פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



29
הוועדה לביטחון לאומי
05/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 375
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום שני, ז' באייר התשפ"ה (05 במאי 2025), שעה 11:15

תקנות כלי הירייה (תנאי סף ותבחינים לקבל רישיון פרטי לכלי ירייה והוראות נוספות) (תיקון מס' 2) התשפ"ה-2025

חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר
סימון מושיאשוילי
חמד עמאר

בר כהן - עו"ד, עוזרת משפטית ליועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי

דוד ויצמן - מנהל אגף בכיר רישוי ופיקוח כלי ירייה, המשרד לביטחון לאומי

לימור ארזני - ראש חטיבת רישוי כלי ירייה, המשרד לביטחון לאומי

אורית מזרחי - מנהלת תחום יח"י אזרחיות ופרויקטים, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק חיים קולבקר - ר' חו' בקשות נשק, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

פקד אורי בוצ'מנסקי - קמ"ד אג"מ יועמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

דוד בבלי - יועץ לשר לביטחון לאומי

חי מסיקה - רמ"ח מערכות מידע, א"א, צה"ל, משרד הביטחון

גל כהנר - קפ"צ, אכ"א, צה"ל, משרד ביטחון

רועי הראל - רמ"ד מיוחדים, צה"ל, משרד הביטחון

סאיד תלי - מנהל תחום פ"א אלימות במשפחה, ועדות ותוכניות, אגף בכיר, משרד הרווחה והביטחון החברתי

איציק צ'יפרוט - יו"ר העמותה לתרבות הנשק בישראל

צליל שמשי - יו"ר ארגון החמושות

מירית לביא - עו"ד, חוקרת, המכון הישראלי לדמוקרטיה

קרן ברק - חכ"ל, עו"ד

ישי פולק - יושב ראש איגוד ירי מעשי בישראל

הילה מור זהבי - עו"ד, בונות אלטרנטיבה

מורין אמיתי - חוקרת, פורום קהלת

רויטל גסט - עו"ד, פעילה למען זכויות נשים

אודליה קדמי - עו"ד, משנה לראש מועצת זיכרון יעקב, פעילה חברתית לקידום זכויות להגנה עצמית

ד"ר רות קבסה אברמזון - אימהות למען ישראל

לימור עטר רוזנבוך - מדריכת חי"ר לשעבר

נגה ארבל - ראש תחום תורת מדינה יישומית, מרכז יכין

קרן דהרי - עו"ד, ממונה, המחלקה למשפט ציבורי מינהלי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ענבל לוי - מדריכת תותחנים ונהגת נגמ"ש, ארגון מתחמשות

גלעד נווה

לאה גופר

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



תקנות כלי הירייה (תנאי סף ותבחינים לקבל רישיון פרטי לכלי ירייה והוראות נוספות) (תיקון מס' 2) התשפ"ה-2025

מכובדיי בוקר טוב. לא הספקתי לומר את זה בצורה הראויה, אז אני אומר את זה עכשיו, למרות שהוא לא פה. זאת הזדמנות להודות לחבר מזה תקופה מאוד ארוכה, אנחנו בקשר כבר הרבה מאוד שנים, חה"כ בועז ביסמוט. הודיתי לו פה באופן אישי על החברות ועל המקצועיות שהיו שזורים זה בזה במהלך שלושת החודשים האלה שלא הייתי כאן. הוא גם ידע לשמור על הקשר איתי, על מה שקורה, מתוך הנחה שבאמת יכול להיות שאני אחזור וגם עשה את זה בצורה מאוד מקצועית. אז אם לא הייתי מספיק ברור בפעם הקודמת אני אומר את זה פעם נוספת עכשיו.

אנחנו ביום ה-577 למלחמה שנכפתה עלינו באותה שבת ארורה של ה-7 באוקטובר. הספירה הזאת היא ספירה לא הגיונית, זה 19 חודשים. זה משהו מטורף. אבל אני מציין את זה כיוון שאתמול גויסו עשרות אלפי חיילים להמשך המשימה. אני מקווה מאוד שנצליח הפעם לעשות את שתי המשימות העיקריות: להחזיר את 59 החטופים שיש שם, החיים והחללים. ולהכריע את הדבר הזה שנקרא שם חמאס, כדי לא לקבל 7 באוקטובר נוסף בעוד כמה שנים.

החיסרון הגדול ביותר שאנחנו דנים ושומעים את כל מי שיש לו מה לומר בעניין זה שלשמחתנו אין לנו את התמונות של אלה שעלולים להירצח או להיחטף אם אנחנו לא נדע להכריע את האויב הזה ולגרום לו להבין שזה לא יכול לקרות פעם נוספת. אז אני מקווה מאוד שנצליח לעשות את זה הפעם.

התכנסנו כאן היום כדי לדון בטיוטת תקנות כלי הירייה, שהושמה לנו על ידי המשרד לביטחון לאומי, על ידי השר לביטחון לאומי, חה"כ איתמר בן גביר. הטיוטה הזאת הונחה כבר לפני די הרבה זמן. אני חייב לומר שבוצעה עבודת מטה, ככה ממה שאני נחשפתי בשבועיים-שלושה אחרונים, בוצעה עבודת מטה בשיתוף צה"ל וגובשה רשימה מקצועית ראויה, שחשוב שתתווסף לרשימת אותם זכאים לקבלת רישיון פרטי לכלי ירייה.

כולנו יודעים שתבחין כוחות הביטחון הוא המעגל המרכזי שאנשים שיכולים לזכות או לקבל את אותה זכות לרישיון נשק פרטי זה מעגל מאוד חשוב, כיוון שזה בדרך כלל האנשים היותר מיומנים, האנשים היותר מקצועיים שאנחנו חושבים שהם ראויים לשאת נשק. ואם אנחנו נדע לקחת עכשיו את הקבוצה שלא הכללנו בפעם הקודמת ולצרף אותה הפעם למעגל הזכאים אני חושב שאנחנו נוסיף נדבך נוסף לנוכחות של אנשים ברחובות מדינת ישראל שעדיין נתונים מידי פעם לסיכונים וסכנות. נוסיף עוד אנשים ראויים עם רישיון לנשק ועם נשק שיגנו עלינו ויוסיפו לנו לביטחון האישי.

אני מזכיר שעד היום התמקדנו בתעודת לוחם, התמקדנו בדרגות, התמקדנו בכל הדברים האחרים שנוגעים לכוחות הביטחון. הפעם הרחבנו קצת את המעגל ואני חושב שהוא מעגל ראוי. אני לא אעבור עכשיו על כל השמות, אבל התמקדנו במדריכים, מדריכות. התמקדנו במפקדי כיתות שהם לא במעגל הלוחם, בחיילים ובסיירי משמר הגבול ובתצפיתנים, תצפיתניות. אני חושב שלכולנו ברור היום את חלקם. לא רק בעקבות המלחמה, אלא היכולת שלהם להוסיף באמת למעגל האנשים שנמצאים ברחובות.

הדיון הזה יימשך עד השעה 12:30, אני אשמח מאוד לשמוע את ההתייחסות שלכם. יקירי, אתה מוזמן לדיון הבא, בסדר? תודה. אתה תמיד יכול לשבת איתי פה, אתה יודע. אתה גם חבר באופן אישי. בבקשה, התייחסויות לדיון, בבקשה.

אני מציע שדוד ויצמן יפתח על הדברים הראויים ונמשיך אחרי זה. בבקשה דוד.

אדוני יושב-הראש, חברי הוועדה, מכובדיי, בוקר טוב. כהרגלי בקודש אני אפתח בתמונת מצב של האגף לרישוי ופיקוח כלי ירייה החל מפרוץ מלחמת חרבות ברזל. האגף קיבל עד לאתמול כ-395,000 בקשות. מי שקצת מבין בהיסטוריה של האגף לרישוי ופיקוח כלי ירייה, מדובר בערך בכ-35 שנות עבודה ממוצעות. האגף ניפק כ-210,000 אישורים מותנים, כאשר מתוכם כ-162,000 מומשו כבר לכדי רישיונות. ביחס לבקשות שסורבו עד כה, סורבו כ-164,500 בקשות.

שליש מהבקשות.

שליש מהבקשות. האגף עדיין נמצא בשגרת לחימה מבחינת עומס עבודה. קפסיטי, שעות ראיונות. אני רוצה לציין לכולם שאנחנו גייסנו עשרות עובדים על מנת להתמודד עם עומס הבקשות והאגף עושה את זה בצורה מעוררת כבוד.

טיוטת התקנות שמונחת בפני חברי הוועדה הנכבדת היום מדברת על הרחבת פוטנציאל נושא כלי הירייה בתבחין שירות בכוחות ביטחון. אני רוצה לציין שהטיוטה המונחת בפניכם עברה עבודת מטה מקיפה ביחד עם גורמים רבים כמו צה"ל, משטרה וכו'. העבודה כמובן כללה בתוכה RIA שאושרה על ידי רשות ההסדרה.

אנחנו באגף זיהינו לאורך התקופה האחרונה, גם כמובן בתוך חרבות ברזל וגם לפניה, מקרים רבים שבהם אזרחים מיומנים שנשאו כלי ירייה פרטי או מנעו פיגועי פח"ע או שמנעו את ההידרדרות של אותם פיגועים. אתה אדוני ציינת את המובן מאליו שזה קצינים, רובעי 07, זכאים לתעודת לוחם. אבל לא מן הנמנע, וגם כמובן בידיעה, ישנם תפקידים נוספים שאותם מאיישים אנשים מאוד מקצועיים שאנחנו באגף רוצים שיישאו כלי ירייה פרטי באזרחות. התפקידים האלה מונחים בפניכם בטיוטה שהגשנו.

אנחנו זיהינו במרכיבים על בסיס המלצת צה"ל גם מרכיבי לוחמה, גם מרכיבי ירי. יש פה תפקידים שאני באופן אישי הייתי שמח לראות כמוהם במטווחים ולא במטווחים. ועל מנת שאנחנו נרחיב בצורה שקולה, מדודה, גם עם שום שכל, את תבחין שירות בכוחות ביטחון, אלה התפקידים שמונחים בפניך, אדוני, על מנת שנאשר אותם. עד כאן.

תודה דוד. אני אשמח רגע לשמוע התייחסות שלכם, צה"ל. שי, גל, על התהליך, על עבודת המטה שנערכה, כמה מילים. בבקשה.

שלום לוועדה, רועי הראל, רמ"ד מיוחדים בקחצ"ב.

כמו שקיבלנו פניות רבות ביחד עם אכ"א, בעצם סידרנו את מקצועות ההדרכה בצה"ל כמו שאנחנו רואים אותם לנכון. ציינו גם בפני האגף כשנפגשנו איתם בעצם את היכולות שלהם, איזה הכשרה הם עוברים, מה נדרש מהם לתפקידם. החתמנו בעצם את מפקד חיל רגלים. ישבנו על זה עם אגף כוח אדם בהתאם לסד"כ שיש כרגע בצה"ל ואנחנו רואים לנכון שבעצם אותם מדריכים, מדריכות, שבעצם מלמדים את אותם לוחמים ונדרשים בבטיחות ומיומנות רבה אף יותר, חלקם אף משתתפים בלחימה בצורה כזו או אחרת, שבעצם לא פחות ראויים לשאת כלי ירייה במרחב הציבורי ולהגן על עצמם ועל הסביבה ואני שמח שהוועדה קיבלה את ההמלצות.

אני רק רוצה פה לדייק, כדי שזה יהיה ברור. זה עדיין לא נאמר, אז אני אפרט את זה. קודם כל, אנחנו משתמשים במילים מדריכי, אבל זה כולל גם מדריכות. זה פשוט שפה. אנחנו מדברים על מדריכי תותחנים, מדריכי שריון, מדריכי הנדסה קרבית, מדריכי איסוף קרבי, מדריכי חי"ר, מדריכי הגנה אווירית, מדריכי חילוץ והצלה ומדריכי קליעה. בנוסף מ"כ שאינו לוחם, חיילי וסייר מג"ב ותצפיתנים. סך הכול 11 מקצועות חדשים שאנחנו מוסיפים לרשימה.

אם יורשה לי אדוני רק להוסיף שבעבודת המטה הוצעו תפקידים נוספים, שאני הורדתי מהרשימה היות ולא זיהיתי בהם איזה שהם מרכיבים שיש להם ערך מוסף עבורנו.

אוקיי. אני אשמח לשמוע התייחסויות. חי, אתה רוצה להגיד משהו?

אני אתייחס באופן כללי, באמת זמן רב יחסית לא דנו בנושא. אבל אנחנו התקדמנו בעדכון של הממשק שלנו מול אגף כלי ירייה, לפחות בכל התהליך של השדות הנוספים הנדרשים.

אם כבר אנחנו מדברים, איך עובד הטרום 99?

אני חושב שוויצמן יכול להתייחס, אבל הוא עובד בצורה מעולה. אני לא מכיר רגע פערים בנושא.

לא, לא, אני לא שאלתי על פערים, שאלתי אם זה עובד.

זה עובד מצוין. ואני חייב לומר לך, אדוני, ששיתופי הפעולה עם צה"ל בכל מה שקשור לממשק הטכנולוגי נמצא במקום אחר לגמרי.

אמרתי לך פעם, אל תיתן להם מחמאות בכזה פורום.

אבל מגיע להם.

כי הם ינצלו את זה לרעה.

אבל מגיע להם.

בבקשה. כן חי.

אז למעשה אנחנו מרחיבים את הממשק הקיים שיש לנו מול אגף כלי ירייה, שהוא עובד ברמה באמת סדירה וטובה לשלוש דרישות מרכזיות: הראשונה באמת מענה ללוחמים ולפצועים ותיקון 25, התיקון שעבדנו עליו בהקשר הזה, כדי לתת להם מענה. שהשתחררו טרם עת ונפצעו במהלך תפקידם, בין אם זה חיילים או לוחמים. הדבר השני זה כל מה שקשור בחידוש כלי ירייה, חידוש מבקשים או מילואימניקים שביצעו לפי הדרישה של אגף כלי ירייה מעל 30 ימים ב-90 הימים האחרונים. אנחנו רגע ממש עובדים בלהגדיר את זה במערכות כדי שבאמת מילואימניק יוכל לקבל את הזמן הנוסף שהוא צריך כשהוא יבוא לחדש את הרישיון. הדבר השלישי זה באמת האינדיקציה לשירות באחד מהמקצועות שהוועדה פה מגדירה, כדי שאנחנו נוכל להגיד באופן ישיר ומיידי לאגף עבור כל בקשה אם הוא עומד בכל אחד מהקריטריונים האלה שהגדרתי.

אנחנו למעשה בהקשר הזה בתיאום יחד עם האגף אנחנו עובדים כדי לעלות עם גרסה אחת שתכלול את שלושת הדברים האלה. גם מענה לחוק, תיקון 25, גם למילואימניקים וגם עכשיו למקצועות הנוספים כדי שזה יהיה שינוי בפעם אחת מאוד משמעותי, יחד עם כל הבדיקות שאתה מכיר ודיברנו עליהם בעבר.

יפה מאוד.

אבטחת מידע, הגנה וכו'.

אחד הדברים שדיברנו עליהם בעבר היה הערנות של אנשי המילואים בעיקר לצורך כן לטפל בדרגה שלהם כדי שהם יוכלו ליהנות מהזכות לקבל רישיון לנשק. זה משהו שהוזנח ופתאום מצאנו את עצמנו עם הרבה אנשי מילואים שעשו מספיק ימי מילואים כדי לקבל את הדרגה הרלוונטית אבל לא עשו את זה. זה משהו שאנחנו הארנו אותו, הצלחנו להעביר את המסר יותר טוב עכשיו?

אז אני יכולה להגיד שאנחנו מקבלים עשרות פניות כאלה בחודשים, של כאלה שרוצים להסדיר. רובם אנחנו באמת מסדירים. לא את רובם, חציים אנחנו מסדירים, חציים לא זכאים. אבל אני חושבת שיש היענות מאוד גדולה של הציבור לגשת ולתקן את הרשומת שלהם.

זה גם הזמן להגיד לציבור שכן צופה בנו, מי שרוצה כן להסדיר מולנו, גם לא צריך יותר את ה-830 באתר האישורים. אני חושבת שזו אמירה, זה צעד כל כך משמעותי וחשוב שעדיין פונים אלינו ואני לא רואה את זה בכמות הפניות, על אף שאפשר לבטל. אז אני אומרת לכולם פה, למי שמקשיב, הדרך לפנות אלינו זה ב-1111 שלוחה 5 ואז שלוחה 4. תפנו אלינו אם אתם רואים שיש איזה עוולה או דרגה, רובאי שלא הוזן. תפנו ואנחנו נבחן את זה כמו שצריך.

מדהים, תודה. איזה כיף לשמוע את זה. משהו שלא היה ממש ברור כשהתחלנו בתהליך. כן, התייחסויות, בבקשה. כן קרן.

קודם כל אני מברכת על זה שהכנסתם את המדריכים והמדריכות. אני פשוט רוצה לדייק את תקופת הזמן. אני וגם חברתי פה לידי, עו"ד לימור עטר רוזנבוך, היינו מדריכות חי"ר בשנות ה-90. בתור מדריכות חי"ר אנחנו א' אפרופו רובאי, דיברת על רובאי, לא עדכנו נכון את הרובאי שלנו כשאנחנו היינו מדריכות חי"ר. בתקופה ההיא אנחנו גם היינו מדריכות חי"ר וגם היינו מ"כיות טירונים בזיקים. מי שמכיר עכשיו את סיפור הגבורה, זה היה של מ"כיות ומ"כים בדיוק בבסיס טירונים זיקים שממש הצילו את כל הטירונים שם.

אנחנו העברנו בתקופה ההיא גם טירונות של טירונות רובאי 03 לטירונים. זאת אומרת, אנחנו היינו המפקדות של רובאי 03 לטירונים. וזה אומר שדרגתנו הייתה אמורה להיות רובאי הרבה יותר גבוה וזה משהו שמתפקשש בתוך האירוע שלכם. אנחנו עברנו הכשרה של חי"ר, נשאנו נשק, כל השירות שלנו עלינו. גם M16 גם גליל, גם בתקופת ההכשרה וגם לאחריה. מן הסתם גם תפקידי הדרכה בתקופה ההיא, אז לא היו לוחמות, זה היה התפקיד הכי קרבי שנשים יכלו לעשות בתקופה ההיא.

לכן גם אותרנו. אז אני מניחה שזה לא השתנה, רמת האיתור, הרמה הגבוהה גם ככה של נשים עם הבגרות שלהן, עם האחריות שיש בתפקיד הזה גם על חיילים וגם בכלל, בטח בלשאת נשק. עברנו הכשרות של כל כלי הירייה האפשריים: מרגמות וקליעים ונגמ"שים, לימים גם היינו מדריכות נגמ"שים. היינו כמעט בכל דבר אפשרי של כלי ירי.

לכן המקום הזה של לאשר, קודם כל לעדכן את זה שאנחנו רובאי מתקדם, גם אם היינו נשים. שוב פעם, רוב התפקידים פה, לפחות בנושא חי"ר, שריון, זה נשים. גם ככה זה מצוין שזה הורחב, כי הרוב פה כתוב מדריכים בגברים, אבל רובן נשים כאן.

בעברית ברבים זה תמיד זכר.

בסדר. אתה יודע, לא נתווכח על זה, אני מקבלת את זה. בטח בצבא יש דברים שאני מקבלת. אבל להבין שרובן נשים ושרובן אחראיות ונושאות את זה איתן קדימה, עם אחריות ועם שיקול דעת. ובטח האירוע הזה, פה אני מדברת על הזמנים. אין הבדל בין אם השתחררתי בגיל 20, אין הבדל לכשירות שלי כשהייתי בגיל 40 או בגיל 50. זאת אומרת, זה אותו דבר. אחרי עשר שנים אתה יודע בדיוק איך לתפעל נשק. שים אותי עכשיו על נשק, אני יודעת לתפעל אותו, אני יודעת לנקות. אני יודעת את הכול.

הפירוט הזה מיותר. הוא נכון לגבי כולם.

לא, אני מדברת עכשיו על השנים.

זאת אומרת, מה שאת באה בטענה עכשיו זה שאת רוצה גם רטרואקטיבי.

אני מדברת שאין הבדל אם אתה כתבת 20 או לתמיד. כי אין הבדל אחרי שעברו 20 שנים או 30 שנים, זה אותו דבר. במיוחד שאני רוצה להגיד, יש תבחינים בחוק לווטרינרים, חקלאים, מדבירים, מדריכי דרך, שלהם אין הגבלה של זמן. זאת אומרת, יש כבר בחוק כאלה שאין להם הגבלה של זמן מבחינת שנים. וכמי שנושאת פה את הדגל ואני אשמח שגם היא תדבר, לימור, אנחנו נשמח אם נוכל כן להרגיש בטוחות. במיוחד שאני גם לצורך העניין חד הורית, אני אשמח להרגיש בטוחה בבית ובכלל שיש לי, ועם כל האחריות שמתבקשת לזה, הרבה מעבר להרבה גברים שמחזיקים נשק.

תודה קרן. עוד רגע אני אתן לך, שנייה. לימור, את רוצה להוסיף משהו? אבל בבקשה, הבנו את הפרנציפ. כן?

בקצרה. אני רוצה להוסיף שני דברים שקרן לא דיברה עליהם. קרן התייחסה בקצרה לרמת הרובאות. לנו נמסר, לי באופן אישי, אני הגשתי בקשה לרישיון נשק. בגלל שלא היה כתוב לי בטופס של הצבא רמת הרובאות, כי פשוט צה"ל מחק את זה מהטופס בלי ליידע אותי. ואז אחרי ערעורים חוזרים ונשנים ואין ספור שיחות טלפון, נמסר לי רק בעל פה, לא היו מוכנים לרשום את זה, שבשנות ה-90 לנשים פשוט לא רשמו רמת רובאי. שזה נשמע לי תמוה מאוד, אבל עזבתי את זה.

אני רוצה להוסיף שאת הנושא, אני יודעת, אני אדבר שנייה על מגדריות. אבל אין לי ברירה, כיוון שרוב המדריכים שמפורטים בהצעה זה דווקא מדריכות. אני לא מכירה כמעט מדריכי חי"ר לצורך העניין, אני אדבר רק בשם מדריכי חי"ר. ואני רוצה להגיד, כי אני מניחה שזה יעלה פה בהמשך, שיש סיכון מזערי עד אפסי לשימוש לרעה בנשק על ידי נשים. מחקרים עדכניים מראים, אני שנייה אקריא, שנשים בישראל מהוות סיכון נמוך ביותר לשימוש לרעה בכלי ירייה, הן במסגרת אלימות במשפחה והן במרחב הציבורי ובאופן כללי.

לימור, את מתפרצת לדלת שלא קיימת.

מצוין.

זה בדיוק מה שאני רוצה, שכמה שיותר נשים יהיו עם נשק ביד.

מעולה. אז לא להמשיך את זה? אוקיי.

לא, חבל.

חשוב לי מאוד להבהיר לגבי המגבלה של ה-20 שנים. אנחנו יותר מ-20 שנים. אנחנו נראה לי פיט, אבל זה אתם תשפטו, לא אנחנו. שיקול הדעת של נשים מבוגרות ונשים בכלל הוא גבוה יותר עם הגיל. זהירות, בטיחות בנשק. אנחנו מדריכות, הדרכנו לפחות שנתיים. נשק, כללי ברזל, כללים איך לא לירות, איך כן לירות, כללי בטיחות, כללים שנרשמו בדם. להגביל דווקא אותנו מבין כולם, להבדיל ממדבירים וחקלאים ובני חקלאים, גם זה כתוב בחוק. להגביל דווקא אותנו זאת עוולה. ואני חושבת שזה פוגע בביטחון הלאומי במדינת ישראל.

אני מעדיף את העמדה שהתחלתן להציג למה צריך לתת לכן ולא למה לא לתת לאחרים או למה לאחרים מגיע. עזבו את זה, זה לא רלוונטי. יש איתנו פה חבר כנסת, וכמו שאתם יודעים כשחבר כנסת נמצא פה אני תמיד נותן לו את זכות הדיבור. בבקשה עמאר.

בוקר טוב לכולם. באמת אני מברך על הוספת המדריכים. זה צעד מאוד מאוד טוב, יעזור להרבה מדריכים לקבל את הנשק. מדובר לפי מה שקראתי יוסיף עוד 36,000 בערך שיכולים לקבל את הנשק.

אני רוצה לגעת בשני דברים: אחד, קצין אקדמאי, למה הוא לא נכלל בתבחינים. כי קיבלתי גם מכתבים מאנשים שהם קצינים אקדמאיים והם לא נכללים בתבחין. למה הם בחוץ? אני רוצה לדעת למה.

גם אני קיבלתי.

דבר שני, 20 שנים, נגעו בזה ואני חושב שזה דבר שגורם עוול לאותם מדריכים ולאותם אנשים שעונים על התבחין. אבל בגלל תקופת הזמן אתה מוציא אותם החוצה. למה 20 שנים? מה קורה אחרי 20 שנים? מה, יורד היכולת שלהם? להיפך, הם יכולים לשמור יותר על אנשים, הם יותר שקולים, הם יותר יכולים אם משתמשים בנשק הם ישתמשו בצורה טובה יותר וצריך להוסיף אותם. להוריד את המגבלה של 20 שנים. זה מה שאני חושב. אני לא יודע מה השיקולים שבאו ואמרו על 20 שנים.

מצוין, הערות מאוד חשובות. כן, בבקשה, עוד מישהו רוצה להתייחס? בבקשה.

עו"ד הילה מור זהבי מבונות אלטרנטיבה. אני כנראה פה על תקן המתנגדת. לא בגלל שהרוב הן מדריכות, אלא בגלל באמת עניין מגדרי אחר, שאני יודעת שחשוב גם לאדוני, וזה הנושא של אלימות במשפחה. אני ממש לא מזלזלת בבעלי המקצועות הצה"ליים הנוספים שיהיו זכאים עכשיו לקבל נשק. אבל ההרחבה הזאת היא הרחבה מסוכנת.

אם אנחנו חושבים שזאת הדרך להבטיח ביטחון אישי וציבורי אני חושבת שזו יותר הדרך להבטיח כניסה של נשקים לבתים ועוד איום על נשים שגם ככה נמצאות בסיכון כרגע. יש לנו ממש דוגמאות מהתקופה האחרונה. רק לפני חודש אסתר קבלו נרצחה על ידי בעלה עם נשק שהוא נשא ברישיון שהוא קיבל בעקבות הקלות לנשיאת נשק. יש לנו את אלירן בקלו.

למיטב ידיעתי זה היה נשק ארגוני, אבל לא ניכנס לוויכוח.

אבל זה היה בעקבות הקלות שהיה באותו פיגוע בשכונה.

נשק ארגוני לא קשור בהקלות.

ועובד בעיריית חולון וחובש במד"א שנעצר לפני שבועיים בעקבות שורה של עבירות מין, שלפחות את חלקן הוא ביצע באיומי אקדח שהוא נשא ברישיון. בעצם אנחנו רואים שנשק שמסתובב בחברה האזרחית עלול להסלים מצבי סיכון. אין פה שאלה בכלל, בטח במצבים של אלימות במשפחה.

אני ישבתי פה, אני יודעת שבדיון לגבי איזוק אלקטרוני אני יודעת שהוועדה הזאת מתייחסת מאוד ברצינות לנושא של אלימות במשפחה. לכן אנחנו באמת מבקשות לעצור את המהלך הזה של הרחבת התקנות עד כדי לערוך דיון מחודש שיחייב התייחסות. כשנותנים רישיון נשק יחייב התייחסות של רשויות הרווחה. אנחנו לא הצלחנו להבין מי אחראי בכלל לתת הערכת מסוכנות. אין כאן מקום לפשרות. זה לא מצב שבו אפשר לבקש סליחה בדיעבד במקום אישור מראש. אנחנו לא רוצות להגיע למצב שבו עוד נשים נרצחות.

באמת, עם כל הכבוד לזה שאולי עכשיו רוב המדריכים הן מדריכות, עדיין אנחנו רוצות להגן על חיי נשים שנמצאות בסיכון.

תשמעי, אני לא חושב שיש אחד כאן, שיושב כאן, שלא רוצה להגן על חיי נשים. אבל מה שידוע, כל אלימות במשפחה, דבר ראשון שעושה המשטרה, לוקחת את הנשק. אם הוא נשק ברישיון זה הדבר הראשון שעושה המשטרה. זה הדבר הראשון. ברגע שהוא מגיש תלונה על אלימות במשפחה, הדבר הראשון שעושה המשטרה, לוקחת את הנשק.

אבל זה רק במקרה שיש תלונה על אלימות במשפחה. יש כל כך הרבה מקרים שבהם אין תלונות קודם ופתאום מגיע - - -

בואו נתקדם. ההערה היא הערה שחשוב להשמיע אותה. היא הערה שחשוב שגם תירשם בפרוטוקול, אני מאוד מבין אותה. אני ממליץ שתהיי פה בדיון הבא שבו אנחנו מדברים על הקשר שבין - - -

אני פה גם בדיון הבא וגם שם אני אבקש לדבר.

כי שם זה הרבה יותר רלוונטי לדעתי.

אני יודעת. ועדיין אני מבקשת שבאמת תהיה התחשבות בדבר הזה. צריך להיות ראייה מערכתית של כל הגורמים בנושא הזה.

אני חושב שבדברי הפתיחה שלו פה, ראש האגף דוד ויצמן, תיאר את העובדה שמתוך 395,000 בקשות 165,000 נדחו. זה מלמד, אלה מספרים אסטרונומיים. זה מלמד על איכות הפיקוח והבקרה שיש. אני לא אומר שאין פספוסים. אנחנו צריכים לראות שזה לא קורה. אבל אני ממליץ לא לפסול במכה אחת את כל ההיריון הזה לשטוף את התינוק עם המים, כמו שאנחנו רגילים לומר.

ברור. כל מה שאנחנו מבקשות זה לעצור ולהסתכל ולבקש שיהיו תבחינים משמעותיים של רשויות הרווחה.

שיהיו נקודות בקרה ופיקוח ראויות.

מאוד משמעותיות ומחויבות. לא כהמלצה.

אני חושב שהבקשה שלך הגיונית לחלוטין. עוד מישהו? כן, בבקשה עו"ד אודליה.

תודה רבה כבוד יושב-הראש. שמי עו"ד אודליה קדמי, היום אני משנה לראש מועצת זיכרון יעקב. אני פעילה בנושא התחמשות הנשים מאז 7 באוקטובר.

ברשותכם אני רוצה לדבר על הזווית הנשית בתיקון הזה. לפני כמעט שנה וחצי, ינואר 2024, ישבתי כאן בוועדה הזאת והעליתי בפניכם בעיה כואבת שכמעט ולא מדוברת: יותר ויותר נשים רוצות נשק להגנה עצמית, אבל מרביתן לא זכאיות על פי חוק. כפי שנוכחנו ב-7 באוקטובר ולמעשה מימים ימימה, נשים הן מטרה קלה עבור מחבלים. משום שהן פיזיולוגית חלשות יותר וביחס אליהן קיים סיכוי גבוה יותר לבצע סוג נוסף של טרור מזוויע, הטרור המיני.

מכל הסיבות האלה נשים ראויות להגנה מוגדרת. אבל מי יגן על האישה בצורה הטובה ביותר? בן הזוג? במילואים. המשטרה והצבא לא יכולים להיות בכל מקום ובכל רגע נתון. כלב שמירה? גם את היוזמה הזאת ניסינו והיא לא בדיוק הוכיחה את עצמה. לא יעזור כלום, המגן האפקטיבי והמיטבי של אישה הוא האישה עצמה.

המעבר המנטלי מתלות באחר כדי לשרוד לבין תלות בעצמי כדי לשרוד הוא אירוע מכונן בחיי אישה. מחקרים בארצות הברית מראים כי הגנה עצמית מגדילה את תחושת ההעצמה הנשית. וכל אישה שירתה במטווח תוכל להעיד על עוצמת החוויה. יש נשים שמתארות את התחושה הזאת ככזאת שמעניקה להן חירות. בשבילי זה היה אוויר לנשימה. ככל שיותר נשים תוכלנה להגן על עצמן יותר נשים בישראל תהיינה גאות, חזקות, בטוחות. זה מתכון סודי לעוצמה נשית.

החידוש בתיקון שמונח כאן היום, מעבר להכפלת אוכלוסיית הזכאיות לנשק בישראל, שכיום עומדת על 15,000 נשים בלבד, פחות מ-5% מכלל החמושים בישראל, היא העמקת הדיון בסוגיית מיהו האזרח הראוי לשאת נשק. ולראשונה ניתנת כאן הכרה מקצועית לערכים נוספים שלא פגשנו קודם: תפקוד תחת עומסי פעילות גבוהים, התמצאות במרחב ומענה תגובה מהירה. אני מצטטת מתוך דברי ההסבר לתיקון. אלה משקפים שיקול דעת, כושר שיפוט, קור רוח. אלה תכונות נחוצות לחמושים.

אזרח שנעדר תכונות חשובות אלה יתקשה לצלוח סיטואציה מורכבת. וזה שלב קריטי בדרך לנרמול השיח סביב נשקים ושינוי תפיסתי לגבי נשק כגורם מציל חיים, לא רק כלי שקוטל חיים. אנחנו חיים במדינה שאי אפשר לדעת מה קורה מחר. אי אפשר לדעת מה קורה עוד שעה. אז אפילו עוד שבוע זה הרבה לבקש. שנה וחצי זה הרבה מאוד זמן. אני יכולה להגיד לכם שמספר גורמים הבטיחו לי באופן אישי שעד סוף מושב החורף התיקון הזה עובר. ומה קרה? אנחנו בספירה לאחור עד הטבח הבא. אני מבקשת שתתקיים היום הצבעה בנושא הזה. אני רוצה להגיד שהחיינו עוד היום.

דבר אחרון, גם בתיקון הזה ממשיך להתקיים אבסורד שלא ניתן לעבור עליו לסדר היום. כי על פי התיקון הזה נקבע כי נשים בתפקידים בהם מתקיימים הרציונלים שבדיוק הזכרתי קודם, יהיו זכאיות, אבל רק אם טרם חלפו 20 שנים ממועד השירות האחרון. אז מה קורה לאותם רציונלים בחלוף 20 שנים? פג התוקף שלהם? יש הבדל בין אישה בת 41 לבין אישה בת 40 ביחס לשאלה האם היא ראויה לשאת נשק? האם היא ראויה להגן על ילדיה?

רוב הנשים שנפגעות מההתניה הזאת הן בנות 40 ומעלה. אגב, כמה נשים בתפקידים האלה בכלל נקראו למילואים? מעט מאוד. והרבה פנו אליי בזעם בעניין הזה, גם כאשר פורסם התזכיר. כמה מהן ביקשו להגיע היום ואני אשמח מאוד שתשמעו גם את כולן. תודה.

תודה אודליה. ישי, בבקשה.

ישי פולק, יושב-ראש איגוד ירי מעשי בישראל. כבוד יושב-הראש, מדובר בהרחבת התקנות הקיימות בפעם השנייה. בהקשר הזה אין לי אלא לברך את השר לביטחון לאומי על הרחבת אוכלוסיית הזכאים לשאת נשק אישי לצורך הגנה אישית.

אבל אני חייב להציף עוול לא מכוון שנגרם לספורט הירי המעשי, בניגוד לעבר, שבו עדכון התבחינים היו בסמכות ראש אגף רישוי כלי ירייה. עם תחילת המלחמה כאמור עוגנו לראשונה תנאי הסף והתבחינים לנשיאת כלי ירייה בחקיקת משנה של הכנסת. מטבע הדברים, בשל הדחיפות לאפשר לבוגרי צבא הגנה לישראל הלוחמים להתחמש ולהגן על עצמם ועל כל הציבור, נושא הספורטאים שהוא נושא חשוב אך לבטח פחות דחוף מהאירוע שנודע ונדון באוקטובר 2023 הוא נותר לא סגור דיו ועל כן הוחלט בוועדה זו כי הסטטוס קוו יישמר ומה שהיה הוא שיהיה עד שהמשרד לביטחון לאומי יגבש הסדר חדש.

שני דברים דחופים נדרשים כבר כעת להקטנת הנזק: הראשון זה בתקנות שנכנסו לתוקף באוקטובר 2023 נשארה הפניה לפעילות בהתאם לחוק הספורט, אבל המחזוריות שונתה ממחזוריות עונתית לפי חוק הספורט למחזוריות שנה קלנדרית. וכך נגרם נזק כבר ביכולת העמידה בתבחין שבפרט 13 – ספורטאי פעיל. יש לתקן את ההגדרה אם כן למחזוריות עונת ספורט להכרה כספורטאי פעיל לעניין תקנות אלו.

הדבר השני היה השארת מתן אפשרות רישוי לשלושה כלים לספורטאים האולימפיים. כאשר בירי מעשי משום מה התקנה קובעת כלי אחד בלבד. בכך נחסמה אפשרות לפעילות הספורטיבית במספר מחלקות וקטגוריות באופן שפוגע ברמה המקצועית וביכולת להתאמן ולהתחרות תחת תכנון אסטרטגי מקצועי ולרבות שימוש בכלי הירייה ככל שניתנו מכוח התבחינים שבפרטים 1 עד 12 בספורט.

לסיכום, יש עוד מספר תקנות הנובעות מפרשנות הרשות המוסמכת, תקלה בחוק כלי ירייה בדבר גיל הסף לעוסקים בספורט הירי המעשי, מדיניות הקצאת תחמושת, רישום הספורטאים במערכת האגף וכדומה. אבל הבסיס העיקרי להסדרת הפעילות הרגולטיבית של האגף הן התקנות הללו. במהלך התקופה שבין אישור התקנות באוקטובר 2023 ועד היום האגף נהג במדיניות של אי אכיפה במסגרת ההסכמות שהתקבלו בוועדה. אבל לפני חצי שנה החלה אכיפה מוחלטת הגורם נזק כבר לספורטאים.

בישיבות עבודה הוסכמו מסמרות שנדרשות לתיקון התקנות הנוגעות לספורט הירי מעשי, אבל עינינו רואות שעל אף ההזדמנות וההסכמות המקצועיות הנושא לא עלה להצבעה גם היום. אשר על כן אני אבקש לקדם בדחיפות את אשר הוועדה הנכבדת כבר החליטה בהסכמה רוחבית של הגורמים הרלוונטיים באוקטובר 2023. ואני מדבר על כל הגורמים הרלוונטיים והרגולציה. ולהביא לתיקון התקנות בהקשר עם ספורט הירי מעשי בדחיפות המתבקשת. תודה.

זאת אומרת, אם אני מתרגם נכון את מה שאתה אומר, בעצם בפעם הקודמת באותו חודש אוקטובר 2023 שאישרנו ואמרנו שנשאיר את המצב כמו שהוא, בעצם לא עשינו את זה.

הייתה החלטה כולל פירוט מאוד מפורט בפרוטוקול, כאשר בסופו של דבר ההסכמות האלה לא מצאו את דרכן לנוסח התקנות. שומרי הסף פועלים לפי מה שכתוב בתקנות. אשר על כן, ברגע שהתחילו באכיפה אנחנו למעשה נפגעים בצורה מאוד דרסטית.

אני אשמח אחרי זה לשמוע את ההתייחסות שלכם, ראש האגף. בסדר? עוד מישהו? בבקשה, מי שעוד לא דיבר.

אני רות קבסה אברמזון.

בקשה.

תודה. קודם כל תודה על ההזדמנות לדבר פה ולעו"ד אודליה קדמי שהזמינה אותי.

אני אגיד שבימים כתיקונם אני ממש מתנגדת להרחבת רישיונות לנשיאת נשק אישי. אני חושבת שאלימות מאורגנת צריכה להיות בידי המדינה. יש הרבה מאוד סכנות בהרחבת הרישיונות. אבל אנחנו לא בימים כתיקונם ואחרי ה-7 באוקטובר, ברגע שהרחובות התרוקנו ומה שנשאר זה אנחנו, האימהות עם הילדים ועם אוכלוסייה מבוגרת שזקוקה להגנה. וידיהם של כוחות הביטחון היו עמוסות לעייפה ולא היה ברור אפילו שהם עומדים במשימות החיוניות שהם צריכים למלא – היה ברור שחייב להתחמש ואין ברירה.

אני רוצה לדבר ספציפית על הסעיף שבעצם מגביל את רישוי הנשק לנשים עד 20 שנים מתום השירות. לא רק נשים. אני אדבר על עצמי. כבוד יושב-הראש, אני בהכשרתי רובאי 03. הכשרתי המון טירונים וגם מ"כיות לרובאי 02. נכחתי במטווחים, ניהלתי מטווחים והייתי אחראית בסופו של דבר על האירוע הכולל. אני מוצאת שבסופו של דבר זה שאני לא יכולה לשאת נשק כי עברו מעל 20 שנים מהרגע שהוכשרתי זה ממש לעג להכשרה שעברתי.

אין שום ספק שצריך לעבור מטווחים ולעדכן את הידע ואת המיומנות. אבל אני חושבת שהמניעה, עצם זה שזה נמנע ממני בחוק זאת אפליה שאינה ראויה. לכן אני מאוד מבקשת שהסעיף הזה יורד מסדר היום או ינוסח באופן אחר שהוא לא גורם לאפליה אוטומטית של מי שלא צריך להיות מופלה.

הדבר האחרון שאני אבקש זה שהדברים לא יתעכבו. אנחנו באמת במצב חירום ואנחנו לא יודעים איך דברים יתפתחו מיום ליום. לכן אם יש אפשרות לקיים את ההצבעה היום אנחנו מאוד נשמח ונעריך את זה.

תודה ד"ר רות, דברים חשובים.

יש לכם דרך מאוד מיוחדת לא להגדיר את הגיל שלכן, נשים. זה בסדר. כן, בבקשה.

עו"ד רויטל גסט, נעים מאוד. כבוד יו"ר הוועדה, חברי הוועדה, אורחים, מכובדיי, כולם. אני אקח את ההערה האחרונה שלך לתשומת ליבי ואני לא אתבייש בלציין את הגיל שלי. אני בת 50, עורכת דין מתל אביב. הבית שלי הוא בית מגויס על מלא. בעל מילואימניק שחזר מפטור לצנחנים. בן בכור מילואימניק בקרבי, וצעיר בסדיר משרת בגולני.

יש מלחמה בבית, אה?

מגויסים על מלא, חוץ ממני. נשארתי לבד בבית. בימים שאחרי ה-7 באוקטובר, היום שטלטל את עולמנו כולנו ואת שלי בפרט כאזרחית וכאישה, הבנתי מהר מאוד שאני נשארת לבד ואין לי שום דרך להגן על עצמי. אני מדברת על הימים הראשונים שאחרי הטבח. המראות של הכאוס, הזוועות והאלימות הקיצונית, במיוחד כלפי נשים, לא נתנה לי מנוח.

האחד, שאני אגיש בקשה לרישיון נשק אישי. והשנייה, שאני אצטרף לכיתת הכוננות בעיר שלי, בעיר תל אביב. כמה מופרך זה נשמע, נכון? כיתת כוננות בתל אביב. אבל הרגשתי צורך לתרום בפן האישי לביטחון האישי שלי ובפן הקהילתי. כי נשארנו בכל זאת, אין דרך אחרת להגיד את זה, אבל נשארנו הנשים לבד מאחור עם הילדים, עם המבוגרים. לא לגמרי ללא הגנה, אבל בסיטואציה מאוד לא נעימה.

שירתי כמדריכת חי"ר בביסל"ח, בית ספר למ"כים וחי"ר שכל חייל עובר בו לפחות פעמיים בהכשרתו כלוחם. ביום שהגשתי את הבקשה והבנתי שאני לא עומדת בתבחינים, זהו, זה היה מכה לאגו, אבל לא רק. וחיפשתי דרך לשנות את המציאות הזאת, במיוחד לאור העובדה שמי שנשאר בעורף, ואני רוצה לציין פה ולהצדיע לכל הנשים שנשארות בעורף. נשות המילואימניקים וגם אלו שמשרתים בצורה אחרת ומניעים את הכלכלה בזמן שאנחנו במלחמה כל כך ארוכה.

אז אנחנו נותרנו בעורף ואנחנו החוסן הלאומי של המדינה הזאת בעת המאתגרת הזאת. ונשים בנות 40, אני לא כל כך ברור לי מה קורה לנו כשאנחנו עוברות את הגיל הזה. אני יכולה לספר לכם באופן אישי, אבל כנראה שזה לדיון אחר. אני יכולה להגיד לכם שאנחנו בשיא כוחנו, בשיא העשייה. מאוד ממוקדות, תומכות בבני הזוג שנמצאים בלחימה מאוד ארוכה, בבנים שלנו, בבנות שלנו. אנחנו לוחמים בשבע זירות, מבחינתי העורף זו הזירה השמינית. העובדה שעד היום לא זירזו את החקיקה הזאת ולא נתנו לנשים, בין אם צעירות ממני או בגיל שלי, אני מאוד מקווה שאתם תחליטו אחרי הנאום הארוך הזה שלי לבטל את ההתניה הזאת. אגב, זו התניה מאוד שרירותית, היא חדשה לחלוטין.

וגם לא ברור לי נקודת הייחוס שלה. נשים בשנות ה-90, כשאנחנו היינו הלוחמות היחידות, התפקיד הכי קרבי שיכול להיות בצה"ל בשנות ה-90, לא ברור לי נקודת הייחוס של המילואים. כי בעצם לאף אחת מאתנו לא קראו למילואים, שזה גם לדיון אחר. הייתי שמחה להשתתף בדיון על למה לא קוראים לנשים למילואים, בגילנו. לפחות למי שרוצה, אני אבוא בשמחה.

אני ניסיתי להתנדב ודחו אותי.

נכון. אמרתי, זה לדיון אחר. אני אשמח אם אתן רוצות להמשיך מפה לדיון אחר אני אשמח לתת לזה.

נראה לי שאני פה סוגר את כל הבעיות של צבא הגנה לישראל.

לגמרי.

רק פה אני מגייס אוגדה. כן, בואו נתקדם, עו"ד רויטל, בבקשה.

אני חושבת שיש פה ניצול כושל של הון אנושי. הון נשי חזק, שיכול לתרום בהרבה מאוד מובנים, גם לצבא. לא ברור לי למה המשאבים האלה לא מנוצלים. אז אם הצבא לא מנצל אז לפחות לנצל אותנו כמו שצריך בעורף. ובעצם להחזיר לי את תחושת הביטחון האישי שלי שכל כך נפגעה ב-7 באוקטובר. ולא רק שלי, אלא של נשים רבות.

לכן אני חושבת שצריך לבטל את ההתניה השרירותית הזאת, אין לה שום משמעות. והייתי שמחה מאוד אם כבר היום העוול הזה, כי אם הוא יעבור ככה זה פשוט עוול להמון נשים וזה פשוט חוטא למטרה. הייתי מצפה שזה יימחק ושכבר היום תיערך הצבעה, כי אנחנו שנה ותשעה חודשים אחרי הטבח הנורא הזה ואנחנו עדיין, אני עדיין לא נושאת נשק. מבחינתי זה פאול רציני. תודה לכם.

תודה רבה. רק מה שאני מבקש, מאחר וכך הכול יש פה קבוצה מספיק אינטליגנטית, לא צריך לחזור על הדברים שכבר נאמרו. תאמינו לי, הם הובנו בצורה מאוד ברורה ותכף ניתן לאגף גם לתת לנו תשובה איך אפשר לתת מענה לבקשות האלה, כי סך הכול יש בהן הרבה מאוד היגיון. בבקשה.

תודה. עו"ד מירית לביא, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. יש לי שתי הערות, אבל קודם רציתי להציג שאלת הבהרה. בעצם אנחנו מדברים על תבחין שכרגע נדרש תעודת לוחם בשביל לעמוד בתבחין הזה.

לא.

כרגע, לפני השינוי. לא? ששירות עבר בצבא, נכון? רגע, רק שנייה. כרגע מה שנדרש זה רובאי 03, כמינימום?

ממש לא. זה קטגוריה חדשה תחת תבחין שירות בכוחות הביטחון. תפקידי לחימה. תפקידים שהוסכמו, שהוצגו על ידי צבא הגנה לישראל, נבחנו על ידי כל הגורמים ואלה התפקידים שהקריא יושב-ראש הוועדה בתחילת הדיון. אין אותם לפני זה.

ברור לי, זה מה שאני שואלת. אני מנסה לעמוד על ההבדל בין מה שקיים כרגע לבין התיקון המוצע. אז בעצם כרגע בתיקון המוצע זה גם הכשרות של רובאי 02? רק כדי להבין.

אל תיכנסי לרובאי.

אל תיכנסי לרובאי, אין לזה שום קשר. מקצוע צבאי, מדריך במקצועות שנקבעו מקנה את הזכאות.

הסברנו את הרציונל.

זה לא אוטומטי, צריך לעמוד כמובן בתנאי סף נוספים.

ברור לי, אני שואלת לגבי ההכשרה שנדרשת.

מדריך קליעה או מדריך חי"ר או מדריכת חי"ר. כן, בואו נתקדם.

שתי הערות, משהו שככה שב וחוזר. בעצם המחוקק כאן מאשר איזה שהן תקנות חדשות, תיקון לתקנות. ובאמת חסרים נתונים גם לגבי ההשלכות של המדיניות שהייתה עד עכשיו וגם הצפי להשלכות של התיקון כרגע. ראיתי בקובץ RIA כל מיני נתונים, אבל זה באמת היה חלקי. לכן אם המשרד יכול לתת עוד נתונים לגבי צפי ההשלכות של השינוי הצפוי.

גם בקובץ ה-RIA המשרד בעצמו התייחס לכל מיני פערים שקיימים היום בהליך הרישוי. למשל קיים נוסח הצהרת בריאות בלתי מעודכן או היעדר שיח עם הביטוח הלאומי. לכן עולה שאלה האם המשרד מתכוון גם להתייחס לפערים הללו לפני התיקון? תודה.

אנחנו תכף ניתן תשובות. יופי של שאלות. בסדר גמור, תודה. עוד מישהו? לא חזרה, מישהו שעוד לא היה. בבקשה. לא, לא, את כבר היית. אחרייך יש אחת שלא הייתה. בבקשה. בואו ניתן את הזכות. אני לחוץ זמן ואתם כבר כולכם רוצים הצבעות בעוד רגע.

אני לא רוצה הצבעות.

אני יודע, כן. בבקשה, כן גברתי.

קוראים לי נגה ארבל, אני ראש תחום מדיניות במרכז יכין למחקרים אסטרטגיים. אני רובאי 02. אני לא לוחמת. אבל צה"ל לא מכשיר אנשים להשתמש באקדח, גם לא את הלוחמים שלו. זה בכלל לא קשור.

בטח שזה קשור.

בואו נתקדם, כן.

בטח שזה קשור.

תודה. תנו לי לנהל את העניין, בבקשה.

העובדה שצה"ל הכשיר מישהו בגיל 18 להשתמש בנשק לא אומר שבגיל 40 הוא זוכר את ההכשרה. ולא אומר שבגיל 40 אי אפשר להכשיר אותו להשתמש בו.

הבעיה שלי עם התבחינים האלה, וכבר אמרתי את זה פה בעבר ואני אגיד את זה שוב, אני מאוד מאוד שמחה שלנשים תהיה גישה לנשק וכל הדברים שאפשר. אבל אני עדיין לא מצליחה להבין למה, ואני שירתי את המדינה ואני עשיתי הרבה מאוד מילואים. אבל מה לעשות, התרומה שלי למדינת ישראל היא לא במה שנמצא מתחת לראש, אלא מה שנמצא בין האוזניים. ועשיתי את זה בשמחה רבה מאוד.

אני לא מבינה למה זה אומר שלא מגיע לי נשק. אני לא מבינה למה זה אומר שאני לא יכולה להגן על עצמי. ואני לא מבינה למה אתם חושבים שאם בגיל 18 עשיתי בחירה או לא יכולתי לעשות בחירה ושירתי את המדינה בצורה אחרת, זה אומר שבגיל 45, עוד מעט 46 למעשה, אני לא יכולה להגן על הילדים שלי מפני הרבה מאוד איומים שנמצאים שם.

לכן כל כמה שאני שמחה שתאשרו את התקנות האלה, אני חוזרת ואומרת שהן לא דמוקרטיות, לא הגונות. זו הפרה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שמבטיח לי את הזכות להגנה. ואם אתם חושבים שאני עדיין סומכת על זה שיבואו כשאני קוראת, אחרי ה-7 באוקטובר, תקשיבו, לא הבנתם לא איך מגנים על מדינה ולא את הזכות שלי לעשות את זה גם כשאתם לא באים.

לכן אני מבקשת להסתייג נחרצות מהעובדה שאתם קובעים תבחינים שמבוססים על הכשרה צבאית לאחיזה בנשק. זה לא בסדר.

תודה. חבריי, בואו, אחד הדברים שאני מאוד מכבד פה בדיונים זה את היכולת שלנו להקשיב. אני מקשיב לכולכם. אני מציע שגם אתם תסגלו את ההרגל הזה ותקשיבו אחד לשני, גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם. זה בסדר, אם אתם חושבים שכל מה שנאמר פה מוצא חן בעיניי? לא. אבל אני מקשיב, אני רושם כי יש דברים שבאמת יש בהם חוכמה וצריך להתייחס אליהם.

עוד מישהו? בבקשה.

מורין אמיתי, פורום קהלת. בסוף היום אנחנו בוועדה לביטחון לאומי ולא בוועדה לקידום מעמד האישה. וזה הרעיון מאחורי התבחינים האלה זה לא בהכרח לתת לנשים את הנשק. זה באמת לייצר ביטחון לאומי אמיתי. אוקיי?

שאלו פה על נתונים של השלכות. אל תדאגי, הם יספקו נתונים גם על נטרול של פיגועים וכמה נשים ניצלו בזכות זה, שאף אחד לא טורח לדבר על הנשים שניצלו. אבל יש דבר שנקרא משוואת נטרול. אוקיי? ב-30 שניות מחבל עם רוס"ר יכול לרצוח שלושה אנשים, ביניהם אחת מהן בגבעת שאול, אישה בהיריון. ביניהן אחת מהן בתחנה בתל אביב אישה עם תינוק במנשא. לא טורחים לדבר עליהן. בסדר? אז חשוב מאוד להציג גם את הנתונים האלה.

הנושא של פיזור הנשקים בעורף הוא חשוב ואני רוצה להודות לכם היום שאתם מוסיפים עוד אזרחים אחראיים עם נשקים. התחילו להתווכח פה אם זה מנוסח בלשון זכר או נקבה. לא מעניין אותי, זה עוד אזרחים, הם הורים לילדים. יש להם מישהו להגן עליו. אחות, הורה, בן דוד, והם יכולים להיות שם בעת צרה ולהציל חיים. אז תודה רבה לכם.

דבר אחרון, גם הנושא שציינו פה על קצינים אקדמאיים, ואני יודעת שברשימה המקורית גם היה פרמדיקים. יש משמעות לעניין הזה של לא רק הצלת חיים באמצעות הנשק, גם מי נמצא באזור. אז שווה בהמשך לשקול עוד אנשים כאלה. להכניס אותם לתוך התבחין הזה.

יש עלייה ברצח נשים. אנחנו נדבר על זה? ברור שיש עלייה ברצח נשים. לא בנשק פרטי, בחניקה, במכות, באלימות קשה. יש עלייה מאוד קשה. איפה מערכת הרווחה? איפה מערכת הרווחה? למה היא לא מצילה אותן? למה כולם חושבים פה שבשנייה שנכניס את מערכת הרווחה לתהליך הזה אז יינצלו נשים? זה דיון נפרד שצריך להיות באופן כללי, אבל לא בדיון של היום. לא רלוונטי להיום.

זכור לי פעם נציגה של בונות אלטרנטיבה שאמרה פה לנשים אין אינסטינקט לשליפת אקדח. לאף אחד אין אינסטינקט לשליפת אקדח. בשביל זה מאמנים, בשביל זה הולכים לאימונים.

לגבי ה-20 שנים, אני בגיל 40 החלטתי לעשות קורס ברישיון לפיקוח מטווחים וקורס ירי מעשי. לא הייתי לוחמת, לא הייתי אפילו אף אחד מהתפקידים האלה. אני היום לא אקבל נשק. אבל אני היום יכולה לפקח במטווחים, אני יכולה ללמד נשים איך לשפר את הירי שלהן. אז לגבי כל הטיעונים השוביניסטים האלה שארגונים נוטים להביא, יש לזה תשובה.

גם לגבי הנשים המוכות – כשהן יוכלו להגן על עצמן, הן יעשו את זה עם נשק. תודה.

תודה רבה. אתם לא עונים. מי שעונה זה מי שאני רוצה שיענה. מישהו שעדיין לא דיבר? כן, בבקשה גברתי.

שלום לכולם. קודם כל תודה ליושב-ראש הוועדה ולכל האנשים שנמצאים פה. שמי צליל שמשי, אני מייסדת ויושבת-ראש עמותת החמושות בישראל. אנחנו בעצם עמותה שעוסקת בהכשרות של נשים שהן נושאות נשק וזכאיות לרישיון. אנחנו מייצרות את האימונים. אימונים שהם אימונים ספציפית לנשים. מייצרות איזה שהיא אווירה קהילתית, משפחתית, נשית, שתאפשר להן להרגיש בנוח במטווח ולרצות לשאת את הנשק שהן זכאיות לו.

אני יכולה להגיד שמה-7 באוקטובר חל שינוי מטורף באוכלוסייה הנשית. הרבה נשים שלפני ה-7 באוקטובר לא חשבו בכלל שהן ירצו אי פעם להחזיק נשק. לא הבינו למה זה משהו חשוב, מסתכלות היום בצורה שונה לגמרי על הדבר הזה. הן הבינו שזה מה שיציל את החיים שלהן, שאין להן שום דבר לעשות בידיים חשופות כנגד מרצח ברחוב או כנגד מרצח שנכנס להם הביתה לממ"ד ורוצה לחטוף, לאנוס, לרצוח ולהתעלל בהן ובמשפחה שלהן ובילדים שלהן, בתינוקות שלהן. זאת הדרך היחידה שלנו להילחם נגד הדבר הזה, אין לנו שום דבר אחר לעשות. אין לי מה לעשות בידיים חשופות או עם גז פלפל כנגד רוצח שמחזיק M16 או קלצ'ניקוב.

אני באמת מבקשת שתשקלו לחיוב להצביע היום על התבחינים. על התיקון שכבר אנחנו מדברים עליו פה כבר שנה וחצי ומתחננים שהוא יעבור. כי כל יום שעבור זה עוד יום שנוסף לנו עוד שם לרשימת החללים ונפגעי פעולות איבה ביום הזיכרון שנה הבאה.

אני רוצה רגע לדבר על כמה דברים שעלו פה. אחד לגבי תבחינים שציינו, וטרינרים רשותיים. אני מכירה אישית וטרינרית רשותית שלא מאפשרים לה לקבל רישיון.

צליל, בואי נדבר על מה שכן מופיע בהצעה ולא על מה שלא מופיע בהצעה.

כן, אבל זה נורא חשוב.

אתם צריכים להבין, אם אנחנו נחיל עכשיו שינויים על ההצעה הקיימת אין הצעה. בטח לא הצבעות, בטח לא היום. קחו את זה בחשבון, זה הכול. כל אלה שממהרים ורוצים ו-20 שנה וספורטאים וכל הדברים האחרים. אם כל הדברים האלה נצטרך לכלול אותם ההצבעה לא תהיה היום. אני לא יודע מתי היא תהייה. אז קחו את זה בחשבון כאשר אתם מפנטזים על כל מיני דברים אחרים.

זה תהליך מסודר שאנחנו חייבים לקיים לקראת כל דיון כזה. לקראת הדיון הזה הופצו הודעות לציבור, נתנו לציבור להתייחס. זה לא חפלה או כדברי ראש הממשלה לא רלוונטי לעניין הזה, זה לא זבנג וגמרנו. בבקשה צליל.

תודה. אז אני רק אציין שכמו שאמרו פה לפניי, אין באמת יכולת אישית שאתה מגיע איתה לתחום הזה. אני רואה נשים שהן גרות ביישוב זכאי. הן לא עשו צבא, הן מקבלות נשק לידיים והן מגיעות לאימונים והן יורות לפעמים יותר טוב ממישהי שהייתה קצינה בצבא ועושה מילואים. אין שום משמעות לדבר הזה. הכול תלוי באימונים. אם יגיעו לאימונים תכופים וקבועים ויתאמנו לא רק בלירות על מטרה נייחת שעומדת ומחכה, כי מחבל לא עומד ומחכה. אלא יתאמנו באימונים שקשורים גם בקרב מגע.

בואו נתקדם צליל. זה לא דיון על קרב מגע עכשיו.

נכון. אני רק אומרת שכל אחת יכולה להחזיק נשק. לכל אחת יש את היכולות האלה. ואני באמת מבקשת מכם שתצביעו היום על התבחינים האלה ונוכל לקדם את הדבר הזה ולגשת לתיקונים הבאים ולשינויים הבאים ולהכניס יותר אנשים למעגל החמושים.

תודה צליל. דברים חשובים. בואו נשמע את ענבל לוי, ממתינה לנו בזום. שלום ענבל, בבקשה.

שלום לכולם ותודה שאתם נותנים לי להשתתף בזום. אני ענבל לוי, נעים מאוד. אני הייתי מדריכת תותחנים ונהגת נגמ"ש בצבא. כמובן שנשאתי נשק כל השירות שלי, גליל. אבל גם אחרי זה הייתי מאבטחת במשך 20 שנים. זאת אומרת שהיה לי נשק ארגוני ויש לי ניסיון.

אני בת 47 ואני לא יכולה להגיע לכנסת, כיוון שיש לי ילד מיוחד ואני מטפלת באבא שלי כמעט בן 90. אני חד הורית. ואמרו הרבה, אני פשוט דוגמה ממש מצוינת למה שאמרו פה. מאז ה-7 באוקטובר אני מרגישה הרבה פחות בטוחה. אני הייתי שמחה אם היה לי נשק להגן על היושבים בבית שלי, פשוט ככה. אני אשמח כמובן גם להיות אחראית חס וחלילה במקרה אחר בחוץ, אבל ממש בבית שלי. אני גרה במעלות תרשיחא, זה יישוב ספר. מוקפת בכפרים ערביים. החרדה היא קיומית, לצערי כבר הרבה מאוד זמן, מאז תחילת המלחמה. והטראומה צפה, כמו שאצלי, אצל הרבה נשים אחרות. אני הוטרדתי בעבר. וההרגשה של לאחוז נשק ולהיות אחראית על עצמי נותנת לי תחושת ביטחון מאוד גדולה.

התיקון הזה, ממש הרגשתי שעוד רגע אני יכולה להגן על עצמי והתיקון לא. אז אני אשמח מאוד שתצביעו היום לטובת הדבר הזה. אני, בגלל שהגשתי בקשה כמו הרבה כאן, לא קיבלו את הבקשה שלי, למרות שאני גרה ביישוב ספר. וגם בגלל זה התנדבתי למשטרת ישראל. היום אני מפעילה קורס מתנדבים. ועדיין אני אשמח שעבור כולנו נוכל לאחוז נשק ולהיות חלק מהאזרחים השומרים פה במדינת ישראל.

תודה. דברים חשובים. מה גם שאת מדריכת תותחנים, אז על אחת כמה וכמה זה מבחינתי זוכה לעדיפות, כתותחן ותיק. תודה רבה.

אגב, דבר אחרון, כמו שאמרה מישהי שם, אנחנו באמת הוכשרנו בצבא לפני 20 שנים. צריך לראות איך מתחשבים בדברים אחרים שקרו במהלך ה-20 שנים האלה.

לחלוטין, אין ספק. תודה רבה, דברים חשובים.

תודה לכם.

אני רוצה לשמוע את משרדי הממשלה בבקשה. המשרד לביטחון לאומי, משרד המשפטים, מי פה? בזום, קדימה.

שלום, עו"ד קרן דהרי מייעוץ וחקיקה. אני לא אחזור על הדברים שכבר נאמרו. אנחנו בעצם הרשימה החדשה, כמו שצוין פה לאורך כל הדיון, הוגשה אחרי עבודת מטה ממושכת ואחרי שהנוסח פורסם להערות ציבור בינואר 2025 ותהליך RIA. הרציונלים פה גם מאוד ברורים שלפיהם גורמי המקצוע הרכיבו את הרשימה.

הדגש פה הוא בעצם על היעילות של לחמש אזרחים מנוסים ומיומנים להגיב לאירוע חבלני במרחב הציבורי. לנצל פה יכולות מבצעיות מתאימות בקרב יוצאי צבא בעלי הכשרה רלוונטית. בוודאי שמדריכות חי"ר למיניהן הן סופר רלוונטיות לעניין הזה.

בפן השני, מבחינת התיקונים שקשורים בהחזקת נשק פרטי, אז באמת אני אזכיר פה מה שכבר נאמר שבמסגרת הדיון הבא כתיקון לחוק כלי ירייה אנחנו נעסוק בסיכונים או בהרחבת חובות דיווח של עובדים סוציאליים כדי להקטין את הסיכון. למשל מישהו שמוכר כאלים ויכול להוות סכנה לאשתו וילדיו. לכן באמת חשוב להשלים את המהלך. זה מאוד טוב ששני התיקונים מתקדמים זה לצד זה.

בכל הנוגע לתיקון הספציפי לתקנות כרגע אנחנו מצטרפים לבקשה מהוועדה לאשר את הנוסח שהובא בפניה. לגבי הנושאים החדשים הם פשוט לא בשלים. באמת נדרשת עבודה מקצועית מסורה. זה דרישה בסיסית של מינהל תקין, כולל שימוע ופרסום החידושים שמוצעים ובדיקת ההשלכות ולימוד מושכל של ההערות.

אני מצטרפת בעצם לקריאה להביא את ההצעה as is להצבעה עכשיו.

תודה קרן. תודה על שיתוף הפעולה, תודה רבה. המשרד לביטחון לאומי, בבקשה. דוד, בר, רגע לפני הראש. מישהו מהמשרד רוצה להתייחס. בבלי?

אפשר רגע לפני?

כן, בבקשה.

אני אתייחס בעיקר לעניין של המסוכנות, ואנחנו אומרים את זה בכל ועדה. בכל מקום. אנחנו נבהיר את זה שוב ושוב. כל אדם שמגיש בקשה, כל אדם שיש לו רישיון, נבדק אחת לחודש על ידי משטרת ישראל לעניין המסוכנות הפלילית שלו. על ידי משרד הבריאות לעניין הכשירות הרפואית שלו. אנחנו כמשרד עושים הכול שנשק יגיע לידיים ראויות.

לעניין הרווחה, אמרה קרן כרגע. אנחנו מתקדמים בתיקון חקיקה שירחיב את סמכות העובד הסוציאלי לדווח. לא רק על מי שמחזיק ברישיון. זה, אגב, זו יוזמה של חבר הכנסת. לא רק מי שמחזיק ברישיון, אלא גם מי שמבקש רישיון. אבל אם את תבדקי חמש שנים אחרונות, הוגשו אלינו שלושה דיווחים ממשרד הרווחה. אז אם כולם כל כך מתנגדים, היינו שמחים לראות יותר דיווחים. זה אחד. אנחנו נדבר על זה בדיון הבא, זה בסדר. אנחנו אבל, באמת, כמשרד, אנחנו עומדים על זה, אנחנו לא משנים אות ממה שכתוב בחוק לעניין המסוכנות והבדיקות שאנחנו עושים. לצפות מה יקרה בעתיד אף אחד מאתנו לא יודע. אבל נשק מגיע לידיים שיכול להיות בהם טריגרים, יכולים להיות לכולם. גם אם תבדקי אותם אחת לדקה. זה צריך לשים על השולחן.

זה לא מחולק כלאחר יד. נעשות כל הבדיקות ובסוף מגיע למי שצריך להחזיק בו או כדי להגן על עצמו או כדי לשמש כמכפיל כוח במרחב הציבורי, שכולנו רוצים. כי גם את, אם תיקלעי לאזור של פיגוע, תשמחי שיש אנשים במרחב הציבורי שמחזיקים בנשק ויכולים למנוע את האסקלציה שלה. זה הוכיח את עצמו.

יש אסקלציות לכל מיני כיוונים. אבל השאלה שלי באמת, מתוך השליש שנפסלו אם אתם יודעים להגיד מה הייתה עילת הפסילה. אם אתם יכולים לפלח את זה.

הרוב המוחלט היא עמידה בתבחינים. הרוב המוחלט.

אבל איזה?

לא, אין טעם עכשיו לשליפה. אבל הוא נתון ראוי. השאלה היא שאלה לגיטימית. אני לא מצפה שהם ישלפו את זה עכשיו. אני מציע בפעמים הבאות כאשר מגיעים לדיון, אפשר להעביר את השאלות לפני או את הבקשות לפני, ואז גם התשובות יהיו לפני.

נכנס לפה מישהו שהשם שלי מופיע אצלי והוא כמעט לא נתתי לו להתייחס. צ'יפרוט, אתה רוצה לומר משהו, לשאול משהו, להציע משהו? זה הזמן.

נאלצתי באמת לצאת חלק מהדיון, אז לא שמעתי את כל השיח שהיה. אבל אני חושב שבאמת נעשתה פה גם עבודה מקדימה וגגם הרבה עבודה מאחורי הקלעים כדי שהדבר הזה יקרה. אני חושב שאנחנו מוסיפים פה הרבה אוכלוסיות ראויות שנשארו בחוץ מכורח הנסיבות. תוספת משמעותית, גם של המין הנשי, יש לציין, שחלק מהפעילות שלנו האינטנסיבית היא להעלות את כמות הנשים שאוחזות בנשק מתוך הבנה שגם הן יכולות, לא פחות טוב מאתנו הגברים, לעזור ולנטרל פיגועים ולעזור בזמן אמת עד שיגיעו כוחות הביטחון, כמו שאנחנו תמיד אומרים.

כמה שיותר אזרחים זה תמיד מבורך. ואני חושב שגם אנחנו חיים במציאות שלא מעט נשים, גם גברים, אבל לא מעט נשים, יישארו במצבי חירום כמו אלה שאנחנו מדברים עליהם, בבית לבד ויצטרכו להגן על הילדים, על המשפחה בזמן שבני או בנות הזוג יצטרכו לצאת החוצה להילחם. בין אם זה מגויסים למילואים, כיתות כוננות, באיזה שהיא מסגרת שלא תהיה.

אני נותן את הדוגמה של אשתי תמיד, שבכל אירוע אמת אני לא נמצא בבית. היא נשארת בבית עם הילדים. היא עדיין לא תהיה זכאית לנשק גם אחרי ההרחבה הזאת. אבל אחד הדברים שמקשים עליי כאדם זה לקום ולעזוב את הבית בזמן שהיא נשארת עם הילדים בלי נשק ואמורה להגן על עצמה איכשהו. וככל שאנחנו מגדילים את המעגלים האלה אני חושב שאנחנו תורמים גם להגנה של המדינה, בזה שנאפשר לחיילים להתגייס או לצאת לכיתות כוננות או לצאת לעשות איזה שהיא פעילות כדי לשמור על המדינה. בזמן שאנחנו מבטיחים להם שגם הבית שלהם יהיו מוגן.

אני חושב שאף אחד לא ייפול מהכיסא אם אני אגיד שאשתי מסתובבת עם הילדים ברחובות יותר ממני. ואני הייתי רוצה כאבא שהיא תישא נשק ושהיא תוכל להגן על עצמה בזמן אמת. ושוב, ככל שאנחנו הולכים ומרחיבים ועושים את זה, יש להגיד בצורה אחראית, שלב אחרי שלב, צעד אחר צעד, ורואים שאגב, כל ההפחדות, כל האיומים. קצת יצא לי לקרוא עיתונות בחודש-חודש וחצי הזה שלא הגענו לכאן פעמיים בשבוע. ואותן הפחדות היו לפני עשר שנים ולפני 15 שנים ולפני רובאי 07 ולפני תבחין לוחם. והשמיים לא נפלו ולא נרצחים כאן אנשים בכבישים ואנחנו לא רואים כאן ריבים מטורפים, סכסוכי שכנים עולים על עצמם.

הוספנו לא מעט אקדחים בתקופה האחרונה, בשנה וחצי האחרונות. ואני חושב שהמצב הוא הרבה יותר טוב ממה שכל מי שישב סביב השולחן הזה תיאר לעצמו. המציאות מוכיחה שמה שאנחנו עושים כאן הוא נכון. אנחנו למעשה משפרים את הביטחון, אנחנו נותנים מענה טוב יותר, כאזרחים קודם כל, לפיגועים כאשר הם קורים במרחב.

ואם לקחת, שוב, את האירועים הרעים אני קורא להם, שקרו בעקבות או תוך כדי, אנחנו מבינים שמסתכמים באמת במספר מאוד זעום וזניח, בטח לאור הכמות. וסך הכול אני חושב שאנחנו במצב טוב והדרך היא נכונה.

כמובן אני תמיד אסיים בקריאה להמשיך ולהרחיב את התבחינים ככל שאפשר.

רק למען הפרוטוקול, ציין את תפקידך.

איציק צ'יפרוט, יושב-ראש העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל.

תודה. בבקשה דוד. אני רוצה התייחסות בעיקר לשתי נקודות שעלו כאן: אחת זה הנושא של הספורטאים והשני זה הנושא של ה-20 שנים, אם אפשר. בבקשה.

אני אשתדל להיות תכליתי. אני מצטער אם אני לא אסתכל בדיוק לבן האדם שטען את אותה טענה, כי עלו פה המון טענות.

קודם כל, צ'יפרוט ידידי, אני לא מסכים להגדרה של הפחדות. יש פה מספר גורמים שמעלים את הטיעונים המקצועיים שלהם. אני כרגולטור צריך להתייחס אליהם ולענות להם על בסיס טיעונים מקצועיים ונתונים אמפיריים. מכבד מאוד את כל מי שטוען כנגדי שיש סכנה בהרחבת תבחינים. אבל לקרוא לזה הפחדות זה לא מקובל עליי.

תגיד, אתה מייצר בכוונה כזה אנטי אליך?

עליי? להיפך, אני מוריד את הלחץ של השולחן.

אוקיי.

איפה הסטטיסטיקה אם זה לא הפחדה?

אני עונה על הכול.

לגבי קמ"ה, קה"פ, קמ"ש, קר"פ, כל הגדרה צה"לית אחרת לגבי קצינים אקדמאים שאינם קצינים רגילים. הנושא הזה עלה על שולחן הדיונים לפני מספר שנים ולא ירד מהשולחן. צה"ל עצמו לא רואה בהם כקצינים רגילים, חברים. ומשכך בגלל שצה"ל לא רואה בהם כקצינים רגילים המשמעות היא שהם לא עוברים את אותו תהליך הכשרה של קצין רגיל. קרי ניהול מטווח, קרי ירי בנשק.

אני קראתי את ההתייחסות לפני הוועדה שהועברה על ידי הייעוץ המשפטי של הוועדה לגבי איזה שהוא מקרה נקודתי שציין שיש לו מרכיבי לוחמה בזה שהוא מבצע אבט"שים. חברים, עם כל הכבוד, אבט"ש זה לא מרכיבי לוחמה.

אבל קצינת ת"ש זכאית.

קצינת ת"ש עברה קורס קצינים עם ניהול מטווחים.

אוקיי, בסדר.

חברים, אנחנו לא פותחים פה דיון מקצועי, ברשותכם. אבט"ש הוא לא מרכיב לוחמה. אני מוכן אדוני לדון, כמו שציינתי בפניך, בכפוף לשיתוף פעולה עם גורמי צה"ל, עם הרחבת הסילבוס וההכשרות של אותם קצינים אני מוכן לדון בשנית בנושא. אבל נכון לעכשיו אין להם שום ערך מוסף מבחינת החזקת נשק.

חברים, הנושא ידוע. זומנו מספר פעמים לדיונים אצל חה"כ, יושב-ראש הוועדה, אין שיתוף פעולה. לגבי משרד הרווחה אני רוצה להזכיר ליושבי השולחן דבר מאוד חשוב. מ-2019, בעקבות ועדת דן רונן, הוחלט שעלינו לקיים ולהקים ממשק עם משרד הרווחה. היחיד שהתניע, ואין אומרים שבחו של האדם בפניו, את הרכבת הזאת, זה יושב-ראש הוועדה הנוכחי. אנחנו נמצאים בהליך עבודה מאוד אינטנסיבי יחד עם משרד הרווחה, שאני גם רוצה להודות לו על שיתוף הפעולה. אנחנו באמת מתכוונים להקים ממשק טכנולוגי עדכני שירחיב לא רק לגבי מחזיקי הרישיון, אלא גם לגבי מבקשי הרישיון. ואני באמת סמוך ובטוח שהממשק הזה ייתן אינדיקציה יותר מרחיבה ועדכנית לרשות המוסמכת לגבי אנשים מסוכנים.

לגבי הצהרת הבריאות, בקצרה. משרד הבריאות אכן העביר לנו הצעה לתקן בעצם את הצהרת הבריאות ולהרחיבה באופן משמעותי. אני רוצה לציין, חברים, שהיום הצהרות בריאות שנבדקות על ידי משרד הבריאות ותקועות בגלל כל מיני מחלות כאלה ואחרות נתקעות בסדר גודל ממוצע של בין שישה לשמונה חודשים. אם אני אקבל את הצעתם של משרד הבריאות להכניס כרגע למסלול הצהרת בריאות חדשה שכוללת 38 סעיפים, שכל סעיף פוסל, קרי נטילת אופטלגין, נטילת אקמול, בדיקת MRI, בדיקת א.ק.ג. המשמעות היא שלא יהיה רישיון אחד בחודשים הקרובים במדינת ישראל. ולזה אני לא מוכן.

אני מוכן לבוא בדין ודברים עם משרד הבריאות, שייקחו על עצמם הקמת מערך מיוחד עם משאבים, עם תקציבים, עם רופאים שיתנו לי כרשות מוסמכת מענה הולם והגון וראוי לעשרות אלפי בקשות שאני מקל כל שנה. לאחר מכן נתקף איזה הצהרת בריאות שהגורם המקצועי ממליץ עליו.

לגבי 20 שנה. אני רק רוצה לציין את מי שציין פה בטעות כמובן שמדובר בסעיף חדש. זה אינו סעיף חדש. ה-20 שנה כבר תוקן ב-18 באוקטובר 2023 בתת קטגוריה של תבחין שירות בכוחות ביטחון לגבי זכאות לתעודת לוחם. הרציונל לגבי 20 שנה הוא מאוד פשוט. כאשר חולף זמן של למעלה מ-20 שנה משירות סדיר/קבע או שירות מילואים פעיל, בעצם הערך המוסף של השימוש בנשק, של הדרכת כלי ירייה, של החזקת נשק, חולף ופסה מן העניין.

דרך אגב, עלתה פה איזה שהיא סוגייה לגבי תבחינים כמו, נדמה לי שלך גברתי, לגבי מדבירים, וטרינרים וכו'. אני רוצה להזכיר חברים שלגבי כל התבחינים שכרגע, קרן, אם יורשה לי לקרוא לך, ציינה, מדובר בתבחינים שנבדקים אחת לשלוש שנים בתקופת החידוש. קרי, אם הווטרינר, מדריך הירי, מורה הדרך, המדביר וכן הלאה, לא משמשים בתפקידם בכל תקופת החידוש וכמובן בתקופת החידוש עצמה, הרישיון מבוטל ואינו רלוונטי יותר.

דוד, אבל תרשה לי רגע לענות לך. תדמיין את עצמך. אתה היית לוחם בצבא? אז אתה תנסה להיזכר מה, או שאתה בעצם עושה מילואים. אבל לצורך העניין תנסה לחשוב שאם לא היית פעיל בתפקיד שלך, סיימת. ברור שבשנה ראשונה, שנייה, אחרי עשר שנים או אחרי 20 שנים או אחרי 30 שנים זה אותו דבר. זאת אומרת, אין הבדל. אני מבינה שחתכתם, שמתם איזה שהוא רף. אבל בעיניי, ותנסה לדמיין את זה בפרקטיקה, אין הבדל. יכולתם להגיד חמש שנים ודי.

קרן, תודה.

אין הבדל בין 10 ל-20. אין, פשוט אין.

קרן, תודה. כן, בבקשה דוד.

וזה בא עם ערכים ועם מחויבות.

קרן, די.

לא, כי חושבים שאין לזה משמעות. יש לזה משמעות בהכשרות כאלה. יש לו אחריות.

לכן אני רוצה את התשובה שלו, לא את ההערה שלך פעם נוספת, קרן. בבקשה.

חד משמעית. אני רק רוצה לציין דבר שהוא בבסיסו, אמנם לא כולם יסכימו איתי, אבל אתם גם צריכים לנסות ולשים אתכם בכובע של הרגולטור. כאשר רגולטור הולך לתיקון חקיקה כלשהו, קטן כגדול, נדרשת חשיבה של איזונים ובלמים. יש מצד אחד רצון של השטח, יש מצד שני רצון של ההנהלה. יש מצד שלישי את גורמי המקצוע שלי בתוך האגף. ואני כרגע אגף צריך לשלב בין כל המרכיבים האלה, בין כל גלגלי השיניים האלה ולראות איך מצד אחד אני נותן מענה למצב ביטחוני לא פשוט.

אני רוצה לציין שמ-3,000 נשים שהחזיקו ברישיון בסוף דצמבר 2022, אנחנו עומדים היום על למעלה מ-16,000. חברים, הנתון הזה לכשעצמו צריך להגיד ולצלצל בראש חוצות למה זה קרה. זה לא שפתאום נשים נזכרו שיש דבר כזה שנקרא כלי ירייה פרטי. זה מצב ביטחוני מאוד בעייתי. מצד שני, זה הרחבת תבחינים שהיוזמה שלה הייתה בעיקר של השר שלי או רק של השר שלי, שנתנו מענה לצורך בסיסי של כל אחד ואחד מאתנו. לא כעובדים ציבור כאלה או אחרים, אלא כאנשים.

ציינתם פה כל מיני סיטואציות שבהן אין לכם שום דבר להגן על עצמכם, על המשפחה שלכם, חוץ מאקדח. אתם לא רוצים לחשוב על בקשות לרישיון כלי ירייה פרטיים מנשים בעוטף שציינו בפני העובדים שלי שהדבר היחיד שהיה להם כאשר הם נתקלו במחבל שגם אנס אותן וגם רצח את הבעלים שלהן, זה סכין יפנית ומברג.

היא הנותנת.

די, אודליה.

באיזה שהוא שלב, כמו שאמרתי, ואני מסיים אדוני, אני כרגולטור חייב ליזום את האיזונים והבלמים ואני חייב לשים קו חתך מאוד בוהק שממנו אני לא יכול לזוז. קו החתך הזה יכול להיות בהגברה של ההכשרה. קו החתך הזה יכול להיות באיזה שהוא דד ליין שממנו אני כבר לא אקבל בקשות לרישיון כלי ירייה. הדד ליין הזה לקח בחשבון המון פרמטרים. גם את העובדה שנשים ברובן לא עושות מילואים, בטח לא בתפקידים הספציפיים האלה. גם את העובדה שחלף די והותר זמן מאז השירות הצבאי שלהן. בסופו של דבר זו ההצעה המקצועית שהונחה בפניך אדוני. עד כאן.

התייחסות לספורט.

סליחה. ספורטאים. מכיר את התקלות, לכאורה, כמו שמציין פה חברי ישי פולק. אני רוצה לחדד כמה דברים, אני אמרתי את זה גם לישי. לא מדובר בשינוי סטטוס קוו. מדובר בהתחלת אכיפה של לשון החוק. לא רוצה לסנגר או לקטרג על קודמיי, אבל כשאני קיבלתי את מושכות ראש האגף וקראתי את לשון החוק והתקנה, דבר ראשון שעשיתי זה להתחיל ליישם אותה.

היישום הראשון, היישום שלי כרגולטור לגבי ספורטאים זה קודם כל נוהל שנכתב ופורסם לאחרונה למועדוני הספורט. לא יתכן ולא יקרה במשמרת שלי שמועדוני ספורט, שכל תכליתם זה תחביב מקובל ככל שיהיה, לקבל נשק ארוך מהבר רישיון מיוחד שלהם, נשק ארוך צבאי, חברים, לא יקרה.

דבר שני, אין כוונת המשורר שבספורט, במועדוני ספורט, מורשים יקבלו את הנשק שלהם לטובת תחרות או אימון בתעודת הרשאה שאינה מוגבלת בזמן. אם אתה ספורטאי אדוני, אתה תיקח את תעודת ההכשרה שלך לטובת התחרות או לטובת האימון בלבד.

לגבי כל שאר הדברים שכרגע חברי העלה מבחינת עונה קלנדרית או עונה ספורטיבית, לגבי מספר הכלים. האגף מודע לבעיות. אדוני יחליט כיצד להנחות אותנו לפעול, באיזה תיקון או להגיש לך מסמכים. אתה יושב-ראש הוועדה, אתה תחליט.

בבקשה.

כמה הערות. אני אתחיל קודם כל מאיזה שהיא הערה מקדמית. צריך לזכור שאנחנו מדברים פה על תקנות. תקנות זה משהו שהיוזמה בסופו של דבר נמצאת אצל הממשלה. הוועדה במובן הזה התפקיד שלה הוא יותר לאשר, למרות שיש לה את הסמכות לבוא ולהוסיף ולתקן דברים, גם אם לא הופיעו בנוסח התקנות שהונחו בפני הוועדה. זה החלק הראשון, זאת איזה שהיא הערה מקדמית בהמשך לדברים שנאמרו פה לגבי חקיקה והאפשרות של הוועדה וכו'.

אחרי שאמרנו את זה, לגבי הדיון כרגע. אני אחלק את הדברים שלי לשתי קטגוריות. יש באמת את התיקון שנמצא כרגע, שמונח בפני הוועדה, שזה תיקון מספר 2. עלו פה כל מיני סוגיות, בין היתר הנושא של ה-20 שנים. עלו פה הערות אחרות, גם מגורמים שמתנגדים לצורך העניין לתיקון הזה, להוספה או הרחבה כללית של עוד רישיונות נשק.

בהקשר הזה אני אגיד את הדבר הבא: כמו שגם עו"ד קרן דהרי ממשרד המשפטים ציינה, התקנות האלה עברו RIA, הן עברו איזה שהיא עבודת מטה. יש פה המלצות מקצועיות של האגף, של המשרד, של המשרדים השונים שדנו בנושאים האלה. השיקולים הוצגו כאן, גם האיזונים. בהקשר הזה כן חשוב אבל לבוא ולהגיד, יש גם חשיבות לעובדה שאנחנו כרגע במסגרת תיקון מס' 2 עוסקים ספציפית בתבחין כוחות הביטחון. בתבחין כוחות הביטחון יש גם אחידות ביחס ליתר התבחינים שמופיעים שם. אם זה לגבי הנושא של לוחמים לפני 1999, אם זה לגבי הוראות אחרות שקשורות שם לבוגרים. כל תבחין והנימוקים שלו והאחידות הפנימית בתוך אותו תבחין.

אם בסופו של דבר רוצים לבוא ולפתוח את הנושא הזה של 20 שנים, יש לזה השלכות בתוך אותו תבחין. אני לא בטוח שזה נכון לבוא ולעשות, לערוך את ההשוואה הזאת לתבחינים אחרים. זה נאמר גם על ידי ויצמן, ראש האגף. שוב, בעלי מקצוע או תבחינים שמאפשרים לבעל מקצוע מסוים לבוא ולקבל, אם זה מדביר או משהו אחר, יש לו את הקריטריונים הפנימיים שלו בתוך אותו תבחין לגבי איך הבקרה נעשית ומתי מאשרים ואיך מאשרים. זו הערה לגבי הנושא הזה.

אני גם לא מציע לערבב בין התבחינים הגיאוגרפיים ובין תבחינים שמתייחסים למקצוע או בעבר או בהווה. זה לגבי התיקון הזה.

מעבר לנושא של תיקון מס' 2 יש פה עוד סוגיות שהונחו על שולחן הוועדה או הועברו לידיעת הוועדה בדרכים כאלה ואחרות. בין אם זה על ידי עו"ד פולק ששלח מכתב לגבי הנושא של הספורטאים ואני יודע שהוא גם פנה למשרד. אם זה קשור לנושאים של עתודאים לגבי גיל הסף. אם זה לגבי נושא של קצינים אקדמאים ואם זה לגבי קבוצות אחרות שביקשו לבוא ולהצטרף בעצם ולרכב, נקרא לזה ככה, על התקנות האלה.

העמדה שלנו די דומה לעמדה, כתבנו את זה גם במסמך שהופץ לחברי הוועדה. העמדה שלנו היא שנדרשת פה עוד תשתית עובדתית בשביל התיקונים האלה. זאת אומרת, צריך לבוא, צריכים להביא בפני הוועדה את הנוסח עצמו. אם יש בו דברים שהם יותר מתקדמים, לצורך העניין, כמו בהקשר של הספורטאים, ולהבנתי בהקשר של הספורטאים יש יותר התקדמות לעומת הנושאים האחרים שנמצאים יותר באיזה שהם דיונים.

אבל עדיין צריך.

בכל מקרה צריך תשתית לגבי הדברים האלה.

אני יכול להפריד בין ההצעות או ללכת על הכול במכה אחת?

האופציות מבחינת הוועדה, ניתן להצביע על תיקון מס' 2 כפי שהוא כרגע, זאת אומרת בלי כל הבקשות הנוספות. ושוב, זה שיקול הדעת של חברי הכנסת, האם הם רוצים להצביע, האם רוצים לתקן, לא רוצים לתקן. זה שיקול דעת שלכם.

יש את הנושאים הנוספים כמו הנושא של ספורטאים, נושאים אחרים. ואם הוועדה מוכנה או יכולה להמתין והגורמים המקצועיים שמביאים בפנינו את התקנות יכולים להביא איזה שהוא נוסח, אני לא יודע, טווח זמנים שצריך לקבוע.

נכון לרגע זה, כמו שאני מבין את התמונה, מה שהוגש לוועדה לתבחיני כוחות הביטחון, יש הסכמה. אין בעיה, בוצעה RIA, הכול בסדר. התבחין היחיד או הנושא הנוסף היחיד שעלה כרגע שבאמת אפשר להעביר אותו באופן יחסי הוא יותר בשל, כי יש לו את אותה תשתית שאתה רוצה, זה הספורטאים.

השאלה היא האם אני יכול עכשיו להצביע על תבחיני ביטחון ושבוע הבא על הספורטאים או לעשות את הכול יחד?

לא. אם הוועדה רוצה להצביע גם על הנושא של ספורטאים, אין דבר כזה של פיצול של תקנות. זה לא כמו הצעות חוק.

בגלל שזה תקנות.

לכן אם כן רוצים לנצל, נקרא לזה ככה, את ההזדמנות ולהשתמש בפלטפורמה הזאת של התקנות, תיקון מס' 2 שמונח בפני הוועדה, צריך יהיה להמתין לזה שיובא איזה שהוא נוסח לגבי תבחין, אנחנו מדברים כרגע ספציפית על הספורטאים, שזה יותר בשל. שיונח בפני הוועדה התיקון של התבחין.

ישי, אפשר יהיה לקבל תשתית כזאת?

לדעתי התשתית מוכנה כבר. זאת אומרת, מבחינתי זה תלוי באגף. אבל לדעתי היא מוכנה.

דוד, מה אתה מוסיף?

ראשית אדוני, בכל מקרה לפני שנלך לגבי ספורטאים, בכל מקרה אם אתה מחליט להצביע היום על מקצועות לחימה, אני מבקש שתוקפם לא יהיה לפני ה-12 ביולי, מהסיבה שזה התאריך שבו נכנס חוק הפצועים לתוקפו. זה חוק שמצריך מאתנו ומצה"ל עבודה על ממשק שנעשית כבר והתחילה לא מזמן. אז ברגע שאתה תכניס לנו את מקצועות הלחימה ולא תיתן לנו גרייס אז אנחנו לא נהיה ערוכים מבחינה מחשובית. זה לגבי מקצועות הלחימה.

אם תחליט להצביע היום, אדוני, לגבי הצעתך, שבוע הבא אני חושב שאנחנו כן יכולים לתת נוסח.

כי אני מבין שאם אני מאשר היום את התקנות האלה, הספורטאים לא נכנסים בתקופה הזאת.

יצטרכו בעצם להניח תקנות חדשות. יצטרכו RIA, יצטרכו התייחסות הציבור.

בר, ברשותך.

נכון, אנחנו נצטרך בעצם גם לסיים את עבודת המטה שבאמת האגף התחיל לקיים אותה, בהובלת ראש האגף. נצטרך לגבש את זה כמובן על בסיס דוח RIA שכמובן ללמוד ממנו את ההשלכות, את האיזונים וכל שנדרש בדוח RIA ולפרסם את זה להערות הציבור. התקופה היא 21 יום. זה בסמכות היועץ המשפטי של המשרד לקצר את לוחות הזמנים. אבל בהתאם לנימוקים כבדי משקל.

זאת אומרת, אם אני קובע - - - עם הצבעות אפשר יהיה להכניס את הספורטאים?

אם המשרד יכול לבוא ולהביא איזה שהוא נוסח מוסכם, ואני מבין שכן יש פה מאחורי הקלעים איזה שהיא עבודת מטה בין האגף, המשרד, וגם האיגוד, זה רלוונטי. אני מבין שכן יש פה איזה שהיא עבודת מטה, שכן יש את הנתונים זמינים. אם ניתן יהיה להביא את הנוסח עצמו, הנוסח יפורסם גם כדי שחברי הכנסת, כי אנחנו בסופו של דבר עושים איזה שהוא הליך שמחייב שחברי הכנסת יבינו על מה הם מצביעים ומה מונח לפניהם. יביאו את הנוסח הזה, יניחו את הנוסח הזה בפני הוועדה, במסגרת התיקון הזה, תיקון מס' 2, ויציגו את התשתית העובדתית. יתקיים דיון על זה. ניתן יהיה לקדם.

התייחסות? משטרה, בבקשה. דברו אליי, זו הרי בקשה של השר להכניס אותם. אז אני רוצה לדעת. אני לא מתכוון לדחות יותר משבוע במקסימום את התקנות האלה. אם אתם אומרים לי שמע, צריך בשביל זה עכשיו תשתית ועוד RIA ועוד 21 יום.

לא, RIA נדרשת, להבנתי, RIA זה משהו החלטת ממשלה. RIA נדרשת, להבנתי, וזה גם משיח עם משרד המשפטים, אם יהיו תקנות חדשות. זאת אומרת, לא במסגרת תיקון מס' 2, אלא תיקון מס' 3.

ראש האגף, המשרד, אני מנחה שעד יום שני הקרוב בשעה 8:30 תהיה פה התשתית. אחרת לא יהיה האישור.

מקובל.

כבוד יושב-הראש, אפשר עוד הערה אחת לגבי ה-20 שנים?

לא, לא.

יום שני 8:30?

8:30 בבוקר פה.

אני רק רוצה לשאול את מר ויצמן מה המשמעות של ההכשרות והריענונים הקיימים בתקנות? לעניין ה-20 שנים.

אל תכניסו אותי למקום שאני לא רוצה להיות בו. משטרה, חברים, אני כבר בעשר דקות איחור. כן, משטרה?

אורי בוצ'מנסקי מהייעוץ המשפטי של המשטרה. רק הערה אחת לגבי מג"ב. לגבי התפקיד הנוסף במג"ב, זה צריך להיות כמובן בתבחין 11 של שירות במשטרת ישראל. באופן ספציפי 11(ב) שמדבר על שירות שוטר ששירת שנתיים לפחות כלוחם במערך המבצעי של מג"ב. אז אם מוסיפים תפקיד נוסף במג"ב זה צריך להיות שם.

בכל מקרה הנוסח, כאשר יובא לפה נוסח ליום שני, מעבר לספורטאים, יצטרכו גם להתייחס לתיקון הזה וגם לתיקון שמתייחס לדחייה שוויצמן ביקש לגבי הנושא של תחילה מאוחרת.

מכובדיי, פתחתי ואמרתי ואני חוזר ואומר לכם את זה פה בסיכום. נשק הוא מציל חיים, בתנאי שהוא נמצא בידיים המיומנות, כפי שאנחנו באמת מגדירים אותם. לכן אני לא ממהר, אני מאוד רוצה עכשיו לצאת מפה נחמד ולסגור עכשיו את ההצעה על הטיוטה שהונחה בפנינו. אבל אם אני יכול בתוך שבוע נוסף גם להרוויח את הספורטאים וגם לסגור את הסוגייה הזאת של המשטרה, אני מנחה שיום שני, 8:30, אני פותח בדיון קצר והצבעה. אין פה יותר מידי זמן, אין פה יותר מידי בזבוזים.

אדוני יושב-הראש, אפשר חידוד קטן?

לא. לא אודליה, לא. תודה.

אבל נאמר פה, יש פה חוסר דיוק.

לא, לא אודליה. לא, תודה. לא יהיה פה שום חידוד נוסף. חידודים שאתם רוצים, יום שני הבא, 8:30. האגף לרישוי כלי ירייה, כל הכבוד. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:40.