פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



34
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
06/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 202
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שלישי, ח' באייר התשפ"ה (06 במאי 2025), שעה 11:30

בטיחות בדרכים - דוח מיוחד 2024 – ישיבת מעקב

חברי הוועדה: מיקי לוי – היו"ר
מירב בן ארי

בועז טופורובסקי
יואב סגלוביץ'
יוסף עטאונה
חמד עמאר

מרסלו בז - מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

סמי כהונאי - ס. מנהל אגף, החטיבה לביקורת תחומי כלכלה, משרד מבקר המדינה

משה בן זקן - מנכ"ל, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבנר פלור - ראש מינהל תשתיות ופיתוח, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יעל כהן - יועמ"ש, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מרגנית לוי - עו"ד, משרד המשפטים

רון סולומון - עו"ד, משרד המשפטים

יהונתן בובליל - רפרנט בט"פ ומשפט, משרד האוצר

ליאת אליהו סבן - עו"ד, המשרד לביטחון הפנים

אורית לוריא כהן - סגנית מנהל אגף בטיחות וזהירות בדרכים, משרד החינוך

חיים שמואלי - ר' את"ן, משטרת ישראל

עמיר ג'יבלי - רמ"ח מו"פ את"ן, משטרת ישראל

דן שני - רמ"ד פיקוח ובקרה חטיבת התביעות, משטרת ישראל

סימונה זילבר - רמ"ד ייעוץ משפטי חקיקה את"ן, משטרת ישראל

ירון וינרב - קצין את"ן ש"י, משטרת ישראל

מתן קליש - ע' ר' את"ן, משטרת ישראל

רונית עמר - קמ"ד הנחיה וחקיקה חטיבת התביעות, משטרת ישראל

דלית זילברמן יפה - ר' יח' פיקוח ובקרה את"ן, משטרת ישראל

משה חיימוב - נהג ר' את"ן, משטרת ישראל

הילה בוסקילה - עו"ד, הנהלת בתי המשפט

יורם הלוי - יו"ר הרלב"ד, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

גלעד כהן - מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מירב רפאלי - הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ניסים פרץ - מנכ"ל, נתיבי ישראל

יצחק עייש - מנהל אגף בטיחות, נתיבי ישראל

גלעד נאור - מנהל אגף פרויקטי PPP, חברת חוצה ישראל

עוז דרור - סמנכ"ל, עמותת אור ירוק

גל רייך - מוביל פרויקט ANYWAY, ארגון נתון לשינוי

יעל טבול - רכזת תקשורת וממשל של ארגון בטרם, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אבי גלנצר - מנכ"ל האיגוד, איגוד מכוני הרישוי

גבי בן הרוש - יו"ר, מועצת המובילים והמסיעים בישראל

ד"ר משה בקר - מנהל אקדמי מכללת הגליל

אסתר שחר - אימא של מעיין שחר

פלורינה הלמן לוין

אושרה עצידה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

בטיחות בדרכים - דוח מיוחד 2024

בוקר טוב לכולם. היום יום שלישי, ח' באייר התשפ"ה, היום ה-578 למלחמה. 854 חללי צה"ל, 78 חיילי משטרה ושב"כ, 929 אזרחים נרצחו, 59 חטופים עדיין בשבי מפלצות החמאס. נקווה ונתפלל שישובו במהרה.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא: בטיחות בדרכים – דוח מיוחד 2024. כבר קיימנו דיון בנושא הזה, וזהו דיון מעקב. הדיון האחרון בנושא התקיים ביוני לפני כשנה. מאז, לצערי, לא חלו שיפורים והמצב רק הלך והידרדר. מאז מספר הפצועים וההרוגים בתאונות הדרכים רק ממשיך לעלות בקצב שישבור את השיא השלילי של 2024. ב-2024 – 439 הרוגים, וב-2025 – 157 הרוגים. בקצב הזה נעבור את שנת 2024 כשמספר ההרוגים יגיע אם לא נעשה משהו, ואני מקווה שלא, ל-500. שערו בנפשכם אם בשנה שהיא איננה שנת מלחמה זה היה, חלילה, מספר ההרוגים בצבא ההגנה לישראל, ומה היה קורה פה, במדינה הזו.

בדיון הקודם עלתה במוקד שאלת התכלול, האחריות והתקצוב, מערכת היחסים בין הרשות לבטיחות בדרכים לבין משרד התחבורה. לצערי, מה שעלה בדיון הקודם הוא שלמרות שהרלב"ד אמור היה להיות גוף עצמאי, בעל סמכויות מתאימות וכלים נדרשים להובלת המאבק בתאונות הדרכים לקביעת מדיניות ותוכנית פעולה מערכתית, כמו תיאום ותכלול כלל הגורמים הממשלתיים הנוגעים לנושא זה, הגוף הזה מיובש תקציבית. אני מכיר את התקציב שלו. אנחנו גם נשמע זאת מראש הלרב"ד ונראה לאן אנחנו הולכים. בחוסר עצמאות וללא כלים, מידע, סמכויות, הרלב"ד היה אמור לבקר, לתת הנחיות ודיווחים, לסמן ליקויים, אולם בפועל זה לא קרה.

הוועדה שלחה מכתב למזכיר הממשלה בבקשה לכנס ועדת שרים ייעודית למאבק בתאונות דרכים, ולהבנתי, הוועדה התכנסה לראשונה רק ביום ראשון האחרון. אני רוצה לקבל עדכון מה עלה בישיבה ומה הם הצעדים המיידיים שהוחלט עליהם. בנוסף, בדיון זה אני מבקש לשמוע מה התקדם מהדיון הקודם, האם תקציב הרלב"ד גדל לעומת 2024, האם יש תוכנית ברמה הלאומית שמערבת את משטרת ישראל ומערכת המשפט, והאם אתם פועלים בתוך אוכלוסיות סיכון.

אני מבקש לציין את נוכחותם של מנכ"ל המשרד. אדוני המנכ"ל, מר משה בן זקן, תודה רבה שבאת. אני מעריך את זה. כמו כן, נמצא כאן איתנו, כמובן, יושב-ראש הרלב"ד ניצב בדימוס יורם הלוי ומנכ"ל נתיבי ישראל ניסים פרץ.

נמצא כאן ראש אגף התנועה. הלכתי לחבק אותו. אני רוצה להודות לראש אגף התנועה ואנשי צוותו על שהגיעו, ולהודות לכל הנוכחים שהגיעו. אני מבקש מכלל הדוברים להתרכז בעיקר בשאלה מה עושים, ועוד יותר, מה ניתן לעשות על מנת לטפל בבעיה ההרסנית והקטלנית בנושא זה.

חברים, על פי הדיווח האחרון, הנזק הכלכלי למדינת ישראל הוא 19.6 מיליארד שקלים. לאיזה משרד יש 19.6 מיליארד שקלים? עזבו את המשרדים הגדולים עתירי התקציב. אני לא מדבר על חינוך, ביטחון, בריאות, ואחרי זה תחבורה, שמירב כספו הולך לתשתיות. כסגן שר אוצר לשעבר אני אומר לכם שלמשרדים הקטנים, ואפילו הבינוניים, אין תקציבים כאלה.

אנחנו נמצאים בצומת מאוד מאוד בעייתי. הנזק הכלכלי הוא אדיר. אני מבקש להדגיש שכדרכי בקודש 99.9% מהדיונים שלי, ואולי אפשר להאשים אותי בעשירית דיון, הם לא דיונים פוליטיים. יש כאן אינטרס לאומי בבלימת תאונות הדרכים. יש מדינות שבהן יש שר ייחודי לעניין זה. תאמינו לי, זה אולי יותר חשוב מסגן השר לענייני בינה מלאכותית, שמונה אתמול, ועוד כמה שרים. הנזק הזה הוא אדיר. אני כבר לא מדבר על הנזקים החברתיים שנגרמים כתוצאה מכך ועל ריסוק משפחות. אנחנו מחויבים לבלום את זה. זו לא גזירה משמיים.

לא אקח את מירב הזמן. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור למשרד מבקר המדינה. אדוני, קצר, קולע, כי אמרתם את זה בפעם הקודמת. אני רוצה לשמוע יותר את אנשי המקצוע ואת מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות כי זה יותר חשוב.

בוודאי. אדוני היושב-ראש, תודה על קיום הדיון. זהו נושא מאוד מאוד חשוב. להזכירכם, בגלל חומרת המצב, מבקר המדינה השקיע משאבים רבים בהכנת דוח מאוד מעמיק שינסה להבין את כל סיבות השורש שמביאות למצב כפי שהוא. מצאנו ליקויים רבים, ובדיון הקודם הצגנו רשימה ארוכה של ליקויים.

הפעם אנחנו רק רוצים להתמקד בכמה דברים שהם מאוד מאוד חשובים לדעתנו ושכדאי להזכיר. אמרנו שההצלחה במאבק בתאונות הדרכים קשורה לשלושה גורמים עיקריים. קראנו לזה "משולש הזהב". הצלע הראשונה היא קיום גוף מתכלל, בעל סמכויות, שמנתב את כל הפעילות. הצלע השנייה קשורה לתוכנית אסטרטגית רב-שנתית מתוקצבת ומאושרת שקובעת מה כל גוף צריך לעשות. ושלישית, מחויבות של כל הדרג המדיני הבכיר, כולל ראש הממשלה, שרי תחבורה ובטיחות בדרכים והשרים לביטחון לאומי. מצאנו שאף אחד משלושת המרכיבים האלה לא קיימים.

רשימה קצרה נוספת של ליקויים, וממש בכותרות: מבחינת הרלב"ד – היחלשות הרלב"ד בגלל היעדר סמכויות, יחד עם הירידה בתקציבים, כפי שציינת. כשלים במערכת החינוך, שהיא מאוד מאוד חשובה גם בשרשרת הזו בחינוך לבטיחות בדרכים, החל מהגיל הרך ועד לגיל התיכון. בדקנו את האכיפה ומצאנו שפעילות המשטרה אינה מספקת ואינה מספיק אפקטיבית בגלל מחסור בתקנים, חוסר איוש של תקנים, מחסור בניידות ובציוד אלקטרוני לאכיפה, וגם בגלל סיבות משפטיות כמו היעדר חזקת אמינות לציוד האלקטרוני. לא קיים מאגר פסולים, וזו עוד אחת מהבעיות שפוגעת בטיפול בנושא. בדקנו את נושא מערכת המשפט וראינו שמערכת המשפט מאוד מאוד עמוסה. יש פער מאוד גדול בין מועד ביצוע העבירה לבין הענישה. כלומר, המערכת לא מצליחה מספיק להרתיע. מבחינה תשתית – יש עדיין פערים בכבישים עירוניים ובין-עירוניים. יש עדיין כבישים מאוד מסוכנים. הליקוי האחרון הוא מבחינת הרכב. הטכוגרף הדיגיטלי, למרות שכבר עשרים שנה אמרו שהוא ייכנס לשימוש, עדיין לא נכנס.

אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי הנושא. שמענו על הקמת ועדת מנכ"לים, ולהבנתנו טרם הוקמה. אנחנו מודים לך על קיום הישיבה, ומקווים שהדיון הזה יתחיל לעזור בשיפור משמעותי במצב.

תודה רבה על הסקירה.

אדוני המנכ"ל, אני אבקש את רשותך לתת את רשות הדיבור לראש הלרב"ד, כי הוא, כמובן, השתתף בישיבה הראשונה, וקיבל אפילו שיעורי בית. אחר כך אפנה אליך. ראש הרלב"ד, בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב לכולם. ברשותכם, אני רוצה להכניס את כולם ממש בקצרה לסיטואציה, לתמונה ולנתונים. אני אומר בפתיח שאנחנו אלופים רק בהעברת נתונים כל הזמן, ולדבר על נתונים ומספרים, וזהו. אני רוצה לעשות את זה תמציתית כדי לתת לכולם את המקום בו נמצאת המדינה בתאונות הדרכים. ב-2024 רשמנו 439 הרוגים. זה נתון שהיה גבוה ביותר בעשרים השנים האחרונות. אני לא נותן נתונים על פצועים קשה ונכים, שכנראה יבלו כל חייהם בבתי חולים או בבית. זה לא נתון אחר. המשמעות הכלכלית מדברת בפני עצמה.

157 הרוגים מתחילת השנה. כלומר, אם אנחנו רוצים לצבור עוד נתונים טובים ולהגיע להישגים, אז חודש מרץ היה החודש הקטלני ביותר בעשרים או בשלושים השנים האחרונות – 53 הרוגים בחודש אחד. אנחנו מתחילים את השנה ב-157, ועדיין לא הגענו לרבעון הראשון שלה. כל אחד יכול לעשות את החישוב מה לפנינו השנה, ואיפה נסיים אותה.

הפילוח בהרוגים הוא כמעט בכל מגזר. במגזר הערבי יש עלייה של 62%, בדרכים הבין-עירוניות – 37%, רוכבי אופנוע – 27%, נהגים צעירים – 58%. אין נתון אחד שנמצא באיזושהי מגמת הקפאה או באיזון. הכול ברמה הגבוהה.

בסופו של דבר, המרכיב המרכזי הוא חוסר הרתעה. איך שלא נהפוך את זה, אין הרתעה כלפי נהגים במדינת ישראל. יש כל מיני ניסוחים למה זה כך. למשל, מצב אישי, מצב כלכלי, מצב ביטחוני. אבל, בסופו של דבר, אין הרתעה בכבישי ישראל כלפי הנהגים, והתוצאה היא הרוגים בתאונות. אנחנו מדברים על מהירות מופרזת, סמים ואלכוהול, עקיפות מסוכנות, היסח דעת בכל ההיבטים, נהיגה ללא רישיון, וכמובן בריונות בכביש – אלו הנושאים המרכזים.

מבחינת המיקום בעולם, אם זה מעניין מישהו, וכל אחד יכול לראות את זה איפה שהוא רוצה, מתוך 36 מדינות ה-OECD, אנחנו נמצאים איפשהו באמצע במרכיבים מסוימים. יש כאלה שמצבם הרבה יותר טוב, עם החלטות הרבה יותר משמעותיות, והם הורידו את הסטטיסטיקה שלהם בצורה משמעותית.

סליחה, איפה באמצע? אני מכיר את כל הנתונים. לא ראיתי פעם אחת שאנחנו באמצע. אשמח שתשלח לי כדי שאלמד כי אני לא כזה מבין כנראה.

אשלח לך. כשאני אומר אמצע, יש שם 36 מדינות, ואנחנו נמצאים שם במשחק הזה.

אנחנו בסוף.

אני לא רוצה לתת יותר מדיי נתונים. כל אחד פה ייתן נתונים בחלק שלו על כמה הוא עשה, מה הוא עשה ואיך. אני רוצה לומר כמה דברים. השתתפתי פה בלא מעט ישיבות. שום דבר לא משתנה, נקודה – כלום. מדברים ומדברים ומדברים, ועושים עוד ועדה ועוד נתון ועוד פגישות, אבל שום דבר לא קורה. דיברנו על זה בפעם הקודמת. דוח מבקר המדינה זה תוכנית. הוא לא רק אומר מה לא בסדר, הוא גם אומר איך לעשות את זה. הוא מצביע על נקודה מאוד מאוד מדויקת. אנחנו לוקחים את זה ושמים את זה בצד, ומתחילים לבנות לעצמנו עוד פעם תוכניות, ומבזבזים עוד פעם זמן, ודיונים ודיונים ודיונים. שולחנות עגולים, שולחנות מרובעים, מה שאתם לא רוצים, וכלום. אני אומר את זה באמת בכאב כי שום דבר לא משתנה. כל אחד מתבצר בעמדה שלו. יש כול כך הרבה גופים שצריכים להתחבר, אבל הם לא מתחברים. אין שום גורם אחד שיכול לחבר אותם. אני ניסיתי בחלק שלי, אבל אני מודה שאני לא מצליח. ואם תיקראו לזה כישלון, אז אני הראשון שנכשל, למרות שתחום האחריות שלי הוא אחר לגמרי. עדיין לא הצלחנו.

האכיפה לא אפקטיבית. המשטרה תציג נתונים, וזה בסדר, על עלייה בכל התחומים, ואכיפה פה ושם. אבל, מצד שני, יש עלייה גם בהרוגים. אז אולי אנחנו לא פועלים נכון, אולי אנחנו עושים אותו הדבר. אולי מה שאנחנו עושים לא אפקטיבי ולא יעיל גם מבחינת האמצעים, האנשים והטכנולוגיה. אנחנו נמצאים במקומות האחרונים באכיפה אוטומטית. 80% מהדוחות בשנת 2025 הם עדיין דוחות ידניים ושוטר כותב דוח, וזה מול 20% אוטומטי. במקומות אחרים בעולם זה הפוך. איך הגענו למצב הזה? גם מה שיש כבר לא יעיל. ראינו את הפסיקה בבית המשפט, וגם זה לא יעיל, ושגם זה יירד או טו טו. גם זה כבר לא יקרה.

כולם עושים הכול, וכל אחד מצביע על זה שהוא עושה כול כך הרבה דברים, אבל התוצאה היא לא תוצאה. אני מתנצל על הקיצוניות הזו, אבל זה כנראה לא מעניין. הנתון הזה לא מעניין, כמות ההרוגים לא מעניינת. יש דברים אחרים. הזמן עובר וזה לא נראה רציני וזה לא נראה נכון.

אמרתי גם בהרבה פגישות שאם הרשות צריכה לנהל את הדבר הזה, אז היא לא יכולה לנהל את זה. היא לא מנהלת את הדבר הזה. אין לה יכולת. אין צורך ברשות במתכונת הזו. אולי שכל אחד יעשה את מה שהוא צריך לעשות, וזהו. לא צריך רשות. גם לא צריך למצוא מישהו. אם יעשו את זה בשביל להאשים מישהו, אז זה סבבה. זה בסדר גמור, אבל זה לא כך.

אני רוצה להתמקד בשלושה דברים הכי מרכזיים שצריך לעשות: ראשית, תוכנית לאומית. יש תוכנית לאומית. עדכנו אותה כבר כול כך הרבה פעמים. היא קיימת אצל כל אחד. יש בה את כל המרכיבים, מתקציב ומה ואיפה צריך לעשות, ומה הן מדרגות הזמן, ומי צריך לעשות מה. יש תוכנית כזו. הדבר הכי משמעותי לתוכנית, כי יש הרבה מאוד תוכניות, וכולנו מכירים שיש מלא תוכניות על המדף, זה שאין גורם שמנהל. צריך מישהו, משהו, איכשהו, מתישהו, לנהל את האירוע הזה ברמה הלאומית וברמה המשרדית. אבל אין גורך אחד שמתכלל. אם זה צריך להיות הרלב"ד, אז שיהיה הרלב"ד. תנו לו את הכלים, והסמכויות וכל מה שצריך, והוא ינהל. אם לא, אז שמישהו אחר יעשה זאת, וזה גם בסדר. אבל אין לנו מנהל אירוע בסדר גודל כזה. שנית, בכל נושא האוטומציה אנחנו בפיגור מאוד משמעותי בתחום הזה למרות שאנחנו מדינה מובילה טכנולוגית. יש מיליון ואחת סיבות. תשאלו את השאלות ויש מלא סיבות ותירוצים.

דיברנו כל הזמן על מעמד הרלב"ד. אם זה הגוף הזה, אז הוא צריך לתכלל, ולא שכל אחד יתבצר בזה שזו סמכותו ואחריותו, בזה שהחוק לא מאפשר, או בזה שההוא לא נותן לו את הנתונים. זה בלתי אפשרי. אנחנו מציגים נתונים ברמה בסיסית. הציבור צריך לדעת כמה הרוגים יש, איפה, מה וכמה. אבל בשביל לנתח תוכנית ולהבין את התובנות, צריך לרדת ארבע שכבות למטה ולרדת לשורש הבעיה. זה להגיע לרמת ניבוי ולנסות למנוע את התאונה, ולא אחר כך להתחיל לטפל בה. אנחנו כול כך רחוקים מהמקומות האלה – לא רלוונטי. והדבר השלישי, כנראה שהכסף מדבר בסוף, בסוף, בסוף. כשאין לך תקציב, אז אין לך תקציב. אתם יודעים מה התקציב של הרלב"ד ומה היכולת והמשמעות שלו – כלום אחד גדול.

מה התקציב שלך?

אם תקציב הרלב"ד התחיל ב-350 מיליון לפני 15 שנה, הוא עומד היום על 60 מיליון, כולל הכול: כולל משכורות, תחזוקה, וכל מה שאתם רוצים. בסופו של דבר, תראה לי משרד אחר ש-30% מהתקציב שלו מוקצה למשרד החינוך. אנחנו מעבירים למשרד החינוך כי חינוך תעבורתי מגיל קטן עד הצבא חשוב לנו. וכן, למרכז הטראומה במשרד הבריאות כדי שיאסוף לנו נתונים כדי שנוכל לשקף לכם אותם.

בשורה התחתונה, או שיש כזה או שאין גוף כזה. או שמכווינים אותו או שלא. מישהו צריך לנהל את הדבר הזה. צריך לשים את זה פעם אחת על השולחן. כולם עושים כול כך הרבה, וכל אחד באמת משקיע, אבל אין תוצאה. אי-אפשר להמשיך עם הדבר הזה. עד כאן, תודה.

אדוני המנכ"ל, בבקשה.

קודם כול, תודה רבה, אדוני היושב-ראש, שהזמנת אותי לדיון. הדיון הזה חשוב מאוד. אנחנו, במשרד התחבורה, כמובן בשיתוף הרלב"ד, ואנחנו מזדהים לחלוטין עם כל מה שנאמר כאן על ידי יושב-ראש הרלב"ד, מקיימים דיונים באופן שוטף בכל הנושאים שהוא העלה כאן. הקשיים שהצטברו במהלך השנים, שהפכו את הרלב"ד, שאותה רשות היא בעצם הכלי שלנו כמשרד התחבורה, להביא את הנתונים ולעשות את המחקרים הנכונים בשביל לראות איך אפשר לפתור ולמנוע את תאונות הדרכים. אנחנו רואים שזה פשוט מלחמה בכבישים. כמו שהוא אמר כאן, לפעמים אנחנו נמצאים בשוקת שבורה. גם בדיוני התקציב שאני עושה מול האוצר, אני דורש ומבקש כל הזמן לא רק לקבל תקציב נוסף, כי זה תקציב מציל חיים, אנחנו גם מבקשים שלא יקצצו. בסופו של דבר, משרד האוצר מקבל את ההחלטות שלו. אני מבין, והבנתי, שהם כנראה לא מבינים את המשמעות ולא רואים ברלב"ד כגוף שאמור לתכלל את העניין הזה. אלי איבדו את האמון ברלב"ד.

השקענו בעזרת הכלים שיש לנו, למשל, בשנים האחרונות בתשתיות ובכבישים אדומים, כמו בכביש 90, ועכשיו בכביש 40, ובכבישים אדומים נוספים שצוינו כאן. אנחנו פועלים שם בקצב מהיר. אפשר כמובן להסתכל גם על המשטרה וגם על משרד החינוך ועל כולם ולהגיד שצריך יותר שוטרים בשביל שתהיה יותר אכיפה, ושיהיו יותר שופטים בשביל שיקבלו את הדוחות ושאותו עבריין לא יחכה שנתיים כדי שיקראו לו וידונו בעבירה שהוא עשה. הדבר הזה בסוף מתכנס למציאות שבה יש פער גדול בעניין הזה. לא באנו לחפש פה אשמים, לא במשטרה, לא במשרד המשפטים לא במשרד החינוך. עשינו בדיוק הפוך. בשנה האחרונה התכנסנו עשרות פעמים עם החברים שלנו במשרדי הממשלה השונים. פיתחנו תוכניות מסוימות. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. וכמובן שאנחנו כמו כולם רוצים לראות את הקטל הזה נעצר. זה כואב לנו. אנחנו עושים הכול על מנת לשפר את המציאות הקשה הזו. וגם מה שציין כאן נציג משרד מבקר המדינה, אנחנו מול הנתונים, ואנחנו מתכנסים ועושים כל מה שאפשר.

באיזה מהמלצות מבקר מדינה טיפלתם? תן לי אחת. אני מכיר את כל ההמלצות.

קודם כול, התבקשנו לעשות שולחנות עגולים. עשינו שולחנות עגולים באיזה גודל שתבקש ותרצה לדעת. הינה, בבקשה, אחת.

מבקר המדינה לא ביקש שולחנות עגולים, זה מה שביקש יו"ר הוועדה. בדוח מבקר המדינה יש המלצות. איזו המלצה טופלה? תן אחת.

אחד הדברים שעלו בוועדה הם אותם שולחנות עגולים שאנחנו עושים. מחויבות כזו או אחרת - - -

אז הדבר היחיד מכל הסיפור זה השולחנות העגולים.

אתה ביקשת דוגמה אחת והבאתי לך דוגמה. אם תרצה עוד דוגמאות, אני אביא לך עוד.

תכלס, דוגמה שהצילה חיים. בשולחנות עגולים אמורים לקבל החלטה שאמורה להביא לפעולה. יש דוח מבקר מדינה מלפני שנה-שנתיים.

כמו שציין היושב-ראש, ועדת שרים התכנסה לפני יומיים. גוף מתכלל – בסופו של דבר, אנחנו - - -

איזה החלטה היא קיבלה? להקים צוותים. איפה החירום?

האם ראית את הפרוטוקול? עוד לא ראית את הפרוטוקול של הוועדה מלפני יומיים. אני מציע לך להמתין ולראות את הפרוטוקול ואת ההחלטות שהתקבלו שם.

אנחנו עכשיו בוועדה בכנסת. מה אתם עושים? האם אתה מכיר שזה חירום? האם אתה יודע שהתפקיד שלך זה גם מנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, למרות שרשום אצלכם רק תחבורה? לא ראיתי באף פרסום שדיברתם על בטיחות בדרכים. יכול להיות שאני טועה. הלוואי ואני טועה. אני מתחנן לטעות. בואו ותגידו לי מה אתם עושים כדי להציל חיים – זה הכול.

קודם כול, אמרתי בתחילת דבריי שלא באנו לפה לדיון חירום כדי לייפות את המציאות ואת מצב הקיים בכבישים. באנו לכאן כדי להסביר ולעדכן, בהתאם למה שנדרש גם בוועדת הקודמות, באיזה מציאות אנחנו נמצאים במשרד, ברלב"ד, מה נעשה ומה אנחנו מתעתדים לעשות. אמרתי לך שנעשו לא מעט דיונים. הדיונים האלה הניבו פרי. לדוגמה, ביחד עם המשטרה התקדמנו גם מבחינת שיתוף הפעולה במאגר הפסולים, ושיתופי פעולה אחרים. לדוגמה, נתקלתי היום בזה שאזרח שעשה עבירה זו או אחרת מקבל אס, אם אס. אני יכול לפרוס לך כאן עוד שורה של פעולות שעשינו.

לשאלתכם, ולשאלתך, היושב-ראש, ואני חוזר שוב לדברי יו"ר הרלב"ד, בסופו של דבר, אם לא נקבל אמון מלא, ואם הרלב"ד ימשיך להיות גוף שרק יחפשו להאשים אותו, אז כך זה ייראה. אני חושב שאירוע תאונות הדרכים הוא אירוע שונה מתחומים רבים שמתנהלים. זהו אירוע שחשוב לכולנו, ולכן אני מברך על הדיון הזה. אנחנו מבקשים ממשתתפים כאלה ואחרים להגיע לדיונים בשביל להתכנס להחלטות מצילות חיים, וחשוב שהם יגיעו. ובנימה אופטימית, אני מאמין ומקווה שאם נמשיך להקפיד בזה, אנחנו נראה שיפור, בעזרת השם.

עזרת השם היא חשובה, אבל לאור הניסיונות שלנו היא אינה מספקת. אדוני המנכ"ל, האם מישהו מאנשיך מעוניין לדבר?

אם זה מעניין, נמצא איתי אבנר פלור, ראש מינהל תשתיות, והוא יוכל לפרט כאן המון פעולות שנעשו. אפשר לפרט גם בנושא התקציב האחרון.

כמו שאמרתי בדיונים הקודמים לגבי התשתיות, למרות הקיצוצים שהיו עמדנו על נושא הבטיחות. הבאנו תקציב של למעלה מ-400 מיליון שקלים לכביש 40. לא הפחתנו את נושא סל בטיחות ומוקדי סיכון, והוא נשאר עם אותו סכום מהשנים הקודמות, למרות שהיו קיצוצים בנושאים נוספים ואחרים. גם כביש 90 מתקדם ואנחנו עושים אותו עוד ועוד דו-נתיבי. וגם בנושא התחבורה הציבורית, וזו נקודה מאוד מאוד חשובה. תקציב 2025 הוא מוטה תחבורה ציבורית. צריך להבין, ככל שנעודד את השימוש בתחבורה הציבורית פחות כלי רכב ייסעו בכבישים. ככל שפחות כלי רכב ייסעו בכבישים, זה ישפר באיזשהו מקום את נושא הבטיחות. תודה.

אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה רבה על הדיון ועל דיון המעקב. לפני כשנה התפטרתי מוועדת המשנה לבטיחות בדרכים בגלל שאני מתעסק בזה שנים, ויושבים אנשים. אגב, מנכ"ל המשרד אף פעם לא הואיל בטובו לבוא ולהיות נוכח למרות שהוא תמיד היה מוזמן. מדברים ואומרים הרבה דברים, אבל בפועל לא קורה דבר.

התפטרת שהוא מונה.

לא, התפטרתי אחרי שהוא מונה. הזמנתי אותו כמובן. וגם את השרה. ניסיתי להיפגש איתה. ניסיתי הכול. אבל זה לא הסיפור. הסיפור הוא שבנושא תאונות הדרכים, וזה בין המקרים הבודדים, יש קונצנזוס מוחלט בין גורמי המקצוע בממשלה, בין האנשים בארגונים האזרחיים, בין גורמי המקצוע באקדמיה, בין ה-OECD, ובין האיחוד האירופי. כולם, בלי יוצא מהכלל, מסכימים שיש כאן כשל של מקבלי ההחלטות בממשלה. יושב כאן מי שעומד בראש הגוף שאחראי על הבטיחות בדרכים, והרלב"ד אחראי לרכז את זה, ואומר: לא מקשיבים לי. בא מנכ"ל משרד, שמפקח עליו, שאפילו לא אומר: אני מנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, אלא רק מנכ"ל משרד התחבורה. הוא אומר: עושים הרבה צוותים. אחרי כל הדוחות האלה ושנות השיא והכול, יש קונצנזוס שאנחנו במצב חירום ושיכולנו להציל המון המון אנשים. כל יום מתים אנשים, ואולי את חלקם יכולנו להציל. למשל, באירועים תכופים של אכיפה משטרתית ומבצעי אכיפה, אבל אין, ולא משנה מה יגידו לך. האם מישהו רואה משטרה בכבישים? אין. יש כאן, בחדר הזה, יותר שוטרים מכפי שיש עכשיו בכבישי ישראל. יש נושאים שצריך לקדם במשרד המשפטים, אבל הם לא מקודמים. אני באתי ואמרתי: עליי, ושהאופוזיציה לא תעצור את זה אלא רק תגיד כן. וישנם גם הגופים האמונים במשרד האוצר. ובסופו של דבר, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. אם תסתכלו על הפרסומים, ההחלטות, האירועים והפעולות. זה לא מעניין אותם

תנו המלצה אחת שהתקבלה, לא ממני – אני פוליטיקאי, אני לא מבין כלום – אלא ממבקר המדינה ומהרלב"ד, מגופים המקצועיים. אבל אין, כי זה לא מעניין אותם, כי אף אחד לא משלם את המחיר על זה. כי אם מישהו לא עושה אכיפה במשטרה, הוא עדיין מקבל קידום. יושב כאן אדם ממשרד התחבורה שאחראי על להפוך את הטכוגרף לדיגיטלי כבר 20 ומשהו שנה, והוא קיבל קידום עכשיו, ואין טכוגרף דיגיטלי. אנחנו עדיין חיים כמו ב-1955, ואף גרוע מזה. בכל העולם יש טכוגרף דיגיטלי, ובישראל הגאונה מוציאים את הדיגיטלי ושמים אנלוגי מלפני 60 שנה. ואנשים מתים ממשאיות. ויושבת כאן אימא שהבת שלה נפצעה קשה והעונש שקיבל העבריין עם 20 ומשהו עבירות תנועה, שעדיין נהג בכבישים, הוא 12 חודשים. ויושב כאן גבי הרוש, יו"ר מועצת המובילים, והוא מתריע פעם אחר פעם. הוא אומר שמה שקורה כאן זה ג'ונגל. אנחנו יודעים שצריך לעשות סדר, ויודעים גם מה הוסכם, החלטות של בג"ץ, החלטות של ועדות מקצועיות, התחייבויות של הממשלה, וכלום לא קורה. אבל למה שיקרה אם מי שאחראי ולא עושה עבודה תמיד מקבל קידום? באוצר אף אחד לא משלם את המחיר אם אין מישהו שאומר: אני לא ממשיך את העבודה שלי עד שלא יצילו חיים ועד שלא יקבלו את ההחלטות שחייבים לקבל.

אמר המנכ"ל, ואני מקבל את הפרוטוקול, שלפני יומיים התכנסה ועדת השרים לענייני בטיחות בדרכים פעם ראשונה. האם אתה זוכר מה ההמלצה הייתה לפני שנה? הלוואי ואני טועה. לא התקבלה החלטה על תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים, לא התקבלה החלטה על תקציבים, לא התקבלה החלטה על משהו דחוף ותוכנית חירום עכשיו להצלת חיים כי עכשיו מתים כאן הכי הרבה בעולם. אנחנו מהגרועים ב-OECD. התקבלה החלטה להקים צוותים. למה, לעזאזל, צריך להקים צוותים? היו כאן אין סוף צוותים. זה בין העולמות המקצועיים הבודדים שיש קונצנזוס גם מה צריך לעשות. אי-אפשר לבוא להגיד שלא יודעים מה ישפיע ומה התוכנית שתשפיע. יש קונצנזוס בין כל האנשים המקצועיים שיושבים כאן, שלא יושבים כאן, בין האקדמיה, בין ה-OECD, ואומרים: הינה, התוכניות. וגם הרלב"ד אומר: הינה, יש תוכניות. בואו נקבל משהו. אף תוכנית לא התקבלה, ואנשים ממשיכים למות ולהיפצע.

זה לא רק מחדל מוסרי, זה לא רק מחדל שנוגע לחיי אדם, זה גם מחדל כלכלי. כי האוצר יודע שאם לרלב"ד לא היו 60 מיליון שקל אלא 600 מיליון שקל, אז עלות הבטיחות בדרכים לא הייתה 19 מיליארד שקל, כמו שאמרת, אלא 9 מיליארד שקל. והיום לא היו 157, ולדעתי, זה כבר 158 הרוגים, אלא היו היום פחות מ-100.

אני לא ממציא את זה. לא סתם זרקתי את המספרים. אין מישהו מקצועי שיגיד: בועז, מה שאמרת לא נכון. אני נסמך על אנשי המקצוע, לא על מה שבא לי.

ושוב, לא סתם התפטרתי ולא סתם אני לא מתעסק. הסיפור כאן זה הצגה אחת גדולה. אנשים באים ועושים את השעה כדי להגיד מה שצריך למצלמות, הולכים וחוזרים לנושאים שלהם, ושום דבר לא מתקדם. אזרחי ישראל הם אלה שמשלמים את המחירים המסוכנים בהצגה הזאת.

יש היום בכבישים סכנה ומחדל של כל הגורמים האחראים. הישמרו לנפשותיכם. לצערי, אין לכם הגנה ממדינת ישראל. תודה.

תודה. בדבר אחד אני לא מסכים איתך כי הוועדה לביקורת המדינה לא תרד מהנושא הזה.

לא, רק הערכה יש לי לוועדה.

אנחנו קצת מכירים. לוועדה הזו יש שיניים, ואם נצטרך, אז נביא את מי שנצטרך. תכף אני אשמע מהאוצר. ואם באוצר לא ייתנו כסף לעניין הזה, אז נצטרך להביא את שר האוצר. הכסף המצרפי שאנחנו מאבדים כמשק הוא כמעט 20 מיליארד שקל. אם הייתם נותנים 10% מזה כדי להילחם בתאונות הדרכים ולהגביר את האכיפה, הייתם יכולים לראות כמה מדינת ישראל חוסכת במצרפי. אני רוצה לראות אתכם, ואני רוצה לראות את משרד הביטחון, אם יהיו, חס וחלילה, כ-500 הרוגים, אנחנו נגיע ל-480–500 השנה, אם לא נעשה משהו, בתאונות בצה"ל. ולאו דווקא בתאונות דרכים אלא תאונות מבצעיות של התהפכות טנקים, נגמ"שים, של ירי לא מבוקר. יש לי שורה ארוכה של תאונות. הייתי שם. מה היה קורה במדינה אז? היא הייתה גועשת. הרמטכ"ל היה מתפטר. במשך שנים, ולאו דווקא המשרד הנוכחי, מדינת ישראל כמדינה וכל הנושאים באחריות מתכחשים למצב הזה. רציתי להגיד את זה בסיכום אבל בועז גרר אותי להגיד את זה עכשיו. מקבלי ההחלטות במדינת ישראל צריכים לקבל החלטה שאובדן חיי האדם זה לא גזירה משמיים.

כשהייתי באוניברסיטה ומשה היה המרצה שלי עשיתי עבודה. נדמה לי שאז עברנו במספר ההרוגים או שהיינו צמודים למספר ההרוגים בכל מלחמות ישראל. אני לא יודע מה קורה היום.

יותר.

יותר, היום כבר עברנו. אי-אפשר לחיות עם זה כך. אנחנו לא נעבור על זה לסדר-היום. בועז, תודה רבה.

אדוני המנכ"ל, בבקשה.

ברשותך, אני רוצה להתייחס לדבריו של חבר הכנסת טופורובסקי. קודם כול, לגבי הפתק – לא הבאתי אותו מהבית. אני לא כתבתי פה.

אני לא מאשים אותך בזה, זה הוועדה. אבל אני אומר שגם בפרסומים לא ראיתי.

חשוב לי להדגיש שגם בפרסומים אנחנו, כמובן, משתדלים שהשם יהיה במלואו.

העלית כאן את נושא הטכוגרף. אכן, עשרות שנים דובר על זה, וזה לא התקדם לשום מקום. אני שמח לבשר שזה עובר את כל השלבים.

האם זה תלוי חקיקה?

זה כבר עבר את החקיקה. היה עניין של שעות.

זה עבר.

תכף נשמע מגבי. כנראה שהוא הכי בקי בעניין הזה.

כרגע זה לא תלוי חקיקה. יש עוד רכיב חקיקה אחד שממתין לאישור סופי. הוא בוועדת כלכלה. אבל זה לא הגורם המעכב.

האם אנחנו יכולים לעזור במשהו?

לא, כרגע זה לא הגורם המעכב. תהליך החקיקה יושלם במועד לתהליך המקצועי.

- - - 15 שנה בדיוק.

נכון, אתה צודק. אמרתי 20 שנה, לא 15. לפי הנתונים והדיונים שאנחנו עושים בעניין, אני מאמין ומקווה שבינואר או בתחילת 2026 אנחנו נראה את זה כבר סוף-סוף יוצא לדרך.

צריך לדייק בנושא תקציב הרלב"ד. לקחו באוצר את תקציב הרלב"ד ופיזרו אותו במשרדים אחרים – זה מה שעשו עם הדבר הזה. אנחנו בכל דיון גם מבקשים להבין לאן זה הלך ולמה זה הלך.

האם איך לכם כוח להיאבק? אתם ממשלה, לא?

אנחנו נאבקים. אם לא היינו נאבקים, זה לא היה 60 אלא זה היה אולי 20. בסבב הקודם, נאבקנו, קודם כול, להישאר על ה-60.

יואב, אי-אפשר לעשות משהו עם ה-60.

לא, אני לא מדבר על ה-60. אם זה היה יעד מרכזי, זה היה נראה אחרת. זה הרי אירוע פוליטי. אתם לא עובדי מדינה, בסוף-בסוף יש שרה.

הוא צריך חצי מיליארד בשנה אחת, ובשנה השנייה מיליארד, אחרת הוא לא יעשה כלום.

אני חייב לציין שהשרה נלחמת על העניין הזה.

אם זו התוצאה, כנראה שהיא נכשלת.

לא, היא לא נכשלת.

אם זו התוצאה, אז בתקציב היא נכשלת.

היא לא נכשלת בתקציב. בסופו של דבר, יש שרים נוספים שהם מקבלים החלטות. היא נלחמת, ובכל נושא הכבישים האדומים והתשתיות הצלחנו לגייס מיליארדי שקלים לכבישים הללו. ויש עוד מספר דוגמאות בעניין הזה. גם שיתוף הפעולה עם מערכת החינוך. אנחנו ביחד עם הגורמים הרלוונטיים משתפים פעולה, ויש לציין שבכל דיון של השרה ושאנחנו מקיימים יש נציג רלב"ד שמשתתף בדיון ומביא לנו את הנתונים מראש הרשות. וגם בדיונים עם ראשי הרשויות, אנחנו לא מוותרים על נציגים מהרלב"ד בשביל לשמור על הקשר ולראות איך אנחנו באמת מנסים לעשות הכול בשביל למגר את התופעה הזאת

תודה רבה.

אדוני, ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, בבקשה.

תודה רבה. קודם כול, אני גם מברך על הדיון. אני שותף לכל מה שנאמר כאן ולרגשות. צמצום תאונות הדרכים זה מכה. המכה הזו היא לא רק לפתחה של משטרת ישראל אלא כל הגופים צריכים לשלב ידיים במאבק הזה. בחודשים בהם אני נמצא בתפקיד, אני מרגיש בדיוק את אותן רגשות שיורם שם פה. יש הרבה מאוד תוכניות. צריך לתקצב גם את תגבור הניידות בכבישים. אנחנו מדברים כרגע על פער של כמעט 200 ניידות במשמרת. ואני כבר לא מדבר על יממה.

אני לא מבין. אני חושב שאנחנו מדברים באותה שפה. האם 200 בתקן או ש-200 חסרות לנוכחות ולאכיפה מוגברת?

לפני 15 שנה ד"ר שיינין דיבר על זה שיש צורך ב-450 ניידות במשמרת. אנחנו מדברים על 250 ניידות ביממה. תראו את הפערים שיש לנו. מאז גדלנו בנסועה בכבישים, גדלנו בכמות הנהגים, הכפלנו את הכמות. כשמנתחים את המספרים, הם מדהימים. אנחנו לא גדלנו, לא במשאבים ולא באמצעים.

חיים, אני מצטער ומתנצל שאני מפריע וקוטע אותך. זה לא אליך. מדברים פה על תקציבים. עבר פה עכשיו תקציב מדינה. אני הייתי גם שותף לתקציב. האם יש פה נציג של המשרד לביטחון לאומי? חברים, תקציב המשרד לביטחון לאומי גדל.

אני מהייעוץ המשפטי.

זו טעות שלנו.

הייעוץ המשפטי לא מתעסק בכסף. אני אומר משהו כללי. חיים, זה לא אליך. בסוף יעדים של המשרד לביטחון לאומי נקבעים על ידי המשרד, ובסוף התקציב גדל. אני מכיר את המספרים. השאלה היא מה הם סדרי העדיפויות. גם התקציב במשרד התחבורה לא קטן.

קודם כול, כדי לגשר על הפער הזה, יש לנו היום קרוב ל-2,500 מתנדבים שישמחו לעלות לכבישים אם יהיו לנו גם ניידות. אין תקציב לרכש ניידות. אנחנו מדברים על שדרוג אכיפה דיגיטלית, ודיברו פה חברי כנסת. יש לנו תוכניות, וכבר מפינו איזה אמצעים אנחנו רוצים לרכוש. אנחנו רוצים להכניס את המהירות הממוצעת שקיימת היום בכל מדינות אירופה ובעולם. למי שלא מכיר ולא יודע, תהליך הכנסה של מכשור אכיפה זה בירוקרטיה שאני לא מצליח להבין אותה. הליך תקינה לוקח חודשים, אם לא שנים.

תסביר לי. אמר שר הכלכלה: מה שטוב לאירופה, טוב לישראל – סיסמה. לך עם זה.

אני רוצה לשתף אתכם. זה דובר גם בוועדת שרים, ובכל פורום שבו דיברתי. בסוף, כשאנחנו באים להכניס מכשור אכיפה, אנחנו נדרשים לעבור את כל הליך התקינה. אנחנו מדברים על מהירות ממוצעת, אנחנו מדברים על ממל"ז מצלם, שכרגע יצא לרכש, וידאו אנליטיקה. אנחנו רוצים להכניס מצלמות לשוטרי הדרך כדי שלהרבה מאוד שוטרים וקצינים שנוסעים בכבישים יהיו אמצעי אכיפה בדיוק כמו שיש לשומרי הדרך. אנחנו רוצים להכניס אמצעים נוספים שנמצאים אצלנו בתכנון, בתוכנית העבודה. אנחנו צריכים תקציב לזה. אם לא יהיה תקציב, לא נוכל להכניס את האמצעים האלה. אני כבר לא מדבר על משך הזמן שנכנס. אנחנו עושים באמצעים ובמשאבים שלנו את רמות הניתוח, מיפוי ומיקוד אכיפה בכבישים האדומים אותם אנחנו מגדירים. אנחנו שמים את השוטרים שלנו במקומות בהם יש תאונות קטלניות וקשות שאותן ניתחנו. אי-אפשר לכסות את כל הכבישים בארץ. אנחנו הולכים למקומות בהם יש תאונות חמורות, קטלניות וקשות.

המטרה היא לייצר הרתעה באמצעות הגדלת סיכוי העבריין להיתפס. יש צורך באכיפה דיגיטלית ובאמצעים אחרים כי שוטרים אין. ואמר בצדק חבר הכנסת, חסרים הרבה מאוד שוטרים כבישים בכבישים, ואנחנו צריכים להשלים את זה באמצעות מצלמות ומכשור אכיפה.

הרעיון הוא גם לקצר את הזמן בין ביצוע העבירה לענישה. הובלנו מהלך וולונטרי, באמצעות המרכז לגביית קנסות, לשלוח את הדוח לאזרחים באמצעות מסרון. אבל זה לא מספיק. צריכה להיות פה חקיקה. אם לא תהיה חקיקה של המצאה מקוונת ושל אוטומטיזציה, לא נתקדם. אם לא יהיה חוק חזקת אמינות, ומדברים עליו כבר מ-2018, לא נתקדם. זה לפתחה של הכנסת. אנחנו מתמודדים כל יום.

האם יש כבר הצעת חוק בעניין? גברתי, את נציגת המשרד לביטחון לאומי. הזמנו את כולם, אבל שלחו אותך, כי, כרגיל, קל להם.

יש לנו את המסמכים, כבר העברנו הצעה. אני רוצה להגיד מה אנחנו עושים באמצעים שיש לנו וביכולת שלי לנסות להגביר את האכיפה. קודם כול, לקחנו את מתווה התלתן. אתן לכם דוגמה פשוטה של נהג בפסילה שהיינו נותנים לו מתן זימון לבתי משפט. אתם יודעים מה קורה בבתי המשפט עם הדוחות. אין דיונים, וזה רק מתעכב ומתעכב ומתעכב. לפעמים עוברת גם שנה והדוח מתבטל. אנחנו לוקחים היום כל נהג בפסילה, שנתפס בכבישים על ידינו, שהוא פסול ביודעין על ידי בית משפט. הוא מובל לחקירה ומשוחרר למעצר בית, ובמעצר הבית אנחנו מביאים אותו בפני שופט. זה הליך שהתקדמנו איתו. לקחנו את כל מצלמות האכיפה א/3 שיש לנו בצמתים, ומדובר במעט מאוד. ראינו ש-40% מהתאונות הן בצמתים. הורדנו את ספי האכיפה למינימום. לא עוד מהירות של 120 קמ"ש בצומת. אנשים היו נכנסים ב-120 קמ"ש לצומת.

חיים, התאונות וההרוגים עלו. אני מצטער, אבל זה לא דיון על עשינו ועשינו ועשינו. כל אחד עשה, וכל אחד עושה, אבל בסוף אתה רואה את הנתונים. צריך להגיד מה צריך לעשות, מה חסר בשביל שהדברים יהיו הרבה יותר משמעותיים, עם עצירה, בלימה והורדה. אפשר להגיד: עושים, עושים ועושים. כולנו עושים. תראה לי אחד שלא עושה ושיגיד שהוא לא עושה שום דבר. אבל אם עושים, והתוצאה היא כזו, אז כנראה שזה לא זה. יש כנראה משהו הרבה יותר גדול. אלו אותם דיונים וזה אותו דבר.

חיים, אני לא מתואם עם יורם ולא כתבתי את זה ברגע זה. בסיכום שלי כתוב: כולם עושים. במבחן התוצאה נכשלנו.

אבל זה חוזר על עצמו אצל כולם. אני לא תופס את חיים.

לא, לא. חיים, לא ניתן לזה הפעם לחזור על עצמו. אם נצטרך, נביא לכאן את האחראי על התקציבים באוצר ואת כל מי שצריך בעניין.

זה שלפניך אמר אותו הדבר, וגם אני אמרתי אותו דבר. כולם אומרים אותו הדבר.

יכול להיות.

יורם, ננסה לפתור.

אנחנו אחראים על האכיפה, ומכיוון שאני אחראי על אכיפה אני יכול להגיד מה אנחנו עושים באכיפה. המיקוד שלנו היום הוא בעבירות מסכנות חיים ובמשילות ובריבונות. כי אם יש לנו מתחילת שנה ועד היום 4,000 נהגים פסולים שנוהגים בכבישים, והם נתפסו על ידינו, אז אלה הרוצחים הבאים. ויש עוד 300,000.

יש 320,000 רשומים, לא מה נתפס. איפה הם?

מסכים איתך. איפה ה-300? יש עוד חוק שאנחנו רוצים לקדם, וזה סעיף 12ב בחוק שאומר מה זה הגדרת רצידיוויסט. עד היום לא אכפו את זה. אנחנו מנסים עכשיו לטפל בזה. כל אדם שיש לו 30 עבירות בחמש השנים האחרונות, צריך להיפסל על ידי בית משפט. כמובן שמשרד הרישוי הוא זה שצריך להוביל את זה. אנחנו מתחילים עכשיו לגבש את הרשימות ולהתחיל לעבוד על זה. זה משהו שלא היה. זה נכון שבמבחן התוצאה אנחנו עדיין לא שם. יש ירידה בכמות התאונות ויש עלייה בהרוגים. עדיין לא הצלחתי לפתור את הסיבות.

אני אתן לך אחר כך את התשובה.

אשמח לשמוע. אנחנו עושים מבצעים משולבים. אנחנו מנסים לקדם את החקיקה, ואני אגיד איזה חוקים מתוך סל החוקים אנחנו מנסים לקדם. בראש ובראשונה, חוק חזקת האמינות. אם החוק הזה לא יעבור, כל מכשיר אכיפה שנכניס בעתיד - - -

חיים, בואו נהיה פרקטיים. איפה החוק הזה נמצא עכשיו?

היועצת פה, היא תיתן לנו תשובה.

היא תתייחס לזה. יש לנו את האוטומציה בפענוח דוחות. אנחנו רוצים שזה יגיע ישירות לאזרח מהמצלמה. ואפילו לעבור דרך מרכז הפענוח שלנו. אנחנו רוצים המצאה מקוונת, וזה דבר פשוט. אין נהג היום במדינה שאין לו פלאפון. וכדי להוציא פלאפון, צריך דואר אלקטרוני. אנחנו צריכים היום לשלוח את הדואר הביתה, וזה נשמע לי מטורף. למה זה צריך להגיע אחרי 30 הביתה? למה אנחנו לא יכולים לחוקק חוק שיהיה דואר אלקטרוני כך שהאדם יקבל את זה בדואר או באמצעות ?gov.il

אדוני היושב-ראש, בגלל שיש לי זיכרון ארגוני אני רק רוצה להגיד לך שמ-2013, מהתקופה של משה צ'יקו אדרי כראש אגף התנועה, כאילו יש להם את אותם נושאים. תביא את הפרוטוקולים. הם מעלים ומסבירים את אותם דברים, ושום דבר לא מתקדם. הם יגידו. על חוק חזקת אמינות מדברים כבר 14 שנה. אפילו לפני שאני נכנסתי לכנסת.

אבל ננסה עכשיו לקדם חקיקה. תכף נשמע איפה הוא עומד. יושבת פה היועצת.

היא תגיד לך אותו הדבר ושזה בתהליכים ובזה. כשהייתי יו"ר קואליציה אמרתי להם: תביאו, אני דואג להעביר את זה. כשהייתי מרכז האופוזיציה אמרתי להם: תביאו את זה, אני אדאג להעביר את זה למרות שהאופוזיציה אמורה לעשות בלגאן. עד היום אף אחד לא העז. זה בעשרות ישיבות.

צריך לשאול כמה מצלמות בכלל יש, כמה מהן פועלות, כמה חוקרי תאונות יש, והאם לכל תאונה מגיע חוקר. אני אומר לך שלא.

לא. אני אגיד לך את הנתון.

הינה, עובדתית – לא. אם חוקר לא מגיע, זה אומר שהנתונים לא נכונים. ואם הנתונים לא נכונים, זה אומר שבניית תוכנית העבודה שלנו לא נכונה. אם אנחנו עושים עבודה על בסיס נתונים לא נכונים והתוצאה היא כזו, אז משהו פה דפוק ומשהו פה לא עובד.

זו חובבנות סביב חיי אדם. אני באמת לא מבין את זה. אנשים מתים בגלל החובבנות הזו.

אני מסכים.

הדבר הנוסף שרציתי להתייחס אליו הוא רישום נהג עיקרי. יש לנו היום עשרות נהגים שיש להם רכב של חברה או ליסינג, ובסוף מאוד קשה לנו להגיע לאנשים האלה. מה שקורה זה שאותן חברות מעדיפות לשלם את הקנס ולא להגיד מי נוהג, ולכן יש לנו הרבה מאוד נהגים רצידיוויסטים שנוסעים על הכבישים.

אני רוצה לדבר על בוחנים. הוא אמר בצדק. אנחנו מגיעים לטפל היום ב-20% מתאונות הדרכים עם נפגעים, וזה בגלל מחסור בבוחנים. יש לנו היום 245 תקנים של בוחנים. חסרים היום 58, וזה אחרי שמתחילת השנה פתחנו קורס. סיימנו עם 29 בוחנים, ויש לנו עוד היתכנות לפתיחת קורס לקראת סוף החודש. כל קורס כזה הוא כמעט חצי שנה. אנחנו מנסים להשלים את המחסור הזה. זה לא שאנחנו יושבים ומחכים שאנשים יבואו מבחוץ – לא. אנחנו צריכים לעשות את העבודה הזו כדי להשלים את הפערים ולהגיע ליותר תאונות דרכים. ואני מסכים עם מה שהוא אומר. אם נגיע בסוף ליותר תאונות דרכים, תהיה לנו תמונת מצב הרבה יותר מדויקת. אבל זה תהליך.

אולי צריך לעשות מאגר מידע מכלל הגורמים. אנחנו מחזיקים במאגר תאונות הדרכים ומאגר האכיפה. יש מאגר של משרד הבריאות ואנחנו מעבירים. ישבנו עם הלמ"ס שמרכז את כלל הנתונים אצלו.

לסיכום, הרבה מאוד מהנושאים ששמנו כאן הם תלויי תקציב. יוני ממשרד האוצר יודע. אנחנו נפגשנו. אנחנו צריכים להיפגש עוד פעם כדי לראות איך מקדמים את כל הפערים ששמנו. מדובר בלא מעט כסף. אם הוא לא יהיה, לא נוכל להתקדם. תודה.

תודה רבה.

חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה.

נתחיל בזה שהמצב הוא כזה שב-2024 וב-2025 בקטסטרופה. גם לפני זה הנתונים היו לא טובים. אנחנו עכשיו בקטסטרופה. אני מאמין שלפני כסף, צריך שיהיה קשב. ואני אומר פה לחבריי, אני לא מדבר על אנשים לובשי מדים, אין קשב בממשלה. זה לא מעניין את שרת התחבורה. זה גם לא מעניין את ראש הממשלה. הוא קבע שהוא יושב-ראש ועדת שרים בגלל נתוני 2024. התכנס פעם אחת ושום החלטה משמעותית לא הייתה. אני ישבתי כחבר אופוזיציה בדיוני תקציב, אבל אמרתי טרם הדיונים האלה בישיבות פה בוועדה הזו, בוועדת הכספים, בוועדה לביטחון לאומי ובוועדות נוספות: תעדפו את הנושא הזה כי אנשים מתים.

יש יותר תקציב. חיים, אתה בטח יודע את זה, אבל אני אגיד את זה בקול רם שגם הציבור יידע. תקציב המשרד לביטחון לאומי עלה. זה לא בסדר העדיפות של המשרד לביטחון לאומי. זה בסדר להגיד: האוצר. אני מניח שהאוצר לא יתנגד אם יחליטו להעביר סכום משמעותי, שאפשר להעביר אותו מהמשרד לביטחון לאומי, למאבק בתאונות דרכים. ואני לא מצפה שתענה, אני רק אומר לך שבסוף התקציב סגור. יש תקציב לשנה הזאת. לא יפתחו אותו עוד פעם. אני אומר את הדברים כדי להגיד את האמת. אבל קשב זה לפני כסף.

יורם אמר פה כמה דברים ואחזור עליהם בקצרה כי זה תמצית התורה כולה, ולא צריך להיות פה חכמים גדולים. התוכנית קיימת. יודעים מה צריך לעשות. אין בעל בית על האירוע. אין בעל הבית בתחום של הממשלה. וזה לא משנה איזה שם יקראו לזה. זה יכול להיות הרלב"ד, וזה יכול להיות שבממשלה יחליטו משהו אחר. אבל שישימו מישהו או מישהי שקם בבוקר ופותר את כל הבעיות. מישהו שתופס את מנכ"ל משרד התחבורה באוזן, אם צריך, פעם בשבוע, ואז: מה עשית עם זה ומה עשית עם זה וזה. והוא הולך למשרד הבריאות ולמשרד העבודה ולמשרד הרווחה. הוא יושב על הברז של הקשב, לא על הברז התקציבי, וכל פעם הוא מושך בכנף מעילו של ראש הממשלה או של שר התחבורה או השר לבט"ל ואומר לו: יש עלייה, השבוע קרה אירוע. ואז אולי נראה גם מראה פלאות שבו שרים יגיעו לזירת תאונת דרכים. האם אתם יודעים איזה אפקט יכול להיות לזה אפילו ברמה של הדוגמה האישית? כל זה לא קיים בממשלה.

אני בא בידיים נקיות. אני מדבר כל הזמן על זה ועל דברים נוספים שקשורים בהצלת חיי אדם. צריך שתהיה תוכנית, והיא קיימת. צריך שיהיה בעל בית או בעלת בית שקמים בבוקר ועושים רק את זה, כי יש פה אנשים טובים שיידעו לעשות את מה שצריך לעשות. ואם צריך יותר תקציב לניידות, יש כסף במשרד לביטחון לאומי. אדוני היושב-ראש, אני ממליץ לדיון הבא לזמן, והוועדה הזו יכולה לזמן, את שרת התחבורה, את שר הבריאות, את השר לביטחון לאומי ואת ראש הממשלה כי הוא הגדיר את עצמו כיושב-ראש ועדת שרים. ראש הממשלה מגיע לוועדות – יש דבר כזה. ביום ראשון הוא בוועדת חוץ וביטחון.

הוא הגיע גם לוועדה הזו בעבר.

אז שיגיע לזו. ויגיעו כל האנשים ויתעדפו את זה אחרת. כי יש ממשלה היום והיא יכולה בהחלטת ממשלה לתעדף אחרת חלק מהפעילויות שלה, ולקבוע שכל חודש יש דיון סטטוס אצל ראש הממשלה. זה לא נעשה. מנובמבר הייתה ישיבה אחת. קל לצאת בהודעה לתקשורת. יושב מנכ"ל משרד התחבורה, והוא כל שבוע צריך לתת דיווח, ולא רק שמזמנים אותו. למישהו הזה תהיה סמכות העל שאותה הוא יקבל מראש הממשלה. יכולים לקרוא לזה פרויקטור או כל שם אחר שרק ירצו. וכן, זה בר שינוי. הכול בר תיקון. יש פה אנשים מצוינים שיודעים מה לעשות. אבל יורם אמר בארבע נקודות, ואני רק הוספתי אחת את זה שקשב לפני כסף, כי זה לא מעניין אף אחד.

מה יקרה בסוף הדיון הזה? מה יהיה אחרי זה? לפני שהיועצת המשפטית מדברת, אני אומר לכם מה יקרה בוועדות. אני נמצא בוועדת חוקה ובוועדות נוספות בהקשרים של חקיקה. איזה חוקים מגיעים פה לכנסת? האם משהו מהדברים האלה הגיע פה לוועדות? שום דבר, נאדה. בועז התחייב קודם, ואני מוסיף גם את ההתחייבות שלי.

גם שלי.

אנחנו לא נעצור את זה. אבל אתם לא מביאים את זה. זה אפילו לא בשל. אתם פשוט לא מסוגלים להתמודד עם זה כי זה לא מעניין אתכם. דקה אחרי זה תלכו הביתה ותגידו: יואב גם כן סתם מדבר שטויות, וההוא לא מבין, ומיקי ובועז סתם דיברו, ובואו נלך לענייננו. כן, כן – נלך לענייננו ונטפל בטקס המשואות. כי בזה מתעסקת הממשלה הזאת.

תודה רבה.

ברשותך, אשמח להתייחס לדברים שנאמרו כאן. קודם כול, אני חושב שזו טעות לומר שאין קשב. יש קשב רב. אנחנו מקיימים, כמו שאמרתי כאן, מספר דיונים, וגם יוצאים לפעולות אחרי אותם דיונים, בהובלת שרת התחבורה. וכן, יש פער תקציבי. אתה אומר שאין קשב וזה לא עניין של תקציב, אבל אני חושב שזה לא מה שאנחנו פוגשים. אנחנו אחת לשבוע מקיימים דיונים עם סקירה, וגם מפיצים דרך הרלב"ד לציבור כל יום, לא פעם בשבוע. כל יום אתה יכול להיכנס למקומות בהם אנחנו מנגישים מידע לציבור. אנחנו עושים שם סקירה ומעדכנים את הציבור. לכן, אני חושב שהדבר הזה לא מדויק.

כמובן שהיינו שמחים שעוד גופים יעזרו ויירתמו באירועים מסוג זה. ואנחנו פונים אליהם, ומשרד התחבורה פונה אליהם. לפני שלושה חודשים שרת התחבורה כינסה גם כן דיון חירום יחד עם השר לביטחון פנים, שר המשפטים ושר הכלכלה, וכל מי שצריך.

האם קרה משהו אחרי הדיונים האלה?

כן, קרה. אומר לך מה קרה.

אני אגיד לך מה קרה. יש עלייה יותר גבוהה בתאונות הדרכים. יותר מתים – זה מה שקרה.

אני עונה לדברים שציינת כאן. אני אמרתי לך שלא באנו לייפות את המציאות, אבל צריך גם להתייחס לעובדות שקיימות בשטח. וכן, הפער התקציבי הוא כרגע פער גדול.

אבל העברתם תקציב מאז. עברה שנה מאז הדוח החמור הזה.

לא, לא. אדוני, אתה מכיר אותי. אני לא מרשה התפרצויות. ניהלתי איזה דיון וחצי בחיים שלי.

- - -

לא, אדוני. אני קורא לך פעם ראשונה. תכף אוציא אותך.

היועצת המשפטית של המשרד, אני רוצה להדגיש שאין לי שום דבר ברמה האישית. הזמנו את גורמי המקצוע במשרד. זו לא פעם ראשונה שגורמי המקצוע במשרד - - -. תעבירי את זה לשר שלך אני בסוף הוציא צווי הבאה כמו שהוצאתי בפעמים הקודמות. הוא חלק מהפאזל האחראי. אם לא מסוגלים למלא את התפקיד, זה עניין אחר. גברתי, זה לא מכוון אלייך. הוצאנו זימון מסודר, זה מה שקרה. בבקשה.

המסר יעבור.

זה מוכיח שבממשלה הזו רגילים לתת ליועצים המשפטים בראש. כשצריך, שולחים אותם

ליאת אליהו סבן, רפרנטית חקיקה של אגף התנועה במשרד לביטחון לאומי. דובר פה על עניין התקציב והמשאבים, ושזה דבר חשוב. אבל מעבר לו יש גם את העניין של מתן כלים יעילים, מעודכנים ואפקטיביים ברמה המשפטית כדי שהשימוש והניצול של המשאבים הקיימים יהיה יותר אפקטיבי ויעיל.

אני לא יודעת אם הזכירו את זה פה, אבל ראש האגף מדבר רבות על המהפכה שהם רוצים לעשות. בגלל המחסור במשאבים, כיום 80% מדוחות האכיפה המשטרתית בתנועה נעשים ידנית על ידי שוטרים, ו-20% בצורה דיגיטלית. מטרת האגף היא להפוך את זה. כדי שאנחנו נגיע ל-80% אכיפה באמצעים דיגיטליים וטכנולוגיים, אנחנו צריכים לקדם מספר דברי חקיקה, ואנחנו מנסים כבר שנים ארוכות מאוד לקדם אותם. ראש האגף מנה קודם את הבוערים ביותר. נושא החקיקה מתועדף מאוד גבוה אצלנו במשרד, וגם במשטרה. צריך להבין שמרבית הליכי החקיקה שנוגעים לאכיפה דיגיטלית מצויים בסמכות חוקים של משרד המשפטים. וגם קצת תחבורה, אבל בעיקר משרד המשפטים בהקשר דיגיטלי.

מי נמצא פה ממשרד המשפטים? אל תדאג, לא תצא נקי ממני. תכף, תכף.

אנחנו מנסים לקדם את זה כבר שנים ארוכות. הם מכירים את התיקונים. אנחנו באמת מבקשים שהנושא הזה יתועדף גבוה כדי שנוכל לקדם את זה בטווח הנראה לעין.

אולי נציג משרד המשפטים יוכל להרחיב יותר אחר כך לגבי חוק חזקת אמינות שצוין קודם. זה נושא שמקודם כבר כמעט 20 שנה. היו כל מיני הצעות חוק, שיותר או פחות התאימו. כרגע יש נוסח הצעה ממשלתי של משרד המשפטים, והוא נדון בשנים האחרונות. אנחנו כל הזמן מבקשים לקדם את הנושא הזה. אנחנו מאוד נשמח שאולי מפה תצא איזושהי אמירה שתעזור לנו. הוחלט בוועדת שרים שהייתה השבוע בנושא תעבורה על הקמת צוות קידום חקיקה רלוונטית, בריכוז של מנכ"ל הרלב"ד. אנחנו מצטרפים לבקשה הזאת כי אנחנו מאוד מאוד רוצים לקדם את זה.

בעקבות דברייך, אני מקדים סעיף אחד מהסיכום שלי. אני אומר שבעוד שלושה חודשים אני עושה דיון מעקב. כן, מה נעשה? אנחנו עובדים קשה פה. יהיה דיון מעקב כי מספר ההרוגים רק הולך ועולה. אני אבקש ממך ומשרד המשפטים דיווח לוועדה על סטטוס חקיקה: כמה זמן זה חונה, כמה שנים, איפה זה חונה כרגע, מה הבעיות שיש. יש לנו כוונה אמיתית לטפל בנושא תאונות הדרכים. זה לא גזירה משמיים. תודה רבה לך.

ד"ר משה בקר, בבקשה.

תודה. למי שלא מכיר אותי, אני כבר 57 שנים עוסק בתחום הבטיחות בדרכים ובמניעת תאונות דרכים. 30 שנה הייתי יועץ ועדת הכלכלה בכנסת. ואם אנחנו יושבים היום על נושא בטיחות בדרכים בוועדה לביקורת המדינה, זה אומר שגם במערכות הכנסת הגיעו למצב שצריך ביקורת על אלו שהיו צריכים לבצע הרבה מאוד המלצות ותוכניות מסוגים שונים, כי, בכל זאת, שומר הסף האחרון מבחינת הכנסת זאת הוועדה הזאת.

אבקש להציג את המצגת. אני אומר את הדברים על רקע זה שראיתי דוחות מבקר מדינה רבים, והרבה מאוד מהם מעלים אבק במדפים. אני מוכרח לומר שקראתי וראיתי את דוח המבקר בשנה האחרונה. יש לנו מכנה משותף אחד: הוא היה מנכ"ל הטכניון, ואני הייתי איש הטכניון הרבה מאוד שנים בנושא בטיחות בדרכים. אני חושב שהרבה מאוד דברים שהוא העלה הם דברים נכונים שמחייבים תיקון. אבל יש שלושה דברים. כל מי שהיה סביב השולחן ודיבר על זה שצריך אכיפה ואכיפה יעילה יותר ופעולה כזו או אחרת, פשוט לא מבין שאנחנו לא תופסים את השור בקרניו. יש לי כאן כמה שקפים. לצורך זה אני אבליט איפה הבעיה ולמה כולם מפספסים. גם הכנסת מפספסת את העניין, אני לא מדבר רק על הממשלה.

אנחנו נמצאים בתקופת מלחמה, ואומרים: שכשהתותחים יורים שותקות המוזות. כידוע, בשנה האחרונה ישנם 376 הרוגים בפעולות הביטחון במלחמה שלנו, שנקראת "חרבות ברזל", ובדיוק באותו זמן היו 455 הרוגים. האם מישהו בכלל יודע על ההבדלים? אני לא מזלזל כהוא זה במערכת הביטחון ובמלחמה. הפוטנציאל של הרס המדינה קיים בנושא הביטחוני, ובוודאי לא עם הערך המצטבר. כי עושים מאמצים במערכת הביטחון להראות שיש בעיה רצינית עם חיי אדם. הלכו ל-1864 ומאז, עם פעולות האיבה עד היום, הגיעו ל 25,000 הרוגים במלחמות ובכל בעיות הביטחון.

אני לא עשיתי מ-1864 ועד 1948, אני לקחתי את הנתונים, וזה כבר עשיתי מזמן, ואני עושה את זה כל שנה. מ-1948 עד היום יש 34,000 הרוגים בתאונות דרכים. כלומר, במבחן התוצאה. בנינו מערכת. ואני אומר לכם את זה במלוא האחריות. אני טסתי בחיל האוויר ב-1960–1961. הדרגה שלי היא רב סרן. אני הקמתי יחידת מו"פ לבטיחות בדרכים בצה"ל. הורדנו את התאונות בצה"ל ב-95% כי בניתי תוכנית שלמה עם 40 אנשי מקצוע. היא הוגשה לרמטכ"ל ולמטה הכללי. רפול הרמטכ"ל דאז שילב את הידיים ואמר: אני רוצה לראות ביצוע, התוכנית נראית לי. ומאז הרבה מאוד דברים נעשו בצה"ל, והם הראו שכשאתה עושה עבודה חכמה אתה יכול להגיע לתוצאות.

אנחנו נמצאים בדיון הזה במצב של תסכול. מי שמדבר, והדבר שהוא יודע לדבר עליו היא תופעה טבעית, והיא ישנה בוועדות הקונגרס האמריקאי, חקרתי את זה גם בתחילת שנות העשרים והשלושים וארבעים של ארצות הברית וגם אירופה, שכאשר אתה נמצא בתהליך של גידול בהרוגים בתאונות דרכים, הדבר הראשון שצץ בעיני מקבלי ההחלטות, במקרה זה שרים, חברי פרלמנט, חברי כנסת, זה: בוא נרביץ למושק'ה היהודי ונציל את אימא רוסיה. הנושא הראשון הוא האכיפה כי אנחנו רואים את ההתנהגות של האחרים בכבישים. ומי שנוסע היום בכבישים בארץ יודע שההתנהגות שלנו מסוכנת. אבל הוא לא רואה את ההתנהגות של עצמו בסיטואציה מסוימת. אם אני הייתי שם מעקב סמוי על כל מי שיושב פה, תוך חודש ימים הייתי מראה עשר עבירות תנועה שבגללן היה צריך לשלול לו את הרישיון. וזה לכולם כאן. שאף אחד לא יהיה צדקן ושאף אחד לא יגיד שהוא לא עושה עבירות תנועה. כך שהעניין של ללכת לעבירות התנועה ולומר את הדבר היחיד שאין מספיק מצלמות, אין מספיק שוטרים, ואין מספיק, ואני מסכים, צריך יותר אכיפה, אבל מה רמת יעילות העבודה של מערכת האכיפה? זה נושא שהוא Mass Production. אנחנו מדברים על 4,4 מיליון כלי רכב במדינת ישראל, אבל עד כמה נושא בטיחות בדרכים נמצא באמצעי התקשורת ההמונים, בטלוויזיה וברדיו? אתם רואים הרבה מאוד פרסומות לביטוח תאונות דרכים. בנזקים אנחנו משלמים 13 מיליארד שקל לשנה לחברות הביטוח. אפס ושום דבר מזה מוחזר על ידי חברות הביטוח למניעת תאונות. הן גם לא עושות תשדירים כדי לבוא ולהראות התנהגויות שיכולות לגרום לתאונות דרכים ואיך אפשר להימנע מהן. אבל גם המשטרה לא עושה פעולות למען יראו וייראו. למשל, איך עוצרים נהג על עבירה מסכנת חיים, איזה סוג תאונות נגרמות בגלל העבירות האלה ואיך תופסים אותו. מצלמים אותו עם שלילת רישיון לשבוע כדי שיהיה הליך משפטי בהמשך כמו שצריך, ומראים את זה בפריים טיים ב-16:55 וב-20:55 בכל רשתות הטלוויזיה. איפה אנחנו יוצרים את הלמען יראו וייראו? זה לא מספיק שרואים מקרה מסוים שבו תפסו נהג שנותנים לו דוח תנועה, וזה לא מספיק לבוא ולהגיד: יש לי 20,000 דוחות ו-5,000 נהגים שנפסלו, וכך הלאה. יש לנו בסביבות 5 מיליון נהגים במדינת ישראל שנוסעים על 4,4 מיליון כלי רכב. השאלה היא איך אתה מגיע אליהם? מה אתה עושה עם העבירה שאתה רואה? אומרים שיש כאלה שהם שומרי הדרך, והם יצלמו ויעבירו. מה נעשה עם זה מבחינת חשיפה ציבורית כדי שיבינו שיש לנו כאן בעיה? לא נעשה מספיק.

ללא ספק, המשטרה חייבת תוספת של כוח אדם. היא חייבת אמצעים אחרים. אבל שיטת העבודה, למשל, עם המצלמות היא ברכה לבטלה. ראש האגף, אלו דברים שרציתי להביא בפניך. היינו צריכים להיפגש כבר מזמן, אחרי הדיון הקודם, ולא נפגשנו. ג'יבלי ואמיר יודעים את זה כי אני מנדנד ומתקשר לחנה, וכך הלאה. אבל לא נפגשנו. אני רוצה לומר למשטרה ששיטת העבודה עם אכיפה אלקטרונית באמצעות מצלמות, כפי שהיא עובדת במדינת ישראל, היא ברכה לבטלה. ולמה? שמים את המצלמות כדי לצלם את כלי הרכב שעובר את המהירות מאחור, והוא נוסע הלאה, ואחר כך הוא מקבל את הדוח. אבל כדי שהמצלמה תוכל לקלוט אותו מאחור, צריך קטע כביש ישר. כי אם יש עיקול אז המצלמה לא תוכל לתפוס אותו. הוא מצלם ישר, ובהמשך אין תאונות דרכים בקטע הישר אחרי המצלמה. יש אולי בזמן מסוים, באיזה חצי קילומטר בהמשך, עיקול קל, ואז שמים את העיקול הקל שם עם תמרור. אבל כשאתה מצלם מאחור במקום שבו אין תאונות דרכים, גם לא תמנע תאונות דרכים.

עושים עבודה גדולה מאוד עם המצלמות. אני ראיתי איך עושים את זה בסקנדינביה ובחלק בגרמניה, ורציתי להציע את זה. הצעתי את זה על הקודם, אבל הוא פרש. בן עטר פרש מהמשטרה בדיוק אחרי שהצגתי לו כמה דברים. הם מצלמים את מי שעובר את המהירות מקדימה. הוא רואה את הפלאש שמצלם אותו מקדימה. ולמה מקדימה? כי אחרי המצלמה יש את הבעיה: הגשר הולך ונהיה צר, סיבוב מסוכן, החלקה, התהפכות וכל הדברים האלה.

יש שיטות אכיפה. צריך לבחון את עצמך לא רק בכמה אכיפה עשית ובכמה דוחות הבאת. אתם מכירים את הסיפור הזה של אחד שמגיע לצומת שבו יש תמרור עצור, והוא לא עוצר. עומד שוטר מאחורי העץ בצומת, ויוצא וקורא לו: בוא, חביבי. הוא אומר לו: מה העניין? הוא עונה: ראית, יש תמרור עצור ולא עצרת בתמרור עצור. זו עבירה חמורה מאוד. האם ראית את התמרור? הוא עונה: כן, את התמרור ראיתי. אותך, את השוטר שהתחבא מאחורי העץ, לא ראיתי. מה הועילו חכמים בתקנתם?

אני רוצה לעבור לנושא המרכזי. אני לא רוצה לדבר על כל הדברים כאן באמצעות השקופיות. אתם תוכלו להוריד את זה וללמוד מזה. הייתה ירידה בתקציבים. הייתי חבר בוועדת שיינין והמלצנו על 550 מיליון שקל. למה זה הגיע ל-60 מיליון שקל? מישהו נתן הסבר ואמר: האוצר מעביר את הכספים ישירות למשרדים. האם זה נכון? אני לא יודע מי אמר את זה. הצינור הזה שנקרא "הרלב"ד" הוא צינור חלול. הוא סתם הופך להיות צינור להעברת תקציבים. בשביל מה אני צריך אותו?

גם זה כבר לא, כי מועברים ישירות.

משה, אתה חייב להתכנס. יש לי עוד דוברים. משה, 14 דקות. בדקתי אותך, אל תבדוק אותי.

אני אבדוק כי זה חוזר על עצמו. אני ביקשתי רשות דיבור בהתחלה כי חשוב מאוד שמי שיושב פה יגיב לדברים שיש לי לומר. לדעתי, דיברו פה אנשים בטעות.

המלצות לשיפור המצב. אני רוצה להסביר למה הרלב"ד נכשל ולמה כל אלה שעוסקים בכל התחומים האלה נכשלים. הומלץ על 550 מיליון שקל. בשנים הראשונות זה התחיל עם 380 מיליון שקל, וזה ירד ל-280, ל-200 ול-120, ובשנה האחרונה תקצבו את הרלב"ד ב-60 מיליון שקל. זה ירד מפני שמבנה הרלב"ד הוא לא נכון, התפקוד שלו הוא לא נכון. התפטרו כמה יושב-ראש של הרלב"ד. בגלל שמה שקורה לא נכון, הוא לא מביא תוצאות.

שינוי מבנה ותפקוד. זה מחייב חקיקה של הרלב"ד. השקף שלפניכם מאוד מורכב, אבל אני אפשט אותו בשבילכם. אני טסתי בחיל האוויר וראיתי לאורך השנים איך חיל האוויר שינה והכניס דגמים חדשים וטכנולוגיות מתקדמות, וכך הלאה. והיום רמת התאונות של חיל האוויר בצה"ל היא נמוכה מאוד. כשהיו צריכים לשלוח אתמול 20 מטוסים לתימן, היו להם את המטוסים והטייסים המתאימים כדי להגיע לשם. זה אימונים, תקציבים ויידע. למה? כי התוצאה היא להביא לכך שאנחנו לא עם יותר מ-25,000 הרוגים בכל פעולות האיבה ובמלחמות. המערכת נערכה. יש שב"כ, יש מוסד, יש צה"ל, יש 8200 ומערכות אחרות נוספות. כולם עובדים. הם עולים כסף. אף אחד לא בא ושואל על העלות-תועלת של מה שעשו. אנחנו יודעים שחיי המדינה תלויים בנושא הביטחוני. אבל חיי המדינה האלה הם עם ערך מצטבר של 34,000 הרוגים בתאונות דרכים. האם זה לא דבר שהוא משמעותי מבחינת החברה? ודאי לא כמו הנושא הביטחוני. אבל לא נערכנו, אפילו באפס קצהו, לעומת ההיערכות בנושא הביטחוני.

איפה הכישלון? הרלב"ד צריך להיות בנוי כך שהוא יהיה רפרנט לנושא הבטיחות בדרכים כמו הרפרנטורה של משרד האוצר כלפי משרדי הממשלה, ושיהיו לו אנשי המקצוע. הוא לא בנוי כרפרנט. בשום תחום אין לו את היכולת להתמודד, לא עם המשטרה, לא עם משרד החינוך, לא עם התשתיות, וכך הלאה. אין לו כוח אדם. הוא צריך להיות בנוי. הוא צריך להיות גם עם סמכויות בחקיקה. הוא צריך לבנות תוכניות העבודה יחד עם המשטרה ועם משרד החינוך מתוך זה שיש לו יידע משלו, יש לו קריטריונים שהוא יכול לקחת ממחקרים בעולם, והוא צריך לבצע את זה עם הגורם הביצועי. הוא לא גורם ביצועי. הדבר היחיד שהוא יכול לעשות מבחינה ביצועית זה בהסברה שהוא יכול לעשות בטלוויזיה וברדיו. אבל הוא בלי שום ספק יודע מה הצרכים של המשטרה, הוא יודע מה התוכניות. הוא בנה אותן יחד עם המשטרה. ויש מעקב מהן התוצאות – מה יעיל ומה לא, וכך הלאה. כשהוא הרפרנט, הוא גם בעל המאה בעל הדעה. הוא מעביר את התקציבים. לדעתי, התקציב של הרלב"ד צריך להיות 2 מיליארד שקל. רבותיי, מול נזק כלכלי של 18 מיליארד, תקציב הרלב"ד צריך 2 מיליארד שקל, כשחלק ממנו מועבר לעיבוי הגופים האחרים.

כמו שאתם רואים פה, צריך להיות ברלב"ד: אגף הגורם האנושי, אגף הרכב, אגף תשתית ותנועה, אגף מערכות, אגף מידע סטנדרטים ומחקר. אגף עם חמישה עד עשרה אנשי מקצוע שעובדים ושיש לו את הידע להתמודד עם המשרדים הממשלתיים. התקציבים עוברים דרך הרלב"ד. כשיש תוכנית על כל דבר שהוא, עוברים מתוך אותם 2 מיליארד. משרד התחבורה הוא כמו כל משרד אחר בעניין הזה. אבל משרד התחבורה רואה עצמו כפטרון לרלב"ד. לא, הרלב"ד צריך להיות גוף על שכולל את משרד התחבורה. להגיד: משרד התחבורה, כבישים אדומים, תוספת תקציב למקומות שבהם רוצים להרחיב מנתיב אחד לשני נתיבים – הכול טוב ויפה. צריך מתוך ה-18 מיליארד שיש לכם, להקצות 2 מיליארד לתוספת נתיבים. אבל יש לכם יותר תקציב משהיה אי-פעם. אם אינני טועה, התקציבים במשרד התחבורה מגיעים היום ל-20 מיליארד, כשחלק ניכר להתמודדות עם בעיות הגודש. כשיש את כל האגפים האלה, בונים את התוכניות מול המשרדים השונים. בקרה על הביצוע – מבקר המדינה יראה שחלק ניכר מהדברים שהוא הציג, והם נכונים, יושמו, ושיש גם תוצאות שאפשר לבקר. אמרתי שבצה"ל הורדנו 95% מהתאונות וההרוגים בגלל שהייתה מערכת היררכית. פקודות יצאו, תוכניות בוצעו. ולי יש בקרה ואת כל הקרדיט האפשרי מבחינה הקבלות, להראות בדיוק איך אתה יכול להגיע לתוצאות. עד כאן.

אני מאוד מודה לך על הדברים המקצועיים

מנכ"ל הרלב"ד, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אשמח להתייחס לדברי ד"ר בקר. אני לא נכנס לתוכנית של ד"ר בקר למרות שקראתי אותה יותר מפעם אחת. אני רק רוצה להעצים עד כמה זה לא מעניין אף אחד. אחת הפעולות הראשונות שעשיתי כשהגעתי להיות מנכ"ל הרלב"ד לפני כחצי שנה, זה חשיבה איך הרלב"ד צריך להיראות. עשינו עבודה מעמיקה יחד עם יורם ועם כל חברי המועצה. היא לא דומה לעבודה של פרופסור בקר, אבל היא טובה לא פחות. אישרתי אותה עם יורם, עם המועצה ועם משרד התחבורה. הגעתי לממונה על השכר במשרד האוצר כדי לבקש שבעה תקנים. ד"ר בקר, הגעת ל-200. אני ביקשתי עוד שבעה, בלי תקציב, רק תגידו לי בסדר. אמרה לי הרפרנטית: אני מצטערת, אני לא יכולה. לא ביקשתי שקל, ביקשתי להגדיל מ-70 עובדים ל-77. כשהתייאשתי משכיבות הסמיכה שביקשו ממני לעשות, הפסקתי והחלטתי להתקדם עם מה שיש לי ולא עם מה שאין לי.

תכף תשמע אותי על האוצר.

משרד המשפטים, בבקשה, קצר וקולע. ממילא נתתי לך שיעורי בית שתיתן לי בפעם הבאה.

אדוני, התייחסו פה למספר יוזמות חקיקה. אני אגיד מה שאני יודע. אני גם יודע שיש שיח שאני לא הייתי מעורב בו. אני אגיד מילה על נושא רישום נהג עיקרי, שראש אגף התנועה התייחס אליו. פנו אליי בנושא זה ממש בשבוע שעבר. זה משהו שהוא מאוד טרי. אני יודע שיש בקשה של המשטרה ושל המשרד לביטחון לאומי בהקשר הזה, אבל מעבר לזה זה מעורר שאלות משפטיות ושאלות נוספות שצריכות להיבחן.

לגבי אכיפה באמצעים דיגיטליים –זה נושא שאיננו מוכר לי, ולכן אני אומר מאוד בזהירות שאני חושב שהוא רחב יותר מנושא אכיפה בעבירות תעבורה. ולכן, לצערי, אני גם לא יודע לתת איזושהי התייחסות יותר רצינית מזה.

בנוגע לחזקת האמינות – אני אשמח אם - - -

אני לא מבין מה קורה. זה מפריע לי שאתה עושה ככה. אם אתה לא יודע, תגיד: אני עושה שיעורי בית ובא בפעם הבאה.

לא, בנוגע לחזקת אמינות פשוט חברתי מהמשרד פה והיא תרחיב בנושא.

עו"ד מרגנית לוי, מחלקת ייעוץ וחקיקה ציבורי-מינהלי, משרד המשפטים. לגבי חוק חזקת אמינות מכשירי אכיפה – זו הצעת חוק שבאמת דנו בה שנים רבות. למיטב ידיעתי, היא גם הגיעה לוועדת הכלכלה בסבבים קודמים ולא עברה שם מסיבות שונות. זו הצעת חוק די מורכבת והיא מעוררת כל מיני שאלות. עם חקיקת חוק הפרות תעבורה מנהליות, שאני הובלתי את הטיפול בה ב-25 ביולי 2024, התעורר דרישה מחודשת של המשרד לביטחון לאומי לחוקק את ההצעה הזו שוב. הם באמת העבירו איזשהו נוסח שעבר הרבה שינויים במשרד המשפטים. הוא עדיין לא נוסח שאפשר לפרסם אותו כתזכיר חוק כי יש שם כל מיני עניינים שצריך להתגבר עליהם. למשל, כדי לסבר את האוזן, בעבר הצעת החוק הזו ביקשה להישען על מכון התקנים הישראלי בהקשר של קביעת חזקת אמינות למכשיר אכיפה, והבנו שהיו עם זה הרבה בעיות. אלו הסברים מאוד מאוד ארוכים. ולכן, כמו שנאמר כאן בתחילת הדיון על ידי היושב-ראש או על ידי אחד מחברי כנסת, אנחנו באמת מנסים ללכת לכיוון של תקינה אירופאית במקום מכון התקנים.

כמעט ביטלנו את כל מכון התקנים. מספיק עם השטויות האלה שחמש שנים הם בודקים כל דבר.

אתה צודק - - -

התחילה עם זה השרה אורנה ברביבאי, המשיך עם זה השר הנוכחי. הוא רק נתן לזה כותרת יפה: מה שטוב לאירופה. אז אם זה טוב לאירופה, תדלגו על מכון התקנים. מספיק עם הדברים האלה.

אני מסכימה. בגלל זה אנחנו הולכים לכיוון זה. זה כן מצריך כל מיני ליבונים ודיונים. אני כן אגיד שקבועה לנו בשבועיים הקרובים ישיבה בתוך משרד המשפטים כדי לראות איך מכניסים את הצעת החוק הזו ללוח זמנים יותר זריז, ומי בדיוק יטפל בה. אנחנו כמובן נעדכן את הוועדה.

גברתי, עוד שלושה חודשים סטטוס.

אנחנו נעביר אולי לפני.

לא, את תבואי אליי, לכאן. קפה על חשבוני.

ככל שאני אטפל בהצעה, אבוא בשמחה.

כשאני מכריז על משהו, אני מה זה עקשן. יש כאלה שמכירים אותי. עוד שלושה חודשים דיון סטטוס, לא יעזור כלום.

אני גם מכירה אותך. אתה לא זוכר אותי, אבל אני מכירה אותך. נפגשנו כבר בעבר בוועדת הכספים, אז אין שום בעיה. ככל שאני אטפל בהצעת החוק, אני אתייצב בכל מועד שתבקש.

אני מאוד מודה לך.

חברים, אני אתן לכולם. בדרך כלל אני נותן לכולם.

נציג האוצר, תן לי תקווה כי אני הייתי אצלכם. אני מכיר אתכם. אם אתה לא תיתן, אני אתן לך תקווה כי ראש אגף התקציבים יבוא בפעם הבאה כי אי-אפשר לדלג על הנזק המטורף הזה של 20 מיליארד שקל מצרפי בצד הכלכלי. אני כבר לא מדבר על הנזק החברתי, על השכול. יש כאן כמה חברי כנסת שתאונת דרכים קרתה אצלם במשפחה, והם מדברים מכאב ליבם. לא ניתן לכם הפעם להתחמק. תעביר את זה לראש התקציבים. עבר תקציב מדינה יפה, ואני יודע בדיוק איך עושים קיצוץ רוחבי למטרות מסוימות. אם תרצו, אני אגיד לכם כמה משרדים מיותרים וכמה תקציבים מיותרים. לא נעים להגיד את זה כאן, אבל באוזן אני אגיד לך מאיפה לקצץ.

יהונתן בובליל, אגף התקציבים במשרד האוצר. אני אעביר את המסר לראש אגף התקציבים.

אני אדבר איתו.

בסדר גמור. אני אתייחס לתקציבים, שחלקם קוצצו וחלקם לא הובאו כחלק מדיוני התקציב. ראשית, בסופו של יום, אנחנו נקבע איזשהו גג ואז מתנהלת רשימה של סדרי עדיפויות. לא ניתן לתקצב את כל את כל הצרכים הרוחביים של כל משרדי הממשלה. בסופו של דבר, תקציב וכסף זה משאב מוגבל.

אל תגידו לי את זה. אני לא רוצה להישמע לא טוב כי אני בא מבית דתי ואני איש מאמין. אבל אם נותנים מיליונים לזהות יהודית, שהיא חשובה, אבל החיים יותר חשובים, אתם צריכים לעשות סדר עדיפויות. צר לי שאני מוציא את זה עליך. אתה לא בדיוק האדם המתאים. שר האוצר הוא המקביל שאני צריך להוציא עליו. על הראש של כולנו יהיו 500 הרוגים. 500 הרוגים – זה המספר שצופים פה אנשי המקצוע בהתקדמות הנוכחית. אני לא מבין, 20 מיליארד שקל נזק מצרפי – אלוהים ישמור. בבקשה. אני מתנצל.

זה בסדר גמור. ברשותך, אמשיך. עם כל זאת, משרד האוצר, או לפחות אני ברמה האישית, מבינים עד כמה הנושא הזה כאוב וחשוב. ולכן, גם פה עם חבריי למשטרה, ממש קיימנו איזשהו דיון התנעה לנסות לקדם איזושהי תוכנית עבודה גם ברמה התקציבית, אפילו בלי השינוי החקיקה, אם זה מה שמצריך, אלא פשוט להזרים כסף לדברים האלה, בתקווה שתוכנית עבודה תהיה יותר רחבה מסתם לשפוך כסף בלי באמת לראות תוצאות, כי, לצערי, זה מה שאנחנו רואים בשנים האחרונות. לעומת מה שחברי במשטרה אמרו על התקציבים, בסופו של יום, אני מתקצב את המשטרה כגוף. אני לא יכול להגיע לרמת המיקרו של כל נושא ונושא. יש פה יש פה סדרי עדיפויות. שוב, אני יודע שאתה לא אוהב את האמרה הזו, אבל, בסופו של יום, יש פה סדרי עדיפויות של השר, ויש פה סדרי עדיפויות של השר, ויש פה סדרי עדיפויות של המשרד והמפכ"ל. אם הוא בוחר להקדיש את התקציב ל-X ולא ל-Y, זה לא באחריותי.

ולכן, התנצלתי בפניך. המאבק שלי הוא מול שר האוצר. אבל לא יכול להיות שהיום יצא כאן פרסום שבשנה הזו אנשי המקצוע שהופיעו בפני הוועדה, צופים שמדינת ישראל תגיע ל-500 הרוגים בתאונות הדרכים. אני חוזר שוב על האמירה הראשונית שלי. אם היו תאונות מבצעיות בצה"ל, חס וחלילה, עם 500 הרוגים, המדינה הייתה גועשת ורגע דל לא היה פה. אני לא מוכן לעבור על זה לסדר-היום. זה לא אני, זה הוועדה לביקורת המדינה. אנחנו בדיוק שומר הסף האחרון בנושא הזה, ואמר את זה ד"ר בקר. אני לא נותן לזה לחמוק. שוב, אני מתנצל. אני מוציא עליך את העצבים.

זה בסדר גמור. אמשיך, ברשותך. אין ספק שזו בעיה שצריך לתת לה מענה. הטענה שלי היא שהמענה צריך להיות רחב. צריך להיות פה שיתוף פעולה גם של המשטרה וגם של משרד האוצר, וזה כבר קורה, ואנחנו נבצע עוד ישיבה בהמשך. ומקווה מאוד שבהקדם. אבל גם משרד המשפטים צריך להיות פה שותף וגם משרד התחבורה. בסופו של דבר, גם כחלק מדוח הביקורת שהועלה דיברו על זה שהבעיה היא מורכבת בגלל שהיא נוגעת להרבה מאוד משרדים ושאין באמת גוף שמתכלל את זה. אומנם, יש כאלה שיגידו שהרלב"ד צריך להיות הגף הזה, אבל בפועל, דה פקטו, אין גוף כזה. ולכן, ההירתמות צריכה להיות רחבה מאוד. לסיום, שוב, הנושא הזה יתוקצב, בתקווה, ב-2026.

אין לי זמן. להרוגים אין להם זמן להמתין ל-2026, ואנחנו צריכים להבין את זה. אין זמן למשפחות העתידיות, חלילה, שבני המשפחה שלהם ייהרגו בכבישים. שוב, זה לא אליך, אבל תמשיך.

אף אחד לא מדבר על 2,500 פצועים קשה כל שנה.

זה בתוך ה-19.8 מיליארד שקל, וזה חוץ מהכאב.

חלק מהנושאים המדוברים נוגעים גם בשינוי החקיקה שאמורים להביא הקלה גם בדברים האלה עוד ב-2025. מבחינת התקצוב, ייתכן ונוכל להעביר לשם כסף במהלך השנה. יש עניין של חשיפות ודברים שאנחנו עדיין לא יודעים למה להתכונן ברמה התקציבית. אבל אין שום ספק שהבעיה הזאת היא בעיה שצריך לתת לה מענה משמעותי.

יהונתן, לא אליך, אבל בסדר.

מר גבי בן הרוש, יושב-ראש מועצת המובילים, בבקשה.

גבי בן הרוש, יושב-ראש מועצת המובילים. המפגש שלי עם היושב-ראש היה ב-1999, כשהוא היה על מדים, וכשחסמתי את מדינת ישראל משאיות ואוטובוסים, כולל ירושלים. מה ביקשתי מהממשלה? הטריגר שלי היה סולר. ליפקין-שחק, זכרונו לברכה, היה שר התחבורה. ביקשתי מהמדינה להקים ועדה ציבורית. כאחד שנמצא 50 שנה בענף ההובלה הכבדה, אני רואה את הקטל, ואנחנו שותפים. אנחנו 3% באוכלוסיית הרכב. אנחנו עם 100 הרוגים כל שנה עם אוטובוסים ומשאיות.

אעזור לך, 117.

אדוני היושב-ראש, אני כבר מעל 25 שנה בוועדות האלה. עברתי 15 שרי תחבורה, 20 מנכ"לים, 12 ראשי אגף התנועה, מאז גנות, זכרונו לברכה, ודיונים על דיונים. דיון אחד עם איתן כבל ב-2014 נחרט לי ולא אשכח אותו כל החיים. הוקמה פה ועדה. הביאו לפה 14 משפחות של חללים, של ילדים, שנהרגו, של יתומים, ובמשך שנה וחצי היה דיון. לא היה אחד שלא הזיל דמעה. הדוח התפרסם ב-2016, ואמרו לי בוועדה: גבי, בוא ותגיד מה הבעיות העיקריות. אני עובד עם מחלקת המחקר של הכנסת.

ד"ר בקר, לא יעזרו מצגות, ולא יעזור כלום. במדינת ישראל אין לימוד נהיגה.

אתה צודק.

אני לא יודע אם ראית את הסדרה בת שלושה הפרקים שהייתה בכאן 11. הציבור היה המום. אמרתי ש-50 שנה מורי הנהיגה, שמלמדים את הילדים שלנו, לא עוברים השתלמויות. ההשתלמויות שהם עוברים זה במעגל תנועה והטרדת מיניות. מה קורה פה? יש פה כתם מתמשך במשך שנים וועדות על ועדות.

אדוני היושב-ראש, לגבי דוחות מבקר המדינה – אני עובד מולו ונותן לו את כל הפרטים לשאול את משרדי הממשלה. לך לדוחות מבקר המדינה. יש המלצות. מה אומר הדוח בסוף? אף אחת מההמלצות שניתנו במשך 20 שנה לא מיושמת. יש פתרונות. ישבנו במשך שנים ימים ולילות בהתנדבות כדי לפתור את הבעיה.

בזמנו ביקשתי ודחפתי להקמת הרשות הלאומית כדי שיהיה גורם אחד מתכלל במשרד התחבורה. ביקשתי אז מאריק שרון, זכרונו לברכה, שזה יהיה תחת משרד ראש הממשלה. אדוני המנכ"ל, זה הפתרון. לא יעזור כלום, אתה מתעסק עם 21,000 דברים. צריך שיהיה גורם אחד. אמר את זה סגלוביץ', ואמרתי את זה לישראל כץ, שהיה 12 שנה שר תחבורה. אמרתי לו: אני לא צריך אותך בתחבורה, אני צריך אדם אחד שיעמוד מולנו, ושיעדכן אותך אחת לרבעון מה מתקדם ומה לא במשרדים האחרים שכפופים. אדוני, לא יעזור כלום.

לצערי, חברי התפטר מוועדת המשנה אחרי שנה ומשהו. אדוני, תרמת. אני לא אומר שלא. אבל הצטערת על דבר אחד. כי כולם שואלים, וגם בתקשורת: איך אתה לא מתייאש, גבי? האם יש לנו אפשרות להתייאש? הילדים והנכדים שלנו בכבישים האלה. על מה אנחנו מדברים?

אדוני, פרסמתי את הדוחות. יוון, השכנה שלנו, הורידה את תאונות הדרכים ב-50%. הם עם 7.5 מיליון תושבים והם הורידו ב-50% את תאונות הדרכים. איפה אנחנו?

אותו הדבר הולנד ודנמרק.

לעזאזל, איפה אנחנו? אדוני, לא יעזור כלום. לסיכום, יושב פה איש מהרשות הלאומית, והוא עם עבר נהדר. אם הוא לא יקבל תקציבים וסמכויות, לא רק כסף, לא יהיה פתרון. תודה רבה.

תודה רבה. הינה, אני לא נוגע בעט, אבל מה שאמרת רשום אצלי.

אסתר שחר, בבקשה.

במקרה או שלא במקרה אני מדברת בדיוק אחריו. אני בן-אדם פשוט. תראו איזו ילדה יפה. היא דומה לגל גדות. היא רצתה להיות שחקנית, דוגמנית ורקדנית. היא יצאה מרוגשת לטיול שנתי באוטובוס כשכל הממתקים של הסופר בתיק שלה. האוטובוס הזה לא שמר מרחק בסך הכול של חצי מטר, כמו שאמר עורך הדין של הנהג. מעיין נכנסת לטיפול נמרץ והיא שבועיים בסכנת חיים. והיא יוצאת מסכנת חיים. אבל מעיין היום לא מדברת, לא אוכלת, לא הולכת, לא שותה. היא בקושי רואה. היא עם חיתולים. לפני שבועיים היא חגגה בת מצווה. היו לה תוכניות לבת המצווה הזו, אבל לא הייתה בת מצווה. אני הפסדתי ברגע שהתאונה קרתה.

עם כל הדיבורים המאוד יפים והמלומדים שהיו פה, זה בכלל לא עניין של תקציב אלא זה עניין של סדר עדיפויות ושל חינוך. לא יכול להיות שנהג אוטובוס נמצא על הכביש שנתיים וארבעה חודשים ומסיע ילדים אחרי שהוא עשה את הדבר הזה. הנהג הזה לא שמר מרחק וסטה ימינה ונכנס במשאית. הוא עשה את זה פעמיים קודם, ולא קרה כלום. זה מה שקרה בפעם השלישית.

אני רוצה לשאול שאלה. האם יש פה מישהו שמסכים שהנהג הזה יסיע את הילד, הנכד או את הדוד שלו? מישהו אחד? עד לפני שבועיים הנהג הזה הסיע ילדים לטיולים. האם את היית מסכימה שיסיעו את הילד שלך? למה כל אחד יכול להיות נהג אוטובוס? למה נהג אוטובוס זה לא מקצוע? למה? זה אפילו יותר המקצוע ממנתח מוח וממנתח לב, כי מנתח מוח הוא אחד על אחד. אבל הוא לוקח 40 ילדים והוא צריך להחזיר את כל ה-40 הביתה לאימא שלהם. ואימא שלהם לא צריכה לפגוש אותם בשערי צדק עם ראש ללא גולגולת ועם צינורות. אני לא הייתי צריכה לפגוש כך את הבת שלי. כשרציתי לעבוד במשרד החינוך הייתי צריכה להביא עבר פלילי. למה אדם שנוהג באוטובוס ומסיע, קל וחומר, ילדים, לא צריך להעביר עבר תעבורתי? וזה לא קשור לתקציב, לא צריך בשביל זה להגדיל שום תקציב. פשוט צריך ללכת למשרד הרישוי ולהביא עבר תעבורתי. איך נהג עם 22 עבירות תנועה מסיע ילדים? זה לא קשור לתקציב. איך אתם לא מורידים אותו מהכביש? אני מכירה מטפל שאנס בשכונה שלי. מהרגע שהוא אנס, הוא נכנס לכלא עד שיצא יצא פסק דין. פה גם הנהג הודה. לא ביקשתי להכניס אותו לכלא מייד, אבל האם זה כול כך קשה להוריד אותו מהכביש ולא לתת לו להסיע ילדים? זה לא קשור לכסף. יש אדם שנמצא ליד הטייס שמטיס מטוס. למה באוטובוס הוא לבד? תגידו שאין כסף? אין בעיה. אם אתה לוקח היום מכונית אם אתה בהייטק, אז יש לך מכשיר שמצפצף לך אם אתה עובר מהירות. למה לנהג אוטובוס אין את זה? הוא לוקח אחריות על 40 ילדים. האם אתם יודעים מה זה? קחו כל ילד שלכם. אתה אמרת קודם שאתה רוצה לצמצם את הרכבים הפרטיים ושיהיו אוטובוסים. אני לא רוצה לשלוח באוטובוס. אני מעדיפה להביא את הבת שלי לטיול ככה.

לגבי החינוך – אני לא נהגת צדיקה, אני בעצמי עשיתי קורס נהיגה מונעת. כל הקורס רק ישבתי ושירבטתי וחיכיתי לרגע שבו אני מקבלת את התעודה והולכת. תשלחו אנשים ללווינשטיין ולשיבא. בואו אלי הביתה ותראו מה קורה כשלא שומרים חצי מטר, ומה קורה כשעולים עם אלכוהול וכשמדברים בטלפון. בואו ותראו. זה טיפול בהלם. חצי דקה אתם עם הבת שלי ואתם חוזרים אחרת לדרך.

אין ספק שהדברים מאוד מטלטלים, אין מילים.

אלו הכותרות בעיתונים: מי נתן לו רישיון?

ואל תגידו לי אחר כך שזה קשור לתקציב. האם אתם יודעים כמה הוא קיבל? וניצחנו במשפט. הוא קיבל גזר דין חמור של 12 חודשים. עורך הדין שלו צעק שזה חמור, ועורך הדין מצד המשטרה אמר לי: אסתר, מעולם לא היה עונש כזה לבן-אדם שאפילו לא הרג. האם אתם יודעים מה זה 12 חודשים? הוא עוד לא עושה אפצ'י, והוא יוצא, ואני נשארת עם הילדה הזו. היא לא שייכת להרוגים. ברוך השם, היא בחיים. אבל מה שיש לה זה לא חיים, ומה שיש לי זה לא חיים, ומה שיש לאחותה זה לא חיים. וכן, אני פוחדת מהיום שאני אלך מפה וממה שיהיה איתה.

אימא של מעיין, תודה רבה. נראה לי שדבריה של אימא של מעיין זה הרמזור הכי אדום שאנחנו יכולים להרים פה לכל נבחרי הציבור, למקבלי ההחלטות, וגם רמזור אדום לממשלה. לא יכולתי לסכם את הדיון הזה יותר טוב מאימא של מעיין.

כן, אבל אני לא רוצה שזה ייגמר בדיון. אני רוצה לשמוע שנהגים כאלה יורדים מהכביש.

אני מנסה כמיטב יכולתי. יש לי בעיה להתערב בנושאי - - -. אין לי כבר מילים.

אור ירוק, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בעיקרון, 90 ליקויים נמצאו בדוח המבקר. לא ראינו דברים שהשתנו באופן משמעותי.

אין אחד שתוקן. ביקשתי שיגידו לי אחד.

כן. בסופו של דבר, אנחנו רואים את הדברים האלה, והנתונים הולכים ונהיים קשים, והשנה הזו עוד יותר קשה מקודמתה. בסופו של דבר, הפתרון נעוץ בתוכנית לאומית רב-שנתית. השרה ביקשה תוכנית לאומית רב-שנתית בקדנציה הקודמת שלה, וברלב"ד הכינו לה תוכנית מצוינת. תקראו לזה תוכנית לאומית רב-שנתית, קראו לזה 50–30 – תוכנית נהדרת ושאפתנית. השרה קיבלה ואישרה אותה. ציפינו שהשרה תמשיך מהמקום שבו היא סיימה, וזה לא קורה. בסופו של דבר, התוכנית הזאת מאגדת את כל הנושאים שדיברנו עליהם פה. למשל, אכיפה, תשתיות וכספים הכול בתוך התוכנית. התוכנית הזו תיתן פתרון להכול. בסופו של דבר, התוכנית הזו מעלה אבק. היא מחכה רק לאישור השרה ושאר הגורמים, אבל בעיקרון זה השרה. זה ייתן פתרון לכל הסיפור הזה. זה יציל חיי אדם, יחזיר את ישראל למסלול של הצלת חיים. כי ראינו שמ-2002 ועד 2012 מדינת ישראל היא סיפור הצלחה בבטיחות בדרכים, והנהג הישראלי מצליח להוריד את ההרוגים ב-50%. אנחנו אחת המדינות הטובות בעולם בבטיחות בדרכים. עשינו עשור מצוין ונדיר ברגע שהקימו רשות, נתנו לה תקציבים והיא הייתה אחראית, הייתה ראש תוכנית לאומית ששיינין הכין. הדבר הזה נזנח, ובעשור האחרון אנחנו נמצאים בכדור שלג שמתגלגל ולא מצליחים לעצור אותו. רק תוכנית לאומית.

חשוב לשים לב לדברי מנכ"ל אור ירוק. כשהייתה תוכנית וכשעבדו לפיה, הייתה צניחה בכמות ההרוגים והנפגעים בתאונות הדרכים. ברגע שהפסיקו, יש עלייה.

הקדמנו את היעד. עד 2015 היעד היה לרדת מתחת ל-300 הרוגים. ב-2012 היינו כבר עם 290 הרוגים. הקדמנו את היעד בשלוש שנים. זה סיפור הצלחה. הדבר הזה נזנח. בסופו של דבר, תוכנית לאומית אחת תחזיר את כולנו למסלול של ירידה בהרוגים ומניעת צער, סבל וכאב מהמון המון משפחות. זה הפתרון ולשם צריך לשאוף. תודה.

תודה רבה.

גל, בבקשה. קצר וקולע.

אהלן, גל רייך מארגון נתון. אני מבטיח שזה יהיה קצר מאוד. אני כבר באזהרה ראשונה, ולכן אני אהיה זהיר. אחד היתרונות לדבר בשלב כזה זה שכולם כבר אמרו הכול נכון לפניי, ורק לחזק את דבריהם. כשאנחנו מנתחים נתונים, אנחנו עושים את זה באופן קר, יבש, סטטיסטי. כשניגשנו לזה וראינו את ההערכה הזאת שנסיים את השנה עם 500, אמרנו: רגע, רגע. אנחנו צריכים לחזור אחורה כי זה נראה לנו לא הגיוני – כאילו יש איזו בעיה באלגוריתם שלנו שמחשב את זה, והלכנו לרגרסיה ליניארית. ניסינו להיות הרבה יותר שמרנים, ועדיין אנחנו רואים מספרים לא הגיוניים כמו ב-2030, אם נמשיך כך, ואין סיבה שלא נמשיך כך כי אנחנו כבר רואים מה היה בשנים הקודמות. נגיע ל-577 או ל-600 הרוגים.

ואני שומע פה, ובגלל זה גם התפרצתי קודם: הלוואי שהיה מישהו שהוא אחראי, והלוואי שהיה מי שמתכלל ומתקצב – כאילו שזה לא קיים. ואני מצטער להגיד שיש שרה. אין מה לעשות, הנושא הזה הוא האימא של הדיונים הפוליטיים. זה נושא שאם אין מישהו שנלחם עליו שיהיו לו קשב ותקציבים, אז הוא לא יקרה. אני ראיתי שהעבירו תקציב מדינה. שנה מאז שיצא הדוח הזה, והשרה לא איימה להתפטר. היו שרים שעל נושאים אחרים איימו להתפטר. אז אי-אפשר להגיד שזה יבוא מאין, ושהיא נלחמת ונלחמת. צריכות להיות קבלות לנושא הזה. האם יש למישהו ספק שאם בועז היה שר התחבורה הנושא הזה לא היה מקודם אחרת? אז בואו לא נעמיד פנים פה. ואם צריך להביא אותה עם צו, כמו שכבר אמרנו גם לפני שנה, אז שתבוא ותיתן דין וחשבון ותדע. וראינו, אגב, שזה לא רק נושא שהוא פוליטי. אחד הדברים שהיה בשבדיה, וזה גם כתוב בדוח המבקר הזה, זה שכשמקבלי המדיניות הבכירים לוקחים את זה כמשימה, אז כל המערכת נרתמת, מהשוטר בשטח, דרך כל השרשרת, עד שמשיגים את היעד הזה. יש המון המון משמעות ליעדים ולתקציבים ולתוכניות, וזה משהו שהוא פשוט לא קורה פה.

אני מציע לא לשתף פעולה עם הניסיון להוריד את זה לדרג המקצועי. גורמי המקצוע אמרו, כתבו, עשו מה שהם יכולים. זה יותר לא ברמה שלהם. אני מצטער על האמירה הפוליטית הזאת, אבל זה הדבר היחיד שאני חושב שישפיע פה. השרה צריכה להתעסק בבורות האלה ובבורות התקציביים, ולא בבורות של נתב"ג, שאין לה שום שליטה עליהם.

תודה רבה. לצערי, אני לא בעמדה שיכול להגיד: בואו נמנה סגן שר לשרת התחבורה - - -

יש לבינה מלאכותית – תפקיד דרמטי.

רגע, רציתי להגיד: במקום הסגן לבינה מלאכותית.

אבל יש סגן שר תחבורה.

כן, אבל הוא מתעסק בזה.

ברור, הוא מתעסק בלענות לשאילתות – זה מה שהוא עושה.

לא נכון. יש עוד כמה דברים. אורי הוא איש יקר, ובאמת אפילו חרוץ, אבל הוא לא מתעסק עם זה.

איש יקר, כולם כאן יקרים, ואנשים מתים ונפצעים כל יום.

אדוני, בבקשה.

שמי אבי גלנצר. אני מנכ"ל איגוד מכוני הרישוי, ואפשר להגיד שאני זקן בוחני הרכב במדינה. במשך 58 שנים אני עוסק בבחינת רכב. כבוד היושב-ראש, דיברת על 500 הרוגים בשנה. אני מדבר על 580 הרוגים בשנה. אני אומר את זה כיוון שאני מודאג, ואפילו מודאג מאוד, מכוונת משרד התחבורה להוריד את מספר הטסטים בעשר השנים הראשונות של הרכב מפעם בשנה לפעם בשנתיים.

האם ללא הגבלת מודל?

לא, ללא הגבלה של שום דבר. כל זה בניגוד לדוח מבקר המדינה שכותב בעמוד 45 במפורש הפוך מזה. הוא אומר במפורש שצריך להגביר את בדיקות הרכב, למשל, אם רכב עובר יותר קילומטרים בשנה, במיוחד ברכבי ליסינג וברכבים כבדים שעושים הרבה מאוד קילומטרים. אני טוען 80 הרוגים בשנה כי ד"ר בקר עשה מחקר בעניין הזה והתוצאות שלו התפרסמו, וגם נשלחו למשרד התחבורה. זה מאוד מדאיג אותנו.

אני באמת מבקש התייחסות. אנחנו, מכוני הרישוי, מוכנים לעשות הרבה על מנת להגביר את בטיחות הרכב בכבישים, כמו שמתחילים באירופה היום לבדוק את כל מערכות הבטיחות בזמן הרישוי השנתי, וזה דבר שאנחנו לא עושים. אבל אפשר למנוע הרבה תאונות דרכים גם ברכב חדש בעקבות בדיקות יותר עמוקות שנבצע במכוני הרישוי.

ד"ר בקר, האם אתה כתבת את הדוח הזה? אמיתי?

כן.

אז איך אתה מסביר שקצין בטיחות כל חודש חותם על אוטובוס ומשאית ועל - - -?

אני לא אחראי על קציני הבטיחות.

למה אתה משבח אותם? - - -

אלה שעושים עבודה טובה.

אדוני היושב-ראש, יש פה בעיה. קציני הבטיחות חותמים כל חודש שהם בדקו את האוטובוס ואת המשאית, וניידות עוצרות אותם ומורידות אותם מהכביש. מורידים 70% מהכביש, וקצין בטיחות חתום כל חודש. מתברר בסוף שזה בכלל איזה פקידה עם חותמת. ואתה כותב - - -?

אתה מתקיף אותי על משהו - - -?

משה, אנחנו לא עושים פה ריב.

אנחנו ידידים טובים כבר הרבה שנים, ופתאום הוא תוקף אותי על דוח שעשיתי לגבי מכוני הרישוי? מה הקשר?

למה אתה רב איתו? אתם מנסים למצוא פתרונות.

משה, אנחנו מנסים להביא פתרון.

אני חושב שזו תהיה טעות חמורה. כולל הנושא שאולי לא שייך למכוני הרישוי והוא לקצר את זמני לימודי הנהיגה של נהגים צעירים. זה גם אחד הדברים שיוסיפו לתאונות הדרכים ולחוסר תרבות הנהיגה בישראל. תודה.

האם יש לכם נתונים על נהגים צעירים?

בטח.

משה, משפט.

קודם כול, חשוב שהיעדים יהיו מול העיניים. ועדת שיינין קבעה 10% הורדה בכמות ההרוגים מדי שנה. לפי היעדים של ועדת שיינין, היינו צריכים להיות היום עם פחות מ-180 הרוגים, לא עם 400. לגבי היעדים – מה שקרה זה שירדו פעם מתחת ל-300. שומו שמיים – היינו צריכים להיות באותה שנה עם פחות מ-250. ירדו לפחות מ-300. הנושא השני הוא כמות הנפגעים. ראש אגף התנועה, למה, מצד אחד, עולים במספר ההרוגים, ומצד שני, אתם מדברים על זה שמספר הנפגעים ירד? אתם מדווחים על ת"ד שבו יש סדר גודל של 15,000 נפגעים בשנה. ת"ד זו תאונת דרכים שנחקרת, נרשמת, נבדקת ומדווחת כסטטיסטיקה רשמית. אתם נותנים אישורים לעוד 60,000 נהגים על נפגע כללי כדי לקבל את הביטוח מחברות הביטוח בשביל העובדה שהוא נפגע לפי חוק פיצוי נפגעי תאונות דרכים. אבל התאונה לא נחקרת. נרשמת אצלכם. מדווחת ומועברת גם ללמ"ס, ויש דוח מיוחד על נפגעים ת"ד. אתם הורדתם במשך השנים כיוון שאם היה לכם תקן בוחנים של 200 וזה עלה ל-220, זה נשאר כבר כול כך הרבה שנים. כשיש כול כך הרבה תאונות וכול כך הרבה דברים שצריך לחקור אותם, רמת החקירה יורדת ואתם מתייחסים לדברים הכי חמורים שזה קודם כול התאונות הקטלניות והקשות. אבל הרבה מאוד מהתאונות הקלות הן מתחת לשטיח כי ישנן 70,000 תאונות עם נפגעים. אתם לא מדווחים. צריך להגביר את כוח האדם.

זה לא שאנחנו לא מדווחים, אנחנו מדווחים.

לא, אתם לא מתייחסים. - - -

משה, אני לא יכול לרדת לרזולוציות כאלה. אני צריך לדבר על מדיניות.

ביפן יש שר מיוחד לנושא תאונות הדרכים ליד ראש הממשלה.

הלוואי והייתי יכול לקבוע את זה עכשיו, אבל אני לא בעמדה כזו שאני יכול לקבוע את זה.

חיים, יש לי בקשה אישית אליך שתפגוש את ד"ר בקר. תודה רבה.

יורם, בבקשה.

הצגתי את הנתונים. יש עלייה של 58% בנהגים צעירים. שנה שעברה היו 65, מתחילת השנה היו 15 הרוגים.

ברשותך, אני רוצה לחזור לשלושה משפטים שהם המוקד של כל מה שדיברנו ומדברים כל הזמן: ראשית, תוכנית לאומית. תוכנית לאומית כוללת בתוכה כול כך הרבה נושאים. כל מה שדיברנו, מתקציבים ומה לעשות, ואיך לעשות ומי צריך לעשות, בפנים. החלק השני או הנספח לתוכנית זה ניהול. מישהו צריך לנהל את האירוע הזה ולהוביל את זה – שיוחלט מי שיוחלט, לא משנה מה, איך ומתי. גורם אחד צריך לנהל אירוע כזה בסדר גודל של מאות הרוגים. וזה לא מנוהל. מה צריך להיות ומה היה בעבר – זה לא זה, זה לא שם. הדבר השלישי זה התקציב, שהוא הכול מכול. זה נכון שישנם הרבה מאוד שלא קשורים לתקציב, אבל הכול מתחבר בסוף לתקציב. כי כשאין לך סמכות ויש לך תקציב, אתה משתמש בתקציב. וכשאין לך תקציב ויש לך סמכות, אז אתה משתמש בסמכות. פה אין לא את זה ולא את זה.

אני אגיד משהו, שאתה רוצה להגיד בסיכום, וזה שנסיים עם 500 ו-600. אני יכול להגיד עכשיו פה שבשלושה חודשים הקרובים ייהרגו יותר מ-100 בני אדם בכביש ישראל במדינת ישראל – אלו הנתונים והעובדות. עד כאן. תודה.

אדוני, הוא דיבר על תוכנית לאומית. התוכנית קיימת, היא כבר מוכנה. יש, רק לעבוד – זהו. הם עשו את רוב העבודה – הכול.

אני מודע לזה, עשיתי איתו כמה פגישות מקצועיות. זה אחד הדיונים המאוד מתסכלים שקיימתי בשנתיים האחרונות.

האם אפשר לשמוע את מנכ"ל המשרד?

גברתי, את איחרת.

לא, אחרי הדברים שנאמרו.

האם את רוצה לשאול אותו משהו? בבקשה, מירב.

לא, אני רק רוצה לשמוע אחרי הדברים שנאמרו. יורם אמר פה עכשיו נתון מזעזע, שלא נאמר כאן כנראה לפני כן, ואתה מנכ"ל משרד התחבורה. עד עכשיו הייתי בדיון על השריפות. יצאתי מהדיון עוד יותר מוטרדת כי אין לכמה מסוקים, וצמצמו להם 217 מיליון שקל. באתי לדיון כדי לראות איך מונעים את השריפה הבאה ויצאתי עוד יותר מוטרדת. אגב, המשטרה ולוחמי האש עושים עבודה מדהימה. אבל אין כסף. נאמר כאן עכשיו נתון מזעזע. הסתכלתי על יורם והזדעזעתי. תסביר לי אתה, מנכ"ל המשרד. והוא יושב לידי ואומר שיש תוכנית. האם אפשר התייחסות רק על שני הדברים האלה? אם יש תוכנית והולכים למות מלא אנשים, אז מה התוכנית? כי עם השריפות כנראה עוד פעם - - -

כמו שאמר היושב-ראש, באמת התייחסנו לדברים. היית בדיון אחר ונכנסת לקראת הסוף.

אתה צודק, באתי מדיון אחר. תסביר לי רק את שני הדברים שנאמרו כאן

שנייה, אני הקשבתי לך. אנחנו, כמובן, מתואמים באופן מלא עם הרלב"ד. הרלב"ד היא רשות שעובדת יחד איתנו. היא כפופה למשרד. לא סתם יורם מדבר על עניין התקציב. האם מישהו פה יודע כמה היא התוכנית המדוברת הזו? אתה אומר פה התוכנית הלאומית. אגב, השרה הביאה אותה בממשלה הקודמת, והממשלה שנבחרה, ממשלת השינוי, החליטה לא לאשר אותה.

הלאה, הלאה. היא יושבת במשרד שלוש שנים. מה התוכנית? אני לא במשרד.

שנייה, את שאלת שאלה. עד עכשיו היה ענייני. תני לנו להשיב, בבקשה.

אני מאוד עניינית. אני מאוד מוטרדת ממה שאמר עכשיו יורם.

תני לו לדבר, בבקשה.

את מוטרדת. תן לי לדבר.

ישר ממשלת השינוי.

הדגשתי בהתחלה שזה לא דיון פוליטי.

זה רק פוליטי, אבל בסדר.

אני מתייחס לדברים בצורה עניינית. אבל אם אומרים פה איזשהו נתון שיש איזושהי תוכנית אז צריך להגיד ששרת התחבורה מירי רגב יזמה את התוכנית הזו. היא הגיעה לממשלה. הממשלה אז נפלה, והגיעה ממשלה אחרת ולא אישרה את אותה תוכנית. התכנסנו לממשלה חדשה. התוכנית הזו תגיע שוב.

האם מישהו פה יודע בכמה כסף מדובר בתוכנית הזו, אם באמת רוצים שהיא תתקיים? האם מישהו יכול להגיד?

30 מיליארד. התוכנית שהצגתם הייתה מצחיקה.

אני מדבר על התוכנית. זה אירוע גדול, אז זו תוכנית גדולה. אנחנו, כמובן, לא רוצים לעשות תוכנית לא רצינית. אני שואל פה שאלה לגבי התוכנית. האם את יודעת כמה זה עולה? חבל שלא בדקת לפני. יורם, בכמה כסף מדובר?

אני לא מצליחה להבין, האם אני אחראית על התחבורה או אתה? אז למה אתה אומר לי: למה לא באת לפני? באתי לשמוע. 40 דקות אני בשקט. תגיד כמה עולה התוכנית.

באת לשמוע, וחשוב לי שכולם ישמעו את הנתון הזה בשביל לעשות סדר. התוכנית הזו יכולה להגיע ל-200 מיליארד שקלים.

זו תוכנית שהיא לא ישימה. שים לי תוכנית ישימה.

זו תוכנית ישימה. צריך להביא את הכסף בשביל לצמצם את תאונות הדרכים. אנחנו לא נפרסם תוכנית שלא תהיה ישימה, ולכן אנחנו בדיונים עם האוצר ואנחנו עושים כל הזמן מה שצריך כדי להסביר שהתוכנית הזו חייבת להגיע לממשלה, כמו שעשינו בעבר. רוצים שנפיץ תוכנית שאין לה היתכנות בשביל להגיד שהפצנו תוכנית? את זה לא נעשה

זה לא עולה כסף להוריד נהג אוטובוס מהכביש. למה לא מורידים אותו? למה לא מורידים בן-אדם שעשה? למה כל אחד יכול להיות נהג הסעות או אוטובוס? שקל לא עולה להוריד אותם. אין פה כסף. למה זה לא יורד מהכביש? האם אתה יודע כמה ילדים מסתכנים בהסעות ובאוטובוסים?

זה דווקא בתחום של הרשות השופטת.

קודם כול, אני רוצה לאחל רפואה שלמה. זה סיפור קורע לב, וראיתי את התמונה. אבל לא הכול במשרד התחבורה. לגבי נושא הנהגים – בסוף יש את המשטרה ואת מערכת המשפט. אמרתי בתחילת הדיון שלא באנו לחפש פה אשמים. אנחנו רוצים לראות איך אנחנו לומדים מהוועדה הזו ובאים עם פתרונות.

סליחה, אתה מכיר את חד-גדיא ששרים בפסח: דאכל, דאכל, דאכל, דאכל. שאלתי את בית הספר: למה לקחתם? אמרו לי: מה פתאום? זה חברת ההסעות. ואז: מה פתאום? זה המשטרה, ואחר כך: מה פתאום? משרד הרישוי.

אימא של מעיין, ויותר קל לי להגיד אימא של מעיין מאסתר, וזאת כדי לכבד אותך, אני מנסה להגיע לסיכומים.

לא, אדוני. הגעתי ובמשך 40 דקות ישבתי בשקט ולא הפרעתי לאף אחד. אני רוצה שתסביר לי. אני איתך. התוכנית עולה הרבה כסף.

אבל התוכנית עשר שנים 200 מיליארד. - - -

גם 20 מיליארד לא יתנו לשנה אחת.

בוא נתחיל עם משהו. גם מגן לצפון עולה הרבה כסף.

תגיד לי מה אתה מציע. אתה אומר: מירב, התוכנית לא ישימה. אל תחפש 300 מיליארד. אין, לא תמצא. אני שואלת אותך כמנכ"ל מה אתה היום אומר לציבור כשיורם הציג נתון מזעזע, איזה תוכנית כן ישימה, ומה משרד התחבורה כן ישיג. כי בועז אמר פה לפני דקה שאף אחד לא תוקן. תגיד מה כן, עזוב מה לא. אתה אומר שזה מלא כסף, ואני מסכימה איתך. אבל תגיד לי מה כן, משה. איך אתם אומרים לציבור שאתם מסייעים לו כדי לא למות מחר בכביש או להיפצע?

קודם כול, מה כן. נושא התשתיות הוא נושא חשוב. אנחנו הצלחנו לגייס עשרות מיליארדי שקלים לטיפול בכביש 90, כביש 65, וכביש 40 עכשיו 400 מיליון שקלים. אלו כבישים אדומים. אנחנו רואים כבר בכביש 90 צמצום בהרוגים. היו בו עשרות הרוגים. אני לא רוצה לפתוח פה, זה הצטמצם לאפס הרוגים. השרה בעניין הזה באמת נלחמה להביא את התקציב הזה, ואנחנו רואים שהמודל הזה עובד.

מעבר לתחבורה ציבורית – שמעתי כאן גם את אסתר. בכל אופן, אנחנו מנסים לצמצם רכבים פרטיים בכביש. עשינו את רפורמת צדק תחבורתי כדי לתמרץ עוד ועוד אנשים. היום אנשים בגיל 67 נוסעים בחינם. הגענו לכמעט רבע מיליון אזרחים שהלכו לממש את הדבר הזה. אנחנו יודעים שיש ביניהם גם המון חדשים שישאירו את הרכבים בבית.

לגבי הדו-גלגלי – העברנו עכשיו את חוק הרישוי, וזה משהו שגם ניסו להעביר בשנה האחרונה. לפני כשנה ראינו את העלייה בהרוגים בכל הקורקינטים והאופניים, ועכשיו כולם מחויבים, כולל אכיפה, לשים לוחית רישוי. אנחנו רואים שגם הדבר הזה משפיע.

כמובן שאנחנו לאורך כל התקופה יושבים עם כלל הגורמים. תמיד אפשר להאשים גורם אחד, אבל אמרתי שאנחנו לא באנו לפה בהאשמות. אנחנו מרכזים מאמץ ועושים הכול, עם התקציב הקטן שיש לנו, על מנת לראות בדיוק איפה הפערים. הינה, אני אומר פה עכשיו שלמשרד התחבורה הגדול יש תקציב עתק של עשרות מיליארדי שקלים.

מאות מיליארדי שקלים.

מאות מיליארדי שקלים. פנינו לאוצר. יש לנו המון סעיפים שבהם אנחנו יכולים לעשות הסתות מסוימות לטובת הרלב"ד או לאמצעים כאלה ואחרים. אני זוכר שבילדותי שמעתי את הרלב"ד כל שנייה ברדיו, בהסברה ובכל עניין המתנדבים ברלב"ד. בסופו של דבר, היו שיתופים פעולה עם תקציבים ייחודיים להצלת חיים. ושוב, אנחנו פועלים בעניין הזה.

ידידי, שמעתי את דבריך. אני קצת התביישתי לשמוע. הוא ציין פה שזה באמת דיון מקצועי. החלטת לחפש דוגמאות של בורות. אבל אתה לא נמצא בדיונים שבהם נמצאת השרה.

סליחה, אני אעזור לך. זה גם לא בדיוק השטח שלך. אתה אזרח, ואתה אורח פה. במקומך לא הייתי אומר את זה. ולכן, אנחנו מורידים את זה מהפרוטוקול.

עזוב, עדיף שאני לא להתייחס. תודה.

מה, אזרחים לא יכולים לבקר פוליטיקאים?

לא. פוליטיקה תעשה בחוץ, לא פה. אני הזהרתי ואמרתי שהוועדה הזו היא ועדה מקצועית.

מה זה "מקצועית"? אנשי מקצוע - - -

אדוני, אל תתווכח את זה. אני נותן לך את הכבוד המגיע לך. תודה לך.

יש עוד הרבה עבודה, היושב-ראש.

כן, אבל לא התייחסת לרכב הפרטי. יש את עניין האוטובוסים והדו-גלגלי, אבל ברכב הפרטי מתים אנשים.

מירב, יש כול כך הרבה נושאים.

לא, הרכב הפרטי הוא הכי חשוב. כי בסוף כל יום אנשים מתים ברכב הפרטי שלהם. נכון שהאוטובוסים זה אירוע קשה, ושמעתי אותך וקרעתי לי את הלב. הכול נכון. ואחרי שאמרנו את זה, מה התוכנית לרכב פרטי, לנהגים חדשים ולנהגים ותיקים? ושוב, בקטע מקצועי, ראיתי כאן עכשיו תוכנית, שהייתה אצל מירב מיכאלי, של מיליארד שקל שהרלב"ד הכינו.

הרלב"ד הכינו תוכנית. תוספת של מיליארד שקל.

עזוב 300, מסכימה איתך. אבל תוכנית קודמת של מיליארד שקל של הרלב"ד. האם אתה אומר לי שזה תקוע כי אתה לא יכול להסיט לו כסף מהמשרד? האם זה מה שתוקע את זה? תסביר לנו את הכשלים.

קודם כול, בהחלט עניין התקציב. יש לנו קשיים תקציביים, ואמרנו את זה כל הדרך. לקחו את הרלב"ד, ולא מהיום, מ-350 מיליון ל-60 מיליון שקל היום. האם אתם יודעים מה זה ה-60 מיליון שקל האלה?

משכורות ומהדקים במשרד.

יורם, האם חינוך גם צבוע בפנים? תקשיבו, 60 מיליון שקלים – אנחנו גם מעבירים מתוך זה כסף למשרד החינוך. הם עשו אז את השיטה. ולכן, אפשר לנסות כאן להסביר ולייפות את המצב. אמרנו בהתחלה שלא באנו לפה להגיד שהמצב הוא טוב. אנחנו רואים את התוצאות. יחד עם יורם וגילי, המנכ"ל הנכנס, אני אומר לכם שאנחנו מאמצים כל תוכנית שהיא ביכולות ובתקציבים שלנו שמציגים לנו. נמצא פה גם ראש עת"ן הנכנס חיים שמואלי. אנחנו עושים איתו דיונים צפופים לראות איך. בסופו של דבר, אנחנו רואים את הבריונות בכביש ואת הגורם האנושי, ויורם הציג פה איך הוא משפיע עם הרכבים הפרטיים על תאונות הדרכים. אנחנו בודקים ובוחנים מה הם אירועים המרכזיים שגורמים לתאונות, ובשיתוף פעולה אנחנו עושים מה שצריך.

תודה רבה. אני אומר לכם שאני לא אצליח לסכם. אני חוטא בעניין הזה כי קשה לי מאוד לסכם. זה אחד הדיונים מתסכלים שעשיתי בחיים שלי.

גוף אכיפה אחד. במשטרת ישראל חסרים משאבים. בכל מקום בו אני נוגע חסרים משאבים. חיים, עם זאת, צריך לעשות יותר גם במשאבים הקיימים. בתקופתי היו גורמי טרור, ולכן נתתי הוראה לכל רכבי המחוז לנסוע עם אורות כחולים. אתם לא עושים את זה היום. כל קצין רוצה לנסוע באוטו פרטי. אתם תשימו כחולים, וכשנהג ייראה כחול הרגל שלו תעלה מהדוושה. וכשמחבל ראה כחול, ויש לי תחקיר בעניין הזה כשהיה במקרה ג'יפ מג"ב באחת מערי ירושלים, הוא סבב על עקבותיו. אותו דבר במה שקורה בדרך. צריך להגיד למפכ"ל משטרת ישראל, ואני לא נכנס לו, אני רק אומר מה עשיתי, שכל הקצינים ייסעו עם מספר אדום ועם אורות כחולים. זה הכפלת כוח. אפילו במקרים שהם לא בעלי מקצוע אלא קצינים מהמטה הארצי שיש להם רכב צמוד. צאו עם אורות כחולים. הפעם היחידה שבה אפשרתי לקצינים לא לנסוע עם אורות כחולים זה היה ביום שישי אחר הצוהריים עד 24:00 במוצאי שבת, כי יש לו גם חיים פרטיים עם משפחתו. למה אני צריך לראות קצין משטרה שאני מכיר עוקף אותי בדרך כשהוא נוסע בלי אורות כחולים ועם מספר צהוב? מה קרה? משלם המיסים משלם את זה. תעבירו את זה למפכ"ל, בבקשה. תנסו לקבל החלטה בדיוני ספ"כ. ברור לי שחסרים לך משאבים. תכף נראה, אני אפילו לא יודע איך להתחיל בזה.

לאכיפה הזו יש שרשרת שקשורה לבתי המשפט. אני לא יכול להיכנס לראשו של השופט שנותן 12 חודש למי שהיו לו עבירות תנועה והוא פצע את הבת של אסתר. אני לא יודע להגיד. יכול להיות שזה אצלכם, במשרד המשפטים. אני לא יודע איך לעשות את זה. אתם תבואו ותגידו. תאמינו לי, החקיקה הקיימת מספיקה. אם זו הייתה הריגה, או אה מה היה קורה בתחום הפלילי. אבל בתאונת דרכים אנחנו מין סלחנים כאלה ומגיעים ל-500 הרוגים. אני נזהר זהירות יתר. אני לא רוצה לבוא להנהלת בתי המשפט ולהגיד: אתם חייבים. אני לא יודע להגיד "אתם חייבים", אבל אתם חייבים לעזור לנו ולציבור הישראלי, להניף דגל אדום ולהגביר את הענישה. החקיקה קיימת. הנהלת בתי המשפט צריכה לעשות דיון בעניין הזה.

בסופו של יום, החקיקה היא זו שקובעת את מתחמי הענישה בכל העבירות הפליליות, וביניהן גם תאונות הדרכים שנשפטות בבית דין פלילי. היו תיקוני חקיקה בשנים האחרונות לחוק - - -

שנינו יודעים שהסף גבוה יותר מ-12 חודשים שניתנו לנהג האוטובוס שפצע את הבת של אסתר.

אני לא מכירה ספציפית.

גם אני לא מכיר את הקייס.

בסופו של יום, יש מתחמי ענישה, ופסקי הדין בכל הנוגע לגזרי דין של עונשים נקבעים בהתאם לזה, בהתאם לתיקון שנקבע חוק העונשין. וככל שהמחוקק סבור שצריכה להיות ענישה חמורה יותר, אז צריך לעשות תיקון חקיקה, וזה בתחום אחריות של הכנסת.

אני אומר שהחקיקה הקיימת מספיקה, ותאמיני לי. אני רק חושש שגזרי הדין הם בסף הנמוך.

אדוני היושב-ראש, אין קשר בין החקיקה למה שקורה בבתי המשפט. ראינו בתחקירים שהיו שהכול הולך שם בעסקאות טיעון. קבלנים עובדים שם. רק לסיים. בואו נדבר דוגרי, זה מה שקורה שם. הכול שם עסקאות. אין סף נמוך, אין סף גבוה.

העברתי לך מסר. אל תלכו על הסף הנמוך. תעזרו לנו להילחם בתופעה הזו. ואם צריך גם את הרשות המחוקקת, אז אני מתחייב שכאופוזיציה אנחנו ניתן את כל הגיבוי. חבל שאין פה אף חבר כנסת מהקואליציה. אם אנחנו צריכים לבלום את ההרג בכבישים, אני מתחייב בשם כל החברים שלי שאנחנו ניתן את כל הגיבוי להחמרה. אין מילה אחרת: הרג בכבישים.

אמר כאן ראש אגף התנועה לגבי מאגרים פסולים. לטעמי, החינוך בבתי הספר הוא לא מספיק כי ליורם אין שום שליטה על זה. התקציב הולך, ובזה זה נגמר. פעם איזה ראש אגף תנועה לקח מכוניות אחרי תאונה והניח אותן בפתח בית הספר. אבל הרגו אותו אחר כך. אני הייתי בעד. זה זעזע את התלמידים. אני לא יודע אם אפשר לעשות את זה היום.

יש תוכנית לאומית. זה לא נכון להגיד שאין תוכנית לאומית. יש תוכנית לאומית, אבל היא לא מבוצעת. אנחנו צריכים לראות איך היא מתבצעת. תיכף אני אגיד לך על מה אני חושב, אדוני המנכ"ל, כולל סמכויות התוכניות הלאומית עם תקציב רב-שנתי. 60 מיליון שקל – יונתן הבחור מהאוצר ברח לי.

הוא היה איתנו בכיבוי שריפות, וגם שם לא יצא ממנו כלום.

השרה צריכה לעבור שוב על התוכנית שיורם הכין ולאשר אותה ברמה של ראש ממשלה. אני אחזור שוב על הדברים הבאים כדי שהם ייצאו לתקשורת: אם היו 500 הרוגים בתאונות מבצעיות בצה"ל, אין לי בכלל ספק שהיו מדיחים את הרמטכ"ל.

אדוני היושב-ראש, דווקא בגלל המשפט הזה אני רוצה לבקש משהו אישי.

אתה יודע שאני סולח לך בגלל ההיכרות המוקדמת.

אני מבקש שבועז יחזור לוועדת המשנה. זה חשוב מאוד.

אני ביקשתי ממנו כמה פעמים.

לא מעניין אותי לנהל תיאטרון. באתי לעבוד, לא באתי להיות חלק מהצגה. כמו שאתה רואה כאן, זה הכול הצגה. הם ילכו, - - -

לא נכון, אני לא מקבל את זה.

לא, אני לא חושב שאתה. בואו נראה עוד כמה חודשים מה יקרה עם כל מה שהם מציגים הם כאן. אמרתי לפני שנה שתיראו שבישיבה הבאה לא ישתנה כלום, והינה לא השתנה כלום.

נושא תאונות הדרכים לא על סדר יומה של הממשלה.

אני מנסה לקדם את זה, ובעוד שלושה חודשים אשב פה.

גם אז אמרת: יהיו דיונים, שולחנות. הם אמרו לך: כן, כן. משהו השתנה.

הם עשו, אבל לא הביאו תוצאות.

אדוני המנכ"ל, אין גוף לאומי שמנהל ומתכלל את האירוע – למה הכוונה?

לא רק שהוא לא השתנה. הוא גם אמר כאן נתון מזעזע. להבדיל, אם נגיד להקים שולחן עגול, למשל בפשיעה בחברה הערבית. עזוב שרים, הבנת שאתה הוועדה. שרים עסוקים במלא דברים. לעשות שולחן עגול של חינוך, תחבורה, ואמור להיות גם ראש מנכ"ל משרד בט"פ, לא רק ראש את"ן, כי הם עושים עבודה טובה.

בחייך, הם שלחו את היועצת המשפטית.

אבל צריכה להיות כאן מדיניות ואנשי מקצוע ושולחן עגול שיבואו ויעשו הכול כדי למנוע את המספרים המזעזעים שנאמרו כאן. אתה רואה שאני לא משתלחת בשרה, אבל אם יש נתונים כאלה גרועים שלא היו פה משנת 2020, - -

מ-2012.

- - אז אולי צריך לחשוב מחוץ לקופסה ולהביא משרדי ממשלה ולעשות שולחן עגול, ולהגיד לציבור: אנחנו יוצאים בתוכנית לאומית הגיונית, 500 מיליון או מיליארד, ומסיטים כסף ומתחילים לעבוד. ובעיקר, משה, על הרכבים הפרטיים.

ברשותך, חברת הכנסת, גם לזה התייחסתי בתחילת דבריי שכן הקמנו שולחנות עגולים. בהתאם לצרכים מול חינוך, משטרה, משפטים, אנחנו בודקים איך להביא תוכנית ישימה, שבסופו של דבר, האוצר כן יוכל להביא לנו תקציב לזה.

חייב. כמו מס - - -, אבל להבדיל.

הוא חייב. אבל בינתיים מה שהוא ביכולות שלנו, כשיש לנו תקציב צבוע וישים שהאוצר אישר לנו, אנחנו פועלים איתו. אבל אנחנו עושים. מה שאמרת, קורה. ונקווה באמת לבוא בוועדה הבאה עם - - -

האוצר מאשר לפי סדר העדיפות של משרד התחבורה. נושא תאונות הדרכים לא בסדר העדיפויות של משרד התחבורה.

אנחנו מנסים לשנות את זה.

זה במקום הראשון אצלנו. תאונות הדרכים הן במקום הראשון במשרד התחבורה.

מה שמעניין אותי זה התוצאות הסופיות, והתוצאות גרועות. המצב בלתי נסבל עכשיו.

המצב לא פשוט, אבל יש - - -

כשאתה מדבר על 158 הרוגים מתחילת השנה, אתה לא יכול לדבר על שום דבר אחר.

תודה רבה. הנזק המצרפי בשנה הזו יהיה 19.6–20 מיליארד שקל. על פי הממוצע שהיה בשנה שעברה ועל פי העלייה, כ-480–500 הרוגים. זה נזק מצרפי עצום למשק. אני גם לא מדבר על הנזק החברתי והמשפחתי העצום. מספיק היה לשמוע את אסתר. אנחנו צריכים לתת פתרון. והאחריות היא על כולנו, על כל מקבלי ההחלטות ועל הממשלה.

אני חוזר על המילים: "אין גוף מתכלל". המשטרה עושה קצת, משרד המשפטים עושה קצת, חינוך עשה קצת. אני חוזר כמעט בכל דיון שלי שאין גוף מתכלל. אדוני המנכ"ל אני רוצה להציע לכם משהו, ותעביר לשרה. לא יהיה גוף מתכלל אם אחד יגיד לשני. נגמר הסיפור. בעיני רוחי אני רואה את הרלב"ד בדיוק כמו המל"ל. המל"ל מאגד את כל הגופים בנושאים מבצעיים וביטחוניים. אני מכיר את יורם, וגם שירתתי איתו, אם רוצים להביא תוצאות, צריך להביא להחלטת הממשלה להפוך את הרלב"ד לגוף דמי או סמי מל"ל, שיאגד ויתכלל את כל המלחמה.

סכום של 60 מיליון הוא סכום לא רציני. לשנה הזו אנחנו נעביר מכתב לשר האוצר שבו אנחנו דורשים כ-350–400 מיליון שקל כדי לגמור את השנה הזו. ואנחנו מתריעים, עם עותק לשרת התחבורה ולראש הממשלה כי הוא יושב-ראש ועדת השרים, שבשנה הזו יהיו להערכתנו 500 הרוגים. אנחנו נכתוב שאם היו 500 הרוגים בתאונות מבצעיות בצה"ל, כנראה שהיו מדיחים את הרמטכ"ל. אנחנו לא יכולים להמשיך בסגנון הזה.

צריך שלרלב"ד יהיו אמצעים, וייתנו לו את הכסף של החינוך והוא יגיד לאיזה בתי ספר, ועם תוכנית רב-שנתית. אתה אומר שיש לו תוכנית, אלא שאנחנו לא מסוגלים לבצע אותה כי אין גוף מתכלל ואין כסף. יורם, ב-60 מיליון שקל אתה יכול לסגור את הרלב"ד וללכת הביתה. אל תיקח אחריות. 500 הרוגים זה מטען שהוא גדול מדי עליך. אין מישהו במדינת ישראל שיכול לשאת את המטען הזה.

אם לא יביאו מהר החלטת ממשלה, לא בעוד חצי שנה, להפוך את הרלב"ד לגוף סמי מל"ל, עם כל הסמכויות, עם הוצאות התוכנית לפועל, זה לא ייגמר לעולם. זה בושה וחרפה שמתווכחים איתו באוצר על 7 תקנים כשהוא אומר שהוא משלם את המשכורות ושרק יאשרו לו את התקנים. אם לא יהפכו את זה, נמשיך להגיד: משרד החינוך, משרד התחבורה, משטרת ישראל והרשות השופטת, ולא נסיים את זה. אין גוף מתכלל במדינת ישראל. על 500 הרוגים, נזק מצרפי של 20 מיליארד שקל.

זוהי ההצעה שלנו כוועדה. בנוסף לפיגוע החברתי, עוד פעם, תקציב, תקציב, תקציב. אנחנו נוציא מכתב לשר האוצר. הינה, אני מושך בדש מעילו כדי שהוא לא יגיד: לא ידעתי על הנזק החברתי והמצרפי שיהיה בעקבות תאונות הדרכים.

אני אומר לכם, אתם מוצאים פה אנשים, גם בוועדה וגם חברי כנסת, שמגישים מייד. אם יהיה צורך בחקיקה, תגידו. אני מתחייב על חקיקה. כל אנשי האופוזיציה, ואני יושב כרגע שם, יתמכו בכל חקיקה כדי לעצור, לבלום ולהאט את תאונות הדרכים. וגם השרה עצמה היא חברת ממשלה. היא יכולה להביא הצעת חוק ממשלתית שהיא היא הרבה יותר מהירה מהצעת חוק פרטית.

תאונות הדרכים הן לא גזירה משמיים. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהוועדה ביקשה כבר לפני שנה התכנסות של ועדת שרים, שהתכנסה רק השבוע. זה לא עובד, זה לא רציני. בינתיים יש הרוגים. אני אומר לך שאני לא הולך פוליטית, אני תולה תקוות בשרה ובזה שהיא תביא את ההצעה להפוך את הרלב"ד למין מל"ל כדי לתת לו סמכויות ותקציב, לראש הממשלה כי הוא נושא באחריות כיושב-ראש הוועדה. אין פה עניין לוויכוח. אם לא יהיו תוצאות, נבוא אליו בטענות.

כולנו עושים. כל מי שישב פה סביב השולחן אמר: עשיתי. במבחן התוצאה כולנו נכשלנו במספר ההרוגים, בנזק הכלכלי ובמספר הפצועים.

אמר חבר הכנסת סגלוביץ' שיש צורך בקשב. אכן, יש באמת צורך בקשב. אנחנו לא יכולים לרדת מהנושא הזה. משרד המשפטים יביא לפעם הבאה סטטוס חקיקה – איפה זה עומד.

אדוני, האם אפשר אולי גם סטטוס עמידה בהערות ובתיקונים שביקש מבקר המדינה?

כן, בהחלט. דוח מבקר המדינה נשלח למשרדים השונים. אני מבקש ממבקר המדינה לעשות בדיקה מול המשרדים השונים על פי ההערות והדוח שלכם. שידווחו לכם, ואתה אחר כך אלינו מה תוקן.

שוב, כדי להבהיל את עצמנו, אם היו, חס וחלילה, 500 חיילים הרוגים בתאונות מבצעיות, לא תאונות דרכים, הארץ הייתה גועשת.

שלושה חיילים נהרגו בשבוע האחרון בתאונות - - -

כן. אני מכיר קצת חלק. זה חלק מהתשלום והמפקדים צריכים לתת תשובות. זה דיון מאוד מאוד קשה. היה לי באמת קשה לנהל אותו. גם האמוציות האישיות, וגם חוסר היכולת שלנו להשפיע. אז לשם מה שלחו אותנו לכאן, ולשם מה כל אחד מאנשי המקצוע יושב במשרדו? כולל משטרה, משרד המשפטים, משרד התחבורה, והוועדה הזו. אני לא מוציא את עצמי מהאחריות.

אם כן, בעוד שלושה חודשים. זה מספיק זמן כדי שהשרה אולי יכולה להגיד: לא נראה לי, אני רוצה להעביר את הרלב"ד למשרד הממשלה או לאחריות משטרת ישראל או לאחריות משרד המשפטים. די, זה בשבילי כאב ראש – וזה בסדר. אבל אם היא תמצא בשר ברעיון הזה להפוך אותו למין מל"ל. כי, שוב, אין גוף מתכלל. רק אליכם באים בטענות. אני בא אליו, הוא אומר לי: אין לי מספיק ניידות. אני אומר לו: אבל אתה לא עושה חלוקת עבודה נכונה. אני בא למשרד המשפטים, והוא אומר לי: אבל אין לי ועדה. בסוף אתה נושא באחריות, אדוני המנכ"ל. אנחנו נפיל עליו, הוא יכול. אני מכיר את היכולות שלו. הוא חיסל לי את משפחות הפשע בירושלים. אדוני מנכ"ל הרלב"ד, אם אתה לא רוצה, אז לך הביתה. גם דיברתי אליך אחרת כשהיית אצלי. הוא יכול. לא סיכמתי איתו כלום על העניין הזה. הוא לא יודע על ההשוואה של המל"ל לרלב"ד. אבל צריך גוף מתכלל. אין לו את היכולות האלה. אני מביא את זה כהצעת הוועדה לפתחה של השרה. בסוף היא זו שמחליטה. אני יודע שכשהיא רוצה, היא מאוד יכולה. ואני לא מדבר פוליטיקה, אני משתדל רק מקצועית לחלוטין.

בעוונותיי כי רבים, ויש לי הרבה עוונות, האם עוד מישהו רוצה להגיד משהו שפספסתי? אם כך, אנחנו נפגשים שוב בעוד שלושה חודשים.

האם אי-אפשר להקדים?

לא, הם לא יספיקו לעשות כלום. זה כנסת, זה ממשלה, זה משרדים.

אדוני היושב-ראש, מה שאמרת בהמלצה שלך מופיע בכל הדוחות.

בסדר, אבל אני שולח אותם לעבוד.

שילכו לעבוד חודש.

לא, לא. לא יעשו כלום. עזוב, אני מכיר את זה.

אני אורית לוריא כהן, אגף זה"ב במשרד החינוך. אני רוצה להתייחס.

אל תדאגי, אנחנו ניקח לכם את הכסף. אנחנו לא סומכים על זה. אנחנו לא מקבלים דיווח מה עשיתם עם ה-50 מיליון, איך עשיתם.

לא קיבלנו 50 מיליון.

כמה קיבלתם?

12 מיליון, וזה גם אחרי קיצוץ של 5 שבוצע.

האם אתם מבינים?

כאשר 12 מיליון זה 30% מתקציב הרלב"ד שנותר.

ברור לחלוטין שכדי לגמור את השנה אתה צריך בין 300 ל-400 מיליון שקל.

זה היה 40%, כן?

אנחנו נוציא מכתב גם לשר התחבורה, לידיעת ראש הממשלה, וכמובן לידיעת השרה, ונזהיר את כולם. אנחנו מרימים דגל אדום כשאנחנו אמורים לנשוק ל-500 הרוגים.

ביקשתי לומר שההשקעה של משרד החינוך היא הרבה מעבר ל-12 מיליון הללו.

אני משוכנע. אמרתי את זה בבדיחות.

ואם נידרש להציג את הנתונים, נעשה זאת.

תודה. חברים, תודה רבה שבאתם. אני מאוד מודה לכם.

ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.