק למטרה הזאת? קבעו אנשים גדולים וחכמים ממני שזה מזיק למטרה הזאת.

עכשיו נשאלת השאלה מה עדיף לך: להשמיע את העדות הזאת ולהזיק למטרה הזאת? או לא להשמיע את העדות הזאת ולהועיל למטרה הזאת? את לא צריכה לקבל את ההחלטה הזאת. את בת משפחה, צריך לתת לך את המקום, כמו שאנחנו מנהלים עכשיו את השיח, עם מקסימום אמפתיה, עם מקסימום כבוד.

אנחנו מדברים עכשיו על מדינת ישראל ועל איך היא צריכה לפעול כדי שהאסון שקרה לבת הדודה שלך לא יקרה, ולאלו שכבר קרה האסון הזה שיושבו לקבר ולקבורה ראויה בישראל.

נכון.

התשובה היא: לאמץ באופן מיידי את החלטות ועדת שמגר בנושא הזה. זו התשובה שלי. לנהל משא ומתן בסגנון שהציע הנשיא טראמפ. תחזירו את כל החטופים בבת אחת – או ששערי הגיהינום נפתחים. בלי משא ומתן. בלי סלקציות. בלי מראות ותמונות שמחזירים אותנו לימים אפלים בהיסטוריה של העם היהודי. זו עמדתי. זו תפיסתי.

אם את שואלת אותי, חלק מהסיבה שאנחנו לא נמצאים שם, לצערי זה בגלל הלחץ. אני לא שופט אף אחד שלא עומד בלחץ הזה, של לחשוב בצורה לא סדורה על האירוע, בגלל שאי-אפשר לעמוד מול משפחה ולפעול ולהגיד לה לא. בדיוק בגלל זה ועדת שמגר המליצה על מה שהיא המליצה. זה כואב. זה קשה. כמו שאת יודעת, כמו שאמרתי לך, בחצי השנה הראשונה למלחמה חלק מהזמן אני וקרובי משפחתי היינו בסטטוס דומה לסטטוס שלך, ועדיין חשבתי שזה דבר נכון. זה לא עניין של מקום שבו בן אדם יושב. זה לא עניין של רמת ההיכרות או הידע שלו על האירוע. זה מה הדרך הנכונה ביותר והטובה ביותר לדאוג שמשבר החטופים יהיה מאחורינו כמה שיותר מהר – שזו, אני מאמין, המטרה המשותפת לכולנו, גם אם נשמע עוד עדות וגם אם נשמע פחות עדות. גם אם נדע מה מצבו של חטוף זה או אחר, וגם אם לא.

אני אגיד לך יותר מזה. גם כששמעתי עדויות של החטופים ששוחררו בהתחלה ושסיפרו שהתייחסו אליהם יפה, זה לא עניין אותי, כי אין דבר כזה להתייחס יפה לחטוף.

אני מסכימה איתך.

אין דבר כזה להיות מוחזק בשבי חמאס בתנאי חמישה כוכבים.

לפחות אנחנו מסכימים שאת כולם צריכים להחזיר, שזה אפשרי, שזה היה יכול לקרות לפני 200 ימים, שזה צריך לקרות היום.

לא, אנחנו לא מסכימים.

את זה אני לא יודע. את זה אני לא יודע.

חשבתי שזה מה שאמרת קודם.

זה גם לא נכון. זה גם לא נכון.

שי, אני משתדל לדבר מאוד ברור. אמרתי שאני לא יודע מה היה מביא לשחרור שלהם יותר מהר. אני כן יודע שמדינת ישראל הייתה צריכה לפעול לפי תורת הפעולה שקבעו אנשים חכמים ונבונים כשהאירוע לא היה תוך כדי התנהלות. המדינה צריכה להתנהל על פי תוכניות שהוכנו מראש, בכל סיטואציה של משבר, כדי לפתור אותו בצורה נכונה ומושכלת, ולא להתנהל מהרגע לרגע. כל הזמן צריך לשאול מה האסטרטגיה.

יש אסטרטגיה למדינת ישראל איך משיבים חטופים, כי זו סיטואציה שנתקלנו בה בעבר. אם לא נטפל בה נכון בפעם הזאת, לצערי אנחנו ניתקל בה גם בעתיד.

במענה לדברים החשובים שנאמרו פה. לא הייתה אפילו פעם אחת הסכמה של חמאס להחזרת כל החטופים. גם עכשיו אין, אפילו הסכמה פורמלית לחמישה, גם לזה היה סירוב מוחלט. אני אומרת את זה לא בכובעי כחברה בוועדת החוקה, אלא מתוך נוכחות בוועדת החוץ והביטחון, על כל המידע הרלוונטי. אני גם לא מוסמכת לדבר באופן הזה. אבל כשאומרים שהייתה אפשרות להחזיר את כל החטופים – לא הייתה אף פעם אפשרות, לצערי הרב, להחזיר את כל החטופים.

ואגב, לתפיסתי, כל דבר שאנחנו לא צריכים לשקול או כן צריכים לשקול, זה חייב להיות תמורת כולם, הכול ככולם.

אבל טלי, כשאת אומרת את זה, צריך גם לדייק. בתנאים של חמאס כן יש אפשרות להחזיר את כל החטופים.

לא.

גם לא בתנאים שלהם?

גם לא בתנאים שלהם, כי לא מדובר פה על סיום המלחמה, כמו שאתם יודעים. מה שחמאס מבקש – גם לא תמורת כל החטופים, שיהיה פה ברור, גם לא תמורת כל החטופים – זה התחייבות וערבויות, גם של ארצות הברית וגם התחייבות של מועצת הביטחון, על כל ההשלכות של זה, על כל הסכנה שכרוכה בזה, ואין שום דבר כזה על הפרק.

מספיק לומר כל הזמן שיש אפשרות להחזיר את כל החטופים, כשחמאס מסרב לזה. די, אי-אפשר, אתם כאילו מחזקים את האויב. למה?

לא, טלי, אנחנו מבינים את זה.

שנייה, טלי, יש לי בקשה. שי פנתה אליי ושאלה אותי שאלה מאוד ממוקדת, לא על נושא העסקאות.

בסדר. ועדיין, יש פה דברים שנאמרים, וזה חשוב, וצריך להגיב על זה.

אני מבקש, בואי נישמר את המנהג אצלנו בוועדה, ואני מבקש את זה גם מבני המשפחות. להתווכח על מה הדרך הטובה ביותר להשיב חטופים - - -

אני לא מדברת על הדרך. הבהרתי – הלוואי שהייתה אפשרות כזו.

חשוב לשמוע גם את זה.

זה חשוב. אבל אני לא חושב שוועדת החוקה ואני לא חושב שפורום ציבורי בכלל זה המקום. אתם יודעים שאנחנו יושבים ומדברים. נשב ונדבר כמה שתרצו. אני דיברתי ספציפית על הנושא ששי שאלה: הקשבה למשפחות, הקשר בין המשפחות למקבלי ההחלטות, במנותק כרגע מהשאלה מה האסטרטגיה הנכונה. לכן כל פעם שהיא שאלה האם אפשר היה יותר מוקדם, אמרתי לה שאני לא יודע, על זה אני גם לא מתווכח עם המשפחות וגם לא מתווכח כל-כך בפורומים ציבוריים, מסיבות אחרות.

אני דיברתי איתה ספציפית על הנושא של ההקשבה למשפחות – החשיבות שלה, התועלות שבה, הנזקים שבה. לא על הנושא עצמו. זו עמדתי. אני דיברתי על זה כי היא ביקשה ממני ממש.

אני אבא של ענבר הימן. ענבר הייתה במסיבת הטבע ברעים בתור הלפרית. במשך שלוש שעות היא נשא על נפשה, היא לא רואה אף אחד בדרך שיתקבל ממנו הסיוע. היא מגיעה למטעים שבין בארי לבין אזור המסיבה, שם היא מוקפת, חושפים אותה. לרוע מזלה עובר שם ציר מרכזי שממנו נכנסים המוני הנוח'בה. הם ממש סוגרים עליה בפינה, בגדר שם, והיא ממש רואה את המוות בעיניים ורוצחים אותה באכזריות.

יורים בה.

כן. אחרי זה אני אגע בדקויות, האם רוצחים אותה או שהיא נורית, כי גם פה יש ספק. דרך אגב, לגבי ועדת שמגר, שמעתי את הטיעונים שלך ואני מקבל אותם, הם טיעונים נכונים מאוד. אבל לאו דווקא מההיבט שאתה דיברת. ברגע שמקבלי ההחלטות חשופים לשמוע משפחות – ואנחנו יודעים שמתבצע פה שחרור של החטופים בסלקציה, אין לי הגדרה אחרת – אז חלק מהמשפחות מצליחות להגיע למקבלי ההחלטות שישמעו אותם ואחרים לא מצליחים. ולכן יש פה גם כניסה של שיקולים זרים ולחץ של משפחות בקבלה מי ישוחרר ומי לא ישוחרר בשיטה הזאת.

מהסיבה הזאת, לדעתי, טוב היה אם מקבלי ההחלטות לא היו שומעים אף אחת מהמשפחות. ככה השיקולים באמת היו מקצועיים ולא שיקולים זרים, שאני לא רוצה להרחיב עליהם. אנחנו רואים מקרים דומים שחלק יצאו וחלק לא יצאו, ואני לא יודע איך זה קרה.

33 יצאו, ולאו דווקא הם אלה שהיו חייבים או צריכים לצאת.

ולכן אני רואה פה הרבה טעם למה לא היה נכון לשמוע את המשפחות במקרה הזה. אם אנחנו עובדים בשיטת הסלקציה ואי-אפשר להביא את כל החטופים - - -

זה מה שנקרא אסור לעבוד בשיטת הסלקציה. נכון.

כן. אבל אם נגזר עלינו לעבוד בשיטת הסלקציה, מקבלי ההחלטות לא היו אמורים להיות נתונים ללחצים של משפחות מסוימות שכן הצליחו להגיע אליהם כשחלק ממשפחות לא ידעו איך להגיע או שהדלת לא הייתה פתוחה בפניהן, מכל מיני סיבות. לכן אני מוצא בזה הרבה טעם.

אבל יחד עם זה גם קיימת ביקורת. אני מודע לכך שהמצב סבוך וקשה. מי כמוני יודע עם איזה נבלות וחלאות אדם אנחנו עוסקים פה. אבל יש פה מציאות, יש פה עובדה בשטח – ששנה וחצי הבת שלי לא חזרה. אני לא אומר מה הדרך. אני באמת לא יודע מה הדרך. אבל יש פה עובדה – שנה וחצי. זה כישלון. יש פה כישלון. לא הצלחנו להביא אחרי שנה וחצי את כל החטופים.

אני אומר גם עוד דבר אחד, במאמר מוסגר. האמת שהוא לא כל-כך קשור, אבל זה משהו שחורה לי פה – הדלקת המשואות. אולי זה בא מכוונה טובה. אני רואה שלהדלקת המשואות מזמינים גם משפחות של חטופים. אבל אני לא חושב שיש לזה מקום, ואני אגיד את הסיבה. קודם כול החטופים הם לא גיבורים, החטופים הם מעונים. אין בזה גבורה להיות חטוף. אין בזה ניצחון להיות חטוף, במיוחד כשיש 59 חטופים שעדיין בעזה. אי-אפשר עכשיו לספר סיפור אחר ולהגיד, הינה, שחררנו חטופים, ולהגיד שיש פה איזה מצב של ניצחון – כי אין פה שום ניצחון. ברגע שאנחנו מזמינים חטופים להדליק משואה, זה מעין לקחת ממצב שהוא קשה, מצב שהוא טרגדיה, ולהפוך את זה, לבנות פה איזה סיפור, איזה נרטיב, שיש פה משהו שהוא גבורה. לא, אנחנו לא שם עדיין.

זה יקרה רק כשיחזרו כל ה-59 החטופים, רק אז יהיה אפשר להזמין את משפחות החטופים להדליק משואה ויהיה מקום להזמין אותן. ברגע שמשפחות החטופים מדליקות משואה, ומנסים לצייר את זה כמשהו של גבורה – אין פה שום גבורה. אין פה שום גבורה. מנסים לצייר פה סיפור שהוא טרגי כמשהו שהוא גבורה. לא, צריך להסתכל על ה-59 החטופים שנשארו, ולא על אלה שהשתחררו. ברגע שאנחנו נסתכל על ה-59 החטופים שנשארו, זה יקרה מהר יותר.

אני חייבת להעיר על הנושא של ההדלקה של המשואות גם. אני לא מבינה לפי מה החליטו.

זה לא כל-כך חשוב.

לי זה מאוד חשוב. לפי מה החליטו שזה ידליק וזו תדליק, מתוך כל הטרגדיה הזאת שאופפת אותנו? לפי מה הוחלט? זאת שוב אותה סלקציה כמו עם החטופים.

בעיניי זה פחות חשוב. זה באמת לא משנה לי מי ידליק ומי לא ידליק את המשואה. זה באמת לא משנה. משנה שלוקחים מצב קשה ומנסים לבנות ממנו סיפור של גבורה כשכרגע אנחנו עדיין לא שם. אנחנו עדיין לא שם. לא חזרו כל החטופים. ברגע שיחזרו כל החטופים – לא מעניין אותי מי ידליק משואה.

בהחלט יש מקום למשפחות החטופים להדליק משואה. בהחלט לחיילי צה"ל הגיבורים שיצרו את התנאים להביא את כל החטופים – כשבעזרת ה' נביא אותם – יהיה מקום לספר פה סיפור של ניצחון. כרגע אנחנו לא שם. אבל זה באמת החלק הפחות חשוב, משהו שהפריע. חשוב להביא את כל ה-59 החטופים, ואני מקווה שאנחנו נדע איך לעשות את זה.

אני רוצה לציין נקודה אחת שזר לא יכול להבין אותה. באמת עולים כל מיני סרטונים על החטופים, סרטונים כואבים מאוד. ואני יושבת ושואלת את עצמי: איך אני, כמשפחה של ענבר, שהיא רק בת 27, לא תזכה להתחתן, לא יהיו לה ילדים – במידה שזה נכון שהיא נרצחה, אני לא יודעת – איך אני אציג את הדחיפות של להחזיר את ענבר? איך אני יכולה להתחרות בכל הסרטונים האלה? איך?

ואז אני עונה תשובה מאוד פשוטה: ענבר לא קשורה לשלשלאות, ענבר לא בצום, ענבר לא נאנסת. אבל אנחנו, המשפחה שלה, המשפחה הגרעינית שלה – אני מזמינה כל אחד מכם לבוא ולראות איך חיה המשפחה של ענבר – אנחנו בשואה. אנחנו נאנסים. אנחנו מעונים. אתם יודעים איפה אנחנו היינו בחג הפסח? אני ובעלי – לא כהפגנה, אנחנו בחרנו לא להשתתף בהפגנות, אנחנו יותר מציינים דברים, יותר ממחישים אותם – ערכנו שולחן כשעליו פרוסה מפה שחורה. ישבנו ברחוב עזה, היינו רק שנינו, עם מצה שמורה. ושוב אני מציינת – עם מפה שחורה, כי אלה החיים שלנו, הם שחורים משחור. הנשמה שלנו שחורה ואפלה, ואלה החיים שלנו.

עוד מעט המדינה תחגוג יום עצמאות. אני לא יודעת איזו עצמאות זאת. אני לא יודעת איך אפשר לחגוג חג כזה בכלל כשהמדינה שלנו נמצאת בצרה צרורה כזאת. אולי כהתרסה לאויב? לא יודעת. אבל לנו אין עצמאות. ל-59 משפחות אין עצמאות. אין עצמאות. ובמקרה שלנו, האישי, גם לא תהיה לנו עצמאות, כי אנחנו נחיה את האבל עד סוף חיינו. זאת הטרגדיה. לכן אני אומרת לשחרר את כולם, בדיוק כפי שאמרה טלי משפט נכון, לשחרר את כולם יחד, את כל ה-59 החטופים.

תודה רבה.

אני רק אבקש לסיים את מה שלא סיימתי קודם, זה יהיה קצר. אני חושבת שכולנו מסכימים שאנחנו רוצים לשחרר את כולם יחד, את כל ה-59. לטלי הייתה רק חסרה המילה "עכשיו".

עכשיו.

ויפה שעה אחת קודם. בדיוק בהמשך למה שחנה אמרה עכשיו. זה מפחיד לבקש מהמשפחות לא לפתוח את הפה. לא היו סרטונים ולא היו משפחות, ואנחנו לא היינו יושבים כאן, אם החטופים היו חוזרים. כשהם יחזרו אתה לא תראה אותנו יותר, חבר הכנסת שמחה רוטמן, תהיה בטוח.

חס ושלום.

חס ושלום.

אני רוצה רק להזכיר שלפני 80 שנה הסבים והסבתות שלנו חיכו למדינות זרות שישחררו אותם, כי לא הייתה לנו מדינה. היום יש מדינה. זה תפקידה לשחרר את האנשים שלנו, המורעבים, המעונים, בידיים של הצוררים. העדויות, שאנחנו לא השכלנו להקשיב להם אז כשניצולי השואה חזרו, אנחנו מכים על חטא, ועד היום יש "זיכרון בסלון", שכל אחד מאיתנו, אני בטוחה, הולך אליו לשמוע את הניצולים שעוד בינינו.

את העדויות אנחנו מוכרחים לשמוע, גם של חנה שמספרת את מה עובר על המשפחה שלה, כל עוד ענבר נמצאת בשבי החמאס; וגם של עומר שביקש שמקבלי ההחלטות ישמעו מה עובר על החטופים שנמצאים שם. כל עוד הם שם. אם אנחנו חוששים לשמוע את העדויות האלה, זה רק מעיד שאנחנו לא רוצים לדעת מה ההשלכות של ההחלטות שאנחנו מקבלים כל עוד אנחנו גוזרים עליהם להישאר שם. אני מזכירה שהם במרחק החלטה שיכולה להתקבל, להחזיר את כולם בפעימה אחת, אין על זה עוררין, ועכשיו.

תודה רבה.

יזהר.

אני מסתכל פה על הלוח של חברי הכנסת. וולדיגר יצאה, אתם 2/3 מחברי הכנסת שנמצאים כרגע במשכן.

זה טבעה של ישיבה בזמן פגרה, בנושא מאוד ממוקד.

זה דיון בנושא מאוד מסוים, מאוד מקצועי. מאוד ממוקד, שדורש מקצועיות מאוד מסוימת, בחוקים מאוד מסוימים.

כן.

חשבתי שזה המתקשים, אלה שלא הצליחו לצאת מה-escape room, שלקח להם יותר זמן. יש הרבה אסקפיזם. אבל כן, לשמוע את זה, ואנחנו משננים את המנטרה. והינה, אנחנו פה מה שנקרא.

שנשמע בשורות טובות.

צריך להשמיע אותן ולייצר אותן.

גם נכון.

נצא ל-3-2 דקות הפסקה. נשוב בשעה 10:00. תודה.

(הישיבה נפסקה בשעה 09:58 ונתחדשה בשעה 10:00.)

אנחנו ממשיכים בישיבה, בנושא פניית יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. אני מניח שדין יציג אותה מטעם ועדת הבחירות. את רוצה לומר לפני שהוא יציג או שאת רוצה לחכות, לשמוע?

אני רוצה לומר משהו שלא קשור, בהיותי חברת ועדת החוקה. תודה.

אז בבקשה, חברת הכנסת טלי גוטליב, דברי פתיחה.

בוקר טוב לעם ישראל. אומנם זה לא קשור לנושא הדיון, אבל זה קשור לעובדה שאנחנו חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט, ומה שצריך להיות לנו בבסיס העבודה שלנו זה החוק. נדמה לנו שהחוק הוא הבסיס להכול. ואז אנחנו מגלים שלא. אבל בעיקר אנחנו מגלים את העובדה שאתה כיו"ר הוועדה, תקופה ארוכה, עומד על-כך ותוהה למה משטרת ישראל לא עושה את מלאכתה כפי חובתה. נודע למשטרה על ביצוע עבירה – תפתח בחקירה בעבירות המרדה, הסתה, הסתה לאלימות. למה לא נפתחות חקירות בהקשר הזה?

אנחנו מקיימים פה דיונים שלמים. מורחים אותנו במריחות שונות ומשונות. באותן המריחות נמסר לנו שיש נוהל, שאנחנו לא יודעים מה עומד בבסיס התיקוף שלו, נוהל שמחייב את משטרת ישראל לפנות ולקבל אישור בטרם פתיחה בחקירה בעבירות ביטוי, שזאת מילה מכובסת לעבירות מילוליות של הסתה, המרדה וכו'. ואז אני מקבלת מידע כזה או אחר, שהפלא ופלא, כשצריך לחקור אדם כמו אהוד ברק או יאיר גולן, שאני בעצמי הגשתי תלונות עליו לא פעם ולא פעמיים על המרדה קשה שלו ועל הסתה קשה שלו, הבקשות נמצאות על שולחנה של היועמ"שית ולא מקודמות; ואילו כשמדובר באיש ימין, אז ברור שצ'יק צ'אק יקבלו אישור לחקור אותו.

אני רואה בימים האחרונים, ובעיקר אתמול, הסתות פרועות. אדם כמו רונן צור, אדם רב-השפעה, שכותב בטוויטר שלו שדיקטטורה מזיזים רק בכוח, ומסית לאלימות פראית ממש, לא מוזמן לחקירה, לא על ידי המשטרה, אפילו לא על ידי השב"כ. ומה תפקידו של השב"כ כפי שהותווה לו בחוק בסעיף 7 וכפי שהתוותה לו הממשלה כפי זכותה בסעיף 7 לחוק שירות הביטחון הכללי? לדאוג שלא תהיה פגיעה בסדרי השלטון והמשטר.

אבל ישבנו בוועדת החוץ והביטחון. הייתה ועדה חסויה, אדוני היו"ר. בוועדה החסויה נמסר לנו שבמחלקה היהודית בשירות הביטחון הכללי אין צוות ואין אף גוף מקצועי שעוסק באנשי השמאל, רק באנשי ימין. הם אמרו לנו את זה בוועדת החוץ והביטחון. אני אמרתי ליו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי שאני לא מסכימה להשאיר את זה חסוי, זה מידע שיש לו ערך ציבורי גדול, וחשפתי את זה דאז.

עכשיו יזמינו אותך לחקירה על הדלפה.

אני ממש בוכה. עשיתי את זה במסגרת ולמען מילוי תפקידי. עכשיו הם רוצים להקים גם גוף חדש בתוך הפרקליטות, של הפרקליטות, שידון בי ובך, בנבחרי ציבור. שחיתות ציבורית.

שחיתות שלטונית.

השחיתות השלטונית, בראש ובראשונה, כפי שאני מזהה אותה, לפחות בשלושה שבועות האחרונים – שהדעת לא נותנת, ואני לא יודעת איך זה לא פותח מהדורות – זאת העובדה שבחטיבה היהודית בשב"כ בודים ראיות, משבשים ראיות. הקלטות שמלמדות על ראש החטיבה היהודית בשב"כ שמדבר עם תת-ניצב מועלם, שישב אצלנו בוועדת החוץ והביטחון ואמר לנו, לשאלתנו: למה אתם לא עוצרים אנרכיסטים שמגיעים מאירופה, תומכי BDS שמטרילים את לוחמינו וחיילנו ביהודה ושומרון? למה אתם לא עושים את זה? למה אתם מתמקדים כל הזמן במתיישבי יהודה ושומרון, מעצרים מינהליים, מעצרים הזויים של שבוע-שבועיים, מעצרים פליליים שלא מניבים ולו פרי אחד של חשד או ראיה? וזה נאמר כך.

ואז אתם שומעים את ההקלטות הללו, ואתה רואה שאין שום בעיה לראש החטיבה היהודית בשב"כ לומר: תגיד שאתה מריח ריח של דלק, תרשום את זה, כדי שאנחנו נוביל למעצרו של ראש ישיבת יצהר. הקלטה הזויה. אתה שומע תהיות של מועלם שאומר: אבל איך אני אוציא? השופט רוצה חומרים. הוא רוצה יותר מהפרפרזה, הוא רוצה את החומר הגולמי. אומר לו ראש החטיבה היהודית, הכול בהקלטות: מי זה השופט הזה שניתן לו את החומר?

זה פשוט מדהים. הצפצוף הזה של שירות הביטחון הכללי, אפילו על שופטי ישראל. שופטי ישראל אפילו לא מבינים את זה. אם אני הייתי שופטת והייתי מקשיבה להקלטות הללו, הייתי בודקת את עצמי רטרואקטיבית על כמה מעצרים חתמתי על יסוד האמירות של אותו אדם.

למה אני אומרת לך את זה בתהייה כזו אדירה? כי אין שאלה בכלל שיש אנשים שממרידים, מסיתים לאלימות בתוכנו. הם קבוצה קטנה. המיעוט הקיצוני השמאלי הרדיקלי, שמבחינתו תמות נפשו עם פלישתים, זה מיעוט. אבל הוא מיעוט עם כוח, שעושה הרבה מאוד רעש, מרעיש מאוד. מטרת העל הזו שלו, שאנחנו סוחבים אותה עוד מתקופת הרפורמה, היא מטרה איומה, כי זה חותר תחת הגדרות החוק עצמו, שזה להמריד כנגד אושיות השלטון שהוקמו כדין, על יסוד שקרים. לא ביקורת הגיונית או תעמולה סבירה. לא. על יסוד שקרים בוטים והתססה של העם. וכל זה – בזמן מלחמה.

לכן אני שואלת אותך, אדוני היו"ר: מה עוד נותר לעשות יותר ממה שאתה עשית? אני אומר לך מה לדעתי צריך לעשות יותר ממה שאתה עשית, כי אתה יו"ר ועדת החוקה. לתפיסתי, יש סעיף אלמותי, קיים אבל, בחוק-יסוד: הממשלה. סעיף 34 לחוק-יסוד: הממשלה קובע שלשר הרלוונטי יש אפשרות ליטול מכל פקיד במשרדו את סמכויותיו, למעט סמכויות שיפוטיות. שר המשפטים יכול ליטול לעצמו את סמכותה של היועמ"שית מיארה, שהיא עובדת שלו, עובדת משרד המשפטים, ולבטל תוך כך את הנוהל הבזוי הזה, שגורם לכך שמסיתים וממרידים מסוכנים נמצאים משוחררים ולא נחקרים. לבטל את הנוהל, ותוך כך לאפשר למדינת ישראל, למשטרת ישראל הזרוע שלה, הזרוע שאמונה על שמירת ביטחוננו, ביטחון הציבור, להוביל לחקירה, בתנאי מעצר – כי יש פה גם עילת מסוכנות, לא רק צורך חקירתי – את האנשים כמו אהוד ברק שקורא למלחמת אזרחים הבוקר, שמאיים על בג"ץ הבוקר ואומר: אם אתם לא תחליטו נבצרות, אנחנו נצא למלחמת אזרחים; ואדם כמו רונן צור, ואדם כמו יאיר גולן – שממרידים בצורה מסוכנת.

בעוד שהשמאל הקיצוני – מצידו לחתוך את התינוק לשניים, אנחנו לא. אנחנו לא האימא הזאת במשל שלמה שנחתוך את התינוק לשניים. אנחנו לא מכירים את המושג "מלחמת אזרחים". אני גם לא מכירה את המונח "אזרחים". מבחינתי כל ישראל אחים, זאת המילה הנכונה. אבל כשאהרן ברק מדבר על מלחמת אזרחים, והמילה הזאת שגורה בפיהם של אנשים, אין לי אלא להתחלחל. אני קוראת לכל אזרח שפוי ואחראי במדינה הזו, חפץ חיים, חפץ ארץ, חפץ הגדרתנו, חפץ מורשתנו, כל אחד, לצאת כנגד האמירות הללו. כי לא משנה מה, מלחמת אזרחים לא תהיה כאן, מלחמת אחים לא תהיה כאן. זה מילים שרק להוציא אותן מהפה זה חילול כל ההגדרות הכי בסיסיות שלנו.

היו בעבר שורפי אסמים. אגב, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. 1,000 שנים בעיניך כיום אתמול. לכן אני מבקשת להזהיר בדבר הזה, וכך חובתנו בתור ועדת החוקה, לדאוג שמי שמבצע עבירות פליליות אמיתיות, ואין לו חסינות, ייחקר, ייעצר, גם אם הוא מהצד הנכון של המפה הפוליטית; או כמו שאהוד ברק אמר לחברים העשירים שלו בנאום שנמצא ביוטיוב: מיארה עובדת יפה, עד שהיא תפוטר.

למרות הפיתוי הגדול אני לא אענה, כי אנחנו באיחור של שעה ושבע דקות מתחילת הדיון, ואנחנו חייבים לעשות את עבודתנו. ההמשך יבוא. יהיה דיון ביום ראשון, אני בטוח שתגיעי, בנוגע לאכיפה בררנית.

ביום ראשון ב-9:00?

כן.

בבקשה דין.

בוקר טוב אדוני, גברתי. תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות שנחקק לאחרונה על ידי הוועדה הנכבדה הזו, העניק בידי הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים סמכויות אכיפה נרחבות מאוד בנוגע להוראות חוק הגנת הפרטיות. במסגרת זו הורה המחוקק כי בנוגע למתמודדים בבחירות לכנסת ובבחירות לרשויות המקומיות, ובתקופת הבחירות, לא ניתן יהיה להפעיל את הסמכויות האלה, אלא באישור יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית או יושב ראש ועדת בחירות אזורית, בהתאם לסמכות שנקבעה בחוק. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית הוסמך לקבוע, באישור ועדת החוקה, עוד סדרי דין להליכים האלה.

אנחנו כמובן לא דנים פה בהוראות החוק המהותיות שאתם דנתם בהם במשך - - -

חוק שעוד לא בתוקף, רק נזכיר.

נכון. אנחנו קיבלנו את מצוות המחוקק להתקין הוראות סדרי דין. אנחנו נבוא לפני שהחוק יתחיל, כדי שזה לא יהיה החסם. זו גם הייתה ההתחייבות שלנו ליושב ראש תוך כדי הדיון, שאנחנו נביא מיד את ההוראות.

בוודאי.

וכך עשינו. אני מציע שנתחיל להקריא.

רק רציתי לשאול משהו אחד, כי אני לא רוצה להתיש תוך כדי. יש לי רק בעיה אחת. אני לא מדברת על זה שאתם מפנים לתקנות סדר הדין האזרחי. יש לי קושי איתן מעצם העיקרון, העיקרון הגדול, על המורכבות שלהן, ובעיקר על הדרישות ההזויות הפורמליסטיות, שהן בלתי-נסבלות בעיניי. אבל בהקשר הזה, השר יריב בגלל זה גם בין השאר ביטל את המשרה הזאת שנקראת מזכיר משפטי. זה כשהפרוצדורה גוברת, הופכת למיטת סדום.

אבל פה אני שואלת רק משהו אחד, לא הבנתי את הנוסח, שזה בהכרעה בעתירה. זאת התהייה היחידה שלי בהקשר להוראות שביקשתם. אדוני היו"ר, אם אכפת לך, תסתכל גם אתה על סעיף 15(א).

כן,כן.

עמוד 9.

זה הסעיף היחיד שיש לי איתו טיפה קושי. אם אפשר, רק הסבר בהקשר הזה: "יושב ראש רשאי להחליט בעתירה על יסוד כתב העתירה וכתב התשובה בלבד, או על יסוד דיון". אם הוא מחליט בלי דיון, זו רק החלטה שהוא דוחה את העתירה?

לא.

הוא יכול בכל מקרה? למה? זה דברים מאוד מהותיים.

אין ספק שהם מהותיים.

למה אנחנו מאפשרים? אתה מבין מה אני שואלת? אני מוכנה שהוא ידון, על פניו, אם זה משהו שדוחה ולא פוגע בזכות. אם זה משהו שפוגע בזכות, שיהיה דיון. זה כמו שאם אתה שופט אותי ואתה מקבל טענה שלי במעמד צד אחד.

טלי, שנייה. מאחר שבסופו של דבר מדובר בתקנות שמבוססות על השאלה שעומדת לדיון, השאלה שעומדת לדיון היא שאלה מקדמית.

נכון.

היא לא שאלה שיש בה כשלעצמה כדי להשליך על זכויות מהותיות.

תסביר לי.

במה אנחנו עוסקים פה? לפחות להבנתי, בסעיף הזה – אם אני טועה, יתקנו אותי היועצים המשפטיים של שתי הוועדות – יושבת הרשות להגנת הפרטיות או הגורם המוסמך לפתוח בחקירה בנושא הפרת הפרטיות, מזהה סיטואציה שהוא רוצה בגללה לפתוח בהליך חקירה או בירור. עוד אין הכרעה בשאלה האם הייתה הפרה או לא הייתה הפרה.

עולה השאלה, ופה זה שלייקס על חגורה: האם בכלל נאפשר לגורם המוסמך לפתוח בחקירה? או לפתוח בחקירה מחשש שמא זה יפגע בהליך הבחירות. זאת לא קביעה מהותית שהייתה הפרה של חוק הגנת הפרטיות. זאת לא קביעה של קנס. זאת קביעה האם בעצם הפתיחה בחקירה יש כדי להשליך על הליך הבחירות.

התהליך הוא תהליך של אישור מקדים כביכול. אני מדבר על מקרה תיאורטי. באה הרשות ואומרת שהיא רוצה לפתוח בחקירה. פונה ליושב ראש ועדת הבחירות. יושב ראש ועדת הבחירות אומר: אני לא מצליח להבין, אם יש לי חשש להגנת פרטיות של תנועת הליכוד בסניף רחובות, למה שזה יפגע בבחירות המוניציפליות שמתנהלות בכלל בבאר שבע; לא מצליח להבין, ברחובות עכשיו אין בחירות, אבל בואו נשמע, אולי לליכוד יש איזו טענה שלא חשבתי עליה. הוא אומר לליכוד: תגיבו. הליכוד מגיב. הוא אומר: אוקיי, בסדר, תודה, לא צריך דיון, אני מאשר פתיחה לחקירה. זה הכול.

ואם הליכוד אומר לא? עדיין הוא יכול להחליט במעמד צד אחד שהוא מאשר את עתירה, בלי דיון, בלי לשמוע.

לא במעמד צד אחד. בלי דיון.

סליחה, אז לי "בלי דיון" הזה הוא קריטי, אולי בגלל שיש לי ניסיון כזה שמלמד שמה ששומעים - - -

אגב, הוא יכול ב-(ג).

הוא יכול ב-(ג), ולכן שאלתי.

לא, ב-(ג) הוא יכול אפילו בלי לשמוע את הצד השני.

זה בסדר, ראיתי, ולכן אני תוהה בדבר הזה.

זה בחוק.

נכון, נכון. זאת סמכות שאנחנו הענקנו לו.

זה כבר קבוע בחוק, היכולת לתת צו במעמד צד אחד.

הדיון פה הוא על השאלה האם תיפתח חקירה.

באיזה סעיף בחוק? סעיף 23נט איזה? תקריא לי אותו בבקשה.

סעיף 23נט רבתי (ג) קובע – אני מקריא מאמצע הסעיף ולא מתחילתו:

"יושב ראש ועדת הבחירות רשאי לתת אישור להפעלת הסמכות בלי לבקש את עמדת המפלגה או המועמד בבחירות ברשות המקומית מטעמי דחיפות או אם יהיה בכך כדי לסכל את מטרת הפעלת הסמכות המבוקשת. נסיבות העניין וטעמי הדחיפות יפורטו בהחלטת יושב-הראש".

לא הבנתי. אם זה כתוב בחוק, מה זה?

יש אפשרות לצדדים. יש מקרים שבהם הפעלת הסמכות הזאת לא תיעשה במעמד צד אחד, ויש מקרים שבהם זה יעשה אחרי מעמד הצדדים. זה סדרי דין. אנחנו לא בדיו מהותי עכשיו.

אם זה כתוב כאן בחוק, מה אני בודקת פה בכלל?

עכשיו אנחנו בסדרי הדין.

אם כתוב בחוק שהוא יכול, אז מה זה משנה? מה פשר הסעיף הזה?

פרוצדורה.

את שואלת למה כתוב גם בתקנות את מה שכתוב בחוק?

כן, למה אני צריכה את זה?

זה רק מבהיר את הפרוצדורה.

כדי שיהיה לך מוקד ידע אחד של איך עובד ההליך, זה הכול. יש את זה גם בתקנות סדרי הדין על חלק מהדברים, גם הסמכות למחוק עתירה על הסף או לדחות עתירה או להגיש ערעור מופיעה בחוקים. הזכות להגיש ערעור מופיעה בחוק יסוד אפילו, ועדיין, זה רשום גם בתקנות, שכל צד רשאי להגיש ערעור, כי אתה רוצה שיהיה לך גוף ידע שאומר איך אתה פועל, מה שלב א' ומה שלב ב'.

זה לא משהו מהפכני. ככה כותבים תקנות והוראות, שיהיה בהיר. אתה לא עושה הכול על הפניות.

זה לא בהיר בכלל.

בסדר. אבל בכל מקרה, יש בהחלט סיבות שלא יהיה צורך בדיון ולהפך. ההליך פה הוא חריג על החריג על החריג של הכלל. כלומר, בעיקרון ההנחה היא שיושב ראש ועדת הבחירות יודע לבד איזה סוג של חקירה מפריע לניהול הליך בחירות ואיזה לא. אבל יכול להיות שתהיה סיטואציה שהוא יגיד: אני רוצה לשמוע, כי לא נעול על האירוע. לזה מיועד הסעיף הזה.

זה לא משנה מה אני אגיד. זה בחוק עצמו. החוק מאפשר את זה.

זה בחוק, נכון.

בואו נעשה הקראה ונתקדם? בבקשה.

הצעת הוראות הגנת הפרטיות (סדרי דין בבקשות למתן אישור להפעלת סמכות בתקופת בחירות, בבקשות לפסלות שופט ובעררים), התשפ"ה-2025

בהתאם לסעיף 23נט(ז) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981 (להלן – החוק), בתוקף סמכותי לפי סעיף 17ה(א) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959 (להלן – חוק דרכי תעמולה), ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מורה לאמור.

רגע, הפרעה אחרונה. אדוני היו"ר, איך אנחנו מאשרים הוראות כשהחוק עוד לא בתוקף? הסמכות שלנו לאשר את ההוראות האלו היא רק כשהחוק ייכנס לתוקף.

לפי חוק הפרשנות, מרגע שיש חקיקה ניתן לאשר.

נכון, אבל החוק עוד לא בתוקף.

הן ייכנסו לתוקף כשהחוק ייכנס לתוקף.

זו פרקטיקה די נהוגה.

אז מה? אבל היא לא נכונה.

אני חושב שכן.

אחרת, כשהחוק ייכנס לתוקף לא נוכל להפעיל אותו.

יש אפילו הוראות חוק שאומרות שהוא ייכנס לתוקף כשיעשו את התקנות.

זה בסדר, כי זה כבר בחוק.

זאת הפרקטיקה, וזאת גם הדרך הנכונה לעשות.

סעיף 19 לפקודת הפרשנות.

למה פקודת הפרשנות ולא חוק הפרשנות?

מה זה משנה? זה השם של החוק.

חלק מהדברים בפקודה וחלק מהדברים בחוק.

אני יודעת, לכן אני שואלת אתכם. סליחה, רק רגע.

פקודת הפרשנות לא בתוקף, זאת השאלה?

נראה לך שאני אומרת דבר כזה?

אז מה את רוצה?

אתה לא צריך אותי פה. אתה יכול להצביע על זה גם פה אחד. יש לי קושי. אין לי בעיה שאתם מביאים את זה, שזה יהיה מוכן להצבעה, שהכול יהיה מוכן, אסוף ומוכן, כדי שהחוק לא יהיה דקה אחת בלי מימוש. אבל להצביע על הוראות מכוח חוק שעוד לא בתוקף – יש לי בעיה עם זה.

אוקיי, בסדר. אתה רוצה להקריא?

אני רק אקריא את הפסקה שאליה התייחסתי, סעיף 19 לפקודה הפרשנות:

"חיקוק שאין תחילת תקפו עם נתינתו, והוא מעניק סמכות להתקין תקנות או לעשות מינוי או כל דבר למען מטרת החיקוק, אפשר להשתמש באותה סמכות – אם אין כוונה אחרת משתמעת – בכל שעה לאחר נתינתו של החיקוק, במידה שהדבר נראה דרוש או ראוי כדי להפעיל את החיקוק ביום תחילת תקפו; ואולם כל תקנה וכל מינוי וכל דבר שנעשו בכוח אותה סמכות לא יהיה להם תוקף עד יום תחילת תקפו של החיקוק, אלא אם הייתה כוונה אחרת משתמעת מתוך החיקוק".

זאת אומרת שאין לזה תוקף. אני מצביעה על משהו שהוא בלי תוקף.

אבל זה מה שכתוב בחוק – שתעשי את זה, תצביעי על זה, וזה ייכנס לתוקף רק ביום כניסת החוק לתוקף, כדי שביום כניסת החוק לתוקף אפשר יהיה להפעיל אותו. כך כתוב בפקודת הפרשנות, וזה גם ההיגיון, וכך נוהגים.

בוא נתקדם.

וגם הסמכויות של הרשות לא בתוקף בשלב הזה.

נכון. נכון. בבקשה, נא להמשיך.

הגדרות
1.
בהוראות אלה –



"הרשות" – ראש הרשות, מפקח או חוקר כאמור בסעיף 23נט לחוק, לפי העניין;



"יושב הראש" – יושב ראש הוועדה המרכזית או יושב ראש ועדה אזורית המוסמך לדון בעתירה, לפי העניין;



"חוק הבחירות לכנסת" – חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט–1969;



"חוק חופש המידע" – חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998;



"יושב ראש הוועדה המרכזית" – יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית שנבחר לכך לפי סעיף 17 לחוק הבחירות לכנסת;



"יושב ראש ועדה אזורית" – יושב ראש של ועדת בחירות אזורית, שמונה לפי סעיף 20(א) לחוק הבחירות לכנסת, ושנקבע למחוז שיפוט לפי סעיף 17ד(א) לחוק דרכי תעמולה;



"מזכירות הוועדה" – מזכירות ועדת הבחירות המרכזית במשכן הכנסת;



"עתירה" – בקשת הרשות לקבלת אישור יושב הראש לפי סעיף 23נט(ב) לחוק להפעלת סמכות כאמור בסעיף 23נט(א) לחוק, או בקשת מועמד בבחירות לרשות מקומית שמתקיימות ביום שאינו יום הבחירות הכלליות לרשויות, לפי סעיף 23נט(ו) לחוק, כי לא תופעל סמכות כאמור בסעיף 23נט(א) לחוק;

אני מזכיר שההוראות האלו עוסקות ברשות ולא בגורמי חקירה אחרים, כי לגורמי חקירה אחרים יש נהלים אחרים, שאנחנו מכירים אותם, לפתיחת החקירה הכללית.

נכון.

נכון.

במובן מסוים, התקנות האלה הן בהשראתן של הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (סדרי הדין בבקשות ועררים), שיש לנו גם אותן על השולחן היום לשני תיקונים קטנים. רוב ההוראות הן די זהות או דומות. אנחנו נצביע על תיקונים שונים כשזה יהיה רלוונטי. אבל ככל שמישהו רוצה לעקוב ולראות מה המקור לסעיפים, אז הוא שם.

אני אמשיך את דבריה של היועצת המשפטית לוועדה. הרעיון הוא שהשחקנים בפני ועדת הבחירות המרכזית – היועצים המשפטיים של המפלגות, המועמדים – מכירים כבר את הוראות סדרי הדין ופועלים מולן הרבה. אין יועץ משפטי של מפלגה שלא שוחה בהוראות האלו.

ברור.

"פקודת הראיות" – פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א–1971;

"תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות;

"תקנות סדר הדין האזרחי" – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018.


חברת הכנסת גוטליב, את תראי שאנחנו לא משתמשים בתקנות סדר הדין האזרחי בהרבה מאוד מקרים.

אל תשתמשו, בדיוק.

אנחנו משתמשים רק בשני מקרים, שהם כלליים. פסיקת הוצאות – לא נכתוב את כל הפרק של פסיקת הוצאות פעמיים. אבל זה לא סדר הדין האזרחי הרגיל.

בסדר.

לא בא לי לפתוח את זה איתכם, ולא לריב. אבל כל הפרק של פסיקת הוצאות בתקנות סדר הדין האזרחי הוא ultra vires. אני לא בטוח שאליו אתם רוצים להפנות. הוא כולו ultra vires.

פה יש לנו סמכות פרטיקולרית בחוק.

אני יודע, ולכן עדיף שאתם קבעתם, כי תקנות סדר הדין האזרחי בנושא פסיקת הוצאות חלקן ultra vires מוחלט, בניגוד לחוק יסוד.

יכול להיות. אני לא מביע עמדה בנושא.

כשנגיע לזה נסביר את זה. אבל אחת הסיבות שמונח על שולחנה של הוועדה כרגע חוק של תקנות סדרי דין באישור ועדה, זה כי תקנות סדרי הדין האזרחי הן ultra vires. הן פגעו בזכות הערעור הקבועה בחוק יסוד.

נכון.

אגב, הייתה על זה עתירה של לשכת עורכי הדין בזמנו, פסיקת הוצאות על עורך דין מייצג, שזה דבר שדורש הסמכה מפורשת בחוק כי אתה פוגע בזכות קניין. אין הסמכה מפורשת בחוק. הם עשו את זה בתקנות. הזיה. לא משנה.

יש לך קולב משלך, עדיף לך להיתלות בעצמך ולא בזה. אבל כשנגיע לסעיף הזה נדבר על זה.

אני רק רציתי את ההוראות הפרוצדורליות של סדר הדין האזרחי, כדי לא לכתוב אותן פעמיים.

בסדר גמור.

פרשנות
1.
בהוראות אלה תהיה למונחים שלא הוגדרו בהן, המשמעות שיש להם בסעיף 23נח לחוק.


בסעיף 23נח לחוק יש הגדרות שקבענו לעניין זה. אין סיבה לכתוב אותן פעמיים.

הגשת עתירה


1.
1. ביקשה הרשות להפעיל סמכות הטעונה אישור של יושב הראש, לפי סעיף 23נט(א) לחוק, תגיש למזכירות הוועדה עתירה, סרוקה וחתומה על צרופותיה, באמצעות המערכת הממוחשבת של הוועדה, בהתאם להנחיות שיפרסם היועץ המשפטי של ועדת הבחירות המרכזית.

"שיפרסם עובד בכיר של הוועדה המרכזית שהסמיך לכך היושב ראש".

"שפורסמו באתר הוועדה המרכזית". אני לא דן בשאלה איזה גורם. אני לא נכנס לפרוצדורה מי הגורם אצלכם שמפרסם. "שפורסמו באתר הוועדה". אני לא מייצר סמכות לגורם נוסף שתנאי המינוי שלו לא מוסדרים.

כמובן שמקובל עלינו ואין לנו התנגדות. אני רק אציין, שהסיבה שלא כתוב "שפורסמו באתר הוועדה" היא כי המדיניות של ניסוח חקיקת משנה היא שתהיה בפעיל ולא בסביל.

"שיפורסמו באתר הוועדה".

לא, "שיפורסמו" זה עתיד. אפשר לכתוב "שפורסמו". כפי שציין דין, בדרך כלל מעדיפים לא לכתוב בסביל. אבל זה לא בלתי-אפשרי. אם הוועדה מעוניינת שזה מה שיהיה, אין שום בעיה.

כן, נכון, ולכן אמרתי שאין לי התנגדות.

או "שפרסמה ועדת הבחירות המרכזית". מי האורגן שפועל בשם הוועדה. אם זה ועדה, זה כאילו כל המליאה?

- - - זה בסמכות היושב ראש.

זה היושב ראש. בסופו של דבר השאלה היא כזאת: האם ההוראות האלו הן מהותיות?

לא.

אם הן לא, אז בהתאם להוראות שפורסמו באתר הוועדה.

אין בעיה.

למה צריך לכתוב: "בהתאם להנחיות שיפרסם היועץ המשפטי"?

לא, זה יורד.

זה סתם, מאוד טכני.

הוא בעצם רצה לעשות - - - למי שבאמת מפרסם.

לא משנה. לא צריך.

"שפורסמו". לא עובד בכיר ולא זה. "פורסמו באתר הוועדה".

"לעניין אופן ההגשה המקוונת".

שפרסם ה-Webmaster.

"שפורסמו באתר של הוועדה".

כן, זה מה שאמרנו.

אין בעיה. "לעניין אופן ההגשה המקוונת". אני רק אכתוב את התיקון.

"בהתאם להנחיות שפורסמו באתר ועדת הבחירות המרכזית לעניין אופן ההגשה המקוונת".

בדיוק, בסדר, ואל תהיו דווקניים כאלה.

"מועד קבלת הבקשה במזכירות הוועדה ייחשב המועד"

"שבו ניתן אישור מטעם מזכירות הוועדה שהבקשה נבדקה, ושהיא עומדת בהוראות אלה; מזכירות הוועדה רשאית להנחות את הרשות להגיש עותק מקורי, כרוך ומודפס של העתירה, על צרופותיה, נוסף על הגשתה כאמור".

למה צריך לכתוב את זה? אבל בסדר.

כי אם יש דיון, זה הגיוני שזה קורה. שוב, זה הנוהל שעובדים מול ועדת הבחירות.

בסדר, בסדר.

אין פה משהו חדש. רגילים לזה. מגישים במקוון. אם צריך להתקיים דיון, אז מזמינים ואומרים להגיש עותק.

וגם, כפי שאמרתי בהתחלה, מאחר שיש לנו כבר את הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (סדרי הדין בבקשות ועררים), אני חושבת שהם ניסו ככל הניתן - - -

כן, להיצמד לסדרי הדין הרגילים, אז זה מאוד הגיוני.

וגם לכל ההוראות, שלא תהיה לנו פרשנות של שלילי וכו'.

1. בעתירה ייכללו כל אלה:

1. פרטי מייצגי הרשות ומענם להמצאת כתבי בי-דין, לרבות מספר טלפון, מספר טלפון נייד, וכתובת דואר אלקטרוני;


1. המשיבים ומענם להמצאת כתבי בי-דין, הפרטים המפורטים בפסקה (1) לגבי כל אחד מהמשיבים, אם ניתן לבררם, ועניינו של כל אחד מהמשיבים בנושא העתירה; היה המשיב מועמד לבחירות לכנסת או לבחירות לרשות מקומית, או סיעה של הכנסת או של מועצה מקומית או אזורית, או רשימת מועמדים לכנסת או לרשות מקומית, יצוין הדבר בהבלטה בעתירה;


1. מאגר המידע שלגביו מתבקשת הפעלת הסמכות, המידע הנכלל בו, וכל מידע אחר שנוגע לעניין ושבידי הרשות, ובכלל זה התכתבויות עם המשיבים בנושא העתירה;

אני מבין שזה העתקה ולכן זה כתוב.

למה?

זה מיותר כמובן.

ברור.

כי תמיד המשיבים הם המועמדים, אחרת אין טעם לעשות את זה.

יכול להיות שיהיו משיבים שהם מחזיקים בעבורם, ואז הם רוצים לדעת.

בסדר, אני מקבל את זה בגלל ערך האחידות, למרות שזה פחות נוגע לזה. אני מקבל שעדיף שזה יהיה כמה שיותר העתקה של הקיים, גם אם זה למקרה שוליים.

(3) מאגר המידע – בסדר.

1. פירוט הוראות החוק שקיים חשד או יסוד סביר להניח כי הופרו ותמצית הנימוקים שבעובדה ושבחוק המקימים חשד או יסוד סביר להניח כאמור;
1. פירוט הסמכויות שהרשות מבקשת להפעיל, עמדת הרשות בדבר הסיכון לפגיעה בפרטיות והאינטרס הציבורי העומד בבסיס הפעלת הסמכות המבוקשת ופירוט בדבר הטעמים להפעלת הסמכות במהלך תקופת הבחירות;

1. ביקשה הרשות לקבל את האישור מבלי שתתבקש עמדת המשיבים כאמור בסעיף 23נט(ג) לחוק, יפורטו הטעמים לכך, ונסיבות העניין המצדיקות זאת, לרבות טעמי הדחיפות או החשש לסיכול מטרת הפעלת הסמכות המבוקשת;

1. ביקשה הרשות לצרף נספחים לעתירה, תצרף –

1.
2. לפני הנספח הראשון, תוכן עניינים שבו יפורטו בנוגע לכל נספח כל אלה: שם הנספח, הספרה שבה סומן ומספר העמוד של העמוד הראשון לנספח;
2. לפני כל אחד מהנספחים, דף מקדים שבראשו ובמרכזו יצוינו שם הנספח, הספרה שבה סומן ומספר העמוד של העמוד הראשון של הנספח; הפרטים המצוינים בפסקת משנה (1) ובפסקת משנה זו יירשמו בגופן "David", גודל 36.

די, נו.

זה קופי פייסט של הקיים.

כן, אבל זה נורא. די, באמת.

יש קבוצה של 20 עורכי דין במדינת ישראל שככה רגילים לעבוד. חבל להטריל אותם.

זה לא משנה. שמחה, התייחסות בחקיקה לגופן ולגודל כתב – אין יותר נחות מהדבר הזה, עם כל הכבוד למה שאתם רגילים. שיעשו מה שהם רוצים. שימשיכו לעשות את מה שהם רגילים. לא אמרתי להם איך. אני לא מתערבת באיך אתה כותב לי, בכתב David, בכתב Narkisim. גופן זה בדיחה, די. זה לא מתאים. זה לא אלגנטי אפילו לחקיקה.

זה לא חקיקה, זה הוראות.

אז מה? זה לא יפה, זה לא עובר טוב. תפסיקו. מה, אתה מנהל לי איך אני כותבת? לא אתה כאתה ולא אני כאני. אבל כן, די, תפסיקו כבר. תפסיקו. תמחקו את זה.

טלי, אני אגיד לך משהו. בדרך כלל יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית הוא לא אדם צעיר. צריך שיהיה גודל פונט מסוים, כי אחרת הוא לא יצליח לקרוא. מה את רוצה?

זה לא משנה. מי שמגיש, מגיש מסמכים אחראים ובאמת נורמליים והגיוניים. אני מבקשת להוריד את זה. אני מבקשת להוריד את זה.

לא. אני שומר על אחידות כדי שלא יהיו הסדרים שליליים. זה הרציונל שמלווה אותנו פה.

זה כתוב מעוות כי פשוט לא הייתי פה בכנסת וזה עבר, מה לעשות.

נכון. התקנות האחרות גם דורשות אישור ועדת החוקה?

כן.

אז אנחנו ממשיכים את המסורת.

למה? למה להמשיך את זה?

כדי שלא יהיה שוני, כי אז אני אצטרך לתקן עוד תקנות.

אבל אני באמת שואלת אתכם: למה זה? באיזו עוד מדינה בעולם כתוב באיזה גופן אתה מגיש מסמך?

כמעט בכולן.

כמעט בכל מדינה שאני מכיר את הוראות סדרי הדין שלה.

תן לי דוגמה שכתוב באיזה גופן ובאיזה גודל להגיש מסמך.

ארצות הברית – כל המדינות כמעט.

כן, גם אני מכיר.

מסמכים משפטיים?

כן, כן.

בתקנות סדר הדין כתוב: בפונט הזה – Times New Roman; בגודל הזה - -

כן, כן.

- - העמוד הראש ככה; העמוד השני ככה; רק לפי הדוגמה הזאת; החורג מהדוגמה הזאת ייפסל. ככה כותבים הוראות סדרי הדין.

הערות שוליים. הכול כתוב.

כן, גודל שוליים, הכול. פעם תראי את תקנות סדרי הדין.

אנחנו חייבים להתקדם. כן, בבקשה.

בגלל שאני מייצגת את עצמי בתביעה של שקמה ברסלר ואף בתביעה של יאיר גולן, ובגלל שיש לי עוד חסינות, אמרתי למזכיר המשפטי שעד שלא לוקחים ממני את החסינות כללי הדין לא חלים עליי בהקשר הזה.

נפתח מימון המונים.

אין צורך. למה אני צריכה לפתוח במימון המונים?

אבל את יודעת למה הם לא חלים עליך? כי זה חופש ביטוי של חה"כ.

זה מה שאני אומרת.

יאללה, יש לה חופש ביטוי להתבטא בפונט בגודל 8. אפשר להתקדם בבקשה?

אבל זה לא קשור.

טלי, די.

דרך אגב, לא צריך מימון המונים - - -

טלי, די.

(ג).

1. הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם לגבי עתירה של מועמד בבחירות לרשות מקומית שמתקיימות ביום שאינו יום הבחירות הכלליות לרשויות לפי סעיף 23נט(ו) לחוק, בשינויים המחויבים, ובשינויים אלה:

0. מגיש העתירה, כאמור בסעיף קטן (א), יהיה המועמד;

0. המשיבה הראשונה לפי פסקה (ב)(2) תהא הרשות;

0. פסקה (ב)(6) – לא תיקרא;


(ב)(6) – זה המעמד צד אחד. כי הוא לא יכול לבקש את זה במעמד צד אחד.

עתירה תיערך לפי דוגמה לעתירה שיפרסם היועץ המשפטי של ועדת הבחירות המרכזית; לחלופין, שיפרסם עובד בכיר של הוועדה המרכזית. פשוט כדי שתהיה דוגמה ולא נצטרך לעשות טופס.

שפורסם, אותו דבר.

אוקיי, בסדר.

אבל למה לפי דוגמה? זה לפי טופס.

שיפורסם. לא עובד בכיר.

זה לא טופס?

פעם היה נהוג לשים טפסים בתוספת לתקנות. קיבלנו תלונות: יש טופס אחיד ואתם סוטים; מי שלא עשה בדיוק בטופס תדחו לו. אז אמרנו שנעשה דוגמה כללית.

הבנתי. אז לפי דוגמה שתפורסם באתר הוועדה.

"באתר המרשתת של הוועדה".

כן.

אגב, כאן אני חושבת שכתוב "באתר האינטרנט".

לא, קודם היה כתוב "המערכת הממוחשבת". "שתפורסם באתר הוועדה המרכזית".

שהכול יהיה "מרשתת", אם כבר עברית.

העובדות שבעתירה יאומתו בתצהיר אשר יצורף אליה; בתצהיר תהיה הפרדה בין עובדות שבידיעתו האישית של המצהיר לעובדות הנכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו, לגביהן יציין את מקור ידיעתו ואמונתו.

זה שזה רשות, אתם עדיין עושים תצהיר? אתם לא עושים תעודת עובד ציבור על זה?

לפי העניין.

כי פה זה תמיד תהיה רשות. אז זה יהיה תצהיר?

כן. ככה אנחנו גם רגילים.

בסדר גמור, אין בעיה.

הגשת מסמך ליושב הראש
1.
1. ראה יושב הראש כי מסמך דרוש לשם הכרעה בעניין שלפניו, רשאי הוא להורות לבעל הדין שהמסמך ברשותו להגישו במועד שיורה.



1. בעל הדין יגיש את המסמך כאמור בסעיף קטן (א) ליושב הראש, ויגישו גם לבעלי הדין האחרים זולת אם יושב הראש הורה לו אחרת; בעלי הדין רשאים להגיש את הערותיהם בכתב, אם הדבר נובע מהגשת המסמך, במועד שהורה לכך יושב הראש.



1. התנגד בעל הדין להגשת המסמך, יודיע ליושב הראש בתוך יומיים מהמועד שנמסרה לו ההוראה להגשת המסמך, או במועד אחר שקבע יושב הראש, את טעמי התנגדותו.



1. החליט יושב הראש לדחות את ההתנגדות, יחולו הוראות סעיף קטן (ב).



1. לא יורה יושב הראש על מסירת מידע או מסמכים העלולים לפגוע בזכויות צד שלישי, אלא לאחר שנתן לצד השלישי הזדמנות להשמיע את טענותיו, בדרך שיורה.



1. החובה למסור מידע ומסמכים לפי סעיף זה כפופה לסייגים ולהוראות לעניין גילוי מידע ומסמכים לפי כל דין.

גם הזכות מפני הפללה עצמית? שיהיה ברור לפרוטוקול.

כן, כן.

כן, שמחה? אדוני היו"ר, כן? זה ברור?

כן, כן. גם אמר דין שכן.

כי הזכות מפני הפללה עצמית היא מורכבת. היא לא בהכרח לפי כל דין.

דין, בתקנות התעמולה 4(ו) יש סיפא שאומרת, לאותו סעיף קטן דומה: "ולעניין בעל דין שהוא רשות ציבורית כהגדרה בחוק חופש המידע, לרבות הסייגים למסירת מידע קבועים בחוק חופש המידע בשינויים המחויבים". אני רואה שלא הוספתם את זה גם כאן.

הסייגים של חוק חופש המידע פחות רלוונטיים פה, כי הרשות הציבורית, שהיא או העותרת או המשיבה, היא תמיד הרשות להגנת הפרטיות שצריכה למסור לנו כל מידע שהיא רוצה בשביל לבסס את הטענה שלה.

יכול להיות שתהיה רשות ציבורית אחרת שהיא משיבה – סייבר. מתגלה איזה משהו ואני טוען: מה פתאום, אין לי את הפגם סייבר הזה, ואפילו קיבלתי אישור, בדקו לי את מערכת המחשוב מרשות הסייבר, ולכן אני בסדר, ואין אצלי דלף מידע, וזה סתם התנכלות שהרשות להגנת הפרטיות הולכת אליי.

אני – כמועמד במקרה הזה – הוספתי את הסייבר כרשות, כבעל דין או כצד שלישי. האם היא תהיה מחויבת למסור את המידע בכפוף להוראות כל דין? דין חופש המידע יחול? זה יכול להיות הסייבר. זאת יכולה להיות רשות מקומית.

הרבה פעמים זאת רשות מקומית.

זה יכול להיות משרד הפנים. היה דלף מידע, טענו שפנקס הרישום שלי דלף. ואני אומר שהדלף לא היה אצלי, הוא בכלל היה אצל משרד הפנים, סתם מפילים אצלי, ואני אומר: לא, הם אמרו שהם העבירו לי את הדיסק, ובדיסק הזה זה בכלל לא מה שרשום. לא יודע.

אין לי התנגדות להוסיף.

יהיו לזה השלכות לעניין פתיחת החקירה. אבל בסופו של דבר עדיפה אחידות בהקשר הזה.

נכון. אם היושב ראש לא השתכנע, העתירה תידחה.

בסדר, אוקיי. אבל זאת גם יכולה להיות טענת מגן. אבל זה לא משנה. גם אם זאת טענת מגן, גם אם זאת טענת חרב, האחידות פה חשובה. הרציונלים הם במקומם. אם כתוצאה מאי-מסירת המידע השתכנע או לא השתכנע שמצריך לפתוח בחקירה, זה עניין שלו. אבל האחידות פה לדעתי חשוב, אז נוסיף את המשפט הזה.

1. הועלתה טענה בדבר סייג או חיסיון כאמור בסעיף קטן (ו) לגבי גילוי מידע או מסמך, רשאי יושב הראש לקיים את הדיון לפי סעיף זה בדלתיים סגורות, וכן רשאי יושב הראש לקבל את המידע או המסמך המבוקשים, לעיין בהם, ולקבל הסברים מנציג הרשות, אף בהיעדר יתר בעלי הדין.

כדי שהוא יוכל להכריע האם חל.

הסברים רק מנציג הרשות – האם אנחנו לא צריכים גם את נציג היועץ המשפטי לממשלה, אם זה רלוונטי באותו עניין?

המדינה מיוצגת בהליך.

בדיוק, היא מיוצגת.

אני לא יודע מי יופיע בפנינו, מי ייצג את הרשות.

בתקנות שם רשום יועץ?

כן.

שם רשום יועץ, כי הרשות הציבורית יכולה להיות - - -

מיוצגת כרשות עצמאית.

כל רשות שהיא?

בדיוק.

המדינה בכלל לא צד. יש לנו פלוני - - -

נכון.

הבנתי. פה המדינה מיוצגת לעניין האינטרס של פתיחה בחקירה. אין צורך ביועץ פה, נכון.

נכון.

בכלל, עדיף שהייעוץ יהיה בכמה שפחות מקומות.

כן, בדיוק, כמה שפחות, תודה.

1. הוצאה לגבי מידע או מסמך תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, יחולו סעיפים 44 ו-46 לפקודה האמורה.
כלומר, תחול פקודת הראיות בהיבט הזה.

ראיה חסויה – איך הוא יכול לבקש?

הוא לא. אם יש תעודת חיסיון, יש תעודת חיסיון, זה מחסום. צריך להגיש עתירה לגילוי ראיה לפי פקודת הראיות.

זה בסדר. רק רציתי להבין דבר אחד: ליו"ר הוועדה יש אפשרות לקבל ראיה חסויה?

יש לו אפשרות לקבל ראיה חסויה, אבל לא כזאת שיש לה תעודת חיסיון.

שופט יכול. הוא לא יכול?

נכון.

אפשר להגיש בקשה להסרת החיסיון, זה יגיע לבית המשפט העליון, ואז הוא יישב שם - - -

הוא לא יישב בתיק של עצמו.

אני צוחק.

רק שיהיה ברור.

הצגת מידע חסוי
1. X
(1) הרשות רשאית לבקש מיושב הראש להציג לפניו מידע חסוי, אף שלא בנוכחות המשיב ובלי לגלות לו את תוכנו; התבקשה תשובת המשיב לעתירה, תודיע הרשות על בקשה זו למשיב.

מה זה מידע חסוי? חסוי מכוח מה? חסוי בתעודת חיסיון הוא לא יכול. אז איזה עוד מידע חסוי?

חסוי במובן הזה שאי-אפשר להציג אותו למושא הליך הפיקוח. זאת אומרת שאי-אפשר להציג אותו למועמד בבחירות, כי זה יכול להיות מידע ביטחוני, זה יכול להיות מידע רגיש.

מכוח מה?

אנחנו מדברים על עולמות של תקיפות סייבר.

דווקא על הביטחוני פחות מטריד. יכול להיות שמישהו מתוך הגוף הזה מסר מידע שיש שם בלגן, ואתה לא רוצה לספר מי המקור שלך.

אבל "חסוי" – זאת מילה מאוד מורכבת.

נכון, אבל זה רשות חקירה.

זה לא עניין של חסוי.

הוא חסוי מפני המועמד.

טלי, זה כמו דיון מעצר.

נכון, זה כמו דיון מעצר.

כן, זה כמו דיון מעצר.

בסדר, אין בעיה.

(2) יושב הראש רשאי לעיין במידע חסוי, שהוגשה לגביו בקשה כאמור בסעיף קטן (א), לשם החלטה בבקשה, ולקבל מהרשות פרטים נוספים לעניין המידע, שלא בנוכחות המשיב.

ואתה לא נותן אפילו פרפרזה למשיב, אפילו משהו קטן מה זה?

בואי נגיע לסעיף הבא ותראי, יש לזה תשובה.

(3) מצא יושב הראש כי העניין שיש באי גילויו של המידע החסוי, לשם מניעת סיכול הפעלת הסמכות או פגיעה בשיטות העבודה של הרשות, עדיף מן הצורך לגלותו לשם עשיית צדק, רשאי הוא להסתמך על המידע לשם הכרעה בעתירה ומבלי לגלות למשיב את תוכנו של המידע החסוי.

(4) יושב הראש יודיע לרשות, ואם התבקשה תשובת המשיב לעתירה, גם למשיב, על החלטתו בבקשה לפי סעיף זה, ורשאי הוא לקבוע שנימוקי ההחלטה, כולם או מקצתם, יהיו חסויים.


הייעוץ המשפטי לוועדה מציע להוסיף פה: "וכן רשאי הוא לקבוע מועד פקיעת החיסיון".

אבל אנחנו לא שמענו - - - חיסיון. איך אתם רוצים להשתמש במילה חיסיון?

חיסיון על ההחלטה. נימוקי ההחלטה, כולם או מקצתם, יהיו חסויים.

אל תשתמשו במילה חיסיון. חיסיון זה משהו אחר. חסוי וחיסיון זה שני דברים שונים.

החיסוי של ההחלטה.

זה לא אותו דבר. לא, מה פתאום.

בסדר, בסדר, קיבלנו.

(5) החליט יושב הראש שלא לגלות למשיב את תוכנו של מידע חסוי, כולו או מקצתו, יורה לרשות על העברת פרטים או תמצית של המידע החסוי למשיב, ככל שניתן לעשות כן - -

הינה הפרפרזה.

- - בלי לסכל את מטרת הפעלת הסמכות המבוקשת או לפגוע בשיטות העבודה של הרשות.

מצוין.

כאמור, קלענו לדעתה של חברת הכנסת גוטליב. אם לא מגלים, ניתן פרפרזה. זה מה שפסקה אומרת.

ברירת המחדל שהוא צריך להורות לתת פרפרזה.

כן, אבל הוא יכול גם לא להורות לתת פרפרזה.

נכון.

נכון, כי הוא יכול גם להחליט שהכול חסוי. יכול להחליט גם שזה במעמד צד אחד.

נכון.

צריך לזכור מה ההקשר שאנחנו נמצאים בו.

שוב, תחשבי על ההליך הפלילי. סיטואציה אחת יכולה להיות צו חיפוש במעמד צד אחד וסיטואציה אחת יכולה להיות צו מעצר.

אבל לעולם לא תוכל לדעת מה היה בדבר החסוי הזה.

נכון. רק אם מחליטים בסוף להגיש על בסיס זה כתב אישום, ואז זה חלק מחומרי החקירה.

בדיוק.

נכון, כמו תמיד. זה גוף חקירה תכלס.

נכון.

כן.

המשיבים לעתירה
1.
1. המשיבים לעתירה יהיו כל אלה:




1. המפלגה או המועמד בבחירות, לפי העניין, שהם בעלי השליטה במאגר המידע, ואם הרשות אינה מגישת העתירה - הרשות;




1. המחזיק במאגר המידע, אם הפעלת הסמכות נוגעת אליו;




1. כל מי שעלול להיפגע, במישרין, מקבלת העתירה.

מי דואג לזה? מה זה "כל מי ש"? צריך להפיץ את זה באיזשהו אופן. יש כאלה שפוטנציאלית לא יודעים שתהיה עתירה והם ייפגעו ממנה בוודאות.

זאת עתירה שהרשות מבקשת רשות מיושב ראש ועדת הבחירות להפעיל סמכות כלפי מועמד.

נכון.

היא צריכה להגיד לנו מי עלול להיפגע, כי היא יודעת מי מאגר המידע והמידע נוגעים אליו. אנחנו לא יכולים לדעת את זה, וגם צד שלישי הרבה פעמים לא יידע את זה באותו זמן.

בעיקרון זה מי שהסמכות מופעלת כלפיו.

נכון.

אנחנו בהליך פרוצדורלי מקדמי של אישור להפעלת סמכות. מי שעלול להיפגע, זה מי שהרשות ביקשה סמכות - - -

מי שאמור להיות מזומן לחקירה.

כן, או שבעניינו יוצא צו חדירה לחומר מחשב. מי שהסמכות מופעלת כלפיו.

אני מבין את ההבדל למה זה במישרין ולא עלול להיפגע, בגלל שאנחנו בפעולת חקירה. אנחנו לא בדרכי תעמולה.

זה כל האנשים שהמידע עליהם במאגר. זה לא המקרה.

כן.

בתעמולה כן מופיע במישרין. אבל אנחנו חושבים, מסכימים ש - - -

לא מופיע במישרין בתעמולה, כי תעמולה זה רחב. פה, בגלל שזאת פעולת חקירה, אם אתה תגיד: "כל מי שעלול להיפגע, בכל דרך שהיא, מפעולת חקירה של חיפוש במאגר" – זה אין-סוף משיבים.

זה יכול להיות גם כל מי שכלול במאגרים האלה.

כן.

זה באמת אין-סוף.

1. יושב הראש רשאי, בכל שלב, להורות על מחיקת עתירה אם לא צורף משיב ראוי, או להורות על צירופו של עותר או משיב, וכן על מחיקת משיב או עותר שצורף לעתירה.

המצאת עתירה למשיבים
1.
העותר ימציא למשיבים, במישרין, עותק של העתירה והמסמכים שצורפו אליה לפי סעיף 3, ויגיש למזכירות הוועדה אישורים על המצאת העתירה לכל המשיבים, זולת אם ביקשה הרשות לקבל את האישור המבוקש במעמד צד אחד; יושב הראש רשאי להחליט, אם ראה כי נסיבות העניין מחייבות שלא להשהות את הטיפול בעתירה שלפניו, כי תימסר למשיבים הודעה, בטלפון או בכל אמצעי אחר שיקבע, על הגשת העתירה ודבר תוכנה, והדבר יאומת בתצהיר שיגיש העותר למזכירות הוועדה.

אגב, רק שאלה מקדימה לתקנות הבאות. בתעמולה כתוב: "בטלפון או בכל אמצעי אחר שיקבע". יכול להיות שנכון לתקן גם בתעמולה ולהוסיף: "בכל אמצעי אחר שיקבע".

אין בעיה, מקובל.

לא הבנתי. איך זה כתוב בתעמולה?

זה כתוב בלי זה, כלומר כתוב רק הודעה טלפונית. אני חושבת שהתקדמנו מאז ויש - -

וטסאפ?

- - וטסאפים ומיילים. יכול להיות שדווקא נכון לתקן שם במקום.

וזה ברור שהמילה פה היא "שיקבע" יושב ראש הוועדה ולא "שייקבע"?

כן, ברור.

זה ברור מהנוסח או שצריך לכתוב?

אני לא מסכימה עם וטסאפ, חייבת להגיד לכם.

אם היושב ראש יחליט שכן, אז היושב ראש יחליט שכן.

אתם צריכים להבין: כל אחד עם הגדרות הווטסאפ שלו. זאת בעיה.

טלפונית – זה משהו שיותר קשה להוכיח.

לא משנה. זה מגובה בתצהיר.

אבל הוא יכול להגיד מייל עם הודעה.

בהליכים של ועדת הבחירות, לאור לוחות הזמנים שלהם בדרך כלל, הרבה פעמים קורה שהיושב ראש אומר: תודיעו לו בדרך זו. אתה אומר לו: אני אודיע; הינה, הוא אישר בווטסאפ שהוא קיבל. אתה מציג את זה ליושב ראש, ויושב ראש אומר: סבבה, מתקדמים.

אין לי בעיה עם זה שאתה תוודא את זה בכל דרך שמישהו אכן קיבל את זה. אם אני ואתה מתכתבים בווטסאפ זה בסדר, היית מעדיף מאשר לראות את פניי, זה ברור.

זה מה שכתוב. הדבר יאומת בתצהיר. תימסר למשיבים הודעה, יאומת בתצהיר, בדרך שיקבע היושב ראש.

רק שיהיה ברור, שאם אתה עושה למישהו המצאה בווטסאפ, חייב שבתצהיר יהיה כתוב שאכן וידאת באיזשהו אופן שאדם קיבל את הודעת הווטסאפ. יש הגדרות וטסאפים.

זה מה שיקבע היושב ראש.

זה מה שיקבע היושב ראש.

יש וטסאפים ללא וי כחול - - -

טלי, הכול נכון. לפני שנייה דיברת איתי על גודל הפונט.

יש בעיה עם וטסאפ.

הכול נכון. אבל לא כתוב "וטסאפ" בחוק. כתוב: "כל דרך שיקבע". בווטסאפ, יכול להיות שהוא יגיד: לא, תביא לי, תמציא ותוודא שיש לו וי כחול או תוודא שהוא עושה לך כזה סמיילי. שיכתוב היושב ראש מה שרוצה.

אז תכתוב: "בכל דרך".

"בכל דרך שיקבע היושב ראש".

כתוב "בכל אמצעי אחר שיקבע היושב ראש". לא כתוב "וטסאפ".

בסדר גמור.

ככלל, לא מפנים בחקיקה לטכנולוגיה ספציפית.

חוץ מדואר אלקטרוני.

חוץ מהודעה טלפונית.

באמצעות מדורות עשן.

מה זה הודעה טלפונית?

זה מה שכתוב היום.

להתקשר ולהגיד לך, חברת הכנסת גוטליב.

באמצעות השאת משואות לראשי ערים.

אתה מדבר איתי, אתה לא משאיר לי הודעה?

כן.

חברים, אפשר להתקדם בבקשה?

רישום וניתוב עתירה
1.
הוגשה עתירה, תובא, ללא דיחוי, לעיון יושב ראש הוועדה המרכזית או עובד בכיר שהסמיך לכך והוא רשאי –



1. לקבלה לרישום במזכירות הוועדה;



1. שלא לקבלה לרישום, אם מצא שהוראות סעיפים 3 עד 7 אינן מתקיימות בה, ואולם העותר, או המשיב, לפי העניין, רשאים לבקש שיושב הראש המוסמך לדון בעתירה, יחליט בשאלה האם בעתירה או בתשובה מתקיימות ההוראות האמורות או לא, והחלטתו תהא סופית ומכרעת;



1. נתקבלה עתירה לרישום כאמור בפסקה (1), תועבר לעיון יושב הראש המוסמך לדון בה, ואולם העותר או המשיב, לפי העניין, רשאים לבקש שיושב ראש הוועדה המרכזית יחליט אם יושב הראש שאליו הועברה העתירה הוא יושב הראש המוסמך, והחלטת יושב הראש תהא סופית ומכרעת.

יושב ראש הוועדה המרכזית?

כן.

יש פה יותר מדי "יושב ראש". כדאי בכל מקום שמתייחסים ליושב ראש הוועדה המרכזית לא לחסוך בדיו.

אין בעיה.

בסדר, הוספתי בשניהם: "יושב ראש הוועדה המרכזית".

כן, נכון.

קיבלנו.

יש לכם גם בסעיף ההגדרות, לא כתבתם "יושב ראש הוועדה המרכזית", כי יש עוד סוגים אחרים של יושבי ראש.

יש למשל יושב ראש מקומי. בעוד שנייה נגיע לזה.

עיון בעתירה – 9.

עיון בעתירה
1.
עתירה שנתקבלה לרישום תובא, בהקדם האפשרי, לעיון יושב הראש המוסמך לדון בה, והוא רשאי –



1. למחוק או לדחות עתירה – כולה או מקצתה – על הסף, על פי כתב העתירה בלבד או לאחר שקיבל כתב תשובה, אם על פניה אינה מגלה עילה למתן הסעד המבוקש;



1. להורות לעותר להגיש תצהיר משלים או הודעה משלימה בעניינים שהורה, או להגיש נוסח מתוקן של העתירה כפי שהורה;



1. להורות שמשיב יגיש כתב תשובה לפי סעיף 10 (להלן – כתב תשובה), ורשאי הוא להגדיר את העניינים הטעונים תשובה;





1. להורות כי יתקיים דיון בעתירה במעמד הצדדים, או אם ביקשה הרשות לקבל את האישור במעמד צד אחד, במעמד נציגי הרשות בלבד; החליט היושב ראש על דיון במעמד הצדדים, ולא הורה על הגשת כתב תשובה – יגישו המשיבים עיקרי טיעון לעתירה כולה או לעניינים שהורה; עיקרי הטיעון יוגשו למזכירות הוועדה ויומצאו לשאר בעלי הדין במועד שהחליט עליו יושב הראש; לא הוחלט על מועד, יוגשו עיקרי הטיעון למזכירות הוועדה ויומצאו לשאר בעלי הדין לא יאוחר מיומיים לפני מועד הדיון בשעה 14:00;



1. הגישה הרשות עתירה לקבלת האישור מבלי שתתבקש עמדת המשיבים, רשאי היושב ראש להכריע בעתירה כאמור בסעיף 15(ג) או לקיים דיון במעמד נציגי הרשות בלבד, אם מצא כי יש יסוד סביר לחשש כי קבלת עמדת המשיבים עלולה לסכל את מטרת הפעלת הסמכות המבוקשת או שטעמי דחיפות מצדיקים זאת.

זה שונה, אבל מן הסתם הגיוני.

כן, - - -

כי זאת פעולת חקירה.

בואו נתקדם. כתב תשובה – 10.

כתב תשובה
1.
1. הורה יושב הראש על הגשת כתב תשובה, יוגש כתב התשובה בתוך ארבעה ימים מיום החלטתו, אם לא החליט יושב הראש על מועד אחר; המועד להמצאת התשובה בכתב יהיה לא יאוחר משעה 14:00 בצוהרי היום האחרון שבו ניתן להגיש את התשובה.



1. בכתב התשובה יפורטו אלה:




1. שם המשיב, מספר זהותו ומענו להמצאת כתבי בי-דין, לרבות מספר טלפון, מספר טלפון נייד וכתובת דואר אלקטרוני, ואם הוא מיוצג – שם בא כוחו ופרטיו כאמור;




1. תמצית הנימוקים שבעובדה ושבחוק שעליהם מתבססת התשובה;




1. עמדת המשיב לגבי הסעד המבוקש בעתירה;




1. כתב תשובה ייערך לפי דוגמה לכתב התשובה שתפורסם באתר המרשתת של הוועדה המרכזית; העובדות שבכתב התשובה יאומתו בתצהיר אשר יצורף אליו כאמור בסעיף 3(ד);




1. לכתב תשובה יצורפו, אם הדבר אפשרי , העתקים צילומיים של כל המסמכים הנוגעים לעניין;




1. משיב המבקש לצרף נספחים לכתב התשובה יצרף –





9. לפני הנספח הראשון, תוכן עניינים שבו יפורטו בנוגע לכל נספח כל אלה: שם הנספח, הספרה שבה סומן ומספר העמוד של העמוד הראשון לנספח;





9. לפני כל אחד מהנספחים, דף מקדים שבראשו ובמרכזו יצוינו שם הנספח, הספרה שבה סומן - - -

איזה מזל שהייתי פליליסטית, אלוהים.

ומספר העמוד של העמוד הראשון של הנספח; הפרטים המצוינים בפסקת משנה (1) ובפסקת משנה זו יירשמו בגופן "David", גודל 36.

די - - - אימא'לה.

1. משיב שלא הגיש כתב תשובה כאמור, לא יהא רשאי להשמיע את טענותיו אלא ברשות יושב הראש.

צורת כתב טענות

1.
עתירה, כתב תשובה וכל מסמך אחר המוגש בהליך לפני יושב הראש יוגשו כפי שמגישים כתבי טענות לבית משפט לפי סימן א' לפרק ג' בחלק ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, ובשינויים שעליהם יורה יושב ראש הוועדה המרכזית, אם ראה שנתקיימו נסיבות המצדיקות לעשות כן.

הגשת כתב תשובה ועיקרי טיעון
1.
על הגשת כתב תשובה ועיקרי טיעון יחולו סעיפים 3(א), 7 ו-8, בשינויים המחויבים.

מה זה? למה?

זה הסעיפים שכתבנו על עתירה. אנחנו - - - להעתיק אותם.

ראיות
1.
1. הדיון בעתירה יהיה על פי ראיות שיובאו בתצהירים בכתב, זולת אם החליט יושב הראש, מיוזמתו או, לבקשת העותר או המשיב - -


"לבקשת בעל דין" במקום "העותר או המשיב". נכון?

כן.

- - להורות על שמיעת הצדדים או על חקירת מצהיר, אם ראה כי הדבר דרוש לשם הכרעה בעתירה; החליט יושב הראש להתיר חקירה כאמור – יקבע יושב הראש כיצד ייחקר המצהיר, לרבות בדרך של שאלונים בכתב או בדרך של בקשת פרטים נוספים.

למה? זאת סתם התשה. למה?

פחות מתאים לאירוע הזה. אבל זאת זכות, זאת אפשרות.

זאת רק אפשרות.

וגם זה מה שכתוב בתקנות הרגילות.



1. לא התייצב המצהיר לפי החלטת יושב הראש, או לא השיב לחקירתו באופן שהורה יושב הראש לפי סעיף קטן (א), לא ישמש תצהירו ראיה אלא ברשות יושב הראש.

צו בינים וצו ארעי
1. .
1. מועמד בבחירות לרשות מקומית שמתקיימות ביום שאינו יום הבחירות הכלליות לרשויות, שמגיש עתירה לפי סעיף 23נט(ו) לחוק - -

רק שאלה על משהו שהקראת, שיהיה ברור. מי שלא התייצב, לא ישמש תצהירו ראיה, אלא ברשות יושב הראש. זה אומר שגם אי-אפשר יהיה להשתמש בתצהיר הזה בכל מקום אחר, כאמרת חוץ של אותו אדם?

לא, רק על ההליכים האלה.

כי זה כן יכול לשמש אמרת חוץ של אדם. בסדר.

- - רשאי לצרף לבקשתו בקשה לצו המורה לרשות להשהות את הפעלת סמכויותיה כאמור, עד להכרעה בעתירתו (להלן – צו ביניים); בקשה לצו בינים כאמור תוגש במועד הגשת העתירה או לאחר מכן, ותובא לעיון היושב ראש המוסמך לדון בה מוקדם ככל האפשר; בבקשה לצו ביניים יפורטו העובדות והנימוקים התומכים בה, ויכול שתפנה לעובדות ולנימוקים שבעתירה (להלן – בקשה לצו ביניים); העובדות בבקשה לצו ביניים יאומתו בתצהיר כאמור בסעיף 3(ד).



1. יושב הראש רשאי לדחות את הבקשה לצו ביניים על סף, להורות על הגשת עמדת הרשות באשר לה, או אם מצא שהשהיית ההחלטה בבקשה לצו ביניים עלולה לגרום לנזק שאין לו תקנה או לנזק חמור - -

מה? סליחה, להפך.

"לתת". המילים "רשאי הוא" – מיותרות.

- - לתת צו ארעי על יסוד הבקשה בלבד (להלן – צו ארעי); משנתן היושב ראש צו ארעי, יקבע בו, בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום ארבעה ימים ממועד מתן הצו, מועד למתן תגובה מטעם המשיבים, או לדיון במעמד הצדדים בעתירה.

הכרעה בעתירה
1.
1. יושב הראש רשאי להחליט בעתירה על יסוד כתב העתירה וכתב התשובה בלבד, או על יסוד דיון כאמור בסעיף 9(4) או (5), לפי העניין.



1. ראה יושב הראש מקום לברר את העתירה בדיון לפניו, יורה על מועד לדיון בעתירה.



1. יושב הראש רשאי לתת את האישור המבוקש על יסוד העתירה בלבד, אם מצא, לבקשת הרשות, כי קיימים טעמי דחיפות המצדיקים זאת או אם מצא כי יש יסוד סביר לחשש, כי יהיה בבקשת תגובה כדי לסכל את מטרת הפעלת הסמכות המבוקשת.

זה החוק.

גם ה"נט" וגם בגלל שזאת פעולת חקירה. את זה כבר שאלנו בתחילת הבוקר.

זה קבוע בחוק.

פה זה רק העתקה.

זה לא בדיוק החוק. בחוק לא מדובר על יסוד סביר לחשש שיהיה בבקשת התגובה כדי לסכל את מטרת ההפעלה, אלא שיש בכדי לסכל את מטרת ההפעלה. יש סיבה לזה שעכשיו הוסיפו יסוד סביר לחשש.

זה לקוח מתוך המבחנים של הפלילי בפעולות חקירה.

זה מבחן הסתברותי. זה לא יכול להיות 100%, אין דבר כזה. אנחנו סברנו שיסוד סביר לחשש.

כאן מדובר על מצב של הכרעה כבר.

נכון.

ההכרעה שלו – זה שיש בכך כדי לסכל. לא שיהיה יסוד.

לא, יש יסוד סביר לחשש. יכול להיות שזה לא יתקיים. יכול להיות שגם אם הוא יידע על זה שהולכים לחפש, הוא לא ישמיד את החומרים.

האם זה לא חריגה ממה שכתוב בחוק הראשי? כתוב מפורשות: "יהיה בכך כדי לסכל". לא כתוב - - -

יסוד סביר שיהיה בכך.

נכון.

כן, זה באמת דין מהותי כבר.

אני התייחסתי למה שאמרה חברת הכנסת גוטליב כשאמרתי שזה לא אחד לאחד.

היא צודקת.

חברת הכנסת גוטליב צודקת.

תמיד היא צודקת, אנחנו דיברנו על זה כבר. אבל לגבי הנושא של יסוד סביר פה, אני לא קבעתי בחקיקה מה עוצמת שיקול הדעת שיהיה בכך. בואו נעתיק את לשון החוק.

"יהיה בכך כדי לסכל".

כן. "אם מצא כי"; ולהוריד "כי יש יסוד סביר לחשש".

"אם יהיה בכך". בלי "שוכנע".

"אם מצא כי יש בבקשת תגובה כדי לסכל את מטרת הפעלת הסמכות".

"אם מצא כי יהיה בבקשת תגובה כדי לסכל את מטרת הפעלת הסמכות המבוקשת".

אני מניחה שהמבחן של יו"ר הוועדה יהיה חשש.

זה גם מה שאני מניח.

אז המבחן ההסתברותי יהיה חלק מהתבחינים שלו את עצמו, שהוא גוזר על עצמו בהחלטה.

- - -

בדיוק. המבחנים שלו כמכריע יהיו המבחנים ההסתברותיים.

כן, זה לא יסוד סביר לחשש.

קיבלנו את זה.

סדר הטיעון
1.
החליט יושב הראש על קיום דיון לפניו, במעמד הצדדים, סדר הדיון יהיה כלהלן:



1. העותר יטען תחילה והמשיב יטען אחריו, זולת אם הורה יושב הראש על סדר טיעון אחר; היו כמה עותרים או כמה משיבים, יורה יושב הראש את סדר הטיעון ביניהם;



1. יושב הראש רשאי להתיר לבעל דין טיעון נוסף בתשובה לטענות בעל הדין שכנגד;



1. התיר יושב הראש חקירת מצהיר או חקירת עד שאינו מצהיר, והורה שהחקירה תיערך בדיון לפניו, תיערך החקירה לפני שמיעת טענות בעלי הדין, ואולם רשאי יושב הראש, אם ראה טעם לכך, להתיר חקירת מצהיר בשלב אחר של הדיון; המצהיר מטעם העותר ייחקר תחילה, זולת אם הורה יושב הראש על סדר אחר; היו כמה עותרים או כמה משיבים, יורה יושב הראש על סדר חקירת המצהירים שלהם;



1. יושב הראש רשאי להורות על השלמת טיעונים בכתב בעניינים שיורה, במקום טיעון בעל פה.

דיון דחוף
1. 1

ראה יושב הראש כי נסיבות העניין מחייבות שלא להשהות את הדיון בעתירה שלפניו, רשאי הוא לדון בה בדחיפות בסטייה מהוראות אלה, ככל הנדרש.

החלטה
1.
1. בהחלטתו מוסמך יושב הראש לתת את האישור המבוקש, כולו או מקצתו, או בשינויים, לקבל את עתירת המועמד, לדחות את העתירה, וכן רשאי הוא להורות בדבר הוצאות, לפי שיקול דעתו.

להוריד. מה זה? לא, לא, לא.

הסיפור של הוצאות.

זה פשוט מהחוק.

אנחנו נכנענו לזה.

זה בחוק.

נכון, נכנענו לזה בתוך החוק עצמו.

זה בחוק דרכי תעמולה.

זה בחוק דרכי תעמולה.

זה לא אצלנו, לא בחוק הגנת הפרטיות.

זה לא אצלנו. זה לא צריך להיות.

נכון.

אני אגיד לך למה. זה בעצם קדם הליך פלילי. תחשוב על דיון מעצר. אתה תטיל הוצאות על - - -

המשטרה.

לא, על המשטרה לא אכפת לי שתטיל הוצאות בהליך מעצר אם נורא בא לך. אבל על האזרח?

על אזרח, בערר? אתם רוצים לפגוע בו?

ברור, אין הוצאות.

אין הוצאות.

אני לא מכיר הוצאות בהליך פלילי שבן אדם אומר: אל תעשו אצלי חיפוש – והוא חוטף הוצאות.

ממש לא. בגלל שפתיחת ההליך, פתיחת הפגיעה, פתיחת פעולת החקירה היא תמיד הכוח האימתני של הרשות באשר היא, ולא משנה איזו רשות, אנחנו לא מטילים בפלילי או בדומה לפלילי הוצאות. אז פה, עם כל הכבוד, אני מבקשת להוריד.

אני חושב שיכולה להיות סיטואציה של הוצאות על הרשות.

נכון.

במקרים מסוימים. אבל על הצד המתגונן לכאורה אין. אנחנו בהליך דומה לפלילי, אז ההליך של הוצאות על הרשות – או שיגישו תביעה בנפרד, או שפיצוי אם זה מעצרים, או בדברים כאלו. אבל בתוך ההליך הפלילי ההוצאות זה לא מתאים.

בנפרד תמיד. גם בפלילי זה נפרד. ההוצאות שמוטלות על המשטרה – זה הליכים בנפרד.

הסמכות לפסוק הוצאות לבעלי הדין מופיעה בחוק.

איפה? בחוק הבחירות (דרכי תעמולה).

אבל זה מוחל ישירות.

איך? בשינויים המחויבים.

סעיף - - -

אז אני טוען שזה שינוי מחויב.

אם השינוי הוא מחויב, בוא נבהיר את זה.

כשאנחנו הפנינו לחוק הזה, דיברנו על עניין סדרי הדיון, סמכות היושב ראש.

לא, לא, לא יהיו הוצאות על אזרחים בהליך של פעולות חקירה.

לעניין הטלת הוצאות. בן אדם שמבקש להתגונן מהליך חקירה פלילית, זה לא הגיוני שאני אטיל עליו הוצאות.

לא הגיוני. סליחה, לא יהיו הוצאות. תודה.

בסדר. שוב את מתווכחת אחרי שאנחנו מסכימים.

אז יאללה, להוריד ודי. יאללה, נתקדם. לא יהיה.

אבל אתה לא רוצה למשל שהוא יוכל להטיל הוצאות על הרשות?

שהאזרח יתבע בעצמו, כמו בפלילי.

זה לתבוע.

לתבוע זה כבר סיפור. אם אנחנו רוצים שיהיו הוצאות על הרשות, אולי עדיף לכתוב את זה.

המינוח הוא לא "הוצאות". אם הייתי נורא רוצה, הייתי כותב פה – ושוב, אני לא יודע אם אני יכול להסמיך לזה בתקנות – לעשות פיצוי על ההליך.

לא, אל תעשו את זה.

זה לא מתאים, תעזבו.

להוריד וזהו.

בואו נדבר פרקטית. בניגוד לדרכי תעמולה, כמות הגופים הרלוונטיים להיתבע היא אדירה ואין-סופית. בסופו של דבר יש פה רשות אל מול מפלגה פוליטית בדרך כלל, שמתומחר לה ומתוקצב לה הליך הבחירות. נכון שיכולים להיות מקרים. ככל מקרה, עוולת הנגישה יכולה להתבצע גם על ידי הרשות להגנת הפרטיות במקרים מסוימים. בשביל זה יש עוולה לזה, ויגישו תביעה אזרחית על זה אם היה פה שימוש פוגעני בהליכי המשפט ובהליכי האכיפה לטובת הדבר הזה. זה לא במסגרת הליך.

אני לא מכיר פסיקת הוצאות בהליך קדם פלילי. אני מכיר שהיו איומים על הוצאות מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט לבעל דין או לעורך דין שהשתולל באולם. זה לא לגיטימי, זה לא כתוב בשום מקום, ובטח לא כותבים את זה בתקנות. אין פה הוצאות.

לא קשור. פגיעה בקניין היא לא זכות טבועה של שופט.

אין פה הוצאות. לא הגיוני שיהיו הוצאות. כדאי אפילו לכתוב שלא רשאי, בניגוד לזה. אבל בסופו של דבר אין פה הרבה שחקנים שמסתובבים. אתם יודעים. את פרוטוקול הדיון הזה אתם רואים. כאשר אני כמחוקק כתבתי "בשינויים המחויבים", התכוונתי לעניין סדרי דין, סמכויות יושב ראש וכדומה, לא לעניין פסיקת הוצאות על הליך קדם פלילי.

איך ניסחת? תקריא לי עוד פעם?

הוא פשוט מחק את: "וכן רשאי הוא להורות בדבר הוצאות, לפי שיקול דעתו".

אז להוריד את המילים האלו.

ושיהיה ברור שאנחנו לא נותנים לו סמכות טבועה להטלת הוצאות.

לקבל את עתירת המועמד או לדחות את העתירה. נקודה.

בסדר, מאה אחוז.

1. ההחלטה תימסר לצדדים ותפורסם באתר המרשתת של הוועדה, זולת אם החליט יושב הראש אחרת, מטעמים שיירשמו; ניתנה ההחלטה על יסוד העתירה בלבד לפי סעיף 15(ג), לא תימסר ההחלטה למשיבים ולא תפורסם, אלא אם כן החליט על כך יושב הראש מטעמים שיירשמו.

בעניין הזה, בתעמולה, ככל שההחלטה נוגעת לתעמולת בחירות לכנסת, מזכירות הוועדה גם מפיצה אותה בין חברי הוועדה המרכזית.

נכון.

באמצעות דואר אלקטרוני.

למה? זה שונה מההליך?

כאן זה יותר עניין של יושב ראש.

אגב, לגבי סוגיית פרסום ההחלטה בסיטואציה הזאת ושקיפות הדיון, אני לא בטוח לגבי הדיפולט – שוב, אנחנו בהליך פלילי.

בדיוק.

זה כאילו באו וטענו שאני עושה איזו עבירה פלילית. אני אומר שלא עשיתי או שלא מוצדק לפגוע בי תוך כדי בחירות בטענה שאני עושה עבירה פלילית, כי עצם הפגיעה הזאת תשפיע על תוצאות הבחירות. זאת הטענה שלי. נניח שאני אומר לכם בדיון: נכון, אתם צודקים, אני התנהגתי לא בסדר עם הפרטיות של המידע שלי, תפתחו נגדי בחקירה ותעמידו אותי לדין. חכו יומיים עד שייגמרו הבחירות. לא ייתכן שאתם תתערבו יומיים לפני הבחירות ותפרסמו לכולם שאני עבריין.

אני מסכימה.

אחר כך ננהל תהליך עד הסוף לגבי מה העונש שמגיע לי. מה שנקרא תגרמו לי את הנזק מעצם הפרסום.

אבל גם יכול להיות מצב שאתה רוצה שהציבור יידע שמועמד לבחירות עשה עבירה. בוא ניקח מקרה שכבר היה.

אני רוצה להבין. בהליך של חקירה בכלל, אני יכולה לפנות בבקשה לצו איסור פרסום. יש לי 48 שעות אם אין הליך מעצר, מעצם פתיחת החקירה. אלה דברים שכבר קבועים בחוק בתי המשפט, שלא חלים עליי.

אבל פה זה מעצר.

בדיוק.

אבל אין לי את הכלי הזה. נניח שאני מייצגת או חשודה, אתה משאיר אותי בלי שום יכולת לברוח.

הדיפולט פה צריך להיות הפוך.

בדיוק.

ההחלטה תימסר לצדדים ולא תפורסם באתר המרשתת של הוועדה, זולת אם החליט יושב ראש אחרת, מטעמים שיירשמו, עד לאחר מועד הבחירות. אין לי בעיה שאחרי הבחירות זה יתפרסם לטובת שקיפות הדיון ולצורך הפעמים הבאות. אבל אם כל הרעיון שלנו הוא שהאמירה שפתיחה בחקירה או בהליכי אכיפה, מכל סוג, נגד מפלגה פוליטית, בזמן בחירות, היא דבר בעייתי, ולכן אנחנו מייצרים את התהליך הזה, ההנחה צריכה להיות שלא יפורסם עד מועד הבחירות כשמערכת הבחירות מתנהלת, או עד המועד שבו היה ניתן לפתוח בהליך בלי לפנות קודם לוועדת הבחירות המרכזית, שזה הזמן שלא מפרסמים החלטות, אלא אם כן סבר יושב ראש הוועדה אחרת, מטעמים שיירשמו.

מטעמים מיוחדים שיירשמו.

ואז אתה אומר: על פניו ניסיתם. זה כמו שבדרך כלל כשמנסים לעשות דיון מעצר ולא מצליחים לעצור, זה לא מתפרסם לציבור. יכול להיות שזה עולה איכשהו באתר. אבל לא מפרסמים שניסו לעצור אותי, אפילו במעמד צד אחד, ולא הצליחו לשכנע את בית המשפט להוציא צו מעצר או צו חיפוש כנגדי. לא רק שהציבור לא יודע מזה, גם אני לא יודע מזה. נכון?

נכון.

פה אתה מייצר דיפולט שהציבור יידע מזה.

לא. אם זה במעמד צד אחד, אז הציבור לא יודע מזה. אנחנו מדברים רק אם זה במעמד שני הצדדים.

לא. אתה אומר שאם זה נעשה במעמד צד אחד, אפשר לפרסם, מטעמים שיירשמו.

נכון, כי יכול להיות שיש מקרה חריג.

אני אומר שבמקומות אחרים לכאורה אין פרסום בכלל - -

נכון.

- - וגם אני לא יודע על זה. אף אחד לא אמור לדעת.

אם אתה ביקשת לקבל החלטה במעמד צד אחד, ואמרת שאתה מדיר אותי ואת התגובה שלי כי זה עלול לפגוע, אז גם קיבלת החלטה או שהיא נדחתה ולא היה לי בה say. למה שזה יפורסם?

אחת מהסיבות להוראות הייחודיות האלה, להגנה על מפלגות, היא החשש שרשות תתעמר במועמד פוליטי מסוים.

נכון.

נגיד שהרשות באה, מבקשת לפתוח בחקירה נגד חבר הכנסת פלוני; יושב ראש הוועדה מסתכל על זה ואומר: הדבר הזה הזוי, זה מראה שאתם מנסים להשתמש בכוח שלכם כרשות חקירה. אני חייב - - -כדי שהרשות תדע שאוי ואבוי לה אם היא תעשה את זה. זה בעצם לעזור למועמד. אני לא פוגע בו.

אני לא יודעת. אני לא יודעת.

לפעמים כן ולפעמים לא.

הסיכוי שתירשם החלטה כל-כך דרקונית מצד יו"ר הוועדה הוא קלוש.

נניח שכן, ומטעמים מיוחדים שיירשמו. תן לי זכות טיעון על זה.

בדיוק.

יכול להיות שאתה חושב שזה מועיל לי מאוד.

אבל אני יכול לתת זכות טיעון רק לרשות, ואתה בכלל לא יודע. אני לא יכול לגלות לך.

לא, אחרי שדחית. הרי אתה אומר כזה דבר: באה הרשות הרשעית והחליטה ששמחה רוטמן העביר לה חוק מהגיהינום על הראש. היא כועסת עליו ופותחת נגדו בחקירה יומיים לפני בחירות כדי לדפוק אותו בבחירות. בא יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, מזהה את הוישסנס של הרשות ואומר: אני רוצה פה אפקט מצנן, רוצה להראות להם, ואני נותן תעודה; שמחה מנהל את הקמפיין שלו עם ההקפדה המקסימלית, הם סתם מתעמרים בו, ואני רוצה לפרסם, לתת לו צל"ש – ומפרסם את זה.

זה הטיעון שלך, בשביל זה זה נועד, כדי שהרשות תקבל עונש ואני אקבל את - - -

זה בין היתר הסיבות לפרק הזה.

נכון, אתה צודק. אבל אולי לי כמועמד זה טוב, אולי לי כמועמד זה לא טוב. יכול להיות שבקרב קהל הבוחרים שלי, כששופט בית משפט עליון אומר כל הכבוד לשמחה, זה רק פוגע לי בבייס.

זה רע מאוד, אל תביא לי ציונים, תודה רבה. זה כמו ששופט אומר לך: עורך דין שלך עושה עבודה מעולה.

תן לי להחליט את זה.

בדיוק.

ולכן אני אומר, אחרי שאתה דחית – בסדר; במעמד צד אחד – דחית; נתת לרשות לטעון לגבי הנזק שבפרסום, כי זה מה שנקרא בילט אין באירוע, שהם מסבירים לך את הנזק, וגם יכולים, בגלל שהם יודעים שההליך מתנהל במעמד צד אחד. הם יכולים להגיד לך: אל תפרסם.

אני אפילו לא מדבר על האפקט המצנן שאתה עלול ליצור לרשות. נניח שהרשות מזהה משהו. יש בחירות בעוד שבועיים. היא אומרת: עדיף לי לחקור את זה עכשיו, לנהל את ההליך הזה עכשיו, כדי לתפוס, לצמצם את הנזק כמה שיותר. אבל אם כתוצאה מזה שאני אנקוט עכשיו בהליך יש סיכוי שתפרסם, אני לא אלך על זה ואני אחכה עוד שבועיים.

זה ניהול סיכונים שאני רוצה שהרשות תעשה, וטוב לי שאתה מפקח עליה בזה, ושתיקח את הסיכון הזה, בסדר גמור. אבל תן לי גם. אחרי שהחלטת לדחות תן לי גם זכות טיעון לעניין עצם הפרסום, כי הפרסום עלול לפגוע בי, ואתה לא יודע, ואפילו לא נתת לי זכות טיעון לגביו. זה על חלק ב'.

על חלק א', בהנחה שדחית במעמד הצדדים, תבין מה עשית לי. אני הצלחתי לשכנע אותך שלא היה צריך לפתוח הליך נגדי, שפתיחת הליך נגדי בזמן בחירות פוגעת בי – ואז הדיפולט הוא שאתה מפרסם את זה? אני יכול לנסות לשכנע אותך. אבל הדיפולט הוא שאתה מפרסם? לכן אני אומר, בחלק ב' הייתי הופך את הפרסום לכמעט לא קיים, אלא אם כן ביקש זאת.

- - -

הוא יכול לדעת, כמו פעולות חקירה שאיכשהו מודלפות. מה זאת אומרת?

- - - לא עוברים לשלב הבא בכלל.

אנחנו לא יודעים.

אחרי שדחית וחשבת שיש טעם בפרסום, בעל הבית על הפרסום צריך להיות הצד עד אחרי הבחירות. אחרי הבחירות תפרסם מה שאתה רוצה. אבל בעל הבית על הפרסום צריך להיות אני כמועמד.

אבל יש גם עקרונות חוקתיים של פומביות הדיון, של שקיפות.

בסדר, אז מה? אבל אתה עושה את זה במעמד צד אחד.

עד אחרי הבחירות. אם זה במעמד צד אחד, אין עקרון כזה.

בדיוק.

בגלל זה ברירת המחדל הפוכה.

אבל אני לא נותן לך את זה. לא ייתכן שאתה תפרסם עליי משהו, שאני אקרא בפעם ראשונה באתר האינטרנט של הוועדה שהתנהל נגדי הליך בדלתיים סגורות. לא נתנו לי זכות טיעון לגביו והפרסום של ההחלטה לגביו פוגע בי, ולא הייתי צד לתיק בכלל. בדרך כלל החלטות במעמד צד אחד לא מתפרסמות, ואם מתפרסמות, מתפרסמות בחיסיון הצדדים.

אין לי בעיה שאתה יכול לפרסם מצד פומביות הדיון, כולל במיידי, פרפרזה של ההחלטה שלא פוגעת באינטרס שלהם. אתה יכול לבוא ולהגיד: אתה מפרסם החלטה שהתקבלה בקשה, נדחתה, כי לא עבר הנטל. בלי שאני יודע נגד איזה מועמד זה הוגש. זה בסדר, אם אתה רוצה בשביל פומביות הדיון. אתה רוצה אחרי הבחירות? תפרסם. אבל תוך כדי הליך בחירות לפרסם? ועוד בלי זכות טיעון?

אני רוצה להציע משהו. ראשית, החלטות שניתנו במעמד צד אחד, בין אם התקבלו ובין או לא, בעיניי לא ראוי לפרסם אותן, בגלל שלא הייתה לך זכות טיעון, על כל ההשלכות. זאת צריכה להיות ברירת המחדל, זה ברור.

לגבי ההחלטה, אני חושבת שצריך איכשהו לגזור, ואפילו להרחיב, את ההוראות סעיף 70 לחוק בתי המשפט, לגבי איסורי פרסום. אין כאן לצד שום יכולת לבקש אפילו איסורי פרסום. גם אם הבקשה שלכם היא עם דלות ראיות, ויש גם טענות מהותיות, בדרך כלל, בהליך פלילי, במעצר ימים, כשיש איזשהו טיעון חשוב שקשור לראיות, וזה עלול לפגוע פגיעה קשה באדם, אז הוא מבקש ושופט שוקל את זה.

לדוגמה, מכוח מה אני יכולה לבקש מיו"ר ועדת הבחירות, כשיש הליך במעמד שלי, כשאתה רוצה להפעיל עליי סמכות חקירתית? אין לי אפילו יכולת להפנות אותו לסמכות. אין לו סמכות לאסור פרסום.

הוא לא אוסר פרסום. הוא מחליט שזה לא יפורסם באתר הוועדה. הצדדים יכולים לפרסם.

למה? אני רוצה להחיל, בשינויים המחויבים, את הוראות הסעיף.

במעמד צד אחד, למה שלא יחול חוק בתי המשפט שאומר שאסור?

נכון, הוראות סעיף 70.

הרשות יכולה לפרסם?

לא.

אבל חוק בתי המשפט לא חל על יושב ראש ועדת הבחירות בכובעו כיושב ראש ועדת הבחירות.

לא, הוראות ספציפיות – 68 ו-70. 68 – פומביות הדיון.

אבל צריך תיקון חקיקה בשביל זה.

לא, לא.

אתם חושבים שבתקנות אנחנו יכולים לתת סמכות לאסור פרסום?

לא. אני חושב שבשנייה שאתה מאפשר דיון במעמד צד אחד, זה למעשה דלתיים סגורות.

נכון.

זאת המשמעות של צד אחד. זה לא אקסטרה. זה לא חוסר הבנה. האמירה שעל דיון בפני ערכאה שיפוטית שמתנהל במעמד צד אחד יחולו הוראות חוק בתי המשפט – אני לא חושב שאתה צריך הסמכה מפורשת בחוק לזה. אני חושב שזה הגיוני. זה לא זה. אבל אני אומר שוב, פה אתה מייצר לי הוראה אפקטיבית לפרסם. האם כתוצאה מזה אתה יכול לגזור עליי כמועמד את היכולת לבוא ולהגיד: חבר'ה, הלכו לי על הראש ונודע לי על זה? אני נוטה להסכים איתך שאתה לא יכול.

זה גם לא מפריע להם לפרסם, שמחה. לפי הנוסח הזה, גם אם החלטה לא מפורסמת, זה לא אומר שהיא אסורה לפרסום בכללים הרגילים.

נכון, נכון.

אנחנו פוגעים פה באזרח.

אתם לא מנהלים דיונים בדלתיים סגורות בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית? אין דבר כזה?

יש לפעמים, נדיר שבנדיר.

איך? מכוח מה?

יש החלטות שהוא לא מפרסם, מכל מיני סיבות. בא מועמד ויש לו שאלה לפרה-רולינג: האם אני כשגריר יכול להתמודד? אבל תעשה טובה, תחסה את זה, כי - - -

מה זה "תעשה טובה, תחסה את זה"?

הוא רשות מינהלית.

נכון. עד אחרי הוא לא חייב לפרסם הכול. בהיבט הזה הוא רשות מינהלית. הוא אומר: אני אפרש את הדין כך או אחרת.

אני לא דן כרגע בפרה-רולינג. פה מתנהל הליך מעין-שיפוטי.

נכון.

אתה מחיל עליו תקנות. האם אתה מאפשר לגלות לרשות, עניין שלה, אני לא נכנס לזה כרגע. לרשות לא יהיה אינטרס לגלות את זה בכל מקרה. אם זה יהיה וישסנס של הרשות, יכול להיות שלמועמד יהיה אינטרס, אני לא רוצה גם שתתערב לו בזה, זכותו.

נכון.

מה הצדדים יעשו? המצאת להם. מה הם יעשו? אני לא יודע, זה עניין שלהם. מה אתה עושה כרשות? אני אומר שבהליך הזה, בין אם התרת חקירה ובין אם לא התרת חקירה, בין אם זה נעשה, ברירת המחדל של הפרסום צריכה להיות דומה למה שקורה בבית משפט בהליך קדם פלילי כזה, בין אם מדובר בדיון מעצר ובין אם מדובר בבקשת צו חיפוש במעמד צד אחד. כשאתה מבקש צו חיפוש במעמד צד אחד, אם אתה מצליח לקבל את צו החיפוש, והחיפוש מתבצע, הצד שאצלו מתבצע החיפוש יודע, ואז ממילא גם ההחלטה כבר לא במעמד צד אחד, ואז היא מתפרסמת, ואז יש פומביות הדיון. אם אתה לא מקבל את הצו, אז ההחלטה בדרך כלל לא מתפרסמת. בן אדם לא יודע כמה פעמים ניסו לחפש אצלו או לעצור אצלו. זאת הנחת העבודה של מעמד צד אחד בשיטה כשאתה לא מקבל את מה שאתה רוצה.

לכאורה זה צריך להיות דומה גם פה. אני לא מכיר מנגנון שבית משפט מפרסם מיוזמתו. יש פה עורכת דין פלילית, טלי. דווקא פה אני לא מכיר סיטואציה שבית המשפט מפרסם מיוזמתו: המשטרה ניסתה לחפש עליך חמש פעמים דברים, דחיתי אותה חמש פעמים.

לא.

לא מכיר סיטואציה כזאת.

מהסיבה הפשוטה – שהדיונים בבית המשפט בבקשות לצווי מעצר, צווי חיפוש במעמד צד אחד, הם על פרוטוקול שכתוב עליו "בדלתיים סגורות", ולכן לא ניתן לפרסם אותם.

אבל בית משפט יכול לפרסם גם דלתיים סגורות.

הוא יכול. אבל הוא לא עושה.

אבל הוא לא מפרסם. גם אין שם "מטעמים מיוחדים שיירשמו". לא מפרסמים. האם קיימת הסמכות הזאת תיאורטית או עקרונית? אני לא יודע. זה אף פעם לא קורה. אני מעולם לא ראיתי דבר כזה. מי שכן יכול להיחשף לזה, אם זה אחר כך מתגלה בצו בחומרי חקירה, אחרי ההליך, בסוף התהליך.

לכן לדעתי זה אמור להיות חלק מחומרי החקירה של התיק. הנחת העבודה שזה לא אמור להתפרסם. אם אני הצלחתי להדוף את הבקשה בהליך פתוח, ואני מבקש בהסכמתי לפרסם, זה משהו אחר. כשאתה תפרסם לי את זה על הראש בלי הסכמתי בזמן בחירות – האירוע בעייתי.

אבל זה לא מונע מהם להדליף.

שום דבר לא מונע הדלפות. אני מדבר כרגע על ברירת מחדל. לכן אני אומר שברירת המחדל צריכה להיות שההליכים האלו לא מתפרסמים, בין אם הם בדלתיים סגורות, בין אם הם בדלתיים פתוחות.

עד אחרי תקופת הבחירות.

עד אחרי תקופת הבחירות. אחרי תקופת הבחירות, בשביל הידע הארגוני והשקיפות של ועדת הבחירות – שאגב, אחד האתרים באמת הכי טובים, הכי שקופים, הכי קלים לניווט - -

נכון.

- - שניתן ללמוד את ההחלטות. מוציאים בתחילת כל מערכת בחירות את קובץ הפסיקה. עבודה מצוינת.

לבחירות הבאות. אל תפרסמו לפני בחירות על בן אדם שמתנהל עליו הליך, אלא אם כן הוא מסכים לזה, כי זה נוגד את המטרה.

אז אופרטיבית, לכתוב - - -

אופרטיבית – "ההחלטה תימסר לצדדים ולא תפורסם באתר מרשתת של הוועדה, זולת אם החליט יושב ראש אחרת, מטעמים שיירשמו, לאחר שנתן לצדדים להשמיע את עמדתם בנושא".

יש לי קושי עם זה שאי-אפשר לבקש איסור פרסום במהותו של איסור פרסום. לא יכול להיות שאי-אפשר יהיה לפנות, שמחה.

אני רוצה להעלות נקודה לגבי פרסום אחרי תקופת הבחירות. אחרי תקופת הבחירות לא נדרש כבר אישור של יו"ר ועדת הבחירות. אבל יכול להיות שעדיין יהיה טעם להפעיל את הסמכות הזאת. יכול להיות שהפרסום בשלב הזה יזיק להפעלת הסמכות המבוקשת, בסיטואציה שכבר לא צריכים את יו"ר הוועדה. זאת אומרת, עדיין רוצים לנהל הליך אכיפה.

אתה מדבר אם זה היה רק במעמד צד אחד?

כן.

אבל אם זה היה במעמד הצדדים, אז הטיעון שלך הלך.

בדיוק, כי כבר ידוע.

אם זה במעמד הצדדים, זה ידוע - - -

זה לא יסכל אף פעם. יופי, אז זה לא האירוע. עכשיו אנחנו מדברים על מעמד צד אחד.

אבל נניח שבמעמד צד אחד יו"ר הוועדה לא אישר. עכשיו אנחנו רוצים לומר: אוקיי, בתקופת הבחירות הוא לא אישר, לא נפעל. עכשיו הסתיימו הבחירות, עכשיו אנחנו רוצים לפעול, להפעיל את סמכויותינו כדי לברר מה היה כאן וכו'. פה הפרסום יכול לפגוע.

לכן אנחנו מציעים שלא יהיה פרסום לגבי מה שניתן במעמד צד אחד, בוודאי שלא יהיה פרסום אוטומטי אחרי תקופת הבחירות.

לא, אין פה. במעמד צד אחד אין בכל מקרה.

בכל מקרה לא פרסום אוטומטי.

במעמד צד אחד יפורסם גם רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו, לאחר ששמע את עמדת הרשות".

עמדת הצדדים.

אין צדדים. רק אתם, הרשות.

קשה לי מאוד להגיד שהחלטה במעמד צד אחד לא תפורסם אף פעם.

יכול להיות שקשה לך.

מה לעשות. אבל אתה בעל הכוח. מול בעל הכוח מאזנים.

אנחנו לא בעל הכוח. אנחנו המאזן.

לא אתה. לא פונה אליך באופן אישי.

בואו נסכם את מה שמוסכם. התנהל הליך במעמד הצדדים, תפורסם ההחלטה.

לא. ההחלטה תינתן לצדדים.

הצדדים יקבלו את ההחלטה.

ולא תפורסם באתר.

והיא לא תפורסם בתקופת הבחירות, אלא רק לאחר הבחירות, או מטעמים מיוחדים שיירשמו, לאחר שנתן יושב ראש ועדת הבחירות לצדדים להביע את עמדתם בנושא הזה. זאת אומרת, כשזה היה במעמד הצדדים, הפרסום קורה אוטומטית אחרי הבחירות. אם רוצים לפרסם בתקופת הבחירות – אחרי שיושב ראש ועדת הבחירות נותן לצדדים לטעון לעניין זה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

וגם כאן צריך שתהיה אפשרות שאנחנו נוכל לבקש שלא יהיה פרסום.

גם אם זה היה במעמד הצדדים?

גם אם זה היה במעמד הצדדים.

לא, עד כאן, אין דבר כזה. אין דבר כזה.

למה? מה האינטרס?

קודם כול, יכולים להיות שיקולים אחרים. אמרתי, אנחנו בעולם של תקיפות סייבר.

זה נשמע ממש משונה.

יכול להיות שיש פה עניין ביטחוני. יכולים להיות טעמים לאי-פרסום ההחלטה, לכך שכל הדבר הזה מתנהל באופן לא פומבי. יכולים להיות טעמים.

גם כשהצד חשוף להחלטה?

בסדר, הצד חשוף אליהם, אבל ההחלטה יכולה להיות עדיין חסויה.

היא לא יכולה להיות חסויה. יכול להיות שאנחנו לא מפרסמים אותה באופן יזום.

ההחלטה לא מפורסמת.

אין איסור פרסום. אין איסור פרסום.

זאת הבעיה.

אתה לא יכול למנוע, איסור פרסום, זה לא דלתיים סגורות. כל מה שאתה יכול לעשות, הצד יודע את זה. אני אגיד לך את הדוגמה, מה שקיים היום לגבי נציב תלונות הציבור על שופטים. לנציב תלונות הציבור על שופטים אסור לפרסם החלטות על שופט. אסור לו. אבל הצד שקיבל את ההחלטה, אין עליו איסור פרסום. אם הגשתי תלונה על שופט יש לי זכות לקבל תשובה.

אני יודע שהנהלת בתי המשפט מתקוממת על זה הרבה מאוד פעמים. אבל שום דבר לא יכול למנוע ממני – כי אין הסמכה בחוק – כמישהו שהגיש את התלונה וקיבל את ההחלטה, לפרסם אותה לציבור.

נכון.

ואז זה מתפרסם. לעובדי הנציבות אסור לפרסם. לנציבות אסור לפרסם. אם אני, מסיבותיי שלי, לא מפרסם – לא מפרסם. אבל אתה לא יכול לסתום לי את הפה ולהגיד לי: אל תפרסם. בשנייה שאתה עם צד, שהיה פה הליך בתיק ויש החלטה שנמסרה לצד, אתה לא יכול לחסות את ההחלטה, אין דבר כזה. אין לך דרך לעשות את זה. אתה יכול להגיד: אל תפרסם את זה כדיפולט לציבור בתקופת הבחירות. אחרי תקופת הבחירות אין סיבה שאני לא אפרסם את זה לציבור. אין סיבה. בתקופת הבחירות יש סיבה.

האינטרס המוגן פה הוא לא אתה, הרשות. אם האינטרס הוא שלך, תבקש במעמד צד אחד.

יכול להיות שהליך אכיפה עדיין מתנהל. מה שאדוני אומר מוביל לזה שאנחנו צריכים ביותר מקרים לבקש מעמד צד אחד?

נכון.

אני מעדיפה, אם זה המצב.

אני לא בטוח שזה לטובת העניין, כי הליך האכיפה ממשיך להתנהל.

אם אתה חושב, כרשות, שפרסום של הליך אכיפה שמתנהל או מה ההחלטה במסגרתה זה מתנהל יפגע בך – או שתחכה לאחרי בחירות או שתבקש במעמד צד אחד. אני מסכים איתך. המקרים שבהם אתה מצד אחד תרצה לנהל הליך במעמד הצדדים בתקופת בחירות ותדאג מאוד שמא זה יתפרסם ברבים – אני לא מצליח לזהות את הקבוצה הזאת. זאת קבוצה מאוד ריקה, כי הבן אדם שהוא הנמען המרכזי של החקירה, הוא כבר מיודע על האירוע.

אבל עשויים להיות לי מפוקחים נוספים במהלך האירוע.

לא, אבל המפוקחים האחרים במהלך האירוע – אמורים להיות לך משיבים.

כי הם קשורים.

אלא אם כן לא ידעתי עליהם מראש.

אבל יש גבול למה לא ידענו מראש.

ברגע שאני בהליך אכיפה מתנהל, יכול להיות שבשלב הראשון, כשביקשתי את הבקשה, המפוקחים או האנשים שאני צופה שהם צד בהליך בשלב הראשון, יכול להיות שאחרי הבחירות תהיה לי השתלשלות של ההליך.

לא הבנתי.

את לא יכולה לפתור את הכול. ברמה הפוטנציאלית יכולים להיות לך בחקירה מתנהלת אלף ואחד - - -

- - - בהליך פלילי לא מפורסמות.

חברים, אנחנו חייבים להתקדם.

אבל לא מצאת לזה בפתרון. שים בפניך. בעיה.

טלי, די, מספיק, תני לי לסיים את הסעיף הזה, אני מנסה להתקדם.

"ההחלטה תימסר לצדדים, תפורסם באתר המרשתת של הוועדה לאחר הבחירות, זולת אם החליט יושב הראש אחרת, לאחר שנתן לצדדים להביע את עמדתם בנושא, מטעמים שיירשמו".

הזדמנות להביע את עמדתם.

הזדמנות.

רגע. כן תפורסם באתר המרשתת?

לאחר יום הבחירות.

לאחר הבחירות. "זולת אם החליט יושב הראש אחרת, מטעמים שיירשמו, לאחר שנתן לצדדים להביע את עמדתם בנושא; ניתנה ההחלטה על יסוד העתירה בלבד לפי סעיף 15(ג), לא תימסר ההחלטה למשיבים ולא תפורסם".

נכון.

"אלא אם כן החליט על כך יושב הראש, מטעמים שיירשמו, ולאחר שנתן לצדדים להביע את עמדתם בנושא". וזה גם מתפרסם לאחר הבחירות.

גם ההחלטה לפרסם מטעמים מיוחדים, לאחר שניתנה אפשרות עיון, זה גם רק לאחר הבחירות, לא בתוך התקופה של הבחירות?

אבל אם הצדדים רוצים לפרסם?

הם יודעים לפרסם.

לא, אין צדדים.

נכון, אין צדדים. צד אחד.

שוב, הדוגמה שהוא דיבר עליה, שיש לי פה רשות שהופעלו עליה תוך כדי בחירות לחצים פוליטיים, והם פתחו בחקירה נגד המפלגה היריבה. אומר יושב ראש ועדת הבחירות: אני רוצה לפרסם את ההחלטה הזאת; אני פונה עכשיו באופן יזום לצד, אומר, תדע לך שהרשות להגנת הפרטיות ניסתה ללכת לך על הראש, דחיתי להם את הבקשה במעמד צד אחד, נורא ואיום מה שהם עשו; אני רוצה לפרסם את זה כבר עכשיו, כי אני רואה פה התערבות בוטה על ידי הרשות להגנת הפרטיות בהליך הבחירות.

תרחיש דמיוני לחלוטין. אני רוצה לפרסם אותה. האם אני יכול לפרסם את זה? אומר לו הצד: כן, לא, אולי, למה לא. הסמכות הזאת אמורה להישמר למקרים סופר-קיצוניים, גם לפני הבחירות וגם לאחר הבחירות. אגב, פה בהקשר הזה אין הבדל בין לפני ולאחר הבחירות, כאשר זה מתנהל בהליך זה, זה לא אמור להתפרסם אף פעם.

האם אתם כרשות, כוועדת הבחירות, תוכלו לפרסם בפרפרזה שהיו בקשות כאלו, ולא על הליך, אלא להגיד: הוגשו אלינו x בקשות במסגרת הדיווח שלכם?

לזה אני לא צריך סמכות.

לזה אתם לא צריכים סמכות, את זה תוכלו לעשות. אבל בלי לפרסם את ההחלטה.

שמחה, אתה צריך לשים נקודה אחרי "ההחלטה תימסר לצדדים", כי אחרת זה גם ההחלטה תימסר לצדדים ורק לאחר הבחירות.

נכון.

נכון. "ההחלטה תימסר לצדדים". נקודה. "ההחלטה תימסר לצדדים עם נתינתה. ההחלטה תפורסם באתר המרשתת של הוועדה לאחר מועד הבחירות, זולת אם החליט יושב ראש אחרת, מטעמים שיירשמו, לאחר שנתן לצדדים להביע את עמדתם".

"ובלבד שנתן לצדדים להביע את עמדתם".

"הזדמנות להביע את עמדתם". קורה שאנחנו מבקשים והם לא רוצים להגיב, זה כבר לא מעניין אותם.

"ניתנה ההחלטה על יסוד העתירה בלבד לפי סעיף 15(ג), לא תימסר ההחלטה למשיבים ולא תפורסם, אלא אם כן החליט על כך יושב הראש מטעמים שיירשמו, לאחר שנתן לצדדים להביע את עמדתם בנושא".

מטעמים שיירשמו או מטעמים מיוחדים שיירשמו?

אני גם חושבת שצריך טעמים מיוחדים שיירשמו.

בדיוק, לא מטעמים מיוחדים? אמרת שזה המקרה של החריג שבחריגים.

מטעמים מיוחדים שיירשמו.

מיוחדים, מיוחדים.

מכיוון שזה הליך במעמד צד אחד, והצד השני לא יודע בכלל שיש הליך, צריך לשמוע פה קודם את הרשות לגבי שאלת הפרסום. הוא לא יכול אוטומטית לפנות לאותו צד שלא יודע על ההליך, ויש סיבה שבגללה הוא לא יודע.

נכון.

אז אולי נכון להגיד: "לאחר ששמע את עמדת הרשות" ו"רשאי הוא לבקש את עמדת המשיב". זאת אומרת ליצור איזשהו מדרג, אחרת נוצר מנגנון - - -

הוא מבוגר מספיק אחראי. אתה גם תכתוב לו למה אסור לו לפנות לצד ולמה זה יסכל? אתה כבר כתבת את זה בעתירה שלך. הוא ישמע אותך בדיון, יזמין אותך ויגיד לך: תגיד, אתה התחרפנת? אתה מוטה פוליטית וכו', תדע לך, אני הולך לגלות את זה לצדדים.

אתה בתוך האירוע כל הזמן. אתה לא צריך עוד הגנה. אתה בתוך האירוע מלכתחילה. אתה גם מחליט האם ליזום או לא ליזום, ואתה גם מסביר לו מה הסכנה בגילוי.

תעשה את זה בפעם הראשונה כשאתה בפניו.

יושב שופט של בית המשפט העליון, שהוא גם יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, ואומר: אני מזהה פה ניסיון בעייתי להתערבות בבחירות על ידיכם, אני חושב שצריך לעדכן בזה את הצד השני.

הוא ישקול את זה. אתה חושב שאסור לו לעשות את זה? אולי אפילו תפנה אליו בעתירה דחופה לבג"ץ. הכלי בידיים שלך.

אני חושבת שזה כלי שמזהיר אתכם. אני חושבת ששמחה צודק בהקשר הזה.

אתה לא יכול להגיד ליושב ראש ועדת הבחירות: אתה בן אדם חסר אחריות שאתה תפרסם את זה. זה לא עובד ככה.

אני דווקא חושבת שזה סמן זהירות עבורכם. דווקא העובדה שאתם לא יכולים שלא יפנו אליכם, ואתם תגידו: "אל תפרסם כי" – זה סמן זהירות עליכם בהליך הראשון כשאתה עושה במעמד צד אחד.

הוא בוודאי יפנה אליכם.

בדיוק.

והוא בוודאי יפנה אליכם לפני שהוא יפנה לצד השני, כי אתם בתוך ההליך מההתחלה.

אנחנו רוצים להאמין. אני לא רוצה לחשוב שאתם תעשו בזה משחק פוליטי. המקרים הנדירים שבנדירים, הדמיוניים ביותר, יהיו ראויים לפרסום ממילא.

נתקדם.

(ג).

1. החלטתו של יושב ראש הוועדה המרכזית בעתירה או בערר היא החלטה סופית.
כמובן – בכפוף לבג"ץ.

יש חוק במדינה שאומר שלא. אבל יש בג"ץ שביטל את החוק.

לא על זה. החלטות לפי חוק הבחירות.

נכון, לפי חוק הבחירות. בדרכי תעמולה יש - - -

למה צריך לכתוב את המשפט הזה בכלל – "החלטתו של יושב ראש הוועדה בעתירה"?

כדי שלא יבקשו ממני שוב. הרי מה קורה? יש החלטה – ואז יש דיון חוזר ועוד דיון חוזר, ובקשה לעיין, ובקשה לראות, ובקשה לזה, ותעשה ככה, ותחזור אליי ותחזור אליי.

סבבה.

אני יכול להראות לך עשרות בקשות.

אין צורך.

למה יושב ראש הוועדה המרכזית?

כי רק הוא דן בערר.

אבל למה בעתירה הזאת?

כי אם הוא דן כערכאה ראשונה, אין עליו ערר.

זה ברור. אבל למה לא יושב ראש הוועדה המוסמך? המחוזי לא יכול לדון בעתירה, בהחלטתו?

לא.

הוא יכול לדון בעתירה, אך זה לא סופי.

יש ערר.

ערר

1.
על החלטה של יושב ראש ועדה אזורית לפי סעיף 23נט(ב)(2) לחוק ניתן לערור ליושב ראש הוועדה המרכזית, בהתאם לסעיף 17ד לחוק דרכי תעמולה כפי שהוחל בסעיף 23נט(ז) לחוק, ויחולו על הדיון בערר סעיפים 17 עד 29 להוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (סדרי הדין בבקשות ועררים), התשע"ה-2015, בשינויים המחויבים.


ויש פה את ה"איך זה עובד". בסדר גמור.

הוצאות
1.
על פסיקת הוצאות ותשלום שכר טרחת עורך דין שיושב הראש רשאי לחייב בהם, יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות פרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי.


פסיקת הוצאות – הורדנו.

אנחנו מורידים את הסעיף הזה.

וגם שכר טרחת עורך דין לכאורה אין בהקשר הזה.

הורדנו את הסעיף הזה.

אז הסעיף הזה ירד.

אי-התייצבות או אי-הגשת מסמכים לפי החלטת יושב הראש
1.
1. נמסרה הודעה בדבר דיון, רשאי יושב הראש –




1. אם לא התייצב איש מבעלי הדין – למחוק או לדחות את העתירה או לדחות את הדיון למועד אחר;




1. אם התייצב העותר והמשיב לא התייצב – לקיים דיון בעתירה בהעדר המשיב או לדחות את הדיון למועד אחר;




1. אם התייצב המשיב והעותר לא התייצב – למחוק או לדחות את העתירה או לדחות את הדיון למועד אחר.



1. ניתנה החלטה לפי סעיף זה, רשאי העותר או המשיב, לפי העניין, לבקש את ביטולה או שינויה בתוך ארבעה ימים מיום המצאתה.

זה לא יותר מדי?

הייעוץ המשפטי הציע יומיים.

בגלל הסופיות של הדבר.

צריך לזכור גם שבאותו זמן הרשות עדיין יכולה ללכת ולהתחיל את החקירה הזאת.

רק אם היא קיבלה היתר.

ברור. אבל אם היא קיבלה היתר, אז היא יכולה להתחיל. אז דווקא מתן הזמן של הארבעה ימים - - -

בסדר גמור. מצד שני, אם המשיב לא התייצב – בסדר, אני חושב שיומיים אפשר.

(ב) - - - לבקש את ביטולה או שינויה בתוך יומיים מיום המצאתה, ורשאי יושב הראש לבטלה או לשנותה בתנאים שייראו לו, בין השאר לעניין הוצאות.

כבר יהיו ארבעה ימים, החקירה כבר התנהלה.

וגם יהיה מועד המצאה. בינתיים כבר יגיעו ויחפשו בו.

בדיוק, כבר יעשו את העבודה.

"בין השאר לעניין הוצאות" – מוחקים?

כן, נכון.

למרות שדווקא כאן מתאים הוצאות – אם מישהו החליט לא להתייצב, לא להגיב, קיבל החלטות שהוא לא מגיב, ראה את ההחלטות.

לא, לא.

אבל שוב, אנחנו בהליך קדם פלילי – אין הוצאות.

1. החליט יושב הראש כי על אחד מבעלי הדין להגיש כתב תשובה או עיקרי טיעון בהליך שלפניו, או הורה לאחד מבעלי הדין להשלים פרטים או טיעונים או להעמיד מצהיר לחקירה באמצעות שאלונים או באמצעות בקשת פרטים נוספים, והמסמכים לא הוגשו למזכירות הוועדה במועד שהורה עליו – יראו את בעל הדין שלא הגיש את המסמכים במועד כבעל דין שלא התייצב לדיון, ויחולו הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), בשינויים המחויבים.
פרוטוקול
1.
נערך דיון לפני יושב הראש –




(1) ינוהל פרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בדיון והנוגע לו, לרבות שאלות והערות יושב הראש, ואולם יושב הראש רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לכלול בפרוטוקול את עיקרי הדברים שבדיון; יושב הראש יורה על דרך רישום הפרוטוקול, ויכול שייערך גם בדרך של הקלטה ברשמקול או באופן אחר שיורה יושב הראש, ובלבד שפרוטוקול שנערך כאמור, יועלה על הכתב ויצורף לתיק העתירה או הערר, לפי העניין;


אני הייתי מוריד פה את הנושא של עיקרי דברים. אנחנו בהליך, שבסופו של דבר ההליך הזה יכול להתבצע והוא יהיה חלק מחומרי חקירה. הוא גם יכול להתבצע אולי בדיון במעמד צד אחד.

אני גם לא חושבת. פרוטוקול.

לא הייתי עושה פה עיקרים. בסופו של דבר זה יכול להיות אחר כך חומרי חקירה בתיק.

בדיוק.

טוב. אנחנו גם ככה עושים תמלול. יש דיון, יש תמלול מלא.

אז תשאיר את זה כתמלול.

אין "יושב הראש, בהסכמת בעלי הדין, יכלול בפרוטוקול". אם אנחנו בהליך קדם פלילי, אז אין פה עניין של הסכמות.

את זה אתה מוחק. בדיוק.

(2) יושב הראש רשאי להורות שלא יירשמו בפרוטוקול דברי גידוף, נאצה, השמצה או ביזוי, ובלבד ששוכנע כי אין טעם המצדיק את רישומם בפרוטוקול;

(3) בעל דין זכאי לקבל עותק של הפרוטוקול, בסמוך לאחר עריכתו;

(4) יושב הראש רשאי, לפי בקשת בעל דין ולאחר שנתן לשאר בעלי הדין הזדמנות לטעון את טענותיהם, לתקן רישום בפרוטוקול כדי להעמידו על דיוקו; בעל דין רשאי להגיש בקשה לתקן רישום בפרוטוקול בתוך עשרה ימים מיום שהומצא לו הפרוטוקול;

(5) כתבי טענות וכל תעודה או מסמך שהוגשו בדיון ושיושב הראש קיבל אותם, יצורפו לפרוטוקול ויהיו חלק ממנו, ואולם לעניין כתבי טענות, תעודה או מסמך שצורפו לפרוטוקול לא יחול האמור בפסקאות (2) ו-(4).

פסקה (3) – בעל דין זכאי לקבל עותק של הפרוטוקול - -

יחד עם כל המצורפים.

- - רק אם זה לא במעמד צד אחד?

ברור.

ברור.

ברור.

לא יודעת אם צריך להגיד את זה.

לא צריך להגיד את זה, אם זה במעמד צד אחד - - -

הכי פשיטא.

פשיטא.

זה פשיטא.

סטייה מהוראות
1.
יושב הראש רשאי לסטות מהוראות אלה בהיבטים דיוניים, ככל הנדרש, כפי שיורה, אם נראה לו כי יעיל וצודק להורות על כך בנסיבות העניין, מטעמים שיירשמו.

העברת דיון בעתירה
1.
1. בקשה להעברת דיון בעתירה ליושב ראש הוועדה המרכזית, לפי סעיף 23נט(ה) לחוק (להלן: בקשה להעברת דיון), המוגשת מטעם העותר, תוגש בהקדם האפשרי.



1. בקשה להעברת דיון המוגשת מטעם המשיב, תוגש בהקדם האפשרי; ציווה יושב הראש על הגשת כתב תשובה בלי לקיים דיון מוקדם בעתירה, תוגש הבקשה לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת כתב התשובה.



1. בקשה להעברת דיון תיערך בכתב, ויפורטו בה הנסיבות המצדיקות להעביר את הדיון ליושב ראש הועדה המרכזית.



1. החליט יושב הראש שהבקשה אינה מצריכה תגובה, ידחה אותה על אתר.

תחליטו לכתוב איזה יושב ראש כל פעם.

יושב ראש הדן בתיק.



1. החליט יושב הראש שהבקשה מצריכה תגובה, יבקש מבעל הדין שכנגד להגיב עליה, בכתב או בעל פה, במועד שיורה.



1. על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), רשאי יושב הראש, בכל שלב של הדיון, אם ראה הצדקה לכך –




1. להתיר לבעל דין להעלות בקשה להעברת הדיון, בכתב או בעל פה;




1. להחליט על העברת הדיון ליושב ראש הוועדה המרכזית, לאחר שנתקבלה תגובת בעל הדין שכנגד, בכתב או בעל פה.



תחולת הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בעניין פסלות
1.
על בקשות לפי סעיף 17ה(ד) לחוק דרכי תעמולה - -

שזה הפסלות שופט.

- - יחולו הוראות תקנות 173 ו-174 לתקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המפורטים בפסקאות (1) ו-(2) לסעיף 17ה(ד) האמור.

זה פשוט אומר שלא מערערים לנשיא בית המשפט העליון על הפסלות, אלא מערערים ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית; ואם זה יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית – לנשיא בית המשפט העליון. זה כתוב בחוק.

בסדר גמור.

פרסומים
1.
באתר המרשתת של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת יפורסמו –



1. הוראות פרק ד'5 לחוק הגנת הפרטיות והוראות אלה;

רגע, אבל פה כן יש עניין של הוצאות, על פסלות שופט.

על פסלות שופט יש הוצאות לדעתי, גם בפלילי, לא?

אפשר להגיש הוצאות.

הנהלת בתי המשפט, אם מגישים פסלות שופט על פלילי בהליכים האלו יש הוצאות? כי אלה לא בקשות לפי סדר דין פלילי. אלה בקשות לפי חוק בתי המשפט.

אני הגשתי בשם לקוחות שלי. זה בשם הלקוח, בשם הנאשם. אתה לא מגיש בשם עצמך.

נכון. האם יש פסיקת הוצאות?

אני לא חושבת שיש פסיקת הוצאות בפלילי. לא.

אני לא מכירה את זה. אני יכולה לבדוק.

תבדקי את זה.

אני זוכרת מבית המשפט לענייני משפחה. אז לא, בפלילי, מי שמגיש את הערעור פסלות זה הנאשם.

אז מה? אין עליו הוצאות?

בפלילי לא.

אם הוא מגיש פסלות סתם, וסתם בקשות מיותרות לפסלות, אי-אפשר להטיל עליו הוצאות?

מבחינת בית משפט כל הבקשות לפסלות הן סתם. הן לא מתקבלות. לא, לא. תסתכלו רגע, אל תעשו.

שנייה, אני שואל, מבקש לברר בדיוק את זה. על פניו, בקשות לפסלות שופט, זה לא סדר דין פלילי. זה הליך נפרד של בקשה לפסלות שופט, שיכולות להיות עליו הוצאות, יכולה להיות עליו אגרה. בלי קשר לכלום.

אין אגרה בהליך פלילי על ערעור פסלות.

על ערעור פסלות או על בקשת פסלות?

כשאתה טוען בבקשת פסלות בפלילי, ואתה מגיש ערעור בתוך חמישה ימים – אין. בהליכים פליליים אין.

אגרות חלות בהליכים אזרחיים ומינהליים. בפליליים - - -

אין אגרה. בסדר. השאלה מה יחול פה – סדר הדין האזרחי או סדר הדין הפלילי?

זה כמו פלילי. זה פעולות חקירה, אתם צריכים להפעיל סמכות.

לדעתי ערעור פסלות זה רק אזרחי.

לא.

לא.

אני לא בטוחה. יש סיכוי שזה נכון.

אני לא מכיר בחוק סדר הדין הפלילי את הליכי הפסלות. יכול להיות שיש.

לא, הליכי פסלות לא מופיעים בחוק סדר הדין הפלילי.

נכון, זה מופיע רק בתקסד"א ובחוק בתי המשפט.

בחוק בתי המשפט ובתקסד"א.

אז מה?

איפה ההתייחסות להוצאות, חברת הכנסת גוטליב, שנדע רק?

סדרי דין והוצאות. ב-17ה כתוב "הוצאות".

זאת רק הכותרת של הסעיף. זה לא אומר שיש פה הוצאות. זה פשוט כותרת שוליים של הסעיף.

הבנתי. אוקיי. זה מה שאני שואל.

זה סעיף אחר מחוק אחר.

גם ההפניה כאן היא ל-17ה(ד), שימו לב.

נכון. זה לא מחיל פה הוצאות.

17ה(ד) לא עוסק בהוצאות.

אין לי שום בעיה.

וגם הסעיפים בתקסד"א לא עוסקים בהוצאות.

למרות שכתוב בכותרת?

זאת כותרת של סעיף מחוק אחר, זאת רק הכותרת של כל הסעיף, ומפנים רק לסעיף קטן אחד מתוכו.

בסדר גמור.

הבנתי, בסדר גמור.

לעניין ההוצאות. יש סמכות בדין הפלילי להטיל הוצאות מכוח תקנה 21 לתקסד"א, תקנות סדר הדין הפלילי.

איזה תקנות? יש מלא תקנות סדר הדין הפלילי. מכוח מה?

אין תקנות סדר הדין הפלילי. חוק סדר הדין הפלילי.

יש תקנות סדר הדין הפלילי, כל מיני עניינים. יש חוק סדר הדין הפלילי ויש גם תקנות. אבל על איזה תקנות סדר הדין הפלילי את מדברת?

אבל פה אין הסמכה להוצאות. זה לא משנה.

נכון.

זה לא נכון, חברתי.

פרסומים
26.
באתר המרשתת של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת יפורסמו –



25. הוראות פרק ד'5 לחוק הגנת הפרטיות והוראות אלה;



25. רשימת יושבי ראש הוועדות האזוריות וסמכותם המקומית;



25. החלטות סופיות של יושבי ראש הוועדות האזוריות ויושב ראש הוועדה המרכזית שיש לפרסמן לפי סעיף 18(ב), וכן החלטות ביניים, שיושב הראש ראה טעם לפרסמן.



לא דיברנו על הליכי פרסום של החלטות ביניים. לא עשינו הסדר איך מפרסמים.

לא עשינו.

לדעתי ברור שזה אותו הסדר כמו סעיף 18(ב).

אז כדאי לכתוב את זה ב-18(ב): "הוראות סעיף זה יחולו גם על החלטות ביניים".

אוקיי.

זאת אומרת, אותו דבר, שאם זה במעמד צד אחד, אז זה רק אחרי הבחירות, וכל הדברים האלו. אותו רציונל.

אבל ברור שזה כמובן בכפוף לכל מה שאמרנו בסעיף 18?

כן, זה מה שכתוב.

כן, כי כתבתי שיש לפרסם לפי סעיף 18.

בסדר גמור, אנחנו סיימנו את ההקראה.

אתה רוצה להצביע?

נעשה הצבעה על זה, נסיים את זה. הצעת הוראות הגנת הפרטיות (סדרי דין בבקשות למתן אישור להפעלת סמכות בתקופת בחירות, בבקשות לפסלות שופט ובעררים), התשפ"ה-2025, בנוסח שהוקרא. מי בעד? ירים את ידו.

הצבעה

בעד – 2
נגד – אין
נמנעים – אין
אושר.

בעד – 2, אין מתנגדים, אין נמנעים. אושר בנוסח שהוקרא.

אני רק מבקשת לומר לפרוטוקול, שמכיוון שהוראת סעיף 19 לפקודת הפרשנות לא בוטלה בחוק הפרשנות בהוראה מפורשת, רק נבהיר שההוראות שהצבענו עליהן עכשיו, הן לגבי חוק שנותן לנו סמכות רק כשייכנס לתוקף.

אוקיי, לנושא הבא.

הצעת הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (סדרי הדין בבקשות ועררים) (תיקון), התשפ"ה-2024

הצעת הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (סדרי הדין בבקשות ועררים) (תיקון), התשפ"ה-2025.

רגע, מה אנחנו עכשיו?

עוד סט קטן של התאמה בתקנות סדרי התעמולה.

ממש קצר, באמת.

אני לא מצביעה על זה, שמחה.

אין בעיה, הכול בסדר.

אני מציעה שנלך לנוסח המשולב, ואז נוכל לראות את זה. הנוסח המשולב עם הוראות הבחירות של דרכי תעמולה.

שבמקום שיפנו לאימייל יש את המערכת הממוחשבת של הוועדה, בהתאם למה שיפורסם באתר הוועדה, אתר המרשתת של הוועדה.

אגב, פה כן מופיע אינטרנט כמה פעמים.

אז נשנה את זה.

נשאיר את זה לנסחות שיחליטו – "יושב ראש", "היושב ראש".

אין בעיה.

סבבה. זה (א). מה זה (ג)? "עתירה תיערך לפי הדוגמה לעתירה שתפורסם - -

במקום הטופס.

- - באתר המרשתת". כן, בסדר גמור. העובדות שבעתירה - - -

יאומתו בתצהיר שיצורף אליה. בתצהיר תהיה הפרדה וכו'.

אוקיי.

הדבר הבא, זה מה שאמרנו קודם, בסעיף (ב), בתקנה 6, הודעה טלפונית על הגשת עתירה. נוסיף: "בכל אמצעי אחר שיקבע היושב ראש".

שזה לא כתוב פה עכשיו?

כי דיברנו על זה עכשיו.

כן, בסדר גמור.

כתב תשובה – אותו דבר. שינוי של "יועץ משפטי": במקום "יועץ משפטי" – "יפורסם באתר". תצהיר – אותו דבר, לפי דוגמה.

כן. "העובדות שבכתב התשובה יאומתו בתצהיר אשר יצורף אליו כאמור בסעיף 2(ג)".

כנ"ל לעניין כתב ערר, אנחנו מחליפים טופס בדוגמה ומפרסמים באתר המרשתת את אינטרנט, לפי העניין.

נכון. יש לנו עוד תיקון אחד אחרון: 32. נערך דיון לפני היושב ראש, יחולו ההוראות כלהלן:

(5) כתבי טענות וכל תעודה או מסמך שהוגשו בדיון ושהיושב ראש קיבל אותם, יצורפו לפרוטוקול ויהיו חלק ממנו; ואולם, לעניין כתבי טענות, תעודה או מסמך שצורפו לפרוטוקול לא יחול האמור בפסקאות (2) ו-(4).

במקום (2) עד (4) שהיה.

כי (3) הוא לא רלוונטי. (3) – זה למסור. אנחנו רוצים למסור אותם.

בסדר גמור. גם את הנספחים?

כן, כדי שהצדדים יקבלו כל מה שהיושב ראש קיבל.

בסדר גמור, ומבטלים את הטפסים של התוספת.

כן.

שינויים טכניים שמתאימים למה שעשינו עכשיו?

אני הייתי מבקש פה במקרה הזה שכל ההחלטות יתפרסמו, ולא רק החלטה סופית, וגם שמות הצדדים ועצם קיום ההליכים, כמו באתר נט המשפט. כרגע במערכת החדשה שהם העלו רק הצדדים להליך יכולים לראות את ההליך עצמו. מישהו שהוא לא צד להליך, לא יכול בכלל לדעת על קיומו של ההליך עד שהיא מפורסמת.

מבחינה טכנית הוא אומר.

כן, אני אומר מבחינה טכנית.

לא הבנתי.

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות הם השיקו מערכת חדשה, כמו נט המשפט, רק אחרת.

אדוני, אני אסביר את הבקשה שלך. הוא רוצה שעוד לפני שיש החלטה יפורסמו ההליכים הפתוחים והצדדים. עוד לפני שיש החלטה סופית.

ושיפורסמו גם החלטות הביניים, לא רק הסופיות. אני אסביר למה.

שנייה. לא צריך להסביר. קודם כול, כרגע סעיף הפרסום מדבר על החלטות סופיות שמתפרסמות והחלטות ביניים שיש טעם בפרסומן. יש המון החלטות ביניים שאין טעם לפרסם אותן – כמו החלטות: "תגישו בתוך שבוע".

ברור.

זה חסר משמעות. זה להציף את האתר במידע שלא רלוונטי לכלום. יש החלטות ביניים שהן רלוונטיות ואז מפרסמים אותן. לדעתי על חלק מהן אפילו מפרסמים את הפרוטוקול.

נכון.

מפרסמים את כתבי העתירה. מפרסמים הרבה יותר ממה שכתוב פה ושיש חובה לפרסמו, בהתאם לצורך. ככה היום עובד האתר של ועדת הבחירות.

לא, ממש לא. את כתבי העתירה לא מפרסמים שם.

לפעמים כן.

לא. רק אם מישהו באופן פרטי, בטלגרם שלו או בטוויטר.

לא, לא. אני יכול להגיד לך שאני הגשתי כמה פעמים וראיתי את זה עולה באתר מסודר.

נכון, יש הליכים.

זה תלוי בהליך, זה לבחירה.

אנחנו מדברים על פסלות מועמד. אני לא מדבר על הליכים של דרכי תעמולה.

לא, לא על פסלות מועמד.

תלוי בהליך.

תלוי בהליך, לפי דרכי תעמולה.

אבל אני הגשתי הליכים, ואני רואה איך זה עובד.

הוא אומר משהו הגיוני. יש טעם בטענה שלו.

יכול להיות. אבל כרגע הוראות הפרסום הן כאלו – גם החלטות ביניים שיש טעם לפרסמן וגם החלטות סופיות מתפרסמות. בפועל, בלי הוראות לזה, מפרסמים יותר, לפעמים גם כתבי עתירות, פרוטוקולים, בהתאם למה שרואים לנכון. זה המצב היום.

נכון.

לא, זה לא נכון אדוני.

לא, זה לא נכון שמחה.

אל תגידו לא נכון, אני נכנס לאתר שלהם.

לא, אבל אני הגשתי עתירות בעצמי. רק בבקשות לפסלות מועמד או פסלות רשימה – רק שם מפרסמים את העתירה עצמה. עתירות דרכי תעמולה לא מפרסמים.

את העתירות שלך לא פרסמנו.

לא. אחרות גם לא פרסמתם.

היושב ראש לא מצא טעם לפרסם - - -

לא אמרתי שאת כל העתירות מפרסמים. אמרתי שאת ההחלטות מפרסמים, עתירות, החלטות ביניים ופרוטוקולים, כאשר מוצאים בזה טעם. כך היום נוהגים.

למה שזה לא יהיה פתוח?

החובה בחוק היום היא לפרסם רק החלטות סופיות - -

נכון.

- - והחלטות ביניים שיש טעם לפרסמן. בפועל מפרסמים יותר. האם הפרסום היותר הזה, האם אני רוצה לחייב אותם לעשות אותו, האם אני רוצה לחייב אותם לעשות את זה בהוראות, והאם אני מחייב אותם לפרסם כל עתירה גם כאשר העתירה נדחית אפילו בלי צורך בתגובה, לפרסם את כתב העתירה ואת כל ההחלטות – אני לא חושב.

זה לא הסטנדרט שבתי המשפט פועלים לפיו. זה לא הסטנדרט שהכנסת פועלת לפיו. זה לא הסטנדרט, כמעט אף גוף לא פועל לפיו. אני לא מפרסם כל מכתב שאני מקבל כיושב ראש ועדה.

אני דווקא מתחברת לעובדה שאתה רוצה שזה יהיה מונגש.

אני רציתי להסביר את הסיבה למה.

ברשותך, אני אשאל שאלה. האם כשהוא פונה אליך לבקש עתירה באיזשהו עניין, מבקש את המסמכים שהם לא אסורים לפרסום, הוא יקבל אותם, לפי חוק חופש המידע אפילו?

לא, ממש לא.

זהו, כן, הוא צודק.

פניתי, והם אמרו: אתה צריך להגיש בקשה לעיון בתיק ליושב ראש ועדת הבחירות.

בקשה לעיון בתיק.

ויושב ראש ועדת הבחירות אומר: אין לי סמכות לדון בבקשה, לכן אני דוחה לך אותה.

אתה הגשת את זה פשוט לא נכון.

כן הגשתי.

אדון עזרא, אתה מדבר על מקרה קונקרטי.

את הבעיות הפרטניות שלכם נפתור בפעם אחרת.

זאת לא בעיה פרטנית.

אני אומר שוב, מהיכרות מעמיקה עם אתר האינטרנט של ועדת הבחירות המרכזית, כמי שייצג בכמה וכמה הליכים, וגם הגיש בעצמו כמה עוד כעורך דין, וגם כחבר ועדת הבחירות המרכזית. אני כבר לא יודע אם אני עדיין או שהייתי.

אתה עדיין.

אני עדיין. ביקשתי שיחליפו אותי, אני לא יודע אם זה כבר נכנס. אני לא יודע, יכול להיות שאני אישאר, אין לי מושג. הייתי חבר ועדת הבחירות. האתר מאוד מונגש. הרבה מאוד החלטות. הרבה מאוד פרוטוקולים. האם נותנים לעיין, האם מפרסמים כל תיק, כל עתירה, את כל כתבי - - -

לא, לא.

לא, ולדעתי גם לא צריך, כי אחרת זה יציף את האתר וילכו לאיבוד שם.

נכון. זה בסדר, זה מוסכם.

האם יש מנגנון ונהלים לעיון בתיק? והאם הכללים של עיונים עובדים בדומה לבתי המשפט? התשובה היא כן.

יש כללים כאלה?

כן, כן.

תודה, מצוין, נחה דעתי.

אנחנו מצביעים על התיקונים. התיקונים האלו הם כמעט ברמת הנוסח. אבל למען הבהירות והזהירות אנחנו בכל זאת מצביעים עליהם.

אני לא מצביעה.

בסדר גמור.

מי בעד? ירים את ידו.

הצבעה

בעד – 1
נגד – אין
נמנעים – אין
אושר.

בעד – 1, אין מתנגדים, אין נמנעים. נכון?

נכון.

אושר בנוסח שהוקרא, כי יש פה כמה שינויים ממה שהיה כתוב. בנוסח שהוקרא.

אני רוצה להודות מאוד לכל הנוכחים. ניפגש בשמחות בעזרת ה'. והאיחול האישי שלי, טלי, שתשתמשי בזה רק בנובמבר 26'.

תודה רבה לכולם. ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:53.