פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



16
ועדת החוקה, חוק ומשפט
24/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 605
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, כ"ד באדר התשפ"ה (24 במרץ 2025), שעה 10:25

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100) (שינוי תקופת תוקפו של סימן ב'1: היוועדות חזותית - הוראת שעה), התשפ"ה-2025 - רוויזיה - הכנה לקריאה שנייה ושלישית

חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר
טלי גוטליב

יפעת רווה - עו"ד, המחלקה למשפט פלילי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אילי נולר - אביו של נדב אלחנן נולר ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה

יובל נולר - אחיו של נדב אלחנן נולר ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה

דני אלגרט - אחיו איציק אלגרט ז"ל נחטף ונרצח בשבי החמאס

שירה לישה - אחותו של דביר לישה ז"ל שנפל בקרב בחוף זיקים

צביקה מור - אביו של איתן מור החטוף בשבי החמאס

אלון שניר - אחיו של לירון שניר ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה

צוף אשחר - אלמנתו של נערן אשחר שנפל ברצועת עזה

שמעון אור - דוד של אבינתן אור החטוף בשבי בעזה

דן אברהם - אחיו של צור אברהם ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה

ד"ר חנה קטן - אימהות ללוחמים

נועה ברודסקי לוי
אפרת חקאק

איל קופמן

אהובה שרון, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת . יתכנו אי-דיוקים והשמטות.



הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100) (שינוי תקופת תוקפו של סימן ב'1: היוועדות חזותית - הוראת שעה), התשפ"ה-2025, מ/1840

בוקר טוב. אנחנו דנים בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100) (שינוי תקופת תוקפו של סימן ב'1: היוועדות חזותית - הוראת שעה), התשפ"ה-2025. רוויזיה על הצעת החוק לקראת הכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני הגשתי את הרוויזיה ואני גם אנמק אותה.

בדיון הקודם שערכנו עלתה הצעה שיתווסף לחוק שמאריך את זה עד לתקופה של סוף שנת 2025, 31 בדצמבר 2025, תינתן האפשרות להאריך בצו את תקופת הוראת השעה לתקופות נוספות שלא יעלו כל אחת על שישה חודשים ושלא יעלו במצטבר על שנתיים. אם כן ההצעה הייתה שניתן יהיה להאריך את תקופת הוראת השעה בתקופות שלא יעלו כל אחת על שישה חודשים ושלא יעלו במצטבר על שנתיים. בדיון הקודם שר המשפטים לא היה זמין במהלך הדיון ומאחר שרצינו לסגור את הנוסח, הגשתי את הנוסח הזה כהסתייגות. לאחר הדיון באתי בדברים עם שר המשפטים והוא נתן את הסכמתו לתיקון הזה.

לאן אני מבקש לפתוח את הרוויזיה ולשלב את נוסח ההסתייגות בנוסח של החוק לקריאה השנייה והשלישית.

אני מעלה להצבעה את הרוויזיה. מי בעד קבלת הרוויזיה?

הצבעה
הרוויזיה התקבלה

אני בעד. אין מתנגדים ואין נמנעים. הרוויזיה התקבלה ואני מבקש מהייעוץ המשפטי לוועדה להקריא את הנוסח. לא צריך לפתוח את הרוויזיה להסתייגות ולקבל את ההסתייגות לנוסח אלא פשוט להקריא את הנוסח.

אני אקריא. לפני כן נסביר שאנחנו מוסיפים אפשרות להאריך את הוראת השעה בצו של שר המשפטים והשר לביטחון לאומי באישור הוועדה לתקופות שלא יעלו כל אחת על חצי שנה במצטבר ושלא יעלו על שנתיים.

אני מקריאה את נוסח הסעיף כפי שהוא יהיה.

אני גם אציין שאנחנו נשמח שככל שתהיה החלטה בממשלה האם כן להאריך את הוראת השעה או לא, שכמה שיותר מוקדם להביא הצעת חוק בעניין הזה ואם אפשר לא להתבסס על הארכות בצו.

תקריאי ומשרד המשפטים יתייחס.

אני מקריאה את התיקון לסעיף 133ו:

1. תיקון סעיף 133ו

בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, בסעיף 133ו –

(1) בסעיף קטן (א), במקום הסיפה החל במילים "עד יום" יבוא" עד יום י"א בטבת התשפ"ו (31 בדצמבר 2025) (בסעיף זה – תקופת הוראת השעה)".

שר המשפטים והשר לביטחון לאומי באישור ועדתה חוקה חוק ומשפט של הכנסת רשאים להאריך בצו את תקופת הוראת השעה לתקופות שלא יעלו כל אחת על שישה חודשים ושלא יעלו במצטבר על שנתיים.

פסקה (2) נשארת כפי שהייתה.

כן. כפי שהיה בדיון אתמול.

מבחינתנו, כפי שאמרתי בדיון אתמול, המחקר בחודשיים-שלושה הקרובים, לפי מה שנמסר לי עומד להסתיים ואחר כך כמובן נביא בפני השר את תוצאות ההמלצות כדי לקבל החלטה.

בסדר גמור. כמובן סוברנים לחלוטין להציע הצעת חוק שאו שמייצרת הסדר אחר או שמשנה את זה.

אם כן, הנוסח כפי שהוקרא. הסתייגויות אחרות, מלבד ההסתייגות הזאת, ובקשת רשות הדיבור נשארות כשהיו ולכן אני מעלה את הנוסח הזה להצבעה.

אני לא מצביעה. אם היה צריך הייתי מצביעה במשמעת אבל אם לא, אז אני מעדיפה לא להצביע.

את מכירה את ההסדר?

הכול בסדר. אין לי טענה. מעדיפה לא להצביע.

זאת דווקא בקשת הסניגוריה. בתור סניגורית, אני מתפלא עליך.

הסניגוריה הציבורית ועמדתי כסניגורית לפעמים שונה. אם אתה היית צריך אותי, הייתי מצביעה.

לא. אין בעיה. את לא חייבת.

מי בעד אישור חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100) (שינוי תקופת תוקפו של סימן ב'1: היוועדות חזותית - הוראת שעה), התשפ"ה-2025 לקריאה השנייה והשלישית בנוסח הוועדה? 1. מי נגד? אין מתנגדים. מי נמנע? אין נמנעים?

הצבעה
אושר

אני לא כאן. מותר לי.

בסדר. נוכחת. גם במליאה יש לנו את זה.

אני קובע כי הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100) (שינוי תקופת תוקפו של סימן ב'1: היוועדות חזותית - הוראת שעה), התשפ"ה-2025 אושרה בנוסח הוועדה לקריאה השנייה והשלישית ותעלה על שולחן המליאה בעזרת השם במהרה בימינו. אמן. תודה רבה.

תודה רבה לכל הנוכחים. אני לא נועל את הישיבה כי אמרתי שבפרק הזמן הזה אנחנו נשמע משפחות. יש כאן גם חברי כנסת שבאו במיוחד בשביל זה ואני חושב שזה ראוי ויפה.

כבוד היושב-ראש, חברי כנסת מכובדים. אני שמח להיות כאן בכנסת לאחר כמה שנים שביליתי כאן במסדרונות כיועץ של חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין. הגעתי לכאן הבוקר מקרני שומרון, לקחתי יום חופש מהעבודה שלי – מרכז השומרון ששכל במלחמה הזאת תשעה חיילים - כדי לדבר עם חברי הוועדה על החשיבות של ניצחון מוחלט. הגעתי היום לירושלים מכיוון שלהדר כלתי לא היה סידור לנכד שלי בן 16 חודשים והיום בן שנתיים. לא היה לה היום סידור להוציא אותו מהמעון בשעה 16:00,

נדב בני היה בן 30 בנופלו, נשוי להדר, אבא ליאר, נפל בסיבוב השלישי שלו במילואים כרב-סמל ראשון של מחלקה בחטיבה 8 של השריון למרות שהם היו חירנ"יקים, הם היו מסונפים לשריון. הוא נפל בציר נצרים ליד מחנה נוסייראת ב-1 ביולי, כ"ו בסיון. הוא נפל כשהם יצאו להתקפה לאחר קבלת מידע מודיעיני שיש חוליה של מחבלים מגדוד החמאס של נוסייראת שתכננו להגיע אליהם ולפגוע בכוח. הם יצאו למתקפה. המטרה הייתה לתפוס את המחבלים האלה שהיו שייכים לגדוד של החמאס שכמה שבועות לפני כן צה"ל בעזרת השם שחרר ארבעה חטופים שלנו וחטפו אותם בחזרה מתחת לאפם. מפקד החמאס הזה חיפש נקמה בכל מחיר כי עשו לו בושות כשחטפו את היהודים, את הישראלים בחזרה מתחת לאף שלהם.

לצערי הרב לאחר שנדב טיהר את הבית עם הצוות שלו, הכניס את כל הכוח לבית מוכן להפתעה שהמחבלים הטמינו, לצערי הרב הוא היה עדיין בחוץ עם הסמ"פ לכוון אתה טנק בסמטה הצרה והחשוכה ולצערי מטען צד ענקי התפוצץ והרג את נדב ואת הסמ"פ שלו אייל אבניאון מהוד השרון במקום. 16 חיילים נוספים נפצעו, חלקם קשה, חלקם עדיין בשיקום עד היום.

חשוב לי להדגיש לחברי הוועדה שעם כל המחלוקות שיש בעם הזה החמאס, האויבים שלנו, רוצה להרוג אותנו כיהודים וכישראלים. לא משנה איזה סוג יהודים אנחנו, מאיזה מגזר, ואיזה סוג ישראלים אנחנו. נדב היה בחור דתי מקרני שומרון, דעות פוליטיות ימניות, גאה בזה וכירושלמי אוהד של בית"ר ירושלים. החבר שלו, הסמ"פ שלו, חבר טוב, אייל אבניאון מהוד השרון היה בחור חילוני מהצד השני של המפה הפוליטית, פעיל בהפגנות של קפלן ואוהד הפועל תל אביב. מי שמבין מה זה שאוהד בית"ר ירושלים יושב כל הלילה ומדבר בציר נצרים על הבעיות של המדינה עם אוהד הפועל, יודע שזה לא דבר פשוט אבל זה מה שקורה בשטח.

המסר שלי לוועדה, לחברי הוועדה, שימשיכו בעבודה הנאמנה שלהם להבטיח ניצחון מוחלט על האויב שלנו. שוב חזרנו לציר נצרים. לפני כמה ימים המ"פ שלו שלח לי וידאו של הפיצוץ של בית החולים התורכי שזה היה הבסיס שלהם, שזה היה בדיוק היכן שהיישוב נצרים ישב בזמנו, וגם הלכנו משם וגם ברחנו משם ושוב פעם בורחים ועכשיו צריכים לחזור עוד פעם. זה נראה כמו הגינה שלי בקרני שומרון כמה דקות לפני שבת מהר מאוד אני מוצא כמה דקות, רץ לגינה, תולש כמה עשבים ומהר מאוד אומר לאישה שהנה, הגינה מסודרת לשבת. אבל מה קורה? היא מרוצה, כולם מרוצים אבל אחרי כמה ימים ושבועות עוד פעם צומחים העשבים האלה. אם לא עושים עבודה יסודית, אם לא תולשים את העשבים מהשורש, הם יחזרו. זה בדיוק מה שיש לנו כאן עם האויב המר הזה. לא מעניין אותם איזה סוג יהודים אנחנו, מאיזה צד של המפה הפוליטית, מהיכן אנחנו בארץ ומה הדעות שלנו. הם רוצים לזרוק אותנו לים. זאת המטרה שלהם.

הבקשה שלי מהוועדה היא להמשיך בעבודה הנאמנה, לא לוותר, לחתור לניצחון מוחלט, ללחוץ על הכפתורים הנכונים שהשב"כ, המוסד וצה"ל יודעים והמודיעין יודע על מה צריך ללחוץ והיכן ללחוץ לחץ פיזי לא מתון על החמאס. הם יודעים לעשות את זה טוב כדי להביא לשחרור המוחלט של החטופים, שהחיילים שלנו היו רוצים להחזיר הביתה על כתפיהם ולשם כך הם יצאו למלחמה וכדי להביא לניצחון מוחלט שלא נהיה בדיוק באותו מצב בעוד כמה חודשים ובעוד כמה שנים. תודה רבה.

שלום לכם. אני רק רוצה להגיד לך שהתיאוריה שלך לגבי אוהדי בית"ר ואוהדי הפועל, לא מחזיקה מים במציאות כי אני אוהד בית"ר ירושלים שרוף שמנוי כבר הרבה שנים ואני הולך לכל המשחקים של בית"ר ירושלים ואם תסתכל בתוכנית האחרונה של "המקור" עם רביב דרוקר הם צילמו אותי במשחק נגד סכנין. זאת כבר תזה אחת שהיא לא כל כך מתיישבת עם המציאות.

אתה בעצמך אומר שהחיילים הקדושים האלה שבאמת הקריבו את חייהם נכנסו להציל חטופים ואם בסוף בשורה התחתונה כל החטופים האלה ימותו, כנראה שהחיילים האלה הקריבו - - -

ממש לא.

זה אח שלי וממש לא. תודה. אל תגיד לי איך הוא נפל ומה המשמעות של זה.

אני רק אומר מה אני שומע.

אף חייל לא נפל לשווא.

אני אומר רק מה אני שומע. אם הם יחזרו כולם לא בחיים, סימן שהמטרה אליה הם נכנסו לא הושגה.

אנחנו לא רוצים לשמוע את זה. תכבד משפחות שכולות.

אם המטרה אליה הם נכנסו לא הושגה, היא לא הושגה בגלל דבר אחד, בגלל תרמית גדולה מאוד שאפשר לחלץ את החטופים בכוח. אף חטוף לא חולץ בכוח צבאי אלא להפך, 41 חטופים – אל תתווכחי איתי כי לא באתי להתווכח איתך – מתו כתוצאה מהנחיה להפעיל כוח צבאי כדי לחלץ את החטופים ביניהם גיסי שחטף הפצצה ישירה לתוך מנהרה ונהרג עם עוד שישה אנשים מניר עוז. כמובן שהטייס הזה לא אשם, הטייס הזה בסך הכול נשלח אבל לא הייתי רוצה להיות היום הטייס הזה.

אנחנו לא נדבר כך ולא נאפשר לדבר כך.

את לא תגידי לי מה לומר.

לא נאפשר את זה. לא.

דני, נמצאות כאן משפחות וכשאתה מדבר על הקרובים להן, אתה פוגע בהן.

גם הן פגעו בי ואתה לא הגנת עלי.

זה לא פעוטון ולא באנו לחסל חשבונות.

אמנם את יושבת ליד טלי אבל את לא חייבת לקחת התכונות האלה.

אני אקח מה שאני רוצה. אתה מתבלבל.

דני, אף אחד לא דיבר עליך.

את הפרעת לי.

נכון. אני אפריע. גם אתה הפרעת לי בדיון הקודם. ישבתי בוועדה הקודמת ואתה הפרעת לי.

לא הפרעתי לך.

דני, אף אחד לא דיבר לא עליך. הקשבתי קשב רב לדבריו של אילי שדיבר לפניך ואף אחד לא עליך ולא על היקרים לך. תשתדל להימנע כדי שאני לא אצטרך לעצור את דבריך כי אני לא אתן לעלוב במשפחות, לא במשפחות השכולות ולא במשפחות החטופים.

את התירוץ הזה שמענו.

לא, סליחה, לא שמענו שום דבר.

בסדר, הבנתי. בוא נמשיך. בוא נתקדם. אל תאיים עלי.

אז אל תאיים לי בבקשה.

אתה אל תאיים עלי. אני מדבר כאן עם יושב-ראש ועדת החוקה חוק ומשפט שמחה רוטמן.

דני היקר, אתה מדבר כאן, יש כאן משפחות שכולות.

שמחה, הפופוליזם הזה לא עובד עלי. אל תפעיל את הפופוליזם הזה עלי.

אם תמשיך לפנות אלי בדרך שבה אתה פונה אלי, אני אעבור לדובר הבא. יש כאן מספיק אנשים שרוצים לדבר והם לא עולבים אחד בשני.

תן לי לדבר. תפסיק להפריע לי.

דני, שמעת מה אמרתי?

תן לי לדבר.

דני, כרגע אני מדבר.

למה היא מפריעה לך?

אתה לא מנהל את הוועדה.

למה לא הערת לה שהיא הפריעה לך? דני, תודה רבה. הדובר הבא. דני, אתה לא ברשות דיבור.

אני כן, ועוד איך.

לא, אתה לא.

קו פרשת המים של ישראל.

דני, זמן הדיבור שלך תם.

לא. אתה לא תעשה את זה עוד פעם.

אני כן. זמן הדיבור שלך תם.

כי זה ייגמר עוד פעם בבית משפט הפעם.

דני, אתה מאיים עלי?

אני לא מאיים עליך.

דני, זמן הדיבור שלך תם.

לא, הוא לא תם. הוא לא התחיל.

סיימת לדבר.

הוא לא התחיל.

אני אבקש מהסדרנים להוציא אותך.

קדימה סדרנים, מכות.

אתה איימת עכשיו על הסדרנים במכות. תודה רבה.

לא. הם רצו לתת לי מכות.

אני שמעתי את המילה הזאת. נגמר.

הם רוצים לתת לי מכות. לא יעזור לך, שמחה.

אני מוציא את הישיבה להפסקה. תודה רבה. סדרנים, אנא תוציאו אותו.

זה מה שהוא רוצה.

הישיבה לא תתקיים.

אני מבקש את הסדרנים להוציא אותו מהישיבה.

אתה לא תקיים את הישיבה. אני אגיד את הדברים שלי.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:35 ונתחדשה בשעה 10:51.)

אנחנו מחדשים את הדיון.

תודה לכל ההורים שמגיעים מהכאב, מעוצמת הכאב, הורים, אנשים, אחים, המשפחות, באים להשמיע את הקול הזה, להשמיע את הקול חשוב הזה על כבודו של העם הזה, על קידוש הארץ הזאת וקידוש השם. תודה.

שלום. בוקר טוב. אני רוצה להתייחס לשני עניינים שמחוברים יחד לנושא החטופים. קודם כל, אנחנו מתקשים להאמין שאנחנו מתקרבים לליל הסדר השני ואיתן לא יהיה איתנו. אנחנו בטוחים שהלחץ הצבאי שקורה כרגע זה הדבר שיוציא את כל החטופים משם ובמיוחד את הגברים הצעירים והחיילים. אני רוצה לספר שלפני מספר חודשים נפגשנו רעייתי ואני עם ראש השב"כ, הוא פוגש משפחות בימי ששי, ושאלתי אותו – זה היה לפני העסקה האחרונה – מה גרם, מה הדבר העיקרי שגרם לעסקה הראשונה בנובמבר 2023. אמר לי רונן בר: ללא ספק הלחץ הצבאי. ללא הלחץ הצבאי חמאס לא היה משחרר את החטופים.

גם העסקה האחרונה קרתה בגלל שתי סיבות: אוגדה 162 שכבשה את צפון הרצועה ומוחמד סינוואר חשש מאוד שהיא תגיע גם לעיר עזה, מרכז השלטון של החמאס ברצועה. הסיבה השנייה היא גם הלחץ של הנשיא טראמפ שבוודאי עזר כאן.

בעולם של המבוגרים אין משא ומתן ללא מנופים וללא לחצים. אין דבר הזה. גם מי שכאן צועק עסקה, עסקה, עסקה, חייב לתמוך במנופים שיביאו לעסקה כי אחרת זה לא יקרה. האם אנחנו לא חוששים לחיי בננו ויתר החטופים בעקבות הלחץ הצבאי? כן, אנחנו חוששים אבל אנחנו עוד יותר חוששים שהוא יישאר שם 10 שנים כמו הישאם א-סייד ואברה מנגיסטו שברוך השם שבו אלינו כי חמאס מעצמו לעולם לא ישחרר אותם ולכן הוא גם לא נותן רשימות ולא מאפשר ביקורי צלב אדום. הוא לא מחויב לשמות ולמספרים שלנו. אנחנו חייבים להעביר את מיקוד השליטה אלינו ולגרום לחמאס לבוא אלינו ולבקש הפסקה. זו הדרך להשיב את החטופים ואנחנו שמחים ומחזקים את ממשלת ישראל שהולכת עכשיו בכיוון הזה ושילכו יותר חזק ויותר מהר. אנחנו בטוחים שזה מה שישיב אלינו את החטופים.

הנקודה השנייה. האויב שלנו מאוד מאוד נהנה לראות את האנרכיה שקבוצה קטנה עושה כאן ברחובות. העם מאוחד. עם שסוי ומפולג לא מסוגל לצאת למלחמה. מלחמת אחים לא תהיה כאן כי בשביל מלחמת עולם צריך שני צדדים שיילחמו אחד בשני ואין כאן צד שני שבא להילחם. יש כאן מבוגר אחראי שלא נלחם. צריך להגיד כאן את הדברים בצורה מאוד ברורה ואני מצטער שדני יצא ולא יכול לשמוע אותי. יש כאן אמת ושקר מאוד מאוד ברורים. כשיש מחלוקת, יש חוק. מדינת חוק ונשמעים לחוק. הממשלה תעשה לפי החוק אבל התמונות האלה שעכשיו רצות בלופ באל ג'זירה של החסימות ברחובות, מכות והדברים הנוראיים האלה, אם זה משודר בלופ באל ג'זירה, זה סימן שהאויב שלנו מאוד מאוד שמח על התמונות האלה וזה מחזק אותו וממילא מחליש אותנו.

אני פונה אל אחיי ואחיותיי שנמצאים עכשיו ברחובות, חיזרו בתיכם, עזרו למדינת ישראל וממשלת ישראל לנצח במלחמה ולהשיב את החטופים ואחר כך יהיה לנו את כל הזמן בעולם בשביל להתווכח ואפילו לריב אבל עכשיו כולנו חייבים להתאחד כדי להשיב את החטופים. תודה

סליחה שאני יוצא. יש לי טלפון דחוף.

אני רוצה לחזק את הדברים שנאמרו עכשיו וגם את דבריה של טלי. אני תאום של סרן לירון ניר הי"ד, קצין בסיירת גולני. חשוב לי לחזור על כך שאני מחזק את הדברים של צביקה וגם את טלי היקרה על הכול. יש מטרה קדושה והיא באמת להחזיר את החטופים. זה לא צריך לקרות היום, לא מחר אלא לפני מעל 500 ימים. עם זאת חייבים להמשיך עד הניצחון עד הסוף, שלעולם יותר לא יהיו אנשים חדשים שייכנסו לעולם השכול, ואני אפילו לא יכול להסביר לכם את הכאב והדבר המטורף הזה, ושלעולם יותר לא יהיו חטופים

אחי התאום לא היה צריך להיכנס לעזה. הוא היה צריך להתקדם לתפקיד סמ"פ בב"אח גולני והוא התעקש מול המפקדים הבכירים במשך כמה שבועות להיכנס ללחימה, להגן על המדינה, להחזיר את החטופים, גם אם זה יעלה בחייו. כרמלה מנשה ראיינה אותו ממש כמה ימים לפני שהוא נכנס וברשותך אני אשמח להשמיע מה הוא ענה לה.

(השמעת דבריו של סרן לירון ניר הי"ד).

"אנחנו עם ישראל, אנחנו חזקים ורוצים כבר להיכנס לעזה להחזיר את החטופים ולהילחם ובעזרת השם לנצח ומי שהיום צריך אותנו, גם לעלות צפונה. נעשה מה שצריך. עם ישראל חזק".

זה מה שלירון אחי התאום ענה לכרמלה מנשה. יש לנו משימה, להגן על המדינה ולהחזיר את החטופים. זה מה שהיה לנגד עיניו.

אני רוצה להעלות עוד נושא קטן והוא האחדות. אנחנו כאן במלחמה על הקיום שלנו, זה כבר לא ימין, שמאל, דתי או חילוני. כולם כאן צריכים להיות ביחד כדי שנוכל לנצח את המלחמה הזאת עד הסוף, עד הניצחון.

רבע שעה לפני שלירון נכנס לעזה הוא כתב צוואה לכל עם ישראל ואני אשמח להקריא אותה:

"זה סוף סוף קורה, כבר התחלתי לאבד תקווה שאני אכנס וברוך השם יש לי את הזכות לקחת חלק במלחמה ולהיות בתוך עזה, להילחם, להחזיר את הכבוד של צה"ל ועם ישראל ובעיקר לדאוג שלעולם לא עוד. מה שהיה, זה לא מה שיהיה. אנחנו חזקים יותר, טובים יותר, מוסריים יותר ולנו יש את התביעה האמיתית על החיים ועל הקיום שלנו בארץ ישראל. זה הזמן לומר זאת בבירור לעצמנו ולכל העולם: עם ישראל חזק וכל מי שינסה או ירצה לפגוע בנו, יקרה לו מה שקרה לחמאס. יש עוצמות, יש אחדות וכואב שהקדוש ברוך הוא צריך להראות לנו את זה בדרך הקשה. אני שמח שמתגלים ויוצאים לפועל כל העוצמות ואחדות העם.

עכשיו זה תורי להילחם, להעז ולפקד על הצוות בעת הזאת, במלחמה הזאת. בעוז וענווה אמלא את התפקיד ואוביל את הצוות בקרב. אנחנו חזקים ומלאים בעוצמות. שמח על הזכות לקחת חלק. אם חלילה יקרה לי משהו, אני אוהב את המשפחה שלי ובזכותה אני מי שאני. צריך לזכור להיות בגדלות, לאהוב את החיים ותמיד להוסיף טוב בעולם. לשמח אנשים, לראות את החלש ולעזור לו. לחייך לאנשים, לזרוק מילה טובה. להיות טוב, זאת השאיפה, טוב לכל וזה לא עולה לנו כלום. להיות טובים ולעשות טוב

שמח על החיים ועל מה שעשיתי והייתי עבור העם שלי, עבור מי שהיה סביבי לאורך השנים והצלחתי להשפיע עליו טוב. אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב. הלוואי באמת שנהיה טובים ונעשה טוב, נהיה מאוחדים עד הסוף, עד הניצחון".

כמו שאמרתי, אחי התאום לא היה צריך להיכנס לעזה וכל הזמן אמרו לו למה אתה מתעקש להיכנס ללחימה, תתחיל את התפקיד הבא שלך, ראש שקט ולמה לקחת את הסיכון? מה שלירון כל הזמן היה עונה לאותם אנשים: מה זאת אומרת אחי? עם ישראל צריך אותנו. עכשיו עם ישראל צריך כאן אחד-אחד את כולם שנהיה מאוחדים, שנהיה טובים, שננצח עד הסוף, שלעולם יותר לא יהיה את ה-7 באוקטובר, חטופים ומשפחות שכולות חדשות.

אמן, אמן, תודה. מכאן נשלח איחולי החלמה לפצועים בפיגוע בצפון. ותנחומים.

הגעתי לכאן מבקעת הירדן והכוח להגיע לכאן הגיע מבעלי. בעלי נערן אשחר, שלושה חודשים לפני המלחמה תרם כליה לאדם שהוא לא הכיר. בנופש לפני תרומת הכליה היינו בחווה בפני קדם ומאוד התרגשתי לראות אותך. נערן היה מעיר אותי בלילה – גם אמרתי לטלי – עם סרטונים שלך. אני רואה אותי באמצע הלילה והוא אומר לי: הוא חד, הוא חד.

בשמחת תורה המ"פ התקשר אל נערן והוא יצא מהבית. שנינו שכחנו שהוא מתאושש מתרומת הכליה. רק כשהוא הגיע לבסיס במחנה יפתח הוא שאל חבר אם הוא יכול להוציא לו את הגיטרה מהאוטו כי הוא עבר ניתוח והיה אסור לו להרים דברים כבדים. שם הוא התאושש. הוא כמובן יצא עם הרכב. מתנדבים החזירו לי את הרכב אחרי שבועיים וחיכה לי שם מכתב מנערן. עבר לי בראש שאולי זה איזה מכתב ניסיוני. הוא כתב שם וצייר ציור לילדים וכתב להם דברים יפים. לי הוא כתב והוא ציטט את הרב אלישע וישליצקי ואמר שכשהוא יחזור מהמלחמה נמשיך עם המדרגה החדשה שלנו לעשות טוב לעם ישראל לפי המשימות.

הוא חיזק אותי שהכוחות שלנו מגיעים לא לפי מה שיש בנו אלא לפי המשימות. יש לנו עכשיו משימה מאוד גדולה ואני מעריצה אתכם על שאתם כאן במקום הלא פשוט הזה. הייתי כאן לפני שנה בהריון והרגשתי שזה לא מקום שתואם אישה בהריון. כרגע אני מנסה להתחזק ולהשמיע את הקול הזה שיש לנו את הכוח. הכוח הוא פנימי, הוא לאו דווקא לפי מה שרואים בטלוויזיה כמו שצביקה תיאר, ומשם הכוח שלי גם לקום לילדים ולגדל את שלושת הבנים. שחר נולד שבעה חודשים אחרי שנערן התעלה. באמת שכל ישר.

מה שהיה חשוב לנערן אלה החטופים והניצחון. הוא חיזק את התלמידים שלו בהקלטות שאפשר לשמוע עד היום. ברור לי שאנחנו רוצים את כל החטופים ולא את הכמה חטופים שהחמאס ישאיר אצלו לעוד עשור. לכן יש לחץ צבאי.

אני אחזק עם צוף. אני אדבר ממש בקצרה. לא אספר על אחי כי ממש אין צורך. יש מספיק תמונות ואני חושבת שכבר מכירים את הסיפור. אני אפתח קודם בכבוד האכסניה, שמחה.

אני האחות הגדולה של דביר לישה. דביר נפל בזיקים. כן חשוב לי לפתוח בכבוד האכסניה. חבר הכנסת שמחה, בפעם הראשונה או השנייה שהגענו, אני לפחות הבנתי איך זה עובד. אימא שלי שלחה אותו. היא לא הייתה מסוגלת להגיע לכאן. היא הייתה מגיעה ואחר כך חולה והייתה אומרת שאין מה לעשות, זאת המלחמה, אנחנו צריכים להילחם על הכנסת. אז היא הסבירה לי את זה מאוד פשוט.

מה שקרה לפני שמחת תורה, אני שונאת שאנחנו אומרים 7 באוקטובר – אנחנו יהודים ויש לנו לוח שנה משלנו וחגים, וזה לא סתם קרה בשמחת תורה, ולא סתם ה-7 באוקטובר, מספר יפה, עצוב וכואב – לפני כן נשרפו רחובות וכבישים ראשיים במדינת ישראל, אמבולנסים לא יכלו לעבור, צמיגים בערו. עכשיו אותו ציבור, אותם כספים ששימשו אז מצאו דרך אלגנטית להגיע ולטפל בעבודה של הכנסת. יושבים כאן אנשים שמגיעים כל יום במסירות וחוטפים ביזיונות. שמחה, כל העוזרים שלך, באמת, אני לא רוצה לפספס אף אחד ולכן אני אפילו לא מציינת כי באמת אין לי מושג, גם התחלופה אצלך מהירה למדי.

רובם מתנדבים. המתנדבים מתחלפים.

אין מה לעשות, הם חוטפים ביצים ועגבניות ועוד כמה דברים נחמדים. באים בכל זאת לעבוד יום יום כי הם מאמינם שאנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים. אימא שלי שאלה את דביר למה הוא מתגייס, הפקודות לפתיחה באש הן לרעתך, נקודה, ולמה אתה עושה את זה? הוא ביקש כמה ימים לחשוב על זה, שאת זה אני תמיד מעריכה, והוא לא פספס, הוא חזר אליה והוא אמר לה: אנחנו בקצב של העם. היום אני דורשת שהעם יהיה בקצב של דביר, שיהיה בקצב של החיילים, שיהיה בקצב של מי שמסוגל ויושב כאן ולא מפחד.

לכן אני רוצה קודם כל לומר שהדברים שלנו שהם פורום הגבורה מצאו את המקום במשרד שלך. זה לא היה פשוט. זה לא דומה למה שאתם רואים היום. הכנסת הייתה מסדרונות שלמים שנראו כמו אילון או כמו מאהל. הייתי בטוחה שאני מגיעה למאהל החטופים. לא הייתה תמונה אחת של חייל, לא חי ולא מת. אני באמת אשמח בפעמים הבאות לא להגיע בגלל דביר. אני מקנאת בו. אני גם כועסת עליו שהוא הפקיר אותי אבל מאיר שעכשיו ברותם, עכשיו בעזה, הוא החזיר אותי לבית שלי. אנחנו גורשנו משם וזה מה שהפריע לי. אני קטעתי אותו כי אתם לא יודעים, אני באתי מהוועדה הקודמת והוא לקח אין סוף זמן לדבר. אני אשמח לשמוע אותו אבל אם יש ציבור שרוצה לדבר ולא מוכן לשמוע, קודם כל הוא מפחד ואנחנו צריכים לשאול ממה הוא מפחד ושנית, אין מצב. אנחנו ציבור שווי זכויות, החיים של אח שלי לא שווים פחות ואם הוא שוטר לשעבר, זה עוד יותר חמור, אז בוא ניפגש בבית משפט. אנחנו לא מפחדים יותר מבתי המשפט.

אני מחזקת את צוף כי אני הגעתי לכאן עם הילדה שלי. לא יכולתי להגיע בלעדיה. היא הייתה המגן האנושי שלי. חברי הכנסת היו חושבים שהיא איזו בובה או משחק וזה גימיק אבל זה לא. אני באה בכוחה, אני באה בכוח מאיר, בפעם הבאה אני מקווה שאני אבוא עם תמונה של מאיר ועם זה שאנחנו חוזרים לא רק לנצח כי באמת אנחנו לא רוצים ניצחון, אנחנו רוצים את השטח שלנו, אנחנו רוצים את השליטה במדינה, אנחנו רוצים שהכנסת תעבוד מכספים של מדינת ישראל ולא כספים שמגיעים מחוץ לארץ. באמת החטופים הם חשובים כי הם חיים אבל אם אנחנו לא רוצים להחליף שם בשם ואנחנו לא רוצים בקיץ הקרוב, אני באולפנה שלי, החופש שלי של כיתה י"ב היה בחיפוש שלושה נערים, בן דוד של חברה מהכיתה ואז רינה שנרב שנהרגה, גם היא אחות שכולה בכיתה שלי, ועכשיו אני. אז איזה יופי כשאנחנו נפגשות רק באזכרות ובהלוויות.

הבטחתי שאני אקצר ולכן אני מסיימת. אני מחזקת אתכם, אני מודה לכם על הפינה ועל הבית. זה לא סתם שאנחנו כאן. אין אף ועדה שהגענו אליה עם מספר כזה גדול. אין. זה הבית שלנו, אתם הכוח שלנו וכשאני לא נרדמת, סליחה, זה מה שאני עושה, אני פותחת או את ערוץ 14 או הראיונות שלך.

אני לוקח על המצפון של עצמי את נדודי השינה של משפחות שכולות.

זה גם הילדים. אל תיקח על עצמך את הכול. אני מצטערת, גם אני יוצאת אבל תודה רבה לכם.

אני דוד של אבינתן. קשה לי לשמוע שתאום מדבר על התאום שלו כי אני בעצמי תאום. ירון, אבא של אבינתן, הוא התאום שלי ואני יודע מה אני מוכן לעשות ואיזה ציפורניים אני מוכן לשלוף בשביל להגן עליו. לא פעם ראשונה שאני שומע אותך. קשה לי גם לשמוע את דני כי זה אח שלו ואני יודע מה הייתי מרגיש אם חס ושלום היה קורה משהו לאחי. לכן אני חושב שאנחנו צריכים לשמוע את כולם, גם אם הדעות אחרות והפוכות כי כולם מדברים מדם ליבם ומהמקום שבו הם נמצאים.

אני רוצה להציג כאן שתי נקודות שחשובות לי. הנקודה הראשונה היא למעשה נקודת החטופים. פתאום ראיתי שבמקום לדבר על החטופים ומה שחשוב לחטופים, העלו את האדם שהוא הגרוע ביותר, האחרון שאפשר להגיד שהוא הולך ומקדם את נושא החטופים וזה רונן בר. רונן בר למשפחה שלנו, משפחת אור, הוא סדין אדום. הוא סדין אדום מכיוון שהוא האחראי הראשי להפקרת אבינתן וכל החטופים שנרצחו ונחטפו. הוא האיש שאמר שהחמאס מורתע. הוא האיש שלא דאג שראש הממשלה יקבל את המסמך הזה שמראה שהחמאס בכלל לא מתכוון להחזיר את החטופים במשא ומתן אלא רק לקרוע אותנו אבל הוא כן דאג שמי שהדליף את המסמך הזה יבואו אליו בלילה וישלפו אותו לחקירות. הוא זה שרק בסוף נובמבר טרח להגיד בסוגריים שההפגנות שלמשפחות החטופים מייקרות את המחיר של החמאס. אז הוא גם הוסיף ואמר שזה מאוד חשוב לפרסם את הנושא הזה כאילו שהוא איש פרסום ולא איש שב"כ. עכשיו הוא דואג לישבן שלו על חשבון החטופים, על חשבון אבינתן. תאר לעצמך היושב-ראש מה יקרה אם יכריחו את מדינת ישראל, את ממשלת ישראל להשאיר את רונן בר כראש שב"כ כאשר ראש ממשלת ישראל לא רוצה אותו. זה יקדם את הבאת החטופים? זה יצור הרמוניה במערכת השלטונית והביטחונית? הוא יודע שלא אבל זה לא מעניין אותו. הוא דגל אדום ושחור למשפחה שלנו לכל אורך הדרך. כל ההתנהלות שלו וזה לא מעניין אותי כל הדברים האחרים. מעניין אותי שהוא זה שגורם היום לחטופים להינמק בעזה.

אני רוצה שהדברים האלה יהיו ברורים ואני אומר את זה גם לך ולמעשה אני אומר את זה לכל החברה הישראלית. רונן בר הוא לא הנקודה, רונן בר לא מעניין אותנו, החטופים מעניינים אותנו. זאת נקודה אחת שחשוב לי לומר.

נקודה שנייה וזה לראש הממשלה וזה חשוב שהדברים ייאמרו כאן. אם ראש הממשלה מעלה בדעתו שכל המהלך הזה שהוא עושה היום הוא כדי להחזיר לוויטקוף, למהלך הזה שחוצה בין החטופים, אין לזה עתיד ואין לו עתיד כראש ממשלה. כל המהלך הזה חייב להיות אולטימטום מוחלט להחזרת כל החטופים החיים והמתים. באולטימטום הזה חייב להיות מאזן אימה ברור, שלחמאס יהיה ברור שאם הוא מעלה בדעתו לרצוח את החטופים – הוא יפסיד יותר. זה מאזן אימה. רק מאזן אימה יביא אותם. מאזן אימה שאומר שאם אתם נוגעים בחטופים, לא יהיה לעזתים להיכן לחזור. אבל לא לאיים אלא לעשות, להרחיב את הפרימטר, להרחיב את ציר פילדלפי.

להטיל מצור.

להרחיב את ציר נצרים שהמשמעות היא השטחה ולא יהיה לכם לאיפה לחזור. כל הפעולות שעושים היום, אם לא יהיה כאן אולטימטום של מאזן אימה, אנחנו חוזרים למשחק של שנה וחצי שלא הביא לנו כלום. ה-33 חטופים, כאשר אנחנו משאירים 59 בחוץ, זה מעשה לא מוסרי. לא מוסרי בעליל.

לכן אני חוזר ואומר שני דברים. ראשית, רונן בר מחוץ לתמונה, רונן בר הוא המונע היום את הבאת החטופים. שנית, אולטימטום עם מאזן אימה על כל החטופים, לא חוזרים למשא ומתן של ויטקוף. הוא הודה שהוא נכשל, הוא הודה שהונו אותו. איזה מצחיק, הונו אותי, מה חשבת, שלא יונו אותך? לחמאס ברור שאם הוא לא משאיר חטופים אצלו, אין לו קיום. לכן מאזן האימה צריך להיות כלפי כל העזתים שהם ידעו. לא יהיה עקב של קיום שלהם אם הם לא יחזירו את החטופים. תודה רבה.

אני אחיו של צור אברהם. אני כאן אמנם מייצג את פורום גבורה אבל אני באתי לבקש בקשה שנראה לי שכולם כאן מסכימים עליה. באתי לבקש לסיים את המלחמה בניצחון שלנו. אני לא יודע איך המילה ניצחון הפכה להיות מילה ששייכת רק לחלק אחד של העם. אני לא יודע איך זה קרה. אנחנו חיים כאן בזכות הניצחונות שלנו לאורך ההיסטוריה. איך שכחנו לנצח, אני לא יודע. אני נמצא כאן כי אני יודע שצה"ל יכול לנצח. אם ניתן לו את המשימה, הוא יוכל לעשות את זה גם בשישה ימים. אני נמצא במשכן הזה כי אני יודע שמהמשכן הזה שולחים את החיילים שלנו להילחם, שולחים אותם למשימות ושולחים אותם למשימה האם לנצח או לנצח חלקית. לכן אני בא לכאן לבקש את הבקשה הזאת.

הדרך של אח שלי – אני לא יודע אם יש כאן תמונה שלו - הייתה לשמוח. הוא היה בן אדם שמח. הוא אהב לחייך, ויותר מזה הוא היה אוהב שמי שמסביבו מחייך, הוא היה אוהב לגרום לאנשים לצחוק ולשמוח. את הדרך הזאת הוא סיים. הוא סיים אותה בצורה הכי טובה שאפשר לעשות, בצורה מקסימלית. אי אפשר היה לעשות את זה יותר טוב. אבל יש דרך אחת שהוא לא סיים לפני תשעה חודשים בקרב ברפיח, אחרי שמונה חודשים של לחימה רצופה בעזה, שם הוא הפסיק את הדרך שלו אבל הוא אל סיים אותה והוא השאיר אותה לנו. אני חושב שכמו עוד הרבה מאוד לוחמים, מספיק ללכת ברחוב ולראות סטיקרים בכל תחנה ועל כל עמוד ולהבין שהעם צמא להמשיך את הדרך של הלוחמים. לכל לוחם יש את הדרך האישית שלו, איך הוא היה בחיים שלו ומה הוא אהב לעשות לאנשים אחרים ולתרום לאנשים אחרים אבל יש דרך אחת שמשותפת לכל הלוחמים שהם לא סיימו אותה והם השאירו אותה לנו והדרך היא לנצח.

כל לוחם שמתגייס מתגייס לעשות דבר אחד. הוא לא מתגייס בשביל ללבוש את המדים המכובדים של צה"ל ולא מתגייס כדי ללבוש את התג היפה של גולני ולא מתגייס בשביל לשים את הכומתה היפה של גבעתי, בקצה הוא מתגייס בשביל להרוג, בשביל לנצח. אין מה לעשות, בסוף זה התפקיד כי אם לא בשביל זה, אנחנו סתם משלים את עצמנו בכל מיני דברים יפים שאומרים.

אני לא כל כך מעודכן בחדשות אבל אני יודע שצה"ל חזר ללחימה ואני מבקש שתתנו לצה"ל לנצח ותתנו לו את האפשרות הזאת לעשות את זה הפעם עד הסוף. אם אנחנו רוצים להמשיך את של הלוחמים, בסך הכול אנחנו צריכים לנצח ולהילחם עד הסוף. אם אנחנו רוצים להנציח את חמאס ולא את הלוחמים שלנו, אנחנו צריכים לחתור למשא ומתן כמה שיותר מהר ולתת להם לדבר. אני כאן כדי לבקש מכם שתנציחו את הלוחמים ולא את חמאס. תודה רבה.

אני מצטערת, אני צריכה לצאת כי אין לי גיבוי במליאה. סליחה ותודה שאתם באים כולכם.

שלום. אני אח של נדב נולר. אבא שלי דיבר קודם. אני רוצה לדבר על נושא שלא כל כך מדברים עליו, על תחקירים. בעיקר מדברים על התחקירים של ה-7 באוקטובר ואני רוצה להתייחס לתחקירים של אחרי ה-7 באוקטובר, על כל התמרון בשנה וחצי האחרונות, על כל המלחמה. בסוף המלחמה לא התנהלה כמו שצריך, לא מתנהלת כמו שצריך, לא כמו שאנחנו רוצים ואנחנו מרגישים שאין תחושה בצה"ל שמחייבים דין וחשבון למשפחות השכולות או של נבחרי הציבור. בסוף מקבלים את ההחלטות על סמך כל מיני ערכים בינלאומיים. ישבנו אצל ישראל כץ והוא אמר לנו שכל השרים רוצים להטיל מצור על עזה אבל מונעים מאיתנו משפטית ובינלאומית, ביידן וכל מיני דברים כאלה. אם אנחנו יודעים את הדרך לניצחון, למה אנחנו לא בוחרים בה? אנחנו בוחרים להקריב את החיילים שלנו האמיצים שהם ילכו עד הסוף, לא משנה מה, כי חשוב להם הניצחון, חשוב להם להחזיר את החטופים, חשוב להם להחזיר את השקט לעוטף והמדינה, הממשלה וכל מערכת הביטחון לא נותנים לנו את כל הכלים. מדברים עכשיו על כך שנכנס רמטכ"ל חדש, התקפי וכולי, אבל בסוף עם כל השינוי שיחול, יהיו עוד שני די-9 נוספים, עוד כמה פגזים, אלה לא שערי הגיהינום שנפתחים עליהם מדברים. אנחנו מצפים לשינוי הרבה יותר גדול והרבה יותר יסודי שחיי החיילים שלנו קודמים לכל.

בשבוע האחרון ראיתי שהתפרסם שאנשים כבר לא מתייצבים למילואים, מתגייסים 80 אחוזים וחלק אומרים 60 אחוזים. בסוף אם יבינו שבאמת הולכים עד הסוף יהיו 140 אחוזים התייצבות. אנשים לא מאמינים לתמרון, לא מאמינים למלחמה, לא מאמינים שראש הממשלה שולח עכשיו חיילים כדי באמת לנצח את חמאס אלא כדי להשיג איזו עסקה יותר טובה. אנשים לא רוצים לבוא. ברגע שיחליטו שרוצים לנצח, רוצים ללכת עד הסוף, תהיה התייצבות מלאה וגם ננצח. תודה.

אני רוצה לתת לכם איזושהי נקודת מבט שלי איך יזכרו אותנו בהיסטוריה. 20 שנים בחיים או בהיסטוריה, זה לא הרבה. קו פרשת המים של ישראל ממדינה דמוקרטית יציבה למדינה דמוקרטית בהתרסקות היה ב-4 בנובמבר 1995. מי שלא זוכר, יום בו התרחשה ההתנקשות הפוליטית בראש הממשלה יצחק רבין. ההתנקשות ברבין הייתה יריית הפתיחה להתנקשות בדמוקרטיה הישראלית. ברצח רבין הדמוקרטיה נפגעה אנושות ומאז היא מדממת ונחלשת. נשמתה של הדמוקרטיה הם הערכים הליברליים שהם עמודי הסמך שלה. ערך העל של הדמוקרטיה הוא ערך החיים והעקרון שהאזרח הוא המטרה והמדינה היא מנגנון שנועד לשרת את האזרח ולא את המנהיג.

בחירתו של נתניהו לאחר הרצח, למרות ההסתה שקדמה לרצח, נתנה לו להבין שחלק נכבד מתושבי המדינה אינם דמוקרטים וניתן להפעיל עליהם מניפולציה למען הישארות בשלטון. כך קרה אחרי רצח רבין, כך קרה אחרי הגשת כתבי האישום וכך קורה גם היום אחרי ה-7 באוקטובר. ההתנקשות ברבין קבעה נורמה שגם רצח פוליטי כדי למנוע מהלך פוליטי לא מונע מהמחנה שהתנגד למהלך הפוליטי להיבחר לכנסת ולממשלה.

במהלך השנים מאז הרצח הפוליטי הדמוקרטיה הולכת ומאבדת את ערכיה ואת נשמתה. השחיתות הציבורית חדרה לכל מוסדות השלטון לרבות ראש הממשלה שנאשם בשוחד וממשיך לכהן כראש ממשלה תוך ניגוד עניינים מובהק. שרים, חברי כנסת, ראשי ערים הורשעו ונכלאו לרבות ראש ממשלה שנכלא – אני מדבר על אהוד אולמרט - נשיא מדינה שנכלא – אני מדבר על משה קצב – שר האוצר שנכלא – אני מדבר על הירשזון – ועוד נבחרי ציבור שהפכו מנבחרי ציבור לאסירים. ערכי הדמוקרטיה הישראלית הפכו להיות כבוד, כוח וכסף.

בתאריך 24 במאי 2020 מתבצעת ההתנקשות השנייה בדמוקרטיה הישראלית. נתניהו ונתיניו השרים וחברי הכנסת ניצבים בהיכל המשפט בירושלים מאחורי נתניהו ונתניהו תוקף את מערכת המשפט ואת שומרי הסף וטוען שתפרו לו תיקים. מאז ראש הממשלה מגייס את כל המשאבים הלאומיים להימלט מאימת הדין. הוא מרסק את מערכות האכיפה, הוא מנסה לשלוט ברשות השופטת, הוא פועל לפרק את הפרדת הרשויות והמאפיין המובהק של הדמוקרטיה.

בבחירות לממשלה ה-37 נתניהו חוצה את הרוביקון. הוא מכניס לתוך הקואליציה גורמים פשיסטיים גזעניים מבית מדרשו של כהנא ויגאל עמיר ומפקיד בידם את הביטחון הלאומי ואת אוצר המדינה.

ב-4 בינואר עולה שר המשפטים ומכריז על הפיכה משטרית באמצעות שינוי חוקים שיבטלו את הפרדת הרשויות במדינה וירכזו את כל הכוח של השלטון בידי השלטון. בשלב הזה החלק הדמוקרטי הליברלי שבעם מתעורר ויוצא למחאה נרחבת שמצליחה לבלום במידה מסוימת את קצב ההפיכה.

ב-7 באוקטובר 2023 מדינת ישראל משלמת את המחיר על ההתנהלות מאז רצח רבין. החולשה של השלטון והצורך להתרכז במילוט עצמי גרמו למדיניות של שב ואל תעשה ולקונספציה ביטחונית שניתן לקנות שקט בכסף. ב-7 באוקטובר גסיסתה של הדמוקרטיה הואץ בצורה מדאיגה. על הפרק עמדו סוגיות ליבה שבלעדיהן מדינה אינה יכולה להישאר דמוקרטית ויהודית. הערך העליון, ערך החיים, נרמס בצורה גסה בהפקרה של ישראלי חטופים בידי האויב למשך שנה וחצי ועד לרגע זה, הפקרה שגרמה למותם של עשרות חטופים, חלקם חיילי צה"ל שקיבלו פקודה בלתי חוקית בעליל להשיב את החטופים בלחץ צבאי.

ללא הקפדה על ערך החיים לא ניתן לקיים את הדמוקרטיה. מדינה שתקדש את השלטון לפני חיי תושביה, בהכרח תזלזל בחיי אדם. אחרי ה-7 באוקטובר רוב העם מביע אי אמון בראש הממשלה ובממשלה. נתניהו מסרב לקחת אחריות על האסון הכבד ביותר שקרה למדינת ישראל במשמרת שלו. נתניהו ממשיך לפרק את המערכות שמגינות על הדמוקרטיה למען הישארות בשלטון. שואת ה-7 באוקטובר לא הייתה הפתעה. שואת 7 באוקטובר הייתה תוצאה, תוצאה של תהליך שהחל ברצח רבין והציבור הדמוקרטי והליברלי החיל והתעלם ממנו.

המלחמה הפוליטית שראש הממשלה מנהל על גבם של החטופים וחיילי צה"ל היא מלחמה שמאפיינת דיקטטורים, מלחמה למען שמירת שלטון. דרך התנהלותו של נתניהו נגד התקשורת הישראלית והקמת ערוץ תעמולה, היא מאפיין קלאסי להתנהגות של דיקטטור. ההתעלמות מבג"ץ והיועצת המשפטית תוביל למשבר חוקתי שיוביל לקריסת החברה הישראלית. נתניהו ונתיניו מאמינים כי הם נבחרו לא על ידי אזרחי המדינה אלא על ידי האל והם שליחיו על פני האדמה.

הסיכוי היחיד שמדינת ישראל תשתקם חייב להתחיל עם הוצאתו של נתניהו לנבצרות וניגוד עניינים וכי הוא אינו כשיר לשמש כראש ממשלה. מדינת ישראל חייבת לקיים בחירות מהירות ככל האפשר כאשר על הפרק יהיו הסוגיות: המשך הפקרת החטופים, מנדט להמשך המלחמה, המשך כהונת ראש הממשלה הנאשם והמשך ריסוק מערכות הביטחון, המשפט והאכיפה.

אתמול קיבלתי הודעה ממינהלת החטופים. מינהלת החטופים הודיעה לי שמחכה לי מכתב ניחומים מראש הממשלה ושאלו לאן לשלוח אותו. שלושה שבועות אחרי שאחי נקבר הגיע מכתב ניחומים ראש הממשלה. דרך המינהלת. אני ביקשתי להחזיר את המכתב לשולח ולרשום שהשולח צריך לשלוח מכתב התנצלות ולקיחת אחריות. תודה רבה.

אימהות ללוחמים. אני אדבר בדיוק שתי דקות.

אנחנו צריכים לסיים ב-11:30.

כדי לא לשבש את עבודת הממשלה, אני אדבר דקה.

את לא משבשת כלום. הכול בסדר.

הוועדה הזאת חשובה. כל ועדה כאן חשובה.

הערתי לך כדי שתדעי לכלכל את הזמנים שלך. אנחנו לא בלחץ של זמן.

מכלל הן אני רוצה להגיד לאו. אני לא באה לשבש את עבודת הוועדות. אני באה כאימא ללוחמים. אנחנו קבוצה של עשרות אלפי אימהות של לוחמים, חלקם הגדול מילואימניקים מתנדבים. אני אישית, שישה מתוך שמונת הילדים שלי הם מתנדבים. הם עם משפחות מאוד גדולות, חלקם מעל גיל 40, חלקם תרמו כליה, חלקם בסבב הרביעי, חמישי וששי ולא נמצאים בפסח בבית כבר בפעם השנייה. זאת המדינה שלנו וזאת המדינה שאנחנו אוהבים. היא מדינה מתוקנת, היא מדינה ששריה ויועציה מנהלים בצורה מיטבית את המציאות המורכבת שיש עכשיו. יש הרבה כאב אבל אין שום זכות לקבוצות שכואבות לשבש את עבודת הוועדות, לשבש את עבודת הממשלה, להכפיש באופן קבוע את ראש הממשלה שלנו, את השרים שלנו, את היועצים שלנו. אנחנו צריכים להיות מאוחדים. הלוחמים שלנו כולם מאוחדים בחזית, כולם באים ממגזרים שונים, עם דעות פוליטיות שונות, אבל המטרה היא אחת והיא לנצח את האויב. יש כאן בלבול מי הוא האויב שלנו. האויב הוא האויב שביצע את מה שביצע בשמחת תורה ומבצע את זה מזה שנים רבות מאז תחילת קיומנו כעם היהודי.

הדיקטטורה שמתנהלת כאן, שיש זכות לאנשים לבוא ולשבש תהליכים באופן כוחני, זה דבר שאנחנו רוצים למחות עליו. אנחנו רוצים לברך את הממשלה על כל מה שהיא עושה. אנחנו רוצים לבקש שהניצחון יהיה ניצחון מוחלט. אנחנו רוצים לבקש שהאויב יוכרע ויוכנע. עד כמה שאפשר לעשות מצור על האויב הזה, להשתמש בכל האמצעים כדי לנצח אותו בצורה עצימה, לא לעשות פשיטות, לא לסכן חיילים בשביל שיקולים הומניטריים לכאורה.

הדבר הכי חשוב שאני רוצה לומר היום זה שנמאס כבר מהתהליך שמתרחש כאן כבר שנה וחצי וזה הניסיון להכפיש את המדינה היקרה שלנו. תודה רבה.

תודה רבה לכולם. השעה 11:30, המליאה כבר התחילה, אנחנו כאן באורכה בחסדי היושב-ראש אני חייב לנעול את הישיבה. תודה רבה לכולם ושנשמע בשורות טובות. ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:30.